כתב:
פרץ גרין
ערך
וביצע הגהות: משה לוי
חמישה
לוחות הברית - עגל הזהב של דורנו
נכתב
בכ"ה במרחשוון התש"ן, 13 בנובמבר 1990
שוכתב
בי"ח בכסלו התשנ"ד, 17 בינואר 1994
"וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ
מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר" (שמות, ל"ב, 1): הסבירו חז"ל שהעם ראה חזיונות
שווא רבים, אותם הראה להם השטן, עד שהפחיד והטעה אותם והביא ערבוביה לעולם.
לפיכך "וירא העם" מופרד
מ"כי בשש משה", כי העם לא ראה את משה אך רצה לדעת מדוע עוד לא חזר ומאחר
הוא לרדת מן ההר. מפני שהראייה כאן אינה ראייה אמיתית כי אם ראייה דמיונית, הסבירו
החכמים לפי קבלתם את חזיונות השווא שהראה להם השטן. אין הפסוק יוצא מן הפשט, כי
אכן ראה העם ראייה דמיונית הנוגעת למשה המאחר לרדת מן ההר, לפי דעתם.
מפני שאנו יודעים כי בסוף השתלשלות כל
מחשבותיהם ייצא העגל הזה, עלינו לחפש כבר מהתחלת הסיפור את השורש לרע הזה: גם במחשבות
המוטעות וגם במידות הרעות של הערב רב כנגד המידות הטובות של משה. את המילה
"בשש" ניתן לפרש בשלושה פירושים: מאחר, הולך באיטיות ומתבייש.
מידת הבושה הפנימית של משה רבנו, עליו
השלום, אהוב ה', הייתה חלק מענוותו, כי היה עניו מכל אדם אשר על פני האדמה ושנא את
הכבוד. טובת הכלל היא ללמוד מענוות משה, כי הוא הרב של כולנו וכולנו חוסים תחת
דברו. בא הזמן להכריז על המידה הטבועה במשה - מידת הענווה ושנאת הכבוד בתכלית.
לא כך נוהגים ראשי כנופיית חב"ד,
שבגאוותם הפנימית המאוסה אוהבים את הכבוד ומתנפחים בגאוותם נגד השמים. הם מכנים את
רבם במונח האדנות המאוס "אדמו"ר", מרשים שיקראו לרבם
"משה" של הדור, חס ושלום, ואומרים עליו שכל עולם האצילות
מתלבש בו. הם הורסים את כל יסודות התורה, עוקרים את כל העיקר וזורעים שורש רוש
ולענה.
עגל הזהב, שאין לו תיקון אלא בהריסתו,
בשריפתו ובביעורו כחמץ, יוצא לתקופתו הסופית בתנועת חב"ד המרושעת, ובעזרת ה',
שתישרף כל גאוות חסידיה מן היהדות ומן העולם.