כתב: פרץ גרין

תרגם מאנגלית: משה לוי

יומן החמור אוכל לחם

כדי לצמצם מסמכים ארוכים

בספר החמור בעל שלוש העיניים

כתבתי כאן את הנעירות הבאות

לחמור יש מחבואים רבים.

לזכר אבי האהוב, מוריס גרין

מבוסס על כתבי השנה החמישית

יומן 1

נעירה 1: 16 במרץ 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

קיבלתי את מגילת הגאולה בשם אהיה אשר אהיה, ברשות הצדיק הנבחר ועטרת ראשי, המורה חיים.

כפי שאני והתלמידים ביצענו את הסימנים, הגאולה המשיכה. כל מילה של הבשורה החדשה היא סימן לקראת הגאולה.

היום, פורים, לקראת ערב, ביקרנו את גברת מזל, אלמנתו של המורה חיים. היא איחלה לנו שנה טובה פעמים רבות.

נעירה 2: כשקיבלנו היום את המגילה, שמתי לב כי היא אינה בצורת מגילה. היא הייתה עמוד גדול, מרובע בקצוות ומואר מעל האדמה. יכולתי לראותו, או חלק ממנו, מאחר שהחזיונות הנבואיים נופלים עלינו ממלכות השמים או מכוכבי הגאולה, כאשר אנו מבצעים פעולות או סימנים לקראת הגאולה. כמו שהתלמידים המאמינים בגילוי החדש מקבלים חלומות נבואיים, המוזכרים בספר יואל (ג', 1), כך גם אנו רואים חזיונות נבואיים, כפי שהובטח באותן נבואות.

נעירה 3: אני קולט אלפי דפים שאמורים לרדת. ראש העמוד היורד ממלכות השמים לא נראה והוא מכוסה בענן סמיך. אני רואה את החיזיון כילד היונק חלב אם. כשאנו מוקפים בסימני הגאולה, אנו שותים חלב טהור של הגילוי החדש. המזון הנעלה מיועד למלאכים ולצדיקים. אמנם אנו רואים את החיזיון באופן מוחשי ופשוט, כפי שילד מביט בסרט. עם זאת, אנו נמצאים במסגרת הסימנים הגדולים של הגאולה השלמה, ולכן מוגנים מחזיונות תעתוע.

כך היא חכמת הסימנים. הסימנים מחליפים את מידות מלכות השמים החדשה למידות הארץ, כדי שבני אדם, גברים, נשים וטף, יוכלו לקבלם. לפני מספר ימים ראתה דבורה בחלום את "סימן מידות השמים בבית התפילה של הגאולה השלמה".

נעירה 4: החלומות הנבואיים והחזיונות של הגאולה השלמה הם כלים חשובים שדרכם מלכות השמים יורדת לאדמה. בגלל חשיבותם נבואת יואל יוצרת את החלומות והחזיונות כאמצעים בסיסיים של קבלה עבור האנושות, בזמן שה' אלוהינו מחליט להפיץ את רוחו אל כל בן תמותה.

חלק בלתי נפרד של ספר משנת חיים הוא לדווח על החלומות הנבואיים (ולעיתים על חזיונות בזמן ערנות, אך אנו מסתמכים בעיקר על המראות בחלומות) ולהצביע על אופן גילוי הנבואות הגאוליות והמשיחיות. עבודתנו מבוססת על אמונה המאפשרת לנו לקבל את הנבואות, לכתוב אותן ולהסבירן ככל שניתן. כשאנו מבינים אותן, אנו מנסים לעקוב כמיטב יכולתנו אחר אותות הסימנים הנכללים בהן.

נעירה 5: איזה ערך יש לחיזיון של מגילה גאולית? מה ניתן לעשות איתו? ברור כי אם אין מדובר בכתיבת מגילה למען הדורות הבאים, אין לכך ערך. מגילת הגאולה, אף על פי שהיא מתייחסת בכלליות לספר משנת חיים (ספר השושנה) עצמו, היא באופן פרטני עדות למעקב שלנו אחר סימני הגאולה ולחיים על-פיהם, כדוגמת יומן החמור בעל שלוש העיניים, הדוחות של פאולו, היומנים השונים וספרי החלומות של אנה גספרוטי, פאולו, דבורה[1], דניאל וג'יוזפה. החיזיון והסימן המתאים לו שביצענו לקבלת המגילה, פתח את הדרך וגיבש את החזון למען המטרה.

נעירה 6: סולי חלם שפרץ הסביר לו שיש רק שופט משוח אחד, והוא זה אשר מדריך אותנו בסימנים.

אל תחשבו, ואני אומר זאת תחילה לעצמי, כי איש הסימנים או החמור האוכל לחם מדריך את הסימנים. הגואל האחרון, חיים, השופט המשוח במלכות השמים, מדריך את הסימנים השלמים, וכך יהיה לפחות ב-500 השנים הבאות. לסימנים השלמים של הגאולה השלמה יש מטרות פעילות להגשים עד אז. מספר שנים זה תואם להצהרת הגואל האחרון, חיים, בחלום החוזה את אחריות בית התפילה של הגאולה השלמה: "בעוד כ-400 שנה, בין 400 עד 500 שנים מעתה לא ינהגו להניח תפילין בבית הכנסת המסורתי".

נעירה 7: הכרזה זו היא עקרון מנחה ביסוד המנהג החדש. מרכיב הזמן מייצג סימן מסיים חשוב לסוף תקופת הסימנים השלמים. לאחר מכן, סימן תחיית הגואל חיים יפתח תקופה היסטורית רוחנית חדשה ונעלה. תקופה זו אינה יכולה להיות מוגדרת על-ידינו ואין לנו רשות לשער פרטים אודותיה. אנו מבינים כי עד לתקופה זו סימן החמור אוכל לחם ינוּוט על-ידי השופט המשוח במלכות השמים, הגואל הנבחר, חיים. אל תטעו: אסור להתפלל לשופט המשוח במלכות השמים. שיעורו ברור: על האדם להתפלל אך ורק לבורא היחיד של היקום, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. עם זאת, מותר להזכיר את זכות הגואל האחרון בתפילה, באותו אופן שבו ניתן להזכיר את זכות האבות, את זכות משה רבנו או את זכות אליהו הנביא.

נעירה 8: דוד בנין חלם שבבית הכנסת ספר תורה הפך גדול מאוד, יותר מגודלו של בן אדם. הוא אחז בו, הוציא אותו מבית הכנסת והלך איתו ברחוב במילאנו. בנקודה מסוימת הוא פחד שספר התורה ייפול ולכן נכנס איתו לקניון רינאשנטה (שמשמעות שמו באיטלקית: לידה חדשה).

דרך הברית החדשה של הגאולה השלמה, התורה הקדושה תגדל ותובא אל הציבור. תחילה היא תגדל בעצמה, במסגרת תחומי בית הכנסת. זאת בשל הבנה חדשה של התורה הנפתחת על-ידי הסימנים השלמים. לפני כן לא היה זה אפשרי, לדבר על, לדוגמא, "סימני" אברהם אבינו, "סימני" יצחק אבינו, "סימני" יעקב אבינו, "סימני" הגאולה המאוזנת במפגש אברהם ומלכיצדק, "סימן" הנשיקה והחיבוק בין יעקב ועשו וכו'. במסגרת המסורת דיברו בעבר גם על סימנים, אך לא על ה"סימנים השלמים", המשלימים את סימני התורה והנביאים. כשמעגל ברכת אברהם הושלם עם יעקב, כך גם ברכת הגאולה השלמה מושלמת עם הגאולה השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים, דרך הסימנים השלמים. סימנים אלו פותחים גם את לימודי התורה הקדושה אל שלב היסטורי חדש של פרשנות, שנקרא שלב הסימן הנבואי, הגאולי והמשיחי, הנחקק באופן נפלא במארג התורה. הדבר לא יתפרש כהלכה, עד שהסימנים השלמים של הגאולה השלמה ייחשפו, מאחר שרק בזמן זה כל הסימנים הנבואיים מתגשמים היסטורית. זה מה שמנובא בהתייחס להגדלת התורה בבית הכנסת.

נעירה 9: שלב הפרשנות האחרון[2] מעלה לקדמת הבמה היבטים אוניברסאליים רבים של הגאולה השלמה, שבשל סיבות היסטוריות רבות לא יכולים היו להתקבל ביהדות, גם אם היו מובנים בה באופן בסיסי. לכן, לדוגמא, סימני מלכיצדק ואברהם או הנשיקה והחיבוק בין עשו ויעקב לא היו יכולים להתפרש כראוי עד לבוא הזמן המתאים. סימני התורה הנבואיים נכנסים לשלב המשלים ולהבנה החדשה של הסימנים ה"מרחיבים" את התורה לא רק עבור יהודים, אלא גם עבור העולם. הדבר נכון בעיקר ביחס לעולם הנוצרי שמאמין בתנ"ך, מאחר ש"סימן" שחיטת האיל במקומו של יצחק, הוא סימן נבואי אמיתי של שליחות ישוע הטרגית.

נעירה 10: עם "צאתה לרחוב", קיים פחד שמא התורה הקדושה תתקבל בחוסר כבוד ואף תחוּלל, חס ושלום, בשל "התרחבותה", בעיקר בשלבים ההתחלתיים שבהם הגילוי החדש עדיין איננו ידוע. על-מנת למנוע זאת, יש צורך ב"מקום" שבו תתרחש הלידה מחדש של התורה - מקום שבו כל מי שייכנס יוכל "לרכוש" ידע אודות היבטים מגוונים של הסימנים השלמים, בית הספר של הגאולה השלמה[3].

נעירה 11: 17 במרץ 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

הסוס הלבן, דבורה ואני הלכנו לנהר אדה. השמש הייתה כתרופה. קיבלתי חיזיון ממרחק ובו מעץ רחוק יצאו קרניים צהובות ויפות. עמדתי יחף במים כסימן למגן אברהם, ושרתי שיר של הגאולה השלמה.

"צירופי מקרים" קורים כשמשתמשים ב"ספר" של השנה החמישית הנבואית. כעת יום ראשון, ה-26 במרץ 1995, אני משכתב את הכתבים ומארגן את מסמכי נעירות החמור. אחר הצהריים הללו רחל, הסוס האדום, הסוס הלבן, דבורה, הילדים ואני נסענו לים להשלים סימן (הסימן הצטרף לחלום של ג'יוזפה שסופר לפאולו הבוקר טלפונית, ובו ג'יוזפה ראה את מזבח ישראל הגדול יורד מלמעלה). פאולו ושאול מילאו בקבוקים במי-ים. רחל הייתה צריכה לגעת במי הים עם מטה הנון בסימן פתיחת סימן ההגנה החדשה של הדג הגדול (שהינו חלק מן הקבלה החדשה הנוגעת למגן אברהם). בהולכי ליד רחל, מיקמתי את כף רגלי במים כדי לבצע סימן. דבורה, שהחזיקה בענף שהוכנס לחול, ביצעה סימן של הרחבת ההגנה לכל הכיוונים. הי-הא!

נעירה 12: "חוקי" הלב יורדים. הם ייכתבו בלב, כדי שלעולם לא יימחקו או יישכחו. סימני הגאולה השלמה הנפלאים מקיפים את המאמין, מעניקים לו הגנה ומאירים את מוחו וליבו מבפנים. הבשורה החדשה היא אור הסנה הבוער שלא אוכל את האנרגיות של המביט, אלא מעורר מחדש את הגוף והנפש יחד. אם תרצו להתקרב אליו ולקבל את הרוח החדשה, קדשו את האבנים שעליהם אתם הולכים, ולמדו את הבשורה החדשה יחפים[4]. ברוך אל עליון שפתח בפנינו את אוצרות מלכות השמים. נאוות כפות הרגלים המביאות את הבשורות החדשות של הגעת הגואל האחרון, חיים. מבורכים בני ה', מאחר שעל-ידי כל פעולה, כל מילה וכל מחשבה שלהם, הם נקשרים לאלוהי ישראל. מבורכים בני הגאולה השלמה, בשל קשירתם לסימני מלכות השמים, שהובטחו על-ידי אלוהי ישראל.

נעירה 13: בואו אומות, כדי לחזות במלאך החדש של הסנה הבוער[5]! הורידו את הסנדלים מכפות רגליכם וקדשו את האדמה עליה אתם הולכים!

הביטו כעת בשני האורות החדשים, הבוקעים מכנפי המלאך החדש של הסנה הבוער. אור סגול מכנף ימין ואור צהוב מכנף שמאל. סגול הוא צבע מזבח מלכיצדק, וצהוב הוא צבע הבשורה האוניברסאלית.

ראו כעת את שני האורות החזקים הבוקעים מעיני המלאך החדש של הסנה הבוער. אור ירוק מעינו הימנית, ואור אדום נפלא מעינו השמאלית. ירוק הוא הצבע של מזבח הכהן המשוח. אדום נפלא הוא צבע מזבח אפרים. בא הזמן. הגאולה בדרך.

הרשו לנו לשיר יחד בשל השמחה שה' העניק לנו. הרשו לנו לחיות באמונה שה' לימד אותנו. הרשו לנו לקבל את אוצרות מלכות השמים, מאחר שמלכות השמים נגעה באבנים ובאורות הגדולים והצבעוניים שנכנסו לבית הגאולה השלמה. הרשו לנו להתקבץ יחד תחת כנפי מלאך הסנה הבוער ולהכריז לארבעה קצוות תבל כי בא הזמן, הגואל האחרון נבחר, הבשורה החדשה הנפלאה כבר כאן. גדול אלוהי ישראל המקיים את הבטחתו. שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמן.

נעירה 14: 5 באפריל 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

לפני מספר ימים חלמה רוזה פרי שכל התלמידים היו יחד. פרץ היה עיוור, והתלמידים היו מודאגים, אך הוא אמר להם: "אל תדאגו, אתם תדריכו אותי".

החלום עונה לנבואות משולם בישעיהו: "יח הַחֵרְשִׁים, שְׁמָעוּ; וְהַעִוְרִים, הַבִּיטוּ לִרְאוֹת. יט מִי עִוֵּר כִּי אִם-עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח; מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה" (ישעיהו, מ"ב, 18-19).

נעירה 15: ה"נביא" שמגיע על-מנת לפתוח את הגאולה אינו נביא או בן של נביא. הוא איש הסימנים שבזכות הגואל האחרון, חיים, נושא את סימני המסורת הנבואית של אליהו הנביא, זכרו לברכה, למען פתיחת הגאולה השלמה ו"מטרות נבואיות" אחרות של הסימן הפותח, בעיקר פתיחת הסימנים הנבואיים לתלמידים אחרים, כדי שיקבלו את החלומות הנבואיים שייכתבו ויוכנו לעולם. גם התלמידים המקבלים את מרבית החלומות הנבואיים והחזיונות אינם נביאים או בני נביאים. בזכות סימן איש הסימנים, הסימנים וקבלתם יכולים להתרחב לאחרים. הסימנים עצמם הם נבואיים, אך המקבלים אותם הם חרשים ועיוורים לדרגת הנבואה האמיתית או לדרגה האמיתית של הסימנים עצמם.

נעירה 16: הנני נושא את סימן החמור אוכל לחם, אך למעשה אינני חמור או בן של חמור, אף על פי שאני נוער רבות ומבצע את סימני החמור הפראים ביותר. גם סוס לבן שדוהר למען הגאולה חייב לשלם מסים, ואף דבורה הנביאה, זנב החמור אוכל לחם, הזנב הלבן של הסוס הלבן וכעת גם רעמתו, היא אנושית, למרות סימניה החייתיים המגוונים. אנו למעשה חרשים ועיוורים לערך החיות האמיתי שעלינו, אך עם זאת אנו עבדי ה' אלוהינו בקבלת החוקים החייתיים הללו. החמורים, הסוסים, הכלבים, השוורים וכו' הם ברגע היסטורי אמצעים של הגאולה השלמה. הי-הא!

נעירה 17: לאחר שקיבלתי את סימן איש הסימנים ואת סימן החמור אוכל לחם, היה קשה לי להיות מעורב בסימן משולם, עבד ה' החרש והעיוור. אינני משולם, כמובן, ולא בנו של משולם, אך עלי לשאת את סימני החרשים והעיוורים כדי להיות עבד ה' אלוהינו. אינני גם המשיח כלל ועיקר, אף על פי שאני נושא את סימן החמור, משיח בן יוסף, ואת סימן החמור, משיח בן דוד. עלי לשאת את הסימנים הללו, כדי שיחזרו היסטורית ברגל ימין. עלי, עם זאת, להישאר בצד שמאל ולאפשר לבשורות הנבואיות שמקבלים התלמידים להדריך אותי, אחרת אם אקבל רק אני את הסימנים, אחשוב בטעות כי אני הוא איש הסימנים, החמור אוכל לחם, העבד משולם והחמור, משיח בן דוד. לפיכך אני מודרך על-ידי התלמידים, ולא אשכח לעולם כי אני רק סימן!

נעירה 18: 16 באפריל 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

בלילה שעבר פאולו חלם שפרץ דיבר בפני תלמידים רבים והפך אותם לחמורים.

זהו סימן איש הסימנים, המלמד אחרים כיצד לקבל את סימני החמור.

נעירה 19: סולי קמחג'י חלם שפרץ עמד מחוץ למרפסת בקומה השנייה בטוניקה לבנה. הוא אמר לתלמידים שהתאספו סביבו: "גם אני מאחל לכם חג פסחא שמח!". כולם ענו בהתלהבות רבה: "הי-הא! הי-הא! הי-הא!" לאחר מכן פרץ נכנס לרכב, כשגישתו הברורה הייתה: "אין זמן לבזבז, אנו חייבים להמשיך בסימן הזה"[6].

ציבור המאמינים של הקהילה החדשה יודע כיצד לענות כדי לסייע לסימני החמור לרדת לעולם.

נעירה 20: ראינו אתמול בטלוויזיה תכנית תעודה על חמור שנשא טלוויזיה על גבו עבור שני אנשים בסן-פרנציסקו.

דוד לוי, סולי, פאולו ואני נסענו למונטה וקייה (Monte Vecchia - ההר העתיק). עמדתי על גבעה בטוניקה הלבנה שלי, כשגדר תיל שהייתה אמורה להפריד ביני לביניהם, הוסרה. אמרתי להם: "ברוך ה', אל שדי, על שאפשר לי לחיות ולהתקדם בסימן. גם אני מברך אתכם בפסחא שמח!". דוד, סולי ופאולו ענו בהתלהבות: "הי-הא!, הי-הא!, הי-הא!".

נעירה 21: לאחר מכן נסענו ללקו (Lecco) וישבנו לשתות קפה בבר גרין סייד. סולי אמר שמרפסת הקומה השנייה של הבית ממולו זהה לזו שבחלומו.

לפני שעזבנו את הבר, בעוד אנו יושבים ליד השולחן, נעמדתי מהר ואמרתי: "ברוך השם שדי, עבור חסדו ואהבתו. הוא חידש ואשרר את סימני החמור אוכל לחם בבית התפילה של הגאולה השלמה. בזכות הגואל האחרון, חיים, אני מאחל לכם חג פסחא שמח!". הנוכחים ענו מיד: "הי-הא! הי-הא! הי-הא!". נעמדתי שוב ואמרתי: "הבה נחזור לרכב. אין זמן לבזבז"[7].

נעירה 22: לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

בלילה שעבר פאולו הסיע אותנו לנהר אדה (Adda). ראינו אדם לבוש בלבן. הוא צעד מספר מטרים והיה במרחק מה מאיתנו. לא הבנתי בדיוק מה ראיתי, אך לאחר מכן, כאשר פאולו אמר כי ראה "אדם" לבוש בלבן שנראה ונעלם, התבלבלתי מעט. אמרתי כי ייתכן והיה זה "שד", שלא רצה שנפריע לקבוצת שדים שהיו ביער.

מאוחר יותר, בשעה 4 בבוקר לערך, הרוח החדשה שרתה עלי. ראיתי שוב את החיזיון והבנתי מה קרה. מלאך חדש של הגאולה השלמה נשלח על-ידי המורה חיים לאדמה. חשתי ברוח מורי מביטה בי ברצינות רבה. הרכנתי את ראשי ואמרתי: "כעת נגעתי בתחתית, מאחר שבלבלתי בין מלאך ששלח המורה חיים לשד תחתון. כיצד ערבבתי בין קדוש לטמא? נגעתי ממש בתחתית".

נעירה 23: כשהרוח שורה עלי, חשתי בנוכחות מי שבמלכות השמים, שהביטו בי בעיניים מרחמות ונדהמות, כמו רצו לומר: "כיצד הוא ירד כה נמוך? כיצד זה יכול להיות?".

כעת, רוח המורה חיים חייכה ואמרה לי: "הסבר זאת להם".

מיד הבטתי לעברם ואמרתי: "האם הבטתם בכפות רגלי המלאך?".

כולם חזרו לאחור והחלו לשחזר בחרדה את החיזיון שאני ופאולו ראינו. אמרתי להם: "ראו, כפות רגלי המלאך הזה אינן דומות לכפות רגלי מלאכים אחרים ולא לאלו של השדים. אלו הן כפות רגלים לבנות וגדולות ממלכות השמים שהתאחדו עם הארץ. גם מן העולמות התחתונים המלאכים התחתונים של השמירה הגדולה מתחברים לברית החדשה השלמה דרך שתי רגלים גדולות של המלאך ממלכות השמים. בדרך זו השמירה הגדולה מושלמת, גם מכוכבי מלכות השמים וגם משומרי העולמות התחתונים. ברוך אל עליון המשכין שלום בין אש ומים. ברוך אל עליון המחבר בין מלכות השמים לארץ באמצעות עבדו הנבחר, הצדיק העניו, חיים.

נעירה 24: מריה, אמה של דבורה, חלמה שהיא וביתה נאבדו בדרך, ולא ידעו איך לשוב הביתה. ערפל סמיך אפף אותן. הן ראו לפתע חמור, ומריה אמרה שאם יעקבו אחריו הוא יורה להן את הדרך. מריה נגעה בראש החמור, והערפל התפוגג לחלוטין.

נעירה 25: 1 ביוני 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

חזרתי למילאנו מאזור אגם איזאו (Lago D’Iseo), בו קיבלתי את סימן שבעת המעגלים הנבואיים. סימן זה נראה בחלום על-ידי דבורה באחד מן הימים כשהיינו באזור, במלון שאנה גספרוטי ובעלה שילמו עליו (זאת לאחר שנאמר לי לעזוב את הבית בפארה צ'רנוסקו, ולא היה לי מקום לעבור אליו, עד שפאולו החליט לשכור דירה במילאנו). כששהיתי במלון, קיבלתי את השמות, את התכנים הבסיסיים ואת סדר שבעת המעגלים הנבואיים.

נעירה 26: אנה גספרוטי הביאה אותי למעין ולנחל לרגלי הר ג'יוליימו (Gugliemo). עם מטה המורה בידיי ורגליי במים, ביצעתי שבעה סיבובים מלאים. כאשר התחלתי להסתובב, גשם דק החל לרדת. היה זה סימן של ברכה.

הגענו לבית המלון בשעה 14:55. פאולו היה צריך להתקשר ב-15:00. פקידת הקבלה במלון אמרה שפאולו התקשר לפני 5 דקות, והיא אמרה לו שיתקשר שוב בערב.

אנה אמרה לי: "אולי עובדה זו היא סימן שהסימן בנחל לא הושלם".

חשבתי על כך ושמתי לב שרחצתי את פניי, ידיי ורגליי במים, אך לא את אזור ברית המילה שלי (שהוא חלק מן הברית וחלק מסימן הטהרה – הרי פרץ פתח את הברית החדשה השלמה וכן מתקן את חטא ער ואונן – תודה לה' אלוהינו, שהציב אותי בברית החדשה).

נעירה 27: בשעה 17:00 חזרתי למעין. השמש זרחה, רחצתי את אזור ברית המילה שלי ושתיתי ממימי המעין. אדם מבוגר שעבר אמר לי: "האם המים טובים?" עניתי: "המים טובים, בריאים ומחיים, ואתה אדוני, האם אתה אוהב את המים הללו?". "לא", ענה הוא מיד, "אני מעדיף מים אדומים".

נעירה 28: וינאנציה קאני (Vinanzie Cagni), בן 74, הביט בבגדיי ושאל: "האם אתה משרת האפיפיור?".

"לא", עניתי, "אני משרת של אל עליון". "אך מהי שליחותך?", הוא התעקש. "אני חמור אוכל לחם בבית התפילה של העמים", עניתי. "לא ידעתי שחמורים אוהבים לחם. באיזה סוג לחם מדובר?", הוא המשיך. עניתי לו: "מדובר בלחם שחמורים אוהבים, במיוחד אם הוא נוצר עבור בני אדם. אתה רואה, החמור אוכל לחם ממלכות השמים מעכל אותו היטב ויודע כיצד לספק מזון נפלא לעולם". הוא אמר: "אך לא עדיף לספק יין? לפחות אתה יכול לראות מה אתה שותה. רבים מדברים על האל, אך ככל שאני יודע אף אחד לא ראה אותו עדיין. הם אומרים שהגענו מאדם וחווה, אך מי היה שם להעיד על כך? אני מקלל את מריה והקדושים לפחות מאה פעמים ביום, אך בנוגע לאל, ביקשתי ממנו פעם טובה והוא לא ענה לי. מאז השתכנעתי שהכמרים מספרים סיפורים גדולים. האם אתה בטוח שאינך משרת של האפיפיור?" הוא צחק.

הוא ליווה אותי כל הדרך חזרה לבית המלון, תוך כדי שיחה רציפה.

נעירה 29: בעמק היפה באזור ראיתי את כוכב יצחק של הבשורה החדשה. אין שמחה גדולה מזו.

ג'יורג'יו עלה במקומי על הר ג'יוליימו, כדי להניח עליו 5 אבנים מבית התפילה מסביב ל"מזבח הגואל", העומד בגובה של 10 מטרים על פסגת ההר. האבן החמישית הוחזרה אחר כך אלי. מדובר בטיפוס של כ-5 שעות. מוסתר מאחורי ה"מזבח" נמצא ה"מקלט". המטרה העיקרית של הסימן שבוצע היה שג'יורג'יו, שגריר העמים, ייצג אותם בעבודת בניית מקלטי הדור הרביעי.

מרקו פדריקו נתן לי מתנה - מכונית צעצוע אדומה לשחק איתה. אני מודה לו על נדיבותו.

נעירה 30: קרולינה, אמה של אנה, חלמה שפרץ חזר מן הכנסייה. הוא הסביר לה שהכומר לא רצה לאפשר לו ליטול חלק בטקס אכילת לחם הקודש. פרץ התעקש, ולבסוף הכומר התרצה. פרץ היה מרוצה מניצחונו.

החלום אישר את סימן מלכיצדק בברית האוניברסאלית המחודשת על מזבח העמים בבית התפילה של הגאולה השלמה (סימן שאליו מתקשרת קרולינה, אמה של אנה גספרוטי). הכומר לא רצה לאפשר לפרץ להשתתף בטקס לחם ויין, מאחר שידע שבפרץ, איש הסימנים, נכללים סימני הנצרות ההתחלתיים, שמנוטרלים ונשקלים מחדש במסגרת הבשורה החדשה. לפיכך מדובר בניצחון חשוב של פרץ למען מזבח מלכיצדק בבית הגאולה.

14 ביוני 1987: בְּאדה, בה נכחתי עם פאולו ודבורה, ראינו סימן בשמים: שופר גדול ומדהים – בא הזמן. -

נעירה 31: 29 בדצמבר 1986: בעקבות סימן שהתקבל במלטה ביחד עם פאולו – לקחתי אבן, שמתי אותה בפי עם ידי השמאלית, כאשר בידי הימנית אחזתי באזור ברית המילה שלי. לאחר מכן פאולו עזב, כשעד אז הוא עמד ברצינות תהומית. רק לבסוף, כשסיימתי לבצע את הסימן, הוא הופיע שוב רגוע.

היה זה באותו הלילה, בו פאולו חלם כי ראה את פי מלא בדם. הדם כאן הוא בסימן ברית המילה החדשה של הלשון. הסיבה שבגללה אמרתי לו בחלום: "אתה ישן, ואני נפלתי", היא שברית המילה החדשה של הלשון באה לתקן את הלשון הנפולה, ששלטה על הנצרות הרדומה מימי פאולוס.

נעירה 32: 18 ביוני 1987: שרה וסולי חלמו, שפרץ ביצע סימנים רבים עם מטה המורה.

נעירה 33: 30 ביוני 1987: בחלום דבורה הביטה מהחלון וראתה ירחים לבנים רבים. מרכז הירח האמיתי היה אדום. היא שאלה את פאולו מדוע יש ירחים רבים כל כך, והוא ענה: "ה' החל לבחור נשמות". דבורה שאלה אז מתי יגיע היום שיהיה בו לילה מוחלט, ופאולו אמר כי אינו יכול לענות על כך כעת, מאחר שעליו להכין תשובות לשאלות קרקסי (פוליטיקאי איטלקי באותה תקופה) והאפיפיור.

נעירה 34: בחירת הנשמות נוגעת בנשמות הזכאיות, אשר נשלחו לעולם לקבל את טובות הגאולה השלמה. אלו הן נשמות האהובות על-ידי ה', בשל טוב ליבן בחייהן הקודמים. כעת הוא שולח אותן כדי שתהיינה בין יורשי מלכות השמים על הארץ.

דבורה שאלה מתי יגיע היום שיהיה בו לילה מוחלט. ייתכן ונשמות נבחרות רבות לא תישלחנה לעולם עד לבוא יום ה' הגדול והנורא. פאולו לא סיפק תשובה מדויקת, אך הוא הסביר ששני השלבים ההיסטוריים החשובים שקודמים לתקופה זו, השלב הפוליטי והשלב הדתי (קתולי) הם שני "גשרים" של הדור הרביעי, שיש לעבור אותם (לתקנם ולטהרם). לאחר שני גשרים אלו, יגיע הגשר של יום ה'. למעשה רק לאחר מכן תתחיל מלכות השמים לרדת לארץ באופן משמעותי, והנשמות הנבחרות תוכלנה ליהנות מן הטוב שבכך.

נעירה 35: דבורה חלמה (21 באפריל 1987) כי היא הייתה בבית הספר. בפני כל חבר ללימודים שהיא פגשה היא הכריזה על סימני הגאולה. עם זאת, בכל פעם שהגיעה לסימן הדור הרביעי והבניין החדש, אותו תלמיד שהיא דיברה איתו הפסיק להקשיב והסתלק, ולכן בכל פעם הייתה צריכה דבורה להתחיל את אמירת הסימנים מחדש. ילדה אחת שאלה מדוע רק דבורה וחברתה של דבורה התעניינו בנושא. דבורה ענתה כי היא מקשיבה לבשורה החדשה, מאחר שליבה פשוט.

נעירה 36: לב פשוט משמעו שאדם אינו חושב שמחשבותיו הן חשובות כל כך, מה שמונע ממנו להקשיב בפתיחות לרעיונות אחרים. אדם שהינו בר מזל מספיק כדי להיות בעל לב פשוט, מקשיב בעניין רב יותר כאשר הוא שומע על הגעת הגואל האחרון, על הסימנים החדשים והנפלאים ועל הבשורה החדשה המסבירה כל שאלה משיחית כפי שלא הוסברה מעולם לפני כן – בשורה הכוללת כוח נבואי של אליהו הנביא, זכרו לברכה, לפיוס הלבבות - אבות לבניהם ובנים לאבותיהם.

נעירה 37: אם לאדם יש לב פשוט, הוא ירצה לשמוע על מה מדובר. מיהו הצדיק האהוב אשר נבחר על-ידי אל שדי, אלוהי ישראל, כגואל האחרון, כמורה האהוב אל העולם החדש שיגיע וכשופט המשוח במלכות השמים? מהם הסימנים השלמים של הגאולה השלישית השלמה? מהם החוקים החדשים והמשפטים החדשים של הפסח החדש של הגאולה השלמה?

נעירה 38: הלב הפשוט הוא של הבן החכם מן ההגדה של פסח, מאחר שהוא לא שופט דבר חדש עד אשר הוא מנסה לשמוע ולהבין כל היבט בו. ואכן, לכל אדם חכם יש הפשטות הטבעית בליבו. ללב הפשוט יש ענווה טבעית, המסייעת לו להתקדם בדרך הטבעית והאינטליגנטית ביותר ולשאול: "מה הדבר אומר?".

הלב הפשוט גם מתכוון לתמימות, ככתוב: "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים, י"ח, 13)[8]. המורה חיים הסביר כי למילה "תמים" יש שתי משמעויות: פשטות ושלמות. זאת מאחר שהשלמות שקיימת באדם שאהוב על-ידי ה', מגיעה רק כאשר יש לו, אם באופן טבעי או דרך רכישה, פשטות הלב, המובעת בפסוק הנ"ל.

המורה חיים הסביר שפשטות הלב אינה גוררת בורות, אלא "פשטות נעלה" בפני ה'. פשטות זו נובעת מענווה אמיתית ופנימית, והינה ערך של ירושת האבות כמו גם שיעור של משה. פעמים רבות בימנו כאשר כל מי שלומד אינו מחפש צניעות אלא כבוד, שם וכסף, קשה יותר למצוא "תמימות" באנשים פשוטים המודעים לאוצרות ליבם.

נעירה 39: באופן כללי, האנושות אינה זכאית עדיין לידע ה', שהוזכר גם בספר ירמיהו כזה שנובע מן הברית החדשה, בשל המחסור בענווה ובתמימות.

קורבן הגאולה השלמה של הצדיק הנסתר חיים, שבמסגרתו הוא קם לתחייה במלכות השמים למען האנושות, הוא קורבן התמימות והענווה. דרך קורבן הגואל, שתי מידות גדולות אלו, פשטות הלב והענווה, תגענה לעולם. ברוך ה' אלוהינו שנתן לנו את המוח החדש השפל. ברוך ה' אלוהינו שהעניק לנו את הלב החדש הפשוט.

נעירה 40: אתמול פאולו, רוזה, דבורה, קלאודיו ואני נסענו למונטה רוזה להשלים סימן חשוב. ירדנו כ-2600 מטרים ברכבל ומצאנו את המקום שבו ניתן לבצע את הסימן. פאולו ואני נכחנו יחד במונטיקיו (Monticchio) ובמלטה. כעת היינו צריכים להשלים את סימן האיחוד מחדש במונטה רוזה. עמדנו יחד יחפים במים קפואים שירדו למטה מן ההר. אמרתי: "זה משלים את סימן מונטה רוזה, מלטה ומונטיקיו".

נעירה 41: פאולו נזכר לפתע בחלום שהיה לו בלילה הקודם, ובו משה רבנו עמד על ראש הסלעים. הסוס הלבן החל לספר לי זאת, ובאותו הזמן רוזה מצאה אבן בצורת "שני לוחות הברית". יחד עם עוד 9 אבנים שמצאנו שם, מדובר היה בחלק מסימני חידוש החוק דרך הברית החדשה של הגאולה השלמה.

בעוד אנו מחכים לרכבל, התפללתי לרגלי ההר, וערפל סמיך החל לרדת. בתפילה ביקשתי שאל שדי יקבל את הסימנים שביצענו. בדיוק כאשר סיימתי את התפילה, הערפל התפזר.

נעירה 42: אור חדש יורד משמים ומאיר אותנו בבשורות דרך חלומות וחזיונות, מהאבנים ועד לעננים. כולם מדברים על אותה בשורה חדשה במונחי סימנים. בשש השנים הראשונות הללו הסימנים הם רחבים, פתוחים והצהרתיים. בשש השנים הבאות הם יבוטאו באופן נסתר בלבד, כפי שנדרש ממלכות השמים. בשש השנים שלאחריהן כל הסימנים שיתקבלו יהיו באיזון מושלם והאור האוניברסאלי הגדול של הבשורה החדשה יאיר. בשלב הרביעי בן שש השנים, יושלם סימן החמור אוכל לחם. בשלב החמישי בן שש השנים נבואות רבות תאומתנה בעולם. בשלב השישי בן שש השנים, הארה מדהימה מסימן תחיית המורה חיים תשרור בעולם[9].

נעירה 43: לסימני הגאולה השלמה יש מקור משותף עם השופר שנשמע במעמד הר סיני. קול השופר הגדול המשיך להתחזק, בניגוד לכל קול אנושי, וכך גם השופר הגדול של סימני הגאולה השלמה מתחזק יותר ויותר עד לסוף תקופת 65 שנות הדור הרביעי.

נעירה 44: 7 באוגוסט 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

דבורה חלמה שהיא ורוזה ראו מלאך (של הגאולה השלמה). הוא אמר להן: "אל תדאגו, אני שומר עליכן".

ברוך השם, סימנים רבים התקבלו על המלאכים החדשים (כמו גם על המלאכים הידועים גבריאל, מיכאל, רפאל ואריאל) של השמירה החדשה של הברית השלמה.

נעירה 45: ה' אלוהינו מראה לנו סימנים ומלמד אותנו את משמעויותיהם. זהו הדור הגדול של סימני ה'. הוא מדריך אותנו דרך הסימנים השלמים הנפלאים של הגאולה השלמה. הוא מטהר אותנו באמצעות אזהרותיו נגד הרעות של הדור הרביעי השנוא, מאחר שירידת מלכות השמים היא חרב פיפיות. הדברים הטובים אינם יכולים לשכון בעולם עד שהרעוֹת תושמדנה לעד. רק בני הלבבות הטובים, שאמונתם מוליכה אותם לעשות טוב, הם ילדי מלכות השמים.

נעירה 46: מי הם ילדי מלכות השמים? ילדה פשוטה, אך מאוד יקרה, אהובה ואינטליגנטית בשם אנג'לה (כיום היא נשואה עם ילדים) מאזור דרומי באיטליה, קיבלה סימן חשוב מן הזמן שבו ניסינו לייסד שם קהילה.

בחלומה, היא ראתה שפרץ העניק שיעורים על אמונה לשני ילדים בגילאי 3-4. הילדים הסבירו למורה דברים שלמדו ואמרו: "האמונה האמיתית נמצאת בלב כל אחד מאיתנו, מה שמשתקף בהתנהגותנו כלפי אחרים". - -

נעירה 47: "מִפִּי עוֹלְלִים, וְיֹנְקִים-- יִסַּדְתָּ-עֹז: לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ; לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב, וּמִתְנַקֵּם" (תהילים, ח', 3).

לכל אדם יש אמונה אמיתית הטמונה בליבו, אך ההוכחה לאמונה זו מתבטאת בהתנהגותו כלפי הזולת. בקרב ילדים קטנים, העיוותים האינטלקטואלים עדיין לא התעצבו על-מנת להרוס את אמונתם הטהורה. עם זאת, חוץ מאשר עיוותים אינטלקטואלים, דוקטרינאלים ופסיכולוגיים, שלאחר מכן באים לכסות על האמונה המולדת הטהורה והטבעית של כל ילד, אם האמונה של אדם מבוצרת ב"דוקטרינה" של עשיית טוב וצדק עם הזולת, קרוב לוודאי שמאחורי אותה התנהגות טובה, שוכנת אמונה אמיתית של הלב.

נעירה 48: 12 באוגוסט 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

הלילה ביצעתי סימן של תיקון המוח. הסימן הגיע לשם ייסוד המוח החדש השפל של הברית החדשה השלמה. הסימן הרס את מוחי הקודם 4000 פעם, כדי שאהיה עניו מספיק לקבלו. כעת, לאחר שעברתי לצד העניו, אני מקווה לקבל את המוח החדש עצמו[10].

נעירה 49: שפת הסימנים החדשה מראה, כי מה שחסר בקרב האנושות הוא לא האינטלקט עצמו אלא הענווה. האינטלקט הביא ליהירות במקום לענווה.

נעירה 50: הברית החדשה השלמה חוזה לפיכך שדווקא רבים מן הבורים יקבלו את המוח החדש השפל, בעוד מי שהינם בעלי ידע אך ליבותיהם סגורים לדרכי אהבה וצדקה, לא יוכלו לקבל את הלב החדש של הגאולה השלמה, הלב החדש שמנובא בספר ירמיהו, בזכות הגואל האחרון והמורה הנבחר, המדריך האהוב של האנושות, חיים.

יומן 2 - ספרו של פרץ, בנו של יהודה

סימן 1: אכלתי היום את הלחם של בית לחם ברחם תמר. הרבה אבנים היו עלי כשהשתרעתי על מחצלת בית התפילה. הנחתי את ראשי על אוכף החמור, ורגלי הימנית נגעה באבן לחם השושנה. לאחר מכן אוכף החמור הונח על ארבעה ראשים: ראש השה, ראש הסוס, ראש השור וראש הדג הכפול. מסביב למותניי הייתה אבן חמור כוכב בית לחם. מתחת לצווארי הייתה אבן ברית המילה החדשה של החמור. מסביב לרגליי היה אבן לחם שבעים אומות. הסוס הלבן מיקם את זנב מלכות השמים בין האוכף ובין אחורי ראשי. היה לי קר, אך כף רגלי השמאלית קיבלה חום מן הרדיאטור. שרה פודו[11] משחה את כף רגלי בשמן ולאחר מכן את תנוכי אוזניי. ליקקתי עם ידי השמאלית את לחם ברית המילה החדשה של הלשון. מתחת לכתפי השמאלית ניצבה אבן לחם איחוד ארבע פינות בית התפילה.

סימן 2: אמרתי לסוס הלבן ולראש החמור^[12]: "זהו לא סימן קל עבורי להניח את ראשי על אוכף החמור, מאחר שהגואל מגיע לרכב עליו. אך ראו כעת שאני אוכל את לחם הברית החדשה של הלשון על אוכף החמור ברחם תמר. היצמד, סוס לבן, לברית החדשה של הלשון, כדי ששתי ידיי תהינה חופשיות לאכול את הלחם הנפלא של בית לחם. זכית ללחם האיחוד המחודש של ארבעת הכיוונים. זכרו שהפינה הרביעית[13] היא תמיד כפולה, בסימן התאומים. בדרך זו הסימן יצא לעולם. אתם זקוקים לשניים. אחד לא מספיק.

סימן 3: אפשרו לי לאכול כעת לחם טעים בבית לחם של הגאולה השלמה ברחם תמר. כמה טעים הוא היה! כל כך נח לי פה עד שהייתי מוכן להיות כאן לנצח, אך זמן הלידה קרוב. פרץ יפרוץ בקרוב, אם כי יכול להיווצר בלבול, מאחר שבשל רצונו להכריז על הברית החדשה השלמה, הוא אינו יכול להחזיר את עצמו חזרה. שימו לב, הנה הוא מגיע.

סימן 4: התחלתי להרגיש את נוכחותו ודחפו. כל האבנים שעלי, אשר היו לפני שתי דקות כלחם טעים וטוב הפכו לקירות כולאים שעלי להפיל. עלי להשתחרר על-מנת להצהיר כי בא הזמן. דחפי מתחזק. עלי לצאת. גופי רועד ושואף לצאת מגבולותיו. אני דוחף את עצמי קדימה, וקירות אבן גדולים מושלכים הצידה. בהתלהבותי איני יכול אפילו לראות את אחי זרח. יצאתי במהירות מרחמה של תמר והבטתי סביב. כולם נדהמו לראות את פרץ התינוק הערום שותה חלב טהור של בית התפילה. "הגואל האחרון, חיים, נבחר על-ידי ה'", צעקתי, ונצמדתי לחזה של אמי.

סימן 5: אמי הניחה אותי באמבט וצחקה בשמחה על גופי התינוקי. בהמשך נמשחתי בשמן תינוקות והועמדתי על רגליי. "בא הזמן", אמרתי, "אכלתי את לחם השושנה בבית לחם ונישקתי את כפות רגליה היקרות של רחל אמנו. ראו כיצד הכוכבים מאירים כאשר אנו נולדים. השופט המשוח של מלכות השמים נבחר: "בא הזמן".

סימן 6: הו, יהודה אבי, בוא וראה את יופייה של אמי תמר. למעשה, אבי היקר, הולדת אותי ממנה, אך לא הכרת אותה, מלבד ברגע שבה תמר ראתה את הנולד. אני בנך פרץ, הו אבי יהודה, אך אמי תמר היא אף צדיקה ממך, מאחר שעזבת אותה עקרה וניתקת את הקו המשיחי. עם זאת, אני מביא בשורות טובות, אבי יהודה, מאחר שברכת תמר נשמרה בי יחד עם ברכתך.

סימן 7: ממני ניתן להמשיך קדימה, אבי יהודה, מבית התפילה של פרץ זה יגיע. בשל אהבת תמר אותך, הוכפלתי בברכתך. מתיקותה היא חלק שעליך לדעת, אך בי תמצא אותה יחד עם קדושה. מהר, עלי להודיע זאת לעולם. אני אוהב אותך, אבי יהודה, אם כי בשל הבנתך הגדולה, אתה איטי בהבנה.

סימנים 8-9: אני סימן, אבי יהודה,
ראה כיצד פרצתי מרחם תמר.
תאומי הוא האור, אך אני עף
לפזר את חשכת הדור הרביעי.
קיבלתי את סימניך, אבי יהודה,
אך אושרה האוניברסאלי של תמר
הוא סימן של דבש על עשב מר.
מגעך קדוש, אבי יהודה,
אך אהבת תמר היא אהבה עילאית

סבי יעקב ברך אותך, אבי יהודה,
והפך אותך ליורש משיחי.
אל תשכח את ברכת מלכיצדק
ואת כהונת הלהבה האוניברסאלית.
אתה לבדך החזקת את הנר
והפצת את אור התהילה,
אך עליך להמתיק את קשיחותך,
בעבור העמים שאתה תובע.
אתה זקוק לברכה השנייה
של כהן לאל עליון,
כדי להפיץ את הבשורה
לעמודי התווך בשמים.
הכרזתי על כך רק לאחר התפרצות מהירה,
הו אבי יהודה, אני סימן לאיחוי הקרע,
מאחר שראיתי את שתי הברכות בדם זרעי
זהו סימן מאל עליון בשל הצורך האוניברסאלי.

סימן 10: המתיקות של בשורת תמר טמונה באוניברסאליות שלה, אבי יהודה, ולכן באוניברסאליות זו על בנינו להיות מושלמים. שגינו תמיד, אבי, בטעויות מרות. לא נצטדק אלא נבקר ונבחן את עצמנו. לא נבחרנו על-ידי אל שדי כדי שנחשוב כי אנו טובים מאחרים.

סימן 11: שתיתי את החלב הטהור משדיה של אמי תמר. אני קטן, אך האבנים גדולות. הן מעסות את חכי ומדגדגות את לשוני. הרטבתי את חיתולי, אך אמי מלאה בשמחה. תינוק נולד לנו, ותאומו יגיע אחריו, גם אם התאום נולד ראשון. לא נהיה כיעקב ועשו, אבי יהודה. נדע כיצד לעבוד יחדיו, אבי, מאחר שהגענו לאחר נשיקה וחיבוק. מתוקה אמי תמר, הו אבי. זכור את נאמנותה לזרעך והצדק אותה למען צדק ה'. אני אוהב את שניכם, אבי, ובתוכי אהבתך מאוחדת. בתוכי אתה תהפוך לאחד בבית ה' עבור כל העמים.

סימן 12: ניקו, חיתלו, שימנו אותי שוב והציבו אותי על כַּן כדי לבקש מאלוהי הגאולה סיוע בגדילה. החיתולים עצרו אותי מעט, והתקשיתי להבין מדוע גבול כזה הוא הכרחי. קראתי: "אלוהי הגאולה, עורר אותנו, עורר אותנו, עורר אותנו. הסר את הישנוניות מעינינו והרחב את הגאולה. עורר את מוחנו להארה החדשה. עורר את ליבותינו לאהבה החדשה. עורר אותנו לשמחת הבשורה החדשה. חדש אותנו בזמן החדש. שלח לנו רוח טהורה של תינוקות תמימים. טהר אותנו מחיתולים מלוכלכים וכסה אותנו בשמירתך הגדולה.

סימן 13: נולדתי אתמול והיום אני דורש את זכויותיי התינוקיות. הרמתי את שדה הימני של אמי, ומיקמתי אותו על כתפו השמאלית של סולי. הרמתי את השד השני, והנחתי אותו על כתפו הימנית של פאולו. הכרזתי: "ברשות אהיה אשר אהיה", ובעזרת אושרי התינוקי הנאמן סימנתי: "הי-הא! הי-הא! הי-הא! הי-הא!". סולי והסוס הלבן שכחו אילו חיות הם, ובאושר גדול קראו: "הי-הא! הי-הא! הי-הא! הי-הא!".

סימן 14: הבט בכוח הפריצה שלי, אבי יהודה. אני פרץ-התינוק[14] המכריז על הגאולה השלמה. הבט, אבי, בחלק מחבריי התינוקות שנולדו יחד איתי במסגרת הסימנים הנפלאים של הגאולה השלמה. ראה את סולי הקטן, הנובח ככלב נאמן כאשר הוא קושר יחד את מזבחות בית התפילה. הבט בסייח פאולו, שהינו כה לבן עד אשר גורם הוא לשלג לקנא, וזוחל במהירות מסביב לארבע קצוות תבל כדי לשנות את כיוונו. הסתכל על האח דניאל, השורף כל צורת אלילות. הבט על אחיו, יוסף (ג'יוזפה), הנוער נעירות מתוקות בדרך חמורית[15].

סימן 15: ומה בנוגע לתינוקות היפים, ג'יורג'יו ואנה[16], שקראו לבורא כדי שיעזור לתינוק הגדול מרקו פדריקו להביא את בקבוקי החלב שלהם? יחד הם לוגמים זכויות למען 70 אומות עולם.

הו, אבי יהודה, הבט על טינה אוספיה הקטנה. כשהיא מחייכת היא מלמדת את אהבת ה'. יש לה חבר-תינוק, סעיד, המתפלל לאללה לשם איחוד. האין זה מרגש? הם התחתנו לעזור ולהביא שלום לעולם והביאו אליו את מוסא אמין. האם ראיתם תינוקות יפים כאלה לפני כן?

והילד הקטן קרמין שאול, אחיו הגדול של הסוס הלבן, סלע אמונה. אולי לא תאמין לי, אבי יהודה, אך הוא שגריר גדול לכוכבים. הוא לקח את לואנה הקטנה, והם הביאו לעולם את דניס, הנושא את הבשורות למעלה.

סימן 16: התינוק-הגדול-הבנאי בנימין הוא אח ואב, וגם אחותי התינוקת הגדולה שרה שבארץ. גם דוד, הו אבי יהודה, הוא כה תינוקי שכאשר מדבר הוא מישראל, כל משפחת לוי צוחקת במילאנו. הבט גם על הזנב התינוקי הנפלא של החמור, המתנדנדת חזק כל כך, שקשה כל כך להחזיקה במרכז.

סימן 17: אני חוזר שוב כדי להשלים את סימן התורה,
נעזר בחמור שמימי ולא אנושי.
הוא יורד מטה ומלביש אותי בבגדי תינוק,
נוער אודות הגואל חיים ומלקק אותי מראשי ועד בהונות רגליי
הוא לבוש כאריה וגורם לי לנהוג כמותו.
אז הוא צוחק: "הו, גור אריה יהודה,
עלייך להיכנס לתפקידך".
הו, אבי יהודה, זהו החוק החדש, אני מעריך,
כשכתבתי את עשרת הדיברות על אצבעות רגליי וידיי?
אין דבר, אבי יהודה,
שהחמור לא יכול לגרום לי לעשות,
אך אם תרצה לרכב עליו, אבי,
אני אוריד אותו אליך.

אם תרצה להבינני, אבי
עליך לשקול את סימני.
כיצד יש לי כל כך הרבה תארים
באותו הזמן?

יומן 3

אני בסימן אריה יהודה, השואג את החוק החדש של הגאולה השלמה.

17 במרץ 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

נעירה 1: סולי קמחג'י חלם כי ראה צעירים רבים, שפרץ היה המורה שלהם.

הקשיבו ילדים לדברי איש הסימנים, הידוע בתעלוליו החמוריים. החזיקו את ידיכם מעל החגורה ואת ראשיכם מעל לכתפיכם.

אתם צעירים וחכמים אך חסרי דרך. אתם עצבניים מאלפי ייסורים סביבכם ומן האוכל הכימי שאתם אוכלים. אתם זקוקים להגנה לקראת הזמנים שיבואו.

אם תחיו לרגע ללא דאגה לעתיד, זכרו שבקרוב תהפכו לאבות, ואז עבור ילדיכם אתם צריכים להתחיל לחשוש. רצוי לפחוד כעת ולהתכונן לעתיד, מאשר להיות טיפשים ולפחד אחר-כך. שימו לב לאזהרותיו של איש הסימנים נח, מאחר שתיבת הצלתו כבר נסגרה לקראת הגשמים הכבדים שיתחילו לרדת.

נעירה 2: "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:" (שמות, כ', 2).

הדיבר הראשון מלמד את האמונה שעל האדם להחזיק בעת הגאולה השלמה. הוא מגיע ללמד מיד, כי לא מספיק לדעת שבורא היקום הוא אחד, אף על פי שניתן להשלים את הדיבר השני עם המידע הזה, אם עובדים את ה' בלבד, אלא שעל האדם להאמין כי בורא היקום הוא גם אלוהי הגאולה, גואל ישראל הקדוש.

נעירה 3: לכן הדיבר הראשון מספר לכולם על ניסי ה' אלוהינו על אדמת מצרים. בגאולה הראשונה מי שהאמינו כי ה' מבצע ניסים למען בני ישראל בידי משה רבנו ניצלו. מי שלא האמינו לא ניצלו.

הפסח הראשון היה גם בסימן ההגנה. מי שהאמינו בשליחותו של משה בהוראת ה' ניצלו. מי שלא האמינו היו חסרי הגנה.

נעירה 4: בגאולה השלמה מי שמאמין שה' בחר בגואל האחרון לכוון את הגאולה השלמה ממלכות השמים ועוקב אחר שיעוריו והוראותיו כמיטב יכולתו יינצל ויהיה מוגן מהמון רעות של הדור הרביעי.

אני פרץ-התינוק נשלחתי כעת לספר לכם מה קרה. היכן בקבוק החלב ובגד התינוק שלי? אני רוצה להיות עטוף בדבש ובחלב. בואו לשחק איתי וקחו חלק בהגנה החדשה, מאחר שהדור הרביעי גדל מהר ובהונותינו הקטנות ילכו בקרוב במקומות מפחידים ביום ה' הגדול והנורא.

נעירה 5: הכל משתנה עם חלב ודבש על מזבח מלכיצדק. תמר אימי המתיקה אותנו בסימניה. אני בעצמי יצאתי מרחמה במהירות והתחלתי לפטפט על בשורות הגואל חיים והגאולה השלמה. עברתי ברית מילה במהירות במסגרת הברית החדשה של ירמיהו, וכשהגיע פורים, אני וחבריי הנביאים הילדים קיבלנו מן השמים את הקלף הגדול הריק, שעלינו למלא על-מנת להיות ראויים לחלב ולדבש שלנו. בא הזמן.

נעירה 6: 9 באפריל 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

בתוך מסגרת הסימנים, המוות של אבי חפף לסימן הכפרה, שהיה עלי לבצע עם התיקון הנוצרי של ארבע השנים הראשונות. הזדקקתי לסימן דם כדי להחליף את העובדה שלא מתתי על צלב התיקון הנוצרי. נסענו לטרביאנו (Trebbiano) לשחוט 3 כבשים.

ההשגחה העליונה גרמה לכך שבאותו רגע בדיוק בו אבי נקבר בניו ג'רזי, נשחט הכבש השני. מאחר ששלושת הכבשים מקבילים לשלוש הגאולות, היה זה הכבש השני שהקביל להחלפת יצחק בדם האיל.

בלילה שלפני השחיטה, דבורה חלמה שירד דם. הדם ניתז על אבנים בעלי צורת אריה. היא הבינה מן החלום שמדובר באריה יהודה.

אבי, עליו השלום, מקורו בשבט יהודה.

נעירה 7: בנוכחות משפחת פיירו (יוסף, פרנצ'סקה, ניקולה, קרמין שאול, אוספיה ופאולו) ושרה פודו, ביצעתי את סימן החלפת דם השה השני. לאחר ששחטתי אותו, כיסיתי כל חלק מגופי בדם. עם דם השה עלי, חשתי את נוכחותו של אבי חזק מאוד.

לאחר מספר דקות, הנוכחים שפכו חלב ודבש על ראשי וגופי. היה זה סימן להלבנה ולהמתקת הדינים הקשים שהיו עלי בשל סימני התיקון הנוצרי. משחתי גם את גופי בשמן חמורי על-מנת שכל הפעולה תכנס מחדש במסגרת סימן החמור אוכל לחם.

גם בעל החווה הפרטית נכח במקום, הסתקרן ונדהם מן ה"טקס" הלא שגרתי.

נעירה 8: 30 באפריל 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

דבורה חלמה (27 באפריל) כי היא מלטפת את החמור שהופך לאריה עם רעמה יפה, ולאחר מכן חוזר להיות חמור.

סימן החמור האוכל לחם נושא את סימני אריה יהודה, ובעיקר חייב להכין את החוק החדש והמנהג החדש עבור עם ישראל.

נעירה 9: חלמתי שהמורה חיים אחז בידיו את חוזה בית התפילה עבור העמים. מיד חתמתי את שמי על החוזה. לאחר מכן המורה אמר: "בעוד 400 שנים, כ-400 עד 500 שנים מעתה, לא ינהגו להניח תפילין בבית הכנסת המסורתי"[17].

נעירה 10: אני מודה לאל שדי על הזכות הגדולה שהוענקה לי, בשל אהבתו את הגואל האחרון, חיים, לקבל את האחריות לביצוע סימני בית התפילה של הגאולה השלמה.

בתקופה ההיא, בית הכנסת המסורתי יגיע לדרגה גבוהה מאוד של קדושה, כזו שקדושת התפילין לא תהיה הכרחית יותר.

הסימן כולל את מפתח האיזון של הקדושה החדשה בבית התפילה.

נעירה 11: 17 במאי 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

ברוך ה' אלוהינו, שפקח את עינינו באור הבהיר של הברית החדשה השלמה.

אנו ברי המזל שראו את הגעתו ההיסטורית של יעקב הנבחר.

נעירה 12: הבלבול של יצחק היה התקווה של עשו. אם יצחק היה מאמין שיעקב הוא יורש ברכת אברהם, לעשו לא הייתה כל יומרה להתמודד על ברכת יצחק.

בתרגום היסטורי, אם הנצרות המסורתית לא הייתה מאמינה בדרך כלשהי שיש לה הזכות להיכלל בברכת ישראל הנבחר, היא לא הייתה שואבת השראה מכתבי הקודש.

נעירה 13: עם ישראל לא היה משאיר מקום להתעלות העמים, אשר התבקשה ונחזתה על-ידי בורא כל עמי העולם. שליחות קורבן האיל הגיעה כדי לשמש אבן דרך להתעלות זו. כמו שעשו היה בנו הבכור של יצחק, ולכן בעל התיימרות לברכה, כך גם העמים, שקמו לפני שעם ישראל נוסד, האמינו, דרך שליחות זו, כי הברכה מיועדת להם.

זו הסיבה המרכזית לתוכנית הגאולית האלוהית, שלפיה עם ישראל, ובמיוחד הכוהנים ולומדי התורה, היו בשפל גדול כל כך בתקופת שליחותו של ישוע, שהקביל לבלבול הטרגי של יצחק. היה זה זמן שבו העמים החלו להתקרב לאור מעמד הר סיני, לפחות בדרגה כלשהי.

נעירה 14: בהתייחס לסובלנות, הרשו לי לספר לכם מדרש, אשר הועבר לי ישירות על-ידי הצדיק חיים ומספר על אברהם אבינו. המורה חזר עליו לעיתים קרובות וראה בו שיעור חשוב לסובלנות האהובה על-ידי ה'.

כידוע, אברהם אבינו, אב המון גויים הנבחר, הציב את אוהלו בשולי המדבר וחיכה להגעת נוודים, כדי להזמינם אליו להתארח ולהציע להם מזון, שתייה ומקום לינה. כשסעד עם אורחיו הוא הציע להם כל אפשרות אירוח שקיימת. האורחים נדהמו כמובן מנדיבותו, מאחר שלא פגשו במקרה דומה.

ידוע מן המסורת כי אברהם השתמש באירוח, בצדקה ובמעשים טובים כדי ללמד את האמונה האמיתית באל חי אחד. כאשר האורחים החלו לברך את אברהם על נדיבותו וטוב ליבו, הוא סרב לכך ולימד אותם לברך את מעניק החיים והמזון.

נעירה 15: המורה חיים סיפר לי על נווד כלשהו שאכל עם אברהם וסרב לברך את הבורא. אותו אדם הצביע על קמע שהיה על צווארו, ובו טבועה חיה, ואמר כי זהו האל היחיד אותו הוא מברך: "הוא זה שיצר אותי, שולח לי מזון ומגן עלי", התעקש.

אברהם אבינו התעצב מאופיו העקשן של הנווד ומן הבוז שרחש לבורא היקום האמיתי, וניסה להסביר לו כי קמע הוא רק חתיכה פשוטה של עץ, מעשה ידי אדם, ואין לו כל כוח הצלה. הנווד לא היה מוכן להקשיב וטען, כי עבורו הקמע הוא האל המגן עליו ואליו הוא נשבע אמונים. לאחר מספר ניסיונות לא מוצלחים לשכנעו, החל אברהם לחוש בכעס פנימי בשל עקשנות אורחו, ולבסוף, כביטוי של שאט נפש, הוא סילק אותו מן האוהל.

נעירה 16: לאחר המקרה, נגלה ה' לאברהם באוהל ונזף בו: "אברהם, אברהם, מה עשית? מדוע שלחת את האדם לדרכו?"

אברהם ענה: "ה' אל-עולם, אתה יודע הכל. עשיתי זאת בשל קנאתי הגדולה אליך ואל שמך הגדול. הוא התעקש להאמין בקמע וסרב להודות לבורא הכל!".

ה' ענה לאברהם: "לא, אברהם, אתה טועה. אין לך זכות לשפוט אותו או להתייחס אליו באופן שהתייחסת. לאחר שהסברת לו את האמת, ביצעת את חובתך. השאר כבר לא מעניינך, אלא מענייני. גם הוא ברייתי, ואני חופשי לעשות עם בריותיי כרצוני. כעת, צא החוצה, נסה להשיגו, קרא לו לחזור ובקש ממנו סליחה על טעותך הפוגעת".

נעירה 17: אברהם עלה כמובן על חמורו ורכב כדי להשיג את הנווד עד שהשיגו. הוא פנה אליו בתחינה כי לא הייתה לו זכות לעשות את מה שעשה. לבסוף הוא שיכך את כעסו והם הפכו לחברים טובים. סיפור זה מלמד אותנו מהי "סובלנות דתית" ועד כמה היא נחשבת למידה ראויה, כמו-גם באיזה אופן יש ללמד את דברי ה'. אדם יכול לטעון כי הוא מאמין באמת, אך באותו זמן עליו לכבד כל אדם. אם יש למישהו אמונה בבורא עולם, הוא צריך לשים לב שלא להעליב את אחת מבריותיו. אין לנו יכולת לשפוט מדוע אדם כלשהו נברא, או לדעת מהן התכונות הנסתרות והאהובות על-ידי ה' אצל כל אחד. יש לדעת מהו תחום שיפוטו של האדם ומה נחשב לתחום השיפוט של ה' אלוהינו.

נעירה 18: דבורה חלמה כי האריה הוא מגן חוקי הצדק, ויש לאהוב את החמור האוכל לחם.

פרץ, איש הסימנים, עובד עם הסימנים של החמור אוכל לחם. כאשר הסימנים נוגעים לחוק החדש, החמור מתלבש כאריה כדי להוריד את סימני אריה יהודה. פרץ נמצא גם בסימן פרץ, בן יהודה ותמר. אריה יהודה הוא שומר חוקי הצדק, כפי שאנשי יהודה הם שומרי התורה והמסורת במהלך ההיסטוריה. לפיכך החמור מתלבש כאריה, ופרץ חייב לנסח את החוק החדש של הברית החדשה השלמה. פרץ אינו מקור החוק החדש, מאחר שהחוקים עצמם הם ממלכות השמים, והחמור מתלבש כאריה כדי להורידם לארץ. פרץ חייב גם לשמור עליהם, לכתוב אותם ולהסבירם באופן ברור לכל. לעומת זאת, אם אינכם אוהבים את החמור, האוכל את לחם החוקים הללו והמוריד אותם לארץ, לא תוכלו להעריך את המקור האמיתי של החוק החדש.

נעירה 19: 29 ביולי 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

בלילה שעבר פאולו חלם שהוא, סולי ואני היינו בהרים. הייתי חייב סיוע כספי, אך אחיי היהודים לא היו מסוגלים לעזור. לאחר מכן הופיע גבר גבוה ולבוש בהידור, בסגנון המאה ה-18. התנהגותו הייתה ללא דופי. הוא הסיר את כובעו מתוך כבוד, ולאחר מכן נישק את פרץ על מצחו. כאשר עשה זאת, מגן דוד נראה על ראשו של האיש. פרץ בכה משמחה.

האדם הגבוה הוא מלאך. הנשיקה והסימנים שהעניק קשורים לסימני החמור, משיח בן דוד, סימנים שניתנו בתקופה השנייה בת שש השנים. איני יודע מה הקשר בין הסיוע הכספי לבוא המלאך, אך בכל אופן הסימן מייצג שמחה גדולה עבור בני ישראל.

נעירה 20: 19 באוגוסט 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

בלילה שעבר פאולו, סולי, סעיד[18] ואני הלכנו לבקר את הגברת מזל[19], אלמנת הגואל האחרון, חיים. קלמי בישלה פול-מדמס, וסעיד שראה לראשונה את הגברת מזל ואת קלמי שמח מאוד. הוא אמר שזו הפעם הראשונה מאז שעזב את מצרים שבה טעם אוכל מצרי. הייתה זו גם הפעם הראשונה שדיבר עם יהודים ששפתם היא שפתו.

נעירה 21: לאחר מכן ביצענו סימן של איחוד בין יהודים, נוצרים ומוסלמים בבית החדש של הגאולה. משחתי את כל גופי ונעמדתי על עור כבשה עם מטה המורה. סולי, כמייצג בית הכנסת האוניברסאלי (בהמשך מזבח יהודה), משח את כתפי השמאלית. פאולו, כמייצג הכנסייה האוניברסאלית (בהמשך מזבח אפרים) משח את כתפי הימנית, וסעיד, כמייצג המסגד האוניברסאלי (בהמשך מחצלת האסלאם) משח את צווארי. קראתי קטע מן התורה, פאולו קרא קטע מן הבשורה החדשה, וסעיד קרא סורה מן הקוראן.

בהמשך הלכנו יחד לנאביליו (Naviglio - אזור במילאנו ששימש בעבר כמקור מים), כדי לבצע סימן של המכה השלישית. בבית פתחתי את הקוראן, והסורה שהתקבלה הייתה זו: פרשת יונה: "ע"ז: וכאשר באה אליהם האמת מאתנו, אמרו: "אין אלה בלתי אם כשפים גלויים". ע"ח: ויאמר משה: "התאמרו לאמת בבואה אליכם: "כשפים הם אלה? אכן לא יצליחו המכשפים"".

נעירה 22: לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

ביום שלפני יום הכיפורים, משחתי את חזהו של פאולו, ודבורה משחה את כפות רגליו, מה שמיד העניק חיים לסימן מי הישועה שנבעו בין סימן הלב של ראש השנה וסימן עץ החיים.

הלכנו למועדון שלנו והתכוננו ליום כיפור. בירכתי את פאולו.

ביום שלאחר יום כיפור, לפנות ערב, הלכנו לנאביליו וביצענו סימני משיחה, כפי שדבורה קיבלה בחלום. פאולו משח את ראשו, ניקולה משח את כפות רגליו, אני משחתי את חזי, ודבורה ליקקה את החוליה האחרונה שלי בסימן זנב החמור.

לאחר מכן ביצענו את סימן המכה התשיעית, מכת חושך. שרנו את שיר החמור.

נעירה 23: 5 באוקטובר 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

לבסוף כולם יבינו שפיזור ישראל בתפוצות היה חלק בלתי נפרד מן התוכנית האלוהית, כמו גם חטאי העם. זאת מאחר שאנו קוראים את ההיסטוריה במפתח החטא הקדום, שהיה חטא הכרחי. כאשר ההיסטוריה מתקדמת במפתח עץ החיים, גם החטאים הקודמים, הנובעים מעץ הדעת טוב ורע, הופכים לאחר תיקון לטוב גדול ולירושה נעלה. גדולות כעת ונפלאות בעתיד הן תוכניות ה' כלפי האנושות.

נעירה 24: 22 ביוני 1987: קרמין שאול חלם כי היה יחד עם אנשים רבים עצובים ולא מרוצים. הוא אמר להם: "אינכם יודעים? אמונה מחזקת את האדם ושומרת על צעירותו".

אמונה מבטיחה כי האדם יהיה בריא יותר, חזק יותר וצעיר יותר בנפשו. אמונה לא חיה יחד עם עצב או אי שביעות רצון. היא מטפחת רוח חיובית ופורחת עם שמחה פנימית. אין תרופה טובה יותר לבריאות הגוף מאשר שתי התכונות הבאות: רוח חיובית ושמחה פנימית.

נעירה 25: 8 ביולי 1987: דבורה חלמה שסיפרה לי את סיפור אברהם כילד (הסיפור הידוע על אברהם בחנות הפסלים של אביו תרח). בנקודה מסוימת, הבינה דבורה כי היא מדברת לפרץ ולא לילד. היא זכרה כי היא בעצמה שמעה את הסיפור מפרץ ואמרה: "לא לך אני צריכה לספר את הסיפור, מאחר שהינך יהודי, אלא לאנשים אחרים".

הסיפור של אברהם שניתץ את פסלי האלילים בחנות אביו הוא הסיפור הנודע והנלמד ביותר נגד עבודת אלילים שקיים[20]. הוא פשוט מספיק להבנה, אהוב על-ידי ילדים קטנים מעצב אותם מיידית נגד פולחן פסלים ואלילים ומחדיר בהם את האהבה הראשונית והטבעית לאל חי בורא הכל, ישתבח שמו לעד.

נעירה 26: דבורה חלמה (21 ביוני 1987) שפרץ, פאולו וקרמין שאול ישבו ליד השולחן. פרץ שאל: "על מה הגאולה מבוססת?". דבורה ענתה: "על האמת". פרץ שתה וכולם שתו מכוסו. הוא שאל: "על מה החוק מבוסס?". דבורה ענתה: "על הצדק".

אמת גאולת ה' והצדק של החוק האלוהי הינם שני עמודי תווך בעולם, אשר נוסדו לעד בתורה הקדושה. גם שני הדיברות הראשונים מובנים בדרך זו. הראשון הוא האמונה בניסי ה' בגאולת ישראל ממצרים. השני הוא צדקת העונש כלפי מי שעובד אלילים אחרים וצדקת הגמול בעבודת ה' האמיתי.

בשל כך לימדו חז"ל שכל מצוות עשה נובעים מהדיבר הראשון ושכל מצוות לא תעשה נובעים מן הדיבר השני. הברית החדשה של הגאולה השלמה מבוססת על אותה אמת ועל אותו צדק. ה' הוא אחד.

נעירה 27: סולי חלם (16 ביולי 1987) שאחיו דוד הביא גור אריה קטן. לאחר מספר ימים האריה גדל והפך לבוגר חזק והחלטי. סולי ודוד היו צריכים לעבור יחד עם האריה במקומות רבים ולעקוף מכשולים. עם הזמן האריה רכש הבנה וסמכות. הוא גם הגן עליהם מאחרים והיה מדריכם. לעיתים הם היו צריכים לציית לו ובאופן כללי חלקו לו כבוד.

(סולי זכר שבנקודה מסוימת במסעותיהם, הם שהו במלון יוקרתי בקראקס, ונצואלה. המלצר בו אמר שבמקום זה המשטרה לא תאפשר להם להישאר עם האריה)[21].

נעירה 28: במהלך שנת 1987 קלאודיו (האח של דבורה) היה צריך לכתוב חיבור לבית הספר על דת והחליט לכתוב על הברית החדשה השלמה (באותם שנים הייתה לנו רשות לבצע זאת). הוא הביא את החיבור לבית העלמין (היכן שהתכנסנו) כדי לקרוא אותו לפני קבר המורה חיים. בחיבורו הייתה התייחסות לברית החדשה כדת חדשה. הוטרדתי מן האמירה הזאת והתרכזתי כדי לקבל מסר מהמורה. מה שקיבלתי היה: הברית החדשה השלמה אינה דת חדשה אלא דרך חיים חדשה.

נעירה 29: אין סיבה להטיל ספק באמיתות המסר הזה, מאחר שהוא נמצא בהרמוניה מושלמת עם הרוח החדשה של הגאולה השלמה. הברית החדשה השלמה לא מלמדת אותנו "דת חדשה" אלא את האמת האמיתית של הגאולה השלמה בכל היבטיה. היא מלמדת אדם כיצד להשתמש בחייו וליהנות ממתנות ה', שניתנות לכל אחד שמחזיק באמונה, בענווה ובחכמה. היא מלמדת את התפיסה "צדיק באמונתו יחיה".

נעירה 30: הקבלה הראשונה והקבלה השנייה של עשרת הדיברות מייצגות שתי רמות ברורות של התגלות. ברור הוא ששתי התקופות בנות 40 יום ו-40 לילה, בהן משה רבנו עלה בקדושה נעלה כדי ללמוד ישירות מה' ברוך הוא, מייצגות את הגשמת שתי הדרגות הברורות של הלימוד. אין זה נכון לחשוב, כי הקבלה השנייה הייתה רק קבלה חוזרת. משה לא שכח את כל מה שלמד בקבלה הראשונה כדי לחזור על התהליך, וגם ה' ברוך הוא לא חוזר שוב על עצמו כאשר הוא מגלה דבר כלשהו. בנוסף, דברי ה' לא היו מן הסוג הנשכח.

נעירה 31: הסברנו בעבר כי ניתן להשוות את שתי העליות הגלויות (בתורה, דהיינו: הראשונה והשלישית) של משה אל הר סיני והקבלה הכפולה של עשרת הדיברות לשתי מערכות אצבעות: של הידיים ושל הרגליים. עשרת אצבעות הידיים לא הספיקו לקדש את העם. "גוף" ישראל לא יכול היה לקבל את הקדושה המבוססת רק על הידיים, אלא היה צורך גם ברמה נמוכה יותר של קדושה על-מנת להבין את גבולות החוק הקדוש. היה צורך בהוראות מפורטות יותר כדי להתקדש.

נעירה 32: דרך אחת להבין זאת היא להשוות את הדיבר הראשון לדיבר השני. שניהם דיברות של אמונה, אך הדיבר השני מכיל הוראות הנוגעות לאמונה האמיתית, כמו גם לעונש על סטייה מן האמונה ולגמול על שמירתה. הדיבר הראשון הוא הצהרה על כל-יכולתו של ה', על נסיו שמעל לטבע ועל יכולתו לגאול את מי שבחר לגאול. אם האמונה הנעלה של הדיבר הראשון נשמרת, כל מה שנכלל בדיבר השני מתגשם באופן "אוטומטי". אם אתם מאמינים באל הגאולה, לא תשרתו אל אחר.

נעירה 33: התורה, כפי שחז"ל הסבירו, מדברת על נטיית הרוע במחשבה. היא מודעת לטבע האדם ולתוכניות של יצר הרע. הדיבר השני הינו השלמה הכרחית של דיבר האמונה ואינו משאיר ספק לציווי האמונה כמו גם מקום לטעויות. הדיבר הראשון מעלה את הידיים כלפי ה'. הדיבר השני מבטיח שהרגליים לא תיכשלנה בהליכה אחר האמונה האמיתית.

נעירה 34: מסיבה זאת מוסבר בטקסט "חמישה לוחות הברית", שהדיבר הראשון מייצג את הקבלה של משה, בעוד שהדיבר השני מייצג את הקבלה של יהושע בן נון. משה לא היה זקוק לדיבר השני, אך שאר ישראל כן. אנו יכולים לשער כהיבט כללי שהעלייה הראשונה הייתה קבלה של החוק כפי שהוא צריך להתממש באור האמונה העליונה של הדיבר הראשון, בעוד שהעלייה השנייה יצגה את התיאור המפורט של מצוות עשה ולא תעשה, כך שמי שלא היה בדרגת עבודת ה' באהבה גדולה ובאמונה גבוהה, לפחות יימנע מנפילה לשגיאות ולחטאים דרך הפחד מעונש והידיעה של מה מותר ומה אסור.

נעירה 35: ניתן לטעון כי אם כך היה, מדוע הדיבר השני מגיע גם בעלייה הראשונה? למעשה עשרת הדיברות ניתנו לכל ישראל לפני העלייה הראשונה, כאשר שני הדיברות הראשונים נשמעו מפי ה' במעמד הר סיני ושמונה האחרים מפי משה. כמו-כן, הלוחות הראשונים שכללו את עשרת הדיברות מכילים בדיוק את אותם דיברות שבלוחות השניים, מלבד שינויים מינוריים כמו "זכור את יום השבת" לעומת "שמור את יום השבת"[22].

נעירה 36: ניתן לפתור את הסוגיה בכך שלמעשה הדיברות שנשמעו לפני העלייה הראשונה כללו כל דבר. כל התורה הייתה כלולה בהן. חז"ל אמרו, כי כל 248 מצוות עשה נכללים בדיבר הראשון, וכל 365 מצוות לא תעשה כלולים בדיבר השני. בשל כך כל העם היה צריך לשמוע את שני הדיברות הראשונים ישירות מה', כדי שיחקקו בנשמותיהם לעד.

נעירה 37: חז"ל הסבירו שביחס לדיבר הרביעי הנוגע לשבת ונשמע מפי משה, גם "זכור" וגם "שמור" נשמעו בו זמנית במהלך גילוי עשרת הדיברות. לפיכך, עשרת הדיברות שנשמעו לפני העלייה הראשונה כללו הכול, בעוד אופן ודרגת הקבלה של שתי העליות הופרדו ל"זכור" ול"שמור". ושוב, "זכור" מתייחס למצוות עשה של השבת, כמו קבלת השבת באהבה, בעוד ש"שמור" מתייחס למצוות לא תעשה ולחשש מחילול שבת.

נעירה 38: לכן לפני העלייה הראשונה של משה אל ההר, כל התורה התקבלה. לאחר מכן היו שתי דרגות של קבלה הדרושות להשלמת הקדושה לכלל ישראל. הקבלה השנייה היא יותר מפורטת, מאחר שחטא עגל הזהב הצריך שימת דגש על האיסורים ועל העונשים למפרי החוקים. היא גם משלימה את התורה, הואיל והיא משלימה את האפשרות עבור כל ישראל להתקדש בחוק ה'.

נעירה 39: התורה עצמה, עם זאת, לא נכתבה במהלך העליות הללו, מלבד עשרת הדיברות עצמן. התורה נכתבה על-ידי משה באוהל מועד במהלך 40 שנות ההליכה במדבר. חלק גדול מהעקרונות הכלליים של החוק הנכלל בתורה לא נכתב בה אלא נמסר בתורה שבעל-פה והועבר במהלך הדורות מפה לאוזן. זהו הבסיס למסורת שבעל-פה, הכוללת בהמשך את מסורות המשנה והתלמוד של חז"ל.

נעירה 40: יש שיטענו כי שני הדיברות הראשונים שנמסרו בתחילה ונכתבו על הלוחות, אינם יכולים להתחלק ל"קטגוריות" של "אמונה נעלה" ו"אמונה נמוכה", מאחר ששניהם מייצגים את שלמות דיבר האמונה האמיתית.

אין ספק כי שני הדיברות מייצגים את שלמות דיבר האמונה, אך אין זה סותר את המקור העליון של האמונה, הנכלל בדיבר הראשון. בדומה לכך ניתן לומר כי על-מנת להגיע להשלמה יש צורך באהבה וביראת ה'. אחד ללא השני חסר שלמות. עם זאת, עבודת ה' באהבה מכל הלב היא נעלה יותר מעבודתו רק מפחד.

נעירה 41: העובדה שישראל וכל האנושות זקוקים לדיבר השני לא סותרת את העובדה שמאחר שאהבת ה' הייתה בשלמות הדיבר הראשון, גם יראת הדיבר השני נכללה בה, גם אם אין הדבר נכתב במפורש. ההוכחה לכך נמצאת במסורת תלמודית הנוגעת לנביא חבקוק, אשר הציב את כל תרי"ג המצוות בדיבר אחד: "אני ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", וכך "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק, ב', 4).

נעירה 42: כאשר הנביא ירמיהו ציין, כי האמונה הנעלה תשמש ירושה לאנושות דרך "בְּרִית חֲדָשָׁה" ו"כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם" (ירמיהו, ל"א, 30, 33), הוא התייחס לאמונה המוזכרת בספר חבקוק, הנובעת מן הדיבר הראשון. אין זה אומר שכולם יהיו זהים באמונתם, אלא שאמונת כולם תהיה אמיתית מקטן ועד גדול, כל אחד בדרגתו שלו, צדיק באמונתו יחיה.

נעירה 43: כך גם בנוגע לבשורה שהתקבלה על-ידי המורה חיים כי הברית החדשה השלמה היא לא דת חדשה אלא דרך חיים חדשה, הקשורה באופן מהותי לדרך החיים המובעת בפסוק "צדיק באמונתו יחיה". העולם לא זקוק לדת חדשה. דת האמונה בעשרת הדיברות מספיקה, ויש ללמדה באופן נכון. הברית החדשה השלמה מגיעה בזמן בו עשרת הדיברות יילמדו בעולם באופן נכון, ולא כפי שהנצרות לימדה אותם במשך כאלפיים שנה.

נעירה 44: הסיבה שהברית החדשה השלמה, במובן זה, מגיעה בכוח האמונה העליונה בדיבר הראשון, היא כתוצאה ממטרות הגאולה השלמה שאליה הן משתייכות. החוק החדש הוא אמצעי ל"תרגום" הצדק, במפתח "צדיק באמונתו יחיה". הוא לא מפחית מאיסורי עבודת האלילים אלא שומר עליהם במלואם ומסביר אותם לפי הצורך. הוא מביט לתקופה שאחרי הדור הרביעי, אל אותם דורות בעלי אמונה שיגיעו.

נעירה 45: התורה הקדושה צריכה להתייחס לפיתויי הנחש הקדמון, אך עם הגעת הגואל האחרון והברית החדשה השלמה, ההיסטוריה מתקדמת לשלב בו "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". זהו ההבדל הבסיסי בין התורה לברית החדשה השלמה. התורה מתייחסת ליצר הרע. הברית החדשה השלמה מתייחסת ליצר הטוב. הברית החדשה השלמה עצמה היא מן התורה, כמובן, והיא נובעת מהאמונה הנעלה מאוד של הדיבר הראשון, אך בו בעת היא גם משלימה את מטרות התורה, שלא ניתן להשלימם רק בעזרת הצורך לדבר נגד יצר הרע.

נעירה 46: מכאן לא קשה להבין שהנצרות הייתה ניסיון נפל להביא את הגאולה השלמה לפני זמנה. כפי שהוסבר בהרחבה בספר המפליא, השגיאה הבסיסית שעיוותה את האמונה הנוצרית הייתה הניסיון לראות את השליחות של ישוע כשליחות המשיחית האחרונה בהיסטוריה, או כפי שאנו אומרים בבשורה החדשה: היא ניסתה לקרוא את הסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים כאילו היו הם הסימנים השלמים.

נעירה 47: מה שיצא משגיאה כזו הוא, שגם הנצרות טענה כי היא מלמדת את הברית החדשה וממלאת את האמונה העליונה של הדיבר הראשון ואת דוקטרינת "צדיק באמונתו יחיה". הזמן ההיסטורי של הנצרות והתפשטותה בין העמים עובדי האלילים היה צריך להיות מוקדש לדיבר השני יותר מאשר לכל דבר אחד, אך מה שקרה הוא שהנצרות לא התייחסה לדיבר השני. כיצד יכלה היא ללמד אותו לכלל?

נעירה 48: 26 ביולי 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

ואכן, עשרת הדיברות הם החוקים הכללים הגדולים של הגאולה השלמה. ברכת השלום השלם תרד לעולם, כאשר מה שייוותר לאחר האירועים הנוראים של הדור הרביעי הם החוקים הללו, שייכתבו באופן קבוע על לוחות הלב. האם אדם יכול לדמיין כיצד העולם ייראה, כאשר כולם יאמינו בגאולת אלוהי ישראל, יעבדו רק את ה' ויחששו לחלל את שמו, יכירו בקודשו של יום השבת (ביחס לעצמו אם מדובר ביהודי, וכלפי היהודי אם מדובר בלא יהודי), יכבדו את האבות והאמהות, לא יהרגו, לא יגנבו, לא ינאפו, לא יעניקו עדות שקר ולא יחמדו את דברי הזולת? יהיה זה עולם נפלא כאשר האנושות תגיע לדרגה זו. עשרת הדיברות מספיקות כדי להיות האורות המנחים לכל הדורות העתידיים של הגאולה השלמה.

נעירה 49: 23 באוקטובר 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

ג'יוזפה חלם (19 באוקטובר 1987), שפרץ מת ושכב בארון מתים. ג'יוזפה אמר: "אך הוא לא היה אל, הוא לא היה אל!".

אני, ברוך השם, בן אנוש, בדומה לכל בני האדם האחרים. עם זאת, אני סימן של הגאולה השלמה, הקרוי פרץ, איש הסימנים. סימן זה נושא עימו תארים רבים, שמות וסימנים, כך שקל לאנשים להתבלבל. לפיכך אני חייב להצהיר שאם אני נועל נעליים במשך יומיים ולא שוטף את רגליי, יש להם ריח רע, אך אם אני הולך יחף, רוחץ את רגליי ומבשם אותם, יש להם ריח ניחוח.

נעירה 50: יש לי נקבים בגוף כמו לכל אדם, וכאשר הזמן יגיע, גופי יחזור לאדמה.

החלום, עם זאת, מגיע עם האזהרה החמורה ביותר המופנית גם אלי וגם לאחרים. כלומר: אם מעשיי או דבריי יגרמו למישהו לחשוב אותי כיותר מבן אנוש, יהיה זה כמוות, השם ישמרני. לכן בני אדם אחרים חייבים להימנע משגיאות כאלו כדי לא להרוג אותי, חס ושלום.

יומן 4

אני גם חמור נבואי. זו אינה אשמתי.

נעירה 1: 19 במרץ 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

נראה שהעולם נכנס לתקופה של בלבול גדול ללא נקודת אחיזה. מאחר שהטכנולוגיה מתקדמת בקצב חסר תקדים, שליטת החברה על ההישגים המדעיים יורדת באותה מהירות. האדם הופך לרובוט המשרת את הרובוט שהוא עצמו יצר. בוני מגדל בבל הפכו לעבדי המגדל, ואבני המגדל הפכו חשובים יותר מן האנשים עצמם.

נעירה 2: זהו העיקרון המרכזי של כל הבניינים. אם הבניין הופך לחשוב יותר מן האנשים שאליהם הבניין מיועד, האנשים הופכים לעבדי הבניין, במקום שהוא ישרת אותם. אלו הם כל הבניינים והמוסדות השנואים שייהרסו בדור הרביעי.

נעירה 3: "בניין" ההישגים המדעיים בתחום החלל משעבד מספר גדול של אנשים בדור הרביעי השנוא. בזמן מגדל בבל, המאגים של הכוכבים רצו לבנות מגדל שמגיע לשמים. הם חשבו, כפי שנאמר במסורת שבעל-פה, שבדרך זו הם יהיו מסוגלים לכבוש את השמים ואת מה שנמצא בהם.

לאחר כ-4500 שנים, בפעם הראשונה בהיסטוריית האנושות, המעגל הנבואי של אירוע מגדל בבל ניתן להבנה. הישמרו מן התקופה ההיסטורית שבה חלק מן האנושות החליט לכבוש את החלל, מאחר שזוהי התקופה הקטלנית שבה ה' יורד אל המגדלים והערים שיצרו האנשים. יתקיים דין גדול על כל המבנים והמוסדות. כל המבנים מגיעים לשיא בדור הרביעי הנורא.

נעירה 4: ישנם מבנים שכבר הוקמו, וכאלו שעוד יוקמו. אחדים ישוחזרו לאחר יותר מאלף שנים. הכול מגיע לשיא בדור הרביעי. הכול חייב לצאת החוצה, כדי שכולם יראו וישפטו. דוגמא לכך הם עדי י', הסיינטולוגים, ועוד מאות כתות בממלכת "המבנים הדתיים". המבנים מתרחבים ביציאתם החוצה, כדי שלבסוף הם ייעקרו, העולם יראה את השמדתם ויבין. קיימים מאות רבות של מלכודות בעולם. דעו את המבנה אליו אתם משתייכים.

נעירה 5: בין המלכודות הרבות בתחום המדע, גנטיקה היא הנוראית ביותר. חברנו, רוברטו לופאנו, קיבל סימן "נורא" בחלום נבואי ארוך ומורכב, שבו נאמר לו, כי חטא הגנטיקה משסה את זעם הבורא נגד האנושות, השם יצילנו, וגורם להגנות על מרביתה להעלם, תוך הפיכת העולם לג'ונגל של חיות רעבות הנלחמות אחת בשנייה.

נעירה 6: העוסקים בגנטיקה יגלו בהתלהבותם הרעה את האמצעים להגשמת שאיפתם ליצור "דור חדש" של ילדי מבחנה. אנו כבר עדים להתחלת הפרויקטים הללו. רצונם ההזוי הוא לגלות את "סוד החיים", "לתקן" את האנושות, "לעצב מחדש" את הגזע החדש השלם גנטית ולהעלים את כל הפגמים המולדים של האמהות והאבות.

נעירה 7: למרבית האנשים הללו אין פחד מבורא עולם והם יושמדו לבסוף ויימחקו מספר החיים. הישמרו, ילדים וילדות צעירים, מן המלכודות החד כיווניות של הדור הרביעי! השורשים כבר נטועים באדמה ומוכנים לנבוט ולגדול. רבים הם הקורבנות שנאבדו לעד בבניין הדור הרביעי, מאחר שההרס שווה לדרגת החטא. אמונתם משחיתה את מקור החיים, ולכן נשמותיהם תושחתנה על-ידי העונש המחכה להן ותהינה כגופות מתות התלויות בין שמים וארץ, עם מעט חיים כדי שתסבולנה מבושת מעשיהן. הנפשות הללו לא תוכלנה להתחרט על מעשיהן, מאחר שלא יהיו בהן מספיק חיים לנוע או להתגבר על חום השמש ביום ועל קור הלילה. קשה אף יותר תהיה הפרדתן ותלייתן בין שמים לארץ ללא יכולת דיבור או תזוזה.

נעירה 8: זה יהיה עונשם של העוסקים בגנטיקה הסבורים כי הם האלוהים החדשים של האנושות. הם מיקמו עצמם בין הבורא לאדם, יצירתו, ולכן הם ייתלו בין השמים לארץ.

זוהי מלכודת חד כיוונית, מאחר שמי שנכנס אליה לא יכול לצאת ממנה (אלא אם נס יציל אותו), בשל ההנאה הגדולה מן היכולת לייצר ילדי מעבדה שניתנה להם. המחשבה על הכוח הגדול שנמצא בידיהם והסיפוק מכל שלב בהתקדמותם, מעניקים להם שמחה גדולה, המנתקת אותם מתחושות אנושיות אמיתיות.

נעירה 9: זהו, כאמור, יהיה עונשם, אך האנושות תשלם את מחיר רשעותם. בית הדין העליון של הדור הרביעי יגיע עם גזרות הרס, כאשר כמות השורדים בעולם תהיה קטנה מן המתים.

מה שאני מצליח להבין הוא שילדי המבחנה יוכפלו במהירות עצומה, כאשר המדענים יגיעו להשלמת הנוסחא. לילדי המבחנה השלמים אין נשמות. הם יתפקדו היטב אך לא יתעלו מבחינה רוחנית, מאחר שהם לא יקבלו את פגמי אביהם ואימותיהם, אך גם לא את הזכויות והערכים מן הדורות הקודמים. התלמוד מלמד כי קיימים שלושה מרכיבים בהולדה: החלקים האדומים מן האישה, החלקים הלבנים מן הגבר, והנשמה מה' שניתנת לעובר לאחר 40 יום ברחם האם (בבלי, נידה, ל"א, א').

נעירה 10: ברוך האדם החי לפי טבע העולם שה' יצר.

הצדיק חיים לימד תמיד, כבסיס ראשי להבנת דרכי ה', שעל האדם לאהוב את טבע העולם, מאחר שהטבע אהוב מאוד על-ידי ה'. אדם המכבד את הטבע יקבל גמול ממנו וברכה מן הבורא, האוהב את הטבע שיצר.

נעירה 11: שום דבר לא יחליף את חום האם. כל הרגשות האנושיים נובעים ממנה. יצורי המבחנה החדשים נמצאים מחוץ לתחום האנושי הטבעי וחסרים את החמלה והאהבה. עם זאת, דין גדול יגיע בדור הרביעי כדי לשפוט מי יזכה להגנת ה' ומי לא.

אנו מודים לה' אלוהינו על השמירה החדשה של הברית החדשה של הגאולה השלישית השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים.

נעירה 12: 2 באפריל 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

חלמתי חלום, שהצביע על המצב הנוכחי של הבניין החדש של בית הגאולה השלמה:

עמדתי על גג בית גבוה מעץ, אשר התנדנד באופן מסוכן כמו ברעידת אדמה. פאולו עלה על הגג, והזהרתי אותו בנוגע לסכנה. אמרתי לו, שייזהר מחור גדול בגג. הוא הבטיח לי, שהרעד יחלוף בשל הצבת קרשים חדשים, וכך היה. פאולו ואני הבטנו יחד אל הבית מאותו חור בגג וראינו, כי הבית רחב ובעל שתי קומות ועדיין לא מרוהט או מיושב.

נעירה 13: לאחר 3 וחצי שנים, הבניין רעד מאוד והסימן היה בסכנה. לא יכולתי לבצע אותו לבד, מאחר שהיה זה יותר מדי עבורי. אז הכרנו את משפחת פיירו. זמן קצר לאחר ההיכרות, כשהיינו בדרום איטליה ועבדתי על הסימנים, חלם ניקולה פיירו, שנפש ברימיני עם משפחתו, חלום שבו הוא ראה שוב ושוב, במשך לילה שלם, שפרץ חיפש את פאולו נואשות.

לאחר שיצר עמי קשר בטלפון, פאולו הגיע עם רכבו לג'נצאנו שבדרום איטליה. הוא אהב לעבוד איתי במהלך הסימן. הוא אהב את אבני מלכות השמים. הוא סייע להקיף את כל גופי בהם בלילה אחד בו החלטתי לבצע סימני חמור בבית במונטה סריקו (Monte Serico). שהיתי שם לבד באותו לילה והיו לי מפגשים חמוריים גדולים עם אלפי רוחות של מתים, אשר באו לראות את סימן החמור אוכל לחם[23], ולאחר מכן עם מלאכים "קטנים" מתחת, אשר קפצו, רצו ושיחקו מסביבי עד הבוקר כדי לשמח את החמור. כשפאולו הגיע, הפציע גם הבוקר, והוא אמר לי כי לא חש בנוח שהשאיר אותי לבד. באותו רגע הוא הבטיח שלא יעזוב אותי יותר, ואכן מאז לא עזב יותר אותי או את עבודת הסימנים.

נעירה 14: מה קרה לי במשך ארבע השנים הללו? האם חשפתי את עצמי בפני חברי בית התפילה, תוך ניסיון להיות צנוע במערומי? שמח הוא האדם שנכנס לברית החדשה של הגאולה השלמה ומקבע את צניעותו הנצחית בפני ה' אלוהינו.

נעירה 15: 13 באפריל 1987: לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

עמדנו כעת לפני פסח התשמ"ז, מוכנים להיכנס לשנה החמישית של הסימנים. שנה זו מיועדת להיות שנה נבואית בזכות הסימנים הנבואיים של הדור הרביעי המנובא. אנו מחכים לסימן המורה בשנה זו[24]. זוהי גם שנה של תיקון העדר היהודי[25].

המצב בישראל הוא מסוכן מאוד ומבולבל[26].

נעירה 16: ענווה היא המפתח המרכזי לגאולה. לצערנו הייתה חסרה רוח של צניעות בקרב רועי ישראל, אשר הביאו לגלות.

"א הוֹי רֹעִים, מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת-צֹאן מַרְעִיתִי--נְאֻם-יְהוָה. ב לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עַל-הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת-עַמִּי, אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת-צֹאנִי וַתַּדִּחוּם, וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם; הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת-רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, נְאֻם-יְהוָה." (ירמיהו, כ"ג, 1-2).

הנבואה מדברת על רועי ישראל. כל פרשנות המתייחסת לרועים הנוצריים היא מוסרית ורוחנית, אך הנבואה עצמה מתייחסת להפצת היהודים בין הגויים:

נעירה 17: "ג וַאֲנִי, אֲקַבֵּץ אֶת-שְׁאֵרִית צֹאנִי, מִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר-הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל-נְוֵהֶן, וּפָרוּ וְרָבוּ. ד וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים, וְרָעוּם; וְלֹא-יִירְאוּ עוֹד וְלֹא-יֵחַתּוּ וְלֹא יִפָּקֵדוּ, נְאֻם-יְהוָה" (שם, 3-4).

לאחר גינוי רועי ישראל, נחזית תוצאת הגלות בין העמים. אין מדובר לבסוף בהשבת עם ישראל בשל זכויות רועיו, אלא ה' אלוהינו בעצמו הוא המקבץ את שאריות עדרו.

נעירה 18: 16 באפריל 1987: לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

האם רועי ישראל עשו עוול כל כך גדול עד שגרמו לגלות של כאלפיים שנה? מי הם אותם רועים שלא שמרו על עדרם?

אם נביט בהיסטוריה היהודית לאחר מות ישוע, נמצא ריק שלא ניתן לתארו. היכן היו הזקנים? היכן הייתה התורה? היכן היו אנשי החוק הקדוש?

במהלך תקופת השופטים, השבטים המשיכו ליפול במלכודות של הפולחנים החקלאיים ושל צורות אליליות נוספות. בכל פעם שסכנה איימה על העם, בחר ה' בחסדו שופט שינהיג אותו, בשם ה'. לאחר שהשופט מת, האנשים שכחו מיד את אלוהי ישראל ונפלו לחטאים אליליים שהיו נפוצים באותה עת. היכן היו רועי העדר הישראלי?

נעירה 19: היכן היו השופטים בתקופת עלי, הכהן הגדול? היכן היו החכמים בתקופת שמואל? מדוע נבואת שמואל הנוגעת ל"זכות" למלוכה הייתה כה שלילית? רק בסוף תקופת המלך דוד ראתה הממלכה מעט אור, ורק בתחילת מלכות שלמה הממלכה בורכה. ומה בנוגע לשאר התקופות???

נעירה 20: 27 באפריל 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

חזרנו מג'נצאנו, ראו את הדיווח של פאולו.

ויטו דלקואורה (Vitto Delcuore) מג'נצאנו חלם חלום: הוא היה בעיר גדולה וחיפש ילדה בשם גבריאלה. הוא ראה מקום עם שדות ירוקים ובו היה בית תפילה בעל 5 מזבחות. פרץ עמד במרכז, ולפתע הבניין התמוטט. פרץ לא נע ולא נראה מודאג[27].

נעירה 21: ביום שבת בבוקר, 25 באפריל, שרה פודו חלמה כי אנו התלמידים נמצאים במקום חשוך, במעין מערה. רעידת אדמה חזקה החלה וגרמה לכל לרעוד בחזקה. שרה התחילה לומר "שמע ישראל". כדי לייצב את עצמנו, יצרנו מעגל ושילבנו ידיים. שרה ביקשה עזרה בתפילתה ואת זכות הגואל האחרון, חיים, וחזרה על שמות הסימנים של הגאולה השלמה. כשהגיעה לסימן החמישי של הדור הרביעי, היא עצרה וחשבה: "הו, אלוהים, אין זה אפשרי שהכול ייהרס", ובזהירות רבה השלימה את הסימן השישי של תחיית המתים. כשסיימה הביטה בפרץ והופתעה לראות שהוא לא מתפלל, ויש לו מבט האומר: "לא יכול לקרות אחרת". שרה חזרה לתפילתה: "אל שדי, אם לא תעשה זאת למעננו, החוטאים, עשה זאת למען ילדי העולם!". בנקודה זו זרם של מים מעופשים החל לעבור במקום בו הם עמדו. כולם נעמדו על אצבעות רגליהם, כדי לא לשקוע במים. מישהו שישב קרוב לזרם התמלא במים ושפשף את עיניו. פרץ אמר: "שעיניך לא יגעו במים". שרה ניסתה להביא מטפחת לאותו אדם כדי שינקה את עיניו, אך היה זה מאוחר. הוא התעוור על-ידי המים.

נעירה 22: שרה קיבלה את סימן המים המורעלים, דבורה את סימן המים המסוכנים[28] וסולי את סימן המים הסוערים. הדור הרביעי הוא מורעל, מסוכן וסוער. מים תת קרקעיים יוצאים להציף חלקים בעולם. הזמן הנורא הגיע. המים המורעלים מעוורים את העיניים כשנוגעים בהם. היזהרו: אל תתנו להם לגעת בעיניכם.

נעירה 23: דבורה חלמה (30 באפריל) שבחלומה היא סיפרה שוב חלום מלפני שנתיים או שלוש לרוזה, פאולו ופרץ:

נשיא ארצות הברית רייגן דיבר על מלחמה. לצידו היה גוש קרח גדול. בתוך הקרח היו שני ראשים עם לשונות בחוץ. רייגן נכנס לחדר גדול וסגר את הדלת. דבורה, שהבינה כי הפגישה מאוד חשובה, ניסתה ללא הצלחה לשמוע מה נאמר.

לאחר מכן דבורה הייתה על אי, שהפך לשוויץ. דבורה שאלה מדוע שוויץ התנתקה מאיטליה וממדינות אחרות, והבינה שהתרחשה מלחמה אשר עירבה גם מדינות ניטרליות והפכה את שוויץ למעין אי ריק ופרימיטיבי שהחל מאפס.

נעירה 24: דבורה ראתה בחלומה (23 באפריל 1987) גשם של כוכבים הנופלים בכל כיוון. היו שני כוכבים אשר אוחדו ב"קו". דבורה אמרה: "זהו סימן הכוכבים הנעים".

נעירה 25: סולי חלם (22 באפריל 1987) שפרץ היה ברחוב קראמר (Kramer) במילאנו. הוא עצר לפני בית עתיק, שמספרו 33, ואמר: "הבית העתיק דומה לבית כנסת. אם הדבר לא יתחדש בתוך מספר שנים יהיו לנו בעיות קשות". פרץ פנה לתלמידים שהקשיבו בתשומת לב רבה ואמר להם בכעס: "אתם אינכם יודעים מי אני". - -

אני איש הסימנים – יש להקשיב לסימנים שליליים מאוד שהכרזתי עליהם כאן בחלום בתשומת לב רבה. אני רק מודיע, אך הסימנים הם נבואיים.

נעירה 26: 4 במאי 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

"ז לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֹאמְרוּ עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ח כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת-זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם; וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם." (ירמיהו, כ"ג, 7-8).

לא ניתן להתכחש לאמיתות הנבואה, אלא אם כן מדובר באדם שלא מאמין[29].

נעירה 27: 6 באפריל 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

קיבלתי את שם הבשורה: בשורת המלאך גבריאל[30].

נעירה 28: פאולו חלם שהיה גשם של אוכל משמיים. אנשים עצרו את רכביהם לאסוף את המזון ואחסנו אותו במזוודות כדי להספיק לקבל כמה שאפשר לפני שיפסיק הגשם לרדת.

נעירה 29: 13 במאי 1987, לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

פאולו קיבל בחלום את הסימן החמישי של המים הנוראים: סוללה גדולה של עפר עמדה מול מים רבים.

באותו יום העיתונים דיווחו על חלק מן הניסויים הסודיים בתחום הגנטיקה, הנוגעים בהכלאה בין קוף לאדם. מדען אחד הציע, שיצור הכלאיים הזה יעבוד בעבודות נחותות או ישתמשו באיבריו להשתלות.

נעירה 30: כפי שהוסבר בחלום של שמעון, זהו חטא אכזרי נגד ה', נגד האנושות ונגד הטבע, אשר מוריד את הדייק המחזיק את הגזרה הנוראית, שתשלח הרס המוני לעולם בחלק השני של הדור הרביעי.

נעירה 31: בהתייחס לדור הרביעי (גם אם לא במונח זה, אלא יותר במונח הימים האחרונים), הצדיק חיים נהג לומר: "יבורכו מי שלא יראו זאת, אך יבורכו גם מי שיחיו ויראו את הברכה העצומה שתרד לעולם לאחר מכן".

נעירה 32: 1 באוגוסט 1987: לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

סימן המקלט בהישג יד.

מספר סימנים של המים הנוראים של הדור הרביעי כבר אומתו.

ההקדשה מתחילה כעת בסימן האיזון החדש.

השמשות והירחים מתעצבים לקראת הדור הרביעי. אחסנו מזון אם אתם יכולים, כי מי יודע מתי יחל המחסור?

יש סימן רע הנוגע לדג הקפוא המגיע משוויץ.

סעיד היה כאן בלילה שעבר. הוא הערבי הראשון המשתתף בבית התפילה.

טורנדו קטלני הרג רבים בקנדה. העולם מתקדם לעבר מערבולת. היצמדו למקומותיכם, כשהסופה מתחילה במסלולה הקטלני. כאשר תחשבו כי היא תשכך, היא תתחזק, כשופר הגדול שכבר החל להשמיע קול. הוא לא יחלש, אלא יגביר את עוצמתו בהדרגה. זהו סימן מאת ה' אלוהינו, המלמד אותנו לקרוא את הסימנים. זוהי האמונה של הדיבר הראשון. הפסקה האחרונה היא הסימן שחיכיתי לו על-מנת להסביר את אמונת הדיבר הראשון.

נעירה 33: עשר מכות קדמו לשחרור בני ישראל ממצרים. לא המצרים ולא היהודים היו משתכנעים בכל-יכולתו של ה', אילולא היה מפגין את כוחו העצום באופן נראה לכל.

הנילוס הפך לדם לפני שבני ישראל רכשו כבוד לדברי משה.

על האדם להאמין בסימני ה' בכל דרך שהם באים לידי ביטוי בעולם. זוהי האמונה האמיתית של אבותינו – אברהם, יצחק ויעקב, וזוהי האמונה המבוטאת בדיבר הראשון.

נעירה 34: בגאולה השלמה, עם גילוי הסימנים השלמים, העולם נע אל שלבו הסימני. כל מה שקורה בעולם הם "סימנים" שיש להבינם, כשהמדריך ההכרחי להבנה הנכונה של הסימנים הללו הוא הסימנים השלמים והבשורות שהם נושאים עמם. אחת מן המטרות הגדולות של הדור הרביעי היא ללמד את האנושות (למי שראוי לכך) כיצד לקרוא ולהבין את סימני ה' ולהחיות את אמונת הדיבר הראשון.

נעירה 35: היזהרו כל הנשים שגופן הוא כגוף של חוה אמנו. יש נחש ארסי הרוצה להיכנס אל בין רגליכן. הוא מגיע וטוען באופן שקרי כי זרעו הוא חכם כאל עצמו, אך מדובר למעשה בזרע דם רעיל, אשר רוצה לגרום נזק בנשיאת ילדיו המקוללים. שרפו את במות הבעל, הורידו את אונו ואיימו על זרעו בחרב פיפיות, ואם הוא מפיל אתכן בכוח, קרעו את גבריותו ואפשרו לזרעו המדמם להישפך על הארץ. אפשרו לזרעו המדמם להילקח על-ידי שדים, אך אתן, שמרו על רחמיכן נקיים והיו מוכנות לקבל את זרע האדם הנפלא. הוא יאהב אתכן באמונתו, וילדיכן ייקראו בני ה'.

נעירה 36: הבתולות, נולדתי אתכן, אתן אחיותיי ואני חייב להגן עליכן, אם אני יכול. אני שומר עליכן קרוב בשעה זו, מנשק אתכן בעדינות על מצחכן, ומזיל דמעה בעבור מי שאינו מבין. קראו איתי כעת את ספר החיים שנשלח על-ידי המורה חיים. הרשו לנו ללכת בלב פשוט ולהאמין בסימני ה'.

נעירה 37: שמעו ילדים וילדות מכל גיל עם הורים בעלי טבע מטופש. נסו להסביר להם שאם הם אינם משתמשים במקל לחינוך טוב, אתם תחפשו הורים אחרים היודעים יותר אודות דרכי החיים. אמרו לאבותיכם שאם הם טובים, שיעניקו לכם את חזם, על-מנת שתינקו את כל הדבש מחלבם. ואם אמהותיכם חונקות אתכם עם הגנתן ואומרות לכם שאתם מיוחדים ביחס לילדים אחרים, אמרו להן כי הן משקרות, ואינן מאמינות כי זה נכון בליבן. אמרו להן שהנוירוזה שלהן היא הייסורים שלכם, ושתחפשו אמהות אחרות שהינן יותר כנות במחשבות ומלמדות את הכוח הפנימי של הרוגע. אמרו להן שאמהות הציפורים דוגרות על ביציהן עד שהן בוקעות. אז הן מביאות לגוזליהן אוכל למשך זמן מה ומלמדות אותם לעוף. אמרו לאמהותיכם שבקעתם מן הביצה לפני זמן לא מועט, ותשאלו אותן מדוע הן יושבות עליכם עד עתה. אמרו להן שאם הן מעוניינות שתבקעו שוב, עליהן ללמד אתכם לעוף תחילה. אם הן מעוניינות להשאיר אתכם קרובים, עליהן ללמד אתכם לעמוד לבד, גם אם אתם רחוקים מהן. באופן זה הן לא תאבדנה אתכם לעולם, ואתם תהיו קרובים אליהן לעד, אך אם הן תשמורנה אתכם תחת כנפיהן ותרסנה אתכם, אתם תהיו קרובים אליהן פיזית, אך מוחותיכם וליבותיכם יחפצו תמיד לעוף. אין ספק כי הדור הרביעי הוא הפוך.

נעירה 38: הסימנים השלמים וה"סימנים" בעולם מלמדים את האמונה של הדיבר הראשון. הם שרים את שיר החיים, הנקרא הצדיק החי באמונתו, אך קולות קרקור הצפרדעים מנסים להטביע את המלודיות היפות של האמונה. הרימו את אמונתכם בשיר ושירו חזק יותר מן הצפרדעים, עד שהמכה תוסר מן הארץ.

נעירה 39: לפני השקיעה, סולי, פאולו ואני ירדנו לנהר אדה לבצע סימן של חידוש עשר המכות בדור הרביעי[31]. נגעתי במים עם מטה המורה ואמרתי: "אל שדי, אנו מודים לך על הסימנים הנפלאים ששלחת לנו, נגעתי במים עם מטה המורה כסימן של אמונה בניסיך וכסימן של אמונתנו בעשר המכות ששלחת למצרים בידי משה ואהרון. אנו גם מאמינים שבדור הרביעי הזה, ה"סימנים" של עשר המכות יחזרו, מאחר שהאנושות לא תלמד, אלא אם תציג בפניה את ידך החזקה. אני מתחיל כעת בסימן הנס הראשון, כשהפכת את מי היאור לדם".

נעירה 40: 6 ביולי 1987: לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

עבור המחזור השני סולי, פאולו ואני, עם מטה הנחש במים, חידשנו את המכה השנייה, מכת הצפרדעים. לאחר מספר דקות, העננים מתחת לכוכבים התעצבו בצורת צפרדע ענקית. הדבר אישר את הסימנים שביצענו. בזכות הגואל האחרון, חיים, ענני הכבוד חזרו במסגרת הגאולה השלמה. אנו מאמינים בדיבר הראשון[32].

נעירה 41: 6 באוקטובר 1987: לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

הנחש הקדום הוא מלאך גדול. הוא עדין מאוד ויש לו סבלנות לחכות עד לחולשתו של אדם כדי להפילו. עבודת השטן היא ליצור חזיונות שווא במחשבות האדם ולנסות להפוך מידות טובות לרעות. הוא חכם מאוד ולא מאפשר לאף אחד לראות כיצד הוא מבצע זאת. מאידך גיסא, הוא מאפשר לאדם למצוא את הצידוק המדויק שחיפש לקבלת המידה הרעה כנכונה, טובה ומוצדקת.

נעירה 42: זוהי תחבולה גדולה, מאחר שלכל "מידה" בכל דרגה יש הצדקה. השטן עוזר לאדם למצוא צידוק לאותה מידה שלילית בתוך הקשר מוצדק באותה רמה, אך הוא אינו מרשה לאדם לראות את הערך הנעלה שאותו הוא החליף. מישהו אומר לדוגמא: "אני מאמין בכסף, מאחר שאיתו אני יכול לחיות ולעשות כרצוני".

נעירה 43: האדם מצדיק את מחשבתו, מוצא סיבה הגיונית לאמונתו בתשוקתו וחי ב"הרמוניה" עם חטאו, מבלי להבין כי נלכד בידי המפתה החכם והקדום. כאשר אדם רואה בכסף, כדוגמא, את הערך שאליו הוא שואף, כל שאר הערכים, נעלים ונחותים, הופכים למשניים או ללא קיימים.

חשוב להסביר לאותו אדם, שחשוב מאוד להאמין בצורך לשמור על הבריאות, מאחר שאם לאדם מסוים יש כסף אך הוא חולה, מה ירוויח מכך? במצב זה הוא ישמח להיפרד מכל כספו כדי להפוך בריא. אבל בימנו, כמה אנשים הורסים את בריאותם בגלל כסף! הנחש הערמומי לא מאפשר לאדם לראות את המידה הנעלה, עד אשר כבר מאוחר מדי.

נעירה 44: נחש הצפע החכם לא עובד רק על מחשבות השכל אלא גם יורד לממלכת המחשבות של הלב, כדי למצוא את ההצדקות המרושעות בדרגת הלב. הוא יודע כיצד לשמור על קור רוח וכיצד להתחמם, הוא יודע כיצד להמריץ וכיצד להרגיע וכן איך להצדיק כל תשוקה, שאליה הלב נוטה. הוא גורם לאדם לצאת נגד אחרים, כדי להפחית את ערך הזולת ולהאדיר את עצמו. הוא מוצא סיבה מוצדקת לקנאה ולשנאה. הוא אוהב פירוד ואי אחידות. הוא מראה לכל אדם מדוע הוא צודק ואחרים טועים. הנחש הערמומי לא אוהב את "השאר" ולכן הוא שומר את קורבנו לעצמו, מאחר שאחרים יכולים להפריע ולשלח את האדם נגדו. כמה מיליוני מלכודות מוצדקות מוצא ה"מצדיק" הגדול בלב בן אדם אחד ובפיו.

נעירה 45: בשל כך, כאשר אדם מוצא את עצמו מבולבל ומבין כי הוא נמצא באותו קרב עם יצר הרע, חשוב לדבר על מחשבותיו עם חבר או יועץ שהוא סומך עליו. זאת מאחר שכאשר אדם נוטה להצדיק את מחשבותיו ורצונותיו, המלאך המפתה הופך להיות חברו הטוב ביותר בהצדקות אלו, אך כאשר שני בני אדם מדברים האחד עם השני ברצינות, האדם המקשיב אינו מעורב באותן תשוקות אלא שומע רק את ה"סיבות", מה שמסייע לו לשפוט את המצב באובייקטיביות רבה יותר.

על-מנת להיות אובייקטיביים כלפי עצמכם, יש צורך בלימוד, זמן, סבלנות, אימונים והתמדה.

נעירה 46: 10 באוקטובר 1987: לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

בחלום (9 באוקטובר 1987) דניאל דיבר עם מישהו, שאמר כי הוא מכיר את פרץ אך לא מכיר את הדיבר השני. דניאל הוציא מכיסו פיסת נייר שחשב כי היא הדיבר השני, אך מצא בה רק את המילה: "לשונאי". באותו רגע רוח חזקה מאוד העיפה את הפתק מידיו של דניאל, והחדר שבו הם עמדו השתנה, כשבמקום תקרה, מספר רב של כוכבים נראה בשמים.

נעירה 47: דניאל החליט לומר את הדיבר השני בלב. עם כל מילה שהגה, נראו ברקים ונשמעו רעמים. הוא הביט בשמים וראה שהכוכבים מתחילים ליפול. כשהמשיך, יותר ויותר כוכבים נפלו, עד אשר נראה "גשם" של כוכבים. דניאל הבין בחלום כי הוא רואה סימן של זעם ה', החל לפחד והתעורר ברעד.

זהו חלום נבואי אודות הדור הרביעי השנוא בשל העבודה הזרה שבו ואודות הדינים הקשים עד מאוד המרומזים במילה "לשונאי" של הדיבר השני.

נעירה 48: 12 באוקטובר 1987: לזכר אבי האהוב, מוריס גרין.

ב-12 באוגוסט 1987 דבורה חלמה שהיא מביטה בשמים. מלפניה היו שני גורדי שחקים. ביניהם נראה הירח ומתחתיו כוכב. ענן כיסה את החלק התחתון של הירח, ובהמשך הוא עלה וכיסה את חלקו העליון.

בחלום דבורה הלכה לספר את חלומה לפרץ ואמרה לו את המספר 65. פרץ, שישב מתחת לעץ גדול, אמר שהירח בצורה זו עם ענן מעל הוא 65, ומספר זה מסמל 6500 שנים אשר עברו עד להגעת הגאולה השלמה.

נעירה 49: ב-10 באוקטובר 1987 דבורה חלמה כי היא ופרץ היו בבית הספר. לאחר שהמורה ביקש מדבורה ציור שהיה עליה לצייר, תלמידה אחת הוציאה משולחנה ציור של עשרת הדיברות. הציור הציג את הרגע, בו משה רבנו מסר את שני לוחות הברית ל"חכמי העדה" בהר סיני. הילדה מסרה את הציור לדבורה, שנתנה אותו לפרץ. כשפרץ אחז אותו בידיו, הוא הפך לדיברות של ממש. דבורה שאלה אם היא יכולה לראות מה יש בפנים, ופרץ פתח אותם מעט, אך לאחר מכן סגרם ואמר כי אין זה הזמן לפתחם.

פרץ ודבורה חזרו הביתה, וכאשר הם הגיעו לבית לא ידוע, פרץ עלה במדרגות, בעוד דבורה עלתה במעלית. דבורה לא זכרה מה היה מספר הקומה ועל כן לחצה על מספר 35, שהיה מחצית ממספר הקומות בבנין הגבוה. היא ראתה, כי פרץ עולה במדרגות כדי להסביר את הבשורה החדשה לאישה שאותה הוא ליווה אל חדר מואר מאוד. גם פרץ וגם האישה היו לבושים באדום.

דבורה שאלה מישהו היכן פרץ גר, והוא ענה: בקומה ה-65. דבורה עלתה עם פרץ במעלית עד לקומה זו. קרמין שאול ואחרים שנחשפו לברית החדשה השלמה הגיעו, ולאחר שהתיישבו ליד השולחן, הם הראו לפרץ את העבודה שעשו. פרץ היה מרוצה מאוד, ואמר שהעבודה מתקדמת היטב, אם כי הם רק בתחילתה.

נעירה 50: אלו הם שני חלומות שהסבירו את מספר השנים המדויק של הדור הרביעי ואת הקו המפריד של הדור הכפול, 35 ו-30 שנה בהתאמה, כפי שדווח בבשורה החדשה.

ה"בית" של פרץ משמעותו "הסימן של פרץ", "איש הסימנים", שהוא תפקיד הנוגע הדור הרביעי.

הענן שכיסה את הירח הצביע על בלבול גדול ועל אסונות נוראים.

קבלת פרץ את לוחות הברית מתייחסת ל"חידוש עשרת הדיברות" עבור החוק החדש של הברית החדשה השלמה. זוהי אחת מן המטרות המרכזיות של הגאולה השלמה.

יומן 5

יום ראשון, 30 באפריל 1995

נעירה 1: נכנסנו אל התקופה הנבואית המובטחת בזכות הגואל האחרון, חיים, מצנעא, תימן.

שמתי את זנבי הלבן הנחמד, שבו אני מאפשר רק לילדים קטנים לגעת.

נכנסנו לדור הרביעי.

לבשתי את לבושי החמורי, ירדתי על ארבע וכיסיתי את כתפי בזנב הרביעי הנעתק של החיה הטהורה. התפללתי על מזבח הנביא, קידשתי את היין ובירכתי את הלחם על מזבח מלכיצדק.

יש לעבור את הגשרים הנוראים של הדור הרביעי. עד אז לא יהיה שלום בעולם. נבחרתי לבצע את הסימנים של החמור אוכל לחם, סימני הנביא וסימני השופט המשוח עבור בית התפילה של הגאולה השלמה.

כעת, כאשר אתם מודעים אלי, אני חמור שמח. שמחת חברותנו מעבירה רעד בגבי, וגורמת לזנבי לנוע מעלה-מטה. אין כמו ההנאה שאני חש כאשר הוא נוגע באדמה.

זכרו כי איני המשיח, איני נביא ואף איני חמור. אני סבּל הסימנים הפותח את הגאולה השלישית השלמה בזכות הגואל האחרון, השופט המשוח במלכות השמים, חיים.

נעירה 2:

נוגע אני בזנבי באדמה
ושם עלי את המסווה ה"משיחי" הי-הא!
אינני המשיח ואולם,
את סימני המשיחות
אני מגלה בעולם.

8 ביולי 1993, י"ט בתמוז התשנ"ג

סימני יציאת החמור השני והגעת החמור השלישי הגיעו (סימן מחבוא החמור מסביב לבקבוק היין ה"קדוש", שהביא דניאל, הסימן האחרון של החמור השני שבוצע יחד עם דניאל, וסימן הז'קט של הסוס הלבן).

החמור הראשון היה החמור הנפלא של הכוכבים, החמור השני היה החמור הנסתר של מלכות השמים והחמור השלישי הוא החמור המואר של הרפורמה האוניברסאלית הגדולה, החמור של הבשורה החדשה והחמור של חנוכת החנוכות. הרפורמה האוניברסאלית, כפי שהוזכרה בבשורה החדשה, נלמדת בבית ספר השושנה.

החמור הנסתר חזר לאורוותו במלכותו, כדי לנווט את היבטי עבודתו משם. הוא גם נהנה ומעלה זיכרונות עם החמור הראשון אודות עשר השנים האחרונות הכוללות אסטרטגיות חמוריות. הם צוחקים על דברי הילדים הקטנים והתמימים ממלכות השמים, שלאחרונה הצהירו: "מקרן אור אחת שהשתחררה מן החמור הראשון, מישהו קיבל קללה במקום ברכה והאמין (ועדיין מאמין), כי יש לו הסימן הנעלה ביותר שניתן אי פעם לאדם כלשהו (כולל משה)". הילדים המשיכו לצחוק אודות כך, ולשני החמורים לא נותר אלא לצחוק איתם.

מדוע החמור השלישי מגיע כעת בשנה החמישית, שהינה עדיין תחת סימן מלכות השמים, במקום לחכות שנה ושמונה חודשים נוספים, דהיינו: עד לתחילת התקופה השלישית בת 6 השנים תחת סימן האור החדש, שהוא סימנו?

סימן החמור מיוסד בסוף ארבע השנים הראשונות של כל תקופה בת שש שנים. העניין מתואם עם העובדה שסימן החמור הוא הסימן הרביעי, והסיבה לכך היא שסימני החמור חייבים להיקבע באותו הזמן על-מנת להגשים ולהכריז על הנבואות, שיש להכריז עליהן לפני הסימן החמישי של הדור הרביעי. האזהרות והקריאה לתשובה שיש לבצע חייבות להיוודע לציבור הרחב.

לכן בתקופות הראשונות, עם השלמת מטרת החמור, מתחילה השלמת מחזורי הסימנים הנבואיים, המגיעים מן השנה הרביעית עד לשנה החמישית. בסימן האחרון החמור עולה, והחמור החדש מגיע כדי לקשור את זמני סימני ההכנה לבאות.

14 ביולי 1993, כ"ה בתמוז התשנ"ג

הו, אלוהיי, אני לא אחד מהם כעת, נכון?

האם איני יכול לרחם על ישוע שנטל את תפקיד איל יצחק? האם איני צריך להשליך אש וגפרית כנגד מתנגדיכם, בני ישראל, ולקטוע את ראש הנחש בעל הלשון המורעלת?

עטפתי את עצמי בלבוש שבעים אומות, איזנתי ספינות במים סוערים ומנעתי מבתולות הים לשיר שירי אהבה ולהזיל דמעות של עוני ותדהמה. האם איני צריך לשיר לכם בקצה הים הפתוח?

אני חמור מבלי דבר כלשהו שאני יכול להכריז עליו כרכושי. רק דרכי החמורית גורמת לי להתקדם בהתלהבות חייתית ולהחזיר אותי בחזרה למקום בכל פעם. יום ה' הגדול והנורא קרוב מאוד לחייהם של ילדינו.

איני יכול להתנתק מכם סתם כך, מבלי להושיט לכם יד לפחות. הייתם כה נחמדים אלי, כה נעימים ומלאים ברצון לאהוב. האם אינכם מבינים שאני רוצה לנעור עבורכם? זאת מאחר שיום ה' מגיע, ואני מאוד חושש. שערות חזי האפירו מפחד. כיצד עלי לגאול את מחשבותיי בכוכבי הבריאה ולשלוח אותם מטה אל המכתשים הצמאים של הירח? מתי אלקק את אבני פנינת מרקורי, ותתוודעו לייסורי תפקידי המלכותי? אמונת החמור יכולה להצילכם, אך זעם הממלכות כלפי גברים, נשים וטף לא יותיר נשמות רבות על הארץ. אני עדיין חמור צעיר וחלש. אימא, אבא, אל תעזבו את ידיי!

היום הנורא יהיה קשה עבור כל מי שייחשף אליו. מי שישמחו ייחתכו ויוכו ישירות על-ידי היד שאליה הם ירקו, כשניחומים לא ירעננו את נשמותיהם היבשות. לבסוף זה יגיע, לאחר שהמונים רבים יאבדו באלימות, וירוסים לא ידועים יכלו אנשים עד העצם, שדים יסירו את עכוזם של ילדים וימכרו אותם בשוק הפשפשים, חצי מהאנושות תושמד, אם בשל ספקנים ואם בשל רחמי ה' ביחס לאלו שלא יוכלו לשאת את מראות נהרות הדם הבלתי נגמרים. אז יעלה סימן חדש עבור בני האומות שיישארו, אשר ירעדו מפחד, אבל יקבלו את רחמי אל חי אחד, אל עולם. לא יתאפשר סיוע לזני שיחים קוצניים ענקים עם עלים יהירים בעלי בטחון עצמי מושרש, החושבים כי הם יודעים את סודות שמו. רקובים יהיו כל לשונותיהם. באותו הרגע יתבצע על ההרים משפט על-ידי אל חי אחד, ומי שישמח בלבבו על ההשמדה האנושית, אך יצטדק כאילו הוא חסיד הקורא בשם ה' כשבליבו בוז כלפי מי שחוששים ממנו, ייחתך לשלושים חלקים במשך שלושים ימים רצופים, ושם אל חי אחד ייקרא על הארץ כפי שהוא נקרא בשמים.

15 ביולי 1993, כ"ו בתמוז התשנ"ג

בטוח שהמשכילים גרדו בראשם במשך מאות ואלפי שנים, כל אחד קרא לחמור. מי יפנק את עיתוני השנה שעברה בתשוקה כזו? מי יבין בדיעבד לפני שיראה, וייבול לזרמי העול הנפשי? האם יכולה אוזן חמור להיות עיקשת, אם זרמים מבהיקים לא ינקו אותה? האם רגליו השעירות של החמור תהינה כה אטרקטיביות, אם הוא לא יסרוק את קרני הכוכבים בזנבו?

המוחות ינערו בתשוקת אור הירח, באורוות התערטלות קלישאתית ובחדרי השלת בגדי שחקנים. בקצה הבלתי נגמר של ההערצה המפוכחת הם ישבו עם איילים חבוטים מעל מחשבתם הגמישה. הם השקו את ורידיהם בתרבות האנושית ופרצו את הקיפאון הפרובינציאלי של הקיפאון המחשבתי. ההמונים עברו כשהם יציבים, אך המשכילים הפכו את דפיהם ונערו בתשוקה לאור ירח.

אלמלא היה זה עבור כדים יווניים באורוות המיתולוגיה, אלמלא היה זה עבור תיאטראות של אתלטים פקחים. הקבוצה של הפייבוריטים ניצחה, החבורה זכתה בשמה המזויף. אני לא אנער עם חמורים בצבעים לא נבחרים כדי לבטל את טיפשות האדם.

מוחות שבורים על כדים יווניים מעדו במהלך ההיסטוריה, אך חמור חייב לשאת אתכם קרוב יותר. אני נחשף עם כל גילוי ארכיאולוגי ומיתוס קבוע ולא משתנה עד שהמציאות תכה על פני.

16 ביולי 1993, כ"ז בתמוז התשנ"ג

אנשים רוצים תשובות חד משמעיות, שחור או לבן, כן או לא, אתה כן או אתה לא. לכן אני עונה באופן ברור כי אני החמור, שאליו לא ציפיתם. זוהי תשובתי החד משמעית, שחור או לבן. כן, אני נפל קטן של חמור, שעליו רוכב הגואל ממלכות השמים.

"אמור לנו", הם מציקים לי, "האם אתה מאמין בישוע? כן או לא? לדעתך ישוע היה משיח? כן או לא? האם זוהי גרסה יהודית לסיפור ישוע?"

הם שכחו מתי הם שאלו אותי את השאלה, ואני עניתי כי אני חמור. מה עוד הם רוצים ממני, אוכפי?

איני יכול לעשות דבר בנוגע לכך. אני חמור, תאהבו זאת או לא. האם ביקשתי מכם להאמין בי? האם אני רוצה משהו מכם? לא! יש בי רק אותו פגם שיש לאנשים טובים רבים מסביב לעולם, הרוצים לראות את הטוב ביותר עבור אנשים טובים, אך מלבד זאת אני תמים ואיני מעוניין לשכנע אתכם בדבר. כיצד אפסיד? אם תאמינו, זה ידגדג את זנבי, ואם תהיו ספקנים, זה יגרום לי לצחוק. אני חמור ולא יותר.

אני נושא עבורכם את התכשיטים. מה אעשה איתם בעצמי? גם ישוע לא השליך את פניניו לחזירים, אך הם השיגו אותם בכל מקרה. אלו הם החזירים שהראו את פרסותיהם הכשרות באמונתם בישוע, ושנאו את העם הנבחר שבו הוא נולד. יותר מדי חזירים נולדו לצד הדרך, אך אם אחשוב עליהם, לא אסיים את עבודתי. פרסותיי לא משוסעות, אני לא מעלה גרה ופגרי לא שווה את העור שמעליו.

איני מתכוון להזכיר את פגרי, אך זה יהיה סופי, כמו כל חמור טוב או אדם. צבעתי את גופייתי ותחתוניי בעשרים וארבע צבעים, שמלהיבים את רוחי ומבחינים אותי מן השאר. איני רוצה להיות משעמם וליפול אל התקפים אנתרופומורפים של שחור או לבן. אני חמור, ולעזאזל עם כל דעותיכם הקדומות.

כמה טיפשי לדבר אל נוצרים או אל יהודים אודות המשיח. הם לא מבינים, אך למה הם מחכים, אם הם יודעים הכל בכל מקרה?

הם חיפשו בנבואות הוכחות למה שהם רוצים למצוא, אך הם החמיצו מסר פשוט אחד בספר ישעיהו (מ"ח, 6): "שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם".

הם עברו עליו, יהודים העדיפו לא לראותו ונוצרים לא לשמעו, מחשש שיבלבל את מחשבתם. הם מחכים רק לאישור כי הוא בצידם.

ישנם צדדים רבים לספק. אתם יכולים לרצות אנשים שונים לפעמים ואת מרבית החמורים כל הזמן, אך אינכם יכולים להשביע את רצון ששה צדדים עם מילה אחת, אלא אם אתם חמורים.

לכן כיצד אוכל לטעות? יש לי שישה אסים בציפורניי החמוריות הגדולות, ומאחר שאני משתמש בשתי חפיסות קלפים, אז אפילו 12! האם אינכם יכולים להיות כנים ולומר: "עד כה לא הבנו דבר. פתח את פיך כעת, חמור, וספר לנו במה מדובר"?

אתם פוחדים לאבד את מה שיש לכם או את מה שאתם חושבים שיש לכם, אם הדברים החדשים סותרים את דרך מחשבתכם. עד כמה פרובינציאלים אתם? אינכם מעוניינים בפתרון אמיתי אלא בניצחון קבוצתכם. מי ינער איתי יחד וינופף בשרביט למען הקבוצה החדשה בעלת 24 הצבעים והסטנדרט הכפול של 48. מוח חדש יינתן למנצחים, ובשורה חדשה תשוחק באצטדיון העולמי, מאחר שאין חמור שיכול לנעור לחמורים לבד, אם אינכם נמצאים שם כדי לקבל את הפנינים.

הדילמה שלי אינה שלכם. אני חייב להפוך את עצמי לחמור גדול בעינכם, כשלמעשה אני יותר קטן מהפוני הקטן ביותר ובקושי בעל חיים, אך אם אפסיק לנעור לא אוכל לישון באורווה, ואתם יודעים עד כמה אורווה היא בית נוח עבור חמור.

אבוי אם אתם לא נמצאים שם, ואם לא, אתם תהיו שם, גם אם הדבר יצריך זמן, מאחר שזמן מיועד לכך שיגיע!

אני שוב אומר לכם: המשיח הוא רק חמור. כשתהיו שם, תבינו. המילה הזו עונה על כל שאלותיכם, אם אתם מסוגלים לקלוט נעירה טובה ולעמוד מול רמיזות החמור שלכם.

לא היה אף אדם עניו כמשה על כל פני כדור הארץ. אלו דברי ה', והם יישארו לעד. המשיח, עם זאת, הוא רק חמור.

האם ראיתם אותו? קיימת מילה אחת, ואם תקלטו אותה, לא תופרעו שוב על-ידי המשיח. נערו למען רוחות השחרור. ה' אלוהינו הוא אחד, והחמורים לכל היותר רואים מלאך ניצב כל הדרך ופותחים את פיהם כדי לנעור נעירת הגנה עצמית.

יומן 6

12 בספטמבר 1993, כ"ו באלול התשנ"ג

ראיתי את המורה חיים בחלומי. הסביבה לא הייתה מוארת. שאלתי את המורה אם אוכל להתקשר אליו לעיתים קרובות יותר (מן הטלפון בבית). המורה ענה, כי לא התראינו רבות בזמן האחרון. רציתי להתעקש על דבר מה אך חששתי מן המרחק ומכך שלא ראיתי את המורה. המורה אמר לי ברצינות רבה: "אינך יודע מה קרה בלילה שעבר. היה עניין גדול". הנחתי את ראשי בין ידיו של המורה והתחננתי בפניו שיברך את מוחי, והוא אכן עשה זאת. כמעט השתגעתי מהפחד בראשי, אך ברכתו של המורה חיזקה וניחמה אותי, עד אשר התעוררתי עם רצון עז לבכות.

19 בספטמבר 1993, ד' בתשרי התשנ"ד

ישנתי בין חמש לשש הבוקר והתעוררתי מחלום מוזר שכלל אלמנטים של שינוי גדול. הסצנות התרחשו בשכונה חדשה שנבנתה באזור "צ'ינקווה ג'יורנאטה" ("חמש היממות") במילאנו. האנשים שראיתי בחלום היו מאיטליה, מישראל, מלונדון וממקומות אחרים. הכל היה די מודרני אך מבולבל מאוד. חדרי המיוחד (האוהל) גם היה שם, ולאחר שעזבתי אותו כדי לראות מקומות אחרים בשכונה ולפגוש אנשים חדשים, התקשיתי למצוא את דרכי חזרה עד לסוף החלום, והייתה זו אכזבה גדולה. משפחתי מישראל נכחה, ובדרך כלשהי הפכה לאחראית על פגישותיי עם אנשים שונים. הם כיהודים דתיים הפכו מודרניים עם עמדות סובלניות. נפגשתי עם אנשים רבים, שאף על פי שהיו "אמורים" להיות נוכלי מאפיה, לא פגעו באף אחד ולא גנבו אפילו סנט אחד. הם היו ישרים ונקיים, גם אם אופיים לא היה יציב. ואכן, עיקר החלום היה סביב אנשים מסוגם, אשר השתנו לגמרי במסגרת השכונה החדשה. לא הייתה תחושה של אנטגוניזם בין האנשים. כולם דאגו למצב הזולת. אני, לעומת זאת, הייתי מודאג כי לא מצאתי את דרכי אל האוהל, אך אותם אנשים שחששתי מפניהם הציעו לי עזרה, ולבסוף מצאתי את דירתי וחדרי. בדרך כלשהי אכזבתי הייתה פחד מוחי, מאחר שלא הצלחתי להבין מה קורה ומה עלי לעשות.

(בעניין זה היה קשר לחלום קודם מ-12 בספטמבר, כ"ו באלול, שבו חזרתי ומצאתי שבאוהלי כף הרגל של הדג הגדול (אבן כוכב השביט) גדלה לפחות פי מאה ונקשרה לסימנים אחרים באוהל).

12 באוגוסט 1993, כ"ה במנחם אב, התשנ"ג

דוד לוי הגיע. הבנתי שהוא מלווה בנציגים נעלים מישראל. הרגשתי את נוכחות המורה כשדוד נכנס לאוהל. אמרתי לו כשהתחבקנו שהמורה נוכח, וששרים בכירים נמצאים איתו וליוו אותו מישראל עד לאוהל, מאחר שהוא נשא עמו סימנים חשובים למסור לי. המסירה, הסברתי, תהיה דרך משיחת גופי בשמן חמורי של הדור הרביעי. הוא עשה זאת לאחר שאכל משהו.

דוד הביא לי מישראל ספר הכולל כתבים נבחרים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. לאחר כשעת שיחה איתו, קיבלתי בשורה מכסא החמור שדברי הרב קוק ושיעוריו, כמו גם זכויות גדולות עבור ישראל, "התקדשו" על-ידי בית הדין הגדול כדי לשמש ציטוטים בספר משנת חיים, מאחר שלדרך ארץ ולראש הפתוח שאותם הוא לימד יש מקום מרכזי וחשוב למעלה, כפי שיש להם בלב אלפי יהודים האוהבים ומכבדים את שמו.

קבוצות חסידיות רבות חורגות מן היהדות הנכונה, כי דרכן לא מקובלת בפני השמים, מאחר שהן קיצוניות וצרות אופקים ובסיס הפילוסופיה שלהם הוא ספר הזוהר. רוב החרדים חורגים מן המידה האמיתית בשל ראש סגור ובשל אי יכולתם להכניס את מהות התורה למרקם העולם החדש, שבו אנו חיים.

קראתי בעונג רב את דברי הרב קוק שהעניקו הסבר מלא לעובדה שבאהבתנו לאל ולאנושיות כלולה כל הענווה. הוא הסביר בכנות ובבירור, שכל האנושות כלולה בגוף אדם הראשון ולא רק עם ישראל.

הרב קוק דיבר על שלמות הכלל, המורכב ממרכיבים שונים מכל הרמות, ולכן הוא מדריך ראוי לחכמת הסובלנות והרחבת האופקים.

20 בספטמבר 1993, ד' בתשרי התשנ"ד

הלילה רחל, סעיד, טינה ומוסא אמין הגיעו לבקר אותנו כאן בסומבררו. סעיד וטינה חזרו ממצרים לפני זמן קצר והביאו לי קטורת ריחנית עם עיני כוכבים, על-מנת לסייע לי לשאוף את ריחות התפילה הנעימים. הי-הא!

רק הבוקר ג'יוזפה סיפר לי: "חלמתי שסולי ואני ניגנו בפני קהל גדול. לאחר מכן הפכת לדג אדום, וסולי סרק את סנפיריך".

איני יודע מה אתכם, אך עבורי הפיכה לדג אדום היא המטמורפוזה השמחה ביותר שאני יכול לדמיין.

נכון, זוהי הזדמנות גדולה, אך כאשר היא מגיעה, אתם נלכדים בה. המים עצמם משנים את השקפתכם ומאפשרים לכם לראות עד כמה העולם שנמצא על האדמה היְבשה היה מעוות כל הזמן, עד כמה האנשים חסרי הקשקשים היו בלתי מאוזנים ולא גמישים, ללא סנפירים שיישרו אותם. לא הייתי חוזר למי האנשים, גם עבור אלפי מטבעות של טונה לחודש.

דרך אגב, לשרון היה סיפור לווייתני, שאותו היא סיפרה לנו בבוקר שלפני ראש השנה: "ראיתי דג אדום, דג זהב אדום מבהיק, ונאמר לי בחלומי שעלי להכניסו לביתי לפנות ערב".

בשל כך פאולו הלך וקנה אותו יחד עם אקווריום שקוף. אני זוכר על מה פאולו חלם בלילה שעבר. אישה מכרה כריש שאותו היא שמרה באמבטיה. היא דיברה על תכונות חית המחמד שלה בגאווה, אך מסיבה כלשהי לא יכלה להחזיקו יותר בביתה. מאחר שאנו חיפשנו כריש באותה עת, דג האישה התאים לצרכינו.

לכן קראנו לדג הזהב הקטן "כריש", והביטו, אז הגיעה הבשורה השנתית של ראש השנה ממזבח הנביא, שקבעה כי התשנ"ד תיקרא שנת הכריש.

אני מודע לכך שכל זאת נשמע כמעשיית דג גדול, אך אני מספר לכם אותה, מאחר שהיא אמיתית. אני, כמובן, לא ידעתי עדיין שאהפוך למזון, אך אם סולי מבאר-שבע סרק את סנפיריי, אילו ספקות יכולים להיות לי?

חברי הדג הקטן היקרים, החלפתי את המים, אז אל תאחרו בתנועותיכם. נסו לשחות איתי יחד ותראו שלא מדובר בבדיחה. שימו לב לתאריך ולזמן, כדי שנביט יחד באירועי ששת החודשים הבאים. דברים מגיעים אל תחום הכריש, והעולם ירעד בעיני דג הזהב הקטן.

3 באוקטובר 1993, י"ח בתשרי התשנ"ד, היום הרביעי של סוכות

ראש השנה עבר. כתבתי תפילת עמידה חדשה לראש השנה וליום כיפור, כמו גם מוסף לראש השנה וליום כיפור, וידוי ואת סדר התיקונים ליום התיקונים. בבוקר השני של ראש השנה ג'יורדנו, דוד, איליאדה לוי ושתי בנותיה, פינוצ'יה ושרה, הגיעו להתפלל. תפילת העמידה החדשה, שנאמרה על-ידי ג'יורדנו, הייתה עוצמתית ומשמעותית מאוד. כולם היו מרוצים מאוד ממנה.

יום הכיפורים חלף עם תיקונים רבים, וסוכות הגיע עם סוכה מפתיעה. סולי הפתיע אותנו עם הגעתו לאיטליה והביא לנו לולב ואתרוג מחותנו התימני.

יומן 7

יולי 1994[33]

נעירה 1: הי-הא! שרון הביטה על טבעת אסתר, וראתה כוכבים ואת כוכב שבתאי. לפתע היא החלה לפחד, הסירה את הטבעת וחזרה אל הארץ. זה היה ביום רביעי מוקדם בבוקר (בערך ב-4:00), ביום החמישי לסימן שבעת ימי הצדק.

נעירה 2: ביום הראשון לאחר הסימן, ראתה יעל את הכוכבים בחלומה, אשר עיצבו את המערכות בשמים. היא הגיעה אז למרפסת רחבה, אך הייתה בין הכוכבים שירדו לארץ. אנשים רבים (לא מוכרים לה) הביטו במחזה בתדהמה ובשמחה.

נעירה 3: יום ראשון בבוקר, הסוס האדום הסיע אותי לפירמידות בברשיה. מנהיגים גדולים מכוכבים רבים הגיעו למקום, וקיצור-דרך כוכבי נוצר.

נעירה 4: היה זה בסביבות 7:00 בבוקר. לפני כן, בערך ב-3:00 בבוקר לא חשתי בטוב וניסיתי לישון. רעמים רחוקים וברקים לא אפשרו לי להירדם, ולכן קמתי נגד רצוני ומצאתי עצמי מכין קפה ומתכונן להיכנס לאוהל הכוכבי.

כשהכנתי את עצמי, המשכתי לראות את מראה מעגל הדשא העקור בבריכת הילדים, שקוטרו כ-2 מטרים ואשר נוצר ממים שפגעו בו. ביום שלפני כן, פאולו רוקן את הבריכה ואז ראיתי את המעגל.

נעירה 5: הוא הזכיר לי את סימן "בא הזמן", הסימן השלם הפותח את הדור הרביעי הנבואי. נכנסתי לאוהל, לקחתי את מטה הנביא, ומעט לפני 4:00 עמדתי במרכז העיגול.

כל הסימנים התאימו. היה זה זמן לחידוש הסימנים לקראת התקופה הבאה של הדור הרביעי, הנקראת הרפורמה האוניברסאלית הגדולה.

לאחר 11 שנים של קבלת סימנים והסברתם, הייתי מצויד היטב ובשל יותר לחזור על סימן בא הזמן. במשך כחצי שעה עמלתי לתחזק את שבעת המעגלים הנבואיים עלי.

נעירה 6: כעבור שעתיים הערתי את שאול ושאלתי אותו אם הוא יכול להסיע אותי לפירמידות.

בדרך לפירמידות בברשיה ראינו ענק. לפחות לנו הוא נראה גבוה מאוד, חסון ורחב, כשהבטנו בו מאחור. הוא נראה לנו כצאצא של עוג מלך הבשן.

אמרתי לשאול כי הסימן הקרוב בפירמידות הוא גדול. הסוס האדום נדהם מפרשנותי.

נעירה 7: כשירדתי ממכוניתו של שאול באתר הפירמידות, גיליתי כי היו חוצנים בכל האזור – זכרים ונקבות. הם היו אלפים, ולכולם הייתה צורת גוף שונה (לחלק היה ראש גדול עם שתי עיניים). הבטתי על אחד מהם ונראה כי הוא לובש חליפת חלל, אך למעשה לא הייתה זו חליפה של ממש אלא היא הייתה חלק מגופו. אם היו מסירים אותה, ייתכן וגופו היה מתפרק. לא קראתי להם או ביקשתי מהם להתקרב כדי ללמוד אותם טוב יותר, אלא שמחתי להביט בהם מרחוק (ראו את השיחה להלן עם צדק, החוצן הענק שישב על סלע ענק בין הפירמידות).

נעירה 8: בדרך חזרה אמרתי לסוס האדום: "היה זה סימן חד פעמי. הוא לא קרה לפני כן ולא יקרה יותר לעולם. הוא בא לייסד דבר שלא היה קיים בעבר, אך כאשר הוא ייווסד, הוא יחזיק מעמד לעד. סימן זה הגיע כדי לייסד "קיצור דרך" בין הכוכבים לבין הארץ שלא היה קיים קודם, ולכן הוא קשור לסימן כוכב השביט וכוכב צדק.

נעירה 9: לעולם לא הייתה האנושות קרובה כל כך לכוכבים, תוך שהיא עוקבת אחר כוכבים רחוקים ככוכב צדק על מסכי הטלוויזיה. צדק התקרב לכדור הארץ. הוא נוגע בו.

חלק מן החוצנים היו מצדק. ראיתי אחד מהם. הוא היה בגובה של כ-30 מטרים וישב על סלע גדול בין הפירמידות בתנוחה של שופט. הוא דמה מאוד לאדם, אף על פי שגופו היה עשוי מחומר של הכוכב ממנו הוא בא. עיניו היו גדולות מעיני אדם רגיל ועגולות יותר.

נעירה 10: הוא הביט בי, לכד את עיני ומסר לי מסר. הבנתי ממנו את הבשורות של "האפיק המקוצר" החדש. היו עוד חוצנים, אך התרכזתי בו כדי לזכור את הבשורה.

הוא יצג את כוכב צדק (אני מבין זאת כעת) ולכן הוא ישב כשופט. תושבי הכוכב דומים לשופטים, ויש בהם חכמה מאוזנת מאוד. לפיכך, אינטליגנציה צודקת יורדת כעת לאדמה.

נעירה 11: הגואל חיים מראה לנו ומלמד אותנו, מאחר שהוא מורה הגאולה השלמה האוניברסאלית. הוא מלמד אותנו כעת את סימני צדק, דרך סימן כוכב צדק.

השופט מכוכב צדק התיישב, מאחר שאנו חייבים לדעת שצדק צריך לשרות על הארץ. העולם לא יהיה עוד כפי שהיה. שלב הצדק החדש לא היה כאן לפני.

גודלו של האיש מכוכב צדק היה כמובן ענקי, גם אם ניתן להבין שביחס לאנשי צדק הוא היה נורמאלי. כאשר אדם מצדק מגיע לארץ ויושב בה, הוא מביא עימו את מימדיו לספרת המידות הארציות. עובדה זו נושאת עמה משמעויות חדשות עבור הגאולה השלמה.

נעירה 12: עלינו לשאול תחילה בהתייחס לצדק החדש שיורד לעולם: האם מוסדות הצדק הם חדשים בתקופת הגאולה השלמה?

התשובה לכך היא "לא" מוחלט. מוסדות הצדק נוסדו בתורה ובמסורת ישראל. כפי שהוסבר בחוק החדש, יישום שינויי הצדק מתבצע לפי תנאי המקום והזמן, וללא ביטול עקרונות הצדק שמהם נובע היישום החדש.

הצדק החדש, עם זאת, מתקבל במונחי הצגת הצדק האלוהי לעולם.

נעירה 13: הסימנים הגיעו ונראים בעולם כולו. כולם ניסו לפרשם ככל שניתן, אך ברור כי רק החמור של הגואל האחרון חיים הוא פשוט מספיק להבין את משמעותם. הי-הא!

אם כוכב השביט תשע, מספר האמת, מתנגש בכוכב צדק, הצדק יחל להיכנס בתשעה באב, עם 21 רסיסים, 3 פעמים 7 (מספר הקדושה ו"אהיה" בגימטרייה), בשנה ה-12 של הסימנים, תחת סימן תחיית הגואל האחרון, חיים, ובמחזור שבעת הימים, הקושר את כל שאר השביעיות (אני גם השלמתי בראש חודש מנחם אב, ברוך השם, את יום הולדתי ה-49 (7 פעמים 7)) ומקבל את השם שומאכר-לוי. האין זה פשוט מספיק להבין שאנו עומדים לפני סימן עצום מבורא היקום?

נעירה 14: מה שהיה חסר הוא הנדיבות, הן בעוצמה והן בתוכן, ביישום הצדק על האדמה. חוש הצדק יגדל מאוד בעוצמה ובתוכן בתקופה הבאה של הדור הרביעי.

חוש הצדק בעולם יהיה האמת שתצמח מן האדמה ותפגוש בצדק האלוהי החדש היורד מה' אלוהינו.

נעירה 15: שלחתי את שאול מטה בדרך העפר לצד הפירמידות כדי לחפש סימנים, בעוד אני, עם מטה הנביא, נעמדתי על גזע עץ חתוך, שעליו היה מעיין מים. שוב התרכזתי במעגלים הנבואיים. אז הביט אלי הענק מכוכב צדק עם עינו הימנית והעניק לי מסרים, שאני מנסה כעת לקבל ולהבין.

נעירה 16: הרשו לשופט מכוכב צדק לחזור ולדבר, וגם אם קולו יהיה רועם, אני מוגן באוהלי מכל נזק לאוזניי.

"הו, חמור נבואי, העומד על מעגל המעיין. הצדק ירד לעולם. אני יושב על סלע ושולח לך את עיני הימנית כמתנה מכוכב צדק!

"הבט על אלו מן הכוכבים האחרים, צורותיהם פחות אנושיות מצורתי שלי, מאחר שאני הקרוב יותר לאדם. יצורינו אינם נקראים אנשים אלא "ישויות הצדק". לכל אחד מאיתנו יש חלק צודק, שסביבו הוא נוצר. אנו גדלים לגובה ונהנים כשהצדק שולט על כדור הארץ, מאחר שרק אנשים יכולים להיות בעלי בחירה חופשית, שעושה את הצדק לכה אהוב בפני הבורא.

נעירה 17: "לכן חיכינו לרגע הזה, רגע שאנו יודעים מן המסורת שיגיע. מהופעת כוכב אברהם אנו יודעים שהוא יבוא. אני בעצמי בן 5000 שנה ונולדתי מעט לאחר המבול. עם זאת איני בן אנוש, וקשה לדמיין כיצד נראה עולמי: השנים כאן ארוכות, תנועותינו איטיות כשכל תנועה היא תוצאה של צדק, שלאורו אנו הולכים. כל אחד לפי היבט הצדק שממנו הוא עשוי. עינינו גדולות, כאשר הצדק נובע מן האדמה, הואיל ואנו יכולים לראות מראות נפלאים של עבודת הבורא ביקום, וזוהי ההנאה הגדולה של חיינו, אשר עבורה אנו קיימים.

"ליבותינו פועמים בקצב תנועת הכוכבים, ולכן איננו מתים. גופינו קשים ועבים, אך גם גמישים כחמר, שאינו יודע פגמים או חולשות. גופנו עשוי מאדמת כוכב צדק, והמזון שלנו מורכב מצמחי הכוכב. הפסולת שלנו נשרפת על פני הכוכב שלנו, ואפרו מדשן את האדמה. בדרך כלל יש לנו בת זוג אחת, אך לעיתים יותר מאחת בשל העבודה שיש לבצע. שום דבר אינו מחוץ לצדק בכוכבנו.

נעירה 18: "בלתי אפשרי מבחינתך להבין מה כוללת עבודתנו, אך אתם יכולים לקרוא לה: "בנייה בהתאם לכוכבים.

"התרסקויות 21 רסיסי כוכבי השביט הן בסימן הכפול, מאחר שפגעו בפני הכוכב ו"נענעו" אותו במעבר למסלולו הבא. הזעזועים יתרחשו גם על פני כדור הארץ, נגד מי שישתמש בשם הצדק לשיפור מצבו האישי, נגד מוסדות לא צודקים שייקרעו לגזרים, ונגד אנשים שביצעו מעשים לא צודקים כלפי אחרים ויקבלו את מה שמגיע להם בעקבות מה שעוללו לקורבנותיהם. לעומתם, מי שישמרו על הצדק וישיגו עוצמה ומהות באהבתם את הצדק, גופם יתחזק.

"הענקתי לך את עיני הימנית, כדי שתביט לצד שמאל ועדיין תישאר מאוזן וכדי שלא תתרגז במהרה בשל הרוע שראית. בעזרת העין הימנית הגדולה שהענקתי לך, תוכל להביט לצד שמאל וללמוד אותו מבלי לאבד את היציבות בשל כעס או קנאה. זכור את סימן העין הימנית הגדולה, והוא יאפשר לך להתעמק בעניינים ככל שתרצה, מבלי לסגת מאיזון צודק.

"גובהי אינו כ-30 מטרים כפי שטענת, אלא 90 מטרים".

נעירה 19: אני, החמור, רק רוצה להזכיר לכם שבסימן הכוכבים של הגאולה השלמה, המורה חיים פתח עבורנו את ספר הכוכבים, לימד אותנו סימנים כוכביים של הדור הרביעי והדריך אותנו בנוגע לבשורה החדשה של הכוכב המשיחי. הגואל האחרון הוא גם מורה הכוכבים של הגאולה, לכן יש סימנים בשמים (כסימן שאנו היינו עדים לו בקלאבריה במהלך השנה השישית, או כסימנים שכולם עדים לו, כמו סימן זה של צדק ורסיסי השביט), שהגואל שולח לנו ומסביר את משמעויותיהם באופן זה או אחר.

סימן הצדק האחרון והשינויים ההיסטוריים והגאוליים הקשורים אליו מהווים יחד סימן גאולי משמעותי, שבו המורה חיים מלמד אותנו את הצדק האלוהי החדש כדי שיופץ בעולם.

כחמור בעל כוונות טובות אני אומר לכם לא להתרגש מהגשמת המונח שהאיסיים השתמשו בו, מורה הצדק. גם סימן זה היה חלק מן הסימנים ההתחלתיים שהתקבלו בבית הספר, והגיע במשמעותו השלמה דרך הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. אפשרו לכל חמור לנעור, אלא אם הוא מבין באופן מושלם את מה שאמרתי. הי-הא! הי-הא!

נעירה 20: הגואל האחרון המלמד צדק הוא גם מורה לב ישראל. זאת הואיל וכל התורה היא צדק אלוהי, והתורה הוענקה לישראל. כשעם ישראל ממלא את צדק התורה, הוא משמש כלב צדק לעולם. לב ישראל הוא ישראל הגדולה והאמיתית ולא הטריטוריה. לב ישראל הוא האמונה האמיתית באלוהי ישראל, כשכל האנושות יכולה להתקבץ סביב אמונה זו אם היא זכאית לכך תוך אהבת הצדק וההליכה במסגרתו. לפיכך בגאולה השלמה כולם זקוקים לשיעורי המורה חיים. אמן.

נעירה 21: בפירמידות שאול לא הבחין בחוצנים, אך הוא ראה סימן שהתבצע על-ידי חייזר והיה שמח מכך.

חשוב לציין כי הסוס הלבן סיים להניח זנב לבן גדול עבור כל שבעת הימים של סימן הצדק, וביום שלישי בלילה חלמה מריה אחותו, ששני סוסים לבנים גדולים יצאו מאגם גדול.

נעירה 22: פאולו גם חלם כי הוא נמצא בבית כנסת בגואסטאלה, מילאנו. הרב לאראס נכח, והיה במקום קהל גדול ובו גם אלדו ג'יאנפרנקו פיני (ראש מפלגה ימנית איטלקית, המקושר לעיתים קרובות עם הניאו-פאשיזם). פיני התקרב לרב לאראס כדי ללחוץ את ידו, אך הרב סרב. פניו של שומר ראשו של פיני ביטאו מיד שנאה וגועל ביחס לכל היהודים. הרב לאראס היה מאוד לבבי איתנו ולחץ את ידינו. נשארתי בחוץ כצופה.

הסימן מצביע בוודאות על רגשות אנטישמיים במפלגות רבות.

נעירה 23: כשחזרתי מהפירמידות עם שאול, ברגע מסוים בו דיברנו, התחלתי לחשוב על אדם שאותו פגשתי בשבוע הקודם, מריו מסוברה (Sovere). הוא פגש את פאולו בסוברה מספר פעמים ושאל אם הוא יכול לבוא לבקר ולסייע לו בהגיית עברית.

באותו ערב בשעה 9, מריו מסוברה, אדם בשנות השישים לחייו שנראה צעיר מגילו, הגיע ונשא עימו שני ספרים ושתי תמונות. שני הספרים שנכתבו על-ידו עסקו בהיסטוריה, בתרבות ובאגדות של ברגמו. כעת הוא עובד על אטימולוגית הניב הברגמסקי וטוען כי מילים רבות מקורן בעברית, וזו הסיבה שהוא מנסה ללמוד מעט את השפה ורוצה שאעזור לו בהגייה. הוא הראה לנו נייר שכתב, ובו הגיע למסקנה שהמילה "תרנגול" באיטלקית (gallo) נובעת מן המילה העברית "קול".

בכל אופן, ברגע שחשבתי על תיאוריית התרנגול של מריו, הסוס האדום התחיל לצחוק ואמר (באיטלקית): "תרנגול, תרנגול". הבטתי בו ומסביבי אך לא ראיתי דבר. שאול אמר אז: "לא ראית פרץ? היה תרנגול בצידי הדרך שהתקרב אלינו".

"איזה סימן מוזר", אמרתי לעצמי, "כיצד מריו מסוברה מתקשר לגאולה?". לשאול אמרתי: "זהו סימן חיובי ביותר. קול צדק חדש הכריז על שחר חדש למען האנושות. העולם נכנס לתקופה חדשה".

לצד השמש הגאולית שזרחה בשעות הבוקר בלוברה (Lovere), אור לבן קסום זרח על המים השקטים של אגם ד'איזאו ושיחק עם שמחת הצחוק של הסוס האדום.

נעירה 24: באותו יום שלישי בלילה הנ"ל, דניאל חלם, שהעולם נטה באופן שונה. שינוי זה הביא עמו שיטפונות איומים והרס, בעוד אנו, תלמידי המורה חיים, היינו מוגנים ולא נפגענו.

היה זה סימן שהעולם נכנס ל"מסלול חדש" של הדור הרביעי.

נעירה 25: את זאת הבנו דרך הסימן שנראה בערוץ הטלוויזיה החדשותי, CNN, ביום רביעי בבוקר בסביבות השעה 4:30, שעון איטליה. ישירות מן החלל, מן המעבורת קולומביה, האסטרונאוט הראשי נאם אודות הצעד הראשון על הירח, שהתרחש 25 שנה לפני כן.

פאולו, בבית הדין של מרדכי הצדיק, גילה ששבעת הימים באותו השבוע הם "נבואיים", ולפני כן הסברתי כיצד התקיים חידוש שבעת הסימנים הנבואיים. המספר 25 היה משמעותי מאוד, ובגימטרייה ערכו שווה ל"כה", סימן נבואי מוכר בתורה ובנביאים. היה זה, כאמור, סימן אודות הזמן הכוכבי של כניסת העולם אל מסלול הצדק החדש.

נעירה 26: סולי התקשר מבאר-שבע הבוקר. לאחר זמן מה בו הוא לא קיבל חלום, הוא לימד לראשונה מישהו בישראל לומר את ששת סימני הגאולה וחלם, כי אנו התלמידים התכנסנו בבית הגברת נלדה לוי. הייתה שמחה גדולה, וכולנו אכלנו תמרים.

תקופת 7 הימים הסתיימה. היה, עם זאת, סימן משמעותי נוסף שאוזכר בטלוויזיה. במשך שלושה ימים, 3 הימים המרכזיים של השבוע, קופים מגן החיות בהולנד טיפסו על עץ וסירבו לרדת. גם המדענים היו כקופים בניסיונם להבין כיצד קרתה תופעה חסרת תקדים זו. ברור שישנם חמורים בחוץ הקשורים לשני האירועים הללו. לא כל יום כוכב שביט מתרסק על כוכב צדק, וקופים פוחדים ממשהו שאף אחד לא יכול להסבירו ועולים על עץ תוך שהם אינם רוצים לרדת ממנו.

נעירה 27: אולי אני יכול להסביר זאת. מאחר שאני חמור בעצמי, אני חש ברגישויות של חיות בקלות רבה יותר, אך אל תשכחו שהקופים הללו היו פעם אחינו, לפני שנענשו באירוע מגדל בבל.

גם הם רצו להגיע לשמים. שליש מבוני המגדל נהרג, שליש הפך לקופים ולפילים והשליש הנותר פוזר בכל הארץ והחל לדבר בשפות שונות. הקופים הללו פחדו, מאחר שהזיכרון הקיבוצי שבו ה' יורד לשפוט את העיר שנער ומגדל בבל עדיין טמון בהם. הם כבר היו עדים לשינוי קוסמי גדול ונורא.

נעירה 28: הקופים פוחדים כעת ורוצים לעזוב את כדור הארץ. האין זה ברור שבגלל כל האנשים הטועים, הטוענים כי מקורם בגורילות, בבבונים ובשימפנזות, עלו הקופים על העץ ורצו להזהירם?

"מדוע", שאלו הקופים, "אינכם מביטים על שורשי העצים? האם עץ אגס טוען כי מקורו בעץ תאנים? האם עץ תפוח טוען כי מקורו בעץ ארז? כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ', 19)". שרשי העץ, עם זאת, הם באדמה, בעוד שורשי האדם למעלה בשמים. הגיע הזמן שתפסיקו לדבר שטויות!".

נעירה 29: מספר אירועים במהלך 7 הימים: פצצה אנטישמית פגעה במרכז יהודי בן שבע קומות בבואנוס איירס, ארגנטינה; התקפה כנגד מטוס שרוב נוסעיו היו יהודים; לחיצת יד רשמית ראשונה בין מנהיגי ישראל וירדן לאחר 46 שנה.

נעירה 30: האמינו לא פחות מחמור, ותוכלו לאכול בשפע מלחם החמור. צדק נכנס כעת לסימנים השלמים, גם אם אף אחד על הארץ לא יודע זאת, מלבד החמור וחבריו. אנו חיות ולכן קל לנו יותר לקבל זאת. חיות שנוהגות כחיות מסוגלות לראות, אך אנשים שנוהגים כחיות לא יכולים לראות דבר. אנו, עם זאת, איננו אנשים המתנהגים כחיות. הפכנו לבעלי חיים גאוליים למען מי שהפך לבהמות.

יש אנשים שחושבים, שהאנושות מקורה בקופים. האם לחמור, לסוס, לשור או לכלב יש מחשבות טיפשיות כאלה? לא היו קופים או פילים איתנו בגן כשאדם וחווה הפסידו לסקרנות האנושית. לנו, לבעלי החיים, יש אמונה, ואנו יודעים את מקומנו בבריאה. בני אדם, עליכם לחזק את אמונתכם אם אינכם רוצים לוותר על מיקומכם בתכנית.

נעירה 31: קופים טיפסו על עץ במשך שלושה ימים כשכוכב צדק התחדש בשלב זה בהיסטוריה. 21 רסיסי ענק, הגדולים כגודל כדור הארץ התרסקו על כוכב צדק, והקופים עלו על עץ בפחד וסרבו לרדת מטה.

היזהרו! אם אתם סבורים ששורשיכם מן הקופים, הדבר לא יסייע לכם עם סימן הצדק שמגיע כעת לעולם. חוק ה' אומר שהאדם דומה לעצים, לא לקופים! בני אדם לא נבעו מן העצים, אך לעץ יש שורשים שאינם נראים, בדיוק כמו לאדם. שרשי העץ הם מתחת לאדמה, ושרשי האדם הם בכוכבים, בשמים ובה' אלוהינו, בעוד ששורשי הקופים הם בחטא מגדל בבל, כשההולכים אחרי נמרוד סברו כי יוכלו להרוס את הבורא ולשלוט בשמים. התעוררו, מאמיני הקופים, החליפו את מנהגכם וטפסו על עץ במשך שלושה ימים.

נעירה 32: סולי קמחג'י התקשר בהתרגשות מבאר-שבע לאחר שחלם חלום בשבת (בבית חברו באשקלון – מה שיכול להיות משמעותי בשל סימן החול שבוצע בחוף אשקלון לפני 5 שנים ו"פגישתנו" עם אליהו הנביא, זכרו לברכה, בחזרה משם). בחלומו הוא ראה כי אנו, התלמידים (הוא זכר את פאולו, נודע, דניאל, יעל, ג'יוזפה ושרון) היינו בישראל. קהל אנשים ניצב על גבעה וחיכה לפרץ שיבוא ויתקע בשופר. פרץ הגיע ואמר, כי ראשית עליו להכין את עצמו, ובשל כך הוא צריך לבצע סימן חשוב. בחלום גם הופיעה באר. פרץ ירד לתוכה עד לתחתית ועלה חזרה. הוא חזר על כך פעמיים. כאשר הוא עלה בפעם השנייה, נראה חול על שפתיו. נודע רצתה להסיר את החול עם כף רגלה, אך פרץ אמר: "לא, עשי זאת עם הידיים". לאחר מכן אמר הוא למי שניצב לפניו (סולי ונודע היו קרובים אליו): "ביצעתי את רצון ה'".

נעירה 33: גם אם מדובר באדם או בחמור, אין הצהרה יותר משמחת מזו. אני מקווה שכל ימי חיי אבצע את רצון ה' עד לנשימתי האחרונה. אמן, כן יהי רצון. אני גם מקווה, שכל האנשים בעולם שיתוודעו לבשורות הללו, יזכו לשרת את ה' ולבצע את רצונו, מאחר שזוהי מטרת הגברים, הנשים והחמורים בעולם.

מה הקשר שקיים בין הצלילות בבאר וביצוע רצון ה'? כיצד אני יכול לדעת? מי יכול לקלוע לדעת ה' כדי לדעת האם הוא אכן ביצע ומבצע את רצונו? הביטו בעולם הגדול שבחוץ. כמה אנשים מאמינים שהם מבצעים את רצון ה' וכמה מבצעים אותו מבלי להאמין בכך!

נעירה 34: הבאר מרמזת על ספר פירוש באר שבע, השבת של ספר משנת חיים, בעזרת השם.

ירדתי לעומקי הבאר הגדולים כדי להעלות את ברכת הגאולה השלמה לקהל שחיכה לקבל את הצדק החדש שהובטח.

קיים חול נבואי על שפתיי, כזה שיש להסירו ממני (ולמסרו). נודע רצתה לראות אותו יורד לאדמה באותו רגע, ולכן רצתה להסירו בעזרת רגליה, אך פרץ הזכיר לה שכעת הוא חייב להישאר בידנו, ועדיין אין למסרו. הוא חייב להישמר בסוד בבית ספר אסתר.

נעירה 35: באותו לילה, בשבת, חמש כוכבי בית הדין הגדול היו בהירים מאוד כאן, בסומבררו. היה זה זמן חידוש הכוכבים בתוך הסימן החדש של צדק. לכן הצדק החדש יהיה קרוב לקראת ראש השנה התשנ"ה. שנה זו משמעותה "שנה שבה יהיה שינוי גדול", שנה עצומה של שינויים בעולם במסגרת הסימן הכפול של הצדק החדש של בית הדין הגדול של הגאולה השלמה.

מדהים כיצד ב-11 וחצי השנים האחרונות הסימנים הסתובבו. הם הגיעו, ביצעו את סימנם וחזרו באופן מחזורי כל פעם לשם השלמה. אנו ממש מתרגשים מסימני ההשלמה שהגיעו בשנה ה-12, מאחר ששנה זו בלבד היא שנת ההשלמה של 12 השנים השורשיות הראשונות והחשובות של הגאולה השלמה.

נעירה 36: הסימן הכוכבי של צדק חייב להתקשר אל הסימן השלם של כוכבי הגאולה השלמה ולסימן שבוצע בו על-ידי הגואל חיים מן הכוכב הרביעי הנעתק לכוכב הראשון. הצדק האלוהי החדש, עם התחדשותו בממלכת כוכבי הגאולה, נקשר מחדש לכוכב אברהם. הצדק החדש מבוסס על האמונה המונותיאיסטית, כי חלק גדול מן העולם החדש יחזור לאמונה הטהורה של אברהם אבינו באל שדי.

כל סימני הגאולה השלמה המושלמים מביאים איתם התחלה חדשה. כך קרה בהשלמת הסימנים בשנה ה-12, השנה שהשלימה את כל סימני 12 השנים השורשיות. זו הסיבה שסימן הצדק הוא כה חשוב, וההתחלה החדשה שהוא מביא לעולם ב-7 השנים הבאות תיוודע בהיסטוריה. תקופה של רפורמה גדולה מגיעה.

סימן הצדק הוא לפיכך סימן מכריע במעבר שבין העבר לעתיד.

נעירה 37: פעמים רבות בשנים האחרונות חזרתי שוב ושוב בפני תלמידיי על כך שדרושות 12 שנים לשם השלמת השנים השורשיות, כשרק בתקופה השלישית, השורשים הללו יחלו לצמוח מעל האדמה. גם עשבים שוטים וקוצים ניסו להשתרש באותו הגן אך הם נעקרו והוצאו משם. בשנה ה-12 השורשים נשפטים שוב, והשורשים האמיתיים מקבלים את חותם השנה ה-12 (העניין מתייחס לכל הסימנים שהתקבלו ונעשו, ובמיוחד הכוונה היא לכתבים שהוכנו עד כה). לפיכך, השנה ה-12 קושרת את הזמן החדש של הדור הרביעי הנכנס.

נעירה 38: נעירה חזקה של החמור
בזמן שביט וצדק,
כי השביט וצדק באו להתקפה
למעלה בשמים.
כשהרדאר גילה את כל תנועת הפצצות
של סימנים המחולקים לשבעה,
עשרים ואחד רסיסים בשבעה ימים.
איך זה עבור זנב לספּר?
שומאכר-לוי ידע כל רגע,
והעולם בכל פצצה
צלצל בפעמון.
אולם העולם לא יכול לראות
שעתה הסכים צדק להרכין את ראשו,
כי עכשיו יותר מאי פעם
צריכים להיות בצדק,
בראות האלוהים.

נעירה 39: אני מאמין ששתי הטבילות בבאר מתקשרות לשתי התקופות בנות 6 השנים. הצהרת פרץ משמעותה: "ברוך השם, עבודת השנים הללו אושרה על-ידי אל שדי, ובעבודה זו משתקף רצון ה'.

יש קהל אנשים שכבר מוכן לקבל את התקווה החדשה, את הבשורה החדשה ואת הצדק החדש, אך השופר אינו יכול עדיין להישמע לפניהם, לא עד שדבורה תוכל לנקות את החול משפתיו של פרץ עם כפות רגליה. כאשר כפות רגליה של הזנב יגיעו לחול הנבואי משפתיו של פרץ, השופר של הגאולה השלמה יוכל להישמע בפני כל מי שירצה להקשיב לו. עד אז בשורות הגאולה השלמה צריכות להישמר בידנו.

נעירה 40: עלייה כפולה מעומק הבאר היא סיבה לשמחה פנימית גדולה. צללתי עמוק אל התיקון הנוצרי במשך 6 שנים, וכך גם במשך 6 שנים של רפורמה גדולה ביהדות. על-ידי ניסים התקדמתי צעד-צעד. עם ההגנה העליונה של המורה יצאתי ללא פגע.

גם אמונתם של משפחת לוי (אליאדה, ג'יורדנו, רנאטו ודוד), אנה וג'יורג'יו, סולי קמחג'י, שרה, פאולו, קרמין שאול, אוספיה, דבורה, דניאל, מרים, ג'יוזפה, שרון, בנימינו, רחל והסוס האדום שמרה על סימן החמור אוכל לחם בחיים, והם הגיבורים שעדיין לא קיבלו דברי שבח על כך.

נעירה 41: שינויים מגיעים גם מבחינתנו. הסימנים סיפרו לנו כי עלינו לחפש בית בליגוריה. הסיבות העיקריות הם בריאות וחינוך הילדים. פאולו חייב לעבוד והוא כבר מתאמן במכירת כלי אפייה.

הלילה הוא הלילה האחרון של שנת התשנ"ד, שנת נ"ד – דן. מחר ניכנס לשנת התשנ"ה – שנת השינוי. פאולו קנה ארבעה עופות לשחיטה לקראת ראש השנה. שניים מהעופות מתו ברכב בדרכנו חזרה, ועוף נוסף מת מאוחר יותר. ג'יורדנו, שביקש כי נחכה לו, מאחר שגם הוא רצה לנכוח בשחיטה, הגיע והתעקש כי הוא ופאולו ייגשו למצוא עופות חדשים, גם אם היה זה יום ראשון אחר הצהריים. הם מצאו חנות, וג'יורדנו קנה שלושה עופות במקום אלו שמתו. הוא שילם 33000 לירות, ואני שחטתי את כל ארבעת העופות.

נעירה 42: עברנו את היומיים הראשונים של שנת התשנ"ה ברוגע. ביום הראשון קיבלנו סימני ברכה ומתיקות. הדבר חיובי מאוד עבור ישראל והיהודים באופן כללי. הסימנים ביום השני היו יותר חריפים. רימון המצוות, שהובא על-ידי הסוס האדום ומייצג את אומות עשו, היה חמוץ. רימון הערב הראשון, שהביא ג'יורדנו לוי, ונראה דומה לרימון הערב השני, היה מתוק מאוד.

היה זה סימן שיש מחסור גדול בזכויות בין האומות הנוצריות. אנשים רבים מדי לא יודעים כיצד להשיג את הזכויות הללו בפני ה'.

נעירה 43: בלילה השני העמדתי פני זר וביקשתי מן השאר שיסבירו לי את המנהג החדש. שרון, בטעם טוב, ניסתה לספק את גחמות החמור, ואני נדהמתי מן הבשורות הנפלאות שאותן היא הסבירה.

בסוף הארוחה ביצעתי תפילה, וביקשתי מאל שדי לרחם על כל העמים והאנשים שברא. היה זה רגע חשוב.

בבוקר היום השני של ראש השנה, בשעה 5:00 בבוקר לערך, החלו לרדת מים רבים וכיסו אותי כמי הצדק החדשים בחידוש הגדול של סימני כוכבי הגאולה השלמה וסימן הגואל האחרון, חיים, שקם לתחייה. אף נשיקה אנושית לא תהיה מספקת כל כך.

בשורה עלתה מן המים העמוקים. תלמידים, אל תישארו במים הרדודים. כנסו למים העמוקים, התכסו בעזרתם ואל תאפשרו להם לעזוב! השלימו את מחשבותיכם בששת הסימנים, בעשר המידות ובשבעת המעגלים הנבואיים, וכנסו עמוק לתוכם! המים העמוקים בהם מתפתחים ומשתנים לכדי הבנה חדשה.

נעירה 44: מי הדור הרביעי הם עמוקים. כאשר מתחילים הם לעלות מעלה, העולם מתחיל להתבגר עם תפיסה חדשה הנוגעת למשמעות הדור הרביעי. עמוק הוא דור זה. בדורות הבאים ינסו להבין את עומקו. 12 השנים השורשיות הראשונות של הדור הרביעי כולו הן תקופות מסיימות, וכשהשורשים עצמם יצאו מן השטח, העולם יהיה עד לאירועים ולשינויים שלא חלם שיקרו. זמן חדש הגיע.

בנימינו חלם, שנכחנו (התלמידים וקהל אנשים גדול) בבית העלמין היהודי במילאנו. אדם זקן ורזה, כבן 80 לפחות, אשר לבש בגדים שחורים וחבש כובע שחור, נשא את ארון הקבורה של הגואל האחרון, חיים. הזקן התלונן מעט על כך שנשא את הארון הכבד לבדו.

נעירה 45: הסוס הלבן הבין שהאיש הזקן הוא עבדכם הנאמן, וכולם הסכימו כי מדובר בסימן חיובי מאוד של אריכות ימים, בעזרת השם. הוא לבש שחורים בשל המלחמה שעליו לנהל נגד הדוקטרינות השקריות של ספר הזוהר ונגד המיסטיות החסידית.

סולי הגיע מישראל. הוא הביא לי אבן ממים עמוקים, והיו בה גוונים שונים של הצבע הירוק.

הוא הביא לי גם עלון ממוסד חקר הקבלה, שהיה כל כך מגעיל ומקומם למי שמודע לדוקטרינות השגויות שהוא כולל, כה חסר ערך למי שמודע למחיר שבו נמכר העלון, וכה "ישיר" בנתינת חשיבות רבה יותר לזוהר ולקבלה מאשר לתורה עצמה, עד שאני שמח שהוא הובא לי. זהו מסמך מושלם להשתמש בו כנגדם.

נעירה 46: התורה, לפי העלון, מסבירה לכם מה לעשות. הקבלה מסבירה לכם מדוע עליכם לעשות זאת. איך אפשר שלא להיגעל ולהזדעזע משקר תעמולתי כופר כזה!

העלון, עם תכנית עשר הספירות על העטיפה, הנושאת את הכותרת: "28 שאלות ותשובות על הקבלה", נכתב על-ידי יצר הרע ונערך על-ידי אלוהי השקר ממון. השניים הללו יודעים יותר מכל אחד אחר כיצד למכור את כתבי הזוהר, בפרשנות הסולם, האשלג והאזולאי בתמורה לכסף.

נעירה 47: מכירת הזוהר משמעותה לכידה ערמומית של הקורא בשערים המיסטיים של התורה השקרית, בשם התורה. מלחמה פסיכולוגית בעזרת הקשת הגדולה של יצר הרע. הקשיבו לחלק מ-28 השאלות שנשאלו בתמימות ילדותית של ציפורני נחש: מהי חכמת הקבלה? מדוע עלי ללמוד קבלה? למי מותר ללמוד קבלה? חשבתי כי רק אדם נשוי מעל גיל 40 יכול ללמוד אותה. האם זה נכון? האם הקבלה היא כת ביהדות? מדוע חשוב ללמוד קבלה? האם עלי להיות דתי או בסיס תורתי כדי ללמוד קבלה? האם מדיטציה, גלגולי נשמות ואסטרולוגיה הם חלק מן היהדות? האם קיימת תחרות ביניכם ובין ארגונים יהודיים אחרים? האם יש רבנים המתנגדים למרכז ללימוד קבלה? מדוע המרכז ללימוד קבלה מפיץ את ספר הזוהר בכל מקום? מדוע אנשי המרכז לובשים בגדים לבנים בשבת? האם השקפת המרכז ללימוד קבלה אודות המשיח שונה מזו שבקבוצות אחרות ביהדות?

אני מקווה לענות על השאלות הללו ולחשוף את מערומי תשובותיהם בטקסט נפרד על-מנת שלא לזהם את נעירותיי. אני אענה כאן רק על שאלה אחת: ברור הוא שלאחר מכירת ספרי זוהר רבים כל כך בכל העולם, אנשי המרכז יכולים להרשות לעצמם בגדים לבנים ויפים עבור שבת...

נעירה 48: יום כיפור עבר טוב, ברוך השם. נכחו בו הסוס הלבן והזנב, החמור החמוד ושרון, הסוס האדום ואני, חוץ מהילדים. בפעם הראשונה הסברתי לאחרים חלק מן ההבדלים בין יום הכיפורים ויום התיקונים. בשילוב בין השניים, כוח יום כיפור מגיע להשלים את כפרת וסליחת חטאי השנה שחלפה. יום התיקונים הוא יום קבלת תיקוני השנה שעברה. לפיכך, אף על פי שהצום הוא זהה, יום התיקונים הוא יום שמח, הואיל והצום מסייע להשלים את כל תיקוני העבר, לאשר אותם ולהגשימם. את הדרגות שהאדם חיפש במהלך השנה, הוא מקבל כגמול ביום התיקונים. העניין יובן בזמן צמיחת בית הגאולה ועמו גם שמחת צום יום התיקונים.

נעירה 49: שרוף את העין הרעה של כפירת האשפה הקבלית, אל-עולם, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, שרוף אותה עבור היהדות כולה והשמד אותה לנצח, מאחר שהובטח, כי אל-קנא יהרוס כל שקר הנוגע לאמונה האמיתית של התורה.

פרופסור שטן מסביר כי ה"תורה" טוענת ש"הנחש הקדום עם חיוכו הידעני הוא הגוף, והזוהר הוא הנשמה" וכי "חמשת חומשי התורה והמצוות הם הגוף, וספר הזוהר וחכמת הקבלה הם הנשמה". "ספר הזוהר", ממשיך לוציפר, השקרן המואר, "הוא מקור הידע הקבלי והשימוש בכוחות הרוחניים העל-חושיים. ספר הזוהר נחשב על-ידי חכמי ישראל כמעיין חשוב ביותר, כמו התורה והתלמוד". המשפט "חכמת הקבלה מבוססת על ספר היצירה, אשר מיוחס לאברהם אבינו, ועל ספר הזוהר, שנכתב על-ידי שמעון בר יוחאי לפני כ-2000 שנה" הוא השקר הגדול ביותר בהיסטוריה. ה"תורה" טוען מכשף הנפש העדין "היא מפת הדרך של מסלול חיינו. הקבלה מלמדת אותנו כיצד לקרוא אותה".

נעירה 50: קבלת הזוהר מלמדת כיצד לקרוא את התורה באופן מעוות. היא לא נכתבה בשום אופן על-ידי התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, אלא על-ידי משה דה לאון לפני כ-750 שנים בספרד. לכל חכמי המסורת, לתנאים, לאמוראים ולגאונים אין קשר לזוהר או לכל דוקטרינה הקשורה לעולם האצילות שלפני הבריאה.

האמירה שהזוהר נכתב על-ידי רבי שמעון בר יוחאי והוסתר בגלות במשך 13 מאות היא עלבון לאינטלקט ובושה לאינטליגנציה היהודית. האמירה שהזוהר הוא המקור היהודי להשגת כוחות על טבעיים היא דוחה ומעליבה לנשמות שנכחו במעמד הר סיני כמו גם לנשמות שלא נכחו בו, אך זו דרך טובה למכור את הספר!!!

יומן 8

23 בספטמבר 1994, י"ח בתשרי התשנ"ה

נעירה 1: דניאל נכנס לאוהל הלילה ואמר: "פרץ, אתה חייב לבצע 10 סימנים!".

לפיכך לקחתי 5 מחרוזות שהיו תלויות מן המנורה שקנה בנימינו ושמתי אותן עלי. לקחתי גם 5 טבעות וענדתי אותן – שלוש על היד האחת, ושתיים על היד האחרת.

עשר אצבעותיי קושטו בשני צבעים שנתנה לי מרים.

מכנסי הכוכבים שלי בעבר נחצו באמצע, כך שהצבתי אותן מעל ראשי, והפכתי רגליים לזרועות, בעוד תחתוניי הפכו לצדפות שעל חזי.

נעירה 2: "מה היה הסימן האחרון שביצעת?", שאל אותי דניאל. "אתמול התחלתי את סימן פירוק אבני המעגל הנבואי שנבנה בגן ביתי", עניתי. פאולו נכנס לאוהל, ואמרתי: "אתה ודניאל צריכים להביא עשר אבנים מן המעגל הנבואי אל תוך האוהל". יצאתי החוצה איתם והחלטתי אילו אבנים להביא.

דניאל אמר: "ביצעת 10 סימנים, ואנו הבאנו לך 10 אבנים. הלילה ירד עליך חותם הסגירה לכל סימני 12 השנים האחרונות. עם זאת, יש עוד 6 חודשים לחתימה הסופית, עד פסח".

נעירה 3: זוהי גלופת החותם בסימן השפה: האוזן השמאלית שומרת על איזון העין הימנית. האוזן הימנית שומרת על איזון העין השמאלית. לכן האוזן השמאלית חייבת לשמוע את מה שהעין הימנית רואה, והאוזן הימנית חייבת לשמוע את מה שהעין השמאלית רואה. לאוזן השמאלית יש הקבלה באוזן הימנית של הלב (הצד הימני של הלב), ולאוזן הימנית יש הקבלה באוזן השמאלית של הלב (הצד השמאלי של הלב). לעין השמאלית יש הקבלה בעין השמאלית של הלב (הצד השמאלי של הלב) ולעין הימנית יש הקבלה בעין הימנית של הלב (הצד הימני). לפיכך העיניים והלב תמיד מסכימים, בעוד האוזניים יכולות להסכים או שלא להסכים עם העיניים או עם הלב. זו הסיבה שבגללה נאמר: "שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד". הבחינו בעזרת השמיעה של אוזניכם מהי האמונה האמיתית!

נעירה 4: הו, ה' אלוהיי, קבל אותי כפי שאני
ואל תאפשר לי לחשוב כי אני חורג מנעירתי החמורית.
הרם אותי מעלה בצורתי החמורית, יחד עם האנושות, ואפשר לילדים לשחק
שמור חסד לנשמות אבי משה ואמי חנה
ביום השביעי של סוכות התשנ"ה, הושענא רבה

נעירה 5: הנעל של כוכב צדק נכנסה לאוהל. הושענא.
כף רגל הצדק שינתה את קשתה. הושענא.
לוחות השושנה ממתינות לעט. הושענא.
החוק החדש שואג בגוב האריה. הושענא.
הענק לי עצמה, ה', ותן לי כוח. הושענא.
להיות מבצר צניעות במגדלך הקדוש. הושענא.
סלח לנו, ה', בשל כל טעויותינו. הושענא.
ונקה את ליבנו משגיאות לא ידועות. הושענא.

נעירה 6: שבת בראשית תחל בעוד שעתיים. הסימנים הם נעלים ונסתרים, כבבראשית. אני מקווה ומאמין שנס אלוהי גדול בדרך, כדי לרפא אותנו ולהרימנו לחיי בריאות טובים וחזקים. אנו זקוקים גם לכוח פיזי להגשים את סימנינו.

בסימן תחיית הגואל חיים אנו מוצאים עצמה חדשה. כשהצדיק הנסתר נפטר, הוא עלה אל גן מלכות השמים, וכך גם מתים יכולות להתחדש ולקבל חיים חדשים על האדמה.

נעירה 7: זוהי אחת מן המטרות המרכזיות של סימן תחיית המתים. הוא מחדש את חיי מי שנמצא במצב של מוות, כסימן הלידה מחדש של האנושות מן המצב חסר החיים.

נעירה 8: זוהי אחת מהמשימות החשובות של הבשורה החדשה לחיזוק לשונות מסולפות.

נעירה 9: דניאל הגיע עם סימנים מחיזיון. הוא חיבק את מרים (יעל) בראשון מתוך ארבעה סימנים. זו הייתה "סגירת הפינה הרביעית של הדור הרביעי".

אז הייתי צריך לקבל את "הצעיף הלבן, הנסתר במימי הדור הרביעי העמוקים". כשקיבלתי אותו הייתי צריך לשנות את הטוניקה האדומה שלי לבגד ורוד ולבסוף ללבן.

נעירה 10: הסימן השלישי קשה מעט להסבר. אור הגאולה לא יכול לגעת בחשכת הדור הרביעי. זהו הרגע ליצור איזון חדש וחשוב, אם כי לא סופי, לשלב הבא של הדור הרביעי.

נעירה 11: כשידי הימנית מורמת, הקשר לכוכב הגאולה נעשה. עם ידי השמאלית ניסיתי לבצע קישור לדור הרביעי. ניסיתי לקשור את האור אליו, אך ידי לא הייתה מסוגלת לכך והמשיכה לנוע. דניאל החזיק את ידי כדי לשמור על יציבותה, ורק כך השלמתי את הסימן. היה זה סימן כבד מאוד, וקרוב לוודאי שסימל את ההתחלה האמיתית של המלחמה שבין כוחות האור לכוחות החושך בדור הרביעי.

נעירה 12: דבורה ופאולו נכנסו לאוהל לשם ביצוע הסימן הרביעי. הייתי צריך למקם פיסת נייר שקוף שעליו מצוירים 4 חיצים לכיוון ברית המילה שלי. דבורה החזיקה את הנייר מאחורה ופאולו מקדימה. ביצעתי 4 צעדים ובכל צעד נערתי פעם אחת.

ארבעת החיצים מסמלים שהאור החדש יורחב לארבע קצוות תבל, אחרת הרוע יתחזק במהירות רבה ויפיל את הטוב. הייתה זו השלמה הכרחית לאחר הסימן הקודם. כאשר האור נוגע בחושך, החושך מבין שזמנו הגיע ולכן הוא מוצא עצמו בשלב החיים האחרון ועולה למעלה כדי לעמוד בפעם האחרונה. יש למנוע לפיכך את עליית החושך על-ידי האור האמיתי.

נעירה 13: ג'יוזפה קיבל חלום בלילה אשר אישר את הרחבת הברית החדשה השלמה. בחלומו (1 באוקטובר 1994) הוא ראה את קליפורניה ואת הנביא ירמיהו, ונאמר בו כי הברית החדשה השלמה ירדה על קליפורניה. לאחר מכן אמר קול: "מקום זה ייקרא מדינת ישראל של קליפורניה".

נעירה 14: דבורה ראתה חלום ארוך, שבו מר רמו לוי, עליו השלום, ביקש משלושת בניו, ביחד איתנו, לבצע סימן נגד התנועה החסידית באופן כללי. הוא הסביר בחלום כי ראה כעת מקומות רבים המתייחסים לקבוצות החסידיות, ושנערים רבים מתו צעירים בגללן. נאמר כי הם ביצעו דברים נוראים בשם הבעל שם טוב.

נעירה 15: גם אני חלמתי בבוקר שאני נמצא בחנות ספרים וקונה כמה מהם, חלק על נושא הקבלה (השקרית). פאולו שהיה איתי וחיבק אותי אמר בדאגה קלה: "והחמור?". עניתי לו: "אל תדאג, החמור יחזור, אך זו תקופה שבה אני חייב לקרוא מעט".

אני מעריך שחמורים אינם תולעי ספרים.

נעירה 16: 3 באוקטובר 1994, כ"ח בתשרי התשנ"ה: בחלום חשוב מאוד, ראה ג'יוזפה את משה רבנו עומד על הר. ממולו עמד עם ישראל שקרא בשמו של משה. ביניהם היו גם יהודים אתיופים. מן ההר אמר משה: "ה' מוסר לי כרגע את השם השלישי (השם "אהיה", לאחר "אהיה אשר") שאתם, הישראלים, לא מכירים עדיין. זהו שם הטהרה". משה (שהביט באופן נבואי אל הדורות הבאים של עם ישראל) חזה את הרוע הקטלני של חסידות חב"ד, של שאר התנועות החסידיות, של החרדים הקיצוניים, של הקבוצות הדתיות הקיצוניות ושל כל אלו שהולכים בדרך קבלת הזוהר. גזרת שמד קשה נגזרה על עם ישראל. משה ראה גם את היהודים האתיופים והבין שלא כל האומה נפלה. לאחר מכן הוא הבין שגם ביניהם יש קורבנות, והחל לכעוס. על-מנת להציל את העם, חזר הוא בזמן (מחזיונו הנבואי) לשם הצלת שורשי אמונת ישראל.

נעירה 17: יש להבין מן החלום הנפלא הזה שמשה רבנו ביצע סימן חשוב בזמנו לשם הצלת העם בזמן הגאולה השלמה. החלום המשיך – משה חזר למדבר סיני, בו כל עם ישראל חגג את סוכות, וראה סוכות רבות. אור חזק נפל על המחנה, ומשה היה מרוצה מן הפשטות והתמימות (של מגוריהם ושל ליבם), אך לא היה זמן באותו רגע לבזבז בשל הגזרה הקשה.

נעירה 18: משה התקרב לאחד האוהלים ברצינות רבה ואמר למישהו: "אין זמן לבזבז". משה כיסה את אותו אדם בלבוש "סנדביץ'" כפול, עם לבוש לבן באמצע, ואמר: "זהו סימן נגד המוות".

אמרתי לג'יוזפה לחגוג שבעה ימים על כך שקיבל את החלום הנפלא והמעמיק הזה.

פאולו הסיע אותי לבואריו (Boario), ובה קניתי חלק שחור של בד סאטן טהור באורך 2 מטרים. הוא עלה 27000 לירות למטר. השתמשתי ב-50000 הלירות שדניאל נתן לי, ופאולו שילם גם 4000 לירות. שרון וג'יוזפה תפרו צד אחד יחד, ודבורה מיקמה את הבד הלבן של הצעיף הנסתר במים העמוקים של הדור הרביעי בחלקו הפנימי.

עקב כך הושלם הצעיף החדש של הדור הרביעי.

נעירה 19: (לונימארה, 9 באוקטובר 1994, ד' במרחשוון התשנ"ה). ג'יוזפה חלם שהוא נמצא בבית הכלא. הנביא ירמיהו הופיע בפניו ואמר: "אל תפחד, אני אציל אותך מן המקום הזה".

לאחר מכן ג'יוזפה חלם חלום נוסף, שאולי קשור לראשון. בחלום זה אנו, התלמידים, היינו בחדר גדול עם אנשים רבים. הם היו יהודים דתיים ברמות שונות של דתיות. פרץ הסביר אודות הברית החדשה השלמה, תוך הסבר על מלחמות הקודש נגד הקבלה השקרית. כולם היו מאוד מרוכזים ופתוחים לקבלת רעיונות חדשים. ברור היה שהתרחש שינוי גדול בתפיסה. הקליפה העבה של עשיית ההפך במכוון והעקשנות נעלמו. אברהם מינאזי הגיע בריצה למקום, והכריז: "בא הזמן". הוא גם הוסיף: "קחו זאת. זה כאן עבורכם. אם לא תיקחו זאת, המצב יהיה רע יותר".

נעירה 20: אנו כאן במקום מגורים בליגוריה, כחצי קילומטר מן הים, יום ראשון, היום הראשון של שבוע פרשת לך לך. עלינו להישאר כאן 7 ימים. הלילה חידשתי את הברית החדשה השלמה עם פאולו ודבורה. הילדים ישנו בחדר השני. הסימן נראה קודם לכן בחלום, ובו ביצעתי סימן קרוב לים מעל צוקים ומזחים, הכולל את חידוש הברית החדשה השלמה.

נעירה 21: שני החלומות של ג'יוזפה הם, מיותר לציין, חשובים מאוד. כליאת ג'יוזפה בסימן היא, אני מאמין, תיאור מצב הברית החדשה השלמה בנקודה זו בהיסטוריה. היא קיימת, אך אין לה רשות להתפרסם ברבים – לא בעולם הרחב וגם לא בין רבנים או יהודים דתיים. אין עדיין זכות קולקטיבית לגילויים הללו.

העניין נשמע רע, והוא אכן כך. המצב כעת כולל סגירות מחשבתית של יהודים חרדים, החוסמים את הנפש האמיתית מן היהדות המסורתית. חסימה זו מונעת גם מיהודים שאינם מסורתיים להתקרב למסורת הקדושה של התורה.

נעירה 22: ב"חמישה לוחות הברית", המתייחס למלחמות הקודש, מוסבר כי הטעות הקשה של הקבלה השקרית של הזוהר ושל כל מה שנבע ממנה היא הסיבה המרכזית לקליפה הנוראית של היהדות המסולפת במהלך 400 השנים האחרונות. העולם החסידי הוא זה שירש בהתלהבות את עגל הזהב המאוס של הימים האחרונים. הגרועים ביותר בהקשר זה הם חסידי תנועת חב"ד, אך האשליה הגדולה של חב"ד מתה. לכל היותר הם יהפכו למוכרי ספרים למשך מספר שנים, אך אף אחד לא ישים לב לאשפה המשיחית שלהם. מכונת התעמולה שלהם התנפצה לחתיכות, ברוך השם. המאמצים שהם משקיעים למכור את מכונת המשיח הלא רלוונטית שלהם הם כניסיון למכור מכונות כתיבה מיושנות למשרדים מודרניים.

נעירה 23: זו הסיבה שהסימן שנשלח על-ידי מר רמו לוי לא מדבר ישירות על חב"ד, אלא מיועד ליהדות החסידית ככלל. העניין משמעותי ביותר. הקליפה הגרועה ביותר שלהם נהרסה, וכעת הגיע הזמן להתמקד בקליפת הרמה השנייה, שיש לשברה.

חלומו של ג'יוזפה אודות שינוי גישת היהודים הדתיים מחזק את בשורות שבירת הקליפה הקשה והעבה. ידי החונק הוסרו מן הצווארים. בעזרת השם, יהיו לכך השפעות חיוביות בתוככי העולם היהודי.

נעירה 24: העניין עדיין לא התרחש באופן מלא, אך בינתיים העולם היהודי כולו עֵד לנפילת חב"ד, וניתן להצביע על כשלון 40 שנות התעמולה השקרית שלהם (במסגרתן הושלכו לחינם סכומי כסף אדירים). לבסוף עליהם להביא את ההוכחות המשיחיות שלהם לפני כלל ישראל (ולמרבה הצער גם לפני העולם הלא יהודי), מה שלא צולח. הם שמו את כל כספם בהימור על קלף אחד והפסידו.

תנועת חב"ד למעשה כבר מתה, וכל הרעש של חסידיה לא יקים אותה או כל אדם אחר לתחייה. אתם יכולים למכור את יינכם תוך שכנוע אנשים שהיין כה יוקרתי ויש להשאירו פתוח עד לרגע המתאים, אך כאשר הבקבוקים פתוחים, לא ניתן לשטות באנשים. יין רע וחמוץ הוא בלתי ניתן לשתייה. גם שיכורים לא יגעו בו. כלל ישראל הוא אינטליגנטי ויש לו זכויות קולקטיביות רחבות. כמעט כולם יודעים מתי מתייחסים אליהם באופן לא ראוי.

נעירה 25: ההאשמה במסר של מר רמו הייתה עם זאת כלפי כל הקבוצות, בתי הספר והתנועות החסידיות.

הטבח של ברוך גולדשטיין בחברון גרר מהפך גדול בעולם היהודי, ורבים בו הרחיקו עצמם מתנועות קיצוניות, תוך סלידה מהן. אותה התרחקות התרחשה גם ביחס לחב"ד, שמוגדרת כתנועה מיסטית ומשיחית.

נעירה 26: חשוב מאוד שבחלומו של ג'יוזפה הקליפה הראשית נשברה, ושנכללו בו יהודים מזרמים שונים. זוהי הצהרה נפלאה המגיעה מבית הדין הגדול של מרדכי הצדיק ושל הגאולה השלמה. היא מצביעה על האור החדש והגדול היוצא מן הלב החדש של העם היהודי.

שנה זו היא שנת התעוררות עבור מדינת ישראל, והקדמה לאור החדש וללב החדש. היא מתבטאת ברצון ישראל לשלום, על אף הויתורים הגדולים והסובלנות הנדרשת ממדינת ישראל[34].

נעירה 27: רבים מבין הדתיים המתנגדים לתהליך השלום הם חסידים וחרדים קיצוניים מיסטיים שאין להם חזרה, משיחי הזוהר.

מן השמים ודרך ממשלת יצחק רבין, צדק גלובלי עליון החל להאיר על מדינת ישראל ועל העם היהודי בכללותו. קיים שוני בין "אני יהודי ואתה גוי" לבין "אני בן אדם ואתה בן אדם".

נעירה 28: 3500 שנות תורה יסדו את אמת הפרדת עם ישראל מן הגויים. זמן הברית החדשה השלמה היא של האיחוד, ולכן קשה יותר לדתיים בישראל לקבל מונחים מסוג זה.

טבעי שהם לא נוטים לראות את הברית החדשה השלמה כהשלמת התורה והמסורת מסיבות רבות מאוד. הם פוחדים כי היא תשמש כתחליף.

נעירה 29: אין ספק שהזמן הסופי הוא קונפליקטואלי, מאחר שהאור החדש הורס את המוסדות והמבנים ששימרו את האור השקרי. הם חשים ומפחדים שהקץ מתקרב, ולכן עושים את מאמציהם הגדולים להתחזק שוב ולשמור על הקיים. עם זאת, מן השמים הוחלט כי הם ייהרסו, וכולם יבינו זאת כשיראו את מפלתם.

חשובה ההצהרה שהיהודים הדתיים מכל זרם (אך לא החב"דים, החסידים והחרדים הקיצוניים והמיסטיים) התעניינו בהבנת הנושא כולו של מלחמות הקודש כנגד קבלת הזוהר.

נעירה 30: גם מינאזי, איטלקי שהתגייר, שהינו לא פחות עקשן מיהודי מלידה, קיבל את הבשורה והכריז נמרצות כי בא הזמן (הוא חי כיום בקרית ארבע).

נעירה 31: חיפשנו בית, וראינו אחד מתאים אתמול. הוא עלה כ-750 אלף דולר. גם אם הוא היה עולה 750 דולר, היינו צריכים לחפש כסף.

אין לנו כסף, אך יש לנו אמונה בסימנים השלמים של הגאולה השלמה. הסימנים גרמו לנו להגיע לליגוריה ולחפש בית גדול. 750 אלף דולר הם כסף רב אם יש לך אותו, אך אם אין לך כסף, ככל שהמחיר גבוה יותר, כך החיפוש יותר מהנה.

נעירה 32: אתמול נסענו לחוף הקרוב והנחנו את רגלינו במים. בישמתי את פרסותיי האחוריות לקראת המאורע, על-מנת שאהיה חמור מבושם בממלכת הדגים. כשהכנסתי את כפות רגליי למים, תחושתי הייתה כי המים העליונים של מלכות השמים פגשו את המים התחתונים של הים, אך מה יודע חמור בנוגע לנשיקות כאלו.

נעירה 33: בכל מקרה, חשתי שהים שמח עם הסימן, ושהדגים הוקסמו ממראה פרסות החמור האחוריות. מאוחר יותר, כשכפות רגליי התייבשו הן הלבינו בשל שכבת מלח שהוענקה להן בנדיבות בימות הלוויתן.

מאוחר יותר בלילה הנחתי לראשונה על הרצפה את הצעיף החדש שהתגלה ואשר הוסתר במי הדור הרביעי העמוקים, והתפללתי עליו ברגליים יחפות.

נעירה 34: התחלתי עם תפילת אדם וחווה, ובהמשך התפללתי ביחס למצבנו. אלו עיקרי התפילה:

ה' אלוהינו, הכול ידוע לפניך ולפני כסא כבודך. הגענו לכאן כדי למלא את הסימנים ששלחת. נאמר בהם כי עלינו לצאת מהר מסומבררו ולקנות בית בליגוריה למען בריאות הילדים ובשל הצלחת הסימן. אין לנו דבר, ה' אלוהינו, שיכול לסייע לנו להגשים את רצונך, ורק נס ישיר ממך יסייע לנו להתקדם. הראה את ידך האוהבת, אלוהי הגאולה, ושלח לנו מה שצריך כדי למלא את רצונך. עשה זאת למען הילדים ולמען הצלחת הסימנים, שתסייע לישראל ולעולם. מאחר שאין לנו דבר, אנו נתונים לחסדך. הדרך אותנו ואפשר לנס להגיע הישר מידך האוהבת. אמן.

נעירה 35: גם דבורה ביצעה תפילה לפני שהלכה לישון, ובבוקר היא התעוררה עם חלום באמתחתה.

היא חלמה על בית בשכירות של 800 אלף לירות (כ-1200 דולר) לחודש, שיש לקחתו כעת, בציפייה לבניית בית חדש.

היום אנו הולכים למפגש במקום שנקרא אאולה (Aulla), בו קיימת חברת בנייה. פאולו נכנס כדי לקבל מידע אודות בתים חדשים לבנייה, ותוך שיחה עם שני אחים שהינם בעלי החברה, הוצע לו שאם הוא מעוניין בדירה להשכרה, תוך המתנה לבניית בית, קיימת דירה כזו. היא עולה 700 אלף לירות (מאוחר יותר התברר שעם המרתף הדירה עולה 800 אלף לירות). הלכנו לראות את הדירה ואהבנו אותה (עלינו לחכות עדיין שלושה שבועות עד לקבלת האישור).

נעירה 36: בינתיים בסומבררו, שרון, שתכננה לנסוע לבלגיה כדי לבקר את אמה ואת אביה החורג למשך 10 ימים, חלמה שפאולו התקשר וביקש ממנה לא לנסוע, מאחר שיש לו בשורות טובות לבשר.

בחזרה ללב החדש שהחל לזרוח, איזה לב מתחיל לזרוח ממלכות השמים למי שזכאי לו?

נעירה 37: ברוך אל עליון המברך והממתיק את לב האנושות בימים האחרונים.
ירושתנו הגדולה והחדשה היא הלב החדש של הגאולה השלמה.
זהו הלב החדש של הברית החדשה השלמה, שראה ירמיהו הנביא.
זהו הלב האמיתי שעליו מושתת החוק החדש.
זהו לב של אהבה אמיתית ופחד אמיתי מה'.
זהו לב צודק, האהוב על-ידי ה'.
זהו לב נדיב כלפי האנושות, לב רחב, סובלני וכנה, הנוגע בלב האחר.
זהו לב של חכמה, של אור, של תקווה ושל אמונה.
זהו לב טוב וצודק שיש לסמוך עליו.
בלב מאמין זה שוכן סוד מלכות השמים.
זהו לב נקי, כלב ילד תמים. זהו לב של חידוש השמים והארץ בזמן הגאולה השלמה.
חידוש השמים מעניק את המוח החדש השפל,
וחידוש הארץ מעניק את הלב החדש.
ברוך ה' אל עולם המברך אותנו בברכת המוח החדש השפל.
ברוך ה' אל עולם גואל את ליבנו.
ברוך ה' אל עולם המברך אותנו בברכת אליהו הנביא, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

נעירה 38: הבוקר בשעה 2:00 לערך, נעמדתי שוב על הצעיף הנסתר במים העמוקים של הדור הרביעי, לאחר שראיתי בערוץ ה- CNN שהחייל הישראלי נחשון וקסמן נשבה על-ידי החמאס, והם דורשים עבורו שחרור של 200 מחבלים. עמדתי על הצעיף וירקתי רעל כנגד אויביי ישראל ואויביי האנושות. ביקשתי מהצדק האלוהי לצאת נגד הלבבות מלאי השנאה, שאין להם רחמים. לא כך הם רוב היהודים הרחמנים, שאין להם רצון לענות איש.

נעירה 39: לאחר מכן התפללתי עבור פאולו וביקשתי מאל שדי שהזמן יאפשר לו להיכנס לסימן מזל יוסף, סימן שקיבלתי בחלום, בו הצדיק חיים אמר לי בבירור: "הכול בסדר, פרץ, לפאולו יש המזל של יוסף". זה הזמן, אם אל שדי יסכים, שהסוס הלבן ייכנס לסימן זה ושיהיה לו מזל טוב, על-מנת שנצליח בניסיון, ללא קשיים. אמן, כן יהי רצון.

נעירה 40: פאולו, כשהתעורר הבוקר, אמר כי חלם שדבורה הייתה בהרמוניה מושלמת, ושהם לא התווכחו יותר.

וואו! זהו חלום נפלא. הכול אפשרי. מתי זה יקרה, ה'? עשה שזה יקרה בקרוב! זהו נס שאני רוצה לראות. בבקשה, ה', הלוואי שזה יגיע מהר.

נעירה 41: חלומו של פאולו חשוב. שינוי משמעותי וגדול בדרך. אנו מחכים להרמוניה הכוכבית, האהובה בשמים ובארץ, בשל היתרונות שהיא תביא לכל.

מחר בבוקר, יום ראשון, אנחנו חוזרים לסומבררו.

נעירה 42: בשבת לפני העזיבה, דבורה חלמה שעלינו לבצע עדיין שני סימנים. האחד היה הודי אדום מהודו, והשני היה סימן בית השושנה.

לאחר שבת, פסי ליפסטיק צוירו על מצחי ולחיי, והנחתי מסביב לחלציי בגד מדיטציה הודי. ביחד צפינו בסרט טלוויזיה (Sioux City) על הודי אמריקני, שאומץ בידי משפחה יהודית, וחזר לחפש את שורשיו.

לאחר מכן פאולו, דבורה ואני הכנו 13 אבנים וביצענו סימן בשם בית ספר השושנה.

נעירה 43: לפני כן, ביום שישי בערב, לפני כניסת שבת, הרגשתי עצב פנימי גדול אך לא ידעתי מדוע. התייסרתי מסיבה כלשהי, ולא היה לי תיאבון, אך לאחר שעשינו קידוש, אכלתי דג עבור השבת.

נעירה 44: שמעתי בטלוויזיה על מות החייל החטוף בניסיון החילוץ הכושל של חוליית הקומנדו שנשלחה על-ידי רבין. תדהמה ואבל ירדו על ישראל, על ליבות היהודים וגם על אלו של לא יהודים רבים ברחבי העולם.

נורא היה הסימן הכפול שבאותו היום בו רבין, פרס וערפאת קיבלו את פרס נובל לשלום, עם ישראל התייסר כך. נורא הוא הדור הרביעי וסימניו הכפולים.

נעירה 45: ביום שלישי שרה מרקוס התקשרה מישראל. אלי, בעלה, ששמע על הסכם השלום הקרוב בין ישראל וירדן ועל המקום בו ייערך טקס החתימה – במדבר בין אילת לקיבוץ יטבתה, נזכר שכאשר הוא היה בו לפני שנתיים, ביקשתי ממנו שיתרשם מן הציור הכולל מדבר ועצי דקל, שצויר על-ידי הסוס האדום. הוא ענה לי כי הוא הזכיר לו אזור מדברי בקרבת עברונה. הוא נזכר בכך כעת, מאחר שבמקום זה אמור להיחתם הסכם השלום, בו ינכח גם הנשיא האמריקני קלינטון.

נעירה 46: בליגוריה נכנסתי לחנות ספרים וביקשתי מפאולו לקנות לי ספר קטן מאוד של קונפוציוס. נמשכתי לספר הזה, מאחר שכשפתחתי אותו כדי לדפדף, קונפוציוס דיבר על הדוקטרינה שלו הנוגעת ל"תיקון השמות", ובה הוא הצהיר כי החובה הראשונה של שלטון היא להבטיח ששמות הדברים יתאימו להם. אם לא תהיה התאמה, הצדק בהם יסולף.

נעירה 47: לאחר שחזרתי מסומבררו, קראתי את הג'רוזלם פוסט ובו משה קון, במבט מנוב, דיבר על קונפוציוס והתייחס לאותו ציטוט שקראתי בחנות הספרים.

הסיבה לכך נעוצה אולי בעובדה שפקידים סינים, ביניהם סגן ראש הממשלה זו ז'יאוו, ביקרו בישראל לראשונה על-מנת לייסד קשרים כלכליים חשובים בין שתי המדינות.

בינתיים ג'יוזפה חלם שאם סיני אחד יכיר באמת האמונה המונותיאיסטית, הוא יוכל להנחיל זאת לעם כולו.

נעירה 48: דניאל חלם כי הוא היה בדרך, ולפתע התרחש פיצוץ אטומי שהרג אותו. הוא התעורר ומצא עצמו בעולם הבא. גם שמעון היה שם אך הוא היה זקן מאוד. הוא הסביר לו מה קרה, עד אשר דניאל התעורר שוב (בחלום) וסיפר הכול לפרץ. כששמע פרץ את החלום הוא ענה לו בקול כועס: "מה, האם יש גם רשעים בעולם הבא?!". דניאל ענה: "לא, אך אף אחד לא מושלם". פרץ אמר: "זהו סימן חשוב מאוד, המצביע על כך שכולכם תירשו את הסימן. אני מחייב אתכם לכתוב זאת". אז דניאל התעורר באמת מחלומו.

נעירה 49: תל אביב שוב דיממה מפיגוע התאבדות של חמאס. יותר מ-20 נהרגו וכ-50 נפצעו.

על חמאס להיות מושמד, מאחר שרק השמדתו תשחרר את העולם משנאת אנשיו. הם נשבעים להרוג ישראלים ולכן יש להרגם. רק מוות יעצור אותם!

נעירה 50: מרים (יעל) חלמה כי ראתה בחוץ אנשים רעים המלאים בדרכים רעות. פרץ אמר לה לבצע סימנים נגד הרשע של הדור הרביעי, וכי עליה לקבל שם חדש (רק עבור הסימן), אך השם כריסטינה היה חלש מדי.

לפיכך הפכה מרים הלילה לאימקולה (Immaculè) עבור הסימן. הגענו יחד לאוהל – שרון, אימקולה, דבורה, פאולו, ג'יוזפה ואני. אימקולה צבעה בלק ירוק את אבן חותם הבניין שנשאר בזמן. החזקתי את ידה של אימקולה ביחד עם האבן. לאחר מכן פאולו עשה כמוני.

התפללנו לאל שדי שיעלה את כוחות הטוב מעלה ויהרוס את כוחות הרוע עד לביטולם המוחלט. אמן.

סומבררו.

יומן 9

מאי 1994

נעירה 1: עברו 6 שנים בדיוק מחודש מאי 1988. דברים רבים קרו מאז.

נעירה 2: לאחר תליית החמור הראשון, שנאשם באלימות פסיכולוגית על-ידי חבר שופטים משוחד[35], החמור הנסתר של מלכות השמים ירד לאדמה למען תיקון העדר היהודי. סולי, פאולו, דבורה ואני הגענו לישראל וביצענו את סימני בית הספר אסתר.

לאחר הולדת יואל[36] בבאר-שבע, היה עלינו לעזוב את ישראל על-מנת להינצל ממצב מייאש. לצערנו הזכויות היו מצומצמות מדי.

נעירה 3: ועדיין, בזכות הגואל האחרון חיים, עלייה גדולה מתרחשת מרוסיה וממדינות חבר העמים לשעבר.

בישראל התוודענו למכלוף, לפורטונה ולמרדכי חיים, ודרכם יסדנו מחדש את הסימנים בישראל. אני הוצבתי בסימן החמור, משיח בן דוד, וניתנה לי הברכה "ברוך ה' אלוהינו שעשני לחמו". הוזהרתי על-ידי המורה חיים, שמשה רבנו שופט את כל דבריי הנוגעים לתורה. צעדנו עם אליהו הנביא, וכחמורים טובים ליקקנו את כפות רגלי הרוח הנבואית של הבשורה החדשה. קיבלתי את מפתחות מרדכי הצדיק והמלכה אסתר, כמו גם את מפתחות המים העמוקים של בית הספר האיסיי, ויסדנו את בית הספר הנסתר של אסתר.

נעירה 4: אך הזנב סבלה רבות, עם שני ילדים בידיה, בבית קר ולח, ללא משאבים. רק הסיוע של הסוס הלבן עודד אותה. אני הייתי כמעט תמיד בחדרי, קורא, כותב או חושב. אהבתה לישראל אפשרה לה להמשיך, אף על פי שבריאותה הייתה שברירית.

חשבנו כי היה זה יותר מדי עבורה לחשוב כעת על ילד נוסף, אך הסימן הגיע ואמר: "לא, תמשיכי". לזנב יש אמונה גדולה בסימנים, ודרך הנון הפינאלית הגאולה השלמה תתקבל בעולם. לפיכך ילדי הסימנים הגיעו אליה. היא הנביאה שעזבה הכול על-מנת ללכת בדרך הסימן ולשמש כזנב האוהב של החמור האוכל לחם. היא בכתה בעצב כשעזבנו את באר שבע.

נעירה 5: פאולו, דבורה ואני הגענו ליוסטון, טקסס, ביחד עם שני הילדים, גילת חיים ויואל. אהבנו את הבית ביוסטון, אך בית לא אוכלים. דבורה סבלה בו, אך הסוס הלבן המשיך לעודד אותה. בינתיים לחמור ולזנב החמור נולד חיים שמשון. היה זה באיטליה, ביום פטירתו של הצדיק חיים.

בארצות הברית הושלמו הסימנים הכוכביים של הרפורמה הגדולה שמגיעה, ויסדנו את בית ספר השושנה הצהובה (ילו רוז). הצדיק חיים היה שמח מכוח הסבל העז שלנו. היה עלינו לחזור לאיטליה, מה שלא שימח את דבורה. היא די אהבה את המנטאליות האמריקאית, אך לא יכולנו להישאר. באיטליה, דניאל, ג'יוזפה ובנימינו מצאו לנו בית, אף על פי שחודשים יעברו עד אשר יהפוך הוא למקום שניתן לגור בו.

נעירה 6: נסענו לרנצאניקו (Ranzanicco) ודבורה סבלה. חזרנו למילנו לרחוב ויפאקו (Vipacco) ודבורה סבלה. חיים שמשון נולד, אך הזנב לא יכלה למצוא שלווה בבית, שאליו נכנסו אנשים ויצאו. פאולו המשיך לעודד אותה, ביחד עם סימני הגאולה ואמונתה החזקה באמת הברית החדשה השלמה.

נעירה 7: לבסוף הסימנים אמרו בבירור, כי עלי להתגרש מן הזנב ולוותר על זכויות הנישואין, אך להשאיר לנצח את הקשר בין החמור לזנב החמור. בשל כך היה צורך להתכונן לחתונה של הזנב עם פאולו, כפי שהראו הסימנים באותה התקופה. הסימנים אף ציינו כי שנתיים לאחר הגירושין, הם יכולים ללדת ילד, אם יש צורך בכך.

באיטליה יסדנו את בית ספר השושנה, בישראל את בית ספר אסתר ובארצות הברית את סימני בית ספר השושנה הצהובה. לאחר חזרתנו לאיטליה וההגעה לסומבררו, ברגמו, קיבלנו את סימן מזבח השושנה, אשר קושר את בית הספר של בית הגאולה למזבחות בית הגאולה.

נעירה 8: חלמתי על הצדיק, המורה חיים, שאמר: "ברוך השם, אני מרגיש טוב מאוד". הצדיק חזר שוב על כך באופן חיובי מאוד ואמר כי הוא אף פעם לא חש כל כך טוב, והלוואי שכך יישאר. גם הגברת מזל נכחה. אני סבור שהמורה חיים אכל משהו שהיה על השולחן.

נעירה 9: בסומבררו נוסד בית הדין של מרדכי הצדיק. מערך אסתר, מערך בית הדין הגדול ומערך השושנה נודעו לי. זיהיתי גם את הנון, הנון סופית ואת המשולש הכוכבי של פה הלוויתן, הוא הנון הגדולה ביותר. גם שור הבר ירד מטה במלוא הנון כדי לעזור לקבוע את החוק החדש בדיוק הנכון, כמו גם להרוס עם כוחו העצום את הקבלה השקרית של ספר הזוהר. לוויתן הביא עמו את החליל האדום של עשו ואת ההגנה החדשה של הדג הגדול. חמישים בארות נוסדו עבור פרשנות באר-שבע. גם 310 גנומנים הוכנו עבור חוקי השבת וחוקי שבועות (במסגרת "החוק החדש").

נעירה 10: בתקופה זו דניאל פגש את מרים (יעל) עם בנה ג'וזואה והתחתן איתה.

השנה החמישית הייתה היגררות ארוכה וקשה, והגשר רעד מאוד. ברוך השם, עשינו זאת, ואנו הולכים כעת על אדמה יבשה.

אתמול קיבלתי את השער החמישים או את חותם אליהו הנביא, זכרו לברכה, בחניכת גלריית הקדרות המזרח תיכונית של מיכאל-אסתר, מאימהּ, יהודייה מאיראן. הדבר שימח בוודאי את המורה.

אתמול גם סולי התקשר וסיפר על חלומו, שבו הוא, פאולו ואני היינו באתונה ומשם הגענו לישראל. זהו סימן כי בית ספר אסתר בחיים.

בחלום המורה חיים שם דגש על העובדה שיש מזון לאכול ובגד ללבוש ובריאות טובה כדי לאכול וללכת.

החלום עונה קרוב לוודאי על תפילת הילדים, שנכתבה על-ידי דבורה, ואותה התחלנו לומר לפני יומיים.

אנו מאמינים ומקווים שהפורים הארוך והקשה הסתיים.

נעירה 11: 14 במאי 1994: איזון חדש הגיע בין בית הגאולה והברית האוניברסאלית של מזבח מלכיצדק. הסימנים האוניברסאליים, שהיה עלינו להשליך עם סיום התיקון של הנצרות המסורתית, חזרו כעת למקומם הראוי.

האיזון החדש מייצג את המיקום החדש של כוכב אברהם ושל כוכב מלכיצדק. היה איזון קודם שהתקבל כאשר היינו בישראל בים המלח. המיקום הכוכבי החשוב איחד את מזבח יהודה ואפרים. כעת האיזון הושלם עבור מזבח מלכיצדק והשלים את האיזון הכולל של שלושת המזבחות (זהו היום ה-49 של ספירת העומר).

נעירה 12: ב-6 השנים הראשונות כוכב אברהם וכוכב מלכיצדק היו תחת סימן תיקון הנצרות. סימני הכנסייה האוניברסאלית ובית הכנסת האוניברסאלי היו חיוניים לתחזוק איזון התיקון. זכרו כי זהו כוכב מלכיצדק שהפך לכוכב כריסטו. לאחר שסיים את התיקון, האיזון הנדרש לתחזק את התיקון הושלך ואיתו סימן הכנסייה האוניברסאלית. כאשר סימן הכנסייה האוניברסאלית הושלך, גם סימן בית הכנסת האוניברסאלי הפך מיושן. באותו רגע נחשפו מזבח יהודה ומזבח אפרים. הגענו לישראל, ובה האיחוד של כוכב אברהם וכוכב מלכיצדק אישר את סימני החמור אוכל לחם בסימן החשוב: "החמור, משיח בן דוד" עבור מזבחות יהודה ואפרים. הגענו לטקסס למען ההשלמה העתידית של מזבחות אלו באמריקה. כשחזרנו לאיטליה, לאחר 11 שנים של הסימנים, ונכנסנו לשנה ה-12, הושלם סימן האיחוד בין כוכב אברהם לכוכב מלכיצדק עבור האיזון החדש של מזבח מלכיצדק. לפיכך הסימנים האוניברסאליים שהושלכו חוזרים כעת, מאחר שמזבח מלכיצדק יכול לקבל אותם ללא קשר למזבחות יהודה ואפרים, ובדרך זו יושלם האיזון של כל מזבחות בית התפילה.

נעירה 13: אינכם יכולים לקבל את הרפורמה הנכונה ביהדות: 1. אם היא אינה נבואית. 2. אם היא אינה בסמכות הגואל האחרון. 3. אם היא לא משפיעה על בית המקדש השלישי בירושלים ובבאר שבע[37].

דבורה קיבלה בבאר-שבע את סימן בית המקדש השלישי בירושלים. היא ראתה אותו מבחוץ. היו לו קירות גבוהים מאוד, ועל הגג, שבו היו אורות מיוחדים, היו 7 מעגלים נבואיים. הרבנים היו ללא זקנים, והתלמידים שלמדו כיצד לשרת בבית המקדש למדו ראשית דרך ארץ, התנהגות הולמת, נימוסים טובים וכבוד. דרכיהם היו טובות, ולא הייתה בקרבם קיצוניות.

נעירה 14: הסברתי בעבר על הטעות הגדולה שלי בפירוש הסימן ואת הנזקים שהיא יצרה. במשך 11 השנים הראשונות של הסימן עדיין האמנתי שבית המקדש השלישי ייבנה במבנהו המסורתי, ויוקרבו בו בעלי חיים[38]. יש לכך 2 סיבות: 1. האוריינטציה המסורתית שלי. 2. פחד פנימי שפגיעה כזו במסורת תהיה קשה מדי עבור ישראל המסורתית.

למען האמת, היו לי מספיק רמזים בדברי המורה חיים כדי להבין ששירות הקורבנות סיים את זמנו. לדוגמא: הוא דיבר רבות על דעת הרמב"ם שהקורבנות יכולים להיות מוחלפים בשירות נעלה יותר, כתפילה. למרות זאת חשבתי שסיום עידן הקורבנות אכן יגיע בזמנו, אך קודם לכן ייבנה בית המקדש המסורתי.

נעירה 15: הסיבות יכולות להיות רבות, כמו שליהודים המסורתיים יהיו סיבות רבות, אך הן תהיינה שגויות. כשהרבנים הגדולים יכירו בגואל האחרון ובברית החדשה השלמה, הם גם יבינו כי בית התפילה הנפלא בן 7 הקומות, 13 המזבחות ומחצלת האסלאם של הגאולה השלמה הוא בית המקדש השלישי המנובא בירושלים, ככתוב: "כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים" (ישעיהו, נ"ו, 7).

עובדה זו לא תמקם את החוק החדש של הברית החדשה השלמה מעל ההלכה. ההלכה הנוגעת לבית המקדש ולקורבנות בעלי החיים תהפוך מיושנת בשל יישומה, וכך יהיה גם ביחס לחוקים רבים אחרים בתורה שבלתי ניתן ליישמם.

נעירה 16: הנחתי בעבר הנחה שגויה נוספת בשל חלום שקיבלתי מן המורה חיים אודות "חוזה" בית התפילה החדש עבור כל העמים. בחלום זה הצדיק אמר: "בעוד כ-400 שנים, בין 400 עד 500 שנים מעתה, לא ינהגו להניח תפילין בבית הכנסת המסורתי".

הנחתי אז באופן דומה כי בית המקדש המסורתי ייבנה לצד בית התפילה המיועד לכלל העמים, שיהיו בו קורבנות כמובן, ושהם יוחלפו בעתיד בתפילה.

נעירה 17: הייתי צריך להסיק מן החלום, כי המסר הנבואי של המורה הגיע למען קביעת פרמטרים בין קדושת החוק החדש לבין קדושת בית הכנסת המסורתי (ראו הקדמה לחוק החדש). שאלת התפילין מתייחסת לבית הכנסת המסורתי ולא לבית המקדש השלישי, ומאידך גיסא, בית התפילה עבור כל העמים מתייחס ללא כל ספק לבית המקדש האחרון.

כמו-כן, אין ספק שאני חמור, אם כי ללא הדגשה.

נעירה 18: בית המקדש השלישי שייבנה בירושלים יוותר לעד ולא ייהרס, והוא בית התפילה של הגאולה השלמה, אשר הובא על-ידי הגואל חיים בהתאם לברית החדשה של הגאולה השלישית השלמה.

נעירה 19: בישראל ובעולם יוותרו כמובן בתי כנסת מסורתיים שינהגו בהתאם להלכה, כשבמקביל יהיו גם בתי גאולה שלמה, שינהגו בהתאם לצורך. בית המקדש הגדול בירושלים ייקרא בית התפילה, לא רק עבור היהודים, אלא גם עבור אומות העולם. בשל כך לא יהיה הכרח להקריב קורבנות במקום, מאחר שהמנטאליות העולמית אינה מוכנה לקבל עוד הקרבת בעלי חיים כדרך פולחן.

אתם יכולים ללכת בדרך ההלכה, אך בית המקדש השלישי והאחרון בירושלים הוא בית התפילה האוניברסאלי בן 7 הקומות, 13 מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, אשר מכסה את צרכי הקטגוריות השונות של האנשים שיגיעו אליו ויכבדו אותו. בית התפילה יהגה, ייבנה ויודרך על-ידי הברית החדשה השלמה של הגאולה השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים. הכול יוסבר בשיעורים האמיתיים של ה' אלוהינו.

נעירה 20: חשוב להבין כי יהדות התורה הרשמית היום היא, לצערנו, בהיבטים רבים לא יהדות תורה אמיתית. הרפורמה הגדולה ביהדות במסגרת הברית החדשה השלמה לא מיועדת רק עבור יהודים שאינם מסורתיים. המלחמות הקשות שאנו מנהלים נגד הדוקטרינות השקריות, המקדמות תיאולוגיה מעוותת ונגד משיחות השקר הנובעת מן הדוקטרינות הללו, נוגעות בלב דרכי המחשבה היהודיות כיום. המלחמות אינן שלנו, אלא מדובר במלחמות השם. אנחנו לא נהיה המנצחים אלא אלוהי האמת. משיחות חב"ד תיהרס. היהדות החסידית לא תתקיים יותר. סולם הקבלה הלוריאנית ייחשף כשקרי וייאסר ביהדות העתידית. כל כתבי הזוהר יאספו ויישרפו בכותל המערבי ועל הר מירון. פני היהדות תהפוכנה למגולחות ולנקיות לאחר 400 השנים האחרונות. אמן.

נעירה 21: לאחר מות ער ואונן, בשל מחשבותיהם הלא טהורות ומעשיהם, נשאר שלה בטהרתו, אך הוא לא התוודע למתיקותה של תמר.

יהודה, המייצג את העם היהודי בכללותו, יצר עם תמר, המייצגת את מתיקות המשיחיות האוניברסאלית של מלכיצדק, את התאומים המשיחיים פרץ וזרח. מפרץ הגיע הקו המשיחי של המלך דוד, ולא משלה.

שלה מייצג נבואית את יהדות התורה האותנטית, לאחר שטוהרה מער ומאונן. דרך חיים זו נותרה במסגרת המחמירה של היהדות ההלכתית ולא התפייסה עם האוניברסאליות של המנהג החדש. שלה לא היה נגד תמר, אך הוא נפרד ממנה. אז מי יבנה את בית התפילה עבור כל העמים? הי-הא!

נעירה 22: עם זאת, דבורה ראתה רבנים בחלומה. מי הם היו? התשובה היא: רבנים שהודרכו בחוק התורה, במסורת היהודית כמו גם בברית החדשה השלמה, במנהג החדש ובחוק החדש. העובדה שלא היו להם זקנים מלאים היא לאו דווקא, כלומר: לא הכרחית, אך בחלום עובדת היותם מגולחים הייתה דווקא, כלומר הכרחית, בניגוד למי שחושב שזקנים מלאים היא חובה. הי-הא! דווקא.

דווקא חשוב שהם היו חכמים בעלי דרך ארץ. זוהי חובה, ובלעדיה "דווקא" אחרות לא נספרות. דווקא.

נעירה 23: בחלום יסוד בית ספר אסתר בישראל, המורה הסביר: "על הרפורמה להיות שלמה". זוהי הוכחה שכל היהדות חייבת רפורמה. גם שלה, שנשאר דבק בנוקשות לעולם ההלכתי, יראה כי היהדות משתנה דרך הרפורמה החדשה של הגאולה השלמה. כמו-כן עם ביצוע הרפורמה החדשה, אל לאדם להיות מושפע לחלוטין מהיבטים הלכתיים, מאחר שהיבטים אלו ישתנו ביחס להיבטי הגאולה ההיסטורית שמתנהלת. רפורמה היא רפורמה, גם אם אינה יוצאת מהיבטי החוק הקדוש.

העובדה היא כי מרבית היהודים בימנו הם לא יהודים מסורתיים הלכתיים, והרפורמה החדשה המוסמכת תצרף אותם מחדש לתורה הקדושה. זוהי שמחה גדולה לכולם.

נעירה 24: מה שחסר ליהדות כיום הוא הברית החדשה השלמה עם הרפורמה השלמה שלה, שהובאה על-ידי הגואל האחרון, חיים.

הסימן האחרון והמסיים בישראל התקבל על-ידי דוד לוי בבת-ים, לאחר ברית המילה של יואל. הוא ראה בחלום את הגואל חיים מבצע בבית חולים "מודרני" מאוד את ברית המילה החדשה של הברית החדשה השלמה. פעולה זו התבצעה על ברית המילה המסורתית.

זה היה הסימן שהברית החדשה השלמה נוסדה בישראל עבור כל היהודים על-ידי הגואל עצמו.

הוא גם הוכיח שהברית החדשה השלמה מגיעה על פני הברית הישנה אך מבוססת עליה.

נעירה 25: הברית החדשה השלמה התבצעה על הגואל עצמו, מה שמוכיח כי כל היהודים שעברו ברית מילה לפי ברית אברהם, יש להם הזכות, בזכות הגואל האחרון, חיים, לקבל על עצמם את הברית החדשה השלמה, לציית לחוק החדש של הגאולה השלמה ולהשתמש במנהג החדש אם הם מעוניינים.

זהו החותם לשער החמישים, ומדובר בשמחה על ראשינו, מאחר שהקורבן האחרון של הגואל האחרון, חיים, חתם את שאר ההיסטוריה במסגרת בית המקדש השלישי, בית התפילה המובטח לכל העמים. העולם נכנס לזמן החדש ולסדר השמימי החדש, בזכות הקורבן האחרון של הצדיק הנסתר, חיים, עליו נובא: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי, ג', 1).

נעירה 26: כאשר סימן ברית המילה החדש התקבל, ברוך השם, כל סימני הרפורמה הגדולה ביהדות התקבלו ללא קשר לרמת הבנתם.

תיקון היהדות מייצג את הרפורמה השלמה. המידות הבסיסיות של הרפורמה הן: 1. היהדות תישאר, ללא ספק, בתוך גבולות התורה והמסורת. 2. "צורות" היהדות "יתחדשו" כבדוגמאות של "הכובע המחודש" ו"הדירה המחודשת" (ראו הקדמה לחוק החדש). הדבר מכוון במיוחד לחוק החדש, למנהג החדש, לבשורה החדשה ולהסברי התורה החדשים.

תבנית התיקון הבסיסי של האופי היהודי ניתנת בבשורת האהבה האוניברסאלית של הגואל האחרון, חיים, בסימן "אנו כולנו בשר אחד".

נעירה 27: סימן חנוכת החנוכות מסמל את החנוכה הגדולה של בית המקדש האחרון בירושלים[39]. זהו הבניין בן 7 הקומות, 13 מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, בזכות הגואל האחרון, חיים.

נעירה 28: אני חמור איטי, כאשר במשך 11 וחצי שנים לא הצלחתי להבין את אי המשכיות הקורבנות, שקדושתם מרכזית במערכת הפולחן המפורטת בתורה ובתלמוד. דיון מפורט יותר הנוגע לסוגיית שינוי "חוק עולם" מן התורה, נמצא בחוק החדש. נציין כי ה"תפיסה" הבסיסית של החוק נשארת, ורק הצורה היא חדשה.

למרות זאת, האיזון המושלם של הברית החדשה השלמה מגיע רק לאחר השנה ה-12, ומהשנה השישית והלאה חזרתי על כך פעמים רבות. צדקתי, ולכן שגיתי כל כך בכל השנים הללו.

נעירה 29: השינוי בעמדה לאחר שגבולות הטעות הבלתי נמנעת תוקנו, מעניק לברית החדשה השלמה את כוחה האמיתי ואת מקומה האמיתי בהיסטוריית הגאולה השלמה. זוהי ברית חדשה שנכנסת ללב ותיכתב על לוחות הלב. קיימים רוחב ועומק גדולים בשתי הפסקאות האחרונות.

נעירה 30: ל"גאולה הנסתרת", שהובאה על-ידי הגואל האחרון לישראל בסימני פורים החדש, יש מספר התאמות לאירועים שהתרחשו במדינת ישראל בשנים האחרונות.

בימינו הראשונים בבאר-שבע הייתה לי הזכות לראות את הצדיק הנסתר בחלום. המורה היה בשדה תעופה באחת מן המדינות הסובייטיות לשעבר. הוא עזב את רוסיה או את אחת מן הרפובליקות הסובייטיות לשעבר בדרכו לישראל. המורה חיים נראה ממש כמו יהודי אשכנזי עני מאוד, אשר קיבל לבסוף את הרשות לעזוב את ארצו ולעלות לישראל.

ראיתי את המורה, ובשמחה גדולה ותמיהה שאלתי אותו להיכן מועדות פניו. הוא ענה כי הוא בדרך לישראל זה 4 ימים. כששמעתי זאת, שאלתי את המורה ברצון רב האם אני יכול להצטרף אליו. הצדיק הרים את ידיו מעט ובחיוך מאושר אמר: "בשמחה". לאחר מכן המורה הצביע בעיניו ובידיו על עוניו הגדול שבו היה שרוי והוסיף: "זאת בתנאי שאתה מקבל את המצב בו אני נמצא". קיבלתי אותו כמובן בשמחה גדולה.

חלום חשוב זה הגיע כסימן להכרת הדורות הבאים, כי העלייה הגאולית הגדולה ממדינות חבר העמים, שמתרחשת בימים אלו, היא בזכות הגואל האחרון, חיים.

נעירה 31: המצב הכללי ששרר בישראל, פוליטית וחברתית, במהלך ארבעת החודשים ששהינו בה (ולא 4 שנים, כפי שציפינו) היה תחת הסימן: "המצב הוא נואש מאוד".

הסימן ניתן על-ידי הגואל חיים בחלום, 4 ימים לאחר הולדת יואל. בחלום זה קיבלנו את: 1. סימן שם הילוד החדש – יואל. 2. סימן "יואש נואש" – המצב הנואש. 3. הוראות לעזיבת ישראל ולמעבר לטקסס. 4. הסימן שיהודי ארצות הברית חושבים יותר על אכילה מאשר על תפילה.

נעירה 32: הנקודות המרכזיות המייצגות את הייאוש מן המצב בישראל הם:

1. ממשלת הליכוד הייתה לא ישרה בהתנהגותה (ראו בחלום של סולי קמחג'י).

2. ענווה ודרך ארץ חסרים מאוד, וגם היכן שהייתה דרך ארץ, כבחברה הספרדית, היא הוכתמה בחוסר כנות ובשקר.

3. אין אחדות בין הסמכויות הרבניות, ופעמים רבות הן מתעמתות זו מול זו.

4. מלבד במוסדות הרב קוק, לא קיימת הסובלנות ההכרחית לקשור את הצרכים הרוחניים של כלל הישראלים ליהודים בישראל.

5. החרדים והיהודים החסידים חסמו כל אפשרות לדיאלוג.

6. המכה הגדולה ביותר לישראל היא מכת חב"ד, שהורידה את היהדות לרמה של פולחן אלילי וטימאה את המדינה בתמונות של משיח השקר, מנחם מנדל שניאורסון.

7. תסמונת הזוהר והקבלה השקרית, כפי שהוסבר בהרחבה ב"חמישה לוחות הברית".

8. למרבית היהודים הדתיים אין הלב האוהב או הענווה להשיגו.

9. למרבית היהודים הדתיים אין ראש פתוח לקבל רפורמה או חידוש כלשהו ביהדות.

10. ישנם חלקים רבים בחברה הישראלית הרחוקים מאוד מהיהדות, מן התרבות היהודית ומהאמונה.

נעירה 33: קיבלתי חלום נבואי מאליהו הנביא, זכרו לברכה, ובו נובאה לירושלים גזרה של "ייסורים כלכליים"[40].

אני קיבלתי 3 חלומות נבואיים, שנתן הצדיק אבוחצירא, עליו השלום, הנוגעים כולם בצורך העתידי להסתתר בבתי מקלט[41].

דוד לוי זכה בחלום לראות את הרמב"ם, עליו השלום, שהיה לבוש בשחור וגילה ספר בנושא "קורבנות המלחמה הישראלים".

אני ראיתי בחלום באחת השבתות את אליהו הנביא ואת הגואל חיים, שביקרו בבתי כנסת בישראל על-מנת לדעת בדיוק כמה דתיים ראויים להינצל. זאת מאחר שמצב היהדות הכללי הנמצא בידיהם שרוי בייאוש מתמשך.

נעירה 34: מכל הנקודות הנ"ל ניתן לסכם: ישראל, בהיבטים השליליים שלה, היא מדינה בבלבול – דתי וחילוני כאחד. במובן מסוים ניתן להשוות את מצבה למצב בתקופת בית הספר הנסתר של האיסיים: אז הוחזקו בו הסימנים ההתחלתיים, וכך גם היום – הסימנים השלמים של הגאולה השלמה מוחזקים בבית הספר הנסתר של אסתר.

אני מאמין שכל סימן שנחשף לנו בישראל מקל או מבטל גזרות אחדות, אך אין לכך זכות מספקת, ולאחר הולדת יואל הגיע סימן העזיבה. עזיבתנו את ישראל והמעבר ליוסטון היה מנוגד לחלוטין לרצוננו. כשעזבנו, מספר דברים החלו להשתנות בישראל, וממשלת שמיר הוחלפה.

נעירה 35: חשוב הוא שיצחק שמיר, אשר "תמך" ו"האמין" במשיח השקר מברוקלין, נפל. הוא גם ביקר אצלו וקיבל את עצתו.

הקשר בין המכות על ישראל ובין ממשלת הליכוד המושחתת קיבל, כאמור, תימוכין ביוני 1993, כאשר ממשלת רבין-פרס נבחרה, והליכוד התרסק. מספר ימים לאחר מכן הגורו מקראון הייטס קיבל שבץ.

ממשלת רבין-פרס יצגה את הסובלנות המחשבתית, שאותה רצו למעלה. לא את הסגירות המחשבתית של הדתיים.

החב"דים השתגעו בלהט התסכול המשיחי. הם ארגנו עצרת של 10000 איש והכריזו כי המשיח "עף" כדי לגלות את עצמו. לא היה ברור באילו כנפיים הוא עף...

כפי שקריקטוריסט בעיתון ישראלי כתב: "המשיח לא בא, אך שליח הסופרמרקט הגיע עם מבצעים מיוחדים".

נעירה 36: הישראלים נפלו מכיסאותיהם מרוב צחוק. במקביל, היו גם מספר אנשים רציניים שבכו בגלל שפל המחשבה והרוח שאליו הדרדר העם היהודי.

למזלנו, כאשר היינו עוד בבאר-שבע, חלמתי על כך שהצמדתי מדליית דיפלומטיה טובה לחליפתו של שמעון פרס.

גם סולי קמחג'י קיבל סימן חיובי אודות ניתוץ העקשנות הערבית ואודות החברות החדשה עם ישראל.

גם שרה מרקוס, כשהייתה עוד ביטבתה, חלמה על הסכם בין ישראל לפלסטינים, שבו ישראל ויתרה על שתי ערים – יריחו ועיר קרובה אליה, לפלסטינים.

כעת הסכם אוסלו נחתם, ורוב הדתיים מתנגדים לו. עם זאת, יש ישראלים רבים המייחלים לשלום.

נעירה 37: מכל מה שנאמר, חשוב לראות את הצדק החדש ההיסטורי. למעלה לא מקשיבים לדתיים אלא ל"תפילות" החילונים. הם אלו שחותרים לשלום בלב כנה ובסובלנות והם אלו שחשים את הצורך ברפורמה אוניברסאלית ביהדות. זה "נעלה" יותר מהשתוללות צרות האופקים השולטת, למרבה הצער, במחנה הדתי.

נעירה 38: הקונפליקט שבין הגישה הקיצונית לבין ממשלת רבין-פרס הגיעה לידי ביטוי בטבח במערת המכפלה בחברון, שביצע ברוך גולדשטיין.

מה שצוין לעיל נוגע בהיבטים השליליים של החברה הישראלית, ובמיוחד בעולם החרדי הקיצוני המוצג כ"אויב" התפתחות הגאולה האמיתית של ישראל. ההיבטים השליליים הללו שמתיימרים להיות מחזיקי התורה, מצעידים למעשה את העולם היהודי לאחור.

האויבים המרכזיים לפי חלומנו הגאולי הם הדוקטרינות השקריות של הזוהר, וכל בתי הספר הנלווים המחזיקים במנטליות זו. לפישוט העניין, אנו מבצעים 4 הבחנות: 1. הזוהר מספרד. 2. הקבלה הלוריאנית. 3. התנועה החסידית. 4. המשיחות של חב"ד.

נעירה 39: לצד כיפרות הדוקטרינות הללו, המנטאליות הנובעת מהן היא האויב הגדול של ישראל. הקשר שבין הזוהר למשיחות חב"ד כולל את עוון האבות כמו גם את חטאי הדור הרביעי, אשר בו מוצג הרשע המושלם. משיחות השקר של חב"ד נובעת בסופו של דבר מן הדוקטרינה המשיחית של הזוהר, הכוללת את השורש ואת מה שנובע ממנו. היסטורית הדבר הושלם במשך ארבע דורות ארוכים, הכוללים 100 שנים בכל דור.

האינדוקטרינציה השקרית הכוללת שהובילה לקיצוניות בכל תחום, סילפה גם את התורה ועיוותה את ההיסטוריה היהודית כולה במשך 400 השנים האחרונות, תוך שהיא דוחקת 20 יהודים מהתורה עם כל אדם אחד שהיא מקרבת.

נעירה 40: לעובדה שלאחר הטבח נכנס משיח השקר לתרדמת יש משמעות. ברוך גולדשטיין היה קשור גם לתנועת "כך" הדתית קיצונית, הקוראת לטרנספר ערביי ישראל.

נעירה 41: ישנן גישות דתיות רבות בישראל כיום, אך מעשהו של גולדשטיין סימל את הקיצוניות היהודית וקיבל גינוי מכל העולם היהודי. רק מעטים המשתייכים לדתיים הקיצוניים קראו לו "ברוך הגבר" ושיבחו אותו. כל השאר ראו בו "ארור" והתנערו לחלוטין ממעשהו ומכל מה שקשור אליו. מאז אותו מקרה משיחות חב"ד נפלה באופן דרמטי, ותהליך השלום התקדם, על אף הפשעים המתועבים של הערבים הקיצוניים.

נעירה 42: מעשהו גרם להפך הגמור ממה שחפץ בו. הוא גונה על-ידי יהודים, שהתנערו מן הקיצוניות. זוהי ברכה לעם היהודי, ואכן תהליך השלום הפך למבורך יותר מאז המקרה.

נעירה 43: פורים אינו נועד לשכרות, אלא להבנת מגילת אסתר.

נעירה 44: חלומה של דבורה בלילה שעבר כלל "סיומות" פורים: דבורה חלמה כי היא מבשלת כדורי בשר או כדורי דג. כל כדור שהיא בישלה סימל כורסא שמיכאל-אסתר ובנה יעניקו לנו כמתנה. דבורה ישבה ליד השולחן, סמוך לפרץ ולפאולו, והם דיברו על הסימנים עד מאוחר בערב. הם החלו בצהריים וכשהביטו בשעוניהם השעה הייתה 11 בערב. דבורה יצאה החוצה (הבית לא היה ביתנו הנוכחי, אלא בית לא מוכר) אל הגן כדי להכניס פנימה את הילדים ופגשה בו את גברת מרגריטה (אישה שנפטרה), ששאלה את דבורה מדוע היא אינה מגדלת ירקות. דבורה ענתה כי אין זמן לכך, אך ישנם פרחים רבים ושאלה את הגברת האם היא מעוניינת לגזום את הוורדים. היא אכן גזמה אותם ואת פרחי הציפורן. פרץ הגיע עם פאולו, והם נתנו לדבורה את מטה המורה חיים. דבורה גילתה שידית המטה נראתה משומשת, בשל כמות הסימנים הגדולה שנעשתה. היא התעצבה מאחר שהיה זה החלק במטה שאותו המורה היה אוחז תמיד בידו. פרץ אמר לה כי המטה השתנה שלוש פעמים, והיה בעבר מטה רגיל, מטה גס ומפותל ומטה עם ידית מזהב. דבורה ראתה אז בשמים את פניו של המורה חיים, שהביט בנו והיה שמח. היא הבחינה גם כי היא בהריון (מפאולו) והתרגשה מאוד מכך. נאמר לה אז מלמעלה כי גבריאל הוא שמו של המלאך גבריאל, והוא כבד כשם לילד, כמו גם שמות תנ"כיים אחרים. נאמר לה כי יש לקרוא לו אשר, המתקשר לשם אהיה אשר אהיה.

נעירה 45: השם "אשר" משלים את פורים הנסתר. החלום מוסר לפיכך את סימני פורים, כפי שמבטא השם מיכאל-אסתר והענקת השם "אשר". השם "אשר" היה שם ה' בגאולה השנייה של בני ישראל במגילת אסתר, בידי מרדכי הצדיק והמלכה אסתר.

יש לנו לפיכך סימן משלים של התקופה השנייה בת 6 השנים, שבסימן פורים הנסתר בבית הספר אסתר בישראל. 6 השנים הראשונות היו גם תחת השם "אשר", עדיין לא תחת סימן ה"שין" של "אשר" של פורים אלא תחת ה"ריש" של "אשר" בסימן התיקון הגדול, המגיע באור החדש של חנוכת החנוכות. מאחר שחנוכת החנוכות מתייחסת לגאולה האוניברסאלית דרך הבשורה החדשה ובית התפילה של הגאולה השלמה, הייתה לנו הרשות בשנים הללו להכריז על הבשורה החדשה כלפי חוץ. השם "אשר" כולל את שני החגים הבסיסיים, פורים וחנוכה. פורים הוא עבור גאולת ישראל. חנוכה היא אור ישועת ה' המופץ לכל קצוות תבל ויכולה להתקבל על-ידי אומות העולם.

נעירה 46: בשל כך תיקון הנצרות הגיע בשש השנים הראשונות. לסימני חנוכה השלמה, כפי שקיבלנו אותם בסימנים השלמים, הייתה התחלה בסימנים ההתחלתיים של הגאולה, ובית הספר האיסיי ירש אותם. השם "אשר" מעצב את הסימנים ההתחלתיים של בית הספר. הוא כבר השלים היסטורית את גאולת פורים ואת הישועה הגדולה של חנוכה. לאחר פורים הנסתר בגלות בבל ניתנה רשות להשבת עם ישראל ולבניית המקדש מחדש. חנוכה קשורה לכן ישירות לחנוכת בית המקדש השני ולתקופה שבה המקדש יצג את זמן החנוכה.

חשוב להבין כי המטרה המרכזית של בית המקדש הייתה לשמש אור לגויים, וזו גם הסיבה בבחירת עם ישראל. גם ישוע ציין בדרשתו על ההר (מתי, ה') כי הפגם הגדול בעם הוא אי יכולתו לשמש מגדל של אור לעולם באותה התקופה.

נעירה 47: כשהסימנים ההתחלתיים עוצבו, כביכול, על ידי השם "אשר", הם קיבלו את שני ההיבטים: את הסימנים הנסתרים של פורים ואת הסימנים האוניברסאליים של חנוכה. חכמי בית הספר האיסיי יכלו להיכנס אל הסימנים הנסתרים והסודיים של פורים, אך סימני חנוכה היו בקונפליקט עם הבלעדיות וההיבדלות של בית הספר, שנועדו לשמור על טהרתו. הקונפליקט היה עם המצב עצמו, אך לא עם הסימנים, שנלמדו והתאגדו במבנה המשיחי לקראת העתיד, בו מורה הצדק יגלה להם כיצד יש לנהוג.

יוחנן המטביל הפך לחסר סבלנות, וייתכן ורוחו נטתה לסימני החנוכה וראתה צורך בפעולה מיידית. סימני ישוע, אשר יצאו מבית הספר, היו סימנים משיחיים של חנוכה, סיבה לכך שהנצרות נועדה להפוך לשליחות אוניברסאלית.

לפיכך סימלה תקופת בית המקדש השני "עידן משיחי", שבו העם היהודי היה יכול להיות משיח העולם, אך הדבר לא קרה, מאחר שחסרו לו זכויות. רק בסוף התקופה המשיחית, השליחות המשיחית הייתה צריכה להגיע, אך הזמן באותה עת אזל.

נעירה 48: שליחותו של ישוע הגיעה בסימן חנוכה ונועדה לתקן את מה שחסר בחנוכה ההיסטורית כדי להפוך לאור לגויים. סירוב הכוהנים ולומדי התורה לראות את ישוע כשווה, להקשיב לו ולהבין את דבריו סימלו את כישלון ההזדמנות לגרום להפצת אור החנוכה לעולם (באופן מלא), והדרך היחידה להציל את העם הייתה דרך קורבן משיחי, שנובא בתורה הקדושה בסיפור עקידת יצחק, בו הוקרב האיל במקומו של יצחק אבינו.

הקורבן של ישוע היה בשל כך "קורבן משיחי", כפי שהוכח בסימן תחיית המתים, והציל את עם ישראל מכליה. אור החנוכה יצא אמנם לגויים אך באופן מעוות, המושרש בנזר הקוצים של התיאולוגיה הנוצרית.

זוהי צורתו השנייה של מטה המורה שראתה דבורה בחלום. הוא מסמל את תיקון השגיאות המורכבות והקוצניות של הנצרות המסורתית בידי הגואל האחרון, חיים. הצורה השלישית של מטה המורה היא עם ידית הזהב. זאת מאחר שעם השלמת השם "אשר" של הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, גם הגאולה הנסתרת של פורים וגם הסימנים המשיחיים של חנוכת החנוכות מושלמים, והם יציבים ונקיים כזהב.

נעירה 49: הגן מגיע מהעולם החדש של תחיית הגואל האחרון, חיים, כפי שהסימן השלם השישי מבהיר. זהו הגן של עולם תחיית המתים החדש היורד על-מנת להיקשר לארץ, בעוד הסימנים של פורים החדש הם אלו של מלכות השמים החדשה, אשר נסתרת בתוך הארמון. בהתאמה, הסימן השלם השני, סימן השופט המשוח במלכות השמים, קשור לפורים הנסתר ולניסים שהוסתרו בתוך הארמון. הסימן השלם השישי של תחיית הצדיק חיים משלים את כל הסימנים המייצגים את האוניברסאליות של חנוכה, סיבה לכך שהגן היה חיצוני.

לכן מרגריטה היא אישה שנמצאת כבר בעולם הבא. היא שואלת על ירקות, אך יש בגן רק פרחים – ורדים וציפורנים. גם שמה הוא שם של פרח. הדבר מצביע על רמת ההתקדמות של סימני החמור אוכל לחם עד כה. ירקות ניתן לאכול, והם מזינים. פרחים הם רק עבור יופי וריח.

זהו מצב הסימנים לאחר שתי תקופות בנות 6 שנים. הבה נקווה שהתקופה השלישית תניב ירקות, ובתקופה הרביעית נוכל לאכול גם דג ובשר וכל תבלין טעים. אמן.

נעירה 50: דבורה ראתה את פני המורה חיים. הוא חייך בשמחה. הדבר אומר כי מלמעלה הוא רואה את הענווה ואת ניצחון ההגנה החדשה של הדור הרביעי, כמו גם את השלמת החוק החדש עבור העולם. סימן הגואל חיים, שממעל מביט על העולם, הוא סימן יעקב אבינו, מאחר שהגואל האחרון הוא כיעקב ההיסטורי. כפי שיעקב משלים את האבות, כך הגואל חיים משלים לעולם את המטרות השלמות של גאולת משה, של גאולת מרדכי ואסתר, ובנוסף של הישועה המשיחית של חנוכת החנוכות. גדולה השמחה למעלה כאשר השם "אשר" של הסימנים השלמים מושלם על הארץ, כדי שכל הגאולות מן העבר וכל היבטי הישועה המשיחית ייקשרו לארץ בברית החדשה של הגאולה השלמה. בעזרת קשר זה, האנושות נכנסת לשלב הגדול החדש של הטהרה ושל הרפורמה הגדולה, המגיעה על-ידי הגילוי החדש של ה' אלוהינו בשם "אהיה" האחרון, לשם השלמת השם אהיה אשר אהיה כולו עבור העולם.

יומן 10

נעירה 1: הכו בתופים בצינוק, משיח השקר מת. אורות חב"ד כובו ולא יידלקו שוב. הו אלוהיי, אני מודה לך על שהצלת אותי מן התהום. המורה חיים, גדולה חכמתך ועצומה ללא שיעור הייתה סבלנותך איתי, עד אשר הוצאת אותי מן הצינוק.

נעירה 2: הדבר קרה בלילה שלאחר שבת קורח!!! האם יש צורך להוסיף?

נעירה 3: "משה מתחזה" הוא מי שמתמרד נגד משה, ומרשה לעצמו להיקרא משה בדורו. גורלו יהיה כגורל קורח. וכך יקרה גם לעדתו. טרגי יהיה הסוף של מי שמנסה לגנוב את שמו של משה. כפי שנכתב מפורשות בעיתון "ידיעות אחרונות": "הכינו עצמכם לביאת המשיח, מיליון תולעים לא טועות".

נעירה 4: זה נכון. מיליון תולעים יודעות מהו האוכל המספק אותן. כיצד הן יכולות לטעות?

נעירה 5: ברוך השם, נגד חשכת העולם התולעי עומד האור החדש של חנוכת החנוכות, הסימן שקיבל מר רמו לוי, עליו השלום. מר לוי הוא האדם הראשון בין מי שקיבל את ששת הסימנים השלמים שהגיע אל מלכות השמים. יש לו זכות גדולה בשל אהבתו את האנושות, את השלום ואת טוב הלב בכל אדם. הוא נפטר כעשר שנים לאחר פטירת הצדיק חיים. האור החדש של חנוכת החנוכות הוא סימן אהבת ה' את האנושות, כפי שרמו לוי אהב את השלום ואת הזולת.

נעירה 6: מסיבה כלשהי, המדפסת של פאולו נעצרה לאחר שסיימה להדפיס את כותרת הספר: "ספר אסתר" ("בין הסימנים ההתחלתיים לסימנים השלמים") ואת 2 הגנומנים הראשונים הקצרים: 1. עלי לשיר שיר חדש למסורת המורה חיים. 2. למען חידוש הזמן, המחדש את הקבלה האמיתית ושריפת קבלת האצילות של המלאך לוציפר.

נעירה 7: הבוקר הגיעה מיכאל-אסתר לבקר אותנו, והיא בהחלט הייתה זכאית לאכול מן הכבש. היה זה סימן כפול של חיבור. יש לה שורשים בפורים, והיא נולדה לפני כ-50 שנה בי"ז בתמוז, יום הרס עגל הזהב. פאולו בדק את התאריך בלוח שנה הכולל מאה שנים, וגילה כי מדובר בי"ז בתמוז.

נעירה 8: היא הגיעה היום באחד מביקוריה הנדירים, בדיוק שעתיים לאחר ששמעתי את החדשות ברדיו. עגל הזהב הנורא האחרון בהיסטוריה היהודית מת.

נעירה 9: יום שני היום. נלדה, איליאדה, ג'יורדנו ודוד הגיעו עם עוגה. דבורה חלמה שג'יורדנו ואיליאדה הגיעו לכאן יחד עם מר רמו לוי. הוא אמר כי הוא מעוניין בשוקולד. לכן הלויים הגיעו וערכנו חגיגה. הודינו לאל שדי על מות האור השקרי הגדול ביותר בעולם. אני שר עם שלושת חמוריי הקטנים: "אני חמור שמח, האוכל לחם ממלכות השמים ומלמד את סוד האחים האמיתיים. הי-הא! הי-הא! הי-הא! הי-הא!".

נעירה 10: הסברתי להם את סימן קורח, את סימן י"ז בתמוז של מיכאל-אסתר ואת הגנומנים שהודפסו במדפסת של פאולו. סיפרתי להם כיצד בנימינו, לאחר 3 חודשים, הביא לי מיתר D לגיטרה שלי, מספר שעות בלבד לפני ששמעתי את החדשות. אני שמח שתהיה שוב מוזיקה.

נעירה 11: "אך הקשיבו", אמרתי להם ליד השולחן, כשאכלנו שוקולד שדבורה הכינה, "אתם זוכרים את סימן כוכבי הגאולה של ג'ינו? בסימן, המורה חיים ביצע סימן מן הכוכב הרביעי לכוכב הראשון. זכרו שלאחר מכן בשנים הראשונות חיכינו לסימן שיגיע, ללא ידיעה באיזה אופן הוא יגיע. בשנה הרביעית היינו בטוחים כי הוא יגיע, מאחר שהסימן הרביעי מתקשר לסימן הראשון.

נעירה 12: "היו סימנים, אך לא נראה היה לנו כי הם עונים על סימן המורה. בשנה החמישית היינו בטוחים שהסימן יגיע לפחות בסוף אותה שנה, מאחר שהוא מייצג את סימן הדור הרביעי. זאת בשל העובדה שהסימן, שהמורה חיים ביצע בסימן השלם הראשון, היה אכן סימן של הדור הרביעי, אך למרות זאת ראינו סימנים שלא שכנעו אותנו, ונכנסנו לשנה השישית.

נעירה 13: "פסח עבר עם סימנים נפלאים כסימן גביע אליהו הנביא, זכרו לברכה, שנראה בענן גדול בשמי סערה, מעט לפני ליל הסדר. והיו סימנים נוספים. חג שבועות עבר.

הסימן המצופה הגיע כשהיינו ביער סילה בקלבריה. היינו 14 עדים במקום. הנסיבות הביאו לכך שב-22:30 לערך ניצבנו כולנו ליד עץ. גברת פרנצ'סקה פיירו, אמו של פאולו, הייתה הראשונה ששמה לב לכוכב שעבר לאורך השמים.

נעירה 14: "הבטנו כולנו וראינו אותו היטב. הוא טס בדיוק בכיוון המצקת (העגלה) הגדולה. ככל שהוא שט בשמים, כך חוזקו התגבר. לבסוף הוא נגע בדיוק בכוכב הרביעי הנפרד של ידית המצקת הגדולה, העגלה הגדולה של הבשורות הטובות. כאשר הוא הגיע לכוכב הרביעי, הוא קרס, ונוצר אור מיוחד. אותו הכוכב (או הסימן) המשיך אז במסלולו, אך עם זוהר חלש ביותר. לבסוף הוא נפל, ובנפילתו חזר לכוכב הראשון ולא נראה יותר. היינו כה מוקסמים ממה שראינו, עד שלא הצלחתי לקשר בין שני הדברים. ביום שלאחר מכן, בג'נצאנו, השתכנענו כי היינו עדים לסימן שהמורה חיים ביצע בין הכוכב הרביעי המועתק של הדור הרביעי ובין הכוכב הראשון, כוכב אברהם".

(ראו את הרפתקת הסוס הלבן שצילו, שזעם על עזיבת סילה באותו הלילה, סרב לעזוב את המקום, ולכן נותר פאולו המסכן ללא צל במשך יומיים).

נעירה 15: הסימן הגיע בדיוק ב-11 ביוני 1988, כשעה לפני חצות.

מות מקים המבנה השנוא של הדור הרביעי הגיע כשעה אחר חצות ב-12 ביוני 1994. אם ניקח בחשבון את שעון ארצות הברית, שני התאריכים מתייחסים ל-12 ביוני, או שניהם ל-11 ביוני ביחס לשעון איטליה.

נעירה 16: אתם לא צריכים להיות חמור כדי להבין זאת. הכוכב הסימני הנ"ל אשר התחזק באורו בהדרגה מייצג את ההארה השקרית של הדור הרביעי הגדל והולך, עד שמתרסק לפתע, יורד, מתפורר ונעלם. זהו תיאור כללי של הדור הרביעי, וישנם סוגים שונים של הארות במהלך הדור הזה.

נעירה 17: הדבר מסמל, לדוגמא, את הארת עולם המדע, את ההתפתחות המדהימה ואת התגליות שיגיעו בדור הרביעי. ההתפתחות הזו מתרחשת במספר גדול של קטגוריות, חלקן חיוביות וחלקן שליליות בהתאם לאובייקט ההתפתחות, ויותר חשוב מכך, בהתאם לגישות ולרעיונות של האנשים המתייחסים לאותו אובייקט.

נעירה 18: גם בתחום האמונה יתקיימו הארות חיוביות, כדוגמת האור החדש של הבנת האמונה המונותיאיסטית והבנת חשיבות ישראל בקרב מיליונים רבים של נוצרים. עם זאת, מרבית ההארות תהינה שליליות ותכלולנה אורות שקריים, שלבסוף יתרסקו כליל. (יש לציין כי גם ההארות החיוביות יגיעו לאותם זמנים היסטוריים קשים, ולכן הם נכללים בסימן).

נעירה 19: הנה אנו כאן, בשנה ה-12 של הדור הרביעי, תחת סימן תחיית הגואל חיים, 6 שנים בדיוק לאחר הסימן בקלבריה. במשך שנים הסברתי את מערכת היחסים בין הזוהר, חטא האבות וחב"ד, שהוא חטא הדור הרביעי. חב"ד מכילה בתוכה: חטא דור אנוש, חטא מגדל בבל, חטא עגל הזהב וחטא קורח. הרחבתי את היריעה אודות ההארות השקריות של כל דוקטרינות הקבלה המזויפת.

נעירה 20: כאשר הכוכב הרביעי הנעתק נמצא בקשר עם כוכב אברהם, אחידות ה' האמיתי מתחזקת ויורדת לעולם, תוך שהיא הורסת את התעוררות האלילות והדוקטרינות האליליות, המעכבות את האנושות מלקבל את האמונה המונותיאיסטית הטהורה.

נעירה 21: כל זאת הגיע תחת סימן פורים, מאחר שאנו נמצאים במסגרת הסימן הכללי של פורים הנסתר בשש השנים הללו, תחת סימן מלכות השמים. פורים היה נסתר, והכל קרה בתוך הארמון המלכותי של אחשוורוש. הצלת העם כולו הגיעה דרך חכמת אסתר, אמונתה ו"מזלה הטוב" בתוך הארמון, ודרך יראת חוק ה' של מרדכי הצדיק.

נעירה 22: דרך בקשה מסוכנת של אסתר מן המלך, אלוהי ישראל הציל את העם כולו. הייתה זו הגאולה הנסתרת של ה', סיבה לאי הזכרתו במגילת אסתר. בשל כך גם סימני תקופה זו בת 6 השנים הם סימנים גאוליים נסתרים של פורים. כל עם ישראל ניצל משורש רוע נורא, שרק בעתיד יתגלה ערכו האמיתי.

נעירה 23: גם הסימנים שקיבלנו במהלך 5 השנים האחרונות מייצגים את הגאולה הנסתרת עבור כל ישראל, כשאנו הצלחנו להבין את משמעותם רק בשנה השישית.

נעירה 24: להלן מספר רמזים אודות שורשי הגאולה הנסתרת: הגענו לישראל וקיבלנו את המפתחות לרפורמה הגדולה ביהדות שיש לפרטם, בעזרת השם, בבית ספר אסתר. הצמדתי את מדליית הדיפלומטיה על חזהו של שמעון פרס. קיבלנו את הסימנים שהליכוד מושחת ולכן יש גזרות שליליות ביחס לישראל, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה צבאית. כשיואל נולד, המצב נראה נואש, ונאמר לנו לעזוב ליוסטון, טקסס.

נעירה 25: הגענו ליוסטון, השלמנו את סימני השושנה הצהובה, הנחוצים להפצה העתידית של הגאולה השלמה. מלחמת המפרץ פרצה, ולאחר מכן מפלגת העבודה זכתה בבחירות והליכוד נפל. הלובביצ'ר קיבל שבץ והפך משותק. הוא נפל עם שמיר, שנשאר בתפקידו עד אז רק בגלל השפעת הלובביצ'ר. שמיר האמין ברבי, והוא ביקר אותו מספר פעמים בקראון הייטס.

נעירה 26: חזרנו לאיטליה. עם עליית מפלגת העבודה לשלטון, דברים החלו להשתפר ביחס לישראל, ורבות מן הגזרות בוטלו. הגענו לסומבררו ויסדנו את אוהל הגאולה, בית הגאולה ובית ספר השושנה. בנוגע לסימנים, יסדנו את בית הדין של מרדכי הצדיק, שהינו בית הדין של הגאולה השלמה בזכות השופט המשוח במלכות השמים, הגואל האחרון, חיים. הזמן בו נוסד בית הדין נקרא "קץ" (ראש השנה התשנ"ג), והוא נחשב כישועה נסתרת וגדולה עבור ישראל.

נעירה 27: במהלך השנה החמישית, כפי שנחזה היטב על-ידינו דרך הסימן החמישי עצמו, נחתם הסכם אוסלו, ששתל זרע הכרחי של שלום. רמת הדיפלומטיה הבינלאומית התחזקה מאוד בתקופת ממשלת רבין. הדרך עדיין קשה וקוצנית, והפלסטינאים אינם יודעים היכן לעצור בדרישותיהם. היהודים הדתיים זועמים. המוסלמים הקיצוניים דורשים מלחמה. ברוך גולדשטיין ביצע טבח בחברון. הוא הושפע מקבוצות ימין קיצוניות.

נעירה 28: גולדשטיין מת וקולל על-ידי מרבית הישראלים, ושניאורסון נפל לתרדמת האחרונה שלו. כשהלובביצ'ר נפל, תהליך השלום התחזק, למרות הבעיות הקשות שצריכות עדיין להיפתר. המן של פורים הנוכחי נתלה על-ידי תמונותיו האליליות ואלפי המוחות האליליים שיצר. זהו סימן הפורים החדש, שיש עדיין להבינו, מאחר שהוא ניצב ברמת שורש האירועים.

נעירה 29: שמעתי ברדיו הבוקר שתמריצים כלכליים מסוימים עברו ונוגעים לקבוצות ציוניות. בעוד שבעבר רק ציונים "אורתודוכסים" היו זכאים לכסף, כיום הם מוענקים גם לקונסרבטיבים ולרפורמים. נאמר על-ידי הממשלה שמדובר בצעד חשוב המייצר "שוויון" בין הקבוצות הציוניות השונות, ולכן צעד לשוויון של יהודים באופן כללי, למרות ההבדלים הפנימיים ביניהם.

נעירה 30: אלו הן חדשות טובות וסימן חשוב וחיובי, אליו חיכינו ביחס לישראל. אלו הם סימנים חיוביים היוצאים מפורים הארוך, אליו אני מתייחס בנעירותיי הנסתרות.

נעירה 31: ייתכן ואינכם מבינים את הרמזים אם אינכם יודעים מה אנו מחפשים. היכן שמחת פורים? זהו לא רצוננו, אלא מדובר ברצון ה'. החרדים המחמירים, החסידים וכל הדתיים הקיצוניים אינם יכולים לשלוט בעם היהודי. זאת מאחר שהם מבדלים ולא מאחדים ושוללים את כל מי שאינו נוהג כמוהם.

נעירה 32: לא עוד, זה נגמר. זמן הפלורליזם הרציונאלי הגיע. גינוי טבח גולדשטיין בחברון והנפילה האיטית של משיח השקר מברוקלין מחזקים את הניצחון. הפנאטיות יצאה מגבולות העם היהודי בכללותו. היא אינה רצויה יותר. בס וחלאס! לעולם זה הספיק. העם היהודי אינו מעוניין במה שהיה! די! מספיק!

נעירה 33: המידות החדשות שורטטו. יהודי השייך לעם היהודי לא מבצע פעולות נקם כמו זו בחברון, אלא אם הוא קיצוני בגישתו לחיים ועובד עבודה זרה כפולחן חב"ד לרב האלילי שלהם. המידות החשובות הללו נכללות בעם זה זמן רב, אך בפורים האחרון של שנת התשנ"ד הוחלט בשמים כי יהיה זה קולו של העם.

נעירה 34: דברים רבים אינם יכולים להיות מובנים במהלך 12 השנים השורשיות, אך מאחר שהשנה ה-12 היא בסימן החותם, המשמעויות מתחילות להיחשף, במיוחד בנוגע לבשורות טובות עבור ישראל. זוהי שנת הלידה מחדש והתחייה לאחר ייסורים רבים ו"מוות רוחני" ארוך.

נעירה 35: העם היהודי יקצור את פירות ההחלטה העליונה הזו. עול גדול הוסר מצווארו, גם אם הוא אינו מבין עדיין את חשיבותה ואת ההצלה שטמונה בחובה. הדבר יתברר בעתיד, במבט לאחור, אף על פי שרבים מבינים כי שינוי גדול מתרחש מול עיניהם בזמן ממשלת רבין[42], והם מנסים להבין מהו הכיוון שבו מדינת ישראל והעם היהודי הולכים בו.

נעירה 36: קליפה מלוכלכת נפלה ונשברה[43]. אויב ישראל מת, ואיתו האלילות, הטירוף, היהירות והטיפשות שהוא יצר סביבו. התרחקו מכל חב"די שנמצא בעם היהודי. תנועת חב"ד הגיעה לשיא לאחר 200 שנה, וחסידיה קיבלו את המשיח שרצו, אך משיח זה הוא רק המשיח שלהם, ולא של העם היהודי המתכחש לחב"ד. והחתול שיחק עם העכברים 40 שנה.

נעירה 37: שקר גדול של 44 שנים, סימן שנקרא "מכת דם חב"די", סימן הדור הרביעי השנוא והבניין השנוא, הדור הרביעי השנוא שמתבוסס בדמו. זהו גם סימן הנפילה הגדולה של הכסף (דמים) והתעמולה החב"דית, לאחר מספר ניסיונות להקים לתחייה את הבהמה מברוקלין.

נעירה 38: אינכם יכולים להביט כעת ישירות בעם היהודי או בישראל ולראות על מה אני מדבר. אני מצביע על הסימנים השורשיים של פורים ההיסטורי הנסתר והגדול שעלה מעט מעל פני השטח, כדי שהאירועים בו ייזכרו כאשר יגיע זמן ההבנה, ככל שתקופת הגאולה תתקדם. אני רק נוער חזק ומקבל מכות לפני שהאנשים יבינו.

נעירה 39: שורשי החרדים הקיצוניים נעקרו, ועציהם ממתינים לזמן הסתלקותם. יהדות הגטו לא קיימת יותר בעם היהודי. העם לא חש שקורבנות בעלי חיים הכרחיים בבית ה', שיקבל אהבה מכל העמים.

נעירה 40: כל מילה בתורה היא קדושה, וקדושתה לא נעלמת אף פעם. למדו את התורה בקדושה וקבלו את חכמתה הבלתי נגמרת. קדשו את עצמכם במצוותיה, הלכו בדרכיה הישרות והתעמקו בשיעוריה באהבה וברחמים. היו בעל לב כנה ואמיתי בכל דבר שתעשו. אין חולשה בתורה שיש צורך להגן עליה. היא תמיד תהיה שם להדריך אתכם, אם תצייתו לקולה. בני ישראל, היו חכמים, כי לשם כך נוצרתם.

נעירה 41: עזור לי לשבור את קליפותיי, אל שדי. נפלתי אל צחנת שברי האבנים, אל כלוב הצביעות שבו נלכדתי. כיסיתי את הבושה בבגדים שחורים ושפכתי את מחשבותיי אל עולמות טמאים. בממלכת המוח שלי ליקקתי את קליפות העצים, וחיפשתי את האיש-האל הקטן במזוודותיהם, עד אשר השדים הוציאו את ליבי והעניקו אותו כמזון לשטנים. נאכלתי, עוכלתי ונשברתי, אך אלוהי ישראל הציל אותי מן הבור והוציא אותי מציפורני הנחש אל ידיו של הצדיק חיים.

נעירה 42: הצדיק ניקה אותי עם להבות לוהטות. הוא תיקן אותי בעזרת עיניו ושרף את כל השדים והרוחות שדבקו בי. הוא נגע בכתפי וגרם לי לעמוד זקוף. הוא חייך לאי ידיעתי וטיהר את נפשי. הוא הלביש אותי בבגדים נקיים וענווים והפך אותי לבן אדם אמיתי. בעזרת רוך אהוב ומדויק הוא הרים אותי מחולשותיי ועודד את ליבי לעמוד לבדו. הוא לימד אותי את חוקי החיים ואת אלפי המלכודות השקריות. הוא הביט בי בחומרה, הזהיר אותי ולימד אותי בהפגנתיות לבוז לממון.

נעירה 43: כצעיר ללא שורשים, תהיתי ולא ידעתי מה נמצא מתחת לחזי. קראתי לאל לישועה, והוא היה קרוב. "חכה ותמצא את עצמך", הוא אמר, "מאחר שהיום יגיע". השורשים שנשתלו התגלו, ולא יכולתי להסתירם יותר. "היום יגיע", אמר המורה, "ואז תדע את כל מה שעליך לדעת. הייה ענו ואל תחשוב את עצמך יותר מעבד ה', כי מבורך עבד ה'. זהו גמול לעצמך ללא צורך בגמול כלשהו. ברוך מי שעובד את ה', כי בשל כך הוא מתהלך בגן החיים, ונושם את בושם הפרחים המבושמים".

נעירה 44: דבריו המשיחיים של הרב שלמה ריסקין מאפרת הם תפלים. לא הייתי מתרגש מהם כל כך, אילו לא היו נקראים בכל שבוע מסביב לעולם בעיתון "ג'רוזלם פוסט". דבריו בנוגע לפרשת קורח, אשר התייחסו למשה רבנו, הם טרגיים. טרגיים עבורו ועבור היהדות שהוא מייצג.

נעירה 45: הגעילו אותי דבריו בנוגע למשה. הוא דיבר עליו כפוליטיקאי זול, חס ושלום, עם השפעה פוליטית מצומצמת ויחסי ציבור גרועים. כיצד תלמיד חכם, הבקיא בתלמוד ובשיעורי הרב סולבייצ'יק, כותב תוכחות גסות וכופרות כלפי משה. זה בלתי נתפס, אך הדברים נכתבו. ר' ריסקין בקיא בתורה, אז כיצד הוא חושף את ריקנותו בפני כולם? לא רק ערום, אלא ריק מוחלט מדרך ארץ ומיראת שמים אמיתית! ואולי מדובר בחיקוי תת הכרתי של המרד המשפיל של קורח נגד האיש העניו ביותר בתולדות האנושות?

נעירה 46: הקשיבו לחלק מדברי הבלע שלו (תרגום חופשי מאנגלית): "ראשו וליבו היו כה גבוהים בשמים, עד אשר לא יכול היה לגלות אמפתיה לצרכי ההמון... הייתה חסרה לו היכולת לתקשר עם אנשים, היכולת למכור את רעיונותיו ואת האידיאלים שלו... הוא לא המציא דרך לתגבר את האידיאליזם של סיני ולהזכיר לעם את השליחות האלוהית... הוא ביצע כל טעות אפשרית, כאשר רצה לגרום לעם ללכת אחריו... הטרגדיה של משה הייתה בחוסר היכולת שלו לתקשר עם העם. מנהיג ישראל לא הכין את עצמו ללמד את העם בזהירות מספקת..."

כותרת הדרשה מבחילה גם היא: משה רבנו: נביא גדול, פוליטיקאי גרוע.

נעירה 47: זהו סימן שמספר ימים לאחר ש"משה" השקרי של חב"ד סיפק נחת לעולם ועזב אותו, כתב אותו רב דברים ריקים וכופרים כאלו.

הסימן הוא שלילי בהמון מובנים ביחס ליהדות הדתית-אשכנזית, הקושרת עצמה לדברי ר' ריסקין. הייתה זו אינדיקציה מפחידה לשקיעת היהדות בבוץ. התורה האמיתית מכוסה כולה ביהדות מודרנית, ולא משנה עד כמה מתוחכמת ותלמודית היא. מדובר בסימן מייסר להיכן נפלה התורה באחרית הימים. זרמים זרים השקיעו את המהות האמיתית של התורה ופירקו את הדרך ארץ, שבלעדיה אין לתורה קיום. האמריקניזציה הוולגרית ביחס למשה מדגישה את השטחיות והרדידות שבה התורה משתעבדת לשגרה על-ידי חסידיה.

נעירה 48: לאחר יהדות הזוהר, היהדות הלוריאנית, היהדות החסידית והיהדות החב"דית, אתם זקוקים ליהדות הגרועה של ריסקין כדי להשלים את ההיבטים האוניברסאליים והבינלאומיים בנוגע למצבה המזעזע של התורה באחרית הימים.

נעירה 49: דבריו של ריסקין הנוגעים למשה, מאידך גיסא, יכולים לשמש כלימוד מנוגד לדרך ארץ, שהינו בסיס לזבל המנוגד לתורה. אני מוסיף עוד כמה משפטים שלו: "הפגם הטרגי", "פחות רגיש להשקפות ההמון", "לא הייתה לו הסבלנות להתמודד עם שאלות ודיונים", "הוא רק מנהיגנו הדתי ולא הפוליטי", "התורה קראה לו כבד לשון, מאחר שהיה חסר לו הכוח לתקשר עם אנשים ו"למכור" את רעיונותיו ואת האידיאלים שלו", "בפרשה הקודמת ראינו טעות נוספת ביחסי ציבור", "התוצאה – ניצחון הפך להפסד, ודור שלם מת במדבר".

פרישתו של ר' ריסקין מהתורה ומן האמונה האמיתית מבוטאת במשפט הבא: "נראה כי האל הבין עד כמה חמור המצב ומה באמת מטריד את העם. תגובתו הראשונה לא הייתה לספק שלווים, אלא מנהיגים מקומיים!".

נעירה 50: אני מאמין כי אסור לחלוטין לומר: "האל הבין עד כמה חמור המצב". זוהי כיפרות. על מי ריסקין מדבר, על חותנו? זוהי תורתו של המן הרשע, ולכן היא תיתלה ותיהרס, כפי שיקרה לעמלק. אמן.

הרשו לי לספר לכם על התורה האמיתית, שהתקבלה מהצדיק, המורה חיים, ראש ל"ו הצדיקים: "לולא ל"ו הצדיקים בעולם בכל המאות הקודמות, העולם היה מתפורר".

יומן 11

20 במאי 1994, י' בסיוון התשנ"ד

נעירה 1: דברים משתנים כל כך מהר, עד שאין לי זמן בימים אלו לצבוע את ציפורני רגליי בסימנים חמוריים. עם זאת, הזנב תצבע את שערה לשחור, והכול ישתפר.

נעירה 2: ג'יורדנו היה כאן ודיברתי על פורים ועל הבשר המקולל של חב"ד.

נעירה 3: דברים משתפרים, ברוך השם. הזנב השליכה רוחות לבור ושרפה אותן למוות. אני גאה באשת החמור, אף על פי שהתגרשתי ממנה בהוראת הסימנים. היא תהיה תמיד זנב החמור ולא תאבד את סימנה, כמו שאני לא אאבד את סימני. אני חייב לעזוב אותה לחופשי רק ביחסים האינטימיים, מאחר שהיא גם רעמתו הלבנה של הסוס הלבן, ולכן לאחר גירושנו, חיתנתי אותם בסוד. בארמון הסודי מלכות השמים שולטת.

נעירה 4: גם למלך דוד היו בעיות משלו, והן לא אפשרו לו לשכוח כי מקורו ברות המואבייה. מי יודע מה אמרו לפרץ ולזרח בשל אמם תמר?

גם חז"ל לא הגיעו להסכמה בדבר משמעות המונח: "וְלֹא-יָסַף עוֹד, לְדַעְתָּהּ" (בראשית, ל"ח, 21). חלק מן החכמים אמרו, כי "ולא יסף" משמעותו שיהודה לא קיים יחסי אישות עם תמר לאחר המקרה, ואחרים גרסו כי מאותו רגע הוא לא הפסיק לקיים איתה יחסים. אמי, עליה השלום, הייתה אומרת: "נו טוב, האם מישהו רוצה לדעת מה באמת קרה?".

בכל מקרה, דבורה תישאר תמיד זנב החמור האוכל לחם, אך איני יכול לקיים איתה יחסים יותר.

נעירה 5: אל תופתעו, מאחר שנישואי החמור וזנב החמור הם נישואים כוכבים גאוליים. ראינו עוד סימני זוגיות כוכביים, אך לא היה להם קשר ליחסי אישות בין בני זוג. לכן סימן ה"נישואים" של החמור וזנבו נשאר, אך לא במונחי יחסי אישות. כמו כן, אם קודם לכן היה קשר כוכבי של יחסי אישות בין הסוס הלבן והזנב הלבן של הסוס הלבן, כעת, על-ידי נישואים, הזנב הופך לרעמת הסוס הלבן והם יכולים לקיים יחסים.

נעירה 6: זנב החמור הפך לאשתו של פרץ, מאחר שהוא בסימן יהודה והיא בסימן תמר. זו הסיבה שלאחר שהילדים ה"משיחיים" נולדו, נכנסנו לבעיה בשל הפסוק, והתקשיתי שוב ושוב להעניק לה את עיתה.

נעירה 7: כעת הסימנים הגיעו על-מנת להשלים את הזנב הכפול בכל דרך, ולכן הסוס הלבן ישלים את "סוד" המעבר למזבח יהודה. זאת מאחר שלפאולו יש שורשים גם ביששכר וגם ביהודה, ונשמתו רוצה לחזור למקורותיה. פאולו קשור למזבח אפרים, וכדי להתחתן עם דבורה דרך הסימן הנסתר, עליו לעלות ממזבח אפרים למזבח יהודה. על דבורה, ששורשיה הם בשבטי לוי ויהודה, והיא התחתנה עמי, להתגייר דרך הברית החדשה השלמה ולהפוך מידית לחלק ממזבח יהודה. בשל כך כשפאולו התחתן איתה הוא עלה בעל כורחו למזבח יהודה, מאחר שאסורה ירידה בקדושה.

נעירה 8: חז"ל צדקו לפחות במקרה שלנו (ייתכן וגם יהודה הפסיק לקיים יחסי אישות עם תמר, אך הוא המשיך לדאוג לה ולכבד אותה כאם ילדיו), מאחר שאני לא אפסיק להיות בסימן זוגי-כוכבי איתה במסגרת סימן החמור אוכל לחם וסימן זנב החמור. מאידך גיסא, התגרשתי ממנה ולא אמשיך לקיים איתה יחסי אישות. בדרך זו ישרור שלום, והפסוק יהיה משביע רצון גם ביחס לחז"ל וגם ביחס אלינו.

נעירה 9: בתחילת הסימנים הייתי פרץ, שנולד מאימו תמר (בשנים הראשונות, בהם היו סימנים של בית התפילה האוניברסאלי עבור כל העמים). למי יש שם כמוני? אך אז עדיין לא נישאתי, כיאה לפרץ-התינוק, ולכן לא יכולתי להיות יהודה, אב התאומים המשיחיים. הייתי כמובן פרץ-התינוק הנבואי, אך לא יכולתי לקבל את תפקיד האב. זה קרה רק בשנה החמישית, כאשר שמחתי כשמצאתי את זנבי, לראשונה מאז שנפרד ממני בחטא גן העדן.

נעירה 10: לאחר הולדת גילת חיים, יואל[44] וחיים שמשון, לא יכולתי להיות יותר בסימן פרץ שנולד מתמר, אלא לעבור לסימן יהודה ותמר, על-מנת להשלים את הפסוק.

נעירה 11: היזהרו לא לפגוע בזנב הכפול, מאחר שאם תאמרו מילה שתעליב אותה, היא תזעק, והשמיים יורידו עונשים. שמרו עליה שמחה, והיקום יחייך. אל תנסו להבין את ייסוריה, מאחר שהיא הוכתה, אך ה' אלוהינו הציל אותה למען המטרות העליונות שלשמן היא נולדה. היא הזנב הנבואי הכפול, ומי שמדבר אליה במילים גסות יקבל הצלפה כפולה על עורו.

נעירה 12: כל זאת הוא כלום ביחס לבלבול בן 2000 השנים של קרניו הנאחזים בסבך של קורבן האיל. באופן משיחי, הכול פעל נגד ישוע, אפילו לפני לידתו. לבסוף ישוע הפך למשיח ה"מוטעה" בכל דבר. לידתו הייתה טעות (לפני חתונת מלכות השמים והארץ). הוא היה המשיח הלא נכון (משיח בן יוסף ולא משיח בן דוד). הוא היה הגואל הלא נכון (לא הגואל האחרון אלא האיש השני של הגאולה). הוא היה המלכיצדק הלא נכון (כהונת הכנסייה). הוא היה המשולם הלא נכון (ללא האחד הנבחר, שהינו שלם, להתייחס אליו וללא האפשרות להסביר דברים בכתיבה). הוא היה העבד הסובל הלא נכון (הוא היה העבד הסובל מישעיהו נ"ג, אך ה"תיאולוגיה" הייתה שגויה כולה). הוא היה הנביא הלא נכון שנובא על-ידי משה (שלמעשה היה ירמיהו, אך הברית החדשה הנוצרית גרמה להאלהתו בהתייחס לפרק ל"א בספר ירמיהו). הוא היה הנביא הלא נכון של הגאולה השלמה (הוא ניבא את הגעת "בן האדם", שמתייחסת לגואל האחרון חיים, אך הנצרות הפכה אותה להגעתו השנייה של כריסטו – קביעה שנכונה רק ביחס להגעה השנייה של כוכב כריסטו). הוא היה אריה יהודה הלא נכון המביא את החוק החדש (החוק החדש של הנצרות חרג מן הדרך בכל). הוא היה היהודה הלא נכון, התמר הלא נכונה, הפרץ הלא נכון והזרח הלא נכון (כולם נכנסו לכנסייה האוניברסאלית בכל עיוותיה), אך מעל הכול הוא היה החמור הראשון האוכל לחם הלא נכון.

נעירה 13: רק סימן משיחי אחד הצליח לישוע: היה זה למרבה הצער, אך גם למרבה המזל, סימן קורבן האיל במקומו של יצחק אבינו. ה' סלח לישוע בשל סימן זה, ולכן גם עלינו להיות סלחנים וענווים. יש לסלוח לישוע, מאחר שלמעשה הוא צדק. אם לא, הוא לא היה זוכה לממש את הקורבן ולחיות במסגרת הסימן המשיחי. הוא היה ראוי, אך לא בזמן הנכון. לא היו זכויות בישראל, ולכן נגזר כי כל דבר ישתבש.

נעירה 14: הוא לא יכול היה להחזיק בסימנים האחרים. כיצד יכול היה הוא להחזיק בילדים משיחיים אם הוא לא התחתן? במקום זאת, לקח הוא את ילדי המטביל שנולדו מהאבנים ונשא את הכנסייה החדשה. עם זאת, הוא היה החמור שהציג את עצמו בתוך חנות הלחם ואכל את לחם מלכות השמים לתדהמת כולם. כמובן שדברים היו חייבים להשתבש, מאחר שלא לכך נועדו חמורים. מי ראה בעבר חמור הנכנס לחנות לחם, נעמד על רגליו האחוריות ואוכל לחם?

נעירה 15: מה ההבדל בין פרץ-התינוק ליהודה האב? כיצד השתניתי, אתם רוצים לדעת? פרץ יצא מהר מדי, בעוד יהודה מתקדם תמיד לאט, וזו הסיבה שאמר ליעקב: "כִּי, לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ--כִּי-עַתָּה שַׁבְנוּ, זֶה פַעֲמָיִם" (שם, מ"ג, 10).

נעירה 16: גם אני יכול לומר שאם לא הייתי מתמהמה בתיקון הנצרות וברפורמה ביהדות ולא הייתי מתקן שתי טעויות שוליות לאחר 11 שנים, מרחק התקדמותי עד כה היה כפול. למעשה, אנו כעת בשנה ה-12, אך קרובים שוב לנקודת ההתחלה.

נעירה 17: כשיהודה לקח את תמר הוא לא היה צעיר, אך כשפרץ נולד הוא היה צעיר מאוד. לפני כחודש נכנסתי לבר כדי לשתות קפה. אדם שתוי ובעל כוונות טובות בן 73 הציע לי לשבת, מאחר שלטענתו הייתי בטווח גילו. במחשבה על החמור חזרתי להגדה של פסח (משנה ברכות, א', ה'): "הישמרו, אני כבן 70" – ועדיין לא זכיתי שמישהו יזהה אותי כחמור צעיר. בכל מקרה, הייתי יהודה האב ולא פרץ-התינוק.

נעירה 18: גם קלאודיו, אח הזנב, הגיע לבקרנו בסומבררו לראשונה. הוא נמצא בסימן החכמה (אף על פי שמדובר בסימן נסתר עד כה), מאחר שהוא קיבל חלום בו פרץ קיבל חכמה מן המורה חיים. בחלום זה פרץ היה גבוה מאוד.

נעירה 19: אם נדבר על גובה, כשהגענו לחנוכת גלריית הקדרות המזרח תיכונית של מיכאל-אסתר, נדהמנו, דבורה, פאולו ואני, ממספר האנשים הגבוהים שנכחו בה. לאחר מכן קיבלתי מאמה של מיכאל-אסתר את חותם השער החמישים לשנת החותם הנוכחית. היא קיבלה אותו לפני שנים רבות בפרס (איראן) בחיזיון ישיר ויוצא דופן של אליהו הנביא, זכרו לברכה, שהעניק לה חבילה חתומה. כשהיא סיפרה לי על כך בהתלהבות גדולה ונסתרת, קיבלתי את החבילה, והיא כללה את חותם השער החמישים. אמה של מיכאל-אסתר סיפרה לי גם שהיא נדהמה מגובהו של אליהו הנביא שהופיע מולה.

נעירה 20: כעת הסימנים הגדולים והגבוהים נחתמים בבניין החדש של המערך הכוכבי עם כוכב יצחק. מאחר שאבי אבי אבי סבי היה בסימן החכמה, הוא לא נמנע מכל ניסיון לקבלו. בגלל שידע את יתרון האור על החושך, הוא נזהר שלא להיכנס לכל אפלה שנתקל בה. לא מוזר לכן שבפאר הממלכה המשיחית של יהודה, המעוטרת בחזיונותיו המקיפים של שלמה המלך, לא נמנע חמורו מלפתות אותו לפעמים במעופיו מטה לחפש ממלכות נסתרות ולא ידועות.

נעירה 21: אני מקווה שלאחר התעוררות מן השינה החשוכה והעמוקה לשם תיקון בית התפילה הגדול של הגאולה השלמה, יציב אותי אב-אבי-אבי-סבי האהוב בצד הנכון של משליו.

ייתכן והיה טוב יותר אם הייתי מציית לדברי החמור, כאשר דרש ממני לפני 6 שנים להפסיק להשתעשע כנביא העבר ולהיכנס לזמן החדש. ייתכן והיה זה החיזיון של יחזקאל שפיתה אותי, אך היה זה ביחס לבית המקדש השני. הזמן החדש לא היה פה בעבר.

נעירה 22: חמורים הם עקשנים אך קלים לאילוף יחסית לפרץ. אלו געגועים עתיקים הקיפו את השקפתו? אילו חזיונות של הפאר הקדום העלו תפיסה מוגבלת כזו? האם הריחות המבושמים הקדושים של העולות ערפלו את מראה עיניו ולא אפשרו לו לראות כי אנו קיבלנו במשך 11 וחצי השנים האחרונות את הסימנים והמפתחות של בית התפילה האהוב של הגאולה האוניברסאלית? ברור הוא שפרץ יותר חמורי ממה שרציתי להיות אי פעם.

נעירה 23: בנימינו ישן באוהל הלילה, כך שלא יכולתי להתעלם מיופי כפות רגליו. ליקקתי אותם בדמיון על-מנת לקבל בשורות נסתרות ממלכות השמים. טעים, עלי לומר, ומגן ענווה וצניעות מחזק את טעמם. כה שמח מן התבלינים המבושמים, ביקשתי מאל שדי לשלוח לו אישה. אמן. הוא אחיו הנאמן של יהודה והמלווה החברי של יוסף, נחמה לדמעות רחל. הלוואי ותתקיים התאחדות השבטים. אמן.

נעירה 24: בשבת חלמתי שהיה מרחק בין האיזון העליון והאיזון התחתון של ספר אסתר. כתבתי לראשונה שהכוכב הנסתר קושר שלוש רמות של איזון: האיזון העליון, האיזון האמצעי והאיזון התחתון.

נעירה 25: מן האצבע המרכזית בכף רגלו השמאלית של בנימינו הבחנתי ששלוש הקטגוריות מסבירות את שלושת הספרים של ספר המפליא. האיזון התחתון מתייחס לעדות החדשה המתוקנת. האיזון האמצעי מתייחס לספר אסתר. האיזון העליון מתייחס לספר ישועת ישוע.

העדות החדשה המתוקנת מורידה את הנצרות המסורתית למימדיה הארציים, ולכן מדובר באסתר של מטה. הספר "בין הסימנים ההתחלתיים לסימנים השלמים" קושר 661 כוכבים לארץ בקשר החדש בין מלכות השמים לבין הארץ, ולכן מדובר באסתר האמצעי (מאחר שהכוכבים הם ב"אמצע" – בין השמים העליונים לארץ). ספר ישועת ישוע מסביר את הסיבה הנעלה לתכנית ההיסטורית האלוהית בנוגע לשליחות ישוע, מדגישה מאוד את אי ההבנה הקודמת ומקבעת לעד את הבנת השליחות המשיחית של קורבן האיל, ולכן מדובר באסתר העליון.

נעירה 26: היה זה חשוב שהיהודים האמינו בעשרים המאות האחרונות בבית המקדש המסורתי. לא הייתה אפשרות אחרת, מאחר שהוא סימל את התקווה הגדולה של העם בגלותו הארוכה. בניו ציפו זמן רב לקורבן הפסח, לשלמים, לחטאת ולמנחה. בית המקדש בירושלים היה צריך להתקבע בלבבות, ועבודת הכהן הגדול בקודש הקודשים הייתה צריכה להיזכר באופן חי. התורה הייתה צריכה להילמד תוך רצון עז לחזור לחוקיה, כפי שהם התבטאו בתקופות הקודמות.

לולא תקוות אלו, לימוד ויישום התורה היו נחלשים, והיה נוצר ריק בשל חוסר היכולת להחליפה באור חדש גדול של תשובות סופיות.

נעירה 27: אך יופייה האוניברסאלי של תמר חזר לאחר היטהרותה, כדי לייסד את הברית המחודשת של הנצרות האוניברסאלית על מזבח העמים. עם מחצלת האסלאם, מזבח יהודה, מזבח אפרים ומזבח מלכיצדק באמונה שווה, בית התפילה של הגאולה השלמה יהיה ייחודי וייקרא בית התפילה לכל העמים.

נעירה 28: (30 במאי 1994, כ' סיוון התשנ"ד): יש לפרוץ מחסום גדול. הנפש הפכה תמימה, מסנן טהרה עבור הנוער, מיכל שקוף ולא פוגעני, שדרכו כוכבי הגאולה יכולים להתקבל במוח ובלב. "מחסום גדול נפרץ", אומרת הבשורה שקיבלתי.

נעירה 29: אתמול סובבתי פגסוס סביב 180 מעלות. הישג גדול עבור חמור קטן כמוני. ייתכן שיש בי תסביך דוד וגוליית.

דניאל ראה בחלומו, כי הייתי עייף מאוד. ברור, מחסום גדול וקשה נפרץ, והיום אני הרוס, לאחר שסובבתי פגסוס סביב 180 מעלות, כדי שהסוס הלבן יפנה לדרך חדשה.

נעירה 30: לאחר המתנה של 3 חודשים, הגיע מעבד התמלילים בעברית ל-Windows, "הכותב". זה קרה מעט אחרי ששחטתי כבש לציון קבורת הצדיק בכ"ד בסיוון. ביום חמישי בלילה, בעזרת השם, נערוך סעודה, נדליק נרות ואף נעניק ונקבל מתנות בחגיגיות, כפי שמרים חלמה בשבוע שעבר.

הלילה בחצות הסוס הלבן השליך את היצר הרע מחוץ לבית. אלו בשורות טובות.

ביום ראשון, בעזרת השם, חיים שמשון, שנולד ביום קבורת הצדיק, יסתפר לאחר 3 שנים.

נעירה 31: המספר מסביב לצוואר הכבש היה 43155. היה זה זכר ששקל 57 קילוגרמים. מספרים טובים. ביחד עם סימן 30 הצעדים על ההר הם מעודדים אותי.

נעירה 32: הגעתי מ"אלף" הקטנה של "ויקרא". ה"אלף" נשארת גם כאשר הקורבנות לא מועלים.

נעירה 33: סטלה פורטי ידעה אותי טלפונית שמר רמו לוי נפטר ב-16:20. עמדתי באותו רגע על מזבח הנביא.

גדולה הזכות של מר רמו לוי, עליו השלום, מאחר שזמן פטירתו חופף בדיוק את יום קבורת הגואל האחרון, חיים – כ"ד בסיוון (הגואל נפטר ב-1982, התשמ"ב, מר רמו לוי ב-1994, התשנ"ד – 12 שנה לאחר מכן, לפי לוח השנה העברי). שניהם נפטרו אחר הצהריים בזמן חופף.

נעירה 34: מר רמו לוי היה אהוב מאוד על-ידי הצדיק חיים. המורה אהב את טוב לבו, את שמחתו הכנה לראות אחרים שמחים ואת ייסוריו על צער אחרים. המורה חיים היה אומר: "איזה אדם טוב, לא ראיתי כמוהו. איזה לב טוב והרגשת רחמנות על אחרים. אם הוא רואה גבר או אישה בוכים, הוא מתקרב אליו או אליה ובוכה גם, מבלי לדעת אפילו על מה הבכי".

נעירה 35: למר רמו לוי הייתה זכות גדולה, מאחר שהוא קיבל את הסימן הגדול השלישי מתוך הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. בחלומו הוא ראה בתוך ביתו חנוכייה. כל החדר היה מלא בה, כשאור עצום ונפלא יצא ממנה. אור זה האיר כה חזק, עד שמר לוי לא היה מסוגל להביט בו. האור יצא מן החלון והאיר למרחקים. אז התעורר הוא מחלומו.

נעירה 36: זהו סימן האור החדש של חנוכת החנוכות של בית התפילה של הגאולה השלמה, בית ה' שעליו נובא: "כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים." (ישעיהו, נ"ו, 7).

לכן מר רמו לוי קיבל עבור כל ישראל והעולם את הסימן הגדול של בית המקדש השלישי והאחרון ואת סימן האור החדש הגדול, שיופץ לעולם כולו מבית התפילה בן 7 הקומות בירושלים.

נעירה 37: זו אינה זכות מצומצמת שהאיש האהוב הזה, בעלה המסור של נלדה לוי והאב המסור של אליאדה, ג'יורדנו, רנאטו ודוד נלקח באותו תאריך עברי שבו נקבר הגואל האחרון, חיים. זהו כבוד גדול עבור כולנו שמר לוי זכה לרגע זה. הדבר קרה בשנה ה-12 של הסימנים, תחת הסימן הגדול של תחיית הגואל האחרון, חיים. אין סימן בטוח מזה שמר רמו לוי זכאי לקום לתחייה במסגרת תחיית הצדיק חיים.

נעירה 38: מר רמו לוי לא נפטר פתאום, אלא לאחר התדרדרות הדרגתית ואיטית ממחלת הפרקינסון, השם ישמרנו. מר לוי סבל קשות והפך מוגבל יותר ויותר עם השנים. הוא עזב את העולם לאחר סבל ממושך וקשה. כל סבלו עלה עמו ויהפוך לשמחה, מאחר שהוא חי על הארץ עם לב נפלא ואהבה כלפי הזולת. הוא אהוב בשל כך על-ידי אלוהי ישראל, שטיהר אותו דרך סבלו ולקח אותו באותו יום בלוח השנה העברי, שבו נפטר הגואל האחרון חיים (12 שנה לפני כן), בשנה ה-12 של תחיית המתים. אמן.

נעירה 39: מדוע ה"אלף" הקטנה היא כזו? זאת מאחר שהיא פותחת את ספר ויקרא, ספר הקורבנות. יש לכך מספר משמעויות, אך אין ספק שמשמעותה קשורה לשאלת מערכת הקרבת הקורבנות בתורה.

נעירה 40: ה"אלף" היא אמונה. ה"אלף" הקטנה נושאת שתי משמעויות עקרוניות ומנוגדות: "אמונה קטנה" ו"אמונה מדויקת". שתי המשמעויות המנוגדות זקוקות האחת לשנייה באופן מהותי כדי להשלים את המשמעות הכוללת.

נעירה 41: ה"אלף" הקטנה משמעותה אמונה מדויקת, וקטנותה אינה מסמלת את ערכה, אלא להפך: בשל קדושתה העצומה היא נכנסת לפרטים קטנים בדיוק כחוט השערה. כל המצוות המיוחדות, הקשורות לפעולות מיוחדות שלהן רמות קדושה, נכללות בקטגוריה הזו. הדוגמא הטובה ביותר לפרטים הללו בתורה נמצאת בספר ויקרא, שבו חלקו הגדול מתמקד בפרטי הקורבנות.

נעירה 42: לפיכך ה"אלף" הקטנה מצביעה על קדושת התורה, שבכוחה היכולת לקדש גם את הפרטים הקטנים. זוהי הירושה הייחודית, הפעולות המקודשות, שבגללן בני ישראל מפוצים מאוד בעולם הזה ובעולם הבא, אם הם ממלאים אחר המצוות בהתאם לכל התנאים – הן רוחניים והן טקסיים, המצווים על-ידי אלוהי ישראל.

נעירה 43: אין זה קשה להבנה, וההיסטוריה הוכיחה זאת, שרק מצוות מדויקות יכולות להפוך מקורות לטעות אנושית המתבססת על שגרה, במקום על חידוש הרוח, באמונה האהובה על-ידי ה'. בישעיהו הדבר נקרא: "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיהו, כ"ט, 13). דהיינו: אנשים מבצעים את המצווה כפי שלמדו אותה אך ללא כוונה אמיתית ורוח אמיתית רצויה.

נעירה 44: לכן ה"אלף" הקטנה של הדיוק, הניצבת ברמה גבוהה מאוד של קדושה, הופכת ל"אלף" קטנה של אמונה לא רצויה המתבססת על פעולות שגרתיות ללא אהבה אמיתית ויראת השם. זוהי ההיסטוריה הארוכה והמרה שעל ישראל לעבור בשל מצוות אנשים מלומדה. ההיסטוריה היהודית כולה צריכה להילמד ולהיבחן במונחים של מאבק לשמירת ה"אלף" המדויקת ולא ליפול ל"אלף" הקטנה והריקה של השגרה.

נעירה 45: מדובר ב"אלף" שגם מייצגת את ההפכים "אמונה" ו"ארור" (זו הסיבה לכך שהאות "אלף" לא פתחה את התורה). יש להעריך את המתנה הגדולה של ה"אלף" ולהשתמש בה כראוי. אם לא, אותה אמונה הופכת למקוללת, חס ושלום.

נעירה 46: מאחר שהקדושה המדויקת היא ברמה גבוהה ביותר, החילול של המצוות גורר עונש כבד מאוד, השווה לעונש המתקבל בנוגע לחילול שם השם, בר מינן. הרס שני בתי המקדש, בעוונות הרבים, והגלויות שהתרחשו לאחר מכן מגדירים את החומרה. הפסוק: "לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-יְהוָה." (ירמיהו, ל"א, 31) מתייחס לשלילת המצוות על-ידי בני ישראל.

נעירה 47: התורה רומזת כאן לברית המצוות המדויקות על-ידי כך שהיא מציבה "אלף" קטנה על המילה "ויקרא". היא באה לומר שלאחר שה"אלף" הקטנה תחולל, ככתוב: "הפרו את בריתי", תגיע ברית חדשה במקומה כדי לשמור על ה"אלף" הקטנה ועל התורה כולה. זאת מאחר שאין להחסיר אפילו אות אחת בתורה.

נעירה 48: מאחר שה"אלף" הקטנה לא נשמרה כראוי על-ידי בני ישראל שהפרו את הברית, כפי שהוכח בחורבן שני בתי המקדש, מגיעה ברית חדשה שלמה בזמן הגאולה השלמה עם תנאים חדשים של קדושה חדשה, השומרת על ה"אלף" הקטנה במקומה ועל התורה כולה.

נעירה 49: גם הרמב"ם, עליו השלום, טען כי תפילה במסגרת "עבודת ה'" הינה נעלה על קורבנות.

נעירה 50: הברית החדשה השלמה לא מחליפה את ה"אלף" הקטנה עם "אלף" קטנה אחרת. היא שומרת על ה"אלף" הקטנה במסגרת מנהג חדש אלטרנטיבי. ה"קטנות" של ה"אלף" הופכת לחוקים המדויקים ולכללים של מזבחות בית התפילה.

שום דבר לא נלקח מן התורה, שמשמעותה הבסיסית אינה חוק אלא לימוד. הנביאים והחכמים טענו כבר, כי לימוד כל חלק של התורה לשם שמים, גם אם אין יכולת ליישמו יותר, שווה להגשמת המצווה. מצוות הלימוד למען ההוראה, החכמה, יראת השם, ההבנה ואהבת התורה היא ראויה תמיד, בעזרתו של אל שדי.

יומן 12

1 בפברואר 1995

נעירות החמור

מ-13 בדצמבר 1994.

נעירה 1: ב-15 בדצמבר חלמה איליאדה חלום: היא הייתה יחד עם נלדה ופרץ, אשר היה לבוש בלבן. בנקודה מסוימת הוא אמר: "כעת עלי לדבר עם מר לוי", ולאחר מכן קם ונכנס אל תמונה חשוכה על הקיר (בסגנון דתי של מיכאלנג'לו). פרץ תקשר עם העולם הבא לא דרך דיבור אלא דרך עיניו, אשר קרניים לבנות יצאו מהן.

נעירה 2: ירד גשם חזק כאשר איליאדה וג'ינו הגיעו לכאן לספר לי את החלום. פאולו, דבורה והילדים יצאו לקניות, ובבית לא היה שום דבר לאכול. 10 דקות לפני הגעתם של ג'ינו ואיליאדה, התקשר ג'יורדנו. הייתה זו השיחה האחרונה מסומבררו. כחצי שעה לאחר מכן, כאשר ג'ינו ואיליאדה הגיעו, איש הטלפוניה בא וניתק את כבלי הטלפון בשל אי תשלום החשבון.

נעירה 3: גשם חזק ירד בכל הימים האחרונים. כשאיש הטלפוניה הגיע, הייתה לי תחושה כי אני נכנס לתיבת נח למשך 40 יום.

גם מרים (יעל) נמצאת בארבעים ימי ההיריון הראשונים שלה. דבורה קיבלה בחלום מסר ששם הילוד יהיה ברוך.

הוא יהיה, בעזרת השם, הילד הראשון שייוולד על מזבח מלכיצדק כדי לקבל את ברית המילה החדשה של אברהם אבינו.

נעירה 4: דיסק הספרייה היהודית של בר אילן הגיע, ובו כל התלמוד הבבלי, המשנה, המדרש והתנ"ך. אני מודה לה' שהעניק לאדם חכמה, המאפשרת טכנולוגיה נפלאה כזו בימנו למען האנושות, אם משתמשים בה כמובן למטרות חיוביות.

נעירה 5: ביום שישי (23 בדצמבר) הותקן הדיסק במחשב. הכוכבים יצאו. בשלב האחרון של מחזור 12 השנים, הכוכבים מגיעים למצב שבו המחזור השלישי בן 6 השנים נמצא תחת האור החדש של חנוכת החנוכות, וגם השנה ה-13 מצויה בסימן כוכבי הגאולה. הסימנים החדשים הללו יחלו בפסח התשנ"ה.

נעירה 6: שנה אזרחית חדשה חלפה עם רוחות מלחמה בצ'צ'ניה. ישנם צלילים קודרים ואפורים של כבדות בשנת 1995.

נעירה 7: כאשר עזבתי את האוהל, פאולו, שרון ודבורה היו בסלון. שאלתי את כולם: "האם מישהו ראה את פרץ? איני מוצא אותו. חיפשתי אותו בכל מקום ואיני יודע היכן הוא מתחבא.

שרון צחקה, וחשבה כי אני מתלוצץ. הוספתי: "איני יודע היכן הוא נעלם".

"זה מוזר", אמרה שרון בחשש שמא אולי היא אינה יודעת משהו. "חשבתי כי אתה פרץ. אינך פרץ?".

"שרון, באמת", נזפתי בה, "האם הייתי מחפש את פרץ אם הייתי פרץ בעצמי?"

נעירה 8: הסוס הלבן, שתמיד רגיש למבוכות אנשים אחרים, נחלץ מיד לעזרת שרון: "האם אינך יודעת, שרון, כי לעיתים הוא פרץ ולעיתים הוא חמור, ופעמים רבות הם אינם נמצאים יחד?".

"אה, זה נכון", הסכימה שרון, כמו נזכרת בעיקרון חשוב אותו היא שכחה, "אך לא חשבתי שזה באמת נכון!".

נעירה 9: הבה נעזוב את המקרה בבוקר ונעבור לשעות אחר הצהריים, כאשר נלדה, איליאדה ושרה הגיעו. פאולו העיר אותי, ונפגשתי איתם לאחר 15 דקות.

כאשר הם ראו אותי, אמרה נלדה: "אני מצטערת שהערתי אותך, פרץ". עניתי מיד: "לא, לא, נהגת היטב. אין לאפשר לחמורים לישון".

ניסיתי לגרום להן לחייך עם האמת הפשוטה הזו, אך להפתעתי הן החלו לצחוק צחוק גדול, כאילו שלפתי חמור מן הכובע. אני מניח כי הרעיון להעיר חמורים גרמה לתמונה מצחיקה בראשם.

התחלנו לדבר יחד על עניינים שונים - על האחות של נלדה שחייבת ברכה, על רמו לוי, עליו השלום, ועל 51 שנות הנישואים המשותפים של נלדה ורמו.

נעירה 10: בנקודה מסוימת התחלנו לדבר על ששת הסימנים היקרים והגדולים שקיבלה משפחת לוי, ונלדה החלה לספר את חלומה החי והבלתי נשכח של החמור אוכל לחם. היא אהבה לתאר כיצד החמור הלך לאורך הרחוב עם עגלתו, וכיצד הוא נעצר לפני חנות הלחם. הפעם היא הוסיפה את הפרט הבא: פרץ נעמד שם, לבוש בחליפה קלאסית, חבוש כובע ומסתכל על כל המתרחש, כשהמשך הסיפור היה כרגיל: אז נכנס החמור לחנות הלחם וכמו חמור חמוד, החל לאכול את הלחם.

נעירה 11: באותם רגעים פאולו ואני ניתרנו, כשעינינו בלטו מתדהמה: "מה אמרת הרגע, נלדה? שפרץ היה ליד חנות הלחם?!"

"הוא אכן היה שם", אישרה נלדה. "המראה חקוק בזיכרוני ונמצא מול עיני. אין בכך ספק. אני לא יודעת מדוע לא סיפרתי על כך עד עתה. פרץ עמד בחוץ והביט ברוגע על החמור ופעולותיו. האם אתה בטוח שלא אמרתי זאת בעבר?"

"אני בטוח לגמרי", עניתי, "לא אמרת זאת לעולם. מדהים אך נכון. לא הייתי שוכח סימן כזה אם היית אומרת אותו".

נעירה 12: נלדה ענתה: "כעת שאני חושבת על כך, נראה לי שבכל פעם שסיפרתי את החלום, חשבתי על הפרט הזה אך לא ציינתי אותו".

"וזאת אף על פי שסיפרת עליו כל כך הרבה פעמים בעבר", הוספתי.

"נכון", אמרה נלדה. "ראיתי זאת אך לא סיפרתי. אולי זה נראה לי פרט לא חשוב במיוחד. אינני יודעת, פשוט לא אמרתי זאת".

"איזה סימן", אמר הסוס הלבן. "רק הבוקר, כשפרץ יצא מן האוהל, שרון הייתה כאן איתי ועם דבורה. פרץ, לא, בעצם החמור, המשיך לשאול: "היכן פרץ? אני מחפש אותו בכל מקום ולא מוצא". כעת זה ברור, המשיך פאולו, "מדוע החמור לא יכול היה למצוא את פרץ. סימן החמור אוכל לחם לא הושלם ללא הסימן של פרץ. החמור חיפש את השלמתו. הי-הא!".

נעירה 13: "הביטו", אמרתי להם, "הסוס הלבן לא למד עדיין לצהול אך הוא יודע כיצד לנעור. ברכותיי, פאולו, על הבניין החדש בתקופה זו של סגירת מעגל 12 השנים וההתחלות של המעגל הבא. ברכות גם לכולנו, ברוך השם, על הסימן הנפלא של חותם סימן החמור אוכל לחם. אנו מודים לאל שדי על כך שנתן לנו את המזל הגדול להיות תלמידים של הגואל האחרון, חיים, כי בזכותו ובזכות קורבנו האחרון, אנו קוטפים את הפירות הנפלאים של עץ החיים בחיינו היומיומיים. אמן כן יהי רצון.

נעירה 14: לבסוף הובן כי פרץ והחמור אוחדו באותה המשימה. מה הדבר אומר? הילדים שואלים. נוצר קונפליקט בין ההתבוננות המשולשת של פרץ ושלוש העיניים של החמור, אך כאשר הגיעו 6 הסימנים הגדולים, הם הושלמו למען 12 השנים הראשונות. אה, הילדים יאמרו, כעת אנו מבינים.

נעירה 15: פרץ עולה תמיד בקנה אחד עם החמור השמח אך הגחמני. הוא אוהב לשחק בסימני החמור, ובכל פעם הסימנים הופכים ללחם. החמור אוכל את הסימנים, ופרץ מעכל את תוכנם והופך לאיש הסימנים. כאיש הסימנים, הוא שואף להיכלל בקטגוריית בני האנוש ולשכוח לרגע את היותו חמור, אך החמור מביט ברגליו המאירות, ופרץ נכנע לו. כדי לנחם את עצמו הוא מזמר: "נעשה ונשמע".

נעירה 16: לאחר שחיכינו כחודש לקבלת תשובה בנוגע למגורים באאולה, הסוס הלבן יצא לצהול ולחתום על חוזה האורווה. היה זה לפני 3 שבועות, כאשר הוא נפגש עם אשת מכירות, שניסתה למכור לו את הבית. היא ניסתה לגרום לו לשלם יותר מן ההסכם המילולי ביניהם בתחילה, אך כאשר מדובר באורוות, הסוס הלבן לא מוותר. הוא אמר לה: "גברת מכירות, אדם לא חי רק על מכירת בתים, אלא על כל מילה שנכנסת לבית ויוצאת ממנו. שמרי על הבית עם שקרייך, ואם תרצי, אכלי את קירותיו".

נעירה 17: פאולו, דבורה והילדים נסעו שוב לליגוריה למשך שבוע. לבסוף מצאו הם דירה מרווחת במחיר סביר, ופאולו חתם על חוזה מקדים ושילם מקדמה (המכונה באיטלקית כפרה) כדקה לפני כניסת השבת. במוצאי השבת הם חזרו שמחים לסומבררו עם בשורות טובות. הם לא היו כאן עד 2:30 בבוקר, וראיתי אותם רק ביום שלמחרת, אך את הבשורות קיבלתי בשבת משאול ורחל. פאולו התקשר אליהם כדי שיידעו אותי (מאחר שלא היה לנו טלפון), והם נסעו ממילאנו כדי לספר לי על כך.

נעירה 18: ואכן השמש זרחה במשך 3 ימים: בשבת, בראשון ובשני. אלה היו 3 ימים שמחים בשל הבשורה אודות קניית הבית, חלום חשוב של ג'יוזפה והשלמת הסימן החשוב עבור רחל. רחל דגה שישה דגי פורל מן האגם, שאול דג חמישה, ואני אחד, את הדג ה-12. קנינו גם דג סלמון, הדג ה-13. ביום שני דוד לוי הפתיע אותנו בהגעתו, ויחד עם איליאדה חגגנו את הדרגות השונות של הבשורות הטובות.

נעירה 19: עם זאת ביום שני התקשרו מסוכנות הנדל"ן לג'יוזפה, אל עבודתו בבית החולים סן-רפאל במילאנו, וביקשו ממנו כי יודיע לפאולו ליצור עמם קשר. כשג'יוזפה חזר לסומבררו באותו ערב ואמר זאת לפאולו, הסוס הלבן התקשה לרסן את דאגתו. ביום שלישי הוא התקשר לסוכנות בליגוריה, והם הודיעו לו כי הם מצטערים, אך בעלת הבית סירבה לקבלם, אף על פי שהבעל נתן את מילתו. עובדה זו ציערה, אך לא היה מה לעשות. האישה ראתה אותם ולא חיבבה אותם, במיוחד לא את הילדים. חזרנו שוב לחיפושים.

נעירה 20: פאולו ודבורה הצטערו מעט, אך הם לא אפשרו לרגשות שליליים להשתלט עליהם. הם רק שאלו אותי: "כיצד זה ייתכן?" , כאילו לחמור יש כל התשובות, ואני עניתי, מבלי לדעת בדיוק מה אני עומד לומר: "אני לא רואה שגיאות כאן. האם זה כה טבעי שאשת המכירות תשנה את המחיר שהיא התחייבה אליו? הכול מגיע מלמעלה, כדי להציל אותנו מלחתום על הסכם עם אדם כזה. אם לא היינו זכאים, לא היינו ניצלים, אך ברוך השם, יש לנו זכויות. כאשר הייתם שם ודיברנו ביום חמישי בטלפון, התעניינתם בדירה נוספת במנסארדה (mansarda). הכל הלך הפוך. ג'יוזפה איחר בהגעה לאסוף אותי, הטלפון בבר "זאוס" התקלקל, והוא היה צריך לחזור ולקחת את הרכב. כשהצלחתי לבסוף לדבר עם פאולו אמרתי לו שידבר מהר, והוא התבלבל לגמרי. לא הבנתי מה הוא אמר לי או שאל אותי. כשדבורה נטלה את הטלפון הדבר הראשון שאמרה הוא, שבבית אין מקום למזבחות. מה הייתי יכול לומר? לאחר השתלשלות האירועים הללו, הרגשתי שהדירה לא מתאימה עבורנו, וכי מלמעלה מנסים להבהיר לנו זאת. שוב ניצלנו מטעות. אם לא הייתה לנו זכות מיוחדת, לא היינו מקבלים סימן שמראה שנפלנו במלכודת. במעבר לבית חדש, במקום לא מוכר, יש אלפי מלכודות שקשה לתאר, עד אשר מתרגלים למקום. הביטו כעת בעובדה השלישית. סיכמתם כבר את המעבר לבית עם בעל הבית ושילמתם מקדמה, ורק לאחר מכן בעלת הדירה התחרטה. לא ידענו זאת אלא רק לאחר 3 ימי חגיגות. האם זה טבעי? אנו, ברוך השם, מודרכים מאוד מקרוב, וניצלנו מאישה מרשעת השונאת ילדים. ברוך השם, יש לנו זכות. נתקדם קדימה. כפרה. שאל שדי ירים אותנו ויביאנו למקום שייבחר כדי להמשיך את עבודתנו במשך תקופת הגאולה השלישית השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים. אמן.

נעירה 21: ביום רביעי הגענו לבית אנה דל'אלטארה (dell’Altare). ביום חמישי בלילה דבורה חלמה, שכל טבעותיה וסימניה הגאוליים נלקחו ממנה, מאחר שהיא עדיין לא השלימה עם הוריה על-ידי ביקור אצלם. היא אכן לא ראתה את אביה ואמה במשך 7 שנים, ולכן החלטתי כי ביום ראשון פאולו יסיע אותה למילאנו.

ביום ראשון בבוקר פאולו נסע עם דבורה ושלושת הילדים למילאנו. דבורה ביקרה את הוריה לבד, ולא היה זה פיוס קטן. אני מקווה שיום אחד יכתוב הזנב את כל פרטי הפגישה ההיסטורית הזו. לאחר מכן פאולו הסיע את הילדים לביתו של שאול וחיכה לטלפון מדבורה, כדי שיוכל להסיע את הילדים אל סבם וסבתם, שאותם לא ראו לעולם. אביה של דבורה התנגד לנוכחותו של פאולו, מאחר שלפני 7 שנים הסוס הלבן דחף אותו וגרם לו ליפול, כאשר הוא בא לקחת את דבורה, שהחליטה לעזוב את הבית לתמיד ולהתחתן עם החמור האוכל לחם. האב ניסה למנוע ממנה מלעזוב, תוך שהוא חוסם פיזית את דרכה, ופאולו, כדי לאפשר לה לעבור, דחף אותו וגרם לו ליפול. דבורה יכלה אז לברוח.

נעירה 22: אביה של דבורה לא הסכים שפאולו ייכנס לביתו, ואמר כי אין הוא רוצה להיות בקשר עם איש אלים כמוהו. דבורה, כתגובה, אמרה כי אם לא ישנה את דעתו, הוא לא יזכה לראות את ילדיה. היא הסבירה לאב שפאולו עוזר לה לגדל את הילדים מאז שנולדו, וכי הוא אב שני, מאחר שפרץ תמיד עסוק בעבודתו.

כעת אמה של דבורה התוודעה למשפחה כולה, והבית התמלא בקרובים. הדוד של דבורה, אחי אביה, לקח על עצמו את המשימה להביא את פאולו אל הבית, ואכן פאולו עשה את כל המאמצים כדי לקבל את סליחת האב, שהסכים לכך בקרירות וללא מילים. לבסוף, הייתה ביניהם לחיצת יד, והחלק השני של הפיוס הייתה עובדה מוגמרת.

נעירה 23: במבט של שבועיים לאחור, כאשר פאולו, דבורה והילדים יצאו לטיול שני בליגוריה, קיבל ג'יוזפה חלום חשוב. בחלומו כולנו נסענו לג'נצאנו די לוקאניה שבדרום איטליה, ושם ראה הוא כסצנה התחלתית את זרה מזנזרה די מוקניה, הלוגוס הכושל של זנזרה, בידי המשטרה. כל הרוע שבשקר היה על פניו, והוא התלבש בבגדו הטקסי. לאחר מכן ראה ג'יוזפה זרה "מחודש", ההולך לאורך הרחוב לקראתו. זרה היה לבוש בבגד אזרחי, שינה גישה ואמרה לג'יוזפה: "אני כבר לא בעסק. אני מת. אני לא קיים". ג'יוזפה הגיב: "אתה רואה מה עשית? לקחת את שמות הסימנים ורצית להיבנות מהם. כל מה שהאמנת שראית היה שקרי". זרה המשיך ואמר: "אני מת. אני לא קיים יותר". ג'יוזפה ראה אז כמה אנשים מוכרים מזנזרה, אשר עקבו אחרי זרה בשנים האחרונות, כמיכאל וצוצו. הם אמרו כי אין להם כבר קשר לזרה, ונראו שמחים ורגועים. רק פארה נשאר בעקשנותו. - -

נעירה 24: בטוח הוא כי הלוגוס של יוחנן נמצא בנפילה יחד עם הסימן הגנוב של זנזרה. דבר אחד בטוח: סימן זה הוא בשורה גאולית חשובה מאוד. האוויר התנקה למען הפצת הגאולה השלמה בדרום איטליה.

נעירה 25: זהו הטקסט המדויק מחלומו של ג'יוזפה: בחלום, ג'יוזפה היה עם פרץ, פאולו, דבורה, שאול, שרון ותלמידים אחרים מבית הגאולה, בזנזרה די מוקניה. הם ראו את תלמידיו של זרה, שהבהירו כי אין להם כבר קשר אליו.

בכיכר זנזרה התהלכה קבוצה של שוטרים. שרון התקדמה לעבר אחד מהם, וג'יוזפה הכיר אחד מהם.

לפני אחד השוטרים זרה נוסף הופיע. הוא היה לבוש בבגדים פשוטים ונקיים, ואמר: "אני מת ולא קיים יותר".

ג'יוזפה התקרב אליו ואמר: "אתה, זרה, פוצצת את עצמך על-ידי התארים שנטלת. אתה קוסם שמצהיר כי דברים מתרחשים, אך למעשה אין מהות בחזיונותיך. הכול אשליות מתעתעות. שיטית בעצמך, ושכחת כי כולנו אבק וכי כל אדם צריך ללכת לשירותים".

לאחר דברי ג'יוזפה, התלמידים הלכו ברחובות זנזרה והייתה בהם אווירה שמחה. - -

נעירה 26: דבורה חלמה (בג' באדר) כי אנו מורשים להיכנס לבית במנסראדה. - -

פאולו התקשר לסוכנות הנדל"ן בליגוריה, הזמין את הבית וקבע פגישה ליום רביעי, ו' באדר (כיום התאריך הוא 10 במרץ 1995).

ביום רביעי אחרי הצהריים הסוס הלבן לקח את מטהו יוצא הדופן כדי לגעת במים של ליגוריה, על-מנת להרוג את המפלצת בים ולהציל את אנדרומדה, הקשורה לסלעים ומחכה למותה מצבתות המפלצת הנוראית.

נעירה 27: כשהסוס הלבן שמע זאת, הוא חיבר אליו את כנפיו, ובאומץ של פגאסוס עף לליגוריה להציל את אנדרומדה. הוא מיקם ללא היסוס את המטה יוצא הדופן בעל 4 הקרניים במי הים. לתדהמת פאולו, השמים הפכו לשחורים עם רוחות סוערות, ותוך מספר דקות החל לרדת גשם חזק משולב בברד. "הביטו בכך", סבר הסוס הלבן, "סימני החמור אוכל לחם אמיתיים, גם אם הוא אוכל אותם מן המיתולוגיה היוונית".

פאולו חתם על החוזה וחזר לסומבררו ב-11 בערב ביום ז' באדר, שהוא יום לידתו ופטירתו של משה רבנו, לפי המסורת.

נעירה 28: למעשה ג'יוזפה הוא זה שקיבל את סימן אנדרומדה, אשר הבהיר לו כי כוכבה נכנס לשלב מיוחד של פתיחה מחודשת של האור החדש. לא הוא ולא אני ידענו שאלפראץ (Alpheratz), הכוכב הגדול ביותר של מערכת הכוכבים אנדרומדה, משלים את הפינה הרביעית של מערך פגאסוס, הסוס המכונף הגדול. קראתי על כך באנציקלופדיה הממוחשבת שנתן לי ג'יוזפה. ממנה גם למדתי אודות הסיפור המיתולוגי.

עובדה מדהימה נוספת שהתגלתה: קיימת גם גלקסיית אנדרומדה, שהתגלתה לא מזמן, במערך אנדרומדה, והפלא ופלא: גלקסיית אנדרומדה היא הגלקסיה הקרובה ביותר לגלקסיה שלנו, שביל החלב. עובדה פלאית באמת.

נעירה 29: ייתכן ותתקשו להתלהב כחמור בנוגע לגלקסיית אנדרומדה, אך תלוי באיזו עמדה אתם נמצאים ביחס לברית החדשה השלמה. אם אנדרומדה תינצל, הפינה הרביעית של פגאסוס תושלם, אך אם פגאסוס לא יסגור את הפינה הרביעית, גלקסיית אנדורמדה תשפיע ישירות על ליגוריה, וטרגדיה גדולה שמקורה בים תתרחש.

ואף גרוע מכך, סימני הצדק הייחודיים נגד הדוקטרינות האליליות השקריות, הנובעים מגלקסיית שור הבר, יפלו על העולם במקום הברית החדשה השלמה, חס ושלום. גלקסיית שור הבר גילתה כי היא לא אחרת מאשר גלקסיית אנדרומדה. לא ידעתי עד כה, שגלקסיית שור הבר נמצאת מחוץ לשביל החלב, אך היא הקרובה ביותר אליה.

נעירה 30: ברור ששור הבר אוהב את אנדרומדה, מאחר שדרך מערך אנדרומדה, גלקסיית אנדרומדה מתגלה לעולם. על-מנת שתקבל היא כוחות מן ההדים הגלקטיים החזקים של שור הבר, הקנאי לאחידות הבורא, כוכב אלפראץ חייב להתבסס היטב על-ידי ההגנה בת ארבע הפינות של מסלול פגאסוס. אלפראץ הוא נקודת המפגש בין קנאת האמונה האמיתית של שור הבר ובין מסלול הרץ באמונתו (האות "אלפא", כמו "אלף", מתייחסת לאמונה, שהיא ראשית החכמה), כדי להשלים את מעשי הגאולה השלמה. הסוס הלבן שלנו הציל את אנדרומדה, וגלקסיית שור הבר יכולה להיכנס.

עלינו, אם כך, לשכון בבית החדש בליגוריה בפורים, בעזרת השם.

נעירה 31: ביום חמישי בבוקר דבורה התעוררה מחלום ואמרה: "אנשים, זה לא צחוק, עלינו להמשיך. נאמר לי בחלום בפירוש על-ידי הקול שדיבר אלי, כי כעת יש לנו בית, הסימנים כאן, ועלינו להיות בו בפורים, אחרת נאבד את הסימנים".

נעירה 32: אל-עולם, אלוהי הגאולה השלמה, בבקשה אל תאפשר לנו לאבד סימנים כלשהם. רחם עלינו, הרם אותנו והבא אותנו לבית החדש בליגוריה כמה שיותר מהר, כדי שאף סימן לא יאבד.

נעירה 33: פאולו התקשר לאיליאדה ולג'יורדנו בבקשה לסיוע כספי כדי לעבור. הוא קיבל תשובה בשבת. הוזהרנו בחלום של דניאל לפני מספר חודשים, כי לקראת המעבר לליגוריה אנו עלולים לחלל שבת. כעת אנו מבינים מדוע. יש זמן מועט מדי והשלמת סימני הגאולה השלמה עומדת על בלימה. יום שישי בבוקר כעת.

נעירה 34: ג'ינו ורנאטו העניקו לנו 600 אלף לירות (כ-400 דולר). איליאדה נתנה את המעטפה הסגורה לטוניה, שאמרה כי תגיע לסומבררו באותו ערב. בינתיים רוג'ירו, בעזרת הכסף של ג'ינו, איליאדה, טוניה וכספו שלו, הביא לי כמתנה גיטרה קלאסית, רמירז E2.

נעירה 35: בשבת פאולו השכיר ואן להעברה. לקראת מוצאי שבת הוא ושאול (שהגיע עם רחל) יצאו להביא אותו. הבוקר, יום ראשון, שאול ובנימינו (שרק הגיע לכאן) מסייעים לפאולו למלא את הואן. פאולו מקווה כי המעבר יתבצע הלילה. השעה כעת 23:56. הדרך מכאן ליעד תארך כ-3 שעות. הוא ייסע עם שאול, יפרוק את הכול, ויחזור לכאן, כדי לקחת את כל מה שנשאר ולהסיע אותנו. רק הסוס הלבן מסוגל לתכנן תוכניות מאירות כאלו.

נעירה 36: סרצאנה, ליגוריה, 13 במרץ. הגענו, ברוך השם, בלילה שעבר, יום ראשון, ה-12 במרץ. לקח לנו 3 שעות לצאת מהאיזור של אגם איזאו. פאולו, בנימינו ושאול המשיכו בואן השכור המלא עד גדותיו. דניאל נסע ברכבו של פאולו, שבו ישבנו אני, דבורה, הילדים ורחל. היו עומסי תנועה כבדים, והתקדמנו מטר אחר מטר מסביב לאגם איזאו. עם היציאה מן האזור, פאולו נלקח לביקורת על-ידי המשטרה בטענה למטען חורג. נסענו כולנו למקום קרוב בו הואן נשקל, ונאמר לנו כי משקלו הוא כפול מן המותר. פאולו נקנס בחצי מיליון לירות (כ-300 דולרים), אך הרשו לנו להמשיך בדרכנו.

נעירה 37: יום שלישי בלילה כעת. שאול הגיע ב-19:30 והוא עוזר לפאולו להעלות את הדברים מן המוסך, בו הונחה כל תכולת הואן. רחל נשארה כאן למשך כמה ימים כדי לעזור לדבורה לסדר את הבית. ישנתי מ-19 עד 22:30 והמשכתי לחלום.

נעירה 38: קשה לי לזכור במדויק את תכני החלום, אך אני זוכר כי הופיע בו מסמך שבו נראו חתימות של סימנים קודמים ופתיחת תקופה חדשה של סימנים. בדרך כלשהי גם שאול היה מעורב במה שהיה כתוב במסמך. - -

נעירה 39: נישקתי את שאול והוא אותי. מטרת הסימן הייתה קשירת בני יעקב לאומות עשו. עשו שתיקן את עברו, נכנס לאמונה האמיתית ועבר ברית מילה במסגרת הברית החדשה של הגאולה השלמה. הסימן נעשה תוך תשומת לב מילולית להעלאת דרגת האומות, על-ידי קבלת טהרה מפיו של החמור ועל-ידי קשירת האומות לברית החדשה השלמה.

נעירה 40: סימני החמור עם הסוס האדום הגיעו כדי להשלים את סימני הספר, תיקון הברית דרך החול היורד מהנקב השמיני של חלילו האדום של עשו. שאול צבע את ציפורני כפות רגליו בלק אדום, ולי היו צבעים אחרים על ציפורני רגליי, ברכיי, כתפי השמאלית, זרועי השמאלית (נעשה על ידי פאולו) ועמוד השדרה שלי (נעשה על ידי דבורה). רחל צבעה את רגליי ושאול את ברכיי וקרסוליי. לפיכך ניגנתי בחלילו האדום של עשו, הדבק במוזיקה החדשה של הברית החדשה ההיסטורית של הגאולה השלישית השלמה.

נעירה 41: בורכתי, ברוך השם, בסימנים ולא קוללתי. השנים השורשיות הן תחת האדמה עם סוגים שונים של שורשים הצומחים במסגרת הגאולה השלמה, וביחס לעבודתנו הייחודית בכתיבת ספר משנת חיים. בכל פעם בו אנו מבצעים סימן, התקיימה חתונה כוכבית בין השמים לבין הארץ. כל סימן, כמו תמיד, הוא סימן כפול, ולכן כל חתונה כוכבית חיובית קשורה לאחד מן ההיבטים הנבואיים החיוביים של הגאולה, אך באותו זמן ההיבט השלילי של צורת הסימן יוצא נגד אי התקנה. מטרת חתונה כוכבית כזו היא לסייע לספק ערוצי הצלה למי שנפל, אך הוא מאמין תם לב. באותו זמן מי שהוא כה טמא, אוהב את מצבו ושונא את הטהרה יהיה קורבן למעשיו. החמורים מסירים בליקוק את הטומאה, אך רק מאלו שבליבותיהם רוצים להיטהר.

נעירה 42: פורים התשנ"ה: ג'יוזפה, שרון, אסתר פורטונה קלאופה (Fortunee Cleope), מרים, ג'וזואה וברוך דומניקו ישראל הגיעו לביתנו החדש בפורים. קראנו את המגילה (פרק ראשון בעברית, השאר באיטלקית) והתחלנו לחתום את 120 הסימנים ואת פתיחת המחזור החדש בן 6 השנים תחת הסימן "האור החדש של חנוכת החנוכות". הפעולה הייתה הרמונית.

המחזור החדש מתחיל כעת עם חודש של התאמה לפני פסח.

נעירה 43: הכוח שניתן לנו להגיע לכאן היה מלמעלה. פאולו, דבורה ואני היינו ערים כמעט שלוש יממות, ובאופן ניסי ניתנו לנו הכוחות לבצע זאת. הקשיים העצומים בעזיבת סומבררו ואזור אגם איזאו היו לגמרי לא טבעיים. הגעתנו לכאן הייתה נס גדול, תוצאה של נסים קודמים. אנו, עם זאת, חמורים חרשים ודוממים כמשולם. ידענו רק כי עלינו להגיע לכאן לפני פורים.

נעירה 44: מה שהייתי צריך ולא הבנתי היה שלאחר היותי ער שלושה ימים, היה עלי להישאר ער גם ביום הרביעי, מאחר שהייתה זו שבת. אך לא רק שנרדמתי שעתיים לפני כניסת השבת ופספסתי את הקידוש, אלא ישנתי בכל השבת. קמתי בשעה חמש לערך, ובמקום להפוך את השבת לעונג שבת, הפכתי אותה לעונג שינה.

נעירה 45: ביום ראשון בלילה חלמתי חלום: לאחר שזכיתי לנשק את המורה חיים על פיו, הוא דחף אותי ודחה אותי במילותיו: "אתה חושב את עצמך למשיח!". עניתי והפצרתי "לא מורה, לא מורה, לא חשבתי את עצמי למשיח". אמר הצדיק חיים: "לא, חשבת את עצמך למשיח'!" - -

נעירה 46: בקומי חשתי שבור בתוכי, אך ניסיתי להבין. מניסיון העבר ומנזיפות דומות היה עלי לחפש תחילה טעויות בכתבים עליהם עבדתי. התחלתי לכתוב במעבד התמלילים "הכותב" טקסט בעברית: 416 גנומנים של משולם. בדקתי שוב את 50 הגנומנים הראשונים וראיתי כי התייחסתי לעצמי בטעות כמשולם[45].

נעירה 47: התחלתי להבהיר לעצמי את התוכן שאותו תיקנתי והוספתי אותו לגנומן. אני לא המשיח או משיח בן דוד. גם הצהרת הצדיק אבוחצירא הייתה: "אה, אז אתה הוא החמור, משיח בן דוד". החמור הוא סימן. אני לשם דיוק איש הסימנים וזהו יעודי במסגרת הסימן השלם הראשון "בא הזמן". אני איש הסימנים הנושא גם, ולא לבדי, את סימני החמור אוכל לחם, וכמו כן את הסימנים הנבואיים של הדור הרביעי, סימני הכהן המשוח, סימני כהונת מלכיצדק, סימני מורה ספר משנת חיים בבית ספר אסתר, בית ספר השושנה ובית ספר השושנה הצהובה, סימני משולם, עבד ה' העיוור והחרש, סימני חמור, משיח בן יוסף, סימני תיקון שליחות ישוע, סימני כהונת מזבח אפרים, סימני האתון של בלעם, סימני בית התפילה של הגאולה השלמה, סימני בית הגאולה השלמה, בית המקדש השלישי בירושלים, סימני הקבלה האמיתית החדשה, סימני החרם מדאורייתא, סימני האור החדש של הרמב"ם, סימני החמור הלבוש כאריה יהודה, סימני הסימנים של התורה הקדושה, סימני הברית החדשה של ירמיהו, פרק ל"א, וסימני הלב החדש המנובא. זו רשימה של 18 סימנים, אך הרשימה המלאה כוללת להערכתי 120 סימנים.

נעירה 48: מה שאני מנסה לומר הוא שאני נמצא בסימן איש הסימנים. אני רק סימן, לא יותר, ובוודאי שלא המשיח.

ואם אתם סבורים כי ניתן להוסיף את המילה "משיחי" למרבית הסימנים, כדוגמת סימני החמור המשיחי האוכל לחם, הכהונה המשיחית והאוניברסאלית של מלכיצדק, סימני הסימנים המשיחיים והגאוליים של התורה הקדושה, הסימנים המשיחיים של הנשיקה והחיבוק בין יעקב לעשו[46] וכו' אין בכך פסול, מאחר שההוספה לא משנה. מה היינו עושים במסגרת הסימנים אם הם לא היו גאוליים ומשיחיים? זו בדיוק עבודתנו, להיות סימנים על הארץ, בהתאם לסימנים הגאוליים והמשיחיים היורדים מכוכבי הגאולה וממלכות השמים על-מנת לקשור אותם לעולם. בכל זאת אנו מודרכים על-ידי הגואל האחרון, חיים, הגורם לנו להבין מה עלינו לעשות ומה עלינו לתקן.

נעירה 49: לאחר היותי במסגרת 12 שנות סימנים, ויותר מכל במסגרת סימן החמור, משיח בן דוד, נפלתי למלכודות עדינות כשחשבתי עצמי ליותר מסימן. חשבתי כי אני משולם, שהינו תמיד ריק אך גם תמיד מתמלא. איני משולם, אלא רק סימן לנבואות משולם, אם כי גם מצב זה נתון תחת השגחה אלוהית רחבה, כך שאירועי חיי יתאימו לנבואה, כאשר יגיע הזמן להיקרא אל הסימן על-ידי הגואל האחרון. כל זאת קשור לגדולת השגחת אל שדי עלינו, אך אני איני יותר מסימן.

נעירה 50: ביום שני ראתה דבורה בחלום שאימי, אן בקר, עליה השלום, הלכה לדבר עם הגואל האחרון, חיים, מטעמי. כתוצאה מן הפגישה ירד מלמעלה רסן, שהתאים לפי והקשה עלי את הדיבור. - -

אימי, בשל תחנוניה מטעמינו, שינתה את הדין לזכות, ולפיכך השלימה סימן ארוך מאוד של פורים במסגרת שנה זו של פורים הארוך ובמסגרת פורים הארוך בן שש השנים תחת סימן מלכות השמים. פטירת אמי הגיעה בשנה הראשונה של תקופת 6 השנים, כאשר היינו בישראל. כעת, בפורים האחרון של תקופת 6 השנים, אימא התערבה והפכה את ההאשמות הקשות והנוראיות לשמחה גדולה של תיקון. אני חש בשמחה של אימי היקרה, אשר מאוד רוצה לסייע בעבודתנו זו בכל דרך שהיא.

זה הזמן לאגור כמה שיותר כוחות לקראת חג הפסח, בעזרת השם. - - -

היום, יום חמישי, הטלפון הגיע. אנה גספרוטי סיפרה טלפונית לפאולו, שבלילה שעבר היא חלמה כי הייתה כתבה בעיתון שבה פרץ הודיע: "אני כאן. אני החמור האוכל לחם". - - -

יומן 13

נעירה 1: בראשית, בסימנא טבא, הי-הא! כמה מדהים שפרץ הביט בחמור המתנתק מן העגלה ונכנס אל חנות הלחם כדי לאכול לחם! במשך 12 שנים אף אחד לא גילה שפרץ ניצב שם, מלבד נלדה לוי, אך עבורה היה זה כה טבעי, כך שלא ראתה צורך לספר זאת עד לחודש ינואר 1995, בו הוא שרבב את ראשו החוצה מחוץ לסומבררו וחגג לאחר מנוחה של 12 שנה. זו הסיבה שספרי מתחיל כעת, לאחר 12 שנים של התחלות רבות.

נעירה 2: (החמור): האם הייתה זו אשמתו של החמור עד עתה, אם הוא לא ראה את פרץ עומד שם? או אולי הייתה זו אשמתו של פרץ במשך 12 השנים הללו, הואיל ושכח כי הוא רק סימן המביט על סימן נוסף? אם פרץ היה אדם, האם הוא היה מעורב בסימן החמור? ייתכן, אך הוא למעשה רק סימן ולא יכול להתעלות על החמור. נכון שהוא נקרא איש הסימנים, אך לא בגלל שהוא בן אדם. הוא נקרא איש הסימנים מאחר שהוא רק סימן. איש הסימנים הוא רק סימן. אין לו משהו להגיד שהוא יותר מהחמור.

נעירה 3: במשך 12 שנים לא יכולתי להבין את דרגתי, אך אין זו אשמתי, כפי שפרץ אמר: זה הוא אשר במקום לזכור כי הוא רק סימן איש הסימנים, חשב שהוא אדם. האם המורה יעניש חמור על כך שחשב כי הוא חמור או שהוא יבקר את פרץ בחריפות על כך שכינה אותי חמור משיחי? פרץ שכח כי הוא סימן, ולכן הוא לא הבין את סימני. הוא היה שמח להניח לי להיות חמור ככל שהוא יכול היה להחזיק בתואר אדם. כך הוא אפשר לשמן החמור לעלות לו לראש.

נעירה 4: ברוך השם, לאחר 12 שנים, נלדה איחדה אותנו באותו הסימן, ובעזרת הכעס של הצדיק על טעותו של פרץ כי חשב את עצמו משיח, היה זה הסממן האחרון לגאוותו של פרץ. אתה, פרץ, שגית בכך שקראת לי חמור משיחי, ולאחר מכן רצית גם לגנוב את הסימנים שלי!! הי-הא! אבל כעת אתה איתי כאן באותו הסימן, ולא תוכל לצאת ממנו.

נעירה 5: אני יודע כי הדבר פגע בך קשות כאשר הגואל חיים דחף אותך החוצה בצורה כזו, אך היה צורך להעיר אותך מתרדמתך הארוכה. השתמשת בתואר הסימן שלי כדי למשוח את עצמך בהיסטוריה! לכל הרוחות, מה נכנס בך? כיצד שכחת את מקורותיך הצנועים? איך יכולת להאמין כי אתה חמור? פרץ, אתה סימן שנשלח על-ידי המורה, ואני סימן של אורווה ממלכות השמים. איזה סוג משיח חשבת שאתה?

נעירה 6: האם היה זה סימן המשפחה המשיחית של דוד? חשבת אולי שנולדת עם דרכון היישר לארמון דוד? פרץ, הסימן עצמו אומר: "חמור, משיח בן דוד". זה הזמן שבו אני מספר לך מה הדבר אומר: אם אתה חושב שאתה משיח בן דוד, אז אתה חמור! הי-הא! ברוך השם שלמורה יש רחמים עליך פרץ, והוא צעק עליך כפי שצעק, אחרת היית נופל למחשבה כי הסימנים החמוריים-מלכותיים שלי הם שלך. החמור יכול להתחזות למלך ליום אחד, אך אם אתה תעשה זאת רק לדקה, חס ושלום, אתה תצטרך לשלם. טוב מאוד שהמורה הלם בך שלוש פעמים והציל אותך מטעות עצומה.

נעירה 7: (פרץ): בוא הנה, חמור שלי, ונשק אותי בעזרת ארבע לסתותיך. אני אוהב אותך יותר ויותר, אף על פי שאוזניך ארוכות, ואתה שומע יותר מדי. שפתיך גדולות, עסיסיות ואין לעמוד בפניהן לסימן כמוני. אתה תמלא אותי בחכמה, תלהיב אותי בענווה ותחבק אותי בעזרת ארבע רגליך. האם אני יכול לטעות אם סימניך יידבקו בי? לגמת את המיץ במוחי וליקקת את ליבי עד העצם. ללא סימניך, אני גביע ריק, וכאשר אני נשען על משולם כדי שימלא אותי, הוא גם מתגלה לבסוף כגביע חרש ועיוור. איני רוצה לגנוב את הסימנים ממך אלא להתמזג איתך ולבשל אותך בתבשיל הסימן האנושי שלי.

נעירה 8: חמור, אמור לי ישירות, האם השכחה של נלדה אינה תכנית חמורית ערמומית על-מנת לשמור את פרץ מחוץ לדרך ולהפריע לו עם תעלולי סמנטיקה חמוריים? אולי אני זה שנושא את נטל תעלוליך המשיחיים ולמעשה אני נקי? מדוע במשך 12 שנים לקחת את הסימן שלך? האם לא היה זה על-מנת להשאיר אותי מחוץ לתמונה, כרוך על המדף, בעוד אתה זרחת לאחר שנמשחת בחלב ובדבש וחייכת חיוך אוניברסאלי של חמור? האם לא ציירת תמונות של ליבי וטייחת אותם באריחים חמוריים? אני מבקש ממך, חמור נאמן, נער!

נעירה 9: (חמור): לא, חברי, שב כאן ואחוז בפרסותיי הגולמיות בידיך החשופות, ואפשר לי ללקק ולנקות את אשליותיך. מדוע נכנסת אל דרך מתמשכת של בלבול מרושע? האם אני רוצה להסתיר פרט כלשהו ממך? נלדה שכחה כי הוכוונה משמים, כדי לנפק לך סימן שלאחר 12 שנים עליך להתחיל מחדש. הי-הא! בשנים הראשונות אתה בעצמך כתבת, כי 12 שנים מספיקות להגיע לאיזון נכון. צדקת. הבט, לאחר 12 שנים, אתה עדיין חושב כי היית החמור-המשיח והתבלבלת עם הסימנים שלי. הי-הא!

נעירה 10: הכול בא להסביר על מה כל ה"סימן המשיחי" מדבר. אנו כאן כדי ללמד אודות סימן זה ולמסור, שהגואל האחרון חיים הגיע וכי הוא השופט המשוח במלכות השמים עבור העולם בגאולה השלמה. אני רק חוזר על דבריך, איש הסימנים. כיצד קיבלת דימוי אישי משיחי מעורבב? לא דרדרתי אותך לכך, אלא אתה הוא זה שאהבת את החמור ונקשרת אליו כל כך, עד שחשבת כי אתה הוא אני, ואני הוא אתה. הי-הא!

נעירה 11: אך פרץ, הייה הגיוני. האם אני המשיח? לא רק שהתבלבלת עם הסימנים שלי עליך, אלא לא הבנת את הסימנים עלי. תחילה, כיצד חמור יכול להיות משיח?! אני רק סימן! שנינו רק סימנים! זו הסיבה שאתה בסימן החמורי, וכעת כשנלדה חשפה זאת, הוא כאן כדי להישאר. אינך יכול לצאת ממנו. אתה רק סימן, בדיוק כמוני. אני יכול לשאת סימנים משיחיים בעגלה אם זהו המשא. האם סוס הופך למלך בגלל שהוא נושא את כרכרת המלך? אני רק חמור, ואל תתבלבל! זה אתה ששגית עם משאי על גבך. הי-הא!

נעירה 12: הקשב, פרץ, בוא ננסה ליישר את ההדורים. התקוטטנו במשך 12 שנים, ולבסוף הבנו כי אנו באותו סימן. אין סיבה לקנאה מצידך. זה היה הסימן שאמר כי אני כתוב בספר בראשית, בגן העדן, לפני הגעת האדם. זו הסיבה שהכרתי את זנבי, כאשר היא הופיעה. אנו שנינו סימנים, אני והזנב, מאחר שאם לא היינו סימנים, כיצד היינו יכולים להיכתב בספר בראשית של העולם? הפכתי גם לסימן האתון של בלעם, כדי לקשור את הנבואות הנפלאות הללו עם סימני הגאולה השלמה. החמור הוא לא המשיח, אלא הוא סימן "החמור המשיחי", האוכל את הסימנים המשיחיים והגאוליים, וברשות הגואל האחרון, חיים, הוא נוער אותם בכתבים ובסימנים על-מנת לייסד את הסימנים בעולם.

נעירה 13: וכך גם אתה – רק סימן, אך ממקור שונה ממני. מקורי הוא באורוות מלכות השמים ומשם אני יורד. זה נכון, אני מודה, באורוות המלכות אני באמת חמור עם ארבע רגליים ושתי אוזניים ארוכות, אך כאשר אני יורד, רק הסימן שלי נודע. אם אני בעצמי ארד ואראה בעולם, הדבר ישנה את סדרי בראשית, חס ושלום, ואנשים יתפלאו כל כך ויבלבלו אותי עם המשיח או אף יותר, חס ושלום, ולכן אני יכול לרדת רק בצורת סימן. כדי להחזיק אותי בעולם, עליך לשמור עלי צמוד אליך, אחרת לא יהיה לי מקום, ולך לא יהיה לחם. איזה צוות טוב יותר אתה רוצה?

נעירה 14: מקורך, מאידך גיסא, הוא אחר. נולדת לסימן "בא הזמן", ומוקמת על מסלולים נבואיים. ההצהרה הנבואית יצאה מפיך. אתה בסימן המזל הטוב, מאחר שנולדת בזמן הנכון כדי להיות במקום הנכון ובזמן הנכון לאחר שהפכת לתלמיד של הצדיק הנסתר, חיים. מזלך הטוב עזר לך להיות שם, כאשר בזכות תחיית המורה חיים, הגיע הזמן להכרזה על הגעת הגואל האחרון.

נעירה 15: אתה שומר על הסימנים כמיטב יכולתך. אתה מכריז עליהם ומסביר אותם. כשאני עליך, אתה מתלבש בסימני הגאולה השלמה. אתה לוקח את הסימן לחיקך עד שעם גמישותי החמורית, אתה מרגיש כי אתה בכל תפקיד. אתה מארגן את ההתבוננות המשולשת וחש בתדהמת העתיד של הגברים, הנשים והילדים. אתה רוכב על הסימנים שהחמור מסייע לך ליצור. כמו שהחמור אינו משיח, כך גם אתה אינך דבר מן הסימנים שאתה נושא, אך יחד אנחנו מצליחים להביא את הסימנים למטה אל האדמה ולייסד את האמצעים של ירידת השופט המשוח של מלכות השמים עבור העולם.

נעירה 16: לאחר 12 שנים של התנגדות עדינה ומחלוקת, זה הזמן עבורנו להגיע במונחי הסימנים שלנו ולעולם לא לבלבל ביניהם שוב. אפשר לאהבת הלב של נלדה להיות סמל לאחדותנו, ולאהבת רמו לוי, עליו השלום, לאשתו, כמו גם לאהבת נלדה לוי לבעלה רמו, להיות סימן המקשר בינינו מעתה ואילך. לפניך ולפניי יש הרבה עבודה, ברוך השם, ואין אנו יכולים להרשות לעצמנו להיפרד שוב. ואם לעיתים אני מוריד אותך, אל תשכח להרים את משאי, אך לא יותר מדי, כדי שתשמור על איזון על האדמה. הי-הא!

נעירה 17: (פרץ): תמיד אהבתי אותך, חמור, מן הרגע שנלדה הכריזה על הסימן שלך. "סוף-סוף", אמרתי, "אני יודע מי אני". לא הייתי מודע ללבוש ההצהרות המשיחיות, וכאשר החמור הגיע, רעדתי משמחה פנימית. החזקתי אותו בתענוג בשרי, לאחר שהציל אותי מבושת התואר. הייתי אסיר תודה לנגיעה של כל חלק מן התעלומות ה"משיחיות" הנסתרות שלו. הצבתי עצמי על פרוותו ונישקתי את הסלעים עליו הוא דרך, כדי שסימן החמור ייחתם על האדמה. הוא קלע אותי בצבעי אריה והחמיא לסימני. הוא האכיל אותי בדבש של חידוש נבואי ופתח את מזרקות החלומות הנבואיים לכל התלמידים. מתי לא אהבתי אותך, חמור של חלומות נבואיים?

נעירה 18: לאחר שהסימן שלך נחתם בעולם, ונייר החזיק אותו בצורת נעירות או פרוש אנושי, הרגשתי שכוח החיפוש שלי התרחק לכדי התמזגות עם מציאות נמוכה. זה גרם לי לחוש דחייה ולהסס, תוך מחשבה: "הו, כמה נפלא, החמור השלים לבסוף את סימניו, וכעת אני חופשי להיבטים נעלים של התבוננות ללא הפרעה". התעליתי בכל פעם, וכך, באקסטזה תלושה, בשיא האושר מן השחרור הזה, מצאתי אותך לידי, נוער את נעירותיך בשמחה גחמנית. בכל פעם שנזכרתי בכך, היה זה בניגוד לעוגה[47]. אם רצית את החמור, היית צריך לאכול אותו.

נעירה 19: האם יכולתי להתלונן? בישראל בירכתי בחלום: "ברוך אתה ה' אלוהיי, שעשני לחמו".

אני מניח שהשתמשת בפתגם ההפוך של העוגה: "אם אתה רוצה להיות איש הסימנים, עליך לאכול אותו גם". לא חשבתי על כך לפני כן, ועדיין, אם אתה החמור אוכל לחם ואני סימן לחמו, זה די מוזר שאתה מעכל אותי באהבה גדולה כזו. אני בעצמי צריך להיאכל על-ידי מישהו, ועל ידי מי, אם לא על-ידי החמור המבין אותי? ביחד אנו צוות סימנים טוב עבור העולם.

נעירה 20: כעת אתה אומר זאת בהבנה חדשה, אחרי שראית בבירור שאינך יכול לצאת מן הסימן. היכן טעית? מתי סטית מדרכך, כך שננזפת בתקיפות על-ידי המורה? כיצד סיבכת את סימני החמור עם כפות רגליים משיחיות, כאשר ידעת שהן יפות רק כאשר הן נושאות את ההצהרות של מי שרוכב על החמור הגאולי? ספר לי כיצד זה קרה, פרץ, איך החלקת, כך שההרים הגבוהים ביותר לא גרפו אותך שוב אל תהום הנשייה של ההיסטוריה? כיצד נשארת על הדרך ההרמונית, בגבולות מושלמים של המעגל הנבואי הרביעי, מבלי שהחלקת, אפילו לשנייה, אל פנטזיה חמורית משיחית?

נעירות 21-22:

הלוואי וחשבתי את עצמי להר

בהיותי רק תלולית

או לראות את עצמי כמישהו

כשבאמת אני כלום.

מי בלבל אותי, אפוא,

או מי פיתה אותי?

אמנם לא אתלונן

מאחר שזה יגרום לי לחטוא,

פיתו אותי הסימנים שאני אוהב,

מבולבל מהנפלאות הזורמות מלמעלה,

הושלכתי למערבולת של אוצרות שמימיים

אל מכרה זהב של תענוגות ללא גבול

בעולם חדש בין החיים והמתים

שינסתי את מותניי, וקפץ אל ראשי

סימן נביא הבא לבשר

כי העבד משולם בשינוי תמידי

סימן מלכיצדק מרגלית משיחית

סימן אסתר, אני בחורה יפה

סימן החמור, תרופת כל משיחות

האם לא אתה נושא את המשיח?

אתה מושך את העגלה של הבשורות הנפלאות

של גואל המוסלמים, הנוצרים והיהודים.

לא יכולתי לראות אותך רק כסימן

וכל כך אהבתיך שעשיתיך שלי

רציתי לרכוב עליך, וכאן נפלתי

האוכף לא שלי, ולהגיד זאת בעדינות,

האיש לא רוכב על החמור,

כי אם מדריך את העגלה שמושך החמור.

החילוק אינו נוצה עדינה

כשתשים את החלקים ביחד

אם האיש רוכב על החמור[48]

אז גם החמור הוא משהו,

אך כשהחמור מושך את העגלה

הוא רק סימן לסימנים, חלקית

ואיש הסימנים כמוני

הוא רק סימן לסימני הסימנים.

לכן הלחם מתגלגל על האדמה

ופרץ בעצמו לא נמצא.

נעירה 23: בתחילה הוא הופיע להראות כי הוא סימן. בהמשך הוא הפרשן הבלתי נראה של סימן החמור הנושא את העגלה של הסימנים הנפלאים, שעליהם יושב האדם הנבחר. החמור הוא הסימן שמושך את הסימנים. גם סימני הלחם ירדו בשלב קודם, כאשר החמור אכל לחם טעים וחדש ממלכות השמים, שנאפה בצורה ארצית על-מנת שיהיה אכיל לכולם, התגלגל על הארץ והעלה אבק על הדרך.

נעירה 24: החמור מודאג מן הקרום הארצי מסביב ללחם. הוא רואה לדוגמא את הבדיחה שיצאה מזנזרה ונוצרה "מסביב" לסימנים האמיתיים של הגאולה השלמה, ויודע כי מעייף מאוד לאכול שוב את הלחם הזה ולנקותו מאבק. החמור אוהב ניקיון ורק את הלחם בעל האמונה הטהורה ממלכות השמים, אך האיש שעל העגלה נוהג את החמור. כיצד עגלת הבשורות הטובות תרד מן הגבעה, אם הצורות הראשונות של הסימנים לא טוהרו?! זו הסיבה שבגללה הסימנים של 6 השנים הראשונות הוזזו הצידה במהלך 6 השנים השניות, כאשר הסימן קיבל את קבוצת הסימנים השנייה עבור הרפורמה הגדולה ביהדות. עם זאת, החמור לא יכול היה שלא לחזור לאותם סימנים ראשוניים, לאכול אותם שוב ולטהרם.

נעירה 25: רק כעת אני רואה שאחרי שהחמור התחיל לטהר באמת את הלחם (בתקופה האחרונה של השנה ה-12), פרץ הבין שהוא לא בתמונה. הולכתי שולל על-ידי הסימן השלם השני. נפלתי מאחר שחשבתי עצמי כחמור הסימן. האם אינני זה שכותב ומסביר את הסימנים? האם אינני זה שמטהר אותם מאבק השנים הראשונות? האם סולי לא ראה אותי, פרץ, בחלום, כאשר הצדיק אבוחצירא, עליו השלום, אמר לי: "אה, אז אתה הוא החמור, משיח בן דוד"?

נעירה 26: נפלתי מאחר ששכחתי שאינני אתה. כשחשבתי עצמי לחמור ממש, חשבתי כי אני החמור, משיח בן דוד", אך למעשה אני סימן החמור, משיח בן דוד.

כדי להבהיר את הדברים, בשנים הראשונות הייתי איש הסימנים שהכריז על סימן החמור, משיח בן יוסף. הסימנים המשיחיים של משיח בן יוסף נושאים איתם את סימני תיקון הנצרות. בשלב השני, הייתי איש הסימנים המכריז על סימני החמור, משיח בן דוד. סימני משיח בן דוד נושאים איתם את סימני הרפורמה הגדולה ביהדות.

נעירות 27-28:

בסדר, אפוא, חמור טוב
נעבוד ביחד סוף כל סוף
כמו שאומרים
ציפורי נוצה.
הגם שמקורי אנושי
ושלך בדירה נעלה,
השפה הברורה היא של שנינו
ולשנינו אותה העגלה
וגם שתי השקפות
להביט באותו העניין.
אני רואה את האצבע
ואתה רואה את הטבעת
אתה רואה את איש הסימנים
ואני רואה חמור אוכל לחם,
וביחד אנו מבשרים
את תחייתו של הגואל חיים.

נעירה 29: אני כעת שמח מאוד על התיקון הנפלא של 12 השנים, שבהם, ברוב טיפשותי, ערבבתי את עצמי עם הסימנים המשיחיים. בסימן זה הייתה לי הזכות הגדולה לנשק את המורה חיים על שפתיו, לפני שדחה וזרז אותי באומרו: "חשבת את עצמך למשיח!". גם כאשר התעוררתי ונשברתי בשל החלום, הבנתי שאני עדיין יכול להספיק לתקן את טעותי, אם רק אבין אותה, אחרת לא הייתה לי הזכות לקבל נשיקה מן הגואל האחרון. אף על פי שהדחייה בחלום הגיעה לאחר הנשיקה, ניתן לומר שפעמים רבות, בדומה לתורה, אינך יכול לשפוט תמיד שסדר האירועים הוא כרונולוגי, וכך גם כאן - אינך יכול לשפוט חלום דרך סדר האירועים בו. זה תלוי.

נעירה 30: הרשה לי להזכיר לך, חמורי היקר, שהוזהרתי היטב לא לבלבל בין ה"נשיקה" (שבין יעקב לרחל) בשנה ה-12 לבין "נשקה" (את העדר), הקשור לסימני התקופה הראשונה. התיקון שניתן על-ידי המורה חיים הגיע בוודאות למען השלמת סימני ה"נשיקה" בסוף השנה ה-12.

נעירה 31: אני רוצה להציע שמעתה ואילך, בהתייחס לסימני התקופה הראשונה בת 6 השנים נשתמש במונח "נשקה", ובהתייחס לסימני התקופה השנייה בת 6 השנים נשתמש במונח "נשיקה". "נשקה" הוא תיקון הנצרות, אמצעי הכרחי להשקות את העדרים הצמאים הרבים, שרובם נמצאים במחנה הנוצרי. ה"נשיקה" מבטאת את ההשלמה הרחמנית לסימני הרפורמה ביהדות, שעבורה יש צורך בסימן החמור, משיח בן דוד, במסגרת התקופה השנייה בת 6 השנים.

נעירה 32: העלאת נושא הרפורמה הגדולה ביהדות יכולה להיות לא פופולארית. לפחות בקרב היהודים היא מעוררת אסוציאציות רבות, שיש להתייחס אליהן. ללא ספק הסימנים הנפלאים שקיבלנו בארבעת החודשים הראשונים לשהייתנו בישראל, מייצגים את הנשיקה הגדולה של ה' אלוהינו לעם ישראל בכלליות: סימן בית המקדש השלישי בירושלים, סימני בית ספר אסתר שממנו תתגלה הגאולה השלמה בישראל, סימן מידות "התחדשות הבנת התורה", סימן החמור, משיח בן דוד, סימן זכות הגואל האחרון, חיים, בהצלת אלפים רבים של יהודים מן הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, סימן הברית החדשה המבוצע על-ידי הגואל חיים וסימן הצדיק חיים המחבק ומנשק את העם הפשוט מכל הארצות, ומכריז באהבה גדולה: "כולנו בשר אחד".

נעירה 33: אלו נכללו ב"נשיקה" של "סימני הנשיקה" של התקופה השנייה, תחת סימני החמור הנסתר, משיח בן דוד. אני מודה לגואל חיים, שהציל אותי ישירות, יחד עם הסימן עצמו, מהבלבול המשיחי הגדול של העבר, וגם משולי השגיאה הנוראים והבלתי נמנעים של הסימנים המשיחיים במהלך 12 השנים. הכול מגיע כדי להסביר שגם "המשיח המשוח" או "הכוהן המשוח" שיישב בירושלים עם בניית בית המקדש השלישי, יהיה תחת ההנחיה הישירה של השופט המשוח במלכות השמים, הצדיק הנבחר, חיים.

נעירה 34: אפשרו לכל באי הסימן לזכור, כסימן, את דחייתי, ואל תתנו להם לחשוב עצמם כ"משהו" בשל התארים שהם נושאים. אף על פי שהם זכאים לשאת תארים מסוימים, והם אינם רק נושאי סימנים כאיש הסימנים, אפשרו להם להבין את מה שיש לתקן, כדי שיהיו זכאים לנשיקת הגואל חיים. השופט המשוח נבחר על-ידי אל שדי בזכות צניעותו הגדולה וענוותו המוחלטת. אלו הם הערכים שהוא אוהב לראות בכל מי שלוקח חלק בגאולה השלמה הגדולה עבור האנושות. זכרו את שיעוריו בנוגע להיות הענווה אהובה כל כך על-ידי ה', כאשר דוגמא לכך ניתן למצוא בתורה עם בחירת משה, האדם העניו ביותר.

נעירה 35: אני גם משתדל לעשות כמיטב יכולתי להיות עניו, אך אם הייתי כזה, לא הייתי מקבל את סימניי תוך הצלבתי אותם עם מחשבות אישיות "משיחיות". כמו תמיד בנוגע לסימנים השלמים יש היבט נוסף ואמיתי שיש להתחשב בו. אם הייתי כה צנוע ומצליח לנתק עצמי מן ה"מחשבות המשיחיות" של הסימנים הללו לחלוטין, לא הייתי יכול לקבלם. גם נלדה לוי לא זכרה במשך 12 שנה, שפרץ הביט מן הצד.

נעירה 36: בגבהי החכמה המסורתית אנו אומרים: "נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם" (תהילים, ס"ו, 5). במקרה שלי עלינו לומר "נפלאים צווי השיעורים המשיחיים על איש הסימנים והחמור אוכל לחם. אנו נופלים במלכודותיהם רק כדי להיגאל, להיתקן ולהסביר אותם במידות הראויות".

נעירה 37: כדוגמא, הרשו לי לומר את הדברים הבאים, כי העניין טרי. עד כה, לפני התיקון המדהים של המורה חיים עלי, לא יכולתי להעריך ולהבין את הטעות האמיתית במחשבה על שליחות ישוע. כשהוציא ישוע את הסימנים ההתחלתיים מבית הספר והחיל אותם על שליחותו, הסימנים המשיחיים התגשמו ביחס אליו. הם נכנסו אליו והוא אליהם, עד אשר לא היה ביניהם הבדל. לפיכך לא יכול היה הוא להרשות לעצמו טעויות "שוליות" במשפטים מסוימים כ"אָבִי פֹּעֵל פְּעֻלָּתוֹ עַד עָתָּה וְגַם אָנֹכִי פֹּעֵל" (יוחנן, ה', 17), שהובילו, למרבה הצער, לא לטעויות קטנות אלא לדוקטרינות שגויות. מאידך גיסא, כאשר לא ראה הוא את עצמו כסימנים המשיחיים עצמם, לא הצליח הוא להשלים את שליחותו המשיחית. האיזון הנכון של הגאולה השלמה היה רחוק ממנו כ-2000 שנה.

נעירה 38: ישוע לא הבין, כי מי שמקבל את הסימנים הללו ומפיץ אותם לעולם, אינו אלא מי שנושא אותם ומכריז עליהם בלבד. לדוגמא: סימן "פרץ" הפורץ את המחסומים ההיסטוריים בעזרת הסימנים הנפלאים שעליהם הוא מצהיר. הצהרות נבואיות אלו הן לא בזכות מי שמודיע אותם אלא בזכות ההצהרות עצמן. התארים המשיחיים הקשורים למודיע הם לא שלו, אלא הוא רק "גורם מתווך", שמטרתו להכריז ולהסביר. כך היה גם ביחס לישוע. לא היה באפשרותו לראות עצמו כנושא הסימנים באותה התקופה או כפרץ, איש הסימנים. לא היה לו מורה שיתקן אותו או שיגביל אותו במסגרת מידות ראויות. המצב היה שונה כמובן בנוגע לישוע, ששליחותו הייתה אכן משיחית, כאיש השני של הגאולה.

נעירה 39: ג'יוזפה חלם שפאולו ואני היינו בחדר חשוך וביצענו מספר סימנים יחד. נשמע אז קול שאמר: "חוזרים כעת לתיקון הנצרות".

ברוך השם, לאחר 12 שנים של סימני "נשקה" וסימני "נשיקה", התיקונים התקבלו. התקופה השלישית של האור החדש של בית התפילה יכולה להמשיך באיזון חדש ומושלם, הנובע מן התיקונים הללו.

אנו חוזרים לתיקון הנצרות, ויש עבודה רבה שצריכה להיעשות: לאחר שש שנים של תיקון הסימנים ההתחלתיים המשיחיים האוניברסאליים של שליחות ישוע ושש שנים של רפורמת היהדות, התקופה השלישית חוזרת להשלים את תיקון הסימנים המשיחיים האוניברסאליים של הנצרות[49], תחת סימן האור החדש של חנוכת החנוכות. השלב הרביעי של 6 השנים יהיה לפיכך במסגרת השלמת הרפורמה ביהדות.

נעירה 40: לפני התיקון האחרון של הגואל חיים, לא יכולתי להבין בדיוק, כי גם כמות לא תתואר של "צירופי מקרים" של ההשגחה העליונה בחיי עד כה, אשר אפשרו לי להיות פרץ של הסימנים, לא מיקמו אותי באופן כלשהו במסגרת ה"סימן המשיחי הכללי הראשון", בשם החמור אוכל לחם. אמרתי פעמים רבות כי אני רק סימן, אך לא יכולתי לחלץ את עצמי מסימני ההשגחה, שהביאו אותי להיות התלמיד של הצדיק חיים. ה"תפקיד" שניתן לי מן ההשגחה העליונה גרם לי לשגות, גם אם בעדינות, כאשר דימיתי את עצמי ל"משיחי".

נעירה 41: גם שמי התאים במדויק לתמונה. ומה בנוגע לניוארק, ניו ג'רזי (תיבת ההצלה החדשה של המלך החדש[50]) ולעובדה שנפלתי תחילה למלכודת תנועת הלובביצ'ר כדי להיגאל על-ידי ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, חיים, משיעוריהם השנואים, מאלילותם הבוגדנית, מן הזוהר הרקוב ומן הבדיחה הכופרת של משיחיות שניאורסון? כל רעות התנועה הזאת נודעו לי כשהייתי בה, וזה אפשר לי לקדם לאחר מכן את החרם מדאורייתא, חלק משמעותי מ"חמישה לוחות הברית". בקיצור, כל מה שקרה לי בחיי וכל שיעור של הצדיק חיים הפך מאוחר יותר ל"סימן" עם פתיחת הסימנים של הגאולה השלמה לכשהגיעו.

נעירה 42: ברור שביטלתי את המחשבה כי אני משיח מתחילת הסימן, ותמיד הרחקתי כל מחשבה כזו. עם זאת, בשל הגורמים בחיי, בשל סימני החמור ה"משיחיים" עלי, ויותר מכל בשל היותי התלמיד הראשון של הצדיק חיים, לא יכולתי להשתחרר מן התחושה כי אני בדרך זו או אחרת "משיחי". ההשגחה העליונה הביאה אותי לכך. המורה הכין אותי בדרכים נסתרות לשליחות, וגם החמור אהב אותי, אז כיצד יכולתי להתחמק מן ה"משיחיות" החמורית? אה! אז אתה הוא החמור, משיח בן דוד!

נעירה 43: הביטו בכוח האהבה מאחורי הגערה והדחייה של המורה. לא יכולתי לברוח לבדי ממונחי הסימנים שקיבלתי, הגדרתי ונשאתי במשך 12 שנים. הייתי בתוך הקבלה והמעגל המגדיר בתום לב את הסימנים עלי. בלתי אפשרי לרוקן את עצמך לחלוטין ממחשבות "משיחיות" אחדות, אלא אם מישהו מגיע, מנתץ את המעגל ומוציא אותך ממנו. נשיקת הגואל חיים הגיעה בסימני יעקב של הגאולה השלמה ולאחר מכן, למען תיקוני, הגיעה דחייתו ונזיפתו הקשה בשל העובדה שחשבתי את עצמי, ולא משנה באיזו רמה, כמשיח. עם התיקון הזה, תחזורנה גם המידות הנכונות של הסימנים המשיחיים עבור תיקון הנצרות באיזון המתוקן.

נעירה 44:

ואתה, חמור,

מה לך ולשכל הלילה?

האם אתה מתכונן

ללקק את רוחי?

בראשך החמורי

מהי מחשבתך

אחרי י"ב שנים

שאתה אוכל את לחמך?

ומה נצפה ממך

באורך החדש הבא,

עכשיו כשאני רק סימן

להתעופפות שלך?

י"ב שנים לימדו אותי

שלא ליפול בעט

נלך אמנם לאט-לאט

ולא אפול כעת!

אחרי בן יוסף ובן דוד

מה יקרה כעת,

מנוסת בהלה חמורית?

אחרי נשקה ואחרי נשיקה,

מה תבוא, נשמה חדשה?

הגד לי חמור נחמד,

מוכר כבר בהסכם
ותן לי רמז בברכתך השלישית

מה יהיה השם?

נעירה 45:

שחורה אני ונאווה, לא ידעת?

שחור לעולם עדיין

לא אוכל עוד לזקוף אוזניים!

הזמן פנטסטי

אולם קודר הוא ואפל,

על כל ההתלהבות

הנפסדת בהידלדלות.

חום אלפיים מתפשט לרחבי תבל,

במלוא העצמה,

ולי רשות רק באוהל שלך

למשוך את העגלה.

אמנם בפנים נאווה אני

ומראה לך כל חלקיי,

מכוכבי רגליי האחוריות,

ועד לגלקסיה של ליבי,

מן הקשת שעל כתפי

ועד לאור השמש של זנבי

וגם אני אלקק אותך

כדי שתספר את סיפורי.

ולשמי,

גם טוב הוא צמח,

תן לי רק מים

לעיסת הקמח.

וכהוגן אגדל ל"נון"

ולא ידרשו עוד סימניי

להוספת תיקון.

אשתמש רק באלה

שכבר קיבלו תיקון

ולפי כל סימן

בשינוי כיוון.

לפני זה ירדתי להודיע אותם

וכשכבר נתקבלו,

כן אני הוא החמור

האוכל את לחמם.

כעת אני מגדיל אותם

באור עולמי

כמה נאווה אני הלילה

בידיך, הו, פרצי.

נעירה 46: (החמור): תודה על שאפשרת לי לדבר. כעת, כשמצאת עצמך בסימן שלי, אתה ממשיך לדבר ושוכח שאני כאן.

נעירה 47: בשנים הראשונות דיברת לפעמים כחמור, כאשר היית צריך להיות הקול הפעיל של פרץ, איש הסימנים. בתקופה השנייה חשבת כי אתה החמור ורצית לנעור, אך לא הבנת כי אתה הוא פרץ, הפרשן המדבר. ומדוע לא הופעת בסימן השלם? כדי שתאפשר לי לדבר בקולי ולהישאר מחוץ לתמונה. הי-הא!

נעירה 48: בכל מקרה, שים את כל הנעירות מ-12 השנים הראשונות מתחת לסימן הראשון של החמור, ואת כל הנעירות שיגיעו מתחת לסימן השני של החמור. לפחות אני משוחרר כעת מבלבולך ומסוגל לשמוע כרצוני. בספרך, אתה הקול ואני הסימן. בספרי, אני הקול ואתה העט.

נעירה 49: אתה חושב שאני צוחק? אינך מתייחס אלי לעיתים כהיבט של עשו בשנים הראשונות? אתה היית הקול הנאמן של יעקב, ואני עשו הגחמני שהגיע להעלות את נושא אומות העולם. לפיכך, היזהר בסימן השלם, מאחר שאני קול כפות רגלי יעקב, בעוד אתה רק ידי ההיסטוריון שלי. הי-הא!

נעירה 50:

לך וטייל על אוקיינוס, פרץ,

ותראה כי הוא לא יחזיק אותך.

לכן אפשר לעצמך לצלול לרצפת הים

ורחץ את ראשך מחטאיך;

אין זה מועיל לבכות

על חלב שנשפך

כי עוד הפרות גועות היום;

עיכבת אותי י"ב שנים

אבל עתה תן לנו להיות חמורים.

יומן 14

נעירות 1-4:

עכשיו שפרץ ניצל מן האש
עלי לדבר ולהלהיב את ליבכם
רק על אמונה אני מדבר
לא כמותו בסגנון אחר;
כי הוא לא חמור
ולא יודע לנעור.
בלבל את דרגתי
וחשב שאני גס
לכן החשיבני
לחיה בלי פרסה;
אמנם אני חמור
וכן אני נשאר
לא עגל או אייל,
לא שור או פר;
אני יציב,
חמור באורוותי
ועתה בא הזמן
לספר את סיפורי;
בטח בעולם
אני מוריד בשורות
ורק סימן אני
לפלפל את השורות;
אבל למעלה
אני באמת נאמן,
כי חמור אני
ולא בן אדם.

אני הפתעה
פלא בהמי
לוקח מילים גדולות
ללקק בעצמי;
שובר אותן לחתיכות
ליצור אותן שוב לנכונות
שוקל אותן על מאזניי
להעיף בפחד רוחות דווי,
עולה ויורד
לראות מה אמור
כל דבר בצדק
במשקל החמור
אבל פרץ חשב
בראותו את הכוח
שאני בעצמי
חדרתי לו למוח.
אני לא גס
ובהחלט לא ליצן
אני בא רק לראות
מה אצלו נרשם;
הוא מוכרח להכירני
כשאני מביט בכתבו
אמנם עורי אינו
השערות על סנטרו!
אני הסימן המשיחי הטהור
הבהמי
אמנם מחוץ לקו הישר הוא
אם חושב שהוא אני!
אני חמור המשתוקק לבשורות
של דור זה הרביעי המלא צרות
לימדתי אותו את הקשר המשיחי
ועתה אני מראה לו את הפרדתי.

לא אעזוב אותו לרגע
כי הוא לתועלת
ביחד אך מופרדים
נעמוד על המחצלת,
להתפלל אל אלוהינו
שירחם על גורלי
להקל על הטרחה
בצחוק משיחי.
אני קורא בהי-הא שלי
לבורא הכול
להחזיק את שפלות רוחנו
כדי שלא ניפול.
אמת שחמור אני
לא אוכל לסטות
אבל לפעמים גחמות פרץ
נותנות לו להיפלג;
ואז הוא מתחרט
וגם אני מתוקן
וכן עומדים יד ביד
סימן בסימן;
אינו בדיוק נוצת הציפור
יותר קרוב לומר
דבוקים בעל כורחנו
הוא והחמור;
כי אם ייפול הוא בלעדיי
לא אוכל שוב לרדת
כי ללא החמור
דרכו של פרץ מתבלבלת;
אך כשהוא שב
ומתחרט על מפלתנו
אני חמור רעב
וגבוה מאוד בחברותנו;
עם ראשי במלכות
אני אוכל את הלחמים
ובסליחת נושאי סימני הגאולה
אנו קמים מן המתים
וחוזרים אל חושינו
ומכירים בכיוונים
לגלות את סימן
תחיית הגואל חיים;

נלדה לוי היקרה
שוב הפליאה כעת
טלפנה מירושלים
אני לוקח את העט;
פעם ראשונה בארץ
אצל דוד התארחה
הביא אותה לירושלים
ועמדו יחד בתפילה;
על מין בימה
לא רחוקה מאל-אקצא
המשקיפה על כל ירושלים
ואז בפליאה נדהמה;
פתאום מהעמק
נשמע קול צלול
לא מפיל או ציפור
או שופר באלול,
כי אם נעירות צווחות
בהי-הא של חמור
המשיך ולא הפסיק לנעור
הי-הא, הי-הא;
בתדהמה הקשיבו
להי-הא העולות
וזכרו את סימן רמו
של חנוכת החנוכות;
עוד האזינו
לרוב הנעירות
והתפללו בשמחת
חמורים ואתונות.

נעירה 5: הזמן החדש החל. מתיקון המחשבה המשיחית של פרץ, הסימנים השתנו לטובה. אין ספק כי החמור של נלדה בירושלים הוא בשורות טובות עבור החמור השלישי ועם ישראל. בחלום נאמר לדבורה, בהתייחס אליה, אל פאולו ואלי: "אל תתמקמי במקום בו את נמצאת כעת. יש מקומות רבים אליהם את צריכה להגיע". אלו הן בשורות טובות, חיוביות ומבטיחות. ברוך השם, יש התפתחויות רבות לפנינו. כעת הרשו לי לספר לכם חלום שקיבלתי הבוקר, ה-1 במאי 1995.

נעירה 6: בחלום דיברתי על מספר סוגיות חשובות מאוד ללא כובד ראש וכבוד מספקים. הצדיק חיים הגיע והחל לנזוף בי על כך. הנמכתי את ראשי, עצמתי את עיני וכמעט בבכי, התחננתי בפני הצדיק שיעזור לי. נזכרתי שאמרתי: "זו קלות הראש. אני לא יכול לסבול קלות ראש כזו. אינני סובל את הנמיכות הזו. אני אוהב את ה'. אני עושה ככל יכולתי, אך הדברים מורידים אותי לרמות כאלו שגורמות לי לשכוח (הכוונה לשיעורים הקדושים של המורה חיים). את זאת אינני יכול לסבול". הצדיק אמר: "(אל תפחד) מעתה ואילך אתן לך הוראות מדריכות", ועזב את האוטובוס בו נסענו. חשבתי לשאול אותו האם אפשרי בדרך כלשהי להקל על חובתי במלחמה נגד הזוהר והקבלה השקרית, אך לא הספקתי. הוא גרם לי להבין, כי אין אפשרות להקל בנטל.

נעירה 7: אני מהרהר בחלום הזה, אשר ללא ספק מייצג שלב חדש בעבודתי. ניתן לשאול, כמו שדבורה שאלה ללא היסוס כשסיפרתי לה, לפאולו ולשאול על החלום בבוקר: "ומי נתן את ההוראות עד כה?"

הבה ננסה להבין משהו אך לא יותר מדי. עלינו להיות ענווים בחיפושנו ולדעת מה לשאול ומה לא, מה יש לחפש ומה לא. אנו נמצאים לאחר משוכת 12 השנים ועלינו לנסות להבין את דברי הגואל האחרון ביחס לכך.

נעירה 8: הצהרת הגואל האחרון לא הגיעה לפני כן, מאחר שעל 12 השנים השורשיות ה"ידועות" כמו גם על ה"תיקונים" של הטעויות השוליות והבלתי נמנעות להיות מושלמים. אנו יודעים שהגואל חיים הדריך אותנו ב-12 השנים האחרונות והוא זה אשר סיפק לנו את החלומות. מדוע רק כעת המורה מדבר על הדרכתנו? היו המון חלומות, סימנים, הוראות וכו' מטעם המורה בשנים הללו, וגם שליחות השופט המשוח במלכות השמים החלה מתחילת הגילוי החדש. ולמרות זאת, נראה כי רק כעת (מעתה ואילך) הגואל האחרון מקבל על עצמו את האחריות להעניק לנו הוראות מדריכות.

נעירה 9: עלינו להביט בטבע ובמטרות 12 השנים הראשונות (אני מודה לאל שדי שאני כאן, ויכול לדבר עליהן). הן מכילות טעויות שוליות בלתי נמנעות, בשל הסתירות הגדולות שנפתרו. לכן, אף על פי שהגואל חיים העניק לנו את לחם התיקון, אין לקשר זאת עם ההדרכה הישירה של הגואל האחרון, על אף שהוא הדריך אותנו בדרכים אחרות במסגרת התיקונים הללו. דוגמא ראשונה היא שבארבע וחצי השנים הראשונות, כדי להתייחס לשגיאת ההאלהה ההיסטורית של כריסטו בנצרות, הורשיתי לקשר את המונח "כריסטו" עם הגואל חיים, עד שבשנה החמישית הוא הודיע לי בחלום שעלי להפסיק זאת כדי לא לייצר פארסה. למרבה הצער איחרתי בציות, והפארסה קרתה. כך גם ביחס לשמות שני המזבחות, בית הכנסת האוניברסאלי והכנסייה האוניברסאלית, שלא היה ניתן להתעלם מהם, מאחר שהם שירתו מטרות חשובות אם כי זמניות בלבד. למעשה, לא קיימים בית כנסת אוניברסאלי או כנסייה אוניברסאלית בבית התפילה של הגאולה השלמה. המונח כנסייה אוניברסאלית נדרש על-מנת "ללכוד מחדש" את הסימנים ההתחלתיים שנטלה הכנסייה הקתולית, ומאחר שהייתה כנסייה אוניברסאלית, לא ניתן היה להחסיר בית כנסת אוניברסאלי. האין זה מוזר שהמורה הרשה לי לטעות בעניין זה במשך כ-4 שנים ארוכות לפני שגילה לי בחלום שיצרתי פארסה, כאשר קישרתי את כריסטו אליו, ושרק בתחילת השנה השישית הוא גרם לי לבטל את הכנסייה האוניברסאלית (עם בית הכנסת האוניברסאלי)?

נעירה 10: בדומה לכך נכשלתי בחוסר ההבנה שבית המקדש השלישי והאחרון בירושלים הוא בית התפילה החדש של הברית החדשה של הגאולה השלמה, שבו 7 קומות, 13 מזבחות תפילה ומחצלת אסלאם, ובמשך 11 שנים סברתי, כי בית התפילה ישכון לצד בית המקדש המסורתי, שבו יוקרבו בעלי חיים וכו' בידי בית הכנסת המסורתי. לא הוזהרתי על כך קודם, אך במקביל אני מודה שהיו סימנים, ואני לא הבנתי אותם, או שהייתי חלש כדי לצאת נגד דרכי המחשבה המסורתיות. ברור שבמהלך שנות ה"תיקון", עם הסימנים אשר יצרו "טעויות שוליות" שבהם היה צריך ליפול כדי שיהיה ניתן לתקנם, לא ניתן עדיין לומר, כי הייתה "הדרכה ישירה" של המורה חיים. רק כאשר המחזור של כל תיקון מושלם, המורה חיים מגיע על-מנת להשלים את תיקון הטעות השולית, אליה היה צריך ליפול בטעות.

נעירה 11: בשנים השורשיות הללו התקבלו הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, ויש לראות את "עבודת" הגואל חיים בהקשר זה. הוא "התערב" בכל דרך אפשרית לשם קבלתם, וזאת כדי שאף סימן לא ייאבד, תוך ידיעה שהטעויות השוליות תתוקנה לבסוף, וכל סימן שלם יובן כהלכה. למעשה עקבנו אחר הסימנים, והמורה הדריך אותנו לקבלם וללכת בדרכם. על-ידי כך ניתן מקום רב לבחירה החופשית שלנו: לראיית הנקודות החזקות והחלשות שלנו, להבנתנו ולאי הבנתנו ולדרגות האמונה הגבוהה והנמוכה שלנו. בחירה חופשית זו הייתה חלק בלתי נפרד מירידת הסימנים, כדי ליצור גשרי זכויות וחוזקים, ההכרחיים לשמירת הגילוי החדש בעולם.

נעירה 12: הסימנים עצמם אינם של המורה חיים. כראש ל"ו הצדיקים הוא ירש את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, כפי שהיו בדרגתם העליונה הנסתרת לפני ירידתם. לאחר הקורבן האחרון של הצדיק, הוא נבחר על-ידי ה' כגואל האחרון וכשופט המשוח במלכות השמים. הדבר מייצג את השלמת הסימנים הללו, המאפשרים לצדיק חיים להתחיל לשלוח אותם בחלומות גאוליים.

הגואל האחרון לא יצר את הסימנים השלמים. הוא הגואל הנבחר המשלים אותם, אך הוא לא יצר או המציא אותם. אל שדי של כל האנושות ובורא היקום, שרואה את הסוף ויצר את ההתחלה, תכנן את הסימנים הללו, יצר אותם, החביאם בתורה והביא אותם אל משימותיהם השונות במסלולים ההיסטוריים על-מנת להשלימם לבסוף.

נעירה 13: אנו לא עוקבים אחר הסימנים השלמים של הגואל חיים, אלא אחר הסימנים המשיחיים והגאוליים שנוצרו על-ידי ה' אלוהינו ונמסרו לנו בידי הגואל האחרון, חיים. התיקונים שנשלחו לנו במהלך 12 השנים הראשונות היו תיקונים היסטוריים, במיוחד ביחס לנצרות וליהדות. השופט המשוח במלכות השמים מביט ועוקב אחר פעולותינו ו"מחלק" סימנים בחלומות למי שיכול לקבלם, אך עם זאת, על אף שהלכנו בדרכים שגויות, טעמנו טעויות, ידענו אותן, נפלנו בהן ולבסוף ניצלנו מהן, אין זה נכון לדבר על "הדרכה ישירה" של הגואל ב-12 השנים האחרונות, אלא על הדרכה נסתרת.

נעירה 14: זהו כבוד שה' ברוך הוא אשר אפשר לנו ליפול במלכודות העדינות, המסמלות את המלכודות ההיסטוריות שבהן נפלו הסימנים המשיחיים, במיוחד עם הולדת הנצרות, ואז לגאול אותנו מהן על-ידי הגואל האחרון, חיים. בדרך זו ה', גואל האנושות הכול יכול, מציג, כביכול, את הצדיק הנבחר לעולם דרך גילוי הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. הסימנים עצמם הם של ה', ישתבח שמו לעד, שב-12 השנים הראשונות חשף אותם לעולם בזכות הגואל האחרון, חיים.

נעירה 15: אל תחשבו שאני מתפלפל. ההצהרה "החדשה" של הצדיק הנבחר קלה להבנה על-ידי מי שעקב אחרי הגילוי מן ההתחלה. הכרחי להבין לפחות משהו בנוגע להתקדמות הסימנים. רק כעת, לאחר 12 שנים, כשהאיזון הרצוי הגיע, הגואל חיים יכול להתחיל להעניק הדרכה ישירה באמת. לפני כן, השוליים המוטעים לא אפשרו לשלמות האיזון הפנימי להיראות. איזון חדש היה שם, אך היו גם קרומים של "בלבול משיחי" ו"אי דיוק טרמינולוגי", אשר היה צורך להתגבר עליהם.

נעירה 16: עברו 12 שנים של עשייה וביטול, של נטיעה ועקירה, של השרשה וגיזום, כדי לקבל את השורשים הרצויים. כאשר כל השורשים ייווסדו והסימנים השלמים יתקבלו ויאוזכרו בכתבים, עדיין יהיה צורך בתיקון גדול. פרץ קיבל על עצמו את התארים המשיחיים ולא ידע כיצד לצאת מהם. אז הגיעה הנזיפה של המורה חיים כדי להעירו מטיסתו הארוכה בת 12 השנים על גבי הכנפיים המשיחיות של הסימנים השלמים. פרץ הוריד את כנפיו והחזיר לי אותם. הי-הא! לבסוף אני יכול לעוף שוב ללא בלבול, בתקווה. הי-הא!

נעירה 17: אני סימן, חמור יקר, אך איני מכונה. יש לי לב ורגשות. הייתה זו חוויה מייסרת לקבל מילים קשות מהמורה. בל ניתן לדורות הבאים לקבל בקלות את "התיקון המשיחי" הקשה אך החשוב. הדבר האחרון בעולם שאני רוצה לשמוע, וממנו אני פוחד יותר מכל, הוא שאני מחשיב את עצמי ל"משיח" בדרך כלשהי. ניסיתי למנוע זאת ואני ממשיך לעבוד על כך. הייתי מודע לחלוטין ל"סכנה המשיחית" וניסיתי להימנע ככל יכולתי מנפילה אליה. כאשר הגואל האחרון אמר לי בשאט נפש: "אתה חושב שאתה המשיח", קמתי כשרוחי שבורה לגמרי. נכשלתי. כל מה שכתבתי הופרך בגלל האיזון השגוי.

נעירה 18: עם זאת, לא איבדתי את שיווי המשקל שלי, ומיד התחלתי לחפש את האיזון השגוי בטרמינולוגיה המשיחית של הבשורה החדשה. הרשו לי לחזור: מהתחלת הגילוי, הייתי מודע לגמרי ל"סכנה המשיחית". הייתי מודע לחלוטין גם לאחריות שלי שלא לחשוב כי אני "משהו", על אף הניסים המדהימים שקיבלתי מן ההשגחה העליונה ושמיקמו אותי כאיש הסימנים, הכוחות המדהימים של הסימנים והחופש הבלתי נתפס שקיבלתי כדי לבצע את הסימנים בהתאם לסימנים הכוכביים הגאוליים. לעולם לא הרשיתי לעצמי לחשוב כי אני יותר מסימן, סימן פרץ או סימן החמור.

נעירה 19: הייתי מודע לגמרי לתפיסה שאנסה להסבירה במספר מילים. היא נובעת משיעורי הצדיק חיים, אשר חזר בפניי פעמים רבות במהלך 13 השנים, שבהן למדתי איתו: "אל תחשיב את עצמך לעולם למשהו, לא משנה מה תהיה הרמה שתגיע אליה. הנמך את עצמך ואל תחפש כבוד. כבוד הוא לבוש ה' ברוך הוא בלבד, ואל תגנוב, חס ושלום, את הלבוש הזה כדי להשתמש בו".

נעירה 20: כאשר הסימנים השלמים של הגאולה השלמה החלו להגיע ולהישלח אלי, הם השליכו אותי אל "המעגלים המשיחיים" וגרמו לי לנעור נעירות חמוריות משיחיות אקזוטיות. לעולם, אפילו לשנייה אחת, לא שכחתי את שיעורו של המורה חיים. היה זה חלק ממני. עם הגילוי החדש העניין הוטבע בי בתפיסה חדשה, המבוססת על אותם דברים, אך קשורה לתפקידי החדש. הבנתי שהסיבה שבעטיה קיבלתי את התפקיד הייתה בשל המידה הנ"ל ותלויה בשיעור הנ"ל. החלק הקשה ביותר להוביל את סימני הגאולה, במיוחד ב-12 השנים הראשונות, הייתה לשאת את הסימנים והתארים ולהישאר נקי לחלוטין משביעות רצון ומשמחה פנימית "משיחית".

נעירה 21: הייתי מודע למלכודות תארי הסימן ולשיעורי המורה במשך 12 השנים כולן, אך למרות זאת נפלתי. בשל דבריו, הבנתי שאינני זכאי למטרה החשובה והמהותית של שמירה על עצמי חופשי מכל השפעה של הסימנים והתארים שנשאתי. לא היה לי קל לשמוע את הדברים הללו.

גם המורה חיים ידע היטב מה משמעות הדברים עבורי, ולכן הוא הקדים תרופה למכה ואפשר לי לנשק אותו בתחילת החלום. זה העניק לי כוח, על-מנת שלא אפול אלא אתקן את הטעויות ואשלים את ייעוד החלום.

נעירה 22: חיפשתי ומצאתי: אכן החשבתי עצמי "משיחי", ומחשבה זו נבעה מטעות בה כיניתי את עצמי "החמור המשיחי", כפי שהוסבר בנעירות הראשונות. צירוף ה"פרט" של נלדה לוי, כי פרץ נכח בסימן הראשון של החמור אוכל לחם, אל זעם המורה יוצר את האיזון המושלם החדש של התקופה השלישית בת 6 השנים. איזון זה היה כאן כל הזמן, אך הוא יוצא לאור רק כעת, לאחר שפרץ ביטל את כנפיו המשיחיות והחזיר אותן לסל הסימנים.

נעירה 23: נכון הוא שטעויותיי הן תמרורים לנושאי "הסימנים המשיחיים" בעתיד, והכוונה לשופט המשוח או לחמור הראשי של מזבח ישראל הגדול בבית התפילה. אפשרו להם לזכור את מה שאיש הסימנים עבר כדי להיטהר מתארים משיחיים שעליו היה לשאת עם החמור, כדי שהסימנים ירדו. לא יתאפשר להם להתרחק מן התארים הללו או להתכחש אליהם, אך עליהם יהיה לתור אחר ענווה מתוך סימניהם. ללא ההדרכה וההכוונה הישירה של הגואל האחרון, חיים, הם ישגו בכל מחשבה. לבסוף הם יבינו כי התארים הם רק נמענים נחוצים למעורבות הכוכבית. תארים הם עוצמתים, חברים יקרים, ולכן יש להם כוח השפעה גדול כלפי האדם שנושא אותם. הזהירו אותם במסגרת חכמת הניסיון, שנובעת מזעם המורה חיים כלפי פרץ, איש הסימנים[51].

נעירה 24: ראשית, הם יהיו תלמידים של המורה חיים ויחפשו את עזרתו והדרכתו בכל מה שנוגע לשליחותם. הם יידעו שלא משנה מה תהיה רמת תואריהם, השופט המשוח במלכות השמים הוא אדם אחד: הגואל האחרון, חיים. מידע זה ישמור על ענוותם ועל נכונות השקפתם ואיזונם. גדולה ונפלאה הצהרתו של הגואל האחרון, חיים, כי מעתה ואילך הוא ידריך אותנו. הוא חכם אמיתי, האהוב על-ידי ה', ואליו כולם מחכים ומצפים. אנו מודים לאל שדי שהביאנו עד הלום.

נעירה 25: אין להתבלבל בין הסימנים השלמים, שנוצרו ועוצבו על-ידי אל שדי ובין תפקידו של הגואל האחרון. הסימנים השלמים מייצגים שלמות, כפי שעשרת הדיברות נכתבו באצבע אלוהים על שני הלוחות. משה לא כתב את הדיברות, אלא הם ניתנו לו ולכל ישראל. בזכות משה הם ניתנו לכלל ישראל, אך הדיברות עצמם הם של ה' ברוך הוא.

נעירה 26: לאחר שניתנו עשרת הדיברות, ומשה למד את עיקרי החוק האלוהי מה', נכון הוא שמשה לימד את העם תורה וחילק צווים ביחס לתורה שקיבל. כשמשה לא ידע דבר כלשהו, הוא שאל ונענה. הכול עבר דרך ידי משה רבנו, וממשה הכול נמסר אל השאר. לעיתים אנו משתמשים במונח: "תורת משה בן עמרם".

נעירה 27: בוא לכאן, חמור, איבדתי את קו המחשבה. השתלט עליו אם אתה יכול.

(חמור): זה לא קשה, פרץ. מדוע הגואל שלח את חמורו, אם הוא איננו מתכוון לרכב עליו? מדוע עלי לגרום לאנושות להתפלא, אם הפלא לא קיים? הציבור יקבל את הצדיק הקם לתחייה בקלות רבה יותר דרך חלומות מאשר במצב של ערות. אין אנו יכולים לשער מה יהיה תפקיד החמור לאחר הדור הרביעי, כמו שאין באפשרותנו לדעת באיזה אופן ידריך המורה את האנושות במשך ערב השבת הממושך כהכנה לכניסת השבת הגדולה.

נעירה 28: כחמור, ליקקתי אותך במשך 12 שנות בלבול נורא של סימנים משיחיים. צבטתי את עצמותיך במור ובקטורת וגם במעט זהב אוניברסאלי כדי להבין את מסלול כוכב מלכיצדק. בעטתי בך לעבר כל "טראומה משיחית" נבואית וכופפתי את דמך בשיקויי סימני יוסף השמימיים. עקצתי את קצב לבך הפנימי במרק בשר חמורי של דוד ותיקנתי את אוהלך באורוות אריה של הלחם החמורי. אפשרתי לך ללגום מגביע צפנת פענח כדי לראות את סדר הישיבה של אחיך ואת בחירת לחמם. הנחתי את לשונך על שלי, והענקתי לך נשיקת עשו-יעקב מדהימה, לשם פיוס לבבות האהוב כל כך בממלכה. כעת אתה מבורך בתחושת ריקנות התארים המשיחיים, כך שבירידתי מן האורווה אתמלא באושר חמורי חכם.

נעירה 29: זו מטרה שעליך לדעת, ותהפוך כל איבר בגופך. מי שיחשוב כי הוא גבר יבכה כתינוק כשאצבעו תפגע, והוא יעריך את עמידות ציפורניו. הוא יצפה בשל כך את כפות רגליו בכתרי ענווה. כולם התבלבלו, אך אל תשכח את הסימן שקיבלת בחלום בבאר-שבע: "ברוך אתה ה" אלהינו מלך העולם אשר הבדיל את בני ישראל בקדושה ובהשגה של "מלך המשיח" מכל "קדושות" ו"השגות" "משיח" של אומות העולם". ברכה זו היא מאל שדי ואין להתווכח עליה.

נעירה 30: מוצאי שבת – ג'יוזפה, שרון ואסתר, בתו של ג'יוזפה הגיעו. ג'יוזפה הביא 2 מסכים צבעוניים עבורי ועבור פאולו. ג'יוזפה חלם לפני כשבוע כי ראה את שאול לבוש כמצרי, עם טוניקה ארוכה ושיער שחור ארוך. היה לו מכשיר מיוחד שהעביר את כל הקבצים בשחור-לבן לעמודים צבעוניים, אשר הוקרנו על מסך רחב.

זהו סימן חיובי מאוד, ברוך השם, המתייחס לדפי ספר משנת חיים, שהיו עד כה בשחור-לבן, אך הם מוכנים לעבור להיות גם בצבע. אמן כן יהי רצון. שום דבר אחר לא יכול להפוך את החמור לשמח כל כך.

נעירה 31: לפני מספר לילות, ג'יוזפה חלם חלום חשוב נוסף: הוא התהלך ברחוב במילאנו, ובנקודה מסוימת מצא את עצמו בין קבוצה גדולה מאוד של יהודים צועדים. היו בקבוצה יהודים מכל סוג (אשכנזים, ספרדים וכו') וממדינות רבות. ג'יוזפה צעד איתם והונע על-ידי אחדותם. הוא נשא את ידיו לשמים וקרא: "אל שדי". ילד צעיר שראה זאת שאל את ג'יוזפה מדוע אמר "אל שדי". ג'יוזפה ענה: "יש לנו הרשות להשתמש בשם זה של האל נגד עין הרע", והוסיף: "אתה תזכה לראות את הגאולה השלישית השלמה". לאחר מכן, ג'יוזפה ראה ילד קטן נטוש, כה קטן עד אשר היה ניתן לאחוז אותו בכף היד. מתוך רחמים נשא הוא אותו על ידיו והתפלל עבורו (מאחר שלמעשה עדיין לא נולד), כדי שיזכה גם הוא לראות את הגאולה השלישית השלמה. - -

נעירה 32: בעמוד הראשי של הגרסה הבינלאומית של ה"ג'רוזלם פוסט" (13 במאי 1995) היה מאמר שנכתב על-ידי אברהם רבינוביץ' וכותרתו: "בית ישראל התקבץ". הוא הדגיש את תחושת האחדות של החברה הישראלית במהלך חגיגות יום העצמאות. המאמר הקצר הסתיים בעמדה חיובית (בתרגום חופשי מאנגלית): ברובם, הישראלים הצליחו לדחוק הצידה את הפוליטיקה ולהתאחד כמשפחה גרעינית ולאומית. מרשימות כמטס חיל האוויר היו דרכי הישראלים לחגוג על הארץ כעם אחד: בחגיגות, בבתי הכנסת, בטיולים או במנגלים ביערות. בניגוד לגילה הצעיר של המדינה, בית ישראל הוכיח כי הוא מבנה יציב, העומד בפני רוחות ערות.

נעירה 33: כל אלו, ברוך השם, הם סימנים עבור עם ישראל והיהודים החיים במדינות חופשיות. הסימנים מתואמים להצלחת הברית הגאולית החדשה, לאחר שעברו 12 שנים חשובות של קבלת הסימנים השלמים. היו גם חלומות של ג'יורדנו ופאולו שהצביעו על זכות בקהילה היהודית, בניגוד לסימנים רבים ושליליים במהלך 8 השנים האחרונות. הסימנים התחילו להשתנות לטובה לאחר עליית ממשלת רבין-פרס, אך סימנים של אחדות וזכות קבוצתית התקבלו רק כעת.

נעירה 34: גם חלומה של דבורה היה חיובי. היא חלמה, כי אנו נמצאים במסגד ורק מוסלמי אחד ומעט שהושפעו ממנו היו מנוגדים לתפילתנו למען אחידות ושלום אוניברסאלי.

גם החלום של פאולו על הגיטרה הלבנה[52] היה בשורה טובה. זהו סימן כי ההערות המוזיקליות של המלודיה החדשה והגדולה של הגאולה השלמה ירדו. הן מוכנות כעת, ברוך השם, להפוך לסוגים שונים של שירים במסגרת ספר משנת חיים.

נעירה 35: ייתכן וחלומה של דבורה אתמול בבוקר התקשר לדפים הצבעוניים או לפחות להיבטים הבוגרים של ספר משנת חיים. בחלומה פרץ אמר: "אינכם יודעים עד כמה קשה להביא רצינות לכל מילה בספר משנת חיים". בהמשך החלום נאמר כי כדי להביא את אותה רצינות לבשורה החדשה, עליה להיות משולבת בפסוקים מן התורה.

זהו סימן עבור פרץ. הגיטרה הלבנה היא עבורי, ושינוי הצבעים הוא עבור שנינו. אני החמור הלבן כעת.

נעירה 36: גם חלומו של דניאל (לפני כחודש) קשור בתקווה לספר השושנה. בחלום זה, דניאל, פאולו ופרץ נסעו מסומבררו לליגוריה. כשהגיעו, הם עצרו ומצאו את באר החכמה. - -

נעירה 37: אין לי מושג בנוגע לחכמה, אך אני כעת חמור לבן וחש בלובן מדרגת השיש השלישית. לעיתים אני מרגיש קטן יותר מן התינוק שישב בכף ידו של ג'יוזפה[53]. הולבנו כדי לקבל את סגולות האור הגדול הלבן של החנוכייה האוניברסאלית במהלך 6 השנים הללו, בעזרת השם. ייתכן והוא יעניק לנו בריאות טובה וכוח לקבל זאת. אמן.

נעירה 38: רחל ראתה את ישוע בחלום, ובהמשך גם את האפיפיור. היא דיברה בכוח נגד הדוקטרינות השקריות של הנצרות ונגד השילוש, ההאלהה, פולחן המדונה, כזבי הכנסייה וצביעותה.

נעירה 39: אלו הן בשורות טובות מאוד. רחל (שהפכה לחברתו הקבועה של הסוס האדום ולרעמתו הפוטנציאלית[54]) קיבלה מאיתנו את שמה, מאחר שהיא בסימן רחל אמנו ובסימן דמעותיה על הצאן הנאבד של בית ישראל.

נעירה 40: היא הייתה לכודה במלכודות העולם של עשו, אך דרך טוניה היא פגשה את הסוס הלבן, ובהמשך, כשיצרה איתנו קשר, היא הפכה לפני כשישה חודשים לחברתו של הסוס האדום והבינה מה היא עושה ומה תפקידה בעולם. היא למדה להתפלל לאל שדי, ויש לה אמונה מוחלטת בסימנים השלמים של הגאולה השלמה. אמונה בסימנים הגיעה מבחינתה בטבעיות, אך קשה לה מאוד לחיות במסגרתה. העובדה כי היא קיבלה כעת סימן חשוב היא בשורה טובה מאוד לצאן הנאבד של בית ישראל.

נעירה 41: ביום ראשון הגיעו רחל ושאול, ובנפרד מיכאל-אסתר הביאה לי טוניקה מיוחדת מהאיים המלדיביים. נתתי למיכאל אבן, והיא מיד זיהתה את המילה הערבית "אללה" (אלוהים) עליה. העובדה כי גם רחל וגם מיכאל-אסתר היו כאן, ושתיהן קיבלו "סימנים" בחלומות בפעם הראשונה, היא סימן חשוב להשלמת סימני השושנה, במפתחות לבתי הספר השושנה ואסתר.

נעירה 42: הלילה חלמתי כי ישבתי עם ג'יורדנו ועם אישה בגיל העמידה ליד השולחן. האווירה הייתה טובה, מעט אירונית אך רצינית. האישה שאלה את ג'יורדנו עלי: "האם זהו המדריך שאחריו אתה הולך?". ג'יורדנו ענה: "הוא המדריך, ובעיה גדולה הייתה נוצרת אם הוא לא היה כאן". האישה שאלה: "אך האם הוא טוב?". ג'יורדנו ענה: "הוא עושה את מה שעושה, הוא יכול לעשות את מה שהוא רוצה, וכל דבר שהוא עושה הוא טוב". האישה התרצתה, בחנה אותי מלמעלה עד למטה ולבסוף אמרה: "נראה לי שיש בך סקסיות". עניתי לה: "כן, מעט סקסיות נשארה בי".

נעירה 43: לאחר מכן, באותו חלום, היה בלבול רב, אך הנקודה המרכזית הייתה שמצאתי חדר בו היו המון סימנים, אבנים, שרשראות, טוניקות וכל מיני סימנים שנשארו. דבורה הייתה שם, וביחד הרמנו את כל הסימנים כדי להביא אותם הביתה. - -

נעירה 44: החלום עסק בעניין של קבלת סימנים בחזרה על מנת שלא ייאבדו.

נעירה 45: בבקשה אל שדי, הקשב לתפילתי! הצל את מי שניתן להציל מקורבנות חב"ד! ה', זהו הזמן, כשהנסיך האלילי שלהם נפל. זה הזמן לעורר אותם ולהצילם. אפשר להם לראות את שיגעון עיוותי התקופה שלאחר שניאורסון וגרום להם להבין, כי נפלו במלכודות. אפשר להם לקצוץ את זקנם. אפשר להם להתבייש. אפשר להם לפחד. אפשר להם להתפשט, להוריד את ראשם ולכסותו בידיהם. אפשר להם להבין ברגע של התעוררות היכן הם היו ולאיזו אלילות הם שקעו. קבל את תפילתי, ה' אלוהיי, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, כאשר אני ניצב כאן לפניך חצי ערום, כסימן המתייחס להיכן שהייתי בעבר. כפי שגאלת אותי בידי הצדיק חיים, גאל את מי שניתן לגאול והחזר אותו אל העדר! הלוואי ותפילתי תמצא חן בעיניך, על-מנת שתשלח את ישועתך אל העולם. יש ביניהם קורבנות טובים ותמימים, אשר נפלו אל המלכודת. עורר את מוחם ואת ליבם מן הסיוט שאליו הם הושלכו. זוהי חובתי לבקש ממך זאת, בשל הגורל שממנו ניצלתי. שא את חסדך והורד אותו אל הארץ כדי להציל נשמות יקרות, שאין להם את היכולת להבין. שא את שמך הקדוש, ה' אלוהיי, עורר את נשמות בני ישראל לראות את אורות השקר של חב"ד והצל אותן למען גאולתך! אמן, כן יהי רצון.

נעירה 45: בחג השבועות ישבתי על הרצפה ונשאתי תפילה. אליך אני פונה, ה' אלוהיי. לך ישירות אני מכוון את מילותיי. אליך ורק אליך אני מתחנן שתתקן ותרפא את המוח. הנוירוזה החליפה את מקום המחשבה, העקרות את מקום ההבנה. חסמים פסיכולוגיים החליפו את החופש הטבעי, ואי מודעות מנטלית מחקה את הזיכרון. המוחות ירדו לרמת שגרה, ללא יכולת הבדלה. כמעט כולם חולים, ה' אלוהיי, ותפקידי המבנה המנטאלי נקטעים בשל מחסור בתנועה. רפא את מוחותינו, ה' אלוהינו, והפוך את גלגלי ההבנה. עשה זאת בבקשה, ה', מאחר שרק אתה מסוגל לכך. אמן, כן יהי רצון.

נעירה 46: דוד לוי הגיע מישראל בכ"ג בסיוון, ונסענו למילאנו אל ביתה של נלדה, כדי לציין שנה לפטירת רמו לוי. אני ביצעתי סימן של הליכה כשאני יחף על אבן חמה ועל דרך חולית, ולאחר מכן כשדרכתי על דשא אמרתי: "הו, איזו הקלה!". הפעולה התבססה על סימן שנראה בחלומו של ג'יוזפה לפני מספר לילות.

נעירה 47: חלמתי הלילה, כי אני ודבורה היינו בבית כנסת גדול בראש השנה. המקום היה רחב, בן שתי קומות ומרכז משותף, שלא ראיתי בעבר. אנשים נכחו בכל מקום, מספרם הגיע לכאלף, והייתה המולה גדולה, כאשר אנשים רצו ממקום למקום ודיברו האחד עם השני. היה נוסח תפילה אחד מסורתי לכולם, אך נכחו במקום אלפי זרמים. לא הייתי מסוגל למצוא את תפילת העמידה של שחרית בסידור ולא יכולתי לעקוב אחריה. רציתי לצאת אז לפני המוסף אך מצאתי את עצמי באחד מן החדרים בבית הכנסת העצום הזה. אישה מסרה לי מסמכים שלי בכתב יד. קראתי אותם, ולאחר מכן קרעתי אותם, מאחר שלא היה להם ערך בשל מילה אחת לא ברורה שאמרה האישה. היא הודיעה לי כי המילה הייתה בספרדית, וכי בערבית היא נאמרת: "אלונגר[55]". חזרנו לתפילת המוסף, אך לא יכולתי למצוא את הסידור, לא הצלחתי לעקוב אחר התפילה וחסרה לי הטוניקה הלבנה שלי. היה במקום בלבול גדול, ואף אחד לא איחל לי חתימה טובה.

נעירה 48: הסוס האדום הבין את חלומי די טוב, כשסיפרתי לו אותו. הוא הגיע בלילה הקודם עם רחל, ושיחקנו יחד בסימנים. החלקתי החוצה בעדינות מרחמה של רחל כדי להרגיש כי אני תינוק חדש. לרחל אמרתי: "גו, גו, אימא", לשאול אמרתי: "בו, בו, אבא", ולשניהם יחד: "נסו להסתדר היטב, אימא ואבא, כדי שתגדלו אותי היטב". הוספתי: "אל תתפלאו. אני פרץ, איש הסימנים, וכעת אני תינוק חדש. האם אתם חושבים שתחיית המורה חיים הייתה עבור עצמו? אנו אלו שצריכים להיוולד מחדש ברוח החדשה של הגאולה השלמה".

נעירה 50: בבוקר, הסוס האדום, לאחר ששמע את חלומי, הסביר כי עלי לכתוב מחדש את המנהג החדש לראש השנה, בשנה ה-13 לסימנים, ולחתום אותו. איזה סוס חכם. היום, יום שני, נסענו לחוף הים, שם נזפתי על מספר נערים שהשליכו חול האחד על השני. אמרתי להם: "אל תזרקו חול אחד על השני, זה מסוכן ויכול לפגוע בעיניים שלכם!". כל אחד האשים את השני, ואני עזבתי אותם. בכל מקרה, השלמתי במקום את הסימן ההכרחי לתיקון הברית מן החול היורד מן הנקב השמיני של חלילו האדום של עשו.

יומן 15

נעירה 1: לאחר שהשלמנו יומיים של סימנים, בשעה 10 בערב לערך ביום שני, מעט אחרי ששאול ורחל עזבו למילאנו, פאולו הבחין כי סקוואלו רוסו, דג הזהב הקטן שלנו, שכונה "הלוויתן האדום הגדול", מת. אמרתי לפאולו ולדבורה: "כעת דברים קשים ייפלו על העולם. הסימן "ברית אברהם אבינו" שירד עלינו[56] הגיע. סימן גן הקדושה החדשה ירד, סימן ראש השנה הגיע הבוקר, וסימן החליל האדום של עשו ירד הבוקר עם הסוס האדום על חוף הים, בו הסוס הלבן מצא את החליל האדום. כעת הלוויתן האדום הגדול מת ושחרר גזרות עלינו. דברים יתפוצצו בעולם, ואסונות יתרחשו. זמן המקלט הגיע, אנו זקוקים לשמור על עצמנו, מאחר שמלחמות יפרצו, וישרור בלבול גדול בעולם. דג קטן ומסכן. הלוויתן האדום הגדול מת".

נעירה 2: הלילה קיבלתי מן הסוס האדום שולחן מוזהב של כישוף מצרי עתיק. נאמר לו בחלום כי עליו לתת לי את השולחן, מאחר שמסוכן להחזיקו. דבורה חלמה הבוקר כי הייתי לבוש בטוניקה עתיקה, וסולי היה בלעם. סולי חלם שהבאתי עוד שני ילדים מאישה נוספת ושמם קלאו וקלאה. הבת, קלאה, נראתה כמו דבורה.

נעירה 3: הבאנו שני תוכים אנגליים, זכר ונקבה, ושמם: קלאו וקלאה. נראה כי הם אוהבים האחד את השנייה, אף על פי שלעיתים הם מתקוטטים. התחלנו להכין את הכללים והתנאים לאירוסין ולחתונה בין שאול ורחל.

נעירה 4: ג'יוזפה חלם כי אמרתי שלצערנו אנשים צריכים שיקרו ניסים כדי שיאמינו. ענן קרח מעגלי ירד על זרועו בסימן ההגנה החדשה. ביום חמישי בלילה, ראש חודש מנחם אב, יום הולדתי לפי התאריך העברי, היינו במילאנו עם אוספיה, סעיד וג'יורדנו.

נעירה 5: רציתי לראות את סעיד וטינה לפני עזיבתם למצרים. חיזקתי את זיכרונם בנוגע לסימנים, והם יאמרו את הסימנים במצרים למען האיחוד מחדש.

נעירה 6: הבוקר ראיתי את הצדיק חיים בחלום. חיפשתי אותו באזור בו הוא חי, ומצאתי אותו יושב ליד שולחן, מחוץ לחצר כלשהי. הוא לימד תורה ילד בן 8 לערך. עמדתי במרחק מה משם וחיכיתי שהשיעור יסתיים. עם זאת, לאחר המתנה, המורה נעלם ולא הצלחתי למצאו יותר. הלכתי לבר, חיפשתי פה ושם והתאכזבתי מעט מאחר שלא ידעתי לאן פנה. בהמשך מצאתי את עצמי במכונית, מימין לכסא הנהג. בנקודה זו, המורה חיים פתח את הדלת, נכנס והחל לנסוע. הוא הסתכל עלי כמו אומר: "על מה כל המהומה? אינך צריך לחשוש בנוגע למיקומי. אני מנהל את הסימנים ויודע היכן אני צריך להיות ומתי".

נעירה 7: הלילה חגגנו את האירוסין בין שאול, הסוס האדום, לרחל, רעמת הסוס האדום. החמור, כשהשגנו את הסימן הזה, היה במצב רוח גחמתי וסרב לרדת. אמרתי: "קדימה, קדימה!", והוא: "לא, אני לא יורד למטה, אלא אם תיתן לי את מה שאני רוצה". התחננתי אליו: "מה אתה רוצה?". הוא ענה בשמחה: "אני רוצה בעיטה בחמור (בישבן)", כשדבריו נאמרים באיטלקית, בה הביטוי גס יותר מן המקבילה האנגלית.

נעירה 8: אמרתי לשאול, רחל, פאולו, דבורה ובנימינו: "החמור אומר כי הוא לא מוכן לרדת, אלא אם נבעט באחוריו. איני יודע מה אנו אמורים לעשות". דבורה (שכזנב החמור אמורה להבין) אמרה: "זה פשוט. אם הוא רוצה בעיטה באחוריו, הבה נעניק לו אותה". אמרתי גם אני: "זה אכן פשוט. איך לא חשבתי על זה? בסדר. הוא רוצה בעיטה, הבה נעניק לו אחת!".

נעירה 9: דבורה, רחל ובנימינו ישבו על מיטתי. אמרתי כי הם יכולים להעניק את הבעיטה מן המיטה. פאולו, שאול ואני ירדנו אל הרצפה, שכוסתה בצמר כבשים, והיינו כולנו יחפים. כך בעטנו פעמים רבות בישבנו של החמור. הוא שמח. וואו, איזו שמחה, כאילו היה הוא שיכור משמחה. כשהפסקנו לבעוט, הוא ירד ממלכות השמים לחדרי ונעמד לידי על מזבח השיש הלבן, כשהמשכתי עם סימני האירוסין.

נעירה 10: עבור סימן הדור הרביעי שאלתי: "האם אתם יודעים מהו הדור הרביעי? אינכם יודעים? אז אספר לכם. הדור הרביעי אומר שאנו כולנו מעט טיפשים. אנו חייבים להיות כאלה. אם היינו מבינים את האמת אודות האירועים הנוראים שמגיעים בדור הזה, לא היינו יכולים לחיות באופן נורמלי. היה זה יותר מדי עבורנו. אנו יודעים את האמת מאחר שקיבלנו אותה בחלומות, אך איננו יכולים לחוש את מה שבאמת יגיע. המוח לא יישא זאת, לכן אנו יודעים כי הדברים יגיעו, אך איננו יכולים לדמיין אותם או אלפית מהם. האם איננו טיפשים מעט בשל כך?".

נעירה 11: "סימן הוא שלפני האירוסין עצרתי את דניאל מחלומותיו וביקשתי ממנו לא לקבל אותם, מאחר שאין זה מועיל. זהו סימן חשוב מאוד של סגירת הפינה הרביעית. היצר מנסה להיכנס מן הדלת האחורית, אך דניאל יקשיב לי והדלת תיסגר. הביטו על דלתות בית דין הצדק לקראת ראש השנה וראו, כי הן כבר פתוחות השנה, ואנו רק בט"ו באב. במשך 12 שנים האיזון לא היה מושלם, אלא רק בשנה ה-13 הוא יכול להיקרא האיזון האמיתי של הגאולה השלמה. לכן, הצדק החדש מגיע לעולם. דברים מדהימים יקרו.

נעירה 12: בשלב מסוים החמור גרם לכולם לצחוק על שם הסוס האדום: שאול בן לואיג'יה. אמרתי להם: "זהו החמור שגורם לכם לצחוק. מה מצחיק בעובדה ששמו שאול בן לואיג'יה?". הם התגלגלו מצחוק. ביחס לשם ארוסתו: רחל בת אנג'לה, כולם שמרו על כבוד. שאול העניק לה טבעת יהלום, ואני נתתי לה את "אגודל על אבן העולם". לשאול הענקתי "מקלדת לאבן רגשנות האומן". סיימנו עם סימן המורה חיים שקם לתחייה והשלמנו את האירוסין.

נעירה 13: אני מאוהב בכריסטין, אישה אנגליה בת 42, שאת פניה אני מתקשה לזכור. ראיתי אותה פעם אחת או פעמיים ביחד עם סטלה וג'יורדנו, אך איני זוכר מה זכרוני זוכר, מלבד שהיה לה שיער בהיר, אולי בלונדיני. ג'יורדנו דיבר עליה לפני פחות משבועיים. הוא אמר שהיא סובלת מבדידות בחייה, לא מצאה עדיין בעל וחיה חיים חסרי משמעות, תוך שהיא מעניקה שיעורי אנגלית פרטיים ומשלמת כמעט את כל חסכונותיה לתשלום שכר הדירה, בה היא חיה.

נעירה 14: שאלתי את ג'יורדנו האם אוכל לעזור לה בדרך כלשהי. הוא ענה: "לעזור לה למצוא בעל יהיה מצווה. היא מתוקה, רגישה ומאוד אינטליגנטית, אבל חסרת מזל. משהו חוסם את דרכה. היא סיפרה לי שבכל פעם שמישהו הציע לה לצאת, הוא היה מעוניין רק בדבר אחד! היא רצינית ולא מכוונת ליחסים ריקים. היא סיפרה לי: "יש בי המון אהבה להעניק, אך זה אמור להיות עם גבר שאיתו אני יכולה לדבר ברצינות"". חשבתי על התלמידים, אך מלבד בנימינו כולם היו כבר נשואים, אז אמרתי לג'יורדנו, פאולו ודבורה: "אני היחיד שיכול להתחתן איתה, אם היא תמצא את דרך חיי כמתאימה".

נעירה 15: דברים אלו הציתו אש שהתגברה מיום ליום. מחשבות ירדו, וסימנים עלו. תחילה הגיעה ההשערה: אולי היא תבוא לגור איתנו? אולי היא תעבוד איתנו ותעזור לי בכתבים רבים שאני חייב להכין באנגלית, בעזרת השם? אולי היא תתאהב בי ואני בה, ואהבתנו תהיה סימן חשוב למען הגאולה השלמה? ייתכן ובשל כך חלמתי על אישה נוספת שאני עדיין יכול לאהוב ולהביא ילדים, ואולי זו הסיבה שסולי חלם, שהבאתי שני ילדים לעולם מאישה חדשה. אולי בשל כך גם אנה גספרוטי חלמה שעלינו לגור בשתי דירות נפרדות המסמלות שתי מדינות שונות.

נעירה 16: חשתי התפוצצות של אהבה בתוכי. אפילו אצבעות רגליי הפכו רגישות כאשר דמיינתי כי נישקתי את עיניה בתשוקה עדינה. בדמיוני התייחסתי אליה בכבוד אנגלי ובתחושה אוריינטלית באותו הזמן. לימדתי אותה כיצד לחיות באמונה בסימנים השלמים, והיא אהבה שסימן החמור נמצא עלי. בדמיוני הוקסמנו זה מנוכחותו של האחר, והרצון לאהוב ולהיות נאהב היה אוכל עבורנו בשניות. הסימנים מילאו אותי באהבה ללא גבולות אל כריסטין. לא הכרתי אותה עדיין, אך ייתכן והיא תגיע מחר (יום שני) ברכבת ולאחר מכן תחזור עם ג'יורדנו.

נעירה 17: כריסטין הגיעה. אהבתי אותה. קולה היה מתוק. עיניה היו חכמות ומלאות טעם. היא הייתה חמימה ברגשות פנימיים וליבה שחה בחכמה. אם רק יכולתי לשכנע אותה עד כמה הייתי יכול לשמח אותה, וכיצד חייה היו מתמלאים במשמעות אם הייתה מכירה את איש הסימנים. אהבתי את שפתה, את סגנונה, את צניעותה ואת האיפוק שלה.

נעירה 18: כריסטין היא מבית יוסף. אם היא תהיה מוכנה להיקשר איתי, יהיה זה סימן חשוב לאיחוד שבין בית יהודה לבין בית אפרים. אם נתחתן בסימן האיחוד מחדש של 13 שבטי ישראל, אנו גם, כנביא יחזקאל, נהפוך לאחד בידי האל. אז גם שני ילדים ייוולדו לנו, בעזרת השם, שבעצמם יהיו סימני איחוד גדול של שבטי ישראל.

נעירה 19: מדוע ליבי יצא אלייך, כריסטין? אני מרגיש כי בליבך מסתתרת אהבה עבור האיחוד מחדש של שבטי ישראל, היהודים והנוצרים. אני במפתח הגשמת האהבה הנסתרת. כאשר תביני את המפתח, תראי את המיקום של איש הסימנים אשר עלי, ואולי גם את תאהבי אותי. אני אשתדל לעשן הרבה פחות אם תתחתני איתי.

נעירה 20: קראתי לה את הנעירות האחרונות לעיל. היא אמרה שכתבתי יפה מאוד, ושהיא מעריכה זאת, אך ראשית, היא קשורה מאוד למישהו בגלל ילד שאותו בחור לא מסוגל להחזיק לבד, ואם היא תתחתן, הוא לעולם לא יתחתן איתה. שנית, היא מחוברת מאוד לכנסייה המורמונית ולדוקטרינות שלה. בנוסף ציינה כי היא "יותר מדי נוצרייה" בכדי לבצע שינוי.

נעירה 21: בינתיים, דבורה חלמה שבנימינו צריך לבצע סימן חשוב מאוד: הוא צריך ללכת למורטרונה (Morterone), ולהביא משם אבן. ביום ראשון בלילה חזר בנימינו ממילאנו (ותוך נסיעה ברכבת הספיק לספר לבחורה כלשהי על הבשורה החדשה של הגאולה השלמה), ביום שני הוא דיבר עם ג'יוזפה וביום שלישי הם הלכו יחד למורטרונה. אתמול בבוקר, יום שלישי, בנימינו הגיע לכאן עם אבן משם. פאולו נסע לבולוניה לניתוח אחיו, וינצ'נזו. חייו בסכנה, ורק נס יציל אותו. הניתוח באבי העורקים ארך 8 שעות, ותוך 3 שעות נקבל את המידע על מצבו. פאולו חזר ב-2 בלילה מותש.

נעירה 22: מוקדם יותר, שעתיים לפני חזרתו של פאולו, ביצענו סימנים. בנימינו, שאול ואני חיבקנו האחד את השני בחזה חשוף. דבורה ורחל שילבו ידיים מסביבנו והקיפו אותנו 7 פעמים. הן משחו את חזינו בשמן קוקוס ושוב שילבו ידיים כדי לבצע 8 הקפות. לאחר מכן הן עזבו את החדר, ליטפו את הצב המואר של הדור הרביעי ושיחקו עם 3 אבנים לבנות ממלכות השמים יחד עם האבן הנפרדת ממורטרונה. ביקשנו מאל שדי להציל את וינצ'נזו.

נעירה 23: הסברתי לבנימינו ולשאול אודות הפינה הרביעית המדהימה שנסגרה באמצעות הסימן הזה. הסברתי כיצד הסימן של כריסטין הוכיח את החלום הנבואי שראיתי בשנים הראשונות. בחלום זה הייתי עם ג'יורדנו וסטלה בישראל. הייתה בה כנסייה "ניאו-פרוטסטנטית", ונאמר כי צפויה להתקיים בה חתונה. התרגשתי מאוד ואמרתי: "בואו נשתתף בה כולם". נכנסנו פנימה, אך כאשר החתונה החלה, מסך שחור ירד בינם לבינינו, והיה עלינו לעזוב. כתבתי על החלום הזה כי גם נוצרים ניאו-פרוטסטנטים לא מסוגלים לעזוב את הדוקטרינות שלהם כדי להצטרף לברית החדשה של הגאולה השלמה.

נעירה 24: לאחר שהסימנים גרמו לליבי לרצות להתחתן עם כריסטין במסגרת הסימנים החדשים של הגאולה השלמה ולהציע לה את זאת, תשובותיה הורידו מיד מסך הפרדה בינינו. היא האמינה כי ישוע הוא "בן האל" בכל מובן. היא אינה יכולה לקבל את הבשורה החדשה, מאחר שהיא (כריסטין) קשורה ל"ספרות הנבואית" ול"הצהרות" המורמונים. בחלום הייתי עם ג'יורדנו וסטלה מאחר שרק בגללם כריסטין הגיעה לכאן. החלום היה בישראל, מאחר שהוא דיבר על ניאו-פרוטסטנטים המכבדים את היהודים ואוהבים את ישראל, כנוצרים. הוא מייצג את הקבוצה המאורגנת האחרונה בנצרות שאליה תגיע הבשורה החדשה של הגאולה השלמה. סירובה מאפשר לגזרות להיות מנוסחות בהתאם. ללא הצעתי הן היו תלויות ועומדות.

נעירה 25: ביום שלישי כריסטין סירבה, ובאותו היום בנימינו נסע למורטרונה. מורטרונה הייתה בסימנים מן ההתחלה, בערך כאשר קיבלתי את החלום. האבן משם הגיעה הייתה לפיכך, למרבה הצער, כזו ש"מוות גדול" כתוב עליה. כל הנוצרים המאמינים נפרדים מן האמת. הם אינם מסוגלים להגיע לאמונה המונותיאיסטית ולהיות חלק מברית אברהם. הדבר מסמל מוות רוחני גדול לחלק עצום של נוצרים. הצד החיובי הוא שהאבן מקשרת שוב את סימני הנוצרים לנצרות החדשה המוארת של התקופה הראשונה בת 6 השנים ול"מיקומם החתום" בשנה ה-13.

נעירה 26: ביום חמישי, כאשר בנימינו הביא אותה, דודו של פאולו, וינצ'נזו, היה על סף מוות. בעוד כשעה נוכל לדעת אם הוא שרד את הניתוח. המנתח אמר כי למרבה הצער הוא מצא, שאבי העורקים התייבש זה מכבר, מה שגרם להפחתת הסיכוי שהניתוח יצליח. כשפאולו חזר הלילה ב-2, השלמנו את הסימן. הוא הניח את רגליו היחפות על הצב המואר, וכולנו נהגנו כמוהו. פאולו נעמד וביקש מאל שדי להציל את וינצ'נזו ולרחם על אשתו ריטה ועל בתם בת ה-11, כרמן.

נעירה 27: הסימנים הגיעו גם לחולצתו של בנימינו, שעליה נכתב: "הקוטב הצפוני - אמריקה". הקוטב הצפוני הוא בסימן הפינה הרביעית. אמריקה היא סימן לדת הניאו-פרוטסטנטיות שרוב מקורותיה בארצות הברית. סימן נוסף לסגירת הפינה הרביעית הוא שדניאל הקשיב לי ולא התייחס לחלומות אחדים שקיבל. הסברתי לבנימינו ולשאול תחילה כיצד היצר ניסה להיכנס דרך הדלת האחורית, תוך שימוש בתמימות של דניאל. למרבה המזל הבנתי מה קרה, אמנם לא מיידית אלא מספר ימים לאחר מכן, ועל כן הסברתי לדניאל שלא להתייחס לחלומות שקיבל. הסברתי לבנימינו ולשאול כי החלומות נובעים מן התקופה השנייה תחת מלכות השמים. אם הם ממשיכים לאחר התקופה בת 6 השנים, הם מסולפים ויוצאים מפרופורציה. זה בדיוק מה שקרה לסימני תיקון הנצרות ב-6 השנים הראשונות. לבסוף היו צריכים הם להפסיק, אחרת היו הם יוצאים מן המסלול ומובילים לטעויות כפי שקרה במקרה זנזרה.

נעירה 28: מצבו של וינצ'נזו מסתבך. ב-4 יתקשרו אלינו שוב מבית החולים. דבורה חלמה על הלווית וינצ'נזו ועל דין קשה לעולם. היא ראתה מי יינצל ומי ימות. נאמר לה כי בני אומות העולם, מאחר שאינם מודעים לחרטה לפני ראש השנה, יתנו "כפרות" כספיות עבורם ועבור הוריהם וקרוביהם. שאול חלם כי יש דין קשה לאומות. פרץ אמר בחלומו: "זה מספיק", כלומר: ביצעתי את מחויבותי ההצהרתית. אז הראיתי לשאול איך הוא ניצל בנס. - התקשרו מבית החולים ב-3:50. וינצ'נזו נפטר.

נעירה 29: רחל חלמה כי היא מגנה עלי עם מטהו של פרץ אל מול אישה שניסתה להכות אותי. לבסוף רחל הכתה את האישה כל כך חזק, עד שהיא נמלטה מהבית. - - כל החלומות הללו אישרו את סגירת הפינה הרביעית ואת ירידת ימי הדין. אנו ניצבים בפני ראש השנה חשוב במיוחד, זה של השנה ה-13. בימים אלו היו סערות, סופות חזקות ושיטפונות באיטליה, בעוד בשאר אירופה שרר מזג אוויר טוב.

נעירה 30: הלווייתו של וינ'צנזו צ'ייפה (Chieppa) תתקיים בבוקר יום שלישי. כעת יום ראשון בבוקר. לאחר הסימן של כריסטין וסגירת השערים לעניין זה ולאחר סימן חתונת הצב המואר וסימן אבן מורטרונה, מצאתי עצמי כה מרוקן עד שלא הבנתי כבר את משמעות התפילה. לא ידעתי דבר, לא הבנתי דבר ולא רציתי דבר.

נעירה 31: אחרי צאת שבת, משחתי עצמי בשמן קוקוס. רחל ובנימינו עזרו לי ללבוש את בגד הארנבת של ההתבוננות המשולשת, ובנימינו ושאול חגרו שלוש חגורות של ההתבוננות המשולשת מסביב למותניי.

נעירה 32: בשבת חלמתי כי הצדיק חיים ישב ביחד עם תלמידים ליד השולחן. בנקודה מסוימת הוא אמר כי הוא מעוניין לשחק איתם במשחק הקלפים "בקאראת". - - החלום מצביע על כך שבזמן זה "לשמור על פרופיל נמוך" היא האסטרטגיה היחידה. במהלך הערב, לפני תפילת מנחה, לימדתי את רחל כיצד לשחק רמי אמריקאי. לפני כן דיברתי עם אמו של סעיד בקהיר ועזרתי לפאולו למצוא את טינה כדי לספר לה על החדשות העצובות בנוגע לוינצ'נזו. את אוספיה לא ניתן היה להשיג, כי היא שהתה בים האדום עם סעיד. בינתיים, אמרתי מספר מילים ערביות בשיחתי למצרים, וייתכן שמדובר בסימן.

נעירה 33: רחל, שאול ובנימינו התרגשו מאוד מהסבריי על ההתבוננות המשולשת ועל ההתאמות בה לשלושת עמודי חמישה לוחות הברית. -

היום, יום שני: פאולו הלך הבוקר למשרד AMC, כדי להעניק למר פוביאני, בכיר מכירות אזורי, טקסט מעלה 13, תיקון הברית מן החול היורד מהחור השמיני של חלילו האדום של עשו. טקסט התייחס במפורט לדיבר השני. הוא קיבל זאת בשמחה ובהתרגשות ואמר כי ילמד אותו היטב. כשפאולו חזר מן המשרד, הוא הציע שבמקום לנסוע לים של מונטה רוסו ביום רביעי, כפי שתכננו בתחילה, ניסע לשם היום. ב-3:30 אחר הצהריים יצאנו להר האדום בים "חמש הארצות" בליגוריה. כשהתקרבנו לרבע האחרון של הדרך, טעינו בה. פנינו והסתובבנו במשך כחצי שעה. אם תשליכו סלעים גדולים לעמק, הם ייצרו בעצמם דרך נוחה יותר. היה קשה לדבורה ההרה, אך גם לשאול ולרחל, שסבלו שניהם מבחילות בנסיעה סיבובית. רק עבור הילדים היה זה משחק, פחות או יותר. פאולו ואני שישבנו מקדימה היינו המומים. כיצד בדרך כה מסוכנת רווית סלעים ומהמורות אין ריצוף, אין אורות ואין מעקים צדדיים מסוג כלשהו? באיטליה יש לכך תשובה אחת: "כי אנחנו באיטליה".

נעירה 34: כשהתקרבנו למונטה רוסו, שמתי לב לתגית רכב שמספרה: 180180. הבנתי כי מעגל הושלם. בים מונטה רוסו החנינו את הרכב, הלכנו על סלעים ושרפנו ענף דקל, כסימן כפרה עבור ג'יורדנו לוי. בינתיים שאול עמד על אחד הסלעים וצילם. אופס. החליל האדום בעל 8 החורים נפל מכיסו אל הים מתחת לסלעים, ולא ניתן היה לראותו יותר. הסוס האדום נבהל מאוד וסבר כי איבד את סימן החליל האדום. הסוס הלבן הגיע בענן בוער, הסיר את בגדיו במהירות קסם, ובמשך 15 דקות חיפש בין הסלעים את החליל, אך לא מצא אותו. אמרתי להם: "עזבו, הוא הגיע מכאן וחזר לכאן. אל תוטרדו בנוגע לכך, הוא יחזור לבעליו האמיתיים". פאולו לבש שוב את בגדיו, והתחלנו ללכת אל העיר. הבחנתי בסימן על הר המרוחק מאיתנו כ-200 מטרים. מיקדתי בו את מבטי ואמרתי לשאר: "זהו מחזיר האור הכוכבי, שבגללו מקום זה נבחר בגילוי הראשון המפורסם של מורה הכוכבים". קראתי לרחל, העמדתי אותה מולי והצבתי את פניה אל עבר ההר. כשעמדתי מאחוריה, נגעתי עם שתי ידי בשתי אוזניה, שתי עיניה, אפה, פיה, שתי זרועותיה, רגליה וכפות רגליה עד שהגעתי ל-13. מספר אנשים שראו את מעשי, כשאני לבוש בטוניקה אדומה, בהו בי. המשכנו ללכת. מתחת להר בו נראה סימן מחזיר האור הכוכבי, נראה סימן הדג הגדול בבירור. בעיר, אף על פי שחיפשנו סימנים, לא מצאנו דבר. רק שאול מצא אבן, שנראה כי היא חותמת חשובה הנקראת "גן התורה". אכלנו במסעדה והיינו כולנו שמחים. רחל טיפסה על גבו של שאול, והוא נשא אותה בסימן רעמתו. החליל האדום חזר לשעיר באותו יום בו הסוס הלבן, שמצא ראשון את החליל האדום על החוף של ים מונטה רוסו לפני כ-4 שנים, מסר את הפרק הראשון של הטקסט "חלילו האדום של עשו". ומי מתאים יותר להחזיר את החליל האדום, אם לא הסוס האדום, המייצג את אומות עשו? כתבי החליל האדום נכללים בעמוד ה-13 של ספר משנת חיים, שהינו בעצמו גן התורה. קצת לפני החזרה לרחוב גיארטולו (Ghiarettolo) ראינו רכב, שלוחית הרישוי שלו 613 (תרי"ג). בהמשך, לאחר שחזרנו הביתה, השלמתי את 13 הסימנים עם רחל למען חזרת הצאן הנאבד של בית ישראל.

יומן 16

נעירה 1: ג'יורדנו נפגש עם הרב לאראס. הוא הסביר את כוונותיו, לאחר שהרב הביע את אי שביעות רצונו מכך שג'יורדנו ביצע את השחיטה בליבורנו. ג'יורדנו הבהיר לו בעיקר כי לא יקנה או ייקח בשר שנשחט על-ידי חב"די. הוא אמר כי מבחינתו חב"ד נמצאת מחוץ לדת היהודית. מתוך אמונה אין הוא יכול להיקשר אליהם בכל דרך שהיא. הם דוחים את נשמתו.

נעירה 2: כשג'יורדנו הבהיר זאת, הרב לאראס הביט בו במבט מתעורר. כאילו ראה הוא אותו בפעם הראשונה. הרב אמר: "אני מכבד כי אני חייב לכבד את דבריך. זו סוגיה שבינך לבין השם, ואני לא אתערב". לאחר מכן הציע לו הרב לאראס לבחון אפשרות לקבל בשר משטרסבורג.

נעירה 3: העננים בשמים היו ענני כבשה, מערך מדהים של כבשים. הסימן קרא: "כבשים אבודות רבות מגיעות". בשורות מצוינות. שלשום תיקנתי 12 אבנים, המייצגים את 12 שבטי ישראל לתבנית שיצרתי מן האדמה.

נעירה 4: דבורה תהיה בתענית דיבור (מלבד אמירות הכרחיות) בימים שלישי, רביעי וחמישי כחרטה. היא זקוקה לכך. כאשר היא עצבנית, היא עדיין לא מסוגלת לשלוט על לשונה. בחלום הוסבר לה, כי היא עדיין חסרה ענווה לשבירת הרוח הרעה. החלום מייצג תיקון חשוב עבור זנב החמור.

נעירה 5: ה', ה', אלוהי החסד והרחמים, הסבלנות הגדולה, הנדיבות והאמת, הנושא את הטוב לאלפים, הסולח על עוולות, טעויות וחטאים, בבקשה נקה אותנו מן הסתירות והראה את האמת שלך, מאחר שאני בסימן מלכיצדק, כהן לאל עליון, ותיק כאבנים שמהם אני עשוי, במסגרת סימנך היקר. רחם על צאצאיי מאז ועד היום, הבט בנפשותיהם באהבה ובחסד ושחרר אותם מכלאם!

נעירה 6: העלה את כוכב הצאן הנאבד של בית ישראל והובל את בני ישראל לבניין החדש עם שאגות אריה, בשמחת הלחם החדש! העלה את רחל מעלה ואפשר לסוס האדום למצוא את ממלכתו! אפשר למזל של הסוס הלבן להמריא אל על והורד את מלכותך על זנב החמור! שחרר את דניאל מן הכלא הבבלי ואפשר לו ללמד את האמונה האמיתית לעניי הנפש! טהר את יוסף (ג'יוזפה) בפירוש חלום! הרם את ארמונה של אסתר כדי שמיכאל-אסתר תיכנס! אפשר לג'ינו לעלות מעלה על כנפי ספר הכוכבים ולאיליאדה לראות את השגחתך האלוהית! הלוואי ורנאטו יטפס על מדרגות השיש הלבנות. זכור את רמו לוי, שלח את האור החדש עבור העולם ואפשר לנעירותיה של נלדה להישמע! תקן את דוד אל האיזון החדש ועורר את ליבו בהבנה! הצל את ג'יורדנו והרם אותו בשמחה מעל כל אויביו! רחם על אוספיה, על סעיד ועל מוסא אמין! הבא את קרמין שאול אל הסימנים! שפר את מזלו של סולי למען ישראל והראה אהבה לג'יורג'יו, לאנה גספרוטי ולמרקו פדריקו! חזק את בנימינו ואל תנטוש את שרה, שתהיה היא תמיד לראש בכל אשר תפנה!

נעירה 7: חגיגות 3000 לירושלים נפתחו בישראל. האיחוד האירופי החרים אותן. לא מדובר בעניין זניח, ויש לזכור אותו כאשר הגזרות יחלו ליפול על אירופה בשנים הבאות, תחת סימן האור החדש של חנוכת החנוכות. המבנים הישנים לא רצויים יותר, עם המנטאליות העתיקה, השנאות הישנות והאלילות. באירופה יקרו פיצוצים רבים.

נעירה 8: סולי התקשר בערך ב-4 כדי לבשר לנו בשורות טובות על הולדת בנו. גדול ה' אלוהינו, שמעניק חסד לעולם ולעמו ישראל. הוא שלח ילד חדש לעם ישראל וענה לתפילותינו. הוא הראה ניסים במהלך הסימנים השלמים של הגאולה השלמה והגדולה.

נעירה 9: שמתי את זנבי הלבן, והחמור השלישי ירד. הוא אמר: "כעת אתה יכול להביט ב-12 השנים הבאות, לאחר שהבטת מטה במשך 12 שנה. האם אתה זוכר את הסימן הראשון של החמור? החמור בחנות הלחם עמד על רגליו האחוריות, הביט למעלה ואכל את הלחם שנאפה במלכות השמים. מדוע אתה הבטת למעלה במקום למטה כל הזמן?

נעירה 10: ניסיתי להצדיק את עצמי: "נלדה לא סיפרה לי, כי הייתי בחלום. חשבתי כי אני החמור, וכשאתה המשכת להביט מעלה כאילו הכול תקין, אני פחדתי שאנשים לא יבינו, ולכן הנמכתי את ראשי כדי שלא להפסיד את האיזון. אם מאידך גיסא הייתי מובן, הייתי מאפשר לך להביט מעלה כמה שרק אפשר, ללא כל פחד.

נעירה 11: (החמור): "לא משנה כבר, פרץ. אתה בר מזל. החמור ממזל החמור הראשון חוזר עם החמור השלישי כדי להשלים את מה שלא היה ניתן להשלים בשש השנים הראשונות. לפני יומיים דבורה ראתה בחלום שיש לך אוזני חמור. אלו לא היו האוזניים הארוכות מן השנה שעברה, אלא אוזניים בעלי אורך בינוני. לכן האיזון הנכון של הדרך האמצעית הושג, ואתה יכול להביט עם החמור מבלי להגזים. אנו מודים לאל שדי שהביא אותנו עד הלום".

יומן 17

נעירה 1: ברוך השם, עברתי לילה נפלא במסגרת חותם השנה ה-13, חותם 13 עמודי התווך של ספר משנת חיים, שהינו כעת גם חותם החתימה הטובה, בעזרת השם, של שנת התשנ"ו, שמגיעה. שרתי 500 מספרים בראשי לצלילי הגאולה השלמה, בזכות המורה הנבחר, חיים.

נעירה 2: מוחרם משמעותו מוחרם, מקולל משמעותו מקולל, כאשר בשר, עוף או כל מה שנשחט על-ידי הלובביצ'רים הוא מקולל ומצוי בתוך החרם מדאורייתא.

נעירה 3: סולי חלם, בערך לפני שבוע וחצי, כי אולי הוא או קול מסוים דיבר מול הפלסטינים על חברון: "הישארו בה אם תרצו, אך מערת המכפלה היא מרכז העולם והיא שלנו".

נעירה 4: חלמתי הערב ב-21:30 על שתי אוניות. באחת היו אנשים משלנו וג'יורדנו, ובשנייה היו חב"דים. נאמר לי כי אין לי מקום באוניה הראשונה, אך אני יכול להצטרף לאונית החב"דים. אני, עם שלושה מטות בידי, בטוח ברצוני לבצע סימנים נגד הלובביצ'רים, הסכמתי. החב"די מנדל גנצבורג הסביר לי כי לא היה לי מקום באוניה הראשונה, אך אני יכול להצטרף אליהם למרות ההבדלים הגדולים בינינו. חשבתי על ירידה לאוניה עם מטה אחד בלבד, אך החלטתי כי אני זקוק לשלושה. היה מעט קושי להתנהל במדרגות בגללם, אך הצלחתי לשמור על איזון. - -

נעירה 5: האם אני לבד במלחמה של החרם מדאורייתא? לא. הגואל האחרון, חיים, שלח אותי כדי להסביר ולהוקיע, להרוס במילים ולהכריז על החרם נגד הדוקטרינות השגויות של המסורת הקבליסטית של ספר הזוהר ונגד משיחות השקר של חב"ד, ובהמשך להחרים אותם באופן מוחלט. נראה כי אנו המעטים היחידים ברגע זה בהיסטוריה המבינים שמשיחות השקר והדוקטרינות השגויות של חב"ד מייצגות את הדור הרביעי השנוא של חטא האבות של הזוהר, הבנה הכוללת את כל ההיבטים של החטא האלילי הנורא, המנובא לישראל בימים האחרונים.

נעירה 6: פאולו, דבורה והילדים נסעו למילאנו הבוקר, כדי לקנות 7 עופות לכפרות מן האטליז של ג'יורדנו תמורת 70 אלף לירות (1 דולר כעת הם 1600 לירות). כשלקחו הם את הכפרות בין 4 ל-5 אחר הצהריים, אחי טד התקשר מארצות הברית לאחל לנו שנה טובה, בריאה ופורייה. איליאדה וג'ינו התקשרו לאחל חתימה טובה. באותו בוקר דבורה חלמה כי הייתה ברומא, וסימן רומא הושלם. טוניקה יפה נמכרה ב-140 אלף לירות. ב-5 אחר הצהריים התרחשה רעידת אדמה חזקה מאוד בטורקיה.

נעירה 7: בלילה שעבר ביצענו בנימינו ואני סימנים עבור הייסוד מחדש של 12 שבטי ישראל על מזבח השיש הלבן[57].

נעירה 8: ג'יורדנו נתן לפאולו עלון של חב"ד באיטלקית, הנקרא "שבת שלום" – נייר תעמולה לשמירת זכר משיח השקר המת שלהם בחיים. מבחינה אסטרטגית, הגיליון לא נקרא בשם חב"ד, אלא "שבת שלום", על-מנת להפיץ ספרות עברית מתורגמת, כשלמעשה אותה "ספרות" היא כתבי הרבי הלובביצ'ר. מאמר בעלון בשם "ספר היום יום" סיפר כי ענוותו של ה"משיח" הייתה כל כך גדולה, עד שמשה רבנו יכול ללמוד ממנו, כמו גם אנשים פשוטים.

נעירה 9: מי שחושב כך הוא כופר ומשוגע!! אני לא מכיר את מקור ספר היום יום או את הדעה במאמר, אך הדרך בה היא נכתבה מעליבה את השמים ואת הארץ. היא עוקרת את התורה, חס ושלום. הכוונה הגסה במאמר מתייחסת למשיח השקר החב"די המת. ראשי מאמיניו ייבחנו בטומאה הרבה שבהם.

נעירה 10: יום חמישי, 19 באוקטובר 1995: אתמול ג'יוזפה חלם כי שהה ברחוב במילאנו וראה צעירים יהודים האומרים בשמחה "שמע ישראל". ג'יוזפה הנרגש הצטרף אליהם, ומלמעלה ניגון חדש "נפל" עליו והוא אמר: "תודה אל שדי, אל שדי גדול, אל שדי אחד". הצעירים הופתעו לשמוע את המילים הללו שג'יוזפה אמר, והם פנו אליו ושאלו אותו לגביהן. ג'יוזפה הסביר כי "ברוך השם, בשורות טובות באות לעולם. ביניהן ניתן להצהיר על אחדות האל, ונוסח זה שאמרתי כמוהו כקריאת שמע". כולם היו מופתעים ושמחים.

נעירה 11: יום חמישי, 19 באוקטובר 1995: חלמתי שהצדיק חיים נכח בתחנת אוטובוס ופנה לנערה צעירה. התקרבתי אליהם, אך המורה סימן לי שאשאר במרחק 2 מטרים מהם, מבלי שהראה נכונות לדבר איתי. אני לא הבנתי את כוונתו והמשכתי להתקרב, מתוך כוונה לנהל דו שיח. בכל פעם שהתקרבתי הוא אמר לי: "הישאר שם לבד", והסביר כי זו "אסטרטגיה", עד אשר הבנתי לבסוף את כוונתו וצייתּי. - -

נעירה 12: גם חלום האוניה שבו הייתי צריך לעמוד לבד נגד החב"דים (ה"לעמוד לבד" חזר מספר פעמים, ולכן הוא נושא היבטים רבים) כולל בשורות חיוביות מאוד. לא מדובר יותר בתינוק זוחל, אלא יש לו רגליים לעמוד לבדו. הכוח רומז על כך ש: 1. האמונה של הנקשרים לסימנים החדשים התקבלה למעלה. 2. מעגלי הסימנים של 12 השנים הראשונות התקבלו, התחדשו, נחתמו והתחדשו שוב למען 12 השנים הבאות. 3. הטעויות השוליות והבלתי נמנעות של 12 השנים הראשונות תוקנו, ברוך השם. מה יכול חמור לבקש יותר?

נעירה 13: היום יום שלישי, 31 באוקטובר 1995. ביום ראשון אחר הצהריים סולי הגיע ועזב הבוקר. זמן זה היה רווי בסימנים חשובים. כאשר סולי נכנס לבית, החלו רעמים וברקים. מיד ארחיב בעניין, אך תחילה אספר שני חלומות: של ג'יוזפה ושל פינוצ'יה. הבוקר ג'יוזפה חלם כי הוא הלך בדרך עם שרון. הם לא ידעו איזו דרך זו או להיכן היא מובילה, אך השכונות היו מדבריות. הם ראו אז דלת גדולה, שאותה פתחו, עברו דרכה ומצאו עצמם המומים בביתנו כאן בליגוריה. פרץ היה שמח מאוד ואמר: "היה כאן נס אלוהי גדול".

נעירה 14: איליאדה התקשרה היום ופינוצ'יה, בתה, סיפרה לי על חלום שהיא ראתה ביום ראשון. היא הלכה עם החבר שלה בדרך כלשהי. בנקודה מסוימת סבה, מר רמו לוי, התגלה אליהם ואמר: "אם את, פינוצ'יה, תעשי אהבה לפני החתונה, יהיה זה כאילו מתתי פעמים". פינוצ'יה שאלה: "מה עלינו לעשות?", ומר לוי אמר: "קחי אותו לפרץ, והוא יברך אותך". - - זהו חלום נפלא במיוחד בשל העובדה שלמר לוי ניתנה הרשות לחשוף חוק חשוב ואינטימי מן העולם הבא. אנו רואים כאן את אישור ברכת הסימנים.

נעירה 15: מהרגע שסולי הגיע לאיטליה, דברים החלו לקרות. דבורה חלמה כי היינו בשוּק וחיפשנו "אבן נבואית". דבורה נגעה באחת מן האבנים למכירה ואמרה כי יש לה ערך נבואי כלשהו. המוכר ששמע זאת שאל אותה כיצד היא יכולה לדעת. פרץ ענה: "זה מאחר שדבורה היא בסימן הנביאה". לאחר שפרץ אמר זאת, השוק הפך לשולחן חום ומלבני במידות: 5:4 מטרים לערך. בצד אחד של השולחן ישב רב (ככל הנראה אשכנזי, היה לו זקן, כובע וחליפה שחורה) עם ספר תורה בידו. איתו ישב פרץ, שזימר פסוקים מן התורה בהתלהבות ובשמחה, כשליד הרב ישב אדם דתי ולידו עמד דתי נוסף. כשהשניים סיימו את הקריאה, הם נעמדו ויחד עם דבורה הם הכינו מנות אוכל יהודיות מסורתיות. היא זכרה את החלה ואת הכופתאות, אך היו מנות רבות נוספות. במקום נכחה אישה מסורתית נוספת, ככל הנראה אשכנזייה, שראשה היה מכוסה. האווירה הייתה טובה והרמונית וסימלה איחוד של שתי תפיסות לכדי תפיסה אחת – של הדרך הישנה והדרך החדשה. כשבירכנו, אמרנו תחילה את הברכה המסורתית ובהמשך את החדשה. העובדה שגם היהודים המסורתיים אכלו את מה שדבורה הכינה הייתה משמעותית. בכל מובן הורגשו במקום הרמוניה חדשה ואמיתית ואיחוד רוחני חדש.

נעירה 16: התחלתי להבין כי ביקורו של סולי הפעם (לאחר כשנה, זו הפעם הראשונה שהגיע לסרצאנה) מסמל את "האיחוד" של המסורת עם הקדושה החדשה של הברית החדשה השלמה. עם זאת, הובכתי מהעובדה שסולי, כפי שסיפר לי בטלפון, הביא לי ספר של חכם יונה, הנקרא "שערי תשובה". הוא אמר לי כי הביא את הספר מאחר שהוא אוהב אותו מאוד והוא מעוניין לדעת מה אני חושב עליו. נותרו עוד 4 או 5 ימים עד שהוא הגיע לסרצאנה, כשברקע מטרידה אותי השאלה: מדוע הוא הביא לי את הספר הזה? האם הוא אינו יודע כי אנו במסגרת הסימנים, ואם יביא הוא לי את הספר עם הכותרת הזו, אצטרך אולי לעשות תשובה. זה היה ההיגיון של איש הסימנים.

נעירה 17: אין לי דבר נגד תשובה, חס ושלום. אני אוהב להכות על חטאים בדומה לכל יהודי, אך סולי קמחג'י הוא גם תלמיד. האם זוהי דרך ארץ לתלמיד להביא למורהו ספר אודות תשובה? חשבתי אף להתקשר אליו ולהציע שישאיר את הספר בבית ולאחר מכן יחזיר אותו לישראל, אך לא יכולתי לעשות זאת משתי סיבות: 1. אם זהו סימן, לא יכולתי לדעת את מהותו עד להגעתו, וכסימן לא הייתה לי אפשרות למנוע אותו. 2. כיצד אומר לו לא להביא לי את הספר אודות התשובה, מבלי לגרום לו לחשוב כי אי רצוני בספר תשובה משמעותו כי אין לי כל תשובה לבצע. אף אחד לא יכול לומר זאת, כמובן.

נעירה 18: בבית הדין של מרדכי הצדיק קיבלתי תיקון עדין אך חשוב שיש לבצע על סולי. לא הופתעתי, שסולי אהב סוג כזה של ספר. תשובה היא הנושא האהוב עליו, והוא בסימן יום התיקונים. התלהבותו הגיעה גם מאחר שבעבר הוא לא היה מסוגל לקרוא ספר כזה בעברית, וכעת, לאחר שחי בישראל בשנים האחרונות ולמד עברית, הוא יכול. עם זאת, הסיבה העיקרית היא, כאמור, אהבתו לספר התשובה. מאחר שסולי חשב על הסימנים, היה הוא צריך לחשוב פעמיים לפני שהביא את הספר או לפחות לשאול אותי. בדרך עדינה, אהבתו למסורת מילאה את ראשו והחלישה בקרבו את הרוח החדשה. עלי לתקן זאת. התזוזה העדינה של סולי גרמה לו גם להטיל ספק בממשלת רבין-פרס ובתהליך השלום. גם את זאת יש לתקן.

נעירה 19: סולי הגיע לבד ברכב, ביום שני, ב-2 בצהריים לערך. הוא נשאר בימים שני ושלישי. ב-11 בבוקר לערך, הוא עזב למילאנו. התחיל לרדת גשם כאשר הוא עלה במדרגות. הפגישה הייתה משמחת מאוד, דיברנו כולנו במשך מספר שעות, עד אשר הגשם הפך לסופת רעמים וברקים, האור נפל מספר פעמים, ונאלצנו להדליק נרות. נראה כי בחוץ הזעם השתולל. עוד לפני כן, על השולחן, התחלתי עם עניין התיקונים. בתחילה עם התיקון הקל מבין השניים – ה"מדיניות" בנוגע לממשלת ישראל. זוהי תמצית שיחתנו:

נעירה 20: אמרתי לסולי כאשר אכל: "תשמע, אדם[58], אני רואה בבית הדין כי אתה מעט מבולבל ביחס לממשלת רבין, ויש לך ספקות". סולי אמר: "זה נכון, אבל רק בתוך תוכי. לאחרים אני אומר רק דברים טובים. לעיתים זה כבד מדי, ההקרבות, השנאה המושרשת, הדם, ייסורי האבות, האמהות והמשפחות". הסברתי לו: "אדם, הקשב, דעתנו היא מאוד ברורה, ואל לך להתנדנד, מאחר שלתנודותיך יש השפעה שלילית. הסימנים הבהירו לנו כי ממשלת רבין-פרס רצויה כעת. לא ביקשנו את הסימנים הללו, אבל הם הגיעו בצורה ברורה מאוד. אם יהיה צורך לשנות דעה, הסימנים יגיעו ויידעו אותנו. כל שאר המחשבות הן לא ראויות.

נעירה 21: "הגלובליות של רמת עבודת הממשלה הנוכחית רצויה כעת, בשלב זה בהיסטוריה. הדתיים ברובם לא מבינים זאת. רבים רואים עצמם קנאים ושואפים להילחם כבתקופת חנוכה. הם אינם יודעים כי אנו בתקופת חנוכת החנוכות. הרמה הגלובלית העליונה מביטה קדימה אל עבר השלום הגאולי, ומחזקת את מי שנלחם למען האידיאל הזה. לכן ממשלת רבין קטפה עד כה את פירות פעולותיה, בעוד תפילות הדתיים בשטחים לא התממשו. למרבה הצער יש קורבנות ברמת היום-יום. למען האמת, רק ה' יכול להרוס את הטרוריזם, אך כאשר יהיו מספיק זכויות, אף אזרח ישראלי לא ייפגע. אותם דתיים נלחמים על אדמה במקום נגד חב"ד והדוקטרינות השקריות של הזוהר. בשל כך אל תתבלבל מן הדברים שאתה רואה. בכל מקרה נקבל מידע מן הסימנים[59]".

נעירה 22: "זהו לא הזמן", המשכתי, תוך שאני מחליק במודע אל התיקון השני, "עבורך להיות מושפע מן המחשבה המסורתית. העניין עדין. אני לא אומר לך שלא היית צריך לשים תפילין או להגיע לבית הכנסת, אלא רק לא להיות מושפע מדברים שהם מחוץ לבשורה החדשה. מי ששם תפילין ושומר על המסורת לא מחסיר דבר, אך אנו מעטים כעת, היודעים על הברית החדשה השלמה, וגם אם מספרנו קטן, אנו חמורים. כל האנרגיות והמחשבות שלנו צריכות להיות מרוכזות בכך. העובדה שלא הצלחת למצוא מישהו שיעזור לך בספרות, היא בגלל שהדבר לא רצוי. לא חסרים סופרים מסורתיים כרגע, אך כן יש צורך במישהו שיכתוב מזוזות חדשות".

נעירה 23: דיברנו על דברים רבים. לפנות ערב סולי אמר כי הוא חש שיש לחדש תיקון מיוחד שעשיתי איתו לפני 11 שנים, עם סכין שחיטה של המורה חיים. התיקון היה סימן של ניקוי ושריפת כל מחשבות העבר, תוך קבלת רשות מיוחדת ישירות מן הצדיק חיים. בשעה 10 בערב לערך התחלתי את התיקון והשתמשתי הפעם בשלושה סכינים של המורה. בחוץ השתוללו ברקים ורעמים. ברגע שסיימתי את התיקון עם הסכין השלישי, האורות נפלו והדלקנו נרות. "אלו הם סימנים של דינים קשים", אמרתי, "אך אנו מוגנים, ברוך השם. 20 אלף מחשבות שליליות, שהתגנבו במהלך 11 השנים האחרונות, נשרפו. כעת לבך יהיה נקי לאהבה. אתה עייף מאוד עכשיו, לך לישון ונראה כיצד הסימן מתקדם".

נעירה 24: נר אחד נשאר דולק על השולחן. האווירה הייתה של דין. רציתי להישאר ער, אך הייתי עייף גם כן. נרדמתי ב-1, אך התעוררתי כל חצי שעה. לבסוף, בשעה 4 בבוקר, החלטתי להישאר ער כדי לראות מה עלי לעשות. לאחר התבוננות קצרה, ידעתי כי עלי לשלוח בחזרה את ספרו של הרב יונה על התשובה עם סולי, אך על מנת לבצע זאת היה עלי לקרוא את הספר בקול רם, מילה במילה. מדובר ב-270 עמודים, שנכתבו בכתב גדול ועם ניקוד. קראתי אותו מ-4:30 ועד 7:00 בערב ביום שלמחרת כ-220 עמודים והשארתי לסולי לקרוא את השאר בישראל. סולי הקשיב לקריאה במשך מספר שעות. הקריאה הייתה סימן כללי לתשובה, במיוחד עבור ישראל, אך שילוב ההיבטים הקשורים לסימן נתנו לו חשיבות מכרעת. היה זה סימן של תיקון חשוב בזמן האיחוד מחדש של "היהדות המסורתית" ו"המסורת החדשה של הברית החדשה השלמה".

נעירה 25: סולי הביא מישראל: 1. אבן ירוקה מבריקה (קנויה). 2. אבן לבנה מבריקה (קנויה). 3. אבן שנמצאה קרוב למדבר. 4. אבן שנמצאה במקום כלשהו (פחות או יותר לבנה). 5. טבעת עם 6 אבנים כחולות קטנות, 5 שנמצאות במעגל ואחת במרכז. לאחר שסיימתי את הקריאה, שכבתי על המיטה לנוח מעט. חשבתי על האבן שנמצאה במדבר, ואמרתי לסולי, שעמד: "אבן זו קשורה לאיסיים". סולי לקח את האבן בידו וחש כי יורדים עליו דברים עצומים. הוא החל לומר: "פרץ, מה שאני רואה הוא מדהים. אני רואה את התלמידים של בית הספר האיסיי. אני חש בטהרת לבם ובכוונותיהם. אני חש בקדושה בה הם הלכו. זה מדהים, אין לתאר זאת במילים. אני גם רואה, כי הם סבלו מאוד, בשל אי ההבנה של השאר. הם היו צריכים לעבור סבל רב בשל כך". אמרתי לו: "זוהי השלמת התיקון שהחל בלילה שעבר. קיבלת את הלב החדש של הגאולה השלמה. ברוך השם".

נעירה 26: בבוקר הבא, לפני חזרת סולי למילאנו, הוא הסיע אותי, את דבורה ואת הילדים לים. על החוף סולי סיפר לי כי במהלך החיזיון הוא ראה אדם מבוגר עם זקן, ונראה לו כי מדובר במורה הצדק. אמרתי: "ברור שמדובר במורה הצדק". ראיתי אבן על החוף והרמתי אותה. באופן טבעי היו כתובות עליה 3 אותיות בעברית: ח', ב', ר': "חבר". נתתי אותה לסולי: "הוכחת כי אתה חבר נאמן". הלכנו לשתות קפה. סולי הוציא טבעת עם אבן ירוקה-כחולה ואמר: "זה בשבילך". קיבלתי זאת ממנו. מדובר בטבעת בית ספר אסתר.

נעירה 27: הסברתי לסולי כי ה"קדושה העתיקה" בסימן תשובה נכנסה לקדושה החדשה בסימן תיקון.

נעירה 28: יום שלישי, 7 בנובמבר 1995 – הלווית יצחק רבין.

כל ישראל נכנסת לשלב התבוננות, תשובה ותיקון. כל העולם כולו משתתף בדילמה של ישראל והפגין כבוד ליצחק רבין, עליו השלום. כולם אמרו עליו, כי היה גדול במלחמה ואף גדול יותר בשלום. נציגים של יותר מ-80 אומות נכחו בהלוויה, כולל מלך ירדן חוסיין ונשיא מצרים מובארק, שלנוכחותם הייתה משמעות מיוחדת. 70 אומות התכנסו יחד בירושלים כדי לספוד ולהלל את המאמצים הגדולים לשלום של יצחק רבין. לעולם לא היה אירוע מסוג זה בהיסטוריה. הספונטניות של רגשות האהבה העמוקים כלפי המנהיג האמיץ הזה היו יוצאים מגדר הרגיל.

נעירה 29: עיני העולם, הן של יהודים והן של לא יהודים, מודעים לרשע שאותו יש לסלק, וממנו העם היהודי צריך להיטהר. הביטו על הקיצוניים הללו, שבשם התורה, השם ישמור, חיללו את שם הדת היהודית בפני העולם. רבין לא היה דתי, ועדיין אמונתו הייתה גדולה, וחייו הוקדשו לשיפור המצב בישראל. הלווייתו יצגה את קידוש העם הנבחר. הרצח הטראגי על-ידי יהודי קיצוני שנוא על כולם. עם זאת, המוות הפך לקורבן בפני אלוהי ישראל, ונס כבוד מורם בפני העולם כולו.

נעירה 30: יום חמישי, 9 בנובמבר 1995: אתמול ג'יוזפה היה כאן. הוא חלם שפרץ אמר לו: "כעת הבית יכול לעבור מגרמניה לאיים הקנריים". אני מאמין שמדובר בבשורות טובות, הנוגעות להרחבה הסופית של הבשורה החדשה. אלו הן בשורות טובות בתקופה זו של חנוכת החנוכות.

נעירה 31: דבורה חלמה בלילה שלפני חלומו של ג'יוזפה, כי כולנו היינו בישראל ומילאנו כוננית בספרי ספר משנת חיים. האווירה הייתה שמחה ומוארת. מדובר בבשורות טובות מאוד עבור בית הספר אסתר בישראל ועבור ההכנה להפצתן הסופית.

נעירה 32: סולי ראה הבוקר בחלום כוכב זוהר ואת הכתובת: "זהו כוכב האור החדש של חנוכת החנוכות". מדובר בבשורות נהדרות. הכוכב של תקופת 6 השנים הגיע. בא הזמן וברוך השם, אנו נמצאים בו.

נעירה 33: לאחר כתיבה מוקדמת בבוקר (יום חמישי, 9 בנובמבר 1997) של הטקסט "ישועת ישוע" על קבלת תיקונים בחלומות מהמורה חיים ועל הקושי והזכות בקבלת תיקונים כאלו, נרדמתי וחלמתי חלום שלילי עם סימנים ברורים המעידים שעלי לעשות תשובה ולתקן את עצמי. בחלום היה בלבול נמוך ולא נקי. דבורה ופאולו הזהירו אותי שלא להציף את האמבטיה מן החדר בו הם ישנו. אמרתי כי אזהר, אך מאוחר יותר, כשהשתמשתי בברז האמבטיה, לא שמתי לב שצינור המים חסר, ולכן כל הרצפה בחדר האמבטיה הוצפה. דבורה ופאולו כעסו על התנהגותי ועל הרשלנות במעשיי. בשלב מסוים נערה כלשהי קראה לי לחדרה החשוך, האפל והלא נקי, והתחילה לומר דברים שליליים על הגברת מזל, אשתו של המורה חיים, עליה השלום ומנוחתה עדן. בתחילה הקשבתי לה ללא מענה ופניתי לצאת מהחדר אך אז החלטתי לחזור ולענות לה. אמרתי: "עלייך להיזהר בכבוד לאנשים מבוגרים. אם לא, יגיעו עונשים על כל מילה שנאמרת עליהם", ועזבתי. לאחר מכן, כשהלכתי על רצפה רחבה בבניין גדול, המכיל דירות רבות, ראיתי את המורה חיים ואת אשתו מזל יורדים מגרם מדרגות ספירלי ומגיעים לכדי 10 מדרגות לערך מעל הקרקע. הצדיק הביט בי והתפלא, כמו רצה לומר: "אה, אתה כאן", אך בטון שלילי. חשתי עצמי לא נקי ולבוש רע. באותו רגע ראיתי אדם נוסף שהלך לצד המורה והגברת מזל, והם קיבלו אותו כאורח. הם החלו לעלות איתו במדרגות כדי לחזור לדירתם. כשראיתי זאת שאלתי: "האם אני יכול לבוא?". גם המורה חיים וגם הגברת מזל אמרו יחד בקול ברור: "לא!", ומבלי להסתכל לעברי המשיכו לעלות במדרגות לכיוון ביתם. - - לאחר מכן, הבנתי כי פני האורח היו של יצחק רבין.

נעירה 34: חלום זה הגיע באותו יום שבו סולי חזר לישראל בסימן ספר שערי התשובה, אותו הוא ישלים לקרוא על מזבח יהודה בבאר-שבע. עובדה זו עוזרת לי להבין שכאשר עם ישראל נכנס לסימן התשובה שלו, וכאשר סימן הקדושה העתיקה של התשובה עובר אל הקדושה החדשה של התיקון, אני נופל על פניי, למטה, נמוך, חסר, מלוכלך, לא שווה ומשמש דוגמא מבישה לאופן שבו תלמיד של המורה חיים צריך להתנהל. אנו חייבים להיכנס מהר למצב של תשובה ותיקון, מאחר שאנו אשמים, בייחוד אני, בשל תפקידי. כיצד אני יכול להיות כה ריק עם כל מה שראיתי וקיבלתי כדי להבין ולדעת. אין זה מספיק. אני חייב למצוא פרטים של אשמתי, כדי להבין מה עלי לתקן. אני זקוק לעזרה.

נעירה 35: תחילה אני חסר בהתקדשות החדשה, בשל אי נאותות, רשלנות ולבוש (ובשל עוד מאה דברים נוספים). יש דליפת מים הנשפכים על הרצפה. זהו סימן של "מים" יקרים מבוזבזים, השם ישמרני. אני חסר כבוד למבוגרים, גם אם אני יודע מה נכון. אינני הולך בדרך שהמורה חיים רואה בה דרך טובה. אני חסר את הקדושה בדרך ארץ. אני לא זכאי להשתתף במפגש העליון הזה.

נעירות 36-38: אל תשליך אותי מטה, ה' אלוהיי,

מאחר שאני הולך אחריך לנקות את נפשי.

עדיין אני זקוק לקרבתך, כדי שתראה לי את חטאי.

הסר את מחסורי נפשי

ושמן את איבריי, כדי שיפעלו למען שמך.

צוד את צמיחתי הפרועה והרגע את כאביי,

נער את ליבי כדי לדעת את נוכחותך

עורר את יועציי בעצות קדושות

כדי לעורר את בחירתך.

טהר אותי בתיקון בוגר

ואפשר למציאותך להקיף את קיומי,

סימן לתשובה ולקדושה מתוקנת.

מאחר שהמים דלפו החוצה

וגילו הצפות של דקות מבוזבזות

של מילים עקרות היוצאות מעצים גדולים

כדי להיכרת בשיטפון זועם

של תשוקות בלתי נספרות

הנופלות לחורים שחורים של השמדה מגנטית,

כדי לשטוף ולנקות את לכלוך השחיתות

ולהניח את הנמענים החשופים אל האבק הכוכבי של המלכות.

תמוך בעשר אצבעותינו למען תפארתך

ורכך את חולשתנו בעזרת אהבתך.

ה' צבאות, המים העליונים שרים,

אפשר לי לשמוע את קולם.

אל תוביל אותי לג'ונגל של מדבריות צחיחים,

אלא הרטב את הזרמים בניצחון הלהט,

שחרר אותי וקבל את חגיגותיי

אל הרי שמך הקדוש.

הפץ את שלומך בינינו

למען טוב הנאמנים

וטוב אנשיך.

שא את הדגל בירושלים

ואת האור הזורח אל העמים,

ולמרות הבלבול הגדול,

אידיאל השלום הגיע אל זמנו,

שונאיו יקומו כנגד,

כדי שירמסו תחת רגל צחוקו של יצחק.

נעירה 39: יום שני של חנוכת החנוכות התשנ"ו: אתמול, ביום הראשון, קשת יפה יצאה בסרצאנה. כחודש התמודדנו עם מחלת החצבת והחזרת של הילדים. לפאולו יש חובות גדולים לבנק, וגם לדבורה, שנמצאת בחודש התשיעי להריונה, הייתה חצבת. היא מקווה להתגבר עליה לפני הלידה, בעזרת השם. המצב הוא קשה מאוד, אך הקשת העלתה את המורל.

נעירה 40: פינה רביעית נסגרת, פינה רביעית חשובה מאוד. אמרתי זאת במשך כ-6 חודשים. אני חש, כי כל 13 השנים הללו נסגרים בפינה הרביעית. אין לשכוח שהדור הרביעי כולו, שאורכו 65 שנים, מסמל את סגירת הפינה הרביעית של מסלול 4000 השנים של כוכב אברהם. השנה ה-13 היא מכרעת, מאחר שהיא מגיעה לאחר תיקון הטעויות השוליות של סימני החמור בשתי התקופות הראשונות בנות 6 השנים. בתקופה השלישית בת 6 השנים אנו חוזרים לתיקון הנצרות, לאחר שהטעויות השוליות תוקנו. הדבר אומר שאיזון הבשורות הוא מאוזן מספיק כדי להיות מפורסם ומלומד. חשתי בהבדלים הללו בכל דבר אשר כתבתי או שִכְתבתי במשך 6 החודשים האחרונים.

נעירה 41: ביום הראשון הקשת יצאה. ביום השני האור בחדרי כבה.

נעירה 42: כעת גילת חיים נכנסה לחדרי ונרדמה במיטתי. זהו סימן טוב. אך הביטו, יש סימנים טובים אמיתיים המגיעים מישראל, ברוך השם: סימנים של תשובה, תיקון, סובלנות והבנה הדדית.

נעירה 43: יש גם מספר סימנים חשוכים מאוד. סולי חלם בלילה שלפני חנוכת החנוכות (השנה היום השמיני של חנוכה חל ב-25 בדצמבר – ג'יורדנו היה כאן מעט לפני שהיום נגמר), חלום בו הוא ראה בתוך מערה את פרץ, שהצהיר: "יש אבל של 13 שבועות. כסימן לכך, אין לאכול פירות חדשים בתקופה זו". נאמר בחלום גם שעל סולי להיות יותר סובלני.

נעירה 44: דוד התקשר מישראל עבור ליאת. הם מחכים לביופסיה. דבורה נמצאת בשבוע האחרון להריון. אנו בחוב של 10000 דולרים. התקשרתי לדוד ואמרתי לו שהבעיה של ליאת מורכבת, ועלינו לחכות ולקבל תשובה. הוספתי כי עליו להתחיל לכתוב על שיעוריו עם המורה בזאדינה (Zadina), כפי שביקשתי ממנו לפני 3 שנים. אמרתי לו כי התפללתי בלילה שעבר שלא נזדקק לעמוד בניסיון. נראה לי כי בכל מקרה התוצאה הסופית תהיה משביעת רצון, וליאת תינצל. לליאת אמרתי, כי עליה לחזק את אמונתה בסימן תחיית המורה חיים.

נעירה 45: יום חמישי בבוקר. למרבה הצער, תוצאות הביופסיה היו חיוביות. הסברתי לדוד ש"העניין הגדול" שבעטיו פניתי לבית הדין, המבחן שאותו ביקשתי לבטל היה זה: כאשר ה' ברוך הוא העלה את הצדיק לדבר, הוא ענה לתפילת המורה חיים ואמר: "יש לי תרופה שתרפא אותך מן המחלה, אך אם ארפא אותך, העולם יושמד". על כך הצדיק ענה: "לא, בבקשה, ריבונו של עולם, אל תשמיד את העולם בשל תרופתי. הענק חיים לעולם וקח אותי למקומי, אני מתחנן בפניך". התרופה נשארה למעלה. רצוי כעת, שהתפילות שייעשו בזכות סבל הצדיק חיים, תסייענה להוריד תרופה לעולם.

נעירה 46: בינתיים איליאדה, ג'ינו, פינוצ'יה ושרה התקשרו. פינוצ'יה ראתה בחלום את המורה חיים יושב איתה ליד שולחן ומדבר. הצדיק דיבר על סימני האבל וגרם לפינוצ'יה להיבהל. הוא אמר לה: "לא, לא, אני מדבר על סרדיניה, ספרד ויוון". שרה חלמה כי היא נמצאת בחוץ ורואה טקס לוויה שניהל הרב לאראס. היא שאלה אותו אם זוהי לוויה של יהודי, והוא ענה: "לא, הוא היה קתולי, אך חברותי מאוד כלפי היהודים".

יומן 18

נעירה 1: יום שישי בערב, שעה לפני הדלקת הנרות, 29 בדצמבר 1995: דבורה נכנסה אל חדר הלידה. השעה היא 15:25. בלוח השנה הכוכבי נכנס מזל סוף הדקה ב-27 בדצמבר. - ברוך השם, במזל טוב, נולד ב-16:04 אשר יוסף צורישדי[60] (הדלקת נרות הייתה ב-16:18). הוא שקל 3 קילו ו-470 גרמים בלידה. האם והילד במצב טוב, ברוך השם.

נעירה 2: הבעיה היחידה הייתה שלאחר הלידה היו מספר סממנים לחצבת באשר, ולמען הזהירות הוא נלקח למחלקת פעוטות בבית החולים בג'נובה. גם לזנב היו עדיין סממנים לאבעבועות רוח, ולכן אשפזה את עצמה בבית החולים בסרצאנה (Sarzana). בשל כך היה קל יותר עבורה לקבל את המלאך שהגיע לברך אותה (ואת הילד בג'נובה) בלילה שעבר (שבת, פרשת "ויגש"). הוא הגיע בחיזיון כמלאך מכונף כסוף וזהוב. למעשה למלאכים אין כנפיים, אך לעיתים הם נראים עם כנפיים כדי להצביע על המהירות שבה הם "עפים" ממקום למקום.

נעירה 3: ביום ראשון ב-7:30 בבוקר נסעתי עם פאולו לג'נובה. היה לי לילה קשה, רעדתי מקור גם מתחת לשמיכות והיה לי קשה להתחמם, במיוחד אחרי 4:30. בחוץ רצו חתולים, כלבים וחמורים. הייתה רוח ואיתה עננים גדולים מאיימים, ולמרות זאת החלטתי לצאת כמתוכנן לג'נובה למען החמורים, ולראות את אשר פיירו.

נעירה 4: כשהגענו לג'נובה, הרוח הפכה פראית. ירד גשם ושכבת שלג מעורבת בגשם נראתה על האדמה. היינו צריכים לעלות בדרך תלולה של כ-300 מטרים, שהובילה אותנו לבית החולים לפעוטות. חשתי קור וחולשה, והרוח הטיחה בי את הגשם בכוונה. בשל כך הפכתי את עור ראשי לעור חמורי והמשכתי לעמוד באומץ מול הרוחות גחמניות. בדרך זו הסוס הלבן הקטן יוכל לדעת יום אחד מה עבר החמור כדי לראותו בפעם הראשונה. כשהתקרבנו עד כ-25 מטרים לכניסה, רוחות הגיעו מכל כיוון וניסו למנוע באופן מרושע את כניסתנו. כובעו של פאולו התעופף ממנו, אך הוא הצליח להחזירו. החזקנו האחד את השני והתקדמנו בכוח ובאיטיות אל הדלתות. הסוס הלבן לא יכול היה לעצור צחקוק של תדהמה ממזג האוויר, וכאשר נכנס הוא אמר: "אך פרץ, זה לא טבעי".

נעירה 5: את זאת היינו צריכים לעבור כדי להיכנס לבניין, ובתוכו היינו צריכים לחכות כשעתיים עד שיכולנו לראות את אשר. כאשר האחות הביאה אותו, נגעתי בו במטהו של המורה חיים ואמרתי: "שאל שדי יברך את אשר יוסף צורישדי בברכת בריאות טובה וביראת ה' נעלה, ושכל פעולותיו ומעשיו יבורכו בפני אהיה אשר אהיה". - הסוס הלבן, כמובן, היה נרגש ודומע כשצהל "אמן" ו"ברוך השם".

נעירה 6: הבאנו את דבורה הביתה במוצאי שבת בלילה, לאחר שנשארה בבית החולים רק 24 שעות. שאול הגיע ממילאנו, וביום ראשון אחר הצהריים רחל הגיעה ברכבת. אז הסוס האדום נסע עם הסוס הלבן לג'נובה ביום שני. ביום שלישי דבורה ורחל נסעו עם פאולו לג'נובה ואמא-רעמה האכילה את ילדו הקטן של הסוס, שתאבונו היה גדול. ברוך השם, הילד בריא, אך עליו להישאר עדיין תחת השגחה לפחות 7 ימים מהיום, 3 בינואר 1996. ברית המילה תידחה מספר שבועות, בעזרת השם.

נעירה 7: לאחר מספר סימנים מסיימים עם הסוס הלבן ורחל, עלתה בראשי המחשבה, כי הברית של הברית החדשה השלמה הייתה עדיין חסרה, זו של בית התפילה של הגאולה השלמה בהתאם לחגיגת חנוכת החנוכות. זאת מאחר שהברית של שמיני עצרת היא הברית החדשה של הגאולה השלישית השלמה, והברית של 12 במרץ היא הברית החדשה של החמור אוכל לחם, אך לא חשבנו עדיין על ברית בית התפילה ביחד עם ברית בית ספר השושנה. אני חושב על כתיבת 32 ברכות לחלק זה של הברית החדשה השלמה.

נעירה 8: הבוקר (רביעי) יחל בשעה 4:00 האיחוד הגדול של הכוכב הראשון והכוכב ה-13 (אין מדובר בתיקון אלא בשינוי ביחס למבנה 13 הכוכבים של המערך הגאולי של השושנה). גם סימן צדק (יופיטר) ייכנס ללב השושנה, ודרגת הצדק החדש תרד לארץ. עם דרגה חדשה זו של צדק, רמה חדשה של אמונה חזקה כסלע באל שדי מגיעה לעולם בנוסף לאמונת הלב העניו של המבורך. מבורכים הם אלו הדבקים בגאולה הגדולה של אהיה אשר אהיה.

נעירה 9: (נעירות 9-11 הן תרגום מצרפתית): הזמן עובר, בעוד אני לא כותב נעירות של חמור כדי להסביר אלפי דברים שמטרידים אותי. בכל מקרה, עכשיו זה בלתי אפשרי כי אני צריך להכין את החותם הסופי של פורים של השנה ה-13 של הסימנים השלמים של הגאולה. זאת מאחר שזהו החותם הגדול של הברית החדשה השלמה ושל הדור הרביעי. החותם הוא במפתח "13", ואני צריך למצוא ולנסח, בעזרת ה', 13 קטגוריות כפול 13 קטגוריות.

נעירה 10: לפני התחלת החותם, היו הרבה סימנים קשים וכבדים מאוד, ובאותו זמן ליאת לוי הייתה צריכה לעבור ניתוח בגלל המחלה הידועה. כל התלמידים עשו תפילות לה' שהרפואה, אותה המורה חיים סרב לקבל בסוף ימיו כדי שהעולם ישרוד מבלי שייחרב, תתחיל לרדת לעולם דרך הבראתה של ליאת. אחרי הניתוח הגיעו סימנים מאוד חיוביים, ברוך השם.

נעירה 11: שרה (בתם של ג'ינו ואיליאדה) חלמה שליאת הייתה בביתה של נלדה לוי וכל המשפחה התפלאה לראות איך ליאת יפה וזוהרת. ליאת אמרה: "מדוע אתם מופתעים? אני הבראתי, אני נקייה לגמרי, ברוך השם". - גם פאולו חלם שהיינו בישראל בבית של דוד וליאת, ובריאותה של ליאת הייתה איתנה. - הערב מגיעים אימו של פאולו, אמה של דבורה ובנימינו כדי לבקר את אשר.

נעירה 12: יום רביעי, 31 בינואר 1996, י' בשבט התשנ"ו. ביום ראשון נסענו למילאנו וביצענו את הסימן הפותח של בית ספר השושנה. המפגש הראשון נערך בסלון עיצוב השיער של טוניה. הנוכחים, חוץ מאיתנו (שבעה) היו: טוניה, רוג'ירו, שאול, רחל, קרמין שאול, לואנה, דניס צ'לסטה, סעיד, אוספיה, מוסא אמין, דניאל, ג'יוזפה, שרון, בנימינו, ג'יורג'יו, אנה, מרקו פדריקו, ג'יורדנו ומיכאל-אסתר. ג'יורדנו קרא את תפילת העמידה, ויחד קראנו את 32 הברכות של הברית החדשה השלמה עבור בית התפילה של הגאולה השלמה. הסברתי את סימן חותם השנה ה-13, שבו אנו נמצאים עכשיו, השלב המסיים, ואת השלכותיו הישירות על בית ספר השושנה ו-13 עלי הכותרת של תוכנית לימודיו.

נעירה 13: סימן חיוני זה והסימן של החלק השלישי המסכם של הברית החדשה של הגאולה השלמה, למרות הגעתו המאוחרת הואיל והיינו צריכים להשלים את סימן חנוכת החנוכות, היו הצלחה גדולה, ברוך השם. ההצלחה התבטאה בהרמוניה ובאחדות המחשבה, כאשר כל נוכח רצה לסייע לסימן בדרך כלשהי. לאחר שהסימן הושלם, פאולו קבע פגישה כדי לדון במצבנו הכלכלי, הכולל 15 מיליון לירות חוב. הדיון היה ארוך ולא קל, אך ההרמוניה כוונה במאת האחוזים לסיוע. לבסוף הוחלט שכל חודש התלמידים יעניקו סכום כסף, שפאולו יעדכן אותם לגביו. בינתיים מיכאל-אסתר נתנה 5 מיליון לירות, שקיבלה מחבר (בשם גרזאנטי (Garzanti), הקשור למשפחה שעל שמה נקראת הוצאת ספרים ידועה), ואחד מן התלמידים שביקש להישאר בעילום שם העניק 10 מיליון לירות ככפרה על קרוביו המתים. שאל שדי יברך את קרובי האדם הזה שנפטרו בעולמם ויעניק להם את חסד השמים. אמן.

נעירה 14: נשארתי בדירתו של שאול ביום ראשון בלילה. דודתה של רחל, רוזטה פורמנטי (Formenti), נפטרה אתמול, וביום שני רחל תגיע ללוויה שלה. רחל קיבלה בהפתעה את החדשות והצטערה בשל העובדה שהיא לא הגיעה לבקר אותה במשך שנים. רוזטה הייתה לה כאם כאשר היא הייתה קטנה, ועל כן רחל זוכרת אותה בחיבה גדולה. לאחר שרחל סיפרה לי את הסיפור, אמרתי: "היא אישה ברת מזל". רחל המופתעת שאלה מדוע. "שמה הוא רוזטה, שושנה קטנה", אמרתי, "והיום ביצענו סימן של פתיחת בית ספר השושנה. סימן השושנה הגיע בדיוק באותו זמן שהצטערת על לכתה. אם מותה היה מתרחש זמן מה לפני כן או לאחר מכן, זה לא היה אותו דבר, אך היא מתה בזמן הסימן, כאילו להשתתף, בשל זכותך, בשמחת הגאולה השלמה בזכות הצדיק הקם לתחייה, חיים".

נעירה 15: קראתי לרוזטה פורמנטי להגיע ודקלמתי את הסימנים השלמים. רחל קראה את הטקסט האיטלקי "השושנה" (La Shoshannah) שכתבתי לפני מספר שנים. הוא מכיל את 13 עלי הכותרת של ספר משנת חיים, המנוסחים בסוג של קצב תופים אינדיאני (מוהיקני). רחל קראה כל מילה באיטיות רבה, תוך שהיא חשה בנוכחות דודתה. גם אני חשתי בנוכחות רוזטה ובשמחתה העצומה הנובעת מההפתעה הגדולה מן האור החדש והעצום, שהיא מקבלת כעת בזכות רחל ובזכות העובדה שטיפלה בה כשהייתה קטנה. שמחה גדולה נפלה עלי, וכל מילה שרחל קראה גרמה לי לדמוע. גם רחל בכתה מכל מילה. סימן הדמעות של רחל אמנו התחיל לרדת לארץ דרך סימן הדמעות של רחל. פתיחת בית ספר השושנה היא בשורה נפלאה בחזרה ההיסטורית הגדולה של הצאן הנאבד של בית ישראל.

גנומן 16: כשרחל סיימה לקרוא ומחינו את דמעותינו, שאול, שעזב את הבית לפני כשעה, חזר. לאחר מכן גיליתי שהסוס האדום הניח את מחצלת ההתבוננות שלו על השולחן בשנה האחרונה. סוסים מסכנים, יש להם מוחות בליבם, וליבם נמצא בכפות רגליהם. הם טובים בריצה, אך כאשר מגיעים לסימנים, אין להם הבנה כלל, ורק חמור יכול לפקוח את עיניהם לשפה סימנית.

גנומן 17: "הקשב לי, סוס אדום. כיצד אתה יכול להתבונן כסוס הלבן אם מחצלת ההתבוננות נמצאת על השולחן? כל המטרה במחצלת הקש היא להביא את תוכניותיך למטה אל הארץ. זאת הסיבה שלא הגשמת עד כה את התוכניות". הסוס האדום חייך חיוך מיוסר באיחור קל של הבנה. זהו חיוך מיוחד של סוס, הנצמד לרמה הסוסית בזמן של תיקון. הוא נובע מאי היכולת של סוסים לבכות על טעויות קודמות, כאשר הם רואים שהן תוקנו. שמחתם הפנימית על התיקון גוברת על העצבות הפנימית בעקבות מה שאיבדו, כך שהחיוך מנתץ את הייסורים ושולח את הלב לשינוי הבא. זה כמובן טוב כדי לא לבכות על חלב שנשפך, אך מאידך גיסא נשאר זמן מועט ביותר לחשוב על הטעות.

גנומן 18: שאול הניח את מחצלת ההתבוננות שלו על הרצפה, ויחד עמדנו עליה כדי לברך על תקופת התוכנית החדשה של הסוס האדום. דיברתי בשפה חמורית ברורה אל הסוס האדום: "היה קשה עד בלתי אפשרי לשנות אותך, אך מלמעלה גרמו לך לטעות, על מנת שתיכנס למחויבות. מעתה לא תשכח יותר שהמחצלת צריכה להיות על הארץ, ועליה אתה צריך לעמוד כשאתה מצייר. אתה רואה, כדי לצייר אתה חייב לעמוד על המחצלת, ובגלל שאתה עומד עליה, תקבל מרץ והשראה בציוריך. ברכות".

נעירה 19: הסוס האדום היה כה מבולבל משמחה עד שלא ידע מה לעשות כאשר הבחין לפתע ששכח לחלוץ את נעליו. הוא רצה לרדת מן המחצלת, אך מאחר שדיברתי היה עליו לחכות שאסיים כדי לשאול מה הוא צריך לעשות. ראיתי אז מה קרה ואמרתי: "הו, סוס אדום מעַצֵב, איך אתה מעז לעלות על מזבח העיצוב שלך עם נעליים שנגעו בזוהמת הכלבים ברחובות?". "לא, לא, לא", ענה הסוס האדום, "מעתה ואילך אני אשמור על המזבח שלי נקי". כיצד אתה יכול להיות נוקשה עם סוס, כאשר הוא עונה לך כך?

נעירה 20: באותו רגע ג'יוזפה נכנס ושלושת האנשים: רחל, שאול וג'יוזפה משחו אותי על מחצלת ההתבוננות של הסוס האדום. ג'יוזפה עם שמן תינוקות מבושם שנתנה לי שרון, רחל עם אבקת טלק ריחנית שנתנה לי שרון, ושאול בסימני לק כחול במקומות שונים שנתנה לי שרון. הסימנים היו בהרמוניה מושלמת לקצב השושנה. סיימתי את חלק התיקון כשנזפתי על ג'יוזפה על שלא היה מספיק נחמד וסבלני עם שרון ועל שלא החמיא לה במילות חיבה. כל זאת, הסברתי, מנע ממנו לתפקד ככוהן על מזבח מלכיצדק.

נעירה 21: באופן טבעי החמור-הנביא-המתוק ג'יוזפה התחיל לבכות בשל דבריי, אך אני איני נרתע מדמעות בעלי חיים אלא לעיתים אף נהנה מהם. "הקשב לי ג'יוזפה, היית פרה במקום חמור מתוק. האם אינך יודע, שכל אישה מקבלת את חיותה הפנימית דרך מחמאות בעלה?"

נעירה 22: פאולו הגיע אז לסייע לשאול לקחת מזרון ממקום כלשהו עבורי, כדי שאוכל לישון עליו הלילה, אך לא ישנתי באותו לילה. היה עלי להשלים מספר קטגוריות מתוך 13 עבור החותם הסופי, והייתי צריך להספיק לבצע זאת לפני הסימן ביום שני בלילה בשוויץ. כתבתי את 13 האלמנטים של בית התפילה של הגאולה השלמה, 3 פעמים 13 הכרזות של בשורת המלאך גבריאל ועוד 13 הכרזות המתייחסות לעץ הדעת טוב ורע. השתיים האחרונות היו תפילות הקוראות לאל שדי לקבל את החותם ה-13.

נעירה 23: ביום שני בבוקר שאול הסיע אותי לביתו של פאולו מהמקום ממנו אנו, פאולו, דבורה, הילדים, שאול ואני, יצאנו כדי לבצע סימן בשוויץ. לא היינו צריכים לבצע משהו מיוחד מלבד להיכנס למדינה עם אשר ולחזור שוב לאיטליה (שוויץ רחוקה פחות משעת נסיעה ממילאנו). הסימן, עם זאת, היה סימן גדול. נאמר לדבורה בחלום לפני כשבוע, כי סימן הנסיעה לשוויץ עם הרך הנולד היה סימן של סגירת הפינה הרביעית. מעט לפני שיצאנו לדרך, שאול, שהלך ברחוב עם יהואל יהואל, ראה שני ענפים גדולים ש"התנתקו" לפתע מגזע עץ ונפלו על הארץ. התחלה יפה.

נעירה 24: נסענו בדרך כשגילת חיים רצתה להיכנס לשירותים. מאחר שנסענו על דרך מהירה, נאלצנו להחנות את הרכב כ-100 מטרים משם, בתחנת דלק. כשיצאנו מן הרכב ראינו שעשן יוצא מן המנוע, ומים מטפטפים על האדמה. למרבה המזל, פאולו הצליח לאתר את הבעיה (צינור גומי שחיבר בין השמן לקרבורטור התפוצץ, והעשן יצא ממנו), ופנה למכונאי מוסך התחנה, כך שבתוך חצי שעה חזרנו לדרך. אם הצינור היה מתפוצץ תוך כדי נסיעה הדבר היה יכול להיות מסוכן, ולכן קריאתה של גילת חיים הצילה אותנו יחד עם הקרבה לתחנת הדלק. גם הסוס הלבן ראוי למחמאות לאחר שהצליח לאתר את הבעיה ולזהות את הצינורות ברכב. שאול אמר: "כאשר הפינה הרביעית נסגרת, משהו צריך לקרות".

נעירה 25: עוכבנו יותר מעשר דקות בעמדת המכס בין איטליה לשוויץ. המוכסים לקחו את דרכונינו ונכנסו לבדוק אותם בתחנה, ובינתיים שוטר שעמד קרוב למכונית היה סקרן לדעת מי אנו. לאחר מספר מילות פתיחה רגילות, פאולו אמר: "שמו פרץ והוא סופר אמריקאי. הוא כותב ספרים המכילים נבואות חשובות מאוד עבור העולם. הוא כותב בארבע שפות". מסיבה לא ברורה החל השוטר לגלות עניין רב מאוד בכך ואמר: "אני רוצה לקרוא את אחד מספריו. אמור לי אחד או שניים משמותיהם".

נעירה 26: מאחר שפאולו לא ידע מה לומר, אני אמרתי: ""נבואות הדור הרביעי". הדור הרביעי הוא הזמן המנובא של ההגשמה הנבואית. זוהי תקופת זמן בת 65 שנים, המחולקת ל-35 ו-30 שנים, ואנו כבר בשנה ה-13". "אני מאוד מתעניין", אמר הבחור הצעיר, "אך לא אם הנבואות הן רק חיוביות". "הנבואות הן כפולות", עניתי, "מאוד שליליות ומאוד חיוביות. למעשה דור זה נקרא: הדור הרביעי הכפול". השוטר היה די נרגש וביקש שננסה להביא לו טקסט מהר ככל האפשר. באותו רגע יצאו המוכסים מן התחנה והחזירו לנו את הדרכונים, אחד אחרי השני עם מבט חשדני מאוד. טוב לחיות באיטליה. האיטלקים הם פחות יעילים, אך הרבה יותר הומאניים. נכנסנו לשוויץ.

נעירה 27: בקיאסו (Chiasso) לא מצאנו מקום לחנות מלבד בבניין בו היו 13 קומות של חניה, ולכן נסענו במעגלים עד שהגענו לקומה ה-13 והחנינו בחניה מספר 622. אמרנו את הסימנים ויצאנו לחפש חנות, בה בזבזנו 10 פרנקים שוויצרים (כ-10 דולרים) שנתן לי בנימינו. מצאנו חנות שמכרה בגדים מוזרים לקרנבל ומקלות קטורת ריחניים. גם לשאול היו 10 פרנקים שאותם הוסיף ל-10 שהיו לי, ויחד קנינו 21 חבילות בנות 9 מקלות קטורת כל אחת. כשחזרנו לבניין החניה ראינו כי הזמן דוחק, מאחר שהשעה הייתה 12 בצהריים והיינו צריכים לחזור למילאנו ולהתכונן לברית המילה של אשר, אותה היה צריך לבצע בקליניקה על-ידי מוהל, ד"ר ג'יוזפה מורטארה (Mortara), בשעה 15:30.

נעירה 28: ברית המילה התבצעה, ברוך השם, בשעה 17:00 לערך, מאחר שחדר הניתוח לא היה פנוי לפני כן. רק אני, כסנדק, הורשיתי להיכנס עם פאולו. גם פאולו וגם אני בכינו משמחה בעת המילה. אמרתי את הברכה למילה כאשר ראיתי את דוקטור מורטארה מחכה לי שאומר אותה. לאחר הברית נסענו לבית של מיכאל-אסתר לסעודת מצווה. נכחו בה נלדה לוי, איליאדה, ג'יורדנו, אביו של פאולו ואימו, אימה של דבורה, קרמין שאול, לואנה, דניס צ'לסטה, סעיד, מוסא אמין, מרים, ג'וזואה, ברוך, ג'יוזפה, אנו (7), שאול ומיכאל-אסתר. גם נרג'יס, אחותה של מיכאל-אסתר הגיעה מאוחר יותר והשתתפה. השולחן היה מלא במאכלים טעימים, כאשר ג'יורדנו הביא נקניק סלמי, וסעיד נטל על עצמו את תפקיד השף בעל המומחיות המצרית.

נעירה 29: הייתה זו חגיגה ספונטנית עם רוח של שמחה מלמעלה. שור ג'יוזפה (Sh’ur Giuseppe), אביו של פאולו, הביא יין ממחוזו, טוב, אדום וסמיך שגרם שמחה רק מלהביט בו. כאשר התחלנו לעזוב ובירכתי לשלום את איליאדה, שאלתי אותה אם יש חדשות. היא אמרה, כי בתה שרה חלמה חלום לפני כשבוע, אך היא לא הייתה בטוחה אם זהו הזמן הנכון לספר אותו. ביקשתי ממנה לספר, והיא סיפרה, כי שרה חלמה שראתה את המורה חיים, שאמר לה: "פרץ חייב לבחון מחדש מספר דברים. לא כל מה שפרץ אומר נכון". איליאדה די פחדה לספר לי את החלום הזה, מאחר שפחדה שהוא יעציב אותי.

נעירה 30: אמרתי לאיליאדה: "לשרה יש זכות גדולה לקבל סימן כזה ישירות מהמורה חיים. הדברים של המורה הם נכונים ועלי ללמוד אותם לעומק. יש עדיין טעויות בכתבים שעלי לתקן לפני סגירת החותם. נכון הוא שלא כל מה שאני אומר נכון. העובדה שאני צריך לתקן את שגיאותיי כל הזמן מוכיחה שלא כל דבר שאני אומר נכון". איליאדה חשה הקלה בכך שלא התעצבתי. למען האמת לא התעצבתי אלא פחדתי.

נעירה 31: אני עדיין חושש מאחר שזמן סגירת החותם מתקרב. דבורה חלמה לפני שבוע כי היא רואה מספר סצנות, אך אמרה בחוסר שביעות רצון: "לא, אלו לא החלומות שאני רוצה לראות. אני רוצה לראות משהו על החותם". אז נאמר לה: "כאשר העבודה תסתיים, האישור ירד בחלום". - - איזה זנב נפלא הוא זנבי, הזנב הכפול, הרעמה הלבנה של הסוס הלבן, הפגסוס המכונף שלה, המלכה של כל החולמים, תמר שלי, לאה שלי, רחל שלי, הנביאה דבורה שלי, האישה הגאה של הסוס הלבן ואם ילדי הגאולה השלמה. הגידו לי מי עוד יכול לבחור חלומות תוך כדי החלום?

גנומן 32: החלום של שרה הפחיד אותי, מאחר שנאמר בו שעלי לבחון מחדש מספר דברים. בחינה מחדש של כל הכתבים עד כה נראה לי כטיפוס על הר האוורסט עם גלגיליות. זוהי כמובן מחשבה טיפשית כארבעה שבועות לפני פורים, וכמובן שלא נאמר בחלום שעלי לעבור מחדש על כל הכתבים, אבל המחשבה הזו מבלבלת אותי. בוודאי שאישור החותם תלוי בהערכת בסיס הכתבים שנכתבו עד כה. אין לדעתי טקסט המכיל טעויות של איזון שלא תוקנו. לא תיקנתי את כל הטעויות הקיימות, אך כן תיקנתי את בסיס הטעויות, כשהתיקונים המפורטים נובעים ממנו. סימן זה של המורה חיים מצווה עלי לחזור לשולחן התיקונים כדי לוודא שהכול מוכן לפחות עד פורים.

גנומן 33: לפני שאוכל לחזור ולעבור מחדש על כתבים, עלי להשלים את החותם, לפחות עד להיקף שבו ארגיש שהחותם עצמו מקובל, אך עלי לתקן מספר קטן של שגיאות. ראשית אני חייב להסביר את חלומה של שרה. הדברים של המורה חיים בסימנים הגאוליים כוללים דרגות רבות שיש להבינן. העובדה שהגואל האחרון אמר את הדברים לשרה היא אינדיקציה לכך שהמסר המוכל כאן הוא צורך לדור של שרה, שהוא הדור הראשון שמקבל את הבשורה החדשה של הגאולה השלמה.

גנומן 34: המסר מתייחס לפיכך לא רק לחותם אלא גם למשהו שעדיין חסר או לא מוסבר או מוצג באופן לא נכון בספר משנת חיים. אם כך, המשפט: "לא כל דבר שפרץ אומר הוא נכון" הוא שם המסר שיש לנסח. ייתכן שמסר זה הכרחי גם לחתימת החותם, ולכן אני אנסה לקשר את המסר כאן ועכשיו[61]. אני ארכך אותו תחילה בדיבור חמורי, אך פרץ חייב לחתום אותו לבסוף.

גנומן 35: בפני ה' אלוהינו נוער החמור על עמיתו איש הסימנים, כך שהחותם הסופי לא ייפגם מאי הבנה עתידית. (החמור): לא כל דבר שפרץ אומר הוא נכון. האם הוא לא נמצא בסימן העבד העיוור והחרש? האם הוא יכול להיות עיוור וחרש לרמות העליונות של הצדיקים האמיתיים ועדיין להיות צדיק? לא, הוא לא יכול. זוהי סתירה. אם איש הסימנים היה צדיק, האם הוא היה יכול לטעות או לומר דברים לא נכונים? לא, זוהי סתירה, אך פרץ ביצע שגיאות רבות כל כך שלא ניתן למנותן. צדיק אמיתי לא מבצע שגיאות.

גנומן 36: לא כל דבר שפרץ אומר הוא נכון. האם הוא לא אמר וחשב במשך 11 וחצי שנים שבית המקדש השלישי יהיה תחת בית הכנסת המסורתי וייבנה במודל בית המקדש העתיק המכיל קורבנות וכו'? ועדיין זהו פרץ שחתם על "חוזה" אחריות למען בית התפילה של הגאולה השלמה! גם בשיעורים החיים של המורה חיים הוא בגד בשל השמרנות הזו. זה חצוף. יש לך בכיסך מפתחות לבית המקדש השלישי והסופי, ואתה חוזר 2000 שנים אחורה?! עם זאת, עיוור וחרש הוא האיש השמח של הסימנים, לא צדיק.

גנומן 37: לא כל דבר שפרץ אומר הוא נכון. האם הוא לא איבד את עצמו לחלוטין בסימן החמור וחשב כי הוא משיחי בעצמו בעורי, עור החמור? אתם יודעים היטב כיצד הוא קיבל נשיקה ואז ננזף בידי הצדיק חיים, מאחר שחשב עצמו למשיח, אף על פי שהכחיש זאת בכך שלא היה מודע לעדינות של רכיבות החמור. אם הוא היה צדיק, הוא לא היה נופל אל חידות החמור, אך הוא יותר חמור מצדיק, וזו הסיבה לכך שיצא ממני! הי-הא!

גנומן 38: לא כל דבר שפרץ אומר הוא נכון. האם הוא לא היה עיוור וחרש מספיק כדי לקרוא למורה חיים "הכריסטו האהוב של אומות העולם שלו מחכים", עד שבסוף השנה הרביעית הצדיק חיים הגיע אליו בחלום והבהיר לו שהוא יוצר תיאטרון אבסורד בשל השימוש במונח זה? מביך עד כמה פרץ הרשה לעצמו לגלות נדיבות כזו ביחס לצדיק, מורהו, מבלי לאמת ראשית אם הגואל האחרון מסכים לכך או לא. אם פרץ היה צדיק, הוא לא היה יכול לפעול כך ללא רשות מהגואל האחרון, חיים.

גנומן 39: הוא חשב שסימן הכוכבים והגעתו השנייה של כוכב כריסטו הצדיקו אותו, אך למעשה הוא התבלבל מהם. צדיק אמיתי לעולם לא פועל מתוך בלבול, מאחר שהוא מעל לבלבול. נכון כמובן שפרץ איש הסימנים חייב ליפול לטעויות כדי לתקן אותן, ושכל הטעויות הופכות לחלק מן התיקון, אך הצדקה זו מצדיקה את פרץ כאיש הסימנים, לא כצדיק. זוהי סתירה. הוא לא יכול היה לחזות ולהימנע מטעות כזו אם היה הוא צדיק.

גנומן 40: לא כל דבר שפרץ אומר הוא נכון. בבאר שבע, הוא נפל לסערת מוחות זדונית וחשב שהוא יוכל לחדש את התורה, תוך כתיבת מילה לכל אות בחמשת חומשי התורה של משה רבנו, ועל ידי כך יחשוף אלפי בשורות חדשות ושיעורים נסתרים בתורה. גם ילד היה צוחק משטות כזו, אך החטא היה גדול, ודבריו של פרץ בלילה לשרה פודו: "אני חייב לחדש את כל התורה, זהו חלק מעבודתי" הגיעו אל משה רבנו. לאחר מכן פרץ חלם שהצדיק חיים אמר: "הגעתי הרגע מפגישה עם משה רבנו. הוא אמר לי לומר לך להסיר את החטא שדיברת עליו בלילה שעבר". - צדיק לא חוטא, חס ושלום, אך פרץ מצטיין בליפול לשגיאות שוב ושוב. צדיק אמיתי מתוך ל"ו הצדיקים הנסתרים עולה מעלה ויורד בחזרה לעולם. גם פרץ יורד ועולה, יורד ועולה, אך במובן אחר לגמרי.

גנומן 41: לסימן פרץ, איש הסימנים, יש קשר לנבואות משולם, עבד ה' העיוור והחרש. זאת מאחר שהסימנים חייבים לשאת את הסימנים של הספקטרום היהודי ואת שליחותו ההיסטורית:

"יט מִי עִוֵּר כִּי אִם-עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח; מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם[62], וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה. כ רָאוֹת רַבּוֹת, וְלֹא תִשְׁמֹר; פָּקוֹחַ אָזְנַיִם, וְלֹא יִשְׁמָע" (ישעיהו, מ"ב, 19-20).

גנומן 42: פרץ אינו משולם. נבואות משולם מייצגות את העם היהודי, עבד ה' עיוור וחרש, עם היבטיו הנעלים ועם נפילותיו. איש הסימנים של הגאולה השלמה נמצא בסימן נבואות משולם, ולכן פרץ הוא כאחד מן היהודים המנסים לעבוד את ה' אלוהינו. הוא לא אחד מן הצדיקים הנסתרים המשרתים באופן פעיל את ה' אלוהינו בדרגות הנסתרות של קדושתם, כאשר הם עולים לראות את הדרגה בה הם עומדים, וכעבדי ה' מנסים למלא את השליחות שקיבלו.

גנומן 43: בוא כעת לומר את דברי הסיכום, פרץ, ונסה להיות מדויק הפעם. (פרץ): אני פרץ, בנם של מוריס ואן גרין, נולדתי ב-1945 בניוארק, ניו ג'רזי, מצהיר שאינני אחד מל"ו הצדיקים הנסתרים או קרוב לרמתם, ואם מסיבה כלשהי, אותה אסביר, אני נספר כחלק ממספרם הקדוש, אין לי קשר כלל לדרגתם הנעלה". יש לי דרגה ייחודית שהיא חדשה כבשורות הגאוליות עצמן, דרגה קדושה שנתן לי הצדיק חיים כשחי בעולם, דרגה שאותה הוא שמר בתוכי ובמסגרתה הדריך אותי עד כה, אך דרגה זו, אף על פי שהיא מכילה התרוממות גדולה, אין לבלבלה עם הקדושה הנעלה של הצדיקים הנסתרים.

גנומן 44: אני מבצע טעויות ונופל למלכודות סימנים כדי לתקן שגיאות, חטאים או פגמים. לפיכך יש לי פגמים כמו לכל אחד, ואני יכול לטעות ואף לחטוא, חס ושלום, אם איני נזהר. זוהי דרגתי, והיא דרגה ייחודית ומיוחדת הקשורה להיותי איש הסימנים. אני יכול במסגרת דרגה זו ליפול לטעויות ואז להיגאל מנפילתי. אין זו העבודה הקדושה של הצדיקים הנסתרים. ל"ו הצדיקים הנסתרים בכל 26 המאות האחרונות "נפלו" רק אל הסבל ההכרחי לביטול גזרות, שנבעו מחטאים של אחרים.

גנומן 45: גם הצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, נפל ב-1967 (כמדומני) ושבר את עצם רגלו לשלושה חלקים. היה זה בשל גזרה שנפלה על איטליה. הצדיק אכן נפל פיזית, לאחר שמעד על המדרכה ברחוב. דרגת הצדיקים הנסתרים לא מאפשרת להם ליפול, מאחר שהם "בתוך" קדושה עצומה, גם אם הם נמצאים בעולם. הקשר העקבי שלהם לדרגות העליונות לא מאפשר אף סוג של נפילה, גם לא ברמה הפיזית. עם זאת, אם קיימת גזרה והצדיק קיבל על עצמו את הגזרה, בית הדין העליון גוזר, כביכול, את אופן הנפילה או את סוג הסבל שהצדיק חייב לעבור, אותו הצדיק לא יודע, אחרת הוא לא ייפול ויגשים את סבלו. אני, לעומת זאת, אינני צדיק ואיני רוצה לסבול בכל דרך כפי שהם סבלו עד לדור הרביעי הזה. הספיק לי בהחלט לראות את סבלו האחרון של הצדיק השלם, חיים.

גנומן 46: העובדה שלא שללתי לחלוטין את האפשרות להיכלל ב"מספר" הצדיקים, למרות היותי רחוק מאוד מדרגתם, היא מאחר שבלתי אפשרי מבחינתי לשלול את היותי יורש המסורת של הצדיק חיים. אני, פרץ גרין, קיבלתי את מסורת הצדיק חיים, הייתי והנני תלמיד של מסורת זו. מדובר רק בי, מאחר שהורשה זו היא לאדם אחד בלבד. המורה, עם זאת, לא הרשה לי לעולם לעלות עם הצדיקים או להיכנס לבית הדין של מעלה, להתוודע לדרגות העליונות והסודיות שלהם ושל נשמותיהם הגבוהות, ללמוד את סודות העולם בספרים הנעלים, לשמוע את שירת המלאכים או לראות ולדבר עם מלאכים. אם הייתי חלק מאותן דרגות, היה זה בלתי אפשרי עבורי לגלות את הדברים שאני כותב כעת לשם השלמת החותם הגדול והסופי של השנה ה-13.

גנומן 47: לא הייתי יכול לדבר על ל"ו הצדיקים הנסתרים אם הייתי בדרגתם, אך אם לא הייתי יודע דבר אודות דרגתם, בוודאי שלא הייתי יכול לדבר עליהם. זוהי הייחודיות של תפקידי כאיש הסימנים. אני היחיד שלמדתי את אמת הצדיקים הנסתרים, אך לא ניתנה לי הרשות להיות אחד כמוהם. בדרך זו אני חופשי להסביר את מה שאני מסוגל להסביר אודות השיעורים של הצדיק חיים ולפרסם בעולם את האמת על תפקידם הנעלה. זהו הבסיס לשני העלים: "תחיית הצדיק הנסתר, ראש הצדיקים הנסתרים, חיים בן משה מצנעא, תימן" (עלה 9) ו"מלאך ה' העומד בין ההדסים" (עלה 10). היבט חשוב של הגאולה השלמה הוא שהעולם ידע את האמת ביחס לל"ו הצדיקים הנסתרים, ששמרו את העולם על כנו על-ידי נשיאת עמודי התווך שלו על כתפיהם, ובוודאי חשוב שהאנשים יבינו ככל שניתן על דרגתו של הגואל האחרון.

גנומן 48: ה' תכנן ש"אפול" לדרך ה"אמצעית" בין "הידע העליון" ו"הידע האנושי" של העולם. זוהי הדרגה, ברשות הגואל האחרון, חיים, שמרשה לי לחפש ולמצוא, בעזרתו של אל שדי, את האיזון הנכון של כל היבט גאולי. עם זאת איני מוצא את האיזון מיד, אלא לוקח לי זמן ולעיתים אני סוטה מן המסלול או אף חייב ליפול לטעות, כדי שתיקונה יאפשר לי למצוא את האיזון. לפעמים הטעויות נמשכו שנים במהלך 12-13 השנים האחרונות, כלומר: זמן הטעות היה כזמן מהלך התיקון.

גנומן 49: לכן פרץ תמיד צריך לעבור שוב על כתביו ולתקן תיקונים הולמים. החותם הסופי של השנה ה-13 כבר מכיל את האיזון הדרוש לשם הפצה בעולם, ולפיכך מכיל את אמת המידה המיוחדת לשיפוט כל הנושאים שנמצאים בתוך המסגרת ואת גבולות איזון זה. במקרה זה, לשם השלמת איזון החותם של הברית החדשה השלמה של הגאולה השלישית השלמה, הכרחי שמי שיקבל בדור זה ובדורות הבאים את הבשורות החדשות של הגאולה השלמה ויפעל להפצתן לא יתבלבל בין פרץ איש הסימנים או פרץ, בנם של מוריס ואן גרין, לבין הצדיקים הנסתרים הנעלים. איני צדיק, אלא אם מדובר על דרגת הצדיק, שעליה נאמר: "וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק, ב', 4). דרגה זו ישימה לכל מי ששואף לעבוד את ה' בכנות בכל מעשיו ופעולותיו.

גנומן 50: דבורה חלמה (חמישי בבוקר) שהשמחה השמימית יורדת לארץ בשל בית ספר אסתר, בית ספר השושנה הצהובה (ילו-רוז) ובית ספר השושנה, וכי יש לקצר את "תיקון יוחנן" ולהפכו לשמחה. ברור שהבשורה לעיל מסמלת את חותם השער ה-50 הדרוש להשלמת החותם הסופי של השנה ה-13. לפרץ שוב היה המפתח בכיסו והוא לא ידע כיצד לפתוח את הדלת, עד שהחמור הסביר לו את משמעות חלומה של שרה: "פרץ חייב לבחון מחדש את דבריו. לא כל דבר שפרץ אומר הוא נכון" - המורה חיים מזהיר את הדור של שרה לא להתבלבל בין פרץ לצדיקים הנסתרים הנעלים. זה מה שמייצג את השער ה-50 של הבנת הבשורה החדשה, מאחר שאם אתם מבינים את סימנו של פרץ, איש הסימנים, ואת סימן החמור אוכל לחם באיזונם הנכון, תובְלו בכל פינה להבנה נעלה של הסימן האוניברסאלי ושל הדרגה הנעלה של המורה חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, הגואל האחרון של הגאולה השלמה.

יומן 19

נעירה 1: ברוך השם, לאחר סימן פתיחת בית ספר השושנה במילאנו, סימן סגירת הפינה הרביעית בשוויץ וסימן ברית המילה של אשר, החלומות היו חיוביים. דבורה ראתה את ירידת השמחה השמימית בשל בית ספר השושנה, בית ספר אסתר ובית ספר השושנה הצהובה (ילו-רוז). ג'יוזפה ראה סוס לבן ענק משתחרר ושועט. דבורה ראתה 4 ילדים ישנים בחדר אחד יחד. פאולו ראה שיש 21 מעלות בישראל עם מזג אוויר סוער, ואז 21 מעלות באיטליה עם מזג אוויר נוח.

נעירה 2: אתמול בבוקר שור הבר הגיע לחדרי בדחיפות רבה ודרש לדעת מדוע הוא לא מוצא את שמו כתוב בחותם הגדול והסופי של השנה ה-13. "לא, שור הבר, אני מבטיח לך שאתה בתוך החותם הסופי של הגאולה השלמה, בזכות הצדיק הנבחר, המורה חיים. אתה שור הבר, ואני זקוק לכוחך עבור היבטים רבים של החוק החדש ושל חמישה לוחות הברית נגד הקבלה השקרית של הזוהר. אני לבדי לא יכול לעשות דבר, אך אתה תרמוס את כל הדוקטרינות השקריות ותשמידן. לא נטשתי אותך, שור הבר, ולא ויתרתי על חסדיך בשל הנאות אחרות. אל תיקח מישהי אחרת חוץ ממני, מאחר שאני הנקבה שיכולה לתמוך בגבריותך מעוררת הכבוד, כך שעם שטף האש החזק שלך נצליח לשרוף את דבריהם ולהחזיר אותנו לגן החיות, בו הבהמות התמימות נושמות רק את אמת הבורא".

נעירה 3: קיבלתי את ברית המילה החדשה והלבנה מן הדג הגדול, אך איני מבין עדיין מה הדבר אומר, מלבד זאת: זמן הטהרה מגיע. חותם הגאולה השלמה נכנס לשלב הנון הלבנה שלו, אשר יגיע לשיאו ביום שלישי בערב וביום רביעי בשבוע הבא, 20-21 בפברואר, בין ל' בשבט לראש חודש אדר, המסמלים 5000 ימים מפטירת הצדיק חיים. הגענו לבר המצווה של סימננו הנפלא, ואנו אחראים כעת לברית המילה החדשה שלנו.

נעירה 4: בשורות טובות. מיכאל-אסתר שלנו ראתה את המלכה אליזבת בלונדון, סימן שחיכיתי לו כבר זמן מה. בשורות טובות. דבורה חלמה, שקניתי נקניק סלמי גדול וכשר, אך במקביל הגיעו שני כלבים מכוערים המוכנים לתקוף אותנו אם לא ניתן להם את הסלמי. פניהם היו רעות והחלטנו לא לצאת נגדם אלא ויתרנו ונתנו את הנקניק שישביע את רעבונם. - וואו, איני יכול לתאר לכם עד כמה אני שמח מסימן זה. זוהי מתנה משמים לאיש הסימנים. הכלבים הרשעים אכלו סוף סוף את חלקם מחלק זה של הסימנים שביצע איש הסימנים, כדי שכל הסימנים עד כה יוכלו להתעלות באופן הדרוש. החלק העודף שמשמש רק כאמצעי ולא כמטרה של הסימן נאכל על-ידי כלבי פרא. אני שמח, באמת!

נעירה 5: שתינו יין וישבנו קרוב לפרחים יפים. נאמר בחלום לדבורה ששני (או מעט) סימנים היו חסרים, אך הם הושלמו משמים דרך סימן שביצענו של שתיית יין והתבוננות על פרחים יפים. -

נעירה 6: החלטנו לבצע לפיכך את הסימן, גם אם מן החלום נראה כי הוא הושלם. במקרים כאלו רצוי לבצע את הסימן אם זה אפשרי, מאחר שהסימנים הם נבואיים ולעיתים קשה לעמוד על רכיב הזמן שלהם. בשורות טובות. גילת חיים קיבלה תעודה מעולה מבית הספר.

נעירה 7: הבוקר (יום שישי) אני מודה לה' אלוהיי שיכולתי להביע את עצמי. בשעה 10:30, לאחר שנמנמתי על המיטה, זכיתי לראות, ברוך השם, את הצדיק חיים בחלום. הוא היה על מיטה, וגם אני הייתי על מיטה נפרדת מזו של המורה. הסיטואציה הזכירה לי בדרך כלשהי את הזמן בו המורה סבל את סבלו האחרון, אך בחלום המורה חיים היה בריא מאוד. ממקומי הזכרתי מדי פעם בהקשר של הצדיק את המונח "מלך". הצדיק עם זאת התנגד למונח ואמר לי: "אסור לך להשתמש במונח זה". כשאמרתי: "אני יודע, המורה, אבל...", קמתי מיד מן המיטה והתקרבתי למיטתו של המורה. ירדתי על ברכיי כשראשי על המיטה, ועם שמיכתו של המורה, כיסיתי את ראשי ואת פניי לגמרי ואמרתי: "מה שאני רוצה לומר, המורה, הוא שאני באמת רוצה להישאר קרוב למורה חיים תמיד". אז התעוררתי.

נעירה 8: אולי יש פה מסר, מלבד שמחתי הפנימית והאישית, שחייב להיות מוסבר. בהמשך לכך שהוזהרתי לשאת תפילה אל הגואל הנבחר, חיים, חשוב לזכור, כי ה' אלוהינו הוא שניהל את הגאולה הראשונה דרך משה רבנו, הוא שניהל את הגאולה השנייה דרך מרדכי הצדיק והוא שמנהל את הגאולה השלישית השלמה דרך הגואל האחרון, חיים. עובדה זו תתקבל על-ידי העם היהודי, אך גם בקרב בני האומות הנוצריות, שינטשו את כל הטעויות הדוקטרינליות, ינקו עצמם מכל מלכודת של האלהה, יבינו את תפקידו הנפלא והסופי של המורה הנבחר ויחושו בצורך להיות קרובים לגואל האחרון. העניין טבעי ורצוי, מאחר שאין להכחיש שאל שדי של הגאולה השלמה "העניק" כביכול את הגואל האחרון והשופט המשוח במלכות השמים לאנושות למען ישועת וטובת כולם.

נעירה 9: גם הבוקר (שישי) סולי התקשר כדי לבשר לי בשורות טובות. בחלום הוא החזיק בידיו חולצת עבודה אדומה, שאותה היה עליו להלביש על פרץ. לאחר שעשה זאת, הוא אמר: "אני מלביש אותך בחולצה אדומה זו, והדבר אומר שכעת הינך חמור אמיתי". - - אילו מילים עלי לומר חוץ מברוך השם שאני חמור אמיתי. וווווווווואו! הייייייייייי-האאאאאאאאא!!!!! אתם רואים? אסתר ראתה את המלכה. בינתיים הסוס האדום מצייר עבור הסימן, והדג הגדול מתחיל להוריד אותי ב"נונים" אל החותם הגדול של השנה ה-13. ברוך השם, המים הגאוליים מתחילים לזרום אל הפורים הגדול שמגיע.

נעירה 10: סיימתי (יום ראשון) את נון (50) הכותרות החדשות ובחוץ יש זיקוקים ואנשים מחופשים ההולכים בין אוטובוס הקרנבל. עניין זה נתן לי תחושה טובה שנחתמתי בעבודתי. באותו הזמן סולי התקשר מישראל וסיפר לי חלום. הוא ראה את המורה חיים במילאנו. יחד עם פרץ, הצדיק נסע בחשמלית בעיר. במספר תחנות הם ירדו מן החשמלית, והמורה הרים אדמה מן הארץ בידיו. בכל פעם פרץ חזר על פעולת הגואל חיים. סולי הביט על כך, והבין שהסימנים הללו התבצעו. הוא הופתע שהדבר נעשה בשבת. - -

נעירה 11: זהו סימן חיובי מאוד, מאחר שפרץ חוזר אחרי פעולות המורה. עבודת אדמה הושלמה. בית ספר השושנה נכנס למסלולו הכוכבי. - - לבסוף, הספר שסולי שלח לאיטליה עבורי דרך אחיו דוד לפני 3 שבועות לפחות, הגיע לידי הסוס האדום. כולו כתוב בעברית, בהוצאת הרב קוק, ויש בו 600 עמודים מלאים בפרשנות על הנביא הגדול ירמיהו. התחלתי לקרוא את ההקדמה המדברת על התקופה ההיסטורית של המלכים בזמן ירמיהו. קראתי ש"הברית המחודשת" של התורה ומצוותיה תחת שלטון המלך יאשיהו קרתה בדיוק 35 שנים לפני הרס בית המקדש הראשון. מעניין שהברית החדשה של הגאולה השלמה מיוסדת בתחילת תקופת 35 השנים כהכנה לתקופה הנוראית בת 30 השנים שתגיע אחריה.

נעירה 12: ברוך השם שאנו בזמן הגאולה השלמה. הסוף יהיה טוב לעולם כולו לאחר הדור הרביעי. אנו מחוץ לעבר ועובדים למען עולם חדש, שאנו יודעים שיגיע, כפי שהבטיח אל שדי, גואל האנושות. לא יהיה זה עולם חדש שייהרס בהמשך, אלא כזה שייווסד על עקרונות מעשיים, המבוססים על חוק ה' ועל עשרת הדיברות, עולם שיודע כיצד להקשיב לדבר ה', תוך אהבת איש את רעהו.

נעירה 13: נכון שאיננו יכולים לדמיין זאת כעת. האוויר עדיין לא נקי. יותר מדי לבבות פועלים נגד הזולת במקום בעדה, ויותר מדי מאלו שרוצים לסייע לאחרים והתחילו בכך, מסוכלים על-ידי הרוע שמצאו כגמול לטוב שביצעו. אם היו מוצאים הם הערכה, הם היו ממשיכים והתלהבותם הייתה מפוצה בסיפוק רוחני. לא כולם, עם זאת, הם חזקים כדי להמשיך. בעולם החדש שמגיע, מאידך גיסא, החולשות של בעלי הלב הטוב אך המיואשים הופכים לחוזקים דרך הטוב שישלוט בלבבות האנשים.

נעירה 14: יום שלישי, 20 בפברואר, ל' בשבט (היום הראשון מתוך 2 ימי ראש החודש) - ג'יוזפה התקשר וסיפר לדבורה על חלומו. הוא היה בברזיל עם שרון, והם הסתובבו מסביב ל"ברזיל". בעת הליכתם יצאו שדים מכל המינים מן האדמה. היו אלו שדים שהוזנו מכישוף שחור, שהיה נפוץ באותה מדינה. לפתע הם ראו את סולי קמחג'י ממרחק קצר. ג'יוזפה היה שמח כל כך לראותו עד שרצה לרוץ אליו ולחבקו, אך במקום זאת מפיו של ג'יוזפה יצאה קריאת היייייייי-האאאאאא גדולה, שלוותה גם על ידי סולי, ובמקום הייתה שמחה גדולה.

נעירה 15: החמור אוכל לחם הגיע לברזיל. סימן טוב. הרשו לנו לציין גם את הזכות של פאולה, אחותו של סולי, שחיה בריו דה ז'נירו ושהינה חברה של הסימן. היה גם סימן לפני מספר שנים (שהתקבל על-ידי אנה גספרוטי) שבו נאמר, כי דרום אמריקה תקבל לפני צפון אמריקה את הבשורה החדשה. - אנו נמצאים בוודאות בסימן התרחבות הדג הגדול לאומות העולם, מאחר שזמן החותם הגדול הוא פתיחה מחדש של ספר הכוכבים של הסימן הראשון.

נעירה 16: גם הזנב קיבלה חלום חשוב הבוקר. פאולו, אני, דבורה והילדים יצאנו לדוג באגם כלשהו. תפסנו טרוטה (פורל) בשמחה, ואז ראתה דבורה דג מת במים. החלטנו לעצור, אך בינתיים היא לכדה דג ענק שפתח את עינו כדי להביט בה[63]. היא דחפה ומשכה ואז לכדה אריה ים עצום שאורכו כ-3 מטרים, בעל עצמות גדולות, עבה וערני, כשזנבו הכפול מקפץ באוויר. הייתה אז שמחה גדולה עם ניצחונה של דבורה, כאשר היא החזירה אותו למים. הניצחון היה בתפיסתו, אך הוא לא היה למאכל.

נעירה 17: מיכאל-אסתר התקשרה מפירנצה. היא עזבה את לונדון מעט לפני הזמן, מאחר שאימה, שחיה באזור טוסקנה, נפלה. לא מוזר שכוכב אסתר לאחר שהוכתר בלונדון, נקשר לכוכב הסימנים, אשר כפי שקיבלנו בשנים הקודמות, "מרכזו" בפירנצה. סימני הדג הגדול למעלה הם עבור אומות העולם בכלליות. כוכב אסתר מתרחב גם ל"127 מדינות" לשם גאולת היהודים באותן מדינות. הדג הגדול עובד מכל הצדדים. דבורה אמרה שגם לדג הגדול שהיא ראתה לעיל יש צד "כשר", מאחר שהוא לא היה בדיוק אריה ים, אלא משהו דומה לאריה ים, שעולה בקנה אחד עם סוגים רבים של דגים. הו, כמה אני אוהב לספר סיפורים של הדג הגדול, כאשר ראש חודש אדר ומזל דגים מגיעים, ופורים ממש נמצא מעבר לפינה.

נעירה 18: גילת חיים חלמה על עוגת היומולדת שלה שכללה 7 נרות דולקים. פאולו נשף עליהם ואימא פרסה פרוסות והגישה. היה זה חלום נחמד. - - שאלתי את גילת חיים אם יואל וחיים שמשון נכחו. היא היססה ואז אמרה: "כן". "האם את אומרת את האמת, גילת חיים, או שהמצאת את כל החלום? אסור לך לשקר, במיוחד בקשר לחלומות". "רק חלק הוא המצאה", היא ענתה בחיוך גאה אך נבוך. "לא באמת ראיתי את יואל או את חיים שמשון, רק אותך, את פאולו ואת אמא, אך אני מניחה שגם הם היו שם". כמו האם-הזנב, בתה, הילדה-הזנב, לא משקרת אף פעם. הן רק מניחות, והנחותיהן כמעט תמיד נכונות.

נעירה 19: התקשרתי לדוד לוי ביום רביעי בערב. ברוך השם, הוא קיבל ביום שלישי את חותם הגאולה השלמה. ברור שמדובר בהתחלה היסטורית. באותו לילה דוד חלם וקיבל את הסימן שלו חיכיתי כבר כמעט חודש. בחלומו חזהו הפך, חס ושלום, לנגוע במחלה הידועה. אמו לחצה על חזהו, פרח יפה יצא וכל החזה התנקה. - - ברוך השם. גדול הוא אל שדי, המקשיב לתפילותינו. התפילות של נלדה לוי נענו.

נעירה 20: עבורי הכי חשוב שדוד העריך את מכתב התיקון, הבין אותו והכיר בטעותו. הוא וליאת אשתו החליטו לא לבצע ניתוח נוסף כדי להסיר את השַד. אנו חשים שנס כבר מתקיים. מבורכים הם ההולכים באמונה פשוטה בסימנים השלמים של הגאולה השלמה. דוד עבד במשך מספר חודשים על מזכר אודות הזמן שהעביר עם הצדיק, במיוחד בחודש בזאדינה בתקופת הסבל של הצדיק. בדיוק כשסיים את החלק השלישי והסופי של הטקסט, החותם הגיע. דברים לא קורים סתם בגאולה השלמה.

נעירה 21: פאולו סיים את ה"נון" שלו באיטלקית. אני ערכתי את החותם בטקסט בן 65 עמודים. הדפסתי גם 230 עמודים מספר משולם - המנהג החדש. ביום שישי אחר הצהריים נסענו למילאנו כדי להיות בה בשבת ולבצע את הסימן שסולי ראה. ביצענו את הסימן בשבת שבה התקיים קרנבל בעיר, כשאנו נוטלים אדמה מ-4 קצוות העיר. לאחר הפינה השלישית בארמון פרנצ'סקו ספורצו, נראתה עגלה מפוארת שמשכה 6 סוסים יפים ובה מרדכי הצדיק המגיע לבקר את אסתר המלכה בארמונה.

נעירה 22: ראיתי בשדרת בואנוס איירס את שני האנשים המכוערים ביותר שנראו אי פעם לבושים בשחור ויושבים על העגלה השחורה והמכוערת ביותר שקיימת, המושכת במושכות את הסוס השחור והתשוש ביותר שאי פעם נראה. נפילת המן קרובה. לאחר השבת הלכתי עם ג'יורדנו, איליאדה, ג'ינו, לאקי סטאר ורוג'יירו למסעדה שנקראת ברגאמינה (Bergamina).

נעירה 23: ביום ראשון בבוקר (11:00) קיבלנו חדשות על מה שקרה בישראל (התקפת טרור של חמאס). ב-12:30 הגיע ג'יורדנו והסיע אותי לביתו כדי שאברך את לאה. אכלתי שם ודיברתי עם סטלה. ממלכות השמים מר רמו לוי ברך את לאה יחד איתי. ב-3 הלכנו ללאקי סטאר למען הסימן של החותם הסופי. נוכחים בסימן היו: נלדה לוי, איליאדה לוי, פינוצ'יה ואמיליאנו, שרה, ג'יורדנו, אנה גספרוטי, קרמין שאול, פאולו, ג'יוזפה, בנימינו, דבורה, לאקי סטאר, רוג'יירו, שאול, רחל, שרון (אסתר פורטונה קלאופה) ואני. על שולחן ארעי הדלקנו (נלדה, איליאדה, מיכאל, פרץ) 4 נרות (שנתנו לנו ג'יורדנו וסטלה) הן כסימן חגיגי והן כסימן אבלות.

נעירה 24: נלדה החזיקה במטה המורה, קרמין שאול במטהו של פרץ, ג'יוזפה במטה החמור ופאולו במטה הסוס הלבן. פתחתי ואמרתי: "נרות אלו הם גם חגיגיים למען הנון הסופית של החותם הסופי וגם משמשים כסימן של אבל בשל הקורבנות בהתקפת הטרור האחרונה בישראל". קיבלנו מסר מהמורה חיים, אך אף על פי שאיננו יכולים עדיין להבינו, יש משמעות לעצם הגעתו בזמן הסימן ובסמיכות למה שקרה בישראל. שרה מרקוס, ראש החמור, קיבלה בישראל את המסר בלילה שעבר ומסרה אותו לסולי, שמסר אותו לאנה גספרוטי.

נעירה 25: שרה מרקוס חלמה שג'יורדנו התקשר אליה ואמר לה: "את יודעת, שרה, שהרגע דיברתי עם המורה חיים והוא אמר לי: "יש מישהו שאני חייב לקחת מישהו לטובת האנושות"[64]. - -

אני סבור שההרג קשור לחמאס. אין דרך לשנותם ואין סיבה לעשות זאת. הם נשבעו להרוג, והדרך היחידה לעצרם היא להרגם. עם זאת, המשמעות המדויקת נסתרת כעת, אך המורה חיים קשור ללא ספק לסימן החותם הסופי עם סימן זה, הקושר את ראש החמור (שרה) לסימן התחייה (ג'יורדנו) דרך התוכנית המורכבת (סולי) ודרך הכהונה האוניברסאלית החדשה של מלכיצדק (אנה גספרוטי).

נעירה 26: למרבה הצער הסימן שסולי קיבל לפני 9 שבועות שבו פרץ הכריז על תקופת אבל בת 13 שבועות (סימן במסגרתו אין לאכול את הפירות הראשונים) בא לידי ביטוי הבוקר, מעט לפני סימן החותם הסופי. כעת אנו יודעים את הסיבה לאבל. אמרנו את סימני הגאולה וקראתי משהו מפתיחת הקובץ הראשון אודות הגנת הדג הגדול לוויתן. הסברתי: "סגירת הנון הסופית של החותם הגדול של השנה ה-13 נסגרת עם פתיחת 50 שערים חדשים. אלו הם מונחים חדשים לגמרי, שעדיין לא השתמשו בהם בבשורות ספר משנת חיים. חלק מהם כבר קיימים, אך ללא המונח "אוניברסאלי" שצמוד להם, כמו כאן". במסגרת קריאת 50 החותמות החדשים של הנון הסופית המשלימה את החותם הגדול, כל אדם קורא אחד עד לסיום. על כל אחד יש לענות "אמן".

נעירה 27: סיימנו את התפילה והכרזנו על השלמת הסימן. הנחתי אז את ידיי על ראשה של רחל כדי לברכה, כפי שהבטחתי לה (ראיתי בחלום שהיא זקוקה לברכה ושעלי לברכה בסימן החותם הסופי). היא החלה לבכות וכל גופה רעד. איזה בכי! דמעות יצאו ממנה כמעין. הפסיקי לבכות, רחל, מאחר שהחותם הסופי של השנה ה-13 הוא פתיחה גדולה לחזרת הצאן הנאבד של בית ישראל, כאשר בנים ובנות רבים יחזרו כעת לגבולותיהם.

נעירה 28: לאחר מכן לאקי סטאר סיפרה אותי, אך ראש מכונת הגילוח האלקטרונית החליק למטה בעדינות, כאשר רוג'יירו העסיק אותה בשיחה. היא שמה לב לפתע שרצועת שיער בצידו האחורי של ראשי נחתכה עם תער שונה. בנימינו, רחל, שאול, ג'יוזפה, שרון, אסתר פורטונה קלאופה ופאולו היו במקום לראות את הסימן, אך רק הסוס הלבן הבין ובכה משמחה: "זוהי הנון הסופית!". שרון פרצה בצחוק ילדותי וכולם שמחו לראות כיצד נראיתי. אני, כמובן, נדהמתי ממזלה הטוב של לאקי סטאר, והתרגשתי מן הנון הסופית היפה שעלי, מעט לאחר השלמת סימן הנון הסופית. הלילה, ז' באדר, ניתן עדיין לראות את הנון הסופית מגילוח הראש המיוחד של לאקי סטאר.

נעירה 29: סולי התקשר לשאול כיצד הכול התקדם. הוא ושרה קיבלו את החותם מדוד וקראו אותו ביום ראשון. סיפרתי לו שקיבלנו את המסר שלו בזמן ותיארתי בקצרה את הסימן. סיפרתי על סימני פורים הנסתר שנראו בשבת. פורים נסתר ומדהים נמצא בדרך. איננו יכולים עדיין להבין זאת מאחר שהוא נסתר, אך הסימן הושלם יחד עם הנון הסופית של החותם הסופי של פורים התשנ"ו.

נעירה 30: הסימן הסופי סוגר בוודאות את הפינה הרביעית של צווי הצדק ומאפשר להם לרדת. פעולת הטרור של חמאס באותו יום של החותם הסופי מסמלת "חותם סופי" להריגתו ולהשמדתו של הארגון. אמן וכן יהי רצון. באותו יום מנהיג קובה, פידל קסטרו, הסתבך עם ארצות הברית כאשר יירט 2 מטוסים אמריקאים. בלונדון העיתונות דיברה על אלימות שפרצה בארמון בקינגהאם בפעם הראשונה בהיסטוריה. לאחר שאסתר נטלה את הכתר, ארמון בקינגהאם התנער מכל סממן של מלוכה אמיתית.

נעירה 31: גם לדרום יש ההמן שלו, המנסה לחסום את דרך בית הדין של מרדכי הצדיק וארמון אסתר המלכה, אך פורים נסתר יגלה בקרוב מי ייתלה על עץ בגובה 50 אמה, שעליו הוא תכנן לתלות את יריבו.

27 בפברואר 1996

סרצאנה, איטליה.

יומן 20

נעירה 1: מה-2 לספטמבר 1986, כ"ח באב התשמ"ו, ג'נזאנו די לוקאניה: לאחר שנתתי לדנילו את אבן סימן ברית המילה כדי שיחזיק בה 3 ימים, הוא חלם מיד בלילה הראשון, כי הוא נכח בטירה. קבוצה של יהודים כהי עור (כנראה תימנים) עברו ליד. אחד מהם עלה אליו וביצע סימן של ברית המילה החדשה (הוא לא זכר איך היה הסימן), וחזר על כך פעם שנייה.

בטקס החתונה בקאפו ד'אקווה, הכומר, דון מיקלה, קרא לי אל כנסייה קטנה. התנשקנו והתחבקנו. הוא נאם אז נאום קצר על הפיוס, והייתה זו השלמה לסימן האפיפיור בבית הכנסת ברומא.

נעירה 2: מה-5 במאי 1992: ג'יוזפה חלם שהוא חי בתקופה קדומה. הוא ראה את הרמב"ם, עליו השלום, כאשר עבד על כתביו. הרמב"ם היה רציני מאוד. שעות עבודתו היו בין 2 ל-4 בבוקר, והוא ישן עד 6. כאשר הוא כתב, היו קרובים אליו שני מלאכים, שגילו לו את מרבית הנאמר במשנה תורה. שני מלאכי החוק הביעו את הדעות הנוגעות לכל חוק משני קצוות מנוגדות, באופן בו "הנשר הגדול" יכול היה למצוא את דרך האמצע המאוזנת לכל חוק.

נעירה 3: 6 באוגוסט 1993, יום חמישי: פאולו, דבורה, הילדים ואני שכשכנו במי המפל, שבאותו רגע סימל את העמוד האמצעי של המידות. רציתי להתקרב למפל, אך קול אמר לי: "הישאר במקומך, מאחר שאתה במעגל הנבואי הרביעי, ועליך לקבל את המים משם. אם תתקרב, תתנתק מהעולם ותפגע בו". הסכמתי בשתיקה.

פנינו אז בחזרה לאגם איזאו (Lago D’Iseo), אשר ממנו נראה עמק הפירמידות, בין הרי צונה (Zone), ברשיה. כאשר הגענו למקום, שמתי עלי את הגלימה בצבע תכלת כדי לעטוף את עצמי בריכוז עמוק וארוך בעמק זה, בו נפגשים הכוכבים והארץ.

נעירה 4: עמוק הוא עמק הריכוז. עמודי הזמן מגיעים לשבת על פירמידות העבר. המילניום שחלף הגיע לכאן כדי לנשק את כוכבי המזל הטוב של הגאולה האוניברסאלית, ולכן גושי הסלעים לא נפלו ולא זזו מעמדותיהם הרעועות. הכוכבים החזיקו אותם על המצוקים הדקים של העולם עם המבנה הפירמידלי, אחרת הם היו נופלים אל מעגלי הזמן של העבר. צו החזיק אותם באיזון מושלם ושלם, גם כשהם נגעו במקורות העבר. כאן נמצאים המים השמימיים של הברית החדשה השלמה.

נעירה 5: הקוד התבהר. החמור הראשון הגיע לצונה בסימן הגלות, לאחר שהוצא מאורוות צ'רנוסקו. דבורה ראתה אותו בחלום, בו פרץ היה צריך לקבל בצונה את 7 המעגלים הנבואיים שיצאו מאגם איזאו. - - ואכן מחלון מלון בצונה, ששהיתי בו בשל נדיבותם הרבה של אנה וג'יורג'יו, ראיתי את כוכב יצחק, ושם קיבלתי את שמות 7 המעגלים הנבואיים. זאת מאחר שנדחיתי על המזבח של גורלי החמורי, תוך מוכנות לעלות לאורוות עליונות יותר אם יהיה צורך בכך.

נעירה 6: עם זאת, הסוס הלבן מן הצד האחר של השמים נעל את מגפיי הרכיבה הסוסיים ויצא לכבוש את העולם למען החזרת החמור למזבח. לפיכך הוא אזר את כוחותיו ואכף את תגבורותיו, כשרק בשל אמונה ותקווה הוא הצליח לשכור אורווה במילאנו. הזנב בכה בשמחה עתידית על תחייתו של החמור, וכך החמור השני חזר לעבודתו על הארץ.

כאן בעמק, סימן הכוכבים נפגש עם סימן התחייה, ושבעת המעגלים הנבואיים יצאו מאגם איזאו, שהוא מתחת לעמק, ועלו אל צונה, מעל העמק, בו קיבלתי אותם בחדר המלון. העמק היה מקום מפגש מסתורי בין השמים לארץ.

נעירה 7: לאחר תקופה מסוימת במילאנו, 4 חודשים בבאר שבע ו-4 חודשים ביוסטון, טקסס, שוב במילאנו ואז ברנצאניקו ואז שוב במילאנו, הסימנים הביאו אותנו לאותו אזור, הנסתר כעת מתחת לסומבררו באוהל ההתגלות החדשה. כאן רק מהצצה מחצר ביתנו רואים את הר הסוס בצורת ראש הסוס הגדול הנשקף מעל להר ומציג לראווה את רעמתו. עשר דקות ברכב מסומבררו ואנו מגיעים לאגם איזאו בצד השייך למחוז ברגמו. בצידו השני של האגם, במחוז ברשיה, בין ההרים הרבים מכל הגדלים, עומד לתפארת ולהדר, אף על פי שהוא קטן, הר שלושים הצעדים. ההר מורכב משלושה חלקים, המזכירים לוחות, ומציינים עבורנו את ספר החוק החדש של 30 הצעדים. זהו "הר סיני" שלנו בשלב זה של הגאולה השלמה. הר שלושים הצעדים הוא יד שמאל של החמור, הר הסוס נמצא לימינו ומעט מעליו ומאחוריו נמצא המפל הקטן. עבור ההתבוננות המשולשת, הר שלושים הצעדים הוא לב הנביא, המפל הוא לב השושנה והר הסוס הוא לב הלוויתן.

נעירה 8: הצד האחורי של הר שלושים הצעדים עומד לפני עמק הפירמידות כדי לסגור את הסימן של החוק החדש של הברית החדשה השלמה במסגרת האיזון האוניברסאלי החדש בין כוכבי הגאולה השלמה לבין הארץ. מכאן 7 המעגלים הנבואיים מתגלים ולכן קושרים את כל נבואות העבר עם נבואות הדור הרביעי והדורות הבאים של הגאולה השלמה. כל הסימנים נפגשו כאן עם אוצרות הכוכבים הגדולים שלהם, הקושרים את הארץ לרפורמה האוניברסאלית הגדולה שבדרך. איני צריך להתבונן. אני מביט סביבי, כאשר הכוכבים, ההרים, העמקים והפירמידות מתבוננים עבורי.

נעירה 9: (מתוך ההקדמה המקורית לספר מלחמות השם): - פחדנו הוא רק מה'. האמת יכולה להסתתר יותר מאלף שנים, אך לבסוף מה ששקרי ייעלם ויישכח, והאמת תופיע כאור היום. לכן המורה חיים נטל על עצמו את האחריות הגדולה לחשוף את שמו לשם הסמכת פרסום מלחמות הקודש נגד הקבלה השקרית ולאשר, שכל עיקרון המבוטא בספר הקדוש הוא נכון ובסיסו קבוע ויציב באמת אחדותו, בהתאם לגילוי התורה הקדושה. אל תפחדו, לפיכך, להיכנס אל הפרקים ולהתבונן לאט ובשיטתיות באמיתות העמוקות והחיוניות שהוא מסביר. הזמן בשל, ויש מספיק מוחות טובים ורגישים בעמנו ובעולם כדי להכיר בבירור ובאופן מוצק בחולי המצער שפגע בעם ובשגיאה המתועבת, אשר כמעט והתמזגה, חס ושלום, עם היהדות, כאילו הייתה רכיב בלתי נפרד ממנה. עדיין מעט ידוע, אם בכלל, אודות ה"כיפרות" שנמצאת בבסיס הדוקטרינות השקריות. -

יומן 21

נעירה 1: הסימן המושלם של החמור המשיחי בסיומו ההיסטורי הגדול, הי-הא:

כל הסימנים של משיח בן יוסף וסימני משיח בן דוד - עליהם אני יכול לנעור כאשר אוזניי צמודות. אך יש לי רק 50 נעירות כאן ואני חייב להתאימן לנעירות הסימן ככל שאוכל. לא תמיד קל לכם, אנשים, להבין את פשטותי, אך זכרו זאת: אני אמיתי. אני קיים. הגעתי ממלכות השמים וירדתי משם לארץ. אל תתבלבלו ביני לבין פרץ, שהינו רק סימן!

נעירה 2: בוודאי שאני יורד תחילה אל פרץ ברגע שאני שומע אותו מכריז על הגעתו השנייה של כוכב כריסטו. חיכיתי כשנתיים לשיחה זו. האם לא הייתי צריך להגיע רק כי פרץ היה זקוק לזמן כדי להבין אותי? הוא כיהודה, תמיד איטי עם יחסים חדשים וחשדן לגבי כל אות. עד לחלומה של נלדה, הוא לא חשד בכלום. שיחקתי איתו בששת החודשים הללו והמטרתי עליו חזיונות משיחיים מדהימים. לעיתים אמרתי לעצמי: "וואו! איך האיש הזה מצליח לצאת מאותם חזיונות אמיתיים שהוא רואה סביב עצמו?"

נעירה 3: ידעתי כמובן שחלום החמור יגיע, כך שבינתיים יכולתי לשחק כאוות נפשי. "מי אתה, פרץ?" שאלתי אותו. "האם אינך המשיח? ומה עוד אתה יכול להיות, כאשר הגואל חיים הוא משבט בנימין?". פרץ ידע שהוא משבט יהודה, כי המורה חיים אמר זאת פעמים רבות. הוא גם ידע שהמשיח היה פחוּת בהרבה בדרגתו ביחס לגואל. הצדיק חיים גם מסר לפרץ קבלה בלעדית. כעת זה קרה. המורה חיים נבחר כגואל, ופרץ על הארץ בישר על הגאולה השלמה. פרץ לא קיבל רשות לעלות עם הצדיקים הנסתרים, אך ייתכן וסבר שהיה זה כדי להגשים תפקיד משיחי על הארץ.

נעירה 4: האכלתי אותו בלחם טעים בששת החודשים הראשונים בין סימן הכוכבים לסימן החמור אוכל לחם. סיפרתי לו בעיקר על עצמי ואפשרתי לו לעצב את עצמו במסגרת משיחית. מדוע, לדוגמא, הוא עבר דרך ונגאל מן הסכנה המשיחית השקרית של חב"ד, אם לא בגלל שחב"ד היא הניגוד למשיחיות האמיתית שהתגלתה כעת יחד עם גילוי הבחירה הנעלה של הגואל האחרון, חיים? האם לא היה זה פרץ שניתנה לו האחריות לנהל את מלחמות הקודש נגד הקבלה השקרית של הזוהר, המייצגת את החטא הגדול, הנורא והאחרון של ישראל בימי הדין האחרונים?

יומן 22 - ספר החמור הלבוש כאריה כדי להוסיף טעם לחיים

6 ביולי 1997, ד' בתמוז התשנ"ז, סרצאנה.

נעירה 1: אתם בוודאי תמהים כמה שלבים חמוריים עברתי במהלך 14 השנים האחרונות, או לפחות אתם צריכים להעלות תמיהה. אני לעיתים מתפעל עד כמה אני בעל חיים נפלא, ואתם גם צריכים לעשות כך, מאחר שאם תתפלאו יותר ממני, תבינו את עצמכם טוב יותר. זה מה שהמורה חיים רוצה - שתבינו את עצמכם טוב יותר. עבור חמור זה די קשה, אבל אתם בני אדם אנושיים. יש לכם הכול ביחס אלי.

נעירה 2: אם אתם חכמים ביחס לסימנים, אתם כבר יודעים שיש לי 7 זנבות כעת, סימן לחמור אמיתי, וכאשר אני מכשכש בזנבותיי, המצקת (העגלה) הגדולה צונחת לעולם, והעגלה הגדולה של הבשורות הטובות מתענגת בשמחה של רכבת הרים. עם ראשי החמורי אני מכשכש כלפי מטה וכלפי מעלה ותוהה כיצד המשפט יתורגם לאיטלקית. אני חמור אמיתי ומופיע כאדם, איני מנסה לשטות באף אחד, אך אני אריה היום, חמור הלבוש כאריה. האם אני שואג או נוער?

נעירה 3: בכתר של חמורי הלבוש כאריה יש 8 נרות חדשים, כך שהאור החדש של חנוכת החנוכות ישמש כתפארת לעולם. עץ הצדק נמצא מעלי ומאחוריי כדי לשמור על איזוני מצד שמאל, כאשר אני מביט מעלה מצידי הימני על מנת להפיץ את הבשורה החדשה. אני מנשק בלהט את חלקי החוק, כאשר אני מפרה את הברכה הדורית של עץ הדעת טוב ורע המתוקן. 13 עלי הכותרת של השושנה מקיפים אותי כדי שאזוז בכיוון ריחותיהם המבושמים, בעוד ש-7 הדיברות מאל שדי לכל האנושות יורדים מלמעלה על ראשי. גם הלוויתן מחבק אותי באוקיאנוסים של הבנה, ושור הבר מחזק אותי עם דיוקו בחלקים העדינים. אני כמובן חמור טוב, אך אני מנסה להיות גם אריה טוב.

נעירה 4: אתם בוודאי יודעים את כל זאת, אך האם אתם יודעים שאני גם צרף, איש הלוחות, הנתמך על-ידי חמורי הלבוש כאריה? אני נמצא למעלה, בין הכוכבים, בתוך גוב אריות שמימי. יש לי 7 שלשלאות המוצבות יחד ומסמנות לי מעגל על הארץ. אני נכנס למעגל כצרף חמורי ויוצא ממנו כחמור צרפי הלבוש כאריה. מי לא יהפוך לרעב בתנועה כזו?

נעירה 5: עברתי את השלבים החמוריים של תמר, אסנת, המלכה אסתר, אתונו של בלעם ואתונו של ישוע שעבר טרגדיה נבואית ורכבה לירושלים. כעת אני אוהב את חלקי החוק.

נעירה 6: ליקקתי את כפות רגלי אברהם אבינו כדי להתעורר מוקדם, להשיג יתרון לקראת יומי ולהביא את בשורות הגואל האחרון בזמן. בכיתי בדמעות חמור על כפות רגלי שרה אמנו. אתם יכולים להבין עד כמה אני אוהב אותה. היא אם האומה. אני הופך תינוקי כאשר אני חש אותה קרובה, אך גם עוטף עצמי בחיתולי חמור למען הצניעות. ברגע שאתם יודעים, שאנשים בעולם האחר נמרצים יותר מאיתנו, אתם יכולים לנעור איתי כדי לזכור את צעדיהם הקדושים ואת בושם אהבת ה' אל עבדיו הנבחרים. אני מלקק את זיעת מצוות ה' הכתובות על בוהניהם כדי לחבר את החלקים לחוק החדש הסופי.

נעירה 7: רוח שפת החמור חייבת להיות מובנת. מהו ריגוש החמור הזה בניתוחו העצמי? עם איזה סוג של כלות מילוליות הוא מתחתן תמיד? מדוע איני יכול לקבל ממנו מספיק? מדוע אני כה צמוד לכמיהה הארצית שלו לטובת האנושות? האם מערכי צרף משביעים את תאבון האדם? מדוע אני חייב להתחנן כדי לשדל אתכם בלשוני המשכנעת? אני יודע שלשוני מלאה בדיבור חמורי וכאשר אני נוער, כשאל שדי מרשה, אני מדהים את הכוכבים בסימנים של פלאים גאוליים. כאשר אני שואג, כפות רגליי מודרכות על-ידי משה רבנו, ורק מים רעננים יכולים להקל עליהן מן החום של החוק הקדוש.

נעירה 8: איני מתהלך ערום בחוץ, כפי שאולי תיטו לחשוב, מאחר שעדיין קצת צניעות נשארה בעולם, ברוך השם.

נעירה 9: עברתי שלבים רבים וראיתי אלפי צורות חמוריות בתוכי ומחוצה לי. עם כל סימן ועם כל שינוי בלבוש, אני רואה את שינוי הצורה של אבק הכוכבים השמימי מתרחש בי. אם לא עבור החמור של מזלי, הייתי מאבד את זהותי. אני מדבר אליכם, אל מי שלמד 80 שנים את התורה הקדושה או הינו בן 8, ועדיין לא מכיר את העולם בו הוא חי. זאת מאחר שאני חמור ואין לי גיל מועדף לפנות אליו. אני שואג לבני ה-90 ובמקביל מסיר את הלכלוך בליקוק מאוזני הילדים בני ה-8. אני נוער לזקנים בעלי אופי נוח ועומד על ארבע בפני מי שמבוגר ממני. עם גילי החמורי הפשוט, אין מי שלא יותר מבוגר ממני.

נעירה 10: אני משתנה מאוד במידותיי החמוריות, עד שמתוך פחד לאבד את זהותי החמורית, אני נזכר תמיד מי אוחז במושכות. אני מדבר אליכם כמו שאני מדבר אל עצמי. עברתי כל כך הרבה שלבים חמוריים כדי לפחד בנוגע למי שאני. הייתי יכול אפילו להפוך לאריה יהודה, אם היה לי בפני מי לנעור. לכן אני כולם בשלבי-סימן מתוח על חבל הדור הרביעי, ואני נוער אליכם כמו שאני נוער לעצמי, כדי ללמוד את יראת ה' בגילוי החדש של האהבה. בואו ואפשרו לנו לפחד ביחד, מאחר שראשית חכמה היא יראת ה'.

נעירה 11: אני שמח מלובן מלכות השמים, שנפל לרגליי. מדרגות השיש הלבנות זורחות על אצבעות החמור-אריה שלי. צרף הלבין אותי באבקת שיש לבנה, עלה למעלה כולו לבן עם חתיכות שיש, ושוב ירד כדי לראות את שמחת החמור-אריה שלי. גם הדוב הלבן נכנס לתמונה, כאשר החמור-אריה אמר את התפילה: "אהיה אשר אהיה, נפץ את הכישוף בעולם והפוך אותו ללבן עם עדות מלכות השמים. ה' צבאות, אל תרחם על אוהבי החושך. הרוס אותם עם הלובן הנפלא בירידתו מאגמי החלב השמימיים שלו. חסל את שונאי הילדים התמימים והשלך אותם לצינוקי החשכה! כעת יורד הלובן ומחזק את אריותיי, כאשר אני מוצא מחסה בפנייתי לאל עולם. נא הקשב לתפילת עבדך המולבן. הו, אל חי, שעונה לשאלות החמור-אריה שלי, נא הרוס את כל המכשפים שרשעותם היא חסרת מצפון, מאחר שאין רוע ללא מחיר. רחם על קורבנותיהם, אל עליון, מאחר שהם נפלו למלכודות, ובלי משים צללו ללא מודעות, עבדים טיפשיים של נשים רעות, ששילמו למכשפים תשלומים נכבדים כדי לצוד בעלים בכבלי עבדות מכושפת. הו, ה' אלוהינו, מספיק, הרוס אותם ונתץ כל חפץ ששייך להם. הכן את מקומך ללובן שאתה אוהב וטהר את העולם עם אוקיאנוסים של לובן ממלכות השמים. בבקשה אל שדי, מאחר שאתה ראוי לשבח בעיני אברהם, יצחק ויעקב כאשר אתה הורס את עובדי הרשע ומכין את העולם ללובן של האבות. שפוך את חמתך כדי לשמור על התמימים, ואנו נשמח כאשר הם ינפצו את אזיקיהם לגזרים".

נעירה 12: 11 ביולי 1997: כשיום הולדתי הלועזי נכנס, פאולו שכנע אותי שהשלמתי 52 שנים ולא 51 כמו שחשבתי. לפיכך אני נכנס, ברוך השם, לשנתי ה-53, ובתקווה אל גן ספר משנת חיים. סימנים טובים מגיעים. נסענו לאנליטו (Anelito) כדי לקנות עגבניות וחזרנו הביתה. דניאל חזר ממילאנו. פתרון נמצא לסיטואציה בלתי אפשרית: יעל הגיעה כדי לעבוד בביתנו, לעזור לדבורה, שברוך השם, נכנסת לחודש ההיריון הרביעי שלה, ולשחרר בכך את פאולו כדי שיוכל למלא את עבודתו בחברת AMC. דבורה ופאולו ביצעו תיקונים חשובים על דניאל וג'יוזפה. ג'יוזפה חלם שאמרתי ללוקה (חבר של ג'יוזפה): "טוב מאוד, אתה תלמיד טוב". הכל הגיע בין ה-9 ל-10 ביולי.

מספר חלומות של יומן החמור אוכל לחם

809 – דניאל חלם (22 בספטמבר 1992) כי הוא הולך ברחוב כלשהו ומסביר לילד על "החיוך המיוחס של החמור".

812 – פאולו חלם (2 בנובמבר 1992, סומבררו) כי מעל סומבררו היה מקום ששמו "לחם החמור". אז ראה הוא צב בעל שריון חדש ומבריק.

815 – דניאל חלם (8 בנובמבר 1992) כי הייתה לו שלפוחית על ידו הימנית. היד נגעה בלי כוונה במשהו, ומן השלפוחית יצא עכביש. דניאל סיפר זאת לפרץ, שאמר כי העכביש בנה בית מתחת לעור, וכאשר הגיע הזמן, הוא יצא. משמעות החלום היא כי בית הלחם הוכן באופן חשאי לישראל, וכשיגיע הזמן הוא יעלה על פני השטח.

818 – פאולו חלם (18 בנובמבר 1992) שראה את פרץ במינרבינו (Minervino, מקום הולדתו של פאולו בפולייה, דרום איטליה) . פרץ הפסיק שיחה חברותית עם מכשף, ונכנס עימו לבית הוריה של אנה ממינרבינו (חברה של פאולו). המכשף היה עם חבר, וכאשר נכנסו לבית, המכשף לא יכול היה להזיז אפילו אצבע, מאחר שפרץ ביצע סימן על מותניו וחסם אותו. החבר של המכשף, כשראה את הקושי בו היה נתון, רצה להכות את פרץ מאחור, אך פאולו השתלט עליו והוציא אותו החוצה. בינתיים, פרץ ניצח את המכשף.

832 – ג'יוזפה חלם (26 בדצמבר 1992, סומבררו) כי הוא נתון במאבק עז עם רוח ליבו. לאחר מכן הוא היה בשפת הים, נכנס למים והכניס את ידו מטה כדי להרים אבן. הוא החזיק אותה והביט בה, ואז הבין כי היא בצורת לוחות הברית. לאחר שפתח אותם, ראה חריטות של אותיות עבריות וצפנים נסתרים. ג'יוזפה נתן את האבן לפרץ בשמחה גדולה, ובקול נרגש אמר: "המשמעות היא שיהודה מצא שוב את ליבו".

703 - פרץ חלם (יולי 1990, יוסטון, טקסס) שכ-50 שופטים האשימו אותו ב"אלימות פסיכולוגית". רק מיעוט, 8 או 9 מן השופטים, היה בעדו. הוא נידון למוות בתלייה, והובל לגרדום. השופטים שטענו לחפותו חשו פגועים בשל האשמות השווא ובשל חוסר ההבנה של השופטים האחרים. גם פרץ, שהיה בדרכו לגרדום, הביט מעלה, חשב על גזר דינו וחש בליבו כי הוא זכאי בעיני האל. הוא נתלה ומת. לאחר מכן קם לתחייה, אך רק עבור השופטים שתמכו בו^[65].

711 – ג'יוזפה חלם (21 באוגוסט 1990, מילאנו) שהמורה חיים היה שמח מאוד וחייך. המורה אחז בזרועו של ג'יוזפה ובעזרת סכין (סכין שחיטה של המורה שהייתה לפרץ) הוא שפשף את ידו, עד אשר טיפת דם יצאה[66]. לאחר מכן, המורה חיים דיבר עם מספר אנשים שנכחו במקום. ג'יוזפה רצה לספר להם כי המורה הוא הגואל האחרון, אך הוא ידע שלא היה זה מתפקידו לדבר. אז ראה ג'יוזפה את ספר החמור אוכל לחם, ושמע בטלוויזיה בשורה כי הספר פורסם ברמה ארצית[67].

760 – סולי חלם (2 בנובמבר 1991, מושב ביתא ישראל) כל הלילה כי ראה את החמור אוכל לחם. בחלק השני של החלום, הוא ראה מישהו (בישראל) שאליו הוא רוחש הרבה כבוד. אותו איש סיפר לסולי על מלכות השמים ועל הגאולה. סולי, נדהם, אמר לו כי במילאנו היה חמור שאמר את אותם הדברים. סולי חש רצון גדול מאוד להציג את החמור בפניו.

649 – דבורה חלמה (1990, באר שבע) כי התקרבה לפרץ, שישב ליד שולחן הכתיבה שלו. בהתייחס לאחיה של דבורה, פרץ אמר: "קלאודיו הוא צדיק עם ילדים", והסביר לה את משמעות המילה "צדיק" בעברית[68]. קלאודיו נעמד על 4 ונישק את האדמה.

651 – פאולו חלם (15 בפברואר 1990, באר שבע) כי הוא ראה חמור לבן קורן, נפלא למראה[69].

676 – פרץ חלם (15 באפריל 1990, באר שבע) כי הוא, סולי, פאולו ודבורה חיפשו חבר (שחי בישראל). הם ידעו כי האיש היה בקשיים וכי הוא זקוק לעזרתם כדי להילחם בכוחות שליליים, אשר ניסו להפילו. הם הביאו את סימני הגאולה איתם ומצאו אותו במוסך (או בקנטינה) חצי מכוסה. כולם התיישבו. פרץ החל לשאול שאלות על הגאולה, וגשם סוחף החל לרדת. הפחד חדר ללב כולם, ופרץ אמר: "אל תפחדו, ותראו את ישועת האל". באותו רגע הגשם הפך לאד, ואז לבועות "תמימות" שריחפו מעל ראשי התלמידים. האווירה הקשה התחלפה בשמחה בשל הנס שנראה. פרץ המשיך לדבר אליהם, ודחף אותם לנסות ולהבין את גודל הנס שאותו אל שדי הראה להם, בזכות הגואל האחרון, חיים. פרץ הרים אז כוס מים וברך: "ברוך אתה ה' מלך העולם שעשני לחמו"[70].

511 – ג'יוזפה חלם (6 במרץ 1989, מילאנו) כי ראה הוא את סעיד. הם היו בחדר, וספר פתוח היה מונח על השולחן. הספר הראה 3 ציורים המסמלים את 3 האבות: אברהם, יצחק ויעקב. סעיד אמר (בערבית): "אבראהים, איסמעאיל ואל-ח'מיר" (אברהם, ישמעאל והחמור). ג'יוזפה אמר לו כי השלישי הוא יעקב ההיסטורי, אך סעיד חזר על השמות והפעם לא אמר כלום ביחס לאב השני. ג'יוזפה אמר לסעיד כי השלישי הוא תמיד יעקב, אך בציור (השני) נראה חצי חמור המשלים את צורתו, עד אשר הוא הופך לחמור בוגר. סעיד אישר זאת ואמר: "השלישי הוא החמור^[71]".

564 – ג'יוזפה חלם (18 ביוני 1989, מילאנו) כי הוא אמר: "אללה גדול". אז שמע את המילים: "יש לחדש זאת". פרץ הופיע והסביר: "אין לחדש את אללה, מאחר שהאל לא מתחדש, אלא הכוונה למוסלמים".

566 – פאולו חלם (22 ביוני 1989, מילאנו) כי הוא היה עם פרץ, סעיד ודבורה בתוך מסגד כה יפה שאין לתארו. סעיד הציג את פרץ לערבים, שנתנו לו כבוד, אף על פי שהתעטף בטלית. במקום היו שלושה אנשים שהתנהגו כראשי דת בפני הקהילה. פרץ שוחח עם הערבים והיה שמח מאוד. הוא התפלל בעברית, והייתה במקום אווירה נהדרת, של שלום ושמחה.

596 – דניאל חלם (23 באוקטובר 1989, מילאנו) כי הלך ביחד עם פרץ ופאולו ברחובות מילאנו. פרץ לבש חליפה אפורה עם זנב חמור מודבק אליה. כולם הביטו בו. לפתע הגיע שוטר, וכשראה את כל האנשים מביטים בפרץ, הוא ביקש ממנו מסמכים, ורצה לתת לו דו"ח על הפרעה בשל זנב החמור. בינתיים אדם נוסף שראה זאת אמר: "האם זה אפשרי? מדוע שוטר בור שופט אדם בצורה כזאת? אם הוא היה ילד, הדו"ח היה במקום, אך מאחר שמדובר באדם בוגר, עליו להבין היטב מדוע ניתן להראות את הזנב בציבור[72]". פרץ ודניאל ניסו לתקוע בשופר. לדניאל היה שופר של העם ולפרץ שופר גדול, אך אף אחד מהם לא הצליח לתקוע. דניאל אמר לפרץ כי הסיבה לכך היא שהתקיעה הראשונה צריכה להיות בשופר של המורה חיים.

467 – ג'יוזפה חלם (20 בינואר 1989, מילאנו) כי הוא נמצא מתחת למים, ורואה מראות נפלאים ויצורים מוזרים שאותם לא ראה מעולם. הוא התקרב ליצורים הללו והתחיל לדבר איתם על הבשורה החדשה^[73]. לפתע ראה עיר מתחת למים ופגש שלושה ערבים, אותם הוא ברך והם ענו לו בערבית. ג'יוזפה אמר: "אני אוהב את הערבים", ולאחר מכן ראה את פרץ, שאמר: "תודה לאל, אני שמח מאוד ביחס לאביך. מאחר שהוא לא הראה את עצמו לאחרונה, הוא בוודאי לומד במלכות השמים".

471 – דבורה חלמה (24 בינואר 1989, מילאנו) כי רגלי כסא המורה חיים היו מוזהבות. הן ירדו מלמעלה כדי לגעת בארץ. דבורה אמרה: "זהו הקשר של מלכות השמים עם האדמה, והכוכבים מסייעים להביא את הבשורות המדהימות לארץ דרך חלומות"[74]. דבורה אמרה אז: "ה' הוא הרופא האמיתי של כולנו, כי הוא לבדו מכיר בטובת כל נפש ונשמה"[75].

319 – ג'יוזפה חלם (12 באפריל 1988, מילאנו) כי ראה אדם יורד ממלכות השמים ולו עיניים כחולות ושיער בלונדיני. הוא התקרב לג'יוזפה והתחיל לדבר על דברים טובים רבים ונכונים. לבסוף ביקש הוא מג'יוזפה ללכת אחריו וג'יוזפה ציית. הוא הביא אותו אל הרכבת התחתית, ואז השליך עצמו על המסילה, בדיוק כשהרכבת חלפה. ג'יוזפה ראה כי כל גופו של האדם נחלק לחלקים, אך מיד חזר הוא לעצמו ללא כל שריטה. הוא התפלא מכך, אך אמר לעצמו: "אני לא אלך אחריו", ולאחר מכן אמר: "אני נשאר עם החמור"^[76].

332 – ג'יוזפה חלם (25 במאי 1988, מילאנו) כי החזיק ספר של החמור אוכל לחם בידו (שונה מזה אשר פורסם במציאות באותה התקופה). הוא הסתובב והכריז על הבשורה החדשה, ובהמשך פגש קבוצת ילדים והסביר אותה גם להם. לפתע החל הספר לדבר, ואיתו החלו להופיע תמונות, שהפכו לתקופות היסטוריות וסיפרו את תולדות העולם, כאשר מוזיקה יפה מתנגנת ברקע. ג'יוזפה פגש אז אישה וסיפר לה על הספר שהוא מדבר עליו. היא נדהמה. ג'יוזפה הצהיר: "לצערי, כפי שיש בשורות נפלאות, יש גם בשורות נוראיות". האישה התבלבלה. לבסוף, ג'יוזפה החזיק בידו קלטת מוזיקה ריקה, שכאשר הוכנסה למערכת סטריאו, השמיעה מוזיקה נפלאה.

336 – ג'יוזפה חלם (9 ביוני 1988, מילאנו) כי רכב על חמור ברחובות מילאנו. בשלב מסוים החמור עצר. ג'יוזפה זכר את דברי פרץ: כדי לגרום לחמור עקשן לזוז, מספיק לדגדג את אוזניו. הוא ניסה זאת, אך החמור לא זז. הוא התעקש, אך על החמור זה לא השפיע. אז סובב החמור את פניו לכיוונו של ג'יוזפה והביט בפניו. ג'יוזפה נדהם לראות כי לחמור יש שלוש עיניים. החמור החל לנוע[77].

345 – ג'יוזפה חלם (8 ביולי 1988, מילאנו) כי אדם כלשהו רצה לקנות עותק של ספר החמור אוכל לחם והיה מוכן לשלם יותר מ-3 מיליון לירות (כ-1000 דולר). ג'יוזפה ראה אז את המורה חיים יושב על כסא ומחייך^[78].

352 – ג'יוזפה חלם (24 ביולי 1988, מילאנו) כי הוא היה על החוף. פרץ, לבוש בטוניקה אפורה ושחורה ואוחז בשרביט החמור, הלך מסביב לאנשים. אז ראה הוא את כל התלמידים על אוניה. אנשים רבים הגיעו, והיו כמעט כולם יהודים. לאחר מכן, כשכולם חזרו לחוף, פאולו החל לשיר בעברית "חנוכת החנוכות". יהודים רבים על החוף הלכו אחרי פאולו ושרו איתו, תוך יצירת מקהלה יפה. לאחר מכן, ג'יוזפה הביט בשמש וחשב: "זהו סימן האור החדש עבור יהודים רבים של הבשורה החדשה". מאוחר יותר בחלום ג'יוזפה היה בבית, וגם בו ראה יהודים רבים. הוא אמר להם: "אני נוצרי, אך אני אוהב יהודים ואת ישראל. אני מקווה להפוך יום אחד ליהודי כמוכם, מאחר שנשמתי היא משורש יהודי. אני צאן נאבד של בית ישראל. האם אתם יודעים מהו הצאן הנאבד של העדר?" הוא שאל כל אחד, אך אף אחד לא ענה, ולכן המשיך: "הצאן הנאבד הוא עשרת שבטי ישראל המפוזרים, שנטמעו בנצרות. אנו באים להינצל דרך הברית החדשה השלמה שנשלחה על-ידי ה', ישתבח שמו, שאמר: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה- -בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם"" (ירמיהו, ל"א, 30-31).

369 – סולי חלם (4 באוקטובר 1987, מילאנו) שפרץ, לאחר שקיבל סימן מפאולו מתוך הספר "המסע הארוך לירושלים", השתנה לחלוטין. הוא התפשט לגמרי ונראה שונה. סולי החזיק את אזור ברית המילה שלו, ותלמידים אחרים החזיקו את סולי בזרועותיו. פרץ לא דיבר, אך הוציא קולות חזקים ובשלב מסוים צעק בעברית: "עץ"^[79].

370 – דניאל חלם (5 באוקטובר 1988, מילאנו) כי שמע קול אומר: "בזכות התיקונים של סולי קמחג'י סימני זנב החמור מושלמים"^[80].

209 – קרמין שאול (22 ביוני 1987, מילאנו) חלם שהיה עם אנשים רבים עצובים, אך גם עם כמה שמחים. הוא פנה לאחד מהם ואמר: "אתה רואה? האמונה גורמת לאדם להתחזק ולשמור על צעירותו".

210 – דבורה חלמה (22 ביוני 1987, מילאנו) כי היא הולכת עם ספר בידה, ששמו: "החמור הלבוש כאריה"[81].

215 – דבורה חלמה (29 ביוני 1987, מילאנו) כי ראתה אריה חופשי עם פיסת נייר, שעליה נכתב: "האריה הוצב כשומר, ומלמד את האנושות את חוקי הצדק" ו"יש להתייחס היטב לחמור האוכל לחם". דבורה שאלה ילד מה כתוב על הפתק מאחורי האריה, והוא חזר על הכתוב. היא שאלה אותו האם הוא מחבב את החמור האוכל לחם, והוא ענה בחיוב. דבורה הרימה את הילד בזרועותיה ובינתיים הגיע אחיו המבוגר מעט, שנצמד לכסף ואמר בצער: "פרץ מצא דרך להסתובב בעולם בחינם". דבורה כעסה על דבריו ואמרה: "זה לא נכון. אני מכירה את החמור האוכל לחם טוב מאוד, והוא לא עושה זאת עבור כסף". הם התיישבו ליד השולחן. הילד אמר לחברו: "אני רוצה להיות עשיר ולבנות סוללה (דָיֵק) גדולה", ולאחר מכן פנה לדבורה ואמר: "כעת החמור אוכל לחם לא עושה כסף, אך לאחר מכן ישלמו לו, והוא יפעל עבור כסף". דבורה הזהירה אותו לבל יחזור על דברים אלו, כי אין זה נכון. היא לקחה את הילד והלכה משם.

216 – אנה גספרוטי חלמה (2 ביולי 1987, מילאנו) כי הייתה מול הצדיק חיים, שישב בראש השולחן. הוא רצה מחתכת קרח, ואנה, ששמחה כי היא יכולה לסייע, קנתה לו מחתכת קרח ואמרה כי היא מצטערת על הטובה המצומצמת. המורה חיים חייך ואמר: "כל אדם עושה את שביכולתו לעשות, וזה טוב". בשל התרגשותה, אנה גילתה כי היא התעוררה. המורה אמר לה לא לדאוג, וגם אם התעוררה, היא תירדם שוב ותחזור לחלום. ואכן, אנה נרדמה שוב וחזרה לאותו המקום. כעת המורה חיים דיבר עם שני אנשים על בן אדם שלישי שנראה מוזר עם סימפטומים מדאיגים. הוא הסביר כי המחלה נובעת מזרמי הירח.

219 – דבורה חלמה (9 ביולי 1987, מילאנו) כי היא יחפה בגן. היא מצאה אבן של הדיבר השני ואבנים נוספות. פרץ שמח כי גם היא, כמוהו, הייתה יחפה[82]. מן הגן דבורה פנתה לרחוב וכמעט נפגעה פעמיים ממכוניות, אך ניצלה בכל פעם מאחר שחשבה על ה' ועל הגנתו. היא המשיכה לרוץ ברחוב ואמרה: "תודה לאל-שדי, אל-שדי גדול, אל-שדי אחד"[83]. לאחר מכן היא שאלה את פרץ אם אפשרי שחלק מן הסימנים הם פירות של בדיחות השדים[84]. תוך כדי השאלה, היא הבינה שהשדים לא חכמים עד כדי שיוכלו ליצור סימנים נפלאים. כמו כן היא הבינה שהמורה חיים הוא הצדיק, וגם אם שדים יתיימרו לפעול בהיבטים אחרים, הם לא ידמו למורה[85]. פרץ התכוון לענות לה, אך הבין שדבורה כבר הבינה ורק הניד בראשו לאישור. -

220 – דבורה חלמה (10 ביולי 1987, מילאנו) כי היא הולכת לאורך הרחוב עם ילד, בדרך לביתו של פרץ, שבו סימן חשוב צריך להיעשות. הילד שאל את דבורה מה עליהם לעשות כדי לבצע את הסימן, והיא ענתה לו: "רק תחשוב על נישוק וחיבוק כמה שאפשר, מאחר שברגע זה כל אחד מאיתנו ייצג אומה, וכל נשיקה וחיבוק יסמלו את השלום העתידי בין העמים, דרך פיוס הנשיקה והחיבוק בין עשו ויעקב". הם עברו מתחת לשעון, והילד אמר כי הוא כועס על הכנסייה, מאחר ששיקרה במשך 2000 שנה. דבורה אמרה: "זה נכון שהם סיבכו אותך במשך 2000 שנה, וגרמו לך "לסגוד" לבן אדם, לישוע". מכור לסמים ששמע אותם מדברים אמר: "אך כעת הגיע הזמן לדעת את האמת". הם הגיעו לפרץ ונכנסו למרפסת להביט בכוכבים. פרץ אמר: "הסימן חייב להידחות עד מחר, מאחר שכעת יש ערפל, ורק אל מול כוכבים רבים יש לבצעו".

225 – קלאודיו חלם (18 ביולי 1987, מילאנו) כי הוא נמצא ביער עם אחותו דבורה. הוא רצה להשיג את לחם החמור, אך רוח רעה הגיעה והשליכה את הלחם למרחק. קלאודיו הסביר כי הלחם הוא לחם החמור אוכל לחם, וכי הוא רוצה לקחתו. הרוח רצתה לשלוט על קלאודיו, אך הוא פעל בחכמה. באמצע המאבק הוא עשה עצמו כאילו הרוח ניצחה אותו והשתלטה עליו, ולכן הפסיק להיאבק, אך דווקא ברגע זה הוא לקח את הלחם, הלך לפרץ וסיפר לו את אשר ארע[86].

227 – אוספיה חלמה (18 ביולי 1987, מילאנו) כי הייתה עם חבר שסיפר לה חלום שחלם בעבר. הוא אמר לה כי בחלומו הלחם היה מוכן. אוספיה הבינה כי הלחם הוא לחם סימני החמור אוכל לחם[87].

228 – דבורה חלמה (19 ביולי 1987) כי ראתה משפחה של אנשים שקרנים, האוכלים ליד השולחן. בנקודה מסוימת האב קם מכיסאו ואמר כי עליהם ללכת. כולם קמו כדי לעזוב, אך לפתע ראו חמור וסוס מגיעים. האב החליט לשבת ואמר: "אל תזוזו. חמור וסוס מגיעים". דבורה ראתה אותם הולכים והחליטה לעקוב אחריהם. הם הגיעו לבית של אנשים עשירים שחיו בניכור. כשנכנסה לבית, ראתה היא את סולי קמחג'י שהביט ברצפה, אשר התחלקה לכלי קיבול מלבנים. הוא שאל את דבורה מה הכלים מכילים, והיא ענתה לו, תוך שהיא מצביעה עליהם: זהב, אודם, ברזל, עופרת וכסף[88].

231 – דבורה חלמה (24 ביולי 1987) כי שהתה במנזר עם ילדות רבות שיהפכו לנזירות. הילדות היו מבולבלות, וכל אחת החזיקה אבן בידה והביטה על הסבריה. הן הגיעו אל מול האחראית העיוורת, שהחזיקה גם היא אבן בידה. היא הקשיבה למה שיש לבנות לומר, ולאחר מכן ליקקה את האבן וראייתה חזרה אליה, לתדהמת הבנות. האחראית החלה לדבר אז על פרץ, כאשר הנזירות העתידיות הקשיבו בעניין, אך לבסוף הן איבדו את הרצון להפוך לנזירות[89].

232 – דבורה חלמה (5 באוגוסט 1987, קאסינה, קומו) כי היא, רוזה ופרץ היו ביער, והיו צריכים לגעת בארץ. לאחר מכן, לדבורה היה ספר תנ"ך בידה והיא אמרה לפרץ שהיא רוצה לפתוח אותו כדי לראות אלו פסוקים יופיעו. פרץ הסכים ואמר שיפרש את הפסוקים. דבורה פתחה את התנ"ך בספר בראשית. פרץ החל לקרוא והסביר על סימני החמור וזנב החמור שהתחברו[90] ועל סימנים שיקרו בעתיד. דבורה הבינה את מה שנגע לעבר, אך בנוגע לסימנים העתידיים היא הבינה רק כי הם יהיו נפלאים, ויעבור זמן רב עד שיגיעו. מאוחר יותר הם היו אצל קלאודיו. מישהו התקרב אליו ואמר כי הוא מלאך שהגיע לראות מה הם עושים[91].

241 – סולי חלם (16 באוגוסט 1987, מילאנו) כי נכח בתוך מסגד, לשם שליחות לא מוגדרת בבקשת פרץ. היה זרם מתמשך של אנשים שבאו להתפלל. הוא שם לב למישהו שהודיע על אידיאלים קומוניסטים וטען כי כולם שוגים. רוב האנשים לא ידעו שאדם יהודי, אלא רק מעט, בהם ראשי המסגד. בתוך המסגד, לא במקום המיועד לטקס, היו חמישה משרדים ששימשו כמקום לימוד ומפגש בין דתי. בנקודה מסוימת סולי צעד לכיוון אחד המשרדים. נוצרה מהומה, וסולי נלקח משם ללא אלימות על-ידי שני מוסלמים שאחזו בזרועותיו והביאו אותו למקום אחר. כוונתם הייתה: "עשה כעת את מה שאתה חייב לעשות". אחד משני המוסלמים, הסמכותי יותר, ייתכן ואחד מראשי המסגד, לקח אבן גדולה, ובעזרת אלה ניתץ אותה לשניים[92].

244 – דבורה חלמה (26 באוגוסט 1987, קאסינה, קומו) כי היא נמצאת בכנסייה, ומפיצה עלונים המסבירים את הבשורה החדשה. הנקהלים קראו את העלונים בעניין, ובייחוד את אלו המדברים על יעקב אבינו. אחד מן האנשים אסף את העלונים, והבין כי מדובר בספר ששמו: "בשורת החמור האוכל לחם". לאחר מכן עזבה דבורה את הכנסייה, וראתה על קיר חיצוני ענפים רבים של עץ מת, שמהם הנצו פרחי ציפורן קטנים אבל בצבעים חזקים. היא שאלה מישהו כיצד זה ייתכן, ונענתה כי הם מייצגים את עשרת שבטי ישראל[93], מאחר שהנוצרים קראו את הבשורה החדשה. הפרח הראשון יצג את שבט יהודה[94].

117 – שרה פודו חלמה (יוני 1986, מילאנו) כי פרץ הוציא אבן מן האדמה ואמר: "זהו סימן הנחש"[95].

141 – פאולו חלם (12 באוקטובר 1986, מילאנו) כי ישב בחוץ, בחברת שני מכורים לסמים. הוא קרא על פניהם את המרירות, חוסר שביעות הרצון, ואת תקוות הגמילה שלא ניתנת למימוש. פאולו, שהושפע ממצבם, אחז בידיהם חזק, וניסה בעזרת יושר ליבם להחדיר בהם שלווה וביטחון, כפי שקיבל אותם, ברוך השם, דרך הבשורה החדשה. הוא אמר להם: "מזל שנפגשנו, מאחר שבעזרת הבשורה החדשה תמצאו את התשובה לסיבת קיומנו, ברוך השם". לאחר שפאולו דיבר איתם, פניהם השתנו ואור חדר לעיניהם. הם השיגו תקווה חדשה לחייהם[96].

162 – רוזה פרי חלמה (18 בינואר 1987, מילאנו) כי הייתה עם שרה, פאולו וילד בן 9. פאולו ושרה דאגו למצבו של פרץ (גזרות המוות שלו). רוזה אמרה להם: "אל תפחדו, פרץ יינצל, אך אם אנו רוצים זאת, עלינו לומר את המילים הבאות: "אני מכיר חמור שאוכל לחם ומדבר, והוא חמור טוב". רוזה הוסיפה: "החמור משלים שליחות מטעם המורה הגדול והגואל האחרון, חיים. השליחות מביאה שלום לעולם ואחדות בין האנשים". בנקודה זו, הילד הסכים ואמר: "מה שאתם עושים ואומרים הוא נכון"[97].

189 – פאולו חלם (16 באפריל 1987, מילאנו) כי ראה את פרץ, המדבר עם תלמידים רבים והופך אותם לחמורים.

197 – מריה פולנגי חלמה כי היא הולכת ברחוב. לפתע הכל החשיך, וערפל סמיך מאוד ירד, עד שכמעט ולא ניתן היה לראות דרכו דבר. היא ראתה אז חמור בדרך ואמרה בשמחה לבתה: "אם ניצמד לחמור, הוא יוביל אותנו הביתה, מאחר שהוא יודע את הדרך". ברגע שנגעו הן בראש החמור, הערפל התפוגג. לאחר מכן היו הן על גשר ומריה הרימה אבן כדי להשליכה למים שמתחת. היא רצתה להראות לבתה את נתז המים שייווצר, אך למרבה ההפתעה לא נוצר כל נתז.

12 – דוד בנין חלם (ינואר 1984, מילאנו) כי ראה דרקון ענק בגודל של בניין, ולאחר מכן 4 אריות גדולים וחזקים עם פרצופי אדם. אחד מן הפרצופים היה פרץ[98].

44 – שרה פודו חלמה (5 במרץ 1985, מילאנו) כי שהתה בסרדיניה, ונכנסה לחנות לחם כדי לקנות לחם, אך אף על פי שהיו בה מאפים טובים, לחם לא נמכר בה. את הלחם היא קנתה בחנות אחרת, והלכה איתו מתחת לזרועה. כשרצתה לעשות הפסקה בצעידה, אמרו לה שומרים שעליה ללכת מסביב לבניין. חלק מן הלחם נשמט מידיה והתגלגל הלאה. מצד אחר (לאחר שביצעה פנייה) הגיע איש זקן על עגלה רתומה לחמור. הלחם המשיך להתגלגל, גם עלה, לא בדרך טבעית, עד שנעצר מתחת לראשו של החמור. בתחילה הוא התלבט ומחה, ייתכן מפחד, אך לבסוף התרצה ואכל אותה[99].

5 – (מרץ 1984, מילאנו): בחלומה ראתה גברת נלדה לוי חמור עם עגלה, ההולך ברחובות מילאנו. החמור עצר מחוץ למאפייה (חנות לחם), התנתק מעגלתו, נכנס לחנות והחל לאכול לחם. פרץ, ששהה בחנות פירות וירקות סמוכה, הביט בסצנה כולה[100].

17 – דוד בנין חלם (ספטמבר 1984, מילאנו) כי הוא בסיציליה. הוא הביט באתרוגים יפים וברך: "שהחיינו": "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"[101].

---

[1] היא נודע.

[2] אין זה אומר שלא יהיו שלבי פרשנות או פרשנויות נוספות בעתיד. התורה היא דברי האל ומה שניתן להסיק ממנה הוא אינסופי. עם זאת, לפרשנות הסימנים הנבואיים, הגאוליים והמשיחיים ה"נסתרים" בתורה ובנביאים יש שלב אחרון של פרשנות דרך הסימנים השלמים עם הגעת הגואל האחרון חיים. כפי שיעקב אבינו השלים את מעגל שלושת האבות, ואף אחד לא יכול לטעון כי המספר גדול או קטן יותר, כך גם הגואל חיים משלים את הגאולה השלישית השלמה ההיסטורית ולכן "סוגר" את הפרשנויות החדשות והשלמות של סימני התורה והנביאים במסגרתם ההיסטורית.

[3] חלום זה היה נבואי לחלוטין, ואכן הסימן התקדם באופן הבא: בשנים הראשונות ניסינו לפתוח אותו לציבור ככל שיכולנו, ואף ניסינו ליצור התלהבות גדולה ואמונה חדשה בקרב רבים. בשנה הרביעית הייתה ההגנה ה"ידועה" על סימן החמור אוכל לחם. בסיום השנה השישית הכל "החמיץ", כאשר קבוצת זנזרה התמרדה, וזרה מזנזרה די מוקניה, בסיוע דודו פארה ופרפאלונה, תבע בעלות על הסימנים והכריז על עצמו ככריסטו החדש. בכך הוא הרס את יסודות התורה כמו בנצרות עצמה. הבאת "התורה המורחבת" לרחוב גרמה אכן לחילולה ולסילופה, חס ושלום. בנקודה זו, הוסרה הרשות להפצת השליחות. בית התפילה נכנס למסגרת של בית ספר (בית ספר השושנה באיטליה (נוסד בסוף השנה השישית), בית ספר אסתר בישראל (נוסד בשנה השביעית) ובית ספר השושנה הצהובה בארצות הברית (נוסד מאוחר יותר בשנה השביעית)).

[4] קיבלנו מצווה מיוחדת בשנים הראשונות לקדש אבנים שעליהן אנו הולכים. במסגרת השמחה השמימית של הגעת הגואל האחרון וזמן הדור הרביעי המסכם של כוכב אברהם, נמסר לנו ברמה כוכבית "לרכוש" שטח עבור הברית החדשה על-ידי נגיעה ברגל יחפה. הסימן כאן מקשר את אמונת אברהם להגנה ולאנרגיה החדשה של הסנה הבוער, תוך קישור הכוח שהוענק לאברהם במהלך רכישת שטחים עבור צאצאיו, כשהלך על אדמת ארץ כנען, לסימן ההתקדשות של משה, שעמד יחף על אדמה מקודשת בפני הסנה הבוער. השניים גם קושרו לשני סימנים שקיבלנו כדי לקדש את האבנים שעליהן אנו הולכים יחפים (לחזק את סימן "כפות הרגלים הנאוות" בקרב מי שמבשר על הבשורות החדשות של הגאולה השלמה), ואת סימן הכהונה (שבו, כפי שהתקבל בחלומות רבים, הכוהנים והכוהנות התפללו יחפים). בשנים הראשונות הללו, שהסימן התבצע בחוץ, היינו צריכים לבצע פעולות שייראו בציבור, זאת בשל שתי סיבות: האחת, בשל הסימנים הכוכביים שדרשו מפרץ "לפרוץ את הגדרות", וככל שפעלנו יותר מול אנשים, כך פרצנו יותר גדרות. השנייה, על מנת להכריז ולהסביר לאנשים, כאשר הם ישאלו אותנו למה ומדוע.

[5] ראיתי אותו בחיזיון.

[6] מיד לאחר חלום זה, פגש סולי את לורידנה (Loridana).

[7] הדבר נחשב כדוגמא ל"קבלת" סימנים ול"ביצועם" על-ידינו. ביצענו מאות סימנים כאלה ב-12 השנים הראשונות.

[8] ישנן דרכים נוספות לפירוש הפסוק, אך שלנו מתייחסת לשיעורי הצדיק חיים, שבהם עומק "תמימות" התורה היא מרכזית, כאובייקט שיש להשיגו במסגרת עבודת ה'.

[9] הפסקה המקורית תוקנה, כי נאמר בה שבשלב השלישי תהיה הארה בעולם של נס חנוכת החנוכות. עם זאת, היה זה בלתי אפשרי לדעת כיצד הסימן יתקדם. אף אחד לא שיער, לדוגמא, שהסימן "ייעצר" ברמה הפומבית, ויעבור אל בית הספר. כמו כן, רשמתי בתחילת השנה ה-13, שבתקופה הרביעית, בעזרת השם, סימן החמור יאפשר הפצה של הבשורה בעולם, בהתבססי על הסימנים, אך היה זה בלתי אפשרי לדעת מה יהיה תחום ההפצה וכו'. חשוב לזכור כי החישוב בטקסט של שנת 1987 התבסס על אורך דור של 36 שנים ולא של 65 שנים.

[10] אני אומר זאת כעת, לאחר 12 שנות חביטת מוח.

[11] כיום שרה מרקוס.

[12] שרה פודו-מרקוס

[13] סגירת הפינה הרביעית (ששמה נובע מן הדור הרביעי) מסמלת סגירה של עניין לא רצוי בזמן קודם ופתיחה מתוקנת של אותו עניין בזמן הגאולה. דבר הכפילות מתקשר לסימן החמישי השלם, סימן הדור הרביעי ודור הבניין החדש.

[14] מבוסס על טקסט מ-21 בנובמבר 1988 – סיכום – השער החמישים (לאחר 9 פרקים של "הברית החדשה" מ-1987).

[15] ארבעת האנשים הללו: סולי קמחג'י, פאולו פיירו, דניאל מניגרסו וג'יוזפה מניגרסו הינם ארבעה עמודי תווך בקבלת 4 קטגוריות של סימנים "משיחיים": סימני משיח בן דוד, סימני משיח בן יוסף, סימני אליהו הנביא וסימני מלכיצדק. אנשים אלו קיבלו את מספר הסימנים הגדול ביותר בחלומות הקשורים ל-4 הקטגוריות הללו, להוציא את דבורה הנביאה, היא הזנב הכפול, אשר ללא ספק קיבלה יותר חלומות וסימנים מכל אחד אחר, מאחר שהיא הזנב המשלים את הסימנים בעולם. פרץ, איש הסימנים, פותח את הסימנים על-ידי הכרזתם והסברם (הפתיחה וההסברים מתחילים כולם מן הסימן הפותח ושש הסימנים השלמים הגדולים, שהתקבלו על-ידי משפחת לוי). לאחר מכן, קבלת הסימנים דרך חלומות היא בעיקר דרך תלמידים. אדם נוסף שקיבל כמות גדולה של חלומות וסימנים היא אנה גספרוטי.

[16] ג'יורג'יו גואידו הוא בסימן שגריר האומות. אשתו, אנה גספרוטי, היא בסימן הכוהנת הראשונה על מזבח העמים (מלכיצדק). בנם מרקו פדריקו הוא הצעיר שבינינו להאמין ולהבין את הברית החדשה של הגאולה השלמה (ביחד, אולי, עם יהונתן קמחג'י, אך עד כה יש לו מעט זמן להיות עמנו. אף על פי כן, יהונתן קיבל את סימן החיים החדשים של ירושלים). ביחס לארבע הקטגוריות הנ"ל, על הסימנים ה"משיחיים" של מלכיצדק להיות מושלמים על-ידי אנשים ה"מושרשים" באומות העולם. פאולו, דניאל, יוסף ודבורה הם מן הצאן הנאבד של בית ישראל. מקורם באומות העולם, אך שורשיהם בעם ישראל. גם הסימן השלם הראשון, סימן הכוכבים, התקבל על-ידי ג'ינו טמפיירי, שמקורו באומות העולם ולא בישראל, אף על פי שהוא נשוי לאיליאדה לוי, שהינה יהודייה.

[17] ראו הסברים בהקדמה לחוק החדש ובכתבים נוספים.

[18] סעיד התחתן בהמשך עם אוספיה (טינה), אחותו של פאולו, איחוד שיש לו מקום בסימני האיחוד, במקרה זה בין הלב הטוב באסלאם לבין ה"נוצרים" הנאורים על מזבח מלכיצדק.

[19] שנפטרה מספר ימים לפני פורים התשנ"ד.

[20] ראו: ספר הישר.

[21] חמור הסימן לבוש כאריה יהודה על-מנת לנסח ולייסד את החוק החדש. ברור שהאריה זקוק לניסיון רב לפני שיהיה בוגר ויעשה זאת. מחלומו של סולי נראה, כי ישנם שני שלבים לפיתוח החוק החדש. שלב ראשון מהיר מאוד ושלב שני ארוך, איטי, ובעל מכשולים, שיש להתגבר עליהם. רק אז האריה מסוגל להכין את החוק החדש. אפשרי שהשלב הראשון המהיר מקביל לניסוח היבטים שונים של החוק החדש במהלך 12 השנים הראשונות. באותו הזמן היו למעשה המון מכשולים וקשיים, שפגעו בעבודה רחבה יותר של החוק החדש (גם כעת יש לבצע רבות, כשגם את מה שנכתב, יש לשכתב). למזלנו אנו קרובים להגעה אל הבגרות הדרושה כדי להתקרב אל עמוד השדרה ההכרחי של ספר משנת חיים.

ספר שמות פרק כ'

[22]הבדלים נוספים הם: ספר דברים פרק ה'

(ו) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי: (ח) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: (י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: (יב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: (יג) לֹא תִרְצַח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר: )יד) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:

)י) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי: (יב) שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: (יד) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: (טו)וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: (טז) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: (יז) לֹא תִרְצַח וְלֹא תִנְאָף וְלֹא תִגְנֹב וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא: (יח) וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:

[23] כשהבנתי שיש נשמות מתים בחוץ ממרחק מה, יצאתי החוצה. השעה הייתה 2 בלילה. היו אלפים מהן שחיכו לי. שאלתי: "מה רצונכן?". התשובה הייתה: "סימן החמור". לקחתי את מטה המורה, הצבעתי על כוכבי הגאולה של המצקת (העגלה) הגדולה, ובמקביל החזקתי את ברית המילה שלי כדי להצביע על הברית החדשה השלמה. הן נדהמו כולן ושמחו. כשחזרתי פנימה, שדים רבים מכל מיני סוגים עלו כדי לחגוג עם החמור, שקשר את מלכות השמים לאבני האדמה על-ידי ליקוקם והענקת שמות להם. הם קפצו מסביב, רצו מפה לשם ושינו צורות וצבעים. הם ידעו כיצד לגרום ללב החמור לרקוד. הייתה זו אולי המסיבה המעוררת ביותר שנכחתי בה.

[24] הסימן לא הגיע באותה שנה, אלא רק בשנה שלאחר מכן, בקלאבריה. ראו בכתבים.

[25] הכוונה לתיקון היהודי בנוגע לעמדות מרכזיות, בעיקר בין החרדים, אשר חייב לעבור ניתוח רוחני. נכון הוא שארבע השנים הראשונות הוקדשו לתיקון הנצרות, אם כי פעמים רבות אנו גם אומרים ששש השנים הראשונות הוקדשו לתיקון זה. עם זאת, השנה החמישית הוקדשה לתיקון היהדות, אם כי בעיקר באופן בו הוא יכול להיות מובן על ידי נוצרים, או ליתר דיוק: על ידי מי שביקורתו הכללית על היהדות, כפי שניתן לראות בנצרות, נעקרה ובמקומה התקבעה ביקורת נבונה, הן חיובית והן שלילית, על העמדות היהודיות. השנה החמישית הייתה לפיכך גם שנה שורשית עבור הרפורמה היהודית, שהתקבלה בתקופה השנייה בת שש השנים.

[26] ראינו סימנים רבים המלמדים כי העולם מתאחד נגד ישראל, בשל מדיניותה בנוגע לפלסטינים. מצב זה לא השתנה עד לנפילת ממשלת יצחק שמיר ועליית ממשלת רבין. לאחר מכן חלו שינויים מרחיקי לכת ביחסים הבינלאומיים עם ישראל, בעיקר לאחר הסכמי השלום והסכמי אוסלו, שלהם העולם היה עד.

[27] החלום נבואי (השם גבריאלה הוא נבואי אף על פי שהוא בלשון נקבה). בית התפילה וחמשת מזבחותיו התמוטטו ראשונים עם מקרה צ'רנוסקו ולבסוף עם ההתמרדות בג'נצאנו.

[28] בהמשך יושלם עם סימנים רבים אחרים הנוגעים למים הנוראים של הדור הרביעי.

[29] ראו את החלום החשוב בישראל שבו הגואל האחרון, חיים, התלבש כיהודי אשכנזי עני מאוד מאחת מן הרפובליקות הסובייטיות של ברית המועצות לשעבר. החלום סימל את הסימן המושלם בזכות הגואל חיים בעלייה הגדולה של השנים הללו, והוא ללא ספק בקשר לנבואה הנ"ל.

[30] בסיס ליצירת ספר בשורת המלאך גבריאל.

[31] מראש השנה התשמ"ז יסדנו 10 מעגלים של 8 ימים וחידשנו את 10 המכות. היו התאמות מדהימות. עם חידוש מכת הצפרדעים, ענן גדול יצר צורת צפרדע ענקית מעל ראשינו.

[32] בשש השנים הראשונות, ראינו עננים העוקבים אחרינו, מאשרים את הסימנים שביצענו ומעניקים לנו אותות, מסרים וכו'. בשנים הללו הסלעים שרו איתנו, האבנים דיברו איתנו, והיכן שהלכנו, ירדו אלינו סימנים ממלכות השמים והפכו את העולם הגשמי לסימני הבשורה החדשה. לעיתים אני אומר לאחרים: "הרוויחו ממה שאתם רואים כעת, כי בשנים הבאות הסימנים ישתנו, ואלו שנראים היום לא יחזרו יותר עד אשר כל הסימנים יושלמו בזמן בו חלק מן העולם יהיה מוכן לקבלם. בכל מקרה, הדרך בה אנו מקבלים אותם כעת, יחד עם העובדה שאנו מעטים כל כך מספרית אך קרובים ביותר לתחילת הגילוי החדש, הופכת את התנסותנו למיוחדת מאוד".

[33] באותו החודש דווח על התרסקות של השביט שומאכר-לוי 9 על כוכב צדק ל-21 רסיסים לפחות.

[34] עד לסוף השנה ה-13, כל הסימנים היו מאוד חיובים בנוגע לתהליך השלום. רק לאחר פיגועי ההתאבדות, דבורה שמעה בחלום קול שמכריז: "השלום לא רצוי כעת, מאחר שיש רשעים רבים שצריכים למות". מספר שנים לאחר מכן, כשראש הממשלה אריאל שרון נכנס לתרדמת, נודע ראתה אותו מצהיר כי שגה במסירת רצועת עזה, וכי אין למסור יותר שטחים בארץ ישראל.

[35] ראו: ספר החלומות, חלום 703. החלום היה כאשר שהינו בטקסס, והסיבה לכך שקיבלנו את החלום מחוץ לישראל, והוא לא הגיע מקודם לכן כאשר היינו בישראל בתום שש שנים, היא מפני שהסימן היה צריך להתקבל במדינה נוצרית.

[36] שמו שונה בהמשך ליהואל יהואל.

[37] ב-2001 ג'יוזפה קיבל חלום חשוב מאוד, שבו צוות חכמים (לג'יוזפה נראה היה כי אלו הצדיקים הנסתרים) דיברו על העובדה שבית המקדש השלישי יוקם גם בבאר-שבע, מאחר שעניין זה התגלה לאחר שהיה נסתר עד כה, והוא מכיל "סוד" הנדרש להרחבת בית התפילה לעולם בשל צרכי כל מדינה. לדוגמא: מחצלת האסלאם למדינות מוסלמיות, מזבח מלכיצדק למדינות נוצריות וכו'.

[38] המשפט נכתב ב-1994. ב-2008 קיבל ג'יוזפה חלום שבו נראה כי בבית התפילה בן 7 הקומות, 13 מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, יש מקום להקרבה מסורתית של בעלי חיים. צוות רבנים החליט מי יוכל להביא קורבן ומיהו ה"מתייוון" אשר לא יורשה להקריב. אני מעריך כי רק יהודים שמאמינים בקורבנות יתקבלו. בכל מקרה, איני יודע עדיין דברים נוספים אודות עניין זה: אלו קורבנות יותרו, מתי, איך וכו'. חשוב היה שהשלמת המזבחות תיווסד לפני שהסימן ניתן, מאחר שהיא אינה חלק מן המבנה הבסיסי של בית התפילה.

[39] ובבאר שבע.

[40] נראה שהגזרה ברובה התבטלה, כשהצהרנו על הישארותנו בישראל לאחר הולדת יואל וסימני המורה הנזכרים לעיל.

[41] מה שהתממש בהמשך במלחמת המפרץ, כאשר ירו טילים לעבר ישראל.

[42] כל ההצהרות החיוביות הללו התבטלו עם הרצח הנורא של רבין, ועם התקפות הטרור של חמאס המצב רק החמיר. לאחר שאריאל שרון ויתר על עזה ונפל לתרדמת, הסימן שראתה נודע בחלום הראה כי שרון הודה בטעותו ומעתה ואילך אין ישראל צריכה לוותר לטרוריסטים על שום שעל. הייתה גזרה קשה נגד ישראל כאשר הגענו לבאר שבע בשנת 1999, כשגרנו ברחוב יריחו 36. לאחר הסימנים שנעשו בעת שהותנו, והקשיים שנאלצנו לשאת במהלך השנה, התבטלה הגזרה כעבור שנה בזכות הגואל האחרון, חיים. בכל מקרה, רצח רבין סימל את הטרגדיה הנוראית עבור ישראל. לאחר קבורתו, הסימנים הראו שיצחק רבין היה אהוב מאוד על-ידי אל שדי, בשל רצונו האמיתי להביא שלום.

[43] גם ביטוי זה הוא חיובי מדי, מאחר שלאחר מות הרבי הלובביצ'ר, האלילות בחב"ד רק החמירה, ומכונת התעמולה שלה רק גדלה, גם עד עתה, שנת 2011. עם זאת, אנו מדברים כאן על "סימנים שורשיים" שיושלמו בעתיד עם התפתחותה של ישראל.

[44] יהואל יהואל.

[45] ולא להיותי בסימן משולם.

[46] גם הביטויים ה"משיחיים" הללו הוסרו מהטקסטים בסוף, כי אף על פי שבתחילה היה צורך בהם עד להתבררות העניינים ההיסטוריים, הם גרמו לבסוף לבלבול חסר תועלת.

[47] מהביטוי באנגלית: You can’t have your cake and eat it too.

[48] בסימן השלם של החמור האוכל לחם.

[49] התקופה השלישית הייתה גם במסגרת תיקון הקוראן, המסרים אל המוסלמים וכו'. אמנם כמוסבר, עיקר העבודה הייתה בהשלמת תיקון הנצרות והרפורמה ביהדות.

[50] מקור המילה ג'רזי ב"קיסר".

[51] הרשו לי לציין כאן כי כעסי המורה חיים לא נפסקו גם לאחר 12 שנים. הם היו רבים, וכתבתי עליהם בכתבים לא מעטים. אני כותב כעת, בשנה ה-29 של הסימנים (יוני 2011), כשרק לפני כחודש קיבלתי את הנזיפה החמורה ביותר עד כה מן הצדיק חיים. הוא כעס עלי, נגעל ממני וסרב לדבר איתי או להיות לידי. ראיתי אז כי אני בקומה גבוהה והצדיק בקומה נמוכה. רציתי לרדת, ואז שמעתי אותו אומר למישהו, בקול מאיים: "רק שיעז לרדת למטה...". בשל החלום הזה ניסיתי לחפש בימים האחרונים את השגיאות הנוראיות שביצעתי, אבל מצאתי רק אחת. אנה גספרוטי הביאה אותי לפילצונה, ברשיה, לבקר את אמה קרולינה. כאשר התיישבנו ליד השולחן לאכול, קרולינה התחילה לומר בהתלהבות גדולה כי זהו כבוד גדול עבורם לארח אדם חשוב כמו פרץ, והיא חזרה מספר פעמים על כך. אנה זכרה כי אמרתי לה ולאחותה, אנג'לינה, אך לא לקרולינה, כי אני רק חמור, אך לאחר נזיפתו של הצדיק, הבנתי כי ביצעתי חטא איום בכך שלא דחיתי את דבריה מיד, והסכמתי לקבל, חס ושלום, את דברי ה"כבוד" הללו, שהינם אסורים לחלוטין עלי, בהוראת הצדיק חיים. גנבתי כביכול, חס ושלום, את הלבוש השייך לה' ברוך הוא. העובדה שנפלתי הייתה חמורה מאוד, מאחר שהצטברו באמתחתי חטאים רבים על כך שלא עניתי לקרולינה מיידית. הייתי אמור לומר לה: "לא, אני לא חשוב, וכבוד יש להעניק רק לאל שדי. עם זאת, כבוד הוא לי להכיר אותך ולהיות חברך, במיוחד בשל יציאתך לפני שנים רבות נגד הכנסייה". היה עלי לדחות את דבריה מיד. בחלום, עמידתי בקומה העליונה הייתה חלק בלתי נפרד מחטאי. על-ידי קבלת הכבוד, חס ושלום, הצבתי את עצמי, חלילה, במיקום גבוה יותר מזה של הצדיק חיים, שמסרב לקבל כל כבוד בעצמו, גם כגואל האחרון או כשופט המשוח במלכות השמים. מי ייתן ואל שדי ינהג בי בחסד, יציל אותי מבורות העוול, יסלח לי על טיפשותי ויסייע לי לתקן את עצמי ואת דרכיי. אמן.

[52] לא תועד בכתבים.

[53] החלום של מתי הילד.

[54] בהמשך הזוג התחתן, ברוך השם, ונולדו להם הילדים: גד, דוד ואריה.

[55] במילון הצרפתי-אנגלי נכתב: "לגזור מ.. לשכב לצד.. לאחות". זהו המפתח המשולש לעבודה שיש לעשות עבור המנהג החדש של ראש השנה: לקצר, להוסיף ולפצל אותו ליומיים וכן לתרגמו ל-4 שפות: עברית, אנגלית, איטלקית וצרפתית (איטלקית מכסה את הספרדית וצרפתית את הערבית, מאחר שצרפתית מדוברת במדינות ערביות רבות).

[56] התקבל בחלום של דבורה לפני מספר ימים.

[57] הוא מזבח הכוהן המשוח של הקומה השביעית.

[58] שמו באותה תקופה.

[59] ואכן, רק אחרי שאריאל שרון החזיר את רצועת עזה לפלסטינאים ה"סימנים" השתנו, ובאופן קיצוני. נודע ראתה בחלום את אריאל שרון, שנמצא בתרדמת (נכון גם להיום, 29 ביוני 2011, נראה כי בנו מחזיק אותו בחיים באופן מלאכותי), והוא הסביר לה שהייתה זו טעות למסור את עזה, כשמעתה אסור לישראל לוותר על אף שטח אדמה.

[60] כיום: אשר.

[61] שרה סיפרה לי מאוחר יותר כי המילים המדויקות בחלום היו: "לא כל דבר שפרץ אמר צריך לקחת כפשוטו. יש דברים של פרץ שצריך עדיין לבחון מחדש ולתקן". -

[62] אין לקרוא את "משולם" כ"מושלם", המתאים לשם "שלם". משולם, מאידך גיסא, הוא בתהליך של השלמה. הוא עבד ה' ה מחפש שלמות ובאופן מתמיד מתקדם בשלמות אל מול פגמיו. הוא עבד ה', אך לא אחד מן הצדיקים הנעלים שעלייתם המושלמת היא במסגרת שלמות הקדושה הנעלה, בה הם כבר מחזיקים בעת כניסתם אל הקהילה הקדושה. ראו ספר משולם אודות נבואות משולם.

[63] בעבר היה גם חלום שבו הדג הגדול קרץ לדבורה. -

[64] אחר כך, ובעקבות החלום שקרא לעשיית סימן אבלות במשך 13 שבועות, קרתה תאונת עבודה לבנימינו פריקו. זהו הקורבן לטובת האנושות, קורבן להצלת סימן החמור אוכל לחם.

[65] החלום מסמל את דינם של 50 אנשים שהסימנים נודעו להם במהלך 6 השנים הראשונות, ולכן גם את הרשעתו ותלייתו של החמור הראשון של הסימנים, ביחס לסימנים המשיחיים של משיח בן יוסף. - ראו את חלומי בשנה הראשונה שלאחר פטירת המורה בבוקיליירו (Bocchigliero), קלבריה, איטליה, אשר יצג את פתיחת סימני יוסף, שבהם פרץ נתלה כשהוא צלוב, מת וקם לתחייה שוב. לאחר החלום הנ"ל ביוסטון, חזר החמור הראשון לאורוותו במלכות השמים, והחמור הנסתר השני בעל שלוש העיניים החל לרדת. החמור של התקופה השלישית הוא החמור האוניברסאלי בעל שלוש העיניים: האחת עבור היהודים, השנייה עבור המוסלמים והשלישית עבור הנוצרים ואומות העולם באופן כללי. החמור השני גדל באורוותו בתקופה שהסתיימה בנזיפת המורה לפרץ כי הוא מאמין שהוא המשיח. ראו נעירות. - - -

[66] הדבר מייצג את ה"קשר" המיוחד עם המורה חיים, שלו ג'יוזפה ראוי.

[67] ג'יוזפה זוכר כי המילה הייתה "ארצית" ולא "בינלאומית". זאת מאחר שהספר חייב לצאת קודם באיטליה ובאיטלקית תחילה. אני מאמין כעת ששם הספר, שאותו אנו מכינים להפצה יהיה: "החמור האוכל לחם מגלה את תיקון הברית היורדת מן החול אל הנקב השמיני של חלילו האדום של עשו".

[68] הערה (2011): החלום הגיע כדי להסביר שהמונח "צדיק" לא שמור רק לצדיקים הנסתרים הנעלים או למי שבמסורת למד תורה וקיים מצוות כל ימיו. נכתב: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" (ישעיהו, ס', 21), לכן מדובר בכל רמות העם היהודי. עבור כל האנשים שהינם "צדיקים" בחייהם, המונח "צדיק" ישים. בחלום זה מדובר גם על גישה צדיקה אחת – אהבתו של קלאודיו לילדים והתנהגותו כלפיהם מזכה אותו להיקרא "צדיק" עם ילדים. קלאודיו אינו יהודי. העמוד השלישי של ההתבוננות המשולשת היא של הצדיק החי באמונתו. חשוב הוא עבור הגאולה השלמה להגדיר את המונח "צדיק" גם ביישום ביחס לאומות העולם. קלאודיו ביצע כאן סימן של החמור, המלמד בשם הגואל חיים את דרכי האיש הצדיק החי באמונתו. -

[69] איך, אם לא כך, כשהוא נושא איתו את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, על חמור להופיע, בדרכו לישראל, ברשות ובציווי הגואל האחרון, חיים? הי-הא!

[70] נכלל במנהג החדש, קומה רביעית של שחרית. -

[71] ראו הסבר - - -. מדובר במסר חשוב מאוד ביחס למוסלמים, שיבינו כי הם טועים, כאשר הם סבורים שישמעאל עלה על המזבח במקום יצחק. ה"חמור" מסמל את ה"סימן", דהיינו "סימן השליחות"; הן הנצרות והן האסלאם מאמינים כי הם מחזיקים בשליחות האחרונה, אך למעשה החמור מושלם רק בגאולה השלמה, בסימן החמור האוכל לחם.

[72] שימו לב ללוגיקת החמור הטהורה.

[73] חלום דומה חלמה גם טינה (אוספיה) באותו הלילה.

[74] הערה (2011): - זהו, כמובן, עניין נסתר מאוד, ואפילו מספר המילים המועט בסימנים, המתייחס לסימן מלכות השמים, מתקשר ל"סודות" נעלים. לכן מזל גדול הוא לקבל מספר מילים, גם אם הן רק משל למציאות עליונה. כפי שחז"ל אמרו: "לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע" (מכילתא דרבי ישמעאל על שמות י"ט, 16). הדברים ניתנים כדי שנחזיק ונהרהר בהם. דרך הסימנים שהתקבלו ונעשים על-ידי החמורים, הכסא המיוחס של הגואל חיים יורד לעולם. מדובר במקרה חד פעמי, שלא קרה או יקרה בשאר ההיסטוריה. מלכות השמים המנוהלת על-ידי השופט המשוח במלכות השמים, הגואל חיים, יורדת לעולם. ה"קשר" החיוני הזה ש"מחבר" ו"קושר" את שני העולמות, הגיע. - זהב מצביע על רמת ענווה וצניעות הגונות. החלום מגיע כדי לסייע לנו להבין את המטרה הגאולית החשובה של כוכבי הגאולה, שלימד אותנו המורה חיים: דרך כוכבי הגאולה, מלכות השמים קושרת עצמה לארץ. -

[75] הערה (16.11.2011): הכנסתי משפט זה לתפילת העמידה, בברכת המרפא. -

[76] הערה: משמיים נשלח מבחן לנביא-התינוק-ג'יוזפה. המבחן בא להוכיח כי גם אם מלאך יורד משמים, ומחולל ניסים נפלאים, תלמיד אמיתי של סימני החמור אוכל לחם לא ילך אחריו. -

[77] זהו מקור סימן "החמור בעל שלוש העיניים" – שלוש עיניים: אחת עבור היהודים, אחת עבור הנוצרים ואחת עבור המוסלמים.

[78] אף עותק של הספר לא נמכר. הוא הוצב בחנויות שונות ברחבי איטליה, אך הספרים היו כלא נראים. מאוחר יותר הבנו כי לא הייתה רשות מלמעלה למכור את הספר עד אשר יושג איזון של הברית השלמה. עם זאת, פרסמנו אותו כדי להגשים את סימן ההתרחבות, ואולי בשל כך המורה חיים חייך. גם אם מישהו ירצה לשלם 1000 דולר על ספר, הוא לא ימצא אותו.

[79] סימן עץ הדעת טוב ורע המתוקן שהוא תיקון הברית, שנכתב בספר משנת חיים, אשר הינו בעצמו ספר עץ החיים של הגואל האחרון, חיים.

[80] הערה (13.11.2011): משמעותם הבסיסית של סימני זנב החמור היא שהחמורים, שקיבלו את הסימנים מראש החמורים, יכולים לגעת בארץ, ולכן גם להפיץ את השיעורים לאחרים. בלעדיהם אנשים אחרים אינם יכולים לקבל את השיעורים. קל יותר יחסית להשלים את הסימנים של זנב החמור בעולם הנוצרי, אך לא תהיה השלמה עד שסימני הזנב מושלמים עבור ישראל. זה מה שמסביר את חשיבות החלום.

[81] פרשנות החמור בהקשר החוק החדש של הגאולה השלמה נקראת "החמור הלבוש כאריה". האריה מתייחס לאריה יהודה, סימן למחוקקי ישראל, ככתוב: "לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית, מ"ט, 10).

[82] בסימן "מה נאוו רגלי מבשר'' דהיינו הרגליים הנושאות את בשורות הגאולה השלמה.

[83] זהו הנוסח שהתקבל בסימנים במקום "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", עבור כל מי שלא מכיר את קריאת שמע. בכל מקרה, לפחות עד כה, שני הנוסחים הם חלק מן המנהג החדש.

[84] השדים נמצאים בשבע רמות (שבע אדמות מתחת לארץ). אלו בחלקים היותר עליונים יכולים להגיע לאנשים בחלומות ו"לשחק בבדיחות הדעת" איתם, לעיתים על-ידי הפחדתם או על-ידי הצגת מראות שקריים כדי להציק להם. מדובר ב"בדיחות" לא עבור מי שמקבל אותם, אלא עבור השדים, המוצאים בבלבול שהם יוצרים צחוק גדול ושמחה.

[85] כל זאת הוא נכון. בחלום של דניאל מניגרסו היה אדם אשר נראה כמורה חיים, אך אז, בשולחן האוכל של הפועלים, בפני אנשים רבים, הוא החל לבצע "ניסים" כהרמת כוס כלפי מעלה ועוד. דניאל אז הבין בחלום כי לא היה זה המורה חיים האמיתי, מאחר שהצדיק חיים היה עניו מאוד ולא ביצע דברים מסוג זה. - - עם זאת, מדובר בחלום שנשלח על-ידי הגואל חיים במסגרת שיעוריו, והאדם שנראה לא היה מלמטה, אלא חלק מן החלום ששלח המורה חיים. - אני מעוניין להעיר הערה בנושא: מה שנאמר בחלום זה של נודע הוא נכון, אך רק בהקשר של הגאולה השלמה. כלומר: מי שקיבל את החלומות הנפלאים, המכילים את "עמוד השדרה" של הבשורה החדשה של הגאולה השלמה, נכלל באמונת הברית החדשה של הגאולה השלמה, בזכות תחיית הצדיק חיים, ובאמונה בסימני החמור אוכל לחם. אם, מאידך גיסא, מישהו היה "גונב" את שמות הסימנים ומשתמש בהם בהקשרים אחרים (והיינו עדים לכך), ההולך אחריו היה מקבל חלומות שקריים, כמו גם שיעורים שקריים ואליליים, שאותם היה ניתן לסווג ככאלה על-ידי מי שמכיר את הסימנים האמיתיים ומסוגל להבחין בשורשים אליליים. מי שגנב וסילף את הסימנים לא יכול לקלוט בעצמו את האלילות שהם מכילים (כפי שהתקבל על-ידי בחלום בישראל בשנת 1989), וניתן להשוות זאת לקבלת דוקטרינת השילוש הנוצרית. הנוצרים לא מסוגלים לתפוס כי מדובר באלילות, אלא רק מי שמטיל ספק, מחפש את האמת והינו בר מזל למצוא את המורה היודע את העניין. הדבר נכון גם ביחס למי שמאמין בדתות שלא מבוססות על האמונה המונותיאיסטית הטהורה ועל המסורת האמיתית. אותם מאמינים יכולים לקבל חלומות וחזיונות מכל צורה, אך הם יהיו חסרי משמעות, ויכללו בתוכם את השורשים האליליים של הדוקטרינות בהן הם מאמינים. חלומות וחזיונות מסוג זה ניתנים על-ידי שדים או על-ידי רוחות לא טהורות, והם לא מגיעים מלמעלה.

[86] מדובר בסימן החמור הפיקח (בתחבולות תעשה לך מלחמה) – עם ההגנה החדשה, רוח רעה לא יכולה לשלוט באדם ולכן היא מנסה לגרום לו להתעצבן. לכן קלאודיו אמר בחכמה לרוח: "טוב, ניצחת, בואי ושלטי עלי", אך כאשר קלאודיו הפסיק לכעוס, הרוח לא יכלה לעשות דבר.

[87] מיולי 1987 סימן החמור אוכל לחם היה מוכן להפצה.

[88] השקרנים תמיד מפחדים שיביטו בהם. העשירים תמיד מסתירים את עושרם מתחת לרצפה מפחד להישדד. בניגוד אליהם יש חמור ישר שלא צריך להסתתר, ויש סוס גאה שמוכן להציג תמיד את עושר הבשורה החדשה.

[89] סימני החמור - בשש השנים הראשונות הייתה רשות ללקק את אבני בית הגאולה באמונה בסימן החמור אוכל לחם - אלו הם המים הנסתרים של מלכות השמים למען קשירת הסימנים לארץ ולאיש הסימנים. אבני סימני החמור כנגד האלילות מנתצות את העיוורון של המאות האחרונות.

[90] ראו כתבים אודות החמור וזנב החמור בגן עדן.

[91] סימן מלאכי הגאולה השלמה. סימני החמור וזנבו הגיעו בתקופת התחדשות השמים והארץ (בראשית), בזכות הגואל האחרון. כאשר השמים והארץ התחדשו, סימני החמור וזנבו נולדו, מאחר שאלו סימנים של מלכות השמים הנוגעים בארץ.

[92] - סימן: ניתוץ העקשנות בין ערבים ויהודים.

[93] כפי שהוסבר על-ידי הצדיק חיים ובסימנים השלמים, רוב נשמות עשרת השבטים, הצאן הנאבד של בית ישראל, נולדו לנצרות. בנצרות, עם זאת, הן היו מאוד מוגבלות בשל הניתוק מהתורה האמיתית והסילוף התיאולוגי שנבע ממנו. הן איבדו את זהותן התורשתית כחלק מן העם היהודי, כאשר האמינו שהכנסייה מייצגת את ישראל החדשה. (העץ מת אבל ממנו הנצו פרחים) באמונתן, החזיקו הנשמות בסימנים המשיחיים ההתחלתיים והגאוליים ללא, כמובן, הטרמינולוגיה שלנו. למעשה, הם היו בדברי ישוע, שנגעו לבן האדם שיגיע לבסוף. מדוע הזמן ההיסטורי הסופי מגיע, אם לא כדי להשלים את הגעת השליחות ההתחלתית של ישוע? יש לנו כעת המפתח. הסימנים הללו היו סימנים התחלתיים, וכעת התגלו הסימנים השלמים. יש לכך תהודה גדולה בנפשות עשרת שבטי ישראל, ועל-ידי הבנת הסימנים ההתחלתיים והסימנים השלמים, הם יבצעו מעבר מן הכנסייה אל בית התפילה של הגאולה השלמה, וזהותם האמיתית תיוולד בהם מחדש. -

[94] הדבר מאחד את 12 השבטים, בגלל שיהודה ובנימין לא היו חלק מהשבטים האבודים.

[95] סימן הנחש והמלחמה הנוראית שהוא מנהל במהלך הדור הרביעי האפוקליפטי. - החמור, כמובן, הוא בעמדת נגד לנחש. -

[96] סימן התקווה לצעירים מדוכאים רבים. קיבלנו את הבשורה שרבים מן המכורים לסמים יינצלו דרך ברית המילה החדשה של הברית החדשה השלמה, המעניקה הגנה וכוח שלא לחזור לעברם. -

[97] סימן כי הילדים התמימים של דור זה יאשרו ויקיימו את סימן החמור אוכל לחם. -

[98] סימן ניצחון סימני החמור אוכל לחם על הנחש. סימן ניצחון החוק החדש של הגאולה השלמה על מי שמוחה נגדו. -

[99] זהו הסימן השלם של החמור אוכל לחם בשנה השנייה. -

[100] הסימן הושלם על-ידי הסימן השני של החמור (חלום מספר 44). הסימן הראשון העניק את המפתחות ל"שליחות המשיחית של ישוע, משיח בן יוסף", והסימן השני העניק את המפתחות ל"חמור, משיח בן דוד" של הגאולה השלמה. -

[101] סימן האתרוגים, סימן הזמן החדש, סימן הלולב וסימן הסוכה, מעניקים את סימן חג סוכות בבית הגאולה. -