מתוך:
"חמור הרקיע החדש" – פרקים 24-26
יוחנן פרק א'
"1 בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר וְהַדָּבָר
הָיָה אֵת הָאֱלֹהִים וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר: 2 הוּא הָיָה בְרֵאשִׁית אֵת
הָאֱלֹהִים: 3 הַכֹּל נִהְיָה עַל־יָדוֹ וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל־אֲשֶׁר
נִהְיָה: 4 בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ אוֹר לִבְנֵי הָאָדָם: 5
וְהָאוֹר הֵאִיר בַּחשֶׁךְ וְהַחשֶׁךְ לֹא הִשִּׂיגוֹ: 6 וַיְהִי
אִישׁ שָׁלוּחַ מֵאֵת הָאֱלֹהִים וּשְׁמוֹ יוֹחָנָן: 7 הוּא בָא לְעֵדוּת לְהָעִיד
עַל־הָאוֹר לְמַעַן יַאֲמִינוּ כֻלָּם עַל־יָדוֹ: 8 הוּא לֹא־הָיָה הָאוֹר כִּי
אִם־לְהָעִיד עַל־הָאוֹר: 9 הָאוֹר הָאֲמִתִּי הַמֵּאִיר לְכָל־אָדָם אֲשֶׁר בָא
אֶל־הָעוֹלָם: 10 בָּעוֹלָם הָיָה וְעַל־יָדוֹ נִהְיָה הָעוֹלָם וְהָעוֹלָם לֹא
יְדָעוֹ: 11 הוּא בָא בְּשֶׁלּוֹ וַאֲשֶׁר־הֵמָּה לוֹ לֹא קִבְּלֻהוּ: 12
וְהַמְקַבְּלִים אֹתוֹ הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ נָתַן־עֹז לָמוֹ לִהְיוֹת בָּנִים
לֵאלֹהִים: 13 אֲשֶׁר לֹא מִדָּם וְלֹא מֵחֵפֶץ הַבָּשָׂר אַף לֹא־מֵחֵפֶץ
גֶּבֶר נוֹלָדוּ כִּי אִם־מֵאֱלֹהִים: 14 וְהַדָּבָר נִהְיָה בָשָׂר וַיִּשְׁכֹּן
בְּתוֹכֵנוּ וַנֶּחֱזֶה כְבוֹדוֹ כִּכְבוֹד בֵּן יָחִיד לְאָבִיו רַב־חֶסֶד
וֶאֱמֶת: 15 וְיוֹחָנָן הֵעִיד עָלָיו וַיִּקְרָא לֵאמֹר הִנֵּה זֶה הוּא אֲשֶׁר
אָמַרְתִּי הַבָּא אַחֲרַי הָיָה לְפָנָי כִּי קֹדֶם־לִי הָיָה: 16 וּמִמְּלוֹאוֹ
לָקַחְנוּ כֻלָּנוּ חֶסֶד עַל־חָסֶד: 17 כִּי הַתּוֹרָה
נִתְּנָה בְּיַד־משֶׁה וְהַחֶסֶד וְהָאֱמֶת בָּאוּ עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ
הַמָּשִׁיחַ: 18 אֵת הָאֱלֹהִים לֹא־רָאָה אִישׁ מֵעוֹלָם הַבֵּן הַיָּחִיד אֲשֶׁר
בְּחֵיק הָאָב הוּא הוֹדִיעַ: 19 וְזֹאת עֵדוּת יוֹחָנָן בִּשְׁלֹחַ הַיְּהוּדִים
כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם מִירוּשָׁלָיִם לִשְׁאֹל אֹתוֹ מִי אָתָּה: 20 וְהוּא הוֹדָה
וְלֹא כִחֵשׁ וַיּוֹדֶה לֵאמֹר לֹא הַמָּשִׁיחַ אָנִי:
21 וַיֹּאמְרוּ
אֵלָיו וּמִי אָתָּה הַאֵלִיָּהוּ אָתָּה וַיֹּאמֶר אֵינֶנִּי הַאַתָּה הַנָּבִיא
וַיַּעַן לֹא: 22 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מִי־זֶה אָתָּה לְמַעַן נָשִׁיב
אֶת־שֹׁלְחֵינוּ דָּבָר מַה־תּאֹמַר לְנַפְשֶׁךָ: 23 וַיֹּאמֶר אֲנִי קוֹל קוֹרֵא
בַמִּדְבָּר פַּנוּ דֶּרֶך יְהוָֹה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא: 24
וְהַשְּׁלוּחִים בָּאוּ מִן־הַפְּרוּשִׁים:
25
וַיִּשְׁאָלֻהוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַדּוּעַ אֵפוֹא מַטְבִּיל אָתָּה אִם־אֵינְךָ
הַמָּשִׁיחַ וְלֹא אֵלִיָּהוּ וְלֹא הַנָּבִיא: 26
וַיַּעַן אֹתָם יוֹחָנָן וַיֹּאמֶר אָנֹכִי מַטְבִּיל בַּמָּיִם וּבְתוֹכֲכֶם
עוֹמֵד אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אֹתוֹ: 27 הוּא הַבָּא אַחֲרַי
אֲשֶׁר הָיָה לְפָנָי וַאֲנִי נְקַלּתִי מֵהַתִּיר שְׁרוֹךְ נְעָלָיו:
28 וְזֹאת הָיְתָה בְּבֵית אֳנְיָה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר יוֹחָנָן מַטְבִּיל
שָׁם: 29 וַיְהִי מִמָּחֲרָת וַיַּרְא יוֹחָנָן אֶת־יֵשׁוּעַ בָּא
אֵלָיו וַיֹּאמַר הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנֹּשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם: 30
זֶה הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אַחֲרַי יָבֹא אִישׁ אֲשֶׁר הָיָה לְפָנָי כִּי
קֹדֶם־לִי הָיָה: 31 וַאֲנִי לֹא יְדַעְתִּיו כִּי אִם־בַּעֲבוּר
יִגָּלֶה בְיִשְׂרָאֵל בָּאתִי אֲנִי לִטְבֹּל בַּמָּיִם: 32
וַיָּעַד יוֹחָנָן וַיֹּאמַר חָזִיתִי הָרוּחַ כִּדְמוּת יוֹנָה יֹרֶדֶת
מִשָּׁמַיִם וַתָּנַח עָלָיו: 33 וַאֲנִי לֹא יְדַעְתִּיו
וְהַשֹּׁלֵחַ אֹתִי לִטְבֹּל בַּמַּיִם הוּא אָמַר אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־תִּרְאֶה
הָרוּחַ יֹרֶדֶת וְנָחָה עָלָיו הִנֵּה זֶה הוּא אֲשֶׁר יִטְבֹּל בְּרוּחַ
הַקֹּדֶשׁ: 34 וַאֲנִי רָאִיתִי וָאָעִידָה כִּי זֶה הוּא
בֶּן־הָאֱלֹהִים: 35 וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּסֶף יוֹחָנָן
וַיַּעֲמֹד וְעִמּוֹ שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו: 36 וַיַּבֵּט
אֶל־יֵשׁוּעַ וְהוּא מִתְהַלֵּךְ וַיֹּאמַר הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים:
37 וּשְׁנֵי תַלְמִידָיו שָׁמְעוּ אֶת־דְּבָרוֹ וַיֵּלְכוּ אַחֲֲֲרֵי יֵשׁוּעַ: 38 וַיִּפֶן
יֵשׁוּעַ אַחֲרָיו וַיַּרְא אֹתָם הֹלְכִים אַחֲרָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: 39 מַה־תְּבַקֵּשׁוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רַבִּי אֵיפֹה תָלִין: 40 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֹּאוּ וּרְאוּ וַיָּבֹאוּ וַיִּרְאוּ
אֶת־מְקוֹם מְלוֹנוֹ וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא וְהָעֵת כַּשָּׁעָה
הָעֲשִׂירִית: 41 וְאַנְדְּרַי אֲחִי שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס הָיָה
אֶחָד מִן־הַשְּׁנָיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ מֵאֵת יוֹחָנָן וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו: 42 הוּא מָצָא רִאשׁוֹנָה אֵת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו
מָצָאנוּ אֶת־הַמָּשִׁיחַ: 43 וַיְבִיאֵהוּ אֶל־יֵשׁוּעַ וַיְהִי
כְּהַבִּיט אֵלָיו יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָנָן לְךָ יִקָּרֵא
כֵּיפָא וְהוּא בִיוָנִית פֶּטְרוֹס:
44 וַיְהִי
מִמָּחֳרָת וַיּוֹאֶל יֵשׁוּעַ לָצֵאת הַגָּלִילָה וַיִּמְצָא אֶת־פִּילִפּוֹס
וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵךְ אַחֲרָי:
45 וּפִילִפּוֹס
מִבֵּית־צָיְדָה עִיר אַנְדְּרַי וּפֶטְרוֹס:
46 וַיִּפְגַּע
פִּילִפּוֹס אֶת־נְתַנְאֵל וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָצָאנוּ אֵת אֲשֶׁר כָּתַב משֶׁה
בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים אֶת־יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹסֵף מִנְּצָרֶת: 47 וַיֹּאמֶר אֵלָיו נְתַנְאֵל הֲמִנְּצֶרֶת יֵצֵא טוֹב וַיֹּאמֶר
אֵלָיו בֹּא וּרְאֵה: 48 וַיַּרְא יֵשׁוּעַ אֶת־נְתַנְאֵל בָּא
לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר עָלָיו הִנֵּה בֶאֱמֶת בֶּן־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אֵין־בּוֹ
רְמִיָּה: 49 וַיֹּאמֶר אֵלָיו נְתַנְאֵל אֵיךְ יְדַעְתָּנִי
וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לוֹ בְּטֶרֶם קָרָא לְךָ פִּילִפּוֹס וְאַתָּה תַּחַת
הַתְּאֵנָה אָנֹכִי רְאִיתִיךָ: 50 וַיַּעַן נְתַנְאֵל וַיֹּאמֶר
אֵלָיו רַבִּי אַתָּה בֶּן־אֱלֹהִים אַתָּה הוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
51 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר הִגַּדְתִּי לְךָ כִּי־תַחַת
הַתְּאֵנָה רְאִיתִיךָ הֶאֱמַנְתָּ הִנֵּה גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה תִּרְאֶה: 52
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם מֵעַתָּה תִרְאוּ הַשָּׁמַיִם
נִפְתָּחִים וּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים עַל בֶּן־הָאָדָם:"
פסוקים 1-5: "1 בְּרֵאשִׁית הָיָה
הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר.
2 הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלֹהִים. הַכֹּל נִהְיָה
עַל־יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה. 4
בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ הָאוֹר לִבְנֵי הָאָדָם. 5
וְהָאוֹר מֵאִיר בַּחֹשֶׁךְ וְהַחֹשֶׁךְ לֹא הִשִֹיגוֹ".
הנה דוקטרינה אלילית ושקרית. כתבנו
והסברנו רבות נגד ה"דבר" (לוגוס)
האלילי
אשר מופיע כאן בפרולוג של האוונגליון הרביעי. לא קיים שום לוגוס שהיה אצל אלוהים
או שהיה אלוהים.
פסוק 8: "הוּא לֹא הָיָה הָאוֹר;
הוּא בָּא לְהָעִיד עַל הָאוֹר".
מדוע הוא (יוחנן המטביל) לא עשה זאת? כי הוא לא ראה מעולם את
ישוע כמשיח. ישוע הוטבל על ידו. יוחנן הכיר אותו בבית הספר האיסיי ואף היה קרוב
משפחה שלו, אך הוא אף פעם לא אמר למישהו כי ישוע הוא המשיח.
פסוק 9: "הָאוֹר הָאֲמִתִּי,
הַמֵּאִיר לְכָל אָדָם, בָּא אֶל הָעוֹלָם".
שקר, לא אומרים זאת על אף אדם.
פסוק 10: "בָּעוֹלָם הָיָה
וְעַל־יָדָיו נִהְיָה הָעוֹלָם, וְהָעוֹלָם לֹא הִכִּירוֹ".
המשפט "על ידיו נהיה העולם"
הוא דוקטרינה אלילית!
בספר ישעיהו נכתב: "עֹשֶׂה
כֹּל--נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי, רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי" (ישעיהו, מ"ד, 24),
בעוד שכאן מוצג שיתוף (שאסור בהחלט לפי התורה).
פסוק 11: "הוּא בָּא אֶל שֶׁלּוֹ
וְאֵלֶּה אֲשֶׁר לוֹ לֹא קִבְּלוּ אוֹתוֹ".
"הוא בא אל שלו" – איני מבין
מה המשמעות. בכל מקרה, ישוע יצא מבית הספר האיסיי עם הסימנים ההתחלתיים והגאוליים
ועם כוונה לבצע את השליחות המשיחית.
פסוק 12: "אֲבָל לְאֵלֶּה אֲשֶׁר
קִבְּלוּ אוֹתוֹ, הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ, נָתַן תֹּקֶף לִהְיוֹת בָּנִים
לֵאלֹהִים".
אם כולם יכולים להפוך לבנים לאלוהים
כישוע, "בנו האלוהי של האל", אזי כולם אלים קטנים כפי שאמר הנחש:
"וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית, ג' 5). מדובר
בדוקטרינה אלילית של אלים קטנים.
פסוק 13: "לֹא מִדָּם וְלֹא
מֵחֵפֶץ הַבָּשָׂר נוֹלְדוּ, אַף לֹא מֵחֵפֶץ גֶּבֶר, כִּי אִם מֵאֱלֹהִים".
זהו תיאור של האלים הקטנים! הנוצרים,
אפוא, שמאמינים בישוע, אינם אנשים בשר ודם עוד ואין להם רצון עצמי. דברי הבל!
פסוק 14: "הַדָּבָר נִהְיָה
בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ; וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן
יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת".
הבל הבלים. אין שום "דבר"
(לוגוס) שהפך לישוע. "בן יחיד מלפני אביו" אינו קיים – זוהי דוקטרינה
שקרית, "דואליזם" של האל.
פסוק 15: "יוֹחָנָן הֵעִיד עָלָיו
וְקָרָא בְּאָמְרוֹ: "זֶה הוּא שֶׁאָמַרְתִּי עָלָיו, 'הַבָּא אַחֲרַי הוּא
כְּבָר לְפָנַי, כִּי קֹדֶם לִי הָיָה"".
שטויות! יוחנן המטביל לא שלח אף אחד כדי
ללכת אחרי ישוע! "כי קודם לי היה" חסר משמעות!
פסוקים 16-17: "16 הֵן מִמְּלוֹאוֹ
כֻּלָּנוּ קִבַּלְנוּ, וְחֶסֶד עַל חֶסֶד. 17 כִּי הַתּוֹרָה
נִתְּנָה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה, וְהַחֶסֶד וְהָאֱמֶת בָּאוּ דֶּרֶךְ יֵשׁוּעַ
הַמָּשִׁיחַ".
האמיתות שלימד ישוע הוכנסו, למרבה הצער,
למסגרת הנוצרית שיצאה מגדרי האמונה האמיתית ועל כן הפכה מנוגדת לחוק משה רבנו.
לשיעורים אלו, אם נוציאם מהקשרם התיאולוגי, יש ערך גדול. באוונגליון הרביעי, עם
זאת, יש גם מילים שישוע מעולם לא אמר.
פסוק 18: "אֶת הָאֱלֹהִים לֹא רָאָה
אִישׁ מֵעוֹלָם; הַבֵּן הַיָּחִיד, הַנִּמְצָא בְּחֵיק הָאָב, הוּא אֲשֶׁר
הוֹדִיעוֹ".
יש לבטל בן יחיד כזה, היחיד שראה את
האל. תפיסה זו הורסת כל מידה אמיתית של האמונה ושל התורה. האמירה "לֹא תוּכַל
לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות, ל"ג, 20)
נאמרה על ידי ה' למשה, שביקש לראות את כבוד ה'. מה אם כן היא האמירה שרק ישוע ראה
את האל? שטויות!
פסוק 21: "שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ:
"אִם כֵּן, מִי אַתָּה? הַאִם אַתָּה אֵלִיָּהוּ?". הֵשִׁיב:
"לֹא". "הַאִם אַתָּה הַנָּבִיא?" הֵשִׁיב לָהֶם:
"לֹא".
"אתה הנביא?" מתייחס לנביא
שיגיע בשם אליהו הנביא. זאת מאחר שלא נאמר כי אליהו הנביא בעצמו צריך להגיע כדי
לקיים את "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי,
בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא" (מלאכי, ג', 23) – יכול להגיע
מישהו אחר, בשמו של אליהו, וגם הוא יישא בתואר נביא.
פסוק 27: "הוּא הַבָּא אַחֲרַי
וַאֲנִי אֵינֶנִּי רָאוּי לְהַתִּיר אֶת שְׂרוֹךְ נְעָלָיו".
מהות היחסים שבין ישוע לבין יוחנן
המטביל הוסבר על ידינו. יוחנן "סלל את הדרך" בכך שהפר את השבועה ועזב את
בית הספר האיסיי, כאשר שנה וחצי אחריו יצא גם ישוע. יוחנן היה למעשה הראשון שהוציא
החוצה משהו מן הכוחות הנסתרים של בית הספר לשם שליחות מול הציבור. כבר בבית הספר
יוחנן דיבר על כך שמי שיגיע אחריו יהיה גדול ממנו. יוחנן היה גם המורה של ישוע,
ואלמלא יציאתו של יוחנן, גם ישוע לא היה מעז להפר את שבועותיו ולצאת. בנוסף לכוח
ההטבלה של יוחנן, חשובה עוד יותר הייתה הכרזתו שמלכות השמים בדרך לרדת אל הארץ.
היה זה "סוד" אשר היה שמור בבית הספר. להכרזתו היו השלכות מהדהדות ברמה
היסטורית-כוכבית, כפי שהוסבר בכתבי ספר המפליא. מסיבות אלו ישוע ידע שכדי להתחיל
את שליחותו, היה צריך להיות לו "סימן של אישור" מיוחנן, שסימל עבור ישוע
את המפתח לביצוע השליחות – אותה שליחות שעליה ניבא יוחנן כי מי שיבוא אחריו יהיה
גדול ממנו בביצועה. עם זאת, יוחנן לא שיער שישוע הוא מי שיבוא אחריו וגם לא שלח אף
אחד ללכת אחרי ישוע. האוונגליסטים הבינו את חשיבות הקשר בין יוחנן לישוע אך התעלמו
משורשי בית ספר האיסיי ובוודאי לא חשבו במונחים של סימנים התחלתיים.
פסוקים 28-29: "28 כָּל זֶה קָרָה
בְּבֵית עַנְיָה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה יוֹחָנָן מַטְבִּיל. 29
לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן:
"הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם".
קשקשת! שטויות מבולבלות. אם ישוע היה
עבור יוחנן שה האלוהים שמסיר את חטאי העולם, מדוע הוא המשיך את ההטבלות? עזוב הכול
ולך אחריו! האוונגליסט הרביעי מחפש לתקן או לשפר את האוונגליונים הקודמים, אך
למעשה הוא רק גורע. ישוע יכול להיקרא שה האלוהים שמסיר את חטאי העולם רק לאחר
הקורבן וסימן התחייה.
פסוק 30: "זֶה שֶׁאָמַרְתִּי
עָלָיו, 'אַחֲרַי בָּא אִישׁ אֲשֶׁר הוּא כְּבָר לְפָנַי, כִּי קֹדֶם לִי
הָיָה'".
יוחנן לא אמר זאת אף פעם על ישוע, אך
האמירה עלתה בקנה אחד עם הנבואה שהסתמך עליה. בכל מקרה הוא אמר: "בא
איש" ולא "בא בן אל". "אשר הוא כבר לפני, כי קדם לי היה"
– אני פותח את הדרך, אך המטרה היא עבור מי שיגיע אחריי ויהיה חשוב ממני.
פסוק 31: "וַאֲנִי לֹא
הִכַּרְתִּיו, אֲבָל לְמַעַן יִגָּלֶה לְיִשְׂרָאֵל בָּאתִי אֲנִי לְהַטְבִּיל
בְּמַיִם".
זהו שקר. יוחנן הכיר את ישוע. כמו כן,
מדוע יוחנן המשיך להטביל? מדוע לא שלח את המוטבלים אל ישוע שחי גם הוא בישראל?
פסוק 32: "הֵעִיד יוֹחָנָן
וְאָמַר: "רָאִיתִי אֶת הָרוּחַ יוֹרֶדֶת מִשָּׁמַיִם כְּיוֹנָה וְנָחָה
עָלָיו".
זוהי אגדה שנוצרה על ידי האוונגליסטים
כדי למלא את חוסר ההבנה שלהם בנוגע למערכת היחסים של יוחנן וישוע ואת רצונו של
ישוע להיטבל על ידי יוחנן. שלחו את היונה מחלון תיבת נוח, באופן שלא תחזור שוב...
פסוק 33: "אֲנִי לֹא הִכַּרְתִּיו,
אֶלָּא שֶׁהַשּׁוֹלֵחַ אוֹתִי לְהַטְבִּיל בְּמַיִם הוּא אָמַר אֵלַי, 'זֶה
שֶׁתִּרְאֶה אֶת הָרוּחַ יוֹרֶדֶת וְנָחָה עָלָיו, הוּא הַמַּטְבִּיל בְּרוּחַ
הַקֹּדֶשׁ'".
ומה חשובים לך המים? לך בעקבות רוח
הקודש! זוהי תוספת תפלה שלא עומדת על רגליה.
פסוק 34: "וַאֲנִי רָאִיתִי וְהֵעַדְתִּי שֶׁזֶּה הוּא
בֶּן־הָאֱלֹהִים".
לא רק
שהוא מטביל ברוח הקודש, הוא ממש "בן האלהים" – ואתה לא הולך אחריו? אם
כך, או שעדות יוחנן היא שקרית או שעדות האוונגליסט היא שקרית! המטביל לא יכול היה
לומר מילים כאלו!
התלמידים הראשונים של ישוע
פסוקים 35-36: "35 לְמָחֳרָת שׁוּב
עָמַד יוֹחָנָן וְאִתּוֹ שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו. 36 כִּרְאוֹתוֹ אֶת יֵשׁוּעַ
מִתְהַלֵּךְ אָמַר: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים!".
המצאה מוחלטת, כמוסבר. לאוונגליון
הרביעי היה חשוב מאוד לחזק את מעמדו של ישוע באמצעות העדות של יוחנן המטביל ולאשרר
את דמותו של יוחנן בפני הנוצרים החדשים. יוחנן המטביל לא אמר אף פעם שישוע הוא שה
האלוהים שמסיר חטאים! זהו אבסורד!
פסוק 37:
"שָׁמְעוּ
שְׁנֵי תַּלְמִידָיו אֶת דְּבָרוֹ וְהָלְכוּ אַחֲרֵי יֵשׁוּעַ".
לא מאמין לכך!
פסוקים 38-39: "38 כַּאֲשֶׁר
פָּנָה יֵשׁוּעַ וְרָאָה אוֹתָם הוֹלְכִים אַחֲרָיו, שָׁאַל אוֹתָם: "מָה
אַתֶּם מְחַפְּשִׂים? אָמְרוּ לוֹ: "רַבִּי, אֵיפֹה אַתָּה גָּר?". 39
הֵשִׁיב לָהֶם: "בּוֹאוּ וְתִרְאוּ". הָלְכוּ וְרָאוּ הֵיכָן הוּא גָּר
וְשָׁהוּ אִתּוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם. הַשָּׁעָה הָיְתָה אַרְבַּע אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם
בְּעֶרֶךְ".
כיצד? יוחנן אמר שישוע הוא שה האלוהים
שמסיר חטאים, ולהם אין מה לשאול אותו מלבד היכן הוא מתגורר? מלבד חוסר נימוס, האם
פונים למורה ושואלים אותו רק היכן הוא גר? אמרו לפחות "שלום, בוקר טוב, האם
אפשר לדבר איתך?".
פסוקים 40-41: "40 אַנְדְּרֵי,
אָחִיו שֶׁל שִׁמְעוֹן כֵּיפָא, הָיָה אֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ
מִפִּי יוֹחָנָן וְהָלְכוּ אַחֲרָיו. 41 תְּחִלָּה מָצָא אֶת אָחִיו שִׁמְעוֹן
וְאָמַר לוֹ: "מָצָאנוּ אֶת הַמָּשִׁיחַ"".
אז גם יוחנן אמר שישוע הוא המשיח?!
ומדוע שני התלמידים של יוחנן לא דיברו קודם עם יוחנן, המורה שלהם? כמו כן, מדוע הם
"שמעו" רק את דבריו של יוחנן ופעלו מבלי לבקש הבהרות? משהו כאן לא
מסתדר!
פסוק 45: "פִילִיפּוֹס פָּגַשׁ אֶת
נְתַנְאֵל וְאָמַר לוֹ: "מָצָאנוּ אֶת זֶה שֶׁכָּתַב עָלָיו מֹשֶׁה
בַּתּוֹרָה, וְכֵן גַּם הַנְּבִיאִים, אֶת יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹסֵף מִנָּצְרַת".
הכוונה לפי האוונגליסט היא
ל"נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ" (דברים, י"ח,
18). בבירור רואים כאן את הגישה האפולוגטית המאוחרת. בקצרה – סיפור מומצא כדי לחזק
את העמדה המשיחית.
פסוק 49: "הֵשִׁיב לוֹ נְתַנְאֵל:
"רַבִּי, אַתָּה בֶּן־הָאֱלֹהִים, אַתָּה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל".
שטויות! איזה יהודי יאמר למישהו מתישהו
שהוא בן האלוהים?
פסוק 51: "וְעוֹד אָמַר לוֹ:
"אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אַתֶּם תִּרְאוּ אֶת הַשָּׁמַיִם
פְּתוּחִים וּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים עַל בֶּן־הָאָדָם".
הסברנו כי במונח "בן האדם"
שבו השתמש ישוע (שימו לב כי מדובר ב"בן האדם" ולא "בן האל")
יש "בלבול נבואי", אליו גם נפל ישוע, שלא ידע כיצד ייצאו הסימנים השלמים
הגאוליים ובאותו הזמן חש במרכזיותו, אשר הושפעה מכוכב כריסטו של אותה העת. למעשה,
הרוח גרמה לו לראות חזיונות שתאמו את היותו האדם הנבחר על ידי ה', אשר מביא
שלמויות היסטוריות של נבואות גאוליות (כפי שהגואל השלישי הסופי אמור להיות). בשפה
אותה קיבל ישוע בבית הספר האיסיי הוא נחשב ל"בן האדם" – הנבחר בין בני
האדם לשליחות ההיסטורית הנעלה עד מאוד, כאשר העולם ישנה מסלול כדי להיכנס לזמני
הגאולה השלמה. מכיוון שישוע ידע שסימן התחייה מצוי עליו, הוא יכול היה לדמיין כי
הוא הנבחר (הצדיק חיים הסביר לי שבנקודה זו ישוע היה מבולבל וחשב לעיתים כי הוא זה
שאמור להגיע בסוף. המורה חיים השתמש, עם זאת, בשפה יותר רכה כ"ישוע היה די
מבולבל וחשב לעיתים".
אין זה מוזר שהרוח הנוצרית שנולדה מן
הסימנים ההתחלתיים ומקושרת באופנים מסוימים אל זמני הסימנים השלמים, נשאה מילים
נבואיות, שהסבריהן לא היו יכולים להיות ברורים עד להגעת הסימנים השלמים. פעמים
רבות נתנו כדוגמא את הרוח הנבואית של פאולוס, אשר גרמה לו לראות בחיזיון את סוגיית
ה"עיוורון" של ישראל. הוא סבר כי בתחילה אומות העולם היו עיוורות, בעוד
שעם ישראל ראה, ולאחר מכן עם ישראל הפך עיוור – עיוורון שאפשר לחסד האל להאיר את
מי שדבק בכריסטו. באופן זה, סיכמה הרוח: "כִּי־הָאֱלֹהִים הִסְגִּיר
אֶת־כֻּלָּם לַמֶּרִי לְמַעַן יָחֹן אֶת־כֻּלָּם" (אל הרומים, י"א, 32).
פאולוס התייחס בפליאה גדולה אל תוכנית ה' והסביר שאם יצא החסד בגלל עיוורון ישראל,
על אחת כמה וכמה יגדלו חסדו ורחמיו של ה' כאשר עם ישראל יכיר באור האמת של כריסטו.
הכול יפה מאוד ויש כאן חוש נבואי אמיתי,
אך לא באופן שאליו התכוון פאולוס! לפיו, הנוצרים צדקו והיהודים טעו. לאחר שישראל
יכיר באמת הנוצרית, האל יעניק רחמים לכולם. עם זאת, האמת שחיפשה רוחו של פאולוס
מגיעה רק עם הסימנים השלמים. נכון, האל סגר את כולנו בטעות בהתייחס לישוע, ואף אחד
לא הבין זאת בכל המאות הקודמות, יהודים ונוצרים כאחד. רק עם הגעת הגואל האחרון עם
הסימנים השלמים והופעת כוכב כריסטו, מתחילה ההבנה האמיתית והפיוס האמיתי. הסימנים
ההתחלתיים היו במסגרת סימני יצחק, כאשר הסימנים השלמים הם במסגרת סימני יעקב. יש,
אם כן, קשר נבואי בין הסימנים ההתחלתיים לשלמים, אך אותם סימנים התחלתיים לא יכלו
להגיע באופן ברור, וכך קרה גם בהתייחס לישוע ולאמירתו בנוגע ל"בן האדם".
מוצג כאן משהו מן הסימנים השלמים, אך מבלי היכולת לפענחו. הביטו כאן על דבריו של
ישוע על פתיחת השמים ועל מלאכי ה' שעולים ויורדים על "בן האדם". זהו
חיזיון שמצביע על הסימנים השלמים של יעקב אבינו, אשר ראה בחלום סולם ומלאכי ה'
עולים ויורדים בו. זהו, אם כן, החוט המקשר בין הסימנים ההתחלתיים לסימנים השלמים,
שהבנתם מושגת רק בסוף, עם הגעת "בן האדם".
פרק ב'
"1 וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
הָיְתָה חֲתֻנָּה בְּקָנָה אֲשֶׁר בַּגָּלִיל וְשָׁם אֵם יֵשׁוּעַ: 2 וְיֵשׁוּעַ
וְתַלְמִידָיו גַּם־הֵם הָיוּ מִן־הַקְּרוּאִים אֶל־הַחֲתֻנָּה: 3 וַיְהִי
כַּאֲשֶׁר כָּלָה הַיָּיִן וַתֹּאמֶר אֵם יֵשׁוּעַ אֵלָיו אֵין לָהֶם יָיִן: 4
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ מַה־לִּי וָלָךְ אִשָּׁה עִתִּי עֲדַיִן לֹא־בָאָה: 5
וַתֹּאמֶר אִמּוֹ אֶל־הַמְשָׁרֲתִים כָּל־אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוֹּ: 6
וְשָׁם שִׁשָּׁה כַדֵּי־אֶבֶן עֲרוּכִים כְּמִשְׁפַּט הַיְּהוּדִים לְטָהֳרָתָם
שְׁתַּיִם אוֹ־שָׁלשׁ בַּתִּים יָכִיל כָּל־אֶחָד: 7
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ מַלְאוּ הַכַּדִּים מָיִם וַיְמַלְאוּם עַד־לְמָעְלָה: 8 וַיֹּאמֶר שַׁאֲבוּ־נָא וְהָבִיאוּ אֶל־רַב הַמְּסִבָּה וַיָּבִיאוּ: 9 וַיִּטְעַם רֹאשׁ הַמְּסִבָּה אֶת־הַמַּיִם אֲשֶׁר נֶהֶפְכוּ
לְיַיִן וְלֹא יָדַע מֵאַיִן הוּא וְהַמְשָׁרֲתִים אֲשֶׁר־שָׁאֲבוּ אֶת־הַמַּיִם
יָדָעוּ וַיִּקְרָא רֹאשׁ־הַמְּסִבָּה אֶל־הֶחָתָן: 10 וַיֹּאמֶר
אֵלָיו כָּל־אִישׁ יִתֵּן בָּרִאשׁוֹנָה אֶת־הַיַּיִן הַטּוֹב וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתָם
לִרְוָיָה יִתֵּן לָהֶם אֶת־הַגָּרוּעַ וְאַַתָּה צָפַנְתָּ הַיַּיִן הַטּוֹב
עַד־עָתָּה: 11 זֹאת רֵאשִׁית הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ
בְּקָנָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל וַיְגַל אֶת־כְּבוֹדוֹ וַיַּאֲמִינוּ בוֹ
תַּלְמִידָיו: 12 וַיְהִי
אַחֲֵרי־כֵן וַיֵּרֶד אֶל־כְּפַר־נַחוּם הוּא וְאִמּוֹ וְאֶחָיו וְתַלְמִידָיו
וְלֹא אָרְכוּ לָהֶם שָׁם הַיָּמִים:
13 וַיִּקְרְבוּ
יְמֵי חַג־הַפֶּסַח אֲשֶׁר לַיְּהוּדִים וַיַּעַל יֵשׁוּעַ יְרוּשָׁלָיִם: 14 וַיִּמְצָא בַמִּקְדָּשׁ מֹכְרֵי בָקָר וָצֹאן וּבְנֵי יוֹנָה
וּפֹרְטֵי הַכֶּסֶף ישְׁבִים שָׁם: 15 וַיִּקַּח חֲבָלִים
וַיְעַבְּתֵם לְשׁוֹט וַיְגָרֶשׁ כֻּלָּם מִן־הַמִּקְדָּשׁ וְאֵת הַצֹּאן וְאֵת
הַבָּקָר וַיְפַזֵּר אֶת־מְעוֹת הַשֻּׂלְחָנִים וַיַּהֲפֹך שֻׁלְחֲנֹתֵיהֶם: 16 וְאֶל־מֹכְרֵי
הַיּוֹנִים אָמָר הוֹצִיאוּ אֵלֶּה מִזֶּה וְאַל־תֲַּעֲשׂוֹּ אֶת־בֵּית אָבִי
לְבֵית מִסְחָר: 17 וַיִּזְכְּרוּ תַלְמִידָיו אֶת־הַכָּתוּב כִּי־קִנְאַת
בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי: 18 וַיַּעֲנוּ הַיְּהוּדִים וַיֹּאמְרוּ
אֵלָיו אֵי־זוֹ אוֹת תַּרְאֵנוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה כָזֹאת: 19 וַיַּעַן
יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִרְסוּ אֶת־הַהֵיכָל הַזֶּה וּבִשְׁלשָׁה יָמִים
אֲקִימֶנּוּ: 20 וַיּאֹמְרוּ הַיְּהוּדִים הִנֵּה אַרְבָּעִים
וָשֵׁשׁ שָׁנָה נִבְנָה הַהֵיכָל הַזֶּה וְאַתָּה בִּשְׁלשָׁה יָמִים תְּקִימֶנּוּ: 21 וְהוּא דִּבֶּר עַל־הֵיכַל גְּוִיָּתוֹ: 22
וְאַחֲרֵי קוּמוֹ מִן־הַמֵּתִים זָכְרוּ תַלְמִידָיו כִּי־זֹאת אָמַר לָהֶם
וַיַּאֲמִינוּ בַכָּתוּב וּבַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר יֵשׁוּעַ: 23
וַיְהִי בִּהְיֹתוֹ בִירוּשָׁלַיִם בְּחַג־הַפֶּסַח וַיַּאֲמִינוּ רַבִּים
בִּשְׁמוֹ כִּי רָאוּ הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה: 24 וְהוּא יֵשׁוּעַ
לֹא הֶאֱמִין לָהֶם עַל־אֲשֶׁר יָדַע אֶת־כֻּלָּם: 25 וְלֹא
הִצְטָרֵךְ לְעֵדוּת אִישׁ עַל־הָאָדָם כִּי הוּא יָדַע מַה־בְּקֶרֶב
הָאָדָם:".
פסוק 4: "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ
יֵשׁוּעַ מַה־לִּי וָלָךְ אִשָּׁה עִתִּי עֲדַיִן לֹא־בָאָה".
מדוע ישוע לא קורא לאמו
"אמא"? מדוע הקרירות והריחוק כלפי מי שהביאה אותו לעולם? מדוע ישוע לא
מיישם את הדיבר החמישי "כבד את אביך ואת אמך"? יש גם דוגמאות נוספות
באוונגליונים של ניתוק בין הנוצרי לבין אמו. איני יודע מדוע אבל ייתכן שישוע, שחזה
את השליחות הלא מובנת שעליו ואת הסוף הטראגי שלה, חשב שהפגנת חיבה לאימו תגרום לה
לכאב גדול יותר בהמשך. בהנחה וכך היה, הוא פעל למטרה טובה. לפי פרשנות זו, דבריו
של ישוע הגיוניים, כי כינוי אמו "אישה", עם ניתוק, בא מאחר שסבר שזמנו
יגיע בקרוב והוא רצה שתסבול כמה שפחות. הוא ניצל את החתונה בה נכחו שניהם לרמז
שסוף חייו יסמלו את ה"חתונה" בין מלכות השמים לבין הארץ – מה שייצג
חגיגת שמחה בשמים, שכן קורבנו המשיחי יתקבל על ידי ה'.
פסוק 11: "זֹאת רֵאשִׁית הָאֹתוֹת
אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ בְּקָנָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל וַיְגַל אֶת־כְּבוֹדוֹ
וַיַּאֲמִינוּ בוֹ תַּלְמִידָיו".
"ויגל את כבודו" – זו הסיבה
שבעטיה אסור להשתמש בקבלה המעשית על מנת לבצע ניסים מן הסוג הזה. הכבוד הוא של ה'
בלבד וכבוד זה המתגלה בעולם מקביל ללבושו של האל (כפי שהאדם לא מציג עצמו בפני
הזולת ללא לבוש, כך ההתגלויות המופלאות של ה' נובעות מתפארתו המוצגת בעולם). מי
שמקבל כבוד לעצמו מאחרים כאילו "גנב" את מלבושי האל. הוא משתמש לצורך
עצמי במה שלא שייך לו. נכון שישוע לא פעל למען עצמו אלא כדי לגרום לאנשים להאמין
בשליחות שנטל על עצמו. ישוע עצמו הצהיר שהוא לא מוכן לקבל כבוד מבני אדם, אך אין מנוס
מן העובדה שביצוע ניסים בפני אחרים גרמה להם לכבדו ולהאדירו.
פסוק 15: "וַיִּקַּח חֲבָלִים
וַיְעַבְּתֵם לְשׁוֹט וַיְגָרֶשׁ כֻּלָּם מִן־הַמִּקְדָּשׁ וְאֵת הַצֹּאן וְאֵת
הַבָּקָר וַיְפַזֵּר אֶת־מְעוֹת הַשֻּׂלְחָנִים וַיַּהֲפֹך שֻׁלְחֲנֹתֵיהֶם".
הסצנה הזו בחייו של ישוע מעולם לא שכנעה
אותי. שאלתי פעם את המורה חיים האם היא קרתה באמת. הוא לא ענה לי מילולית אך עשה
סימן עם ידו, כמו לומר: "עזוב את זה", אך תשובתו הביעה "לא"
יותר מאשר "כן". אותי אישית המקרה פחות משכנע. סיבה אחת היא שפעולה כזו
פחות מתאימה לישוע ולאופיו – מדובר במעשה אלים שאינו תואם ל"הפניית הלחי
השנייה". סיבה נוספת היא שאם ישוע לא ביצע "סימן קטן", מילולי יותר
מאשר פיזי, אלא פעל ממש באופן אלים, אין סיכוי שהוא לא היה נעצר על ידי שומרי בית
המקדש. בכל מקרה המציאות בבית המקדש הייתה רדודה ונראה שהאוונגליסטים רצו להדגיש
את המצב השפל של אותה התקופה.
פסוק 18: "וַיַּעֲנוּ הַיְּהוּדִים
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֵי־זוֹ אוֹת תַּרְאֵנוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה כָזֹאת".
האם זו תגובת היהודים למי
ש"וַיִּקַּח חֲבָלִים וַיְעַבְּתֵם לְשׁוֹט וַיְגָרֶשׁ כֻּלָּם
מִן־הַמִּקְדָּשׁ וְאֵת הַצֹּאן וְאֵת הַבָּקָר וַיְפַזֵּר אֶת־מְעוֹת
הַשֻּׂלְחָנִים וַיַּהֲפֹך שֻׁלְחֲנֹתֵיהֶם"? כמה עדינים ונחמדים הם היו...
פסוק 19: "וַיַּעַן יֵשׁוּעַ
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִרְסוּ אֶת־הַהֵיכָל הַזֶּה וּבִשְׁלשָׁה יָמִים
אֲקִימֶנּוּ".
אני בספק אם ישוע אמר משפט כזה של האדרה
עצמית. ישוע היה עניו, בעוד שבכתבי הבשורה הנוצרית ישנם מספר ביטויים, במיוחד
באוונגליון הרביעי, שמראים את ההיפך. עלינו להיות זהירים מאוד כאשר ישוע מדבר בגוף
ראשון, על אחת כמה וכמה באוונגליון הזה שבו נוספו דברים רבים כדי לתמוך בטבעו
האלוהי של כריסטו. אפילו מלומדים קתולים מודים שלפחות ארבעה זוגות ידיים
"עבדו" על האוונגליון הרביעי. מלומדים אחרים טוענים שליוחנן, שהכנסייה
הצעירה ייחסה לו את האוונגליון הרביעי, לא היה שום קשר לכך, כי יוחנן האוונגליסט,
הדייג המסכן (כפי שאומר המלומד מישל בנואה), החזיק את רשתות הדיג בידיו ולא את
הנוצה. יש לנו למעשה אישור לכך מחלומו של ג'יוזפה מניגרסו, שבו הוא שהה עם יוחנן
האוונגליסט בסירה. ג'יוזפה שאל אותו בחלום: "איך ייתכן שכתבת את כל הדברים
האלה"? ויוחנן, במקום להשיב, ביצע תנועה בידיו, כאילו אומר שאין לו קשר לזה
והוא אינו יודע מדוע הם יוחסו לו. סוף החלום. - יוחנן נמצא כאן על הסירה, לא מול
שולחן כתיבה!
פסוק 25: "וְלֹא הִצְטָרֵךְ
לְעֵדוּת אִישׁ עַל־הָאָדָם כִּי הוּא יָדַע מַה־בְּקֶרֶב הָאָדָם".
הביטו על הטעות שנובעת מן המילים חסרות
הטעם הללו אשר מובילות את הקורא לחשוב, כי לישוע אין טבע אנושי. לא היה צורך
שאנשים אחרים יעידו עליו, כי עדותם הייתה רק כלפי אדם ולא כלפי הבן האלוהי שכבר
יודע את כל מה שיש בנפש האדם.
פרק ג'
"1 וּבַפְּרוּשִׁים אִישׁ נַקְדִּימוֹן שְׁמוֹ קְצִין
הַיְּהוּדִים: 2 וַיָּבֹא אֶל־יֵשׁוּעַ לַיְלָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבִּי יָדַעְנוּ
כִּי אַתָּה מוֹרֶה מֵאֵת אֱלֹהִים בָּאתָ כִּי לֹא־יוּכַל אִישׁ לַעֲשׂוֹת
הָאֹתוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה בִּלְתִּי אִם־הָאֱלֹהִים עִמּוֹ: 3 וַיַּעַן
יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ אִם־לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִלְמַעְלָה
לֹא־יוּכַל לִרְאוֹת אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים:
4 וַיֹּאמֶר
אֵלָיו נַקְדִּימוֹן אֵיךְ יִוָּלֵד אָדָם וְהוּא זָקֵן הֲיוּכַל לָשׁוּב
אֶל־בֶּטֶן אִמּוֹ וְיִוָּלֵד: 5 וַיַּעַן
יֵשׁוּעַ אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ אִם־לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִן־הַמַּיִם וְהָרוּחַ
לֹא־יוּכַל לָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים: 6 הַנּוֹלָד מִן־הַבָּשָׂר בָּשָׂר
הוּא וְהַנּוֹלָד מִן־הָרוּחַ רוּחַ הוּא: 7 אַל־תִּתְמַהּ עַל־אָמְרי לָךְ כִּי
עֲלֵיכֶם לְהִוָּלֵד מִלְמָעְלָה: 8 הָרוּחַ בַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ שָׁם הוּא נשֵׁב
וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶת־קוֹלוֹ וְלֹא תֵדַע מֵאַיִן בָּא וְאָנָה הוּא הוֹלֵךְ
כֵּן כָּל־הַנּוֹלָד מִן־הָרוּחַ: 9 וַיַּעַן נַקְדִּימוֹן וַיֹּאמֶר אֵלָיו
אֵיכָה תִהְיֶה כָּזֹאת: 10 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַב בְּיִשְׂרָאֵל
אַתָּה וְזֹאת לֹא יָדָעְתָּ: 11 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ כִּי אֵת
אֲשֶׁר־יָדַעְנוּ נְדַבֵּר וְאֵת אֲשֶׁר־רָאִינוּ נָעִיד וְאַתֶּם לֹא תְקַבְּלוּ
עֵדוּתֵנוּ: 12 אִם הִגַּדְתִּי לָכֶם עִנְיְנֵי הָאָרֶץ וְאֵינְכֶם מַאֲמִינִים
אֵיךְ תַּאֲמִינוּ בְּהַגִּידִי לָכֶם עִנְיְנֵי הַשָּׁמָיִם: 13 וְאִישׁ
לֹא־עָלָה הַשָּׁמַיְמָה בִּלְתִּי אִם־אֲשֶׁר יָרַד מִן־הַשָּׁמָיִם בֶּן־הָאָדָם
אֲשֶׁר הוּא בַּשָּׁמָיִם: 14 וְכַאֲשֶׁר הִגְבִּיהַּ משֶׁה אֶת־הַנָּחָשׁ
בַּמִּדְבָּר כֵּן צָרִיךְ בֶּן־הָאָדָם לְהִנָּשֵׂא:
15 לְמַעַן אֲשֶׁר
לֹא יֹאבַד כָּל־הַמַּאֲמִין בּוֹ כִּי אִם־יִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָם: 16
כִּי־אַהֲבָה רַבָּה אָהַב הָאֱלֹהִים אֶת־הָעוֹלָם עַד־אֲשֶׁר נָתַן אֶת־בְּנוֹ
אֶת־יְחִידוֹ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יֹאבַד כָּל־הַמַּאֲמִין בּוֹ כִּי אִם־יִחְיֶה
חַיֵּי עוֹלָם: 17 כִּי הָאֱלֹהִים לֹא־שָׁלַח אֶת־בְּנוֹ בָּעוֹלָם לָדִין
אֶת־הָעוֹלָם כִּי אִם־לְמַעַן יִוָּשַׁע בּוֹ הָעוֹלָם: 18 הַמַּאֲמִין בּוֹ לֹא
יִדּוֹן וַאֲשֶׁר לֹא־יַאֲמִין בּוֹ כְּבָר נָדוֹן כִּי לֹא־הֶאֱמִין בְּשֵׁם
בֶּן־הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד: 19 וְזֶה הוּא הַדִּין כִּי הָאוֹר בָּא אֶל־הָעוֹלָם
וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ הַחשֶׁךְ יוֹתֵר מִן־הָאוֹר כִּי רָעִים מַעֲשֵׁיהֶם: 20
כִּי כָל־פֹּעֵל עַוְלָה שֹׂנֵא אֶת־הָאוֹר וְלֹא יָבֹא לָאוֹר פֶּן־יִוָּכַח
עַל־מַעֲשָׂיו: 21 אֲבָל עֹשֵׂה הָאֱמֶת יָבֹא לָאוֹר לְמַעַן יִגָּלוּ מַעֲשָׂיו
כִּי נַעֲשׂוֹּ בֵּאלֹהִים: 22 וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבֹא
יֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה וַיֵּשֶׁב־שָׁם עִמָּהֶם וַיִּטְבֹּל:
23 וְגַם יוֹחָנָן הָיָה טֹבֵל בְּעֵינוֹן קָרוֹב לְשָׁלֵם כִּי־שָׁם הָיוּ מַיִם
לָרֹב וַיָּבֹאוּ וַיִּטָּבֵלוּ: 24 כִּי עוֹד
לֹא־נִתַּן יוֹחָנָן אֶל־בֵּית הַסֹּהַר: 25 וַתְּהִי מַחֲלֹקֶת בֵּין תַּלְמִידֵי
יוֹחָנָן וּבֵין יְהוּדִי עַל־דְּבַר הַטָּהֳרָה: 26 וַיָּבֹאוּ אֶל־יוֹחָנָן
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רַבִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה עִמְּךָ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן
וַאֲשֶׁר הַעִידֹתָ לּוֹ הִנּוֹ טֹבֵל וְכֻלָּם בָּאִים אֵלָיו: 27 וַיַּעַן
יוֹחָנָן וַיֹּאמַר לֹא־יוּכַל אִישׁ לָקַחַת דָּבָר בִּלְתִּי אִם־נִתַּן־לוֹ
מִן־הַשָּׁמָיִם: 28 וְאַתֶּם עֵדַי אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵינֶנִּי הַמָּשִׁיחַ
רַק־שָׁלוּחַ אֲנִי לְפָנָיו: 29 אֲשֶׁר־לוֹ הַכַּלָּה הוּא הֶחָתָן וְרֵעַ
הֶחָתָן הָעֹמֵד וְשֹׁמֵעַ אֹתוֹ שָׂמוֹחַ יִשְׂמַח לְקוֹל הֶחָתָן הִנֵּה
שִׂמְחָתִי זֹאת עַתָּה שְׁלֵמָה: 30 הוּא יִגְדַּל הָלוֹךְ וְגָדֵל וַאֲנִי
אֶחְסַר הָלוֹךְ וְחָסוֹר: 31 הַבָּא מִמַּעַל נַעֲלֶה עַל־כֹּל וַאֲשֶׁר מֵאֶרֶץ
מֵאֶרֶץ הוּא וּמֵאֶרֶץ יְדַבֵּר הַבָּא מִשָּׁמַיִם נַעֲלֶה עַל־כֹּל: 32 וְאֵת
אֲשֶׁר רָאָה וְשָׁמַע אֹתוֹ יָעִיד וְאֵין מְקַבֵּל עֵדוּתוֹ: 33 וַאֲשֶׁר קִבֵּל
עֵדוּתוֹ הוּא חָתוֹם חָתַם כִּי הָאֱלֹהִים אֱמֶת:
34 כִּי אֲשֶׁר
שְׁלָחוֹ אֱלֹהִים הוּא יְדַבֵּר דִּבְרֵי אֱלֹהִים כִּי־לֹא בַמִּדָּה נֹתֵן
אֱלֹהִים אֶת־הָרוּחַ: 35 הָאָב אֹהֵב אֶת־בְּנוֹ וְאֶת־כֹּל נָתַן בְּיָדוֹ: 36
כָּל־הַמַּאֲמִין בַּבֵּן יֶשׁ־לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בַּבֵּן
לֹא יִרְאֶה חַיִּים כִּי אִם־חֲרוֹן אַף אֱלֹהִים יִשְׁכֹּן עָלָיו:".
פסוק 5: "וַיַּעַן יֵשׁוּעַ אָמֵן
אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ אִם־לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִן־הַמַּיִם וְהָרוּחַ לֹא־יוּכַל
לָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים".
"מים" מטהרים חטאים גסים
וגשמיים ביותר. "רוח הקודש" מטהרת פגמים פנימיים עדינים יותר.
פסוק 6: "הַנּוֹלָד מִן־הַבָּשָׂר
בָּשָׂר הוּא וְהַנּוֹלָד מִן־הָרוּחַ רוּחַ הוּא".
אמת! לפיכך אין שום קשר בין רוח הקודש
להולדתו של ישוע. נוצרים, התעוררו!
פסוקים 7-8: "7 אַל־תִּתְמַהּ עַל־אָמְרי לָךְ כִּי
עֲלֵיכֶם לְהִוָּלֵד מִלְמָעְלָה: 8 הָרוּחַ בַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ שָׁם הוּא נשֵׁב
וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶת־קוֹלוֹ וְלֹא תֵדַע מֵאַיִן בָּא וְאָנָה הוּא הוֹלֵךְ
כֵּן כָּל־הַנּוֹלָד מִן־הָרוּחַ".
לידה מחדש נמצאת ברוח האדם. רוח של מעלה
שמקורה בה' יורדת אל מי שהיא חפצה, כפי שקרה לנביא עמוס, שבתחילה לא היה נביא ולא בן
נביא אלא רועה צאן, אך לפתע ירדה עליו הרוח הנבואית. גם משה רבנו לא ידע קודם לכן
שרוח ה' (מלאך אלוהים) תתגלה בסנה הבוער. גם כל העדויות של הגאולה הסופית מגיעות
להיכן ובזמן שהן חייבות להגיע, מבלי שנדע זאת קודם לכן, כאשר מכל עדות נולד סימן
שממשיך או מוליד עדויות אחרות. לכן אנו אוהבים מאוד את דבריו של ישוע (פסוק 11
שלהלן) "אֶת אֲשֶׁר אָנוּ יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים וְאֶת
אֲשֶׁר רָאִינוּ עַל זֶה אֲנַחְנוּ מְעִידִים" – זהו ממש המקרה שלנו.
פסוק 11: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי
אוֹמֵר לְךָ, אֶת אֲשֶׁר אָנוּ יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים וְאֶת אֲשֶׁר
רָאִינוּ עַל זֶה אֲנַחְנוּ מְעִידִים, וְאֶת עֵדוּתֵנוּ אֵינְכֶם
מְקַבְּלִים"
גם לנו, למעשה, קורה אותו דבר, רק שאנו
כותבים מיד את העדויות שלנו, שהן רבות מאוד, לא כמו אלו של האוונגליונים. בנוסף
עדויותינו הינן שלמות וקוהרנטיות, לא כאלו שהגיעו מהסימנים ההתחלתיים. לפיכך אנו
יודעים שאי ההבנה ואי הקבלה של העדויות שלנו מתרחשות רק במהלך הדור הזה. לאחר מכן
הן תובנה ותתקבלנה. זכרו תמיד שהטעות הגלובלית של הנצרות הייתה זו של אבות הכנסייה
שרצו לפרש את אותם סימנים התחלתיים כאילו הם הסימנים השלמים, מה שהפר את האיזון של
הכול.
פסוק 13: "אִישׁ לֹא עָלָה
הַשָּׁמַיְמָה מִלְּבַד זֶה שֶׁיָּרַד מִן הַשָּׁמַיִם – בֶּן־הָאָדָם".
הפסוק מוזר ומתבסס על הבלבול, אפילו של
ישוע, לגבי המשמעות של "בן האדם" (יצוין כי מדובר במושג משיחי שהוזכר
בארמית בספר דניאל, ז', 13 – מ.ל). נראה כי ישוע מדבר כאן על תחייתו ומתייחס לעצמו
כ"בן האדם". הוא, אפוא, יירד מהשמים בסימן התחייה לאחר שיעלה לשמים
במסגרת קורבנו. זה נכון כי הקורבן של ישוע אכן התקבל על ידי ה' והוא עלה לשמים,
מהם יכול היה לרדת כדי להעניק את הסימן לתחייתו הפיזית. זאת היה בסימן האיל ובסימן
שה האלוהים, לא בסימן השלם של "בן האדם" הנבחר של הגאולה הסופית, הצדיק
חיים, ששמו (שם המשוח) הוא אחד משבעת הדברים שנוצרו לפני בריאת העולם.
אפשר להבין, עם זאת, כיצד ישוע התבלבל
עם "בן האדם" המתנבא על עצמו ביחס לעתיד. אם ברצוננו להרחיב את משמעות
המונח הזה ולקשרו לישוע, ניתן לומר שישוע היה "בן האדם" של הסימנים
ההתחלתיים אך לא "בן האדם" הסופי והשלם של הסימנים השלמים בהיסטוריה.
בכל מקרה, המשוח הנבחר הוא הגואל הסופי, חיים. הסימן המשיחי של האיל שהוקרב במקום
יצחק מרמז למשנה אודות 10 או 13 הדברים שנוצרו לפני שבת הבריאה. סוגיית שבעת
הדברים שנבראו לפני בריאת העולם עוסקת במטרות הסופיות של הבריאה. המשנה אודות
הדברים שנבראו לפני שבת הבריאה מתייחסת לנבראים ההכרחיים. כלומר, על אף שהעולם היה
קרוב לסיום בריאתו, לא היה הוא מגיע אל השבת לולא בריאת אותם נבראים הכרחיים,
לרבות האיל שהועלה קורבן.
הבעיה עם המונח "בן האדם"
המתייחס לישוע מורכבת מהבלבול שלו עם "בן האל" האלילי. אמת המונח היא
'אדם שנבחר מבין אנשים, שנולד מגבר ואישה'. עבור ישוע, בין אם היה מבולבל ובין אם
לאו, הוא התייחס לאדם שנבחר על ידי ה' כאדם בשר ודם, שאין לבלבלו עם האל. בן האדם
ולא בן האל! ומדוע ישוע היה צריך להדגיש זאת? הסיבה פשוטה: מאחר שהתייחס לשליחותו
במונח "בן האל" מהסיבות שהוסברו ובמובן הרחב של "בָּנִים אַתֶּם,
לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים, י"ד, 1) ובמקביל גם התייחס למונח "בן
האדם", היה חשוב עבורו להדגיש כי גם אם נבחר על ידי ה' והיה במעמד נעלה בשל
כך, הוא תמיד נשאר אדם ולא אל.
פסוק 14: "וּכְמוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ
מֹשֶׁה אֶת הַנָּחָשׁ בַּמִּדְבָּר, כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיּוּרַם בֶּן־הָאָדָם".
סימן הנחש שהורם על ידי משה נועד לריפוי
ממגפה שנגרמה מחטא. מי שחזר בתשובה והביט בנחש נרפא. זוהי, אומר ישוע, הסיבה
להעלאת הנבחר לריפוי, לישועה ולחיי נצח. בסימנים השלמים מושלמים הריפוי, הישועה
וחיי הנצח על ידי בן האדם הנבחר, הגואל חיים, מצנעא, תימן.
פסוק 15: "לְמַעַן יִהְיוּ חַיֵּי
עוֹלָם לְכָל הַמַּאֲמִין בּוֹ".
האמונה בגואל היא ככתוב:
"וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" (שמות, י"ד, 31)
- מאמינים בה' ומאמינים גם בבחירותיו של ה': אברהם, יצחק ויעקב או שלושת אנשי
הגאולה: משה, ישוע וחיים.
פסוק 16: "כִּי כֹּה אָהַב
אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד
כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם".
המונח "יחיד" התייחס ליצחק:
ה' אמר לאברהם: "וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ
אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה" (בראשית, י"ב,
1). פסוק זה נועד להבחין בין יצחק לישמעאל, כפי שמסבירים חז"ל, שכן לאברהם
היה ספק לגבי זהות הבן לקורבן. בציווי "קח את בנך" אמר אברהם: "שני
בנים יש לי, ישמעאל ויצחק". "יחידך" - אמר אברהם: "ישמעאל הוא
יחידי מהגר ויצחק הוא יחידי משרה". "אשר אהבת" - אמר אברהם:
"אהבתי ואני אוהב את שניהם". אז ציין ה' את יצחק, כך שלאברהם לא היו
יכולים להיות ספקות. לשיוך המונח "יחידי" על ישוע (איני יודע מהיכן הוא
צץ) יש רק משמעות אלילית, ועל כן יש למחוק אותו לחלוטין מהאוונגליונים.
פסוק 18: "הַמַּאֲמִין בּוֹ
אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא
הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד".
מי שמאמין בשליחות המשיחית של ישוע לא
יידון, אבל מי שמאמין באלוהותו נופל לתהום עבודת האלילים! ומאחר שהנצרות האמינה
באלוהותו, היהודים בהחלט לא היו צריכים להאמין בשליחותו המשיחית. אמונה "בשם
בן האלהים היחיד" היא שקרית. אמונה בשליחות המשיחית או בשליחות הנבואית של
ישוע, ללא אלוהות, היא דבר נכון.
פסוק 21: "אוּלָם עוֹשֵׂה הָאֱמֶת
בָּא אֶל הָאוֹר לְמַעַן יִגָּלוּ מַעֲשָׂיו כִּי נַעֲשׂוּ בֵּאלֹהִים".
לא "באלהים" אלא 'בפני
האלהים' או 'למען האלהים' וכדומה.
פסוק 25: "וִכּוּחַ הֵחֵל בֵּין
תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן לְבֵין פָּרוּשׁ אֶחָד בְּנוֹגֵעַ לַטָּהֳרָה".
לא ניתן להבין את תוכן המחלוקת.
פסוק 26: "בָּאוּ אֶל יוֹחָנָן
וְאָמְרוּ לוֹ: "רַבִּי, הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה אִתְּךָ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן
וַאֲשֶׁר הֵעַדְתָּ עָלָיו, הִנֵּהוּ מַטְבִּיל וְהַכֹּל בָּאִים
אֵלָיו"".
בסדר, אחד מטביל פה ואחד שם, ורובם
הולכים לישוע, אבל על מה המחלוקת? ייתכן שהמחלוקת הייתה בין תלמידיו של יוחנן שראו
בעצם פעולות ההטבלה של ישוע פגיעה ביוחנן, אבל אז נשאל: כיצד היהודים קשורים לכך?
מן הכתוב באוונגליון הרביעי נראה שיוחנן מעולם לא הלך בעקבות ישוע, אך ככל
שהאוונגליון הרביעי מכניס מילות תמיכה בישוע בפיו של יוחנן, כך השאלה 'אז מדוע לא
הלכת אחריו?' מתחזקת.
פסוקים 27-28: "27 אֵין אִישׁ
יָכוֹל לָקַחַת דָּבָר אֶלָּא אִם כֵּן נִתַּן לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם: 28 אַתֶּם
עַצְמְכֶם עֵדִים לִי שֶׁאָמַרְתִּי, 'אֵינֶנִּי הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שָׁלוּחַ
אֲנִי לְפָנָיו'".
אם הוא המשיח ואתה יודע זאת, אז כיהודי
אתה מחויב ללכת אחריו, ואם היית הולך אחריו ותומך בו, היית יכול לעזור לו מאוד.
שמעתי שהכומר מון המלומד (שהינו משיח שקר כשאר משיחי השקר) אמר שהכישלון בשליחותו
המשיחית של ישוע נבע מן העובדה שיוחנן לא הלך אחריו ולא תמך בו.
פסוק 29: "זֶה אֲשֶׁר לוֹ
הַכַּלָּה הוּא הֶחָתָן, אֲבָל יְדִיד הֶחָתָן הָעוֹמֵד וְשׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ
שָׂמוֹחַ יִשְׂמַח לְקוֹל הֶחָתָן. זֹאת שִׂמְחָתִי וְכָעֵת הִיא שְׁלֵמָה".
זוהי תוספת שקרית. יוחנן המטביל מעולם
לא אמר דברים מן הסוג הזה.
פסוק 31: "הַבָּא מִלְמַעְלָה הוּא
מֵעַל הַכֹּל. זֶה שֶׁמִּן הָאָרֶץ מִן הָאָרֶץ הוּא וּמֵעִנְיְנֵי הָאָרֶץ
יְדַבֵּר. הַבָּא מִן הַשָּׁמַיִם הוּא מֵעַל הַכֹּל".
ואתה יוחנן, לא הולך אחריו?
פסוק 32:
"אֶת מַה
שֶּׁרָאָה וְשָׁמַע הוּא מֵעִיד, וְאֵין מְקַבְּלִים אֶת עֵדוּתוֹ".
יוחנן לא השתכנע עד הסוף מעדותו של
ישוע.
פסוק 33: "הַמְקַבֵּל אֶת עֵדוּתוֹ
חָתַם שֶׁהָאֱלֹהִים אֱמֶת".
אם כך, הפץ בפומבי את העדות ואשר את אמת
האל! אנו ניצבים מול עדויות שקר של האוונגליון הרביעי.
פסוק 34: "כִּי מִי שֶׁשְּׁלָחוֹ
הָאֱלֹהִים מְדַבֵּר אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים, וַהֲרֵי לֹא בְּמִדָּה הוּא נוֹתֵן
אֶת הָרוּחַ".
אז מדוע אינך הולך אחריו?
פסוק 35: "הָאָב אוֹהֵב אֶת בְּנוֹ
וְאֶת הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ".
עכשיו יוחנן המטביל מדבר על אב ובן!
דברי הבל מוחלטים, משפטים אלו לא יצאו מפיו של יוחנן!
פסוק 36: "הַמַּאֲמִין בַּבֵּן
יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם, אַךְ הַמְסָרֵב לְהַאֲמִין בַּבֵּן לֹא יִרְאֶה חַיִּים,
אֶלָּא חֲרוֹן אֱלֹהִים חָל עָלָיו".
הנה דוגמה בולטת (מלבד הגדרת
ה"בן") לבלבול מצד אבות הכנסייה בראותם את הסימנים ההתחלתיים כאילו הם
הסימנים השלמים. הבן זאת, נקדימון, הסימנים ההתחלתיים הם במסגרת סימני יצחק,
וסימני יצחק הושלמו רק על ידי סימני יעקב עם בוא הגואל האחרון, חיים. כל מה שהיה
קודם, בנוסף לשגיאות התיאולוגיות והפרשניות הרבות, לא היה שלם. מעניין שדווקא
באוונגליון הרביעי, הכולל אפולוגטיקה, פרשנויות וספקולציות רבות, יש ביטויים
שנאמרו על ישוע המכילים מפתחות המתייחסים לשלמות העתידית של הגואל האחרון. סימני
יעקב השלמים שורשם בסימנים ההתחלתיים של יצחק. ישוע היה האיש השני של הגאולה, אך
שליחותו לא הייתה שלמה. סימני עץ החיים או חיי הנצח החלו כבר בסימנים ההתחלתיים אך
הם היו עדיין רחוקים מלהיות שלמים. עוד הסברנו ששמו של הגואל האחרון הוא "חיים"
מפני שהוא מביא לעולם את עץ החיים ואת חיי הנצח. המאמינים בבחירתו של ה' בצדיק
חיים כגואל האחרון יכולים לזכות לחיי נצח, בעוד מי שיתוודעו לדברים אך לא יאמינו
בתחיית המתים ובמשימתו של השופט המשוח של מלכות השמים, לא יהיו זכאים בפני ה'.
אמירה זו היא כמובן כללית, כאשר ה' הוא השופט והוא זה שיחליט מי יינצל.
פרק ד'
"1 כְּשֶׁנּוֹדַע לָאָדוֹן כִּי
שָׁמְעוּ הַפְּרוּשִׁים שֶׁיֵּשׁוּעַ מַרְבֶּה יוֹתֵר מִיּוֹחָנָן לַעֲשׂוֹת
תַּלְמִידִים וּלְהַטְבִּילָם: 2 אִם כִּי יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ לֹא הִטְבִּיל, אֶלָּא
תַּלְמִידָיו: 3 עָזַב אֶת יְהוּדָה וְיָצָא לָשׁוּב לַגָּלִיל: 4
כֵּיוָן שֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שׁוֹמְרוֹן:
5 הוּא בָּא
לְעִיר בְּשׁוֹמְרוֹן, שְׁכֶם שְׁמָהּ, עַל־יַד חֶלְקַת הַשָֹדֶה שֶׁנָּתַן
יַעֲקֹב לְיוֹסֵף בְּנוֹ: 6 וְשָׁם הָיְתָה
בְּאֵר יַעֲקֹב. יֵשׁוּעַ, שֶׁהָיָה עָיֵף מִמַּסָּעוֹ, יָשַׁב לוֹ לְיַד
הַבְּאֵר. הַשָּׁעָה הָיְתָה הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית בְּעֶרֶךְ: 7 וְהִנֵּה בָּאָה
אִשָּׁה מִשּׁוֹמְרוֹן לִשְׁאֹב מַיִם. אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: "תְּנִי לִי
לִשְׁתּוֹת: 8 שֶׁכֵּן תַּלְמִידָיו הָלְכוּ הָעִירָה לִקְנוֹת אֹכֶל: 9 אָמְרָה
לוֹ הָאִשָּׁה הַשּׁוֹמְרוֹנִית: "אֵיךְ אַתָּה, שֶׁיְּהוּדִי אַתָּה,
מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִשְׁתּוֹת וַאֲנִי אִשָּׁה שׁוֹמְרוֹנִית?" כִּי
הַיְּהוּדִים אֵינָם מִתְעָרְבִים עִם שׁוֹמְרוֹנִים: 10 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר
לָהּ: "לוּ יָדַעַתְּ אֶת מַתְּנַת הָאֱלֹהִים וּמִי הוּא הָאוֹמֵר לָךְ
'תְּנִי לִי לִשְׁתּוֹת', הָיִית אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ וְהוּא הָיָה נוֹתֵן
לָךְ מַיִם חַיִּים": 11 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: "אֲדוֹנִי, אֲפִלּוּ
דְּלִי אֵין לְךָ וְהַבְּאֵר עֲמֻקָּה, אִם כֵּן מֵאַיִן לְךָ מַיִם חַיִּים: 12
הַאִם גָּדוֹל אַתָּה מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת הַבְּאֵר וְשָׁתָה
מִמֶּנָּה הוּא וּבָנָיו וּמִקְנֵהוּ?":
13 עָנָה יֵשׁוּעַ
וְאָמַר לָהּ: "כָּל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה יִצְמָא שׁוּב: 14
אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם;
הַמַּיִם שֶׁאֶתֵּן לוֹ יִהְיוּ בּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נוֹבְעִים לְחַיֵּי
עוֹלָם": 15 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: "אֲדוֹנִי, תֵּן לִי אֶת הַמַּיִם
הָהֵם כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶצְמָא וְלֹא אָבוֹא הֵנָּה לִשְׁאֹב": 16 אָמַר לָהּ:
"לְכִי וְקִרְאִי לְבַעֲלֵךְ וּבוֹאִי לְכָאן": 17 הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה:
"אֵין לִי בַּעַל". אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: "צָדַקְתְּ בְּאָמְרֵךְ
'אֵין לִי בַּעַל': 18 כִּי חֲמִשָּׁה בְּעָלִים הָיוּ לָךְ וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לָךְ
כָּעֵת אֵינֶנּוּ בַּעֲלֵךְ. בָּזֶה אֱמֶת דִּבַּרְתְּ": 19 אָמְרָה לוֹ
הָאִשָּׁה: "אֲדוֹנִי, אֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתָּה נָבִיא: 20 אֲבוֹתֵינוּ
הִשְׁתַּחֲווּ בָּהָר הַזֶּה, וְאַתֶּם אוֹמְרִים כִּי בִּירוּשָׁלַיִם הַמָּקוֹם
שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּחֲווֹת שָׁם": 21 אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: "הַאֲמִינִי
לִי, אִשָּׁה, כִּי תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁלֹּא בָּהָר הַזֶּה וְלֹא בִּירוּשָׁלַיִם
תִּשְׁתַּחֲווּ לָאָב: 22 אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאֵינְכֶם מַכִּירִים,
אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאָנוּ מַכִּירִים, שֶׁהֲרֵי הַיְשׁוּעָה מֵאֵת
הַיְּהוּדִים הִיא: 23 אוּלָם תָּבוֹא שָׁעָה, וְעַתָּה הִיא, שֶׁעוֹבְדֵי הָאֵל
הָאֲמִתִּיִּים יִשְׁתַּחֲווּ לָאָב בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת, כִּי עוֹבְדֵי אֵל
כָּאֵלֶּה מְחַפֵּשׂ לוֹ הָאָב: 24 הָאֱלֹהִים הוּא רוּחַ וְהָעוֹבְדִים אוֹתוֹ
צְרִיכִים לְעָבְדוֹ בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת": 25 אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה:
"אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ. כְּשֶׁהוּא יָבוֹא, הוּא יַגִּיד לָנוּ
אֶת הַכֹּל": 26 אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: "אֲנִי הַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ,
אֲנִי הוּא": 27 בְּאוֹתוֹ רֶגַע בָּאוּ תַּלְמִידָיו וְתָמְהוּ עַל שֶׁהוּא
מְדַבֵּר עִם אִשָּׁה, אַךְ אִישׁ לֹא אָמַר: "מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?"
אוֹ "לָמָּה אַתָּה מְדַבֵּר אִתָּהּ?": 28 עָזְבָה הָאִשָּׁה אֶת
כַּדָּהּ, הָלְכָה הָעִירָה וְאָמְרָה לָאֲנָשִׁים: 29 בּוֹאוּ וּרְאוּ אִישׁ
שֶׁאָמַר לִי כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי; הַאִם לֹא זֶהוּ הַמָּשִׁיחַ?": 30 הֵם
יָצְאוּ מֵהָעִיר וּבָאוּ אֵלָיו: 31 בֵּינְתַיִם בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ
תַּלְמִידָיו שֶׁיֹּאכַל. אָמְרוּ: "רַבִּי, אֱכֹל": 32 אָמַר לָהֶם:
"יֵשׁ לִי אֹכֶל לֶאֱכֹל שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים": 33 אָמְרוּ
הַתַּלְמִידִים זֶה אֶל זֶה: "הַאִם מִישֶׁהוּ הֵבִיא לוֹ לֶאֱכֹל?": 34
אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "מַאֲכָלִי הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי
וּלְהַשְׁלִים אֶת פָּעֳלוֹ: 35 הֲלֹא אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁעוֹד אַרְבָּעָה
חֳדָשִׁים וְהַקָּצִיר בָּא. הִנֵּה, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂאוּ עֵינֵיכֶם
וּרְאוּ אֶת הַשָֹדוֹת, כִּי לְבָנִים הֵם וּבְשֵׁלִים לַקָּצִיר. 36 הַקּוֹצֵר
מְקַבֵּל כְּבָר שָׂכָר וְאוֹסֵף פְּרִי לְחַיֵּי עוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׂמְחוּ
יַחְדָּיו הַזּוֹרֵעַ וְהַקּוֹצֵר. 37 בָּזֶה מִתְאַמֶּתֶת הָאִמְרָה - 'זֶה
זוֹרֵעַ וְזֶה קוֹצֵר': 38 אֲנִי שָׁלַחְתִּי אֶתְכֶם לִקְצֹר אֶת אֲשֶׁר לֹא
עֲמַלְתֶּם בּוֹ; אֲחֵרִים עָמְלוּ וְאַתֶּם הִגַּעְתֶּם אֶל פְּרִי
עֲמָלָם". 39 שׁוֹמְרוֹנִים רַבִּים מִן הָעִיר הַהִיא הֶאֱמִינוּ בּוֹ
עַל־סְמַךְ הַדָּבָר שֶׁהֵעִידָה הָאִשָּׁה, "הוּא אָמַר לִי כָּל מַה
שֶּׁעָשִׂיתִי": 40 כְּשֶׁבָּאוּ הַשּׁוֹמְרוֹנִים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ
לִשְׁהוֹת אִתָּם וְהוּא שָׁהָה שָׁם יוֹמַיִם: 41 רַבִּים יוֹתֵר הֶאֱמִינוּ
בִּגְלַל דְּבָרוֹ: 42 וְאֶל הָאִשָּׁה אָמְרוּ: "לֹא עוֹד בִּגְלַל
דְּבָרֵךְ אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים, כִּי בְּעַצְמֵנוּ שָׁמַעְנוּ וְיוֹדְעִים אָנוּ
שֶׁזֶּהוּ בֶּאֱמֶת מוֹשִׁיעַ הָעוֹלָם": 43 לְאַחַר שְׁנֵי הַיָּמִים יָצָא
מִשָּׁם אֶל הַגָּלִיל: 44 אָמְנָם הוּא עַצְמוֹ הֵעִיד כִּי אֵין כָּבוֹד
לְנָבִיא בְּעִירוֹ: 45 בְּרַם כַּאֲשֶׁר בָּא לַגָּלִיל קִבְּלוּהוּ אַנְשֵׁי
הַגָּלִיל, שֶׁכֵּן רָאוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלַיִם בִּימֵי הֶחָג,
כִּי גַּם הֵם עָלוּ לָחֹג אֶת הֶחָג: 46 הוּא בָּא שׁוּב אֶל קָנָה
שֶׁבַּגָּלִיל, אֲשֶׁר שָׁם הָפַךְ אֶת הַמַּיִם לְיַיִן. וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי
הַמֶּלֶךְ, שֶׁבְּנוֹ הָיָה חוֹלֶה בִּכְפַר נַחוּם. 47 שָׁמַע כִּי יֵשׁוּעַ בָּא
מִיהוּדָה לַגָּלִיל. הָלַךְ אֵלָיו וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּרֵד וִירַפֵּא אֶת
בְּנוֹ, כִּי נָטָה לָמוּת: 48 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אִם אֵינְכֶם רוֹאִים
אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, בְּשׁוּם פָּנִים לֹא תַּאֲמִינוּ": 49 אָמַר אֵלָיו
הָאִישׁ: "אֲדוֹנִי, רֵד נָא בְּטֶרֶם יָמוּת בְּנִי": 50 הֵשִׁיב לוֹ
יֵשׁוּעַ: "לֵךְ, בִּנְךָ חַי". הֶאֱמִין הָאִישׁ לַדָּבָר שֶׁאָמַר לוֹ
יֵשׁוּעַ וְהָלַךְ: 51 כַּאֲשֶׁר יָרַד בָּאוּ עֲבָדָיו לִקְרָאתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ
שֶׁבְּנוֹ חַי: 52 שָׁאַל אוֹתָם בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הוּטַב לוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ:
"אֶתְמוֹל בְּשָׁעָה אַחַת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הִרְפָּה מִמֶּנּוּ הַחֹם": 53 אָז נוֹכַח הָאָב כִּי זֶה הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה
שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ 'בִּנְךָ חַי', וְהֶאֱמִין הוּא וְכָל בֵּיתוֹ:
54 זֹאת הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁיֵּשׁוּעַ עָשָׂה אוֹת עִם בּוֹאוֹ מִיהוּדָה
לַגָּלִיל".
פסוק 9: "אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה
הַשּׁוֹמְרוֹנִית: "אֵיךְ אַתָּה, שֶׁיְּהוּדִי אַתָּה, מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי
לִשְׁתּוֹת וַאֲנִי אִשָּׁה שׁוֹמְרוֹנִית?" כִּי הַיְּהוּדִים אֵינָם
מִתְעָרְבִים עִם שׁוֹמְרוֹנִים".
תוכן הדיאלוגים בין ישוע לאישה
השומרונית מוטל בספק, לא המפגש עצמו. השאלה היא מדוע מספרים על מפגש זה? הסיבה היא
כי יש בה תכלית אוונגליסטית שאסור שתהיה חסרה באוונגליונים, לפיה המשיחיות של ישוע
הייתה קשורה לפרושים ולא לשומרונים או לאמונה המשיחית שלהם שהייתה שונה מזו של
הפרושים ומהמסורת היהודית שבעל פה. איני בקיא מספיק על מנת להגדיר את אמונתם
המשיחית של השומרונים, אך ככל הנראה היא תואמת את עדות האישה השומרונית שציינה כי
המשיח יבוא ויידע אותנו בהכול.
מאחר שישוע נמצא אז בקונפליקט עם מלומדי אותה התקופה, על אף שהסכסוך לא היה ביחס
לתורה אלא להתנהגותם השגויה וליבם הסגור, היה חשוב לאוונגליונים להדגיש את העובדה
שישוע הלך על פי מסורת הפרושים ולא על פי "ענף" אחר של היהדות, כמו
הצדוקים או השומרונים עם כל פולחנם בהר גריזים. כותבי האוונגליונים ידעו שהמסורת
שבעל פה של מלומדי התורה תימשך בהיסטוריה, ויש לכך אישורים נוספים בדברי ישוע
באוונגליונים. לפיכך, המפתח של כל ההיסטוריה הוא ש"הישועה מגיעה
מהיהודים", כלומר מיהודי המסורת הפרושית.
פסוק 22: "אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים
לְמַה שֶּׁאֵינְכֶם מַכִּירִים, אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּחֲוִים לְמַה שֶּׁאָנוּ מַכִּירִים,
שֶׁהֲרֵי הַיְשׁוּעָה מֵאֵת הַיְּהוּדִים הִיא".
המתרגם הקתולי (בתרגום לאיטלקית) תרגם
"בריאות" במקום "ישועה", על מנת שלא יחשבו שהישועה קשורה
ליהודים, חלילה.
למי מתייחס כאן ה"אנחנו" של
ישוע? הואיל והוא מסיים את הפסוק ב"הישועה מאת מהיהודים היא", ברור שהוא
מזדהה עם הפרושים. לכן סביר להניח ש"אנחנו משתחוים" לאל האחד של התורה
ושל המסורת שבעל פה. "אתם משתחוים למה שאינכם מכירים" - אולי מאחר
שהשומרונים השתחוו לעבר הר גריזים (המוזכר בתורה בהקשר לברכות שנאמרו עליו, בעוד
שהקללות נאמרו על הר עיבל), נוצרה דת אחרת, זרה למסורת החכמים. אתם מכירים את
הפסוקים הללו מהתורה, אך אתם לא מכירים במסורת חז"ל.
פסוק 24: "הָאֱלֹהִים הוּא רוּחַ
וְהָעוֹבְדִים אוֹתוֹ צְרִיכִים לְעָבְדוֹ בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת".
אני נוער אליכם ואומר: ה' יתברך הוא
יוצר הרוח, הוא לא "רוח".
פסוק 25: "אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה:
"אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ. כְּשֶׁהוּא יָבוֹא, הוּא יַגִּיד לָנוּ
אֶת הַכֹּל".
"הוא יגיד לנו את הכל" - אנו
רואים שהאישה השומרונית, אחרי כל כך הרבה בעלים, הייתה זקוקה למעט פילוסופיה
גנוסטית כדי להקל על מועקתה הרוחנית.
פסוק 26: "אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ:
"אֲנִי הַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ, אֲנִי הוּא".
בא ישוע לומר: אם בשבילך המשיח הוא זה
שיגרום לך לדעת הכול, הנה אני מדבר איתך. כלומר: הישועה המשיחית באה מישראל
המסורתית, אבל לפי התפיסה המשיחית שלך אני בהחלט ראוי.
פרק ה'
"1 אַחֲרֵי כֵן הָיָה חַג
לַיְּהוּדִים וְיֵשׁוּעַ עָלָה לִירוּשָׁלַיִם: 2 בִּירוּשָׁלַיִם, עַל־יַד שַׁעַר
הַצֹּאן הָיְתָה בְּרֵכָה, שֶׁנִּקְרְאָה בֵּית חַסְדָּא, וּסְבִיבָהּ חָמֵשׁ
אַכְסַדְרָאוֹת בַּעֲלוֹת עַמּוּדִים: 3 בָּאַכְסַדְרָאוֹת הָאֵלֶּה שָׁכְבוּ
הַרְבֵּה חוֹלִים וְעִוְרִים וּפִסְחִים וִיבֵשֵׁי אֵבָרִים (וְהֵמָּה מְיַחֲלִים
לִתְנוּעַת הַמָּיִם: 4 כִּי מַלְאָךְ יָרַד בְּמוֹעֲדוֹ אֶל הַבְּרֵכָה
וַיַּרְעֵשׁ אֶת מֵימֶיהָ וְהָיָה הַיֹּרֵד רִאשׁוֹן אֶל תּוֹכָהּ אַחֲרֵי
הִתְגֹּעֲשׁוּ הַמַּיִם הוּא נִרְפָּא מִכָּל מַחֲלָה אֲשֶׁר דָּבְקָה בּוֹ): 5
הָיָה שָׁם אִישׁ אֶחָד וְהוּא בְּחָלְיוֹ שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים: 6
יֵשׁוּעַ רָאָה אוֹתוֹ שׁוֹכֵב וְיָדַע כִּי זְמַן רַב הוּא חוֹלֶה. שָׁאַל
אוֹתוֹ: "אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּרִיא?": 7 הֵשִׁיב לוֹ הַחוֹלֶה: "אֲדוֹנִי,
אֵין אִתִּי אִישׁ שֶׁיָּטִיל אוֹתִי לַבְּרֵכָה בְּעֵת תְּנוּעַת הַמַּיִם. עַד
שֶׁאֲנִי בָּא, אַחֵר יוֹרֵד לְפָנַי": 8 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "קוּם,
קַח אֶת מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ": 9 מִיָּד נִרְפָּא, לָקַח אֶת
מִשְׁכָּבוֹ וְהִתְהַלֵּךְ. אוֹתוֹ יוֹם הָיָה יוֹם שַׁבָּת: 10 אָמְרוּ רָאשֵׁי
הַיְּהוּדִים לָאִישׁ שֶׁנִּרְפָּא: "שַׁבָּת הַיּוֹם; אָסוּר לְךָ לָשֵׂאת
אֶת מִשְׁכָּבְךָ": 11 הֵשִׁיב לָהֶם: "זֶה שֶׁרִפֵּא אוֹתִי, הוּא
אָמַר לִי, 'קַח אֶת מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ'": 12 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ:
"מִיהוּ הָאִישׁ שֶׁאָמַר לְךָ 'קַח וְהִתְהַלֵּךְ'?": 13 אֶלָּא
שֶׁהַנִּרְפָּא לֹא יָדַע מִיהוּ, כִּי יֵשׁוּעַ חָמַק בִּהְיוֹת הָמוֹן רַב
בַּמָּקוֹם: 14 לְאַחַר מִכֵּן פָּגַשׁ אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ
וְאָמַר לוֹ: "הִנֵּה נִרְפֵּאתָ. אַל תּוֹסִיף לַחֲטֹא פֶּן תְּאֻנֶּה לְךָ
רָעָה גְּדוֹלָה מִזֹּאת": 15 הָלַךְ הָאִישׁ וְסִפֵּר לְרָאשֵׁי
הַיְּהוּדִים כִּי יֵשׁוּעַ הוּא שֶׁרִפֵּא אוֹתוֹ: 16 לָכֵן הֵם רָדְפוּ אֶת
יֵשׁוּעַ, כִּי עָשָׂה זֹאת בְּשַׁבָּת:
17 הֵשִׁיב לָהֶם
יֵשׁוּעַ: "אָבִי פּוֹעֵל עַד עַתָּה וְגַם אֲנִי פּוֹעֵל: 18 מִשּׁוּם כָּךְ
עוֹד יוֹתֵר הִשְׁתַּדְּלוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ, כִּי לֹא רַק שֶׁהֵפֵר אֶת הַשַּׁבָּת
אֶלָּא גַּם אָמַר שֶׁהָאֱלֹהִים הוּא אָבִיו וְעָשָׂה עַצְמוֹ שָׁוֶה לֵאלֹהִים:
19 עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַבֵּן אֵינֶנּוּ
יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלִּבּוֹ זוּלָתִי מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה אֶת הָאָב
עוֹשֶׂה. כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הָאָב ־זֹאת גַּם הַבֵּן עוֹשֶׂה כָּמוֹהוּ: 20
כִּי הָאָב אוֹהֵב אֶת הַבֵּן וּמַרְאֶה לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה.
וּמַעֲשִׂים גְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה יַרְאֶה לוֹ, עַד כִּי תִּתְפַּלְּאוּ: 21 כִּי
כְּשֵׁם שֶׁהָאָב מֵעִיר וּמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, כֵּן גַּם הַבֵּן מְחַיֶּה אֶת
מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה: 22 הָאָב אֵינֶנּוּ שׁוֹפֵט אִישׁ, אֶלָּא נָתַן אֶת כָּל
הַמִּשְׁפָּט בְּיַד הַבֵּן: 23 כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יְכַבְּדוּ אֶת הַבֵּן כְּמוֹ
שֶׁמְּכַבְּדִים אֶת הָאָב. מִי שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הַבֵּן, אֵינוֹ מְכַבֵּד
אֶת הָאָב אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתוֹ: 24 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַשּׁוֹמֵע
אֶת דְּבָרִי וּמַאֲמִין לְשׁוֹלְחִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וְאֵינוֹ בָּא
בְּמִשְׁפָּט כִּי אִם עָבַר מִמָּוֶת לְחַיִּים:
25 אָמֵן אָמֵן
אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, תָּבוֹא שָׁעָה, וְכָעֵת הִיא, שֶׁהַמֵּתִים יִשְׁמְעוּ אֶת
קוֹל בֶּן־הָאֱלֹהִים וְהַשּׁוֹמְעִים יִחְיוּ: 26 כִּי כְּשֵׁם שֶׁלָּאָב יֵשׁ
חַיִּים בְּעַצְמוֹ, כָּךְ גַּם נָתַן לַבֵּן שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַיִּים בְּעַצְמוֹ:
27 גַּם סַמְכוּת נָתַן לוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, כִּי בֶּן־הָאָדָם הוּא: 28 אַל
תִּתְמְהוּ עַל זֹאת, כִּי תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁכָּל שׁוֹכְנֵי קֶבֶר יִשְׁמְעוּ אֶת
קוֹלוֹ: 29 וְיֵצְאוּ עוֹשֵׂי הַטּוֹב לִתְקוּמָה שֶׁל חַיִּים וְעוֹשֵׂי הָרָע
לִתְקוּמָה שֶׁל מִשְׁפָּט: 30 אֵין אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלִּבִּי.
לְפִי מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֲנִי שׁוֹפֵט. וּמִשְׁפָּטִי צוֹדֵק, מִפְּנֵי
שֶׁאֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ אֶת רְצוֹנִי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי: 31 אִם אָנֹכִי
מֵעִיד עַל עַצְמִי, עֵדוּתִי אֵינֶנָּה אֱמֶת: 32 יֵשׁ אַחֵר הַמֵּעִיד עָלַי,
וְיוֹדֵעַ אֲנִי כִּי עֵדוּת אֱמֶת הוּא מֵעִיד עָלַי: 33 אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֶל
יוֹחָנָן וְהוּא הֵעִיד עַל הָאֱמֶת: 34 אַךְ אֲנִי לֹא מֵאָדָם מְקַבֵּל אֶת
הָעֵדוּת. אוּלָם אוֹמֵר אֲנִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁאַתֶּם
תִּוָּשְׁעוּ: 35 הוּא הָיָה הַנֵּר הַדּוֹלֵק וּמֵאִיר וְאַתֶּם חֲפַצְתֶּם
לִשְׂמֹחַ לְשָׁעָה בְּאוֹרוֹ: 36 אַךְ אֲנִי
יֵשׁ לִי עֵדוּת גְּדוֹלָה מֵעֵדוּת יוֹחָנָן, שֶׁכֵּן הַמַּעֲשִׂים שֶׁנָּתַן לִי
הָאָב לְהַשְׁלִימָם - אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה - מְעִידִים
עָלַי שֶׁהָאָב שְׁלָחַנִי: 37 וְהָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי הוּא הֵעִיד עָלַי. אֶת
קוֹלוֹ מֵעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם וְאֶת מַרְאֵהוּ לֹא רְאִיתֶם: 38
דְּבָרוֹ אֵינוֹ שׁוֹכֵן בָּכֶם, כִּי אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לָזֶה אֲשֶׁר הָאָב
שְׁלָחוֹ: 39 אַתֶּם חוֹקְרִים אֶת הַכְּתוּבִים, כִּי חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁיֵּשׁ
לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם בָּהֶם; וְהֵם הַמְּעִידִים עָלַי: 40 וְאִלּוּ אַתֶּם
אֵינְכֶם רוֹצִים לָבוֹא אֵלַי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָכֶם חַיִּים: 41 אֵין אֲנִי
לוֹקֵחַ לִי כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם: 42 וְאוּלָם אֲנִי מַכִּיר אֶתְכֶם: אֵין
לָכֶם אַהֲבַת אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם: 43 אֲנִי בָּאתִי בְּשֵׁם אָבִי וְלֹא
קִבַּלְתֶּם אוֹתִי; אִם יָבוֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ־אוֹתוֹ תְּקַבְּלוּ: 44
כֵּיצַד תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מְקַבְּלִים כָּבוֹד אִישׁ
מֵרֵעֵהוּ וְאֶת הַכָּבוֹד מֵאֱלֹהִים הָאֶחָד אֵינְכֶם מְבַקְשִׁים: 45 אַל
תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי אֶטְעַן עֲלֵיכֶם לִפְנֵי אָבִי. מֹשֶׁה אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם
בּוֹ בִּטְחוֹנְכֶם הוּא הַטּוֹעֵן עֲלֵיכֶם: 46 אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה,
הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי, כִּי עָלַי כָּתַב: 47 אֲבָל אִם לִכְתָבָיו אֵינְכֶם
מַאֲמִינִים, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ לִדְבָרַי?".
פסוק 19: "עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר
לָהֶם: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַבֵּן אֵינֶנּוּ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר
מִלִּבּוֹ זוּלָתִי מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה אֶת הָאָב עוֹשֶׂה. כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה
הָאָב זֹאת גַּם הַבֵּן עוֹשֶׂה כָּמוֹהוּ".
מה משמעות התועבה הזו?! קשקוש בלתי
נסלח! מי הוא הבן הזה, האל-בובה הקטן שלא עושה דבר בעצמו? ישוע לעולם לא היה יכול
לומר דבר כזה. מהו המשפט "כל מה שעושה האב זאת, גם הבן עושה כמוהו"?!
עבודת אלילים טהורה, דואליזם טהור, שטות מוחלטת, נוצרים מסכנים! מה הכוונה בכך
שהבן עושה את אותו הדבר כמו האבא? אשרי מסורות היהדות והאסלאם שקיבלו את אמונתו
המונותיאיסטית החזקה של אברהם! התעוררו, ילדי האור, מחשכת הפגאניות הנוצרית! שברו
את שלשלאות התרמית בת אלפיים השנים שהחזיקה אתכם כלואים במרתפי הוותיקן! וגם אתם,
פרוטסטנטים, שמרדתם בצדק בכנסייה הקתולית, שכחתם למרוד בעבודת האלילים של הברית
החדשה. לא הצלחתם להכחיד את השילוש האלילי!
פסוק 20: "כִּי הָאָב אוֹהֵב אֶת
הַבֵּן וּמַרְאֶה לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה. וּמַעֲשִׂים גְּדוֹלִים
מֵאֵלֶּה יַרְאֶה לוֹ, עַד כִּי תִּתְפַּלְּאוּ".
הדברים אותם ישוע אמר בחוכמה כדי ללמד
את הילדים כיצד לנהוג כלפי אבותיהם, כלומר כיצד על עם ישראל להתנהג כלפי אלוהיו,
הפכו באוונגליון הרביעי (בייחוד שם) לשיח תיאולוגי המצהיר על אלוהות הבן. יש למחוק
את כל הפסוקים השקריים והאליליים האלה מן הברית החדשה הנוצרית.
פסוקים 21-22: "21 כִּי כְּשֵׁם
שֶׁהָאָב מֵעִיר וּמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, כֵּן גַּם הַבֵּן מְחַיֶּה אֶת מִי
שֶׁהוּא רוֹצֶה: 22 הָאָב אֵינֶנּוּ שׁוֹפֵט אִישׁ, אֶלָּא נָתַן אֶת כָּל
הַמִּשְׁפָּט בְּיַד הַבֵּן".
התבוננו היטב בעבודת האלילים של האל
הקטן. האל הגדול והאינסופי הרי אינו מתערב בענייני בני אדם. רואים שהוא עסוק מדי
בעניינים אחרים ואין לו זמן! או שהוא עוסק רק בדברים גדולים ולכן שולח את הבן לטפל
בעניינים הארציים לבד! (אותו סוג מחשבה מופיע בדור אנוש ובדוקטרינת זעיר אנפין של
ספר הזוהר).
ה' יתברך הוא השופט העליון של העולם
והוא שופט מתי, כיצד ואת מי שהוא רוצה. השופט המשוח של מלכות השמים, שנבחר על ידי
ה', אינו שופט היקום אלא שופט העניינים הנוגעים לגאולה השלמה, ככתוב:
"וְחֵפֶץ יְהוָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח" (ישעיהו, מ"ג, 10). המורה חיים
מלמד בכל עת לפנות לה' בלבד, להתפלל לאל שדי בלבד וגם הוא, המורה חיים, מתפלל תמיד
לאל שדי. אסור לאף אחד להשוות בין השופט המשוח במלכות השמים ובין ה'. הצדיק חיים
הוא עבד ה' העניו. מסכן ישוע, יהודי כן ועניו, אשר נבחר לשתות את הגביע המר של
ההיסטוריה לאחר חורבן בית שני, גביע הגלות הארוכה והקשה של עם ישראל ושל רוחו בכל
דרגה!
פסוק 23: "כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יְכַבְּדוּ אֶת הַבֵּן כְּמוֹ
שֶׁמְּכַבְּדִים אֶת הָאָב. מִי שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הַבֵּן, אֵינוֹ מְכַבֵּד
אֶת הָאָב אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתוֹ".
גביע מר ביותר! ישוע לא קיבל כבוד
לעצמו, הוא היה עניו וידע שהכבוד מגיע לה' בלבד. "מַדּוּעַ אַתָּה קוֹרֵא לִי
'טוֹב'?" (מרקוס, י', 18) ישוע
מזהיר את העשיר שכינה אותו "רבי הטוב" (שם, 17). "אֵין טוֹב כִּי
אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים" (ראו: "אני אוהב את ישו האמיתי" שכתב
דניאל מניגרסו). הגביע המר הכריע את כוונותיו הצודקות והטובות של ישוע והפך אותן
לכוונות אליליות. הגביע המר הוא כולו תיאולוגיה נוצרית שקרית. ומי שתה ממנו,
נוצרים יקרים?
יש לזכור, עם זאת, שהסיבה המכרעת לקיומה
של הנצרות בהקשר של התוכנית הגלובלית של הגאולה השלמה היא זו: מיקומו האמיתי של
הגואל האחרון חיים במלכות השמים הוא כל כך נעלה, מיוחד וייחודי, כך שהעולם היה
זקוק לטעויות התיאולוגיות הנוצריות בנוגע לישוע ולתיקונן על מנת שלא לחזור עליהם
שוב ביחס לגואל חיים. זוהי הצהרה עצומה, אני יודע, אבל התוכנית היא של ה' בלבד!
פסוק 24: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי
אוֹמֵר לָכֶם, הַשּׁוֹמֵע אֶת דְּבָרִי וּמַאֲמִין לְשׁוֹלְחִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי
עוֹלָם וְאֵינוֹ בָּא בְּמִשְׁפָּט כִּי אִם עָבַר מִמָּוֶת לְחַיִּים".
הנה דוגמה מושלמת: כמשיח וכנביא ה',
ישוע אומר שאם מישהו יקשיב לדבריו ויאמין באל ששלח אותו, יהיו לו חיי נצח, הוא לא
יהיה נתון תחת המוות, אלא בזכות ה"משיח" שקם לתחייה, הוא יזכה לחיי נצח
גם לאחר המוות הארצי. התפיסה שיש דרגה כזו של הנבחר המשוח היא גבוהה מאוד ומייצגת מתנה
גדולה של ה' לאנושות בזמן הגאולה השלמה. כבר הסימנים ההתחלתיים הכילו זיקים של
אמת הגאולה העתידית, אך בשל הגביע המר לא ניתן היה להבין כהלכה ולממש את כל זאת.
האם יהודי שעזב את הדת היהודית ואת האמונה המונותיאיסטית הטהורה ואימץ את הנצרות
על השילוש שלה היה מוצא חיי נצח?! בוודאי שלא! אך גם לא יהודים שהצטרפו לדת החדשה
לא יכלו למצוא חיי נצח בהקשר של אלוהות שקרית המשויכת לבן אדם! חיי נצח שוכנים רק
במסגרת האמת! עם זאת, באמצעות שליחותו של ישוע, היו דרגות ביניים בעולם האחר בשל
טובי הלב, הישרים והנדיבים.
אנו, לעומת זאת, שחיים בתקופת הגאולה
השלמה, קיבלנו, בזכות הגואל חיים, את הסימנים השלמים של "חיי הנצח[1]"
המתהווים למען ההולכים בדרך שיעורי הגואל חיים שקם לתחייה. מלאך המוות, למשל, אינו
יכול עוד להתערב במעברם לעולם הבא. מלאכים אחרים של הגאולה הסופית עוסקים בכך[2].
עם זאת, כולם חייבים לעמוד בדין לאחר המוות[3].
פסוק 26:
"כִּי
כְּשֵׁם שֶׁלָּאָב יֵשׁ חַיִּים בְּעַצְמוֹ, כָּךְ גַּם נָתַן לַבֵּן שֶׁיִּהְיוּ
לוֹ חַיִּים בְּעַצְמוֹ".
פסוק שקרי ואלילי רעיונית, יש למחוק
אותו.
פסוק 27: "גַּם סַמְכוּת נָתַן לוֹ
לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, כִּי בֶּן־הָאָדָם הוּא".
רק בגאולה השלמה קיים איזון. הגואל
השלישי והאחרון, "בן האדם" עליו ניבא ישוע הוא השופט המשוח במלכות
השמים.
פסוק 28: "אַל תִּתְמְהוּ עַל זֹאת,
כִּי תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁכָּל שׁוֹכְנֵי קֶבֶר יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ".
"תבוא שעה" – 2000 שנים מאוחר
יותר עם בוא הגואל חיים. כמעט כל הנבואות המשיחיות והגאוליות הוזזו כאלפיים שנה.
הם עברו את השליחות המשיחית של ישוע והעניקו מידה מסוימת של ישועה. עם זאת, רק
במסגרת הגאולה השלמה כל הנבואות חוזרות, מתחדשות ומושלמות (והפעם באמונה אמיתית וללא
סילופים). ברוך ה', כבר קיבלנו סימנים רבים בנוגע לישועה בין המתים אשר קמים
לתחייה במלכות השמים, בזכות תחייתו של הצדיק חיים.
פסוק 30: "אֵין אֲנִי יָכוֹל
לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלִּבִּי. לְפִי מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֲנִי שׁוֹפֵט.
וּמִשְׁפָּטִי צוֹדֵק, מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ אֶת רְצוֹנִי אֶלָּא אֶת
רְצוֹן שׁוֹלְחִי".
האמירה הזו כבר מאוזנת יותר (יש גם
אמירות נוספות מסוג זה באוונגליון הרביעי, כנראה מאחר שנכתבו בטקסט המקורי).
הסימנים ההתחלתיים (כמו השלמים) הם נבואיים וישוע דיבר לעתים קרובות ברוח הנבואית
המשיחית ששרתה עליו. כאן המפתח הנבואי מתייחס לעבד ה' (ישעיה י"א) שאינו שופט
לפי מה שהעיניים רואות אלא לפי הרוח הנבואית המשיחית. שימו לב לאיזון: אין מדובר
באל או בבן האל שאומר את הדברים אלא באדם, בהשראת האל, המחובר לשליחות המשיחית של
ישוע. האם האל או בן האל יכולים לומר, "אין אני יכול לעשות דבר מליבי"
או "אינני מבקש את רצוני אלא את רצון שולחי"? מדובר באדם שמדבר, אדם שיש
לו רצון משלו, אם כי דרך לימוד, תפילה, משמעת ושקידה בעבודת ה', הוא יכול להגיע,
כפי שאמרו חז"ל: "עשה רצונו כרצונך" (אבות, ב', ד'). ישוע האדם,
עבד ה', מדבר.
פסוק 33: "אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֶל
יוֹחָנָן וְהוּא הֵעִיד עַל הָאֱמֶת".
לא מאמין לכך.
פסוק 44: "כֵּיצַד תּוּכְלוּ
לְהַאֲמִין בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מְקַבְּלִים כָּבוֹד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְאֶת
הַכָּבוֹד מֵאֱלֹהִים הָאֶחָד אֵינְכֶם מְבַקְשִׁים?".
ישוע אומר לא להמתין למתן כבוד מצד בני
האדם כי הכבוד שייך לה' בלבד. הוא גם אומר כי על אף שהכבוד שייך לה' בלבד, אתם
מבקשים כבוד לעצמכם. ראו כיצד ישוע חי באמונה אמיתית, הוא לא היה נוצרי!
פסוק 45: "אַל תַּחְשְׁבוּ
שֶׁאֲנִי אֶטְעַן עֲלֵיכֶם לִפְנֵי אָבִי. מֹשֶׁה אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם בּוֹ
בִּטְחוֹנְכֶם הוּא הַטּוֹעֵן עֲלֵיכֶם".
כעת, אפוא, גם לאישים הגדולים האחרים
בתולדות הגאולה יש כמה "עבודות" שהם מבצעים בעולם האחר!
פסוק 46: "אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם
לְמֹשֶׁה, הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי, כִּי עָלַי כָּתַב".
משה רבנו כתב על נביא שיבוא, בדומה
למשה, כנביא אמת שעלינו להקשיב לו. נקודת המבט שלנו כיום שלמה יותר. הנביא הדומה
למשה הוא ירמיהו שקיבל את הנבואה של הברית החדשה (ירמיהו, ל"א). ישוע התכוון
לקיים את אותה ברית חדשה ודיבר במפתח נבואי ולכן ראה את עצמו בעמדת הנביא שעליו
דיבר משה. למרבה הצער, הברית החדשה הנוצרית עשתה מניפולציות לכל הכוונות האמיתיות
של ישוע וגם לרבים מדבריו, כך שכבר אי אפשר לומר בפשטות שמדובר בישוע. מדובר,
כאמור, בנביא ירמיהו, כשהברית המנובאת על ידו היא הברית החדשה השלמה המתגשמת
היסטורית עם הגעתו של הגואל חיים.
פסוק 47: "אֲבָל אִם לִכְתָבָיו
אֵינְכֶם מַאֲמִינִים, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ לִדְבָרַי?".
ישוע אמר את הדברים ליהודי תקופתו. אנחנו
אומרים אותם כעת לנוצרים. ישוע לימד את האמונה האמיתית של התורה. אתם, נוצרים,
כיצד תעריכו את הערכים האמיתיים של דברי ישוע אם אינכם מאמינים לדיבר השני? בשל כך
מגיע, ברוך ה', התיקון הגדול של הברית החדשה הנוצרית.
פרק ו'
"1 אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָבַר יֵשׁוּעַ לַצַּד
הַשֵּׁנִי שֶׁל יָם כִּנֶּרֶת: 2 הֲמוֹן עַם רַב בָּאוּ אַחֲרָיו, כִּי רָאוּ אֶת
הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה בַּחוֹלִים: 3 הוּא עָלָה עַל הָהָר וְיָשַׁב שָׁם עִם
תַּלְמִידָיו: 4 הָיָה זֶה סָמוּךְ לְפֶסַח, חַג הַיְּהוּדִים: 5 כְּשֶׁנָּשָׂא
יֵשׁוּעַ אֶת עֵינָיו וְרָאָה עַם רַב בָּאִים אֵלָיו, אָמַר לְפִילִיפּוֹס:
"אֵיפֹה נִקְנֶה לֶחֶם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ אֵלֶּה: 6 וְזֹאת אָמַר
כְּשֶׁהוּא מְנַסֶּה אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי יָדַע מַה הִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת: 7 הֵשִׁיב
לוֹ פִילִיפּוֹס: "כְּדֵי שֶׁכָּל אֶחָד יְקַבֵּל קְצָת לֹא יַסְפִּיקוּ
לָהֶם כִּכְּרוֹת לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינָר": 8 אֶחָד מִתַּלְמִידָיו,
וְהוּא אַנְדְּרֵי אָחִיו שֶׁל שִׁמְעוֹן כֵּיפָא, אָמַר לוֹ: 9 "יֵשׁ פֹּה
נַעַר וְלוֹ חָמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם שְׂעוֹרִים וּשְׁנֵי דָּגִים, אַךְ מָה אֵלֶּה
בִּשְׁבִיל עַם רַב כָּזֶה?": 10 אָמַר יֵשׁוּעַ: "הוֹשִׁיבוּ אֶת
הָאֲנָשִׁים!". הַרְבֵּה עֵשֶׂב הָיָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְהָאֲנָשִׁים
יָשְׁבוּ. מִסְפָּרָם הָיָה כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים: 11 לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת
כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם, בֵּרַךְ וְחִלֵּק לָהֶם כְּאַוַּת נַפְשָׁם, וְכֵן גַּם
עָשָׂה בַּדָּגִים: 12 כַּאֲשֶׁר שָׂבְעוּ אָמַר לְתַלְמִידָיו:
"אִסְפוּ אֶת מַה שֶּׁנּוֹתָר כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד מְאוּמָה": 13
וְהֵם אָסְפוּ, וּמִלְּאוּ שְׁנֵים־עָשָׂר סַלִּים בִּשְׁיָרֵי חֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת
לֶחֶם הַשְֹעוֹרִים שֶׁהוֹתִירוּ הָאוֹכְלִים: 14 רָאוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הָאוֹת
שֶׁעָשָׂה וְאָמְרוּ: "זֶהוּ בֶּאֱמֶת הַנָּבִיא שֶׁבָּא אֶל הָעוֹלָם":
15 כְּשֶׁהִבְחִין יֵשׁוּעַ שֶׁהֵם עוֹמְדִים לָבוֹא וְלִתְפֹּס אוֹתוֹ כְּדֵי
לְהַמְלִיכוֹ, יָצָא שׁוּב אֶל הָהָר הוּא לְבַדּוֹ: 16 לְעֵת עֶרֶב יָרְדוּ
תַּלְמִידָיו אֶל הַיָּם: 17 וְנִכְנְסוּ לְסִירָה כְּדֵי לַעֲבֹר אֶת הַיָּם אֶל
כְּפַר נַחוּם. הַחֹשֶׁךְ כְּבָר יָרַד וְיֵשׁוּעַ עוֹד לֹא בָּא אֲלֵיהֶם: 18
אוֹתָהּ שָׁעָה נָשְׁבָה רוּחַ חֲזָקָה וְהַיָּם הֵחֵל לִסְעֹר: 19 לְאַחַר
שֶׁחָתְרוּ כַּחֲמִשָּׁה קִילוֹמֶטְרִים, רָאוּ אֶת יֵשׁוּעַ הוֹלֵךְ עַל הַיָּם
וּמִתְקָרֵב אֶל הַסִּירָה. פַּחַד נָפַל עֲלֵיהֶם: 20 אַךְ הוּא אָמַר לָהֶם:
"אֲנִי הוּא, אַל תִּפְחֲדוּ": 21 אָז חָפְצוּ לְקַבֵּל אוֹתוֹ
לַסִּירָה וּלְפֶתַע הָיְתָה הַסִּירָה בַּחוֹף אֲשֶׁר הִפְלִיגוּ אֵלָיו: 22
לְמָחֳרָת רָאָה הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עָמַד מֵעֵבֶר לַיָּם כִּי קֹדֶם לָכֵן לֹא
הָיְתָה שָׁם אֶלָּא סִירָה אַחַת, וְכִי יֵשׁוּעַ לֹא נִכְנַס לַסִּירָה עִם
תַּלְמִידָיו אֶלָּא שֶׁתַּלְמִידָיו נָסְעוּ לְבַדָּם: 23 סִירוֹת אֲחֵרוֹת
בָּאוּ מִטְּבֶרְיָה אֶל קִרְבַת הַמָּקוֹם שֶׁאָכְלוּ שָׁם אֶת הַלֶּחֶם לְאַחַר
שֶׁבֵּרֵךְ עָלָיו הָאָדוֹן: 24 כִּרְאוֹת הֲמוֹן הָעָם שֶׁיֵּשׁוּעַ אֵינֶנּוּ
שָׁם וְגַם לֹא תַּלְמִידָיו, נִכְנְסוּ לַסִּירוֹת וּבָאוּ לִכְפַר נַחוּם
לְחַפֵּשׂ אֶת יֵשׁוּעַ: 25 כַּאֲשֶׁר מָצְאוּ אוֹתוֹ מֵעֵבֶר לַיָּם, שָׁאֲלוּ
אוֹתוֹ: "רַבִּי, מָתַי בָּאתָ לְכָאן?": 26 עָנָה לָהֶם יֵשׁוּעַ
וְאָמַר: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אַתֶּם מְחַפְּשִׂים אוֹתִי, לֹא
מִשּׁוּם שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹת, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאֲכַלְתֶּם מִכִּכְּרוֹת
הַלֶּחֶם וּשְׂבַעְתֶּם: 27 אַל תַּעַמְלוּ בְּעַד הָאֹכֶל הַכָּלֶה וְאוֹבֵד,
אֶלָּא בְּעַד הָאֹכֶל הַקַּיָּם לְחַיֵּי עוֹלָם, אֲשֶׁר בֶּן־הָאָדָם יִתְּנֵהוּ
לָכֶם, כִּי אוֹתוֹ חָתַם הָאֱלֹהִים הָאָב בְּחוֹתָמוֹ": 28 שָׁאֲלוּ
אוֹתוֹ: "מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁנִּפְעַל אֶת פָּעֳלֵי
אֱלֹהִים?": 29 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "זֶהוּ פֹּעַל
הָאֱלֹהִים ־שֶׁתַּאֲמִינוּ בָּזֶה אֲשֶׁר הוּא שָׁלַח". 30 אָמְרוּ לוֹ:
"אִם כֵּן, מָה הָאוֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לְמַעַן נִרְאֶה וְנַאֲמִין בְּךָ?
מָה אַתָּה פּוֹעֵל?: 31 אֲבוֹתֵינוּ אָכְלוּ אֶת הַמָּן בַּמִּדְבָּר, כְּמוֹ
שֶׁכָּתוּב: 'לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם נָתַן לָמוֹ לֶאֱכֹל': 32 הֵשִׁיב לָהֶם
יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, לֹא מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת
הַלֶּחֶם מִן הַשָּׁמַיִם אֶלָּא אָבִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם הָאֲמִתִּי מִן
הַשָּׁמַיִם: 33 כִּי לֶחֶם הָאֱלֹהִים הוּא הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וְנוֹתֵן
חַיִּים לָעוֹלָם": 34 אָמְרוּ אֵלָיו: "אָדוֹן, תֵּן נָא לָנוּ תָּמִיד
אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה": 35 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אֲנִי הוּא לֶחֶם
הַחַיִּים. כָּל הַבָּא אֵלַי לֹא יִרְעַב, וְהַמַּאֲמִין בִּי לֹא יִצְמָא עוֹד:
36 אֲבָל אָמַרְתִּי לָכֶם כִּי רְאִיתֶם אוֹתִי וּבְכָל זֹאת אֵינְכֶם
מַאֲמִינִים: 37 כָּל מִי שֶׁהָאָב נוֹתֵן אוֹתוֹ לִי יָבוֹא אֵלַי, וְאֶת הַבָּא
אֵלַי לֹא אַשְׁלִיךְ הַחוּצָה: 38 כִּי יָרַדְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם לֹא לַעֲשׂוֹת
אֶת רְצוֹנִי שֶׁלִּי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי: 39 וְזֶה רְצוֹן שׁוֹלְחִי:
שֶׁלֹּא יֹאבַד לִי אִישׁ מִכָּל אֲשֶׁר נָתַן לִי, אֶלָּא שֶׁאָקִים אוֹתוֹ
בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן: 40 הֵן זֶהוּ רְצוֹן אָבִי: שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אֶת הַבֵּן
וּמַאֲמִין בּוֹ יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם
הָאַחֲרוֹן: 41 הָיוּ שֶׁרָטְנוּ עָלָיו מִשּׁוּם שֶׁאָמַר "אֲנִי הַלֶּחֶם
הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם": 42 וְאָמְרוּ: "הֲלֹא זֶהוּ יֵשׁוּעַ בֶּן
יוֹסֵף אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ! אֵיךְ כָּעֵת הוּא
אוֹמֵר 'מִן הַשָּׁמַיִם יָרַדְתִּי": 43 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם:
"אַל תִּרְטְנוּ בֵּינֵיכֶם: 44 אֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם
כֵּן יִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי, וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם
הָאַחֲרוֹן: 45 הֵן כָּתוּב בַּנְּבִיאִים, 'וְכָל־בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יהוה'.
כָּל הַשּׁוֹמֵעַ מִן הָאָב וְלוֹמֵד יָבוֹא אֵלַי: 46 לֹא שֶׁאֵיזֶה אִישׁ רָאָה
אֶת הָאָב, כִּי אִם זֶה שֶׁהוּא מֵאֵת הָאֱלֹהִים־הוּא רָאָה אֶת הָאָב: 47 אָמֵן
אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַמַּאֲמִין יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם 48 אֲנִי הוּא
לֶחֶם הַחַיִּים: 49 אֲבוֹתֵיכֶם אָכְלוּ אֶת הַמָּן בַּמִּדְבָּר וָמֵתוּ: 50 זֶה
הוּא הַלֶּחֶם הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא
יָמוּתוּ: 51 אֲנִי הַלֶּחֶם הַחַי הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם. אִם יֹאכַל אִישׁ
מִן הַלֶּחֶם הַזֶּה יִחְיֶה לְעוֹלָם. וְהַלֶּחֶם אֲשֶׁר אֶתֵּן הֲרֵיהוּ
בְּשָׂרִי בְּעַד חַיָּיו שֶׁל הָעוֹלָם: 52 הִתְוַכְּחוּ הַשּׁוֹמְעִים זֶה עִם
זֶה וְאָמְרוּ: "אֵיךְ יָכוֹל זֶה לָתֵת לָנוּ אֶת בְּשָׂרוֹ לֶאֱכֹל: 53
אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא תֹּאכְלוּ
אֶת בְּשַׂר בֶּן־הָאָדָם וְלֹא תִּשְׁתּוּ אֶת דָּמוֹ, אֵין לָכֶם חַיִּים
בְּקִרְבְּכֶם: 54 הָאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרִי וְשׁוֹתֶה אֶת דָּמִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי
עוֹלָם וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן: 55 כִּי
בְּשָׂרִי הוּא מַאֲכָל אֲמִתִּי וְדָמִי הוּא מַשְׁקֶה אֲמִתִּי:
56 הָאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרִי וְשׁוֹתֶה אֶת דָּמִי שׁוֹכֵן בִּי וַאֲנִי בּוֹ 57 כְּמוֹ שֶׁהָאָב הַחַי שָׁלַח אוֹתִי וַאֲנִי חַי בִּגְלַל
הָאָב, גַּם הָאוֹכֵל אוֹתִי אַף הוּא יִחְיֶה בִּגְלָלִי: 58
זֶהוּ הַלֶּחֶם אֲשֶׁר יָרַד מִן הַשָּׁמַיִם: לֹא כְּמוֹ שֶׁאָכְלוּ הָאָבוֹת
וָמֵתוּ. הָאוֹכֵל אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה יִחְיֶה לְעוֹלָם: 59 אֶת
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כַּאֲשֶׁר לִמֵּד בִּכְפַר נַחוּם: 60 רַבִּים מִתַּלְמִידָיו שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת אָמְרוּ: "קָשֶׁה
הַדָּבָר הַזֶּה; מִי יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ: 61 יֵשׁוּעַ יָדַע
בְּלִבּוֹ שֶׁתַּלְמִידָיו רוֹטְנִים עַל זֹאת וּלְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם:
"הַאִם זֶה מַכְשִׁיל אֶתְכֶם: 62 וּמָה אִם תִּרְאוּ אֶת
בֶּן־הָאָדָם עוֹלֶה אֶל אֲשֶׁר הָיָה שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה: 63
הָרוּחַ הִיא הַמְחַיָּה; הַבָּשָׂר אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם. הַדְּבָרִים
שֶׁדִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם רוּחַ הֵם וְחַיִּים. 64 אַךְ יֵשׁ
אֲנָשִׁים מִכֶּם שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים"; שֶׁכֵּן יֵשׁוּעַ יָדַע מֵרֹאשׁ
מִי הֵם שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים וּמִי יַסְגִּיר אוֹתוֹ. 65 הוֹסִיף
וְאָמַר: "עַל־כֵּן אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי
אֶלָּא אִם כֵּן נִתַּן לוֹ מֵאֵת הָאָב: 66 בְּשֶׁל הַדָּבָר
הַזֶּה נָסוֹגוּ רַבִּים מִתַּלְמִידָיו וְלֹא הוֹסִיפוּ לְהִתְהַלֵּך אִתּוֹ. 67 אָמַר יֵשׁוּעַ אֶל
הַשְּׁנֵים־עָשָׂר: "שֶׁמָּא גַּם אַתֶּם רוֹצִים לָלֶכֶת: 68
הֵשִׁיב לוֹ שִׁמְעוֹן כֵּיפָא: "אֲדוֹנֵנוּ, אֶל מִי נֵלֵךְ? דִּבְרֵי
חַיֵּי עוֹלָם עִמְּךָ: 69 וַאֲנַחְנוּ הֶאֱמַנּוּ וְיָדַעְנוּ
שֶׁאַתָּה קְדוֹשׁ הָאֱלֹהִים: 70 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ:
"הֲרֵי אֲנִי בָּחַרְתִּי אֶתְכֶם, הַשְׁנֵים־עָשָׂר, וְאֶחָד מִכֶּם שָׂטָן". 71 יֵשׁוּעַ דִּבֵּר עַל יְהוּדָה בֶּן שִׁמְעוֹן אִישׁ
קְרִיּוֹת, כִּי הוּא הָיָה עָתִיד לְהַסְגִּיר אוֹתוֹ וְהוּא אֶחָד מִן
הַשְּׁנֵים־עָשָׂר".
פסוק 11: "לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם, בֵּרַךְ
וְחִלֵּק לָהֶם כְּאַוַּת נַפְשָׁם, וְכֵן גַּם עָשָׂה בַּדָּגִים".
ישוע משתמש כאן בקבלה המעשית אותה למד בבית הספר האיסיי.
פסוק 19: "לְאַחַר שֶׁחָתְרוּ כַּחֲמִשָּׁה קִילוֹמֶטְרִים,
רָאוּ אֶת יֵשׁוּעַ הוֹלֵךְ עַל הַיָּם וּמִתְקָרֵב אֶל הַסִּירָה. פַּחַד נָפַל
עֲלֵיהֶם".
גם כאן מדובר בקבלה מעשית.
פסוק
23: "סִירוֹת אֲחֵרוֹת בָּאוּ מִטְּבֶרְיָה אֶל קִרְבַת הַמָּקוֹם שֶׁאָכְלוּ
שָׁם אֶת הַלֶּחֶם לְאַחַר שֶׁבֵּרֵךְ עָלָיו הָאָדוֹן".
לא
"האדון" אלא ישוע.
פסוק
27: "אַל תַּעַמְלוּ בְּעַד הָאֹכֶל הַכָּלֶה וְאוֹבֵד, אֶלָּא בְּעַד
הָאֹכֶל הַקַּיָּם לְחַיֵּי עוֹלָם, אֲשֶׁר בֶּן־הָאָדָם יִתְּנֵהוּ לָכֶם, כִּי
אוֹתוֹ חָתַם הָאֱלֹהִים הָאָב בְּחוֹתָמוֹ".
למרבה הצער, הלחם המשיחי והגאולי שחילק ישוע הזדהם גם הוא
בגביע המר של הנצרות. עם זאת, באמצעות תיקון הברית החדשה הנוצרית, מתבצע תיקון של
שיעוריו האמיתיים עם הפרדה בין אמת לשקר. זכרו שההבחנות אותן אנו מציינים הופכות
לחלק מן הטקסט "עץ הדעת טוב ורע המתוקן". לפיכך גם הברית החדשה הנוצרית,
המסולפת כל כך, נושאת פרי בהמשך התיקון.
האמת היא שדברי ישוע על הלחם מעוררים את תאבוני. אל תחשבו
כי בשל היותי כעת חמור הרקיע החדש איני החמור שאוכל לחם. ואכן, בישראל בשנת 1990
קיבלתי בחלום את הברכה "ברוך ה' אלוהינו שעשני לחמו". הי-הא! חותם יותר
חזק מזה? עם זאת, אין לבלבל או לערבב את לחם הסימנים ההתחלתיים עם לחם הגאולה של
הסימנים השלמים!
פסוק 32: "הֵשִׁיב לָהֶם
יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, לֹא מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת
הַלֶּחֶם מִן הַשָּׁמַיִם אֶלָּא אָבִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם הָאֲמִתִּי מִן
הַשָּׁמַיִם".
האם אביו של ישוע לא היה גם אביו של משה? הטון
במשפט זה ובמשפטים הבאים שנאמרים בגוף ראשון לא מעניק כבוד ראוי למשה ובשל כך גם
לא לתורה, ולכן אותם משפטים אינם משקפים את הענווה האמיתית של ישוע. בסימן הכוכבים
מלמד אותנו הגואל חיים: "זהו כוכבו של כריסטו הבא בזכות הענווה". בין
היתר, מצביע המשפט על כך שהגעתו השנייה של הכוכב המשיחי והגאולי הזה, בסימן תיקון
הברית החדשה הנוצרית, מתקן גם את עניין ענוות ישוע, שבאופני ביטוי רבים עבר
מניפולציה בידי האוונגליסטים. גם כאשר עיקרו של המשפט נובע מאמירה אמיתית של ישוע,
דרך העברת המסר מסתירה את הענווה שבה המשפט נאמר. יש לזכור שהשפה היא כלי עדין.
השינוי הקל ביותר בהצגת תוכן מסוים שנאמר על ידי אדם כלשהו יכול ליצור אצל המאזין
או הקורא תגובות המנוגדות לכוונה המקורית של אותו אדם.
באוונגליון הרביעי, שבו קיימת נטייה אנטי
יהודית בולטת, אשר נוספה ככל הנראה בשלב מאוחר יותר ביחס לטקסט המקורי, המניפולציה
הלשונית מציגה את היהודים באור של חומרנות קשה ודתיות תפלה, צבועה וחסרת תוכן.
הניסיון להבדיל בין דבריו המקוריים של ישוע לבין תוספות ומניפולציות לשוניות
מאוחרות, שנועדו להוציא דיבה על היהדות, מעסיקה חוקרים כבר ארבעים או חמישים שנה,
במיוחד לאחר גילוי מגילות קומראן, אולם מחקרים כאלה הם משניים ביחס למשימתנו למסור
לציבור את הברית החדשה הנוצרית הנכונה בהקשרה האמיתי.
אם הדבר היה תלוי בי, הייתי שורף את האוונגליון
הרביעי הזה, מוחק אותו מעל פני האדמה ומזמין את כל המאמינים לפעול כמוני, אבל
משקולות חמוריות לא יורדות כל כך בקלות. הלוגוס הוא הגביע המר שישוע שתה בניגוד
לרצונו, באומרו "אֵלִי, אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי?" (מתי, כ"ז,
46). ישוע פעל רק למען ישועתם של אחרים, ואנו איננו יכולים לנטוש אותו כעת, כאשר
הוא צריך שנציל אותו מכל ההיסטוריה שעברה.
אני נוער, אפוא, למען ישועת ישוע, הישועה
שהגיעה ממנו והישועה שמיועדת עבורו. שאל שדי יעזור לי לתקן את השגוי ולהאשים את
השקרי, בדומה לחמור הנבואי החרוץ מן הברית של ירמיהו. איני מאשים את ישוע, אשר
הינו חף מפשע. אני מאשים את הגביע המר ההיסטורי שהמשיח היהודי המסכן נאלץ לשתות
למען ישועת ישראל החלקית וישועת העמים החלקית.
דעו שאני נוער כחמור, לא חוקר טקסטים עתיקים
ולא בקיא בכל הניואנסים ההיסטוריים של הפוליטיקה באותן מאות שנים דרמטיות. אני
מסתכל על מילות הטקסט ואומר "רד מהאורווה שלך במלכות השמים, חמור, יש כאן
משקולות שמחכות לך. אל תהסס, חיה טובה, אף חמור לא יכול לחזור לשמים אם הוא לא ירד
מהם תחילה, הי-הא, כשעליו רכוב "בן האדם" הנבחר, הצדיק הנבחר הסופי,
השופט המשוח במלכות השמים, הגואל חיים".
פסוק 33: "כִּי לֶחֶם הָאֱלֹהִים הוּא
הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וְנוֹתֵן חַיִּים לָעוֹלָם".
זו לא אשמתו של ישוע, זו אשמת הבלבול הבלתי
נמנע הקשור למצב ה"משיחי" של אותה התקופה, שליחות בתקופה שבה כבר הוצת
זעם ה' על עם ישראל. שליחות ישוע נלכדה בין הגואל שעדיין לא הגיע ובין החמור,
שבסימני יצחק עדיין לא הושלם. אם ישוע היה הגואל האחרון, הוא היה מביא את העולם
היהודי, ואיתו את שאר העולם, לגאולה הסופית השלמה. אם ישוע היה החמור האוכל את לחם
הגאולה השלמה, הוא יכול היה לדבר על שליחותו כחמור, מה שלא היה יוצר האלהה.
אני, החמור הראשון שאוכל לחם, בורכתי על ידי ה'
על היותי לחמו, וברכה זו מתרחבת לשאר החמורים. אנו מכריזים על בואו של הגואל
האחרון, שקם לתחייה במלכות השמים, בסימן הסופי של תחיית המתים, ולא על עצמנו ועל
כן אין סכנה שמישהו יחשיב אותנו ליותר מחמורים. יחד עם זאת, אנו מתריעים תמיד
(בכוח הניגוד הנובע מתיקון הטעויות התיאולוגיות הנוצריות) שלא לטעות ביחס לגואל
חיים. נכון שהוא "בן האדם" הנבחר, אך מדובר ב"בן האדם" ולא
ב"בן האל"!
אם אני, החמור שירד מאורוות מלכות השמים, הוא
לחם האלוהים, האם אני הוא זה שיורד מהשמים לתת חיים לעולם? כמבשר מטעם הגואל חיים,
כן, אם כי אני אינני יותר מחמור!
ואם אנחנו, החמורים, הם לחם ה' שניתן לעולם
בזכות הגואל חיים, אז ודאי שהגואל עצמו הוא לחם ה' האמיתי שנותן חיים לעולם.
הי-הא! הי-הא! אני יודע שיעבור עוד זמן עד שהאנושות תבין את דבריי, אבל אני מגלה
אמת שתובן לבסוף. כל מרכיב של הגאולה הסופית נמצא באיזון מושלם. כל היבט של שליחות
האיש השני של הגאולה היה לא מאוזן ומוגזם. ההאלהה של ישוע לא באה מתוך גחמה אלא
בשל חוסר האיזון של אותו זמן אמצעי במסלול 4000 השנים של כוכב אברהם.
פסוק 35: "אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ:
"אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים. כָּל הַבָּא אֵלַי לֹא יִרְעַב, וְהַמַּאֲמִין
בִּי לֹא יִצְמָא עוֹד".
גביע מר ורע: המשפט היה מתממש אם לא היו הופכים
את ישוע לאל.
פסוק 38: "כִּי יָרַדְתִּי מִן
הַשָּׁמַיִם לֹא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנִי שֶׁלִּי אֶלָּא אֶת רְצוֹן
שׁוֹלְחִי".
האם ישוע ירד מהשמים? מה משמעות המשפט? או
שישוע מעולם לא אמר זאת, או שמאחר שלא הייתה ברשותו השפה הברורה עליה ניבא צפניה,
הוא לא היה מסוגל לומר "השליחות המשיחית שעלי ירדה מהשמים, לא לעשות את רצוני
שלי, אלא את רצון שולחי". החמור המאזן היה חסר!
פסוק 39: "וְזֶה רְצוֹן שׁוֹלְחִי:
שֶׁלֹּא יֹאבַד לִי אִישׁ מִכָּל אֲשֶׁר נָתַן לִי, אֶלָּא שֶׁאָקִים אוֹתוֹ
בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן".
ישוע ידע בשלב מסוים שהוא ימות ויקום לתחייה כי
הסימנים המשיחיים והגאוליים כללו את סימן תחיית המתים. הוא ידע שימות, כי היה ברור
ששליחותו תיכשל בשל מנהיגי העם, ונראה גם שהיו לו סימנים המציינים את מותו כחף
מפשע ואת תחייתו. הוא נאלץ להורות לתלמידים שיישאו הלאה את האמונה בשליחותו, משום
שידע בבירור שהכישלון והשלכותיו החמורות לא יבטלו את השליחות או את סימני הגאולה
שהוא ממלא (הדבר נכון גם לגבי הנביאים שקיבלו נבואות אמת מאת ה' וידעו שהן תתגשמנה
אבל לא ידעו כיצד, מתי וכו'). חברו את הדברים יחד: השליחות הייתה אמיתית, סימן
התחייה היה אמיתי, והיו שהאמינו בשליחות הישועה שלו. הישועה, אם כן, הייתה קשורה
לסימן התחייה, ועל כן הוא הגיע למסקנה שכל מי שראוי לאמונה זו, תחת חסותו, יזכה גם
הוא לתחייה. זהו הבסיס לקדם מלכות השמים, שממנה ישוע סייע במאות האחרונות, אפילו
לאחר המוות, לנוצרים רבים שהיו טובי לב ועשו טוב.
אני מסיק את הדברים מן הידע של הסימנים השלמים.
דבריו של ישוע הגיעו מהסימנים ההתחלתיים, אשר מושלמים במסגרת הסימנים השלמים, אחרת
לא היו מושלמים כלל. הגביע המר נטל מישוע את האפשרות להשיג את שלמות הסימנים
ההתחלתיים, ובכל מקרה איננו נכנסים לסוג הישועה האמיתית שישוע יכול היה לבצע מקדם
מלכות השמים, והשתיקה במקרה זה חוכמה. עם זאת, בסימנים השלמים ישוע הוא האיש השני
של הגאולה, ולכן בטוח שהיו לו משימות חשובות לבצע מקדם מלכות השמים במשך 2000
השנים האחרונות. לומר את הדברים הללו הוא עניין חיוני אך לנסות להגדירם הוא לא דבר
חכם. השאלה רחבה מדי ונסתרת מדי.
פסוק 44: "אֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי
אֶלָּא אִם כֵּן יִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי, וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ
בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 45: "הֵן כָּתוּב בַּנְּבִיאִים,
'וְכָל־בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יהוה'. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ מִן הָאָב וְלוֹמֵד יָבוֹא
אֵלַי".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 46: "לֹא שֶׁאֵיזֶה אִישׁ רָאָה אֶת
הָאָב, כִּי אִם זֶה שֶׁהוּא מֵאֵת הָאֱלֹהִים־הוּא רָאָה אֶת הָאָב".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 47: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר
לָכֶם, הַמַּאֲמִין יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם".
(המאמין - המאמין בי) למחוק מן האוונגליון.
פסוק 50: "זֶה הוּא הַלֶּחֶם הַיּוֹרֵד
מִן הַשָּׁמַיִם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָמוּתוּ".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 51: "אֲנִי הַלֶּחֶם הַחַי הַיּוֹרֵד
מִן הַשָּׁמַיִם. אִם יֹאכַל אִישׁ מִן הַלֶּחֶם הַזֶּה יִחְיֶה לְעוֹלָם. וְהַלֶּחֶם
אֲשֶׁר אֶתֵּן הֲרֵיהוּ בְּשָׂרִי בְּעַד חַיָּיו שֶׁל הָעוֹלָם".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 52: "הִתְוַכְּחוּ הַשּׁוֹמְעִים זֶה
עִם זֶה וְאָמְרוּ: "אֵיךְ יָכוֹל זֶה לָתֵת לָנוּ אֶת בְּשָׂרוֹ
לֶאֱכֹל?".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 53: "אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ:
"אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא תֹּאכְלוּ אֶת בְּשַׂר
בֶּן־הָאָדָם וְלֹא תִּשְׁתּוּ אֶת דָּמוֹ, אֵין לָכֶם חַיִּים
בְּקִרְבְּכֶם".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 54: "הָאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרִי
וְשׁוֹתֶה אֶת דָּמִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם
הָאַחֲרוֹן".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 55: "כִּי בְּשָׂרִי הוּא מַאֲכָל
אֲמִתִּי וְדָמִי הוּא מַשְׁקֶה אֲמִתִּי".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 56: "הָאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרִי
וְשׁוֹתֶה אֶת דָּמִי שׁוֹכֵן בִּי וַאֲנִי בּוֹ".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 57: "כְּמוֹ שֶׁהָאָב הַחַי שָׁלַח
אוֹתִי וַאֲנִי חַי בִּגְלַל הָאָב, גַּם הָאוֹכֵל אוֹתִי אַף הוּא יִחְיֶה
בִּגְלָלִי".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 58: "זֶהוּ הַלֶּחֶם אֲשֶׁר יָרַד
מִן הַשָּׁמַיִם: לֹא כְּמוֹ שֶׁאָכְלוּ הָאָבוֹת וָמֵתוּ. הָאוֹכֵל אֶת הַלֶּחֶם
הַזֶּה יִחְיֶה לְעוֹלָם".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 62: "וּמָה אִם תִּרְאוּ אֶת
בֶּן־הָאָדָם עוֹלֶה אֶל אֲשֶׁר הָיָה שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה?".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 63: "הָרוּחַ הִיא הַמְחַיָּה; הַבָּשָׂר
אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם. הַדְּבָרִים שֶׁדִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם רוּחַ הֵם
וְחַיִּים".
למחוק מן האוונגליון (השפעות גנוסטיות ברורות).
פסוק 69: "וַאֲנַחְנוּ הֶאֱמַנּוּ
וְיָדַעְנוּ שֶׁאַתָּה קְדוֹשׁ הָאֱלֹהִים".
למחוק מן האוונגליון.
פרק ז'
"1 אַחֲרֵי כֵן הִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ
בַּגָּלִיל; הוּא לֹא רָצָה לְהִתְהַלֵּךְ בִּיהוּדָה מִפְּנֵי שֶׁרָאשֵׁי
הַיְּהוּדִים שָׁם בִּקְשׁוּ לְהָמִית אוֹתוֹ: 2 כֵּיוָן שֶׁסֻּכּוֹת, חַג
הַיְּהוּדִים, הָיָה קָרוֹב: 3 אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו: "צֵא מִכָּאן וְלֵךְ
לִיהוּדָה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ גַּם תַּלְמִידֶיךָ אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁאַתָּה
עוֹשֶׂה: 4 כִּי אֵין אִישׁ עוֹשֶׂה דָּבָר בַּסֵּתֶר וְעִם זֹאת מְבַקֵּשׁ
לִהְיוֹת יָדוּעַ בָּרַבִּים. אִם אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה,
גַּלֵּה עַצְמְךָ לָעוֹלָם: 5 כִּי גַּם אֶחָיו לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ: 6 אָמַר
לָהֶם יֵשׁוּעַ: "זְמַנִּי טֶרֶם הִגִּיעַ, אֲבָל זְמַנְכֶם תָּמִיד
בַּנִּמְצָא: 7 הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִשְׂנֹא אֶתְכֶם, וְאִלּוּ אוֹתִי הוּא
שׂוֹנֵא, כִּי אֲנִי מֵעִיד עָלָיו שֶׁרָעִים מַעֲשָׂיו: 8 עֲלוּ אַתֶּם לֶחָג.
אֲנִי אֵינֶנִּי עוֹלֶה לֶחָג הַנּוֹכְחִי, כִּי זְמַנִּי עוֹד לֹא
נִשְׁלַם": 9 אֶת זֹאת אָמַר לָהֶם וְנִשְׁאַר בַּגָּלִיל: 10 בְּרַם אַחֲרֵי
שֶׁעָלוּ אֶחָיו לֶחָג עָלָה גַּם הוּא, לֹא בְּגָלוּי אֶלָּא כְּמוֹ בַּחֲשַׁאי:
11 לָכֵן חִפְּשׂוּהוּ רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים בֶּחָג וְאָמְרוּ: "אֵיפֹה
הוּא?": 12 הִתְלַחֲשׁוּת רַבָּה הָיְתָה עַל־אוֹדוֹתָיו בְּקֶרֶב הֲמוֹן
הָעָם. אֵלֶּה אָמְרוּ שֶׁהוּא טוֹב, וְאֵלֶּה אָמְרוּ: "לֹא; הוּא מַתְעֶה
אֶת הָעָם": 13 אַךְ אִישׁ לֹא דִּבֵּר עָלָיו בְּגָלוּי, וְזֹאת בְּשֶׁל
הַפַּחַד מִפְּנֵי רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים: 14 בַּחֲצִי יְמֵי הֶחָג עָלָה יֵשׁוּעַ
לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְלִמֵּד: 15 תָּמְהוּ הַיְּהוּדִים וְאָמְרוּ: "הֵיאַךְ
זֶה יוֹדֵעַ סֵפֶר בְּלִי שֶׁלָּמַד?". 16 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר:
"תּוֹרָתִי אֵינָהּ שֶׁלִּי כִּי אִם שֶׁל שׁוֹלְחִי: 17 הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת
אֶת רְצוֹנוֹ יֵדַע אִם תּוֹרָתִי מֵאֱלֹהִים הִיא אוֹ אִם מֵעַצְמִי אֲנִי
מְדַבֵּר: 18 הַמְדַבֵּר מִתּוֹךְ עַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹד עַצְמוֹ, אֲבָל
הַמְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹד שׁוֹלְחוֹ נֶאֱמָן הוּא וְאֵין עַוְלָה בּוֹ: 19 הֲלֹא
מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה וְאֵין אִישׁ מִכֶּם מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה.
מַדּוּעַ אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לַהֲרֹג אוֹתִי?": 20 הֵשִׁיב הֶהָמוֹן:
"שֵׁד בְּךָ, מִי מְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אוֹתְךָ?": 21 עָנָה יֵשׁוּעַ
וְאָמַר לָהֶם: "מַעֲשֶׂה אֶחָד עָשִׂיתִי וְכֻלְּכֶם תְּמֵהִים: 22 מֹשֶׁה
נָתַן לָכֶם אֶת הַמִּילָה אֶלָּא שֶׁלֹּא מִמֹּשֶׁה הִיא כִּי אִם מִן הָאָבוֹת -
וְגַם בְּשַׁבָּת אַתֶּם מְקַיְּמִים אֶת הַמִּילָה: 23 וּבְכֵן, אִם נִמּוֹל
אָדָם בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁלֹּא תּוּפַר תּוֹרַת מֹשֶׁה, עָלַי כּוֹעֲסִים אַתֶּם
מִפְּנֵי שֶׁרִפֵּאתִי כָּלִיל אִישׁ בְּשַׁבָּת?!: 24 אַל תִּשְׁפְּטוּ עַל־פִּי
מַרְאֵה עֵינַיִם; מִשְׁפַּט צֶדֶק שִׁפְטוּ": 25 הֵגִיבוּ וְאָמְרוּ כַּמָּה
אֲנָשִׁים מִיּוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם: "הֲלֹא זֶהוּ הָאִישׁ שֶׁרוֹצִים
לַהֲרֹג אוֹתוֹ!: 26 הִנֵּהוּ מְדַבֵּר בְּגָלוּי וְהֵם אֵינָם אוֹמְרִים לוֹ
דָּבָר. הַאֻמְנָם הִכִּירוּ הַמַּנְהִיגִים שֶׁהוּא הַמָּשִׁיחַ!: 27 אֶלָּא
שֶׁיּוֹדְעִים אָנוּ מֵאַיִן הָאִישׁ הַזֶּה, אַךְ כְּשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ לֹא
יֵדַע אִישׁ מֵאַיִן הוּא": 28 בְּלַמְּדוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הִכְרִיז
יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתִי וְגַם יוֹדְעִים מֵאַיִן אֲנִי.
עִם זֹאת לֹא מִטַּעַם עַצְמִי בָּאתִי, אֶלָּא שֶׁשּׁוֹלְחִי הוּא אֱמֶת וְאוֹתוֹ
אֵינְכֶם מַכִּירִים: 29 אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁמֵּאִתּוֹ אֲנִי,
וְהוּא שָׁלַח אוֹתִי: 30 אָז בִּקְשׁוּ לִתְפֹּס אוֹתוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא שָׁלַח
בּוֹ יָד, כִּי עוֹד לֹא הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ: 31 רַבִּים מִן הָעָם הֶאֱמִינוּ
בּוֹ וְאָמְרוּ: "כַּאֲשֶׁר יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ, הַאִם יַעֲשֶׂה נִסִּים
יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשָׂה זֶה?": 32 כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ הַפְּרוּשִׁים אֶת
הָעָם מִתְלַחֲשִׁים עָלָיו כָּךְ, שָׁלְחוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים
מְשָׁרְתִים לִתְפֹּס אוֹתוֹ: 33 אָמַר יֵשׁוּעַ: "עוֹד זְמַן מְעַט אֲנִי
אִתְּכֶם וְהוֹלֵךְ אֲנִי אֶל מִי שֶׁשְּׁלָחַנִי: 34 תְּחַפְּשׂוּנִי וְלֹא
תִּמְצְאוּ; וּבַאֲשֶׁר אֲנִי אֶהְיֶה, לְשָׁם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָבוֹא".
35 אָמְרוּ הַשּׁוֹמְעִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: "לְאָן הוּא מִתְעַתֵּד לָלֶכֶת
שֶׁלֹּא נִמְצָא אוֹתוֹ? הַאִם יֵלֵךְ אֶל הַתְּפוּצוֹת שֶׁל הַיְּוָנִים
וִילַמֵּד אֶת הַיְּוָנִים?: 36 מָה הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר, 'תְּחַפְּשׂוּנִי
וְלֹא תִּמְצְאוּ; וּבַאֲשֶׁר אֲנִי אֶהְיֶה, לְשָׁם אֵינְכֶם יְכוֹלִים
לָבוֹא?'": 37 בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן, בַּיּוֹם הַגָּדוֹל שֶׁל הֶחָג, עָמַד
יֵשׁוּעַ וְהִכְרִיז: "מִי שֶׁצָּמֵא יָבוֹא נָא אֵלַי וְיִשְׁתֶּה!: 38 הַמַּאֲמִין
בִּי כִּדְבַר הַכָּתוּב, נְהָרוֹת שֶׁל מַיִם חַיִּים יִזְרְמוּ
מִקִּרְבּוֹ": 39 זֹאת אָמַר עַל הָרוּחַ שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לְקַבֵּל
הַמַּאֲמִינִים בּוֹ, שֶׁהֲרֵי עוֹד לֹא נִשְׁלְחָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כִּי
יֵשׁוּעַ טֶרֶם נִתְפָּאֵר בַּכָּבוֹד: 40 אֲנָשִׁים מֵהֲמוֹן הָעָם, שֶׁשָּׁמְעוּ
אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אָמְרוּ: "זֶהוּ בֶּאֱמֶת הַנָּבִיא": 41
אֲחֵרִים אָמְרוּ: "זֶהוּ הַמָּשִׁיחַ", וַאֲחֵרִים אָמְרוּ: "מָה
- מֵהַגָּלִיל יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ?: 42 הֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר שֶׁמִּזֶּרַע
דָּוִד וּמִבֵּית לֶחֶם עִיר דָוִד יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ": 43 מִשּׁוּם כָּךְ
נָפְלָה מַחֲלֹקֶת בֵּין הֲמוֹן הָעָם עַל־אוֹדוֹתָיו: 44 כַּמָּה מֵהֶם רָצוּ
לִתְפֹּס אוֹתוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא שָׁלַח בּוֹ יָד: 45 אַחֲרֵי כֵן חָזְרוּ
הַמְשָׁרְתִים אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים וְאֵלֶּה שָׁאֲלוּ אוֹתָם:
"מַדּוּעַ לֹא הֲבֵאתֶם אוֹתוֹ?": 46 הֵשִׁיבוּ הַמְשָׁרְתִים:
"מֵעוֹלָם לֹא דִּבֵּר אִישׁ כְּמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר הָאִישׁ הַזֶּה": 47
אָמְרוּ הַפְּרוּשִׁים: "הַאִם גַּם אַתֶּם הֻתְעֵיתֶם?: 48 כְּלוּם הֶאֱמִין
בּוֹ מִישֶׁהוּ מֵהַמַּנְהִיגִים אוֹ מֵהַפְּרוּשִׁים? 49 אַךְ הֶהָמוֹן הַזֶּה,
שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, אֲרוּרִים הֵם!" 50 אָמַר לָהֶם
נַקְדִּימוֹן, אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו קֹדֶם לָכֵן, וְהוּא אֶחָד מֵהֶם: 51 הַאִם
תִּשְׁפֹּט תּוֹרָתֵנוּ אֶת הָאָדָם בְּלֹא שֶׁתִּשְׁמַע אוֹתוֹ תְּחִלָּה וְתֵדַע
מַה שֶּׁעָשָׂה?": 52 עָנוּ וְאָמְרוּ לוֹ: "הַאִם גַּם אַתָּה מִן
הַגָּלִיל? חֲקֹר וּרְאֵה שֶׁלֹּא יָקוּם נָבִיא מֵהַגָּלִיל": 53 אַחֲרֵי
כֵן הָלְכוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ".
פסוק 16: "הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ
וְאָמַר: "תּוֹרָתִי אֵינָהּ שֶׁלִּי כִּי אִם שֶׁל שׁוֹלְחִי".
למחוק מן האוונגליון. ישוע לא היה אומר משפט
כזה.
פסוק 18: "הַמְדַבֵּר מִתּוֹךְ עַצְמוֹ
מְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹד עַצְמוֹ, אֲבָל הַמְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹד שׁוֹלְחוֹ נֶאֱמָן
הוּא וְאֵין עַוְלָה בּוֹ".
כל דבריו של ישוע בפרק זה הם פרובוקטיביים.
האוונגליון הרביעי רוצה להצדיק את המחלוקת ששחררה את כעסם של הפרושים, עד כדי שרצו
במותו של ישוע, ויש לזכור שאם הפרושים רצו להרוג את ישוע, לא היה זה בשל סוגיה
פשוטה.
מחד גיסא, כשקוראים משפטים כאלה בהקשר של
תיאולוגיית ההאלהה הנוצרית, שברור שהאוונגליון הרביעי מתכוון להדגיש, הרי שלא ניתן
לטעות בנוגע לכוונת כותביו להשחיר את ראשי העם דרך דבריו הקשים של ישוע. מאידך
גיסא, מאחר שישוע פעל תחת הזרמים הנבואיים-משיחיים, הרי שקנאת ה' שלו אכן גרמה לו
לדבר באופן זה. זעם ה' בוטא בפיו של ישוע, והעובדה שזעם ה' יכול להיות מבוטא גם
באופן פרובוקטיבי מוכח בנביאים פעמים רבות.
ישוע, לעומת זאת, לא אמר שהוא "רק"
נביא מאת ה', כי היה עליו לשמור ולקדם סוגיות לא מעטות שנבעו מהסימנים ההתחלתיים:
משיחיותו, מלכות השמים, הבשורה החדשה, הסימן הנבואי של עבד ה' הסובל שנהרג חף
מפשע, תחייתו, מורשתו, שליחותו המשיחית כ"בן האל" ועוד. זו האמת שאנו
יכולים למסור כעת לאור הסימנים השלמים. העניין האמיתי שעלינו להבין הוא הקושי
האדיר והבלתי נתפס של אותה שליחות שהגיעה לפני הנישואים שבין מלכות השמים והארץ.
האוונגליון הרביעי מספק לנו מידע מהותי, כך שלא
ניתן למחוק אותו לחלוטין, אבל ה"אור" של אוונגליון זה לא מלמד אותנו
מהות אמיתית. הביטויים בו מובאים באופן שמעורר כעס בקרב היהודים, ובנוסף הם באים
להוכיח את אלוהותו של כריסטו, מה שגורם לך לרצות למחוק את כל הטקסט! לאור הסימנים
השלמים, אף אחד כבר לא יכול לומר שכוכב כריסטו הוא מיתוס. אף אחד לא יכול לומר
יותר שסימן מלכות השמים לא התחיל אז, או שסימן תחיית ישוע לא התחיל אז. אנו כבר
מבינים שישוע פעל בענווה רבה בכל מה שעשה, לא עבור עצמו אלא על מנת למלא את
השליחות שקיבל. הגואל חיים הכריז כי "זהו כוכבו של כריסטו הבא בזכות
הענווה". בזמנו של ישוע, עם זאת, ישוע לא שימש כגואל האחרון, ולא היה לצידו
חמור שאוכל את לחם הגאולה. לכן כל הסימנים ההתחלתיים ירדו על ישוע בלבד. יש להרהר
בכך. לא היה אז חמור, שהינו מאזן הסימנים! ישוע ראה את הכול על עצמו ישירות, כאור
גדול באמצע היקום המוכן להאיר את מי שיקשיב לו, כאשר למעשה לא היו כמעט אוזניים
שהקשיבו לו. ישוע היה בודד בהבנתו את הסימנים לפני ה'.
כחמור הראשון, חשתי אני ב-4 השנים הראשונות של
הסימנים עמדה זו של "מרכזיות". ראיתי שזרמים יורדים עלי מכוכבי הגאולה,
חזיונות של מלכות השמים, חזיונות של בית התפילה החדש, נעירות חמוריות רבות שהייתי
צריך לכתוב, חזיונות של הדור הרביעי הנורא וחזיונות אודות תחיית המתים של הצדיק
חיים. יתרה מזאת, כתלמידו הראשון של הצדיק חיים ועם החמור המדהים שירד ממלכות
השמים כדי לשכון בי, האם ייתכן שלא ראיתי את עצמי בתפקיד המשיחי של הגאולה השלמה?
הראו לי את כל זאת, כדי שאבין כיצד ישוע ראה אז את תפקידו. חשבו על הסימנים
ההתחלתיים, ללא המאזן, ועל תפקידו של ישוע לבשר את שליחותו ליהודים אחרים! משימה
בלתי אפשרית! לסיכום, מהאוונגליון הרביעי עלינו להשליך את הביטויים המובילים
לעבודת אלילים ואת אלו הגורמים לשנאת היהודים או לחוסר כבוד לתורה וליהדות, ומאחר
שיש בו גם תוכן אמיתי, יש למדוד אותו עם משקולות החמור בין הסימנים ההתחלתיים
לסימנים השלמים. הי-הא! הי-הא!
פסוק 19: "הֲלֹא מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת
הַתּוֹרָה וְאֵין אִישׁ מִכֶּם מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. מַדּוּעַ אַתֶּם
מְבַקְּשִׁים לַהֲרֹג אוֹתִי?".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 20: "הֵשִׁיב הֶהָמוֹן: "שֵׁד
בְּךָ, מִי מְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אוֹתְךָ?".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 26: "הִנֵּהוּ מְדַבֵּר בְּגָלוּי וְהֵם
אֵינָם אוֹמְרִים לוֹ דָּבָר. הַאֻמְנָם הִכִּירוּ הַמַּנְהִיגִים שֶׁהוּא
הַמָּשִׁיחַ?".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 27: "אֶלָּא שֶׁיּוֹדְעִים אָנוּ
מֵאַיִן הָאִישׁ הַזֶּה, אַךְ כְּשֶׁיָּבוֹא הַמָּשִׁיחַ לֹא יֵדַע אִישׁ מֵאַיִן
הוּא".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 28: "בְּלַמְּדוֹ בְּבֵית
הַמִּקְדָּשׁ הִכְרִיז יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתִי וְגַם
יוֹדְעִים מֵאַיִן אֲנִי. עִם זֹאת לֹא מִטַּעַם עַצְמִי בָּאתִי, אֶלָּא
שֶׁשּׁוֹלְחִי הוּא אֱמֶת וְאוֹתוֹ אֵינְכֶם מַכִּירִים".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 29: "אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ מִפְּנֵי
שֶׁמֵּאִתּוֹ אֲנִי, וְהוּא שָׁלַח אוֹתִי".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 30: "אָז בִּקְשׁוּ לִתְפֹּס אוֹתוֹ,
אַךְ אִישׁ לֹא שָׁלַח בּוֹ יָד, כִּי עוֹד לֹא הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 35: "אָמְרוּ הַשּׁוֹמְעִים אִישׁ
אֶל רֵעֵהוּ: "לְאָן הוּא מִתְעַתֵּד לָלֶכֶת שֶׁלֹּא נִמְצָא אוֹתוֹ? הַאִם
יֵלֵךְ אֶל הַתְּפוּצוֹת שֶׁל הַיְּוָנִים וִילַמֵּד אֶת הַיְּוָנִים?".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 37: "בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן, בַּיּוֹם
הַגָּדוֹל שֶׁל הֶחָג, עָמַד יֵשׁוּעַ וְהִכְרִיז: "מִי שֶׁצָּמֵא יָבוֹא נָא
אֵלַי וְיִשְׁתֶּה!".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 38: "הַמַּאֲמִין בִּי כִּדְבַר
הַכָּתוּב, נְהָרוֹת שֶׁל מַיִם חַיִּים יִזְרְמוּ מִקִּרְבּוֹ".
למחוק מן האוונגליון.
פסוק 39: "זֹאת אָמַר עַל הָרוּחַ שֶׁהָיוּ
עֲתִידִים לְקַבֵּל הַמַּאֲמִינִים בּוֹ, שֶׁהֲרֵי עוֹד לֹא נִשְׁלְחָה רוּחַ
הַקֹּדֶשׁ, כִּי יֵשׁוּעַ טֶרֶם נִתְפָּאֵר בַּכָּבוֹד".
למחוק מן האוונגליון.
פסוקים 40-51: "40 אֲנָשִׁים מֵהֲמוֹן
הָעָם, שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אָמְרוּ: "זֶהוּ בֶּאֱמֶת
הַנָּבִיא": 41 אֲחֵרִים אָמְרוּ: "זֶהוּ הַמָּשִׁיחַ", וַאֲחֵרִים
אָמְרוּ: "מָה - מֵהַגָּלִיל יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ?: 42 הֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר
שֶׁמִּזֶּרַע דָּוִד וּמִבֵּית לֶחֶם עִיר דָוִד יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ": 43
מִשּׁוּם כָּךְ נָפְלָה מַחֲלֹקֶת בֵּין הֲמוֹן הָעָם עַל־אוֹדוֹתָיו: 44 כַּמָּה
מֵהֶם רָצוּ לִתְפֹּס אוֹתוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא שָׁלַח בּוֹ יָד: 45 אַחֲרֵי כֵן
חָזְרוּ הַמְשָׁרְתִים אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים וְאֵלֶּה שָׁאֲלוּ
אוֹתָם: "מַדּוּעַ לֹא הֲבֵאתֶם אוֹתוֹ?": 46 הֵשִׁיבוּ הַמְשָׁרְתִים:
"מֵעוֹלָם לֹא דִּבֵּר אִישׁ כְּמוֹ שֶׁמְּדַבֵּר הָאִישׁ הַזֶּה": 47
אָמְרוּ הַפְּרוּשִׁים: "הַאִם גַּם אַתֶּם הֻתְעֵיתֶם?: 48 כְּלוּם הֶאֱמִין
בּוֹ מִישֶׁהוּ מֵהַמַּנְהִיגִים אוֹ מֵהַפְּרוּשִׁים? 49 אַךְ הֶהָמוֹן הַזֶּה,
שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, אֲרוּרִים הֵם!" 50 אָמַר לָהֶם
נַקְדִּימוֹן, אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו קֹדֶם לָכֵן, וְהוּא אֶחָד מֵהֶם: 51 הַאִם
תִּשְׁפֹּט תּוֹרָתֵנוּ אֶת הָאָדָם בְּלֹא שֶׁתִּשְׁמַע אוֹתוֹ תְּחִלָּה וְתֵדַע
מַה שֶּׁעָשָׂה?".
למחוק מן האוונגליון.
פרק ח'
"1 וְיֵשׁוּעַ
הָלַךְ אֶל הַר הַזֵּיתִים: 2 בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם חָזַר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ
וְכָל הָעָם בָּאוּ אֵלָיו. הוּא יָשַׁב וְלִמֵּד אוֹתָם: 3 אָז הֵבִיאוּ
הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים אִשָּׁה שֶׁנִּתְפְּסָה בְּנִאוּף, הֶעֱמִידוּ
אוֹתָהּ בָּאֶמְצַע: 4 וְאָמְרוּ לוֹ: "רַבִּי, הָאִשָּׁה הַזֹּאת נִתְפְּסָה
בְּנִאוּף, בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה: 5 מֹשֶׁה צִוָּנוּ בַּתּוֹרָה לִסְקֹל נָשִׁים
כָּאֵלֶּה, וּמָה אַתָּה אוֹמֵר?": 6 זֹאת אָמְרוּ כְּדֵי לְנַסּוֹת אוֹתוֹ,
שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בְּמַה לְּהַאֲשִׁימוֹ. אוּלָם יֵשׁוּעַ הִתְכּוֹפֵף
וּבְאֶצְבָּעוֹ כָּתַב עַל הָאָרֶץ: 7 כְּשֶׁהוֹסִיפוּ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, זָקַף
קוֹמָתוֹ וְאָמַר: "מִי מִכֶּם נָקִי מֵחֵטְא, שֶׁיְּהֵא הוּא רִאשׁוֹן
לְהַשְׁלִיךְ עָלֶיהָ אֶבֶן!". 8 וְשׁוּב הִתְכּוֹפֵף וְכָתַב עַל הָאָרֶץ. 9
כְּשָׁמְעָם זֹאת יָצְאוּ אֶחָד אֶחָד, הָחֵל מֵהַזְּקֵנִים. הוּא נוֹתַר לְבַדּוֹ
וְהָאִשָּׁה עוֹדֶנָּה בִּמְקוֹמָהּ: 10 הִזְדַּקֵּף יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ:
"אִשָּׁה, אֵיפֹה הֵם? הַאִם לֹא הִרְשִׁיעַ אוֹתָךְ אִישׁ?": 11
הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה: "אַף לֹא אֶחָד, אֲדוֹנִי." אָמַר לָהּ:
"גַּם אֲנִי אֵינֶנִּי מַרְשִׁיעַ אוֹתָךְ; לְכִי וְאַל תּוֹסִיפִי לַחֲטֹא
עוֹד": 12 יֵשׁוּעַ הוֹסִיף לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאָמַר: "אֲנִי אוֹר
הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר
הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ": 13 אָמְרוּ לוֹ הַפְּרוּשִׁים: "אַתָּה מֵעִיד
עַל עַצְמְךָ; עֵדוּתְךָ אֵינֶנָּה נֶאֱמָנָה": 14 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר
לָהֶם: "גַּם אִם אֲנִי מֵעִיד עַל עַצְמִי עֵדוּתִי נֶאֱמָנָה, כִּי יוֹדֵעַ
אֲנִי מֵאַיִן בָּאתִי וּלְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ. אֲבָל אַתֶּם אֵינְכֶם יוֹדְעִים
מֵאַיִן אֲנִי בָּא אוֹ לְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ: 15 אַתֶּם שׁוֹפְטִים כְּדֶרֶךְ
הַבָּשָׂר; אֲנִי אֵינֶנִּי שׁוֹפֵט אִישׁ: 16 וְגַם אִם אֲנִי שׁוֹפֵט,
מִשְׁפָּטִי אֱמֶת, שֶׁכֵּן אֵינֶנִּי לְבַדִּי, אֶלָּא אֲנִי וְהָאָב אֲשֶׁר
שְׁלָחַנִי: 17 אַף בְּתוֹרַתְכֶם כָּתוּב שֶׁעֵדוּת שְׁנֵי אֲנָשִׁים מְהֵימָנָה
הִיא: 18 אֲנִי הוּא הַמֵּעִיד עַל עַצְמִי וְגַם הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי מֵעִיד
עָלַי": 19 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "אֵיפֹה אָבִיךָ". הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ:
"גַּם אוֹתִי גַּם אֶת אָבִי אֵינְכֶם מַכִּירִים. אִלּוּ הִכַּרְתֶּם
אוֹתִי, גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם מַכִּירִים": 20 אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
דִּבֵּר בְּלִשְׁכַּת הָאוֹצָר, כַּאֲשֶׁר לִמֵּד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְלֹא
תָּפַס אוֹתוֹ אִישׁ מִפְּנֵי שֶׁטֶּרֶם הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ: 21 הוֹסִיף יֵשׁוּעַ
וְאָמַר לָהֶם: "אֲנִי הוֹלֵךְ וְאַתֶּם תְּחַפְּשׂוּ אוֹתִי, בְּרַם
בְּחַטַּאתְכֶם תָּמוּתוּ. אֶל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ אֵינְכֶם יְכוֹלִים
לָבוֹא": 22 הֵם אָמְרוּ: "הַאִם יַהֲרֹג אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא
אוֹמֵר 'אֶל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָבוֹא'?": 23 אָמַר
לָהֶם: "אַתֶּם מִלְּמַטָּה; אֲנִי מִלְמַעְלָה. אַתֶּם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה;
אֲנִי אֵינֶנִּי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה: 24 לָכֵן אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁתָּמוּתוּ
בַּחֲטָאֵיכֶם; שֶׁכֵּן אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים כִּי אֲנִי הוּא, מוֹת תָּמוּתוּ
בַּחֲטָאֵיכֶם": 25 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "מִי אַתָּה?". הֵשִׁיב לָהֶם
יֵשׁוּעַ: "מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר אֲלֵיכֶם גַּם מֵרֵאשִׁית: 26 רַבּוֹת
יֵשׁ לִי לְדַבֵּר עֲלֵיכֶם וְלִשְׁפֹּט, אֲבָל שׁוֹלְחִי אֱמֶת וַאֲנִי אֶת
אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, זֹאת אֲנִי מְדַבֵּר אֶל הָעוֹלָם: 27 הֵם לֹא הֵבִינוּ
שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיהֶם עַל הָאָב: 28 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "כַּאֲשֶׁר
תָּרִימוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם אָז תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי הוּא וְכִי אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה
דָּבָר מִתּוֹךְ עַצְמִי, אֶלָּא עַל־פִּי מַה שֶּׁלִּמְּדַנִי אָבִי - אֶת זֹאת
אֲנִי מְדַבֵּר: 29 וְשׁוֹלְחִי הֲרֵיהוּ אִתִּי. הוּא לֹא עֲזָבַנִי לְבַדִּי,
כִּי אֶת הַטּוֹב בְּעֵינָיו אֲנִי עוֹשֶׂה תָּמִיד": 30 כְּשֶׁאָמַר אֶת
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֶאֱמִינוּ בּוֹ רַבִּים: 31 אָמַר יֵשׁוּעַ אֶל
הַפְּרוּשִׁים שֶׁהֶאֱמִינוּ לוֹ: "אִם תַּעַמְדוּ בִּדְבָרִי, תַּלְמִידַי
אַתֶּם בֶּאֱמֶת: 32 וְתֵדְעוּ אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמֶת תְּשַׁחְרֵר אֶתְכֶם":
33 הֵשִׁיבוּ לוֹ: "זֶרַע אַבְרָהָם אֲנַחְנוּ וּמֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ
מְשֻׁעְבָּדִים לְאִישׁ. מַדּוּעַ אַתָּה אוֹמֵר 'בְּנֵי חוֹרִין
תִּהְיוּ'?": 34 עָנָה לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר
לָכֶם, כָּל עוֹשֵׂה חֵטְא עֶבֶד הוּא לַחֵטְא: 35 וְאֵין הָעֶבֶד שׁוֹכֵן
בַּבַּיִת לְעוֹלָם; הַבֵּן שׁוֹכֵן לְעוֹלָם: 36 לָכֵן אִם הַבֵּן מְשַׁחְרֵר
אֶתְכֶם, בֶּאֱמֶת בְּנֵי חוֹרִין תִּהְיוּ: 37 אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּרַע אַבְרָהָם
אַתֶּם. וְאוּלָם מְבַקְשִׁים אַתֶּם לַהֲרֹג אוֹתִי, כִּי אֵין לִדְבָרִי מָקוֹם
בְּקִרְבְּכֶם: 38 אֲנִי מְדַבֵּר אֶת אֲשֶׁר רָאִיתִי אֵצֶל הָאָב; אַתֶּם
עוֹשִׂים מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם אֵצֶל אֲבִיכֶם": 39 הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לוֹ:
"אַבְרָהָם הוּא אָבִינוּ." אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אִם בְּנֵי אַבְרָהָם אַתֶּם, עֲשׂוּ
כְּמַעֲשֵׂי אַבְרָהָם: 40 אֶלָּא שֶׁכָּעֵת אַתֶּם רוֹצִים לַהֲרֹג אוֹתִי, אִישׁ
שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הָאֱמֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֵצֶל הָאָב. זֹאת לֹא עָשָׂה
אַבְרָהָם: 41 אַתֶּם עוֹשִׂים אֶת מַעֲשֵׂי אֲבִיכֶם?" אָמְרוּ לוֹ:
"לֹא יַלְדֵי זְנוּנִים אֲנַחְנוּ. יֵשׁ לָנוּ אָב אֶחָד – הָאֱלֹהִים":
42 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אִלּוּ אֱלֹהִים הָיָה אֲבִיכֶם, הֱיִיתֶם
אוֹהֲבִים אוֹתִי, שֶׁכֵּן אֲנִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי. הֵן לֹא
מֵעַצְמִי בָּאתִי; הוּא שְׁלָחַנִי: 43 מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְבִינִים אֶת
דִּבּוּרִי? מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרִי: 44 אַתֶּם
מֵאֲבִיכֶם הַשָֹטָן וְאֶת מַאֲוַיֵּי אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. הוּא
רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ. מִדֵּי
דַּבְּרוֹ שֶׁקֶר, מִתּוֹךְ יֵשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ יְדַבֵּר, כִּי שַׁקְרָן הוּא
וַאֲבִי הַשֶּׁקֶר: 45 וַאֲנִי, כִּי אוֹמֵר אֲנִי אֶת הָאֱמֶת, אֵין אַתֶּם
מַאֲמִינִים לִי: 46 מִי מִכֶּם עַל עָווֹן יוֹכִיחֵנִי? וְאִם דּוֹבֵר אֱמֶת
אֲנִי, לָמָּה אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי?: 47 זֶה אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים
שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים. אַתֶּם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים, כִּי אֵינְכֶם מֵאֵת
הָאֱלֹהִים": 48 הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ אֵלָיו: "הַאִם לֹא צָדַקְנוּ
בְּאָמְרֵנוּ שֶׁשּׁוֹמְרוֹנִי אַתָּה וְשֵׁד בְּךָ?": 49 עָנָה יֵשׁוּעַ:
"אֲנִי אֵין בִּי שֵׁד, אֶלָּא שֶׁמְּכַבֵּד אֲנִי אֶת אָבִי וְאַתֶּם
בָּזִים לִי: 50 אֲנִי אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹדִי; יֵשׁ אֶחָד הַמְבַקֵּשׁ
וְשׁוֹפֵט: 51 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם יִשְׁמֹר אִישׁ אֶת דְּבָרִי
לֹא יִרְאֶה מָוֶת לְעוֹלָם": 52 אָמְרוּ לוֹ: "כָּעֵת נוֹכַחְנוּ
לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ בְּךָ שֵׁד. אַבְרָהָם מֵת, וְכֵן גַּם הַנְּבִיאִים, וְאַתָּה
אוֹמֵר 'אִם יִשְׁמֹר אִישׁ אֶת דְּבָרִי לֹא יִטְעַם מָוֶת לְעוֹלָם': 53 הַאִם
אַתָּה גָּדוֹל מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁמֵּת? גַּם הַנְּבִיאִים מֵתוּ. מָה
אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ?": 54 עָנָה יֵשׁוּעַ: "אִם אֲנִי נוֹתֵן
כָּבוֹד לְעַצְמִי, כְּבוֹדִי אֵין בּוֹ כְּלוּם. אָבִי, אֲשֶׁר אַתֶּם אוֹמְרִים
עָלָיו 'הוּא אֱלֹהֵינוּ', הוּא הַמְכַבֵּד אוֹתִי: 55 וְאַתֶּם אֵינְכֶם מַכִּירִים
אוֹתוֹ, אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ. אִם אֹמַר שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתוֹ
אֶהְיֶה שַׁקְרָן כְּמוֹכֶם. בְּרַם אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ וְשׁוֹמֵר אֶת דְּבָרוֹ:
56 אַבְרָהָם אֲבִיכֶם שָׂשׂ לִרְאוֹת אֶת יוֹמִי, וְאָכֵן רָאָה וְשָׂמַח":
57 אָמְרוּ לוֹ: "עֲדַיִן אֵינְךָ בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה וְאֶת אַבְרָהָם
רָאִיתָ": 58 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם,
בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא": 59 מִשּׁוּם כָּךְ הֵרִימוּ
אֲבָנִים לְהַשְׁלִיךְ עָלָיו, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁוּעַ הִסְתַּתֵּר וְיָצָא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ".
פסוק 6: "זֹאת אָמְרוּ כְּדֵי לְנַסּוֹת
אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בְּמַה לְּהַאֲשִׁימוֹ. אוּלָם יֵשׁוּעַ הִתְכּוֹפֵף
וּבְאֶצְבָּעוֹ כָּתַב עַל הָאָרֶץ".
אם הסופרים והפרושים לקחו את האישה הזו לבית
המקדש, היה זה בוודאי על מנת להובילה לבית הדין. איש לא נסקל ללא דין ודברים וגזר
דין רשמי (מעבר לכך שהרומאים לא אישרו גזר דין מוות של בית דין יהודי באותם
זמנים). ואם היה פסק דין כזה, מה משנה העובדה שישוע אינו רב מוכר על ידם? ואם כבר
ניתן גזר דין הסקילה, לשם מה היה צריך להתייעץ עם ישוע, הואיל וברגע שפסק הדין
ניתן על ידי בית המשפט, גזר הדין הפך לבר אכיפה. וגם אילו שאלו את דעתו, כדי
לנסותו, כדברי הפסוק, לא ייתכן שלתשובה מטעמו היה כוח לשנות את גזר הדין. לפיכך
אין היגיון בסיפור הזה. האם הגיוני שאישה נידונה לסקילה, ולפני שגזר הדין מבוצע,
השופטים בוחנים את ישוע על מנת לשמוע את דעתו, ותשובתו משכנעת אותם לא לבצע את
העונש?! שטויות! מיתולוגיה אוונגליסטית.
פסוק 9: "כְּשָׁמְעָם זֹאת יָצְאוּ אֶחָד
אֶחָד, הָחֵל מֵהַזְּקֵנִים. הוּא נוֹתַר לְבַדּוֹ וְהָאִשָּׁה עוֹדֶנָּה
בִּמְקוֹמָהּ".
אילו, לעומת זאת, הם הביאו את האישה לשם מבלי
שדנו אותה עדיין, הם לא היו יכולים לסקול אותה על פי דין התורה. מה ההיגיון בכך
שהם הלכו משם, השאירו אותה לבדה עם ישוע והותירו אצל הקורא הנוצרי המסכן את הרושם
שלולא דבריו של ישוע, האישה הייתה נרגמת באבנים? סיפור גרוע! (בתיקון האוונגליונים
הכוונה היא שהסיפור המסופר עבר מניפולציות כדי להאיר את היהודים באור רע).
פסוקים 12-13: "12 יֵשׁוּעַ הוֹסִיף לְדַבֵּר
אֲלֵיהֶם וְאָמַר: "אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי לֹא
יִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ: 13 אָמְרוּ לוֹ
הַפְּרוּשִׁים: "אַתָּה מֵעִיד עַל עַצְמְךָ; עֵדוּתְךָ אֵינֶנָּה
נֶאֱמָנָה".
הו ישוע, מה נעשה עכשיו? אני חמור בענני הרקיע
החדש אבל אני לא האיש השני של הגאולה. בכל מקרה מי שהולך אחריי לא ילך בחושך אלא
יהיה לו אור חיים בזכות הגואל חיים. לכל המילים האלה שהם שמו בפיך, כדי לשפוך אותן
על היהודים ולשכנע את הבורים שיש לה' יתברך בן אלוהי, אין סוף טוב.
ישוע פונה אלי בנוגע לפסוק 28 המתייחס להרמת
"בן האדם" והוא פסוק נבואי המתייחס לגואל חיים: הבט, פרץ, חשבתי שאני
המשיח מן המשנה אודות שבעת הדברים, אך במקום זאת הייתי האיל ממשנת 10 (13) הדברים,
אילו של יצחק. בהיותי האיש השני של הגאולה, רק האדם השלישי והאחרון מתקן את הכול.
פנה לאברהם, פנה למשה, פנה לגואל חיים וגם אני כאן. חפור ומצא את האוצרות שמתגלים
בתיקון, וכשאתה לא יכול, אני אדבר.
עלינו להסתגל לסימנים בחלומו של ג'יוזפה, שבו
מסביר פרץ לקהל חכם שיש להשליך יותר ממחצית האוונגליון הרביעי, כולל משפטים
רבים שבהם ישוע מדבר בגוף ראשון.
לכן יש למחוק ביטויים כמו "אני אור
העולם" מן האוונגליון. ישוע היה מאוד עניו וחד ואמר דברים נכונים, לפעמים גם
חזקים, אבל לא כדי לרומם את עצמו. האוונגליון הרביעי אימץ סגנון כזה כדי לאמת את
טבעו האלוהי של כריסטו ולבזות את היהודים. אפילו דבריו של יוחנן המטביל באוונגליון
הרביעי הנאמרים בגוף ראשון עברו מניפולציות.
פסוק 19: "שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "אֵיפֹה
אָבִיךָ?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "גַּם אוֹתִי גַּם אֶת אָבִי אֵינְכֶם
מַכִּירִים. אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי, גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם
מַכִּירִים".
היהודים חשבו שישוע מדבר על אביו, יוסף?!
שטויות! ואכן, היהודים אמרו מאוחר יותר "יש לנו רק אבא אחד, ה'". הסיפור
מנסה ללעוג את היהודים! יש למחקו מאוונגליון.
פסוק 20: "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
דִּבֵּר בְּלִשְׁכַּת הָאוֹצָר, כַּאֲשֶׁר לִמֵּד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְלֹא
תָּפַס אוֹתוֹ אִישׁ מִפְּנֵי שֶׁטֶּרֶם הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ".
סיבה נוספת להאשים את היהודים: הם רצו להרוג את
ישוע אבל עדיין לא יכלו לעשות זאת, כי לא הגיע הזמן לכך. למחוק מהאוונגליון.
פסוק 21: "הוֹסִיף יֵשׁוּעַ וְאָמַר
לָהֶם: "אֲנִי הוֹלֵךְ וְאַתֶּם תְּחַפְּשׂוּ אוֹתִי, בְּרַם בְּחַטַּאתְכֶם
תָּמוּתוּ. אֶל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָבוֹא".
משפט מכוער! יש למחוק מהאוונגליון. אין כאן שום
שיעור.
פסוק 22: "הֵם אָמְרוּ: "הַאִם
יַהֲרֹג אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר 'אֶל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ אֵינְכֶם
יְכוֹלִים לָבוֹא'?".
אם ישוע אמר: "אל אשר אני הולך אינכם
יכולים לבוא", מה קשורה לכך ההתאבדות? שום כלום. זהו משפט מכוער כדי להציג את
היהודים כטיפשים. למחוק מהאוונגליון.
פסוק 23: "אָמַר לָהֶם: "אַתֶּם
מִלְּמַטָּה; אֲנִי מִלְמַעְלָה. אַתֶּם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה; אֲנִי אֵינֶנִּי מִן
הָעוֹלָם הַזֶּה".
למחוק מן האוונגליון. לא רק שהמשפט הוא יהיר
אלא הוא גם שקרי. איזה שיעור הוא נותן?
פסוק 24: "לָכֵן אָמַרְתִּי לָכֶם
שֶׁתָּמוּתוּ בַּחֲטָאֵיכֶם; שֶׁכֵּן אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים כִּי אֲנִי הוּא,
מוֹת תָּמוּתוּ בַּחֲטָאֵיכֶם".
למחוק מן האוונגליון. ישוע לא אמר משפטים
יהירים כל כך.
פסוק 25: "שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "מִי
אַתָּה?". הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר אֲלֵיכֶם
גַּם מֵרֵאשִׁית".
למחוק מן האוונגליון. האוונגליון הרביעי המציא
מאפס את הביטויים האלה. לא מדובר בישוע האמיתי שמדבר.
פסוקים 26-27: "26 רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְדַבֵּר
עֲלֵיכֶם וְלִשְׁפֹּט, אֲבָל שׁוֹלְחִי אֱמֶת וַאֲנִי אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי
מִמֶּנּוּ, זֹאת אֲנִי מְדַבֵּר אֶל הָעוֹלָם: 27 הֵם לֹא הֵבִינוּ שֶׁדִּבֵּר
אֲלֵיהֶם עַל הָאָב".
אז על מי הם חשבו שישוע מדבר, על זאוס?
פסוק 28: "אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ:
"כַּאֲשֶׁר תָּרִימוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם אָז תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי הוּא וְכִי
אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה דָּבָר מִתּוֹךְ עַצְמִי, אֶלָּא עַל־פִּי מַה שֶּׁלִּמְּדַנִי
אָבִי - אֶת זֹאת אֲנִי מְדַבֵּר".
כאשר העולם יכיר ב"בן האדם", הגואל
האחרון, חיים, אז, ולא לפני כן, הוא יבין מי באמת היה ישוע, האיש השני של הגאולה,
האהוב על ידי ה' בשל ענוותו ורוח ההקרבה שלו למען ישועת עמו. מדברי ישוע
באוונגליון הרביעי, עם זאת, כולם מבינים דברים לא נכונים ומסיקים דברים לא נכונים.
פסוק 29: "וְשׁוֹלְחִי הֲרֵיהוּ אִתִּי.
הוּא לֹא עֲזָבַנִי לְבַדִּי, כִּי אֶת הַטּוֹב בְּעֵינָיו אֲנִי עוֹשֶׂה
תָּמִיד".
גם אם ישוע אמר: "אלי, אלי, למה
שבקתני?", האל לעולם לא עזב את ישוע ואף העלה אותו בסימן התחייה.
פסוקים 30-32: "30 כְּשֶׁאָמַר אֶת
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֶאֱמִינוּ בּוֹ רַבִּים: 31 אָמַר יֵשׁוּעַ אֶל
הַפְּרוּשִׁים שֶׁהֶאֱמִינוּ לוֹ: "אִם תַּעַמְדוּ בִּדְבָרִי, תַּלְמִידַי
אַתֶּם בֶּאֱמֶת: 32 וְתֵדְעוּ אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמֶת תְּשַׁחְרֵר אֶתְכֶם".
הכול הוזז לתקופת הגאולה השלמה, כי עד אז,
היהודים שהאמינו בברית החדשה הנוצרית לא מצאו את האמת אלא דוקטרינות שקר ועבודת אלילים,
מה שגרם להם ליפול בחטא העבודה הזרה. הכול חוץ מאמת משחררת.
פסוק 33: "הֵשִׁיבוּ לוֹ: "זֶרַע
אַבְרָהָם אֲנַחְנוּ וּמֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ מְשֻׁעְבָּדִים לְאִישׁ. מַדּוּעַ
אַתָּה אוֹמֵר 'בְּנֵי חוֹרִין תִּהְיוּ'?".
איזה יהודי היה משיב ש"מעולם לא היינו
משועבדים לאיש"? בלתי אפשרי, הרי "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה'
אלוהינו משם". למחוק מהאוונגליון.
פסוק 34-36: "34 עָנָה לָהֶם יֵשׁוּעַ:
"אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל עוֹשֵׂה חֵטְא עֶבֶד הוּא לַחֵטְא. 35
וְאֵין הָעֶבֶד שׁוֹכֵן בַּבַּיִת לְעוֹלָם; הַבֵּן שׁוֹכֵן לְעוֹלָם: 36 לָכֵן
אִם הַבֵּן מְשַׁחְרֵר אֶתְכֶם, בֶּאֱמֶת בְּנֵי חוֹרִין תִּהְיוּ".
הביטויים האלה לא הגיוניים. העובדה שמי שחוטא
הוא עבד לחטא ידועה לכולם, אבל מה הקשר להבדל בין העבד ששוכן בבית לבין הבן ששוכן
בבית? אני לא מבין את העניין. כמעט נדמה שישוע רוצה לומר: "אני מבית האב,
כלומר ממלכות השמים, ולשם אני צריך לחזור. לכן אם אשחרר מישהו מחטאו, השחרור
יתקבל, ואותו אדם יהיה חופשי מעונשים".
העניין הושלם בזמן השופט המשוח במלכות השמים,
הגואל חיים. כאשר הוא משחרר נשמה, נשמה זו הופכת לחופשיה באמת.
פסוק 37: "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּרַע
אַבְרָהָם אַתֶּם. וְאוּלָם מְבַקְשִׁים אַתֶּם לַהֲרֹג אוֹתִי, כִּי אֵין
לִדְבָרִי מָקוֹם בְּקִרְבְּכֶם".
איזו משמעות יש ל"מבקשים אתם להרוג אותי,
כי אין לדברי מקום בקרבכם"? מדובר בעוד עניין חסר משמעות באוונגליון הרביעי
השנוא הזה. כאשר ישוע דיבר בקוד אב-בן, בן האדם, האב נמצא בי ואני באב, אתם מן
העולם הזה, אני מהעולם האחר וכו', מי לא יתבלבל?
פסוק 38: "אֲנִי מְדַבֵּר אֶת אֲשֶׁר
רָאִיתִי אֵצֶל הָאָב; אַתֶּם עוֹשִׂים מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם אֵצֶל
אֲבִיכֶם".
מילים שפוגעות בשמיעה.
פסוק 39: "הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לוֹ:
"אַבְרָהָם הוּא אָבִינוּ". אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אִם בְּנֵי
אַבְרָהָם אַתֶּם, עֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂי אַבְרָהָם".
ישוע צודק!
פסוקים 40-41: "40 אֶלָּא שֶׁכָּעֵת
אַתֶּם רוֹצִים לַהֲרֹג אוֹתִי, אִישׁ שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הָאֱמֶת אֲשֶׁר
שָׁמַעְתִּי אֵצֶל הָאָב. זֹאת לֹא עָשָׂה אַבְרָהָם: 41 אַתֶּם עוֹשִׂים אֶת
מַעֲשֵׂי אֲבִיכֶם?" אָמְרוּ לוֹ: "לֹא יַלְדֵי זְנוּנִים אֲנַחְנוּ.
יֵשׁ לָנוּ אָב אֶחָד – הָאֱלֹהִים".
למען האמת, איני מבין את העניין: מה קשורה
התשובה "לא ילדי זנונים אנחנו" לשאלה "אתם עושים מעשי אביכם?"
ומה הקשר בין להיוולד לזנונים, לכך שיש רק אבא אחד, האל? שמישהו יאיר אותי בבקשה.
פסוק 42: "הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ:
"אִלּוּ אֱלֹהִים הָיָה אֲבִיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי, שֶׁכֵּן אֲנִי מֵאֵת
הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי. הֵן לֹא מֵעַצְמִי בָּאתִי; הוּא שְׁלָחַנִי".
למחוק מהאוונגליון. האוונגליון הרביעי עושה
הכול כדי להדגיש את האלהת המשיח המסכן דרך דברים היוצאים מפיו. האם משה רבנו או
הגואל האחרון חיים היו מדברים ככה?! "אני מאת האלהים יצאתי ובאתי":
מדובר בתוספת או בשינוי קטן היוצרים עבודת אלילים וסותרים את הענווה האמיתית של
ישוע.
פסוק 43: "מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְבִינִים
אֶת דִּבּוּרִי? מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרִי".
הסיבה פשוטה, כי שפתו לא הייתה מובנת ולעיתים
נראו דבריו כחילול השם ממש. נכון שהאוונגליון הרביעי משתמש בשפה מבלבלת, מעוותת
וחסרת פרופורציה, ונכון גם שדברי ישוע לא הובנו על ידי איש, כולל התלמידים, וזאת
על אף שאמר דברים הגיוניים, אך ישוע של האוונגליון הרביעי הוא ישוע שקרי שנוצר על
ידי הלוגוס האלילי. דבריו נכתבו לאחר שנים עם תוספות ומניפולציות של מספר מחברים.
הסכסוך בין הכנסייה המתהווה בעולם היהודי לבין היהודים המסורתיים הלך וגבר.
האוונגליון הרביעי הוא שחזור כוזב, דרך הלוגוס, שמעלה את המשיח האלילי ויורק שנאה
על היהודים שלא קיבלו (ולעולם לא יקבלו) את הטבע האלילי של ישוע. לפיכך יש להתעמק,
להשליך את השקר ולהסביר מחדש את הטקסט בהתאם לאמונתו של ישוע, לשליחות המשיחית
האמיתית של ישוע ולענווה האמיתית של ישוע, כפי שהתקבלה מן הסימנים השלמים בזכות
הגואל חיים.
פסוק 44: "אַתֶּם מֵאֲבִיכֶם הַשָֹטָן
וְאֶת מַאֲוַיֵּי אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. הוּא רוֹצֵחַ הָיָה
מֵרֵאשִׁית וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ. מִדֵּי דַּבְּרוֹ שֶׁקֶר,
מִתּוֹךְ יֵשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ יְדַבֵּר, כִּי שַׁקְרָן הוּא וַאֲבִי
הַשֶּׁקֶר".
דברים רעים, רעים מאוד. יש כאן גם פרשנות כלשהי
המתייחסת לשטן שאינה עומדת, מבולבלת ואינה מלמדת דבר. למחוק מהאוונגליון.
פסוק 47: "זֶה אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים
שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים. אַתֶּם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים, כִּי אֵינְכֶם מֵאֵת
הָאֱלֹהִים".
נוצרים לימדו כבר 2000 שנה שיהודים אינם
"מאת האלהים" כי הם לא מאמינים שישוע הוא אל, בעוד שהנוצרים הינם
"מאת האלהים" כי הם מאמינים שישוע הוא אל. למחוק מהאוונגליון.
עם זאת, יש פסוקים באוונגליון הרביעי, כפסוק
הזה, שאם היו מוסברים היטב, הם היו מבטלים כל אפשרות של האלהה. ישוע מסביר: 'אני
אומר שאני מאת האלוהים כי אני מקשיב לדברי האל, בעוד שאתם, שאינכם מקשיבים לדברי
האל, אינכם מאת האלוהים'. אין כאן האלהה. כך גם כאשר ישוע מסביר שהוא לא מחלל את
השם בכך שהוא מכריז על עצמו "בן האל" כי הוא מתייחס למשמעות המוזכרת
בתורה: "בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים, י"ד, 1),
"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות, ד', 22) וכו'.
הנצרות התיאולוגית, במקום להעריך את המהות
האמיתית של ההסברים הנכונים הללו, מתייחסת אליהם כאילו היו בדיחות שנועדו להצדיק
את גישת היהודים האטומה. זו טיפשות גהינומית מצד אבות הכנסייה להתייחס באופן
מילולי למה שישוע עצמו ביקש שלא יתייחסו אליו מילולית. גם לאחר שקם לתחייה אמר
ישוע "אֶל אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם" (יוחנן, כ', 17) וכו', אך מי הקשיב לו?
אני חושב שהגיע הזמן, נוצרים מכל העולם, לשים לב לאטימותכם ביחס להאלהה התיאולוגית
השקרית שמילאה את פיכם בעבודת אלילים, וחמור מכך, את ליבכם, במשך 2000 שנה! עזבו
את האטימות היהודית שהיא בעיה בין עם ישראל לאלוהים, לא שלכם.
פסוק 48: "הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ אֵלָיו:
"הַאִם לֹא צָדַקְנוּ בְּאָמְרֵנוּ שֶׁשּׁוֹמְרוֹנִי אַתָּה וְשֵׁד
בְּךָ?".
מה הקשר בין היותך שומרוני לבין היות שד בתוכך?
פסוק 49: "עָנָה יֵשׁוּעַ: "אֲנִי
אֵין בִּי שֵׁד, אֶלָּא שֶׁמְּכַבֵּד אֲנִי אֶת אָבִי וְאַתֶּם בָּזִים לִי".
מה הקשר בין "אין בי שד" לבין כיבוד
האב?
פסוק 51: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר
לָכֶם, אִם יִשְׁמֹר אִישׁ אֶת דְּבָרִי לֹא יִרְאֶה מָוֶת לְעוֹלָם".
כבר הוסבר. העניין מתממש רק בגאולה השלמה בזכות
הסימן השלם של תחיית הצדיק חיים.
פסוק 52: "אָמְרוּ לוֹ: "כָּעֵת
נוֹכַחְנוּ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ בְּךָ שֵׁד. אַבְרָהָם מֵת, וְכֵן גַּם הַנְּבִיאִים,
וְאַתָּה אוֹמֵר 'אִם יִשְׁמֹר אִישׁ אֶת דְּבָרִי לֹא יִטְעַם מָוֶת
לְעוֹלָם'".
חוצפה אוונגליסטית. למחוק מהאוונגליון.
פסוק 53: "הַאִם אַתָּה גָּדוֹל
מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁמֵּת? גַּם הַנְּבִיאִים מֵתוּ. מָה אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת
עַצְמְךָ?".
למחוק מהאוונגליון.
פסוק 54: "עָנָה יֵשׁוּעַ: "אִם
אֲנִי נוֹתֵן כָּבוֹד לְעַצְמִי, כְּבוֹדִי אֵין בּוֹ כְּלוּם. אָבִי, אֲשֶׁר
אַתֶּם אוֹמְרִים עָלָיו 'הוּא אֱלֹהֵינוּ', הוּא הַמְכַבֵּד אוֹתִי".
למחוק מהאוונגליון.
פסוק 55: "וְאַתֶּם אֵינְכֶם מַכִּירִים
אוֹתוֹ, אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ. אִם אֹמַר שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתוֹ
אֶהְיֶה שַׁקְרָן כְּמוֹכֶם. בְּרַם אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ וְשׁוֹמֵר אֶת
דְּבָרוֹ".
למחוק מהאוונגליון.
פסוק 56: "אַבְרָהָם אֲבִיכֶם שָׂשׂ
לִרְאוֹת אֶת יוֹמִי, וְאָכֵן רָאָה וְשָׂמַח".
אני לא יודע אם ישוע החשיב את עצמו לאילו של
יצחק או לא, אבל כאן ניתן לראות שה"יום" של ישוע הוא בסימן קורבנו
ותחייתו. בזכות אותו הקורבן הפכה גזירת החורבן על העם לגלות, ולכן ישנה התאמה בין
אושרו של אברהם אבינו בהצלת יצחק מהמזבח לבין האיל שהוקרב במקום יצחק אבינו. אנו
מבינים זאת עכשיו, אבל לפני 2000 שנה הייתה זו רק סיבה
לבלבול. אני לא חושב שישוע אמר את המשפט, כי הוא לא יכול היה להסביר אותו.
פסוק 58: "הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ:
"אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי
הוּא".
בסימן האיל שהמשנה הכריזה שנברא לפני שבת
הבריאה, אבל באוונגליון אין הדבר הגיוני ואין לו מקום. למחוק!
פסוק 59: "מִשּׁוּם כָּךְ הֵרִימוּ
אֲבָנִים לְהַשְׁלִיךְ עָלָיו, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁוּעַ הִסְתַּתֵּר וְיָצָא מִבֵּית
הַמִּקְדָּשׁ".
סיפור מכוער!
פרק ט'
"1 כַּאֲשֶׁר עָבַר בְּדַרְכּוֹ רָאָה אִישׁ עִוֵּר מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ:
2 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו: "רַבִּי, מִי חָטָא שֶׁהוּא נוֹלַד עִוֵּר?
הוּא אוֹ הוֹרָיו?" 3 עָנָה יֵשׁוּעַ: "לֹא הוּא חָטָא וְלֹא הוֹרָיו;
אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּגָּלוּ בּוֹ פָּעֳלֵי אֱלֹהִים: 4 עָלֵינוּ לִפְעֹל
אֶת פָּעֳלֵי שׁוֹלְחִי כָּל עוֹד יוֹם. יָבוֹא לַיְלָה וְאָז לֹא יוּכַל אִישׁ
לִפְעֹל: 5 בְּעוֹדֶנִּי בָּעוֹלָם אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם: 6 אַחֲרֵי אָמְרוֹ זֹאת
יָרַק עַל הָאֲדָמָה וְעָשָׂה טִיט מִן הָרוֹק; מָרַח אֶת הַטִּיט עַל עֵינֵי
הָעִוֵּר: 7 וְאָמַר אֵלָיו: "לֵךְ וּרְחַץ בִּבְרֵכַת הַשִּׁלּוֹחַ"
[שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שָׁלוּחַ]. הָלַךְ וְרָחַץ, וּבָא כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה: 8 אָמְרוּ
הַשְּׁכֵנִים וְאוֹתָם הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּהוּ קֹדֶם לָכֵן בִּהְיוֹתוֹ קַבְּצָן:
"הֲלֹא זֶהוּ שֶׁיָּשַׁב וְקִבֵּץ נְדָבוֹת": 9 אֵלֶּה אָמְרוּ: "זֶה
הוּא", וְאֵלֶּה אָמְרוּ: "לֹא, הוּא רַק דּוֹמֶה לוֹ." הוּא
עַצְמוֹ אָמַר: "אֲנִי הוּא": 10 לְפִיכָךְ שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ:
"אֵיךְ נִפְקְחוּ עֵינֶיךָ": 11 הֵשִׁיב לָהֶם וְאָמַר: "אִישׁ
אֲשֶׁר שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ עָשָׂה טִיט, מָרַח עַל עֵינַי וְאָמַר לִי, 'לֵךָ וּרְחַץ
בִּבְרֵכַת הַשִּׁלּוֹח'. הָלַכְתִּי וּלְאַחַר שֶׁרָחַצְתִּי רָאִיתִי": 12
שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "אֵיפֹה הוּא?". הֵשִׁיב: "אֵינֶנִּי
יוֹדֵעַ". 13 הֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל הַפְּרוּשִׁים, אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה
עִוֵּר קֹדֶם לָכֵן. 14 וְהַיּוֹם שֶׁעָשָׂה יֵשׁוּעַ אֶת הַטִּיט וּפָקַח אֶת
עֵינָיו הָיָה יוֹם שַׁבָּת: 15 שְׁאָלוּהוּ גַּם הַפְּרוּשִׁים אֵיךְ נִפְקְחוּ
עֵינָיו. אָמַר לָהֶם: "טִיט מָרַח עַל עֵינַי וְרָחַצְתִּי, וַהֲרֵינִי
רוֹאֶה": 16 אָמְרוּ כַּמָּה מִן הַפְּרוּשִׁים: "הָאִישׁ הַזֶּה
אֵינֶנּוּ מֵאֵת אֱלֹהִים, כִּי אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת." אֲחֵרִים
אָמְרוּ: "אֵיךְ יָכוֹל אִישׁ חוֹטֵא לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת כָּאֵלֶּה?"
מַחֲלֹקֶת נָפְלָה בֵּינֵיהֶם: 17 עַל כֵּן הוֹסִיפוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הָאִישׁ
שֶׁהָיָה עִוֵּר: "מָה אַתָּה אוֹמֵר עָלָיו עַל שֶׁפָּקַח אֶת עֵינֶיךָ?"
הֵשִׁיב וְאָמַר: "נָבִיא הוּא": 18 בְּכָל זֹאת, רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים
לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁהָיָה עִוֵּר וְנִפְקְחוּ עֵינָיו. לְבַסּוֹף קָרְאוּ לְהוֹרָיו
שֶׁל הַנִּרְפָּא: 19 וְשָׁאֲלוּ אוֹתָם: "הַאִם זֶהוּ בִּנְכֶם שֶׁאַתֶּם
אוֹמְרִים כִּי נוֹלַד עִוֵּר? אִם כֵּן, אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא רוֹאֶה עַכְשָׁו: 20
הֵשִׁיבוּ הוֹרָיו וְאָמְרוּ: "אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי זֶה בְּנֵנוּ וְכִי
נוֹלַד עִוֵּר: 21 אֲבָל אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא רוֹאֶה עַכְשָׁו
אוֹ מִי פָּקַח אֶת עֵינָיו; אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים. שַׁאֲלוּ נָא אוֹתוֹ! הוּא
מְבֻגָּר וִידַבֵּר בְּעַד עַצְמוֹ". 22 אֶת זֹאת אָמְרוּ הוֹרָיו מִשּׁוּם
שֶׁפָּחֲדוּ מֵרָאשֵׁי הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר כְּבָר הֶחֱלִיטוּ לְנַדּוֹת אֶת כָּל
מִי שֶׁיּוֹדֶה כִּי הוּא הַמָּשִׁיחַ: 23 לָכֵן אָמְרוּ הוֹרָיו: "הוּא
מְבֻגָּר; שַׁאֲלוּ נָא אוֹתוֹ: 24 קָרְאוּ שֵׁנִית אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִוֵּר
וְאָמְרוּ: "תֵּן כָּבוֹד לֵאלֹהִים. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה
אִישׁ חוֹטֵא הוּא": 25 הֵשִׁיב לָהֶם הַנִּרְפָּא: "אִם חוֹטֵא הוּא
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. דָּבָר אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: הָיִיתִי עִוֵּר וְעַכְשָׁו אֲנִי
רוֹאֶה": 26 הוֹסִיפוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: " מֶה עָשָׂה לְךָ? אֵיךְ
פָּקַח אֶת עֵינֶיךָ": 27 עָנָה לָהֶם: "כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם וְלֹא
שְׁמַעְתֶּם. לָמָּה תִּרְצוּ לִשְׁמֹעַ עוֹד פַּעַם? גַּם אַתֶּם רוֹצִים
לִהְיוֹת תַּלְמִידָיו?": 28 חֵרְפוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ: "אַתָּה
תַּלְמִידוֹ! אֲנַחְנוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל מֹשֶׁה!: 29 אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים
שֶׁאֱלֹהִים דִּבֵּר אֶל מֹשֶׁה, אֲבָל זֶה - אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מֵאַיִן
הוּא": 30 הֵשִׁיב הָאִישׁ וְאָמַר לָהֶם: "אָכֵן הַפְלֵא וָפֶלֶא שֶׁאֵינְכֶם
יוֹדְעִים מֵאַיִן הוּא, וַהֲרֵי הוּא פָּקַח אֶת עֵינַי!: 31 אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים
שֶׁאֱלֹהִים אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְחוֹטְאִים, אֲבָל לְאָדָם יְרֵא אֱלֹהִים וְעוֹשֵׂה
רְצוֹנוֹ הוּא שׁוֹמֵעַ: 32 מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמַע שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּקַח עֵינֵי
עִוֵּר מִלֵּדָה: 33 לוּלֵא הָיָה הוּא מֵאֵת אֱלֹהִים, לֹא הָיָה יָכוֹל
לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה": 34 הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לוֹ: "אַתָּה בִּכְלָל
בַּחֵטְא נוֹלַדְתָּ וְאַתָּה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ?!" וּדְחָפוּהוּ הַחוּצָה:
35 יֵשׁוּעַ שָׁמַע כִּי דְּחָפוּהוּ הַחוּצָה, וּכְשֶׁפָּגַשׁ אוֹתוֹ שָׁאַל:
"הַאִם אַתָּה מַאֲמִין בְּבֶן־הָאָדָם?": 36 הֵשִׁיב הָאִישׁ: "וּמִי הוּא,
אֲדוֹנִי? - לְמַעַן אַאֲמִין בּוֹ": 37 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "גַּם
רָאִיתָ אוֹתוֹ וְגַם הַמְדַבֵּר אִתְּךָ זֶה הוּא!": 38 עָנָה הָאִישׁ:
"אֲנִי מַאֲמִין, אֲדוֹנִי", וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ. 39 אָמַר יֵשׁוּעַ:
"אֲנִי בָּאתִי לָעוֹלָם הַזֶּה לְשֵׁם מִשְׁפָּט, כְּדֵי שֶׁהַלֹּא־רוֹאִים
יִּרְאוּ, וְהָרוֹאִים יִהְיוּ לְעִוְרִים": 40 שָׁמְעוּ זֹאת כַּמָּה מִן הַפְּרוּשִׁים
שֶׁהָיוּ אִתּוֹ. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "הַאִם גַּם אָנוּ עִוְרִים?": 41
אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אִלּוּ הֱיִיתֶם עִוְרִים לֹא הָיָה בָּכֶם חֵטְא.
אֲבָל כָּעֵת, בְּאָמְרְכֶם 'אֲנַחְנוּ רוֹאִים', עוֹמֶדֶת חַטַּאתְכֶם".
פסוק 5: "בְּעוֹדֶנִּי בָּעוֹלָם אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם".
תוספת שלא נאמרה על ידי ישוע.
פסוק 35: "יֵשׁוּעַ שָׁמַע כִּי דְּחָפוּהוּ הַחוּצָה,
וּכְשֶׁפָּגַשׁ אוֹתוֹ שָׁאַל: "הַאִם אַתָּה מַאֲמִין
בְּבֶן־הָאָדָם?".
למחוק – זו תוספת.
פסוק 36: "הֵשִׁיב הָאִישׁ: "וּמִי הוּא, אֲדוֹנִי? -
לְמַעַן אַאֲמִין בּוֹ".
למחוק – זו תוספת.
פסוק 37: "אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "גַּם רָאִיתָ אוֹתוֹ וְגַם
הַמְדַבֵּר אִתְּךָ זֶה הוּא!".
למחוק – זו תוספת.
פסוק 38: "עָנָה הָאִישׁ: "אֲנִי מַאֲמִין,
אֲדוֹנִי", וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ".
(בטקסט האיטלקי יש תוספת בסוף הפסוק: e lo adorò"" - "וסגד לו" – אין זה אפשרי! ישוע מעולם לא נתן לאף
אחד לסגוד לו. מניפולציה!).
פרק י'
"1 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס אֶל
מִכְלָא הַצֹּאן דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר, אֶלָּא מְטַפֵּס בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, גַּנָּב
הוּא וְשׁוֹדֵד: 2 הַנִּכְנָס דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הוּא רוֹעֵה הַצֹּאן: 3 לוֹ יִפְתַּח
שׁוֹמֵר הַשַּׁעַר, וְהַצֹּאן שׁוֹמְעוֹת בְּקוֹלוֹ. הוּא קוֹרֵא לְצֹאנוֹ בְּשֵׁם
וּמוֹצִיא אוֹתָן: 4 לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ הוּא הוֹלֵךְ
לִפְנֵיהֶן וְהַצֹּאן הוֹלְכוֹת אַחֲרָיו, כִּי מַכִּירוֹת הֵן אֶת קוֹלוֹ: 5
אַחֲרֵי זָר לֹא תֵּלַכְנָה כִּי אִם תִּבְרַחְנָה מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן
מַכִּירוֹת אֶת קוֹלָם שֶׁל זָרִים": 6 אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה אָמַר לָהֶם
יֵשׁוּעַ, אַךְ הֵם לֹא הֵבִינוּ אֶת פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיהֶם: 7
הוֹסִיף יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֲנִי הוּא
שַׁעַר הַצֹּאן: 8 כָּל אֲשֶׁר בָּאוּ לְפָנַי גַּנָּבִים הֵם וְשׁוֹדְדִים,
וְהַצֹּאן לֹא שָׁמְעוּ לָהֶם: 9 אֲנִי הַשַּׁעַר. אִישׁ אִם יִכָּנֵס דַּרְכִּי -
יִוָּשַׁע; הוּא יִכָּנֵס וְיֵצֵא וְיִמְצָא מִרְעֶה: 10 אֵין הַגַּנָּב בָּא
אֶלָּא לִגְנֹב וְלַהֲרֹג וּלְהַשְׁמִיד. אֲנִי בָּאתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם
חַיִּים וּבְשֶׁפַע שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם: 11 אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. הָרוֹעֶה
הַטּוֹב נוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד הַצֹּאן: 12 הַשָֹכִיר, שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹעֶה
וְהַצֹּאן אֵינָן צֹאנוֹ, כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַזְּאֵב בָּא, עוֹזֵב אֶת הַצֹּאן
וּבוֹרֵחַ וְהַזְּאֵב חוֹטֵף וּמְפַזֵּר אוֹתָן: 13 שֶׁכֵּן הַבּוֹרֵחַ אֵינוֹ
אֶלָּא שָׂכִיר וְאֵין הוּא דּוֹאֵג לַצֹּאן: 14 אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. אֲנִי
מַכִּיר אֶת שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי מַכִּירִים אוֹתִי: 15 כְּשֵׁם שֶׁהָאָב מַכִּיר
אוֹתִי וַאֲנִי מַכִּיר אֶת הָאָב; וְאֶת נַפְשִׁי נוֹתֵן אֲנִי בְּעַד הַצֹּאן:
16 גַּם צֹאן אֲחֵרוֹת יֵשׁ לִי, אֲשֶׁר אֵינָן מִן הַמִּכְלָא הַזֶּה. עָלַי
לְהַנְהִיג גַּם אוֹתָן. הֵן אֶת קוֹלִי תִּשְׁמַעְנָה וְיִהְיֶה עֵדֶר אֶחָד
וְרוֹעֶה אֶחָד: 17 מִשּׁוּם כָּךְ אוֹהֵב אוֹתִי הָאָב: מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי נוֹתֵן
אֶת נַפְשִׁי וְאֶקַּח אוֹתָהּ שׁוּב: 18 אִישׁ לֹא נָטַל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי,
אֶלָּא שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אוֹתָהּ מֵעַצְמִי. יֵשׁ לִי סַמְכוּת לָתֵת אוֹתָהּ
וְיֵשׁ לִי סַמְכוּת לָקַחַת אוֹתָהּ שׁוּב. אֶת הַמִּצְוָה הַזֹּאת קִבַּלְתִּי
מֵאֵת אָבִי": 19 שׁוּב נָפְלָה מַחֲלֹקֶת בֵּין הַשּׁוֹמְעִים בִּגְלַל
דְּבָרָיו אֵלֶּה: 20 אָמְרוּ רַבִּים מֵהֶם: "שֵׁד בּוֹ; הוּא מְשֻׁגָּע.
לָמָּה אַתֶּם מַקְשִׁיבִים אֵלָיו?": 21 אֲחֵרִים אָמְרוּ: "אֵלֶּה
אֵינָן מִלִּים שֶׁל אֲחוּז שֵׁד. הַאִם יָכוֹל שֵׁד לִפְקֹחַ עֵינֵי
עִוְרִים?": 22 אוֹתָהּ עֵת חָגְגוּ בִּירוּשָׁלַיִם אֶת חַג הַחֲנֻכָּה.
חֹרֶף הָיָה: 23 כַּאֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאוּלָם
שְׁלֹמֹה: 24 הִקִּיפוּהוּ פְּרוּשִׁים וְאָמְרוּ לוֹ: "עַד מָתַי תַּחֲזִיק
אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּמֶתַח? אִם אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, אֱמֹר לָנוּ בְּבֵרוּר": 25 הֵשִׁיב
לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמַרְתִּי לָכֶם וְאֵינְכֶם מַאֲמִינִים. הַמַּעֲשִׂים
שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּשֵׁם אָבִי - אֵלֶּה מְעִידִים עָלַי: 26 אַךְ אַתֶּם אֵינְכֶם
מַאֲמִינִים מִשּׁוּם שֶׁאֵינְכֶם מִצֹּאנִי: 27 צֹאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי וַאֲנִי
מַכִּיר אוֹתָן; הֵן הוֹלְכוֹת אַחֲרַי: 28 וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶן חַיֵּי עוֹלָם;
וְלֹא תֹּאבַדְנָה לְעוֹלָם, אַף לֹא יַחֲטֹף אוֹתָן אִישׁ מִיָּדִי: 29 אָבִי
שֶׁנָּתַן אוֹתָן לִי גָּדוֹל מִכֹּל וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לַחֲטֹף אוֹתָן מִיָּד
הָאָב: 30 אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ": 31 שׁוּב הֵרִימוּ אֲבָנִים כְּדֵי לִרְגֹּם
אוֹתוֹ: 32 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "מַעֲשִׂים טוֹבִים רַבִּים הֶרְאֵיתִי
לָכֶם מֵאֵת הָאָב; עַל אֵיזֶה מַעֲשֶׂה מֵהֶם תִּרְגְּמוּנִי?": 33 עָנוּ
לוֹ: "לֹא עַל מַעֲשֶׂה טוֹב נִרְגֹּם אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל חִלּוּל שֵׁם
שָׁמַיִם וְעַל שֶׁבִּהְיוֹתְךָ אָדָם אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ
אֱלֹהִים": 34 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "כְּלוּם לֹא כָּתוּב
בְּתוֹרַתְכֶם, 'אֲנִי־אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם': 35 אִם הוּא אָמַר 'אֱלֹהִים'
לְאֵלֶּה אֲשֶׁר דְּבַר אֱלֹהִים הָיָה אֲלֵיהֶם - וְאֶת הַכָּתוּב אִי אֶפְשָׁר
לְהָפֵר: 36 הַאִם תֹּאמְרוּ אַתֶּם לָזֶה אֲשֶׁר הָאָב קִדְּשׁוֹ וְשָׁלַח אוֹתוֹ
אֶל הָעוֹלָם, 'מְגַדֵּף אַתָּה', מִשּׁוּם שֶׁאָמַרְתִּי 'בֶּן־אֱלֹהִים אֲנִי?':
37 אִם אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂי אָבִי, אַל תַּאֲמִינוּ לִי: 38 אֲבָל אִם
אֲנִי עוֹשֶׂה, אַף אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לִי, הַאֲמִינוּ לַמַּעֲשִׂים,
לְמַעַן תַּכִּירוּ וְתֵדְעוּ שֶׁהָאָב בִּי וַאֲנִי בָּאָב": 39 אָז נִסּוּ
שׁוּב לִתְפֹּס אוֹתוֹ וְהוּא חָמַק מִיָּדָם: 40 הוּא הָלַךְ וְשָׁב אֶל עֵבֶר
הַיַּרְדֵּן, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם הִטְבִּיל יוֹחָנָן בָּרִאשׁוֹנָה,
וְנִשְׁאַר שָׁם: 41 רַבִּים בָּאוּ אֵלָיו. "יוֹחָנָן לֹא עָשָׂה שׁוּם
נֵס", אָמְרוּ, "אַךְ כָּל מַה שֶּׁאָמַר יוֹחָנָן עַל הָאִישׁ הַזֶּה
הָיָה אֱמֶת": 42 וְרַבִּים הֶאֱמִינוּ בּוֹ שָׁם".
פסוק 8: "כָּל אֲשֶׁר בָּאוּ לְפָנַי גַּנָּבִים הֵם
וְשׁוֹדְדִים, וְהַצֹּאן לֹא שָׁמְעוּ לָהֶם".
משפט קשה מאוד אבל נכון – מצב רועי העם, הכוהנים והפרושים באותה עת,
גרם לכך שהעם התרחק מהם במקום להתקרב, וכך היה גם שני דורות לפני הדור של ישוע. עם
זאת, מאחר שבפסוק לא צוין זמן, הקורא יכול להתייחס אליו באופן כללי, מבלי שיוגדרו
טובים ורעים ספציפיים או זמנים ספציפיים.
פסוק 9: "אֲנִי הַשַּׁעַר. אִישׁ אִם יִכָּנֵס דַּרְכִּי -
יִוָּשַׁע; הוּא יִכָּנֵס וְיֵצֵא וְיִמְצָא מִרְעֶה".
בסימנים ההתחלתיים, השליחות המשיחית נועדה לפתוח דלתות של ישועה
לאומות העולם. ישנן דרגות רבות של שפלות בעולם, ומיליוני אנשים מצאו דלתות של
ישועה באמצעות אמונתם בתורת ישוע. עם זאת, זמן פתיחת דלתות הישועה האמיתית והשלמה
הוא רק בגאולה הסופית, בזכות השופט המשוח הנבחר שקם לתחייה, המורה חיים. אנו
החמורים נוערים על מנת לסייע לאנשים למצוא את הדלתות הסופיות והשלמות שתישארנה
בזמן.
פסוקים 10-11: "10 אֵין הַגַּנָּב בָּא אֶלָּא לִגְנֹב
וְלַהֲרֹג וּלְהַשְׁמִיד. אֲנִי בָּאתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם חַיִּים
וּבְשֶׁפַע שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם: 11 אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. הָרוֹעֶה הַטּוֹב
נוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד הַצֹּאן".
ישוע גם אמר: "לֹא נִשְׁלַחְתִּי אֶלָּא אֶל הַצֹּאן
הָאוֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (מתי, ט"ו, 24), ואין ספק שישוע
מסר את נפשו להצלת אחרים. מאז שהיהודים הופצו בעולם, היו להם רועים רבים וטובים,
בעוד שמאז הקמת הכנסייה הקתולית, עולם הרועים הקתולי היה הערמומי, הלוחמני, השקרי,
המושחת, תאב הכוח ורודף הכבוד ומתועב ביותר בהיסטוריה. הפרוטסטנטים נפרדו מן הכנסייה
בדיוק מסיבות אלו, והנצרות שלהם השתפרה בהקשרים אלו. שנאת הפרוטסטנטים לכנסייה
הקתולית וסירובם להכיר באפיפיור כממלא מקום של ישוע עלי אדמות הם יותר ממוצדקים.
פסוק 30: "אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ".
הקשיבו לדברים הבאים היטב, כי הם המפתח לקוד של ישוע. לעשות את
רצון האל פירושו "להיות אחד עם האב". ישוע נשא על עצמו את השליחות
המשיחית ובגלל נמיכות דורו, לישוע ניתנה האפשרות מאת ה' לפעול ולדבר כרצונו (של
ישוע). פירוש הדבר הוא שאת כל מה שהוא אמר או עשה, האל קיבל. ישוע הבין בבירור שזה
כך. ישוע גם ידע שההוראה העיקרית שעליו להקנות לבני העם היא שעליהם להתנהג כבני
האל, ככתוב: "בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים, י"ד,
1). לפיכך הקוד של ישוע מדבר על האל כאב ועל מי שעושה את רצון האב כבן. זהו
כלל לכל היהודים. לישוע הייתה משימה להפוך את הכלל לעמוד התווך של שליחותו.
ישוע, אם כן, הגשים את רצון האב כבן אהוב. אין כאן שום דבר מן האמונה
החדשה של אל אחר, בן האל, שהוא אחד עם אביו פשוטו כמשמעו, אלא אמירה הנוגעת להגדרת
"בן אל" אמיתי - בן שעושה את רצון אביו שבשמיים!
שקלו היטב את הפסוק "אני והאב אחד אנחנו". ישוע לא היה
משוגע, חס ושלום. הוא היה יהודי משכיל בתורה עם ניסיון תורני ואף סודי עצום, אותו
קיבל בבית הספר האיסיי בחינוך בעל רצינות ומשמעת מקסימליות. האם אי פעם הוא היה
אומר שהוא והאל אחד הם?! כאן טמון המפתח לקוד בו השתמש ישוע, כי בכל האוונגליונים
אין משפט המעיד בצורה ישירה ובוטה יותר על עניין הבן והאב. כמובן שאם כוונת ישוע
הייתה לומר שהוא והאל אכן זהים, אזי היהודים ששמעו אותו ולא הבינו את דבריו צדקו
ברצונם לרגום אותו באבנים, השם ישמרנו.
נוצרים, השתכרתם מן הכוס המרירה שישוע היה צריך לשתות. הבינו כעת את
החטא הגדול של היהודים על שהבינו את דברי ישוע במובנם המילולי, מבלי להרהר
במהות כוונותיו.
מי, אם כן, היו יהודי האוונגליון ב-2000 השנים האחרונות?!
פסוק 33: "עָנוּ לוֹ: "לֹא עַל מַעֲשֶׂה טוֹב נִרְגֹּם
אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל חִלּוּל שֵׁם שָׁמַיִם וְעַל שֶׁבִּהְיוֹתְךָ אָדָם אַתָּה
עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ אֱלֹהִים".
יש לציין שבכל המאות האחרונות האמונה הנוצרית של ישוע-האל הצדיקה את
הביקורות היהודיות על האוונגליון הרביעי. נכון הוא שישוע דיבר בקוד המשיחי שלו,
שאם הוא איננו מוסבר, הוא עלול לבלבל, וגם נכון שבין פרושי ירושלים לא הייתה הקשבה
וליבותיהם היו סגורים, אבל גם נכון שחששות הפרושים, שצוינו באוונגליון הרביעי,
התממשו לבסוף בדת החדשה בשל ההאלהה והסטייה מהאמונה המונותיאיסטית האמיתית. כשם
שהיהודים באותה תקופה קיבלו את דבריו של ישוע כפשוטם והאשימו אותו בחילול השם
כשאמר שהוא בן האל, כך, אחרי ישוע, התייחסה הנצרות לדבריו כפשוטם. באוונגליון
הרביעי, עם זאת, תשובותיו של ישוע עונות לתלונות היהודים. הדוגמה הטובה ביותר היא
כאשר הנוצרי אומר כי יש להשתמש במונח "בן האל" באופן בו הוא מוצג בפסוק:
"בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים, י"ד, 1).
פסוקים 34-38: "34 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "כְּלוּם לֹא
כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם, 'אֲנִי־אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם': 35 אִם הוּא אָמַר
'אֱלֹהִים' לְאֵלֶּה אֲשֶׁר דְּבַר אֱלֹהִים הָיָה אֲלֵיהֶם - וְאֶת הַכָּתוּב אִי
אֶפְשָׁר לְהָפֵר: 36 הַאִם תֹּאמְרוּ אַתֶּם לָזֶה אֲשֶׁר הָאָב קִדְּשׁוֹ
וְשָׁלַח אוֹתוֹ אֶל הָעוֹלָם, 'מְגַדֵּף אַתָּה', מִשּׁוּם שֶׁאָמַרְתִּי
'בֶּן־אֱלֹהִים אֲנִי?': 37 אִם אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂי אָבִי, אַל
תַּאֲמִינוּ לִי: 38 אֲבָל אִם אֲנִי עוֹשֶׂה, אַף אִם אֵינְכֶם
מַאֲמִינִים לִי, הַאֲמִינוּ לַמַּעֲשִׂים, לְמַעַן תַּכִּירוּ וְתֵדְעוּ שֶׁהָאָב
בִּי וַאֲנִי בָּאָב".
מדוע, נוצרים יקרים, תשובה זו (כמו רבות אחרות) של ישוע שהינה כה
ברורה ובולטת, מעולם לא נלקחה בחשבון כראוי? הסיבה היא ויתור על הטקסט המקורי
(טקסט ירושלמי, בהתחשב בכך שהסינופטיים חיו בגליל ואירועי האוונגליון הרביעי
מתרחשים בירושלים סביב בית המקדש ומערבים את הפרושים) שלא כלל שגיאות שהתייחסו
לדבריו של ישוע באופן מילולי. מאוחר יותר, עם היווצרות הכנסיות הראשונות וניסוחי
האוונגליונים, שהושפעו מדוקטרינת טבעו האלוהי של ישוע, אומץ האוונגליון הרביעי בשל
ערך האירועים שעליהם מעיד אותו אוונגליסט שמקורו בירושלים (כנראה אהובתו
ה"מסתורית" של ישוע). במקביל, נוספו מילים אחרות, ביטויים אחרים ופסקאות
אחרות שהעניקו תוכן לטבעו האלוהי של כריסטו. הפרולוג (בתחילת פרק א' של ספר יוחנן)
מדגים זאת בצורה ברורה.
אוהבי אמת יקרים, התוספות הללו כיסו, הפכו, השחיתו ועיוותו את דבריו
האמיתיים של ישוע ונתנו לכנסיות הנוצריות המתהוות את הרמיזה לעצב מחדש את סיפורו
של הנוצרי. רק כעת, במיוחד ב-50 השנים האחרונות, מחקרי הפענוח והפרשנות של הטקסטים
העניקו הבהרות היסטוריות חדשות שלא נודעו קודם לכן ולפיהן האוונגליון הרביעי הוא
תוצר כתיבה של מספר כותבים. ראוי לציון בהקשר זה הוא ספרו של מישל בנואה - השליח
השלושה עשר.
אנו, ברוך השם, מקבלים סיוע מן הסימנים השלמים כדי לזהות את
המניפולציות האליליות ולמחוק את כל עקבות ההאלהה. בסופו של דבר, מילותיו של ישוע
חוזרות לטקסט המקורי: 'איני מחלל את השם בכך שאני אומר כי אני בן האל. גם אתם בנים
של האל, ככתוב: "בנים אתם לה' אלוהיכם"'.
פרק י"ב
"1 שִׁשָּׁה יָמִים לִפְנֵי הַפֶּסַח בָּא יֵשׁוּעַ לְבֵית
עַנְיָה, מְקוֹם מְגוּרָיו שֶׁל אֶלְעָזָר אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ הֱקִימוֹ מִן
הַמֵּתִים: 2 עָרְכוּ לוֹ שָׁם סְעוּדָה וּמָרְתָא שֵׁרְתָה אוֹתָם, וְאִלּוּ
אֶלְעָזָר הָיָה אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים אִתּוֹ: 3 אָז לָקְחָה מִרְיָם בֹּשֶׂם
נֵרְדְּ זַךְ וְיָקָר, שְׁלֹשׁ מְאוֹת גְּרַם מִשְׁקָלוֹ, מָשְׁחָה אֶת רַגְלֵי
יֵשׁוּעַ וְנִגְּבָה אוֹתָן בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ, וְהַבַּיִת נִתְמַלֵּא רֵיחַ
הַבֹּשֶׂם: 4 אָמַר יְהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת, אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁהָיָה
עָתִיד לְהַסְגִּיר אוֹתוֹ: 5 "מַדּוּעַ לֹא נִמְכַּר הַבֹּשֶׂם בִּשְׁלֹשׁ
מֵאוֹת דִּינָר וְנִתַּן לָעֲנִיִּים?": 6 אַךְ הוּא אָמַר זֹאת לֹא
מִדַּאֲגָתוֹ לָעֲנִיִּים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה גַּנָּב; הַקֻּפָּה הָיְתָה
בְּיָדָיו וְהוּא הָיָה נוֹטֵל מִמַּה שֶּׁשָֹמוּ בָּהּ: 7 אָמַר יֵשׁוּעַ:
"הַנַּח לָהּ; הִיא שָׁמְרָה זֹאת לְיוֹם קְבוּרָתִי: 8 הֲרֵי הָעֲנִיִּים
אִתְּכֶם תָּמִיד, אֲבָל אֲנִי לֹא תָּמִיד אֲנִי אִתְּכֶם": 9 רַבִּים
שָׁמְעוּ שֶׁהוּא שָׁם וּבָאוּ לֹא רַק בִּגְלַל יֵשׁוּעַ, אֶלָּא גַּם כְּדֵי
לִרְאוֹת אֶת אֶלְעָזָר אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים: 10 נוֹעֲצוּ
רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים לַהֲרֹג גַּם אֶת אֶלְעָזָר: 11 כִּי בִּגְלָלוֹ הָלְכוּ
רַבִּים וְהֶאֱמִינוּ בְּיֵשׁוּעַ: 12 לְמָחֳרָת שָׁמְעוּ הֲמוֹנֵי הָעָם
שֶׁבָּאוּ לֶחָג כִּי יֵשׁוּעַ עוֹמֵד לָבוֹא לִירוּשָׁלַיִם: 13 לָקְחוּ כַּפּוֹת
תְּמָרִים וְיָצְאוּ לִקְרָאתוֹ כְּשֶׁהֵם קוֹרְאִים: "הוֹשַׁע נָא! בָּרוּךְ
הַבָּא בְּשֵׁם יהוה! מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: 14 יֵשׁוּעַ מָצָא קֹדֶם לָכֵן עַיִר
וְיָשַׁב עָלָיו, לְפִי הַכָּתוּב": 15 אַל תִּירְאִי בַּת־צִיּוֹן, הִנֵּה
מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ רֹכֵב עַל־עַיִר בֶּן־אֲתוֹנוֹת": 16 בַּתְּחִלָּה לֹא
הֵבִינוּ תַּלְמִידָיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲבָל כְּשֶׁנִּתְפָּאֵר
יֵשׁוּעַ בַּכָּבוֹד זָכְרוּ שֶׁכָּךְ הָיָה כָּתוּב עָלָיו וְשֶׁכָּךְ עָשׂוּ
לוֹ: 17 הָאֲנָשִׁים הָרַבִּים, שֶׁהָיוּ אִתּוֹ כַּאֲשֶׁר קָרָא לְאֶלְעָזָר מִן
הַקֶּבֶר וֶהֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים, הֵעִידוּ עַל זֹאת: 18 לָכֵן גַּם יָצָא
הֲמוֹן הָעָם לִקְרָאתוֹ, כִּי שָׁמְעוּ שֶׁהוּא עָשָׂה אֶת הַנֵּס הַזֶּה: 19
הֵגִיבוּ הַפְּרוּשִׁים וְאָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: "אַתֶּם רוֹאִים, אֵין מַה
לַּעֲשׂוֹת. הִנֵּה הָעוֹלָם נוֹהֶה אַחֲרָיו": 20 בֵּין הָעוֹלִים
לְהִשְׁתַּחֲווֹת בֶּחָג הָיוּ אֲנָשִׁים יְוָנִים: 21 הַלָּלוּ נִגְּשׁוּ אֶל
פִילִיפּוֹס אִישׁ בֵּית צַיְדָא שֶׁבַּגָּלִיל וּבַקָּשָׁה בְּפִיהֶם:
"אָדוֹן, רוֹצִים אָנוּ לִרְאוֹת אֶת יֵשׁוּעַ: 22 הָלַךְ פִילִיפּוֹס
וְאָמַר לְאַנְדְּרֵי, וְאַנְדְּרֵי וּפִילִיפּוֹס הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְיֵשׁוּעַ: 23
הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁיְּפֹאַר
בֶּן־הָאָדָם בַּכָּבוֹד: 24 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא יָמוּת
גַּרְגִּיר הַחִטָּה הַנּוֹפֵל לְתוֹךְ הָאֲדָמָה, הוּא יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ. אֲבָל
אִם יָמוּת, יַעֲשֶׂה פְּרִי הַרְבֵּה: 25 הָאוֹהֵב אֶת נַפְשׁוֹ מְאַבֵּד
אוֹתָהּ, וְהַשּׂוֹנֵא אֶת נַפְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה יִשְׁמְרֶנָּה לְחַיֵּי
עוֹלָם: 26 אִם מִישֶׁהוּ מְשָׁרֵת אוֹתִי, שֶׁיֵּלֵךְ אַחֲרַי; הֵיכָן שֶׁאֶהְיֶה
אֲנִי, שָׁם יִהְיֶה גַּם מְשָׁרְתִי. אִישׁ אִם יְשָׁרֵת אוֹתִי, הָאָב יְכַבֵּד
אוֹתוֹ: 27 וְעַתָּה נִבְהֲלָה נַפְשִׁי, וַאֲנִי מָה אֹמַר: 'אָבִי, הַצִּילֵנִי
מִן הַשָּׁעָה הַזֹּאת'? אַדְּרַבָּא, הֲרֵי לְשֵׁם כָּךְ בָּאתִי לַשָּׁעָה
הַזֹּאת: 28 אָבִי, פָּאֵר אֶת שִׁמְךָ": אָז יָצָא קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם
וְאָמַר: "כְּבָר פֵּאַרְתִּי וְשׁוּב אֲפָאֵר: 29 אֲנָשִׁים מִן הֶהָמוֹן, שֶׁעָמְדוּ שָׁם
וְשָׁמְעוּ, אָמְרוּ: "רַעַם הָיָה." אֲחֵרִים אָמְרוּ: "מַלְאָךְ
דִּבֵּר אֵלָיו": 30 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "לֹא לְמַעֲנִי הָיָה
הַקּוֹל הַזֶּה, אֶלָּא לְמַעַנְכֶם: 31 כָּעֵת הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הָעוֹלָם
הַזֶּה; כָּעֵת יֻשְׁלַךְ הַחוּצָה שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה: 32 וַאֲנִי
בְּהִנָּשְׂאִי מִן הָאָרֶץ אֶמְשֹׁךְ אֶת הַכֹּל אֵלַי": 33 זֹאת אָמַר
בְּרָמְזוֹ עַל אֹפֶן הַמָּוֶת שֶׁהָיָה עָתִיד לָמוּת: 34 הֵשִׁיבוּ לוֹ
הָאֲנָשִׁים: "אֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ מִן הַתּוֹרָה כִּי הַמָּשִׁיחַ
יִשָּׁאֵר לְעוֹלָם, וְאֵיךְ זֶה אַתָּה אוֹמֵר שֶׁבֶּן־הָאָדָם צָרִיךְ
לְהִנָּשֵׂא מִן הָאָרֶץ? מִי בֶּן־הָאָדָם הַזֶּה?": 35 אָמַר לָהֶם
יֵשׁוּעַ: "רַק עוֹד מְעַט־קָט הָאוֹר בְּקִרְבְּכֶם. הֱיוּ מִתְהַלְּכִים
בְּעוֹד הָאוֹר מֵאִיר לָכֶם, פֶּן יַשִֹיגְכֶם הַחֹשֶׁךְ. הַמִּתְהַלֵּךְ
בַּחֹשֶׁךְ אֵינוֹ יוֹדֵע אָנָה הוּא בָּא: 36 בְּעוֹד הָאוֹר נִשְׁאָר עִמָּכֶם
הַאֲמִינוּ בָּאוֹר, לְמַעַן תִּהְיוּ לִבְנֵי הָאוֹר: 37 אַף כִּי עָשָׂה אוֹתוֹת
רַבִּים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ: 38 וְזֹאת לְקַיֵּם אֶת דְּבַר
יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא: "יהוה, מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ יהוה
עַל־מִי נִגְלָתָה?": 39 לָכֵן לֹא יָכְלוּ לְהַאֲמִין, כִּי עוֹד
אָמַר יְשַׁעְיָהוּ": 40 הֵשַׁע עֵינֵיהֶם וְהִשְׁמִין לְבָבָם, פֶּן יִרְאוּ
בְּעֵינֵיהֶם וּלְבָבָם יָבִין וְשָׁבוּ וְרָפָא לָהֶם": 41 אֶת הַדְּבָרִים
הָאֵלֶּה אָמַר יְשַׁעְיָהוּ בִּרְאוֹתוֹ אֶת כְּבוֹדוֹ, וְעָלָיו דִּבֵּר: 42
אַף־עַל־פִּי־כֵן הֶאֱמִינוּ בּוֹ גַּם רַבִּים מֵהַמַּנְהִיגִים, אַךְ לֹא הוֹדוּ
בָּזֶה בִּגְלַל הַפְּרוּשִׁים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְנֻדּוּ מִן הַקָּהָל: 43 שֶׁכֵּן
אָהֲבוּ כְּבוֹד בְּנֵי אָדָם יוֹתֵר מִכְּבוֹד אֱלֹהִים: 44 קָרָא יֵשׁוּעַ
וְאָמַר: "הַמַּאֲמִין בִּי, לֹא בִּי הוּא מַאֲמִין אֶלָּא בְּשׁוֹלְחִי: 45
הָרוֹאֶה אוֹתִי רוֹאֶה אֶת שׁוֹלְחִי: 46 אֲנִי אוֹר. אֶל הָעוֹלָם בָּאתִי
כְּדֵי שֶׁכָּל הַמַּאֲמִין בִּי לֹא יִשְׁכֹּן בַּחֹשֶׁךְ: 47 אִישׁ הַשּׁוֹמֵעַ
אֶת דְּבָרַי וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אוֹתָם, אֵינֶנִּי שׁוֹפֵט אוֹתוֹ; כִּי לֹא
בָּאתִי לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא לְהוֹשִׁיעַ אֶת הָעוֹלָם: 48 מִי שֶׁדּוֹחֶה
אוֹתִי וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דְּבָרַי, יֵשׁ הַשּׁוֹפֵט אוֹתוֹ. הַדָּבָר אֲשֶׁר
דִּבַּרְתִּי הוּא יִשְׁפֹּט אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן: 49 כִּי לֹא מֵעַצְמִי
דִּבַּרְתִּי, אֶלָּא הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי הוּא צִוַּנִי מַה שֶּׁאֹמַר וּמַה
שֶּׁאֲדַבֵּר: 50 וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁמִּצְוָתוֹ חַיֵּי עוֹלָם. לָכֵן אֶת אֲשֶׁר
אֲנִי מְדַבֵּר, כְּפִי שֶׁאָמַר לִי הָאָב כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר".
פסוק 4: "אָמַר יְהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת, אֶחָד מִתַּלְמִידָיו
שֶׁהָיָה עָתִיד לְהַסְגִּיר אוֹתוֹ".
למחוק מהאוונגליון.
פסוק 5: "מַדּוּעַ לֹא נִמְכַּר הַבֹּשֶׂם בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת
דִּינָר וְנִתַּן לָעֲנִיִּים?".
למחוק מהאוונגליון.
פסוק 6: "אַךְ הוּא אָמַר זֹאת לֹא מִדַּאֲגָתוֹ לָעֲנִיִּים,
אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה גַּנָּב; הַקֻּפָּה הָיְתָה בְּיָדָיו וְהוּא הָיָה
נוֹטֵל מִמַּה שֶּׁשָֹמוּ בָּהּ".
למחוק מהאוונגליון.
פסוק 7: "אָמַר יֵשׁוּעַ: "הַנַּח לָהּ; הִיא שָׁמְרָה
זֹאת לְיוֹם קְבוּרָתִי".
למחוק מהאוונגליון.
פסוק 8: "הֲרֵי הָעֲנִיִּים אִתְּכֶם תָּמִיד,
אֲבָל אֲנִי לֹא תָּמִיד אֲנִי אִתְּכֶם".
למחוק מהאוונגליון.
פסוקים 10-11: "10 נוֹעֲצוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים לַהֲרֹג גַּם
אֶת אֶלְעָזָר: 11 כִּי בִּגְלָלוֹ הָלְכוּ רַבִּים וְהֶאֱמִינוּ
בְּיֵשׁוּעַ".
למחוק מהאוונגליון.
פסוק 15: "אַל תִּירְאִי בַּת־צִיּוֹן, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא
לָךְ רֹכֵב עַל־עַיִר בֶּן־אֲתוֹנוֹת".
פסוק ט' בזכריה ט', אינו אומר "אל תיראי" אלא
"גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ
יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר
בֶּן-אֲתֹנוֹת". כ"סימן" העניין מעניין: גילה, תרועה והחמור שייכים
לגאולה השלמה. הי-הא! אתונו של ישוע, לעומת זאת, לא יצגה שמחה כלל.
פסוק 26: "אִם מִישֶׁהוּ מְשָׁרֵת אוֹתִי, שֶׁיֵּלֵךְ אַחֲרַי;
הֵיכָן שֶׁאֶהְיֶה אֲנִי, שָׁם יִהְיֶה גַּם מְשָׁרְתִי. אִישׁ אִם יְשָׁרֵת
אוֹתִי, הָאָב יְכַבֵּד אוֹתוֹ".
פסוק שקרי. האם ישוע היה מדבר על משרת או אומר "אם ישרת
אותי"?
פסוק 28: "אָבִי, פָּאֵר אֶת שִׁמְךָ!" אָז יָצָא קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם
וְאָמַר: "כְּבָר פֵּאַרְתִּי וְשׁוּב אֲפָאֵר"".
מניפולציה שנכתבה לאחר מותו של ישוע.
פסוק 31: "כָּעֵת הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה; כָּעֵת
יֻשְׁלַךְ הַחוּצָה שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה".
פסוק שקרי. האם ישוע אמר על עצמו "שר העולם הזה"?
פסוק 32: "וַאֲנִי בְּהִנָּשְׂאִי מִן הָאָרֶץ אֶמְשֹׁךְ אֶת
הַכֹּל אֵלַי".
פסוק שקרי, ישוע לא אמר "אמשך את הכל אלי".
פסוק 34: "הֵשִׁיבוּ לוֹ הָאֲנָשִׁים: "אֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ
מִן הַתּוֹרָה כִּי הַמָּשִׁיחַ יִשָּׁאֵר לְעוֹלָם, וְאֵיךְ זֶה אַתָּה אוֹמֵר
שֶׁבֶּן־הָאָדָם צָרִיךְ לְהִנָּשֵׂא מִן הָאָרֶץ? מִי בֶּן־הָאָדָם
הַזֶּה?".
ייתכן שהפסוק "יְהִי שְׁמוֹ, לְעוֹלָם-- לִפְנֵי-שֶׁמֶשׁ, ינין
(יִנּוֹן) שְׁמוֹ: וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ; כָּל-גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ"
(תהילים, ע"ב, 17) מעיד על כך.
פסוק 41: "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר יְשַׁעְיָהוּ
בִּרְאוֹתוֹ אֶת כְּבוֹדוֹ, וְעָלָיו דִּבֵּר".
"עליו" – על מי? למחוק מהאוונגליון.
פסוק 42: "אַף־עַל־פִּי־כֵן הֶאֱמִינוּ בּוֹ גַּם רַבִּים
מֵהַמַּנְהִיגִים, אַךְ לֹא הוֹדוּ בָּזֶה בִּגְלַל הַפְּרוּשִׁים, כְּדֵי שֶׁלֹּא
יְנֻדּוּ מִן הַקָּהָל".
למחוק מהאוונגליון.
פסוק 43: "שֶׁכֵּן אָהֲבוּ כְּבוֹד בְּנֵי אָדָם יוֹתֵר
מִכְּבוֹד אֱלֹהִים".
למחוק מהאוונגליון.
פסוק 44: "קָרָא יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "הַמַּאֲמִין בִּי, לֹא
בִּי הוּא מַאֲמִין אֶלָּא בְּשׁוֹלְחִי".
פסוק זה יכול להיחשב כאמיתי, מכיוון שעל האדם להאמין במי שנשלח על
ידי ה'.
פסוק 45: "הָרוֹאֶה אוֹתִי רוֹאֶה אֶת שׁוֹלְחִי".
פסוק שקרי שנכתב לאחר מותו של ישוע ומבטא חילול השם. ישוע מעולם לא
אמר משפט כזה.
פסוק 46: "אֲנִי אוֹר. אֶל הָעוֹלָם בָּאתִי כְּדֵי שֶׁכָּל
הַמַּאֲמִין בִּי לֹא יִשְׁכֹּן בַּחֹשֶׁךְ".
בנוסף ליהירות הטמונה במשפט, הוא גם אלילי. למחוק מהאוונגליון.
פסוק 47: "אִישׁ הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אוֹתָם,
אֵינֶנִּי שׁוֹפֵט אוֹתוֹ; כִּי לֹא בָּאתִי לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא
לְהוֹשִׁיעַ אֶת הָעוֹלָם".
למחוק מהאוונגליון. ישוע לא אמר שהוא בא להושיע את העולם. זוהי שפה
הרחוקה שנות אור מן האמת.
פסוק 48: "מִי שֶׁדּוֹחֶה אוֹתִי וְאֵינוֹ מְקַבֵּל
אֶת דְּבָרַי, יֵשׁ הַשּׁוֹפֵט אוֹתוֹ. הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי הוּא
יִשְׁפֹּט אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן".
משפטים שבאים בהרמוניה עם הדמות האלילית של כריסטו. למחוק
מהאוונגליון.
פסוק 49: "כִּי לֹא מֵעַצְמִי דִּבַּרְתִּי, אֶלָּא הָאָב
אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי הוּא צִוַּנִי מַה שֶּׁאֹמַר וּמַה שֶּׁאֲדַבֵּר".
משפט נוסף המתייחס לכך שהבן עושה את רצון האב. למחוק מהאוונגליון.
פסוק 50: "וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁמִּצְוָתוֹ חַיֵּי עוֹלָם. לָכֵן
אֶת אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר, כְּפִי שֶׁאָמַר לִי הָאָב כָּךְ אֲנִי
מְדַבֵּר".
למחוק מהאוונגליון.
פרק י"ג
"1 הָיָה זֶה לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח: יֵשׁוּעַ יָדַע כִּי
הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם הַזֶּה אֶל הָאָב; וּבְאַהֲבָתוֹ
אֶת הַשַּׁיָּכִים לוֹ בָּעוֹלָם, אָהַב אוֹתָם עַד תֹּם: 2 לְעֵת סְעוּדַת עֶרֶב,
הַשָֹטָן כְּבָר שָׂם בְּלֵב יְהוּדָה בֶּן שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת לְהַסְגִּיר
אוֹתוֹ: 3 יֵשׁוּעַ, שֶׁיָּדַע כִּי הָאָב נָתַן אֶת הַכֹּל בְּיָדָיו וְכִי מֵאֵת
אֱלֹהִים יָצָא וְאֶל אֱלֹהִים הוּא הוֹלֵךְ: 4 קָם מִן הַסְּעוּדָה וּפָשַׁט אֶת
בְּגָדָיו, לָקַח מַגֶּבֶת וְחָגַר אֶת עַצְמוֹ: 5 אַחַר כָּךְ יָצַק מַיִם
בַּקְּעָרָה וְהֵחֵל לִרְחֹץ אֶת רַגְלֵי הַתַּלְמִידִים וּלְנַגְּבָן
בַּמַּגֶּבֶת שֶׁהָיָה חָגוּר בָּהּ: 6 וּכְשֶׁקָּרַב אֶל שִׁמְעוֹן כֵּיפָא,
אָמַר לוֹ זֶה: "אֲדוֹנִי, אַתָּה תִּרְחַץ אֶת רַגְלַי?!": 7 הֵשִׁיב
יֵשׁוּעַ וְאָמַר אֵלָיו: "מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה אֵינְךָ יוֹדֵעַ כָּעֵת,
אֲבָל אַחֲרֵי כֵן תָּבִין": 8 אָמַר לוֹ כֵּיפָא: "לְעוֹלָם לֹא
תִּרְחַץ אֶת רַגְלַי!". הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "אִם לֹא אֶרְחַץ
אוֹתְךָ אֵין לְךָ חֵלֶק אִתִּי": 9 אָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן כֵּיפָא: "אֲדוֹנִי,
לֹא רַק אֶת רַגְלַי, אֶלָּא גַּם אֶת יָדַי וְאֶת רֹאשִׁי": 10 הֵשִׁיב לוֹ
יֵשׁוּעַ: "מִי שֶׁרָחוּץ טָהוֹר הוּא לַחֲלוּטִין וְאֵינוֹ זָקוּק אֶלָּא
לִרְחִיצַת הָרַגְלַיִם. וְאַתֶּם טְהוֹרִים, אַךְ לֹא כֻּלְּכֶם": 11
שֶׁהֲרֵי הִכִּיר אֶת מִי שֶׁיַּסְגִּיר אוֹתוֹ וְלָכֵן אָמַר: "לֹא
כֻּלְּכֶם טְהוֹרִים": 12 לְאַחַר שֶׁרָחַץ אֶת רַגְלֵיהֶם וְלָבַשׁ
אֶת בְּגָדָיו, חָזַר וְהֵסֵב אִתָּם. אָמַר לָהֶם: "יוֹדְעִים אַתֶּם מֶה
עָשִׂיתִי לָכֶם?": 13 אַתֶּם קוֹרְאִים לִי רַבִּי וְאָדוֹן; יָפֶה אַתֶּם
עוֹשִׂים, שֶׁכֵּן אֲנִי הוּא: 14 לָכֵן אִם אֲנִי, הָאָדוֹן וְהַמּוֹרֶה,
רָחַצְתִּי אֶת רַגְלֵיכֶם, גַּם אַתֶּם חַיָּבִים לִרְחֹץ זֶה אֶת רַגְלֵי זֶה:
15 כִּי מוֹפֵת נָתַתִּי לָכֶם כְּדֵי שֶׁתַּעֲשׂוּ גַּם אַתֶּם כְּמוֹ
שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם: 16 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, עֶבֶד אֵינֶנּוּ גָּדוֹל
מֵאֲדוֹנָיו וְשָׁלִיחַ אֵינֶנּוּ גָּדוֹל מִשּׁוֹלְחוֹ: 17 אִם יוֹדְעִים אַתֶּם
אֶת זֹאת, אַשְׁרֵיכֶם בַּעֲשׂוֹתְכֶם כֵּן: 18 לֹא עַל כֻּלְּכֶם דִּבַּרְתִּי -
אֲנִי יוֹדֵעַ מִי אֵלֶּה שֶׁבָּחַרְתִּי אוֹתָם - אַךְ לְמַעַן יִמָּלֵא הַכָּתוּב,
'אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב: 19 מֵעַתָּה אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם בְּטֶרֶם
יִקְרֶה הַדָּבָר, לְמַעַן תַּאֲמִינוּ כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה כִּי אֲנִי הוּא: 20
אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַמְקַבֵּל אֶת מִי שֶׁאֶשְׁלַח מְקַבֵּל אוֹתִי,
וְהַמְקַבֵּל אוֹתִי מְקַבֵּל אֶת שׁוֹלְחִי": 21 לְאַחַר שֶׁאָמַר זֹאת
נִפְעַם יֵשׁוּעַ בְּרוּחוֹ וְהֵעִיד בְּאָמְרוֹ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר
לָכֶם, אֶחָד מִכֶּם יַסְגִּירֵנִי": 22 הִבִּיטוּ הַתַּלְמִידִים זֶה
בָּזֶה, תּוֹהִים הָיוּ עַל מִי דִּבֵּר: 23 אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה אַחַד
הַתַּלְמִידִים סָמוּךְ אֶל חֵיק יֵשׁוּעַ. אוֹתוֹ תַּלְמִיד הָיָה אָהוּב עַל
יֵשׁוּעַ: 24 רָמַז לוֹ שִׁמְעוֹן כֵּיפָא לִשְׁאֹל עַל מִי הוּא מְדַבֵּר: 25
נִשְׁעַן אוֹתוֹ תַּלְמִיד עַל לִבּוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ וְשָׁאַל אוֹתוֹ:
"אֲדוֹנִי, מִי הוּא?": 26 עָנָה יֵשׁוּעַ: "זֶה שֶׁבִּשְׁבִילוֹ
אֶטְבֹּל אֶת הַפְּרוּסָה וְאֶתֵּן לוֹ". טָבַל אֶת הַפְּרוּסָה וְנָתַן
אוֹתָהּ לִיהוּדָה בֶּן שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת: 27 לְאַחַר שֶׁנִּתְּנָה לוֹ
הַפְּרוּסָה נִכְנַס בּוֹ הַשָֹטָן. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אֶת אֲשֶׁר
תַּעֲשֶׂה עֲשֵׂה מַהֵר: 28 וְאִישׁ מִן הַמְסֻבִּים לֹא יָדַע לְשֵׁם מָה אָמַר
לוֹ זֹאת: 29 הוֹאִיל וְהַקֻּפָּה הָיְתָה אֵצֶל יְהוּדָה, חָשְׁבוּ אֲחָדִים
שֶׁיֵּשׁוּעַ אָמַר לוֹ, "קְנֵה מַה שֶּׁנָּחוּץ לָנוּ לֶחָג", אוֹ
שֶׁיִּתֵּן מַשֶּׁהוּ לָעֲנִיִּים: 30 וְהוּא, אַחֲרֵי שֶׁלָּקַח אֶת הַפְּרוּסָה,
יָצָא מִיָּד. הָיָה אָז לַיְלָה: 31 עִם צֵאתוֹ אָמַר יֵשׁוּעַ: "עַתָּה
נִתְפָּאֵר בֶּן־הָאָדָם בַּכָּבוֹד וְהָאֱלֹהִים נִתְפָּאֵר בּוֹ: 32 אִם
אֱלֹהִים נִתְפָּאֵר בּוֹ, אֱלֹהִים יְפָאֲרֵהוּ בּוֹ וּבִמְהֵרָה יְפָאֲרֵהוּ: 33
בָּנַי, אַךְ זְמַן מוּעָט אֶהְיֶה עִמָּכֶם. אַתֶּם תְּחַפְּשׂוּנִי, וּכְשֵׁם
שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי, 'אֶל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָבוֹא',
כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם עַכְשָׁו: 34 מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם:
אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה
אֶת זֶה: 35 בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה
אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם": 36 שָׁאַל אוֹתוֹ שִׁמְעוֹן כֵּיפָא: "אֲדוֹנִי,
לְאָן אַתָּה הוֹלֵך?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "אֶל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ
אֵינְךָ יָכוֹל לָלֶכֶת אַחֲרַי עַכְשָׁו, אֲבָל אַחֲרֵי כֵן תֵּלֵךְ": 37
אָמַר לוֹ כֵּיפָא: "מַדּוּעַ לֹא אוּכַל לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ עַכְשָׁו? אֶת
נַפְשִׁי אֶתֵּן בַּעַדְךָ": 38 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: אֶת נַפְשְׁךָ תִּתֵּן
בַּעֲדִי? אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, תַּרְנְגוֹל לֹא יִקְרָא עַד אֲשֶׁר
תִּתְכַּחֵשׁ לִי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים".
פסוק 13: "אַתֶּם קוֹרְאִים לִי רַבִּי וְאָדוֹן; יָפֶה אַתֶּם
עוֹשִׂים, שֶׁכֵּן אֲנִי הוּא".
פסוק שקרי, "רבי" – בסדר, "אדון" – חילול השם.
פסוק 14: "לָכֵן אִם אֲנִי, הָאָדוֹן וְהַמּוֹרֶה, רָחַצְתִּי
אֶת רַגְלֵיכֶם, גַּם אַתֶּם חַיָּבִים לִרְחֹץ זֶה אֶת רַגְלֵי זֶה".
"מורה", לא "אדון". ישוע היה עניו.
פסוק 31: "עִם צֵאתוֹ אָמַר יֵשׁוּעַ: "עַתָּה נִתְפָּאֵר
בֶּן־הָאָדָם בַּכָּבוֹד וְהָאֱלֹהִים נִתְפָּאֵר בּוֹ".
אלילות מוחלטת, למחוק מהאוונגליון.
פסוק 32: "אִם אֱלֹהִים נִתְפָּאֵר בּוֹ, אֱלֹהִים יְפָאֲרֵהוּ
בּוֹ וּבִמְהֵרָה יְפָאֲרֵהוּ".
פסוק שביצעו בו מניפולציה.
[1] כאשר נשמתו של האדם נקייה וזכאית, היא ראויה לחיי נצח, כלומר תקופות בעולם הזה, בעולם האחר ואז שוב בעולם הזה כדי לרכוש זכויות נוספות וכן הלאה. החיים נקראים אפוא חיי נצח. את ההסבר הזה קיבלתי ישירות מהצדיק חיים.
[2]
את הבשורה הגאולית יוצאת הדופן הזו קיבלנו לאחר חלומו של ג'יוזפה
שלהלן: 10 ביולי 1988, מילאנו: ג'יוזפה חלם שהוא נמצא במרפסת ביתו. הוא הרים את
מבטו לשמיים וראה את מלאך המוות. פרץ שהיה לצדו הימני אמר לו: "אתה רואה את
מה שאני רואה?". ג'יוזפה ענה שכן. פרץ הוסיף: "זה מלאך המוות. אתמול,
לעומת זאת, היה מגיע לך לראות את מלאך השמש". לאחר מכן ישב ג'יוזפה על המעקה
כשרגליו מופנות אל האוויר, עצם את עיניו וחיכה שמלאך המוות יגע בו. ברגע שהוא
הרגיש בנגיעה הוא התעורר. -
הסימן החשוב התקבל למחרת, ברנזניקו, ברגמו, ולפיו הקשורים לברית החדשה השלמה לא
נלקחים על ידי מלאך המוות אלא על ידי מלאכים אחרים של הגאולה הסופית, בהגיע זמנם
לעבור לעולם הבא).
[3]
עניין זה לא משתנה. כולם לאחר הקבורה עומדים בפני דין בית המשפט של
מעלה.