כתב: פרץ גרין

ערך וביצע הגהות: משה לוי

שורשי החוק החדש בזכות הגואל חיים

המורה חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, שאחרי פטירתו הוא הגואל הנבחר האחרון מאת ה" אלהינו, היה מלמד אותי בצורה אחרת את החוק החדש בכל שיעוריו. אמנם הוא לא נקרא אצלו "חוק חדש", כי אם "השכלת העיקר". גם לא ידעתי אז שהצדיק היה מורה את הדרכים שבסוף תהינה לנחלת העולם.

הצדיק הנסתר, חיים, היה מזהיר ראשית כל על הדרך ארץ ומלמד דרכי רחמים עם כל בני אדם. עד כמה שהצדיק הנסתר היה מובדל מהאנושות, כך היה אוהב ומרחם עליה. תמיד המורה חיים היה מלמד אותי את דרכי הרחמנות לכל בני האדם.

הנשימה והאוויר של הצדיק חיים היו רוח נחת וחיוך של אהבה כלפי כל אחד ואחת. "דברי חכמים בנחת נשמעים" היה מכללי הלימוד הראשוניים שהמורה תמיד היה מזהיר אותי לגביו, ולא רק בדברים של הוכחה או בדברי לימוד, אלא בכל מלה המדוברת עם הזולת בכל ענין.

הצדיק השלם היה מתפעל מהמידה הטובה של רחמים כלפי הזולת, היה משבח את הלב הנדיב בנתינת צדקה והיה חש בתוכו את צער הזולת. לא היה מתפעל הצדיק מפילפול הלומדים, אלא דואג לאלמנה ענייה. המורה חיים היה אוהב לחוש את לב האדם, להרגיש את מצבו ואת צערו. זוהי הנחת העולה לשמים, כי רחמן הוא יתברך בכל דרכיו ובכל מעשיו.

הצדיק השלם שבחר בו הקדוש ברוך הוא להיות הגואל האחרון, חיים, היה חכם וקדוש, אך לפני בני אדם לא היה מראה כלום מכך. עם תלמידי חכמים היה המורה מדבר לפי חכמת התורה הקדושה, ועם אנשים פשוטים היה מדבר בפשטות רבה לפי הבנתם והרגשתם, לא היה מלמד אותם (אם לא ביקשו לימוד ממנו) ולא היה מראה להם שהוא יודע יותר מהם.

מן הצדיק חיים למדתי כל התנהגות וכל תנועה, את הדרך ארץ של המורה ואת ענוותו. הוא נתן לי רשות להתבונן על דרכיו ועל שפלות רוחו כלפי בני אדם, למרות דרגתו הנעלה, ידיעתו העצומה וחכמתו הנסתרת הקדושה.

אלוהיי, נא רחם נא על לב ועל מח עבדך, נתץ והסר את קליפת האגוז ממני ואעלה אל אורך כחמור אוכל לחם וכצרף איש הלוחות, אמצא נא חן על מדרגות השיש הלבן, ותשוב תורתך לכתרה לעיני כל העולם בזכות הגואל האחרון חיים. אמן וכן יהי רצון.

כי עתה לא אברח מנשיקת אהובתי ולא אפחד מראות אחרים, כי את החוק החדש אספר לפני נשיאים ולא אבוש. ולא אמהר בנשיקה קצרה ושטחית, אלא אעמיק בנשיקה על שפתים ועל לשון ובלב דובק אל ה" אלוהינו. בעזרתך, נא יהוה אלוהיי, נתץ והסר את קליפת האגוז ממני, רפא באהבתך והקימני על לחמי כדי לפרנס את שואבי גאולתך בלקחיך החדשים.

פתיחת הסימן "החמור האמיתי בסימן צרף איש הלוחות" היא כאשר צרף, הנעזר בחמור, עולה על מדרגות השיש הלבן לפי ההתבוננות המשולשת לב הנביא, לב השושנה ולב הדג הגדול לוויתן, בכדי לסדר את החוק החדש האוניברסאלי של הגאולה השלמה בזכות הגואל האחרון, השופט המשוח במלכות השמים, חיים, מצנעא, תימן.

לפיכך, יהוה אלוהיי, שמע לתפילת עבדך בן אמתך והסר ממני כל קליפת אגוז, מליבי וממוחי, וטהרני נא למען אקיים את תפקידי, כי לכך נוצרתי.

---------------------------

המורה חיים היה שומר שבת ואת כל החגים בתכלית, מניח תפילין לשחרית בימות החול ומתפלל שלוש פעמים בכל יום, בדרך כלל בבית הכנסת, ובכלל שומר תורה ומצוות ככל יהודי תימני.

בעיר מילאנו היה זה בבית הכנסת ברחוב גווסטאלה (GUASTALLA), הוא בית הכנסת הרשמי של קהילת היהודים האיטלקים במילאנו. יותר מעשרים שנה הצדיק הנסתר, חיים, היה מתפלל בו שחרית, מנחה ומעריב, וגם אני זכיתי, ברוך ה", להתפלל פעמים רבות על ידו בבית כנסת זה. בשנת האבלות על מותו אמרתי שם לרוב את הקדיש.

הצדיק הנסתר, חיים, אשר כל התורה בפיו, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, לא היה הולך בדרכי הענווה של משה רבנו עליו השלום בלבד. זאת הייתה הדרך שהמורה חיים היה הולך בה, לומד אותה ומלמד אותה כל ימי חייו.

אני לא מתכוון כאן למסורת הנסתרת הקדושה העליונה שקיבל הצדיק חיים מאביו משה, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, ואינני מתכוון גם למסורת הכללית התימנית. הצדיקים האמיתיים הנסתרים אינם כשאר בני האדם ומועטים הם במספר, ל"ו בכל דור. כולם הינם יהודים מלידה אשר גדלו על התורה, על המצוות ועל הקדושה, אך אף אחד לא יכול לדעת שהם צדיקים אמיתיים נסתרים, מפני שהם מתלבשים ככל אחד, מתנהגים בפשטות רבה, מדברים עם כל אחד בטוב לב ולא מתווכחים על מה שהם אומרים או על מה שעושים אחרים.

הצדיקים האמיתיים הנעלים עובדים את ה" בדרגת נשמתם העליונה הכללית, עולים מן הגוף למעלה ונמצאים למעלה בדרגת נשמתם הכללית. הם רואים ושומעים את הדברים של מעלה.

הדברים של מעלה הם מחוץ לטבע העולם הזה, ולכן התחלת העלייה היא יציאה מטבע הגוף. גם עליותיו של משה רבנו על הר סיני לארבעים יום וארבעים לילה, בהם לחם לא אכל ומים לא שתה, הן הכוח של הקבלה העליונה והקדושה של בני העלייה המעטים, אשר בכל דור מסוגלים לצאת מן הטבע ולעלות על מדרגות הקדושה אל העולמות העליונים הנסתרים. התורה גילתה עד כמה ולאיזו דרגה עליונה זכה משה רבנו, עליו השלום, לצאת מטבע הגוף ומטבע העולם.

הקבלה העליונה הקדושה של משה רבנו נשלמה בקבלת ברית השלום של פנחס בקנאתו את קנאת אל קנא. אליהו הנביא, זכרו לברכה, זכה כשבע מאות שנים לאחר מכן לקבל את נשמת פנחס. לכן זכה אליהו להיות למעלה מן המות ולחיות תמיד תוך עלייה אל מקומו למעלה מבלי שימות גופו למטה.

ברית השלום היא בעצם סימן תחיית המתים, שהרי השלום של אותה הברית הוא השלום האמיתי מאת ה" בין האש, המים, הרוח והאדמה, כדי שלא יחסר האיזון השלם בכל הגוף ולא יוכל המוות להיכנס. בדבר פנחס הסתירה התורה את עלייתו הסופית ורק בנוגע לאליהו הנביא, זכרו לברכה, נתקיימה ברית השלום בתכלית, ונתגלה עניינה בעלייתו. בכך התפרסם אליהו הנביא, זכרו לברכה, לכל הדורות.

בברית השלום מרומז גם כל דבר השלום שיהיה בעולם בתקופות הגאולה השלמה אחרי הדור הרביעי הכפול במסגרת הברית החדשה של הגאולה השלמה. הרי הסימנים השלמים של הגאולה השלמה הם הם ברית השלום של הברית החדשה הסופית והאמיתית של הגאולה השלמה. הסימנים יורדים לעולם רק אחרי השלמת עבודתו הקדושה של הצדיק הנבחר בעולם הזה. עם פטירתו עלה הצדיק אל מלכות השמים החדשה, והוא הגואל האחרון והשופט המשוח במלכות השמים.

השלמות של שתי הקבלות נחתמה בנבואתו של מלאכי: "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה" (מלאכי, ג', 22) ו"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא" (שם, 23). נבואה אחרונה זו של מלאכי היא המקשרת את הקבלה של משה ואת הקבלה של אליהו הנביא אל הגאולה השלמה הסופית דרך הברית החדשה המנובאת בירמיה הנביא, שהיא הברית החדשה אשר תנאיה החדשים ורוחה החדשה הם המעמידים את הגאולה השלמה בעולם מאותו הרגע שנבחר בו הגואל האחרון.

לא מצאנו אף אחד בכל המסורת הקדושה חוץ מאליהו הנביא, זכרו לברכה, שעלה ולא מת ו"הנה אנכי שולח לכם" רק ביחס לאליהו הנביא נאמר. השלמות של כל ברית הגאולה היא משתי הקבלות הללו דווקא: של משה רבנו, עליו השלום, ושל אליהו הנביא, זכרו לברכה.

מכך מתקבל טעם בנוגע דרגתם העליונה, לקדושתם המובדלת ולכוח עליותיהם של בני העלייה, הם ל"ו הצדיקים האמיתיים הנסתרים והסובלים של כל דור[1]. הרי אליהו הנביא, זכרו לברכה, הוא הנקרא ראש לבני עלייה, שבכל דור ודור הוא הראש של כל ל"ו בני העלייה, אף כי איננו במניין. עליית בני העלייה קשורה אפוא ישירות לנוכחות קדושה ישירה, הנמשכת בקבלה שבעל פה מדור לדור, מקדושת עליית משה רבנו, עליו השלום, ומקדושת עליית אליהו הנביא, זכרו לברכה.

הצדיקים הנסתרים עובדים תמיד בתיקונים נסתרים ומובדלים הם לגמרי משאר דברי העולם. הם רואים את הדברים הנסתרים ששאר בני אדם אין בכוחם לראות ויכולים הם לדבר עם הנשמות ולראות את הרוחות או לשוחח עם השדים כרצונם. הם רואים את כוכבו של האדם ומסיקים ממנו את כל דברי ימיו – עבר, הווה ועתיד. הם רואים מלאכים מסוגים רבים בכל יום.

הצדיק השלם, חיים, אמר לי שאפילו הצדיקים הנסתרים, חוץ מראשם, לא מתעסקים בשדים ולא מתקרבים לדברי העולמות (או האדמות) של מטה. שאלתי את המורה חיים מדוע כך הוא הדבר, והוא ענה לי שלמרות גבורתם העצומה בקדושה הנסתרת, אין להם גבורת לב לענייני השדים ולכן הם מתרחקים מכך. עם זאת קבלת המורה חיים, קבלת התימנים הנסתרת, גוברת על שאר הקבלות לא רק בעליונות הקדושה היתירה אלא גם בכל דרגות השדים ובדברי האדמות של מטה. המורה חיים היה קורא להם, מדבר איתם ומצווה אותם כרצונו, והכול לפי עבודתו הקדושה.

הצדיקים חיים ממש בעולמות נסתרים מחוץ ולמעלה בדרגה מהעולם הזה, אבל הם חוזרים תמיד אל גופם, וכאשר הם מקבלים על עצמם גזרות רעות בכדי שלא תיפולנה על העולם, הם מקבלים בגוף את הגזרה ובגוף הם סובלים כפי כוחם.

אני הצעיר לא חפצתי לראות סבל אחרי כל הסבל שראיתי באחרונה ביחס לצדיק הנסתר חיים, ולכן לא זכיתי למעלת הצדיקים. במקומה ניתנה לי שמחת סימני החמור, שגם בהם ישנו סבל מיוחד במשיכת עגלת הבשורות הטובות אל העולם, שכבדות מיוחדת לה אשר לא תתקבל בקלות על-ידי בני אדם, אם כי לגבי הצדיקים האמיתים הנסתרים דבר קל הוא כמשחק ילדים.

זוהי המידה הממוצעת המקשרת את מסורת הצדיקים הנסתרים אל הכרתם בעולם. התבוננו ותדעו שצדיק נסתר לא יכול לגלות כלום, ומי שאינו צדיק נסתר אינו יכול לדעת דבר אודות עניינם. רק מי שהוכן לקבל מהם דברים ומקבל אותם הוא היודע דברים אמיתיים על מסורתם הנסתרת וכבר ראה דברים ניסיים ונפלאים מאד. בכך הוא הולך תמיד עם מורו ונכנס אל חצר אותה הקדושה העליונה ורואה דברים מסוגי נסתרות לפי דרגתו ההתחלתית. אם אותו האיש מקבל רשות ופקודה לכתוב מה שהוא מצליח לגלות על מסורת הצדיקים האמיתיים, נמצא שרק מצב כזה, שהוא חריג לגמרי מן הרגיל, נותן מקום ואפשרות לעבודה זו. מצב חריג זה הוא המצב בו התלמיד, שנמנעה כניסתו למעלת הצדיקים הנסתרים כפועל יוצא מחולשתו הפרטית, נקשר למורו, שנבחר לגואל האחרון.

אין ספק שכמו שהגואל עצמו הוכן מאת הקדוש ברוך הוא לקבל את מישרתו, גם תלמידו, אשר עליו תיפול אחר כך האחריות לגלות את מורו לעיני העולם ולבצע פעולות גאוליות הכרחיות וממשית בהודעת הדברים, הוכן מאת ההשגחה העליונה, יתברך שמו לעד, להיות חמור ועיר בן אתונות של הגואל, דרך סימני החמור המביאים בשורות לעולם.

את חולשת התלמיד יש לפשר כ"נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם" (תהילים, ס"ו, 5), מאחר שאם היה התלמיד חזק במקום חלש והיה עולה עם הצדיקים לאחר פטירת הצדיק, לא יכול היה הוא לכתוב עליהם ולגלות את הדברים. המידה הממוצעת הזאת היא הגוררת אחריה את יתר המשקולות של הגאולה השלמה, כשפרץ והחמור הם שתי משקולות של מאזני המידה הממוצעת. הרי פרץ, כתלמידו של הצדיק חיים, ממוצע הוא בשיעוריו של הצדיק הנסתר, כמוסבר, והחמור הממוצע יכול להביא את לחם הגאולה השלמה ממלכות השמים אל בני האדם דרך סימני החמור אוכל לחם.

היחסים המשתנים תמיד בין פרץ והחמור, כמו גם חילוקי נקודת הראות ביניהם, הן השכלות בחיפוש הדרך הממוצעת בכל השקפה ובכל התנהגות. יחס זה הוא המפתח לעיוני החוק החדש, כי החוק של הגאולה השלמה מייצג את הדרך השלמה הממוצעת על פי העיקר "אמצעי שלם". עד הגאולה השלמה לא נמצאת המידה הממוצעת הרצויה בעולם, ולא היתה זכות שתתקיים בה הדרך הממוצעת. והוא טעם הכרחי בנוגע לברית החדשה המשלימה את ברית התורה אל הגאולה השלמה, כי רק בזמן הברית החדשה הסופית המנובאת, מוכשר חלק מהעולם לקבל את המידה הממוצעת האהובה לפניו יתברך.
בגורלי הוא, בעזרתו יתברך, לסדר בכתב את השיעורים האלה שקיבלתי ישירות מהצדיק הנסתר בחייו בכדי להבהיר אותם לעד, על מנת שלא תהינה עוד קבלות משובשות בנושאים האלה. ואם נבראתי אדם, "הפכתי" לחמור, כי לכך יועדתי בבחירת ה" בגואל האחרון חיים, והדברים ששמעתי מפי הצדיק חיים מבהירים את דברי הקבלה האמיתית בנושאים המכוסים מהעין.

הרי בבחירת הגואל האחרון נעשו הסימנים ההתחלתיים הנכללים בכלל הנודע "מעשה אבות סימן לבנים" לסימנים המוסברים דרך הבנת הסימנים השלמים. עניין גדול ורחב הוא זה. בקיצור, הכלל של "מעשה אבות סימן לבנים" אינו מתקיים בשלמות עד השלמת צורתו הקדושה של יעקב אבינו, שאם חלק מהשלמות של יעקב היה חסר, היה זה מפני שלא נשלם. ואם לא מושלם הסוף יחסר גם האמצע וגם הראש, אך כאשר מושלם הסוף, מושלם גם העיקר הניתן בהתחלה, ומתיישר כל החלק האמצעי המקשר ראש וסוף.

השלמות הזאת מגיעה בעיקר ליעקב אבינו בעת נצחונו על שרו של עשו, המבשר לו בעל כרחו שבבואו להשתחוות בבית אל, יתברך הוא בשם ישראל המסמן את שלמותו. הנצחון היה סימן, שגרם לכך שעשו יכבוש את כעסו ושייכמרו רחמיו על אחיו ויקבלהו. סימן הניצחון על שרו של עשו מושלם ב"וישקהו" (בראשית, ל"ג, 4) והנקודות שמעל המילה רומזות על השלמה זאת, אם כי לא נשלמו צרות יעקב גם אחר כך בשל מעשה דינה ומכירת יוסף וכו', ולמעשה רק שבע עשרה השנים האחרונות של יעקב אבינו בארץ גושן היו של נחת, שמחה ושל השראת השכינה מתוך הרחבה ועונג עליון, כי אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה והרחבת הלב על טוב ה". הנה רק בהשלמת דרגת קדושתו של יעקב אבינו נתקיים הכלל "מעשה אבות סימן לבנים", ובהשלמת יעקב אבינו, הקדוש שבאבות, הגיעה מתנת עליון המבטיחה הצלחה ועליונות וברכה מראש ועד סוף בדברי ימי עם ישראל בכללותו.

כלומר: הא לכם הצלחתכם עם אברהם, יצחק ויעקב, והא לכם מתנת הכלל "מעשה אבות סימן לבנים" ולפיהן למרות כל הניסיונות הרבים שתצטרכו לעבור כבני אבות העולם, מובטחת לכם לבסוף ההצלחה הכללית, כאשר תינצלו מניסיונות מרים ולבסוף תהיו ישראל הקדוש הרצוי לפני ה" אלהיו.

זמן ביאת הגאולה השלמה מתחיל מבחירת הגואל האחרון וירידת הסימנים הגאוליים והמשיחיים השלמים הנקראים גם סימני יעקב אבינו. מתוך הסימנים השלמים עצמם הגואל הנבחר מכריז על עצמו "הגידו להם שאני הצדיק המתבשר שלוש פעמים". בדברי ימי ישראל היינו אומרים בלי שום ספק שהצדיקים המתבשרים הם הגואלים משה, מרדכי וחיים הנבחרים מאת ה" אלהינו, אך המלאך הגדול מיכאל, שרו של ישראל, ירד בחלומו של ג'יוזפה מניגרסו והכריז: "שלשה הם אנשי הגאולה: משה, ישוע וחיים". זהו המפתח הכללי של הגאולה השלישית השלמה, מאחר שמישרת מרדכי לא ניכרת בעולם, ואף פעם לא נתקבל הוא בדורות כמושיע כללי אוניברסאלי, אלא רק התבשר במגילת אסתר בחג ליהודים. לפיכך, שלושת האנשים שנתפרסמו (ויתפרסמו) בעולם ונתבשרו הם משה, ישוע (בכל העולם הנוצרי והמוסלמי, כי נחשב ישוע גם לנביא ולמושיע בדת האסלאם), והגואל האחרון, חיים, בהתייחס להווה ולעתיד.

כמו שהאבות שלושה הם, כך הגאולות שלוש הן. ומעשה אבות סימן לבנים בכך שאברהם אבינו סימן הוא לגאולת מצרים ומתן תורה ויצחק אבינו אשר צורתו ופעולות חייו מוסתרות מאד בתורה סימן הוא לגאולת פורים ולמגילת אסתר בגלות בבל. עם זאת סימניו מסתבכים בסבך דברי הימים, וישוע אשר היה מתחת לסימני יצחק של השם "אשר", הסתבכו קרניו בסבך מסובך מאד, ונהרג בסימן אילו של יצחק. יעקב אבינו סימן הוא לגאולה השלישית השלמה והמשלימה את כל שלוש הגאולות. אברהם אבינו סימן לגואל הראשון, יצחק אבינו סימן לגואל השני (מרדכי ליהודים וישוע לכל שאר העולם) ויעקב אבינו סימן לגואל השלישי של הגאולה השלישית השלמה האוניברסאלית.

הביטו בנקודה העיקרית: אך ורק עם ביאת הגואל האחרון הגענו לסימן השלמות של יעקב אבינו. ומדוע באים הסימנים השלמים בתחילתם בצורת שש נקודות העומדות מעל המילה "וישקהו" בסימן החיבוק והנישוק בין יעקב ועשו והשבת לבם להיות אחים בשלום?

כי מעשה אבות סימן לבנים, והרי יעקב אבינו, עליו השלום, סימן הוא לגאולה השלמה, ובביאת הגואל האחרון מתגלים ששת הסימנים הגדולים, המקבילים לנקודות שמעל "וישקהו" (הנקודות סימנים הם), שניתנו בתורת משה, עבד ה", לפני כ-3500 שנה.

השכילו בדבר. יעקב אבינו משלים את האבות, וההשלמה הזאת מצדיקה ומחזקת בקשר משולש שלא ינותק אף פעם את כל הסימנים של אברהם ושל יצחק, שיהיו כל מעשיהם סימנים לבנים בנחלה נצחית. הגואל האחרון השלישי, חיים, מקשר בקשר עולמי דרך הסימנים השלמים של הגאולה השלמה את שלוש הגאולות, גאולת משה, גאולת פורים וישועת ישוע, והגאולה השלמה השלישית.

במלים אחרות, דברי ימי ישראל השלמים אינם מתקיימים עד ביאת הגואל האחרון השלישי ועד שנכנסים לסימנים השלמים של יעקב אבינו. וכל מה שהיה מן הטוב בדברי ישראל במשך כל ההיסטוריה, נמשך ונשלם לעולם רק דרך הגאולה השלמה. דהיינו גם הבנת התורה מושלמת דרך הברית החדשה של הגאולה השלמה.

ואיך היא מושלמת? הלא התורה קדושה מבראשית ברא ועד לעיני כל ישראל, וכל דברי ה" אלהינו שלמים בתכלית, לא תגרע ולא תוסיף. הסיבה: כמו שאת הפירוש לסימנים המנוקדים מעל ל"וישקהו" לא תמצאו במסורת או בפרשנויות, כי סימנים היסטוריים המתגלים רק עם התגלות הגואל השלישי האחרון בסימן יעקב המושלם, כך גם הבנת התורה בעצמה מושלמת בפירושיה על פי הסימנים השלמים.

והוא עניינה של הברית החדשה של ירמיה הנביא, המשלימה את תנאי התורה מתוך התנאים החדשים והקדושה החדשה של הברית החדשה של ירמיה הנביא. הבנים שנולדו מהאבות שהפרו את תנאי הקדושה של הברית הראשונה יכולים לקבל את תיקונם בשמירת התנאים של הברית החדשה. הגואל האחרון הוא המביא את התנאים החדשים של הקדושה החדשה של הגאולה השלמה דרך הסימנים השלמים, והוא טעמו של החוק החדש של הגאולה השלמה.

ושמו חיים כי עניינו ללמד את האנושות הזוכה בתקופות הגאולה השלמה איך לאכול מפרות עץ החיים. זהו עיקר עניין השלמת התורה, כי התורה עץ חיים היא למחזיקים בה. עד אז כוסה עץ החיים של התורה כלפי העולם וכלפי רוב בני ישראל עצמם, ולא ידעו איך אוכלים מפירותיו.

עד ביאת המורה הנבחר לא ניתנה רשות לשערים השמורים להיפתח, פירות שערי החיים השלמים לא יכלו לרדת לעולם, וקנאים מאד היו שומרי שעריו, העומדים בחרב המתהפכת. עם זאת בביאת הגואל האחרון נפתחים אותם השערים של חיי עץ החיים, וסימנו נמצא בתחייתו של הגואל האחרון, חיים, מן המתים. זהו הסימן הגדול השישי המשלים את כל ששת הסימנים הגדולים של הגאולה השלמה, המרומזים בשש הנקודות מעל "וישקהו".

ובאים הם בסימן נשיקת האחים עשו ויעקב, כי מבלי איחוד הלבבות לא ירדו שערי חיים מעץ החיים לעולם, מאחר שלא רק לישראל מיועדת הגאולה השלמה, אלא גם לכל טובי בני עשו ולכל טובי בני ישמעאל ולכל הזוכים מכל עם ועם. גם בני ישראל וגם עמי הנצרות והדבקים באסלאם מחכים לגאולת ה" הסופית והשלמה.

בעל המפתח לשערי החיים הוא אליהו הנביא, זכרו לברכה, שהרי מובטח בספר מלאכי שלאליהו הנביא ניתנו המפתחות של השבת לב אבות על בנים והשבת לב בנים על אבותם. סימני איחוד כל שבטי ישראל, כמו גם סימני איחוד בני יעקב ובני עשו, סימני איחוד בני ישראל ובני ישמעאל וסימני האיחוד בכלל בין כל חלקי בני ובנות העולם, הם ברשותו של אליהו הנביא, זכרו לברכה. הוא הצדיק הקדוש, הנביא והכהן שלא מת ועלה מבלי למות, ומאז הוא יורד ועולה, יורד ועולה, נמצא בכל ברית מילה, וגם מצוי למטה בעולם בתפקידים אחרים נסתרים כחפצו וכעבודתו הקדושה הנסתרת.

בכל הזמנים בדורות שעברו ועד עתה הוא הראש לבני עלייה, שכאמור מזמן מרדכי הצדיק נקבע מספרם על ל"ו. על פי השגחת השם יתברך, כל אחד מהם העמיד תלמיד אחד למלא את מקומו בעת פטירתו מן העולם.

מבין שלושים ושישה הצדיקים הנסתרים, אחד מהם היה הראש, שדרגתו ומעלת קבלתו עולות על שאר שלושים וחמישה הצדיקים. כמו-כן, אליהו הנביא, זכרו לברכה, הוא ראש כל בני העלייה שבכל דוד ודור, ואינו נחשב כחלק מן הל"ו. יובן מכך כי יש קשר אמיץ מיוחד בין אליהו הנביא, זכרו לברכה, ובין ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים שבכל דור.

אחרי שייוודע בעולם שהגואל האחרון בעולם היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בני עלייה, יובנו דעות המסורת על ביאת הגאולה השלמה, המשערות שהתגלות הגואל האחרון תהיה ביחד עם אליהו הנביא, זכרו לברכה. בכל דור ודור דרגת ראש ל"ו הצדיקים שייכת לאור העתיד של הגאולה השלמה, ולכן כל ראש ל"ו צדיקים נסתרים בדורות הקודמים יכול היה לכאורה להיבחר לגואל האחרון, ולהביא ביחד עם אליהו הנביא, זכרו לברכה (שנמצא בקשר מיוחד וקדוש עם ראש ל"ו הצדיקים), את הגאולה השלמה. התנאי עם זאת הוא שבאותו דור תהיה הזכות לקיים את הגאולה.

בפועל יודע רק ה" מתי הוא הזמן המיועד ומי הוא אהובו המיוחד, שה" יתברך חפץ בו להיות מורה הצדק לדורות הגאולה החדשים, הבאים לעולם בזמן הגאולה השלמה.

הזמן שנבחר הוא דווקא הזמן שאחרי השואה הנוראה, כי זהו הזמן שבו כבר נתקבל קרבן ישראל והוקמה מדינת ישראל. סימן הוא ליתר דברי הימים, כאשר עם ישראל ייכנס לתקופות השלמות שלו, תוך שישתפר ויגיע לשלמות בכל המובנים. באופן זה יבינו וידעו בני ישראל הזוכים את כל אמיתות הגאולה השלמה ויקבלו אותה בשמחה עצומה.

לכן "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (שם, 22), כי משה הוא שהביא את עץ החיים לעולם, ואת "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא; וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם" (שם, 23-24), שלו מפתחות האיחוד הדרוש להקמת הגאולה השלמה בעולם. ודעו כי שם הגואל האחרון הוא חיים, כי בתיאום מוחלט עם אליהו הנביא, זכרו לברכה, נפתחים על ידו שערי החיים המרומזים בעץ החיים, ומתחילים סימני החיים השלמים לרדת לעולם.

---------------------------

המורה חיים היה מצטט פסוקים מהתנ"ך ומלמד אותי עניינים מהתלמוד, אך הלימוד לא היה נעשה לרוב מתוך ספרי הקודש עצמם. לפעמים הוא היה אומר לי לקרוא פרק מסוים או לקרוא ספר פלוני, אך בדרך כלל לא היה מצטט מהתלמוד על דרך "במסכת פסחים דף... רב ... היה אומר..." וכו'. הצדיק גם לא אהב את המציגים עצמם כתלמידי חכמים ואוהבים להראות שהם יודעים אפילו את מספר העמוד, מאחר שהדבר היה נחשב ליוהרה בעיניו. "אל תהיה מושפע מכל זה", היה אומר לי הצדיק הנסתר ביחס לאותם יהירים, ומוסיף: "כל זה גאווה וההפך לגמרי ממידת משה רבנו, עליו השלום".

כמה פעמים זכיתי לשמוע מהמורה חיים את המשפט: "זהו הכלל העיקרי, צריכים לזכור ולהתבונן תמיד איך ללמוד ממידת הענווה של משה, ולהבין עד כמה משה רבנו, עליו השלום, טרח בשביל כל בני ישראל, סבל למענם ואף את חייו שם על כפו לכפר עליהם. עניו מאד היה משה, עד שלא נוכל לשער בשום שכל עד כמה היה שפל בעיני עצמו ועד כמה היה אהוב אצל הקדוש ברוך הוא בגלל ענוותו, כפי שהעיד על כך ה" ברוך הוא בתורתו".

אצל הצדיק השלם חיים, הכלל הגדול של כל התורה הוא "כל התורה היא רחמי ה" ברוך הוא על כל בריותיו ועל עמו ישראל באופן מיוחד בגלל זכות אבות, וכל לימוד התורה הוא הלימוד הגדול בענוותו של משה רבנו, עליו השלום. השאר הם פרטים וענפים ממנו". לכך היה מוסיף כמעט תמיד: "דרך ארץ קדמה לתורה, שאם אין הדרך ארץ הנכונה מקדימה לתורה, לא מגיעים אל עיקר התורה: רחמי ה" אלהינו וענוות משה בן עמרם השלמה והאהובה אצל ה" ברוך הוא".

בדרך כלל המורה חיים לא היה מרבה דיבור בנוגע לחילוקי דעות התנאים, האמוראים או הפוסקים, ואיתי הצדיק כמעט ולא דיבר על דעותיהם, חוץ מאשר על דעות הרמב"ם, זכותו תגן עלינו. המורה חיים אהב את הרמב"ם באופן מיוחד, ואף פעם לא כינה אותו "הרמב"ם" סתם אלא "הרמב"ם, עליו השלום, הנשר הגדול", והיה מרבה בשבחיו עד מאד ומספר אודות חייו, חכמתו הנפלאה, פעולותיו החשובות למען כל ישראל והשקפתו בעניינים רבים שלא כדרך כל הרבנים שקדמו לו.

חלק מהלימוד שלי עם הצדיק חיים היה גם לדעת ולהבין שהרמב"ם, עליו השלום, היה צדיק נסתר בסתר, ראש לל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו. המורה חיים היה אומר לפעמים: "עד עתה, אף על פי שכל ישראל אוהב אותו מאד ומכיר בחכמתו הגדולה ובקדושת פעולתו לטובת כל היהדות אחריו, עוד לא הבינו מי הוא 'הנשר הגדול' באמת, מפני שהוא לא היה פוסק סתם אלא בקדושה עליונה מאד היה שוקל הוא את כל דבריו. כך הוא ב'משנה תורה', ב'היד החזקה' וב'מורה נבוכים'".

המורה חיבב מאוד את הספר "מורה נבוכים" והיה אומר שבערבית יש לו עמקות גדולה יותר מבעברית, ושרק תלמיד חכם מובהק ובקיא בעניינים לעומקם יכול להבין את הספר כראוי. בדרך אגב אציין כי הצדיק לא נתן לי רשות לקרוא בספר מורה נבוכים "עד שיבוא הזמן ואלמדך אותו".
רצוני להדגיש שבכל שלוש עשרה השנים שלמדתי עם המורה חיים דרך לימודו אותי היה לא מתוך ספרים כי אם בדרך שיחות, ולא בבית או בבית המדרש אלא בבית קפה. הצדיק חיים לא רצה שאתעסק בעמקי הלכה אלא בהלכה פסוקה למעשה, ובדרך כלל לא התעסקתי אף בהלכה פסוקה למעשה, מפני שאם היה לי ספק בדבר הייתי שואל את המורה והוא היה עונה לי תכף ומיד על כל שאלה. לפעמים הוא היה אומר לי: "אל תעייף את המוח שלך עכשיו, כי בעתיד תהיה לך עבודה רבה ותזדקק לו".
השיעורים שלי עם הצדיק חיים היו על יראת הכבוד לשם ה", על הדרך ארץ, על הענווה ועל הדרכים הצנועות והקדושות של הצדיקים האמיתיים הנסתרים הסובלים עבור השאר. כל שיעור של המורה חיים היה קבלת רוח חדשה. לא היה שיעור מבלי התעוררות הרוח וקבלת רוח חדשה לתלמיד מדברי הצדיק.
היו גם כן שיעורים רבים על הטבע, טבע העולם, טבעי האדם, תיאום המצוות עם הטבע האמיתי והחטאים נגד הטבע.
על הדרך ארץ הצדיק חיים הסביר לי את דרכי יהודי תימן, שהינם בעלי מסורת הדרך ארץ הקדמונית. הוא לימד אותי איך העולם התקיים על הדרך ארץ לפני שניתנה תורה ושיש בה מחכמת הקדמוניות. כשהמורה דיבר על הכוחות שהיו נותנים פירות העצים לפני המבול, הייתי מחכים בפליאה על עולם הטבע של אז.
הרבה שיעורים קיבלתי מהעניו הנסתר על המאכלים, על העשבים והבשמים וסגולותיהם ועל הבנת כוחותיהם.

הצדיק השלם, חיים, היה מבאר לי את הכוחות. כח הקדושה העולה על הכול, כוחות הכוכבים והשפעותיהם, כוחות המלאכים, כוחות המים, האש, הרוח והעפר, כוחות העשבים והבשמים, כוחות הרוחות, כוחות השדים כמו גם כוחות הכישוף, כוחות הקסם וכוחות העבודות הזרות, שאסורות לנו.

היה חשוב מאד לצדיק חיים שאבין שאין דבר שקורה בעולם אם לא ירד הוא מהכוכבים, כי הכוכבים הם המשפיעים על העולם ועל בני אדם. הבחירה החופשית של האדם נוגעת בעיקר ליראת שמים ולעבודת ה", והוא כמו שאמרו חז"ל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (בבלי, ברכות, ל"ג, ב') ו"חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא" (שם, מועד קטן, כ"ח, א'): אריכות ימיו של האדם, פרנסתו ומספר ילדיו, כולם תלויים בכוכבים לפי גורל מזלו של האדם.

המורה חיים היה מסביר לי רבות אודות גודל חשיבות ידיעת מהלכי הכוכבים והשפעותיהם, אבל הזהיר גם כן שמעט מאד האנשים שיכולים להיכנס ללימוד הזה, כי עמוק הוא מאד וצריך מח מושרש בדרכים הנכונות, שאם לא כן יש בכך סכנה, מאחר שהמוח לא יסבול בלבול בדרגות ידיעת הכוכבים.

יש סכנה אף למי שאיננו מושרש בתורת הבחירה, כי בקלות יתבלבל ויתחיל לכפור בבחירה חופשית, חלילה וחס. מכך פחדו חז"ל אשר לא האריכו בדברי הכוכבים בכדי שלא יפילו ספקות באמונת הבחירה אלא רק ציינו את החכמה הכללית בפתגם קצר: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". לא דבר קטן הוא זה, אלא דבר כללי גדול הוא, כשגם "חיי, בני ומזוני" הם שלושה סוגים גדולים וכלליים בחייהם של בני אדם.

עמוק הוא מאד דבר הכוכבים, ובשל דאגת חז"ל מוצדקת התנהגותם. חכמי תימן, לעומתם, לא פחדו מלימוד הכוכבים, כי לא היו מתקיימות ספקות בין יהודי תימן בכל דבר האמונה. תמימים שלמים וחכמים בתורה ובטבע היו, ולא ידעו מכל סבל גלות יהודה, דהיינו ידעו אודותיה אבל לא ראו אותה בעיניהם הגשמיות אלא בעיני שכלם הגדול והקדוש, והתפללו תמיד על כלל ישראל. התימנים גם לא היו זקוקים לגאולת פורים, מאחר שמגילת הכוכבים הייתה בידם.

אני מגלה בזה דיבורים ושיעורים של הצדיק השלם חיים בכדי שיתבוננו המשכילים בישראל על גודל מעלתו בעולם של הגואל האחרון הנבחר.

עם ישראל כיום מבולבל מאד בענין הנסתרות. שורש הסיבוך הוא שבאמת לא כתוב דבר בספרים ביחס לדברים הנסתרים האמיתיים ולחייהם של הצדיקים הנסתרים האמיתיים. הרי "הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם" (דברים, כ"ט, 28). הצדיקים הנסתרים הם בסוד ה" ליראיו בתכלית, הנעלם מעיני אחרים, וכל גופם ורוחם ונשמתם בסוד כמוס ונורא עם ה" אלוהיהם.

האם, אפוא, מתקיימים סוגים של נסתרות שהם לא מהדברים הנסתרים העליונים האמיתיים של הצדיקים, ויכולים להיוודע בעם ישראל?

יש מהקבלה העתיקה הנקראת "קבלה מעשית", סוגי דברים שיכולים ללמוד אותם כל טהור נפש וישר לבב, אם יש לו המזל הטוב להתקבל כתלמיד אצל מורה אמיתי שקיבל את סודות הקבלה המעשית, אך כמובן שדבר נדיר הוא!

נודע מהתלמוד ומהמדרשים שליעקב אבינו הייתה הקבלה המעשית, ושנמסרה אותה מסורת נסתרת לכל בניו הבוגרים, חוץ מאשר ליוסף שהיה עוד צעיר ולא הבין בצדיקותם ובכוח קבלתם של אחיו. לכן מעשיהם לפעמים נראו עבורו כפגיעה באמונה, שהרי ראה אותם אוכלים כבשים חיים וחשד בהם על אבר מן החי וראה אותם לפעמים ביחד עם נשים יפות עד מאד עושים מעשה, והיה חושד בהם בפשעי עריות. יעקב אבינו מרוב אהבתו ליוסף לא הוכיח אותו כדבעי, אלא הוסיף לו כותנת פסים שהייתה כסות של מלכים ושרים גדולים.

המסורת של הקבלה המעשית נשמרה בשבט לוי. כשמשה רבנו הרג את המצרי על פי הסימן הנבואי "כה וכה" הוא לא הרג אותו בידיו, כי אם בדבריו על פי הקבלה המעשית. בהמשך נמצא את המסורת הנסתרת הפועלית אצל אליהו הנביא, זכרו לברכה, ואצל תלמידו ויורשו אלישע, וכמו כן נמצא מדרשים מלאים על מעשי פלאים ושליחות שדים ביד מרדכי הצדיק.

לאחר מרדכי נחפש ולא נמצא כמעט, עד שנגיע לישוע אשר ביצע מעשים מן הקבלה המעשית, אשר סופר עליהם באוונגליונים. מעשים אלו כהפצת הלחמים, רפואת החולים, פקיחת עיני העיוורים, גירוש רוחות רעות ושדים, העלאת הדגים וכו', הם כולם קשורים לסוד הקבלה המעשית שקיבל ישוע בבית ספר האיסיים, כפי שהסביר לי באריכות המורה חיים.

וסיפר לי הצדיק חיים שהקבלה המעשית אינה רק ירושת הצדיקים האמיתיים, כי הרי ישנם, למשל, תימנים רבים שקיבלו סודות קבלה מעשית ויכולים לעשות פעולות לפי כוח הסוד שקיבלו. המורה הסביר שהמונח "קבלה מעשית" אחד הוא, אם כי ישנן דרגות רבות עד מאד וסוגים רבים של סודות קבלה מעשית.

עם זאת, האדם שמחזיק בסוד כלשהו של קבלה מעשית חייב להיות טהור בפנים ובחוץ ולהיות ירא שמים בתכלית. תלמידי החכמים של בית ספר האיסיים, אשר קיבלו סודות מהקבלה המעשית לפי דרגתו של היחיד, היו כולם טהורים מאד ומתקדשים על כל הגה. מעשיהם היו מכוונים ביראתם תמיד, צניעותם הייתה רבה, והם אף לא התחתנו בכדי שלא לרדת מקדושת סודם בפתגמייא דעלמא.

כך בכל דור ודור היו תלמידי חכמים שקיבלו סודות מאביהם או ממורה, והם סודות מתוך סוגי סודות הקבלה המעשית. כל מי שקיבל משהו מסודות הקבלה המעשית הוא אינו מגלה אותם לאף ברייה, כי אסור לגלותם בקבלת פה, אלא למי שהוכן לקבלם. כמו-כן תמצאו בספרי מעשי הצדיקים שהיו להם סודות מהקבלה המעשית, אם כי בכל הספרים והסיפורים האלה (ולא מדובר על רוב הדברים הנמצאים כעת בספרים, שרובם גוזמאות ודברים בדויים) לא מדובר על הצדיקים האמיתיים הנסתרים, כי אם בצדיקים אשר ביצעו מעשי מצוות והיו גדולים בלימוד התורה.

מהלימוד שבהקדמה זו מתבררת ההבחנה בין הצדיקים הנסתרים האמיתיים ובין צדיקי התורה במצוות ובלימוד. שני סוגים שונים הם, וההבדל ביניהם אין לו שיעור.

הצדיקים האמיתיים הם יורשי נחלת קדושת יעקב אבינו וגם יורשי סבל יעקב אבינו בסבל קדושתם. אין זה נוגע ללימוד התורה. זו דרגה ישירה אל מקור קדושת התורה, המקשרת את העולם הזה ואת העולם הבא דרך התקדשות הצדיקים בני העלייה בעולמות הנסתרים.

מעט מן מהקבלה המעשית נפוצה גם בין רבני אירופה המזרחית, כמו לדוגמא אצל הרב ישראל בעל שם טוב. עם זאת בני אשכנז, שלא רגילים היו לפעולות הקבלה המעשית, התפעלו ממעשים מעטים והפכו גבעות להרים. אחרים אף הפליגו למציאתו של "משה" הדור בכל קהילה. אוי לרוחות העפות על זוהר הדעת האנושית, כשאין קיומן אלא דברים נפוחים ודמיונות שווא.

והרי תילי תילים של מילים מבלבלים בסוף את הכל, ומכל אותם מילים לא מובן כלום. לא הייתה הסבלנות אז לחכות לזמן המתאים לגאולה, אלא רצו לזרזו, ולכן הוציאו את עגל עוון קץ, ולה" נתנו עיניים ואוזניים ושיעור קומה והחשיבו את עצמם למביאי הגואל מעולם האצילות, מלמעלה עד למטה, לעולם הגשמי, עד שלבסוף יצא העגל הזה במחנה חב"ד, וסביבו רקדו כל קלי הדעת מכל פינות הארץ שחיכו למשיח. אותם אנשים ציפו לקבל את פני המלך, אף על פי שהמלך גסס ושכב בתרדמת בניו יורק. הדורות שאחרי הדור הרביעי יתבוננו על מעשי דור זה ויתפלאו עד לאיזו דרגה של שטות הגיע חלק מן העם באחרית הימים.

כל אותם חסידים אינם בעלי פשטות באמונה ובלב והם אינם מגיעים לפשטות האמונה באחדות הבורא המוחלטת. צריך להיות פשוט ולא להתנהג כ"רב". אין צורך לקבל כבוד מאחרים, ואם קבלתם כבוד, כבדו את מכבדכם כפי שהם מכבדים אתכם. הצדיק האמיתי שונא את הכבוד ומסרב לקבלו.

מספר פעמים אמר לי המורה חיים: "לפעמים אתה מדבר דברים אמיתיים עם לומדי התורה, והם אומרים שאתה מדבר כנוצרי. אתה יודע מדוע? מפני שישוע היה מלמד דרך של פשטות ואהבת ה", דרך של לב טוב ופשוט באמונה הנקי כלפי כל אדם. הוא לא היה אוהב את דרך הפרושים בימיו, שהיו מפליגים בלימודם אך אוהבים את כבודם ולא דואגים כלל לעם המסכן. לא היו להם מידות התורה האהובות לפניו יתברך, לא היה להם לב של רחמים ושל אהבת הזולת, וכל אחד מהם רצה להפגין את חשיבותו. הם לא עשו את המצוות לשם שמים, אלא כדי להתפאר בעצמם, וישוע שנא בצדק את כל הדברים הללו, מאחר שידע שהתנהגותם איננה תורה אמיתית, אלא הפוכה מרצון אבינו שבשמים. דע כי ישנם רבים בין הנוצרים שהם אנשים טובים מאוד ויש להם לב פשוט מאוד, מפני שקבלו את דברי רבם".

פעם אחרת הצדיק חיים הסביר לי על כך: "ישוע השתדל לגלות כמה סודות של מלכות השמים אותם קיבל בבית הספר האיסיי ורצה להביא דרך פשוטה בעבודת ה" אבל לא הצליח, מפני שלא הייתה לו רשות לעשות זאת כפי שלא הייתה לו רשות להשתמש בסודות הקבלה המעשית או בתגא. אסור בתכלית האיסור לגלות את סודות מלכות השמים לפני הזמן וללא רשות מלמעלה, ולכן גילוי מוקדם אין אפשרות שיצליח. אמנם ישוע אמר דברים אמיתיים, אך הרבנים והפרושים לא הבינו אותו, ולא היה להם לב לשמוע ולהבין. סברו הם כי עדיף לשתוק: 'אם נריק, על מי נריק? על עצמנו נריק, לכן נשתוק והשתיקה חכמה'.

ואני לא שתקתי, כי נעשה חומר המידבר לחמור המדבר, פן יגידו שהגואל האחרון נטל לקחים מהנצרות. הצדיק הנסתר חיים, שחי באמונה עליונה וטהורה וקדושה עד מאד, הראה לי לשם לימוד בסיסי שדרך הפשטות אהובה מאד לפני הקדוש ברוך הוא, ואף המשכיל צריך תמיד להתבונן, במסגרת אמונתו בה" ברוך הוא, בעמקות הפשטות שבלב הפשוט, כי אוצר ה" הוא בלב האדם.

פעמים רבות הצדיק העניו היה חוזר על הטעות הרווחת בבני ישראל לחשוב שהיהודי טוב יותר מהלא יהודי. אין זו האמת, מפני שהכול תלוי בלב הטוב ובמעשי האדם, אם שהוא יהודי ואם שאינו יהודי, כשרק דינו של היהודי קשה יותר, מפני שהוא מצווה בתורה, אבל חוץ מכך אין שום הבדל. ומאחר שאנו מצווים, עלינו להתנהג בכבוד ובדרך ארץ ובאהבה עם כל הבריות ולהוות דוגמא בנוגע לדרכים הטובות והאהובות למי שדבק באלוהי יעקב.

המורה חיים היה איש אהבת ה" הפשוטה בכל סוגיה הטובים אך לא חס על הרשעים, השונאים, הקמצנים, האכזריים, אוהבי הבצע מלקקי הממון, הצבועים והמזויפים. עם זאת, הצדיק חיים לימד אותי כי אף על פי שיש לשנוא בתכלית את הפגעים ואת החטאים, אין לשנוא את החוטאים בעצמם, מפני שיכולים עוד לשוב ויימחל להם.

על דברו המפורסם של ישוע "וְהַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל הַלְּחִי הַיְמָנִית הַטֵּה לוֹ גַּם אֶת הָאַחֶרֶת" (מתי, ה', 39), המורה חיים היה עונה: "הבא להרגך השכם להרגו" ו"עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" (תהילים, י"ח, 27).

מעניין הסברו של הצדיק חיים על אמרת הלחי של ישוע: "למי ועל מי אמר את זה? בשביל מי זה? בשביל סוג מיוחד מאוד אשר מצוי בכוונות מיוחדות ואשר נשבע ומתנזר מהרמת יד מתוך אמונתו המוקדשת בכך. אבל זו אינה אמרה המתאימה לכל אחד, והרוב אינם יכולים לעמוד בכך".

מדברי המורה חיים למדתי שמצד אחד דרכו של ישוע פשוטה, אבל לפעמים דבריו פשוטים רק בקרב מי שכבר יש לו אמונה גדולה, ואין הם מתאימים לכלל העם. והרי בזמן ההוא לא ניתן היה להיות על המשקל המאוזן של הדרך הממוצעת הרצויה למען הגאולה השלמה והחוק החדש, "אמצעי שלם" כפי שהיה אומר המורה חיים תמיד בשם הרמב"ם, עליו השלום.

תלמיד חכם מובהק יבחר לו מתוך פרקי אבות את אותן המשניות החביבות עליו ביותר והנוגעות לתנועתו הפנימית בהבעת הדרך שבה הוא שואף ללכת. ישנן שתי משניות אותן אני זוכר, מפני שהמורה היה מצטט אותן הרבה. הראשונה על הלב הטוב של בן ערך (אבות, ב', 11), והשנייה על דברי בן עזאי: "שְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה" (שם, ד', 4).

הצדיק לא היה מסביר לי את פירושה של משנה זו, אלא היה אומר אותה בהדגשה מיוחדת אשר אין בה שכחה. היה מקדים לפעמים ואומר: "אם אתה רוצה להבין מהו העניין, התבונן על דבריו של בן עזאי. הוא שאמר את האמת שאהבתי יותר מן השאר, ואכן עמוק הוא הדבר להבינו על אמיתותו. שכר מצווה היא המצווה עצמה ושכר עבירה היא העבירה עצמה, אבל אל תחשוב שתוכל להבין את האמרה הזאת בקלות, כי יש לה רקע עמוק שצריכים להגיע אליו בכדי לדעת עד כמה זו היא האמת".

לא אוכל לומר שהבנתי את המשנה הזו על בוריה, ומאחר שיש מספר מלים נסתרות שקיבלתי מהצדיק חיים, אולי הכוונה היא עליהן. המורה חיים היה מלמד אותי שהכול חקוק בבן אדם, ושהיודע להסתכל מעל לטבע בקדושתו אל הדברים הנסתרים, יראה את כל המעשים שעשה, את המצוות ואת העבירות. וכך הוא כשמת האדם, כל המצוות וכל העבירות שעשה רשומים ביחס אליו, ובמיתתו, כאשר נלקח אל בית הדין למשפטו, ישנו מלאך אחד על כל מצווה שעשה ומאידך גיסא מלאך המקטרג נגדו על כל עבירה שעשה.

המצוות והעבירות משפיעות גם כשהאדם בחיים. לפעמים האדם עושה מצוות, אבל בכדי שיינצל מן המוות בשל עבירות שעשה, בית הדין נוטל מספר מן המצוות שלו ובזאת מתבטלת הגזרה, וניתנת לו רשות להמשיך בחייו. הוא ככתוב "וּצְדָקָה, תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי, י', 2). כמו-כן, לפעמים האדם עושה עבירות אבל אחר כך עושה תשובה אמיתית, ונמחלים לו העוונות. העבירה שנמחלה כבר לא רשומה, אך גם המצווה שביצע לא רשומה כי כבר איננה.

עם זאת המורה לא היה מכוון את דבריו על המתים, שהוא עניין משפטו הסופי של האדם, כי אם לבני אדם החיים, כלומר: הדרך הכי טובה והכי אמיתית היא הדרך הנמשכת מההשקפה הכללית ששכר מצווה היא המצווה עצמה ולא דבר אחר, וששכר העבירה היא העבירה עצמה ולא דבר אחר.

המורה חיים היה מרחיק מהאדם את המחשבה הפנימית המוטעית, כאילו מי שעושה מצווה עושה טובה לה", חס וחלילה, והיה אומר שכל דבר טוב שהאדם עושה אינו בשביל ה", מפני שאין בורא עולם זקוק לכך, כי אם לטובת עצמו ולטובת נשמתו. לעומת זאת, כל מה שעשה הקדוש ברוך הינו למען טובת האדם ולא לטובת עצמו, כביכול, כי אינו זקוק לכלום.

תמיד המורה חיים היה מפליג מאד בדברים אודות תמימות האבות אברהם, יצחק ויעקב. גם על תמימותו של נח היה הצדיק חיים מלמד אותי. אצל הצדיק המלה תמימות והמלה פשטות היו אותו העניין כמעט. היה יכול המורה לומר נח היה תמים מאד או נח היה פשוט מאד מבלי שישתנה הפירוש. אצל המורה התמימות הייתה סגולה גדולה מאד הנמצאת בצדיקים הנסתרים כתמימות קדושה, ונמצאת באנשים ונשים פשוטים ופשוטות בכל העולם.

אצל הצדיקים הנסתרים המידה נמצאת ביחד עם ידיעה גדולה מאד, ואצל התמימים היא נמצאת אף בלא ידיעה. נח היה תמים אבל לא ידע שהוא תמים. תמימותו הייתה אהובה מאד בפני ה" ברוך הוא, ודרכה ה" הציל את כל האנושות.

הצדיק חיים היה אומר: "אני לא מסכים עם דעת חלק מן החכמים, זיכרונם לברכה, שביקרו את נח על שלא עמד בתפילה לבקש רחמים על דורו. הם לא הבינו לעומק את תמימותו של נח. הוא היה פשוט מאד ולא חשב על כך. הוא לא ידע שבאפשרותו לבקש רחמים עליהם ושתפילתו יכולה לעזור, מאחר שאף פעם לא ראה דבר שכזה ולא עלה בדעתו העניין, מפני שהיה תמים מאד".

אי אפשר לתאר עד כמה הצדיק חיים היה מחבב ומשבח את מידת התמימות. היה אומר המורה: "משה רבנו בעצמו לא הבין את גדלות אהבת ה" לתמימות האבות, עד שלא נענה בתפילתו ונאמר לו: 'זכור את אברהם, את יצחק ואת יעקב עבדיך'. רק אז נענה והבין עד כמה התמימות של אבותינו הקדושים הייתה יקרה בעיני ה", שאפילו משה רבנו בכל ידיעתו הגדולה לא יכול היה להגיע אל מעלת אותה התמימות של האבות אברהם, יצחק ויעקב".

לפעמים סיפר המורה חיים שכשהגיעו המטוסים ששלח בן גוריון במבצע "על כנפי נשרים" להוביל את יהודי תימן אל ארץ ישראל, התימנים המסכנים חשבו שהגיע המשיח ושמתרחש נס גדול של הגאולה השלמה. הם היו תמימים בני תמימים ולא ראו מטוסים, חשמל או מכוניות מימיהם. לפיכך התגדלו על התמימות ואמונתם השלמה.

כאשר היה אחד או אחת שלא היו יודעים לקרוא שום שפה, הצדיק הנסתר היה אומר לי: "פרץ, היזהר, בפרט בדור הזה, בכבוד מי שלא יודע לקרוא. לפעמים הם נשארים בתמימותם ואהובים בפני ה" ברוך הוא מאד. לא תדע. היזהר, גדול ה" ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. עבד ואדון זהים מולו ואין משוא פנים לפניו יתברך".

כמובן שלא היה הבדל אם מדובר ביהודי או בלא יהודי. אותו דבר בדיוק. והיה אומר לי כך המורה חיים בפירוש, בכדי שלא אטעה. ובכלל בכל המידות של הדרך ארץ, אסר עלי הצדיק להבדיל בין יהודי ללא יהודי: "בן אדם הוא בן אדם, וכולנו בני ובנות אדם וחוה, אין הבדל. היהודים מצווים, אבל חוץ מזה אין שום הבדל, וכולנו בריותיו של הקדוש ברוך הוא".

זהו הכלל הגדול שזכה סולי קמחג'י לקבל בחלום בבאר שבע. באותו חלום הצדיק חיים, הגואל האחרון, חיבק אנשים מכל אומות העולם ואמר לכל אחד ואחת באהבה מורגשת "כולנו בשר אחד". זהו הכלל הגדול המוסרי בהשקפת תלמידי הברית החדשה השלמה המנובאת אצל ירמיה הנביא (ל"א, 30).

ישראל הוא העם הנבחר ובמיוחד בשל כך אנו מצווים ללמד את כל העולם שכולנו בשר אחד. זהו שיעור גדול מאוד מאת הגואל חיים להראות לנו את מה שאהוב בפני ה". לכן הצדיק עצמו הוא המחבק אותם, מדבר על ליבם באהבה ומבטיח להם שאינם מפסידים מכך שאינם בני ישראל, כי אין הבדל בין ישראל ואומות העולם, אלא בפרטי המצוות, אבל חוץ מזה "כולנו בשר אחד".

זה מה שמורי היה מלמדני ביחס לחוק החדש בכל שיעוריו. אז לא הבנתי את תכלית הלימוד הסופית אלא השכלתי בעיקרים לשם לימוד כללי: רצון התורה הקדושה, כללי הדרך ארץ, כיבוד בריות ה" וטוב הלב ביחס אליהן.

"כולנו בשר אחד": הוא הכלל שדווקא עם ישראל באופן מיוחד זקוק לו להשלמתו ולהשלמת הבנת תורתו, והוא כחידוש גדול וחדש. לא מפני שהוא חסר בתורה, אלא מפני שכלל זה אינו נכנס לעולם עד לביאת הגואל האחרון, המוציא אותו אל הפועל בעולם. אותם חלקים טובים מכלל האנושות, שמרגישים וירגישו באמיתות כלל זה, יעריכו באהבה גדולה את הכרזתו זו של הצדיק הנבחר, חיים.

בין רבני ארץ ישראל כמעט רק הרב המפורסם והאהוב, הרב יצחק הכהן קוק, הרחיב אודות המושג הזה באופן מפורש וברור. מושג השלמות המתגשמת מצד השלמת כל חלק וחלק מהכלל היה לעיקרון חשוב אצל הרב קוק, עליו השלום, כאשר בכלל זה נכללו כל אומות העולם, כשישראל, אף שחלקו מיוחד, הוא רק חלק מהן.

"רחמנא ליבא בעי" (לה" חשובה הכוונה שבלב) לא היה עבור הצדיק חיים סתם פתגם שנאמר על ידי החכמים, כי אם האמת העולה על כל לימוד התורה, ואין אמת התורה נתפסת בלעדיו. היה הוא מלמד את סיפור הלב בכדי להשלים את מעלת התמימות ומעלת הלב ולאחדן בכרך אחד. אספר אותו בקצרה למי שאינו מכירו:

איש אחד פשוט מאוד שאינו יודע קרוא וכתוב היה נכנס לעיתים לבית הכנסת ושמע פעם את רב בית הכנסת מעביר דרשה אודות הפתגם "רחמנא ליבא בעי". הרב פירש פירושים ותאר תיאורים חיים בהסבר עד כמה הקדוש ברוך הוא אוהב את הלב. האדם המסכן הזה התפלא והתפעל מאד מדרשתו של הרב עד שעזב את בית הכנסת בסוף התפילה משתומם ומשתהה באומרו לעצמו איך חי כל הזמן הזה בעולם ולא ידע או הבין שהקדוש ברוך הוא כל כך אוהב את הלב. לפיכך חשב רבות מה יכול הוא לעשות בכדי לזכות את עצמו בקיום רצון ה" ברוך הוא. מה עשה? החליט והלך אל אטליז כשר וקנה לב של בקר טרי. הוא כרך את הבשר בבד נקי, הוביל אותו אל בית הכנסת ובחשש רב פתח את ארון הקודש ושם את הלב ליד ספר התורה. אחרי שסגר את הארון, יצא שמח וטוב לב בתחושה שקיים מצווה גדולה לפני הקדוש ברוך, האוהב את הלב.

בשחרית של יום שני עם פתיחת ארון הקודש חשו הנוכחים בריח מעט מוזר. הם הבחינו בבד, פתחוהו ומצאו את לב הבקר. כשראה הרב את הלב, הצטער בליבו, החל להתרגז ודרש שמי שעשה את הדבר יודה בכך. האיש המסכן שנמצא בין המתפללים ופחד מדברי הרב ניגש אליו והודה לפני כולם שהוא עשה את המעשה ושחשב כי זוהי מצווה, היות והקדוש ברוך הוא אוהב את הלב ולא התכוון על שום רע.

הרב שפחד מחילול הקודש צעק עליו ובדברי תוכחה שאל אותו כיצד לא פחד לחלל את ארון הקודש בחתיכת בשר מצחין ומלא בדם. התבייש מאוד האדם הפשוט הזה ויצא מבית הכנסת חפוי פנים כמת, כשהוא חש צער פנימי בקרבו. כמו כן חש שאין לו אל מי לפנות, מאחר שפחד מלפנות אל ה" אחרי שעשה נבלה גדולה כזו לפניו.

בלילה ההוא מת רב בית הכנסת כשהוא עוד צעיר בשנים. הצטערו אנשי בית הכנסת ובכו בדמעות שליש מפני שהיה זה רב בקי בתורה ובתלמוד ודרשן מלהיב ומעורר את הלבבות לתשובה ואהוב מאד בקהילתו. בלילה הראשון אחרי הקבורה בא הרב אל השמש בחלום ופקד עליו להודיע את המסר אותו הוא יעביר לו כעת אל כל אנשי הקהילה. הסביר הרב שהוא מת בחטאו הגדול על שלא ריחם על האדם הפשוט, בייש אותו ברבים ולא הבין שלב זה שהביא אדם בתמימותו נתקבל לפני הקדוש ברוך הוא כקרבן טהור בבית המקדש. - -

אצל הצדיק הנסתר, המורה חיים, לא היה זה רק סיפור כי אם שיעור מופלג על דרכי הרחמים של הקדוש ברוך הוא ועל אהבת הבורא את מידת התמימות והלב הפשוט.

יש עוד סיפור שהמורה חיים היה תמיד חוזר עליו ולפני שאספר אותו, אזכיר לכם שכל מה שאני מדגיש כאן בטקסט זה על העדפות המורה חיים בדרך החיים היה הוא מלמד אותי בכדי שאבין כיצד להתהלך על פי המידות הקדושות של הצדיק עצמו כתלמיד הממונה להיות ליורשו ולא כחמור אוכל לחם של הגאולה השלמה.

והנה מוסבר אצלנו שבאמת אין בחירת הגואל האחרון מתקיימת עד מותו ומתוך סבלו האחרון הנורא. רק בפטירתו נבחר הוא לשופט המשוח במלכות השמים, ומתחילים הסימנים השלמים לרדת לעולם. מובן מזה שגם הצדיק עצמו, אף על פי שהכיר היטב את מעלתו וידע שהוא ראוי להיות הגואל, כמו גם את עובדת היותו ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, לא היה מכל מקום מחשיב את עצמו לגואל האחרון. שהרי לא יכול היה הוא לקבל מחשבה זאת עד שהקדוש ברוך הוא הכריז עליו ומינה אותו לגואל אחרון. לפיכך מורי ועטרת ראשי ונשמת רוחי העניו השפל, המורה חיים, היה מלמד אותי כצדיק לתלמידו ולא כגואל לחמורו. אני מדגיש את זה בכדי שתבינו מתוך איזה מסגרת נאמרו ונתקבלו הדברים, ובאיזו כוונה ניתנו השיעורים הללו. כשהלימוד בהם עולה מעלה מעלה, פירותיו יורדים מטה מטה לאנשים פשוטים ותמימים בעולם.

מעשה בשלמה המלך שהיה פעם מתבונן בתוך לבו להבין את מעלתו אחרי שזכה בזכויות גדולות, כבזכות אבות לבנות בית לה" ברוך הוא, לראות באיחוד כל העם, לקבל פאר וכבוד מכל מלכי העולם ולהיות מלך חכם המתעסק בחכמת ה". חפץ בליבו לדעת איך יהיה מקומו בעולם העליון אחרי מותו.

לפיכך היה משוטט ומתחבט במחשבה הזאת ומתפלל בליבו לדעתה. נתפייס לו מלאכו, ולכן בלילה אחד נראה לו חלום חפצו בו ראה הוא את עצמו נמצא במקום גבוה מאד המלא אור קדוש ונפלא עד אין חקר, ונהנה בחלומו מטוהר השמים ומעונג רקיעי מעלה. עם זאת, כאשר הסתכל מסביבו, ראה שמעליו מצוי עולם נעלה נוסף, בשל שכר של אחד או אחת שזכה בחייו או בחייה עוד יותר ממנו. התפלא שלמה על כך מאד ונתעורר מחלומו.

התפעמה רוחו של המלך בקומו מהמיטה, ליבו לא נח ושלווה לא נמצאה במוחו, ואף אוכל לא הכניס לבטנו כי נהפכה סקרנותו בתוך קרבו ברצותו לדעת מי ועל מה ניתן עולם של שכר גבוה משלו, מלך המשיח בישראל ובונה בית המקדש לקונה שמים וארץ? מה עשה אותו אדם שנאהב כל כך בעיני ה" עד שזכה למקום ההוא?

נתפייס לו מלאכו בחלום שני וראה בו את אותו עולם של שכר ובתוכו אישה זקנה. התפלא המלך שלמה בתוך חלומו ופתח את פיו לשאול מה עשתה האישה שתזכה לעליונות כזו? שמע הוא אז קול מלאך שהסביר לו כי אישה זאת גרה בארץ ישראל כאלמנה ענייה ודלה. לא יכלה היא להתפרנס ולכן ישבה וסבלה בחורף מקור, ואין לה מנחם. באחד החורפים ראתה שאחת משכנותיה, אישה זקנה וענייה גם היא, נותרה ללא כסות ראויה להגן עליה מן הקור וסבלה מכך. ריחמה עליה מתוך ליבה וחיפשה בכל הבית עד שמצאה דבר מה למכור במעט מעות, שבהן קנתה צמר. מן הצמר סרגה מין מעיל ולא עצמה עין עד שסיימה אותו כדי להעניק אותו לאותה זקנה מסכנה. כל כך מצאה חן לפני הקדוש ברוך הוא מצווה זאת וזהו שכרה, כפי שאתה רואה. נתעורר שלמה לאחר שלמד שיעור גדול זה.

"אתה רואה, פרץ", הצדיק היה אומר לי תוך שהביט בי בחכמה מיושבת ובדעת ברורה: "לא כל חכמת התורה ולא כל מלכות שלמה ולא כל כבוד שלמה ומעשרותיו, אלא אישה פשוטה בליבה הטוב והרחמן היא שזכתה לפניו יתברך, בוחן כליות ולב, ישתבח שמו לעד. אין גדול או קטן בפניו ואין לו משוא פנים. זו היא כל התורה: הרחמנות, אהבת הבריות ומשפט צדק עם היתומים, האלמנות, העניים, החולים והמסכנים".

אלה הם היסודות העיקריים שקיבלתי מהצדיק חיים והם היסודות של השקפת החוק החדש, אשר פרטיו מתגלים לנו, בעזרת ה", בתקופה זו הבאה עלינו לטובה.

לחם החמור: כתיבת הטקסט הושלמה בי' באדר ב' התשנ"ז. אני כותב כעת בי"א אדר ב' התשנ"ז. י' באדר היה היום האחרון של תקופה מיוחדת בשנה הארבע עשרה של הסימנים השלמים, לאחר "תקופת גשר" בת כארבעה חודשים. קיבלנו בסימנים שבדור הרביעי ישנן "תקופות גשר", שהן תקופות קשות ומסובכות שצריכים לעבור אותן, ואם מישהו עובר אותן היטב ולא קורים לו דברים רעים, סימן שהוא מן הניצולים והנגאלים.

סימן יפה ביום זה של סיום הוא שנכחו בביתנו נלדה, איליאדה, פינוצ'יה, שרה ולאה. בבוקר טלפן סולי עם בשורה טובה. הוא ראה בחלום שפרץ הסביר לו: "צריכים להשתחוות בפני מי שפדה את החמור". - - - כששמעו זאת פאולו ודבורה, אמרו הם בשמחה שזהו החלום שמחכים לו כבר שנה (כדי להיפטר מפחד סכנת הגזרה על פרץ בשנה הי"ד הזו). - - גם דניאל קיבל חלום הבוקר על חבר שקיבל את הרוח של משה. זהו סימן טוב מאד עבור החוק החדש, כי עתה הרוח של משה רבנו מוכנה לרדת לעולם. הללויה וחג גדול הוא לעולם, אף שכעת מעט מאד יודעים על כך.

19 במרץ 1997, ט' באדר ב', התשנ"ז

---

[1] במתכונת שרווחה מימי מרדכי הצדיק ועד לפטירת הצדיק חיים. לאחר פטירתו נבנה בהדרגה סדר חדש הכולל נר 250 צדיקים נסתרים, שאינם סובלים.