לוח
של שבועות - דרך ארץ כבסיס לעשרת הדיברות
נכתב:
אפריל-מאי 1993
גנומן
א': חג השבועות הוא זמן מתן תורה על הר סיני, ועיקר התורה שניתנה
באותו מעמד הוא עשרת הדיברות הידועות. לפיכך בבית הגאולה נקרא חג זה גם בשם חג עשרת
הדיברות.
גנומן
ב': יש לציין כי במסורת ישראל נזהרו חז"ל מלהדגיש יותר מדי
את מיוחדותו של "החוק הכללי" של עשרת הדיברות.
גנומן
ג': זאת כדי לא להבדיל בחשיבות בין עשרת הדיברות לבין תרי"ג
מצוות, כי אם יפלו בעשרה, יעשה העם תר"ג לטפל, ויחרגו מדרך האיזון בתורה הקשור
לכל פרטי המצוות.
גנומן
ד': אותו האיזון ההכרחי הוא לשם עצם לימוד התורה לשמה, כי אין
טפלות בדבר ה', ובין אם מדובר בפרט נדיר או בכלל מופלג, הכול מפי הגבורה נאמר: אם
למשה, אם לאהרון או אם לעם כולו.
גנומן
ה': וכמו שאל לשופט להבדיל בין דין פרוטה לבין דין אלפי דינרין או להקדים דין זה לפני זה, למשל מצד חשיבות סכום הכסף
המדובר, כי אותו ההבדל יגרום בסוף לעיוות בדין עצמו, כך הוא בדברי תורה, שאם יחשיב
האדם חלק ממנה ליותר מהשאר, יגרום לטפלות בחלקים אחרים, ומטפלות זו לא יוכל להגיע
להבנה אמיתית או למסקנות אמיתיות.
גנומן
ו': עם זאת, אף אחד לא יכחיש שכללים הם כללים ופרטים הם פרטים,
ולכן מותר לומר שעשרת הדיברות הם עשרת הכללים הגדולים של כל התורה, שנתגלו מפי
הגבורה במעמד הר סיני.
גנומן
ז': חשיבותם המיוחדת, אפוא, בכך שנבחרו אלו דווקא להיגלות
בשבועות הוא מצד זה שהם כוללים בעצמם את כל התורה, כל האמונה, כל היראה, כל האהבה,
כל הדרך ארץ וכל הדינים.
גנומן
ח': ואולם אין הברית החדשה השלמה נדרשת להיות כברית שהפרו האבות,
דהיינו: לא נדרש מהברית החדשה השלמה להיות כדרישת חז"ל, אשר כוונותיהם
הקדושות מגלות שבעים פנים לתורה על כל אות וחג.
גנומן
ט': כי רוב ישראל במשך הדורות הפרו אף את הכללים הגדולים, וכל
שכן את ברית אבותם לפרטי פרטיה.
גנומן
י': בעוד אם כל ישראל היו שומרים את הכללים הגדולים של עשרת
הדיברות, לא היה הנביא גוזר עליהם את הפרת תורת אבותם
(ירמיה, ל"א, 31).
גנומן
י"א: דבר זה יסודי אצל נביאי ישראל,
שהשתדלו לפי מזג נבואתם להסביר כללים גדולים בצורה פשוטה לעם, שכבר שכח ולא ידע את
העקרונות הבסיסיים של עשרת הדיברות.
גנומן
י"ב: "עֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה עַד
יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק"
(הושע, י', 12), "בַּקְּשׁוּ אֶת יְהוָה כָּל עַנְוֵי
הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה"
(צפניה, ב', 3), "הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב;
וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד,
וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ" (מיכה, ו', 8), וחסד ורחמים עשו איש עם אחיו,
ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו, ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם.
גנומן
י"ג: דהיינו: ראינו כאן ארבעה כללים כאן:
משפט אמת, עשיית חסד ורחמים עם הזולת, ניקיון כפיים רב כלפי העני, הגר היתום
והאלמנה ואזהרה שלא לחשוב רעות על הזולת.
גנומן
י"ד: אלו הם עיקרים גדולים של תורתנו
הקדושה, ואם יקוימו אלה באמונת ה', ה' ברוך הוא וברוך שמו לעד יתייחס למעשיהם
כאילו קיימו את כל התורה כולה, מפני שקיימו את רצון הבורא העיקרי בנתינת התורה.
גנומן
ט"ו: דהיינו הרצון העיקרי מה' הוא עשיית
הטוב והרחקת הרע בין אדם לחברו, ובא הלימוד בתורת ה' לדעת ולהבין מה הטוב ומה הרע,
מה הוא הטוב לעשות ומה הוא הרע שצריך להתרחק ממנו.
גנומן
ט"ז: בזמן הנביאים, כשכבר נשכחה התורה מקרב
העם, ומי יודע באיזה מקום נתחבאה ההוראה, ובאיזו מערה
היו צפונים החכמים, בזמן בו אף עשרת הדיברות לא השתרשו בכל בית ישראל, נדרשו
הנביאים לחדש כללים של הסבר על המעשה הטוב והמעשה הרע.
גנומן
י"ז: כוח הנבואה הוא מן התורה, ונביאי
ישראל הם המשך התורה. הזמנים שונים מאוד, כידוע, וכל זמן יש לו התנאים שלו, ולכן
לא סמך משה רבנו, עליו השלום, רק על זמנו להורות, כי אם על פי התורה אשר יורוך,
והם בעיקר הנביאים ואחריהם החכמים.
גנומן
י"ח: הנביאים לא חרגו מן התורה בכך שלא
דיברו על פרטי התורה, אלא לפי תפקידם הפליגו בטוב הכללי, הצדק והצדקה, והטיפו נגד
העבודה הזרה ונגד העושק לפי תנאי זמניהם.
גנומן
י"ט: גם החכמים אחריהם בכל דורות המשנה
והתלמוד לא חרגו מדברי הנביאים בכך שלא העניקו חשיבות לחלק מן התורה על פני חלק
אחר ולא הסתפקו בצמצומי חכמת הכללים הגדולים, מפני שתפקידם העיקרי היה ללמד את כל
התורה לבני ישראל.
גנומן
כ': אמנם אחרי כל הדעות הנשגבות, צריכים להודות בהרכנת ראש שבני
ישראל לא הקשיבו לנביאים, והחכמים לא לימדו אלא את חלקו הקטן של עם ישראל בכל דור
ודור (חוץ מאשר בדורות מסוימים בהם לא היו חכמים אלא מושחתים במידות ובמנות), עד
שבדרך כלל, בעוונות, הפרו בני ישראל את התורה.
גנומן
כ"א: ולא בדרך צחוק, בשל האמת שיש בכך,
ניתן לומר שאת מה שהחכמים לא ליקטו מדרך הנביאים, ליקטו נוצרים ושמרו עליו לפי
יכולתם, ומה שלא הביאו הנביאים מפרטי הדינים, הפחיד את החכמים (אחרי שעזרא הדריך
את דרכו) והוביל אותם אל הגוזמה בדבר תלמוד תורה כנגד כולם, והמבין ישתוק בחכמתו,
עד כי נפתח פי החמור.
גנומן
כ"ב: עובדה זו גרמה לכך שאם יגיד יהודי:
"עשה טוב והתרחק מן הרע, כי זה עיקר התורה", יגידו לו: "לך מאיתנו,
כי כנוצרי אתה מדבר".
גנומן
כ"ג: אבל חכמת הלל לא נלקטה ככלל אלא לחכמה
נחשבה ב"דעלך סני לחברך
לא תעביד" (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך) (בבלי, שבת, ל"א, ע"א).
גנומן
כ"ד: גם "צַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ
יִחְיֶה" (חבקוק, ב', 4) נזרק אל בטן הדג הגדול לחכות עד תחיית חבקוק הנביא,
עד אותו הדור הרביעי הסופי כששלם עוון האמורי, ועד פורענות "עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ" (שם). לאחר מכן,
כשכולם יהיו צדיקים, יתירו לצדיק לחיות באמונתו.
גנומן
כ"ה: ואף החכמים בעצמם יודו שה' רחמן יותר
מהם, כי הם לשם שמים עושים, בעוד ה' פועל לטובת בני האדם תמיד ואוהב את כל
בריותיו.
גנומן
כ"ו: ממתן תורה על הר סיני עברו זמנים
ותקופות, דורות ואלפי שנים, ורבו הדעות, אבל לא יכלו אף חכמי התורה להבין את הקשר
בין הברית החדשה המובטחת לאותו זמן עתידי לבין נבואת הפרת התורה הנצחית.
גנומן
כ"ז: ואולם כאשר נפתח פי החמור, צריכים
להיות חכמים כבלעם הרשע, שידע את הסוד של העמדת הדין מעליו, כשאמר: "וַיֹּאמֶר
בִּלְעָם אֶל-מַלְאַךְ יְהוָה, חָטָאתִי--כִּי לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ;
וְעַתָּה אִם-רַע בְּעֵינֶיךָ, אָשׁוּבָה לִּי"
(במדבר, כ"ב, 34).
גנומן
כ"ח: שובו מהדעה כי אנו עוד בזמן העבר, מאחר
שלא נבחר הגואל האחרון אלא לזמן החדש! וגם לא נשלח החמור אלא לסימני התחדשות העולם
בהכנתו לזמן החדש! לפיכך התנאים של הברית החדשה לא כתנאי ברית אבותם
אשר הפרו, ומי לא יאמר חטאתי?
גנומן
כ"ט: ראשית כל התורה נקראת ראשית עבור
ישראל, דהיינו: התורה, שהיא החכמה העליונה ביותר שירדה לעולם, ניתנה לישראל דווקא,
עם סגולה, ולא לאומות העולם, מפני שחוקיה, דיניה, מצוותיה ותנאי קדושתה קשים מדי
בשבילן.
גנומן
ל': והיא ראשית זמן התורה, ארבעים שנה במדבר דור דעה ועד מות
יהושע, כשלאחר מכן לא שמרו עוד בני ישראל על תנאי הקדושה ולא קיימו את משפטי התורה
כבעבר. בכל ימות השופטים חרגו הם מדרך האמונה הטהורה והשתוללו בחשכת העולם.
גנומן
ל"א: המצווה בזמן יפתח הייתה ללקק את המים
ככלב, ושמשון לא מצא לו אישה מבנות ישראל וחשק רק בבת פלשתים ולכן מצא את מותו.
איפה הייתה התורה, ואיפה היו החכמים? וילך מנוח אחרי אשתו.
גנומן
ל"ב: ולא אאריך בדיבורים על בית סבא דוד או
על קצה האור בזמן הקצר של ימי שלמה בנו. איכה אנער בנעירותיי
על משיחת החמורים? הי-הא! הי-הא!
גנומן
ל"ג: לכן אזעק אל בית משפחתי ואעיר אותם
בשבועתי. הלוואי ומהר סיני בית ישראל היו שומרים על עשרת הדיברות בכל הדורות ללא
פלפול והיו דבקים ב"אנכי" וב"לא יהיה".
גנומן
ל"ד: והיו מפחדים משמו ושומרים את שבתו
ומכבדים את הוריהם ולא רוצחים ולא גונבים ולא נואפים ולא מעידים עדות שקר ולא
חומדים מה שיש לאחרים. אז הייתה הגאולה השלמה מתרחשת בעבר, והיו נלווים אל בני
ישראל עמים רבים.
גנומן
ל"ה: מה נאמר ומה נצטדק? את מי נאשים ועל
מי נריק כי אם על עצמנו, וסובבנו כצאן נאבד על שדות זרים, ואין כל אמון בעצמות
שונאים, ורבו צרות ונימוחו מוחות, ונפל שמשון באשת פלשתים.
גנומן
ל"ו: קום נא בוראי
אין
פתרון לסיבוך
וכולא
עלמא מתלונן
לתהום
רבה הושט ידך
ואל
נראה בלבבנו המתרוקן
שאין
תקווה
כי
אם אותך
בדור
הזה החלש
תחדור
קירות
תפרוץ
חומות
והעלנו
באור חדש
גנומן
ל"ז: ברוך אל שדי בורא כל היקום
ברוך
ה' אלהינו ואלוהי אבותינו אברהם, יצחק ויעקב
האל
הגדול, הגיבור והנורא
אשר
ריחם על עמו
למען
שמו באהבה
והביא
גואל אחרון
לבני
בניהם
באור
חדש עולמי
לתת
סגולה בעולם הטוב
ולהאכילנו
מעץ החיים
גנומן
ל"ח: נולד הצדיק הנסתר בחג השבועות, ברגע
המסוגל של מתן תורה, בעליית השחר של ו' סיוון (תרע"ה), ויצא שק הלידה
בשלמותו, כשהילד נולד מהול, קדוש מן הבטן, סגולת ירושת מור אביו, הצדיק משה, ראש
הצדיקים הנסתרים בדורו. אביו קרא לו חיים על שם התורה, כי עץ חיים היא לאוחזים בה.
גנומן
ט"ל: וממור אביו הנסתר,
משה, רכש הילד את חכמת תימן, וסגולת סיני שרתה עליו עוד מילדותו. בטרם ידע להבחין
בין מזרח למערב קיבל את מסורת משה, והדריכו אותו מלאכים. אף מאריות היער לא פחד,
כי מובדל היה בקדושה עליונה עתיקה מרבבות קודש.
גנומן
מ': בין גיל 16 ל-17 יצא הצדיק מצנעא, עיר הבירה של תימן בה
נולד, עם שיירה של כשבעים איש, כדי לעבור את המדבר ולהגיע לעדן אשר על הים. אותה
העיר הייתה חלק מתימן אך תחת שלטון בריטי.
גנומן
מ"א: בעדן המורה חיים, אשר הוכר מיד בקרב
יהודי העיר כבנו של המורי משה, ראה לראשונה חשמל, מכוניות, מיטות המוגבהות מן הארץ
ועוד דברים רבים, והתפלא מאוד מחכמת המערב.
גנומן
מ"ב: המורה לימד שם תורה כשלוש שנים, ואז
נסע למצרים וגר בקהיר, אשר בה נשאר 27 שנים. בתקופה זו הרב הראשי היה הרב חיים
נחום אפנדי, כשהמורה היה מקורב אליו ושימש כראש השוחטים של קהיר.
גנומן
מ"ג: לאחר הקמת מדינת ישראל החמיר מצבם של
יהודי מצרים, והצדיק נאלץ לעזוב את המדינה ולעבור עם אשתו מזל לאיטליה. הוא התגורר
במילאנו עד גיל 68 ובה נפטר.
גנומן
מ"ד: הצדיק חיים היה בן 55 כאשר הודיע לי
שנבחרתי להיות תלמידו והשביע אותי לשמור את הסוד, שהוא ראש ל"ו הצדיקים
הנסתרים הסובלים בדורו.
גנומן
מ"ה: בשבע השנים הראשונות איתו לימד אותי
הצדיק השלם את המידות של תורת משה רבנו, עליו השלום, כמידת יראת ה' ואהבת ה'
ומידות הדרך ארץ בהליכה, בישיבה, בדיבור ובכל, ומסר לי מידע כללי על עניין
ל"ו הצדיקים הנסתרים, אשר זכותם מקיימת את העולם בכל דור ודור.
גנומן
מ"ו: אחרי אותן השנים, הצדיק הנסתר הכניס
אותי, תחת אחריותו (עוד לפני הזמן, כך הסביר לי הצדיק הנסתר), אל מימי זיו השכינה
הפנימיים, והיא הכרה אמיתית בדרכי הקדושה, עלייה במדרגות לפי כוח העולה.
גנומן
מ"ז: קוראיי היקרים, אל תחשבו מחשבות לבל
תחשיבוני כי אם לחמור, מפני שאני כחמור עולה, עיוור וחרש כמשולם, ולא כאחד הצדיקים
האמיתיים, השלמים בדרכיהם בקודש העליונות.
גנומן
מ"ח: ואולם דרגה חדשה מיוחדת ניתנה לי אחרי
פטירת הגואל האחרון חיים. למענכם ניתנה לי דרגה זו, ולכן יש לי רשות לדבר, מה שלא
התאפשר לקדושים עצמם, כי לא יאות להם כל דיבור על עצמם, והם התהלכו בקהילה אך לא
הוכרו, ונחשבו אף לפשוטים בשל הצניעות שנשאו.
גנומן
מ"ט: הנני כולי לחידוש נבראתי, ולא באתי
לכסות על בשרי. נולדתי בתיבה חדשה במדינת הקיסר החדש (ניוארק, ניו ג'רזי), דהיינו:
ניתנו לי מילים חדשות לזמן החדש, ותיקוני הוא לסדר אותן למענכם, בכדי שתתחדשו בהן.
גנומן
נ': ישנן השקפות הנזקקות לשינוי במעבר מגלות לגאולה. לא אנשי
תורה בצורתם הלמדנית גאלו את ישראל חוץ משניים: מרדכי הצדיק בבית דינו
והרמב"ם, "הנשר הגדול", שהציל את כל ישראל מתוהו גמור והחזיר את
העם לשכלו.
גנומן
נ"א: ואמנם המכיר בדברינו יידע שאלו השניים
היו ראשי ל"ו הצדיקים הנסתרים, ולכן כל עבודתם הייתה עבודה כללית לטובת כלל
ישראל ולא נחשבו עם כלל רבני ישראל. עם זאת, כלל רבני ישראל במשך הדורות לא הצילו
את בני ישראל ולא הצליחו לגרום לכך שבני ישראל יקיימו שתי שבתות רצופות כראוי.
גנומן
נ"ב: אף כי בנו מגדלים שכליים גדולים, אשר
הזוכה יחכם בהם וישתעשע בכל דבריהם, הם הצליחו לזכות רק אנשים מעטים, ובמקביל
הרחיקו את הפשוטים, התמימים ואנשי הלב, אשר לא נוטים לפלפולים, אלא ליראה ולאהבת
השמיים.
גנומן
נ"ג: יגידו לי תיכף כי אמירות אלו אינן
חדשות, וכי היו ויכוחים עתיקים בין נוצרים ליהודים ובין צדוקים לפרושים, וגם
התראות נביאים עוד לפני חורבן בית ראשון, וויכוחים מודרניים יותר, כדוגמת סוגיית
הרפורמים שחידשו את היהדות לטעמיהם.
גנומן
נ"ד: ולמרות זאת באתי לחדש בעניין הזה,
מפני שהאורתודוכסים דבקו בהלכה למעשה ופשעו במידות רעות בפועל, הרפורמים העלו
אתיקה ומוסר גבוהים אך פשעו בקדושת התורה, ובארץ ישראל יש אלפי סוגים של בני תורה
ואלפי סוגים של בני חורין וחופשיים, כשרבים מאוד מהם פושעים בדרך ארץ, ובעוונות
אין מידות התורה נמצאות בארץ הקודש.
גנומן
נ"ה: מתפקידי הוא, לפיכך, להעניק לכם מידות
קבועות לפי זמננו החדש, שקיבלתי מצדיק הדור, אשר נבחר כגואל האחרון של הגאולה השלמה.
הולדת הצדיק ברגע של מתן תורה היה סימן חשוב מאוד, כי באמת התורה הקדושה מתחדשת על
ידו לפי תנאי הברית החדשה של ירמיהו הנביא.
גנומן
נ"ו: ראשית צריך לדעת שהברית החדשה היא לפי
תנאי הגאולה השלמה העולמית, ולא לפי תנאי אותה הברית שעליה נאמר שהופרה, היא ברית
התורה לבני ישראל אותה קיבלו ממשה רבנו, עליו השלום, ואשר מצווה שלא להוסיף עליה
ולא לגרוע ממנה.
גנומן
נ"ז: גם אנו לא גורעים ולא מוסיפים, כי כל
מה שכתוב בתורה הקדושה אמת הוא, וכך גם כל מה שכתוב בתנ"ך ובמסורת החכמים אמת
וקדוש. אין להשוות אותנו לרפורמים, שהכחישו את קדושת התורה והעלו רק את החלקים
המובנים להם.
גנומן
נ"ח: אולם הזמן החדש המתחיל עם פטירת
ותחיית הגואל השלישי מקבל את התורה כולה ואת המסורת כולה רק דרך הברית החדשה השלמה
לפי תנאי הדור הרביעי הזה ולפי ההשקפות עבור דורות הגאולה הבאים.
גנומן
נ"ט: הברית החדשה השלמה מיועדת לא רק לבני
ישראל הלומדים תורה וההולכים בדרך ההלכה, אלא לכל בני ישראל שיש בהם אמונת ה', לכל
בני ישראל בנשמותיהם, שהתבוללו בין אומות העולם ומתעוררים על פי ההשגחה העליונה
לשורשיהם במעמד הר סיני, ואף לבני אומות העולם הטובים במעשיהם האוהבים את עם ישראל
והחפצים להתקרב ולדבוק בתורת עם קדוש לפי כוחם.
גנומן
ס': "א וְעַתָּה
שְׁמַע, יַעֲקֹב עַבְדִּי; וְיִשְׂרָאֵל, בָּחַרְתִּי בוֹ. ב כֹּה-אָמַר
יְהוָה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן, יַעְזְרֶךָּ: אַל-תִּירָא עַבְדִּי
יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ. ג כִּי
אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ,
וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ. ד וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים, עַל-יִבְלֵי-מָיִם. ה זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי, וְזֶה יִקְרָא
בְשֵׁם-יַעֲקֹב; וְזֶה, יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה,
וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל, יְכַנֶּה. ו כֹּה-אָמַר
יְהוָה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יְהוָה צְבָאוֹת: אֲנִי רִאשׁוֹן
וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיהו, מ"ד, 1-6).
גנומן
ס"א: הכלל "אני ראשון ואני
אחרון" מתייחס לגאולה השלמה השלישית. "ומבלעדי אין אלהים": אזהרה
היא לטועים אשר נצרו דעות פסולות על אל משולש וכו'. זהו
סימן תיקון הנצרות, כמוסבר אצלנו.
גנומן
ס"ב: "זה יאמר לה' אני": הם
שומרי הדת כהלכתה, הצמאים לה', דהיינו: עובדי ה' החפצים להרוות את צימאונם באור
ה'.
גנומן
ס"ג: "וזה יקרא בשם יעקב": הם
בני ישראל מעשרת השבטים הנמצאים בעיקר בין הנוצרים, וכשהם מכירים בשורשיהם, הם
ישראל בצדק, מאחר שהם בני יעקב אבינו שנשמותיהם נכחו במעמד הר סיני וישבו אחר כך
את הארץ עד להתפזרותם בין האומות. על פי השגחתו יתברך הם נשמרו בתוך הנצרות, עד
בוא זמן הצלתם הגמורה דרך הברית החדשה השלמה הזו.
גנומן
ס"ד: היותם בין האומות גרמה לכך שיהיו כיבשה
אשר אין בה מים, ולא יידעו כלום מדת האמת עד הגאולה השלמה. זהו "ונוזלים על
יבשה" - שלא כשתיית מים בא להם האור, כי אם כנוזלי מים רבים, מאחר שכל האמת היא
חידוש גמור אצלם. אבל על הצמאים שכבר הולכים בתורה "אצוק מים", ואין מים
אלא תורה, כי אותה התורה מתחדשת אצלם לפי שלמות הזמן באור חדש.
גנומן
ס"ה: "וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל
יכנה": אלו שלא הייתה ידם לה' לפני כן, כי שורשן מאומות העולם, בעיקר מצאצאי
עשו, והם טובים וחסידי אומות עולם אשר בהכרתם בכל האמת המתגלית בזכות הגואל האחרון
דרך הברית החדשה השלמה, הם הכותבים בשבועה את ידיהם לה' בכדי לקבל את הזכות הגדולה
להיקרא על שם ישראל.
גנומן
ס"ו: שלושת הסוגים הללו הם תכלית הברית
החדשה של הגאולה השלמה, מפני שהיא הברית הניתנת: א. לכל בני ישראל החפצים בה, הם
רוב בני יהודה של הגלות שלא הולכים כבר בדרך ההלכה וצריכים חוק חדש שיקל עליהם.
גנומן
ס"ז: ב. לבני ישראל שנתפזרו, הם בני אפרים
או עשרת השבטים החוזרים לשורשיהם, שבוודאי חוקי התורה על פי ההלכה לא מאפשרים להם
מקום להיכנס מרוב כבדות החוקים.
גנומן
ס"ח: ג. לבני אומות העולם (חוץ מבני
ישמעאל, שבידם הזכות להמשיך בדרך האסלאם), עושי חסד ואוהבי העם הקדוש. לפיכך כל מי
שחפץ בכך יוכל לפנות לאלוהי ישראל.
גנומן
ס"ט: משום כך, בבית הגאולה ישנו מזבח
יהודה, ישנו מזבח אפרים וישנו מזבח מלכיצדק, כי אין הגאולה שלמה מבלי שלושת אלו.
ולחמורו של הגואל שלוש עיניים.
גנומן
ע': הנה יובן שהחוק החדש יש לו ה"הלכה" שלו, כי שלושה
סוגים אלו צריכים תנאים לפי סוג כל אחד, ואולם זו שלמות הברית החדשה השלמה, בה כל
אחד מוצא את מזגו, שלא יכבד עליו חוקו.
גנומן
ע"א: אין זו מדרך הלכת חז"ל, אשר כל
מגמתם היא שיגדיל תורה ויאדיר אצל בני הברית הישנה, ולא עוזבים את סיבוכיהם
ופלפוליהם למען פשטות הכלל, וכל שכן למען "זרים" בעיניהם.
גנומן
ע"ב: הקדושה הישנה מצדיקה אותם כאשר הולכים
על פי תנאיה, אך מעט מאוד הם האנשים בדורות האחרונים המקיימים את תנאי התורה לשם
שמים ומתהלכים במידותיה האמיתיות, ורבים הם בקרב לומדי התורה השואפים להגדיל את
שמם ולא את תורת משה רבנו, עליו השלום. הם אומרים בפה ענווה, אך למעשה שוללים את
מידת הענווה בשל התנהגותם.
גנומן
ע"ג: התורה עצמה באה בקדושה עליונה,
וצריכים להיות מובדלים מאוד בכדי לקיים אותה בניקיון ובטהרת המחשבות עד לחוט
השערה. צריכים גם ללמוד רבות בכדי לדעת ולהבין את כל תנאיה.
גנומן
ע"ד: הגלויות היו קשות מאוד עבור היהודים,
ובניסים ונפלאות עד אין מספר שרדו הם עד כה. גדול מאוד שכרם של בני תורה ובני
מידות טובות האהובות לה' ברוך הוא, ואין היצר הרע עצמו מתעסק, כי אם עם בני תורה
המשתדלים לקיים את התורה לשם שמיים, בעוד לשאר שולח הוא מלאכים קטנים ממנו.
גנומן
ע"ה: לפיכך אִמרת הפסוק "וְאָנֹכִי
בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-יְהוָה" (ירמיהו, ל"א, 31) מתייחסת לכך שמי שאמר
"אנכי ה' אלהיך" ו"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" כבר בעל בם
ולא יעזוב אותם, כאשר אותה הברית, אך על פי שהפרו אותה, נשארת במקומה.
גנומן
ע"ו: ומה באשר לרוב שהפרו את אותה הברית
וחפצים עתה בקשר אמיץ עם ה' ועם תורתו, תורת אמת? מה ייעשה להם, היות ואין להם
כוח, וגם מטעמים רבים אין להם חשק, להתעסק בדברי תורה, במשנה, בתלמוד ובהלכה? ומה
ייעשה לבני עשרת השבטים החוזרים? ובאיזה אופן יכולים טובי אומות העולם להיקשר לעם
ישראל?
גנומן
ע"ז: "ל הִנֵּה
יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית
יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה. לא לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי
בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי,
וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-יְהוָה" (שם, 30-31): הברית היא ברית חדשה
ממש, לא כברית הישנה מאז, ותנאיה לא כתנאי הברית עם אבותינו.
גנומן
ע"ח: שהרי "לב כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל
אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם,
וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. לג וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ
אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ,
אֶת-יְהוָה: כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם
וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה--כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם,
וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד" (שם, 32-33).
גנומן
ע"ט: הרי הפרו את בריתי ולא שמרו את תורתי,
אבל אנכי בעלתי בם. לכן אני מוכרח לכרות ברית חדשה, אשר דרכה אתן את תורתי בקרבם
ועל לבם אכתבנה. הנה בכדי לקיים את תורתי שנתתי מאז,
נדרשת ברית חדשה ותנאים חדשים, שמהם תורתי תתקיים בפעם הזאת ותיכנס לתוך תוכם.
גנומן
פ': והוא כסימן שקיבל בחלום דוד לוי בישראל[1], שבו ראה כי ביצעו
לצדיק השלם, הגואל האחרון, חיים, ברית מילה חדשה על ברית המילה הראשונה. - כאמור
למעלה, המורה נולד מהול בשחר חג השבועות בסימן שלמות הברית, ונדגיש כי הברית החדשה
עשויה על הברית הראשונה ואינה מסירה או מחסירה כלום ממנה, ואולם הברית החדשה השלמה
היא הברית המשלימה את הברית הראשונה לתכליותיה הסופיות ההיסטוריות למען
שלמות הגאולה לזמן הגאולה העולמית.
גנומן
פ"א: בלתי אפשרי לפיכך שהתנאים, אותם הפרו
בית ישראל ובית יהודה ולא עמדו בהם, יעמדו בצורתם הישנה עבור הרוב. הם עומדים עבור
המיעוט הזוכה בם ודבק בכל דברי המסורת העתיקה ובכל דברי ההלכה המתקדמת גם היא
באיטיות לקראת תכליותיה ההיסטוריות.
גנומן
פ"ב: הברית החדשה השלמה היא ברית אחרת,
שעשויה על הברית הראשונה ומקושרת לכל מסורת ישראל: מאברהם אבינו וממשה רבנו ועד
עתה. היא באה לעשות, להקים ולקיים את כל מה שנחוץ לגאולה השלמה, בכל מה שהתורה
ומסורת ישראל לא יכולות לעשות עכשיו בעצמן.
גנומן
פ"ג: עם זאת, העובדה שהתורה בצורתה הרבנית
לא יכולה לפעול בישירות למען הגאולה השלמה, אינה נובעת מחסרון במסורת, חס ושלום,
כי אם בגלל שינוי הזמנים, ובשל ההשקפות הרחבות הנראות בשלוש עיניים והמושרשות בעץ
החיים, אחרי תיקון עץ הדעת טוב ורע.
גנומן
פ"ד: סימן זה נראה בחלום לסולי קמחג'י בבאר שבע[2],
בו ראה את הגואל חיים מחבק המון אנשים, נשים וטף, יהודים ולא יהודים ללא הבדל. היו
שם אנשים פשוטים מכל עמי העולם, הייתה שמחה רבה, והמורה חיים אמר להם באהבה
מורגשת: "אנו כולנו בשר אחד". זוהי השקפת הברית החדשה של הגאולה השלמה.
גנומן
פ"ה: זו הייתה השקפת המורה חיים, אותה הוא
לימד אותי בכל 13 השנים שזכיתי להיות איתו. "אל תבדיל במוחך ובלבך בין יהודי
ללא יהודי", היה תמיד אומר לי הצדיק, "כי באמת אין הבדל אלא בדבר אחד:
היהודי מצווה והלא יהודי לא מצווה. חוץ מזה כולנו בני אב אחד ובני אם אחת, ובכולם
יש טובים ורעים".
גנומן
פ"ו: עוד נחזור להשקפות הגואל האחרון,
בעזרת ה'. ייתכן וישאל השואל: האם ישנן שתי תורות? והלא תורה אחת נתן הקדוש ברוך
הוא לעמו ישראל ולא שתיים! יש רמז לתשובה והוא שתכלית השמים והארץ מתקיימת על ידי
התורה, שנקראת "ראשית" ומתחילה באות ב' (בראשית).
גנומן
פ"ז: דהיינו: ישנה גם ראשית שנייה, המשלימה
את הראשית הראשונה למען שלמות השמים והארץ. מאחר שלאותה הראשית הנאמרת בהתחלת
התורה צריכים שתיים להשלמתה, מתחילה התורה ב"בית" של בראשית.
גנומן
פ"ח: זהו רמז לברית החדשה שנזכרת בירמיה
ל"א בפרט, כי התורה נקראת "ברית", והיא הברית הקדומה. השלמתה בברית
חדשה מתגלה עם הגואל האחרון, ולא יהיו דברים אלה כזרים בעיניכם, כי מספיקות מחשבות
ישרות וישכיל ישורון.
גנומן
פ"ט: הלא משה רבנו בעצמו ניבא שיקום נביא
כמוהו (דברים, י"ח). וקיבלתי בעל פה מהמורה חיים שנביא זה הוא ירמיה הנביא,
כי בזכות סבלו הגדול על עם ישראל זכה לקבל את הברית החדשה, היא הברית שתשלים את
התורה בבוא זמן הגאולה השלמה אל מטרותיה המרובות עבור כל העולם.
גנומן
צ': הנה יש כאן שניים, מפני שראה משה בנבואתו הישירה מאת ה'
שיבוא זמן שיצטרך לקום נביא כמוהו. הכוונה היא שכפי שהוא קיבל תורה והכניס את עם
ישראל לברית עם התורה, כך בזמן המיועד לשלמות הגאולה, כאשר ידעו את ה' מקטנם ועד גדולם, יקום אותו הנביא
כמשה לקבל את הברית החדשה ולהכניס את כל העם הגדול בה כדי לזכות את הרבים. את כל
זאת יש לראות בסימן החשוב במסגרתו נולד הגואל האחרון, חיים, ברגע של מתן תורה,
מהול בשלמות מאת ה', למען שלמות התורה לדורות הגאולה הסופית השלמה.
גנומן
צ"א: ומדוע "ב-ראשית" הם? מטעם
הכלל אצלנו שראשית חכמה שתיים הן, ככתוב: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת
הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית, א', 1). מהי ראשית? חכמה. וב' ראשית
הן: אחת לבריאת השמים ואחת לבריאת הארץ, שאין חכמת השמים כחכמת הארץ, ואין חכמת
הארץ כחכמת השמים.
גנומן
צ"ב: ובורא אחד לכל, והכול לפניו שווה.
הכתוב מקדים שמים לארץ, ואחר כך גם כתוב: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת
הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם: בְּיוֹם, עֲשׂוֹת
יְהוָה אֱלֹהִים--אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (שם, ב', 4),
כי הבורא ישתבח שלם בתכלית השלמות, אבל כל מה שנברא צריך משהו שני לשם שלמות, כי
אין השמים שלמים ללא הארץ, ואין הארץ שלמה ללא השמים.
גנומן
צ"ג: וב' ראשית
הן: ראשית מן השמים וראשית מן הארץ. הוא שנאמר: "בראשית ברא אלהים את השמים
ואת הארץ", ובמתן תורה נאמר: "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר
הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות, כ', 2). הראשון
לשמים, כי אין שותפות במעשה בראשית בכל הבריאה.
גנומן
צ"ד: והשני לארץ, כדי להוציא את עם ישראל
מארץ מצרים ולהביאו אל ארץ ישראל. ומה לארץ? עם ישראל, שנקרא ראשית ונגאל על הארץ,
כי אין גאולת בני הארץ מבלי שותפות בני אדם, ככתוב: "וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ"
(שמות, י"ד, 31).
גנומן
צ"ה: וב' ראשית,
אחת לשמים ואחת לארץ, כי השמים אש ומים, והארץ ים ויבשה, ולכל אחד ראשית משלו. הנה
המים של השמים מים עליונים הם, והמים של הים מים תחתונים. ומי מקשר אותם? וזהו
שנאמר: "וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית, א',
2).
גנומן
צ"ו: השמים והארץ ביחד הם דבר שלם, ככתוב:
"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם" (שם, ב',
4), ואין תולדה מבלי ייחוד שלם. כך גם שני הדיברות הראשונים דבר שלם הם, כאמור
במסורת: "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" (בבלי, מכות, כ"ד,
א'), שלא יהיה חיסרון בשלמות התורה ששמע ישראל בישירות מפי הגבורה.
גנומן
צ"ז: ומה בין הדיבר הראשון לדיבר השני
שיקבילו לשמים ולארץ כאמור? הדיבר הראשון "אנכי ה' אלהיך" מתקשר ליראת
השמים העליונה, בעוד הדיבר השני, "לא יהיה לך" מתקשר ליראה מטומאת הארץ
למטה, ומוסבר גם בספר משנת חיים שהדיבר הראשון הוא יראת משה והדיבר השני הוא יראת
יהושע בן נון. שניהם דבר שלם, כי גם גאולת משה אינה שלמה עד התיישבות השבטים בארץ
ישראל.
גנומן
צ"ח: מקובל אצלנו ככלל שלגאולה צריכים
שניים, הם משה ויהושע, הם מרדכי ואסתר והם הגואל האחרון במלכות השמים וחמורו בארץ.
ולא הצליחה ישועת ישוע בן יוסף כי היה לבדו, וגם הנביא כמשה, ירמיה, אשר קיבל את
הברית החדשה, לא יכול היה לעשות כלום לגאולת העם באותו הזמן כי היה לבדו.
גנומן
צ"ט: אם שני הדיברות הראשונים דבר שלם הם,
מהו שאמר הנביא חבקוק "צַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק, ב', 4)
והעמיד את כל תרי"ג המצוות על אחת, שנאמר "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך
מארץ מצרים מבית עבדים", שהיא מצוות האמונה בכלל, וכל מצוות "עשה"
כלולות בה? ואיך תהיה המצווה האחת שלמה ללא מצוות ה"לא תעשה"?
גנומן
ק': הנה כתוב "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַיהוָה; וְהָאָרֶץ,
נָתַן לִבְנֵי-אָדָם" (תהילים, קט"ו, 16). אצל משה רבנו, עליו השלום,
שעלה לשמים ושיראתו הייתה בשמים, לא נחסרו מצוות "לא תעשה", כי הכול
נכלל באהבתו. עם זאת, משה לבדו שקול היה כנגד כל ישראל, ושאר העם לא היו יכולים
להצליח בעבודתם לשמים מבלי מצוות ה"לא תעשה", ולכן: "והארץ נתן
לבני אדם".
גנומן
ק"א: גם בשל כך ניתן לומר כי בראשית:
ב-ראשית הן: אחת לתורת ה' ביד משה על הר סיני ואחת לברית החדשה של ירמיה, שמביא
הגואל האחרון. הראשונה נקראת שמים, והשנייה נקראת ארץ. מדוע? כי בראשונה משה עלה
השמימה לקחתה, ובשנייה הגואל, אחרי פטירתו ותחייתו במלכות השמים, שולח אותה לארץ.
גנומן
ק"ב: בהקשר זה קיבלה דבורה[3]
בחלום[4]
שבגאולה הראשונה משה רבנו קיבל את כל החוק, המשפטים וכו',
בעוד בגאולה האחרונה כל אחד יכול לקבל חוקים ומשפטים אמיתיים דרך חלומות, ככתוב:
"וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם;
זִקְנֵיכֶם, חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן--בַּחוּרֵיכֶם, חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ" (יואל, ג', 1).
גנומן
ק"ג: ייזהר מאוד הקורא ולא יטעה בדברינו
ולא יאמר דברים שלא אמרנו. הרמז הוא שיש שתי "ראשית" לתורה, ולא שיש
שתי תורות! הכוונה היא שלקיום התורה שניתנה על הר סיני דרושות שתי ראשיות היסטוריות,
והראשית ההיסטורית השנייה קשורה בברית החדשה שקיבל ירמיה, ושנביאים נוספים התייחסו
אליה בכתביהם.
גנומן
ק"ד: נכון שהברית החדשה יש לה מלא דברים
חדשים וחידושים אמיתיים, חוקים חדשים ומנהגים חדשים, הסברים חדשים ותנאים חדשים,
סודות חדשים והשקפות חדשות, מקום תפילה חדש ובית ספר חדש. ובכלל כל ההתנהלות הזאת
נקראת קבלה חדשה.
גנומן
ק"ה: בהקשר זה ראו מה נכתב בספר ישעיהו,
מ"ח, 6-8: "ו שָׁמַעְתָּ
חֲזֵה כֻּלָּהּ, וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ: הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה,
וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם. ז עַתָּה
נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז, וְלִפְנֵי-יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם--פֶּן-תֹּאמַר, הִנֵּה
יְדַעְתִּין. ח גַּם
לֹא-שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ--גַּם, מֵאָז לֹא-פִתְּחָה אָזְנֶךָ: כִּי
יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ".
גנומן
ק"ו: מפרש רש"י: "שמעת חזה
כלה": שמעת הראשונות שהגדתי ראה שבאו כולם. "ואתם הלוא תגידו":
ותעידוני אשר לא נפל דבר. "השמעתיך חדשות מעתה": עתה אני חוזר ומשמיעכם
חדשות שהם חדשות לכם ולפני הם גלויות מעולם. "ונצרות": ושמורות
באוצרותיי. "ואתם לא ידעתם... גם לא שמעת" וגו': תרגום יונתן אף לא שמעת
למילי נביא (לדברי הנביאים) אף לא קבילתא אולפן אורייתא
(לימוד התורה) אף לפתגמי ברכן ולווטין (ברכות וקללות)
קיימי דאקימית עמכון בחורב
לא ארכינתא אודנך (לברית
שכרתי עמכם בתורה לא הרכנת אוזנך. "כי ידעתי בגוד תבגוד": כשירדתי
להצילך מיד מצרים גלוי היה לפני שסופך לבגוד, ואף על פי כן שמרתי שבועת אבות, וזהו
שנאמר ראה ראיתי את עני עמי (שמות, ג', 7). שתי ראיות אני רואה שסופן לבגוד ומכל
מקום ראיתי את עני עמי - כך דרש רבי תנחומא.
גנומן
ק"ז: לא דבר קטן מביא רש"י, עליו
השלום, ראש המפרשים: "עתה אני חוזר ומשמיעכם חדשות שהם חדשות לכן ולפני הם
גלויות מעולם ונצורות ושמורות באוצרותיי". אלו הן החדשות של הברית החדשה
המובטחת לגאולה השלמה.
גנומן
ק"ח: מובן באופן ברור שהחדשות המדוברות
הללו לא כתובות בתורה ולא בכל התנ"ך או במסורת, כי הן שמורות באוצרותיו עד
בוא הגואל האחרון, אז הן מתגלות. אך האם הכוונה היא שבעת התגלותן תהינה שתי תורות?
גנומן
ק"ט: ודאי שלא, כי הנה גם
הרמב"ם, עליו השלום, הסביר ב"הלכות מלכים" שאותה ההתגלות הבאה
בזמנה מהתחלת הגאולה השלמה היא קבלה חדשה שמתקבלת אז ומסבירה גם את דברי הנביאים,
מפני שכל מה ששייך לאותה הגאולה ולאותה המשיחות לא קיבלו החכמים בקבלה מהנביאים,
כי הנביאים בעצמם לא ידעו איך יהיו הדברים בעת התגלותם. כל שכן שלא כתובים הם
בתורה, ואין כאן שתי תורות, חלילה וחס.
גנומן
ק"י: אפילו שהדברים מרומזים בתורה
ובנביאים, אמיתות הרמזים לא מובנת עד שבאה לגילוי בזמנה. כך הוא לדוגמא במעשה
מלכיצדק ואברהם אבינו או בששת הנקודות מעל "וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית,
ל"ג, 4). דברי הנביאים מלאים ברמזים המראים מה יהיה בעת מועד ביאת הגואל, אבל
לא מסבירים איך או באיזו מסגרת היסטוריות יהיו וכו'.
גנומן
קי"א: על כל הרקע הזה עלינו להבין
שה"ראשית" השנייה היא האחרית הקשורה לזמן הגאולה, כי היא
ה"ראשית" המשלימה את התורה אל מטרות הגאולה למען כל העולם.
גנומן
קי"ב: נחזור לנושא המרכזי שהוא חג השבועות,
הנקרא על פי המנהג של הברית החדשה השלמה "חג עשרת הדיברות", והוא מפני
שעשרת הדיברות הן יסוד בניין כל החוק החדש המתחדש. אם במסורת ישראל נתמעטה
חשיבותן, אפילו במקצת, בשל כלילתן בתרי"ג המצוות, הברית החדשה השלמה מחזירה
אותן ליושנה הקדמונית ומחדשת אותן לדורות הבאים.
גנומן
קי"ג: קורה לפעמים כאשר אני עורך טקסט, בפרט
כשאני עורך טיוטה, שאני או אחד מן התלמידים מקבל חלום הבא לסייע בנושא שבו אני
מתעסק. היום (10 במאי 1993, י"ט באייר התשנ"ג,
פרשת "בהר", ל"ד לספירת העומר) נרדמתי לאחר ארוחת הצהריים ובחלומי זכיתי
לראות את הצדיק, המורה חיים.
גנומן
קי"ד: בחלום התהלכנו אני והתלמידים ביחד עם
המורה חיים במקומות בלתי ידועים, בחנויות ושווקים, אבל לא היו לנו כספים לקנות
דברים. אני הלכתי מאחורי המורה וקרוב אליו, ולאחר זמן מה הצדיק פסק מפסיעותיו,
הסתכל עלי בפנים עצובות מאוד ואמר: "פרץ, כל חיי לימדתי דרך ארץ, והדרך ארץ
כוללת דברים רבים אשר ערך גדול להם".
גנומן
קט"ו: הצדיק הנסתר לא המשיך לדבר אלא נתן לי
להבין שאנחנו התלמידים כלל לא חשבנו להעניק משהו למורה לכבוד השבת (היה בחלום
כנראה יום חמישי או שישי). אני התחלתי לבכות בשל דיכאון המורה, חיבקתי אותו, בכיתי
על צווארו ואמרתי בשברון לב: "הלוואי ואזכה לאלפית מהדרך ארץ של המורה".
גם המורה חיים קיבל את דבריי וחיבק אותי כמעט בבכי.
גנומן
קט"ז: המצב היה עצוב מאוד והתלמידים (אני
זוכר שהיו איתי פאולו, דבורה, שרה פודו-מרקוס ועוד כמה שלא ראיתי באופן ברור, כמו
גם אחד גבוה ולבוש טוב שלא הכרתי) התקרבו אלי להבין מהו העניין. אמרתי להם כי באה
שבת, ולא חשבנו על המורה. גם התלמידים התעצבו בשל כך ולא ידעו מה לעשות, מפני שלא
היה להם כסף כלל. גם לזה שהיה לבוש היטב אמרתי משהו, אבל הוא הראה לי את כיסו הריק.
מכל מקום בסוף התלמידים הביאו לחם קטן.
גנומן
קי"ז: התהלכנו עוד קצת ביחד ובמקום אחר
התיישבנו בחוץ בבית קפה. המורה היה כנראה מוכן לאכול משהו, מפני שניתנה לו מגבת
אחרי נטילת ידיים, אך גם על כך התעצב המורה חיים ואמר: "הלא מגבת זו עשויה
בשביל נשים" וסרב להשתמש בה. שרה (שהייתה בחלום) מירושלים הצטדקה באומרה:
"אבל מורה, המגבת הזאת נעשתה אצלי בבית, והיא לא עבור נשים או גברים
דווקא". המורה הצטער על ששרה ענתה לו ללא דרך ארץ. - -
גנומן
קי"ח: ראשית אני מודה לה' אלוהי שזיכני
לראות את הצדיק ולקבל דברים ממנו. זוהי שמיעה מראש ההרים הנשלחת בענווה כדי לזרז
אותנו אל תפקידנו העיקרי. המטרה היא החזרת בני אדם וחוה אל הדרך ארץ שקדמה לתורה
ושהעמידה את העולם, עד שנתקדשה אותה הדרך ארץ במתן התורה על הר סיני.
גנומן
קי"ט: לא אפרש כאן את תוכן החלום ואת
הרמיזות בו על חסרונותינו המרובים, מאחר שכלל הוא דברים פרטיים המתייחסים אלינו
בעבודתנו לה' יום יום ובצורך לעמוד תמיד על הדרכים שהארץ נהנית מהן, ושהשמים גדלים
ומתבהרים דרכן ומשבחים באמצעותן את בעליהן. אלו הן הדרכים המלמדות לב אנוש את
עדינות הטעם ואת דקות ההבחנה בהתנהגות בין אדם לחברו ברגש החסד וברגישות האהבה.
גנומן
ק"כ: עם זאת, לא לחינם באה העדות הזו דווקא
בעת ההתייחסות לעשרת הדיברות כבסיס לחוק החדש, אחרי הסברינו על רמזי ב-ראשית. והלא
בראשית ברא אלוהים, בחכמת התורה שסופה להינתן לעם ישראל על הר סיני, את השמים ואת
הארץ. לפיכך אמרו חז"ל שאברהם אבינו קיים את כל התורה בשל חכמתו שקיבל מה'
(בבלי, יומא, כ"ח, ע"ב; קידושין פ"ב, ע"א; ירושלמי, קידושין,
פ"ב, הי"ב).
גנומן
קכ"א: אין הפירוש שאברהם אבינו קיים בפועל
את כל תרי"ג המצוות בצורתן הכתובה שהתקבלה בתורת משה רבנו, אלא שאברהם אבינו
קיבל את חכמתו, אחרי שהחכים והתבונן במשך שנים רבות, מאותו המקור שממנו קיבל משה
אחר כך את עשרת הדיברות ואת התורה כולה.
גנומן
קכ"ב: כלומר אברהם אבינו קיבל את ידיעותיו
מאותה ה"ראשית" שממנה ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, ולכן לא נמנע ממנו
לדעת ולהבין ממקור החכמה אף את דיני עירובי תבשילין לשבתות וימים טובים וכו'.
גנומן
קכ"ג: אבל לא היה זה כפשוטו, במשמעות שנאמרה
לצעירים על-ידי חז"ל, וזאת על מנת שלא יחשדו הם באבי האומה שלא שמר שבת או
שלא היה מניח תפילין, וייגרם מצב בו תילמד סנגוריה לחיסרון המעשה, וייכשלו.
גנומן
קכ"ד: ואכן בעיות חז"ל נפטרו מול
הילדים התמימים בזמנם, אך לא בדורותינו, בהן התמימות לא קיימת כמו אז, וגוברת
הסקרנות להבין כל דבר.
גנומן
קכ"ה: אברהם אבינו לא שמר שבת ולא הביא
קורבן פסח ולא היה מניח תפילין ולא קיים את עצרת השבועות וכו',
כי כל זאת לא היה בזמנו, אלא מדובר בקבלות מאוחרות אחרי מתן תורה אל דור דעה במשך
40 שנות ההליכה במדבר. כך לימד אותי המורה חיים.
גנומן
קכ"ו: כאן הרמז ב-ראשית בא לומר שהראשית
הראשונה היא לאברהם אבינו, והראשית השנייה היא תורת משה רבנו, שקיבל מאת ה' ברוך
הוא, המתחילה בבראשית, והיא התורה השנייה אחרי תורת אברהם. תורת סיני משלימה את
הברכה שהחלה מברכת אברהם, ובשל כך התורה מתחילה ב"בית" מלשון ברכה, כך
שברכת אברהם נשלמת ונחתמת בתורת משה.
גנומן
קכ"ז: דבר זה מרומז גם במילה
"בראשית", שמורכבת מן האותיות ברית אש, כי בברית בין הבתרים נאמר:
"וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן,
וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" (בראשית,
ט"ו, 17), וברית התורה נקראת ברית אש, שנאמר: "וְהַר סִינַי עָשַׁן
כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן
הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד" (שמות, י"ט, 18).
גנומן
קכ"ח: הנה ארכין ראשי, אגיד ולא אשמע תלונות
הבל מבלתי פורשי ידיים להבין קדמוניות להשכיל חדשים, כי תורת חסד היא לאב המון
גויים, גבורות יצחק הן סבל וסבלנות לצוחקים בזמן עתיד, ותפארת ישראל לעם סגולתו
ברחמים עליונים היא אחרי הסרת אלוהי נכר מקרב מחנה יעקב לפני בואו אל בית אל.
גנומן
קכ"ט: יעקב חבל נחלתו, והגואל האחרון הוא
יעקב ההיסטורי, הצדיק המתבשר שלוש פעמים בהיסטוריה לגאולת ישראל, והוא המלמד את
דרך ארץ האבות: אברהם, יצחק ויעקב לבני הדורות הבאים. ביחד עם השמים החדשים והארץ
החדשה שנתחדשו ועוד יתחדשו בזכות תפארתו בקודש.
גנומן
ק"ל: הברית החדשה השלמה כוללת את התורה
הכללית המתחדשת על כל היסודות של דרך ארץ האבות ותורת ה' ביד משה. לכן כל שבעת
הדורות מאברהם עד משה וכל הקבלות שנתקבלו מהם הם ביחד הראשית הראשונה, והברית
החדשה השלמה היא הראשית השנייה, שבה נשלמות בברכה סופית היסטורית כל הברכות
הקדמוניות, ומתחדשת הקבלה החדשה האמיתית של הגאולה השלמה העולמית.
גנומן
קל"א: כל לימוד של המורה חיים היה בדרך ארץ
ועל דרך ארץ ובתוך דרך ארץ.
גנומן
קל"ב: לו נתאר את זמנו של אברהם אבינו,
והיינו מביטים בהתנהגותו היום יומית של אב עמנו, אב המון גויים, לא היינו רואים את
הדרך ארץ של התורה, כי אם את תורת הדרך ארץ הקדומה.
גנומן
קל"ג: כי לא הייתה אז התורה לגלות את הדרך
ארץ, אלא אברהם קיבל את מה שקיבל מאז היותו צעיר ובמשך כל ימי חייו מהתבוננותו על
חסד ה' ועל גבורות האל ועל ההתנהגויות הטובות בין אדם לחברו, האהובות לפני בורא
עולם.
גנומן
קל"ד: אברהם אבינו, עליו השלום, חסם את פיהם
של צאנו ובקרו בעת שעברו משדה לשדה או ליד שדות אחרים בכדי שלא יגזלו באכילתם
משדות זרים.
גנומן
קל"ה: גם בזה אחד היה אברהם, שמעשיו על פי
הדרך ארץ שהשיג היו משובחים ממעשי כלל האנושות בימיו. הוא היה מוכר כנסיך אלוהים,
שניצל על-ידי אלוהיו מכבשן האש של נימרוד.
גנומן
קל"ו: בהתנהגויותיו הישרות לימד את בני דורו
את ישרות אלוהיו, עד שכולם פחדו מאלוהי אברהם. זה היה השורש לקיום העולם, עד אשר
נתקדשו כל ההתנהגויות הישרות והנכונות בידי משה בסיני.
גנומן
קל"ז: בזמנו של אברהם לא היה אף אחד חוץ
ממנו אשר חיפש אורחים כדי לארחם ולהובילם לאוהלו. הוא העניק להם אוכל בחינם, טיפל
בהם בזהירות יתירה, כיבד אותם כעבד בפני מלכו, העניק להם צידה לדרך בחינם וליווה
אותם ביציאתם בכבוד רב.
גנומן
קל"ח: הלא היא מצוות קבלת אורחים, שנתקדשה
כמצווה לבני ישראל, ככתוב: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם
בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים, י', 19). גם בני ישמעאל, הבדווים וצאצאי ישמעאל
קיבלו על עצמם לקיים הכנסת אורחים, זכר ללימוד אברהם אבינו את ישמעאל.
גנומן
קל"ט: המורה חיים היה מספר קבלה פחות ידועה
על אברהם אבינו ולפיה גם אברהם לא התאפק פעם והתרגז על אורח אחד, נווד מִדְבּר
ערבי, אשר הזדמן לאוהלו של הנדבן הראשון. הנווד אכל, שתה ושמח עם מקבל פניו עד
שהיה מוכן לקום ולשוב אל דרכו.
גנומן
ק"מ: שאל הערבי כדרך האוכלים בפונדק או אצל
זרים כמה עליו לשלם על טרחתו, ואברהם, כדרך אב המון גויים, ענה שאינו מבקש דבר על
מה שלא שלו, כי אם של מי שברא אותו. אליו יש להפנות את השבח ולהלל את חסדו, ואל
שדי שמו. באופן זה, כאשר ישבח האורח את אל עליון, יתברכו שניהם.
גנומן
קמ"א: סרב הערבי להודות לה' אלוהי אברהם
באומרו שאין לו אל מלבד אלוהיו הפרטי, שהוא הקמע התלוי על צווארו בצורת חיה. קמע
זה הוא שברא אותו ושומר עליו, והוא שנותן לו את מאכלו. לפיכך לא ישבח אלא אותו.
גנומן
קמ"ב: אברהם ניסה בסבלנות יתירה ובחיבה
להסביר לאורח שצריכים בני האדם להודות לבורא הכול, כי הוא האלוה האמיתי לכל העולם,
השומר על כל בני האדם ברחמים גדולים, ואין הקמע הזה כי אם חתיכת עץ חסרת ערך. סרב
הנווד הערבי לקבל את דברי אברהם ולא האמין לכל הסבריו ופירושיו. הוא הכריז שנאמן
הוא לבעליו ולא יעזוב אותו כל ימי חייו, מפני שהוא עושה איתו טוב תמיד, מחייה
אותו, מפרנס אותו ואוהב אותו. לפיכך לא אכפת היה לכופר משום אל אחר.
גנומן
קמ"ג: בעקבות התעקשות זו, אברהם אבינו שניסה
לשכנעו פעם שנייה ושלישית לא יכול היה להתאפק עוד ואמר: "אם כן, לך
לדרכך!". הערבי קם ויצא מהאוהל, רכב על חמורו והלך לו. כעבור שניות אחדות
נתגלה ה' ברוך הוא אל אברהם ואמר לו: "אברהם, אברהם, מה עשית? מדוע גירשת את
הנווד מביתך?"
גנומן
קמ"ד: בפחד ובכובד ראש ניסה אברהם להצדיק את
עצמו בפני הגבורה ואמר לפניו: "ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא עשיתי
דבר בעדי ולשמי, כי אם לשמך הגדול קנאתי ועל אמיתות מציאותך לא התאפקתי וחרה אפי.
ומי ישמע שקרים כאלה ולא יחרה לו?".
גנומן
קמ"ה: ענה לו ה': "אף כי לשמי עשית,
טעית, כי מה שהוא לשמי עשית את המוטל עליך ונפטרת מפגיעה מצד כוונותיך, אבל מה
שהוא למען האורח לא עשית, כי גירשת אותו מאוהלך, ביישת אותו בנקל והשלכת אותו מעל
פניך. הלא גם הוא בריאתי אשר יצרתי, ומי ידע את כוונתי על בריותיי, ויעז לנהוג
בחרון אף על מחשבותיי שבלתי ידועות לו? עתה לך אחריו, השג אותו, בקש את מחילתו על
פגיעתך בו ופייס את פניו, כי חס אני על כבוד בריותיי יותר מעל כבודי".
גנומן
קמ"ו: קם אברהם והזדרז ללכת אחרי הערבי. הוא
השיגו, ביקש ממנו מחילה ופייס אותו עד שהסכים לחזור איתו אל אוהלו. מחל הנווד
לאברהם בתנאי שלא ישתדל להפריע לו שוב באמונתו הפשוטה. הם נעשו לפיכך חברים עם
כבוד הדדי.
גנומן
קמ"ז: אין לשער עד כמה המוסר פה גדול וחשוב,
בכדי להשיג את אותה ההשקפה אודות הדרך ארץ, שהגואל האחרון, המורה חיים, היה מלמד
כל חייו. "הקדוש ברוך הוא חס על כבוד האדם אפילו יותר מעל כבודו שלו, אתה
שומע פרץ?".
גנומן
קמ"ח: תמיד היה חוזר הצדיק למוסר הזה:
"זה כלל גדול שצריך להתעמק בו תמיד ולהפיק ממנו אוצרות חיים. אם הוא בעצמו
יתברך שמו לעד חס על כבוד האדם, איך לא נחוס אנחנו על כבוד כל אחד ואחת, ולא משנה
מי שיהיה ועל מה שיהיה?".
גנומן
קמ"ט: לא רק לדרוש בא הצדיק, אלא למעשה דרש
ועשה, וראיתי ב-13 השנים שזכיתי לשבת וללכת עם המורה חיים (בתי קפה בעיר מילאנו
היו לבית מדרשו איתי כל אותן השנים, כשברחובותיה זיכני בהליכה איתו) את הענווה
האמיתית לפני כל אדם, כולל לפני אנשים פשוטים, עמי ארצות, יהודים ולא יהודים.
גנומן
ק"נ: אל תבייש אדם בחלב אמו, דהיינו: אל
תעביר אדם באש חסרונותיו, שקנה לו עוד בעת בה שתה מחלב אמו. כך מבשר לנו כעת הגואל
האחרון. ומהי אש חסרונותיו? בין אם יש לו חסרונות שרק האש תטהר ובין אם הוא פגום
מאש הכעס שירש מחמת אמו ובין אם הוא מתועב מאשי תאוותיו שדבקו בו מחום אימו, יהיה
בעיניך כגדי רך וקטן שאין בו מום, ואל תראה לו שאתה רואה בו את חסרונות אמו.
גנומן
קנ"א: ראיתי קשי רוח אצל לומדי תורה שלא
מפחדים לבייש אחרים אשר לא למדו כמותם, ושאין בהם (בלומדי התורה) מידת רחמנות
ראויה.
גנומן
קנ"ב: תשובתה של שרה[5] בחלום בעניין המגבת לא
התקבלה על-ידי הצדיק, מאחר שלא נאמרה בדרך ארץ הראויה, רמז עצוב הוא לחסרון הדרך
ארץ בישראל בימינו, ובפרט בירושלים, ובפרט בחברות החרדיות, ובפרט בחברות החסידים
המתחסדים.
גנומן
קנ"ג: אולם, בעוונות הרבים, אין תרבות הדרך
ארץ וכל נימוסיה נלמדת בישראל באופן כללי, והוא חסרון מכאיב לשמים ומדאיב לארץ, כי
כל אחד דוחף את השני במילים, אם לא בידיים, ללא בושה כלל.
גנומן
קנ"ד: כבוד ההורים נדחק גם הוא, ואין תרופה
לו אלא בחינוך אמיתי, ויהיה זה דתי או חילוני.
גנומן
קנ"ה: אין אנו מדברים על דרך ארץ של מחוות
חיצוניות בלבד, אלא על דרך ארץ לכל אדם המגיעה מן הלב תוך יראת שמים.
גנומן
קנ"ו: בעוונות הרבים אין הדתיים, שאמורים
להיות מדריכי העם, מראים דרך ארץ וענווה לחילונים, אלא בדיוק להפך.
גנומן
קנ"ז: היכן היא תורת משה אם אפילו תורת הדרך
ארץ של האבות לא נשמרת? עד מתי העם הזה ידקדק באיכה ויזלזל בקריאת שמע ולא יבין את
ערכה האמיתי של הדרך ארץ וההנהגה הישרה, הנעימה, הנאותה והטובה בין אדם לחברו?
גנומן
קנ"ח: כי כל הדקדוקים אינם שווים כלום, אם
לא שומרים על הכללים הגדולים. לפיכך הזמן דורש שהברית החדשה השלמה תתחיל משבועות
חדש, בכדי להחזיר את ההתנהגויות הישרות של הדרך ארץ אשר קדמה לתורה.
גנומן
קנ"ט: רוב חכמת התורה לא תושג ללא הרגשת
עדינות הלב כלפי הזולת, והרגשות כאלה לא יגיעו אם אין שורשי האדם קשורים לענוות
משה. זאת מאחר שהדרך ארץ של האבות, על פי תמימותם עם אל שדי, מסתיימת ומושלמת
בענוות משה, וענוות משה נולדה על יסודות הדרך ארץ של האבות.
גנומן
ק"ס: בשל כך לא נענה משה לאחר עוון העגל,
עד אשר אמר: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל" (שמות, ל"ב,
13), ונענה מיד. זכר ה' את האבות ההולכים לפניו בתמימות ובשלמות הלב, ולא התאפק
עוד, כביכול, לרחם על העם.
גנומן
קס"א: הברית החדשה של הגאולה השלמה כוללת את
כל התורה, מתורת האבות עד תורת משה, מתורת אליהו הנביא ועד לתורת ירמיהו הנביא,
לתורת מרדכי הצדיק ולשבועות החדש הזה בזכות הגואל האחרון, חיים.
גנומן
קס"ב: אם תשאלוני מה באה הברית החדשה השלמה
ללמד, אענה לכם: את דרך הארץ של האבות: אברהם, יצחק ויעקב, ואת ענוות משה, כי
השתיים הללו עוד חסרות בעולם.
גנומן
קס"ג: ולא השיגו אותן רוב חכמי ישראל במהלך
הדורות, ולא זכו ללמד אותן כי אם במילים. תלמידי רבי עקיבא בן יוסף לא היו מתים
במגפה לו שמרו על השתיים הללו בזמנן. ונסגור פינו מלירוק, בכדי שלא נירק על עצמנו,
והשתיקה חכמה!
גנומן
קס"ד: בא הגואל האחרון, המורה חיים, להעניק
ברכות לעולם, ברכות עתיקות מזמן האבות ומזמן מתן תורה, המתחדשות עבור העולם בזמן
הסופי, אחרי ניקוי עוון קץ. דרך פעולותיו של הגואל האחרון מתמלא המובן של "אב
המון גויים", שהובטח לאברהם אבינו.
גנומן
קס"ה: חג עשרת הדיברות הוא לכל העולם בבית
הגאולה, מפני שלימוד הדרך ארץ ביחד עם עשרת הדיברות הוא שלמות כל התורה, אבל מפני
שהברית החדשה השלמה יוצאת גם לעולם כולו, יש בה גם יסוד הדרך ארץ הקודמת, עוד
מלפני היות ישראל לעם.
גנומן
קס"ו: עובדה זו נותנת מקום להרחבת לימוד
הכבוד לכל בריות ה', ישתבח שמו לעד, מה שיגרום למצב בו מצווים ובלתי מצווים יתאחדו
וינהגו על פי הדרך ארץ שהתקבלה על-ידי אבותינו הקדושים, שעבדו את אל שדי לפי הרגשת
הכבוד בכל מעשיהם.
גנומן
קס"ז: אין זה מקרה בשום פנים שהברית החדשה
השלמה שואבת מיסודותיו של אברהם אבינו באופן מיוחד ובולט. הלא הברית הגאולית הראשונה היא הברית בין הבתרים שנעשתה עם אברהם.
גנומן
קס"ח: במסגרת הקבלה החדשה של סימני הגאולה
השלמה נודע לנו מהמורה חיים שהסיבוב הראשון של כוכב אברהם היה של 400 שנים, עד
לזמן הגאולה הראשונה, כפי שנאמר בברית בין הבתרים (בראשית, ט"ו, 13).
גנומן
קס"ט: המסלול הארוך של כוכב אברהם הוא של
4000 שנים. נכון הוא שכוכבו הפרטי של האדם נולד איתו ומת איתו, אך כוכבו של אברהם
שורשו במערכות העליונות, וכוכבו הוא מהכוכבים החשובים ביותר, שתקופת מסלולו נדרשת
להגעה לגאולה השלמה ולהשלמת ההבטחה "אב המון גויים" (שם, י"ז, 4).
גנומן
ק"ע: כך בסימן הראשון, הוא סימן הכוכבים,
נראה ספר הכוכבים שבו שמות רבים של עמים, והוא ספר הכוכבים המיוחס לאברהם אבינו,
אב המון גויים.
גנומן
קע"א: הסימן הזה התגלה ראשון, לקראת סוף
תקופת מסלול כוכב אברהם, תקופה בת 4000 שנים, ואולם סיום המסלול הארוך היא תקופה
בת 65 שנים, כפי שקיבלנו מן הסימנים המפרשים. תקופה זו היא תקופת הדור הרביעי
הנעתק והכפול, והיא מחולקת לשתי תקופות רצופות של 35 ו-30 שנים.
גנומן
קע"ב: התחלת התקופה הראשונה היא בפסח
תשמ"ג (אפריל 1983), אף על פי שפטירת הצדיק הייתה 17 יום אחרי חג השבועות
תשמ"ב. הסימן הכללי המקדים לכל הסימנים השלמים, סימן "בא הזמן",
הגיע אלי 8 ימים אחרי הפטירה. לפיכך אותם החודשים מכ"ד בסיוון תשמ"ב ועד
פסח תשמ"ג היו הקדמה לדור הרביעי.
גנומן
קע"ג: מפסח תשמ"ג ועד לפסח תשנ"ג,
שעבר עלינו לטובה, עברו 10 שנים, ומפסח תשנ"ג מתחילה תקופה חדשה בת 10 שנים.
כך הובן מן הסימנים. יש חשיבות לשמה הפרטי של כל שנה על פי הסימנים, כמו גם לשמה
הכללי של כל תקופה בת 6 שנים ולתקופה בת 10 שנים, הנובעת גם מחשיבותו של המספר 10
וסגולותיו.
גנומן
קע"ד: בחג השבועות תשנ"ג, הבא עלינו
לטובה בעזרת ה', יש חשבון נוסף לסגולת הזמן, והוא שהיום השני של שבועות זה הוא
היום ה-4000 לפטירת צדיק הדור שנבחר לגואל האחרון, חיים מצנעא, תימן.
גנומן
קע"ה: בחשבון הסימנים לפי ששת הסימנים
השלמים הגדולים, כל סימן משתייך לשנה אחת, כאשר בכל 6 שנים מסתיימת תקופה אחת של 6
הסימנים. אנחנו כעת בתקופה השנייה שמתחת לשם הכללי: "סימן מלכות השמים",
והשנה הנוכחית היא השנה החמישית (של התקופה השנייה, השנה ה-11 לסימנים), מתחת לשם
"סימן הדור הרביעי והבניין החדש".
גנומן
קע"ו: קיבלנו סימנים וחלומות על הסכנות לכל
העולם בשנה הזו, ונראה כי זו תהיה שנה לא פשוטה מבחינות רבות.
גנומן
קע"ז: אמנם הדור הרביעי תמיד כפול, וסימנו
הוא בהריסת הבניינים הישנים הלא רצויים, במקביל לבניית הבניינים החדשים שעדיפים על
אלו שהיו. לפיכך נקווה גם שתהיינה התפתחויות חיוביות לטובת העולם.
גנומן
קע"ח: נזכיר גם שקיבלנו שם כללי לתקופת עשר
השנים הבאות עלינו לטובה, והיא תקופת הרפורמה הגדולה. גרעיני הרפורמה החדשה הזו
יישתלו בשנה זו.
גנומן
קע"ט: בארץ ישראל יהיה המצב קשה, בעוונות,
ויאופיין בבלבולים ובפחדים גדולים, וגם בקורבנות, רחמנא ליצלן. ירחם ה' על עמו
ישראל, כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
גנומן
ק"פ: יש גם תקווה שבמשך השנה הזו, אחרי
הבלבולים העצומים, יבוא הפתרון לבעיה הפלסטינית, ויתחיל תהליך של שלום בין ישראל
לערבים. זו השערה אפשרית על פי הסימנים, והלוואי ותתאמת.
גנומן
קפ"א: באחד החלומות מן השנים הראשונות ראה
דוד בנין (יהודי ירא שמים יליד אסמרה, אריתריאה, אשר הכיר את המורה חיים במילאנו,
ובמשך כמה שנים היה הולך כמעט כל בוקר אחרי התפילה בבית הכנסת האיטלקי ברחוב גוואסטלה עם המורה לשתות קפה ולשוחח) בית כנסת, ממנו הוציאו
ספר תורה, שניתן לו לאחוז בו.
גנומן
קפ"ב: הספר לא היה במידתו הרגילה, אלא גדול
וגבוה מאוד (אם כי לא כבד מהרגיל). דוד לקח את ספר התורה הגדול בידיו, יצא החוצה
לרחוב, והיה מתהלך ברחובות מילאנו. הוא פחד מעט לאחר זמן מה שלא ייפול הספר מידיו,
חלילה, כאשר הוא החל להכביד עליו. אז ראה את הכל-בו
"רינשנטה" (Rinascente), נכנס אליו עם
הספר והתעורר מחלומו (משמעות המילה "רינשנטה"
באיטלקית היא לידה מחדש).
גנומן
קפ"ג: עניינו של חלום זה הוא התפשטות
והתרחבות התורה בעולם, גם בין אומות העולם, על-ידי התחדשותה דרך הברית החדשה של
הגאולה השלמה.
גנומן
קפ"ד: הפחד מנפילת הספר וחילולו, חלילה וחס,
היה נבואי בכך שבשש השנים הראשונות לסימן יצאנו לרחובות עם התורה, כאשר עוד הייתה
לנו רשות לבשר בחוץ את כל הבשורות החדשות שהגיעו, אבל עם סיום השנה השישית של
הסימנים, ניטלה אותה הרשות, ותפקידנו הפך מאז למעלי הדברים על הכתב עד לזמן שייועד
להתגלותם.
גנומן
קפ"ה: עניין זה שייך מאוד לענייננו, כי אחת
הכוונות בהתחדשות התורה על פי הברית החדשה השלמה היא התפשטות והתרחבות התורה
הקדושה ברבים, ככתוב בתהילים על הנושא: "אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא
הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ" (תהילים, ע"ז, 15), "הוֹדִיעוּ
בָעַמִּים, עֲלִילוֹתָיו" (שם, ק"ה, 1) ועוד.
גנומן
קפ"ו: הרי אף על פי שהדברים ידועים ומפורשים
בכל המסורת, דהיינו שסופה של התורה להתפשט ולהתרחב בעולם, אין היהדות המסורתית
נותנת עד עתה את הדרכים לאותה התפשטות וגדילה הנדרשות לגאולה העולמית.
גנומן
קפ"ז: ייתכן והדברים הקרובים ביותר להשקפה
אוניברסאלית זו נמצאים בתפילתו של שלמה המלך בעת חנוכת בית המקדש הראשון, אבל אין
זו ההשקפה של מסורת הרבנים, המקדשת את עצמה, כזכותה ומצוותה, אך ורק לבני הברית
המצווים.
גנומן
קפ"ח: היהדות גם לא יכלה לחשוב על חינוך
אומות העולם כי לא הספיקה עוד לחנך את אנשיה. מלבד זאת אי אפשר היה לקרב את הקצוות
שבין עולמות נפרדים לגמרי. עם ישראל לבדו קיבל את הקדושה במעמד הר סיני, ואסור
לחללה, בר מינן, בעמים טמאים, עובדי עבודה זרה ושטופי זימה.
גנומן
קפ"ט: צריך להבין שמכוונות ה' ברוך הוא
בנתינת התורה היא שכל התורה וקדושתה ומסורתה המפורטת מיועדות אמנם לעם סגולה, אך
גם שבסוף תתפשט האמת בכל העולם הנשאר אחרי המאורעות המרעידים של הדור הרביעי.
תכלית התגלות האמת בעולם היא שכל בני אדם וחוה הזוכים יקבלוה במן הגאולה
השלמה.
גנומן
ק"צ: מכל זה נבין שכדי לקיים את המטרות
הסופיות של מתן תורה, כבר נקבע מראש שהעולם יזדקק לברית חדשה המיועדת לזמן של
פתיחה חדשה בזכות גואל אחרון, אשר יוביל את בני תבל עד לעת ההיא בה "כוּלָּם
יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם"
(ירמיהו, ל"א, 33).
גנומן
קצ"א: זה סוד דברי ה' למשה, שיקים נביא
כמשה. יש להקשות ולשאול: מדוע יאמר כך ה', כאשר כבר העיד על משה כמה פעמים שאין
שווה למשה בנבואה, ושאין אהוב לה' כמשה?
גנומן
קצ"ב: ומדוע לא הסתפק באמירה שיקים נביא
חשוב, שיהיה על כל העם לשמוע בקולו, מבלי לומר "כמוך" (דברים, י"ח,
18)?
גנומן
קצ"ג: התורה הייתה צריכה להציג עניין אמיתי,
אף כי דברו לא יובן עד הסוף, מפני שמצרכי הגאולה השלמה הוא, ויצטרכו דווקא למילה
ההיא בזמן ההוא.
גנומן
קצ"ד: כל היסוד לזה הוא שאין התנאים של
הגאולה הראשונה כתנאי הגאולה האחרונה. אם היו התנאים שווים, לא היה צורך הרי בברית
חדשה, ומספיק היה להחזיר את העם לתנאים הראשונים.
גנומן
קצ"ה: טעמו הפשוט של "הֵמָּה הֵפֵרוּ
אֶת-בְּרִיתִי" (ירמיהו, ל"א, 31) משתקף מראש בנבואת התורה עצמה, אשר
ראתה את עם ישראל נענש על חטאיו ומפוזר בין העמים.
גנומן
קצ"ו: וכשמבינים שיש צורך בברית חדשה עם
תנאים שונים ביחס לתנאים הראשונים, אז מובן גם הצורך בנביא שהוא כמו משה, דהיינו:
כמו שקיבל משה את התנאים לתורת סיני, כך הנביא העתידי, ירמיה, יקבל את התנאים
החדשים של הברית החדשה, אף על פי שלא תתבצע בדברי הימים בשלמותה עד הגאולה השלמה.
גנומן
קצ"ז: לפיכך נקראת היא הברית החדשה ולא
התורה החדשה, כי הברית היא עם התנאים, ולכן אמר ה' "הֵמָּה הֵפֵרוּ
אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם" (שם), דהיינו: נתתי לבני ישראל את
התורה, התורה בידם, ואינני מסיר אותה מהם אף פעם, כי כבר בעלתי בם.
גנומן
קצ"ח: את תנאי התורה הזו שבידם הם הפרו, עד
כדי כך שאני מוכרח לחדש את תנאיה ולהחליפם באופנים שיוכלו לקבל ולקיים. לא
התורה הוחלפה אלא תנאיה לזמן החדש.
גנומן
קצ"ט: חשוב להדגיש כי לא חלים שלילה או
ביטול התנאים הראשונים, ומאחר שהתורה קיימת וכל תנאיה הקדושים מוסברים במסורת,
הרוצה לדבוק באותם התנאים יעשה זאת כחפץ ליבו, ותבוא עליו ברכה. עם זאת, בעת החדשה
תינתן הרשות לשאר העם לקבל את התנאים החדשים כתחלופה לתנאים
הראשונים.
גנומן
ר': עם יהודה נתפזר בגלות בין אומות העולם ואחז בתורה במסירות
נפש ובדבקות בה' אחד, אך ככל שחלף הזמן התפצל העם לסוגים רבים: מדתיים אדוקים
ביותר ועד לחילוניים לגמרי, וכיום רוב בני העם לא מקיימים כי אם משהו מתנאי התורה.
גנומן
ר"א: לפיכך אין אפשרות עוד לחזור לאותו
העולם הסגור והצר בעיני רוב בני העם כיום, כי אין ליבם להגות בתורה יומם ולילה, מאחר
שנדרשות הכנות רבות לכך למי שלא התחנך באופן המכוון ללמידה מסוג זה. בשל כך,
הניצלים באמונתם יש מהם שיפנו לבית הכנסת המסורתי, אך יש רבים שיפנו לבית הגאולה.
גנומן
ר"ב: כמו כן יש לומר את האמת: בית יהודה
אינו כלל העם, כי עשרת השבטים התפזרו בין אומות העולם, ובאופנים אחרים הייתה שמירת
ה' איתם בגלות נשמותיהם הארוכה. רובם הפכו לנוצרים במשך הדורות, כאשר ה' שומר על
נשמותיהם.
גנומן
ר"ג: בני ישראל הם בני יעקב, ואין שום
שלמות בעם ישראל עד שישובו אלו לגבולם. הם נקראים גם בני יוסף, כי כל כוחו של יוסף
היה בחוץ בארץ נוכריה. מי שיחזור בזמן ההוא הם בני רחל אשר דמעותיה נשמעו, ושבו
בנים לגבולם.
גנומן
ר"ד: ואם בני יהודה ברובם אינם יכולים
ואינם רוצים לקיים את התנאים הראשונים, כל שכן בני ישראל הבאים מתרבויות נוכריות
ואינם יכולים לחזור אל תורת הרבנות המחמירה. הם באים ערומים מכל ידיעה, חוץ מכך
שהם אוהבים את ה', רוצים להבין את האמת ולעבוד את ה', כל אחד לפי כוחו.
גנומן
ר"ה: גם צאצאי עשו הניצלים במעשיהם הטובים
חוזרים בסוף לאמונה הנכונה ומקבלים את אחדות האל. תגיע מהם אחר כך עזרה גדולה
לישראל, ליהודים ולגאולה השלמה כולה.
גנומן
ר"ו: מובן שאלה לא מצווים לשמור על כל
מצוות התורה, וצריך עבורם מקום מיוחד המטפל בענייניהם הרוחניים. זוהי מטרתו של
מזבח מלכיצדק בבית הגאולה.
גנומן
ר"ז: בזמנו הגיעה התורה הקדושה בסימן
ההתבודדות, ההיפרדות, ההיבדלות והפרישות מיתר העמים, כי עם ישראל הוא עם קדוש
ומצווה בקדושת התורה וקיום מצוותיה.
גנומן
ר"ח: עם זאת, הברית החדשה השלמה באה בסימן
האיחוד וקירוב הדעות באחרית הימים, בעת בה ה' ברוך הוא מקיים את גאולתו השלמה. אז
אברהם אבינו יוכר לכל לפי אמונתו האמיתית, בדיוק כפי שכונה הוא על-ידי ה': "אַב
הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית, י"ז, 5).
גנומן
ר"ט: הברית החדשה השלמה מסתכלת כבר על
העתיד המובטח, כי היא הכלי לאותו איחוד שיגיע, כאשר הארץ תהיה מלאה מדעת ה', ולא
יצטרכו מורים לשכנע במציאות האל, כי כולם ידעו אותי מקטנם
ועד גדולם.
גנומן
ר"י: בזמן ההוא לא יהיה צורך בפחד עונשים,
מפני שאנשים יקיימו את מעשיהם באהבת ה' ובתמימות הלב. התורה אותה ילמדו תהיה כתובה
כבר על ליבם בתוך תוכם, והם יהיו צדיקים החיים באמונתם. לא תהיה חזרה על טעויות
העבר, כי כל דברי הימים, הטעויות והעונשים יהיו ניכרים בתוך דמם, ובעצמם יבחינו
בין האור ובין החושך, בין הטהור ובין הטמא.
גנומן
רי"א: התורה הקדושה באה לתקן את עץ הדעת טוב
ורע בעולם, והברית החדשה של התורה באה להציב את עץ החיים בעולם עם קבלת הגאולה
השלמה. הסימן לכך הוא שהגואל האחרון נקרא חיים ונולד מהול ברגע של מתן תורה בסימן
שלמות הברית, היא הברית החדשה המשלימה את כוונות התורה אל כל מטרותיה למען הגאולה
השלמה לעולם.
גנומן
רי"ב: לשם האיחוד האמור, שלח הגואל מסימניו
וחיבק באהבה ובלב שלם את ההמונים. זהו סימן לזמן בו עץ החיים ישלוט בעולם, אחרי כל
התיקונים של עץ הדעת טוב ורע, שבא עתה לשם קירוב הלבבות ואהבת הטוב בין כולנו, בני
אדם וחוה.
גנומן
רי"ג: ואם תשאלוני איך אני מעז להכליל את
עצמי, חמור כמוני כחלק מ"כולנו בני אדם וחוה", אצטרך לענות לכם שלמרות חמורותי ועקשנותי הבהמית, הצדיק חיים לימד אותי את הדרך ארץ,
ואף על פי שהלוואי ויכולתי לקבל אלפית מהדרך ארץ של הגואל מצנעא, תימן, הנה אף
כסיל ושותק לחכם ייחשב, וגם חמור המתנהג על פי הדרך ארץ לאדם ייחשב.
גנומן
רי"ד: מכל זה יובן שהברית החדשה השלמה,
הכוללת את התורה בזמן אחרית הימים ומשקיפה על תקופות הגאולה השלמה הבאות, יש לה
שורשים עמוקים בתורת הדרך ארץ של האבות, כאמור, אשר קדמה לתורה, ושלא הייתה עוד
קשורה לכל דקדוקי דברי ה' שנתקבלו במעמד הר סיני. המבין ישכיל נפלאות מכוונותיו,
ישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים.
גנומן
רט"ו: הרי הגואל האחרון, חיים, הצדיק המתבשר
שלוש פעמים בדברי הימים, אחרי משה ואחרי מרדכי (במחנה ישראל, ובעולם אחרי משה וישוע
בן יוסף ומרים), הוא שהכריז בחלומי שהוזכר לעיל: "כל חיי לימדתי דרך ארץ,
והדרך ארץ כוללת דברים רבים אשר ערך גדול להם".
גנומן
רט"ז: צערו הגדול בחלום היה על חסרונותינו,
מגרעותינו, אשמותינו ופגמינו בדרך ארץ. בעוונות, גם
בארץ ישראל מצב הדרך ארץ הוא דל מאוד וחולה, וירחם ה' על עמו ישראל ויאיר אותו כדי
שיתנהג בענווה על פי הדרך ארץ, הנימוס והנועם, בכדי להגיע לאותה הרמוניה המאפיינת
את זמן הגאולה.
גנומן
רי"ז: בכיתי על צווארו של הצדיק בחלום
ואמרתי: "הלוואי ואזכה לאלפית מהדרך ארץ של המורה". הוא חיבק אותי בכדי
לתת לי כוח לקבל את אותה אלפית, כי קשה ודל מאוד המצב, ומי יכול להבין את העדינות
המגיעה ממעשה הדרך ארץ.
גנומן
רי"ח: תמיד הצדיק הנסתר השתדל לתת לי הבנה
בהתנהגות התימנים על פי הדרך ארץ הקדומה. היה זה אחד מן הדברים שהמורה היה אומר לי
עליהם: "תלמד היטב את מה שאני מסביר לך, כי יבוא הזמן ותצטרך את כל זה".
לא הבנתי אז בשום אופן שאצטרך לתאר לעולם את השיעורים שקיבלתי בסתר ושזכיתי להם
ב-13 שנות הלימוד שלי עם המורה חיים.
גנומן
רי"ט: הייתי טועה, לפיכך, אם בגנומנים הקודמים הייתי מבהיר שבסיס החוק החדש של הברית החדשה
השלמה הוא עשרת הדיברות, אך לא הייתי מביא הקדמות על הדרך ארץ ותורת האבות. בשל כך
בא אלי המורה חיים בחלום - להרחיק אותי מטעות.
גנומן
ר"כ: כי לומר שהחוק החדש של הברית החדשה
השלמה מיוסד רק על עשרת הדיברות היא אמירה לא מדויקת. זאת מאחר שגם לתורת הדרך ארץ
של אבות העולם שקדמה לתורת סיני יש תפקיד חשוב. לפיכך רק אחרי ההקדמות על הדרך ארץ
שהתקיימה לפני התורה, יכולים לדבר על עשרת הדיברות, ששורשיהן באותה דרך ארץ של
האבות.
גנומן
רכ"א: אסמכתא נבואית של מאורעות התורה
המרומזת גם כן ב"ב-ראשית" היא עובדת הישנות עשרת הדיברות בעלייה הראשונה
ובעלייה האחרונה. אותן הדיברות נכתבו על הלוחות האחרונים, שהצליחו להתקיים, מפני
שבאו אחרי התיקונים של חטא העגל בסוף העלייה הראשונה.
גנומן
רכ"ב: דהיינו: לשתי העליות הגלויות (הראשונה
והשלישית) של משה יש הקבלה לב'-ראשית של התורה בשני זמנים היסטוריים למען הקמת
השלמות הנדרשת לקיום שניהם. הלוחות האחרונים קיימו את תורת הלוחות הראשונים, בעוד
הלוחות הראשונים הפרו את התנאים שבהם מתקיים חוק האלוהים, ולכן משה רבנו, עליו
השלום, שבר אותם. עם זאת, מה שכתוב היה על הלוחות הראשונים נכתב גם על הלוחות
האחרונים.
גנומן
רכ"ג: יש לשער, כמוסבר בספרנו "חמישה
לוחות הברית", שקבלת משה בעלייה האחרונה קבלה אחרת היא ממה שקיבל בעלייה
הראשונה, מאחר שאין לחשוב שמשה דיבר עם הגבורה 40 יום ו-40 לילה בעלייה האחרונה רק
כדי לשמוע את אותם הדברים של העלייה הראשונה.
גנומן
רכ"ד: ופירשנו שם שקבלת הלוחות הראשונים היא
בבחינת האמונה העליונה של הדיבר הראשון, והקבלה השנייה היא בבחינת הדיבר השני של
"לא יהיה לך", דהיינו: שרוב האיסורים המפורטים נדרשו להיאמר אחרי נפילת
העם בחטא העגל.
גנומן
רכ"ה: מה שאינו כן בעלייה הראשונה, כי לולא
נכשלו בני ישראל, היו יכולים לדבוק באמונה העליונה הפשוטה מכל התחכמות, וממילא היו
פורשים מכל עבודה זרה, אך מאחר שחטאו בחטא העגל, שוב לא יכלו להגיע לאותה הפשטות
באמונת מעשה ה', נסיו ונפלאותיו, והוכרח משה לקבל עבורם את הגדרים הפרטיים
המבדילים בין המותר והאסור, בכדי שלא יפלו שוב.
גנומן
רכ"ו: מזה תבוא הבנה אחרת המשתייכת
לענייננו, והיא שביחס לעלייה האחרונה הכרוכה באיסורים ודקדוקים רבים, הקבלה של העלייה
הראשונה הייתה כרוכה באופן קרוב יותר לאותה דרגה של דרך ארץ האבות וההליכה התמימה
לפני ה' באמונה שלמה.
גנומן
רכ"ז: מעשה אבות סימן לבנים, ככתוב: "ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה. ז וַיֹּאמֶר,
אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ
אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ" (בראשית, ט"ו, 6-7). זה היה הסימן
אל אברהם למה שיהיה אחר כך בדיבר הראשון: "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר
הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות, כ', 2).
גנומן רכ"ח: כל בני העם שמעו את הדיבר הראשון על הר סיני
וידעו ברגע ההוא שנתקיימו הבטחותיו יתברך אל אברהם.
בפעם הראשונה שמע כל העם את שני הדיברות מפי הגבורה, ובפעם השנייה, אחרי חטא העגל,
לא שמעו זאת מה' אלא קיבלו את הדברים ממשה.
גנומן
רכ"ט: דהיינו דרגת העם, ביחס לדרגת מעמד הר סיני
בשבועות הראשון, הייתה נמוכה הרבה יותר בעת בה עלה משה אל ההר בפעם האחרונה, וכבר
התרחקו בני ישראל מאותה רוח אבות, שאותה היו יכולים לקבל בקבלה הראשונה.
גנומן
ר"ל: על יסוד זה נבין את השתדלות משה
בקבלתו מפי הגבורה את פרשיות התורה להביא את מעשי אבותינו הקדושים, וזאת בכדי
שניתן יהיה ללמוד ולהתעמק בדרכיהם האהובות מאוד לפני השמים ולפני הארץ.
גנומן
רל"א: ה' לא אמר לאברהם אבינו להיזהר מעבודה
זרה, מפני שכמשה לא היה צורך בכך. הלא כל פעולותיו של אברהם היו לקרב את הבריות
לאחדותו יתברך ולהרחיק את האנשים מהשקרים ומהאמונות הפסולות.
גנומן
רל"ב: גם בנוגע ל"לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא" (שם,
6) לא נמסרה לאברהם הוראה כלשהי, כי מרוב יראתו את ה', לא היה צורך בכך, ובוודאי
שלא נטה לכך אי פעם.
גנומן
רל"ג: הדיבר הרביעי על שמירת השבת לא היה
רלוונטי בתקופת אברהם אבינו, אבל יש לשער שהיה שומר על זמני מאורעות מיוחדים
החוזרים מדי שנה על פי חשבונות הכוכבים, וכפי שקיבלתי מהצדיק הנסתר, חיים, אברהם
אבינו היה בקי מאוד בלימוד הכוכבים.
גנומן
רל"ד: מצוות כיבוד אב ואם היא בכללה מצוות
הדרך ארץ, ודרך ארץ קדמה לתורה. אף על פי שקדמה גם לאברהם אבינו, כי גם לפני זמנו
נאמר שבזכות הדרך ארץ העולם עומד, הדרך ארץ המעניינת אותנו מתחילה למעשה עם אברהם
(ונאריך על כך יותר, בעזרת ה', בחוקים המתייחסים לדרך ארץ).
גנומן
רל"ה: נכון הוא שכבוד אב ואם התחיל כבר
מתחילת ימי האנושות, כי באופן טבעי בניהם של אדם וחוה נהגו איתם בכבוד, בפרט הבל,
ואחריו שת וכל צאצאיו. אני זוכר שאמר לי המורה חיים שבמשך כמעט אלף שנים כל מי
שהיה בעולם היה חולק כבוד גדול לאדם וחוה, כשהיו רואים אותם, למשל, עוברים או
באים.
גנומן
רל"ו: חמשת הדיברות האחרונים נבעו גם מהדרך
ארץ שקיבלו האבות, כלומר: לא לרצוח, לא לגנוב, לא לנאוף, לא להעיד עדות שקר ולא
לחמוד את מה שיש לרעך. כל אלו היו אסורים באופן מוחלט אצל אבותינו הקדושים, אף על
פי שהיו גם רבים אחרים בעולם ששמרו על כללים אלו, אם כי התנאים היו בדרך כלל
כרוכים בעבודות זרות.
גנומן
רל"ז: לדוגמא: הכלל של הלל "דעלך סני לחברך לא תעביד" (מה
ששנוא עליך אל תעשה לחברך) היה בעולם מזמן, ונודע לכל בעל היגיון אף בעבר הרחוק.
גנומן
רל"ח: אצל אברהם אבינו, לעומת זאת, נתאמתו
כל המידות הישרות, והוא היה מסוגל מעת לידתו לקבל את כל הברכות. יובן הדבר טוב
יותר משמות עשר המידות או עשר הסגולות היוצאות מעשרת הדיברות, כי כולן היו באברהם
אבינו, ביצחק אבינו וביעקב אבינו.
גנומן
רל"ט: אלו הן האמונה, הברכה (כי הפרישה מן
העבודה הזרה ומן הדעות הפסולות היא המביאה את הברכה), הסגולה (הן הסגולות המכוסות
בלב המאמין), התפילה (כנגד השבת), השראת השכינה (כנגד כבוד אב ואם, כי הדרך ארץ
היא המביאה להשראת השכינה).
גנומן
ר"מ: התיקון (הוא הכוח באדם לראות את
חסרונותיו ולתקנם), ההתקדשות (כנגד לא תנאף), ההתחדשות (הוא הכוח להתחדש ברוח
ולהתעלות תמיד על המכשולים), הטעם (הוא הכוח בנפש ליהנות מכל טעמי החיים באהבת ה')
והשתיקה (היא החכמה, כנגד לא תחמוד, שהיא ממידת החכמה).
גנומן
רמ"א: ילמד הקורא בספר "חמישה לוחות
הברית" להבין את מקומן של המידות הללו בעלייה האמצעית (הנסתרת) של משה. הן לב
עשרת הדיברות לפי עבודת ה' הפנימית, הכתובות על לוח אחד ארוך ונסתר בארמון אסתר
המלכה במלכות השמים, היורדת לעולם בזמן הגאולה השלמה.
גנומן
רמ"ב: ה' לא רצה לתת אותן למשה למען בני
ישראל, כי הם לא יכלו לזכות בהן בזמן ההוא, אבל ענייניהן נמצאים בתורה ובפרט בספר
דברים, שם הם מובאים לפי פשטי דקרא באופנים שיכולים
להתקבל על-ידי השכל האנושי.
גנומן
רמ"ג: מרדכי הצדיק הסתיר את העניינים של
אותן מידות מסוגלות במגילת אסתר, כי הפורים החדש של כוכבי הגאולה מתגלה בדור
הרביעי הנעתק והכפול הזה, אשר בו מתקיימות מפלת עמלק והישארות ישראל לעד.
גנומן
רמ"ד: המידות של מלכות השמים לבושות כולן
בענווה, בסבלנות ובדרך ארץ המפוארת העליונה, היא הכבוד לה'. הן נקראות "הלוח
האמצעי", אשר בזמן שנבחר הגואל האחרון וקם בתחיית המתים אל מקומו המכובד
במלכות השמים היורדת לארץ, הוא עובר לרשותו, והגואל הוא האחראי להורידו מטה לפי
סדרי וזמני הדור הרביעי ותקופות הגאולה שאחריו.
גנומן
רמ"ה: עשר המידות הנזכרות יחד עם שלושת
המלבושים: הענווה, הסבלנות ויראת הכבוד, מקבילות ל-13 מידות הרחמים שהשיג משה.
גנומן
רמ"ו: משה השיג את מידות הרחמים, שבני האדם
אינם יכולים להגיע אליהן, ישירות מה', בעוד שהמידות של מלכות השמים לבושות כבר
בשמים ובכוכבי הגאולה (ושוכנות בארמון אסתר) ומוכנות לרדת לעולם בזמן שנקבע לכך.
גנומן
רמ"ז: ומדוע נקראות הענווה, הסבלנות והדרך
ארץ של יראת הכבוד מלבושים? הלא הן מידות פנימיות. התשובה היא כי הן מגיעות גם לכל
שטח חיצוני.
גנומן
רמ"ח: כלומר: פנימיותן העצמית מגיעה אל כל
הכוחות, פנימיים וחיצוניים כאחד (וסוד הוא בלימוד הדרך ארץ האמיתי, שהפעולה
החיצונית נוגעת עד העצם, ומתגלה באותה הפעולה שכינתו יתברך. והמשכיל יתפלא מכל
פעולה).
גנומן
רמ"ט: שלושת המלבושים נקראים "מלבושים
עצמיים", בדומה לגוף האדם עצמו שכל זמן שהוא חי, גופו הוא חלק מעצמיותו,
וכשהוא מת הנשמה יוצאת מהגווייה המתה ולובשת גוף אחר, רוחני
יותר לפי מקומו בעולם הבא. על זה היה אומר הצדיק הנסתר, המורה חיים, שהגוף אינו כי
אם לבוש לנשמת האדם, וכשמת האדם, לובש הוא גוף שני המתאים לעולם שהוא נמצא בו.
גנומן
ר"נ: כך צריכות להיות גם הענווה והסבלנות
ויראת הכבוד. עליהן להיות חלק מן האדם, חלק מגופו, על מנת שלא תצאנה ממנו.
גנומן
רנ"א: הן נקראות "לבוש" ביחס לעשר
המידות, מאחר שעשר הסגולות הפנימיות (אמונה, ברכה, סגולה וכו') אינן מגלות את
אמיתותן ואינן מתקיימות קיום אמיתי מבלי שתהיינה לבושות בשלושת המלבושים (ענווה,
סבלנות ויראת כבוד) תמיד.
גנומן
רנ"ב: זאת מפני שעשר הסגולות יכולות להישאר
בפנימיות האדם מבלי להיראות לאחרים. יכול האדם להיות מלא אמונה ולא להראות זאת.
יכול הוא לדעת בעצמו שיש לו ברכה גדולה מאת ה' ולא להראות זאת.
גנומן
רנ"ג: יכול הוא להיות מסוגל להרגשות פנימיות
ולא להראות זאת. יכול הוא להתפלל לה'', ואף אחד לא יראה אותו. יכול הוא להיות
מוכשר להליכה עם כבוד השכינה, ובטח שלא יאמר זאת, כי הסתר הוא כבוד.
גנומן
רנ"ד: יכול האדם להתעסק בתיקונים עצמיים
ופנימיים ולא להראות זאת לאף בריה. יכול הוא להתקדש במובדלות ולנהוג בפרישות
עצמית, כשאף אחד לא יודע מכך. יכול הוא להתחדש ברוחו עד כמה שמגיע, ולא לומר על כך
דבר.
גנומן
רנ"ה: יכול האדם לטעום את טעמי החיים
הפנימיים עד לשובע רב, ואחרים יחשבו כי הוא רעב. ויכול האדם להשיג דברים רבים מן
החכמה, וזאת תוך שתיקה כלפי הזולת. "רַנְּנוּ צַדִּיקִים,
בַּיהוָה; לַיְשָׁרִים, נָאוָה
תְהִלָּה", "יְהִי-חַסְדְּךָ יְהוָה עָלֵינוּ: כַּאֲשֶׁר, יִחַלְנוּ
לָךְ" (תהילים, ל"ג, 1, 22).
גנומן
רנ"ו: הזוכה למידות הללו שכרו גדול וכל
התורה נשמרת לו, אך לא יוכל לזכות בהן אלא דרך שלושת המלבושים, הנראים גם כלפי
חוץ. דהיינו שהרואה את האדם יבין שהוא עניו ושפל רוח, מודה לה' תמיד למרות סבלו
וטרחתו, אינו מתרגז על אף אחד, ונימוסיו מכבדים את כל הבריות ומקרבים אותן לכבד את
ה' ביראה.
גנומן
רנ"ז: לשלושת ה"מלבושים" הללו:
הענווה, הסבלנות והדרך ארץ המעולה, אין סוף, ולא ניתן לומר עליהם
"מספיק", כי בכל זמן שבו נשלמת מטרת דרגה אחת ב"גוף אחד",
ניתן להתעלות ל"גוף שני", נעלה יותר, ככתוב: "וְקוֹיֵ
יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ"
(ישעיהו, מ', 31) ו"יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל" (תהילים, פ"ד, 8).
גנומן
רנ"ח: אני מביא כאן את המידות המסוגלות
היורדות לעולם בזכות הגואל האחרון, מפני שהאוצרות המיוחדים המובטחים להתגלות בעולם
בזמן הגאולה השלמה הן מהעבודות העיקריות של הגואל האחרון.
גנומן
רנ"ט: ומזה יובן הקשר בין העובדה שהמורה
חיים נולד בשבועות דווקא, בסימן שלמות הברית, ובין העובדה שהגואל בעצמו אומר
שהלימוד העיקרי המוענק לאנושות לתקופות הטובות הבאות הוא לימוד הדרך ארץ, דרך ארץ
הכוללת דברים רבים וגדולים.
גנומן
ר"ס: חשוב גם להדגיש כי הדרך ארץ הנעלה
קשורה במידות המסוגלות של מלכות השמים, אלו הן מידות פנימיות נעלות, שלא כל אחד
זוכה בהן בשל המידות השליליות המתנגדות לכל תיקון הנפש, וכל שכן לעלייה על מדרגות
השיש הלבן בארמון מלכות השמים.
גנומן
רס"א: בנוסף יש צורך בלימוד ובניסיונות רבים
עד שהנפש מבחינה באותה המידה ותוהה על קנקנה כדי להשיגה, אך אין דרגות אלו קשורות
לשאלה האם האדם יהודי או לא יהודי, כי אפילו אדם שאיננו יהודי ויש לו כל המידות,
יכול לעלות על המדרגות.
גנומן
רס"ב: גם אם היהודי כשר למהדרין ולמד תורה
ויש לו מידות שליליות, לא יוכל הוא לעלות על המדרגות, כי כל מה ששייך למלכות השמים
החדשה של הגאולה השלמה אינו בא רק בשביל עם ישראל, בני ברית התורה המצווים, כי אם
לתיקון העולם בכלליות לכל הזוכה באמונתו ובמעשיו.
גנומן
רס"ג: המידות והסגולות של מלכות השמים הן
דקות ומקודשות, ולא כל אחד ראוי להגיע אליהן, כמו שלא כל אחד מסוגל להתבוננות,
ללימודים עמוקים או לעבודה עצמית, כי מרבית בני העולם נוטה למעשה, והלוואי והמעשים
יהיו טובים וישרים.
גנומן
רס"ד: מטעם זה אין הברית החדשה השלמה ואין
הגואל חיים באים רק עבור יחידי סגולה ובעלי כישרונות מובדלים וחכמי דת ודין, כי אם
גם לפשוטים בעלי רצון טוב. גם הם יכולים לזכות, והזכות בידם לזכות, אם כי עד עתה
לא היה מי שיזכה אותם.
גנומן
רס"ה: נציין גם כי העמוד האמצעי היורד
ממלכות השמים עם מידותיו, סגולותיו ומדרגותיו לא מושלם למען העולם ללא העמוד
הימני, הנקרא "עמוד הלוחות הגדולים", והוא העמוד שממנו התורה מתרחבת,
מתפשטת ומתקיימת בקיום חדש למען העולם, כמובא לעיל בחלומו של דוד בנין.
גנומן
רס"ו: מוסבר אצלנו בספר "חמישה לוחות
הברית" שחמישה הם הלוחות, וזאת כדי שנחשיב את הלוח האמצעי ללוח אחד ארוך עליו
כתובות עשר הסגולות: אמונה, ברכה, סגולה וכו', והוא
הלוח שמשה לא קיבל רשות להביאו בעלייתו האמצעית. הנה בעלייה הראשונה היו שני לוחות
ובעלייה האחרונה היו שני לוחות: סך הכול חמישה.
גנומן
רס"ז: לפי הסדר שקיבלנו, לכל לוח יש עניינו
לפי סגנונו בעשרת הדיברות, וכאילו הם חמישים דיברות, אבל העיקר הוא שיש שלושה
עמודים, כשלכל אחד עשרה דיברות, ויחד הם שלושים (יש בכך הקבלה למדרש המכריז שתורת
המשיח מלמדת רק שלושים מצוות, ועיקרו הוא למען אומות העולם ככתוב: "אֵלָיו
גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ" (ישעיהו, י"א, 10). מדרש זה צודק באופן מסוים, אך
גם טועה באופן מסוים, כפי שנסביר כעת).
גנומן
רס"ח: השלושים הם עשרת הדיברות לכל עמוד:
הראשון (העמוד השמאלי) הוא עשרת הדיברות כפי שהם כתובים בתורה. השני (העמוד
האמצעי) הוא הדיברות כפי שהן במלכות השמים (אמונה, ברכה, סגולה וכו'), והשלישי
(העמוד הימני) הוא סדר הדיברות לפי קבלת הנביא חבקוק, "צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ
יִחְיֶה" (חבקוק, ב', 4).
גנומן
רס"ט: סדר הדיברות בעמוד הימני הוא זה: צדיק
באמונתו יחיה; הצדיק עובד אך ורק את ה'; הצדיק רועד כאשר אומר הוא את שם ה'; הצדיק
שומר שבת, ואם אינו מצווה, מאמין שהשבת מצווה למצווים (לבני ישראל); אין הצדיק
יושב על כיסא אביו, ורוחץ את רגלי אימו;
גנומן
ע"ר: הצדיק מתקן את עצמו
תמיד; אין הצדיק גונב אף רגע מאחרים; הצדיק צנוע עם אשתו, כל שכן עם אחרות; אין
הצדיק נשבע, ואם הוכרח נשבע רק בשם ה'; אין הצדיק חומד אף את דבריו שלו, כל שכן
דברים של אחרים.
גנומן
רע"א: חמישה לוחות הברית הם: הלוח הראשון
הוא קבלת משה, הלוח השני הוא קבלת יהושע בן נון, הלוח השלישי הוא קבלת אליהו
הנביא, הלוח הרביעי הוא קבלת אהרון הכהן והלוח החמישי הוא לוח הקבלה החדשה של
הגאולה השלמה.
גנומן
רע"ב: הלוח הראשון של משה היא התורה
בכללותה, דהיינו: מה שקיבל משה על הר סיני וכל המסורת שנבעה מאותה קבלה.
גנומן
רע"ג: קבלת אהרון הכוהן, תורת הכוהנים (הלוח
הרביעי), היא מובדלת, כי כולה חוקים מיוחדים לעבודה המיוחדת של המקדש. היא אינה
חוזרת עבור העולם דרך הברית החדשה השלמה, מפני שהיא ירושה נמשכת של היהדות
המסורתית, ועוד תימשך עד שתתחדש בעבודת בית המקדש, שייבנה במהרה בימינו בעזרתו יתברך.
גנומן
רע"ד: הלוח השני מבין חמישה לוחות הברית
נקרא על שם יהושע בן נון, והוא כולל את משנת יהושע בן נון, המפרשת את הדיבר השני.
גנומן
רה"ע: לוח זה חוזר בזמן
הגאולה השלמה לקיים את המלחמות הקדושות של הדור הרביעי נגד כל השקרים.
גנומן
רע"ו: הלוח החמישי הוא בסימן הלוחות הגדולים
אשר בהם מתגלים כל החוק החדש, המנהג החדש, וכל ענייני ספר משנת חיים של הברית
החדשה של הגאולה השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים.
גנומן
רע"ז: אם נחזור אל שלושת העמודים, העמוד
האמצעי הוא של קבלת מלכות השמים היורדת, ולימודו הן המידות המסוגלות בלב האדם
המוכנות להתגלות בלב טהור ובאמונה תמימה עם עבודת האדם באדמתו הפנימית.
גנומן
רע"ח: עמוד זה הוא האמצעי, כי הוא טוהר לב
השמים היורד אל תוך ליבו של האדם.
גנומן
רע"ט: ומוכן עמוד זה להתגלות, אך לא לכל
אחד, כמוסבר, כי לא כל אחד יכול לעלות על המדרגות ללא הדרכת מורה וללא עבודה
פנימית עצומה.
גנומן
ר"פ: והזוכה להוריד אותו לעולם הוא הגואל
האחרון, כי, כמוסבר, משה קיבל אותו לעצמו ולא זכה להורידו אל העם כמו שהוא, ורק
רשימות ממנו נכתבו בספר דברים. מרדכי הצדיק השיג אותו וזכה להסתירו במגילת אסתר.
גנומן
רפ"א: העמוד הימני נקרא כך מפני שהוא חסד
נמשך לכל העולם, ולא נקרא שמאל, מפני שהשמאל מראה על מה שנשאר סגור בקרב היהדות
ועוד יתחדש רק בקרב היהדות, דהיינו: כל המסורת דרך כלליה, דיניה, דקדוקיה
והלכותיה.
גנומן
רפ"ב: הלוחות הגדולים באים בזכות אבותינו
אברהם, יצחק ויעקב, בזכות משה רבנו, בזכות אהרון הכוהן, בזכות יהושע בן נון, בזכות
אליהו הנביא, בזכות מרדכי הצדיק, בזכות הרמב"ם, "הנשר הגדול"
ובזכות הגואל האחרון, חיים.
גנומן
רפ"ג: המורה חיים, ראש לל"ו הצדיקים
הנסתרים, נבחר אחרי פטירתו להזין את העולם ברוח החדשה של הברית החדשה השלמה באומרו:
"כל חיי לימדתי דרך ארץ, והדרך ארץ כוללת דברים רבים אשר ערך גדול להם".
גנומן
רפ"ד: מטרתו העיקרית למען העולם היא ללמד את
הדרך ארץ של אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יהושע, אליהו, מרדכי, הרמב"ם
וקבלת דרך הארץ התימנית.
גנומן
פר"ה: הנה יובן לקורא
בספר משנת חיים ששלושת העמודים מקבילים גם להשלמת השם הקדוש "אהיה אשר
אהיה": "אהיה" הראשון לעמוד השמאלי, "אשר" לאמצעי
ו"אהיה" האחרון לעמוד הימני.
גנומן
פר"ו: השם "אהיה אשר
אהיה" הוא שם ה', כאשר הוא מתגלה על מנת לגאול את עם ישראל ואת מי שה' רוצה
לגאול יחד עם ישראל.
גנומן
רפ"ז: משה רבנו, עליו השלום, קיבל לראשונה
מה' במעמד הסנה הבוער את כל השם (שמות, ג', 14).
גנומן
פר"ח: ידוע גם במסורת שמשה טען בפני ה' כי
לפי דעתו לא כדאי לגלות אז לעם את כל השם כי אם רק את השם "אהיה" הראשון
של השם השלם, ככתוב בהמשך: "אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שם).
גנומן
רפ"ט: וזאת על מנת שלא לתת לעם לחשוב על
גלויות אחרות, כי מספיק להם צערם. ה', ברוך הוא וברוך שמו לעד, הסכים איתו. לפיכך
השם השלם לא היה רק לזמן גאולת מצרים, אלא גם לזמנים עתידיים אשר בהם יהיו עוד
גלויות וגאולות.
גנומן
ר"צ: ביחס לעם ישראל מדובר על שלושה זמנים:
גאולת מצרים, גאולת בבל והגאולה האחרונה השלמה. לפיכך השם "אהיה" הראשון
בא למען גאולת מצרים, השם "אשר" בא למען גאולת פורים והשם
"אהיה" האחרון בא למען הגאולה האחרונה השלמה.
גנומן
רצ"א: והיא הכרזתו של המורה חיים, בחלומו של
ג'יורדנו לוי[6]: "הגידו להם שאני
הצדיק המתבשר שלוש פעמים (בדברי הימים)", ועלינו להודיע לעם ישראל ולעולם את
הדברים הללו, שיובנו עם הזמן. דהיינו: משה היה הגואל הראשון, מרדכי הגואל האמצעי[7]
וחיים הגואל האחרון.
גנומן
רצ"ב: הנה השם האמצעי "אשר" עומד
ב"סתר" בין שני השמות "אהיה" הראשון ו"אהיה" האחרון
ומקשר אותם בדרך סודית, עד אשר מגיעים לשם "אהיה" האחרון, ואז מושלם השם
כולו. עם זאת, כל זמן שעומד "אשר" בהסתר, ועוד לא הגיע "אהיה"
האחרון, לא מובן מהו תפקידו, מפני ש"אהיה אשר" אין לו פירוש, כי השם לא
מושלם עדיין.
גנומן
רצ"ג: מזמן פורים ועד התגלות הגואל השלישי
עברו כ-2500 שנים, ובכל תקופה זו לא הובן כלל מהי הברית החדשה שהובטחה בספר ירמיה
ובספרי נביאים נוספים, אם כי השם "אהיה" האחרון זהה לשם הראשון, ויש לכך
משמעות.
גנומן
רצ"ד: כי הנה מהשם הראשון נגאלו בני ישראל
ממצרים וקיבלו את התורה על הר סיני, ככתוב: "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן
וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיהו, מ"ד, 6), בעוד שבזמן הגאולה
השלמה נגאל עם ישראל הגדול מ"מצרים הגדולה[8]" ביד חזקה ובזרוע
נטויה ובניסים ונפלאות, וניתנת הברית החדשה השלמה בזכות הגואל האחרון.
גנומן
רצ"ה: הרי תורת סיני נכללת בשם
"אהיה" הראשון, והברית החדשה השלמה נכללת בשם "אהיה" האחרון,
אבל צורת השם לא משתנה, מפני שהתורה היא התורה תמיד, והברית החדשה השלמה אינה תורה
חדשה, כי אם התחדשות התורה.
גנומן
רצ"ו: ומה בין השם "אהיה" הראשון
לשם "אהיה" האחרון? הזמן ותנאי אותו הזמן. כי כבר עברו 3500 שנים, מצב
העולם שונה לגמרי ממה שהיה בזמן משה, והתנאים של זמן משה אינם התנאים של הזמן הזה
או של הזמנים הבאים.
גנומן
רצ"ז: עומדת בין השמות התכלית, כי מתן תורה
הוא התחלת זמן התורה, והברית החדשה השלמה מגיעה בסוף זמן גלות התורה בכדי להשלים
את התורה למטרותיה הסופיות בגאולה השלמה.
גנומן
חצ"ר: לכן נולד הגואל
האחרון ביום מעמד הר סיני, ונולד מהול בסימן שלמות הברית, שהיא ברית התורה והברית
החדשה השלמה המחדשת את התורה, אבל אין התורה כי אם תורת סיני! בשל כך מוזכר במעמד
הסנה השם "אהיה אשר אהיה" בשלמותו: שנבין בסוף איך הוא הקשר ביניהם, לא
נטעה לחשוב דבר אחר ונדע שלא חסרה שלמות בתורה, כי תמימה היא והכול בה.
גנומן
רצ"ט: עם זאת, חסרה שלמות בעם ישראל, עד
שנשלם שם ה'. אם בני ישראל היו מתהלכים אז ביראת שמים, בכובד ראש ובאהבת הבריות,
הייתה יכולה הגאולה השלמה לבוא גם בזמן משה, שהרי כבר נכתב בתורה השם "אהיה
אשר אהיה" בשלמותו!
גנומן
ש': אך "נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם" (תהילים,
ס"ו, 5), כי אין מחשבותיו יתברך מחשבותינו. אנחנו רואים רק רגע מסוים, בעוד
ישתבח שמו רואה את כל הזמנים, את כל התקופות ואת כל הדורות עד לעולמי עולמים.
גנומן
ש"א: באהבתו את משה רבנו, חמל ה' עליו ונתן
לו כוח לראות מה יקרה עד סוף הדורות, וזאת מאחר שמסר לו את השם השלם "אהיה
אשר אהיה" ועל הר נבו הראה לו את כל מה שיעברו בני ישראל במשך הדורות עד לגאולה
השלמה ועד להשלמת השם "אהיה" האחרון בזכות הגואל האחרון.
גנומן
ש"ב: וידע משה שלבסוף יחיה עם ישראל חיים
אמיתיים, כאשר יושלם שם גאולתו יתברך באחרית הימים. התורה היא עץ חיים למחזיקים בה
באמת, אך אין העולם זוכה לאכול מעץ החיים, עד שמתברר הטוב מעץ הדעת טוב ורע.
גנומן
ש"ג: עבודת הבירורים נמסרה לנביאים, חכמים
התעסקו בה, וצדיקים אמיתיים סבלו עליה בכל הדורות. גם שודדים באו בכל זמן. הם
הציתו אש ביעקב, דרסו את ילדיו בעובי טיט והפשיטו את נפשותיהם מתוך גופם, כך שגרמו
לכך שתגיע האש שתשרוף אותם עצמם באחרית הימים.
גנומן
ד"ש: ראה משה את השואה ואת תחיית בני ישראל
מן המתים, בה יעברו גופותיהם עד ארץ ישראל ואדמת הקודש. ראה הוא שלום עם שכני
ישראל, כמו גם את שריפת עמלק כאשר גוף, נפש, רוח ונשמה אין בו. כי קיצו עד סוף בים
הצרות, וייסורי איוב נרפאו.
גנומן
ש"ה: ראה משה שה אחרון הנדכא עד עצם,
כשצחוק יצחק עלה שחק חיצים והמטיר אור על כבשי צאן על דקלי חיים. גזלה בהלה על
פתחי גרון, ונשבה רוח אדירים, וירדו אראלים על כנפי כרוב, ונבלעה נאצה, והלכו
קטנים לצחוק וללקק מעץ החיים.
גנומן
ש"ו: כי נשחק והקים כסאו, וענות לב מצאה חן
בחיי הצאן, כי בטן נמלטה על מקיימי נפש, ושפל רוח הזיז הרים. נגררו שמים מעצם
טוהר, ונמסו פנים על שכם אחד להצהיל קרקעות רחוקים, ושמחו איי הים על פרחי זרעים,
וקמו ברכיים על חסדי גמלים.
גנומן
ש"ז: נפרמו חלקי הזעם, ואוכלי כלבים הקישו
שד. סבבו רוקדים על שעירי מטה להפקיר נשימות רעלים, וסרסו בהונות, ואצבעות נפלו,
וחבו מלאכי שרת בצביון עוזו, עד חדשו טעם ופעמי רגל קדשו, ועלתה אדמה ברוח גשמים.
הוכר ה' ברצון מעשהו, וחלונות נחזו, וראו ילדים מאחורי כתפיהם את עשני הכבשן
ושמחו.
גנומן
ש"ח: דשא נפרץ על פני תבל, ומקדש שלום הרים
ילדי תקווה. הלך ה' עם בן ועם בת, ונחלת הדרך בכבודו מטעים. וחכמה הארץ ונשקה את
סגולותיה, ועלמות התייפו בעלי הדסים, ונחלי מין מכוכבי לכת נהרו עד אזני אוהבים.
גנומן
ש"ט: ידע עולם כי קם צדיק והנחיל חיי
נצחים, והיה המוות כסדין חולף, וחלום נבואי נצרף למעשה. הציל בחור את ידוע מרע
ונשא כפיים על מלאכי מעלה, והייתה התפלה לאבני שוהם, וסלעי היעד שרו יחד. קם אנוש
על עמודי פלא, ועלו ניסים על ריסי שמש, ושאבו צדק מכוכב, ונשמה חדשה נפח ה'.
גנומן
ש"י: לבשו כתרי רצון, ודרכם על שיש לבן,
ורגש קיצונים נחצה, ושח על מים טובים. חיות היער עלזו על דרכי האדם, ומלאכים עלו
וירדו על פני יעקב, ומבור יוסף עלה בושם עז והתפשט על קצווי תבל. אז ישירו דגי הים,
ולוויתן יפיק חיים, ויאמר ה' לעולם ומלואו: "אהיה אשר אהיה".
הסתיים:
ערב שבועות תשנ"ג.