כתב: פרץ גרין

ערך וביצע הגהות: משה לוי

החוק החדש - לוח השבת

נכתב: סיוון תשנ"ג, מאי-יוני 1993

הקדמה קטנה ללוח השבת

גנומן 1: לחם החמור הלבוש כאריה: (חלום 139): (10 באוקטובר 1986, מילאנו): סולי חלם כי ראה את פרץ עומד, כשידיו על שולחן סימני בית התפילה, והוא לבוש בטוניקה ירוקה. פרץ הסביר לקהילה את חוקי השבת בבית התפילה של הגאולה השלמה. -

גנומן 2: האדם מבצע את הפעולה אך אם הוא לא יפסיק, הוא יתעייף. ואכן, האדם מביט וחש בכוח שקורא לו לעצור את הפעולה, ובתוך תוכו הוא מכיר בסוף הפעולה. כוח ההפסק גדול מכוח הפעולה וקודם למעשה עצמו. הרי אף אדם לא מתחיל עבודה מבלי שהוא משער מתי היא תסתיים. בתוך הפעולה גלום גם סופה.

גנומן 3: זהו "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית, ב', 2) בשבוע הבריאה לאחר 6 ימי העבודה. השבת הגיעה, כי כוח ההפסק היה נסתר בכל מעשה, החל מבראשית.

גנומן 4: האדם מתעל את כוחותיו ומשתמש בידיו ובזרועותיו כדי להעניק כוח לפעולה, אך כאשר הוא מפסיק את הפעולה, עבודתו, המלאכים המלווים כל פעולה עולים אל מקומם ונחים.

גנומן 5: השבת היא הכוח, הגורם לכל יצור לחזור למקורו ולנוח. לפיכך אנו אומרים על השבת: "אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (שמות, ל"א, 13). מדוע השבת מכונה אות (סימן)? זאת כפי שהמצה היא סימן, המצביע על הפסח הראשון והשחרור מן העבדות וכן על הלב הדבק בעוני ובענווה באהבת ה'.

סימן השבת הוא עצמו השבת, כוח הפסקת העבודה בעולם, הסימן שמשלים את שלמות העולם דרך עצירתו.

גנומן 6: מעט לפני האלף השביעי, לאחר דורות של עבודה, מגיע הדור הרביעי, תקופה ארוכה אך מהירה של "בין השמשות", כאשר בני ישראל מתחילים להכיר בשבת ולהגביר את הנאתם ואת תענוגם ממנה.

אחרי הדור הרביעי עמים רבים בעולם יאהבו את ישראל ויכירו בכך שהשבת היא סימן בין ה' ובין עמו הנבחר ישראל. "תיהנו מן הסימן שלכם!", הם יגידו, כי רק בני ישראל שומרים על השבת החל ממעמד הר סיני. לעם ישראל ניתן הסימן, אשר ממנו כל העולם יבין את שלמות ההפסקה הדרושה כדי להשלים את שם ה' בעולם.

גנומן 7: לפיכך נאמר: "ביני וביניכם", השבת היא הסימן, שמעיד מטעם ישראל לשאר אומות העולם.

באותן תקופות טובות תהיה התחדשות בעולם, והוא ייכנס ליומו הארוך בן אלף השנים.

גנומן 8: הדור הרביעי הוא ערב השבת, בין השמשות, ואחריו נכנסת השבת, שבת של הרמוניה באהבת אחדות ה', שבת של עונג וקדושה, כאשר הבריאה נהנית ממקורה. אלו הם הדורות של השלום והשלמות. שלמות זו היא המקור לגאולה השלמה.

גנומן 9: היהודי מתקלח, מתכונן, מתלבש יפה ומתפלל בשמחה לכבוד קבלת השבת, וכאשר השבת נכנסת, הטעם הקדוש של כל הנאה ועונג מגלה הבנה חדשה בדין כל מעשה.

גנומן 10: שבת עבור אומות העולם תהיה יום השלום יותר מאשר יום ההפסקה, מאחר שהשלום הוא לא הירושה של עם ישראל בלבד. הרי אחד משמותיו הקדושים של ה' הוא שלום, ישתבח שמו לעד, וה' אלוהינו הוא עבור כל העולם. לפיכך אתם חייבים להעריך שיהיו אנשים רבים בעולם שיקבלו את השבת בתקופות הגאולה השלמה.

/////////////////////////

גנומן א': "יא שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. יג וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ. יד וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים, ה', 11-14).

גנומן ב': כאן נאמר "שמור את יום השבת לקדשו", בעוד בדיברות הראשונים כתוב "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ" (שמות, כ', 7). קבלה היא ש"זכור" ו"שמור" בדיבור אחד נאמרו ונשמעו כאחד (מכילתא על שמות כ').

גנומן ג': הרי יש כאן אלמנט של זכר ואלמנט של נקבה, כי עיקר מצוות האישה הוא לשמור על עצמה בצניעות ויראת שמים, ועיקר מצוות הגבר הוא לזכור את מצוות ה' ולקיימן.

גנומן ד': ונתייחדו בדיבור אחד לרמז על מצוות הייחוד של איש ואישה בליל שבת.

גנומן ה': יומן: אתמול בלילה, אחרי שהתחלתי לכתוב את הטקסט הזה על שבת, דבורה אשתי קיבלה חלום חשוב מאוד, בו דובר על השבת מפי הקדושה של הגואל חיים. בחלומה היו כמה נשים צעירות, שהגיעו אלינו אחרי ששמעו עלינו ורצו לקבל הבנה אודות דברינו. דבורה, בראותה זאת, פתחה ספר שהיה בין ידיה ושמו "ספר חיי המורה חיים" על דברי חייו, שיעוריו ושיחותיו. דבורה קראה מהספר כמה מילים על השבת:

גנומן ו': "בשבת המטבח כאילו נשבר ולא עובד, מפני שאסור לבשל בשבת. ואמנם אין דבר השבת רק מה שאין מבשלים ואין משתמשים באש, אלא בשבת יורדת על שומרה רוח של תפילה, ובה ניתן לבקש מה' ברוך הוא את מה שבלב.

גנומן ז': "וגם אם רוצים לבקש רחמים על בני אדם שבעולם, שאין להם אוכל או לבוש או בית, השבת נועדה לבקשות כאלה". אחרי דברים אלו השתנו פניהן של הנשים ההן, מפני שלא יכלו עוד להבין עניינים אלו.

גנומן ח': דבורה סגרה את הספר והלכה לפרץ. כשניגשה אליו ראתה היא את המורה חיים ואת פרץ. היא עמדה לפני המורה וראתה איך פרץ עמד מאחורי הגואל. כאשר התקרבה יותר, היא חיבקה את שניהם יחד. - -

גנומן ט': זכות גדולה היא לכולנו לשמוע את ההשקפה הכללית והחשובה הזו מדברי הגואל חיים, וצריכים להבינה מפני שהיא נותנת יסוד להשקפתנו הכללית על כל ענייני השבת.

גנומן י': לפיכך נרד תיכף לעניינה, כי שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא (בבלי, מסכת שבת, י"ב, א'). ובכן והאידנא בעי אסיתא למחלת "פחד השבת" על כל איסוריה. ונפתח פרק ג' בבראשית ב"וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית, ג', 1), כי ידע הנחש שאם לא יגרום לחטא, תיכנס השבת, תשלוט עליהם ותעלה אותם לאהבת הנשמה בתענוגי תכלית בריאת האדם.

גנומן י"א:

ושוב לא יוכל השטן לעשות משלו

ויפסיד חלק רב וירעב רעבונו

והוא הנחש הקדמוני

חכם, מופרה ואדמוני

הרגל פקח ואחזנו

תפנה פיל בעגלתו

קשקשת דק של דג על כל גופו.

גנומן י"ב:

מבריק ומחמם בחכמתו

מוציא כל איבר בשנתו

מעורר נושנים ומחדשם

בתענוגים חדשים מעל לתכלית טבעם

מדמה הרגע כנצחים

לשכוח טוב נצחי מאל עליון.

גנומן י"ג:

מרבה לעשות בכל פעולות המחשבה והדמיון

מחלק עצמו לחלקים ומתחבר עם עצמו

בחלקי האדם המקבלים את דעותיו ועצותיו

הנה מה רע ולא נעים שבת נחשים גם יחד.

גנומן י"ד:

הגד לי שור הבר: מהי מלאכה?

הגד נא לי, כי נתפסתי על עצי ההלכה

לשורשיה בין מדאורייתא בין מדרבנן

מה לי כל המלאכות האלה ואיסורן?

גנומן ט"ו:

"באות המלאכות האלה", אמר משפט

"להשקיט עצבנות במנוחת השבת"

"כן והוא תענוגי", אמרתי,

"אטעם לחמי ואשמח בחלקי

מבלי כל סיבוך ביום השבת

גנומן ט"ז:

לא אדליק אש ולא אצא מן הגבול

ולא אעשה כל מלאכה

והדרת קושיא לדוכתאה

מהי מלאכה שלא אעשנה

ולא על פי הפשט?"

גנומן י"ז:

"מלאכה היא מלאך ה'",

אמר לי שור הבר,

"כי מלאכך אחד מאת ה'

נמנה על כל מלאכה,

ולא צריך להעביד את אותם המלאכים

ביום השבת, כי גם הם נהנים

מאותה ההשבתה ונחים ביום השבת.

גנומן י"ח:

גם אדם במלאכתו, כשהוא עובד

לשם שמים לפני בוראו,

בורא מלאך בכל יום של מלאכתו,

העולה לשמים ומעיד על בריאתו

מיד פלוני ביום פלוני

לפני בית דין צדק העליון

גנומן י"ט:

ואף כי יצאנו רחוק מהפשט

בית דין צדק ישראל סגור בשבת.

ואותם המלאכים מתביישים עד מאוד

לעלות במלאכת הארץ בידם למשפט

כי סגורות הדלתות ועומדים עמוסים

במלאכות המפריעות להרמוניית השבת

גנומן כ':

ואין אנו רוצים לברוא מלאכים

הסובלים ממעשינו ביום השבת

ולגרום קשקושים במרומי מרומים

ולהיות נידונים על מלאכת שבת.

יותר טוב לשיר, לאכול ולנוח

בביטול מלאכה והתעלות הרוח

להתפלל בשמחה ולבקש רחמים

על חיי האדם ולא על מלאכים".

גנומן כ"א: אם כך לא עושים מלאכה, דהיינו לא בוראים מלאכים בשבת, כי לא מן השבת הם. הבנתם? בששה ימים תבראו כמה מלאכים שתרצו, לפי עבודתכם, אך ביום השבת שיבתו מברוא מלאכים.

גנומן כ"ב: ובאה התורה להודיע מה שלא היינו מבינים אודות אי עשיית מלאכות כהדלקת אש או כיציאת גבול וכו', כי לא היינו מחשיבים הדלקת אש או יציאת גבול למלאכה. האש משתמשים בה להרבה דברים, גם לבישול מאכלים, ובישול לצרכי האדם לא נקרא מלאכה, אבל גם על פעולה כזו אסרה התורה ובררה לחם משנה ביום השישי.

גנומן כ"ג: גם ביחס ליציאה מהגבול, הוא גבול השבת לפי המסורת, קבעה התורה שהיציאה הזאת מנוגדת למנוחת השבת ולענייניה, כי לולא זאת לא היינו מחשיבים את היציאה למלאכה, מאחר ולמעשה אין מלאכה ביציאה הזאת, כמו שלא נקבע שהליכה רגלית היא מלאכה.

גנומן כ"ד: ואולם מהו ההולך עם האדם בעת הליכתו? הלא זהו מזלו. ובאה התורה ללמד ששביתת מזלו מופרעת מיציאתו מגבול שבתו, אשר קבע במקומו.

גנומן כ"ה: דומה לכך הוא איסור הליכה בפסיעות גסות או ריצה בשבת, כי כל זה מפריע לשביתת מזלו ביום השביעי.

גנומן כ"ו: הדלקת אש בשבת היא משום בריאה, כי אין דבר הדומה לבריאה יש מאין כמו הדלקת אש. בהמשך נרחיב בעניין זה, בעזרת ה'.

גנומן כ"ז: ואך הנה אליבא דקושטא אין החוק החדש מקבל ל"ט אבות מלאכה, כי חדש הוא החוק החדש, ומשנה חדשה מתחדשת על פיה.

גנומן כ"ח: עם זאת, כל מה שאמרו חז"ל יש לו יסוד להסתמכות. אף על פי שאמרו דעות רבות על כל עניין כמעט, לכל אחד מהחכמים, זיכרונם לברכה, יש יסוד שניתן להסתמך עליו, וזאת לפי המסורת שקיבל או לפי סברתו על פי תורתו וחכמתו אשר קיבל.

גנומן כ"ט: והוא כמאמרם "שבעים פנים לתורה", שהם שבעים יסודות אמיתיים, כולם חכמה אמיתית. ואף אם תוצאות ומסקנות חקירות החכמה יכולות להיות שונות, גם הפוכות, לפי נקודת המושכל הנדרש, אין זה מחליש את עצם יסוד החכמה שממנה לקוחה סברה או מסקנה, כי שבעים פנים לתורה, אלו ואלו דברי אלוהים חיים.

גנומן ל': ומה שצריך לדעת, ראשית כל, בנוגע לחוק החדש הוא זה שאנחנו הולכים על פי התורה הקדושה, התורה שבכתב והתורה שבעל פה, וכמו כן איננו שוללים כלום מכל דברי חז"ל.

גנומן ל"א: בריכת החכמה שאנו שואבים ממנה לא ממעטת את כל זכויותיהם של חכמי ישראל בכל דורותיהם, אך גם אין לומר שלא מתקיימת דרך אמיתית בתורה חוץ מדרך חכמי המשנה והתלמוד, כי לא ימצאו כל 70 הפנים במשנה ובתלמוד. יסודי הדבר לחידושי התורה המומצאים בכל דור ובכל זמן על ידי גדולי תורה, כי 70 פנים לתורה, ולפי חכמת הלומד ולפי תנאי הזמן ממציאים פירושים חדשים אמיתיים.

גנומן ל"ב: לולא דבריי אמיתיים בכך, לא הייתה מתקיימת נבואת ירמיהו על הברית החדשה (ל"א, 30), שאינה כברית האבות, אשר הופרה על ידם. ואולם אין תורת משה מתבטלת לעולם, בל נוסיף ובל נגרע, בשל העובדה שבני ישראל הפרו את תנאי ברית התורה.

גנומן ל"ג: הברית החדשה היא התחדשות תנאי ברית התורה, כפי שהיו אז. ואם כל אותיות התורה נשארות כמו שהן, ומתחדשת ברית התורה, במה מתחדשת אם לא במשנתה ובתלמודה בצורה חדשה מכל הצורות הקודמות לה?

גנומן ל"ד: הרי המשנה החדשה הזו והלימוד החדש הזה המרומזים בנבואת ירמיה "עַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה" (שם, 32), באים בזכות צדיק הדור שסבל בעדו, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, שנבחר לגואל האחרון של ישראל ושל כל האנושות, חיים בן מוסא, מצנעא, תימן.

גנומן ל"ה: כדי להבחין בין השבת התלמודית של חז"ל, דהיינו: השבת המקובלת מדורי דורות בעם ישראל, ובין השבת של הברית החדשה כפי שקיבל ירמיה הנביא, עליו השלום, אנו קוראים לשבת של בית הגאולה, בענווה וביראה לפני קדושת שבתם והלכותיהם של חכמי ישראל בכל דור: בן שבת.

גנומן ל"ו: ומובן שכוונתנו בזה היא מטרתו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. כי בתחילה לא מובנת כוונתנו, ובפרט לבני ישראל המסורתיים, ולכן יש לגבור על עקשנות הלב ולהשיב את הלבבות, על מנת שיבינו האחד את השני, כי זה נכון וזה נכון, והכול ידוע וצפוי לפניו יתברך.

גנומן ל"ז: וכן לבן יום טוב אומרים בן סוכות, בן שבועות ובן פסח (בלימוד רק, אבל לא בדיבור היום יומי ולא בנוסח המנהג החדש), כי במילה "בן" התחלקנו ונקשרנו כאחד, כבן הקשור להוריו בתכלית מצד עצם לידו והווייתו ומציאותו, אבל נפרד הוא מהם ובריה בפני עצמו.

גנומן ל"ח: לדוגמא אנחנו לא גוזרים דין מוקצה, לא מחמת איסור ולא מחמת מיאוס ולא מחמת כלום. לא בשבת ולא ביום טוב (אף כי החמירו החכמים במוקצה יום טוב ביחס לשבת לטעמם), כי כך אנו משערים לפי מידת זמננו שיותר מדי הוא עבור הרוב, ואם נאסור, לא נוסיף כי אם פשעים.

גנומן ט"ל: זהו הכוח שיש לנו עכשיו, בזכות הגואל חיים, ליצור משנה חדשה לפי כל צרכי הברית החדשה הזאת. ולא שאנו מקבלים את מה שהוא מדאורייתא ודוחים מה שהוא מדרבנן! אלא דורשים אנו את מנוחת השבת ודוחים את מה שנעשה לטרחת רוב הציבור.

גנומן מ': ישנם דברים במשך הדורות שנחשבו לטרחת המחשבה יותר מאשר להנאת השבת, אין אנו גוזרים אותם אלא דורשים את מנוחת השבת ותענוגה.

גנומן מ"א: בעניין הוצאות השבת וטלטול השבת איננו יכולים לגזור על ביטולם כבמוקצה, מכיוון שכתוב "אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ" (שמות, ט"ז, 29), בעוד חז"ל דרשו כי לא תהיה הוצאה מרשות לרשות, ומזה נמשכו איסורי טלטול בשבת.

גנומן מ"ב: לא נגזור איסורי טלטול והוצאות בחוץ לארץ, מפני שהוא חמור מדי בזמנינו עבור רוב היהודים, ובמקומם נגזור אזהרה על הובלת דברים כבדים: כל דבר שיש לו כובד, יש התעייפות בנשיאתו. בעניין זה לא ניתן שיעור מדויק, כי איננו שווה לכל נפש.

גנומן מ"ג: זאת מאחר ובחו"ל נוסעים במכונית בשבת, אפילו רבים מן הדתיים, וזאת בשל ריחוק הבתים מבתי הכנסת, עד שבארצות הברית קיימת בדיחה לפיה ההבדל בין האורדתוכסי לקונסרבטיבי הוא שבשבת הקונסרבטיבי מחנה את מכוניתו בחניית בית הכנסת, בעוד האורתודוכסי מחנה את מכוניתו שני רחובות מבית הכנסת והולך משם ברגל.

גנומן מ"ד: עם זאת, בארץ ישראל אין זה כך, ורוב היהודים ההולכים לבית הכנסת נמצאים קרוב אליו.

גנומן מ"ה: בהתייחס לתנועה הרפורמית, אף על פי שלא מעט אנשים ונשים ניצלו בגללה, וכמו כן אנשיה עושים דברים טובים רבים כחסד וצדקה, אין לתנועה הזו קיום עתידי, מפני ששיטתה נעתקה בעצם מקדושת התורה ומאמונת סיני (ראו הקדמות לחוק החדש).

גנומן מ"ו: כמו כן התנועה הרפורמית מפרשת את חוקיה על פי השכל האנושי, ואין לאנשיה כוח אמיתי מן המשנה העתיקה (הנקראת גם המשנה של יהושע בן נון) לחוקק חוקים מקובלים מן השמים. כשהם טועים, אין כוח עליון המחזיר אותם לדרך הישרה.

גנומן מ"ז: למול זאת, אנו הצעירים בכל חכמה, בזכות הגואל חיים, ירשנו בגורלו את הברית החדשה של ירמיהו הנביא, ובשל כך את המשנה העתיקה החוזרת לטובת הכלל לזמן הזה של הדור הרביעי, כמו גם למען דורות הגאולה השלמה אחרי יום ה' הגדול והנורא.

גנומן מ"ח: אנו מאושרים, לא בזכותנו, אלא בזכות הגואל חיים, לגזור דין ולעשות משפט למקבלי הברית השלמה של הגאולה השלמה, ודינינו ומשפטינו נשמעים ומקובלים בבית הדין של מעלה.

גנומן מ"ט: וישמע הקורא בדור הזה או בדורות הבאים, ויראה מכתבינו, כתבי ספר משנת חיים, כמה פעמים טעינו במשהו, כשלרוב הגיע מיד תיקון הטעות ואזהרה דרך חלומות או סימנים, ויבין שדווקא בתיקונים אלו המגיעים מן השמים, עומד על איתנו הכוח של סיני, בזכות הגואל האחרון.

גנומן נ': שמורים ומוזהרים אנו בעשייתנו למען הגאולה את החוק החדש, כי שומר ה' אלוהינו עלינו ומחזירנו על דעתנו על כל טעות. לא היה כדבר הזה מימי משה בן עמרם ויהושע בן נון, כי חפץ ה' אלוהינו בעבודתנו בזכות הגואל האחרון, המורה חיים, לטובת הכלל ולתיקון העולם.

גנומן נ"א: הנה עובדה זו שרוב היהודים אינם שומרי שבת או אינם שומרי שבת כהלכה דורשת שאיסורי השבת יהיו קלים יותר, כדי שתורגש המנוחה והתענוג וסגולת היום הקדוש והברוך לפני בורא עולם, ולא ההפך מכך בשל טרחת עול פחד האיסורים.

גנומן נ"ב: והוא העיקר שנלמד מהחלום של דבורה, שהובא לעיל, אודות "ספר חיי הגואל חיים", כי אין השבת רק יום שבו המטבח סגור ולא מבשלים ולא מדליקים אש, אלא יש בה רוח חדשה ונשמה יתירה, ויום מיוחד הוא לתפילות מיוחדות לטובת הכלל, למען המסכנים, האומללים, הרעבים והערומים, כי עת רצון הוא לרחמי ה'.

גנומן נ"ג: ולא אמר הצדיק שאין האיסורים קיימים בשבת, כי אסור אכן לבשל ואסור להשתמש באש וכו', אלא שלא נשים את הדגש על האיסורים, כי אם על שמחת וסגולת היום, שיהיה אהוב על הבריות ולא יחשב ליום האיסורים, כי אם ליום הסגולות והרצון.

גנומן נ"ד: הנשים בחלום שבאו לשמוע התבלבלו ולא יכלו עוד להבין את הדברים. יכול להיות שבשמען שאסור לבשל וכו' לא הבינו למה ביום של רצון כזה יהיו איסורים בכלל, ולא נכנסו הדברים אל ליבותיהן. מובן הוא שהן היו מן העולם הנוצרי, ולא ידעו כלום על התורה. כי אם כן, מדוע בא הלימוד?

גנומן נ"ה: השיעור בכך הוא שלא יחשבו הוגי מחשבות בעמנו, שפתחנו את דלתות השבת לאומות העולם או לבלתי ראויים לקבלה, כי אינו כן.

גנומן נ"ו: אם בפני שומרי דת ישראל נראות הקלות בדיני שבת כענקים, לא כך הוא למי שלא מכיר באמונתנו ובתורת השבת, כי אצלו איסור בישול או שימוש באש הם הרים גדולים, אך אם אין לאותם אנשים שורש בישראל מצד נשמתם, לא יקבלו הם את כל דברי האיסורים בשבת, אף של החוק החדש, ולא ירצו להיכנס, כי מובדל הדבר מהם מאוד.

גנומן נ"ז: לעומתם, האנשים ששורשיהם בעשרת השבטים או בני יהודה שנתבוללו, בשמעם על מעמד הר סיני ועל מתן תורה, בוכים משמחה מבלי להבין מדוע, כי נשמותיהם היורדות מעליונות מזכירות להם שגם הם היו שם איתנו יחד. להם הוא שצריך עתה לתת את השבת לפי התנאים החדשים והקלים יותר כמגמת החוק החדש.

גנומן נ"ח: בחזרה לעניין הטלטול, אם נקפיד בדברי חז"ל ביחס לטלטול בדברים קלים ממקום למקום ומבית אל מחוץ לבית, לא יתקבלו דברינו, כמו שלא נתקבלו דבריהם לרוב היהודים.

גנומן נ"ט: לא נפרש אם כך במשנתנו את "אל יצא איש ממקומו" כאל יוציא מרשות לרשות, אלא אל יוציא דבר כבד ממקומו ביום השבת. ומה שיעורו של דבר כבד?

גנומן ס': על זה ניתן לומר: כל מה שהוא ככובד איש וכל מה שהוא כבד על איש. לא יטלטל אותו דבר לא במקום שבתו, ולא יוציא אותו ממקום שבתו למקום אחר.

גנומן ס"א: ולא יצאנו מדברי תורה, כי חידשנו את פירוש הפסוק לפי תנאי הברית החדשה והמשנה החדשה. כמו כן לא הכחשנו את דברי חז"ל, מפני שקבלתם אמת על פי התנאים הקודמים לעם ישראל, וכל העושה כדבריהם תבוא עליו ברכה וקדושה נוספת הקשורה באותם התנאים.

גנומן ס"ב: דווקא המידה "כל מה שהוא כבד על האדם" היא המידה הטובה והנכונה בימינו, כי היא מידה בלתי שווה לכל אדם, וממנה כל אדם יחשוב לעצמו מה כבד לו בטלטולו למען לא יופרע בשבתו.

גנומן ס"ג: המקפיד על עצמו לחשוב אפילו דברים קלים לכבדים, ועושה זאת מתוך עבודת ה' ועונג שבת, ייזהר מאוד להיות בשתיקה על מעשיו, ולא יראה שום צד מחסידותו לבני אדם. כל שכן שלא "יברא" מזה כתות בדת, שהוא דבר שנוא לפני ה'.

גנומן ס"ד: הרי כלל הוא בכל עבודת ה': שלא יראה אדם את חסידותו לפני אחרים, כי אם ישנו חסיד אמיתי, הוא לא מראה כלום מחסידותו עם ה', שבזה יפסיד את מצוותו.

גנומן ס"ה: כל אדם הרוצה להתחסד עם בוראו יעשה זאת לבד בתוך חדרו בתפילה ובהתבוננות, ואפילו מבני ביתו יכסה זאת עד כמה שאפשר, ולא יעשה זאת בבית הכנסת לעיני כל הקהל, כי באופן זה הוא מחזיר את חסידותו ומפסיד את שכרו כשכל עיני הקהילה מביטות עליו.

גנומן ס"ו: ולא יתפתה בזה ביום השבת, כי השפעת השבת מעוררת תפילות מורגשות והבנות יתירות להגיד בלב (אבל לא במוח, כי המוח לא יקבל זאת) כמה נאה וכמה יפה לעורר את אהבת ה' ושמחת השבת כדי שכל אחד ירגיש כמוהו. כל זה הוא מידת יצר הרע!

גנומן ס"ז: במקום ל"ט מלאכות שציינו חז"ל וההסתעפויות שלהן, אנו דורשים תשעה כללים, שהם כמספר קטן בגימטרייה של שבת: ג'+ב'+ד' (300=3, 200=2, 400=4).

גנומן ס"ח: ג' - שלושה מן התורה: אש, גבול ומלאכה, ב' - שתיים מסתעפים: נסיעה וכובד. ד' - סוגי מלאכות: עבודת איכר, עבודת תפירה, עבודת סופר ועבודת בית. תשעה סוגים כלליים אלו לכל האסור בשבת.

כל מה שעוסק בו האדם בעד רווח כסף או רווח חפצים נקרא מלאכה, והוא אסור בשבת מן התורה האוסרת כל מלאכה, כי מלאכה היא המקצוע המיוחד.

גנומן ע"א: על כך באו חז"ל להגדיר בפרטיות כל סוג מלאכה ולהבהיר מהי המידה לפיה נקראת מלאכה.

גנומן ע"ב: והיא קבלת תורה שבעל פה בין החכמים: להגדיר, למדוד, לשער ולהקים את קו המידה לפי קביעותיהם. כל דבריהם הם אמת ובעלי יסוד להסתמך עליהם, כל חכם לפי קבלתו לפי זמנו ומצבי תקופתו.

גנומן ע"ג: אבל אין דרכיהם שוות, וכל אחד לפי קבלתו על פי דרכו הולך. על יסוד זה נאמר בפי חז"ל, על פי הקבלה העתיקה, שבעים פנים לתורה, אלו ואלו דברי אלוהים חיים.

גנומן ע"ד: מטעם זה נמצאה מחלוקת בדברי חז"ל כמעט על כל פרט ופרט ואף בכללי הלימוד, כי שבעים פנים לתורה, דהיינו: קיימים שבעים בסיסי הסתכלות על דברי התורה, ויסוד כל אחד מן הבסיסים אמיתי מצד מצבו ונקודת עניינו.

גנומן ע"ה: זה מה שנותן טעם להשקפות שונות ומגוונות בכל חכמה שתהיה: שבעים מעיינות חכמה ממעיינות הישועה, וכל מעיין במקום ובמצב אחר.

גנומן ע"ו: צריך גם לזכור זאת בכל החוק החדש, שאינו פחוּת מאחד מתוך שבעים פני התורה, ועוד שהוא חדשים לבקרים, בשל הזמן החדש והמצב החדש.

גנומן ע"ז: לפיכך יש גם כן שבת חדשה, כי כמו שמתחדשים שמים וארץ בזמן הגאולה האחרונה הזו, כך גם השבת וכל החגים וכל התורה מתחדשים, מבלי להפסיד את העבר, כי מתחדשים הם לפי השתייכותם לזמן החדש.

גנומן ע"ח: משתנה בזמן החדש ההשקפה הכללית על לימוד השבת, והיא בפשטות שנדגיש את תענוגה של השבת, ולא כל כך את איסוריה, כמו שמובן מדברי הגואל חיים, המובאים לעיל.

גנומן ע"ט: דהיינו: להדגיש יותר את ה"זכור" ולהגביל את ה"שמור" לפי הצורך, ומוסכם הוא לפי הכלל המפורש אצלנו בין תכלית התורה מאז ותכלית התורה עתה בזמן הברית החדשה השלמה.

גנומן פ': כלומר: אז באה התורה ב"מפתח" הקדושה הראשונה, והיום באה היא ב"מפתח" הקדושה החדשה.

גנומן פ"א: עיקר תכלית התורה במשך אלפי שנים היה להבדיל את בני ישראל מן הרע ולקדשם בהשראת הקדושה, על מנת שידבקו בחכמת התורה הקדושה ודרכיה בקודש.

גנומן פ"ב: הרע הגרוע נמצא היה אז באומות העולם מצד העבודות הזרות והכישופים והקסמים, כמו גם מצד הפריצות שנסתעפה לרוב מן העבודות הזרות, ולכן היה צורך להבדיל את בני ישראל מכל דרכי הגויים.

גנומן פ"ג: לפיכך באה התורה להבדיל את בני ישראל מכל הטומאות הנמצאות והנמשכות מהחטאים, כי מתנאי הקדושה הוא שלא תהיה שום טומאה מפריעה בינם לבין ה' ברוך הוא.

גנומן פ"ד: עם זאת, הקדושה יורדת בקרב העם מדור לדור, ההבנה מתמעטת, העומק נעשה לשטחיות, וכאילו אין לו זמן להתעמק בעברו. לדוגמא: בהחמרות הרבות שהוסיפו הרבנים בנוגע לשבת, הם גרמו לרבים להתרחק ממנה.

גנומן פ"ה: גם הגלות קירבה אותנו לאומות העולם יותר מדי, ולא ידענו להבחין בין בגדי קודש לבגדי גלות, עד שבאחרית הימים יעקב מתברך, כשהוא לבוש בבגדי עשו.

גנומן פ"ו: לפיכך עד תקופת אחרית הימים ובמהלכה התקיימה ומתקיימת תנועה הפוכה ביחסי היהודים והנוצרים (בפרט), שעם ישראל קדושתו הקדומה פוחתת בדרגתה, בעוד בני אומות העולם התקדמו ביחס לעבר, ורבים הם כיום האוהבים את היהודים ומעריכים את תורתם, כמו גם המשליכים את עול השילוש ומאמינים באל אחד.

גנומן פ"ז: יש מין שווי משקל באחרית הימים. אומות העולם עולות לקראת עם ישראל, בעוד ישראל יורד אל אומות העולם. מזה מגיעים ל"וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית, ל"ג, 4), ולזמן אשר "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (שם, כ"ז, 22), כי בחיצוניות יעקב נראה כעשו, אבל הקול קול יעקב, הוא קול קדושת השבת המבדילה בין קודש לחול.

גנומן ח"פ: לדאבוננו, רוב היהודים כבר לא זוכרים את השבת (אם כי יש גם יהודים רבים שבמשך 20 השנים האחרונות חזרו לשמירת השבת, גם בארץ וגם מחוצה לה), ויהודים רבים אומרים בפירוש שאינם רוצים את השבת שהנהיגו רבותינו, זיכרונם לברכה, כי היא קשה מדי, והכול אסור, ובמקום המנוחה יש פחד.

גנומן פ"ט: לכל דבר יש זמן. יש זמן לפקודת המלך ויש זמן לשמוע את תלונות העם. כל ישראל ערבים זה לזה. איך נשתווה? וכי יש בית דין לרדות בעם או האם זהו הפתרון לבעיית השבת?

גנומן צ': אין בית דין שרודה ואין מלקות כאשר בית המקדש אינו קיים, כי העולם השתנה, ואין האדם רוצה לעשות אלא לפי רצונו. והוא צודק בעיקר, כי מה ראה עד עתה מרצונות אחרים?

גנומן צ"א: בזמן שיתקיים בית הדין של מרדכי הצדיק בגאולה השלמה בארץ, ייכנס כבר לב חדש של בשר, וכל אחד יבין מה הוא צריך לעשות.

גנומן צ"ב: לא עליכם אני מדבר, שומרי שבת כהלכה, אשריכם ומה טוב צפון למענגיה. כי צאני הרך צריך להתלמד מחדש בנוגע לכל דבר, ולא רגיל הוא באיסורים. לכן לא אזרוק ל"ט בפניו, כי אם טל על שדותיו.

גנומן צ"ג: בשבת יש רוח חדשה המתחדשת בכל שבוע. קדושה חדשה מגיעה בכל ליל שבת מעת שמקבלים אותה. מאוצרות השמים יורדת הקדושה על הבית בו יש שומרי שבת.

גנומן צ"ד: ולכן קבלוה בחיוך ובשמחת לב, כי מתנה גדולה היא מאלוהי ישראל, והכינו את עצמכם לקראתה ברחיצה ובבגדים נאים ובאהבה. השבת היא אהבת ה' לעמו ישראל.

גנומן צ"ה: מי שנמצא על מזבח מלכיצדק ישמור את השבת במובן של שמירת אמונים, דהיינו: שמירת אמונים למה שעם ישראל מצווה מן השמים, ובזה יכבד את השבת, כי אומות העולם לא תידמנה לעם ישראל בשבתו. בכבוד זה אומות העולם תקיימנה את הדיבר הרביעי של עשרת הדיברות.

גנומן צ"ו: ואפילו מי שהוא מן הצאן הנאבד וחפץ לעלות, כשיוכל, על מזבח אפרים, ועוד לא נימול, אין לו לעשות כלום מבחינת איסורי השבת.

גנומן צ"ז: כאשר יימול את עצמו בברית המילה המחודשת של הברית החדשה השלמה, ועוד הוא על מזבח מלכיצדק, ולא נכנס עוד לטבילת גיור, אף שכוונתו בכך, לא ינהיג את עצמו בשום דבר מן השבת, אלא אם כן קיבל רשות מהאחראי על מזבח יהודה. והאחראי יסדר לו דברים בכדי שיתחנך בנוגע לשבת.

גנומן צ"ח: כי העושה על דעת עצמו מסבך את מוחו ונתפס בדברים שלא שלו. הניסיון מוכיח שעל פי רוב מי שעושה כך ומקבל מנהגים של שבת בעצמו, חושב שהוא עושה בזה מצווה, ודעתו היא שאם אינו יכול לעשות את השבת כולו כבני ישראל, יעשה לפחות משהו, מפני שהוא מבין שהשבת אהובה לפני ה'.

גנומן צ"ט: בהקשר זה צריך גם בן ישראל הרואה זאת להיזהר מאוד, כי פעולות מסוג זה יכולות לבייש את העושים אותן בתום לב. לפיכך אסור לצעוק על אותו אדם, או להגיד לו דברים קשים לפני אחרים.

גנומן ק': על האדם שרואה את הפעולה הבעייתית לקחת את עושה הפעולה הצידה, ולהסביר לו שאין ה' ברוך הוא, כביכול, אוהב את השבת מצד עצמה, אלא את מי שמצווה בה ומקיימה מאהבה, בעוד מי שלא מצווה בה, אין לו מצווה בה.

גנומן ק"א: בעיה נוספת בפעולות עצמאיות יכולה להיות סיבוך של אותו אדם, אשר יעשה פעולה שלוש פעמים, ויכניס את עצמו לספק נדר.

גנומן ק"ב: יש להבהיר לאדם כזה כי אין הדבר דומה למשפטי צדק, צדקת המעשה ומוסר ההשכל שיש תמיד ללמוד מהם ולהידמות להם, והם דברים שכל נפש יכולה להבחין במסגרתם בין הטוב ובין הרע.

גנומן ק"ג: אותם מעשים כלליים הם מעשים טובים מצד עצמם, שהמצווים, כמו גם הלא מצווים העושים אותם מקבלים את התועלת שלהם. לעם ישראל המצווה יש שכר יתרה, מפני שהוא מקיים את מה שהוא מצווה, ושכרו מובטח מנותן התורה.

גנומן ק"ד: אבל מאחר ואין גבולות לה' ולאהבתו, אין ה' מוגבל בשכר שהוא נותן, ולכן גם הבלתי יהודים או הבלתי נימולים האוחזים במשפטים ובצדקת המעשים הכלליים, ויש להם כוונות טובות כלפי בני אדם וכלפי האלוהים, יש להם שכר.

גנומן ק"ה: יש גם מעלה גדולה לעושה מצווה מאהבה, גם אם אינו מצווה, ואין זה סותר את הכלל הידוע שהעושה והוא מצווה, גדול מהעושה שאיננו מצווה. אמת ויציב ויתד תורה.

גנומן ק"ו: אבל נזכור תמיד את דברי הגואל חיים: "כולנו בשר אחד", והוא דבר שצריך להזכיר תמיד ליהודים וללומדי התורה. כולנו בריאותיו של ה' ברוך הוא, וביחס לכולנו הוא אוהב את הטוב ושונא את הרע.

גנומן ק"ז: לא כן הוא בחוקים המיוחדים לישראל, כגון השבת ומצוות התלויות בקדושה כתפילין, וכך גם ביחס לכל איסורי מלאכה של שבת או ימים טובים, ראש השנה וכיפור: לא ישבות בהם.

גנומן ק"ח: נכון הוא גם שבבית הגאולה, הוא בית התפילה של הגאולה השלמה, ישנם גם מאומות העולם המשתייכים למזבח מלכיצדק, וסדרי התפילות באים גם עבור מזבח מלכיצדק לגברים ומזבח העמים לנשים, כאשר כל החגים הינם לפי הלוח הקבוע בעם ישראל, ואין לחרוג ממנו בשום אופן.

גנומן ק"ט: אבל לכך יש רשות, מפני שכל המתפללים בבית הגאולה על מזבח מלכיצדק מאמינים בה' אחד, ומאמינים שעם ישראל הוא העם הנבחר.

גנומן ק"י: לפיכך בן שבת בבית הגאולה נקרא גם יום השלום, כי אחרי קדושת השבת ועונג השבת ישנה שבת שלום. מן הסוג האחרון הכול יכולים ליהנות, כי השלום טוב ואהוב לכול.

גנומן קי"א: נבין שקדושת השבת היא של הקדושה החדשה על מזבח יהודה ועל מזבח אפרים, ושלום השבת הוא השלום שמגיע גם למזבח מלכיצדק.

גנומן קי"ב: מטעם זה יש רשות להתפלל ביחד כל השנה במנהג החדש, ומאחר שהתאריכים הם לפי הלוח המסורתי, תתעורר השאלה אם המתפלל על מזבח מלכיצדק יוכל לסדר את ימי השבוע של עבודתו כחפצו, והאם מותר לו לפנות לעצמו את יום השבת בכוונה, בכדי שיהיה פנוי להתפלל בבית התפילה, ואולי גם להתחבר עם אנשי בית הגאולה ביום זה, שהינו יום שבת לישראל.

גנומן קי"ג: התשובה היא כי מותר לו, ואפילו טועה הוא בכוונתו, כגון שהוא חושב שהוא מקיים מצוות שבת בזה, אין לדחות אותו, כי הוא עושה זאת למען התפילה בבית הגאולה, שהוא גם ביתו. בהקשר זה, כאשר הוא מתפנה בכדי להשתתף בקהילה, יש לו צדק ושכר במעשיו.

גנומן קי"ד: על כך הסברנו שגם למזבח מלכיצדק שורה חלק השלום של השבת, וכל המאמין בה' אחד ובבחירת ישראל יכול ליהנות ממנו. בזה שהוא מסדר את ימיו לפי זמני בית הגאולה, יש לו הזכות, כי קנה את חלקו על מזבח מלכיצדק.

גנומן קט"ו: ובמה שיש לו טעות בכוונתו, זאת תיתקן בזמן בבית הגאולה עצמו, שכולו מיוסד על לימוד הדברים, ויוסבר לו שאמנם שכרו הוא בשלום השבת ובהשתתפות בקהילה, אבל קדושת השבת והדרכים המיוחדות להשיג את תענוגיה - לישראל הן, ולא צריך להידמות.

גנומן קט"ז: מי שעולה על מזבח מלכיצדק ונימול לשם גיור, נעשה גר בן שבת, דהיינו ישראל לכל, ועולה למזבח אפרים. אומרים גר בן שבת, לומר שנעשה חייב בכל המצוות, כמו בני מזבח אפרים.

גנומן קי"ז: גם אם לא נרבה באיסורים, צריך להבין כי קדושת השבת תלויה באיסורים. שבת היא ההיבדלות מכל הימים, ולכן צריכה להיות הפוכה מכל הימים. בכל ימות השבוע עוסקים במלאכה, וביום השביעי שבת מכל מקצוע ומכל מלאכה.

גנומן קי"ח: על זה הפליגו רבותינו, זיכרונם לברכה, באיסורי השבת, כי כל פרישה מדברי חול היא הוספה לקדושת השבת, ותענוגם היה לבאר ולגדר כל מין מלאכה וסוגה ומינה ואופייה, ולהבחין בהן את השיעור מצד האסור ומצד המותר. עד כאן הוא פטור, ומכאן ואילך חייב. כתיבת אות אחת: פטור, כתיבת שתי אותיות: חייב וכו'.

גנומן קי"ט: לימודיהם הארוכים בפרטי השבת הם בירור הלכתא, אורחי חכמה ודרכי קודש, ועיקרם הוא עונג הלימוד עצמו יותר מההלכה למעשה, אף כי לא היה חסר כלום בהלכות שבת, כפי שפירשו הם בעצמם שהלכות שבת "הררים התלויים בשערה" (מסכת חגיגה, א', ח').

גנומן ק"כ: דהיינו מחשבות דקות היוצאות מפרקי הלימוד וההבחנה בכוונות הלב ועצם המעשה, כי מלאכת מחשבה אסרה תורה, ואם עשה מלאכה שלא במכוון פטור. הכול בניין מחשבתי גדול ומפואר ומחנך בדרכי ההבחנה וההבדלה בין דבר לדבר ובין עניין לעניין.

גנומן קכ"א: והסבירו בתלמוד שבניין לימוד השבת הרים התלויים בשערה, מפני שהוא בניינם של החכמים התלוי בתורה שבעל פה, בעוד בתורה כמעט ואין כלום מכל הדברים, ומעטים הם הפסוקים העוסקים בשבת.

גנומן קכ"ב: מדוע לא אמרו הרים התלויים בסלעים, לכל הפחות, ולא ייקראו פסוקי התורה בשם שערה, חלילה וחס? המטרה הייתה הבנת הדקוּת של מחשבות החכמים, כשרק כך ייראו כל אותם ההרים.

גנומן קכ"ג: ואמנם האוויר של חז"ל לא היה כבר אוויר של העולם הזה, כל זמן שהגיעו לעניין השבת. כשקדושת השבת עליהם, הם התפשטו מהגופניות ומכל מחשבות העולם ועלילותיו, ולבשו מחשבות טהורות ונשגבות, תוך השתעשעות בפירושים עמוקים על דברי תורה, והתפללו באריכות ובעונג גדול, ואכלו כוונות נסתרות, ויצאו לגמרי מאוויר העולם הגשמי.

גנומן קכ"ד: ומרומז העניין בדבריהם, כי כאשר היו מסדרים את לימודיהם בהלכות שבת, אף בימות החול, היו זוכרים את ההרים שהיו רואים באווירת השבת, ופוסקים הלכות על יסוד אותם ההרים, ולכן אמרו הרים ה"תלויים" בשערה, כי לקחו יסודות חשובים שהכול תלוי בהם מאווירת עולם השבת.

גנומן קכ"ה: ה"בעיה" עם ההרים התלויים בשערה הוא שהם נראים כדברים קטנים או שלא נראים בכלל למי שלא מרגיש את אותה האווירה. הם, חז"ל, עלו ברוח, בעוד רוב העם קיבל את טרחת המעשה מבלי אותה הרוח המקלה על הכובד, ותמיד חלק גדול מהעם לא עמד בכך.

גנומן קכ"ו: חז"ל הראו איסורים ופלפלו באיסורים והתווכחו באיסורים והפחידו את העם באיסורים, עד שאצל המוני העם פירוש השבת הוא שזה אסור וזה אסור. לדוגמא: מותר לומר "שבת שלום" בשבת, אבל לא בבית המרחץ, שזה אסור.

גנומן קכ"ז: אך השבת כולה תענוג ולא טרחה, כולה טוב ואין בה רע. גן עדן בחיים למכיריה, קשורה לעץ החיים אשר בגן, מעדנת כל מעדני שבת, לתענוגי הגוף, הלב והמוח בשלמות שיווי המשקל.

גנומן קכ"ח: "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן" (בראשית, ב', 10) - זה התענוג המיוחד היורד לכל בית אשר יש בו שומרי שבת. "וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים" (שם): אלה בשמירה ואלה בקדושה, אלה בעונג ואלה בשלום.

גנומן קכ"ט: ובבית הגאולה בשבת אומרים לכל שבת שלום, אפילו שלא מצווה, מפני דרכי שלום, ואומרים גם "שלמא שלמתא[1]".

גנומן ק"ל: ויש מקבלים את השבת החדשה בפזמון חדש זה:

קדש שלם קדמון

כתר אז שבע

הוכנו מימי קדם

קודם אז שמע

ער רצון אפיים

ארץ אף שכנע

שבתא שלמתא

קדם מושלם שבע

הכן מלכותך

רחם על ישראל

גנומן קל"א: השבת יורדת כמלכה הנכנסת לארמונה, וכבר הכול מוכן לבואה. תפסו אותה בשיר, וקבלו אותה בחיוך רחב מן הלב במזמור שיר ליום השבת. טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון.

גנומן קל"ב: שבת יוצאת מעדן להשקות את חיי האדם בגנו. ומהו גן? הן "גימל" ו"נון" (53) שהן האדם. דהיינו המקבל גמול חסד מה' להיות לו שכל (נ' שערי בינה). ובחשבון אחר:

גנומן קל"ג: "ג": מח, לב וכבד: למוח יש תשעה אברי גוף, ללב תשעה עשר ולכבד עשרים ושתיים. כיצד? המוח הוא בראש שיש לו ב' עיניים, ב' אוזניים, ב' נחיריים, פה, לשון וצוואר. הם תשעה. הלב הוא בחלק העליון של הגוף שיש לו ב' כתפיים, ב' פרקים עליונים, ב' פרקים תחתונים, ב' כפיים ועשר אצבעות, הם תשעה עשר.

גנומן קל"ד: ומתחת לכבד יש ישבן, ב' אשכים, גיד, ב' שוקיים עליונים, ב' שוקיים תחתונים, ב' עקבים, ב' קדמת כפות הרגליים ועשר אצבעות. הם עשרים ושניים. סך הכול חמישים איברים הנכללים בשלוש בחינות: מוח, לב וכבד, וכשהם כולם בשלמות נמצא האדם חי בגן העדן שבחיים.

גנומן קל"ה: ושלושה איברים חסרים לאישה, ושדיים אין לה, ומה נעשה לאחותנו הקטנה ביום שידובר בה? אבל האישה במה שהיא מלאה היא חסרה, ובמה שהיא חסרה היא מלאה (כמובן מאליו). נחסרו לה ג' איברים, ונעשה החשבון ל"נון". ונון שערי בינה הם, לפיכך אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה: "בינה יתירה ניתנה לאישה" (בבלי, מסכת נידה, מ"ה, ב').

גנומן קל"ו: ומכל מקום חסרים שלושה איברים, ונפסד "גן", ובאמת בשל חסרונה פותתה מהנחש, אכלה מן העץ והכריחה את בעלה לאכול, וגורשו מן הגן. מה תקנתה? תדליק נר לכבוד השבת ותתקן את החושך ואת שפיכות הדמים ואת המוות, אשר גרמה לעולם מחטאה.

גנומן קל"ז: ותתקשט בקישוטים עליזים ובבגדים נאים ובבשמים טובים בכדי להשלים את עצמה בגן אישה, ובכדי שהוא ירצה לדעת את בינתה היתירה.

גנומן קל"ח: לפיכך נמשלה השבת לאישה ולמלכה, כי בה "נון" שערי בינה, אשר מהם נולדה נשמה יתירה מקדש שלם קדמון, והיא מחפשת את הגן שלה להתענג בתענוגי אישה ומלכה, בהתאחדות חדשה בקדש מושלם שבע.

גנומן קל"ט: התבוננו בשבת על השבת עצמה, כי ממנה תשיגו את תשוקתכם, תענוגותיה תשרנה על נשמתכם היתירה, ואז תטעמו את האוכל בטעמו המושרש בגן עדן. לכן מצווה גדולה לאישה להגיש בעצמה את מאכלי השבת, כי בזאת היא מחזירה לגבר את הטעמים שהפסיד מגן עדן.

גנומן ק"מ: מכל זה מובן שלא תרצו לעשות שום עבודה בשבת. האם הולכים לגן עדן בכדי לעבוד? והלא גן עדן הוא בשביל לנוח אחרי שהאדם התעייף במשך כל ימיו בעולם. ומי שמכיר בטוב טעם השבת, מכיר את גן העדן בחיים.

גנומן קמ"א: אדם הראשון וחוה אמנו לא הכירו בטוב טעם השבת עד שחטאו וגורשו מן הגן. הם ידעו שפשעו וביקשו מחילה, ובאותו רגע שנמחל עוונם, נכנסה השבת וירדה שכינה עליהם.

גנומן קמ"ב: מלימודי הצדיק חיים: אז ידעו כמה מתוקה היא השבת, ואיזה טעמים נעימים ונפלאים הצפין ה' ביום הקדוש מכל יתר הימים. מרוב שמחתם על שנמחלו חטאם, בכו משמחה וירדו דמעות חמות מלב נשבר ומנוחם, ושרתה השכינה עליהם. אז נפלה שירה לתוך פיהם: "מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון".

גנומן קמ"ג: ראשית כל אנו מאמינים בה', בורא מעשה בראשית המקדש את היום השביעי, קורא לו שבת ומברך אותו בברכה מיוחדת, היא האמונה בשבת. אבל לא בשבת תאמינו, כי אם בנותן השבת, אשר בחר ביום השביעי להשרות עליו מקדושתו.

גנומן קמ"ד: וברכת ה' את השבת מתבטאת במן, שלא נבאש, כי ברכת השבת מקדשת את כל מה שהוא לכבוד השבת.

גנומן קמ"ה: ככל שתשמרו את השבת, כך השבת תשמור אתכם, ככל שתקדשו את השבת, כך השבת תקדש אתכם, וככל שתברכו את ה' בשבת, כך השבת תסייע לכם ותוסיף לכם ברכה, בכדי לברך את ה' עוד יותר.

גנומן קמ"ו: מסגולותיה של השבת: היא מגדילה פי 7 כל מידה טובה. לכן אם בשבת תתרכזו באמונת ה', השבת תשרה עליכם מחשבות אמונה פי 7.

גנומן קמ"ז: ואם בשבת תברכו את ה' ותצפו לברכתו, השבת תכין אתכם פי 7 לקבל את ברכת ה'. כך תרגישו בפועל את עונג השבת.

גנומן קמ"ח: ואם תתבוננו בשבת כדי למצוא את סגולות לבכם, להכיר בה', השבת תסייע לכם פי 7 לעלות בתענוג ההבנה.

גנומן קמ"ט: לפיכך תפילת השבת גדולה פי 7 מתפילת החול בתענוג, בעומק ובהרגשה, והשפעתה היא פי 7 לשומרי שבת. הגואל חיים הסביר שאם רוצים לבקש על צרכי ציבור (לא על צרכים עצמיים, אלא על צרכי הזולת) או גם על דברים גלובליים, כגון הרעב שקיים, בעוונות, בעולם והתינוקות שמתים ממנו, השבת היא הזמן הראוי לבקש כל דבר שלום.

גנומן ק"נ: ואולם מי שהוא בעל רוח ואוהב להתפלל באריכות, שלא יעשה כך לפני כל קהל ועדה, אלא בצניעות בתוך ביתו ובתוך חדרו לבדו, כי המראה את עצמו שהוא מאריך בציבור בתפילתו, אינו אלא מוסיף קורבנות לשטן.

גנומן קנ"א: זמן עמוק הוא זמן השבת להתבוננות בשיר של יום השבת: "מִזְמוֹר שִׁיר, לְיוֹם הַשַּׁבָּת; טוֹב, לְהֹדוֹת לַיהוָה; וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן" (תהילים, צ"ב, 1-2).

גנומן קנ"ב: יש להתבונן בתכלית הדברים: "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים, כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן: לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד" (שם, 8), "וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי; בַּלֹּתִי, בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן" (שם, 11).

גנומן קנ"ג: פלא הוא הפסוק המפליא בעשבים "בפרח רשעים כמו עשב". ריבונו של עולם, עשבים רבים הם עד אין מספר, ותכלית וסוף כל הרשעים האלה לאבדון! על זה אשמח בשבת, ולא אצטער על איבודם של כל פועלי אוון, כי אם אתענג בהתבוננותי ביום השבת על השמדם עדי עד. האם לא מוזרה קצת התבוננות זו דווקא ביום השלום?

גנומן קנ"ד: איך שנרצה לפרש, מכל מקום רבים הם הרשעים והרעים מהטובים, ולא סתם פושעים אלא רשעים כל כך, שרשעותם מזיקה לכלל האנושות. ואין תיקון לעולם, אלא רק בהישמדם עדי עד. ומדוע בשבת אגיל בזה? וכי דווקא בשבת מגיעה השמדתם עדי עד?

גנומן קנ"ה: השבת נועלת את הגן מסביב לשומריו, ונופלים כל פועלי אוון אשר לא נרצו בכדי שלא ייכנסו.

גנומן קנ"ו: שבת היא תיקון עולם ובירורו מן הרשעים וכל פועלי אוון. ויובן מהמסורת: "שית אלפי שנין הוה עלמא" (בבלי, סנהדרין, צ"ז, א'), שהאלף השביעי הוא השבת של העולם, אחרי 6000 שנים של עבודות קשות. אז בא זמן הגאולה השלמה וטוב לכול, ושורה השכינה, ועולם כטבעו מפיק טוב וכוח ובריאות. אז יוסרו המכשולים, ורשעות עושי רע תיכרת יחד עם עושיהם.

גנומן קנ"ז: והוא סוד ההפסקה והמניעה מכל מלאכה בשבת, מפני שאין הרשעים ופועלי האוון יכולים למנוע את עצמם מרשעותם, ולא יכולים הם להפסיק את עוונותיהם, כי אין להם כבר כוח להוציא את עצמם מתאוותיהם הרעות, מחמדתם בכספים, ממעשיהם המקולקלים ומכל עבודותיהם להרע.

גנומן קנ"ח: שבת היא כוח ההפסקה והמניעה, והיא תכלית ושלמות בכל מעשה בראשית, כי כוח ההפסקה באדם הוא בכך שהוא מונע את עצמו מלנהוג כפי שהוא רגיל לנהוג, דהיינו: ניתן לו כוח לשנות את דרכו ואת מנהגו הרע שהוא נוהג בו. מבלי ההפסק אין לו כי אם ההמשך.

גנומן קנ"ט: על זה נאמר במדרש "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, אני מבקש ליתנה לישראל" (בבלי, שבת, י', ע"ב). הנה זאת המתנה היא השבת, שהיא כוח ההפסקה הגנוזה במעשה בראשית.

גנומן ק"ס: כשהאדם עושה פעולה, חוץ מהכוח לעשותה, נכלל אותו כוח ההפסקה, מפני שאם לא יפסיק, לא יוכל לקיים את הפעולה מרוב עייפות. אמנם האדם העושה את הפעולה מרגיש בכוח הפועל ואינו פונה כל כך אל כוח ההפסקה הגנוז, אבל כוח זה מתגלה לבסוף.

גנומן קס"א: כוח ההפסקה גדול יותר מכוח המעשה, והוא קודם לו בהשערה ובמחשבה, מפני שלא יחל האדם את המעשה, אם לא משער הוא קודם לכן את סוף הפעולה.

גנומן קס"ב: זהו "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית, ב', 2), דהיינו שנשלם מעשה בראשית אחרי ששת ימי המעשה בתכלית כוח ההפסקה, בשלמותו ובהתגלותו. והייתה אז שבת לה' ביום השביעי, כי כוח ההפסקה של כל ששת ימי בראשית, הגנוז בכל המעשה, נתגלה רק ביום השבת, והוא כוח ההפסקה של כל מלאכה.

גנומן קס"ג: הנה כוח ההפסקה הוא בעלייה ביחס לכוח המעשה, שהינו בירידה. בעשיית המעשה, האדם משתמש בכוחותיו, ומוריד אותם לתוך ידיו או לחלק מגופו בכדי לפעול, בעוד בהפסקתו מהמעשה עולים הכוחות למקורותיהם ונחים.

גנומן קס"ד: והוא העניין המוזכר ברמזי חכמים, שבכל שבת יש עלייה בכל העולמות אשר ברא אותם הקדוש ברוך הוא, כי בכל שבת יש מצד עצם שבת בראשית עלייה לכל מעשה בראשית. כוח ההפסקה הגנוז בכל ימי המעשה מתגלה בשלמות בשבת, ועם התגלות כוח ההפסקה, יש עלייה של הכוחות אל מקורם, ומנוחה בכל עולמו אשר ברא.

גנומן קס"ה: לכן נאמר על השבת בפרט: "אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (שמות, ל"א, 13). מדוע מכונה השבת "אות"? כי עיקר הפירוש של "אות" הוא סימן על דבר, כמצוות תפילין שהיא אות וסימן להשתעבדות המוח והלב לדבוק באהבת וביראת ה' יתברך.

גנומן קס"ו: עיקר עניינה של אות השבת הוא, כשבת עצמה, סימן לכוח ההפסקה בבריאת העולם, שהיא גם, כאמור, השלמת העולם עם הפסקת בריאת הרשעים הפורחים בעולם כעשב, והעלאת הדברים המתוקנים כבר מששת ימי המעשה לשם שמים למען תיקון עולם.

גנומן קס"ז: מובן הוא שאין הדבר הזה נראה ממש בעולם, כמו יתר הדברים אשר לו היו נגלים לפי עניינם האמיתי הרוחני, היו מפריעים לגמרי לאיזון בבחירתו של האדם. ומה היה קורה אם בשבת היו רואים הכול בנפילת הרשעים אשר פרחו בשבוע שעבר? אז היו כולם דבקים בשבת ונהנים מזיו השכינה.

השערות בענייני האלף השביעי

גנומן קס"ח: באלף השביעי, בו מתקיימות תקופות הגאולה שלאחר הדור הרביעי הנעתק הארוך, שהוא תקופת "בין השמשות", יתחיל הסדר ההוא בין כל בני ישראל, ובמסגרתו יכירו הם בשכינת השבת. במשך כאלף שנים תתחזק הבנתם ויגדל תענוגם.

גנומן קס"ט: אומות העולם בתקופות ההן תדבקנה בישראל ובעשרת הדיברות ותכרנה בשמחה ובהבנה שהשבת היא אות נאמנה בין ה' ובין עמו הנבחר ישראל. הנה האות היא שרק בני ישראל שמרו את השבת ממעמד הר סיני ואילך.

גנומן ק"ע: לעם ישראל אפוא ניתן כוח האות בידו, אשר ממנו כל העולם יבין את שלמות כוח ההפסקה, אשר באמצעותו סיים ה', ישתבח שמו לעד, את עולמו. לפיכך נאמר "ביני וביניכם", כי שבת היא האות אשר יעידו עליה כל יתר העמים בסוף, שאות השבת נכרתת רק עם בני ישראל, ורק בני ישראל הם שעצמו כוח ודחו רגלי עולם והפסיקו באורחותיהם את זרמי ההמונים וקיימו את השבת.

גנומן קע"א: עם זאת גם בתקופות הטובות ההן, לא ייעשה העולם כעולם הבא, כי העולם הבא אינו כי אם עולם קבלת שכר למה שכבר נעשה בעולם הזה, ולא ניתן שם, בעולם הנשמות לעלות בדרגות בדילוג כפי שניתן לבצע בעולם הזה דרך קיום מצוות ויראת שמים.

גנומן קע"ב: בעולם העתידי, שהוא התחדשות העולם הזה בזמן תקופות הגאולה השלמה, ייכנס העולם לשבתו הארוכה, שכפי השערת המדרש הוא יום של אלף שנה (בבלי, סנהדרין, צ"ז, א'), דהיינו: האלף השביעי, לאחר ששת אלפים שנה מבריאת האדם הראשון, שהם ימי המעשה.

גנומן קע"ג: הדור הרביעי הוא לפיכך ערב שבת בין השמשות. נשארו עוד מדור זה חמישים וחמש שנים מעת כתבי זה (מרחשוון תשנ"ג), כשלאחר מכן אמורה להיכנס השבת, שהיא שבת של שלום בעולם, ותתחיל תקופה ארוכה שנים שתכיל שלום ואחדות, עונג וקדושה, שתלך ותתגבר בכל דור שיעבור.

גנומן קע"ד: אנחנו הראשונים אשר קיבלנו את סימני הגאולה, וראינו עד עתה כי אין בכל הסימנים הנפלאים הבאים בחלומות נבואיים סימנים המתייחסים לדברים שיהיו 400-500 שנים אחרי הדור הרביעי.

גנומן קע"ה: וראו בסימן קבלת ה"חוזה" של האחריות על בית התפילה לכל העמים[2] שכ-500 שנים מתחילת הדור הרביעי תסתיימנה תקופות הגאולה השלמה. דהיינו: עד אז דורות השלום והטוב יגיעו לשלמות. עם זאת, לא בין לילה יתחנכו העמים בכל הדרכים האמיתיות, וגם בני ישראל יתקדשו בהדרגה עד שיגיעו לדרגת הקדושה הרצויה. בנוסף, יש סוגים ובחינות עד אין מספר בדרגות האנושות ובדרגות בני ישראל.

גנומן קע"ו: ואמנם עיקר הפעולות העצומות והנפלאות של ה' אלהינו: מלחמות ה' נגד כל הרע שבעולם, כוח ההיבדלות בין הטובים לרעים והמכות נגד הכופרים והרשעים באים במהלך הדור הרביעי הזה.

גנומן קע"ז: חשוב לציין כי פעולות אלו נכללות בתקופת "הגאולה האחרונה", הדומה בעצם פעולותיה לגאולת מצרים, ולכן שייכות יותר לדור הרביעי הנעתק, שהוא נעתק ומיוחד ומופרד מכל הדורות, של העבר ושל העתיד (ואכן תקופת הגאולה השלמה מתחילה למעשה עם תחילת הדור הרביעי), ואולם בדרך כלל כשאנו אומרים "הגאולה השלמה" ו"דורות ותקופות הגאולה השלמה", הכוונה היא לתקופות שלאחר הדור הרביעי, מפני שאין השלום האמיתי מתחיל אלא אחרי יום ה' הגדול והנורא, שמגיע בסוף הדור הרביעי.

גנומן קע"ח: באופן זה שלמות ותכלית המטרות המרובות הרצויות מן הגאולה השלמה תסתיימנה כ-400-500 שנים מהתחלת הדור הרביעי. הגאולה השלמה נקראת בשל כך "סופית" ו"שלישית", כי כמו שאין יותר משלושה אבות: אברהם, יצחק ויעקב, כך אין יותר משלוש גאולות, והשלישית הסוגרת את כל הגאולות היא זו השלמה, כשהגואל חיים הוא הגואל האחרון.

גנומן קע"ט: אין הדבר אומר, כאמור, שעם סיום תקופות הגאולה השלמה יפסיקו סדרי הגילויים הנשגבים והמשך כל הדברים המזכים בהם את בני האדם הרוצים לזכות בהם. אין הדבר כן, כי בהגיע כל המטרות של הגאולה השלמה בעת ההיא, כולן ביחד תבאנה עוד זמנים חדשים ונפלאים.

גנומן ק"פ: עד חמש מאות שנים מתחילת תקופת הדור הרביעי יש עוד מי שזקוק לגאולה פרטית, כי עד אז יהיו עוד נגאלים, בעוד לאחר מכן, כבר "כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם" (ירמיהו, ל"א, 33), ותימלא כל הארץ דעת ויראת ה', ולא יהיו עוד נגאלים, כך שהתקופות לא תקראנה עוד תקופות הגאולה השלמה.

גנומן קפ"א: ואולם כל מה שיימשך מגמר הגאולה השלמה ייקשר אל הגאולה השלמה, כי בבוא יעקב ובהיקראו ישראל (ואפילו לפני כן בקבלת ברכת יצחק) נסגרה תקופת האבות, ולא נכנסו עוד זרים להיקרא על שם האבות או להתחרות על חשיבותם, כי תכלית החשיבות נתלבשה ביעקב אבינו, ונקרא ישראל, ששם האל התקבל בו בישירות, והיא תכלית כל עם ישראל.

גנומן קפ"ב: וכך בנוגע לסדרי הגאולות, עד שהעולם בכללותו מגיע אל מקום חפצו הטוב הכולל שלום ואהבה בין כל בני האדם, כי שלוש הן הגאולות כנגד האבות. ומעשה אבות סימנים נבואיים לבנים.

גנומן קפ"ג: לפיכך קבלתם של חז"ל על השבתון הגדול של האלף השביעי עוזרת לנו לשער שחוץ מתקופות הגאולה השלמה יהיו גם תקופות נוספות עד סוף השבת של האלף השביעי.

גנומן קפ"ד: תקופת הגאולה השלמה מסתיימת, כאמור, כ-500 שנים לאחר תחילת הדור הרביעי, ואחריה תגיע השבת (לא ברור אם מדובר אחרי הדור הרביעי או אחרי 500 השנים, ויוסבר אחר כך) - שבת של אלף שנים, שבת של שלום בכל העולם, כי בזכות הגואל האחרון ייגמרו הבלי עולם וייכנסו סדרי עץ החיים לאכול מפירות הגן ביום השבת.

גנומן קפ"ה: אל תלקטו בשל כך פירות מהעצים בשבת, כי הם עדיין מחוברים לעצים עד שתיכנס השבת לתקופתה, ועד שיאמר לנו בעל העולם שעתה הוא מרשה לנו לאכול מפירות עץ החיים אשר בגן העדנים.

עניין האלף השביעי ועניין תחיית המתים

גנומן קפ"ו: ניתן היה גם לשער לפי הנבואות שאי אפשר שתסתיים תקופת הגאולה השלמה מבלי שתתקיים תחיית המתים, ועוד כאשר הסימן השלם השישי הוא סימן תחיית הגואל חיים, אשר הבהיר כי נפתחה הגאולה השלמה מכוח תחייתו ומינויו לשופט המשוח במלכות השמים החדשה היורדת לארץ בדור הרביעי.

גנומן קפ"ז: ואכן, עובדה היא שגילוי הברית החדשה של ירמיה מתחיל בתחיית הגואל, דהיינו: שאין חלק מכל הגאולה השלמה שלא נכלל בסימן תחיית המתים, המתחיל עם תחיית הגואל עצמו אל מקום משרתו במלכות השמים.

גנומן קפ"ח: הסימן השישי מקביל ליום השישי, המקדים ליום השבת, והוא סימן האדם המתוקן לאחר 6000 שנים, הוא האדם המוכן להיכנס לשבת הגדולה של האלף השביעי. ואין בשורה טובה מזו לעולם.

גנומן קפ"ט: כי בזכות הגואל האחרון חיים האנושות בכללותה הולכת לקראת שבתה, וגאולתה השלמה (או למעשה התחלתה) קודמת לשבתה, מפני שכאשר נכנסים לשבת, צריך כבר לשרור שלום בבית.

גנומן ק"צ: אמר הגואל חיים בסימן בית התפילה כי בעוד כ-400 שנים, בין 400 ל-500 שנים, שוב לא יניחו תפילין בבתי כנסת מסורתיים. ומוסבר אצלנו גודל מעלת היהודים בזמן ההוא וקדושתם, עד שלא יזדקקו עוד לאות התפילין, כי כבר לא יוסיפו התפילין דבר על עצם קדושתם.

גנומן קצ"א: מכך מוכח שהאלף השביעי אינו מתחיל אלא עד שכבר עברו תקופות של הגאולה השלמה עצמה, ורק בסופה ובהשלמת מטרותיה וכוונותיה נכנסים בני ישראל מצידם, וגם העולם בכללותו, לשבת הגדולה בת אלף השנים.

גנומן קצ"ב: ומובן העניין גם מהקבלת הסימן השלם השישי ליום השישי, מפני שבגמר היום השישי כבר נכנסת אות השבת ולא מניחים תפילין. כידוע, יש שתי אותות על בני ישראל: אות ברית המילה הנרשמת על הגוף ואות השבת. בימות החול מניחים תפילין שרואים בהם אות, בעוד בשבת לא מניחים כי לא חסרה אות.

גנומן קצ"ג: כלומר תקופות הגאולה השלמה עצמן הן הכנות להגעה אל השמים החדשים והארץ החדשה של שבת בראשית, בסדרי המערכות של 7000 שנים.

גנומן קצ"ד: אך כל מה שאנו מייחסים לגאולה השלמה נאמר על תקופות השלום אחרי הדור הרביעי הארוך, הנעתק והכפול הזה. לאחר הדור הרביעי יגיע השלום העולמי של הגאולה השלמה, אבל לא הוא השלום של השבת, שיבוא אחרי סיום תקופות הגאולה השלמה, לאחר 400-500 שנים מתחילת הדור הרביעי!

גנומן קצ"ה: לפי חשבון הלוח המסורתי לישראל נגיע לשבת, דהיינו לאלף השביעי, בעוד כמאתיים וארבעים שנה משנת תשנ"ג. ידוע שצריך להוסיף מקדושת השבת לימות החול כדי להקדים את קבלתה, ולא נדע מה מספר שנות ההקדמה, אך אין זה מתפקידנו, כי מספיק לראות בכך שצריכות לעבור מאות שנים של הגאולה השלמה, המקדימות לאות השבת.

גנומן קצ"ו: דברי הגואל חיים באים להודיע שבעוד 400-500 שנים תסתיים תקופת הגאולה השלמה, וישלוט השלום בעולם. אז כבר יעמוד בית המקדש זמן רב, האנושות תהיה מתוקנת מאוד ביחס לעברה, ובני ישראל ימשיכו לטפס בדרגות הקדושה וביראת השמים ואהבת ה', כמו גם בדרגות החכמה, ההבנה וידיעת התורה. אז תהיה זו התחלת השבת של האלף השביעי.

גנומן קצ"ז: הלוח העברי הוא הלוח שקבעו החכמים למען החגים והמועדים והשבתות והשמיטות וכו', ובא לאחד את בני ישראל.

גנומן קצ"ח: אבל אי אפשר להשתמש בו ולדעת מתי התחיל הדור הרביעי, או מה אורכו של דור זה, או מתי מתחילה הגאולה השלמה בעולם, או מה יהיה אורכן של תקופות הגאולה השלמה, או מתי תתחיל השבת של האלף השביעי, או מתי תתרחש תחיית המתים, כי כל אלה הם חלק מהנבואות הבאות מתחילת הדור הרביעי בזכות תחייתו של הגואל האחרון, חיים.

גנומן קצ"ט: בנוסף, אין כוח בידינו לומר שעד הזמן ההוא, בין 400 ל-500 שנים כבר תתקיים תחיית המתים במובנה הממשי, דהיינו: שיקומו כל המתים הזכאים לכך, הגם שישנם נימוקים חזקים לחשוב כך. לדוגמא: הסימן השישי הוא סימן תחיית המתים והוא היום השישי לפני השבת, ומזה היינו רוצים לשער שתחיית המתים כפשוטה תתקיים באותה התקופה שבה נכנסה הגאולה השלמה.

גנומן ר': וגם אם נתייחס לחשבוננו שהשבת של האלף השביעי לא מתחילה עד עוד כ400-500 שנים, היינו רוצים לומר שתחיית המתים תתקיים אז, מפני שההיגיון אומר שבהשלמת המטרות המרובות של הגאולה השלמה אמורה גם תחיית המתים להתרחש.

גנומן ר"א: ונחזק טענה זו בכך שבבוא תקופת השבת בת אלף השנים, בני ישראל כבר יגיעו לדרגה גבוהה בקדושתם, והמעבר בין תקופות הגאולה השלמה לתקופות השבת תסומן במאורע גדול ונורא וקדוש המכניס את העולם אל שבתו. ומה יכול להתאים יותר להגדרה מאשר תחיית המתים כפשוטה?

גנומן ר"ב: זוהי השערה חזקה, מפני שאם לא יתקיים סימן קוסמי נפלא, איך ידע העולם שנכנס לשבתו? ובנוסף, אם מדובר בשבת בת אלף שנים, וכל בני העולם הנמצאים אז ייהנו מסדרים נפלאים ומתענוגי סדר יום השביעי, יש לשער שהעיקר נמצא בקבלת אותה השבת ובכניסה אליה, ולא בהמשכה של השבת.

גנומן ר"ג: דוגמא לכך היא היהודי שמתכונן לשבת, מתרחץ, מתלבש יפה ומתפלל בשמחה כדי לקבל את השבת, והוא העיקר הגדול של השבת, כשלאחר מכן קדושת השבת מגדילה טעם על כל תענוג ומגלה הבנה על כל מעשה. בדומה לכך ניתן לומר שכל דורות הגאולה השלמה הן ההכנות בכדי לקבל את השבת של אלף השנים, ושתחיית המתים וקיומה היא תחיית התחלת הסדר החדש של כל היום השביעי.

גנומן ר"ד: ואמנם אנו כאן כעשר שנים בתוך הדור הרביעי, ובהתחלתו קיבלנו את סימן תחיית הגואל חיים, אשר הוא סימן תחיית המתים בצורתו החתומה בברית החדשה של הגאולה השלמה.

גנומן ר"ה: אך צורתו של אותו הסימן מגלה ומכסה כאחד. תחיית הצדיק השלם מן המתים היא השורש בעץ החיים המחדש, מחייה ומבהיר באופן מתמיד, אך מי יכול לעמוד על עומקו של דבר ולדעת כמה הן העליות והשינויים והפלאים ממעשי ה' ברוך הוא, ישתבח שמו לעד, בכדי להבין מתי תגיע תקופת תחיית המתים הזוכים כפשוטה.

גנומן ר"ו: לא נוכל לעשות יותר מאשר לומר שכשיגיע הזמן המתאים יקומו המתים המוכנים בזכות לזה, ונודה שכעת אין לנו שום השגה או ידיעה ברורה איך יהיה הדבר הזה. כרוב נבואות נביאי ישראל על הגאולה השלמה ועל תקופות השלום, גם נבואה זו תובן למפרע אחרי שתתקיים.

גנומן ר"ז: ואין תועלת לפלפל מדי על דבר שאין אנו יודעים איך יתקיים, כי קימת המתים מקברותיהם תתרחש כבר בעולם חדש, שאין אנו יודעים מה טיבו.

גנומן ר"ח: לסיכום: כבר בדור הרביעי יתרחשו מאורעות היסטוריים וניסים גדולים מאשר ביציאת מצרים, ואחריו ישרור שלום בעולם, ותעלה האנושות מדרגה לדרגה, כאשר גם עם ישראל ילך ויתקדש מיום ליום. רק אחרי כ-400-500 שנים תתקיים האות הזו לפיה ראשי בית ישראל ידעו ויחליטו שכבר עבר זמן התפילין כי התחילה השבת של האלף השביעי[3], אך קשה לומר אם כבר אז יקומו הצדיקים וכל הזוכים מן המתים (שאם כן לא היה אומר הצדיק חיים שאז לא יניחו תפילין בבית הכנסת, אלא שאז תתחיל תקופת תחיית המתים מקברותיהם. ואמנם שני הדברים רחוקים מאד, ולכן יש לומר שאחרי 400-500 שנים, תתחיל תקופה קדושה חדשה, אבל עוד רחוקה היא מתחיית המתים כפשוטה).

גנומן ר"ט: מכל מקום איך שיהיה, הדורות של הגאולה השלמה עד השבת הן הדורות ש"לפני" השבת, וחשוב לדעת זאת כי מי שטרח בערב שבת, הוא שיאכל בשבת.

גנומן ר"י: כלומר לא רק כל משך הדור הרביעי הוא זמן כשר לתשובה ולשינויים פנימיים כדי להעלות את הנפש בדילוג ממש, אלא גם דורות הגאולה השלמה ממש.

גנומן רי"א: לעומת זאת, לדעתי, לאחר תחיית המתים כפשוטה כבר לא תהיה הבחירה בין טוב לרע או בין העלאת הנפש וירידתה אלא בין טעמים: האם ליהנות מטעם זה או מטעם זה, והוא סדר חדש ממש, שעדיין לא ידוע לנו כיצד יתרחש.

גנומן רי"ב: כי בהגיע תחיית המתים כפשוטו, כבר יש, נגיד עד החצי, קבלת שכר כמידת עולם הנשמות, כי כבר יחיה כל צדיק באמונתו על פי דרכו, והבחירה תהיה מתוך הטוב שהאדם כבר נמצא בו.

ובכן למי השבת?

גנומן רי"ג: ובזה נחזור לשאלה: למי היא השבת בסוף? הלא כל העולם ירצה לקבלה ולזכות בה, ומה מעלתו של עם ישראל אם ישמור את שבתו בטח בדד בינו לה' כאות, ולא ייכנס בו זר?

גנומן רי"ד: עם ישראל יישאר בטוח, ולא יישכחו גם דברי משה: "מִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהֹוָה נְבִיאִים" (במדבר, י"א, 29). יום שבת לאומות יהיה יום שלום ולא יום הפסקת מלאכה, כי אין השלום ירושת ישראל בלבד, אלא הוא שמו של הקדוש ברוך הוא, ובעיתו יתגלה בכל העולם. עם ישראל, לעומת האומות, יעשה חיל בכל הפסקותיו מכל מלאכה.

גנומן רט"ו: ואמנם בוא יבואו מן הצאן הנאבד מכל פינות העולם לדבוק שוב בעם ה' ולשמור את השבת ואת יתר המצוות. הם יהיו רבים, כי התרבו עשרת השבטים בין אומות הנצרות ונשמרו, עד שיכירו בבשורות הגואל האחרון חיים ויחזרו לגבולם.

גנומן רט"ז: לפיכך גם בדורות הבאים של הדור הרביעי וגם בדורות הגאולה השלמה שאחריו, האומות ישאפו להתקרב לישראל (ומוסבר אצלנו שכל הדור הרביעי מעורר משפטים קשים על אומות העולם, ולכן השואה, בעוונות הרבים, קרתה לפני כן, בכדי שיהיה עם ישראל בכללותו פטור מן הדינים הקשים בהגיע הדור הרביעי ויום ה' הגדול והנורא).

גנומן רי"ז: יש לשער שיהיו גם אנשים רבים בעולם שיקבלו על עצמם את השבת בתקופות הגאולה, חוץ מן השבים בין מבני יהודה ובין מן הצאן הנאבד של בית ישראל בדור הרביעי הארוך, המהיר והנעתק מכל יתר הדורות.

גנומן רי"ח: ורמז הוא לכך במילה שבת: "שב-ת", דהיינו: ה"תו" (400 בגימטרייה) מרמזת על תקופת הגאולה השלמה, אשר נודע מן הברית בין הבתרים כי היא תקופה בת כ-400 שנים. לכן כל תקופת הגאולה השלמה היא זמן לתשובה, והתשובה היא שבת, כי כל הבריאה תרצה לשוב אל המקור.

גנומן רי"ט: חשוב לציין כי נכון הוא גם שמתחילת תקופות הגאולה השלמה התחילה השבת, כי באמת השלום בעולם מתחיל מאז, ולא רק אחרי 400 שנים מהתחלת הדור הרביעי, כאמור.

רמז בשתי שבתות כהלכה

גנומן ר"כ: וכדי ליישב את הסתירה בזה, נדרוש את מדרש חז"ל שאמר שאם בני ישראל היו שומרים שתי שבתות כהלכה, היו כבר זוכים לכל היעודים המובטחים בעתיד לבוא של ימות המשיח והגאולה השלמה ("אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין": בבלי, שבת, קי"ח, ב'). ומדוע שתי שבתות ולא שבת אחת או שלוש או ארבע?

גנומן רכ"א: החכמים, כדרכם בצניעות החכמה, באו לרמוז שיש שתי שבתות שנדרשות להתקיים עד שעם ישראל מגיע אל תכליתו הנשגבה, ולפי שיעורינו השבת הראשונה היא השבת של שב-ת, שהיא בת 400 שנים, בעוד השבת השנייה היא השבת של האלף השביעי, היא השבת בת אלף השנים, שהיא מסדר אחר לגמרי ביחס לשבת הראשונה.

גנומן רכ"ב: גם אם לא נוכל לקבוע, כאמור, מתי תתרחש תחיית המתים כפשוטה, עניין זה לא מפריע, מאחר שכבר מתחילת הדור הרביעי, עם הגעתו של הגואל האחרון, הגיע הסימן הגדול והשלם של תחיית המתים.

גנומן רכ"ג: ולא רק תחייתו התחילה, כי אחריו ובזכותו העצומה והאהובה לפני ה', גם אחרים, שהיו קשורים באופן מסוים לברית החדשה השלמה, קמו לאחר מיתתם בעולם החדש במלכות השמים, והודיעו לנו דרך חלומות כי הם מתו, אבל הם אינם מתים, כי קמו לתחייה במלכות השמים בזכות הגואל האחרון, חיים.

סימן ביטול מלאך המוות ובמקומו מלאכים חדשים למאמינים בתחיית הגואל חיים

גנומן רכ"ד: וחוץ מן הסימנים הנפלאים הללו שהגיעו מן המתים, היה לנו סימן גדול מאוד ובמסגרתו ניתנה לנו רשות להשׁביע את מלאך המוות, דהיינו: אין לו רשות לקחת את הנשמות של מי שנשבע ומקיים את הברית החדשה השלמה. במקום זה באים מלאכים טובים בזכות הברית הזו, והם אלו שלוקחים את הנשמה מן הגוף.

גנומן רכ"ה: לכן שני הסימנים האלה: סימן העדות מן המתים וסימן השבעת המלאך (שהוא סימן עצום שירד מן השמים בחלומו של יוסף מניגרסו, עם צווי מהגואל לקיים את הסימן בארץ לפי הסימן שניתן בחלום) הם סימנים מובהקים לקיום סימן תחיית המתים לפי הסדרים שיודע אותם הגואל חיים.

גנומן רכ"ו: הרי מוכח שכבר התחיל סימן תחיית המתים, והוא מקיים את סברתם של כמה מחכמי ישראל, שתחיית המתים באה דווקא בהתחלת הגאולה השלמה. הסימן השלם אכן מתקיים בגואל, וחוץ מאשר ביחס לגואל בעצמו, הגיעו סימנים נפלאים מכוח הסימן לתת נחת-רוח לרוח שפלים בעולם השני, ולפתוח את הדרכים בעולם הזה למוות על פי סימן תחיית המתים.

גנומן רכ"ז: אם נחזור לעניין השבת, הרי שכפי שציינו, התחלת הגאולה השלמה אחרי 65 שנות הדור הרביעי, היא גם כניסת השבת לעולם, מפני שמתחילה אז התקופה בה העולם יהיה שרוי בשלום. זו תהיה השבת הראשונה במסגרתה עדיין קיימת יכולת התשובה, והיא תמשיך כ-400 שנים. עם ישראל עוד יניח בתקופה זו תפילין.

גנומן רכ"ח: אחרי גמר השבת הראשונה, תיכנס השבת השנייה, שהיא השבת הגדולה של אלף השנים. ולא נדע מתי יקומו המתים לתחייה מקברותיהם, מפני שלא נדע מתי דרגת אותה התחייה מגיעה למועדה בשבת: האם בתחילתה של השבת, בשחרית, במוסף או במנחה בת אלף השנים.

גנומן רכ"ט: כשתתחיל השבת השנייה, עם ישראל כבר לא יניח תפילין בשל דרגת קדושתו.

גנומן ר"ל: ואין כאן סתירה, מפני שהשבת של אלף השנים היא דבר נעלה מאוד, בעוד שבת השלום של הגאולה השלמה היא נעלה מצד עצמה, בשל השינוי שהתרחש ביחס לעבר, גם בנוגע לעם ישראל וגם בנוגע לאומות העולם.

גנומן רל"א: ולשם בירור אמיתו של דבר, לא הגיע בסימנים מידע על אותה השבת של אלף השנים, כי הסימנים הללו הם של הדור הרביעי ושל תקופות הגאולה השלמה, וצירוף עניין השבת של שלום והשבת של אלף השנים מבוסס על דרוש החכמים על בראשית: "שית אלפי שני הוי עלמא" (בבלי, סנהדרין, צ"ז, א'). משפט זה מציין את תקופת 6000 השנים עד לבוא השבת של האלף השביעי, אבל השבת ההיא גנוזה מאוד, ואין ענייניה מתגלים אלא בזמנם.

גנומן רל"ב: עם זאת, אי אפשר להכחיש שיש רמז מובהק בדברי הגואל חיים על הזמן ההוא שלא יצטרכו בני ישראל לאות התפילין, כי יש בכך ודאי רמז להתחלת השבת הגדולה. ובא העניין רק ברמז, מפני שהוא דבר סתום ונסתר, וסדריו מופלאים.

גנומן רל"ג: ומדוע השבת של אלף השנים נסתרת, עד שאינה מראה את פניה הנפלאות עד לסוף תקופות הגאולה השלמה? הסיבה היא שאם הייתה מראה היא תענוגותיה לפני כן, אז היו רוצים האנשים לעשות את כל הימים שבת, ולא היו מכבדים את השבת כיום נבדל בשבוע.

גנומן רל"ד: לפיכך נדרשת השבת הראשונה בת 400 השנים, בכדי שיתרגלו לגילוי השבת מתוך שמירתה, ושוב לא יוכלו לטעות כשבאה השבת השנייה הגדולה. עניין זה לא יובן בקלות, כי אם אחרי התבוננות עמוקה בכל דברינו.

כח ההפסקה והתבטלות הטרחה

גנומן רל"ה: גדול כוח ההפסקה, כי דרכו הודיע ה' אל בני האדם שמאחר והאדם לעמל נולד, סופו שיקבל שכר על טרחתו, עד שגם מן השמים אומרים לו: הפסק ובוא, כי בא זמן קבלת שכר על פעולותיך!

גנומן רל"ו: השבת היא התחלת הקדושה ושלמות הקדושה, ועל שם השתיים היא נקראת שבת קודש. שבת היא היום הקדוש מכל הימים, מפני שהיא מובדלת מיתר הימים בכוח ההפסקה. אותו העניין שקיים בהיבדלות ביחס לקדושה קיים גם בכוח ההפסקה ביחס לקדושה.

גנומן רל"ז: ואולם כוח ההיבדלות שייך לקדושה בכל הימים, בעוד ביום השבת עיקר הקדושה מגיע מכוח ההפסקה. ומזה יובן, כאמור, מאמצם העצום של רבותינו, זיכרונם לברכה, להגדיר את הפעולות האסורות בכל מלאכה, כי על כל פעולה שדנים בה, נראה כוח ההפסקה. בכך הגדילו חז"ל את קדושת השבת.

יש להקל בכמה איסורי חז''ל של השבת

גנומן רל"ח: והגדילו לעשות ולא פסקו מלפסוק איסורי שבת, עד שרוב העם לא מצא, כאמור, מנוח לכף רגלו בתוך תחום השבת. וממי תדרוש את כל הלאוין, אם אין עם לקיימם ולקדשם? רוב העם לא עמד בשבת של חז"ל, כי קשה משנתם בהרים רבים וגדולים התלויים בשערה. ובזה מוכרחים אנו, כבית הדין החדש של הגאולה השלמה, לחדש את משנת השבת ולהקל בתנאיה ובאיסוריה עד כמה שאפשר.

גנומן רל"ט: וגם עוד כוונה הייתה לחז"ל והיא להגדיל את קושי השבת ואת סיבוכיה על מנת להרחיק את הגויים ממנה, כי בראות הגויים את כל הקושי בקיום מצוות השבת, לא ישתדלו להיכנס אל דבריה ולהשיג את תענוגותיה. בזה הם הצליחו במלוא המובן, אבל בעוונות הרבים, גם רבים מבני ישראל נלוו אל האומות.

גנומן ר"מ: אנו נמצאים כעת בתחילת השבת החדשה וגם חדשים לבקרים נדרשנו לעשות את העבודה הזו, עבודה שיהודים רבים במשך הדורות הבינו שיש צורך בה, אבל מבלי רשות מלמעלה אי אפשר היה בשום אופן להיכנס לעבודת חז"ל.

גנומן רמ"א: ואמנם כשהרשות הזו בידינו, בזכות הגואל חיים, לחדש דינים חדשים מתחת לרשות בית הדין של מרדכי הצדיק, הוא בית הדין של הגאולה השלמה. נעשה בעזרת ה' שבת חדשה.

גנומן רמ"ב: שבת קודש, שבת תענוג, שבת שלום ומנוחה, בשבת תזכרו את ה', בשבת תשמרו מעשות כל מלאכה, בשבת מאכלים טעימים וכל משביע רצון.

גנומן רמ"ג: בשבת אסור למכור או לקנות או להתעסק בכספים של רווח או של שכר.

גנומן רמ"ד: לפיכך לא נוסיף להרבות באיסורים אלא נוסיף בשירים ובתשבחות לאל שדי, שאמר לעולמו די, וגבול שם לכל נברא.

גנומן רמ"ה: אסור לצאת מן הגבול בשבת. זה מדאורייתא. ולכן הגר במקום עיר או כפר לא ייצא בשבת מגבול אותו העיר או אותו המקום שיש לו שם.

גנומן רמ"ו: אסור להדליק אש בשבת. זה מדאורייתא. אסור לבשל כל דבר.

גנומן רמ"ז: אסור לעשן סיגריות בשבת (ראו בדיבר הרביעי של 30 הצעדים את ההסבר המיוחד עבור מי שעישונו הוא כמחלה אם יימנע מעישון)

גנומן רמ"ח: העיקר בכל דברי השבת הוא הכוונה, וכאשר המונע את עצמו מלעשן בשבת סובל בעצביו יקבל על זה שכר גדול של שבת אפילו שזה מפריע לתענוגו (ומכל מקום אם אינו יכול לסבול זאת ישתמש בהסדר המוזכר לעיל, ואמנם זהו היתר רק במשך הדור הרביעי הזה).

גנומן רמ"ט: אסור לכתוב בשבת, מפני שהכתיבה היא בריאה חדשה ואסור לברוא בשבת.

גנומן ר"נ: אסור לנסוע במכונית בשבת, מפני שהנהג מוכרח לעשות דברים שלא ייעשו בשבת (הפעלת מנוע, אורות וכו').

גנומן רנ"א: אבל הגר מחוץ לארץ ישראל, שקשה לו ללכת לבית הכנסת ללא רכב, ייסע ויתפלל וה' ברוך הוא יסלח לו, מפני שהחיים המודרניים והריחוק בין מקומות גרמו לכך, ולא הוא אשם בזה. עדיף לשהות בבית הכנסת מלהיות בבית.

גנומן רנ"ב: לעומת זאת בארץ ישראל יש בתי כנסת רבים, ומכל מקום קדושת הארץ קודמת להיתר הזה.

גנומן רנ"ג: אנו, בשם בית הדין של מרדכי הצדיק, קובעים שבשבת החדש לא גוזרים דין מוקצה. והוא הדין ליום טוב (שלפי חז''ל חמור דין מוקצה ביום טוב יותר מבשבת) שאין מוקצה, מפני שאין הציבור עומד בו.

גנומן רנ"ד: כל ההבאות וההוצאות הנוגעות לרשות הרבים נהוגות רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ. במקומו גזרנו שלא לנשוא דברים כבדים בשבת.

גנומן רנ"ה: המונע את עצמו משימוש בחשמל בבית, תבוא עליו ברכה. הרגיל להשתמש בחשמל, כהדלקת אור או כצפייה בטלוויזיה, ימשיך כמנהגו, ואך יבצע את הפעולה בשינוי מסוים. לדוגמא: אם הוא לוחץ על מתג האור באצבע מסוימת ביום יום, ילחץ הוא בשבת על המתג באצבע אחרת.

גנומן רנ"ו: מצווה להתרחץ לפני השבת, כי אין השבת עצמה זמן רחיצה, מאחר שצריכים לקבלה מתוך ניקיון הגוף.

גנומן רנ"ז: אך מי שרגיל לעשות מקלחת או אמבטיה בכל יום, וקשה לו מאוד אם לא יעשה כך גם ביום השבת, ותענוגו יפחת אם לא יתרחץ, יעשה זאת כמו בכל יום אך בשינוי כלשהו, ויצרף את מעשהו לתענוג השבת.

גנומן רנ"ח: יש ללבוש בגדים נקיים ומיוחדים לשבת אם ניתן, וכל מה שהאדם עושה יגיד כי הוא עושה אותו לכבוד השבת.

גנומן רנ"ט: בחו"ל מותר להביא ולהוציא ולהוביל, אבל רק מה שהוא נוגע לשבת או נוגע לצרכי האדם, כמטפחת או סידור וטלית וכו'.

גנומן ר"ס: אבל לא ייקח האדם שום דבר כבד בשבת, ולא יעשה שום דבר מעייף, כי ההתעייפות אינה מכבדת את השבת.

גנומן רס"א: מותר לפצח אגוזים בשבת או להסיר קליפה מפירות, ואין אנו גוזרים על בירור בכל מה שנוגע לשולחן, מפני שאין הציבור עומד בדברים הללו.

גנומן רס"ב: מותר שלא לענות לטלפון בשבת, אך מי שמרגיש כי יש לו צורך לענות כשהטלפון מצלצל מותר לו לענות. ומותר להשתמש בסלולר.

גנומן רס"ג: מותר גם לפתוח טלוויזיה (מוטב בשינוי) או רדיו או מערכת סטריאו ולשמוע מה שרוצים, אבל אסור להקליט או לצלם או כל מה שהוא בריאה חדשה, כי גם בניין מילים חדש נקלט כבריאה חדשה .

גנומן רס"ד: אסור להשתמש במחשב בכדי לכתוב דברים או לתקן כתבים, כי זו כתיבה, אבל מותר לקרוא ממנו דברים.

גנומן רס"ה: אסור לשחוט בשבת, אסור לגזוז שיערות ואסור לחתוך במספריים נייר, ציפורניים וכו'. אם יש צורך ליישר ציפורן במקצת, ניתן לעשות זאת אפילו במספריים או בכלי חיתוך המיוחד לזה.

גנומן רס"ו: אסור להשתמש בכסף לקנות כל דבר, אבל מותר לנגוע בכספים או בכל דבר ולא גוזרים מוקצה.

גנומן רס"ז: בדיחה תימנית מספרת כי אם אדם הולך בדרך עם חמורו ונופל חמורו לבור בשבת, יגיד שלוש פעמים: "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, עלה חמור", ותיכף ומיד יעלה.

גנומן רס"ח: לעומת זאת אם הוא חלש באמונתו ולא עלה החמור, יירד האדם לבור, יוציא את חמורו ויבקש רחמים על חטאו ומחילה מחמורו, כי הוא זה (האדם) אשר גרם לנפילתו.

גנומן רס"ט: מצוות סגולה תימנית ללבוש בגדים לבנים בשבת, מפני שהדבר מגדיל את השראת השכינה בשבת. בגדים לבנים הם סימן לניקיון ולטהרה, ואהוב הלבן באור השבת.

גנומן ע"ר: סיפר הגואל חיים פעמים רבות כיצד התימנים בעיר הבירה צנעא היו מתרחצים בערב שבת אחרי 12 בצהריים, והיו כולם לובשים בגדים לבנים מיוחדים לכבוד השבת, ולאט לאט הולכים לבית הכנסת להתפלל מנחה, וחוזרים הביתה. כולם בהליכתם ובתפילתם היו מרגישים ורואים את ירידת שכינת השבת עליהם.

גנומן רע"א: מותר להשתמש במעלית של הבית בשבת, ואפילו אם האדם מפעיל אותה, וזאת משום בעיות לב בדור הזה, כי עלייה רגלית במדרגות קשה היא ללב.

גנומן ער"ב: בליל שבת מקדשים על היין, לפי הנוסח החדש של המנהג החדש של בית הגאולה. וכל מה שנוגע לנוסחים ולמנהגים ולתפילות, מקומם בספר המנהג החדש, בעזרת ה'.

גנומן רע"ג: אסור להתעצב בשבת ולשבת בפנים עצובות, מפני שבכך אין עונג מן השבת. פנים עצובות דוחקות רגלי שכינה, בר מינן.

גנומן עד"ר: וכמו שאסור להתעצב בשבת, אסור גם להתרגז בשבת, כי עוון גרוע הוא כלפי השכינה. אלה הם עוונות גם בכל ימי השבוע, ובשבת עוונם גדול פי שבעה.

גנומן ער"ה: אסור לרוץ בשבת, כי הרץ לא מרגיש את השבת, זאת מאחר והשבת היא המים השקטים המתהלכים בנחת אט-אט.

גנומן רע"ו: אם האישה נקייה, מצווה על בעלה לקיים איתה יחסים בליל שבת, כי ישנן סגולות רבות בעניין זה.

גנומן רע"ז: אסור להרים את הקול בצעקות בשבת, כי זה נגד רוח השבת ומנוגד לקדושתה.

גנומן רע"ח: אסור לדבר בשבת על כספים, על עסקים ועל עבודה, ואין לחשוב על דברים כאלה כלל, כי השבת עיקר קיומה הוא במחשבה ובכוונות לכבוד השבת, ודברי חול על כספים ועסקים אינם כאלו, אלא משווים את השבת, חלילה, לימות החול.

גנומן רע"ט: כל שכן שאסור לדבר דברי חול על כספים ועסקים בתוך בית הכנסת, כי זה כבר מפריע לא רק לשבת של אותו אדם, אלא גם לשבת של אחרים ופוגע בקדושת בית הכנסת או בית הגאולה.

גנומן פ"ר: צריך כל אחד לדעת מה תענוגו ולהשתדל לקיימו בשבת, כי אין כל נפש שווה בדבר הזה.

גנומן רפ"א: מצווה לשים או להריח בשמים בעלי ניחוח בשבת. מברכים על הבשמים: "ברוך ה' אלוהינו בורא ריחות טובים".

גנומן רפ"ב: מצווה גדולה לשיר שירי שבת ולכוון בשמחה לנותן השבת. יש לברך: "ברוך ה' אלוהינו השומע שירי שבת באהבה", אבל אין לברך אלא אם כן יש שירים קבועים וידועים. אם מדובר על ציבור אנשים, יברך אחד והשאר יענו אמן.

גנומן רפ"ג: מצווה בשבת לקרוא דברי תורה וללמוד את פרשת השבוע או כל דבר תורה אחר, וזה כולל גם את כתבי ספר משנת חיים. יש לברך על הלימוד או הקריאה בחומש: "ברוך ה' אלוהינו אשר צווה את בני ישראל לקרוא וללמוד בתורה הקדושה".

גנומן רפ"ד: בנוגע לשאר ספרי הנביאים והכתובים או לשאר דברי לימוד התורה או לכתבי ספר משנת חיים יש לברך: "ברוך ה' אלוהינו האוהב את לומדי דבר ה'", וניתן לברך ברכה זו גם בימי חול. עם זאת, אין לברך בחול או בשבת, אלא אם כן קובע האדם זמן ומקום לקריאתו.

גנומן פר"ה: מותר לקרוא גם בדברים אחרים או בלימודים אחרים בשבת אם תענוגו של האדם בזה, ולא מספיק לו הזמן מחוץ לשבת. זה נכון בעיקר למי שלא רגיל לקרוא בדברי קודש. עם זאת, יש להיזהר שלא לקרוא טקסטים פחותי ערך לגמרי שמנוגדים לרוח השבת.

גנומן פר"ו: המורה חיים לימד שמצווה גדולה היא שהגבר יקנה דברים לשבת ויוביל אותם הביתה בידיו, אפילו אם אשתו עושה קניות. גם אם האדם חכם או צדיק - המצווה היא שיוביל את הדברים בידיו. כך היה עושה הצדיק הנסתר, המורה חיים, בכל ערב שבת במילאנו.

גנומן רפ"ז: מצווה לאכול בכל השבת, ובכל זמן קצר רצוי לאכול משהו: פירות, פיצוחים ודברים טובים אחרים, כי כל מה שאוכלים בשבת לכבוד השבת הוא, והאדם שאוכל עושה מצווה. לכל הפחות יש לאכול שלוש סעודות בשבת.

גנומן פר"ח: ימצא כל איש ותמצא כל אישה שומרי שבת, שתמיד בכל השבת יש להם תיאבון לאכול. זאת מפני שבשבת יש נשמה יתירה, שבאה רק בה וחפצה היא ליהנות מתענוגות השבת. עיקר התענוג הוא באכילה, בשתייה, בריחות טובים, בשירים המעוררים את הרוח, בתשמיש, אם האישה מותרת, ובשינה מתוקה.

גנומן רפ"ט: מצוות אכילת הדגים בשבת היא מפני שהדג חי במים, ושומר השבת הוא בדג במים העליונים של שבת. כמו שהדג לא יכול לחיות מחוץ למימיו, כך שומר השבת מפריע לחיוּת ולרוח מימי השבת, אם הוא עושה דברים שלא קשורים לשבת.

גנומן רפ"י: כמו כן, דג בגימטרייה הוא 7, כי עיקר טעם הדג שיוגש ביום השביעי, ועיקר אכילת הלוויתן תהיה באלף השביעי.

עניין אכילת הדג הגדול לוויתן בשבת של אלף שנים

גנומן ר"צ: אמנם יש אכילה ויש אכילה, ולאכילת הלוויתן יזכו הצדיקים באלף השביעי.

גנומן רצ"א: וגם שור הבר יוסיף את טעמיו, כי שור פרוע הוא (מדבר בקושי) בנימוקי הריבועים (בטעמים הנותנים מסקנות מוחלטות הסוגרות פינה רביעית של הדין). לכן גם הוא בא בהקשר לחוק החדש, ומשביע מבשרו רעבי דת ודין, וקשה הוא מאוד עם גברים המדברים כנשים.

גנומן רצ"ב: יש שור הבר הבא מן הג'ונגל ויש שור הבר העילי המגיע מן הגלקסיה הרחוקה שלו כאשר יש צורך בכך. (דהיינו ''בר'' שפירושו ''חוץ'' בגלל שהוא מגלקסיה מחוץ לשביל החלב).

גנומן רצ"ג: אך נעזוב אותו לרגע וננוח בשבת. נבין קצת בדגים ואחר כך נזכה לבשר, כי לא כל אחד יעכל את הדברים מיד. הדג הגדול הוא זה שירכך תחילה את הבטן, ואחר כך יוכל שור הבר להתעכל גם הוא ולהעלותנו בדרגה.

גנומן רצ"ד: הלוויתן, הדג הגדול השמימי, הוא שמשביע רצון בתקופות הגאולה השלמה.

שיר על הלוויתן

בפרט בכל חג השבועות הוא מאכילנו מחלבו,

ויש לו הרבה חלב, כי הלא כל שביל החלב נוהר בתוכו.

גנומן רצ"ה:

גם אשתו המתה הצפונה, שהומלחה לצדיקים לעתיד לבוא,

תתגלה בתורה שבעל פה, ויכניסוה בסתר לתוך כל מבוא.

השבת מתוקה עם קצת לוויתן, הנותן טעם בכל כוכביו,

ועל הלפתן הוא דגון נאמן, הורס דגון פלשתים וכל שקריו.

אל תחשבו שאברהם לא ידע, כי הוא הראשון לטעום מנימוקיו,

כי גם שם ועבר הצפינוהו במערה והודיעוהו על כפילות זנבותיו.

וירד ישראל לארץ מצרים, כשרק בני לוי לא נמכרו לעבדים.

זאת מאחר ונשאר להם הטעם מן העבר, ולא הסתבכו במסילות הכוכבים.

משה ואהרון גם הם מבני לוי, ולא תשכח מרים הנביאה

שירד פעם ניצוץ מהברקת הלוויתן, ואח ואחות נתקלקלו מהפליאה.

מניצוץ אחר רק נשתוו למשה, דבר שאין לו שום עמדה,

והעיקר שכחו שנבחר משה העניו על כל פני האדמה.

משה רבנו על הלוויתן שידע את טעמו האמיתי,

כי עלה לשמים, הסתכל על הדגים, ובחר בלווייתן היחידי.

גם פנחס בקנאתו, כשמשה לא הודיעו,

מלווייתן השיג לו רומח, ודקר את חטא זמרי באמצעו.

ואליהו הנביא, זכרו לברכה, המתעייף בכל יום להיות בכל ברית בעם ישראל,

הלא אמר כבר די, כבר כדאי להביא את לוויתן אל עם האל.

עתה רבותיי, שמעו לדבריי, ובן שבת הבינו על בוריו!

השליכו אם אפרוח, הכינו את המוח, ויתמלא מדג וכל טובו.

גנומן רצ''ו: שלום על ישראל, השבת מחכה לעונג ולשפלות הרוח: העונג על ה' ברוך שמו לעד, ושפלות הרוח על חסרונותינו כבר שנים.

נתעורר כולנו ולא נעזוב את ירושתנו היקרה,

היא השבת שנקבעה מבראשית וממשיכה עד סוף הבריאה!

[1] נתקבל בחלום של שמעון לופאנו (ראו: חלום 338).

[3] אבל שבת השלום מתחילה אחרי הדור הרביעי הזה, ויש בדורות הבאים דרגות רבות, דרגה אחרי דרגה בכל הזמנים הבאים, וכן יהיו ניסים ונפלאות הנובעים מסימן תחיית הצדיק חיים. הנה בדורות הגאולה השלמה ישנן השלמות על גבי השלמות גם עד 400-500 שנה כמוסבר, אז תהיה תקופה חדשה, ויש לשער שתקופת שבת של אלף שנים תתחיל. מכל מקום אנו איננו יכולים לחשוב על קביעות תחיית המתים מן הקברים כפשוטה, ודבר נסתר הוא אצל הקדוש ברוך הוא. ראו גנומן רי"ט.