לוחות המנהג החדש
לוח חנוכת החנוכות
גנומן 1: חלום 4:
(אוקטובר 1983, מילאנו): בחלומו ראה רמו לוי מנורה ענקית או חנוכייה, אשר מילאה את
החדר כולו. אור זוהר, שאדון רמו לא יכול היה להביט אליו ישירות, יצא מן
ה"נרות". האור האיר היטב מחוץ לבית, אל העולם שבחוץ. - -
חלום 154: (18 בדצמבר 1986,
מילאנו): פאולו חלם כי הוא היה ערום לגמרי וניסה להיכנס לבית כנסת. הוא חשש מעט מן
העובדה שלא חבש כיפה. פרץ הגיע והזמין אותו פנימה ללא בעיות. פאולו הערום נכנס
ברוגע והתיישב ליד רב שקרא מן התלמוד. הוא ראה אז חנוכייה עם 8 נרות, כששלושה מהם
היו דלוקים. פאולו שאל האם הוא יכול להדליק את הנר הרביעי. יהודי לא מוכר אמר לו:
"טוב, אך עלינו לעשות זאת יחד, חצי-חצי"[1]. -
גנומן 2: חלום 698:
(15 ביוני 1990, שבועות התש"ן, באר שבע), דבורה
חלמה שפרץ, פאולו והיא הלכו יחד עם אנשים רבים, שהגיעו מכל קצוות תבל כדי לראות את
בית המקדש השלישי. היה ערב, ובית המקדש השלישי נראה כמבנה מודרני מעגלי. היו לו
קירות גבוהים ועבים בצבע חול מדברי, וגג רחב תואם, שעליו שבעה מעגלים. קרוב
למעגלים היו אורות שהאירו כל מעגל, וגם את השמים. פרץ, פאולו ודבורה פגשו תלמיד
ישיבה הקשור למקדש, והוא דיבר על הרבנים שלימדו בבית הספר, והסביר כי כולם היו
לבושים באופן נורמלי וללא זקנים. הוא גם הדגיש את
העובדה שהתלמידים חונכו ראשית לכבד כל אדם – הן כלפי חוץ והן בינם לבין עצמם. אחד
מן הרבנים, צעיר מאוד ועם דרך ארץ מושלמת, דיבר גם הוא איתם. -
גנומן 3: חנוכת החנוכות
מייצגת את השלמת חנוכה ההיסטורית. לאותה חנוכה היסטורית, עם זאת, לא מתייחסים
במסורת בהקשר לסימנים השלמים של הגאולה השלמה. במסורת מודגש נס חנוכה ולא מעמדו של
בית המקדש באותה תקופה. בספר שושנת משנת חיים, לעומת זאת, אנחנו מדברים על כך
באופן נרחב. בספר המפליא, אנו מתייחסים לחנוכה ההיסטורית כ"התגשמות הבלתי
מושלמת של האור הגדול שבית המקדש השני היה אמור להוציא לעולם". המסורת יכלה
כמובן להתייחס לנס הגדול שקרה באותה עת הן ביחס למלחמת הניצחון הנעלה והניסית נגד
ההלניסטים והן ביחס לנס פח השמן שהספיק לחנוכה המחודשת של בית המקדש, שמן שהצית את
המנורה 8 ימים אף על פי שאמור היה להספיק רק ליום אחד.
גנומן 4: הסימן שהתקבל על
ידי מר רמו לוי, עליו השלום (הסימן השלם השלישי), מייצג את אור בית המקדש השלישי
והסופי, שייצא לא רק לעם ישראל אלא לכל אומות העולם. זהו אור הידע החדש המתקן את
תולדות העבר ומספק הבנה חדשה לדורות הבאים. זהו האור החדש של החכמה עבור הצדיק החי
באמונתו בהתאם לסימנים השלמים, שמגיעים בעצמם בסימן הפיוס ובסימן החוק החדש עבור
הצדיק החי באמונתו. מקום המגורים של אור חדש זה הוא בבית התפילה של הגאולה השלישית
השלמה.
גנומן 5: הסימן השלם
השלישי: סימן האור החדש של חנוכת החנוכות: בסימן השלם המקדים הופיעו המורה
חיים ופרץ. בסימן הכוכבים הופיעו ג'יורדנו, ג'ינו ופעמיים המורה חיים. בסימן מלכות השמים הופיעו המורה ורנאטו. בסימן האור החדש, מר רמו לוי, עליו השלום, ראה
חנוכייה גדולה. בסימן החמור ראתה נלדה לוי סצנה בה מופיע החמור, כאשר פרץ מביט
עליו. בסימן הדור הרביעי צפה דוד לוי במספר סצנות בישראל. בסימן השישי פגש ג'יורדנו את המורה ואת אשתו, מזל, עליה השלום, וג'ינו הופיע.
הסימנים השלמים "עוצבו" על ידי ה', על
מנת לאפשר לקבל את "השלמתם העולמית" דרך זכויות האנשים בעולם. לפיכך
כאשר תלמיד קיבל סימן, הוא "נחתם" בסימן בדרך כזו שנפשו הופכת לסימן
נבואי בעצמה ומשפיעה על קבוצות אנשים:
דרך סימן פרץ, הסימנים מתועדים בכתיבה, מוסברים וכו'.
דרך קבלתו של ג'ינו,
נוצרים רבים יכולים להיכנס אל הברית החדשה השלמה של הגאולה השלמה.
דרך קבלתו של רנאטו,
ההמונים יכולים לקבל זכויות ממשרתו של השופט המשוח במלכות השמים.
דרך קבלת רמו לוי, מי שנקשר לתפיסת האהבה
האוניברסאלית והרצון הטוב בין אנשים, יוכל להתקשר לאור החדש האוניברסאלי של הגאולה
השלמה, אור שיצא מחנוכת החנוכות של בית המקדש המנובא והאהוב על ידי כל העמים.
דרך קבלת נלדה לוי, נשים רבות הנאמנות לבעליהם
ולילדיהם והחיות באמונת לב עצומה לה' תוכלנה "לראות" את החמור וליטול
חלק מלחם הגאולה השלמה.
דרך קבלת דוד לוי, יהודים רבים המאמינים באלוהי
ישראל הקדוש אך הינם גם מרוחקים, מסיבות רבות, מדרכי ההלכה, יוכלו למלא את
שאיפותיהם ולהגשים את מחויבויותיהם, כפי שיהודים מצווים בתורה, במסגרת הרפורמה
הגדולה ביהדות, המשפיעה על החוק החדש ועל המנהג החדש עבור מזבח יהודה בבית הגאולה
השלמה.
דרך קבלת ג'יורדנו,
יהודים רבים הקשורים לבית הכנסת המסורתי בארצם, כיהודי איטליה המשתמשים במנהג
האיטלקי או כיהודי ארצות הברית שנולדו וגדלו כאמריקנים וקשורים לבתי הכנסת
המסורתיים (בין אם מדובר באורתודוכסים, בקונסרבטיבים או ברפורמים), יקומו לתחייה
אל השמחה הגדולה שנפלה על העולם עם תחיית המורה חיים. הסימן מושלם על ידי ג'ינו, המרחיב את זכות סימן תחיית המורה לאומות העולם.
בסימן הראשון, השני והשישי (סימן הכוכבים, סימן
מלכות השמים וסימן התחייה) הגואל האחרון הופיע. אלו הם שלושת הסימנים הגדולים של
הגילוי החדש של מלכות השמים והם כוללים את שלושת המפתחות הגדולים ואת שלוש החותמות
הגדולים של הגאולה השלמה - חותם הזמן, חותם המלכות וחותם התחייה.
הסימן השלישי והרביעי (סימן האור החדש וסימן החמור
אוכל לחם) הם סימני הסימן. הם כוללים את המפתחות והחותמות של יסוד הסימן של הגאולה
השלמה על הארץ. שני המפתחות הגדולים של הסימן הם סימן בית התפילה של הגאולה השלמה
וסימן החמור אוכל לחם.
הסימן החמישי (סימן הדור הרביעי והבניין החדש)
נפרד בייחוסו לישראל, בעוד שבאותו הזמן הוא כללי ביחס לכל הסימנים. הוא מכיל את
חותם המסורת הנבואית של אליהו הנביא עבור הדור הרביעי הכפול והנעתק של הגאולה
השלמה.
באהבתו לצדיק חיים ובשל צערו העצום על סבלו של
הצדיק, מר רמו לוי זכה לקבל את החלום הנפלא של החנוכייה הגדולה המאירה באור גדול
לכל העולם. הצדיק חיים נהג לומר לתלמידים שהוא לא ראה אף פעם לב כה מלא ברחמים
לאחרים כזה של רמו. סבלם של האחרים היה הסבל שלו, ושמחתם הייתה שמחתו. עבור המורה
חיים, משמעות הדבר הייתה הכול.
ביחס ללוח השנה העברי, רמו לוי נפטר באותה שעה
(4:00 אחר הצהריים) ונקבר באותו בית עלמין במילאנו של הצדיק חיים, יום אחד ו-12
שנים אחרי פטירת הצדיק. היה זה בשנה ה-12 של הסימנים, מתחת לסימן התחייה[2].
סימן חנוכת החנוכות קושר את אור חנוכה המסורתית
לאור החדש של הגאולה השלמה, הנובע מבית התפילה החדש. לחגים היהודיים, שנכנסים כולם
לבית התפילה כאשר הם מחודשים במסגרת החוק החדש והמנהג החדש עבור מזבחות יהודה
ואפרים, יש התאמה סימנית לשש הסימנים השלמים הגדולים:
סימן הכוכבים, שממנו נובע החוק החדש של הברית
החדשה השלמה קשור לראש השנה ולסוכות. סימן מלכות השמים, שממנו נובעת ההתקדשות
החדשה והכהונה של המנהג החדש, קשור ליום הכיפורים. סימן האור החדש של חנוכת
החנוכות, שממנו נובעת הבשורה החדשה הגדולה והאוניברסאלית של ספר המפליא, קשור
לחנוכה. סימן החמור, שממנו נובעים סימני הסימן המשיחי, קשור לפורים, כנראה מאחר
שהחמור כותב את כל המגילה. סימן הדור הרביעי, שממנו ספר "ממזבח הנביא
אליהו", קשור לשבועות (חג עשרת הדיברות). סימן התחייה, שממנו נובע הגילוי החדש
של מסורת ל"ו הצדיקים הנסתרים, קשור לפסח.
התגשמות הברית החדשה השלמה וכל מה שכרוך בה מגיעים
דרך האור החדש המנובא של בית התפילה המנובא והאהוב על כל העמים. זוהי חשיבות סימן
חנוכת החנוכות[3].
חנוכת החנוכות
שמונת ימי חג חנוכה מחודשים בבית הגאולה השלמה
בסימן חנוכת החנוכות.
חנוכת החנוכות הוא חג חנוכת בית התפילה של הגאולה
השלמה. זוהי חנוכת-חנוכות רבות אשר, בעזרת השם, תורחב בעולם, ממקום למקום, בהתאם
לצורכי כל קהילה.
כבמנהג המסורתי, כל אדם יכול להדליק בביתו נר,
בעדיפות משמן, אך אפשרי גם משעווה - נר אחד ביום הראשון, שני נרות ביום השני וכך
הלאה עד היום השמיני, תוך קריאת הברכות שיובאו להלן.
בבית התפילה עצמו מדליקים חנוכייה אחת על מזבח
יהודה ואחת על מזבח מלכיצדק. הדלקת החנוכייה על מזבח
יהודה קודמת. ביום השני, שני הנרות על מזבח יהודה מודלקים ואז מודלקים שני הנרות
על מזבח מלכיצדק, וכך הלאה בכל שמונת ימי החג. ההדלקה
הכפולה בבית הגאולה מגיעה על מנת לסמל את הפצת אור הגאולה החדש. מסיבה זו, כאשר
הנרות מודלקים על מזבח יהודה, השמש מובא על ידי כוהן על מזבח יהודה אל מזבח מלכיצדק, בו כוהן על המזבח מקבל את אור הנרות[4].
על מזבח יהודה שתי הברכות המבוססות על המנהג
המסורתי נאמרות עם הדלקת הנר הראשון:
ברוך ה" אלהינו אשר צווה את בני ישראל להדליק נרות בשמונת ימי חנוכה.
ברוך ה" אלהינו שעשה נסים ונפלאות עם אבותינו בימים ההם ובזמן הזה.
ביום השני, לאחר שתי הברכות הללו, הנר השני מודלק,
ונאמרות 8 ברכות, וכך הלאה בכל שמונת ימי חנוכה: ראשית מדליקים את הנרות ואז
מברכים את 8 הברכות, בעוד ששתי הברכות לעיל נאמרות בכל יום עם הדלקת הנר הראשון.
בערב הראשון לאחר שתי הברכות אומרים כולם: ברוך ה' אלוהינו
שהגיענו אל הזמן הזה.
שמונת ברכות חנוכת החנוכות:
(1) ברוך אל חי המברך
אותנו באור חנוכת החנוכות. אמן.
(2) ברוך אל עליון
המגלה לנו את אור שמונת ימי חנוכת החנוכות. אמן.
(3) ברוך ה'' אלהינו המקדש את אמונתנו באור החדש של הגאולה השלמה. אמן.
(4) ברוך אל שדי
המבהיר את צעדינו בחושך ומעורר אותנו נגד חשכות עולם, המושיע אותנו משונאינו, מלך המבחין
במה שבתוך לבנו וגואל אותנו באור האמונה. אמן.
(5) ברוך ה'' אל עולם,
אל מסתתר בעולם, שומר על אור שמונת ימי חנוכת החנוכות בבית הגאולה השלמה עד לחנוכת
החנוכות בבית המקדש בירושלים, הוא בית התפילה לכל העמים בזכות הגואל האחרון חיים. אמן.
(6) ברוך ה'' צבאות
בורא שמים וארץ, בורא אור חדש נפלא, אור שכלי, אור מרפא, אור שומר, אור מדוד, אור
מפליא, אור מרחיב דעת, אור מאיר פנים, אור מבהיר הבנה, אור המגלה את עומק אהיה אשר
אהיה בתכנית דברי הימים, אור מברר דרכי צדק באמת האמונה. ברוך ה'' צבאות יוצר אור
חדש על כל ששת ימי מעשה בראשית. אמן.
(7) ברוך אהיה אשר
אהיה, אלוהי הגאולה, המקשר את שמונת ימי החנוכה עם שמונת ימי חנוכת החנוכות. אמן.
(8) ברוך ה'' אל עולם
המשרה שכינתו בבית התפילה של הגאולה השלמה. אמן.
שיר של חנוכת חנוכות
אור חדש בעד עולם
שמונה ימי אור גדול
לעולם זורחת שמש
חנוכת החנוכות.
היא השמש החדשה
שמונה ימי אור גדול
וכוכבים האירו את ליל
חנוכת החנוכות.
ומבשרים סימנים
שמונה ימי אור גדול
ומסבירים את סימן
חנוכת החנוכות.
אור של שמחה גדולה
שמונה ימי אור גדול
מאירה היא בתוך לבנו
חנוכת החנוכות.
תביא לנו רפואות
שמונה ימי אור גדול
השמחה בתוך הלב
חנוכת החנוכות.
ויגילו העמים
שמונה ימי אור גדול
וישבחו את ה"
חנוכת החנוכות.
אהוב הוא הגואל חיים
שמונה ימי אור גדול
הצפון לאלהים
חנוכת החנוכות.
הוא נולד וכבר מהול
הוא סימן של השלמות
של גאולה שלמה
חנוכת החנוכות.
אבי הברית השלמה
הנצחית האמיתית
של ישראל הגדול
חנוכת החנוכות.
הנה אברהם אבינו
והצחוק הוא של יצחק
עם יעקב היא מושלמת
חנוכת החנוכות.
הברית החדשה של הגאולה השלמה ובית ספר השושנה לחג
חנוכת החנוכות
1. ברוך אל חי המברך אותנו באור חנוכת החנוכות.
2. ברוך אל עליון שקבע מבראשית את צורת בית התפילה
לכול העמים בגאולה השלמה.
3. ברוך ה' אלוהינו שהדריך אותנו ביסוד מזבח יהודה
בבית הגאולה השלמה.
4. ברוך אל שדי שהדריך אותנו ביסוד מזבח אפרים
בבית הגאולה השלמה.
5. ברוך אהיה אשר אהיה שהדריך אותנו ביסוד מזבח מלכיצדק ומזבח העמים בבית הגאולה השלמה.
6. ברוך ה' צבאות שהדריך אותנו ביסוד מזבח הנביא
בבית הגאולה השלמה.
7. ברוך ה' אל עולם שהדריך אותנו ביסוד מזבח הכוהן
המשוח בבית הגאולה השלמה.
8. ברוך אל חי שהדריך אותנו ביסוד מזבח השושנה
בבית הגאולה השלמה.
9. ברוך אל עליון שהדריך אותנו ביסוד הברית החדשה
השלמה של מזבחות בית התפילה של הגאולה השלמה.
10. ברוך ה' אלוהינו שחידש את התורה הקדושה בברית
החדשה השלמה של מזבח יהודה.
11. ברוך אל שדי שהדריך אותנו ביסוד מחצלת האסלאם
בבית הגאולה השלמה.
12. ברוך אהיה אשר אהיה שיסד את הברית החדשה השלמה
של הסימנים השלמים הגאוליים והמשיחיים בבית התפילה של
הגאולה השלמה.
13. ברוך ה' צבאות שפתח את חזרת הצאן הנאבד של בית
ישראל דרך מזבח אפרים בבית התפילה של הגאולה השלמה.
14. ברוך ה' אל עולם שפתח את שערי האמונה האמיתית
דרך הברית האוניברסאלית החדשה על מזבח העמים בבית הגאולה השלמה.
15. ברוך אל חי שהדריך אותנו ביסוד הכהונה החדשה
של מזבחות בית התפילה של הגאולה השלמה.
16. ברוך אל עליון שהדריך אותנו ביסוד בית ספר
השושנה.
17. ברוך ה' אלוהינו שהדריך אותנו ביסוד בית ספר
אסתר.
18. ברוך אל שדי שהדריך אותנו ביסוד בית ספר
השושנה הצהובה (ילו-רוז).
19. ברוך אהיה אשר אהיה שבחר בשופט המשוח של מלכות
השמים לעמוד בראש בית התפילה של הגאולה השלמה.
20. ברוך ה' צבאות שחילק את דרגות הקדושה החדשה של
הברית החדשה השלמה עבור מזבחות בית התפילה של הגאולה השלמה.
21. ברוך ה' אל עולם המברך את מזבחות בית התפילה
באהבה נצחית עבור הזמן החדש של הגאולה השלמה.
22. ברוך אל חי המברך את הכהונה החדשה של בית
הגאולה השלמה ביחס לצרכי כל האנושות.
23. ברוך אל עליון המקשר את מזבחות בית התפילה של
הגאולה השלמה לארון הקודש, כפי שנקבע בסימנים השלמים.
24. ברוך ה' אלוהינו המשלש את הברית החדשה בברית
החדשה של הגאולה השלמה ובברית החדשה של החמור המשיחי האוכל לחם ובברית החדשה של
בית התפילה ובתי הספר של הגאולה השלמה.
25. ברוך אל שדי המברך את בית התפילה של הגאולה
השלמה בברכת המורה חיים: "אנו כולנו בשר אחד".
26. ברוך אהיה אשר אהיה המברך את המבנה החינוכי
החדש של בית ספר השושנה, בית ספר אסתר ובית ספר השושנה הצהובה (ילו-רוז) - בתי הספר של הברית החדשה של הגאולה השלמה.
27. ברוך ה' צבאות שגילה את הבשורה החדשה של הברית
החדשה השלמה בהבאת אור חדש אל בית התפילה של הגאולה השלמה.
28. ברוך אל עולם שגילה את המפתחות ללב החדש ולמוח
החדש השפל בבית הגאולה השלמה.
29. ברוך אל חי שגילה את החוק החדש של המזבחות ושל
הכהונה החדשה בבית הגאולה השלמה.
30. ברוך אל עליון שגילה את הרוח החדשה של הגאולה
השלמה בבית התפילה לכל העמים.
31. ברוך ה' אלוהינו שחתם את הברית החדשה של הגאולה
השלמה ואת הברית החדשה של סימן החמור אוכל לחם ואת הברית החדשה של בית התפילה ובתי
ספר הגאולה השלמה בברית הנצחית בזכות עבדו העניו, הגואל האחרון הנבחר, המורה חיים.
32. ברוך אל שדי שבחכמתו הנצחית, חסדו ורחמיו חסרי
הגבולות חותם את הברית החדשה המשולשת של הגאולה השלמה, בזכות המורה שקם לתחייה,
חיים, למען כל האנושות. אמן.
חלומות הקשורים לבית המקדש השלישי
גנומן 6: חלום 584:
(10 באוגוסט 1989, ט' במנחם אב התשמ"ט, מילאנו):
דניאל חלם כי ישראל השמידה פעם אחת ולתמיד את כל צאצאי עמלק. אז שמע הוא קול שאמר:
"עם ישראל הפך לאור לעולם". דניאל נכח אז בירושלים עם יהודים של
"ישראל הגדול", אשר הלכו כולם לחנוך את בית המקדש השלישי. גם דומניקו מניגרסו (שנפטר), אביו של
דניאל, היה איתם.
גנומן 7: חלום 804:
(6 באוגוסט 1992): דניאל חלם שהוא היה בירושלים. הוא ראה את בית המקדש השלישי וניסה
להיכנס אליו, אבל כלבים חסמו את דרכו. מתחת לדלת המקדש היה מעבר נוסף, אך הוא היה
מסוכן מאוד, הואיל ורבים אשר ניסו להיכנס דרכו נפלו אל הנהר שמתחתיו. בכניסה לבית
המקדש ניצבה אישה שומרת, וכאשר ראתה היא את קושי דניאל עם הכלבים, היא אמרה לו
שהוא לא מספיק חזק. דניאל התחזק ונכנס לבית המקדש, שנראו בו יהודים וערבים. היו בו
אנשים רבים, והתבצעה פעילות רבה: אנשים בנו מזבחות, הביאו קורבנות[5]
והתפללו. בבית המקדש פגש דניאל את פרץ ופאולו. פרץ היה לבוש במכנסיים סגולים,
בז'קט לבן ובטורבן לבן. פאולו היה לבוש כולו בלבן והסביר לדניאל אודות העבודות
השונות שהתבצעו ואת תפקידי הכוהנים השונים. אז הציג פאולו את דניאל בפני הכוהן
הגדול, שנשא ברכה בעברית, ובהמשך הורה פרץ לדניאל לבצע סימן נגד אלילות. דניאל ראה
מחוץ לבית המקדש אישה מתפללת בשם השילוש, ועל כן קילל את השילוש.
גנומן 8: חלום 806:
(18 באוגוסט 1992, סומבררו): דניאל חלם כי הוא, פרץ, פאולו, ג'יוזפה
ובנימינו יצאו לבצע סימן במקדש בירושלים כדי לייסד את גבולות ישראל. פרץ אחז במפה,
ודניאל אמר כי הגבולות הם הגבולות התנ"כיים. פרץ הוסיף כי קיים גבול
"סודי" צפוני נוסף על הים השחור ששייך לישראל, וכי שם המקום הוא מוֹדיאן או מאדיאני (הוא לא זכר
זאת היטב)[6].
-
גנומן 9: חלום 873:
(10 ביולי 1993, סומבררו): דניאל חלם את החלום המדהים הבא: הוא ראה לפתע קימור
(כקשת) ענקי שלא ניתן היה לראות את סופו, וממנו יצא אור נפלא. כמו-כן ראה את פנים
בית המקדש, שהיה כה גדול, עד שלא ניתן היה לראות את קירותיו החיצוניים אלא רק את
הרצפה, שהייתה עשויה מאבן אדומה חלקה. המנוני תפילה לאל עליון נשמעו בכל מקום,
ושמש גדולה האירה את ירושלים. באותו הזמן נראה פרץ מתהלך באיטיות עם לוחות החוק
החדש בידיו. החלום הראה את הסצנה הזאת שוב ושוב: השמש מאירה, ופרץ הולך לאט עם
הלוחות בידיו. כשפרץ התקדם, הוא הגיע אל קימור הברית. משה רבנו עמד שם, חיכה לו
ואמר: "יפה, עשית עבודה טובה". פרץ הרים את הקימור והניח בו את לוחות
החוק החדש. לפתע נשמע קול משמים: "הביטו, אני אכרות ברית חדשה, שלפיה כולם
ידעו אותי, מגדול ועד קטן. אני אייסד את החוק החדש שלי בלב כל אחד מכם, על מנת
שיישאר חקוק בו. אף אחד לא ישאל יותר: "היכן ה'?", מאחר שהחוק החדש יציב
אתכם בפשטות לפניי. בנקודה זו לב רחב ירד מן השמים, ודניאל ראה את המורה חיים
מרוצה מאוד, לאחר שהשקיף על הכול. החלום הסתיים כשלב גדול היה נתון בידיו של
דניאל. הוא קרא לפאולו, ויחד הם מיקמו את הסימן בתוך האוהל (של פרץ בסומבררו). -
לוח של שבועות
נכתב: אפריל-מאי 1993
גנומן א': חג השבועות הוא
זמן מתן תורה על הר סיני, ועיקר התורה שניתנה באותו מעמד הוא עשרת הדיברות
הידועות. לפיכך בבית הגאולה נקרא חג זה גם בשם חג עשרת הדיברות.
גנומן ב': יש לציין כי
במסורת ישראל נזהרו חז"ל מלהדגיש יותר מדי את מיוחדותו של "החוק
הכללי" של עשרת הדיברות.
גנומן ג': זאת כדי לא
להבדיל בחשיבות בין עשרת הדיברות לבין תרי"ג מצוות, כי אם יפלו בעשרה, יעשה העם
תר"ג לטפל, ויחרגו מדרך האיזון בתורה הקשור לכל פרטי המצוות.
גנומן ד': אותו האיזון
ההכרחי הוא לשם עצם לימוד התורה לשמה, כי אין טפלות בדבר ה', ובין אם מדובר בפרט
נדיר או בכלל מופלג, הכול מפי הגבורה נאמר: אם למשה, אם לאהרון או אם לעם כולו.
גנומן ה': וכמו שאל לשופט
להבדיל בין דין פרוטה לבין דין אלפי דינרין או להקדים
דין זה לפני זה, למשל מצד חשיבות סכום הכסף המדובר, כי אותו ההבדל יגרום בסוף
לעיוות בדין עצמו, כך הוא בדברי תורה, שאם יחשיב האדם חלק ממנה ליותר מהשאר, יגרום
לטפלות בחלקים אחרים, ומטפלות זו לא יוכל להגיע להבנה אמיתית או למסקנות אמיתיות.
גנומן ו': עם זאת, אף אחד
לא יכחיש שכללים הם כללים ופרטים הם פרטים, ולכן מותר לומר שעשרת הדיברות הם עשרת
הכללים הגדולים של כל התורה, שנתגלו מפי הגבורה במעמד הר סיני.
גנומן ז': חשיבותם המיוחדת,
אפוא, בכך שנבחרו אלו דווקא להיגלות בשבועות הוא מצד זה שהם כוללים בעצמם את כל
התורה, כל האמונה, כל היראה, כל האהבה, כל הדרך ארץ וכל הדינים.
גנומן ח': ואולם אין הברית
החדשה השלמה נדרשת להיות כברית שהפרו האבות, דהיינו: לא נדרש מהברית החדשה השלמה
להיות כדרישת חז"ל, אשר כוונותיהם הקדושות מגלות שבעים פנים לתורה על כל אות
וחג.
גנומן ט': כי רוב ישראל
במשך הדורות הפרו אף את הכללים הגדולים, וכל שכן את ברית אבותם
לפרטי פרטיה.
גנומן י': בעוד אם כל ישראל
היו שומרים את הכללים הגדולים של עשרת הדיברות, לא היה הנביא גוזר עליהם את הפרת
תורת אבותם.
גנומן י"א: דבר זה יסודי אצל
נביאי ישראל, שהשתדלו לפי מזג נבואתם להסביר כללים גדולים בצורה פשוטה לעם שכבר
שכח ולא ידע את העקרונות הבסיסיים של עשרת הדיברות.
גנומן י"ב: "עֵת
לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק" (הושע, י', 12), "בַּקְּשׁוּ אֶת יְהוָה כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ
צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה" (צפניה, ב', 3), "הִגִּיד לְךָ אָדָם,
מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ" (מיכה, ו', 8), וחסד ורחמים עשו איש עם
אחיו, ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשוקו, ורעת איש אחיו
אל תחשבו בלבבכם.
גנומן י"ג: דהיינו: ראינו
כאן ארבעה כללים כאן: משפט אמת, עשיית חסד ורחמים עם הזולת, ניקיון כפיים רב כלפי
העני, הגר היתום והאלמנה ואזהרה שלא לחשוב רעות על הזולת.
גנומן י"ד: אלו הם עיקרים
גדולים של תורתנו הקדושה, ואם יקוימו אלה באמונת ה', ה' ברוך הוא וברוך שמו לעד
יתייחס למעשיהם כאילו קיימו את כל התורה כולה, מפני שקיימו את רצון הבורא העיקרי
בנתינת התורה.
גנומן ט"ו: דהיינו הרצון
העיקרי מה' הוא עשיית הטוב והרחקת הרע בין אדם לחברו, ובא הלימוד בתורת ה' לדעת
ולהבין מה הטוב ומה הרע, מה הוא הטוב לעשות ומה הוא הרע שצריך להתרחק ממנו.
גנומן ט"ז: בזמן הנביאים,
כשכבר נשכחה התורה מקרב העם, ומי יודע באיזה מקום נתחבאה
ההוראה, ובאיזו מערה היו צפונים החכמים, ואף עשרת הדיברות לא השתרשו בכל בית
ישראל, נדרשו הנביאים לחדש כללים של הסבר על המעשה הטוב והמעשה הרע.
גנומן י"ז: הנה כוח הנבואה
הוא מן התורה, ונביאי ישראל הם המשך התורה. הזמנים שונים מאוד, כידוע, וכל זמן יש
לו התנאים שלו, ולכן לא סמך משה רבנו, עליו השלום, רק על זמנו להורות, כי אם על פי
התורה אשר יורוך, והם בעיקר הנביאים ואחריהם החכמים.
גנומן י"ח: הנביאים לא חרגו
מן התורה בכך שלא דיברו על פרטי התורה, אלא לפי תפקידם הפליגו בטוב הכללי, הצדק
והצדקה, והטיפו נגד העבודה הזרה ונגד העושק, לפי תנאי זמניהם.
גנומן י"ט: גם החכמים אחריהם
בכל דורות המשנה והתלמוד לא חרגו מדברי הנביאים בכך שלא העניקו חשיבות לחלק מן
התורה על פני חלק אחר, ולא הסתפקו בצמצומי חכמת הכללים הגדולים, מפני שתפקידם
העיקרי היה ללמד את כל התורה לבני ישראל.
גנומן כ': אמנם אחרי כל
הדעות הנשגבות, צריכים להודות בהרכנת ראש שבני ישראל לא הקשיבו לנביאים, והחכמים
לא לימדו אלא חלק קטן של בני ישראל בכל דור ודור (חוץ מאשר בדורות מסוימים בהם לא
היו חכמים, כי אם מושחתים במידות ובמנות), עד שבדרך כלל, בעוונות, הפרו בני ישראל
את התורה.
גנומן כ"א: ולא בדרך צחוק,
בשל האמת שיש בכך, ניתן לומר שאת מה שהחכמים לא ליקטו מדרך הנביאים, ליקטו נוצרים
ושמרו עליו לפי יכולתם, ומה שלא הביאו הנביאים מפרטי הדינים, הפחיד את החכמים
(אחרי שעזרא הדריך את דרכו) והוביל אותם אל הגוזמה בדבר תלמוד תורה כנגד כולם,
והמבין ישתוק בחכמתו, עד כי נפתח פי החמור.
גנומן כ"ב: עובדה זו גרמה
לכך שאם יגיד יהודי: "עשה טוב והתרחק מן הרע, כי זה עיקר התורה", יגידו
לו: לך מאיתנו, כי כנוצרי אתה מדבר.
גנומן כ"ג: אבל חכמת הלל לא
נלקטה ככלל אלא לחכמה נחשבה ב"דעלך סני לחברך לא תעביד" (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך)
(בבלי, שבת, ל"א, ע"א).
גנומן כ"ד: גם "צַדִּיק,
בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק, ב', 4) נזרק אל בטן הדג הגדול לחכות עד תחיית
חבקוק הנביא, עד אותו הדור הרביעי הסופי כששלם עוון האמורי, ועד פורענות "עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ" (שם). לאחר מכן,
כשכולם יהיו צדיקים, יתירו לצדיק לחיות באמונתו.
גנומן כ"ה: ואף החכמים בעצמם
יודו שה' רחמן יותר מהם, כי הם לשם שמים עושים, בעוד ה' פועל לטובת בני האדם תמיד
ואוהב את כל בריותיו.
גנומן כ"ו: ממתן תורה על הר
סיני עברו זמנים ותקופות, דורות ואלפי שנים, ורבו הדעות, אבל לא יכלו אף חכמי
התורה להבין את הקשר בין הברית החדשה המובטחת לאותו זמן עתידי לבין נבואת הפרת
התורה הנצחית.
גנומן כ"ז: ואולם כאשר נפתח
פי החמור, צריכים להיות חכמים כבלעם הרשע, שידע את הסוד כיצד להעמיד את הדין
מעליו, כשאמר: "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-מַלְאַךְ יְהוָה, חָטָאתִי--כִּי לֹא
יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה נִצָּב
לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ; וְעַתָּה אִם-רַע בְּעֵינֶיךָ, אָשׁוּבָה
לִּי" (במדבר, כ"ב, 34).
גנומן כ"ח: שובו מהדעה כי
אנו עוד בזמן העבר, כי לא נבחר הגואל האחרון אלא לזמן החדש! וגם לא נשלח החמור אלא
לסימני התחדשות העולם בהכנתו לזמן החדש! לפיכך התנאים של הברית החדשה לא כתנאי
ברית אבותם אשר הפרו, ומי לא יאמר חטאתי?
גנומן כ"ט: ראשית כל התורה
נקראת ראשית עבור ישראל, דהיינו: התורה, שהיא החכמה העליונה ביותר שירדה לעולם,
ניתנה לישראל דווקא, עם סגולה, ולא לאומות העולם, מפני שחוקיה, דיניה, מצוותיה
ותנאי קדושתה קשים מדי בשבילן.
גנומן ל': והיא ראשית זמן
התורה, ארבעים שנה במדבר דור דעה ועד מות יהושע, כשלאחר מכן לא שמרו עוד בני ישראל
על תנאי הקדושה ולא קיימו את משפטי התורה כבעבר. בכל ימות השופטים חרגו הם מדרך
האמונה הטהורה והשתוללו בחשכת העולם.
גנומן ל"א: המצווה בזמן יפתח
הייתה ללקק את המים ככלב, ושמשון לא מצא לו אישה מבנות ישראל וחשק רק בבת פלשתים,
וממנה מצא את מותו. איפה הייתה התורה, ואיפה היו החכמים? וילך מנוח אחרי אשתו.
גנומן ל"ב: ולא אאריך
בדיבורים על בית סבא דוד או על קצה האור בזמן הקצר של ימי שלמה בנו. איכה אנער בנעירותיי על משיחת החמורים, הי-הא! הי-הא!
גנומן ל"ג: לכן אזעק אל בית
משפחתי ואעיר אותם בשבועתי. הלוואי ומהר סיני בית ישראל היו שומרים על עשרת
הדיברות בכל הדורות ללא פלפול והיו דבקים ב"אנכי" ו"לא יהיה".
גנומן ל"ד: והיו מפחדים משמו
ושומרים את שבתו ומכבדים את הוריהם ולא רוצחים ולא גונבים ולא נואפים ולא מעידים
עדות שקר ולא חומדים מה שיש לאחרים. אז הייתה הגאולה השלמה מתרחשת בעבר, והיו
נלווים אל בני ישראל עמים רבים.
גנומן ל"ה: מה נאמר ומה
נצטדק, את מי נאשים ועל מי נריק כי אם על עצמנו, וסובבנו כצאן נאבד על שדות זרים,
ואין כל אמון בעצמות שונאים, ורבו צרות ונימוחו מוחות, ונפל שמשון באשת פלשתים.
גנומן ל"ו: קום נא בוראי
אין פתרון לסיבוך
וכולא עלמא מתלונן
לתהום רבה הושט ידך
ואל נראה בלבבנו המתרוקן
שאין תקווה
כי אם אותך
בדור הזה החלש
תחדור קירות
תפרוץ חומות
והעלנו באור חדש
גנומן ל"ז: ברוך אל שדי בורא
כל היקום
ברוך ה' אלהינו ואלוהי אבותינו אברהם, יצחק ויעקב
האל הגדול, הגיבור והנורא
אשר ריחם על עמו
למען שמו באהבה
והביא גואל אחרון
לבני בניהם
באור חדש עולמי
לתת סגולה בעולם הטוב
ולהאכילנו מעץ החיים
גנומן ל"ח: נולד הצדיק הקדוש
בחג השבועות, ברגע המסוגל של מתן תורה, בעליית השחר של ו' סיוון (תרע"ה),
ויצא שק הלידה בשלמותו, כשהילד נולד מהול, קדוש מן הבטן, סגולת ירושת מור אביו,
הצדיק משה, ראש הצדיקים הנסתרים בדורו. אביו קרא לו חיים על שם התורה, כי עץ חיים
היא לאוחזים בה.
גנומן ט"ל: וממור אביו הנסתר, משה, רכש הילד את חכמת תימן,
וסגולת סיני שרתה עליו עוד מילדותו. בטרם ידע להבחין בין מזרח למערב, קיבל את
מסורת משה, והדריכו אותו מלאכים. אף מאריות היער לא פחד, כי מובדל היה בקדושה
עליונה עתיקה מרבבות קודש.
גנומן מ': בין גיל 16 ל-17
יצא הצדיק מצנעא, עיר הבירה של תימן בה נולד, עם שיירה של כשבעים איש, כדי לעבור
את המדבר ולהגיע לעדן, אשר על הים. אותה העיר הייתה חלק מתימן אך תחת שלטון בריטי.
גנומן מ"א: בעדן המורה חיים,
אשר הוכר מיד בקרב יהודי העיר כבנו של המורי משה, ראה
לראשונה חשמל, מכוניות, מיטות המוגבהות מן הארץ ועוד דברים רבים, והתפלא מאוד
מחכמת המערב.
גנומן מ"ב: המורה לימד שם
תורה כשלוש שנים, ואז נסע למצרים וגר בקהיר, אשר בה נשאר 27 שנים. בתקופה זו היה הוא
מקורב לרב הראשי חיים נחום אפנדי, ושימש כראש השוחטים של קהיר.
גנומן מ"ג: לאחר הקמת מדינת
ישראל החמיר מצבם של יהודי מצרים, והצדיק נאלץ לעזוב את המדינה ולעבור עם אשתו מזל
לאיטליה. הוא התגורר במילאנו עד גיל 68 ובה נפטר.
גנומן מ"ד: הצדיק חיים היה
בן 55 כאשר הודיע לי שנבחרתי להיות תלמידו, והשביע אותי לשמור את הסוד, שהוא ראש ל"ו
הצדיקים הנסתרים הסובלים בדורו.
גנומן מ"ה: בשבע השנים
הראשונות איתו לימד אותי הצדיק השלם את המידות של תורת משה רבנו, עליו השלום,
כמידת יראת ה' ואהבת ה' ומידות הדרך ארץ בהליכה, בישיבה, בדיבור ובכל, ומסר לי
מידע כללי על עניין ל"ו הצדיקים הנסתרים, אשר זכותם מקיימת את העולם בכל דור
ודור.
גנומן מ"ו: אחרי אותן השנים,
הצדיק הנסתר הכניס אותי, תחת אחריותו (עוד לפני הזמן, כך הסביר לי הצדיק הקדוש) אל
מימי זיו השכינה הפנימיים, והיא הכרה אמיתית בדרכי הקדושה, עלייה במדרגות לפי כוח
העולה.
גנומן מ"ז: הנה קוראיי, אל
תחשבו מחשבות לבל תחשיבוני כי אם לחמור, מפני שאני כחמור עולה, עיוור וחרש כמשולם,
ולא כאחד הצדיקים האמיתיים, השלמים בדרכיהם בקודש העליונות.
גנומן מ"ח: ואולם דרגה חדשה
מיוחדת ניתנה לי אחרי פטירת הגואל האחרון חיים. למענכם ניתנה לי דרגה זו, ולכן יש
לי רשות לדבר, מה שלא התאפשר לקדושים עצמם, כי לא יאות להם כל דיבור על עצמם, והם
התהלכו בקהילה אך לא הוכרו, ונחשבו אף לפשוטים בשל הצניעות שנשאו.
גנומן מ"ט: הנני כולי לחידוש
נבראתי, ולא באתי לכסות על בשרי. נולדתי בתיבה חדשה במדינת הקיסר החדש (ניוארק,
ניו ג'רזי), דהיינו: ניתנו לי מילים חדשות לזמן החדש, ותיקוני הוא לסדר אותן
למענכם, בכדי שתתחדשו בהן.
גנומן נ': ישנן השקפות
הנזקקות לשינוי במעבר מגלות לגאולה. לא אנשי תורה בצורתם הלמדנית גאלו את ישראל,
חוץ משניים: מרדכי הצדיק בבית דינו והרמב"ם, "הנשר הגדול", שהציל
את כל ישראל מתוהו גמור והחזיר את העם לשכלו.
גנומן נ"א: ואמנם המכיר
בדברינו יידע שאלו השניים היו ראשי ל"ו הצדיקים הנסתרים, ולכן כל עבודתם
הייתה עבודה כללית לטובת כלל ישראל, ולא נחשבו עם כלל רבני ישראל. עם זאת, כלל
רבני ישראל במשך הדורות לא הצילו את בני ישראל ולא הצליחו לגרום לכך שבני ישראל
יקיימו שתי שבתות רצופות כראוי.
גנומן נ"ב: אף כי בנו מגדלים
שכליים גדולים, אשר הזוכה יחכם בהם וישתעשע בכל דבריהם, הם הצליחו לזכות רק אנשים
מעטים, ובמקביל הרחיקו את הפשוטים, התמימים ואנשי הלב, אשר לא נוטים לפלפולים, אלא
ליראה ולאהבת השמיים.
גנומן נ"ג: יגידו לי תיכף כי
אמירות אלו אינן חדשות, וכי היו ויכוחים עתיקים בין נוצרים ליהודים ובין צדוקים
לפרושים, וגם התראות נביאים עוד לפני חורבן בית ראשון, וויכוחים מודרניים יותר,
כדוגמת סוגיית הרפורמים שחידשו את היהדות לטעמיהם.
גנומן נ"ד: ולמרות זאת באתי
לחדש בעניין הזה, מפני שהאורתודוכסים דבקו בהלכה למעשה ופשעו במידות רעות בפועל,
הרפורמים העלו אתיקה ומוסר גבוהים, אך פשעו בקדושת התורה, ובארץ ישראל יש אלפי
סוגים של בני תורה ואלפי סוגים של בני חורין וחופשיים, כשרבים מאוד מהם פושעים
בדרך ארץ, ובעוונות אין מידות התורה נמצאות בארץ הקודש.
גנומן נ"ה: מתפקידי הוא,
לפיכך, להעניק לכם מידות קבועות לפי זמננו החדש, שקיבלתי מצדיק הדור, אשר נבחר
כגואל האחרון של הגאולה השלמה. הולדת הצדיק ברגע של מתן תורה היה סימן חשוב מאוד,
כי באמת התורה הקדושה מתחדשת על ידו לפי תנאי הברית החדשה של ירמיהו הנביא.
גנומן נ"ו: ראשית צריך לדעת
שהברית החדשה היא לפי תנאי הגאולה השלמה העולמית, ולא לפי תנאי אותה הברית שעליה
נאמר שהופרה, היא ברית התורה לבני ישראל אותה קיבלו ממשה רבנו, עליו השלום, ואשר
מצווה בה שלא להוסיף עליה ולא לגרוע ממנה.
גנומן נ"ז: גם אנו לא גורעים
ולא מוסיפים, כי כל מה שכתוב בתורה הקדושה אמת הוא, וכך גם כל מה שכתוב בכל
התנ"ך ובמסורת החכמים אמת וקדוש. אין להשוות אותנו לרפורמים, שהכחישו את קדושת
התורה והעלו רק את החלקים המובנים להם.
גנומן נ"ח: אולם הזמן החדש
המתחיל עם פטירת ותחיית הגואל השלישי מקבל את התורה כולה ואת המסורת כולה רק דרך
הברית החדשה השלמה לפי תנאי הדור הרביעי הזה ולפי ההשקפות עבור דורות הגאולה
הבאים.
גנומן נ"ט: הברית החדשה
השלמה מיועדת לא רק לבני ישראל לומדי תורה ההולכים בדרך ההלכה, אלא לכל בני ישראל
שיש בהם אמונת ה', ולכל בני ישראל בנשמותיהם, שהתבוללו בין אומות העולם, ומתעוררים
על פי ההשגחה העליונה לשורשיהם במעמד הר סיני, ואף לבני אומות העולם הטובים
במעשיהם האוהבים את עם ישראל והחפצים להתקרב ולדבוק בתורת עם קדוש לפי כוחם.
גנומן ס': "א וְעַתָּה שְׁמַע, יַעֲקֹב עַבְדִּי; וְיִשְׂרָאֵל, בָּחַרְתִּי בוֹ. ב כֹּה-אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ
וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן, יַעְזְרֶךָּ: אַל-תִּירָא עַבְדִּי
יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ. ג כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ.
ד וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים, עַל-יִבְלֵי-מָיִם. ה זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי, וְזֶה יִקְרָא
בְשֵׁם-יַעֲקֹב; וְזֶה, יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה,
וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל, יְכַנֶּה. ו כֹּה-אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יְהוָה צְבָאוֹת: אֲנִי רִאשׁוֹן
וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים"
(ישעיהו, מ"ד, 1-6).
גנומן ס"א: הכלל "אני
ראשון ואני אחרון" מתייחס לגאולה השלמה השלישית. "ומבלעדי אין
אלהים": אזהרה היא לטועים אשר נצרו דעות פסולות על אל משולש וכו'. זהו סימן תיקון הנצרות, כמוסבר אצלנו.
גנומן ס"ב: "זה יאמר
לה' אני": הם שומרי הדת כהלכתה, הצמאים לה', דהיינו: עובדי ה' החפצים להרוות
את צימאונם באור ה'.
גנומן ס"ג: "וזה יקרא
בשם יעקב": הם בני ישראל מעשרת השבטים הנמצאים בעיקר בין הנוצרים, וכשהם
מכירים בשורשיהם, הם ישראל בצדק, מאחר שהם בני יעקב אבינו שנשמותיהם נכחו במעמד הר
סיני וישבו אחר כך את הארץ עד להתפזרותם בין האומות. על פי השגחתו יתברך הם נשמרו
בתוך הנצרות, עד בוא זמן הצלתם הגמורה דרך הברית החדשה השלמה הזו.
גנומן ס"ד: היותם בין האומות
גרם לכך שיהיו כיבשה אשר אין בה מים, ולא יודעים כלום מדת האמת עד הגאולה השלמה.
זהו "ונוזלים על יבשה" - שלא כשתיית מים בא להם האור, כי אם כנוזלי מים
רבים, מאחר שכל האמת חידוש גמור אצלם. אבל על הצמאים שכבר הולכים בתורה "אצוק
מים", ואין מים אלא תורה, כי אותה התורה מתחדשת אצלם לפי שלמות הזמן באור
חדש.
גנומן ס"ה: "וזה יכתוב
ידו לה' ובשם ישראל יכנה": אלו שלא הייתה ידם לה' לפני כן, כי שורשן מאומות
העולם, בעיקר מצאצאי עשו, והם טובים וחסידי אומות עולם אשר בהכרתם בכל האמת
המתגלית בזכות הגואל האחרון דרך הברית החדשה השלמה, הם כותבים בשבועה את ידיהם לה'
בכדי לקבל את הזכות הגדולה להיקרא על שם ישראל.
גנומן ס"ו: שלושת הסוגים
הללו הם תכלית הברית החדשה של הגאולה השלמה, מפני שהיא הברית הניתנת: א. לכל בני
ישראל החפצים בה, הם רוב בני יהודה של הגלות שלא הולכים כבר בדרך ההלכה וצריכים
חוק חדש המקל עליהם
גנומן ס"ז: ב. לבני ישראל
שנתפזרו, הם בני אפרים או עשרת השבטים החוזרים לשורשיהם, שבוודאי חוקי התורה על פי
ההלכה לא מאפשרים להם מקום להיכנס מרוב כבדות החוקים.
גנומן ס"ח: ג. לבני אומות
העולם (חוץ מבני ישמעאל, שבידם הזכות להמשיך בדרך האסלאם), עושי חסד ואוהבי העם
הקדוש. לפיכך כל מי שחפץ בכך יוכל לפנות לאלוהי ישראל.
גנומן ס"ט: משום כך, בבית
הגאולה ישנו מזבח יהודה, ישנו מזבח אפרים וישנו מזבח מלכיצדק, כי אין הגאולה שלמה
מבלי שלושת אלו. ולחמורו של הגואל שלוש עיניים.
גנומן ע': הנה יובן שהחוק
החדש יש לו ה"הלכה" שלו, כי שלושה סוגים אלו צריכים תנאים לפי סוג כל
אחד, ואולם זו שלמות הברית החדשה השלמה, בה כל אחד מוצא את מזגו, שלא יכבד עליו
חוקו.
גנומן ע"א: אין זו מדרך הלכת
חז"ל, אשר כל מגמתם היא שיגדיל תורה ויאדיר אצל בני הברית הישנה, ולא עוזבים
את סיבוכיהם ופלפוליהם למען פשטות הכלל, וכל שכן למען "זרים" בעיניהם.
גנומן ע"ב: הקדושה הישנה
מצדיקה אותם כאשר הולכים על פי תנאיה, אך מעט מאוד הם האנשים בדורות האחרונים
המקיימים את תנאי התורה לשם שמים ומתהלכים במידותיה האמיתיות, ורבים הם בקרב לומדי
התורה השואפים להגדיל את שמם ולא את תורת משה רבנו, עליו השלום. הם אומרים בפה
ענווה, אך למעשה שוללים את מידת הענווה בשל התנהגותם.
גנומן ע"ג: התורה עצמה באה
בקדושה עליונה, וצריכים להיות מובדלים מאוד בכדי לקיים אותה בניקיון ובטהרת
המחשבות עד לחוט השערה. צריכים גם ללמוד רבות בכדי לדעת ולהבין את כל תנאיה.
גנומן ע"ד: הגלויות היו קשות
מאוד עבור היהודים, ובניסים ונפלאות עד אין מספר שרדו הם עד כה. גדול מאוד שכרם של
בני תורה ובני מידות טובות האהובות לה' ברוך הוא, ואין היצר הרע עצמו מתעסק, כי אם
עם בני תורה המשתדלים לקיים את התורה לשם שמיים, בעוד לשאר שולח הוא מלאכים קטנים
ממנו.
גנומן ע"ה: לפיכך אִמרת
הפסוק "וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-יְהוָה"
(ירמיהו, ל"א, 31) מתייחסת לכך שמי שאמר "אנכי ה' אלהיך"
ו"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" כבר בעל בם ולא יעזוב אותם, כאשר אותה
הברית, אך על פי שהפרו אותה, נשארת במקומה.
גנומן ע"ו: ומה באשר לרוב
שהפרו את אותה הברית וחפצים עתה בקשר אמיץ עם ה' ועם תורתו, תורת אמת? מה ייעשה
להם היות ואין להם כוח, וגם מטעמים רבים אין להם חשק, להתעסק בדברי תורה, במשנה,
בתלמוד ובהלכה? ומה ייעשה לבני עשרת השבטים החוזרים? ובאיזה אופן יכולים טובי
אומות העולם להיקשר לעם ישראל?
גנומן ע"ז: "ל הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית
יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה. לא לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם,
בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-יְהוָה" (שם,
30-31): הברית היא ברית חדשה ממש, לא כברית הישנה מאז, ותנאיה לא כתנאי הברית עם
אבותינו.
גנומן ע"ח: שהרי "לב כִּי זֹאת
הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת
אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי
אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה;
וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי
לְעָם. לג וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת-יְהוָה: כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי
לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם,
נְאֻם-יְהוָה--כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא
אֶזְכָּר-עוֹד" (שם, 32-33).
גנומן ע"ט: הרי הפרו את
בריתי ולא שמרו את תורתי, אבל אנכי בעלתי בם. לכן אני מוכרח לכרות ברית חדשה, אשר
דרכה אתן את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. הנה בכדי
לקיים את תורתי שנתתי מאז, נדרשת ברית חדשה ותנאים חדשים, שמהם תורתי תתקיים בפעם
הזאת ותיכנס לתוך תוכם.
גנומן פ': והוא כסימן שקיבל
בחלום דוד לוי בישראל[7],
ובו ראה שעשו לצדיק השלם, הגואל האחרון, חיים, ברית מילה חדשה על ברית
המילה הראשונה. - וכאמור למעלה, המורה נולד מהול בשחר חג השבועות בסימן שלמות
הברית, כי הרי הברית החדשה עשויה על הברית הראשונה ואינה מסירה או מחסירה כלום
ממנה. ואולם הברית החדשה השלמה היא הברית המשלימה את הברית הראשונה
לתכליותיה הסופיות ההיסטוריות למען שלמות הגאולה לזמן הגאולה העולמית.
גנומן פ"א: בלתי אפשרי לפיכך
שהתנאים, אותם הפרו בית ישראל ובית יהודה ולא עמדו בהם, יעמדו בצורתם הישנה עבור
הרוב. הם עומדים עבור המיעוט הזוכה בם ודבק בכל דברי המסורת העתיקה ובכל דברי
ההלכה המתקדמת גם היא באיטיות לקראת תכליותיה ההיסטוריות.
גנומן פ"ב: הברית החדשה
השלמה היא ברית אחרת, שעשויה על הברית הראשונה ומקושרת לכל מסורת ישראל: מאברהם
אבינו וממשה רבנו ועד עתה. היא באה לעשות, להקים ולקיים את כל מה שנחוץ לגאולה
השלמה, בכל מה שהתורה ומסורת ישראל לא יכולות לעשות עכשיו בעצמן.
גנומן פ"ג: עם זאת, העובדה
שהתורה בצורתה הרבנית לא יכולה לפעול בישירות למען הגאולה השלמה, אינה נובעת
מחסרון במסורת, חס ושלום, כי אם בגלל שינוי הזמנים, ובשל ההשקפות הרחבות הנראות
בשלוש עיניים והמושרשות בעץ החיים, אחרי תיקון עץ הדעת טוב ורע.
גנומן פ"ד: סימן זה נראה
בחלום לסולי קמחג'י בבאר שבע[8],
בו ראה את הגואל חיים מחבק המון אנשים, נשים וטף, יהודים ולא יהודים ללא הבדל. היו
שם אנשים פשוטים מכל עמי העולם, הייתה שמחה רבה, והמורה חיים אמר להם באהבה
מורגשת: "אנו כולנו בשר אחד". זוהי השקפת הברית החדשה של הגאולה השלמה.
גנומן פ"ה: זו הייתה השקפת המורה
חיים, אותה הוא לימד אותי בכל 13 השנים שזכיתי להיות איתו. "אל תבדיל במוחך
ובלבך בין יהודי ללא יהודי" היה תמיד אומר לי הצדיק, "כי באמת אין הבדל
אלא בדבר אחד: היהודי מצווה והלא יהודי לא מצווה. חוץ מזה כולנו בני אב אחד ובני
אם אחת, ובכולם יש טובים ורעים".
גנומן פ"ו: עוד נחזור
להשקפות הגואל האחרון, בעזרת ה'. ייתכן וישאל השואל: האם ישנן שתי תורות? והלא
תורה אחת נתן הקדוש ברוך הוא לעמו ישראל ולא שתיים! יש רמז לתשובה והוא שתכלית
השמים והארץ מתקיימת על ידי התורה, שנקראת "ראשית" ומתחילה באות ב'
(בראשית).
גנומן פ"ז: דהיינו: ישנה גם
ראשית שנייה, המשלימה את הראשית הראשונה למען שלמות השמים והארץ. מאחר
שלאותה הראשית הנאמרת בהתחלת התורה צריכים שתיים להשלמתה, מתחילה התורה
ב"בית" של בראשית.
גנומן פ"ח: זהו רמז לברית
החדשה שנזכרת בירמיה ל"א בפרט, כי התורה נקראת "ברית", והיא הברית
הקדומה. השלמתה בברית חדשה מתגלה עם הגואל האחרון, ולא יהיו דברים אלה כזרים
בעיניכם, כי מספיקות מחשבות ישרות וישכיל ישורון.
גנומן פ"ט: הלא משה רבנו
בעצמו ניבא שיקום נביא כמוהו (דברים, י"ח). וקיבלתי בעל פה מהמורה חיים שהוא
ירמיה הנביא, כי בזכות סבלו הגדול על עם ישראל זכה לקבל את הברית החדשה, שהיא
הברית שתשלים את התורה בבוא זמן הגאולה השלמה אל מטרותיה המרובות עבור כל העולם.
גנומן צ': הנה יש כאן
שניים, מפני שראה משה בנבואתו הישירה מאת ה' שיבוא זמן שיצטרך לקום נביא כמוהו.
הכוונה היא שכפי שהוא קיבל תורה והכניס את עם ישראל לברית עם התורה, כך בזמן
המיועד לשלמות הגאולה, כאשר ידעו את ה' מקטנם ועד גדולם, יקום אותו הנביא כמשה לקבל את הברית החדשה ולהכניס את
כל העם הגדול בה כדי לזכות את הרבים. את כל זאת יש לראות בסימן החשוב במסגרתו נולד
הגואל האחרון, חיים, ברגע של מתן תורה, מהול בשלמות מאת ה', למען שלמות התורה
לדורות הגאולה הסופית השלמה.
גנומן צ"א: ומדוע
"ב-ראשית" הם? מטעם הכלל אצלנו שראשית חכמה שתיים הן, ככתוב:
"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ"
(בראשית, א', 1). מהי ראשית? חכמה. וב' ראשית הן: אחת
לבריאת השמים ואחת לבריאת הארץ, שאין חכמת השמים כחכמת הארץ, ואין חכמת הארץ כחכמת
השמים.
גנומן צ"ב: ובורא אחד לכל
והכול לפניו שווה. הכתוב מקדים שמים לארץ, ואחר כך גם כתוב: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם: בְּיוֹם, עֲשׂוֹת
יְהוָה אֱלֹהִים--אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (שם, ב', 4), כי הבורא ישתבח שלם בתכלית
השלמות, אבל כל מה שנברא צריך משהו שני לשם שלמות, כי אין השמים שלמים ללא הארץ,
ואין הארץ שלמה ללא השמים.
גנומן צ"ג: וב' ראשית הן: ראשית מן השמים וראשית מן הארץ. הוא שנאמר:
"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", ובמתן תורה נאמר: "אָנֹכִי
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות, כ', 2). הראשון
לשמים, כי שותפות במעשה בראשית בכל הבריאה.
גנומן צ"ד: והשני לארץ, כדי
להוציא את עם ישראל מארץ מצרים ולהביאם אל ארץ ישראל. ומה לארץ? עם ישראל, שנקרא
ראשית ונגאל על הארץ, כי אין גאולת בני הארץ מבלי שותפות בני אדם, ככתוב:
"וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" (שמות, י"ד, 31).
גנומן צ"ה: וב' ראשית, אחת לשמים ואחת לארץ, כי השמים אש ומים והארץ ים
ויבשה, ולכל אחד ראשית משלו. הנה המים של השמים מים עליונים הם, והמים של הים מים
תחתונים. ומי מקשר אותם? וזהו שנאמר: "וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת
עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית, א', 2).
גנומן צ"ו: כי השמים והארץ
ביחד הם דבר שלם, ככתוב: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת
הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם"
(שם, ב', 4), ואין תולדה מבלי ייחוד שלם. כך גם שני הדיברות הראשונים דבר שלם הם,
כאמור במסורת: "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" (בבלי, מכות,
כ"ד, א'), שלא יהיה חיסרון בשלמות התורה ששמע ישראל בישירות מפי הגבורה.
גנומן צ"ז: ומה בין הדיבר הראשון
לדיבר השני שיקבילו לשמים ולארץ כאמור? הדיבר הראשון "אנכי ה' אלהיך" מתקשר ליראת השמים העליונה, בעוד הדיבר השני,
"לא יהיה לך" מתקשר ליראה מטומאת הארץ למטה, כמוסבר בספר משנת חיים
שהדיבר הראשון הוא יראת משה והדיבר השני הוא יראת יהושע בן נון. שניהם דבר שלם, כי
גם גאולת משה אינה שלמה עד התיישבות השבטים בארץ ישראל.
גנומן צ"ח: ומקובל אצלנו
ככלל שלגאולה צריכים שניים, הם משה ויהושע, הם מרדכי ואסתר והם הגואל האחרון במלכות
השמים וחמורו בארץ. ולא הצליחה ישועת ישוע בן יוסף כי היה לבדו, וגם הנביא כמשה,
ירמיה, אשר קיבל את הברית החדשה, לא יכול היה לעשות כלום לגאולת העם באותו הזמן כי
היה לבדו.
גנומן צ"ט: אם שני הדיברות
הראשונים דבר שלם הם, מהו שאמר הנביא חבקוק "צַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ
יִחְיֶה" (חבקוק, ב', 4) והעמיד את כל תרי"ג המצוות על אחת, שנאמר
"אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית
עבדים", שהיא מצוות האמונה בכלל, וכל מצוות "עשה" כלולות בה? ואיך
תהיה המצווה האחת שלמה ללא מצוות ה"לא תעשה"?
גנומן ק': הנה כתוב
"הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַיהוָה; וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי-אָדָם"
(תהילים, קט"ו, 16). אצל משה רבנו, עליו השלום, שעלה לשמים ושיראתו הייתה
בשמים, לא נחסרו מצוות "לא תעשה", כי הכול נכלל באהבתו. עם זאת, משה
לבדו שקול היה כנגד כל ישראל, ושאר העם לא היו יכולים להצליח בעבודתם לשמים מבלי
מצוות ה"לא תעשה", ולכן: "והארץ נתן לבני אדם".
גנומן ק"א: גם בשל כך ניתן
לומר כי בראשית: ב-ראשית הן: אחת לתורת ה' ביד משה על הר סיני ואחת לברית החדשה של
ירמיה, שמביא הגואל האחרון. הראשונה נקראת שמים, והשנייה נקראת ארץ. מדוע? כי
בראשונה משה עלה השמימה לקחתה, ובשנייה הגואל, אחרי פטירתו ותחייתו במלכות השמים,
שולח אותה לארץ.
גנומן ק"ב: בהקשר זה קיבלה
דבורה[9]
בחלום[10]
שבגאולה הראשונה משה רבנו קיבל את כל החוק, המשפטים וכו',
בעוד בגאולה האחרונה כל אחד יכול לקבל חוקים ומשפטים אמיתיים דרך חלומות, ככתוב:
"וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי
עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם, חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן--בַּחוּרֵיכֶם, חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ"
(יואל, ג', 1).
גנומן ק"ג: ייזהר מאוד הקורא
ולא יטעה בדברינו ולא יאמר דברים שלא אמרנו. הרמז הוא שיש שתי "ראשית"
לתורה, ולא שיש שתי תורות! הכוונה היא שלקיום התורה שניתנה על הר סיני
דרושות שתי ראשיות היסטוריות, והראשית ההיסטורית השנייה קשורה בברית החדשה שקיבל
ירמיה, ושנביאים נוספים התייחסו אליה בכתביהם.
גנומן ק"ד: נכון הוא שהברית
החדשה יש לה מלא דברים חדשים וחידושים אמיתיים, חוקים חדשים ומנהגים חדשים, הסברים
חדשים ותנאים חדשים, סודות חדשים והשקפות חדשות, מקום תפילה חדש ובית ספר חדש.
ובכלל כל ההתנהלות הזאת נקראת קבלה חדשה.
גנומן ק"ה: אולם ראו מה
שכתוב בישעיהו, מ"ח, 6-8: "ו שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ, וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ:
הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה, וּנְצֻרוֹת וְלֹא
יְדַעְתָּם. ז עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז, וְלִפְנֵי-יוֹם וְלֹא
שְׁמַעְתָּם--פֶּן-תֹּאמַר, הִנֵּה יְדַעְתִּין. ח גַּם
לֹא-שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ--גַּם, מֵאָז לֹא-פִתְּחָה
אָזְנֶךָ: כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ".
גנומן ק"ו: מפרש רש"י:
"שמעת חזה כלה": שמעת הראשונות שהגדתי ראה שבאו כולם. "ואתם הלוא
תגידו": ותעידוני אשר לא נפל דבר. "השמעתיך
חדשות מעתה": עתה אני חוזר ומשמיעכם חדשות שהם חדשות לכם ולפני הם גלויות
מעולם. "ונצרות": ושמורות באוצרותיי. "ואתם לא ידעתם... גם לא
שמעת" וגו': תרגום יונתן אף לא שמעת למילי נביא (לדברי הנביאים) אף לא קבילתא אולפן אורייתא (לימוד התורה) אף לפתגמי ברכן ולווטין (ברכות וקללות) קיימי דאקימית
עמכון בחורב לא ארכינתא אודנך (לברית שכרתי עמכם בתורה לא הרכנת אוזנך. "כי
ידעתי בגוד תבגוד": כשירדתי להצילך מיד מצרים גלוי היה לפני שסופך לבגוד, ואף
על פי כן שמרתי שבועת אבות, וזהו שנאמר ראה ראיתי את עני עמי (שמות, ג', 7). שתי
ראיות אני רואה שסופן לבגוד ומכל מקום ראיתי את עני עמי - כך דרש רבי תנחומא.
גנומן ק"ז: לא דבר קטן מביא
רש"י, עליו השלום, ראש המפרשים: "עתה אני חוזר ומשמיעכם חדשות שהם חדשות
לכן ולפני הם גלויות מעולם ונצורות ושמורות באוצרותיי". אלו הן החדשות של
הברית החדשה המובטחת לגאולה השלמה.
גנומן ק"ח: מובן באופן ברור
שהחדשות המדוברות הללו לא כתובות בתורה ולא בכל התנ"ך או במסורת, כי הן
שמורות באוצרותיו עד בוא הגואל האחרון, אז הן מתגלות. האם הכוונה היא שבעת התגלותן
תהינה שתי תורות?
גנומן ק"ט: ודאי שלא, כי הנה
גם הרמב"ם, עליו השלום, הסביר ב"הלכות מלכים" שאותה ההתגלות הבאה
בזמנה מהתחלת הגאולה השלמה היא קבלה חדשה שמתקבלת אז והמסבירה גם את דברי הנביאים,
מפני שכל מה ששייך לאותה הגאולה ולאותה המשיחות לא קיבלו החכמים בקבלה מהנביאים,
כי הנביאים בעצמם לא ידעו איך יהיו הדברים בעת התגלותם. כל שכן שלא כתובים הם
בתורה, ואין כאן שתי תורות, חלילה וחס.
גנומן ק"י: אפילו שהדברים
מרומזים בתורה ובנביאים, אמיתות הרמזים לא מובנת עד שבאה לגילוי בזמנה. כך הוא
לדוגמא במעשה מלכיצדק ואברהם אבינו או בששת הנקודות מעל
"וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית, ל"ג, 4). דברי הנביאים מלאים ברמזים
המראים מה יהיה בעת מועד ביאת הגואל, אבל לא מסבירים איך או באיזו מסגרת היסטוריות
יהיו וכו'.
גנומן קי"א: על כל הרקע הזה
עלינו להבין שה"ראשית" השנייה היא האחרית הקשורה לזמן הגאולה, כי היא
ה"ראשית" המשלימה את התורה אל מטרות הגאולה למען כל העולם.
גנומן קי"ב: נחזור לנושא
המרכזי שהוא חג השבועות, הנקרא על פי המנהג של הברית החדשה השלמה "חג עשרת
הדיברות", והוא מפני שעשרת הדיברות הן יסוד בניין כל החוק החדש המתחדש. אם
במסורת ישראל נתמעטה חשיבותן, אפילו במקצת, בשל כלילתן בתרי"ג המצוות, הברית
החדשה השלמה מחזירה אותן ליושנה הקדמונית ומחדשת אותן לדורות הבאים.
גנומן קי"ג: קורה לפעמים כאשר
אני עורך טקסט, בפרט כשאני עורך טיוטה, שאני או אחד מן התלמידים מקבל חלום הבא
לסייע בנושא שבו אני מתעסק. היום (10 במאי 1993, י"ט באייר התשנ"ג, פרשת "בהר", ל"ד לספירת העומר)
אחרי ארוחת הצהריים ישנתי, וזכיתי לראות את הצדיק, המורה חיים, בחלום.
גנומן קי"ד: בחלום התהלכנו
אני והתלמידים ביחד עם המורה חיים במקומות בלתי ידועים של חנויות ושווקים, אבל לא
היו לנו כספים לקנות דברים. אני הלכתי מאחורי המורה וקרוב אליו, ולאחר זמן מה
הצדיק פסק מפסיעותיו, הסתכל עלי בפנים עצובות מאוד ואמר: "פרץ, כל חיי לימדתי
דרך ארץ, והדרך ארץ כוללת דברים רבים אשר ערך גדול להם".
גנומן קט"ו: הצדיק הקדוש לא
המשיך לדבר, אלא נתן לי להבין שאנחנו התלמידים כלל לא חשבנו להעניק משהו למורה
לכבוד השבת (היה בחלום כנראה יום חמישי או שישי). אני התחלתי לבכות בשל דיכאון
המורה, חיבקתי אותו, בכיתי על צווארו ואמרתי בשברון לב: "הלוואי ואזכה לאלפית
מהדרך ארץ של המורה". גם המורה קיבל את דבריי וחיבק אותי כמעט בבכי.
גנומן קט"ז: המצב היה עצוב
מאוד והתלמידים (אני זוכר שהיו איתי פאולו, דבורה, שרה פודו-מרקוס
ועוד כמה שלא ראיתי באופן ברור, כמו גם אחד גבוה ולבוש טוב שלא הכרתי) התקרבו אלי
להבין מה היה העניין. אמרתי להם כי באה שבת ולא חשבנו על המורה. גם התלמידים
התעצבו בשל כך ולא ידעו מה לעשות, מפני שלא היה כסף בכלל. גם לזה שהיה לבוש היטב
אמרתי משהו, אבל הוא הראה לי את כיסו שהיה ריק. מכל מקום בסוף התלמידים הביאו לחם
קטן.
גנומן קי"ז: התהלכנו עוד קצת
ביחד ובמקום אחר התיישבנו בחוץ בבית קפה. המורה היה כנראה מוכן לאכול משהו, מפני
שניתנה לו מגבת אחרי נטילת ידיים. גם על כך המורה חיים התעצב ואמר: "הלא מגבת
זו עשויה בשביל נשים" וסרב להשתמש בה. שרה (שהייתה בחלום) מירושלים הצטדקה
באומרה: "אבל מורה, המגבת הזאת נעשתה אצלי בבית, והיא לא עבור נשים או גברים
דווקא". המורה הצטער על ששרה ענתה לו ללא דרך ארץ. - -
גנומן קי"ח: ראשית אני מודה
לה' אלוהי שזיכני לראות את הצדיק ולקבל דברים ממנו. זוהי שמיעה מראש ההרים הנשלחת
בענווה כדי לזרז אותנו אל תפקידנו העיקרי. המטרה היא החזרת בני אדם וחוה אל הדרך
ארץ שקדמה לתורה ושהעמידה את העולם, עד שנתקדשה אותה הדרך ארץ במתן התורה על הר
סיני.
גנומן קי"ט: לא אפרש כאן את
תוכן החלום על חסרונותינו המרובים, כי דברים פרטיים לנו בעבודתנו לה' יום יום לעמוד תמיד על הדרכים שהארץ נהנית מהן, ושהשמים גדלים
ומתבהרים דרכן, ומשבחים באמצעותן את בעליהן. אלו הן הדרכים המלמדות לב אנוש את
עדינות הטעם ואת דקות ההבחנה בהתנהגות בין אדם לחברו ברגש החסד וברגישות האהבה.
גנומן ק"כ: אך לא לחינם באה
העדות הזו בעת סידור עשרת הדיברות כבסיס לחוק החדש, אחרי הסברינו על רמזי ב-ראשית.
והלא בראשית ברא אלוהים, בחכמת התורה שסופה להינתן לעם ישראל על הר סיני, את השמים
ואת הארץ. לפיכך אמרו חז"ל שאברהם אבינו קיים את כל התורה בשל חכמתו שקיבל
מה' (בבלי, יומא, כ"ח, ע"ב; קידושין פ"ב, ע"א; ירושלמי,
קידושין, פ"ב, הי"ב).
גנומן קכ"א: ואין הפירוש
שאברהם אבינו קיים בפועל את כל תרי"ג המצוות בצורתן הכתובה שהתקבלה בתורת משה
רבנו, אלא שאברהם אבינו קיבל את חכמתו, אחרי שהחכים והתבונן במשך שנים רבות מאותו
המקור שממנו קיבל משה אחר כך את עשרת הדיברות ואת התורה כולה.
גנומן קכ"ב: כלומר אברהם
אבינו קיבל את ידיעותיו מאותה הראשית שממנה ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, ולכן לא
נמנע ממנו לדעת ולהבין ממקור החכמה אף את דיני עירובי תבשילין לשבתות וימים טובים וכו'.
גנומן קכ"ג: אבל לא היה זה
כפשוטו, במשמעות שנאמרה לצעירים על-ידי חז"ל, וזאת על מנת שלא יחשדו הם באבי
האומה שלא שמר שבת או שלא היה מניח תפילין, וייגרם מצב בו תילמד סנגוריה לחיסרון
המעשה, וייכשלו.
גנומן קכ"ד: ואכן בעיות
חז"ל נפטרו מול הילדים התמימים בזמנם, אך לא בדורותינו, בהן התמימות לא קיימת
כמו אז, וגוברת הסקרנות להבין כל דבר.
גנומן קכ"ה: אברהם אבינו לא
שמר שבת ולא הביא קורבן פסח ולא היה מניח תפילין ולא קיים את עצרת השבועות וכו', כי כל זאת לא היה בזמנו, אלא מדובר בקבלות מאוחרות אחרי
מתן תורה אל דור דעה במשך 40 שנות ההליכה במדבר. כך לימד אותי המורה חיים.
גנומן קכ"ו: כאן הרמז ב-ראשית
בא לומר שהראשית הראשונה היא לאברהם אבינו, והראשית השנייה היא תורת משה רבנו,
שקיבל מאת ה' ברוך הוא, המתחילה בבראשית, והיא התורה השנייה אחרי תורת אברהם. תורת
סיני משלימה את הברכה שהחלה מברכת אברהם, ובשל כך התורה מתחילה ב"בית"
מלשון ברכה, כך שברכת אברהם נשלמת ונחתמת בתורת משה.
גנומן קכ"ז: דבר זה מרומז גם
במילה "בראשית", שמורכבת מן האותיות ברית אש, כי בברית בין הבתרים נאמר:
"וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה,
וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן, וְלַפִּיד
אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה" (בראשית, ט"ו, 17),
וברית התורה נקראת ברית אש, שנאמר: "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו
יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל
עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד" (שמות,
י"ט, 18).
גנומן קכ"ח: הנה ארכין ראשי,
אגיד ולא אשמע תלונות הבל מבלתי פורשי ידיים להבין קדמונות להשכיל חדשים, כי תורת
חסד היא לאב המון גויים, גבורות יצחק הן סבל וסבלנות לצוחקים בזמן עתיד, ותפארת
ישראל לעם סגולתו ברחמים עליונים היא אחרי הסרת אלוהי נכר מקרב מחנה יעקב לפני
בואו אל בית אל.
גנומן קכ"ט: יעקב חבל נחלתו,
והגואל האחרון הוא יעקב ההיסטורי, הצדיק המתבשר שלוש פעמים בהיסטוריה לגאולת
ישראל, והוא המלמד את דרך ארץ האבות: אברהם, יצחק ויעקב לבני הדורות הבאים. ביחד
עם השמים החדשים והארץ החדשה שנתחדשו ועוד יתחדשו בזכות תפארתו בקודש.
גנומן ק"ל: הברית החדשה
השלמה כוללת את התורה הכללית המתחדשת על כל היסודות של דרך ארץ האבות ותורת ה' ביד
משה. לכן כל שבעת הדורות מאברהם עד משה וכל הקבלות שנתקבלו מהם הם ביחד הראשית
הראשונה, והברית החדשה השלמה היא הראשית השנייה, שבה נשלמות בברכה סופית היסטורית
כל הברכות הקדמוניות, ומתחדשת הקבלה החדשה האמיתית של הגאולה השלמה העולמית.
גנומן קל"א: כל לימוד של המורה
חיים היה בדרך ארץ ועל דרך ארץ ובתוך דרך ארץ.
גנומן קל"ב: לו נתאר את זמנו
של אברהם אבינו, והיינו מביטים בהתנהגותו היום יומית של אב עמנו, אב המון גויים,
לא היינו רואים את הדרך ארץ של התורה, כי אם את תורת הדרך ארץ הקדומה.
גנומן קל"ג: כי לא הייתה אז
התורה לגלות את הדרך ארץ, אלא אברהם קיבל את מה שקיבל מאז היותו צעיר ובמשך כל ימי
חייו, בהתבוננותו על חסד ה' ועל גבורות האל ועל ההתנהגויות הטובות בין אדם לחברו,
האהובות לפני בורא עולם.
גנומן קל"ד: אברהם אבינו,
עליו השלום, חסם את פיהם של צאנו ובקרו בעת שעברו משדה לשדה או על יד שדות אחרים
בכדי שלא יגזלו באכילתם משדות זרים.
גנומן קל"ה: גם בזה אחד היה
אברהם, שמעשיו על פי הדרך ארץ שהשיג היו משובחים ממעשי כלל האנושות בימיו. הוא היה
מוכר כנסיך אלוהים, שניצל על-ידי אלוהיו מכבשן האש של נימרוד.
גנומן קל"ו: בהתנהגויותיו
הישרות לימד את בני דורו את ישרות אלוהיו, עד שכולם פחדו מאלוהי אברהם. זה היה
השורש לקיום העולם עד אשר נתקדשו כל ההתנהגויות הישרות והנכונות בידי משה בסיני.
גנומן קל"ז: בזמנו של אברהם
לא היה אף אחד חוץ ממנו שחיפש אורחים כדי לארחם ולהובילם לאוהלו. הוא העניק להם
אוכל בחינם, טיפל בהם בזהירות יתירה, כיבד אותם כעבד בפני מלכו, העניק להם צידה
לדרך בחינם וליווה אותם ביציאתם בכבוד רב.
גנומן קל"ח: הלא היא מצוות
קבלת אורחים, שנתקדשה כמצווה לבני ישראל, ככתוב: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"
(דברים, י', 19). גם בני ישמעאל, הבדווים וצאצאי ישמעאל קיבלו על עצמם לקיים הכנסת
אורחים, זכר ללימוד אברהם אבינו את ישמעאל.
גנומן קל"ט: המורה חיים היה
מספר קבלה פחות ידועה על אברהם אבינו ולפיה גם אברהם לא התאפק פעם והתרגז על אורח
אחד, נווד מִדְבּר ערבי, אשר הזדמן לאוהלו של הנדבן הראשון. הנווד אכל, שתה ושמח
עם מקבל פניו עד שהיה מוכן לקום ולשוב אל דרכו.
גנומן ק"מ: שאל הערבי כדרך
האוכלים בפונדק או אצל זרים כמה עליו לשלם על טרחתו, ואברהם, כדרך אב המון גויים,
ענה שאינו מבקש דבר על מה שלא שלו, כי אם של מי שברא אותו. אליו יש להפנות את השבח
ולהלל את חסדו, ואל שדי שמו. באופן זה, כאשר ישבח האורח את אל עליון, יתברכו
שניהם.
גנומן קמ"א: סרב הערבי להודות
לה' אלוהי אברהם באומרו שאין לו אל מלבד אלוהיו הפרטי, שהוא הקמע התלוי על צווארו
בצורת חיה. קמע זה הוא שברא אותו ושומר עליו, והוא שנותן לו את מאכלו. לפיכך לא
ישבח אלא אותו.
גנומן קמ"ב: אברהם ניסה
בסבלנות יתירה ובחיבה להסביר לאורח שצריכים בני האדם להודות לבורא הכול, כי הוא
האלוה האמיתי לכל העולם, השומר על כל בני האדם ברחמים גדולים, ואין הקמע הזה כי אם
חתיכת עץ חסרת ערך. סרב הנווד הערבי לקבל את דברי אברהם ולא האמין לכל הסבריו
ופירושיו. הוא הכריז שנאמן הוא לבעליו ולא יעזוב אותו כל ימי חייו, מפני שהוא עושה
איתו טוב תמיד, מחייה אותו, מפרנס אותו ואוהב אותו. לפיכך לא אכפת היה לכופר משום
אל אחר.
גנומן קמ"ג: בעקבות התעקשות
זו, אברהם אבינו שניסה לשכנעו פעם שנייה ושלישית לא יכול היה להתאפק עוד ואמר:
"אם כן, לך לדרכך!". הערבי קם ויצא מהאוהל, רכב על חמורו והלך לו. כעבור
שניות אחדות נתגלה ה' ברוך הוא אל אברהם ואמר לו: "אברהם, אברהם, מה עשית?
מדוע גירשת את הנווד מביתך?"
גנומן קמ"ד: בפחד ובכובד ראש
ניסה אברהם להצדיק את עצמו בפני הגבורה ואמר לפניו: "ריבונו של עולם, גלוי
וידוע לפניך שלא עשיתי דבר בעדי ולשמי, כי אם לשמך הגדול קנאתי ועל אמיתות מציאותך
לא התאפקתי וחרה אפי. ומי ישמע שקרים כאלה ולא יחרה לו?".
גנומן קמ"ה: ענה לו ה':
"אף כי לשמי עשית, טעית, כי מה שהוא לשמי עשית את המוטל עליך ונפטרת מפגיעה
מצד כוונותיך, אבל מה שהוא למען האורח לא עשית, כי גירשת אותו מאוהלך, ביישת אותו
בנקל והשלכת אותו מעל פניך. הלא גם הוא בריאתי אשר יצרתי, ומי ידע את כוונתי על בריותיי, ויעז לנהוג בחרון אף על מחשבותיי שבלתי ידועות לו?
עתה לך אחריו, השג אותו, בקש את מחילתו על פגיעתך בו ופייס את פניו, כי חס אני על
כבוד בריותיי יותר מעל כבודי.
גנומן קמ"ו: קם אברהם והזדרז
ללכת אחרי הערבי. הוא השיגו, ביקש ממנו מחילה ופייס אותו עד שהסכים לחזור איתו אל
אוהלו. מחל הנווד לאברהם בתנאי שלא ישתדל להפריע לו שוב באמונתו הפשוטה. הם נעשו
לפיכך חברים עם כבוד הדדי.
גנומן קמ"ז: אין לשער עד כמה
המוסר פה גדול וחשוב, בכדי להשיג את אותה ההשקפה אודות הדרך ארץ, שהגואל האחרון,
המורה חיים, היה מלמד כל חייו. "הקדוש ברוך הוא חס על כבוד האדם אפילו יותר
מעל כבודו שלו, אתה שומע פרץ?".
גנומן קמ"ח: תמיד היה חוזר
הצדיק למוסר הזה: "זה כלל גדול שצריך להתעמק בו תמיד ולהפיק ממנו אוצרות
חיים. אם הוא בעצמו יתברך שמו לעד חס על כבוד האדם, איך לא נחוס אנחנו על כבוד כל
אחד ואחת, ולא משנה מי שיהיה ועל מה שיהיה?".
גנומן קמ"ט: לא רק לדרוש בא
הצדיק, אלא למעשה דרש ועשה, וראיתי ב-13 השנים שזכיתי לשבת וללכת עם המורה חיים
(בתי קפה בעיר מילאנו היו לבית מדרשו איתי כל אותן השנים, כשברחובותיה זיכני
בהליכה איתו) את הענווה האמיתית לפני כל אדם, כולל לפני אנשים פשוטים, עמי ארצות,
יהודים ולא יהודים.
גנומן ק"נ: אל תבייש אדם
בחלב אמו, דהיינו: אל תעביר אדם באש חסרונותיו, שקנה לו עוד בעת בה שתה מחלב אמו.
כך מבשר לנו כעת הגואל האחרון. ומהי אש חסרונותיו? בין אם יש לו חסרונות שרק האש
תטהר ובין אם הוא פגום מאש הכעס שירש מחמת אמו ובין אם הוא מתועב מאשי תאוותיו
שדבקו בו מחום אימו, יהיה בעיניך כגדי רך וקטן שאין בו מום, ואל תראה לו שאתה רואה
בו את חסרונות אמו.
גנומן קנ"א: ראיתי קשי רוח
אצל לומדי תורה שלא מפחדים לבייש אחרים אשר לא למדו כמותם, ושאין בהם (בלומדי
התורה) מידת רחמנות ראויה.
גנומן קנ"ב: תשובתה של שרה[11]
בחלום בעניין המגבת לא התקבלה על-ידי הצדיק, מאחר שלא נאמרה בדרך ארץ הראויה, רמז
עצוב הוא לחסרון הדרך ארץ בישראל בימינו, ובפרט בירושלים, ובפרט בחברות החרדיות,
ובפרט בחברות החסידים המתחסדים.
גנומן קנ"ג: אולם, בעוונות
הרבים, אין תרבות הדרך ארץ וכל נימוסיה נלמדת בישראל באופן כללי, והוא חסרון מכאיב
לשמים ומדאיב לארץ, כי כל אחד דוחף את השני במילים, אם לא בידיים, ללא בושה כלל.
גנומן קנ"ד: כבוד ההורים נדחק
גם הוא, ואין תרופה לו אלא בחינוך אמיתי, ויהיה זה דתי או חילוני.
גנומן קנ"ה: אין אנו מדברים
על דרך ארץ של מחוות חיצוניות בלבד, אלא על דרך ארץ לכל אדם המגיעה מן הלב תוך
יראת שמים.
גנומן קנ"ו: בעוונות הרבים
אין הדתיים, שאמורים להיות מדריכי העם, מראים דרך ארץ וענווה לחילונים, אלא בדיוק
להפך.
גנומן קנ"ז: היכן היא תורת
משה אם אפילו תורת הדרך ארץ של האבות לא נשמרת? עד מתי העם הזה ידקדק באיכה ויזלזל
בקריאת שמע, ולא יבין את ערכה האמיתי של הדרך ארץ וההנהגה הישרה, הנעימה, הנאותה
והטובה בין אדם לחברו?
גנומן קנ"ח: כי כל הדקדוקים
אינם שווים כלום, אם לא שומרים על הכללים הגדולים. לפיכך הזמן דורש שהברית החדשה
השלמה תתחיל משבועות חדש, בכדי להחזיר את ההתנהגויות הישרות של הדרך ארץ אשר קדמה
לתורה.
גנומן קנ"ט: רוב חכמת התורה
לא תושג ללא הרגשת עדינות הלב כלפי הזולת, והרגשות כאלה לא יגיעו אם אין שורשי
האדם קשורים לענוות משה. זאת מאחר שהדרך ארץ של האבות, על פי תמימותם עם אל שדי,
מסתיימת ומושלמת בענוות משה, וענוות משה נולדה על יסודות הדרך ארץ של האבות.
גנומן ק"ס: בשל כך לא נענה
משה לאחר עוון העגל, עד אשר אמר: "זְכֹר לְאַבְרָהָם
לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל" (שמות, ל"ב, 13), ונענה מיד. זכר ה' את האבות
ההולכים לפניו בתמימות ובשלמות הלב, ולא התאפק עוד, כביכול, לרחם על העם.
גנומן קס"א: הברית החדשה של
הגאולה השלמה כוללת את כל התורה, מתורת האבות עד תורת משה, מתורת אליהו הנביא ועד
לתורת ירמיהו הנביא, לתורת מרדכי הצדיק ולשבועות החדש הזה בזכות הגואל האחרון,
חיים.
גנומן קס"ב: אם תשאלוני מה
באה הברית החדשה השלמה ללמד, אענה לכם: את דרך הארץ של האבות: אברהם, יצחק
ויעקב, ואת ענוות משה, כי השתיים הללו עוד חסרות בעולם.
גנומן קס"ג: ולא השיגו אותן
רוב חכמי ישראל במהלך הדורות, ולא זכו ללמד אותן כי אם במילים. תלמידי רבי עקיבא
בן יוסף לא היו מתים במגפה לו שמרו על השתיים הללו בזמנן. ונסגור פינו מלהריק,
בכדי שלא נריק על עצמנו, והשתיקה חכמה!
גנומן קס"ד: בא הגואל האחרון,
המורה חיים, להריק ברכות על העולם, ברכות עתיקות מזמן האבות ומזמן מתן תורה,
המתחדשות עבור העולם בזמן הסופי, אחרי ניקוי עוון קץ. דרך פעולותיו של הגואל האחרון
מתמלא המובן של "אב המון גויים", שהובטח לאברהם אבינו.
גנומן קס"ה: חג עשרת הדיברות
הוא לכל העולם בבית הגאולה, מפני שלימוד הדרך ארץ ביחד עם עשרת הדיברות הוא שלמות
כל התורה, אבל מפני שהברית החדשה השלמה יוצאת גם לעולם כולו, יש בה גם יסוד הדרך
ארץ הקודמת, עוד מלפני היות ישראל לעם.
גנומן קס"ו: עובדה זו נותנת
מקום להרחבת לימוד הכבוד לכל בריות ה', ישתבח שמו לעד, מה שיגרום למצב בו מצווים
ובלתי מצווים יתאחדו וינהגו על פי הדרך ארץ שהתקבלה על-ידי אבותינו הקדושים, שעבדו
את אל שדי לפי הרגשת הכבוד בכל מעשיהם.
גנומן קס"ז: אין זה מקרה בשום
פנים שהברית החדשה השלמה שואבת מיסודותיו של אברהם אבינו באופן מיוחד ובולט. הלא
הברית הגאולית הראשונה היא הברית בין הבתרים שנעשתה עם
אברהם.
גנומן קס"ח: במסגרת הקבלה
החדשה של סימני הגאולה השלמה נודע לנו מהמורה חיים שהסיבוב הראשון של כוכב אברהם
היה של 400 שנים, עד לזמן הגאולה הראשונה, כפי שנאמר בברית בין הבתרים (בראשית,
ט"ו, 13).
גנומן קס"ט: המסלול הארוך של
כוכב אברהם הוא של 4000 שנים. נכון הוא שכוכבו הפרטי של האדם נולד איתו ומת איתו,
אך כוכבו של אברהם שורשו במערכות העליונות, וכוכבו הוא מהכוכבים החשובים ביותר,
שתקופת מסלולו נדרשת להגעה לגאולה השלמה ולהשלמת ההבטחה "אב המון גויים"
(שם, י"ז, 4).
גנומן ק"ע: כך בסימן הראשון,
הוא סימן הכוכבים, נראה ספר הכוכבים שבו שמות רבים של עמים, והוא ספר הכוכבים
המיוחס לאברהם אבינו, אב המון גויים.
גנומן קע"א: הסימן הזה התגלה
ראשון, לקראת סוף תקופת מסלול כוכב אברהם, תקופה בת 4000 שנים, ואולם סיום המסלול
הארוך היא תקופה בת 65 שנים, כפי שקיבלנו מן הסימנים המפרשים. תקופה זו היא תקופת
הדור הרביעי הנעתק והכפול, והיא מחולקת לשתי תקופות רצופות של 35 ו-30 שנים.
גנומן קע"ב: התחלת התקופה
הראשונה היא בפסח תשמ"ג (אפריל 1983), אף על פי שפטירת הצדיק הייתה 17 יום
אחרי חג השבועות תשמ"ב. הסימן הכללי המקדים לכל הסימנים השלמים, סימן
"בא הזמן", הגיע אלי 8 ימים אחרי הפטירה. לפיכך אותם החודשים מכ"ד
בסיוון תשמ"ב ועד פסח תשמ"ג היו הקדמה לדור הרביעי.
גנומן קע"ג: מפסח תשמ"ג
ועד לפסח תשנ"ג, שעבר עלינו לטובה, עברו 10 שנים, ומפסח תשנ"ג מתחילה
תקופה חדשה בת 10 שנים. כך הובן מן הסימנים. יש חשיבות לשמה הפרטי של כל שנה על פי
הסימנים, כמו גם לשמה הכללי של כל תקופה בת 6 שנים ולתקופה בת 10 השנים, הנובעת גם
מחשיבותו של המספר 10 וסגולותיו.
גנומן קע"ד: בחג השבועות
תשנ"ג, הבא עלינו לטובה בעזרת ה', יש חשבון נוסף לסגולת הזמן, והוא שהיום
השני של שבועות זה הוא היום ה-4000 לפטירת צדיק הדור שנבחר לגואל האחרון, חיים
מצנעא, תימן.
גנומן קע"ה: בחשבון הסימנים
לפי ששת הסימנים השלמים הגדולים, כל סימן משתייך לשנה אחת, כאשר בכל 6 שנים
מסתיימת תקופה אחת של 6 הסימנים. אנחנו כעת בתקופה השנייה, שמתחת לשם הכללי:
"סימן מלכות השמים", והשנה הנוכחית היא השנה החמישית (של התקופה השנייה,
השנה ה-11 לסימנים), מתחת לשם "סימן הדור הרביעי והבניין החדש".
גנומן קע"ו: קיבלנו סימנים
וחלומות על הסכנות לכל העולם בשנה הזו, ונראה כי זו תהיה שנה לא פשוטה מבחינות
רבות.
גנומן קע"ז: אמנם הדור הרביעי
תמיד כפול, וסימנו הוא בהריסת הבניינים הישנים הלא רצויים, במקביל לבניית הבניינים
החדשים שעדיפים על אלו שהיו. לפיכך נקווה גם שתהיינה התפתחויות חיוביות לטובת
העולם.
גנומן קע"ח: נזכיר גם שקיבלנו
שם כללי לתקופת עשר השנים הבאות עלינו לטובה, והיא תקופת הרפורמה הגדולה. גרעיני
הרפורמה החדשה הזו יישתלו בשנה זו.
גנומן קע"ט: בארץ ישראל יהיה
המצב קשה, בעוונות, ויאופיין בבלבולים ובפחדים גדולים, וגם בקורבנות, רחמנא ליצלן. ירחם ה' על עמו ישראל, כי לא ינום ולא יישן שומר
ישראל.
גנומן ק"פ: יש גם תקווה
שבמשך השנה הזו, אחרי הבלבולים העצומים, יבוא הפתרון לבעיה הפלסטינית, ויתחיל
תהליך של שלום בין ישראל לערבים. זו השערה אפשרית על פי הסימנים, והלוואי ותתאמת.
גנומן קפ"א: באחד החלומות מן
השנים הראשונות ראה דוד בנין (יהודי ירא שמים יליד אסמרה, אריתריאה, אשר הכיר את
המורה חיים במילאנו, ובמשך כמה שנים היה הולך כמעט כל בוקר אחרי התפילה בבית הכנסת
האיטלקי ברחוב גוואסטלה עם המורה לשתות קפה ולשוחח) בית
כנסת, ממנו הוציאו ספר תורה, שניתן לו לאחוז בו.
גנומן קפ"ב: הספר לא היה
במידתו הרגילה, אלא גדול וגבוה מאוד (אם כי לא כבד מהרגיל). דוד לקח את ספר התורה
הגדול בידיו, יצא החוצה לרחוב, והיה מתהלך ברחובות מילאנו. הוא פחד מעט לאחר זמן
מה שלא ייפול הספר מידיו, חלילה, כאשר הוא החל להכביד עליו. אז ראה הוא את הכל-בו
"רינשנטה" (Rinascente), נכנס אליו עם הספר, והתעורר מחלומו (משמעות
המילה "רינשנטה" באיטלקית היא לידה מחדש).
גנומן קפ"ג: עניינו של חלום
זה הוא התפשטות והתרחבות התורה בעולם, גם בין אומות העולם, על-ידי התחדשותה דרך
הברית החדשה של הגאולה השלמה.
גנומן קפ"ד: הפחד מנפילת הספר
וחילולו, חלילה וחס, היה נבואי בכך שבשש השנים הראשונות לסימן יצאנו לרחובות עם
התורה, כאשר עוד הייתה לנו רשות לבשר בחוץ את כל הבשורות החדשות שהגיעו, אבל עם
סיום השנה השישית של הסימנים, ניטלה אותה הרשות, ותפקידנו הפך מאז למעלי הדברים אל
הכתב עד לזמן שייועד להתגלותם.
גנומן קפ"ה: עניין זה שייך
מאוד לענייננו, כי אחת הכוונות בהתחדשות התורה על פי הברית החדשה השלמה היא
התפשטות והתרחבות התורה הקדושה ברבים, ככתוב בתהילים על הנושא: "אַתָּה הָאֵל
עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ"
(תהילים, ע"ז, 15), "הוֹדִיעוּ בָעַמִּים,
עֲלִילוֹתָיו" (שם, ק"ה, 1) ועוד.
גנומן קפ"ו: הרי אף על פי
שהדברים ידועים ומפורשים בכל המסורת, דהיינו שסופה של התורה להתפשט ולהתרחב בעולם,
אין היהדות המסורתית נותנת עד עתה את הדרכים לאותה התפשטות וגדילה הנדרשות לגאולה
העולמית.
גנומן קפ"ז: ייתכן והדברים
הקרובים ביותר להשקפה אוניברסאלית זו נמצאים בתפילתו של שלמה המלך בעת חנוכת בית
המקדש הראשון, אבל אין זו ההשקפה של מסורת הרבנים, המקדשת את עצמה, כזכותה
ומצוותה, אך ורק לבני הברית המצווים.
גנומן קפ"ח: היהדות גם לא
יכלה לחשוב על חינוך אומות העולם, כי לא הספיקה עוד לחנך את אנשיה. מלבד זאת אי
אפשר היה לקרב את הקצוות שבין עולמות נפרדים לגמרי. עם ישראל לבדו קיבל את הקדושה
במעמד הר סיני, ואסור לחללה, בר מינן, בעמים טמאים, עובדי עבודה זרה ושטופי זימה.
גנומן קפ"ט: אך צריך להבין
שמכוונות ה' ברוך הוא בנתינת התורה היא זו שכל התורה וקדושתה ומסורתה המפורטת הן
לעם סגולה, אך גם שבסוף תתפשט האמת בכל העולם הנשאר אחרי המאורעות המרעידים של
הדור הרביעי. תכלית התגלות האמת בעולם היא שכל בני אדם וחוה הזוכים יקבלוה
בזמן הגאולה השלמה.
גנומן ק"צ: מכל זה נבין שכדי
לקיים את המטרות הסופיות של מתן תורה, כבר נקבע מראש שהעולם יזדקק לברית חדשה
המיועדת לזמן של פתיחה חדשה בזכות גואל אחרון, אשר יוביל את בני תבל עד לעת ההיא
בה "כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם" (ירמיהו, ל"א, 33).
גנומן קצ"א: זה סוד דברי ה'
למשה, שיקים נביא כמשה. יש להקשות ולשאול: מדוע יאמר כך ה', כאשר כבר העיד על משה
כמה פעמים שאין שווה למשה בנבואה, ושאין אהוב לה' כמשה?
גנומן קצ"ב: ומדוע לא הסתפק
באמירה שיקים נביא חשוב, שיהיה על כל העם לשמוע בקולו, מבלי לומר "כמוך"
(דברים, י"ח, 18)?
גנומן קצ"ג: התורה הייתה
צריכה להציג עניין אמיתי, אף כי דברו לא יובן עד הסוף, מפני שמצרכי הגאולה השלמה
הוא, ויצטרכו דווקא למילה ההיא בזמן ההוא.
גנומן קצ"ד: כל היסוד לזה הוא
שאין התנאים של הגאולה הראשונה כתנאי הגאולה האחרונה. אם היו התנאים שווים, לא היה
צורך הרי בברית חדשה, ומספיק היה להחזיר את העם לתנאים הראשונים.
גנומן קצ"ה: טעמו הפשוט של
"הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי"
(ירמיהו, ל"א, 31) משתקף מראש בנבואת התורה עצמה, אשר ראתה את עם ישראל נענש
על חטאיו ומפוזר בין העמים.
גנומן קצ"ו: וכשמבינים שיש
צורך בברית חדשה עם תנאים שונים ביחס לתנאים הראשונים, אז מובן גם הצורך בנביא
שהוא כמו משה, דהיינו: כמו שקיבל משה את התנאים לתורת סיני, כך הנביא העתידי יקבל
את התנאים החדשים של הברית החדשה.
גנומן קצ"ז: לפיכך נקראת היא
הברית החדשה ולא התורה החדשה, כי הברית היא עם התנאים, ולכן אמר ה' "הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי,
וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם" (שם), דהיינו: נתתי לבני ישראל את התורה, התורה
בידם, ואינני מסיר אותה מהם אף פעם, כי כבר בעלתי בם.
גנומן קצ"ח: את תנאי התורה
הזו שבידם הם הפרו, עד כדי כך שאני מוכרח לחדש את תנאיה ולהחליפם באופנים שיוכלו
לקבל ולקיים. לא התורה הוחלפה אלא תנאיה לזמן החדש.
גנומן קצ"ט: חשוב להדגיש כי לא
חלים שלילה או ביטול התנאים הראשונים, ומאחר שהתורה קיימת וכל תנאיה הקדושים
מוסברים במסורת, הרוצה לדבוק באותם התנאים יעשה זאת כחפץ ליבו, ותבוא עליו ברכה.
עם זאת, בעת החדשה תינתן הרשות לשאר העם לקבל את התנאים החדשים כתחלופה
לתנאים הראשונים.
גנומן ר': עם יהודה נתפזר
בגלות בין אומות העולם ואחז בתורה במסירות נפש ובדבקות בה' אחד, אך ככל שחלף הזמן
התפצל העם לסוגים רבים: מדתיים אדוקים ביותר ועד לחילוניים לגמרי, וכיום רוב בני
העם לא מקיימים כי אם משהו מתנאי התורה.
גנומן ר"א: לפיכך אין אפשרות
עוד לחזור לאותו העולם הסגור והצר בעיני רוב בני העם כיום, כי אין ליבם להגות
בתורה יומם ולילה, מאחר שנדרשות הכנות רבות לכך למי שלא התחנך באופן המכוון ללמידה
מסוג זה. לפיכך, הניצלים באמונתם יש מהם שילכו לבית הכנסת המסורתי, אך יש רבים
שילכו לבית הגאולה.
גנומן ר"ב: כמו כן יש לומר
את האמת: בית יהודה אינו כלל העם, כי עשרת השבטים התפזרו בין אומות העולם,
ובאופנים אחרים הייתה שמירת ה' איתם בגלות נשמותיהם הארוכה. רובם הפכו לנוצרים
במשך הדורות, כאשר ה' שומר על נשמותיהם.
גנומן ר"ג: בני ישראל הם בני
יעקב, ואין שום שלמות בעם ישראל עד שישובו אלו לגבולם. הם נקראים גם בני יוסף, כי
כל כוחו של יוסף היה בחוץ בארץ נוכריה. מי שיחזור בזמן ההוא הם בני רחל אשר
דמעותיה נשמעו, ושבו בנים לגבולם.
גנומן ר"ד: ואם בני יהודה
ברובם אינם יכולים ואינם רוצים לקיים את התנאים הראשונים, כל שכן בני ישראל הבאים
מתרבויות נוכריות, ואינם יכולים לחזור אל תורת הרבנות המחמירה. הם באים ערומים מכל
ידיעה, חוץ מכך שהם אוהבים את ה', רוצים להבין את האמת ולעבוד את ה', כל אחד לפי כוחו.
גנומן ר"ה: גם צאצאי עשו
הניצלים במעשיהם הטובים חוזרים בסוף לאמונה הנכונה ומקבלים את אחדות האל. תגיע מהם
אחר כך עזרה גדולה לישראל, ליהודים ולגאולה השלמה כולה.
גנומן ר"ו: מובן שאלה לא
מצווים לשמור על כל מצוות התורה, וצריך עבורם מקום מיוחד המטפל בענייניהם הרוחניים.
זוהי מטרתו של מזבח מלכיצדק בבית הגאולה.
גנומן ר"ז: בזמנו הגיעה
התורה הקדושה בסימן ההתבודדות, ההיפרדות, ההיבדלות והפרישות מיתר העמים, כי עם
ישראל הוא עם קדוש ומצווה בקדושת התורה וקיום מצוותיה.
גנומן ר"ח: עם זאת, הברית
החדשה השלמה באה בסימן האיחוד וקירוב הדעות באחרית הימים, בעת בה ה' ברוך הוא
מקיים את גאולתו השלמה. אז אברהם אבינו יוכר לכל לפי אמונתו האמיתית, בדיוק כפי
שכונה הוא על-ידי ה': "אב המון גויים".
גנומן ר"ט: הברית החדשה
השלמה מסתכלת כבר על העתיד המובטח, כי היא הכלי לאותו איחוד שיגיע, כאשר הארץ תהיה
מלאה מדעת ה', ולא יצטרכו מורים לשכנע במציאות האל, כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולים.
גנומן ר"י: בזמן ההוא לא
יהיה צורך בפחד עונשים, מפני שאנשים יקיימו את מעשיהם באהבת ה' ובתמימות הלב.
התורה אותה ילמדו תהיה כתובה כבר על ליבם בתוך תוכם, והם יהיו צדיקים החיים
באמונתם. לא תהיה חזרה על טעויות העבר, כי כל דברי הימים, הטעויות והעונשים יהיו
ניכרים בתוך דמם, ובעצמם יבחינו בין האור ובין החושך, בין הטהור ובין הטמא.
גנומן רי"א: התורה הקדושה באה
לתקן את עץ הדעת טוב ורע בעולם, והברית החדשה של התורה באה להציב את עץ החיים
בעולם עם קבלת הגאולה השלמה. הסימן לכך הוא שהגואל האחרון נקרא חיים, והוא נולד
מהול ברגע של מתן תורה בסימן שלמות הברית, היא הברית החדשה המשלימה את כוונות
התורה אל כל מטרותיה למען הגאולה השלמה לעולם.
גנומן רי"ב: לשם האיחוד
האמור, שלח הגואל מסימניו וחיבק באהבה ובלב שלם את ההמונים. זהו סימן לזמן בו עץ
החיים ישלוט בעולם, אחרי כל התיקונים של עץ הדעת טוב ורע, שבא עתה לשם קירוב
הלבבות ואהבת הטוב בין כולנו, בני אדם וחוה.
גנומן רי"ג: ואם תשאלוני איך
אני מעז להכליל את עצמי, חמור כמוני כחלק מ"כולנו בני אדם וחוה", אצטרך
לענות לכם שלמרות חמורותי ועקשנותי הבהמית, הצדיק חיים
לימד אותי את הדרך ארץ, ואף על פי שהלוואי ויכולתי לקבל אלפית מהדרך ארץ של הגואל
מצנעא, תימן, הנה אף כסיל ושותק לחכם ייחשב, וגם חמור המתנהג על פי הדרך ארץ לאדם
ייחשב.
גנומן רי"ד: מכל זה יובן
שהברית החדשה השלמה, הכוללת את התורה בזמן אחרית הימים ומשקיפה על תקופות הגאולה
השלמה הבאות, יש לה שורשים עמוקים בתורת הדרך ארץ של האבות, כאמור, אשר קדמה
לתורה, ושלא הייתה עוד קשורה לכל דקדוקי דברי ה' שנתקבלו במעמד הר סיני. המבין
ישכיל נפלאות מכוונותיו, ישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים.
גנומן רט"ו: הרי הגואל
האחרון, חיים, הצדיק המתבשר שלוש פעמים בדברי הימים, אחרי משה ואחרי מרדכי (במחנה
ישראל, וכלפי העולם אחרי ישוע בן יוסף ומרים), הוא שהכריז בחלומי שהוזכר לעיל:
"כל חיי לימדתי דרך ארץ, והדרך ארץ כוללת דברים רבים אשר ערך גדול להם".
גנומן רט"ז: וצערו הגדול
בחלום היה על חסרונותינו, מגרעותינו, אשמותינו ופגמינו
בדרך ארץ. בעוונות, גם בארץ ישראל מצב הדרך ארץ הוא דל מאוד וחולה, וירחם ה' על
עמו ישראל ויאיר אותו כדי שיתנהג בענווה על פי הדרך ארץ, הנימוס והנועם, בכדי
להגיע לאותה הרמוניה המאפיינת את זמן הגאולה.
גנומן רי"ז: בכיתי על צווארו
של הצדיק בחלום ואמרתי: "הלוואי ואזכה לאלפית מהדרך ארץ של המורה". הוא
חיבק אותי בכדי לתת לי כוח לקבל את אותה אלפית, כי קשה ודל מאוד המצב, ומי יכול
להבין את העדינות המגיעה ממעשה הדרך ארץ.
גנומן רי"ח: תמיד הצדיק הנסתר
השתדל לתת לי הבנה בהתנהגות התימנים על פי הדרך ארץ הקדומה. היה זה אחד מן הדברים
שהמורה היה אומר לי עליהם: "תלמד היטב את מה שאני מסביר לך, כי יבוא הזמן
ותצטרך את כל זה". לא הבנתי אז בשום אופן שאצטרך לתאר לעולם את השיעורים
שקיבלתי בסתר ושזכיתי להם ב-13 שנות הלימוד שלי עם המורה חיים.
גנומן רי"ט: הייתי טועה,
לפיכך, אם בגנומנים הקודמים הייתי מבהיר שבסיס החוק
החדש של הברית החדשה השלמה הוא עשרת הדיברות, אך לא הייתי מביא גם הקדמות על הדרך
ארץ ותורת האבות. בשל כך בא אלי המורה חיים בחלום - להרחיק אותי מטעות.
גנומן ר"כ: כי לומר שהחוק
החדש של הברית החדשה השלמה מיוסד רק על עשרת הדיברות היא אמירה לא מדויקת. זאת
מאחר שגם לתורת הדרך ארץ של אבות העולם שקדמה לתורת סיני יש תפקיד חשוב. לפיכך רק
אחרי ההקדמות על הדרך ארץ שהתקיימה לפני התורה, יכולים לדבר על עשרת הדיברות,
ששורשיהן באותה דרך ארץ של האבות.
גנומן רכ"א: אסמכתא נבואית של
מאורעות התורה המרומזת גם כן ב"ב-ראשית" היא עובדת הישנות עשרת הדיברות
בעלייה הראשונה ובעלייה האחרונה. אותן הדיברות נכתבו על הלוחות האחרונים, שהצליחו
להתקיים, מפני שבאו אחרי התיקונים של חטא העגל בסוף העלייה הראשונה.
גנומן רכ"ב: דהיינו: לשתי
העליות הגלויות (הראשונה והשלישית) של משה יש הקבלה לב'-ראשית של התורה בשני זמנים
היסטוריים למען הקמת השלמות הנדרשת לקיום שניהם. הלוחות האחרונים קיימו את תורת
הלוחות הראשונים, בעוד הלוחות הראשונים הפרו את התנאים שבהם מתקיים חוק האלוהים,
ולכן משה רבנו, עליו השלום, שבר אותם. עם זאת, מה שכתוב היה על הלוחות הראשונים
נכתב גם על הלוחות האחרונים.
גנומן רכ"ג: יש לשער, כמוסבר
בספר "חמישה לוחות הברית", שקבלת משה בעלייה האחרונה קבלה אחרת היא ממה
שקיבל בעלייה הראשונה, כי אין לחשוב שמשה דיבר עם הגבורה 40 יום ו-40 לילה בעלייה
האחרונה רק כדי לשמוע את אותם הדברים של העלייה הראשונה.
גנומן רכ"ד: ופירשנו שם שקבלת
הלוחות הראשונים היא בבחינת האמונה העליונה של הדיבר הראשון, והקבלה השנייה היא
בבחינת הדיבר השני של "לא יהיה לך", דהיינו: שרוב האיסורים המפורטים
נדרשו להיאמר אחרי נפילת העם בחטא העגל.
גנומן רכ"ה: מה שאינו כן
בעלייה הראשונה, כי לולא נכשלו בני ישראל, היו יכולים לדבוק באמונה העליונה הפשוטה
מכל התחכמות, וממילא היו פורשים מכל עבודה זרה, אך מאחר שחטאו בחטא העגל, שוב לא
יכלו להגיע לאותה הפשטות באמונת מעשה ה', נסיו ונפלאותיו, והוכרח משה לקבל עבורם
את הגדרים הפרטיים המבדילים בין המותר והאסור, בכדי שלא יפלו שוב.
גנומן רכ"ו: מזה תבוא הבנה
אחרת המשתייכת לענייננו, והיא שביחס לעלייה האחרונה הכרוכה באיסורים ודקדוקים
רבים, הקבלה של העלייה הראשונה הייתה כרוכה באופן קרוב יותר לאותה דרגה של דרך ארץ
האבות וההליכה התמימה לפני ה' באמונה שלמה.
גנומן רכ"ז: מעשה אבות סימן
לבנים, ככתוב: "ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ,
צְדָקָה. ז וַיֹּאמֶר,
אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ
אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת,
לְרִשְׁתָּהּ" (בראשית, ט"ו, 6-7). זה היה הסימן אל אברהם למה שיהיה אחר
כך בדיבר הראשון: "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית
עֲבָדִים" (שמות, כ', 2).
גנומן רכ"ח: כל בני העם שמעו
את הדיבר הראשון על הר סיני וידעו ברגע ההוא שנתקיימו הבטחותיו יתברך אל אברהם.
בפעם הראשונה שמע כל העם את שני הדיברות מפי הגבורה, ובפעם השנייה, אחרי חטא העגל,
לא שמעו זאת מה', אלא קיבלו את הדברים ממשה.
גנומן רכ"ט: דהיינו דרגת העם,
ביחס לדרגת מעמד הר סיני בשבועות הראשון, הייתה נמוכה הרבה יותר בעת בה עלה משה אל
ההר בפעם האחרונה, וכבר התרחקו בני ישראל מאותה רוח אבות, שאותה היו יכולים לקבל
בקבלה הראשונה.
גנומן ר"ל: על יסוד זה נבין
את השתדלות משה בקבלתו מפי הגבורה את פרשיות התורה להביא את מעשי אבותינו הקדושים,
וזאת בכדי שניתן יהיה ללמוד ולהתעמק בדרכיהם האהובות מאוד לפני השמים ולפני הארץ.
גנומן רל"א: ה' לא אמר לאברהם
אבינו להיזהר מעבודה זרה, מפני שכמשה לא היה צורך בכך. הלא כל פעולותיו של אברהם
היו לקרב את הבריות לאחדותו יתברך ולהרחיק את האנשים מהשקרים והאמונות הפסולות.
גנומן רל"ב: גם בנוגע
ל"לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא"
(שם, 6) לא נמסרה לאברהם הוראה כלשהי, כי מרוב יראתו את ה', לא היה צורך בכך,
ובוודאי שלא נטה לכך אי פעם.
גנומן רל"ג: הדיבר הרביעי על
שמירת השבת לא היה רלוונטי בתקופת אברהם אבינו, אבל יש לשער שהיה שומר על זמני
מאורעות מיוחדים החוזרים מדי שנה על פי חשבונות הכוכבים, וכפי שקיבלתי מהצדיק
הקדוש, חיים, אברהם אבינו היה בקי מאוד בלימוד הכוכבים.
גנומן רל"ד: מצוות כיבוד אב
ודם היא בכללה מצוות הדרך ארץ, ודרך ארץ קדמה לתורה. אף על פי שקדמה גם כן לאברהם
אבינו, כי גם לפני זמנו נאמר שבזכות הדרך ארץ העולם עומד, הדרך ארץ המעניינת אותנו
מתחילה למעשה עם אברהם (ונאריך על כך יותר, בעזרת ה', בחוקי הדרך ארץ).
גנומן רל"ה: נכון הוא שכבוד
אב ואם התחיל כבר מתחילת ימי האנושות, כי באופן טבעי בניהם של אדם וחוה נהגו איתם
בכבוד, בפרט הבל, ואחריו שת וכל צאצאיו. אני זוכר שאמר לי המורה חיים שבמשך כמעט
אלף שנים כל מי שהיה בעולם היה חולק כבוד גדול לאדם וחוה, כשהיו רואים אותם, למשל,
עוברים או באים.
גנומן רל"ו: חמשת הדיברות
האחרונים נבעו גם כן מהדרך ארץ שקיבלו האבות, כלומר: לא לרצוח, לא לגנוב, לא
לנאוף, לא להעיד עדות שקר ולא לחמוד את מה שיש לרעך. כל אלו היו אסורים באופן
מוחלט אצל אבותינו הקדושים, אף על פי שהיו גם רבים אחרים בעולם ששמרו על כללים
אלו, אם כי התנאים היו בדרך כלל כרוכים בעבודות זרות.
גנומן רל"ז: לדוגמא: הכלל של הלל
"דעלך סני לחברך לא
תעביד" (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך) היה בעולם מזמן, ונודע לכל בעל היגיון
אף בעבר הרחוק.
גנומן רל"ח: אצל אברהם אבינו,
לעומת זאת, נתאמתו כל המידות הישרות, והוא היה מסוגל מעת לידתו לקבל את כל הברכות.
יובן הדבר טוב יותר משמות עשר המידות או עשר הסגולות היוצאות מעשרת הדיברות, כי
כולן היו באברהם אבינו, ביצחק אבינו וביעקב אבינו.
גנומן רל"ט: אלו הן האמונה,
הברכה (כי הפרישה מן העבודה הזרה ומן הדעות הפסולות היא המביאה את הברכה), הסגולה
(הן הסגולות המכוסות בלב המאמין), התפילה (כנגד השבת), השראת השכינה (כנגד כבוד אב
ואם, כי הדרך ארץ היא המביאה להשראת השכינה).
גנומן ר"מ: התיקון (הוא הכוח
באדם לראות את חסרונותיו ולתקנם), ההתקדשות (כנגד לא תנאף), ההתחדשות (הוא הכוח
להתחדש ברוח ולהתעלות תמיד על המכשולים), הטעם (הוא הכוח בנפש ליהנות מכל טעמי
החיים באהבת ה') והשתיקה (היא החכמה, כנגד לא תחמוד, שהיא ממידת החכמה).
גנומן רמ"א: ילמד הקורא בספר
"חמישה לוחות הברית" להבין את מקומן של המידות הללו בעלייה האמצעית
(הנסתרת) של משה. הן לב עשרת הדיברות לפי עבודת ה' הפנימית, וכתובות על לוח אחד
ארוך ונסתר בארמון אסתר המלכה במלכות השמים, היורדת לעולם בזמן הגאולה השלמה.
גנומן רמ"ב: ה' לא רצה לתת
אותן למשה למען בני ישראל, כי הם לא יכלו לזכות בהן בזמן ההוא, אבל ענייניהן
נמצאים בתורה ובפרט בספר דברים, שם הם מובאים לפי פשטי דקרא
באופנים שיכולים להתקבל על-ידי השכל האנושי.
גנומן רמ"ג: מרדכי הצדיק
הסתיר את העניינים של אותן מידות מסוגלות במגילת אסתר, כי ספר אסתר מגלה את הפורים
החדש של כוכבי הגאולה, המתגלים בדור הרביעי הנעתק והכפול הזה, אשר בו מתקיימות
מפלת עמלק והישארות ישראל לעד.
גנומן רמ"ד: המידות של מלכות
השמים לבושות כולן בענווה, בסבלנות ובדרך ארץ המפוארת העליונה, היא הכבוד לה'. הן
נקראות "הלוח האמצעי", אשר בזמן שנבחר הגואל האחרון וקם בתחיית המתים אל
מקומו המכובד במלכות השמים היורדת לארץ, הוא עובר לרשותו, והגואל הוא האחראי
להורידו מטה לפי סדרי וזמני הדור הרביעי ותקופות הגאולה שאחריו.
גנומן רמ"ה: עשר המידות
הנזכרות יחד עם שלושת המלבושים: הענווה, הסבלנות ויראת הכבוד מקבילים ל-13 מידות
הרחמים שהשיג משה.
גנומן רמ"ו: משה השיג את
מידות הרחמים ישירות מה', בעוד בני האדם אינם יכולים להגיע אליהן, ואילו המידות של
מלכות השמים לבושות כבר בשמים ובכוכבי הגאולה (ושוכנות בארמון אסתר) ומוכנות לרדת
לעולם בזמן שנקבע לכך.
גנומן רמ"ז: ומדוע נקראות
הענווה, הסבלנות והדרך ארץ של יראת הכבוד מלבושים? הלא הן מידות פנימיות. התשובה
היא כי הן מגיעות גם לכל שטח חיצוני.
גנומן רמ"ח: כלומר: פנימיותן
העצמית מגיעה אל כל הכוחות, פנימיים וחיצוניים כאחד (וסוד הוא בלימוד הדרך ארץ
האמיתי, שהפעולה החיצונית נוגעת עד העצם ומתגלה באותה הפעולה שכינתו יתברך.
והמשכיל יתפלא מכל פעולה).
גנומן רמ"ט: שלושת המלבושים
נקראים "מלבושים עצמיים", בדומה לגוף האדם עצמו שכל זמן שהוא חי, גופו
הוא חלק מעצמיותו, וכשהוא מת הנשמה יוצאת מהגווייה המתה ולובשת גוף אחר, רוחני
יותר לפי מקומו בעולם הבא. על זה היה אומר הצדיק הקדוש, המורה חיים, שהגוף אינו כי
אם לבוש לנשמת האדם, וכשמת האדם, לובש הוא גוף שני המתאים לעולם שהוא נמצא בו.
גנומן ר"נ: כך צריכות להיות
גם הענווה והסבלנות ויראת הכבוד. עליהן להיות חלק מן האדם, חלק מגופו, על מנת שלא
תצאנה ממנו.
גנומן רנ"א: הן נקראות
"לבוש" ביחס לעשר המידות, מאחר שעשר הסגולות הפנימיות (אמונה, ברכה,
סגולה וכו') אינן מגלות את אמיתותן ואינן מתקיימות קיום
אמיתי מבלי שתהיינה לבושות בשלושת המלבושים (ענווה, סבלנות ויראת כבוד) תמיד.
גנומן רנ"ב: זאת מפני שעשר
הסגולות יכולות להישאר בפנימיות האדם מבלי להיראות לאחרים. יכול האדם להיות מלא
אמונה ולא להראות זאת. יכול הוא לדעת בעצמו שיש לו ברכה גדולה מאת ה' ולא להראות
זאת.
גנומן רנ"ג: יכול הוא להיות
מסוגל להרגשות פנימיות ולא להראות זאת. יכול הוא להתפלל בינו לבין ה', ואף אחד לא
יראה אותו. יכול הוא להיות מוכשר להליכה עם כבוד השכינה, ובטח שלא יאמר זאת, כי
הסתר הוא כבוד.
גנומן רנ"ד: יכול האדם להתעסק
בתיקונים עצמיים ופנימיים ולא להראות זאת לאף בריה. יכול הוא להתקדש במובדלות
ולנהוג בפרישות עצמית, כשאף אחד לא יודע מכך. יכול הוא להתחדש ברוחו עד כמה שמגיע,
ולא לומר על כך דבר.
גנומן רנ"ה: יכול האדם לטעום
את טעמי החיים הפנימיים עד לשובע רב, ואחרים יחשבו כי הוא רעב. ויכול האדם להשיג
דברים רבים מן החכמה, וזאת תוך שתיקה כלפי הזולת. "רַנְּנוּ צַדִּיקִים, בַּיהוָה; לַיְשָׁרִים, נָאוָה תְהִלָּה",
"יְהִי-חַסְדְּךָ יְהוָה עָלֵינוּ: כַּאֲשֶׁר, יִחַלְנוּ לָךְ"
(תהילים, ל"ג, 1, 22).
גנומן רנ"ו: הזוכה למידות
הללו שכרו גדול וכל התורה נשמרת לו, אך לא יוכל לזכות בהן אלא דרך שלושת המלבושים,
הנראים גם כלפי חוץ. דהיינו שהרואה את האדם יבין שהוא עניו ושפל רוח, מודה לה'
תמיד למרות סבלו וטרחתו, אינו מתרגז על אף אחד, ונימוסיו מכבדים את כל הבריות
ומקרבים אותן לכבד את ה' ביראה.
גנומן רנ"ז: לשלושת
ה"מלבושים" הללו: הענווה, הסבלנות והדרך ארץ המעולה אין סוף, ולא ניתן
לומר עליהם "מספיק", כי בכל זמן שבו נשלמת מטרת דרגה אחת ב"גוף
אחד", ניתן להתעלות ל"גוף שני", נעלה יותר, ככתוב: "וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו, מ', 31) ו"יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל
חָיִל" (תהילים, פ"ד, 8).
גנומן רנ"ח: אני מביא כאן את
המידות המסוגלות היורדות לעולם בזכות הגואל האחרון, מפני שהאוצרות המיוחדים
המובטחים להתגלות בעולם בזמן הגאולה השלמה הן מהעבודות העיקריות של הגואל האחרון.
גנומן רנ"ט: ומזה יובן הקשר
בין העובדה שהמורה חיים נולד בשבועות דווקא, בסימן שלמות הברית, ובין העובדה
שהגואל בעצמו אומר שהלימוד העיקרי המוענק לאנושות לתקופות הטובות הבאות הוא לימוד
הדרך ארץ, דרך ארץ הכוללת דברים רבים וגדולים.
גנומן ר"ס: חשוב גם להדגיש
כי הדרך ארץ הנעלה קשורה במידות המסוגלות של מלכות השמים, אלו הן מידות פנימיות
נעלות, שלא כל אחד זוכה בהן בשל המידות השליליות המתנגדות לכל תיקון הנפש, וכל שכן
לעלייה על מדרגות השיש הלבן בארמון מלכות השמים.
גנומן רס"א: בנוסף יש צורך
בלימוד ובניסיונות רבים עד שהנפש מבחינה באותה המידה ותוהה על קנקנה כדי להשיגה,
אך אין דרגות אלו קשורות לשאלה האם האדם יהודי או לא יהודי, כי אפילו אדם שאיננו
יהודי ויש לו כל המידות, יכול לעלות על המדרגות.
גנומן רס"ב: גם אם היהודי כשר
למהדרין ולמד תורה ויש לו מידות שליליות, לא יוכל הוא לעלות על המדרגות, כי כל מה
שייך למלכות השמים החדשה של הגאולה השלמה אינו בא רק בשביל עם ישראל, בני ברית
התורה המצווים, כי אם לתיקון העולם בכלליות לכל הזוכה באמונתו ובמעשיו.
גנומן רס"ג: המידות והסגולות
של מלכות השמים הן דקות ומקודשות, ולא כל אחד ראוי להגיע אליהן, כמו שלא כל אחד
מסוגל להתבוננות, ללימודים עמוקים או לעבודה עצמית, כי מרבית בני העולם נוטה
למעשה, והלוואי והמעשים יהיו טובים וישרים.
גנומן רס"ד: מטעם זה אין
הברית החדשה השלמה ואין הגואל חיים באים רק עבור יחידי סגולה ובעלי כישרונות
מובדלים וחכמי דת ודין, כי אם גם לפשוטים בעלי רצון טוב. גם הם יכולים לזכות,
והזכות בידם לזכות, אם כי עד עתה לא היה מי שיזכה אותם.
גנומן רס"ה: נציין גם כי
העמוד האמצעי היורד ממלכות השמים עם מידותיו, סגולותיו ומדרגותיו לא מושלם למען
העולם ללא העמוד הימני, הנקרא "עמוד הלוחות הגדולים", והוא העמוד שממנו
התורה מתרחבת, מתפשטת ומתקיימת בקיום חדש למען העולם, כמובא לעיל בחלומו של דוד
בנין.
גנומן רס"ו: מוסבר אצלנו בספר
"חמישה לוחות הברית" שחמישה הם הלוחות, וזאת כדי שנחשיב את הלוח האמצעי
ללוח אחד ארוך עליו כתובות עשר הסגולות: אמונה, ברכה, סגולה וכו',
והוא הלוח שמשה לא קיבל רשות להביאו בעלייתו האמצעית. הנה בעלייה הראשונה היו שני
לוחות ובעלייה האחרונה היו שני לוחות: סך הכול חמישה.
גנומן רס"ז: לפי הסדר
שקיבלנו, לכל לוח יש עניינו לפי סגנונו בעשרת הדיברות, וכאילו הם חמישים דיברות,
אבל העיקר הוא שיש שלושה עמודים, ולכל אחד עשרה דיברות, ויחד הם שלושים (יש בכך
הקבלה למדרש המכריז שתורת המשיח מלמדת רק שלושים מצוות, ועיקרו הוא למען אומות
העולם ככתוב: "אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ"
(ישעיהו, י"א, 10). מדרש זה צודק באופן מסוים, אך גם טועה באופן מסוים, כפי
שנסביר כעת).
גנומן רס"ח: השלושים הם עשרת
הדיברות לכל עמוד: הראשון (העמוד השמאלי) הוא עשרת הדיברות כפי שהם כתובים בתורה.
השני (העמוד האמצעי) הוא הדיברות כפי שהן במלכות השמים (אמונה, ברכה, סגולה וכו'), והשלישי (העמוד הימני) הוא סדר הדיברות לפי קבלת הנביא
חבקוק, "צדיק באמונתו יחיה".
גנומן רס"ט: סדר הדיברות
בעמוד הימני הוא זה: צדיק באמונתו יחיה; הצדיק עובד אך ורק את ה'; הצדיק רועד כאשר
אומר הוא את שם ה'; הצדיק שומר שבת, ואם אינו מצווה, מאמין שהשבת מצווה למצווים
(לבני ישראל); אין הצדיק יושב על כיסא אביו, ורוחץ את רגלי אימו;
גנומן ע"ר: הצדיק מתקן את עצמו תמיד; אין הצדיק גונב אף רגע
מאחרים; הצדיק צנוע עם אשתו, כל שכן עם אחרות; אין הצדיק נשבע, ואם הוכרח נשבע רק
בשם ה'; אין הצדיק חומד אף את דבריו שלו, כל שכן דברים של אחרים.
גנומן רע"א: חמישה לוחות
הברית הם: הלוח הראשון הוא קבלת משה, הלוח השני הוא קבלת יהושע בן נון, הלוח
השלישי הוא קבלת אליהו הנביא, הלוח הרביעי הוא קבלת אהרון הכהן והלוח החמישי הוא
לוח הקבלה החדשה של הגאולה השלמה.
גנומן רע"ב: הלוח הראשון של
משה היא התורה בכללותה, דהיינו: מה שקיבל משה על הר סיני וכל המסורת שנבעה מאותה
קבלה.
גנומן רע"ג: קבלת אהרון
הכוהן, תורת הכוהנים (הלוח הרביעי), היא מובדלת, כי כולה חוקים מיוחדים לעבודה
המיוחדת של המקדש. היא אינה חוזרת עבור העולם דרך הברית החדשה השלמה, מפני שהיא
ירושה נמשכת של היהדות המסורתית, ועוד תימשך עד שתתחדש בעבודת בית המקדש, שייבנה
במהרה בימינו בעזרתו יתברך.
גנומן רע"ד: הלוח השני מבין
חמישה לוחות הברית נקרא על שם יהושע בן נון, והוא כולל את משנת יהושע בן נון,
המפרשת את הדיבר השני.
גנומן רה"ע: לוח זה חוזר בזמן הגאולה השלמה לקיים את המלחמות
הקדושות של הדור הרביעי נגד כל השקרים.
גנומן רע"ו: הלוח החמישי הוא
בסימן הלוחות הגדולים אשר בהם מתגלים כל החוק החדש, המנהג החדש, וכל ענייני ספר
משנת חיים של הברית החדשה של הגאולה השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים.
גנומן רע"ז: אם נחזור אל
שלושת העמודים, העמוד האמצעי הוא של קבלת מלכות השמים היורדת, ולימודו הן המידות
המסוגלות בלב האדם המוכנות להתגלות בלב טהור ובאמונה תמימה עם עבודת האדם באדמתו
הפנימית.
גנומן רע"ח: עמוד זה הוא
האמצעי, כי הוא לב השמים לטוהר היורד אל תוך ליבו של האדם.
גנומן רע"ט: ומוכן עמוד זה
להתגלות, אך לא לכל אחד, כמוסבר, כי לא כל אחד יכול לעלות על המדרגות מבלי הדרכת
מורה וללא עבודה פנימית עצומה.
גנומן ר"פ: והזוכה להוריד
אותו לעולם הוא הגואל האחרון, כי, כמוסבר, משה קיבל אותו לעצמו ולא זכה להורידו אל
העם כמו שהוא, ורק רשימות ממנו נכתבו בספר דברים. מרדכי הצדיק השיג אותו וזכה
להסתירו במגילת אסתר.
גנומן רפ"א: העמוד הימני נקרא
כך מפני שהוא חסד נמשך לכל העולם, ולא נקרא שמאל, מפני שהשמאל מראה על מה שנשאר
סגור בקרב היהדות, ועוד יתחדש רק בקרב היהדות, היא כל המסורת דרך כלליה, דיניה,
דקדוקיה והלכותיה.
גנומן רפ"ב: הלוחות הגדולים
באים בזכות אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, בזכות משה רבנו, בזכות אהרון הכוהן, בזכות
יהושע בן נון, בזכות אליהו הנביא, בזכות מרדכי הצדיק, בזכות הרמב"ם,
"הנשר הגדול" ובזכות הגואל האחרון, חיים.
גנומן רפ"ג: המורה חיים, ראש
לל"ו הצדיקים הנסתרים, נבחר אחרי פטירתו להזין את העולם ברוח החדשה של הברית
החדשה השלמה באומרו: "כל חיי לימדתי דרך ארץ, והדרך ארץ כוללת דברים רבים אשר
ערך גדול להם".
גנומן רפ"ד: מטרתו העיקרית
למען העולם היא ללמד את הדרך ארץ של אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יהושע, אליהו,
מרדכי, הרמב"ם וקבלת דרך הארץ התימנית.
גנומן פר"ה: הנה יובן לקורא בספר משנת חיים ששלושת העמודים
מקבילים גם להשלמת השם הקדוש "אהיה אשר אהיה": "אהיה" הראשון
לעמוד השמאלי, "אשר" לאמצעי ו"אהיה" האחרון לעמוד הימני.
גנומן פר"ו: השם "אהיה אשר אהיה" הוא שם ה', כאשר
הוא מתגלה לגאול את עם ישראל ואת מי שהוא רוצה לגאול יחד עם ישראל.
גנומן רפ"ז: משה רבנו, עליו
השלום, קיבל לראשונה מה' במעמד הסנה הבוער את כל השם (שמות, ג', 14).
גנומן פר"ח: ידוע גם במסורת
שמשה טען בפני ה' כי לפי דעתו לא כדאי לגלות אז לעם את כל השם כי אם רק את השם
"אהיה" הראשון של השם השלם, ככתוב בהמשך: "אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שם).
גנומן רפ"ט: וזאת על מנת שלא
לתת לעם לחשוב על גלויות אחרות, כי מספיק להם צערם. ה', ברוך הוא וברוך שמו לעד,
הסכים איתו. לפיכך השם השלם לא היה רק לזמן גאולת מצרים, אלא גם לזמנים עתידיים
אשר בהם יהיו עוד גלויות וגאולות.
גנומן ר"צ: ביחס לעם ישראל
מדובר על שלושה זמנים: גאולת מצרים, גאולת בבל והגאולה האחרונה השלמה. לפיכך השם
"אהיה" הראשון בא למען גאולת מצרים, השם "אשר" בא למען גאולת
פורים והשם "אהיה" האחרון בא למען הגאולה האחרונה השלמה.
גנומן רצ"א: והיא הכרזתו של
המורה חיים, בחלומו של ג'יורדנו לוי[12]:
"הגידו להם שאני הצדיק המתבשר שלוש פעמים (בדברי הימים)", ועלינו להודיע
לעם ישראל ולעולם את הדברים הללו, שיובנו עם הזמן. דהיינו: משה היה הגואל הראשון,
מרדכי הגואל האמצעי[13]
וחיים הגואל האחרון.
גנומן רצ"ב: הנה השם האמצעי
"אשר" עומד ב"סתר" בין שני השמות "אהיה" הראשון
ו"אהיה" האחרון ומקשר אותם בדרך סודית, עד אשר מגיעים לשם
"אהיה" האחרון, ואז מושלם השם. עם זאת, כל זמן שעומד "אשר"
בהסתר, ועוד לא הגיע "אהיה" האחרון, לא מובן מהו תפקידו, מפני
ש"אהיה אשר" אין לו פירוש, כי השם לא מושלם עדיין.
גנומן רצ"ג: מזמן פורים ועד
התגלות הגואל השלישי עברו כ-2500 שנים, ובכל תקופה זו לא הובן כלל מהי הברית החדשה
שהובטחה בספר ירמיה ובספרי נביאים נוספים, אם כי השם "אהיה" האחרון זהה
לשם הראשון, ויש לכך משמעות.
גנומן רצ"ד: כי הנה מהשם
הראשון נגאלו בני ישראל ממצרים וקיבלו את התורה על הר סיני, ככתוב: "אֲנִי
רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן
וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיהו, מ"ד, 6), בעוד ובזמן הגאולה
השלמה נגאל עם ישראל הגדול מ"מצרים הגדולה[14]"
ביד חזקה ובזרוע נטויה ובניסים ונפלאות, וניתנת הברית החדשה השלמה בזכות הגואל
האחרון.
גנומן רצ"ה: הרי תורת סיני
נכללת בשם "אהיה" הראשון והברית החדשה השלמה נכללת בשם "אהיה"
האחרון, אבל צורת השם לא משתנה, מפני שהתורה היא התורה תמיד, והברית החדשה השלמה
אינה תורה חדשה, כי אם התחדשות התורה.
גנומן רצ"ו: ומה בין השם
"אהיה" הראשון לשם "אהיה" האחרון? הזמן ותנאי אותו הזמן. כי
כבר עברו 3500 שנים, מצב העולם שונה לגמרי ממה שהיה בזמן משה, והתנאים של זמן משה
אינם התנאים של הזמן הזה או של הזמנים הבאים.
גנומן רצ"ז: עומדת בין השמות
התכלית, כי מתן תורה הוא התחלת זמן התורה, והברית החדשה השלמה מגיעה בסוף זמן גלות
התורה בכדי להשלים את התורה למטרותיה הסופיות בגאולה השלמה.
גנומן חצ"ר: לכן נולד הגואל האחרון ביום מעמד הר סיני, ונולד
מהול בסימן שלמות הברית, שהיא ברית התורה והברית החדשה השלמה המחדשת את התורה, אבל
אין התורה כי אם תורת סיני! בשל כך מוזכר במעמד הסנה השם "אהיה אשר
אהיה" בשלמותו: שנבין בסוף איך הוא הקשר ביניהם, לא נטעה לחשוב דבר אחר, ונדע
שלא חסרה שלמות בתורה, כי תמימה היא והכול בה.
גנומן רצ"ט: עם זאת, חסרה
שלמות בעם ישראל עד שנשלם שם ה'. אם בני ישראל היו מתהלכים אז ביראת שמים, בכובד
ראש ובאהבת הבריות, הייתה יכולה הגאולה השלמה לבוא גם בזמן משה, שהרי כבר נכתב
בתורה השם "אהיה אשר אהיה" בשלמותו!
גנומן ש': אך "נוֹרָא
עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם" (תהילים, ס"ו, 5), כי אין מחשבותיו יתברך
מחשבותינו. אנחנו רואים רק רגע מסוים, בעוד ישתבח שמו רואה את כל הזמנים, את כל
התקופות ואת כל הדורות עד לעולמי עולמים.
גנומן ש"א: באהבתו את משה
רבנו, חמל ה' עליו ונתן לו כוח לראות מה יקרה עד סוף הדורות, וזאת מאחר שמסר לו את
השם השלם "אהיה אשר אהיה", ועל הר נבו הראה לו את כל מה שיעברו בני
ישראל במשך הדורות עד הגאולה השלמה ועד השלמת השם "אהיה" האחרון בזכות
הגואל האחרון.
גנומן ש"ב: וידע משה שלבסוף
יחיה עם ישראל חיים אמיתיים, כאשר יושלם שם גאולתו יתברך באחרית הימים. התורה היא
עץ חיים למחזיקים בה באמת, אך אין העולם זוכה לאכול מעץ החיים עד שמתברר הטוב מעץ
הדעת טוב ורע.
גנומן ש"ג: עבודת הבירורים
נמסרה לנביאים, חכמים התעסקו בה, וצדיקים אמיתיים סבלו עליה בכל הדורות. גם שודדים
באו בכל זמן. הם הציתו אש ביעקב, דרסו את ילדיו בעובי טיט והפשיטו את נפשותיהם
מתוך גופם, כך שגרמו לכך שתגיע האש שתשרוף אותם עצמם באחרית הימים.
גנומן ד"ש: ראה משה את השואה
ואת תחיית בני ישראל מן המתים, בה יעברו גופותיהם עד ארץ ישראל ואדמת הקודש. ראה
הוא שלום עם שכני ישראל, כמו גם את שריפת עמלק כאשר גוף, נפש, רוח ונשמה אין בו.
כי קיצו עד סוף בים הצרות, וייסורי איוב נרפאו.
גנומן ש"ה: ראה משה שה אחרון
הנדכא עד עצם, כשצחוק יצחק עלה שחק חיצים והמטיר אור על כבשי צאן על דקלי חיים.
גזלה בהלה על פתחי גרון, ונשבה רוח אדירים, וירדו אראלים על כנפי כרוב, ונבלעה
נאצה, והלכו קטנים לצחוק וללקק מעץ החיים.
גנומן ש"ו: כי נשחק והקים
כסאו, וענות לב מצאה חן בחיי הצאן, כי בטן נמלטה על מקיימי נפש, ושפל רוח הזיז
הרים. נגררו שמים מעצם טוהר, ונמסו פנים על שכם אחד להצהיל קרקעות רחוקים, ושמחו
איי הים על פרחי זרעים, וקמו ברכיים על חסדי גמלים.
גנומן ש"ז: נפרמו חלקי הזעם,
ואוכלי כלבים הקישו שד. סבבו רוקדים על שעירי מטה להפקיר נשימות רעלים, וסרסו
בהונות ואצבעות נפלו, וחבו מלאכי שרת בצביון עוזו, עד חדשו טעם ופעמי רגל קדשו,
ועלתה אדמה ברוח גשמים. הוכר ה' ברצון מעשהו, וחלונות נחזו, וראו ילדים מאחורי
כתפיהם את עשני הכבשן ושמחו.
גנומן ש"ח: דשא נפרץ על פני
תבל, ומקדש שלום הרים ילדי תקווה. הלך ה' עם בן ועם בת, ונחלת הדרך בכבודו מטעים.
וחכמה הארץ ונשקה את סגולותיה, ועלמות התייפו בעלי הדסים, ונחלי מין מכוכבי לכת
נהרו עד אזני אוהבים.
גנומן ש"ט: ידע עולם כי קם
צדיק והנחיל חיי נצחים, והיה המוות כסדין חולף, וחלום נבואי נצרף למעשה. הציל בחור
את ידוע מרע ונשא כפיים על מלאכי מעלה, והייתה התפלה לאבני שוהם וסלעי היעד שרו
יחד. קם אנוש על עמודי פלא, ועלו ניסים על ריסי שמש, ושאבו צדק מכוכב ונשמה חדשה
נפח ה'.
גנומן ש"י: לבשו כתרי רצון,
ודרכם על שיש לבן, ורגש קיצונים נחצה ושח על מים טובים. חיות היער עלזו על דרכי
האדם, ומלאכים עלו וירדו על פני יעקב, ומבור יוסף עלה בושם עז והתפשט על קצווי
תבל. אז ישירו דגי הים ולוויתן יפיק חיים, ויאמר ה' לעולם ומלואו: "אהיה אשר
אהיה".
הסתיים: ערב שבועות תשנ"ג.
לוח שבועות (ב)
גנומן 1: (שבועות, יוני
1984, מילאנו): ג'יורדנו לוי חלם שהתלמידים ישבו ליד
השולחן. פרץ דיבר על ענני הכבוד שליוו את בני ישראל במדבר במשך 40 שנים. בעוד הוא
מדבר, נכח במקום ענן פלאי. ג'יורדנו התמלא ביראה. -
גנומן 2: משמעותי שחלום זה
נראה בשבועות ולא בסוכות כפי שניתן היה לצפות. בסוכות הסוכה מסמלת הן את הסוכות
שבהם חיו בני ישראל במדבר 40 שנה והן את ענני הכבוד שליוו את העם באותם שנים. חג
סוכות לא מסמל אירוע ספציפי כחג שבועות. אחת הסיבות לירידת ענני הכבוד הייתה גילוי
עשרת הדיברות בשבועות. דברי ה' אלוהינו, שכל מילה מהם הגיעה כרעם, נשמעו מכל כיוון
והפכו למקור ענני הכבוד, שליוו את אותו הדור ששמע את המילים במשך 40 שנים במדבר.
גנומן 3: לשם ההבנה, ניתן
לומר שהקדושה והכוחות העצומים שהתגלו לעם ישראל, במיוחד ב-59 המילים של שני
הדיברות הראשונים, לא היו יכולים "להיטמע" בהם לחלוטין. ידוע, למעשה,
שעם כל מילה, נשמות בני העם החלו לעלות, ולולא רחמי ה' ברוך הוא שציווה עליהן
לחזור לגופם, גופם היה מת. עם סיום שני הדיברות הראשונים, בני ישראל ביקשו ממשה
שיתערב, מאחר שהיה זה יותר מדי עבורם. הם לא היו יכולים לשאת זאת יותר. הייתה אז,
כביכול, קדושה יתרה שירדה עם ההתגלות, אך דבר מן הקדושה, כמובן, לא התפוגג, חס
ושלום. אותה קדושה "יתרה" הפכה, כביכול, למקור לענני הכבוד לטובת ישראל,
הן ברמה הכללית והן ברמה האישית. זאת הואיל ולא רק כל עם ישראל לווה על ידי אותם
עננים, אלא הם שררו על כל אחד ואחד בעם, לפי דרגתו האישית. זו הייתה דרגתו הנעלה
של "דור דעה" במדבר.
גנומן 4: אסור לעבוד
בשבועות, בסוכות, בפסח, בראש השנה וביום כיפור. יום הכיפורים, עם זאת, הוא בדיוק
כשבת. בשאר הימים ניתן להשתמש באש לבישול או להדלקת סיגריות וכו'.
חשוב לא לעבוד, לא לקנות, לא למכור ולא לכתוב בימים אלו.
גנומן 5: כבנוגע לכל
החגים, הברית החדשה השלמה הולכת בעקבות לוח השנה העברי המסורתי. מועד שבועות הוא
בו' בסיוון, כאשר מחוץ לישראל, נוסף יום שני של יום טוב בז' בסיוון. במסגרת הברית
החדשה השלמה אנו מכנים את שבועות "חג עשרת הדיברות".
גנומן 6: לשבועות יש גם
חשיבות מיוחדת עבורנו, במסגרת הברית החדשה השלמה, מאחר שזהו גם יום הולדתו של
הגואל האחרון, הצדיק הקדוש, המורה חיים. הוא לא רק נולד בשחר של שבועות, באותה שעה
בה התורה התגלתה במעמד הר סיני, אלא הוא גם נולד נימול לגמרי, כשהשק מי השפיר יצא
שלם מרחם אמו, כשהמים עוד בפנים. הצדיק חיים חזר בפניי על עובדה זו פעמים רבות
במשך 13 השנים בהן הייתי עימו, הואיל והיא הייתה משמעותית והואיל והיא תהפוך
לחשובה מאוד מאוחר יותר.
גנומן 7: לאחר גילוי הברית
החדשה השלמה והסימנים השלמים של הגאולה השלמה, ברור שה'שלמות'
בלידת הצדיק הייתה סימן של השלמת הברית החדשה השלמה שמתגלה לעולם בזכותו. הוא נקרא
חיים על ידי אביו, הצדיק הקדוש משה מצנעא, תימן מאחר שהתורה קרויה חיים, ככתוב:
"עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" (משלי, ג', 8). במקומות אחרים
הסברנו שהתורה עצמה מושלמת דרך הברית החדשה השלמה בדרכים רבות: בהבנת סימני התורה,
ב"השלמת" השם השלם אהיה אשר אהיה, בגילוי וביישום החוק החדש
ברמתו האוניברסאלית ביחס למזבח יהודה, למזבח אפרים ולמזבח מלכיצדק.
ניתן גם לומר שהשלמת התורה תיוצג על ידי ההרחבה האוניברסאלית של ההסברים האמיתיים
של עשרת הדיברות, ואכן זוהי המטרה הראשית של הגאולה השלמה.
הרפורמה
הגדולה ביהדות
יומן:
5 בפברואר 1999, י"ט בשבט התשנ"ט, גוב האריה
10: דוד לוי התקשר היום עם חלום מדהים. הוא ראה את המורה חיים בישראל רוקד בשמחה
רבה בפני אנשים אחרים. הגואל האחרון חיים היה לבוש במדי קצין ביטחון של חברת
"השמירה", ורקד כשהוא מזיז את כל גופו בשמחה חסרת גבולות. פרץ היה ליד
המורה, ובמקום בו הם עמדו הייתה ילדה אחת שישבה עצובה ובודדה בפינה. כשראה אותה המורה
הוא פנה אליה וביקש ממנה לרקוד, אך היא נשארה אדישה. המורה חיים התעקש, אחז בה
וגרם לה לרקוד, על אף שהדבר לא היה קל עבורה. הוא גם הניח את מרפקיו על חזה כדי
לעורר את רוחה. הצדיק המשיך לרקוד במרץ רב, כשדוד נדהם במהלך החלום, מאחר שלא ראה
מעולם את המורה שמח כל כך. הצדיק חיים יצא אל הרחוב, עצר את התנועה וקרא לאנשים
לרקוד. הוא דיבר בארבע שפות: איטלקית, צרפתית (עם פרץ), גרמנית (עם ילדה
סקנדינבית) ועברית. - -
אנו מודים לאל שדי על שמיעת הבשורות הגדולות ועל ראיית הגואל האחרון, חיים,
בשמחה אמיתית כזו. אנו יכולים להניח כי השמחה קשורה לפורים החדש והאמיתי של הגאולה
השלישית השלמה (ראו "המלחמה נגד הזוהר", פרק 9).
//////////////////////
יום שלישי, 18 במאי 1999, ג' בסיוון התשנ"ט, קרב הדג 28.
גנומן
1: זהו הלילה בו גבר אהוד ברק על נתניהו בבחירות לראשות הממשלה.
בשמחת אירוע זה עבור כל ישראל, הגעתי למסקנה כי למעשה לאחר 16 שנים של כתבים,
הרפורמה הגדולה ביהדות של הגאולה השלמה לא הובלטה מספיק או אפילו הצטמצמה. איני
שולל שגם סוג של פחד פסיכולוגי סמוי אודות מה היהודים ה"דתיים" יגידו
מנע ממני עד כה לשבח את הרפורמה החדשה, במקום להגן עליה אל מול הביקורת שתגיע מן
"העולם הדתי" היהודי. הרפורמה הגדולה והחדשה ביהדות היא האירוע המשמח
ביותר שה' אלוהינו הביא לנו, החל מן הגאולה הראשונה וההתגלות, דרך פורים ועד היום.
אין זו תנועת רפורמה אלא הרפורמה
ביהדות, הרצויה על-ידי ה' אלוהינו, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. אנו חייבים להיות
מלאי שמחה באור החדש והגדול, שהתגלה לעולם היהודי אחרי 3500 שנים ומעמד הר סיני.
גנומן
2: דיברנו כמובן על היבטים רבים של הרפורמה הגדולה ביהדות. בית
התפילה החדש, המנהג החדש והחוק החדש. הרפורמה החדשה של הברית החדשה השלמה מעצבת את
3 האלמנטים המרכזיים של השינוי הגדול עבור כל היהודים, שניתן על-ידי אלוהי ישראל
הקדוש אשר העניק את התורה הקדושה לישראל בהר סיני. על כך מדברת הברית החדשה של
ירמיהו: שינוי גדול לישראל, אמצעים חדשים בקבלת החוק בלב, אור חדש וגדול המכיל רוח
חדשה שלא הייתה ידועה קודם לכן, קדושה חדשה עבור עם ישראל, כזו הנגישה לכל היהודים
בקלות רבה יותר מקדושת סיני וקדושת החוק הרבני עד כה. בית הכנסת המסורתי וההלכה
ימשיכו עבור מי שהולך בדרכם, אך מרבית העם היהודי זקוק לרפורמה גדולה, שמגיעה מאל
שדי בזכות הגואל האחרון, חיים.
גנומן
3: בית הכנסת המסורתי חייב עם זאת לעבור רפורמה ולהתחדש בשל
המצב המצער של הרוח החסרה ואי ההסכמה בו הוא נתון.
חלומו של סולי קמחג'י: חלום 193: סולי חלם (22 באפריל
1987) שפרץ היה ברחוב קריימר (Kramer)
במילאנו. הוא עצר לפני בית עתיק, שמספרו 33, ואמר: "הבית העתיק דומה לבית
כנסת. אם הדבר לא יתחדש בתוך מספר שנים תהינה בעיות קשות".
גנומן
4: איננו יכולים לומר מה צפוי לקרות בקרב יהודי "בית
הכנסת" שישפר את מצבם. אנו יכולים לספר על עבודה נוספת הרלוונטית לדיוננו.
הרפורמה היהודית שהובאה על-ידי הגואל האחרון, חיים, היא ללא ספק חלק בלתי נפרד מן
הגאולה השלישית השלמה עבור כל ישראל. ניתן לבחור להישאר בתוך גבולות בית הכנסת
המסורתי ולא להשתמש במנהג החדש, אך הגעת הגואל חיים והכרת אמת כתבי ספר משנת חיים
של הגאולה השלישית השלמה תתקבל בשמחה גדולה ובהבנה עצומה על-ידי כל היהודים
המסורתיים לאחר שיקבלו את האמת. מדובר בידע חדש ובהתעוררות מחודשת וגדולה במסגרת
הרוח החדשה של הגאולה השלמה, אשר תיצור את הבסיס לחידוש ולהתחדשות בבית הכנסת
המסורתי עצמו.
גנומן
5: מי מבין היהודים המסורתיים אמר שרפורמה גדולה צריכה להגיע
ביהדות, למרות כל הנבואות? ואם היו כאלו שאמרו, הם לא שיערו את תכניה, מאחר שהרפורמה
הגדולה ביהדות נסתרת בנבואות הללו יותר מאשר היא גלויה. רבים יתנגדו אליה בתחילה
(בנוגע לכך שאנו יכולים להקים כעת סוכה בתוך הבית, לדוגמא), אך התנאים לקדושה
החדשה השתנו. זכרו כי שינויים אלו ואחרים במנהג החדש ובחוק החדש ביחס לבית הכנסת
וההלכה הם לא המצאה שלנו. כפי שהסוכה המסורתית הוסמכה על-ידי אל שדי, כך גם הסוכה
החדשה מוסמכת על ידו. חג הסוכות מן התורה נשאר בגאולה השלמה מבחינת זמנו ומהותו,
אך הוא משנה את צורתו ואת תנאיו בהתייחס לקדושה החדשה ששולטת בו. שתי הצורות הן
מה' אלוהינו ושתיהן אהובות על ידו. זוהי השמחה הגדולה של רפורמת היהדות, והיא
מגיעה מאהיה אשר אהיה בהקשר הגאולה השלמה.
גנומן
6: הקדושה הראשונה נובעת מ"אהיה" הראשון, הקדושה הנסתרת של פורים נובעת מן השם "אשר", והקדושה החדשה של הגאולה
השלמה נובעת מ"אהיה" האחרון.
אהיה אשר אהיה הוא אחד. הוא חזה כי
לבסוף רוב היהודים לא יוכלו להיות חלק מן היהדות, כפי שהכירוה. שינוי גדול וחדש
יידרש בעולם היהודי. הדבר נחזה גם על-ידי הנביאים, על אף שלא הוסבר, מאחר שהסברים
היו מביאים את הגאולה השלמה לפני זמנה. הזמן תלוי בצו ה', ואותו צו מנע את גילויו
לפני הזמן. לא היה ניתן, לפיכך, לגלות את מתכונתה של הרפורמה הגדולה ביהדות עד
זמננו.
גנומן
7: זוהי שמחה גדולה עבור העם היהודי. זוהי הרפורמה ביהדות
הרצויה על-ידי אלוהי ישראל. לא עבור תקופת הגלות הארוכה, אלא עבור זמן הגאולה
השלמה בזכות הצדיק הנסתר, הגואל האחרון, חיים בן משה מצנעא, תימן, שנבחר על-ידי ה'
אלוהינו. זוהי רפורמה גדולה של הגאולה. הגלות הסתיימה, תודה לאל שדי, אשר הביאנו
עד הלום. ה' אלוהינו הוא עם העם היהודי, והוא יביא אותו אל הגאולה הגדולה והשלמה.
השואה לא תחזור, ולא משהו הדומה לה ביחס לעם היהודי, מאחר שקורבן ישראל התקבל
בפניו. הגנת ישראל מה' מובטחת מעתה ועד עולם. מדינת ישראל היא חלק מן הירושה
הנצחית של העם היהודי, וה' שומר עליה יום ולילה, מתחילת
שנה ועד סופה. מה שחסרה היא הרפורמה הגדולה והאמיתית ביהדות כדי לחדש את רוחה,
ידיעתה והבנתה. הגואל האחרון נבחר, והמפתחות של הגאולה השלישית השלמה ירדו בזכותו
ומסרו את הרפורמה החדשה והגדולה ביהדות אחרי אלפיים שנות גלות. האם לא נרקוד בשל
כך ברחובות ישראל, כגואל האחרון בחלומו של דוד לוי בחולון?
גנומן
8: הסברנו בעבר מהי הרפורמה הגדולה במונחי בית המקדש השלישי
והסופי בירושלים, וטענו כי בית התפילה החדש בן 7 הקומות ו-13 המזבחות של הברית
החדשה השלמה הוא גם בית המקדש השלישי המנובא. זוהי, כמובן, שמחה עצומה, המביאה
לבסוף את העם היהודי והעולם כולו על-ידי הגואל האחרון, חיים. עם זאת, שנים עדיין
צריכות לעבור, מאחר שאין זה אפשרי לבנות את בית המקדש השלישי עד לתקופת יום ה'
הגדול והנורא. התנאים הנדרשים לבניית המקדש הם אלו שעוצבו לאחר פיוס הלבבות הגדול
בין היהודים לערבים ובין היהודים לנוצרים ולאחר שינוי לב האומות באופן כללי. הרשע
בעולם צריך גם הוא להיכחד כדי שכדור הארץ יטוהר על מנת לקבל את בית המקדש השלישי.
יש צורך בדור ארוך. הפיוס הגדול מגיע רק בזכות הגאולה השלמה, מאחר שהסימנים השלמים
הם מירושת אליהו הנביא, והפיוס הגדול מושלם רק בהכרת ההגשמה הנבואית הגדולה הזו.
גנומן
9: המורה חיים רקד ברחובות ישראל. מדובר בשמחה גדולה גם עבור
אנשי ההווה, אם כי יש עדיין לעבור גשרים רבים ושינויים גדולים שדורשים זמן, כנפילת
הדתיות הקיצונית היהירה והפסולה, שעדיין מטרידה את העולם היהודי. נפילתה תגיע עם
נפילת ספר הזוהר והניזונים ממנו. תהיה זו נקודת מפנה אדירה בהיסטוריה היהודית,
כאשר ההבנה תגיע והיהדות הרשמית תטיל חרם נגד הזוהר וכל הקבלה השקרית שהתפתחה
בעקבותיו. ריקוד הגואל האחרון ברחובות ישראל, תוך מעורבותם של סימנים נוספים
וחשובים, מגיעה לפני נפילת הליכוד. הסימנים הזהירו אותנו כי הליכוד מושחת, ושיצחק
רבין אהוב בשמים בשל פעולותיו למען השלום. אני מאמין כי הפעם נפילת הליכוד תיקרא
"הנפילה הגדולה של הליכוד". בכל מקרה, הליכוד ומפלגות הקשורות אליו
מייצגים את העיכוב בגאולת ישראל, לא מפלגתו של יצחק רבין, עליו השלום.
גנומן
10: ראיתי בטלוויזיה היום את האנשים הרוקדים בכיכר רבין
בתל-אביב, לאחר הבחירות. מן הפנים השמחות היה ניתן לראות כי מדובר בהקלה ובחגיגה
אמיתית ממה שממנו פחדו הם מאוד: שנתניהו לא ייפול. הניצחון, עם זאת, הגיע (56
אחוז, פעמיים "כח"). לא רק פוליטיקה עמדה על
הכף אלא שחרור חיי ישראלים. הרפורמה הגדולה ביהדות היא שמחה, בגלל שיש לה הכוח
להביא את הרוח האמיתית האהובה על-ידי אלוהי ישראל אל היהודים, הרוח אותה הם חיפשו
בליבותיהם ולא מצאוה עד כה. אף אחד עדיין לא יודע דבר אודות הגאולה השלישית השלמה,
אך השמחה היא עבור הכנת השטח לכך. הבחירה באהוד ברק מביעה סירוב ישראלי להיעצר
על-ידי קיצוניות דתית ויהדות שקרית, להן הם היו עדים במשך זמן כה רב.
לוח בית הספר החדש של השושנה
גנומן 1: המוסד ללימוד
הגאולה השלמה התקבל על ידינו בשם בית ספר השושנה. סיבה עיקרית לשם זה היא שהשושנה
שלה 13 עלי כותרת, ומספר המפתח של הגאולה השלמה הוא 13. גם כתבי הגאולה
השלמה נכללים ב-13 עלי כותרת ולא בכדי ספר משנת חיים מכונה גם ספר השושנה. הכול
מתקשר ל-13 המערכות הכוכביות החדשות של השושנה, שבהן מתגלה שושנת יעקב, המוזכרת
בפורים במשפט: "שושנת יעקב ותכלת מרדכי".
(ראו את חוק בית ספר השושנה בטקסט בעלה 13, החליל
האדום, הכולל 15 כתבים).
חלום 771: דבורה (נודע) חלמה (13 בינואר 1992, סומבררו) כי אמרה לדניאל:
"אנו כאן כדי להשלים את הסימנים ולגרום להם לרדת לאדמה. אנו כאן בסומבררו כדי
להשלים את סימני בית ספר השושנה, ולאחר מכן מישהו יראה (את מה שיש לבצע). הבית כאן
חייב להיות עבור כל חברי בית ספר השושנה. -
גנומן 2: חלום 813: ג'יוזפה חלם (4 בנובמבר 1992, נאפולי) שבסומבררו דיבר הוא עם
פרץ על "סימן" שצריך להתבצע בנאפולי. פרץ היה מרוצה מכך. ג'יוזפה ראה אז, בבית ספר השושנה ובבית התפילה בסומבררו, 4
עמודי אש המרוכזים באמצע החדר. -
בית ספר השושנה קשור למזבח השושנה על הקומה החמישית של בית התפילה.
גנומן 3: חלום 815: דניאל
חלם (8 בנובמבר 1992) כי הייתה לו שלפוחית על ידו הימנית. היד נגעה בלי כוונה
במשהו, ומן השלפוחית יצא עכביש. דניאל סיפר זאת לפרץ, שאמר כי העכביש בנה בית מתחת
לעור, וכאשר הגיע הזמן, הוא יצא. משמעות החלום היא כי בית הלחם הוכן באופן חשאי
לישראל, וכשיגיע הזמן הוא יעלה על פני השטח. -
בישראל, בית ספר הגאולה השלמה נקרא בית ספר אסתר.
גנומן 4: חלום 827: דניאל
חלם (5 בדצמבר 1992) שבית הספר היה מלא במתפללים. הם שהו במחצית משטחו של בית
התפילה, בעוד המחצית השנייה הייתה חלק מבית הספר. ברגע שהמתפללים השתחוו בפני ה',
בית הספר גדל באופן שכולם יכלו להישאר בגבולות בית התפילה. דניאל הביט על כך מחוץ
לבית הספר, וכשפרץ שאל אותו האם הוא עוקב אחרי המתרחש, דניאל ענה בחיוב[15].
סימן הבניין החדש - בית ספר השושנה. גם מחלום זה ניתן להבין את הקשר
החשוב בין מזבח השושנה לבית ספר השושנה.
לוח ברית המילה החדשה
גנומן 1: חלום 686: דוד
לוי חלם (8 במאי 1990, בת ים, ישראל) שהמורה חיים, די זקן במראהו, נמצא בבית חולים
מודרני מאוד ועבר "ניתוח" ברית מילה (חדשה). דוד סייע במהלך הניתוח[16]. -
גנומן 2: היסטוריה גאולית היא הוכחה לעובדה שיש קשר ישיר בין ברית המילה לאמונה
המונותיאיסטית האמיתית. ההוכחה היא שיהודים ומוסלמים שנימולים נשארו במסגרת האמונה
המונותיאיסטית של אברהם. הנצרות שביטלה את ברית המילה נפלה אל טעות השילוש
וההאלהה.
גנומן 3: "אֶחָד
הָיָה אַבְרָהָם" (יחזקאל ל"ג, כ"ד)
מאחר שבזמן אברהם כולם היו עובדי אלילים ורק הוא הכיר באמת אחדות ה'. לפיכך רק
לאברהם ניתן התואר הנבואי: "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם"
(בראשית, י"ז, 5). זה חשוב ביותר. אברהם אשר היה האב של האמונה המונותיאיסטית
בעולם הפך לאב המון גויים, כדי שלבסוף כל בני העמים שייוותרו בעולם ייטלו חלק
באמונה המונותיאיסטית באל חי אחד.
גנומן 4: ברית המילה הייתה
סימן לאמונה האמיתית, אף על פי שעובדה זו לא נאמרה במפורש בתורה. ההיסטוריה לא
הייתה מוכנה עדיין לקבל קביעה זו, ולכן רק דרך הגאולה השלישית השלמה היא מובנת
ומתפשטת. הסימן שהובא לעיל בחלומו של דוד לוי אודות ברית המילה החדשה, שעבר הגואל
חיים על ברית המילה שמתבצעת אחרי שמונת הימים, מגיע גם על מנת ללמד את עניין ברית
המילה לאומות העולם. אחרת איזו משמעות יש לו? האם הגואל חיים עצמו צריך ברית מילה
חדשה?
גנומן 5: ראשית, כל שאר
היהודים שנימולו בברית אברהם צריכים להבין את הסימן הזה כדי שיוכלו להיכנס אל
הברית החדשה השלמה. באותה דרך שברית המילה החדשה על ברית המילה היהודית הרגילה לא
משנה את קשרו של היהודי למסורתו, כך גם היהודים שנכנסים אל הברית החדשה השלמה לא
מפחיתים את קשרם אל המסורת היהודית. חשוב לדעת ולהבין זאת, מאחר שזהו ההפך הגמור
למה שעשתה הברית החדשה הנוצרית, בייחוד בידי פאולוס מתרסוס.
הפיכה לנוצרי משמעה יציאה מכל המסורת היהודית כולל מברית המילה.
גנומן 6: שנית, ברית המילה
החדשה על הגואל חיים היא בסימן הגשמת הנבואה אודות אברהם כאב המון גויים. אם הגואל
חיים עצמו מצביע על חשיבות ברית המילה החדשה אף על פי שהוא כבר נימול, על אחת כמה
וכמה חשובה היא הברית עבור מי שעדיין לא נימול. עניין זה תקף גם למבוגרים (אותם
מייצג בסימן הגואל חיים ואשר יכולים לעבור ברית מילה בתקופה המודרנית בבית החולים).
בכל מקרה, חשוב שברית המילה תתפשט בעולם למען הגאולה השלמה, כדי שתהיה הגשמה של
נבואת אברהם כאב המון גויים, עמים שיאמינו באמונה האמיתית כאברהם אבינו.
גנומן 7: העובדה היא
שבעבר, לפני ירידת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, בלתי אפשרי היה להשלים את סימן
ברית המילה עם ברית המילה החדשה. המפתח החדש של כריתת ברית המילה במסגרת
ברית אברהם מבלי להתחייב למצוות התורה לא הייתה קיימת. זו הייתה גם הסיבה
שבעטיה פאולוס, כדי להכניס את התלמידים הנוצרים החדשים תחת הברית החדשה הנוצרית,
היה חייב לבטל את ברית המילה, אחרת הם היו הופכים לתלמידים יהודים חדשים. גם
האסלאם, במסגרת חוק המילה שלו, מחייב שהילד אשר עובר ברית מילה ילך בדרך האסלאם.
לפיכך, לעומת חוק ברית המילה אשר התקבל דרך מסורת התורה וכולל שני מרכיבים: מילה
ופריעה, באסלאם יש מילה אך לא פריעה.
גנומן 8: פריעה אינה
אפשרית עבור מבוגרים אשר נימולו, אך במסגרת החוק החדש תינוקות נימולים (כולם מלבד
מוסלמים שיש להם, כאמור, החוק שלהם) חייבים לעבור ביום השמיני מילה ופריעה, לפי
ההלכה. החידוש הגדול של ברית המילה החדשה עבור לא יהודים הוא שהם יהיו מחויבים בה
במסגרת החוק החדש של הגאולה השלמה לעמים על מזבח מלכיצדק ולא במסגרת המחויבויות
היהודיות כלפי היהודים על מזבחות יהודה ואפרים. אפשרות זו לא הייתה קיימת קודם
לכן. עבור מבוגרים לא יהודים, ברית המילה היא אפשרות, לא מחויבות. לא כולם מוכנים
אליה, ויש רבים שמפחדים ממנה. עם זאת, הם יהיו מחויבים למול את ילדיהם בברית המילה
על פי החוק החדש. בדרך זו אברהם יהפוך אב המון גויים, בזכות הגואל האחרון חיים,
פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום.
גנומן 9: כאמור, ברית
המילה החדשה היא שינוי היסטורי והיא חייבת להתוודע בעולם יחד עם הברית החדשה
השלמה. מאחר שעל פרץ הוטל להכריז אודות החידוש הגדול הזה, המייצג תופעה חדשה למען
אומות העולם, הגיע הסימן המעט שערורייתי הבא בחלומו של דניאל מניגרסו.
זכרו את פרץ המקראי שנולד מתמר. פרץ כל כך התלהב להראות את ברית המילה שלו לעולם
ולכן פרץ ראשון מרחם תמר ושכח לבקש רשות מן הצדיק חיים.
גנומן 10: יומן החמור
הלבוש כאריה: יום לאחר יום התיקונים (כיפור) התשנ"ח,
12 באוקטובר 1997, דניאל חלם שראה את המורה חיים אשר לימד את הברית החדשה השלמה
למספר גדול של תלמידים ממקומות רבים. כאשר המורה דיבר, פרץ החזיק את אזור ברית
המילה שלו. הגואל האחרון עצר ואמר: "פרץ, מה אתה עושה?". פרץ, מעט נבוך
על כך שלא ביקש רשות מהמורה, ענה: "אני מבצע את סימן (ברית) הקשת בענן".
הצדיק חיים הרשה לו להמשיך, ופרץ, שעמד לפני דניאל, ביצע סימן כשברית המילה שלו
התארכה והגיעה כמעט עד לצווארו. הגואל האחרון חיים המשיך להעביר שיעורים הנוגעים
לברית המילה החדשה עבור העמים והסביר שגם עבור כל האנושות סימן ברית המילה של ברית
אברהם אבינו הוא מאוד חשוב. המורה גם יעץ לדניאל לעבור ברית מילה.
גנומן 11: סימן ברית המילה
כאן מוסבר ככזה שנכלל בסימן הקשת בענן, הסימן שכרת ה' עם נח לאחר המבול האוניברסאלי,
שלא יהיה כמוהו עוד בעולם. בסימנים השלמים קיבלנו שאל הברית החדשה השלמה עצמה ניתן
להתייחס גם כברית הקשת בענן. השתמשנו גם במונח תפארת הברית עם רעיון התפארת המכילה
את כל הצבעים, דהיינו: כל היבטי הגאולה השלמה הנסגרים בגליל השמימי של ברית הקשת
בענן[17].
גנומן 12: מלבד סוגיית כל
הצבעים, אני מאמין שישנה עוד סיבה לכך שהברית החדשה השלמה מתקשרת לברית הקשת בענן.
באותה דרך שאל שדי הבטיח כי לא יתרחש שוב מבול בעולם, כך גם ברית הקשת בענן חוזרת
למען העולם לאחר הדור הרביעי הנורא. הברית החדשה השלמה מייצגת לפיכך את הבטחת ה' שלא
להביא שוב לעולם מאורעות קשים ונוראים של מוות והרס כפי שיקרו במהלך הדור הרביעי.
גנומן 13: העובדה שהברית
החדשה מתגלה לפני אותם אירועים קשים ונקראת בשם ברית הקשת בענן היא בשל ההיסטוריה
של עם ישראל. ההבטחה שהרס כזה לא יתרחש שוב כלפי העם היהודי מתייחסת לשואה, אשר
אחריה מגיעה הקמת מדינת ישראל, והיא הבטחת ה' להישארותו הנצחית של עם ישראל. בהמשך
מגיעה הברית החדשה השלמה של הקשת בענן החותמת את הבטחות ה' לשאר ההיסטוריה. הברית
החדשה השלמה דורשת כאמור את התפשטות הברית החדשה לעמים רבים במסגרת הסימן
האוניברסאלי של ברית הקשת בענן.
לוח טקסי המת
גנומן 1: חלום 423: ג'יוזפה חלם (12 ביוני 1988, מילאנו) כי נכח במקום מכוער
מאוד. לפתע יצאה מגופו קרן אור והחריבה את כל המקום. לכל מקום שאליו ג'יוזפה הביט, הוא השמיד כל דבר בשל הקרן. בהמשך הוא מצא את
עצמו בלוויה, בה נכחו גם פרץ והתלמידים. ארון קבורה נוסף נראה לפתע, והחליף את
הארון הראשון, שנותץ לחתיכות. פרץ שאל: "מדוע היה זה נחוץ? הרי כל אדם הוא
שונה ואין לבצע את אותו מנהג עבור כולם. אלו הם ארונות של תאומים ולכל אחד היו
חיים משלו". פרץ המשיך: "אתם מלוכלכים, עליכם להתרחץ", ולכן כולם
רחצו את ראשם ואת כפות רגליהם. פרץ רחץ את הזרוע של מת, ואמר כי כל אדם מבית
התפילה (במותו) חייב לעבור שטיפת גופה כללית.
גנומן 2: רחיצת המת במסורת
נקראת טהרה והיא הכרחית עבור המת. החלום מגיע כדי להרחיב את הטהרה במסגרת החוק
החדש גם למזבח מלכיצדק. מדובר בחידוש גדול ביחס למסורת. במסורת היהודי המת נחשב
טמא, בעוד הלא יהודי לא נחשב טמא. מאחר שהיהודי המנסה ללכת בדרך מצוות התורה נוטל
חלק בקדושת התורה, המוות מייצג את הניגוד המוחלט לקדושה. המת אינו יכול לקיים
מצוות או להתפלל, וגופו אשר מתחיל להירקב במהירות הופך טמא. אף על פי שגורל הגוף
זהה לגורל גופו של לא יהודי, הלא יהודי לא התקדש במהלך חייו. חשוב לציין שקדושת
היהודי נובעת גם מנשמתו (הנשמה השורשית העליונה אשר ניצבה במעמד הר סיני, עובדה
אשר קידשה מאוד את הנשמות הללו בהשוואה לנשמות אומות העולם).
גנומן 3: זמן הגאולה השלמה
ראה היסטוריה ארוכה לפניו. ישנם רבים מקרב בני הצאן הנאבד של בית ישראל ומקרב
אומות העולם שמוכנים כבר לקבל את האמונה המונותאיסטית
האמיתית ולהפוך להיות חלק ממזבח מלכיצדק או מזבח העמים. לפיכך בבית התפילה של
הגאולה השלמה רחיצת המת היא חובה כללית. כאשר אדם הינו חלק מבית התפילה של הגאולה
השלמה הוא גם חלק מן הקדושה החדשה, במסגרת דבריו של הגואל חיים: "כולנו בשר
אחד". כאן המובן מורחב: חיים או מתים. מדובר בחלק מן הצדק שחייב לצאת לעמים.
גנומן 4: ייתכן שהחלק
הראשון של החלום מרמז על המוות החדש של הגאולה השלמה, כפי שהוסבר בלוח נשמות
המתים. דהיינו שבאלו הנכללים במסגרת הברית החדשה השלמה לא ייגע מלאך המוות אלא
ייגעו בהם מלאכים חדשים של הגאולה השלמה (ראו את חלום 346 של ג'יוזפה[18]). הואיל ושאר החלום מתייחס
לטקסי המת, גם קרן אור ראשונית זו מגופו של ג'יוזפה
מצביעה על כך שהמוות החדש של הגאולה השלמה, עם מלאכיו החדשים, הוא קרן אור גדולה
היוצאת ומשמידה את עולמות החושך השוררים בעולם.
גנומן 5: האלמנט במסגרתו
ארון קבורה של אדם אחד מנתץ ארון קבורה של תאומו בא למסור את החוק החדש לפיו לכל
אדם יש מנהג אישי, כאשר ההספד של כל אדם שונה מזולתו. אופן הצגת הדברים בחלום הוא
מעט מוזר או מוגזם אך חשוב.
גנומן 6: הכרזתו של פרץ כי
אתם מלוכלכים וחייבים להתרחץ מחזק את הטענה שאין ללמד יותר כי היהודי טמא והלא
יהודי לא. כולם חייבים ברחצה על מנת להיטהר מן הטומאה.
גנומן 7: חלום 371: דניאל
חלם (6 באוקטובר 1987, מילאנו) כי שהה בחדר בבית חולים, בו נבנה סוג של אמבטיה.
בחדר נכח גם פרץ, שהעניק הוראות בנייה. דומניקו מניגרסו, עליו השלום, סייע ואישר את העבודה שנעשתה. - -
כנראה נוגע חלום זה לרחיצת המתים, שהרי דומניקו מניגרסו כבר קם מן המתים
בזכות תחייתו של הצדיק חיים. אם כן, האמבטיה הזו חידוש היא, כי לפי ההלכה שופכים
מים על כל הגוף ואין אמבטיה. צריך לעיין בעניין זה ואולי הוא נוגע רק למי שמת בבית
החולים דווקא, כי אולי בעתיד תהיה אמבטיה כזו בבתי חולים.
גנומן 8: חלום 820: סולי חלם (25 בנובמבר 1992) כי היה עם ילדו, יהונתן, בקהילה
היהודית של מילאנו. במקום נכח גם אב נוסף עם ילדו. סולי
היה צריך לתת 200 שקלים עבור פטירת יהודי, והוא כתב משהו בספר למען הנפטר. מישהו
מן הקהילה לקח ממנו 50 שקלים, וסולי כתב בעברית בספר:
תודה לאל שדי, אל שדי גדול, אל שדי אחד.
לאחר מכן לקח ממנו שמעון פרס עוד 50 שקלים, מה שהשאיר 100 שקלים עבור הנפטר. -
גנומן 9: צדקה הניתנת בשם
אדם שמת מסייעת לדינו של המת. המת אינו יכול לבצע עוד פעולות של צדקה או מצוות
אחרות. לפיכך האנשים שבעולם שנותנים צדקה בשמו יכולים לסייע לו בדין. עניין זה
נכון לא רק בזמן הלוויה אלא באופן כללי.
גנומן 10: חלום 667: סולי חלם (1 באפריל 1990, באר שבע) על שירותי הקבורה שקדמו
לקבורת אמו של פרץ (אן בקר, עליה השלום). הדבר קרה בבניין שהוקם כמקום תפילה. כוהן
צעיר, לבוש בטוניקה לבנה, עמד על מזבח הקריאה וקרא קטעים מספר הנביא ישעיהו. פרץ,
שעמד, שימש כחזן, ואמר פעמים רבות בעברית: "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם
ועד". בכל פעם חזר הקהל על התפילה עם פרץ.
גנומן 11: קדיש המנהג
החדש: ברוכים בני יעקב מאל עליון,
קדוש ישראל
באור שמך נתגדל
ובאור שמך נתקדש
כי גדול וקדוש שמך
לעולמי עולמים.
שמלכות השמים תזהר לנו
בזכות יעקב הנבחר,
כי בחרת באהובך יעקב
לקבל את שכינתך,
וניצחת בכל מחשבותיך
דרך ישראל.
שמע ישראל ה"
אלהינו ה" אחד
ברוך שם כבוד מלכותו
לעולם ועד.
ה" התמלא רחמים
על נשמת - - -
והורד עליו (עליה) את
סימני גאולתך השלמה,
שתשמח נשמתו (נשמתה)
בזמן החדש בסימן האיחוד
ותתקדש נשמתו (נשמתה)
בסימן מלכות השמים
ותתחדש נשמתו (נשמתה)
באור החדש של חנוכת החנוכות
ותתקרב נשמתו (נשמתה)
למשרת הגואל חיים
ותואר נשמתו (נשמתה)
באמת שלך
ושיקום (תקום) בתחייה
באור התחייה, עתה בזמן הזה ובעתיד במועד תחיית המתים. אמן.
לוח הנישואים
החדשים עבור מזבחות יהודה, אפרים ומלכיצדק
גנומן 1: הנישואים בין
מוסלמים בבית הגאולה השלמה מוסדרים על-ידי ועדת האסלאם על מחצלת האסלאם. הנישואים
בין מוסלמים על מחצלת האסלאם ובין בני מזבח מלכיצדק מוסדרים על-ידי ועדה משותפת
למטרה זו. נישואים בין בני ישראל על מזבח אפרים ומזבח יהודה מוסדרים על-ידי בית
הדין של מרדכי הצדיק, ביחס לחוק החדש במסגרת הטקס החדש של הגאולה השלמה.
גנומן 2: חלום 758: ג'יוזפה חלם (28 באוקטובר 1991, מילאנו) שראה את יעקב אבינו.
הוא נכנס לאוהל של ארבע נשותיו ואמר: "לאה, הלילה את חייבת להכין את
עצמך". -
כפי שנכתב בלוחות "30
הצעדים" חשבתי בתחילה שההיתר לשאת יותר מאישה אחת, שהרשות לו מן התורה, היה
תקף עבור מזבחות יהודה ואפרים בעוד על מזבח מלכיצדק הייתה מותרת רק מונוגמיה.
שקלתי את העובדה שבמדינות הנוצריות המונוגמיה היא חוק, ולקיחה של יותר מאישה אחת
נחשבת לחטא. הגיע אז חלום שסתר את הרעיון, הואיל והאישור לשאת יותר מאישה אחת הוא
חוקו של אל שדי התקף גם על מזבח מלכיצדק.
גנומן 3: עם זאת, במדינות
בהן רק מונוגמיה מותרת מתקיים החוק הכללי מן המסורת שבעל פה: דינא
דמלכותא דינא (חוץ מאשר ביחס
לעבודת אלילים, רצח או תועבות מיניות - כאשר השלטון מאלץ אותך לבצע אחת מן הפעולות
הללו).
גנומן 4: נוסח הנישואים
החדשים בין החתן לכלתו נלקח מסימן תחיית הצדיק חיים, שקיבל ג'יורדנו
לוי, ובו הצדיק חיים ואשתו מזל הלכו יחד בגן יפיפה. - החתן אומר לכלתו: "את
.... החיים שלי" והכלה אומרת לחתנה: "ואתה ... המזל שלי". ראו את
המנהג החדש על הנישואים החדשים.
לוח הגיור החדש
גנומן 1: חלומה של אנה על
הטבילה החדשה: חלום 24: אנה גספרוטי חלמה (6 בנובמבר
1984, מילאנו) על המון אנשים המתגודדים ליד מקור מים. הם השתתפו בטקס דתי חדש.
בסיום הטקס הייתה טבילה במים. בהמשך אנה מצאה עצמה בבית מואר התלוי בין שמים לארץ.
היא הביטה מדי פעם מן החלון וראתה ממנו את הטקס מתבצע, בו נכחו גם אמה ובנה.
האנשים הצעירים טיהרו את עצמם בטבילה, בעוד המבוגרים היו פטורים מכך. - -
גנומן 2: אנה, שהינה בסימן
הכוהנת הראשונה על מזבח העמים, חלמה שהייתה טבילה שהתבצעה עבור התלמידים החדשים של
הברית החדשה השלמה, בעוד שאנשים מבוגרים לא ביצעו את הטבילה. עניין זה מסמל את
המעבר מן האמונה הנוצרית (או הלא-מונותיאיסטית) אל האמונה של הגאולה השלמה בזכות
הגואל חיים. הטבילה הזו מתייחסת למי שרוצה להיות חלק ממזבח מלכיצדק או ממזבח
העמים.
גנומן 3: חלום 353: סולי חלם (אוגוסט 1988, קיבוץ בארות יצחק, ישראל) שהמשקל על קריסטוף היה כבד מדי (נער גרמני ששהה בקיבוץ ואשר היה בתהליך
גיור ושמו קריסטוף. סולי
התרשם לעיתים קרובות מן העובדה שגידל זקן ארוך, עטה טלית ואמר תפילות רבות). -
גנומן 4: החלום מאשר את
העובדה שעבור אנשים רבים הרוצים להתגייר, ההלכה הינה כבדה מאוד, אך אם הם רוצים
להתגייר אין להם למעשה ברירה. באמצעות הברית החדשה השלמה, הם יכולים לעלות, דרך
הגיור החדש, ממזבח מלכיצדק למזבח אפרים. הם יהיו מחויבים בחוק החדש של הגאולה
השלמה על מזבח אפרים (או מזבח בנות ישראל לנשים). מדובר בהליך קל יותר ביחס להליך
לפי ההלכה.
גנומן 5: בחלום של נודע
ראתה היא את שור הבר מגיע על מנת לדייק. מן הסימנים אנו יודעים ששור הבר מייצג
מציאות כוכבית, כפי שהדג הגדול לוויתן מייצג מציאות כוכבית של 13 מערכות, שאין להן
קשר למערכות המוכרות (ראו חלומה של שרה טמפיירי המתייחס
למערכות החדשות שאינן כמערכות המוכרות). מן המדרשים ידוע שגם הבשר של שור הבר
יינתן במשתה העתידי הגדול של הצדיקים. המערכות החדשות של הדג הגדול לוויתן שעליהן
לימד אותנו הגואל חיים הן "חדשות" ושמותיהן חדשים.
גנומן 6: היה זה לפני
שפאולו ונודע התחתנו. נודע הייתה על מזבח יהודה לאחר שגיירתי אותה לפני שנישאנו.
לאחר מכן הלכנו בעקבות הסימנים והתגרשתי ממנה, על מנת שהיא ופאולו יוכלו להתחתן.
פאולו, עם זאת, אשר היה על מזבח מלכיצדק התגייר על מזבח אפרים. כעת, למען הנישואים
של נודע, הוא עלה על מזבח יהודה. שור הבר הגיע להסביר: עבור הגיור (דרך מקווה) על
מזבח יהודה יש צורך בשני יהודים לעדות (ברור כי מדובר בשני יהודים המאמינים באמת
הגאולה השלמה בזכות הגואל חיים). במסגרת הגיור (דרך מקווה) על מזבח אפרים יש צורך
בשני אנשים שנשבעו להעיד במסגרת הברית החדשה השלמה.
לוח המקווה
חלום 742: דבורה חלמה (12 בספטמבר 1991, סומבררו) שפרץ ופאולו הלכו לבית
הכנסת, שבו דבורה הייתה צריכה לטבול במקווה. שרה פודו
הראתה לדבורה כי ישנם שני חדרים עם אמבטיות (כבישראל), וכי בחדר אחר ישנן מקלחות,
ושתי נשים נמצאות בו כדי לסייע. כשדבורה התקלחה, אחת מן הנשים שפכה קערת מים על
ראשה, בעוד השנייה שפכה מים מראשה ועד לכפות רגליה. האישה הסבירה כי ישנם שני
סוגים של מקוואות[19].
-
המקווה החדש של הגאולה השלמה היה אמור להיות כזה
של ההלכה, אך אין זה כך. המקווה החדש לא מצריך מי גשמים.
המידה של המקווה החדש היא של כניסת גוף האישה
כולו, ובמסגרתה ניתן לבצע טבילה מלאה. אם אישה מעוניינת לבצע טהרה בבית, אפשרי
למלא אמבט ולבצע טבילה, כאשר מישהו עומד ליד על מנת לוודא שהטבילה היא מלאה, אך
בכלליות אין זה פרקטי כל כך. פרקטי יותר למלא כד במים ושבעלה או אישה אחרת יצקו את
המים על כל גופה שלוש פעמים. קיבלתי שיעור זה אודות מהו מקווה כשר מן המורה חיים,
אך הוא נועד אז לתלמידי הצדיק בלבד. הוא הסביר שבימינו יש מים טהורים בכל מקום,
ואין צורך כבר במי גשמים. אני מרחיב זאת כאן לחוק החדש.
את זאת קיבלתי ישירות מן הצדיק. לאחר מכן, בחלום,
ייתכן ב-1990, ראיתי את הצדיק חיים שאמר מספר מילים על המקווה, כ"ה(מים
טהורים של ה)מקווה (כאלו של ההלכה) היו דרושים בעבר במזרח התיכון, בשל התדירות
הגבוהה שבה המים היו מזדהמים".
החלום ממחיש את העובדה שכעת יש מים טהורים זורמים
בכל מקום. דברי הצדיק חיים מצביעים שההלכה התבססה על הצורך במים מטוהרים. אם היו
אז מים נקיים כאלו שבימינו, ייתכן וההלכה הייתה מקלה יותר. בכל מקרה, יש צורך
להבין שהיכן שהקדושה הייתה נעלה יותר, גם דרגת הטומאה הייתה גבוהה יותר. 2000 שנות
גלות עברו ללא אותה קדושה, ולכן גם דרגות הטומאה היו פחותות מאשר בדורות הקודמים.
מי גשמים לא נדרשים כעת עבור המקווה החדש.
יומן: 17 ביולי 2015, באר שבע: נודע הזכירה לי
כעת חלום ששכחתי מלפני 24 שנים (1989) (לא תועד לדעתי), במסגרתו היא הייתה במקום
של מקלחות (נראה כי היה זה מקווה לטבילה, אך לא מסורתי). לשם טבילה עצמית, היא
יצקה על עצמה דלי מים מלא שלוש פעמים, וזה הספיק לטבילת טהרה מן הטומאה הווסתית.
היא גם אמרה את הברכה: "ברוך ה', אל עליון, המטהר את האישה מן המחזור
הווסתי שלה". נודע אמרה שהייתה ברכה נוספת (ייתכן וכשהאישה כבר לבושה),
ואני אנסה לנסח אותה כעת:
(עבור אישה שמחכה ללדת): "ברוך אל שדי
המקדש את המשפחה דרך טהרת האישה למען הילד, מוחו וכל גופו, ולמען החיים החדשים של
הנשמה שאל עליון ישים בו.
ברוכה האישה שיראה מאל שדי ומכינה את עצמה לטהרת
המשפחה. אמן וכן יהי רצון".
(עבור אישה לא במונחי הולדה): "ברוכה
האישה היראה מאל שדי והמכינה את עצמה לטהרת המשפחה. אמן וכן יהי רצון".
//////////////////////
ברור שהמקווה ההלכתי הוא כשר. כך גם הים הוא מקווה
כשר כתמיד. יש, עם זאת, נשים רבות שאינן רגילות או רוצות להשתמש במקוואות
המסורתיים. החוק החדש מספק דרך חדשה לבצע את הטבילה.
החוקים הבסיסיים של הסרת לק או כל דבר אחר שיכול
למנוע את שלמות הטבילה כדי לבצע טבילה, תקפים גם במקווה החדש.
בנוגע לחישובים הנוגעים לימים הנקיים, עדיף בימינו
להתייעץ ברב. הם בקיאים בנושאים הללו.
יש עם זאת נושא אחד שבו יש להקל (ראו: לוח המחזור
הווסתי). קיבלתי מן הצדיק חיים שליהודים התימנים יש חוק אחר ומדויק יותר בנוגע
לכך: מספר הימים הנקיים צריך להיות זהה למספר הימים שבהם האישה הייתה במחזור. אם
היו אלו 3 ימים, אז מדובר ב-3 ימים נקיים. אם 4 אז 4 וכו'.
זה פשוט יותר משבוע לפי החוק היהודי. אנחנו מקבלים זאת כחוק במסגרת החוק החדש של
הגאולה השלמה.
יש סיבה נוספת שההקלה הנוגעת לטבילה עצמה היא
חשובה. החוק החדש נועד גם לאומות הנוצריות ולאומות באופן כללי. נחזה שעמים רבים,
כאשר ידעו אודות הגאולה השלמה והחוק החדש, ירצו ליטול חלק בטהרת האישה מן המחזור.
בגרסת 7 מצוות בני נח, כפי שקיבלנו אותן, נכללת ההימנעות מקיום יחסים עם האישה
כאשר היא במחזור. הטהרה היא חשובה מאוד עבור כל בני האדם: היא קודם כל למען
ההולדה, ובמיוחד עבור העובר, פיזית ומנטאלית.
הצדיק חיים הסביר שהסיבה האמיתית לטהרה היא למען בריאותו
ובמיוחד מוחו של העובר החדש. המקווה הוא למעשה עמוד השדרה של טהרת הבית היהודי,
והוא אחת הסיבות שילדים יהודים רבים כל כך הם חכמים ונבונים מאוד. כל דבר משפיע על
טהרת האישה בזמן היותה עם בעלה. הטהרה משתקפת בבריאות טובה וב"מוח נקי"
עם זיכרון טוב ויכולת לימוד והבנה של הילוד.
לוח השמיטה
שנת השמיטה היא השנה השביעית לפי הלוח היהודי ויש
בנוגע לה חוקים מיוחדים בנוגע לתבואת הארץ וגם בנוגע להלוואות כספים. התורה אוסרת
נטיעה וקציר בשנה השביעית, שנקראת שנת שמיטת הקרקעות:
ויקרא, כ"ה, 3-7:
"ג שֵׁשׁ שָׁנִים
תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת,
לַיהוָה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.
ה אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ
לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר: שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ. ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ,
וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ. ז וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה,
אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל".
כל שנה שביעית לפי הלוח המסורתי היא, כאמור, שנת
שמיטה, ואחרי שבע שבתות מגיעה שנת היובל. דהיינו: אחרי ארבעים ותשע שנים מגיעה
השנה החמישים שנקראת שנת היובל. היובל הוא שבת שבתון לארץ, ואסור לעבוד בו את
האדמה כמו בשמיטה.
האיסור מן התורה הוא בארבעה דברים: בשדות - לנטוע
ולקצור, ובפרדס של עצי פירות - לחתוך ולקטוף.
החכמים אסרו על כל הפעולות החקלאיות חוץ מאשר על
שמירה נחוצה בשדות ובפרדסים. הרבנים אסרו גם על פעולות רבות הנוגעות לשנה השישית,
הנקראת ''תוספת שביעית'', בכדי להוסיף מקדושת השנה השביעית לשנה השישית (כפי
שמוסיפים מן השבת לחול ביום השישי).
הגם שכל נטיעה אסורה בשנה השביעית, ישנה מכל מקום
תבואה שנמצאת בשטחים החקלאיים (לדוגמא: פירות עצים שגדלים כול השנה או תבואות
הצומחות מעצמן בלי לנטוע אותן (ספיחים)). כל התבואות הללו הנמצאות בשנה השביעית נחשבות
כאילו אין להם בעל, וכל מי שירצה יכול לאכל מהן בלי רשות מבעל השדה. עם זאת הדגש
הוא על אכילה בלבד, ואין רשות לפגוע בהן או למכור אותן. השמיטה נהוגה אך ורק בארץ
ישראל.
עניין נוסף של שנת השמיטה הוא ביטול (מחיקת)
החובות (שמיטת כספים):
דברים, ט"ו, 1-3:
"א מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה
שְׁמִטָּה. ב וְזֶה, דְּבַר
הַשְּׁמִטָּה--שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה
בְּרֵעֵהוּ: לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו,
כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה. ג אֶת-הַנָּכְרִי, תִּגֹּשׂ;
וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ".
כל ההלוואות שנעשות במשך שבע השנים מתבטלות בסוף
שנת השמיטה - הלוואות שנעשו בעל פה או בכתב. ההלוואות יכולות להיפרע במשך השנה
השביעית, אך אחרי שנכנס הלילה שמסיים את היום האחרון של השנה, הן מבוטלות.
לפני 2000 שנה, במשך תקופת המשנה, ראו החכמים
שציווי זה, שנועד לעזור למסכנים ולחסרי המזל, פעל למעשה נגדם, מפני שבכל פעם
שהתקרבה השנה השביעית, נעשה יותר ויותר קשה למצוא מי שילווה כסף. כתוצאה מכך הלל,
שהיה ראש הסנהדרין בזמן ההוא, חוקק חוק המוכר בשם ''פרוזבול''. החוק עודד מלווים
להלוות, הואיל והחובות יפוקחו על ידי בתי דין לפני השנה השביעית ולא יבוטלו בגללה.
בדרך זו יכול היה החוב להיפרע מצד בית הדין.
גם היום לפני סוף שנת השמיטה יש יהודים דתיים
שפועלים באופן זה ומכריזים שהכסף שהם חייבים מועבר לבית הדין על מנת לפרוע את
החוב.
האם חוקי שנת השמיטה פועלים גם היום? זהו עניין
העומד במחלוקת בין הרבנים הפוסקים הלכה. העניין נעשה רלוונטי לפני מאה שנה כשהישוב
והחקלאות התחדשו בארץ ישראל. בזמן ההוא כשהמצב הכלכלי היה קשה, פחדו כי שנה שלמה
ללא תבואה יכולה הייתה לגרום לפשיטת רגל של הרבה ישובים. יש מהרבנים שהתירו להתעסק
בחקלאות בשנת השמיטה ויש כאלו שאסרו. בנוסף התפתחה גם דרך להתחמק מהבעיה בכך שקבעו
כי במשך השנה השביעית יירשם השדה על שם של לא יהודי. פתרון זה (שנקרא היתר מכירה)
נתקל בלא מעט התנגדויות, אבל עד עתה מוסמך הוא מהרבנים הראשים, ורוב האיכרים
והקיבוצים משתמשים בהיתר זה וממשיכים לעבוד את שדותיהם בשנה השביעית. במקביל ישנם
גם ישובים דתיים ששומרים על השמיטה, אוסרים כל פעולות של חקלאות ולא משתמשים בהיתר
מכירה.
............................
עניין השמיטה קשור בקדושת המספר שבע, כפי שיום
השבת הוא היום הקדוש אחרי ששת ימי החול. השבת בהיותה היום השביעי הינה יום קדוש
שמקבל את הקדושה המפרידה אותו מהימים הקודמים. קדוש פירושו מופרד ומובדל, כי
הקדושה צריכה להיות מופרדת ומובדלת מכל יתר הדברים שאינם קדושים. ביום שבת של שבת
בראשית הפסיק, כביכול, ה'' ברוך הוא, בורא שמים וארץ, את הבריאה. הוא גם נקרא אל
שדי, כי אחרי שישה ימים של בריאה, ראה ה" ברוך הוא שבריאת העולם מתרחבת עד
שאמר לעולמו ''די'', מספיק ועצר אותה. לפיכך אל שדי - שאמר לעולמו ''די''. ברגע
ההוא נכנסה השבת, כי הבורא כבר הפסיק לברוא בו דברים חדשים. לפיכך יום השבת מובדל
ומופרד בקדושתו מכל יתר הימים, וקדושה זו מתבטאת באיסורי מלאכה, כי השבת נפרדת
ומובדלת מדברי חול, וכמו שה'', כביכול, פסק ממלאכת העולם כן השבת מקודשת מהפסקת
מלאכות ומאיסור ''בריאה'', כהדלקת אש.
המספר שבע הוא לפיכך מיוחד ונחשב למספר הקדוש
שבמספרים. כל שביעי הוא בסוג של קדושה, כך שכל פעם שישנו צרוף של שבע, הקדושה
הופכת לקדושה אף יותר. ניתן לראות זאת מציווי התורה על ספירת העומר (לספור שבעה
שבועות, מליל שני של פסח), שכאשר מגיעים לשבע פעמים שבעה שבועות הקדושה הופכת
לנעלה ביותר, כי מדובר על יום ההתגלות האלוהית על הר סיני ומתן תורה, שנעשה לדורות
לחג השבועות.
אם נחזור לעניין השמיטה, גם ארץ ישראל, ארץ הקודש,
היא ארץ נפרדת ונבדלת מיתר הארצות, ולכן גם האדמות של ארץ הקודש צריכות לקבל את
ענייני הקדושה שלהן. גם כאן קדושתה של הארץ קשורה לקדושת המספר שבע דרך שנת
השמיטה. שנת השמיטה היא השבת של האדמה הקדושה בארץ הקודש, ועל כן, כפי שבשבת לא
עושים מלאכות, כך הוא לגבי האדמות, שיש לעזבן ולא לעבוד אותן בשנת השמיטה. באופן
זה אותה הקדושה מצטרפת למעלות קדושת המספר שבע, וכאשר סופרים שבע פעמים שבע שנים
מגיעים גם כאן לדרגה נעלה יותר של קדושה - היא שנת היובל, שנת החמישים, אותה
חוגגים בתקיעות שופר ובחג גדול, וכן יהי רצון ונאמר אמן.
כמו כן, הואיל ומתקרבים ימי הגאולה השלמה בה ה''
יעביר את רוח הטומאה מן הארץ ותשרה שכינתו על כל ארץ הקודש, גם הארץ תשבות את
שבתותיה לפני ה'' לרצון, וכן יהי רצון ונאמר אמן.
[1]
סימן
"היהודי החדש" בבית התפילה שיכול להשתתף
בבית הכנסת המסורתי, אם נתמך הוא על-ידי יהודים אחרים. - דרך ברית המילה של הברית
החדשה השלמה, האדם יכול להתחיל חיים חדשים, עם טהרה ותמימות של תינוק, שאין לו
עדיין בושה להסתובב ערום. - תמימות חדשה זו נובעת מן הסימן השלם השישי של תחיית
הצדיק חיים. -
[2] בשנה
זו, ה-13 של הסימנים, השנה הראשונה (סימן הכוכבים) בתקופה ה-3 בת 6 השנים מתחת
לסימן הגדול של האור החדש של חנוכת החנוכות, רמו לוי נמצא בסימנו במלכות השמים.
לפחות 6 או 7 סימנים הגיעו בחלומות והצביעו על תפקידו, דרגת לימודו החדשה (הוא
נראה בבירור כ"רב" מכובד שלימד תורה לאחרים), דאגתו לבעיות הגאולה (נגד
קיצוניות דתית, במיוחד במחנה החסידי) וכו'. הוא נראה,
ברוך השם, בתחייתו מן המתים, בזכות סימן התחייה של המורה חיים. בוודאות בורך רמו
לוי מלמעלה באור החדש הגדול של הגאולה השלמה, אור שהוא עצמו זכה לקבלו עבור העולם,
כאשר העולם יגיע לחנוכת החנוכות שלו.
[3] ראו
החוק החדש - ספר משולם, על שלמות בית התפילה של הגאולה השלמה בן 7 הקומות, 13
מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם. ראו נעירות שכתבתי על מר רמו לוי מעט אחרי פטירתו.
ראו הקדמה לספר משנת חיים: "יומן המזכיר", שמתאר את הזמן שבו רמו ונלדה
עמדו מול כיתת היורים הנאצית וניצלו על ידי ההשגחה האלוהית, לאחר ש-17 אנשים מתו
לפניהם ומול עיניהם. ראו סימנים: החוק החדש - חנוכת החנוכות אודות הסימן שבוצע
בקהילה היהודית של מילאנו. -
[4] איני סבור שהכרחי שתהיה חנוכייה נפרדת על מזבח אפרים, שהינו מזבח
יהודי. לפיכך יעלו ככל הנראה הניצבים על מזבח אפרים אל מזבח יהודה לשם ההדלקה, והכוהן
שעל מזבח יהודה יעניק את השמש לכוהן מזבח אפרים, שיביא אותו אל מזבח מלכיצדק.
[5] הקורבנות
כאן לא נקבעו בתורה. הזמן המתואר הוא זמן הבנייה, כאשר הקורבנות הם
"תודות", כאמירת "בסמיללה" הערבית
לפני שחיטה, או שייתכן ומדובר בקורבנות שחיטה רגילים של יהודים. ייתכן ויהיה שלב
כלשהו, לפני השלמת בניית בית התפילה בן 7 הקומות של הגאולה השלמה, שתהיה בו תקופה
של "אינטגרציה" בין מוסד הקורבנות העתיק ובין המזבחות החדשים עליהם לא
יוקרבו קורבנות של ממש. בשנה ה-17 של הסימנים קיבל ג'יוזפה
את הסימן לפיו לקורבנות מסוימים יינתן מקום בבית המקדש, וכמו כן יהיה ועד רבנים
שיחליט אילו קורבנות יהיה ניתן להקריב ומי יוכל להביאם.
[6] איני
מבין את משמעות החלום, אם כי הוא מדבר על הרחבת גבולותיה של ישראל. -
[7] ראו: חלום 686.
[8] ראו: חלום 629.
[9] היא נודע.
[10] ראו: חלום 453.
[11] שהתגוררה לפי החלום בירושלים.
[12] ראו: חלום מס' 79.
[13] ובסימנים ישוע בן מרים ויוסף נקרא "האיש השני של הגאולה
האוניברסאלית". ראו: כתבי ספר המפליא.
[14] לא מצרים הפרטית של אז, אלא העולם כולו שמלא בעבודות זרות וכו'.
[15] ראוי לציין שדניאל לא היה מודע כלל לנס המקדש ביום הכיפורים הידוע
שאליו המשנה מתייחסת. -
[16] סימן ברית המילה החדשה שהתבצעה על גבי הברית הישנה בזכות הגואל
האחרון חיים, שנולד נימול. -
[17] ראו: חלום 182: פאולו חלם (25 במרץ 1987, מילאנו) כי היה בהרים,
ושמש חזקה מאוד שלחה אור לבן עז. הוא ראה קשת בשמים, והבין כי זהו סימן הברית.
לאחר מכן, הקשת זזה בשמים ונכנסה לבסוף ל"גליל" ענקי. בינתיים פרץ הגיע
והביט בתשומת לב. הקשת נכנסה תחילה אל הגליל בחציה, ומהבעתו של פרץ ניתן היה להסיק
כי הוא מקווה שהיא תיכנס אליו בשלמותה. כך קרה בהמשך, והגליל סגר עצמו הרמטית. פרץ
אמר: "ברוך השם, שלום נעשה בין הכוכבים.
[18] ג'יוזפה חלם (10 ביולי 1988, מילאנו)
כי שהה במרפסת בביתו. הוא הביט לשמים, ראה את מלאך המוות, אך לא אמר דבר, מאחר שלא
היה בטוח בכך. פרץ הופיע אז לצידו ושאל: "האם אתה רואה את מה שאני
רואה?". ג'יוזפה אישר, ופרץ המשיך ואמר: "זהו
מלאך המוות. אתמול זכית לראות את מלאך השמש". ג'יוזפה
מיקם את עצמו בשולי המרפסת, כשרגליו בחוץ וגופו בפנים, והוא הוחזק על-ידי מישהו
בכתפיו. פרץ ניצב לימינו. ג'יוזפה עצם את עיניו וחיכה
שמלאך המוות יגע ברגליו. הוא חש כי חרבו של המלאך נגעה בהן, מה שגרם לו להתעורר.
[19] ראו את החלום מה-7 ביולי 1987. - שפיכת המים ופיזורם הוא הסוג
השני של המקווה התקף. חשוב כי ייקבע איזה סוג מים מיועד לשפיכה וכו'. -