כתב: פרץ גרין

תרגם מאנגלית: משה לוי

 

 

לוחות החוק החדש – ספר שני – האדם ויחסיו עם משפחתו

 

 

לוח ההיגיינה

 

גנומן 1: חלום 497: דבורה חלמה (18 בפברואר 1989, מילאנו) כי לאישה כלשהי היו שבעה ילדים, מגיל 2 עד גיל 14. היא עבדה עד מאוחר כל השבוע, כך שרק ביום ראשון יכלה לרחוץ את ילדיה, שבעצמם לא התרחצו. היא הכינה את האמבטיה לבנה הראשון, ובאותם המים רחצה את האחרים. נאמר בחלום כי היה זה לא נכון מסיבות היגייניות, וכי יש להחליף מים בין ילד לילד. -

גנומן 2: כל אדם חייב להקפיד להיות נקי. אני תמיד זוכר את הדברים שאמרה לי בילדות אמי היקרה, אן בקר (גרין), על נשמתה הנעלה במלכות השמים השלום: "ניקיון קרוב ליראת שמים" (Cleanliness is close to Godliness). כך הוא עבור עבודת ה' וכך הוא ביחס לבריאות האישית - ניקיון הוא הכרח. גם התורה ציוותה: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים, ד', 16).

גנומן 3: במסורת שטיפת הידיים מודגשת מאוד, מאחר שידי האדם פועלות תמיד ונוגעות בדברים. גם אם מישהו נוגע בכפות רגליו או בנעליו, עליו לשטוף את ידיו. כפות רגליים בשל הזעתם, ונעליים בשל נגיעתם לעיתים בלכלוך.

גנומן 4: בקנה אחד עם מצוות הכהונה, חז"ל קבעו את הברכה לפני הארוחה: "ברוך אתה ה' אלוהינו אשר ציוונו על נטילת ידיים. כך גם לאחר ארוחות, לפני ברכת המזון, מתקיים מנהג "מים אחרונים" (טבילת האצבעות) אשר נועד במקור לוודא שהמלח מסדום שהמליח מזון לא יישאר על ידי האדם. חשוב לשים לב היכן נוגעים. דברים בעולם מלאים בחיידקים ושטיפת ידיים מגנה מהם.

גנומן 5: אף על פי שהעולם באופן כללי מודע יותר בחמישים השנה האחרונות להיגיינה כגורם חיוני לחיים בריאים, המסורת היהודית גדושה בעקרונות היגיינה מתחילתה. הרגל, עם זאת, הוא חזק מאוד בקביעת פעולות האנשים. אני זוכר שבחמש השנים בהם עבדתי כמורה אשר לימד אנגלית מהנדסים בכירים במילאנו, איטליה, קרה לי פעמים רבות שהופתעתי לראות מהנדסים אינטליגנטים שאחרי שהטילו את מימיהם בשירותים יצאו מהם בלי לשטוף ידיים. היה לי קשה להבין זאת. הם נגעו בעצמם ואז המשיכו להשתמש בידיהם. הבנתי שההרגל חזק לעיתים מן הידע.

גנומן 6: ליהדות יש ברכה כבר יותר מ-2000 שנים הנאמרת כאשר יוצאים מן השירותים. לנו יש ברכה חדשה לכך במנהג החדש: ברוך בורא העולם אשר יצר את האדם מן האדמה, מים ובשר, ותקע בו יציבות כברזל באדמה, בכדי שיוכל עכשיו לברך על יצירת רפואתו. ברוך ה' אלוהינו המרבה לרפא את הבשר ואת מימי הגוף.

גנומן 7: על האדם להחליף תחתונים כל יום כמו גם גרביים כשגופייה יש להחליף כל יומיים או אפילו פעם ביום, בהתאם למידת הפעילות של אותו אדם. עבור רוב האנשים פעולות פשוטות אלו נשמעות כמובן מאליו, אך למרבה ההפתעה רבים מאוד לא מבצעים אותן בשל חינוך לקוי או הרגל שגוי. על האדם להתקלח לעיתים קרובות, מאחר שגוף האדם מזיע גם אם האדם מודע לכך וגם אם לא.

גנומן 8: הצדיק חיים הסביר שיש סוגים רבים של רוחות מלוכלכות, אשר משתלטות על האדם אם הוא לא שומר על ניקיונו. היה זה לימוד חיוני שהתייחסתי אליו במלוא הרצינות והוא נכון גם ביחס לגברים שמגדלים שיער ארוך: רוחות לא נקיות נצמדות אל שערם ומשפיעות על מחשבותיהם באופן שלילי.

גנומן 9: חלום 495: דבורה חלמה (13 בפברואר 1989, מילאנו) את השיעורים הבאים (שניים על צניעות ואחד על היגיינה): אם אדם שוטף כלים בכיור, ובאמצע השטיפה הוא מוצא ספוג מלוכלך, שהשתמשו בו לניקוי רהיטים כדוגמא, עליו לשטוף שוב את כל הכלים מטעמי היגיינה. -

 

לוח הקימה בבוקר

 

גנומן 1: טוב לקום מוקדם בבוקר. המורה חיים אמר: אין דבר טוב יותר לבריאות, לנפש ולאריכות ימים מאשר לקום לפני עלות השחר, לפני זריחת השמש. אם קמים בשעה זו, אנו שולטים במהלך היום. לעומת זאת אם קמים אחרי הזריחה, השמש שולטת בנו, גורמת לעייפות ומשפיעה על המחשבות והמעשים. 

גנומן 2: 1 ביולי 1998: הבוקר חלמתי על רופא שהסביר: הדרך הבריאה ביותר לחיים היא ללכת לישון אחרי ארוחת הערב ולהתעורר ב-6 בבוקר. זוהי הדרך הטבעית ביותר, ומי שמעוניין לנצל את יומו בצורה הטובה ביותר ימצא רווח גדול בכך.

גנומן 3: חשוב גם להתעורר היטב. מה הכוונה בלהתעורר? הנשמה עולה מעלה ומאפשרת לגוף לנוח. המסורתיים אומרים לפני השינה: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְהוָה אֵל אֱמֶת" (תהילים, ל"א, 6). הנכללים בברית החדשה השלמה יכולים לומר לפני השינה: "ה' אל אמת, העלה את רוחי לפניך בסימני הגאולה השלמה בזכות הגואל חיים".

אחרי הקימה אומרים: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". זה הזמן שה"סוד" הנפלא הזה יהפוך לידע כללי ומעשי לכולם.

גנומן 4: בשינה ובהתעוררות יש מידה של מוות ותחייה, וכמו שלמוות יש דין בתוכו, כך לשינה יש דין בתוכה. במצב השינה נפרדים הגוף והנשמה לא באופן מוחלט אלא בדרך בה הגדירו אותה חז"ל: "שינה - אחד משישים למיתה" (בבלי, ברכות, נ"ז, ב'). יש שלושה זמני דין עיקריים: מיד לאחר המוות, פעם אחת בכל שנה בראש השנה, ובכל לילה כאשר האדם ישן.

גנומן 5: כאשר האדם ישן, הנשמה שלו עולה מן הגוף מעלה. להיכן היא מגיעה? לכל נשמה יש הדרך שלה, בהסתמך על מקורה למעלה. כיוון הנשמה בהתאם לגוף קשור לכוכב המסוים שמתחתיו אדם נולד. איננו צריכים לעמוד במדויק על המקום אליו מגיעה הנשמה, אך לכל מקום כזה יש דין יומי, שבו הנשמה "נחתמת" בפנקסו. הספר האישי של כל אדם הוא פתוח, כל מה שאותו אדם עשה ואמר באותו יום נכתב בו, ואין להתכחש למה שנכתב. כך הסביר לי הצדיק חיים.

גנומן 6: הנשמה פונה למנוחתה בהתאם להנאתה ולזכותה. מעט לפני שהאדם מתעורר, הנשמה יורדת מטה וחוזרת לגוף. כל אדם חייב לפיכך להיות זהיר מאוד ולא לקפוץ מהמיטה מיד אחרי פקיחת העיניים. אם הנשמה לא נקשרת עדיין לגוף בתהליך מודע של התעוררות, מדובר במצב מסוכן שיכולות להיות לו השלכות קשות במהלך היום כולו. על האדם לפקוח את עיניו ולהישאר במיטה עד להתעוררות הנכונה ולתחושה כי הוא ממוקם היטב בגופו.

גנומן 7: מכך ניתן להבין שההתעוררות, חזרת הנשמה לגוף, היא חשובה מאוד, פיזית ורוחנית. חשוב לאדם לכוון את מחשבתו הראשונה אל בורא עולם. הדבר מחזק מיד את שמחת הנשמה שחזרה לגוף. זהו ההבדל בין ירידה למערה חשוכה ללא אור לבין ירידה למערה מוארת. אמנם הנשמה חוזרת מאור רוחני גבוה לגוף פיזי, אך אם מתאמנים להתעורר במחשבה על הבורא, הנשמה שמחה, מאחר שהיא רואה את מטרתה, עבודת ה', מתגשמת בעולם.

גנומן 8: על האדם לסייע לנשמתו להתמקם כל בוקר בעולם. המחשבה הראשונה על ה' מסמלת אור גדול לנשמה ומעבירה אותה כשהיא שמחה לעולם. שמחה זו, בתמורה, מעוררת את נפש האדם ו"מרוממת" את הגוף ברוח זו. למעשה, אם האדם חי באמונה והוא שמח באופן כללי, הנפש היא זו שנושאת את הגוף ולא להפך. אין משהו מועיל יותר לנפש מכוונת מחשבות ישירות אל הבורא, עם חזרת הנשמה אל הגוף בבוקר.

גנומן 9: הדבר מעניק אור לנפש, משפיע על הגוף וממריץ אותו בדרכי נועם, תוך סיוע לו בהרגשת חיות פנימית. אם הדבר קורה לפני השחר או בזמן השחר, האפקט אף גדול יותר, אך בכל שעה שהאדם מתעורר, הוא חייב לאמץ את המנהג של מחשבה על ה' ואמירת מילות תודה על חזרת הנשמה. כל מי שלא רגיל לכך ומתחיל לנהוג באופן זה יופתע ויתפלא ביחס לשינוי העצום. זוהי התחלה טובה של היום, "ברגל ימין", והדבר יסייע לאדם במהלך כל היום.

גנומן 10: טעות גדולה ונפוצה היא לגעת בראש, בעיניים, באף או באוזניים לפני שטיפת הידיים בבוקר. כאשר הנשמה חוזרת לגוף, משהו מאור הנשמה מעורר את הגוף. ברגע זה הגוף עובר ממצב של שינה למצב של ערנות, שבו יש, כאמור, אחד חלקי שישים של מוות ותחייה. המוות של הגוף קשור לטומאות שמשיגות אותו מיד, ולכן גם השינה כוללת אחד חלקי שישים של טומאה. טומאת הגוף, עם ההתעוררות, מושלכת על-ידי אור הנשמה ומחפשת את המקום הנמוך ביותר בגוף אליו אור הנשמה לא מגיע – אל ציפורני הידיים.

גנומן 11: לפיכך חיוני, מסיבות בריאותיות, לא לגעת בגוף לפני רחיצת ידיים. עם זאת, את מילות התודה על חזרת הנשמה יש לומר מיד אחרי ההתעוררות, כאשר נמצאים עדיין במיטה, בשכיבה או בישיבה. שמו הקדוש של ה' לא מוזכר בסיטואציה זו אלא "מלך חי וקיים", ולכן אין זה הכרחי לשטוף את הידיים כפי שהכרח הוא לפני הברכות והתפילות. עניין זה הוסבר בהלכה.

גנומן 12: ההכנה לבוקר מתחילה בלילה הקודם, לפני השינה. במסורת היהודית נאמר שחוץ מהמצווה לומר "שמע ישראל" פעמיים ביום, בבוקר ובערב, יש לומר "שמע ישראל" גם לפני השינה. אז, ללא הפרעה, האדם אומר: "בְּיָדְךָ, אַפְקִיד רוּחִי: פָּדִיתָ אוֹתִי יְהוָה--אֵל אֱמֶת" (תהילים, ל"א, 6). כל המנהגים הללו הם סגולות יקרות מאוד, המסייעות לאדם ללכת ביראת ה' ומכשירות את מחשבותיו לעמוד בפני הבורא כל הזמן.

 

 

לוח חינוך ילדים

 

גנומן 1: משורש המילה אמונה נובעת גם המילה אימון (תרגול), ואכן אמונה דורשת תרגול ואימון כבר מגיל קטן. ככל שמלמדים, מאמנים וחוזרים על הדברים עם הילדים, כך הדברים מוטמעים אצלם יותר כדי שיחיו בקרבם ויהיו חלק ממהותם גם בעתיד. כל יהודי המכיר את המסורת יודע את הפסוק: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי, כ"ב, 6).

גנומן 2: מה הכוונה ב"על פי דרכו"? ברור הוא כי אין הכוונה לאפשר לילד להתנהג כרצונו, כי אין לכך משמעות. כיצד תחנכו את הילד כך שהדברים הנלמדים לא יינטשו אותו בעתיד? הפסוק מתייחס לשיעורי האמונה. אמונה היא לא דבר אחד, אלא מאות רבות של עניינים הנכללים באמונה האמיתית של אל חי אחד, חוקיו ודרכיו. לחנך על שמירת הגוף זוהי מצוות ה' שחייבת להיות שיעור לילדים מוקדם ככל שניתן (שהילד יוכל להפנים זאת). חינוך הילדים, שה' הוא אחד ושכל צורות האמונה שמתייחסות ליותר מאל אחד שנואות בפני ה', יכול להיות מוטמע בהם כבר מגיל רך מאוד.

גנומן 3: כאשר ילד יודע שה' הוא אחד ושהוא אלוהינו, שהוא גאל אותנו ממצרים ושהוא דואג לנו בכל דבר שאנו עושים, שהוא רואה ויודע כל דבר שאנו עושים, שהוא בוראנו האוהב אותנו אם אנו עושים טוב ומעניש אותנו אם אנו חוטאים, אזי הילד הזה ייכנס לתהליך של עיצוב פנימי, שלעולם לא יעזוב אותו. עקרונות בסיסיים כאלו חייבים להיות מוחדרים שוב ושוב במקביל לחינוך אודות פעולות נכונות, דיבור נכון ובעיקר דרך ארץ ראויה.

גנומן 4: "על פי דרכו" מגיע כדי להסביר שאין ילד הזהה לילד אחר. לפיכך גם השיעורים האמיתיים חייבים להימדד ביחס ליכולת הילד להבין וביחס ליכולתו לקבל וללכת בדרך הרעיונות, הפעולות והמילים. המחנך חייב לאמץ את שיעוריו בהתאם לדרך כל ילד.

גנומן 5: אל תחשבו, עם זאת, שאהבה מספיקה כדי למלא את החובה המורכבת של חינוך הילדים במסגרת האמונה האמיתית ודרכי האמונה האמיתיות. להפך, אהבה ללא נוקשות וללא כפייה מסוימת תשיג מעט מאוד. הילד יהפוך לקל דעת, מפונק, עצלן וחלש בדרכים רבות, מנטאליות ופיזיות. במשלי נאמר: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ" (שם, י"ג, 24). היצר הרע אינו אגדה. הוא מלאך גדול עם כוח עצום, וחז"ל מסבירים שעד בר המצווה ליצר הרע יש השפעה גדולה על הילד.

גנומן 6: יש לעצב לפיכך בילד לימודים אמיתיים. הדבר דורש זהירות רבה ואהבה כדי לבצע זאת. עבור ההורה, עם זאת, האהבה קיימת ולכן גם הסבלנות, אך אהבה זו כלפי הילד אסור לה שתהיה מורכבת מהפגנת אהבה בלבד, אלא יש לקרב את היד הימנית תוך ריחוק היד השמאלית. כך הבהירו גם חז"ל. דרך זו היא נכונה כי חשוב שהילד יפחד שלא לעשות אלא את מה שנכון. ראשית כל דרך ארץ, כבוד. אם הילד לומד כיצד לכבד את הוריו, וגם זאת תוך פחד שהם לא יכבדו אותו, אז ניתן יהיה להשלים את השאר. אם דרך ארץ חסרה, והילד לא מפחד ביחס למילותיו ולפעולותיו עם אמו ואביו, שום דבר לא יעזור, כך שגם מה שיילמד לא יישאר בקרבו.

גנומן 7: על איזה עולם אני מדבר, אתם שואלים? ככל הנראה לא על עולמנו אנו, אולי על עולם העבר, ואכן אני מלמד את מה שייתכן ורחוק מן העולם של ימינו אם כי חשוב מאוד להבינו לקראת הדורות הבאים של הגאולה השלמה, ולכן הוא מצוין כאן בחוק החדש. קיבלתי את השיעורים הללו מן הצדיק חיים, והם אכן יהיו חשובים לאחר הדור הרביעי, כאשר העולם יחזור אל הטבע האמיתי. אמן.

גנומן 8: יש סדרת חלומות של דבורה (נודע), שתוכנם אולי נראה מעט מוגזם, אך הם נועדו לפתוח את הדיונים אודות ילדים ונוער. חלום מספר 517 להלן מזהיר נגד פגם נפוץ בקרב הורים רבים אשר נהנים לראות את ילדיהם מפגינים את עליונותם אל מול ילדים אחרים. פגם זה יכול להוביל לתוצאות גרועות, כפי שמצוין בחלום, ומדובר בהפך הגמור מחינוך נכון. יש ללמד ענווה ולא יהירות או התעלות על הזולת.

גנומן 9: חלום 517: דבורה חלמה (11 במרץ 1989, מילאנו) כי ראתה שתי אימהות בשם סרנה וקלרה. לכל אחת היה ילד כבן 6. פעם אחת ביקשה סרנה מקלרה לשמור על בנה, והיא אפשרה לשני הילדים דריו ורודי לשחק יחד. דריו, עם זאת, היה בעל דם רע ושיחק משחקים אלימים. הוא לקח מספר חתיכות זכוכית, ובמשחק מלחמה הרג את רודי. בית הדין קבע אשם ביחס לקלרה, מאחר שהיא ראתה את המשחקים המסוכנים ששיחק בנה ולא עצרה אותו, אלא להפך, היא נהנתה לראותו כבן ה"עדיף" והחזק בין השניים. -

גנומן 10: מטרת חלום מספר 485 הוא להעניק עקרון חשוב בחינוך ילדים ביחס לידיהם וביחס למה שהם יכולים לגעת בו.

חלום 485: דבורה חלמה (4 בפברואר 1989, מילאנו) שפאולו הביא קרובת משפחה לפרץ. לקרובה, אף על פי שלא ביקרה לעיתים קרובות בבית התפילה, הייתה אמונה בבשורה החדשה. עם זאת היה לה פגם – כל מה שהיא נגעה בו נשבר או נפל. היה זה פגם מאז הלידה, בשל כוכבה. האישה הייתה סקרנית והחלה לגעת בדברים על שולחן הכתיבה של פרץ, מה שגרם לדבורה לגעור בפאולו ולומר לו כי באופן כללי אין לאף אחד רשות לגעת בשולחן כתיבה זה. דבורה הוסיפה כי גם כאשר התינוק ייוולד ויחל לגעת בכל דבר, יש לסטור על ידיו אם יגע בשולחן, מאחר שעל ההורה ללמד את ידיו של הילד לגעת רק בצעצועים שלו. -

גנומן 11: דבורה חלמה (8 ביולי 1987, מילאנו) כי סיפרה לפרץ את הסיפור הידוע על אברהם הילד, אשר ניתץ את פסלי אביו בחנות האלילים. תוך כדי הסיפור הייתה היא משוכנעת כי מדובר בילד, וכמו כן נזכרה שהיה זה פרץ שסיפר לה אותו. דבורה אמרה: "לא לך אני צריכה לספר את הסיפור, מאחר שאתה יהודי, אלא לאחרים". -

גנומן 12: כל היהודים המסורתיים מכירים את הסיפור אשר הינו אמצעי חשוב בחינוך ילדים נגד עבודת אלילים, סיפור שאינו מסופר לנוצרים. הוא מספר על אברהם אבינו בעת שהיה בן 7 או 8 וכבר אז הבין בשכלו הבהיר שאל שדי הוא אחד ושכל הפולחנים לאלילים, לפסלים ול"אלים האחרים" הם שקריים. אברהם היה היחיד באותה תקופה שהבין מהי אחדות ה'. כל שאר האנשים עבדו אלילים ושירתו אלים אחרים, ולכן הנביא יחזקאל (ל"ג, 24) ציין כי "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם". אבי אברהם, תרח, היה שר חשוב בחצר המלך נמרוד ותפקידו היה שר הדתות במשמעו אז. בכל מקרה, הוא לא היה רק עובד אלילים אלא גם פסל של פסלי אלילים.

גנומן 13: הייתה לו חנות גדולה שבה מכר את אליליו למי שחיפש הגנה, והוא היה גם בקיא בכל השמות והתכונות שאותן שייכו לכל אליל. הוא גם שמר לעצמו 12 פסלי אלים גדולים, כל אחד סימל את אחד מ-12 חודשי השנה, כאשר אחד מהם היה גדול מן השאר ויצג את מנהיגם. אברהם הצעיר, לאחר מספר ניסיונות עקרים להבהיר את עמדתו לתרח, הגה אסטרטגיה. הוא ביקש מאמו להכין ארוחה על מנת להציעה לאליו של אביו ובהמשך הציב אותה ליד הפסל הגדול, ניתץ בגרזן את כל שאר 11 האלילים לחתיכות והציב את הגרזן בידו של האל הגדול. בבוקר כאשר הגיע תרח אל החנות הוא התמלא בצער ובזעם ונזף באברהם: "מהו הדבר הנורא שעשית? מדוע הרסת את אליליי ושברת אותם לחתיכות?!".

גנומן 14: אברהם ענה לאביו בהחלטיות: "לא אבי, זה לא אני שביצעתי את המעשה. אני הבאתי ארוחה בפני האל הגדול, אך מאחר שכל 11 האלים האחרים קינאו בו, הוא אחז בגרזן וניתץ אותם לחתיכות". תרח זעם: "איזה מן שקרן אתה?! אתה יודע היטב שהפסלים הללו אינם יכולים לעשות זאת. הם אינם יכולים לזוז, לראות או לשמוע, הם אינם יכולים להרים את ידיהם, ללכת או להילחם. אתה הוא זה שביצע את המעשה הנורא הזה!". "אם כך", השיב אברהם, "איזה מן סוג של אלים הוא זה? הם הרי לא יכולים לעשות דבר! אתה גילפת אותם ופיסלת אותם במו ידיך. כיצד אתה יכול לחשוב שהם יגנו עליך כאשר אין להם כוח לעשות דבר?".

המסורת מספרת שתרח הבין בהמשך חייו את טעותו וחזר לאמונה בה' בשנותיו האחרונות.

גנומן 15: חלום 496: ג'יוזפה חלם (17 בפברואר 1989, מילאנו) כי ראה את הלידה של דבורה, שילדה בן. הילד גדל עד לזמן בו יכול היה לקבל חינוך ראשוני. עם זאת, אותו ילד סרב להקשיב ועשה ככל העולה על רוחו. התלמידים ניסו להדריכו, אך הוא התעקש ללכת בדרכו, ואף אחד לא הצליח להעמידו במקום. בנקודה מסוימת, כשפרץ וג'יוזפה היו מאחורי הילד, הוא הפך לשני מטות – האחד שהונח בידיו של פרץ, והשני בידיו של ג'יוזפה. לפתע הופיע כלב גדול ולבן, ומתוך שני המטות יצאה אש שהרגה את הכלב. -

גם בחלומות אחרים הופיע "כלב לבן" המסמל את היחס לילד במתיקות מופרזת ובמתירנות. כלב רוצה רק לאכול ולקבל ליטופים, ואם תיתן לו אותם, הוא רק ירצה יותר. כך גם ילד בשנות עיצוב אישיותו: אם תעניק לו את כל אשר יחפוץ, הוא לא יקשיב למה שאתה חייב ללמדו. הכלב הלבן מסמל את החינוך הלקוי של הילד בעת שההורים רוצים לשמור עליו שמח ו"לבן". דהיינו שלא יבכה ויצטער, ולכן במקום לנזוף בו הם מעניקים לו את כל מה שהוא חפץ בו ומחפשים כל דבר שישביע את רצונו. באופן זה הם יוצרים "כלב לבן".

גנומן 16: חלום 498: דבורה חלמה (19 בפברואר 1989, מילאנו) כי שתי ילדות שמרו על ילדה בת 4, אחת בבוקר ואחת אחר הצהריים. מאחר שהילדה הייתה מפונקת, השמרטפית של הבוקר נתנה לה ממתקים ואפשרה לה לעשות כרצונה. השמרטפית של אחר הצהריים, לעומתה, עשתה את ההפך והענישה אותה כדי לחנכה חינוך ראוי. האנשים, עם זאת, ביקרו אותה וטענו כי היא נוקשה מדי לעבודה כזו, אך היא המשיכה בדרכה וידעה כי רק בקשיחות, המותאמת למצב הנתון, היא תוכל לסייע לילדה להתחנך באופן נכון. -

 

 

לוח המתייחס לאוננות ולהומוסקסואליות

 

גנומן 1: נדון בנושא החשוב והמבולבל מאוד של הוצאת זרע לבטלה. עמודי שדרה נשברו ואיבדו את כוחם לעכב את הזרע. מזון שנאכל, במקום להגיע אל הקיבה ומשם אל המעי, מגיע היישר אל האשכים. אין לקרוא זאת כפשט אלא במרירות, מאחר שהכוח של מין בריא בין גבר לאישה התדלדל לטיפות של דמעות תסכול בתקופת הדור הרביעי.

גנומן 2: עבור גברים רבים, מין הוא כלום מלבד אוננות לחורים. הסיבה לכך היא הרגל אוננות מגיל צעיר. אוננות זו היא כה נפוצה בימינו עד שהשימוש במונח, שבעבר קוּשר לחטא ולאיסור אלוהי של הוצאת זרע לבטלה, הוא נורמאלי ומדעי, בטענה כי שפיכה עצמית חיונית לשמירה על איזון נפשי ופיזי. למעשה, גם האיסור להוציא זרע לבטלה וגם עובדת הצורך הפיזי של שפיכה עצמית מדי פעם כדי לשמור על איזון, מבוססים על אמת. זו בדיוק הסיבה שבגללה נוצרו בלבול גדול, תסכול ותסביכים מיותרים במאות השנים האחרונות. אף דרך אמצעית לא הוסברה בהלכה.

גנומן 3: מאה השנים האחרונות החלישו את המוסריות, וחמישים השנים האחרונות החלישו את עמוד השדרה עם שפיכת זרע מחוץ לבסיס הפוריות. עצמות איבדו את גמישות הסחוס ולא יכלו לעצור את הזרע ולמנוע הפרשה, שמתחילה כבר במוח. בעבור רבים פורנוגרפיה תפסה את מקום הנישואין בשל חוסר הרצון להיכנס אל ממלכת האחריות. זרע נשפך בחדווה לכל מקום, ואנשים התאהבו במיניותם העצמית, כך שהם שוכבים עם בני זוג רבים או לא צריכים בן זוג בכלל. מין נמצא בכל מקום, והילדים הם קורבנות לערוצי הטלוויזיה והאינטרנט המפתים, שבהם נראים אנשים ערומים בכל הזדמנות.

גנומן 4: בני הדורות הבאים, זכרו זאת כאשר תנסו להבין מה קרה כאן בדור הרביעי. אורגיות סדום ועמורה נחשבו לשמרניות ביחס לעירום בעולם כיום. בקושי נפש אחת זוכרת שיום הטיהור הגדול מגיע ולא יבוטל, גם אם יתעכב עד לחלק האחרון של המחצית השנייה של הדור הרביעי. יום ה' הגדול והנורא מגיע, ומי שיישאר בחיים אחריו יתקשה להיזכר מה היה לפני כן. כל המוחות מזוהמים על-ידי ארס הנחש בעמידתו האחרונה נגד שפיות השכל, נגד היושר המיני ונגד רגשות האשם של ההגינות.

גנומן 5: נערים ונערות, כולל מי שקיבל חינוך טוב, מוענשים מדי יום בשל פנטזיות מיניות לא טבעיות ומומרצים להגשים תשוקות בדרך זו או אחרת. רבים הכניסו את הפנטזיות לחיי הנישואין שלהם ובוחרים את בני הזוג שלהם ללא התנגדות. גברים רבים נכנסו לקשרים מיניים עם בני מינם. הם מאוננים האחד על השני או מחפשים חורים אחרים תוך פנייה לכיוונים לא טבעיים בטענה לאחדות רוחנית ולקשר אלוהי. הדור הרביעי הוא הפוך לגמרי.

גנומן 6: לנטייתו של גבר לגבר יש שורשים בהיסטוריית הרוע מימי קדם, אך היא מגיעה לקדמת הבמה בימינו, כפי שקורה גם ביחס לרעות אחרות של הדור הרביעי. בדור זה נעלמת כל בושה, והרעוֹת מפורסמות בטלוויזיה ובכל מקום. מה שהיה אסור חברתית קודם לכן מוצדק כעת בטענות של פתיחות וחופש הבחירה. נשכחת העובדה שחופש זה היה תמיד מתנת ה' לאנושות, בעוד אף פעם לא ניתן חופש בחירה לתוצאות. אדם יכול לבחור את חפצו מבין פירות הגן הרבים המורשים, או אז יתוגמל בתוצאות חיוביות, אך הוא יכול גם להתפתות לבחירת האסור, ואז יישא בתוצאות בחירתו. זהו חופש בחירה. ה' אומר: "הנה אתם כעת בעולם הבחירה החופשית. בחרו היטב ועשו טוב בבחירתכם ובפעולתכם אך אל תבחרו את הרע, אשר מחכה במפתן הדלת. כעת אתם חופשיים, אבל בהמשך אני אגיע לבקש חשבון על הבחירות שביצעתם. האדם החכם זוכר תמיד את החשבון שמגיע, אך הטיפש האדיש מכיר רק את ההווה המורכב מתשוקותיו. הביטו וראו כי חכמה זו היא עתיקה כנחש עצמו.

גנומן 7: סיבה אחת להתחזקות תופעת ההומוסקסואליות בעולם המערבי בתקופת הדור הרביעי היא בשל שחרור האישה הלא מאוזן. שוויון זה מצמצם את ההבדלים בין תפקידי המינים, שתמיד היוו חלק טבעי של המרצת הגבר והאישה להתחבר במסגרת הנכונה והטבעית. התחזקות האישה דחפה את גבריות הגבר בחזרה לאשכיו. במקום מתיקות נשית, המעוררת את הגבריות, הוא נאלץ להתמודד עם קולה של בוסית גברית, שביחס אליו געיית הפרה מתוקה יותר. הקול הנשי הוא הדבק המחבר את שמחת הגבר הפנימית, וכאשר קול זה נחמץ בתכונות גבריות, האישה מאבדת את קסמה בעיניו, אף על פי שאיננה מבינה מדוע.

גנומן 8: כל אדם שאוהב את איברי המין שלו ונהנה להביט עליהם, לשחק איתם, למעוך ולמשוך אותם עד ליציאת זרע, הוא קורבן ברור לחולי רוחני שנקרא פילופניס. מדובר בתשוקה נרקיסיסטית של אדם למצוץ את איבר המין שלו עצמו. מאחר שאין הוא יכול לספק את תשוקתו, אלא אם הוא לוליין, המחלה מובילה לרוב לפעילות הומוסקסואלית או לפחות לתשוקה חד מינית. הסיבה לכך היא ברורה. תוך תשוקה לאיבר מינו, האדם מתאהב בדמותו הפאלית, ולכן קצרה הדרך להימשכות אל איברי מין זכריים אחרים.

גנומן 9: הדבר מסביר את העובדה שמרבית ההומוסקסואלים לא נולדו עם נטיות חד מיניות (מלבד במקרים של עירוב טבעי בין גנים גבריים ונשיים). הם רוכשים נטייה זו דרך מנהג לא טבעי שאליו הם נופלים.

גנומן 10: הורים אשר יודעים כיצד לחנך את ילדיהם ולהסביר להם מה טבעי ומה לא, מודעים למחלה זו, ולעיתים מסייעים לילד לשלוט על עצמו על-ידי לימודו לפחד למען בריאותו. אם הוא לומד שמבט על בני מינו אינו טבעי, וכל מה שאינו טבעי גורם לנזקים מאחר שהוא פונה נגד הטבע, הילד יפסיק את המחשבה מרצונו ובקלות.

גנומן 11: הורים, עם זאת, חייבים להיות אינטליגנטיים בהסבריהם ולסלק את הגיהינום מן הסיפור. לרפא פילופניס באינפרנופוביה (פחד מן הגיהינום) יכול להיות אף מזיק יותר. להבנה בסיסית של הטבע יש הכוח לשלוט בטבעי, והפחד לשם הבריאות האישית הוא פחד בריא וחיובי.

ישנן לפיכך שתי קטגוריות של הומוסקסואליות: א. מי שנולד חד מיני לא יכול ולא מעוניין לקיים יחסים עם אישה. ב. מי שיש לו נטייה הומוסקסואלית חזקה אך עדיין נמשך לנשים ולמין טבעי, כלומר: ביסקסואלים.

מי שנולדו הומוסקסואליים יהיו בעלי גינונים נשיים בפעולותיהם ובדיבורם. כל מי שרואה אותם מבין זאת מיד. אין לרפא אותם, מאחר שמדובר ברוח נשית הכלואה בגוף גברי. מהותם היא נשית אך גופם (לבושם) הוא גברי. אלו הן נפשות שקיבלו עונש על חטאיהם בחייהם הקודמים.

גנומן 12: הקטגוריה השנייה כוללת את מי שלא נולד הומוסקסואל אלא הפך לחד מיני. אין לאותם אנשים נשמות נשיות, אלא רוח נשית פלשה לתוכם בשל פעולותיהם. לדוגמא, רוח של אישה מתה שלא נחה בשלום ומחפשת גוף לחדור אליו (מאחר שאם היא נמצאת בגוף אנושי היא נמלטת מעונש וממלאכים שנבחרו להענישה). ניתן לרפא את בני הקטגוריה הזו ולגרש את הרוח, אם כי רק בעזרת רצון חזק ושיתוף פעולה אנושי, אחרת גם אם גירוש הרוח יצלח, אותו אדם יקרא לה שוב, כי הוא רגיל אליה.

גנומן 13: הביסקסואלים יכולים לבחור בדרך מסוימת ולא להיכנע לנטייתם. זאת במסגרת של חברה שאינה מקבלת התנהגות כזו, בעקבות חינוך שהתקבל בבית או בשל פחד ה', כאשר אותו אדם יודע שה' אוהב את מה שתואם לטבע שאותו הוא יצר.

מי שנמנע מן הנטייה הזו ומכל פעילות הומוסקסואלית זוכה לגמול ולא יחוש כל אשמה בשל נטייה זו. ואכן, בכל פעם בו האנשים אינם נכנעים ליצרם, הם מבצעים שירות גדול בפני השמים ומסייעים להקטין את כוח היצר הרע בעולם.

גנומן 14: לאחדים יש נטיות הומוסקסואליות חבויות. הדבר אומר כי ייתכן וכבנים היו להם תשוקות חד מיניות ואולי הם "שיחקו" עם חבריהם וכו'. עם זאת, מאחר שאותם בנים לא יכלו לקבל את המחשבה שהם יהיו מסוגלים לשלוט בנטייה כזו, הם חסמו אותה בשכלם.

לכך יכולות להיות השלכות פסיכולוגיות: אנשים שחשים שנאה עצומה כלפי הומוסקסואלים, רוצים לראות אותם מתים ויש להם צורך לבטא בפתיחות עד כמה הם בזים להם כלולים לעיתים בקטגוריה זו, ואם הם גם עושים זאת בשם הדת, הם צבועים. האיש הצדיק שונא הומוסקסואליות, מאחר שהיא נגד טבע העולם שברא ה', אך הוא יחוש רחמים כלפי ההומוסקסואלים עצמם שנפלו לאחת מן המלכודות הרבות בעולמנו.

גנומן 15: נכון גם כי התנהגות הומוסקסואלית גורמת לוולגריות וללכלוך לא טבעי של הלב והשכל. האקט ההומוסקסואלי הוא מעשה סדום ולא חיכוך פשוט עד ליציאת הזרע. הכנסת איבר מין ופליטה של זרע החיים לרקטום של גבר, מקום שממנו יוצאת הצואה, מנוגד לחלוטין לטבע וכולא את האדם בתשוקותיו האנאליות. יש לזכור כי ככל שרמת חוסר הטבעיות גדולה יותר, כך ההנאה הופכת לגדולה יותר ולחסרת גבולות. ההנאה תהיה לא טבעית ומחוץ לנורמה, ולכן גם חזקה יותר מכל הנאה טבעית, כזו הפולשת למחשבות ויוצרת את המצבים של ההתלהבות הבאה.

גנומן 16: החברה המודרנית חולה בחופשיותה, הואיל ואין גבול לאופן שבו האמת יכולה להתפרש בה, כי הרי כל צורך מוצדק בשם החופש. למעשה מדובר בשאלה של מונחים מבולבלים, ובלבול זה לא נפתר עדיין באיזון נכון. מטרת הברית החדשה השלמה היא לסייע לעולם למצוא את דרך האמצע הראויה, היא דרך הזהב. חוק ה' חייב להיות מובן ולהתקבל בהתאם להגדרת חופש זה, אחרת אין קריטריון אמיתי להגדיר מה נכון ומה שגוי או מה טבעי וטוב ומה לא טבעי, נגד הטבע ורע.

גנומן 17: למה שאינו טבעי יש מחיר, כאשר כל התענוגות הלא טבעיים מזיקים לבסוף לגוף, לשכל וללב וכמובן גם לנפש המסכנה והמרה שרצונה הוא קרבת ה' וכעת כלואה היא בגלות הצואה, השם ישמרנו. מי שלא נולד הומוסקסואל ומאמין שרצונו ותחושות האהבה האמיתיות שלו מצדיקות את בחירתו, חייב להבין שישנן תשוקות ותחושות אהבה ורצונות שהן אסורות מפני שהן מובילות לפעולות האסורות. ואמנם באות תחושות ורצונות כאלה, אם רוצים או לא, כי הרי היצר הרע אינו מלאך קטן, והרי זהו חלק מן הבחירה החופשית של האדם להחליט אילו תשוקות ואילו מחשבות הוא מרשה לעצמו. זהו חלק מתהליך של עבודת ה' להימנע, להשליך, לבטל, להילחם ולפעול נגד תשוקות אסורות. התשוקות קיימות בעולם למטרה נעלה זו של סירוב להם.

גנומן 18: כל היקום חי בפני ה' וחי ביחס לעצמו. כל מרכיב של הבריאה וכל חלק של הטבע הם גם בריאה חיה של ה'. לכל חלק יש תפקיד וכבוד ראוי ביחס לתפקיד זה. לכל חלק בטבע ה' אמר: "זהו תפקידך, אלו הן איכויותיך, אלו הן הגבלותיך ואלו הן גבולותיך".

גנומן 19: עם זאת, רק לבני האדם הוא העניק בחירה חופשית, תוך שהוא מערב בבריותיו כל חלק של היקום ואומר: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית, א', 26). בתרכובת הנפלאה של מרכיבי הבריאה, האדם קיבל צלם נעלה שלפיו עליו ללכת. הדמיון הזה הוא המתנה האלוהית הגדולה של הבחירה החופשית.

גנומן 20: בחירה זו קיימת מאחר שיש אלמנטים שביניהם בוחרים, כאשר הגמול לבחירה הנכונה קיים רק אם קיים לו ניגוד, שהינו הבחירה הרעה. אותה בחירה לא מפתה אם היא לא מעניקה למי שהולך בדרכה עונג מוחשי כה חזק, שגורם לאדם לשכוח את מטרתו.

גנומן 21: בשל החולשות (ולעיתים העוולות) של הגבר, האישה עלתה והגבר ירד, וכאשר הגבר ירד, המחסור בגבריות גרם לאישה להפוך גברית יותר, ולגבר להיות פחות מרוצה ויותר אדיש. הדבר קרה ב-50 השנים האחרונות, כאשר הגברים נשארו למטה במהלך יחסי המין בשל אדישותם, בעוד הנשים האקטיביות עלו למעלה וכיסו את הגברים כענן על ההר. חלק מן הגברים ראו זאת בחיוב, כאשר הם הגיעו לפורקן מבלי לזוז סנטימטר, אך למרבה הצער אם האישה נכנסה להיריון, במקרים רבים נטיותיו של הילד שנולד התהפכו.

גנומן 22: האישה חייבת להיות מתחת לגבר והגבר חייב לגמור כשהוא מעליה. פניהם צריכים להיות זה מול זה. אם לפני החדירה, יש היפוך בתפקידים, הדבר לא משנה, אך בעת החדירה עד לגמירה על הגבר להיות למעלה. מדובר במיקום הטבעי שנוצר על-ידי ה' בטבע, וכל דרך אחרת אינה טבעית.

גנומן 23: אסור לגבר לנשק את איבר מינה של האישה, מאחר שהדבר מנמיך את מחשבותיו אל עבר תשוקות בסיסיות, אשר מסוכנות לעיניים ויכולות ליצור מחלות עור. מדובר רק במקום ההוא, כששאר הגוף מותר. איבר מינה של האישה גם נושא טומאה קשה, הקשורה לחיידקים ולבקטריות. עם זאת, לאישה מותר לנשק או למצוץ את הגבר בכל מקום. הסיבה לכך היא שגוף הגבר הוא נקי כאדמה, שממנה נוצר, בעוד גוף האישה נוצר מגוף הגבר, ממקום שבו כבר זרם דם. מטרת ההבדל היא ההולדה: שלאישה יהיה מחזור וסתי הדרוש למעגל הילודה.

גנומן 24: נערים לא נשואים, שאינם מאוננים כהרגל או כסטייה, אלא כְּפרה שממנה חייב לצאת חלב אחרת יחושו בכאב, צריכים להיזהר שלא להשתמש בידיהם למטרה זו. כשהם יודעים כי הם יכולים להשתחרר מזרעם, הם חייבים לשפשף עצמם על המיטה עד שהזרע ייצא. הסיבה לכך היא שעבור השמיים אין פעולה זו נועדה לשם חטא אלא למטרה בריאותית. כאשר הזרע יוצא ניתן גם לומר: "למען בריאותי" ללא הזכרת שם ה' בשל כבוד.

גנומן 25: אם מישהו פועל באופן זה הוא אינו מבצע חטא כלשהו, לא במחשבה ולא במעשה, אלא פועל בחכמה תוך הזכרת הבריאות והאיזון הנפשי. עליו להיות זהיר ולרחוץ את עצמו מיד, כמו גם את כל המקומות שזרע נגע בהם. החוק החדש הזה הוא מהותי להבין כיצד מעשה זה יכול להתקיים מבלי להיות מכוון נגד השמים. עם זאת יש לזכור: אם המעשה מתבצע עם הידיים, מדובר בדבר שנוא וחסר כבוד בפני השמים, היוצא נגד המוח, פוגע בטבעיות, הורס כל ריכוז ומסמל הפרדה בין האדם לנשמתו.

גנומן 26: כך גם אם גבר ממלא את עיניו ואת ראשו בתמונות פורנוגראפיות למטרת גירוי. הוא הופך עבד לתשוקותיו ויחפש תמונות כאלו בכל יום. אם מישהו מפנטז ונוגע באבר המין עם ידיו עד ששופך את זרעו, הוא כאילו ביצע אהבה 50 פעמים והדבר מחליש מאוד את משאבי גופו. אם מדובר בהרגל, הדבר יגרום לו למחלות כשיזדקן. לעומת זאת אם מדובר בהוצאת זרע מסיבות בריאותיות, כפי שהוסבר לעיל, אותו אדם יצטרך לחשוב תמיד על תמונה כלשהי להמריץ את יציאת הזרע, אך חשוב כי לא תהיה זו תמונה פורנוגראפית בדמיון ולא דמות של אישה נשואה.

גנומן 27: כאשר הדבר בוצע, אין להרגיש אשמה על המחשבות שסייעו לו בפעולתו, מאחר שמדובר בצורך שאין להימנע ממנו. ה' אלוהינו אוהב לראות פעולות של חכמה, ופעולות אמיתיות של חכמה דורשות את הצורך להשיג את דרך הזהב האמצעית.

גנומן 28: שימוש באמצעי מניעה ללא סיבה טבעית הוא חטא, במיוחד אם מדובר בזוג נשוי שאין לו עדיין ילדים. עם זאת, ייתכן ויהיו סיבות בריאותיות או כלכליות לאי היכולת להוליד ילד, במיוחד אם יש לזוג כבר שני ילדים, ואז הבחירה של הבעל ואשתו בכך היא ראויה(*). בנסיבות אחרות נטען כי מדובר בחטא, מאחר שאם מן השמים רצוי שלזוג יהיו ילדים נוספים, ובני הזוג מונעים את המתנה הזו בשל שיקולים אישיים ופסולים, הם מביאים זעם על עצמם. הסיבה היא: אל תסגרו את קו החיים, כדי שנתינת החיים לא תיסגר בפניכם. אל תהיו קרים ל"חיים" על מנת שלא תגרמו ל"קרירות" בחייכם.

גנומן 29: החמור הלבוש כאריה: (*) אין זה לפי ההלכה, אך ההלכה לא מתחשבת בשינויים היסטוריים. קיבלתי מסר מן הצדיק חיים שהסטאטוס הנוכחי של המצווה "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ" (בראשית, א', 28) ביחס לבית הדין של מעלה השתנה, מאחר שהעולם כעת כבר נחשב מלא, בעוד בעבר המצווה הייתה בתוקף. המצווה המקורית ביחס לפרטים לא תחזור ישירות לאחר הדור הרביעי, אף על פי שהצמצום באוכלוסיית העולם יהיה דרסטי. באותה התקופה ברכת ה' תהיה אל כל המשפחות, וכל האנשים יודרכו באמונתם לא לשגות. מצוות אל שדי לאכלס את העולם כבר הושלמה בתחילת תקופת הדור הרביעי. ההלכה אומרת שליהודי חייבים להיות לא פחות מילד וילדה כדי להשלים את המצווה. מדוע ילד אחד לא מספיק? מן הסיבה שיכולים להתעורר בעיות רבות מהולדה של ילד אחד בלבד, במיוחד ביחס לילד, אך גם ביחס להורים.

גנומן 30: מן התורה ומדברי חז"ל שהסבירוה אנו יודעים שאם הגבר מגיע ראשון לאורגזמה ומיחסי המין האישה נכנסת להיריון, תיוולד בת. אם האישה מגיעה ראשונה לאורגזמה ונכנסת להיריון, ייוולד בן ("אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר": ויקרא, י"ב, 1). הצדיק חיים הסביר שמהות הבן היא מן האם ומהות הבת היא מן האב.

עניינים אלו, סוגיית ההגעה לאורגזמה ומהות הילוד מכעיסים את המדענים, מאחר שהם עדיין לא גילו זאת!

גנומן 31: הוצאת זרע מחוץ לגוף האישה על מנת להימנע מהכנסתה להיריון אסורה ופוגעת פסיכולוגית הן בבעל והן באישה, אך בעיקר באישה. זהו החטא של ער ואונן: ער, בשל רצונו שתמר לא תאבד את יופייה אם תיכנס להיריון ואונן, בשל אי רצונו להביא ילד לעולם שייקרא בשם אחיו. כה גדול היה חטא זה עד שהביא הוא למות השניים.

גנומן 32: חשוב שתהיה הרמוניה בין הבעל לאשתו כאשר הם יחד, ושלא ישרור ביניהם כעס. אם האישה נכנסת להיריון מזיווג שנובע מכעס, הילד ייוולד עם תכונות שליליות. גם יחסי מין מתוך שכרות מזיקים, אם האישה נכנסת להיריון.

גנומן 33: אסור לגבר לחשוב על אישה אחרת חוץ מאשר על אשתו. אם הוא חושב על אישה אחרת בעת קיום יחסים עם אשתו והיא נכנסת להיריון, הילד ייוולד מכוער או עם פגם כלשהו. בדומה לכך על האישה לחשוב על בעלה בעת קיום היחסים.

גנומן 34: לא רצוי לקיים יחסים לאחר האוכל. רצוי להמתין לפחות כשעה וחצי.

גנומן 35: אסור מדאורייתא לקיים יחסים עם אישה במחזור.

 

 

לוח הלידה וההולדה – זרע החיים

 

גנומן 1: חלום 460: ג'יוזפה חלם (18 בינואר 1989, מילאנו) כי הוא ראה נשמות של תינוקות רבים, שממוקמים ברחם אמם. -

לאחר 40 ימי היריון, ה' ברוך הוא שולח אל הרחם את הנשמה אותה הוא בחר לשלוח (זו הסיבה שבעטיה הפלה מותרת ב-40 הימים הראשונים אם קיימת לכך סיבה ראויה. העובר אז עדיין אינו נחשב אדם, ולכן ההפלה אינה הריגה[1]).

גנומן 2: חלום 670: דבורה חלמה (11 באפריל 1990, באר שבע) כי ראתה אישה שדיברה איתה על הולדה. היא אמרה: "תנוחת הלידה הטבעית היא ישיבה", והוסיפה: "גם חוה אמנו ילדה כך". -

גנומן 3: חלום 158: דבורה חלמה (8 בינואר 1987, מילאנו) כי אריה ולביאה היו סגורים בכלוב. היא הבחינה כי גם בקרב חיות מזדווגות הזכר נמצא מעל לנקבה.

גנומן 4: חלום 317: סולי חלם (10 באפריל 1988, מילאנו) כי היה לילה, והוא שהה בדרך הררית במדבר סיני יחד עם פרץ, דוד לוי ופאולו. האוויר היה צלול, האווירה נפלאה והדרך הוארה על-ידי אור הירח. בנקודה אחת פרץ אמר: "אתם רואים את רכס ההרים? הם כגבר השוכב על אישה". לאחר מכן, פרץ היה לבד עם סולי. הוא התרומם מעל האדמה כמספר סנטימטרים, וביצע תנועות מעגליות עם מטהו. לפתע, על האדמה, הופיעה מחצלת סגלגלה (אובלית) ועליה נכתב בעברית: "ה' צבאות". סולי זכר שהיו דברים נוספים הכתובים על המחצלת, שאם היו נקראים על-ידו, הוא היה פותר בעיה גדולה. סולי התעורר בהמשך, ופחד מן העובדה שקרא כתב קדוש כזה. -

גנומן 5: כאמור, אם אדם שוכב והאישה מעליו, ומיחסי המין היא נכנסת להיריון, הילד "מתהפך" בשל ההיפוך שהתרחש במהלך יחסי המין. לפיכך, רבים מן הילדים ש"נולדו הומוסקסואלים" נוצרו למעשה דרך יחסי מין אלו.

גנומן 6: טעמי החיים על החוק החדש: חלום 206: דבורה חלמה (12 ביוני 1987, מילאנו) כי בן דודה אמר לאשתו שכעת, לאחר 4 ילדים (דבורה ראתה את ארבעת הילדים, השניים הראשונים הרצויים היו יפים, והשניים הלא רצויים מכוערים) הוא ייעקר את עצמו, דהיינו: הוא ישתמש באמצעי מניעה. דבורה אמרה: "ה' נתן מתנה גדולה לאדם, זו של ההולדה, ולכן אין זה ראוי לבזבז את זרע החיים". -

 

 

לוח המחזור הוסתי

 

גנומן 1: מלבד המקווה החדש של בית התפילה של הגאולה השלמה, חידוש ביחס להלכה הוא 3 ל-3, 4 ל-4, 5 ל-5, 6 ל-6 ו-7 ל-7.

לפי המסורת התימנית אם מחזור האישה אורך 3 ימים ואז היא נקייה, היא מחכה עוד 3 ימים במקום 7 ימים שנקבעו בתורה. אם המחזור אורך 4 ימים, היא מחכה 4 ימים נוספים. אם המחזור 5 ימים, היא מחכה 5 ימים נוספים וכו'.

גנומן 2: חלום 488: דבורה חלמה (8 בפברואר 1989, מילאנו) כי שהתה בחדר בו היה אריג עם דם וסתי. במקום נכחו גם שני גברים יהודים, אישה יהודייה וילד שהיה בתהליך של גיור. האישה היהודייה הרימה את הבגד הלא טהור (לא שלה), אף על פי שלפי החוק היא הייתה צריכה להתרחק ממנו, והשליכה אותו. היא הסבירה לילד כי גם אם הוא אינו יהודי עדיין, עליו להתחיל למלא את החוקים. אם תינוק מונח על מיטה בה יש דם וסתי, האם צריכה לטהרו מן הטומאה. -

גנומן 3: דם הווסת הוא טמא מאוד. כל היהודים הדתיים מקפידים לא לגעת בנשותיהם כאשר הן במחזור עד לטהרתן במקווה. הם יכולים, כמובן, לשבת לאכול איתן באותו השולחן (מעניין שהקראים אשר אינם מקבלים את חוקי הרבנים אלא רק את חוקי התורה גם לא אוכלים באותו שולחן עם נשותיהם כאשר יש להן מחזור). אם האישה מושיטה לגבר משהו, הוא יכול לקחתו, אך אל להם להתנשק או להתחבק גם אם אין זה חטא, וזאת על מנת למנוע מעבר לשלב הבא. חלומה של דבורה (נודע) לעיל מוכיח כי גם בחוק החדש של הגאולה השלמה, הנוקשות ואמצעי הזהירות ביחס לדם הווסתי הם תקפים וחשובים.

גנומן 4: טיפשי לחשוב שנושא זה יוצא נגד הנשים. לא מעורבות בו דעות קדומות. זהו נושא של טומאה, וטומאה יכולה להזיק אם לא מודעים אליה. חשוב במקביל גם לא להיות קיצוניים ולראות את האישה הלא נקייה כסמרטוט מלוכלך, חס ושלום, או להתייחס אליה כאילו אין היא קיימת. קיצוניות כזו יוצרת דיסהרמוניה וחוסר הבנה. יש להתנהג אליה באופן נורמאלי תוך ידיעה מה אסור ומה מותר.

גנומן 5: עבור החוק ועבור הבריאות, עדיף שתהיינה שתי מיטות נפרדות לבעל ולאישה. סיבה אחת לכך היא כי מדובר בהפרדה בריאה יותר, וסיבה שנייה היא עניין המחזור. שימו לב שבחלומה של נודע גם היא עצמה, בשל החוק, צריכה להפריד עצמה מבגד לא נקי. בכל מקרה, מיטה זוגית מאוד מקובלת ונפוצה בעולם, כאילו הייתה היא סימן הכרחי לנישואין. על מנת להישאר במיטה זוגית אך לשמור על ההפרדה, יהודים רבים (גם דתיים) חוצצים בינם לבין נשותיהם כאשר האישה לא נקייה. אבי, מוריס גרין, עליו השלום, נהג לומר: "הקשב, פול, אינך יכול להילחם בעירייה". לפיכך אין לומר במסגרת החוק כי אסור לבעל ולאישה לישון יחד. עם זאת, אם אין אפשרות לבטל את המיטה הזוגית, מומלץ שלבעל תהיה מיטה שנייה בה יוכל הוא לישון בעת שאשתו לא נקייה.

גנומן 6: מדוע אמרתי ששתי מיטות עדיפות מבחינה בריאותית? גם כאן יכולים שלא לקבל את דבריי הואיל ומדובר בנושא שלא הוכח מדעית, אבל סבלנות! הסיבה היא שלאחר קיום יחסים, הזוג יכול להירדם זה בזרועותיו של זה, מה שיכול להיות רומנטי מאוד אך לא בריא במיוחד. לעיתים חום גוף האישה הוא גבוה מזה של הבעל. אם ישנה קרבה רבה מדי, במשך שנים אי התאמה כזו יכולה להזיק מבחינה בריאותית לגבר.

גנומן 7: חלום 257: דבורה חלמה (4 באוקטובר 1987, מילאנו) כי הייתה עם אמה. פרץ אמר לדבורה: "הדליקי את הירח". דבורה לא הבינה ואמרה כי היא לא רואה ירח. אמה הסבירה כי המחזור הוסתי של האישה עוקב אחר הירח. פרץ אמר אז לדבורה: "האירי את השמש", והיא הדליקה מנורה. הוא היה מרוצה מכך שהיא הבינה אותו לבסוף וביקש חלב ויין. דבורה ואז גם קלאודיו היו צריכים לצקת אותם על ראשו[2]. -

 



[1] ישנן, עם זאת, דעות רבות בנוגע להפלות, כשהבולטת היא הצלת חיי האם. בכל מקרה, יש לפנות לעצת רב אם יש ספק בעניין. על אף שהנשמה נכנסת לעובר כאשר הוא עדיין ברחם, אין מדובר עדיין באדם שלם עד ללידה.

[2] המחזור הוסתי תלוי בירח, אך העמים המתייחסים לשמש לא יודעים זאת. לכן: "הדליקי את הירח" משמעותו לקבל את המידע הזה ו"להדליק את השמש" כדי שהדבר יובן גם על-ידי מי שמתייחס לשמש. הם יקבלו את המידע על מזבח העמים (מזבח מלכיצדק עבור הגברים), שבו יתקיים מנהג הלחם והיין, החלב והדבש.