כתב: פרץ גרין

ערך וביצע הגהות: משה לוי

 

 

אור חדש לרמב"ם

 

הקדמה 1 - ההתבוננות המשולשת של הגאולה השלמה

 

השם "אהיה" הראשון, השם "אשר", השם "אהיה" האחרון

הסימנים - סימני אבותינו

1) סימני אברהם, סימני יצחק, סימני יעקב

עליות משה רבנו

2) עליית משה הראשונה, עליית משה האמצעית, עליית משה האחרונה

השם המשולש

3) אהיה אשר אהיה

הגואלים

4) הגואל הראשון - משה, אליהו הנביא - נביא הגאולה, הגואל האחרון - חיים

מרדכי הצדיק - הגואל השני לישראל

ישוע - האיש השני של הגאולה האוניברסאלית   

מוחמד – המבשר (רסול) לבני ישמעאל

החמורים

5) החמור, האתון, חמור אוכל לחם

העמים הנושעים

6) יהודים, בני ישמעאל, בני יפת, בני עשו, השבת הלבבות - הצאן הנאבד מבית ישראל לקרוא כולם בשם ה" ולעבדו שכם אחד

שלושים צעדים של החוק החדש

7) עשרת הדיברות, עשר המידות, עשר מידות הצדיק החי באמונתו

.........................................................................

העמוד השלישי של הגאולה השלמה עומד על המידות של הצדיק החי באמונתו כמאמר המפורסם בתלמוד (בבלי, נזיקין, מסכת מכות, ג', כ"ד): "בא חבקוק והעמיד את כל המצוות על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק, ב', 4), ככתוב "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות, כ', 2).

 

הקדמה 2 - מי הוא הרמב"ם

 

הרב משה בן מימון הספרדי היה צדיק קדוש, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו מצד עולמו הנסתר וזהותו האמיתית שאותם לא גילה. הוא גם "הנשר הגדול", רב הרבנים שהושיע את היהדות הרבנית לדורות בספרו "משנה תורה" מצד זהותו הנגלית. הוא היה רופא מפליא בידע עמוק בכל דרכי הגוף והרפואות עד זמנו, היה לו שכל עצום, והוא התעמק וחקר את ספרי הפילוסופיה היוונית והערבית שרווחו בימיו. כמו כן הוא היה בקי באופן מדהים בעומק חכמת הכוכבים והמזלות, ידע לחשב את חשבונות הזמנים והעתים והיה בקי בהשפעות המזלות, בתכונותיהם ובתקופותיהם.

מכל אלה גילה הוא מעט מהידע שלו ב"משנה תורה", ב"יד החזקה" וב"מורה נבוכים", ואמנם את זהותו הנעלה כראש בני עלייה בימיו ובדורו, ראש לל"ו הצדיקים הנסתרים הנמצאים בסתר בכל דור ודור, לא גילה, אלא כיסה והכחיש, ולא הראה מכך כלום. זוהי אמנם דרכם של הצדיקים הנסתרים הסובלים האמיתיים, אך אצל הרמב"ם היו עוד טעמים כפולים ומרובעים לסגור על עצמו מכסה סתום וחתום בסתרו בשל יתר התפקידים שהיה עליו לקיים למען טובת כלל ישראל.

מידע זה הינו קבלה ישירה שקיבלתי מהצדיק הקדוש המורה חיים, ששימש גם הוא כראש לל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו ונבחר מעת פטירתו, על-ידי ה" אלהינו ברוך הוא וברוך שמו, לגואל האחרון השלישי, השופט המשוח במלכות השמים. המורה הצדיק חיים ירש בתפקידו הנסתר את אביו משה, הצדיק הקדוש, מצנעא, תימן, ונולד גם הוא בצנעא, בחג השבועות של שנת התרע"ד (1914) ברגע של מתן תורה, כשהוא מהול לגמרי בסימן שלמות הברית.

אני, פרץ בן משה וחנה גרין, יליד ניוארק, ניו ג'רזי, ארצות הברית, זכיתי בחסד השמים עלי ללמוד עמו שלוש עשרה שנים במילאנו, איטליה, ואחרי פטירתו התמניתי על ידו כחמורו הראשון של הגואל, בסימן החמור האוכל את לחם הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. תפקידי לסדר את "ספר שושנת משנת חיים" ואת כל הסימנים החדשים של הגאולה השלמה בשלושה עשר כרכים (עלי כותרת), המלאים בעדויות הדברים והסבריהם, בגילוי זהותו של הצדיק חיים גם כשהיה בעולם ובענייני מישרתו החדשה: "פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם" (ישעיהו, ט', 5). הגואל האחרון הוא ה"אדון" שכל ישראל מבקשים, אשר אחרי פטירתו בא אל היכלו ("וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ" (מלאכי, ג', 1)) במלכות השמים החדשה במסגרת הסימן השלם של תחייתו מן המתים.

הספר הראשון הפותח את ספר שושנת משנת חיים הוא "אור חדש לרמב"ם", כפי שהתקבל בחלומה של שרה מרקוס בשנה הראשונה שלאחר שנת האבלות על הצדיק חיים, במילאנו.

מן הצדיק חיים הבנתי שידיעת העובדה הנסתרת אודות הרמב"ם (היותו ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו) הייתה דבר עיקרי בהבנת מהותו ודרגתו העצמית של הרמב"ם, עליו השלום, וכי הוא הסתיר עובדה זו בכל תוקף. הצדיק חיים העיד על כך וגילה פרט זה לתלמידיו המעטים. עניין זה היה בין הסימנים עליהם אמר לי המורה חיים שאצטרך לדעתם אחר כך בבוא הזמן, אף שלא יכולתי להבין לאיזה זמן ולאיזה עניין הוא מתכוון. סימנים נוספים שמסר לי המורה ואמר לי עליהם כי אצטרך "לסימן הזה אחר כך" היו סימן היותו נולד מהול ברגע של מתן תורה, סימן "אין אתה יודע עם מי אתה הולך", הסימן שמרדכי הצדיק היה הראש הראשון של ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, פרט שגם הוא אינו ידוע בקרב בני ישראל, וכן סימני מורה הצדק, סימני בית ספר האיסיים, סימני צדיקי עשרת השבטים הנמצאים מעבר לנהר סמבטיון, סימני נשמות שבטי ישראל הנמצאות במחנות הנצרות, סימני מעלת המסורת התימנית מזמן ירמיה הנביא לפני חורבן הבית הראשון ועוד.

כוונתו נתגלתה אחרי סבלו האחרון למען כל העולם ואחרי פטירתו ותחייתו מן המתים אל מלכות השמים השלמה וירידת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. כל אותם הסימנים (שלא נמסרו לי בימי חייו בשם "סימנים" כי אם בשם "דברים סתומים ובלתי ידועים") הם הסימנים שהייתי צריך להכיר בהם בעוד היה הצדיק חיים בעולם הזה בכדי שאוכל למסרם אחר כך עם בחירת ה" ברוך הוא בו בגואל השלישי האחרון לאחר פטירתו.

הרמב"ם, עליו השלום, היה אם כך, חוץ מכל גדלותו בתורה, בהלכה, ברפואה, בחכמת הכוכבים, בפילוסופיה ובחכמת טבע העולם, גם צדיק נסתר מבני העלייה, שעלה לעולמות של מעלה ולבית דין של מעלה ושהסודות העליונים היו איתו, אם כי לא גילה כלום מכך בכל דבריו ואף כיחש.

עם גילוי זה ייווצרו הבנה חדשה ואור חדש על מהותו של הרמב"ם, וכן יובנו עניינים רבים הנוגעים להמשך דברי הימים ביהדות. לדוגמא: מכתב מזויף ובדוי ביד "קנאי ספר הזוהר" מן המאה הארבע עשרה או החמש עשרה על חרטתו, כביכול, של הרמב"ם על כמה דברים, מפני שרק בסוף ימיו גילו לו את "נסתרות הקבלה".

אלו הם דברי שקר וכזב שלא היו ולא נבראו! הרמב"ם לא ראה בחייו כלום מכל הדברים הללו, שנוצרו אחרי זמנו! (גם פרט זה הינו קבלה ישירה מהצדיק חיים). לפיכך כשתובן דרגתו האמיתית ייוודע מה שבדו בשמו ויובן גם כי אותם הבלים נכתבו על ידי רבנים קנאים ששאפו להסתיר את סתירת דבריהם על ידו! קנאי אמיתי היה "הנשר הגדול" במורה נבוכים על תורת ה", על הדיבר השני ועל אמיתות דבר אחדותו יתברך, אמת שלא חולפת לעולמים.

אלו שלא שמעו לקולו ולאזהרותיו חרגו לבסוף מעצם אמונת הדיבר השני, שיתפו והרבו רשויות ועזבו את האין סוף למעלה בכדי לשעשע בספירות נאצלות בפנתיאון עולם האצילות לפני בריאת העולם, חלילה וחס, ואוי לטעויות בזמני הסתר הפנים של הגלות. הם אכלו מהרע המפליא ביופיו של עץ הדעת ונכשלו בחושבם את עצמם ליודעי טוב ורע, אך לא היו מודעים לכוח הנורא של השטן להכשיל!

הם אמנם לא הסתמכו על השגות אריסטו, אך נכשלו בדעתו בהתפלספותם כי ה"אין סוף" מרוחק מדי כדי להיות בקשר עם בריותיו. הם נכשלו בעוון דור אנוש ושיתפו פרצופים נאצלים וספירות נאצלות, אשר נתלו בשקר מוחלט על ידי משה דה לאון על שמו של התנא הקדוש שמעון בן יוחאי, שדווקא הוא (שמעון בן יוחאי) אמר: "כל המשתף את שם ה" ודבר אחר נעקר מן העולם" (בבלי, מועד, סוכה, ד', מ"ה)[1]!

"הנשר הגדול" היה צדיק קדוש, עניו וחכם אשר ראה את הנולד, אך זלזלו בו ואמרו כי הושפע מהגיון חכמת אריסטו!

הגיון שמאי והגיון הלל שניהם אמיתיים ומתבססים על יסוד אמיתי של תורה שבעל פה ושבעים פנים לתורה, ומאידך גיסא הגיונו של אריסטו אמיתי אך מתבסס על יסוד של שקר, ירושת הגיון דור אנוש שה"אין סוף" נעלה מדי מהשתייכות לעולם שלמטה! השגות אריסטו הן פילוסופיות המובנות על פי בניני השכל האנושי. בהמשך לכך, השגותיה של הקבלה השקרית הן השגות מטאפיסיות אודות דרגות נאצלות שנצטמצמו מהסיבה הראשונה עד ליוד סגורה בדרגה לפני האין של בריאת העולם יש מאין! עם זאת, בעוד שחמורה היא הסקתו של אריסטו על פי בניני השכל האנושי, חמורה עוד יותר היא היניקה של הקבלה השקרית מן הרוח הטמאה השואבת כוח מפסוקי התורה הקדושה, ונזרקת בהגיון טמא אל אציליות האלוהות למעלה מדרגת הבריאה יש מאין!

לא בכדי נאמר "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים, י"ח, 13)! ו"הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם" (שם, כ"ט, 28)! מאמיני הקבלה השקרית שיבשו את היוד, נשאו את שמו לשווא ולא שמעו בקול המשנה המזהירה שלא להיכנס לפנים ולפני, למעלה ואחרי, ונטרפה דעת חכמי האצילות מתוך הערבוביה המוחלטת. הם החסירו את ה"בית" של בראשית והחליפוה ב"אלף" של ארירות האצילות האסורה, כך ששוב לא התקיים המסך המבדיל בין השמים ובין הארץ, הנאחז בקבלה האמיתית בישראל של ה"בית" של בראשית. היד שנסמכת על התורה נעשתה ליד נאצלת בדרגת האצילות, והרגל נעשתה לרגל נאצלת בדרגת האצילות, ונעשו העיניים לעיניים קוסמיות בפרצוף אבא הנאצל, והפרו את בריתו של ה' ביסוד נאצל בדרגת הזעיר אנפין וקנאוהו בלא אל באמצעות ספירות נאצלות והכעיסוהו בהבלי פרצופים נאצלים, עד שהגיע גוי נבל: גרמניה בשואה!

על הצדיק האמיתי מפוסטט טענו הם כי היגיון שכלו מוגבל, ולא שמעו לו ב"מורה נבוכים" כי אין להמשיל משלים על עליון וכי אסור להגשים אלוה קוסמי בעל עיניים קוסמיות. הרמב"ם שלל כל צורה ואמיתות ממשית של תארים לאל, בעוד הם, מרוב שכלם במופשטים, הגשימו כל תואר בנאצלים ודימו בטעות שהם פטורים לפי מילוליות התורה מהגשמת הבורא, כי שָׁם הוא בעולמו הנאצל כמאציל, לפני שנעשה בורא שאמר "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". לזאת קראו פנימיות התורה ואמרו כי אלו סודות עליונים ובזאת הפרו את כל ברית התורה הקדושה בהגשמת הבורא ממעל, בהצטדקות מטופשת של השגות מופשטות מעולם הנאצלים.

מאמיני הקבלה לא שמעו לשכל הישר שהסביר להם הרמב"ם, שאין כל המונחים האלה כ"עיני ה"" או "כי ירד ה" על הר סיני", אלא כדי לשכך את האוזן בנוגע למה שהיא יכולה לשמוע. יכולים לפשט אותם באופן סמלי בדרך שהתורה נדרשת בהם, אבל אף פעם לא להוביל אותם כפשוטם אל דרגה קוסמית כיד הבורא למעלה ממש.

הנחש הוא שבא אל משה דה לאון, פיתה אותו ואמר: אף כי אמר הרמב"ם לא תגשימו מכל עץ גן התורה? ויאמר הפתי: כן הוא, מפרי עץ גן התורה נוכל לדרוש ולהגשים במשלים לפי העניין, אבל מפרי העץ אשר בתוך הגן בפנימיות התורה של מעלה אמר לנו הרמב"ם שלא נאכל ממנו, פן נבוא להגשים בבורא ונגע באיסורי עבודה זרה ונתחייב מיתה בידי שמים. ויאמר הנחש אל משה דה לאון: לא מות תמותון, כי יודע הרמב"ם שאם תאכלו את המונחים ההם ותעלו אותם במחשבה אל דרגה שהיא למעלה מן הבריאה, שוב לא תגשימו כלום כי תהיו כבר מחוץ לגדרי ההגשמה, ואדרבא ייפקחו עיניכם, ותהיו בדרגה עליונה מאד כעשרת האלוהים הנאצלים בספירותיהם היודעים טוב ורע. וירא משה דה לאון כי טוב העץ להגשים בו למאכל באצילות, וכי תאווה היא לעיניים להסתכל ביופי הפרצופים הנאצלים, ונחמד עץ התורה הפנימית הנאצלת להשכיל ממנו כל מיני השכלות חדשות, והחליט לכתוב את ספר הזוהר בהסכמת הנחש לעזור לו, כי לא יכול היה לכתוב אותו לבדו מבלי רוח טמאה חזקה לעשותו.

אחרי היתרו של הנחש בהגשמה ראשונה, באה עזיבת האין סוף למעלה בדור אנוש בכדי להשכיל באלהים, בלשון רבים, יודעי טוב ורע, ואחריו נבנה הבניין השנוא המזייף את השפה האחת ואת הדברים האחדים של התורה והמסורת במגדל של ארבע עולמות, אשר ראשו בשמים בעולם האצילות, כי שֶם המרד הוא באמצעות המונח הזה "אצילות", שלא הורשה ולא הותר אף פעם, ומשם יצאה הגזרה הכי קשה. הפסוק אמר: "וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" (בראשית, י"א, 6), ואכן מאמיני הקבלה הצליחו להמשיך בכל הטעות הזאת של כפרות ביסודות וריבוי רשויות באלוהות, בפרט בארבע מאות השנים עד השואה, עד שלבסוף יצא העגל האחרון הסופי ההיסטורי שסופו להיהרס ולהישרף ולהיות לדוגמא היסטורית לכל הדורות הבאים. הם שמעו בקול הנחש במקום לשמוע בקול "הנשר הגדול", הרמב"ם, וגרמו להכשלת רוב חכמי ישראל, שהכשילו מצידם את העם אחריהם!

עם זאת ה' הוא רחום, יכפר עוון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו, ועושה חסד לאלפים, כך שאחרי השואה הנוראה קיבל ברחמים את קרבננו והקים אותנו בתחייה והביא אותנו אל אדמתנו בהקמת מדינת ישראל. הצדיק הקדוש והנסתר היה אז בעולם ובסתר הדרגות פינה דרך לפניו, ושלושים וחמש שנים מהקמת מדינת ישראל אחרי סבלו האחרון הנורא במחלת הדור לשם כפרת גזרה עולמית נלקח הוא, ופתאום בא אל היכלו האדון שכל ישראל מחכים ומבקשים אלפי שנים שיבוא. מעת פטירתו ירדו כל הסימנים השלמים של הגאולה השלישית השלמה, והנני כותב טקסט זה אחרי שמונה עשרה שנים[2] של כתיבת העדות העצומה החדשה והנפלאה של כל הקבלה החדשה האחרונה שמרמז עליה הרמב"ם, עליו השלום, היא הקבלה שלא קיבלו החכמים, ועליה נאמר כי לא ניתן לדעת כיצד יהיו הדברים עד שיהיו, כי דברים סתומים הם אצל הנביאים.

טקסט זה בא, בעזרת השם, לגלות אור חדש המכוסה ב"הלכות מלכים ומלחמות" (שבתוך "משנה תורה", ספר שופטים. להלן: הלכות מלכים) על עניין הקבלה החדשה, שכל ישראל מחכים לה, לבאר בפעם הראשונה בדברי הימים את נבואות הגאולה, שלא יכלו להתפרש עד ביאת הגואל האחרון במסגרת השם "אהיה" האחרון של השם השלם אהיה אשר אהיה, ולהפליא עיני חכמים בכל מה שלא ידעו לפני כן: הגואל האחרון אינו המשיח בן דוד, בעוד המשיח בן דוד יהיה בעולם, כמובן, אך לא בדרגת הגואל אלא כ"חמור" ביחס לדרגת הגואל, שנבחר מאיתו יתברך להיות השופט המשוח במלכות השמים. כמו כן "גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת" (זכריה, ט, 9), הוא סימן חמור אוכל לחם, ולפני כעשר שנים, פה בבאר שבע, אמר הצדיק אבוחצירא, עליו השלום, לפרץ, בחלומו של סולי קמחג'י: "אה, אז אתה הוא החמור, משיח בן דוד". פרץ עשה לצדיק סימן שלא להרים את קולו ולבשר זאת בחוץ, והקדוש בבא סאלי הסכים ואמר: "אה, כן, כעת ישנם רבנים רשעים". - -

אין לנו לפיכך אשליות, כי דווקא הרבנים וחכמי התורה של ימינו הם אלו שלא יבינו ולא יקבלו את הדברים בתחילה, כי אין להם עדיין הכוח להבחין בערבוביה ולצאת ממנה, ומזה מסתעף שאין להם הכוח לקבל דברים חדשים וסגורים הם מאוד בדברי שארית פליטת הטעויות המעורבבות ביהדות במאות ספרי ה"קבלה" השקרית של ארבע מאות השנים האחרונות. ואמנם תקוותנו היא לדור הבא, דור פתוח ומפותח, החפץ באמונה ובדת בלי כל מיסטיקת היהדות הגלותית של אחרית הימים. הם לא יתנגדו אף להיגיון של אריסטו כל זמן שאותו ההיגיון הוא לפי יסודות התורה הקדושה האמיתיים.

 

החמור אוכל לחם, ט"ז בשבט תשס"א

 

 

הקדמה 3 - קיצור עניין ל"ו הצדיקים הנסתרים

 

אין הרוגז בהקדמה 2 יצא על כך שהרבנים לא ידעו ש"הנשר הגדול" היה צדיק נסתר, כמובן, אלא רק שבדו מכתב בשמו בכדי להצדיק את הטעות הנוראה שלהם. ואמנם אף אחד לא יודע כלום על הצדיקים הנסתרים, חוץ מרמז המופיע בתלמוד אבל אינו מפורש: "לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום" (מועד, סוכה, ד', מ"ה, ב'), ובכלל אין כל עניינם מוכן לבוא לגילוי, מפני שנסתרים הם ולא מדברים ולא מגלים את עצמם. למדתי מהמורה חיים שמרדכי הצדיק היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים הראשון, כי רק בזמנו התחילו הצדיקים הנסתרים להיות במספר זה, ואחרי התגלות הצדיק חיים כגואל נודע לנו שהוא האחרון להיות ראשם במספר זה, ושנכנס סדר חדש של 250 (נר) צדיקים החיים באמונתם ששוב לא מכונים סובלים.

חלק חשוב מהמסר החדש של הגאולה השלמה הוא לגלות לפחות בקיצור כמה דברים מדבר סתום זה: (1) שהגואל האחרון חיים היה צדיק נסתר וראש הצדיקים הנסתרים בדורו, (2) כמה כללים בכדי לתת איזושהי הבנה בסוגם הנעלה של "בני עלייה", (3) שמרדכי הצדיק היה צדיק נסתר וראשם הראשון, (4) שמורה הצדק, מייסד בית ספר האיסיים, היה ראש לל"ו צדיקים הנסתרים בדורו, (5) שהרמב"ם, עליו השלום, היה צדיק נסתר וראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, (6) שאליהו הנביא, זכרו לברכה, הוא ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בכל הדורות ממרדכי עד הצדיק חיים, ואולם איננו נכלל בספירת הל"ו. נקודות גדולות הן הגילויים הללו, המעניקים טעמים חשובים ומבוססים אודות כמה משלבי דברי הימים ובדברי הגאולה השלמה, ושבלעדיהם היה חסר כל הקשר העליון בהיסטוריה ובגאולה.

לא נמשכה הלאה בדברי הימים צורת הדברים לאחר בחירתו של הגואל חיים. ראשית כל, יש סיום לאותה צורת דברים מעת שנבחר הגואל האחרון, כי מהרגע ההוא נכנס לעולם זמן הדור הרביעי הסופי לאנושות, דור כפול בן 65 שנים, הדור שבחלקו השני (30 השנים האחרונות) נכנס העולם לתקופת יום ה" הגדול והנורא, ירחם ה" על עולמו שברא. הדור הרביעי הינו כפול גם בירידות בשורות הגאולה השלמה הנפלאות והמשמחות, ככתוב: "וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם" (מלאכי, ג', 24), וגם בירידת דברים קשים וגזרות נוראיות העתידות לבוא לעולם בחלק השני של הדור הרביעי, בשליחותו של אליהו הנביא, ככתוב: "לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא" (שם, 23). לפיכך ירידת הנבואות על יום ה" מגיעות בחלק הראשון של הדור הרביעי, בעוד שיום ה" הגדול והנורא עצמו מגיע בחלק השני של הדור הרביעי הסופי הזה, כמוסבר באריכות אצלנו (המונח הדור הרביעי מתקשר לשני מקורות: הראשון, מן הדיבר השני ("פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים" (שמות כ', 4)) והשני, מן הברית בית הבתרים ("וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה" (בראשית, ט"ו, 16)). ואצלנו, בסימן הכוכבים, הגואל חיים עושה סימן מהכוכב הרביעי לכוכב הראשון, והבנו עקב כך שהכוכב הרביעי הנעתק קשור לדור זה של 65 שנים המקדים לגאולה השלמה).

טעם הסיום הוא (בקיצור נמרץ) שלפני תחילת הדור הרביעי ל"ו הצדיקים הנסתרים היו אלה שקיבלו על עצמם את הגזרות הרעות העלולות לרדת על העולם, כי היו עולים לבית הדין של מעלה ויודעים את הגזרות, וכדי לבטלם היו מקבלים על עצמם ייסורים קשים ומונעים בזה את קיום הגזרות על המקום בו הם חיו, ולפעמים יותר ממדינה אחת היא שניצלה. בנוגע לצדיק הקדוש חיים הסברנו שהגזרה האחרונה שהוא קיבל על עצמו ושסבל ממנה עד למיתתו הייתה על העולם בכללותו, גזרה איומה ונוראה שלא הייתה כמותה מעולם, וגם מוסבר בקבלה הישירה שקיבלתי מהמורה חיים אודות הדבר הזה, שקיבל הוא את הגזרה ההיא לבדו בעוד כל שאר ל"ה הצדיקים הנסתרים, כאשר נודע להם על אותה הגזרה, פחדו ולא נכנסו ולא קיבלו ולא דיברו.

קבלה אמיתית היא זאת שגילה לי הצדיק חיים לפני מותו בכדי שאוכל למסור אותה בבוא הזמן. אותה הגזרה האיומה, שהובנה אחרי פטירתו ותחייתו, הייתה ה"ניסיון" האחרון שהצדיק היה צריך לעבור לפני שנבחר ומונה לגואל האחרון של האנושות כולה. ועוד ידעתי אחרי פטירתו שהסבל שסבל כמעט שנתיים שווה ערך לשלושים וחמש שנות סבל לפני ה" ברוך הוא בבית הדין של מעלה, ובשל כך החלק הראשון של הדור הרביעי, דהיינו הדור הראשון בן ל"ה שנים יש לו עוד מהחסד והרחמים בזכותו.

ומכל מקום, עצם עניינו של הדור הרביעי כולו הוא שהגזרות יורדות בתקופה זו על העולם, ולכן אם היה נמשך תיווכם של הצדיקים הנסתרים לקבל על עצמם את הגזרות, לא היה מתקיים דור זה. סדר חדש זה מתרחש גם ב-35 שנות החלק הראשון של הדור וכל שכן ב-30 שנות החלק השני, אך ביחס לחלק השני כל המתרחש בחלק הראשון הוא עוד בחסד וברחמים מאיתו יתברך בזכות סבלו של הצדיק חיים.

נוסף לכך הוא שבדור הראשון ניתנת עוד אפשרות וזמן לקבל את כל הבשורות של הגאולה השלמה ואת כל הנבואות החדשות של הדור הרביעי ולהכין אותן בכתבים ובעזרת ה" להודיע אותן ולהפיץ אותן. זוהי הכנה נחוצה של הלבבות לקראת הפחד הנורא אודות מה שיגיע בחלק השני, וכאמור, חלק מסודר הוא מדברי ימי הדור הרביעי שהנבואות מטעם אליהו הנביא, זכרו לברכה, הנוגעות לדור הרביעי הזה באות לפני יום ה" הגדול והנורא.

לכן הופסק כל עניין קבלת הגזרות של הצדיקים הנסתרים בכניסת הדור הרביעי בפסח תשמ"ג, ובשנת תשנ"ז, לאחר מותה של הנסיכה דיאנה, עליה השלום (היה בכך סימן הקשור לעניין זה) ידעתי שלא יימשך עוד מבנה ל"ו הצדיקים הנסתרים הסובלים, אלא במקומו נוסד למעלה סדר חדש שנקרא נר (250) צדיקים נסתרים החיים באמונתם (אם כי יעברו עוד שנים עד שיגיעו למספר זה). לפיכך אינם עוד במספר ל"ו ואינם בסוג הצדיקים הסובלים, כי אם עיקר עבודתם בשמחה גדולה במקביל לזמני הגאולה השלמה, דהיינו: התקופות הבאות אחרי הדור הרביעי הסופי הזה.

נזכיר גם שניתן לנו לדעת דרך הסימנים (בפרט בחלומו של ג'יוזפה שדיבר על 500 תלמידים בסימן החמור), כי גם אצלנו במסגרת תפארת הברית הסופית השלמה ייווצר "מוסד" של זוכים להיקרא "נר" צדיקים החיים באמונתם. לא מדובר יהיה בצדיקים נסתרים אמיתיים במובן בני עלייה, כי אם בצדיקים ובצדיקות החיים באמונתם לפי סימני וחוקי הגאולה השלמה והעובדים למען סימן החמור אוכל לחם (כי סימן זה נמשך בזמני הדורות גם אחרי בנין בית המקדש בירושלים),   כל אחד לפי סימנו בשמחה רבה.

 

פרק א' - אז אהפוך אל עמים שפה ברורה

 

"כִּי-אָז אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה, ג', 9). בתפקיד הסברי הגאולה השלמה שמחת ההסבר נראית תכף, והבנתו לרבים באה אחריה להצדיק את ההתלהבות הראויה, וצריכים אנו עוד הסברים רבים להסיר את הכיסוי ולהעלות את הפשט אל שמחתו.

ויש להבין גם כי השמחה בהתחלת הבשורה באה מתמימות האמונה, אבל עוד לא מובנת כל צרכה אם בכלל. עם זאת, השמחה של הבשורות צריכה להיות מובנת באופן ברור ובאופן שיתבסס על אותם המונחים, אף הישנים המתחדשים וגם החדשים לבקרים, עד שתיכנס ללב בישוב הדעת כיתד בל ימוט לעולם, לא תדפנו הרוח ולא תמעך מספקות, ועד שתהיה האמת קבועה בלבו ובמוחו של כל מאמין הקורא בדברי ה" אלהינו: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית, א', 1). כלומר: את הסברי הפסוק "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה" לעבדו שכם אחד" יש לקבל באמונה פשוטה ותמימה, אך גם שבמסגרת אמונה זו תהיה הבנה ברורה ויסודית של הדברים.

ואמנם בכל דברי הגאולה השלמה צריכים להחזיק בכלל של "הנשר הגדול" המובא כאן: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו" (הלכות מלכים, י"ב, א', ד'). והרי כן הוא בכל הפסוקים כמעט המדברים על הגאולה השלמה, לא מובנים פירושם עד ביאת הגואל האחרון וביאת הסימנים השלמים המסבירים אותם. דעו כי אותם הסימנים השלמים הם המביאים איתם את השפה הברורה שאליה הפסוק עצמו מתכוון, עם ביאת הגאולה השלמה.

מובן הקושי הנורא של היהודים ולומדי התורה, כי אותה השפה הברורה לא נמצאת איתם לא בדברי החכמים ולא בכל ספרי הקודש אשר ברשותם. חדשים הם הדברים ולא נודעו, והפסוקים המרמזים עליהם לא מגלים אותם, ככתוב: "יז כִּי-הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, וָאָרֶץ חֲדָשָׁה; וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת, וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל-לֵב. יח כִּי-אִם-שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי-עַד, אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא. כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת-יְרוּשָׁלִַם גִּילָה, וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ" (ישעיהו, ס"ה, 17-18). וכן הוא בכל הנבואות על הגאולה השלמה, הפסוקים המנבאים על כלליות ענייניהן ישנם, אבל אי אפשר להבין אותם עד שבאה השפה הברורה, המגלה באופן יסודי את האוצרות המכוסים בהם.

לכן בהתגלות הבשורות החדשות האמיתיות בהתחלה עומדים כנגדן לומדי התורה דווקא, כי קשה להם "הפיכת השפה" כלפי הלשון שהם רגילים בה ו"מפחדים" מחידושים, כאילו חורגים ממסורת ישראל הנצחית.

מרומז הדבר בלשון "אהפוך". השפה הברורה המתגלית היא מהפכה ביחס ללשון הקודמת הרגילה: אהפוך אל עמים וישראל בכללם, דהיינו לא רק לישראל כי אם אף לעמים. ולמה לא נאמר אהפוך אל ישראל שפה ברורה, שהרי איפכא מסתברא ליה, והלא החידוש יותר גדול הוא אצל עם ישראל, עם לשון התורה בכתב ובעל פה, עם אשר כוחו בפיו? אולי היה נכון יותר לומר "אהפוך אל ישראל שפה ברורה" וכל שכן תתהפך הלשון אצל העמים.

אם כך היה, לא הייתה מתקיימת התאמה לכוונת המשך הפסוק: "לקרוא כולם בשם ה" ולעבדו שכם אחד". אם הפיכת השפה בקריאת שם ה" ובעבודת ה" הייתה נאמרת רק על ישראל, העמים לא היו יודעים כלום. אבל היות והפיכת הלשון בביאת השפה הברורה הופכת את העמים להיות יודעי השפה הברורה החדשה וקוראי ה" באמונת האחדות האמיתית ועובדי ה" באמת, כל שכן עם ישראל נמצא בתוך כלל העמים, שמקבל את השפה הברורה החדשה לקרוא בה בשם ה" ולעבדו שכם אחד. חידוש עצום הוא בבשורות הגאולה השלמה, שהשפה הברורה לכולם היא.

ועוד מרומז בפסוק שלולא הפיכת הלשון בעמים, דבר המאפשר להם לקרוא בשם ה" ולעבדו שכם אחד, עם ישראל, דווקא מצד זה שהוא עם התורה ובעל לשון הקודש ובעל המסורת האמיתית, לא יוכל יהיה לקבל את השפה הברורה. למה? מפני שהיא נראית בעיניו כחורגת מדת ישראל! עם הגעת הלשון החדשה שהופכת את העמים, הם מבינים סוף כל סוף שישראל העם הנבחר, ובהכרתם בזאת מוכרח ישראל בעצמו לשמוע ולהבין שגם למענם באה השפה הברורה, ושאין הגאולה השלמה מתקיימת בלעדיהם.

ואמנם כן הוא בכל הלשונות השונות שמשתמשים בהן נביאי ישראל, יש בהן מה שנדמה שחורג מדת ישראל הידועה. המפורסמת ביותר היא היא לשון הברית החדשה עצמה המנובאת בירמיה הנביא, פרק ל"א, שהפוכה היא לגמרי מהשגת לומדי התורה. עם ישראל מפר את ברית התורה ובשביל תיקונו יש צורך בברית חדשה. לא הספיקו ברית התורה וכל מצוותיה וכל חכמתה להביא את עם ישראל אל מטרותיה הרצויות, מאחר שברית התורה הופרה בידו, ולכן נדרשת ברית חדשה בכדי שהברית הישנה תתהפך בה ותכנס בה: "וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה" (ירמיהו, ל"א, 32).

ולכן כמעט וישראל, דהיינו לומדי התורה, אינו חפץ בברית החדשה ההיא, בשל העובדה שקבלתה כרוכה בהודאה שהברית הישנה הופרה בידו. עניין זה קשה מאד לישראל! והלא לומדי התורה לומדים אותה ומשתדלים לקיים אותה יומם ולילה, ואיך יודו על כך שהיא מופרת אצלם? עם זאת הפסוקים כאן נבואיים הם ואמיתיים ולא מכחישים, חלילה וחס, וחלק אינטגרלי של אמונתנו הוא.

"ל הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה. לא לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-יְהוָה. לב כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. לג וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת-יְהוָה. כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה--כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד" (שם, 30-33).

כתוב בפירוש "לא כברית אשר כרתי את אבותם... אשר הם הפרו את בריתי": מידה קשה, כאמור. לומדי התורה לא מאמינים שהם מפרים את התורה או שברית התורה הופרה על ידם, ולכן כמעט כופרים בנבואת הברית החדשה! ואולם מה חסר בכל העניין? התשובה היא שחסרה השפה הברורה הבאה רק בסוף, עם ביאת הגואל האחרון הנבחר והתגלות הקבלה החדשה האמיתית של הגאולה השלמה! רק אז אותה השפה החדשה והברורה ניתנת, הופכת את הלשונות הרגילות ואיתן את ההשגות הרגילות בפירושי כל ענייני הגאולה השלמה, ומסבירה את כל אותם הדברים שאי אפשר היה להבינם לפני ביאתה.

כל זה בא להודיע עד כמה צריכים לשקול בכבדות את לשונו הקדושה של הרמב"ם, עליו השלום, באומרו "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו" (הלכות מלכים, י"ב, א', ד'). בלתי אפשרי היה שלפני בוא הגאולה השלמה ייוודעו הדברים, שאם נודעו הדברים לפניה, אז גם הגאולה הייתה באה מזמן, וסתירה היא מיניה וביה.

ומרומז בספר ישעיה הנביא, פרק מ"ח, 6-11: "ו שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ, וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ. הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה, וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם. ז עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז, וְלִפְנֵי-יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם--פֶּן-תֹּאמַר, הִנֵּה יְדַעְתִּין. ח גַּם לֹא-שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ--גַּם, מֵאָז לֹא-פִתְּחָה אָזְנֶךָ. כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ. ט לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי, וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם-לָךְ--לְבִלְתִּי, הַכְרִיתֶךָ. י הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ, וְלֹא בְכָסֶף; בְּחַרְתִּיךָ, בְּכוּר עֹנִי. יא לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה, כִּי אֵיךְ יֵחָל; וּכְבוֹדִי, לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן".

רמזים רבים יש בפסוקים אלה, ובאמת נדרשת השפה הברורה לפרשם. לדוגמא "אאריך אפי" מרמז על הגלות הארוכה בת אלפיים השנים. מהפכה! הסתיר את פניו יתברך בגלל שהוא ארך אפיים ולא חפץ להכרית אותנו, ומפני זה לא גילה לנו את פירושי הנביאים ואת חידושי הגאולה השלמה ולא שלח לנו את השפה הברורה. בני ישראל היו מוכרחים להישאר בחושך ובבלבולי לשונות בכל מה שנוגע לענייני המשיחות ולגאולה השלמה. לא לחינם הזהיר "הנשר הגדול" שלא להתעסק בדברים האלה!

ואם "עתה נבראו" מדוע נאמר "גם מאז לא פתחה אזנך"? כי היה זמן, ויוכח שהוא לפני חורבן הבית השני, שבמסגרתו יכלו החדשות והאוצרות של הגאולה להתגלות, אבל גם אז לא "פתחה אוזנך לשמוע". וזאת הייתה אפוא ה"פתיחה" בזמנו ובמשרתו של ישוע, כמוכח שבעתיים בסימנים השלמים של הגאולה השלמה, אבל עם ישראל לא היה, כאמור, במצב של "לשמוע". וכמו שלא היה עם ישראל במצב להחזיק בזכות בית המקדש, בעוונות, לא ניתנו האוצרות החדשים להתגלות "כי ידעתי בגוד תבגוד ופושע מבטן קורא לך". וקרה כל מה שקרה, ונתבטלה אותה ההזדמנות, ואחרי שבעים שנה לערך נחרב בית המקדש והתחילה הגלות הארוכה בת אלפיים השנים.

"אאריך אפי" הוא דבר הגלות, "ותהילתי אחטם" הם אוצרות הגאולה שלא ניתנו להתגלות, "למען שמי אאריך": למען הבטחותיי לעם ישראל הנבחר. "לבלתי הכריתך": מהו לבלתי הכריתך? אם הגלות הארוכה והסתר כל פירושי הנביאים באו בארך אפיים, כאמור, אז דבר הכרת היה לפני חורבן הבית והגלות. והנה ראייה היא זאת, בעוונות הרבים, שחורבן הבית וגזרת הגלות באו במקום הכרת, בר מינן. ה' שפך, כביכול, את חמתו על האבנים והכריז על העם גלות במקום כרת וכליון, חס ושלום. ובמקום גאולה שיכולה הייתה להתקיים תיאורטית, קרה "הנה צרפתיך ולא בכסף ובחרתיך בכור עוני" במשך הגלות הארוכה. השפה הברורה הופכת את מוחנו בכדי שנבין בחשיבות הנוראה של אותה ה"פתיחה" המשיחית והגאולית הקשורה במשרתו של ישוע בן מרים ויוסף!!! מהפכה גמורה היא ממש!

אבל מהפכה גמורה היא גם אצל העמים, עמי הנצרות במשמע, שאם לבני ישראל הוסתר כל זה לגמרי מאז, לאורך אלפיים שנה, הרי גם כל התיאולוגיה הנוצרית שקר היא וכל פירושי הנצרות על ישוע הם משובשים ומוטעים לגמרי, עבודה זרה וכיפרות בדיבר השני. אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה" לעבדו שכם אחד. ואחרי התגלות סימני הגאולה השלמה וביאת הגואל האחרון חיים והנבואות החדשות על הדור הרביעי עוד באה השפה הברורה מפי ה" ברוך הוא בסימנים השלמים, בחלום אצל ג'יוזפה מניגרסו, בפיו של המלאך הגדול מיכאל שרו של ישראל, שהכריז בפירוש באופן ברור ומובהק: "שלושה הם אנשי הגאולה: משה, ישוע וחיים". הפיכת עולם היא מכל הצדדים "מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ יְהוָה עַל מִי נִגְלָתָה" (שם, נ"ג, 1)!!!

והכל עשה ה" למען שמו הגדול, למען הקים את הגאולה השלמה בסוף וכדי להפתיע אותנו בנפלאות דברי הימים בנצורות שלא שמענו ובחדשות שלא ידענו בכדי שנתהפך בקרבנו ובתוך לבנו ונתחדש לגמרי בביאת הגואל האחרון. וה" עושה למען שמו ולמען טובתנו הגדולה בסוף בגאולה השלמה. ואולם למה צריך הפסוק לומר "למעני למעני אעשה" פעמיים? אם "למעני" אחד הוא כל הסתר עניינו של מישרת ישוע, מהו ה"למעני" השני?

בפסוק זה מדובר על ארך אפיים בהסתר פנים באריכות הגלות, שגדול ונורא הוא, ולא שמענו ולא ידענו על עניין זה עד הסוף, אחרי השואה במשמע, והוא למען שמו הגדול יתברך, ולא ידענו אודות הסתר פניו עד שמתגלה גם המהפכה הזאת רק בסוף, עם ביאת הגואל האחרון[3]. ולכן ה"למעני" השני הוא מה שקרה בגלות הארוכה. וטעות כל כך נוראה היא ואפלה וגם נסתרת שגם היא זקוקה לשפה הברורה בסוף לגלותה ולהבהירה. ואמנם כל ההסברים הם תורת אמת, ולפיהם בקרב היהדות נעשתה חטאה גדולה. חכמי ולומדי התורה נכשלו בה החל משבע מאות שנים לפני השואה, והתפשטה היא בעם ישראל במשך ארבע מאות השנים לפני השואה. נכשלנו כל בני תורה ולא ידענו.

והיא טעות נחרצת בעצם אמונתנו הקדושה, חטאה גדולה של עבודה זרה ממש כעגל הזהב בזמנו, ונכשלו בה חכמים וגדולים וגאונים. כאהרון הכהן הקדוש בזמנו, שלא נתברר עניין חטאו, עד שירד משה מן ההר, כך גם בסוף, לאחר אחרית הימים בשואה, אין החטא מתגלה, אלא לאחר ביאת הגואל ובחירתו לשופט המשוח במלכות השמים. רק אז ניתנה הרשות לגלותו על פי השפה הברורה ולטהרו מתוך היהדות לחלוטין. מדובר במהפכה עצומה אצל עם התורה.

מדובר בעוון ספר הזוהר ושיטת האצילות וכל שרשרת ארבע מאות השנים שנשתלשלו מעוון שיבוש הלשון של "אצילות האלוהות מהאין סוף", אותה ברא משה דה לאון מספרד. וזהו "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה" (ישעיהו, מ"ח, 11) פעמיים - אחת מצד הסתר הפנים בעם ישראל על כל עניין מישרת ישוע (לעניין זה קשורים גם שיבושי האמונה בנצרות שיצאו לעולם, ויוסבר בהמשך כיצד השפה הברורה באה להצלת נשמות הצאן הנאבד מבית ישראל הנמצאות בנצרות), והשנייה היא עוון קץ אחרית הימים בטעות כל הקבלה השקרית והמזויפת המלאה בשיתוף ובריבוי רשויות ובאלהים אחרים על פני ובכל תמונה. וזהו "איך יחל וכבודי לאחר לא אתן".

לפני ביאת הגואל האחרון והתגלות השפה הברורה אי אפשר היה שיתגלו כל החידושים הנפלאים של הגאולה השלמה, ולכן כאשר מגיעות הבשורות החדשות, הן חדשות ממש, כאלו שלא היו בעולם לפני כן. זהו "שמעת, חזה כלה", דהיינו: שמעתם שהכול נראה בחזיון לנביאים ולכן תרצו להגיד שמעתי, אבל לא כן הוא, כי בעת ביאתן והתגלותן חדשות הן לגמרי ועתה נבראו. "שמעת חזה כולה הלא תגידו השמעתיך", אך לא כן הוא, כי אם "חדשות מעתה ונצורות ולא ידעתם. עתה נבראו ולא מאז ולפני יום ולא שמעתם פן תאמר ידעתין".

מהפכה לשונית ושכלית מכל צד, והוא הפירוש האמיתי. כי אהפוך שפה ברורה אל העמים, בעיקר אל הנוצרים ואל היהודים כי דווקא אל הנצרות נתגלגלו נשמותיהם של בית ישראל, בעקבות אותה ההזדמנות ההיסטורית דרך משרתו של ישוע. גם עניין זה מוכח מכל הסימנים השלמים, אך מוכח הוא גם בנביאים דרך השפה הברורה, המבארת את הנבואה המפורסמת במלאכי: "כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי, ג', 23-24).

בקיצור, נתקיים, בעוונות, ה"פן" ונחרב בית המקדש ונשלח ישראל לגלותו, ולא התקיימה השבת הלבבות, אף על פי שנשלחה משרה על שם הנביא אליהו כאשר בית המקדש עוד היה קיים. זוהי הראייה למשרתו של ישוע, שלא הצליחה. מהפכה, מהפכה, מהפכה. מלומדי התורה צעקו כבר אז "כיפרות", אך אינה כיפרות, כי בזמן הגאולה השלמה אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה" לעבדו שכם אחד. "אל עמים": מאחר שרוב העמים נוצרים, הרי שכבר מתחילת תקופת הגאולה השלמה מתבצע "תיקון הנצרות", ולכן אין להתפלא על שהפסוקים לפעמים מרמזים על נשמות ישראל הנמצאות במחנות הנצרות, ולפעמים נקראים על שם אפרים. כל הראיות הרבות לדברינו חלק שלם הוא מהבשורות המפליאות, ההופכות את כל מה שחשבו עד עתה הן היהודים והן העמים כולם. מהפכה!!!

הואיל והשפה הברורה הופכת את עולם היהדות המסורתית, מתעמקות ומתרחבות גם הסתירות בזמן התגלות הדברים. הרי לומדי התורה מכירים את הפסוקים בנביאים, אבל לא יודעים את פירושם ביחס לגאולה השלמה: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו" (הלכות מלכים, י"ב, א', ד'). במקביל, היהודים שלא לומדים תורה לא מכירים כלל את הפסוקים, והנוצרים המכירים את הפסוקים, מתייחסים אליהם בהיפוכם מהאמת, ומתוך שילוש של עבודה זרה, ובכלל כל הבנתם בדברים האלה משובשת וחסרה את יסוד האמונה ויסודות התורה.

במשנה תורה לרמב"ם, עליו השלום, נכתב: "ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המלך המשיח, יבוא אליהו. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן, לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו. שדברים סתומים הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים; ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו" (שם). דבר גדול מגלה הרמב"ם פה ש"גם לחכמים אין קבלה בדברים אלו". לומדי התורה צריכים להבין שאין לחפש את דברי הגאולה השלמה בתלמוד, כי הם אינם נמצאים שם. ישנן סברות אבל אין "קבלה", ועמוק הוא הביטוי "שדברים סתומים הן אצל הנביאים". דהיינו: אי אפשר לחשוב שלחכמים תהיה קבלה עליהם מפני שגם הנביאים עצמם, שקיבלו את דבריהם בנבואה, קיבלו את מילות הפסוקים אבל לא את פירושיהם, ולכן בלתי אפשרי היה שהחכמים יקבלו מהם.

לפני זה בפרק י"א, ד', נכתב: "אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בוודאי; ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה" ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה" ולעבדו שכם אחד".

בהמשך נדבר על העובדה שישנם בדברי "הנשר הגדול" כאן כמה עניינים המוכיחים שגם הוא בעצמו לא יוצא מאותו הכלל שהוא עצמו הביע, דהיינו: שאין קבלה בדברים אלו ולא ידע אדם וכו'. ויש לומר שאפילו היה הרמב"ם יודע אותם מצד דרגתו האמיתית הנעלה, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, לא הייתה לו רשות לגלות אותם בשום פנים, ומוכרח היה לדבר במסגרת ההשגה הרגילה התלמודית. מכל מקום נפשט ונאמר שגם אצלו נסתמו דברים אלה, ולא ידע אותם. לא ידע, לדוגמא, את ההבדל העצום שבין הגואל האחרון ובין המשיח. הוא דיבר על ממשלה כאילו ממשלת "מלך" היא, דבר שלא יהיה, כי למעשה אין עוד מלכים בימינו. הוא אמר שהמשיח "יכוף" את ישראל לחזור לתורה וכו', לשון שאבד עליה הכלח, כי היא אינה כבר חלק מהעולם שאנו נמצאים בו. כמו כן לא היה יכול הוא לדעת את ההבדל בין תקופת אחרית הימים לישראל, שהיא עד השואה, לבין זמן הדור הרביעי הכללי הבא לכל העולם, שנכלל בו יום ה" הגדול והנורא, וכן לא יכול היה לדבר על הגואל הנבחר והיושב במלכות השמים כשופט המשוח או על שאר הכללים החדשים של הגאולה השלמה. "לא יידע אדם".

עם זאת, רוב הרעיונות בדבריו נכונים אחרי שמתאימים אותם לבשורות ולשפה הברורה. נעמוד על המילים "ויתקן את העולם" ועל הקישור לפסוק "אז אהפוך אל עמים" וכו'. נשים את רגלינו על ביטוי זה כדי להעמיד אותו, נעלה אותו אל פינו ונאכל אותו על מנת לדעת את טעמו. הלא הרמב"ם, "הנשר הגדול", צדיק קדוש הוא האומר אותו, ואין אצלו זריקת מלים סתם, חלילה וחס. המשיח (לפי השגת המונח הרגילה לפני קבלת השפה הברורה) יתקן את העולם. העולם גדול הוא, קוראיי היקרים, העולם גדול מאד.

וחלק גדול מהעולם הגדול נוצרי הוא וחלק גדול מוסלמי, וגם יתר העולם גדול מאד, אבל מספיק לחשוב כרגע על מה שמכנים בעולם שלוש הדתות המונותיאיסטיות. אף אם הנצרות שיבשה את השגת המונותיאיזם, יהיה זה בוודאי חלק ממה שה"משיח" יתקן, כשגם באסלאם, בו יש צורך בתיקונים מסוג אחר, יבוא ה"משיח" לתקנם. באופן זה יוכלו כולם לקרוא בשם ה" ולעבדו שכם אחד. מובן הוא שלומדי התורה רחוקים מאד מעבודות כאלה ולא נכנסים לכלל מסגרתן, ולכן משונה מאד עבודת ה"משיח" ביחס למחשבתם.

איך יתקן אם כך את העמים? ומי הוא שיכול לדבר איתם כדי לתקן אותם? ולדבר עם מי? ועל איזה בסיס ועל איזה יסוד שבגללם ישמעו לו? הרי תיקון העולם מונח עצום הוא, עולמי, אוניברסאלי. התשובה היא דרך השפה הברורה המובטחת.

אנו מדברים גם על אינדיאנים מוהיקנים, על בודהיסטים ועל כל מי שחפץ לשמוע, ואכן המילה היא "עמים" בנביאים, דהיינו באותן הנבואות המרמזות על הגאולה השלמה. עם זאת, עיקר הכוונה במונח היא לעמים שנכנסו לנצרות, שהיא הדת שהתפשטה בעולם בין רוב העמים.

שני לה הוא האסלאם, שמספר מאמיניו גדול מאד אך מרוכז הוא בעיקר בארצות המוסלמיות, ומובדל הוא בכללותו כי יש לו ספר משלו, הקוראן, ותרבות מיוחדת משלו. הוא מופרד גם מאחר שאינו אוחז במקור התנ"ך בישירוּת (ההפרדה בין ישמעאל לבין יצחק נגזרה כבר בתורה). עם זאת אמונת האסלאם נטועה כבר באחדות הבורא, כי קבלת בני ישמעאל היא בזכות ישמעאל בן אברהם, ועיקר התיקון בקוראן הוא רק בטעות הנוגעת לעקידת יצחק (שאינה עקידת ישמעאל), אם כי עניין זה אינו נוגע לעצם התיאולוגיה. עיקר התיקון בעמי האסלאם, עם זאת, הוא שתתהפך שנאתם לאהבה כלפי עם ישראל, ויבוא זה בזמנו אחרי שייהרסו ויעקרו האלמנטים הקיצוניים השונאים ממחנותיהם. בוא יבוא עניין זה והוא נמצא בדרך, כי קיבלנו בסימנים השלמים שיורדות גזרות קשות נגד בני האסלאם השונאים הקיצוניים, ויישארו הטובים. מה שיביא לשלום אמיתי בין העולם המוסלמי ובין ישראל והיהודים. בכל מקרה, בני האסלאם יישארו תמיד מופרדים מצד דתם, ואין זה מפריע לקרוא בשם ה" ולעבדו שכם אחד, מפני שאמונתם היא באחדות הבורא, ישתבח שמו לעד. הבסיס לאחדות קיים כבר, וההפרדה מחזיקה את המידה, לפיה אין צורך לפשר בין התורה ובין הקוראן, וכל אחד לחמדתו.

לא כן עולם הנצרות, כי מסכת אחרת היא לגמרי. מאבק הנצרות עם היהדות עומד על הנקודה המשיחית המנובאת לישראל, ואין נצרות מבלי עניין משיחותו של ישוע. לא על הקוראן מיוסדת הנצרות, כי אם על פסוקי הנביאים ועל ההבטחות לישראל. מוחמד לא היה יהודי, ואין בכך בעיה, בעוד שישוע, לפי יחוסו המובא באוונגליון של מתי, קשור לבית דוד. כמו כן, תחייתו של ישוע מן המתים מקובלת ויסודית היא לכל הנוצרים מכל סוג שהוא, ולמעשה כל רוח הנצרות מבוססת על אמונת מלכות השמים החדשה, שהוקמה בתחייתו, דבר המאפשר לכל נוצרי מאמין להתייחס אל רוחו ולשאוב ממנה את תחושות רוח הישועה.

הנצרות קשורה בדברי ימי ישראל. מלפני אלפיים שנה ועד עתה מחכים הנוצרים לתקופה שבה עם ישראל ייצא מעקשנותו ויבין את כל הראיות מהנביאים על משיחותו של ישוע. לפי השקפתם, אז יקוים דבר רוח הקודש של פאולוס, יסתלק העיוורון של היהודים ויבוא החסד הגדול מאת האל על כולנו.

לומדי התורה כבר סגרו את הספר. אנחנו מחפשים את האור החדש של הרמב"ם וזה מספר לנו על הנצרות!! הכול עבודה זרה, אסור, מה הוא רוצה מאיתנו, לעשותנו "יהודים למען ישוע"??!!

אך עבור תמימי הדרך נחזור לשאלתנו. ה"משיח" שיבוא צריך לתקן את העולם ולהפיץ לעמים, שבעיקר הם נוצרים, את השפה הברורה. אך מה יגיד לנוצרים ואיך ידבר איתם ומה יתקן בהם עד שיקראו כולם בשם ה" ויעבדוהו שכם אחד?

בעניין הנצרות עצמה אין שום פשרה. התיאולוגיה הנוצרית היא עבודה זרה, ובזה אין שום ספק או ספק ספקא, אסורה היא לנו כאיסור הבא על אחותו.

ואולם יש תקווה. ה"משיח" הבא לתקן לא ידבר אל הנצרות, כי אם אל הנוצרים. משתנה המטבע. תיקון הנצרות שביד ה"משיח" אינו מכוון לתיקון הנצרות עצמה, כי אין לה תיקון, אלא לאנשים, לנשים ולטף הנולדים בנצרות. להם שייך התיקון.

עם זאת לא דבר פשוט הוא. התיאולוגיה המוטעית תסתלק אצלם, וככל שיתקדמו הזמנים יתברר להמונים שאותה התיאולוגיה אין לה יסוד, שלושה אינם אחד, ואחד אינו שלושה, ואין בן אדם שניתן לראות בו אלוהים כי "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן" (ישעיהו, מ"ב, 8), ודבר המשיחות אינו דבר האלוהות, כי שני דברים נפרדים לגמרי הם.

נשאר אצלם הבלבול, כאשר מתחילים לברר את הדברים. ישוע אינו אלוהים, אך נשלח (גם אם לא באופן ישיר מאת ה') בשליחות משיחית, שכללה דברים אהובים ועמוקים, להם יש מקום גדול בדברי הימים של אותה התקופה וחשיבות רוחנית ליתר דברי הימים. ישוע היה מורה רוחני גדול, אחד הצודק בדבריו שעמד נגד הכול: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (מסכת אבות, ב', ו'). ישוע הוא האדם המשיחי והאהוב בעומק הלב של כל נוצרי, המוצא ישועה מדבריו החודרים אל פנימיות הדם, האיש הנאהב על ידי אביו שבשמים, אשר השפיע על מיליוני אנשים במשך הדורות ולימד לאהוב את האחר, לתת צדקה, לחמול על מסכנים ולרחם על חולים. תחייתו ניכרת לפחות בתחייה ההיסטורית שזכה לה, וביצירת מלכות שמימית שהייתה חדשה באותה עת ושאפשרה את השפעת רוחו על ההמונים. התיאולוגיה המטעה תסתלק, בעוד ישוע יישאר, כי אהבתם לו עומדת, ודמם קורא לרוח ישועתו, לצעיר, לבן האהוב על אביו, המעורר תקווה לשפלי רוח, למקווי לב, לאוהבי צדק ולאוהבי בריותיו של הבורא היחיד. ישוע הוא היהודי שבישר לעמים את התקווה, אשר תושלם בסוף כמובטח בנביאים. לפיכך לא יחסר ישוע ממסגרת דברי הימים הגאולית.

עניין יסודי הוא שבתיקונים הנדרשים לקראת הגאולה השלמה שהגואל מביא, נכלל תיקון עולם הנצרות, כי בלעדיו אין תיקון כללי. ואם חס וחלילה לא מתבצע תיקון, לא יתבצע תיקון גם למיליוני נשמות בית ישראל, הנמצאות בגופם של המוני הנוצרים, ולא יהיה תיקון גם לאומות העולם, בני עשו ובני יפת. באופן זה לא יוכל לבוא האיחוד המיוחד: "לקרוא כולם בשם ה" ולעבדו שכם אחד". עם זאת, אל דאגה, התיקון ישנו, ברוך ה", וגם המשיחות המיוחדת של ישוע ישנה, ומה שנשאר הוא להבינה. לכך יש צורך במפתחות, וברוך ה" המפתחות ישנם. בחסד האל ובזכות הגואל האחרון, חיים, הכול יתברר על אמיתו ועל בוריו גם לעמים וגם לבני ישראל דרך השפה הברורה הנהפכת אל עם ישראל ואל העמים בכללותם.

 

פרק ב' - המשיח יתקן את העולם

 

תיקון האסלאם

העיקר בתיקון זה בנוגע לקוראן הוא עקידת יצחק (ראו: המסר לערבים). במסר לערבים נמצאים התיקונים: (1) הרפורמה של המוסלמים, לא של אללה, (2) מסר לפלסטינים, (3) הנבחר מאת ה" להסביר את האמת ליהודים, למוסלמים ולנוצרים, (4) יחס האסלאם לישוע, (5) יחס האסלאם למסר החדש של הגאולה השלמה ולסימן תחיית המתים, (6) דרגת האמת של האסלאם עצמו, (7) תיקון העקשנות גם מצד היהודים וגם מצד המוסלמים (בעיקר הפלסטינים), (8) תיקון עקידת יצחק, (9) תיקון ידיעת דברי הימים המשובשים בידי המוסלמים, (10) שמחת המתפללים ביחד בבית התפילה של הגאולה השלמה על מחצלת האסלאם.

 

תיקון הנצרות

תיקון הנצרות מתחיל בידיעות החדשות הנמסרות מהגואל חיים אודות (1) מורה הצדק, מייסד בית ספר האיסיים, (2) טעמי בית הספר וסודות בית הספר, (3) יוחנן המטביל וישוע בבית הספר, (4) הסימנים ההתחלתיים בבית הספר, (5) מישרתו של ישוע, (6) הנבואה האחרונה במלאכי, (7) האיל שהוקרב במקום יצחק, (8) תיקון האוונגליונים, (9) תיקון פאולוס, (10) ישועת ישוע. רוב ענייני בית ספר האיסיים נמצאים בספר אסתר 13, שתורגם לעברית מאנגלית על ידי דוד לוי ומשה בנו, ולאיטלקית על ידי סולי קמחג'י. יתר התיקונים הם בספרי תיקון האוונגליונים ובשאר ספרי וכתבי ספר המפליא, הוא העלה החמישי של ספר משנת חיים. ישועת ישוע אינה רק מצד האיל הנקרב ההיסטורי אלא גם מצד קיום סימן תחיית המתים ההתחלתי וקיום סימן מלכות השמים ההתחלתי, שבלעדיהם לא ניתן היה להגיע לגאולה השלמה, והשגות עיקריות הן בגאולה השלמה.

.........................................................................

הספר הזה אינו עוסק בתיקונים האלה, ואמנם אני בסימני החמור, משיח בן דוד, וגם הייתי בסימני החמור, משיח בן יוסף[4] (הרחבה אודות ההבדלים בין הסימנים הללו בפרק כ"ג), וגם בסימני החמור עם שלוש העיניים: אחת ליהודים אחת למוסלמים ואחת לנוצרים, הי-הא!, הי-הא!, הי-הא! אלה עבודות כבירות שאליהן מכוון הביטוי של הרמב"ם: "יתקן את העולם".

ואמנם בנושא המשיחות עצם התוכן סותם בתוך הפשט דברים גדולים, כמו בביטוי: "יתקן את העולם". האם הרמב"ם, הצדיק הגדול בעל המוח הקדוש, לא ידע שהמילה הזאת כוללת עולם של עניינים גדולים, שיצטרך ה"משיח" להכינם למען תיקון העולם?[5]

ראשית כל הוא אינו בא לתאר איך יהיה המשיח הזה, איך יבוא ובמה יבוא, כי אם בא בעיקר לענות על "דאגות", להזהיר ממחשבות הבל, להבחין בין סברות בעלמא לקבלה ולא לפרש את ענייני הגאולה השלמה. עיקרו לתאר מה שלא צריכים לחשוב או להאמין כדי שלא ליפול לטעויות הרבות, שהיו נופלים בהם רבים או שהיו עלולים ליפול בהם אחריו.

אבל אשר לגאולה השלמה עצמה העיקר הוא "שלא ידע אדם", ושאין קבלה על אותם הדברים, עד שיבוא הזמן בביאת הגואל, ויתגלו הדברים, ותתקבל אותה הקבלה החדשה.

לכן החמור אוכל לחם של הגאולה השלמה מוכרח לכתוב את הספר הזה. הגיע הגואל, והגיעה אותה הקבלה החדשה. גדול ה" ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. צדיק קדוש נסתר סובל, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, נבחר מה" אלוהינו כגואל השלישי הסופי.

בנוגע לאוניברסאליות, אין כאן אלא "ויתקן את העולם" וגם "לשים שלום בעולם" ואין שום הסבר. כל המפרשים בורחים מן הדברים. איך מתקנים את העולם? ואיך מביאים שלום לעולם? ובמה מתקנים את העולם? הרמב"ם לא הרחיב כי אם באזכור מהיר של אוניברסאליות הגאולה השלמה. מזכיר הרמב"ם את תיקון העולם, תיקוני השבת הלבבות, אבל אין כאן כיצד. ומה יוכל להסביר על קבלה חדשה מן השמים שמגיעה רק בסוף בבוא הגואל?

כל אלה הדברים הם בחלקה של הקבלה החדשה המגיעה עם הגאולה השלמה ואי אפשר שייוודעו לפני כן. עם ביאת הגואל האחרון נשלחים הסימנים השלמים ההיסטוריים הגאולים והמשיחים אשר בהם נכלל תיקון העולם, והתיקונים מוסברים בעבודתו של החמור האוכל לחם בכתבי הסבר. ממלכות השמים הגואל האחרון שולח לנו את תיקוני העולם במשך הדור הרביעי הסופי הזה, והנבואות החדשות על הדור הרביעי מכינות את העולם ליום ה" הגדול והנורא.

הרמב"ם מדבר בעיקר על משיח בן דוד, כי זהו ה"משיח ההלכתי" שיכולים לדבר עליו, וכמעט תמוה שאין הוא מזכיר את משיח בן יוסף, הגם שישנן נבואות המרמזות עליו וישנם מדרשים, ומוזכרים דברים בגאונים. למעשה אין "הנשר הגדול" יוצא מהפשט ההלכתי על דבר המשיחות ולא נכנס לסוג זה של משיח בן יוסף, שהוא עניין נדרש מהפסוקים, אבל אין לו שייכות לפועל הלכתי. הרמב"ם מדבר על המשיחות המובטחת לבית דוד לפי ההלכה.

"הנשר הגדול" היה בקי בכל הנבואות המשיחיות והגאוליות! ואמנם הביטוי היחידי כאן שבמידת מה יוצא מההלכה או שהוא סוג הלכה הכרחית, שבלעדיה לא מושלם גם הפשט, הוא הביטוי: "ויתקן את העולם". אי אפשר שלא יתקיים אבל אי אפשר להסבירו על פי ההלכה. הוא רחב מדי מלהיכלל בו. העולם גדול כשהעולם המוסלמי ועולם הנצרות יכללו בהכרח בתיקון העולם המוטל על המשרה המשיחית, אבל אינו עניין של הלכה.

עניינים גדולים וחשובים הם שיתגלו בזמנם עם ביאת "מלך המשיח", שכמו שאנו מסבירים אינו "מלך המשיח" בעולם, כי אם הגואל, שהוא השופט המשוח במלכות השמים אחרי מותו ותחייתו.

צריכים לזכור את הכללים הללו בלימוד זה. הרמב"ם, עליו השלום, מדבר על ההלכה הנוגעת למשיח בן דוד, ואי אפשר שיחסר הצד האוניברסאלי של הגאולה השלמה "ויתקן את העולם" ו"לשים שלום בעולם". שהרי אין הגאולה השלמה רק עניינה של מלכות בית דוד למען ישראל, והנבואות מכריזות בכמה פנים ובכמה אופנים על האוניברסאליות. גם הצדיק הנסתר ידע שהתפתחות הנצרות והתפתחות האסלאם הן חלק גדול וחיוני בתכנית האלוהים בהכנות ההיסטוריות לגאולה השלמה, ולכן הוכרח להביא ביטוי כולל עולם: "ויתקן את העולם".

הנביא ישעיהו אמר (בפרק מ"ט, 6): "נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ". וכך ישנן הרבה נבואות אוניברסאליות אבל אין במסורת ישראל הקבלה לפרש אותן. ואמנם רצוננו להודות על גדלות הביטוי "יתקן את העולם" ולפרש בו "נסתרות", דהיינו דברים אמיתיים שקיבלנו בביאת הגואל חיים, אך הם נסתרים לעיני העולם עד שמתגלים, ולהבין גם כן מדברים אלה עד כמה הצדיק מפוסטט מסתיר ומגלה בו בעת.

בנבואות עצמן ישנה סתירה או לפחות שני סוגי עניינים בדברי המשיחות והגאולה הסופית שאינם מתיישבים ביניהם, והיא כרוכה באותה הסתירה בין "ויתקן את העולם" האוניברסאלי ובין "מלכות בית דוד" המתייחסת לישראל. אולי המצפינה את הסתירה יותר מכל יתר הנבואות היא הנבואה בישעיה (ט', 5-6): "ה כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם. ו לםרבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ, עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם, קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת, תַּעֲשֶׂה-זֹּאת".

יש רמז בסוף הפסוק שכל הנבואה הנאמרת כאן כוללת היסטוריה ארוכה לפניה, היסטוריה קשה בהסתר פנים בלתי מובן עד הסוף, בה מתגלות תוצאות אהבת ה" הנסתרת. הסתר הפנים קרה בגלל קנאתו יתברך נגד עם המכעיס את ה" אלוהיו במעשיו. ואמנם למרות הגלות המרה והסתר הפנים שיצאו ממנו יתברך בקנאתו לאמיתות שמו ולאמיתות רצונו, ה' יתברך מביא לעם ישראל ולעולם את הגאולה הגדולה השלמה ואת האדון אשר אתם מבקשים, הוא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה.

אותו האדם, שבמסורת נעדרת הקבלה הסופית קראו לו "המלך המשיח", יהיה אדם מפליא ועצום במעלתו, גבוה בשכל נבדל עד מאד הניחן בכוחות הניתנים מאלוהים, שופט על האנושות, יועץ פלאי למבקשים הזוכים ואהוב מאד על-ידי האנושות כאהבת הבן לאביו, המעניק לעולם את הדרכים, את האמצעים ואת המפתחות לשלום האוניברסאלי של הגאולה השלמה.

האם זה המשיח בן דוד שישב בירושלים?!

המסתכל בשכל ישר יבין שתאור כזה ותארים כאלה אינם מתייחסים למשיח פרטי בזמן מוגבל בהיותו במקום בארץ. "למרבה משרה ולשלום אין קץ" מחזק את הרעיון שהוא "פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום", אשר אינו מוגבל בזמן או במקום ולכן לא מדובר כאן באדם החי בעולם. סתירה! ואם כן איך ידובר על מלכות בית דוד או על "משיח" אחד של בית דוד? האם ה"משיח" לא ימות ככל בני האדם? והרי משמעות הפסוק לא נותנת מקום ליותר מאדם אחד שהוא "פלא יועץ" וכו'.

הרי סתירה היא המוצגת מהפסוק עצמו. אחרי שמכריז על תאריו הבלתי מוגבלים בזמן ובמקום, הוא אומר: "על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם". הפסוק עצמו יוצר סתירה שלא ירגיש הקורא בה, אלא רק ישתומם בלי הבנה ברורה. וגומר: "קנאת ה" צבאות תעשה זאת", כלומר: דבר פלאי הוא, והסתירה את פירושו קנאת ה" צבאות, כך שלא יימצא פתרונו, עד שיבוא אותו האדם הנבחר בזמנו.

ואמנם הפסוק כאילו מכין אותנו קצת להבנתו ברמזיו העדינים. אם האדם הנבחר אינו נמצא עוד בהגבלות עולם הזה, הלא הוא, ודווקא הוא, הוא זה שמעלותיו המפורטות כאן ותאריו הנפלאים בולטים בכל הזמנים הבאים אחריו, ושיכול להיות לו הכוח להכין את מלכות בית דוד המובטחת ולסעדה במשך התקופות הבאות אחרי הקמתה ולהיות לשופט נצחי עליה, כדי שתישאר לצמיתות אותה המלכות הארצית והאנושית במסגרת הצדק והמשפט מעתה ועד עולם! הגיון הגאולה הטהור והאמיתי מתפרש כך, ואולם הקורא היהודי המבקש את נוכחות מלכו בירושלים לא יודע לאיזה כסא להתייחס.

צריך קודם כל לפתור את הסתירה בין שני הסוגים או בין שתי המשרות שבגאולה השלמה, כי לא נמצא במסורת ישראל ההבדל ביניהם, ולא מוכרת ההבחנה בין המונח "גואל" ובין המונח "משיח", ולא מובן ההבדל בין הגאולה הכללית האוניברסאלית לכל העולם, גם לישראל, ובין המשיחות הקשורה בדרך פרטית להבטחות מלכות בית דוד. ושניהם נמצאים פה בנבואה הזו.

על כן קיבלנו בסימנים השלמים שהגואל אינו המשיח והמשיח אינו הגואל, וכי המשיח ביחס לגואל דרגתו כחמור בר מזל, האוכל את הלחם הטעים של הגאולה השלמה מהשופט המשוח במלכות השמים. זהו המפתח להבין מי הוא "האדון שאתם מבקשים". באותו הרגע שמגיע האדון שאתם מבקשים מגיע אליהו הנביא, זכרו לברכה, שהוא מלאך הברית שאתם חפצים, המביא עימו את המפתח להשבת הלבבות, אבות על בנים ובנים על אבותם. לפני ביאת הגואל האחרון לא ידענו למעשה את מי אנחנו מבקשים.

ככה הן הנבואות על הגואל ועל המשיחות. מגלות עניין אחד וסותמות אותו באופן שרק בסוף יובן. כפי שמסביר פה "הנשר הגדול": "וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה, עניין הדבר שיהיו ישראל יושבים לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם, ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן, וכן כיוצא באלו הדברים בעניין המשיח, משלים הם. ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה עניין רמזו בהן (הלכות מלכים, י"ב, א'-ב').

למה יצטרך הפסוק לומר לנו: "פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים"? למה לא אמר "המשיח שאתם מבקשים" או "המלך שאתם מבקשים" או "מלך המשיח שאתם מחפשים"??? הפסוק גם אומר: "פתאום יבוא אל היכלו". מדוע "פתאום"? רמז הוא שנוכל להבין את העניין רק בבואו אל היכלו. ולא אמר: "יבוא המלך אל היכלו בירושלים". אך למה "האדון", ולמה כמעט יהתל בי הפסוק עם "שאתם מבקשים"?

אלא שרמז גדול הוא לכך שעד שלא בא אותו האדון היינו מבקשים ומבקשים אבל לא היינו יודעים את מי אנחנו מבקשים!!!

והיינו חפצים במלאך הברית ויודעים שהוא אליהו הנביא המבשר את הגאולה השלמה, אבל לא היינו מבינים בכלל מה עניינה של הגאולה השלמה... לכן חפצים אבל לא יודעים באמת במה חפצים!

הפסוק כמעט ומהתל בנו ואולם זאת בגלל ש"קנאת ה" צבאות תעשה זאת", ולא זכינו לגילוי ישר מאהבה, כי פעלנו בעקימות ולא ישירות מאהבה, ויצא לנו שם רע בגויים כעם ההורג את נביאיו מפני שבעוונות אמת היא, הרגנו את נביאינו ולא שמענו בקולם.

מכל מקום הפסוקים הסתומים מפליאים אותנו עוד יותר בסוף, כאשר מגיעה ההבנה. ואהבה מוסתרת היא, בכדי לגלות בנו מוח חדש שפל בזמן הגאולה השלמה. המשיח הארצי חמור הוא ביחס לאדם הנבחר, הגואל האחרון, שפתאום בפטירתו בא אל היכלו במלכות השמים החדשה. וכבר הוא אחרי המוות וקם בסימן השלם של תחיית המתים ומשם הוא פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום. וכן מרבה משרה הוא, כי מאז משרתו הולכת וגדלה ומתרבה כלפי העולם, עד שיהיה אהוב כאבי עד גם לישראל וגם לכל העמים. למעשה הגואל הוא "אדון המשיחים", החיים בארץ, בעוד הוא מכין ממלכות השמים את משיחות בית דוד ומשגיח עליה, שתהיה במשפט ובצדקה מעת הקמת בית המקדש השלישי, אשר יתקיים בזמן עד עולם.

לפיכך מדגדג לי זנבי תמיד להעירני ולשעשעני, הי-הא!, הי-הא! שבחו את ה" איתי ונרוממה שמו יחדיו. עיוורים וחרשים היינו לגבי כל עניין הגאולה השלמה ודברי המשיחות ולא ידענו את מי אנחנו מבקשים ובמה אנחנו חפצים. על כך מעורר אותנו הצדיק הנסתר, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בזמנו, משה בן מימון הספרדי. אל תחשבו את עצמכם לבני אדם בדברי הגאולה השלמה ואל תכנסו למדרשיהם ולאגדותיהם, כי אדם לא יידע עד שיבואו הדברים, וכי אפילו לנביאים לא הייתה קבלה עליהם. אם תחשבו לבדכם לא תגיעו לאמת אלא רק תטעו בכל דעותיכם. היו לעבד ה" משולם, עיוור וחרש ואל תעשו את עצמכם כרואים וכשומעים בדברי הגאולה השלמה כי לא ידעתם ולא שמעתם, עד שיבוא הגואל האחרון, ויתגלו על מה הם המשלים, ומה פירושן של החידות הנבואיות. וכשיגיע חמורו של הגואל, יאכל הוא מהלחם מבית לחם אפרתה, ויפתח את פיו כעבד ה" משולם העיוור והחרש וינער לכם את בשורות הגאולה השלמה. הי-הא!, הי-הא!

 

פרק ג' - מטרות המשיחות אצל הרמב"ם

 

"המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה" (שם, י"א, א'). - -

אלו המטרות העיקריות הרצויות מהמשיח בן דוד. ואני החמור, שנושא כרגע את סימני משיח בן דוד, מוכרח לבאר ממנו משהו כהבנת חמור. ראשית כל, מדובר כאן על משיח בן דוד ההלכתי, וכבר אמרנו שאין הרמב"ם, עליו השלום, מדבר בשני הפרקים האלה כי אם על ההיבט ההלכתי של עניין המשיח.

וגם על המשיח ההלכתי אינו כותב כי אם שני פרקים אלו, כי האמת היא שיש מעט מאד לומר על המשיח ההלכתי, ואף המעט לא תמיד כל כך ברור. יכולים לומר שיותר מהסבר אודות המשיח ההלכתי, "הנשר הגדול" מסביר על מה שאינו המשיח ועל מה שלא ניקח כראיות על ענייני המשיח וימות המשיח מהמדרשים, הסברות, דרושי הפסוקים, מחשבי הקצים, מחשבי העל טבעי וכו'.

מכל מקום ידוע שאם הרמב"ם היה יכול לקבץ את כל התלמוד לשני סעיפים ב"משנה תורה" הוא היה עושה זאת, אף על פי שנדרש לעשות מהתלמוד י"ד חזקה של כרכים, אבל בנוגע למשיח ההלכתי ברמזי התורה ובמאות רמזי הנביאים וברוב האגדות, המדרשים וסברות הגאונים והפוסקים עד ימיו, עשה מה שחפץ לעשות עם התלמוד וקיבץ הכול בשני סעיפים לא ארוכים.

בנוסף שלל הוא את ההוספות לעניין מן הטעם ההלכתי שאין קבלה על כל הדברים ההם עד זמן ביאתם לעולם, ולכן מתרכזת החשיבות המתגברת של דבריו במיעוט דבריו. קצתו קובע נקודות של הרים[6].

ישנם דברים שכבר אינם שייכים, מפני שזמני העולם חדשים, ואין זה רק לגבי הלכות המשיח, כי אם בהלכות מלכים בכלל. האם נשוב לתת מלקות לאוכלי טרפות?! האם יהיה לישראל מלך, חוץ מה" ברוך הוא?! האם נחזיר את ממשלת ישראל ליושנה, לממשלה הראשונה?! האם אנחנו רוצים במלכות בית דוד בצורתה הקדמונית?! אף הקורבנות לא יחזרו בצורתם הקדמונית לבית המקדש השלישי[7], אבל מסתבר שאינטרנט לא יחסר בו למען התקשורת הבינלאומית.

לפיכך צריכים אנו לנעור לפי הצורות החדשות של זמני הגאולה השלמה, אך גם צריכים להיזהר מאוד שלא למעט בגדלותו של "הנשר הגדול" ובחכמתו הנשגבת בכל מילותיו ובגדרי מטרותיו החשובות והנחוצות של ההלכה.

עברו כמעט 900 שנים מתחת לדבריו, שהגדירו את צורת הדברים לפי צורך היהדות בכל הדורות שעברו מאז, החזיקו את היהדות בהלכתה וגיבשו את המשקל הרציונאלי ההלכתי שנדרש בכדי לאזן את היהדות במידת מה נגד כל התנועות המיסטיות, הקבליות והאי רציונאליות. ללא איזון זה היו מוציאות התנועות הללו את היהדות מגדרה לגמרי ושוברות כל משקל ארצי.

דבריו של הרמב"ם, "הנשר הגדול", החזיקו לפיכך את היהדות הכללית הרבנית במעמדה המאוזן והצילו חלקים רבים בה מעולמות השיגעון שפרחו מהמאה ה-13.

אין ספק שלאחר שבע מאות שנה של טעויות ותנועות מיסטיות משיחיות קבליות, היינו רוצים למפרע שהרמב"ם, עליו השלום, היה כותב י"ד כרכים על ענייני המשיח במקום שני פרקים. עם זאת, לא יכול היה הוא להתפשר לגבי תפקידיו ב"משנה תורה" ונדרש להסתפק במועט המחזיק את המרובה, כי אם היה מסביר יותר, היה יוצא מהפשט וממשפט ההלכה והיה צריך לגלות את כוח נבואתו. נעזוב את ההשערות ונחזור לדבריו היקרים.

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה - וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו. -

העיקר פה הוא דבר אמונת המשיח שצריך לבוא, וכל דגשו כאן על דבר זה יותר מאשר על מה שיעשה. שהרי נאמר פה שיחזיר את הקורבנות, אבל הרמב"ם בעצמו מבטא ב"מורה נבוכים" שיכולה להיות עבודה יותר נעלה ורצויה בבית האחרון, כמו תפילה במקום הקורבנות. לכן הפשט הוא שיבנה את המקדש ויחזיר את עבודת המקדש, שהם הקורבנות, או את עבודת המקדש שתהיה במקום הקורבנות, כי לפי ההלכה אין טעם לשער עבודה אחרת. העיקר הוא שבנין בית המקדש השלישי הסופי והחזרת העבודה הרצויה בו תלויה בתפקידו של משיח בן דוד.

באמת הפשט כאן כבכל שני הסעיפים קשה ולא פשוט, ויותר מזה הייתי אומר מוקש הוא, דהיינו מוקש הלכתי בכדי להציל ממוקשים גרועים יותר. לא ש"הנשר הגדול" ממציא מוקש, אלא כל הדיבור על עניין המלך המשיח מוקש הלכתי הוא, שהרי לא הייתה קבלה בעניין, ואדם לא יידע איך יהיו הדברים עד שיבואו. אם, אפוא, צריכים לדבר על הנושא, על מה ידובר? ואמנם צריך היה הרמב"ם לדבר בו, כי לא יוכל להיות חסר מהלכות "משנה תורה". מוקש הוא שלא יכול היה להימלט ממנו.

ניתן לחוש שלרמב"ם בנושא הזה דווקא אין תענוג בכתיבתו, ושאם היה יכול להתחמק ממנו לגמרי, לא היה כותב עליו כלום. עם זאת תפקידו להגדיר משהו, ואף על פי שלא מהידוע לנו, מאמונתנו הוא, ובזה אין ספק. התורה רמזה רמזים, ספרי נביאי ישראל מלאים בנבואות הגאולה, וחלק שלם של המסורת הוא שיבוא בסוף המלך המשיח. גם בניין בית המקדש השלישי חלק שלם הוא של אמונתנו וקשור בניינו בביאת המשיח, ומן המסורת המשיח צריך להיות משבט יהודה, יוצא ירך בית דוד, וישנה ההבטחה על כך.

אך עניין קשה הוא מאד, מפני שהנבואות לא מדברות רק על המשיחות הפרטית של ישראל בארץ ישראל, אלא מתפשטת המשיחות לאוניברסאליות. "נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב" (ישעיהו, מ"ט, 6), אך גם: "וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ" (שם) דהיינו: לקבץ את בני ישראל, אך גם לתקן את העולם.

הרי יישב בירושלים אבל השפעתו תהיה כל כך גדולה שיקבץ נידחי ישראל מארבע פינות העולם. לא כל כך פשוט הוא לקבל את אישיותו של המשיח הנ"ל, ובפרט שרק אחרי שיעשה את כל הדברים הללו ייחשב למשיח ודאי. כמה עבודה למשיח זה. יבנה מקדש, יחזיר עבודת המקדש, יקבץ נידחי ישראל, יחזיר את כל בית ישראל לקדמותו, יכפה עליו לחזור אל כל משפטי התורה ויתקן את העולם ואת כל העמים לקרוא בשם ה" ולעבדו שכם אחד. ורק אז ייקרא משיח ודאי!

כל זאת נאמר במקביל לכך שלא הייתה אז קבלה לכל דברי הגאולה השלמה, כי לא ידע אותם אדם עד שבאו, ולכן אין לקבל את כל הסברות הנאמרות על דברים אלו, אפילו שהן סברות הנלמדות מהפסוקים. איזו דילמה גדולה לכתוב הלכה על המלך המשיח!

מסובך הוא העניין מהרבה פנים, עד שסרב הרמב"ם להיכנס למסורות המדברות על משיח בן יוסף המתחיל ולא משלים, ועל משיח בן דוד המצליח והמשלים. ומה, עם כל התסבוכת יוסיף סיבוך נוסף, וידבר על שני משיחים, דוד המלך והמשיח בן דוד שיבוא? לפיכך צדק הרמב"ם במיעוט דבריו, כי אם היה צריך לשער השערות על משיח מתחיל, שלא הצליח כל צרכו ולא השלים ושמת לפני זמן ההשלמה, איך היה מרכז את כל הדברים בשני סעיפים בלבד? והאם מחכים בני ישראל למשיח שימות לפני שהשלים את משימתו? אמנם דברי מסורת הם, אבל אין בהם מן המשיחות ההלכתית.

ואולי לכסות קצת על עניין זה נכנס הוא לדבר על חזקת משיח ומשיח ודאי ואיך שיהיה. כלומר: אפילו אם המשיח בן יוסף יהיה בחזקת משיח, בוודאי לא יהיה משיח ודאי, ולכן אין צורך לשער השערות עליו.

-----------------------------------

אף בלעם ניבא אודות שני המשיחים, על המשיח הראשון שהוא דוד, שיושיע את ישראל מיד צריהם, ועל המשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו. בהקשר לכך אומר הרמב"ם: "אראנו ולא עתה זה דוד; אשורנו ולא קרוב, זה מלך המשיח. דרך כוכב מיעקב, זה דוד; וקם שבט מישראל, זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב, זה דוד, וכן הוא אומר: "ויך את מואב וימדדם בחבל", "וקרקר כל בני שת" זה המלך המשיח, שנאמר בו "ומשלו מים עד ים", "והיה אדום ירשה" לדוד, שנאמר "ותהי אדום לדוד לעבדים", "והיה ירשה שעיר אויביו" זה המלך המשיח, שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון, לשפט את הר עשו"" (הלכות מלכים, י"א, ג'-ד').

הנה דורש הרמב"ם כאן בשני משיחים, המשיח דוד והמשיח שיבוא, וכנראה ניצל בזה מלדבר על משיח בן יוסף, שהרי המשיחות של דוד, חוץ ממה שהובטח לו מאת ה" לדורות, לא הגיעה למשיחות מושלמת העומדת בזמן, כי אם לשלמות יחסית עם בניין המקדש בידי שלמה, מלך שהשלום שלו, כאשר תוך זמן קצר אחרי שלמה, בשל העדר השלמות בהנהגת המלך עצמו, נחלקה המלכות, ונמוגה כל תקווה לשלמות אמיתית. נעשתה המשיחות של דוד דומה למשיחות בן יוסף, שלא משלימה את מטרות הגאולה, עד שיבוא בן דוד של הגאולה השלמה.

אם הוא בן דוד זה שמשלים את הגאולה השלמה, איך יתבצע הדבר? ואם הוא בן דוד שיתקן את העולם, איך יתבצע הדבר? שני משיחים, בן יוסף ובן דוד, מדוע? ופלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום, מי הוא? והברית החדשה המובטחת בנביא ירמיה, למה ואיך? ואמר הרמב"ם במקום אחר, שהושמט לאחר תקופתו, שגם מוחמד וגם ישוע מקדימים למשיח הם, ומה עניינם? סתום נורא! הצדיק אבוחצירא אמר לפרץ בחלומו של סולי קמחג'י: "אה, אז אתה הוא החמור, משיח בן דוד"! "הנשר הגדול" לא דיבר על חמור! ומי הוא שיתקן את העולם? ומי הוא שישים שלום בין כל חיות השדה לפי משלם בגויים?

לא לחינם אמר הרמב"ם שמכל האמור "ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב קצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו" (שם, י"ב, ד').

עניין המשיחות סוד כמוס עולמי הוא, עד שמגיע הזמן. ואמנם עתה בא הגואל האחרון, והתגלו הסימנים השלמים של השם "אהיה" האחרון, כך שלמעשה רק עתה ניתן לדבר ולהתעסק בדברים הללו, כי בא הזמן בו נבחר הגואל: ל"ח שנים אחרי השואה, ל"ה אחרי הקמת מדינת ישראל, בפתיחת הדור הרביעי שאורכו ס"ה שנים, עד שבק' שנים ייבנה בית המקדש, וזאת אחרי יום ה" הגדול והנורא.

אחרי שנבחר הגואל, בא הוא פתאום אל היכלו במלכות השמים, וכן הושם חמור בארץ, חמור גרם מבשורות הגאולה השלמה. אחרי שש שנים, בבאר שבע[8], אמר הצדיק אבוחצירא בחלומו של סולי קמחג'י לפרץ: "אה, אז אתה הוא החמור, משיח בן דוד"!! וב-1990 היינו עדים, נודע ואני, לכך שנשר גדול כוכבי עף מעל ביתנו ברחוב יריחו בבאר שבע, להוכיח את צדקת "הנשר הגדול" באור חדש, כי עד שלא בא הזמן לא ידע האדם איך יהיו כל הדברים האלה. לכן התחלתי לכתוב את הספר הזה.

ולמה חמור ולא חיה כשרה? כי ריחם ה" על כל חיות השדה, שאם לא כן אין גאולה שלמה!

יומן: התורה הקדושה נכנסה לנקודות סימניה מעל למילה "וישקהו". אין לי כרגע יכולת לשלם ארנונה ושכר דירה ואת חובות הבנק, הגז והחשמל, ולא נתנו לי עוד תעודת עולה חדש. עד שהגענו לארץ נסתבך כל המצב הפוליטי והמדיני עם הערבים ועם הממשלה, והגיעו הסימנים שאין תורה, ושמתה הציונות, וכבר הגיע השבוע השלישי לשביתת משרד הפנים. פאולו, "הסוס הלבן", נמצא פה ואין לו עבודה והילדים בבית ספר "נתיבי עם" ולא יודעים עברית, ואין להם תעודת זהות. מסך מבדיל קיים גם בינינו לבין היהודים הכי טובים בעדת המרוקאים בבית הכנסת "אריאל". אנו שלושה ימים לפני חנוכה תשס"א, ולמי אספר על חנוכת החנוכות?! כחולה אני באישון הלילה ולא יודע איפה הרגליים. ואמנם גדול ה" ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר, ואין ספק שנכנסה התורה הקדושה אל נקודות סימניה בסימנים השלמים. ואני חמור גרם מבשורות הגאולה. בזה אין ספק!

 

פרק ד' - עיקר גדול "וכל הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו"

 

הקדמתי בקצת הבנות מקדימות בהלכות המשיחות, בעיקר על מנת להראות שהאור החדש הגדול שעלינו להשלים בספר זה אינו בענייני הלכה, שלא עניינינו הם, כי אם בזאת:

 "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו. שדברים סתומים הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים; ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים, אין סידור הווית דברים אלו ולא דקדוקן, עיקר בדת" (שם).

הצדיק הקדוש הוא שזכה לגלות את הדבר הזה, כתשע מאות שנה לפני ביאת הגואל האחרון חיים. בשל כך לו הזכות שהספר הראשון הפותח את ספר משנת חיים ייקרא על שמו: "אור חדש לרמב"ם". אור זה הוא האור החדש של הגאולה השלמה, שהציל "הנשר הגדול" בהסברו שדברים סתומים הם ושאין קבלה להם אצל הנביאים עד שיהיו ויתגלו. דבר גדול ועצום כתב, וחבל שרבים לא שמעו לו בדורות אחריו, אך מכל מקום הרמב"ם אמר את האמת. עלינו אפוא לסדר, בעזרת השם, את ההשגות החדשות של הגאולה השלמה.

איני רב כי אם חמור, ועסקי אינו עם ההלכה, שהרי עבודת הרבנים היא לחלוטין. אני עסקי בחוק החדש של הגאולה השלמה ובמנהג החדש וכו', והרמב"ם אכן אמר כאן שבדברים הללו אין קבלה עד שתגיע. הנה בהגעת אותה הקבלה מתגלות ההשגות החדשות בכל דברי המשיחות, ועל כן אמר הצדיק אבוחצירא עלי: "אה, אז אתה הוא החמור משיח בן דוד". בחלום עשיתי לו סימן שלא ירים את קולו הקדוש כלפי הרבנים, והוא אמר: "אה, כן, כעת ישנם רבנים רשעים". הדברים של הצדיק חריפים אך הוא לא חסך את מילותיו הקשות מאוד על רבים מהרבנים של ימינו.

ומפני שאמר עלי "חמור, משיח בן דוד", ובאותו הרגע גם האשים את הרבנים ברוח של קושי עורף והעדר כוונות לשם שמים באמת, רמז הוא לכך שרבני ההלכה של ימינו צריכים להבין את טעותם בדברים לא מעטים, וכי החמור בא ללמד אותם דרך האור החדש של הגאולה השלמה במה הם טועים.

ואמנם מותר לי לדבר על ההלכה, אפילו אם אני בסימן החמור, כי אני גם פרץ משבט יהודה ויהודי מלידה. את יסודות ההלכה והתורה שבכתב ושבעל פה קיבלתי מהצדיק הקדוש המורה חיים. לפיכך יש לי הזכות לדבר גם בהקשר ההלכתי על הגאולה השלמה ועל המשיחות של בן דוד.

הזמן הזמין אותי למשנה חדשה: "השתדל להיות לחמור במקום שאין רבנים". דהיינו אין רבנים עכשיו היודעים את הקבלה החדשה האמיתית של הגאולה השלמה המוזכרת על ידי הרמב"ם, עליו השלום, אבל אני, בסימן החמור, משיח בן דוד, יודע אותה ומוכרח לנעור כמה שאוכל. העם מצד עצמו היה שמח עד השמים מבשורות אלו לולא הרבנים של ימינו היו מונעים ממנו מלשמוח, ולכן רצה הצדיק אבוחצירא להגיד את הדבר בקול רם מרוב שמחתו וחפצו שישמח כל העם איתו, ומהתלהבותו כמעט והתחיל לומר את הדברים בפומבי.

עם זאת החמור הנמצא בעולם כבר מודע לניסיונות של השנים שעברו, כמו גם לסימנים מלפני עשר שנים, שבהיותנו בבאר שבע הזהירו אותנו אל תדברו ואל תגלו את הבשורות אצל הרבנים, כי לא יוכלו לקבל את הדברים ואין להם זכות בתקופה הזאת. ובסוף החלום הצדיק בבא סאלי הכניס אותי לתוך חדר סגור וסגר את הדלת מאחורינו.

אפילו הצדיק אבוחצירא עצמו היה צריך לשמוע בדבר הזה לעצה מהחמור וקיבל אותה ממנו. פירושו למבין ולמאמין: הסימן נותן כוח ליהודים שיהיו רבנים, מלומדים בתורה, גאונים בתורה או מעולים במסורות בעל פה ואפילו בקבלה מעשית כמו אבוחצירא הקדוש, שלא להימנע מלקבל עצה מהחמור. הרי אם הצדיק אבוחצירא קיבל עצה מהחמור כל שכן אחרים.

נראה כעת ביחד מה הם הקשיים שיתקלו בהם הרבנים בשמיעתם את דברי החמור. בתהילים ס"ז נכתב:

"א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מִזְמוֹר שִׁיר; ב אֱלֹהִים, יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ; יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה. ג לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ; בְּכָל-גּוֹיִם, יְשׁוּעָתֶךָ. ד יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים. יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם. ה יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ, לְאֻמִּים. כִּי-תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר; וּלְאֻמִּים, בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה. ו יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים. יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם. ז אֶרֶץ, נָתְנָה יְבוּלָהּ; יְבָרְכֵנוּ, אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ. ח יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים; וְיִירְאוּ אוֹתוֹ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ".

הקושי הראשון הוא שישנם הרבה פסוקים בתהילים ובנביאים שעם ישראל קורא אותם, אף הרבנים עצמם, אבל אין להם הבנה אמיתית בהם.

התרגל עם ישראל לומר דברים. התרגל עם ישראל לחשוב על עצמו ולא לחשוב על העמים ועל הלאומים, וקיים פער עצום בדבר הזה. הפער ההיסטורי הזה אינו עניין של אשמה כי אם של מציאות. ישנו צד של אשמה כללית היסטורית, אבל אין בכוחו של עם ישראל לתקנו. אשמנו, בגדנו, גזלנו, דברנו דופי, אנחנו ואבותינו, אבל אין בנו הכוח לתקן את הנעשה בתקופות הנביאים, כאשר עם ישראל לא שמע בקולם, זלזל בהם ואף הרג מהם ולא חש בדבר ה".

קיבלו אחר כך את דברי הנביאים בצורתם הכתובה, אבל בעוד שהנביאים פנו לאומות העולם, לא זכה ישראל לפנות אליהם. גם ספר תהילים מלא בקריאות לעמים, אבל נשאר הדבר בקריאה. מדוע מזמורי תהילים מיוחסים ברובם לדוד בן ישי? מפני שהמשיחות הייתה עליו, מטרות הגאולה התבטאו בו, בדבריו, בשיריו ובתשבחותיו לה" ברוך הוא. לא עניין של הלכה הוא, כי אם עניין המטרה מצד עם ישראל להיות אור לגויים. בכל דברי ימיו של עם ישראל לא הצליח הוא להגיע לזה, ובכל תקופה כמעט נתרבו הסיבות במציאות שהרחיקו אותו לחשוב יותר על עצמו וקיומו, כי בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

אין כוונתי להאריך בדברי ימי ישראל כאן, וירחם ה" על עמו ישראל ויכפר בעדם וייתן להם כוח לקבל את הבשורות הנפלאות של הגאולה השלמה, ועמך כולם צדיקים ורחמנים ומאמינים בני מאמינים. ואמנם עובדה היא שהתחיל תמיד הקושי בחטאו של ישראל, ואחריו נמשכה שנאת הגויים כלפיו, ואחר כך בצער להם זוכרים בני ישראל את ה" וקוראים לו, והוא מושיע אותם מצרתם ומאויביהם בכל דור ודור. רק שנאת עמלק לא נגרמה מחטא ישראל, כי מושרשת היא במידות הרעות ובהיעלמותו מן הקדושה, ולפיכך יימחה זכרו מתחת שמי השמים, ומצווה גדולה תהיה בזמנו לעשות כן.

הקריאות לעמים בתהילים והפתיחות לאומות העולם בנביאים נשארו בספרים, ובמשך הדורות לא התגבשו במסגרת ההלכתית האמצעים לקרב את העמים לעבודת ה". לא התקיימה הפצת הנס של חנוכה אלא בהדלקת נרות בבתי היהודים, שסמל הוא לבית המקדש עצמו שלא קיים, בעוונות, בגלל בני ישראל של אז, שלא מילאו את תפקידם הגדול העולמי האוניברסאלי, שתנאי עיקרי הוא בסדרי מטרות הגאולה. אנו צריכים בכל עניין למצוא את חסרוננו וגם את הצטדקותנו ההיסטורית, אבל איך שיהיה, לא נשאר בעם ישראל הכוח לתקן את החסרונות ההיסטוריים.

לכן לא נוצרו אמצעים במסורת להסיר את הפער ולקרב את אומות העולם לאמונת ישראל, ואף הגיור במסגרת ההלכה של בית הכנסת הוא כמו כפפה עבה מאד שאינה מתאימה בכלל למידת היד ושאינה מייצגת את מטרת הקירוב הרצוי לכלל האנושות. ולא שאומות העולם יהפכו לבני ישראל, אלא יקרה מה שכותב "הנשר הגדול": "ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן" (שם, א'). -

"דת האמת", זאת אומרת: האמונה האמיתית בה" אחד ובכנות חוקותיו. בני אומות העולם לא יהפכו להיות יהודים שומרי הלכה, הכוללת אלפי דברים שאין הם מצווים בהם בכלל. "ולא יגזלו": הכוונה לחמשת הדיברות: "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב" וכו'. "ולא ישחיתו": שיהיו כנים וישרים בהתנהגות מוסרית גבוהה. "אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל": ילמדו מתורת האוכל דברים רבים וגם מתורת הרבנים על דברי המאכלים, מפני שיבינו שהם חוקים ודינים טובים לכל בני אדם גם מצד הנפש בבריאות מעולה (הרי גם איסור אכילת הדם קשור בשבע מצוות בני נח). ודבר גדול וגאולי הוא ש"יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל".

כללו של דבר, ענייני הגאולה השלמה משלימים את כל המטרות שבני ישראל לא זכו לקיימן. מאחר שלא קיבלו את הנביאים בזמנם, לא הורשתה השלמת התורה עצמה להתקיים דרכם, ונתקיים רק הצד של הפירוד, הבידוד והקדושה במה שיכלו ובמה שזכו לקיים. ואפילו עניין כללי זה ייחשב כקושי הקרוב לכיפרות אצל הרבנים של ימינו!

עם זאת יש בסיס ברור לדבריי. הלא משה רבנו, עליו השלום, ניבא שיקום נביא כמוהו (דברים, י"ח, 15). מוכרחים להבין שהתורה עצמה לא נשלמה בכל מטרותיה, אלא בהמשך מסורת הנביאים, שאם לא כן, מדוע היה צריך לקום עוד נביא "כמו משה"? הטעם הכללי לזה הוא שנדרשה התורה להדגיש את צד הפירוד והבידוד והקדושה לעם ישראל ואת המיוחדות שלו בצווי המצוות, שבלעדיהן היה מתבטל עם ישראל מזמן בהתערבותו עם הגויים. היה צורך היסטורי ראשוני ועיקרי שעם ישראל יהיה מוקדש לתפקידיו ומובדל כעם לבדד ישכון, ואין שום קיום לכל יתר מטרות הגאולה מבלי שיהיה עם ישראל מוקדש ומובדל.

ספר התורה הוא ראשון, ובהמשך לתורה ספרי הנביאים הם שְנִיים ולא יקוים השני אם לא יקוים הראשון. הקדשת עם ישראל, המודגשת בתורה, ומטרות הגאולה והמשיחיות, המודגשות בנביאים, משלימים האחד את השני. עבור עם ישראל מדובר בעניין גדול שאינו פשוט להבנה: זכה הוא בתורה אך לא זכה עד כה באוניברסאליות של הנביאים, לא זכה לקרב את אומות העולם לדת האמת ולא זכה לקשור קשרי אהבה עם העמים ולהשפיע עליהם מתוך לב טוב, אחווה ורחמנות. בשל כך לא השיג עם ישראל את כוונות הגאולה השלמה, ונשאר הפער בינו לבין אומות העולם.

פער זה הוא ריחוק קשה מאד, ואלפי שנים יעידו עליו. עם זאת על העם להבין שללא השלמת הקירוב וללא השלמת מטרותיהם של נביאי ישראל, אין מקום לגאולה השלמה.

הגאולה השלמה אינה דבר רשות, כי אם חובה בבוא העת לקיימה. כל הזוכה יזכה, וכל המסרב לא יזכה בה ולא יושלם. זאת ביחס לפרט, אבל עם ישראל כולו יושלם, כי מובטח הדבר בתורה ובנביאים. בזמן זה נמצא עם ישראל, ובפרט שומרי התורה, המלומדים והרבנים "קנאי ההלכה", בריחוק נורא ועצום מהבנת מטרות הגאולה השלמה. דילמה היסטורית היא, שדווקא אלה, לומדי ואוהבי התורה, הם הכי רחוקים מהבנת מטרותיה, בעוד מי שהוא פחות מלומד ופחות "דתי" ויותר מזדהה עם ערכי העולם הרבים שהם אוניברסאליים, יותר קל לו להבין, לקבל ולשמוח בשמחת הצדיק אבוחצירא באומרו: "אה, אתה הוא החמור, משיח בן דוד"!

 

פרק ה' - "ודברים סתומים הם אצל הנביאים" - מי הוא ומה עניינו של הנביא שיקום?

 

בכך שאין קבלה ו"דברים סתומים הם אצל הנביאים", ברור הוא שבבוא הזמן ישנה קבלה חדשה, ושמתוך אותה הקבלה החדשה והאמיתית נדע למפרע את כוונות דברי הנביאים. הנה הפער העצום האמור מתפענח דרך אותה הקבלה, וכמו שהפער עומד מן הקצה אל הקצה, מובן שאותה קבלה חדשה היא לגמרי ושונה ממה שיכולים לשער לפני שמגיעה. כל שכן הדברים החדשים ש"עתה נבראו" ולא מאז ואשר "גַּם לֹא-שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ--גַּם, מֵאָז לֹא-פִתְּחָה אָזְנֶךָ. כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ" (ישעיהו, מ"ח, 8).

אין ההלכה בעצמה יודעת על כל הדברים החדשים הללו ולכן צריך מוח חדש ולב חדש בכדי לשמוע אותם, והנשאר בהסתגרותו לא יתפתח ולא יוכל ללקט כלום מהחדשות. החדשות אינן אמורות לצאת מן ההלכה, וזו כוונת הרמב"ם שלא יגידו הרבנים שלא ישמעו אלא למה שהיא הלכה, מאחר שהקבלה החדשה לא תבוא מההלכה, כי אם מהתגלות נפרדת.

"הנשר הגדול" קורא לו נביא: "ייראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג; ושקודם מלחמת גוג ומגוג, יעמוד נביא לישראל ליישר ישראל ולהכין ליבם. שנאמר "הנה אנוכי שולח לכם, את אלייה הנביא" (מלאכי, ג', 23)" (הלכות מלכים, י"ב, ג')

וממשיך הרמב"ם להסביר: "ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין; אלא לשום שלום בעולם, שנאמר "והשיב לב אבות על בנים" (מלאכי, ג', 24); ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המלך המשיח, יבוא אליהו. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן--לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו. שדברים סתומים הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים" (הלכות מלכים, י"ב, ג'-ד').

כאמור אפילו לדבריו עצמם הצדיק הקדוש מפוסטט אינו אומר שהם כהווייתם, אלא אומר "יראה מפשוטן של דברי הנביאים". "יראה", "יעמוד נביא" - על איזה נביא הוא מדבר? פשט דבריו מובן: יקום נביא ששייך לשליחותו המנובאת בסוף מלאכי של אליהו הנביא, זכרו לברכה, ומדבריו אין ספק שהנביא הזה צריך לקום, מפני שלא תוכל להתקיים הגאולה השלמה בלי השבת הלבבות הזאת המנובאת, וחלק אינטגראלי הוא גם כלפי בני ישראל עצמם וגם כלפי בני העולם במסגרת הגאולה השלמה האוניברסאלית.

מוסיף הרמב"ם לצורך הפשט שיש חכמים האומרים שהוא אליהו הנביא עצמו, אך נראה מסדר לשונו הגאוני שדחוקה קצת הסברה הזאת. עם זאת, מפני שאינו מן הנמנע באופן אבסולוטי צריך היה להביא את האפשרות הזאת. הפסוק מכריז "הנני שולח לכם את אליה הנביא", לפיכך אין ספק בשליחות ואין ספק שהשליחות שייכת לאליהו הנביא, ואולם השאלה היא האם העולם ראוי לקבל את אליהו הנביא בגלוי. התשובה היא שיקום הנביא בשליחות אליהו הנביא, אותה השליחות המובטחת בפסוק.

"לשום שלום בעולם": היא השבת הלבבות האמורה, והוא תפקיד עצום ונורא. מעניין לראות פה איך שהשגת הפיוס מתפשטת לדרגה עולמית. ומי הוא זה שיכול להביא שלום לעולם? מי שניתנו לו מאת ה" המפתחות האמיתיים להשבת הלבבות הוא זה שיש לו המפתחות להביא שלום לעולם, דהיינו: אליהו הנביא או מי שמקבל את המפתחות של אליהו הנביא ונשלח בשליחותו עם אותם המפתחות לתפקיד הנשגב. כיום אנו יודעים כי זהו הגואל חיים, המקבל את המפתחות הנבואיים ההם ומצליח לשלוח אותם לעולם, ככתוב: "וְחֵפֶץ יְהוָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח" (ישעיהו, נ"ג, 10). המפתחות נשלחים לעולם דרך סימן החמורים, האוכלים את לחם הגאולה השלמה, שחלק ממנו הינו מפתחות השלום של אליהו הנביא, הנמצאים בידו של הגואל האחרון, חיים.

ואמנם ישנן שתי לשונות כאן שאינן דומות: על הנביא הזה הקם אומר הרמב"ם שתפקידו "לישר ישראל ולהכין לבם" - כלפי בני ישראל - ואחרי כן הוא מסביר שתפקידו הוא "לשום שלום בעולם" - כלפי העולם. מובן הוא ששניהם אמת וששניהם נפרדים, שהרי ליישר ישראל ולהכין לבם אינו אותו התפקיד של לשום שלום בעולם. עם זאת קיים קשר ביניהם, אך קשר זה מוסתר הוא.

לפיכך נתחיל בעזרת ה" לגלות את המוסתר כאן, והוא כי תפקידו העיקרי של הגואל חיים הוא להביא את הגאולה השלמה ליהודים וכן לבני עולם הנצרות ולעולם האסלאם.

עולם האסלאם אינו דומה לעולם הנצרות, שהרי החמור שיש לו שלוש עיניים אין לו עין לנצרות התיאולוגית, כי אם לנוצרים היוצאים משם ונכנסים לברית הסופית השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים, ונעשים לבני מלכיצדק על מזבח מלכיצדק בבית התפילה של הגאולה השלמה. בני האסלאם, לעומת הנוצרים, יישארו במנהג האסלאם המיוסד על אחדות הבורא ישתבח. על המוסלמים ניתן לומר שתפקיד הגואל קרוב יותר להיותו כלפי בני ישראל: ליישר את בני האסלאם ולהכין את לבם.

עם זאת, עבודתנו בספר זה, "אור חדש לרמב"ם", היא כלפי בני ישראל: ליישר את ישראל ולהכין את ליבם.

"וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם" (בראשית, מ"ח, 19). על מה מדובר? על שני בני יוסף, אפרים ומנשה. ומה שייך כאן "מלוא הגויים"? הלא אפרים ומנשה בני ישראל הם.

ואמנם מי הם בני ישראל בנביאים, כי תמיד הרי מדובר על יהודה וישראל? ישראל של הנביאים הם עשרת השבטים הנזכרים פעמים רבות בשם אפרים. לדוגמא: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" (ירמיהו, ל"א, 39). אלו הם בני הצאן הנאבד מבית ישראל שהתבוללו בין אומות העולם ונקראו בשם אפרים. כלומר: הנשמות של עשרת השבטים התבוללו בין האומות ועל פי השגחת ה" נמצאות בעיקר בנצרות, נצורות ושמורות בנצרות בישועה חלקית, כשלבסוף הן תחזורנה הביתה, ככתוב "וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (שם, 16). לפיכך נשמות עשרת השבטים מפוזרות בין העמים שקיבלו את הנצרות.

ואיך תהיינה הנשמות שמורות בנצרות, כאשר יהודים רבים רגילים לחשוב שהגאולה השלמה היא רק לבני ישראל?

בהקשר זה חשוב להדגיש כי אין העניין קשור לנצרות התיאולוגית, שהיא פסולה, אלא לנשמות שנשמרו בנצרות ולבסוף תצאנה ממנה. בשל כך מי שחושב שהגאולה השלמה היא רק לבני ישראל טועה טעות גדולה, עצומה וגסה. הגאולה השלמה היא שלמה גם במעשה!

יש להבין זאת היטב. הרמב"ם, עליו השלום, מרמז על שני עניינים: האחד, גאולת ישראל: "לישר ישראל ולהכין לבם..." (הלכות מלכים, י"ב, ג'). השני, גאולה אוניברסאלית: "אלא לשום שלום בעולם..." (שם), "ולתקן את העולם ככתוב: "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה", ולעובדו שכם אחד"" (שם, י"א, י"א).

גם "שכם" מרמז על אפרים בן יוסף, דהיינו על עשרת השבטים, מפני שחיונית היא הצלת הצאן הנאבד מבית ישראל לאיחוד כל השבטים, שהוא תנאי ראשוני בגאולה השלמה.

היהודי החושב שהגאולה השלמה היא רק לטובת ישראל אינו מוכן לקבל אותה כפי שהיא באמת ומגלה מחשבה צרה ביותר, שמונעת את אותה קבלה.

הכנת הלב של בני ישראל (וגם של בני האסלאם ובכלל) מתחילה בהכרזתו של הגואל האחרון, חיים: "כולנו בשר אחד". עם ישראל הוא חלק מהכלל, אף כי הוא הבכור הנבחר, ומשפטו קשה משאר האומות בגלל התחייבותו במצוות התורה. עם בודד הוא, אבל אברהם אבינו אב להמון גויים, וישפוט ה" עמים במישרים. עם ישראל נבחר להיות דוגמה טובה לעמים ואור לגויים, כי אוהב ה" את כל מעשי ידיו ואת כל בריותיו.

הדברים עמוקים מאוד בעניין זה, והנביאים השלימו את כוונת השלמות ביחד עם אומות העולם, אבל עד הגאולה השלמה לא ניתן לבני ישראל להבין בדבריהם והרבה מדברי הנביאים, אף כי הם גלויים, נשארו סתומים. בני ישראל אינם מסוגלים למעשה להביט על האוניברסאליות ומתבודדים כדי למנוע את התבוללותם וכדי להחזיר את העם לתורה ולמצוות, ומאחר שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, רואים בני ישראל את כלל הגויים כשונאים, וקשה מאוד להפנים שכולנו בשר אחד.

שינויים גדולים היסטוריים הם, שרק ה" ברוך הוא בגבורתו היה יכול לבצע. רק הוא יכול היה להביא את האנושות לזמן שתוכל ההבנה הזאת להגיע לידי השגה ממשית, כי אין הפסוקים מועילים אם אין הרקע ההיסטורי מוכיח על מציאותם. הקמת מדינת ישראל עצמה היא נס גדול עצום ונורא, לאחר שעברנו את הגלות הארוכה ואת השואה, נהרגנו וקמנו, וקיים ה' ברוך הוא את הבטחתו. מדינת ישראל היא בעצמה הכנה לקיום יתר הנבואות וההבטחות על הגאולה השלמה, כי בא הזמן, ונכנס העולם לחלק השלישי הסופי של דברי ימי ישראל. תכנית האל היא, והכנה עולמית היא מבראשית ומבחירת אברהם אבינו, אב להמון גויים, ולא קל לשכל האנושי להכיל עניין זה.

מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק כי מצא האלוהים את עוון עבדיך. כל התוכנית היא שונה ממה שחשבנו, "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיהו, נ"ה, 8). בקשי עורף לא שמעו אבותינו לקול הנביאים, חטאנו אנחנו ואבותינו, וגורשו עשרת השבטים, והוגלנו מארצנו, ונחרב בית ראשון, ולא הבנו ולא קיימנו את רצון הנביאים בתקופת בית שני, כי פסוקים לפנינו היו אבל לא היה לנו הכוח להבין אותם, ולא נעשינו אור לעצמנו, כל שכן לא היינו אור לגויים. אמנם אור ושמחה היו בפורים, וחזרנו לארצנו, והוקם בית המקדש השני, אבל לא הבנו, ופרצו מחלוקות ושנאת חינם בינינו. ברגע של אור קנאים ניצחנו בניסים ובמלחמה בלתי אפשרית, ובנס חנוכה נשאר השמן שמונה ימים, אבל לא הבנו ונשארנו רק עם נרות חנוכה.

בנוגע לפורים ולחנוכה אמרו חכמי ישראל בקבלתם כי כל החגים עתידים להתבטל חוץ מפורים ומחנוכה. ומה אנחנו מבינים? בשנים הראשונות לסימנים השלמים כתבתי לילדיי מנישואיי הראשונים על הבשורות והזכרתי את הנבואה החדשה שבעוד כ-400 עד 500 שנים לא ינהגו בני ישראל בבתי הכנסת להניח תפילין, כי כך נאמר מפי הצדיק הנבחר, המורה חיים, בחלום החוזה של בית התפילה של הגאולה השלמה. כתבה לי מיד בתי לאה שזו כיפרות בעיניה, המכחישה את נצחיות התורה. בתגובה לכך עניתי במכתב לבני אליהו שנבואה היא זאת, והכוונה היא שבזמן ההוא עם ישראל מצד דרגת הקדושה שיגיע אליה לא יזדקק לאות התפילין. ובכלל מה הדאגה, לא אנו שקובעים עתה מה שיהיה בזמן ההוא בבית הכנסת, כי אם בית דין גדול יהיה אז שיקבע את זה.

אם לפי חז"ל גם החגים פסח, שבועות וסוכות יתבטלו בזמנם (תלמוד ירושלמי, תענית, ב', ב'), ואין זו התכחשות לנצחיות התורה, אזי גם התפילין שעניינם מדאורייתא והלכותיהם הלכה למשה מסיני, והמבין יבין. אין נצחיות התורה נוגעת לפועל המצוות הקשורות בקדושה הראשונה, שהרי רוב תרי"ג המצוות כבר נתבטלו בפועל כמו שמסביר "הנשר הגדול" בספר המצוות שלו. בהתגלות הבשורות החדשות בולט עוד יותר עניין זה בכך שלא יחזרו הקורבנות בבית המקדש[9] (כמו שהיו), דהיינו בגדי הכהן וכל המצוות התלויות במקדש ובכוהנים, שהם רוב תרי"ג המצוות. עם זאת התורה נצחית, ולימוד המצוות יתקיים לעד "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ" (הושע, י"ד, 3), ואין הגבלות לא לחכמת התורה ולא לשכר המצוות המלומדות בתורה.

אם הנבואות של נביאי ישראל לא מובנות עד שבאה הגאולה השלמה, כל שכן נבואות התורה לא מובנות עד אז, כנבואות משה רבנו בפרשת "האזינו". מה הם אלוהים אחרים ומהי העבודה הזרה שלא שערום אבותינו, כי חדשים מקרוב באו? מי זבחו לשדים וחשבו כי הם עובדים את ה"? ובכלל, בני תורה לא יודעים עדיין מה היא תורת הסימנים השלמים שמביא הגואל חיים.

הרמב"ם, עליו השלום, ידע שהגאולה השלמה תלויה בשם "אהיה" האחרון של השם "אהיה אשר אהיה", וקשורה בקדושה חדשה, ברוח ובלב חדשים, בהתחדשות השמים והארץ ובעניינים חדשים, שלא נשמעו ולא נודעו אלא מעתה נבראו. הצדיק ידע שאוניברסאליות הגאולה השלמה שונה לחלוטין ממה שיכלו לחשוב כל בני תורה, ושאין קבלה עליה עד ביאת הגואל האחרון המביא לעולם את הקבלה החדשה: "יעמוד נביא לישראל ליישר ישראל ולהכין לבם... לשום שלום בעולם".

כל מה שמחכמת התורה הקדושה, ממוסר התורה, מרחמנות התורה ומענוות משה רבנו נכנס לתפארת הברית של הגאולה השלמה בשלמות, וכל מה שנשאר מהקדושה הראשונה בהלכה ובמנהג ישראל לבני ישראל במשך הדורות נשאר בבית הכנסת ונמשך על פי הרבנים בתהליך ההיסטורי של ההלכה. כל מה ששייך לקדושה האחרונה ולחוק החדש ולמנהג החדש ולכל תורת הסימנים השלמים בהתייחס לתורה, לנביאים ולחידושים הנפלאים של הגאולה השלמה עצמה, נכלל בתפארת הברית החדשה השלמה של ירמיה הנביא ובשאר נבואות הגאולה בדברי כל הנביאים.

ואמנם כל בני ישראל צריכים לקבל את הגאולה השלמה כמו כל לומדי התורה והתלמוד וחכמי ישראל. חשוב לציין עם זאת כי למרות המנהג החדש, החוק החדש ובית התפילה החדש (הוא בית המקדש השלישי), יוכלו שומרי המסורת להמשיך בדרך בית הכנסת. ייוותרו להם כל הזכויות והמצוות כבעבר, והם יקבלו אור, הבנה ורוח חדשה, שיאפשרו להם להבין בכל הסימנים השלמים. עם זאת, ברור הקושי ההתחלתי שלהם להבין את החדשות, מאחר שהם אינם מתארים את דבר הרמב"ם על הקבלה החדשה האמיתית שלא קיבלו, ונדמה להם כאילו הכל ניתן להם דרך התורה, הנביאים והמסורת. הרי "שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ, וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ" (ישעיהו, מ"ח, 6), ועונה לו המשך הפסוק: "הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה, וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם" (שם).

חכמים בישראל צריכים לחפש עתה את מה שהם לא יודעים ולא את מה שהם חושבים שהם יודעים, כי הגאולה השלמה כולה חדשה היא ומכילה דברים שלא נודעו לפני כן. זוהי הקבלה החדשה האמיתית במסגרת השם "אהיה" האחרון המגלה את כל הדברים שהיו סתומים בנביאים, ולא ידע האדם מה הם ועל מה הם עד בוא העת, בה בחר ה" ברוך הוא באהובו העניו והסבלן, המורה חיים, שנולד בצנעא, תימן.

 

פרק ו' - מהו הפורים ומהו החנוכה של הגאולה השלמה? - הקבלה החדשה של הגאולה השלמה

 

הפורים של הגאולה השלמה קשור בעיקר להתגלות מלכות השמים והחנוכה של הגאולה השלמה לאור החדש של בית המקדש השלישי בן שבע הקומות. הקבלה החדשה של הגאולה השלמה באה לגלות את הפורים החדש ואת חנוכת החנוכות וצורת המבנה של בית התפילה לכל העמים.

הקבלה החדשה מתקבלת דרך החלומות וששת הסימנים השלמים הגדולים שנתקבלו על ידי תלמידיו ואוהביו של הצדיק הנבחר חיים בשנה הראשונה לסימנים השלמים, היא המסגרת הקבועה שבה נכללים יתר החלומות. מדובר בששה סוגים כלליים שדרכם הקבלה החדשה מגיעה לעולם דרך חלומות על: (1) כוכבי הגאולה, (2) השופט המשוח של מלכות השמים, (3) האור החדש של חנוכת החנוכות, (4) סימן החמור אוכל לחם, (5) הנבואות החדשות הנוגעות לדור הרביעי ו-(6) תחייתו של הגואל האחרון, המורה חיים.

החנוכה החדשה היא הסימן השלישי, והפורים החדש הוא הסימן השני. הסימן הראשון, סימן הכוכבים, הוא המפתח הכללי לזמני הגאולה השלמה ולענייני כוכבי הגאולה השלמה, כשהצדיק השלם חיים הוא מורה הכוכבים המגלה לעולם את ספר הכוכבים של אברהם אבינו, אב המון גויים. הסימן הרביעי הוא סימן החמור אוכל לחם, שהרי הגואל האחרון, חיים, הוא המדריך את כל ענייני הגאולה השלמה ממלכות השמים ואת הסימן בארץ, המקבץ את כל דברי הגאולה השלמה בכתיבה, בהסברים ובפעולות נוספות. הסימן החמישי מעניק את הנבואות החדשות אודות הדור הרביעי הזה והבניין החדש הנבנה במהלך הדור הרביעי. סימן תחיית הצדיק הנבחר, חיים, מן המתים, הוא סימן הכוח המפליא המחדש את העולם כולו למען הגאולה השלמה. אלו הם ששת הסימנים המיצגים את המסגרת הקבועה של הקבלה החדשה של הגאולה השלמה.

מסגרת הקדושה החדשה של הקבלה החדשה היא שבעת המעגלים הנבואיים, הקשורים לפי עניינם בשבע שמות הקודש: (1) אל שדי (2) ה" אלוהינו (3) אל עליון (4) אל חי (5) ה" אל עולם (6) ה" צבאות (7) אהיה אשר אהיה.

ששת הסימנים השלמים ושבעת המעגלים הנבואיים מהווים את המסגרת השלמה של הקבלה החדשה, דהיינו: כל ענייני הגאולה השלמה נכללים בהם. המספר היסודי של הקבלה החדשה הוא שלושה עשר, וסימנו נקרא: הקבלה החדשה של הדג הגדול לוויתן, הכוללת את 13 המזלות החדשים: (1) תחיית הציפור (2) קרב הדג (3) משקולות החמור (4) הצב המואר (5) מלכות הג'ירף (6) כוכב התכנית (7) מקלט הארמדיל (8) אגם מלח (9) עמק מרקורי (10) סוף הדקה (11) הבושם השמימי (12) גוב האריה ו-(13) יופי גן העדן. כולם ביחד מהווים את המזל החדש של הזוכים בגאולה השלמה.

כל הקבלה החדשה של הגאולה השלמה קשורה בהשלמת השם "אהיה" האחרון, שהינו השם השלישי מתוך שם ה' השלם, הקשור לגאולתו: אהיה אשר אהיה. זהו השם שנגלה למשה במעמד הסנה הבוער והוא מתקשר גם לשמות: האל הגדול, הגיבור והנורא.

גדול ביד משה רבנו בגאולת ישראל ממצרים, במתן תורה, בגילוי חכמת התורה שבעל פה ובהקמת מלכות ישראל ובניין בית המקדש הראשון.

גיבור ביד אליהו הנביא בגאולת פורים, ביד מרדכי ואסתר, בהקמת בית המקדש השני, בחנוכה ההיסטורית, במשרה הנסתרת המשיחית של ישוע, בהקמת דת האסלאם בידי מוחמד לבני ישמעאל ובשמירת בני ישראל בניסים ובישועות במשך אלפיים שנות גלות.

ונורא ביד הצדיק השלם, השופט המשוח במלכות השמים, הגואל האחרון, חיים, בהתגלות הגאולה השלמה השלישית דרך מלכות השמים החדשה וגילוי תורת הסימנים השלמים, החוק החדש והמנהג החדש של בית התפילה החדש, כל הקבלה החדשה האמיתית של הדג הגדול לוויתן וכל עניין הדור הרביעי, יום ה" הגדול והנורא, תחיית העולם, בניין בית המקדש השלישי שלעולם לא ייחרב והקמת המשיחות בישראל ובעולם, הקשורה לסימן החמור אוכל לחם.

ה"גדול" קשור בשם "אהיה" הראשון, ה"גיבור" קשור בשם "אשר" וה"נורא" קשור בשם "אהיה" האחרון. הגאולה השלמה היא גילוי השם "אהיה" האחרון, שהתגלותו משלימה את כל השם "אהיה אשר אהיה". בשלמות השם "אהיה" האחרון מושלמים גם השם "אהיה" הראשון והשם "אשר". חשוב לציין כי השלמות היא רק ביחס לגאולה השלמה, מאחר שגם השם "אהיה" הראשון וגם השם "אשר" הם שלמים מצד עצמם.

ואמנם דווקא בגאולה השלמה השם המוסתר באמצע, הוא השם "אשר", מתגלה, שהרי כל מה שעבר מתחת לשם זה היה בבחינת "אל גיבור": אם הייתה זכות, בא הוא בגילוי, ואם הייתה חסרה זכות, בא הוא בהסתר פנים ובישועות נסתרות בטבע בשם אל מסתתר.

ה" נקרא "אל גיבור" על שם התגברותו, כביכול, על כל העיכובים העצומים המרובים לגאולתו יתברך מצד עוונות בני אדם, כאשר הוא, כביכול, מתאפק, מתגבר עליהם, מסתיר את פניו ופועל בסתר בדרכים נסתרות, בכדי שהעולם ובני ישראל ימשיכו להתקיים בעולם, ובשמירה נסתרת לעשרת השבטים מבני ישראל, ובאירועים היסטוריים המכינים את העולם לדרגות שונות של זוכים, שיוכלו לקבל את הגאולה השלמה בסוף, כהקמת הנצרות בעולם וכהקמת דת האסלאם, שהכנות הן לקיום הגאולה השלמה, שאינה שלמה בלי גאולת בני ישמעאל הטובים ובלי גאולת עשרת השבטים וגאולת בני עשו הטובים וגאולת בני אומות העולם הטובים מבני יפת ומבני חם.

יש הבדל גדול בין השלמת השם "אהיה" הראשון בגאולה השלמה לבין השלמת השם "אשר" בגאולה השלמה. השם הראשון גלוי, יציאת מצרים ומתן תורה וכו', אבל השם האמצעי מוסתר וכמעט כל מה שיצא ממנו הוא בהסתר ולא מובן, עד שמתגלה השם האחרון המשלים. יוצא מזה שגם גדרי ההיסטוריה מתגלים ומתחדשים בהבנה אחרת לגמרי ממה שחשבנו עם ביאת הגואל האחרון, חיים. לפיכך חלק שלם של הקבלה החדשה הוא להבין את טעמי הגלות ואת משרתו של ישוע וכוונות הנצרות מצד מחשבת ה" ברוך הוא. הסימנים השלמים מחדשים את דברי הימים גם מצד הבנת העבר.

היסוד העיקרי בהשלמת השם "אהיה" הראשון נקרא תורת הסימנים, והוא התחדשות התורה דרך התגלות הפירושים הבלתי ידועים עד עתה, הקשורים בסימני התורה, דהיינו: הסימנים המוסתרים בתורה היוצאים לאור רק בביאת הגואל האחרון, והם משלושה סוגים:

(1) הסימנים בתורה שנלמדים על פי הלימודים החדשים של ספר הכוכבים, המסומן בתורה ברמז ("וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם" (בראשית, ט"ו, 5), כאשר ניתן לקרוא גם: "סֵפֶר הכוכבים") והם, למשל, עניינם של כוכבי אברהם ומלכיצדק המרומזים בתורה.

(2) הסימנים המתגלים משש הנקודות מעל למלה "וַיִּשָּׁקֵהוּ" (שם, ל"ג, 4). סימנים אלו כוללים בעצמם את ששת הסימנים הגדולים והשלמים, הנקראים גם סימני האחדות, השלום והשבת הלבבות.

(3) הסימנים של הדיבר השני, הנקרא גם קבלת יהושע בן נון. דהיינו: (א) כוח המשנה של יהושע בן נון לדרוש בארבע דורות של עבודה זרה: חטא עץ הדעת טוב ורע, עוון דור אנוש, חטא המגדל וחטא עגל הזהב, ובעניין שבירת הלוחות הראשונים. (ב) כוח המשנה של יהושע בן נון לחדש את חוקי התורה והתורה שבעל פה לפי צרכי החוק החדש של הגאולה השלמה.

כל אלו הם סימנים נבואיים בתורה המתגלים רק בביאת הגואל האחרון, ובכלל כל התורה מתחדשת לפי סימניה בגאולה השלמה, כי התורה עצמה נכנסת לתפארת הברית השלמה ומתחדשת לפי תורת הסימנים השלמים. הנה בהתייחס לכל הכללים הללו של הקבלה החדשה האמיתית, שעליה מרמז "הנשר הגדול" פה, ניתן להבין טוב יותר מדוע בהתגלות הגאולה השלמה רוב הדברים נראים משונים ושונים מכל דברי העבר, כפי שהכריז הרמב"ם: "לא ידע אדם מהם עד שיהיו". חדשים לגמרי הם ולא נודעו ולא נשמעו מקודם להתגלותם.

נעמוד קצת על הקושי בקרב לומדי התורה בפרט ובקרב בני ישראל בכלל המאמינים באלוהי ישראל. אפרט קצת מהם על פי ששת הסימנים עצמם.

עם ישראל לא יודע שהגאולה השלמה קשורה לשם "אהיה" האחרון, ושהכול בא בחידושים גמורים, ולכן אינו מבין שבביאת הגואל האחרון מתגלה הקדושה החדשה הקשורה לשם האחרון.

לפיכך מוזרים בעיניו הדברים הקשורים בענייני החוק החדש והמנהג החדש, כסוכה חדשה וכהגדה חדשה וכו', ורואה אותם כמתנגדים להלכה במקום להבין שהם צורך נחוץ לגאולה השלמה, המשלים את המטרות שההלכה ובית הכנסת לא יכולים לקיים, ורק בשניהם ישנה השלמה. מרומז הדבר ברמזי השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, כי החוק החדש והמנהג החדש הם בנים לאבות המסורת.

זאת כלפי השם האחרון עצמו. בנוסף, עם ישראל אינו מודע לכל העניינים הקשורים ל"ריש" של השם "אשר", שבה תלויים כל סיבוכי משרתו של ישוע וחורבן הבית השני והגלות בת אלפיים השנים. ליהודי מוזר מאד שאנו מדברים בכלל על הנצרות וכל שכן על מישרה "משיחית" הקשורה בישוע ועל סימן האיל ההיסטורי שהועלה לעולה במקום יצחק.

עם ישראל גם אינו יודע שהצאן הנאבד מבית ישראל נמצא בעיקר בין מחנות הנוצרים, וזאת על פי השגחת ה" למען הצלתו השלמה בסוף. היהודי גם אינו מבין היטב שאלה הם עשרת השבטים, שבלעדיהם אין מקום לגאולה השלמה. לכן מוזרה מאד בעיניו הכרזת המלאך מיכאל בסימנים השלמים: "שלושה הם אנשי הגאולה: משה, ישוע וחיים", ולפיה אף על פי שמרדכי הצדיק הוא הגואל השני לישראל בגאולת פורים הוא אינו נחשב לאיש השני של הגאולה השלמה האוניברסאלית.

פרטים אלו יוצרים שרשרת של אי הבנות ואי ידיעות. היות והמשרה ההיא הייתה בסימנים משיחיים אמיתיים, צריך להבין את שורשם, איך הגיעו אותם הסימנים ההתחלתיים אל ישוע ומה כל עניינו של בית ספר האיסיים ומורה הצדק, איך רוב הנבואות המשיחיות עברו על משרתו אבל רק עד החצי ואיך שנשתבשו הסימנים ההתחלתיים בידי אבות הכנסייה, שרצו לפרשם כאילו הם הסימנים השלמים. צריך גם להכיר בעוונות ובחטאי ישראל שגרמו לקנאת ה" בעשותו את כל התסבוכת הזאת. מסכת שלמה היא בכל העניינים הללו הקשורים לאותה המשרה של ישוע, שחשובה ומפליאה ממש היא, וכולם אמיתיים, אבל ליהודים נדמים ככיפרות, חלילה וחס, אלא אם כן אותו יהודי הוא רחב דעת, ויכולת ההקשבה איתו.

אין בני ישראל יודעים שהגואל אינו המשיח, שהמשיח אינו הגואל, ושהגואל דווקא הוא "פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי-עַד שַׂר-שָׁלוֹם" (ישעיהו, ט', 5) של הנבואה והוא "הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי, ג', 1) וכן "השופט המשוח במלכות השמים", ושכל דברי הגאולה השלמה תלויים בו ובזכותו. המשיח שיבוא הוא ביחס לדרגת הגואל כחמור ביחס לבן אדם, וסימן החמור אוכל לחם הוא הנושא את סימני המשיחות שתבוא ואת סימני הכהן המשוח על מזבח הכהן המשוח וכו'. כל זאת מוזר לעת עתה אצל היהודים וככל שהם יותר מלומדים בתורה, כך נדמים הדברים להם כמוזרים וחריגים יותר, חס ושלום.

היהודים אינם מבינים את "כולנו בשר אחד" וחושבים שרק בני ישראל הם כגוף אחד, אבל שניהם אמת, והכלל משלים את הפרט. אין קיום אמיתי לפרט אלא כאשר הוא מושלם כחלק מהכלל. אין ספק בכוונת הנבואה "נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ" (שם, מ"ט, 6) למסתכל בפסוק בלי מסך על עיניו.

היהודים לא מודעים למסגרת הזמן שאנו נמצאים בה. עניינו של הדור הרביעי ותקופת יום ה" הגדול והנורא רחוק ממחשבתם. אין בכך פשע. אנחנו העם שעבר את השואה, עברנו מה שאף אומה בעולם לא עברה, ואנו העם הקדוש והנבחר ונהרגנו, כשישה מיליון, בידי עם נבל מזרע עמלק! על מה לנו לחשוב? על יום ה" הגדול והנורא?

עם זאת, בל נשכח שקמנו מן המתים, והחיה אותנו ה" והכין את דברי הימים להוביל אותנו אל ארצנו, ארץ הבטחת אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, למרות הטעויות שנכשלנו בהן במשך הגלות, בפרט בארבע מאות השנים לפני השואה, והגענו לארץ ישראל ולארצות הברית ולמדינות נוספות. השואה מאחורינו, וה" ברוך הוא קיבל את עולתנו ואת קורבננו, רחמן הוא ושומר עלינו, ונמשכים אנו הלאה בתחייתנו, אבל למי יש לב לחשוב עוד על יום ה" הגדול והנורא?

ישנם אמנם יהודים שמבינים יותר מתוך דברי הנביאים. השואה, שהיא אחרית הימים לעם ישראל, נמצאת בנבואת "האזינו" ("בְּגוֹי נָבָל" (דברים ל"ב, 21)) והיא יועדה לישראל, אבל התקופה של יום ה" הגדול והנורא המוזכרת בנביאים היא אוניברסאלית. כולנו רוצים בגאולה וחפצים בשלום עולמי, ומי לא ירצנו, ומתפללים בכל תפילה על ביאת הגאולה ומאמינים בביאת אליהו הנביא, זכרו לברכה. קשה לתפוס את הקשר, אך אין בו ספק: הנני שולח לכם את אליהו הנביא לפני יום ה" הגדול והנורא - אם חפצים בזה צריכים להודות שיבוא גם זה, ואין להתחמק ממנו!

מבחינת היהודים, כבר עברו הם את השואה, אך מאידך גיסא הפסוק בנבואת האזינו לא מכחיש את הגעת יום ה' הגדול והנורא, ובדרך כלל, וזו צרה בת 2500 שנה, היהודים לא לומדים את דברי הנביאים, ואם לומדים אותם מתייחסים אליהם כלימוד של העבר ושל יופי ועומק ביטויים, אך ללא התייחסות להווה, חוץ אולי מפסוקים משיחיים אליהם מייחלים. הלוואי ויבוא המשיח, אבל אשר ליום ה" הגדול והנורא הבא אחרי ביאת אליהו הנביא, זכרו לברכה, מסרבים להתייחס.

כמובן שאני פה רק מעט מדעות שונות, והרי ידוע שאלפי דעות נמצאות היכן שנמצאים מאה יהודים. כוונתי היא שיהודי כמעט לא חושב על העניין הזה, וגם לומדי התורה מעדיפים ללמוד תורה ותלמוד ולא להתעמק בדברי הימים, לא של העבר ולא של העתיד. עם זאת, סוף כל סוף לא יכולים להתחמק: בוא יבוא יום ה" הגדול והנורא, בוא תבואנה בשורות הגאולה השלמה ובוא יבוא יום ה", כי כבר נכתב הוא בדברי הימים הבאים.

וגם אי אפשר לומר שיום ה" הבא אחרי אליהו הנביא נוגע רק לגויים ולא נוגע כלל ועיקר ליהודים. כעם כן, כי עם ישראל כבר שילם בשואה וכבר נתקבל קורבנו לפני ה", אבל לא כיחידים, כי אם המשפט כללי לעמים ופרטי לכל יחיד, הרי שגם בהתייחס לישראל, על אף שנגמר משפטו הכללי, נשאר המשפט הפרטי תמיד. יש, בעוונות, גם יהודים פרטיים שעושים רע, ואין אף אחד שיתחמק מהמשפט ביום ה" הגדול והנורא. בדת האסלאם יום ה" קבוע בלבם ומפחדים ממנו, ובמחנות הנוצרים הפרוטסטנטים ישנם הרבה שמפחדים ממנו, וישנם גם רשעים ומשוגעים שמחכים לו בחשק רב בכדי שייכרתו כל מי שאינו כמותם וישרדו רק הם, כמו "עדי י'" הרשעים והמשוגעים. גם זה גורם ליהודים, בצדק, להתרחק ממחשבות על מה שיהיה!

ואמנם הוכרז כבר כי "בא הזמן", ברוך השם, והגיע הגואל האחרון, חיים, והגיעו הסימנים השלמים והנבואות הקשות והגדולות והנוראות על יום ה" הגדול והנורא. לא כל הנבואות הגיעו, אלא חלקן מגיע ויגיע בהדרגה במהלך הדור, אך אין ספק שמספר נבואות עיקריות כבר התקבלו. אין ספק שיום ה" הגדול הנורא יגיע, והריני מסדר בקיצור מסגרת זמנים להבין יותר היכן אנחנו נמצאים בציר הזמן.

ב-2042 תסתיים תקופת יום ה" הגדול והנורא, ותיכנס האנושות לתקופה של בנייה מחודשת, של בניין חדש וזמן חדש, אבל רבים הם המתים שיצטרכו להיקבר, בעוונות. וכבר בשנים 2047-2048 יוכלו בני ישראל, בעזרת ה" ובחסדו, לבנות את בית המקדש השלישי הסופי בירושלים ובבאר שבע, שהוא בן שבע קומות. שמונה עשרה שנים לפני 2042[10], לפי מה שיכולים לשער מהסימנים עד הנה, הן התקופות הרעות - הגדולות בישועות יחידים באמונתם, והנוראות בהרס וחורבן בעולם: רעידות אדמה, שטפונות, אסונות טבע נוספים מסוכנים, מורעלים וממיתים, שיגעונות ורוחות רעות, מחלות ללא מרפא ואף ירידת חייזרים להילחם בבני האדם. יהיה צורך אז במקלטים להינצל מכל הפורענויות, כי עד שני שלישים מן האנושות, בעוונות, יימחו מעל פני האדמה. וכנראה תהיינה מלחמות, שתהינה תלויות בגזרות שתבואנה קרוב יותר לאותה התקופה ותהינה תלויות בחשבונות בית הדין של מעלה. מכל מקום לא יהיה מקום מקלט כארץ ישראל בימים ההם.

בכללותו הדור הרביעי הוא בן 65 שנים מפסח תשמ"ג (1983) עד 2047/8 והוא נחלק בעצמו לשתי תקופות: הראשונה בת 35 שנים והשנייה בת 30 שנים. אני כותב פה, בהתחלת שנת 2001[11], שהיא סוף השנה ה-18 לסימני הדור הרביעי. גם בתקופה הראשונה יקרו דברים נוראים, אבל באופן יחסי מדובר בתקופה של חסד לגבי התקופה השנייה, שאי אפשר לתארה, בפרט את 18 השנים שבין 2025 עד 2042-3, אשר ככל שתתקדמנה, כך יחמיר המצב, עד שכנראה התקופה האחרונה, בת 6 השנים לערך, מ-2036 עד 2042, תהיה הקשה ביותר, וייתכן ומדובר בתקופת יום ה" הגדול והנורא ממש. העולם יהיה בצער, בחושך ובעונשים קשים מכל סוג, שיחריבו עולם ובלתי מאמינים במשפטו יתברך.

מתוך מסר על יום ה" הגדול והנורא של החוק החדש:

נדבר כעת על הדור הרביעי הסופי. ישנם 4 סימנים של הדור הרביעי שחוזרים: 1. המבול האוניברסאלי. 2. מגדל בבל. 3. חטא עגל הזהב והדור הרביעי המנובא בדיבר השני. 4. הדור השנוא של ממון.

המבול האוניברסאלי: המבול האוניברסאלי לא יחזור, אך כן יגיעו אירועים קשים אחרים של המים הגבוהים, המסוכנים, ההרסניים והמורעלים של הדור הרביעי[12]. היינו עדים לסימנים רבים לכך ב-15 השנים האחרונות בכל רחבי העולם. החטאים שגרמו למבול האוניברסאלי הקדום היו בעיקר תועבות מיניות נגד הטבע, שאליהן החוטאים התמכרו, בתחילה עם נשותיהם, ובהמשך עם גברים אחרים ובעלי חיים, עד שבנקודה מסוימת, לפי המסורת, גם בעלי החיים החלו לקיים יחסים לא עם בני מינם. רק מספר חיות מסוים שהתנגדו לכך והמשיכו לנהוג בדרך הטבע, נלקחו לתיבת נוח וניצלו.

מגדל בבל: החטאים העיקריים של אנשי המגדל היו מבנה "מדעי" לא למען ה', אלא כדי לרכוש שם עבור עצמם. חטאם היה שימוש בידע (ידע תרבותי - "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים" (בראשית, י"א, 1) ומדעי כדי לבנות את המגדל) למטרות רעות.

 עגל הזהב והדור הרביעי המנובא בדיבר השני: החטא העיקרי של עגל הזהב היה "יצירה", בעזרת תיאולוגיות "מתוחכמות" של חרטומי מצרים, של "אל מתווך" בין האל העליון (האין סופי) לעולם. זהו שורש מורעל מאחורי כל עבודות האלילים, אבי 4 דורות אליליים, שבסופם זעם ה' ישמיד את כל האלילויות ושלוחותיהן בדור הרביעי השנוא.

הדור השנוא של ממון: אנו יכולים להסתמך על דבריו של ישוע בכתבי הנצרות, שלאדם לא יכולים להיות שני אדונים, ממון וה', כמקור אמיתי להתחלת תקופת דורות ממון. לעיתים אנו מתייחסים לממון כאל השקרי ממון, בהתאמה לשיעור הצדיק חיים, כי את 2000 השנים הראשונות בהיסטוריה אפיין חטא הזנות והניאוף, את 2000 השנים הבאות חטא העבודה הזרה, ואת 2000 השנים האחרונות (להשלמת 6 ימים, כלומר 6000 שנים היסטוריות לפני השבת) מאפיין חטא הממון, אהבת הכסף. שיא הדור השנוא של הממון הוא מטריאליזם מוחלט ואהבת כסף, אליה הגיע הדור הרביעי, כשכל שאר החטאים נמצאים איתו יחד בדור זה.

כל 4 הסימנים חוזרים בשלמותם במהלך הדור הרביעי הסופי, כשהחטאים יושמדו לעד מעל פני האדמה במהלך תקופת יום ה' הגדול והנורא. אלו הם חטאי התועבות המיניות כנגד הטבע, חטאי דור המגדל החללי והמגדל הגנטי הגדול והחדש של המדענים, חטאי "הבן-האל המתווך" וכל סוג אחר של אלילות ומיליוני חטאי הממון בדור האחרון של ממון. 4 סימנים אלו יסייעו להבין את הקטגוריות השנואות העיקריות של הדור הרביעי, שבהן כלולים כל שאר החטאים. נגד 4 קטגוריות אלו מלמד החוק החדש של הגאולה השלמה את האנושות לאהוב ולכבד את הטבע, תוך הבנה מה אסור ומה מותר. הוא מסביר את חטאי המדענים, כדי להציל את מה שניתן להציל. הוא מסביר את האמונה המונותיאיסטית האמיתית ומגנה כל דרגה של עבודת אלילים. הוא מלמד את העמדות הנכונות ביחס להתנהגות הגשמית, כדי שאנשים ידעו כיצד להתקדש, אפילו בעניינים הארציים, ולא יילכדו במלכודות הרבות של ממון.

 

פרק ז' - ששת הסימנים הגדולים של הגאולה השלמה

 

(1) סימן הכוכבים

(2) סימן השופט המשוח במלכות השמים

(3) סימן האור החדש של חנוכת החנוכות

(4) סימן החמור אוכל לחם

(5) סימן הדור הרביעי ודור הבניין החדש

(6) סימן תחיית המורה חיים בסימן הסופי והשלם של תחיית המתים

 

הסימן המקדים הכללי הוא סימן "בא הזמן" (23 ביוני 1982)

ופרצתי בבשורות הנפלאות שבא הזמן, כי כך קיבלתי בחלום שמונה ימים לאחר פטירת הצדיק. בחלומי ניצבתי בתוך מעגלים מצוירים על האדמה ועמדתי מול הכוכבים הקרובים והנוצצים. במרחק של כ-30 מטרים ממני עמד הצדיק הקדוש, המורה חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, והסתכל עלי, עד ששמתי לב אליו. אז הרים הצדיק את עיניו הקדושות לשמיים. באותו הרגע הסתכלתי גם אני על הכוכבים, ומפי יצא קול חזק ועצום שהכריז: "בא הזמן".

 

הסימן הגדול הראשון - סימן כוכבי הגאולה - הוא סימן ספר הכוכבים של אברהם אבינו - והוא סימן מורה הכוכבים - והוא סימן פתיחת זמן הדור הרביעי ומפתח הסימנים השלמים - קיבל אותו בחלום, ב-1 באפריל 1983, ג'ינו טמפיירי, בעלה של איליאדה לוי

ג'ינו טמפיירי ראה בחלומו ספר בידי גיסו, ג'יורדנו לוי. היה זה ספר הכוכבים. הוא ראה בו שמות רבים של אומות עולם, מהן כמה שלא הכיר. אחרי כן ראה דף אחר, שבו היו ארבעה כוכבים, שלושה בקו אחד והרביעי נפרד מהם. ג'ינו ראה בשמים את מה שראה בספר, כשבמקביל נכח במקום גם הצדיק חיים. ג'ינו היה קצת מודאג ומעט חסר סבלנות, ושאל את המורה חיים: "מתי יגיע הכוכב הרביעי?". ענה לו הצדיק: "אל תדאג, כאשר נגיע לכוכב הרביעי אני אעשה סימן, ואז הכול ינוע במהירות רבה". באותו הרגע המורה חיים עשה סימן מהכוכב הרביעי עד לכוכב הראשון. לאחר מכן ג'ינו, שהמשיך להביט גם בספר וגם בשמים, ראה כוכב אחד גדול ובוהק והתפלא עליו מאד. שוב ראה הוא את המורה חיים שהסביר לו בהכרזה: "זהו כוכב כריסטו הבא בזכות הענווה". - -

 

הסימן הגדול השני - סימן השופט המשוח במלכות השמים - הוא סימן המידות הטובות בכדי לעלות על מדרגות השיש הלבן - והוא החלום שראה רנאטו לוי במילאנו בספטמבר 1983

רנאטו בחלומו נמצא בארמון מלכים, ארמון נפלא ומפליא בכל מיני אוצרות שהתגלו לעיניו, שאין הפה יכול לתארם, ומשעשעים הם את המוח מרוב הצבעים המבריקים המשנים את צורתם. בהמשך מצא הוא את עצמו בהיכל גדול, כשלפניו ניצבו מדרגות מבריקות משיש לבן. הוא נמצא למטה ועמד לפניהן, כאשר בקצה גרם המדרגות ישב על כסא מפליא באבנים טובות ומרגליות, הצדיק הנבחר, הגואל חיים, שחייך אליו.

 

הסימן הגדול השלישי - סימן האור החדש של חנוכת החנוכות - הסימן המשלים את האור של חנוכה - קיבל אותו רמו לוי, עליו השלום, באוקטובר 1983

בחלומו רמו לוי, עליו השלום, ראה חנוכייה גדולה מאד בביתו, שניצבה על הרצפה והגיעה עד התקרה. אורותיה בהקו מחלונות הבית החוצה אל קצווי תבל.

 

הסימן הגדול הרביעי - סימן החמור אוכל לחם - במרץ 1984 קיבלה נלדה לוי, אשתו הישרה והצדקת, זיכרונה לברכה, סימן זה

 בחלום ראתה נלדה חמור אחד, שעגלה רתומה אליו, הולך לבדו ברחוב במילאנו מבלי שום רוכב. החמור עצר לפני מאפייה, נעתק באופן ניסי מעגלתו, נכנס לחנות הלחם ואכל לחם. פרץ הסתכל על כל המקרה מחוץ לחנות.

 

הסימן המשלים את הסימן הגדול הרביעי, סימן חמור אוכל לחם - קיבלה אותו בחלום שרה מרקוס (אז: פודו) מסרדיניה[13] (והיא בסימן ראש החמור) ב-5 במרץ 1985

שרה ראתה בחלומה כי היא נכנסה למאפייה וביקשה לחם. הציעו לה כל מיני עוגות וממתקים אבל לא לחם. לאחר מכן היא נכנסה למאפייה אחרת ובפעם הזאת קנתה לה את הלחם שהיא רצתה וגם לחמניות, אותן שמה בשקית נייר. היא אחזה את השקית מתחת לזרועה, שמחה ואולי גם אכלה לחמנייה בידה החופשית. אחרי כמה רגעים כשהיא הולכת על אדמה והרים מסביב לה, נפלה מהשקית לחמנייה. הלחמנייה החלה להתגלגל בדרך והתקדמה הלאה, אף על פי שהתחילה הדרך לעלות. בתחילת העלייה הייתה כנסייה נוצרית והדרך סבבה אותה ומשם עלתה להרים.

הלחמנייה סבבה את הכנסייה והמשיכה לדרכה בדרך העולה להרים. במקביל נראה יורד מאותה הדרך חמור המוביל עגלה, שעליה יושב איש זקן. האיש הזקן עצר את חמורו, כי הבחין בלחמנייה המתקדמת בצורה בלתי טבעית ועולה לקראתם על הדרך, והלחמנייה נעצרה בדיוק מתחת לראשו של החמור.

 החמור הביט בלחמנייה והריחה, ומאחר שראה את כל האבק שנדבק בה, לא חפץ לאכלה והתחיל לנעור ולזוז הצידה. עם זאת, האיש הזקן לא עזב אותו לחפצו, העמידו במקומו וחיכה עד שהחמור התיישב בדעתו. אז אכל החמור את הלחמנייה.

 

הסימן הגדול החמישי - הוא הסימן הכפול של הדור הרביעי ודור הבניין החדש - קיבל אותו דוד לוי במילאנו בחלום ב-30 במרץ 1984, כשבחלומו היה בישראל

בלבול גדול נראה בחלום מכל צד, קרבות ואירועים קשים וחרדה כללית וכו'. ברגע מסוים כל זאת נעצר, והמצב השתנה בשינוי מוחלט. בניין חדש ויפה עד מאוד נראה אז, וממנו יצאו שלום והרמוניה מופלאים. שדות ירוקים ופרחים יפים נראו, כששלום ושלווה שררו בכל ארץ ישראל.

 

הסימן הגדול השישי - הסימן המשלים את ששת הסימנים הגדולים של הגאולה השלמה, הוא סימן תחייתו של הצדיק הנסתר חיים - קיבל אותו ג'יורדנו לוי בחלום באפריל 1984. בסימן הראשון, הוא סימן הכוכבים, ספר הכוכבים שראה ג'ינו היה בידיו של ג'יורדנו, ובחלום זה של ג'יורדנו נראה ג'ינו. עובדה זו עצמה הייתה סימן שבכך הושלמו ששת הסימנים

ג'יורדנו נמצא בחלומו בגן מלא פרחים הנודפים ריח בשמים המרגיעים את הרוח, הדשא בגן היה ירוק, ונראו בו עצים יפים המלאים פירות. ברגע מסוים באו לקראתו הצדיק, המורה חיים, ואשתו היקרה (מזל מתימן, נשמתה בגן עדן) שאז הייתה עוד בחיים, אישה צדקת ויראת שמים בתכלית.

ג'יורדנו שמח בלבו בראות את המורה חיים חי, אחרי שכבר מת, והלך לקראתם לקבלם ברינה. המורה חיים פתח ב"שלום ג'יורדנו, מה שלומך?" וענה ג'יורדנו: "שלום, המורה, טוב, ברוך ה", מה שלום המורה?". הצדיק ענה: "ברוך ה" ג'יורדנו, טוב". אז נכנס ג'ינו בחלום והתקרב אל המורה חיים בהתפלאות, כי ראה אותו חי. הצדיק העניו, חיים, חש בכך ואמר לו: "כן, ג'ינו, נכון, הייתי מת וקמתי מן המתים". ג'ינו בשומעו את המילים האלו התפלא עוד יותר והביט אל המורה ואל ג'יורדנו כמבקש עזרה להבנה. ג'יורדנו אמר לו: "נכון, ג'ינו, המורה היה מת וקם מן המתים, ואף אחד אינו יכול לעשות כך, רק המורה חיים".

------------------------------------------

הערות ראשוניות:

הסימן של הגואל חיים מהכוכב הרביעי עד הכוכב הראשון הוא הסימן המקשר ארבעת אלפים שנה מכוכב אברהם אבינו עד לדור הרביעי הסופי הזה. הסימן שעושה הגואל חיים פותח את זמן הדור הרביעי בן 65 השנים.

הכרזת הצדיק חיים על כוכב כריסטו מהווה את התיקון הגדול בכל עניין משרתו של ישוע, שהינו צורך מוחלט למען הגאולה השלמה. הכוכב עצמו הוא "הכוכב המשיחי האוניברסאלי" או "הכוכב של המלך המשוח" או "כוכב המלך המשוח בצדק" (שיש לו קשר מיוחד עם כוכב צדק) והוא "הכוכב של מלכיצדק, מלך שלם", שהוא "כוכב המלך השלם בצדק", ושלמה המלך במלכותו היה תחת השפעתו של כוכב זה. אמנם שלמה המלך נקרא כך בשל השלום שלו, אך בעוונות הוא לא קיים את הצדק, ולכן קרה כל מה שקרה אחריו בחלוקת הממלכה. למעשה גם ישוע פעל בהשפעתו של כוכב מלכיצדק במשרתו, ואחריו נקרא הכוכב "כוכב כריסטו". הכרזתו של הגואל חיים את שם הכוכב הוא למען התיקון הדרוש לכל ענייני אותה המשרה, שבלעדיה חסר כל החלק האמצעי בדברי תכנית הגאולה האוניברסאלית. עם זאת לא נשאר שמו הקודם של הכוכב בגאולה השלמה, ואותו הכוכב הופך בשמו ל"כוכב המפליא" או "כוכב המשיחות האוניברסאלית המפליאה". בסימן הכוכבים הגואל חיים מקשר את הדור הרביעי של תקופתנו עם כוכב אברהם, שיש להשלימו בכל ענייני כוכב מלכיצדק, כי הרי הפגישה המפורסמת בתורה בין אברהם ומלכיצדק מרמזת על הקשר השלם הנדרש עבור הגאולה השלמה בין כוכב אב המון גויים, הוא עניין הגואל, לבין הכוכב המשיחי האוניברסאלי של מלכיצדק, הוא עניין המשיח. עניין זה גם משלים את כל ההבנות החדשות והעיקריות לגבי העובדה שהגואל אינו המשיח, והמשיח אינו הגואל. כוכב זה נקרא גם "כוכב בית לחם", מאחר שהוא הכוכב ה"אופה" את הלחם המשיחי לעולם, ומכך יכולים להבין את התואר "חמור אוכל לחם", בהתייחס לחמורי הגואל. הגואל נמצא במלכות השמים, כשהחמורים נמצאים בעולם ואוכלים את לחם הגאולה השלמה בכדי להביא את הבשורות לעולם.

סימן מלכות השמים מהווה את השלמות החדשה בנוגע לכך שהגואל אינו המשיח והמשיח אינו הגואל, ועניינו בא ברמז: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה-דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה-בָא--אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת" (מלאכי, ג', 1).

 

פרק ח' - מטרות הנצרות בתיקון העולם

 

הראינו שהצדיק הקדוש, הרמב"ם, שלא יכול היה לדבר על מה שנמצא מחוץ להלכה ובאותו הרגע הוכרח לתת תשובות על דברים שאי אפשר להכחישם על פי הנבואות, עקר הרים בצניעות נוראה ואמר על המשיח הצפוי או על הנביא שיקום בשליחותו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, שהוא יתקן את העולם ויביא את השפה הברורה שתאפשר לאנושות בכללותה לקרוא לה" יתברך ולעבדו שכם אחד. נכלל בזה שיביא את המפתחות של אליהו הנביא, זכרו לברכה, להשבת הלבבות, ויביא את המפתחות לבנין בית המקדש השלישי וכו'.

הנה הדברים אוניברסאליים ולא יכולים בני התורה להבין אותם בהתחלה, מפני שבני ישראל בכללותם עוד לא יודעים או לא מבינים טוב את ה"מטרות" של הגאולה השלמה. הרי אם נדבר על "מטרות בנצרות" מיד יזעקו "סקנדל", כי דיברנו, חלילה וחס, על הנצרות, והזכרנו את השם "כריסטו"!

אנו יודעים שגם ללא עניין זה, במחנה היהדות עצמו, בקרב מאמיני כל אותה הקבלה המוטעית, ירימו זרועות באוויר בייאוש עלינו, כמו לומר: מי יתעסק בתיקון נשמתם, כי אמרו שספר הזוהר פסול וכפרות בו, ומלא הוא בעבודה הזרה הכי קשה והכי דקה במציאות, ושכולו נגד התורה של משה רבנו? בנוסף, גם רבנים כשרים יחשבו אותנו בהתחלה לכופרים, חלילה, בשל החוק החדש והמנהג החדש בעניין תפילין וסוכה ובכלל.

עם זאת, הנצרות ההיסטורית לא באה לחינם. גם לאסלאם ההיסטורי יש מטרות חשובות מאד, אבל סוג הוא לעצמו, כי לאסלאם הקוראן, בעוד שלנצרות התנ"ך והאמונה באבות אברהם, יצחק ויעקב ובבחירת משה וביציאת מצרים ובנתינת התורה על הר סיני וכו'.

צריכים להרחיב את הדעת מאוד בזמן הגאולה השלמה: "יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים. יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם" (תהילים, ס"ז, 4). לכל בריותיו של ה' יש שכר לפי סוגיהם, לפי אמונתם, לפי מעשיהם הטובים ולפי ליבם הרחום והחנון. בא הזמן שנצא מהסגירות המחשבתית. ישראל הבכור, ישראל מיוחד, ישראל הנבחר, לישראל תורה, לישראל זכות אבות ולכל בני ישראל יש חלק בעולם הבא, ואמנם גם בני ישמעאל בן אברהם יש להם החלק שלהם אחרי העולם הזה, וגם לנוצרים יש החלק שלהם אחרי העולם הזה, כי גדול ה" ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר ורחום וחנון הוא. ואם תגידו: "כן הוא, אבל רק לבני ישמעאל הטובים שאינם שונאי ישראל, ורק לנוצרים הטובים שאינם שונאי ישראל", תדברו אמת, אך כן הוא גם ביחס לבני ישראל הטובים, שאין שנאת הבריות קבועה בלבם. הרי הגיהינום מוכן לקבל פושעים, בר מינן!

 ההיסטוריה של ישוע, שגררה אחריה אלפיים שנים של השראה בקרב עמים רבים וגדולים, היא חלק אינטגראלי של דברי הימים בתהליך הגאולה. אין הנצרות כדתות אחרות ורחוקות בעולם (לא מדובר פה על האסלאם). משרתו של ישוע והנצרות כרוכות במאבק עצמי עם היהדות, והמחלוקת בת אלפיים השנים סובבת על דברי הנביאים של ישראל, לא על דברי כוהני האורקלים ביוון ולא על דברי דתות המדיטציה של המזרח הרחוק. היא סובבת וחיה על אמונת האבות, על גילוי התורה במעמד הר סיני ובפרט על נביאי ישראל. ישוע יהודי היה, לא קונפוציוס ולא בודהא.

צריכים להרחיב את הדעת, כי בא הזמן. לפני הגאולה השלמה לא התקיימו עוד המפתחות המאפשרות לעסוק בגילויים החדשים המרחיבים את הדעת. התורה עצמה, המצווה על בני ישראל, וכל חוקיה ודיניה והלכותיה, היו עד הגאולה השלמה בסימן הסגירות וההפרדה והבדידות כדי להרבות בשכר המצוות לבני ישראל, תוך שמירתם והגדרתם במסגרת המיוחדת היהודית המתנגדת להתבוללות. כאשר התרחקו הם מעול התורה ועול חכמיה, באו תמיד הגויים להזכיר להם את שורשם ולא הרשו להם לשכוח.

כך היה לטובתם ולשמירתם של היהודים ולשמירת זהותם במשך הדורות. דברי הנביאים נשמרו בהפטרות של פרשות השבוע, כדי לזכור שקיימים גם אותם הדברים האוניברסאליים שיבואו בסוף: "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי" (ישעיהו, נ"ד, 2).

אותם דברים יגיעו עם ביאת הגואל האחרון, פתיחת הבשורות החדשות ונתינת המפתחות להשבת הלבבות, לא רק בין האבות והבנים בשבטי ישראל, אלא גם בין אבות היהודים ונצורי ישראל הנמצאים בקרב הגויים, אשר ישובו מזהותם הנשכחת, בין בני ישראל לשבטי ישמעאל וגם בין בני ישראל ובני עשו ויפת, עד שתהיה ישועתו יתברך לאור גויים עד קצווי הארץ.

אין להכחיש שהפערים גדולים ועצומים בין מחשבת העבר בישראל ומחשבת הגאולה האחרונה האוניברסאלית. קצת קשה ליהודים בתחילה לקבל את הכלל הגדול שנשלח מאת הגואל חיים: "כולנו בשר אחד", אך אשרי המלומד בתורה הקונה את כל דברי הגאולה השלמה, כי יזכה לשלמות יתירה ולהרחבת הדעת ויוסיף עמקות מפליאה בכל דברי התורה והנביאים ובכל מסורת ישראל.

כוונתנו היא להפחית את הפערים ולהתגבר עליהם במהירות האפשרית בהתאם לכל אחד. לזה ניתנה דרך חדשה הבאה להקל על הבנת דברי הגאולה, הנקראת על פי הסימנים השלמים: "ההתבוננות המשולשת: לב הנביא, לב השושנה ולב הדג הגדול לוויתן". לא נפרט עניין זה בספר זה, כי קודם כל צריכים להבין מספר כללים עיקריים של הגאולה השלמה בכדי להתאים את הדברים למציאות. כוונתי בזה בנקודה עיקרית, שקיבלתי בישירות מהצדיק חיים ואחר כך אומתה בסימנים השלמים ושעניינה יעורר הבנה ביתר הכללים, והיא שנשמות בני עשרת השבטים נשמרו לרוב בהיותם "גויים" בין אומות הנצרות, ואף ברמז בא: "נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ" (שם, מ"ט, 6).

הרי בכדי שתהיה התחברות של שבטי יעקב ונצורי ישראל, שהם שבטי עשרת השבטים, צריך להשיב אותם מהמקום שהם היו נצורים בו, דהיינו מהנצרות, וצריכים להשיבם מפני שרחוקים הם כבר מהמקורות, ולא מוכרת אצלם זהותם היהודית, עד שמתעוררים בהרגשתם העצמית הפנימית. רחל אמנו בכתה כי כבר לא ראתה אותם לאחר שהתבוללו בין אומות העולם, ודברי ישוע יפליאו את העולם כאשר יובנו: "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (מתי, ט"ו, 24).

המטרה הגדולה היא להשיב את בני אפרים מבין אומות העולם ולהחזירם למקורות התורה והיהדות ואל נשמתם האמיתית שנתקדשה במעמד סיני. מפתח נורא ועצום הוא זה להבנת דברי הנביאים, כשמדברים הם על שבטי יעקב או יהודה ועל בני ישראל או אפרים או יוסף. נבואות הן שיהיו נצורים בנצרות!

מטרה ראשונית גדולה מאד היא להשיב את עשרת השבטים לשם תיקון העולם, ולכן מובן הוא שהצדיק השלם הנבחר מוכרח להביא את המפתחות לתיקון הנצרות. זו היא ההפתעה המפליאה במפתח הגדול והנורא שמביא הגואל חיים בסימן הכוכבים בהכרזה ובהסבר: "זהו הכוכב של כריסטו הבא בזכות הענווה".

בלי כוכבו של כריסטו, שבשם זה יצאה משרתו של ישוע לעולם, אין אפשרות לגשת אל תיקון הנצרות הנחוץ. אין הדבר הזה מלאכותי, אלא כולו יצא בהשגחת ה" למטרות גדולות בדברי הימים, ונס גדול הרים ה" אל העמים, כפי שהבטיח. ישועה גדולה הגיעה לאומות הנצרות דרך אותה המשרה של ישוע במשך אלפיים שנה, ולכן ברור שגם משרתו הייתה חלק אינטגראלי מהסימנים המשיחיים האוניברסאליים שבנביאים. לפיכך ברור יהיה למפרע ששתיקת הרמב"ם חכמה גדולה היא, במסגרתה עקר הוא הרים בצניעות עצומה כדי להשקיט את קולות הנביאים, עד כי יבוא הזמן.

במסגרת תפארת הברית השלמה עלינו להבין ולדעת כמה שיותר בנוגע לאותה המשרה: מה מקורותיה ואיך נולדה ומאיפה באה ומה תכניה וענייניה, כי כל מה שקרה היה חלק חשוב מאד בתכנית ה" לגאולתו, שלא ידענו מקודם, ולא היו בידינו המפתחות להבנה. נגע עניין של "משיחות" במשרת ישוע, ובאופן זה נגעה המשרה גם במטרות התורה ובכוונות הנביאים. כעת בא הזמן והתגלו אוצרות דברי הימים להבין את המאבק ההיסטורי בין יעקב ועשו, את מנחת יעקב לעשו ואת השלמתם בסוף דרך שש הנקודות מעל למילה "וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית, ל"ג, 4), הם ששת הסימנים הגדולים של הגאולה השלמה המביאים את מפתחות אליהו הנביא, זכרו לברכה, להשבת הלבבות, אבות על בנים ובנים על אבותם.

הפירוד בין היהדות והנצרות נעשה בסוף, על פי קריאת המפתחות השלמים של הגאולה השלמה, לאיחוד. אין גאולה מבלי שיושב לגבולו הצאן הנאבד מבית ישראל! קנאת ה" צבאות דרך משרתו של ישוע עשתה כל זאת, ובשל כך תיקון העולם, עליו מרמז הרמב"ם, עליו השלום, דורש את תיקון הנצרות. תוצאת תיקון הנצרות היא ההפרדה הגמורה בין הנצרות התיאולוגית ובין אמיתות משרתו של ישוע. להבחנה הזאת דרושים המפתחות, אשר יפתחו את הבנת כל אותה המשרה. הפתעות הן ודברים סתומים היו עד שהתגלו, ועובדה זו תפליא את העולם יותר ויותר, כי עכשיו הכול מובא על פי האמת, הנשארת לכל יתר דברי הימים, כי המפתחות יוצאים מתחת לשם "אהיה" האחרון ומפענחים את העבר להווה ולעתיד.

המפתח להצלת הצאן הנאבד מבית ישראל מעניק את המפתח להצלת בני עשו, שהם עצם הנצרות, ותיקון עשו מעניק את המפתח לבני יפת, שנתערבבו בבני עשו. כי בפירוש לא מספיקה השבת הצאן הנאבד לגבולותיו, כאמור: "נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ" (שם, מ"ט, 6), אלא חיונית היא גם הצלת הטובים מבני עשו, מאחר שכל עניין לידת עשו ויעקב ביחד היא עבור הכוונה ההיא, שגם מבני עשו יהיו ניצולים בסוף. עניין זה מרומז במדרשים לפיהם ראשו של עשו נכנס גם הוא למערת המכפלה.

-------------------------------

ואני תפילתי לך ה", כי חמור אני ולא אדם, ומה אדע תבונות ואיפה חכמה? בחסד עליון הסמכתני ותרפאני בכל יום, ובכל שעה אתה תומך בי שלא אפול. ואנו סימנים לסימניך, ובגואל חיים בחרת, ולשופט משוח מינית אותו, והושבת אותו על כסא מלכות השמים, כי בענווה אהב את כל מעשיך ואת בריותיך, והכיר וידע את רצונך. רחם נא עלינו ובזכותו הקם את בריתך הסופית, כי בעצמנו אין כוח. רחם עלינו וחננו וחזק אותנו לכבוד שמך. אמן כן יהי רצון.

(נלקח מן החוק החדש, לוח 1, סומבררו, ברגאמו, איטליה).

 

 

פרק ט' - שבועות על כמה עניינים מתפארת הברית

 

נכתב בבאר שבע, טבת תשס"א. עודכן בבאר שבע, כ"ג בשבט תשע"ד.

השְבועות הבאות, הנוגעות לאמונת הברית החדשה השלמה של הגאולה השלמה, בזכות הצדיק הנבחר לגואל, הוא חיים בן משה, שנולד בצנעא, תימן, ב-1914, עם הביאורים הקצרים הנתונים, מכוונות לכלל ישראל וכן ללומדי ולחכמי התורה, שבצדק דואגים לשמירת כל עקרון תורני מהתורה שבכתב ומהתורה שבעל פה.

דברים רבים של הברית השלמה המגיעה לעולם בזכות הגואל האחרון, חיים, נראים, כאמור, "מוזרים" במבט ראשון, מפני שהם חדשים לגמרי ולא היו בעולם לפני כן, ככתוב בספר ישעיה, מ"ח, 6-7: "ו שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ, וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ. הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה, וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם. ז עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז, וְלִפְנֵי-יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם--פֶּן-תֹּאמַר, הִנֵּה יְדַעְתִּין".

ואמנם רק הרמב"ם, "הנשר הגדול", אזר כוח בקדושתו לומר לבני ישראל את האמת, דהיינו שבכל ענייני הגאולה השלמה והמשיחות הקשורה בה ומשימת שליח הנביא שיקום לקיים את שליחות אליהו הנביא, זכרו לברכה, אף אדם לא יידע את אותם הדברים עד שיבואו, והסביר שאין קבלה בכל הדברים הללו אצל חכמי ישראל, ושדברים סתומים הם אצל הנביאים.

משום כך עתה, בהתגלות אותה הקבלה החדשה של הגאולה עם ביאת הגואל הנבחר, מובן שרוב הדברים יידמו לדברים מוזרים או אפילו חורגים מדת ישראל ומאמונת ישראל חלילה, כי חדשים הם ולא נודעו קודם לכן ולא נשמעו ושונים הם מדרך הפוסקים בכמה עניינים. כך יהיה עד שיובנו, כי מצד עצמם אין בהם שום חריגה מאמונת התורה בכתב ושבעל פה, הואיל ומדובר בדברים חדשים המשלימים את סימני התורה במסגרת דברי הגאולה השלמה והמביאים את האמצעים להגשים את המטרות הרבות של הגאולה השלמה, כי בלעדיהם אי אפשר להגיע אליהן. אלו הם האמצעים החדשים, חלק שלם של הקבלה החדשה האמיתית, ולא נמצאים בבית הכנסת על פי ההלכה, במשנה ובתלמוד.

הברית הסופית השלמה היא אוניברסאלית ועובדה זו לבדה משנה את כל האיזון שאליו היה עם ישראל רגיל.

הטעם העיקרי לשבועות אלה, בשם החוק החדש של הברית השלמה של הגאולה השלמה, הוא למען שמירת חוקי התורה, דהיינו: (1) שלא להתרחק מדי ממסורת ישראל. (2) להקל על הרבנים, על בני התורה ועל כל ישראל לסמוך על דברינו ולדעת שבחוק החדש כל מסורת ישראל, התורה שבכתב והתורה שבעל פה, לא זזים ממקומם בגלל המסורת החדשה.

הקבלה החדשה האמיתית, מכל מקום, מקשרת את התורה לזמן החדש והיא גם אוניברסאלית שלא מיועדת רק לבני ישראל, ולכן ישנם הבדלים, הגם שחוקי התורה נשארים. ישנו, אפוא, החוק החדש המחדש את חוקי התורה, וישנו המנהג החדש של בית התפילה של הגאולה השלמה, מנהג חדש לגמרי לכל מועד וחג בלוח השנה.

שבועה א': אני פרץ (PAUL), בן משה גרין (GREEN) וחנה (בקר), שנולד ב-11 ביולי 1945 (ראש חודש מנחם אב, תש"ו), בניוארק, ניו ג'רזי (NEWARK, NEW JERSEY), ארצות הברית, נשבע בפני אלוהי ישראל, בשמו הקדוש בן ארבע האותיות, ככתוב "וְהָיָה לַיהוָה לְשֵׁם, לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת" (ישעיה נ"ה, 13), שהמנהג החדש של הגאולה השלמה אינו חורג או סוטה מדת ישראל או מהתורה הקדושה אש דת למו, ושהוא חוק מחודש ומנהג חילופי (אלטרנטיבי) הרצוי ואהוב לפני אלוהי ישראל. נכלל בשבועה זו, כמקובל בסימנים השלמים, בזכות הגואל האחרון הנבחר, חיים בן משה מצנעא, תימן, שכל יהודי, מהגדול עד הקטן ביותר, יכול לקיים את כל מצוות התורה דרך החוק החדש והמנהג החדש, לא פחות מכל יהודי דרך ההלכה ובית הכנסת.

שבועה ב': אני מעיד על עצמי לפני אלוהי ישראל, שאני, פרץ גרין, קיבלתי את הרשות (ולא שום אחד אחר חוץ ממני, אם לא ברשותי) לנסח את המנהג החדש של הגאולה השלמה ממורי הקדוש, הצדיק השלם, הגואל האחרון הנבחר של הגאולה השלישית השלמה, ראש לל"ו הצדיקים הנסתרים בחייו, חיים בן משה, שנולד בצנעא, תימן, דרך "חלום החוזה" שאביא להלן. לכן הנני מעיד שמאמציי בהיווצרות בית התפילה של הגאולה השלמה ובכתיבת החוק החדש ונוסח המנהג החדש הם לפי תנאי השבועות האלו, המבטיחות שלא לחרוג מהעיקרון המובא, שכל יהודי יכול לקיים את המצוות לא פחות ממה שיכול לקיים אותן כל יהודי של בית הכנסת.

חלום החוזה: ראיתי את הצדיק חיים שהושיט לי את "החוזה" של "בית התפילה לכל העמים" על מנת לחתום עליו, וחתמתי את שמי על החוזה. אחרי חתימתי אמר המורה חיים: "בעוד ארבע מאות שנה, בין ארבע מאות לחמש מאות שנה, לא תהיה נהוגה בבית הכנסת הנחת תפילין".

שבועה ג': אני נשבע בפני אלוהי ישראל, יהוה צבאות, שאני, פרץ גרין, קיבלתי (ולא שום אדם אחר), על ידי הסימנים השלמים שהתקבלו בחלומות של תלמידי הגואל האחרון, חיים, את כל המפתחות[14] השייכים לסימן[15] זה, הנקרא "סימן החמור אוכל לחם" או בשמות אחרים כ"סימן החמור עם שלוש העיניים", כ"סימן החמור הלבוש כאריה, משיח בן דוד" וכ"סימן החמור, משיח בן דוד". והנני מעיד בשבועה זו שכל המפתחות האמורים, שהתחילו לרדת בחלומות נבואיים לתלמידי ואוהבי הצדיק חיים, אחרי פטירתו ביוני 1982 (כ"ג בסיוון תשמ"ב), הם המפתחות לקבלה החדשה האמיתית, היורדת לעולם רק בביאת הגואל האחרון הנבחר, דרך החמורים, תלמידיו, ולאחר שנקבע מי יקבל אותה. זוהי הקבלה המוזכרת ברמז בסוף "הלכות מלכים" לרמב"ם, עליו השלום, שאינה ידועה ולא נתקבלה אצל חכמי ישראל ודברים סתומים הם אצל הנביאים וכו', ושלא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו וכו'.

 

סימן זה של החמור אוכל לחם הוא בסימן ה"מישרה הנבואית" המוזכרת ב"הלכות מלכים" כמשרת השליחות על שם אליהו הנביא, בהנחה והנביא אליהו, זכרו לברכה, לא יבוא בעצמו, והוסברה שם בקצרי רמזים שהיא ה"משרה" המכינה את לבם של ישראל וכו'. בכוונה לא מתברר מדברי הרמב"ם, עליו השלום, מי הוא הנביא הקם או מהו היחס בין אליהו הנביא ומלך המשיח והנביא הקם לפני כן למען כל ההכנות, ועד ביאת הגואל האחרון אי אפשר היה לברר זאת.

סימן החמור אוכל לחם, ולא רק אני, כי אם מי שהוא חלק מסימן זה, מבשר את ביאת הגואל ואת ירידת הסימנים השלמים, שבהם כל ענייני הגאולה השלמה וכל מפתחות השבת הלבבות וכל הנבואות החדשות של הדור הרביעי וכל סימני המשיחות, גם סימני בית יוסף וסימני בית דוד. הכול בזכות וברשות הגואל האחרון, חיים, והכול בזכות אליהו הנביא. לפיכך סימן חמור אוכל לחם הוא בסימן הגואל חיים ולא בסימן אליהו הנביא בישירוּת. עם זאת, הגואל האחרון השולח את כל הסימנים השלמים, נמצא בקשר ישיר עם אליהו הנביא, שהרי הסימנים השלמים כוללים את שליחותו של אליהו להביא את מפתחות השבת הלבבות, אבות על בנים וכו', ואת המסורת הנבואית של אליהו הנביא עבור הדור הרביעי הזה, שאנו נמצאים בו, ובו תקופת "יום ה" הגדול והנורא".

סימן החמור אוכל לחם מקבל את הסימנים השלמים בעולם, רושם אותם, מסדר אותם ומסביר אותם למען העולם. הרי שליחות אליהו הנביא, זכרו לברכה, קבועה מאז מאת ה", ומישרת הגואל האחרון, חיים, מעת בחירתו על ידי ה", קבועה לכל הדורות הבאים, וסימן החמור אוכל לחם הוא בסימן חמורו של הגואל חיים. סימן החמור נמשך בעולם מדור לדור, מחמור לחמור ומחמורים לחמורים. נמצא שה"נביא" שיקום (לפני מלחמת גוג ומגוג), שיישר את ישראל ושיכין את לבם (הם התפקידים של אליהו הנביא, זכרו לברכה) אינו אדם אחד בעולם שמקבל את הסימן הזה כי אם "סימן החמור אוכל לחם", ואני, פרץ בן משה וחנה גרין, החמור הראשון, אחראי על סימן החמור אוכל לחם.

רמזים רבים לכך קיימים בנביאים כמו בפרק נ"ה בישעיה: "כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לֹא-יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם. כִּי אִם-עָשָׂה אֶת-אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו" (שם, 11), או בספר מלאכי בו מרומז היחס בין הגואל האחרון הנבחר, שבעבודתו הנסתרת בעולם "וּפִנָּה-דֶרֶךְ לְפָנָי" (מלאכי, ג', 1), ובפטירתו: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (שם), דהיינו אל היכלו במלכות השמים, לבין אליהו הנביא, שהוא "מלאך הברית" בשליחות ה": "וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים" (שם). הפסוק גם רומז על הגואל האחרון ועל אליהו הנביא יחד: "הִנֵּה-בָא--אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת" (שם).

סימן החמור מנובא גם בספר הנביא זכריה, ט', 9: "צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת". כל הסימנים השלמים "מורכבים" לעולם דרך סימן החמור, האוכל את לחם הסימנים.

הסימן עצמו נבואי ומתאים ל"יקום נביא", אבל אנחנו בעצמנו לא נביאים ולא בני נביאים. זהו הסימן המביא ומסביר את כל הסימנים האוניברסאליים של משיח בן יוסף, מכין את הדרך לסימן משיח בן דוד, שיהיה בזמן בית המקדש השלישי בירושלים, מביא את סימני הכהן המשוח על מזבח הכהן המשוח (בקומה השביעית) ומקים את סימני מזבח ישראל הגדול (בקומה הרביעית), הנקרא גם מזבח החמור.

הנה סימן הכהן המשוח שייך לכוהן צדק, וסימן ראש החמורים על מזבח ישראל הגדול שייך לסימן החמור, משיח בן דוד. מזבח ישראל הגדול אינו מזבח ליהודים בלבד, כי אם שייך הוא לסימנים האוניברסאליים של סימני משיח בן יוסף, וכל מי שהוא חלק מעבודות סימן החמור אוכל לחם יכול להשתתף בעבודות הקשורות למזבח זה, אך החמור הראשי והאחראי של מזבח ישראל הגדול צריך שייוולד יהודי ומשבט יהודה, בהקשר לזכויות הנדרשות על פי דיני המשיחות.

הגואל חיים הוא משבט בנימין, הוא הגואל ואינו המשיח, סימנו אוניברסאלי, ועניינו כבנבואה (ישעיה, מ"ט, 5-6): "ה וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו, וְיִשְׂרָאֵל לא (לוֹ) יֵאָסֵף; וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה, וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. ו וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ". והוא בקיום נבואת "כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם" (שם, ט', 5). (אציין כי היו כמה חלומות על כך שהצדיק חיים נולד כתינוק וגדל במהירות להיות ילד, חלומות שבאו להוכיח שהנבואה הזאת מרמזת עליו). "אבי עד" מוכיח שסימנו נמשך לכל הדורות בפועל, כי אחרי התחייה הוא בסימן השלם של תחיית המתים. והוא שפתאום בא אל היכלו במלכות השמים, מאחר שהוא השופט המשוח שנמצא במלכות השמים ולא בארץ, בעוד שסימן משיח בן דוד צריך להיות בארץ. והוא המאפשר שמלכות בית דוד תישאר תמיד בצדק ובמשפט.

נבואה זאת לא על משיח בן דוד נאמרה, כי אם על הגואל האחרון הנבחר, שהוא גואל אוניברסאלי, "כולנו בשר אחד". חמורו של הגואל נקרא "החמור בעל שלוש העיניים", דהיינו: אחת ליהודים, אחת לבני ישמעאל ואחת לנוצרים, ובפרט לבני ישראל הנמצאים בעיקר בין הנוצרים. לכן תיקון הנצרות עיקרי הוא לקיבוץ בני רחל אמנו, שהתבוללו בין אומות הנצרות. מישרת ישוע בן מרים ויוסף בסימני יוסף מוסברת בכל כתבי ספר המפליא שבספר משנת חיים, ומתיקון הנצרות יינצלו הראויים בבני עשו ובבני יפת, ומהם גם עמים רחוקים יותר, כי ישועתו יתברך יוצאת לכל העמים, לכל קצוות תבל.

האוניברסאליות מביאה איתה את האמת הגדולה של רחמנותו יתברך, אלוהי ישראל ואלוהי כל העולם, על כל אומה ועל כל יחיד, "כי כולנו בשר אחד". ונקל הוא לו יתברך אם רק ישראל יקבל את ישועותיו ואת חסדיו. זהו עקרון אוניברסאלי שרוב היהודים עוד צריכים ללמוד אותו, עיקרון המאזן את האנושות אל מקומה הנכון, בכדי שאף אחד לא יחשוב את עצמו ליותר מהאחר. והוא חידוש המצווה "ואהבת לרעך כמוך" במובנה הרחב, כי כולנו אחים ואחיות מאדם וחווה. גם פה אם "ואהבת לרעך כמוך" הוא רק ליהודים "דבר נקל" הוא לה" ברוך הוא, אבל כאשר האהבה לרעך מתפשטת גם לאנשי ונשי וטפי האיים הרחוקים, מפני שכולנו בשר אחד, הרי שזהו הדבר האהוב בעיני ה" אלוהי כל העולם, כי כולנו בניו ובנותיו.

כל החידושים הנפלאים האלה מוסברים על-ידי השפה הברורה המגיעה עם הסימנים השלמים, ככתוב "כִּי-אָז אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה, ג', 9), היא השפה הברורה המבחינה ומקיימת את שני העניינים, אהבת ישראל בסימן הפירוד מהעמים והאהבה אוניברסאלית בסימן האוניברסאליות. הפירוד של ישראל כבר קיים בכל דברי ימי ישראל ומתקיים תמיד, אבל האוניברסאליות חדשה לישראל, והיא באה בזכות הגואל האחרון חיים (בנוסף, הלוואי שתהיה אהבת ישראל אמיתית וקיימת בין כל היהודים לבין עצמם, ואמנם בסוף יהיה כך, בעזרת ה" ברוך הוא).

בסוכה נ"ב, ב', נאמר: "מאן נינהו ארבעה חרשים אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק". ובאמת אלו הם ארבעת הסוגים העיקריים בסימנים המשיחיים והגאוליים, אבל בלי הסברי הסימנים השלמים לא יובן כלום, כי חסר הגואל האחרון במסכת, ואף חסר סימן החמור המביא את הסימנים לעולם.

שבועה ד': אני, פרץ גרין, נשבע לפני אל שדי, שמרגע קבלת סימן "בא הזמן", קיבלתי רשות מהגואל האחרון, חיים, לפתוח את הבשורות של הגאולה השלמה, אותן אנחנו, אני והתלמידים, מקבלים. הריני נשבע לפני אלוהי השמים והארץ, אל שדי, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב שסימן זה, בשם החמור אוכל לחם[16], בא לקיים[17] את הנבואה הידועה בסוף ספר מלאכי (ג', 23-24) על השבת הלבבות אבות על בנים ולב בנים אל אבותם וכו'. דהיינו: שהסימנים השלמים המקובלים מעניקים את מפתחות השבת הלבבות בשם אליהו הנביא, זכרו לברכה, ואנו מתפקדים כמזכירים של הגואל חיים, השולח את כל אותם הסימנים.

 

חלמתי, שמונה ימים לאחר פטירת הצדיק הקדוש חיים, שאני נמצא במרכז מעגלים מצוירים על האדמה, ועומד לפני הכוכבים, שהיו קרובים ומבריקים. במרחק של כ-30 מטרים עמד הצדיק הקדוש, המורה חיים, ראש לל"ו הצדיקים הנסתרים. הוא הביט בי זמן מה עד שהבחנתי בו. אז הרים הוא את עיניו הקדושות לשמיים, ובאותו הרגע הסתכלתי גם אני על הכוכבים, ומפי יצא קול חזק ועצום שהכריז: "בא הזמן".

שבועה ה': אני, פרץ גרין, נשבע לפני ה" אלוהינו, בשם אהיה אשר אהיה, שקיבלתי, דרך חלום החוזה המוזכר לעיל, את האחריות (אני ולא אחר) על בית התפילה של הגאולה השלמה, הנקרא בנביא ישעיהו בית התפילה לכל העמים, שהוא בית התפילה האהוב על כל העמים, ככתוב "כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים" (ישעיהו, נ"ו, 7), ולכן הרשות בידי לסדר את כל ענייניו, מזבחות התפילה שבו[18], מנהגיו, כהונתו וכו'. לפי שבועה זו, בית התפילה של הגאולה השלמה הינו חלק מהקבלה החדשה האמיתית שלא נודע ממנה כלום, עד שמתגלה היא בזמנו ביחד עם יתר הסימנים השלמים, ולכן לא נמצאה בדברי חכמי ישראל, זיכרונם לברכה. שבועה זו כוללת גם את מה שנוגע לשפה הברורה המנובאת: "כִּי-אָז אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה, ג', 9), היא השפה המובאת והמבוארת בכל כתבינו בספר משנת חיים ובבתי ספר הגאולה השלמה, הם בית ספר השושנה ובית ספר אסתר ובית ספר הילו-רוז (השושנה הצהובה).

שבועה זו כוללת את העובדה שאי הנחת התפילין על ידינו בבית הגאולה היא חלק מן ההתגלות החדשה של הברית החדשה השלמה, וכי היא נובעת מן הסימן, שבו קיבלתי מן הגואל חיים את האחריות לבית הגאולה ושבו חתמתי את שמי, פרץ, על החוזה שהיה בידי המורה הקדוש, וכמו כן שבאותו החלום הגואל האחרון חיים הכריז (בעברית): "בעוד כ-400 שנה, בין 400 ל-500 שנה, לא יניחו עוד תפילין בבית הכנסת המסורתי"[19].

לכן אני פרץ בן משה וחנה גרין נשבע לפני ה" צבאות על האמת בנוגע למצוות תפילין, שמיוסדת על חלום החוזה המוזכר, בו נאמר כי לא מניחים תפילין בבית התפילה של הגאולה השלמה. עיקר טעמו הוא שהקדושה החדשה קשורה בתפארת הברית השלמה, אשר מהתחלתה קשורה לאור הגדול המובטח לעתיד, אור וקדושה שלא מחייבים תפילין, על דרך קדושת השבת שפוטרת את אות התפילין. אין כאן בשום אופן כפירה במצוות תפילין, חלילה וחס, כי פרטיה הן הלכה למשה מסיני, אך היהודי המתפלל בבית התפילה על פי המנהג החדש כאילו קיים מצוות תפילין, וכך היא גזרת הזמן.

שבועה ו': אני פרץ גרין נשבע לפני ה" אלוהינו, קדוש ישראל וגואלו, שכדי לקיים את תפקידי בסדרי בית התפילה של הגאולה השלמה, קיבלתי דרך הסימנים השלמים, בזכות הצדיק האהוב, הגואל האחרון חיים, את המפתחות לקדושה החדשה ולכהונה החדשה של בית התפילה בן שבע הקומות.

כן אני מעיד בשבועה זו שבמסגרת ה"סוד הלא ידוע עד כה" של הגאולה השלמה, מתגלה הסוד, שלא היה ידוע לכלל ישראל אודות הגואל וחמורו של הגואל. כמו כן שהגואל נבחר לתפקידו רק אחרי פטירתו.

 

הגואל אינו המשיח, והמשיח אינו הגואל. הצדיק חיים, שאהוב על ידי ה", סבל למען כל העולם סבל נורא ובפטירתו נבחר לגואל האחרון ועלה אל מלכות השמיים, ממנה הוא מדריך את כל ענייני הסימנים השלמים.

שבועה ז': כמו כן אני, פרץ גרין, נשבע בפני אל שדי כי הזכות הגדולה בהבאת הגאולה היא של הצדיק חיים, בשל סבלו הקשה עבור כל העולם בסוד, ובשל קדושתו הנעלה והנסתרת בדרגות נסתרות. לפיכך הוא נקרא האהוב על ידי ה' צבאות, ומיד אחרי פטירתו הוא נכנס אל היכלו במלכות השמים, היורדת לעולם בהתאם לזמנים ולזכויות של האנשים, החל מן הדור הרביעי ובמשך 500 שנים של תקופות הגאולה השלמה. כמו כן הגואל חיים הוא המנהל כל נושא הנוגע לגאולה השלמה ממקומו במלכות השמים, דרך החמורים האוכלים את לחם מלכות השמים.

ענייני השבועות בקיצור: א) המנהג החדש לא חורג מדת משה והוא מנהג חלופי. כל יהודי יכול לקיים בבית התפילה של הגאולה השלמה את מה שהיהודי יכול לקיים בבית הכנסת.

ב) קיבלתי את האחריות על בית התפילה של הגאולה השלמה בן שבע הקומות, 13 מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם. אני חוזר על העיקרון שכל יהודי יכול להשלים בו את המצוות.

ג) קיבלתי את המפתחות של סימני החמור אוכל לחם, סימני החמור, משיח בן דוד, כדי להביא את הסימן ההכרחי הזה לעולם, על מנת שהמפתחות של הגאולה השלמה יישארו תמיד באחריות בני ישראל. כמו כן המפתחות הם המפתחות לקבלה החדשה, שהגיעה אחרי פטירת הצדיק, קבלה שלא קיבלו אותה חכמים.

ד) מאז סימן "בא הזמן" יש לי רשות מהגואל חיים לבשר את בשורות הגאולה השלמה, כפי שאנו התלמידים מקבלים אותן, וכי סימן החמור אוכל לחם מגיע כדי להגשים את פיוס הלבבות, דהיינו: השליחות אליהו הנביא המנובאת בספר מלאכי.

ה) קיבלתי את הרשות והאחריות לייסד את בית הגאולה הוא בית התפילה המנובא והאהוב על ידי כל העמים (והוא בית המקדש השלישי הסופי, שיקום בירושלים ולפי הקבלה החדשה גם בבאר שבע). כמו כן בית הגאולה הוא חלק מאוצרות הקבלה החדשה, שלא הייתה ידועה קודם לכן. קבלה זו כוללת את ה"שפה הברורה" שבאה לידי ביטוי בספר משנת חיים ובמנהג החדש של בית הגאולה השלמה ואשר נלמדת בבתי הספר הגאוליים: בית ספר השושנה, בית ספר אסתר ובית ספר השושנה הצהובה (ילו-רוז).

ו) בהתייחס להנחת התפילין ולאי שלילת המצווה, כמוסבר, יהודי המתפלל בבית הגאולה נחשב כאילו הניח תפילין. זהו צו מבית הגאולה במסגרת הברית החדשה השלמה.

ז) קיבלתי את מפתחות הקדושה החדשה והכהונה החדשה של בית התפילה של הגאולה השלמה.

עניין זה כולל את סוד הגואל וחמור הגואל, ואת העובדה שהגואל נבחר לתפקידו עם פטירתו וקורבנו האחרון. הוא זה שנכנס אל היכלו במלכות השמים, ממנה הוא מנהל את הגאולה ואת החמורים בעולם.

פרץ גרין

 

פרק י' - בית הדין של הגאולה השלמה

 

"ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים" (הלכות מלכים, י"ב, ג').

 

זו אזהרה הנדרשת שלא לחשוב שהמשיח ישנה את הדת, כי לא יעלה על הדעת שהוא ישנה את חוקי התורה, או יותר מזה, שינסה לפסול תורה שבעל פה ופסקי חכמים וכו', או שיגיד שעכשיו החזיר כשר והפרה פסולה, או שיגיד שעכשיו התפילין פסולים ושרק המנהג החדש כשר. או במה שנוגע לאנשים או לחברות כמו וועדות של רבנים, לא צריך לבוא המשיח לפסול מי שהוא בחזקת כשרות וכו', ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין כמו, לדוגמא, הקראים או השומרונים.

מכל מקום הדברים יותר מסובכים בימינו ועוד לאחר הקמת מדינת ישראל, עת בה חלקים רבים בבני ישראל נמצאים במחלוקת האחד עם השני, כשכל אחד פוסל את השני ומכשיר את עצמו, אין בתי דינים המקובלים על כל העם וקיימות אלפי בעיות על כל עניין. אמנם שלטון ההלכה קיים במחנות הדתיים חוץ מאשר בקרב הרפורמים, אבל זרמי ההלכה מרובים ושונים, ואין בית דין שקובע לכולם, כי אם קהילות שונות, הקובעות את דיניהם לפי בית הדין שסומכים עליו. איך שיהיה, עסק הרבנים הוא זה ולא עסקי, ואמנם הרוב, אם בארץ או בחו"ל, אינו מחזיק בהלכה, ואם לא היה מקיים בר מצוות וחתונות ולוויות, ראש השנה וכיפור ופסח, הוא כמעט לא היה קשור למסורת ולדת, וירחם ה" על עמו ישראל בכלל ובפרט.

יש אמנם כמה רעיונות שעלינו לדון בהם. ובכדי למקד את הרעיונות האלה צריך לדון בכמה עניינים הנוגעים לשואה, שרק אחריה מגיע זמן הקמת מדינת ישראל וזמן הדור הרביעי ועניין בית הדין של הגאולה השלמה, הנקרא בית הדין של מרדכי הצדיק.

ישנה נקודת עצירה במהלך אחרית הימים שהיא השואה, ירחם המרחם על כל עמו ישראל. ויש הגיון חדש אחרי השואה שצריכים לדרוש את ענייניו. לא נוכל להגיד הרבה, כי אם בנקודות משוערות לפי הגיון השכל הישר, ביחד עם מה שנוכל להבין מביאת הזמן החדש. אפילו שהשואה נחזתה בתורה בקללותיה ובנבואת משה בפרשת האזינו ("גוי נבל"), היא אינה אירוע ששוער על ידי כל הרבנים והחכמים לפניה, מפני שהיא הגזרה הכי גרועה לעם ישראל בכל דברי הימים, ואין דומה לה לא לפניה וכל שכן לא אחריה .

אך לא על עניין השואה עצמה נעמוד פה, אלא על הקושי להשיג השקפה ביחס ליהדות עצמה עד השואה ואחריה. הרי מוכרחים לעמוד על עצם היהדות עצמה, שהנה לא עמדה תורה ולא עמדה תפילה בכל הקהילות ובכל הישיבות ובכל סוגי היהדות שהיו אז, לעצור את הגזרה. כמו כן לא ניתנה לצדיקים האמיתיים רשות להתערב באותה הגזרה הנוראה, כפי שהעיד על כך הצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו. גזרה היסטורית הייתה שהוכרחה לבוא ושהוזכרה בתורה ובנביאים. עמדנו באריכות בכתבים אחרים על הגורם הנסתר לה, היא העבודה הזרה הנסתרת של הקבלה השקרית, שנאצלה ונבראה ונוצרה ונעשתה מעוון קץ אחרית הימים ביד משה דה ליאון מספרד לפני כ-750 שנה, הוא עוון שיטת האצילות של ספר הזוהר. ואכן, משמעותיות מאוד היו התוצאות הרעות הנראות שאחזו בכל חלקי היהדות בעקבות קבלה זו.

חצרות החסידים נפלו לתוך סוגי פולחנים לרבנים שלהם, שזרים ליהדות האמיתית, ובצדק עמדו נגדם המתנגדים, אף שלא הצליחו מן הטעם שלא ידעו את שורש הבעיה, ודוגמא לכך היא שהגאון מווילנה עצמו כתב פירוש על דברי הזוהר. היהדות הליטאית עמדה במין קרירות והתנשאות לא מקובלים מן השמים, לרפורמים חסרה הייתה הקדושה מן התורה והמסורת, באופן שלא יכלו עוד להשתייך ליהדות האמיתית המסורתית, ורבים אחרים בעם יצאו לגמרי מהיהדות. היו עוד זרמים רבים ותנועות, ואולם היהדות בכללותה לא הייתה רצויה, ומשובשת הייתה מבפנים ומבחוץ, וירדה גזרת השואה.

מה שלא נשתבשו הם נשמת ישראל והכוונות הטובות והלב הרחמן הפנימי ביהודים רבים (גם רפורמים ואפילו חילוניים שלא ידעו כבר דת ודין בכלל). לפיכך בשל נשמת עם ישראל ומות הקורבנות בשואה נתקבל קרבן ישראל לעולה לרצון, בכדי שיגיע העם לזכות בהקמת הנבואות על שיבת ציון. נשמת ישראל שלמה ולא מתה ולא תמות לעולם. עם זאת, ישנה דרגה ממשית היסטורית של "מוות" צורת היהדות הקודמת בשואה, ובמקביל יש בה הרגע הנבואי של צורך כריתת הברית החדשה של ירמיה הנביא: "אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-יְהוָה" (ירמיהו, ל"א, 31).

אני מוכרח להזהיר כאן את הקוראים היקרים שלא יוכר חטא ישראל בשואה עד שייוודע ויוכר חטא האצילות, עוון קץ ספר הזוהר של אחרית הימים. לא מהמשכילים ולא מהרפורמים ולא מרבני החסידים ולא מהליטאים ולא מקרב יהדות גרמניה ולא מהחופשיים והחילונים והכופרים. כולם ביחד לא יבינו את גזרת השואה אם לא תובן הכִּפרות האפלה ההיסטורית הנסתרת, המשבשת ומעקמת ודורשת עבודה זרה על כל מילה של התורה הקדושה מ"בראשית" ועד "לעיני כל ישראל". מתה התורה והופרה הברית ולבשה את תכריכיה במהלך מתקדם בן ארבע מאות שנה, עד שלא יכלה להתאפק עוד הגזרה המחכה לבוא, כי הפרו את בריתי דרך אלוהים אחרים על פני, ובכך שאלוהי נכר חדשים מקרוב באו.

מאמיני הקבלה שיבשו וכיערו את צורות היהדות השונות עד שרוב העם לא היה יכול להתאפק ומרד. קמו אז גם משיחים פילוסופיים, פוליטיים וחילוניים אשר נבאו חזיונות על תורה שאיננה ושמתה ושגורמת רק לסגירות המוח, לעצימת הדעת ולשיגעון והאיצו את העם לתחייה חדשה שכלית ותרבותית, פיסית ורוחנית ועצמאית ומדינית, ובהתלהבות רבה באו לטמא הטהור ולטהר הטמא ולפסול אנשים שהם בחזקת כשרים ולהכשיר מי שהוחזקו פסולים ולשום שלום בעולם. באופן זה גם מי שהתנתקו מן התורה לא היו פחות נקיים מאנשי תורה ולומדיה, שספר הזוהר בידם, ושבעץ חיים זיווגו זיווגים בצמצומי הבלים ובפרצופי פסלים ובאצילויות בודהיסטיות ואשר התענגו יחד על אלים נאצלים ובשיגעונות רקדו כשיכורים מסביב לעגל וקראו לו "פנימיות התורה". לא לחינם נדרשה ברית חדשה, כי הפרו בריתי ואנוכי בעלתי בם!

על אף שלא ידע הגאון הנפלא והצדיק הנסתר, הרמב"ם, עליו השלום, את פרטי צורות העוונות וערפילי העיקומים וסדרי זמני הגזרות, ידוע ידע הוא שבבוא הזמן יפרו בני ישראל, אם מדעתם או לא מדעתם, את ברית התורה, ויצטרכו הם לעבור על עונשי אחרית הימים. אחרי אותה התקופה אי אפשר שלא יבואו זמני הברית הסופית המנובאת בירמיה, אשר בהם יקובצו גלויות, ישובו נידחי ישראל לארץ הקודש, יעברו תקופות של טהרה, ותהינה הכנות לישר את לבם. אז דברים חדשים יתגלו מן השמים, עד שבא לציון גואל לשבי פשע ביעקב, וה" יסלח פשעם וישכח עוונם, ויתחילו סדרי גאולתם הסופית וישובו לאמונה ולתורה ולמצוות, וייבנה בית המקדש בירושלים, ויכנסו סדרי הגאולה השלמה.

ומפני שתקופות היסטוריות עוד יצטרכו לעבור עד שיגיע העם לכך, ויהיו שינויים גדולים בדברי הימים, ויקומו גם משיחים רבים אשר לא נמנו מן השמים, הזהיר הרמב"ם בפשטות שלא יחשבו שהמשיח בא לטהר את הטמא ולהחליף את המוחזקים בכשרות לפסולים ולשלול את כל העבר מפני החדש, כי איננו כן. התורה היא נצחית ומצוותיה נצחיות, ותבוא הברית הסופית על שם כל התיקונים הנדרשים לקיים את המטרות המרובות, גם הפרטיות לבני ישראל וגם האוניברסאליות, לתיקון העולם במלכות שדי בשפה ברורה, שדרכה יהפוך ה" את העמים ויישר את ישראל במפתחות המובטחים לאליהו הנביא, זכרו לברכה.

ואמנם חמור אני, ואין לי שכל מעצמי. גם שכלי הניתן אינו כי אם שכל סימני, ולנבואות נביאי ישראל אני נוער כדי לאכול את לחמי בבית לחם כברת הדרך אפרתה. מלקק אני את דמעותיה של רחל אמנו ומנשק את רגליה בניחומי הבשורות, כי כבר בא הגואל וישמח לבה, ומכיר בכל נשמות רחמה. ירקוד עם חמור מסביב לעגלי הצאן הנאבד, ושבו בנים לגבולם. נתקבל קרבנו של ישראל בשואה, ונעשה הוא לעם משיחי כחמור מצד וכעיר בן אתונות מצד, ומתחיל לשרות על נשמתו הרצון להקים את שבטי יעקב ואת נצורי ישראל להשיב, והרצון לשמש כאור גויים להיות ישועת ה" עד קצווי הארץ.

(הסעיף הבא מסולף אמת וטעות גדולה בו, אך אני משאיר אותו לשם תיקונו שיבוא כבר בסוף פרק זה ויימשך בפרקים י"א וי"ב. מדובר בטעות שכדאי להבין אותה, ולימוד דברים נעשה דרך תיקון).

משתנות ההגדרות שבהן הוגדרו החכמים הראשונים שנפלו לפח הקבלה השקרית, ושלא יצא עוד עליהם אור נשמת תפארת הברית השלמה. למען שארית הפליטה אחרי קרבן העם הוקם בית הדין של מרדכי הצדיק למעלה בזכות הגואל הנסתר בעולם, כי חנון ורחום ה" אלוהינו והגיע הזמן להיטיב עם עם אברהם, יצחק ויעקב. כמו שה' היה מיטיב עם בני ישראל לפני קבלת התורה עם הזוכים באמונתם ובמעשים הטובים עד שקיבלו את התורה, כך צאצאי בני הנספים בשואה שהתרחקו ממצוות הדת, אבל יש בהם אמונה ומעשים טובים, זוכים, עד שיעלו על מהלכי גורלם לקבל שוב את התורה הקדושה מתוך טהרתם החדשה. כך ביחס לעם בכללותו, כי מדובר בגשר היסטורי המאפשר לעם לעבור את מאבקיו הרבים בתקופות טהרתו, עד שיוכל הוא לעלות אל הר ה" נקי כפים ובר לבב. הטובים בעם ישראל כעת הם היהודים הניחנים בלב טוב, ואף אם הם רחוקים מההלכה הם אינם נידונים על פי בית הדין של מעלה, הדן על פי ההלכה, כי אם על פי בית הדין של מרדכי הצדיק של הגאולה השלמה. הקושי הכי גדול נשאר לא עם הטובים הרחוקים, כי אם עם הקרובים המלאים במידות רעות, וגורלם הוא על פי בית הדין הקודם, וכמעלתו כן הקפדתו, וכמעלת לימודו כן דינו, וכמעלת ענוותו כן שכרו.

לכן נזקק "הנשר הגדול" לתת כלל במשיח (שלא יטהר את הטמא ולא יטמא את הטהור וכו'). הרי על פשט אין טעם להזכירו ואין בו חידוש, אלא רצה הוא להדגיש כי יבואו התקופות ההן בהם כאילו יהיה הדתי פסול והחילוני כשר (שהדתיים יהיו רחוקים יותר מהמעשים הכשרים מאשר החילוניים), ויובן שאנו בימות המשיח.

(בסעיף הבא מוגשמת הטעות בשני בתי דינים במפורש)

במסגרת השינוי הגדול יקבעו על הארץ שני סוגי בית הדין של מעלה על ישראל, זה לתפקידיו התורניים וזה לתפקידיו הגאולים ובשניהם השלמות. תהיה ההבנה ההדדית בהשלמת אחד את השני לפני בוא יום ה" הגדול והנורא, כי בית הדין הגדול של מעלה של ישראל נקרא "אבות", ובית הדין של מרדכי הצדיק נקרא "בנים". וכן ההלכה נקראת "אבות" ביחס לחוק החדש, והמנהג החדש נקרא "בנים". וכן כל מסורת ישראל הידועה נקראת "אבות" וכל הקבלה החדשה האמיתית של תפארת הברית השלמה והסימנים השלמים נקראת "בנים". וכן בית הכנסת נקרא ה"אב" ובית התפילה של הגאולה השלמה נקרא ה"בן".

(סימן בית הדין של מרדכי הצדיק בעולם על פי חידושי הסימנים השלמים של הגאולה השלמה נכון ואמיתי הוא, אך מפני שבמערכת הכוכבים ישנו בית הדין של מרדכי הצדיק, קראתי לבית הדין של מעלה בשם בית הדין של מרדכי, וזה יוצר בלבול. הנכון הוא שאחר כך בזמני הגאולה השלמה, לאחר הדור הרביעי, ייקרא בית הדין של מעלה בשם זה של מרדכי, אבל לעת עתה אם נדבר על בית הדין של מעלה ועל בית דין מרדכי של הגאולה השלמה כאילו נדבר על שני בתי דינים של מעלה. מכאן יצאה טעותי. בזמן הזה אין בית דין רבני יכול לדון בענייני הגאולה השלמה, ומאחר שקיבלנו את סימן בית דינו של מרדכי הצדיק לענייני הגאולה, למטה כאילו מדובר בשני בתי דינים, אך לא למעלה!).

ובן יקיר לי אפרים במטרות הגאולה השלמה להוציא את אורה החוצה להשיב נצורי ישראל, בני רחל אמנו, ושבו אל גבולם בעם ישראל דרך החוק החדש והמנהג החדש על מזבח אפרים בבית התפילה החדש. ומפני שחמור אנוכי, ולא בר דעת אנושי כי אם סימני, שמונה לראש בית הדין של מרדכי הצדיק בארץ במסגרת הברית השלמה הזאת, גיירתי בכוח זה וברשות הגואל האחרון, המורה חיים, את דבורה (שנקראה בהמשך נודע) בשטר גיור ובטבילה ובשני עדים יהודים, ועלתה היא למזבח בנות יעקב, וכתבתי לה כתובה והתחתנו. כמו כן גיירתי את פאולו בברית מילה, בטבילה ובעדים, ועלה על מזבח אפרים. ונתקבלה התגיירותם מלמעלה מפי בית הדין של מעלה, ונתקבלו כיהודים, ונולדו לנו גילת חיים ויואל (יהואל יהואל) וחיים שמשון כיהודים על פי בית הדין של מרדכי הצדיק של הגאולה השלמה, ולהם זכות כבני שבט יהודה כמוני, ואין ספק בכך. לאחר מכן כתבתי גט לדבורה, שנתקבל בבית הדין של מעלה, ואת פאולו העליתי אל מזבח יהודה במקווה בנוכחות שני עדים יהודים והתחתן עם דבורה, ונתקבלו כיהודים על מזבח יהודה, ומהם נולדו אשר ונח חנה נוגה[20], ונתקבלו הם כיהודים בבית דין צדק של מרדכי הצדיק של הגאולה השלמה. כל זאת נעשה ברשות ובזכות הגואל האהוב, העניו והסבלן, השלם והצדיק, בעל סגולות בפני בוראו, המורה חיים.

והגידו לי אתם אם את כל זאת אני יכול להסביר לחכמים ולרבנים של ימינו!!

(פה מתחיל תיקון ההפרדה של בית הדין לשני בתי דינים, ואף על פי שיכולתי למחוק את הטעות ולהביא רק את המתוקן, החלטתי להשאיר אותה ולהסביר את תיקונה, מפני שטעות גרועה היא ודקה, ולכן בכדי שלא יטעו בה אחרים בעתיד, אני משאיר את מה שכתבתי ומתקנו).

ואמנם חמור אני, קוראים יקרים, ומוכרח לטעות למען בירור הדברים, שעל כן אני נקרא בין היתר "חמור, משיח בן דוד": לא משיח כי אם סימן של משיח חמורי, המקדים למשיחות הארצית שתהיה אחר כך. לא רק הרבנים של ימינו, כי אם הרבנים בכלל, יגידו בצדק "אינך מסביר את דברי הרמב"ם, עליו השלום, אלא אתה מכחיש בדיוק את מה שהוא מסביר. האם ישנם שני בתי דין בשביל ישראל שיכולים הם להחליט מתחת לאיזה בית דין רוצים להיות?! והלא בכך אתה בעצמך פוסל את מה שהוא בחזקת כשרות ומכשיר את מה שהוא פסול! אין דבר שכזה כמו שאתה אומר, כי דבר כזה היה מביא לידי תקלות בעם ישראל אחר כך! ואיך אתה מפריד את בית דין צדק לחלקים ואין הדבר כן: בית הדין של מעלה הוא בית הדין של מעלה, כמו שאומר רש"י, עליו השלום, על "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית, א', 21) - "הוא ובית דינו". קום מהר, תקן את מה שכתבת ואל תיצור לעם דרך להיכשל בה!"

אני מבקש מחילה מה" ברוך הוא ומהגואל חיים ומכבודכם הרבנים הנכבדים ומכולכם על הטעות הגדולה הזאת שנפלתי בה, ועתה אשתדל לתקן ולברר לפי כוחי.

ראשית כל, נכון הוא ואתם צודקים, בית הדין של מעלה הוא רק אחד, והשופט העליון הוא ה" ברוך הוא. כשהוא יורד, כביכול, לשפוט, נעשה הדבר בבית דינו, כשכל עם ישראל וכל עם ועם נשפטים בבית הדין של מעלה ואחד הוא. ההבדלים במשפט הם לפי תנאי הנשפטים, כי אין היהודי, למשל, נשפט באותם התנאים שנשפט בהם הלא יהודי שאינו מצווה בתורה, כי קשה יותר המשפט על היהודי, בשל היות עול התורה כרוך בדינו. בעניין זה קיבלתי מהצדיק חיים שביום הראשון של ראש השנה מתקיים משפט היהודים, שהוא הקשה יותר, אף שמספרם מוגבל מאד ביחס לשאר העולם, בעוד שביום השני מתקיים משפט העמים, ועצם המשפט עליהם קל יותר ממשפטם של בני ישראל.

אם הייתה מסקנתי הקודמת נכונה, היה הדבר נותן מקום לנצרות שנייה, חלילה וחס, והיינו, בר מינן, כמשיחיים. וכאילו יכולים מעתה בני ישראל לבחור בבית דינו של מרדכי הצדיק, ולהיות פטורים מצווי התורה, ומספיק לב טוב ומעשי צדקה ושלום על ישראל, ובזה יהיו כל היהודים שאינם הולכים בהלכה כנוצרים שיצאו לפי הוראותיו של פאולוס מעול התורה להיות תחת החוק החדש של ישוע, ושוב לא היו שבים אל דיני התורה, חלילה וחס! פאולוס בכדי להראות את תורתו החדשה קרא לתורה מוות והתפלסף הרבה על כך שחוקי התורה גרמו לישראל להיות לאשמים, ולכן למתים, כאשר החוקים לא נשמרו על ידם.

לפיכך לא נחזור על כך, כי אסור לנו לחזור בשום אופן על דעותיו, ורק לשם הבנה נגיד שבאותה התקופה נועדה הנצרות להיות לדת המון גויים ולא לדת ישראל, ולכן נפל ה"תפקיד" על פאולוס, השליח לעמים, להפריד אותם מעול התורה המוטל על היהודים, והוא אסר עליהם את ברית המילה ואת כל יתר דיני התורה השייכים לבני ישראל והסביר את הדברים לפי הדרכים שמצא. בנצרות שיצאה לגויים בדברים רבים לא יצא משפט עקום, לפחות לא לעמים שלא היו יהודים, מפני שרוב הדברים שהם טמאים לישראל היו טהורים לעמים. לעומת זאת כלפי היהודים שהתנצרו היה זה כישלון. מכל מקום פאולוס לא הכחיש שבני ישראל ההולכים בתמימות בדרכם בתורה - שכרם איתם, מה שמקביל לדבריי השגויים מקודם, שכאילו יש שני בתי דינים, אחד לישראל מתחת התורה ואחד לאוחזי משיחותו של ישוע, הנידונים לפי תנאי תורתו. יכולים לראות מזה באיזו טעות אפלה יכולתי להיכשל בחלק הראשון של פרק זה!

עם זאת, צודק אני שהדברים עמוקים הם. כשהרמב"ם ציין כי בזמן הגאולה הפסול לא יוכשר והטמא לא יטוהר, מדובר באמירה שיש להתבונן בה עמוקות לפני שניתן יהיה לשפוט מה פסול ומה טהור, מה אמת ומה שקר. ראו בימינו את ההבדלים בין תורת האצילות לאמונת האחדות האמיתית. נזכור כי אנו באמת בזמן ביאת הגואל האחרון חיים, השופט המשוח במלכות השמים, ואנחנו באמת במסגרת הברית החדשה השלמה של ירמיה הנביא ואנחנו באמת, בעוונות הרבים, בזמן הכללי של "הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם" (ירמיהו, ל"א, 31), כמוסבר למעלה. ואנחנו באמת מקבלי החוק החדש של הגאולה השלמה והמנהג החדש, והוקם אצלנו באמת בית הדין של מרדכי הצדיק. על כן כל העניינים שאנו מכריזים אמיתיים הם, אבל הפירוש דלעיל מוטעה במונחיו, ואותה הטעות מסוכנת מאד וגורמת אחריה טעות כמו בנצרות, כאמור, אם לא תתוקן עתה מראשיתה.

 

פרק י"א - תיקון לפרק י' בעניין בית דינו של מרדכי הצדיק

 

אתחיל בצורת התיקון הפשוט לדברים, במסגרת הזמן המתחיל מהשואה, במסגרת ביאת הגואל האחרון, חיים, במסגרת הברית השלמה של ירמיה הנביא (פרק ל"א), במסגרת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, במסגרת בית הדין של מרדכי הצדיק של הגאולה השלמה ובמסגרת סימן חמור אוכל לחם, שאני פרץ גרין, כעת החמור הראשון, אחראי על סדרי ספר משנת חיים ועל כל סימני החמור אוכל לחם.

---------------------------------------

למרות הטעות שנתגלתה, ההסברים בפרק י' חשובים להבין את הסיבות ההיסטוריות הבאות לפני זמן התגלות הגאולה השלמה במסגרת הברית השלמה המנובאת בפרק ל"א בירמיה. השואה היא זמן הדרגה הנמוכה ביותר ב"תהליך" הפרת הברית המנובאת בספר ירמיה. התקופה בת ארבע מאות עד חמש מאות השנים שלפני 1945 נקראת "אחרית הימים לישראל", והשואה היא סוף אחרית הימים.

ה"ברית הסופית השלמה" אינה מתגלה אלא בביאת הגואל האחרון, חיים, בפטירתו בכ"ג בסיוון תשמ"ב, יוני 1982, במילאנו, איטליה. בהתגלות הסימנים השלמים של הגאולה השלמה מתגלים הסימנים של החוק החדש והמנהג החדש של בית התפילה ובית הדין של הגאולה השלמה, המכונה בשם "בית דינו של מרדכי הצדיק". מכוח "סימן הכוכבים" ו"ספר הכוכבים" שבו, הגואל חיים "מורה כוכבי הגאולה" מגלה (לא בסימן ההוא עצמו, כי אם בתהליך הסימנים המתקבלים) את סימן מערכת בית הדין של מעלה הנקרא "מערכת בית הדין של מרדכי הצדיק". זוהי מערכת כפולה, כפי שאסביר.

ישנם חמישה כוכבים עיקריים וביחד הם מערכת "בית הדין העליון", הוא בית הדין הקשור לבני ישראל המצווים במצוות התורה. המערכת השנייה היא של שבעה כוכבים, אותם חמשת הכוכבים הראשונים ועוד שני כוכבים, כוכב אבימלך וכוכב פיכל שר צבאו. ביחד נקראים הם "בית הדין הגדול" והוא בית הדין העולמי הקשור לכל העמים.

נזכור לראשונה שמערכות הכוכבים שקיבלנו, במספר כוכביהם ובשמותיהם, באות על מנת לברר דברים גדולים בדרך סימני כוכבי הגאולה, המקלה עלינו מאוד להשיגם. עניינינו אינו בלימוד הכוכבים באופן כללי, כי אם בלימוד כוכבי הגאולה הבאים לעזור לנו בפירושי הדברים לפי סימניהם.

עצם עניין שתי המערכות, כפי שהוסבר לנו מפיו של הצדיק חיים, מתייחס לראש השנה, כי ישנם שני סוגים כלליים במשפטי בית הדין של מעלה, לישראל ולעמים.

חיוני הוא, אפוא, שחמשת הכוכבים העיקריים נשארים במקומם גם במערכת בית הדין הגדול לעמים. דהיינו: עצם המשפט עצמו מצד הצדק והמשפט לא משתנה. מה שמשתנה במערכת בית הדין הגדול לעמים הוא שהתנאים במשפט כלפיהם, מאחר שאינם מצווים במצוות ישראל, הינם יותר קלים. הבדל גדול מאוד הוא, כמו ההבדל בין שבעת מצות בני נח לעמים ובין תרי"ג המצוות לישראל.

שמות שני הכוכבים ש"הופכים" את בית הדין העליון לישראל לבית הדין הגדול ה"אוניברסאלי" לעמים הם "כוכב אבימלך" ו"כוכב פיכל", והם לפי שמות האנשים הנזכרים בסיפורי אברהם בתורה. לא נדרוש פה בעניינם.

שמות חמשת הכוכבים של עצם המשפט הם "ארבעת הכוכבים של מאזני הצדק" וכוכב מרדכי. והם שלושה כוכבים בקו אחד. האמצעי נקרא כוכב אבן האיזון וקשור הוא למסורת משה רבנו. הכוכב שנמצא ישירות למעלה ביחס לכוכב אבן האיזון נקרא כוכב אבן על אבן האיזון וקשור הוא למסורת אליהו הנביא, זכרו לברכה. הכוכב מימין (לימין שלנו) לכוכב אבן האיזון נקרא כוכב התהילה, והוא קשור למסורת אהרון הכהן. הכוכב משמאל (לשמאל שלנו) לכוכב אבן האיזון נקרא כוכב הניצחון, והוא קשור למסורת יהושע בן נון. הכוכב הרחוק מכוכבי המאזניים ליד הימין שלנו הוא כוכב גדול מאד שמבריק תכופות בצבע כחול ונקרא כוכב מרדכי הצדיק. כוכב זה קשור במסורת מרדכי הצדיק ועניינו הוא "אב בית הדין", כמו שמרדכי היהודי היה אב או ראש בית דין צדק הגדול, שהקים בשושן בזמן אסתר המלכה.

כל חמשת הכוכבים הינם על שם מסורת ישראל, בשם התורה, בשם כהונת אהרון, בשם ירושת התורה שבעל פה, המכונה גם בשם המשנה של יהושע בן נון ובשם המסורת הנסתרת של אליהו הנביא, זכרו לברכה. כוכב מרדכי הוא במסגרת כל ארבע המסורות הנזכרות. הנה עצם כוכבי בית הדין העליון קשור למשפט היהודים ונשאר הוא כך לכל הדורות.

לכן אין כאן עניין של בית דין חדש ממש, כי אפילו בזמני הגאולה השלמה הוא הוא בית הדין העליון של תמיד, וכל יסודו הוא על פי התורה והמשך התורה וכהונת התורה (שהוא בעיקר מנהג ישראל בבית הכנסת[21]) והמשך התורה שבעל פה בידי חכמי ישראל. והוא המשך כל המסורת, שנשלם עניינה במובן של קביעות לכל הדורות דרך אותו בית הדין שהקים מרדכי הצדיק בזמנו (שהקמתו אז בתוך הגלות הבטיחה את קיום אותו ההמשך לכל הדורות).

החידוש בזמן הגאולה השלמה, עם בחירת הגואל האחרון חיים, עניינו הוא "התחדשות" בית הדין, הן בית הדין העליון לישראל והן בית הדין הגדול לכל העולם. עניין גדול ועצום הוא, מפני שרק בהתחדשות הזאת, אחרי ביאת הגואל האחרון, יורדים הסימנים השלמים לעולם וכו'. מכל מקום, אין "לפחד" מהמונח "התחדשות", כי מקביל הוא להתחדשות השמים והתחדשות הארץ, אז קורים הדברים החדשים המובטחים לזמן הגאולה השלמה!

 זוהי ההתחדשות הנותנת לנו בצדק ובמשפט את "התחדשות התורה עצמה": התחדשות חוקי התורה במסגרת החוק החדש של הגאולה השלמה והתחדשות הכהונה במסגרת הכהונה החדשה של בית התפילה החדש והמנהג החדש שלו.

הדברים הינם גדולים מאוד, ואמנם אין להתבלבל: עצם התורה והמשפט, ירושת התורה שבעל פה והכהונה נמצאים תמיד. הבלבול עלול להיות בעניין "ישן" ו"חדש", כאילו בית הדין החדש של מרדכי הצדיק של הגאולה השלמה הוא בית דין חדש נפרד מבית הדין הישן של התורה והמסורת לפני הגאולה השלמה. בנוסף, גם בראות את כל הסימנים החדשים השלמים, כמו סימני החוק החדש והמנהג החדש וכו', יכולים בקלות להתבלבל, עד שהדברים מתבררים כל צרכם. הבלבול מגיע בהתחלה לחמורים עצמם ואחריהם הוא מוכרח להגיע גם אל הרבנים ולחכמי התורה. דהיינו: אם אף לחמורים נראים הדברים כהפרדה מהישנים, כל שכן יתבלבלו אנשי התורה, עד שמתבררים הדברים.

לפיכך עיקר הוא שבית הדין בעצם עצמו אחד הוא, ולא שמדובר בשני בתי דינים נפרדים. כלומר בית הדין הדן בזה הוא אותו בית הדין הדן בזה, אך ידועים לאותו בית הדין התנאים לאלה והתנאים לאלה. החידוש הגדול הוא שבמסגרת ה"קדושה החדשה האחרונה" של השם "אהיה" האחרון תנאי הקדושה והמשפט הינם מתחדשים וחדשים ביחס לתנאים הקבועים מאז הגאולה הראשונה, על פי ה"קדושה הראשונה" של השם "אהיה" הראשון.

 חיוני הוא, אפוא, שדווקא אותו בית הדין הדן בזה והדן בזה יודע את התנאים של הראשונים ויודע את התנאים של האחרונים. שופט אחד לכולנו יתברך, ואמנם כל משפט שונה מהשני, לפי תנאי הלידה, החינוך, קורות החיים ותכונות כל יחיד ויחידה. ה' יתברך שופט עמים במישרין, כך שכמו שהוא שופט את ישראל במישרין לפי תנאי בני ישראל, כן הוא שופט את העמים במישרין לפי תנאי העמים.

ברוך ה", אחרי 18 שנים, אני מרגיש אחדות בתוכי, הי-הא! הי-הא! הפירוד המנטאלי שיצרתי לתומי, גרם בתוכי הפרדה פנימית בין הישן ובין החדש. כעת אני מרגיש כחמור חדש ממש, המאחד בשלמות את שני הסוגים של ה"קדושה הראשונה" ושל ה"קדושה האחרונה" ללא פירוד עצמי. בהמשך הדורות יובן שטעם חמור "משיחי" הוא לשם איחוד לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

הנה כל זמן שהשורשים הם אותם השורשים, אפילו שצצים ענפים חדשים ופירות חדשים, כולם מושרשים באותו העץ. והוא העיקר, שהעץ אחד הוא, התורה הקדושה, כשלה חמישה ענפים גדולים כחמישה חומשי התורה, וכל המשפטים כלולים בה.

מה שהתורה מתחדשת בו אינו התחדשות שחורגת מחמשת ענפיה הגדולים או שהופך הוא להיות עץ אחר נפרד, אלא עניין התחדשותה נובע ממה שכבר כלול בתורה עצמה, כולל הדברים שיתגלו אחר כך לפי זמניהם. זאת מאחר שאוצרותיה ופרותיה של התורה מתגלים לפי הזמנים הקבועים מה' יתברך בשמו הקדוש אהיה אשר אהיה, הוא השם הקשור בכל ענייני הגאולה במשך הדורות.

בשם זה כלולים זמני התגלות הדברים. זמן אברהם, יצחק ויעקב לא היה כזמן משה וזמן יציאת מצרים, וזמן גאולת מצרים לפני מתן תורה לא היה כזמן אחרי מתן תורה. כמו כן במשך ארבעים שנה במדבר נתגלו דברי התורה במשפטים ובדינים ובנבואות התורה, ונתגלו גם ענייני תורה שבעל פה וקבלת ומסירת משנת יהושע בן נון לזקנים וכו', ואמנם רק אחרי כארבע מאות שנה הושלם השם "אהיה" הראשון בכל אותיותיו לקביעוּת לדורות בהקמת מלכות בית דוד ומלכות שלמה ובניין בית המקדש הראשון.

התגלות התורה הנסתרת, שלא נודעה קודם לכן, על ידי אליהו הנביא, זכרו לברכה, היא במסגרת ה"אלף" של השם הנסתר "אשר". זוהי ברית השלום לדורות אשר נקבעה למען העולם בזמן אליהו הנביא. דוגמה היא לעניינינו, הואיל וניתנה היא לפנחס שקיבל אותה, אבל לא נקבעה בעולם עד תקופת אליהו הנביא, ככתוב בספר מלכים. בתקופת אליהו דווקא נתפרשו דבריה במסגרת הדרגה הנשגבת הנסתרת של אליהו הנביא, זכרו לברכה, ובעדות שעלה שלם לשמיים ולא מת. גם זו הייתה למעשה התגלות של אוצרות התורה לפי הזמנים הקבועים במסגרת השם אהיה אשר אהיה.

בדומה לכך התחדשה התורה גם בזמן מרדכי הצדיק, כי קביעת בית הדין בזמנו הביאה להתחדשות התורה, המסורת וכוח החכמים לדורות, וקשור העניין באות "שין" של השם "אשר", כמבואר באריכות בכתבי ספר משנת חיים. כמו כן קביעת מגילת אסתר הייתה לעדות חדשה שנקבעה רק אז לכל הדורות הבאים.

גם ה"ריש" של השם "אשר" הביאה לזמן בניין בית המקדש השני, והיא האות ה"מסובכת" בסבך דברי הימים, כאשר לא זכו בני ישראל להחזיק בנס חנוכה ולהיות לאור חדש לעצמם ולאור גויים. לבסוף נחרב בית המקדש, בעוונות, כשההמשך היה אלפיים שנות גלות מרה וקונפליקטים ומאבקים. רק כעבור "ח"ל" שנים לאחר השואה, "ל"ה" שנים אחרי הקמת מדינת ישראל, בחר ה" בגואל האחרון, חיים, והתחילו סדרי הגאולה השלמה של השם "אהיה" האחרון.

זהו הזמן הגדול של התחדשות התורה, התגלות הסימנים השלמים הכלולים בתורה וזמני קיום נבואות הגאולה השלמה לישראל ולעמים, והוא הזמן שבו מתגלה תפארת הברית השלמה החדשה של ירמיה הנביא, מתגלית השפה הברורה המנובאת, ויורדים סימני החוק החדש והמנהג החדש. כולם הם בהמשך למסורת התורה הקדושה מאז ומאוצרותיו של ה' ברוך הוא הכלולים בתורה ומתגלים רק אחרי בחירת הגואל הסופי, חיים.

לפיכך כל החידושים העצומים כחוק החדש ובית התפילה החדש ובית המקדש השלישי ובית הדין החדש בארץ, הנקרא על שם מרדכי הצדיק וכו', אינם חורגים מכל האותיות שקדמו לשם "אהיה" האחרון. הם מתגלים על-ידי השם "אהיה" האחרון, ובאותו הזמן משלימים את כל השם הקדוש, הגאולי וההיסטורי "אהיה אשר אהיה", שקיבל משה רבנו מפי ה" במעמד הסנה, הוא השם הכולל את הגלויות ואת הגאולות כמובא בפירוש רש"י, עליו השלום.

 כאשר מובנים כל הכללים הללו ומשוכנעים שעץ אחד הוא, אז יכולים להתחיל לראות ולהתבונן על כל הדברים החדשים ולפרשם לפי מסגרת הברית השלמה ותנאיה החדשים, ולהבין את היחסים האמיתיים בין מסורת ההלכה, הנמשכת אל דרכה כתמיד, ובין המסורת החדשה האמיתית של החוק החדש, המתקבלת והנמשכת על פי דרכה ותנאיה לדורות הבאים.

בית הדין של מרדכי הצדיק המוקם במסגרת הברית השלמה הוא לצורך כל דברי וענייני הגאולה השלמה על פי החוק החדש והמנהג החדש, כי צריך בית דין חדש מיוחד לדון בכל ענייני הגאולה השלמה והסימנים השלמים. זאת מפני שבדור הרביעי הזה בלתי אפשרי שיהיה בית דין של רבנים ובית דין של הגאולה השלמה ביחד או כאחד, מפני שיעברו שנים עד שייוודעו ויובנו לרבנים העניינים החדשים, וטעמים רבים לדבר, כשרבים מהם מובנים מאליהם (לדוגמא: אין עכשיו יכולת לבית דין רבני לקבל, ללמוד, להבין ולפעול לפי התנאים החדשים).

כנראה זו הנקודה שמשכה אותי לטעות דקה, ואולם חמורה מאד ומסוכנת, כאילו שישנם שני בתי דין נפרדים למעלה, ונמשכה מחשבתי אחרי הצורה הנמצאת כעת למטה, וכאילו שכחתי שבית הדין של מעלה אינו מוגבל באי ידיעה, חלילה.

נזכרתי עתה בחלומה של נודע (דבורה) לפני עשר שנים בבאר שבע, בו ראתה היא את בית המקדש השלישי. הבניין היה גדול וגבוה ועגול, ועל הגג נכתבו באורות מיוחדים (אלקטרוניים) שמות שבעת המעגלים הנבואיים שהתקבלו אצלנו. לאחר מכן ראתה היא את בית הספר לרבנים ולכוהנים של הגאולה השלמה, וכמה מהם, בפרט אחד, מנהל בית הספר שהיה ללא זקן, דיבר איתה בנועם ובדרך ארץ והסביר לה שבבית הספר הזה ראשית כל לומדים בעומק את ענייני הדרך ארץ. - -

מאוד משמעותי החלום לענייננו, כי הרי המלמדים והלומדים בבית הספר החדש ההוא היו רבנים יודעי תורה והלכה ויודעי כל המסורת החדשה של הגאולה השלמה. ראייה היא שבעתיד כך יהיה, מפני ששני ענפים הם מאותו העץ ואין שום סתירה, הואיל ושתי המסורות רק משלימות האחת את השנייה. כל שכן וקל וחומר שבית הדין של מעלה אחד הוא ולא שני בתי דינים.

ברגע הזה של דברי הימים אני בעצמי בסימן החמור, אב בית הדין של מרדכי הצדיק, והחמורים אשר איתי הם סגנים בהחלטות והכרזות ומסקנות בית הדין. מתוך הסימנים השלמים החדשים ישנם ברית המילה המחודשת על מזבח יהודה וברית המילה החדשה על מזבח אפרים וברית המילה החדשה ללא יהודים, החפצים באות אמונת אברהם בבשרם על מזבח מלכיצדק, וישנם סימני הגיור ליהדות למזבח אפרים ולמזבח יהודה, וישנם גם סימני החתונה החדשה המעניקים כמה סוגי חתונות חדשות על מזבח החתונות, ובהכרח ישנם גם דיני הגט החדש לפי תנאי החוק החדש.

במסגרת הזאת ובכוח האמיתי הזה גיירתי את דבורה (נודע) פולנגי ואת פאולו (מיכיהו) פיירו, ונתקבל גיורם בבית דין מרדכי הצדיק של מעלה. בכוח זה גם התחתנתי עם דבורה ונולדו לנו שלושה ילדים: גילת חיים, יהואל יהואל וחיים שמשון, שנתקבלו כיהודים שלמים על מזבח יהודה לפי החוק החדש והמנהג החדש. ובכוח זה כתבתי לה גט, והתחתנו דבורה ופאולו על מזבח יהודה, אחרי שהעליתי את פאולו ממזבח אפרים למזבח יהודה, ונולדו להם שני ילדים, בן ובת: אשר ונח חנה נוגה[22], והם נתקבלו כיהודים שלמים על מזבח יהודה בבית הדין של מרדכי הצדיק שלמעלה.

לפיכך אני מוכן גם כן, אם יועיל הדבר בעיני הרבנים, להישבע לפני ה" ובשם ה" על העובדות הללו ועל כך שלפי דין השמים כולם נחשבים ליהודים, דבורה ופאולו, כגרי צדק של ההלכה, כמו גם גילת חיים, יהואל יהואל, חיים שמשון, אשר ונח חנה נוגה[23] כיהודים מלידה לפי ההלכה. אוסיף כי ניתנה לנו רשות מיוחדת מהצדיק חיים לחיות ביחד בבית אחד לטובת עבודת סימן החמור אוכל לחם.

ואמשיך עוד בהסבר הדברים בפרק י"ב בעזרת השם.

 

פרק י"ב - המשך עניין בית הדין

 

טעותי להפריד במחשבה בין שני בתי דינים למעלה נבעה, כנראה, גם מן העובדה שהשם "בית דין של מרדכי הצדיק" קבלה חדשה היא, ולא נמצא מונח זה במסורת. רק בזמן פורים מוכר שמרדכי הצדיק תוך הסמכה מלכותית מאסתר המלכה הקים בית דין גדול. ואמנם הטעם בחידוש שם זה בגאולה השלמה כלפי בית הדין של מעלה הוא מפני שרצוי שיהיה מונח למטה בשם "בית דין מרדכי הצדיק של הגאולה השלמה".

בטעות, כאמור, הפרדתי את בית הדין של מעלה, הדן את בני ישראל על פי התורה וההלכה מבית הדין של מעלה החדש של מרדכי הצדיק על פי החוק החדש של הגאולה השלמה, כאילו הם שני בתי דינים, וברוך השם, עתה תוקן העניין, כמוסבר בפרק י"א.

לפני הגאולה השלמה נקרא הוא "בית הדין של מעלה" ואחרי ביאת הגואל חיים נקרא "בית הדין של למעלה של מרדכי הצדיק", אבל זהו בית הדין של מעלה תמיד ואחד הוא.

נזכור כי הגואל חיים הוא המורה שלנו ב"ספר הכוכבים של אברהם אבינו", וכבר קיבלנו את צורת ושמות כוכבי הגאולה הנכללים במערכת "בית הדין העליון של מרדכי הצדיק" כלפי בני ישראל ו"בית הדין הגדול של מרדכי הצדיק" כלפי העמים.

יש לבדוק לפי הסימנים מדוע לא נקרא "בית הדין של הצדיק חיים", כי הרי הצדיק דווקא נקרא "השופט המשוח במלכות השמים". טעמו בפשטות הוא שמישרת השופט המשוח כללית היא לכל ענייני הגאולה השלמה ולא מוגבלת לענייני דיינות של "בית דין", שהרי רבים הם העניינים של מלכות השמים, ורבות הן המטרות של הגאולה השלמה. מכל מקום היות והגואל חיים נקרא בשם שופט, הדבר מראה גם על כך שהוא מתפקד למעלה כאב בית דין בבית דין מרדכי הצדיק. ואמנם הגיון חמורי הוא, ואינני יודע איך הם הדברים של מעלה בדיוק.

יש לבדוק כמה שאלות. מהו מקור שינוי התנאים של הברית השלמה? ואיך נאמר שישנו המשך של כהונת אהרון הכהן בברית השלמה, כאשר הכהונה החדשה היא אחרת לגמרי בתנאי הברית השלמה? איך נאמר שדברי הגאולה השלמה על פי החוק החדש הם בהמשך לתורה ולתורה שבעל פה ולמסורת חכמי ישראל, אף על פי שהמסורת החדשה שונה בהרבה פנים לגמרי ממסורת חז"ל? הרי איננו משתמשים, בדרך כלל, במשנה ובתלמוד ובפוסקים ראשונים או אחרונים בכדי להסיק מהם מסקנות על החוק החדש, דהיינו: איננו מחפשים במקורות ההלכה כדי לדעת את פסקי החוק החדש.

טעמו הוא שהחוק החדש בעיקרו מיוסד על התגלות "משניות חדשות", לדוגמא: לגיור על מזבח יהודה צריכים שני עדים יהודים, אבל לגיור על מזבח אפרים מספיקים שני עדים של הברית השלמה (היא משנה חדשה של החוק החדש, אשר התקבלה בחלומה של נודע דרך שור הבר, הבא ומדייק בדיני החוק החדש).

או לדוגמא: אין הרמב"ם, "הנשר הגדול", שצריך לקבוע בחוק החדש את הברכה החדשה על היין, כי אם מרדכי הצדיק הוא שיקבע אותה. זוהי משנה חדשה שהתקבלה בחלומו של סולי קמחג'י.

או לדוגמא: מחלום החוזה של בית התפילה הבנתי שלא מניחים תפילין בבית התפילה החדש, ולכן מובן הוא שלא היה עוזר לי ללמוד הלכות תפילין בכדי לדעת שאצלנו במנהג החדש לא מניחים תפילין, ולא היה עוזר לי ללמוד הלכות סוכה בכדי לדעת שאצלנו יכולים להקים סוכה בבית בלי סכך, כי מדובר בקבלה חדשה של החוק החדש, שהתקבלה בחלומה של נודע. לפיכך לנוסח המנהג החדש אין קשר ישיר עם מטבעות החכמים אלא הוא על הסימנים השלמים ועל נבואות הגאולה. דוגמאות נוספות: הברכה: "תודה לאל שדי, אל שדי גדול, אל שדי אחד" התקבלה בחלומה של נודע, הברכה: "ברוך ה" אלהינו המברך את הלחם הגדל מן הארץ" התקבלה בחלומו של דניאל, והברכה: "ברוך ה" צבאות שעשני לחמו" התקבלה בחלומי בבאר שבע בתש"ן.

מן השמים הם הדברים ויוצאים הם מבית הדין של למעלה. אנו החמורים מקבלים את מה שמקבלים, ואחר כך מסדרים בכתב את הדברים לפי יכולתנו במסגרת החוק החדש. לכן לא כדאי לנו לערבב את שכלנו החמורי במקורות יותר מאשר בדרך כללית, בכדי שלא לבלבל את עצמנו בעצם קבלת המשנה החדשה המתגלה. בית הדין השולח אותן כבר יודע את כל המסורת ואת כל דיני התורה שבכתב ושבעל פה, בעוד אנחנו חמורים החיים בתקופות הראשונות הללו של יצירת החוק החדש והמנהג החדש. מה שאני מעבד לפי שכלי מהקבלה החדשה בנוגע לדברים המסתעפים ממנה הוא לפי הבנתי במשניות החדשות עצמן.

לא נכון הוא שאיננו מכירים, חלילה וחס, במקורות, בחשיבותם ליצירת ההלכה ולכל מצוות לימודם לשם שמים ובכל קדושתם. אם אני חפץ, מטעם כלשהו, לדעת את ההלכה או את מקורות ההלכה, אני שואל רב מומחה בהם, שהרי זאת עבודתו ולימודו, אך אם אני רוצה לדעת עניין בחוק החדש עצמו אני מחכה לסימן או מבקש סימן, כי חמורו של הגואל אני, והגואל חיים בקי בכל המקורות ובכל מה שרצוי למען הגאולה השלמה.

לאחר קבלת הסימנים יש להתאים את הדברים לטעמיהם, לסדריהם ולפרטיהם, ולכן מתלבש אני כאריה יהודה ומקשר את שכלי אל סימן קבלת המשנה של יהושע בן נון. בנוסף, אל לי להתחמק מאמת י"ג שנות לימודי עם הצדיק השלם חיים, כי דרכו איתי כבר מאז הייתה מכוונת ללימודים עיקריים של החוק החדש, אף על פי שהוא לא נקרא אז בשם זה (ראו ספר אסתר 7: 13 שנים עם הצדיק חיים לפני פטירתו), ולכן הכוח לקבל את קבלת המשנה של יהושע בן נון ניתן לי למעשה כבר אז מן הצדיק חיים.

אם תאמרו: אבל הלא המשנה כבר חתומה ואין כבר משניות חדשות, תשובתי היא שנכון הוא. המשנה אכן נחתמה ביחס למשניות הקיימות בה וללימודיהן בסדריהן במסורת ההלכה, כשאחרי התנאים הגיעו האמוראים עד שנחתם התלמוד ואחריו הגיעו הפוסקים הראשונים וכו'. הכול הוא במסגרת ההלכה על פי גדריה. עם זאת, מה שיש בחוק החדש אינו משנה של ההלכה, כי אם משנה של החוק החדש, ומאחר שהוא חדש, גם המשניות חדשות ונכללות בתנאי הקדושה החדשה של הברית השלמה. לפיכך אין סתירה, זה בסוגו וזה בסוגו!

זהו העיקר, והכלל הוא שלא מערבבים את פסקי ההלכה, המיוסדים על תנאי הקדושה הראשונה, עם דברי החוק החדש, המיוסדים על תנאי הקדושה החדשה האחרונה של השם "אהיה" האחרון. לתכלית החדשה הזאת חוזרת המשנה של יהושע בן נון, כאילו בגשר היסטורי הקופץ מהמדבר של אז אל זמן ההווה שלנו, כדי להעניק לנו כוח ללמוד, לסדר ולדון בכללים החדשים של הקדושה החדשה במסגרת החוק החדש.

ואם תתפלאו איך זה שמכוח חכמים, גדולים, עצומים וקדושים, אשר בכל נשימה ונשימה שלהם מתמלא אוויר העולם בחכמת התורה וקדושתה, נבנה גשר בין-זמני להביא כוח ממשנתו הקדושה של יהושע בן נון לחמורים פשוטים כמונו, לא אענה לכם על זה, כי מפלאות הבורא הוא, כאשר הגואל האחרון הוא הרוכב על חמורים ועל עיירים בני אתונות!

ניתן לשאול מדוע לנו להשתמש במונח "משנה" בכלל? אנחנו אכן לא משתמשים בו הרבה, אך יש איתנו קשר לתורה שבעל פה, קשר היוצר גשר היסטורי ארוך מהמשנה של יהושע בן נון אל החוק החדש של הגאולה השלמה. גם בשל כך נקרא הספר הכולל את כל הדברים החדשים והמשניות החדשות בשם ספר משנת חיים. העיקר בכל הדברים הללו הוא שכל כוחות התורה והתורה שבעל פה נמצאים ביד הגואל חיים, והוא השופט בהם והשולח לנו חלומות לפי הצורך לעסוק בחוק החדש. הרי אני רק חמור ואנחנו חמורים ומה לנו להחלטות בתפילין או בסוכה או בסדרי המזבחות החדשים של בית התפילה וכדומה? אין עבודתנו להמציא דברים חדשים מראשנו!

-------------------------------------

תרי"ג המצוות נשארות לפי סדרי לימודיהן המסורתיים, אך לא חוזרים הקורבנות ובגדי הכהן וכלי המקדש וחוקי הכוהנים וכו'. כן נשארים הלאווים שבתורה כעבודה זרה, רצח, גניבה, ניאוף וכו', וענפיהם בתורה ובסייגי חז"ל הם כמו בתורה, ורק מסבירים אותם בהסברים מחודשים לפי רוח הזמנים של החוק החדש.

מוסבר אצלנו שעיקרי החידושים אינם בתשעה דיברות מתוך העשרה, כי אם בדיבר הרביעי בלבד, שהוא השבת. בחוק החדש אמנם כלולים החגים, שמירתם ועשייתם, לפי לוח כל ישראל, ואולם השבת והחגים מחודשים בנוסחים חדשים, מנהגים חדשים ואף תוכן חדש, בנוסף לתוכנם המסורתי (לפסח, שבועות, סוכות, שמיני עצרת, ראש השנה, כיפור, פורים וחנוכה). אציין כי דיני וענייני שאר הדיברות וענפיהם מתחדשים רק בהסברים מחודשים.

בנוגע לחגים ואיסוריהם ולשבת ואיסוריה במסורת, היה חלום של קרמין שאול שהבהיר כי דרגת הקדושה החדשה היא קלה ביחס לקדושה הראשונה ולהלכה (ניתנה בו דוגמה של 220 וולט לעומת 12 וולט). לפיכך בשבת הדגש הוא על ה"עשה", לא גוזרים מוקצה ולא גוזרים בירור באוכל, ויש הרבה מה להקל מאיסורי חז"ל מבלי לחלל את השבת. ההקלה הזאת היא לטובת היהודים על מזבח יהודה והיהודים החדשים על מזבח אפרים ולפי רוח הזמן החדש. חשוב להדגיש כי שומרי שבת כהלכתה תבוא עליהם ברכה, ואין סתירה.

ישנן משניות חדשות לחוק החדש, ולא קשה גם לבני ישראל להבין את מטרותיהן, שהרי רוב העם אינו הולך כבר בדרך ההלכה וזקוק לחוק חדש בהתאמה לרוח החדשה של זמני הגאולה השלמה. עם זאת, לרבנים ולבני תורה קשה בזמנינו להבין את החידושים של הברית השלמה הסופית, כפי שקשה להם להבין את הנבואה עצמה בספר ירמיה אודות הברית החדשה.

זאת היא בעייתם, עד שיבינו שבחר ה" בגואל האחרון, כי הם אינם יודעים עדיין מהו כל עניינו של הגואל האחרון, ושהוא אינו משיח בן דוד, כי אם השופט המשוח האוניברסאלי לכלל האנושות, גם לישראל וגם לאומות העולם.

הבעיה היא שבזמן התגלות הסימנים השלמים, הרבנים נמצאים בריחוק גדול מנבואות הגאולה, עד שהנבואה עצמה בירמיה על הברית החדשה מוזרה היא לגמרי בעיניהם. גם אי אפשר לעמוד על ה"עלילות" וה"מחשבות" של ה" ברוך הוא, ונורא עלילה על בני אדם. עם ישראל הוא הכלי שדרכו עובר מה שדרוש (חיובי ושלילי) על מנת להעמיד את הגאולה השלמה בעולם.

 כלים אנחנו לרצונו יתברך. בעשות את רצונו כלים בחסד, ובאי עשות רצונו כלים בעונש. אם היינו רק עושים את רצונו, רק אנחנו היינו מקבלים את החסד, כך שהמוני בריותיו היו טוענים למשוא פנים מצד ה", וכנראה שמרביתם היו מושמדים. באופן זה לא יכולנו להיות אור לגויים. לעומת זאת אם לא היינו עושים את רצונו כלל, אז לא היינו בני אברהם, יצחק ויעקב.

לפיכך מוכרח עם ישראל ליפול ולקבל את עונשו, עד שרואים כי צדיק ה" ואינו נוקט במשוא פנים. וכיצד נאכל את פירות עץ החיים, אם לא אכלנו מעץ הדעת טוב ורע למרות האיסור וגורשנו מהגן? מה אנחנו ומה חיינו, ומותר האדם מן הבהמה, אין כי הכל הבל. כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי, ובסוף לא יתקיימו אלא דרכיו ומחשבותיו, וננער כולנו כחמורים ונדע את מקומנו.

מוכרח האור לצאת לכל העמים. גם מבני חם יהיו ניצולים, ורבים מבני יפת, וצריכים נושעים מבני עשו ונגאלים רבים מבני ישמעאל, וצריכים שבני אפרים, הצאן הנאבד מעשרת שבטי ישראל, ייצאו מן הגויים שהתבוללו וישובו אל רחל אמם, כי אם לא כן לא ישמח ישראל אבינו ולא תתנחם רחל אמנו מדמעותיה, ולא תתקיים הנבואה ביחזקאל ל"ז שנהיה לעץ אחד בידו יתברך, ושבלעדיה אין גאולה.

יתברך שמו לעד ברא כוכבים אין מספר ולכולם שמות קרא, כשכל אחד עולם שלם הוא, אך רק בכדור הארץ הזה בחר, ובחר באברהם, יצחק ויעקב ובמשה עבדו, ונתן את תורתו הקדושה על הר סיני ואנחנו מה? כי מותר האדם מן הבהמה, אין והכל הבל הבלים, ולא יעמדו בסוף אלא רצונו והזוכים כרצונו להיות עושי רצונו, וישמח ה" בכל מעשיו אשר עשה. ואנחנו מה?

רונו בלילה עמי, ונרוממה שמו יחדיו, כי את רצונו הוא מקיים, עד שיהיה ה" אחד ושמו אחד. בחר ה" בגואל הסופי, יעקב של דברי הימים, תפארת ישראל, כי עוד יוסף חי ושבו בנים לגבולם. חדש את הברית, כי הופרה תורתו באלוהי נכר, וכבר בעל בנו מסיני בזכות משה ובזכות אבותינו הראשונים, אברהם, יצחק ויעקב. כי כבר בעל בנו, ולא תועיל נתינת גט, כי כבר נשבע בשמו הקדוש להיות לאלוהינו, ושידד את כוכביו, וחיכה בארך אפיו עד שניהרג בשואה ונתקבל לעם בקורבננו ונקום בתחייתנו ונחזור אל אדמתנו ונעלה מגלותנו.

הוא בחר בגואלנו למען קיומנו ובהיכל בשמים הסתיר את בחירתו, כי שמו נברא מקודם לבריאת העולם לטובתנו בביאת הזמן, ונאמין בה" ובחיים עבדו, כמו שהאמנו בה" ובמשה עבדו אחרי קריעת ים סוף לכל הדורות. מחכה לנו ה", כביכול, בדרכו וכמחשבתו, עד שנהיה לו לעם, והוא יהיה לנו לאלוהים, ונחיה לפניו עדי עד. תיכנס תורתו אל קרבנו, וייכתב רצונו על לבנו, ונדע להבחין בין הטמא ובין הטהור, בין המפר את בריתו ובין עושה רצונו ושומרה.

לפיכך חדש את תנאי הקדושה החדשה האחרונה בתפארת הברית השלמה, כי לא בא הנמשח מאיתו יתברך לחפצו המצליח בידו לטמא את הטהור או לטהר את הטמא, כי אם לפקוח את עינינו ולהכיר במה שהוא טמא ובמי שהוא טמא ובמה שהוא טהור ובמי שהוא טהור ולרחם על טמאי נפש ולדאוג לטהרתם ולחמול על רחוקי רוח, עד שתשוב רוחם אל ה", ולעשות צדקה ליתומים, לאלמנות, לעניים, לחולים, למוכי נפש, לחולי רוח ולמאבדי נשמה. כי עם ישראל אנחנו וישרים לפניו יתברך להבין את רצונו ולקיים את חפצו: לאהוב את מה שהוא אוהב ולשנוא את מה שהוא שונא, אוהב צדקה ולב רחום וחנון בחמלה, וחסיד באהבת בריותיו.

עם ישראל יודע ולא מבין, יודע שה" ברא את כולנו אך לא מבין שכולנו בשר אחד.

ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב בתפארת הברית השלמה ולא מבלעדיה, באמונה בגואל האחרון, עבדו הנבחר לגאולה השלמה, ולא בדרך אחרת, כי נשתבשו התנאים הראשונים, ונפגעה אחותנו האהובה ונמכרה לשבויה בין אלוהי מצרים, ולאור מזויף של שקר מסרנו את רוחנו בתקווה, ובא לציון גואל בחמלה על עם ישראל לטהר אותנו מן הטומאה בה נכשלנו, להזכיר לנו את תמימות נשמתנו המחכה לתמימי דרך ולתקן את בריתנו על הברית הישנה, כדי להיות שלמים בשתיהן. כי רק אז תיכנס תורתו יתברך אל קרבנו, ועל לבנו יכתבו חוקותיו, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם במסורת אליהו הנביא, זכרו לברכה, ובכוח תורתנו הקדושה, תורת משה עבדו, המחודשת לצורכי הדורות הבאים ביד הגואל חיים.

לעת עתה רונו בני עמי בלילות כי חמור אנכי, חמור גרם מכל סימני בשורותיו, ועלינו החמורים חידושי כוכבי הגאולה. שאלני מורי: "מי אני?", ועניתי: "המורה הוא הגואל, אפילו שיודעים זאת עכשיו רק מעטים מאד"[24], כי דרך ה" היא לטובתנו בסוף, ולנו נורא עלילה על בני אדם. מכשכש זנבי העולה ויורד, ומקשיבות אוזניי הארוכות. מתפלא אני מסתירות הזמן ונדהם מאירועי הימים הנוכחיים על סגולותיהם הנסתרות לעינינו ולליבנו לגרום לנו ברכת שלום.

כי בחר ה" בגואל האחרון חיים, ונאמר בחלום שפירושו של השם חיים הוא שלום. בחלומות מבית הדין של מעלה נגזרו גזרות קשות על שונאי ישראל ולא תשובנה גזרותיו ריקם: ייכרתו שונאינו מבני האסלאם, כך שטוב יהיה ליתר בני ישמעאל, וימותו רשעים מבני עשו, וייוושעו טובים ואוהבי יעקב, ויבואו יקרים מבני אפרים ויהיו לו לבני ביתו.

ישראל יטוהר מפשעו ויטבול להינקות מטומאת ליבו ויתרפא בקרבו וייצרף לבו ויפחד על נשמתו ויכיר בבחירת הגואל חיים ויידע אודות השופט שנבחר במלכותו, הוא הגואל שלו מצפים, וישמע אל הנבואות החדשות של מלאך הברית שאנו חפצים בו, הנה בא, אמר ה" צבאות.

אני החמור בעל שלוש עיניים, עיוור וחרש כמשולם עבד ה", ומבקש מכם מכוח עטי, היו מתונים בדין, כי לא לחינם חידש ה" את שמו בשם "אהיה" האחרון בקדושה חדשה ובתפארת ברית שלמה, בחוק חדש ובמוח חדש שפל, במנהג חדש וברוח חדשה ובדרגות המידות הטובות על מדרגות השיש הלבן. הוא גילה את הקבלה החדשה האמיתית לסעודת הלוויתן ובחר בצדיק השלם, שסבל את גזרת העולם בחייו, ועם פטירתו הביא אותו כגואל לבני בניהם למען שמו באהבה.

-------------------------------------------

ראש חודש אדר ב' תש"ס, בוסנאגו איטליה.

 

פרק י"ג - סימן השופט המשוח במלכות השמים, הגואל האחרון, חיים, המביא את כל סימני מלכות בית דוד

 

"המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם. מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה" (הלכות מלכים, י"א, א').

ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, לפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה", הרי זה בחזקת שהוא משיח, ואם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה" ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה" ולעבדו שכם אחד (צפניה, ג', 9); (הלכות מלכים, י"א, ח').

-------------------------------------

אחרי שעמדנו על תיקון בית הדין של מרדכי הצדיק, יכולים אנו לעמוד על כמה תיקונים בדבריו החשובים של "הנשר הגדול". לא שישנם דברים שתלויים בטעות מצידו, חלילה וחס, אך מצד כמה טעמים אי אפשר שלא יהיו בלבולים על כל הנאמר על המלך המשיח מצד מסורת ישראל.

כמוסבר עד כאן, הבלבולים הם בתוך המסורת עצמה בגלל העדר הקבלה של הגאולה השלמה, שאינה מגיעה עד שבוחר ה" ברוך הוא בגואל האחרון, ויורדים הסימנים השלמים לעולם דרך סימן חמור אוכל לחם. לכן לא מתבררים דברי המסורת עד אז, וגם תפקידו של הרמב"ם, עליו השלום, להוציא ממנה "הלכה" הנוגעת ל"מלך המשיח בן דוד", יוצר בלבול. הרמב"ם ממעט ומדבר בקיצור כמה שיכול, ואמנם אי אפשר שגם בדבריו הקדושים לא יימצא מידת מה מהבלבול העצמי הנמצא במסורת בשל העדר אותה הקבלה הסופית והמכרעת.

מצד העדר הקבלה הסופית האמיתית חסר לגמרי ההבדל העצום בין סימן הגואל האחרון הנבחר ובין סימן המשיח בן דוד. זהו הבלבול הגדול העיקרי, כששאר הבלבולים מסתעפים ממנו. אנו יכולים עתה לנקוט כלל בעניין זה ממה שנתקן או, ליתר דיוק, ממה שנבהיר, דרך השפה הברורה הנשלחת עם הסימנים השלמים, את הנאמר בתלמוד (פסחים, נ"ד, ע"א) ש"שמו של משיח" הוא משבעת הדברים, אחרי תורה, גן עדן, גיהינום, תשובה, בית המקדש וכסא הכבוד, שנבראו לפני בריאת העולם. קבלה אמיתית היא ואין לפקפק בה, ומאידך גיסא, גם כאן צודק "הנשר הגדול" שבכל הדברים הנוגעים למשיחות הסופית אין לחכמים קבלה עליהם, ודברים סתומים הם אצל הנביאים ולא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו.

לפיכך ישנה לפנינו קבלה תלמודית אמיתית מצד תוכן הדברים, אבל מצד העדר הקבלה הסופית בדבר המשיחות נשארת אי האפשרות לברר ולדעת ולהבין על מי מדובר ועל איזו משרה מדובר בקשר ל"שמו של משיח". כמו כן מתעוררת גם סתירה שאם רוצים לפרש כי "שמו של משיח בן דוד" נשאר בזמן (בדומה לשאר הדברים שנבראו לפני בריאת העולם) כיצד יכול בן אדם בר מוות להישאר בעולם לנצח?

בקבלה האחרונה מתברר על מי מדובר ועל איזו מישרה מדובר, וכן נפתרת הסתירה. הנאמר בתלמוד על "המשיח" (וכן "מלך המשיח" בכל המסורת) לא מדויק הוא ומהעדר הקבלה הסופית מבולבל הוא ומבלבל. ואמנם למפרע, אחרי קבלת אותה הקבלה שחסרה עד הגאולה השלמה, מתבררת גם הקבלה הראשונה. התלמוד לא מדבר למעשה על המשיח בן דוד, כי אם על הגואל האחרון הנבחר ששמו חיים ושנשאר הוא בזמן, כי הרי כבר קם הוא לתחייה בסימן השלם של תחיית המתים ונמצא ב"היכלו" במלכות השמים. לעומת זאת אם נתייחס למשיח בן דוד הרי שלא מדובר על אדם אחד, ואין שם אחד למשיח בן דוד שיכול להתאים לנאמר בתלמוד.

גדלות תוכן המאמר התלמודי מצביע על גדלותו של פלא עולמי אוניברסאלי שקשה לתארו, וכאילו המאמר מכריז הנה אינני משתדל לתאר את גדלות וחשיבות אותו האדם הנבחר אך אני מרמז לכם על דבר שממנו תוכלו לסבר את האוזן בהתבוננות על התכלית העצומה של תכנית האל למען עולמו בגאולה השלמה. דעו שבמחשבתו של ה" ברוך הוא, כבר לפני שברא את העולם, שם אותו אדם נבחר עלה לפניו, נקבע לפניו ונרצה לפניו לכל הדורות אחרי ביאתו.

מדובר, כאמור, על אדם אחד שיתגלה בתקופה מיוחדת אחת ושהוא מעל הזמן המוגבל בעולם, ובבחירתו יהיה הוא הגואל האחרון הקבוע לכל הדורות שאחריו, כמו שמשה הוא הגואל הראשון, אדם אחד ששמו קבוע בכל הדורות בתורת ה" הנצחית. הרי דברי משה רבנו, עליו השלום, ופעולותיו הם לפי ענייני הגאולה הראשונה, וקבועים הדברים בתורה שבכתב ושבעל פה. משרתו של משה הייתה בעיקרה בעוד הוא חי בעולם.

לעומתו, הגואל האחרון, חיים, הוא שהוגדרה מישרתו לפי גדרי הנבואות האוניברסאליות כשלפיהן הוא ה"אדון" שאתם מבקשים ושפתאום בא אל "היכלו" במלכות השמים. פירושי הדברים הם לפי הקבלה החדשה האמיתית האחרונה. לפי קבלה זו לא נקרא הגואל "מלך המשיח", כי אם "השופט המשוח במלכות השמים" והוא יהודי תימני משבט בנימין, שמישרתו אינה מישרת משיח בן דוד הנמצא בעולם (משרה שתיקבע בירושלים בזמן בית המקדש השלישי).

בצדק אפשר להתפלא. היות ושני העניינים, הגואל במלכות השמים כשופט המשוח והמשיח בן דוד בעולם, הם שני דברים כל כך נפרדים בעניין ובדרגה, איך יכול היה לבוא במסורת בלבול כה גדול במונחים? הרי בלבול בא בדרך כלל בין שני דברים הקרובים אחד לשני בזמן או בדרגה או בתוכן, בעוד שעצם המשרה וכל דבריו של השופט המשוח במלכות השמים שונים ונפרדים מעניין מלכות בית דוד בעולם. איך זה שלא מצאה מסורת ישראל להפריד בין שני המונחים: "גואל" ו"משיח בן דוד"? אפילו מבלי היכולת עוד לדעת ולבאר את העניינים בין אותו הגואל ואותו המשיח, האם לא יכלה לפחות לקרוא לאחד גואל ולשני משיח ולהפריד ביניהם?

התשובה היא שגם דבר זה לא היה אפשרי, וטעמו הוא שישנו, מכל מקום, "קשר" בין המושגים, וגם הוא מובן רק עם הקבלה האחרונה. אם הדברים היו נפרדים מהמסורת עצמה, מבלי היכולת להסביר את הקשר, אז הבלבול שהיה יוצא מכך היה עולמי, בלתי ניתן לתיקון, חס ושלום, וגורם להפרדה ששוב לא הייתה מאפשרת את הקשר הדרוש בעניינם. המסורת לא יכלה לעזוב את הקשר הזה, ולכן הוכרח להישאר העניין בבלבולו, עד שהקבלה החדשה תבוא בזמנה להסביר בשלמות את ההפרדה, ומאותו רגע גם להסביר את הקשר הדרוש לקיום הנבואות על בית דוד.

אנו מדברים פה על עצם המסורת ועל עצם הקבלה עצמה שלא יכלו לייצר הפרדה שתסכן את הקשר, ולכן הקבלה במאמר התלמודי השתמשה במונח "שמו של משיח" אף על פי שקבלה אמיתית היא מן השמים ומקובלת בתורה שבעל פה. אין הוא עניין של השערת חכמים בחכמת הדעות, כי אם קבלת חכמים בתורה שבעל פה.

לפיכך באה חכמה גדולה מאד בביטויו של הרמב"ם כאן: "כי דברים סתומים הם אצל הנביאים". כל דברי הנביאים קבלה אמיתית היא מה", לא פחות מהתורה שבעל פה, אבל בדברי המשיחות הסופית שבגאולה הסופית סתם ה", כביכול, את הדברים בתוך דברי הנביאים ולא גילה את פירושם. בשל כך לא יכלו החכמים לדעת את הדברים הסתומים ההם, ואין להם קבלת פענוחים בדברים אלה, כי אם השערות אודות הפסוקים ומחלוקת בדעותיהם, שהרי לא אדם סתם אותם, אלא ה" ברוך הוא וברוך שמו לעד, שלא מסר להם את המפתחות. עצום בחכמה ובחשיבות פירוש זה של "הנשר הגדול".

עם זאת בבוא המפתחות נתוודע לפירושים הנכונים, מבטיח הצדיק הנסתר הספרדי, ונדע בסוף למה מתכוונים משלי הנביאים.

הנבואה אשר בה סתומה ההפרדה בין הגואל והמשיח יותר מכל, ובאותו הזמן מתקיים הקשר ביניהם, כאילו מדובר בה על אדם אחד, היא נבואת ישעיה (ט', 5-6):

"ה כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם. ו לם רבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ, עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם, קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת, תַּעֲשֶׂה-זֹּאת".

נפרש תחילה בכלליות: כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו (הגואל האחרון, חיים) ותהי המשרה על שכמו (של הגואל) ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום. למרבה המשרה (של הגואל האחרון במלכות השמים) ולשלום אין קץ (מלמעלה) על כסא דוד ועל ממלכתו (שבעולם. השופט המשוח במלכות השמים הוא השולח את כל הסימנים השלמים בכדי) להכין אותה (את מלכות בית דוד בעולם) ולסעדה במשפט ובצדקה (הגואל ממלכות השמים הוא הסועד, הסומך והמבטיח שמלכות בית דוד בארץ תהיה תמיד לפי המשפט והצדקה) מעתה ועד עולם (כי הגואל הוא כבר מעל למוות אחרי תחייתו מן המתים. הוא התמנה לשופט המשוח במלכות השמים, ולכן משרתו היא המבטיחה הצלחה עולמית לדורות), קנאת ה" צבאות תעשה זאת" (ואמנם כל העניין: הקמת מישרת הגואל במלכות השמים, קיום מישרת מלכות בית דוד בעולם, והקשר ביניהם, הדרוש לקיום התמידי של בית דוד, נובעות מקנאת ה" צבאות בלבד, שעשתה ושיכולה לעשות את כל זאת לשם קיום נבואותיו והבטחותיו של ה" לטובת בני ישראל והאנושות, למרות כל קושי העורף והעקשנות של בני האדם).

עתה נפרש באופן מפורט: "ילד יולד לנו": לא מעט חלומות הגיעו לתלמידים אודות המורה חיים שנולד ונעשה לילד במהירות ודיבר כבר כאדם שלם בהיותו עוד ילד. חלומות אלו באו לקשר את מישרתו של הגואל חיים לנבואה זאת, שהיא מהנבואות החשובות ביותר בדבר הגואל האחרון. מדוע כילד? עניינו אינו שייך לגיל, אלא לילד הנולד מבטן אמו, שמקודם היה מכוסה לגמרי בבטן אמו, ורק בלידתו יוצא לאור העולם, כך שרואים אותו ושמחים בו. כך הוא במהלך לידת הגואל חיים לעיני האנושות, שמקודם לא יודעים עליו דבר, וכאילו מכוסה בבטן אמו, דהיינו בהיכלו המוסתר במלכות השמים, אך עם התגלות הבשורות וכל העניינים הנפלאים וההכרה כי הוא הוא הגואל הנבחר, כאילו ילד יולד לנו. אז בהפתעה שמחה ובמהירות רוצים לדעת את הבשורות על הגואל ולהכיר אותו ואת שיעוריו, כך שככל שיודעים ממנו יותר, כך הוא גדל בעיני האנשים במהירות דומה לילד נולד, שתוך זמן קצר מדבר איתם כבר כאדם שלם. תוך זמן קצר גם מבינים שהוא בן, דהיינו נושא את שמו הנשאר בזמן.

"ותהי המשרה על שכמו": המשרה ב"הא הידיעה", וזאת כמאמר התלמודי הידוע המפרש ששמו של משיח כתוב לפניו יתברך לפני בריאת העולם, שהיא המשרה שהכול מחכים לה והיא המשרה המרומזת במלאכי: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי, ג', 1). בנבואה מרומז: (1) שהוא מתמנה למישרתו תיכף ומיד אחרי פטירתו (ואין פשט אחר מתקבל על הדעת). (2) שהיכלו במלכות השמים (אחרי פטירתו, ולכן אחרי תחייתו במלכות השמים. היכלו מרמז על "החדר המיוחד בארמון מלכותו", המצביע על מישרתו כשופט המשוח במלכות השמים השופט, מדריך, יועץ ומורה את כל דברי וענייני הגאולה השלמה). (3) "על שכמו" מראה שהוא אדם אחד וכל המישרה על שכמו ועל אחריותו ולא ביד אדם אחר.

"ויקרא שמו פלא יועץ, אל גבור, אבי-עד, שר שלום": "ויקרא" הוא לשון עתיד הולך ומתקדם, ולא "וו" ההופכת עתיד לעבר, כי אם הייתה לשון עבר וה" הוא שקרא לו בשם פלא יועץ אל גיבור וכו', היה הגואל נקרא בשם פלא יועץ, אל גיבור וכו' כפשוטו, ואינו כן, כי שמו חיים ולא "פלא יועץ" ובוודאי לא "אל גיבור", שאין זה שם ראוי לבן אדם כשמו. לפיכך תארים הם אלה לגואל חיים במישרתו, ויש להם פירוש. והוא הטעם הנסתר בנבואה זאת לתואר "אל גיבור" דווקא, כי מהמונח הזה נדע ללא ספק שהתארים אינם שמותיו של הגואל חיים, כי אם תארים למעלת מישרתו, המתייחסים לכוחות השמימיים הניתנים לו בכדי לקיים את הנבואה "וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח" (ישעיהו, נ"ג, 10). לכן אין ה"וו" מתייחסת כאן לעבר אלא לפועל הנמשך תמיד הלאה בפעולתו, כי במהלך הדורות הבאים יתגלה לאנושות יותר ויותר שהמשרה על שכמו, כלומר על שכם הגואל חיים, וכי הוא באמת פלא יועץ בכוחות גדולים, הניתנים לו מה". האנושות תאהב אותו כאבי עד ותכיר בכך שהוא הנמשח מאת ה" להיות שר שלום לכל העולם.

גם המונח "למרבה המשרה" מצביע על כך שמישרתו הולכת וגדלה תמיד ביחס לכל מה שיודעת האנושות ממנו, ולא תהיה שוב המעטה באותה ההכרה, כי לא תהיה כבר ממשלת זדון בעולם, וירבו האמונה והברכה בעולם, עד ש"כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם" (ירמיהו, ל"א, 33) ו"כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו, י"א, 9), ויאמינו בה" ויאמינו במשוח הנבחר במלכות השמים.

"לםרבה": ב"מם" סופית, הדבר מרמז על כך שגודל משרת הגואל לא מאפשר שמישרתו תהיה פתוחה, מאחר שתמיד, גם בעתיד, בדורות הבאים, הגואל האחרון נשאר במלכות השמים ונסתר לעיני העולם בכל מישרתו, חוץ מהתגלויותיו בחלומות או בחזיונות ליחידים או ליחידות בעולם. ה"מם" הסופית הסגורה הזאת שייכת למילה "םרבה" דווקא, לומר שנשאר הצדיק הנבחר חיים בהיכלו במלכות השמים, בעוד שמישרתו גדלה ומתרבה תמיד, כי אם היה הגואל האחרון יורד לעולם ומתגלה בעצמו להמונים הייתה המעטה חלילה במישרתו בשל טעויות בני אדם או מהעדר דרך ארץ מתאימה או מטעמים אחרים שניתן לשער. לפיכך ה"מם" נשארת כ"מם" סופית סגורה ושלמה, וזו היא ההבטחה שגורל מישרת הגואל האחרון הוא לםרבה מישרה תמיד.

"ולשלום": כמו שהוא מרבה מישרה, כך הוא מרבה שלום. העיקר הוא השלום הקשור במלכות דוד, מפני שהשלום למלכות בית דוד המשיחית שתהיה הוא העמוד האמצעי והמרכזי של השלום, הקובע את כל משתני השלום האמיתי בעולם.

מהו אותו שלום? אם נניח שישרור שלום בין אומות העולם, אבל במקביל יישארו עוד שונאי ישראל שאינם בשלום עם ישראל, הרי שאין זה נקרא שלום כלל. אם בכל העבר שבעים אומות שנאו זו את זו וכולן שנאו את ישראל, מה יקרה אם תהינה שבעים אומות שתאהבנה זו את זו וכולן תשנאנה את ישראל? על כך באמת ניתן לומר חס ושלום, כי חס עלינו ה" ברוך הוא שלא יהיה שלום כזה אף פעם.

מכך יובן שרק השלום על כסא דוד ועל ממלכתו הוא הנותן קיום אמיתי לשלום אמיתי עולמי בעולם, ומזה יובן המשך העניין וקשרו, שדווקא מישרת הגואל האחרון, חיים (וכבר מוזכר שנאמר בחלום ש"חיים" פירושו "שלום"), מישרה שהינה מהסוג של "מרבה המשרה" ושגורמת להכרה בעולם שהוא הנמשח מאת ה" להיות פלא יועץ אל גיבור אבי עד ושר שלום לכל העמים היא המקימה את ברית השלום בעולם דרך השלום המוקם על כסא דוד ועל ממלכתו.

לכן הגואל הנמשח הנבחר הוא האחראי שעל שכמו, דרך משרתו במלכות השמים, מכין את המלכות בעולם על כסא דוד, משקיף על כל ענייניה, סומך אותה ומשגיח עליה שתנהג תמיד במשפט ובצדקה, בדרכי השלום, בדרך ארץ ובדרכי התורה, המצוות ויראת השמים, בכדי שיתקיים השלום הפנימי והחיצוני שלה עד עולם. בזכות זה גם השלום בין כל העמים יהיה שלום אמיתי, ויהיו הם בקשר של שלום אמיתי עם ישראל לתמיד.

"על כסא דוד": הוא בעיקר "כסא" האחריות, דהיינו מישרת הנמשח בזמן הקמת בית המקדש בירושלים למשרה המשיחית המיוחדת, המובאת בסימנים השלמים דרך סימן חמור אוכל לחם. וקשור עניין זה לסימן שקיבל סולי קמחג'י בחלום על הצדיק אבוחצירא, הבבא סאלי, עליו השלום, שאמר לפרץ: "אה, אז אתה הוא החמור, משיח בן דוד".

החמור מביא את סימני משיח בן דוד אל מזבח יהודה שבקומה השנייה בבית התפילה בן שבע הקומות שייבנה בעתיד, הוא בית המקדש בירושלים ובבאר שבע, את סימני משיח בן יוסף אל מזבח אפרים בקומה החמישית, את סימני אליהו הנביא, זכרו לברכה, אל מזבח הנביא בקומה השישית, את סימני הכהן המשוח אל מזבח הכהן המשוח בקומה השביעית, את סימני כהן מלכיצדק אל מזבח מלכיצדק בקומה השלישית, את סימני האסלאם אל מחצלת האסלאם בקומה הראשונה, ואת סימני חמור אוכל לחם אל מזבח החמור, הוא מזבח ישראל הגדול בקומה הרביעית.

עיקר המשיחות של משיח בן דוד קשורה למזבח ישראל הגדול שבקומה הרביעית, היא קומת סימן החמור אוכל לחם והיא הקומה האמצעית המקשרת את סימני וענייני יתר הקומות[25].

ייתכן וקומה זאת מרומזת גם במסכת סוכה נ"ב: "מאן נינהו שבעה רועים? דוד באמצע; אדם, שת ומתושלח בימינו, אברהם, יעקב ומשה בשמאלו": רמז הוא ש"כסא דוד" נמצא בקומה הרביעית של מזבח ישראל הגדול, ומישרת "מלכותו המשיחית" נכללת במסגרת בית המקדש בקומה הרביעית.

נמשיך עוד, בעזרת השם, בהסברי הקשר בין הגואל השופט במלכות השמים והמשרה המשיחית של מלכות בית דוד בפרק הבא.

 

 

פרק י"ד - המלך המשיח עתיד לעמוד

 

התחלנו להסביר שאי אפשר להסיק מסקנות ברורות על דברי המלך המשיח ללא הקבלה החדשה האמיתית על הגואל האחרון הנבחר, חיים, וראינו שהמונח "מלך המשיח" שבמסורת לא מכוון באמת למשיח בן דוד בכלל, כי אם לגואל האחרון. לכן גדול הוא הבלבול, שהרי הגואל חיים אינו המשיח, ואינו נקרא משיח, ולא יקבל בשום אופן כינוי "משיח" וכל שכן "מלך המשיח", ולכן אינה גוזמה כל שהיא לדבר על הבלבול העצום ההיסטורי במסורת ישראל בגלל המונח "משיח".

אך לא רק המונח עצמו עומד בבלבול, כי אם רוב ענייני המשיחות מבולבלים ולא מדויקים, ולא נדע מהם שום דבר ברור. הרמב"ם, עליו השלום, קם בחוזק פישוט הלכתי, בידע ברור על גודל הבלבול, ופסק בלי שום פקפוק: "ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי אהבה ולא לידי יראה וכן לא יחשב הקיצין, אמרו חכמים תפוח דעתן של מחשבי קיצין, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו" (שם, י"ב, ה').

לפיכך הביטוי "המלך המשיח עתיד לעמוד" לא מפורש באופן שלם. מי הוא העומד? אם הכוונה היא לגואל האחרון, שהוא השופט המשוח, המונח "מלך המשיח" צריך תיקון. ואפילו אם מדובר בגואל האחרון, יש לשאול האם העמידה היא על הגואל או על משיח בן דוד, או אולי על שניהם, וכמוסבר לעיל, האם מדובר בקשר החיוני העומד בין הגואל במלכות השמים ומלכות בית דוד למטה בעולם? הרמב"ם, עם זאת, מדבר רק על משיח בעולם, ולכן אי אפשר שתהיה בהירות בעניין.

ועוד צריך בירור על זמני הדברים הנזכרים פה, ואין לשכוח שהחמור אוכל לחם הוא "המסמן המשיחי": אני וזנבי (נודע, שקיבלה מלבדי את מספר החלומות הגדול ביותר) ושאר החמורים, כדוד הנמצא בין אדם, שת ומתושלח לימינו ואברהם, יעקב ומשה לשמאלו, גם אנו תמיד באמצע.

הלא הגואל האחרון, חיים, כבר נתבשר בתשמ"ב, והחל חשבון שנות הסימנים בפסח תשמ"ג. מאז יורדים כל הסימנים השלמים והנבואות של הדור הרביעי הזה הסופי, ונצטוויתי על אחריות בית התפילה החדש ועל סימני הכהונה החדשה וכו', ובתש"ן סולי קמחג'י קיבל את סימן החמור, משיח בן דוד.

גם פתיחת זמן הגאולה השלמה, שהוא זמן הדור הרביעי הכפול, נפלה בגורלי בסימן הכרזתי "בא הזמן". זהו הסימן שנשלח מהגואל חיים בשל שליחות הנביא אליהו, זכרו לברכה, שהיא שליחותו בלבד לפתוח את הגאולה השלמה בזמנו. והוא בסימן יציאת פרץ מרחם תמר אימו בחפזה ובהתלהבות פורצת גדרות בבשורות הגאולה השלמה, בזכות הצדיק הקדוש השלם, חיים, מארץ תימן. סימן "בא הזמן" הגיע שנה לפני שהגיע סימן חמור אוכל לחם, והרי בזכות זה שניתנה לי מן השמים הזכות להיות התלמיד הראשון של הצדיק הנסתר, ראש לל"ו הצדיקים הנסתרים, וללמוד איתו שלוש עשרה שנים, ניתן לי הסימן מהגואל האחרון הנבחר לקיים את שליחותו של אליהו הנביא בפתיחת הגאולה השלמה והדור הרביעי הכפול, והוא בסימן פרץ מיהודה ומתמר, המביא לסימני "מלכות בית דוד". אחר כך נעשיתי לחמור, ובשנת תש"ן קיבל סולי קמחג'י חלום ובו קרא לי הצדיק אבוחצירא: "חמור, משיח בן דוד".

לכן גם בסימן המרומז בדברי הצדיק, "הנשר הגדול", וגם מדברי החכמים האומרים שיעמוד נביא לפני מלחמת גוג ומגוג ליישר את ישראל ולהכין את לבם, שגם הוא נקרא על שם השליחות של אליהו הנביא, זכרו לברכה, אי אפשר שלא יימצא החמור באמצע. לכן אני תמיד אומר משפטים על החמור באמצע כל הכתבים בכדי לשכנע אתכם כולכם שהחמור הוא כאן באמצע. אני לא מתלוצץ. במשך השנים שאני כותב את העדות ואת ההסברים של הגאולה השלמה, כמעט ולא מצאתי עניין שלא נכנסתי בו באמצע.

לא קל הדבר הזה. אני מדבר ברצינות, וחושבים שאני צוחק, ואפילו כשאני צוחק, הדברים שאני אומר יש להם רמזים רציניים, אמיתיים ואף משיחיים. גם אנוכי חמור אוכל לחם בין אדם, שת ומתושלח מימיני ואברהם משה ויעקב משמאלי. גורלי הוא כחמור. חלק גדול מן העולם צריך לחזור לאמונת אברהם, וחלק מבני תורה נכשלו בטעות דור אנוש ואמרו: היות והאין סוף למעלה הוא מכל תפיסה, אנו צריכים לעבוד את ה" רק בהיותו מלובש בחמישה פרצופים נאצלים ממנו ובעשר ספירות נאצלות מהאין סוף, שהוא נשמה להם. אותם בני תורה שכשלו מייחדים ומזווגים את הספירות הנאצלות ההן להוליד מהן שכליים תוך שהוגים בהתלהבות רבה בתורה, בה נכתב: "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים, י"ח, 13) ו"הַנִּסְתָּרֹת--לַיהוָה, אֱלֹהֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם" (שם, כ"ט, 28). מתפקידי החמור הוא לגעור בהם ולהסביר להם שאמונתם אינה אמונת אברהם אבינו.

והנה ישנו סימן מפורש שהחמור הוא בסימני יעקב (ראו: "מסר לערבים"), דהיינו שאני בסימן החמור השלם המתחיל מתחת לסימני יצחק אבינו כחצי חמור, והולך ומתקדם ונעשה לחמור שלם רק מתחת לסימני יעקב אבינו, השייכים לגאולה השלמה בזכות הגואל האחרון, חיים, הנקרא הגואל השלישי (כמו שהוא בעצמו הכריז בחלום: "אמרו להם שאני הצדיק המתבשר שלוש פעמים").

מתפקידי החמור הוא להכין את לוחות החוק החדש של הגאולה השלמה, מפני שהגואל חיים נמצא במלכות השמים ואינו כותב בידו בשביל העולם. החמור הוא כמזכיר בנוגע לאיסוף הסימנים, המסדר אותם בכתב בכל כתבי ספר משנת חיים. ראו אותי בחלומות עם שני לוחות של החוק החדש על זרועותיי, על דרך שמשה רבנו, עליו השלום, אחז בלוחות עשרת הדיברות בזמנו, כי הרי משה הביא לבני ישראל את התורה, הגואל האחרון מביא לעולם את החוק החדש, והחמור פה למטה בעולם הינו באמצע כל הדברים.

הם משמאלי מפני שאני מפחד מגבורתם של אברהם, יעקב ומשה מאד, ומכל מילה הנאמרת ביחס אליהם ומדקדוקי תורת משה בן עמרם (שלושה אנשים שגדולה הייתה קרבת ה' אליהם מאוד), בעוד שמתושלח, שת והאדם הראשון חיו לפני המבול, כאשר האדם חי עד אלף שנים כגזרת חסד האל. היחס עם הראשונים הוא בחסד עליון מימין, ורק בחסדו הגדול יתברך גילה לנו משהו מזמניהם ומענייניהם.

הנה מתושלח ירד אל נודע בחלומה בין הלוויתן נחש עקלתון ובין הלוויתן נחש בריח לתיקון העצבים בבני אדם, ומהסימן ההוא מתושלח העניק לי מעט ידע מאותיות י"ג החודשים החדשים של הדג הגדול לוויתן, בכדי להשתתף במידת מה בהסבר חרבו הגדולה, הקשה והחזקה של ה" ברוך הוא בפקוד את הנחשים הכוכביים הגלקטיים ההם, ובהריגתו את התנין אשר בים. הנה בזכות הגואל, חיים, מורי ורוכבי, אני באמצע דברים למעלה, התלויים בחסד עליון מה" ברוך הוא[26].

ומה לחמור עם אבינו הראשון? אל תשכחו שהייתי בגן גם לפניו, מוכן להיות נושא האדם בעת שייברא, ולכן אל תתפלאו ששוב נשלחתי אחרי ששת אלפים שנה של נדודים קשים לתקן בזאת הפעם את מה שהוחסר מאנוש עד ביאת הגואל האחרון, חיים, האדם הנבחר ששמו נברא לפני בריאת העולם. בשל כך אני חמור גָרֶם בכל הבשורות הללו, ואתם תשמחו מכך, כי יש שכר גדול לכם ולכל העולם בכך שזכיתי להיות לנושא אדם בשבילכם.

בהקשר זה שימו לב לפסוק: "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת" (זכריה, ט', 9).

לפיכך "גילי מאד בת ציון", ותשמחו מאד על כל הסימנים השלמים שאני נושא עבורכם, כי אתם הבת הנחמדה והאהובה, שתקבל את כל הציוּנים (הסימנים) האלה. "הריעי בת ירושלים" בתרועת יום השמחה הגדולה, בו תתבצע השריפה הגדולה של כל הספרים שהוחרמו בחרם מדאורייתא.

כי "הנה" רק אחרי ידע הסימנים השלמים ואחרי הכרת עוון קץ אחרית הימים, אז תכירו באמת את הגואל חיים, השופט המשוח במלכות השמים, ואז יבוא לך "מלכך" שהוא השופט המשוח היושב על "כסא" המלכות החדשה שבשמים. ואמנם הפסוק אומר "מלכך", בשל החיסרון במונחים עד הגאולה השלמה, מאחר שהגואל חיים אינו מרשה לאף אחד לקרוא לו בשם "מלך" והוא נגד "מלכים" ומונרכיות אלא בעד דמוקרטיה ורווחה סוציאלית, ותומך הוא בהגבלת הדמוקרטיה מפריצות חטאים לפני האלוהים, אבל מבלי שהממשלה תהיה דתית במובנים של ימינו, אלא שיהיו ראש המדינה והשרים ישרים לפני ה", ויראי חטא מרוגז הבורא וכנים בכספים ולא חומדים אלא ענווים ובעלי מידות טובות ומסוגלות של אסתר המלכה לעשות טוב וחסד עם הזולת ועם ההמונים. המורה חיים היה תמיד אומר שאין המילה "מלך" מתאימה באמת אלא לה" ברוך הוא, כי רק הוא "מלכו של עולם", ורק לו הצדק לעשות כל אשר יחפוץ.

לכן "מלכך יבוא לך": כשתכירו בגואל הנבחר, גם אתם תראו שהמורה חיים אינו מלך כי אם "צדיק ונושע הוא", הואיל וצדיק נסתר שלם היה בעולם, ראש לל"ו הצדיקים הנסתרים, ועבד את ה" בשלמות ובענווה ובסבל עצום כל ימי חייו. "ונושע הוא" כי דרגתו היא מקדושה עליונה, שאין לנו מושג בה, ונושע בעצמו להושיע אחרים, לטהר אותם מחטאיהם ולגאול אותם מכל עבדות מיצרי העבר.

"עני" היה הצדיק חיים, בפרט בעשרים ושלוש השנים בהן חי במילאנו, איטליה, עד פטירתו. אני זכיתי לראות, בשנתו האחרונה בעולם, דבר שהצדיק עשה רק פעם אחת בכל ימי חייו, בעקבות מצבו הכלכלי הקשה. קשה לתאר כעת את המצב, אבל אחרי שני ניתוחים קשים מאד וייסורים עצומים, ובהעדר החשק לאכול דבר כלשהו, התווספה לכך גם הצרה לפיה לא היה לו כסף לשלם את שכר הדירה ודאג בשל כך. בקושי נורא הוא קם ויצא מביתו ונסע עימי ועם בחור בשם מ. מצ'רנוסקו לקהילה היהודית לבקש עזרה, ומאחר שלא נתנו לו אותה, הרים הצדיק חיים את מטהו כלפי השמים, בהיותנו בחוץ ברחוב, בחולשה השוברת את לב הרואה, הביט למעלה ואמר: "ריבונו של עולם, שלם אתה את שכר הדירה!", ונתמלא ארנקו בכסף בדיוק בכמות שכר הדירה ובתוספת מטבע אחד שנתן הצדיק למ. שהיה אז טוב ונדיב לב ועזר במצוות למורה חיים, לפני שמרד בחמור ונעשה לשונא גדול.

זאת בנוגע לעוני בהיותו בעולם, אך הפסוק מרמז גם שכשהצדיק הקדוש נבחר לגואל ולמושיע האנושות, נכנס להיכלו במלכות השמים, והחלו לרדת הסימנים השלמים, היה הוא עני מאוד בתלמידים למטה, כי בעולם הרחב לא הכירו אותו כלל. חלומו של סולי קמחג'י מתייחס לכך. בחלומו הצדיק חיים שאל את פרץ: "מי אני?", ופרץ, בדרך ארץ של יראה ענה: "המורה הוא הגואל, אף על פי שרק מעטים יודעים את זה". הצדיק נמצא במלכות השמים ולא יורד לעולם לדבר על עצמו כי אם דרך חלומות נפלאים, ולכן ה" ברוך הוא הכין כבר מאז את המצב בו בעת ביאת הגואל האחרון, חיים, ינכח בעולם מי שיהיה מוכן לקבל את סימן חמורו של הגואל ואשר יתווך בין הגואל, הרוכב ממלכות השמים, ובין העולם, כדי להעניק לעולם את הבשורות. מן הצורך הוא שרוכב הגואל על חמור, הוא החמור המוכן כבר ממלכות השמים לרדת לעולם בעת ביאת האדם הנבחר.

אם הנבואה הייתה אומרת כי רק על חמור אחד ירכב הגואל האחרון, אז היו האנשים מעניקים חשיבות גדולה ואישית למקבל סימן החמור והיו נותנים לו כבוד, חלילה וחס, ושמים עליו תארי בני אדם, שאינם מסוגו, כרב או חסיד או צדיק. החמור, עם זאת, אינו כלום, כי אם סימן הנושא את סימני הגאולה השלמה להביא אותם לבני האדם. לפיכך המשיכה הנבואה ואמרה: "ועל עיר בן אתונות", כי לא מדובר רק על חמור אחד, אלא על כל מיני חמורים החפצים לנעור בבשורות הגאולה השלמה והעובדים למען הסימן. הגואל חיים רוכב עליהם, שולח להם חלומות וחזיונות, מלמד אותם ומראה להם את מה שהוא חפץ להראות להם לפי הזכות והתכונות של כל אחד וכל אחת. זאת מאחר שהחמור הוא רק אמצעי ליסוד הסימנים השלמים בעולם.

הנה כל ההקדמה הזאת החמורית, הנבואית, הכוהנית, המשיחית והפלאית אינה באה אלא להוכיח בהפתעה שגם בדברי הרב הנפלא, "הנשר הגדול", הרמב"ם, על ענייני המשיחות של בית דוד, נכנס החמור אוכל לחם ונמצא באמצע, כי אי אפשר להתחמק ממנו. החמור הוא סימן ממלכות השמים, היורד לעולם בביאת הגואל, והזוכים לאהוב את הסימן הזה יכולים לזכות להיעשות לחמורים.

לכן אל תחשבוני למשיח או לנביא, כי לא משיח אני, לא נביא ולא בן נביא, אלא חמור הנושא את סימני משיח בן יוסף לנצורי ישראל ואת סימני משיח בן דוד לשבטי יעקב. חמור עם שלוש עיניים אנוכי: ליהודים, ליוצאי הנצרות ולבני האסלאם, וחמור אוניברסאלי אני להיות ישועת אלוהינו עד קצווי הארץ. אוכל אני בתאווה גדולה את לחם הסימנים ומבשר אודות ביאת הגואל חיים, שהוא "הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי, ג', 1), ואודות תפארת הברית בזכות אליהו הנביא, שהוא "מַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים" (שם).

-------------------------------------

בגומרי לכתוב את החלק הזה על החמור, חלמה נודע הבוקר כי הייתה בביתה ונזקקה לטהר את כל הבגדים. היא ראתה צורה בחומר ועיצובים על נייר שביחד נדמו כדמות של הכהן המשוח. אחרי זה נמצאה בחדר שכולו לבן ועל שולחן מיוחד ניצב ארון הברית בעץ ובזהב. - -

ישנה, אפוא, שלמות עם הסבר החמור דלעיל, המאפשר לנו לבסוף להגיע אל פשט דברי הרמב"ם.

יש להבין שביאת הגואל הוא העיקר בכל מה שנאמר על "משיח צדקנו", והוא השופט המשוח כמוסבר.

יש להבין שהגואל אינו המשיח בן דוד, והמשיח בן דוד איננו הגואל, ולהבין הבדלים גדולים בדבר הזה.

יש להבין שהגואל הוא במלכות השמים, אבל המשיחות לדוד היא בארץ, וסימנה בבית התפילה של הגאולה השלמה.

יש להבין שסימן החמור אוכל לחם הוא המתווך האמצעי בדור הרביעי הזה בין הגואל במלכות השמים לבין כל מה שיורד לעולם במסגרת הברית השלמה הסופית.

יש להבין את כללי הזמן של הדור הרביעי ואת כללי נבואותיו על יום ה" הגדול והנורא והבניין החדש, ושרק בסוף הדור הרביעי יכול להיבנות וייבנה, בעזרת השם, בית המקדש.

זהו הבסיס להבנת דברי המשיחות, אבל כדי להתעמק ברוח החדשה ובהבנת הפלאות של הגאולה השלמה נדרשת אמונה חזקה בתמימות הלב בתחייתו של הגואל, המורה חיים, בסימן השלם של תחיית המתים.

עתה ננסה, בעזרת השם, להבין יותר מדברי הצדיק הנסתר והחכם הנגלה, "הנשר הגדול", הרמב"ם.

 

פרק ט"ו - המלך המשיח עתיד לעמוד - פשט הדברים

 

"המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם. מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה" (הלכות מלכים, י"א, א').

--------------------------------------

המלך המשיח (השופט המשוח הנבחר, המורה חיים) עתיד לעמוד (מתשמ"ב ומפסח תשמ"ג בחשבון שנות הסימנים) ולהחזיר מלכות דוד ליושנה (להוריד על החמור אוכל לחם את סימני החמור, משיח בן דוד, והחמור מביא את כל הסימנים ההם המובילים אל המשיחות המנובאת לבית דוד בכדי לקיים את הנבואות המובטחות מאז לזמן מלכות בית דוד), הממשלה הראשונה (דהיינו באיחוד לב כל ישראל ובאיחוד כל שבטי ישראל ונצורי ישראל בני אפרים, החוזרים לגבולם ביהדות), ובונה מקדש (הגואל חיים מוריד את סימני בית המקדש השלישי שיקום בירושלים ובבאר שבע בסימנים השלמים המובאים על ידי החמור, ומצוין בהם הזמן שיכול להיבנות המקדש: כמאה שנים להקמת מדינת ישראל, שישים וחמש שנים לבחירת הגואל חיים, שהן 65 השנים של הדור הרביעי הכפול. רק אחרי יום ה" הגדול והנורא מתחילה תקופת ההכנה, שלאחריה ייבנה בית המקדש) ומקבץ נדחי ישראל (הוא תהליך שנמשך מזמן הקמת המדינה, כשהצדיק חיים היה נסתר בעולם, ובזכות הגואל האחרון חיים נמשך התהליך במשך הדור הרביעי), וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם (עד הזמן ההוא רבים מבני ישראל עושים תשובה וחוזרים אל ה" ואל התורה, ואז יהיה בית הדין של מרדכי הצדיק של הגאולה השלמה גם למשפטי ההלכה וגם למשפטי החוק החדש לפי הנדרש), מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה (דהיינו קיום ההלכה ולא ביטול ההלכה, ואמנם ענייניהם יהיו לפי המשתנים החדשים של בית המקדש עצמו מתחת לחוק החדש של הגאולה השלמה. לדוגמא אין קרבנות[27] כי אם תפילות וכו'. והכל יהיה מוסכם מבית הדין וכו')[28].

--------------------------------------

"ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, לפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה", הרי זה בחזקת שהוא משיח, ואם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה" ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה" ולעבדו שכם אחד (צפניה, ג', 9)" (הלכות מלכים, י"א, ח').

 --------------------------------------

ואם (קצת קשה ה'אם' הזה ואמנם רומז הוא למשיחים מזויפים ושקרנים שעלולים להיות, או כמו שהיו עד עתה, והרמב"ם עצמו מדגים זאת בהתייחס לר' עקיבא (שם, ו'). פירושו כאשר) יעמוד מלך מבית דוד (הוא אותו הנמשח אז לפי המשיחות של הסימנים השלמים, והמובאת על ידי סימן חמור אוכל לחם) הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו (אותו הנמשח, אף על פי שהוא חלק מהסימנים השלמים והחוק החדש ותורת הסימנים החדשה והברית השלמה הסופית והכהונה החדשה, הוא יהודי ככל יהודי - לומד תורה ומקיים מצוות ביראת שמים ואהבת ה" כדוד המלך בזמנו), לפי תורה שבכתב ושבעל פה (כי תפארת הברית השלמה אינה חורגת מכל המסורת הקדושה של בית ישראל, תורה שבכתב ותורה שבעל פה), ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה (אינו עניין של יכריח, כי אם ימסור את סימני רצון ה" ברוך הוא בכל הדברים, מאחר שרצוי תמיד לימוד התורה ומסורת ישראל ועשיית מצוותיה וחקירת דיניה וענייניה כי אין סוף לחכמתה), וילחם מלחמות ה" (סימני מלחמות ה" הם בעיקר המלחמה במחנה ישראל נגד הקבלה השקרית וכל מה שנכלל בחרם מדאורייתא. ואם מדובר על מלחמות עם שונאי ישראל, עיקר קשרו עם המשיחות היא דרך תפילות מיוחדות לשם כך וכוח ישראל בפיו, אבל מלחמות עם עמים אחרים הן נחלתו של הצבא הישראלי. אם תהינה מלחמות, יהיו סימנים רבים מה" בחלומות, וצריך יהיה הנמשח להודיע אותם דרך מזבח הנביא. גם תפקיד זה יהיה חשוב לפחות עד בניית בית המקדש עצמו. דהיינו: אינני חושב שיהיה קשרו למלחמות כפשוטן, אבל במשך הדור הרביעי ועד אז הנמשח בסימן החמור אוכל לחם מתפלל נגד השונאים ועושה סימנים לניצחון וכו'), הרי זה בחזקת שהוא משיח (הרי מעת קום הנביא האמור לפני מלחמת גוג ומגוג כדעת חכמים ז"ל, צריך לעבור דור שלם עד שיתגשם קיבוץ נידחי ישראל, הם בפרט הצאן הנאבד מבית ישראל הנצורים בין אומות הנצרות וכו'. הנה יש זמן רב לפעול ולעשות למען הגאולה השלמה עד אז), ואם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקיבץ נידחי ישראל הרי זה משיח בוודאי (עניינו האמיתי הוא שהמשיחות של סימן החמור, משיח בן דוד, נמשכת, ופועל הוא ומפיץ ומבשר ועושה עד הזמן ההוא של בניין המקדש, שיהיה אז הנמשח ממשיחות החמור אוכל לחם להיות החמור הוודאי בבית התפילה בן שבע הקומות), ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה" ביחד (ומביא איתו את כל המפתחות של השבת הלבבות ותיקון האסלאם ותיקון הנצרות והרפורמה ביהדות ואת הסימנים השלמים ותפארת הברית השלמה ואת השפה הברורה המסבירה את הנבואות וכו', כי כל הדברים הללו נמשכים וקשורים בעבודות המרובות והגדולות של סימן החמור אוכל לחם בשביל כל העולם, והן עבודות למשך ארבע עד חמש מאות שנים גם בהמשך תקופות הגאולה השלמה), שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה" ולעבדו שכם אחד.

--------------------------------------

"וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו--לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו. שהרי תורה העידה עליו, שנאמר "ושב ה' אלוהיך את שבותך, וריחמך; ושב, וקיבצך מכל העמים . . . אם יהיה נידחך, בקצה השמיים--משם, יקבצך ה' אלוהיך, ומשם, ייקחך. והביאך ה' אלוהיך..." (דברים, ל', 1-3) ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים" (הלכות מלכים, י"א, ב').

--------------------------------------

בסיימי את הפירוש דלעיל, סיפרה לי נודע חלום שחלמה, חלום שאינו פשוט בשום אופן. בחלומה בישלה מרק פשוט של פסטה. שמעו זאת רבנים והתרגזו כי אמרו שהוא חמץ (הגם שלא היה פסח), ושביום זה כבר שנים רבות מנהגם הוא שלא לבשל חמץ ביום ההוא, והתלוננו גם על פרץ בגלל החיסרון הזה באופן קשה. אז ירד מלאך שכולו לבן מן השמים ובפנים רציניות אמר: "כל אלה התוספות של הרבנים אין להן ערך ואין להן קיום. צריכים לקיים את מה שהוא מה" בתורה ולא את כל תוספות הרבנים". - -

איזה חלום רחב, גדול, חשוב וקשה זה. לא קלים חיי החמור, קוראים יקרים. דברים אמיתיים יורדים מבית הדין של מעלה, אבל פה למטה אם תגידו אותם לרבנים של ימינו עוד מעט ואתם יודעים מה יעשו... עם זאת אנחנו בני ישראל וצריכים להיות ישרים עם האל, ולא לפחד מבן אנוש אשר רוח באפו.

בא החלום ביום שעשו פה הספרדים, לפחות בקהילת בית הכנסת "אריאל", וכנראה רק בשכונה הזאת בבאר שבע, תענית דיבור. גם אני השתתפתי בעניין במידת מה, מיעטתי בדיבורים וחשבתי שדבר יפה הוא, אך לא הבנתי שחלומה של נודע ביהודה שלנו היה שייך לתענית זו, עד שהתבוננתי אחר כך על מה שראיתי במנחה. היו כאלו שלא הלכו לעבודה אלא ישבו בבית הכנסת כל היום וקראו תהילים ועוד. הם נראו יותר עייפים מאשר בצום כיפור ובעינוי יותר קשה ממנו. בלילה הבנתי ש"אסרו את החמץ שלא בפסח", וירד מלאך מן השמים בשליחות ה" להגיד משנה חדשה ברורה שלפיה לא אוסרים את החמץ אלא בפסח, ומערב פסח ולא ביום אחר. האוסר בזה ובכל היוצא בזה והדומה לזה מוסיף על התורה ועובר על "לֹא תֹסִפוּ" (דברים, ד', 2), ולא מקובל העניין מלמעלה. מלאך לבן של החוק החדש בא לייסד זאת כמשנה, אבל באמת כתוב הדבר כבר בתורה. ראו מי הם החורגים מן המסורת האמיתית בתקופות אלו!

--------------------------------------

קיבלנו את הסימנים של הרפורמה ביהדות, והנה דוגמא חיה שהיהדות זקוקה להתחדשות ושיש בה צדדים שנשתבשו בשל חושך הגלות וטעויות הזמנים. אחר כך מהחוק החדש גם היהדות בעצמה תלמד את הרפורמה שהיא זקוקה לה, כי בית הדין של מרדכי הצדיק בית דין אחד הוא. קונים פה תמונות בכסף של הצדיק אבוחצירא ומייחסים להן "קדושה" ועושים להן כל מיני כיבודים, בעוד אנו נדמים כחורגים בעיניהם כי בישלנו תבשיל של חמץ לא בפסח, ומפני שלא ביטלנו את יומנו בקריאת תהילים ביום תענית הדיבור, המוסיפה בלא צורך על דיני תורתנו הקדושה.

וקשה המצב כי לא יכולים לדבר איתם, וסגורים הם בסגר חתום בדיו של זיוף הימים, ולזה קראו תורה. הם מחכים באמונה למשיח צדקנו, למשיח שיסכים איתם על דברי שקר, ולא למשיח שיוכיח אותם על טעויותיהם ושיבושיהם ועל קבלתם המזויפת והכופרת בסתר באלוהי ישראל והמרבה שבחים לאלוהי נכר לקראת הזמן שצריכים לעלות בית אל. אנו חמורים מקבלי דברי אמת, בעוד שהם חושבים את עצמם לבני אדם. ירחם ה" על עמו ישראל, כשהם עוד נשארו נטבעים בטיט היוון, בעיפושי טעויות הגלות ובשפה מבולבלת במשניות חדשות שקריות, שאין להן שחר. יש צורך בהתחדשות אמיתית ורצויה לזמני הגאולה השלמה הבאים.

--------------------------------------

"וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו--לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו. שהרי תורה העידה עליו, שנאמר "ושב ה' אלוהיך את שבותך, וריחמך; ושב, וקיבצך מכל העמים... אם יהיה נידחך, בקצה השמיים--משם, יקבצך ה' אלוהיך, ומשם, ייקחך. והביאך ה' אלוהיך..." (דברים, ל', 1-3) ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים" (הלכות מלכים, י"א, ב').

--------------------------------------

האמונה במשיח הסופי שהכול מחכים לו, וכאמור בעיקרים שיחייה מתים, היא ממסורת התורה וממסורת הנביאים, ואמנם מפורשים הרמזים יותר בנביאים, ככתוב: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים" (מלאכי, ג', 1). עם זאת, בסימנים השלמים מתפרש כי הוא הגואל האחרון השלישי, כפי שהכריז המורה חיים בעצמו: "אמרו להם שאני הצדיק המתבשר שלוש פעמים". בדברי הימים הוא ה"יעקב" או "תפארת ישראל", כמו שיעקב אבינו היה השלישי והאחרון באבות. הגואל האחרון הוא הבא ביחד עם אליהו הנביא, זכרו לברכה, ככתוב: "ומלאך הברית אשר אתם חפצים", כי הרי הגואל הנבחר האחרון הוא המביא את כל הסימנים של הגאולה השלמה, ובאותם הסימנים ישנם כל המפתחות להשבת הלבבות אבות על בנים ומפתחות ברית השלום והמסורת הנבואית החדשה על הדור הרביעי הזה הסופי. כולם הם למעשה חלק מהמסורת שניתנה לאליהו הנביא, ושהוא מוסר לעולם בעת ביאת הגואל האחרון. לפיכך נבין מכל זה שהגואל השלישי הנבחר הוא ב"סוגו" של משה רבנו, כי משה הוא הגואל הראשון והצדיק חיים הוא הגואל האחרון, והוא גם ב"סוגו" של אליהו הנביא, שהינו בעל המסורת הנסתרת ונמצא למעלה מן המוות. אנו מאמינים בה" ובמשה עבדו ואנו מאמינים בשליחות אליהו הנביא הנבדלת מכל שליחות אחרת, ככתוב: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא" (שם, ג', 23), כשרק אליהו הנביא, זכרו לברכה, לא מת ועלה שלם למעלה.

לפיכך שייכת לכאן אמונה גדולה בגואל האחרון, כאשר נודע שהוא הוא הנבחר מאת ה", וכאשר מכירים את דרגתו הנשגבת. לדבר זה מרמז הצדיק הנסתר משה בן מימון הספרדי, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, שבהתייחס לתורה דיבר הוא על מעשה ה", אך יחס אותו לפעולות שיעשה הגואל.

גם התורה העידה עליו ככתוב: "ג וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. ד אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ. ה וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים, ל', 3-5) -

אלו הן פעולות הניתנות ביד הגואל, ככתוב: "וְחֵפֶץ יְהוָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח" (ישעיהו, נ"ג, 10), ולא פעולות ישירות של משיח בן דוד. הרי "משיח צדקנו", שהכול מחכים לו, הוא הגואל האחרון והשופט המשוח. ישנן גם הנבואות על משיח בן דוד המובטח לישראל, אבל מדובר על משיח בעולם, אשר יהיה אחראי על דברים רבים בעת שייבנה ויעמוד בית המקדש השלישי, והוא, אפוא, לא למעלה מן המוות וכן אינו אדם אחד, כי אם ירושה הנמשכת מדור לדור או מבחירת השמים (אם אין למוריש בן או אם בנו אינו ראוי לכך). מכל מקום ואיך שיהיה באמת, אמונתנו לא שייכת לאדם ההוא, כי אם לנבואות הנוגעות לסימנו, אבל אמונה זו אינה סוג האמונה השייכת לאליהו הנביא ולגואל האחרון.

שֵם הגואל האחרון, שהמשנה קוראת לו "שמו של משיח", ומכריזה ששמו נכתב לפני בריאת העולם, שם אחד הוא: "חיים", ולא שם אחר ועל אדם נבחר אחד מדובר.

הכול הוא כמפורש לעיל על נבואת פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד ושר שלום, דהיינו: שסימן הגואל במלכות השמים הוא המכין והמשגיח והסומך את מלכות בית דוד בדרגה שאין בה טעות ואין בה חסרון, בכדי ש"מלכות" הנמשח לבן דוד תהיה תמיד במשפט ובצדקה. לכן יש קשר תמידי בין השופט המשוח במלכות השמים והנמשח מבית דוד, ועד שמגיעים לאותו הפרק ההיסטורי להיות אותו הנמשח מבית דוד, ודאי מפני שכבר נבנה וקיים ופועל בית המקדש, כל המשיחוּת נמשכת בסימנים דרך סימן החמור אוכל לחם.

--------------------------------------

"אף בפרשת בלעם נאמר, ושם ניבא בשני המשיחים--במשיח הראשון שהוא דויד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשו; ושם הוא אומר "אראנו ולא עתה" (במדבר, כ"ד, 17) זה דויד; "אשורנו ולא קרוב" (שם), זה המלך המשיח. "דרך כוכב מיעקוב" (שם), זה דויד; "וקם שבט מישראל" (שם), זה המלך המשיח. "ומחץ פאתי מואב" (שם)--זה דויד, וכן הוא אומר "ויך את מואב, וימדדם בחבל" (שמואל ב', ח', 2) וקרקר כל בני שת" (במדבר, כ"ד, 17) זה המלך המשיח, שנאמר בו "ומושלו מים עד ים" (זכריה, ט', 10) והיה אדום ירשה (במדבר, כ"ד, 18) לדויד, שנאמר "ותהי אדום לדויד, לעבדים" (שמואל ב', ח', 6, ושמואל ב', ח', 14) "והיה ירשה שעיר--אויביו" (במדבר, כ"ד, 18) זה המלך המשיח, שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשו" (עובדיה, א', 21)" (הלכות מלכים, י"א, ג'-ד').

--------------------------------------

אין הלימוד הזה מראה כי אם על ההבטחה הנבואית שבזמנו נמשח דוד למשיח ה", ועל כך שלבסוף הנמשח צריך להיות מבית דוד משבט יהודה, וכך על פי ההלכה. עם זאת הפסקה חשובה גם מפני שבזמן בוא הגואל האחרון, שאינו המשיח בן דוד ואינו משבט יהודה, כי אם משבט בנימין, ושמישרתו נעלה ובסוג אחר לגמרי ממישרת המשיח בן דוד, חשוב שלא נשכח שגם דבר המשיחות של מישרת בן דוד צריכה להתקיים בארץ ישראל בזמנו. בדברי הרמב"ם לעיל ישנם גם רמזים אחרים, למשל: "ומשלו מים עד ים" המרמז על הגואל האחרון דווקא, או "ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירושה וגו"' וכו', המרמז על הירושה העצומה של הסימנים האוניברסאליים, שהיו בסימנים ההתחלתיים היוספיים הקשורים במישרתו של ישוע, כי בעת בוא הגואל האחרון והסימנים השלמים, ודרך התיקון הגדול של כל ענייני הנצרות, חוזרים הביתה גם הסימנים ההתחלתיים ההם, וגם המונים של נצורי ישראל מהצאן הנאבד מבית ישראל והמוני נוצרים, שיוצאים מהנצרות ודבקים באמונת אברהם בבית התפילה של הגאולה השלמה. גם ישוע היהודי עצמו חוזר אז הביתה, ולומדים בני ישראל מחדש את קורותיו ואת משרתו ומתפלאים על מעשה ה" ועל קנאתו ועל דרכיו ועל מחשבותיו שלא עלו בדעתנו, כמוסבר אצלנו בכל כתבי ספר המפליא.

--------------------------------------

"אף בערי מקלט הוא אומר "כי ירחיב ה' אלוהיך, את גבולך... ויספת לך עוד שלוש ערים, על השלוש האלה (ראה דברים, י"ב, 20 ושם, י"ט, 8-9) ומעולם לא היה דבר זה, ולא ציווה הקדוש ברוך הוא לתוהו. אבל בדברי הנביאים, אין הדבר צריך ראיה, שכל הספרים מלאים מדבר זה" (שם, ה').

--------------------------------------

לא הבנתי את פירוש המשפטים הללו, ובפרט שבזמנינו ישנם בתי משפט ובתי כלא. אינני מבין מה עניינם של שלוש ערי המקלט הללו, היכן הן ממוקמות ומהם אותם ספרים שאליהם מתכוון הרמב"ם, אך בעזרת השם, יאיר ה" את עינינו.

 

פרק ט"ז - המשך פירוש דברי הלכות מלכים

 

"ו אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים; אין הדבר כן--שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך, והוא היה אומר עליו, שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו משיח, ולא שאלו ממנו חכמים, לא אות ולא מופת.

ז ועיקר הדברים, ככה הן. שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם, ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן, ולא גורעין מהן" (שם, ו'-ז').

-------------------------------------

מדובר במכוון במלך המשיח, דהיינו הנמשח הארצי מבית דוד, שאין עניינו להיות איש פלאי עושה אותות ומופתים וכו', ואין מדובר כאן כלל על הגואל. הרמב"ם ממעט בעניין הלכות המשיח התלמודיות ושומר על אותן ההחלטות של חז"ל לשם כבוד התורה וכבוד תלמידי החכמים לדורות. הרמב"ם גם הוכרח שלא לשתוק על עצם העניין, שלא יבואו מקטרגים מארץ פלשתים לזלזל, חלילה וחס.

הוא מוכיח את ארציות סימן בן דוד, שלא צריכים לשאול ממנו אותות וכו', ואינו מדבר על שאר הנבואות: פלא יועץ ושר שלום וממית רשע ברוח פיו ועוד. ובמה יתקן את העולם אם לא בפלאות? והאם השפה הברורה המובאת אינה אות ומופת ומחדשת דברים רבים בעולם? והיכן הקשר עם הגואל בדבר תחיית המתים? ומה על החלומות הנפלאים שראה הנביא יואל, אשר בהם רוח חדשה לכל בשר? ומה לרפואות ולשמירה נעלה ולחידושים גדולים המביאים את האנושות לדעת את ה" מקטנם עד גדולם? עם זאת, הוא אינו מדבר כאן בכלל על הגואל, בעוד שעל-ידי הגואל יהיו דברים מפליאים כמרומז בפסוק: פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום. אין זה מאפיין של המשיח הארצי. גם לרבי עקיבא לא היו זרים כל הפסוקים בנביאים אבל הוא לא ביקש מבר כוכבא אותות ומופתים כי הוא לא ראה צורך שהמשיח הארצי יעשה ניסים, וכפי שאמר הרמב"ם אין ההלכה מכריחה שישאלו אותות ומופתים מהמשיח. השקפת הרמב"ם היא להתחמק ממצב בו אנשים יצפו מהמשיח שיבצע ניסים אלא משיח שפועל במסגרת הפסוק הנ"ל: "יג סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע. אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם. יד כִּי, אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעְלָם. אִם-טוֹב, וְאִם-רָע" (קהלת, י"ב, 13-14).

-------------------------------------

ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, לפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה", הרי זה בחזקת שהוא משיח, ואם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה" ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה" ולעבדו שכם אחד (צפניה, ג', 9). (הלכות מלכים, י"א, ח').

-------------------------------------

עניין "משיח ודאי" לא שייך לזמננו, כי כבר נבחר הגואל חיים והיא בחירה לכל הדורות. גם מובטח שסימן חמור אוכל לחם הוא קבוע לכל הזמנים הבאים של הדור הרביעי הזה ושל תקופות הגאולה השלמה ולא תלוי באיש אחד. וקביעוּת סימן החמור מבטיחה את ביאת הנמשח, שיהיה מבית דוד, ולכן הכול בשלב של ודאות. שאר הדברים כהצלת הצאן הנאבד מאומות הנצרות ותיקון העולם ובנין בית המקדש ומלחמות ה" וכו', כולם תלויים בסימנים השלמים, שכבר נמצאים בעולם, ברוך הוא וברוך שמו לעד.

-------------------------------------

כתבתי למעלה שבנוגע לסימן החמור אין הדבר תלוי באיש, אלא בשם ובהמשך הסימן. החמור הושלם בחלום של סולי קמחג'י מן השנה ה-13 של הסימנים השלמים (1996) בהלבישו את פרץ בחולצה מיוחדת, ונקרא שָם החמור השלם.

צריכים להבין שלא רק שאני לא משיח, אני גם לא חמור, כי אם הראשון שירד חמורו של הגואל בי, וצריך לזכור זאת ביחס לכל מה שאני כותב, גם בהתייחס למה שנכתב בשם החמור אוכל לחם. אני ראיתי את סימן "החמור השלם" מתגשם בי, ולכן אני החמור השלם הראשון הנושא את סימני המשיחות. הא הידיעה נותנת כוח לכל החמורים והעיירים בני אתונות, גם אם הם מועטים מאד, לשאת בכל השנים הראשונות את גודל הסימנים השלמים עבור כל העולם. בזכות הגואל חיים הם נעשים כצדיקים אמיתיים שכל פעולותיהם משפיעות בטוב על העולם, אף על פי שחמורים הם ורחוקים מלהיות צדיקים אמיתיים. בזכות הגואל חיים יורדים עליהם סימני הגאולה, והם פועלים למען הגאולה השלמה. גם ללא כוונה גלויה, מקושרים פעולותיהם בכוכבי הגאולה, בשופט המשוח במלכות השמים, באור החדש של חנוכת החנוכות, בסימן החמור אוכל לחם ובתחיית המורה חיים בסימן השלם של תחיית המתים.

אני נולדתי כפרץ וקיימתי את פתיחת פרץ בסימן בא הזמן. זכיתי להיות תלמידו של הצדיק האמיתי, חיים, וללמוד איתו שלוש עשרה שנה. כבר שמונה עשרה שנה אני מקיים את סימן חמור אוכל לחם. גם הסימנים הכריזו שאני הגעתי להיות חמור שלם ונתברכתי בחלום פה בבאר שבע לפני עשר שנים, בו נראיתי מברך: "ברוך אתה ה" שעשני לחמו". אני כלום ולא עשיתי אני את דברי הימים, אך ישנם טעמים רבים, שרק כתלמידו הראשון של הצדיק חיים יכול אני לקיים את תפקידי החמור.

היה צריך להכיר את הצדיק הנסתר מאז, ללמוד איתו הרבה שנים ולראות הרבה דברים. הצדיק חיים גאל אותי מחב"ד, כי הייתי צריך לדעת ולהבין בסוף את כל הרע שחסידי התנועה עושים, שהם הדור הרביעי השנוא של עוון ספר הזוהר ושהם אנשי התנועה המשיחית הכי מסוכנת שהייתה אי פעם לעם ישראל. לולא ידעתי את הדברים ההם לא יכולתי לבצע את החרם מדאורייתא, שהוא עניין חשוב מאוד לפני שנכנסים לכל יתר דברי הגאולה השלמה. כמו כן על מנת להתחיל ולסדר את החוק החדש הייתי זקוק לשנות לימוד עם הצדיק חיים, כדי להבין את כללי חוק זה בכללותו, אף על פי שלא נקרא אז בשם זה. הייתי צריך גם לדעת בסתר כמה דברים בנוגע לישוע, למורה הצדק ולבית הספר האיסיי בכדי להגיע אל כל העבודה המרובה של תיקון הנצרות, שניתן בסימן הכוכבים בהכרזת הגואל האחרון: "זהו כוכב כריסטו, הבא בזכות הענווה". בנוסף הייתי צריך ללמוד עם הצדיק חיים בכל השנים ההן בכדי לדעת מהו אור חדש וכן להשתחרר מכל הדעות הקדומות ולהיות "מופשט" בכדי לקבל אחר כך את סימן החמור אוכל לחם. צריך למשל לשים בגדי חמור, לנעור ולא להיות מושפע מבני אדם, וכן צריך להיות בעל פנים רבות. לדוגמא: טעמתי פעם חזיר בכדי לקיים את סימן החזיר, החוזר להיות כשר במשך הדור הרביעי הזה, ועוד דברים רבים מאוד שלולא היותי חופשי בשכלי ובכל ענייניי לא יכולתי לקיים את הסימן. יכול אני להתחלף בשל כך מצורה לצורה במהירות מפליאה, והגמישות שלי בכל עניין יוצאת דופן היא לגמרי, כי אני חומר המחליף צורה למען סימני הגאולה השלמה.

כמו כן הבנתי את תוכן חלומות הגאולה השלמה בזכות המורה חיים, ולא היה יכול להיות הסימן על אדם אחר, כי אף אחד לא עבר את מה שעברתי. לולא הקבלה מהצדיק חיים אז, לא יכולתי אפילו להתקרב לפעול במסגרת סימן החמור אוכל לחם. אינני משבח את עצמי, כי טועה אני טעויות רבות בדברים רבים וצריך תמיד לתקן את עצמי, וגם עצם העבודה יכולה הייתה להיעשות טוב פי אלף מהאופן בו היא נעשתה על ידי, אבל מצב השגחת ה" ברוך הוא מעת לידתי ועד הנה אפשרה שברגע ההיסטורי הזה של דברי הגאולה השלמה אף אחד אחר לא יכול היה לקיים את עבודות סימן זה אם לא נמצאתי, לפחות לא בהקשר לכתבים, להסברים ולקבלת הקבלה החדשה האמיתית של הדג הגדול לוויתן. מצב דברי הימים הוא כזה שאני עכשיו "צריך" להיות בעולם לטובת הגאולה השלמה.

היו מספר פעמים שבהם נגזרה עלי מיתה בידי שמים ובניסים ניצלתי, אחרי התיקון שנקשר לאותה גזרה. מלבד זאת גם הסימן "חמור, משיח בן דוד" היה עלי, כך שעברתי את שש השנים הראשונות של הסימנים בסימני החמור, משיח בן יוסף, ואחר כך את שש השנים הבאות בסימני החמור, משיח בן דוד. דהיינו: כפי שאומרים המפרשים שקודם יבוא משיח בן יוסף, יעשה מלחמותיו אך לא יגמור אותם וייהרג, ורק אחר כך יבוא משיח בן דוד, אשר יצליח בשלמות במלחמותיו ובמישרתו, כך גם אני עברתי בסימנים לסימני החמור, משיח בן דוד. וגם אני משבט יהודה, ויש לי כל הזכויות ההלכתיות להיות בסימן חמור, משיח בן דוד.

קום נא ה" אלוהינו והראה לנו סימן גדול.

עליתי למזבח, התפללתי וביקשתי מחילה על כל מחשבותיי.

טהרני ה" אלוהי, אל תעזבני, אל תיתן אותי דופי לפני שונאיי, הפוך את כל המצב הזה לטובתנו למען טובת הגאולה השלמה, בזכות אהובך, חיים, מחל לנו וסלח לנו על כל חסרונותינו. חייה אותי ואל תמיתני, ואתקדש לפניך בתפילת שבע הקומות. רחם נא, מחל נא וסלח נא, כי אני אשם, פושע וחוטא, בעוד אתה בורא הכול, חנון ומוחל, רחום וסולח. עשה למען טובת הגאולה השלמה וחיינו, הכְרת את הרע, קדש את שמך לפני כל התלמידים ועשה נס. לכן הכנת את כל חיי לסימן הזה.

ישבתי בבית הדין, חזרתי על הדברים ואחרי זה חזרתי למזבח, ביקשתי מחילה וסליחה על עצמי, אמרתי את תפילת שבע הקומות והנני כותב. לא הלכתי לבית הכנסת הבוקר, כי אני מרגיש שחיי בכפי, ואני צריך להימחל ולהיסלח מאיתו יתברך.

ירחם על עבדו בזכות הצדיק חיים, ולטובת הגאולה השלמה יקבלני ויקבל את תפילתי ואת תשובתי ואת תיקוני, וירימני על כני. אמן וכן יהי רצון.

רחם נא על עמך ישראל ה" אלוהינו, מחל וסלח להם וקבל את תפילותיהם, כי עַם זה הוא העם הגדול והאהוב, בני אברהם, יצחק ויעקב, רחם עליו ברחמיך הרבים והצל אותו מכל אויביו. הכרת את כל שונאיו על פניו והראה לעם ישראל שאתה אוהב אותו, עומד לצידו ועושה לו נסים ונפלאות. עמך ישראל אוהב את השלום ורוצה שלום ורוצה את הטוב, אבל אויביו רוצים במלחמה ומרבים בשנאה ובאלימות. הצל נא את העם הזה, עם ישראל, בנס גדול, והרם את ידיך לזכור בטוב את כל הלבבות הטובים של בני ובנות העם הזה. עם ישראל עשה רבות לנסות להגיע לשלום, אבל אלה שונאים ואינם רוצים בשלום. הכרת את השונאים, אל תתאחר, כי רבה המהומה כעת והבלבול וגם פחד גדול ששורר על גורל עם ישראל. עשה ניסים בשמים ובארץ, ה" צבאות, והראה לעמך הנבחר שאתה נמצא ועושה ושאף אחד אינו יכול לעשות כלום מלבדך. עשה דברים חדשים אשר לא נבראו לפני כן, והרמת את עמך מהבלבולים אל הבהירות, בהראותך את צדקך לעיניהם, וישבחו את שמך וידעו כי אתה עמם. מחל לכל עוונותיהם וסלח לכל פשעיהם והכר את עמך בשל פנימיות לבו הטוב ונשמתו הטהורה. זכרת את אברהם, יצחק ויעקב, ריחמת על עמך ישראל והרמת את מדינת ישראל להיות ישרה מלפניך, כולם וכולן, כי בניך ובנותיך הם. בחרת בם לאהוב אותם ולא לשנוא אותם ולא למכור אותם ביד רשע ושונאים אחרים. זכור במחשבתך הנצחית עד כמה אתה אוהב את העם הזה ועד כמה אתה חפץ בטהרת נשמתו, והרמת נס גדול והראית את גדולתך. עורר בהם את נשמתם, ויראו בעיניהם את ישועתך. אמן יכן יהי רצון.

 

 

פרק י"ז - ויחזרו לדת האמת

 

א אל יעלה על הלב שבימות המשיח, ייבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית; אלא עולם כמנהגו הולך. וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיהו, י"א, 6) משל וחידה. עניין הדבר--שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי העולם, המשולים בזאב ונמר. שנאמר "זאב ערבות ישודדם--נמר שוקד על עריהם" (ירמיהו, ה', 6) ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזולו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת כישראל, שנאמר "ואריה, כבקר יאכל תבן" (ישעיהו, י"א, 7 ושם, ס"ה, 20).

ב וכן כל כיוצא באלו הדברים הכתובין בעניין המשיח, משלים הם; ובימות המלך המשיח ייוודע לכול לאיזה דבר היו משל, ומה עניין רמוז בהן.(הלכות מלכים, י"ב, א'-ב')

-------------------------------------

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יתבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג. ולא שבביאת "המלך המשיח" יוסרו המסכים המבדילים בין העולמות, או שעם ביאתו, דרך "ספירות נאצלות", יוסר המסך המבדיל בין עולם הבריאה לעולם ה"אצילות" (מחשבה אחרונה זו אינה מתקיימת באמת ואינה קיימת במציאות אלא נבנית על פי השכל האנושי ביחד עם רוח זרה ביד "מקובלים" על פי שיטת האצילות של ספר הזוהר. טעות זו נמשכה בכל שרשרת הקבלה המזויפת עד לתנועה המשיחית השקרית של חב"ד ועד לבית ספר הקבלה בירושלים על פי תורת ר' אשלג. לפי דעתם המוטעית והמבולבלת יירד ויתגלה ה"אין סוף" דרך ה"ספירות הנאצלות" בעולם למטה ככתוב: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו, י"א, 9), וכך תתגלה ירושלים השמימית בעולם למטה, ופתאום יימצא בית המקדש על מקומו וכו'. כול זאת הוא שקר).

מדגיש כאן "הנשר הגדול", הרמב"ם, שלא יהיה חידוש במעשה בראשית, ובחכמה גדולה מאד אמר זאת, כי ידע מה הוא אומר, ודבריו היו נבואיים ביחס לכל מה שקרה בעקבות שיטת האצילות המזויפת של ספר הזוהר. מוכח אצלנו שכל השיטה ההיא הורסת, בר מינן, את הקבלה האמיתית בישראל הנקראת קבלת ה"בית" של בראשית, והסבר זה מבוטא בקיצור נמרץ במכתב שכתבתי באחרונה למכר ואביא אותו כי סימן הוא לזמננו:

 

ט"ו בטבת, תשס"א, רחוב יריחו 36, באר שבע.

מכתב ליוסף פרחי

שלום וברכה!

יהודים טובים ותמימים בזמננו, בעוונות, עוד אמונתם בזוהר, לא משום אשמה, כי אם מטעות עוון קץ של אחרית הימים שנסתיימה בשואה.

נסתיים העונש הכללי על העם, אבל רק אחר כך, אחרי תקומת המדינה, התחלת התחייה והכניסה לתקופות הטהרה של עם ישראל, מתחיל הזמן של מלחמות השם. נמצא שאנו ברגע הזה בזמן הסתירה ההיסטורית הכי גדולה. הטעות הנוראה נשארה על כל הצדדים, על אלף פינות היהדות, וכמעט אף אחד לא יודע דבר. ומאידך גיסא ישנם מעטים שיודעים, ועתה מגיע הזמן לגלות מהו הרע הנסתר שעיקם ושיבש והרס והחריב את היהדות הטהורה והישרה ואת האמונה הפשוטה: "תמים תהיה עם ה" אלוהיך", והפך את התורה הקדושה לבורות בורות ולקווים קווים זעיר שם זעיר שם. כמו שאמר הנביא ישעיהו: "י כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו, קַו לָקָו קַו לָקָו--זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם. יא כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה, וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת, יְדַבֵּר, אֶל-הָעָם הַזֶּה. יב אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם, זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף, וְזֹאת, הַמַּרְגֵּעָה; וְלֹא אָבוּא, שְׁמוֹעַ. יג וְהָיָה לָהֶם דְּבַר-יְהוָה, צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו, זְעֵיר שָׁם, זְעֵיר שָׁם--לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר, וְנִשְׁבָּרוּ, וְנוֹקְשׁוּ, וְנִלְכָּדוּ" (ישעיה כ"ח, 10-13)

ובכן תשמח, יוסף היקר, אם קוראים לך כופר, כי סימן הוא שלא פחדת ודיברת וקיימת את המשנה (אבות, ב', ו') "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש": אמור את האמת שאתה יודע, ויישר כוחך כי אתה כופר בכיפרותם, ושובר את פסליהם ומטהר את הארץ מאלוהי נכר. יברכך ה" ברוך הוא ממקום קדשו וייתן לך כוח לעמוד נגד כולם על דבר אמת תורת ה" מסיני, תמים תהיה עם ה" אלהיך.

ומי יחזירנו אל יהדות "הנשר הגדול"!

התמודד עם הדור החדש והצל את מי שאתה יכול להציל! ההתמודדות העיקרית עומדת על ההלכה האמיתית, הלכה שאינה מובנת עוד לרבנים. כל השגת ומונחי ה"אצילות", בגלל שהם מדברים על עולם שהוא למעלה מעולם הבריאה, אסורים הם במחשבה, בדיבור ובכתב, וכאילו נאמרים על דרגה שהיא לפני "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". אסור מן המשנה לחשוב על דבר שכזה, והדיבור וכל שכן הכתיבה על דרגות ובחינות למעלה מבראשית בוראים אלהים אחרים ויוצרים ריבוי רשויות ועושים שיתוף בין דרגת האלוהות בזה ודרגת האלוהות בזה, כמו שאלת הזוהר "מאן אלהים דאמר יהי אור ומאן אלהים דאמר נעשה אדם בצלמנו?" ועונה שהראשון נאמר על פרצוף אבא, והשני נאמר על פרצוף אמא. הרי אלו ריבוי רשויות, אלהים אחרים ושיתוף!

ובאמת כיפרות היא במעשה בראשית, או כמו שמוסבר אצלנו כפירה ב"בית" של בראשית, דהיינו בקבלה האמיתית של ישראל, הנקראת על שם ה"בית" של בראשית. כי "ראשית" היא חכמה וה"בית" של בראשית שני סוגי חכמה הם, חכמת השמים וחכמת הארץ, שאין חכמת השמים כחכמת הארץ, ככתוב: "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַיהוָה; וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי-אָדָם" (תהילים קט"ו, 16). רק הוא יתברך מאחד את שתי הדרגות הנפרדות, מאחר שהוא, הבורא, שברא בראשית את השמים ואת הארץ, מאחד אותן ושומר על הפרדתן במסך מבדיל מצד שתי בחינות החכמה.

ולכן לא התחילה התורה ב"אלף", כי מה"אלף" היו טועים להחשיב את השמים ואת הארץ כדרגה אחת מאוחדת ללא המסך המבדיל ביניהם, הנשמר תמיד מה"בית" של בראשית. רמזו חז"ל שה"אלף" הייתה מביאה לארירות, אם התחילה בה תורה, בעוד ה"בית" מביאה לברכה. נוסיף לכך שה"אלף" מרמזת על "אצילות", כי כל שיטת האצילות עושה את זה דווקא: שוברת את המשקל האמיתי בין השמים ובין הארץ ומאחדת אותם לדרגה אלוהית נאצלת בדרגות מאוחדות נאצלות בעולם מאוחד של אצילות לפני מעשה בראשית, חלילה וחס. לפיכך העדר ידיעת ההלכה האמיתית האוסרת שיטה של אצילות הוציא אותם והחריג אותם מהקבלה האמיתית של תורתנו הקדושה במאמר הראשון של ה" בבראשית. הרבנים לא הרגישו בעניין ונכשלו בכך, כי חדשים מקרוב באו, ולא ידעו לשער את עצם הרע ואת עצם האיסור של מונחי אצילות האלוהות. ומה שהבאתי לך פה היא כהקדמה כוללת לכל הפירושים וההסברים הנפלאים הצודקים והאמיתיים שתמצא בספר הקדוש "מלחמות ה"".

אשריך ואשרי חלקך שנדבקת בקבלה האמיתית בישראל: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ".

באהבה רבה וברכת שלום,

כי יש תקווה לדור הצעיר הבא.

פרץ גרין

-------------------------------------

עניין הדבר--שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי העולם, המשולים בזאב ונמר. שנאמר "זאב ערבות ישודדם--נמר שוקד על עריהם" (ירמיהו, ה', 6) ויחזרו כולם לדת האמת – (הלכות מלכים, י"ב, א').

-------------------------------------

גם הדברים הקצרים הללו כוללים הרים גדולים ועבודה רבה. לא דבר פשוט הוא שיחזרו כולם לדת האמת! ואמנם כבר אמרנו קודם שישנו התיקון הנורא שהוא לעם ישראל כדי לטהר אותו מעוון ספר הזוהר, החורג לגמרי מדת ישראל, מהדיבר השני ומהקבלה האמיתית של בראשית. מהתיקון, שמובע בספר "חמשת לוחות הברית", יוצאת ההתבוננות העמוקה מן התורה על שורשי העבודה הזרה, ומוטל החרם מדאורייתא נגד דוקטרינת האצילות וכו'. אחריו ישנו גם התיקון הגדול של הנצרות, שגדול הוא עד השמים, והוא התיקון המפליא והכללי שנוגע לעם ישראל לא פחות ממה שנוגע הוא לאומות הנצרות ולעולם בכלל. וישנו גם תיקון האסלאם, שהוא הקל שבכולם.

 

פרק י"ח - החוק החדש

 

החוק החדש של הגאולה השלמה שלם הוא ביחס לסך חלקיו. התורה היא חוקים ומשפטים ודינים, מצוות ה" של עשה ולא תעשה. התורה היא חוק האלוהים שבאה לחנך שופטים לשפוט את בני ישראל בהם ואף להעניש ולקנוס ולכוף לפי הצורך, בכדי שחוקי ה" יישמרו כמצוות בני ישראל.

משה רבנו, עליו השלום, הוא המחוקק הנבחר הגדול והוא שזכה להביא את התורה הקדושה לעולם בכתב ולמסור את חוקיה שנמסרו בעל פה לדורות. אין התורה שבכתב מובנת לבדה בלי התורה שבעל פה, ואין לה כוח המשך בלי מסורת המשנה, שנמסרה ליהושע בן נון ולזקנים ולנביאים ולאנשי הכנסת הגדולה ולחכמים ואחריהם לפוסקים ולרבנים בכל דור.

המעשה בפועל של מצוות התורה ומצוות החכמים היא ההלכה, וצריכים חכמים בכל דור להתאים את ההלכה למעשה לפי המצבים החדשים המתהווים, לפי הדור והזמן והעת ופרטיות כל מקרה, והוא טעם כללי לצורך בשופטים, שאם כל מקרה היה יכול להיות נידון לפי החוק הכתוב, לא היה צורך בהם.

כל אלה הם כללים אמיתיים שאין לערער עליהם, ואמנם נהפוך במקצת את הקערה בכדי להבין מאידך גיסא שישנם טעמים לא מועטים לצורך בחוק החדש, המתגלה לפי צרכי הגאולה השלמה. קודם כל יש להפריד בין לימוד התורה בכל תרי"ג מצוותיה ופועל ההלכה, כי כללי הלימוד עניין אחד, וכללי המעשה עניין אחר. כללי החכמה עניין אחד, וכללי יישום המעשה להלכה עניין אחר.

ב"ספר המצוות", הרמב"ם, עליו השלום, מונה 60 מצוות עשה במקום רמ"ח, השייכים למעשה לבני ישראל בכל עת. קפיצה משמעותית היא מ-248 ל-60. איך יהיה לעתיד לבוא כשיתבטלו כל החגים חוץ מפורים וחנוכה (תלמוד ירושלמי, תענית, ב', ב'[29])? רוב תרי"ג המצוות עברו את זמנן, וכן הוא בכל המצוות על המקדש ובגדי הכהונה ודיני הכוהנים שנתבטלו כבר ולא יחזרו, אם כי לימודם לשם שמים קדוש. עיקר נצחיות התורה היא קיום המצוות שנשארו, קדושת לימודה והמשפטים המוסריים, דיני הנזיקין וגילוי העריות ו"אהבת לרעך כמוך" וחובות הלבבות, שנשארים.

אין עוד קרבן פסח ולא יחזור. נשאר חג הפסח שהוא זכר לפסח מצרים ובו איסור חמץ ומצוות אכילת מצה ומרור ואמירת ההגדה. אנו כבר בזמן הנבואות של הסימנים השלמים והגיעו מיליוני יהודים לארץ ישראל: "לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לַאֲבוֹתָם" (ירמיהו, ט"ז, 14-15). ואיך יקוים "ולא ייאמר עוד", אם לא שיש הגדה חדשה לפסח החדש?!

נבואת "גוי נבל" כבר התקיימה, בעוונות, ובא סוף אחרית הימים לישראל בשואה, והחזיר אותנו ה" ברוך הוא לארץ אבותינו. פסח חדש. אנו בזמני קיום הנבואות גם של התורה וגם של הנביאים.

גם עגל הזהב חזר, בעוונות, והוא הגורם הנסתר של השואה, עוון קץ פסוֹלת ספר הזוהר וכל מיצַרי העבודה הזרה בשרשרת אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים לשונאי. כבר חזר מעשה העגל, ונענשנו בשואה וחזרנו לארץ ישראל, ונדרש זמן עד שתבוא ההבנה על עוון השואה, כי חדשים מקרוב באו, לא שערום אבותיכם, הוא עוון האצילות וכל קבלת ספר הזוהר והקבלה הלוריאנית. אנו בזמני היטהרות, על מנת שיידע כל ישראל מאיזה מיצרים יצאנו בפעם הזאת האחרונה.

עברנו את אחרית הימים לישראל, אם כי ישראל עוד לא מבין איפה היה ובמה נפל, ואולם אנו בזמן הנבואות. ישראל יידע ויבין, וכבר מתקיימת מדינת ישראל, וכבר הגיעו יהודי הצפון. אנו בתוך הפסח החדש, ראשי חדשים לדורות הבאים, ויאמרו הדורות הבאים הגדה חדשה לגמרי על הדור הזה:

"עובדי עבודה זרה היו אבותינו ארבע מאות שנה מפרצופי ספרד עד צמצומי צפת, עבדים לפרעה קשה עורף האצילות, ופרשנו מאבינו שבשמים, ולא ידענו, וזבחו לשדים לא אלוה, אלוהים חדשים מקרוב באו, ונפלו חכמים וגאונים, ונשתבשה כל חכמתם ולא ידעו, ונענשנו בשואה ולא ידענו על מה.

אמנם זמן נבואי היה ונהרגנו, ונתקבל קרבן ישראל, וריחם עלינו ה" והכניס אותנו לתקופת הנבואות שלאחר השואה וקיים את הבטחותיו והביא אותנו אל אדמתנו והכניסנו לזמני טהרתנו. קרבן ישראל שנתקבל על הרוגי השואה הוא התחלת "ימות המשיח", כי קרבן משיחי הוא, והיא תקופה בת מאה שנים עד לתקופת בניין בית המקדש ב- 2048 בערך, בעזרת ה"".

העבד הסובל הבלתי מובן לכל העולם נשא את עוון העולם, הובל לטבח ולא פתח פיו כי אם לומר "שמע ישראל", שהוא אחד מארבעת השלבים של הנבואה המפורסמת מפרק נ"ג בישעיהו[30], שהתקיימה בשואה. השואה היא הקץ לאחרית הימים לישראל, ומהקץ ההוא נתקבל הקרבן המשיחי, ונכנסה תקופת ימות המשיח ב-1948.

והוא שלב אחד מתוך ארבעה שלבים של פסח ימות המשיח, כי ארבעה שלבים הם עד לבנין בית המקדש: (א) קרבן ישראל בשואה והקמת מדינת ישראל, שהיא תחיית עם ישראל מן המתים, (ב) ביאת הגואל הנבחר, חיים, למלכות השמים, וירידת בשורות הגאולה השלמה, (ג) תקופת הדור הרביעי המנובא לעולם ויום ה" הגדול והנורא, (ד) בניין המקדש השלישי הסופי.

והנה עם ישראל אחרי השואה, הוא העם המשיחי, מת וקם מן המתים, העבד משולם העיוור והחרש מנבואות ישעיהו חוטא וחוזר, חוטא ומיטהר, חוטא ומברר, מתקדש ומבין וקם לעד. קורבנות השואה התקבלו כקורבן בפני ה", ולכן הייתה זו זכות שלאחר 3 שנים קמה מדינת ישראל.

בל"ה שנים להקמת המדינה נבחר הגואל בתחייתו מן המתים, ונכנסת לעולם בסתר תקופת הדור הרביעי ודור הבניין החדש. הדור הרביעי הוא בן 65 שנים, ובסופו תגיע תקופת הכשרת בניין בית המקדש, מאה שנה מהקמת המדינה בסימן לידת יצחק אבינו כשאברהם אבינו היה בן מאה שנה.

לפיכך אין אחרית הימים[31] ימוֹת המשיח. ימוֹת המשיח הם הקדמה להכרה העולמית בביאת הגואל, כאשר הדור הרביעי נכלל בתוך ימות המשיח והוא הדור הראשון של סימני הגאולה השלמה. עם זאת, צריך את שני המונחים הללו כפי שצריך את שני המונחים: גואל ומשיח, כי הגואל אינו המשיח, והמשיח אינו הגואל, מאחר שהחמור האוכל לחם ממלא תפקיד משיחי, שבמסורת נחשב למשיח בן דוד, אבל אין הוא משיח אלא סימן חמור משיח בן דוד, עבד ה", כמשולם עיור וחרש ברשות הגואל, השופט המשוח במלכות השמים. גם המושג "ימות המשיח" נאמר על שם המשיחות הארצית לבית דוד לבני ישראל, והסימנים השלמים הם על שם הגואל האחרון השלישי הנבחר, הוא הגואל של עם ישראל ושל כל העמים, כי אוניברסאלי הוא: פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום לכל העולם.

.........................................................................

נספח על הצדק החדש

 

הנושא הוא עמוק מדי כדי לדבר עליו ואף מסוכן, ולכן התגובה הראשונה אליו היא "שתיקה חכמה". עם זאת, היה סימן ברור בשנים הראשונות של הסימנים, בחלום של סטלה פורטי, שבו הגברת מזל (אשתו של הצדיק חיים), על נשמתה היקרה בגן עדן השלום, הייתה לבושה בבגדים חדשים ודיברה על הצדק החדש. - -

אין זה פשוט לדבר על המונח בהתאמה לברית החדשה של הגאולה השלמה, ולכן לא אדבר עליו בהרחבה, אלא בנקודות עיקריות.

הסימן מצביע שבזמן הגאולה השלמה קיים צדק חדש. הדבר הוביל לטעות, שאותה הזכרתי בפרקים בהם דנתי בנושא שני בתי הדין. בית הדין, למעשה, הוא אחד, אך קיים הבדל בדין בין המשפט לישראל והמשפט לאומות העולם, כשהטרמינולוגיה שהתקבלה הייתה זו של 5 ו-7 כוכבים. עם זאת, עניין זה לא משפיע על הצדק החדש. כך היה תמיד. מי שמצווה בתורה נכלל בקבוצה אחת, ומי שלא מצווה באחרת.

האלמנטים שיש לשקול: התורה דיברה על נביא כמשה (דברים, י"ח). נביא זה היה ירמיהו, והוא התייחס לברית החדשה. אנו לאחר השואה. גוי נבל הייתה גרמניה הנאצית. חטא האצילות היה זה של אחרית הימים לישראל. מדינת ישראל קמה בשנת 1948, ולאחר 35 שנים נבחר הגואל, וירדה הברית החדשה השלמה. ירמיה מייצג את הנביא שמשה ניבא אודותיו כנביא כמוהו, והצדיק חיים הוא הגואל המגשים את הברית החדשה שהזכיר ירמיה עבור דורות הגאולה השלמה ומקיים את סימן הצדק החדש ואת החוק החדש שמרומז במילים: "וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה" (ירמיה, ל"א, 32).

לא ניתן לדבר ממש על השואה, כאשר רואים את האנשים הכחושים בתמונות מן התקופה או שומעים את המספר 6 מיליון הרוגים. אין מוח אנושי שיכול להבין לעומק את הסוגיה. זה יותר מדי, פשוט יותר מדי. אין לכך היגיון ברמה אנושית כלשהי, ואף בנוגע לרמה האלוהית, אם ננסה להבין באמת את "אור" חטא האצילות ההרסני, שביטל את כל האמונה האמיתית של התורה והמסורת, זה יותר מדי, פשוט יותר מדי. זו האמת, אך קשה להבינה. אנו מאמינים בכך מכל הסיבות שהוסברו, אך הדבר לא יכול להיות מלווה במחשבה אנושית.

הצדיק חיים אמר לי מספר פעמים שמי שניצל מן השואה והכריז כי הוא איבד את כל אמונתו בה', לא נחשב אשם על-ידי בית הדין העליון, וזאת בשל המראות שראה. מוח אותם אנשים היה עד למה שאף מוח לא יכול לקבל. הדבר ניפץ את כל היכולות האינטלקטואליות הנדרשות לחבוק אמונה. זה היה יותר מדי. הם לא אשמים או ברי עונש בנוגע למה שחשבו או אמרו כלפי העניין. הם נחשבים לאנשים שמוחם לא יציב מספיק ולא ניתן לשפטם, ולפיכך מה שאותם אנשים אמרו לא נחשב בפני בית הדין העליון.

זה קרה, לצערנו. אין זה מיתוס. סיבת חטא האצילות היא אמיתית ומאוזכרת בפרשת "האזינו". לפיכך הברית החדשה של ירמיהו לאחר הפרת תנאי ברית התורה הגיעה בתקופתנו. השואה הגיעה בשל ההפרה, ועִם הקורבן של עם ישראל שהתקבל על-ידי אל שדי, נוצרה זכות והתאפשרה השיבה לארץ ישראל. בשל תנאי הברית שהופרו, יש צורך שייווצר צדק חדש, ונקודה זו היא קשה מאוד להסבר. בחלום לעיל היה שינוי במזל הגאולה השלמה.

העניין בוודאות נכון. עולם המלחמות יהפוך לעולם של הרמוניה. עולם של צער יהפוך לעולם של הנאה. עולם של חולי יהפוך לעולם של בריאות טובה. עולם של חוסר רגישות יהפוך לעולם של רגישות הדדית בין בני אדם. השפה הברורה תחדור למחשבות האנושות שתיוותר, באמונה אמיתית, לב חדש ומוח שפל. כולם יוכלו להתפלל יחד בבית התפילה החדש לכל העמים. הגואל האחרון הנבחר יוכר ויהיה אהוב כפלא יועץ, אל גיבור (צדיק גיבור של האל), אבי עד, שר שלום. הגאולה השלמה היא מזל חדש לגמרי לעולם.

כל זאת הופך את "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים" (מלאכי, ג', 22) לחשוב פי מאות מונים. את חוקי התורה חייבים לזכור במקביל לפיוס הלבבות, להקמת מדינת ישראל, להגעת הגואל הנבחר ולהגעת הברית החדשה השלמה, החוק החדש, המנהג החדש והשיעורים החדשים.

מכל מקום מדובר על הצדק החדש. מהו הצדק הישן שלא יתקיים יותר? מדובר בנקודה מכרעת, שכה קשה להבנה מבלי ליפול במסגרתה לטעות. הנצרות עצמה הייתה תוצאה של טעות זו, אליה פאולוס נפל ביחס לחוק החדש של כריסטו. הוא ראה את הצדק החדש כמנוגד לחלוטין לתורה. "זכרו תורת משה עבדי" הושלך, ואיתו הושלכה גם האמונה המונותיאיסטית האמיתית של היהדות.

נקודה שיש לקחת בחשבון: נכון שהתורה נשארת שלמה וכך גם ההלכה באופן כללי (גם אם לא כל פרט בה, כי יהיו שינויים רבים, כאשר השפעות 400 השנים האחרונות של התיאוסופיה המיסטית הזוהריסטית והלוריאנית יושלכו), אך רוב תרי"ג המצוות כבר לא תקפות בחיי המעשה. לפי הרמב"ם רק כ-60 מתוך 248 מצוות "עשה" תקפות לכל ההיסטוריה. אפילו חז"ל ציינו כי בעתיד כל החגים יבוטלו חוץ מפורים ומחנוכה.

אם כך, מה בנוגע לצדק עבור כל היהודים שלא הולכים עוד בדרך ההלכה? הצדיק חיים שיבח מאוד את הרפורמים והקונסרבטיבים בשל השקפתם הרחבה בנוגע ליהדות ובשל אופקיהם הרחבים לעומת החרדים האורתודוכסים (מונח שבו לא הרבה המורה חיים להשתמש ולא העריך). המורה חיים לא אהב את צרות האופקים והוא לימד אותי לשפוט את כל האנשים בפתיחות מחשבתית, באהבה ובסבלנות. בנוגע לאישה קתולית טובה עם דרך ארץ ולב טוב, שהתגוררה קרוב למקום בו הצדיק התגורר, ואשר איתה הוא דיבר לעיתים, הוא שאל אותי שאלה רטורית: "אמור לי פרץ, מה אתה חושב? מי אהוב יותר בעיני אל שדי ובפני בית הדין של מעלה? האישה הזו או הרב גרליק "הנחש", ראש חב"ד במילאנו?". לצדיק היה חשוב מאוד שאבין שאין משוא פנים בפני ה" ברוך הוא, וכי אין דרכון יהודי לעולם הבא.

גם זה, עם זאת, אינו חלק מן הצדק החדש. כך היה תמיד. הערכתו של הצדיק כלפי התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית, מאידך גיסא, מייצגת משהו חדש שהרבנים החרדים לא מבינים. לבית הדין של מעלה יש, כביכול, פרמטרים אחרים מאלו של ההלכה.

כך גם הקמת מדינת ישראל מייצגת מספר גדול של אפשרויות חדשות בהגשמת רצון ה'. הרב קוק, ייתכן ויותר מכל אחד אחר, הבין את העובדה הזו וראה את כל יהודי ישראל פועלים למען טובת ישראל תוך הגשמת המצוות. זה יכול היה להיחשב כצדק חדש, השקפה שונה, לא המשך ישיר של ההלכה, אלא כזו המבוססת על המצווה הגדולה של להיות חלק מארץ הקודש ולפעול לשיפורה. אופקיו הרחבים של הרב קוק היו אהובים על-ידי הצדיק חיים, אך היו חרדים רבים שרק ביקרו אותו ואת השקפתו הציונית.

עם מדינת ישראל הופיעו מצוות חדשות של הזמן החדש. שימו לב לעובדה זו. מי שפעל למען ישראל, הן מבפנים והן מבחוץ, יכולים לקבל זכויות גם בעולם הבא, שלא היו קיימות קודם לכן ושלא היו קשורות ישירות להלכה. אותם יהודים לא התפללו בבית הכנסת לעיתים קרובות או בכלל, לא למדו תורה וכו'.

הצדיק חיים הסביר לי שבית הדין העליון מביט בכל אדם, והדין שונה בהתאם למעשיו ולטוב ליבו. בעיקר הייתה זו ההלכה שהופרה. אם היא לא הייתה מופרת, לא היה צורך בברית חדשה. זהו לא דיון נגד ההלכה. אם ההלכה הופרה, כיצד בני ישראל יישפטו? אם מי שהולך בדרך ההלכה טועה יותר מאלו שלא הולכים בדרך ההלכה, האם רק ההולכים בדרך ההלכה יהיו אהובים בעיני ה' ורק להם יהיה חלק בעולם הבא?

עם הקמת מדינת ישראל נוצרו, כאמור, מצוות חדשות, והדבר מסמל את השינוי בבית הדין של מעלה.

מה שהיה חסר בדין החדש כדי שיהיה שלם היה בחירתו של הצדיק חיים כגואל האחרון של ההיסטוריה, הן של ההיסטוריה היהודית והן של אומות העולם. מדינת ישראל, הגואל, המנהג החדש, השיעורים החדשים, המזלות החדשים של הדג הגדול לוויתן, הנבואות החדשות, הרוח החדשה, הלב החדש, הבשורה החדשה אודות ההיסטוריה הנכונה של שליחות ישוע, האיל שהוקרב במקום יצחק, ברית המילה החדשה עבור הלא יהודים, בית התפילה החדש, ההגנה החדשה, הקדושה החדשה, הנעירות החדשות של החמור אוכל לחם ושותפו הסוס הלבן ודברים חדשים נוספים של הגאולה השלמה: כל אלו הגיעו. הם לא היו קיימים לפני, והם כולם מצוות של הצדק החדש, שמגיע לעולם בזכות הגואל חיים.

לפיכך היה הכרחי להזכיר לכלל ישראל: "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים" (שם). יש צדק חדש, כן, ומזל גדול חדש, כן, ויש גם דרכים חלופיות להגשים את רצון אל שדי, כן, אך כל הדברים החדשים לא מגיעים כדי לבטל את אמת התורה, את המסורת וההלכה או את חוקיה ושיעוריה. במונחי השם המשולש, הגילוי הגדול החדש של השם "אהיה" האחרון לא מבטל, חס ושלום, את השם "אהיה" הראשון או את השם "אשר", אלא משלים את השם "אהיה אשר אהיה" כולו. אמן וכן יהי רצון.

12 במרץ 2014, באר שבע.

 

פרק י"ט – תקופת ימות המשיח אחרי קרבן ישראל בשואה

 

תקופת ימות המשיח אחרי קרבן ישראל בשואה היא תקופה של הכנות, עד שיהיה עם ישראל כשר לקבל את המשיחות הניתנת עם הסימנים השלמים.

בגלל עוון "בניין האצילות" של ספר הזוהר הכעיס עם ישראל את ה" עד "גוֹי נָבָל" (דברים, ל"ב, 21) ועד שהתקיים "אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָםנְאֻם-יְהוָה" (ירמיהו, ל"א, 31). עם זאת, העוון נמשך עד שתקומנה מלחמות ה", ויובן לכל ישראל מהו העוון ואיך שבבלי דעת דבקו באלהים אחרים על פניו. ואפילו שעשו את זה בשוגג ולא במזיד שיבשו את יסוד האמונה והפרו את כל הברית. כמו כן, לא חשוב שאת יתר נושאי התורה והחכמה הרבנים ידעו והיו בקיאים בהם, כי מה כל אלה המסכתות אם נשתבש יסוד האמונה עצמה?

בנוסף גם המנטאליות הנובעת מן הצמצומים סוגרת את הלב ומעקמת את המוח, ירחם ה" על עמו, כי בעל בנו ולא עזב אותנו כי אם לרגע בחרון אפו, והקים אותנו לתחייה עד ימות התיקון, וייתקן ישראל.

בזכות הגואל האחרון הנבחר, חיים, נשלחה הברית החדשה האמיתית הסופית השלמה, היא תפארת הברית השלמה כמובטח, כי בעל ה" ברוך הוא בישראל ושומר את הבטחותיו, ומאחר שהופרו תנאי הברית שניתנה במסגרת הקדושה הראשונה, נדרש ה" להקים תנאים חדשים בקדושה חדשה בברית שלמה סופית.

ונשלחו הסימנים השלמים במסגרת ההבטחה לאליהו הנביא, זכרו לברכה, שיביא אותם בזמנו לבני ישראל ולעולם, ובסימנים השלמים ישנה השפה הברורה המובטחת, שאינה רק לישראל, כי אם "אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה, ג', 9). אם לעמים שפה ברורה ההופכת את כל מחשבתם, לישראל מוח חדש לגמרי, כי הגואל אינו המשיח והמשיח אינו הגואל, והגאולה השלמה לכל העולם היא ולא רק לישראל, ומשרתו של ישוע היהודי הייתה באמת משיחית בסימן ההיסטורי הנבואי של האיל שנלקח במקום יצחק אבינו, כשאף אחד לא הבין דבר ממנה. כמו כן צורת בית המקדש אחרת לגמרי ממה שחשבו, והגואל נמצא במלכות השמים ולא בארץ, בדומה לאליהו הנביא, והתורה הקדושה מלאה בסימנים שלא הובנו, עד שבא הגואל ומתגלים הסימנים השלמים. במסגרת סימנים אלו מתחדשת כל התורה, ומתבררות כל הנבואות על הגאולה השלמה שלא הובנו מקודם, מפני שהיו חסרים המפתחות. ובינתיים נכנס העולם לדור הרביעי הכפול בן 65 השנים, 35 ואחריו 30, כשהתקופה הראשונה הכנה היא לתקופה השנייה, הקשה יותר, וליום ה" הגדול והנורא שיחול במסגרתה.

בינתיים הדור הנוכחי משוגע, ומשבחים בו ספרים פסולים בעבודה זרה. לעיתים דווקא היהודי שבקי פחות בתורה טוב לו ולנשמתו, אם הוא אוהב את ה" ואוהב לעשות טוב. כמו כן יש מחלוקת מכל צד בקרב הקהילות היהודיות הרבות, ואין דרך ארץ.

מכל מקום גדולים רחמי ה" ברוך הוא, וידו נטויה תמיד, אבל מצערים הם ימות המשיח, וכל העם מבולבל.

בני ישראל, בעוונות, הפרו, כאמור, את הברית בשל דוקטרינת האצילות ושיבשו את יסודות האמונה. גם ההלכה במשך הדורות שעברו נתערבבה בסודות שאינם סודות, ובקבלה שאינה קבלה, ובדעות אציליות שמתאימות לבודהיזם ולא לעם ישראל. ערב-רב עלה לארץ ישראל, בעוונות, וזו הערבוביה הגדולה של ימות המשיח של עם ישראל, עד שמתבררים הדברים ומסולקת הפסולת, ונשרפים אלהי נכר, וחוזרת ההלכה לאיתנה, אז יוכל יעקב לעלות לבית אל.

בשל כך בא הזמן לחוק החדש של הגאולה השלמה. בביאת הגואל האחרון להיכלו במלכות השמים יורד החמור לעולם, הוא סימן החמור אוכל לחם, ושלב חשוב הוא בימות המשיח, כי נקרא החמור גם כן בסימנים: החמור, משיח בן דוד. זכרו כי האדון אשר אתם מבקשים הוא הגואל במלכות השמים, והמשיח בן דוד שאתם חושבים שאתם מבקשים אינו המשיח בן דוד, כי אם החמור, משיח בן דוד, האוכל את לחם הגאולה השלמה, הי-הא!, הי-הא!, הי-הא!

הגואל רוכב על החמור, כמו גם על יתר העיירים בני האתונות, כדי להקים את הבשורות בעולם. איזו שמחה ואיזו הפתעה! רציתם מלך ובא חמור, ואומר לכם הנה הנם, יש חוק חדש ומנהג חדש ובית תפילה חדש ומסר חדש וכהונה חדשה ונבואות חדשות וזמן חדש של כוכבי הגאולה, וקם המורה הנבחר מאת ה" בתחיית המתים. המשיח בן דוד חמור הוא, ואינו המשיח המוזכר בין שבעת הדברים שנבראו לפני בריאת העולם! ובאמת בענייני המשיחות עַם ישראל חמור גדול הוא, הי-הא!, הי-הא! ולא פלא שמחוץ לכל האמת האמורה הנחבאת בארמון בספר משנת חיים, כוללים ימות המשיח בלבולים גדולים בהבנת דברי המשיחות.

עם ישראל הינו עיוור וחרש ואינו מבין את תפקידו המשיחי. הוא מבולבל מאד ורץ מפה לשם בדיבור ובמחשבה ואינו מרוכז, ובכלל אי אפשר לדבר עם אף אחד, כי אין זמן וכולם רצים, ואין נחת ואין שקט פנימי, וכולם מדברים מהר, ואין סבלנות בהקשבה.

עַם הפסח החדש עוד לא יודע מאלו מיצרים הוא צריך לצאת ואינו יודע באלו מלחמות ה" הוא צריך להילחם. הוא גם אינו מבין מה שעושה לו ה", ואיך ה" מטהר אותו, מצרף אותו ומכין אותו. ובל נשכח שהזמן מתקדם לקראת יום ה" הגדול והנורא.

לא רק עם ישראל אלא כל העולם נכנס לדור הרביעי, שהוא "מצרים" האחרונה שהעולם יצטרך לצאת ממנה, ויהיה עליו לעבור את יום ה" הגדול והנורא במהלך החלק השני של הדור הרביעי. תסבוכת גדולה. עם זאת, במהלך התקופה הקשה, בה יפלו עונשים נוראים ועצומים על העולם, יודה עם ישראל לה", כי הוא, בניגוד לשאר העמים, יעבור את התקופה בקלות יחסית, מאחר שעבר כבר את השואה וכבר שילם את עונשו.

האם חסר מה לכתוב בהגדה החדשה של החוק החדש של הפסח החדש של הדור הרביעי שאנחנו חיים בו?

 

יומן: י"ב באדר ב' התשע"ד, 14 במרץ 2014, באר שבע: היום יום שישי ופורים במוצאי שבת. אנו בסימן מאה שנים ללידת הצדיק חיים, בצנעא, תימן, בשחר של חג השבועות, כשהוא מהול לגמרי. הסברנו ששני הסימנים הללו נקראים סימני תכלת כתכלת מרדכי, ועניינים גדולים ואוניברסאליים הם הנוגעים להשלמת התורה ולהשלמת הברית למען הגאולה השלמה, לפי הקדושה החדשה של השם "אהיה" האחרון בשם "אהיה אשר אהיה".

עיקר כל ההתגלות הגדולה הרחבה והנפלאה עד עתה כתוב בטקסטים של ספר משנת חיים. ציינו כי הדברים נכללים אצלנו בארמון אסתר, בעוד שבחוץ עוד לא יודעים מהם כלום, כשרק בסוף, כרצון ה" ברוך הוא, יתגלו כל הדברים בעולם, ותהיה שמחת פורים בעם ישראל ובעולם בכלל, שאין כמותה בכל ההיסטוריה, כי אותו הזמן יהיה התחלת דורות הגאולה השלמה ממש.

פורים שייך לעניין במיוחד מאחר שהשם אסתר מרמז על הכוכבים (ASTER - כוכב ביוונית). לא רק כוכב אסתר, אלא בכלל מגילת אסתר היא גילוי סתרים מכוח הכוכבים של הגאולה. למעשה כל מה שנכתב אצלנו בספר משנת חיים כתוב בכוכבי הגאולה ומכוסה מעיני העולם. הסתר זה נובע בעיקר ממערך כוכב אסתר המלכה במלכות אחשוורוש, כאשר יתר המערכים הגאוליים (העגלה הגדולה, בית הדין של מרדכי הצדיק, השושנה, פיו של הלוויתן וכל י"ג מזלותיו ושבעה כוכבי האמהות, שביחד הם מאה ועשרים ושבעה כוכבי גאולה (כמאה עשרים ושבע המדינות במלכות אחשוורוש)) הם תחת כיסוי בגלל ההסתר של מערך אסתר. זכרו כי התכונות העיקריות של אסתר המלכה הן הצניעות והכיסוי, ומוסבר אצלנו שגם משתה הלוויתן לצדיקים לעתיד לבוא מתבצע בתוך ארמונה של אסתר במלכות אחשוורוש.

יש להתפלא על כל זאת, ובנוסף לא להטיל ספק בכך שהעניינים יופצו בעתיד, מפני שהסימנים השלמים ועיקרי כל ההסברים כבר כתובים בכתבים וכתובים בכוכבי הגאולה, הנמצאים כבר במעמד של לקראת הגאולה השלמה. הכול בארמון כבר מוכן, אבל אף אחד חוץ ממועטים, למזלם הטוב, אינו יודע ואינו יכול לראות את מה שבתוך הארמון. עם זאת יבוא הזמן בו ייפתחו דלתות ושערי הארמון, ושבו כל העולם יוכל לראות, לדעת ולהבין מה הם אוצרות הגאולה השלמה והיכן הם היו מכוסים מעת התגלותם לאחר בחירת ה" ברוך הוא בגואל חיים, הצדיק העניו הקם מן המתים, השופט המשוח במלכות השמים. אמן וכן יהי רצון.

 

פרק כ' - נולד מהול

 

הצדיק חיים היה קדוש בבטן אמו, מעשה ה" ברוך הוא, ונולד מהול לגמרי מרחם אמו וגם מתוך שק הלידה. כל השלייה יצאה שלמה, פתחו אותה ומצאו את הילד מהול ושלם. הוא נולד בדיוק ברגע מתן תורה, בשחר ו' בסיוון. אני אומר "ברגע מתן תורה" כפי שהדגיש בפניי המורה חיים, כי חוץ מכך שזמן שחר ו' בסיוון נודע כזמן מתן תורה, אביו הקדוש משה מצנעא, תימן, שהיה צדיק קדוש מאוד, ראש לל"ו צדיקים נסתרים בדורו, וידע את העיתים, הרגעים, השעות והדקות, אמר לצדיק חיים כי באותם הרגעים שנאמרו שתי הדיברות "אנכי" ו"לא תהיה לך" יצא שק הלידה שלו ונפתח, ונולד חיים, שהיה כבר מהול, כאמור. הצדיק משה ידע אז שנולד היורש, אף על פי שהיו לו כבר תשעה בנים, אחיו הגדולים של חיים.

המורה הקדוש סיפר לי את העניין פעמים רבות, הזכיר אותו מחדש והזהיר אותי שאזכור זאת כי אזדקק ל"סימן" הזה בבוא העת. הצדיק היה מסתכל עלי ברצינות קדושה ואומר: "מעט מאד נולדו ככה, האדם הראשון ונח נולדו מהולים. אחר כך תצטרך להבין את העניין הזה, כי חשוב הוא מאד. רק נשמות גבוהות וכלליות נבחרות לכך. תמיד אני אומר לך: 'המורה אחר לגמרי'". מעט מאד נולדו כך במשך דברי העולם. היה זה בדיוק ברגע של מתן תורה. דבר גדול ונורא הוא זה, אך רק אחר כך תבין יותר ויותר מי הוא המורה שאתה הולך אתו. עניין כללי הוא זה כאדם הראשון וכנח, אתה שומע פרץ?".

עצם העובדה הייתה מפליאה אותי ועוד יותר התפלאתי בכל פעם שהיה חוזר על זה הצדיק חיים ומדגיש את הנושא ואת גדלות חשיבותו. הוא גם הדגיש תמיד כי שמו חיים קשור בעת לידתו. אביו הקדוש קרא לו חיים על שם התורה, שחיים הם למחזיקים בה. ובטח כל זה מפליא מאד אחרי שידענו ששם הגואל, שם שנברא לפני בריאת העולם לפי המשנה, הוא שמו, חיים.

הגואל האחרון נולד מהול בעת הברקים, לפידי האש, קול השופר, רעמי גבורת הקדושה וקול ה" המדבר עם כל העם, ורק אחרי פטירתו ותחייתו, ירידת ההכרזות והבשורות כי הוא השופט המשוח במלכות השמים וירידת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, ניתן להבין כמה גדול הוא הסימן ההיסטורי הקדוש הזה.

לצדיק חיים, הראש האחרון של ל"ו הצדיקים הנסתרים, הייתה נשמה מיוחדת נבחרת, שהינה נשמה כללית, הבאה לעולם לטובת כל האנושות. נזכור שסבלו האחרון הנורא והמכאיב היה בכדי לבטל גזרה עצומה עולמית, וכזכותו הגדולה כן סִבְלו בסוף, בכדי שיחיה העולם בזכותו האהובה לפני ה". המורה חיים הסביר לי בפירוש שאף אחד בעולם לא ירש נשמה כללית ורחבה כפי שהוא ירש, ושדרגתו אחרת היא לגמרי מאחרים: "תברך את ה" שנפלת בגורלי, פרץ, ואל תשכח אף פעם איפה היית ומאיזה באר עמוקה הוצאתי אותך" היה מזהיר אותי תמיד העניו הקדוש.

היה זה לימוד בסתר. עניין לידתו נודע גם לשרה מרקוס, לג'יורדנו, לדוד ולמשפחת לוי בכלל ולמעט חברים, אך דבריו בנושא הנשמה היה בסתר גמור איתי, ואסור היה להפיץ עניין זה, אלא רק לשמוע ולהשתדל להבין ולזכור זאת לעצמי כמה שאפשר. לא רק צדיק אמיתי נסתר ולא רק ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים הסובלים, כי אם נשמה קדושה חדשה, נשמה שלא רק כללה את כל הדרגות הגדולות של העבר אלא שהציגה דרגה חדשה בשביל העתיד. חשוב לציין כי לא יכולתי להתאים אז את כל הדברים לכדי עניין אחד, שאם כן הייתי מבין כבר אז שהצדיק חיים היה או שיהיה הגואל המובטח. שום מחשבה על כך לא עברה במוחי. בנוסף לא ניתן היה להבין דבר זה, מפני שלא ידעתי מהי הגאולה השלמה. הדבר היחידי שידעתי היה שהגואל איננו המשיח בן דוד ושהמשיח הוא בדרגה הרבה יותר נמוכה ביחס לגואל. מובן גם שלא ידעתי שמישרת הגואל היא הנתונה אחרי מותו ותחייתו מן המתים ושנעשה הגואל לשופט המשוח במלכות השמים. לא ידעתי שום דבר מכל העניינים האלה, כלום, ולכן לא יכולתי להבין שהעובדה שהצדיק חיים נולד מהול היא סימן לברית השלמה המובטחת בפרק ל"א בירמיה או שהיותו נולד ברגע של מתן תורה הוא סימן להתחדשות התורה בדרך הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. גם לא ידעתי שהגואל הנבחר בא לרכוב על חמור, שאוכל את לחם בית לחם של הגאולה השלישית הסופית!

הנשמה החדשה נובעת מכך שדברי התחייה חדשים הם לגמרי ומחדשים את העולם, כשחידושים אלו משתמעים כבר מן המאמר במשנה אודות 7 הדברים שנבראו לפני בריאת העולם. דהיינו: כשמגיע זמנו של שם המשוח, כל העולם מתחדש גם ביחס לששת הדברים המוזכרים האחרים: תורה, תשובה, גן עדן וכו'.

לא יכולתי לשאול גם האם הגואל והמשיח יגיעו באותו הזמן או איך יהיה היחס ביניהם. לא היה נותן לי המורה חיים לשאול פרטים בדברים אלה, והיה זה מזל גדול עד אין לשער שבכלל זכיתי לשמוע אותם, כי הם התבוננות גדולה מצד עצמם.

מובן שאי אפשר היה לחשוב שהצדיק ימות ויקום לתחייה בסימן התחייה השלמה מן המתים ושהוא ייבחר להיות הגואל האחרון במלכות השמים. לא היו דברים כאלה במוחי, לגמרי לא.

רק אחר כך יכולתי להבין שעם לידת הצדיק חיים נולדו חיים חדשים לעולם, והושלמו בו כל הסימנים השלמים של התורה הקדושה, ושהוא הקורבן השלם שבו נשלם העולם, "שה האלהים", בכדי לקבל את הגאולה השלישית הסופית של השם "אהיה" האחרון, המשלים את כל השם של הגאולה. נשמתו העליונה היא נשמה חדשה לגמרי, דהיינו שנבראה לפני בריאת העולם, ומקומה למעלה בעליונים, עד שנולד הוא, הנבחר הקדוש מהבטן, חיים. זוהי, כאמור, נשמה חדשה ממש, שלא הייתה בעולם במשך כל הדורות שקדמו ללידתו, בכדי שתהיה למעלה בדרגה כוללת, ותקבל את הכול מבלי להשתייך ממש לשום דור קודם, עד שבא זמנו של מקבלה להיוולד בעולם. על כך רמז לי הצדיק חיים, ומתגלה עניינו עתה בתקופת הגאולה השלמה.

הצדיק נולד בסימן שלמות ברית התורה, היא הברית השלמה המובטחת בנביאים, ובפרט בספר ירמיה הנביא, שהיא הברית החדשה לגמרי מחד גיסא, ומאידך גיסא היא הברית המשלימה את ברית התורה, ככתוב: "אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם" (ירמיהו, ל"א, 31). נדרש כוח נורא ועצום בקודש בכדי להביא את הברית השלמה לעולם, ונדרש מי שמכיר את כל קדושת סיני וקדושת התורה כולה ואת המסורת הנגלית והנסתרת, ושיהיה באותו הזמן למעלה מכל הגדרים ויראה בנבואה את יתר הדורות הבאים ויידע את כל סודות העולם וסודות העולמות למעלה ולמטה. צריך להיות חדש לגמרי, אך לדעת את כל הקדמוניות על פי אמיתותם, וצריך להיות חדש לגמרי בידע נבואי של הדורות הבאים.

 

 

פרק כ"א - עניין המשנה החדשה

 

בדרך כלל כל כתבי ספר משנת חיים מייצגים את המשנה החדשה של הברית השלמה של הגאולה השלמה. תפקידי כחמור הראשון וכתלמידו הראשון של הצדיק חיים הוא לסדר את המשניות החדשות, שמגלה לנו הגואל בעיקר דרך חלומות. מוסבר שכוח השימוש במונח "משנה" עניין מיוחד הוא עבור הגאולה השלמה, הנובע מהכוח המקורי של יהושע בן נון, כלומר "משנת יהושע בן נון", והוא לצורך אבסולוטי בעקבות כל הדברים החדשים של הגאולה השלמה כחוק החדש, המנהג החדש, ספר הכוכבים, הקבלה החדשה האמיתית של הדג הגדול לוויתן, ענייני מלכות השמים וכל עניין הנבחר הקדוש הגואל חיים, ענייני החמור אוכל לחם, המסורת החדשה הנבואית של אליהו הנביא, ענייני תחיית הצדיק חיים והמסרים החדשים. כל אלה נכללים במשנה חדשה, כי לא נמצאים הם במסורת. הכוח לכל זה, שביד הגואל חיים, מוכרח לבוא ממקור התורה שבעל פה אך לפני כל התפשטות ההלכה במהלך הדורות בידי חכמי ישראל, כי לא יוכלו הדברים החדשים של הגאולה השלמה לצאת מאותה הרציפות המסורתית. מכל מקום נשמרת כל המסורת, ואין המשנה החדשה חורגת מכל דת ישראל, לא מחוקי התורה ולא מחכמת החכמים, אך צורתה היא לפי תנאי הגאולה השלמה. לדוגמא: הצורה החדשה של ברכת המוציא התקבלה בחלומו של דניאל מניגרסו: "ברוך ה" אלהינו המברך את הלחם הגדל מן הארץ", או בחלומה של נודע נתקבל שיכולים לקיים את הכרזת אחדות ה", במקום קריאת שמע, באמירת: "תודה לאל שדי, אל שדי גדול, אל שדי אחד". דוגמא נוספת: ישנן שמונה עשרה ברכות של העמידה, שהן חלק מקבלת חכמי ישראל, אבל בצורתן החדשה הן ניתנות לפי תנאי הגאולה השלמה. לפיכך לכל הדברים האלה אי אפשר שלא תהיה משנה חדשה הכוללת אותם.

חלום חוזה בית התפילה של הגאולה השלמה (ראו להלן) משנה חדשה היא, הנשלחת ממלכות השמים ביד הגואל חיים. לא פחותה היא ממשנת רבי יהודה הנשיא, עליו השלום. כוח המשנה החדשה באה בישירות מן השמים דרך הסימנים השלמים. חשוב להדגיש שמשנת יהודה הנשיא היא בעלת תפקיד היסטורי עצום וחשוב בהצלת חלק גדול מהתורה שבעל פה, וכן הוא "משנה תורה" של הרמב"ם, שלמפרע יובן כספר הצלת היהדות הרבנית בכללה, כי לא מובן עוד עד עתה מה שקרה ליהדות הכללית מהשפעת הרעל של עוון קץ. לולא הרמב"ם, לא היה נשאר כלום מהכוח הרבני לאחר מכן, והיו כל הרבנים טובעים בים ההלכה המיסטית. בכל הדורות אחרי הרמב"ם היה "משנה תורה" לעוגן של אותם הרבנים שהחזיקו במשנה ובתלמוד בדרך הפשט המובן ובהלכה הברורה למעשה. רק למפרע יובן שהיה צריך כוח גדול להחזיק מעמד נגד הזרמים החזקים שכללו אדמורי"ם, "צדיקים", "קדושים", "מקובלים", "בעלי רוח הקודש" וכו'. הכוח ההוא נבע מ"משנה תורה" של רב הרבנים, "הנשר הגדול", והוא זה שהעמיד את היהדות על רגליה בדורות אחריו.

יובן כל זה בזמן שיידעו בני התורה אודות עניין ל"ו הצדיקים הנסתרים, שהרשה לי הצדיק חיים לגלות, למען ייוודעו בעולם זכותם הגדולה בהקמת עולם והסוד הגדול שהם עומדים בו בכל הדורות ממרדכי הצדיק ועד לגואל חיים. כמו מרדכי, שהיה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו וכמו הצדיק חיים, שהיה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, כך גם הרמב"ם, "הנשר הגדול", היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו.

הרמב"ם, עליו השלום, חי בקדושה עליונה השייכת רק לראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, אור קדוש אמיתי שרק להם הרשות להיכנס בו. כל ל"ו הצדיקים קדושים בקדושה עליונה, וסודם נורא בני עלייה, אך דרגת ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים היא גבוהה יותר, ומעלה מיוחדת היא, הנתונה לאותו הגבר היחידי הנמצא בכל דור ודור, שרמז עליו הפסוק "וְצַדִּיק, יְסוֹד עוֹלָם" (משלי, י', 25). ישנו רק אחד מן הצדיקים הנסתרים בכל דור ודור שהוא באמת יסוד העולם ושאינו מגלה את עצמו.

גם ספר "משנה תורה" נכתב מתוך קדושה עצומה, ולכן הערך הגדול בכל דבריו. איש קדוש היה הרמב"ם, עליו השלום, שכמעט לא ישן, כי אם שעות מועטות ביממה. כשחי בקהיר הוא הוכרח לצאת מוקדם בכל בוקר עם פרשי הסולטאן לארמונו כרופא הראשי בחצר המלך, וחזר אחרי הצהריים, וגם אם עייף וחפץ לאכול ולנוח, היו בכל יום נאספים אל ביתו אנשים ונשים יהודים ולא יהודים עם מחלות וכאבים. לפעמים בשל הצורך לנוח לפחות כחצי שעה או שעה היה יוצא הרמב"ם החוצה, מבקש מהם מחילה ומפציר בהם לחכות לו כחצי שעה, כי מוכרח הוא לשם בריאותו לנוח קצת אחרי עבודת היום, לאכול משהו ולנוח קצת. הוא לא ישן בלילות, כי הצדיקים הנסתרים עסוקים כל הלילות בעבודתם בקודש.

הרמב"ם היה מאד עניו ומלא רחמים על הבריות.

ספר "משנה תורה" הוא המשנה הרבנית בכל הדורות שעברו מאז יציאתו.

ספר משנת חיים הוא המשנה החדשה של הדור הרביעי הזה ושל הדורות הבאים.

ספר "משנה תורה" לרמב"ם לא דחף ולא החליף את המשנה או התלמוד או שום דבר מן המסורת, אם כי בריאה חדשה הייתה לפי מטרתו להביא את הלכות התלמוד לשימוש עבור כל יהודי היודע לקרוא בעברית מסורתית פשוטה. תכלית "משנה תורה" הייתה להחזיק את מעמד היהדות ההלכתית בכלל לכל הדורות.

ספר משנת חיים בריאה חדשה לגמרי הוא, ונכללת בו גם כל המסורת. עם זאת כל הגילוי של הגאולה השלמה חדש הוא ויורד ברשות המורה חיים בקדושה החדשה. זוהי המשנה המחזיקה את מעמד האמונה האמיתית לכל הדורות הבאים ומגלה את כל ענייני הגואל היושב במלכות השמים, את ענייני המשיחות ואת הנבואות על הגאולה השלמה.

לפיכך יש לימוד גדול ועצום ורחב ועמוק לבני הדורות הבאים, כאשר יידעו שכל דברי ספר משנת חיים דברים אמיתיים הם ממלכות השמים, ילמדו כל פרט וישכילו כמעין המתגבר, כי אין סוף לעומק ענייני הקדושה.

בחלומי בשנת תשמ"ג הצדיק חיים אחז בחוזה של בית התפילה של הגאולה השלמה ונתן לפניי את החוזה בבקשה לחתום את שמי על החוזה, כאישור להסכמתי לקבל עלי את האחריות של בית התפילה החדש של הגאולה השלמה, וחתמתי על החוזה. אז אמר הצדיק חיים: "בעוד כארבע מאות שנה, בין ארבע מאות לחמש מאות שנה, לא ינהגו היהודים שוב להניח תפילין בבית הכנסת".

בקיצור נמרץ, בזמן ההוא כבר לא יצטרכו בני ישראל את אות התפילין, על דרך שלא צריכים את אות התפילין בשבת. קדושת השבת עולה על קדושת התפילין, ולכן אין לתפילין תפקיד בשבת. ארבע מאות שנים אחרי הדור הרביעי תעלה דרגת הקדושה בבני ישראל על קדושת התפילין, ולא יהיה צורך באות ההיא. אז יכריזו אנשי בית הדין שלא צריך עוד להניח תפילין. לא יהיה דבר קשה הוא, מפני שבית התפילה בירושלים ובבאר שבע כבר יוקם, ויידעו שבו לא מניחים תפילין. כמו כן יכירו את המשנה החדשה הזו של החוזה, כי היא שורש הידע בעניין זה.

בית התפילה הוא מוסד על פי הקדושה החדשה והאור החדש. אין גלות שוב אחרי הדור הרביעי. תקופת הגלות לבני ישראל נגמרה בשואה, ונקראת סוף אחרית הימים לישראל. התורה עצמה ידעה ששלוש הן הגלויות: גלות מצרים, גלות בבל והגלות הארוכה בין העמים. אחרי ביאת הגואל האחרון והסימנים השלמים אין גלות אחרת. הידע הזה מפליא. וכן נורא הוא הדור הרביעי הזה, שהוא הדור הרביעי האחרון הסופי, שאין דומה לו אחריו בכל הדורות הבאים.

קשה לנו לפי הזמן שאנו חיים בו לתאר זאת לעצמנו, וכמו "חלום" הוא, הי-הא! השקפת האנושות פונה בקלות רבה יותר למלחמות ולסבל, למחלות ולבלבולים. שלום אמיתי עולמי הינו חלום. מאידך גיסא, כולנו יודעים שמנובא השלום לבוא, ובוא יבוא. לעת עתה אם האדם מצא שלום בביתו הוא כבר העשיר מבין העשירים והמאושר מבין המאושרים, ואמנם הקדושה החדשה כבר מושרשת בישירות עם השלום ההוא. היא כבר שואבת ממקור האיחוד, פועלת לקראתו תמיד ויודעת שהוא ישרור בכל העולם אחרי הדור הרביעי הגדול והנורא. הקדושה היא מהאור של "כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם" (ירמיהו, ל"א, 33).

תנאי הקדושה השלמה הם לפי המעלות של הגאולה השלמה, אחרי שתיכרת ממשלת זדון מן העולם. העולם כמנהגו ינהג גם אחרי הדור הרביעי, אם כי לב האנושות יהיה בדרגה אחרת לגמרי וכן הבנת והשכלת בני תבל.

עוד משנה חשובה שקיבל ג'יוזפה בחלום היא זו שבה ירד המלאך מיכאל והכריז: "שלושה הם אנשי הגאולה: משה, ישוע וחיים".

שתי המשניות הללו הוכרחו להתגלות בכדי שתיוסדנה בעולם. לפני כן כבר הייתה המשנה החדשה של בית התפילה: "כל מה שהיהודים מקיימים בבית הכנסת יכולים הם לקיים בבית התפילה החדש". אותו בית התפילה של החלום היה בארץ ישראל, והיו בו גם כוהנות משרתות חוץ מכהנים. יכולנו מטעמים שונים לחשוב שהתפילין לא היו שייכים לבית התפילה החדש, אך היה צורך בחלום החוזה הזה כדי להוכיח זאת בלי שום ספק. כמו כן נכון שהיהודי יכול למלא את כל חיוביו בבית התפילה החדש לפי תנאי הקדושה החדשה של הגאולה השלמה.

למעשה, גם ללא הכרזת המלאך מיכאל כבר קיבלנו את כל הידע המפליא על חייו של ישוע והתקשרותו לבית ספר האיסיים וכו', וכן על אותה המשרה ההיסטורית המשיחית המיוחדת, המרומזת בנבואה האחרונה של מלאכי ובנבואת ישעיהו אודות עבד ה" שסבל לכפרתנו, ובהתגבשות הנבואית ההיסטורית של אילו של יצחק. עם זאת, לא ידענו איך להגדיר את הגאולה השנייה בשייכותה אל ישוע. כמו כל יהודי אנו יודעים שפורים נחשב לגאולה השנייה לישראל ומרדכי הצדיק לגואל השני.

בלי אותה ההכרזה לא ניתן היה להבין שפורים ההיסטורי הוא חג ליהודים בלבד והגאולה השנייה ליהודים, אך לא נכלל הוא במונחי הגאולה השלישית האוניברסאלית, שמוכרחים לכלול במסגרתה את הצאן הנאבד של בית ישראל מעשרת השבטים וכן את העמים של עשו ושל יפת וכו' (כמובן שכבר ידענו שרוב נשמות בית ישראל נמצאו במחנות הנוצרים, וזאת דרך הסימנים השלמים, חוץ מהקבלה הישירה מהמורה חיים שמסר לי בעודנו חי בעולם).

איך ניתן לראות בכלל את תקופת הגלות הארוכה והמרה של ישראל במסגרת התהליך הגאולי? לא דבר קל הוא מצדנו, ואדרבא, הוא לא היה אפשרי עד שהוכרז מפי המלאך. זקוקים אנו למשנה החדשה כדי לקבוע את העניין ואחר כך להטעימו להבנה. ומפליאה גם העובדה שלא נתקבלה משנה זו עד השנה השש עשרה לסימנים! דבר כה חשוב להבנת מקומו של ישוע במערכת הגאולה לא הגיע עד הסוף, דהיינו: עד זמן סיומי תיקון הנצרות, הגם שנמשך אחרי זה זמן השלמות לאותו התיקון.

מובן בסוף שהיה צריך לעבור את כל שלבי תיקון הנצרות, שהוא בעיקר הפרדתו של ישוע מהנצרות שיצאה, והבנת חשיבותו אצל לפני ה" ברוך הוא על מה שעשה. כבר בסימן הראשון הגדול של הכוכבים הכריז המורה חיים: "זהו כוכב כריסטו, הבא בזכות הענווה". משנה חדשה מפרקת הרים במעט מלים.

כבר לפני הסימנים אהבתי את ישוע, מפני שהצדיק חיים אמר שהוא אוהב אותו והיה תמיד אומר ש"ישוע דיבר דברים טובים, אבל הרבנים של אז לא הבינו אותו". המורה חיים היה תמיד מרחם מאוד על ישוע ואומר: "מסכן היהודי הצעיר הזה שנהרג בדמי ימיו בגורלו הקשה, ולא אמר דברים רעים כי אם דברים טובים, אבל לא הבינו אותו".

המשנה החדשה, שמכריזה שכוכב כריסטו קיים, ומי שזכה להיות מתחת לכוכב ההוא צריך להיות עניו מאד, כבר סיווגה את מישרת ישוע באופן אחר לגמרי במסגרת הגאולה השלמה. מפרקת הרים! בעקבות כך התחלנו מיד להסביר את מישרתו ואת הסימנים ההתחלתיים שהיו בידיו מבית ספר האיסיים.

את עיקרי ענייני בית ספר האיסיים למדתי מהצדיק חיים, שגילה לי שישוע היה בבית הספר שלוש שנים רצופות לפני שיצא משם בלי רשות ונגד נדרו ושבועתו, ושאת כוח הקבלה המעשית הוא קיבל שם. כמו כן סיפר הוא לי על היות יוחנן המטביל בבית הספר כמה שנים לפני ישוע, ושבלי יציאתו של יוחנן ללא רשות ונגד נדרו ושבועתו לא היה לישוע כוח לצאת משם אחר כך.

בקבלה ישירה מהצדיק חיים נודע לי גם אודות מעלתו של מורה הצדק, שיסד את בית ספר האיסיים. בהמשך התקבלה גם משנה חדשה בחלומה של נודע להודיע בפירוש שמורה הצדק היה צדיק אמיתי מל"ו הצדיקים הנסתרים, ושמכל מקום קיבל עונש, הגם שהיה צדיק אהוב מאד לפני ה" ברוך הוא, כי גילה, על אחריותו, מה שהיה אסור לגלות. הוא פעל במסגרת: "עֵת, לַעֲשׂוֹת לַיהוָה-- הֵפֵרוּ, תּוֹרָתֶךָ" (תהילים, קי"ט, 126).

מאותו החלום יכולנו להסיק שמורה הצדק בתקופה ההיא היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים של דורו. מפתח הוא מהמשנה החדשה להבין איך נכנסו הסימנים ההתחלתיים של אליהו הנביא, זכרו לברכה, לבית הספר בכלל: אחרי שהצדיק חיים נבחר לגואל, נחשפה העובדה שסימני הגאולה ומפתח השבת הלבבות ונבואות הדור הרביעי הם תמיד ברשות אליהו הנביא, זכרו לברכה, וידועים הם אך ורק לראש הצדיקים הנסתרים בכל דור. מכך היה ניתן להבין שגם מורה הצדק, שמסר את סימני הגאולה למורי בית ספר האיסיים, היה ראש הצדיקים הנסתרים בדורו.

זה היה המפתח להבין את הנבואה במלאכי: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא" (מלאכי, ג', 23). אף על פי שבעוונות התקיים סוף הפסוק: "פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (שם, 24), ולא התקיימה השבת הלבבות בשום אופן, לא נתבטלה האמת של "הנה אנכי שולח את אליה הנביא". זאת היא הראייה שהתקיימה משרה היסטורית, שמקורה ברשותו של אליהו הנביא, זכרו לברכה. היה, אפוא, ניסיון היסטורי לקיים את השבת הלבבות שלא הצליח.

בית המקדש נחרב ואחריו התחילה הגלות הארוכה לישראל כי התקיים, בעוונות: "פן אבוא והכיתי את הארץ חרם", אם כי התקיימה גם השליחות המובטחת לפני כן: "הנני שולח" באופן נסתר מהבנת האנושות, שאם לא כן מה היא הראייה לקיום הנבואה בכלל? עם זאת, רק לבסוף מתגלים הסימנים ההיסטוריים, ומתברר שאותה ה"משרה" יצאה לעולם, והייתה ממנה התפתחות היסטורית, שנמשכה עד בוא הזמן לקיום השלם של נבואת השבת הלבבות בגאולה השלמה. רק למפרע מובן באיזו צורה התקיימה אותה הנבואה, ושבכל הדורות שקדמו לא השגנו ממנה כי אם "פן אבוא והכיתי את הארץ חרם".

"הנה אנכי שולח" קרה פעמיים. לו היה מצליח בפעם הראשונה, אז יכולה הייתה הגאולה להתחיל מאז ולהמשיך עד השלמתה, ולא היה מתקיים "פן אבוא והכיתי את הארץ חרם". לעומת זאת בהתקיים "פן אבוא", הרי שהתקיימה השליחות, אבל ללא הצלחה, ונדחתה כל מערכת הנבואות על הגאולה השלמה לזמן אחר וסופי. עניין גדול הוא. רוב הנבואות על הגאולה מתקיימות פעמיים, פעם בצורה של אי-הצלחה ו"עד החצי", ופעם בצורה של הצלחה ושלמות.

מפרקת הרים עובדה זו. לא בכדי נאמר: "אם זכו אחישנה לא זכו בעתה" (סנהדרין, צ"ח, 1). יש כאן עומק היסטורי. רוב הנבואות על הגאולה עברו, באיזו צורה שהיא, דרך מישרתו של ישוע. ואני היהודי לא ידעתי כלום ממנו כאלפיים שנה! הנוצרים ידעו שהנבואות מדברות על מישרתו של ישוע, בפרט בפרק נ"ג בספר הנביא ישעיה, אבל לא ידעו שלישוע היו רק הסימנים ההתחלתיים, ושהנבואות עברו עליו רק עד החצי, ולכן נשתבשו כל פירושיהם, בחושבם שישוע הוא המשיח היחיד לכל הזמנים. אבות הכנסייה בנו בשל כך תיאולוגיה שקרית ומזויפת.

האם אתם חושבים שהרמב"ם, "הנשר הגדול", לא היה בקי במסורת הברית החדשה הנוצרית? היה בקי בה כמו שהיה גם בקי במסורת האסלאם ובכל הקוראן. הוא גם כתב שישוע ומוחמד היו מקדימים היסטוריים מן השמים למשיח לפני שהשמיטה הצנזורה את דבריו. והיה יודע שישוע אמר: "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (מתי, ט"ו, 24)!

-------------------------------------

גאולת פורים הייתה גאולה ליהודים, ומרדכי הצדיק גואל שני לישראל, ולא הייתה גאולה שלמה, כי נחסרו בה עשרת השבטים. אם זה כך על אחת כמה וכמה שפורים לא היה גאולה לעמים! אחרי שמפורש, אמנם, שישוע היהודי המסכן היה האיל שנהרג במקום יצחק, דהיינו האיל ההיסטורי, ידענו שלא רק העמים קיבלו תועלת גדולה ממישרתו, אלא גם ישראל. לא רק נשמות הצאן הנאבד מבית ישראל, כי אם גם עַם היהודים. מוסבר אצלנו שנגזרה כליה, בר מינן, על כל העם אז, אך בשל קבלת קרבנו של ישוע, חרה אפו יתברך על האבנים והשליך אותנו מארצנו, תוך ביטול גזרת הכליה והחלפתה בגלות ארוכה.

אמנם הפורים ההיסטורי השפיע על גורל היהודים בכל הדורות אחר כך, כשדווקא במשך כל הגלות הארוכה היה אל מסתתר מציל אותנו בנסים מכוסים ובנפלאות נסתרות בכל רגע, ולולא זאת לא היה כוח לסבל הגלות. הרי בשל כך נצטווינו על מקרא מגילה לכל הדורות. עם זאת, כוח פורים לא יכול היה להציל את בני ישראל ממצבם ומגזרתם ערב חורבן הבית השני, ובעוונות נדרש קרבן האיל בכדי שתומתק גזרת הכליה.

מפלאי עקידת יצחק הוא. גם יצחק אבינו נזקק לאיל שיוקרב במקומו. גם ליצחק לא היו חיים שלמים עד העקידה, כי לא התחתן עוד ולא הביא את היורש, והצלתו מן העקידה נדרשה בכדי לקיים את היורש. מרדכי הצדיק היה בסימנו של יצחק אבינו באותה הגאולה השנייה ליהודים, כשאחרי פורים שב העם לארץ ישראל ובנה את בית המקדש השני. הפורים יחד עם בית המקדש היו צריכים להביא את העם לשלמות, עד שאור המקדש ייצא כאור לגויים ויביא לגאולה השלמה. עם זאת הדבר לא קרה, וישנן כחמש מאות שנים של ירידה, פירוד, העדר אור, השחתת מידות והליכה מדחי אל דחי, בפרט מהחנוכה ההיסטורית ועד לחורבן הבית. בתקופה שלפני החורבן נכשלה השליחות בשם אליהו הנביא, זכרו לברכה, אותה נטל על עצמו ישוע, אך למרות הכישלון קורבנו נתקבל כדי לבטל את גזרת הכליה, בר מינן, ולכן הוא אילו ההיסטורי של יצחק. גמר פעולת ביטול הכליה ליהודים לנצח נצחים בא מקרבנו המשיחי של ישוע היהודי, שהיה בחור עניו מאד ואהוב לה' על מה שעשה.

מן הסימנים השלמים היוצאים מהשם אהיה אשר אהיה אנו יודעים שזמן יצחק, העומד תחת השם "אשר", הוא מאליהו הנביא, זכרו לברכה, עד לגאולה השלמה של השם "אהיה" האחרון. אם מבית המקדש השני היה יוצא אור לגויים דרך עם ישראל, הייתה יכולה להתקיים התחלת הגאולה בדור בו הוא נחרב. היה אז זמן מיוחד של דור רביעי, ולכן אותו דור היה יכול להשתנות ולשמש כדור הרביעי הסופי של זמן הגאולה השלמה. עם זאת בני ישראל לא זכו, הכעיסו את ה" במעשיהם, ובסוף נחרב המקדש, ונגזרה גלות ארוכה בין אומות העולם. אם הייתה מתחילה אז הגאולה השלמה, זמנו של השם "אשר" היה כשמונה מאות שנה, ואולם בגלל דחיית הקץ התארך הזמן לאלפיים ושמונה מאות שנה. מובן בשל כך ששליחות אליהו הנביא, זכרו לברכה, הייתה יכולה להתקיים במעמד בית המקדש השני, כי כל זמן שבית המקדש היה עומד, היה סיכוי שישראל יעשה תשובה וישפר את מעשיו ומידותיו. אם העם היה משתנה וחוזר לדרך הישר, היו מפתחות השבת הלבבות של אליהו הנביא, זכרו לברכה, מתקנים אותם, מיישרים את לבבם ופותחים את הגאולה השלמה. אחרי החורבן, בעוונות, והגלות, נדחה כאמור זמן הגאולה עד שיהיה העולם במצב אחר לגמרי ובסדרים אחרים לגמרי, ובעקבות כך גם נדחו כל אותן הנבואות הגאוליות עד הזמן שבו "הנני שולח את אליה הנביא לפני יום ה" הגדול והנורא" יתקיים בשלמותו. לפיכך כל הדורות מאליהו הנביא ועד לביאת הגואל חיים היו מתחת לשם "אשר", השייך לזמן הגאולה השנייה[32]. ה"אלף" באליהו הנביא, ה"שין" במרדכי הצדיק וה"ריש" בישוע. ה"ריש" היא זמן אור המקדש, שיכול היה להצליח ולהיות זמן אור לגויים או לא להצליח, כי תלוי הוא בזכות. רוב זמן הגאולה השנייה היה מתחת ל"ריש" וקשור במישרתו של ישוע, ולכן ישוע נקרא האיש השני של הגאולה. ל"ריש" ישנו הסימן המשיחי של "וְנָשָׂא-נֵס לַגּוֹיִם" (ישעיהו, ה', 26).

מן הסימנים השלמים נודע גם שהסימנים המשיחיים היוספיים הם בעיקר אלו הנקראים הסימנים האוניברסאליים, בניגוד לסימנים המשיחיים הדודיים, הם סימני משיח בן דוד, שעם ישראל חושב שהוא מחכה לו (הרחבה על כך בפרק הבא).

אני הוא החמור הראשון האוכל את לחם כל הסימנים, בכדי שהיהודים לא יטעו במשיח בן דוד, ובכדי שהנוצרים לא יטעו במשיח בן יוסף, ובכדי שהמוסלמים לא יטעו בעקידת יצחק. ואני המזכיר של המשניות החדשות. ה" ברוך הוא אוהב אותי למרות כל חסרונותיי בזכות הרוכב עלי, הגואל הנושע בה". זהו עצם ענייניו של חמור, משיח בן דוד.

-------------------------------------

כמובן שהרמב"ם, עליו השלום, לא נכנס לעניינו של משיח בן יוסף.

 

פרק כ"ב - בלבול הרב רפאל פרץ בחושבו שאני אומר על עצמי שאני המשיח בן דוד

 

אחרי ששמע הרב רפאל פרץ[33] קלטת שהקלטתי ובה קטעים מן הספר הזה, נתבלבל מהסבריי על החמור משיח בן דוד, וחשב שאני אומר שאני הוא המשיח בן דוד. אמרתי לו טלפונית שאיננו כך, אני החמור המביא את סימני המשיחות לישראל דרך הסימנים, ומי שיהיה הנמשח למשיח בן דוד יגיע בזמן קיום בית המקדש השלישי ויהיה לו תפקיד על מזבח הכהן המשוח ועל מזבח ישראל הגדול של סימן החמור אוכל לחם, ושהעיקר הוא שה"אדון אשר אתם מבקשים" הוא הגואל ולא המשיח, אף שאסור לנו להשתמש בפועל בתואר "אדון" על הגואל חיים, כי מסרב הוא לקבלו.

אולי אוכל להבהיר עתה את הסיבוך של הרב. קודם כל אזכיר חלום שקיבלתי בסוף השנה ה-12 של הסימנים, בו נישק אותי הצדיק חיים על פי, ואולם לאחר הנשיקה דחף אותי ממנו בכוח, ואמר: "חשבת את עצמך למשיח!". אני, מלא פחד, הפצרתי במורה לומר שלא חשבתי את עצמי למשיח, אך הצדיק התעקש ואמר: "לא, כי חשבת, היזהר!". - - כמובן קמתי מהחלום בבהלה ופחד על חטאיי.

ואמנם הצדיק חיים נישק אותי. הלא המורה המעניק את החלום יודע מראש את סופו, ולכן אם היה הסוף "שלילי" באמת, לא הייתה מתקיימת הנשיקה מראש. לפיכך קבלת שתיהן, הנשיקה והדחיפה, היוו אזהרה לטובתי להשלמת הסימנים.

בכדי להבין זאת יש צורך בהקדמה על י"ב השנים הראשונות. שש השנים הראשונות היו מתחת לסימני משיח בן יוסף (כשכלסימני תיקון הנצרות וה"סימנים ההתחלתיים" בידי ישוע והסימנים האוניברסאליים נכללו בהם), בעוד ששש השנים הבאות היו מתחת לסימני משיח בן דוד (סימני היהדות).

חשוב להבין שי"ב השנים הראשונות התקבלו והוקדשו לכתיבת כל עיקרי הסימנים המשיחיים, גם של יוסף וגם של דוד, כי בהתייחס לגאולה השלמה ולקשריה עם סימני המשיחות אלו הם שני סוגי סימנים שצריכים להגיע ביחד. רק כשהם מגיעים בחטיבה אחת מתקבלים המפתחות של השלום והאחדות בין בית יהודה ובית ישראל, שהרי תנאי הוא בגאולה השלמה: "וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי" (יחזקאל, ל"ז, 19). זהו תנאי המוכרח להתקיים, ואמנם ככל דברי הגאולה השלמה אין מכירים במהותם, עד שמתגלה המפתח להבינם. המפתח מאפשר לפתוח את הנבואה להבנה.

המפתח שניתן הוא:

א) רוב נשמות עשרת השבטים, שהם "בית ישראל" בנביאים, נמצא במחנות הנצרות, והם הבנים שרחל אמנו בוכה עליהם כי אינם. "אינם" מפני שנאבדה זהותם היהודית בין אומות העולם, והם זקוקים לגאולה שלמה שתוציאם מהנצרות ותביא אותם אל הברית הסופית השלמה של ירמיה: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה" (ירמיהו, ל"א, 30), כי גם למטרת איחוד שניהם באה הברית השלמה.

ב) היות וצריכים להושיעם ממחנות הנצרות דווקא יש צורך ב"קרב הדג", הקרב נגד התיאולוגיה הנוצרית ובעד הבנת המשרה האמיתית של ישוע. אי אפשר לא לענות על כל ענייני מישרת ישוע, אחרת לא ניתן להוציא מקרב הנוצרים את הצאן הנאבד מבית ישראל.

ג) מה שהיו אצל ישוע היו בעיקר הסימנים האמיתיים ההתחלתיים המשיחיים והגאוליים. היו אצלו גם הסימנים של בית דוד וגם הסימנים של בית יוסף, כי בעצם שני הסוגים הם חטיבה אחת הנדרשת לקיום הגאולה. בל נשכח שישוע היהודי בא אל היהודים ולא פנה אל אומות העולם, ובשיחותיו כוונתו הייתה להרחיק את ישראל מטעויותיו, שהיו רבות וקשות בזמנו, ולמסור להם מסרים חדשים על הגאולה. כל זאת מפני שהיו אצלו גם סימני בית דוד, וליהודים הייתה זכות קדימה לשמוע ולקבל אותם. לפיכך כל תפקידו היה לדבר עם בני ישראל.

ד) עם זאת לא נתקבלו בקרב היהודים של אז אותם הסימנים ולא נתקבלה מישרתו, אלא נוסדה דווקא הנצרות ממישרתו, אחרי צליבתו, והיא זו שיצאה לאומות העולם בכוח הסימנים היוספיים האוניברסאליים. בנוסף, בשל מישרתו שלא התקבלה על הארץ כבר הבין ישוע שיצטרך למות כקרבן בכדי לקבל את חתימת השמים על אותה המשרה. הוא גם ידע נבואית, מהסימנים היוספיים, לומר: "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (מתי, ט"ו, 24), ולא בכדי הוא ישוע בן יוסף - סימן שממישרתו יצאו הסימנים ההתחלתיים היוספיים.

ה) מכל זה יובן שסימני הגאולה הם שני הסוגים הללו, שרק ביחד נותנים הם את המפתחות השלמים. עם ישראל ללא הסימנים היוספיים ובלי קבלת הסימנים הדודיים יצא לגלות הארוכה מבלי יכולת לשער דבר בנוגע לגאולה השלמה. דהיינו: עם ישראל נשאר במסורת ההבטחות המשיחיות לבית דוד, ואמנם את הסימנים למשיחות בית דוד לא קיבל, ויצא לגלות ארוכה וחשוכה של הסתר פנים.

ו) במקביל, ההבנה שיצאה לאומות העולם גם היא כולה משובשת, מפני שהן קיבלו את הסימנים האוניברסאליים היוספיים בלי קיום סימני המשיחות לבית דוד, והיות והמשיחות של בן דוד קשורה בכל המסורת לבני ישראל בקדושת התורה ומצוותיה, חסר היה הקשר האמיתי ליהדות ולמגן אברהם לשם שמירת ברית האמונה בה" אחד. נשארו היהודים מבולבלים במונחי המשיחות, בעוד שהנוצרים שיבשו בתועבת השילוש את כל מונחי המשיחות. אזכיר פה את דבריו של הצדיק חיים שאמר לי הרבה פעמים: "המילה שבלבלה את העולם יותר מכל מלה אחרת היא 'משיח'. עדיף היה שהמילה הזאת לא הייתה אף פעם בעולם. היה יותר טוב!".

ז) מכל זה יובן שעם הגעתו, מביא הגואל לעולם את הסימנים השלמים, הם הסימנים הדודיים והסימנים היוספיים, כי רק ביחד מהווים הם את כוח הגאולה השלמה, כאמור. מזה יובן גם הצורך במפתח תיקון "כריסטו" בסימן הכוכבים, בו מכריז הגואל חיים: "זהו כוכב כריסטו הבא בזכות הענווה", כי בלי אותו התיקון אי אפשר להחזיר את הסימנים היוספיים לגבולם ביחד עם כל הבנים, שנוצרו ונשמרו מכוחם בתוך הנצרות. אי אפשר גם להפריד אותם ממישרת ישוע האמיתית, ובאים הסימנים השלמים להסביר אותם, כשרק מתוך תיקון זה ניצולים הבנים, הצאן הנאבד מבית ישראל, ושבים אל גבולם, אל מזבח אפרים של בית התפילה.

ח) עניין נוסף בהקשר זה הוא האתון שרכב עליה ישוע לירושלים. ישוע קיים את הנבואה כפשוטה, אך אותה האתון לא דיברה, מאחר שישוע לא נבחר למעשה להיות הגואל של הגאולה השלמה, וגם לא הושלמה האתון להיות חמור שלם. הוסבר לג'יוזפה בחלום המפתח לערבים (ראו: מסר לערבים) כי העקידה הייתה ביצחק אבינו ולא בישמעאל, וכי החמור השלם בא רק בגאולה השלמה יחד עם הגואל האחרון, בסימני יעקב אבינו. זהו המפתח למציאת יתר המפתחות שנושא החמור אוכל לחם, ולכן המפתחות לסימנים היוספיים ולסימני משיחות בן דוד "מתלבשים" דרך סימן החמור בכדי להיכתב, להירשם בקביעות ולהיות מוסברים באופן הנכון במסגרת הסימנים השלמים.

ט) לפיכך לאחר י"ב שנים, אחרי שהסתיימה ירידת סימני יוסף ודוד (העיקריים), והם נכתבו והוסברו בספר משנת חיים, החמור נזקק לשני דברים: 1) הסימן מהגואל חיים שנתקיימה הברית של י"ב השנים, והוא הנשיקה בחלום. 2) העזרה להוציא את החמור מעצם זרם הסימנים המשיחיים בכדי שלא יטעה ולא יחשוב את עצמו למשיח, וכן שלא ישכח שהוא החמור השלם הנושא את הסימנים לדורות הבאים, והיא הדחיפה בחלום.

י) החמור הראשון השלם לא יכול להיות המשיח בן דוד. יש הרבה טעמים בדבר, ואזכיר חלק מהם. דרך קצרה להגיע במהירות אל ההבנה היא מלימוד דברי "הנשר הגדול" לפיהם לפני מלחמת גוג ומגוג יקום נביא ליישר את בני ישראל ולהכין את ליבם. הנה כמו שהסברנו בנוגע לגדלות הביטוי "ויתקן את העולם" (הלכות מלכים, י"א, ח'), והביטוי "לשום שלום בעולם" (שם, י"ג, ג'), גם הביטוי "לישר את ישראל ולהכין את לבם", מלמד על תפקיד גדול ועצום. לא דבר הוא שיכול להיעשות ביום או יומיים או בחודש או בשנה אחת, כי אם ביטוי המתייחס לדור שלם הוא.

י"א) הנה הרמב"ם כדרכו בקודש נותן להבין שאותו הנביא שיקום: 1) אינו המשיח בן דוד, שהרי הוא קורא לו נביא, ו-2) הסברו מציין בבירור שמדובר על נביא המביא איתו את המפתחות של שליחות הנביא אליהו, זכרו לברכה, שהרי התפקיד של "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם" (מלאכי, ג', 23-24) יתקיים דרך הנביא הזה הקם.

ראשית כל מהפסוק מובן שיש זמן, וסביר להניח שמדובר בזמן של דור, זאת בכדי להעניק את הנבואות על הדור הרביעי ויום ה", להפיץ אותם בעולם, וכן ללמדן בהקשר לגאולה השלמה. בנוסף גם עבודת הכנת בני ישראל לגאולה השלמה וליישר את לבם, בפרט כלפי האוניברסאליות של "כולנו בשר אחד", דורשת דור שלם, והמכיר את עם ישראל ישאל בוודאי: "מה, רק דור אחד?!".

י"ב) הנביא המוזכר לא יכול להיות המשיח בן דוד, שהרי הנביא יקום להכין את הדרך למשיח בן דוד, שייחשב ודאי למשיח רק בבנין בית המקדש. לכן יש דור שלם ארוך מעת שקם הנביא ועד לבנין המקדש, כי לא יוכל להיבנות בית המקדש השלישי עד שיהיה שלום אוניברסאלי בעולם, שלום שיגיע רק לאחר שיעבור העולם את יום ה" הגדול והנורא, וימותו רבים מאנשיו, בעוונות. מכל מקום ה"ויש אומרים שהוא הנביא אליהו עצמו" מוכיח שאם לא מדובר בנביא אליהו עצמו, הרי השליחות של אותו הנביא הקם קשורה בשליחותו של אליהו הנביא, זכרו לברכה.

י"ג) ואמנם אני פרץ, תלמידו הראשון של המורה חיים, ולי ניתנה הזכות, ברשות הצדיק חיים, להכריז על פתיחת הגאולה השלמה ופתיחת הדור הרביעי בסימן "בא הזמן". בחלום עמדתי בין מעגלים נבואיים[34] מצוירים על הארץ, הצדיק חיים עמד במרחק של כשלושים מטרים, ושנינו ניצבנו מול לשמים מלאים בכוכבים בוהקים מאד. הגואל חיים הסתכל עלי ועל הכוכבים, ואז יצא מפי קול עצום וחזק שהכריז מול הכוכבים: "בא הזמן". - - הסברתי בכתבים שלא היה זה קולי, וכי ההכרזה הזו היא ברשות אליהו הנביא, זכרו לברכה, ואני ברשות הגואל חיים.

י"ד) טוב, נשתדל להגיע לעיקר ולהגיד את האמת. נניח שאני, פרץ בן חנה ומשה גרין, הנביא שמדבר עליו הרמב"ם. הלא אני הוא שהכרזתי שבא הזמן, ואחרי אותה ההכרזה גם נעשיתי לחמור אוכל לחם הסימנים השלמים, שכל מפתחות השלום והאיחוד והשפה הברורה והסימנים המשיחיים של יוסף ושל דוד ירדו אלינו, אל החמורים הראשונים של הגואל חיים, וכל הנבואות החדשות על הדור הזה הרביעי ירדו בחלומות.

ט"ו) קיימת, עם זאת, בעיה קטנה, כי אני לא נביא ולא בן נביא, אבל למעשה זו אינה בעיה כל כך. הרי זמן נביאי ישראל נגמר עם מלאכי, ולמעשה לא יהיו שוב נביאים באותו הסוג של קבלת נבואה (זוהי קבלה ישירה מהמורה חיים), בעוד שבזמן הגאולה השלמה יתרחשו המאורעות הבאים: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה" (צפניה, ג', 9), "וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם, חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן--בַּחוּרֵיכֶם, חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ" (יואל, ג', 1), "וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה" (ירמיהו, ל"א, 30), "כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם" (שם, 33) ועוד.

ט"ז) לפיכך הנני פרץ-חמור-נביא, אף על פי שאני לא נביא ולא בן נביא. אני היסטורית הדוגמה הראשונה של אותו הנביא המדובר. כמו שהייתי החמור, משיח בן דוד, דהיינו הדוגמה ההיסטורית הראשונה למה שהמשיח בן דוד יצטרך להיות ולעשות אחר כך, כן אני הדוגמה הראשונה למה שהנביא שיקום יצטרך להיות ולעשות[35]. אני מבשר ומסדר ואף מסביר את הנבואות שירדו ושיורדות בזכות הגואל חיים, ואנחנו החמורים מקיימים את התפקידים הנבואיים של הדור הרביעי ושל הגאולה השלמה. למעשה גם אם "הנשר הגדול" מרמז על סימני הנבואי, לא אוכל להיות המשיח בן דוד, מאחר שהוא יהיה בסוף תקופת הדור הרביעי, ובנוסף, כפי שהכרזת הנביא אליהו, זכרו לברכה, יצאה מפי, בעוד אני איני אליהו הנביא ולא בדרגת אבק רגליו של אליהו הנביא, כך הנבואות של הנביא האמיתי, אליהו, זכרו לברכה, עבור הדור הרביעי ודור הבניין החדש יורדות, ביד הגואל חיים, אל החמורים.

י"ז) יש עוד בעיה קטנה לפתור: הגואל חיים הינו משבט בנימין, בעוד אני משבט יהודה (הדבר נאמר לי פעמים רבות על ידי המורה חיים). שמי, פרץ, נכנס לסימנים, כפורץ גדרי ההיסטוריה בבשורות הגאולה השלמה, וכגודר פרץ הבלבולים במונחים החדשים של הסימנים השלמים. כמו כן כוללים סימני פרץ את הסימנים המשיחיים האוניברסאליים של יוסף מתמר אמו ואת הסימנים המשיחיים לבית דוד מיהודה אביו.

י"ח) אך לא בעיה גדולה היא. אם הסימנים המשיחיים של בית דוד צריכים לעבור עלי גם כפרץ וגם כחמור אוכל לחם, מובן הוא שאני צריך להיות יהודי מלידה משבט יהודה, וצריך שיהיו לי כל המיומנויות המתאימות לתנאים הנבואיים הקשורים במשיח בן דוד.

י"ט) אין ספק שיש לי תפקיד היסטורי בכל העניינים שאני מתעסק בהם, אני ביחד עם כל החמורים, אך כל זה הוא רק במזל גדול, כי יש צורך במי שיעברו דרכם הסימנים המשיחיים בכדי שיגיעו אותם סימנים לקיומם ההיסטורי בפועל. אני חמורו הראשון של הגואל חיים, ותפקידי העיקרי הוא להקים את הסימנים שמגיעים בכתבי ספר משנת חיים, כי בדרך זו כל הדברים לא רק נכתבים בכתבים אלא גם בכוכבי הגאולה השלמה ונחתמים בחותם בית הדין של מעלה. מהרגע שהם נכתבים ונחתמים בכוכבי הגאולה השלמה, הם לא ימחקו עוד אלא יישארו לכל הדורות הבאים ויפעלו מהרגע ההוא מהכוכבים כדרכיהם ולפי זמניהם, והכול לפי פקודת ה" צבאות יתברך.

כ) ברוך ה", עברתי גם את סימני משולם עבד ה" עיוור וחרש, המזדהה עם עבדי ה" כמו שהוא מזדהה עם "חרשים" ו"עיוורים" בהיעדר התעוררותם לאמת. הייתי בשנים שעברו מתחילת הסימן ככלי, ביחד עם יתר החמורים, של הסימנים השלמים, וגם חלמתי פה, בבאר שבע, בשנה השביעית של הסימנים, שאמרתי בחלום: "ברוך אתה ה" אלהינו שעשני לחמו". אתם רואים, קוראיי היקרים, אני לא יכול להיות משיח בן דוד, כי כבר עברתי על סימניהם ואני עסוק בסימנים אחרים. כמו כן, נכון הוא שאני הדוגמא הראשונה של הנביא המרומז כאן, אבל אני סוג שונה מכל חבריי שקדמו לי.

כ"א) כבר עברתי על הרבה כותרות-סימנים, בכדי להתאים את הסימן לשמו ומונחו ועניינו. זה מצד מזלי, ובעיקר מזלי הטוב הוא היותי תלמיד של הצדיק חיים אשר למד איתו י"ג שנים והיה על ידו בחוליו האחרון. אין ספק שבלי שיעוריו, השפעתו והשראתו עלי לא הייתי יכול לקיים את סימן החמור. ומהו ייחודו של הסימן? חמור הרי מורכב מהאותיות "חומר", ואני קיבלתי לפיכך חומר מיוחד, שהתגבש עלי עם ירידת החמור אוכל לחם ממלכות השמים, כי חמור אמיתי הוא השוכן באורוותו במלכות השמים ויורד על מי שהוא חומר לו בארץ. הי-הא!, הי-הא!, הי-הא!

כ"ב) מפני שאני תלמידו הראשון של הצדיק, נגע בי החמור לפני האחרים והקסים אותי ברמזיו, בסימניו, בליקוקיו ובמלבושיו. הוא יושב לעיתים בתוכי באהבה, כשעורו נדבק בעורי העבה כחמור בתקופת תמוז שאינו מרגיש את החום, במידת "החליפה החמורית". כך אני מתחלף במהירות גדולה לכל צורה שנדרשת לקיום סימני הגאולה השלמה, ולמרות עובי עורי אני גמיש כל כך, עד שפנימיות העור נותנת לי כוח להחליף צורה בעצמי, בכדי להשתנות לפי הצורה הרצויה.

כ"ג) גם בשל כך אני החמור בעל שלוש העיניים: ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים. בנוסף הכנסתי לברית גם אינדיאני מוהיקני, אפילו אם רק בחלום, וכבר כתוב בכוכבים שהדבר יתקיים בעתיד. מכל אלה תבינו שבגמר השנה ה-12 לסימנים היו מתגלים בי סימנים משיחיים מקרוב כל כך, עד שנדרש המורה חיים להוציא אותי בכוח מהמשיחות של אותם הסימנים, בפרט אחרי נשיקתו הקדושה עצמה, שסימן הצלחה גדולה ואהבה הוא לכל דברי הגאולה השלמה, ואשרי מי שקיבל נשיקת פה מהמורה חיים ברגע של עלייה ושמחה כשמחת פורים המנובאת.

כ"ד) סימן נסי התרחש באותו זמן ובו נלדה לוי, עליה השלום, נזכרה באופן ברור כשמש, בדיוק אחרי 12 שנים, שבחלום הסימן השלם הרביעי, בו החמור התהלך ברחוב במילאנו עם עגלה, נעצר לפני מאפייה, נעתק מהעגלה בדרך לא טבעית, נכנס למאפייה והיה אוכל את הלחם, פרץ ניצב בחוץ והסתכל על הכול! נס נסתר מן השמים הוא שלא זכרה נלדה עד אותה שנה את הפרט הזה, מפני שבכל השנים אכן הזדהיתי ממש עם אותו החמור בכדי לקבל את הסימנים המשיחיים של בית יוסף ובית דוד. אם הייתי רק מסתכל על העניינים מבחוץ כצופה לא הייתי יכול להשיג את פנימיותם והבנתם, ולכן מן השמים הסתירו מנלדה את הזיכרון הזה, ורק אחרי הדחיפה מהגואל חיים באומרו "אתה חשבת את עצמך למשיח!" נזכרה נלדה לוי, זיכרונה לברכה, שפרץ עמד בחוץ.

כ"ה) הנה הכול משתנה מלימוד תורת הסימנים השלמים, לפיהם יודעים שהגיע הגואל שנבחר לדורות, ומבינים שהוא "האדון" שכל ישראל מבקשים. לפיכך, כשאומרים בטעות "משיח" במסורת, הכוונה האמיתית בכך היא לגואל האחרון, ששמו נקבע על-ידי ה" לפני מעשה בראשית, והוא פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום, והוא השופט המשוח במלכות השמים, ובביאתו יורדים לעולם כל הסימנים הגאוליים והמשיחיים לפי צרכיהם בעולם.

כ"ו) אני, לעומת זאת, רק שק של עור חזק, שממלאים אותו ומרוקנים אותו, ומלא אני בחסרונות בשל חומריותי. המשיח בן דוד שיבוא (דהיינו: ראש סימן חמור אוכל לחם על מזבח ישראל הגדול בבית התפילה של הגאולה השלמה, שיקום בעתיד בירושלים ובבאר שבע, הוא בית המקדש השלישי) צריך להיות חלק שלם של הברית השלמה של הסימנים השלמים, בזכות הגואל חיים, ודרגתו תהיה לפי דבקותו ברוח המורה חיים. עליו להיות עניו, להתנהג כחמורו של הגואל חיים, להכיר תמיד את מקומו, ואף פעם לא להרים ראש בגלל משיחותו[36].

כ"ז) עתה הושלמו כל הקשרים בדברי הרמב"ם ב"הלכות מלכים". מי שיתקן את העולם וישים שלום בעולם הוא הגואל חיים ממלכות השמים דרך הסימנים הגדולים, וכל משיחה בעולם לפי תפקידי הגאולה השלמה היא ברשותו. לפיכך גם משיח בן דוד, שינכח בבית המקדש, משיחתו תהיה ברשות הגואל חיים, השופט ה"משוח" במלכות השמים, והוא סוד קיום "מלכות בית דוד" לכל העולם בכל הדורות הבאים.

כ"ח) בזכות וברשות הגואל חיים קיימים כל הסימנים השלמים, גם אלה השייכים לבית יוסף, וגם אלה השייכים לבית דוד, ובידו המפתחות מאליהו הנביא, זכרו לברכה, להשבת לבבות עם ישראל ולהכנתם לכל ענייני הגאולה השלמה. עם ישראל עוד לא מבין שמשיח בן דוד, אפילו שיהיה הראש של סימן חמור אוכל לחם, אינו אלא אדם הפועל והמשתדל לעשות את תפקידיו לפני ה", לפני עם ישראל ולפני שאר העמים.

כ"ט) יומן: היועצת בבית הספר (דתי ממלכתי) של גילת חיים, בשמעה שכתבתי הרבה דברים על הגאולה השלמה אמרה: "אה, צריך משיח מאד, ואני מאמינה רבות בכך. מתי הוא יבוא?, אמור לי". עניתי: "אני יכול להסביר לך, אם את רוצה, את כל ההקדמות כדי להבין את הדברים, אך יש לשבת איתי כשלוש שעות, לשמוע ולשאול". "לא, לא", ענתה במהירות, "אין לי סבלנות לדבר שכזה. אני רוצה לדעת תיכף".

ל') כך הוא המצב, בעוונות, ברגע הזה, בכל ארץ ישראל. מתגברות המהירות והשטחיות, ואין סבלנות בכלל. אין גם סבלנות תורנית בקרב לומדי תורה, וכמעט אין מי שיכול לשמוע. ראיתי לפני שבועיים את המורה חיים בחלום, כשידיו הקדושות פרושות לשמים. הוא אמר: "לא רוצים, פרץ, לא רוצים...", ואחר כך אמר לי הצדיק: "אתה צריך תואר של פרופסור, פרופסור לעדיני נפש המוכנים לשמוע". סבלנות, קוראיי היקרים, אני לא המשיח בן דוד, ואין רשות כעת אפילו לצאת החוצה ולהיות חמור לפני רבים, כי אם לחפש צעירים עדיני נפש, החפצים לדעת ולהבין את כל העדות החדשה, הגדולה והנפלאה של ביאת הגואל חיים וירידת הסימנים השלמים.

.........................................................................

 

פרק כ"ג - הבנה נוספת אודות השפה הברורה של הגאולה השלמה

 

אמשיך, בעזרת השם, להתעמק קצת בהבנת מהותם של הסימנים המשיחיים של בן יוסף והסימנים המשיחיים של בן דוד משבט יהודה, אם כי צריך לפני כן להסביר לקוראים את המפתח הנדרש בכדי להשיג את העניינים הללו.

מפתח כללי לגישה הנכונה בקריאת והבנת כתבי ספר משנת חיים:

א) בכל דבריי נדרשת סבלנות תורנית, כמו בלימוד המשנה, כשכל מהירות לא תניב פירות, כי צריכים לדקדק במונחים שמשתמשים בהם, מאחר שאלו הם העמודים הלשוניים של השפה הברורה המובטחת לזמן הגאולה השלמה.

ב) לפיכך יחכים המבחין בין שימוש המונח באופנו הרגיל ובין הפירוש החדש של המונח החדש בשפה הברורה של הסימנים השלמים. אסביר את כוונתי. בדרך כלל המילים עצמן של המונחים דומות למילים הרגילות. כל אחד שמע את המונחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, וכל אחד מדמה בליבו את פירושו של "משיח" לפי הבנתו, אך אף אחד לא שמע עדיין את המונחים "הסימנים המשיחיים של בן יוסף והסימנים המשיחיים של בן דוד". דהיינו: אף שמכירים את הפירושים העצמיים של כל מילה: "סימנים", "משיח", "בן יוסף ובן דוד", לא יודעים ועוד לא מבינים את פירושם במסגרת השפה הברורה של הסימנים השלמים.

ג) בשל כך יש ללמוד בתחילה כל מונח מחדש כחדש, בכדי להבין את חידושו ההיסטורי. כולם חדשים ממש, אפילו שהמלים עצמן ידועות. לדוגמא: כל פירוש קודם של המונח "גואל" לא יעניק הבנה על כל דבר "הגואל" של הגאולה השלמה, כי הרי כל מהותה של מישרת הגואל חיים הינה חדשה ממש: תחיית המורה חיים מן המתים, תחייתו במלכות השמים החדשה, היותו השופט המשוח במלכות השמים, הקמת הנבואות על בן דוד ביד הגואל חיים ממלכות השמים וכו' השגות חדשות לגמרי הן.

ד) והוא הטעם שדווקא לומדי התורה יהיו האחרונים להבין, מפני שהרגילות הלשונית שבמסורת קבועה בהם בשל שנים רבות של לימוד, וכל שינוי מבהיל אותם בשל קיבעונם המנטאלי והרגשי, כל שכן בדברים ממש חדשים, שלא מדובר עליהם כלל ועיקר במסורת. רק בסוף, אני אומר לכם, תובן גדלותו של הרמב"ם, "הנשר הגדול", וידו החזקה בהסברו שאין על דברים אלה קבלה, ודברים סתומים הם אצל הנביאים, ואדם לא יידע אותם עד שיהיו.

ה) למעשה גם אם לומדי התורה הלומדים את כתבי הרמב"ם ומתעניינים בשני סעיפי "הלכות מלכים", אין הם יכולים להבין את עניינו, כי רק בביאת הגאולה השלמה מגיעה איתה "קבלה חדשה אמיתית", כך שכל אותם הפירושים והמדרשים שבמסורת על הגאולה ועל המשיחות הופכים לתפלים כסברות בעלמא. צריכים אוזניים חדשות כדי להשיג מוחשית את הבשורות. הבשורות והסימנים השלמים בביאת הגואל חיים באים מן התכלית המתגבשת בתכנית האל. מסופיות התכלית המתגבשת מבינים למפרע את מעמדן של אותן הסברות במסורת, אם כי רק מאותן הסברות לא ניתן להבין דבר אודות סופיות הסימנים השלמים ולא ניתן להיכנס אל הבית החדש.

ו) לומדי התורה כבר מתגוררים בבתים אמיתיים, ולכן לא מרגישים כל כך את הצורך בבית חדש, אך המחכים יודע ש"על האמת מוסיפים שלמות", כדוגמת הצדיקים הנסתרים האמיתיים, שהינם כבר קדושים בעלייתם בדרגה אמיתית מעולם האמת, אך למרות זאת מוסיפים הם בכל תפילה דרגה ושלמות לדרגתם.

ז) הבית החדש לא יגרש אתכם מביתכם התמידי, ועל כן לכו וראו את הבית החדש: איך הוא, מה מהותו ומה נמצא בתוכו, שמעו דברים על תכליתו והסתכלו בשמחה, בפליאה ובחכמה על כל הדברים החדשים שתראו. ניתן רק להרוויח מכך ולא להפסיד. ביתכם הרגיל לא ייפגע, כי בית של אמת הוא, והאמת עומדת לעד.

ח) בעל הבית מזמין אתכם לבקר ולראות את הבית החדש, המשלים ליתר בתי העבר. בואו ופיקחו עיניים והסתכלו טוב, ואם בסוף לא תאמינו, הרי שלא תפסידו כלום מביתכם הישן. החכם מפחד מהפסד ולא מהוספה שאין בה הפסד, ואם לא הסכימה חכמתו על ההוספה ההיא, אז או שההוספה טעות היא, ואין בה חכמה אמיתית, או שאותו החכם אינו מגיע עדיין להבנת החכמה הנוספת היותר שלמה.

ט) הרי כדי להיות לחכם בסימנים השלמים צריכים להשאיר את אוצרות הבית הראשון בתוכו ולבוא כתינוק ערום מהשגות קדומות, בלב רך ושמח כדי לשמוע חדשות טובות, ואף לשאול כילד חכם: "מה זאת העדות?". בא הגואל הנבחר מאת ה" אלהינו. מאז ועד עתה יורדות הבשורות החדשות. בואו שמעו את העדות ובחנו בעצמכם את הערך של כל העדות הנאמרת. אינכם יודעים עדיין את פירוש המונח "גואל", כי חדש כל עניינו, ולא תמצאו את פירושו השלם והמשלים בכל אוצרות המסורת.

י) לשפה הברורה החדשה יש פירוש חדש שלם ומשלים לכל מילותיה ומונחיה, והחכם יודע שכאשר על האדם ללמוד שפה אחרת, הצלחתו תלויה בכוחו להפשיט את עצמו משפתו הרגילה ולהתלבש באותה השפה שהוא רוצה ללמוד אותה. הרי לכל שפה יש החוש שלה, התכונות שלה, הטעמים שלה, ההבנות המיוחדות שלה והביטויים המיוחדים שלה, ואם לא ילביש את עצמו ככל שאפשר באותה השפה, לא יצליח ללמוד אותה.

י"א) אתם עוד לא מבינים מהו "משיח". שיגרת הלשון "יבוא מלך המשיח" או "המשיח צריך כבר לבוא" הינה יומיומית, ואמנם השגרה בדיבור מחזקת את השגרה במעשה ועוצרת את דרכי התחדשותו של השכל, כפי שאמרו חכמינו ז"ל: בכל יום יהיו דברי תורה בעיניך כחדשים. אפילו אם תלמדו אותם מאה פעמים, למדו אותם לא כמו לימוד שיגרתי, כי אם כלימוד חדש שלא ידעתם ממנו כלום עד עתה.

י"ב) הגאולה השלמה מחדשת את התורה הקדושה מכוח הסימנים השלמים הנסתרים בה, ולכן סימני התורה מתחדשים בסימנים השלמים בזכות הגואל הנבחר חיים. שמעתם על אברהם אבינו ועל מלכיצדק בעמק שווה אבל לא ידעתם כלום עד עתה על הסימן השלם של כוכב אברהם, על הסימן השלם של כוכב מלכיצדק או על "ספר הכוכבים", ירושתו של אברהם אבינו. כן הוא גם ביחס על המונח "משיח": עד כה לא היינו יודעים כלום מעניינו בהקשר לגאולה השלמה, ולכן צריכים ללמוד אותו מחדש בלי השגות קדומות.

י"ג) השפה הברורה של הסימנים השלמים הופכת בכוחה את לשונות העמים, הורסת את כל המונחים המזויפים של דתם ומבררת להם תורת אמת. מקבליה מבטלים את מונחי העבר ומקבלים את המונחים האמיתיים של הגאולה השלמה. הכוונה היא לכלל האנושות, בעוד שעם ישראל ישבור וישרוף כל שמץ של שיטת האצילות של ספר הזוהר ושל שלשלת הקבלה השקרית המלאה בכל תועבות אמונות הגויים. קבלת האצילות גרועה היא עד אין חקר, כי בעוד שאמונות הגויים היא לפי תורתם, אמונת בני ישראל היא מתורת ה", מציווייה, מקדושתה ומקיומה. אם מפרשים את כל התורה ואת המסורת על פי יסוד מזויף, אזי מזייפים את תורת ה" ונושאים את שמו לשווא, בר מינן. מאמיני הקבלה עושים למעשה את ההפך ממש ממה שהם אומרים וחושבים על כל דבריהם השייכים לאותה הקבלה.

י"ד) הקבלה אינה מעלה אותם אלא מורידה אותם. היא אינה מקדשת אותם אלא מטמאת אותם. זו לא פנימיות התורה, זו פנימיות של עבודה זרה מחשבתית ולשונית, והיא היא המסתירה את פני ה" מעם ישראל ולא מאפשרת שהפנימיות האמיתית של התורה תתגלה לעם, והיא זו שגרמה להסתר הפנים הקשה החל מארבע מאות שנה לפני השואה ועד לסוף אחרית הימים לישראל עם השואה. השפה הברורה שורפת את לשון "אצילות האלוהות" ומפרידה בין הקבלה השקרית והקבלה האמיתית בישראל, שנקראת "קבלת ה"בית" של בראשית".

ט"ו) השפה הברורה מוכיחה את עצמה כשלומדים אותה, ועם הבנת מונחיה החדשים, כמוסבר, ממילא יתבטלו הדעות המוטעות. כי לא מאיתנו היא השפה הברורה, אלא מדובר בשפה שנשלחת מאת ה" מרגע שנלקח ונבחר הגואל השלישי המובטח לישראל ולאנושות, העניו והסבלן, המורה חיים. השפה הברורה, ההופכת את לשונות העמים לשם תיקונם, היא מאוצרות הבורא ישתבח שמו לעד, מהתחלת העולם או אפילו לפני בריאת העולם, כי השפה הברורה קשורה בבית המקדש השלישי הסופי ובשמו של הגואל הנבחר השלישי, ולפיכך היא הייתה כבר כרוכה בהם, בין שבע הדברים שנבראו לפני בריאת העולם.

ט"ז) השפה הברורה היא הלשון הכוכבית האוניברסאלית, היורדת לעולם דרך הסימנים השלמים בזכות הגואל חיים, והיא השפה המבררת את כל הלשונות לפי כוח האמת שלה, מפני שיש לה כוח נורא ועצום וגדול, והיא מתנה גדולה מאד של חסד עליון, ששולח אהיה אשר אהיה לעולם בביאת הגואל חיים. אור גדול ומואר הוא, המפנה דרך לקבלת הגאולה השלמה בכל העולם ומאיר בבהירות מפליאה המבטלת את הבלי מחשבת העבר.

י"ז) אם לומדי תורה חפצים להבין את המסרים החדשים, הם צריכים להתייחס אליהם במסגרת שמיעה חדשה, לפיכך יגיד כל חכם לב: אכן איני יודע מהו גואל, ומהו הגואל הנבחר, ומהו משיח, ומה אינו משיח, ומהי הגאולה השלמה, ואיני יודע עדיין דבר מן השפה הברורה, ועל כן לא אדון בשום פנים בעניינים אלו לפני שאשתדל להבינם קודם, ומה לי להקדים שיפוטים.

י"ח) זהו המפתח להבנת כל הדברים של כל ספרי ספר משנת חיים, הכתובים בשפה הברורה. אם לא היו מחשבות קדומות משום צד, כל אחד היה יכול להבין, להאמין, לבחון ולאמת את מונחי השפה הברורה, גברים כנשים, צעירים כזקנים, מלומדים כלא מלומדים, ללא מחשבות קדומות ובלב נקי כתינוק בן יומו וכילד חכם המשתדל להבין את הדבר החדש.

י"ט) מובן מאליו שבתחילה מתבלבלים עם ירידת השפה הברורה אל העולם. שפה זו שוברת הרים של אריכות ימי עולם בעבר ומעמידה את העמודים החדשים הרצויים מאת ה" לעולם הדורות הבאים, ככתוב: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה" (צפניה, ג', 9). ה" ברוך הוא הוא ההופך את השפה הברורה הזאת אל העמים דרך מהפכות הנגרמות מאותה השפה הברורה, גם מהפכות פנימיות, עד שכל העמים יקראו לה" אחד האמיתי היחידי, וכולם יגיעו אל לב סובלן ואוהב, ולא ילמדו עוד מלחמה.

כ) ספרי הגאולה השלמה כתובים בשפה הברורה הזאת המנבאת עדות נאמנה. אם בגאולה הראשונה ה" ברוך הוא גילה את הכול למשה, ומשה היה מוסר את המסרים לעם לפעמים בישירות ולפעמים דרך אהרון ודרך יהושע בן נון, הרי שבגאולה השלמה ה" ברוך הוא מדבר איתנו דרך חלומות נפלאים, חלומות מיוחדים, שיסודם בשפה הברורה המנובאת, והסברם ניתן אך ורק לפי מונחי ותנאי הגאולה השלמה.

כ"א) מי, אפוא, זה שישמע למדבר איתו? לרוב הגדול אין סבלנות, ולרוב הרבנים של ימינו אין סבלנות תורנית, ואמנם תטעמו הגיון מהעדר חכמת השגרה. לגבי המשיח שאתם חושבים שצריך לבוא ולהתגלות בעולם, על איזה עולם אתם מדברים? למי יתגלה ולא יסקלוהו בדבריהם? והאם יתנהגו בדרך ארץ אמיתית איתו? המונח "משיח" במסגרתו השגרתית המוכרת הוא כמו אירוע שמעל לטבע: בעולם שבו הכול הולך הפוך, יבוא המשיח בהפתעה, והכול ישתנה.

כ"ב) לכן עמד "הנשר הגדול", צדיק אמיתי, והכריז שלא מבקשים מאותו "משיח" אות או מופת, וגם מצטט הוא את חז"ל שאין בין העולם הזה וימות המשיח כי אם שעבוד מלכיות בלבד. אבל אם המשיח הזה שאתם אומרים או חושבים עליו בשגרה יבוא בין לילה, ויתגלה לכל שהוא המשיח, ויתהפך העולם להיות בדרגת האמונה ובדרגה מוסרית לקבל אותו באופן הגון, אז אתם מתארים אירוע של התהפכות העולם ממש ולא רק של יציאת עם ישראל משעבוד מלכויות! נעלמה מכם, לפיכך, הכרה מודעת של הסתירה הגדולה. דבר שמחוץ לטבע הוא לגמרי, שינוי במעשה בראשית!

כ"ג) "הנשר הגדול" מזהיר ומבין שאין לשתף את האמונה בביאת המשיח בדעה מוטעית, המביאה לחשוב על דברים שאינם מן העולם הזה שאנו חיים בו, המתנהל על פי חוקי טבעו. בשל כך ציין "הנשר הגדול" בדבריו שלא שואלים אות או מופת מן המשיח, כפי שרבי עקיבא בן יוסף לא שאל אות או מופת מבר כוכבא (הוא חשב שבעתיד יושיע את ישראל, אך לא ראה בו מחולל ניסים לא טבעיים).

כ"ד) בנוסף, אם, לפי הסברה השגרתית יחולו שינויים במעשה בראשית ויתהפכו שמים וארץ וישתנו כל המוחות והלבבות בביאת המשיח, לא יהיה סוף לכבוד ולחשיבות הגוררת עבודה זרה לאותו אדם. עם זאת, רצון ה" הוא הפוך לזה, וחלילה לכל "משיח" שיקבל כבוד לעצמו.

כ"ה) כל זאת נאמר, כאמור, במסגרת המחשבה והדיבור השגרתיים, החסרים עוד את יסודות הגאולה השלמה והשפה הברורה. ואם כך חושבים על המשיח בן דוד לפי השגרה, מה יחשבו על ביאת הגואל הנבחר, צדיק אמיתי, וחפץ ה" בידו יצלח? אם היה מתגלה בעצמו בעולם, היה נגרם בשל היחס אליו הרס, חלילה וחס. ואמנם הפליאה שאתם מבטאים בנוגע לאירוע גדול שאין לשערו, מבלי לתאר בו סתירה, שייכת לביאת הגואל הנבחר, חיים, ולהיותו השופט המשוח במלכות השמים. הרי ישנה באמת מלכות בשמים והיא חדשה ומפליאה - זהו "סוד" גדול, המתגלה בביאת הגואל חיים. השינויים הגדולים, העצומים והנוראים הבאים בביאת הגואל הנבחר הם במלכות השמים ובכוכבים במערכותיהם החדשות לפי הזמנים החדשים.

כ"ו) הכוכבים פועלים על העולם לפי זמניהם, וזוהי "ירידת מלכות השמים על הארץ" (בשפה החדשה הברורה "ירידת מלכות השמים" מחדשת ומשלימה את הביטוי הזה, הנמצא באוונגליונים בפיו של יוחנן המטביל ואחר כך בפיו של ישוע. החידוש מביא את המונח אל ההווה ומשאיר את צורתו, כפי שנתקבל בחלומו של פאולו פיירו, "הסוס הלבן", אשר הכריז בחלומו: "מלכות השמים יורדת לארץ". - - מחלום זה הבנו כי יש להחזיק באותו הביטוי גם עבור זמני הדור הרביעי האחרון הזה. ירידת מלכות השמים הינה ההתקרבות וההתקשרות בין מלכות השמים והארץ, כאשר בהתקרבות ובחיזוק הקשרים בין שניהם יוצא הדור הכפול הזה בהרס מחד גיסא, ומאידך גיסא בבניין החדש שנבנה במשך הדור הרביעי ושמוכן להתגלות לכל אחרי יום ה" הגדול והנורא).

כ"ז) השפה המנובאת הברורה והמאוחדת באה לתקן את חטא המגדל ואת עונש בלבול הלשונות, ולכן ראשית כל היא שוברת ושורפת את כל התיאולוגיות המרומזות במגדל, כי המגדל נעשה על פי הפגם, לפיו חרטומי נימרוד ניסו "לגנוב" את השפה האחת והדברים האחדים מהבורא ולשנות את המונחים הנוגעים לאמונה לפי תארי נימרוד, המלך-אלוה שלהם. הם תיארו אותו על ראש מגדל ענקי שראשו בשמים בכדי להאדיר אותו ואת עצמם ולשלוט על כל העולם מכוח לשונו של הבורא, שחשבו כי נגנבה ממנו. על נימרוד אמרו כי הוא, כאמור, האל השולט על כל העולם.

כ"ח) ואמנם מעונש בלבול לשונם יצאו יתרונות וחסרונות. היתרון הוא ביופי הבדלי השפות המאפשרים לבני העולם ללמוד מכל אחד תרבות מיוחדת, וכן ביופי העצמי המיוחד של כל שפה ובצבעיה המיוחדים, בעוד החיסרון הוא שהבדלי הלשון גרמו לתרבויות שונות המתנגדות אחת לשנייה, כאשר העדר לשון משותפת הרחיק את הלבבות. השפה הברורה היא השפה המפליאה שנשלחת מהבורא, יתברך שמו לעד, בזכות הגואל הנבחר, המורה חיים, להפליא את הלבבות באהבה חדשה ובלב חדש באמצעות סימנים שלמים דרך האוניברסאליות החדשה. בעתיד יתורגמו דבריה לכל שפה, ויובנו כל המונחים וכל הדברים באותה ההבנה הברורה לכל העמים. כך לא ייפגעו היופי והשלמות של התרבויות השונות, ובזה יתוקן חטא המגדל ועונש בלבול הלשונות דרך השפה הברורה של הגאולה השלמה.

כ"ט) אם מישהו חפץ לקרוא וללמוד דברים מכתבי ספר משנת חיים, יחכים הוא אם ראשית כל ישתדל ללמוד ולהבין את המונחים החדשים של הגאולה השלמה ולהשיג את המובנים החדשים של השפה הברורה. אז ישמע מה השפה הברורה אומרת וישפוט לפי הבנתו, וכמו כן לא ישתדל בשום אופן להרכיב את כל המונחים המשיחיים השגרתיים על אותה שפה ברורה, מאחר שהם רק מבלבלים את כל דרכי ההבנה החדשה.

ל) יש לקרוא את הכתבים באיטיות ועדיף בקול, כי האיטיות נותנת זמן ליישוב הדברים במוח ולהבנה. הצדיק חיים היה אומר לי תמיד לעשות כל דבר שבקדושה באיטיות, לבדוק היטב כל עניין וכל מילה ולחזור על כל דבר כמה פעמים כדי לבודקו.

.........................................................................

 

פרק כ"ד - המפתח לסימני יוסף האוניברסאליים

 

 

א) ההיסטוריה של סימני יוסף מתחילה מיוסף הצדיק. הוא נשבה בין אומות העולם ונפרד, בעל כורחו, מבית יעקב בגלל הפרדתו משבטי יעקב. גם לימודו עם אביו היה פחוּת בהרבה מאחיו הגדולים ממנו, שהמשיכו בלימודיהם עם יעקב גם אחרי שנשבה והובא מצרימה. המורה חיים הדגיש תמיד את העובדה הזאת, שבלימוד ובחכמת המסורת לא היה יוסף בדרגת אחיו אלא רחוק מהם.

ב) גם במסורת, היה מסביר באריכות הצדיק חיים, ידוע ש"דיבתם הרעה" שמסר יוסף לאביו נגרמה מכך שיוסף לא ידע מהקבלה המעשית האמיתית שהייתה אצל אחיו, בראותו ששמשו בתולות יפות כרצונם ואכלו כבשים שלמים עם דמם, וחשד בהם בזנות ובאכילת אבר מן החי ובאכילת דם ולא ידע כלום מהקבלה המעשית, שקיבלו מיעקב אביהם. יוסף בתומו חשב שאחיו חוטאים, והיה הולך לאביו לגלות את עוונם ולבקש את תיקונם. אביו, מרוב אהבתו את יוסף, במקום לגעור בו היה מלטף אותו ואומר לו שהוא יתקן את הדברים.

ג) ואם יש בכך ביקורת על יעקב אבינו הרי היא מפני שהתורה הקדושה לא הכחישה את לשון הרע של יוסף נגד אחיו. כמו כן כל הסיפור בתורה מראה על נטייתו של יוסף להרים ראש ולחשוב את עצמו למיוחד ביניהם, כשאהבתו של יעקב אביו וכתונת הפסים לא סייעו להפחית את התנשאותו. התנהגותו של יוסף, כאופן הכרזת חלומותיו, נתנה מקום לכל אחיו לחשוד בו באמת שלא היה בדרגת הענווה הנדרשת לבית יעקב, וחשדו באביהם גם כן, שמאהבתו את בן רחל באופן יוצא דופן לא ראה את האמת על בוריה בדבר יוסף.

ד) לא נוכל גם להמעיט מהשפעת מזלו הגדול הכוכבי של יוסף, כי בכל סיפורי האבות של התורה, דרגת הכוכבים היא עניין שיש התייחסות אליו, ותורה שבעל פה היא. הביטוי "מזלו של יוסף" מתקיים במסורת, "שור" גדול היה במזלו, ואכן יוסף נעשה למשנה למלך על מצרים. עם זאת, לא ירד הוא מאמונתו, אמונת אברהם, יצחק ויעקב אביו, והתפלל אך ורק לה" ברוך הוא. בואו וראו בעמק שווה את כוכבו של יוסף הצדיק ואת כוכבו של מלכיצדק, מלך שלם כהן לאל עליון.

ה) כבר מראש מסומן בתורה ברמז ששלמות "מגן אברהם" היא השמירה העליונה התקפה והמקיפה על המאמין באמונת אברהם אבינו והצלתו מכל שונאיו. עם זאת, שמירתו מן השמים של "מגן אברהם" לא שלמה, אם אין נציג לאומות העולם שמפרסם ומפיץ את האמונה הזו, ולכן נקרא אברהם "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית, י"ז, 4). יחודו של יוסף הוא בכך שהיה משנה למלך ובאמונה הנכונה ונמצא במקום שכולם היו עובדי עבודה זרה. עניין זה מזכיר את מישרתו המיוחדת של מלכיצדק, מלך שלם, בעולם שמסביב לו כולם עבדו עבודה זרה ולא הכירו את ה".

ו) השלמות של יעקב אבינו היא ביוסף שממנו שברו בר, והשלמות הגדולה של יוסף היא באביו ובאחיו הגדולים ממנו ובבנימין אחיו מאמו רחל. והוא דבר נשיקת יעקב לרחל ובכייתם, הנשיקה לשמחת שלמות מזלם ביחד, והבכי על דברי הימים הקשים הבאים, בהיפרד מזל יוסף מאחיו, בהפרדת עשרת השבטים מיהודה ומבנימין ובזהות הנאבדת של עשרת שבטי יוסף בין אומות העולם. בכי גדול, ארוך ומר הוא בכל דברי ימי ישראל, כך שאפילו גאולת פורים לא הייתה גאולה שלמה בשל היעדר יתר השבטים. המקדש השני היה צריך להיות אמצעי להחזרת הצאן הנאבד מבית ישראל בהיותו אור לגויים, אבל חסרה הייתה הזכות לאור אוניברסאלי בשל חטאי בני הדור אך גם בשל עוון אבות. העובדה שהעם לא שמע בקול הנביאים בתקופת הבית הראשון (אשר נבואותיהם הכילו מגמות אוניברסאליות) השפיעה גם על הדורות הבאים והחלישה את זכות העם בימי בית שני. לבסוף חלה הפרדת הדתות, בהיווצר הנצרות, שהשלימה את סימן הפירוד בין יהודה ואפרים, כששלטון אנגליה ואחריו ארצות הברית היוו סמל לסימני מנשה וסימני אפרים.

ז) השלמות מסומנת, אפוא, בפגישת כוכב מלכיצדק וכוכב אברהם, באיחוד בין יוסף וכל אחיו, בחזרת עשרת השבטים שנאבדה זהותם בין אומות העולם ובהשבת הלבבות של יהודים ונוצרים בגלל הצלת הנשמות מבית ישראל. שלמות ישראל היא בשוב סימני יוסף להיות מחוברים עם סימני יהודה, ואין שלמות מבלי שכֹל הסימנים יתאחדו להיות אחד בידו יתברך. שלמות דברי הימים היא חזרת סימני יוסף להתאחד עם עַם יהודה, ולכן אין להמעיט בחשיבות המפליאה של דברי ישוע באומרו: "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (מתי, ט"ו, 24).

ח) סמל הוא שעשרת השבטים נקראו על שם בית ישראל, בעוד שעם יהודה נקרא על שם יעקב אבינו. הנה יעקב אבינו שלם בהיקראו ישראל, כי יעקב אבינו שלם הוא רק כאשר כל השבטים נמצאים באיחוד אמיתי. יש עומק בהשגה הזאת, ככתוב: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" (ירמיהו, ל"א, 19). היהודים זקוקים למזלו של יוסף להשלים את סימניהם, כי גם אצל היהודים נאבדה זהותו האמיתית של ישוע, עד שחוזרים סימניו האמיתיים הביתה דרך הסימנים השלמים בזכות הגואל חיים.

ט) יוסף הצדיק היה חכם ואחרי היעשותו למשנה למלך פרעה למד את כל דרכי המצרים, את ההירוגליפיקה, את ספר המתים, סודות רבים על הכוכבים, קסמים וכישופים ואת אמונותיהם ודתם, ואף שלא נפרד מאמונתו ומלימודיו שקיבל מיעקב אביו, מעט מאד מהמסורת העתיקה של ירושת יעקב אביו היה איתו.

י) סוף הסיפור שמספר על שמחת האחדות ושלמות השבטים הוא בסימן "תפארת ישראל", היא השלמות של יעקב אבינו, בראותו את חזרת יוסף ואת איחוד כל בניו.

הסימנים השלמים של תפארת ישראל אינם מתגלים אלא בסוף, דהיינו אחרי הגלות השלישית הארוכה ובביאת הגואל האחרון השלישי. אז מתרחש ה"סקנדל" בו הצדיק חיים מכריז מראש בסימן הגדול של הכוכבים על כוכב כריסטו, הבא בזכות הענווה, אך אותו "סקנדל" נובע רק מההרגל שלא לייחס חשיבות כלל למישרתו של ישוע. אין כאן למעשה שום סקנדל, אלא רק פתרונות לשלמות האיחוד בין סימני יוסף וסימני יהודה, כי סימני יוסף יצאו החוצה ומי היה יודע בעבר היכן נמצאו? ומי היה יודע איך תהיה בסוף החזרת היחס המאוזן בין כוכב מלכיצדק וכוכב אברהם?

י"א) בשל כך נדרשת "תורת הסימנים" לפתור את הסיבוכים ההיסטוריים בין הפרטיות של "בית יהודה" בסימני "משיח בן דוד", ובין האוניברסאליות של סימני יוסף, הכוללים את סימני המשיחות של משיח בן יוסף. "תורת הסימנים" אינה מתגלה אלא בסוף, ואף על פי שהסימנים בתחילה נראים כסקנדל, הסקנדל הוא מכל דברי הימים ולא מישוע. "תורת הסימנים" דבר חדש הוא, שלא נודע לפני הגואל האחרון.

י"ב) רק כלפני מאה שנה הגאון מלבי"ם דיבר על משיח בן יוסף מעשרת השבטים, שיקדים ולא יצליח במלחמותיו, עד שיתגלה משיח בן דוד וישלים את המלחמות וכו'. אך איפה אנחנו? על אלו מלחמות מדובר? ואם יבוא משיח בן יוסף להילחם למען עשרת השבטים, אז אמרו לי בבקשה, היכן נמצאים עשרת השבטים שהוא ילחם בעדם? ונגד מי היא המלחמה? והאם נכיר אותו ונחכה לו עד שלא יצליח וימות, או שייהרג כסברת הגאון? אמנם החושך הוא חושך ואין אור, ויתרון האור מן החושך הוא רק כאשר האור אמיתי ולא חלק מהחושך! לא נרים ראש, אלא נהיה ענווים לדעת ולהבין את מה שלא ידענו ולא שמענו, כי לא באה הגאולה השלמה אלא ב"סקנדל" והתהפכות ההבנה הקודמת הבלתי מקובלת להבנה ברורה אמיתית ולפתרון בלבולי דברי הימים!

י"ג) לא נוכל להבין כלום, לא ממשיח בן יוסף ולא ממשיח בן דוד, עד שנתחיל להבין בסימניהם ההיסטוריים. בהתייחס לסימני משיח בן יוסף לא ידענו עד גילויים במסגרת הקבלה האמיתית החדשה של הגאולה השלמה היכן היו עשרת השבטים (אם כי אני ידעתי זאת בקבלה ישירה מהצדיק חיים). כעת אנו מבינים שרוב נשמות השבטים נמצא במחנות הנצרות. כמו כן אנו מבינים שסימני יוסף יצאו מידיו של ישוע, ושהוא, ישוע, היה משיח בן יוסף שנהרג ולא השלים את מלחמותיו נגד החושך. בהתייחס לסימני משיח בן דוד אנו מבינים כעת כי הגואל האחרון הוא העיקר, ורק בזכותו יתקיים בסוף משיח בן דוד. עם זאת, משיח בן דוד אינו ה"אדון" אשר אתם מבקשים. מי שאתם מבקשים הוא הגואל שבמיתתו בא אל "היכלו" שבמלכות השמים.

י"ד) ואמנם עד שלא יגידו לנו בגאווה של טיפשות היסטורית שסקנדל לדבר על "השופט המשוח במלכות השמים", נביט וננסה להבין שה"סקנדל" הוא במחשבת המוני לומדי תורה על שיבוא המשיח הארצי הזה ויפתור את כל הבעיות ההיסטוריות והנוכחיות בהווה, כשאין שום תיאור ממשי על מה מדובר! אלו הם דיבורים בעלמא שאין בהם מובן, כי אם שיגרת הפה. אני לא מזלזל, חלילה וחס, במי שחושב כך, אלא רק מבהיר את מה שהיהודי אינו מוכן לשמוע, עד שיוכרח לשמוע מהגיון שאי אפשר לנוס ממנו! אינני מכחיש חלילה שמצווה לחכות לו, כי חלק שלם הוא מאמונתנו, אך לא בכדי אמר הצדיק הקדוש מפוסטט שלא להתעסק באותם דברים מבלבלים, כי במסורת לא תמצאו את הפתרונות עד שתתגלה הקבלה הסופית האמיתית, היא "תורת הסימנים" המתגלה עם ביאת הגואל הנבחר, חיים, מצנעא, תימן.

ט"ו) חשבו אל מי יתגלה משיח בן דוד! אמרו לי אל מי יבוא, עם מי ידבר ומי יקבל אותו, או מי יזלזל בו ולא יאמין בו? אל מי ידבר? אל החב"דים שכבר נתמלא מוחם במשיח שקר? אל הסאטמרים, שונאי מדינת ישראל או אל אנשים מעם ישראל, השונאים את כל מי שלא חושב כמותם? ומה יגידו על משיח בן דוד, האומר להם בפירוש שהמלחמה היא נגד שיטת האצילות של ספר הזוהר ושל כל הקבלה המזויפת של אחרית הימים? הרי חרדים ודתיים והמוני כבשים בעקבותיהם יסרבו לשמוע, כי אינם רוצים משיח בן דוד כי אם משיח בן דעתם הקודמת המשובשת והמוטעה! הסתכלו מכל צד, קוראים יקרים, ואמרו לי אל מי יבוא המשיח המסכן הזה ולא יסקלוהו בדבריהם?!

ט"ז) סתירה גדולה! צריכים להאמין שיבוא המשיח בן דוד אבל אין לו אל מי להתגלות, כי הוא אינו מדבר על מה שהם רוצים לשמוע, אלא על מה שהם לא יודעים, "הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת" (ישעיהו, מ"ב, 18)! התחלה חדשה היא לכל דברי הימים הבאים, לא שמעתם ולא ידעתם, והעיקר הוא שלא שמעו ולא ידעו עד כה מ"תורת הסימנים השלמים" של הגאולה השלמה, ולכן הכול נראה בעיניהם לסקנדל גדול. עם זאת, מדובר בידע חדש ובמשנה חדשה, ויבינו מהר יותר את העניין אם יטמיעו שהשם "אהיה" האחרון לא מתגלה, כי אם בגאולה השלמה השלישית. דהיינו: צורת השם "אהיה" האחרון היא כצורת השם "אהיה" הראשון, כדי להבטיח שאין הגאולה השלמה חורגת חלילה מכל הדברים האמיתיים של העבר, אך נדרשת השלמת הכול בצורות החדשות ובידע חדש ממש, כשהצורה האחרונה היא הקובעת ליתר דברי הימים, מאחר שהיא המשלימה את כוונות התורה ואת כוונות הנביאים, והיא המאחדת את סימני בית יוסף וסימני בית דוד, וחפץ ה" בידו יצלח, ביד הגואל חיים ולא ביד המשיח בן דוד.

י"ז) צריכים לשבור את ההרגל ואת שיגרת המחשבה. אין מלך כי אם ה" ברוך הוא, ובארץ אין ממשלה כי אם ממשלת ישראל. ואם יש מלחמה האם ישימו את המשיח בן דוד הזה לרמטכ"ל? ובמה ישים שלום בעולם אם אין לו המפתחות החדשים? איך יאחד את סימני בית יוסף עם סימני בית דוד? מהי השפה הברורה שתהפך לכל העמים, אם אין דיבור משותף בענייני מישרתו של ישוע להסביר גם לנוצרים וגם ליהודים מה קרה בימים ההם שלא היינו מבינים אותם? ובכלל איך תהיה גאולה שלמה בלי המפתחות לאוניברסאליות? הכול אחרת לגמרי ממה שחושבים לומדי התורה עד עתה.

י"ח) הכוכב המשיחי האוניברסאלי בא בזכות הענווה, כולנו בשר אחד, ויש צורך בשפלות הרוח כדי להגיע אל בשר אחד. חכמת בני אדם כאין לפניו, והיו משכילים שהשכילו בהבלים, אך נחשבו כהורגי הבל (פשוטי העם המאמינים ובעלי הלב הטוב). עני הוא ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות ללמד את בני האנושות להחשיב עצמם לחמורים בביאת הגואל של הגאולה האוניברסאלית הסופית. מה השכילו חכמים ב"פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי, ג', 24)? האם לעיניהם הוכפלו הנבואות לדורות הבאים בכדי שלא יבינו שנות דור ודור!? אם לא בא ה"פֶּן", אזי הייתה באה השבת הלבבות, אך היא לא באה, ונחרב בית שני ובאו גלות והסתר פנים, כי בא ה"פן" והוכתה הארץ חרם, ולא חפשו חכמים את "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ" (שם, 23).

י"ט) לא החכמים קובעים את הגאולה השלמה, כי אם אהיה אשר אהיה, ישתבח שמו, הוא הקובע, ושמו של הגואל האחרון היה לפניו לפני שברא את העולם. כולו מוסר גדול ועמוק ואמיתי, כי קנאת ה" צבאות עשתה זאת, למען נשכיל בסוף עד כמה אנו חמורים ועיירים בני אתונות. יחיינו מיומיים וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. חרשים שמעו והעיוורים הביטו לראות את העדות הנשלחת. למה להפסיד זמן בדעות שאבד עליהן הכלח? מלכות השמים יורדת לארץ להעיד על המלכות החדשה שבשמים. וכל הדור הרביעי הסופי יוכיח את הנבואות החדשות, כי אין ספק בכך.

כ) ומדוע יש צורך בברית החדשה של ירמיה הנביא הגדול, שסבל יותר מכל הנביאים? את הפרת התורה באחרית הימים בפרצופים על פניו וכיפרות ספירות נאצלות הסברנו, והוא פשע עוון קץ שבא לתיקונו דרך הברית השלמה. ואמנם מהו טעם הברית בהקשר לשלמות הסימנים השלמים? התורה לא יכלה להדגיש בכל דברי ימי ישראל את הכוונות האוניברסאליות של הגאולה השלמה, ונשארה האוניברסאליות בסימניה המכוסים בתורה. הטעם העיקרי לכך הוא שתכלית הקדושה הראשונה הייתה לקדש את בני ישראל בהפרדתם מן הגויים, שלא יתבוללו ולא יפסידו את זהותם המיוחדת.

כ"א) ואכן נפתחו הסימנים האוניברסאליים שבתורה דרך הנביאים, אבל, בעוונות, נסגרו הנבואות בנבואת מלאכי, כי לא זכו בני ישראל להמשך הנבואות, מפני שמרדו בהן תמיד, ולא קיבלו לא את הנביאים ולא את נבואותיהם בזמניהם. דבריהם הכתובים אמנם הגיעו אל ספרי התנ"ך ולהפטרות פרשות השבוע אבל לא להבנה, כי אם לתקווה שבסוף יוסברו פירושיהם השלמים. לפיכך הם קוראים וקוראים, אבל אין להם המפתחות להבינם, ונסגרו סימני האוניברסאליות לעיניהם. קנאת ה" צבאות עשתה זאת. ואיזה רב גדול יכול לספר אודות הברית החדשה השלמה או להסביר מהי השפה הברורה שידבר בה שלום לגויים?

כ"ב) לפיכך הברית החדשה השלמה נדרשת מפני שברית אוניברסאלית היא, ונחתמו בה כל הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, כי כולנו בשר אחד. התורה לא משתנה, כי "אנכי בעלתי בם", אבל הסימנים האוניברסאליים שבתורה שהיו נסתרים מתגלים עתה, ומאפשרים הבנה רחבה ומעמיקה של התורה והנביאים. גם מישרת ישוע היא בנביאים, ולא יכלו בני ישראל להכיר בסימניה עד גילוי הסימנים השלמים. אין הדבר סקנדל כי אם הפתעה גדולה וחידוש מפליא, שבו אנו לוקחים מוסר עצום ללמוד בענווה, כי קנאת ה" עשתה כל זאת, ואין לנו שום חכמה לגבי חכמתו יתברך, כי הוא אוהב את כל בריותיו אשר ברא, וכולנו בניו ובנותיו, הואיל וכולנו בשר אחד.

כ"ג) "א אַל-תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי-אָתָּה. ב כִּי-תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ-אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ. כִּי-תֵלֵךְ בְּמוֹ-אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר-בָּךְ. ג כִּי, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעֶךָ; נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם, כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ. ד מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ; וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ. ה אַל-תִּירָא, כִּי אִתְּךָ-אָנִי. מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ. ו אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי, וּלְתֵימָן אַל-תִּכְלָאִי; הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ. ז כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו. יְצַרְתִּיו, אַף-עֲשִׂיתִיו. ח הוֹצִיא עַם-עִוֵּר, וְעֵינַיִם יֵשׁ; וְחֵרְשִׁים, וְאָזְנַיִם לָמוֹ. ט כָּל-הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים--מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת, וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ; יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ, וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת. י אַתֶּם עֵדַי נְאֻם-יְהוָה, וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי. לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ, כִּי-אֲנִי הוּא--לְפָנַי לֹא-נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה" (ישעיהו, מ"ג, 1-10).

כ"ד) "כל הנקרא בשמי": לא רק בבני ישראל, כי אם בכל הלאומים מדובר. "בראתיו. יצרתיו, אף עשיתיו": הרי כל בריותיו נכללות, כי לכל בני העולם יש נפש, רוח ונשמה. הצדיק חיים הסביר לי שלכל המין האנושי יש נפש, רוח ונשמה, ולא כמו שאומרים בספרי החסידות, שלגויים אין נשמה, אלא רק נפש ורוח. שקר הוא ובלבול ואין לחשוב כך, כי ההבדל בין ישראל לעמים לא עומד בזה, כי אם בהתקדשות הנשמות במעמד הר סיני. בני ישראל מצווים, לפיכך, במצוות, כדי להגיע לאוצרות ייחודיים גבוהים עד מאד, אך גם בני אומות העולם, אם מקדשים את מעשיהם ואת רוחם ואת מחשבותיהם לה" אחד, ומכוונים את מעשיהם לעשיית טוב ולעזרה לאחרים, יש להם חלק בעולם הבא.

כ"ה) העובדה שכל ישראל יש להם חלק בעולם הבא היא בסופו של דבר. אי אפשר שהתקדשות הנשמות בסיני לא תדרוש מאנשי ונשי הנשמות ההן את המטרה הסופית הטובה ביותר של חלק בעולם הבא. עם זאת, התמלאות התנאים של המצווים, כמו שהיא יתרון, כן היא חסרון, כאשר לא מתמלאים התנאים. כל שכן שאין התואר יהודי מבטיח "כרטיס מובטח לעולם הבא", כי אם דרך מעשיו הטובים, התרחקותו מן החטא, ואמונתו באהבה ובכנות לה" ברוך הוא.

כ"ו) ומאחר שבני ישראל הם בני אברהם, יצחק ויעקב ובני התורה מסיני, הם העדים הנבחרים של ה" באמת תורתו. תורתו אינה רק מהכתוב בחמשת חומשי תורה, כי אם גם מהמשך המסורת בנביאי ישראל עד מלאכי, מהמשך מסורת ישראל על ידי חכמי ישראל ומיתר דברי ימי ישראל במשך הדורות. העונשים כאשר אין בני ישראל עושים את רצונו יתברך, וכן הטובות כאשר עושים את רצונו, כולם חלק מהבטחותיו יתברך מן התורה ומן הנביאים. כך בנוגע לשואה, בעוונות, וכך בנוגע להקמת מדינת ישראל ולשיבת ציון, שהן כבר התחלת קיום הייעודים הגאוליים.

כ"ז) אחרי השואה ומהקמת המדינה אנחנו כבר בתוך קיום: "ה אַל-תִּירָא, כִּי אִתְּךָ-אָנִי. מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ. ו אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי, וּלְתֵימָן אַל-תִּכְלָאִי; הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ" (שם, 5-6), ועדים אנו לקיום הבטחות ה" מאז, ויכולים להעיד שהרי ה" אמר ומקיים, וכמו שקיים את אלה, כן יקיים את השאר. ואולם במקומות רבים בספרי נביאי ישראל לא גלויים הדברים מפורשות, כי אם ברמז, כפי שאנו מדגישים בספר זה, "אור חדש לרמב"ם", את גדלות ביטויו של הרמב"ם: "לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו. שדברים סתומים הן אצל הנביאים" (הלכות מלכים, י"ב, 4) וכו'. ולא יכול היה גם הרמב"ם לדעת כיצד יתקיימו.

מובן מאליו שבעת ההיא, כאשר יתגלו הדברים, לא יהיה ספק שהם אמיתיים, ושעם ישראל וכן כל בני אומות העולם הזוכים יוכלו להכיר בהם שהם אמיתיים. הכוונה היא שעם הגעת העדות הנאמנה, תוכר האמת, ושהעדות ההיא, כמו שהיא תהיה עדות על עצמה, כן תהיה היא עדות על אמיתות כל הראשונות. והיא כל העדות הרחבה והגדולה והנפלאה המתגלה מהשם "אהיה" האחרון בזמן ביאת הגואל השלישי הנבחר.

כ"ח) בהקשר לעדות המתגלה בזמנה, שבמסגרתה תוכר אמת כל העדות הקודמת של התורה ונביאי ישראל וכל מסורת ישראל ודברי ימי ישראל, אין עם אחר מלבד העם היהודי שיכול להיות עד לכל הדברים, כי קבלת התורה על סיני לנשמות ישראל היא: "ט כָּל-הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים--מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת, וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ; יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ, וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת. י אַתֶּם עֵדַי נְאֻם-יְהוָה, וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי. לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ, כִּי-אֲנִי הוּא" (שם) וכו'. ואמנם לא נשכח מתוך העדות שאנו עם קשה עורף ו"כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד" (שם, מ"ח, 8), ושסירבו בני ישראל לקבל את דברי הנביאים בזמניהם. לכן הם כעיוורים וכחרשים, בפרט כלפי דברי הנביאים, ואף כלפי העדות הסופית בהתגלותה עד ל"הוֹצִיא עַם-עִוֵּר, וְעֵינַיִם יֵשׁ; וְחֵרְשִׁים, וְאָזְנַיִם לָמוֹ" (שם, מ"ג, 8).

כ"ט) מתוך העדות הסופית והידע החדש המפורש בה, מתגלה בהפתעה גדולה שרוב נשמות ישראל מעשרת השבטים, שנשמותיהם היו בעדות סיני, נשמרו בנצרות במשך הדורות, עד שבאה העדות הסופית להוציא אותן משם ולהחזירן לגבולן ביחד עם שבטי יעקב מיהודה ובנימין. ובאים לשם כך שני תיקונים גדולים וקשים למען קיום: "ט כָּל-הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים--מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת, וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ; יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ, וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת. י אַתֶּם עֵדַי נְאֻם-יְהוָה, וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי. לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ, כִּי-אֲנִי הוּא--לְפָנַי לֹא-נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה" (שם, 9-10). מדובר בתיקון הנצרות להצלת הצאן הנאבד מבית ישראל ובמלחמות ה" נגד כל התיאולוגיה השקרית של ספר הזוהר ושל כל שרשרת קבלתה המזויפת במחנה יהודה ובמחנות החרדים, החסידים ויתר הנופלים: "הוֹצִיא עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ" (שם, 8), "לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ, כִּי-אֲנִי הוּא--לְפָנַי לֹא-נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה" (שם, 10).

ל) בנבואה שהוזכרה ישנם כל השוויון וכל ההפרדה. "בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (שם, 7) הוא השוויון בין ישראל לעמים ש"כולנו בשר אחד", וכולנו בריאותיו ויצירותיו ומעשיו, וכל מי שזכאי יזכה. ההפרדה היא מצד זכות בני ישראל להיות "עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי" (שם, 10), כי בידם להעיד עדות נאמנה על דברי כל הגלויות וכל הגאולות. אחרי התגלות סימני יוסף האוניברסאליים והמשרה ההיסטורית המשיחית המיוחדת של ישוע, וההבנה החדשה לגמרי במטרותיה ההיסטוריות של הנצרות, אף אחד לא יוכל עוד להתגאות ולומר שרק אנחנו שמרנו על אחדות הבורא, כי למרות עינינו היינו לעיוורים, ולמרות אוזנינו היינו לחרשים בנוגע לספר הזוהר הפסול ולכל שיטת אצילות האלוהות המצרית והבודהיסטית! הרי השוויון, בעוונות, הוא בעוון, ועל כולנו להכיר מחדש את: "לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה" (שם).

.........................................................................

 

פרק כ"ה – תורת המשיח

 

 תורת הסימנים השלמים אינה "תורת המשיח" על פי המסורת, ובאמת במסורת לא נמצאת "תורת המשיח"! ההתייחסות הקרובה ביותר שמצאתי בתלמוד ל"תורת המשיח" אינה עבור ישראל אלא עבור אומות העולם, ככתוב "אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ" (ישעיהו, י"א, 10), ונאמר כי אין בתורת המשיח אלא שלושים מצוות. תמיד התפלאתי על כך, מפני שבחוק החדש ישנה צורה של שלושים צעדים, מאחר שהחוקים מסודרים בסגנון של 30 צעדים.

מה שנאמר ש"תורת המשיח" אינה לישראל, כי אם לאומות העולם, ייתכן והיה מתממש אם כל עם ישראל היה הולך לפי ההלכה אבל אינו כן, ורחוק מזה. כמו כן לא יכלו כמובן חכמי התלמוד לשער את דורנו היתום אחרי השואה. השתנה העולם לגמרי מכל צד ומובן.

תורת הסימנים לא מוזכרת במקום כלשהו, מפני שלא מתגלה היא עד ביאת הגואל, וחדשים ממש הם הסימנים השלמים. הגואל האחרון קם בסימן השלם של תחיית המתים והוא השופט ה"משוח" במלכות השמים אבל אינו המשיח, ובוודאי שאינו משיח בן דוד. הוא גם אינו משבט יהודה, כי אם משבט בנימין.

יש להבין מדוע במסורת ישראל לא מדובר על עניין הגואל במלכות השמים, ומדובר רק על משיח ארצי מבית דוד. הטעמים עמוקים, אך גם פשוטים, אחרי שמבינים שסימני משיח בן יוסף וסימני משיח בן דוד שני סוגים הם המשלימים זה את זה, סוג אחד הוא סימנים אוניברסאליים וסוג שני הוא סימנים פרטיים לעם ישראל. לבן דוד מתקיימות הנבואות של המשיח הארצי, אשר צריך הוא להיות משבט יהודה. עם זאת, רוב הנבואות הגאוליות כוללות את שני הסוגים, ולכן לימוד חדש הוא לראות בנבואות עצמן מה ששייך למשיחות הארצית ומה ששייך לאוניברסאליות.

 ישוע הוא ישוע היהודי ולא ישוע הנוצרי, ומוסבר אצלנו באריכות גורלם של הסימנים היוספיים ההתחלתיים, שהיו בידיו מבית ספר האיסיים. סירובם של ראשי העם בזמנו סגר את הדלת מכל וכל להכרה ב"תורת הסימנים ההתחלתיים", וגרם לכך שהסימנים האוניברסאליים, היות ונשארו ללא סימני בית דוד, יצאו כולם משובשים. הסברנו גם שאבות הכנסייה, בהשתדלותם לייחס למישרתו של ישוע ערכי סימנים שלמים משלימים, הרימו אותו לדרגה אלוהית. עם זאת, אין זה שאותם הסימנים האוניברסאליים מצד עצמם גרמו להאלהה, שהרי מצד עצמם כל סימני הגאולה אמיתיים הם, ואי אפשר שיהיו כרוכים בדבר שהוא מחוץ לאמונת האחדות בבורא יתברך.

ראייה אלוהית של המשיחות היא מצד הטעות ולא מצד הסימנים עצמם, ולכן עמוק מאד הוא העניין, מפני שסימן המוות וקרבנו של ישוע, תקומתו מן המתים, דבר הקמת מלכות השמים וכו' מצד עצם סימניהם אינם אלו שגורמים לעבודה זרה.

מדבריו של ישוע בעצמו המובאים באוונגליונים, מובן שלא מושלמים הסימנים המשיחיים והגאוליים במישרתו, עד שתבוא תקופת אחרית הימים, ויתגלה "בן האדם הנבחר" המשלים.

ישוע הכריז על עצמו שהוא אינו זה המביא את השלום. בפירוש, אפוא, מדובר על ביאה אחרת היסטורית משלימה, ובהקשר זה אבות הכנסייה, שהיו משוכנעים ביחידות מישרתו המשיחית והגאולית של ישוע, הניחו כי תגיע ביאה שנייה של ישוע עצמו, אף כי המונח הזה לא נאמר עד אחרי חתימת הברית החדשה הנוצרית, כמדומני. הרעיון, עם זאת, קיים באגרת לרומאים של פאולוס וגם בחזון יוחנן ברמזים.

בין הדברים הנדירים שגילה לי הצדיק חיים על עניינו של ישוע הוא שאף ישוע בעצמו הסתבך בעניין זה ונטה לחשוב, אם כי היו לו ספקות בכך, שיכול להיות שהוא בעצמו היה אותו בן האדם הנבחר.

איך שיהיה, לא יצא ישוע מענוותו בזה, כי ראה על עצמו את כל הסימנים ברגע ההוא, שק שלם של תארים והתחלות של קיום נבואות רבות, ובלתי אפשרי היה באופן מוחלט לדעת לאן יובילו הסימנים. הוא כן יכול היה להכריז בפירוש שביחס לנבואות הגאוליות הסופיות על השלום אין מישרתו באה להביאם, אלא היא תביא חרב ומלחמה, מחלוקת ומאבקים, ורק בסוף התקופות הכלולות מתחת לסימנים, לאחר תקופות קשות עד אין שיעור, יתגלה כבוד בן האדם הנבחר וכו'.

במסגרת הסימנים השלמים הכול מתברר. בן האדם הנבחר הוא הגואל האחרון השלישי, חיים בן משה, שנולד בצנעא, תימן, הבא אחרי משה רבנו ואחרי ישוע, והוא אינו משיח בן דוד. הוא מת בסוף סבלו האחרון הנורא, וקם לתחייה במלכות השמים, בסימן השלם של תחיית המתים, ואין שום ביאה שנייה. הוא מדריך את דברי הגאולה השלמה ממלכות השמים, מדריך את סימן החמור אוכל לחם בעולם, בעיקר דרך החלומות המנובאים בספר הנביא יואל, ושולח את הסימנים השלמים, שבהם ישנה גם השפה הברורה המנובאת לחמורים ולאוהבים. כמו כן הוא "פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם" (שם, ט', 5) והוא המקים והסועד את "מלכות בית דוד" על הארץ, הנמשכת מאז ולתמיד ב"אחריות" הגואל, המבטיח לה את המשפט והצדק ממלכות השמים, והוא "הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי, ג', 10), ועליו נאמר "וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח" (ישעיהו, נ"ג, 10).

תיקון הנצרות הגיע בין הסימנים השלמים, שלולא כך הגבהות העצמית של אותה המישרה הסופית במלכות השמים הייתה נותנת מקום לטעות. לפיכך חזה מראש ה' יתברך שכאשר יגיע הזמן לפרק הגאולה השלמה, לא יטעו, כי הנה נאמרו הדברים בפסוקי נביאי ישראל שאין בהם דופי, מאחר שנביאי ה" הם אמיתיים, ולא יחרגו מ"לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי" (שמות, כ', 2).

עמוק הוא העניין וגדול וקשה, ומר גורלו ההיסטורי של אותו המשיח המיוחד שנכלל במסגרת האות "ריש" של השם הנסתר "אשר", אשר הוסתר בקשר המקשר בין השם "אהיה" הראשון לבין השם "אהיה" האחרון. גדול ה" ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. וכן גורלה האלילי של הנצרות מר הוא מאד, כי אבות הכנסייה, בכוונתם להשלים את הסימנים כולם על גורלו של ישוע, הפכו את פסוקי הנבואות לממליצי עבודה זרה (כ"אל גיבור", כ"חפץ ה" בידו יצלח" ועוד), ובראו תיאולוגיה כופרת להצדיק את טעותם הנוראה.

עמוקות דרכי ה" יתברך, והכול צפוי מראש. בסופו של דבר הטעויות הנוצריות עצמן נועדו להתגלות לשם תיקונן, בכדי שהגילוי יהיה לאות ומופת לדורות הבאים, ושלא יפלו בטעויות שוב. עניין זה מראה על גודל הסיבוך שהיה צריך היסטורית למנוע, כדי להגיע בעתיד אל הטהרה והפשטות באמונה של דורות הגאולה השלמה, הבאים אחרי הדור הרביעי הסופי הזה. הכול בשל גודל האוצרות הנכללים במסגרת מישרתו הנשגבת של השופט המשוח במלכות השמים, הגואל השלישי חיים. בשל עוונות ישראל, לא חסך ה" יתברך אלפיים שנות גלות ומאבקים קשים, אך לבסוף מטרתו היא להביא את אומות העולם ואת ישראל בראשן אל גאולתם השלמה. הס כל בשר, כי קנאת ה" עשתה כל זאת לטובת ישראל ולטובת האנושות בסוף. גדולים מאוד הסימנים השלמים של הגאולה.

כן הוא לגבי עוון ספר הזוהר ושיטת אצילות האלוהות. לולא התגבשותם והתגלמותם בכל הצורות המוטעות הכרוכות בעבודה זרה ממש, לא היה עם ישראל יכול לדעת ולהבין את האיסור המוחלט של מערכת האלוהות הנאצלת, לא היה מרגיש בחריגתה מ"תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים, י"ח, 13), לא היה מבין את "אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ" (שם, ל"ב, 17), לא היה מבין את עגל הזהב ההיסטורי האחרון, לא היה מבין את סיבוכו של אהרון הכהן, שלא הבין את חטא העגל עד הסוף, כאשר ראה את פעולותיהם של הערב-רב בעבודה זרה ממש, ולא היה מבין את הטעמים הפנימיים של שבירת הלוחות ביד משה רבנו, את ה"יישר כוחך ששברת" (בבלי, שבת, פ"ז, א') ועוד. גדול ה" ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר.

ואני בער ובהמות הייתי עמך, לא גואל ולא משיח ולא אליהו הנביא ולא צדיק, ונבחרתי להיות בהמה, ואף הבהמות לא מבינות אותי בתקופה היתומה הזאת. עם זאת הדורות הבאים יבינו, כי כל דבריי הם דברי הסימנים השלמים היחידים והאמיתיים על הגאולה השלמה. הרי בא הזמן, ומדברים כוכבי הגאולה, והוקמה מלכות השמים הרצויה לעולמים, והגיעו המסרים האמיתיים על בית המקדש השלישי הסופי בן שבע הקומות, שלושה עשר מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, ונקבע סימן החמור אוכל לחם בעולם לתמיד, ונתגלו הנבואות החדשות של הדור הרביעי הסופי האפל והחשוך הזה לפני בוא יום ה" הגדול והנורא, וכבר קם מן המתים הגואל הנבחר, חיים, מצנעא, תימן, וחפץ ה" בידו יצלח.

ומה תביטו עיוורים, ומה תשמעו חרשים אם אתם חפצים לדעת רק את מה שאתם כבר יודעים? אם כך, למה לכם המשיח הזה שאתם חפצים בו? להגיד לכם את מה שאתם כבר מבינים?! "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" (ישעיהו, ט', 1), אתם מאמינים לכך, נכון? אז אם בא אור גדול שהוא שכל חדש, איך תקבלו את האור, אם מסרבים אתם לקבל את השכל החדש?! "גַּם לֹא-שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ" (שם, מ"ח, 8), אתם מאמינים לכך, נכון? אם כך, מדוע תסמכו על מה שאתם כבר יודעים וכבר שמעתם?!

.................................................................

 

פרק כ"ו - אחרי קריאת ספרו של הרב ברגר "הרבי, המשיח וסקנדל האדישות של הממסד האורתודוקסי[37]". על הקטע שהוסר על ידי הצנזורה

 

קראתי את סיפרו של דוד ברגר, "הרבי, המשיח וסקנדל האדישות של הממסד האורתודוקסי". הוספתי את הספר כאסמכתא נגד תנועת חב"ד שעליה הוטל החרם מדאורייתא, ובפרט מאחר שהוא מחרים את חב"ד, את השחיטה שמבוצעת בידי חסידיה, את התפילין הכתובים על ידם, את מזוזותיהם, את ספרי תורתם וכו' בחרם מדאורייתא, כפי שאנו החרמנו אותם. מה שמובא בהבלטה בספרו וקבוע בראיות מספריהם ודובריהם, היא ההתגבשות האלוהית-אלילית הברורה וחסרת הבושה המיוחסת לשניאורסון. כבר בשנים האחרונות הגיעה התגבשות דרגת העבודה הזרה למלוא מובנה.

בנספח ראשון בסוף הכרך מובא בתרגום לאנגלית החלק מ"הלכות מלכים", י"א [ד'], י'-י"ג לרמב"ם, שהוסר בגלל הצנזורה (מדובר בחלקים של כתביו שהוסרו לאחר שנכתבו, אם כי לא ידוע מי ביצע זאת ומתי), ולכן לא נמצא בעבר ב"משנה תורה". כבר ידעתי אודות העניין מההיסטוריון בוקסר, אבל לא הובא שם הטקסט. כאן אני מביא את הטקסט בעברית, כפי שמצאתיו בספרו של הרב ברגר בעברית: ""הרבי מלך המשיח", שערוריית האדישות והאיום על אמונת ישראל"

"אף ישוע הנוצרי שדמה שיהיה משיח (גרם למכשול גדול)... אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלה של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר, כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה, אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות, ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד מלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ונביאיהם ואבותיהם הטעום".

עיקר הרעיון: ישוע דימה את עצמו למשיח, והייתה זו תקלה לישראל. עם זאת, הדברים הנסתרים הם לה", "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (שם, נ"ח, 8), וכל מה שיצא בהתפשטות הנצרות והאסלאם, צורך עיקרי וחיוני הוא למען הקמת הגאולה השלמה בסוף. הרמב"ם מסביר שדרך הנצרות והאסלאם עמים רבים מכירים בדבר האבות אברהם, יצחק ויעקב, במתן תורה ובענייני חוקי עשרת הדיברות, מדברים ומשוחחים בנוגע אליהם. חשוב מאד הוא ש"הנשר הגדול" מסתמך בעניין זה על הפסוק: "כִּי-אָז אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה, ג', 9).

תודה לאל שנתגלה הקטע הזה. רב עצום הרמב"ם, עליו השלום, שפחד אך ורק מה" ולא מבני אדם. עיניו היו פקוחות לכל מציאות, וידע תעלומות מכוונות מן השמים.

המטרות האוניברסאליות של הגאולה השלמה מתקיימות ומתגבשות דרך מישרתו של ישוע ודרך מישרתו של מוחמד. אין לשער את החשיבות העצומה בכך שנוצרים ומוסלמים בכל העולם מדברים דברי אמונה ומכירים במקור התורה ובאבות העולם. הרמב"ם, עליו השלום, עונה לעיניו ולמוחו. לא היה מדובר על שפה ברורה לעמים אם אין לעמים כבר בסיס מלשון מסורת ישראל, שיש להבהירו. לא כתוב "שפה חדשה", כי אם "שפה ברורה", ואמנם בירור הלשונות שרגילים בהם העמים הוא מהפך גדול ביחס להשגות שטעו בהן. עם זאת, יש להם השגות המיוסדות על מונחי התורה במקורם, ואף על פי שטעו בהסברם, בבוא הבירור ישנם יסודות ומקורות בניין לעמוד עליהם. הכול מאמינים בגאולה שלמה סופית, שמקורותיה בתורה ובמסורת, אך לא ברורים לאף אחד ענייני, תנאי וזמני אותה הגאולה.

מהשגחתו יתברך הוסר הקטע על ידי הצנזורה, לפי דעתי מפני שבני ישראל לא היו מבינים אותו והיו מתבלבלים בו, כי גדולים הדברים לשים עין בהם. המציאות מוכיחה. איך הייתה מתקיימת גאולה שלמה אוניברסאלית ללא הכנה היסטורית ארוכה בין המון גויים? כי "אוניברסאליות" מילה גדולה היא וכוללת עמים רבים.

צריך קודם כל להבין את המציאות. המוסלמים לא יעזבו את הקוראן ולא יעזבו את מוחמד אף פעם, והנוצרים לא יעזבו את ישוע. אלה אוהבים את מוחמד ואת הקוראן, ואלה אוהבים את ישוע. עם זאת העמים המוסלמים והנוצרים יקבלו את הגואל חיים, יכירו בעם ישראל, יסכימו בדעותיהם ויתפללו ביחד עם ישראל בבית תפילה אחד. איך להתחשב עם העניין ואיך להתמודד אתו?

ובכן, ואם כן, ואף על פי כן, כן הוא. כל מה שהיינו חושבים מחשבותינו הן ולא מחשבותיו יתברך! ולגבי דרכי מחשבה רבות על יחסי ישראל והעמים, לנו נראה שאין להן תחליפים, ואולם אחרות הדרכים של בורא כל בשר להביא את העולם לגאולתו השלמה. בפירוש אומר כאן הרמב"ם שלא להסתכל אפילו על כך שישוע דימה שהוא המשיח ושגרם תקלה לישראל, כי נסתרות דרכי ה" וכו'.

ואם יש מחשבה אחרת ודרכים אחרות שפעל בהן ה" למען הקמת הגאולה השלמה, אז בסוף כשיתגלו הדברים ההם ונבין אותם, לא תתקיימנה מחשבותינו הראשונות, ונצטרך לשנות את דרכי המחשבה בהרבה פנים.

"הנשר הגדול" מרמז כאן על הסימנים האוניברסאליים היוספיים, אבל מסרב כדרכו להיכנס לעניין בפירוש. הוא מביא לשון מוזרה של 'יש אומרים ויש אומרים, נדקדק יותר אחר כך', כאילו דעות הן על דבר "משיחותו" של ישוע, כדברים נסתרים שרק בסוף, בביאת משיח בן דוד, יתבררו העניינים. למה ההוספות "יש אומרים" כאן? ומה הרווחנו מהן אם בסוף יוכח שישוע לא היה המשיח בן דוד?

 הרמב"ם מרמז כדרכו בקודש למתעמקים בדבריו. ישנם דברים נסתרים מאת ה" בעניינם של ישוע וגם של מוחמד, שהם שני הנציגים של הנצרות ושל האסלאם, שאוכלוסיותיהם משלימות את הגאולה השלמה בסוף, והכול מאת ה". העמים משלימים את אוניברסאליות הגאולה השלמה, ולכן שני הנציגים האלה פעולותיהם היו בעניינים אוניברסאליים, ונסתרות דרכי ה". אף על פי שישוע אינו המשיח בן דוד, אין זה מפריע כלל לכך שבא בגלל דברים אחרים, הנוגעים לענייני האוניברסאליות ודרושים לגאולה השלמה.

האם הרמב"ם, עליו השלום, ראה בזה "סימנים יוספיים אוניברסאליים", לפי המונחים שקיבלנו? אינני יודע, אך הוא מסביר כאן אודות עניינים אוניברסאליים המיוחסים לישוע ולמוחמד.

לנו, ברוך השם, יש המפתח בזכות הגואל חיים. בכוח המפתח אנחנו יודעים יותר בנוגע לכל העניינים הקשורים למישרתו של ישוע. בנוגע למוחמד אין סיבוך, כי לא מדובר על משיחות ביחס אליו, מאחר שלא היה יהודי. לישוע, לעומת זאת, היו הסימנים ההתחלתיים המשיחיים והגאוליים, והנה הסימנים של משיח בן יוסף ושל משיח בן דוד הם שני סוגים של סימנים שבאים יחד. לישוע היו גם הסימנים ההתחלתיים הדודיים, אך כשעם ישראל לא קיבל אותם, יצאו רק הסימנים היוספיים לדרגותיהם האוניברסאליות.

אפילו שמרדכי הצדיק הוא הגואל השני לישראל, המובן של "הגאולה השנייה" משתנה ביחס למובנו במסורת עם ישראל. השם "אהיה" האחרון של הגאולה, זקוק, כביכול, ל"קשר" עם ה"ריש" של השם "אשר". הפורים חג ליהודים הוא ושמור ב"שין" של השם "אשר", שהיא גם האות האמצעית בשם "אהיה אשר אהיה" כולו. ה"אלף" היא מסורת אליהו הנביא, זכרו לברכה, וביחד הם "אש" המסורת התורתית: "אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים, ל"ג, 3). ה"ריש" היא האות שצריכה הייתה ליצור את הקשר, דרך אור בית המקדש, בין השם "אשר" הנסתר ובין השם "אהיה" האחרון, המביא את הגאולה השלמה האוניברסאלית.

ומה שמפליא ביותר בהתגלות הסימנים השלמים הוא שכאשר נבחר הגואל חיים ומתחיל לרדת גילוי השם "אהיה" האחרון, מתגלה כל הקשר הקשור בכל ענייני ה"ריש" של השם "אשר". זהו פלא גדול ועצום, היסטורי ומפליא. לא יכולנו להבין את דברי ימי ישראל של העבר, כי נשארו מקורות ה"אלף" של מסורת של אליהו הנביא, זכרו לברכה, ונשארה מגילת אסתר היוצאת מה"שין" של השם "אשר", היא המסורת הנסתרת של מרדכי הצדיק, ואכן קשורים כל הדברים ב"ריש", אך כאלפיים שנה לא יכולנו להבין מה הוא הקשר לכל מה שקרה עם ישוע ולגורלו של עם ישראל. איך יבוא הפתרון לעניין ההיסטורי הגדול הזה?

בשל כך לא כופר אני, חלילה וחס, בכל דברינו הרבים על מישרתו המשיחית המיוחדת של ישוע. אנחנו מדברים אחרי שהגיע המפתח בזכות הגואל חיים, אם כי העניין מרומז למעמיק בדבריו של "הנשר הגדול". נסתרות ה" מכוסות בכל עניינו, ורק בסוף יתגלו הדברים באופן שיהיו מובנים לכל. אם במקרה אתם לא שומעים עוד מה אומר הרב, פירושו שיש פתרון אמיתי שיגיע בסוף. הנוצרים לא יעזבו את ישוע, והמוסלמים לא יעזבו את מוחמד ואת מסורת הקוראן, אך הפתרון יהיה משביע לכל, באופן שכולם יקראו בשם ה" לעבדו שכם אחד.

המאבקים ההיסטוריים בדבר משיחותו של ישוע ודבר המשיחות במחנות היהודים נובעים מכך שחסר היה המפתח הגדול לפתור את הסוגיה, וברוך השם הגיע המפתח. מפתח הפתרון מתקיים מפני שמתקיים יסוד לאותה המשרה, כפי שקיבלנו בסימנים השלמים. לכן הרמב"ם לא שולל את מישרתו, כי מנסתרות ה" הדברים, אלא רק שולל את האפשרות שישוע היה המשיח בן דוד שבני ישראל מחכים לו. ישנו משקל עצום בדבריו. מחד גיסא ישוע אינו המשיח בן דוד, אך מאידך גיסא כל עניינו כרוך במחשבת האל למען הגאולה הסופית, מחשבה שלא נוכל להבין עד שיבוא ויגיע הפתרון!

לפיכך קוראים יקרים, אין שום איסור לדבר בעניינים הנוגעים לישוע. הסתכלו נא עתה איך דיבר עליו הפוסק הקדוש! באהבה רבה, כי עד הנה לא היינו מבינים שלישוע בן יוסף ומרים ניתן, בהשגחתו יתברך, תפקיד היסטורי משיחי חשוב מאד, והוא פעל בענווה, באמונה גדולה ואמיתית ובאומץ לב. הוא היה לאיש בזמן ובמקום שלא היו בהם אנשים והיה גומל חסד בהרצאותיו ובפועל עם יתומים, אלמנות, עניים וחולים, ומרחם עליהם בדברי תנחומים ובלב נשבר ומלא אהבה. הוא היה בדיוק ההפך במידותיו הטובות מאנשי הדור ההוא, דור אנוכי וצבוע מלא בשנאת חינם ובמחשבות רעות, כשדתם הייתה כיסוי בעיני הרואים.

ישוע נבחר להיות הכפרה במקום ישראל וקיים את חלקו לפי פרק נ"ג בספר הנביא ישעיה, והוא שבידו היו הסימנים ההתחלתיים ששורשם באליהו הנביא, זכרו לברכה, ושיש התייחסות למשרתו בסוף נבואת מלאכי, כאשר התקיים "פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי, ג', 24). הסימנים היוספיים האוניברסאליים יצאו לאומות ולעמים במסגרת מטרותיו הנסתרות של ה" ברוך הוא בתכנית הגאולה השלמה. ישוע היה איש עניו, טוב לב מלא אהבה ורציני מאד בתורה ובכל למען טובת עמו, ואהב אותו מאד ה" ברוך הוא, ההפך ממש ממה שחושבים יהודים רבים עליו עד היום. קיבלנו זאת בסימנים השלמים מכוכבי הגאולה ומהכרזתו של הגואל חיים: "זהו כוכב כריסטו הבא בזכות הענווה". ישוע היה עניו, שפל רוח ואהוב לה".

דעתי החמורית היא כי השגחתו יתברך מנעה את הקטע שהוסר בצנזורה ליותר משמונה מאות שנה, מפני שמשקלו כבד לאלו שלא מבינים, שבמקום לשבח את גדלות הבנתו הקדושה של הרמב"ם, היו באים לזלזל בספקות ולחשוד חשדות וכו'. וחס ה" ברוך הוא על כבודו של הרמב"ם, ומנע את ישראל מעוון. כשבא הזמן העניין אכן מתגלה.

עוד חמור היער אני, ואין עונים לי כי אם העצים, כי להם השורשים באדמה, ועצי מעלה כבר יודעים בשל היותם בעולם השני. ואני בער ובהמות הייתי עמך. עמדו על עטרותיכם, כי נפתח פי חמור בנעלם מן העין. תיקון ישוע תיקון משיחי הוא, ואנחנו עם ישראל העם המשיחי, ובתיקונו תיקנּו את עצמנו, למען נדע "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דרכיי" (ישעיהו, נ"ה, 8).

לא נסוג אחור ממוסר השכל המוטל עלינו מאלוהי ישראל, כי אבינו הוא האוהב אותנו ורוצה בהבנתנו ובתיקוננו, שהוא לטובתנו, הפרט והכלל. הכול יצא מתוך תכנית אלוהית להביא את ישראל ואת העמים לגאולה השלמה. צריך את הקשר המקשר את דברי הימים, אשר בזמן הגאולה השלמה מתגלה פירושו האמיתי, ומתוך כוח האמת ההיא מתגלה ומתעצם כוח הקשר ההוא. לפיכך לפני אותו הסוף לא מובן כוח הקשר המאחד, כי אם קשר מפריד במאבק. רק בסוף יודעים יותר מכוונותיו העמוקות יתברך.

מוסר השכל עלינו כל בני ישראל. לא נברח מידע חדש, המחדיר את הבנת העבר, כי בא הכול לשם מוסר לנו, הדרוש לנו בכדי להיכנס לזמני הגאולה השלמה. לא עניין הנצרות הוא כי הנצרות שיבשה את עניין ישוע והפכה אותו לאלוה בדתה. ואמנם לא עניינינו הנצרות, כי אם אמת דברי הימים. מישרתו הייתה מישרה, אולם איזו? מה הוא הדבר הקובע אם מישרה משיחית היא או לא? בהתגלות הסימנים השלמים מכירים בסימנים ההתחלתיים וב"סוד" בית ספר האיסיים, מורה הצדק וכל עניין ייסוד קבוצת האיסיים, ומכירים במקור העובדה של הקשר המתקיים בין הנביא אליהו, זכרו לברכה, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בכל דור ובין מורה הצדק שהיה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, שגילה מהסימנים למורי בית הספר, הגם שהם לא היו צדיקים נסתרים. כל זה מאיר עיניים, כי מבית הספר האיסיי נטל ישוע את הסימנים ההתחלתיים המשיחיים והגאוליים, ויצא משם לבצע את אותה המשרה. שורש הסימנים ההם ממורה הצדק הם סימני השבת הלבבות של מסורת אליהו הנביא, זכרו לברכה.

הסימנים ההתחלתיים היו לפיכך אמיתיים וגאוליים. עמוקות מאד הן כוונות השמים, כי איך יבוא בסוף עם ישראל, המצווה בתורתו, להתאחד בתוך מסגרת של אוניברסאליות, מבלי להיפרד ממסגרתו המיוחדת? לא שאלתנו היא, כי אם שאלה היסטורית העומדת ברומו של עולם, שרק לה" הפתרון.

בעיקר הפתרון בא מתוך ההכרה שבאמת שני הסוגים, סימני משיח בן יוסף וסימני משיח בן דוד הם חטיבה אחת, ואינם נפרדים מהותית אחד מהשני. כי הרי אי אפשר שיהיו הסימנים היוספיים האוניברסאליים דבר לעצמו, בלי שיהיו קשורים לסימני בית דוד וסימניו.

ואכן, כשמובנים הדברים, ברור הוא שבמסגרת הגאולה השלמה אין אפשרות שיתקיימו סימני בית דוד מבלי שיהיו קשורים בסימנים האוניברסאליים של בית יוסף. אמנם שני סוגים הם של חטיבה אחת, אבל נפרדים בענייני מטרותיהם במסגרת הגאולה השלמה. אחרי שישוע כבר ידע שלא תצליח מישרתו בהשבת הלבבות, ידע הוא שימות ושהוא אינו המשיח בן דוד, ואמר בפירוש שאינו בא להביא את השלום, ושאינו בא כי אם להצלת הצאן הנאבד מבית ישראל, כי התפקיד הזה שייך במיוחד לסימני משיח בן יוסף, סמל לעשרת השבטים, ודיבר על העתיד ועל בן האדם הנבחר שיבוא, וידע מפרק נ"ג בספר הנביא ישעיהו את גורלו ואת ההבטחה על תחייתו מן המתים. לכן רמז להם כמה רמזים על מותו ועל קימתו, ונתקיים בו סימן התחייה מן המתים אחרי הריגתו.

שורשי סימני יוסף הם בעניינו של יוסף הצדיק, שנפרד מאחיו ומאביו, ונעשה לשליט במסגרת אוניברסאלית מצרית. נשמות עשרת השבטים ננצרו בנצרות כמוסבר. לכן צריכים את הסימנים האוניברסאליים ראשית כל להצלת הצאן הנאבד מבית ישראל, ואחר כך להצלת בני עשו הטובים, להצלת בני יפת ולהצלת אומות העולם האחרות.

גם הקמת האסלאם היא במסגרת זמנית של "ריש" השם "אשר". אמנם אין בה דבר המשיחות מן ה"ריש", אבל יש בה מהאוניברסאליות של ה"ריש". זכות הברכות לישמעאל בן אברהם זיכתה את המוסלמים באמונה פשוטה בה" אחד, כאמונת אברהם אבינו. יש להם אמנם בסיס מוטעה שצריך להסתדר בזמן, וחושבים הם שדת האסלאם היא המובחרת שבדתות מעל לדת ישראל, וקנאת ישמעאל ליצחק היא, אבל בסוף יקבלו את מציאות מדינת ישראל, ותשתנה האווירה.

ומוכחת מעלת האסלאם באמונתה הטהורה על אמונת הנצרות המסורתית. האסלאם מכיר בישוע כנביא מיוחד ושליח ה", ומכחיש את אלוהותו של ישוע. האסלאם אמנם חשב את עצמו לדת השלישית השלמה והסופית, המנחילה את רצון ה" לכל האנושות, אך בסוף יתאזנו כפות המאזנים לכבוד אברהם אבינו, האוהב את שני בניו. לאסלאם, עם זאת, אין שייכות למשיחות, ולכן פטורים הם מהבעיות ההיסטוריות הכרוכות בנבואות התורה והנביאים על דבר המשיחות.

אבל ישוע, מכוח הסימנים ההתחלתיים עליו, עמד באמצע הנבואות המשיחיות, ובגלל משיחותו התפשטה מחלוקת במשך אלפיים שנים! לפיכך קוראים יקרים, שמעו את דעת החמור הטוענת כי ישוע אמנם אינו נחשב למשיח בן דוד, הוא לא בנה מקדש ולא הביא את השלום וכו', אבל הוא קשור עם הסימנים היוספיים האוניברסאליים, שהתקשרו אליו בגורלו של אותה המשרה הטרגית.

קרניו נאחזו בסבך דברי הימים, כמוסבר אצלנו על סבך התיאולוגיה, אבל למרות הגורל ההוא, שמשרתו נאחזה בעין המשפט השמאלית של דברי הימים, היה הוא משיח טעים בלחמו, דהיינו: אמר דברים טעימים הקשורים לאותו המצב ההיסטורי שלא יחזור. לדוגמא: על החכמים של אז אמר: "כָּל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לָכֶם עֲשׂוּ וְשִׁמְרוּ, אַךְ כְּמַעֲשֵׂיהֶם אַל תַּעֲשׂוּ, כִּי אוֹמְרִים הֵם וְאֵינָם עוֹשִׂים" (מתי, כ"ג, 3) או "לֹא הַנִּכְנָס אֶל הַפֶּה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַפֶּה" (שם, ט"ו, 11), וכמו כן אמר: "אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם עַל הָאָרֶץ. לֹא בָּאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם אֶלָּא חֶרֶב" (שם, י', 34), והרבה מילים מלאות בטעם למתבונן בהן. זאת מאחר שבעוון הדור נעתק הרסן, ויכול היה ישוע לזעוק דברים אמיתיים שישמעו לדורות.

מאידך גיסא המשיח בן דוד שיבוא יהיה מתחת לגואל חיים, שהוא השופט המשוח במלכות השמים והקם בסימן השלם של תחיית המתים, ולא צריכים לבקש ממנו מופתים. הכל יהיה בסדר ומוסכם לכל, ולא תהיה מחלוקת, כי כבר ייוודעו מפתחות הסימנים השלמים בזכות הגואל חיים.

מה שמוזר ביותר לבני ישראל הם שני הסימנים השלמים הגדולים: סימן השופט המשוח במלכות השמים וסימן תחיית הצדיק חיים. עמוק כל עניין מלכות השמים, ומפליא כל עניין תחיית המורה חיים. בני ישראל לא רגילים לקבלם, מטעם זה שדווקא שני הסימנים הללו הם האמצעים הגדולים לגאולה האוניברסאלית, ולכן קשורים הם יותר לסימנים היוספיים האוניברסאליים.

המשיח בן דוד יהיה בירושלים ויתקשר לתפקידיו, ובפרט לסימן חמור אוכל לחם לפי צורותיו בזמן ההוא.

הגואל אינו המשיח בן יוסף ואינו המשיח בן דוד. גם מרדכי הצדיק לא היה משיח בן יוסף ולא היה משיח בן דוד. הגואל הראשון היה משבט לוי. הגואל השני לישראל, מרדכי הצדיק, היה משבט בנימין. הגואל האחרון הוא משבט בנימין ונקרא הגואל השופט המשוח במלכות השמים. "משוח" לכבוד המשנה המונה שבעה דברים שנבראו לפני בריאת העולם, כשהאחרון הוא "שמו של המשיח". והוכחנו שלא מדובר על משיח בן דוד כי אם על הגואל חיים, ואמנם לא נקרא "משיח" כבלשון המשנה, על מנת שלא לשתף את המונח בבלבול המסורת בעניין המשיחות.

ונקרא בשל כך "משוח", והוא "הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי, ג', 1), דהיינו הגואל הינו במלכות השמים, והוא האדון של כל המשיחים הארציים שייבחרו לתפקידיהם, ויהיו ברשות הגואל ממלכות השמים. "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ" (שם) רמז הוא למלכות השמים. תיכף ומיד אחרי מותו בא אל היכלו במלכות השמים, ולכן מופיעה המילה "פתאום", כי פתאום זה בא אחרי קבורתו. ואם היה ארמון למלך המשיח, כמו שחושבים בטעות, מה יש לו לבוא בפתאומיות אל היכלו, שאין לכך טעם כלל ועיקר?!

בנוסף, הפסוק "פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם" (ישעיהו, ט', 5) נאמר על אדם אחד הנבחר לדורות, ולכן אי אפשר שמדובר במשיח בן דוד הארצי, שיחיה וימות כמו כל בני אדם, ואכן במשך הדורות יהיו הרבה משיחים בני דוד. מדובר לפיכך על הגואל האחרון הנבחר, והוא כבר אחרי המוות וקם בסימן השלם של תחיית המתים. רק בדרך זו נשמרים המשפט והצדקה, גם בדרגות פנימיות, באריכות הימים והשנים והדורות.

ואמנם הבעיה לא זאת וגם ישוע לא הבעיה. ישנן שכבות של אלוהי נכר במחנה ישראל, והן המונעות את ישראל מגאולתו. כי הגאולה השלמה אמת היא, וכל הסימנים השלמים אמת הם, וכל כללי ופרטי החוק החדש אמת הם, וכל הדברים מתקבלים על הדעת כאשר הם מובנים. כבר כל הדברים מסודרים מה" ברוך הוא, כולם יבואו על מקומם בהבנה ברורה ומפליאה בבוא הזמן והעת והרגע. הבעיות הן אלו שמונעות ממוחות בני ישראל להתעורר מן המציאות העצובה והזקוקה לתיקונים בפנים רבות.

.........................................................................

 

פרק כ"ז - נמנע יעקב אבינו לעלות בית אל עד שהסיר אלוהי נכר מאהליהם

 

מה היא הבעיה? הבעיה היא שיעקב אבינו לא היה יכול לעלות לבית אל עד שלא ציווה על כל מחנהו להסיר את אלוהי הנכר מאהליהם, הם ספר הזוהר וקבלת צפת וכל החסידות וחב"ד, דהיינו: אצילות האלוהות.

אלו הם שהפרידו את בני ישראל עד עתה מלהיות קשורים לקבלה האמיתית של ישראל, הנקראת ה"בית" של בראשית. מבלי דעת והבנה תורתם מתחילה ב"אלף", ונפלו לדרגת 'ארירות' בר מינן, כמו בחטא עגל הזהב בזמנו, עד לשואה. אנו עכשיו בזמני התיקונים והבירורים, והגיעה, ברוך השם, הברית השלמה הסופית החדשה בזכות הגואל חיים, ככתוב: "לב כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. לג וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת-יְהוָה. כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה--כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד" (ירמיהו, ל"א, 32-33). הכל תלוי באותה הסליחה כאשר נמחל החטא, ורק אז יכול להתקיים "כי כולם ידעו אותי", כי החטאים מבדילים בינינו ובין אבינו שבשמים. אותו המסך המבדיל העשוי מהחטאים הוא הוא המפריע להבנת דברי הגאולה השלמה, וכאשר יוסר מסך זה, תשרה שכינתו יתברך ותתרחב ההבנה, ויראה האור, ויצהל הלב במעשה ה", ויפלו כל המכשולים שהפריעו. הנבואה מדברת על הזמן שכבר הגיע, זמן הברית השלמה, ואותה הברית, בשם הגואל הנבחר, מסבירה את החטאים העיקריים של עם ישראל שיש לתקנם.

-------------------------------------

רחם נא עלינו, ה" אלהינו, כי אנו רוצים בטוב וחפצים לעשות טוב. אל נא תהרסנו בתרעלת רוש. הפרידנו מרעלו, ותלה את המן על העץ, שהכין למרדכי הצדיק בסימן "ונהפוך הוא". בחרבך הגדולה הקשה והחזקה פקוד את תניני לוויתן, בריח ועקלתון, והשקט עולם על בני אדם. כי סובבונו רשפי גחלת רוש המורעל, והצלתנו. ראש וצלם הקם לנו ה" בצלם בריאתנו מחדש, אלוהי נכר הסר, והביאנו אל בית אל.

-------------------------------------

מהי כל השרשרת הארוכה הזו שעליה האריכה התורה: אבות, בנים, שלשים ורבעים? מה לנו ולשרשרת הזאת? למעשה אנו זקוקים לה לשם הבנתנו: עדין עדין, עדין וגס, גס, גסות נראית לעיניים. עדין עדין: שיטת האצילות של ספר הזוהר, עדין וגס: כל קבלת צפת, גס: כל תנועות החסידים, גסות נראית לעיניים: חב"ד וכפילות הדור הרביעי השנוא בבית הספר הקבלי של אשלג בירושלים.

לא הגיעה התנגדות עד לשילשים, אז ראו יהודי ליטא את גסות הרוח המפורזת בכל מחנותיהם של החסידים. ואמנם לא הבינו את השורש, מפני שכבר נתכסה העוון של האבות, וקדשו את עוון הבנים, ובבוא השילשים עדין וגס לא ידעו שהעדין השורשי ההוא פסול בעצמו, ולכן התנגדו רק לגסות הרוח. בשל כך לא שלם העוון עד הדור הרביעי הנעתק במידתו מן השילשים, אז החלה להתבצע עבודה זרה גסה ממש, חב"ד בארצות הברית עם ביאת שניאורסון, הרבי שלהם.

החלו הם, הריבעים, לרקוד והשתולל מסביב לעגל, ולא הבין אהרון את הכוונות האליליות של הערב-רב. רק בסוף, בראות את פעולותיהם ופולחנם לעגל, הבין שנפלו בדבר גרוע ובעוון אלילי בעת שמשה ירד מן ההר. אז גם אהרון הכהן ידע, ונתאמתה הבנתו בעקבות הוכחת משה. העדר הבנתו של אהרון בדברי פנימיות וחיצוניות כוונות הערב-רב גרם לחטאה גדולה מאד בעם, ולכן אמר אהרון: "אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם, כִּי בְרָע הוּא" (שמות, ל"ב, 22). כלומר: אפילו שאני אחיך הגדול ולא מוסרי לקרוא לך אדוני, בנוגע לתרבות ולתיאולוגיה המצרית אתה בקי ממני, מפני ששהית בבית פרעה ובבית ספר חרטומי מצרים.

וכך הוא: בשרשרת הקבלה השקרית האצילותית של ההיסטוריה היהודית באחרית הימים עד השואה ואחריה, חב"ד הוא סימן עגל הזהב. מצד הערב-רב ישנן כוונות מתוחכמות בכל ענייני עגל הזהב, כשאהרון רק בסוף, בראותו את הפעולות הנגרמות ממנו, מתוודע לכך שזו עבודה זרה יסודית ועמוקה, אם כי מאד עדינה.

על כך מתפלא הרב ברגר: היכן כל הרבנים המשכילים בתורה? האם הם אינם רואים את מה שקורה ואת מה שאומרים המשיחיסטים? לא מדובר כאן על אחת המצוות מתרי"ג מצוות, כי אם בעצם אמונת "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"!!! כמו כן החב"דים לא נחשבים מחוץ למחנה החרדים, אלא הם נושאים בשם התורה את שם ה" לשווא ומחללים אותו על בשר ודם, חס ושלום ובר מינן. כוונותיהם הן כאילו על מת שצלבו אותו, והם אוכלים את בשרו האלוהי ודמו האצילותי בכל מיסה ומיסה! עד היכן הגענו, בני ישראל?!

ואנו החמורים המועטים מאד, שבמזלנו יודעים את הדברים האמיתיים האלה, בהסבר הסופי של הדיבר השני של הדור הרביעי הסופי הזה, ויודעים את הטעם הפנימי אשר לארבעה דורות עד הדור הרביעי האחרון, בזכות הגואל הנבחר מאת ה" אלהינו, הצדיק הנסתר חיים מצנעא, תימן, קיבלנו את הסימן של המורה חיים, היורד מן ההר בחרי אף, ואומר לפרץ: "נפגעה אחותנו הקטנה". כל זאת מוסתר מעיני העם כעת, כשרק בהמשך יתגלה העניין לכל עם היוודע יתר הסימנים השלמים. אז תתבצע שרפת העגל, ויתבצע התיקון ההיסטורי הסופי, שאין צורך אחריו בתיקון אחר.

הנה כאהרון הכהן הגדול, שבהעדר הבנתו קידש את העגל, ואמר לבנות לו מזבח כי: "חַג לַיהוָה מָחָר" (שמות, ל"ב, 5), כך בדרך כלל עשו רבני ישראל בארבע מאות השנים האחרונות ביחס לספר הזוהר ולכל מה שיצא ממנו. עם זאת לבסוף ישמחו כולם על גורלו של אהרון הכהן, שאף על פי שנפל בטעות בכל הנאמר, לא נפגע מן הפסולת[38] ולא עבד עבודה זרה, כך שלא נתמעטה ממנו הכהונה ולא נעתק הוא מקדושתו[39]. בזמנינו אלו רוב הרבנים פשוט לא מצליחים לתאר את גודל העוון האלילי, המתרחש במחנה חב"ד, וכל שכן לא מודעים עוד לשורשי עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי באצילות האלוהות.

לפיכך אפילו שהצדיק חיים לא מוכר עוד, ודרושה בדור הרביעי עוד הבנתם של לומדי תורה ושומרי מצוות, אני מבהיר שאזכור העניין הוא חשוב, כבאותו הרגע בו ירד משה רבנו מן ההר, כי עד שלא ירד משה, לא נתגשמה ההבנה באהרון ובכל ישראל אודות החטאה הגדולה האלילית שבה נפלו.

זמני הדברים שונים בסדריהם בגאולה השלמה. כבר עשרים שנה אנו מחרימים את ספר הזוהר ואת כל הקבלה המזויפת ואת ספרי החסידות ואת חב"ד ואת בית ספר הקבלה של אשלג, דברים כתובים ומוסברים בספר החרם מדאורייתא, המיוסד על היסודות האמיתיים אותן הביע יחיא אבן שלמה אלקאפח מצנעא, תימן, בספרו "מלחמות השם", בראיות ברורות על פי התורה והמסורת והפוסקים נגד שיטת האצילות, ואמנם הרבנים ולומדי התורה עוד לא הגיעו להבנת גילוי העוון הנובע מכל הפסולת שבשיטת האצילות עצמה[40], "אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דברים, ל"ב, 17). האלהים החדשים הם ה"פרצופים של האצילות" ועשר הספירות הנאצלות מן האין סוף (לא עצם עניין עשר הספירות, כי אם הספירות הנאצלות) הם הם האלהים החדשים, שלא היו ולא דנו בהם במסורת ישראל.

העוון לא מתגלה (חוץ מעל-ידי רבנים מעטים מאד), עד שאותו העוון לא מגיע לשיאו ובונה את כל בניינו, ועד שמגיע לעבודה זרה בפועל ממש, דהיינו: עגל זהב שרוקדים בשיגעונות מסביב לו ואומרים עליו שהוא האלהים. רק אז יכולים רבים לדון בראיות הנמצאות בפועל. אחרי שיכירו ויבינו את הרע המשיחי האלילי של חב"ד, יבואו חכמים בתורה לדון בשורשי העוון: איך בני ישראל לומדי תורה ושומרי מצוות הגיעו עד לדרגה נמוכה, חשוכה ואלילית של נפילה בעבודה זרה כזו? רק אז יבינו וידעו בלי שום ספק מה היה הגורם הרע השורשי הנסתר, אויב ישראל הפנימי באחרית הימים עד השואה ובדור הרביעי הסופי, הוא עוון שיטת האצילות, וייטהר העם מחטאו הגדול, שנפל בו בלי דעת וכוונה, כי אם מהעדר הידע הסופי, שמתגלה וחושף את פניה האמיתיות של הפרוצה.

לכן אנחנו שמחים מאד על הופעת ספרו של הרב דוד ברגר, המסמן את התקדמות הזמן בהסרת אלוהי נכר ממחנה יעקב אבינו לפני ביאתו לבית אל. הספר ממקד את הנושאים באופן שהקורא הניטראלי לא נשאר בספקות, וכל יהודי בעל אמונה, שלא בקי בנושא, מתפלא, מצטער ומבין את אמת דברי הספר.

הרב ברגר חכם מאד (פרופסור מומחה בענייני הנצרות), ובפרט ביחסים בין יהודים ונוצרים במשך הדורות ובמאבקים האינטלקטואליים בין שיטות אמונת הנצרות ואמונת היהדות. ספרו מתייחס לרעיון המשיחי היהודי לפיו בהקשר למשיח לא ידובר על משיח מת, כי אם על משיח חי בעולם, ולפי נימוקי ההיסטוריה, מסביר הרב ברגר, עיקר הטעם בכך, לפחות מטעמים אינטלקטואליים, שבני ישראל סירבו לקבל את משיחות ישוע היא שאין המשיח נמצא בעולם השני אלא מוכרח הוא לסיים את עבודתו המשיחית בעולם.

בהקשר זה נדגיש כי אנו לא מבשרים על משיח מת, כי הגואל הנבחר הוא דבר אחר לגמרי, מאחר שהוא קם בסימן השלם של תחיית המתים, ויושב במלכות השמים, והוא השופט המשוח המדריך אותנו משם בעיקר דרך חלומות, הכוללים את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. זוהי הקבלה החדשה האמיתית, שלא יודעים ממנה בני ישראל עד גילויה. נסתרות ה" הן המתגלות רק לאחר בחירת הגואל, ובל נשכח כי הגואל אינו המשיח והמשיח אינו הגואל!

.........................................................................

 

פרק כ"ח - התייחסות נוספת לציטוט שהוסר על ידי הצנזורה

 

הדעות המובאות בטקסט שצונזר מ"משנה תורה" הן ברורות. בעוד שמישרתו של ישוע הביאה למכשול, מדובר רק בפרט אחד ביחס לחשבון יותר גלובלי. לא נסתכל, אפוא, על התקלה כי אם על התועלת ההיסטורית המתקיימת דרך הנצרות ודרך האסלאם. הרי היעילות ההיסטורית שלהן נוגעת למחשבות ה" שהן נסתרות לנו ואינן לפי מחשבותינו וגם לא לפי הדרך שאנו רגילים בה.

כל הקטע נכתב באופן שאיננו רגילים בו, אף על פי שלא מדובר בלשון מוזרה של הרמב"ם, ואין ספק שמידו נכתב הטקסט. ואמנם הרבנים אינם רגילים לשמוע מילים כאלה, כי מי רגיל לשמוע בספרות היהודית שאחרי הזכרת מישרתו של ישוע יחבר הרמב"ם את ענייני אותה המשרה לנסתרות ה" ולמחשבות ה" ולדרכי ה"? חידוש עצום הוא כגודל השמש ביחס לירח!

בעיקר מדבר "הנשר הגדול" על הנצרות, כמוכח מזה שעיקר הנקודה היא במשיח, ושבגללו מתווכחים על דברי התורה ועל המצוות. באסלאם אין משיחות במובניה ההיסטוריים על פי מסורת התורה והנביאים, ומוחמד לא היה יהודי, אבל גם האסלאם התפשט עד לעמים רבים, ונחשב מוחמד אצל המוסלמים כנביא המביא את מסר האל, נביא שהושיע את בני ישמעאל מהעבודות הזרות שנפלו בהן במשך הדורות והביא אותם אל האל האמיתי היחידי, שהוא אחד, אך אין ספק שהפלא בדבריו של הרמב"ם, עליו השלום, נוגע פה לענייני ישוע. ובל נשכח שהרמב"ם הכיר בדת הנוצרית, קרא את האוונגליונים והיה בקי בכל הדעות התיאולוגיות שלה, כמו גם בקוראן ובדת האסלאם.

ללא מסך מכסה עיניים הרמב"ם ראה, כפי שכל אחד מאיתנו יכול לראות, שענייני דת ישראל התפשטו דרך הנצרות ודרך האסלאם, שני הענפים הגדולים שמקורם באמונת האבות ואמונת מעמד הר סיני ומסורת הנביאים. האם דבר קטן הוא זה בסדרי העולם?! רק כסיל לא יבין זאת. האם היה יכול להגיע מלך המשיח אל עולם של עמים, שאין להם שורשי ידע ושורשי אמונה במסורת ישראל ובדברי ימיו?

הרמב"ם ידע שאת מה שעם ישראל לא קיים, דהיינו: התפשטות אור ישראל לעמים רבים דרך בית המקדש השני, קיים ה" ברוך הוא בדרכים אחרות ונסתרות במסגרת ההכנות ההיסטוריות לגאולה השלמה. הדבר מובן כשמביטים על הנושא בהקשר לגאולה העולמית האוניברסאלית הסופית והשלמה. רוב לומדי תורה לא רגילים להשקפות אוניברסאליות, והן די צרות באוכלוסיה היהודית, אבל אין הבנה לדברי הגאולה השלמה בצרות אופקים.

צריכים לשים לב ל"נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ" (ישעיהו, מ"ט, 6). אין מחשבת ה" מרוכזת רק באוכלוסייה היהודית, כי כל בני אדם הם בניו ובנותיו והוא אוהב אותם, אף על פי שישראל הוא הבכור, ונבחר בגורלו ל"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא, י"ט, 2). אצלנו נתקבל הכלל הגדול מהגואל חיים, "כולנו בשר אחד", בחבקו באהבה נציגי עמים רבים. זו מחשבת ה" ברוך הוא למען הגאולה השלמה.

האמת היא הפוכה ממה שחשבנו בעבר. המלאך מיכאל, שרו של ישראל, הכריז בחלום אמיתי גאולי: "שלושה הם אנשי הגאולה: משה, ישוע וחיים". לא אני שאמרתי, קוראים יקרים, את המשפט, כי אם דבר ה" הוא, בשורה אמיתית. אני לא יכול להתפשר על דברי ה"! הגאולה הנסתרת ההיסטורית השנייה, בהשקפת הגאולה השלמה האוניברסאלית, מיוחסת לישוע. אין בכך ספק. מי שאינו מאמין, מחסיר את עצמו מן האמת! ישוע בן יוסף ומרים מנצרת היה אהוב מאד לפני ה" אלהינו. לא מחשבותינו מחשבותיו יתברך.

זה פשוט, ה" לא אמר לנו מה עשה, כי לא זכינו לדעת. ככתוב: "גַּם לֹא-שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ--גַּם, מֵאָז לֹא-פִתְּחָה אָזְנֶךָ: כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ" (ישעיהו, מ"ח, 8). לכן נסתרות ה" הן כל הדברים הכרוכים ביצירת הנצרות, כשהאסלאם משלים את התפשטות האמונה בעמים רבים וגדולים. ישוע היה המשיח שיצא מה"ריש" של השם "אשר", ואף על פי שאין להשוות בין דרגתו של ישוע לזו של משה רבנו, אליהו הנביא, מרדכי הצדיק או הגואל חיים, אין עניין ההשוואה נוגע למשיחות, כי אין למשיחות דרגה עצמית קדושה כזו של גדולי הדורות והצדיקים הנסתרים, ומחשבת רוב בני התורה שלמשיח בן דוד תהיה דרגה כזו הינה טעות! בכלל לא רצוי שיהיה אחד בירושלים מהודר ומכובד בכבוד מלכים, צדיק עליון אשר ינהרו אליו מכל העולם לשאוב מחכמתו ומברכתו, וישתחוו לו ויקראו לו מלך המשיח. לא רצוי הדבר הזה מן השמים! פקחו את עיניכם! לא היה רצוי שיעשו כך אף למשה רבנו, ואין ספק שמשה לא היה מרשה דברים כאלה (הוא היה מתנגד גם לכבוד לאדמו"רים). קל וחומר כל משיח בן דוד שיהיה, שכלום הוא לגבי משה רבנו!

בשל כך ה"אדון" שאותו אתם מבקשים אינו המשיח בן דוד, כי אם הגואל הנבחר השלישי, ומלאך הברית שבו אתם חפצים, שהוא אליהו הנביא, זכרו לברכה, ביאתו מקבילה לביאתו של הגואל הנבחר. הפסוק "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ" (מלאכי, ג', 1) מרמז שתיכף אחרי מותו יבוא הגואל אל היכלו במלכות השמים. הפסוק קרא לו "אדון" משני טעמים עיקריים: 1) שיובן בבוא הזמן שהשפה המובטחת הגאולית והמשיחית הברורה היא לשון אחרת מהרגיל, כי ענייניה אחרים ממה שסברו תחילה. 2) כדי שנבין בבוא הזמן שהמשיחים שיהיו בעולם בזמניהם רבים הם, וכולם יהיו מתחת למשיחתו של הגואל חיים, השופט המשוח במלכות השמים, ולכן הוא גם "אדון" כל המשיחים הארציים שיבואו.

ובא החמור להוכיח להם כשיבואו: ראו אני יותר משיחי מכם, וגם תלמידו של הצדיק חיים, י"ג שנים בחייו ואחר כך הראשון בלימודים החדשים. בשתים עשר השנים הראשונות של הסימנים לבשתי כל צורה בחילופים החמוריים של החמור אוכל לחם בכל סימני חמור, משיח בן יוסף וחמור, משיח בן דוד[41], ובכל יום ולפעמים בכל שעה הייתי ל"משיח" אחר. הצדיק אבוחצירא אמר אז אלי: "אה, אז אתה הוא החמור משיח בן דוד", ורוב תיקוני הגורמים המעכבים את הגאולה מצד עצם האמונה נפלו בגורלי בתיקון הנצרות ובמלחמות ה" נגד הקבלה השקרית של ספר הזוהר ושיטת ה"אצילות". ובמזלי הטוב לפני ה" קיבלתי את האחריות על החוק החדש ועל המנהג החדש ועל כתבי ספר משנת חיים. אני לעת עתה אוחז את המזבחות של בית התפילה בן 7 הקומות, 13 מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, ומקיים בכל יום שתי משיחות, אחת על אצבעות הרגליים בשם סימן הכהונה האוניברסאלית של מלכיצדק כהן לאל עליון, ואחת על הראש בשם סימן הכהן המשוח על המזבח של הכהן המשוח, ברשות השופט המשוח של מלכות השמים, המורה חיים.

אחר כך בזמניכם התבוננו, משיחי בית דוד הבאים, עד כמה אני יותר משיחי מכם, ואני לא משיח בכלל, כי אם חמור נחות מבן אדם. ואני גם טיפש וטועה בדברים רבים. אני לא משיח בשום אופן, וחלילה וחס אף בהרהור. אני חמור העושה את תפקידי למען טובת הגאולה השלמה. לפיכך הבינו למה אני מתכוון, לקקו את רגלי הצאן וקבלו את משקולות החמור על כל חשבונותיכם. דרגתי כלפי הגואל חיים היא כתולעת ולא כחמור, ואינני מגזים כי אם יודע את מה שאני אומר. אני אמנם חמור, אבל הדרגה היא כתולעת, ורק במזלי הטוב נקרא אני חמור שלם.

למדתי על מנת להיות צדיק נסתר, אך לא זכיתי לכך, ונתחלפו התפקידים מצדיק נסתר לחמור גלוי, והוחלפו בי כבדות וטרחה בקדושי עליון למשקולות החמור בארץ בקשרי הסימנים השלמים. נכון גם שמקודם עליתי לקודש ברשות הצדיק חיים, ואל החצר הגעתי, ולכן יודע אני את התחלת דרך הקדושים הנסתרים, שאין זה דבר המסתלק בזמן, אך בידי גם הזכות להעיד עלי כי אני בדרגת תולעת ביחס לדרגתו של הגואל חיים. לכן היזהרו, משיחי בית דוד, אין בין האור שאתם רואים לבין האור העליון הנסתר שום דמיון, כלום, אפס. אל תחשבו את עצמכם למשהו, השליכו כל כבוד מעצמכם, והצניעו לכת עם ה" אלהיכם.

ישוע לא היה חמור, ולא ניתנה רשות לאתון לדבר ולהסביר את הדברים. ישוע גם לא היה צדיק נסתר, כי אם צדיק החי באמונתו[42]. בכל צעירותו מצא אנשים מלאי שנאת חינם ושמחים מקלון חבריהם, ולכן סבל הוא בתוכו בשל אמונתו בישועת ה" את עמו. חכם היה ישוע וחד מאד. הוא ידע בעל פה את התורה והנביאים והיה מאד רציני ומעמיק בדברי הנביאים, כפי שהעיד על כך הצדיק חיים. יהודי אמיתי היה, אוהב את עם ישראל ודואג למצבם הרוחני והגשמי, מלא רחמים על עניים, אלמנות, יתומים, חולים, מאוכזבים ומדוכאים, ותמיד התפלל בעדם. ה" ברוך הוא אהב אותו, לא כמו שחשבנו בכל הדורות.

כי ה" בנסתרות הסתירו, וכיסה מאיתנו כל שמץ הבנה בכדי שתתעצם פליאתנו בסוף, בראות את התכנית הגאולית ההיסטורית בהשלמתה. ה" עשה אותנו לעיוורים ולחרשים כמשולם עבד ה" עיוור וחרש, ולא יכולנו לראות או לשמוע שום צד חיובי מהנצרות וממישרתו של ישוע. עם זאת פקחו עתה את עיניכם ושמעו, למרות דרכי הסילוף בנצרות, כי ישוע היה לאור גויים, ולנס בגויים הורם, וכל הסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים היו איתו במישרתו. לא ידענו כלום מכל זה עד לאחר עלייתו של הצדיק חיים וירידת הסימנים השלמים!

בישוע היה שורש מאשמת העבר שלנו, בכדי שבסוף נבין אותו בצורה אחרת לגמרי, נעריך אותו ונבין את דברי הימים ההם על פי כוונתם בתכנית האלהים, ויתהפך ליבנו, כי מי שחשבנו לאויב הוא באמת אוהב, נאמן לה" ולעם ישראל. הלא זהו מהפך, ההופך את הלב הסגור ללב רחב וסובלני, ללב האוהב את הסובלנות ואת השלום, כי קנאת ה" עשתה כל זאת: בשל פשעי עם ישראל נגזרו אלפיים שנה של הסתר פנים, ובנוגע לדברו של ישוע כל העולם טעה, ולא הובנה אמיתות ענייניו בכלל, לא אצל היהודים ולא אצל הנוצרים. לבסוף, עם זאת, תתגלה האמת לכולם, ויצטרכו כולם להודות שה" הוא החכם, בעוד אנחנו חמורים ותולעים, והלוואי וירחם עלינו. אל תיראי ואל תחתי תולעת יעקב, כי אני עמך לא עזבתיך.

.........................................................................

 

פרק כ"ט - שטר יעקב ושטר עשו

 

 

לא צריך להגיד למי שאינו יהודי: הרי לי שטר יעקב אבינו לעולם הבא, אבל לך שטר עשו וחלקך רק בעולם הזה. זה אסור מן המוסר, מאוס מאוד לדבר כך, וגם אינו אמת, כי אחרי המוות יש מקום לכל בריותיו של ה": גם למוסלמים, גם לנוצרים וגם לכל בני שאר הדתות. כמעט כל בן אדם ובת אדם עומדים במשפט אחרי מותם, אלא אם הם מאלה שאין להם זכות אפילו לעמוד למשפט, אבל רוב בני אדם לא רשעים עד כדי כך. לפי מעשיו נשפט האדם, וזכויותיו שלא קוזזו כבר בעולם הזה נותנות לו מקום לפי גזרת בית הדין של מעלה[43].

ביחס ללא-יהודי, משפט היהודי קשה וקפדני הרבה יותר, מפני שהוא מצווה ממעמד הר סיני בתורה ובמצוות. לכן לא יתהלל היהודי על הלא יהודי, והלוואי ויעמוד צדיק בדינו במשפטו. כולנו בני אדם: שתי עיניים, שתי ידיים, שתי אוזניים, לב מרגיש ושכל להבין, ולכולנו כוח האמונה. אברהם אבינו הוא אב להמון גויים, כשלבסוף המון גויים יכירו וידעו את האמונה הנכונה של אברהם, אבינו ואביהם.

יש לפיכך מקום למוסלמים ולנוצרים ולכל עם ועם, ואין זכויות יתר בנוגע לעולם הבא. אמנם ישנן דרגות שונות, ומובן הוא שיש יתרון גדול ליהודי ירא שמים בתכלית, מקיים מצוות ולומד תורה, שכל מחשבותיו בעבודת ה" יומם ולילה. את סבלו יישא בעולם הזה, וגם תענוגות יידע ההולך בדרך האבות ובדרכי נועם של תורה, כשכל מעשיו מדודים לפי רצון ה" מכל מה שמקובל במסורת ישראל. חלק גדול יש לו בעולם הבא, בנחלת היהודים, כי אין בני אומות העולם מגיעים לדרגה ההיא. טרחת ישראל גדולה, וגם שכר ישראל גדול בהתאם.

אבל מי שחושב שרק לישראל טוב בעולם הבא, ולכל אומות העולם אין טוב, דעתו אינה נכונה, הוא אינו מרגיש את שאר האנושות וחסר הוא בכל השקפתו על העולם ועל מעשיו של ה" ברוך הוא. האמת מצויה במשפט שאמר הגואל חיים: "כולנו בשר אחד". כולנו אחים ואחיות מאברהם אבינו, כולנו אחים ואחיות משת וכולנו אחים ואחיות מאדם וחוה.

התחילה הנצרות ברגל שמאלית ועקומה של יוחנן המטביל, אחרי שעזב את בית ספר האיסיים והתחיל להנהיג את הטבילה החדשה לשם תשובה וטהרה. העקימות יצאה מדבריו: "וְאַל תַּחְשְׁבוּ בִלְבַבְכֶם לֵאמֹר אַבְרָהָם הוּא אָבִינוּ כִּי אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי מִן הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה יָכוֹל הָאֱלֹהִים לְהָקִים בָּנִים לְאַבְרָהָם" (מתי, ג', 9), כי שיגעונות דברי הימים יצאו מהדברים הבלתי מאוזנים האלה. אין ה" ברוך הוא מביא ילדים מאבנים. אפילו שהוא הכול יכול וביכולתו לעשות כרצונו ואין הגבלות, הוא אינו מקיים את הבטחותיו לאברהם אבינו בילדים מאבנים.

אין להסיק מסקנה בלתי מאוזנת כפי שיצאה מדברי יוחנן, שניסה להבהיר ליהודים שכולם שווים בפני ה'. לחכם אין גבול בקבלת מוסר, אך אלו החושבים כי הם אוחזים ב"כרטיס" כניסה לגן עדן רק מפני שהם יהודים בני אברהם זקוקים למוסר. אין משוא פנים לפניו יתברך. אם לבכם טוב ורחום וחנון, אתם מפחדים מה" במעשיכם וחפצים לקיים את רצונו באהבה, אז אתם מושרשים באברהם אבינו ובזכות אבות. פאולוס אמר מספר דברים נכונים, אותם אני מתמצת דרך חכמת הסימנים השלמים: 'מי שאינו יהודי שעושה טוב לפני ה" בחסד ובצדקה וברחמנות, אהוב יותר מהיהודי שעושה רע ואינו מפחד מכלום'. אין לפיכך משוא פנים לפניו יתברך. הוא אוהב את כל בריותיו ואת הטוב שהם עושים עם אחרים, מכיר אותם ובוחן את ליבותיהם וכליותיהם לפי אמיתותם. ישפוט עמים במישרין וישראל באמונתו.

בהתגלות הגאולה השלמה מתגלה המפתח לפתור את מישרתו ההיסטורית המשיחית של ישוע. נסתרות ה" בהיסטוריה מתגלות דרך הבנת אותו המפתח הנפלא. איני נכנס בספר זה לעניינו, אך הפועל היוצא מכל זה הוא המוסר העמוק הכלול בו. בסוף נבין את אהבתם של הנוצרים לישוע, מפני שגם אנחנו נאהב אותו מטעמים רבים ונבחן מחדש מה היו הרגשותיו של היהודי המסכן הזה, שבניקיון כפיו הלך לעולמו בדמי ימיו, כשהוא בן 33 שנה בלבד. מה שבתלמוד הוגדר במלה אחת: "שנאת חנם", יפורש בהרחבה רבה, כי תגדל ההבנה על הזמן המיוחד ההוא בדברי הימים, בעקבות הידע החדש על אמיתות מישרתו של ישוע.

העניין יקרב את הדעות, כי הנוצרים שיתוודעו לברית הסופית השלמה יבינו את אמיתות הדיבר השני, יכירו בעובדה שישוע הינו בן אדם ולא אל וייצאו מהנצרות המסורתית. עקב כך לא יוכלו היהודים לומר: "אתם נפלתם בעבודה זרה, ואנחנו לא", כי גם הם כבר יכירו בגודל עוון האצילות האלילית הנאצל מספר הזוהר, עגל הזהב של אחרית הימים, ולא יתנשאו על אף אחד.

-------------------------------------

יומן: תשעה באב תשס"ב: קידשנו בלילה על יין. אמרתי לפני הברכה: "זהו חג נסתר של הגאולה השלמה בזכות הגואל חיים, כפי שנתקבל בחלומו של דניאל מניגרסו, כי למעלה במלכות השמים יום חג גדול הוא על תחיית הגואל חיים".

-------------------------------------

רצוני לאזכר את הנקודות החשובות שצריך להתבונן בהן בכדי לראות את האור החדש, הנמצא בדברי הרמב"ם, עליו השלום, מהלכות מלכים על עניין המשיח.

אמר לי מישהו: "איך אתה מעז לומר דברי שבח על ישוע, והרי ישנם מאמרים בתלמוד שפוסלים אותו?" עניתי לו: "ראשית כל התלמוד נחתם בשנת 400 בערך ועוד לא התפשטה הנצרות כל כך כמו שהתפשטה לאחר מכן. ייתכן גם שהרב אשי וסיעתו לא היו מאזכרים אותו בתלמוד, לו היו מודעים לנזקים ההיסטוריים שייגרמו מן האזכורים הללו, ששלהבו את לבבות הרשעים שונאי ישראל מקרב כמרי הכנסייה הקתולית לשרוף אלפי כתבי יד תלמודיים בימי הביניים".

והמשכתי: "העובדה היא שאתם הרבנים ולומדי התורה קוראים ולא מבינים מה אתם קוראים מתוך שיגרה, צרות מחשבה וטעמים שונים אחרים. הרי אתם קוראים בכתבי "הנשר הגדול" שאין שום קבלה על דברי המשיחות עד שתגיע הגאולה השלמה, ורק אז יובנו העניינים, כשגם הדברים בתלמוד הם מתחת לכלל זה, מפני שעניין משיחי הוא שצריכים לפתור אותו...".

שמעתי רב ספרדי ברדיו ביום פטירתו של הרב יצחק לוריא, ובין היתר אמר הוא שידוע לנו כי האר"י הקדוש היה המשיח בן יוסף, מפני שאמר לתלמידיו מעט זמן לפני מותו שצריכים להיזהר שלא ימות משיח בן יוסף.

מה עשה יצחק לוריא המסכן על מנת לזכות לתואר "משיח בן יוסף"? הציל את עשרת השבטים המפוזרים בין אומות העולם? הוא בעצמו לא כתב כלום, ומת צעיר מאד, מסכן. מה עשה? מי הסכים לעניין הזה שהוא משיח בן יוסף? בית דין רשמי? מה הן העדויות על כך שהוא משיח בן יוסף? הלוואי וה" ברחמיו יסלק מאיתנו כל תולעת במוח ההורסת את תאי הזיכרון! איפה אנחנו? היכן מוח היהדות?

אמנם, בעוונות הרבים, התולעת המתחבאת מתחת לשורה שְמה "קבלה", דהיינו קבלה מזויפת המיוחסת לשמו של יצחק לוריא. יש הטוענים שאותה ה"קבלה" היא הקבלה החדשה שצריכה להגיע בביאת הגואל לפי דברי הרמב"ם, חס ושלום! עם זאת, אותה הקבלה אכן מתייחסת לשואה: אלהים חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיהם את עוון אצילות האלוהות!

הרמב"ם, עליו השלום, משלב את ההשגות האוניברסאליות לתוך ענייני משיח בן דוד אך אינו מסביר אותן. יתקן את העולם, יכין את הלבבות, ישים שלום בעולם: אי אפשר להתחמק מכל האוניברסאליות של נביאי ישראל, וגם אי אפשר שתתקיימנה המטרות האוניברסאליות ללא הקשר התמידי והבלתי נעתק למישרתו של משיח בן דוד. כלל אצלנו בגאולה השלמה, שהאוניברסאליות היחידה הרצויה היא שבראשה יושבת מיוחדוּת הקדושה של בני ישראל, ורק אז תתקיים גם האוניברסאליות. לפיכך הוכרח "הנשר הגדול" לדבר על אוניברסאליות, ובקטע שצונזר הוא מסביר יותר. הרי האוניברסאליות שהוא מרמז עליה תתקיים בסוף, מכיוון שלפני כן התרחשה ההתפשטות ההיסטורית בדברי אמונת ישראל דרך הנצרות ודרך האסלאם. המתעמק יגדל שערות חכמה ויחזה חזיונות חדשים אמיתיים על הדורות שעברו, כי לא מחשבותינו מחשבת ה" ברוך הוא, וצריכה ישועתו להגיע עד קצווי ארץ ועד לאיים הרחוקים. דרך הנצרות ודרך האסלאם - פוסק משה בן מיימון הספרדי.

אולי בני ישראל היו מעדיפים שאברהם אבינו לא היה מביא את ישמעאל לעולם, ובטח היו מרוצים יותר ללא לידת עשו, אבל אחרת היא מחשבת ה", כי הוא ברא את כולנו, ואוהב את הטוב בכל בריותיו אשר ברא, כולנו בניו ובנותיו. ה" מקיים בסוף את הבטחתו לאברהם להיות אב המון גויים, אז מה נאמר ומה נצטדק? האם לא נרצה גם אנחנו שאברהם יהיה אב המון גויים?

.........................................................................

 

פרק ל' - מה היא המשיחות בכלל

 

אחרי כל האמור נעמוד כעת על השאלה: מה היא המשיחות בכלל? האם המשיחות האמיתית היא בסוג של השופט המשוח במלכות השמים, הגואל חיים? הרי הגואל אינו המשיח, לא המשיח בן דוד ולא המשיח בן יוסף, ובהתייחס לשופט המשוח במלכות השמים, המונח "משוח" בעיקרו מתייחס לפסוק: "הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי, ג', 1). הגואל נקרא בפסוק זה "אדון", מפני שהוא היחיד בכול הזמנים הבאים שה"משיחות" בידו לתת אותה למי שיזכה, ולכן הוא אדון כל המשיחים מבית דוד שיבואו ויקבלו את המשיחות.

ביאתו של הגואל, שפתאום בא אל היכלו במלכות השמים, היא ביחד עם אליהו הנביא, זכרו לברכה, שהוא "מַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים" (שם). בנוגע ל"אדון" כתוב "מבקשים", ובנוגע ל"מלאך הברית" כתוב "חפצים". טעמו הוא שהאדון שאתם תמיד מבקשים דבר מבולבל הוא אצלכם, כלומר אתם מבקשים ומבקשים כל היום "יבוא כבר מלך המשיח", אך למעשה אתם לא מבינים את מה שאתם מבקשים. כוונתכם היא למשיח בן דוד, שיחיה בעולם כדי לקיים את תפקידיו המשיחיים, אך אין זה מי שבאמת אתם מבקשים! לכן אני נותן לכם סימן נבואי שתבינו רק בבוא הזמן ש"וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (שם).

פירושו הוא: אין זה המלך המשיח הנמצא בעולם, כי אם נניח שהאדון הוא המלך המשיח, מדוע יצטרך לבוא פתאום אל היכלו? ואם יש לו כבר ארמון, מהי הפתאומיות כאן שאין לה פירוש?

במדרשים נאמר שהמלך המשיח והנביא אליהו, זכרו לברכה, באים ביחד, ומסקנתם נבעה גם מהפסוק הזה. לפי אותם מדרשים האדון שאותו מבקשים הוא מלך המשיח, ומלאך הברית שבו חפצים הוא אליהו הנביא. את שמו של מלאך הברית אתם כבר מכירים וחפצים בו. את האדון שיבוא עוד אינכם מכירים, ומבקשים שיבוא. כמו כן ידעתם ששמו נברא לפני בריאת העולם. עם זאת, פסוק זה דווקא מדבר על ביאתו של הגואל הנבחר ביחד עם אליהו הנביא, ואמנם הוא מכנה את הגואל "אדון" ולא "מלך" ולא "משוח" ולא "משיח", כי הוא האדון הנבחר וסימן לכם שבביאתו יבוא ביחד עם אליהו הנביא. אין פסוק זה אומר אלא דרשני, ואין לו פשט. לפיכך מה הוא הסימן ומה פירושו?

סימן מובהק הוא, כי כאמור דווקא פסוק זה בא להאיר על ביאתו של הגואל האחרון. הרי שלושה הם הסימנים בפסוק: סימן "פתאום יבוא אל היכלו", הסימן "אדון" וסימן ביאתו יחד עם אליהו הנביא. תדרשו עד כמה שתרצו, אולם אין פירוש אמיתי עד שמגיע הגואל הנבחר ומתגלים הסימנים השלמים.

הנני דורש: מה פתאום יבוא אל היכלו? אין לו פשט ויתברר רק כאשר יבוא, ובאופן דומה תדרשו את המונח "אדון", שאין לו מובן ברור עד שיבוא. שימו לב גם כי אין דבר המשיח בא בשם "אדון", אלא בפסוק זה. שני סימנים אלו דרושים לסימן השלישי כדי להשלים את הדרוש. היכן הוא אליהו הנביא? לא בארץ הוא, אלא במלכות השמים. ומהי מלכות השמים? "מלכות" מיוחדת בשמים, המסמנת את הקשר המיוחד בין השמים לארץ (וגם בין העולם הבא והעולם הזה), ואליהו הנביא, זכרו לברכה, הוא בעצמו סימן הקשר המיוחד הזה, שהרי לא מת אלא עלה בשלמותו למעלה. וידוע שהוא גם יורד לעולם להיות נוכח בכל ברית מילה וכן למטרות שונות נסתרות.

לפיכך ה"אדון" שאתם מבקשים בא ביחד עם אליהו הנביא, ונמצא במלכות השמים, ואינו, כמו שאתם חושבים, משיח בן דוד הנמצא בעולם. לכן נקרא הוא "אדון" כי מישרתו אחרת ממה שחשבתם. ובא ה"אדון" הנבחר עם מלאך הברית, שהוא אליהו הנביא, כי הגואל מביא את הברית החדשה הסופית והשלמה לעולם, ולאליהו הנביא ניתנו המפתחות לפתיחת הגאולה השלמה והמפתחות של השבת הלבבות אבות ובנים. לכן הכרחי הוא ששניהם יבואו ביחד.

אחרי שמתברר על היותו של הגואל במלכות השמים, פשוט הוא להבין ש"היכלו" מרמז על מקומו המיוחד, ומשרתו המיוחדת של ה"אדון" הנבחר לשופט המשוח במלכות השמים. עתה יש טעם ל"פתאום יבוא אל היכלו", שהרי נלקח הצדיק הקדוש חיים להיכלו במלכות השמים תיכף אחרי קבורתו, ואת סימן "בא הזמן" קיבלתי ביום השמיני לקבורתו. סימן "בא הזמן" הוא סימן פתיחת הגאולה השלמה, השייכת לתפקידו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, והוכרזה היא מפי פרץ ברשות הגואל חיים.

חידוש עצום הוא ביחס להשקפה הקודמת בישראל. מי שנאמר עליו "מלך המשיח" הוא ה"אדון", הגואל הנבחר, ונמצא הוא במלכות השמים ולא בעולם. ונקרא הוא השופט המשוח, כשבעולם בבית התפילה של הגאולה השלמה יהיו "משיחים" (בעלי תפקיד משיחי): בכל תקופה יהיה משיח בן דוד, או כפי שנקרא הוא בסימנים: "החמור, משיח בן דוד", שיעמוד על מזבח ישראל הגדול, וכן כוהן משוח על מזבח הכוהן המשוח, כי גם הכוהן המשוח צריך להיות יהודי מלידה ולדעת את מסורת ישראל. בנוסף לשתי המשרות המשיחיות המרכזיות הללו יהיו מישרות כהונה של מזבחות בית התפילה, אשר ישנה משיחה במסגרתן. כולם "חמורים משיחיים" הם, וכהונתם תלויה ברשות הצדיק הקדוש חיים, השופט המשוח במלכות השמים.

ומה לנו למלכים ולארמונות ולהיכלים? ואמנם תצדקו גם אתם אם תשאלו: ומה לנו ל"אדון" חוץ מ"אדון כל הארץ", הוא ה" ברוך הוא? כי אכן מוסבר אצלנו בדייקנות שאסור לנו להשתמש במונח זה "אדון" ביחס לגואל חיים, חוץ ממה שנדרש בכדי לפרש את הפסוק הזה. עם זאת, בפסוק זה יש צורך היסטורי במונח "אדון", מאחר שיש לו הכוח להסיר את הבלבול השולט בעם ישראל בדבר המשיח בן דוד.

הביטו גם בעניין ארבעת החרשים של הנביא זכריה (ב', 3): משיח בן דוד, משיח בן יוסף, אליהו וכוהן צדק (תלמוד בבלי, סוכה, נ"ב, ב'). מעניין שנכתבים הארבעה ביחד, וגם פלא הוא מדוע הקדים משיח בן דוד למשיח בן יוסף? ואמנם הכול מוסבר, כי כל הפירושים על משיח בן יוסף בנוגע למישרתו של ישוע באים רק עם גילוי הסימנים השלמים. כוהן צדק מרמז על הגואל הנבחר האחרון, חיים, שהוא השופט המשוח במלכות השמים, האחראי על כל הסימנים והמשיחות של בית התפילה. לפיכך כולם מתגלים ביחד דרך הסימנים השלמים.

הסברנו מפענח את כל הסיבוכים, כי הגואל משוח מאת ה" במלכות השמים והוא האדון האחראי על כל המשיחות בארץ. המונח "מלך המשיח" התגדל במסורת ובלבל את כל הקערות, שאם הדברים הנאמרים בנבואות היו על אדם אחד בארץ, היו האנשים באים לכבד אותו בכבוד מלכים ועושים לו מין פולחן הנוגע בעבודה זרה ממש. לכן האמת היא שלא רצויה בשום אופן משיחות ארצית כזאת. תארו לעצמכם, לדוגמא, אם לבן אדם בארץ היו מאמינים ששמו נברא לפני בריאת העולם!

בא הפסוק בספר מלאכי ומרמז כי אתם מבקשים "אדון". אתם סבורים כי מדובר ב"מלך המשיח" שיהיה "אדון" עליכם, ואולם אתם בעצמכם לא מבינים שה"אדון" הזה שאתם מבקשים, אם יהיה על הארץ בעולם הוא לא ה"אדון" האמיתי. ה"אדון" האמיתי שאתם מבקשים בא ביחד עם אליהו הנביא ממלכות השמים, והם אלו הפותחים את הגאולה השלמה. אחרי הפתיחה הם נמצאים במלכות השמים, ובשל כך נאמר שפתאום אחרי הפתיחה יבוא אל היכלו במלכות השמים האדון אשר אתם מבקשים, ושכל מישרתו משם תונהג.

נדרש להתייחס למונח "אדון" באופן אחר מהרגיל, ולא נאמר בו מלך ולא נאמר בו משיח. ובבוא הסימנים השלמים אז יודעים שהוא הגואל. וכבר קבלה היא בידי בישירות מהצדיק חיים שהגואל אינו המשיח, והמשיח אינו הגואל, ויש הבדל גדול מאוד בדרגה ביניהם. הפסוק כאן בא לרמז שהגואל הנבחר האחרון הוא במלכות השמים, והוא כמו אדון על המשיחים שיהיו בזמניהם לתפקידיהם בבית התפילה.

סימן חמור אוכל לחם הוא המכין את המשיחים הראשונים שיבואו, והנה עצם תפקיד סימן החמור בא להשפיל את מחשבת ישראל בנוגע לגדלותו של משיח בן דוד, כי במסורת התגדלה צורתו של מלך המשיח בן דוד עד השמים, ואף מחוץ למידה, מפני שלא היה ידוע לחכמי ישראל שהגואל אינו המשיח, ושהמשיח אינו הגואל. לכן העלו הם את דמותו של משיח בן דוד כאילו הוא הגואל בעולם, ובגלל זה לא התקיים איזון אמיתי בכל מדרשיהם על דברי המשיחות.

(רצוני להוסיף פה בהערה כי יש גם יתרון בכך שבמסורת נשארה השגת "משיח" או אף "מלך המשיח" בגדר ארצי ולא שמימי, וראייה לכך הוא החלום החשוב בו קיבלתי בארץ ישראל ב-1990 ברכה מיוחדת שהוספתי גם בתפילת המנהג החדש בקומה הרביעית: "ברוך ה" אלהינו מלך העולם אשר הבדיל את בני ישראל בקדושה ובהשגה של 'מלך המשיח' מכל 'קדושות' ו'השגות' 'משיח' של אומות העולם". – דהיינו: לולא המונח נשאר בארציותו, ולא היה עולה לסוג שמימי, היה הדבר גורם לטעויות דומות לאלה של הנצרות, חלילה וחס. רק בסוף, בהשלמת דבר מלכות השמים, מובן כי מדובר בגואל הנבחר, ויש מי שמסביר את העניינים בכדי שלא יתבלבלו בני אדם. אז מתגלה האמת, ואין פחד מטעויות זרות. לדורות ייזכר שהיה התיקון הגדול של הנצרות נדרש בכדי להבטיח כלפי האנושות שלא יפלו שוב לכסילות ולעבודה זרה).

המשקל המשיחי מושם אם כך על גבו של חמור, כפי שנתקבל אצלנו בחלומו של סולי קמחג'י בבאר שבע בשנת תש"ן, בו הצדיק אבוחצירא, עליו השלום, אמר לפרץ: "אה, אז אתה הוא החמור, משיח בן דוד". הבינו אם כך שהאדון הארצי שאתם מבקשים חמור הוא לגואל, והיא המשיחות ההיסטורית הרצויה לפניו יתברך בזמני הגאולה השלמה.

כדי שלא תחשבו שהחמור אחד הוא, כתוב בזכריה הנביא: "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת" (זכריה, ט', 9). "עיר", שהוא חמור צעיר מהיער, רמז הוא. אפילו עיר בן אתונות יכול להיות חמור לגואל במסגרת סימן חמור אוכל לחם, כי סימנים משוחים רבים יהיו בבית התפילה, וכולם יהיו חמורים לגואל חיים.

שמונה ימים אחרי קבורת הצדיק חיים קיבלתי חלום שבו, כאמור, הייתי בחוץ לפני שמים מלאי כוכבים בוהקים, ומסביב לרגליי היו מצוירים מעגלים. ממרחק של כשלושים מטרים ראיתי את הצדיק חיים והוא אותת לי לשים לב. אז הרים הוא את עיניו אל השמים, ואני גם הסתכלתי למעלה, וברגע ההוא יצא מפי קול חזק מאוד, שונה מקולי הרגיל, שהכריז בעוצמה אדירה מול כל הכוכבים: "בא הזמן". התעוררתי מלא אימה והתפלאות.

הכרזתו האמיתית של הרמב"ם, עליו השלום, שלמה היא. אי אפשר היה לדעת את צורת הדברים החדשים המובטחים לגאולה השלמה עד ביאתם והתגלותם. חלום זה מראה על בשורת פתיחת הגאולה השלמה, היא הפתיחה הנשמרת לאליהו הנביא, זכרו לברכה, ובזכות וברשות הצדיק חיים הוא הרשה לתלמידו הראשון לקבל ולבשר את פתיחת הגאולה השלמה, בקולו של אליהו הנביא, כי בא הזמן המיוחד המסוגל שהכול מחכים לו. בזמן זה ה" ברוך הוא בוחר בגואל הסופי של דברי הימים, ויוצא אל הפועל תפקידו של אליהו הנביא לפתוח את הגאולה השלמה. חלום זה ביטא זאת.

 סיבוב גדול היה מאת ה" ברוך הוא להגיע לסימן זה, ובבת עין של הנבואות. רק כתלמידו הראשון של הצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, היה לי הכוח לקבל את הסימן הזה ולקשר אותו לדברי הגאולה. כמו כן בכדי לקיים את הסימן הזה לא נבחרתי ולא זכיתי להיות צדיק נסתר, כי לו הייתי צדיק נסתר, לא הייתי יכול לדבר על ל"ו הצדיקים הנסתרים. דבר חדש הוא, ועתה נברא. אף אחד, עד כמה שהיה גדול, לא יכול היה לדעת או לדמיין דבר על צורת פתיחת הגאולה השלמה של מלאך הברית, אליהו הנביא, זכרו לברכה.

החלום של "בא הזמן" עונה גם על דבריו של "הנשר הגדול" בנוגע לנביא שיקום ליישר את עם ישראל ולהכין את ליבו לפני בוא המשיח בן דוד ולפני מלחמת גוג ומגוג. הרמב"ם, עליו השלום, מוסיף שיש אומרים שמדובר באליהו הנביא בעצמו וכו', אך מתפרש מדבריו שיכול לקום נביא ששליחותו קשורה בתפקידי הסימנים השלמים הקשורים לאליהו הנביא, כמו השבת הלבבות אבות על בנים וכו' והודעת הנבואות החדשות על יום ה" הגדול והנורא. דהיינו: ליישר את עם ישראל ולהכין את ליבו, לתקן את העולם ולהחזיר את העמים לאמונה הנכונה עד שכולם יקראו בשם ה" ויעבדו את ה" שכם אחד. כולם קשורים במסורת הנבואית של אליהו הנביא, זכרו לברכה.

החלום של סימן בא הזמן הוא גם הפתיחה לכול התפקידים הללו, תפקידים שצריך לפחות דור שלם ארוך לקיים אותם, תפקידים הנשמרים לאליהו הנביא בסוף נבואת מלאכי, וחלק שלם הם של הברית הסופית השלמה שמביא מלאך הברית. פתיחת הגאולה השלמה מרומזת גם בפרץ בן תמר ויהודה, בן יעקב אבינו. הוא שפורץ גדרי בטן אימו בכדי לבשר את הבשורות בחוץ בעולם, ומובן הוא שאחרי שהצדיק חיים זיכה אותי להכריז על פתיחת בשורת אליהו הנביא, זכרו לברכה, היה לי גם מזל גדול שנקראתי פרץ, כי מתאים אני לסימנו, הי-הא!, הי-הא!

פרצתי את גדרי ההיסטוריה בבשורות הגאולה השלמה, כשסימנים גדולים המשיכו לרדת בחלומות לבני משפחת לוי ולעוד מספר תלמידים, וביניהם סימנים על הדור הזה הרביעי הנורא. לפיכך לא פקפקתי על היותי חמור-נביא, אף כי אינני נביא ולא בן נביא, כי הנבואות האלה יורדות בחלומות, ועלינו לזכור אותן, לכתוב אותן ולדבר בהן. הרי כסופרי הנביאים אנו ולא כנביאים. מתוך הסימנים יצאו התפקידים המתאימים לדברי הרמב"ם ליישר את ישראל ולהכין את ליבם, לתקן את העולם ולהחזיר את האומות לאחדות הבורא ולדת האמת: לפתוח, לבשר, לנבא, לחדש, לתקן ולהכין. הי-הא!, הי-הא!, הי-הא!, הי-הא!, הי-הא!, הי-הא!

מובן הוא שלא נחתי בדעתי עד שנלדה לוי, נשמתה היקרה במלכות השמים, ראתה בחלום את החמור ההולך עם עגלתו ברחוב במילאנו, נכנס למאפיה ואוכל את הלחם. אז שמח ליבי ושרתי ברינה, כי יכולתי לצאת לתפקידיי כתלמידו הראשון של הצדיק חיים או כמבשר בשורת אליהו הנביא או כפרץ פורץ גדרי ההיסטוריה או כמיישר את ישראל או כמכין את ליבם או כמתקן את העולם או כנביא המחזיר את אומות העולם לדת האמת. החמור חמור הוא, וחמורו של הגואל בא ביחד עם עיר בן אתונות. החמור פשוט הוא ויכול לצאת ולנעור בכול צורה שהוא חפץ. הי-הא!

בשל כך כל המשקולות שהיו עליי מעת פתיחת הגאולה נפלו על גבו של החמור, כך שברצון נעשיתי אני בעצמי לחמור ולא התחמקתי מהמשקולות. היות והחמור הוא חמור, שעורו כל כך עבה עד שאינו מרגיש את החום אפילו בתמוז, הרי שהוא מקבל את המשקולות גם בשמחה, אוכל ונוער, אוכל ונוער, ומוריד את המשקולות בכתבי ספר משנת חיים. מי יכול היה לדעת אף משהו מכול הדברים האלה עד שהגיעו ובאו והתקיימו? חדשים ממש הם שמעתה נבראו.

ברור הוא ש"הנשר הגדול" לא חפץ לרכוב על חמורו של זכריה וגם לא להרכיב אחר. האם המלך המשיח הוא עני ואין לו רכב שיצטרך לרכוב על חמור? או האם ירכב על חמורו מעוני ופתאום יבוא אל היכלו בארמונו? לפיכך הרמב"ם, עליו השלום, לא הרשה לעצמו להיאחז בסבך בגלל ידיעתו הברורה שלא ניתן לעמוד על פירוש הנבואות האלה עד שיבוא הזמן, ורק אז תתבררנה. הרי הוא הזהיר גם נגד סברות החכמים ז"ל בעניינים האלה, אז מה יוסיף משלו?

ואמנם החמור הוא המפענח את משקולות המשיחות, כי מכיר ברוכבו ומכיר את עצמו, אינו מרים ראש או מחשיב את עצמו לפלא בודד, כי לצידו עיר בן אתונות. ולא החמורים, כי אם הסימנים השלמים בזכות הגואל חיים הם המיישרים את בני ישראל ומכינים את ליבם. הם המתקנים את העולם, מביאים שלום לעולם, ודרכם יוכר הגואל חיים לפלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום. הסימנים הם המחזירים את אומות העולם לאמונת אברהם אבינו והם המביאים את מפתחות בניין בית המקדש השלישי בן שבע הקומות, שלושה עשר מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, הוא בית התפילה הסופי ששוב לא ייחרב בכול דברי הימים הבאים.

המשיחות של דוד המלך ושל שלמה המלך היא המשיחות המלכותית הארצית שבה נקשרה הנבואה בהבטחה לקיומה של מלכות בית דוד לדורות. עניינה הוכרז בכמה נבואות חשובות המכוונות לגאולה השלמה, ונאמר: "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ, עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם, קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת, תַּעֲשֶׂה-זֹּאת" (ישעיהו, ט', 6).

בדוד ובשלמה הסתיימו הסימנים ההיסטוריים של השם "אהיה" הראשון (מן השם השלם "אהיה אשר אהיה"), כשאחרי הפרדת המלכות לשתיים וירידת ישראל מדחי אל דחי, בא אליהו הנביא, זכרו לברכה, בסדרים חדשים נסתרים וסודיים, ונכנסו דברי הימים לסדרי השם "אשר". עם זאת, הקביעוּת ההיסטורית לקיום בית דוד כבר הוקמה, כי נדרשה אותה קביעוּת היסטורית בכדי שלא תישכח הבטחת המשיחות לעם ישראל.

כן נקבע לדורות שהמשיחות בישראל תצטרך להתייחס לשבט יהודה לבית דוד, ולכן מדובר תמיד על משיח בן דוד. הסימנים המשיחיים לבית דוד נקבעו אז כדי שיתקיימו בעתיד, בזמן שתיכנס הגאולה השלמה.

בל נשכח עם זאת שהגאולה יוצאת גם לעולם ולא רק לישראל, ולכן ישנם בסימנים השלמים שני סוגים כלליים: הסימנים המיוחדים לעם ישראל, הם הסימנים הדוידיים, והסימנים האוניברסאליים לאומות העולם, הם הסימנים היוספיים.

הסימנים האוניברסאליים הם גדולים, רחבים וחזקים מאוד. ראו כדוגמא איזה כוח היה לכנסייה הקתולית במשך הדורות בגלל הסימנים האוניברסאליים ההתחלתיים, שהיו בידם דרך משרת ישוע במקור ודרך משרתו של פאולוס, השליח לעמים. ראו איזו התפשטות עולמית יצאה בכוח ירושת הסימנים האוניברסאליים ההתחלתיים ההם.

בגאולה השלמה, דרך תיקון הנצרות, חוזרים אלינו אותם הסימנים האוניברסאליים בברית החדשה השלמה. הדברים יובנו יותר אחר כך בדברי הימים, אך העניין הוא שאם הסימנים המשיחיים לעם ישראל לא היו קבועים לדורות, היו באים הסימנים האוניברסאליים, ועולים לגמרי על הסימנים לישראל. הדבר היה הורס את כל האיזון בדברי הגאולה השלמה, כי העמים היו תופסים את כל הסימנים ולא נותנים מקום לישראל.

הרמב"ם, עליו השלום, ידע היטב שישנם סימנים אוניברסאליים, הקשורים לגאולה השלמה ומופיעים רבות בספרי נביאי ישראל וגם בתהילים, אך קיצר הוא בעניינם של אותם סימנים, כמו "ויתקן את העולם" (הלכות מלכים, י"א, ח'). הרמב"ם ידע כי לא מתקנים את אומות העולם בהלכות שבת ולא בקדושת התורה השייכת לעם ישראל, אלא נדרשים סימנים אחרים אוניברסאליים ונדרשת שפה ברורה חדשה כדי שכולם יקראו בשם ה" ויעבדוהו שכם אחד.

בגלל אותם סימנים אוניברסאליים שיבואו תכלית הרמב"ם הייתה לקבוע מה הם הסימנים המיוחדים לעם ישראל. ועיקרי הוא אצלו לחזק את דעת התורה ולמנוע דעות והשערות מוזרות. המשיח בן דוד, לפי דבריו, יקיים את התורה, לא ישנה אותה, יקרב את בני ישראל אליה ויחזיר את המשפטים והחוקים לכתריהם כמו שהם בתורה, וזאת בזמן בית המקדש, אחרי קיבוץ גלויות ואולי אחרי מלחמת גוג ומגוג. לבסוף ישרור שלום בעולם, והעמים יהיו מתוקנים. הם לא יהפכו ליהודים, אלא יהיו מתוקנים. הרמב"ם אינו מסביר איך יבוא השלום ואיך יבואו התיקונים, כי לא נודעים הדברים, כאמור, עד להתגלותם.

אין ספק ש"הנשר הגדול" ידע שישנם סימנים מיוחדים לישראל, ושיש גם סימנים אוניברסאליים, ושיש שייכות או קשר בין הסימנים האוניברסאליים ובין עניינו של משיח בן יוסף, כי יוסף הצדיק בתרבות מצרית למד, ומשרתו כמשנה לפרעה הייתה מישרה אוניברסאלית, מאחר שמצרים עמדה בראש העמים באותה תקופה. חוץ מזה המסורת הנבואית מקשרת את עשרת השבטים לבית יוסף או לאפרים.

וידע הצדיק החכם בהתייחס לנבואת ירמיה (פרק ל"א) על דמעותיה של רחל אמנו, ושהובטח לה כי ישובו בנים לגבולם, אחרי שהיו מפוזרים בין אומות העולם, ונאבדה מהם כבר זהותם היהודית. לכן רחל אמנו לא הייתה רואה אותם וכאילו "אינם". ידוע שהתבוללו עשרת השבטים בין אומות העולם (חוץ ממובחרים יחידים שהובאו דרך נס מעבר לנהר סמבטיון), וההיגיון אומר שעשרת השבטים שנתערבבו בין אומות העולם יצטרכו בסוף את הסימנים האוניברסאליים עם מפתחותיהם לשם ישועה ותיקון מטעויות העבר.

לא נכנס הצדיק מפוסטט לעניינים האלה, כי אף אחד אינו יכול לשער השערות בנוגע למשיחות של בית דוד, כל שכן שלא ברור כלל מהם הסימנים האוניברסאליים שיבואו לתקן את העולם ולשים שלום וכו'. הנביאים רמזו איך יהיה העולם בזמן השלום אבל בלי שום הסברים, ולא מובא איך יגיע לאותם המצבים הנשגבים והמאושרים. לפיכך לא דיבר "הנשר הגדול" על משיח בן יוסף.

בחכמה עצומה ואמיתית נהג הרמב"ם, עליו השלום. מה עשה? את הרמזים ההם שם על הסימנים האוניברסאליים "יתקן את העולם" (הלכות מלכים, י"א, ח') ואת "לשום שלום בעולם" (שם, י"ב, ג') שם על שם משיח בן דוד. שהרי הנבואה וההלכה על משיח בן דוד הן סוגיה מרכזית משיחית לישראל לכול הדורות, כמוסבר, ולכן הסימנים האוניברסאליים העתידיים אינם יכולים להיות מחוץ למסגרת המשיחות לישראל. איך יהיה הקשר בין הסימנים הישראליים והסימנים האוניברסאליים? את זאת אי אפשר היה לשער: "לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו" (שם, ד').

זכרו, קוראיי היקרים, שלשון הסימנים בגאולה השלמה חדשה היא ולא מצויה בלשונו של הרמב"ם או במסורת ישראל. רק בגילוי הסימנים השלמים אנו יכולים להבין למפרע את המושגים של הסימנים שמקודם לכן לא יכלו להתברר, ועתה תראו שדווקא דרך השפה הזאת של הסימנים השלמים יכולים להכיר בהרבה דברים הנוגעים למשיחות.

משני המושגים האלה "סימנים אוניברסאליים" ו"סימנים יהודיים" יוצאת הבנה חדשה על עניין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. לפי המסורת הנוצרית מישרתו של ישוע יצאה בשם תיקוני בני ישראל, וכל דבריו נאמרו כלפי עם ישראל, אך אחרי שלא נתקבל הוא בעם ישראל, הוקמה הנצרות שהתפשטה בהמשך בכל העולם ונקראה דת אוניברסאלית.

למפרע נבין שהסימנים המשיחיים הדודיים המיוחדים לישראל לא התקבלו, ואולם הסימנים האוניברסאליים היוספיים כן התקבלו בנצרות, והייתה משרתו לישועה חלקית לאלפי מיליונים של נוצרים במשך הדורות, כי דרך הנצרות נחלצו עמים רבים מהסוגים הגרועים של עבודה זרה, עברו אל הנצרות, והם מאמינים באבות העולם, במעמד הר סיני ובתנ"ך.

חשבו על המחלוקת הכללית במשך הדורות בין היהדות והנצרות. היהודים אומרים לנוצרים: איך תגידו שישוע הוא המשיח? הרי הוא לא הביא שלום לעולם! כל המחלוקת הזאת בין מה שהיה צריך המשיח להביא לעולם ובין מה שלא הביא ישוע במשרתו מתפרקת ונמסה באור הסימנים האוניברסאליים היוספיים ההתחלתיים. אותם הסימנים עצמם אמיתיים היו, אך בהיותם ללא הסימנים הדודיים המיוחדים לישראל, הם יצאו לעולם משובשים ומחוץ למידות האמונה הטהורה האמיתית.

מאידך גיסא, העם היהודי נשאר בלי הסימנים האוניברסאליים, הוכרח להיסגר במסגרת המיוחדת לישראל, ושוב לא יכלה היהדות להתעסק בנושאים אוניברסאליים בכדי לקרב את העמים לדת האמת. חשוב פה להבין ששני הסוגים, סימני בית יוסף וסימני בית דוד, כאשר הם מתגלים, הם קשורים יחד במישרת מי שהמשרה עליו. לישוע היו את שני סוגי הסימנים, אך לא את הסימנים השלמים, כי אם את הסימנים ההתחלתיים. בעוד הסימנים הדודיים לא יצאו לאומות העולם אלא נשארו בעם ישראל, הסימנים האוניברסאליים יצאו לעולם לעמים רבים, אך עם ישראל חסר אותם במשך הדורות.

הסימנים השלמים המתגלים בבוא הגואל חיים כוללים גם את סימני בית יוסף וגם את סימני בית דוד, והגואל חיים שולח אותם דרך חלומות לתלמידים הקשורים בסימן החמור אוכל לחם. צדיק ונושע, עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות. עברנו את שש השנים הראשונות בעיקר בסימני החמור, משיח בן יוסף, ואחריהם את שש השנים הבאות בעיקר בסימני החמור, משיח בן דוד. כך היה הסדר, כי היו צריכים שתים עשרה שנים לקבל את כל הסימנים הבסיסיים של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

בשנה השביעית סולי קמחג'י ראה בחלום את הצדיק אבוחצירא (בבא סאלי), ונאמר שם שהצדיק אבוחצירא היה המקובל האמיתי היחידי מזמן הקמת המדינה, מאחר שהיה היחיד להכיר בקבלה המעשית האמיתית. הצדיק אבוחצירא דיבר בחלום עם פרץ ואמר לו: "אה, אז אתה הוא החמור, משיח בן דוד". משמחה הרב הקדוש רצה להרים את קולו בבשורה הזאת, אך פרץ עשה לו סימן שלא כדאי. הצדיק הבין ואמר ביחס לרבנים: "אה, כן, ישנם רבנים רשעים", ואז הכניס את פרץ לחדר ונעל את הדלת אחריהם. - -

סימן חשוב הוא זה עבור קיום סימני משיח בן דוד, שהצטרכתי לקבלם בארץ ישראל דווקא. פירושו הפשוט הוא שאני בסימן חמור אוכל לחם, וקיבלתי את הסימנים של משיח בן דוד בשביל עם ישראל בארץ ישראל, ואמנם אני לא משיח בן דוד ולא משיח בן יוסף, כי אם החמור הראשון הכללי, האוכל את לחם הסימנים, גם את הסימנים מבית לחם של סימני משיח בן דוד.

הביטו בשכל על העניינים האלה. קיבלנו את הסימנים המשיחיים של כריסטו, הם הסימנים האוניברסאליים, שיצאו ממשרתו של ישוע ונכנסו לנצרות. בקבלת הסימנים השלמים אנו מבינים למפרע את הסימנים ההתחלתיים שהיו במשרתו אז, ובעקבות יעקב אבינו עקבנו דרך הסימנים השלמים כדי להציל את כל הסימנים האוניברסאליים מן הנצרות. עקב כך יוצא תיקון גדול לנצרות, ההורס לגמרי את כל התיאולוגיה הנוצרית השקרית, ובאותו הרגע מפריד את ישוע מכול סוג של נצרות מסורתית ומגלה את פירושי כל הדברים האמיתיים הקשורים בו ובמשרה ההיא.

חסרים היו, כאמור, הסימנים האוניברסאליים ההתחלתיים ביהדות, אשר יצאו עם הנצרות. עם זאת, בבוא הגואל ובירידת הסימנים השלמים לבית דוד חוזרים הסימנים האוניברסאליים ליהדות דרך סימן החמור, ואחרי קבלתם והתאמתם במסגרת הברית השלמה הסופית מתקבלים הסימנים השלמים לבית דוד עבור ישראל. ואני החמור הראשון אכלתי את כולם מכל הלחם שקיבלו החמורים, ונחתמו כל הסימנים בחותם הברית השלמה בזכות הגואל חיים ונתקבלו בשמים, ובארץ נכנסו איתנו לחדר סגור, עד שיבוא הזמן לגלות אותם.

מהקדמה זו ניתן להתחיל לדרוש בדבר מהות המשיחות. ששת הסימנים הגדולים מדריכים את ההבנה. למשיחות נדרש זמן, דהיינו זמני תקופות כוכבי הגאולה, והם הזמנים המתגלים בסימן הכוכבים. למשיחות דרוש קשר למלכות השמים: הוא סימן השופט המשוח במלכות השמים, הגואל הנבחר חיים. למשיחות דרוש מסר חדש ואור חדש ורוח חדשה הקשורים במבנה בית התפילה של הגאולה השלמה: הוא סימן האור החדש של חנוכת החנוכות. למשיחות דרוש סימן בעולם, ואותו הסימן צריך להיות קשור גם בסימנים האוניברסאליים וגם בסימנים המיוחדים לישראל: הוא סימן החמור אוכל לחם. הדור הראשון הכללי למשיחות המגיע הוא דור כפול, הוא הדור הרביעי הזה שכפול בישועות נפלאות מצד אחד ובהריסות עולם מצד שני: הוא סימן הדור הרביעי ודור הבניין החדש. כמו כן למשיחות דרוש סימן תחיית המתים, כי בלי סימן זה אין קיום לגאולה: הוא סימן תחייתו של הצדיק חיים בסימן השלם של תחיית המתים.

במשרתו המשיחית של ישוע הסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים נכנסו לאוונגליונים, ללא הרחבה: 1) כוכב כריסטו, 2) פתיחות לענייני מלכות השמים, 3) מסרים חדשים באור חדש ורוח חדשה, 4) מישרתו של ישוע והמשך המשרה אחריו, 5) הדור הרביעי של אז כדברי יוחנן המטביל ש"מַלְכוּת הַשָׁמַיִם קָרְבָה לָבוֹא" (מתי, ג', 2), 6) סימן תחייתו של ישוע מן המתים.

על מידת משיחותו של ישוע מכריז הצדיק חיים בסימן הכוכבים: "זהו כוכב כריסטו הבא בזכות הענווה", ומיד לומדים מכך שישוע היה עניו מאוד לפני ה" ואהוב מאוד, כי במקום שאין אנשים השתדל להיות איש. כאשר יובן פרק נ"ג בספר ישעיה הנביא, הדבר יוכיח עוד יותר את ענוותו, ומשם יוכח שישוע היה האיל הנבחר, המנובא בנבואת התורה בעקידת יצחק, כי נגזרה גזרת כליה על עם ישראל, בעוונות הרבים, ובזכות קרבנו של ישוע הוחלפה לגזרת חורבן הבית וגלות, הפחותה באופן משמעותי מכליה, בר מינן. כל דבר הבא בזמנו המיוחד לו הוא בסוג נפרד, ולכן גם סוג המשיחות בישוע יחידי הוא בהיסטוריה, ולא חוזרת המשיחות ההיא לעולם. עם זאת, המשיחות של ישוע היא הקשר להבנת דברי ימינו וחטאי אבותינו בתקופות ההן, והיא יסוד מוסרי לקביעות הענווה בעם ישראל ככתוב: "מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו" (ישעיהו, נ"ג, 5).

בגאולה השלמה הכול משתנה. הגואל הנבחר משנה את כל השקפתנו הקודמת בנוגע למשיחות, כי הגואל הנבחר, חיים, הוא האדון אשר אתם מבקשים ולא המשיח בן דוד, וביחס לגואל, המשיח בן דוד הוא חמור, כדרגת חמור ביחס לדרגת האדם. "משיחות" החמור מוסר גדול הוא לדורות הבאים ולמשיחים מבית דוד שיבואו.

הרמב"ם, עליו השלום, אומר שהמשיח בן דוד יקבץ גלויות ויבנה את בית המקדש וכו'. עם זאת אנו רואים שהנבואות על קיבוץ הגלויות כבר התחילו להתמלא מעת הקמת מדינת ישראל, ברוך ה", ולא ראינו איש שקיבץ אותם. יש לנו סימן שהעלייה הגדולה והעצומה מברית המועצות לשעבר קרתה בזכות הגואל חיים, אבל אין הביצוע נעשה דרך משיח המקבץ גלויות. מתברר שהלשון לא מדויקת כאן, אחרי שכבר עברנו את השואה וזכינו לראות בהקמת מדינת ישראל.

ואמנם עניינו עומד בין השגת "משיח" ו"ימות המשיח". גם על המונח "ימות המשיח" לא פירט הרמב"ם, והביא אותו בעיקר כדי להבהיר לכלל החכמים שאין בין עולם הזה וימות המשיח כי אם שעבוד מלכיות בלבד.

.......................................................................

 

פרק ל"א - השגת "אין בין עולם הזה וימות המשיח אלא שעבוד מלכיות לבד"

 

מעניינת היא הלשון במונח: "בין העולם הזה לימות המשיח". כנראה באה לומר שלא נחשוב שבזמן המשיח יהיה העולם דומה לעולם הבא, כי אם עולם כמנהגו נוהג, אבל לישראל תהיה מלכות משלה ולא תהיה מתחת למלכויות אחרות. לפי קבלתנו בסימנים השלמים אנו כבר בימות המשיח מעת הקמת מדינת ישראל, ואין שוב שעבוד ממשלה אחרת עלינו.

הבלבול אמנם נולד מסימן תחיית המתים, שיש אומרים שהמשיח בא ביחד עם תחיית המתים, אז העולם הזה מגיע למצב של העולם הבא. סימן תחיית המתים של המסורת מפליא מעל כל שכל אנושי ומשנה את סדרי המערכות ואת טבע העולם הרגילים.

היה אומר לי הצדיק חיים שהתלבטו החכמים, זיכרונם לברכה, בעניין זה, כי האמת היא שתחיית המתים של המסורת תהיה בזמן שרק ה" ברוך הוא יודע מהו, וצריך לעבור עוד זמן רב ודורות ארוכים עד שתתקיים. עם זאת עתה נוכל לתפוס טוב יותר את העניין ואת סיבת הסיבוך. הסיבוך הוא מפני שסימן תחיית המתים קשור בגאולה השלמה ובזמנים המאושרים של השלום, ולכן נקשר ברעיון בואו של משיח בן דוד, אבל העניין הוא שהחכמים קיבלו במסורת את סוף הסימן, ולא ידעו את תחילתו. שפת הסימנים עוזרת לנו עתה לברר את סימני העבר. לימוד הסימנים השלמים שמור לזמן התגלותם בגאולה השלמה, בעוד התחלת סימני מלכות השמים וסימן תחיית המתים היו בסימנים ההתחלתיים שהיו, כאמור, גם בבית ספר האיסיים. היהדות לא ידעה שלתחיית המתים ישנן הקדמות היסטוריות, המכינות את הנפשות לאמונה בה. דהיינו: לא רק עם ישראל יאמין בתחיית המתים, אלא היא תהיה בדרגה אוניברסאלית לעמים רבים, כי הגאולה השלמה עצמה היא עבור עמים רבים ולא רק לישראל.

בנצרות מלכות השמים היא מלכות ממשית, שכריסטו הוא המלך המביט ממנה אל הארץ ואפילו אל לבבות בני האדם. הפצת השקפה זו בנצרות נוצרה, כאמור, מסימני מלכות השמים ההתחלתיים. ביהדות נשארה מלכות השמים לגאולה השלמה, כאשר תהיה מלכות ה" בשמים בהרמוניה עם המלכויות בעולם, אז יבינו כולם כי ה" אחד, ושמו אחד בשמים ובארץ.

הסיבה לכך שהיהדות לא התייחסה כמעט בכלל לעניין מלכות השמים היא שחסרה בה תכנית ה" הכוללת ל"עולם חדש" המקשר בין השמים והארץ, תכנית המתגלה רק עם בחירת הגואל השלישי הסופי בתחילת זמן הגאולה השלמה. הנצרות, לעומת זאת, הדגישה את מושג מלכות השמים לאורך הדורות, אך עשתה זאת באופן משובש, בשל האלוהות שיחסה לכריסטו, במסגרתה ישוע הוא מלך המשיח השולט במלכות השמים, יודע את רצון אביו ומקשר את הטובים ההולכים אחריו בעולם הזה אל מלכות השמים אחרי מותם.

אסור בהחלט היה ליהודי להאמין בכל זה, כי לא היו עוד הכלים בעולם להפריד את ישוע ואת מישרתו מן הנצרות ומכל העבודה הזרה שלה. אסור היה ליהודי אף להתבונן במלכות השמים של הנצרות. הבשורות האמיתיות, עם זאת, באות בהפתעה ומבהירות כי עיקר סיבוך דברי הימים שבין היהדות והנצרות נבע כולו מטעמי גזרותיו ההיסטוריות של ה" יתברך על מנת להביא את עולמו אל גאולתו השלמה.

הצדיק הקדוש חיים מצנעא, תימן, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים הסובלים בדורו, נלקח בפטירתו להיכלו במלכות השמים, והוא השופט המשוח במלכות השמים החדשים והשלמים והסופיים של דברי הימים. מלכות השמים הנוצרית היא צורה בלתי שלמה של מלכות השמים (שניתן לכנותה "קדם מלכות השמים"), כשישוע, שגם הוא קם בסימן תחיית המתים, היה קשור לאותה מלכות שמים מוקדמת. קדם מלכות השמים טובה היא לעיון, אך למעשה היא אינה מענייננו כעת, הואיל וכבר נוסדה מלכות השמים השלמה, החדשה והרצויה של הגאולה השלמה.

בסימן השופט המשוח במלכות השמים נכללות מדרגות של שיש לבן, והן המהוות את הקשר בין מלכות השמים ובין האנושות למטה בעולם, ולשם עליית דרגות בני אדם הן. סימן תחיית הצדיק חיים בסימן השלם של תחיית המתים הוא הקשר בין בני העולם לבין הזוכים לקום לאחר מיתתם מן המתים אל העולם החדש הנפלא של מלכות השמים החדשים, בזכות תחייתו של הגואל חיים.

זהו אם כך הקשר המקשר את סימן תחיית המתים מן המסורת לעניין המשיחות של הגאולה השלמה, ומפני שהגואל אינו המשיח, כי אם נמצא בדרגה נפרדת לגמרי ביחס למשיח, דבר זה גרם לבלבול גדול גם בקרב חכמי המסורת, כי הם לא ידעו זאת. סימן תחיית המתים מן המסורת מראה על שלמות התחייה כאשר יקומו הצדיקים מקברותיהם אך אינו מתייחס לתהליך היסטורי כלשהו, כאילו מדובר במעבר בין יום ובין לילה. דהיינו: לפי המסורת בא המשיח, ותיכף מתקיימת תחיית הצדיקים מקברותיהם, אך עניין זה בהחלט אינו מובן כי איך ניתן לומר אז שעולם כמנהגו נוהג? הרי עצם תחייתם מן הקברים כדי לחיות בגוף חדש אינו בשום אופן מנהג טבע העולם שאנו מכירים בו.

ההסבר הוא שאותה התחייה המוזכרת במסורת תתקיים אמנם בעתיד, אך רק עם סוף סדרי העולם שיקדמו לה ועם התחלת תקופות של סדרי עולם חדשים לגמרי. אמנם גם אז טבע העולם לא ישתנה, כי אין קיום לעולם הזה בלי הטבע המוטבע בו, אך סדרי המערכות לא יהיו כמו שהם עכשיו ויהיו בהם שינויים. גם סדרי ההנהגה בעולם בין יושבי תבל יהיו באופנים אחרים ונעלים, שהרי יתמלא העולם בצדיקים הקמים מקברותיהם לחיות חיים מאושרים (הכוונה היא לצדיקים החיים באמונתם, לא לצדיקים הנסתרים). לא מדובר יהיה רק ביהודים, כי הרי הישועה מתפשטת לעמים רבים, וכי באותו הזמן צפוי השלום כבר לשרור בעולם, ובית המקדש שיעמוד יהיה כבר מוכר ואהוב לכל. הרי אז כבר יקראו כולם בשם ה" ויעבדוהו שכם אחד.

אם צריכים לחכות למשיח עד זמן אותה התחייה, אז אין תקווה לדור הזה ולכול הדורות הבאים הקודמים לו. לפיכך הבינו שאותו הפלא והשינוי במערכות השמים על הארץ בזמן רחוק ובלתי ידוע, שאין לבני האדם יכולת לשערו. הצדיק חיים אמר לי שבנוגע לתחיית המתים רק ה" ברוך הוא מכיר בזמנה, ולכן גם אנחנו, תלמידי וחמורי הגואל חיים, שכבר קם לתחייה בסימן השלם של תחיית המתים, לא יכולים לשער מהו הזמן בו יקומו הצדיקים מקבריהם. עם זאת, יש לנו סימן מהצדיק חיים שבעוד כ-400 שנים, בין 400 ל-500 שנים, לא ינהגו בני ישראל להניח תפילין, ועניינו הוא כי אז כבר יגיעו בני ישראל לדרגת קדושה שלא יצטרכו עוד את אות התפילין. האם יש קשר לתחיית המתים? לא ברור, כי לא נאמר ולא מרומז בסימן זה עניין תחיית המתים של המסורת.

ישכילו האנשים ויבינו שאף על פי ששינוי גדול ביחס למנהג ישראל הוא, אינו כי אם דבר קטן לגבי השינויים שיהיו בעולם, לא רק במנהג ישראל כי אם בכל האנושות, בזמן בו יקומו הצדיקים מקברותיהם בזמן תחיית המתים. אין ספק גם כי תצטרך להתקיים עליית דרגות רבות בקרב האנושות לפני כן, בכדי שיתקרב זמן תחיית המתים. לפיכך אי אפשר לשערו. נחכה עד שהיהודים יהיו פטורים מתפילין, ורק אז נשער את מצב העולם כדי לדעת אם כבר בא הזמן לחשוב על סימן תחיית המתים של המסורת או לא.

לכן אי אפשר היה שלא יתלבטו החכמים בעניינו. מדוע? מפני שעניין תחיית המתים קשור בגאולה השלמה, כאמור, אבל לא התקיימו עוד המפתחות לשלב בין העניינים. והנה, עם תחיית הגואל חיים מן המתים ועלייתו למלכות השמים מתקיים הסימן השלם של תחיית המתים שנקרא "הסימן השלם", מפני שלא צריך סימן אחר לתחיית המתים אחרי הסימן הסופי הזה. סימן זה הוא המביא את העולם אל דרגת תחיית המתים בסוף, אם יהיה זה בעוד 500 שנים או בעוד אלף שנים או מתי שיהיה. הקשר האמיתי והנצחי הדרוש לכול האנושות בסוף הוא סימן תחייתו של הצדיק חיים מן המתים, כי בתחייתו נעשה הוא ראש במלכות השמים לכול הדורות הבאים. הסימן השלם חותָם הוא עד סוף הימים.

לא נוגע לנו עכשיו מה יהיה בסוף הימים ההם, אבל חשוב לנו מאוד סימן תחייתו של הגואל השלישי האחרון, הצדיק חיים. בתפילת שחרית של המנהג החדש אנו אומרים בכול בוקר: "ברוך אל שדי שהחיה את נפשי בסימן הגדול של תחיית הצדיק השלם, חיים: ברוך אל שדי שהחיה את רוחנו, כתבנו בספר החיים, כי הייתי מת וקמתי מן המתים בזכות תחייתו של הצדיק המתבשר שלוש פעמים". וכשמו חיים כן הוא: חיים חדשים לעולם, חיים חדשים לחיים בעולם הזה, וחיים חדשים לזוכים במיתתם למלכות השמים.

הנני מביא לכם לחם אמיתי, היורד ממלכות השמים, ומבשר אמיתי אני ברשות הגואל חיים, שבזכותו המסורת הנבואית של אליהו הנביא הגיעה אלינו. באופן זה ניתן לבשר את הנבואות החשובות שנדרשות לפני יום ה" הגדול והנורא ולגלות את המפתחות של השבת הלבבות, אבות ובנים.

אין ליבי לדבר על הרבנים של ימינו. עלינו החמורים לבשר ולספר על כל הקבלה החדשה האמיתית הזאת. לפני כמה ימים, בכ"ה בתשרי תשס"ג, 1 באוקטובר 2002, בבאר שבע, נודע ראתה בחלומה את הנביא ירמיה שאמר לה: "את צריכה ללכת לרב ולהגיד לו שהרבנים צריכים להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". לאחר מכן נודע נמצאה בחדר, והיה שם רב אחד וגם שרה (חברתנו שהתגיירה בקהילת מילאנו) ופרץ. שרה התחילה לספר לרב את הדברים, אבל פרץ אמר: "לא, צריך את החדש" (זאת אומרת שנודע צריכה לומר שהיא התגיירה על פי הברית החדשה השלמה). אז נודע התחילה לספר לרב את חלומה: "ראיתי את הנביא ירמיה שאמר לי ללכת לרב ולהגיד לו שהרבנים צריכים להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". אמר הרב: "אבל הנבואה הזאת כבר נאמרה". ענתה נודע: "כן, אבל היא נדרשת עכשיו".

מענה הרב בחלום היה חסר טעם לגמרי. הלא נודע ראתה את הנביא ירמיה, ומובן שהוא דיבר על זמן ההווה, אך אצל הרב הנבואות הן של העבר, ואין לו לב לקשר אותן להווה. היה צריך הרב להתפעל מכך שנודע זכתה לראות את הנביא ירמיה בחלום, כי זכות גדולה היא זאת, ואם לרב הייתה זכות, היה גם הוא שמח מכך שהזדמנה נודע אליו דווקא כדי לקבל את בשורת האזהרה הזאת. עם זאת, אין לו זכות להשתתף בבשורות, ואוזניו אטומות משמיעה. התורה צריכה ענווה, משה היה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, וכן תכלית היהדות הייתה צריכה להיות ענווה, כי כל התורה כולה היא בזכות הענווה של משה רבנו, עליו השלום.

לכן דעו לכם כל עם ישראל: אנחנו לא יותר טובים מן הגויים ואיננו נעלים עליהם. כולנו בשר אחד. כולנו תשעה נקבים. כולנו צריכים לאכול. כולנו מרגישים. כולנו מצטערים בצער ובוכים. כולנו אוהבים ליהנות מהחיים. ואולם הצער המעיק הוא שכאשר מתקרבים לחרדים וללומדי תורה, ההבנה בעניין הזה פחותה, הסגירות מוחלטת, ואין פרץ לפרוץ את הגדר הסגורה לתקוותם.

יכול להיות שגם בעתיד או לפחות בעוד כמה דורות מעכשיו יהיו חכמים אדוקים שלא יוכלו להתמודד עם הבשורות האוניברסאליות, לא יהיה להם כוח או חשק להתאזן בדברים חדשים ולא יוכלו לצאת מרגילות חייהם בדרכי הקודש. הם יהיו בבחינת "שלה" בן יהודה, שאת יופייה של תמר לא זכה להכיר. יהודה בעצם היה אשם בזה, כי פחד שתמר מביאה קללה, ולכן לא חקר ולא ידע ולא הסתכל בחכמתו לדעת שער ואונן הם אלו שחטאו ומתו מה" בשל חטאם, בעוד שתמר הייתה נקייה מחטא וטהורה במחשבתה.

ומכול מקום גם לאלה ישנם נימוקים המחזיקים אותם בצד הזכות, כי ליהודי יש רשות לשבת על התורה ועל העבודה יומם ולילה, ואין לו חיוב להתעסק בטעמים חדשים אוניברסאליים, אף כי הם מתוקים ורצויים ואהובים לפני ה". עם זאת, אותם אנשים הסגורים במחשבתם לא ירגישו בטעמי תמר ולא יבינו את האיזון המשיחי הנולד עם פרץ וזרח.

כולנו אחים ואחיות, משפחות משפחות, משפחה אחת אנושית משותפת לקרוא בשם ה" ולעבדו שכם אחד, ולשם כך צריכים להיות רחבי דעת, סובלניים ופתוחים לדברים חדשים. אנחנו היהודים צריכים להפסיק לרומם את עצמנו בנוגע לשכלנו היהודי, כי שכלנו מוגבל מאוד, והרבה מדברי אלוהינו לא הבנו עד עתה.

צריכים להתעמק באמיתות דרכי הענווה של התורה הקדושה, בדרכי הרחמים על כל בריותיו ובדרכי האהבה האהובות לפני ה" ברוך הוא. משה רבנו, כאברהם אבינו, היה מקרב בני אדם לאמת ה", האל היחיד בורא הכול, וגדול מאוד הוא המוסר הפורץ את גדרי דברי ימי ישראל, כי עתה הגיע הזמן לזה, וכהכרזת הגואל חיים: "כולנו בשר אחד".

יש להרחיב את הדעת, כי גם לזאת ניתנה התורה מתחילתה: לאחד את הזכאים בקרב האנושות מכול עם ועם להיות לבשר אחד, ואמנם נסתר עניין זה בתורה, והוא התגלה יותר בנביאים, כי זקוקה הייתה התורה קודם כל לשמור על הבדלת עם ישראל וקדושתו מטומאות הגויים, מכול עבודתם הזרה וממנהגיהם המתועבים, ולכן לא גילתה את כוונותיה הפנימיות הסופיות האוניברסאליות, דהיינו: את הברית המשלימה את כוונות התורה לסדרי העולם של הגאולה השלמה. לעומת זאת לישעיה הנביא הקדוש נאמר: "ה וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו, וְיִשְׂרָאֵל לא (לוֹ) יֵאָסֵף; וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה, וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. ו וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ" (ישעיה, מ"ט, 5-6).

במסורת עוד לא מובנת נבואה זו, לא בדרך הפשט ולא ברמזיו. אמר לי פעם הצדיק חיים כי "בנביאים נמצאים כמה רמזים על הנצרות". בפסוק הנ"ל "נצורי ישראל" רמז הוא לנצרות, כמוסבר אצלנו שרוב נשמות עשרת השבטים נמצאו במשך הדורות בין אומות העולם שנעשו לנוצרים. בדרך זו נשמרו נוצרים מירידת דחי אל דחי לדתות הפאגאנים שהיו רחוקות לגמרי מדת הנצרות, אשר לפחות הכירה באבות העולם, בגאולת ישראל ממצרים, בעשרת הדיברות ובמוסר נעלה. בשל כך פלא נבואי הוא הכרזתו של ישוע: "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (מתי, ט"ו, 24)".

לא אשם ירמיה הנביא בנוגע למה שעשתה הנצרות מהברית החדשה שלו, אם כי חלקי דברים כן נתקיימו דרך הנצרות. הברית החדשה של ירמיה הוכפלה למעשה לשתי תקופות היסטוריות, בדומה למרבית הנבואות המשיחיות והגאוליות. נבואות אלו עברו דרך הברית החדשה הנוצרית לפי הזמנים והמצבים של אז והן חוזרות ומתקיימות בשלמות בזמן הגאולה השלמה. זה מסביר ופותר, ביחד עם הידע החדש של הסימנים השלמים, את כל עיקרי הבלבולים בכל מה שנוגע לנבואות שהנוצרים מפרשים אודות ישוע, כי אותן הנבואות חוזרות בצורתן השלמה והסופית בגאולה השלמה.

........................................................................

 

פרק ל"ב - עם ישראל דוגמה משיחית הוא - אליהו הנביא והצדיקים הנסתרים - הסיפור האמיתי על משרתו של ישוע

 

דוגמה משיחית אנחנו, עם ישראל, ואחרי שהבנו את עניינו של ישוע, נבין את העניין המשיחי יותר. כי הלא איתנו יחד היה ישוע בגלות אפלה בין ההשגות האליליות של אומות העולם כאלפיים שנה! ומי הוא העם בין כל העמים שלא מבין אותו ואף שונא אותו אם לא עם ישראל? ומי הוא המשיח הזה הבלתי מובן מכולם, אם לא ישוע? באי ההבנה הזאת האם רק ישוע סבל את הצלב אלפיים שנה? הרי אנו בהסתר פנים ישבנו, ושנאת הגויים נשפכה עלינו, כשה' ברוך הוא מצילנו מידם. לכן מובטח הוא שבסוף נאמין שה" ברוך הוא היה איתו בבשורתו ובכול משרתו, וכתוב בספר ישעיהו, פרק נ"ג: "שמועתנו" ("מִי הֶאֱמִין, לִשְׁמֻעָתֵנוּ") ולא שמועתו, כי ה" היה איתו להודיע את המסרים ההם.

ה" ברוך הוא הסכים עם ישוע, על אף שהפר את שבועתו בבית ספר האיסיים, כי עניו היה ורצה להציל את העם אפילו אם הדרך ההיא תביא אותו להיות קרבן בחייו. הוא נטל על עצמו את השליחות, לא פתח את פיו ולא התחרט לגבי אותה שליחות, ובאופן פלאי ידע שיקום בתחיית המתים כדי לסמן על אמיתות דבריו. ואכן, כך היה, כאשר הראה את עצמו לתלמידיו אחרי מותו, באופן שהם ראו אותו, נגעו בו ומאז האמינו במשרתו המשיחית. הרי אין קיום למשיחות, אם אין סימן תחיית המתים קשור איתה.

עוד נדרשת התבוננות על מיהו צדיק אמיתי. לפני אליהו הנביא לא מדובר במסורת על צדיקים אמיתיים נסתרים. לפיכך צדיק אמיתי לפני זמנו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, הוא סוג אחר מן הצדיקים שהיו לאחר מכן חלק ממערך הצדיקים הנסתרים הסובלים למען העולם. אין צדיק אמיתי כמו משה רבנו, עליו השלום, אבל הוא לא היה צדיק נסתר. שני סוגים נפרדים הם. אמת היא שמשה היה עולה למעלה ומדבר עם המלאכים, מדבר עם ה" ברוך הוא ונחשב כראש כל הנביאים, אך עם זאת לא היה הוא צדיק נסתר, ולא היו צדיקים נסתרים עד שבא אליהו הנביא, זכרו לברכה.

הצדיקים הנסתרים נקראים "בני עלייה", כי להם סוד העלייה, והם עולים לעולמות של מעלה, כי כל אחד מהם יש לו עבודות קדושות למעלה. למטה הם סבלו את כובד העולם וקיבלו על עצמם גזרות מבית הדין של מעלה בכדי שלא תיפולנה על העולם. לכן הם כונו הצדיקים האמיתיים הנסתרים הסובלים.

נכון הוא שעלייתו של משה רבנו לעולמות של מעלה הייתה כולה לשם קבלת התורה כדי להורידה בהמשך לדרגת עולם בכתב. משה רבנו קיבל סודות כי עלה למעלה לרקיעים, ואין עלייה לרקיע בלי קבלת סוד. הוא קיבל סודות גם על המלאכים, מאחר שדיבר איתם והתווכח איתם, ויותר מכך, משה רבנו קיבל את י"ג מידות הרחמים של ה" ברוך הוא, שהוא עניין סודי מאד, וקבלה נפרדת לגמרי של משה רבנו, העניו מכל אדם על פני האדמה. עם זאת, אין עניינו של משה רבנו קשור לעולמות הנסתרים של מעלה, שעיקר עבודתם של הצדיקים הנסתרים קשורה אליהם. למעשה השגת ההבנה על העולמות הנסתרים החלה רק מזמנו של אליהו הנביא, זכרו לברכה. עלייתו של אליהו הנביא היא החותם הקדוש של סודות מלכות השמים מצד אחד, ושל סודות העולמות הנסתרים המוכנים לעבודת הצדיקים הנסתרים הסובלים שיבואו מצד שני, וכל עניינו בדברים שהם מחוץ לטבע העולם הזה, אורות ממשיים של מעלה, שאין להם שייכות לסוגי האור המוכרים בעולם הזה. הצדיקים הנסתרים הינם יודעי חן, דהיינו: הם מכירים בסוד הדרך ארץ ובכל הדרכים הנעימות האהובות לפני ה" בהתנהגותם בעולם הזה, וכמו כן הם אהובים בעולם מפני שענווים הם מאוד, לא מראים את עצמם ולא מגלים את זהותם האמיתית (לכן הם נסתרים, כי לא מכירים בזהותם ובמהותם).

ההסתר ההוא מאד אהוב בפני ה" ברוך הוא, ובפרט מפני שרוב האנשים שיש להם תואר כלשהו אוהבים לקבל כבוד, מה שממעיט את כוחם הפנימי. ראשית כל צריכים הצדיקים הנסתרים לשנוא את הכבוד ואת הממון. קדושים מאד הם ונזהרים בדייקנות יתירה על כל מה שנוגע לכסף, כדי שלא יהיו מושפעים משום צד בגללו. הם מתייחסים לעניינים הללו בדומה לחכמים האמיתיים ההולכים בדרכי התורה, אם כי החכמים מתהלכים לפי כוחם בקדושת התורה, בעוד הצדיקים הנסתרים קשורים אל הסודות הנסתרים של מעלה, כך שהליכתם בקדושת מסורת ישראל היא אמנם כלבוש מתאים להם, אך מהותם למעלה היא בדברים אחרים לגמרי ובקדושה עליונה. נסתרת מאד היא דרגתם של הצדיקים הנסתרים ועלייתם בקדוּשה העליונה הנוראה. משה רבנו, מאידך גיסא, לא התעסק בנסתרות.

זכות גדולה היא לקבל ברכה מצדיק נסתר אמיתי, כי ברכתו יורדת ממקום עליון ופועלת על מקבל הברכה. כן היא ברכת משה רבנו, ואמנם לא ניתן למשה להתעסק בנסתרות, כי לא היה עוד הצורך ההיסטורי בגילוי הנסתרות לאנשי סגולה לטובת האנושות. הצורך ההיסטורי הזה בא אחר כך, בזמנו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, כי אחרי חלוקת הממלכה לשתי מלכויות, ירדה הדרגה הרוחנית של בני ישראל מדחי אל דחי, ולא זכו בזכויות שהיו יכולות להעמיד אותם שוב כעם מאוחד. המצב המשיך להתדרדר, כי חוץ מאשר בקרב משפחות מועטות, גם ביהודה וגם בישראל, הכול הושחת ולא היה לרצון. החלוקה לשתי מלכויות הרסה את עמוד השדרה של העם, ולכן נקרא אליהו הנביא להיות נביא לעם ולצדיק נסתר, ולהקים נביאים וגם צדיקים נסתרים אחריו. עם ישראל הפסיד את הזכות לראות ניסים גלויים, כי בני ישראל לא היו זכאים לכך בשל מעשיהם. לשם הצלת העם דרוש היה סדר חדש, ולפיכך קמו צדיקים אמיתיים קדושים הסובלים בסתר, בכדי שלא תיפולנה גזרות קשות על העם. בהתפתחות הצדיקים הנסתרים היו מספר שלבים, כשרק אחרי מספר דורות, אולי כשלוש מאות שנה, הוקם חוג ל"ו הצדיקים הנסתרים, לא פחות ולא יותר ממספר זה, כשמרדכי הצדיק היה הראש הראשון לל"ו הצדיקים הנסתרים.

אליהו הנביא לא מת אלא עלה לשמים. הדבר מראה על קדושה עצומה, שאין אנו יכולים לתארה. עצם גופו נתקדש עד כדי כך שעלה עם נשמתו יחד למעלה. סימן גדול ונורא הוא זה, וידוע במסורת שאליהו הנביא יורד לעולם כדי להיות נוכח בכל ברית מילה וכן בתפקידים מיוחדים אחרים. בעזרת הסימנים השלמים קל יותר לתארו. לאליהו הנביא, זכרו לברכה, ניתנו "מפתחות מלכות השמים", ולכן אין להתפלא מכך שדווקא על אליהו הנביא נאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא; וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם" (מלאכי, ג', 23-24) וכו'. אליהו הנביא הוא השליח הנבחר מאת ה" ברוך הוא לבוא בשליחות הבאת המפתחות של הגאולה השלמה. "הנה אנכי שלח": אלה מפתחות הנבואות החדשות של הדור הרביעי, שאנו נמצאים בו כעת. "והשיב לב אבות": אלה מפתחות השבת הלבבות, כדי שיהיה שלום בעולם אחר כך, והן נכללות בשש הנקודות מעל למילה "וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית, ל"ג, 4), המרמזות על ששת הסימנים השלמים ומכניסות את התורה הקדושה במסגרת אותם הסימנים להתחדשות בזמני הגאולה השלמה.

עלייתו מעלה של אליהו הנביא, זכרו לברכה, במקום מיתתו גם היא סימן שאליהו הנביא הוא ראש כל הצדיקים הנסתרים של כל דור, אם כי איננו נמנה איתם, כי הוא במלכות השמים והם בעולם. ומכול מקום לא הייתי מעז לפרש זאת כך לולא הצדיק חיים לימד אותי זאת בפירוש.

בימי מרדכי הצדיק נקבע המספר שלושים ושש, והוא היה הראש הראשון לל"ו הצדיקים הנסתרים. הצדיק חיים היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים האחרון, ובהיותו השופט המשוח במלכות השמים, נשתנה מבנה חוג הצדיקים הנסתרים ונעשה ל-250 צדיקים נסתרים החיים באמונתם[44].

 אלה הצדיקים הנסתרים שאחזו בקדושת התורה באמת בכל הדורות שעברו כולל בדורות בית המקדש השני. מאתיים שנים לפני חורבן הבית, בעוונות, חי בארץ ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים ששמו אינו מוכר, אך נודע הוא בשם "מורה הצדק", והיו דבקים בו מורי ותלמידי בית הספר האיסיי, שנוסד על ידו. הסביר לי הצדיק חיים שמורה הצדק בחוכמתו העצומה ראה שכול עם ישראל הולך לקראת גזרת כליה, בר מינן, ושלא יעמוד בית המקדש בסוף מרוב השחתת המידות של כוהני המקדש, והחליט לייסד מקום מקלט אמיתי לתורה אמיתית ולתלמידים אמיתיים, המקבלים על עצמם את עול מלכות השמים בדייקנות, בזריזות ובענווה עצומה בכול עבודתם לה".

אליהו הנביא הוא ראש הצדיקים הנסתרים בכול דור (שלא נספר במניין ל"ו), ויש לו קשר עליון עם ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים על הארץ. בקשר הזה לראש הצדיקים הנסתרים יש הידע של סודות מלכות השמים וסודות הגאולה השלמה. מורה הצדק ראה שאותה עת היא "עֵת, לַעֲשׂוֹת לַיהוָה הֵפֵרוּ, תּוֹרָתֶךָ" (תהילים, קי"ט, 126), והחליט להכניס אל בית הספר סדרים משיחיים וגאוליים, וכמה סודות של מלכות השמים. הוא לא הכניס לשם את סודות הצדיקים הנסתרים אלא העניק למובחרי תלמידיו כמה סודות מהקבלה המעשית, אותה קבלה שקיבל גם ישוע, אשר השתמש בה אחר כך במשרתו לעשיית נפלאות.

מורה הצדק עשה את מה שעשה על אחריותו ולא בשליחות או ברשות אליהו הנביא, אם כי אליהו הנביא, זכרו לברכה, לא הפסיקוֹ, אף על פי שיכול היה לעשות זאת, כי אליהו הנביא, ראש כל הצדיקים הנסתרים, יכול להגיד לראש הצדיקים הנסתרים כל דבר ועניין. ואולם מורה הצדק הביע בפירוש שהוא פועל לשם "עת לעשות לה" הפרו תורתך", ומקבל על עצמו את האחריות על פעולתו. בדרך זו נכנסו לבית הספר האיסיי הסימנים הגאוליים והמשיחיים לפי צורתם בזמנים ההם, ואנו קוראים להם הסימנים ההתחלתיים. כל מורי ותלמידי בית הספר, שכולם היו תלמידי חכמים אמיתיים ויראי שמים אמיתיים, נשבעו שלא לגלות כלום מסודותיהם.

ישוע קיבל את הסימנים ההתחלתיים בבית הספר, ולאחר שלוש שנות שהייה בו קיבל גם משהו מסודות הקבלה המעשית. הוא עזב לאחר מכן את בית הספר והלך אל יוחנן המטביל, שכבר עזב את בית הספר שנה וחצי לפניו. מורי בית הספר לא היו צדיקים נסתרים, יוחנן המטביל לא היה צדיק נסתר וגם ישוע לא היה צדיק נסתר. עם זאת, כולם בבית הספר האיסיי היו בסוג קדוש של "צדיק באמונתו יחיה", שחייהם האמיתיים מתנהלים במסגרת האמונה האמיתית, דהיינו: הם חיים באמונתם, ככתוב: "כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם--כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יְהוָה, יִחְיֶה הָאָדָם" (דברים, ח', 3).

-------------------------------------

ישוע, אפוא, לא היה צדיק נסתר, אך קיבל בתור תלמיד שלם בבית הספר האיסיי את הסימנים שנמסרו על ידי צדיק נסתר, מורה הצדק, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, למורי בית הספר. עם זאת אף אחד מבין הצדיקים הנסתרים בהיסטוריה לא נקרא איילו ההיסטורי של יצחק אבינו כישוע, ורק על ישוע הוכרז, כאמור, שהוא האיש השני של הגאולה. מרדכי הצדיק הוא אכן הגואל השני לישראל, והוא כיצחק אבינו עצמו, ולא כאייל שנאחזו קרניו בסבך דברי הימים (ישוע). ניתן לשייך גם למרדכי הצדיק את המונח גואל, כי הריהו הגואל השני לישראל, אם כי לא מיוחסת אליו משיחוּת, כי תפקידו היה גאולי לישראל, והוא פעל להחזיר את העם המפוזר בגלות לתורה. בניגוד לישוע, שהינו הגואל השני לאומות העולם, מרדכי היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, היה קשור בקשר אמיץ עם אליהו הנביא וידע את הסימנים הגאוליים והמשיחיים של מסורת אליהו הנביא, אך הגאולה שהביא ביחד עם אסתר המלכה לא הגיעה לעשרת השבטים אלא רק לשבטי יהודה, בנימין ולוי, ולכן לא הייתה היא גאולה שלמה.

גאולת פורים לא התפשטה בין אומות העולם, כפי שמבטאות מילות השיר הידוע: "חג פורים, חג פורים, חג גדול ליהודים", בעוד כוונת המשיחות היא גם אוניברסאלית, דהיינו: זו שבאה לשם הצלה וישועה עד לאיים הרחוקים ולא רק לישראל. משרה היא העומדת בשליחות. לפיכך, כאמור, מורה הצדק הקים את בית הספר האיסיי על אחריותו ולקח על עצמו את ה"שליחות" ההיא. גם לישוע, כמאה שנה אחר כך, לא ניתנה השליחות מפי איש או מפי מורה המרשה לו, אך למרות זאת פעל הוא לשם שמים וקיבל את אחריות ה"שליחות" ההיא על עצמו, כי "עת לעשות לה' הפרו תורתך". הוא חש אותה במלוא העוצמה וקיים את "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (מסכת אבות, ב', ו').

ישוע נידון למשפט מוות מבית הדין של מעלה. הטעמים לכך נסתרים (אולי מטעם שימושו בקבלה המעשית בחוץ לפני אחרים, פעולה שהינה אסורה בהחלט) ולא נוגעים לנסיבות המשפט של מטה בו הואשם ישוע, כי יכולות להיות טעויות במשפט של מטה. לגבי התלונות שכוונו נגד ישוע, הוא היה חף מפשע ונקי כפיים ודיבר דברי חכמה שלא הובנו כהלכה. ה" ברוך הוא קיבל את צליבתו כקרבן עולה משיחי למען ביטול גזרת הכליה, חס ושלום, על כל ישראל, ובעקבות כך הומתקה גזרת הכליה בחורבן המקדש ובגלות בין אומות העולם.

באופן זה התקיימו הסימנים ההתחלתיים המשיחיים והגאוליים דרך ישוע, אך ללא המשקל הרצוי לאיזון בהמשכם ההיסטורי. היהודים לא האמינו לעדות תלמידיו של ישוע על תחייתו, ואבות הכנסייה טעו ונפלו לעבודה זרה. עם זאת, אין אנו יכולים לתאר כעת איך היו אומות העולם נראות כיום ללא הנצרות, כי לפני הנצרות לא היה מתקיים שום קשר בין ישראל לאומות העולם, מאחר שאותן אומות לא הכירו באבות אברהם, יצחק ויעקב, ולא בגאולת מצרים ובמתן תורה. הנצרות קיבלה את התנ"ך והתייחסה למצוותיו לפי השגתה, עניין שאת חשיבותו הדגיש גם "הנשר הגדול" בדבריו. נוצר לפיכך בסיס לשוני משותף בין היהודים לנוצרים המתקשר בעתיד לשפה הברורה של הגאולה השלמה. הרמב"ם, עליו השלום, ידע הרבה יותר ממה שיכול היה הוא להביא בכתב, ואכן ההרחבה והעומק של הקטע הנ"ל שהוסר על-ידי הצנזורה מפליאות.

צדיק אמיתי נסתר היה הרמב"ם, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, וידע את סודות מלכות השמים במקביל לסודות ל"ו הצדיקים הנסתרים הסובלים והמכפרים בעד העולם. "הנשר הגדול" הסתיר את זהותו האמיתית, וגם לא הביא דבר, כמובן, מסודות מלכות השמים, אך יש משהו בקטע שהוסדר על ידי הצנזורה המנפץ חומות לבנים, כי מייחס הוא את משרתו של ישוע אל נסתרות ה" ואל מחשבת ה" שאינה כמחשבת בני אדם, ומחבר את הנצרות ואת האסלאם לתורת ישראל, כאשר בסוף תגיע השפה הברורה, שתביא את לבבות האנושות אל האמת, עד שכולם יקראו בשם ה" ויעבדוהו שכם אחד. דברים עצומים וענקיים הם, עניינים אוניברסאליים, הקשורים לפיתרון שיגיע לבסוף, ירגיע את דעת כולם, יברר את האמת וישכנע את אומות העולם כי מסורת ישראל היא אמיתית. הרי ברור שהרמב"ם ידע יותר ממה שהיה מוכן לגלות.

-------------------------------------

ישוע התנבא בצדק כאשר אמר: "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (מתי, ט"ו, 24). הסימן ההוא היה בסימנים ההתחלתיים. ה" ברוך הוא השתמש בנצרות לשמירת רוב נשמות עשרת השבטים, וגזרת ה" היא לטובתן: "עַד כִּי יָבֹא שילהֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית, מ"ט, 10), כי דרך הסימנים השלמים ירגישו בני הצאן הנאבד בשורשם, ייצאו מהנצרות וייכנסו לבית התפילה על מזבח מלכיצדק.

נשמותיהם של בני עשרת השבטים נצורות בתוך הנצרות: הן קיבלו על עצמן את משיחותו של ישוע, ואהבתו קבועה בהן. כאשר יתוודעו בעתיד בני הצאן הנאבד לסיפור האמיתי של ישוע, הם יבינו את הכול וירצו להיות חלק מבית התפילה של הגאולה השלמה. זכרו כי אין גאולה שלמה ללא החזרת הצאן הנאבד מבני ישראל!

בקבלה ישירה מהצדיק חיים שמעתי שאחדים מבני עשרת השבטים הגרים מעבר לנהר סמבטיון יודעים את הסוד שרוב נשמות בני הצאן הנאבד נמצאות אצל הנוצרים, ומכיוון שהנצרות הייתה מקום הצלתם, אף כי חלקית עד הגאולה השלמה, הם יודעים מהו ה"קשר" של ישוע שקישר אותם להיות לצאנו.

הצדיק חיים אמר רק "קשר". אנו אחרי גילוי הסימנים השלמים אומרים "קשר משיחי", כי בן יקיר לי אפרים, ומלאים אותם בנים אובדים במידות טובות, בלב טוב וברחמנות על הזולת. "כשתזכיר להם את מתן תורה", הסביר הצדיק חיים, "תרדנה להם דמעות מזיכרון הנשמה של מעמד הר סיני".

לפיכך לא צריך משיח בן יוסף אחר. הוא כבר בא, וה" קיבל את קורבן חייו הצעירים למען הצלת הצאן הנאבד מבית ישראל, הם עשרת השבטים שנעשו לנוצרים במשך דברי הימים. בקבלה ישירה מהצדיק חיים נאמר לי שאלה שמעבר לנהר סמבטיון, שנבחרו מאז גירוש עשרת השבטים, ובנס הובאו לשם, יודעים סודות תורה רבים וגם קבלה מעשית וחכמה גדולה ביחס למה שמתרחש בעולם, והם יודעים גם, כאמור, אודות הקשר בין משרת ישוע ובין הנשמות של עשרת השבטים שהתבוללו בין אומות העולם במשך הדורות. זהו אולי הטעם העיקרי שבעטיו לא מתאפשר להם לחזור כעת לארץ ישראל. צריך קודם כל שעם ישראל יעבור את "ונהפוך הוא" בנוגע ליהודי הצעיר המסכן, שהוקרב לכפרת העם, ויבין גם את הקשר המשיחי, הקשור במשרת ישוע. רק אחרי ההבנה ההיא, עם ישראל יתחדש ביחס למה שקרה בעבר, ככתוב בספר הנביא ישעיה נ"ג, ויבין מדוע ה" בחר דווקא בישוע להיות זה ש"מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו" (ישעיהו, נ"ג, 5). כל זה יביא לענווה, לשפלות הרוח ולהכרה עמוקה בהשגת אמיתות דבריו יתברך "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (שם, נ"ה, 8).

כל החלקים השלמים של אותן הנבואות כהשבת הלבבות אבות ובנים, כבית התפילה לכל העמים, כביאת האדם הנבחר שעליו המשרה, שיוכר אחר כך בעולם כפלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום, וכמשיחות בית דוד, השייכת לגאולה השלמה, לא נתקיימו דרך משרתו של ישוע, ואמנם הן עברו דרך הנצרות בדרך של העברה, ובסימן שלילה, תיקון והשלמה של פירוש הנוצרים לנבואות, ועניינים אלו תלויים במפתחות הגאולה השלמה בלבד.

קורבנו של ישוע, עם זאת, נתקבל לפניו יתברך, והתקיים הקורבן של האיל ההיסטורי. קורבן זה היה לישועה גדולה ונסתרת גם לעם ישראל, כמוסבר באריכות אצלנו, והנצרות יצרה מקום לצאן הנאבד של בית ישראל, שהן הנשמות של עשרת השבטים, אשר התבוללו בין אומות העולם. באופן כללי הנצרות הייתה תהליך ארוך היסטורי, הדרוש לעולם בדורות שעברו, בכדי שיגיע למצב המאפשר את קבלת הגאולה השלמה בזמנה. בשל כך ישוע הוא האיש השני של הגאולה.

מוסר גדול היסטורי הוא כל מעשה ישוע וכל משיחותו, כי שנאנו את אשר היינו צריכים לאהוב באותו הרגע. הרי הוא דיבר איתנו על אהבה לפני ה", בעוד השנאה נקבעה בליבנו בנו ונגדנו. כל זאת קרה בכדי שכולנו נבין בסוף מהו פירושה האמיתי ההיסטורי של "שנאת חינם", ממנה אנו צריכים להיטהר בכדי לזכות לגאולה השלמה. לא כלפי העם הפשוט אני זועק, כי אם כלפי רבנים המלמדים את שנאת הבריות בשם התורה הקדושה, מצדיקים את עצמם בכול ומאמינים כי הם נקיים, בעוד משפטי מוות יוצאים מפיהם, עקומה התורה בידיהם, ומרבים הם שנאה נגד ישראל.

מוסר גדול הוא מעשה ישוע, והבנתנו חסרה אותו במשך כל הגלות. לא זכינו להבין את הנביאים אלא את מה שרצינו לראות, והיינו חכמים רק בחושך הנגזר שלא להסתכל הלאה מאפנו, ולא הרגשנו עד כמה הנצרות כרוכה בתכנית האלהים בהיסטוריה של הגאולה. ראו, אפוא, את גדלות חכמתו של הרמב"ם, "הנשר הגדול", בקושרו את הנצרות ואת האסלאם ל"נסתרות ה"". הוא הוכיח את הקשר אל תכנית האלהים בהיסטוריה ב"כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי". ייפקחו עינינו דרך הסימנים השלמים בזכות הגואל חיים.

בחכמתו הברורה קישר הרמב"ם, עליו השלום, את הנצרות ואת האסלאם לנבואת "כִּי-אָז אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה, ג', 9). השפה הברורה המובטחת באה להבהיר את ענייני הדת והאמונה לפי אמת התורה. זכרו אמנם כי יסוד הנצרות ויסוד האסלאם ממסורת ישראל הם, ומאמיניהם מאמינים באבות ובגאולת ישראל ממצרים ובגילוי השכינה על הר סיני שהעניק את עשרת הדיברות, ובחוקי האל ויודעים שלא צריכים לשנות את הטבע שברא האל, ולפיכך הם מדברים, לומדים ומתווכחים על עניינים השייכים לאמונה ולחוקי האל, כל אחד לפי השגת מסורתו, אך השפה הברורה שתבוא תברר לבסוף את כל מה שלא נתברר עוד, מה שיגרום לפליאה ולהתעוררות גדולה, בראות המאמינים המוסלמים והנוצרים שדברי הבירור מובהקים לאור האמת. אז ייצאו הם מחושך לאור ההסבר האמיתי, ימצאו את עצמם בהסכם גמור עם מסורת ישראל ויחדשו את מחשבותיהם על ישראל. וכל זה מפני שכאמור שפת הנצרות ושפת האסלאם מלאות כבר במונחי הדת והאמונה האמיתיים.

עם ישראל, עם זאת, לא יוכל להרים ראש, כי על מה ירים ראש? הוא הרי חייב לזכור את כל עוונותיו. על מה יתהלל בעת הסתר פנים כשחושך על פני האדמה, כי על זאת יתהלל המתהלל: על יציאתו מן החושך אל האור לראות עולם חדש הנברא עתה, ולא אתמול ולא לפני יום. הכול הוא מוסר השכל למען נגיע אל הענווה. רק בסוף נוכל לקרוא את האותיות אחורנית, ומאחרית נבין את הראשית. ישוע היה איילו של יצחק אבינו, המתגבש נבואית במשך דברי הימים. משיחותו של ישוע מיוחדת מאד ונקודה היסטורית היא, נקודה מוסרית המעמידה את אהבת הזולת באמונה פשוטה, עד שנאמר עליו בישעיה נ"ג: "מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו", אחרי שלא שמענו בקולו, ולא ידענו על מי נתגלתה זרוע ה". בצדק ובחוכמה עמוקה אמר הרמב"ם בנוגע לנצרות ולאסלאם: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי".

........................................................................

 

פרק ל"ג - עיקר עבודתו המשיחית של ישוע - האיזון בין כוכב אברהם וכוכב מלכיצדק - רמזי פרק נ"ג בישעיה - שלמות שלושת האבות ושלמות השם "אהיה אשר אהיה"

 

עיקר עבודתו המשיחית של ישוע הייתה הצלת הצאן הנאבד מבית ישראל. זה מבהיר עוד יותר את היותו משיח בן יוסף. בחלום בשנת תש"ן בביתו של דוד לוי בחולון, הסביר לי הצדיק חיים שלישוע היה גם שורש בשבט דן. - -

לא נאמר לי אם מצד אביו או אימו, אבל אין זה חשוב. סימן זה ניתן מהגואל חיים, מפני שידע זה דרוש להבנה שחוץ מן העובדה שלישוע יש שורש בשבט יהודה, יש לו גם שורש בעשרת השבטים. נזכיר כי היה צורך בסימנים היוספיים להצלת נשמות הצאן הנאבד מבית ישראל, כי אוניברסאליים הם ומגיעים אל העמים שהתבוללו ביניהם שבטי ישראל. הסימנים הדודיים לא תפסו מקום בנצרות, חוץ מייחוסו של ישוע לבית דוד באוונגליון של מתי, ולכן יכולים לומר בבירור שישוע היה המשיח בן יוסף של דברי הימים.

כאשר הצדיק חיים מסביר בסימן הכוכבים: "זהו כוכב כריסטו הבא בזכות הענווה", כל הסימנים המשיחיים ההיסטוריים מגיעים אל מקומם החדש לפי מערכת כוכבי הגאולה השלמה. לכן גם הסימנים האוניברסאליים שהיו בנצרות חוזרים למקומם האמיתי בעם ישראל להיות ביחד עם הסימנים המשיחיים ההיסטוריים לבית דוד.

כוכב כריסטו הוא כוכב המשיחות האוניברסאלית, וכלול בו הקשר לכול מסורת ישראל, כפי שהכריז ישוע שהוא לא בא לשנות או להסיר אפילו תג אחד מהתורה או מהנביאים (מתי, ה', 18). כוכב כריסטו נקרא לפני כן כוכב מלכיצדק, ולכן היחס של הסימנים הנתונים מכוכב זה דומה ליחס שבין מלכיצדק ואברהם. בספר הכוכבים נלמד היחס בין כוכב מלכיצדק וכוכב אברהם, שמרמז עליו הסיפור עצמו בתורה. מלכיצדק לא היה מזרע אברהם, אך הוא למד את האמונה הנכונה בבית הספר של שם ועבר, והיה כוהן לאל עליון, קונה שמים וארץ. הוא הביא לחם ויין (בראשית, י"ד, 18), רמז לכך שהתפקיד שלו היה להפיץ את האמונה הנכונה דרך ברכה על הלחם ועל היין. כוכב אברהם חזק פי עשר מכוכב מלכיצדק בכוח ובגדלות ובפנימיות עם האל, והתורה רמזה שמלכיצדק קיבל מעשר מכול, כלומר: כוכב מלכיצדק מקבל מעשר מכוכב אברהם.

רמז הוא זה שכוכב אברהם הוא כוכב אב הגאולה הנבחר, אך בכדי להעניק את גאולתו בעולם הוא צריך את כוכב מלכיצדק ואת המשרה ה"משיחית" בעולם. בשל כך מעניק כוכב אברהם לכוכב מלכיצדק מעשר מעיקרי אמונתו ודרכיו לפני ה", רמז גם לאיזון האמיתי של הסימנים השלמים בין הגואל במלכות השמים ובין סימן החמור אוכל לחם בארץ. בנבואת זכריה (ט', 9) נאמר "צַדִּיק וְנוֹשָׁע": הוא הגואל במלכות השמים. "עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר": הוא הגואל וקשרו לסימן חמור אוכל לחם על הארץ. "וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת": אין חמור אחד רק, כי אם כל חמורי הסימן משוחים על ידי הגואל (כוכב מלכיצדק הוא גם כוכב בית לחם, כי הוא הכוכב שאופה את הלחם שחמור אוכל לחם אוכל ממנו, והוא הקשר ה"משיחי" עם "בית לחם", כך שגם בזמן ישוע, ישוע ינק מהלחם המשיחי). הפלא של כוכב מלכיצדק הוא בסגולתו הכוכבית לקבל עשרה אחוז מהשפעת כוכב אברהם ובעקבות זה מהשפעת כל כוכבי הגאולה. כוכבי הגאולה מצד עצמם יותר מדי עצומים להשפיע ישירות על העולם, ולכן צריך את כוכב מלכיצדק. זהו עניין המעשר שקיבל מלכיצדק מאברהם אבינו.

הגואל חיים מכריז על השם כוכב כריסטו, ואז מתקשר כל הקשר המשיחי למישרתו של ישוע, ויוצא התיקון הגדול של הנצרות. מובן שכוכב כריסטו הוא כוכב מלכיצדק, כי הוא כוכב המלך המשוח, האוהב את הצדק והופך את הצדק למלך שלו. מכך נסיק שתקופת מסלול כוכב מלכיצדק אינה כמסלול כוכב אברהם. כוכב כריסטו נקרא כך מפני שבתקופת ישוע כוכב מלכיצדק היה בסוף מסלולו בן אלפיים השנים ובנקודה הכי קרובה לארץ, כשהמשרה שניתנה מהכוכב המשיחי הזה נפלה על ישוע. במקביל, תקופת כוכב אברהם היא בת ארבעת אלפים שנה, ולכן באותה התקופה היה הכוכב בנקודה הרחוקה ביותר מן הארץ ובהסתר גדול. עם ישראל היה נתון בזמן חשוך, נמוך ומביך, אבל אלה שהאמינו אז במשרתו המשיחית של ישוע ראו אור גדול, מפני שכוכב מלכיצדק, שנעשה אז לכוכב כריסטו, נצץ באור מפליא והדריך נפלאות למאמינים. כוכב עיקרי הוא לפיכך כוכב זה לשם הפצת הגאולה בעולם.

ומפליא הסיפור באוונגליונים על שלושת המלכים-מגים שהכירו והלכו אחרי הכוכב המפליא ההוא, עד שהוביל אותם אל מקום לידת ישוע בבית לחם. לא נוגע לנו הסיפור עצמו, אולם הפלא הוא שכוכב כריסטו לא היה יכול להיות חסר, כי קשור הוא בישירות עם משרתו של ישוע. לפיכך ישנה אמת מסוימת בטענת הנצרות אודות "הביאה השנייה של כריסטו", כי כוכב כריסטו כעת, במסגרת הסימנים השלמים, נקרא "כוכב המפליא".

הרמז בא להבהיר שהאיזון הגאולי הזה בין אברהם ומלכיצדק מגיע רק במפגשם יחד אחרי ארבעת אלפים שנה בזמן הגאולה השלמה, ולכן מגיע סימן "זהו כוכב כריסטו הבא בזכות הענווה", אחרי שהצדיק חיים עשה סימן מהכוכב הרביעי (הוא כוכב הדור הרביעי הזה) עד הכוכב הראשון (הוא כוכב אברהם). דהיינו: התקופה שנכנסנו אליה בביאת הגואל חיים באה בסוף תקופת מסלול כוכב אברהם בת 4000 השנים וכן בסוף תקופת מסלול כוכב כריסטו בת אלפיים השנים.

באותו הרגע של מפגש זה ניתנה רשות לגלות ולהסביר שהגואל אינו המשיח, והמשיח אינו הגואל, כי רק עתה, עם סיום מסלולי שני כוכבים אלה, ניתן לאנושות להיכנס אל האיזון החדש האמיתי שכול העולם מחכה לו, הוא האיזון המרומז במקום שנמצא בקרבת סדום ונקרא "עֵמֶק שָׁוֵה" (בראשית, י"ד, 17). בסיפור המפליא הזה בתורה, בו מופיע פתאום ובאופן חד פעמי מלכיצדק, נמצא סוד עמוק בנוגע לאיזון הכוכבי השלם ביחס לגאולה השלמה. זמנו של ישוע לא היה ב"עמק שוה", כי אם ב"עמק הבכא" על מצב בני ישראל בתקופות ההן. ישוע נתפס לפיכך בנקודה האמצעית בדברי ימי הגאולה, ולכן הכול יצא בשיבושים, בטעויות ובחוסר שלמות בכול עניין, כי לא הגיע עוד זמן השלמות אלא זמני מאבקים ומלחמות ועימות מכול צד, זמני גלות ישראל הארוכה והמרה, זמני סבל ומסירות נפש, עוני ובושה.

זמנו של ישוע היה זמן המרחק המקסימאלי בין כוכב אברהם וכוכב מלכיצדק, ולכן הכישלון במחנה ישראל והריחוק נעשו להפרדה בין שני הכוכבים. מצד כוכב מלכיצדק, שנעשה לכוכב כריסטו, התגברו הסימנים היוספיים האוניברסאליים שיצאו בסוף לאומות העולם דרך שליחותו של פאולוס, ואמנם פאולוס לא אחז בחותם ישראל אלא הפריד את הקהילות החדשות הנוצריות מכול חוקי התורה ומברית המילה ומהאמונה הטהורה. מכל מקום גזרה הייתה זו מן השמים, והסברנו אותה על פי הלימוד החדש בתכנית הגאולה השלמה בנוגע ליחס בין כוכב אברהם וכוכב מלכיצדק, שנעשה לכוכב כריסטו. הסבר זה מוסיף השקפה כוכבית אודות ההשפעות הגלובליות של כוכבי הגאולה.

ישוע לא בא לגלות את סודות כוכבי הגאולה, ולא הייתה לו שום אפשרות להסביר את משרתו לפי הלימוד החדש המתגלה בגאולה השלמה על תכנית הגאולה על פי השם אהיה אשר אהיה. הוא גם לא יכול היה להצהיר שהיו לו הסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים כי הוא לא ידע זאת, מפני שעניין זה מתגלה רק בגאולה השלמה. הוא גם לא ידע איך פעולתו תציל את הצאן הנאבד מבית ישראל (עשרת השבטים) אך כן ידע, שתכלית מטרת משרתו הייתה לשם הצלה זו.

נבואת מלאכי (ג', 22-24) מציינת זמן לפיו אם לא יתקבל הסימן ההיסטורי, ייפול, חלילה וחס, חרם על הארץ אחרי מכה גדולה וחורבן הבית, בעוונות. אחרי חורבן הבית ויציאת היהודים לגלות, ניתן לומר שהתקיימה השליחות המשתייכת לאליהו הנביא שלא נתקבלה (שליחות ישוע), בעוד שהנבואה השלמה, השייכת לגאולה השלמה, נדחתה עד לבוא זמנה העתידי. מאחר שהנבואה הזו היא האחרונה בספרי הנביאים ומשמשת כחותם נבואות נביאי ישראל, גם הנבואות המשיחיות והגאוליות נחתמו יחד איתה בסוף ספר מלאכי. בשל כך חזרת הנבואות המשיחיות והגאוליות, אחרי שהוכפלו בעקבות אי התקיימותן אז, אפשרה לנצרות לפרש אותן על ישוע.

הזמן הכוכבי בתקופת ישוע היה קריטי, כי הגיע מועד כוכב מלכיצדק, והתקרב סוף זמנה של נבואת מלאכי. עם ישראל היה במצב של "הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי" (ירמיהו, ל"א, 31), כשבמקביל בא זמן ה"ריש" של השם "אשר" להקים משרה משיחית דרך אור בית המקדש, המאיר מישראל עד לאיים הרחוקים, כדי להתקשר ל"אלף" של השם "אהיה" האחרון ולהביא את הגאולה השלמה. ואמנם מורה הצדק כבר ראה בחכמתו האמיתית, מאתיים שנה לפני חורבן הבית, את הגזרה המתקרבת, הואיל ולא יצליח בית המקדש לקיים את ענייני הישועה וההצלה ואת האור הפנימי האמיתי, שאמור לצאת לאומות העולם בתפקידים משיחיים וגאוליים, בעקבות מצב עם ישראל באותה עת.

ההתקשרות השלמה לא יכולה להיות מושלמת ללא תיקון כל אותה המשרה המשיחית. בתכנית הגאולית של אהיה אשר אהיה לא הושלמה בתקופת ישוע ה"ריש" של השם "אשר", וחסר היה הקשר עם השם "אהיה" האחרון. לכן רק בעת בחירת ה" בצדיק הנבחר חיים כגואל האחרון, הוכרח לבוא התיקון הגדול של ה"ריש", כי ה"ריש", כביכול, הייתה בגלות עם בני ישראל, וכן משרתו של כריסטו הייתה "בגלות" בין אומות הנצרות, בצורה משובשת ואלילית. ה"ריש" הייתה "תלויה", כביכול, כאלפיים שנה, ללא קשר לאמיתוּת האותיות שקדמו לה, ובלי אפשרות להתקשר עם השם "אהיה" האחרון, מה שגרם לפולחן האלילי של ישוע, התלוי על הצלב.

תיקון ה"ריש" אינו רק מצד תיקון השיבושים התיאולוגיים בלבד, אלא הוא תיקון הנוגע גם למידות הלב. דבר זה בולט בדבריו של ישוע, שבאים לשם תיקון הלב ולא לשם תיקון ההלכה. ישוע דיבר תמיד על הלב האמיתי לפני אבינו שבשמים, הלב הנקי והאוהב, על ההתנהגות הטובה והפשוטה ללא צביעות וללא פניות עצמיות, ועל יראת השמים הפנימית. הנה, קוראיי היקרים, שמעו והחכימו, כי כל דבריו של ישוע במשרתו קשורים ל"ריש" של השם "אשר"[45]. תיקון משרת ישוע, אפוא, הוא תיקון הקשור לשמו של ה" ברוך הוא, קדוש ישראל וגואלו, אהיה אשר אהיה. בעבר היו חסרות מידות הלב הטובות והרצויות לפניו יתברך, המיישרות את הדרך לגאולה השלמה, ולכן תיקון ה"ריש" לא שולל, אפוא, את משרתו של ישוע הקשורה בה. ה"ריש" המתוקנת חוזרת למידתה המאוזנת, כפי שהיא צריכה להיות על פי התורה והמסורת, מתקשרת שוב לאותיות שקדמו לה, מתיישרת ומיישרת את המידות הרצויות למען הגאולה השלמה. ה"ריש" המתוקנת והשם "אהיה" האחרון, המתגלה בביאת הגואל חיים, משלימים ביחד את כל השם אהיה אשר אהיה.

והוא המובן הנסתר המתגלה בפרק נ"ג בספר ישעיה הנביא: "מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו" (ישעיהו, נ"ג, 5). כל הפרק הזה מתייחס לתיקון מידותיהם של בני ישראל בהתגלות הסימן, שהוכרז על-ידי הצדיק חיים: "זה כוכב כריסטו הבא בזכות הענווה", כי רק אז נודע לנו באופן מוחלט שהמשרה המשיחית של ישוע, כריסטו של האומות הנוצריות, הייתה אמיתית, ושהיא חוזרת בסימנים השלמים לשם תיקון הענווה שהייתה חסרה מאז ועד עתה. לפיכך הצעירים במשך הדור הזה כבר יהיו מוכנים לקבל את כל הדברים. ישוע, כך אמר לי הצדיק חיים כמה פעמים, היה מדבר רק דברים טובים ונכונים, אבל לא הבינו אותו. לא הלכה היה מלמד ישוע כי אם מוסר נעלה. כשישוע, לדוגמא, אמר: "וְהַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל הַלְּחִי הַיְמָנִית הַטֵּה לוֹ גַּם אֶת הָאַחֶרֶת" (מתי, ה', 39), הוא אינו דיבר הלכה. ההלכה בשביל כלל הציבור היא, והמוסר מכוון למי שזוכה בו ויכול לעמוד בו, ככתוב בתהילים: "עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" (תהילים, י"ח, 27). מוסר נעלה נתן ישוע למתבונן בסגולתו בשבירת שרשרת השנאה.

הנוצרים צדקו בנקודה הזו ביחס למוסר, ואמת היא, אף על פי ששיבשו את כל התיאולוגיה על ישוע עצמו. למען הישועה השלמה צריכים להכיר במשרתו העצומה המשיחית של ישוע למען הצלת הצאן הנאבד מבית ישראל, ובמוסר הנעלה שזקוקים לו בני ישראל. אל תפקפקו ותאמרו כי הנה עברנו אלפיים שנה ולמדנו כבר כל מוסר, ועמך כולם צדיקים, וגם בלי זה היהודים נבחרים, והמקדשים את עצמם בתורה ומצוות מקומם גדול בגן עדן, גם במשך הגלות הארוכה בת אלפיים השנים. הדבר אמנם נכון, אך הוא קשור לדין הפרט, ואינו בא על חשבון המשפט הכללי של העם, שבמסגרתו כולנו נתפסנו בהסתר פנים בגלות ולא הכרנו ב"מוסר שלומנו עליו". לפני ביאת הגואל האחרון השלישי חיים וירידת הסימנים השלמים, תיקון ה"ריש" של השם "אשר" והתיקון הגדול של הנצרות, היה אסור בהחלט להאמין במשרתו של ישוע, אך בגאולה השלמה מתגלה האמת וכל הידע החדש, שהיה נסתר לעינינו על אותה המשרה, והשפה הברורה המובטחת מבררת כל עניין. אז מתרחש "ונהפוך הוא" ממש, כשעל כל יהודי מאמין בתורה ובמצוות ובכל המסורת להכיר במשרתו המשיחית המיוחדת של ישוע ובקורבנו לשם שמים לכפרת ישראל בתקופה ההיא. הכרה זו דווקא היא המביאה את עם ישראל לענוותו הרצויה לפני ה", היא המקימה את השבת הלבבות אבות ובנים, היא המרשה את הרוח החדשה המובטחת להיכנס ללב והיא המכינה את הלב לקבל את השלום, ככתוב: "מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו" (ישעיהו, נ"ג, 5).

חלק שלם הוא כל עניינו של האיש השני של הגאולה במפגש הגדול והנורא של הגאולה השלמה. כי מוסר שלומנו עליו, ועלינו לגאול את ישוע באהבה בכדי שיהיה השלום עלינו. דרך תיקון הנצרות כבר גאלנו את ישוע מהנצרות. הנצרות זייפה אותו, אולם אנו הפשטנו אותו מכול התיאולוגיה והמסורת השקרית בנצרות והשבנו אותו הביתה, כי אחינו היהודי הוא, והחזרנו אותו לעמו. גילינו את סימניו ההתחלתיים וחשפנו את הסוד הגדול הגאולי של בית ספר האיסיים. משיחותו הייתה אמיתית, וכן יהדותו הייתה אמיתית ושלמה. הוא היה בעל תורה שבכתב ושבעל פה, רציני מאוד, כזה שעמד תמיד לפני ה" וחפץ תמיד לעשות טוב לפני אביו שבשמים, בחסד ואהבה לאחרים. ליבו היה אהוב לה" אלהינו.

כשבוי בשבי היה בין אומות העולם, ואנו היינו בהסתר פנים הגלות הארוכה והמרה. ה" ברוך הוא החזיר אותנו לאדמתנו והכניס אותנו אל תקופת "ימות המשיח" וקיבוץ הגלויות. הגואל האחרון השלישי, חיים, מצנעא, תימן, קם והכריז בסימן הכוכבים: "זהו כוכב כריסטו הבא בזכות הענווה", והגיעו כל הסימנים השלמים המעניקים את הדרכים כדי לגאול את ישוע משקרי דברי הימים ולהחזירו אל מעמדו האמיתי בתכנית הגאולית של ה'.

לפיכך אנו צריכים להשלים איתו, לחיות איתו בשלום ולהבין אותו בשכל טוב ובלב של בשר כי "מוסר שלומנו עליו". הוא זקוק עכשיו להבנתנו ולאהבתנו, כי בחוץ היה בשבי, וקרניו נאחזו בסבך דברי הימים. לא למען עצמו פעל, כי אם בשביל עם ישראל.

ישעיהו נ"ג, 5: "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ".

מהפסוק הזה בני אומות העולם הנוצרי שאבו כוחות, אמונה, תקווה, שמחה ורוח שפלה המוכנה לסבול. הם ינקו כוחות מקורבנו של ישוע, מפני שראו את עצמם כנושאי הפשעים והעוונות הזקוקים לשלום ולרפואה. הם קיבלו כוחות חזקים במשך כל הדורות מאמונה זו, וזאת אף ששיבשו את כל התארים התיאולוגיים ולא ידעו את סיפורו האמיתי המתגלה בגאולה השלמה. עם זאת, עלינו, עם ישראל, מוטלת החובה להכות על חזנו ולהתעורר במצוות, בינו שנות דור ודור, כי הפסוק מדבר על פשעינו ועל עוונותינו. נתקע בשופר ונתעורר להבנה: לא בחטאי הגויים מדובר, כי אם בחטאים של אבותינו, בני ישראל. כל הפרק עלינו נאמר, והועבר העבר אל ההווה, כי הנבואה מנבאת על אותו הזמן בו כבר נכיר בטעותנו ונתחרט על כל מה שלא הבנו קודם לכן. לפיכך "מוסר שלומנו עליו" הוא כעת, וכן הרפואה הבאה מתוך שלום הנפש, המרפא את אברי הגוף. הנבואה עצמה מחזירה אותנו לחקירת "בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר" (דברים, ל"ב, 7), אחרי שלא קיבלנו אז את הדברים ולא האמנו שזרוע ה" נגלתה עליו.

עכשיו רק התוודענו לאמת, ואומרים אנו את הפסוקים בהווה על ההווה. לא שאנו אומרים שישוע הוא המשיח שלנו עכשיו, אלא מכירים במשיחות שהייתה עליו במשרתו, ובפרט על קורבנו המשיחי שהתרחש למען כפרתנו אז. הנבואה נאמרת בפינו ולא בפיהן של אומות העולם.

ישעיהו, נ"ג, 6: "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ".

אין להתכחש שמדובר על תקופה מאוחרת בדברי ימי ישראל, כאשר בני ישראל סוף כל סוף מכירים באיש אחד מיוחד מתקופה קודמת שכבר עברה מזמן, שמרוב צדקותו נשא עליו את עוונותינו ולא הוכר ולא הובן והקריב את עוונותינו לה" בקרבן חייו, ונתקבל קורבנו לפניו יתברך לכפרתנו. הנבואה עצמה אומרת את זה בפינו. ולא בצדק ובמשפט הואשם למוות, אלא במשפט עקום ואכזר. ישוע עצמו הבין מפרק נ"ג שיגזרו עליו גזר דין מוות, ושאינו צריך בשום פנים לפתוח את פיו, אלא יקבל את קרבן חייו באמונתו.

שם, 7: :"נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו". 

בתכנית הגאולה התיקון בכול עניין ישוע קשור בתיקון ה"ריש", כי בלי תיקון ה"ריש" של השם "אשר" אי אפשר להשלים את השם אהיה אשר אהיה כולו. לפיכך דרך תיקון משרתו של ישוע אנו סוללים את הדרך לגאולה השלמה, כשהשם "אשר" קשור בסימני יצחק אבינו. הצדיק חיים אמר בחלום גאולי: "איני רוצה שהתלמידים יישארו בלי סימני יצחק".

עיקר עניינו הוא "המידות האהובות המכוסות בלב". העיר העיקרית של יצחק אבינו היא באר שבע, והסיפור היותר ארוך בחיי יצחק אבינו הוא על עניין הבארות. הבאר היא מקום עמוק בארץ, שממנו שואבים מים חיים, ומרמזת היא על המידות הטובות האמיתיות ה"חפורות" בלב המאמין. הרי לא מושלמים עמודי האדם אלא בעמודי המידות הטובות הניצבות בתוך ליבו. ורחמנא ליבא בעי – ה" ברוך הוא דורש את ליבו של האדם, כי הוא הלב המראה על עיקר עוצמתו של האדם. כל מה שישיג האדם בשכלו הוא לתוספת לו ולהתפתחות בעוצמתו, אך עצם האדם הוא ליבו. כל השגה תישאר באוויר, עד שלא ישתף אותה בדם ליבו. ולכן: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע, א', 8), כי עבודה חזקה היא להשיג את הלימוד ולהביאו אל תוך תוכו של האדם.

אברהם אבינו הוא האדם הנבחר, יצחק הוא האדם הפנימי ויעקב הוא האדם השלם שנקרא ישראל, מפני שליבו היה ישר עם האל תמיד. עניינו שלמות על שלמות על שלמות, כי גם אברהם אבינו היה שלם, וגם יצחק אבינו היה שלם. אברהם הוא בגימטרייה 248, דהיינו הוא בשלמות רמ"ח אבריו, ופני יצחק כפני אברהם אביו, שירש ממנו את שלמות האברים, הושלם והתקדש בפנימיותם. לפיכך יעקב אבינו ירש את שלמות האברים של אברהם ואת שלמות האברים בפנימיות מיצחק אביו, והושלם ביתר שאת במאבקי החיים, עד שניצח בכוח אמונתו את כל המכשולים החיצוניים והפנימיים. ואנו בני אברהם, יצחק ויעקב מאמינים בני מאמינים.

אין השלמות באברהם כשלמות אברהם הנמצאת ביעקב, ואין שלמות יצחק כשלמות יצחק הנמצאת ביעקב. הוכחה לכך היא שהתורה הקדושה לא עברה על חיי אברהם ויצחק ברפרוף. לכול אחד מהאבות שלמות מיוחדת לו, ואמנם השלמות של אברהם אבינו ביחד עם השלמות של יצחק אבינו הוא סוג חדש ונעלה ביחס לשלמות של אברהם לבדו או השלמות של יצחק לבדו, וכן הוא שהשלמות של אברהם אבינו והשלמות של יצחק אבינו והשלמות של יעקב אבינו ביחד היא המשלימה את כול סוגי השלמות הרצויים והנדרשים להיות קבועים לנצח נצחים בתכנית הגאולה השלמה בזכות שלושת האבות.

וכן הוא בסימנים השלמים הקשורים בשם אהיה אשר אהיה, כי השם "אהיה" הראשון מרמז על סימני אברהם אבינו, השם "אשר" מרמז על סימני יצחק אבינו, והשם "אהיה" האחרון מרמז על סימני יעקב אבינו. אין מספר לסימני האבות, אבל ישנו הכלל: "מעשי אבות סימן לבנים" (תנחומא, לך לך, ט'), ויקרים דבריו של הגואל חיים שצריכים להיזהר בשמירת לימוד סימני השם "אשר", הם סימני יצחק, ושלא יחסרו מהתלמידים אותם סימנים. הרי הסימנים הקשורים באברהם אבינו בשם "אהיה" הראשון ברורים הם ומוכרים דרך התורה והמסורת, וכמו כן ברורים הסימנים הקשורים ביעקב, בשם "אהיה" האחרון, כי אלו הם הסימנים השלמים וכל אשר בהם, המתגלים עכשיו עם ביאת הגואל חיים ומבררים בשפה ברורה המובטחת בנבואה. עם זאת, סימני יצחק אבינו, הקשורים בשם "אשר", הם הסימנים המכוסים ביותר, מהם נסתרים, מהם ניתנים ברמזים ומהם בלתי ידועים או לא מובנים בכלל עד ירידת הסימנים של הגאולה השלמה.

בזמנו של הנביא אליהו, זכרו לברכה, מתחיל לפעול היסטורית השם הנסתר "אשר". השם עצמו נקרא שם נסתר, כי לא מוכרת צורתו בשם, ובאה צורתו בקשר המקשר בין השם "אהיה" הראשון והשם "אהיה" האחרון במסגרת השם אהיה אשר אהיה. כפי שהסברנו אודות שלמות האבות, כן הוא בשם המשולש, שכוחו בשלמות גמורה בפני עצמו. כלומר: השלמות של השם "אהיה" הראשון ביחד עם השלמות של השם "אשר" מראה על שלמות חדשה ונעלה יותר, ולפיכך השלמות של השם "אהיה" הראשון, השלמות של השם "אשר" והשלמות של השם "אהיה" האחרון יחד היא השלמות השלמה הרצויה והנדרשת המביאה את העולם הנשאר אחרי הדור הרביעי הזה אל גאולתו השלמה.

ה"אלף" של השם "אשר" קשורה לאליהו הנביא, זכרו לברכה. הוא הנביא הנסתר האוחז בסתר את סודות הצדיקים הנסתרים ואת מפתחות סודות מלכות השמים, והוא הנביא, שליח ה", שהובטח לו לפתוח את הגאולה השלמה בזמנה ולגלות את מפתחות השבת הלבבות. מזמן מרדכי הצדיק ועד לצדיק חיים היה הוא אחראי על ל"ו הצדיקים הנסתרים בכל דור, ובמסורת ידועה ההשגה שבבוא הגאולה השלמה אליהו הנביא יסביר לנו דברים רבים שלא ידענו או הבנו אותם. לפיכך מתאים שה"אלף" של השם "אשר", הוא השם הנסתר, תהיה קשורה באיש הנסתר המפליא הנבחר, אליהו הנביא, זכרו לברכה.

גם האות "שין" של השם "אשר" קשורה ברמזים לכוכבי הגאולה המרומזים בדברי מגילת אסתר. אנו קיבלנו קבלה חדשה מהצדיק חיים, בשיעורים חדשים מספר הכוכבים של אברהם אבינו על כוכבי הגאולה, המתייחסים לכוכבי אחשוורוש, לכוכב אסתר במלכות אחשוורוש, לכוכבי בית הדין של מעלה של מרדכי הצדיק ועוד. ה"שין" קשורה במסורת הנסתרת של מרדכי הצדיק ומרמזת על שושן הבירה ועל כל גאולת פורים. כל זה מתגלה בפעם הראשונה עכשיו מתוך הסימנים השלמים, ולכן לא פורים של העבר הוא עצם העניין, כי אם הפורים החדש של הגאולה השלמה, הבא בהסברים רבים בתוך כתבי ספר משנת חיים.

את כל זה אני מסביר כדי לתת הבנה על מה שלא הבנו לפני גילוי הסימנים השלמים גם מה"אלף" של השם "אשר" וגם מה"שין" של השם "אשר". מהמסורת התוודענו לסימניהם בכלליות, וברוך ה" ישתבח על הגילויים בספר מלכים על אליהו הנביא ועל אלישע יורשו, ועל סימני פורים של מגילת אסתר, ואמנם על אף שירשנו סימנים, לא יכולנו להבין אותם עד לתקופת הגאולה השלמה. הם היו כציונים חשובים בדברי ימי ישראל, ציונים שניתן להבינם רק כאשר מגיע אליהו הנביא ומסביר לנו על מה ולמה. הסיבה לכך היא שהשם הנסתר "אשר" כל עיקרו נסתר הוא, אך מוכן הוא להתגלות בזמן הגאולה השלמה.

ה"ריש" של השם "אשר" אין תוארה נסתר ואין תוארה נרמז, כי אם תלויה היא בזכויות של עם ישראל, כי כבר עברו כל האותיות של השם "אהיה" הראשון וכבר עברו סימני ה"אש" של אליהו הנביא ושל פורים עם מסורת מרדכי הצדיק. ונבנה המקדש השני העומד לקיים את תפקידיו להיות אור אמיתי לבני ישראל, ואור אמיתי המתפשט לעמים עד לאיים הרחוקים. ובכן תאיר ה"ריש" של השם "אשר", ואותו האור יביא זכות גדולה לישראל ולעולם. ה"ריש" וכל האותיות הקדושות שקדמו לה יתקשרו לשם "אהיה" האחרון, ויתגלה הגואל הנבחר לקיים בעולם את הגאולה השלמה. אם תחסר הזכות בזמן ההיסטורי של ה"ריש", ולא יפעל אור בית המקדש על לבבות בני ישראל, ולא ייעשה בית המקדש למקור הפצת האמונה והאמת לגויים רבים, אז תופרע ותימנע ה"ריש" מכל קשר עם השם "אהיה" האחרון, וייפול עם ישראל לסדרי הסתר פנים של הגלות הארוכה בין אומות העולם.

"נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם" (תהילים, ס"ו, 5). גורשנו מן הגן, יצאנו לגלות ופוזרנו בין אומות העולם. הכול היה חלק מתכנית אהיה אשר אהיה בסדרי הגאולה השלמה. משרתו של ישוע, היות ושורשה מה"ריש" של השם "אשר", עשויה הייתה להיות לאור גדול לישראל ולעמים, אבל ברגע שלא הצליחה, הרי שבמקום להיות לקשר המקשר את כל אותיות השם היא נעשתה לקשר המפריד בין כל האותיות, הסיבוך הבלתי מפוענח, הדילמה שאין לה פתרון. בשל כך גם האור שיצא מהסימנים היוספיים האוניברסאליים במקום להיות מאוזן ומעוגן באמונה הטהורה של המסורת, יצא הוא מגדרי ברית התורה ונעשה ראש לעצמו, שלא מתאים לאותיות שקדמו לו וחסר את הקשר לגאולה השלמה של השם "אהיה" האחרון.

ואמנם נורא עלילה על בני