ערך
וביצע הגהות: משה לוי
30
צעדים על עניין האצילות
- "בורא עולמות ומחריבן"
כ"ד
במנחם אב תשנ"ד, 1 באוגוסט 1994.
סומבררו,
איטליה.
צעד
א': הקבליסטים אומרים שה"בית" של בראשית מרמזת על אבא ואמא דאצילות, כאשר השמים והארץ מיוצגים
על ידי זעיר אנפין ונוקביה. כל הדיבורים על מה שהתרחש
לפני הבריאה יש מאין, על מספרים וחילוקים ודרגות ופרצופים הם אסורים, מאחר
שזו עבודה זרה ואלוהים אחרים, כיפרות וקללה. אסור לדבר
על ה' ברוך הוא על התקופה שלפני אמירתו: "בראשית".
צעד
ב': גם
כל דברי עשר הספירות אשר הפליגו בהן ותעו אחריהן כל המקובלים כאחד אינה טעות סתם,
כי אם טעות אלילית גרועה ביותר המובדלת בסגירתה מאמונת ישראל.
סוד
עשר הספירות בלי מה (מושג זה מוזכר גם בספר שקראו לו ספר היצירה) הוא לבעליו. אין
ספרים אשר יגלו את סודו, הדיבור עליהן מחללן, והן אינן כלל עשר
הספירות הנאצלות של ספר הזוהר!
מה
שענו חז"ל כתשובה שקיבלו מן השמים לשאלתם במה עסק, כביכול, ה' ברוך הוא לפני
שברא את העולם הזה הוא שלפני בריאת העולם הזה ה' ברא עולמות והחריבן (בראשית רבה,
ג', ז'; קהלת רבה, ג', י"א). צריך להבין על איזה רקע נשאלה השאלה ולאיזו
מטרה, כי לא מסקרנות, חלילה וחס, ביקשו חז"ל לדעת את כל זאת.
צעד
ג': ביחד
עם זאת שאלו מה עבודתו של ה' ברוך הוא וגם ביקשו לדעת איפה הוא נמצא. ענה להם ה'
ברוך הוא ואמר שאם ירצו למצוא אותו ילכו אל העניים ושעבודתו של ה' ברוך הוא היא לזווג
זיווגים (ויקרא רבא, ח', א').
פעולת
החכמים באמרות אלו הייתה להוציא דברי הבלים מפיהם של כופרים, זאת מאחר שפילוסופי
יוון זלזלו בדברי התורה ואמרו שהתורה מתחילה ממעשה בראשית שקרוב מדי בזמן, רק 4000
שנים, בעוד האלים שבראו את העולם הם למעלה מן העולם, נצחיים ואינם מוגבלים בזמן.
לכן שאלו מה עשה האל לפני שברא את העולם הזה?
צעד
ד':
החכמים התלבטו בדבר הזה ולא ידעו מה להשיב לאפיקורוס. התלבטו רבות עד שהחליטו שאין
המענה בידם ואין להם הכוח לענות בעצמם, אלא רק בעל מאמר בראשית יוכל לכוון לאמיתות
העניין ולכן שאלוּהוּ.
גם
בעניין עבודתו יתברך התלבטו חז"ל ולא ידעו את המענה המדויק ולכן שאלו. זאת
מאחר שהכופרים אמרו שאחרי שברא האל את העולם ושבת, שוב לא הייתה לו עבודה וישב הוא
בטל, כי מה שהיה במעשה בראשית ישנו עכשיו, וגם מה שיהיה כבר נעשה אז. הכל, לדעתם, נברא במעשה בראשית, ולכן מהי עבודת האל כעת ביחס
לבריאת העולם?
צעד
ה': אם
היו עונים החכמים שהוא מחדש בכל יום את מעשה בראשית, היו הכופרים טוענים שאין
חידוש מעשה בראשית נקרא "עבודה", אחרי שהאל כבר ברא את הכול ובפעולת
החידוש אין כלום ביחס לבריאה עצמה. כך בכל סברה או קבלה שבידם לא מצאו חז"ל
תשובה הסוגרת את פי האפיקורוסים בעניין זה עד שקיבלו קבלה חדשה מאת ה', אשר גילה
להם כי הוא מזווג זיווגים. דהיינו: הוא מביט, כביכול, על הארץ ועוזר לזיווגים בין זכר
ונקבה: גורם להם להיפגש, להתאהב ולהתחתן.
בכך
סגר ה' ברוך הוא את פי הכופרים, שהיו אומרים שאין בריאת העולם שייכת לאהבת העולם,
כי בבריאת העולם כבר סיים ה' את עבודתו ועזב את העולם ביד השרים הנקראים גם הם אלוהים,
מצד כוחם לשנות את גורלות בני האדם, וביד המזלות המוליכים ומדריכים את האנשים לפי
גורלם. לפי הכופרים, בין השרים העליונים, האוהבים לשנות את גורלות בני האדם לפי רצונותיהם
והנאותיהם ובין שרי הכוכבים והמזלות נוצרו תמיד מלחמות ועימותים. על כך שיבחו
במיוחד את אלוהי האהבה ושריהם, כקופידון אשר חיציו נכנסים אל ליבותיהם של הנאהבים
על מנת לקשרם האחד לשני.
צעד
ו': ה'
פסל את דעותיהם ואת אמונתם של הכופרים והכריז שכל עצם עבודתו יתברך היא לזווג
זיווגים, לאחד חצאים ולהמציא אהבים בין איש ואשתו. לא קיימת עבודה חשובה מזו למען
קיום כל הבריאה. עקב כך נפל קופידון על חצו, נקרע ליבו ומת ביחד עם נרקיסוס מאהבת עצמו.
צעד
ז': הפילוסופים
הכופרים היו גם לועגים ואומרים שאחרי חורבן בית המקדש לא היה עוד לאלוהי ישראל
מקום בעולם, ולכן הלך לו וחזר לעולמו. ראייה לכך שאינו חפץ עוד במקום לשבתו היא
שגזר חורבן על ביתו ששמו נקרא עליו.
אם
היו עונים חכמים שאחרי חורבן הבית, כי שולחנו של אדם מכפר עליו כקורבן במקדש או
שאחרי חורבן הבית אין לאדם אלא ד' אמות של הלכה, היו הכופרים פותחים: מה לשולחן
מבלי בית ומה להלכה מבלי מקדש?
ואם
היו חכמים אומרים "ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד ואחד, היו משיבים להם
הכופרים שכל זמן שאהבו את האל, היה שוכן הוא בבית המקדש וגם שוכן בתוכם, אך כאשר
עזבו אותו ולא עשו את רצונו, השליך אותם מעליו וגזר על הריסת ביתו. לפיכך שוב אינו
שוכן לא בתוכו ולא בתוכם.
גם
בנוגע לשולחן או לד' אמות של ההלכה היו משיבים שאם היה רוצה בשולחנו של אדם או
בהלכותיו לא היה מבטל את מקום משכן ברכתו ושולחנו וקודשי הקודשים. אם היה מסתפק
האל בשולחן האדם ובהלכה ובשכינה בתוכם, מדוע ציווה על בניין המקדש שסופו להיהרס?
צעד
ח':
התלבטו חכמים ולא ידעו מה להשיב לאפיקורוס. שאלו לפיכך את ה' והוא השיב להם שיש
לחפשו בין העניים. פחדו הגויים מהמילה הזו, כי גם הם פחדו מהעניים ומרוגזם. הם
סברו שהעשירים אהובים על ידי שרי המזלות בעוד האלים השורים למעלה מהמזלות מקנאים
בהם, ולהפך: העניים שנואים על ידי שרי המזלות ואהובים מאוד בקרב האלים המושלים
במרום. לפיכך פחדו ושתקו כאשר שמעו מפי חז"ל שאלוהי היהודים נמצא אצל העניים,
והרוצה לחפשו ילך אליהם וימצא.
צעד ט': לכאורה יש לשאלה זו פגיעה מסוימת
בכבוד האל. עם זאת, זכות חז"ל הייתה לשאול על דבר שלא יכלו לעמוד עליו, כי
אחרי שדנו בו והבינו את חשיבותו הבינו כי אם לא יענו לכופרים, יחסר כוח בקיום
משנתם, והרי העדר כוח המענה בדברי חכמה חיסרון הוא. אם לא היו סוגרים את פיותיהם
של הכופרים והמזלזלים והמתחכמים ברע בכדי להפוך חכמה אמיתית להיתולים ולביזיון בני
ישראל, חכמיהם ותורתם לפני כל עם ועדה, יסתעפו מכך רעות ונזקים רוחניים לעם ישראל,
חס ושלום.
צעד
י':
אפשר גם לשאול מה אכפת היה לחכמים מכיפרות נמרצת וגלויה
כזו מאנשי רשע גאוותנים ומלאים באמונות הבל ודעות עקומות המבזות תורת אמת. אלו הרי
אנשים המרימים קול נגד מקור החיים ויוצאים נגד דבריו על מנת להוציא דיבה רעה על
הווייתו ועל מעשיו לפני הבריאה. היו יכולים לומר: שילכו הם לאלף עזאזל ושיורידו על
עצמם גיהינום ושלום על ישראל.
אך
מובן שהמשנה לא לחינם אמרה: "דע מה שתשיב לאפיקורוס" (אבות, ב',
י"ד). בל נחשוב שהואיל ומדובר ברשע, גס רוח, כופר ושונא ישראל, אין אנו
צריכים לענות לטענותיו. אף על פי שהוא אפיקורוס יש לדעת מה להשיב לו. לא למענו,
כי אם למען טובת עם ישראל, על מנת שלא יינזק מכך, בר מינן.
צעד
י"א:
בנוגע לשאלה מה היה עושה האל לפני שברא את העולם, לא ידעו חז"ל איך לענות
באופן מאוחד, ובאה, כאמור, התשובה שלפני בריאת העולם הזה היה ה' ברוך הוא וברוך
שמו לעד בונה עולמות ומחריבם. ברור מעניינו שהחכמים קיבלו אז את הקבלה הזו ולא היו
מכירים בה מקודם לכן. יש להבין על מה באה התשובה הזו ומה פירושה, בהנחה שאפשר
לפרשה מאחר שהיא למעשה מאמר סתום. מה עניין העולמות ההם שבנה והחריב ה'? ומדוע
כאשר, כביכול, הגיע לעולם הזה הידוע לנו לא החריב אותו אלא שמר אותו? האם יש
שייכות בין העולמות ההם לעולמנו אנו?
כאן
נגיד שהמענה לכך כוון גם לעניין יכולת ה' ברוך הוא לבחור במה שהוא חפץ ובמי שהוא
חפץ ואין מניע בידו. בין הבריאות בחר באדם ובין האומות בחר בעם ישראל ובין הארצות
בחר בארץ ישראל ובארץ ישראל בחר בירושלים.
צעד
י"ב:
היו היוונים אומרים שזו טעות גדולה ביד היהודים, כי הם חושבים את עצמם לעם הנבחר,
והנה כולנו ביחד כאטום בפני היקום. אפילו לגבי הארץ הזו מי אמר שהיא הנבחרת אם
נשים אותה ליד הכוכבים ויתר הדברים שביקום? בכל דבריהם כפרו ברצון האל לבחור
כרצונו.
באה
לפיכך התשובה "בונה עולמות ומחריבן". ראשית, כדי לומר לכופרים שכל היקום
הזה עם כל אשר בתוכו הוא מפני שהאל בחר לקיימו. כל יתר העולמות, לעומת זאת, נבראו
על ידי ה', אך הוא העדיף להחריבם.
צעד
י"ג:
מדוע לא יכלו החכמים להגיע לתשובה זו בעצמם? מפני שאין דבר מתוך המסורת הנגלית או
מתוך המסורת הסודית הנכנס לתחומו של ה' ברוך הוא לפני בריאת העולם. הלא התחלת חכמת
התורה היא מ"בראשית ברא אלהים את השמים
והארץ" ולא קודם לכן! החכמה מתחילה מבראשית וכל מה שהיה לפני בראשית או למעלה
מבראשית אין לו שום שם ופרטי דברים. חז"ל דיברו על ה' ברוך הוא רק על סמך
השמות שנתגלו במקרא ובמסורת, כשמות "ה' ברוך הוא", "רחמנא" וכו'.
צעד
י"ד:
דהיינו שכאשר אנו מדברים על האל, אנו מדברים בכלליות על לפני ואחרי הבריאה, אך כל
מה שנכלל בחכמה לבני אדם להחכים בדרכי האל בעולמו אשר ברא הוא רק מבריאת העולם
והלאה ולא לפני הבריאה!
גם
סודות התורה נכללים בשני סוגים כלליים: סודות מעשה בראשית וסודות מעשה מרכבה. אלו
הם סודות העולם וסודות העולמות אבל כולם מבריאת העולם!
צעד
ט"ו:
חז"ל היו ענווים ולא העזו לחשוב מחשבות על עיסוקי ה' לפני הבריאה, ולפיכך
נדרשו לשאול על מנת לענות לאפיקורוס. גילה להם ה' שלפני בריאת העולם הזה בנה הוא
עולמות והחריבם. בפירוש אמר להם שהתעסק בבניית עולמות, ומצד טעם בלתי מפורש וסתום
החריב כל עולם שברא עד שהגיע לראשית בריאת השמים והארץ והחליט לקיימם.
באה
תגובת ה' כאן גם לרמז לכל אפיקורוס האומר שהוא מתעסק בדברי עולמות העומדים למעלה
מעולם הבריאה, שה' ברוך הוא כבר החריב את העולמות ההם לפני שברא את העולם הזה,
ואותם עולמות אינם. לפיכך מי שמתעקש ובורא ובונה עולמות למעלה מן העולם הנברא על
פי דיבוריו ופירושיו, בורא על ההבל ועל הריקנות וסוף כל בנייתו להיחרב, כי אין לו
יסוד ולא רצוי הוא בפני ה'.
צעד
ט"ז:
כך מדְבר ה' שקיבלו חז"ל מוכח שאין שום טעם להתעסק בדברי עולמות לפני בריאת
העולם: או מאחר שלא מתקיימים עוד כי כבר נחרבו, או מפני שמדובר בסוגיה שמחוץ למעגל
האנושי ולשכל האנושי לחשוב עליו.
כוונת
המאמר מכוונת להראות איך כל דבר ברור מסתבך ומוחרג מדרך האמת ביד הזוהריסטים והמשיחיים (כחב"דים).
תכליתנו היא להבהיר באופן מוחלט כיצד להבחין בין קבלה אמיתית לבין קבלה מושחתת
וחורגת.
אשאל
אתכם לדוגמא כיצד יפרשו הזוהריסטים והמשיחיים את עניין
העולמות שנחרבו לפני בריאת העולם. אף מידיעה מועטה של דבריהם תוכלו להשיב שבוודאי
הם אומרים שעולמות אלו לפני הבריאה אין עניינם קשור לזמן אלא לדרגת האל, דהיינו:
שהאל בדרגה מסוימת בונה אותם ומחריב אותם כרצונו.
הם
שמו עוד קומה והוסיפו עוד קומות ולא ראו שבניינם רעוע וחסר כל כוח.
צעד
י"ז:
זהו עולם התוהו שלמעלה מכל תיקון. ומה תעשו בו? תאכלו אותו? תתבוננו בו? מה עשיתם
בעצם? יצאתם מעולם התיקון המתוקן בכדי להיכנס לעולם התוהו המבולבל?
וכי ה"אין"
אשר ממנו ה' יצר את השמים ואת הארץ אל ה"יש" בהיבראם לא מבלבל את המוח
מספיק, עד שרוצים הם לדעת את מה שבתוך ה"אין" הזה ולהתבונן בענייניו?!
הם פשוט אינם מבינים את מה שהם אומרים ולא מבחינים בכובד הדברים!
מבני
ההבל ה"קבליים" אותם הם בונים מבלבלים אותם ממש בטעמים ונימוקים הנראים
להם לדברים נעלים והם מפתים בכך אנשים רבים, מפני שעל הדברים העליונים ההם אומרים
הנלכדים בפח: כן, נכון, אנחנו לא הגענו עדיין אל המדרגות הנעלות אבל ניתן לדעת כיצד
הם הדברים למעלה, כי יש כאלו שכן הגיעו למדרגות ההן ואנו סומכים עליהם, מאחר שהם
קדושים ויודעים מה הם אומרים.
צעד י"ח: אנו אומרים שאין קדושה
החורגת מהאמת או מן האמונה באחדות האל המוחלטת, אבל ישנן מדרגות רבות בעולמות הסטרא אחרא, הצד האחר של הקדושה.
הוא כן מתקיים ואין מספר לעולמותיו הרעים הנולדים מהבוראים אותם בדיבוריהם
המיוסדים על הבלי דמיונות השכל האנושי. רבים הם מאוד "אנשי המסתורין"
בכל העולם העולים מתוך התבוננות ומדיטציה, כישופים, קסמים ושבועות לעולמות השקר
הנצבעים באורות מזויפים ממלאכי ההבלים, אשר נבראו ממילותיהם של מהללי עולמותיהם.
לפי
הקבלה האמיתית, מכל דיבור נולד מלאך, ומדובר באלפי רבבות של מלאכים הנוצרים בכל
חלקיק דקה בכל העולם. מדובר גם על דיבורים סתם, כל שכן על דיבורים המכוונים להיות
כלים להשגת מושכלות בדברים רוחניים של מעלה, ועל אחת כמה וכמה אם אלו הם דיבורים
הנאמרים על ידי יהודים המצווים בתורה וראשית כל בטוהרת האמונה. מיהודים זוהריסטים אלו נבראים מלאכים ובעזרת מלאכיהם בונים הם בניינים
ועולמות ומתבוננים בדבריהם. הם מתפשטים מדברי עולם ונכנסים בהתקשרות חזקה להשיג
מתוך ההשגות ההן את הרגשות הרוח לעלות לעליונות המופשטת של כל מושג. גם הדלאי למה
מטיבט פועל כך ומצליח לצאת מן הגוף ולעלות אל מלאכיו שנבראו ממנו, אז אין פלא שבני
תורה המפרשים אותה לפי המסתורין שקיבלו ואשר מוציאים, ביחד עם דברי תורה ופסוקים,
את "סודות" העולמות לפי דעתם וכן נכנסים לתוך המחשבות האלה יומם ולילה, מתאימים
את דברי התורה לפי המערכת המיסטית שלהם, מאמינים בכל השיטה וסומכים על כותבי ספרי ה"קבלה"
השקרית, נכנסים לפנימיות האישה הזרה הזנותית הזו ומוציאים ממנה ממזרים אשר לא
יבואו בקהל ה'. כל מלאכיהם מוגבלים כדובריהם ומשקרים ליוצריהם לפי מידת השקר שממנו
נבראו.
צעד
י"ט:
פתח פתחתי לכם על מנת שתוכלו להבחין בין היום ובין הלילה. האדם יכול לברוא לפי
דיבורו, ובעת דינו אינו מוצא אלא את מה שהוא בעצמו ברא.
כל
ה"קבלה" שלהם היא בריאה חדשה ביד משה דה לאון, שלא נבראה אלא בידי אדם
ושכלו האנושי. הרבנים ומוחותיהם פותו ונפלו בקסמי אצילות כדבש לחיך ומים לצמאי נפש.
מי
יכול לומר שה' ברוך הוא צמצם את עצמו בכדי לעזוב מקום לעולמות?! איך יידעו הם מה
ה' עשה או לא עשה ומי הם שידעו זאת? אם סוד הוא, איך יפרקו על ידי דיבור את עול
הסוד מעליהם?!
צעד
כ': "בראשית"
לא הספיקה להם ורצו לעלות עליה. אין עוון גרוע מזה ובשל כך אליהם התכוון הפסוק:
"וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ
לַעֲשׂוֹת" (בראשית, י"א, 6).
בואו,
קוראיי היקרים, והביטו במחנה החב"דים. ראו כיצד הם
מגיעים לעשות את כל מה שיזמו לעשות, עיר ומגדל, כשנמרוד המורד בבורא עולם מפסל
שמים וארץ ומשליך אותם להבלים בפני אצילות האלוהות. זעיר אנפין אלוהיו יושב על
פסגת המגדל ומסביב לו המשיחיים המשוגעים המשקרים את מוחם בעולם האצילות אשר לא
נברא ולא היה.
צעד
כ"א:
אשמח אתכם בדבר תורת אמת שקיבלתי בעל פה מהמורה חיים. הרבה התבלבלו בזמננו מפני
רעשי המדע המפרק הרים בדעות חדשות על מיליוני שנים בהתפתחויות גילאים ארוכים
המפליאים את המוח המוגבל. אך למעשה גם בתורה ישנה המילה הנותנת אפשרות לשנים אין
מספר עד שרצונו יתברך החליט לברוא את העולם, את השמים ואת הארץ כפי שאנחנו מכירים
היום.
הרי
כתוב "הָיְתָה" (שם, א', 2). ומדוע המילה
בלשון עבר ועוד כשהפסוק מדבר בלשון הווה ("וְרוּחַ אֱלֹהִים,
מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" (שם))? זאת מפני שכדור הארץ היה מקודם, מזמן
שבלתי ידוע לנו.
זהו
נימוקם של החכמים בשאלתם במה היה עוסק ה' ברוך הוא לפני שברא את העולם הזה. כאשר
נכתב על הארץ "היתה", הכוונה היא גם לפני
הסדרים אותם אנו מכירים בהם כיום, דהיינו: לפי קביעוּת סדרי השמש והלבנה והכוכבים
וכו' (שנת שמש בת כ-365 ימים, מולד הלבנה החודשי וכו'). ואם הארץ הייתה, גם השמים
היו, כי לא הייתה ארץ אם לא נבראו איתה שמים. לפיכך, שמים וארץ היו כבר בזמן שאי
אפשר להעריכו.
צעד
כ"ב:
ובאה השאלה על עיסוקו של ה' לפני שסידר את העולם לפי סדרי בראשית, אותם אנו מכירים
כיום. בא מענה ה' שאחרי שברא שמים וארץ היה מסדר סדרים בתוכם לפי חפצו יתברך ואחר
כך היה שולל את הסדרים האלה, משדד מערכות ומסדר סדרים אחרים, בונה עולמות ומחריבן.
אם
נתייחס לארץ, אי אפשר לדעת כמה מיליוני שנים היא קיימת, כי לא היו שנים אלו לפי
קביעות השמש והירח בהסדרם הנוכחי ומכל מקום דעו שעל הארץ הזו שאנו עומדים עליה היו
עולמות מלפנינו, ואולם לא נתקיימו אלא נחרבו, כי לא נמצאו בהם עוד מה שחפץ בו ה' להתפאר
בו מצד אהבת בריאותיו, ושיוכל כביכול לומר: עולם זה אני בראתי ובחרתי, וגם הוא
הכיר בי ובבריאתי.
צעד
כ"ג:
לא השיב להם ה' בכדי שיתעסקו אנשי תורה בעולמות שנחרבו אלא יחבבו את העולם הנבחר
הזה בשל בחירתו הטובה בבני האדם. הוא גם רמז להם שלא יחפשו לחקור אודות גדולות
מהם, דהיינו אודות עולמות לפני הבריאה, ושלא יבראו עולמות בדיבוריהם לפי השגתם
ויחשבו שמתקיימים העולמות ההם בקיום אמיתי, כי אין ה' ברוך הוא אוהב את העולמות
מצד עצמם, אלא בורא עולם מצד התכלית שהוא רוצה לטובת האדם, וכשאין אותה התכלית
הרצויה, מחריב הוא את אותו עולם ומביא סדר חדש בסידור הכוכבים ברקיע כרצונו יתברך.
אך אם
כן העזתם ו"בראתם עולמות" לפני הבריאה ומעליה ואמרתם דברי תוהו ובוהו,
אז יבלעו אתכם תהום רבה ושאול תחתית בצחנתו ולא ידעתם עוד באיזה עולם אתם נמצאים.
דעו לכם כי אז תחזרו לעולם התוהו אשר כבר נחרב מלפני הבריאה וממנו תקבלו את נחלת
התוהו שאין בו אלא בלבולים ואי סדר. עומקה של תהום רבה היא ראש המשיחות החב"די וצחנת שאול תחתית היא תוכנו האמיתי של ספר הזוהר.
ונפגשו הם עם זעיר אנפין ועתיקא קדישא וכל משפחתם בכדי
לשבת כמה דורות עד שיובן באיזה מוקש נפלו אנשים ולאיזו עוולה מזויפת, מצחינה
והרסנית הובא עם ישראל באחרית הימים.
צעד כ"ד:
בעקבות מה שנאמר עד כה נתחיל בציון מספר כללים השייכים למטרתנו בספר חמישה לוחות
הברית: לעצב כללים בהבחנת דברי ה"קבלה" שלהם מדברי הקבלה האמיתית.
בכל דברי הזוהריסטים
הדברים יוצאים מגדרי השכל האנושי ואין להם מובן אמיתי, כי אין להם יסוד.
ראו את דברינו והבינו כי הם אמיתיים. הפירוש
אותו הבאתי הנוגע למאמר חז"ל "בונה עולמות ומחריבן" הוא קבלה
אמיתית שקיבלתי מהצדיק הנסתר, ראש לל"ו הצדיקים הנסתרים, אשר ידע את הדברים
על אמיתותם ובדרגת סודם. אין בכך ספק, כי אין הדבר יוצא מן השכל האנושי ואינו
השערה שכלית אלא דבר אמיתי ממקור האמת. את עניין "בורא עולמות ומחריבן",
אף על פי שהינו סוד בדבר עולמו אשר ברא יתברך, הורשיתי בזכות הגואל חיים לכתוב
ולהסביר עד לגבול יכולת הבנת השכל האנושי ולא עד בכלל. פירוש זה מפענח את הבעיות
בעניין גיל העולם וה"מחלוקת" בין המדע בדבר זה ובין המסורת. למעשה אין
מחלוקת. התורה לא קצבה בזמן את אריכות העולם, אלא באה לקבוע רק שהייתה לו ראשית
מבלי לומר מתי.
צעד כ"ה:
בנוסף מתיישבת גם הקביעה, כי העולם הוא בן כ-6000 שנים (שית אלפי שני הוו עלמא
(סנהדרין, צ"ז, א')). חז"ל התייחסו באמירה זו לעולם הזה (עלמא) ולא
לבריאה ככלל. פירושו הוא שהעולם בנוי על יסוד המספר 6, כבניין המיוסד על 4 קירותיו
הצדדיים, על רצפתו ותקרתו. העולם נקרא בשמו רק לאחר שנבנה על שש פינותיו, וכאשר
הוא נבנה, סדריו מיוסדים על המספר שש. עם ההגעה ל-6000 שנים נשלם העולם בבניינו,
וזהו היום השישי, שהוא היום המשלים את בניין העולם. ואין השבת נכנסת לחשבון ששת
ימי בראשית.
צעד כ"ו:
כאשר עלה ברצונו יתברך לברוא את העולם על ששת פינותיו, קודם כל ברא אלהים את השמים ואת הארץ ורק אחר כך סידר את ששת סדרי עולם.
כבר בבראשית נרמז למעשה סופו של עולם (מבחינת ההגעה לשלמותו), כי רק בסופו נשלם
בניינו.
מאמר חז"ל "בונה עולמות
ומחריבן" בא לומר שבכל יתר העולמות שברא אותם ה', כאשר נשלמו ששת סדריהם,
החריב אותם ה' והתחיל בבניית עולם חדש, וכך הלאה עד שהגיע לעולם הזה ובחר בו לתת
לו משבּתו. "יוֹם הַשִּׁשִּׁי; א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ,
וְכָל-צְבָאָם ב וַיְכַל אֱלֹהִים
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית, א', 31; ב', 1-2):
זהו החידוש בין יתר העולמות ובין העולם הזה, שלא נוסף להם היום השביעי ולא
נמצאה בהם עוד המנוחה הרצויה לפני ה'. מכל מקום נקראו "עולמות" מפני
שנבנו על ששה סדרים כמו בכל עולם שנבנה.
צעד כ"ז:
וזהו "יום הששי" ב"הא" הידיעה, כי בכל מה שנכלל בברא - שית,
דהיינו שש, אבל רק היום השישי של התורה הוא שנשלם בניינו ולא נחרב, כי עם השלמת
בניינו נשאר עולמו ונכנס לשבתו.
נשוב ונדגיש, כי בבריאת השמים והארץ יש מאין
עוד לא נקרא העולם עולם, בעוד מעשה בראשית בא ללמד איך ה' סידר את המערכות השמיימיות
וכיצד הוציא לפועל את סדרי הארץ, כך שרק אחרי שסידר את הכול וסיים את מלאכתו עד
לסוף היום השישי, נקרא עולמנו "עולם".
אין בשל כך טעות גם אם חוקרי התורה משערים שששת
הימים הם שש תקופות ארוכות כלליות. כאמור, אין לקבוע את מעשה בראשית בזמן, מאחר
שלעולם יש סדרים משלו ומספר הסדרים הוא שישה, וכפי שהתורה פירטה לנו את סדרי
עולמנו על מנת שנכיר את עולמנו, כך יכולים לשער השערה כללית על שישה סדרים כלליים.
השערה זו מקובלת כשבאה היא להרחיב את המחשבה על גדלות ה' ותו לא, כי מכל מקום
השערה שכלית היא, ואין לבנות עליה השערות אחרות שאין בהן תועלת.
ה' הסביר למשה שהארץ "היתה"
מזמן בלתי משוער ושכל מה שהיה מאז ועד הסדר החדש של העולם הזה נקרא בכללותו
"תהו ובהו". לכן אחרי בריאת השמים והארץ יש מאין, מתוך אותם המערכות
וסדרי הארץ, ה' היה בונה עולמות ומחריבם, כי הם עוד נכללו תחת ההגדרה "תהו
ובהו" ביחס לחפצו הפנימי של ה' לברוא את העולם שיש לו שבת. על זה נאמר
"יום הששי, ויכלו... וישבות", דהיינו ה' הצמיד את יום השישי לשבת על מנת
שלא יהיה פירוד לרגע אחד, כי אם היה רגע כזה בין יום השישי לשבת, העולם היה נחרב
וחוזר אל מצב של תוהו ובוהו כמצב שאר העולמות שגורלם היה להיחרב בסוף "היום
השישי" (הסדר השישי) שלהם.
צעד כ"ח: בשל
כך הבהיר ה' לחכמים שאין שום תועלת להשתדל לעשות חשבונות כמה זמן הייתה קיימת הארץ
לפני שה' ברוך הוא ברא את העולם הזה. מי יכול לחשב כמה רבבות פעמים עלה ברצונו יתברך
לברוא עולם ולסדר את המערכות בשמים ואת הסדרים האחרים בארץ ולשים בה נבראים אחרים
לפי רצונו ביחס לעולם ההוא ולתת לכל עולם את זמנו לפי תנאי המערכות של אותו עולם
עד שבא סדרו השישי ועלה על רצונו יתברך בעולם חדש והחריב את העולם ההוא.
הרי הסביר ה' למשה רבנו, עליו השלום,
ש"בראשית" הוא ב-ראשית, כאשר ראשית חכמה היא יראת ה', דהיינו אם האדם
רוצה להיכנס לחוכמת התורה, צריך הוא לירא מה' ולא להשתדל להיכנס אל מעבר לגבולות
המחשבה האנושית, כי מה שהיה מלפני העולם הזה הוא מעל להשגתנו. לכן נאמר: "הַשָּׁמַיִם
שָׁמַיִם, לַיהוָה; וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי-אָדָם" (תהילים, קט"ו,
16), כי אין תנאי השמים, שהם לה', כתנאי הארץ, שנועדה לבני אדם.
צעד כ"ט:
וזהו ב-ראשית: הראשית שהיא החוכמה אשר בה ברא ה' את השמים והראשית שהיא החכמה שבה
ה' ברא והוציא את דברי הארץ. באיזו חכמה נשתדל להבין את הדברים? משיבה התורה שלא
ניתן להחכים בסדרים שהיו לפני העולם הזה ולא ניתן להשיג מהם שום יסוד, כי לא נוסדו
על תנאי וסדרי הדברים שבאו אחר כך מעת מאמר ה': "יְהִי אוֹר" (בראשית,
א', 3).
לפיכך גם אם בחכמת השמים או בחכמת הארץ חפצכם
לעסוק, אין ראשית החכמה כי אם הגדרים מסביב לה. אותם גדרים שומרים מבחוץ על יקרות
סגולותיה הנשמרות ביראת שמים אמיתית ובשתיקה מכל דיבור בכתב או בעל פה.
לפני כן היה "חֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם"
(שם, 2) ולא ניתן להבין ממנו דבר, כי בחושך אין אור וכאשר החושך הוא על פני תהום,
אין שום פתח להארה ואין לתהום תחתית להחזיק יסוד. "וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" (שם), כי אין
השכל יכול לקבל תובנה אמיתית בעקבות ריחוף עצמאי והתבססות על עצמו בלבד. לפיכך אם
תרצו לדעת מאיזה מקום תתחיל חוכמתכם להבנת התורה, דעו ראשית לא לדרוש בתוהו ובוהו
שהיו בארץ מאז, כי אין כוח האדם יכול לעמוד על סודם.
צעד ל': בכך
תבחינו בין קבלה אמיתית ובין "קבלה" שקרית שבאה מהתוהו ותחזור אל התוהו
ממנו באה, אחרי התיקון הגדול של פשע הכרזת אור וזוהר על "חושך על פני
תהום". ה"אור" שלהם הוא אור שקרי המזייף כל הבנה ישרה בשכבות תוהו והמפתה
את מוח האדם לשכנעו כי מדובר בכניסה לסודות עליונים של תורה. אותו "אור"
נוטע תקוות הבל, כי עיסוק בקבלת השקר תביא להבנה של סודות ולעלייה בדרגות. הפיתוי
הוא בדברים מתוקים כדבש המביאים את האדם להתרוממות הרוח ולמחשבה כי הוא צדיק המבין
את כוונות הזוהר, את כל פירושיו ובקיא הוא בחוכמת ארבעת העולמות.
האמת היא שאותם אנשים אינם עולים ואינם מעלים
אלא מתפתים מרוח המרחפת על השכל מבחוץ ואינה נכנסת בו להוציא ממנו פועל אמיתי
בהבנה אמיתית על דבר אמיתי. ואולם הרוח מאפשרת לאדם להרגיש בעלייתו בתוך מחשבותיו,
ובאמת איננו מודע לאותה רוח, כי מרחפת היא מעליו ולא נכנסת בו. הוא נשאר במחשבותיו
אשר ברא ולמעשה דורש בחושך על פני תהום את הזוהר.
לפיכך עונשם הוא שהם מתפתים מן הרוח המחוללת בדיבורם
ובמחשבותיהם, והיא מרחפת עליהם מבחוץ מסביב וצוחקת ולועגת על טיפשותם, כי בונים הם
עיר על תוהו ומגדל על בוהו, חושך על פני תהום במחשבתם לעלות השמיימה להשיג גבול
עליונים במקום לשבת כבני אדם על הארץ הזאת, שניתנה לבני אדם.