כתב: פרץ גרין

תרגם מאנגלית: משה לוי

 

מתי הילד

 

מבוא למתי הילד

 

   הנוצרים מדברים על הברית הישנה ועל הברית החדשה הנוצרית. אצלנו היהודים הברית החדשה היא פסולה ומלאה עבודה זרה מסביב לישוע, ואין לה שום מקום בתנ"ך שלנו ואף פעם לא יהיה לו.

   מתי הילד הוא הסמל החדש של החידוש העצום שמלמד אותנו הגואל חיים ממלכות השמים בכל העניינים האמיתיים הנוגעים למשרתו המשיחית של ישוע, כריסטו של אומות העולם הנוצריות, שהוקרב בהתגשמות הסימן הנבואי של התורה המרומז בעקידת יצחק, כאיל שהוקרב במקום יצחק, והוא באמת משיח בן יוסף של המסורת, והוא שקיבל על עצמו את החלק השלילי של סוף מלאכי "פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (ג', 24), והוא היה עניו ואהוב אצל ה', והוא קם בתחייה בסימן ההתחלתי של תחיית המתים, והוא האיש השני של הגאולה, בין משה רבנו ובין הגואל האחרון חיים.

   היוצא מכל החידושים והסבריהם של מתי הילד הוא האוונגליון החדש המתוקן והאמיתי. ישוע, אחינו היקר, היה יהודי ולא לימד שום דבר חוץ מאמונת ישראל בה' אחד. כל הנצרות פסולה באמונתה, ולכן ישוע מופרד לחלוטין מכל מה שהכנסיות עשו ממנו. במשך כשלוש שנים שלמות ישוע היה תלמיד מלא בבית ספר האיסיים. משם קיבל את הסימנים המשיחיים ומשם יצא לבצע את משרתו.

   הספר היקר הזה, מתי הילד, הוא טהור ונקי מכל שמץ שקר של הברית החדשה הנוצרית ועומד לחוד מחוץ לכל העבר. מתי הילד שומע את הסיפור האמיתי של ישוע, והרי הוא הוא מתי האמיתי, בן 4 שנים, המחליף את כל ארבעת האוונגליונים והברית החדשה הנוצרית בכלל ומגלה את אמיתות משרתו של ישוע. הספר הזה עומד לבדו ואין לו שום קשר לכל הנצרות שקדמה. לבסוף הנוצרים יסירו את כל חלקי הברית החדשה הנוצרית מה-Bible שלהם (התנ"ך+הברית החדשה הנוצרית) וישימו במקומה את האוונגליון של מתי הילד.

   ישנם הרבה טקסטים בתיקון הנצרות בספר המפליא, ואינני יודע מה ירצו אחר כך הנוצרים להוסיף, אך ספר זה, ''מתי הילד'' הוא פרק שלם של ה- Bibleהאמיתי.

 

פרץ גרין, באר שבע

חול המועד פסח תשע''ה, 8 באפריל 2015.

 

 

 

לידת מתי הילד

 

ג'יוזפה מניגראסו חלם חלום. הוא ראה את אנה גספרוטי שרועה על מיטה ובקרבתה ילד קטן. לידה הייתה טלוויזיה עם מסך גדול מאוד, שאותה אנה החליפה בטלוויזיה בעלת מסך קטן יותר, שהציג תמונה חדה יותר. ג'יוזפה לקח את הילד, הניח אותו על אחד מכתפיו וטייל עמו ברחובות מילאנו. הוא שאל את הילד מה שמו, והילד ענה: "מתי". לשאלה: "בן כמה אתה?", ענה הילד: "בן 4". ג'יוזפה שאל אותו האם מעניינים אותו הסימנים השלמים של הגאולה, ומתי ענה: "אני אשמע אותם ברצון". הם המשיכו ללכת, כשמתי הילד נשאר על הכתפיים. בנקודה מסוימת ירד הלילה, ובשמים ראה ג'יוזפה את המערך החדש של שבעת הכוכבים מהם יצא נשר כוכבי, שירד אל הארץ. קרוב לאדמה, הנשר הכוכבי הפך לדרקון יורק אש אשר הטיל אימה על האנשים. הדרקון נתן מכה בזנבו על עורפו של ג'יוזפה, אך לא הזיק לו או ניער אותו. ג'יוזפה שאל את מתי האם הוא ראה אותו, ומתי ענה: "שמעתי אותו".

 

עבודתנו

 

   דרקון האש מסמל את תפקידנו להסיר את כל עבודת האלילים שבברית החדשה הנוצרית. ג'יוזפה ומתי מוגנים מהאש, מאחר שהינם נמצאים תחת השגחת הסימנים השלמים של הגאולה השלישית והשלמה, בזכות הגואל הנבחר חיים. מתי הקטן בן ה-4 מרמז על הטקסט החדש: "מתי הילד", בן 4 הפרקים, המאפשר להבין את 4 האוונגליונים. אנה גספרוטי אחראית על הגהת הטקסט שכתבתי באיטלקית. הוא אינו זה של דרקון האש, העוסק בעיקר בעבודת האלילים של התורות הנוצריות, כבן האלוהים, השילוש והאוונגליון הרביעי, ושמטרתו להסיר את הזיופים מכתביו האמיתיים של ישוע, כמו את ההוספות והשינויים, בעיקר מהאוונגליון הרביעי.

 

הקוד המשיחי של ישוע והקשר המשיחי הנבואי

 

   מן ההקדמה הזאת והטקסט של מתי הילד, הקורא ימצא את הקוד המשיחי של ישוע ואת הקשר המשיחי שלו. הקשר המשיחי מתייחס לנבואות המשיחיות, במיוחד לנבואה האחרונה של מלאכי ולפרק נ"ג מישעיהו, אשר תמכו במשיחיות של ישוע בהקשר להגעתו הראשונה של כוכב כריסטו לפני 2000 שנה[1].

   הקוד המשיחי של ישוע הוא הלשון שהשתמש בה כאשר הציג עצמו בפומבי, מאחר שלא יכול היה להציג עצמו כ"משיח", בשל הסיבות שיצוינו. המושג שישוע השתמש בו, "בן האלוהים", התבסס על התורה: "בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים, י"ד, 1) ו"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות, ד', 22).

 

הקוד המשיחי של "בן האל"

 

   המונח "בן האלהים" (יוחנן, א', 49) מייצג את ציר הלימוד של ישוע "המעמיד עצמו ומתנהג כבן האל". הקוד המשיחי הזה, עם זאת, כשל מבחינה היסטורית, הן בקרב היהודים של אז והן בנצרות, שנתנה פירוש מילולי למונח "בן האל".

 

"וַיַּעֲנוּ הַיְּהוּדִים אֹתוֹ לֵאמֹר עַל מַעֲשֶׂה טוֹב לֹא נִסְקֹל אֹתָךְ כִּי אִם עַל גַּדֶּפְךָ אֶת אֱלֹהִים וְעַל אֲשֶׁר אָדָם אַתָּה וַתַּעַשׂ עַצְמְךָ אֱלֹהִים" (יוחנן, י', 33).

 

   האמונה הנוצרית שישוע הוא כביכול האל, הצדיקה את כל זעקות הצער של היהודים. ישוע דיבר בקוד המשיחי, שאם לא מוסבר כראוי, יכול גם לבלבל. הפרושים בירושלים לא הקשיבו באותו הזמן, אך לבסוף, פחדיהם מה"האלהה" ומהסטייה מן האמונה באל אחד התגשמו במלואם, לדאבוננו, בנצרות.

   היהודים של אז זועזעו ממילותיו של ישוע "בן האלוהים", ובמחשבה שהוא התכוון מילולית למושג זה, הצהירו כי הוא נושא את שם ה' לשווא. לצערנו, גם הנצרות הבינה את המילים באופן מילולי.

   ישוע, עם זאת, הסביר באופן ברור שהוא "בן האלוהים" במובן הרחב והמתואר במשפט: "בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים, י"ד, 1).

 

מדוע לא הקשיבו לישוע?

 

   מדוע תשובתו זו של ישוע, הברורה כשמש בשעת צהריים בשמים בהירים, לא נלקחה בחשבון? חוקרי כתבי הברית החדשה הנוצרית מציגים את הכתב המקורי של האוונגליון הרביעי, אשר היה נקי מטעויות, כטעות לפיה ישוע הוא אל. רק מאוחר יותר, עם כינונן של הכנסיות הראשונות והנוסחים של האוונגליונים, נוצרו כבר דוקטרינות שהביאו להאלהתו של ישוע כבסיס. ה"עורכים" של ה"כנסייה" הוסיפו, שינו, עיוותו את האוונגליון הרביעי ולאחר מכן גם את הכתבים המאוחרים. על-ידי כך ייצבו את הקביעה כי ישוע הוא אל, "כיסו" את האוונגליון האמיתי וסילפו את דברי ישוע. הקדמת האוונגליון הרביעי, כפרק מופתי, היא תוספת.

 

אלפיים שנה של אוונגליון שקרי

 

   לפיכך, אוהבי אמת יקרים, תוספות אלו כיסו, הפכו, שיבשו ועוותו את המילים האמיתיות של ישוע, והנוצרים החדשים היו תחת הכנסיות השונות, שהכתיבו את התורות הללו. הנוצרים לא יכלו לקרוא יותר את המילים באובייקטיביות. אפילו הפרוטסטנטים לא יכלו לנפץ את השילוש, מאחר שהם היו צריכים לציית לתכתיבים של כנסיות שונות של הרפורמציה. (ב-50 השנים האחרונות, עם זאת, החוקרים פענחו וחשפו את הכתבים, והוכיחו שהכתב של יוחנן מן האוונגליון הרביעי הוא עיוות גדול של אנשים רבים המעורבים בשיבוש התוכן המקורי).

 

בגאולה השלמה אין סטייה מן האמונה המונותיאיסטית האמיתית

 

   עבורנו, ברוך השם, העבודה קלה יותר בשל הסימנים השלמים של הגאולה השלישית והשלמה. ראשית, מוסברת האמונה האמיתית המונותיאיסטית. לאחר מכן מוסרות המילים הנוספות והמוטעות, ונמחק כל סימן של האלהה. מגיעים לפיכך לכתב מקורי יותר, שבו ישוע טוען: "אני איני נושא את שם ה' לשווא, כאשר אני אומר: "בן האלוהים". גם אתם בני אלוהים, ככתוב: "בנים אתם לה' אלוהיכם".

   אנו מתארים נוסחה זו על-מנת לתקן את האוונגליון הרביעי ולאחר מכן את כל שאר האוונגליונים: קוד, גביע, שינויים, עבודת אלילים.

 

הקוד המשיחי של ישוע

 

   הקוד הוא המושג המשיחי שישוע השתמש בו וראשיתו: "אב ובן". אצל ישוע זהו הסימן המשיחי. ישוע לא אמר: "אני המשיח". הוא לא יכול היה להשתמש במושג משיח, מאחר שהוא ידע שמשיחיותו לא הייתה היעד על-מנת להשיג "גאולה" לישראל, וככזו שתביא עימה את השלום[2] [3]. החלק העיקרי של נבואות הגאולה הזכירו משיח שיאחד את העם ויקים את "מלכות דוד" לעולם, באמונה האמיתית ובהתנהגות שתביא שלום, בעזרת אור שיופץ עד לקצה העולם.

 

סוג נוסף של משיחיות

 

   ישוע ידע שמשימתו היא "משיחית" אך מסוג אחר, דומה לרמז המשיחי של פרץ, אשר פורץ את הגדרות ההיסטוריים , ומכריז על הגאולה[4]. בבית הספר של האיסיים ישוע למד (ולבסוף "לקח") את הסימנים (ההתחלתיים) המשיחיים. עבורו יוחנן המטביל היה ה"פרץ" אשר פרץ את הגדרות, בכך שיצא מבית הספר, פתח את הדרך עבור זרח, אחיו התאום, לזרוח לעולם. זרח משמעותו "לזרוח כמו השמש". זה היה חלק מן הוודאות הנבואית של יוחנן המטביל, אשר, בדומה לפרץ, פרץ את הגדרות על-מנת לתת מקום להוא שזוהרו היה גדול, ויכול היה לנצנץ לעולם.

   בתורה הסיפור המשיחי הברור (הנוגע ליוצאי ירך המלך דוד, אשר היה מצאצאיו של פרץ) מייצג את תחילתו של מסלול, המוביל אל המשיח, אל בניית בית המקדש, אל השלום ואל הפצת המסורת האמיתית של עם ישראל. ישוע, לעומת זאת, חי בזמן השפל הגדול ביותר של ההיסטוריה היהודית. גם התלמוד מקלל את עשרת הכוהנים הגדולים האחרונים של בית המקדש השני. לצערנו, היה ריקבון שלא ניתן למחות, ולכן המשיחיות של ישוע לא הביאה לשלום ולפיוס. משימתו המשיחית הייתה, אם כך, מסוג אחר: "אַל תַּחְשְׁבוּ כִּי בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם בָּאָרֶץ לֹא בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם כִּי אִם חָרֶב" (מתי, י', 34).

 

 

המטרה המשיחית שהציב ישוע

 

   עבור מי, אם כך, הייתה הגאולה? "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (שם, ט"ו, 24). לפיכך, את העם היהודי הפשוט אני מגיע ללמד, אם תרצו או לא, את המשימה שניתנה על-ידי האל על-מנת שתהיו "בני האל". העולם, בכללותו, לא ייכנס לתקופת שלום, אלא לתקופות של מלחמה וסכסוכים.

   ישוע ידע גם כי משימתו תיצור סכסוכים היסטוריים. הוא ידע כי משימתו המשיחית של "בן האל" תיכשל, ולא ייתכן פיוס לבבות. ישוע ידע שהגאולה המשיחית שהוא מביא היא עבור בני "הצאן הנאבד של בית ישראל" (ללא היכולת להצביע בדיוק מי או היכן הם נמצאים[5]).

 

הקוד "בן האל" נכשל

 

   הקוד המשיחי של "בן האל" נכשל לבסוף, ולא ענה בדיוק על מטרתו המשיחית ההתחלתית של ישוע. לא היה פיוס ולא שלום. איזו מטרה משיחית נותרה? רק זו של גאולת הצאן הנאבד מתוך עשרת שבטי בני ישראל. הקוד המשיחי של ישוע, אם כך, לאחר כשלון השאר, הופך ל"לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת" (שם).

 

הקוד המשיחי "בן האדם"

 

   אלמנט נוסף בקוד המשיחי של ישוע הוא "בן האדם". קיים בלבול גדול לגבי מושג זה והמילים של ישוע באוונגליונים גולשים בין אדם הנבחר למען הגאולה העתידית הסופית בזמן לא מוגדר לבין הזמן הנוכחי. בנצרות, אחרית הימים המתוכננת בעתיד יצרה את המחשבה כי ישוע יחזור שנית אל האדמה. לפיכך, הקוד המשיחי של "בן האל" נכשל. הקוד המשיחי של גאולת הצאן הנאבד נשאר, אך השלמתו מתבצעת רק בגאולה השלמה. הקוד המשיחי של "בן האדם" יוצר בלבול, המתבהר כעת.

 

מדוע קיים בלבול?

 

   כפי שלימד אותי הצדיק חיים, גם לישוע נדמה היה, לעיתים, כי הוא האדם (הגואל האחרון). אנו מסבירים כי "מרכזיות" עמדה משיחית היסטורית זו, אשר התחזקה בהשפעת כוכבו של כריסטו (שריחוקו מכוכב אברהם באותה עת גרם לו לזהור מעבר למידתו הרגילה), גרמה לישוע לראות את עצמו במרכז. הפתרון: המקום שישוע מתייחס לעצמו כ"בן האדם" בא לידי ביטוי בהגעתו השנייה של כוכב כריסטו ובסימנים השלמים. המקום שישוע מתייחס ל"גואל האחרון", העשוי להגיע בעתיד, הוא למעשה נבואה בנוגע לגואל חיים.

   בזאת מושלם המינוח של הקוד המשיחי של ישוע: 1. "בן האל", 2. "לא שולחתי בלתי אל הצאן האובדות", 3. "בן האדם".

 

הגביע המר

 

   הקוד המשיחי "בן האל" סבל את גביע המשקה המר ששתה ישוע על הצלב. לפני שויתר על נפשו, המשיח הצעיר והמסכן ראה בחיזיון שבמקום להבין את הקוד המשיחי של "בן האל", המושג ישתנה באופן האלהה שקרי, ועל-ידי הפירוש המעוות, ייצור עבודת אלילים. בשל כך בכה הוא על הצלב: "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי" (שם, כ"ז, 46).

   כל עבודת האלילים שיצאה בנצרות תלויה באי הבנה משמעותית העוברת מפירוש רחב לפירוש מילולי.

 

הַדָּבָר (הלוגוס)

 

   הדבר שהופך לבשר בהקדמה לאוונגליון הרביעי מהווה את החותם לגביע המר. האלהת כריסטו התרחשה כבר בחלק מקבוצות הנוצרים הראשונים בכנסיות החדשות, אך הדוקטרינה המוטעית שהוספה לאוונגליון הרביעי היא השיא של החלפת הקוד של ישוע באופן המוטעה של "בן האל". אם מתי, מרקוס ולוקאס הם המחברים של האוונגליונים הללו ללא תוספות, הרי שגם הם היו שותפים לטעות שבהאלהת ישוע. לאחר מכן, כל האוונגליונים טומאו כאילו חונכו על-ידי האוונגליון הרביעי, בו הדבר הופך לבשר בישוע ומשנה את הפירוש הרחב של "בן" לפירוש מילולי. כל הרוע טמון בעניין זה!

 

הדבר גרוע מאגרותיו של פאולוס

 

   בשל כך אנו מאפיינים את הגביע המר של ישוע עם הדבר של האוונגליון הרביעי (על-מנת לציין שההקדמה של האוונגליון הרביעי היוותה את הכוח המניע את הכריסטלוגיה בהיסטוריה, יותר מכל האגרות של פאולוס מתרסוס, אשר מטרתן הייתה להביא ולהפיץ את הנצרות לעמי העולם). ההקדמה, עם זאת, הוכנסה על-מנת ליצור דרך דוקטרינה את האמונה החדשה עם האלהתו של ישוע.

   כל האסון התיאולוגי, שנכלל באוונגליון הרביעי, נכלל לאחר מכן גם בכל האוונגליון שניתן על-ידי יוחנן, תוספת אחר תוספת, אך גם סתירה אחר סתירה (חוקרי האוונגליונים, גם המאמינים שבהם, יודעים זאת טוב ממני). הגביע המר והדבר שיחררו גלים של פרשנויות מוטעות וצורך לצרף תוספות, שיאשרו כל טקסט מקורי באופן שימצא בו הקוד המשיחי של ישוע.

   תוצאת הכל - הגביע המר, תוספות ושינויים, מייצרת את עבודת האלילים והפולחן האלילי לישוע, ולאחר מכן פולחנים אליליים נוספים, נמוכים יותר, כפולחן המדונה והקדושים.

   עבודתנו היא להקים מחדש את התורה האמיתית, ולהסיר מן האוונגליון הרביעי את הדבר, השינויים והתוספות המביאות את האוונגליון לקוד המשיחי של ישוע.

   אם הקוד המשיחי של ישוע היה אמיתי, משיחי ונקי מעבודת אלילים, מתקיים בסיס מוצק שעליו יכול התיקון של כתבי הקודש הנוצריים להישען. מילותיו של ישוע כופרות בכל פרשנות שהיא לפרשנות המילולית של "בן האל". גם לאחר תחייתו, ישוע אומר כי הוא עדיין לא עלה אל האב- "אֲנִי עֹלֶה אֶל אָבִי וַאֲבִיכֶם וְאֶל אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם" (יוחנן, כ', 17). ברור לגמרי, וזו ההוכחה לכך שהייתה קיימת גרסה מקורית ונכונה.

 

הסימנים ההתחלתיים והקשר הנבואי

 

   לאחר שנקבעה טרמינולוגיית הקוד המשיחי של ישוע, יש להמשיך ולבחון את המהות המשיחית. יש שתי קטגוריות הקובעות את משיחיותו של ישוע: 1. מהות הסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים. 2. הקשר המשיחי הנבואי. ניתן להבין הן את הקטגוריה הראשונה והן את השנייה ללא הסימנים המלאים של הגאולה השלמה.

 

הסימנים המשיחיים ההתחלתיים

 

   השליחות המשיחית של ישוע התבססה על הסימנים המשיחיים ההתחלתיים, שנמצאו בבית הספר האיסיי. ישוע למד את הסימנים הללו, לקח אותם ועזב את בית הספר לשם ביצוע שליחותו המשיחית. הסימנים ההתחלתיים נמצאו באוונגליונים, ולכן הנצרות שאבה את כוחה מסימנים אלו. כמובן שאף אחד לא יכול היה לחזות שאלו סימנים "התחלתיים". אם היו יודעים שבסופו של מעגל היסטורי יגיעו הסימנים השלמים, היה זה שומט את הקרקע מרגלי הנצרות המוקדמת. אף אחד לא יכול היה לקבל את הנצרות כשלב ביניים שיקדם את ההיסטוריה עד להגעת הסימנים השלמים. וכך היה! ישוע דיבר על "בן האדם" שהופיע בעננים וכו' על-מנת לפתוח פרק חדש בהיסטוריה.

   לא רק הסימנים השלמים מהווים את הסיבה לקיומם של הסימנים ההתחלתיים, שהקלו מאוד על ההבנה של נושאים שבאופן אחר היו נשארים מופשטים. ללא נוסחת ששת הסימנים השלמים יהיה קשה לזהותם.

   אנו מדברים על הקוד המשיחי של ישוע שהכיל, מדי פעם ביחד, ומדי פעם לחוד, את הסימנים ההתחלתיים הבאים:

1. הסימן ההתחלתי של הכוכבים.

2. הסימן ההתחלתי של מלכות השמים.

3. הסימן ההתחלתי של האור החדש של הבשורה החדשה.

4. הסימן ההתחלתי של שליחותו המשיחית.

5. הסימן ההתחלתי של הדור הרביעי המכיל דברים נוראים, אסונות, כאוס וכו'.

6. הסימן ההתחלתי של תחייתו.

 

סימן הכוכבים

 

   ישוע אמר לתלמידיו: "אַךְ בָּזֹאת אַל תִּשְׂמְחוּ אֲשֶׁר נִכְנָעִים תַּחְתֵּיכֶם הָרוּחוֹת כִּי אִם שִׂמְחוּ עַל אֲשֶׁר נִכְתְּבוּ שְׁמוֹתֵיכֶם בַּשָּׁמָיִם" (לוקאס, י', 20). ישוע קיבל בבית הספר שיעורים גאוליים אחדים בנושא כוכבי הגאולה.

 

סימן מלכות השמים

 

   מלכות השמים היא מלכות בשמים, אותה "מנהל" "המשוח" (כריסטוס רקס בנצרות), מלכות ה"יורדת לארץ" (לשם דין אוניברסאלי), אליה יכולים להיכנס הזכאים לאחר מותם. ישוע הקריב את חייו לתפקיד זה, על מנת לסייע למאמינים בשליחותו המשיחית. זהו עמוד התווך של שיעוריו ומשליו של ישוע.

 

סימן התחייה

 

   ישוע מדבר ורומז על העובדה שהוא יקום לתחייה ויהיה במעמד זה גם במלכות השמים, על-מנת לנהל את ענייני הגאולה על האדמה, וממלכות השמים לשלוח את רוחו (ה"פרקליט") למי שתמך בו.

 

סימן האור החדש

 

   המסר החדש של ישוע היה שיעוריו, שהעניקו תקווה לתמימי הדרך, לסובלים, לחולים וכו'. החידוש הגדול של השליחות המשיחית היה חלק בלתי נפרד מבשורתו החדשה. האושר יצג את התקווה להגיע אל מלכות השמים.

   למעשה יש לנו שישה סימנים התחלתיים: הכוכבים, מלכות השמים, האור החדש, השליחות המשיחית, הדור הרביעי (אסונות שישוע ניבא) ותחיית המתים. אנחנו, ברוך השם, החמורים הראשונים שקיבלנו את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, בזכות הגואל חיים.

   ששת הסימנים ההתחלתיים מייצגים את מהות הקוד המשיחי של ישוע, האיש שלא הבינו אותו ואת דבריו. ישוע היה אהוב על-ידי ה', ונבחר בשל קנאותו כנגד הפגיעות באל וכנגד הצביעות האיומה באותה העת, בשל אהבתו לכל נפש חיה ובשל ענוותו. הוא ביצע את המצווה מן המשנה: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש" (פרקי אבות, ב', 6).

 

הקשר המשיחי

 

השליחות המשיחית חייבת הייתה להיות בהתאמה לנביאי ישראל. המשיחות של ישוע הכילה שני אלמנטים: 1. הטרמינולוגיה הייחודית לישוע, הנוגעת לששת הסימנים ההתחלתיים. 2. הקשר הנבואי המשיחי, המבוסס בייחוד על שתי נבואות: הנבואה האחרונה של מלאכי, ופרק נ"ג בספר ישעיהו.

השליחות המשיחית של מלאכי: היא שליחות לא ישירה של אליהו הנביא המנסה להביא את הפיוס שנמסר על ידו. עם זאת, אין זכות לכל פיוס שניתן, בשל הצד השלילי של הנבואה: "פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי ג', 24).

השליחות המשיחית של ישעיהו נ"ג: מסיימת את כל סימני ההיכר של שליחות ה"עבד הסובל", אשר מומת ללא הצדקה. גם תחייתו היא צפויה, מאחר שלאחר שמת "תמים" וכיפר על חטאינו, הוא נמצא "חי" ומתוגמל באופן משמעותי על-ידי ה'. בישעיהו פרק נ"ג מנובאת ההבנה הסופית, עם הרצון לחרטה, וההכרה שלא הערכנו אותו, לא הבנו אותו ולא תארנו לעצמנו שהיה זה הוא אשר הקריב עצמו על-מנת לכפר על חטאינו. בנבואה מצוין כי בנקודה מסוימת בהיסטוריה, היהודים ישקלו שוב את עניינו של ישוע, ויכירו במה שאנו לומדים כעת- בשליחות המשיחית האמיתית של ישוע.

 

הישועה הנסתרת של ישראל בימים ההם

 

   נבואה זו היא מעמיקה מאוד. אם ישוע נשא עמו את "חטאינו" באותה התקופה, וקורבנו התקבל על-ידי ה' כקורבן משיחי, הרי שמשמעות הדבר היא שגם עם ישראל, ללא ידיעה, "ניצל" על-ידי קורבן זה. בהתייחס לנבואתו של מלאכי, אנו מסבירים שגזרת שמד כללית, השם ישמרנו, הוחלפה בעקבות הקורבן המשיחי של ישוע לגזר דין קל יותר והוא הרס בית המקדש השני, בעוונות הרבים, ובגלות עם ישראל שבין העמים. הקורבן המשיחי יצג את הקשר ההיסטורי של האיל המנובא, שהוקרב במקומו של יצחק אבינו.

   הקוד המשיחי של ישוע מסייע לנו להבין טוב יותר את המטרות המשיחיות של שליחות זו, ועל-ידי כך, את שיעורו. לאחר שנסיר את עבודת האלילים ונמחק יותר ממחצית האוונגליון הרביעי, מה יהיו שיעוריו של ישוע שיישארו כתורה אמיתית?

 

ישוע - האיש השני של הגאולה

 

   בסימנים השלמים מופיע המסר של המלאך מיכאל (מן המלאכים הראשיים של ישראל): "שלושה הם אנשי הגאולה: משה, ישוע וחיים". ישוע, לפיכך, הוא האיש השני של הגאולה. חשיבות עובדה זו היא עצומה עבור כולנו, והיא לא יכולה להיקשר רק אל העבר בלבד. גם התורה, על מנת להבין זאת, לא יכולה להיקשר רק אל העבר- היא תורת חיים, שניתנה על-ידי ה' למשה רבנו. היא מקור החוק, החכמה, הקדושה והברכה מאז שהעולם קיים ולנצח נצחים. לפיכך, כאשר אנו לומדים את התורה בענווה הנכונה, אנחנו מסוגלים לקבל משהו מהענווה של משה רבנו.

 

מתי הילד של התורה האמיתית

 

   כאשר כתבי "ספר השושנה" (ספר משנת חיים) יוכרו, ילמדו ויתקבלו כהמשכו של התנ"ך[6], בזכות הגואל חיים, כל הזכאים ירצו להיות חלק מסימן החמור אוכל לחם, ויהפכו לתלמידים נאמנים של הגואל חיים. כל כתבי ספר משנת חיים נכתבו בשפה ברורה ונבואית, על-מנת שכולם יקראו בשם ה', וישרתוהו ביחד. בסופו של דבר, כולם ישאו את התורה האמיתית, התורה המסורתית של מסורת ישראל, הברית החדשה המתוקנת וכתבי ספר משנת חיים. אז נושיט את הספר "מתי הילד" כספר מפתח לברית החדשה הנוצרית המתוקנת: ספר שבניגוד לכתבים הנוצריים הישנים, מספר את תכני הסיפור האמיתי של שליחותו המשיחית של ישוע.

   מה יישאר בברית החדשה הנוצרית, ומהם השיעורים של ישוע אשר בהם יש להתבונן ולהתעמק?

 

מה לא לימד ישוע?

 

   ישוע לא לימד דוקטרינה מיסטית, גנוסטית ופילוסופית. הוא לימד, כשהתאפשר לו, את מהות השליחות המשיחית שהוטלה עליו. המהות לא יכלה להיות דוקטרינה נסתרת או מיסטית וכו'. אם היה זה כך, היה הוא מתכחש לאפשרות ללמדה להמונים.

 

הנסים של ישוע

 

   מאידך, עצם שימושו של ישוע בקבלה המעשית[7], לעיתים אל מול ההמון, לא מעניינת אותנו כלל. לא היה זה שיעור משיחי, אלא אמצעי למשוך את תשומת לב ההמון, כדי שיקשיב למסר שלו, מאחר שלא היו לו אמצעים אחרים. באופן כללי, כל הנסים שביצע ישוע מעניינים אותנו ממש מעט ואנו לא מוצאים בהם שיעורים משיחיים.

 

הגדרת המהות במושגים של השם המשולש

 

   מה שנותר הוא חיפוש מוגדר יותר של מהות השליחות המשיחית של ישוע. מהות שמשלימה לא פחות מאת הקשר שבין השם "אשר" לשם "אהיה" האחרון, ולפיכך, השלמה של שם ה': "אהיה אשר אהיה"[8] של הגאולה השלמה. השם "אשר" קשור לסימנים של יצחק אבינו. גם אם ישוע היה במעמד של האיל שהועלה לעולה במקומו של יצחק, השם "אשר", הוא בכללותו תחת סימניו של יצחק אבינו. האיל נלקח והוקרב לעולה. יצחק נשאר מקודש מאוד על האדמה. זוהי הסיבה שבתיקון סיפור השליחות המשיחית של ישוע מחזירים את ה"ריש" למקומה הנכון, מטביעים אותה בתורה האמיתית, וזה מאפשר את שלמות השם המשולש כולו. ברשותנו סימנו של המורה חיים שאמר: "אל לתלמידים להיות ללא סימניו של יצחק".

 

החובה הלא נעימה של הגערה בישראל

 

   לפני שאנו מחפשים את מהות השליחות המשיחית של ישוע, כדאי לשאול מספר שאלות אודות אופי הגישה של ישוע לתיקונים. ללא ספק, ישוע יצא נגד הצביעות והרוע שראה בקרב הפרושים והצדוקים. המידע היה חי בבית הספר של האיסיים, ולפיכך הם היו צריכים להתנתק לגמרי מאנשי הממסד הדתי של אז. האם ישוע רצה לערוך רפורמה ביהדות? האם הוא רצה פירוש חדש של ענייני המסורת, או קיווה אף מעבר לכך, שתתרחש רפורמה רדיקלית יותר המנוגדת למסורת?

 

אין מקום להבנה מוטעית

 

   ישוע לא התכוון לשנות את יסודות המסורת היהודית, אלא, אם יתאפשר, להחליף את הלב הטועה ביחס לאל ולאדם בלב כן ואמיתי. יש לזכור כי מורה הצדק יסד כ-100 שנה לפני כן את בית הספר על-מנת למנוע את הגזרה הנוראה שהוטלה נגד עם ישראל. ידיעה זו היא חלק מן המבנה המשיחי שנוסד בבית הספר, לשם גאולה משיחית, כאשר כוחות החושך וכוחות האור יערכו את המלחמה הנוראה הזו. מחשש שאבן לא תישאר על אבן, ישוע החל ללמוד בבית הספר.

   החובה המשיחית לא יכלה להסתיים בטוב, וייתכן וישוע ידע זאת, אך היה עליו להוכיח את הפרושים והכוהנים בדבריו, מאחר שההיבט הנבואי של שליחותו המשיחית הייתה זהה לדברי ה' אל הנביא הגדול יחזקאל. כאשר יחזקאל הודיע לחוטאים בעם כי הם חוטאים, והם לא הקשיבו, הוא היה פטור מעונש והם היו אשמים, אך אם הוא לא היה מתריע בהם דרך נבואות קשות, הרי הם היו פטורים מעונש והוא היה האשם.

   חובה נבואית דורשת הכרזה של הנבואות שהתקבלו. אנחנו, בשנים הראשונות של הסימנים השלמים היינו צריכים לבשר לאנשים, בכל דרך אפשרית, על הגעת הגואל חיים, הגאולה השלמה וסימן החמור אוכל לחם. כאשר קיבלנו את הסימנים, הייתה זו חובה נבואית לבשר אודותם, ואם לא היינו עושים זאת, אבוי לנו.

   כאשר ישוע, שהונע על-ידי גורמים השגחתיים רבים, החליט לבצע את השליחות המשיחית, ירדו עליו משמים "חובות נבואיות" להכרזה. ישוע לא יכול היה להימנע, לפיכך, מלבקר ולנזוף בכל האחראים והמנהיגים על העם, בראש ובראשונה הפרושים והצדוקים של זמנו, בשל התנהגותם הצבועה, האנוכית, המושחתת וצרת האופקים שמנעה גאולה והצלה. הוא צריך היה גם להשלים את הסימנים שהוכיחו כי השליחות המשיחית כולה הייתה על כתפיו. משימה לא פשוטה כלל...

 

התיקונים שאינם שיעורים משיחיים

 

   התיקונים או החובות הנבואיות שנדרש ישוע לבצע יכלו להיעשות גם על-ידי יהודים לומדי תורה אחרים, ולא דווקא במסגרת משרתו המשיחית. תיקונים אלו לא היו העיקר של שיעוריו המשיחיים של ישוע, אך הם היו הכרח שבלעדיו לא יכול היה הוא להמשיך.

   גם לנו, הקשורים לסימן החמור, יש חובה נבואית לתקן את חטא עבודת האלילים של דוקטרינת אצילות ספר הזוהר, ולהודיע על עמדות שליליות בעם ישראל, שמונעות את הגאולה השלמה. לפיכך אנו מחויבים להוכיח את כל העמדות השליליות המנוגדות לגישות הערכיות שנדרשות עבור הגאולה השלמה. חובות נבואיות נוספות הן התיקון הגדול בנצרות, ההודעה על הקיצוניות באסלאם והוקעתה, מאחר שמקורה באפלה שתתבטל על-ידי אור הגאולה השלמה. כמו כן אנו מחויבים להוקיע את תנועת "עדי י'", השנואה והמקוללת על-ידי בורא היקום. בנוסף, קיבלנו סימנים אודות שנאת ה' כלפי הדיאנטיקה והסיינטולוגיה.

   כל התיקונים הללו הכרחיים לטהרת הדור הרביעי, אך הם אינם מייצגים את מהות שיעורי הגואל חיים בהקשר לסימנים השלמים של הגאולה השלישית והשלמה. נחזור לשאלה: מהו השיעור המשיחי של ישוע? שיעור שהיה תקף אז ותקף גם היום. האמינו לי, זו אינה שאלה קלה.

   מטרת הטקסט הזה היא לספק לציבור את הכתב האמיתי שיחליף את הברית החדשה הנוצרית. נכנס בי הדחף לפסול הכל, לא רק את כתבו של יוחנן, אלא את כל ארבעת האוונגליונים. אני לא אוהב אותם. הם לא אומרים לי דבר. עבודת אלילים בקומיקס[9]. שטויות במיץ עגבניות. כמעט כל יהודי שקורא את האוונגליונים חש כמוני, לא כלפי דבריו של ישוע בארבעת האוונגליונים, אלא כלפי כל השאר.

 

מה אני רוצה מן האוונגליונים?

 

   שאלה טובה, הי-הא, הי-הא! יש לנו טקסט - סימן 33 (האוונגליון לפי החמור), שאותו אנו קוראים במנהג החדש בחג ה-25 לדצמבר. זהו "חג המשיח הראשון שמת לפני שנה". פרק נהדר זה אשר מופיע בסימנים השלמים מצהיר כי שליחותו המשיחית של ישוע מייצגת חלק ישר וחי של הגאולה השלמה, והיא לא עניין הקשור רק לעבר. נכון שאנו תלמידי המורה חיים, וכל אשר אנחנו מקבלים ולומדים הוא בהקשר היחס מורה-תלמיד עם הגואל השלישי והאחרון חיים. גם דברים אלו שאני אומר, נאמרו על-ידי המורה חיים. "שלושה הם אנשי הגאולה: משה, ישוע וחיים". לפיכך, על-ידי היותנו תלמידים של המורה חיים, אנו נחשבים, למעשה, גם כתלמידיהם של משה וישוע.

 

תלמידיו של משה

 

   מאחר שאנו נחשבים כתלמידיו של משה רבנו, דברינו יתפרסמו יותר ויותר ברמה האוניברסלית, מן הדור החמישי ואילך. עם התורה האמיתית, העולם הנוצרי שיישאר יחזור "באופן אוטומטי" לשורשיו המקוריים ולא יראה עוד את התנ"ך ("הברית הישנה") ככתב קודש עתיק שאבד עליו הכלח, אלא כתורה האמיתית של האמונה האמיתית באל היחיד והאמיתי, בורא שמים וארץ. התנ"ך יחזור להיות תורת חיים בעולם, וכולם יהיו גאים שבאמצעות המורה חיים אנשי העולם הופכים להיות שוב תלמידיו של משה רבנו, כשכל כתבי מסורת ישראל מייצגים עולמות רבים של שיעורים ולמידה.

 

תלמידיו של ישוע

 

   הבעיה אינה שם. הבעיה היא בלימוד את ישוע. עלינו לפסול את כל כתבי הקומיקס ואת הדברים שאינם הכרחיים- תוספות ועיוותים מן האוונגליונים. מה שיישאר בהם ייצג כראוי את האיש השני של הגאולה. באמצעות טרמינולוגיית הקוד המשיחי של ישוע, הסימנים המשיחיים ההתחלתיים והקשר המשיחי אל הנביאים, שליחותו המשיחית מושלמת. אם לא נייסד הקשר משיחי היסטורי כללי של השליחות, מידות השליחות המשיחית שוב תצאנה מן המסלול[10]. בסימן 33 נייצב את השליחות המשיחית כקדם נישואין בין מלכות השמים והארץ.

 

הלידה המוקדמת של ישוע

 

   רוח ההשגחה דחפה את יוסף ומרים לתשוקה אשר גרמה להם לעשות את מה שלפי כללי הטבע והחינוך הם לא היו עושים[11]. לפי סימן מלמעלה הם השלימו את המעשה, גם אם הוא הוסתר בהמשך בנצרות. ישוע היה אמור להיוולד מיחסים שלפני הנישואין, מאחר שסימנו המשיחי יביא קדם מלכות שמים ולא את מלכות השמים השלמה ההיסטורית ה"יורדת" ויוצרת את הקשר החדש עם הארץ, קשר שהוא נישואין חדשים בין מלכות השמים לארץ. מן הסימנים השלמים אנו יודעים שגם השליחות של כוכבו של כריסטו לא יכלה להיות שליחות מושלמת לפני שהכוכב יימצא, 2000 שנה לאחר מכן, במיקומו המקורי ביחס למסלול 4000 השנים של כוכב אברהם. בתקופתו של ישוע, כאשר כוכב אברהם ניצב בנקודה המרוחקת ביותר מכדור הארץ, כוכב מלכיצדק (שהפך לכוכב כריסטו) היה בנקודה הקרובה ביותר לארץ, וזוהרו היה עצום ביותר, כזה שלא אפשר לאיזון האמיתי הדרוש לגאולה השלמה. שליחות ישוע הייתה לפיכך כזו של "לפני הנישואין", אשר לא הכילה בתוכה את הכח להוציא לפועל גאולה שלמה.

 

השליחות הבלתי שלמה של מלאכי

 

   קשה למצוא בנביאים סימוכין לשליחות ש"לפני הנישואין" שאינה שלמה, אך עניין זה נפתר בעיקרו על-ידי נבואתו של מלאכי, שבה מנובאת אפשרות כישלון הפיוס.

 

המשיח בן יוסף

 

   לפי המסורת הרעיון קיים, אך הוא הואפל. הרעיון, שהועלה בכלליות על-ידי הגאון מלבי"ם (בהסתמך על יחזקאל ל"ז, 19), מציין כי לפני המשיח, בנו של דוד, יגיע המשיח, בנו של יוסף. משיח בן יוסף יילחם נגד עמי אויב על-מנת להשיב את עשרת השבטים האבודים אל הארץ המובטחת, אך לא יצליח להשלים את מלחמותיו וייהרג. רק לאחר מכן יגיע משיח בן דוד כדי להשלים את המלחמות שהתחיל בהם משיח בן יוסף, וכדי להביא את עם ישראל לארץ המובטחת, היכן שייבנה שוב המקדש ותיוסד מלכותו המשיחית.

 

השליחות המשיחית הלא מושלמת

 

   הרעיונות שהועלו מעלים על שפתותינו חיוך, אך הרעיון של שני משיחים נמצא במסורת, וגורס כי למשיח בן יוסף תהיה שליחות שלא תושלם. כעת מושלמים הסימנים הללו. יש מספר "סימנים" היסטוריים שלמעשה לא ניתן היה לפרשם באופן נכון, עד שהסימנים לא הושלמו. מדובר בשילוש עניינים: א. שליחותו של ישוע הייתה זו ש"לפני הנישואין" והיא הייתה לא שלמה, ב. ישוע שנהרג, ג. הסימן של אביו, הנקרא יוסף.

 

הקשר שבין משיח בן יוסף לצאן הנאבד

 

   קיים עניין נוסף שמפליא אותנו. ישוע מצהיר שהופעתו המשיחית (משיחית במובן של הצלה) אינה לשם הצלת הפרושים או הצדוקים או למען מלומדי התורה. כמו-כן יש לציין כי היא גם אינה למען עם ישראל שהיה עדיין נוכח בארץ. להשלמת הבשורות המשיחיות של הסימנים ההתחלתיים, השליח המשיחי הצהיר ללא היסוס: "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל". זהו אישור עצום בחשיבותו. ההצלה שאני מביא, אמר ישוע, היא הצלה משיחית של עשרת שבטי ישראל אשר נפוצו בין העמים. אני יודע שהשליחות המשיחית שקיבלתי היא אמיתית: אני יודע שההצלה המשיחית שתצא אל הפועל היא עבור הצאן הנאבד של עשרת השבטים הנעדרים. יותר מכך איני יודע, זוהי עבודתו של ה'.

 

ארבעה סימנים המעידים על כך שישוע הוא משיח בן יוסף

 

   ארבעת הסימנים שלהלן משלימים ארבעה קדקודים יציבים שיחזקו את הטענה כי ישוע הוא משיח בן יוסף: 1. שמו של אביו יוסף. 2. שליחותו היא השליחות שלא הושלמה. 3. הוא נהרג, ולכן לא ניתנה לו האפשרות להשלים את שליחותו. 4. ישוע בעצמו הצהיר כי שליחותו המשיחית היא הצלת בית ישראל, דהיינו: למען בני ישראל שנגזר עליהם להתפזר בין העמים. הצהרה זו של ישוע היא נבואית בהחלט. בנביאים המושגים שבהם משתמשים לציון עשרת השבטים האבודים הם "בית ישראל" אל מול "בית יעקב" או "אפרים" ו"יוסף" אל מול "יהודה", והם נכתבו כ-600 שנים לפני ישוע.

   ישוע ידע, למעשה, שבית ישראל או אפרים (בן יוסף) או הבנים הנאבדים של רחל אמנו (אמו של יוסף) היו כולם קשורים לעשרת השבטים שנפוצו בין העמים ואיבדו את זהותם היהודית. לפיכך מדהים שישוע הצהיר כי מטרת משיחיותו היא הצלת הצאן הנאבד של בית ישראל. זהו הציר המרכזי של שליחותו המשיחית. גם אם אנו רוצים לפסול את כל האוונגליונים, לא נוכל לפסול את המפתח המהותי: "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת", כלומר "מטרת שליחותי המשיחית היא הצלת הצאן הנאבד בלבד".

 

היכן נמצא הלימוד המשיחי?

 

   אם ההצלה היא עמוד התווך של מטרת שליחותו הנבואית של משיח בן יוסף, גם הלימוד העיקרי שאנו מחפשים צריך לייצג את השיעור העיקרי לטובת הצאן הנאבד. ישוע, המשיח, בנו של יוסף, בשליחות משיחית לא מושלמת, נהרג על אף חפותו, וזאת לאחר שהכריז כי מטרת שליחותו הייתה למען הצאן הנאבד מבית ישראל. אך באיזה אופן יכול היה ישוע ללמד או לעשות דבר כלשהו לטובת הצאן הנאבד?

   ישוע, ללא ספק, לא יכול היה לענות או להסביר את מה שה' לבדו ידע, אלא על-ידי הצהרה של נבואה משיחית. הוא ידע, כמו כל נביא, את הדברים שאותם הוא מקבל, אך לא כיצד הנבואות יתגשמו בהיסטוריה.

   עלינו לשאול, בנקודה זו, האם הלימוד של "בן האל" בקוד המשיחי של ישוע, יכול להתקשר כ"לימוד" עם המטרה המשיחית של הצלת הצאן הנאבד.

 

קשר סודי בקוד קישר את נשמות הצאן הנאבד

 

   אני אנער כעת כחמור ואתבונן על העניין אם תרצו. מאז שהנפשות הובאו על-ידי ההשגחה האלוהית אל המחנה הנוצרי, "קולו" של "בן האל" היה עבורם חיבור אל שורשיהם בישראל, מאחר ש"בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם:" (דברים, י"ד, 1) ו"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות, ד', 22). המונח "בן האל" היה זה שקישר והחזיק באופן נסתר את החבל של ירושת יעקב.

 

חסד ה'

 

   חסד ה' יתברך עשה הכל לשם ישועתו השלמה של הצאן הנאבד, אשר תתרחש בעתיד לבוא. הנצרות הייתה מקלט על-מנת שלא ליפול אל הדתות הרחוקות שלא שמעו (ורבות עדיין לא יודעות) את סיפורי האבות, גאולת מצרים, ההתגלות וכו'. הנשמות מקורן בסיני ובעשרת השבטים, אך למעשה התרחקו הן משורשיהן. השם יתברך, הכין בחסדו מקלט ישועה בעולם, שהיא הנצרות, כדי לשמור על שלמותן. אם לא באמונה צרופה, לפחות במידות הטובות, האהובות על ה'.

 

נבואת ישעיהו מ"ט, 6 ("וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד" וכו')

 

   יש מטרות אוניברסאליות המתייחסות לגלוּת צאן עשרת השבטים, איבוד זהותם וחזרתם לגבולות עם ישראל. חשובה היא נבואת ישעיהו, לפיה קיבוץ שבטי יעקב ואבודי ישראל מלפני ה' הוא דבר שנחשב ל"דבר קל", מאחר שחסד וישועת ה' יגיעו לכל קצוות תבל. בתיאוריה זה היה יכול לקרות בעת בניין בית המקדש השני, אך זה לא קרה. הנצרות, עם זאת, קיבצה עמים רבים מכל קצוות תבל, גם אם האמונה עצמה צריכה להיות מתוקנת לבסוף. ברוך הקדוש ברוך הוא שתכנן בנצרות חבל של אמת, באופן שבן האל מתייחס למעשה לפסוק: "בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים, י"ד, 1). היה זה למען נשמות הצאן הנאבד מבית ישראל, שהן גם מקור לישועת כל האנושות[12] בהיסטוריה הגאולית.

 

העמים של יפת-עשו - רחוקים מהאמונה האמיתית

 

   אם היה זה רק עבור צאן בית ישראל, היה ניתן למנוע את האלהתו של המשיח המסכן, אך העובדה היא כי העמים שיועדו לאמץ את הנצרות היו רחוקים מדי מן האמונה באל אחד ורחוקים מדי מתולדות עם ישראל כדי להשיגה. היו אלו בניו של יפת, עם ערוב עשו-יפת, ורחוקים עוד יותר היו בניו של חם.

 

עשו ניצל הודות לכיבוד הוריו

 

   ברוך ה' הרחום, אשר מחפש את הצד הטוב בכל בריותיו ושאוהב כל נפש חיה. כל מעשי עשו לא נועדו לסבך את חיי יעקב אבינו, אף על פי שהם סיבכו אותם מן ההתחלה ועד הסוף. עם זאת השם יתברך, שאיננו יכולים כלל להבין את גודל אהבתו לכל אדם בעולם, העניק לעשו חסד בשל הכבוד שהעניק לאביו יצחק ולאמו רבקה, לפחות בנוכחותם, וראה לנכון להציל רבים מצאצאיו.

   עשו הוא כאמור בנם של רבקה ויצחק, נכדם של אברהם ושרה. עשו מתקשר לאחר מכן עם רומא, ובכלליות עם עירוב העמים שם ויפת (ההינדו-אירופיים בכלל והיוונים בפרט). כל זאת על-מנת להפיץ את זרעו של אברהם להמון גויים. חייה של שרה אמנו לא היו קלים בשל הקונפליקט שנוצר בעקבות סיפור הגר וישמעאל, אך אם היה יצחק נולד ראשון, ישמעאל, בנו של אברהם, לא היה בא לעולם. השם יתברך ראה כמה צאצאים יצאו מחלצי ישמעאל, ועשה זאת על-מנת לקיים את ברכתו לאברהם אבינו ולהרבות את צאצאיו.

 

התורה האמיתית תיועד לכולם

 

   באמצעות הנצרות והאסלאם, דברי האל יגיעו עד לקצוות תבל, ויסחפו אחריהם יותר ויותר עמים, כולל אנשים רבים מבני חם. בסופו של יום, התורה האמיתית תצא לכולם, ותוכר גם על-ידי המוסלמים, גם אם ספר הקוראן יישאר עבורם קדוש לנצח. העמים הערבים (ובהמשך גם שאר העמים הלא ערבים כטורקים וכאיראנים שהפכו למוסלמים), על אף שנעתקו במשך מאות שנים מן האמונה המונותיאיסטית, יחזרו לאמונה הטהורה של אברהם, בזכות ישמעאל בן אברהם. העמים המעורבים עשו-יפת היו יותר רחוקים, והם לא הצליחו להבין את ה' ללא דמות אלוהית להשתחוות אליה. לכן ה' המבורך בחסדו הגדול אפשר לעמים הללו להתחיל להתקרב אליו באמצעות הנצרות.

 

שה ה' המסיר חטאים

 

   ישוע הוקרב בתמימותו, באמונה האמיתית באלוהי היקום, ונלקח בידי ה' כקורבן שה ה' לכפרת חטאים. בשל העובדה ששליחותו הייתה משיחית, הוא הפך לשה ה' בשל הישועה החלקית של הצאן הנאבד ובשל הפצת הישועה החלקית לאנשים רבים.

 

השיעור

 

 

   השיעור המשיחי של ישוע היה לאהוב מאוד את ה', כבן שאוהב את אביו, כמו גם להיות מוכן להקדיש ולהקריב את עצמך למען הצלת הצאן הנאבד של בית ישראל והפצת גאולת ה' עד לקצוות תבל.

 

לסיכום

 

   אנו עוסקים בהגדרת הקוד המשיחי של ישוע, ומנסים להבין את השיעור של "בן האל". גם הקוד המשיחי של "בן האל" וגם מטרתו המשיחית של הצלת הצאן הנאבד חייבים להתקשר למונח "בן האל". הקשר המשיחי נובע מן המשיח המנובא, בן יוסף. נמצא הנימוק: משיח בן יוסף הגיע לשם הצלת הצאן הנאבד, והצלה זו דרשה את "המטרה" וה"אישיות" של ישוע, כריסטו של העמים, אשר לימד לעקוב אחריו כדוגמא ל"בן האל", דהיינו: בן הנאמן לאביו המוכן להקריב את עצמו לשם הגשמת רצון אביו, וללכת לפי רצון האל בחיפוש אחר ישועת הזולת. כך מושלם הקוד המשיחי.

 

המשמעות עבורנו

 

   אין זה משפט מסוים או אמרה חכמה של ישוע שאותה אנו מחפשים ללמוד וליישם. משיחות ישוע הייתה שליחות של הקרבה למען מטרת ישועת העמים. השיעור: למרות הקושי העצום, המכשולים שאי אפשר היה לגבור עליהם ואי ההבנה המוחלטת של דבריו, ישוע, באמצעות אמונתו האבסולוטית באל והלהט במוכנותו למות, אם זהו רצון האל, עשה הכול למען ישועת הצאן הנאבד של בית ישראל.

   שיעור זה מגיע אלינו ונוגע בנו כעת במסגרת סימן החמור אוכל לחם.

 

שליחות הצלת הצאן הנאבד עוברת דרך סימן החמור אוכל לחם

 

   כעת! המעבר בוצע. דברי ישוע שלא הגיע אלא לשם הצלת הצאן הנאבד, חוזרים כעת אלינו. הכרזה זו היא שפתחה את הדרך לנצרות, לאחר מכן, ברמה האוניברסלית.

   ישועת הצאן הנאבד דורשת "שליחות" (אם כי אנו משתמשים במונח "סימן" ולא "שליחות", מונח שאיננו אוהבים). סימן החמור זקוק לחמורים ענווים שיכולים לשמש ככוהנים טובים. הבנתם? הופעתו הראשונה של כוכב כריסטו הייתה עבור ייסוד שליחות משיחית עבור ישועת הצאן הנאבד (לשם כך הנצרות הייתה צריכה להתפשט בעולם). הגעתו השנייה של כוכב כריסטו, שבישר אודותיה הגואל חיים, היא לשם השלמת ישועת הצאן הנאבד דרך סימני החמור אוכל לחם ושותפו הסוס הלבן.

   אנו נתקלים כבר 25 שנה במכשולים דומים לאלו שנתקל בהם ישוע. הוא היה בישראל ואל עם ישראל הוא פנה. אין זה עדיין זמן ההקשבה (דרך עדינה להגדיר זאת). סימננו, עם זאת, ברוך השם, הוא לא שליחות של כישלון. הגואל הסופי מנהל את מלכות השמים. עם זאת עלינו לעבוד קשה למען הסימן. הצאן הנאבד מחכה בעולם, ואנו צריכים לפתוח את דלתות ההצלה של העולם הנוצרי. התורה האמיתית תשמש לקישור תמידי בין ה"ריש" בשם "אשר" לבין השם הסופי: "אהיה". הטקסט "מתי הילד", המסביר את האוונגליון האמיתי של ישוע האמיתי, משלים את הקשר הזה, ברוך השם, בסימן קשר חלק התורה שלא הוסבר בהיסטוריה. אז יירד דרקון האש אל האדמה מן הנשר הכוכבי, תוך חיבור לקבוצת הכוכבים החדשה המורכבת משישה כוכבים, כדי לשרוף את עבודת האלילים ולהעבירה מן העולם.

 

שתי "סמכויות" הנבואה והרוח, המתקשרות לקוד המשיחי של ישוע

 

   הרוח דוחקת בי לצמצם את האוונגליון החדש לשורות מספר, אך לפני שאתמודד מול הרוח, אני רוצה לציין כי ישנן עדיין שתי נקודות מבט בהסתכל על הקוד המשיחי של ישוע שיש להתייחס אליהן. האחת היא נקודה נבואית, ועניין זה חשוב מאוד, כפי שנאמר בחלומו של דניאל מניגרסו כי יש לקרוא מחדש את דברי ישוע במפתח נבואי. הנקודה השנייה מתייחסת לרוח שליחותו המשיחית של ישוע הנובעת מסימני השם "אשר", בסימני יצחק, הנקראים גם "סימני הרוח" (בהשוואה לשם הראשון, שסימניו הם סימני הנפש, ולשם האחרון, שסימניו הם סימני הנשמה). חייב להיות גם היבט של הרוח החדשה של הגאולה השלמה שאינה מושלמת ללא תיקון הרוח, הנובעת מהשם "אשר" דרך שליחות ישוע[13].

   קיים גם נושא המידות הטובות של הלב, ששורשיהן בשיעוריו של ישוע. אנו מציינים 13 מידות מסוגלות בליבה של אסתר, 13 מידות טובות של הלב הטוב ו-10 מידות של עמוד שלוש המחשבות. חסרה השלמות של 36 המידות הטובות והלבביות הללו, ללא המידות הטובות שאותן המשיח הראשון של הסימנים ההתחלתיים לימד והביא.

   באוונגליון החדש של מתי הילד, אם כך, צריך לקחת בחשבון שלא יחסרו הנקודות הבאות בקוד המשיחי:

הולדת ישוע תחת כוכבו של כריסטו;

ההתעברות שלפני הנישואין;

החריפות והרגישות של ישוע כצעיר;

שלוש שנים בבית הספר האיסיי;

הסימנים ההתחלתיים בבית הספר;

הקבלה המעשית שקיבל שם;

יציאתם של יוחנן המטביל וישוע מבית הספר האיסיי;

ישוע שמוטבל על-ידי יוחנן;

ההכרזות הן של יוחנן והן של ישוע אודות ירידת מלכות השמים אל הארץ;

הפיתויים בעקבות החלטתו של ישוע לצאת אל הציבור עם הקוד המשיחי של "בן האל";

האושר שבהבנת המידות הטובות שלימד ישוע;

המטרה המשיחית של משיח בן יוסף: להביא לישועה (התחלתית) של הצאן הנאבד מבית ישראל;

מלכות השמים;

מילים אחדות אודות "בן האדם";

אתונו של ישוע;

קורבנו;

תחייתו;

 

 

פרק 1

 

 

מתי הילד הקטן

 

   אני מתי הילד הקטן, נולדתי לאמא אנה ונלקחתי לסיבוב ברחובות מילאנו על-ידי ג'יוזפה מניגרסו, חמור גדול כל כך שכל איטליה לא יכולה להכילו. שמעתי כבר, הבנתי וראיתי המון דברים. אני אוונגליון חדש, זה האמיתי, לאחר שדרקון האש שרף את כל העבודה הזרה, התוספות, השינויים ואת כל ההאלהה המוטעית של ישוע המסכן, משיח בן יוסף. אני הולך לרגע אל החמור של הרקיע החדש, שנראה לי כפיל עם עור של היפופוטם. "התוכל, בבקשה, לכתוב הקדמה קצרה, על-מנת שלא אתבלבל יותר עם הפעלים?".

 

חמור-פיל עם חדק קצר

 

   מתי ילד יקר, אני פיל עם חדק קצר. לפני התחלת תהליך הבריאה, היה רק ה'. וגם אחר-כך, לאחר שיושגו ויסתיימו מטרות הבריאה, כל היקום לא יהיה קיים יותר, מלבד ה' הכל יכול. אך אל תחשוש, מתי הקטן, אלו דברים השייכים לה', לא לנו, והדבר לא נתפס על ידי המוח האנושי. אנו אומרים זאת רק על-מנת להבין כי מלבד הקדוש ברוך הוא, כל דבר ביקום נברא על-ידי אל שדי, ולכל יצור יש גבולות, התחלה וסוף. הבן, ילד, סוף הבריאה לא יהיה בזמן שאנו יכולים להעריכו. יכול להיות שהזמן יהיה בן מיליוני או מיליארדי שנים. זהו לא זמן מוכר. אין צורך לבכות כלל!

 

מחשבותיי אינם מחשבותיכם. היזהרו מתורות מיסטיות

 

   איננו יכולים להבין את מחשבת ה', וכך גם אומר ה' לנביא: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי--נְאֻם, יְהוָה" (ישעיהו, נ"ה, 8). לכן, אל תלך שולל, מתי הקטן, בידי מי שטוען כי ה"אני" של האל, הנקרא האב, זהה ל"אני" של האדם הנקרא הבן, וכי ישוע הגיע על-מנת להאיר את העולם בידיעה חדשה, ומשימתו הייתה להפיצה. לא כך הדבר, מתי ילדי, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" דומה ל"אני אלוה" של אדם, אשר מביא לחטא האלילי של
"אלים קטנים", כדברי הנחש: "וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע" (בראשית, ג', 5). היה זהיר ואל תאכל לעולם את הפרי הפילוסופי, המרמה, הנעים, המשכנע אך הנורא הזה. זהו אור לא אמיתי, ומי שיתקרב ימות נפשית וירומה תמיד יותר ויותר, תוך מחשבה כי הוא הולך בדרך הנכונה של עץ החיים.

 

עץ החיים מצריך לב תמים

 

   על דרך עץ החיים, לעומת זאת, עליך להיות בעל לב תמים באמונה באל היחיד הקיים. לא משיגים שכלית את אל שדי על-ידי מיסטיקה, תורות אזוטריות או עם מדיטציות טרנסצנדנטליות של שלילה עצמית המוציאה את הנפש מן הגוף ומן העולם. מי שמאמינים ומתרגלים זרמי מחשבה שונים, מגיעים בסופו של דבר לאי יציבות מנטאלית ופיזית. ישוע, עם זאת, אמר כי כאשר יגיע זמן מלכות השמים, מי שיוכל להיכנס אליה יהיו האנשים בעלי הלבבות התמימים והנקיים כילדים. ממש כמוך, מתי הילד, שמגיע עם אוזניים ועיניים חדשות על-מנת לקבל את האוונגליון החדש. נער כחמור, מתי, אני מקשיב לך.

 

 

רק כעת הנבואות המשיחיות והגאוליות מושלמות

 

   רק עם הגעתו של המשיח הנבחר מתחילה השלמת הנבואות ומתגבש עולם חדש, שיתייצב בדור החמישי. בעולם זה, שיחודש באמונה האמיתית ובהתנהגות הנכונה, יושלמו כל הנבואות עבור עם ישראל והעולם, בזכות המשיח הנבחר חיים, התורה, החזרה בתשובה, גן העדן, הגהינום, בית המקדש הסופי וכסא הכבוד. שים לב היטב, מתי, כי הינך ילד חכם: מדובר על השם של המשיח הסופי, לא על האדם. המשנה לא טוענת כי 7 הדברים הללו היו קיימים לפני בריאת העולם, אלא שנוצרו לפני בריאת העולם. לא היו מתווכים בבריאה, והעולם לא נעשה דרכן. לא היו מתווכים!

 

ברוך שאמר והיה העולם. כלומר: הושלם במילה כפולה: "ב-ראשית"

 

   הקדוש ברוך הוא הוא הבורא ולו יכולת הבריאה, כפי שנכתב: "אָנֹכִי יְהוָה, עֹשֶׂה כֹּל--נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי, רֹקַע הָאָרֶץ מי אתי (מֵאִתִּי)" (ישעיהו, מ"ד, 24). לשם הבנתנו, נאמר מילים שנוכל דרכן "לשמוע", תוך שאנו יודעים, עם זאת, כי זה נעשה רק כדי שנבין את משמעותן. לכן אנו אומרים: ה' אומר, ודבריו מיד נוצרים מאין. בהתחלה דבר זה לא היה קיים, וכאשר ה' "אמר", הדברים נוצרו יש מאין. בלטינית אנו אומרים: "creatio ex nihilo". הקדוש ברוך הוא גילה למשה את המילה הראשונה ואת המילים הראשונות שה' אמר ואז העולם נברא. במילה הראשונה האות "בית" מושלמת על-ידי המילה "ראשית". כבר מן המילה כולה "בראשית", המורכבת משתי מילים: "ב-" (בתוך) ו"ראשית", היקום וכל מה שבו נוצרו מיידית.

 

לה' בלבד יכולת הבריאה

 

   אף אדם, בעולם הזה או בעולם הבא, אף מלאך או ראש מלאכים, ואף רמה בעולמות עליונים, לא מחזיק ביכולת הבריאה. הבורא יתברך נמצא מעל כל יצירה. לא קיים "בן האל". האל אינו אדם. יש לו יכולת מוחלטת נהדרת, "חופש" מוחלט, אשר יוצר את כל מה שברצונו ליצור. לא קיים אדם, כח אחר, ישות, מלאך או ראש מלאכים הקרובים באופן מינימאלי ליכולת בריאת היקום, השמים והארץ. השוני בין הבורא לבריאתו הוא אינסופי, ואין כלל יכולת לדמיין אותו או להבינו בלוגיקה אנושית. בריאה יש מאין נתפסת על-ידי אמונה מן המסורת האמיתית, בראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ.

   לאחר המילה הכפולה ב-ראשית, המסמלת את אמרתו הראשונה של ה' ואת בריאת כל מה שנוצר, "ברוך שאמר והיה העולם", דבר ה' מתפשט על-ידי מילים רבות יותר על-מנת לעזור להבין מושגים נוספים המתייחסים לבריאה. בראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ. הוא יצר את השמים ואת כל מה שקשור אליהם. הוא יצר את האדמה ואת כל מה שהיא מכילה. בתחילת הבריאה הכל נוצר ברגע הראשון. לאחר מכן, בזמנים שנקבעו על-ידיו, סידר ה' את היקום שיצר. דע היטב, מתי, כי ההתחלה בה אנו דנים אינה ההתחלה של זמן כלשהו. זוהי התחלה של פעולת ה' ליצור את השמים ואת הארץ. הוא לא אומר לך מתי! אין העניין ניתן לחישוב, כפי שהסברנו בנוגע לזמן קץ היקום, שלא מוצג כלל במושגים שאנו יכולים לתפוס.

 

עתיקוּת הארץ

 

   זמן התחלת הבריאה הוא מחוץ לגבולות שכלו של אדם. "השמים, הכוכבים והאדמה הזו", לימד אותי הצדיק חיים, "קיימים כבר מיליוני שנים, ורק ה' מודע לחישוב". גם התורה אומרת כי ברגע שיצר ה' את השמים ואת הארץ, זאת (האדמה) הייתה תהו ובוהו. הפועל בעבר מורה על עתיקוּת הארץ. רק ה' מודע לזמן בו יצר את השמים והארץ.

 

הדבר (הלוגוס) בהקדמה של יוחנן לא קיים. זהו הגביע המר שישוע שתה ממנו

 

   הדבר לא קיים. לא היו דבר או מילה, שב"בראשית" היו לצד ה'. הדבר של האוונגליון הרביעי הוא מלכודת גנוסטית פילוסופית מיסטית שמציבה את החותם האלילי על כל הנצרות וגורמת להאלהת המשיח המסכן, בן יוסף. זהו הגביע המר ששתה ישוע על הצלב וראה בנבואתו את כפיות הטובה הנוראית שההיסטוריה תגמול לו, בהצגתו כבן אל. לכן קרא: "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי?" (מתי, כ"ז, 46).

 

מרירות הגביע

 

   טוב שהינך קטן, מתי, ללא דברים רבים בראש. היה רגוע, נשליך את המרב, ונשאיר רק את ההכרחי. זכור תמיד, עם זאת, שישוע לא היה "מיסטי" או "פילוסוף", והוא לא הגיע עם מערכת "גאונית" שתעיר את שכלי האנשים ותביאם לרמה עליונה של ידיעה. ישוע היה יהודי, משיח או נביא. ישוע השלים עבור העולם את הסימן הגדול של מימוש המילים הנבואיות של חבקוק: "צַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה." (חבקוק, ב', 4).

   ישוע פעל בממלכת אמונתו. לא דמה הוא למשה רבנו, שאיתו אל שדי, ישתבח שמו, דיבר ישירות והורה לו מה לעשות או מה לכתוב. ישוע גם לא היה בסדר הקדושה הנעלה של ל"ו הצדיקים הנסתרים של כל דור, אשר צעדיהם מודרכים בקביעות על-ידי הקדושה שעליהם. אמונתו של ישוע הייתה עצמית. לא הייתה זכות בישראל באותה עת לאפשר גילוי ישיר כזה של אל שדי, אפילו לאדם בודד למען העם. מה שהיה דרוש באותו זמן היה אדם, צדיק החי באמונתו, אשר באמונתו החזקה ובאהבתו את ה', הוא יוכל לעמוד ולדבר את האמת, אפילו אל מול המוות.

   לפיכך הייתה זו החלטתו האישית ליטול על עצמו את השליחות (הוא החליט על כך לאחר שקיבל את "סוד" הקבלה המעשית, שלוש שנים לאחר ששהה בבית הספר האיסיי). כל שלבי חייו עמדו יחד, הוא ראה אירועים שונים שעיצבו את חייו וההשגחה כיוונה אותם, והחזיק באמונה חזקה שהייתה חסרה בקרב הכוהנים ומלומדי התורה באותם זמנים של בית המקדש השני. הוא ידע היכן ניצב ליבו באהבתו את ה'. רצונו היה לראות יהודים אחרים כנים וישרים בפני ה' ובפני הזולת. הוא היה יגע מכל הטעויות החמורות, ותסכולו הפנימי מכך שלא יכול היה לסייע לאנשים, לא נתן לו שקט נפשי. ההשגחה האלוהית הובילה אותו אל בית הספר האיסיי, אך מדריכו ובן דודו טלטל את יסודות קיומו של ישוע, כאשר הוא (יוחנן) עזב את בית הספר והטיף בציבור על הגעת מלכות השמים.

   הנקודה היא, מתי הקטן, שבחירת ישוע לצאת מבית הספר הייתה שלו, שנה וחצי לאחר יוחנן המטביל, וליטול על עצמו את השליחות המשיחית. היה זה הוא שהחליט ליטול על עצמו את האחריות הזו, ולא חשוב מה יהיה מחירה, מאחר שהאמין באופן נחוש שהשגחת האל הובילה אותו לנקודה זו, אך בנוגע לעצם הזכאות ליטול את השליחות, ישוע החליט בעצמו. הוא ידע שאם לקח הוא את השליחות, לא תהיה לו חזרה, מאחר שאם אתה מבצע את רצון ה', בין אם מדובר ב"ציווי" ישיר של האל ובין אם ההחלטה נובעת מן ההשגחה האלוהית, כל נסיגה עתידית תהפוך לחטא נורא לנפש בפני ה'. לכך אני מתכוון כשאני מתייחס להגשמת ישוע את הפסוק "צדיק באמונתו יחיה".

   ישוע השלים את נבואת פרק נ"ג בישעיהו של העבד הסובל, אשר הואשם בחטאי עמו ושימש כאיל שהוקרב במקומו של יצחק. הוא היה האיש השני של הגאולה. הגביע המר החליף את כל הזכויות הגדולות הללו בדוקטרינה האלילית של ההאלהה של ישוע. לא קיימות אמות מידה להבין את עומק המרירות של הגביע הזה!. "אֵלִי אֵלִי לְמָה שְׁבַקְתָּנִי" (מתי, כ"ז, 46), אז נשמתו עזבה את גופו.

 

נחפש באוונגליונים רק את עיקר השליחות של ישוע

 

   ראה, מתי הקטן בן ה-4, גם אם רק עתה נולדת, אני אומר לך זאת כפיל, כי הפילים הם סימפטיים עם חדקם הקצר. לא מעניינים אותי כלל נישואי כנא, או אם המים הפכו ליין, וגם לא התרבות הלחמים או סיפורו של לזר המלא בסתירות. האישה השומרונית הייתה הרבה פחות תפלה ביחס לתלמידים הטיפשים שלא ידעו לומר משפט חכם, אך על הסיפורים הללו נכתבו ספרים רבים. מסעות ישוע באוונגליונים לא אומרים לי דבר, ואני משאיר אותם לסוכני הנסיעות. אנחנו משליכים פרטים רבים, קורות חיים שנכתבו באופן גרוע, ותוספות כנסייתיות מתקופת הולדת הכנסייה, בימים שבהם נכתבו האוונגליונים.

 

הקוד המשיחי של "בן האל" כשל היסטורית

 

   נכון הוא כי ישוע, עם ה"זרמים" המשיחיים והנבואיים שעליו, הצהיר והביא רוח משיחית חדשה בהקשר של שליחותו. אך מאחר ששליחות זו הייתה של לפני הנישואין, התחלתית ולא מושלמת, מועטה הייתה השפעת כוונות ישוע האמיתיות של הקוד המשיחי: "בן האל". כפיל אני אומר לך: הקוד המשיחי של "בן האל" כשל: הוא כשל בישראל אצל היהודים, וכשל בנצרות, בשל ההתייחסות אליו פשוטו כמשמעו[14], באופן שבו ישוע כאילו היה בנו של האל, והאל נחשב כאב. אנו חייבים להבדיל, אם כך, את ההיבט הזה של הקוד המשיחי משאר ההיבטים, גם אם מדובר בלימוד הנבדל מעבודת אלילים כלשהי, מאחר שהוא מוביל לבלבול.

   הבן, מתי הצעיר, שגם את לימוד הקוד המשיחי של ישוע: "בן האל", במובן של "בנים אתם לה' אלוהיכם", יש להסיר ולא להיכלל בטקסטים החדשים. קוד זה לא הניב פרי טוב, אלא רק בלבל את המוחות במשך 2000 שנה. הקוד המשיחי של ישוע, משיח בן יוסף, אינו כזה. הוא מוצג דרך "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל". זהו הסיכום המשיחי-ההיסטורי של הקוד המשיחי של ישוע: "בן האל".

 

בין המושגים "בן האל" ו"כריסטו של העמים"

 

   מתי, אני יודע שאתה רוצה לשאול אותי האם על-ידי קטיעת "בן האל" אנו לא מבצעים את אותה הטעות של קטיעת הלשון של הילדה הנוצרייה-לשעבר המסכנה[15].

   הנה אמך הגיעה, מתי, והיא מנעה ממני לחתוך את הלשון במספריים, מאחר שהשתמשה בתרסיס טוב שפתר הכול ללא פעולות דרסטיות ומסוכנות שרציתי לבצע בעצמי. - לפיכך יסדתי מחדש את המושג "כריסטו של העמים" רק בנוגע לישוע, מאחר שהסרת המושג כריסטו עבור עמי הנצרות היא כקטיעת לשונם. אני חושב, מתי היקר, שאין השימושים זהים. המושג "כריסטו" מטוהר בהגעתו השנייה של כוכב כריסטו, בזכות הענווה, ומוסמך על-ידי הגואל חיים. המושג "בן האל", לעומת זאת, לא תומך בשום לימוד מדויק שאמור להימשך בזמן.

 

במלכות השמים המקדימה, ישוע היה אכן כריסטו של העמים

 

   ישוע היה אכן "כריסטו של העמים" במלכות השמים המוקדמת, כפי שהוסבר בספר המפליא. כמו כן נכון הוא שלתואר יש ממשות רבה יותר ממה שאנו יכולים לדעת, מאחר שהיא נוגעת בעניינים של העולם הבא. עם זאת, לגבי המושג "בן האל" אני לא רואה סיבה לקיום. כוכב כריסטו לא חוזר על-מנת להחזיר את האיזון הנכון של "בן האל" או להפיץ את שיעורו בהיסטוריה. אין זה כמו ביחס למטרה המשיחית של הצלת הצאן הנאבד. כוכבו של כריסטו חוזר כדי להשלים את הישועה החלקית, שנפשות אלו השיגו במהלך שליחות ישוע, בברית החדשה של הגאולה השלישית והשלמה בזכות הגואל האחרון חיים. אתה מבין זאת, מתי ילדי?

   "קדימה, חמור-פיל, קרא לפרץ, שאם לא כן האוונגליון החדש לא ייצא לדרך. היכן מתחילה התורה האמיתית, אם לא באמצע בין מסורת ישראל למסורת החדשה של הגאולה השלמה?"

   הסימנים ההתחלתיים המשיחיים והגאוליים הוסתרו בבית הספר האיסיי[16].

 

6 הסימנים מתקשרים בתורה ל-6 הנקודות מעל המילה "וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית, ל"ג, 4), ומייצגים את סימני הפיוס

 

   הסימנים ההתחלתיים המשיחיים והגאוליים היו סימנים היסטוריים באמצעותם ישוע, בנם של מרים ויוסף, ביצע את שליחותו המשיחית על אדמת ישראל, לפני כ-2000 שנה. הסימנים הללו מתקשרים ל-6 הנקודות המפורסמות מעל המילה "וישקהו": הנשיקה והחיבוק שבין יעקב לעשו. 6 הנקודות הללו מקורן בתורה והן מייצגות את 6 סימני הפיוס. פיוס הלבבות הוא המפתח הכללי של הגאולה השלמה, כסימן הגדול של הגואל חיים: "כולנו בשר אחד".

 

סימני הפיוס נמצאים בנבואה האחרונה של מלאכי, מה שמוכיח כי הסימנים נמסרו מה' לאליהו הנביא

 

   סימני הפיוס ניתנו בירושה, עבור כל הזמנים, לנביא אליהו, זכרו לברכה, בנבואה האחרונה של הנביא האחרון בישראל: "כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי, ג', 23-24).

   ישוע ידע שהוא חלק מן הנבואה, כפי שבמסורת ידוע שהנבואה האחרונה בה ניתנת הסמכות של ה' לאליהו הנביא היא הכרחית לפתוח את הגאולה בזמנה, בין אם אליהו הנביא עצמו או מישהו מטעמו יפתח אותה, וימסור את הנבואות ההכרחיות ביחס ליום ה' הגדול והנורא, ולהביא את הפיוס בין לבבות האבות לבניהם ובין לבבות הבנים לאבותיהם. אלו הן המפתחות הגדולים של הפיוס, המייצגים את הגאולה השלמה והסופית. ישוע הבין שהשגחת ה' הובילה אותו למקום היחיד בזמנו שבו המפתחות הגאוליים והמשיחיים מתגלים ומתממשים.

   לפיכך הייתה זו חובה שישוע ינסה את דרך הפיוס, אף על פי שידע על הקשיים הגדולים אל מול הכוהנים ומלומדי התורה של זמנו. גם זה היה בסיס נבואי עבור "הקוד המשיחי" של "בן האל". לב האב, אבי שבשמים, יפויס כלפי לבבות עם ישראל, אשר יחזור לאהוב את אביו שבשמים. זהו סימן של הגאולה השלמה.

 

בכל דור רק ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים הסובלים יודע את סימני הפיוס

 

   6 הסימנים הנסתרים הללו, המתקבלים מירושתו של אליהו הנביא ב"מלכות השמים", נמסרים בכל דור רק לראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, ולו בלבד.

 

מורה הצדק, מייסד בית הספר האיסיי, היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים הסובלים בדורו; הסיבה לייסוד בית הספר

 

   חשוב להבין, על כן, שהגואל גילה שהייתה דרגה גבוהה שמורה הצדק היה ברמה נעלה מאוד, צדיק. במסגרת הסימנים השלמים נודע כי הוא היה ראש ל"ו הצדיקים בדורו. בשל כבוד, לא מצוין (ולא ידוע) שמו של מורה הצדק, כי כך נקבע בשמים, מאחר שלמרות כוונותיו המוצדקות עבור ה', אף אחד מראשי ל"ו הצדיקים הנסתרים, כולל לפניו או אחריו, לא גילה לאנשים אחרים את 6 הסימנים הנסתרים של הפיוס, שאותם הביא אליהו הנביא. מורה הצדק בהיותו צדיק חכם גדול ונשגב, ניבא (אולי 100 שנים לפני ישוע) את החורבן השני ואת הגזרה הנוראה על הארץ. הוא גם חזה את חומרת החטאים שבוצעו ואת הרעת מצב העם היהודי. החלטתו הייתה, לפיכך, לייסד בית ספר נסתר שישמש משקל נגד אל מול רעות התקופה. הוא בחר יהודים חכמים וישרים, בקיאים מאוד בתורה ובמסורת, הפך אותם למורים בבית הספר, השביע אותם אמונים ל"סוד" וחשף את סימני הפיוס, שהיו חלק מירושת אליהו הנביא, זכרו לברכה, ושנבעו מ-6 הנקודות מעל "וישקהו".

 

משיחיות ישוע נבעה מסימני הפיוס, ולכן שליחותו קושרה לנבואה האחרונה של מלאכי

 

   עקוב אחרי, מתי ילדי. כאשר יובנו הדברים הללו, והעובדה שיוחנן המטביל היה בבית הספר במשך 8 שנים וישוע במשך 3 שנים, הכול יהפך ברור יותר. השליחות המשיחית של ישוע נבעה מהסימנים הנסתרים של הפיוס, משליחותו של אליהו הנביא.

 

השליחות שנכשלה או שליחות הפיוס שכשלה

 

   אותה הנבואה של מלאכי מציינת את שליחותו של אליהו הנביא (או לפחות את השליחות בשמו), אשר תיכשל ותביא את התוצאה הנוראית: "פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם." (מלאכי, ג', 24) זו הייתה השליחות המשיחית על כתפי ישוע, שליחות הפיוס שכשלה. הקדוש ברוך הוא חזה מראש כי על-מנת להגיע להשלמת הסימנים הגאוליים של אליהו הנביא (במקרה של כשלון השליחות הראשונה) יהיה צורך בנקודה היסטורית אמצעית (בין הגאולה הראשונה לשלמה) של הסימנים ההתחלתיים. רק כך העולם שיבוא יוכל לקלוט את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה.

 

הפיוס שכשל גרם לתזוזה של 2000 שנה כדי להגיע להשלמת הנבואות המשיחיות והגאוליות

 

השליחות המשיחית של ישוע קושרה לנבואה האחרונה של מלאכי, מבחינת הכישלון. ובכישלון זה זמן הגאולה השלמה הוזז למשך 2000 שנה נוספות. הסימנים המשיחיים אודות ישוע נבעו, עם זאת, מן הסימנים האמיתיים, ולפיכך היו בידיו הסימנים המשיחיים "ההתחלתיים" והגאוליים. זו הסיבה, מתי היקר, שכישלון שליחות הפיוס סללה את הדרך לתקופות היסטוריות ארוכות אשר "חילקו" את הנבואות המשיחיות והגאוליות הללו לשתי תקופות משלימות, המופרדות על-ידי 2000 שנה. היות והסימנים בפני עצמם היו אמיתיים ומשיחיים, כך היו נבואות משיחיות שתאמו לשליחות המשיחית של ישוע, אך מימוש הנבואות הללו היה חלקי. זו הסיבה שהנוצרים בכל המאות הקודמות נהנו לראות כי קיים קשר בין נבואות משיחיות לשליחות ישוע. הקשרים היו אמיתיים,  בדרך כללית, אף על פי שהשלמת ביצוע הנבואות הללו הייתה עדיין רחוקה.

 

 

 הכנתו של ישוע על-פי השגחת ה'

 

   הגורמים שדחפו את ישוע ליטול על עצמו את השליחות המשיחית היו, ראשית לכל, מטעם אירועי חייו על פי ההשגחה העליונה, והם שכנעו אותו לבסוף כי כל מה שעבר, עד לגיל 29, ייצג את המטרה החשובה שיש להשיגה למען האל. בעודו צעיר, ישוע היה מאוד חד ורגיש. הוא אהב מאוד את לימודי הנביאים והצטער בנוגע למצבו העגום של ישראל באותם הימים ולרוח הסובלת של העם. ישוע התפעל מההבטחות המשיחיות והגאוליות, הרהר רבות, חיפש תשובות, ואופיו היה מאוד רציני. התורה קיימת וכך גם הנביאים, אך היכן עם ישראל?

 

חוסר שביעות הרצון שהביאה את ישוע אל בית הספר האיסיי

 

   ישוע נע ונד, דיבר, שאל, האזין לאנשי תורה והפך לבקיא בה, במסורת ובהלכה. כל זאת בשל היותו מוטרד מאוד מגורלו של עם ישראל. הוא חיפש גם להביע את דעותיו המבוססות על כתבי התורה והנביאים, אך לא מצא את מי לשתף בלהט שלו לחשוף את האמצעים שיחזירו את ישראל לרוח האמיתית של ה'. ככל שהוא למד יותר, כך מחשבותיו לא מצאו מנוח. בגיל 26 הוא סבל, אך גם שאף למצוא עולם שמוכן יותר לעבוד את ה', ושאיפותיו אלו הגיעו לשיא כאשר בא הוא לראות את יוחנן המטביל בבית הספר האיסיי.

 

כניסתו לבית הספר

 

   ישוע השתכנע לאחר ימים מעטים, כי כל מה שחיפש נמצא בבית הספר. הוא שמע את יוחנן המטביל מדבר על דברים רבים, על זמנים רעים המתקרבים, ועל סימנים רבים ו"סודות" שנחשפו רק בפני נבחרי בית הספר תחת שבועה קשוחה. הוא שמע דיבורים אודות סדרים משיחיים, אשר היוו חלק מן הסדר בבית הספר שעוצב על-ידי מורה הצדק, ומהצהרת האמונים המיוחדת שחברי בית הספר החזיקו כלפי רמת ועמדת מורה הצדק. ישוע הבין: כאן נמצאת האמת. מחוץ לבית הספר היא לא נמצאת וגם לא בבית המקדש. מעט לאחר מכן, ישוע נכנס כתלמיד מלא לבית הספר ונשבע שלא יעזוב אותו לעולם. כשנכנס, נדר הוא נדר למשמעת קשוחה מאוד, להתנזרות, לענווה, לאיסור שלא לבזבז מילים במשפטים חסרי ערך, לצומות תכופים, ללימוד מתמיד ולתפילה, בתוספת לטבילות, להטבלות יומיומיות לפני עלות השחר ולפעולות נוספות.

 

התעמקות בלימודי בית הספר

 

   כמו שהשגחה האלוהית כיוונה אותו להגיע אל בית הספר, כך היא גם הדריכה אותו בלהט עצום לבצע את סימני הפיוס המוסתרים בבית הספר. ככל הנראה הם נקראו בבית הספר "סודות" ולא "סימנים". בלימודים ישוע התוודע לחלק מן ה"סודות" של מספר כוכבים גאוליים, ל"סוד" של מלכות השמים, ל"סוד" של הלב האהוב על-ידי ה', אשר גורמות תמיד לתחיית הנפש, ל"סוד" של השליחות המשיחית למען ישועת עם ישראל והעולם כנגד כוחות החושך, ל"נבואות" אודות הגזרות והזמנים הנוראים שהתקרבו ול"סוד" תחיית המתים. אלה היו 6 הסימנים ההתחלתיים שישוע, בסופו של דבר, לקח עמו על-מנת להשלים את השליחות המשיחית בציבור.

 

ישוע לבדו היה צריך להחליט האם לבצע את השליחות או לא

 

   ההחלטה, אם כך, לקבל על עצמו את השליחות המשיחית הייתה של ישוע, ושלו בלעדית. הוא לא "צווה על-ידי ה'", שאמר לו, כביכול, ליטול על עצמו את השליחות. היה צורך בזכות של פעולה "קנאית" עבור ה', והיא לא הייתה מתפרשת ככזו, אם ה' היה מצווה עליו לעשותה. פעולה כזו הייתה מתפרשת כרצון לציית לפקודת ה', לכן היה צורך כאן בפעולה "קנאית" עבור ה', כפי שביצע פנחס, בזמנו.

 

השפעת יוחנן המטביל

 

   ישוע ירא מה' וידע היטב מהי שבועה בחייו ובשם ה', אל מול ה'. גורם ההשגחה האלוהית אצל ישוע נתן לו את הכוח, דחף ושכנע אותו לעזוב הכול ולבצע את השליחות המשיחית. יציאתו הפתאומית של יוחנן המטביל מבית הספר פתחה את "שליחות" התשובה שלו הכוללת טבילה, שנה וחצי לפני שישוע עזב את בית הספר.

 

ללא הלימודים של ישוע בבית הספר האיסיי, לא ניתן להבין את ההיסטוריה האמיתית של ישוע

 

   אתה שומע אותי, מתי ילדי? זהו האוונגליון האמיתי, והכרחי להבין את ההיסטוריה האמיתית של ישוע, משיח בן יוסף, כריסטו של העמים, האיש השני של הגאולה. ישוע הושפע באופן עמוק מפעולתו של יוחנן המטביל ומהדברים ה"נבואיים" שיוחנן אמר לפני יציאתו, דהיינו: בתוך בית הספר, ואשר גרמה לו להבין כי מדובר בו עצמו, ושלו מחכים.

   הצדיק חיים לימד אותי שטענה זו של יוחנן לא הייתה אף פעם מופרדת מן המחשבה של ישוע, עד שהוא השתכנע שמדובר בו ממש.

 

מדוע ישוע הלך להיטבל אצל יוחנן?

 

   בסופו של דבר ישוע החליט שהוא זה שנבחר לבצע את הפעולה הקנאית למען ה', ותהיה התוצאה אשר תהיה. מעט לאחר שעזב את בית הספר, הוא הלך ליוחנן להיטבל. פעולה זאת ביטאה עבור ישוע את ליווי הסימנים כאמצעי להבין כי "הוּא הַבָּא אַחֲרַי" (יוחנן, א', 27).

 

   מתי ילדי, פרק ראשון זה של מתי הילד מכיל את כל שורשי השליחות האמיתית של ישוע. ללא הבנת מיקום בית הספר האיסיי, מורה הצדק, סימני הפיוס הנחבאים בבית הספר, ההיסטוריה של ישוע בשלוש שנותיו בבית הספר, הקשר עם יוחנן המטביל והחלטתו לעזוב את בית הספר, לא מתקיים אוונגליון אמיתי. רק עם הידיעה החדשה הזאת, מאומתים כל המושגים המשיחיים של השליחות המשיחית של ישוע. נמשיך כעת עם הפרק השני של ספר זה כדי להבין במה הוא עוסק, אך אני כבר מתאר לעצמי שהוא מתייחס לקשר המשיחי בין כוכבו של כריסטו, משיח בן יוסף, לבין הסימנים ההתחלתיים.

 

 

פרק 2

 

 

סימני משיח בן יוסף וסימני משיח בן דוד משולבים יחדיו

 

   הבט, מתי ילדי הקטן והיפה, כמה דברים למדת מפרק אחד בלבד. אך נתקדם קדימה, מאחר שישוע ידע ששליחותו המשיחית תגיע למען ישועת הצאן הנאבד של עם ישראל.

   ראה, מתי, סימני משיח בן יוסף וסימני משיח בן דוד מגיעים יחדיו. הסימנים הגאוליים הם גם ייחודיים לעם היהודי המצווים בתורה, סימני משיח בן דוד, וגם אוניברסאליים לאומות העולם, סימני משיח בן יוסף. כאשר ישוע אמר: "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל", הייתה זו גם הודאה שהסימנים, בהתייחס למשיח בן דוד, לא יצליחו במסגרת שליחותו, אחרת הוא היה אומר: "הגעתי להציל את בני ישראל שחיים כאן, כמו גם אל הצאן האבדות אשר לבית ישראל המפוזרות בין אומות העולם".

 

ישועת הצאן הנאבד מייצגת את שלמות ישראל

 

   ישוע אמר "אַל תְּדַמּוּ כִּי בָאתִי לְהָפֵר אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לֹא בָאתִי לְהָפֵר כִּי אִם לְמַלּאת" (מתי, ה', 17). כבר מן הפירוד בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל הייתה חסרה אותה "השלמה" של עם ישראל. מצב זה החמיר כאשר עשרת השבטים הוגלו והחלו להתפזר בין הגויים. בכתבי הנביאים, המושג "בית ישראל" התייחס כמעט תמיד לעשרת השבטים הפזורים. הבט, מתי ילדי, על שנינותו של ישוע שהבין כי לשם השלמת התורה והנביאים היה צורך בהצלת הצאן הנאבד של בית ישראל, שאם לא כן הנבואות הגאוליות לא היו מתקיימות. דובר על תפיסה יוצאת דופן: "אני לוקח על עצמי את השליחות המשיחית, ועלי לפעול למען השלמת התורה והגשמת דברי הנביאים. ישראל לא תהיה מושלמת ללא שיבת בני רחל האבודים בין העמים, אשר אינם יודעים כבר את זהותם האמיתית כבני העם הנבחר".

 

אך באיזה תואר משיחי לצאת?

 

   מתי, כעת חשוב על ישוע אשר החליט לעזוב את בית הספר, כשהוא מלא בסימנים, במילים נבואיות, באור של אמונה, בפתרונות הלב, בשיעורים משיחיים של מלכות השמים ובשליחות המשיחית שהוטלה עליו! באמצעות איזה תואר היה הוא צריך להציג עצמו בפני העם? הוא לא יכול היה להציג עצמו כמשיח, מאחר שישוע הבין כי באמצעותו יוגשמו סימני משיח בן יוסף, אך לא סימני המשיח בן דוד. משיחיותו הייתה צריכה להיות מנותבת אל ישועת הצאן הנאבד, ככתוב: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" (ירמיהו, ל"א, 19).

 

היה צורך בקוד משיחי

 

   ישוע היה זקוק לקוד משיחי על מנת להציג את עצמו. הוא לא יכול היה לטעון כי "אני המשיח של כוכבי הגאולה", "אני המשיח של מלכות השמים", "אני המשיח של האור החדש", "אני המשיח שמייסד את השליחות המשיחית על הארץ", "אני המשיח המצהיר על בוא יום ה' הגדול והנורא" או "אני המשיח שיקום לתחייה מן המתים".

   הבט, מתי, כי בכל ה"תארים" הללו של הסימנים ההתחלתיים (שאותם העלינו באופן היפותטי, כאשר אנו מביטים באותם הסימנים), לא ניתן היה להעלות את התואר "משיח". משהו מן הסימנים נכנס לאוונגליונים, אך לא ישירות עם המושג "משיח" ואף פעם לא כתארים שישוע הדביק לעצמו. המושג "משיח" לא שלט בסימנים הללו, מאחר שבאותו הזמן השליחות יכלה לתת רק את סימני משיח בן יוסף. סימני משיח בן דוד, עם זאת, לא יכולים היו להתממש.

 

משיח בן יוסף לא הציג עצמו כמשיח

 

   האם ישוע יכול היה לכנות עצמו משיח בן יוסף? והאם היה מישהו מקבל את משיח בן יוסף, אשר לא ימלא את השליחות המשיחית, ייהרג, ומשיח בן דוד יצטרך להגיע אחריו ולהשלים את עבודתו ומלחמותיו? אני נוער בפניך, מתי ילדי, לאחר המוות הטרגי של המשיח הראשון. לעניין ההמתנה לשני המשיחים יש משמעות מועטה. אני פונה ליהודים הגלותיים: האם אתם מחכים למשיח בן יוסף שצריך להיהרג? אנו, לעומתם, יכולים להתייחס היסטורית למשיח הראשון, בן יוסף, אשר חזה את צליבתו הטרגית, ולומר, בהסתמך על נבואות מלאכי, פרק נ"ג בישעיהו, סימן ביאתו השנייה של כוכבו של כריסטו בזכות הענווה, וההודאה: "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל", ולקבוע, לאחר 2000 שנה, כי ישוע היה משיח בן יוסף.

 

החמור אוכל לחם אוכל את הסימנים של החמור, משיח בן דוד, הי-הא!

 

   אומר החמור: אני, עם זאת, מתי היקר, באמת חמור, משיח בן דוד, כפי שהתקבל ונקבע בסימנים, ולכן אני יכול גם ליטול תארים רבים כחמור של הכוכבים, החמור של הרקיע החדש, חמור השושנה, החמור של החוק החדש והמנהג החדש, החמור עם הרגליים הנאוות המבשר את המסורת הנבואית של אליהו הנביא, זכרו לברכה, עבור הדור הרביעי הזה, והחמור אשר מצהיר: "ברוך אל חי שעשני לחמו". אך אני, פרץ גרין, אינני משיח בן יוסף ולא משיח בן דוד. החמור, עם זאת, הוא משיחי. למעשה, הוא ממש החמור המשיחי שהיה חסר בתקופת ישוע. מי שאוהב אותי, אומר החמור יאהב את הגואל חיים, ומי שאוהב את הגואל חיים יאהב אותי, מאחר שאני חמור נאמן אשר מוביל את עגלת הבשורות הטובות. עניין זה מרומז אצל הנביא זכריה "גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת" (זכריה, ט', 9).

   כמו כן, לא מדובר רק עלי, אלא על כל החמורים והסוסים הלבנים הנאמנים.

 

האתון הקטנה שרכב עליו ישוע לא דיברה

 

   הבנת, מתי הקטן? החמור הוא מזלנו הטוב, לאחר שזכינו במזל גדול להכיר את הגואל חיים, בחירתו של הקדוש ברוך הוא, אך האתון הקטנה שעליה רכב ישוע על-מנת להגיע לירושלים בפעם האחרונה לא יכולה הייתה לנעור, לפחות לא בשפת בני האדם. מה יכול היה ישוע להסביר: "אני המשיח שרוכב על החמור שזכריה התנבא אודותיו"? ישוע עשה את ה"סימן" הנבואי ורכב על האתון הקטנה, אך התוכן השלם של הנבואה עתיד להתממש רק בגאולה השלמה. ישוע, עם זאת, היה צריך למצוא את המושג שיתאר ויאפיין את הלימוד המשיחי שהוא מנהיג, כדי להציג את תפקידו המשיחי מבלי להשתמש במושג משיח או במונחים של הסימנים ההתחלתיים.

הבן יקיר לי אפרים

 

   אפשרי כי בחלומות שהתקבלו על-ידי ישוע מן השמים, ישוע הוצג כ"יקיר האל". ודאי הדבר שההשגחה האלוהית הדריכה אותו לראות את השליחות ככזו הניתנת לבן יחיד ואהוב על-ידי אביו שבשמים. יחיד, מאחר שישוע היה שקוע כולו בשליחותו, לבד עם ה' ולבד עם אמונתו האיתנה. ה' רצה כי ילך בדרך הסלולה של יוחנן ויישא על כתפיו את כל משקל השליחות המשיחית והגאולית.

   לפיכך סימן מן השמים, בחלומו של ישוע, יכול היה להצביע עליו כ"בני יקירי", מאחר שמשיח בן יוסף מגיע לשם ישועת אפרים (אשר מייצג את עשרת השבטים), ו"בֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" (ירמיהו, ל"א, 19).

 

 

ההחלטה של ישוע על הקוד המשיחי של "בן האל"

 

   ישוע החליט, לבסוף, שהשיעור העיקרי שינחיל יהיה אהבת ה', כבן אשר אוהב את אביו, ושאביו אוהב אותו, עם כל רגשות האהבה שיכולים להתעורר, ככתוב בתורה: "בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" ו"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות, ד', 22).

 

ליהודים חסרה הרוח של "בנים אתם לה' אלוהיכם"

 

   לא החגים המצווים משמחים כביכול את השמים, אם לא קיימת הרוח הנכונה מאחורי המעשים הדתיים. כפי שהנביא ישעיהו אמר: "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיהו, כ"ט, 13), וכאשר מעורבים בכך צביעות ולב מזויף, גם החגים המצווים הופכים לשנואים בפני ה', ככתוב: "יג לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא--קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא" (ישעיהו, א', 13-14: מדובר על העשור האחרון של תקופת בית ראשון, כאשר עבדו את ה' בבית המקדש, ומחוצה לו עבדו אלילים אחרים).

 

החטאים בתקופת ישוע

 

   בזמן שני העשורים האחרונים של בית המקדש השני, החטאים לא היו בעבודת אלילים ופולחנים שונים, משום שישוע לא הרחיב אודותיהם והם אינם מוזכרים באוונגליונים. היו אז חטאים אחרים לא פחות שנואים: רוע, אגואיזם, יהירות, שחיתות, רצח, אהבת הכבוד והשררה, בצע כסף, לבבות סגורים ולא סובלניים ואדישות מצד האחראים למצב העם הסובל. עבור ישוע, אותם אנשים שאמרו תמיד "אבינו שבשמים" שכחו את קשר האהבה האמיתי ששרר מתוך הקִרבה לה' כבנים אמיתיים. ישוע החליט לאמץ בהצגת הקוד המשיחי שלו את המונח "בן האל".

 

ישוע מוכן עם תשובה

 

   הייתה זו החלטה עקרונית מצד ישוע ליטול ולהתחיל את השליחות המשיחית הזו. ישוע, יהודי הדוק ביותר, ידע היטב כי דבריו בגוף ראשון יעוררו הדים חזקים בקרב הפרושים, והם לא יבינו אותו. לפיכך ישוע היה מוכן עם תשובה, כאשר האשימו אותו בכפירה, בכך שהכריז כי הוא: "בן האלהים" (יוחנן, א', 49). האם לא נכתב "אֱלֹהִים אַתֶּם" (תהילים, פ"ב, 6)? איני אומר דברי כפירה! האם לא נכתב "בנים אתם לה' אלוהיכם" ו"בני, בכורי, ישראל"? העניין ברור: אם הייתי מציג עצמי כ"בן האל" כפשוטו, משמעות הדבר כי יש לאל בן אלוהי וזוהי כיפרות גמורה. עם זאת, הצגתי את המונח באופן ציורי, כפי שכתוב בתורה: "בנים אתם לה' אלוהיכם". אם הפסוק הופך אתכם לאלילים קטנים, מדובר בכפירה. אני מדבר על הקוד המשיחי של "בן האל".

 

לא הייתה זו כיפרות ולא עבודת אלילים

 

   לא הייתה זו כיפרות או עבודת אלילים. זו הייתה הנקודה העיקרית בקוד המשיחי של ישוע. נקודה קשה לפתרון ולהבנה, מאחר שמשיח בן יוסף לא יכול היה להציג עצמו כמשיח. ישוע, כאמור, לאחר ששלל אפשרות אחרת, בחר בקוד המשיחי של "בן האל", מונח שמתקשר ישירות לסימנים ההתחלתיים וטומן בחובו את "לב" הסימנים הללו, הכוללים את תיקוני הלב ואת קבלת הרוח החדשה, המבוססת על אהבה. הוא ענה לסימני הפיוס של לב האבות לבניהם ולב הבנים לאבותיהם. לא היה זה מקרי.

 

הקוד המשיחי של "בן האל" נגע ב"פיוס" של היהודי עם אביו שבשמים

 

   הבן, מתי הקטן, הקוד המשיחי של ישוע היה כלול במפתח הפיוס של לב בני ישראל עם אביהם שבשמים, באופן ש"הלב" של האב "יתפייס" עם הלב של בני ישראל, כך שישלים את המשימה המשיחית של הנבואה. לצערנו, הפיוס היה רחוק ולא מושלם, "פן אבוא והכיתי את הארץ חרם", והסימנים ההתחלתיים יכלו רק להתחיל את השליחות המשיחית הלא מושלמת של משיח בן יוסף. הקוד של "בן האל" נכשל ביחד עם כשלון הפיוס, מאחר שמושג זה נכשל הן במחנה היהודי והן במחנה הנוצרי עם האלהת ישוע.

 

לא באתי להטיל שלום בארץ כי אם חרב

 

   על-כן, מתי ילדי, לא בוצעה "הישועה", שהייתה אמורה להביא, בתיאוריה, את הפיוס, אלא רק ישועה חלקית של הצאן הנאבד של בית ישראל. ישוע היה מודע, כאמור, מאיזה חלק של הסימנים הגיעה המשיחיות אליו, וכדי להדגיש את העובדה שישוע לא הגיע על-מנת להצליח בשליחות המשיחית של הפיוס, אשר תיכלל בעתיד בסימני משיח בן דוד תוך השלמת השליחות המשיחית שתוביל לשלום, הוא הצהיר באופן נמרץ כי: "אַל תַּחְשְׁבוּ כִּי בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם בָּאָרֶץ לֹא בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם כִּי אִם חָרֶב" (מתי, י', 34).

 

אך על איזה צאן נאבד מדובר? מי והיכן?

 

   לצערנו, לא היה הצאן הנאבד נראה. מדובר בקול הנבואי של הסימנים ההתחלתיים. מימוש השיבה תלוי בה', שיביא לישועתו. אך אם השליחות הגיעה לשם הצאן הנאבד, ולא ידעו היכן הוא נמצא, מה היה השיעור המשיחי של ישוע? התשובה הברורה היא שדבריו הם נבואיים מפני שהסימנים ההתחלתיים היו גם הם נבואיים. הקוד המשיחי של "בן האל" נכשל, אך הקוד המשיחי של משיח בן יוסף טומן בחובו ישועה עתידית נסתרת, שנסתרה גם לישוע עצמו שניבא אותה. לפיכך, גם הקוד המשיחי של משיח בן יוסף לא היה בר ביצוע בזמנו[17].

 

הקורבן המשיחי של ישוע – גורל של העבד הסובל בישעיהו, פרק נ"ג

 

   לא מוזר לומר, עם זאת, שהישועה המשיחית של ישוע הייתה נסתרת. בחשאי, צו של שמד מוחלט הוחלף בצו חורבן בית שני, בעוונות הרבים, ובגלות הארוכה. יש להתבונן בקוד המשיחי של הקורבן המשיחי של ישוע.

מדברי ישוע באוונגליונים עולה מותו הבלתי צודק והמוקדם ותחייתו, עובדה משיחית הנובעת מתפקידו באותה עת. זה מדהים שהוא ידע זאת. איך הוא ידע על כל זאת? ראשית לכל, פרק נ"ג בישעיהו היה מול עיניו. ישוע ידע כי השליחות המשיחית שהוטלה עליו תביא לישועה. שליחות הפיוס תיכשל, אך תתרחש ישועה של הצאן הנאבד שתתרחש בעתיד הלא ידוע. ישוע ידע לפיכך ששליחות העבד הסובל נפלה בגורלו.

 

ישוע השלים עם המצב

 

   ישוע חי תמיד באהבה רבה אל עמו ואל אלוהי ישראל. לפיכך הוא חי בקדושה נעלה עם האיסיים, בו התוודע לסימני הפיוס. השגחת האל הביאה אותו לראות כי יוכל הוא ליטול את ה"שליחות" שנובאה על-ידי יוחנן המטביל, אם הוא מעוניין בכך. ישוע ראה את האמת של סימני השליחות המשיחית שהוכלו בה, ויוחנן פתח את הדרך לבשר על מלכות השמים. ישוע הוטבל על-ידי יוחנן על-מנת לקבל את הזכות להמשיך ולבשר על מלכות השמים בציבור. ישוע ידע כי סימני מלכות השמים התקשרו לסימן התחייה, ושבאמצעות שליחותו הם יצאו בשלב הראשוני של ההיסטוריה הארוכה.

 

הקשר המשיחי של פרק נ"ג בישעיהו

 

   אם הוא צריך למות, נושא חטאים של אחרים, עם השלמה של הקרבה משיחית, אזי התברר לו שהסימנים המשיחיים הנוגעים אליו יתממשו דרך קרבנו. אותה הנבואה רמזה גם על הלידה מחדש של הצדיק שהובא לטבח כשה שלא פתח את פיו, וכי הוא יראה זרע וכו'. ישוע חיבר את כל העניינים יחד: הוא ימות ללא הצדקה, ישועת נסתרת תצא אל העם היהודי ולצאן הנאבד של בית ישראל, סימן מלכות השמים יערב אותו, ותינתן לו האפשרות להגשים את סימן הפיוס. זהו הקשר המשיחי המדהים, שלגביו לישוע לא היו ספקות.

 

מהיכן תגיע ישועה לישראל?

 

   כיצד ידע ישוע שממשימתו המשיחית תגיע ישועה לעם ישראל? הנבואה אמרה כי בנקודה מסוימת בהיסטוריה, עם ישראל, שכבר הכיר את עבד ה' ולא העריכו, יבין בסופו של דבר כי הוא נהרג ללא הצדקה, ונשא את חטאינו. אם העם היהודי יכיר בו, יעריך את ההקרבה הנוראית שביצע, משמעות הדבר היא שהקורבן התקבל על-ידי ה' כדי לכפר על חטאינו. דהיינו: תצמח אז תועלת ממשית לעם היהודי, אף על פי שמכירים בה רק בסוף.

   מתי ילדי היקר, אנו יכולים להבין זאת, עם הגעתו השנייה של כוכב כריסטו, בהקשר הסימנים השלמים של הגאולה השלישית והשלמה ובזכות הגואל חיים.

 

הגעתו הראשונה של כוכב כריסטו באוונגליונים

 

   זה, מתי ילדי, האוונגליון האמיתי המסביר את הקשר המשיחי האמיתי בו נמצא ישוע בשליחותו. איני יודע אם שלושת המגים מן המזרח היו, במציאות, שלושה חכמים מבית הספר האיסיי, אך חיוני שכוכב זה יוזכר באוונגליונים. זהו הכוכב המשיחי המשלים את הקשר המשיחי, אשר מורכב מ-4 פינות סגורות: 1) כוכב כריסטו, 2) סימני הפיוס (של נבואת מלאכי), 3) סימני מלכות השמים, 4) סימן תחיית המתים שבא לאחר הקורבן המשיחי (ישעיהו, פרק נ"ג). הקשר המשיחי הוסבר ואומת באור הסימנים השלמים. אימות זה מאחה את הקשר הגאולי של ה"ריש" מן השם "אשר", וגורם לו להיות חלק אינטגרלי מן התורה האמיתית. הקוד המשיחי של ישוע מסביר את השיעור המשיחי של "בן האל", שכשל, ומסביר גם את השיעור המשיחי של הצלת הצאן הנאבד, תוך הכרה שישוע הוא משיח בן יוסף.

 

הניסים שעשה ישוע

 

   מתי הקטן, התייחסתי לכל הנקודות העיקריות בשליחותו המשיחית של ישוע. ישוע קיבץ תלמידים, עשה ניסים ורפואות ולעיתים לימד. לא מעניינים אותנו הניסים, שנעשו באמצעות הקבלה המעשית, מאחר שהיה זה אמצעי בלבד ולא עיקר שליחותו המשיחית. גם ישוע שם לב, לפי יוחנן, שהאנשים שאכלו מן הלחם ההוא, הלכו אחריו מאחר ששבעו ולא בשל הנס עצמו. אם הוא הכפיל את כיכרות הלחם, הפך מים ליין, הלך על המים או ריפא אנשים באופן ניסי, לא היה בכך שום שיעור משיחי בעל ערך.

   האוונגליונים ייקראו בעתיד רק כספרי לימוד, ומי שירצה יהיה חופשי לקרוא אותם. אני, עם זאת, מקדם את האוונגליון החדש והאמיתי, מתי, להבהרת המשיחות האמיתית של ישוע, המשלימה את ה"ריש" בשם "אשר".

 

הרוח החדשה שהביא ישוע

 

   אני עדיין לא מבין, עם זאת, את הרוח החדשה שישוע התכוון ללמד או להעביר. בשל כך אני נכנס מעט לקביעות מיהו מאושר, לפי מתי (ה', 3-12):

אשרי עניי הרוח כי להם מלכות השמים.

אשרי האבלים כי הם ינחמו.

אשרי הענווים כי המה יירשו את הארץ.

אשרי הרעבים והצמאים לצדקה כי הם ישבעו.

אשרי הרחמנים כי הם ירוחמו.

אשרי ברי לבב כי הם יחזו את האלהים.

אשרי רדפי שלום כי בני אלהים יקראו.

אשרי הנרדפים על דבר הצדקה כי להם מלכות השמים.

אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם וידברו בשקר עליכם כל רע בעבורי.

שמחו וגילו כי שכרכם רב בשמים כי כן רדפו את הנביאים אשר היו לפניכם.

 

אודות המאושרים

 

   מתי הקטן, המאושרים מפרק ה' הם המאוזכרים ביותר בקרב הנוצרים בכל הדורות. הם כוללים את ההשראה לאהבה, את רוח הענווה והעצמה בו זמנית, את הלהט להשגת הצדק, את הנכונות לסבול מן התוצאות, ואולי חשוב מכל: להיות ראוי לפני ה' בעולם הזה ובעולם הבא. זהו מסר של נחמה ותקווה. ישוע עורר את רדיפת השלום על-מנת להשלים את שליחות "בן האל" – "בנים אתם לה' אלוהיכם". רוח המאושרים היא רוח הפיוס.  

 

ישוע אהב את השלום

 

   ישוע פעל למען השלום ולא למען המלחמה, גם אם ידע שכיוון העולם למלחמות וסכסוכים ולא לשלום. העולם יהיה עדיין מלא באי צדק שיגרום למלחמות, אך לוחמי הצדק הם בני מלכות השמים, ומי שמחפשים את השלום הינם בני האל. גם אם עליהם להילחם כנגד חוסר הצדק, המטרה שהם רוצים להשיג היא השלום. המאושרים נותנים תקווה לעתיד מואר של אמת, שבו הצדיקים יזכו לטוב, והרשעים לא יתקיימו יותר. התקווה הזו אינה רק עבור תלמידי התורה והמסורת, אלא גם עבור עניי הרוח, העניים, החולים, חסרי המזל ועבור האנשים על האדמה. הייתה זו רוח חדשה ביחס לרוח היהודית הדתית. התקווה השיגה את מי שנמצא למטה, ומלמעלה הרימה את רוח העניו והסובל.

 

רוח חדשה לא יכלה להיעדר

 

   צריכה הייתה להיות רוח חדשה הקשורה לשליחות המשיחית של ישוע. השליחות הזו הייתה צריכה להתרומם בעולם לעיני האומות עד לנקודה גבוהה, כדי שכולם יראו אותה, התרוממות "פלאית" על-מנת להרים את עניי הרוח, הענווים, הסובלים ולוחמי הצדק. הרוח החדשה שקיבל ישוע הייתה זו שנבעה מן ה"ריש" של השם "אשר", כשסימני "אשר" הם בסימני יצחק, והשם "אשר" הוא תחת סימן הרוח (בעוד השם "אהיה" הראשון הוא תחת סימן הנפש והשם "אהיה" האחרון הוא תחת סימן הנשמה).

 

(שמו של ה', כגואל, התגלה למשה בסנה הבוער, הוא "אהיה אשר אהיה". השם האמצעי "אשר" מכיל 3 אותיות: אלף, שין, ריש: אלף – אליהו הנביא, שין – פורים, ריש – אור המקדש

 

   לאחר רוח האמונה הנסתרת של אליהו הנביא, זכרונו לברכה, ולאחר רוח השמחה הגדולה בגאולה הנסתרת של פורים, הגיעה ה"ריש" עם אור המקדש, אשר מטרתו להוביל לגאולה השלמה דרך שליחות משיחית, שנוצרה באור בית המקדש, שאמור היה להתפשט לכל קצווי תבל. אך אנשי המקדש לא היו ראויים, ורק אנשי בית הספר האיסיי החזיקו באור אמיתי ובקדושת התורה, שיכולים היו לספק את אמצעי ההגשמה הברית החדשה, אשר הובטחה בספר ירמיהו, פרק ל"א. כל אחד מן הסימנים ההתחלתיים היה משיחי, גאולי, נבואי והכיל רוח חדשה שלא נמצאה בעבר.

 

עמדת נגד של ישוע לחלק מדיני הרבנים

 

   חלק מדבריו של ישוע באוונגליונים נראה מנוגד לשיעוריו של משה רבנו או בא להחלישם, אך אין זה כך. התפקיד המשיחי של ישוע כלל צורך לטפח רוח חדשה המתאימה למטרות שליחותו. הרוח החדשה מתואמת עם הלב הרצוי על-פי החוק, בדומה לנביא זכריה ששאל: מה רוצה ה' מאיתנו? לפי דבריו, ה' רוצה שנעשה טוב, נעזור ליתומים, לאלמנות וכו' (זכריה, ז', 9-10, ח', 16-17). רשימת המאושרים משמשת דוגמא לחידושים של ישוע בהקשר של הרוח החדשה. כך, אמר ישוע, אני אסביר לכם מהם הדברים הטובים שנכללים ברוח החדשה של השליחות המשיחית שהוטלה עלי, אשרי עניי רוח כי להם מלכות השמים וכו'.

 

הרוח החדשה נבעה מן ה"ריש"

 

   הייתה זו רוח חדשה וחזקה באור ה"ריש", אור שיכול היה להחיות רוחנית כל מי שמאמין בשליחות המשיחית של ישוע. במציאות היו מאמינים מעטים, והמאורעות העצובים של אותם זמנים לא אפשרו את התפשטות האמונה. לאחר תקופה זו, הרוח החדשה שיצאה מן ה"ריש" של השם "אשר" "הוכרחה" להינתק, על-ידי דוקטרינות פסולות של האלהת ישוע, מכל האותיות הקודמות, תוך שהיא הופכת ל"ראש", ויוצאת אל מחוץ לאמונה המונותיאיסטית האמיתית של השם אהיה אשר אהיה. למרות כל זאת, נוצרים בכל תקופה מצאו רוח חדשה בדברי ישוע, במיוחד מן המאושרים.

 

כיצד מתקשרת הרוח החדשה אלינו כיום?

 

   כעת אתה שואל, מתי הקטן, כיצד מתקשרת הרוח החדשה שהביא ישוע אלינו היום, בתקופה בה מתקיימת מהפכת הרוח החדשה של הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, בזכות הגואל חיים? יפה מתי, אתה ילד חכם, ושאלתך מלמדת על אינטליגנציה. האם לא ראינו די צרות שביצעו מיליוני נפשות נוצריות בשל התלהבותן הדתית? עדיף היה כי היו נשארות עניות רוח! מתי ילדי, הנח למתים לקבור את המתים, אין טעם להביט בעבר של הנצרות. אותנו מעניינת הבנת הרוח החדשה, מאחר שהיא חלק מן ההתבוננות המשולשת. לאחר תיקון הנצרות ו"חזרת" ה"ריש" למקומה, הרוח החדשה מחדשת עבורנו בגאולה השלמה את המפתח המשיחי של ההתלהבות האמיתית מן העבודה להצלת הצאן הנאבד.

 

נודע חלמה על ישוע ניצב מול כבשים רבים

 

   נודע חלמה, בערך לפני כשנה, על ישוע אשר החזיק במטה מזהב ועמד ממול להר אשר כלל מדרגות רבות, כשבכל מדרגה היה צאן רב. (ראו הסבר בהקשר לחזון יוחנן). - - החלום הוא אקטואלי, ולמעשה כל החלומות שנוגעים לישוע הם אקטואליים בשל מטרות הגאולה השלמה. כעת, עם הגעתו של הגואל חיים, ישוע עסוק בהשלמת שליחותו, והוא גם קרוב למאבקינו כנגד התפיסה ההיסטורית המוטעית שלו. איננו יכולים לדמיין מהי עבודתו במלכות השמים, אך בטוח הוא כי הוא עובד להשלמת הצלת הצאן הנאבד של בית ישראל ולמען טובי הלב בכל עם, אשר הינם ענווים וצדיקים, אוהבים את הטוב, שונאים את הרע, נדיבים וסובלניים, ואשר חיים בתקווה לעולם טוב יותר.

 

 

פרק 3

 

   אני ממשיך, מתי ילדי היקר, לאחר הקדמת החמור, ולאחר שדיברנו על תולדות ישוע בבית הספר האיסיי, הקוד המשיחי של ישוע, הקשר המשיחי של השליחות המשיחית של משיח בן יוסף, והרוח החדשה שהביא ישוע בהיותו משיח. כעת נלמד שיעור נוסף, שהובא באוונגליון של מתי, ואנסה לתת לך דרכים שונות של פרשנות נכונה. נסה להבין אותי, אך גם אם אמרתי זאת וגם אם לאו, אני מקשר את מילות הטקסט הזה, מתי הילד, לסימני הגאולה.

 

המלח יכול להתקלקל, התורה לא

 

   אם המלח מתקלקל, אין לו תועלת. ניתן להקביל זאת לאלו אשר אינם הולכים בדרך התורה האמיתית, ולכן הם אינם זוכים להנחיל את אור התורה ואור המקדש לאחרים. כעת, עם זאת, כאשר אני מדבר על מלח שהתקלקל, ייתכן ותאשימו אותי בפגיעה בתורה, אך התורה וספרי הנביאים הם כל דבר מלבד מלח שמתקלקל.

   מתי, פרק ה': "17 אַל תְּדַמּוּ כִּי בָאתִי לְהָפֵר אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לֹא בָאתִי לְהָפֵר כִּי אִם לְמַלּאת׃ 18 כִּי אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם עַד כִּי יַעַבְרוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא תַּעֲבֹר יוֹד אַחַת אוֹ קוֹץ אֶחָד מִן הַתּוֹרָה עַד אֲשֶׁר יְקֻיַּם הַכֹּל׃ 19 לָכֵן הָאִישׁ אֲשֶׁר יָפֵר אַחַת מִן הַמִּצְוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וִילַמֵּד אֶת בְּנֵי הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ קָטוֹן יִקָּרֵא לוֹ בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם וַאֲשֶׁר יַעָשֶׂה וִילַמֵּד אוֹתָן לָזֶה גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃ 20 כִּי אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אִם לֹא תִהְיֶה צִדְקַתְכֶם מְרֻבָּה מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לֹא תָבֹאוּ בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם".

 

ישוע ניסה למנוע אי הבנות

 

   ישוע הושיט את ידיו קדימה עם כוח עצום כדי לקבוע לכל הדורות ששיעוריו הם של בן התורה, הנביאים והמסורת. הוא הצהיר זאת באופן ברור, שאותיות התורה הן קדושות ונבואיות, ושאמיתותן נשארת בזמן, כשמים והארץ. הוא הזהיר בתוקף כי הוא אינו הולך כנגד דבר שכתוב במסורת, אפילו בפרטים הקטנים, ואוי למי שישתמש בשמו ובשיעוריו על-מנת לשלול את התורה וללמד שלא לפעול על-פי החוק.

 

יין ומים

 

   הכנסייה הגדולה המירה יין טעים במים מזוהמים, וניתקה עצמה, בעקבות פאולוס מתרסוס, מן התורה ומן המסורת האמיתית, תוך שהיא מביאה את "האמונה הנוצרית החדשה המתעוררת" למוות רוחני אל מול האמונה האמיתית באל היחיד. לכל אורך ההיסטוריה, הכנסייה ביצעה את ההפך הגמור משיעוריו של ישוע.

 

גם החכמים מתווכחים על החוקים באמצעות דעות שונות

 

   ישוע פנה לתלמידיו בסגנון הבא: "שמעתם (או ידעתם) שבחוקי משה נכתב כך וכך. אני, למען האמת, אומר לכם כך וכך". ישוע יכול היה לדבר כך רק לאחר שהצהיר באופן הברור ביותר כי הוא מכבד את התורה, הנביאים והמסורת. לפיכך, אין לחשוב שכאשר משה אומר כך וכך, אני אומר אחרת, או שאני שולל את מסורת חכמי ישראל. אני מגיע עם שיעורים שמייצגים גם את השלמות בנושאים שונים של החוק, כמו גם בנושאים שונים הנוגעים לנבואות. שום דבר אינו שלילת התנ"ך או המסורת. אם דעתי בנוגע לעניינים שונים שונה מדעת החכמים, יש לי זכות כתלמיד התורה להביע את דעתי, מאחר שכלפי כל עניין בתורה ניתן להביע דעה אישית בטיעונים מבוססים[18].

   היה זה חיוני עבור ישוע להציב את עמדתו כיהודי ביחס למסורת ישראל. וכאשר דיבר הוא אודות הצדוקים והפרושים, הוא התייחס לאלו שבתקופתו, לא לעצם היותם צדוקים או פרושים!

 

ישוע לא לימד איסיות

 

   ישוע לא אפשר, עם זאת, שהדיון יהפוך למחלוקת חריפה בין תלמידי התורה. למעשה, בדרכים קשים לפענוח, דעות שונות שהוצגו על ידו הושפעו מלימודיו מן האיסיים. מטרתו של ישוע, עם זאת, לא הייתה אף פעם איסיית. הוא לא שיווק את חיי האיסיים לאף אחד ולא הטיף דבר מן הנוקשות של בית הספר. הוא לא ייעץ לחיים של התבודדות והתנזרות. רק כאשר הוא התייחס לתלמידים שרצו ללכת בדרכו, הוא לימד אותם דרכים להירפא, לגרש שדים ולהגיע לשלמות, שעבור אחרים נראתה כקושי קיצוני. התנהגותו הייתה, למעשה, חלק מן הרוח המשיחית החדשה שישוע ניסה להפיץ דרך תלמידיו. 

 

   מתי פרק ה': "21: הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשֹׁנִים לֹא תִרְצָח וַאֲשֶׁר יִרְצַח חַיָּב הוּא לְבֵית דִּין׃ 22 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כָּל אֲשֶׁר יִקְצֹף עַל אָחִיו חִנָּם חַיָּב הוּא לְבֵית דִּין וַאֲשֶׁר יֹאמַר אֶל אָחִיו רֵקָא חַיָּב הוּא לְסַנְהֶדְרִין וַאֲשֶׁר נָבָל יִקְרָא לוֹ הוּא מְחֻיַּב אֵשׁ גֵּיהִנֹּם".

 

ישוע לימד את הרוח החדשה, לא את ההלכה

 

   ראה, מתי ילדי, חלק משמעותי מן השליחות המשיחית של ישוע הייתה הוראת הרוח החדשה. ישוע הקנה כאן את כללי הרוח. לעַם התורה לא הייתה הרוח הנכונה של התורה. השליחות המשיחית הייתה אמורה להתגבר על העבר באמצעות הרוח החדשה. לא היה זה ישוע שהחליט על כך. סימני הפיוס שיצאו מן ה"ריש" של השם "אשר" היו זקוקים לרוח חדשה. ישוע לא הלך כנגד ההלכה, אלא הסביר את החוקים היותר מעמיקים של רוח האדם, שדרכם ניתן יהיה להיכנס למלכות השמים.

 

גאולה ראשונה – נפש, גאולה שנייה – רוח, גאולה שלישית – נשמה

 

   אני מסביר לך זאת בדרך אחרת, מתי ילדי. אפשרי לומר, באור שלוש הגאולות, כי תורת משה מייצגת את הנפש או את גופו של עם ישראל. ההלכה מלמדת את הגוף מה לעשות ומה לא לעשות. כמובן שבתורה יש הכל והיא כוללת הכל. ברור גם שהתורה מלמדת לא רק את הנפש, אלא גם את הרוח והנשמה. העניין הוא שהגוף צריך להתעצב תחילה, הנפש צריכה להיות מטוהרת והאדם צריך לחיות ללא חטאים. רק כך הוא הופך לכלי קיבול לרוח. לא שהתורה לא לימדה את הרוח, אלא שעם ישראל לא הצליח להחזיק בה, לצערנו, גם לא ברמת הנפש. סימני הפיוס של אליהו הנביא הכילו רוח חדשה, שיכולה לממש את הפיוס, והיא נתנה שיעורים של לב אוהב חדש בין האבות לבנים.

 

זכרו תורת משה עבדי

 

   ראה, מתי, את הפסוק: "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים" (מלאכי, ג', 22). בנוגע למשה רבנו, עליו השלום, הפסוק מדבר על החוקים והמשפטים. בנוגע לאליהו הנביא, זכרו לברכה, הפסוק מדבר על מסורת נבואית "חדשה", אותה הוא שולח לעולם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, כדי להביא בהמשך לפיוס הלבבות. לא מדובר כאן על חוקים והלכות. החוק הוא בידי משה. הפסוק גם מוכיח שהרוח החדשה של סימני הפיוס אינה מנוגדת באופן מוחלט לחוקים ולמשפטים שהביא משה רבנו. זוהי, עם זאת, רוח חדשה והכרחית להשלמת הפיוס. הרמת יד כמוה כהרג, אסור לכעוס על מישהו ואסור לקרוא לאדם אחר במילות גנאי. אלה הם חלק מכללי הרוח.

 

כללי הרוח

 

   מתי פרק ה': "27 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשֹׁנִים לֹא תִנְאָף׃ 28 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאִשָׁה לַחְמֹד אוֹתָהּ נָאֹף נְאָפָהּ בְּלִבּוֹ׃"

 

   ישוע מדבר על ניאוף באמצעות פנטזיה מינית אל מול אישה נשואה או מאורסת. כאשר הרוח החדשה שוכנת, הנפש והלב לא יכולים להתמקד במחשבות האסורות על-ידי ה'. גם אם הגוף לא ביצע חטא, העיניים, הנפש והלב טימאו את רוח האדם והרוח החדשה לא תוכל לשכון בו.

 

להסיר אי צדק בהתייחס לאישה

 

מתי פרק ה': "31 וְנֶאֱמַר אִישׁ כִּי יְשַׁלַּח אֶת אִשְׁתּוֹ וְנָתַן לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת׃ 32 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם הַמְשַׁלֵּחַ אֶת אִשְׁתּוֹ בִּלְתִּי עַל דְּבַר זְנוּת מְבִיאָהּ לִידֵי נִאֻפִים וְהַלּקֵחַ אֶת הַגְּרוּשָׁה לוֹ לְאִשָׁה נֹאֵף הוּא׃"

 

   אולי השיעור נלקח מן האיסיים. הוא נראה מוגזם, בייחוד האיסור להינשא לאישה שהתגרשה (שבמסורת חל איסור להשיאה רק לכהן), אך נראה כי עניין זה נבע מן העובדה שבאותה העת היו חטאים רבים כנגד האישה, ומסיבות פעוטות מי שכעס על אשתו נתן לה גט (גירושין לפי המסורת). זו הסיבה שהאיסיים, ששאפו להגן על הנשים, היו מרשים לתת גט רק במקרה של ניאוף. אם האישה גורשה על-ידי בעלה מסיבה לא כשרה, האישה צריכה הייתה להיות עדיין שייכת לו, ולכן אם גבר אחר היה נושא אותה, היה זה נחשב כניאוף, מאחר שהיא לא שייכת אליו. בכל מקרה, הרוח המשיחית החדשה של ישוע דרשה עמדות יותר בוגרות ורגישות כלפי נשים.

 

מתי פרק ה': 38 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן: 39 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם אַל תִּתְקוֹמֲמוּ לָרָשָׁע וְהַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל הַלְּחִי הַיְמָנִית הַטֵּה לוֹ גַּם אֶת הָאַחֶרֶת׃

 

   הקביעות הללו של ישוע מהוות את הרוח החדשה של הפיוס.

 

ג'יוזפה חלם על אליהו הנביא

 

יומן: כתבתי את המשפט האחרון, וג'יוזפה חלם לאחר מכן את חלומו. הוא כתב אודותיו ב-6 בדצמבר 2007: בחלום הייתי בחדר עם פרץ וסולי. אליהו הנביא, זכרו לברכה, היה מעלינו. רוחו ירדה אלינו בשל האהבה והפיוס של אבות לבניהם ובנים לאבותיהם. פרץ וסולי דיברו ביניהם על חידוש התורה. פרץ אמר כי הוא הסיר תפילות אחדות והוסיף במקומן חדשות, מאחר שהעבר נכנס לעתיד הגאולה השלמה. לפתע ראיתי את סולי שהחזיק ספר ישן מאוד עם עטיפה יפיפייה בין ידיו. בחלום הבנתי שזו התורה המחודשת[19], כי כאשר סולי פתח את הספר, ראיתי בו סימנים בעלי צבעים וצורות שונות. הסימנים הללו החלו לקבל חיים כל אחד וצורתו, וכל סימן סיפר את סיפורו. אליהו הנביא, זכרו לברכה, היה שמח מאחר שרוחו ירדה אל ספר התורה עם הסימנים השלמים, אשר החל כעת להיפתח ולהתגלות. כאשר זה קורה, מתחילה להתגשם נבואת הפיוס של האבות לבניהם ובנים לאבותיהם. - -

 

הערות אחדות

 

   ראה, מתי הקטן, כתבתי "אמירותיו של ישוע מובאות כאן ממש ברוח החדשה של הפיוס", ואל ג'יוזפה מגיע הנביא הגדול השמח בשל בשורות הפיוס. זהו האוונגליון האמיתי והחדש של הגאולה השלישית והשלמה! אני מנסה להבין את החלום. פרץ, סולי וג'יוזפה. על פרץ לכתוב למען ישראל והצאן הנאבד. הרוח של אליהו הנביא, זכרו לברכה, שורה עלינו על-מנת לבצע את הכתבים המבוקשים הנוגעים לפיוס הלבבות. פרץ וסולי דיברו, אולי אודות טקסט בעברית, המייצג את חידוש התורה. פרץ אמר כי הוא הסיר מספר תפילות מסורתיות על-מנת להעניק מקום לתפילות חדשות. הוא חייב לכתוב תפילות חדשות לגבי הפיוס שהביא עמו אליהו הנביא.

   העבר נכנס לעתיד הגאולה השלמה. אנו אומרים בדרך כלל: "התורה נכנסת אל הברית החדשה השלמה[20]. ביטוי זה מן החלום הוא עמוק: כל מה שתקף מן העבר לא נשאר בעבר. הוא "עובר" קדימה כדי להיות חלק מן העתיד, המיוצג על-ידי הגאולה השלמה.  כך גם בנוגע לתורה עצמה ולמסורת אליהו הנביא. פיוס הלבבות נכשל בשליחות המשיחית של ישוע. בגאולה השלמה, סימני הפיוס, כאשר הקדוש ברוך הוא בוחר את הגואל חיים, מושלמים.

 

הפיוס בהגעתו השנייה של כוכב כריסטו

 

   הפיוס שניסה ישוע להשיג לא משנה כבר. עם זאת, משנה הגעתו השנייה של כוכב כריסטו, מאחר שהפיוס שיגיע דורש גם את הפיוס בין היהודים לנוצרים. כאשר העם היהודי יידע, יבין ויכיר מחדש את האמת בשליחותו המשיחית של ישוע, והנוצרים יכירו בשקר שבעבודת האלילים של הנצרות המסורתית, ישוע המשיחי של העבר יהפוך לקשר הקושר בין פיוס הלבבות, קשר שילך ויתחזק במהלך דורות הגאולה השלמה.

 

מוסר שלומנו על ישוע

 

   משמעות המלים בישעיהו נ"ג, 5: "מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו" – שיעור המוסר (שניקח בסוף, כאשר נכיר מחדש במשיחיותו של ישוע), שיביא את שלומנו, נמצא עליו. כוכב כריסטו מגיע בזכות הענווה, גם בהגעתו השנייה. מאחר שהיהודים והנוצרים יקבלו את האמת, יכירו בשגיאות של אלפיים השנים האחרונות ויתקנו אותן, יש צורך בענווה גדולה, מאחר שהשלום האמיתי מגיע כדי לשכון רק בהקשר של דרגת ענווה הולמת. לפיכך, זוהי ההגעה השנייה של כוכב כריסטו, אשר משלבת את עברו של ישוע עם הגאולה השלמה הממשיכה אל הדורות העתידיים.

 

התחלת הבנת הקפיצה הנבואית של מלאכי

 

   אין זה הפיוס שניסה ישוע להשיג בשיעוריו שחזר. הפיוס ההוא נכשל והוביל לכניסת חלקה השני של הנבואה אודות החרם על הארץ. עם בחירת ה' בגואל חיים, אותה נבואה של מלאכי חוזרת בזמן הגאולה השלמה, ומתגלה בצורתה השלמה והסופית. ברשות הגואל, פרץ קרא בפני כל הכוכבים "בא הזמן". זוהי ההצהרה הנבואית של אליהו הנביא, זכרו לברכה, בפיו של פרץ. לאחר מכן יורדים הסימנים השלמים של הפיוס. לא הייתה זו העבודה להשגת הפיוס, שלימד אודותיו ישוע, אשר התקדמה באיטיות במהלך ההיסטוריה על-מנת להביא את העולם בהדרגה אל הפיוס הסופי[21].

 

במשך 2000 שנה אף אחד לא הבין את ישוע

 

   אין זה כך, מתי היקר. העבר לא הביא את הפיוס. ללא ששת הסימנים השלמים של הפיוס, כל סוג של פיוס היה בר חלוף לכל היותר. השליחות המשיחית עצמה של ישוע לא הובנה אלפיים שנה. לא הייתה הבנה משום צד[22]. אנו לומדים כעת את השליחות המשיחית האמיתית של ישוע באור החדש של הגאולה השלישית השלמה. כל ההיסטוריה קפצה צעד נבואי ענק כאשר הגואל חיים נבחר. בעזרת הקפיצה הזו להווה החדש של נבואת מלאכי, אחרון נביאי ישראל, כל הנבואות המשיחיות והגאוליות האחרות קופצות אלפיים שנה. כל מה שהתקשר לנבואה המשיחית של ישוע כבר קרה. כל מה שמשתייך לשלבים ההיסטוריים של הנבואות הללו לא משמעותי יותר, אלא לשם לימוד.

 

הגיע זמן נבואתו של מלאכי

 

   כאשר פרץ הכריז "בא הזמן", בסמכות המורה חיים, נפתחת מחדש תקופת "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא; וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם" (מלאכי, ג', 23-24). החלק האחרון והשלילי בנבואה ("פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (שם, 24) לא חוזר יותר, מאחר שהוא התממש דרך שליחותו הטראגית של ישוע.

 

כעת ניתן לפרש את הסימנים הנסתרים של התורה

 

   חלומו של ג'יוזפה מדבר על חידוש התורה במונחי הסימנים. אני מקווה כי אצליח לבצע זאת. הזכרנו פעמים רבות את העובדה כי עם הסימנים השלמים קיימת רמה חדשה של פרשנות תורה, אשר לא התקיימה לפני הסימנים השלמים. פרשנויות אלו של הסימנים "נסתרות" בתורה, והן מתקשרות ל-13 מזלות חדשים של הדג הגדול לוויתן, למערכות הכוכבים החדשות, לשבעת המעגלים הנבואיים ולששת הסימנים השלמים.

 

לימודי האבות מתרחבים

 

   הכל חדש. לדוגמא: אנו מדברים על אברהם אבינו, אנו מדברים על כוכבו של אברהם ומסבירים את "לֶךְ-לְךָ" (בראשית, י"ב, 1) במונחים של נון נון כדי להבין טוב יותר את ה"נון" של ההתבוננות המשולשת, אנו מדברים על ספר הכוכבים, אנו מדברים על ה"סוד" הכוכבי של כוכב אברהם וכוכב מלכיצדק, אנו מקשרים את השם "אהיה" הראשון לסימני אברהם ועוד. כל זה חדש, מתי. כפי שהחמור יכול כעת רק לנעור, כך גם הדג הגדול לוויתן יכול כעת רק לפתוח את הפה וליצור בועות לפי רצונו, שבהן אנו יכולים לשחות. מה שאומר כאן אליהו הנביא, זכרו לברכה, הוא מדהים. לפני התקופה הנוכחית אליהו הנביא לא יכול היה לראות את סימני הפיוס בתורה מתקיימים.

 

פרשנות חדשה לסימנים מתקשרת לסימני הפיוס של אליהו הנביא עם התורה

 

   דומה הדבר לאמירה כי רק עכשיו, בתקופת הגאולה השלמה, מתגשמת נבואת מלאכי אודות אליהו הנביא, מאחר שסימני הפיוס שהובאו על-ידו יכולים להיות מוסברים רק כעת. החלום מבשר לנו את הבשורות הגדולות הללו. אליהו הנביא, זכרו לברכה, מרוצה. רמת הכתבים וקשרי הסימנים שנעשו על-ידי התלמידים סייעה להגיע לרמה ההכרחית של הסברים אודות ה"דרכים הנסתרות" של התורה באור הסימנים השלמים. סולי קמחג'י פתח את הספר העתיק וראה התפתחות ב"סימנים", שברגע שהם מקבלים צורה, כל אחד מהם מספר את סיפורו. הספר מתחדש ומקבל חיים חדשים בשל אותם הסימנים. הנביא שמח, מאחר שרוחו "ירדה" אל התורה באמצעות הסימנים השלמים, ורק כעת, עם "כניסתם" אל התורה, הידע מתרחב ומתחילה נבואת מלאכי של פיוס הלבבות.

 

   ראה, מתי ילדי היקר, באותה הנבואה הקודמת של "זכור את משה, עבדי" וכו' כמה זמן עבר עד ששתי המסורות (של משה ואליהו הנביא) נמצאים יחד למעשה?

 

יומן: (יום ראשון, 2007): הגואל חיים מסר: "יש לאפשר לפרץ גם לכתוב בספר השושנה מה המשמעות של לאהוב את אשתו. אנשים חייבים לדעת זאת".

   אין זה מפתיע, מתי הקטן, שמסר זה הגיע מיד לאחר שדיברנו על דברי ישוע בנוגע לנישואין ולגירושים!

   אני חושב שהמורה חיים עונה לכוונות ישוע כאן.

 

ישוע מגן על האישה למען אהבת המשפחה

 

   ישוע עשה דבר גדול כשהגן על מעמד האישה כנגד גירושין קלים. לא הייתה זו ההלכה שגרמה לישוע לדאוג, אלא עמדות צודקות.

   ישוע רצה לחזק את האהבה בין הבעל לאשתו, מאחר שרבים באותה התקופה התייחסו אל נשותיהם באופן לא ראוי, והחשיבו אותן כאובייקטים חומריים בעלי ערך מועט, עמדה המנוגדת באופן מוחלט לתורה. התורה לא פגעה בכבוד האישה. שרה אמנו הייתה בדרגת נביאה עליונה, לעיתים אף ברמתו של אברהם. גם הגר הייתה אישה מדהימה. רבקה אמנו הייתה חזקה מאוד באישיותה, באופייה בחכמתה ובאומץ לבה. חכמינו, זיכרונם לברכה, הסבירו במסורת שבעל-פה ש"אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור" (מדרש זוטא רות ד', י"א). באופן כללי התורה מייסדת את הבית היהודי, כאשר הבית הוא החיים, והאישה היא חיי הבית.

 

הפיוס מתחיל בבית

 

   אני נוער לך, ילד הבשורות, שפיוס הלבבות מתחיל ביחסים בין הבעל לאישה, אך הנבואה בחרה באבות ובבנים שכוללים את כל המשפחה. אהבה אמיתית בין בעל לאישה מכינה את לב הפיוס. בר מזל הוא הגבר, שאשתו היא צנועה. הצניעות יוצרת חכמה אצל האישה. בת מזל היא האישה שבעלה הוא ישר ועובד לטובת משפחתו. אשרי הבעל והאישה היכולים להיסמך על האהבה, היושר, הנאמנות והמהימנות. הם הופכים לגוף אחד ומכירים את תנועות הלב באופן הדדי. הם שמחים תמיד בתוכם בנוגע לאהבה הזו, מאחר שאהבה אמיתית לא מתפוגגת או מצטמצמת. הם שמחים במזלם הגדול שמצאו הם את חצים השני, ומודים לה' תמיד על כך שהפגיש ביניהם. ביתם מתמלא בברכות, ובושם האהבה נספג בקירות. שמחים הבנים שיש להם הורים האוהבים האחד את השני. כך הם יישארו יציבים נפשית.

   חזרי אהבה, חזור לב, בלעדייכם חיים אינם חיים. כאשר קיימת אהבה אמיתית בין בעל לאישה, הם מכירים את יופיו של גן העדן. אהבה זו היא מקור כל טוב, נהר של טוב שחודר לכל דבר, שביעות רצון שלא נפסקת, מאחר שהיא מבוססת על יושרת הלב. האהבה תחזור, וכך גם המשפחה, מן הדור החמישי ואילך. תהיה הרמוניה בכל רמה, כאשר כל סכסוך ייפתר בשלום. אז האישה תהיה צנועה וחכמה, והגבר יהיה רגיש ואנושי. בבתים תשלוט ברכת ה', היופי של גן העדן ימלא את הבית וריחות הפרחים האקזוטיים ירוממו את הנשמות אל שמחת גן העדן החדש על פני האדמה, שישרור בעולם מן הדור החמישי ואילך. גם היום אלה שמכירים את האהבה האמיתית שמחים ורואים את הפירות הטובים של אהבתם, ומאושרים גם מן הקשר האינטימי והעמוק ביותר המקשר בין הלבבות. זוהי אש פנימית ששורפת, אך לא מכלה, אש לוהטת שמדברת אל הלב, אהבה פנימית שעולה על המילים. גם היום קיימים בעולם בין ברי המזל אלו שמצאו את חציים השני. הגבר מוצא מחדש את הצלע שהוצאה לו, והאישה מגלה מחדש את מעונה המקורי באינטימיות של בעלה.

   טוב עשה ישוע כאשר הגן על המשפחה.

 

להטות את הלחי השנייה הוא לא חוק

 

   גם ההוראה להטות את הלחי השנייה היא לא הלכתית, ולמען האמת היא גם לא פתרון לפיוס אמיתי, אך ישוע, בשיעוריו המתקשרים לפיוס, לא עמד במצב של פיוס, אלא בפרספקטיבה של מלחמות וסכסוכים מכל סוג, גם משפחתיים. הכלל של ישוע, לפיכך, היה תגובה קיצונית הפוכה. ישוע יצא מן ההלכה, שלפחות בתיאוריה הייתה אמורה להעניק את הדרך האמצעית. ההוראה להטות את הלחי השנייה היא לא הלכתית. אמרה הקרובה יותר להלכה היא זו מתהילים: "כו עִם-חָסִיד תִּתְחַסָּד; עִם-גְּבַר תָּמִים, תִּתַּמָּם. כז עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר; וְעִם-עִקֵּשׁ, תִּתְפַּתָּל.". (תהילים, י"ח, 26-27). "להטות את הלחי השנייה", לעומת זאת, היא אסטרטגיה קיצונית על-מנת להסיר את השנאה שמונעת כל אפשרות לפיוס.

   לכן, מתי היקר, התוויתי לך את הדרך על-מנת לפרש כל הוראה של ישוע, במקום בו נראה כי היא נוגדת את ההלכה. זכור, עם זאת, שיש להכיר את מסורת ישראל על-מנת להגיע למידות הנכונות.

 

   מתי פרק ה': "43 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ וְשָׂנֵאתָ אֶת אֹיְבֶךָ׃ 44 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם אֶהֱבוּ אֶת אֹיְבֵיכֶם (בָּרֲכוּ אֶת מְקַלְלֵיכֶם הֵיטִיבוּ לְשׂנְאֵיכֶם) וְהִתְפַּלֲלוּ בְּעַד (מַכְאִיבֵיכֶם וְ)רֹדְפֵיכֶם׃ 45 לְמַעַן תִּהְיוּ בָנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמָיִם אֲשֶׁר הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ לָרָעִים וְלַטּוֹבִים וּמַמְטִיר עַל הַצַּדִּיקִים וְגַם עַל הָרְשָׁעִים׃ 46 כִּי אִם תְּאֵהֲבוּ אֶת אֹהֲבֵיכֶם מַה שְּׂכַרְכֶם הֲלֹא גַּם הַמֹּכְסִים יַעֲשׂוֹּ זֹאת׃ 47 וְאִם תִּשְׁאֲלוּ לִשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבָד מַה שִׁבְחֲכֶם הֲלֹא גַם הַמֹּכְסִים יַעֲשׂוֹּ זֹאת׃ 48 לָכֵן הֱיוּ שְׁלֵמִים כַּאֲשֶׁר אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם שָׁלֵם הוּא׃"

 

לאהוב את האויב הוא לא נחלת הכלל

 

   לאהוב את האויב הוא שיעור ברמה גבוהה. מאחר שישוע לא יכול היה להשפיע על פיוס הלבבות באותה התקופה, נאומו פנה לשורשים. אם אתה מסיר מעצמך שנאה, גם אם היא מוצדקת, תוך נטייה לאהבה נגדית, אתה הורס עמוד תווך של שנאה בתוכך. אם תעשה כך עם אויב, יהיה לך קל יותר לנהוג בצורה דומה כלפי מכר או בן משפחה.

   כפי שהסברנו, ישוע היה צריך לבצע את הסימנים על-מנת להטיף לפיוס, מאחר ששליחותו המשיחית התקשרה לנבואתו של מלאכי. אף פיוס באותה העת לא אפשר להמונים להגיע לאיזון, ולכן נדרשה, במקום זאת, מכה ניצחת נגד נטיית השנאה המושרשת בתוכם, שרק מעטים יכלו לבצע. ההמון ככלל לא מצליח להטות את הלחי השנייה או לאהוב את האויב. שיעור הפיוס של ישוע, שהיה למעשה שיעור קיצוני, והתקבל רק על-ידי קבוצה מובחרת, לא עומד בפני החוק החדש המאוזן של הגאולה השלמה. יש ללמדו, עם זאת, כדי להציג את אותה קיצוניות שבאופן היפותטי יכולה הייתה להביא לפיוס באותה עת.

   אני זוכר את המאורע יוצא הדופן בו האפיפיור יוחנן פאולוס השני (קרול וויטילה) בא לבקר בכלא את מהמט אלי אג'ה, אשר ניסה לרצוח אותו. האפיפיור הלך ב"סימן" של מילוי ציוויו של ישוע, לאהוב את האויב. הוא אמר תוך שכנוע רוחני שאף אחד לא יכול לבקש הזדמנות כזו, ומאחר שהיא הגיעה, זהו סימן מן האל.

   אג'ה כבר נאסר ולא יכול היה לפגוע באפיפיור. האפיפיור, עם זאת, ניצל את ההזדמנות להוכיח שגם אם אג'ה היה אויב שניסה להרגו, ליבו של וויטילה לא שונא, אלא להפך, הצליח למצוא מקום להבנה ולאהבה. היה זה רגע יוצא דופן שהעלה את הערכתו העולמית של האפיפיור אף יותר.

   לאהוב את אויבך לא נחשב חוק שיש לציית לו. במלחמה, אם אתה אוהב את אויבך בשדה הקרב, הוא יהרוג אותך. אם אתה אוהב אדם רשע שרוצה לפגוע בך, ואתה תראה לו אהבה, הוא יפגע בך אף יותר, כפי שנכתב במשלי: "רַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי" (משלי, י"ב, 10). - זו רשעות מאחר שככל שתראה לאויב רחמים, כך אתה פותח לו דרכים לפגוע בך, ומאחר שכוונותיו הן רעות ומרושעות, אתה רק מוסיף לרשעותו.

   ישוע דיבר כאן על אמת גלובלית רחבה, התרחבות התפיסה של "ואהבת לרעך כמוך" לרמה אוניברסאלית. אנו כולנו בריות יקרות של ה', ללא יוצאים מן הכלל. אנו תמיד מזכירים את סימן האהבה והפיוס של הגואל חיים, אשר חיבק בלב רחב אנשים מכל העמים והכריז: "אנו כולנו בשר אחד". אנו חייבים לאהוב כל בן אדם, בשל העובדה שהוא או היא הם בריותיו של אל שדי, שברא את כולנו באהבה.

   יש לאהוב את מהותו של כל אדם, מאחר שכל אדם הוא בריית האל, אך יש גם ציווי לשנוא את הרע. אין לשנוא את החוטאים עצמם, בגלל הרחמים מנפילתם במלכודות הרעות של החיים, אלא את החטא עצמו ואת הכוונות הרעות והמעשים הרעים. ככל שאהבת ה' היא גדולה ואמיתית יותר, כך השנאה אל הרוע יורגש. ומי שמבצע רע, נחשב אויב ה'. למעשה, הם אויבי ה' מאחר שהם אויבי האנושות שנוצרה ואהובה על-ידי ה'. לפיכך יש צדק בעולם, גם כאשר הוא מנוהל על-ידי שופטים ובתי דין, וגם כאשר הוא מנוהל על-ידי בית הדין של מעלה. ברחמי ה', השמש זורחת על כולנו באופן זהה, וכולנו בשר אחד. אנו כולנו חייבים לאכול, חפצים בבית לגור בו ורוצים בריאות טובה. אם, עם זאת, רחמים היו על בסיס של צדק, אף אחד לא היה אשם, ולא היה מקום לדין המבוסס על צדק. גדול היה ישוע שפתח אופקים חדשים לתפיסת האמיתות הגלובאליות הנוגעות לכולם.

   כעת אתה יודע הכול, מתי הקטן, אודות הקוד המשיחי של משיח בן יוסף והקשר הנבואי-משיחי מסביב לישוע. הקוד המשיחי של "בן האל" לא עומד בפני ההיסטוריה. גם הקוד המשיחי של הפיוס לא מחזיק את האיזון הסופי של הגאולה השלמה. המפתח של הקוד המשיחי "משיח בן יוסף" עמד בשל הסימנים ההתחלתיים והלא מושלמים באותה העת, והוא החזיק את הישועה הנבואית של הצאן הנאבד של בית ישראל. הישועה הזו דרך הנצרות לא הייתה מושלמת, ורק הסימנים השלמים של הגאולה השלמה משלימים את ישועת הצאן הנאבד: ישועה שהינה על מזבח מלכיצדק ועל מזבח אפרים בבית התפילה של הברית החדשה השלמה, בזכות הגואל הנבחר חיים.

 

סיכום

 

   לאחר הסיפור האמיתי על הלידה הטבעית של ישוע והסיפור על ישוע בבית הספר האיסי, הקוד המשיחי של משיח בן יוסף נחוץ לנו כדי להבין את דברי ישוע באוונגליונים שאנו סבורים כי הם אותנטיים. הקשר המשיחי של ישוע משמש לאימות נבואות משיחיות אחדות שמעורב בהם ישוע בהחלטתו לקבל עליו את השליחות. כוכבו של כריסטו באותה העת השפיע עליו מלידתו. החלק הראשון בנבואה האחרונה של מלאכי לא התקיים, אלא התקיים קורבן השה לעולה במקומו של יצחק. פרק נ"ג בישעיהו מסר את עניין העבד הסובל, שה האלוהים המסיר חטאים[23]. ונסתר יותר, בפני התחייה ומלכות השמים. אותה הנבואה מרמזת בהסתר על הגעתו השנייה של כוכב כריסטו עם ההסכמה העתידית וההערכה של שליחות ישוע. ההכרה מחדש דורשת כי כוכבו של כריסטו יגיע בפעם השנייה על-מנת לבטל את כל דברי השקר שנוצרו בהגעתו הראשונה, וכדי להסביר את כל האמת אודות השליחות שהגיעה בזכות הענווה. זה קובע לתמיד כי ישוע הוא האיש השני של הגאולה, ולכן כוכבו של כריסטו, אשר הגואל חיים הצהיר אודותיו בסימן הכוכבים, מביא את ישוע אל ההווה ומעתה ואילך נקרא כוכב המפליא. הגעה זו היא על-מנת לעבוד לשם ישועת הצאן הנאבד של בית ישראל. זה מהווה את התיקון של ה"ריש" המשלימה את השם "אשר" ולמעשה את כל שם ה' בגאולה: אהיה אשר אהיה.  

 

פרק 4

 

 

   מתי ז': "21 לֹא כָל הָאֹמֵר לִי אֲדֹנִי אֲדֹנִי יָבוֹא בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם כִּי אִם הָעֹשֶׂה רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם׃ 22 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֹאמְרוּ רַבִּים אֵלַי אֲדֹנִי אֲדֹנִי הֲלֹא בְשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת׃ 23 אָז אֶעֱנֶה בָּם לֵאמֹר מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי אֶתְכֶם סוּרוּ מִמֶּנִּי פֹּעֲלֵי אָוֶן׃"

 

בלבול גדול במשמעות "אדון" של מלאכי ג', 1

 

   הנוצרים קוראים: "אדון אדון", כאילו ישוע נקרא "אלהים, אלהים", חס ושלום!

   אין משהו הקשור לישוע שלא עוות בנצרות!

   בכל מקרה, לא ברור מדוע ישוע לא הסדיר את הבלבול שיכול היה להיווצר ממושג זה. נלמד על מקור הבעיה.

 

אדון, הו אדון

 

   הבסיס הוא מן הפסוק במלאכי ג' 1: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה-דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה-בָא--אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת". המונח אדון הוא בעייתי. לעיתים הכוונה היא היחס הוא לאל, "אדון כל הארץ", ולעיתים כתואר כבוד לאדם. בלועזית המושג "אדון", בהתייחס לאל נכתב בראשיתו באות גדולה (באיטלקית: "Signore", באנגלית: "Mister"). בכל מקרה, הכוונה היא לתואר מכובד. אפילו אהרון, אחיו הגדול של משה, בענווה ובשפלות רוח על כך שלא הבין את הכוונות האליליות של הערב-רב בחטא עגל הזהב, ענה למשה: "אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם, כִּי בְרָע הוּא" (שמות, ל"ב, 22). המשמעות היא שאתה האדון, עליון עלי בהבנת המחשבות האליליות של הערב-רב (משה היה בחצר פרעה ולמד עם חרטומי מצרים את עבודת האלילים שלהם, את כישופיהם, את אמונותיהם וכו', בעוד שאהרון, הכוהן הגדול של ישראל, חי בארץ גושן במנותק מן המצרים (הלוויים לא היו עבדים). -

 

אדון הוא בברור מושג משיחי-גאולי

 

   הנבואה הנ"ל היא בבירור משיחית וגאולית. מדרשים רבים, לדוגמא, מוסרים את הרעיון שאליהו הנביא יגיע ביחד עם המשיח, לכשיבוא. הבסיס לכך הוא בנבואה הזו, מאחר שמלאך הברית מתייחס לאליהו הנביא, ועל כך אין ספקות. ברגע הגאולה יגיע האדון שאתם מבקשים, ביחד עם אליהו הנביא.

 

הבנתו של ישוע מדהימה

 

   שמע, מתי ילדי, מדהים כיצד ישוע שייך עצמו לנבואה זו. ישוע ראה את עצמו בתפקיד המשיחי "אדון", לא כאל אלא כמי שינהל את מלכות השמים. מפליא שישוע הבין זאת.

   אפילו המושג "אדון" תאם לעובדה שישוע לא יכול היה לקרוא לעצמו "משיח" (כלומר לא משיח בן יוסף, ולא משיח בן דוד). אנו מבינים את מחשבת ישוע: הוא משיח בן יוסף, עליו להשלים את ה"קורבן המשיחי" (של פרק נ"ג בישעיהו), ולאחר מכן לקום לתחייה על-מנת לנהל את מלכות השמים. ממלכות השמים הוא נמצא בקשר עם בעלי הלב הכן בפני ה' ועם מי שהאמינו בשליחותו המשיחית. לפיכך היה ברור לישוע כי המילה "היכלו" לא מתייחסת להיכל אמיתי על האדמה אלא למלכות השמים.

 

רק בפסוק זה השתמשו במילה "אדון". מה הכוונה ב"פתאום"?

 

   לא קיימת נבואה נוספת שמתייחסת למשיח ומשתמשת במילה "אדון". טונליות המשפט מרמזת על כך שה"אדון" שיגיע הוא לא המשיח שאתם חושבים. הפסוק לא אומר "בן דוד" או "מלך" וכו'. אתם מחכים למשיח בן דוד שמגיע לייסד את מלכות השמים על אדמת ישראל. במקום זאת, מי שיגיע הוא ה"אדון", תואר של כבוד ויקר, אשר יכנס מיד להיכלו, ובעזרתו יגיע "מלאך הברית", אליהו הנביא. הנבואה מעניקה סימן של הכרה מחדש ל"פתאום". זהו סימן מוזר ביותר של הכרה מחדש. אם "מלך" צריך להיכנס להיכלו, זה אומר כי הכל כבר מוכן. לכן אין משמעות למונח "פתאום". הרי קיים היכל, והמשיח נמצא. מדוע להשתמש במילה "פתאום" בסימן הציפייה כי יכנס להיכלו? אין לכך משמעות!

 

משמעות משיח בן יוסף הייתה שונה

 

   ישוע הבין כי הוא לא משיח בן דוד וכי משיח בן יוסף לא קורא לעצמו משיח. הוא ידע שהוא צריך למות כקורבן משיחי הקשור למלכות השמים. ישוע ידע כי שליחותו התקשרה לנבואה האחרונה של מלאכי, גם בהתייחס לכישלון הפיוס, ולפיכך שליחותו של ישוע נקשרה לאליהו הנביא. ישוע, כאמור, סבר כי הוא ה"אדון" באותו המשפט, ולא היו לו ספקות לגבי זה. ההיכל היה מלכות השמים. הסימן שניתן - משמעותו הייתה "פתאום", ימים אחדים לאחר המוות, התחייה והכניסה למלכות השמים. לכך יש משמעות.

 

לפיכך ישוע השתמש במילה "אדון"

 

   זה מסביר מדוע ישוע הרשה לעצמו לומר: "לֹא כָל הָאֹמֵר לִי אֲדֹנִי אֲדֹנִי יָבוֹא בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם" (מתי, ז', 21) וכו'. זה מפליא! ללא הסימנים ההתחלתיים של מלכות השמים ושל התחייה, ישוע לא יכול היה להבין את הנבואה. בכל מקרה, סלח לי מתי ילדי, אך האם ישוע לא ידע שלא כולם יודעים לקרוא את הנביאים?

   לכן הוא השתמש בקוד המשיחי של "בן האל", שרק סיבך את העניין. דבר אחד הוא להיות "בן האל" על האדמה. דבר אחר לגמרי הוא להיבחר כ"בן האל" במלכות השמים! 

 

ישוע היה נאמן, עם זאת, לקוד המשיחי שלו

 

   כך היה עבור ישוע. הקוד המשיחי של "בן האל" משמעותו הייתה שהתחייה תתרחב לאחר מכן למלכות השמים. ישוע בשום אופן לא ראה את בעיית הסטייה מן האמונה באל. עבורו כל האישים הגדולים מן ההיסטוריה היהודית היו במלכות השמים. אם יהודי רוצה "לקרוא" למשה, לא בתפילה, אלא כתלמיד שזקוק לרבו, אני בטוח שעבור ישוע הפנייה לא היוותה כל בעיה. משה יכול היה לשמוע את הקריאה הזו והיה חופשי לענות לה או לא. ישוע ראה את עצמו כמשיח פעיל בתקופה החדשה ההיסטורית שנכנסת, בעמדה של רועה טוב אל מול צאנו עלי אדמות. ישוע ראה תפקיד זה כחידוש היסטורי משיחי גדול. הוא יהיה במלכות השמים, צאנו יהיה על האדמה, וביניהם יתרחש קשר רוחני דרך לימודיו. מדהים שישוע הצליח להבין זאת ההתאמה בין הסימנים ההתחלתיים לנבואות המשיחיות והגאוליות.

 

מי יכול היה להבין את ישוע?

 

   מתי ילדי, ישוע היה צעיר אך גדול. איני יודע, עם זאת, כיצד הוא חשב שמישהו יוכל להבינו! אנחנו מבינים אותו, כי עם הגעתו של הגואל חיים מושלמות אותן הנבואות. ההגעה "פתאום" למלכות השמים, מעט אחרי המוות והתחייה, עם הירידה ממלכות השמים של סימן "בא הזמן" ממסורת אליהו הנביא, זכרו לברכה, חותמת את הנבואות המשיחיות והגאוליות של הקשר הנבואי החדש של הגאולה השלישית והשלמה.

 

דבריו נבואיים

  

   יש פה רמז נבואי חזק. ישוע ידע שאחרי מותו הוא יהיה ה"אדון" במלכות השמים, אך במסגרת הנבואה, על אף שלא ידע זאת עד לרגעי חייו האחרונים, ניבא בדבריו אלו שיפנו אליו כאל, חלילה, במקום לקרוא לה' ולעבוד את ה', וכמו כן ישתמשו בשמו לגרש שדים ורוחות רעות וכו'. ייתכן והרגיש בדבר הטעות שיעשו כלפיו, ולכן הוא גער בהם שלא יכיר בהם. ומדוע נאמר "אדון" פעמיים? כי הקריאה שלהם אינה רק "אדון" הנובעת מן הפסוק, שגם ממנו צריכים להיזהר, אלא פעמיים "אדון" שבכלל לא ניתן מקום לאל שדי, בורא שמים וארץ.

 

הנבואות מבצעות קפיצה של 2000 שנה

 

   הנבואה האחרונה של מלאכי נולדת מחדש, ואיתה כל הנבואות ההכרחיות עבור הגאולה השלמה. הנבואות קמות לתחייה ו"קופצות" בפתאומיות לאחר 2000 שנה, תוך התחברות משיחית לתקופת ישוע: פרק ל"א בירמיהו, פרק נ"ג בישעיהו, פרק ט', פסוק 5 בישעיהו, פרק ג', פסוק 9 בצפניה (שפה ברורה), ופרק ג', פסוקים 23-24 במלאכי.

 

החידוש הגדול – הגואל הוא לא המשיח

 

   ההסברים הסופיים החדשים מן הנבואות הנ"ל קופצים החוצה במהירות עצומה אחרי יוני 1982, מאחר שהגואל חיים מנהל את מלכות השמים ורוכב על סימן החמור האוכל את הלחם הגאולי על הארץ. הבשורות החדשות מתגלות: הגואל הוא לא המשיח, והמשיח הוא לא הגואל. המשיח רחוק מרמתו של הגואל. לפיכך אנו יכולים להפריד כעת בין הנבואות המתייחסות לגואל ובין אלו המתייחסות לסימן ה"משיחי" על הארץ. ישוע לא יכול היה לדעת זאת. זהו "סוד" גאולי שנחשף רק במהלך הגאולה השלמה, מאחר שהגואל חיים מנהל את מלכות השמים המושלמת, ומדריך את סימני החמור האוכל לחם בנבואה השלמה של זכריה. ישוע לא ידע על ההשלמות הללו. הוא רכב על אתון לירושלים, וכך השלים את הנבואה באופן ייחודי לשליחותו שלו.

 

הזמן של ישוע לא היה זה של הגואל או החמור

 

   זמנו של ישוע לא היה הזמן של הגואל הסופי או של החמור השלם. כעת, עם זאת, כשבידנו המפתחות הסופיים לפירוש, אנו יכולים לחזור ולהתבונן מחדש בהבנת הנבואות הללו שנראו והתקבלו על-ידי ישוע. ישוע ראה כי הוא ה"אדון" בפסוק, אשר ייהרג, יקום לתחייה ויכנס להיכלו על-מנת לנהל את מלכות השמים. הוא ראה שהוא נמצא בנבואת הפיוס, גם אם תיכשל, ולכן במסורת אליהו הנביא. שיעוריו נתנו עצות נפלאות (פלא יועץ[24]), וזאת נעשה על-ידי הכח שה' העניק לו (אל גיבור). הוא ייחשב כאב עבור רבים (אבי עד) וכמו כן כשר שלום, מאחר שהוא לימד את השלום (ואכן כך היה במנטאליות הנוצרית, מאחר שהוא אהב את השלום ומאחר שעבור הנוצרים הוא ישוב בסוף לשם השגת השלום הסופי).

 

הברית החדשה של פרק ל"א בירמיהו לא הוזכרה על-ידי ישוע

 

   ישוע לא יכול היה להיקרא משיח ולא יכול היה לציין את הברית החדשה (ירמיהו, ל"א, 30), אך הוא חיפש להגשימה באמצעות שיעורים חדשים, באמצעות הרוח המשיחית ששרתה עליו ובאהבה גדולה. התקרבות גדולה של כוכב כריסטו, ששת הסימנים ההתחלתיים והקשר הנבואי היו עליו. התקרבות זו, עם זאת, יכלה להיות "מורגשת" רק על-ידו, וה"קריאה" לשליחות זו יכול היה רק הוא לקבלה.

 

הענווה, הו עמי

 

   איזו בושה, עמי, איזו בושה. כוכבו של כריסטו מגיע בזכות הענווה. כל הביקורות על ישוע, ולאחר מכן על האוונגליונים על-ידי הפרושים והצדוקים וכל התוצאות ההיסטוריות הנוראות... מדוע? מפני שלא היינו ענווים? זהו המשפט של הצדיק חיים: "כל השיעור האמיתי של התורה הוא השיעור של ענוות משה רבנו. כל שאר השיעורים של התורה ללא שיעור זה הם חסרים".

 

חכמים בעיננו

 

   נעשינו חכמים לפי השקפתנו בכל מאות השנים שחלפו בנוגע לישוע. לאף אחד לא עלה הספק שאולי ישוע ידע משהו שאנו לא ידענו עליו. אני יודע היטב משהנצרות עשתה מישוע, אך כל הדברים האמיתיים במשרת ישוע ניתנו זאת ניתן לדעת רק עכשיובאמצעות הסימנים השלמים, כשלא הייתה באפשרותנו לדעת זאת לפני כן. בתקופת ישוע, עם זאת, לפני שהוטלה האשמה בנצרות, אנחנו היינו אלו שדחפנו את הנוצרים להיהפך לדת אחרת! האם אף אחד לא חשב על כך עד כה?

 

נקדימון, חברנו הרב, חזר

 

   רק לנקדימון היו ספקות, אך הוא לא הצליח להבין! ואנחנו נמצאים כאן, בשנת 2007! יש לי רק אותך, מתי ילדי, רק אתה מבין אותי, ואתה הוא תקוותי. נסלק כל סימן של אנטישמיות מן האוונגליונים, מאחר שישוע לא התכוון להרע לעמו ישראל.

 

איננו יכולים להעלם!

 

   המשיח-נביא לא יכול היה להימלט מן המציאות שהכיר, ובסופו של דבר אנו צריכים לחזור להתבונן על אותה טיפשות אפלה באי-מזלו של הדור ההוא שבה מאשימים אותנו האוונגליונים. כעת, מתי ילדי, מסרתי לך את כל המפתחות להבנת ההיסטוריה האמיתית של ישוע, אך זה לא פוטר אותנו מן החובה לבחון מחדש, והפעם בענווה וחכמה, את האטימות הגדולה ואת הלב הסגור באותה התקופה.

   התגובה היא כמעט אוטומטית. מיד כאשר מבינים משהו אודות התקופה ההיא, אנו מיד אומרים לעצמנו בצער: "לצערנו, לא השתנה הרבה". לאחר מכן אנחנו שמים אצבע על השפתיים על-מנת לא לבצע חטא כנגד העם הנבחר והמבורך.

 

גם אני חמור נבואי

 

   אני, עם זאת, חמור נבואי, וגם אני, כיחזקאל וכישוע, לא יכול להשתחרר מן הצורך לגעור באלו שמכשילים את הגאולה. נקדימון של ימינו הוא יהודי טוב, ירא שמים, בקיא בתנ"ך, במשנה ובתלמוד, בפוסקי משנה תורה, בשולחן ערוך ובהלכה.

 

מתי הילד יסביר מספר דברים לנקדימון

 

   שמע, נקדימון, על אף שאתה רב בישראל, אינך מכיר עדיין דבר ממה שאני מסביר. אך כיצד תצליח להבין את הדברים, אם אינך נולד מחדש ברוחך? רק הענווה תפתח עבורך את הדרך, ואם אינך רוצה לשמוע זאת ממני, שמע את קולו של מתי הילד, מאחר שהוא חלק מן המסורת שאינך מכיר עדיין. היזהר שלא לסתור אותו, נקדימון, אחרת הוא יבכה. הוא עדיין ילד. קדימה, מתי, דבר!

 

הילד פונה מיד אל העיקר

 

   "כבוד הרב, שלום לך, נקדימון. אני מתי הילד, אך כפי שרואים, אני גדל. פול (פרץ) אמר לי שאני יודע כבר הכל. לכן, סליחה, רבי, אני אסביר לך את מה שאני יודע. כאשר מגיע הגואל האחרון, חיים, העולם נכנס להתבוננות משולשת של שם ה' המשולש: אהיה אשר אהיה. המשמעות היא: "בחרתי שלושה אנשים ענווים שאני אוהב מאוד על-מנת להביא את גאולתי: משה, ישוע וחיים. משה ידוע בענוותו, על ענוות חיים יידעו בעתיד, אך על ענוות ישוע לא יודעים, מאחר שהנוצרים הפכו אותו לאל!". הגואל חיים מגיע ומכריז: "זהו כוכבו של כריסטו, הבא בזכות הענווה". עניין זה חשוב מאוד, מאחר שכאשר עם ישראל יידע אודות ענוותו של ישוע, השם המשולש יושלם. אתה מבין זאת, הרב נקדימון?

 

נקדימון, מבולבל, רוצה להבין

 

   "וכיצד אנו יכולים להבין את הענווה של ישוע?"

   "הקשב, נקדימון, ונסה להיות ילד כמוני, כך תבין את הכל בקלות רבה יותר. ישוע זיהה את השליחות המשיחית שנפלה בגורלו. בענווה הוא ראה שכל צעד בחייו הוביל אותו לרצות לסייע לאחרים. כשנכנס לבית הספר האיסיי, חשב כי הישועה הגדולה שיכול הוא להשיג היא דרך הקדושה העליונה ובאמצעות תפילות, לימוד וחינוך בבית הספר. בענווה רבה הוא ויתר על ענייני העולם הזה, על חומרנות ועל נישואין, כי האמין שרק כך הוא יוכל לקחת חלק בהבאת הישועה לישראל, גם אם נסתרת, באמצעות תפילה ישירה אל ה'. ישוע היה עניו, צנוע, רציני, ותמיד מוכן לעלות שלב בהתקרבות אל ה' אשר תוכל לסייע לישועת ישראל.

 

ההנאה של ישוע בבית הספר

 

   בבית הספר האיסיי ישוע נהנה רבות ושמח על הלימודים והגילויים החדשים ועל "סודות" מלכות השמים. ישוע אכל את הלחם הזה על-מנת להשתמש במונח שהחמור אוהב, וזאת תוך התלהבות, תודה מקרב לב לאל והארה, כך שיציאתו מבית הספר האיסיי להמשך חייו יכולה להיחשב לתמוהה. פרץ הסביר לי זאת, ואמר לי כי הוא יודע זאת מן המורה חיים.

 

מעשה יוחנן

 

   עזיבתו של יוחנן את בית הספר העציבה את ישוע מאוד. האם יוחנן רצה לשנות כיוון ולהביא את הישועה בחוץ? "נביא" בית הספר החליף גלגלים והפר את נדרו, מאחר שבחוץ היה צורך בישועה. האם היה זה הקול הנבואי שהצהיר כי יוחנן סולל את הדרך לבא אחריו? ישוע היה עניו, נקדימון, וירא שמים מאוד. הוא ידע מהו נדר ומהי שבועה בשם ה', אך ראה גם את הדרך שההשגחה האלוהית הראתה לו, ואשר כיוונה אותו למסלול נפרד. התלהבותו ורצונו להושיע את הזולת היו שונים ביחס למורי בית הספר. שוני זה נסתר גם הוא ממנו, אך הוא הבין אותו בהדרגה בעקבות מעשהו של יוחנן.

 

הקרב הפנימי של ישוע

 

   היו בוודאי הבטים נוספים של ההשגחה האלוהית בסימנים ובחלומות שאנו לא מודעים אליהם, וישוע נאבק בקרבות ארוכים בתוך עצמו. המחשבה כי ישוע היה זה שיוחנן ניבא אודותיו לא היה רעיון סתמי וחולף אלא התהוות מחשבתית חדשה, שבה כל מה שלמד בבית הספר האיסיי ומה שעבר בחייו לפני הכניסה אליה, התהפכו בתוך נפשו. אנו יכולים לומר כי במבטו על המצב בגוף שלישי השקפתו על המצב הייתה מסוימת, בעוד בגוף ראשון השקפתו הייתה שונה לגמרי, ומנקודה זו הנבואות המשיחיות והגאוליות, בהן הוא הפך למיומן מאוד, השפיעו על חייו, וסימני הפיוס דחפו אותו למסקנות חדשות. בענווה גדולה, ישוע ניהל מלחמה פנימית וניסה לא לשים לב אליה. עובדה זו אפשרה לו להתקדם במדרגות הקדושה.

 

ישוע הוטבל ברוח הקודש

 

   לא רחוקה מן האמת העובדה כי יוחנן אמר: "אָנֹכִי טָבַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּיִם וְהוּא יִטְבֹּל אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ" (מרקוס, א', 8). ישוע ראה את עצמו עולה ברוח הקדושה, ודרכה ניתן היה להבחין כי בכל פינה השגחת האל הציבה אותו אל מול ההחלטה. עם זאת, הביטחון ביכולת להפיץ לאנשים אחרים יכולות של קדושה, השתרש בו רק שקיבל, בסוף שלוש שנים שהיה בבית הספר, שנה וחצי אחרי יציאת יוחנן מבית הספר, ותחת שבועה רצינית ביותר, את סימני הקבלה המעשית. הוא קיבל אותם באמונה, בענווה רבה וללא תשומת לב לכל המחשבות שקראו לו לסטות מהדרך הפתוחה שסלל יוחנן. הוא ניצח אותם וכבש אותם.

 

לזמן מה

 

   "הצעות" ההשגחה העליונה הן חזקות יותר מן הנטיות הצידה. אם הן מגיעות מהיצר הרע, הוא יכול לחסלן, אך אם הן מגיעות מן ההשגחה העליונה, אין אפשרות לבטלן. למעשה, כל צעד שתעשה על-מנת לבטלן, יגרום לחזרתן בעצמה רבה יותר. כאשר השגחת האל משפיעה על האדם ברמת ה"הצעות" במחשבה, לא ניתן לברוח ממנה. הנביא יונה ניסה לנוס מן הנבואה, אך הנבואה לא עזבה אותו והשיגה אותו בכל מקום שאליו פנה.

 

ישוע כנביא יונה

 

   לפיכך הרגיש ישוע כנביא יונה, אשר לא רצה לעמוד מול השליחות והושלך לבטן הלוויתן למשך שלושה ימים ושלושה לילות. לבסוף ישוע החליט. הנבואות היו עליו. רצון האל היה עליו. הוא לא יכול היה לעבור על רצון האל, גם אם הוא דרש קורבן קיצוני. מאחר שבפרק נ"ג בספר ישעיהו דובר גם כן על קורבן כזה, ישוע לא יכול היה לחשוב על אופציה אחרת. ביצוע ניסים באמצעות הקבלה המעשית בחוץ אל מול אנשים העניש אותו במוות מוקדם בידי ה', אך גם השליחות המשיחית של העבד הסובל דרשה מוות מוקדם. ישוע ידע שעל-מנת לבצע את השליחות, עליו להיתקל במוות, ואם ההשגחה העליונה שהוא הכיר וראה הייתה אמיתית, האל אמור להיות מודע לשבועה. המעשה של יוחנן חי בתוכו. ישוע העניו החליט להיתקל במוות, לבצע את השליחות ולהיסמך על אביו שבשמים.

 

ישוע, כבר בבית הספר הבין את הכל!

 

   כבר לפני שיצא ישוע מבית הספר הבין הוא את הקשר המשיחי-נבואי שהיה עליו, וקיבל ממורי בית הספר את השיעורים הסודיים אודות הסימנים (ההתחלתיים) המשיחיים והגאוליים (הכל מוכח כעת בסימנים השלמים). הוא היה אמור לסדר בתוכו את הקוד המשיחי שבאמצעותו הציג עצמו בפני השאר. כתב זה של מתי הילד, של החמור ושל פרץ מסביר בקיצור את הקשר המשיחי של ישוע ואת הקשר המשיחי של נביאי ישראל אודות השליחות הזו. נקדימון, אתה לא תאמין עדיין, אך באמצעות הקדמות אלו אודות ההיסטוריה האמיתית של ישוע, גם אתה יודע כעת הכול. השאר הם פרטים. זהו האוונגליון האמיתי, וכאן נמצאים המפתחות שיאפשרו את טיהור האוונגליונים המסורתיים ואת פסילת יותר מחצי האוונגליון הרביעי.

 

אפילוג למתי הילד

 

   ישוע היה כאמור צנוע מאוד ולכן אהוב על-ידי ה'. ישוע היה גם "קנאי" אמיתי, בשל ליבו הכן ביחס לאבינו שבשמים. הוא חי כצדיק באמונתו, ולימד את הדרכים של הרועה הטוב. אם רועי היהדות ורועי האסלאם היו קרובים לרועה שראה בדמיונו ישוע, כל ההיסטוריה הייתה רוויה בברכות ולא להפך. אך נקדימון, ישוע ידע, דרך הקשר המשיחי והסימנים ההתחלתיים, עוד לפני שיצא מבית הספר, שאי הצלחת פיוס מלאכי יכולה להוביל למוות הקרבתי, ולאחריו לתחייה ולמיקום ייחודי במלכות השמים. נקדימון, ישוע ידע את הכל לפני כ-2000 שנה, ואתה היום, בשנת 2007, מגיע על-מנת לשמוע את מה שאינך יודע, לא דמיינת עליו ולא שמעת אודותיו. אם כך, מי ידע יותר לפני כ-2000 שנה: ישוע או הרבנים והצדוקים?

 

לקראת המסקנות

 

   יפה, מתי ילדי, אני גאה בך. נקדימון לא יהיה לעולם כפי שהיה. עוררת את שכלו על-מנת לגרש מאות שנים של חושך. יפה, אתה ממש ילד טוב. נולדת לא מזמן, אתה בן 4, וכבר זכית לתחילתה של ההתבוננות המשולשת של הגאולה השלישית והשלמה, בזכות הגואל חיים. טוב שהדור הרביעי הוא בסימן המהירות! סוף-סוף, מתי הקטן, עם ההקדמה וארבעת הפרקים, יש לנו כתב של התורה האמיתית, ועלינו למצוא את הדרך להפיצה כלפי חוץ למען ישועת הצאן הנאבד. נכון הוא שנשארות עדיין מילים רבות של ישוע שיש לבחון ולהסביר, אך בעזרת הבסיס שניתן כאן אודות האוונגליון האמיתי המתייחס להיסטוריית שליחותו המשיחית של ישוע, האיש השני של הגאולה, כל הדברים הכתובים באוונגליונים ייכנסו לבסיס זה שניתן או שיוסרו, מאחר שהם מסלפים את דברי ישוע האמיתי.

 

אחרית דבר שלי

 

   הרשה לי, מתי היקר, לכתוב מספר מילות סיכום, מאחר שהכתב צריך להסתיים כאן, בסיום הפרק הרביעי. ישוע נלחם נגד הצביעות, שלצערנו שלטה באותה התקופה. הוא נלחם נגד אלו שהביטו ברוע על הזולת כדי למצוא חסרונות. ישוע זעק בחוזקה כנגד הרצון להיראות כ"חסיד" אל מול השאר. הוא נתן שיעור גדול ואמיתי כאשר הסביר שמי ששופט את האחר, יהיה הראשון להישפט. לפיכך אל תשפוט כי אחרת תישפט. זהו שיעור חיוני שמיושם על-ידי מעטים, אך בלעדיו הרוח לא עולה. ישוע לימד להתפלל לאל אחד ולאהוב את ה' בלב שלם. הוא לימד את דרך הישר, הדרך שבה כל מחשבה מתקשרת לאבינו שבשמים.

 

הרפורמה ביהדות

 

   ישוע ראה לבטח את החיוניות ב"רפורמה" שיש לבצע ביהדות בימיו. יותר מדי הרגלים נהפכו לפעולות שטחיות, שבסופו של דבר הובילו לעמדות מנוגדות לכוונות האמיתיות של המצווה. ישוע לא רצה להרוס את היהדות המסורתית שבה הוא נטל חלק. הוא לא שאף ליצור דת חדשה ולא רצה כנסייה שתעמוד מול בית הכנסת. הוא כיוון לשיפור הרוח האמיתית של הלב היהודי, כשרוח זו תסיר את השטחיות, הטיפשות והצביעות. ישוע רצה יהדות שתסייע לקרובים, כמו גם לחולים, לעניים ולחסרי המזל. הוא שאף לראות יהדות שחודרת לליבו של כל יהודי, וקוראת לעזרה ולריפוי של כל תחום בחיי בני ובנות ישראל.

 

הקהילה הלא בריאה באותה התקופה

 

   ישוע ניבא את הרס בית המקדש השני בשל החטאים שבוצעו, וראה את הצביעות של היהודים בבתי הכנסת. הכול באותה התקופה היה מושחת או מוטעה. לפיכך ישוע אמר כי עדיף להתפלל לבד בחדר סגור, ישירות אל מול ה' שמקשיב לתפילה של כל פה שפונה אליו בכנות[25]. קהילה אמיתית זקוקה לרוח מאוחדת של אהבה בין אחים ואחיות, לרועים שינהיגו אותה ושיאהבו כל פרט ופרט בה בכל ליבם. כאשר לא קיימים רועים ובמקום אהבה קיימים שנאה, קנאה, שקר, חוסר יושר, אנוכיות ואהבת ממון, עדיף להישאר רחוקים ולהתפלל לאל המבורך באופן פרטי בביתך. הוא יודע את כוונותיך ויענה לתפילותיך.

 

אודות מספר מילים במתי פרק י'

 

   אם הדברים במתי פרק י' הם אמיתיים, לפחות ביסודם, המנדט שנתן ישוע לתלמידיו לרפא אנשים ולגרש שדים ורוחות תוך יציאה לדרך ללא צידה, כסף, זוג סנדלים נוסף וכל השאר, נראה לנו מוגזם. הדבר לא היה לגמרי איסיי, אך יכולות הקבלה המעשית שישוע לימד את תלמידיו היו זקוקות לשורת "התקדשויות" שהיה צורך לבצען, כדי שהקבלה המעשית תפעל. ישוע, לדוגמא, במסגרת הגבלות אישיות רבות (כמו כולם בבית הספר) לא נישא כדי לא לאבד את הקדושה ולהפחית או לאבד את יכולותיו. על-מנת להשלים את המנדט של ישוע, התלמידים היו צריכים לשלול מעצמם את התאווה לכסף ולרכוש העולם הזה. היה עליהם להיות בנים של מלכות השמים – הולכים בעולם הזה, אך מופרדים ממנו.

 

זמנים אחרים

 

   בעינינו היום דבריו של ישוע נראים לנו כדברי כוהני הדת ההינדים, ללא כיוון יהודי, אך יש לקחת בחשבון את חוסר האיזון באותה התקופה. מלבד זאת, שימוש כלשהו של הקבלה המעשית אל מול הציבור לא יכלה ליצור איזונים של צד אחד או של אחר. גם מסיבה זאת, אלו הם סודות שצריכים להישאר חסויים, כשיש להשתמש בהם תחת אמות מידה קפדניות ביותר. לא נראה לי, בכל מקרה, שהמבצע לשלוח תלמידים לבצע ניסים, נמשך זמן רב. השליחות עצמה נמשכה פחות מ-4 שנים, ולאחר מכן הנוצרים המאמינים החדשים נרדפו על-ידי הפרושים. הייתה אז רוח נוצרית חדשה שירדה על המאמינים החדשים. חלק קיבלו את הרוח והם יכלו לרפא וכו', כפאולוס מתרסוס.

 

כעת הבלבול מתבהר

 

   מתי פרק י', 40: "הַמְקַבֵּל אֶתְכֶם אוֹתִי הוּא מְקַבֵּל וְהַמְקַבֵּל אוֹתִי הוּא מְקַבֵּל אֵת אֲשֶׁר שְׁלָחָנִי".

 

   קשה בהתחלה להשלים עם המילים הללו באמונה אמיתית, אך זו שגיאת הנצרות, ולא אשמת המילים עצמן. הרעיון המרכזי מתגשם ומושלם על-ידי הגואל חיים, ולכן אנו יכולים לאמת את תחושתו של ישוע. כפי שהוסבר, ישוע ידע כי הוא ימות ללא הצדקה, יקום לתחייה וינהל את מלכות השמים. זה קבע את התגשמותו המשיחית. אם לבחירתו לא היה תפקיד מהותי ופעיל בתהליך הישועה, איזו חשיבות הייתה יכולה להיות לו? מלכות השמים, עם זאת, הגיעה על-מנת לזכות את הזכאים בדורות הבאים. עבורם התרחשה הישועה והם אלו שנזקקו למורה משיחי ביניהם. לפיכך ישוע ידע כי במלכות השמים שבה יהיה לו מנדט משיחי לנהל, להתפלל לסליחה על חטאי טובי הלב ולסייע בישועת הצאן הנאבד של בית ישראל.

 

האהבה הגדולה של ישוע

 

   ישוע ידע שאהבתו את הזולת ואת תלמידיו הייתה גדולה ואמיתית, ושכל תלמיד שהצטרף היה עבורו כבן שנשלח אליו. לכן הוא אמר: "המקבל אתכם אותי הוא מקבל, והמקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחני".

   הצדיק חיים התייחס מספר פעמים להתעלות בקשר המיוחד שבין התלמיד למורו או בין החמור והגואל וכמה עניין זה חשוב.

   גם אודותיי אמר המורה חיים: מי שאוהב את פרץ אוהב אותי, ומי שאוהב אותי אוהב את פרץ. - זה ללא ספק נכון גם ביחס לשאר החמורים.

 

מתי, פרק י', 41: "הַמְקַבֵּל נָבִיא לְשֵׁם נָבִיא שְׂכַר נָבִיא יִקָּח וְהַמְקַבֵּל צַדִּיק לְשֵׁם צַדִּיק שְׂכַר צַדִּיק יִקָּח".

 

סיכום

 

   יפה, מתי הקטן, אתה כעת בטוח עם הספר המפליא, האוונגליונים המתוקנים, יוחנן המתוקן, התיקון של פאולוס מתרסוס, יוחנן ללא הדבר (הלוגוס), ישועת ישוע וכו'. כך אתה מוכן עם כל הכתבים של ספר השושנה (ספר משנת חיים) וללמוד את כל הדברים החדשים והנפלאים של הגאולה השלישית השלמה בזכות הגואל חיים, מצנעא, תימן. טוב, אני אקח אותך כעת לאמא אנה שאולי רוצה מסך טלוויזיה קטן יותר. לאחר מכן ג'יוזפה צריך להוליך אותך ברחובות מילאנו ולומר: "שמעו, שמעו, נוצרים בכל כנסייה: "מתי השליח נולד מחדש ונמצא במתי הילד. הוא חזר על-מנת לקבל את האוונגליון האמיתי של מתי, שהוא הצהרתו האמיתית של ישוע, והוא, לבסוף, חלק מהתורה האמיתית. בואו כולם ושמעו את מתי הילד!".  

  

 

פרק 5

 

יומן: הקדמה

 

   ברוך השם: ברית המילה של דוד, יום שני, 17 בדצמבר 2007, ח' בטבת התשס"ח, פרשת ויחי, סוף הדקה 6, 3960. המוהל: ד"ר מורטארה.

   "נדחפתי" כעת על מנת לכתוב את הפרק החמישי של מתי הילד בשל חלום שחלמתי הבוקר, שבת, 22 בדצמבר 2007: בחלום ראיתי מגדל גבוה במיוחד, הנוגע בשמים. מעליו היו ארבע כנפיים ענקיות של תחנת רוח. אדם זר הצביע עליה, אך אני די חששתי מן המראה.

   חשתי שעלי להשלים את הטקסט בפרק חמישי, שונה מן השאר, ככוכב החמישי (כוכב כריסטו הבא הזכות הענווה) בסימן הכוכבים.

 

הגעתו השנייה של כוכב כריסטו מחזקת את מתי הילד

 

   איזו כותרת יפה, מתי, אני בטוח שאתה אוהב אותה. איזה מגדל גבוה ראיתי, אך הוא היה "רזה". הוא גרם לי לחשוב על עץ החרדל שגדל והפך גבוה יותר מכל שאר הצמחים, אף על פי שהזרע ממנו הוא צמח היה קטן יותר מכל השאר[26]. איזה יופי! קטן כמוך, מתי ילדי! תגדל להיות הצמח הגבוה ביותר שנוגע בשמים. ומדוע ארבע כנפי תחנת הרוח הן ענקיות כאלו? זה מסמן שהטקסט שלך, מתי, יגרום להפצת רוח חדשה לכל ארבע קצוות תבל, ורוח זו תגרום להולדת הרוח של הגאולה השלישית השלמה בזכות מורנו, חיים. על-מנת לחזק את המגדל כולו יש צורך בפרק החמישי הזה, מאחר שכוכבו של כריסטו מעוניין לדבר אליך, מתי היקר. איני יודע על מה הוא מעוניין לדבר, אך אני אקשיב ברצון.

 

כוכב המפליא כאן

 

   שלום, מתי הילד, אני הכוכב המפליא עם הגעתו השנייה של כוכב כריסטו. כעת, כאשר הגואל חיים אמר: "אנו כולנו בשר אחד", אני יכול לדבר. האם אתה חושב, מתי, שמשנה אם אתה יהודי, נוצרי או מוסלמי? אתה ילד טוב, מתי, עבור כולם. אני מחזיק תנור מופלא שרכשתי בבית-לחם, והבאתי לך אותו לכאן על-מנת לאפות לחם ולשלוח אותו לחמורים האוכלים לחם. הכוכב שחזר הוא גם כוכב חדש, כוכב המפליא של לחם החמור. אתה התקווה של הדור החדש, מתי, עבור הילדים שייכנסו לדור החמישי.

 

מעט מההיסטוריה שלי

 

   הנני גם כוכבו של מלכיצדק, אל תשכח זאת! הסתובבתי רבות בחיי. אני מקבל מעשר מקמח כוכבי הגאולה ואופה לחם משיחי וגאולי. הו, בית לחם אפרתה, הו, רחל אם יוסף. אילו סיבובים מדהימים עשיתי, על השבילים שסומנו על-ידי הבורא. גם עם המלך דוד הסתובבתי, ומלחמי הוא כתב שירה ומזמורים לאל. עם שלמה נהניתי רבות, בתחילה מן החכמה ומן הידיעה, מן המלך המשיח, ולאחר מכן מבניית המקדש הראשון בירושלים, היכן שהייתי מלך וכוהן לאל עליון בתקופת אברהם. באמצעות אהבת השם שלמה כתב את ספר שיר השירים, אך לאחר שהיה לו הכול, והוא ניסה להשיג כל הנאה מבלי לעצור את רצונותיו, הוא ניסה לספור את קרני השמש עד שהושלך אל שגרת הזמן וכתב את ספר קהלת. לבסוף הוא הבין שכל פעולה בכל דקה בעולם תישפט על-ידי אל שדי והוא החל לכתוב את ספר משלי.

 

אליהו הנביא ניסה להחזיר את העם לאלוהיו

 

   האמת היא שהמלך שלמה לא ידע לקבל את לחם הענווה שהענקתי לו, והמשיחה שלי עלתה לראשו. את החכמה שהענקתי לו הוא ניצל לרעה, ורק לבסוף הוא חזר אל הידע האמיתי. עם ישראל, למרבה הצער, שילם על כך בהיסטוריה של עצב וסבל, ככתוב: "יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב" (משלי, א', 18). הפסוק מתייחס לידע ההיסטורי, שהסביר הגואל חיים. ככל שאתה לומד אותו יותר, כך הוא מכאיב יותר.

   עקב כך התחבאתי, תוך כדי שאני ממתין לסדר חדש, ולבסוף מצא אותי אליהו הנביא. הוא רצה לנתץ את עבודת הבעל, אשר לא אפשרה יותר ללחמי לרדת לישראל, מאחר שקרומי עבודת האלילים היו למעשה לחם העם. למרות הנס של אליהו הנביא על הר הכרמל, העם לא חזר לה' ולא חזר בו. בישראל עבודת האלילים היא זו ששלטה, וביהודה שלטה ההתנשאות. כיצד כוכב עניו יכול להעניק לחם גאולי בין עבודת אלילים להתנשאות? אפילו אליהו הנביא הגדול לא יכול היה לעשות יותר מן הפעולות שעשה, והוא ביקש מה' להעלות אותו אל מקומו הנסתר במלכות השמים.

 

אליהו הנביא, מקור נסתר של מלכות השמים ושל תחיית המתים

 

   כשהוא אהוב מאוד על-ידי ה', אליהו הנביא, קנא השם, הצדיק הנסתר, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בכל דור היה אהוב מאוד על-ידי אל שדי. הוא לא ידע מוות, מאחר שהקדוש ברוך הוא העביר אותו מעל המוות. עלייתו הסופית כללה בתוכה את המקור לתחיית המתים, אף על פי שהוא לא מת, ולכן גם לא קם מן המתים. הוא, למעשה, עלה אל מלכות השמים שהייתה סוד נסתר מאוד מן העולם, עד שיוחנן המטביל עזב את בית הספר האיסיי. דע, מתי הקטן, שכבר בחייו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, שורשיו היו במלכות השמים ובתחיית המתים. הוא החזיק בכוח שניתן לו על-ידי ה' להביא את פיוס הלבבות, אם העם היה אכן ראוי לכך. הנס בהר הכרמל יכול היה לשלוח אור חדש עבור ישראל, אם העם היה ראוי לו.

 

אליהו הנביא יכול היה להביא את הגאולה

 

   אם עם ישראל היה חוזר אל ה' ורואה באליהו הנביא כמנהיגו, באפשרותו של אליהו היה לאחד שוב את ממלכות ישראל ויהודה בברית חדשה של אחדות ושלום. זוהי האמת, אך המציאות של אז הייתה רחוקה מאוד מפיוס, וכללה מלכים משיחיים שאכלו לחמים של יהירים ושתו יין של אגואיסטים. אני מדלג על ההיסטוריה המרה של הגלות והחורבן. מרדכי הצדיק הכיר אותי בגלות פרס והמלכה אסתר הייתה כוהנת לאל עליון, אך כל זאת היה נסתר בארמון שושן מתחת לכיסוי ההיסטורי של "אל מסתתר". אני מדלג על שיבת ציון השמחה, על בניין בית המקדש השני ועל המלחמה ביוונים ונס חנוכה. לא מצאתי שביעות רצון אמיתית. תמיד הייתה חסרה לי הרוח של הלב הטוב שיאכל את לחמי.

 

ההגשמה הקשה של נבואת מלאכי

 

   אפילו לפני בניית בית המקדש השני, הנביא מלאכי, בהשפעת אור המסורת הנבואית של אליהו הנביא, קיבל את הנבואה האחרונה: "כב זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.  כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא.  כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם." (מלאכי ג', 22-24).

   האם הנבואה הזו יכולה הייתה להתממש? האם בתקופה ההיא היה אמור להגיע אליהו הנביא? אולי בחנוכת בית המקדש השני? מבלי לתור אחר כל האפשרויות, העובדה היא שהוא לא הגיע. לא הייתה בישראל הרוח שיכולה הייתה לקבל את פיוס הלבבות, ולכן הזמן התקדם מבלי שהמאורע יתקיים.

 

אליהו הנביא יכול היה למשוח "משיחים"

 

   באיזה אופן האפשרות עניינה אותי, אתה שואל? ראה, מתי ילדי, אם אליהו הנביא יכול היה להגיע על-מנת להגשים את הפיוס, הוא יכול היה למשוח משיחים, בשם האל האמיתי וברשות הנביא, והם היו יכולים להשלים את סימני הרפואות והישועה, ולהפיץ בהתלהבות מסרים נבואיים שנשלחו על-ידי הקדוש ברוך הוא. בני ישראל יכלו להפוך לצדיקים בפני ה', ואור המקדש יכול היה להתפשט לכל קצווי תבל. יכולתי אני להדריך את המשוחים על-ידי אליהו הנביא או בשמו, ולהביא את האמת של אלוהינו לעולם להפיץ את אמת אלוהינו בעולם. עם זאת לא הייתה לכך זכות. גם לאחר הניצחון המדהים במלחמת המכבים ונס 8 ימי חנוכת המקדש, לא הייתה זכות מספקת, ואליהו הנביא לא הגיע.

 

ראיית הנולד של מורה הצדק

 

   לאחר 300 שנים מהקמת בית המקדש השני, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, הידוע בהיסטוריה בשם "מורה הצדק", ראה בנבואה את ההרס והגזרות שאמורות היו להגיע, הקים את בית הספר האיסיי וחשף בפני המורים את סודות מלכות השמים, תחיית המתים וסימני הפיוס של אליהו הנביא.

   צדיק זה יסד "מסדרים משיחיים" בבית הספר ודיבר גם עלי, תוך שהוא מכנה אותי "הכוכב המשיחי של המלך המשיח, כהן לאל עליון". מורה הצדק מסר גם את כוחות הקבלה המעשית למורים הנבחרים. בחוץ, אפילו החכמים לא ידעו דבר על הסודות הללו - לא על מלכות השמים, לא על תחיית המתים ולא על סימני הפיוס של אליהו הנביא, שדרך מורה הצדק נכנסו לבית הספר.

 

עד מתי יכול היה אליהו הנביא להגיע?

 

   הזמנים דחקו. העם צעד לקראת חורבן, ואליהו הנביא לא הגיע עדיין. סימני אליהו הנביא היו אמנם בבית הספר והמסדרים המשיחיים המשיכו. היבטים רבים התחברו. בישראל נחזה חורבן, בבית הספר האיסיי הייתה קיימת ישועה משיחית בפוטנציה עבור העם. נכון, דיברו עלי בבית הספר, אך אני אינני כוכב משיחי עבור אנשים מעטים, אלא לחמי הוא אוניברסלי. אף על פי שלא היה זה הזמן בשל המחסור בזכויות, זמן הנבואות דחק. אם בית המקדש ייחרב והעם ייצא לגלות, אליהו הנביא לא יוכל להגיע עד אשר הקשר היסטורי חדש לגמרי ייווצר. העובדה הייתה, מתי היקר, שגם זמני הכוכבי דחק, מאחר שהייתי קרוב לזמן בו הייתי הכי קרוב אל הארץ, 2000 שנה לאחר תקופת אברהם. לא יכולתי להשלים את המסלול מבלי להציע שליחות משיחית לישראל. נסה להבין את הדילמה שלי, מתי הקטן!

 

הכוכב שמח מן הבשורה הטובה

 

   הגורל שנקבע על-ידי ה' הציל את המסלול שלי. נרמז לי כי עלי לזרוח על מישהו שייוולד. גדולה הייתה שמחתי לאחר כל מאות השנים הללו, כי סוף כל סוף הגיע מישהו שמוכן להיענות לשליחות הפיוס המשיחית של אליהו הנביא, ואני אוכל לאפות לחם בתנורי כדי להפיצו לעם ישראל ולעמים אחרים. הייתי שמח מדי. כל כך שמח שלא הצלחתי לשלוט בעצמי. זה מדהים מאחר שאני כוכב, אך האמן לי, מתי הקטן, שמחתי מעל ומעבר כששמעתי על הבשורה. כוכב אברהם באותה עת היה בנקודה הרחוקה ביותר ממני, ולכן לא הצליח לגרום לי לשמור על איזון. מעולם לא דמיינתי על כך, אך מתוך התלהבות הסתכלתי למטה בסקרנות על-מנת לראות מיהם הורי הילד "המשיחי", שייוולד לאחר מכן, וראיתי שהם היו מאורסים, אך עדיין לא נשואים.

 

הכוכב מודה בכך שהגזים

 

   זו גם הייתה אשמתי, כוכב או לא. לא חשבתי בהיגיון באותו רגע, זרמי השמחה שלי יצאו לכל מקום שאליו הבטתי. לא הייתה זו אשמתם של יוסף או מרים. זו הייתה אשמתי. בשל סקרנותי הכוכבית כשהסתכלתי עליהם, שנבעה מהתלהבות ושמחת הלב, הזרמים שלי ירדו אליהם, והם, מסכנים, אנשים ישרים ויראי השם, אנשים פשוטים ללא רוע, החיים ממנת לחמם היומית, קיבלו רגשות חזקים כל כך ולפיכך יצאו מבגדיהם האנושיים והתאחדו בשל ההרמוניה הכוכבית שעליהם. מתי היקר, אתה רואה כעת מדוע הייתי צריך לחזור פעם נוספת ולתקן את הטעויות הקודמות שלי!

 

הכוכב מצדיק עצמו באותו מצב היסטורי

 

   בכל אופן, אני מספר לך כיצד הדברים קרו. כוכב אברהם היה רחוק מדי. אני השלמתי את מסלולי כעבור 2000 שנה. עם ישראל היה קרוב לקריסה. אליהו הנביא לא הגיע, ואני חיכיתי בתקווה כמעט 400 שנה להגעת משיח שיענה לפיוס הנבואי של מלאכי. הבשורה כי קרובה הולדת ילד "משיחי" נבחר, גרמה לי לזהור מעבר לכל פרופורציה. יוסף ומרים מנצרת נישאו, ולאחר מספר חודשים נולד ישוע. הוא נולד באורווה בבית לחם, כאשר ההורים היו בדרכם מנצרת לירושלים. בית לחם עצמה היא "סימן משיחי" של בית הלחם, לחם שיתקבל בהמשך בבית הספר האיסיי. האורווה היא סימן של פשטות וענווה.

 

נשמה רגישה ופגיעה מן המציאות שמסביב

 

   בהמשך עקבתי אחריו ועודדתי אותו לקרוא את הנביאים ולהרהר עמוקות בגורל ישראל. סלח לי, מתי הקטן, אני כוכב טוב, אך באותה תקופה המצב הכוכבי והנבואי היה לא מאוזן באופן חסר תקדים. רק בבית הספר האיסיי ידעו והבינו זאת, בזכות השיעורים אותם הם ירשו ממורה הצדק.

   אני מדלג כאן על הסבל הפנימי שחוותה נפשו של ישוע, נפש רגישה עד מאוד, חריפה, כנה, רצינית ומאוכזבת מן הלבבות הסגורים והלא רגישים של בני עמה. לבסוף הנחיתי אותו לחבור ליוחנן, שהסביר לו היבטים רבים של בית הספר, ולאחר זמן קצר ישוע התנער מן החיים החיצוניים והגשמים, והקדיש עצמו לבית הספר ולשיעורי האיסיים.

 

נסתר בבית הספר, הכוכב פעל בפיקחות

 

   בבית הספר פעלתי באסטרטגיה כוכבית מתוחכמת, והראיתי לישוע אורות מיוחדים בתוך תוכו, אורות שבמסגרתם הוא שאף לגאולת העם, מבלי להציג בפניו את גורלו. הייתי זקוק ליוחנן המטביל, ולו הראיתי שמערכות הכוכבים של אותם הימים הנבואיים לא יכלו לשאת עוד את מצב האחראים על העם היהודי. הגרזן היה מוכן לרדת ולחתוך את העצים שלא הניבו פרי טוב.

   זמן רב מדי עבר, אליהו הנביא לא התגלה, והישועה הייתה יכולה לצאת רק מבית הספר. גם מורה הצדק, מן העולם האחר, לא יכול היה להתערב על-מנת להוציא לפועל את הישועה. הסתירה הלכה והחריפה בכל יום שעבר. יוחנן שכנע את עצמו שרק "סתירה" נגדית הכוללת פעולה שנובעת מקנאת ה', יכולה "להפוך" חלק מן העם בתדהמה ולגרום לו לחזור בתשובה ולהשלים עם ה'.

 

יוחנן, ישוע, השליחות, הקורבן, ההיסטוריה הארוכה

 

   יוחנן החליט להפר את שבועתו ולסלול את הדרך עבור מי שיגיע אחריו. ייתכן ויוחנן חשב שמי שיגיע אחריו לא יכול להיות אלא מישהו מבית הספר, כי מחוצה לו לא הייתה ישועה. יוחנן, בכל מקרה, נשען על רצון ה', מבלי לחשוב יותר מדי מיהו יורשו. האסטרטגיה הכוכבית שלי עבדה: הפעולה המופלאה שמטרתה לסלול את הדרך בפני האחד, נכנסה למחשבה העמוקה של ישוע. את השאר אתה כבר יודע, מתי הקטן: הקוד המשיחי, השליחות, קורבן האיל, שה האל, הגביע המר והדוקטרינות התיאולוגיות שהביאו להאלהת המשיח המסכן, בן יוסף ומרים ו-2000 שנות נצרות. גם לי הייתה סבלנות רבה, כוכב גאולי שכמותי, לראות בכל מאות השנים הללו את הסילוף הנורא של לחמי המשיחי מבית לחם. בכל מקרה, זכיתי לשם "כוכב כריסטו", בזכות הקורבן המשיחי של ישוע, כריסטו של העמים.

 

הישועה החבויה של ישראל

 

   למעשה הכל נחזה: הנבואה האחרונה של מלאכי לא יכלה להמתין יותר, גם אם הפיוס לא קרה, והחלק השני השלילי, "פן אבוא והכיתי את הארץ חרם", נכנס. חרם זה, גזרת חורבן בית המקדש, בעוונות, והגלות בין העמים, היה למעשה גם ישועה חבויה, כך שעם ישראל ככלל לא יושמד. על הכף ניצבה המשכיות ההיסטוריה של העם היהודי, ואיתה המשך קיום כל האנושות.

 

הגיע זמן הלחם האמיתי של הגאולה השלמה

 

   וכך, עם העולם עצמו, חיכיתי לזמן חזרתי במסגרת מסלולי הכוכבי על-מנת לאפות את הלחם האמיתי עבור העולם, במסגרת הפיוס האמיתי של לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, הזמן הגדול של השינוי ההיסטורי הסופי של הדור הרביעי והבניין החדש. הכל התחיל עם מותו ותחייתו של הצדיק הנבחר חיים.

 

הגעתו השנייה של כוכב כריסטו היא מבורכת אך שערורייתית

 

   לא אוכל להביע לעולם את השמחה הקוסמית כאשר הגואל חיים הצהיר: "זהו כוכבו של כריסטו הבא בזכות הענווה". בפעם הזאת מדובר בגואל הנבחר, חיים. בפעם הזאת מתקיימת הקרבה של כוכב אברהם. בפעם הזאת מתגלה ספר הכוכבים של אברהם, אב המון גויים. בפעם הזאת מתקיים הקשר ההיסטורי של 4,000 השנים, ונחשף סיפורו האמיתי של המשיח הראשון, האיש השני של הגאולה. בפעם הזאת ניצב השופט המשוח, חיים, המנהל את מלכות השמים. בפעם הזאת עומדות מדרגות השיש הלבן המאפשרות לנפשות טובות מכל העולם להגיע אל מלכות השמים, דרך מידות הלב הטוב שלהן. בפעם הזאת יש אור חדש ומאוזן שלא היה בעולם לפני כן. בפעם הזאת נשלחו על-ידי אל שדי ההוראות עבור בית התפילה החדש עבור כל העמים, שיורכב משבע קומות, 13 מזבחות תפילה ומחצלת האסלאם. בפעם הזאת קיימים המפתחות השלמים של הפיוס. בפעם הזאת מתקיים סימן החמורים האוכלים את לחמי הטעים של הגאולה השלישית השלמה, בזכות הגואל חיים. ואני שמח בכל פעם שהחמור נוער: הי-הא!, הי-הא! הי-הא!

 

תוכניתו של אל שדי מתקיימת

 

   הכול הוא תוכנית, מתי הקטן, תוכנית שנקבעה על-ידי אל שדי על-מנת להביא לאנושות את ההבטחה הגאולית שכאשר "כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם" (ירמיהו, ל"א, 33), כולם יקראו בשם האל האמיתי והיחיד, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב וכולם יתפללו לאותו האל, אז השלום ירד על העולם. אקיים את רצונו. אני רק כוכב.

 

צמח החרדל חוזר

 

   הייה חזק, מתי הקטן, דרך ארוכה לפניך. הייה רגוע. כל זרעי הצמח כבר נשתלו היטב באדמת מלכות השמים. העץ מקושר היטב עם הצמח בעולם, ופרי העץ כבר הגיע לרקיע החדש. כעת הצמח הינו הקטן ביותר על האדמה, אך הוא יגדל ויהפוך לצמח הגבוה ביותר.

 

כעת אתה מוכן, מתי הקטן, אל הכוכב המפליא

 

   כעת יש בידיך, מתי הקטן, את השורשים להבנת השליחות המשיחית האמיתית של ישוע. ביחד עם הנשר הכוכבי שהופך לדרקון אש ושורף את כל הסילופים, התוספות, השינויים ועבודת האלילים מן האוונגליונים, תוכל להשתמש בהם כמבחן להבדיל בין אמת ושקר, לזהות מהי המסורת האמיתית אל מול המסורת המזויפת ולדעת את האמונה האמיתית המנוגדת לאמונה המזויפת. לסיכום אנסה למסור מספר מסקנות שתסייענה לך להבין בברור את מיקום השליחות המשיחית של ישוע בן יוסף ומרים. אני מדבר כאן אחרי התיקונים, לאחר שאתה יודע את הסיפור האמיתי של ישוע, ואחרי שהחמור הסביר לך אודות הקוד המשיחי של ישוע והקשר הנבואי של שליחותו. אז דיברתי איתך על המסלול שלי ככוכב מלכיצדק וכוכב כריסטו, וכעת אני הכוכב המפליא.

 

מרדכי היהודי, הראשון בין ראשי ל"ו הצדיקים

 

   ישוע היה בסימני יצחק, אך הוא לא היה יצחק, אלא האיל שהועלה קורבן במקום יצחק. מרדכי הצדיק היה בסימנו של יצחק בתקופתו, כאשר אסתר המלכה הייתה בסימן קורבן האיל בכך שהייתה מוכנה להקריב את חייה לישועת העם היהודי, תחת הדרכת מרדכי. מרדכי היה הראשון בין ראשי ל"ו הצדיקים, ולכן ידע את סוד סימני הפיוס של אליהו הנביא. גדול בחכמתו ובנבואתו, הכיר הוא את כוכבה של אסתר ואת הישועה הנסתרת שאותו כוכב נשא למען העם היהודי. רק עם ידיעה כזאת של הפרטים, מרדכי יכול היה להחביא את אסתר במשך שנים רבות, עד שהפכה לאשתו של המלך הלא יהודי, אחשוורוש. פורים הוא הגאולה השנייה של ישראל, ומרדכי הצדיק הוא הגואל השני של ישראל. עם זאת, לא הייתה זו גאולה שלמה, מאחר שעשרת שבטי ישראל לא היו חלק ממנה.

 

אש התורה של אליהו הנביא ומרדכי הצדיק

 

   הסברתי לך את הפוטנציאל הגאולי של אליהו הנביא אם הייתה זכות בעם. הגאולה הפוטנציאלית הזו נמצאה ב"אלף" של השם "אשר". גאולת פורים, במסורת מרדכי הצדיק ואסתר המלכה, נבעה מן ה"שין" של השם "אשר". ה"אלף" וה"שין" יחדיו יוצרות את המילה "אש". אש התורה, בקדושה האמיתית של המסורות הנסתרות של אליהו הנביא ומרדכי הצדיק, יצאה לשם ביצוע רפורמה בעם ושריפת העבר השלילי. במסגרת זכות זו חזרו רבים לירושלים כדי לבנות את בית המקדש השני. ה"ריש" בשם "אשר" היא האור של בית המקדש, אשר מאחדת את עם ישראל כולו והופכת לאור גדול עבור עמים רבים, המוביל אל הגאולה השלמה. עם זאת, העם היהודי נכשל בכל תקופת בית המקדש השני, וחוץ מאשר תקופת חנוכה, לא הייתה זכות לישועה או לפיוס. רק ברמות נסתרות של הצדיקים הנסתרים ההיסטוריה היהודית יכלה להמשיך. כך הגענו לתקופת מורה הצדק, ואת המשך השתלשלות האירועים אתה כבר יודע.

 

חוק, רוח ושלמות. הצדיק חי באמונתו

 

   סימני השם "אהיה" הראשון הם בסימן החוק וקדושת ישראל. סימני השם "אשר" הם בסימן הרוח ומידות הלב. סימני השם "אהיה" האחרון הם בסימני השלמות והשלום. כל הסימנים מתגלים יחדיו בסימני "כל סוף" של הדור הרביעי. סימני ההשלמה משלימים את האדם בהתנהגותו, בחוק ה', ברוח הנכונה של הלב ובאמונה הגדולה באל שדי, המתקיימת בכל רגע בחיים. יש לציין שבשליחות ישוע המשיחית של ה"ריש", אשר כבר נפרדה מן המקדש, היו סימנים נבואיים, דרך הנביא חבקוק, של הצדיק החי באמונתו ("וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק, ב', 4). מונח זה, מתי ילדי היקר, הוא חשוב מאוד, ומייצג דרך חדשה של חיים באמונה ובקרבה גדולה מאוד לה'.

 

למעשה ההבדלים בין הדרך הישנה לחדשה אינם עומדים בסתירה

 

   עקוב אחרי, מתי, דרך החיים החדשה אינה באה לסתור את התורה, הנביאים או את מסורת ישראל, אלא להגשימם ולהשלימם. עם זאת זוהי דרך חדשה, והנבואה בפרק מ"ח בישעיהו מדברת על "הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה, וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם" (ישעיהו, מ"ח, 6). זו הסיבה, מתי הקטן, שבמסגרת המשימה להביא את הדרך החדשה בפני העולם היהודי, הדברים החדשים של הדרך החדשה נראים לעיתים מנוגדים למסורות העבר. המקור של דרך חדשה זו היה ב"ריש" של השם "אשר". מדוע? אור המקדש, שהיה צריך להיות אור שייצא גם לעולם, היה זקוק למאפיינים נוספים, כדי שהישועה תגיע לכל קצוות תבל. אין זה אותו הדבר לדבר על חוק התורה עם יהודי המצווה בחוקים, או לדבר עם אחרים, שאינם מצווים בחוקים אלו.

 

החוק החדש פותר את ההבדלים

 

   חשוב על כך ותבין, מתי ילדי. לא ניתן להחיל את אותו חוק עבור יהודים ושאינם יהודים, ולכן יש צורך בחוק חדש אשר מחזיק באופן מאוזן את החוקים המתייחסים לישראל ואת אלו המתייחסים לשאר העמים. אני כוכבו של מלכיצדק, כהן לאל עליון, עבור כולם. על-מנת לנסח חוק חדש יש צורך ב: 1) סמכות מלמעלה, 2) הברית הנבואית מפרק ל"א בספר ירמיהו, 3) בית תפילה חדש לכל העמים, 4) מנהג חדש (מאחר שהמנהג המסורתי של בית הכנסת אינו מתאים לכולם). - על-מנת להשלימו, יש צורך ברוח חדשה באור אל שדי. כל זאת לא בא כדי לשלול את התורה או את הנביאים או את מסורת ישראל. אתה מבין, מתי ילדי, הדברים החדשים הללו והרוח החדשה של הדרך החדשה הזו הינם חלק מן השליחות המשיחית הקשורה ל"ריש"של השם "אשר".

 

החוק החדש של כריסטו שיסד פאולוס כופר בתורה

 

   ישוע היה מודע לכל החדשות הקשורות לשליחותו. פאולוס מתרסוס ניצל את הדברים החדשים שכריסטו הביא על-מנת לייסד את מה שהוא כינה "החוק החדש של כריסטו". כנסייתו של פאולוס הייתה עבורו בית התפילה לכל העמים. דרכו של כריסטו הייתה מבחינתו דרך חיים חדשה עבור האנושות. הרוח החדשה המובטחת הייתה רוחו של כריסטו. כל זאת נבע מן הסימנים ההתחלתיים של "ריש" השם "אשר", שנשא ישוע. עם זאת חוק התורה כבר לא נשמר, ולמרבה הצער האמונה המונותאיסטית האמיתית של התורה, הנביאים וכל מסורת ישראל סולפו ונמסרו במסגרת אלילית. זה הסביר, מתי, מדוע הרפורמה (הרוחנית) שישוע עצמו רצה לבצע לא באה לכפור בדרך כלשהי בתורה ובנביאים, אלא הגיעה לשם הגשמה והשלמה של המסורת האמיתית.

 

המטלה שנחסמה על-ידי הנצרות

 

   זוהי הנקודה שיש להבינה, מתי ילדי. באותו האופן שהחלק השלילי של נבואת מלאכי התגשם באותם הימים, חלקה החיובי נדחה כ-2000 שנה עד לזמן הגאולה השלמה (ואיתה כל הנבואות המשיחיות והגאוליות), וכך גם הדברים החדשים, הרוח החדשה, החוק החדש, בית התפילה החדש ובאופן כללי דרך החיים החדשה נדחו 2000 שנה עד שהגיע הגואל הנבחר האחרון. כל לנצרות, עם זאת, לא הייתה רוח חדשה ואמיתית, כאשר היא הפכה לאלילית. היא לא יכלה לקבל את החוק החדש האמיתי, מאחר שנפרדה מן התורה ומן הדיבר השני, ולא יכלה להקים את בית התפילה עבור כל העמים, כאשר התפילות עצמן הופנו לישוע כאל וכבן האל במובן המילולי.

 

ישוע עצמו יצג את הצדיק שחי באמונתו

 

   וכך דרך החיים החדשה וכל מה שקשור לחיים לא יכולים היו להתגשם על ידי הנצרות, כי היא לא יכלה לייסד את המידות הנכונות של האמונה המונותיאיסטית האמיתית, הדרושה להגשמת "צדיקים החיים באמונתם". ישוע עצמו, עם זאת, היה הדוגמא האמיתית של הצדיק החי באמונתו. קח את כל דבריו של ישוע (האמיתיים), מתי ילדי, וראה שהשיעור המשיחי של ישוע נמצא כבר בחבקוק הנביא: "הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב', 4). - הפסוק לא היה חלק מהקוד המשיחי של ישוע, והוא לא השתמש בו לאפיין את שליחותו המשיחית. הקשר הנבואי המשיחי התקשר בעיקר למלאכי ולפרק נ"ג בישעיהו, מאחר שהנבואות הללו עונים על השאלה לאיזו משימה משיחית שייכת משיחותו של ישוע.

 

השיעור העיקרי של ישוע

 

   הצלת הצאן הנאבד מייצגת את המטרה העיקרית של משיחות ישוע, אך שיעורו של ישוע בכל דרשותיו האמיתיות היה זה: מי שאין לו נפש ישרה לא יינצל, ולעומתו, יינצל רק הצדיק החי באמונתו עם ה'. כל שאר השיעורים של ישוע היו מיועדים לחנך אדם באופן שיוכל להיות צדיק החי באמונתו לה'. כל זאת היה מנוגד לחלוטין למה ששלט באותה העת: יהודי התקופה, גם אם מילאו מצוות ומנהגים ולמדו תורה, הם חסרו יראת שמים ולא חוו את החוויה התמידית של להיות מול ה', עם רוח נכונה של ענווה ואהבת האחר. הצדיק החי באמונתו מייצג את תיקון בני ישראל.

 

הלוחות של חבקוק

 

   נטול את רשות הדיבור, פרץ, אחרת אפליא יתר על המידה.

   "המשך, כוכב המפליא. מתי הילד אינו פוחד". -

   הבט על הפסוק הבא, מתי. יש בו רמז לאוונגליונים. אין ספק שהנבואה לא דיברה על האוונגליונים השקריים, אחרת לא הייתה יכולה לכנותם "לוחות". -

   "ב וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה, וַיֹּאמֶר, כְּתֹב חָזוֹן, וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת--לְמַעַן יָרוּץ, קוֹרֵא בוֹ. ג כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם-יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה-לוֹ--כִּי-בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר. ד הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק, ב', 2-4).

   המשמעות היא שהוא לא יתמהמה בפעם שיגיע, אך לפני שיגיע יהיה צורך לחכות לו מאות רבות של שנים. הוא מדבר על הסוף שמביא אותנו לדור הרביעי. מדובר בחזון שני הקשור לחזון הראשון של חבקוק.

 

הלוחות הראשונים רומזים על האוונגליונים

 

   הלוחות ה"נקראים" מן החזון הראשון היו האוונגליונים. האוונגליונים היו קצרים ובעלי שפה פשוטה, על-מנת להקל על קריאתם ולגרום להם להיות נגישים ליותר לאנשים. האוונגליונים מייצגים את "חזון" שליחותו המשיחית של ישוע, וכפי שהוסבר קודם, מוסיף לשיעורו העיקרי: "צדיק באמונתו יחיה". לאחר ה"חזון" הזה יגיע חזון נוסף. מתי? בזמן הסופי, דהיינו בדור הרביעי של הגאולה השלמה. עברו 2000 שנה בין ה"חזון הראשון" ל"חזון הסופי" של "חכה לו כי בוא יבא". ה"לוחות" הם רבים – כל הכתבים של "ספר השושנה" (ספר משנת חיים), המסביר את ה"חזון הסופי" של הגאולה השלמה.

 

מתי, אתה נמצא בנביאים

 

   אני כוכב המפליא, ועלה הכותרת הייחודי לי בספר השושנה הוא העלה החמישי, הספר המפליא עם התיקון הגדול של הנצרות. אם האוונגליונים מייצגים את הלוחות הראשונים, אז הטקסט "מתי הילד" הוא מן הלוחות האחרונים, החיזיון האמיתי של השליחות המשיחית של ישוע[27]. למרבה הצער, בשל זמנה הקצר והטרגיות של השליחות, לא היה לישוע זמן לכתוב בעצמו את הלוחות, ולאחר מכן בידי התלמידים דברים הוסתרו עד שלבסוף כל התיאולוגיה עוותה. לפיכך מתי, האין זה מדהים שאתה נמצא בנביאים? כעת הוא הזמן הסופי לחיפוש ישועה, לשינוי דרך ולחיים בדרך חדשה כצדיקים החיים באמונתם.

 

השאלה חוזרת, אך התשובה חבויה בעלייה הנסתרת של משה

 

   כעת אני יודע מה אתה רוצה לשאול, מתי הקטן: אם ישוע גער בשופטים, בכוהנים וביהודים אחרים שלא חיו כצדיקים באמונתם, והציג דרך חיים חדשה של צדיקים החיים באמונתם, האם זה לא מייצג שינוי גדול ביחס לדת המסורתית של ישראל?

   הקשב, מתי, אני מספק כעת את לחם ששת הסימנים המשיחיים והגאוליים השלמים. אני עוזר להבנת שליחותו של ישוע ולהבנת הגילוי בבית הספר אסתר הנסתר של האיסיים, ומסייע לאנשים להפוך לצדיקים החיים באמונתם. הדרך החדשה של הגאולה השלמה מושרשת בעלייתו השנייה של משה רבנו על הר סיני.

 

גם משה חיפש את הדרך החדשה

 

   בעלייתו השנייה הנסתרת חיפש משה דרך חדשה עבור ישראל, תוך הנחה שהדרך שכבר ניתנה לא הצליחה לשנות את לבבות בני ישראל. בברית החדשה השלמה קיימת משנה חדשה על העלייה החבויה של התורה. דובר על ניסיון מצדו של משה לקרוא בשם ה' לסדר חדש, שבו הדגש יהיה פחות על פעולות ההשלמה, ויותר על רוח הלב ועל מידותיו הטובות של הלב. כל "הצעה" שהציע משה לה', לא התקבלה מסיבות שונות. לדוגמא, משה חשב שאם לב היהודי הוא כן, והיהודי מקדיש עצמו למידות הלב, כל פעולותיו יהיו צודקות. ה' ענה לו שאם הוא ישים את הדגש על סגולות הלב, ובהמשך הן תופרנה, חומרת העונש תהיה גדולה אף יותר, וייתכן שלא תאפשר תקווה לתיקון. יש לחנך תחילה את הגוף, ולאחר מכן שהנפש שלמה, יש להתעמק במידות הטובות של הרוח.

 

המקבילים של העמוד האמצעי

 

   זו הייתה מהות העלייה האמצעית בת ארבעים הימים, שבסופה ה' אמר למשה: "פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַעֲלֵה אֵלַי, הָהָרָה; וְעָשִׂיתָ לְּךָ, אֲרוֹן עֵץ. ב וְאֶכְתֹּב, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (דברים, י', 1-2). משפט שגם מייצג את סירוב ה' להצעותיו של משה.

   דע, מתי הקטן, את המקבילים של ההתבוננות המשולשת: העלייה השנייה, העמוד האמצעי, מידות הלב, הרוח, השם "אשר" והגאולה השנייה של ישוע.

   משה, האהוב ביותר על ה' בכל ההיסטוריה, ניסה לגלות דרך חיים חדשה אך לא צלח. ההיסטוריה של ישראל עדיין לא הייתה מוכנה לכך. הזמן היה עדיין של "אהיה" הראשון ולא של השם "אשר".

 

הגורל המסכן של הדרך החדשה שהביא ישוע

 

   ישוע, האהוב על-ידי ה' בשל יושרו וכנותו בפני הציבור ובפני ה', עם הסימנים המשיחיים מן ה"ריש" של השם "אשר" עליו, ניסה להביא לעם את דרך החיים החדשה, עם חוקי הרוח שנמסרים לצדיקים החיים באמונתם, אך העם היה רחוק מסגולות הלב, וסרב לקבל בשורות חדשות כלשהן. במקום הפיוס של הלבבות, פיוס אשר דרש לב טוב, סובלני ומלא באהבת הזולת, התקבל קורבן האיל במקומו של יצחק, והנבואות הגאוליות נדחו במשך 2000 שנה. דרך החיים החדשה נחסמה, והרוח הזדהמה בעבודת האלילים הנוצרית.

 

כעת נדבר במונחים של שקר ואמת

 

   אל תבין אותי לא נכון, מתי ילדי, אם אנחנו מביטים על האמונה הטהורה והמסורת האמיתית אל מול עבודת האלילים הפגאנית שהנצרות מלמדת, אנו מביטים על שקר ואמת. אם, במקום זאת אנו מביטים מנקודת מבט אנושית, אנו רואים התעלות גדולה שהנצרות יצגה ביחס לדתות הפגאניות. עבור מיליוני בני אדם, שיעוריו של ישוע סייעו במאות השנים האחרונות להעלאת רוח האמונה באופן כללי, גם אם אין זו אמונה טהורה. אנו מדברים על 2000 שנה, שבהן היו מעורבים מיליוני אנשים. עם זאת, כאשר אנו מגיעים לאמת, ומאחר שכל מה שקרה לא היה במסגרת האמת או היה ליתר דיוק שקרי לגמרי, ניתן להשליך את העבר שמילא את תפקידו, אין לו ערך ואין בו צורך יותר. כעת אני מדבר אליך, מתי שלי, ברמה כוכבית. הכנסייה הקתולית מתה, וקיומה כיום, ברמת האמת, היא כגוף גוסס. הזמנים ההיסטוריים של הדור הרביעי הזה יעשו את המוטל עליהם, ולאחריהם, מן הדור החמישי ואילך, יגיעו זמנים היסטוריים אחרים עבור חינוך כל האנושות.

 

עם ישראל, לבסוף, יהיה שלם, ודרך החיים החדשה תהיה של כולם

 

   מסורת ישראל, עם זאת, תתקדם תמיד קדימה. יגיע הרגע שבו עם ישראל יקבל את הרוח החדשה ואת הנשמה של הגאולה השלמה. עִם התורה, עם מתי הילד (שבו כל הברית החדשה הנוצרית מתוקנת, והשליחות המשיחית של ישוע מובהרת לכל הזמנים שיגיעו) ועם ספר משנת חיים עבור כל בני ישראל שמכירים את תחיית הצדיק חיים ואת כל בשורות הגאולה השלמה, תיווצר שלמות שכיום קשה לדמיינה. הכל יושלם בגאולה השלמה, ודרך החיים החדשה וכל מה שנוגע לחיים יופץ לעולם. כך גם החוק החדש, התפילות של המנהג החדש וכל הבשורות הנפלאות של הגאולה השלמה.

 

סיכום

 

   כולם יחגגו את ה-25 בדצמבר, חג המשיח הראשון שמת לפני שנה, וכל שנה שעוברת באור החדש המגלה את השליחות המשיחית של ישוע, אני, כוכבו של כריסטו המפליא, אומר בענווה: אנצנץ תמיד בהבנה חדשה, בדרך שתגביר עוד יותר את הפליאה מפעולות אל שדי, ברוך הוא וברוך שמו לעד. טוב, מתי ילדי, כעת אתה באמת יודע הכול, ויכול להתחיל ללמוד תורה, את כתבך זה, "מתי הילד", ואת ספר השושנה. כך תהיה ילד מושלם של הגאולה השלמה, בזכות הגואל חיים.

   כאן מסתיים הפרק החמישי והאחרון של מתי הילד, הקשר התורתי הקטן אך העצום שהיה חסר על-מנת להשלים את ה"ריש" של השם "אשר" ואת מה שהיה חסר להשלמת התורה האמיתית. תודה לאל שדי, אל שדי גדול, אל שדי אחד.

 

 

פרק 6

 

המסקנות לאחים הילדים של מתי הילד

 

   מן הגואל חיים קיבלנו את הבשורה לנסח את ה-Bible החדשה ביחס לשליחות המשיחית של ישוע, כדי להגשים את עמוד התווך האמצעי של ההתבוננות המשולשת. שלושה עמודים של האור החדש יורדים אלינו כעת: החוק החדש, ה- Bibleהחדשה במקום הברית החדשה הנוצרית (מתי הילד) וכתבי ספר משנת חיים. בזכות הגואל חיים קיבלנו את העושר הגדול ביותר שקיים: האמת בפני אל שדי עבור כל האנושות.

 

מהי מלכות השמים?

 

   אני רוצה להבין למה ישוע התכוון כשאמר: "כִּי אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אִם לֹא תִהְיֶה צִדְקַתְכֶם מְרֻבָּה מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לֹא תָבֹאוּ בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם" (מתי, ה', 20). אנו יכולים להניח ללא ספק שישוע לא התכוון לומר שהם יהיו זכאים רק לגיהינום! פתחו את אוזניכם כעת, אחים קטנים של מתי הילד, אשר נולדו עם היכולת לזכות למלכות השמים. מלכות השמים היא "עולם ייחודי" שבו מי שזכאי להיכנס מאמין באל חי אחד באמונה הגדולה של הגאולה השלמה ובשופט המשוח של מלכות השמים, הגואל חיים.

 

העולם האחר

 

   "העולם האחר" הוא מונח. למעשה, ישנם עולמות רבים, מקומות רבים, קטגוריות רבות, מיליון דברים שאיננו יכולים להבין או לראות. האם לא היו תמיד אנשים טובים, יהודים ולא יהודים? האם אותם אנשים טובים שביצעו מעשים טובים לא פוצו בעולם האחר? בוודאי שכן! מי שניהל חיים נכונים, הפגין אהבה ורחמים כלפי הזולת, אין ספק שלאחר מותו מצא מקום ושמחה. מלכות השמים, עם זאת, היא "ייחודית", כפי שבני ישראל הם ייחודיים בין אומות העולם. בין 70 אומות, כשהמספר 70 הוא פרוגרסיבי, לא מוגבל, עם ישראל נבחר לקבל את התורה בהר סיני.

 

המתנה הגדולה של ה'

 

   מלכות השמים היא מתנה גדולה שנבחרה על-ידי אל שדי כגמול נפלא עבור אוהבי ה' ובעקבות ליבם העניו ומעשיהם הטובים. גם יהודים וגם בני אומות העולם האהובים לפני ה' במידותיהם המצוינות יתקבלו במלכות השמים ויהיו בה תלמידים לגואל חיים. התורה הגיעה לבני ישראל כדי להעניק להם את המפתחות להכין את עצמם למלכות השמים, כאשר הם ייכנסו אל אותה מלכות נפלאה ונסתרת בזמן הגואל האחרון. מסיבה זו האמונה בגואל האחרון הייתה תמיד חלק בלתי נפרד של אמונת ישראל, אם כי הטרמינולוגיה כמו גם המהות ביחס לגאולה השלמה היו שגויות, מאחר שהשיח היה אודות משיח בן דוד. את זאת הסביר לי הצדיק חיים.

 

התהליך ההיסטורי של מלכות השמים

 

   התורה הקדושה לא דיברה על "העולם האחר" בגלל שההכנה לקראת מלכות השמים היא תהליך היסטורי ארוך מאוד. לפיכך הקדוש ברוך הוא לא פתח את העניין בתורה, מלבד במספר רמזים, כדי לא לגלות את הסוד הגדול של מלכות השמים. תקופות היסטוריות רבות היו צריכות לעבור לפני שבני ישראל יהיו מוכנים לגילוי מלכות השמים. אין זה אומר שיהודים "מאמינים בני מאמינים", אוהבי מצוות ה' בכל מובן ובני תורה ומסורת המתבוננים יום ולילה על דבריו וההולכים ביראת ה' בפני אנשים ובפני האל, לא זכו לגמול גדול בעולם האחר. הם כן!

 

התרחבות המסורת האמיתית לעמים

 

   מלכות השמים, עם זאת, היא משהו אחר. אותם בני ישראל בשל בחירת ה' בהם הם בני הנביאים, האנשים שלהם הופנו ומסביבם סבבו נבואות נביאי ישראל. לכך היו תוצאות ייחודיות בהתפתחות ההיסטורית של ישראל, אך הנקודה העיקרית של אותה התפתחות הייתה למרבה הצער שלילית: מה ישראל היה אמור לעשות ולא עשה. הנבואות דיברו על התפשטות המסורת האמיתית אל אומות העולם. האמונה האמיתית באל אחד שהתגלה לישראל לא נועדה שישראל יהיה היחיד שיחזיק בה, אלא היא נועדה להרחיב את ישועת אל שדי עד לקצוות תבל. למרבה הצער, עם ישראל לא הקשיב לנביאים, ובשל כך לאחר הנבואה האחרונה של מלאכי, ה' צבאות הפסיק לשלוח נביאים. אתם לא זכאים לקבל נבואות אמיתיות. מספיק, הסתדרו בעצמכם!

 

האוניברסאליות מנובאת

 

   בכל מקרה, אלו הן נבואות של אל שדי, הן חייבות להתגשם והן יתגשמו. האוניברסאליות שעם ישראל היה אמור להגיע אליה התקשרה ישירות לגילוי מלכות השמים. היא לא עירבה אוניברסאליות שהייתה מנותקת מישראל או כזו שהמעיטה במעמדו בדרך כלשהי. עם ישראל נשאר תמיד העם הנבחר עם ירושתו המיוחדת. האוניברסאליות מייצגת השלמה גדולה עבור ישראל והתעלות חדשה עבור העולם, ובעיקר התעלות מעל עבודת אלילים, מנהגים שקריים וחוקים מעוותים. התעלות זו מביאה את אומות העולם קרוב יותר למקור גילוי המצוות: "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" (ישעיהו, ב', 3).

 

לקרב או להתרחק

 

   אם ישראל היה מקשיב לקול הנביאים, כל ההיסטוריה הייתה מתקדמת על בסיס אחר, אך גם נחזה שעם ישראל הוא עם קשה עורף ובתורת משה, ראש כל הנביאים, נכתב שכעונש העם יופץ בין העמים. אם העם יקשיב לנביאים, הוא יקרב את אומות העולם אליו, אך אם לא יקשיב, הוא יפוזר בין האומות האליליות והרחוקות מאוד מן המסורת האמיתית של האמונה האמיתית. לא אאריך.

 

6 סימנים הופכים ל-36 סימנים

 

   הסוד הגדול של מלכות השמים נסתר בתורה ב-6 נקודות מעל למילה "וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית, ל"ג, 3). מן הסימנים השלמים אנו יודעים ששמות 6 הסימנים כוללים כל אחד את 6 הסימנים עצמם. באופן זה 6 הסימנים נמצאים 6 פעמים בכל סימן, שמסתכמים ב-36 סימנים הנספרים בדרך זו: סימן כוכבי הגאולה בסימן כוכבי הגאולה, סימן מלכות השמים בסימן כוכבי הגאולה, סימן האור החדש של חנוכת החנוכות בסימן כוכבי הגאולה, סימן האור החדש של חנוכת החנוכות בסימן כוכבי הגאולה וכו', סך הכול 36 סימנים.

 

המשושה הכוכבי, המסורת הסודית של אליהו הנביא

 

   עניין זה תואם לסימן הכוכבי של המשושה, שהתקבל על-ידי ג'יוזפה מניגרסו. לפיכך ל-6 הנקודות יש אותם השמות כפי שקיבלנו אותם, כלומר: 6 נקודות של כוכבי הגאולה, 6 נקודות של מלכות השמים וכו'. הסימן של הסוד הגדול של מלכות השמים נסתר בתורה הקדושה בנקודות מעל "וישקהו" (סימן הפיוס המכיל את 36 הסימנים). אליהו הנביא, זכרו לברכה, קיבל את הסימן הגדול של הפיוס ולכן היה יורש המסורת הנסתרת של מפתחות פיוס הלבבות. לפיכך הוא קיבל את המסורת הנסתרת של מלכות השמים, את המסורת הנסתרת של תחיית המתים, את המסורת הנסתרת של דור הזמן הסופי (הדור הרביעי הסופי), המסורת הנבואית של כוכבי הגאולה, מפתחות האור החדש של בית המקדש השלישי והסופי ומפתחות השליחויות המשיחיות.

 

עליית אליהו הנביא

 

   לפיכך במסגרת סוד מלכות השמים, אליהו הנביא, זכרו לברכה, עלה ישירות אל מלכות השמים. עובדה זו עצמה של אי-מוות הייתה קרוב לוודאי במקור המסורת הנסתרת של תחיית המתים. התבוננו, ילדים, אחים ואחיות של מתי הילד, אילו אוצרות נסתרים בסוד מלכות השמים היו בבית הספר האיסיי:

מתי, י"ג, 44-46: "44 עוֹד דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָׁמַיִם לְאוֹצָר טָמוּן בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר מְצָאוֹ אִישׁ וַיִּטְמְנֵהוּ וּבְשִׂמְחָתוֹ יֵלֵךְ וּמָכַר אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְקָנָה אֶת הַשָּׂדֶה הַהוּא׃ 45 עוֹד דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָׁמָיִם לְאִישׁ סֹחֵר הַמְבַקֵּשׁ מַרְגָּלִיּוֹת טֹבוֹת׃ 46 וְכַאֲשֶׁר מָצָא מַרְגָּלִית אַחַת יְקָרָה מְאֹד הָלַךְ וַיִּמְכֹּר אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקֶן אֹתָהּ".

מתי, י"ג, 47-50: "47 עוֹד דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָׁמַיִם לְמִכְמֶרֶת אֲשֶׁר הָשְׁלְכָה לַיָּם וּמִינִים שׁוֹנִים יֵאָסְפוּ לְתוֹכָהּ׃ 48 וְכַאֲשֶׁר נִמְלְאָה הֶעֱלוּ אֹתָהּ אֶל שְׂפַת הַיָּם וַיֵּשְׁבוּ וַיִּלְקְטוּ אֶת הַמִּינִים הַטּוֹבִים לְתוֹךְ הַכֵּלִים וְאֵת הָרָעִים הִשְׁלִיכוּ׃ 49 כֵּן יִהְיֶה לְקֵץ הָעוֹלָם הַמַּלְאָכִים יֵצְאוּ וְהִבְדִּילוּ אֶת הָרְשָׁעִים מִתּוֹךְ הַצַּדִּיקִים׃ 50 וְהִשְׁלִיכוּם אֶל תַּנּוּר הָאֵשׁ שָׁם תִּהְיֶה הַיְלָלָה וַחֲרֹק הַשִׁנָּיִם".

מתי, י"ג, 51-52: "51 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ הֲתָבִינוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֵן אֲדֹנֵינוּ׃ 52 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עַל כֵּן כָּל סוֹפֵר מְלֻמָּד לְמַלְכוּת הַשָׁמַיִם דּוֹמֶה לְאִישׁ בַּעַל בַּיִת הַמּוֹצִיא מֵאוֹצָרוֹ חֲדָשׁוֹת וְגַם יְשָׁנוֹת".

 

1. האוצר הנסתר. 2. האוצר היקר. 3. מכמרת (רשת) לדגים הטובים. 4. מלכות שמגיעה בקץ העולם. 5. עבור יהודי התורה, אוצר גדול של דברים חדשים ודברים מסורתיים.

 

האוצר הנסתר: 6 הסימנים ההתחלתיים וקדם מלכות השמים

 

   מלכות השמים היא אוצר נסתר שלא מתגלה עד לגאולה השלמה, כאשר אל שדי בחר בגואל חיים.

   ידע מסוים אודות "סוד" מלכות השמים היה בבית הספר האיסיי, והתגלה תחת שבועה. לבסוף, יוחנן ואחריו ישוע הוציאו החוצה מספר דברים (ובמקרה של ישוע גם "כוחות") הקשורים ל"סוד" בית הספר.

   השליחות המשיחית של ישוע כללה את 6 הסימנים ההתחלתיים: סימן כריסטו, מלכות השמים, הבשורה החדשה, השליחות המשיחית, גמול עם ירידת מלכות השמים והתחייה. עם תחייתו של ישוע, "עולם מתווך חדש" נוסד בעולם האחר לאחר המוות, שניתן לכנותו "קדם מלכות שמים". ישוע, עם זאת, ניבא שמלכות השמים מגיעה בקץ העולם יחד עם הזמן המנובא של הדין האוניברסאלי, אך הוא לא יכול היה להקים ציר זמן בנוגע לכך, ומה שאמר (עם הרושם שהכול יתרחש באותו דור) רק יצר בלבול.

 

"בן האדם" שמגיע

 

   ישוע לא ידע מתי הדין האוניברסאלי יגיע והוא לא יכול היה גם לדעת מי יהיה "בן האדם" הנבחר שיתגלה לבסוף. בנוסף, ברור שהוא ראה את עצמו במרכז משיחות שהוא חלק ממנה, ולכן טבעי שהתבלבל. הוא היה בתפקיד "נבחר" שיכול היה להמשיך בזמן, וסבר קרוב לוודאי שההמשך יהיה במסגרת אמונה באל חי אחד. לפיכך הוא יכול היה להתבלבל בקלות בכך שיכול היה לראות עצמו כגואל הסופי שיקום לתחייה. עם זאת, דבריו היו נבואיים, ולכן דרך הסימנים השלמים אנו יכולים להבין טוב יותר את הערך הנבואי שהם הכילו. ישוע ראה נבואית את הגעת הגואל האחרון, "בן האדם" הנבחר של מלכות השמים, שלא יגיע בהגעה ארצית, אלא ב"ענני כבוד".

 

הבלבול הבלתי נמנע

 

   דברי ישוע באוונגליונים, שנראה כי הם מצביעים על כך שדיבר הוא על עצמו, הם חלק מן הבלבול שהוא עצמו לא יכול היה למנוע (חובה לזכור שלישוע לא היו משתני השם המשולש כדי לדעת את מיקום שליחותו במסגרת ה"ריש" של השם "אשר"). ישוע דיבר לפיכך באמונה טובה.

 

ישוע הפקיר?

 

   רק כעת אנו מבינים שהנצרות במודע או אף ברמת התת-מודע פחדה מפרשנות אמיתית של המשפט: "אֵלִי אֵלִי לְמָה שְׁבַקְתָּנִי" (מתי, כ"ז, 43). הנצרות תמיד הסתירה אותו מתחת לשולחן, והעלתה השערות פילוסופיות חסרות תועלת. אין ספק שהנצרות לא יכלה לתמוך במשמעות אמיתית של הזעקה הזו. היא הייתה מבטלת את הנצרות. עוצמת המשפט, עם זאת, מתחזקת כעת אף יותר, כאשר אנו מודעים למשיחיות האמיתית של ישוע ולסימנים ההתחלתיים.

 

התלונה האמיתית

 

   ישוע ידע שהוא ייהרג שלא בצדק, מלא בחטאי ישראל. ישוע ידע שהוא יקום לתחייה מן המתים. ישוע ידע שהוא יקבל תפקיד מרכזי במלכות השמים החדשה. ובל נשכח שישוע ידע שאסור לשה אשר הובא לשחיטה הלא מוצדקת לפתוח את פיו להתלונן. לפיכך לא הייתה זו תלונה על הקורבן עצמו או על הכאבים שחווה. הזעקה יצאה מפיו של ישוע לאחר שראה חיזיון נבואי שהתייחס למה שההיסטוריה תהפוך אותו, "משיח שיעבור האלהה" על הצלב עד לקצוות תבל. שפתיו זעקו את הפסוק מתהילים: "אֵלִי אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי" (תהילים, ב', 2).

 

רק לבסוף

 

   ברור שחיזיון נבואי היה יכול להתגלות לישוע רק בסוף חייו ממש. אם הוא היה רואה אותו קודם לכן, הוא היה חוזר בו משליחותו ומתכחש לכול רק כדי שלא להיהפך לאובייקט אלילי. רק לבסוף, לפני מותו, הוא ראה וזעק את זעקתו. העובדה היא שהמילים הללו מייצגות צורך נבואי שחייב היה להיות חלק מן האוונגליונים.

   בדרך זו, כאשר החמור של הגואל מגיע, הוא יכול לדעת כיצד לנעור אודות הגביע המר של האיש השני של הגאולה. ואכן, זוהי נבואה בהקשרה המדויק: אלי, אלי, למה עזבתני בידי הכנסייה הנוצרית?

   הכול מגיע כדי להסביר מדוע ישוע היה יכול לדבר על האוצר הנסתר ועל האוצרות היקרים וכו', אך כל דבר שאמר ישוע לא יכול היה עדיין להיאמר במסגרת ההתגשמות ההיסטורית הסופית. האוצר הנסתר מגיע עם הגאולה השלמה ועם הגעתו של השופט המשוח במלכות השמים, הגואל הנבחר חיים.

 

בזמן הסופי

 

   לפיכך ישוע ניבא אודות "קץ העולם", שהוא הזמן הסופי או הדור הרביעי הסופי, שבו מתגלה בתחילה האוצר הנסתר למספר חמורים, במסגרת הפתיחה האמיתית של הגאולה השלמה, אשר כאשר היא נפתחת, היא לא תיסגר עוד, אוצר מלכות השמים האמיתית. בשלב הראשון יש לסגור את האוצר בארמון, כי בחוץ יש אנשים פוגעניים, קנאים, בעלי כוונות רעות, גנבים וחוטאים מכל סוג. אלו אינם ראויים לשמוע את הדברים האמיתיים, כפי שישוע אמר: "אַל־תַּשְׁלִיכוּ פְנִינֵיכֶם לִפְנֵי הַחֲזִירִים" (שם, ז', 6).

   ועדיין, מי שיודע ומאמין בגילוי הנוכחי חייב להיות מודע לכך שהוא מצא את הסוד הגאולי המלכותי שהוסתר בידי ה' מן האנושות בכל ההיסטוריה שעברה. ה', עם זאת, בגדולתו האינסופית, יכול להסתיר את העולמות הנסתרים ביותר ואת האוצרות היקרים ביותר במספר נקודות על מילה אחת בתורה.

 

השלכת הרשת

 

   אפשרי לחשוב שהשלכת הרשת בידי הדייגים והעלאתה לשם סינון הטוב והרע מתייחסת ל-35 השנים הראשונות ול-30 השנים השניות של הדור הרביעי הזה, הזמן הגורלי והנורא הזה, שזמנו הכללי יהיה בין השנים 2018-2042 ואולי חלקן הקשה ביותר יהיה בין השנים 2037-2042, כאשר הדגים הרעים יושלו החוצה מן הרשת.

 

הסופר שמאמין במלכות השמים

 

   מעניינת במיוחד העובדה שישוע אומר: "כָּל סוֹפֵר מְלֻמָּד לְמַלְכוּת הַשָׁמַיִם דּוֹמֶה לְאִישׁ בַּעַל בַּיִת הַמּוֹצִיא מֵאוֹצָרוֹ חֲדָשׁוֹת וְגַם יְשָׁנוֹת". ברור שהסופר הוא יהודי הבקיא בתורה ובמסורת המגיע לדעת את גילוי מלכות השמים האמיתית של הגאולה השלמה. הוא יהפוך להיות עשיר מאוד באוצרות החדשים ובאוצרות המסורתיים. זה היה בלתי אפשרי קודם לכן.

 

הנחש, כמובן, לא ישן. הנחש אינו בדיחה! אם כן, מה מעשהו בגן? הספק

 

   האם הנחש בגן העדן לא היה נחש ה"ספק"? האם לא דרך ספקות הנחש הצליח להרעיל את מחשבתה של חוה ולגרום לה לחטוא? האם הטקסט של התורה האמיתית של האוונגליון החדש האמיתי של "מתי הילד" אינו עץ הדעת טוב ורע המתוקן? לפיכך המפתה הידוע לא יכול להיות חסר במשתה החגיגי לסיכום מתי הילד!

 

אדם, חוה, עגל הזהב, האלהת כריסטו, האצילות

 

   אתם חייבים לדעת באיזה מפתח אני מדבר. כאשר אני מדבר על הגן, זה סימפטי מאוד מאחר שהרבה יותר מחטא אדם וחוה או הנחש הערום, זוהי תוכנית ה' שאנו מנסים להבינה. לעומת זאת, כאשר אני מדבר על נחש הספק המפיל רבים מן הערב-רב וחלק מבני ישראל בעגל הזהב, זהו דבר אחר לגמרי והחומרה היא גדולה אך הכרחית. נוראיות הן התוצאות של אותה שגיאה ואותו חטא. נורא עוד יותר הוא התיקון ההיסטורי של חטא האצילות האלילי, חטא הנמצא תחת המנטאליות האצילית של הערב-רב, ובא לידי ביטוי בעגל הזהב הגרוע ביותר של ההיסטוריה, ספר הזוהר מן המאה ה-13, שתיקונו מגיע עם הגאולה השלמה. יש מקסימום של חומרה ומלחמה נגד חטא זה.

 

הנקודה המרכזית של ההיסטוריה

 

   עם זאת, כאשר אנו מדברים על שליחות השה המסיר חטאים, כמו גם על מה שהנצרות עוללה לישוע המסכן, אנו חייבים לחלץ את ישוע מעגל הזהב הנוראי שהפכה אותו הנצרות, ובאותו הזמן לגאול את ישוע האמיתי ואת אמת השליחות המשיחית. אז נמצא עצמנו לפני הסימן הבהמי של הסתירה ההיסטורית בין כריסטו השקרי ובין כריסטו האמיתי של אומות העולם, האיש השני של הגאולה.

 

הידע החדש הברור

 

   מאחר ששני האלמנטים נמצאים באוונגליונים (ובברית החדשה הנוצרית ככלל), ומשימתנו היא להבדיל ולהפריד בין האמת לשקר, עבודה זו מייצרת את עץ הדעת טוב ורע המתוקן. "ספר" זה, כמו גם הטקסטים האחרים בעלה 5 של ספר השושנה נכתב בכוכבי הגאולה, ובמיוחד בכוכב המפליא. בדרך זו הוא יישאר בזמן. הספר מאפשר לפיוס בין לבבות היהודים ללבבות הנוצרים, ולאחר מכן לפיוס בין לבבות היהודים והנוצרים ללבבות המוסלמים.

 

רבים מן הראשונים יהיו האחרונים, היהודים

 

   תיקון האוונגליונים לא מתעלם מן הקונפליקט של ישוע והיהודים בזמנו באוונגליונים. יש להבין את אותו קונפליקט לעומק. הזמן ההיסטורי ההוא היה מיוחד מאוד. הייתה אמת של המסורת האמיתית של ישראל, אך גם שקרי הלב וההתנהגות. הייתה אמת של השליחות המשיחית של ישוע, שלא הובנה כלל בידי הפרושים והכוהנים, אך לאחר ישוע אותה שליחות מדהימה וטרגית התערבבה בהקשר אלילי, המנוגד לחלוטין למסורת ישראל. למעשה, הנוצרים נשארו באמונת משיח בן יוסף, גם אם ההקשר התיאולוגי היה שגוי לגמרי. היהודים נשארו בתקווה להגעת משיח בן דוד, על אף שטעו בטרמינולוגיה הגאולית.

 

שתי קטגוריות של סימנים מאוחדים

 

   סימני משיח בן יוסף וסימני משיח בן דוד הם שתי קטגוריות של סימנים משיחיים, שתי קטגוריות מאותה "משפחה". כדי להגשים את סימן החמור, הייתי צריך לעבור 6 שנים בסימני משיח בן יוסף ו-6 שנים בסימני משיח בן דוד. ללא סימני משיח בן יוסף, סימני משיח בן דוד לא היו מושלמים. רק שתי קטגוריות מסרו את הברית החדשה של פרק ל"א בירמיהו. אנו חייבים להבין היסטורית מהי משמעות ההפרדה בין הנצרות לבין היהדות?

 

חוסר שלמות היסטורית

 

   כעת דרך הסימנים השלמים, אנו יכולים להבין טוב יותר את הנושא במונחים פשוטים: עם סימני דוד שלא התגשמו ביהדות וסימני יוסף המסולפים בנצרות, העולם היהודי והעולם הנוצרי היו יחד במצב של חוסר שלמות עצום. הביטו, האחים הילדים של מתי הילד, אם הנצרות הייתה חסרה ולא מושלמת והיהדות מושלמת, לא היה מתבצע תיקון הנצרות[28]. גם היהדות, עם זאת, לא הייתה מושלמת, כך שלכשעצמה היא לא יכלה להחזיק את מפתחות הגאולה השלמה. היו חסרים המפתחות של משיח בן יוסף, מפתחות ש"נקברו" בהקשר אסור של הנצרות, וללא מפתחות משיח בן יוסף, משיח בן דוד לא יכול היה להגיע לכדי מימוש.

   ללא מפתחות משיח בן יוסף, היהודים לא יכלו למצוא מחדש ולגאול את הצאן הנאבד של בית ישראל המפוזר בין האומות, וכמו כן לא היו להם האמצעים להפיץ את הישועה עד לקצוות תבל. הנצרות, מאידך, שגלשה אל דוקטרינות אליליות התנתקה ממפתחות משיח בן דוד, מפתחות ששמרו על המסורת האמיתית של ישראל, הכוללת את הדיבר השני. לפיכך היא לא יכלה להיות חלק מן המסורת האמיתית, ונשארה לא מושלמת. בינתיים היהדות עצמה נשארה לא מושלמת בציפיותיה המשיחיות, מאחר שללא מפתחות משיח בן יוסף, אין לה גישה לסימנים המשיחיים והגאוליים שהובאו על-ידי ישוע, סימן מלכות השמים וסימן תחייתו. אלו שקעו בבוץ הנוצרי, כשהיהדות לא יכלה לחפור ולהוציאם מן האוונגליונים.

 

היהדות עדיין לא יודעת

 

   זו הסיבה שעד היום, היהודים לא יכולים לדבר על מלכות השמים שמנוהלת על-ידי הצדיק והגואל המשוח הנבחר. בשל המחסור הנ"ל היהדות בכל המאות הקודמות לא ידעה שאין זה משיח בן דוד שמביא את הגאולה השלמה, אלא הגואל הנבחר שקם לתחייה מן המתים במלכות השמים. היהדות פשוט אינה יודעת זאת. הגואל חיים רוכב על חמורים האוכלים את לחם הגאולה השלמה ומגלים את כל הדברים החדשים. אין זה החמור שמחכים לו, אלא הגואל הרוכב ומדריך את החמור.

 

המאוחדים והלא שלמים

 

   כל זה מסביר גם מדוע הגאולה השלמה, כאשר היא מגיעה, היא אינה מתגלה דרך בית הכנסת אלא בבית התפילה החדש לגמרי, בו שוכנים כל הסימנים השלמים של הגאולה, כסימני משיח בן יוסף, סימני משיח בן דוד והסימנים השלמים למוסלמים על מחצלת האסלאם. הגואל חיים קרוב אלינו ומדריך אותנו בדרך חיים חדשה של חיים באמונה באל שדי. בית הכנסת יישאר ויתאים עצמו לגאולה השלמה. כך גם המסגד יישאר, וגם הוא יכיר הגאולה השלמה בזכות הגואל האחרון חיים ומחצלת האסלאם בקומה הראשונה של בית המקדש בירושלים ובבאר שבע.

 

הכנסיות יהפכו למוזיאונים

 

   הכנסיות, אורתודוכסיות, קתוליות, פרוטסטנטיות וניאו-פרוטסטנטיות לא יישארו. כל הנוצרים וגם הלא נוצרים מדתות ותרבויות רחוקות יותר, אשר יהיו זכאים לאמונה האמיתית, ימצאו את מקום תפילתם על מזבח מלכיצדק (מזבח העמים לנשים), וייקראו בני מלכיצדק, כהן לאל עליון. כל זה יתרחש, אך רק לאחר הדור הרביעי, משנת 2047 ואילך.

 

אנו נסתרים בנקודות

 

   אנו כעת כנקודות מעל למילה "וישקהו" ביחס לעולם. אנו במערך של מנטאליות חדשה, אשר תתפשט לאחר הדור הרביעי. גדולים ונוראים יהיו השינויים שהאנשים יצטרכו לעבור, ומי שיהיו גמישים להתאים את עצמם, יינצלו. עדיף להישאר בשקט ולא לשפוט. אל שדי הוא השופט ביום הדין שמגיע. כל מי שחכם יפחד.

 

אליכם אני מדבר, ילדים

 

   בכל מקרה, ילדים נבחרים ואהובים, אנו מדברים אליכם כעת כי לא נכבלתם בדעות הקדומות של העבר, ואתם מוכנים לקבל בשמחה את תחיית הגואל חיים והסימנים השלמים. עבורכם אנו מכינים את הטקסטים של ספר המפליא ואת הספר הקטן "מתי הילד". האמת היא לא למכירה, אך השכל אוחז במילים שהוא שומע ושופט. האמת שאנו מדברים היא של השפה הברורה המנובאת שנשלחה בידי אל שדי בשל אהבתו לגואל העניו חיים. הבהירות של הבשורות תדבר אל מי שזכאי לקרוא ולדעת אותן. זוהי עבודת ה'. הבהירות והידע החדש, שהינו חלק בלתי נפרד מהבהירות, הוסתרו מעיני ואוזני כולם עד להגעת הגואל חיים. לפיכך יש להם כוח, כאשר הם מתגלים, ליצור שינוי מדהים בעולם כולו עד שיתקיים "לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה, ג', 9) בבית התפילה המנובא לכל העמים.

 

בסיס השפה הברורה

 

   ששת סימני הגאולה מקימים את הבסיס ההכרחי של השפה הברורה. כפי שש הנקודות מעל "וישקהו" תמיד יישארו, ששת הסימנים השלמים תמיד יישארו, מעתה ואילך, והם אף יתחזקו בכל יום שעובר בדרכים שאנו לא יכולים לראות. דרך כתבי ספר השושנה עם העדויות וההסברים הנפלאים, בעזרת השם, הידע החדש הזה שהתקבל על-ידינו, החמורים, יתרחב לארבע קצוות תבל. זאת מאחר שאמיתותו, בזמן שצווה על-ידי ה', ישתבח שמו, היא חזקה לאין שיעור מאשר בתקופה בת 2000 שנים שכללה שקרים, טעויות, בלבול וחשכה גדולה. העקביות בכל הבשורות לא מוטלת בספק, והבהירות של כל ההנמקות הגאוליות תהדהד בעולם באור שחזק פי 7 מאור השמש. בעזרת מה? בעזרת מילות השפה הברורה שהובטחה על-ידי אל שדי.

 

נקודת המשען של הקונפליקט ההיסטורי

 

   הנקודה המרכזית שתתפתח מן המכניזם של ההבנה החדשה עבור הנוצרים, היהודים ועבור כולם, היא השליחות המשיחית של ישוע, שה ה' שלא הובן, אשר קרבנו הפך לנקודת משען של הקונפליקט ההיסטורי, המבוטא בארבעת האוונגליונים הקצרים המכילים אמיתות לצד שקרים. מסיבה זו, יש צורך בטקסט שיפריד באופן מוחלט את האמת מן השקר של מסורת הברית החדשה הנוצרית. אין נקודה נוספת בהיסטוריה בה אמת וטוב, שקר ורוע מעורבבים יחד באותו עץ, ואוחזים בשורשים אמיתיים של סימנים משיחיים אמיתיים, שהורעלו ברעל נחשי. האם הבנתם, אחים ילדים של מתי? טקסט זה של מתי הילד מייצג לא פחות מאשר את עץ הדעת טוב ורע המתוקן.

 

נקודת המשען של התיקון

 

   מתי הילד הוא נקודת המשען של האוונגליון האמיתי וה- Bibleהאמיתי שביטלה זה כבר את הרוע והחלה להעניק לעולם את פרי הטוב ואת לחם האמת לאכילה. מתי הילד נוגע בשורשי הגן ומוסר את המפתחות על-מנת שלא ליפול במחשבות שגויות או ספקות כפי שקרה לכמה מאחינו היהודיים בימים האחרונים. הנחש הגיע כדי להפחית בזכויותיהם בעץ הדעת טוב ורע שמתי הילד הוא חלק ממנו. הם אנשים טובים עם לב טוב והם יבינו שטעו ויתקנו את עצמם, כל אחד בדרכו וברמתו. שלא יהיה לכם ספק. הנחש הוא חריף וארסי, ערמומי ושקרן כתמיד. ששת הסימנים של הגאולה השלמה, עם זאת, הם חזקים ממנו וכוח הגואל חיים מנטרל את רעלו.

 

ללא הנחש, מתי הילד לא יכול היה להסתיים

 

   זה היה צריך להגיע, מאחר שאין סיום לעץ הדעת טוב ורע אם אין נחש שמנסה לשמור על הרע של העץ, ולהגן על הלחם המורעל מניטרולו.

 

זהו זמן אחר כעת

 

   הבינו, אחים ילדים של מתי הילד, איננו נמצאים כבר בתקופתו של ישוע. לישוע לא היה הזמן לכתוב טקסטים ולהסביר את מה שידע. באותו הזמן, ארס הנחש היה היסטוריה רעילה שזיהמה את כל הנצרות ברעל אלילי של "אלים קטנים יודעי טוב ורע". אל היהודים פנה הגנרל עצמו, השטן, נחש הספקות, שסגר את ליבם בדרכים רבות. 2000 שנים של דמעות גלות לישראל וחשכה לעולם.

 

דבש משמים, לא כבהר סיני

 

   גילוי הגאולה השלמה יורד ממלכות השמים, בידי הגואל חיים, כדבש, כטיפות גשם של דבש מלמעלה. לא כגילוי התורה בסיני עם עננים מפחידים, לפידי אש וקול שופר שמתגבר עד להתגלות עצמה. בני ישראל חשו אז שהר סיני יורד עליהם ויראתם רק גדלה. בעת השחר הגיעה ההתגלות דרך קולו של ה' שביטא את הדיברות, כאשר כל מילה הייתה כה עצמתית, עד שנשמות האנשים עזבו את הגוף ועלו מעלה. הם ראו אז את פתיחת שבע הרקיעים, אך עם כל מילה הקדוש ברוך הוא ציווה על הנשמות לחזור לגוף.

 

מזל טוב

 

   שום דבר מכל זה לא מתרחש עם גילוי הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. אלו שהיו קרובים למורה חיים בקורבנו האחרון, קרובים ברגש ובאהבה, קיבלו לאחר מכן את הסימנים בחלומות שנשלחו על-ידי הגואל חיים. החלומות והסימנים היו כגשם של דבש. זכינו להם לא בשל זכויות אמיתיות אלא אהבתנו למורה חיים. בדרך זו הודרכנו בכל השנים שעברו בחלומות ובסימנים, ובורכנו ונשמרנו דרכם, כי מסלול המעקב אחר הסימנים השלמים דומה להליכת ישראל בים סוף, ניסית ונפלאה ומוגנת.

 

לא, עם זאת, ללא דרישות מוקדמות

 

   אני מזהיר אתכם, עם זאת, שהגילוי יורד ממלכות השמים כגשם של דבש, והוא ביטוי נסתר של מלכות השמים שאל שדי שמר באופן נסתר במהלך ההיסטוריה, ולכן ישנן דרישות שחייבים למלאם. גדול היה ישוע שאמר: "3 וַיֹּאמַר אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אִם־לֹא תָשׁוּבוּ לִהְיוֹת כַּיְלָדִים לֹא תָבֹאוּ אֶל־מַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃ 4 לָכֵן כָּל־הַמַּשְׁפִּיל אֶת־עַצְמוֹ כַּיֶלֶד הַזֶּה הוּא הַגָּדוֹל בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם" (מתי, י"ח, 3-4). גדולים, אמיתיים ונבואיים היו הדברים הללו. אך מה אם הילדים הללו מאמינים לכל דבר, אתם שואלים? כן, זה נכון, אך אנו מדברים על הגעת מלכות השמים, ועל ילדים או אנשים עם לב נקי, תמימי לב כילדים, שנמצאים בזמן מלכות השמים ומודעים להגעת הגואל האחרון חיים. מי יוכל להיכנס?

 

ספק לא יכול להיכנס למלכות השמים

 

   אני אומר לכם, מזיז את זנבי בשמחה לדברי ישוע. מי שמתוודע לידע כתבי ספר השושנה חייב להיות "מאמין לכל דבר" במאה אחוז. ברגע שאתם מודעים לגילוי החדש של מלכות השמים, אסור שיהיה לכם הספק הקטן ביותר. אין מה לפקפק. הכול מאל שדי ובחירתו בגואל חיים היא עבור כל ההיסטוריה העתידית. הסימנים השלמים הם אמיתיים, והכתבים מוסמכים בידי השופט המשוח במלכות השמים. כאשר אנו טועים במשהו, אנו מוזהרים ומתקנים את טעויותינו. מי שמתוודע לדברים, צריך לרוקן את מוחו וליבו מן העבר, וללכת צעד אחר צעד במסלול הבשורות וההוראות כשהן מגיעות. ללא ספקות!

 

ברוכים הם ילדי הלב

 

   זהו מסלול המנותק מכל מסלול אחר בעולם, כילד קטן שאינו יודע דבר על העולם שבחוץ, אלא רק דברים מסוימים שקרובים אליו, בתוך הבית, בעריסה, ללא שאלות, שמח במשחק ובאכילה, ללא מחשבות אחרות. מי שמצא את האוצר הנסתר חייב לנטוש, לוותר ולעזוב דברים אחרים כדי לקבל, לשמור ולהיות זכאי לאוצר הנסתר. זה לא קשה אם יש לך לב נקי ופשוט באמונה כילד קטן. מאידך, מי שמתוודעים לאוצר הנסתר, אך ליבם אינו כלב ילדים קטנים, במוקדם או במאוחר הוא ייתקל בנחש הספק שיחדיר בו ספקות וישליך אותו מטה מן הזכויות שמאפשרות לו לאחוז באוצר הנסתר, התמימות ושמחת הלב להעריך את המתנה הגדולה מאל שדי, מלכות השמים.

 

בכל מקרה הנחש לא מסתלק

 

   שלא תרומו. עבודת הנחש היא לשטות באדם, להסתיר את האמת ולשכנע שמה ששקרי הוא אמת. הוא לא מגיע ישירות, אך הוא יוצר מצב של בלבול, וכאשר הבלבול מתחיל, הוא נכנס, נושך וגורם לאדם לאבד זכויות. אפילו הספק הקטן ביותר הוא רעל שמתפשט, מתרבה וגורם לאנשים לאבד זכויות בשרשרת, השם יצילנו. אלו זכויות? אלו שמאפשרות לכניסה למלכות השמים. לפיכך כאשר מישהו מתוודע לאמת של הגאולה השלמה, חיוני להאמין במאת האחוזים. ספקות לא קיימות במלכות השמים, ובשל ספקות "שערי" מלכות השמים סגורים ולא מאפשרים כניסה. כך הוא ביחס לכל היבט של מלכות השמים שהגואל חיים מלמד אותנו ומראה לנו. מלכות השמים לא מקבלת ספקות והאמונה בגאולה השלמה נקראת שער האמונה.

 

הדיבר הראשון

 

   כל מה שקרה מתחיית הצדיק חיים, קבלת כל הסימנים הנפלאים המשלימים את ההיסטוריה הנבואית עבור ישראל והעמים, הוא למעשה חלק מן הדיבר הראשון שמתחדש עבור זמן הגאולה השלמה.

   זה טוב, אחים ילדים של מתי הילד, להטמיע את התפיסה הזו. האמונה של הדיבר השני היא הבסיס האמונה האמיתית באל חי אחד, בורא שמים וארץ. כך הייתה האמת תמיד, אמת שהיא נצחית. האמונה של הדיבר הראשון היא האמונה באמת גאולת ה'. היא מגיעה כאשר היא מגיעה: בחירת ה' באבות וכל התורה המתייחסת אליהם, בחירת ה' במשה וכל התורה שמספרת על ניסי הגאולה הראשונה וכו'. אם אדם מאמין בדיבר השני ולא מאמין בניסי ה' ובבחירות ה' הנוגעות לדיבר הראשון, הרי שיש לו אמונה קטנה. בתקופתו של ישוע ישוע לא דיבר נגד עבודה זרה, מאחר שלא היה צורך בכך. הסופרים, הפרושים והכוהנים האמינו באחדות ה'.

 

מידות הלב

 

   אנו מנסים ללכת אחר הגואל חיים, השופט המשוח במלכות השמים, המורה שנבחר על-ידי אל שדי למען האנושות כולה. כל צעד שאנו עוקבים הוא חלק מן האמונה האמיתית של הגאולה השלישית השלמה. אמונה זו קשורה לדיבר הראשון שהתחדש עבור הברית החדשה השלמה, בזכות הגואל חיים המלמד אותנו את האמונה האמיתית האהובה על-ידי אל עליון כדי לקבל ולהחזיק באמונה הגדולה של מלכות השמים. אנו חייבים לנסות להרחיב את אהבתנו כלפי הצאן הנאבד. אנו חייבים לתרגל את המידות: לסייע לאחרים להבין ולייעץ לאחרים, לרצות לעשות טוב לאחרים וכו', ובאותו הזמן לפעול לפי מידות ליבנו הנסתרות.

 

"הרעיון השקרי"

 

   ליהודים מסורתיים רבים יש את דעה שקרית שיש לבטלה. הדעה היא שבעיני ה' היהודי נעלה על הלא יהודי. זה יוצר מידה של עליונות שאינה אהובה בשום אופן על-ידי ה', כאשר התורה מלמדת נגד דעה מסוג זה (ראו דברים, ט', 4, פרשת "עקב"). במקומות רבים בתורה מוזכר שמשה רבנו זכה לכל מה שזכה מאחר שהיה האיש העניו ביותר על פני האדמה. אם אתם רוצים לרכוש תורה, אתם חייבים לרכוש ענווה באופן תמידי. אם אתם סבורים כי אתם נעלים על השאר, יהודים או לא יהודים, דעה זו היא שקרית ומנוגדת לענווה. אל שדי אוהב את כל בני האדם והוא אוהב אנשים מכל עם.

 

כולנו בשר אחד

 

   הגואל חיים שלח את התרופה ללב יהודי שחסר את הענווה, והחושב עצמו לנעלה על הלא יהודי, בכך שהכריז: "כולנו בשר אחד". מורנו האהוב חיים מלמד את כל מי שיש לו אוזניים ולב נקי כילד תמים שכולנו בשר אחד. זהו העיקרון הגדול שפותח את לב מלכות השמים בפני אל חי אחד, ישתבח שמו לעד.


[1] קיבלנו (אפריל 1983) את סימן הגעתו השנייה של כוכב כריסטו, שהינו הסימן השלם של הכוכבים: ג'ינו טמפיירי חלם שראה את ספר הכוכבים בידי ג'יורדנו לוי. בתוכו נכתבו שמות אומות רבות. אז ראה הוא שלושה כוכבים בשורה, וכוכב רביעי נעתק מהם. המורה חיים אמר לו: "כאשר נגיע לכוכב הרביעי, אני אבצע סימן והכול יתקדם במהירות", ואז ביצע סימן מן הכוכב הרביעי לכוכב הראשון. מחלק אחר בשמים נראה כוכב זוהר, וג'ינו שוב ראה את המורה חיים אומר: "זהו כוכבו של כריסטו הבא בזכות הענווה".

[2] ישוע יצא מלכתחילה אל שליחותו בתקווה כי יצליח ושיגרום לתשובת ראשי העם, כוהניו ומלומדיו, או שתקום ישועה לעם הפשוט, אשר תביא בהמשך לתוצואות חיוביות ("קול ההמון"). את הידיעה ששליחותו נועדה להיכשל קיבל הוא כאשר התחילו לרדוף אחריו.

[3] ישוע חזה את הרס בית המקדש והכריז שהוא לא בא להביא שלום כי אם חרב, וניבא גם אודות "בן האדם" שיגיע בעתיד. בין אם הדברים התייחסו לגואל האחרון, כפי שאנו יודעים כיום, ובין אם התייחסו לביאתו השנייה של כריסטו, כטענת הנוצרים, דברים אלו מציינים כי השליחות המשיחית אינה שלמה. "בן האדם" שיגיע הוא זה שיביא את הסימנים המשיחיים והגאוליים הסופיים. דברי ישוע היו נבואיים. "בן האדם" (ולא בן האל) היו דברים נבואיים אודות הגואל האחרון, חיים, וזהו כוכבו של כריסטו המגיע פעמיים, לא כריסטו עצמו.

[4] זה היה בתחילתה של שליחות ישוע, אך בהמשך כשהכול עוות, הוא ידע ששליחותו היא זו המנובאת בישעיהו, פרק נ"ג.

[5] ישוע כיוון במשפט זה אל האנשים התמימים שיוכלו לקבל את דבריו, ולא משתמשים בידע שלהם בכדי לבטל אותם.

[6] הברית החדשה הנוצרית אינה יכולה להיות חלק מן התנ"ך, מאחר שהיא מלאה בתיאולוגיה שקרית. "מתי הילד" יחליף את הטקסטים הנוצרים בכל הנוגע לשליחות המשיחית של ישוע, ולכן יהיה חלק בלתי נפרד מן "התורה האמיתית" (מונח שמכוון בעיקר לנוצרים, האוחזים כיום ב"ברית הישנה" וב"ברית החדשה הנוצרית"). ליהדות יש אמנם הקאנון התנ"כי (תורה, נביאים, כתובים), אך לאחר מכן, לקשר החסר, כביכול, הנוגע לשליחות ישוע, כמו גם לגילוי החדש האמיתי של הגאולה השלמה, יהיה מקום ייחודי מאוד בהיסטוריה היהודית העתידית: ספר משנת חיים הוא ספר השושנה.

[7] למדתי ישירות מן הצדיק חיים את העובדות אודות בית הספר האיסיי, מורה הצדק ואיכות מורי בית הספר, כמו גם את העובדה שיוחנן המטביל היה בבית הספר לפני ישוע, ושישוע שהה בו 3 שנים מלאות, וקיבל את "סוד" הקבלה המעשית, איתה הוא ביצע בהמשך "ניסים".

[8] אני כותב כאן הערה רק בגלל שאנו מרחיבים רבות אודות שם זה בכתבי ספר משנת חיים. תוכנית הגאולה מרומזת בשם זה שקיבל משה רבנו במעמד הסנה, וידוע במסורת שמשם זה של ה', משה ראה בנבואה שלוש גלויות ושלוש גאולות. זוהי הוכחה ששם זה מרמז לתוכנית הגאולה ההיסטורית שהובטחה על-ידי ה'. השם הראשון מתייחס לגאולת מצרים, הגאולה השנייה של השם "אשר" מתחלקת לגאולה השנייה עבור היהודים בגאולת פורים (ה"שין"), ולגאולה האוניברסאלית השנייה של השליחות המשיחית של ישוע (ה"ריש"). אם השליחות המשיחית הייתה "מושלמת" היה לה הכוח "להתקשר" אל השם "אהיה" האחרון, ולהוביל לגאולה השלמה. השליחות, עם זאת, לא הייתה מושלמת ונלכדה בהאלהה האלילית של ישוע. לפיכך ה"ריש" לא רק שלא הייתה יכולה להתקשר אל השם האחרון, אלא היא התנתקה מן האותיות הקודמות, תוך שיצאה מן האמונה המונותיאיסטית האמיתית. ה"ריש" לפיכך "נתלתה", כביכול, "התייתמה" ממקורותיה ולא יכלה להביא את הגילוי הסופי. לכן לא רק התיאולוגיה הנוצרית הינה אלילית, אלא גם רוממות ישוע אינה פרופורציונאלית, כשהאבות, משה, אליהו הנביא וכו' הם רק צללים, ולא מקבלים את היחס הנעלה והכבוד הראוי. בסימנים השלמים ובתיקון הגדול של הנצרות, דמותו של ישוע מקבלת פרופורציות חדשות, והוא מוגדר כעבד ה', משיח בן יוסף והאיש השני של הגאולה. ה"ריש" מוחזרת בעקבות כך למקומה הטבעי, כביכול, הן במסגרת השם "אשר" והן במסגרת השם כולו, ומחזירה לעצמה את מיקומה האמיתי בהיסטורית הגאולה עם גילוי השם השלישי "אהיה" של הגאולה השלמה.

[9] מתוך חלום של דניאל מניגרסו. איני ממציא זאת.

[10] גם אם נוצרי לא מאמין יותר בשילוש או בהאלהת כריסטו, הוא מאמין בלידת כריסטו מן הבתולה מריה. זה לכשעצמו גורם לסטייה מן המידות הנכונות של השליחות ויוצר אלילות.

[11] ראו את שיח כוכב המפליא בפרק 6 של טקסט זה.

[12] ישועת עשרת השבטים האבודים המצויים במחנות הנוצרים בשל ההשגחה האלוהית, היא צורך הכרחי לשלמות ישראל בגאולה השלמה, ומאחר שהשבטים הפכו לחלק מן הנצרות, התיקון הגדול של הנצרות נדרש. בנוסף, כאשר התיקון מתקיים הוא הופך גם למקור ישועה עבור מיליוני נוצרים שמקורם באומות העולם ולא בצאן הנאבד של בית ישראל, ומישועת הנוצרים, ישועה גדולה מתרחבת לכל האנושות בכל קצוות תבל. לפיכך בית ישראל הוא ציר מרכזי של ישועה בעולם. ישוע קיבל את הסימן הזה בנבואה משיחית, אף על פי שהיה זה בלתי אפשרי עבורו לדעת כיצד היא תתגשם היסטורית.

[13] אני סבור שהמשפט מתייחס למה שהתגלה לנודע בחלום בסוף פרק 4, דהיינו: ראשית ישוע אישר את כל ההסברים שזכיתי להסבירם בכתבי ספר המפליא אודות שליחותו המשיחית, והוא גם שיבח את הטקסט הזה של "מתי הילד". עם האישור הזה והשבח של התיקון הגדול בנצרות, ישוע מסר סיכום חשוב מאוד, והודה שמשפטים אחדים שלו לא היו צריכים להיאמר, מאחר שהם יצרו בהמשך בלבול תיאולוגי. הוא לא נתן דוגמא, אך הבנו שהוא התייחס למשפטים כ"אָנֹכִי בְאָבִי וְאָבִי בִּי" (יוחנן, י"ד, 10) ואחרים בנושא זה, שנפוצים מאוד באוונגליון הרביעי. ואכן ישוע אמר לנודע שנכון מצידנו לבטל רבים מן המשפטים באוונגליון של יוחנן, אך בכל מקרה גם דבריו שלו (של ישוע) גרמו לכך. חלום זה מייצג סיכום נפלא לתיקון הגדול של הנצרות, לברית החדשה האמיתית שהטקסט "מתי הילד" מייצגה, כמו גם לענווה האמיתית של ישוע שבוטאה באמיתות הכרזתו של הגואל חיים: "זהו כוכבו של כריסטו הבא בזכות הענווה". אני מאמין שהמשפט בטקסט הנוגע לרוח נכונה הדרושה להשלים את הרוח החדשה של הגאולה השלמה הנובעת מהשם "אשר" הוגשם בהודאתו של ישוע ביחס לעובדה זו. מדהימה גם העובדה שאם היא הייתה מגיעה קודם לכן, היא הייתה יוצרת מכשולים להסברי השליחות של ישוע.

[14] הוסבר כבר בהקדמה של "חבל ירושת יעקב", שהמושג "בן האל", שהתקשר לנפשות הצאן הנאבד, אינו מנוגד למה שנאמר כאן. זהו סוד ברמת הנשמות, ברמות נסתרות של ה"כוונות" העליונות אשר מתייחסות לנצרות כמקלט לצאן הנאבד עד לגאולה השלמה ולחזרתה לשורשי המסורת. כאן, לעומת זאת, מדובר במציאות ההיסטורית.

[15] לפי חלומה של אנה גספרוטי.

[16] אני מתעכב בכתבים אחרים של ספר המפליא על ייסוד בית הספר, מטרותיו, מבנהו המשיחי, יציאת יוחנן המטביל, 3 השנים של ישוע בבית הספר ויציאתו משם. כאן אני מתייחס לעניין בקצרה אם יש צורך.

[17] מלבד במובן נרחב של יהודים שלא למדו יותר תורה והיו רחוקים מן המסורת. ברור שישוע התכוון אליהם. עם זאת, לא ניתן היה להשלים את כוונתו, מאחר שחזרת עשרת שבטי ישראל היא הכרחית לגאולת ישראל. עבור ישוע, עשרת השבטים נפוצו בין העמים, ודרך השגחת ה' הם יימצאו לבסוף ויחזרו לגבולות העם היהודי. דברי ישוע שמשמעותם הפצת מסרו לאומות העולם ייתכן ונגרמו מרעיון זה. אם הוא הגיע כדי להציל את הצאן הנאבד, והצאן הנאבד התפזר בין העמים, בשורתו בהכרח הייתה צריכה להגיע לעמים.

[18] ישוע לא רצה לסתור את ההלכה, אך ההלכה היא עולם רחב, ויש להיות זהירים ולא לנצל טענות מוצדקות כדי ליצור הלכה שאינה יישומית, מאחר שקיימות טענות אמיתיות רבות, ובכל פינה ושאלה, קיימת נקודת השקפה שונה. על בסיס הנקודה הנראית תפורשנה השאלות. לפיכך, מסורת חכמי ישראל מלאה בדעות שונות, אך כולן מתייחסות לתורה, כי הן מתבססות עליה. כיצד יכולות להיות דעות שונות בנוגע לתורה? כפי שנכתב: "70 פנים לתורה" – קיימות 70 דרכים שונות (אמיתיות ומוצדקות) לפרש את התורה. התורה היא עמוקה וכוללת בתוכה רמות רבות של פרשנות, ובכל רמה פרשנויות שונות.

   לפיכך, קיימות טענות אמיתיות רבות, אך דרך ההלכה צריכה להתאים את הטענות האמיתיות למציאות העולם בפרקטיקה, ואם טענות אמיתיות ומופשטות מובאות על-מנת ליישם את הפרקטיקה, יש לבחון האם היא עומדת במבחן המציאות. חכם אחד מן המשנה הניח שעילה מספקת לגירושין הינה כאשר האישה שורפת את ארוחת בעלה. האחר הניח כי עילה מספקת הינה כאשר הבעל מצא אישה יפה יותר. דעות אלו הן "פילוסופיות" כדי להגדיר את המינימום לתהליך אי שביעות רצון אשר יכול לגרום לגירושין. ההלכה לא הייתה כזו, אך הדעות היו חלק ממסורת המשנה. ברור הוא שהייתה זו קלות נוראית אם כל דעה הייתה הופכת להלכה. למרות זאת, באותם הימים, חוסר הצדק כלפי האישה היה רב, והסיבות לבקשת גט הפכו בקלות ללא מוצדקות. היה זה אף קל יותר להשיג גט אם היה מעורב בכך תשלום.

   בהתייחס לסוגיית הגירושין, ההלכה לא תפקדה, והיא הייתה גורמת, כפי שזעק על כך ישוע, ל"ניאוף". זהו הכלל: כאשר ישוע העלה דעה שונה מן ההלכה, לא היה זה לשם סתירת ההלכה עצמה, אלא רק כאשר ההלכה הייתה גורמת לחטאים או לעמדות שונות מאלו המוצגות בתורה. הגט שהושג באופן קל כל כך, שולל את כוונת התורה, הסביר ישוע. יש להציב גדר איתנה סביב ההלכה על-מנת לא להסכים לגט, אם הוא גורם לניאוף. פעולה זו לא רק גורמת לאי צדק כלפי האישה, אלא היא גם מחלישה את "לב הנישואין" ואת ה"אהבה שבין בעל לאשתו". זוהי נגיעה באחד מעמודי התווך בחיים - המשפחה ואהבת המשפחה. בצדק, ישוע התנגד להלכה המעשית, בהתייחס לגט והציע נוקשות קיצונית לשם השגתו.

[19] אסור לטעות במונח "תורה מחודשת", כפי שטעיתי אני ב-1990 בבאר שבע. הייתה זו טעות מחשבתית נוראית, לפיה סברתי כי עלי לחדש את התורה פשוטו כמשמעו, אך מבלי לשנות אות מן הטקסט המקורי. לפיכך מה שהתחלתי לעשות היה לנסח מילה מכל אות, כך שהמילה תתחיל באות מן התורה. מדהימים היו האורות השקריים של אותה הטעיה, ונראה היה לי שכל מילה מגלה סודות מן התורה. באותם ימים, בני יהואל יהואל נולד, וחברתנו הקרובה שרה מרקוס הגיעה מקיבוץ יטבתה כדי לנכוח בברית המילה. כאשר דיברתי איתה התייחסתי לגילוי שלי וסיפרתי לה במצב רוח מרומם שאני עובד כעת על חידוש התורה. על אף שהיינו שנינו מעט שיכורים מקוניאק, שרה אמרה לי בפיכחות רצינית: "פרץ, אינך יכול לחדש את התורה. התורה היא התורה, ואינך יכול לשנותה בדרך כלשהי!". בצלילות שתויה עניתי לה: "לא, אני יודע זאת, אך זהו סימן חדש שיש לי, לחדש את התורה". "לא", היא התעקשה, "אסור לגעת בתורה. היזהר במה שאתה עושה". באותו לילה ראיתי את הצדיק חיים יושב ליד השולחן, רציני מאוד. הצדיק חיים אמר לי: "חזרתי הרגע מפגישה עם משה רבנו. הוא אמר לי למסור לך: "הסר את דברי החטא אותם הוצאת מפיך בלילה שעבר". ראיתי אז שני סצנות בחלום שבקצרה הראו: 1. כובע ישן שלי מחודש לגמרי. 2. דירה עם ריהוט עתיק שחודשה לגמרי בריהוט חדש ומכשירי חשמל מודרניים. - - אלו היו שני משתנים שדרכם הבנתי מה משמעות "חידוש התורה". דנתי בכך בהקדמה שלנו לחוק החדש. הפגישה עם הגואל חיים נועדה להבהיל אותי על מנת שאבין שכל מילה שכתבתי בשם התורה נראית על-ידי משה רבנו, ונשפטת על-ידו אם יש צורך. בחלומו של ג'יוזפה, התורה המחודשת מייצגת הסברים חדשים של סימני התורה, הנסתרים בה עד לגילויים בידי הגואל חיים דרך הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. סימני הגאולה הם ירושת אליהו הנביא, זכרו לברכה, ולכן הפרשנויות האמיתיות של הסימנים הללו מושרשות ונסתרות בתורה, כשש הנקודות מעל למילה "וישקהו", שבהן ששת הסימנים השלמים הגדולים נסתרים, או כסימני האבות: אברהם, יצחק ויעקב וכו'. לאחרונה כתבתי, ברוך השם, ספרון: "סימני אליהו הנביא בתורה לפי הדג הגדול לוויתן".

[20] ב-2014 בבאר שבע נראה חלום שהצביע על השלמת הסימן, כלומר שהברית החדשה השלמה נכנסה לתורה (ראו החיוך האוניברסאלי של הדג הגדול לוויתן, פרק 2). - -

[21] אנו מדברים על פיוס אמיתי ונמשך שנשאר בזמן. לא ניתן להשיגו אם תנאי האמונה המונותיאיסטית האמיתית ומסורת ישראל הם לא בסיס הפיוס. עם זאת, כפי שהעולם המערבי התקדם לכיוון הדמוקרטיה והסובלנות, הגשמה רחבה שאומות העולם חייבות לחפש דרכים לשלום ושיתוף פעולה בינלאומי, תפיסת הסובלנות והפיוס התחזקה בהדרגה בנצרות ובאומות הנוצריות.לפחות בלב נוצרים רבים. המסר שהביא ישוע היה של לב סובלני, טוב ואוהב כלפי הזולת, פיוס ולעולם לא שנאה, אלא ביחס לחטאים עצמם. אפילו אם אויב סוטר לך על הלחי, ענה לו בהגשת לחייך השנייה.

[22] ייתכן והקוראן היה קרוב בדרכים מסוימות, ובוודאי קרוב יותר מן היהדות, בראייה של ישוע כנביא ה', וזאת תוך שלילת האלהתו. עם זאת שיעוריו של ישוע אינם חלק מן התרבות המוסלמית, וחשוב יותר הוא שהאסלאם, על אף שהינו חלק מתוכנית ה' ההיסטורית של הגאולה השלמה, הוא אינו מעורב בסוגיה המשיחית. הבעיה המשיחית ההיסטורית היא בין היהדות לנצרות.

[23] 26 בפברואר 2015, באר שבע: ברצוני לציין שאין להשתמש במונח "שה האלוהים המסיר חטאים" כפי שהשתמשו בו בנצרות בגאולה השלמה ביחס לגואל חיים, באותו אופן שאין לשאת אליו תפילות. תפילה מיועדת לאל שדי בלבד, והוא היחיד שממרק חטאים. לפני כ-8 חודשים חלמתי שאמרתי לצדיק חיים: "הצדיק חיים הוא שה האלוהים", אך הוספתי "אנו נזהרים שלא להשתמש במונח במובן הנוצרי". - -

[24] "פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם" (ישעיהו, ט', 5).

[25] אין לראות זאת כהוראה של לימודינו. אם זאת יש להבין את העניין.

[26] מתי, י"ג, 31-32.

[27] הסתירה חייבת להיפתר: כיצד כתיבה על לוח מתייחסת לאוונגליונים, שהאמונה בהם סולפה? ההסבר הוא שהם מייצגים את העדות היחידה של שליחות ישוע אשר קיימת בעולם. לפיכך להמתנה של מאות שנים לזמן הסופי יש משמעות. אם הלוחות הראשונים היו כה ברורים, אז מדוע היה צורך בלוחות השניים? בכל מקרה, אני סבור שלנבואה בחבקוק יש פרשנות "לא שלמה". עם זאת, אנו נמצאים בשנה ה-17 של הסימנים השלמים קיבלנו את סימן "עוד חזון למועד" - חיזיון שני שסימל את הסדרה המחודשת של סימנים רבים שהתקבלו בטקסטים שנכתבו. החיזיון השני היה חשוב לשם השלמה והמשך הגאולה השלמה (ראו "חנוכת החנוכות וישועת ישוע"). כאן נבואת חבקוק היא שלמה, מאחר שהחיזיון השני מכסה את התקופה עד לשנה ה-35 של הסימנים השלמים, ורק אז נכנסת התקופה העיקרית של הדור הרביעי – תקופה בת 30 שנים עד שנת 2048. לפיכך בכל התקופה הזו ההמתנה הכרחית, אך יש ודאות לכך שהסוף המובטח יגיע, וממש כמו שתקופת ההמתנה בחשש מנובאת, כך גם הזמן המובטח יגיע ולא יאחר.

[28] כפי שבבודהיזם או בדתות אחרות (מלבד האסלאם) אין שום דבר משיחי או גאולי לתקן, הנצרות, לעומתן, יש השליחות המשיחית של ישוע והסימנים ההתחלתיים. לפיכך לתיקון יש מטרות להרוס את התיאולוגיה של כל הנצרות המסורתית והכנסייה, ולייסד מחדש את שליחות ישוע במסגרת שורשיה האמיתיים ומימדיה האמיתיים.