אני אוהב את ישוע האמיתי

Amo il Vero Gesù

כתב: דניאל מניגרסו

תרגם: סולי קמחג'י

ערכו וביצעו הגהה: פרץ גרין ומשה לוי

דניאל מניגרסו הקדיש את הספר הזה לאביו האהוב, דומניקו מניגרסו, נשמתו במלכות השמים

דבר המתרגם - סולי קמחג'י

ב"ה י' בתמוז תשע"ג, באר שבע, ישראל

18/06/2013 Beer-Sheva, Israele

לעילוי נשמת אמי היקרה מאוד מאוד

מלכה בהר בת מרים

שנפטרה ביום שני, י"ח בסיוון תשע"ג, 27 במאי 2013, במילאנו, איטליה.

נשמתה היקרה במלכות השמים.

בעזרת ה' יתברך, אני, סולי (אדם) קמחגי, בן כאמילו ומלכה, נשמתם במלכות השמים,

מתחיל היום את התרגום לעברית מהאיטלקית של הספר:Amo il Vero Gesu’

"אני אוהב את ישוע האמיתי"

הספר היקר הזה נכתב באיטליה, באיטלקית, על ידי חברי הטוב, דניאל מניגרסו.

לפני כחודש וחצי דניאל מניגרסו חלם שאני, סולי (אדם), ישבתי בחדר עם פרץ על שולחן כתיבה, והייתי עסוק בתרגום מאיטלקית לעברית של הספר. דניאל, בחלומו, שאל אותי איך התרשמתי מהתרגום בעברית ועניתי לו: "באיטלקית הספר הוא מאוד חשוב וברור. בעברית, עם זאת, מרגישים את עליונותו ושדבריו מן השמים הם". חלום זה התרחש שבועות ספורים לפני פטירת אמי היקרה, נשמתה במלכות השמים.

בחודש פברואר 2013, הייתי באיטליה, ביחד עם חברתי דינה, כדי לבקר את אמי היקרה, נשמתה במלכות השמים, שכבר הייתה חולה מאוד מ-25.12.2012, יום חג המולד.

דינה בימים אלה ראתה בחלום את אבי היקר, נשמתו במלכות השמים, שאמר לה שעכשיו הוא אלמן ושאין לו מי שיבשל לו דגים לשבת.

לאחר מכן, ממש ימים ספורים לפני פטירת אמי היקרה, נשמתה במלכות השמים, בת אל לייבה, ביתה של דינה, שתחייה, ראתה בחלום את אמי היקרה שהולכת עם ההליכון למבוגרים בשביל הקרוב לבית שלה, בגדרה. כאשר אמי היקרה ראתה אותי, אני נתתי לה ספר אחד קטן, עם כריכה בצבע תכלת ומצופה בזהב, והיא נשקה אותי. ברוך השם על החלום הזה.

ארבעה ימים אחרי פטירת אמי היקרה, נשמתה במלכות השמים, שוב בת אל ראתה אותי בחלום ושאלה אותי: "מה שלום אמא?"

עניתי לה: "ברוך השם, היא עכשיו נמצאת במקום טוב".

החלום הזה נתן לי ולבני משפחתי, בשבת שעדיין היינו בשבעה, נחמה גדולה גדולה, ברוך השם.

בחודש אדר ב', מרס 2014, בדקתי היטב את התאריכים של 11 חודשים ושל השנה לפטירת אימי היקרה, ושאלתי את הרב רפאל פרץ, שענה לי עם טוב הלב והידע שלו שהשנה מסתיימת בי"ח באייר, ל"ג בעומר. ל"ג בעומר, כידוע, הוא היום ה-33 של העומר והמספר 33 קשור באופן מסרתי לישוע.

=====================================================

הקדמה של פרץ גרין לספר אני אוהב את ישוע האמיתי

"אני אוהב את ישוע האמיתי" היא עדות נפשית, אבל מייצגת מסקנה היסטורית המוסתרת בלב מיליוני נוצרים. מדובר על בלבול גדול בין האמונה האמיתית המונותיאיסטית של כל מסורת ישראל, שנשמרה בנאמנות אצל ישוע עצמו, ובין התיאולוגיה של הנצרות. למרבית הנוצרים שתחושת הבלבול הזה בליבם מאפיינת אותם, חסר בסיס כדי לבטא את האי-נחת הפנימי הזה בכל הנוגע להאלהת כריסטו. בעיקר חסרה הכרת המסורת האמיתית היהודית, ובפרט זו של הדיבר השני. מיליארדי נוצרים בדורות שעברו, שליבם היה מלא בספקות, לא יכולו להפיג את ספקותיהם או להביע אותם.

עם זאת, הזמן ה"נבואי" כיום שונה לגמרי ביחס לעבר. פה דניאל מניגרסו (ליאו שונאיי) עונה בפשטות מפליאה ובנימוקים ברורים על הנושא הזה, המנתח את ההבדל בין ישוע האלוהי של הנצרות המסורתית ובין ישוע האמיתי המשיחי[1], עבד עניו לה'. על הקורא לבחור באיזה ישוע הוא חפץ.

הטקסט הזה מעורר את מוחם של נוצרים בעלי שכל למאורעות חדשים כלפי הנצרות שיתרחשו, בעקבות פסיעות היסטוריות נמהרות שתגענה. ישוע ייראה במשרתו המשיחית האמיתית בצורתו האמיתית כבן אדם. לא כאלהים או כבן האלהים, כי אם כעבד ה' וכבן ישראל, שאף פעם לא לימד אמונה אחרת חוץ מאמונת אחדות ה', שהיא הבסיס של כל המסורת האמיתית.

לישוע המשיחי אין כמעט כלום בצורתו מהנצרות המסורתית. דוקטרינות אלהותו של ישוע יצאו מתוספות אבות הכנסייה, כמו הדָבָר (לוגוס LOGOS או וורבו VERBO) של יוחנן באוונגליון הרביעי, שהוא אבי האלהתו של כריסטו. כ-2000 שנה מיליוני נוצרים בולעים את הדוֹגמה הזאת.

מאחורי הספר הזה עומדת התגלות חדשה הנקראת בשם הגאולה השלמה השלישית בזכות הגואל הנבחר מאת ה', הוא הצדיק חיים בן מוסא, שנולד בצנעא תימן ב-1914 ונפטר באיטליה בתשמ"ב (1982). התגלות זו מוסברת ארוכות בטקסטים רבים שלנו. יותר מעשרים שנים דניאל שותף להתגלות זו ביחד עם התלמידים של המורה חיים, שמקבלים את כל הדברים הנפלאים בכתבים ובלימוד ביניהם. עד עתה (אני, פרץ, עובר פה על הטקסט באוקטובר 2014), חוץ מניסיון כמעט בלתי מוצלח להוציא כמה מהטקסטים באתר האינטרנט שלנו, CAMILLO, כל דברי וענייני הגאולה השלמה לא יצאו עוד בפומבי, ולא מוכרים כלל.

המורה חיים, שנולד בצנעא, תימן, חי שם 16 שנים, אחר כך חי בעדן, תימן, שלוש שנים, בקהיר, מצרים, 27 שנים, ובמילאנו, איטליה, שם אחרי סבל קשה וארוך נפטר. אני, פרץ, פול (PAUL) גרין, יליד ארצות הברית, קיבלתי את הזכות הגדולה להיות התלמיד הראשון של הצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, במשך שלוש עשרה שנים, עד לפטירתו ביוני 1982. אחרי פטירת הנבחר חיים, נעשיתי לחמור הראשון של הגואל חיים. הסבל הנורא אותו עבר הצדיק הנסתר חיים, בשל שני ניתוחים ארוכים ומסוכנים בבטנו, בעקבות מחלת הסרטן, ומותו, נועדו לבטל גזרה עולמית, שהייתה אמורה ליפול על העולם. ה' ברוך הוא ראה בשל כך בקרבנו הקרבן המסיים את התקופות הקודמות, ומבשר את הגעת זמן הדור הרביעי האחרון, ואת התגלות הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. זהו ספר שלם בסעיף אחד.

מאז פטירתו של הצדיק חיים ועד עתה (כרגע 32 שנים) ירדו, בעיקר בחלומות, סימנים שלמים משיחיים וגאולתיים לתלמידים המשתתפים בהתגלות החדשה, בזכות הגואל חיים. עם אלה יורדים גם כן הסימנים הנבואיים של המסורת הנבואית של אליהו הנביא, זכרו לברכה, בנוגע לדור הרביעי הזה (מאפריל 1983 עד אפריל 2047), שבו מתרחשים המאורעות ה"אפוקליפטיים", ימי המשפט האוניברסליים ויום ה' הגדול והנורא (בפרט מ-2024 עד 2042).

אלפי החלומות שהתקבלו נכתבים ומוסברים בהכנה להפצתם. התפקיד של הכנת הכתבים שייך לחמורים האוכלים את הלחם. דניאל מניגרסו הוא אחד מהם, והוא קיבל גם כמה מאות חלומות גאוליים ונבואיים. אנחנו אפוא חמורים וסוסים לבנים, המודרכים על ידי המורה חיים ממלכות השמים. אנו אוכלים את לחם הסימנים השלמים ומכינים אותם, בעזרת אל שדי עלינו, למען העולם.

אנו, כאמור, ברוך ה', כבר נוערים את הבשורות הנפלאות על הגאולה השלמה ועל תחייתו של המורה חיים שנים רבות. כל אותם הדברים אינם חלק של ספר זה, אותו כתב דניאל, אך הבאתי מעט כללים, כדי להבהיר שהוא שייך לבשורות ההן ולעבודות של הגאולה השלמה, ולהבין כמה אזכורים שלו לענייניהם.

דניאל מניגרסו, הנקרא ליאו שונאיי בסימנים, הגיע אצלנו ב-1987 והביא איתו אחרי זמן קצר את אחיו ג'יוזפה. הוא מספר בטוב טעם בהקדמתו לספר את הסיפור שלו.

דניאל הוא לי אח אמיתי, והוא סבל רבות בשנים שעברו, ונדרש לקבל על עצמו משקולות כבדים בגלל בחירתו ללמד את המסורת האמיתית של הדיבר השני נגד התיאולוגיה הנוצרית. הוא מרגיש את הרעות העצומות שנבראו מלימודים שקריים שאינם לפי הדיבר השני והאמונה הטהורה באחדות ה' של כל המסורת האמיתית של ישראל.

לכן שמחתי מאד כאשר דניאל קיבל מאת הגואל חיים את המפתחות לכתוב את "אני אוהב את ישוע האמיתי". "סוף כל סוף", אמרתי, "יהיה לו ספר מלחמה נגד הדוקטרינות המוטעות של הנצרות המסורתית, שהן בניגוד גמור לאמונה האמיתית של ישוע". דניאל מסביר בהקדמתו איך הוא קיבל את השם לֵיאוֹ שונאיי. המילה "שונאיי" היא מהדיבר השני, "פֹקד עַוֹן אָבֹת על בנים על שִלשים ועל רִבֵּעים לשׂונאָי" (שמות, כ', 4), דהיינו לאלה ששונאים אותי. תפקידו של דניאל הוא להילחם נגד העבודה הזרה מכל הסוגים, כדי שתיהרס במשך הדור הרביעי הזה.

גם ג'יוזפה אחיו אחי הוא, ותוארו "חמור ילד-נבואי" כי קיבל יותר מ-800 חלומות גאוליים עד עתה. בחלום של דניאל, אביהם, דומניקו מניגרסו, עליו השלום, אמר לדניאל ולג'יוזפה: "בלעדיכם אין גאולה".

ג'יוזפה קיבל את החלום המאד חשוב של המלאך מיכאל, שרו של ישראל, שהכריז: "שלושה הם אנשי הגאולה: משה, ישוע וחיים".

הגילוי החדש האמיתי הזה מייצג עולם חדש, שיתגלה מהדור החמישי והלאה, אם כי הסימנים השלמים התחילו לרדת כבר עם פטירתו ותחייתו של הצדיק והגואל הנבחר, חיים. רבים הם האופנים והצורות של הסימנים השלמים, אבל כלם נכללים בשישה סימנים גדולים כלליים: 1) סימן כוכבי הגאולה 2) סימן השופט המשוח במלכות השמים 3) סימן האור החדש של חנוכת החנוכות 4) סימן החמור אוכל לחם 5) סימן הדור הרביעי ודור הבניין החדש 6) סימן תחיית המורה חיים, בסימן השלם של תחיית המתים.

כאשר ה' ברוך הוא בוחר בגואל אחרון נכנס לתוקפו הפסוק "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיה מ"ד, 6). "אני ראשון" – בגאולה הראשונה בידי משה, שבה לא בלבלו את האמונה בה' עם האמונה במשה עבדו, ככתוב "וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" (שמות, י"ד 31). "ואני אחרון" – בגאולה השלישית השלמה, שבה אי-אפשר שיתבלבלו בני אדם בין האמונה בה' ובין האמונה בגואל אחרון חיים. "ומבלעדי אין אלהים" – בגאולה האיש השני[2] של הגאולה, ישוע, שמסביב לו נוצר בלבול עצום ונורא על האלהתו, ונדרש לזה התיקון הגדול של הנצרות.

גם במחנה ישראל ישנם בלבולים גדולים מסביב למשיח בן דוד, אבל בהחלט סוג אחר הוא לגמרי, ולא בלבול תיאולוגי של עצם האמונה. עניין הבלבולים נוצר מהעובדה שהמסורת עוד לא יודעת שהגואל אינו המשיח והמשיח אינו הגואל, ושהגואל נפטר וקם בתחייה להיות השופט המשוח במלכות השמים, ומשם מדריך הוא את הגאולה השלמה בעולם.

מאידך גיסא בנצרות המשיח היהודי המסכן נפל לתוך ערבוביה של מונחים: משיח, גואל, כריסטו, הלוגוס (הדבר), אלהים, בן האלהים, וכו'. (ורמז לכך הוא הסבך שנאחזו בו קרניו של האיל, שנלקח במקום יצחק אבינו בעקידה). הערבוביה הגדולה הזאת של הנצרות המסורתית יצרה שוב עגל זהב היסטורי. והוא סיבוך עצום שהנצרות בעצמה לא יכולה לפתור או להשתחרר ממנו. לשם כך נדרשת הגאולה השלמה והסימנים השלמים המשלימים גם כן את הסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים, שהיו אצל ישוע. כך הם מגלים את ההיסטוריה האמיתית של משרת ישוע, ומסבירים מדוע הוא באמת האיש השני של הגאולה אחרי משה רבינו ולפני הגואל חיים.

כאשר כל הפרמטרים החדשים והאמיתיים הללו מסביב לישוע מובנים במסגרת האמונה האמיתית המונותיאיסטית, רק אז יכולים לדבר על המשיחות האמיתית של ישוע, ומחולק עניינו לארבע נקודות עיקריות 1) ההתגבשות ההיסטורית של האייל שנלקח במקום יצחק אבינו. 2) המשרה המשיחית הבלתי מוצלחת של השבת הלבבות אבות על בנים הנוגעת לנבואה האחרונה של מלאכי. 3) העבד הסובל של ישעיה נ"ג. 4) האיש השני של הגאולה אחרי משה ולפני חיים.

הריני מזכיר את כל זה בהקדמתי לספר "אני אוהב את ישוע האמיתי", כדי שאף אחד לא יחשוב שדניאל רוצה להמעיט באיזשהו מידה את אישיותו של ישוע או את משרתו המשיחית ההיסטורית, על שם כריסטו של אומות העולם הנוצריות. ספרו של דניאל עומד בתיקון הגדול של הנצרות, ומבוסס על הדיבר השני ועל דבריו של ישוע עצמו באוונגלונים. הכל בא נגד ההאלהה של ישוע, אם כי ישוע בעצמו נבחר לקיים משרה משיחית היסטורית, כבן אדם, כמו כל אחד הנמצא בגוף גשמי בעולם הזה, לא אלהים!

לפי הסיפור (מתי, ח'), הגיעה רוח חזקה שהייתה מהפכת את הסירה, וישוע היה למטה ישן. העירו אותו וכו'.

האם ה' ישן? והרי כתוב בתהילים "הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל" (תהילים, קכ"א, 4). ראו עד כמה ישוע היה בן אדם.

נכתב באיטלקית, 1 בפברואר 2010, פארה ג'רה ד'אדה (FARA G’ERA D’ADDA), איטליה.

פרץ גרין

=====================================================

הקדמתו של דניאל מניגרסו (ליאו שונאיי)

חלק 1

18 ינואר 2005

ברוך ה', ביום הזה נעשה רשמי בית ספר הדיבר השני. פתח דבר.

יומנו של דניאל מניגרסו (ליאו שונאיי): 18 בינואר 2005: ביום הזה, תודה לאל, נפתח באופן רשמי הבית ספר של הדיבר השני .

היו נוכחים בבית הספר: פרץ, יוסף (אחי – ג'יוזפה), אברמו, הדסה, אשתי יעל ואני, כדי להקים את בית הספר של הדיבר השני נדרשו 18 שנה.

בית הספר של הדיבר השני מלמד את האמונה האמיתית באל חי, היחיד, אותה אמונה שקבלו אבותינו הקדושים: אברהם, יצחק ויעקב, אותה האמונה שהתקדשה במעמד הר סיני.

קוראים יקרים, אתם לא תוכלו לתאר לעצמכם את הקשיים שהיו לי בכל השנים האלה כדי לקיים חלום אחד שנשלח מהשמים. כן, זה ממש ככה. אני ראיתי את הסימן הראשון של זה בחלום. לפני שאפרט את חלומי, הייתי רוצה לדבר קודם על מספר מקרים שקרו לי לפני שהכרתי את פרץ ואת המסר החדש.

הסיפור שלי מתחיל ב-1987, שנה בלתי נשכחת בשבילי, שנה ששינתה את חיי.

בשנה ההיא הכרתי את פרץ ואת המסר החדש הבא דרך חלומות גאולים לתלמידים הראשונים של הצדיק הנבחר, חיים. המסר החדש הוא לא חלום, אלה מציאות חדשה שיכולתי לנגוע בה ביד, תודה לאל, ולחיות בגוף ראשון.

עד תשעה חדשים לפני שהכרתי את פרץ, היו לי חיים שגרתיים. הייתי משחק כדורגל, נהגתי לצאת לדיסקוטק, והייתה לי חברה של אנשים טובים שאת כל זמני החופשי בליתי איתם. ככה היה עד שהתרחשו כמה אירועים שהכניסו אותי למסלול יותר ישר ונכון, כאילו היה מדריך בלתי נראה שהדריך את צעדיי למה שהרגשתי בתוך ליבי: לעבוד את השם.

הכל התחיל בנובמבר 1986, תיכף אחרי הפרידה מן הבחורה הראשונה שלי. אז הרגשתי שהיו לי סוג של הרגשות מוקדמות על אירועים לפני שהם התרחשו. אל תשאלו במה היה מדובר, באמת אינני יודע לענות. בתקופה ההיא, בכל מקרה, הייתי בטוח שכל אירוע שהיה קורא לי היה כאילו כבר חזוי בתוך מוחי.

הסימן הראשון התרחש בדצמבר 1986, מיד אחר הפרידה מחברתי.

הייתי בטוח שאכיר עוד בחורה צעירה ושאיתה אחיה תקופה אינטנסיבי. אחרי חודש בערך, ב-11 בינואר 1987, הכרתי בדיסקוטק במילאנו את הבחורה הזו.

אף פעם לא הרגשתי רגש כל כך חזק כלפי בן אדם: חשבתי שמצאתי את אשת חיי. הלך רוחי הגיע לכוכבים. תמיד חשבתי עליה, וליבי פעם מאהבה כלפיה. היא הייתה יותר מידי יפה. המאוהבים מכירים טוב מאוד את הרגש הזה.

הסימן השני הגיע לי בדרך, כביכול, "אלימה". בזמן ההוא שיחקתי כדורגל באופן לא מקצועי. בתוך משחק אחד בלילה, קבלתי בעיטה חזקה מאוד בעצם השוק. האם אתם יודעים מה הייתה המחשבה הראשונה שלי? "זה סימן שישנה את חיי. הקשר עם הבחורה יסתיים בקרוב וכל זה יביא אותי לתקופה קשה בחיי, ושזה מייצג את רצון השם".

עד היום, אחרי כל כך הרבה שנים, אני מופתע מכל הדייקנות של אותן ההרגשות. שאלתי את השם על הסיבה לכל זה. קוראים יקרים, זה לא יפה לחזות תחזית עצובה בזמן כל כך שמח של החיים, אבל זה הסיפור שלי, סבלנות, לכל אחד הסיפור שלו.

בתקופה ההיא הייתי חי את אמונתי בדרך נסתרת למי שהכיר אותי. לא הייתי מראה אותה. הכל היה בתוכי, הייתי מדבר עם האלהים שאיתו דיברתי ישירות, מאז ילדותי.

בשבילי אלהים היה בכל מקום, ולא היו לי נקודות מסוימות איפה לחפש אותו. ידעתי שמספיק היה לדבר, והוא, ישתבח, שמע. אף אחד לא לימד אותי את זה. ידעתי את זה מילדותי.

יש לי זיכרון שתמיד חי במחשבותיי מזמן משהייתי בן חמש, ושחוזר בראשי לעיתים קרובות, כאשר בגן הילדים שמעתי בפעם הראשונה את השם של ישוע, והיה בתודעתי ששם זה הוא דרך שתביא אותי לאלהים. אינני יכול להסביר לעצמי את הדבר הזה. ישנן השגות שנולדות עם האדם מבלי שהוא יודע למה. לפיכך כל המילים שנאמרו אודות ישוע על ידי המורים של הגן לא אמרו לי כלום, רק השם "ישוע" עשה עלי רושם.

כשהייתי נער נכחתי במוסד נוצרי לצעירים "אורטוריו", ובתוכי הבנתי שהיה לי תפקיד לקיים בשביל השם. יום אחד גיליתי לכומר אחד את הרצון הזה שלי: "אני יודע שעלי לקיים תפקיד בשביל האל. זה זמן-מה שאני חושב על זה. אני מרגיש שנבחרתי, למשהו שעד עתה אין לי אינדיקציה לגביו. הכומר הופתע מאוד מדבריי, והציע לי להשתתף בקבוצות של צעירים נוצרים שחיו את האוונגליון, לפי אמונתם.

ניסיתי להשתתף במספר קבוצות של מאמינים אבל לא מצאתי שם את האמת שחפשתי. דבריהם לא דברו אלי בכלל וכל הנאומים שלהם הסתובבו מסביב לישוע, דבר שלא נתן לי סיפוק. הייתי לכן נוצרי לא מסופק מהיגיון הכנסייה. האמונה הנוצרית הייתה זרה לאמונה שהייתה בליבי, אבל לא ידעתי מה אני מחפש. לילה אחד, במילאנו, בשדרת מונצה, חיפשתי את השם, כמו שהייתי עושה תמיד. לעולם אני לא אשכח את המילים שיצאו ממקור נשמתי: "שייעשה רצונך. לך אני נותן את ליבי, את נפשי ואת מאודי. חיי הם בידך".

ברגע ההוא לא הייתה לי שום מחשבה, חלילה, שישוע הוא אלהים. דבריי היו ישירות להשם, בורא כל הנפשות. כבר אז הייתי משוכנע שלהרבה אנשים יש האמונה האמיתית בליבם, אמונה תמימה בהשם המושרשת באדם ולא קשורה עם הכנסייה.

בחזרה ל-1987, הבעיטה ההיא שקיבלתי ברגל הייתה כהתחלה של אירועים בדרכי לרצון השם.

ב-6 למרץ 1987, קצת יותר מחודש מהבעיטה, החברה שלי עזבה אותי. זה שבר לי את הלב, אבל מצד שני, דווקא אירוע זה הוכיח לי שהסימנים של מחשבות מוקדמות היו אמיתיים. הבחורה ההיא הייתה ממלאת את ליבי, ונכנסה בתוך כל המחשבות שלי. הייתי משוגע עליה והייתי עונה בחיוב לכל בקשה שלה. בשנים שלאחר מכן, כאשר הייתה הזדמנות לספר על אותם הרגעים של מחלת אהבה, הייתי אומר "אם היא הייתה מבקשת ממני לאסוף פרח על פסגת ההר, הייתי עולה על הר תיכף ומיד".

לכן תוכלו לתאר לעצמכם עד כמה הייתי עצוב: מהאושר הגדול ביותר לעצב בלב. מי שעבר את זה, יכול להבין. המלנכליה של הפסד אהבה היא הרגשה של דיכאון שבו צינורות הדמעות תמיד פתוחות. עיניי נעשו כמעיין, שהפיקו דמעות בכי ללא הפסקה. הגעתי לשלב אחרון של היגיון, וחסר היה רק קצת בכדי להפכו לשיגעון. הפסדתי את שאהבתי.

מאידך, אולם, מילותיה האחרונות היו בשבילי, תודה לאל, כתיקון חשוב עבורי. היא אמרה: "אם היית מתייחס אלי בקשיחות, הייתי גם מתחתנת איתך". לא היה קל בשבילי לשמוע את האמת מדבריה, אבל המילים ההן נתנו לי דחיפה חזקה לחפש את הטעויות שלי. מהן הבנתי את הטעם האמיתי לאכזבה: חולשת האופי שלי.

אחרי המילים ההן עברתי את ששת החודשים הכי קשים של חיי. בזמן הכואב ההוא חיפשתי את האל לעיתים קרובות. הגנתי על עצמי מהסבל ההוא ברעיונות טובים, והתבוננתי במה שהיה קורה בעולם. לא הצלחתי להבין מדוע העולם כל כך מלא ברוע בין בני אדם. ראיתי התנהגויות מגעילות שהביאו אותי לשאלה: מדוע מי שמתנהג כך פועל ללא יראת שמים? הגעתי לאינטואיציה שאולי קיימים בעולם בני אדם מיוחדים, נסתרים, שבשביל אהבתם לאמת לפני ה', היו מקבלים על עצמם סבל גדול מאוד, כדי למנוע את הכעס מהשמים שלא יפול על בני אדם. למען האמת, אינני יודע איך הגעתי למסקנה הזו, אבל הרגשתי שלא הייתי רחוק מן האמת.

ממחשבות וחשבונות כאלה הרגשתי שרצון האל הוא שהדריך אותי בדרך של גורלי, אבל לא היה לי אף שמץ של רעיון מהו כיוון הדרך.

ב-5 במרץ 1987, יום לפני הפרידה מהחברה, היה במילאנו קרנבל והחלטנו לבלות במועדון שבו אורגן נשף מסכות. נינו, האח של פאולו, הודיע לי על המסיבה. בערב ההוא, בלי שידעתי, היו נוכחים פרץ, פאולו, נינו ונודע. הייתה לי הזדמנות להכיר אותם אז, אבל כמו שכתב פרץ במגילת אסתר:

"וכמו שנראה במהלך כל אירוע, לאמת צריך הרגע הנכון".

בשנים שאחרי, הבנתי שברגע ההוא של החיים שלי לא הייתי עדיין מוכן לשמוע את הבשורות של הגאולה השלמה הסופית. ליבי ראה רק את אותה בחורה, והראש שלי לא היה פנוי וחופשי, היות שהייתי כמו שבוי באהבה שלי שסגרה את כל דרכי המציאות. עבד הייתי לאהבתי. מי יודע, אולי לו הייתי אז נשאר איתה אפילו יום אחד יותר, הייתי נשאר במלכודת כל ימי חיי. אבל אלהים גדול והוא הציל אותי מהטעויות שלי.

כמה ימים אחרי הפרידה, קרה אירוע שלא ניתן להסבר. היה זה ב-12 במרץ 1987. עברתי אז בהפתעה גדולה ממצב של יאוש למצב רוח מרומם. הרגשתי סוג של אושר, שלא ניתן להסביר את מקורו, ולא הייתה לי בימים ההם סיבה להצדיק את האושר ההוא.

חלק 2

בתקופה ההיא הייתי עובד כבנאי בחברת בנייה שהשכירה פועלים לשיפוץ בבנק מפורסם בלב מילאנו. שם הכרתי את סלבטורה[3], הוא היה אינסטלטור ואני עובד-כפיים, והתקיים בינינו יחס טוב של חברות. בתחילה שיחותינו התרכזו במשחקי כדורגל, ואולם יום אחד בהפסקה סלבטורה שאל אותי: "בשבילך, מי הוא ישוע?" עניתי לו: "בשבילי ישוע היה בן אדם. בתפילה שלי אני פונה לאלהים בלבד. מי יותר ממנו יכול לעזור לי?".

סלבטורה התפלא מהתשובה שלי ותפס את ההזדמנות לגלות משהו על מסר חדש שהאחראי עליו הוא חמור ששמו פרץ. בכל מה שהסביר על סימן החמור, הרגשתי בקרבי שהבשורות היו אמיתיות. השגת האמונה של הנוצרים גרמה לי לנטישתה ולהתפכחות, בגלל אי היכולת שלהם לתת תשובות לשאלותיי. כבר המושג "דוֹגמה" של הכנסייה השליך אותי לחוסר בטחון. לפיה נדרשתי להאמין ב"מיסטריון" של האמונה. דבר זה היה מנוגד לאמונתי באל אחד, שבאמת הייתה תמיד אצלי, מקטנותי.

חפצתי תיכף להכיר את פרץ. ברוך ה', היום שבתוך תוכי קיוויתי זמן רב שיגיע, עמד על הפרק. לא חוויתי לפני כן התרגשות כזו, כאותה התרגשות באותם ארבעת ימי הציפייה לפגישה, וכשהגיע היום, ברוך ה", ה-8 בספטמבר 1987, היה זה היום הכי מאושר בחיי, כי אז סוף כל סוף גורלי התנשק עם רצון ה'. האל ברוך הוא שמע את תפילותיי.

הכרתי את פרץ בצ'רנוסקו סול נאביליו (CERNUSCO SUL NAVIGLIO) עיר יפה בפרובינציה של מילאנו. בבית שבו גר פרץ, הרושם הראשוני שקיבלתי היה: "פה ישנו המשך של התנ"ך".

בבית ההוא החמור אוכל לחם ביחד עם אחרים התפללו לאל של "הברית העתיקה". הרגשתי שאני יכול סוף סוף להשתתף עם אחרים באמונה שלי, אמונה שגדלה איתי כחברה בלתי נעתקת, ואשר לוותה אותי מלידתי. הרגשתי שהאל היה אצל האנשים בבית ההוא. כאמור, אותו יום היה זה שבו צעדתי את צעדיי הראשונים על המסלול הרצוי לפני ה', בורא שמים וארץ.

בפעם הראשונה אוזניי שמעו לימודים על ההיסטוריה של הגאולה, וברוך ה', שאלותיי מצאו את התשובות, שלפני כן אף אחד לא נתן לי. בערב ההוא דווקא שמעתי את הדיבר השני בשלמותו. הכל היה נפלא, הבשורות על הגאולה השלמה, האמונה באל חי היחיד, ואף סימן החמור שהכניס שמחה לנשמתי. הדיבר השני השאיר אותי בלי מילים.

התגובה הפנימית שלי הפתיעה גם אותי. לא הצלחתי להבין למה הכנסייה לא הודיעה אי-פעם לנאמניה את הדיבר השני בשלמותו. התפכחתי מאוד מהעובדה הזאת.

בשל נוכחות הכנסייה, יראתי תמיד שאמונתי באחדות ה' לא הייתה אמונה שלמה. מטעם זה אף פעם לא גיליתי את מחשבתי. אותו החשש שכן בי, עד ששמעתי את הדיבד השני בשלמותו אצל החמור. מהיום ההוא והלאה ידעתי שאמונתי בה' אחד מתאימה עם דבר ה'. הכנסייה הקתולית בגדה בי, פיתתה אותי, והחסירה ממני את האמת בנוגע לה'.

שמתי לב לסימנים שנעשו על ידי פרץ בבית, וכמובן לא הבנתי את פירושם. סלבטורה נתן לי הקדמה והסביר "היות והמשרה[4] היא בתחילתה, נעזרת היא בסימנים. כל החפצים האלה שאתה רואה, כמו האבנים הללו, סימנים הם, והם לא לחינם, כי אם מסמלים הם דברים שיהיו בעתיד". לא הבנתי טוב את דבריו, אבל הייתי בטוח שהבשורות ששמעתי היו אמיתיות באותה מידה שהדיבר השני הוא אמת.

חלק 3

בסוף הערב הייתי מאד נלהב, ורציתי לשמור את השמחה בליבי, שמחת התחדשות בעולם אמיתי, שאמת האל סובבת אותו. אך הערב, לדאבוני, עבר במהירות. על אף שרציתי להישאר בביתו של פרץ כל הלילה, הדבר לא התאפשר. השעה הייתה כבר 3 לפנות בוקר, ובבוקר כבר הייתי צריך ללכת לעבודה. חשבתי שהערב נגמר באופן הכי טוב, אך לא היה זה כך, ובשובי הביתה מחשבותיי לא הלכו אחרי צהלת ליבי.

באופן פתאומי מוחי התנתק מהשמחה שהייתי מרגיש ברגעים ההם, והושלכתי לחרדה מבלי להבין את המחלוקת הפנימית ההיא. איך שיהיה נקבעה לי פגישה עם פרץ כמה ימים לאחר מכן, ויכולתי לסדר את המחשבות שלי, אבל חוסר הסבלנות שלי לא הרשה לי לחכות, והחלטתי ללכת אל פרץ לבדי באותו הערב עצמו.

מאותו הרגע התחלתי להכיר ב"מפתה" המפורסם, הגם שלא יכולתי להבין את זה. המוח שלי נתמלא בדמויות של ספקות, שהראו לי שפרץ הוא רמאי שרוצה לנצל את פשטות הנאמנות שלי. שמעתי אז קולות האומרים לי שלא לסמוך על פרץ, והעברתי את השעות במחשבות שליליות כאלה נגדו, אשר גרמו לי כמעט להשתכנע. ואולם למרות כל הניגודים שנכנסו בי, הייתה לי היכולת להבדיל את המציאות מכל מה שמוחי ניסה לשכנע אותי.

אמת היא שכאשר שמעתי את דיבוריו של פרץ באותה הפעם הראשונה, תיכף ומיד הישגתי שאופן ביטויו קשור לברית העתיקה. לשונו נתנה לי לחשוב על מחוקקים של העבר, אנשים חכמים וענווים. החלתי להרגיש את ההבדל המובהק בין המחשבות העוברות במוחי ובין החוויה שחייתי עם החמור. לכן החלטתי ללכת לצ'רנוסקו באותו הערב.

לקראת 9 בערב הייתי בחנייה מתחת לבית שפרץ גר בו. גם ברגע ההוא חדרו אלי מחשבות וקולות, שהציגו את פרץ כנוכל מסוכן. "קול" אחד אמר לי שאם אני עולה לפרץ הוא יכול הוא לרמות אותי מבלי שאוכל להכיר ברמאותו. שעתיים ארוכות נשארתי ברכב ונלחמתי נגד כל אותן הדמויות. הייתה רק דרך אחת להשתחרר, להכיר את פרץ יותר טוב ואחר כך להחליט.

עליתי לבית. בהיכנסי ראיתי את פרץ שהיה מלמד את התלמידים. בראותו אותי פסק וחיבק אותי כאח. המילים הראשונות שלי היו: "פרץ, אתה לא יודע את הקשיים שלי להגיע לפה. היו לי כל מיני מחשבות נגדך".

פרץ הסביר לי שזאת הייתה עבודתו של "הנחש הגדול" בכדי לנסות אותי. גם ברגע ההוא קרה לי דבר מוזר, קול דיבר באוזני השמאלית ואמר לי: "מה שאומר לך פרץ הוא שקר". תיכף הפסקתי את פרץ מדבריו, ואמרתי לו את מה ששמעתי. פרץ ענה לי בחיוך רגוע: "זאת הוכחה למה שאמרתי לך עכשיו".

בינתיים נמשך הלילה עד מאוחר, ואלה שהיו עם פרץ כבר עזבו את הבית. פרץ ביקש ממני להישאר מפני שהיה צריך לעשות סימן. לפני עשיית הסימן הוא הסביר שכל הסימנים שעושים נעשים באמונה האמיתית בה' אחד היחיד, ואין להם שום שייכות לאמונה המשולשת של הנצרות. הסימנים מביאים לעולם את הבשורות של מלכות השמים בזכות הגואל חיים.

מטבעי אני אוהב את כל מה שנעשה בשם האל האחד והיחיד. פרץ בשלווה רבה הסביר לי כמה דברים חדשים של הרגע ההיסטורי שאנו נמצאים בו, הוא תקופת הגאולה השלמה: "דניאל, ברוך הבא אל בית התפילה שבו יהודים, נוצרים מתוקנים ומוסלמים יכולים להתפלל יחד לאלהי אברהם, כל אחד כפי המזבח שהוא שייך אליו" וכו'.

נהניתי מאד מההסברים שלו. סוף כל סוף, תודה לאל שדי, היה מקום בו נוצרים כמוני, שיש להם אמונה בה' אחד, יכולים להתפלל. פרץ שם דגש על העובדה שכל ההתפתחות החדשה הזאת הגיעה בזכות מורו, הצדיק חיים, והסביר: "רוב הבשורות מגיעות דרך חלומות גאוליים. האנושות נכנסה לזמן חדש. כל סימן שעושים מתקשר עם הכוכבים של הגאולה השלישית השלמה".

הסימנים שעשה החמור בתקופה ההיא היו חידוש מוחלט, לא רק בשבילי כי אם בשביל כלם. בשורות חדשות היו יורדות ממלכות השמים, וירדו קודם כל בגורלם של החמורים בעולם. פרץ היה החמור הראשון שעשה סימנים באותה התקופה, ונכון שישא אחר כך גם את התואר "פרץ, איש הסימנים". באותו הערב, אחרי השיעור הראשון שקיבלתי מפרץ, עשיתי את הסימן הראשון מצידי לפני אל עליון בעלייתי למזבח מלכיצדק.

הסימן היה פשוט מאד. פרץ עשה לי ברכה, כשאני אוחז בידיי כוס מלא במים. אחרי זה הוא הרטיב את שערותיי. נגמר הסימן, וכשירדתי מן המזבח מבלי לשים לב הזזתי ברגלי השמאלית את השופר הנקרא "שופר העם". בראותו את זה פרץ אמר: "סימן נבואי הוא. בעתיד תזיז עם".

פרץ הכיר אותי רק כמה ימים. על איזה בסיס ידע את זה?

אחרי כמה שנים הבנתי יותר טוב למה התכוון. ישנם דברים שבכדי להבין אותם צריכים להפוך לחמורים. "אין לנו כלום נגד בני אדם", היה אומר פרץ. "הם בני אנוש גם למעלה מהחמורים. החמורים מאידך יותר פשוטים ולא מסבכים את כל העניינים בנימוקים אנושיים שונים. לכן החמורים יודעים איך לקרוא את הסימנים של הזמן החדש, בעוד בני האדם מסתבכים".

אחרי הסימן חזרתי הביתה. בדרך התבוננתי על כל אותן המחשבות השליליות שהגיעו אלי נגד פרץ. הבנתי שהיו כלן שקר. לא התקיים במציאות אפילו שמץ מן הדברים שעברו במוחי. אז זכרתי את דברי פרץ: "זאת עבודתו של הנחש הגדול".

כל הדמיונות ההן התנפצו לרסיסים בתוכי. איך זה שכח שלא הייתי מכיר בו רצה שאשפוט את פרץ עוד לפני להכיר אותו טוב? זה דבר שמנוגד לגמרי לעקרונות שלי. נכון שבחיים היומיומיים מגיעות תמיד דעות קדומות על בני אדם שלא מכירים אותם, אך במקרה הזה הדבר היה שונה. ה"חזיונות" היו ממשיים, הכבידו עלי מאוד ולא נתנו לי מקום להיפטר מהן. מדוע אותן המחשבות לא באו לרוב בנוכחותו של פרץ? הסביר לי פרץ אחר כך ש"טעם הדבר הוא שאותן המחשבות לא היו המחשבות שלך. כל מה שעבר עליך לא התאים לשום מציאות, אפילו המציאות שלך".

"חוץ מזה" הוסיף, "תחבולתו של המלאך המפתה היא לגרום לאדם לחשוב שהנימוקים ההם הם של האדם עצמו. בדרך כלל בני אדם לא מחשיבים את מה שחושבים למפתה מבחוץ שמוליד את המחשבות ההן".

פרץ איננו רמאי ואינו נוכל, אלא הוא רק חמור העמוס בבשורות טובות ממלכות השמים, והוא מנסה לעשות את עבודתו כמו שרוצה ה'. בחלום שקיבל קרמין שאול, אחיו של פאולו פיירו, נראה דף ראשון של עיתון מוכר בו נכתב בגדול: "האל קיים? כן, האל קיים, ופרץ הוא הדובר שלו".

חלק 4

22 בספטמבר 1987, מילאנו

בלילה ההוא קיבלתי את החלום הראשון שלי של הגאולה השלמה.

בחלום הייתי בעבודה. לפניי ראיתי איש אחד לבוש לבן ופניו האירו מאד. היו לו שערות קצרות ומתולתלות. בעיניו נראה אור כחול כמו צבע השמים ביום בהיר. האיש פנה אלי ואמר: "אני המלאך של הגאולה השלמה השלישית". ואז הצביע עלי באצבעו ואמר: "בעוד שנה יקרה לך משהו". בחלום עברה שנה במהירות. אחרי זה ראיתי אור היוצא מגופי, שהתפשט כמו פצצה של כוכבים. התעוררתי.

המחשבה הראשונה כשהתעוררתי הייתה לספר את החלום לפרץ כמה יותר מהר. פרץ הסביר לי: "ישנם מלאכים חדשים, שהם מהגאולה השלמה השלישית. לא ידעת כלום על זה. גם תלמידים אחרים ראו בחלומות את מה שראית. האין זה מפליא?"

החלום הדהים אותי, ושאלתי את עצמי איך קרה לי לחלום חלום בעל ערך גדול כזה. לאט לאט הבנתי שה' עזר לי להדריך את הצעדים שלי במסלול שהוא חפץ. גם לכל המחשבות השליליות ההן שקדמו הייתה מטרה לתת לי להכיר, כאשר ידעתי, את האמת. אחרי שהכרתי את פרץ הגיעה בהירות חדשה.

באותו ערב שני בו ביקרתי את פרץ (לפני החלום) נוכחו פאולו, נודע ואחרים שעוד לא הכרתי. פאולו שאל אותי: "אתה, דניאל, מכיר את האמת?" חשבתי לרגע. אף פעם לא חשבתי על זה ולפני שעניתי הרהרתי ביני לבין עצמי: נולדתי וגדלתי בנצרות מסורתית, אבל למרות זאת היו לי הרבה ספקות בנוגע ל"דוגמה" של הכנסייה. היו יותר מדי דברים חשוכים ומעורפלים במה שאמרו. לכן גם חיפשתי תשובות שהכנסייה לא יכולה לתת לי. הרגשתי את קרבת ה' אבל מדבריו לא ידעתי כמעט כלום. עניתי לפאולו: "אני לא יודע מהי האמת. אני לא מכיר אותה. הדבר היחידי שאני בטוח בו הוא שיותר טוב שהאדם יהיה עבד ה'". התגובה שלי עשתה רושם על הנוכחים. פרץ אמר "תשובה חכמה".

בינתיים בתוכי גדלה ההתנגדות למוסדות הקתוליים. הנימוק הראשוני היה שהכנסייה הקתולית לא לימדה את הדיבר השני לנאמניה. לא הצלחתי לתאר לעצמי איך היה אפשר שהכנסייה הקתולית תחזיק את הדיבר השני מחוץ להכרת ההמונים בכל הדורות הללו. הכנסייה הרשתה במקומות הפולחן שלה פסלים וצורות "קדושים", שהנאמנים עושים להם נדרים, מנדבים להם ומשתחווים להם כמו הפגאניים הקדמונים. הרי כל זה הוא בדיוק ההפך ממה שה' אמר למשה על הר סיני! ברגע ההוא הבנתי שאני עוזב את המוסד המקיים עבודה זרה.

חלק 5

אחרי כמה ימים, בערב, הגעתי לפרץ כדי להתחיל בשיעורים הראשונים על הגאולה השלמה. שמתי לב לפתק המונח על שולחן קטן, שעליו היה כתוב הדיבר השני בשלמותו. ביקשתי רשות מפאולו לקחת אותו מפני שרציתי ללמוד בעל פה את הציווי הזה של ה'.

כבר הכרתי את פרץ חודש והבנתי עשתה צעדים ענקיים. הבשורות הנפלאות שקיבלתי מהחמור השביעו אותי עד מאד. ב-8 אוקטובר 1987, ראיתי את החלום ששינה את הקיום שלי.

לפני שאני כותב את החלום אני מבקש מן הקורא להתאזר קצת בסבלנות. ראשית כל אני מודה לאל שדי שהעניק לי את המזל הכי גדול שיכול להיות, להכיר בבחירתו ישתבח בגואל השלישי של האנושות, הצדיק חיים. ואני מוכרח להוקיר את הסבלנות הגדולה של הצדיק חיים וגם של פרץ לגביי.

אני לא צדיק. יש לי מיליון חסרונות, כמעט כלם באופי שלי, גם כאלו מגיל צעיר. היה לי אופי גרוע. בדרך כלל ההתנהגויות שלי היו אדישות לבני אדם שהיו על ידי. הייתי עקשן ולא רציתי להבין את הטעויות שלי. לא רציתי אף פעם לשמוע לנימוקים של מי שהזהיר אותי. התוכחה נתנה לי להרגיש את עצמי פחות-ערך ממה שהחשבתי את עצמי. במלים אחרות שפטתי את עצמי כאילו אני נקי בפנים.

חשבתי שהתנהגותי עם אחרים הייתה נכונה, מפני שראיתי את עצמי כעניו. מובן שהשגתי בענווה הייתה מאד שטחית. הייתי עונה בטון חד למי שהיה מפריע לי. גם מצב הרוח שלי היה גרוע, ופעמים רבות הייתי עצוב. אולי הדבר הגרוע ביותר הוא שהייתי שופך מלים קשות על אלה שהיו אוהבים אותי.

ה"קרבן" הראשון לסבול את השחצנות שלי היה אחי התאום ג'יוזפה. מסכן ג'יוזפה. תמיד הייתי איתו קצת רע. הייתי מקנא בו מפני שהיה לו מזל יותר טוב ממני. קרו לו תמיד הזדמנויות יותר טובות משלי. כשהגיעה איזשהי הזדמנות, לרוב אחי הגיע לפניי ותפס אותה לעצמו. הוא לא היה אשם בזה, המצב של הרגע ההוא היה מאפשר לאחי את הפסיעה היותר מהירה ממני.

ההתנהגות שלי עם אחרים לא הייתה דוגמה טובה. נראיתי אמנם מחונך, אך הייתי מצליח לכסות בדרכים עדינות את חסרונותיי. עם זאת, לא היה צריך הרבה כדי לעורר ולהוציא החוצה את הפגמים שלי. הרבה פעמים שמעתי שאומרים לי: לא חשבתי שאתה כל כך מסובך, ואכן, אני לא פשוט. סלחו לי, אני עובד על זה, ואני מבטיח לכם שסימן החמור מסייע לי רבות.

מי שחושב שה' בוחר באנשים שאין להם חסרונות טועה. כל בן אדם יש בו שני יצרים: אחד טוב ואחד רע, והדרך היחידה להילחם נגד הצד הרע היא דרך הידיעה את תורת משה. בנוגע לפיתויים ישוע נתן דוגמה טובה, בכך שענה על פי תורת משה, דבריו של ה'. עשרת הדיברות הם הבסיס שהאדם יכול לסמוך עליו כדי להנצל מהרע. הדיבר השני הוא הבסיס של האמונה האמיתית באל חי היחיד.

חלק 6

עכשיו אני מספר לכם את החלום המטלטל, השני שקיבלתי אחרי שהכרתי את פרץ.

8 באוקטובר 1987

בחלום הייתי במילאנו עם אחי. שנינו קיבלנו מכתב רשמי לשרת בצבא. אמרתי לג'יוזפה: "לא, איני מוכן, את השירות בצבא כבר עשינו לפני שלוש שנים. אני רוצה שחרור. אחר כך נמצאנו בתחנה הרכבת של סבונה (SAVONA) (כמו שהיינו במציאות לפני 3 שנים). במקום הפקידים גייסו את הנקראים הבאים מכל איטליה.

אמרתי לאחי: "נלך לחפש מקום שנותנים לנו את השחרור בו". ג'יוזפה הסכים. בהמשך צעדתי עם ג'יוזפה בשביל הררי. ג'יוזפה צעד יותר מהר ממני, וראיתי איך שהתרחק עד ששוב לא ראיתי אותו. נמצאתי לבד עם אותו המכתב בידי באיזושהי דרך, אשר לא ידעתי לאן היא מובילה, אבל ידעתי שאני צריך להמשיך הלאה. אז ראיתי בסיס צבאי קטן עם שלט גדול כתוב עליו "משרד החריגים". בראותו שמחתי ואמרתי "הגעתי למקום המדויק בשעה הנכונה".

בכניסה היה שומר והסברתי לו את הבעיה שלי: "קראו לי לצבא, אבל ביצעתי שירות לפני שלוש שנים. אני רוצה שחרור". השומר הבין ואמר כי יש מישהו שיעזור לי. אחרי כמה שניות נפתחה דלת, ויצא חבר עבודה שלי בשם ויטוריו. ידעתי שהייתי בידיים טובות. נכנסתי ופגשתי אדם אחד שלפי לבושו לא היה צבאי. הוא היה לבוש ברישול מה. גם בפניו הבעתי את התלונה איך קיבלתי מכתב לחזור לצבא, כאשר עשיתי שירות כבר לפני שלוש שנים, ושאני רוצה את שיחרור.

מבלי לחקור, האיש הזה לקח ממני את המכתב, חתם עליו ואמר "עתה אתה משוחרר". אחר כך אמר: "אני מכיר את פרץ ואני מכיר את המסר החדש, אבל אינני יודע את הדיבר השני". עניתי: "איך אתה לא יודע את הדיבר השני? הלא הוא הבסיס של המסר החדש!". אמנם חשבתי לעצמי "אם הוא אומר שהוא לא יודע אותו, בטח שלא מכירו", ולכן התחלתי לומר את הדיבר השני. עם זאת, אותו אדם הפסיק אותי ואמר לי: "חכה, לא פה, יש מקום אחר יותר טוב מזה". אחר כך בחלום ראיתי את עצמי באמצע חדר גדול ובו כמה שולחנות. הרמתי את ראשי וראיתי שמים נפלאים מלאי כוכבים: מחזה מדהים של אורות כוכביים מופלאים (לא אשכח אף פעם את החלום ההוא).

באמצע החדר ביחד עם אותו האיש היינו אחד מול השני. בקול רם החלתי לבטא את הדיבר השני. אחרי כמה מלים נאלצתי להפסיק, מפני שלא זכרתי אותו בעל פה. ברגע ההוא נזכרתי שהיה לי בארנק הפתק שכתוב עליו כל הדיבר השני. שאלתי אותו אם אני יכול לקרוא אותו, והוא חייך והרשה לי.

לקחתי אז את הארנק, פתחתי אותו והוצאתי את הפתק, אבל כשפתחתי אותו הכל היה מחוק חוץ מהמילה "לשונאיי". ברגע ההוא הגיעה רוח חזקה מאד שהייתה נושבת מלמטה למעלה והשליכה את הפתק מידיי. ניסיתי להחזיר אותו אבל לא יכולתי. נדמה שהייתה יד בלתי נראה שבכוח הוציאה ממני את הפתק, והרימה אותו למעלה עד לכוכבי השמים.

הקיף אותי פחד. לא הייתה לי ברירה. הרגשתי שהאיש ההוא חייב לשמוע את הדיבר השני במלואו. המשכתי: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". באותו הרגע ראיתי כמה כוכבים שזזו. המשכתי "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחוה להם ולא תעבדם". מפינת עיני שמתי לב שכמה כוכבים התחילו ליפול מן השמים. למרות זה המשכתי בהחלטיות חזקה. "כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פוקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאיי". אז כבר המון גדול של כוכבים היו נופלים, והיה מאד קשה להמשיך. מעל לראשי היה מחזה על-טבעי מדהים, אבל הייתי חייב לסיים את מה שהתחלתי, ואמרתי: "ועושה חסד לאלפים לאוהביי ולשומרי מצותיי".

אחרי שסיימתי ראיתי למעלה מפל עצום של כוכבים. השמים לא נראו עוד ועיניי לא יכולו לסבול את המראה המרעיד ההוא, והתעוררתי בקפיצה. כשקמתי, זכרתי שכל כוכב נופל הקביל למותו של בן אדם אחד.

הו ה' אלהיי, איזה חלום! חלום שנשלח מאת ה'. נולדו לי הרבה שאלות. מה לי ולדיבר השני? למה הכוכבים נפלו כשאמרתי את הדיבר השני? מדוע אותו אדם אמר באופן מסתורי: "אני מכיר את פרץ ומכיר את המסר החדש אבל אינני יודע את הדיבר השני". מה פירושו? ואיך הצלחתי לזכור את הדיבר השני כלו בעל פה? במציאות לקחתי פתק אצל פרץ שהיה כתוב עליו את כל הדיבר השני, אך מדוע בחלום, ברגע שנזקקתי לו, היה הכל מחוק חוץ מהמילה "לשונאיי"? ולסיום: מה עניינו של ג'יוזפה בחלום, ומדוע הליכתו הייתה מהירה יותר משלי? לא הבנתי כלום. צריך היה להודיע את החלום לפרץ.

בערב שלמחרת הייתי אצל פרץ וסיפרתי לו את החלום. פרץ אמר: "אתה תזכור את החלום הזה כל ימי חייך. מובן שיש ללמוד אותו וישנם הרבה דברים חשובים להבין".

קודם כל פרץ שם לב לנוכחות של אחי ג'יוזפה בחלום. "האם אתה סיפרת על המסר החדש לאחיך"? "עוד לא" עניתי, אך הבטחתי: "מכל מקום אמצא את ההזדמנות לדבר איתו".

מה שראיתי היה חלום נבואי שעניינו יתחיל להתגבש כאשר ג'יוזפה יהפוך להיות חמור (לכן פרץ התחיל בשאלה ההיא). החלום העניק את הבסיס, כמו שהבין והסביר פרץ, לתפקידי לקיים את בית ספר הדיבר השני.

חלק 7

אחרי החלום ההוא, למרות ההזהרות ששמעתי מהחמור שלא להרים את ראשי, רוחי הקודמת השחצנית מצאה את ההזדמנות להראות את עצמה. הקשרים הראשונים עם בני אדם היו בהתנהגות של גאווה. כמו שסיפרתי קודם, אני מלא חסרונות. כששוחחתי, לדוגמא, עם חברים על המסר החדש, דיברתי כאילו אני כבר מלומד: "אני יודע הרבה סודות המסבירים את הטעויות של הנצרות".

השחצנות שלי יכולה להרים את עצמה עם מלים אמיתיות אבל המלים ההן לא היו שלי! אני מתביש לכתוב את זה. איפה הייתה שפלות הרוח שלי. ה' אלוהיי, מחול לי ששמתי את עצמי לפני האמת שלך.

בכל אופן, תוך זמן קצר הגיעו הדברים גם לאוזני אחי, והוא שאל אותי: "למה אתה מדבר עם אחרים על דברים שאני לא מכיר, ולי אתה לא מספר?".

מהרגע ההוא והלאה ג'יוזפה התקשר עם תפקיד החמור. הוא עלה באמונתו באחדות ה', ולמד את ענייני הסימנים השלמים של הגאולה השלמה מהר ממני.

הצעדים הראשונים של אחי אצל פרץ נתנו התחלה לקיום תפקידי, שניתן בחלומי. כנראה שבחלום הבקשה הנחושה שלי להשתחרר, שנאמרה חמש פעמים, משמעה שאני לא צריך להיות קשור בשום עניין אחר, וזאת כדי שאוכל לקיים את התפקיד הזה שלי. פרץ הסביר שזה היה חלום, שנשלח מן השמים בזכות הגואל חיים ממלכות השמים.

ברוך ה', ישנם עד עתה יותר מאלפיים חלומות גאוליים רשומים שבני אדם שונים קיבלו. כל אחד ואחת שנכנס לסימני החמור היה לו או לה סיפור לספר, וכל חוויה מלמדת אותנו איך שה' ברוך הוא עשה את כל זה.

חלק 8

18 בפברואר 1988

בלילה הזה חלמתי שנמצאתי במקום בין השמים לארץ בו היו חקוקות פנים של כמה אנשי שם מן התורה על בניינים עצומים. בחלום הכרתי רק את פניו של משה רבינו. אז שמעתי קול מן השמים שהכריז: "אתה צריך לרדת לכוכב הלכת "סון" (או קרוב לזה), מפני שבמקום ההוא שולט הבלבול". בהמשך ראיתי את עצמי בכוכב לכת זה. מסביבי היו בתים שנשרפו והרבה בני אדם רצו מפניקה שאחזה בהם. לא היה סדר בעולם. השמים היום היו קודרים, דבר שהגדיל את הפחד אצל בני האדם. בראותי את כל זה עליתי לגבעה קטנה וצעקתי: "אין זה סוף העולם, כי אם סוף הרע".

מחלום זה פרץ הסביר שאני צריך להחליף את שמי[5]. לא הצלחתי לקשר את דבריו של פרץ עם החלום. לא הייתה לי עוד הבנה נכונה. פרץ הרי למד שלוש עשרה שנים עם הצדיק חיים. הוא התלמיד הראשון של המורה חיים.

השיעורים הראשונים שקיבלתי מפרץ היו על החלומות. בתורה היה חלום גאולי שהציל את בני יעקב מרעב נורא. זה קרה בערך 250 שנה לפני משה. לכן, קוראים יקרים, אנו לומדים איך ה' בורא העולם שלח ישועה לבניו.

בכתבי פרץ מצוטטת הרבה פעמים הנבואה של יואל הנביא (ג', 1-2) "וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם, חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן--בַּחוּרֵיכֶם, חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ; וְגַם עַל-הָעֲבָדִים, וְעַל-הַשְּׁפָחוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי".

הנבואה הזאת מתגשמת בגאולה השלמה השלישית. כל מי שמתקרב לסימן החמור אוכל לחם מקבל חלומות, הקשורים עם הסימנים השלמים של הגאולה השלמה.

בסיימי לכתוב את הנבואה הזאת של יואל, נזכרתי בפרט אחד חשוב. ב-12 מרץ 1987, שהיה היום בו נפרדתי מהחברה שלי, הדיכאון היה עמוק מאוד, והגיע לגבולות הסבל. עם זאת, בדרך שאי-אפשר להבין, השגתי מן שמחה וגילה בתוכי והרגיש בזה פאולו, "הסוס הלבן" של סימני החמור אוכל לחם בתקופה ההיא, שהיה כותב יומן על הסימנים הנעשים על ידי פרץ.

זה קרה בזמן היסטורי ויחידי מסוגו. 1987 הייתה בשלב חדש של הסימנים, שנת סימן הכוכבים מתחת לסימן הדור הרביעי ודור הבניין החדש. הם הראשון והרביעי של ששת הסימנים הגדולים הכלליים של הגאולה השלמה, שקיבלו משפחת לוי. ג'ינו טמפיירי אינו יהודי, אבל הוא התחתן עם איליאדה לוי. לג'ינו הייתה הזכות הגדולה לקבל את הראשון מבין ששת הסימנים הגדולים, הוא סימן הכוכבים. אנחנו לא יכולים לשער עד כמה אהובה וברוכה המשפחה הזאת, שהייתה להם הזכות להכיר את הצדיק חיים, לאהוב אותו ולהיות קרובים אליו, כשהוא עמד בסבלו הנורא האחרון. אחרי פטירתו (ביוני 1982), בתקופת הפסח של 1983 ג'ינו קיבל את הסימן הגדול הראשון, ואחריו ברווח של חודשיים ביניהם, קיבלו היתר את חמשת הסימנים הגדולים, הפותחים את הגאולה השלישית השלמה בשביל העולם. שמות הסימנים השלמים הם:

(פרץ קיבל את הסימן המקדים 8 ימים אחרי פטירתו של הצדיק חיים, הנקרא

סימן "בא הזמן"

היו הרבה סימנים אחרי זה, אבל כשמונה חדשים אחרי סימן "בא הזמן", ג'ינו קיבל את:

סימן כוכבי הגאולה

רנאטו לוי קיבל את:

סימן השופט המשוח במלכות השמים

רמו לוי קיבל את:

סימן האור החדש של חנוכת החנוכות

נלדה לוי קיבלה את:

סימן החמור אוכל לחם

דוד לוי קיבל את:

סימן הדור הרביעי ודור הבניין החדש

וג'יורדנו לוי קיבל את:

סימן תחייתו של המורה חיים בסימן השלם של תחיית המתים

אלה הסימנים שעליהם מבוסס החשבון החדש של הזמנים, והם מוסברים בטקסטים של פרץ.

פאולו פיירו הגיע בערך שנה לפניי, וראיתי בו אמונה גדולה בה' ברוך הוא. בסימנים פאולו הוא הסוס הלבן. הוא השותף של פרץ. הוא גם אוהב את החשבונות הכוכביים של הגאולה השלמה. בשפלות הרוח פאולו קידש את חייו כשותף לחמור אוכל לחם, וגילה כוחות לארגן סדרים כדי לעזור בהתגלות הסימנים. באמונה גדולה הוא עזב את כל חיי העבר שלו והפך לעמוד בל ימוט של הגאולה השלמה.

כאשר פאולו בדק את יומנו, כדי לראות מה שקרה ב-12 במרץ 1987, הוא מצא שרשום: "12 במרץ 1987: בבית התפילה הוקם חג הברית החדשה השלמה המנובאת בספר יואל. כשעושים סימנים או מקיימים סימן חשוב כמו זה של הברית השלמה, גם אחרים שלא יודעים היטב על מה בא המאורע, יכולים להשתתף, ובדרך זו הם מתקרבים לגאולה השלמה, ודניאל מוכיח את זה".

פרץ בתקופה ההיא עבר לגור במילאנו ברחוב ויפאקו (VIPACCO). אני זוכר פעם שפרץ היה יושב על יד מכתבה, ואחרי ששמע את החלום הנזכר לעיל, הוא נשאר שקט לכמה דקות, ואחר כך פתח חומש ושם את אצבעו על הדף. ברגע ההוא נפלה על החדר אווירה על-טבעית. פרץ אמר לי: "אתה יודע, האצבע ישבה על המילה "לשונאיי", ממש באמצע הדיבר השני בשמות פרק כ', והרי אתה זוכר את שם כוכב הלכת, שהיית צריך להגיע אליו: "סון" או משהו קרוב. הנה הפירוש של החלום שלך ביחד עם פתיחה זו של החומש. "לשונאיי" יהיה השם החדש שלך.

שאלתי את פרץ: "למה השם "שונאיי", שנעשה השם שלי, עלה בחלום הראשון בין הכוכבים של השמים? פרץ ענה: "מפני שהשם שלך, "שונאיי" כתוב בכוכבים של הזמן החדש. השם שלך הוא השם של העולם הזה, הנקרא מן השמים 'לשונאיי" במשך הדור הרביעי הזה, דהיינו בכוכב הלכת הזה האלהים יעשה משפט נגד "שונאיי"".

מאותו הרגע השם שלי נעשה ליאו שונאיי ואחר כך דניאל שונאיי.

חלק 9

קוראים יקרים, לא תוכלו לתאר אילו קרבות הייתי צריך להילחם בעבודתי בשביל השם החדש שלי. ידעתי גם מההתחלה שלא יהיה קל, כלם הכירו אותי בשם וינצ'נצו (VINCENSO).

באמונה ובלי בושה הייתי צריך להכות את ראשי נגד הקיר של המנטליות השמרנית של חבריי בעבודה. אף אחד מהם לא קיבל את שמי החדש, אבל אני בפנים הרגשתי את החשיבות ואת המשקל הכבד אם לא הייתי עושה מה את שצריך כדי להיקרא ליאו שונאיי.

הבנתי את העקשנות שלהם, אני במקומם הייתי עושה כמוהם, אבל לא הייתה לי ברירה, הצטרכתי להתעקש גם אני כדי להוציא תוצאות. אחרי כמה ימים של קרב אמרתי להם בסוף: "אם לא תקראו לי ליאו שונאיי, אני לא אענה לכם".

כבר במשך ההפסקות עמדתי המוגזמת אבל ההכרחית נעשתה לנושא השולט. כמעט כל חברי לעבודה החשיבו אותי למשוגע. אף אחד מהם לא הסכים לשינוי הקיצוני הזה. מן הסתם נראה היה שלא ניתן להוציא מהפה שלהם את המלה "שונאיי". אני לבדי בדבריי לא הצלחתי לשבור את החומה שנוצרה ביני וביניהם.

אך אז קרה נס. יום אחד בהפסקה חבר לעבודה בשם כרמלו (CARMELLO) אמר להם "כן הוא, השם שלו הוא באמת ליאו שונאיי". העמיתים בטון של היתול ענו: "למה אתה מסכים למה שאנו מסרבים לקבל? אולי הוא המיר אותך והשתגעת כמוהו?".

כרמלו בפשטות ענה להם: "אף אחד לא המיר אותי ואני לא משוגע. הלילה אמנם ראיתי חלום. ראיתי את שונאיי לפני עם שהלך אחריו, עד שהגיעו להר קטן. שונאיי היה בעמדה שכלם יכולו לראות אותו. ההמון בהביטם על כך לחשו ביניהם ואמרו: "הסתכלו, זהו ליאו שונאיי. מי הוא ליאו שונאיי?" בינתיים נמצאתי אני ביניהם והפרדתי את עצמי מהם ואמרתי: "כן הוא, הוא באמת ליאו שונאיי". - -

פיהם נסגר ושלט השקט.

מאותו החלום הכל השתנה, וכל אלה שהכירו אותי החלו לקרוא לי ליאו שונאיי.

היחיד כיום בין חבריי לעבודה שחסר לי הוא כרמלו, שאיני יודע כיום איפה הוא ומה קרה לו.

לימוד טוב לכם, ליאו שונאיי.

=====================================================

אני אוהב את ישוע האמיתי

אני אוהב את ישוע האמיתי, היהודי, היהודי שדיבר לעם שלו דברי תורה מן המסורת של אותו עם שכל כך שנוא על ידי רוב העולם במהלך הדורות. כבר מילדותי חשבתי על ישוע כבן אדם אמיתי שאמר מילות אמת, הבאות מאמונתו הפשוטה והחזקה. מהבנה זו שגדלה עם השנים, אני הייתי מדבר ומתפלל לא לישוע, אלא לאלוהים. למה אני אומר כאן את זה? מפני שמתוכן הלימוד של עניין ישוע בבית הספר, חשתי שהאמונה האמיתית מתחברת עם אלוהים בניגוד למה שלימודו אותי. אני מאמין אך ורק באלוהים ורק לו אני מתפלל. לעולם לא חשבתי על ההאלהה של ישוע המסכן כאמת מסתורית, אלא הסתכלתי על זה כדבר לא היגיוני ושקרי. רק ישוע האמיתי יכול היה לתת לי את התשובות לשאלותיי. לעבודה זו הייתי צריך את עזרת ה", שהגיעה אלי בזכות הצדיק חיים. ביומן שלי כתבתי את כל הארועים שהביאו אותי לדרך זו, שאני רק בתחילתה, אף על פי שכבר עברו שנים. בהתחלה הכותרת של הספר הזה הייתה "החסרונות של ישוע", לפי החלום שקבלתי ב-14 באפריל 2004.

"החסרונות של ישוע" יכולה הייתה להיות כותרת פרובוקוטיבית וגם מעליבה בעיני הנוצרים היקרים. לאחר כמה שנים, הוחלט ביחד עם פרץ, נודע, ג'יוזפה ופאולו, לתת לספר הזה את הכותרת האמיתית,

"אני אוהב את ישוע האמיתי"

וזאת מהסיבה שישוע האמיתי לא פגום ביחס למה שלימד. ואם כך הוא, על אלו חסרונות או פגמים אנו מדברים?!

בתור תלמיד, למי הייתי צריך לפנות להסבר של החלום הזה הכל כך חשוב? התשובה היא פשוטה,

לחמור שהוא התלמיד הראשון והישיר של הצדיק חיים.

כאשר שמע הוא את החלום, פרץ אמר לי שהייתי צריך לכתוב ספר על ישוע. כדי לעשות זאת, היה עליי לקרוא בתשומת לב את ארבעת האוונגיליונים המוכרים על ידי הכנסייה: מתי, מרקוס, לוקאס ויוחנן, בהם ישנן הרבה סתירות וניגודים שעליי להראות, להסביר ולפרש בכתב. בסוף, ייווצר ספר מלא בפגמים שנוצרו על ידי אבות הכנסייה, פגמים שישוע נושא את משקלם. בתחילה לא קיבלתי בעין טובה את ההסבר של פרץ.

מי אני שאכתוב ספר שמתנגד לתפיסת הנוצרית? הנוצרים רואים בישוע את האל המושלם, חס ושלום. לי ישנם מיליון פגמים. אני לא ראוי לכתוב ולפרש את זה. ההתנגדות שלי להתחיל את כתיבת הספר הזה נבעה מהעובדה שלא רציתי להעליב את ישוע, היות שאני אוהב אותו, כמו מיליוני בני אדם בעולם.

כרגיל, אני לא מבין שום דבר. פרץ הסביר לי שלא לקחת באופן מילולי את הכותרת "החסרונות של ישוע" לפי החלום, מאחר ש"החסרונות של ישוע" הם הפגמים התיאולוגיים שנולדו מפירושיהם האליליים של אבות הכנסייה. אז הבנתי טוב יותר את התוכן והמסלול של ספר זה.

מתוך קריאה בפירושיהם, ראיתי את מות הטבע האנושי של ישוע. הוא הפך להיות אל, חס ושלום, אחרי תחייתו. פעולה זו נעשתה על ידי תלמידיו הראשונים. מדובר ביוחנן האונגליוניסט ובפולוס מתרסוס. הם הראשונים שהפכו את הטבע האנושי שלו לעבודה זרה של ממש סביבו. האמונה באל אחד התרחקה מליבם, והם ערבו אותה עם בן אדם שהוא אל, חלילה. כל דעותיהם פנו נגד תורת ה' והדיבר השני. האמונה האמיתית של ישוע באל אחד לא נגעה אל ליבם. קוראים יקרים, הקשיבו לדברי ישוע האמיתיים שממלאים את הראש ואת הלב בהבנה אמיתית של המסר שלו.

אני אוהב את ישוע האמיתי.

ראשית כל, הייתי רוצה להבהיר נקודה אחת. הצדיק חיים הורה לי בחלום שהזכרתי לעיל לכתוב ספר זה. אני חי כבר 19 שנים בתוך ענייני הגאולה, ואף פעם לא עלתה על דעתי המחשבה לבדוק את דברי ישוע כדי להשוות אותם עם דברי אבות הכנסייה כדי לראות מי בטעות. ספר זה לא היה רעיון שלי, ולא היה גם כן בתוכניות של פרץ. סוג של ספר זה לא היה קיים בעולם עד 14 באפריל 2004, כאשר הגואל חיים, האיש השלישי של הגאולה, הורה לי בחלום לעשות סימן כדי לפרסם ברבים את הניגודים שנמצאים באוונגיליונים.

יש באוויר אווירה חדשה. הרבה צעירים כבר רוצים להבין את יסודות האמונה האמיתית באל. הם רוצים להבין מי היה באמת ישוע. כל הפרשנויות המזוייפות של אבות הכנסייה בלבלו את הלבבות של הרבה צעירים. הרבה צעירים שואלים את עצמם איך יכול להיות שבדורות הרבים שעברו הכנסייה כל כך מלאה בפשעים נגד האנושות? איזה אל מרשה למאמיניו, כדי להאדיר את שמו, לעבור על כל החוקים עם כל מיני תועבות? אולי ישוע ביקש את כל זה? יש כאן בעיה, והפתרון שלה נמצא באוונגיליונים עצמם.

מפתח הפיתרון נמצא בדברי פרץ. הוא נתן לי להבין שמטרת עבודתי היא להראות לקורא את המספר הגדול של הניגודים באוונגליונים. "בדוק את מה שלימד ישוע, ותראה שזה לא מסתדר בכלל עם התאולוגיה של הכנסייה".

החלום איפשר לי להתקדם, ברשות הגואל חיים, וכל מילה כתובה תעבור בדיקה על ידי תלמידו, פרץ, כדי שלא יהיו טעויות בפרשנות.

מספר "מסר החמור אוכל לחם" (שכתב פרץ גרין, הודפס ב-30 באפריל 1988 על ידי בית ההוצאה לאור: Editrice Italia Letteraria), אני מביא מספר קטעים על תולדות חייו של הצדיק חיים. לפני שאתחיל, עליי להגיד שלא הכרתי אישית את המורה חיים במציאות. הייתה לי, כמו לשאר התלמידים, הזכות הגדולה לראות אותו בחלומות. כל תלמיד קיבל סימנים בצורה של חלומות. החלומות האלה הם הלחם של החמור. לסימנים אלה, למעשה, יש תפקיד מרכזי לעזור לפרץ להבין את הוראות הגואל חיים. במקרה שלי, ההוראה הייתה להקים את בית הספר של הדיבר השני.

הצדיק חיים נולד בצנעא, בירת תימן, ביוני 1914. כשהוא בן 17, הוא עזב את צנעא והלך להתגורר בעדן, שם נשאר שלוש שנים. לאחר מכן, הוא עבר לקהיר וגר שם 26 שנה. כאשר התחילו במצריים את המהומות נגד היהודים, בעקבות הסכסוך הישראלי-ערבי, הצדיק חיים, ביחד עם אשתו מזל, עבר לגור במילאנו שבאיטליה. כאן, במילאנו, הצדיק חיים חי במשך 22 שנה, עד פטירתו ביוני 1982.

בלתי אפשרי, כאן, בספר הזה, להסביר מי היה הגואל חיים: למעשה, מה שנוכל להגיד לא יהיה מובן עד שכל מה שקרה יהפוך להיות ירושה של כל העולם וצריך זמן כדי להגיע לזה. כדי לדעת משהו על הגואל חיים, צריך לדעת סוד אחד שקיים בעולם, מזמן אליהו הנביא. קיום סוד זה מוכר באופן לא ברור ליהודים, ורובם מחשיבים אותו כאגדה. ובמקרה שמאמינים בסוד זה, הם חושבים שאין לו שום השפעה על החיים הדתיים והיום יומיים של בני אדם.

מדובר בצדיקים הנסתרים, שמספרם הוא תמיד קבוע: 36.

לא מדובר באגדה.

הם קיימים מזמן אליהו הנביא, עד עכשיו.

הם "עמודי העולם", נסתרים מעיני האנושות, מוארים על ידי הקדושה העליונה שדרכה הם מכירים בסודות העולם. הם לא מגלים את זהותם האמיתית לאף אחד, חוץ מלתלמידיהם הבודדים (תלמיד אחד לכל צדיק נסתר) שאליהם הם מוסרים את המסורת הסודית. הגואל חיים, לאחר שקיבל את המסורת הסודית מאביו הקדוש, הצדיק משה, הפך להיות ראש הצדיקים הנסתרים.

הצדיקים הנסתרים הם גם הצדיקים הסובלים שמכפרים עם סבלם על עוונות האנושות. הצדיקים הנסתרים הם כולם יהודים זכרים, מהולים בברית אברהם אבינו ונקראים גם "בני עלייה", מפני שהם מכירים את סוד עליית הנשמה שבאמצעותו הם יכולים לעלות לרמה כזו גבוהה עד שיכולים לדעת מה שאף בן אדם בעולם יכול לדעת. גדול ונסתר הוא סודם בכוח קדושתם.

הם היורשים של הקדושה של אליהו הנביא, זכרו לברכה. מדובר בקדושה ששורשה בברכה המיוחדת שניתנה לפנחס בן אלעזר בן אהרון, ברית שלום. ראש הצדיקים הנסתרים, חוץ מלהיות היורש הישיר של הברכה שמתחילה בזמן אליהו הנביא, הוא גם יורש הברכה של אברהם אבינו, ברכה שמתקיימת בקיום ההבטחה לאברהם, כלומר שרק אחד מהצדיקים הנסתרים מקבל את סודות הגאולה.

עד פטירתו, אסור היה לצדיק הנבחר לדבר על סודות הגאולה, וזאת מפני שהמילה של הצדיק הייתה הופכת להיות מעשית בעולם. סודות הגאולה נמסרים בסוד דרך הברכה עצמה. עברו 27 מאות שנים בערך מזמן אליהו הנביא. בנוסף לזה, המחלוקת שנולדה סביב למשרת ישוע לא אפשרה שום התקרבות בין שתי המסורות לפני קץ הגזרה בת אלפיים השנים. רק אז ניתנה הרשות לפרש את הסימנים האמיתיים של הגאולה ואת הזכויות של הצדיק חיים.

הצדיקים הנסתרים היו קיימים גם בזמנו של ישוע, אבל לא יכולו לדבר. לא הייתה להם רשות. ואחרי שכבר היהדות והנצרות היו בסכסוך גדול, אי אפשר היה לדבר מפני שאסור היה ליהודים להתקרב למשרה ההיא בגלל כל העבודה הזרה בנצרות. כך הדברים התנהלו בהיסטוריה, אבל האמת היא שמהשמים נגזר הסכסוך הגדול בן אלפיים השנים מסביב למשרתו של ישוע.

כאשר סוף סוף בא הזמן שמהשמים "נשברה" הגזרה הארוכה ההיא, הצדיק הנבחר, אהוב על ידי ה", נמצא בעולם כדי לסבול את הסבל האחרון והנורא ההוא לטובת האנושות כלה, כדי שסימני הגאולה, שכל כך מחכים להם, יוכלו לרדת לעולם, לבני האדם. כאשר הצדיק עבר את הסבל הנורא ההוא, הוא לא יכול היה יותר להיות בעולם הזה, מפני שהזכות שלו הייתה נחוצה לעולם המיוחד, המוכן לזמן הגאולה, עולם שנקרא מלכות השמים.

ברגע שהצדיק עוזב את העולם הזה, איך יידעו בני אדם על הזכות שלו? ה' שולח לאנושות את הסימנים של הגאולה שכוללים בתוכם את כל עניני הגאולה והזכות של "שה האלהים" הנבחר על ידי ה'. הסימנים מגיעים בעיקר בחלומות נפלאים לכל התלמידים של הצדיק חיים, גם לאלה שהפכו להיות תלמידיו דרך המסר החדש ולא הכירו אותו אישית. כל סימני הגאולה מסבירים את המסר החדש.

לפיכך הגיע המסר החדש אלפיים שנה אחרי ישוע וארבעת אלפים שנה אחרי אברהם אבינו. המסר הזה הוא איזון נפלא חדש בתולדות הגאולה, ויגרום להתפלאות, לימוד ואמונה ברמה בינלאומית.

פול (פרץ) גרין נולד בניוארק, ניו ג'רזי, ארצות הברית. הוא למד בישיבה האוניברסיטאית שנוסדה על ידי הרב יצחק אלחנן. אחר כך המשיך את לימודיו אצל החב"דים. ב-1969 הוא פגש במילאנו, איטליה, את המורה התימני חיים, יורש המסורת הסודית שבעל פה, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים. אחרי פטירתו ביוני 1982, המורה נבחר לגואל השלישי של האנושות.

הגואל חיים מנהל ממלכות השמים את הגאולה השלמה השלישית. פרץ הוא תלמידו הראשון. על פי הסימנים שגילה הצדיק חיים לתלמידים, דרך חלומות הגאולה, פרץ נכנס לתפקיד שאף אדם בעולם לא היה רוצה לקבל על עצמו: להסביר את טעויות העבר למאמינים. כדי לעשות דבר כזה, צריך סימן מיוחד של הגאולה שנותן לאדם הנבחר לתפקיד זה שיקול דעת של 360 מעלות: הוא סימן החמור אוכל לחם.

פרץ הוא החמור ואני אחד מתלמידיו. השאיפה היחידה שלי היא להיות חמור הוגן. בכל מקרה, אחד מתפקידי החמור הוא לתת משימות לתלמידיו, לפי הסימנים שהם מקבלים. במקרה שלי, הסימנים מהשמים הורו לחנך אותי כדי להקים את בית הספר של הדיבר השני.

ברוך השם, בית הספר של הדיבר השני נוסד ב-18 בינואר 2005. עשרה חודשים לפני כן, חלמתי שהצדיק חיים אמר לי לעשות סימן. לא ידעתי אז עדיין איזה סימן לעשות, ולכן שמתי על השולחן, בין המורה וביני, כמיליון פגמים (חסרונות). הצדיק חיים אמר לי שוב לחפש בצד אחר. לאחר מכן חיפשתי בבית של חבר ובו הופיע דיסק קטן של מחשב שעליו כתוב: "החסרונות של ישוע".

צריך להפוך להיות חמורים כדי לכתוב זאת. כדי להפוך להיות חמורים, עלינו לשים בצד את כל המילים שלא באות ממלכות השמים. החמורים מביאים לאדמה, בזכות הגואל חיים, את הבשורות הנפלאות של מלכות השמים, כפי שהם מקבלים אותן. חלק מהמסרים האלה מסביר את הטעויות שהביאו להווצרות הנצרות. בספר זה כתובים הדברים האמיתיים של ישוע המוכיחים שהוא בן אדם ומשיח. אני אוהב את ישוע האמיתי. יש להגיד את האמת: הפגמים שייכים לאבות הכנסייה שזייפו לגמרי את ישוע. בא הזמן של אמת ושל הבנה האמיתית.

אני זוכר חלום שחלמתי ב-2 בינואר 1989. הייתי בחדר עם אשה אחת שאיתה לא הייתה לי הסכמה. שנינו נשארנו באותן עמדות. פתאום הגיע פרץ, נכנס לגופי ואמר דרך פי: "כדי להגיע להבנה הנכונה, עלינו לשים בצד את כל הדברים שלמדנו בעבר ולהתחיל מאפס. רק כך אפשר לזהות את הטעויות מן השורש". פרץ המשיך ואמר: "אני אתן דוגמה אחת כדי שתבינו טוב יותר את הדבר. תסתכלו מחוץ לחלון. האם אתם מצליחים לראות את הדבר הלבן הקטן שיושב על הענף של העץ ההוא? כדי להבין את תכליתו, עלינו להקטין את עצמנו עוד יותר. רק בדרך זו נוכל לראות כמה גדול הוא הקדוש ברוך הוא שנתן תכלית לכל דבר שברא".

חלום זה בא להסביר באיזו רוח אני צריך לכתוב ספר זה. צריך להבדיל בין דברי ישוע ובין פירושם המזויף והאלילי של אבות הכנסייה. אני, ביחד עם מיליוני בני אדם, אוהב את ישוע האמיתי. הייתי רוצה לחפש אתכם את ישוע האמיתי, בן אדם, עבד ה', כדי להעריך ולאהוב אותו בשביל כל מה שעשה בענווה לפני ה'. מרבית הדברים שנאמרו עליו על ידי אבות הכנסייה הם דברי עבודה זרה ממש. הם העליבו אותו. אינני רוצה להעליב אותו, אני אוהב אותו.

המשיח שנבאו עליו נביאי ישראל הוא בן אדם והוא אינו אל, חלילה, כפי שטוענים אנשי הכנסייה.

ישוע מדבר והקורא שומע. מבחינתי, אקרא את האוונגליונים ואנסה להקטין את עצמי כדי לגלות את ישוע האמיתי.

ישוע נעשה מפורסם בכל הגליל ועד יהודה. המון אנשים באו לקראתו לשמוע את הבשורה הטובה של המורה הטוב. קרה אז שצעיר אחד עשיר, נאמן לתורת משה, החליט ללכת אל ישוע כדי להשלים את עצמו בתורה.

באוונגליון של לוקאס (י"ח, 18) אנו קוראים: "רַבִּי הַטּוֹב מָה אֶעֱשֶׂה וְאִירַשׁ חַיֵּי עוֹלָם?". השיב לו ישוע (שם, 19): "מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים". מילים אלה של ישוע מופיעים גם כן באונגליונים של מרקו ומתי.

מהאוונגליון של מתי (י"ט, 16-17):

"16 וְהִנֵּה אִישׁ נִגָּשׁ אֵלָיו וַיֹּאמַר רַבִּי (הַטּוֹב) מַה הַטּוֹב אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה וְאֶקְנֶה חַיֵּי עוֹלָם׃ 17 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה זֶּה תִּשְׁאָלֵנִי עַל הַטּוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים"

מהאוונגליון של מרקוס (י', 17-18)

"17 וַיְהִי בְּצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לִקְרָאתוֹ וַיִּכְרַע לְפָנָיו וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ לֵאמֹר רַבִּי הַטּוֹב מָה אֶעֱשֶׂה וְאִירַשׁ חַיֵּי עוֹלָם: 18 וַיֹּאמֶר לוֹ יֵשׁוּעַ מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים".

קוראים יקרים, אני נולדתי בתוך הנצרות המסורתית, לכן אתם לא יכולים לתאר לעצמכם כמה שאלות עברו בראשי. הכמרים לימדו אותי להאמין שישוע שווה לאל, חס ושלום, ועכשיו ישוע בילבל אותי. איך, כביכול, האל יכול להגיד שיש משהו לא טוב בתוכו?

ואם הוא האל, כמו שלימדו אותי, איך הוא מדבר על אל אחר שהוא לא טוב?...

התיאולוגיה הנוצרית אומרת שהאל הוא אחד וגם שלושה, ושיש האב, הבן ורוח הקודש. שלושה אלה יוצרים איחוד, וכל זה מבלבל אותי עוד יותר. אם ישוע הוא אחד עם האל, כביכול, מדוע הוא אומר: "מָה זֶּה תִּשְׁאָלֵנִי עַל הַטּוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד"? הפסוק הקטן הזה הוא המפתח לסוף השילוש, הלוגוס, ובן האל בעולם. אינני מגזים, קוראים יקרים.

התשובה הזאת של ישוע לצעיר ההוא היא שגויה עבור כל הנוצרים וגורמת לו להיות הכופר הראשון, כביכול, בתולדות הנצרות. נוצרי אחד יכול לקבל את העובדה שהאל שלו יכריז שיש בו משהו לא טוב, כמו בכל בן אדם?!

לכן בשביל ישוע יש רק אחד שהוא טוב: האל. לנוצרי יש זכות להתנגד לאמירה זאת, היות שהיא פוגענית כלפי האלוהות של ישוע, אבל הוא בעצמו אמר את המילים האלה, ולא אף אחד אחר.

קשה מאוד לנוצרים לקבל את האמירה הזאת, מפני שהיא מבטלת את כל מה שהנצרות בנתה בדרך, אבל ישוע לא מדבר סתם.

הרי חכמי ישראל, זכרונם לברכה, אמרו שהעדות של האדם שקולה לזו של מאה עדים (הודאת בעל דין כמאה עדים דמי (בבלי, קידושין, ס"ה, ב').

ישוע האמיתי מגלה כאן באופן ברור שהוא לא האל וזהו האדם שאני מאמין בו ושאני אוהב. בן אדם אהוב על ידי ה' שמדבר באופן ברור על אמונתו באל אחד ושמודה בענווה שאף בן אדם אינו טוב כמו האל. ישוע מלמד אותנו גם לא לחשוב על עצמנו כטובים, כי רבות הן הדרכים של היצר הרע, ולכן רק האל הוא הטוב האמיתי, ולא אף אחד אחר.

הצעיר העשיר מתקרב לישוע וחושב שהוא טוב. הוא קורא לו "רבי הטוב", אבל אמירה זו לא מוצאת חן בעיני ישוע. למה? ישוע רצה לתת לצעיר העשיר שיעור חשוב וענה לו בנקודה עיקרית: "מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים".

אי אפשר להישאר אדישים מול מילים כאלה. ה"אין טוב" של ישוע הוא המפתח נגד כל העבודה הזרה שנעשתה ביחס אליו.

קתולי שרוצה להבין את אמונתו מסתפק בתשובות הקלאסיות של הכנסייה שהמאמין בה חייב להאמין בהן: ישוע הוא בן אדם אלוהי שנולד מאם בתולה.

האמונה של ישוע מתבססת על יחוד השם לחלוטין, רק ה' הוא טוב, ואף בן אדם אינו טוב כמו ה'. זוהי אמונה מוחלטת באל היחיד שהוא טוב. עם המילים האלה האדם מרחיק את עצמו מכל דברי אבות הכנסייה. ייתכן וישוע הריח ריח רע של עבודה זרה מסביב לו, זאת דעתי האישית, אבל בטוח, מכל מקום, שישוע דיבר אמת, שגם בו יש משהו לא טוב כמו בכל בני האדם.

אם אנחנו משווים את אמונת ישוע לאמונת הנצרות, אנו רואים את האמת מול השקר, לכן למי להאמין: לישוע שמכריז שרק האל הוא הטוב או לאמונת הנצרות שמאמינה שהוא אל, חס ושלום...

קוראים יקרים, אין שום רמז בדברי ה' לעמו ישראל שהמשיח הוא אל על האדמה או בן של אל או שהוא מבטל את דברי ה', את תורת משה, או שהוא מחשיב את עצמו טוב כמו האל או שהמשיח יורה לעבוד עבודה זרה על אימו הבתולה או שהוא השתתף בבריאת העולם או שקודם לו היה הדבר (הלוגוס) שנעשה בשר, חלילה על כל הדברים הללו.

המשיח צריך להיות יהודי, והוא היה יהודי. המשיח צריך להיות מהול בברית אברהם אבינו וישוע אכן נימול שמונה ימים אחרי לידתו. המשיח צריך להיות מבית דוד, ככתוב באוונגליון של מתי (א', 1), וייתכן ושושלתו של ישוע הייתה אכן מבית דוד בן אברהם.

במכתב אחד שכתב לגבריאלה, פרץ אמר: "העניין המשיחי - כולו עניין יהודי".

אפילו אם בעם ישראל של אז היו יהודים שרצו להכיר בישוע כמשיח, הדבר לא התאפשר בגלל הפרשנויות הראשונות של אבות הכנסיה. הדוקטרינה החדשה לא התבססה יותר על דברי התורה וגם לא על דברי ישוע. הדוקטרינה הנוצרית לא באה מישוע, היא נוצרה על ידי אבות הכנסיה.

הדוקטרינות שלהם המלאות בעבודה זרה גרמו ליהודים להתרחק מ"ישוע האלוהי הטוב", בכדי שלא להיטמא בפולחן שלהם, ולכן הוא נעזב לגורלו.

לפני פטירתו על הצלב, ישוע אמר: "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי" (מתי, כ"ז, 46). פרץ סיפר לי שישוע ברגע ההוא ראה חזיון נבואי על העבודה הזרה שהעמים יעשו בנוגע אליו. במשך אלפיים שנה שמו של ישוע היה המזון של עובדי עבודה זרה.

קצת לפני זה, ישוע אמר: "אָבִי סְלַח לָהֶם כִּי אֵינָם יֹדְעִים מָה הֵם עֹשִׂים" (לוקאס, כ"ג, 34).

זה ממש כך. בלי לדעת ולרצות את זה, הנוצרים, בגלל האמונה שקיבלו מאבות הכנסייה, שמים את ישוע במבוכה לפני ה'.

נדמיין, קוראים יקרים, שני בני אדם שנפגשים בפעם הראשונה: אחד הוא מפורסם והשני הוא עשיר. שניהם יהודים, ומאמינים בדברי השם. הצעיר העשיר מתחיל את הדו שיח, קורא לישוע "רבי הטוב" וממשיך: "מה עליי לעשות כדי לזכות בחיי נצח?", וישוע עונה לו: "למה אתה קורא לי טוב, אף אחד הוא טוב, חוץ מה'".

אני מתאר לעצמי שישוע רצה להגיד: "למה אתה קורא לי טוב, כאשר רק אחד הוא טוב? אני בן אדם כמוך ויש לי חלק של לא טוב, כמו כולם. הטוב האמיתי זה לא אני, אלא ה'. רק הוא הוא המורה הטוב האמיתי. אתה, צעיר עשיר, שואל אותי מה עליך לעשות כדי לזכות בחיי נצח, אף על פי שאתה שומר דברי ה'? טוב, אז אני אומר לך להשאיר את כל העושר שלך לעניים ואחר כך ללכת אחריי. עם זאת אני רואה שהסתובבת והלכת. ראיתם את הצביעות שלו? "נָקֵל לַגָּמָל לַעֲבֹר בְּנֶקֶב הַמַּחַט מִבֹּא עָשִׁיר אֶל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים" (מתי, י"ט, 24) העשיר הזה ראה בי מורה טוב ואני עניתי לו איך בן אדם טוב היה צריך להתנהג בארץ, אבל הוא הלך".

גם "אמא כנסייה" הלכה לצד אחר ועזבה את ישוע, כמו הצעיר העשיר. היא קוראת לאלוהים שלה "ישוע הטוב" ולא נותנת כל רכוש לעניים.

אמונת ישוע באל לא הייתה בניגוד לאמונת ישראל, אבל אמונת אבות הכנסייה כן היתה בניגוד מוחלט לאמונת ישראל באל אחד, אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב, אבותינו הקדושים.

מדברי ישוע האמיתי אנחנו לומדים שיעור גדול. כאן הוא מראה לנו את המגבלות שלו ומלמד אותנו שרק ה' הוא השלם. אי אפשר להשוות חסד אלוהים עם חסד בני אדם. הוא אוהב את כל בריותיו באהבה גדולה. אבות הכנסייה לעומת זאת שטפו את המוח של הנוצרים עם הדעה הטיפשית שאל היהודים הוא רע (חלילה) והאל המזויף שלהם, ישוע, הוא האל הטוב. אי אפשר לתאר במילים עד כמה קביעה זו היא תועבה.

אני מצטער, ישוע, אתה לא נוצרי טוב, אתה נמצא בניגוד לאבות הכנסייה, לאמונת הנוצרים, בניגוד לכל אלה שמחשבים אותך כאל, ואתה בנוסף אומר שקיים רק אל אחד ושרק אותו אנו צריכים לעבוד, והוא הטוב היחיד האמיתי. האמירות האלה שלך לא ראויות לאלוהות שלך!

אבות הכנסייה לא למדו בכלל את אמונת ישוע. מפאולוס והלאה, סדר העדיפויות הראשון שלהם היה לשכנע את העמים הפגאניים של אז שישוע הוא האל, עם פרוש לגמרי מזויף של דבריו.

עכשיו אני מבין טוב יותר את דברי פרץ בחלום (ראו פסקה 20): כדי להבין את הדבר ההוא הנראה קטן קטן, לא צריך לשים את עצמנו ברמה שלו, אלא לעשות את עצמנו עוד יותר קטנים, ורק כך אפשר לראות את הנפלאות של הקדוש ברוך הוא שנתן תכלית לכל דבר שברא.

מפי ישוע יצאה מילה קטנה שנראתה סתמית וחסרת תועלת, אבל אינו כן. המילה הזו היא כמו קוד של-DNA המכיל בתוכו את האמת על האופן שישוע החשיב את עצמו מול האל. אני אוהב את ישוע האמיתי.

במשך התפתחות הנצרות נולד פולחן אלילי חדש, מגעיל ביותר, סביב אימו, ואנשים התחילו להתפלל לאמו של ישוע. מה הקשר בין העבודה הזרה ההיא והספר הזה? קוראים יקרים, אתם רוצים לדעת מה ענה ישוע האמיתי לאישה אחת שרצתה לכבד, כמובן באופן מוגזם ואלילי, את אימו, האם לעתיד של האל, כביכול?

לוקאס י"א, 27-28: "27 וַיְהִי כְּדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאִשָּׁה אַחַת מִן הָעָם נָשְׂאָה אֶת קוֹלָהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו אַשְׁרֵי הַבֶּטֶן אֲשֶׁר נְשָׂאַתְךָ וְאַשְׁרֵי הַשָּׁדַיִם אֲשֶׁר יָנָקְתָּ: 28 וְהוּא אָמָר וְאַף כִּי אַשְׁרֵי הַשֹּׁמְעִים וְהַשֹּׁמְרִים אֵת דְּבַר הָאֱלֹהִים".

בדת הקתולית של היום, הפולחן האלילי לאמו של ישוע מושך עדיין מיליוני מאמינים. הם לא יודעים שהם עובדים עבודה זרה בניגוד מוחלט לישוע האמיתי שידע והכריז שעלינו לשבח ולהתפלל רק לה', והסביר איך לכבד את ה' וליישם את דבריו. אבות הכנסייה פעלו להפך וגרמו לכך שהרבה קתוליים עובדים את "אם האל" בפולחנות של עבודה זרה ומשתחווים לפסלים שלה אין ספור ומשבחים אותה בהודיות אין קץ.

אמונת אבות הכנסייה, אמונה אלילית לחלוטין! משנצחה האמונה שלהם יש עבודה זרה מכל צד, כל הכנסיות מלאות בתמונות ובפסלים, והמאמינים, לצערנו, משתחווים להם בפולחן נוראי. הפנייה הייתה לכיוון לא נכון. איפה דברי ישוע האמיתי בכל הנצרות? "מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים", "אַשְׁרֵי הַשֹּׁמְעִים וְהַשֹּׁמְרִים אֵת דְּבַר הָאֱלֹהִים".

ה' אוסר לעשות פסלים אבל הנצרות מלאה מהם. ה' אוסר לעבוד את התמונות, אבל הנצרות מלאה בעבודה זרה זו.

לא יכולת לשתוק כלפי האישה ההיא, ישוע? למה סבכת את הכל? עם האמירות שלך, אתה הורס את הפולחן העתידי לאמא שלך... הכנסייה עובדת את אימך אבל אתה אומר שיזכו מי שיישמו את דברי השם. מדוע אינך נוצרי טוב ולא שומר אמונים לפולחן האלילי של אימך?

לאישה ההיא ולצעיר העשיר ישוע עונה כמורה אמיתי של האמונה. הוא ידע שדבריהם היו נגד האמונה באלוהים.

הקדוש ברוך הוא אמר באופן ברור בדיבר השני "לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי" (שמות, כ', 2).

ישוע לא רצה בשום אופן את הכבוד ששייך רק לה'. הוא ידע עד כמה הוא קטן, לא מושלם ומוגבל לפני ה'. ישוע מראה כאן את התנגדותו המוחלטת לפולחן אלילי לאימו. אף אחד אינו טוב, חוץ מה'. רק לה' השבח ולא לשום דבר אחר. אבות הכנסייה המציאו את ישוע האלילי ואת אמו האלילית, וכך פנו נגד "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני".

עבור הכנסייה, לכן, אין שום ערך לדיבר השני. הנוצרי יכול באותה מידה להתפלל למספר אלים במקום לאלהים. איך יכול להיות שבנצרות המסורתית המאמין עובד אלהים אחרים? אולי השם הוא יותר מידי רחוק? זאת התנהגות שמנוגדת לדברי השם.

איזה ברכה מקבלים הנוצרים כאשר הם לא מקיימים את דברי השם?! "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"!

אני זוכר את הבלבול הגדול שהיה בתוכי כאשר השתתפתי בשיעורי נצרות. הכומר הסביר לנו שישוע נולד מרוח הקודש בגוף של אימו הבתולה. דבר כזה אף פעם לא נאמר על ידי ישוע ולא בכל התורה הקדושה.

בעשרת הדברות ישנם שני דברות שגורמים לי להבין כמה טעו בבית הספר הנוצרי. בדיבר השביעי כתוב "לֹא תִנְאָף" (שם, 12) ובדיבר העשירי "לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ; לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (שם, 13). ישוע עצמו דיבר נגד הניאוף ואמר (מתי, ה', 27-28): "27 שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשֹׁנִים לֹא תִנְאָף: 28 וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאִשָׁה לַחְמֹד אוֹתָהּ נָאֹף נְאָפָהּ בְּלִבּוֹ".

לדעת ישוע, העוון מתחיל כאשר האדם רוצה בליבו את מה ששייך לאחר. לפיכך, איך האל, כדי להתבשר בעולם, בחר באשת איש?

מרים, ברגע ההוא, הייתה ארוסה ליוסף, לכן לא הייתה פנויה. המעשה הוא לא נקי. מדוע מרים, כדי, כביכול, לקיים את רצון ה', עברה על הדיבר השביעי, ומה לגביי הבעייתיות עם הדיבר העשירי?

לא ייתכן דבר כזה, אם נתייחס להתעברות מרוח הקודש, אנחנו נבחין בטעות הנוראה.

אבות הכנסייה אמרו שה' התבשר, חס ושלום, בגוף של אישה בתולה. הכומר היה מלמד אותי שהבשר של ישוע נוצר על ידי רוח הקודש. לעומת זאת ה' אמר במעמד הר סיני: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", וישוע אמר: "הַנּוֹלָד מִן הַבָּשָׂר בָּשָׂר הוּא וְהַנּוֹלָד מִן הָרוּחַ רוּחַ הוּא" (יוחנן, ג', 6).

לפיכך, קוראים יקרים, עליכם להבין מי כאן טועה.

במה עלי להאמין? שהאל, כביכול, נולד מאשת איש?! הדבר הזה הוא בלתי אפשרי, ואם, כביכול, היה זה מתרחש, הרי הייתה זו דוגמה רעה מאוד מן השמיים! בנוסף לזה, כל מצוות התורה היו מאבדות את משמעותם בכל המובנים, ואם האל היה הופך להיות אדם, הדיבר השני במאמר הר סיני היה מתבטל עם הגעתו של ישוע!

כל זאת היא תועבה גדולה.

כמובן שהוא לא האל, חלילה, ולא בן אל במובן ישיר (הרי כולנו בנים של אבינו שבשמים), והוא לא נולד מאישה בתולה ומרוח הקודש.

ישוע של הנוצרים הוא צורה אלילית על הארץ, שאפשר לעבוד בעבודה זרה ממש, והפולחן לתמונה שאסור בדיבר השני הופך להיות חוק בנצרות. אבות הכנסייה אפשרו לפיכך את מה שבתורה הוא אסור בכל החומרה.

בקיצור, הכנסייה, כדי להצדיק את המבנה האלילי שלה, הורסת את דברי השם ואת תורת משה. צריך לשפוט בצדק את הכנות של ישוע כאשר הוא אומר "מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים". אמירה זאת לא נאמרה על ידי מי שמאמין בשילוש, אלא להפך, במילים שלו אני מזהה את ישוע האמיתי שאני אוהב, בן אדם שמראה את אמונתו ביחיד הטוב שראוי לשבחו ולהללו, אלוהים.

אם ישוע הוא אלהים, חס ושלום, כמו שטוענת הכנסייה, מדוע ענה ישוע לאישה ההיא: "אַשְׁרֵי הַשֹּׁמְעִים וְהַשֹּׁמְרִים אֵת דְּבַר הָאֱלֹהִים" ולא "אשרי אלה שמקשיבים למילים שלי"?

אולי המלה שלו לאותה אישה לא מספיק משכנעת? מדוע ישוע שם לפניו את דברי ה', אם הוא והאל, חלילה, שווים?

פרץ הסביר שמעבר לכל עיוותי אמונה של אבות הכנסייה, לנצרות בהתפתחותה היו הרבה תכליות היסטוריות חשובות מול השמים. אחת מהם היא לגרום לעמים של אז להכיר את מעמד הר סיני.

בעשרת הדיברות של האל ישנם העקרונות הנצחיים של חיי האדם בעולם הזה וגם השורשים ההכרחיים לאנושות כדי להגיע לגאולה השלמה. חשוב להדגיש שאבות הכנסייה לימדו סוג של אמונה מזויפת, שהתנגדה לגמרי לדברות הנצחיות של השם: מה שהיה אסור אפילו להעלות על הדעת הפך להיות מותר וכבר לא יתקיים יותר, השם יצילנו: ייחוד השם.

האמונה שישוע הוא האל מנוגדת לאמונת אברהם אבינו וגם לדברי ה' בכל התורה ובמיוחד בדיבר השני, ולכן אי אפשר להאמין בישוע האל ובאותו זמן באלוהי ישראל, אלהי התורה!

למעשה האמונה האלילית והמזויפת באלוהות של ישוע לא באה כמובן מאמונת אברהם אבינו, עליו השלום, אלא מיוחנן, שעם הלוגוס שלו זייף ועוות את הכל, וגרם ללידה של משיח אלוהי שלא קיים במסורת! הלוגוס של אבות הכנסייה לא רק מזייף את דברי ה' בתורתנו הקדושה, אלא מאפס לגמרי כל התורה! זאת התוצאה כאשר הדיבר השני לא מתקיים יותר!

אנחנו, האחים של ישוע, שילמנו לצערנו את המחיר הכבד ביותר מכולם, במיוחד אחרי מותו, עם חורבן בית השני ועם הגלות הארוכה בין אומות העולם. אמונת היהודים הציגה איום גדול ביותר לכנסייה בכל מקום שהיו נמצאים היהודים. הכוח של מסורת ישראל היה יכול להעיר את הנוצרים החדשים לאמונה באל אחד ולהרוס את השילוש עם האמת החד-משמעית של הדיבר השני, דברי אלהי ישראל במעמד הר סיני.

בהר סיני, אלהי ישראל דיבר ישירות לעמו, ואמר בדיבר השני שאין לו שום תמונה או צורה ושאין שום דבר בכל היקום שדומה לו.

במה מאמינים הנוצרים אם אין שום דבר שדומה לאלהים? אני אגיד לכם, הם מאמינים במה שישוע לא האמין בו, זאת אומרת שקיים בן אדם טוב כמו אלהים.

אם מספר קוראים קראו את הדברים עד כאן, זה משמח את ליבי, גם אם שפטו את הספר לטוב וגם אם לרע. ישוע האמיתי הוא בן אדם אהוב על ידי ה', והמסר האמיתי שלו הוא להגיד את האמת, מסר שהינו רפואה למוח ושמחה ללב. למילים שלו יש הכוח לנקות את המים המלוכלכים והמזויפים שנוצרו על ידי הכנסייה. ישוע האמיתי בא כדי להרים את הלבבות לתפילה ישירה לקדוש ברוך הוא בלבד, וללמד איך לעשות זאת דרך התפילה המפורסמת שלו, אבינו שבשמים (מתי, ו', 9-13).

אני חושב שישוע, בתפילה המיוחדת הזו, מראה את הצד האנושי שלו עם לב נאמן, לב פשוט ומלא אהבה לאלוהיו שנתן את התורה לעמו ישראל, ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. אני אוהב את ישוע האמיתי.

בלילה של ה-7 באפריל 2005, קראתי את ההקדמה לאוונגליון של יוחנן. פרשן אחד בשם פסקוארו הפתיע אותי באמירה שלו: "מדובר כאן באוונגליון שונה לגמרי משלושה אחרים, הן בתוכן והן בצורה, שיחות ארוכות, תמיד מאוד גבוהות, ולעיתים פולמוסיות, מעט ניסים שהוא קורא להם אותות. האירועים מתרחשים לרוב ביהודה במקום שבגליל, כמו שכתוב בשלושת האוונגליונים האחרים. כל זה גרם ליצירת ספקות לגבי האמיתות והערך ההיסטורי שלו.

המשפט האחרון הפתיע אותי. אני עדיין מתקשה להאמין. מדובר כאן בפרשן קתולי שלפי הנתונים שבידו מגיע למסקנה של ספק גדול לגבי אמינותו והערך ההיסטורי של האוונגליון הרביעי.

נוצרי אולי היה צריך להיבהל מדבריו, אבל לא, הפרשן פסקוארו אמר אמת. הוא דיבר ביושר על השוני הגדול של האוונגליון הזה לעומת השלושה האחרים, והמשיך ואמר שכל המחלוקות גם הוסיפו לספק הגדול לגביו.

מסקרנת אותי העובדה שדווקא האוונגליון הזה גורם למחלוקות וגם להאלהה שלו.

"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר וְהַדָּבָר הָיָה אֵת הָאֱלֹהִים וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר" (יוחנן, א', 1). יוחנן מכריז כאן לעולם כולו על אמונתו האלילית בישוע.

ישוע האמיתי, לעומת זאת, מעיד על עצמו: "מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים".

בדרך זו אנו רואים שיוחנן מתאר את ישוע כאל, חלילה, בזמן שישוע האמיתי מאפס את הטוב שלו מול הטוב היחיד האמיתי הקיים, האל. ההבדל כאן הוא עצום. אחד מתנגד לשני. מי אומר את האמת, ישוע האמיתי או יוחנן?

לא, יש כאן משהו מעוות. המילים של ישוע האמיתי לא הולכות יחד עם עדות יוחנן.

הבעיה היא לא ישוע, שלא מעלה באמירותיו את אותה אמונה של יוחנן, אלא ההיפך הוא הנכון, ישוע האמיתי, שאני אוהב, מדבר על האמונה המבוססת על איסורי התורה לגבי העבודה זרה.

לא קיים טוב אחד אחר, חוץ מה', רק אחד הוא טוב, האל, ורק לו, היחיד הטוב הקיים, צריך לתת כבוד. לא קיים אמצעי אחר ראוי לקבל את הכבוד ואת ההוד של האל. שום ברייה אחרת בקיום היא טובה כמו האל, ולפניו לא קיים שום טוב כמו הטוב של האל.

למען האמת, ישנם הרבה פגמים באמונת הנצרות שמתנגדים לאמונה של ישוע האמיתי. בשביל הנוצרים, להאמין באל היחיד הקיים זה לא מדויק, בגלל שתי התוספות האליליות שלהם: רוח הקודש ובן האל.

המילים של ישוע מסבירות באופן חד משמעי שהיחיד הטוב הוא האל ולא אף אחד אחר, ולא ישוע, חלילה. כל זה מנוגד באופן מוחלט למילים האליליות של יוחנן לגבי ישוע ועל-אנושיותו, חס וחלילה.

איך אני יכול להיות בספק לגבי מה שאמר ישוע? הוא היה השלב הראשון בהתקרבותי לאל. ישוע התפלל לאל וקרה לו אבא. באוונגליונים הוא לימד מוסר גבוה, דרך ארץ כלפי בני אדם וגם לימד להתפלל אך ורק לה'.

כל הלימוד של ישוע האמיתי הוא ללא ספק בניגוד מוחלט למילים של יוחנן ולמכתבים של פאולוס מתרסוס. בשאר האוונגליונים לעומת זאת אנו רואים את ישוע האמיתי[6] שעשה את הכל כדי לפרסם את דרך היושר ואת הדרך ארץ למי שהולך לפי תורת משה, ולימד מה שאהוב, מה ששנוא, מה שמותר ומה שאסור. אם אני נכנס אל הדוקטרינה של יוחנן, אני מאבד את האמונה.

באוונגליון של יוחנן, ישוע הוא בן אדם אלוהי והלוגוס נעשה בשר. זה לא נאמר אף פעם על ידי ישוע האמיתי. ישוע עצמו מכריז שהוא לא טוב כמו ה'. עדות יוחנן השליח היא מזוייפת. ישוע האמיתי הוא לא לוגוס, אלא בן אדם. ישוע האמיתי לא נולד על ידי הרוח, אלה על ידי בשר שמוליד בשר. ישוע האמיתי הוא לא בן האל שהמציאו אבות הכנסייה, אלא הבן של יוסף ומרים.

בכל מקרה אני מאמין בתום לבו של יוחנן, ואינני יודע אם אי פעם שמע מפי מורו שרק האל הוא טוב. יוחנן בכל מקרה לא מעיד על זה באוונגליון שלו.

שיהיה ברור, אינני רוצה להוציא את ישוע מהנוצרים[7]! אני אוהב את ישוע האמיתי, כאשר ללא הנצרות, לא יכולתי להכיר את ישוע וללמוד מדבריו.

יוחנן השליח הוציא את ישוע האמיתי מן העולם והחליף אותו עם הלוגוס שלו. דברי יוחנן הקימו בעולם "אמונה זרה" שהחשיכו את דברי ישוע האמיתי.

"נוצרים, מדוע קראתם לי טוב? אין טוב כי אם אחד והוא האלוהים"

בהיסטוריה לא רואים כמעט אף פעם, במיוחד בנצרות, את מסר האהבה של ישוע כלפי עמו, ישראל. לצערנו מופיעה השנאה כלפי האחים של ישוע, יהודים כמוהו, ובמשך הדורות נוצרים, מחוזקים על ידי התעמולה האנטישמית, ביצעו רעות רבות לעם ישראל. למה האחראים לא מנעו את זה? פשוט, האחראים היו השליחים של השנאה הבלתי מוצדקת הזו.

האמת היא שכשאין אהבה לעם ישראל, אין אלהים.

ישוע האמיתי היה יהודי, בן ליהודים, ואהב את עמו ישראל. ישוע האמיתי לימד את מידות הלב, כמו להיות רחמניים, אפילו כלפי האויב. ישוע האמיתי לימד לא לשפוט אחרים, כדי שלא להישפט. ישוע האמיתי לימד לסלוח, כדי שיסלחו לנו. ישוע האמיתי לימד לקיים את דברי האל עם לב נכון כדי לקבל את השכר במלכות השמים. ישוע האמיתי לימד שקיים רק אל אחד טוב ושאף בן אדם הוא טוב כמו האלהים.

אלה הדברים האמיתיים שלימד ישוע ושלמדתי לאהוב בזמן.

השנאה גורמת לשכוח את האהבה כלפי הזולת. ואם השנאה הזו היא כלפי היהודים, הדבר גורם לניתוק מוחלט של ישוע משונאי עמו, כי ישוע היה יהודי. האנטישמיות היא רגש של קנאה נגד בחירת ה'. בהסטוריה של הנצרות, השנאה הזו גרמה להמון קורבנות בדרכה. אלהים לא נמצא בליבם של שונאי ישראל. אלהים אוהב את בניו, הוא אוהב את עמו ישראל ותמיד קרוב אליו, אהבתו לישראל היא ללא גבולות ומי ששונא את היהודים שונא גם כן את ישוע האמיתי ואת בחירת השם בעמו ישראל והבטחותיו דרך נביאי ישראל.

ב-1948, ברוך השם, ה' קרא לבניו מארבע כנפות הארץ והחזיר אותם לארץ ישראל. וזה קרא שלוש שנים לאחר השואה הנוראה שנגרמה בשל הנאצים הארורים, שהרגו ללא רחמנות 6 מילינים יהודים, כולל נשים וטף. כל זה קרא רק לפני שבעים שנה, לא לפני חמש מאות שנה. מה הוא שורש השנאה הזו כלפי העם הנבחר על ידי ה'? תשאלו שאלה זו את אבות הכנסייה, שהצליחו ללמד את השנאה כלפי העם "שהרג", כביכול, את האלהים שלהם!

התיאולוגיה המזויפת מביאה תמיד למסקנות מזויפות שכולם מלאות שנאה. ההיסטוריה היא העדה לכך.

סלחו לי על כך שאני שופך את ליבי העצוב. הנצרות אינה יכולה להמשיך בזמן, מאחר שהיא השאירה אחריה יותר מידי רוע. ישוע האמיתי צדק כאשר אמר "אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם עַל הָאָרֶץ. לֹא בָּאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם אֶלָּא חֶרֶב" (מתי, י', 34). אלה מילים נבואיות ואמיתיות. האלוהות של ישוע, העבודה הזרה כלפיו, יצרה בהיסטוריה הרבה נוצרים השונאים את ישראל שגרמו לרעה גדולה ליהודים.

מה חשבו להביא לעולם אבות הכנסיה? הגאולה השלמה, השלום, ההרמוניה בין אומות העולם... אי אפשר להגשים את המטרות האלה על ידי הנצרות, בגלל העבודה הזרה המתנגדת לגאולה. אבות הכנסייה השתמשו בכלים מזויפים ואליליים נגד ישוע האמיתי שהיה חלק מעם ישראל, העם בנו הבכור של ה'.

זה מעניין, קוראים יקרים, לשים לב איך התפשטה הנצרות מהשורשים כמובא במעשי השליחים. יש כאן אישיות חשובה בשם פאולוס מתרסוס, שבמילותיו הגביר את התפיסה האלילית של בן האל לחלוטין! אינני מספר פה את דבריו, וכוונתי היא רק להראות לקוראים את הניגודים והסתירות בין האמירות של פאולוס ודברי ישוע.

באוונגליון של לוקאס (ט"ז, 19-31) יש משל מעניין מאוד שסופר על ידי ישוע. כאשר קראתי את המשל הזה, הבנתי שהרבה מילים של פאולוס מתרסוס הן חסרות ערך בהשוואה למשל.

"19 אִישׁ עָשִׁיר הָיָה וְהוּא לָבוּשׁ אַרְגָּמָן וָשֵׁשׁ וַיִּתְעַנֵּג וַיִּשְׂמַח יוֹם יוֹם׃ 20 וְאִישׁ אֶבְיוֹן וּשְׁמוֹ לַעְזָר מֻשְׁכָּב פֶּתַח שַׁעַר בֵּיתוֹ וְהוּא מָלֵא אֲבַעְבֻּעוֹת׃ 21 וַיִּתְאָו לִשְׂבֹּעַ מִן הַפֵּרוּרִים הַנֹּפְלִים מֵעַל שֻׁלְחַן הֶעָשִׁיר וְגַם הַכְּלָבִים בָּאוּ וַיָּלֹקּוּ אֲבַעְבֻּעוֹתָיו׃ 22 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת הָאֶבְיוֹן וַיִּשָׂאוּהוּ הַמַּלְאָכִים אֶל חֵיק אַבְרָהָם וְגַם הֶעָשִׁיר מֵת וַיִּקָּבַר׃ 23 וַיְהִי בִשְׁאוֹל וּכְאֵבוֹ גָּדוֹל מְאֹד וַיִּשָׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת אַבְרָהָם מֵרָחוֹק וְאֶת לַעְזָר בְּחֵיקוֹ׃ 24 וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר אָבִי אַבְרָהָם חָנֵּנִי וּשְׁלַח נָא אֶת לַעְזָר וְיִטְבֹּל אֶת רֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ בַּמַּיִם לְקָרֵר אֶת לְשׁוֹנִי כִּי נֶעֱצַבְתִּי בַּמּוֹקֵד הַזֶּה׃ 25 וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם בְּנִי זְכֹר כִּי אַתָּה לָקַחְתָּ טוּבְךָ בְּחַיֶּיךָ וְלַעְזָר לָקַח אֶת הָרָעוֹת וְעַתָּה הוּא יְנֻחַם וְאַתָּה בְמַעֲצֵבָה׃ 26 וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגֵּיא גָדוֹל מַפְרִיד בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לַעֲבוֹר הַחֲפֵצִים לָלֶכֶת מִפֹּה אֲלֵיכֶם וְגַם לֹא יַעַבְרוּ מִשָּׁם אֵלֵינוּ׃ 27 וַיֹּאמֶר אִם כֵּן אָבִי שֹׁאֵל אֲנִי מֵאִתְּךָ לִשְׁלֹחַ אֹתוֹ אֶל בֵּית אָבִי׃ 28 כִּי חֲמִשָּׁה אַחִים לִי וְיָעֵד בָּהֶם פֶּן יָבֹאוּ גַם הֵם אֶל מְקוֹם הַמַּעֲצֵבָה הַזֶּה׃ 29 וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם יֵשׁ לָהֶם משֶׁה וְהַנְּבִיאִים אֲלֵיהֶם יִשְׁמָעוּן׃ 30 וַיֹּאמֶר לֹא כֵן אַבְרָהָם אָבִי כִּי אִם יָבֹא אֲלֵיהֶם אֶחָד מִן הַמֵּתִים אָז יָשׁוּבוּ׃ 31 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם לֹא יִשְׁמְעוּ אֶל משֶׁה וְאֶל הַנְּבִיאִים גַּם כִּי יָקוּם אֶחָד מִן הַמֵּתִים לֹא יַאֲמִינוּ".

יומן: 10 באפריל 2005: העולם הנוצרי באבל על מות האפיפיור יוחנן פאולוס השני (וויטילה). לוויה ענקית, חצי עולם כמעט בכו על הסתלקותו של האדם הטוב הזה, איש של שלום ששאף לדו-שיח ולהשבת הלבבות, והשתדל למסור את הערכים האלה לצעירים. הוא היה האפיפיור היחידי בהיסטוריה שביקש סליחה מהיהודים וקרא להם "אחינו הגדולים". הוא היה גם האפיפיור הראשון שנכנס לבית כנסת.

הכניסה ההיסטורית שלו אל בית הכנסת של רומא היא בהתאם לסימני הגאולה השלמה. הוא לא ידע שעם כניסתו לתוך בית הכנסת התבטלה מחלוקת של אלפיים שנה בין יהודים ונוצרים (ראו את המסר בחלום של מר רמו לוי, עליו השלום). האפיפיור באמונתו רצה את המעשה הזה של החזרת הלבבות ופעל נגד האנטישמיות. הוא קיבל זכות גדולה לפני השמים. אני מקווה שהקדוש ברוך הוא יקבל אותו במלכותו ביחד עם צדיקי אומות העולם האהובים, וזאת מפני שה' אוהב את מי שמכבד את הזולת. הדבר עדיין לא ידוע, אבל העולם כולו משתתף בלוויה לגוף שכבר מת, דהיינו: הכנסיה הקתולית לא תמשיך יותר בזמן, היא מתה ביחד עם האפיפיור האהוב שלה.

בצהריים, בזמן שישנתי, התעוררתי בגלל רעם חזק מאוד. חלמתי שהגיע הזמן של אברהם אבינו וראיתי את הכוכב שלו זוהר בשמים. בחלומי ראיתי את האור של כוכב אברהם שהגיע ישירות לאדמה. אחר כך ראיתי את כוכב כריסטו שאיבד מזוהרו מול כוכב אברהם.

בעזרת השם, הסבר של חלום הזה יינתן במקום אחר. מדובר בפרופורציות החדשות של משרתו המשיחית של ישוע.

בו נחזור למשל של העשיר הזולל. במשל זה, ישוע האמיתי נותן לנו שיעור שהורס את הבסיס התיאולוגי של פאולוס מתרסוס באגרותיו. תורת משה היא הקובעת את הדין. בחלק הראשון של משל זה, ישוע מתאר את סגנון החיים של אדם עשיר ושל אדם עני. הראשון היה לבוש בבגדים יוקרתיים והיה מעביר זמן רב של חייו בארגון סעודות עשירות. השני, העני, לעומת זאת, ישב בפתח הבית של העשיר בניסיון לאכול משהו משאריות האוכל של הסעודות.

ואם לא די בעוני שלו, העני היה גם פצוע בכל בגופו, ואפילו הכלבים לקקו את פצעיו.

אחרי מות שניהם, העשיר נלקח לסבל של הגהינום והעני נלקח על ידי המלאכים אל אברהם אבינו. המשל מראה את זכר מעשיהם אחרי המוות, ולכן הכול מתרחש בעולם הבא. מה רצה להגיד לנו ישוע? מדוע הוא הביא דוגמא של מקרה שהתרחש בעולם הבא? בואו נזכור, קוראים יקרים, שחכמת דברי ישוע היא ירושה של מסורת עם ישראל. כל דבריו הם בתיאום מושלם עם חכמינו, זיכרונם לברכה. לעיתים קרובות, ישוע פונה אל התורה שבעל-פה.

סליחו לי, קוראים יקרים, אך הכמרים, בכל מוסדות של לימוד התיאולוגיה הנוצרית לא מלמדים אף פעם את הילדים שמקור דברי ישוע הוא חכמי ישראל, זיכרונם לברכה! בנוסף, בעולם הנוצרי כולו לא קיים הבסיס שעליו נשען ישוע היהודי, התורה הקדושה, עץ החיים האמיתי. אמונת הנצרות היא אמונה התלויה בדוקטרינות יוחנן האונגליוניסט ובמכתבי פאולוס מתרסוס. ישוע, לעומת זאת, לימד את מסורת מוריו עם לב של אהבה, שהיה אהוב על ידי ה'. תורת משה היא לב ליבם של דברי ישוע, ולעתים קרובות הוא ציטט מן התורה שבכתב או שבעל פה.

המסורת הכתובה היא התנ"ך, בזמן שהמסורת שבעל פה מורכבת מן הפרשנויות של חכמי תורת ישראל. התלמוד הוא ההבנה הגדולה של דברי ה' בכתב על ידי חכמי ישראל: מפרשים, מסבירים, מנתחים את דברי ה' ונותנים משלים. התלמוד הוא ים של חוכמה ללא זמן.

במשל של העשיר הזללן, ישוע הסביר מה שכבר הוסבר על ידי חכמי ישראל בתלמוד. אני מוצא זאת בספר "התלמוד של אברהם כהן", קיצור של התלמוד בהוצאת Editori Laterza.

בחלק השלישי של הספר, הנושא העיקרי הוא "הדוקטרינה של האדם". הוא מחולק לשמונה חלקים, לפי סדר זה:

1) בן האדם 2) הנשמה 3) אמונה ותפילה 4) שני היצרים 5) הבחירה 6) העוון 7) תשובה וכפרה 8) שכר ועונש. הנני מביא מעט דברים מהנושא "תשובה וכפרה" כדי להראות לקוראים את הקשר של דברי ישוע לדברי חז"ל.

מהתלמוד: הרעיון שאף פעם לא מאוחר מדי להיתקן נמצא בקדושין מ', ב': "ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו שנאמר". דהיינו החרטה צריכה להיות בגלל יראת השמים של האדם ולא רק מפני שמרגיש את המוות הקרוב. האם אפשר להתחרט אחרי המוות? התלמוד מבהיר כי הרשע אינו יכול להתחרט גם כאשר הוא עומד לפני הכניסה לגיהינום.

במדרש רבה על קהלת, א', 15 נאמר "בעולם הזה, מי שהוא מעוות לא יוכל לתקן, ומי שהוא בחסרון לא יוכל להמנות. אבל לעתיד לבוא, מי שהוא מעוות אינו יכול להיתקן. ומי שהוא בחיסרון אינו יכול להימנות. יש מן הרשעים שהיו חברים זה לזה בעולם. אחד מהם הקדים ועשה תשובה בחייו קודם מיתתו. ואחד לא עשה תשובה קודם מיתתו.

זכה זה שעשה בחייו ועמד בצד חבורה של צדיקים. וזה עומד בצד חבורה של רשעים. והוא רואה את חברו ואומר: שמא משוא פנים יש בעולם הזה?! אוי לאותו האיש! הוא וזה היינו בעולם. יחד שהיינו כאחד, וגנבנו כאחד וגזלנו כאחד, ועשינו כל מעשים רעים שבעולם כאחד. מפני מה זה בצד חבורה של צדיקים, ואותו האיש בצד חבורה של רשעים?! ואומר לו: שוטה שבעולם, מנוול היית לאחר מיתתך ימים ושלשה, ולארון לא הכניסוך ובחבלים גררוך לקבר, וראה חברך בנוולך, ונשבע לשוב מדרך רשעתו ועשה תשובה כצדיק. וגרמה לו תשובתו ליטול כאן, חיים וכבוד וחלק עם צדיקים. כל כך למה? שהיתה ספיקא בידך לשוב, ואילו שבתה היה טוב לך.

והוא אומר להם: הניחו לי ואלך ואעשה תשובה. ומשיבין אותו ואומרים לו: אי שוטה שבעולם, אין אתה יודע שהעולם הזה דומה לשבת, ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת? אם אין אדם מתקן מערב שבת, מה יאכל בשבת?! ואין אתה יודע שהעולם שבאת ממנו דומה ליבשה והעולם הזה דומה לים?! ואם אין אדם מתקן לו ביבשה, מה יאכל בים? ואין אתה יודע שהעולם הזה דומה למדבר, ועולם שבאת ממנו דומה ליישוב?! אם אין אדם מתקן לו מן היישוב, מה יאכל במדבר?

מיד חורק שיניו ואוכל את בשרו. והוא אומר: הניחו לי ואראה בכבוד חברי. והן אומרין: שוטה שבעולם מצווין אנו מפי הגבורה, שלא יעמדו צדיקים בתוך רשעים, ולא רשעים בתוך צדיקים, ולא טהורים בצד טמאים, ולא טמאים בצד טהורים. - - אף על פי שהתשובה אפשרית עד הסוף אינה חכמה להתאחר. אמר רב אליעזר: "תשוב יום אחד לפני מותך". אמרו לו תלמידיו: ובכן יוכל אדם לדעת באיזה יום ימות"? "דווקא בגלל זה" ענה רב אליעזר, "תשובו היום, שמא מחר תמות, וככה כל ימינו יהיו בתשובה".

ובסוף, כדי להשלים את הנושא הזה, יש חלום שחלמתי לפני מספר שנים. חלום זה הוא באותו קו עם חכמי ישראל, מתאים לדוקטרינה של ישוע האמיתי ומושלם בבית הספר של הגואל חיים.

100

בחלומי מצאתי את עצמי קרוב לאסיר, שעליו נגזר עונש מוות בגלל אין ספור רציחות שלו. כבר הגיע זמנו, ונשארו לו רק מספר דקות לחיות. הוא חיכה לרגע הזה ללא תקווה. התקרבתי אליו בזהירות רבה ואמרתי לו: "כרגע אף אחד אינו יכול לבטל את גזר הדין. עליך לדעת, עם זאת, שיש לך עוד תקווה. אם תתחרט על מה שעשית, אולי תרד מהשמים רחמנות השם, והוא יסלח לך. כתוב בתלמוד ששערי תשובה תמיד פתוחים עד הנשימה האחרונה". אמרתי את המשפט הזה בדמעות והתעוררתי בבכי.

101

החלום מראה את הרחמנות האין סופית של השם. באמצעות התלמוד, אנו לומדים ששערי התקווה לא נסגרים אף פעם. אם האדם מתחרט, הוא יכול לקבל חלק בעולם הבא עם הצדיקים. אי אפשר לתאר את רחמנות השם. היא בלתי ניתנת להבנה למוח אנושי. לכן נותנים לנו שיעורים רבים כדי שנבין עד כמה ה' יתברך רחמן. מחשבותינו אינם מחשבות ה' וגם אופן השיפוט שלנו לא ניתן להשוואה עם שיפוט ה'. לעיתים קרובות בני אדם נהנים כאשר הם רואים את הצדק הנעשה לאדם בגלל פשעיו. לעומת זאת, מהשמים יש שמחה כאשר הפושע מתחרט בלב אמיתי מפשעיו.

102

ראו, קוראים יקרים, החלום הזה שנשלח על ידי הגואל חיים מתאים למשל התלמודי ולמשל של ישוע. העשיר מבקש מאברהם אבינו שישלח לו את לעזר בכדי שייתן לו קצת נחמה עם כמה טיפות מים על קצות האצבעות כדי להרגיע את הצימאון שלו לפחות בלשון. ישוע עונה לו בשם אברהם אבינו שנמצא בעולם הבא ש"גֵּיא גָדוֹל מַפְרִיד בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לַעֲבוֹר הַחֲפֵצִים לָלֶכֶת מִפֹּה אֲלֵיכֶם וְגַם לֹא יַעַבְרוּ מִשָּׁם אֵלֵינוּ". כך נאמר גם על ידי חכמי ישראל בתלמוד, בפיהם של המלאכים. ה' ציוה לנו למנוע שצדיקים ישבו ביחד עם רשעים וטהורים ביחד עם טמאים.

103

אברהם אבינו, במשל של ישוע, נותן את הסיבות שבגללן העשיר נמצא בגיהינום: "בְּנִי זְכֹר כִּי אַתָּה לָקַחְתָּ טוּבְךָ בְּחַיֶּיךָ וְלַעְזָר לָקַח אֶת הָרָעוֹת וְעַתָּה הוּא יְנֻחַם וְאַתָּה בְמַעֲצֵבָה".

104

עכשיו שראית את העונש שלך, את הסבל, את החום הבלתי נסבל של הגהינום, הבנת את הטעויות שלך. לעזר לא יכול לבא. הדבר הוא בלתי אפשרי. כאן, בעולם שבו אתה נמצא עכשיו, הצדיק לא יכול להיות עם הרשע, והרשע לא יכול להיות עם הצדיק.

שיעורים אלה שייכים ללימוד תורה שבעל פה של חז"ל, אותה המסורת שישוע התבסס עליה תמיד. אני אוהב את ישוע האמיתי.

105

הסבר זה הוא הקדמה לכוונה האמיתית של ישוע האמיתי בסיפורו של משל זה. אל לנו לשכוח שהסיפור, כביכול, מתרחש בעולם הבא, עולם שבו אין יותר חופש לבחור או לעשות מה שרוצים. ישוע לכן מדבר על העולם הבא, שבו בני האדם מקבלים מה שזרעו בעולם הזה.

106

העשיר, מודאג מדברי אברהם, נזכר באחים שלו ומבקש מאברהם אבינו שישלח להם את לעזר כדי שייתן להם אזהרה שלא לעשות את אותן טעויות, וכך לא יכירו את הגיהינום. קוראים יקרים, עצרו את מחשבותיכם ופתחו את לבבכם. ישוע כאן לא מזכיר אפילו פעם אחת את המאמינים שלו לעתיד המושפעים על ידי פאולוס. ישוע מדבר כאן בשם אברהם, אב המון גוים, ובשמו של אברהם אומר את הדברים הבאים: "יֵשׁ לָהֶם משֶׁה וְהַנְּבִיאִים אֲלֵיהֶם יִשְׁמָעוּ".

107

התשובה הזאת היא עיקר המשל. ישוע מכריז כאן את אמונתו בתורת משה ובנביאים, אמונה המנוגדת למה שאמר פאולוס. הנה כאן הבעיה: האם ישוע האמיתי מכחיש את פאולו או להפך?

108

לא במקרה ישוע בוחר כאן באברהם כדי לספר את המשל הזה. ישוע מכיר בכוח גאולי של תורת אלהים שהיא למעלה מבני אדם. אם הם יקשיבו למשה ולנביאים, הם לא יפלו בגיהינום. ישוע אמר את זה, לא אני! וזה מה שלימד יהודי בן אברהם.

109

ישוע פה מראה באופן ברור שמשה והנביאים הם מדריכים בטוחים שלא ליפול אל הגיהינום. על מנת לחזק את עמדתו, ישוע ממשיך בסיפור: "וַיֹּאמֶר לֹא כֵן אַבְרָהָם אָבִי כִּי אִם יָבֹא אֲלֵיהֶם אֶחָד מִן הַמֵּתִים אָז יָשׁוּבוּ".

קוראים יקרים, שמעו איך שישוע שם את התשובה בפיו של אברהם לאותו עשיר: "אם הם לא מקשיבים למשה ולנביאים, הם לא ישתכנעו אפילו ממי שקם מן המתים"!

110

פעמיים ישוע מתייחס למשה ולנביאים מפיו של אברהם, שהוא המורה הראשון לאמונה האמיתית באחדות ה'. ישוע מכיר באברהם ובשליטתו על האמת, באמת תורת משה ובאמיתות דבריהם של נביאי ישראל. אין דרך אחרת לישועת האדם. ברכת ה' שניתנה לאברהם מושלמת כאשר היא מתפשטת לבני אברהם השומעים למשה ולנביאים שדרכם התגלו דברי ה'. אם מיישמים אותם, לא יפלו לגיהינום ויקומו בתחייה בעולם הבא. אין אף אחד שהוא למעלה מחוקי האל.

111

לעומת זאת, פאולוס באגרת לגלטיים, פוסל את דברי ישוע. פאולוס היה פרושי מלומד במסורת ישראל, אבל בסוף זנח את אחדות ה' המוחלטת.

112

פאולוס כתב את המילים האלה לגלטים (ג', 5-10) "הִנֵּה הַמֵּפִיק לָכֶם אֶת הָרוּחַ וּפֹעֵל בָּכֶם גְּבוּרוֹת הֲמִכֹּחַ מַעֲשֵׂי הַתּוֹרָה הוּא עֹשֶׂה אֵלֶּה אוֹ מִכֹּחַ שְׁמוּעַת הָאֱמוּנָה׃ 6 כַּאֲשֶׁר הֶאֱמִין אַבְרָהָם בֵּאלֹהִים וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה׃ 7 דְּעוּ אֵפוֹא כִּי בְנֵי הָאֱמוּנָה בְּנֵי אַבְרָהָם הֵמָּה׃ 8 וְהַכָּתוּב צָפָה שֶׁעָתִיד הָאֱלֹהִים לְהַצְדִּיק אֶת הַגּוֹיִם מִתּוֹךְ הָאֱמוּנָה וְקִדֵּם לְבַשֵׂר אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל הַגּוֹיִם׃ 9 עַל כֵּן יִתְבָּרֲכוּ בְּנֵי הָאֱמוּנָה עִם אַבְרָהָם הַמַּאֲמִין׃ 10 כִּי בְנֵי מַעֲשֵׂי הַתּוֹרָה עֲלֵיהֶם הַקְּלָלָה כִּי כָתוּב אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָם".

113

פאולוס, למרות אמינות אמונתו (אמינה אבל מוטעית ולא צודקת), מקלל את עצמו עם דבריו, ולא המשיך לעשות במצוות התורה. השאלה שהוא שאל את הגויים היא לא צודקת. היא לא לוקחת בחשבון את ישוע היהודי. היא נאמרה במרמה, באופן שהגוי לא יכול היה לענות, מפני שהגווים לא הכירו את התורה ולא הייתה להם שום הבנה לגבי ייחוד השם!

פאולוס, אם היית תלמיד של ישוע, כאשר הוא היה עוד בחיים, לא יכולת לשאול שאלה כזו. ישוע, במסגרת שליחותו, אמר באופן ברור וגלוי להקשיב למשה ולנביאי ישראל! זה מה שלימד ישוע. אני אוהב את ישוע האמיתי.

114

ואחר כך אתה מדבר על אברהם באמירה שהאמין באלוהים ושאמונה זו, עבורו, פאולוס, היא הצדקה, לכן אלה המאמינים הם בני אברהם. חבר יקר שלי, פאולוס, הקשב לישוע היהודי האמיתי! הבנים של אברהם הם הבנים המאמינים ביחוד השם המוחלט ומכריזים זאת כל יום: בלב, במוח וברוח. בני אברהם הם גם אלה המכירים בבחירת ה' בעמו הנבחר, גוי קדוש, ממלכת כוהנים, עם המצווה על ידי האל בתורה שניתנה בהר סיני. אברהם אבינו קיבל וקיים עבור בניו את האמונה האמיתית באל אחד, אל חי.

115

ישוע, במשל שלו על העשיר הזללן, לימד דרך פיו של אברהם אבינו את עשיר שכבר נגזר עליו העונש, וסיפר לו שבעולם של בני אדם שעדיין בחיים, כולל הבנים שלו, אם לא רוצים ליפול לגיהינום, יש להקשיב לדברי משה ונביאי ישראל.

ישוע הורה למאמיניו להקשיב לדברי משה ונביאי ישראל. פאולוס, לעומת זאת, שהודרך על ידי הרוח שלו, לימד להקשיב רק לכריסטו ואמר שמי שמאמין שישוע הוא בן האל יציל את עצמו ולא יפול מתחת לקללה, וכמו כן הוסיף שאמונה זו נמצאת בתורה, בה כבר נמצאת הנבואה לפיה האל מציל את הגויים דרך אותה אמונה של אברהם אבינו, הנקרא בתורה "אב המון גוים".

116

לפי ישוע, התורה מצילה, ולפי פאולוס, אלה שסומכים על התורה הם מתחת לקללה, חס ושלום. מי צודק, ישוע או פאולוס? יש כאן סתירה: דברי ישוע פוסלים את דברי פאולוס ולהפך. אלו שתי דוקטרינות מנוגדות לחלוטין!

117

קוראים יקרים, הביטו כיצד פאולוס מתרסוס נשאר עם המחשבות השליליות שלו כלפי התורה: (גם כאן באגרת לגלטיים, (2, 21) "לֹא אֲבַטֵּל אֶת חֶסֶד הָאֱלֹהִים כִּי אִלּוּ יֵשׁ צְדָקָה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה אַךְ לַשָּׁוְא מֵת הַמָּשִׁיחַ".

118

פאולוס יקר, אני לא מסכים איתך. אתה מזייף את כל העבודה של ישוע. ישוע מת בשביל מי שלא מקשיב למשה ולנביאים? אינו כן! ישוע מת על מנת לתת עדות שהתורה, אם מקשיבים לה, מחייה מתים. בתורה ישנם דברי ה' המעניקים חיים למקשיב להם. האופן שאתה מבטא מילים על התורה מוליד עבודה זרה. הרחקת את האמת מהנוצרים ולימדת בדיוק את ההפך ממה שלימד ישוע. גם עשית אותו לאלוה במילים שהן אסורות מן התורה שיוצאת נגד כל האלהה של בן אדם.

119

אולי לא היה זה תפקידך ללמד את האמונה האמיתית של סיני. תפקידך היה להוציא את אומות העולם מהמנהגים הישנים והמתועבים שלהם, הן באמונה והן בהתנהגות, עם המוסר שלמדת מהתורה עצמה. העמים של אז לא היו עומדים ברוח התורה ובקדושתה, אומות העולם היו רחוקים מדי מהאמונה האמיתית.

120

האי ציות של עם ישראל לא היה כלפי ישוע, אלא כלפי אלהים. לצערנו בני יעקב נפלו בזמנים ההם בכל מיני התנהגויות לא מוסריות, ולא הייתה בהם מידת הדרך ארץ האהובה על ידי אלהים. הם גרמו אחד לשני סבל ואי צדק. המקדש לצערנו הפך להיות שוק גדול של עסקים והכוהנים היו מושחתים.

121

ישנם הרבה סיבות לנפילה הדרמטית ההיא של העם ולא מתפקידי לדון בהן. ישוע זיהה סיבה אחת עיקרית: הם לא הקשיבו למשה ולנביאי ישראל. פאולוס היקר, לא התורה הקדושה היא שהפילה, חלילה, את בני ישראל, בני ה', אלא אי ההקשבה לתורת משה ולנביאים.

122

ישוע הבין את העוון הזה והכריז עליו באמצעות אברהם: "יֵשׁ לָהֶם משֶׁה וְהַנְּבִיאִים אֲלֵיהֶם יִשְׁמָעוּן"

אתה, פאולוס, לעומת זאת, גרמת לכך שבמשך אלפיים שנים מות ישוע היה לשווא, כאשר שללת את התורה לגויים. מדוע האל שלח את בנו, המורה הרוחני שלך, להודיע שתורת אביו שבשמים היא כבר לא בתוקף ושלא מצילה יותר את שומריה מהעוון, כאשר ישוע לימד להקשיב למשה ולנבאים?

123

קוראים יקרים של עולם הנצרות, יש לי עוד דברים רבים להסביר. למען האמת, תפקידי דורש שאכריז באופן ברור שהכנסייה, עם השקפת עולמה לגבי האמונה, קיבלה את דברי יוחנן ופאולוס ורק חלק מזערי ביותר מדברי ישוע. ומה לגבי דברי ה' בדיבר השני? כלום! זה גרם לעבודה זרה רבה, סגר את הלב לאלוהי סיני ויצר חומה עבה של מילים שלא מגיעות לשמים. זאת דעתי המתבססת על דברי ישוע האמיתי באוונגליונים, ואין לי שום כונה להעליב את הנוצרים, מכיוון שראיתי הרבה מאוד נוצרים העושים מעשים טובים עם לב מלא בחסד ובאהבה לזולת. מעשים אלה הם אהובים על ידי השמים. אני אוהב את ישוע האמיתי ומודה לנצרות על כך שהכרתי את ישוע ואת דבריו.

124

בזכות ישוע הבנתי מי הוא האל האמיתי. כבר בבית הספר הסקתי שישוע עבד את האל האמיתי והיחיד. אמונה זו נכנסה בליבי כמו אש בוערת ולא נכבתה יותר. אומרים שכל הדרכים בוראות מבואות לאלהים, וכך הייתה עבורי הנצרות. נולדתי כקתולי, אבל לא גדלתי עם תפיסה קתולית, והשאלות הנכונות שלי הן שהביאו אותי לתשובות הנכונות. ברוך השם, מצאתי את התשובות הנכונות ב"בית החמור אוכל לחם". לחם החמור הוא משובח בשל הטעם שניתן למי שאוכל אותו.

כמה טעים הוא לחם החמור, ברוך השם. לחם זה, המלא בבשורות טובות של הגאולה השלמה יוכל לצאת לעולם ולהשביע את עניי הארץ בכל ארבע קצוות תבל, כך שכל אדם ידע, במיוחד בכל מה שקשור לאמונה, מה מותר ומה אסור מהשמים.

125

מה שקיבלתי מישוע גרם לי לחפש את האמת בדבריו. מי שמאמין בדבריו של ישוע האמיתי קושר את עצמו עם ה', מאמין במשה ובנביאי ישראל ולא נופל בטעויות. יש לי הרגשה שהאמונה של פאולוס מראה שהוא בעצמו לא מכיר טוב את ישוע. יש יותר מידי הבדלים ביניהם. ישוע הוא באותו קו עם דעת עמו ישראל. פאולוס לעומת זאת, כדי להצדיק את האמונה החדשה שלו, היה חייב להרוס את שורשיו כפרושי, ולהרוס כל מה שהפרושים האמינו ואמרו. ישוע אמר באופן ברור מה שהוא חשב על הפרושים "לָכֵן כֹּל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לָכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוֹּ רַק הִשָׁמְרוּ מֵעֲשׂוֹת כְמַעֲשֵׂיהֶם כִּי אֹמְרִים הֵם וְאֵינָם עֹשִׂים" (מתי, כ"ג, 3).

לפי מילים אלה, אנו יודעים שלפי ישוע הסתירה אצל הפרושים הייתה בהתנהגות שלהם, ולא באמונתם או בדבריהם. תקוותו של ישוע הייתה בתיקון הלב של עמו ישראל, אבל אף פעם, ואני מדגיש אף פעם, הוא לא חשב להכחיש את תורת משה או נביאי ישראל.

126

אלהי ישוע, דרך ירמיהו הנביא (י"ז, 5-7) אמר " ה כֹּה אָמַר יְהוָה, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר, זְרֹעוֹ; וּמִן-יְהוָה, יָסוּר לִבּוֹ. ו וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי-יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. ז בָּרוּךְ הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה; וְהָיָה יְהוָה, מִבְטַחוֹ"

ה' אלהינו הוא לא בן אדם, ובן אדם כל שהוא הוא לא ה' אלהינו. בן אדם שבוטח בבן אדם אחר וקורא לו, חלילה, "אלהינו" עושה עוון שנוא לפני השמים. אף בן אדם ראוי לשבח שמגיע רק להשם. לאף בן אדם יש מה שהוא "אלהי", חלילה, שמרשה לו לקבל את השבחים מבני אדם, ולאף בן אדם מותר לשים את עצמו לפני השם ולכן "ארור הגבר אשר יבטח באדם"

127

השם אלהינו הוא אחד ואין דומה לו ואין מי שיש לו פחות "אלוהות" שיכולים לבטוח בו בני אדם. ה' הוא אחד ואין שני שיש לו אלוהות. אשרי הפונה אך ורק אליו מבלי לשים אמצעים אחרים באמצע, העומדים על חול טובעני היורד לתהומות עולם.

128

העמים לא יכלו לקבל מילים כאלו, כי היו רגילים לבטוח בבני אדם שנעשו לאלילים. לכן אתה, פאולוס, קיבלת רוח אחרת לא מאת ה'. ה' קישר, כביכול, את דבריו עם משה ועם נביאי ישראל. דברי ה' נשארים ולא משתנים בזמן, נצחיים הם. אמונתך, מאידך, ירדה כמי ששם אלהים אחרים על פני ה' או כמי שמאמין שיכול להיות בן אדם שלם כמו האל. באמונתך השתחווית לישוע ובטחת בו כאל.

129

ישוע בטח בה' אלהיו, כמו הרבה אנשים שהם צדיקים החיים באמונתם. - החמור מסביר שהאוונגליון הרביעי הופך ל"מובן" רק כאשר חותכים ממנו את הרוח הטמאה של ה"דבר" (לוגוס - דבר ה' הקדמון שתמיד היה אצל ה' ונעשה בשר בישוע), המסלף את דברי ה' במעמד הר סיני. ה"אל" המוסבר על ידי פאולוס לא מכיר בדבר ה', לא מקשיב למשה ולנביאים ומזייף את כל דברי עבדי ה' האמיתיים.

130

רק מי שיודע את יסודות אחדות ה' לא נופל במוקש התיאולוגי הזה, לא משתף שום "לוגוס" עם ה", לא משתף שום שיתוף ביחס לבורא, לא משתף עם ה" שום "בן אלוהי", לא משתף עם ה" שום בשר, לא משתף שום "לידה" עם ה", לא משתף שום "מוות" עם ה", ולא משתף עם ה" שום תחייה מן המתים. כי האל לא נולד, לא מת ולא קם מן המתים.

131

ישוע באוונגליון של יוחנן (ה', 40-47) הופך לחסר כלפי אבות הכנסיה בדברים אלה: "40 וְאַתֶּם אֵינְכֶם רוֹצִים לָבוֹא אֵלָי לִהְיוֹת לָכֶם חַיִּים׃ 41 לֹא אֶקַּח כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם׃ 42 אָכֵן יָדַעְתִּי אֶתְכֶם כִּי אֵין אַהֲבַת אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם׃ 43 אֲנִי הִנֵּה בָאתִי בְּשֵׁם אָבִי לֹא קִבַּלְתֶּם אֹתִי וְאִם יָבֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ אֹתוֹ תְקַבֵּלוּ׃ 44 אֵיךְ תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין אַתֶּם הַלּקְחִים כָּבוֹד אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאֶת הַכּבוֹד אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד לֹא תְּבַקֵּשׁוּ׃ 45 אַל תַּחְשְׁבוּ כִּי אָנֹכִי אֶטְעֹן עֲלֵיכֶם לִפְנֵי אָבִי משֶׁה אֲשֶׁר לוֹ תְיַחֵלוּ הוּא הַטֹּעֵן עֲלֵיכֶם׃ 46 כִּי לוּ תַאֲמִינוּ לְמשֶׁה גַּם לִי תַאֲמִינוּ כִּי הוּא כָּתַב עָלָי׃ 47 וְאִם לִכְתָבָיו אֵינְכֶם מַאֲמִינִים אֵיךְ תַאֲמִינוּ לִדְבָרָי". -

132

המילים האלה המבוטאות על ידי ישוע מאבדות את ערכן דרך רוח הלוגוס של יוחנן, וכאשר פאולוס מתרסוס מציב את כריסטו מעל לתורה, הוא גורם לכך שאמונת בני אדם תהיה לבטוח בבן אדם. אם נציג את הפסוקים הללו ללא רוח הלוגוס, אנו יכולים לקבל שיעור גדול (החמור, מורי, מסביר את זה במונחים אחרים בטקסט שלו "יוחנן האוונגיליסט, בלי רוח הלוגוס").

133

בקטע הזה ישוע גילה את חשיבותה של תורת משה רבנו. נוצרי, כדי להאמין לדברי ישוע, היה צריך קודם להכיר את תורת משה. אבל פאולוס לא נהג כך. בנוסף, ישוע האמיתי אומר פה באופן ברור וחד משמעותי משפט אחד ששובר את הרוח של העבודה הזרה ואת כריסטו-אל המזויף שנוצר על ידי אבות הכנסיה:

"לֹא אֶקַּח כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם". אני אוהב את ישוע האמיתי.

134

פגם עצום יצא מפיו של ישוע האמיתי כלפי התיאולוגיה של הנצרות. איך יכולה הרוח של השילוש האלילי הנוצרי לשרוד ללא שבח של בני אדם? רוח השילוש מורדת וצועקת ומאשימה את ה"כופר" ההוא המסיר את העבודה הזרה שבה בוטחים הנוצרים הנאמנים! האמונה הנוצרית רק משבחת ומכבדת את כריסטו. האם היא מכבדת את כריסטו הממאן לקבל שבח מבני אדם? ואת מי אפוא צריכים לשבח?

135

ישוע דיבר בשם האב ולא בשמו, אבל הוא לא התקבל על ידי אחיו היהודים. הוא נותן דוגמה: "וְאִם יָבֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ אֹתוֹ תְקַבֵּלוּ". באמירה זו, ישוע מבקר באופן קשה את מי ששם את שמו לפני שם ה", כדי לקבל את השבח מבני האדם שרגילים לשבח את עצמם ביניהם. התנהגות זו לא מקובלת לפי דבריו: "אֵיךְ תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין אַתֶּם הַלּקְחִים כָּבוֹד אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאֶת הַכּבוֹד אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד לֹא תְּבַקֵּשׁוּ".

136

על איזה בסיס ישוע לא מקבל את השבח מבני האדם? הוא מתבסס על התורה או על דברי בני האדם?

בני האדם, אחריו, שבחו אותו, עשו אותו לאל, עשו לו פולחן, הציבו אותו בעמדה גבוהה יותר מכל מה שקיים, טענו כי הוא נולד מרוח הקודש ועשו אותו אל המוכן לקבל את תפילות בני האדם. הנוצרים ללא תורה בליבם פנו להרגשותיהם שנטו זה מכבר לעבודות זרות. ישוע האמיתי לא היה מקבל שבחי בני אדם.

137

האם היה זה פגם שישוע שמע והאמין בדברי משה ונביאי ישראל? סיפורו של העשיר הוא לימוד של ישוע האמיתי, שמי שסוגר את ליבו לתורת האל, לא מקשיב גם כן למשה ולנביאי ישראל, וזה גורם לעוון ולהרחקת הלב מהאל. האמת של ישוע לא מצאה חן בעיני אף אחד בתקופתו, ומעטים מאוד האמינו לו. בתקופתו הוא הושפל ובהמשך עשו ממנו עבודה זרה. לא להקשיב למשה משמעותו לא להאמין לתורת האל ולכן לא להקשיב לו.

138

עם ישראל לא האמין לישוע מפני שהעם היה רחוק מתורת משה. אומות העולם, אחר כך, היו לא יכלו להבין בצורה נכונה את ישוע ללא תורת משה, ללא מסורת עם ישראל וללא כל מצוות האל.

פאולוס, עשית מעשה בעייתי מאוד. המילים שלך גרמו לשבחים ולאמונה של אנשים בבן אדם, ולא לה', דבר שישוע לא היה מקבל בבירור. אתה שינית את מצוות השם עם המילים שלך. אתה העדות שמי שהוא מתחת לחוקי התורה עלול לקבל קללה!

139

בגלל אהבת אמונתך לכריסטו-אל, לא הקשבת לה', למשה או לישוע, ובסוף גרמת לכך שאומות העולם יפלו בטעות אלילית.

מה יכולת לעשות? לא הייתה לך ברירה. כבר נכנס אל דרך חשוכה ללא מוצא, ללא אור התורה! בסוף גם אתה עזבת את ישוע היהודי ואת תורת החומש. אתה בעצמך אמרת באגרת לרומים (11, 32): "כִּי הָאֱלֹהִים הִסְגִּיר אֶת כֻּלָּם לַמֶּרִי לְמַעַן יָחֹן אֶת כֻּלָּם"

פאולוס, מה הפירוש של "כולם"? אולי המילה כולם כוללת את כולם חוץ ממך?!

140

האם אתה קולט, פאולוס, שבטלת את תורת ה'? האם יש אי-ציות גדול מזה? בנוסף, באגרת לרומים אתה אומר שמי שמאמין בישוע פטור ממצות התורה. זה ההיפך הגמור למה שלימד ישוע, שהאדם חייב לבטוח בליבו בתורת ה'.

141

הלב בעצמו לא יודע לכתוב או לקרוא. דרושים מורים של התורה. האדם צריך מורה שבעצמו למד ממורה של התורה, ומורה ללא תורה לא יכול ללמד את האמונה וההתנהגות האהובות על ידי ה'.

142

האדם ללא תורה נמצא מתחת למעשים רעים וטובים ולא יודע להבדיל בין אמת ושקר, בין מה שנכון ומה שמוטעה. אם לא היה צורך בתורה, למה ה' גילה אותה לכל הדורות?

143

הו פאולוס, אתה יורה ללא חיצים: "תורת הרוח מצילה ותורת הבשר מפילה את האדם בעוון, אבל אם בן אדם מאמין בישוע הוא ניצל מהעוון". ישוע צדק כאשר אמר "וְאִם לִכְתָבָיו אֵינְכֶם מַאֲמִינִים אֵיךְ תַאֲמִינוּ לִדְבָרָי" ללא משה, אין תורה וללא תורה אין משיח. ואם יוצאים מעקרונות האמונה האמיתית באל היחיד אל חי, כלם נופלים בטעות, כי כל היסודות נופלים. כאשר בני אדם מאמינים בבני אדם הברכה לא יורדת לעולם.

144

בכל מקרה, פאולוס חברי, אינני יכול להכחיש שהכוונות שלך היו טובות, ושכוונותיך הטובות גרמו לך לעשות את מה שעשית. אני גם משוכנע שהייתה לך אהבה אמיתית בתוכך. פעלת לטובת העמים, וחוץ מהטעויות התאולוגיות, הנצרות שלך הביאה גם טוב לעמים, והמונים גדולים מצאו את תקוותם בה. רבים השיגו את אהבת הצדק ואת אהבת הזולת מדברייך. עם זאת, כעת העמים מוכנים לחזור לאמונה האמיתית. בא זמן הגאולה השלמה.

145

אני כלום, בשר ודם מלא בחסרונות. אני לא אומר זאת כדי שתרחמו עלי. האמת היא שאני בחיסרון לפני השמים, לפני בני האדם וגם לפני עצמי. הלוואי וה' ייתן לי את הכוח לתקן את עצמי כל יום מהטעויות שלי ושיסלח לי על עוונותיי.

תודה לאל שדי, אל שדי גדול, אל שדי אחד.

146

הקדוש ברוך הוא מכיר בחסרונותם של כל בני האדם בכל הדורות, בעבר ובעתיד. הוא הכריז שתורתו היא נצחית לכל בני האדם של רצון טוב. התורה היא רפואת האדם הנשארת בזמן. גם ישוע אמר: "עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אַף יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה בְּטֶרֶם יִתְקַיֵּם הַכֹּל" (מתי, ה', 18). אני אוהב את ישוע האמיתי.

147

דברי ישוע על האמונה הם דבר אחר לגמרי בהשוואה ללוגוס של יוחנן ולתפיסה האלילית שישוע הוא הבן הבכור של אלוהים. אם אני שואל נוצרי מלומד מהו הדיבר הראשון, הוא עונה: "אני מאמין באל היחיד בורא שמים וארץ... הוא ירד מהשמים ונעשה בן אדם, עשוי מאותו "חומר" של אביו לפני בריאת העולם וכו'".

148

את ישוע שאלו את אותה שאלה. באוונגליון של מרקוס (י"ב, 28-34) נדונה השאלה: מה היא המצווה הראשונה? לפי דעתכם, על בסיס אמונת השילוש, איך ענה ישוע? האם במילים הדוגמטיות של יוחנן, ללא תורת משה, או שמא לפי תורת משה?

149

בתורת משה מכריזים פעמיים ביום על יחוד השם: "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד", וממשיכים: "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך".

הפתעה! אין שום רמז, אפילו רמז קטן אחד לכל הזיוף התיאולוגי של הכנסייה: הבן היחיד של האלוהים שירד לעולם ונעשה בן אדם...

תורת השם מכריזה את יחוד השם ושאין שום דבר אלוהי חוץ מייחוד מוחלט של ה'. מי צודק, הגבר שמסתמך על השילוש או הגבר שבוטח באל חי היחיד?

150

אם אני מתבסס על האוונגליון של יוחנן, הייתי צריך לענות שהאל נעשה אדם, ואם אני מתבסס על אמונת פאולוס, הייתי צריך לענות שישוע הוא אלוהינו, חס ושלום, שהוציא אותנו מהקללה, ולפיכך אני חייב להאמין באלוהים באמצעות אדונינו ישוע שעולה על מצוות התורה.

151

הבה נשמע מה עונה ישוע באוונגליון של מרקוס (שם, 28-31), בו סופר אחד ששמע שהוא משוחח התקרב אליו ושאל: "28 מַה הִיא הָרִאשֹׁנָה לְכָל הַמִּצְוֹת׃ 29 וַיַּעַן אֹתוֹ יֵשׁוּעַ הָרִאשֹׁנָה לְכָל הַמִּצְוֹת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוֹה אֱלֹהֵינוּ יְהוֹה אֶחָד׃ 30 וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מַדָּעֲךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ זֹאת הִיא הַמִּצְוָה הָרִאשֹׁנָה׃ 31 וְהַשֵּׁנִית הַדֹּמָה לָהּ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְאֵין מִצְוָה גְּדוֹלָה מֵאֵלֶּה"

כמה אני אוהב את ישוע האמיתי!!!

152

"32 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַסּוֹפֵר אָמְנָם רַבִּי יָפֶה דִבַּרְתָּ כִּי אֱלֹהִים אֶחָד הוּא וְאֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ׃ 33 וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ בְּכָל לֵבָב וּבְכָל מֵדָע וּבְכָל נֶפֶשׁ וּבְכָל מְאֹד וּלְאַהֲבָה אֶת הָרֵעַ כְּנַפְשְׁךָ גְּדוֹלָה הִיא מִכָּל עֹלוֹת וּזְבָחִים׃ 34 וַיַּרְא יֵשׁוּעַ כִּי עָנָה בְדַעַת וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא רָחוֹק אַתָּה מִמַּלְכוּת הָאֱלֹהִים וְאִישׁ לֹא עָרַב עוֹד אֶת לִבּוֹ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ שְׁאֵלָה" (שם, 32-34).

153

אינני יכול להאמין! המורה של יוחנן ושל פאולוס לא ענה בדעה משלו אלא לפי דברי השם למשה, שנועדו לכל העם. ישוע, בתשובתו זו, מכריז על ייחוד השם המוחלט, כמו כל יהודי. מאוד הייתי רוצה לדעת איזה רוח נכנסה בין ישוע והנוצרים.

154

ישוע לא הכריז על אמונה אחרת. הוא שם במקום הראשון את ייחוד השם המוחלט, ואחר כך את אהבת הזולת, וכל זה בכבוד מוחלט למצוות אלהי ישראל בסיני.

אחרי אלפיים שנה ישוע הכריז זאת בחלום לאחי, יוסף (ג'יוזפה): {ישוע ירד בחלום מהשמים מאוד כועס ואמר הרבה פעמים}: "אני יהודי והאמונה שלי היא כמו האמונה של כל יהודי ולא לימדתי אמונה אחרת".

155

האמונה של מאמיני ישוע היא אמונה משותפת בה האל מתחלק לשלוש, חלילה: האב, הבן ורוח הקודש, כמו קופסה אחת המחולקת לשלושה חלקים.

כאשר אני ניכנס אל ה"קופסה" המסורתית אני רואה פסלים של ישוע, תמונות של פניו עם מאמינים שמשתחוים לו ולגופו חסר החיים ומייעדים אליו תפילות ובקשות בשם "אלוהינו", ישוע-כריסטו. כל אלו בוטחים בבן אדם רוחני מיוצג כפסל או כצורה חרותה. במוחם הם מדמים שצורה זאת היא בשמים בין ה' ובין בני אדם, אל אחר ממש על פני ה".

156

במקום ראשון, עבור ישוע, נמצאת ההכרזה המוחלטת של ייחוד השם, הוא הטוב האמיתי היחידי, שדבריו מביאים את התקווה לעולם ומושיעים. ישוע לא מוסיף על זה ולא מפחית כי אין יותר מזה! ה' אחד, ואינו מתחלק, ואין כחות אלוהיים הפועלים בעולם. עבדיו עושים את רצונו. הם חיים ומתים וקמים בתחייה בדבר ה' ובתורת ה' בהם ובליבם. גדולה היא האמונה של ישוע לפני השם. אני אוהב את ישוע האמיתי.

קוראים יקרים, אתם לא יכולים לדמיין לעצמכם איך ליבי שמח כאשר אני שומע את ישוע מדבר כיהודי.

אינני יהודי וגם לא בן של יהודים, אבל למזלי למדתי את האמונה האמיתית בה'. אני מודה לאלוהים שהוציא ממני, מראשי ומנפשי את רוח הלוגוס של יוחנן. אני לא מאמין בבן אדם שכביכול נעשה אל, וזאת מאחר שליבי למד את הדיבר השני.

157

זו הבעיה: בין דברי ישוע ובין דברי יוחנן יש סתירה ענקית ואחד סותר את השני. מי אומר את האמת, ישוע או יוחנן? אם יוחנן דובר אמת, ישוע טועה מול הנצרות כולה. אני מודה לה' שהבעיה היא לא שלי ואני מתפלל לה' שיעיר את האמונה באל אחד בקרב הנוצרים. הבעיה היא שלכם.

158

ואתם, המאמינים באלוהות של ישוע, אל תכעסו. אתם לא אשמים, כמו שגם ישוע בעצמו אינו אשם. האשמה של ישוע המזויף היא של יוחנן ושל פאולוס! ספר הזה נקרא "אני אוהב את ישוע האמיתי". ישוע האמיתי שובר את ישוע המזויף. ישוע האמיתי מלמד אותנו שהוא לא רוצה בשום פנים להיקרא "טוב", מפני" שאף אחד אינו טוב, חוץ מאחד בלבד, ה'. ישוע המזויף הוא הפרצוף האלילי של הקדמת האוונגליון הרביעי.

159

ישוע לא התנגד לפירוש הסופר על ייחוד השם. ההיפך הוא הנכון, הוא אמר לסופר שהוא לא כל כך רחוק ממלכות השמים. שמע ישראל ואהבת לרעך כמוך. עם מילים אלה ישוע מכיר שיש רק אלוהים אחד ושאין אחר מלבדו, ושעלינו לאהוב אותו "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". אהבה זו מראה את עצמה דרך האהבה לזולת.

160

באמצעות לימוד זה, ישוע מכבד את אביו שבשמים ומקיים את התורה. ישוע הכיר את השם בלשון התורה ובדברי נביאי ישראל, כמו בן ישראל שמקשיב לאביו שבשמים. דרך לימוד זה, האהוב על ידי השמים, ישוע לימד את אהבת השם הגדולה למי ששומר את תורת משה באמונה ובהתנהגות.

161

ישוע לימד שמי שלא שומר את תורת משה לא מכיר ברצון ה', האב הנצחי של כל בני אדם. במחלוקת של ישוע עם אחיו היהודים, הוא הסביר את חשיבות תורת משה ואת בחירת השם בעמו, ישראל, כדי לקיים את התורה בלב. היהודי, אם לא הולך לפי תורת משה ונביאי ישראל, לא מכיר את רצון אביו שבשמים.

162

בני ישראל, בזמן ישוע, הכירו את תורת משה, אבל אותה תורה לא נכנסה אל תוך ליבם. אם תורת ה' לא נכנסת ללב, ההתנהגות נקבעת על ידי היצרים, ואז נופלים בעוונות. ישוע עשה את עצמו כאפס מול ה', וכך הרוח של התורה נכנסה בלבו והוא הכיר את רצון אבי ישראל. אחת המטרות העיקריות של משרתו הייתה ללמד את אחיו מהי הדרך שלפיה הם צריכים להתנהג.

163

ישוע מצא את עצמו במצב עדין וקשה, ולמרות זאת הלך עד הסוף והאמין במה שעשה, מודרך על ידי רוח השם, הוא קיים את משרתו באומץ לב, ללא פחד, ועם אמונה ללא פשרות באבינו היחיד, הכל יכול. ה' הכיר בזכות של ישוע על שהתנהג כיהודי אמיתי, ושינה בזכותו את פני העולם.

164

המטרה של יוחנן ופאולוס הייתה לייצג את ישוע כבן האל שירד לעולם כדי להציל את בני האדם מעוונותיהם וכדי להוציא את הפשעים מאלה שהולכים אחריו ומאמינים בו. ישוע, מאידך, כשדיבר לעם ישראל, אמר שהוא מקשיב לתורת משה ולנביאי ישראל. התפקיד לשפוט שייך למשה רבנו, המחוקק של ישראל מטעם ה', ולכן משה הוא שמאשים לפני השם, בעולם הבא, את מי שלא שומר תורה: "אַל תַּחְשְׁבוּ כִּי אָנֹכִי אֶטְעֹן עֲלֵיכֶם לִפְנֵי אָבִי משֶׁה אֲשֶׁר לוֹ תְיַחֵלוּ הוּא הַטֹּעֵן עֲלֵיכֶם".

165

פירושם של מילים אלה הוא שישוע לא בא להאשים אף אחד, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. זה לא תפקידו. ישוע שם לב לאי ציות התורה מצד אחיו היהודים לפני ה'. היו חסרים מעשים טובים כלפי הזולת, והלב, שהיה ריק מרוח ה', לא הרשה את קיום המצוות וגם לא הרשה להקשיב לנביאי ישראל. לפיכך הראש היה סגור כלפי הזולת ולא רגיש לסבל של אחרים.

166

הלב היה פתוח לחושך של היצר האישי של כל אחד, הרגש העצמי שלט במקום אהבת הזולת, כמו מלך ששולט בעבדיו ודורש מהם כבוד, והאמונה באלוהים נאלמה בגלל מעשים אסורים. זה היה מהכאבים הפנימיים של ישוע בראותו שרבים כל כך היו רחוקים מאוד מהתורה האמיתית של משה. ישוע ניסה להסביר זאת בפרשת העשיר: "יֵשׁ לָהֶם משֶׁה וְהַנְּבִיאִים אֲלֵיהֶם יִשְׁמָעוּן".

167

כאן ישוע לא אמר שיקשיבו לו, אלא למשה ולנביאים! כדי להבין טוב יותר את ישוע האמיתי, עלינו להיכנס אל ליבו היהודי ולבחון איך הוא התבטא עם האנשים שהקשיבו לו. האמונה בה' השלימה את עצמה עם משה, הנביאים והמסורת. ואם בני ישראל היו מקשיבים להם, היו ממלאים את עצמם ברוח ה': "וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" (שמות, י"ד, 31).

168

איך יכול היה פאולו מתרסוס לומר שהתורה מביא קללה (חלילה) וגורמת לנפילת האדם בעוון, כאשר ישוע בעצמו מת עם רצון לקיים ולהשלים את תורת משה? ישוע, בדרך שהבין את חשיבותה של תורת משה, היה עליון לפאולוס מכיוון ששם בליבו את התורה ואת מצוות השם.

169

אני מודה לאלוהים, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, שבזכות הצדיק חיים, ניתנה לי האפשרות להכיר את ישוע האמיתי, בן יוסף ומרים, יהודי מלידה, מהול כמו כל בן תורה, האיש השני של הגאולה, הנמצא באמצע, בין משה ובין חיים.

170

יומן: כבר מאוחר בלילה: בחלומי אני נמצא במילאנו מול כנסיית הגואל ברחוב פלסטרינה (Palestrina). יותר מאוחר שהיתי בפנים וראיתי ארון מתים לצפיית הציבור עם גופה של האפיפיור יוחנן פאולוס השני. במשך הלווייה, המשתתפים רבו ביניהם כדי להשיג מקום בשורה הראשונה. התנהגות לא מוסרית וצבועה זו הגעילה אותי ולכן יצאתי מהכנסייה מאוכזב. עליתי לרכב של פאולו כדי לחזור הביתה, אבל אחרי כמה מטרים בלבד, הרכב נעצר. ברכב היו מספר ספרים של הכנסייה, אולי אוונגליונים. בכל מקרה, כל כך נגעלתי בשל חוסר הכבוד לאפיפיור, עד שקרעתי את כל הספרים הקתוליים האלה. אחר כך ראיתי את פאולו מתרסוס ואת יוחנן האוונגליסט שהאשימו אחד את השני בזיוף דברי ישוע.

171

במקרה, לפני שנרדמתי, קראתי פסוק אחד מאיגרת פאולו לגלטיים (ג', 16-23):

"16 וְהִנֵּה לְאַבְרָהָם נֶאֶמְרוּ הַהַבְטָחוֹת וּלְזַרְעוֹ וְלֹא אָמַר וְלִזְרָעֶיךָ כְּאִלּוּ לָרַבִּים אֶלָּא כְּאִלּוּ לְיָחִיד וְלְזַרְעֲךָ וְהוּא הַמָּשִׁיחַ׃ 17 וְזֹאת אֲנִי אֹמֵר כִּי בְּרִית אֲשֶׁר קִיְּמָהּ הָאֱלֹהִים מֵאָז לֹא תוּכַל הַתּוֹרָה הַבָּאָה אַחֲרֵי אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה לְהָפֵר אוֹתָהּ וּלְבַטֵּל אֶת הַהַבְטָחָה".

172

"18 כִּי אִם הַנַּחֲלָה מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה הִיא אֵינֶנָּה עוֹד מִתּוֹךְ הַהַבְטָחָה וְהָאֱלֹהִים חָנַן אֶת אַבְרָהָם עַל יְדֵי הַבְטָחָה:19 אִם כֵּן הַתּוֹרָה מַה הִיא מִפְּנֵי הַפְּשָׁעִים נוֹסָפָה עַד כִּי יָבוֹא הַזֶּרַע אֲשֶׁר לוֹ הַהַבְטָחָה וְהִיא עֲרוּכָה עַל יְדֵי הַמַּלְאָכִים וּבְיַד מְתַוֵּךְ׃ 20 וְאֵין מְתַוֵיךְ לְאֶחָד אֲבָל הָאֱלֹהִים הוּא אֶחָד׃ 21 וְעַתָּה הַמְבַטֶּלֶת הַתּוֹרָה אֶת הַבְטָחוֹת הָאֱלֹהִים חָלִילָה כִּי אִלּוּ נִתְּנָה תוֹרָה שֶׁבְּכֹחָהּ לְהַחֲיוֹת אָז בֶּאֱמֶת הָיְתָה הַצְּדָקָה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה׃ 22 אֲבָל הַכָּתוּב הִסְגִּיר אֶת הַכֹּל בְּיַד הַחֵטְא לְמַעַן תִּנָּתֵן הַהַבְטָחָה אֶל הַמַּאֲמִינִים בֶּאֱמוּנַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃ 23 וְלִפְנֵי בוֹא הָאֱמוּנָה שְׁמוּרִים וּסְגוּרִים הָיִינוּ תַּחַת הַתּוֹרָה אֱלֵי הָאֱמוּנָה הָעֲתִידָה לְהִגָּלוֹת".

173

פאולוס, כל דבריך על אהבה, על האחווה ועל דרך ארץ הם מופלאים וגבוהים מאוד, אבל מעבר לכך אינני מצליח להבין אותך יותר. לפי דעתי, אתה מצביע על כך שלעם ישראל יש סוג של אמונה חסרה, עם תורה עראית, עד הגעתו של ישוע. בשל כך אתה טוען שעלינו להאמין בכריסטו, כיוון שהוא מוציא אותנו מעול התורה. בנוסף הוא מכריז שזרע אברהם הוא בכריסטו. מילים אלה, פאולוס היקר, מטעות תמימי לב וגם פילוסופים מקצועיים.

174

ישוע בעצמו לימד (מתי, ה', 18) "אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אַף יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה בְּטֶרֶם יִתְקַיֵּם הַכֹּל". ישוע מכריז באמירה זאת שאורך החיים של התורה הקדושה הוא ארוך יותר מאשר העולם. אתה, לעומת זאת, אומר שהתורה נגמרת עם הגעת כריסטו. האם אפשר ללכת אחרי שני עקרונות מנוגדים כל כך זה לזה? לפי ישוע, השמים והארץ מסתיימים לפני התורה, בזמן שלפי פאולוס התורה לא קיימת יותר עם האמונה בכריסטו! התורה לא קיימת יותר והשמים והארץ עדיין קיימים! פאולוס היקר, כמה אתה טועה וכמה ישוע צודק!

175

אתם רואים, קוראים יקרים, שקיים ממש תהום בין אמונת ישוע ואמונת פאולוס. לאמונה לבדה לא היה מספיק כוח בלי משה ובלי התורה הכתובה מהשמים. אחרי ניסים נפלאים של ה' בארץ מצרים ואחרי שחרור עמו מעבדות מצרים, העם הובא להר סיני, שם קיבל חוקים ומשפטים באמצעות משה רבנו, עבד ה'.

176

רוב העם, לצערנו, לא הקשיב למשה ולנביאים. זה גרם לנפילה של קדושתם כלפי אביהם שבשמים. ה' לא אהב את זה.

177

הדוקטרינה של פאולוס לא סגרה את הדלתות בפני עבודה זרה. ההיפך הוא הנכון: היא יצרה סוגים שונים של עבודה זרה שלא היו קיימים קודם. אף פעם ישוע לא פנה לאלילים, חלילה. דבר כזה אסור מהתורה הקדושה, שפאולוס הסיר מן הגוים. פאולוס, מדוע קרה שאלה שהאמינו בדבריך מתפללים לפסלים? ישוע לעולם לא עשה כך, מפני שהאל אוסר דבר כזה. היום, אחרי אלפיים שנה, הכנסיות של כריסטו מלאות בפסלים ובתמונות, בדיוק כמו עובדי עבודה זרה של אז.

178

זאת התוצאה של האמונה בכריסטו ללא תורה. ההיסטוריה עדה לזה. הנצרות ההיסטורית במשך אלפים שנה ראתה רק חילוקי דעות באמונות, האחת נגד השנייה, אבל כולם התנגדו לאמונת העם הנבחר, בתוך שכחת ישוע ודבריו. פאולוס הרס את המסורת היהודית והאמיתית של ישוע.

179

עם זאת, פאולוס, לא הייתה לך ברירה. אלהים הוא גדול. הוא לא נתן לך את ההבנה האמיתית, בשל אהבתו לגויים ללא תורה. גם אתה היית עבד של רצון מעליך. לא לחינם משרתך התחילה עם סימן של עיוורון. היית צריך להיות כעיוור מול רצון ה' כדי לקיים את תפקידך. ישוע הפך להיות פגום בגלל דבריך. מה שהפך להיות חסד לגויים, שאתה כותב עליו באגרתך לרומים, הוא לא הסירוב של ישראל, אלא הטעויות שלך.

180

יומן: 19 באפריל 2005: ביום הזה הכריזו על אפיפיור החדש.

למדנו מדברי ישוע שהוא בשום אופן אינו טוב כה', ושאין אף אחד שיכול להיות טוב כמוהו, מפני שבכל איש יש משהו לא טוב. זה מסביר לנו שישוע הוא לא אל ושהאל הוא לא ישוע. עם זאת, הנוצרי המסורתי אומר ומאמין שישוע הוא בן האל.

181

ישוע, באוונגליונים, כאשר מנבא הוא על עצמו, על מותו ועל תחייתו, הוא משתמש במונח "בֶּן הָאָדָם". כאשר, לעומת זאת, נשאל הוא על ידי האחים שלו, הוא עונה בדברי תורה. פרץ, כשכתב לגבריאלה, הסביר טוב את הנקודה הזאת, נקודה חשובה מאוד בנושא של התייחסות לעניין ישוע. אני מצטט כאן פסקה של מכתב זה:

182

"כמו התשובה של ישוע, כאשר הפרושים האשימו אותו בנוגע לאמירתו להיות בן של אלהים. הוא ענה להם: האם לא כתוב בתורה: "בנים אתם לה' אלוהיכם" ו"בני בכורי, ישראל"? ישוע הסביר שלא היה מחלל את שם ה', כיוון שאמר זאת בצורה סמלית, ולכן לא היה צריכים להתייחס לדבריו באופן מילולי. אם אתם מורידים מעצמכם את הדוקטרינה האלילית של השילוש, אתם תבינו באופו ברור ביותר את תשובתו".

183

הפרושים, למרות כל החסרונות שלהם בזמנים ההם, היו באמת מלומדים בתורה. ישוע לא אמר שהשאלה הייתה לא במקום או מזוייפת, אלא ההיפך הוא הנכון: הוא אמר שאם היה אומר על עצמו שהוא בן האל, זה היה חילול, ללא שום ספק. אבל הוא אומר את זה כאחת ממטרות שליחותו: ללמד את היהודים של אז איך להתנגד כבני ה', ככתוב: "בנים אתם לה' אלהיכם".

184

גם בתשובה זאת ישוע סותר באופן מוחלט את כל הנוצרים שמאמינים שהוא בן האל.

סלחו לי, קוראים יקרים, זאת לא אשמתי אם ישוע השתמש במונחים "לא נוצריים", ודיבר כיהודי נאמן ושומר תורה ומצוות. בכל מקרה, לפי הנצרות, ישוע נתן את תשובתו השגויה וגם החסרה. מסכן, הוא התבסס על תורת אלהים... הוא רק רצה לתקן את מחשבת הפרושים ההם שחשבו, בטעות, כי הוא מאמין שהוא בן האל באופן מילולי. ישוע ענה להם, כי אלו דברי אמת בהתייחס למה שכתוב בתנ"ך. מסכן, הוא עדיין לא היה מודע לדברי יוחנן ופאולוס!

185

ישוע לימד איך להתקרב לבורא בכל מה שמתקיים, לפי החוקים האהובים על ידי אבינו שבשמים. בחוכמתו ישוע קרא לאל של כל בני האדם אב. הלוואי והיו מקשיבים ללימוד זה של ישוע. הלב הסגור של ישראל של אז לא איפשר שיכירו בו[8]: הוא היה יותר מידי שונה מהם, יותר מידי רחוק מתאוות הבצע והשליטה שלהם. הם לא ידעו איך להתנגד לו.

186

עם האשמות שקריות , לצערנו, אחיו היהודים הצליחו לעצור אותו וללכלך את שמו הטוב. הם האשימו אותו בכך שהוא מאמין כי הוא בעצמו הבן הישיר של האל, ושכל זאת היא סכנה גדולה. ההיסטוריה היא מרה.

187

הלב, לצערנו, היה עם השקר של העולם ולא עם תורת האמת מהשמים. עם ישראל הגיע אז לנקודה הנמוכה ביותר בתולדותיו. אנשים בעם התייחסו רק לעוונות ולפשעים של אחרים, והאשמותיהם היו שקריות: אם ישוע היה מכריז על עצמו שהוא, חלילה, האל עלי האדמות, כל ההאשמות היו צודקות. אבל הם לא הבינו את חוכמתו ואת העובדה שציטט את דברי השם, ככתוב: "בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים, י"ד, 1) ו"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות, ד', 22).

188

ראו, קוראים יקרים, תורת ה' הורסת כל מילה שמהללת בן אדם, ומשתיקה כל פה המבטא דבר כזה! תורת ה', כאשר היא נכנסת ללב, מרוממת את האדם, נותנת לו כוח ויושר ושומרת אותו מהעוון. בהבנה זאת, ישוע שם את עצמו מתחת לתורת משה, מורו. הוא ניצח את המוות מפני ששמר את המסורת: תורת משה ונביאי ישראל.

189

פאולוס, למה ישוע עונה בדברי תורה, אותה תורה שאתה הסרת מהגויים? עם דברי תורה ישוע סתם את פיהם של הפרושים שחשבו שהוא מהלל את עצמו וחושב את עצמו לבן האל!

190

בגללך הגויים עשו את אותה הטעות של אחי ישוע, שלא הבינו אותו כאשר אמר: "מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים". כתוב: "בנים אתם לה' אלוהיכם" ו"בני בכורי, ישראל". האמת היא שכל המאמין שישוע הוא בן האל באופן מילולי כופר באמונת ישוע שמלמד: "שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד".

191

התיאולוגיות של יוחנן ופאולוס הן הבסיס של התרבות הנוצרית, ומה שלימד ישוע, לעומת זאת, מייצג את התבוסה והשלילה של הנצרות התיאולוגית. יוחנן המציא את הלוגוס שהפך לבשר בכריסטו, ובאפוקליפסה שלו (חזון יוחנן), הוא ברא אויב נגד הלוגוס, שכאשר יהיה בעולם ייקרא האנטי-כריסטו. אם ישוע הוא האל שנעשה בשר, השלם, איך הוא יכול לחשוש מיריב, אויב ברמות נמוכות יותר שנגדו הוא צריך להילחם בכדי לשרוד?!

192

האם אולי יש ללוגוס הזה נקודות חולשה? למה האל, כביכול, צריך לנסות את הלוגוס שלו? אולי יש משהו לא טוב בו? למה המלחמה בין הטוב והרע צריכה להיות המלחמה בין בן האל ובין השטן, שתי רשויות שלא נולדו מהבשר, אלא מאבותיהם הרוחניים? שאלות ללא טעם, נכון? ראו, קוראים יקרים, עד כמה תוצאות היגיון זה הן אבסורדיות. מספיק!

193

באוונגליונים, ישוע מדבר על הקשר שלו עם ה', אביו שבשמים. לעיתים הוא מציין שמה שיודע האב, יודע גם הבן, ומה שיודע הבן, יודע גם האב מפני שהם דבר אחד[9].

עבור הנוצרים, בדרך כלל, אין שום דבר מוזר באמירה זו, כי אם לוקחים אותה כפשוטה, יש לנו, כביכול, הוכחה באמונה בשילוש, אב, בן ורוח הקודש.

כאן נראה שישוע נמצא באותו קו עם התלמיד האהוב עליו, יוחנן.

יש כאן, בכל זאת, מגבלה גדולה אחת: הבן לא יודע לגמרי את רצון האב! האם דבר כזה הוא אפשרי?

194

באוונגליון של מרקוס (י"ג, 32) ישוע אומר: "אַךְ עֶת בּוֹא הַיּוֹם הַהוּא וְהַשָּׁעָה הַהִיא אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ גַּם לֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁמַיִם גַּם לֹא הַבֵּן מִבַּלְעֲדֵי הָאָב"[10]. ישוע, ה"אל-בן" לא מכיר לגמרי את רצון האב!!! ישוע לא ידע מהו העיתוי של יום ה' הגדול והנורא, ולכן לא ידע מתי יהיה הרגע הגדול ביותר בהיסטוריה! כנוצרי לא ניתן להסביר זאת. האם אני יכול להתפלל לבן האל שלא יודע את הזמן הסופי הידוע רק לאב?! לא! חושך נבואי כזה אי אפשר להבין!!

195

במשפט זה, ישוע מוכיח שה' יודע דברים שהבן לא יודע. אמירה זו נותנת לנו להבין שאין לישוע הידע של כל הזמנים. זה "מגביל" מאוד את האלוהות של כריסטו, ולכן הוא לא מושלם כפי שכל בני האדם אינם מושלמים!

196

ישוע ניבא זמן עתידי שבו יגיע בן האדם מהעננים עם הרבה כוח ותפארת (שם, י"ג, 26), אבל אף אחד לא יודע את היום ואת השעה, אפילו לא הבן.

מדוע ישוע בנבואה זאת לא מנבא על חזרה של עצמו, אלא של "בן האדם"? מדבריו לומדים שהנבחרים האמיתים של ה' הם בני אדם, בנים של בני אדם: הם קיבלו את התורה בתוך ליבם ואת הידע של דברי ה' באמצעות נביאי ישראל.

197

המונח "בן האדם" הוא מונח שאנו מוצאים בנבואות ישוע: אנו מוצאים אותו גם כאשר ישוע ניבא על מותו והכריז על תחייתו (שם, י', 33-34): "33 הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹלִים יְרוּשָׁלָיְמָה וּבֶן הָאָדָם יִמָּסֵר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַסּוֹפְרִים וְיַרְשִׁיעֻהוּ לָמוּת וְיִמְסְרוּ אֹתוֹ לַגּוֹיִם׃ 34 וִיהָתֵלּוּ בוֹ וְיַכֻּהוּ בַשׂוֹטִים וְיָרֹקּוּ בְּפָנָיו וִימִיתֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי קוֹם יָקוּם".

198

השפה של האמונה המזויפת מתחילה כאשר משנים, מוסיפים או מורידים מן הדברים המקוריים ללא רשות של מי שאמר את אותם הדברים. כך עשו אבות הכנסייה וכמו שאומר פרץ: "המסורת המזויפת נעשתה חזקה יותר מהאמת".

199

איך יכול להיות שה' לא גילה לחלק של "עצמו", כביכול, את היום בו מגיע בן האדם? אולי ה' לא סומך לגמרי על בנו היחיד? מדוע ישוע ניבא שבן האדם מגיע מהעננים, ולא ניבא שיבוא בן האל, הנשלח על ידי אביו? כנראה שישוע, "בן האל" של הנוצרים, אינו חלק של נבואות נביאי ה' האמיתיים, נביאי ישראל!!! המונח "בן האל" לא היה חלק של שפת ישוע! מונח אלילי זה נולד יותר מאוחר בשפת יוחנן ופאולוס, והפך להיות מושרש במוחות הנוצרים הראשונים.

200

אם הבן לא יודע, הוא פשוט לא יודע. והוא לא יכול גם כן לשאול את המלאכים מכיוון שגם הם לא יודעים מתי יגיע היום. חז"ל אומרים שאפילו מלאכי השרת, שחייהם ארוכים כמו העולם, לא יכולים לראות את כבוד ה" יתברך. לפיכך, איך הדברים מסתדרים ביניהם? המונח "בן האל", במובן מילולי, לא מופיע אפילו לא בדבריו של ישוע, ובנוסף, ישוע בעצמו לא מכיר את הזמן, היום והשעה שבהם יבוא בן האדם. הוא לא הכיר ביום ההוא, ובמקביל הודיע כי גם הוא יחזור.

עכשיו, ברוך השם, עם חזרתו של כוכב כריסטו בזכות הענווה, לפי הכרזת הצדיק חיים בסימן השלם הראשון, סימן כוכבי הגאולה, אפשר להבין טוב יותר את דברי ישוע. בחיזיון הנבואי שלו, ישוע ראה שכאשר יגיע הזמן ההוא, יהיה שמו כתוב בכוכבי הגאולה (למעשה, שמו של ישוע בדברי הימים הפך להיות מפורסם בכל העולם), אבל למרות זאת יהיה זה בן האדם שיירד מענניי מלכות השמים כדי להביא את הגאולה הסופית לעולם (רמז נבואי הוא לגואל האחרון חיים).

201

פרץ הסביר ברבים משיעוריו שלא היתה ולא תהיה התרחשות כה מסובכת כמו שהייתה בשליחות של ישוע. ללא המפתחות של הגאולה השלישית הסופית, אי אפשר להבין באמת מה שקרה עם ישוע. לנוצרי הגון, שברצונו להבין מי היה ישוע האמיתי, תהיה בעיה מפני שהשפה של ישוע מנוגדת לאמונתו ומבלבלת אותו יותר ויותר. ישוע הוא האל, חס ושלום, אבל ישוע בעצמו מעולם לא אמר שהוא האל. ישוע הוא הכלי שבו השתמש האל בבריאת שמים וארץ, אבל אמירה זו נאמרה רק על ידי יוחנן האוונגליסט ולא על ידי ה' או ישוע. "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית, א', 1), זוהי ההתחלה של ספר בראשית. כפי שאתם יכולים לשים לב, קוראים יקרים, הלוגוס של יוחנן לא קיים! השפה של הקדמת יוחנן לא מתיישבת עם דבר ה' וגם לא עם אמונת ישוע. נוצרים יקרים, יוחנן האוונגליסט יצר אליל המנוגד לישוע האמיתי.

202

ה"אל" של יוחנן, למעשה, היה לגמרי לא ברור. ה"אל" שלו כשנמצא בעולם לא ידע, כמו שלא ידעו גם המלאכים ובני האדם, מתי יגיע היום הוא. ה"אל" של יוחנן מבשר לעולם כולו שיהיה לעתיד "בן האדם". בינתיים ישוע גילה לעשיר אחד שלא צריך לקרוא לו "טוב", כי רק ה' הוא טוב. ישוע לימד להקשיב למשה ולנביאים אבל לא ידע מתי יגיע הזמן הסופי. בקיצור, ה"אל" הנוצרי הוא מאוד מאוד מוגבל בתור אל!!! למי, אפוא, תרצו להאמין, למילים "המושלמות" של יוחנן או למילים "המלאות פגמים" של אחינו ישוע?

203

הלילה חלמתי שנכנסתי לכנסייה אחת וראיתי שם את האפיפיור וויטילה שוכב מת, ומסביב לו היו מאמיניו שלא עקבו אחרי הטקס, מפני שהיו עסוקים לחפש לעצמם מקומות ישיבה בשורות הראשונות.

204

התנהגות כזו לא עושה כבוד לשום מת, כי היא צבועה. הצביעות היא שנואה. באוונגליון ישוע אמר עליה (מתי, כ"ג, 27) "אוֹי לָכֶם הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים הַחֲנֵפִים כִּי דֹמִים אַתֶּם לַקְּבָרִים הַמְסֻיָּדִים הַנִּרְאִים נָאִים מִחוּץ וְתוֹכָם מָלֵא עַצְמוֹת מֵתִים וְכָל טֻמְאָה"

בעולם הנוצרי מדברים לעיתים קרובות על הצביעות רק בנוגע לסופרים ולפרושים! אולי ישוע, כאשר הוכיח את הסופרים והפרושים של עם ישראל, חשב שרק הם הצבועים?

205

אומות העולם החשיבו את עצמן כשלמות מול השמים, ועם השכנוע המופרז הזה, ללא שום הצטדקות, זרקו אבנים על עם ישראל במשך אלפיים שנה!!!

206

אנחנו הנוצרים עשינו את אותן הטעויות: עם המילים, אנחנו עם ישוע, אך בלב, אנחנו עם עצמנו. כאשר הכל הולך טוב, אנו אומרים תודה לאל, ואם לא, אנחנו שופטים את השמים כאילו מלמעלה לא יודעים מה שהם עושים. התנהגות כזו, דוגמה אחת מתוך אלף, היא צביעות לפני ה". נוצרי "אמיתי" לא היה יכול להיכנס לתוך כנסייה בגלל הצביעות של המתפללים, והיה צריך להיגעל מאלה שמציגים את בגדיהם היפים בשורה הראשונה.

207

בזכות השיעורים של הצדיק חיים, אנו מבינים את הערך האמיתי של השליחות המשיחית של ישוע, שליחות שהייתה ותמיד תהיה נקודה יסודית בתולדות האנושות. ההבנה האמיתית של העניין מגיעה עם המפתחות הסופיים של הגאולה הסופית.

208

ישוע היה עבורי השלב הראשון להתקרבותי לאמונה. המורה חיים, באמצעות כתבי פרץ ודרך חלומות, נתן לי את ההבנה והידע של אמיתות ייחוד השם.

חוץ מיחוד השם, הגואל חיים מלמד אותנו לתקן את חסרנותינו בהתנהגות ובגישה כללית. אני יודע עכשיו שיש לי מיליון פגמים, ושעלי לחפש את הטעויות שלי. למשל, קשה לכולם לא להיות בטעות מול דברי הצדיק בחלומו של סולי קמחג'י, מינואר 1990 בבאר שבע: "כולנו בשר אחד".

209

מבינים את האמת כאשר לומדים להבדיל בין מה שהוא אהוב ובין מה שהוא שנוא לפני השמים. ישוע נאהב לפני השמים כי גילה את הפגמים של אחיו כדי להצילם. לצערינו, הנוצרים של פאולוס ויוחנן, לעומת זאת, הראו רגשות אנטישמיים נגד העם הנבחר, עם ישראל, במשך דורות וללא אותה רחמנות שישוע לימד. איפה היה אותו השיעור היסודי של ישוע: "תִּמְחֲלוּ לְכָל אִישׁ אֵת אֲשֶׁר בִּלְבַבְכֶם עָלָיו לְמַעַן יִסְלַח אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם גַּם הוּא לְפִשְׁעֵיכֶם" (מרקוס, י"א, 25).

210

רק האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקש סליחה מהיהודים לכל המעשים הקשים מן העבר האפל של הכנסייה כלפי עם ישראל. מדובר במעשה של ענווה על ידי ראש הכנסייה הקתולית. מדובר במעשה ראוי לשבח, דוגמה יפה שצריך ללמוד ממנה בשביל קתולי בעל לב אמיתי המחפש זכויות לפני השמים. בחלומי, עם זאת, ראיתי את גופת האפיפיור שוכבת בתוך ארון ללא מאמינים "אמיתיים" סביבו. כאן מתבלטים הצבועים, שנותנים חשיבות רבה יותר למקומות הישיבה הראשונים מאשר למעשים הטובים של אותו אפיפיור.

211

החלק הטוב ביותר של הנצרות עלה עם האפיפיור עצמו. החלק הצבוע של הנצרות ייפול ביחד עם התיאולוגיה המזויפת שלה. באותו חלום קרעתי את הכתבים של פאולוס ויוחנן, זאת מאחר שדבריהם הם בניגוד מוחלט לדבריו של ישוע האמיתי והאהוב.

212

הבעיה הגדולה היא: איך אומות העולם הנוצריות יוכלו ללמוד את האמונה באל חי היחיד כאשר פאולוס מתרסוס הפריד את הדברים האמיתיים הכתובים בתורה מן הנוצרים? האמונה הנוצרית המלומדת על ידי הכנסייה לא סומכת על יחסו של ישוע לתורה. לא היה חסרון אצל ישוע כאשר לימד תורה את אחיו, אלא אמונתו הטהורה "נמחקה", לצערינו, על ידי השילוש הנוצרי המזויף.

213

הקורא, אם ישים לב, יבין שדבריו של ישוע על עצמו גורמים לנפילת הלוגוס של יוחנן: "מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים".

214

בנוסף, התשובות של ישוע לגבי תורת משה באוונגליונים פוסלות לתמיד את אגרותיו של פאולוס: "35 וַיִּשְׁאָלֵהוּ חָכָם אֶחָד מֵהֶם לְנַסּוֹתוֹ לֵאמֹר׃ 36 רַבִּי אֵי זוֹ הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה בַּתּוֹרָה׃ 37 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלָיו וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מַדָּעֶךָ׃ 38 זֹאת הִיא הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה׃ 39 וְהַשֵׁנִית דּוֹמָה לָהּ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ׃ 40 בִּשְׁתֵּי הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה תְּלוּיָה כָּל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים" (מתי, כ"ב, 35-40).

"יֵשׁ לָהֶם משֶׁה וְהַנְּבִיאִים אֲלֵיהֶם יִשְׁמָעוּן" (לוקאס, ט"ז, 29).

215

ישוע האמיתי עונה כיהודי אמיתי היודע את חוכמת התורה שממנה למד שלאהוב את ה' ולאהוב את הבריות הם העיקרים של התורה עצמה. הנוצרים, לכן, באמונתם באמירות אבות הכנסייה, התרחקו מאוד, מבלי להרגיש בזה, מדבריו של ישוע.

216

ברוך השם, אחרי אלפיים שנות חושך כבד, ישוע יוכל סוף סוף לשמוח ממקומו, כי שליחותו נטהרה מכל העוותים של הכנסייה, בזכות הצדיק חיים. כל מה שהוא מזויף יימחק וכל מה שהוא אמיתי יתגלה: בדרך זו, בני האדם יוכלו לראות את ישוע האמיתי באור אחר, חדש לגמרי. אני אוהב את ישוע האמיתי.

217

עיקר לימודיו של ישוע הוא להתפלל ישירות לה" ולהקשיב למשה ולנביאים בלב פתוח. ה"האלהה" של כריסטו, שלצערינו נולדה מכתבי יוחנן, הסתירה את היסוד הזה של ישוע במשך הדורות, מה שמנע מהנוצרים להתפלל ישירות לה" ולהכיר את אלוהי אברהם, יצחק, יעקב, משה ונביאי ישראל.

218

כל זה, בכל זאת, היה בתוכנית של ה' יתברך. לפי המציאות וחסרונות בני האדם, כולם היו צריכים להיות עוורים וחרשים לדברי ישוע. פאולוס מתרסוס, בעקבות העיוורון של ישראל לגבי השליחות המשיחית של ישוע, נתן לאומת העולם את האפשרות לקבל את אמונתם בכריסטו. אמונה זו, מאידך, לא התבססה יותר על עקרונות תורת משה, אלא על "החוק החדש" של כריסטו, המבוסס על פרשנויות אבות הכנסייה.

219

כולם נפלו בעוורון, ללא האפשרות להבחין בין החסרונות של כל אחד ואחת. מדובר בתקופות היסטוריות קשות ביותר. עם זאת, הדברים לא יכלו להתנהל בצורה אחרת. פרץ הסביר שאם היהודים של אז היו מבינים ישוע, הישועה הייתה למעטים ולא לכולם. המפתח התקבל על ידי פאולוס באיגרת שלו אל הרומים (י"א, 32): "כִּי הָאֱלֹהִים הִסְגִּיר אֶת כֻּלָּם לַמֶּרִי לְמַעַן יָחֹן אֶת כֻּלָּם".

220

איך יכול היה ישוע האמיתי להתערב באי הבנה של אומות העולם? איך יכול היה ישוע האמיתי לקבל את אותה אמונה "זרה" לה' שהופצה בקרב אומות העולם? איך יכול היה ישוע האמיתי להגיב לחילול הדיבר השני של ה'? איך יכול היה ישוע האמיתי לסבול דוקטרינה שאינה של משה? איך יכול היה ישוע האמיתי לשמוח לפני ה", כאשר, בגלל אבות הכנסייה, שמו הסתיר את האמונה של הדיבר השני?

221

ה"אלוהות" של כריסטו הסירה את ישוע האמיתי, האהוב על ידי ה', מהנצרות כולה. במשך אלפיים שנה, ישוע נשאר לבד עם אלוהיו. רק ה' ברוך הוא הכיר את הלב המלא אהבה כלפי עם ישראל של ישוע, ורק ה' הכיר בחוכמת ישוע. ישוע היה אדם ההולך ישר לפני ה'.

222

התנהגות זו של ישוע בחייו הייתה אהובה על ידי ה' עד כדי כך שעיטר אותו ברוח נבואית כדי להזהיר את עם ישראל מעוונותיהם לפני אביהם שבשמים.

223

אמונת הנוצרים, למעשה, נולדה פגומה, כי יוחנן הסיר מהאנושות את ישוע האמיתי, ופאולוס מתרסוס החליט על אי-קיום של תורת משה. התוצאה הייתה שמיליוני בני אדם האמינו ומאמינים שישוע הוא "אדם-אל ללא עוונות", חלילה. לדעתם, אפילו לכוחות הרוע אין שום יכולת לפגוע בישוע, כי הרוע לא מעז לנסות את האל.

224

איך יכול להיות שיוחנן בבשורתו לא הודיע לנו שהלוגוס שלו עבר ניסיונות על ידי השטן בעצמו? איך יכול להיות שעניין הנסיונות החשובים שעברו על ישוע לא נכתבו על ידי יוחנן? אולי שכח מזה... או אולי ה"דבר" שנעשה "בשר" שכח להודיע ליוחנן! האמינו לי, קוראים וקרים, ככל שנכנסים אל תוך בשורות הנוצריות, אנו רואים יותר ויותר את הפגמים של מחבריהם.

225

יוחנן חשב שישוע הוא האל שנעשה בשר, חס ושלום. ה"דבר" (הלוגוס) היה הדרך שבה יוחנן רצה להרים את ישוע הכי גבוה שאפשר, ולכן הפך אותו לאדם-אל, ללא רצון משלו, המצווה ישירות מהאב. יוחנן השווה את ישוע ל"אדם-אל" כה חזק, שאם היה הרוע מנסה אותו, הוא היה מנצח מיידית.

226

האם אפשר לנסות את ה'? מי היה מעז לנסות את הלוגוס? נמצא כאן אי היגיון המעלה את חוסר ההיגיון של הלוגוס. שום ניסיון לא יכול להצליח להפיל את הלוגוס שהמציא יוחנן. לא יכול להתקיים ניסיון שללוגוס הזה יש קושי לעמוד בו! איזו מטרה יש לניסיון (כמו שמסביר פרץ במכתבו לגבריאלה) אם אין למי שעובר את הניסיונות נקודות חלשות?

227

למעשה, מה שעבר ישוע היו ניסיונות רצויים מן השמים. כמו כל בן אדם, גם ישוע היה בעל בחירה, אחרת לא היה שום טעם לניסיונות. באיזה "נשק" השתמש ישוע כדי להפיל את השטן? בכוח התורה! נגד השטן ישוע השתמש בכוח של תורת משה, ולא בכוח ה"אלוהות" שלו! לישוע, כמו לכל בן אדם, היה גם פגמים, כשהחולשה האנושית היא הלחם הטוב לחיך השטן.

228

בכל מקרה, ישוע עבר ניסיונות על ידי השטן. המסורת מסבירה שהשטן מכיר את כל תורת משה, על כל חלקיה, ומכיר גם כן טוב מאוד את כל איסורי העבודה הזרה. לדעתי, מטרת השטן הייתה לגרום לישוע להאמין שהוא באמת בן האל, ואסביר זאת להלן.

229

ניסיונות השטן מאוד מעניינים לניתוח בגלל אי הבהירות שבהם. זהו, לדוגמא, הניסיון השני: "5 וַיַּעֲלֵהוּ הַשָׂטָן עַל הַר גָּבֹהַּ וַיַּרְאֵהוּ בְּרֶגַע אֶחָד אֵת כָּל מַמְלְכוֹת תֵּבֵל׃ 6 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַשָׂטָן לְךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הַמֶּמְשָׁלָה הַזֹּאת וְאֶת כְּבוֹדָן כִּי נִמְסְרָה בְיָדִי וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר אֶחְפָּץ׃ 7 וְעַתָּה אִם תִּשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָי הַכֹּל יִהְיֶה לָּךְ" (לוקאס, ד', 5-7).

הצעת השטן היא ערמומית: האם ניתנו לשטן כל ממלכות הארץ? שימו לב, רבותי, לפגם של ישוע!! מדוע השטן הציע את כל ממלכות של הארץ לישוע, אם ישוע הוא האל???

230

האם ביכולת של השטן לתת לבן-אל את כל הממלכות? האם הלוגוס של יוחנן צריך להשתחות ל"מלך" הרוע כדי לקבל בחזרה את מה שניתן לשטן? ראו, קוראים יקרים, ניסיונות הלוגוס הזה שנעשה בשר, אינם הגיוניים. ללוגוס הזה של יוחנן אין צורך בממלכות המוצעות על ידי השטן. אולי מה שנברא על ידי הלוגוס יכול להפיל את עצמו, את הלוגוס, ולהוריד אותו אל הטעות והעוון? לפיכך ברור הוא שבקשת השטן לא מתאימה לאלוהות של ישוע, הלוגוס של אלהים הנעשה בשר. השטן נברא על ידי ה' כדי לנסות את בני האדם, ולא את האל.

231

השטן מכיר היטב את עבודתו. מטרתו בניסיון זה היא לגרום לישוע ליפול בעבודה זרה. כל ממלכות הארץ תמורת השתחוות פשוטה אחת. כל פעולה של עבודה זרה היא הפרת הדיבר השני.

אם ישוע היה באמת אל או בן אל הוא היה עונה בוודאי: "מדוע עלי להשתחוות לך עבור משהו שהוא כבר שלי? אני החלק הנראה לעין עלי אדמות שכל בני האדם צריכים להשתחוות לי, כי האל ברא את הכל דרכי".

232

כדי שהניסיון יצליח הוא צריך "לעבוד" על הנקודות הרגישות והחלשות של בן האדם, וכך מכניסים אותו לניסיון כדי לראות האם הוא בוחר בטוב או ברע. מדובר כאן על הבחירה החופשית, כמו שאומרים, "הרשות נתונה", והיא מתנה מה" יתברך לבני האדם בלבד. לכן בסופו של דבר, מדובר כאן בניסיון אחד הנוגע אך ורק לבן אדם, ולא לאל או לבן אל, חלילה.

233

הרצון של ישוע היה לממש וללמד את הלב הנכון בהתאם לתורה ולנביאים. ישוע עונה לשטן: "כָתוּב לַיְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה וְאֹתוֹ לְבַדּוֹ תַּעֲבֹד" (שם, 8). התפילה לה' היא הנקודה המרכזית של אמונת ישוע ואין שום גורם, לא מלאך ולא נוצרי, כולל כל הנצרות, שיכול להסיר את האמונה הזו ממנו. תורת משה, שהיא הסלע של אמונת ישוע, שוברת את דברי השטן, ואין שום ממלכה או עושר שיכולים להחליף את האמונה הטהורה באל אחד.

234

אמונת ישוע גרשה את השטן ולא ה"אלוהות" שלו!

235

קוראים יקרים, ראו את ערמומיות השטן. מה הוא ביקש מישוע? להשתחוות לו. נתבונן רגע על ניסיון זה: המלאך הגדול מבקש מישוע להשתחוות לו. איזה מטרה יש לשטן בזה אם לא להפיל אותו לטעות? השטן ידע טוב מאוד איך להרחיק את ישוע מהאל ומתורת משה. רק השתחוות אחת...

236

ישוע מצא בתורת משה את המילים הנכונות כדי להפיל את השטן. כתוב לאהוב את ה' בלבד ורק לו להתפלל. ישוע כאן מזכיר לשטן שהשתחוויה הוא מעשה אסור מהתורה. התורה אוסרת להשתחות ולעבוד כל מה שקיים בקיום, חוץ מה". התשובה של ישוע לשטן הייתה צריכה להיות חומר למחשבה לאבות הכנסייה על העובדה שכל התפילות הן רק לה".

237

באוונגליונים ישוע לימד להתפלל רק לאל היחיד ולתת כבוד רק לו יתברך. ישוע מימש את זה מול השטן ומול כל אלה שפגש בדרך. עם זאת, בישוע בגדו אבות הכנסייה, כי הם הרשו סוג של אמונה לא ישירה לבורא, אמונה שהפרה את הדיבר השני. לפיכך נשאלת השאלה מי נפל במלכודת השטן, ישוע או הנוצרים אחריו?!

238

זאת הייתה מטרת השטן. הוא רצה קודם לקלקל את אמונת ישוע ולהרחיק אותו מאלוהיו. רק כך השטן יכול היה לנצח. ואם השטן היה פונה, כביכול, לסוג של "אלוהות" הקשורה עם האל, איך היה יכול להרחיק אותו ולהפיל אותו? השטן ידע טוב מאוד שמולו ניצב בן אדם, בן של בני האדם, מלא ברוח ה'.

אם ישוע לא היה יודע את תורת משה, הוא היה יכול ליפול כמו הנוצרים.

239

אני מצטער בשבילך, יוחנן, על שהמורה שלך לא הודיע לך שעבר ניסיון על ידי השטן. יכול להיות שתשובות ישוע לשטן היו יכולות לעזור לך שלא ליפול במלכודת האלילית של הלוגוס. עד היום מיליוני בני אדם מתפללים לישוע ולא לה' ישירות, מיליוני בני אדם מאמינים שישוע הוא הלוגוס שנעשה בשר. מיליוני בני אדם משתחווים למה שה" אסר בתורה. אבל ידוע הוא שמספיק שתלמיד מפספס שיעור אחד של המורה, כדי שאותו תלמיד יזייף את השיעור.

האם בן אדם המתפלל ישירות לה' ולא לישוע טועה? האם ישוע, כאשר התפלל, היה מתפלל לעצמו?!

240

גם הניסיון השלישי הוא ניסיון למידה של בן אדם: (שם, ד', 9-12): "9 וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם וַיַּעֲמִידֵהוּ עַל פִּנַּת גַּג בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם בֶּן הָאֱלֹהִים אַתָּה נְפֹל מִזֶּה מָטָּה׃ 10 כִּי כָתוּב כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לְשָׁמְרֶךָ׃ 11 וְכִי עַל כַּפַּיִם יִשָׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ׃ 12 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֵן נֶאֱמַר לֹא תְנַסֶּה אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ".

241

השטן בניסיון זה רוצה לשכנע את ישוע שהוא יכול לעשות כל פעולה שהיא אפילו מסוכנת: ויאמר אליו אם בן האלהים אתה התנפל מזה מטה: "כִּי כָתוּב כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לְשָׁמְרֶךָ: וְכִי עַל כַּפַּיִם יִשָׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ". אם ישוע היה אל, האם הוא היה זקוק למלאכים שיצילו אותו מהנפילה על האבנים?! תודה לאל, ישוע היה בן אדם כמו כולם, בשר ודם. הוא היה יהודי שומר מצוות, יודע את תורת משה ומלומד בה, ולכן לא היה קל לשטן לשכנע את ישוע להפיל את עצמו מבית המקדש.

242

אם ישוע היה מושלם וללא פגמים, במה השטן היה יכול לנסות אותו? איך היה השטן יכול לרמות אותו? השאלה של השטן היא ברורה מאוד: אם אתה בן האל, השלך את עצמך מכאן. ישוע, כדי להוכיח לשטן שהוא באמת בן אל, היה צריך להשליך את עצמו כדי להינצל על ידי מלאכי ה'. כל זה לא משכנע אותי. אני חושב שדרך הניסיון הזה, השטן רצה להרוג את ישוע ברמאות. השטן, כדי לשכנע את ישוע לקפוץ מבית המקדש, היה צריך לגרום לו להאמין שהוא בן האל. ואם ישוע היה מחשיב את עצמו לבן אל, הוא היה מקשיב לשטן ומת. מאימתי האל שולח את הגאולה דרך בן אדם המקשיב לשטן?! ישוע בחוכמתו, לעומת זאת, ראה בדברי השטן סוג של חרב פיפיות, ולא קפץ.

243

לניסיון הזה, עם הסברים הגיוניים, לבן אדם בעל אמונה גדולה כמו ישוע, יש טעם. לעומת זאת, אם מדובר על הלוגוס של יוחנן, זהו רק בזבוז זמן לשניהם, גם לישוע וגם לשטן! האם הלוגוס, כדי להוכיח שהוא בן האל מול השטן, חייב לקפוץ כדי שהמלאכים יצילו אותו? האם הלוגוס של יוחנן צריך את שמירת ה'? האם בן האל צריך הצלה? האם בן האל, אם הוא "אדם אמיתי" וגם "אל אמיתי", צריך לעבור ניסיונות מהשטן? האם בן האל יכול ליפול בניסיונות?

244

השטן ידע טוב מאוד שה' לא היה שולח שום הצלה למי שמחשיב את עצמו כבנו היחיד של האל. לפיכך, אם ישוע היה קופץ מהמקדש, הוא לא היה ניצל על ידי ה'. השטן רצה לשכנע אותו בשקר כי הוא בנו של ה' כדי להרגו. ישוע, לעומת זאת, ניצל כי ידע טוב מאוד מהמסורת מי היה הבן האמיתי של האל: "בני בכורי, ישראל" ו"בנים אתם לה' אלהיכם".

245

ישוע ענה עם אמונת התורה שאסרה על בני ישראל לסכן את עצמם. ישוע ענה לשטן בחוכמה: "הֵן נֶאֱמַר לֹא תְנַסֶּה אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ".

246

אנו לומדים מישוע שכל מי שמשתמש בתורה כהגנה מהרע ניצל מעצות השטן. הכוח של התורה מגרש את השטן. ישוע מלמד אותנו להשתמש בתורת משה רבנו כדי לנצח ולגרש את השטן.

247

מלאכת השטן היא לגרום לאדם לחטוא מול ה'. אין שום טעם, לעומת זאת, לנסות להפיל מה שאי אפשר להפיל, כי לא הייתה מתקיימת בכך המטרה שבגללה נברא השטן. לכן הניסיונות שעברו על ישוע הן קוצים שכואבים לרוח הנוצרית. לא קיים שום בן אל הנברא על ידי רוח הקודש! ישוע אינו "הבן", אינו "האב", ואינו "הרוח", אלא בן אדם שבטח בה'. דברים אלו ניחתים כפטיש, אך זוהי העבודה שה' נתן לי לעשות. בנצרות, לצערנו, העבודה הזרה היא מאוד עבה ומדבקת.

248

אומות העולם הפכו להיות נוצריות דרך דברי יוחנן ופאולוס. לא עברו שנים רבות ורוח הלוגוס נעשתה בשר לא רק בבן אדם, אלא גם בפסלים בצורת אדם. הדיבר השני של ה' לא היה מוכר להמוני נוצרים במהלך ההיסטוריה, אבל כן היה מוכר לנוצרים הראשונים.

249

למדתי מהספר "האנציקלופדיה של הדתות", שכתב ג'רארד בלינגר, שבזמנים הראשונים של הנצרות לא היה קיים הפולחן האלילי לפסלים ולתמונות, שהיה נחשב כעבודה זרה. מישהו בשם יוחנן מדמשק מצא פיתרון לבעיה זו באמירתו שמאחר שהאל נעשה בשר בישוע, אנו יכולים לראות אותו. אם האל הפך להיות נראה, אנו יכולים לרשום אותו דרך תמונות". מחבר הספר מדגיש שאמירה זו מצאה חן בעיני אבות הכנסייה של אז, וכך, תוך זמן קצר, הוכנסו לכנסיות התמונות של מי שנעשה בשר.

250

שימו לב, קוראיי היקרים, לתוצאות השערורייתיות של הלוגוס של יוחנן: מדובר בדוקטרינה שהיא בניגוד לדברי ה' בדיבר השני. אותו יוחנן מדמשק האמין בדוקטרינה המזויפת של יוחנן האוונגליסט, וכך הפר את דברי ה". אמונה זו רוצה להרשות מה שה' אסר. העוון האלילי של הלוגוס נעשה ממשי, כאשר מאמיניו שמו ללוגוס תמונות ופסלים. ישוע מעולם לא לימד להתפלל לפסלים או לתמונות.

251

מדוע אבות הכנסייה לא קיבלו את העובדה הפשוטה שישוע הוא בן אדם כמו כולם? אני חושב שאני יודע. לפי דעתם של אבות הכנסייה, אי אפשר לצייר או לפסל את בני האדם כדי לעבוד אותם, כמו שעושים היונים והרומאים! ישוע, לעומת זאת, הוא הלוגוס שנעשה בשר, ולכן הוא הבשר הממשי של האל הנראה עלי אדמות, ושיהפוך להיות אוכל להמונים. לכן אין שום איסור לצייר או לפסל את "הבשר הממשי של אלוהים". למאמינים מותר בשל כך לעשות פסלים שדומים לאלוהיהם, כי זה קל יותר לעבוד את מה שרואים! ישוע הוא האל הנראה של הנוצרים. עובדה זו מוצאת חן בעיני מי שלא יודע להתנתק מהתמונות האסורות על ידי ה'.

252

תיאוריה זו נשארת כל עוד לא מכירים את מעמד הר סיני. אמונת הנצרות לא מתבססת על דברי ה' במעמד הר סיני ועל עשרת הדברות. אם הנוצרי מכיר את מעמד הר סיני כעובדה היסטורית שהתרחשה באמת, אבל הוא לא יודע כמעט דבר בנוגע למה שה' אמר, איך הוא יוכל להבין אם הוא טועה או לא באמונתו את האל?

253

עשיית תמונה או פסל של האל אסורה מן התורה. לאל אין שום תמונה, ולא קיים שום דבר בקיום שיכול לתאר אותו, לא בשמים ולא בארץ ולא בשום מקום אחר.

254

יוחנן מדמשק חשב באותו היגיון של יוחנן האוונגליסט, וכך הלוגוס נעשה בשר. התמונה של אלהים בארץ היא הפרה של דברי ה' ושל דברי נביאי ישראל וגם הפרה של דברי ישוע. ישוע בעצמו אמר שהרוח מולידה רוח ושהבשר מוליד בשר, ולא שהרוח מולידה בשר.

255

ישוע, אתה יהודי שמתפלל אך ורק לה', האל היחיד, אדון הכול. ביקשת מה' לסלוח לאחיך, כי הם לא ידעו מה הם עשו. תפילה זו, בכל זאת, מבלבלת את הנצרות של יוחנן, ואתם, נוצרים, אם בשבילכם ישוע הוא האל שנעשה בשר, למה לא סלחתם לעם ישראל במקום להרשיע אותו בשנאה? מדוע האלוהות של ישוע לא מימשה את מה שהוא לימד ברגעיו האחרונים, הסליחה?

256

באוונגליונים ישוע מופיע כבן אדם, וזה יגרום בסוף לבושה בקרב המאמינים בהקשר ללוגוס של יוחנן, כאשר הם ישימו לב שישוע, כאל, הוא מאוד מאוד חסר. ישוע האמיתי שידע את טוב ה' ידע גם כן שרחמנות ה' הייתה מוחקת וסולחת כל דבר.

257

התאולוגיות שנולדו אחרי ישוע התבססו על דברי יוחנן שבאוונגליון שלו האליל את המורה שלו, וקבר את ישוע האמיתי בצל האור המזויף של הלוגוס שלו. הלוגוס הפך להיות האל החדש, שעקר את השורש היהודי של ישוע. זיוף יוחנן הסיר מישוע את זהותו האמיתית, וגם את הכבוד כלפיו מצד אחיו היהודים. כל זה גרם לנוצרים הראשונים לא לדעת את מה שהם לומדים ולא להבין את מה שהם עושים. גם אני בור מאוד. יש לי רק המזל שקיבלתי, תודה לאל, את התפקיד לעזור להציל את הצאן הנאבד של עם ישראל מהעיוותים הנוצריים.

ישוע, סלח ליוחנן שלא הבין את מה שהוא כתב.

258

הטעות התיאולוגית הייתה הכרחית, בכל זאת, כדי לעזור לאומות העולם להתרומם ממצבם אז. הייתה צריכה צורה חדשה של עבודה זרה, עבודה זרה "מסוג עדין יותר" ולבבית, כדי לכבוש את לב טובי הלב באותה עת.

259

פאולוס מתרסוס הסיר את תורת משה, מה שהעניק מקום להולדת האלהת ישוע. יוחנן האוונגליסט הוליד את הלוגוס כדי שלעולם האלילי של אז יהיה אל אחד ממשי בגוף להתפלל אליו. ה' נותן לנו לקח היסטורי. כולנו חסרים ועל כולנו להכיר בטעויות שלנו. ה' אפשר לנו לטעות כדי שנכיר בטעויותנו.

260

בזכות הגואל חיים, למדתי את הסיפור האמיתי של ישוע מהסימנים השלמים. ישוע קם לתחייה מהמוות, זאת אמת, אבל אף אחד לא ידע שישוע הקים בעולם את הסימן ההתחלתי של תחיית המתים, סימן שהושלם על ידי הצדיק חיים.

261

יומן: לפני מספר ימים, חלמתי שאני נמצא בפסגה של צוק עם ביתי. שנינו היינו צמודים לצוק, מאחורנו לא היה כלום ולמטה הים, שמספיק דבר קטן כדי ליפול בו. בכל זאת, היתה דרך להילחץ על ידי דלת אחת. אני ידעתי שהייתה הדלת של פאולוס מתרסוס. לפעמים מישהו יצא מהדלת ההיא והציע לי להיכנס בתנאי שעלי לקבל את עקרונותיהם. הסקרנות דחפה אותי ונכנסתי. המקום נראה כמו סביבה לא מציאותית. היו שומרים בכל מקום ששמרו על אין סוף דלתות. שומר אחד הזמין אותי להיכנס דרך דלת אחת כדי שאעשה משהו לא חוקי. אני לא נכנסתי לשום משא ומתן איתו ויצאתי החוצה. התנאים שלהם היו בלתי מתקבלים על הדעת, ולכן העדפתי להמשיך להיאחז בצוק כל הזמן עד סוף החלום.

262

חלום זה מסמן לי לא להיכנס לעולם של פאולוס מתרסוס. יש בדבריו יותר מדי פילוסופיה. אני לא למדתי ולא מתכוון ללמוד את האגרות שלו, ורק ציטטתי מספר פסוקים. הכוונה שלי הייתה רק להראות לקוראים שתורת משה הופרה והוחסרה על ידי פאולוס ולא על ידי ישוע. אני רוצה להצהיר כאן שפאולוס מתרסוס קיים את הרצון הנסתר של ה' לישועה גדולה עתידה של עמים רבים.

263

12 באוקטובר 2005: ברגע שסיימתי לכתוב את הפסקה האחרונה, התפללתי לאל עליון: "אל שדי, עזור לי להכיר את החסרונות שלי בכדי שלא אצטרך לסבול משקולות מן השמים". אחרי זמן קצר נרדמתי וחלמתי. בחלומי כתבתי. כאשר סיימתי, קול מהשמים אמר: "עם מכתב זה נשלם הסימן של פאולוס מתרסוס. עכשיו הספר יכול להיות מתורגם לצרפתית ולספרדית".

264

בגאולה השלישית הסופית, הקדוש ברוך הוא עונה לעתים קרובות לתפילות דרך חלומות של הגאולה. אני מודה לאל שדי על שהכניס אותי בדרכים המביאות אותי ישירות אליו, יתברך. בזכות הצדיק חיים, למדתי לטעום את לחם מלכות השמים ולהרגיש את הטעמים האמיתיים של אמיתך. התענוג שלי הוא לגרום לאחרים להרגיש גם כן את הבושם של לחם זה מהשמים, ולטעום אותו ביחד עם כל אלה הרעבים לאמת.

265

הלוגוס של יוחנן מנע, באופן זמני בלבד, את קיום הבטחות ה' לגאולה הסופית. המילים שלו גרמו לעבודה זרה. מה שכתוב, כתוב. המילים הטובות ביותר של ישוע הפכו להיות נצחיות דווקא באוונגליון של יוחנן: מספיק להסיר את הלוגוס שלו והכל חוזר לתפארת של הטבע שלו.

תחשבו, קוראים יקרים, הלוגוס סוף סוף מוכרח לסבול את ההשפלה, וממי? דווקא מישוע. דברי ישוע הם החיה השחורה של לוגוס יוחנן.

266

מהאוונגליון של יוחנן (י', 24-30):

"24 וַיָּסֹבּוּ אֹתוֹ הַיְּהוּדִים וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עַד אָנָה תַּתְלֶה אֶת נַפְשֵׁנוּ אִם הַמָּשִׁיחַ אַתָּה אֱמָר נָא וְנִשְׁמְעָה בְאָזְנֵינוּ׃ 25 וַיַּעַן אֹתָם יֵשׁוּעַ הֵן הִגַּדְתִּי אֲלֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה בְּשֵׁם אָבִי הֵם יָעִידוּ עָלָי׃ 26 וְאַתֶּם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא מִצֹּאנִי אַתֶּם כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָכֶם׃ 27צֹאנִי תִּשְׁמַעְנָה אֶת קוֹלִי וַאֲנִי יְדַעְתִּין וְאַחֲרַי תֵּלַכְנָה׃ 28 וַאֲנִי אֶתֵּן לָהֶן חַיֵּי עוֹלָם וְלֹא תֹאבַדְנָה לָנֶצַח וְאִישׁ לֹא יַחֲטֹף אֶתְהֶן מִיָּדִי׃ 29 הָאָב אֲשֶׁר נְתָנָן לִי גָּדוֹל הוּא עַל כֹּל וְאִישׁ לֹא יַחֲטֹף אֶתְהֶן מִיַּד הָאָב׃ 30 אֲנִי וְאָבִי אֶחָד אֲנָחְנוּ"[11].

267

בפסקה זאת ישוע היה מלא ברוח הקודש, ה' היה עם ישוע. דרך נבואה, ה' הביע תלונות על חסרונות הרועים כלפי צאן ה'. כבדות נוראה נשא ישוע, תלונה נגד המדריכים האחראים על העם שלא שמעו ולא האמינו לדבריו. ישוע האמיתי סבל לפני ה' יתברך, מפני שרועי העם לא היו מקשיבים למשה ולנביאי ישראל.

268

אלוהי ישראל מעניק חיי נצח למי שמקשיב למשה ולנביאי ה'. בחכמה ושיקול דעת, ישוע הסביר שהוא מדבר בשם ה', אביו, הגדול מכולם. ה' השתמש בישוע כדי להזהיר את ראשי העם על חסרונותיהם. לא לחינם ישוע הוא האיש השני של הגאולה.

269

בן אדם צדיק ואהוב על ידי ה". הוא זכה לקבל ולסבול את העול של דברי ה". בן אדם אמיתי של האל שחי על פי אמונתו, בדרך חיים שהפליאה הרבה אנשים בעלי שכל בזמנו, ולא רק בזמנו.

270

ישוע ידע טוב מאוד מי היה הצאן הזקוק להצלה: הוא ידע שרק עם ישראל היה מצווה ומסוגל להסביר עלי אדמות את רצון ה'. הוא גם ידע היטב שעם ישראל הוא הבן הנבחר של ה'. כאשר הצאן, מודרך טוב על ידי רועים, הלך בצדק לפני ה' אביו, ירדו על העם ועל ארץ ישראל קדושה וברכה. בפסוק כאן ישוע משווה את הקשר הזה ליד חזקה של ה' שמחזיקה טוב, קשר שכה חשוב היה לליבו, הקשר בין ה' לעמו.

271

ישוע לימד איך לזכות לפני ה". כיצד מזהים אדם צדיק וזכאי לפני ה"? מאנושיותו או ממעשיו? ישוע לימד את גדולתה של האמונה התמימה בלב, כמו בן לאביו. עם זאת, המצבים של אז, מאידך, הציבו מעין גדר מסביב לישוע.

272

העולם לפני כאלפים שנים היה כולו אלילי ועובד עבודה זרה, בזמן שעם ישראל היה אשם בעוונות לפני אביו שבשמים בגלל התנהגות אנוכית וחסרת אהבה לזולת.

273

ישוע אז היה אחד ממעטים שבאמת היו קרובים לה" והיחיד שהפך קירבה זו לשליחות גלויה של הצלה (הצלה שבסימנים השלמים היא בסימן האיל שהוקרב במקום יצחק). תיקון ועליית עם ישראל של אז היו בלתי אפשריים, מאחר שלא הייתה הבנה אמיתית של רצון ה".

274

ישוע בעצמו הבין שנכשל (מדובר בשליחות הנבואית של מלאכי). כבר לא היה מה לעשות. מה שנגזר, אכן נגזר, וישראל היה צריך להתמודד עם גורלו. בנו בכורו של ה', ישראל, היה צריך לעבור השפלות מצד אומות העולם האליליות כדי לכפר על עוון זה שלא להתנהג כבנים לה'. דעו, קוראים יקרים, שהגואל חיים הסביר לנו שגזרה זו הייתה פחות כבדה מאשר זו שנגזרה על העם מלכתחילה, חורבן שלם וכליון העם הנבחר, ה' יצילנו. הגזרה הומתקה בשל זכות קורבנו המשיחי של ישוע.

275

על מנת למנוע את גזרה זו, היה צריך שיהודי אחד, נאמן לה", ייקח על עצמו את עוונות בני עמו ויכפר עליהם עם קורבנו. ברוך השם, קורבנו התקבל ובזכותו ישראל ניצל, ופוזר בין אומות העולם לפי נבואת ה': "אֲנִי אָפִיץ אֶתְכֶם בָּעַמִּים" (נחמיה, א', 8).

276

אי ההבנה ואי קבלת שליחות ישוע גרמו לכך שנכנסנו לאי ציות של מצוות ה', אף על פי שישוע כן קיים את רצון ה'. "כִּי הָאֱלֹהִים הִסְגִּיר אֶת כֻּלָּם לַמֶּרִי לְמַעַן יָחֹן אֶת כֻּלָּם" (האיגרת אל הרומים, י"א, 32).

277

הכול לפי גזרת ה'. ישוע היה צריך להיות לא מובן, כי הוא לא היה הגואל הסופי. דבריו לא מצאו מי שיבין אתם, והוא, ישוע, הבין את הגורל של גלות בני ישראל, המפוזרים בין אומות העולם העובדות עבודה זרה. לפיכך הוא אמר: "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (מתי, ט"ו, 24), והוסיף על הצלב: "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי!" (שם, כ"ז, 46).

278

הבן של יוסף ומרים היה צריך לסבול בדידות שלמה. מדובר בצורך רצוי מהשמים. ישוע ככל הנראה חזה לפני מותו על הצלב עולם מלא בתמונות אליליות ומזויפות וחזה קיום דבר בשם לוגוס שהיה עושה ממנו פולחן ועבודה זרה, ולכן פנה לאל בפנייתו "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי!".

279

ההבנה החדשה הזו היא בזכות הגואל חיים, הראש האחרון של ל"ו צדיקים נסתרים. הוא בסבלו האחרון, במותו ובתחייתו ביטל מן העולם גזרה נוראית. מדובר בגזרה עולמית, קשה ביותר, שלא הייתה אף פעם כמוה. הצדיק חיים הקריב את חייו כדי לאפשר את קיומם של החיים האמיתיים, האהובים על ידי ה', בעולם. הצדיק חיים חזר לתחייה בעולם כדי להביא את הגאולה עם גילוי ששת הסימנים השלמים של הגאולה השלישית הסופית.

280

ברוך השם, יש כל כך הרבה חומר כתוב שאפילו הספקנים ביותר יתפעלו. מדובר באיזון חדש מושלם של הבשורות הנפלאות שממשיכות לרדת לעולם ממלכות השמים החל מ-1983 בזכות הצדיק חיים.

281

שפת ישוע מוצאת את איזונה בפיו של בן אדם. אותה שפה, לעומת זאת, הופכת לפגומה אם היא נאמרת, כביכול, על ידי האל. לדוגמא, מה הוא הטעם בשביל הלוגוס הנעשה בשר להגיד שיש לו אב גדול מכולם? או מה הוא הטעם לאותו לוגוס הנעשה בשר להגיד שקיבל מהאב כל מה שאמר? אולי האב-אל היה צריך למלא את הבן-אל במידע ובלימודים? איך היה צריך להיות האליל הזה אם האב לא היה ממלא אותו? אליל ריק ובור? סוג של אליל תלוי ברצון עליון? למה עלינו, בשר ודם, לקראו לישוע "אלוהינו", חלילה, כאשר הוא תלוי ברשות עליונה כדי לבצע את מעשיו?

282

למה ישוע האמיתי צריך לבקש רשות ממי שמעליו? למה ישוע, הלוגוס אלילי, לא יכול לפעול באופן עצמאי? היה או לא היה לו חופש פעולה כדי לעשות את מה שרצה? ואם הכוח של ישוע היה תלוי בה", איזה סוג של אל הוא יכול להיות? לכן, התעוררו, צאן נאבד מבית ישראל ונוצרים טובים מכל העולם! האמת היא שישוע איפס את עצמו לגמרי מול ה', והכיר בגדולתו ובעליונותו של האל על כל הקיים! האמונה באל היחיד שוברת את כל השקר של דברי יוחנן שנתן את הכבוד לישוע, שלא רצה לקבל אותו ולא קיבל אותו.

283

הוכחה לכך נמצאת בהרבה נאומים של ישוע באוונגליונים. למעשה, ישוע מבהיר באופן חד משמעי שהוא לא רוצה תהילה לעצמו, אלא רוצה תשומת לב למעשיו. הלוגוס של יוחנן, לעומת זאת, הופך את ישוע לסוג של אליל ומסיר ממנו כל זכות למעשיו.

284

כמו בנאום זה (יוחנן, י', 32-39):

"32 וַיַּעַן אֹתָם יֵשׁוּעַ מַעֲשִׂים טוֹבִים רַבִּים הֶרְאֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֵת אָבִי מַה הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָלָיו תִּסְקְלֻנִי׃ 33 וַיַּעֲנוּ הַיְּהוּדִים אֹתוֹ לֵאמֹר עַל מַעֲשֶׂה טוֹב לֹא נִסְקֹל אֹתָךְ כִּי אִם עַל גַּדֶּפְךָ אֶת אֱלֹהִים וְעַל אֲשֶׁר אָדָם אַתָּה וַתַּעַשׂ עַצְמְךָ אֱלֹהִים׃ 34 וַיַּעַן אֹתָם יֵשׁוּעַ הֲלֹא כָתוּב בְּתוֹרַתְכֶם אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם׃ 35 הֵן יִקָּרֵא אֱלֹהִים לְמִי שֶׁהָיָה דְּבַר הָאֱלֹהִים אֲלֵיהֶם וְהַכָּתוּב לֹא יוּפָר׃ 36 וְאֵיךְ תֹּאמְרוּ לַאֲשֶׁר קִדְּשׁוֹ הָאָב וַיִּשְׁלָחֵהוּ לָעוֹלָם מְגַדֵּף אָתָּה יַעַן אָמַרְתִּי בֵּן אֱלֹהִים אָנִי׃ 37 אִם לֹא אֶעֱשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂי אָבִי אַל תַּאֲמִינוּ לִי׃ 38 וְאִם עֹשֶׂה אֲנִי גַּם אִם לֹא תַאֲמִינוּ לִי הַאֲמִינוּ לְמַעֲשָׂי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ כִּי בִי הָאָב וַאֲנִי בּוֹ׃ 39 אָז יָשׁוּבוּ וִיבַקְשׁוּ לְתָפְשׂוֹ וַיִּמָלֵט מִיָּדָם".

285

המילים של ישוע כאן מפתיעות. רואים בהן, בכל זאת, את הדגש על מעשיו ולא על עצמו. השליחות של ישוע היא רצון האל! מבחינת ישוע חשוב שיאמינו למעשיו, כי דרכם רואים את העבודה לה'. מה הם המעשים של ישוע? כאילו ישוע אומר לנו: "שפטו את המעשים שלי. כל דבר שאני עושה הוא כדי לקיים את רצון ה", מה שעל בן אדם לעשות. אם תתבוננו על מעשיי, תבינו איך בן ישראל צריך להתנהג מול אביו שבשמים. לכן על תשפטו את המונח "בן של אבי", אלא תשפטו את מעשיי שמראים איך להתנהג כבנים של ה'. אם תבינו את מעשיי, תבינו שאני מקיים את רצון אבי שבשמים, ואז תבינו גם את האמירה: "בן של אבי", ושהיא לא מחללת שום דבר, אלא היא לפי רצון אבי ואביכם שבשמים. על כך ישוע לא אומר "גַּם אִם לֹא תַאֲמִינוּ לִי הַאֲמִינוּ לְמַעֲשָׂי".

הו, לוגוס, מה עשית לישוע!!

286

מדוע ישוע אמר "גם אם לא תאמינו לי"? אולי ה"אלוהות" של ישוע היא פחות אמינה מאשר מעשיו? מדוע ה"אלוהות" של כריסטו מפחיתה את עצמו ביחס למעשיו? קוראים יקרים, לא נדמה לכם שכל התנהגות כזו היא אבסורדית ל"אלוהות" של ישוע?!

מה אומר, לעומת זאת, ישוע האמיתי? "אִם לֹא אֶעֱשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂי אָבִי אַל תַּאֲמִינוּ לִי: וְאִם עֹשֶׂה אֲנִי גַּם אִם לֹא תַאֲמִינוּ לִי הַאֲמִינוּ לְמַעֲשָׂי". אני אוהב את ישוע האמיתי.

287

ישוע מסביר כאן שאם הוא מלמד סוג של אמונה שהיא לא מאת ה", דבר צודק הוא שלא להאמין לו. הוא מוסיף גם כן שאף על פי שמה שהוא מלמד הוא נכון, היות שאמונה זו באה מאת ה', העיקר הוא להאמין למעשים שלו, של ישוע. אלה דברי אמת הנאמרים על ידי בן אדם שהיו לו פגמים, כמו כולם. הנצרות האלילית היא לא פועל יוצא של ישוע, אלא היא פועל יוצא של אי הבנת אבות הכנסייה את הטבע האנושי של ישוע.

288

נוצרי מסורתי לא יכול לקבל את דברי ישוע האמיתיים, מאחר שדבריו לא מייצגים את הנצרות התיאולוגית המסורתית. אם דבריו היו מובנים, לא יכול היה להיוולד הלוגוס של יוחנן. אבל נוצרי מסורתי לא יכול לקבל את דברי ישוע המתנגדים לתאולוגיה הנוצרית, אלא אם כן מדובר בנוצרי שחושב באופן עצמאי עם הראש שלו.

289

האמת היא שישוע לא מחשיב עצמו לכלום, בעוד הנוצרים עושים ממנו אלוה. ישוע הציב את האל לפני הכול, בזמן שהנוצרים מציבים לפני הכול את ישוע האלילי לפי הלוגוס. ישוע לומד מתורת משה, והנוצרים מהלוגוס של האוונגליון הרביעי של יוחנן.

290

ישוע לא חשב שדבריו יגרמו לבעיות בינו לבין אחיו: "מַעֲשִׂים טוֹבִים רַבִּים הֶרְאֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֵת אָבִי מַה הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָלָיו תִּסְקְלֻנִי?" אחיו היהודים ענו לו: "עַל מַעֲשֶׂה טוֹב לֹא נִסְקֹל אֹתָךְ כִּי אִם עַל גַּדֶּפְךָ אֶת אֱלֹהִים וְעַל אֲשֶׁר אָדָם אַתָּה וַתַּעַשׂ עַצְמְךָ אֱלֹהִים". ישוע ענה: "הֲלֹא כָתוּב בְּתוֹרַתְכֶם אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם". תשובת ישוע לאחיו היא חומר ללימוד.

291

למי התיחס ישוע כשאמר: "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם"? ישוע התייחס לעם ישראל. בתורה, ה' פונה לעמו, המורכב מצאצאי יעקב אבינו, ונותן לו רשות לקרוא לו "אב". דבר זה מייצג קירבה גדולה יותר מבין ה' ובין עמו, כמו אב שפונה לבניו: "בנים אתם לה" אלוהיכם", ו"בני בכורי, ישראל".

292

ביטוים אלה של התורה, ביחד עם הביטוי "אני אמרתי אלהים אתם", הם מאת ה'. ישוע אומר לאחיו שה' מחשיב את עמו ישראל כבנו הבכור, ואין הכוונה לישוע. דברי ה' הם אמת מוחלטת, וישוע מצטט את דברי התורה כדי להרוס את האשמות השקריות לגביו, שכאילו החשיב הוא את עצמו כבן האל, או גרוע מזה, כאל.

293

המילים "בנים אתם לה" אלוהיכם" ו"בני בכורי, ישראל", הם ברורות עבור ישוע. בשבילו, הן מתייחסות לאומה שלמה שה" קורא לה "בני, בכורי". לעולם לא עלה על דעתו של ישוע להחשיב את עצמו כבן היחיד של ה' יותר מאשר עם ישראל בעצמו.

בפשטות ישוע אומר לנו שה' קרא לעמו ישראל, "בני בכורי". מה הוא הרע, לפיכך, להגיד שאנו בנים של האב היחיד? אתם חושבים שאני מקלל את האל כיוון שאמרתי בן אל? איך אתם לא זוכרים שאבינו קרא לנו בנים שלו? גם אני בן ישראל המשתדל לקיים את מצוות אבינו, שהן רצונו. אני עונה בשפת התורה, ולכן אני מדבר כבן של ה", אלהינו, שומר תורה ומצוות.

294

הדיבר השני מתחיל ב"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". זאת אומרת שלא קיים שום דבר "אלוהי" בין ה' והאדם: "אני אמרתי אלהים אתם", והכוונה היא שיש לכם כוחות כבנים של ה", ולא שאתם אלוהים". רק ה' הוא האלהים, ולא אף אחר.

295

התורה לא גרמה לישוע לנפח את עצמו. לא לומדים תורה ביום אחד. צריכים שנות לימוד כדי להכניס אותה בלב. לימוד התורה הוא עמוק. היא נכנסת בלב של האדם כאשר הוא ענו. ואז מרגישים את אהבת ה' לכל בריותיו שמקשיבים לו. התורה היא הלב של אדם שמדריכה אותו בעולם הזה ולא נותנת לו ליפול בטעויות ובין העונשים של הגיהינום. התורה הורסת את רוח ההבלים והורסת גם כן את ה"אלים" הנולדו על ידי הדיבורים של בני האדם. התורה היא הלב של אמונת ישוע והיא גרמה לו להכריז: "אף אחד הוא טוב, חוץ מה". יש דרך אחת כדי לעבור על לא-טוב והיא להקשיב למשה ולנביאי ישראל. כך אמר ישוע: "יש להם משה והנביאים, שיקשיבו להם". ומהתורה הוא מלמד: "ואהבת לרעך כמוך".

296

האם העולם האלילי של אז, שהודרך לאחר ישוע על ידי אבות הכנסייה, הקשיב לישוע, למשה ולנביאי ישראל? אני חושב שממש לא. העמים האלילים של אז לא היו עדיין מוכנים לקבל את האמונה האמיתית באל אחד, אף על פי שחומרת הדיבר השני לא הרשתה, לא מרשה ולא תרשה שום הצדקה לעבודת אלילים.

297

שפת ישוע הורסת את הנצרות ושורפת את עבודת האלילים! האמת של משה ושל נביאי ישראל הייתה מונעת את לידת הנצרות וכך העמים היו נשארים לגמרי עובדי עבודה זרה, אם היו מקשיבים ישירות לישוע! כן, קראתם טוב, זו לא טעות, קוראים יקרים. העמים הפגאנים של אז, אם היו מקשיבים ישירות לישוע, היו נשארים פגאנים ולא היו הולכים אחרי ישוע. דברי ישוע שכנעו אותי לכתוב את זה.

298

ישוע לא הסכים ולא קיבל שהצעיר העשיר יקרא לו "המורה הטוב", לא רק שהוא לא קיבל על עצמו את התואר של מורה טוב, אלא הבהיר שאף אחד הוא טוב, חוץ מה", האם הפגאנים של אז היו יכולים לקבל את העובדה שקיים אל בארץ שמכריז שיש לו משהו לא טוב, כמו כולם? האם הנוצרי יכול לקבל שלשילוש שלו יש חלק לא טוב?

299

האם הנוצרים החדשים היו יכולים לקבל באופן ישיר את אמונת ישוע לפיה משה ונביאי ישראל הם הדרך של לא ליפול בעוון?! פאולוס מתרסוס לימד להאמין בישוע, ללא תורת משה, כיוון שהתורה כבלה כל דבר מתחת לחטא. אמונה זו, היא לגמרי שונה ממה שלימד ישוע.

300

האם הנוצרים המסורתיים היו יכולים לקבל מישוע לא לעבוד עבודה זרה את אימו? בנצרות ישנם מיליוני מאמינים שעובדים אותה. דברי ישוע אוסרים כל עבודה זרה, כולל ביחס לאימו. האנשים לא יודעים שהפולחן מרחיק אותם מברכת ה". ישוע ידע. הכנסייה לימדה את ההפך ממש.

301

בנצרות כבר הייתה קיימת סוג של אמונה מזויפת. מי היה יכול להתנגד לזיוף הזה? האם העמים האלילים של אז היו יכולים לקבל אמונה ללא תמונות להתפלל להן? אלה שרגילים באלילים רוצים אותם. עקרונות האמונה הנוצרית הם אליליים, ומי שהתנגד להם במשך ההיסטוריה עבר צרות צרורות. הכנסייה לא קיבלה אף פעם דעות המתנגדות לה, כי דעות הפוכות היו הורסות את יסודותיה. לכן קולותיהם של המתנגדים הושתקו, והתוצאה הייתה השקט הארוך של העמים שלא ידעו שאמונה שניתנה להם על ידי אמא כנסייה הייתה לגמרי נגד תורת משה. לא הייתה כבר שום משמעות לדבריהם האמיתיים של ישוע, הכל נמחק על ידי אבות הכנסייה!

302

ברוך השם, עדויות האוונגליונים מגלות לנו את ישוע האמיתי. שם הוא מראה בענווה את המגבלות שלו, כאשר הוא אומר שהוא לא יודע מתי יגיע בן האדם. באותה ענווה הוא מסרב לקבל כבוד מבני אדם. הוא מכריז על נאמנותו לתורת משה ולנביאים, ומלמד אותנו להאמין ביסודות אלה, להשתחוות רק לה' ולהתפלל רק לו. כל ההוראות האלה הופכות להיות בלי ערך, לצערנו, מול האלהת הנצרות. צריך רק יושר נייטראלי כדי לראות את ההבדל בין ישוע האמיתי, בן אדם כמו כולם, ובין ישוע המזויף, האלילי. לעולם לא ניתנה לנוצרים הרשות "לראות" את דברי ישוע האמיתי ואת האמונה שלו האמיתית, כי זה היה הורס את יסודות לידתו המזויפת של הבן האלילי של האל. כל הדרכים של אבות הכנסייה הביאו רק לתוצאה אחת ויחידה. דרך הטעות הייתה הדרך היחידה לכל הנוצרים המאמינים!

303

יומן: 1 במאי 2005: יותר מידי קל לראות טעויות של אחרים. אני לא יותר טוב מהם. גם לי יש טעות שעלי להודיע עליה לקוראים. בדרך כלל, כאשר אני מתחיל לכתוב, המחשבה הראשונה שלי היא לה', כיוון שאני מפחד לטעות. דבריהם של פרץ תמיד חוזרות במחשבותיי: "הטקסטים של הגאולה השלישית הסופית חייבים להיות מדויקים ומאוזנים. אם אתה טועה בפסיק אחד ה"כובד" של אותה הטעות נופל על ראשך".

304

ב-28 באפריל 2005, בבוקר, קראתי בקול רם את ארבעים העמודים האחרונים של הטקסט. כמעט הגעתי לסוף אבל במשך הקריאה הרגשתי כבדות בלתי נסבלת, ולכן החלטתי ללכת לישון.

חלמתי...

305

בחלום הייתי במסיבה ביחד עם פרץ. אני זוכר ששתיתי כוס בירה אחת. לאחר מכן, בחלום, התעוררתי במקום פתוח בלב יער אחד, ומחשבתי הראשונה הייתה: איך הגעתי למקום הזה? נזכרתי במסיבה והבנתי שעלי לחזור לפרץ. בסוף, לאחר מאמצים רבים ובדרך קשה, הצלחתי לחזור לפרץ. פרץ אמר לי שגרמתי לו להרגיש מבוכה בגלל ההתנהגות שלי כשיכור: "הספיקה לך רק כוס בירה אחת כדי לגרום לך לאבד את השליטה על עצמך, התנהגות שכזו לא משקפת את מה שאני מלמד את תלמידיי". לא יכולתי להאמין למה שפרץ אמר לי.

306

התעוררתי מן החלום וקמתי עם כאב ראש גדול. מיד שאלתי את עצמי "איפה טעיתי?" עלי היה לפטור באופן מידי את הבעיה. הכובד היה כבר קשה מאוד. באותו יום הלכתי לפרץ ושם פגשתי קודם כל את נודע. היא, בלי לדעת שום דבר, אמרה לי: "טעית בטקסט שלך, היה חזיון ברגע שראיתי אותך". אותו דבר נאמר לי גם על ידי פרץ, ואז שאלתי את פרץ: "איפה יכול להיות הטעות בספר במקרים כאלה"?

307

המזל שלי היה ששאלתי את מי שהיה לו ניסיון גדול בטעויות בכתבים. כאשר פרץ, בתום לב, טעה במשהו בכתבים שלו, מיד היה מגיע מהשמים התיקון, וכך כבר יותר מעשרים שנה. לפיכך מי היה יכול לעזור לי יותר מפרץ? למעשה פרץ ענה לי: "במקרים כאלה, הטעות נמצאת בדרך כלל בדפים האחרונים. בכל מקרה, אם לא תצליח לזהות אותה, נבדוק ביחד".

308

אחרי מספר שעות היה לי חיזיון. ראיתי את המשפט: "להגיד את האמת: כולנו בשר אחד" (שהוזכר בגנומן 218). מדובר בטעות חמורה ביותר, המשפט הזה לא שלי הוא. לא כתבתי במקור מאין נלקחה אמירה זו ומי אמר אותה. אמירה זו התקבלה על ידי סולי בחלומו ב-1990 בבאר שבע. סולי ראה בחלום אנשים רבים מכל גזע ומוצא העומדים יחד בברזיל: ביניהם היו גם עניים רבים ומסכנים. סולי ראה את הצדיק חיים שחיבק כל אחד ואחת ללא שום הבדל באהבה גדולה ואמר "כולנו בשר אחד".

309

בדרך זו, הטעות שלי תוקנה. הטעות היא שציטטתי את האמת הגדולה הזו, אמת עצומה ופשוטה כאחת על שמי ולא על שם המורה. לקחתי משהו לא שלי ונתתי להבין שמה שכתבתי הוא פרי יצירה שלי, השם יצילנו! עכשיו אני מבין את חלומי. לפני השמים הייתי כשיכור גרוע. פרץ הבין שהמשפט שכתבתי נאמר על ידי הצדיק חיים בחלומו של סולי בבאר שבע ב-1990.

310

בדרך זו, תודה לאל, הטעות הקשה תוקנה. אמרתי את האמירה על שמי ולא על שם המורה. לקחתי משהו לא שלי וגרמתי להבין שמה שכתוב היה שלי, השם יצילנו. אינו כן, אמירה זו היא של הגואל השלישי, הצדיק חיים, ושל אף אחד אחר. עכשיו אני מבין את החלום. מול השמים אני כשיכור, השיכור הגרוע ביותר. פרץ יודע שהמשפט שכתבתי נאמר על ידי הצדיק חיים בחלומו של סולי. לכן העמדתי אותו במבוכה גדולה, לא מול המצטרפים למסיבה, אלא מול המורה שלו. לא הקשבתי לשיעורו של פרץ בשם החכמים זכרונם לברכה שכל האומר דבר בשם אומרו מקרב את הגאולה וכל האומר דבר שלא בשם אומרו מרחיק את הגאולה (פרקי אבות, ו', ו').

311

השכרות שלי קלקלה את האושר ואת השמחה של המסיבה. במלכות השמים יש חג כאשר המסר של הצדיק חיים מתחיל להיכנס ללב בני האדם. אלוהיי, איזה שיעור! העובדה שלא הזכרתי את שמו של הצדיק יצאה למשפט בצורה של עוול נורא. מדובר מריחוק מפרץ ומעניני הגאולה. החלום שלי נעשה לי ברור ביותר ככל שהזמן עבר: הוא מזהיר אותי לחזור ללימודים של פרץ ולכן מצאתי את עצמי במקום לא מוכר, באמצע הטבע. החלום עזר לי לראות בצורה ברורה יותר שהיה עלי ללכת אחרי הלימודים של הצדיק חיים, באמצעות תלמידו הראשון, פרץ. היה עלי לחזור לפרץ שלימד אותי הלימודים של הצדיק חיים: לא היה צריך לשכוח את זה.

312

אני יכול להעיד שמזמן שנכנסתי לברית החדשה הסופית, ראיתי בדיוק את חשיבות הדיוק בכתבי החמור. אני לא מכיר כל הטקסטים של הגאולה השלישית והסופית, אבל זכיתי, כבר בשנים הראשונות של הסימנים לראות מספר תיקונים שהגיעו מהשמים. מקבלים את אחריות הדיוק הזה רק על ידי התיקונים מהשמים.

....................................

מיומנו של דניאל שונאיי: המשך ההקדמה שהחלה בראשית הספר: במשך שנת 1988 עברתי את השעות החופשיות שלי באורטוריום "כנסיית הגואל" במילאנו. השיחות עם חבריי התרכזו פעמים רבות סביב לדיבר השני. אף אחד מהם לא הכיר את הדיבר הזה בשלמותו, וכאשר היו שומעים אותו היו מתפלאים על העובדה שהכנסיה לא הייתה מלמדת עניין כה חשוב כזה. קוראים יקרים, חשוב לי לציין שאת העניין הזה הכנסייה לא מלמדת, ואחר כך כל אחד יסיק את המסקנות שהוא רוצה.

אחי ג'יוזפה הכיר בשנה ההיא את פרץ והיה מבקר אצלו. ג'יוזפה ואני התגוררנו אז עוד עם ההורים שלנו. לאבי היו בעיות בלב. בהזדמנות הכירו גם הוריי ואחיותיי את פרץ שבא איתי ועם ג'יוזפה לבית. אני זוכר את המילים שאמר אבי לפרץ: "אני לא מאמין בכנסייה, אינני שם בה רגל ואינני בוטח בכמרים מפני שהם בוגדים באל".

פעם ניסיתי להסביר לאבי את סימן החמור. הוא נעמד על רגליו ואמר "אף בן אדם או חמור שיהיה לא יכול לשים את עצמו במקום האל". מה יכולים לענות על אמת כזו! אבי לא ידע לקרוא או לכתוב, אבל אמונתו בה' דיברה בעדו. הוא ידע בליבו ששום אדם אינו שווה לאל.

אבי גם שנא גם את פולחן המדונה. הוא ממש שנא אותה וקילל את הפסלים והציורים שלה בתקיפות עזה. העובדה היא שלאבי בפשטותו הייתה האמונה האמיתית באחדות האל היחיד. הוא רק לא היה מראה אותה, מפני שלא היו לו המילים להעיד על כך.

בינתיים אחי ג'יוזפה השתנה לגמרי ונהפך לחמור-תינוק חדש של הגאולה השלמה. אימי, קוסימה, שתחייה, שלא הייתה יודעת דבר מן העניינים ראתה בחלום שג'יוזפה חזר להיות בן שנה ועבר ברחוב על ארבע כחתול. בבית שפרץ גר בו אז צלצל הטלפון. היה ילד שביקש את חברו ג'יוזפה. טעות במספר.

5 במאי 2005: ראיתי את בנימינו נוסטר, עליו השלום, בחלום אבל אינני זוכר פרטים. ביומני פרץ מסופר כיצד הוא מת בתאונת עבודה כבנאי ואת עניין "קרבנו" למען הצלת סימן החמור אוכל לחם, כל זאת לפני עשר שנים. אני הכרתי את בנימינו כאשר עבדנו שנינו כפועלי כפיים בבנק, לכן המפגש הראשון היה במסגרת עבודה, אבל אחר כך נעשינו חברים, ואני מזכיר אותו פה מפני שבנימינו היה החבר הראשון האמיתי שלי, והוא, דרך נינו (קרמין שאול), אחיו של פאולו, הכיר את פרץ ונכנס להיות חמור כמונו. תכופות דיברנו ביחד, אני, נינו ובנימינו בענייני הגאולה השלמה וסימן החמור אוכל לחם. היו אנשים בעבודה שהחשיבו אותנו למשוגעים, אבל היו גם כאלה שהעריכו אותנו. ברצוני לספר על שני מפגשים שם בבנק עם שני בחורים שהשתתפו בתנועת עדי י' הידועה.

הייתה חברת פועלים נוספת שעבדה בבנק ההוא (מזגנים) וניתן לי לפעמים לעזור להם, מפני שכבר היכרתי טוב את מבנה הבנק. היה שם פועל אחד שנעשה בינינו יחס טוב ולפעמים נכנסנו (אני שהתחלתי תמיד) לנושאים מעונינים כמו העבודה הזרה של הכנסייה הקתולית. הוא היה מצדיק אותי, אבל עוד לא ידעתי שהוא שייך ל"עדים". בשלב מסוים חשדתי בכך, והתחלתי לחשוב שהוא מצדיק את דעותיי נגד הכנסייה מפני שחפץ הוא לשכנע אותי ולהכניס אותי לתנועתם אבל שתקתי בינתיים.

פעם אחת בשעת ההפסקה הוא פנה אליי בשאלה "האם אתה שייך ל"עדים"? עניתי תיכף "הלוואי". ברגע ההוא ראיתי על פניו מבט שבע רצון, אותו הרסתי במהירות: "אני מקווה להיות עד, אבל לא כמו שאתה חושב. אני מקווה להיות עד ביום הגדול והנורא כדי לראות את ההרס שלכם, מפני שאתם נושאים ומבטאים את שם ה' לשווא כל ימי חייכם!"

פניו חוורו מיד, מאחר שהרגתי את דעתו להמיר אותי. הוא לא יכול היה לפתוח את פיו, מפני שדבריי בעניין הזה שלמדתי מהחמור, המיתו את רוחו. יחסנו לאחר מכן היה רק של עבודה.

המקרה השני היה עם בנאי אחד שהיה גם הוא שייך לתנועת ה"עדים". עם האדם הזה לא ניתן היה לדבר. הוא הכריז שלא יפתח את פיו לדבר עם אף אחד, אלא אם אצל השני יש Bible בידו. איזה שחצנות זו, כלומר "אני לא מדבר עם הבורים", לפיכך לא התקיימה שום שיחה בינינו, אבל מכל מקום הגיע סימן מובהק מן השמים נגד התנועה הזאת.

בליל ה-11 ביולי 1988 חלמתי שאני ברחוב CASE ROTTE ("בתים הרוסים", גם זה סימן) במילאנו, ביחד עם נינו וה"עד" הזה שאחז בידו הימנית את ה-Bible הפרטי שלו, ופנה אלינו בשאלה "אתם, באיזה שם אתם קוראים לאל?". אני ונינו ענינו פה אחד: "אנחנו קוראים לאל בשם אל שדי כמו היהודים". ה"עד" בשמעו את תגובתנו התחיל להתל בנו ובקול של גאוותנות התחיל לומר: "אני לא, לאלהים שלי אני קורא... ואז החל לקרוא בשם בן ארבע האותיות כמו שהם מבטאים אותו, אבל הוא לא הצליח להגיד אותו ופתאום נשתתק פיו. השמים התקדרו וקול מלמעלה, בטון מחריד ללא רחמים, הזהיר את ה"עד" הזה במילים האלו: "לא תשא את שם ה' לשווא, כי לא אסלח לנושא את שמי לשווא". אז התעוררתי מהחלום הגדול והנורא הזה.

....................................

שש השנים הראשונות של הסימנים השלמים של הגאולה השלמה היו מלאות בסימנים, בחלומות ובעדיות עד שהיה נראה, כמו שאמר פרץ, שהגאולה הייתה מעל לראשנו.

בינתיים החיים שלי התחדשו לגמרי. הבחורה שעזבה אותי הייתה כבר רק זֵכר בלי כאב. אותה החוויה הייתה העברה מהותית בחיי כדי להדריך אותי במסלול של רצון ה' דרך החמורים המקבלים את השפה הברורה של הסימנים השלמים הבאים מאת ה', ושמייצגים דבר ה' לנו בזכות הצדיק חיים.

פרץ לימד אותנו, תלמידי הגאולה השלמה, את השפה הברורה הזאת. המחשבה הראשונית שלנו הייתה ללמוד מהחמור את הבשורות המדהימות של מלכות השמים שהיו יורדות בכל יום בצורת חלומות גאוליים.

בתקופה ההיא הצטרכתי לקבל את התיקונים הראשונים שלי. החמור היה המדריך בכל צעד שדרכתי ולטובתי היה גם מחמיר ברצותו לתקן בי חסרונות. החמור לימד אותנו שלא להסתכל על חסרונות של אחרים אלא על שלנו, החסרונות הפרטיים והפנימיים המתכסים מתחת להצטדקויות. לא היה קל, אבל בהחלט לא בלתי אפשרי. לא ראיתי דברים כאלה באף מקום. אני הייתי טועה במשהו, ואחי ג'יוזפה היה מקבל חלום על תיקון הטעות שלי. כך, קוראים יקרים, כל טעות שלנו נעשתה תרופה לתיקוננו.

החמור לימד אותנו לראות את הטעויות שלנו באופן אובייקטיבי וביקורתי, וגם אצלי כך הוא המצב כיום, ברוך השם. אני אוהב את התיקון יותר מאת השבח. אז לא הייתי עוד בשל בכדי להעריך את הטוב שהייתי מקבל מפרץ, המורה שלי, והייתה לי עוד המנטאליות לקבל רק מה שהיה נעים לי. הנימוקים שלי הלכו אחרי הרגשת ליבי. עם זאת, למרות השינוי, גם היום, בריחוק השנים, בעוונות, עוד יש בי הרבה חסרונות שנשארו ושרדו, והחלום שהדריך אותי לכתוב את הספר הזה היא ראייה לכך.

התיקונים שלי במשך הזמן נטלו ממני את ההרגלים הישנים שהיו שליליים ונגד הפעילות וההבשלה בסימני החמור. ואולם בטיפשות גמורה, בתקופה ההיא, היו לי תגובות שלא הרשו לי להשיג את היתרונות שהייתי מקבל. אדרבא היו לי תגובות חזקות נגד החמור. כאשר לא הבנתי איזשהו סימן, זה השליך אותי לדיכאון ולא רציתי שוב לדעת דברי חלומות או סימנים לזמן מה. היו ימים שלמים בהם התרחקתי מסימן החמור. ההרגלים הישנים של המנטאליות הישנה שלי, לפי ההיגיון המוטעה שלי, היו יותר חשובים מהאמת שה' היה שולח למען הגאולה השלמה.

ידעתי שהחמור מלמד את האמת, אבל היצר שלי בנימוקים "אמיתיים" היה משכנע אותי שלא להצדיק את החמור.

כשהייתי מתרחק מפרץ עברתי את זמני בבר עם חברים. סיפרתי גם לחבר אחד שהייתי קצת במשבר בגלל כמה מאורעות שהחשבתי אותם ללא צודקים כלפיי. היה זה בדיוק ההפך ממה שפרץ לימד אותי. הייתי מבין את הטוב בדבריו של פרץ, אבל דרגת ההבנה שלי לא אפשרה לי להפנים אותם לגמרי.

החבר הזה כאשר שמע ממני את דבריי אמר "לפי דעתי עשית טוב להתרחק מהחמור". עניתי לו "לא, אתה טועה. אם אני עכשיו רחוק מהחמור זה מפני שאני מבולבל. צריך אומץ לב כדי לפגוש את האמת, ואני כעת בורח. אני יודע שהחמור עושה את הדבר הנכון איתי, ולכן אינני יכול לדבר רע עליו אלא על עצמי".

במשך כמה חודשים חייתי עם ההיפוך הפנימי הזה. ההתנהגות שלי עם מי שהיה קרוב אליי היו יהירה. לא רציתי להודות שאני מוגבל בהבנה שלי, וזה הפריע לי ודיכא אותי מאוד. המחשבות שלי חנקו את דבריו של פרץ והשליכו אותי לבלבול, אבל הלב שלי היה יודע שהמילים של פרץ היו נכונות וצודקות. למרות זאת לא היה לי האומץ והכח להתנגד למחשבותיי. רצונכם לדעת, קוראים יקרים, מה שכנע אותי לחזור לפרץ? חלום. ממש ככה, חלום.

בחלום ההוא נמצאתי בכניסה ליד המדרגות בבניין שגרה שם אמי. הסתכלתי השמימה ופתאום מרחוק ראיתי ענן קטן שהשתנתה צורתו לצורות שונות מוזרות. הדבר הזה שאינני יכול לתאר התקרב אליי במהירות, ובשלב מסוים קיבל את צורתו של פרץ. הבטתי על אותה צורה שהבליטה היבט של רחמנות שריגשה אותי, אבל כאשר הצורה פתחה את פיה הקול לא היה של פרץ. הבנתי מיד שהמראה הזה נשלח מהשטן, ואז ברוגז חזק ובסכין שנמצאה פתאום בידי הימנית יצאתי נגד הצורה הזאת ואמרתי "בשם ה' ובשם הגואל, אני הורס אותך". את הסכין השלכתי ישר לליבה של הצורה, והיא התנפצה לאלף חתיכות. - -

אחרי החלום הזה הלכתי לפרץ שקיבל אותי בשמחה רבה ואמר לי "הלכת רק לבר לשתות קפה".

11 במאי 2005: בלילה הזה חלמתי שראיתי את הטקסט "I Diffeti di Gesu'" ("החסרונות של ישוע") תוכן הספר הכיל שאלות רבות.

....................................

אוקטובר 1988: ראיתי בחלום מוכר צלמי מדונה[12] ושאלתי אותו "האם לדעתך יכול להיות שלאל יש אם?" המוכר ענה "תראה, אותי מעניין רק למכור". ברגע ההוא התקרב בחור ושאלתי אותו את אותה השאלה. הוא ענה כדעת הכנסייה הקתולית. חייכתי ושאלתי אותו: "האם אתה יודע את הדיבר השני בשלמותו?". התחלתי אז לומר אותו בקול בכדי שישמע כל העומד מסביב לי "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם: כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי: וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי" (שמות, כ', 3-4), והוספתי "ה' אוסר בהחלט לעשות פסלים וצורות לעבודה זרה, להשתחוות להם ולעשות להם פולחן. לפיכך למה אתה מוכר תמונות ופסלים שנועדו לעבודה זרה?". - -

בפעם השנייה בחלום אמרתי את כל הדיבר השני בשלמותו. על בסיס שני החלומות האלה הבנתי שהדיבר השני אינו הבסיס של אמונת הנוצרים. אבל לא הייתי עוד בשל אז לגמרי, והצטרכתי לעבור עוד הרבה שלבים ונסיונות כדי להגיע לאיזון. הייתה לי מנטאליות יותר מדי מסובכת ומסוכנת. מספיק דבר קטן כדי לגרום לי להרים ראש. סימן החמור לא נכנס עוד להבנתי. בית הספר של החיים נתן לי בסיסים לטעויותיי אבל לא לתיקוניי.

מכל מקום החמור הראה סבלנות גדולה כלפיי, ולא רק החמור כי אם גם המורה חיים. בחלום אחד ראיתי את המורה חיים ואת פרץ. היינו בתוך ספינת חלל בחלל. שכבתי על רצפת החללית והגואל חיים ופרץ עשו עלי סימנים בסבלנות גדולה, אף על פי שלא נעניתי כל כך לפעולותיהם. ראיתי את הקושי שלהם לקיים את עבודתם עליי, אבל בסוף, ברוך ה', הצליחו להשלים את הסימן וראיתי על פניהם שמחה ושביעות רצון. - -

בהרבה שיעורים פרץ הסביר לי את הרעוֹת שיוצרים פולחני העבודה הזרה. לדוגמה פולחנות למדונה היא מגיפה המנתקת את העובד אותה מהאמונה האמיתית בה'. ראשית כל צריך לדעת שהמדונה ה"נראית" לנאמנים שלה היא לא מרים אימו של ישוע. מדובר ברוח טמאה הנוטלת לעצמה את הכבוד השייך רק לה'. מי שמתקשר עם הרוח הזו מורד בבורא הכל. מן השמים נשלחו סימנים להבהיר את הרע הנולד מהפולחן הטמא הזה.

השיעורים של פרץ תמיד מצאו עיגון במציאות באופן זה או אחר. ברצוני לספר לכם על עניין שקרה איתי, הגם שהבנתו לא קלה למי שאינו מודע לענייני רוחות רעות של עבודה זרה, ואמנם מפני שהדבר אמת וקרה באמת ומפני שזהו חלק מהתפקיד שלי כליאו שונאיי נגד העבודה הזרה, אספר אותו והמבין יבין ויאמין, הגם שאי אפשר למצוא שום דבר כזה בטקסט אחר בעולם. תחילתו של המקרה הייתה ביום אחד אחרי הצהריים בחודש יוני של 1989 בבית של אימי. דיברתי נגד הפולחן למדונה עם שתי אחיותיי. אחותי הקטנה, אנה, שבדרך כלל לא אוהבת את הכנסייה, לא הולכת למיסה ולא משתתפת בפולחן המדונה והקדושים, נעשתה באותה השיחה לסנגורית בעד המדונה וכל הקדושים של הכנסייה. את השיחה סיימתי ברוגז קנאי במילים הללו: "אם המדונה היא "אלוהית", שתתגלה כאן בבית הזה ברגע זה". את המשפט הזה אמרתי ארבע פעמים וידעתי ברגע ההוא שאני מקיים סימן נגד רוחה הטמאה של המדונה והייתי בטוח שדבריי לא יעברו ריקם.

לא קרה כלום ברגע ההוא אבל כן אחרי חודשיים. בליל קיץ אחד באמצע אוגוסט לא יכולתי להירדם. מסביב לי התחלתי לראות השתקפויות אדומות ושחורות והרגשתי שבאוויר היה משהו מוזר. עוד כמה שניות עברו וגופי התקשה בלי יכולתי לזוז. לפניי ראיתי את רוחה של המדונה עצובה וסובלת. עיניה הרכות הסתכלו עליי וחיפשו רחמנות. הרוגז שלי עליה היה כל כך חזק עד שתפסתי אותה בחזה ובקול החלטי אמרתי לה: "את יודעת שבא הזמן?". היא ענתה "כן". המשכתי: "את יודעת שאנו בסימן הכוכבים?" היא ענתה "כן, אני יודעת". אז בקול של חרון אף אמרתי: "אז למה את מרשה שיעשו לך פולחן?" היא לא ענתה שוב. הרגשתי רק שנאה עצומה לגועל נפש זה בצורת אשה, אבל הסימן עוד לא נשלם והמשכתי: "את יודעת שאנו בסימן מלכות השמים? את יודעת שאנו בסימן אור חדש? את יודעת שאנו בסימן החמור אוכל לחם! את יודעת שאנו בסימן הדור הרביעי ודור הבניין החדש? את יודעת שאנו בסימן התחייה?". המדונה נשארה אילמת מדבריי כמו רוח מתה, ובסוף סיימתי במילים: בשם ה' ובשם הגואל, אני הורס אותך". הרוח הטמאה הזאת התקשתה ואחרי כמה שניות התנפצה לאלפי חתיכות.

....................................

קוראים יקרים, אני מתפלל לה' שאף אחד לא יבין מדבריי שאני משהו. אני לא צדיק ולא חצי צדיק. הכוח הזה לא ממני בא כי אם מהסימנים השלמים של הגאולה השלמה בזכות הגואל הנבחר חיים, ודברים כאלה הם חלק מעבודות מלחמות ה' נגד מיליוני צורות עבודה זרה בעולם שצריכות להיהרס ולהתבטל לגמרי בדור הרביעי הסופי הזה לפני תקופות הגאולה השלמה. אני בעצמי כלום ומלא חסרונות מכל סוג, ואולם למזלי הטוב אני שונא עבודה זרה עד עצם נפשי, והדריך אותי ה' לדעת ממשרתו הנעלה של הגואל חיים ומהסימנים השלמים, ולכן נבחרתי להיקרא ליאו שונאיי ולהקים את בית הספר של הדיבר השני.

אחרי אותה החווייה נרדמתי וראיתי בחלום את האפיפיור הטוב, יוחנן פאולוס השני, שהיה לו כאב ראש. אז ראיתי אלפי מדונות שנהרסו ונשברו לאלפי חתיכות וביניהם הייתה המדונה השחורה[13]. אחרי החלום הזה הגוף שלי נשתחרר וקמתי. החוויה הזאת הנוראה הייתה הקרב הראשון שלי נגד העבודה הזרה הנוצרית. אני מקווה שתהינה לי הרבה הזדמנויות, בעזרת ה', להרוס רוחות טמאות כאלה. אני משוכנע שהטקטיקה הכי טובה אינה הריסת הפסלים כי אם לימוד הדיבר השני.

....................................

הכרתי בדיבר השני של ה' פיתח בי במשך הזמן כוח חזק, רצון להשמיד את ה"מתווכים", שמציבים את עצמם בין האדם ובין ה'. הדיבר השני של סיני הוא הבסיס לאמונה האמיתית באל חי היחיד. כל אחד שאומר את הדיבר השני מבטא את דבריו של ה', אותם גילה לעולם בישירות.

זה הביא לי שמחה בלב ורצון חזק להודיע את הציווי הזה לאחרים כמה שאפשר. מובן שאותה השמחה הייתה מלווה ברגש של כאב וצער לראות איך נוצרים לכודים בפולחנות של עבודה זרה כמו זה של המדונה. חפצתי לעשות משהו קונקרטי. יום אחד אמרתי לסלבטורה (הפחדן והבוגד) "יש לעשות סימן בכנסיית הדואומו של מילאנו".

לא תדעו איזה קושי היה עבורי להתקרב אל הכנסייה טרם היכנסי בה. הרגשתי כל מיני ישויות מסביב לי, ליבי דפק בחוזק, פי רעד וכל פסיעה שצעדתי נעשתה יותר כבדה. נדמה היה לי שהייתה מחיצת-קיר בלתי נראית שחסמה את דרכי, אבל החלטתי שברה את ההפרעות ונתנה לי כח להתקדם לקראת מה שהייתי צריך לעשות. כשנכנסתי ראיתי שסלבטורה כבר לא היה.

המשכתי לבד ולשמאלי ראיתי פסל גדול של המדונה ומספר מאמינים שהשתחוו לה כסימן עבודתם לה. שם נעצרתי וקבעתי את מבטי. נשארתי כמה דקות בשקט ולא יכולתי לדבר, אך מבטי היה מלא בשנאה נגד אותו הפסל. אז פתחתי את פי לדבר:

"לפני זמן רב האל גילה לבני אדם בהר סיני את הדיבר השני "לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם: כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי". הבעתי כל מילה לאט לאט כדי להעניק הבנה לשומע. כשגמרתי לומר את הדיבר הוספתי "איך הוא אפשר שבנצרות מתקיימים פולחנות כאלה. האל אסר לעשות פולחן לפסלים ולתמונות ולהשתחוות להם ולעבוד אותם, אבל תראו ברגע הזה איך שבני אדם משתחווים לפסלים. העובדה היא שאתם לא יודעים מה ה' אמר בהר סיני, ואתם לא יודעים שמה שאתם עושים הוא עוון של עבודה זרה לפני ה'. רק רוח טמאה מרשה פולחן אסור כזה לפני ה'. את מקוללת נחש מלובש כאשה!".

אמרתי את ששת הסימנים של גאולה השלמה. בגמור הסימן איש אחד קם על רגליו ואמר לי "אני לא ידעתי את זה" והלך לו.

אחרי שלוש עשרה שנים קרה דבר שאני מאמין שהיה המשך לאותו הסימן. הוא התייחס לאברם, תלמיד שלי, ולחברתו לשעבר. היה אז אחרי הצהרים של ערב חג המולד 2001. אברם בתקופה ההיא היה עם הבחורה שלו אנסטסיה כמה חודשים. עם אנסטסיה דיברתי על הכול חוץ מעל ענייני הגאולה בעשותי כבוד לחוסר הבטחון שלה בנוגע לעניינים אלו.

בשעה שלוש בערך אני, אברם ואנסטסיה הגענו לכניסה של בית החולים, סן רפאלה במילאנו, שעבדו שם כאח ואחות רפואיות, ואנסטסיה הביעה את הרצון שלה ללכת למיסת חצות בכנסיית הדואומו בעיר. אמרתי לאברם שזו הזדמנות בשבילו לעשות סימן לפני אותו הפסל של המדונה כמו שעשיתי שלוש עשרה שנים לפני זה. אמרתי לו שמכל מקום הוא לא צריך להפריע למאמינים. אנסטסיה שמעה את כל זה, אבל דברינו לא נגעו לה, אלא היא רק רצתה להשתתף במיסה. לפני שנפרדנו החלטנו שאחרי עשיית הסימן נשתמע טלפונית. באותו הלילה הייתי בעבודה שלי אבל לא הגיע שום צלצול של טלפון. קצת מודאג נסיתי לטלפן כמה פעמים אבל הטלפון היה סגור. הייתי משוכנע מכל מקום שהלכו למיסה, אבל אנסטסיה התקשרה אלי מהטלפון שלה מלאה בהלה ולא יכלה להאמין למה שהיא ראתה בחלום. לפני החלום הסבירה לי אנסטסיה שבשעה עשר בערך הם קבעו כי ילכו יחד למיסה אבל אברם ישן שינה עמוקה.

"ניסיתי להעיר אותו, אבל הוא היה בעולם החלומות ומחוץ למציאות. גם התעצבנתי כי רציתי ללכת לכנסייה, אך בינתיים החלטתי לנמנם עד שיתעורר. בחלומי חלמתי שנמצאתי בכנסיית הדואומו במיסה של חצות, ובה ראיתי שבמקום הפסלים והתמונות לא היה כלום. הכנסייה הייתה ריקה מכל אותם הפסלים וצורות, התפלאתי על זה וגם התפכחתי מזה. אמרתי "אבל כאן אין כלום, איך זה ייתכן?". לא היה שום סמל נוצרי בכנסייה. זכרתי אז את המילים שדניאל אמר לאברם על אודות המדונה ההיא, ושהיה צריך לעשות סימן וכך הלכתי למקום ההוא אבל גם שם לא היה שום דבר, ממש כלום והתעוררתי".

אנסטסיה נשארה המומה ורצתה להבין את פירוש החלום. הסברתי לה: "זה חלום שנשלח על ידי הצדיק חיים בכדי שתביני כי מה שנמצא בכנסייה אינו "קדוש". נשמתך חשקה להראות לך את האמת ושתדעי ותראי את הריקניות במקומות שיש בהם פסלים ו"צורות קדושות". אם היית הולכת במציאות לא היית מבינה שהתפילות שלך נאבדות בחלל האוויר. שנתו העמוקה של אברם מטרתה הייתה למנוע ממך מללכת לכנסייה פיזית. הקתולים המאמינים לא יודעים כלום אודות איסורי האל לעשות פולחן לפסלים וצורות המייצגים בשבילם "אלוהות נוצרית". את בחלומך הצטרכת להסתכל בעיני נשמתך בריקניות של האמונה הקתולית. אף על פי שלא היית עוד משוכנעת לגמרי בדבר, נזכרת בדבריי לאברם, וקיווית לראות לפחות את המדונה ההיא אבל לא היה כלום מפני שלפני ה' אין שום דבר "קדוש" במקומות ה"קדושים" של הקתולים. את שמעת שעשיתי בזמנו סימן חזק נגד הפסל הטמא של המדונה ונגד רוחה הטמאה המפתה את בני האדם, וחשבת שעשיתי דבר רע. ההתפכחות שלך בחלום עומדת בזה שהאמנת במשהו שאינו מתקיים.

....................................

אחרי סיפור המקרה דלעיל של חג המולד 2001, אני חוזר ל-1989, כאשר הסימנים היו מאוד גלויים לעיני כל מי שהלך בדרך הסימנים והיה מדבר על המסר החדש. בקיץ של אותה השנה קרה לי דבר מאוד מוזר ומפתיע. הייתי במרכז מילאנו בערב כדי להסתובב במקום. באחד הרחובות ראיתי איש בגיל העמידה שהקים על המדרכה מין בימה קטנה עם שלט שכתוב עליו משפט לא שלם כלשהו. בשלב מסוים האיש התחיל לדבר, הכריז על האלוהות של ישוע, והסביר שנקודה זו היא העיקר שבני אדם צריכים להאמין בו. במשך הטפת מוסר זו חשבתי לעצמי: "איך השמים יכולים לשמוע שקרים כאלה אודות ישוע?! הלוואי שיישרף הכל, הפוסטר שלו וכל דבריו!".

פתאום ראיתי שיצא עשן מיוצא ממכסה ביוב שעל הוא הניח את החצובה שלו, ובעקבות העשן עלתה להבה ששרפה חלק מהשלט ושהבריחה את הדרשן. אז הגיעו מכבי האש שלא הצליחו להסביר את שורש ההתלקחות הזעירה. לי, מכל מקום, הייתה תחושה שהשמים שמעו, כביכול, את מחשבתי. האיש ההוא כנראה היה אוונגליסט.

הנה עוד מקרה שקרה בכיכר דואומו של מילאנו: איש אחד של אותה אמונה אוונגליסטית, גם הוא בשלט שלו, דיבר באותו הסגנון כמו הראשון שהזכרתי. אמר בין היתר שכריסטו הוא התקווה היחידה של בני אדם". ואז הוא שאל מישהו איזו שאלה. חיכיתי קצת ואז שאלתי אותו: "האם אתה אומר שישוע והאל הם אותו דבר?". הוא ענה: "כן". שאלתי: "אתה מאמין באפוקליפסה של יוחנן?". הוא ענה: "כן". אמרתי: "פה יש עניין שאינני מבין". והוא: "תסביר את עצמך ונראה אם אוכל לעזור לך". אמרתי לו: "באפוקליפסה של יוחנן מדובר על "חיה", ה"אנטי-כריסטו" שהוא האויב של האמונה באלוהותו של כריסטו. שאלתי היא זאת: אם ישוע הוא האל, איך יכול הוא לפחד מחיה שתוכל להפיל את הכנסייה שלו? אם מתקיימת סכנה כזו זאת אומרת שלאלוהותו של כריסטו ישנם שלבים חלשים?".

אותו דרשן הגיב לשאלתי באופן מוזר עד מאוד: הוא התחיל לצעוק, זרק את עצמו לארץ ועשה תנועות שהדהימו את כל הנוכחים. הוא נראה אז כמשוגע באמונה שלו שלא יכול לקבל ניגודים לאמונתו.

התנהגות כזו הראתה לי את החולשה של האמונה הנוצרית. למה בני אדם לא מקבלים ניגודים לאמונה שלהם אם הדברים ברורים כשמש?! כאשר תצאנה הבשורות של הגאולה השלמה, איך יקבל אותן עולם הנוצרי? האמונה צריכה לתת בטחון למאמין. במקום זה ה"עד" שתק, האוונגליסט השתגע, והקתולי בניגוד לשניהם אמר בענווה שלא היה יודע את מה שהסברתי על הדיבר השני. אין רצוני להעליב אף אחד, רק להבין איך הנצרות, בכללותה, הצליחה להתקיים בכל הדורות שעברו למרות כל הניגודים וההפכים שלה?

בתקופה ההיא של שש השנים הראשונות של הסימנים השלמים, שבהן עמדו עיקרי תיקוני הנצרות, היינו עושים סימנים נגד העבודה הזרה המזייפת את אמונת הנוצרים. כל תלמיד של החמור גדל בלימוד האמת של ההתנהגות הנכונה האהובה לה', וכמעט לא היה יום שלא ירדו ממלכות השמים בשורות, בעיקר בחלומות עם תיקונים במחנה הנוצרים, אך גם במחנה היהדות, ופרץ לימד אותנו איך לעשות סימני חמור.

הזמן היה כשר לקבל לב חדש, מוח חדש ולשון חדשה למי שחפץ לעבוד את ה' בזמן החדש של הגאולה השלמה.

פאולו, נודע וג'יוזפה קיבלו חלומות נפלאים והאמונה שלהם נתחזקה בכל יום. היו גם הרבה שהתקרבו לעניינים, אבל ליבם לא היה פתוח לקבל את החדשות ואת החידושים של הגאולה השלמה. אלה הגיעו בעצם לפתור בעיות פרטיות וקיבלו את הטוב שקיבלו, אבל לא היה בהם הכוח לקבל מהזכויות הנשארות בזמן. אני זוכר שכשהגעתי לפרץ בתחילת הדרך היו כמה עשרות אנשים ונשים שנכחו, אבל המעגל התמעט תמיד יותר. יש שרצו לשרת את ה' ויש שרצו את מה שרצו לעצמם.

אני כותב פה היום בשנה העשרים ושלוש של סימני הגאולה ואנחנו מעט מאוד חמורים, גם מנוסים מהרבה פנים וגם עיפים ממצבים קשים אבל ברוך ה' הגענו עד הנה. אני מודה לה', אל עליון, שנתן לכולנו את האפשרות להכיר את הגואל האחרון הצדיק חיים שבזכותו הגיעה הגאולה השלמה. עכשיו בעזרת ה', קוראים יקרים, נחזור לטקסט. אני יודע שעבור הרבה נוצרים הספר הזה אינו פשוט, מפני שהם רגילים לדוגמות הכנסייה. לפיכך בכדי לקרוא טקסט כזה הם צריכים, להתפשט, כביכול, מעצמם ולהביט על הנושא בעין ביקורתית ואובייקטיבית.

אני מצדי מאוד מיואש מהנצרות, ויש לי הרבה נימוקים המצדיקים את היאוש שלי. כן אני כותב במטרה למצוא את בני הצאן הנאבד מבית ישראל, שנפלו למלכודת העבודה הזרה של הכנסייה, בתקווה שיחזרו לשורשיהם דרך אמת הדיבר השני.

לימוד טוב לכולכם!

דניאל שונאיי

....................................

313

20 במאי 2005

בחלק השני הזה של "אני אוהב את ישוע האמיתי", אני מתחיל עם חלום שחלמתי לפני יומיים, בלילה של ה-18 במאי 2005. - בחלום הייתי בעבודה בלילה. מספר צעירים גסי רוח היו במוסך. החלטתי לדבר איתם ושאלתי אותם: "אתם מכירים את משל הצעיר העשיר של ישוע"? כולם ענו שלא. המשכתי "אתם יודעים בעל פה את הדיבר השני"? כולם אמרו שלא. אמרתי: "עכשיו אני מבין מדוע הנצרות קיימת", ואחר כך הוספתי: "הנושאים האלה יהיו חלק מהספר שלי "אני אוהב את ישוע האמיתי". אחד מהם אמר בתמיהה: "אז הוא יהיה על הנצרות". עניתי: "הנצרות אינה אלא פאגניות". -

314

הגאולה השלישית השלמה התחילה ב-1982 עם סימן "בא הזמן". מונח זו הגיע בחלום לפרץ שמונה ימים אחרי פטירתו של הצדיק חיים.

315

23 ביוני 1982: פרץ חלם שהוא עומד בתוך שבע מעגלים לבנים מצוירים על משטח שחור מול השמים והכוכבים. במרחק של 30 מטרים בערך עמד מורהו, הצדיק חיים, שעשה סימן כלפי השמים. ברגע ההוא פרץ הרים את פניו, ומפיו יצא קול חזק מאוד מאוד שצעק בעברית "בא הזמן".

316

בספר החמור אוכל לחם פרץ מסביר שזה סימן כללי במסגרתו ניתנה הרשות על ידי הצדיק הנבחר חיים לתלמידו הראשון לבשר לעולם, בחוץ ומתחת לכוכבים, את הסימנים החדשים של הגאולה השלמה.

ברוך השם, מ-1983 ועד עתה הגיעו לתלמידים של הצדיק חיים הרבה מאוד חלומות של הגאולה, והתלמידה היקרה, אנה גספרוטי, עשתה עבודה חשובה ליצור מהם רשימה מדוייקת.

317

החלומות האלה הם עמוד השדרה של בשורות הגאולה, ובהם יש התייחסות גם לתפקידי החמורים על הארץ. הספר "החסרונות של ישוע", ששמו הוחלף אחר כך ל"אני אוהב את ישוע האמיתי" (בעקבות החיזיון של נודע שבו ישוע עצמו אמר שעם הנוצרים יש להשתמש בשפת אהבה), בא גם הוא דרך חלום שקיבלתי באפריל 2004.

בחלומי ראיתי את הגואל חיים מולי, במקום פתוח, מתחת לכוכבים. הוא אמר: "צריך לעשות סימן". ברגע שאמר את המילים האלה, הצדיק חיים עשה תנועה עם הזרוע השמאלית שלו, וכיוון את האצבע שלו כלפי הכוכבים. אני, מצידי, בלי לדעת במה מדובר, הנחתי על השולחן מיליונים פגמים אישיים. הפגמים האלה שלי היו דומים לתולעים מגעילות ודביקות. אחר כך המורה דיבר איתי שוב ואמר: "אתה צריך לחפש בצד אחר". יותר מאוחר, בחלום, נמצאתי בבית של חבר לעבודה וחיפשתי את מה שהמורה אמר לי לחפש. אחרי מספר חיפושים, מצאתי דיסק קטן ובתוכו ספר חשוב מאוד עם הכותרת: "החסרונות של ישוע". - -

אני יכול להעיד על זה שלפני שקיבלתי את החלום הזה, אף אחד מהתלמידים, במשך כל 23 שנים האלה, לא חשב על כותרת כזו. כותרת זו באה מהשמים, בזכות הצדיק חיים (כמו שאמרתי קודם, הכותרת הוחלפה אחרי שכתבתי כל הספר. ברור לפיכך שהייתי צריך את הכותרת ההיא דווקא כדי לכתוב את הספר, ורק אחר כך בא הסימן שלפיו הספר באותה הכותרת לא היה מוערך כראוי בקרב הנוצרים).

318

המסר החדש נשלח לעולם על ידי ה', בזכות הצדיק חיים. לפיכך אין לנו במה להתגאות, כי אנו החמורים רק נושאים את הבשורות הטובות, ואיננו הבשורות עצמן!

319

אינני יודע כמה פעמים שמעתי מפרץ איך ניצוץ קטן של אמת יכול בקלות לעלות לראש. ללא סימן החמור, היינו נופלים בגאווה. אנחנו כלום, תשעה נקבים ולא יותר, כך היה מלמד הצדיק חיים.

320

הספר מבוסס על טעויות אבות הכנסייה בעבר, שלא הלכו לפי דברי ישוע. צריך להקשיב למורה בכל מה שהוא אומר, ואם המורה נקרא ישוע, אז צריך להאריך את האוזניים (כאוזני חמור) ולפתוח את הלב.

321

"ואהבת לרעך כמוך" הוא לימוד שנכנס לליבם של המון נוצרים. המונח הזה, עם זאת, מקורו לא בישוע, אלא הוא רק ציטט דברי תורה ידועים (ויקרא, י"ט, 18). האהבה העצמית מתבטאת ביחס לזולת. זאת אומרת שהטוב האמיתי שבן אדם עושה לעצמו נקנה על ידי התנהגות טובה עם הזולת. תורת משה רבנו כן הייתה בלב של ישוע, ודרכה ישוע למד מחכמי ישראל את הטוב האהוב על ידי האלוהים.

322

במוסדות הנוצריים שבהם שהיתי לא הרגשתי אף פעם את מה שלימד ישוע. בדברי האהבה שלהם ללוגוס היו גם מרגישים את השנאה לכנסיות אחרות. אם אתה נמצא אצל ה"עדים", אתה שומע מילים נגד הכנסייה הקתולית, ולהפך, אם אתה נמצא אצל הקתולים, אתה שומע מילות ביקורת נגד ה"עדים". וכך גם בין קתולים, פרוטסטנטים ואורתודוכסים.

323

למעשה, הרבה מאוד צעירים לא הולכים אחרי הנצרות ובצדק. עדיפים השעשועים, הם חושבים, זה יותר אמיתי. בין הצעירים האלה, כל אחד עושה מה שהוא רוצה ומאמין במה שהוא רוצה. צריך לכבד את בחירתם, ולא לדבר בגנאי עליהם.

324

אנחנו רואים בחלום שבין הצעירים האלה ישנם גם בחורים לא מנומסים. לחלק מהם אין גבולות והכל מותר להם. אם אין המידה הנכונה בבילוים, בני האדם הללו הופכים להיות לא תרבותיים , חסרי כבוד לזולת ומשתמשים בשפה גסה.

325

עם זאת, התקווה נמצאת אצל הצעירים. הם העתיד שלנו. לא כל הרע בא כדי להזיק. בחלום הפגישה ביני לבין הצעירים אורגנה על ידי השמים (לא היה להם כמובן שום דבר מרוח ישוע בחלום, כי אם רוח חזקה של בילויים).

326

הייתה לי הזדמנות לפנות אליהם למרות חסרונותיהם, וניצלתי אותה באמצעות שתי שאלות. אני שואל אותם אם הם מכירים את המשל של הצעיר העשיר של ישוע והאם הם מכירים בעל פה את הדיבר השני בשלמותו?

מה הקשר בין המשל הקטן הזה של חיי ישוע למעמד הר סיני עם הדבר השני? למה שאלתי את הצעירים האם הם מכירים את המשל של הצעיר העשיר? המשל הפך להיות מפורסם בשל האמירה "נָקֵל לַגָּמָל לַעֲבֹר בְּנֶקֶב הַמַּחַט מִבֹּא עָשִׁיר אֶל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים" (מתי, י"ט, 24).

327

תראו, קוראים יקרים, היה מספיק להתעמק בשני נושאים כדי להפיל את הלוגוס של יוחנן. וזאת מטרתי כאן, אם ירצה השם. קודם כל, הצעירים לא חונכו בצורה נכונה לגבי דברי האל בדיבר השני ובנוגע לדברי ישוע.

328

שאלתי אותם "אתם מכירים את המשל של הצעיר העשיר?" והם ענו לי "לא". שאלתי אותם: "חברים, האם אתם מכירים בעל פה את הדיבר השני בשלמותו?". כולם ענו לי "לא" ואז אמרתי להם "עכשיו אני מבין מדוע הנצרות קיימת".

אי ההיכרות של הדיבר השני ושל המשל נתנו רשות לקיום לנצרות. אם לא הייתי חולם את הדברים, לא הייתי מתבטא כך.

329

הלום מסביר גם באיזו דרך עלי ללכת, ולכן התחלתי את חלקו הראשון של הספר עם המשל של הצעיר העשיר שבו יש דו-שיח מעניין בין ישוע והצעיר העשיר. ישוע אומר אז את המשפט שהורס במשפט אחד את כל הלוגוס של יוחנן: "מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים" (שם, 19).

330

כאן נופלת הנצרות, באמירה קטנה זו של ישוע. התשובה שלו היא אנטי נוצרית.

331

ישוע ידע טוב מאוד מה שהוא אומר, "אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים", ולא אף אחד אחר! אין שום דבר ששייך לאנושות באלוהים. לאנושות יש תמיד את החלק של לא טוב. "מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים": משפט זה מייצג את ישוע האמיתי.

332

למה ישוע לא מסכים עם הצעיר העשיר? בסך הכל הוא קרא לו "מורה הטוב". עלינו ללמוד ממשל זה ולהפיק לקחים אם אנו רוצים את האמונה האמיתית של ישוע. לעתים קרובות אני שואל את עצמי מה הקשר של הנצרות עם ישוע? "מעט מאוד", אני עונה לעצמי. הייתי רוצה לראות נוצרי אחד שיענה כמו שענה ישוע לצעיר העשיר, אך הוא לא יכול לענות, חוקרים יקרים של האמת. האמונה האלילית שלו בישוע כאלוהים, חס ושלום, הייתה מיד נופלת בעקבות המשפט הזה של ישוע!

333

לב העניין: דברי ישוע לא מסתדרים בכלל עם דברי יוחנן האוונגליסט. איך נוכל להאמין בלוגוס של יוחנן? הוא אומר שבהתחלה היה הלוגוס, שהלוגוס הזה היה אצל האלוהים ושהלוגוס היה אלוהים עצמו (חלילה לנו להאמין בדברים כאלה). כל דוקטרינה מסוג זה הוכחשה על ידי ישוע לפני שיוחנן כתב את הלוגוס שלו.

334

דברי יוחנן מתנגדים לדברי ה'. "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". אלה דברי השם: רק ה' הוא בורא הכל.

ישוע אמר שיש בתוכו משהו לא טוב, והלא-טוב הזה לא יכול להיות בשום בראשית, אלא בקשר אדוק עם טבע האדם. לא באל. לכן הניגוד בין דברי ישוע ודברי יוחנן לא ניתן לפשרה.

335

יש לצערנו מיליוני אנשים בעולם המאמינים שישוע הוא האל, חלילה. עבורם הפולחן האלילי לישוע הוא לא טעות באמונה, ולכן גם פסלים וגם תמונות הם כלי עזר לאמונה האלילית בישוע. כל זה אסור על ידי ה' בדיבר השני:

"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי".

336

הלוגוס של יוחנן הוא האנטי-ישוע. הלוגוס של יוחנן הוא "אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" השנוא על ידי השמים. הלוגוס של יוחנן הוא עבודה זרה שהוחזקה ופורסמה על ידי אבות הכנסייה. הם בעצמם קיבלו וגידלו את האל של יוחנן ושמו אותו במרומים. הם שהשְׁתַּחֲוו לישוע כדי לעבוד אותו ולקרוא לו, חס ושלום, "אלוהינו".

אמצעי אחד לא הספיק לכך, ולכן היו צריכים עוד אמצעים כדי לספק את היצר האלילי של המוחות והלבבות.

337

בדרך זו, כל "אמצעי" הקשור לישוע הפך להיות "קדוש", כביכול, וכך הוא נקרא. הקדושים האלה הוכנסו בין האדם ובין הכריסטו-אל. תפקידם היה מתווך לאל, חלילה, ישוע-כריסטו, ונעשתה להם עבודה זרה עם שבחים ותפילות.

היכן הם כל דברי ישוע? הוא תמיד אמר להפנות את התפילה אך ורק לאל היחיד!

338

האמת היא שלאל אין שום לוגוס או שום דבר אחר בתוכו, או איתו או חוץ ממנו. הוא לבדו, הוא אחד. רק אחד. "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". אדון השמים והארץ אמר: "אָנֹכִי יְהוָה, עֹשֶׂה כֹּל--נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי, רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי". (ישעיהו, מ"ד, 24).

רק ה' הבורא של כל היקום, הוא ברא את הכל, בלי מתווכים.

339

בהר סיני ה' דיבר בקול חי לעמו ישראל, ומקולו לא הייתה שום אות לקיום הלוגוס של יוחנן וגם לא בכל דברי ישוע:

"וַיַּעַן יֵשׁוּעַ שֵׁד אֵין בִּי רַק אֶת אָבִי אֲנִי מְכַבֵּד וְאַתֶּם תִּבְזוּנִי" (יוחנן, ח', 49). "וַיַּעַן יֵשׁוּעַ אִם אֲנִי מְכַבֵּד אֶת נַפְשִׁי כְּבוֹדִי מֵאָיִן אָבִי הוּא הַמְכַבֵּד אֹתִי אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ לוֹ הוּא אֱלֹהֵינוּ" (שם, 54).

340

יוחנן כתב שהלוגוס היה האל. ישוע בעולם מציג את הניגוד, מכיוון שהוא אומר שהוא צריך לכבד את ה', לשמור את דבריו ולא לתת שבחים לעצמו, כיוון שהשבח הזו הוא חסר ערך.

341

המחבר של האוונגליון הרביעי, כדי להצדיק שישוע הוא האל הראוי לקבל כבוד והוד, הכניס את הלוגוס לפני בורא הכל. לפי דעתו האלילית של יוחנן: "1 בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר וְהַדָּבָר הָיָה אֵת הָאֱלֹהִים וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר׃ 2 הוּא הָיָה בְרֵאשִׁית אֵת הָאֱלֹהִים" (שם, א', 1-2). זו הבראשית של יוחנן, שהינה מחוץ לבראשית של התורה, ומחוץ לכל דברי ה' למשה. הדעה הזו היא מזויפת. הוא שינה וזייף את דברי אל חי.

"כֹּה-אָמַר יְהוָה גֹּאֲלֶךָ, וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן: אָנֹכִי יְהוָה, עֹשֶׂה כֹּל--נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי, רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי" (ישעיהו, מ"ד, 24).

342

חכמי המשנה ונביאי ישראל הזהירו שלא לחקור את מה שהיה לפני בריאת העולם. יוחנן האונגליסט, לעומת זאת, עבר את הגבול עם אמירותיו. כל מה שמתייחס אצלו למה שהיה לפני בריאת העולם ועם הבריאה הוא מזוייף.

"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". לבד. זו האמונה היחידה האמיתית.

דברי ה' בבראשית הם נגד הלוגוס של יוחנן שזייף את דברי ה'.

343

הלוגוס, לפי יוחנן, היה משהו "אלוהי" אצל האל לפני בריאת העולם. הוא גם אומר שהלוגוס הזה השתתף לבריאת העולם. לאחר מכן הלוגוס הזה נעשה בשר בגוף של ישוע והוא קורא לו אדון. כל זה הוא לגמרי זר לתורתנו הקדושה ולעדות ישוע. מדובר בעבודה זרה ממש.

344

בנוגע למשפט של ישוע "מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים" אמר לי נוצרי מלומד אחד אמר לי לא לתפוס את הכל במילה. אם כך, מדוע עלי לתפוס במילה את הלוגוס של יוחנן ולהתעלם מדברי ישוע שהיה מורו?

מדוע עלי להאמין שבן אדם נולד מאם בתולה על ידי רוח הקודש, חלילה, כאשר ישוע בעצמו הכריז "הַנּוֹלָד מִן הַבָּשָׂר בָּשָׂר הוּא וְהַנּוֹלָד מִן הָרוּחַ רוּחַ הוּא" (יוחנן, ג', 6)?

346

לגבי הדיבר השני, הנוצרים לא מכירים בדרך כלל יותר מהמשפט הראשון: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני".

בחלום שהבאתי בהקדמתי לספר זה, האדם שחתם על צו השחרור אמר לי: "עכשיו אתה תהיה חופשי", ואחר כך הוסיף: " אני מכיר את פרץ, אני מכיר את המסר החדש, אבל אינני יודע את הדיבר השני". עניתי לו: "איך אתה לא יודע את הדיבר השני? הוא הבסיס של המסר החדש".

347

הדיבר השני הוא הבסיס של המסר החדש ובו ישנם העקרונות של האמונה המצווה על ידי ה'. אין כאן פשרות או פרשנויות, האסור הוא אסור בכל חומרה.

הלוגוס של יוחנן הוא בניין שקרי ושנוא לשמים. הוא רק צל שנעלם עם האמת של אור הדיבר השני.

348

יומן: 23 במאי 2005: סיימתי לכתוב את המשפט הקודם, השעה שתיים וחצי לקראת בוקר. חזרתי לישון וחלמתי את החלום הבא:

בחלומי הייתי בבית אמי במילאנו. לאחר מכן הייתי ברחוב עמוס של עיר גדולה, ושם נפגשתי עם חבר לעבודה ביחד עם אמי. הוא סיפר לי על חלומו שאינני זוכר ושהיה קצר. אחרי שהקשבתי לו, שאלתי אותו: "אתה יודע שבאוונגליונים ישנם הרבה פגמים?" הוא ענה לי: "אבל מאיזה Bible (תנ"ך+הברית החדשה) לקחת אותם?", ואני: "לקחתי אותם מ-Bible קתולי אחד". כדי לשכנע אותו, הראיתי לו את הספר, וכאשר הוא פתח אותו, הוא מאוד הופתע כאשר ראה שהברית החדשה הוחלפה עם חוברת קומיקס לילדים.

החבר לעבודה התרגז, קרע את החוברת ואמר: "איך יכול להיות שעדיין קיימים ספרי Bible כאלה"? ואני עניתי לו "מכוון שישנם בפנים החסרונות של ישוע". הוא הגיב בטון לא שקט: "אני לא מאמין שלישוע היו חסרונות". ואני: "באמירותיו של ישוע ישנו ניגוד מוחלט לאמונת הכנסייה הנוצרית. אפשר גם לא להאמין לו, אבל הוא דובר אמת לכן אני לא יכול שלא להתיחס לדבריו".

בינתיים הדו-שיח שלנו משך את תשומת ליבם של עוברים בדרך. כמה מהם, כאשר שמעו את דבריי על ישוע, לא היו מוכנים לקבל שבאמירות שלו היו דברים בניגוד למסורת התיאולוגית הנוצרית. אחרי זמן קצר, התעוררתי.

349

חלום זה יגרום לכעס וזעם בקרב הרוחות הטמאות שמסתתרות מאחורי השקרים של אבות הכנסייה. בחלום הברית החדשה הוחלפה בחוברת קומיקס. בחוברות כאלה אין חוקים והכל אפשרי. הדמיון מתערבב עם ההיסטוריה. כולם יודעים מהו קומיקס, אבל אף אחד לא יודע שהאוונגליונים, בגלל השקרים של אבות הכנסייה כלפי ישוע, הפכו להיות קומיקס ביחס לתנ"ך.

350

שיהיה ברור לכולם: ישוע אינו קומיקס, הוא היה בן אדם אמיתי. יותר ממיליארד בני אדם מאמינים שישוע הוא אלוהי. אמונה זו באה מאוונגליונים, מלידת ישוע ועד הלוגוס של יוחנן. ביחס לדברי ה' בתנ"ך, הברית החדשה דומה לחוברת קומיקס. מוזר שאף אחד שם לב לזה: התנ"ך הוא שלם ומושלם, הברית החדשה הנוצרית היא קומיקס!

351

האלוהות של כריסטו היא הצגה שכלית של דמיון פרוע, כמו קומיקס. אני לא מגזים. האלוהות הזאת היא קומיקס גרוטסקי שמזייף את האמונה האמיתית. ישוע, לצערנו, היה הראשון ששילם את המחיר של הזיוף הזה.

352

העבודה הזרה מתגלה לבסוף, כמו גם שורשיה. השפה המזויפת של העבודה הזרה מרחיקה את האדם מהאל היחיד והאמיתי. היא ההפך של הדיבר השני, וגורמת לבני האדם לייצר אלילים מזויפים בבריאה ולפני הבריאה.

353

ישוע הוא לא אל. הוא היה בן אדם ששם את עצמו מתחת לרצון בוראו. "בטל רצונך מפני רצונו כדי שיעשה רצונו רצונך" (משנת אבות, ב', ד').

ישנם לו התנהגויות שלא מתאימות לאל. הוא מראה באוונגליונים את חוסר האונים שלו מול האל, את הסכסוך הפנימי שלו ואת ההכנעה שלו לגורלו. בענווה ישוע לא רצה את התהילה שלו, כיוון שלא חשב להיות ראוי לקבלה, היות שכמו בכל בן אדם היה בו משהו לא טוב.

354

בטוח שמישהו יחשוב שספר זה בא מהשטן. להאמין באחדות הבורא הוא חסרון בנצרות ומכה לשטן. אומר ישוע "מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב"? השורש לתשובה זו איננה חלק מהמסגרת הנוצרית המציגה את ישוע כאל עליון, חלילה וחס.

355

בהרבה פסוקים של האוונגליון דברי ישוע מתנגדים מאופן מוחלט ל"אל" המזויף שבנו הנוצרים. אולי השטן רוצה לשכנע אותנו שישוע הוא לא אל? או אולי להיפך? השטן פנה לישוע כדי לשכנע אותו שהוא, ישוע, הוא באמת בן האל. זה מזכיר לי את התקופה בה נהגתי ללכת לשיעורי נצרות. תפקידם של המורים של אז היה לשכנע אותנו שישוע הוא באמת בן האל.

356

בהקשר זה אני אומר ממשפט אחד פשוט: ללא תורה אין דרך להינצל מהשטן.

ישוע לא נפל, הוא נשאר שלם באמונתו מוחלטת באל היחיד, במגן אברהם. לא כך, לעומת זאת, קרה לנוצרים: נגנבו מהם יסודות התורה והאמונה הטהורה באל אחד, היחיד האמיתי. לאל אין בן ואין אימא. הוא אחד. אמונת היהדות כולה היא האמת. אמונת הנצרות דומה לקומיקס רוחני, הדמיון של יוחנן.

357

אני מקדיש את הספר הזה לכל אלה שהתאכזבו מהכנסייה. אימא כנסייה סגרה את עצמה ב"מיסתורין" מזוייף. היא דורשת ממאמינים שלה להאמין במה שהוא לא טבעי כמו הלידה מהאם הבתולה, ואותו זיוף ממשיך עם הלוגוס שנעשה בשר, ומכוסה, כביכול, על ידי ה"מיסתורין" של האמונה. אין כאן באמת שום מיסתורין אלא חילול מוחלט של הדיבר השני.

358

כל השקרים האלה של "המיסתורין הנוצרי" מסירים מהמאמין הנוצרי את היכולת לחשוב. הנוצרים מתפללים מול פסלים ותמונות ומשוכנעים שכל אלה הם מין אלים קטנים בארץ. אין שום היגיון בזה, אבל כך עובד "המסתורין", ומניע את האדם שלא לחשוב על מה הוא עושה באמת.

שורש הלוגוס גדל היכן שהדיבר השני לא ידוע, מה שמוביל לעבודה זרה. ראו את התהלוכות הקתוליות שבהן לוקחים ממקום למקום פסל מגעיל ומלוכלך בכסף וזהב. אמא כנסייה מסכימה לכל, ואתם, קוראים יקרים, לא תמהים מכך שהכנסייה מרשה את התועבה הזאת?

359

לא קראתי אף פעם באוונגליונים שישוע שם את עצמו על מזבח נייד או שלקח כסף וזהב מבני האדם. בכל המאות האלה, הכנסייה שמרה על המנהג האלילי הזה. הלוגוס הנוצרי שנעשה בשר הפך להיות גרוע יותר מהאלילים של העבר.

360

איפה האחראים לאמונה? הם שותפים מלאים לעוון של העבודה הזרה לפולחן האלילי והמתועב הזה של כריסטו שיש לו שורשים בלוגוס של יוחנן. הוא שחילל באופן מוחלט את הדיבר השני.

361

יוחנן האוונגליסט הפר את כל החוקים נגד העבודה זרה. באותה מידה אבות הכנסייה היו מוקש להמונים בעולם. בנצרות בעלת הבית האמיתית היא העבודה הזרה והדיבר השני של אלהים הוא משהו זר, סגור "בברית הישנה", כביכול.

362

לעולם ישוע לא רצה להיות המנהיג של אמונה אלילית זו. יוחנן לא הקשיב לישוע, אלא בגד בו, במורה שלו. וכל זה, למה? בשביל "קומיקס רוחני" אחד שנוצר בדמיונו של יוחנן.

363

יוחנן העיד שהלוגוס הזה היה לפני בריאת העולם, ואם כך, למה בספר בראשית אדם, האדם הראשון שנברא על ידי אלהים, לא שאל איפה נמצא הלוגוס הזה? למען האמת, מבריאת העולם עד יוחנן לא קיימת מילה אחת בכל התנ"ך שמעידה כי האל היה "בחברה" של הלוגוס הזה, חלילה.

364

ביום ה' הגדול והנורא, ה' לא יסבול יותר את חילול שמו, יתברך. ביום ההוא לא ירשה עוד שכבודו יינתן לאחרים. הוא לא ירשה יותר, ביום ההוא, שתהיה עבודה זרה לבני האדם הנבחרים שלו, וגם לא שיהיו אלהים אחרים על פניו. אף פה של האדם לא יוכל לומר שהיה לוגוס אחד אלוהי על ידו.

365

קוראים יקרים, עם התקדמות ספר זה אני רואה באופן ברור ביותר ש"אני אוהב את ישוע האמיתי" הוא תקווה גדולה לנוצרים. ללא מעט צעירים נוצרים טובים יש ספקות מבוססים ומוצדקים לגבי האלוהות של כריסטו. לא מעט צעירים שואלים את עצמם על ה"מיסתורין", כביכול, של הכנסייה לגבי האמונה. לא מעט צעירים היו רוצים להבין טוב יותר במי להאמין.

366

דברי יוחנן אינם אמינים יותר מדברי אלהים בדיבר השני! או שמאמינים בדיבר השני של אלהים או שמאמינים בלוגוס של יוחנן. עלינו לבחור כיוון כי אחד לא סובל את השני באותה מידה שהאמת לא סובלת את השקר!

367

בדור הרביעי הזה, תודה לאל, אפשר, בזכות הצדיק חיים, לקרוא את הקומיקס הזה ולהכניס לליבנו את הדיבר השני של ה'.

....................................

368

יומן: 27 במאי 2005: הלילה מצאתי את עצמי, בחלום, בבניין מגורים של אמי. ניצבתי מול שער הכניסה שפונה למעלית ולגרם המדרגות, וראיתי מולי בצד שמאל, מול המעלית, נחש אחד שעמד בצורה לוליינית (ספירלית) והסתכל עלי בארבע עיניים. פתאום הופיע אריה שפחד כאשר שם לב לנוכחות הנחש. האריה הזה חיפש דרך הצלה, וראיתי אותו רץ על המדרגות עד שהגיע לקומה השלישית ויצא למרפסת. בחלק שני של החלום הנחש רץ אחרי האריה, ואני רצתי אחרי הנחש אבל שתי החיות היו מהירות יותר ממני. אז הנחש הסתובב ורץ אחריי. בינתיים אמי וישוע יצאו מן הדירה. כאשר הנחש התכוון פתאום לנשוך אותי, נוצר בדרך נס מגן פלסטיק גמיש ואטום בין הנחש וביני. ברוך ה', פעולת הנחש נמנעה בשל המגן הזה, והנחש הלך לו.

369

ארבעת העיניים של האריה הן ארבעה דורות של עוון עבודה זרה. האריה הוא אריה יהודה. הנחש, שהוא מפתח החלום, רוקד בתוך העבודה הזרה של אבות הכנסייה. בתחבולות הוא הצליח לשמור ולהגן על העוון האלילי של אבות הכנסייה במשך ארבע דורות. הדרך הטובה ביותר כדי להצליח במטרה הזאת הייתה למנוע כל קשר שהוא בין נוצרים ויהודים. איך? פשוט מאוד: העיקר הוא להשאיר את הנוצרים בחושך של בורות וחוסר מוחלט של ידע המסורת האמיתית של עם ישראל, ולגרום בכך שישנאו אותם.

370

במשך ההיסטוריה הכנסייה האשימה את היהודים בהאשמה טפשית: עם ישראל, כביכול, הרג בן האל האלוהי. במילים אחרות, האל "נרצח" על ידי עם ישראל!!!!!

קוראים יקרים, האם אפשר להרוג את האל? ההאשמה הזאת היא חלק מתוכנית הנחש שמטרתה הייתה להבדיל את אומות העולם מעם ישראל. כל מגע עם היהודים היה יכול להיות מסוכן: אמונת עם ישראל הייתה מאירה את מוחם של הנוצרים והייתה מדליקה אותם בלהבה אמיתית של אמונה באל חי היחיד והמוחלט.

371

הקומה השלישית היא בתיאום עם הגאולה השלישית השלימה, שבה המצב משתנה. אי אפשר לתפוס את האריה. בגאולה השלישית והסופית, הסכנה נגד הנחש כבר לא באה מישראל, אלא ממי שמתחיל להכיר וללמוד את כל האיסורים של אלהים במה שנוגע לעבודה הזרה במחנה הנוצרי.

372

זה בדיוק מה שהנחש לא רוצה. כל עוד הייתי בקומה הראשונה לא ידעתי את כוחו של הדיבר השני שהורס את כל העבודה הזרה הנוצרית. זאת הסיבה שבגללה בהתחלת החלום הנחש התעלם מנוכחותי. משמעותי גם שהנחש נחלש בקומה השלישית, בזמן שהאריה מגביר את כוחו ואת מהירותו. הסמל של האריה מיהודה מבטיח את עצמו בבית הגאולה הסופית, שבו כוחות הרע יפסידו. עם ישראל שמור על ידי שומר ישראל, מפני שעם ישראל שמר על האמונה המוחלטת בייחוד השם, אמונה שהיא ירושה מאבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב.

373

בכנסיות הנוצריות, לעומת זאת, אין שום קדושה, אין ייחוד השם. אמונת האבות חוללה על ידי השילוש המזויף. עבודת אלילים היא האוכל שנתרם על ידי הנחש. מי שלא אוכל מאוכל זה, לא יוכל להיכנס אל ממלכותו הטמאה, המלאה בקדושים מזויפים, בתמונות, בפסלים פסולים ובבתולות לא בתולות. קוראים יקרים, אתם מבינים עכשיו למה הנחש תקף אותי? כדי לכתוב את הספר הזה, הייתי צריך לרוץ אחריו, אחרי הנחש, עד שורשיו.

ברוך השם, למדתי מהגואל חיים שה' שומר על כל אלה ששומרים על ייחודו ושמתנהגים ביושר. אם הבהמה תנסה לעשות רע, היא תינזק.

374

צעירים, אל תפחדו. ה' ברוך הוא ישלח סימנים שכולם יוכלו לראות או לקבל. ה' ידאג לכל אדם שירצה להתקרב אליו, וישמור עליו. הנחש יהפך להיות לא פוגעני על ידי שמירת ה'. מי שצמא לדעת את אמת האמונה, שיחפש אותה בדברי ה' בדיבר השני.

375

בגאולה השלישית והסופית, אלוהי ישראל נלחם במלחמה הגדולה שלו נגד העבודה הזרה בעולם. בחלום נודע זכתה לשמוע את קול ה' שאמר "בגאולה הראשונה אני גאלתי את ישראל מהעבדות ומהעבודה הזרה של מצרים, בגאולה השלמה אני גואל את העולם כולו מהעבודה הזרה".

הגיע זמן לדין וחשבון. ריבונו של עולם חזר כדי לראות את עבדיו. הוא יבקש דין וחשבון על מעשיהם. יום השם הגדול והנורא התחיל. חפשו את אלוהי ישראל בדיבר השני. ביום ההוא, רק הוא יציל.

376

המלחמה האמיתית איננה נגד האנושות כי אם נגד היצר הרע של כל אחד ואחת. מאז ומתמיד נוטים בני האנושות לראות את הפגמים אצל הזולת, בכל רמה. לכן דווקא עכשיו, יותר מתמיד, מאוד רצוי שבני האדם יתקנו את עצמם.

377

תיקון המידות היא הרפואה האמיתית שלנו לבריאות הגוף והנפש. כולנו בחוסר לפני השמים. לכל אחד מאיתנו יש משהו לא טוב. אף אחד אינו טוב, חוץ מה'.

378

האהבה לישוע האמיתי מטהרת מעבודה זרה נוצרית. כל טעות תיאולוגית מתוקנת מקרבת לעולם את האמונה הטהורה של הדיבר השני.

....................................

379

יומן: לפני כמה שנים חלמתי שהיה לי קושי כלכלי לגמור את החודש. היו בעיות מכל צעד. באמצע הקשיים אלה, הגיע להפתעתי חבר לעבודה ברכב שלו ואמר: "הלבבות שלכם פותחים הלבבות של אחרים".

380

על מה עליי להתלונן?! מה הן הבעיות מול העושר הנקנה על ידי אוצרות מלכות השמים?! הלבבות שלנו התמלאו ברוח החדשה של ה". מה שמלמד הצדיק חיים הוא הלב החדש, מלא באמת ה' ויש לו הכוח לפתוח לבבות של אחרים. זוהי המחשבה שצריכה לשלוט עלינו בזמן הקשיים היום יומיים. הגעתי להבנת האמונה האמיתית בזכות הצדיק חיים. דבריו שורפים את העבודה הזרה בעולם ומטהרים את הלב.

381

אף אחד לא ראוי לתהילה חוץ מה'. כל אחד שמקבל את התהילה מבני האדם הוא נוכל. רק לה' התהילה, היחיד הטוב האמיתי. כך לימדו שלושה אנשי הגאולה: משה, ישוע וחיים.

382

אבינו, אני מבקש ממך שתסלח לנוצרים! דבריהם המזויפים של יוחנן ושל פאולו מתרסוס בלבלו אותם וגרמו להם ליפול בקסם הזיוף. אני מבקש ממך להסיר מהם את עול ההאלהה.

ישוע הוא ממש אנטי-נוצרי. ישנם בדבריו יותר מידי מילים המראות אי שייכות מוחלטת עם מה שכתב יוחנן האונגלוניסט.

383

אל תהיו עצובים, להפך עליכם לשמוח. הרוח המזויפת האלילית של כריסטו נסגרה בחוברת קומיקס. הלוגוס הוא המצאה של יוחנן הנמצא חוץ מכל מציאות או אמת. מישהו יכול לשאול את עצמו: "אם הלוגוס של יוחנן הוא מזויף, למה הוא לא נחרב או נהרס על ידי חמת השם? אין צורך לחמת ה' כדי להרוס את הלוגוס הזה. מספיק לקרוע את החוברת הזו. זה התיקון האמיתי.

384

ברוך השם, עכשיו אפשר לדבר על ישוע האמיתי, בזכות הצדיק חיים. כוכב כריסטו הגיע בזכות הענווה. אנו יודעים זאת מהסימן הגדול הראשון של הגאולה השלמה: סימן הכוכבים.

גדול ה' שהסגיר את העבודה הזרה הנוצרית בתוך קומיקס.

385

המאמין לא שואל את עצמו מה הוא עושה כאשר הוא משתחווה לחתיכת אבן. הדבר המפליא הוא שהמאמין פונה לפסל זה כאילו הוא חי. התיאולוגיה הנוצרית מוציאה מבני האדם את היכולת להבדיל בין אבן ורוח ולהפך. כך זה כאשר הלוגוס הופך להיות בשר. ישוע נולד מהבשר. יוחנן, לעומת זאת, הסיר עם הלוגוס שלו את ההבדל בין רוח וחומר כבר מבראשית. הוא היה מבולבל ובלבל את הדורות אחריו עם סוג של היגיון שאין לו שום היגיון בעולם הזה.

386

לעקרונות התיאולוגיה הנוצרית אין שורשים ביהדות, אלה בדתות אליליות שלא מכירות את מעמד הר סיני. כל העבודה הזרה כלפי ישוע דומה לעולם האלילי של אז. השמות משתנים, אבל מדובר באותו תהליך. הפולחן כלפי הפסלים והתמונות היה מנהג מקובל ונפוץ אצל העמים האלילים ואמונתם. באמונתם לא קיימים העקרונות של יחוד ה". כל העקרונות האמיתים של יחוד ה' הם בניגוד לאליל החדש של יוחנן ושל הנצרות. הדיבר השני מוציא מהעולם את הקומיקס האלילי.

387

עם ישראל, אף על פי שטעה כלפי ישוע, עשה במשך אלפיים שנה מה שנכון בנוגע לנצרות, ואף פעם לא הכיר בהאלהת ישוע. היהודים נשארו נאמנים לדברי ה", לאמונה הישירה באל חי היחיד.

388

לא לחינם ישוע לימד להקשיב למשה ולנביאי ישראל במשל של הצעיר העשיר. הנוצרי יוכל לחשוב: אני רוצה להקשיב לישוע, בן יוסף ומרים. למה להקשיב למשה?

אענה לו תחילה כי דברי ה' היו אצל משה, בשפתיו, בליבו, בנפשו, כל הזמן. פרץ הציע לי לקרוא בספר דברים, וכך עשיתי. ליבי פעם מפחד אלהים בכל מילה שנאמרה על ידי משה. אני מצטט כאן את מה שכתב משה בספר דברים (ד', 10-19):

"י יוֹם, אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל-לִי אֶת-הָעָם, וְאַשְׁמִעֵם אֶת-דְּבָרָי: אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי, כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה, וְאֶת-בְּנֵיהֶם, יְלַמֵּדוּן. יא וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן, תַּחַת הָהָר; וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם--חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל. יב וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל. יג וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת-בְּרִיתוֹ, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים; וַיִּכְתְּבֵם, עַל-שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים. יד וְאֹתִי צִוָּה יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לְלַמֵּד אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים: לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם--בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. טו וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם: כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. טז פֶּן-תַּשְׁחִתוּן--וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל, תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל: תַּבְנִית זָכָר, אוֹ נְקֵבָה. יז תַּבְנִית, כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף, אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם. יח תַּבְנִית, כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה; תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר-בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. יט וּפֶן-תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה, וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת-הַיָּרֵחַ וְאֶת-הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם, וַעֲבַדְתָּם--אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֹתָם, לְכֹל הָעַמִּים, תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם".

389

רק מי שמקשיב לדברי משה, האמונה תכסה אותו כמו אש שלא כבה.

ההר במעמד הר סיני בער באש שעלתה השמימה, היה חושך, וה" דיבר מתוך האש. נשמע רק הצליל של המילים ושום תמונה לא נראתה.

390

משה רבנו הזכיר לבני ישראל את המעמד ואמר להם:"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם: כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ".

מילים אלה באות ממי שישוע אמר להקשיב לו, משה רבנו. מי שיקשיב למשה, כאילו יקשיב לה' ישירות.

391

מי שהמציא "אלהים אחרים" לא הקשיב למשה והרחיק את עצמו ממקור הישועה, תורת משה. הוא לא עבר את המבחן של הדיבר השני. ראו מה נכתב בחזון יוחנן, כ"ב, 8-9:

"8 וַאֲנִי יוֹחָנָן הוּא הָרֹאֶה אֵלֶּה וְשֹׁמְעָם וַיְהִי כְּשָׁמְעִי וְכִרְאוֹתִי וָאֶפֹּל לְרַגְלֵי הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר הֶרְאַנִי אֶת אֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ׃ 9 וַיֹּאמֶר אֵלַי רְאֵה אַל תַּעֲשֶׂה זֹּאת כִּי אָנֹכִי עֶבֶד כָּמוֹךָ וְחָבֵר לְךָ וּלְאַחֶיךָ הַנְּבִיאִים וְלַשֹּׁמְרִים אֶת דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לֵאלֹהִים הִשְׁתַּחֲוֵה"

392

יומן: 2 ביוני 2005: היום חלמתי שהייתי בימי הביניים. הכנסייה של רומא גזרה עלי גזר דין מוות. 48 שעות לפני גזר הדין חשבתי מה עלי לעשות. הבנתי שאם אמות, לא אוכל יותר לעשות את העבודה שה" ציוה לי לעשות. לאחר מכן, לפני ההוצאה להורג נציג בכיר של הכנסייה אמר לי: "אם אתה רוצה להינצל, עליך להכחיש כל מה שכתבת". היו לי רק דקות ספורות לחשוב על זה.

רוצים להרוג אותי מפני שאני אומר את האמת. אם אמות, זה יכול לגרום להמון נוצרים לא להתעורר לאמונה האמיתית באל חי היחיד.

רק כשאני חי, אני יכול להרוס את כל השקרים שלהם המסתתרים מאחורי אמונה מזוייפת. בחלום הסכמתי להצעה שלהם, וגורשתי לגלות במדינה כלשהי שהיו לה 12 מחוזות. שם היה חופש דיבור, מה שאפשר לי להמשיך בעבודתי בסביבה ידידותית ותרבותית.

393

נגזר עלי דין מוות על ידי הכנסייה עוד לפני שסיימתי את הספר. התקשרתי לפרץ וסיפרתי לו את החלום והוא אמר לי: "אם ספר זה היה נכתב בימי הביניים, הכנסייה היתה גוזרת עליך גזר דין מוות. ברוך השם, בזמנים שלנו יש חופש ביטוי. הדורות החדשים לא ירצו עוד לעבור מניפולציות חשוכות, אלא ירצו להחליט בעצמם מה הם חושבים, אחרי שבדקו וידעו טוב את תכני העניינים.

....................................

394

יוחנן האונגלוניסט לא הקשיב למשה ולנביאי ישראל.

הבחינו טוב, קוראים יקרים, להבדל הקיים בין דברי נביאי ישראל ובין הדוקטרינה של יוחנן. בספר "החמור אוכל לחם" ישנם מספר נבואות מספר ישעיהו שנבחרו על ידי החמור ואותן אני מצטט:

(ישעיהו, ב', 17-18):

"יז וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם, וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים; וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא. יח וְהָאֱלִילִים, כָּלִיל יַחֲלֹף".

(שם, מ"ה, 18-25):

"יח כִּי כֹה אָמַר-יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים, יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ--לֹא-תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ; אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד. יט לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ--לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב, תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי; אֲנִי יְהוָה דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים. כ הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו, פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם; לֹא יָדְעוּ, הַנֹּשְׂאִים אֶת-עֵץ פִּסְלָם, וּמִתְפַּלְלִים, אֶל-אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. כא הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ, אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו: מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מֵאָז הִגִּידָהּ, הֲלוֹא אֲנִי יְהוָה וְאֵין-עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי--אֵל-צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ, אַיִן זוּלָתִי. כב פְּנוּ-אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ: כִּי אֲנִי-אֵל, וְאֵין עוֹד. כג בִּי נִשְׁבַּעְתִּי--יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר, וְלֹא יָשׁוּב: כִּי-לִי תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל-לָשׁוֹן. כד אַךְ בַּיהוָה לִי אָמַר, צְדָקוֹת וָעֹז; עָדָיו יָבוֹא וְיֵבֹשׁוּ, כֹּל הַנֶּחֱרִים בּוֹ. כה בַּיהוָה יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ, כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל".

(שם, מ', 18):

"וְאֶל-מִי, תְּדַמְּיוּן אֵל; וּמַה-דְּמוּת, תַּעַרְכוּ לוֹ".

(שם, מ', 25):

"וְאֶל-מִי תְדַמְּיוּנִי, וְאֶשְׁוֶה--יֹאמַר, קָדוֹשׁ".

(שם, מ"א, 4):

"מִי-פָעַל וְעָשָׂה, קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ: אֲנִי יְהוָה רִאשׁוֹן, וְאֶת-אַחֲרֹנִים אֲנִי-הוּא".

(שם, מ"ב, 8):

"אֲנִי יְהוָה, הוּא שְׁמִי; וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים".

(שם, מ"ג, 10):

""אַתֶּם עֵדַי נְאֻם-יְהוָה, וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי: לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ, כִּי-אֲנִי הוּא--לְפָנַי לֹא-נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה".

(שם, מ"ד, 6):

"כֹּה-אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יְהוָה צְבָאוֹת: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים".

(שם, 24):

"כֹּה-אָמַר יְהוָה גֹּאֲלֶךָ, וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן: אָנֹכִי יְהוָה, עֹשֶׂה כֹּל--נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי, רֹקַע הָאָרֶץ מי אתי (מֵאִתִּי)".

(שם, מ"ו, 5):

"לְמִי תְדַמְּיוּנִי, וְתַשְׁווּ; וְתַמְשִׁלוּנִי, וְנִדְמֶה".

(שם, 9):

"זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת, מֵעוֹלָם: כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד, אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי".

395

בדברי השם שנאמרו על ידי נביאי ישראל אין שום רמז ללוגוס שהיה, כביכול, קרוב לאל. בניגוד מוחלט למה שנאמר על ידי יוחנן, יש בנביאים אזהרות קשות של ה' נגד מי שרוצה לעלות בן אדם לרמה של ה'. אף אחד ושום דבר לא דומה לה'. לא אדם ולא רוחו. אף אחד.

396

ה' הוא לא בשר וגם לא רוח, הוא הבורא של כל בשר וכל רוח. מי שחושב שהאל הוא רוח, מטעה את עצמו. חז"ל אמרו שלה' אין חלל ולא מקום מפני שהיה בקיום לפני כל הבריאה.

397

רוח השם היא לא ה' אלא עבד ה' שעושה את רצונו, יתברך. דבר ה' הוא רצונו בצורה המובנת על ידי בני האדם. הלוגוס הזה של יוחנן הוא לא האל, חלילה, אלא קומיקס אחד שצריך לקרוע אותו. אין לו קיום, הוא רק חזיון של אומן פילוסופי עם הרבה דימיון.

398

על כל בן אדם לתתפלל אך ורק למי שברא את העולם.

אברהם אבינו הכיר את ה' על ידי המעשים שעשה ה', והוא נגלה אליו בשם "אל שדי".

במצרים, אלוהי אברהם גאל את בני ישראל על ידי משה. ברגע ההיסטורי ההוא, אלוהי השמים והארץ קיים את הבטחתו לאברהם אבינו:

(בראשית, ט"ו, 13-14) "יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל".

399

אלהים לא ציוה לשום מלאך או נביא לגאול את עמו. הוא, יתברך, בעצמו ובכבודו גאל את עמו בניסים ובמופתים. ה' צבאות בחר במשה בן עמרם. הוא התמלא ברוח של רצון השם. ה' העיד שלא היה ולא יהיה לעולם בן אדם עניו יותר ממשה. ישוע האמין בתורת משה וקיבל מענוותו.

400

ישוע בעצמו לימד שאין שום כוח לבני האדם אם הוא לא בא מלמעלה. מלמעלה באה התורה, והיא הנותנת כוח לנצח את העבודה הזרה ואת הכוח שבא ממנה. מי שמקשיב למשה רבנו ולנביאי ישראל מוצא את שמירת ה' בנפשו ובגופו, ולא נופל במלכודת הנחש הערמומי. ישוע למד, הכיר וכיבד את תורת השם ואת דברי נביאי ישראל. זה נתן לו כוח לדחות את ניסיונות הנחש הפועל ללא הפסקה.

401

ישוע מפתיע אותי בדבריו (יוחנן, ה', 31-44): "31 אִם אָנֹכִי מֵעִיד עָלָי עֵדוּתִי לֹא נֶאֱמָנָה׃ 32 יֵשׁ אַחֵר הַמֵּעִיד עָלָי וְיָדַעְתִּי כִּי נֶאֱמָנָה עֵדוּתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵעִיד עָלָי׃ 33 אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֶל יוֹחָנָן וְהוּא הֵעִיד עֵדוּת אֱמֶת׃ 34 וַאֲנִי לֹא אֶקַּח לִי עֵדוּת מֵאָדָם אַךְ אָמַרְתִּי זֹאת לְמַעַן תִּוָּשֵׁעוּן׃ 35 הוּא הָיָה הַנֵּר הַדֹּלֵק וְהַמֵּאִיר וְאַתֶּם רְצִיתֶם לָשׂוֹּשׂ כְּשָׁעָה לְאוֹרוֹ׃ 36 וְלִי עֵדוּת גְּדוֹלָה מֵעֵדוּת יוֹחָנָן הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר נָתַן לִי אָבִי לְהַשְׁלִימָם הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה מְעִידִים עָלַי כִּי הָאָב שְׁלָחָנִי׃ 37 וְהָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי הוּא מֵעִיד עָלָי וְאַתֶּם אֶת קוֹלוֹ לֹא שְׁמַעְתֶּם מֵעוֹלָם וּתְמוּנָתוֹ לֹא רְאִיתֶם׃ 38 וּדְבָרוֹ אֵינֶנּוּ שֹׁכֵן בְּקִרְבְּכֶם כִּי אֵינְכֶם מַאֲמִינִים לִשְׁלוּחוֹ׃ 39 דִּרְשׁוּ בַכְּתָבִים אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם בָּהֶם וְהֵמָּה הַמְּעִידִים עָלָי׃ 40 וְאַתֶּם אֵינְכֶם רוֹצִים לָבוֹא אֵלָי לִהְיוֹת לָכֶם חַיִּים׃ 41 לֹא אֶקַּח כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם׃ 42 אָכֵן יָדַעְתִּי אֶתְכֶם כִּי אֵין אַהֲבַת אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם׃ 43 אֲנִי הִנֵּה בָאתִי בְּשֵׁם אָבִי לֹא קִבַּלְתֶּם אֹתִי וְאִם יָבֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ אֹתוֹ תְקַבֵּלוּ׃ 44 אֵיךְ תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין אַתֶּם הַלּקְחִים כָּבוֹד אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאֶת הַכּבוֹד אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד לֹא תְּבַקֵּשׁוּ".

402

עברו אלפיים שנה והנצרות נשארה חירשת לדברי ישוע. ההאשמה העיקרית היא על הלוגוס של יוחנן ולא על הנוצרים. הם לא יודעים להתנתק מהלוגוס. הם נשארו מוקסמים מהמסטורין שלו, והלכו לאיבוד בחושך. תודה לאל, קולו של ישוע חזר כדי לבקש צדק לפני ה'. הוא רוצה להבדיל את שמו מדברי האלילים של אבות הכנסייה. ישוע לא מקבל את העדות של בני האדם וגם לא את השבחים שלהם. ה' יטהר את העולם מהעבודה הזרה בגאולה השלישית השלמה והסופית.

403

עם העיניים של נוצרי שהתעורר, סוף סןף אני רואה כי ישוע אינו מושלם. הוא לא רוצה את התהילה של אף אחד. הוא לא משבח את עצמו וגם לא מקבל את העדות של עצמו ושל יוחנן המטביל. צריך ללמוד מהעדויות האלה. ישוע הזה הוא ממש יהודי עקשן, הוא מוצא חן בעיניי.

404

מעניין להבין מדוע ישוע לא מקבל את עדותו של יוחנן המטביל. אני עדיין מתקשה להאמין למה שאמר ישוע: "יֵשׁ אַחֵר הַמֵּעִיד עָלָי וְיָדַעְתִּי כִּי נֶאֱמָנָה עֵדוּתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵעִיד עָלָי: אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֶל יוֹחָנָן וְהוּא הֵעִיד עֵדוּת אֱמֶת: וַאֲנִי לֹא אֶקַּח לִי עֵדוּת מֵאָדָם אַךְ אָמַרְתִּי זֹאת לְמַעַן תִּוָּשֵׁעוּן".

405

כל זה גורם לי לחשוב על פירוש משלי, מפני שהעדות של יוחנן המטביל כתובה דווקא בהקדמת יוחנן האוונגליסט המשבחת את הלוגוס.

(יוחנן, א', 15): "וְיוֹחָנָן הֵעִיד עָלָיו וַיִּקְרָא לֵאמֹר הִנֵּה זֶה הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי הַבָּא אַחֲרַי הָיָה לְפָנָי כִּי קֹדֶם לִי הָיָה".

זה בלתי אפשרי! או שגם לישוע יש פגם, או שכל הנצרות היא בפגם. הוא לא מקבל לא את העדות שלו, לא את העדות של יוחנן ולא אף סוג של תהילה של בני האדם. מדוע ???

406

במילים האלה ישוע הורס את הלוגוס של יוחנן ואת האגרות של פאולוס מתרסוס ושובר את השילוש לפני לידתו. לא יאומן. מי היה מאמין שישוע יאמר מילים כאלה?

407

למה ישוע מדבר ככה? אולי הגאווה עלתה לראשו? לא, שום דבר מזה, הוא היה עניו. יוחנן המטביל ניסה לשים את ישוע לפניו. אולי לא מצא חן בעיניו של ישוע כבוד היתר שיוחנן נתן לו? זאת רק השערתי.

למה אני אומר את זה? מפני שישוע שם רק את ה' לפני בני האדם ולא בן אדם אחר. ישוע מסביר שיש עדות אחת שהיא מעל כל עדויות של בני האדם: "וְלִי עֵדוּת גְּדוֹלָה מֵעֵדוּת יוֹחָנָן הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר נָתַן לִי אָבִי לְהַשְׁלִימָם הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה מְעִידִים עָלַי כִּי הָאָב שְׁלָחָנִי".

408

לא מעניין את ישוע להיות לפני או אחרי יוחנן המטביל, אלא רק לקיים את מצוות ה' ולהצליח בתפקידו, מפני שזה היה רצון ה'. לכל שאר המילים לגביו אין שום ערך.

"אִם אָנֹכִי מֵעִיד עָלָי עֵדוּתִי לֹא נֶאֱמָנָה: יֵשׁ אַחֵר הַמֵּעִיד עָלָי וְיָדַעְתִּי כִּי נֶאֱמָנָה עֵדוּתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵעִיד עָלָי".

409

כל הפולחן הזה סביב ישוע, שנועד לכבד ולשבח אותו מזיק לו מאוד. הוא בעצמו לעולם לא חיפש ולא רצה את כל הקרקס האלילי סביבו. ניתן לראות כי ישוע סירב תמיד לקבל עדויות של בני אדם, כמו גם תהילה וכבוד מבני אדם. וזה לא נגמר כאן. בפסוק הבא הוא מודיע ש: "וַאֲנִי לֹא אֶקַּח לִי עֵדוּת מֵאָדָם אַךְ אָמַרְתִּי זֹאת לְמַעַן תִּוָּשֵׁעוּן". מדהים.

410

ברוך השם, ישוע הצדיק אותי מול כל האשמות של מאמיני יוחנן האונגליוניסט.

עם עדותו זו, ישוע הציל אותי מגזר דין מוות על ידי הכנסייה. לא רק אותי, אלא הוא הציל את כל מי שהקשיב לדבריו. ישוע אומר כי אין להיות עדים שלו ואסור להללו, מפני שמי שעושה כך לא יוכל להינצל".

411

בנקודה הזאת עלינו להחליט, וכדי שההחלטה שלנו תהיה נכונה, אל לנו לא לסמוך בשום פנים על פרשנויות אבות הכנסייה. לא לסמוך בכלל, נקודה. הם לא לימדו את דברי ישוע, אלא תיאולוגיה חדשה המבוססת על ההקדמה האלילית של יוחנן. סלחו לי אם אני מתעקש, אין כאן שום דבר אישי: כל אחד מאמין במה שהוא רוצה להאמין. הנקודה העיקרית היא שמה שהם מלמדים מעוות לגמרי את ישוע ואת כל דבריו.

412

יוחנן עם הלוגוס המעוות שלו בגד באלוהי ישוע. הוא זייף את האישיות של ישוע מול בני האדם, מול בעלי החיים, מול ההרים, מול האבנים ומול כל בריאה של העולם הזה.

412

אתה, יוחנן, נתת עדות שקר לכל האנושות. אתה, יוחנן, לימדת להלל את ישוע כאילו הוא האל, חלילה. אתה, יוחנן, לימדת שאמונה זו מצילה ועכשיו אתה הוא שצריך להינצל.

413

ישוע הבין לפני מותו שדבריו ייעוותו בעתיד על ידי בני האדם, אבל אין הוא אשם בכל העיוות הגדול והמתועב הזה סביבו.

"וַאֲנִי לֹא אֶקַּח לִי עֵדוּת מֵאָדָם".

414

מה שנאמר על ידם הוא לא מעשי ישוע. הוא חף מפשע וללא אשמה. הוא חי בענווה וביראת השמים, כצדיק שחי באמונתו.

אלא שהפולחן הלא מאוזן והאלילי של אבות הכנסייה סביבו סגר את לב האנשים להבנה של אמיתות דבריו שלו כבן אדם. כל זה מובן מהמסקנות האליליות שלהם נגד האמונה הטהורה של עם ישראל באל אחד. כדי להצדיק את הטעות האלילית הזאת, הם זייפו אפילו את תולדות בריאת השמים והארץ.

דברי ישוע הם אמיתיים מפני שמושרשים הם בתורה הקדושה.

דבריי יוחנן, לעומת זאת, הם מזויפים ומנוגדים לדיבר השני.

415

לפי ישוע, מהו המעשה הגדול ביותר שה' רוצה?

אולי לקבל את העדות של בני האדם? אולי לקבל מהם את הכבוד ואת התהילה? אולי לבנות בתי כנסיות גדולים? שום דבר מכל זה. לפי ישוע, המעשה הגדול ביותר שהאדם יכול לעשות הוא לקבל את תורת ה' בתוך ליבו, מפני שהיא נותנת את ההבנה שה' הוא אחד ושאין אלוהים אחרים מלבדו. על בני האדם לאהוב האחד את השני ועל כולם ביחד לאהוב את ה' אחד, בכל ליבם, בכל נפשם ובכל מאודם.

ישוע ניסה ללמד זאת, אבל העולם היהודי ביקר אותו והעולם האלילי של אז, שהפך להיות נוצרי, עיוות את מסרו.

416

חשוב להדגיש כי אני מדבר בהכללה. אני בטוח שהיו יהודים שאהבו את ישוע וגם הסכימו עם דבריו על התורה, ובנוסף אני בטוח שהרבה נוצרים טובים לא מסכימים בליבם עם יוחנן על כך שהמציא את הלוגוס.

417

ישוע ענה נכון לשאלה של הסופר: מה היא המצווה הראשונה של התורה?

הראשונה היא: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". המצווה השנייה היא: "ואהבת לרעך כמוך".

אין מצוות גדולות יותר מאלה. בטוח שמילים אלה היו חלק מהתוכנית שלו. עם מילים אלה ישוע גילה את ליבו. ישוע, היהודי הטוב, לימד את כולם בלב פתוח את האמונה שציווה לנו ה' בתורת משה.

418

מה שה' יתברך רוצה נמצא בתורה ובנביאי ישראל. ה' אמר: (דברים, ד', 39-40)

"לט וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת: אֵין, עוֹד. מ וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ--וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים".

419

ראו איך הכנסייה מצדיקה את העבודה הזרה לאלילים שלה מול דברי הדיבר השני:

פרשן נוצרי מסורתי אמר "מדובר כאן בעבודה לאל היחיד, עבודה לאל היחיד האמיתי. בעבר הייתה קיימת עבודת אלילים שעם ישראל נטה אליה כל כך, ולכן נאסר על היהודים לעשות פסלים ותמונות. היום, עם זאת, כאשר הסכנה הזאת כבר לא קיימת יותר, התמונות והפסלים הם מותרים מכיוון שהם עזרה טובה לתפילה. הם עוזרים לנו להיזכר בעבדים האמיתיים של ה' ומסייעים לנו לחקות את סגולותיהם".

כאן כל פרשנות היא מיותרת, המילים האלה מדברות בעד עצמן. לא קיים עיוות יותר גדול מהאמת!

פרץ אומר שכדי להצדיק את מה שהוא מזויף, אנשי הדתות הופכים להיות שקרנים, ממזרים וארורים. אלפיים שנים של עבודה זרה של הכנסייה הנוצרית, אבל עם ישראל הוא שנוטה לעבודת אלילים!

420

על כל נוצרי לסרב לקבל את הכבוד מצד בני האדם כמו שעשה ישוע שסמך למשפט השם. אל לאדם להרגיש בטוח מעדויות בני אדם או מהעדות שלו עצמו. יש רק עדות אחת אמיתית, והיא עדות ה'. רק הוא שופט האם בעיניו האדם התנהג כצדיק. ה' לא צריך עדים, אבל הוא רוצה שבני אדם יקשיבו, לטובתם, לדבריי עבדיו.

421

כאשר ישוע מדבר על עצמו, הוא מוצא מאוד חן בעיניי. דבריו יוצאים מהלב ומלמדים אותנו שה' משגיח עלינו בכל רגע של קיומנו. רק ה' יודע מה שיש בלב כל אדם ומה שהוא מסתיר בליבו. כל מה שאומר ועושה האדם ידוע לה'. העדות של האדם עצמו לא תמיד מראה את השקיפות שלו מול האלהים. אף אדם לא מכיר אדם אחר כמו שמכיר אותו ה', ואין אדם שמכיר את עצמו כמו שה' מכיר אותו.

422

כמה דברים אפשר לעשות עם הדמיון! חוש זה ניתן לשירות האדם על ידי אלהים. מה זאת אומרת "לשירות האדם"? פירושו שכאשר האדם רוצה לשנות את התמונה שיש לו במוח, הוא יכול לעשות זאת והוא יכול גם למחוק את התמונה הקודמת.

423

אם התמונה, ולא משנה מה מקורה, הופכת להיות מטרה של פולחן וחלילה, עובדים אותה עבודה זרה ומחללים את מצוות השם, בסוף כל עבודה זרה מראה את הטומאה שלה ואת האליל למי שמדמיין אלהים אחרים בשכלו.

424

המרכז של כל התמונות השכליות הוא כמובן המוח. שום תמונה בעולם לא יכולה "לדמיין או לייצג" את האלהים שאין לו צורות או פרצופים. הוא אחד.

חכם יהודי גדול בשם הרב אליעזר מוורמס, אמר "כל הצורות מהצורות הנבראות אינן נוכחות בו (בה'). כל מה שיכולים לדמיין או לתת כמשל בבריאה לא ניתן לשייך עם הבורא, כי הוא אחד ורק הוא ברא את השמים והארץ בלי עייפות ובלי עבודה".

425

אני אל קנא. לא קיים שום דבר חי ביקום שיכול לתאר אותי. כל מי שאומר על עצמו שהוא בשיתוף איתי הוא נוכל. אני הבעל האמיתי של כל היקום והיקום הוא כולו לפני. אני ה' אלהיכם שממלא את היקום כולו, אבל היקום כולו לא ממלא אותי בכלום. אף אחד לא דומה לי. מי יקום שדומה לי? אני לבד, איתי לא קיים אל אחר. אני ממלא את השמים, את הארץ ואת כל היקום. כל הבריאה וכל מה שיש בה, היא שלי. בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. אני אל קנא למה שהוא שלי.

426

לסיכום, העבודה הזרה שונאת את הדיבר השני, כי הדיבר השני הורס כל אלילים של בני האדם.

הדיבר השני הורס את הלוגוס של יוחנן.

הדיבר השני הורס את בן האל של פאולו מתרסוס.

הדיבר השני הורס את השילוש ואת הרוח הטמאה של המדונה המלוכלכת והמגעילה.

הידע של הדיבר השני הוא הנשק הניתן על ידי אלהים כדי להרוס כל סוג של עבודה זרה בנצרות ובעולם.

427

נוצרים, פקחו את עיניכם והתעוררו, ההצגה הסתיימה!

בעזרת ה', העוון הזה יתגלה מתחת לשמש וייהרס.

אמן וכן יהי רצון !

לסיכום: בספר זה ראינו את הניגוד ואת הסתירה התהומיים הקיימים בין דברי ישוע ובין דברי יוחנן, בין הדיבר השני והלוגוס של יוחנן.

השתדלתי להסביר את הניגודים האלה בכל דרך אפשרית, כדי לתת הבנה למי שחפץ להבין את האמונה האמיתית.

אני מודה לאל עליון שנתן לי הזכות להכיר את הגואל השלילי והסופי, חיים.

בזכות לימודיו, יכולתי להתחיל לתקן את חסרונותי האישיים.

במה שנוגע לאמונה האמיתית, אין שום קשר בין ישוע ובין האמונה הנוצרית.

הספר הזה, "אני אוהב את ישוע האמיתי", מסביר את האמונה האמיתית של ישוע.

אבות הכנסייה הסירו את ישוע האמיתי מהעולם.

בזכות הגואל חיים, בא הזמן לגלות את ישוע האמיתי ואת האמונה שהוא לימד.

יומן: 18 ביוני 2005: בחלום ראיתי דף וירטואלי אחד זורם מולי עם הרבה פרקים מודפסים. בנקודה מסוימת אחת היה פסוק, ומישהו בשם קאנוניקו (CANONICO) עצר את רצף הדפים והכניס את הפסוק החסר. בחלום הבנתי שסימן זה סימן לי את סוף הספר.

אני אוהב את ישוע האמיתי.

[1] אין סוג המשיחות הזה מוכר ביהדות מפני שכל מונחי המשיחות שונים בשפה הברורה של הגאולה השלמה, ואמנם יש קירבה למשיח בן יוסף של המסורת בכך שאותו משיח בן יוסף נהרג מתוך משרתו המשיחית, לא הצליח לגמור אותה, ורק אחר כך בא משיח בן דוד לסיים את מלחמותיו וכו'. אבל עוד יותר חשוב הוא מונח משיחי שבכלל לא מוכר לא ביהדות ולא בנצרות והוא עניין המשיחות שמתגבשת בקרבנו, והוא התגבשות היסטורית של האייל שהוקרב במקום יצחק אבינו. כל זה מוסבר בטקסטים של ספר משנת חיים. עם זאת יש להזהיר כל יהודי הקורא את הספר החשוב הזה שאין לנו ולדניאל מניגרסו שום שייכות כלל ועיקר לתנועה שמכנה עצמה "יהודים בעד ישו", שהשגתה היא של עבודה זרה ממש. באופן כללי אנו איננו חלק מתנועה כלשהי בעולם. אנו מבשרים את דברי וענייני הגאולה השלמה בזכות הגואל הנבחר חיים, מצנעא, תימן.

[2] הגם שמרדכי היהודי הצדיק הוא הגואל השני לישראל בגאולת פורים, בהתייחס לגאולה האוניברסלית השלמה ישוע נחשב לאיש השני של הגאולה.

[3] הוא אחד מן השלושה שבגדו בנו בסוף, והלך אחרי המשוגע מדרום איטליה. ראו "מסתובב הגלגל של אחשורוש". -

[4] אחר כך הפסקנו להשתמש במונח "משרה" בנוגע לעבודתנו בעד הגאולה השלמה, ואנו משתמשים במונח "סימן".

[6] מדבריו האמיתיים של ישוע (ללא תוספות מאוחרות), ויש מכל מקום מספר מילים של ישוע שגרמו לבלבולים היסטוריים, כמו: "אָנֹכִי בְאָבִי וְאָבִי בִּי" (יוחנן, י"ד, 11) וכדומה. בחלום חשוב מאוד של נודע, ישוע בעצמו הודה שגרם לבלבולים במילים אלו.

[7] יש להבהיר את העניין: דרך הנצרות הכרתי את ישוע, אבל אנו מנתקים את ישוע מהנצרות התיאולוגית, ולכן סוף כל סוף מפרידים אותו מהנצרות, כי הנצרות בלי התיאולוגיה שלה אין לה קיום. עם זאת, מחיים את ישוע האמיתי מצד משרתו המשיחית האמיתית ומצד מידותיו המצויינות בענווה, כמו שהכריז הגואל חיים: "זהו כוכבו של כריסטו הבא בזכות הענווה".

[8] ואולם המונח "אבינו שבשמים" היה שגור בפיהם בנוסחי התפילה.

[9] טעות היא הביטוי הזה, והוא כמו שקיבלנו אחרי כתיבת ספר זה בחלום של נודע שגם ישוע אמר על עצמו שיש מדבריו שלא היה צריך לומר אותם מפני שגרמו לבלבול ולטעויות אחריהם. עניו היה ישוע והודה על האמת, ואמנם פעל כך אחרי תיקון הנצרות, שלא לבלבל את הסברינו האמיתיים על כוונותיו הנכונות בכל דבריו.

[10] קצת קשה לקבוע אם את ביטוי זה אמר ישוע כהוויתוו או לא, מפני שגם ביטוי זה מוטעה הוא. כאילו ישנו דואליזם, רק הבן הוא פחות מהאב.

[12] באיטליה קוראים למריה (מרים), אם ישוע בשם מדונה.

[13] היא המדונה השחורה מצֶ'נסטוֹחוֹבה, פולין, איקונין של מרים השמור בקפלה בעיר, והינו מוקד משיכה למיליוני צליינים בכל שנה.