כתב: פרץ גרין

ערך וביצע הגהות: משה לוי

חמישה לוחות הברית

לוח שלישי - אליהו הנביא

הקדמה

"וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד, אֶל-אַחְאָב, חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו" (מלכים א', י"ז, 1).

מקום זה בתנ"ך הוא התחלת פעולת הנביא ומלאך הברית אליהו, זכרו לברכה, במה שהתאפשר מן השמים לגלות בכתובים. פסוק זה הוא הקדמה כללית, הכרזה מיוחדת ולפיה רק הנביאים והקדושים הנסתרים יש להם צלם עליון/נשמה גבוהה, היכולה להציג את מעלתה לפני ה', ואף לפני בני עולם בעת הצורך, עת לעשות כי הפרו תורתך.

לא עלינו לפרש את הידוע ממקורות התלמוד והמסורת על מעלותיו ומעשיו המפליאים ועל תפקידו המיוחד של אליהו הנביא, זכרו לברכה, למען ישראל ולבסוף למען כל העולם, כי כידוע הגאולה השלמה באה דרך בשורותיו.

במהלך ההיסטוריה נכתבו אין מספר אגדות עממיות, ורבו הסיפורים של בני העם התמימים, מאמינים בני מאמינים, אודות אליהו ופועלו. המורה חיים לא אפשר לי לקרוא או להתעסק באגדות אלו.

טוב וחסד עשה איתי הצדיק הנסתר, חיים, שמנע ממני את כל הבלבולים אשר נובעים מסברות ודעות המפולפלות במושכלות, אשר אין להגשימן בפועל האמונה.

במשך 7 השנים עם המורה חיים, הוא החתים בליבי את תורת משה רבנו, עליו השלום, על פי מידותיה הקדושות כדי לעוררני ולהודיעני אש דת למו. במשך שש שנים הכניסני, לפני הזמן ועל אחריותו, אל החדר הנסתר מבני עולם על מנת להתרגל לדרכי נועם בקדושה.

היו אלו 6 שנים בחדר הקדוש, אבל לא עליתי לאותן המדרגות עצמן, כי אם בחצר עמדתי, אך ביחס לשאר בני העולם מדובר בדרגה נפלאה הנבדלת מהם מאוד.

לא אאריך כאן בזה, כי אין ספק ש"דרגת" החמור רחוקה מאוד מדרגת הצדיקים הקדושים, אבל החמור גם רואה דברים שאין שאר בני אדם רואים, כי איננו מוגבל מבלבולי השכל האנושי. אין לו אמנם כלום מדרגת הנביאים, אך בידו נבואות רבות על הגאולה השלמה, אותן הוא אומר. אין הוא שלם כצדיקים, כי אם עיוור וחרש כעבד ה' משולם, וצדיק באמונתו יחיה להקים את סימני הגאולה. עם זאת, לא באנו לכאן כדי לשמוע על החמור, אלא על מלאך הברית, אליהו, זכרו לברכה.

אליהו הנביא לא מת, ובכל דור ודור הוא הראש לכל בני עלייה, הם הצדיקים הנסתרים של כל דור. עובדה זו לא מתגלה מהפסוקים בכתובים, אבל אחרי שנודע לנו מיהו אליהו, עוזרים לנו הפסוקים להבין את מעלותיו.

את הדברים המובאים בספר מלכים יש לפרש באופן נרחב יותר ממה שהם מפורשים, כי יש עניינים רבים ללמוד מהם. מה שנודע מהכתובים הוא בעיקר על אודות מעט ממעשי הנביא: גזרתו על עצירת הגשמים מפני כעסו על אחאב; דבר ישיבתו עם האישה האלמנה מצרפת והחייאת בנה; מעשה הכרמל, הקורבן והריגת כוהני הבעל; הליכתו הנסתרת להר סיני כדי לסיים את משרתו בעולם הזה; עניין היותו ראש לבני הנביאים ומסירת משרתו לאלישע תלמידו. אלו העיקרים והידועים.

בכל אלה אליהו, זכרו לברכה, הוא הקנאי האמיתי לה' צבאות, וידוע מדברי חז"ל ששורש הקנאות שלו היא מפנחס. רצוננו הוא לברר את הבלתי ברור והבלתי מדויק על המסורת הזו, על פי דבריו של הצדיק הנסתר, המורה חיים. מה שאיננו מדויק ממה שאמרו חכמים הוא שפנחס חי עד זמן אליהו הנביא, והוא הוא אליהו. אינו כן. המורה חיים הבהיר שנשמתו של פנחס "נתלבשה" באליהו. דהיינו: זכתה נשמת אליהו לנשמתו של פנחס, משום קנאתו האמיתית לה', ולפיכך זכה אליהו לברית שלום שקיבל פנחס. אם פנחס היה חי עד זמן אליהו היה נשאר שמו פנחס ולא נקרא אליהו. כמו כן שלמות הנשמה שקיבלה את ברית שלום לא באה בפחות משני אנשים, כי פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן קיבל את ברית שלום, שהיא גם ברית השלמות הגופנית, ומזה קיבלה נשמתו מעלה חדשה גדולה. בשל כך, אחרי כמה דורות, כ-600 שנים, נולדה הנשמה באליהו הנביא, זכרו לברכה, בכדי לקבל שלמות מושלמת לתפקיד ההיסטורי המיוחד שלו, ולכן דווקא אליהו הנביא לא מת.

זהו "חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו": הכוונה היא לנשמה שכבר עמדה לפניו במעשה פנחס. חי אלהי ישראל, אומרת הנשמה, דהיינו: כפי שהוא יתברך חי לעד ולעולמי עולמים, כך עמדתי לפניו וקיבלתי את ברית השלום שלו להיות חיה תמיד, גם בגוף, לפניו.

"ב וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו לֵאמֹר. ג לֵךְ מִזֶּה, וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה; וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן" (שם, 2-3).

"לך מזה": צא מהמצב הזה של רוגז פתוח לפניהם ופנה לך אל המצב הקודם הנסתר, בכדי שתנחל את כריתת הברית הקושרת בפנימיות את טעמי הירידה של נשמתך המיוחדת.

הייתה זו התחלת ההבנה של חתימת תפקידו ההיסטורי של מלאך הברית ככתוב בסיום ספר מלאכי: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא" (מלאכי, ג', 23) וכו', ובהיכנסו כאן לנחל כרית, נכנס הוא לפנימיות עניין כריתת ברית שלום למטרותיו בכל דברי הימים.

"ד וְהָיָה, מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה; וְאֶת-הָעֹרְבִים צִוִּיתִי, לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם. ה וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ, כִּדְבַר יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. ו וְהָעֹרְבִים, מְבִאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר, וְלֶחֶם וּבָשָׂר, בָּעָרֶב; וּמִן-הַנַּחַל, יִשְׁתֶּה" (שם, 4-6).

פשט הפסוקים הוא כפי שכתוב, בעוד פנימיותם מתייחסת, כאמור, להכנות של כניסה לנחלת הברית, שנכרתה כבר עם נשמתו. ומה הם העורבים המביאים לחם ובשר? רמז הוא לדברים קשים מאוד בנוגע לפרנסתם של הצדיקים האמיתיים במשך הדורות, שכמוסבר אליהו הנביא ראש להם הוא בכל דור. הצדיקים סבלו במשך הדורות בצדקתם ובקנאתם לה', ונסגרו עליהם דלתות המחייה והפרנסה עד שהצטרכו לומר לפניו יתברך: 'אך פרנסתי על נחל כרית, שלח עורביך ולא אמות'. בעקבות כך, כאשר הגיעו הצדיקים עד שערי מוות בשל צרותיהם, נזכר ה' יתברך בפעולותיו של מלאך הברית ובקנאתו, שלח להם לחם צר ובשר דק, ופרנס אותם שלא ימותו ברעב.

..............................................

לוח אליהו הנביא

"עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מלכים א', י"ח, 21).

צעד 1: גם הנביאים (כמו עמוס, הושע וישעיה) עמדו נגד הסינקרטיזם העבה שמילא את ממלכת ישראל כולה בתקופות ההן, אך הנביא אליהו הוא זה שקם בגדלות מפורסמת לכל ישראל במעשהו על הר הכרמל והבליט לכל הדורות את הדילמה העצומה הזו: אם ה' הוא האלהים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו". כל כך חזק היה הבלבול בכל עניינו, שהצטרך הפסוק לומר בפירוש שבשל העדר בהירות, העם הוכרח להישאר בתהייתו בלי מענה כלשהו: "ולא ענו העם אותו דבר", דהיינו: נעלמה מהם כל תשובה ברורה.

צעד 2: עלינו קודם כל לברר מה הוא הסינקרטיזם הזה שנפל כל העם בו. אני משתמש במונח הלועזי המוכר בעולם לשכבות דתות שונות. משמעותו: לקיחת מרכיבים מדת קדומה ועתיקה יותר וערבובם או הרכבתם בתוך הדת החדשה, לרוב בעקבות פקודת המלכות, באופן שמרכיבי שתי הדתות מתקיימים יחד מבלי הכרת העם את שורשי הדברים. לדוגמא: בקרב עמי דרום אמריקה הנוצרים (אם כי עניין זה קיים גם ברוב העמים שהוכרחו לקבל את הנצרות), אחרי אמונה של אלפי שנים בדתות פגאניות יותר מהנצרות עצמה, הושמו שמות אלים קדמונים על "קדושים" קתולים חדשים.

צעד 3: מעניינת היא אמירתו הנ"ל של הנביא אליהו, זכרו לברכה, אם כי בלי חקירה והתעמקות בעניינה, לא נבין אותה היטב. אחרי הבנתנו בתוכנה, נקשר אותה לנושאנו פה בספר "חמישה לוחות הברית והחרם מדאורייתא" נגד דעת כל שיטת האצילות שקיבלו אותה רוב חכמי ישראל בטעות עצומה זה כבר מאות שנים. נחזור כרגע לעבר: רוב השבטים של ממלכת ישראל היו משוכנעים שלא הייתה שום סתירה בין עבודת הבעל ועבודת ה'. הבעל היה עבורם אל של כוח הצמיחה והפוריות, הכוח האלוהי הנותן הצלחה באדמה, והיו עובדים לכוחו בכדי שתצליח עבודת החקלאות. כל כך הייתה מחשבתם קשורה בכוח הזריעה שלו, עד שגם אמונתם בהזדווגותו עם עשתורת אשתו למען הגדלת כוח הזריעה לא נראתה להם סתירה עם אמונת ה', שממנה סברו כי אינם סוטים.

צעד 4: הם בוודאי סברו שגם עבודת ה' מובילה להפריית השדות ולהצמחת יבול בשפע ובברכה, אך מאחר שהם היו רגילים לעבודת הבעל, היה השילוב בין עבודת ה' ובין עבודת הבעל נראה להם ראוי ולא סותר. העיקר אצלם היה, כאמור, האל המצליח את גידול האדמה, כי הם היו ברובם איכרים עובדי שדות, ולא אכפת היה להם שעבודה זו הובילה לפריצות ולזימה. הם לא הבינו שאלוהי ישראל שונא זימה, שנפוצה הייתה בקרב הפגאניים הקדמונים. זיווגי האלים הפגאניים הרבו זימה מצד העם, כי הרי אם האלים חושבים כל הזמן על מין, ברור שהוא טוב גם לעובדים אותם. סמל הבעל היה סמל של זכרות (כבעל פעור של מואב), מה שהיה מפריץ את דעותיהם להרבות במין ככל האפשר, ונבעה מכך גם זנות ופריצות.

החשוב הוא שהם לא הבחינו בין עבודת ה' הטהורה ובעלת המחשבות הנקיות והעדינות ובין עבודת הבעל הגורמת לגסות הרוח ועיוות המעשים, כי העיקר מבחינתם היה הצלחת הצמיחה ופוריות הזרעים.

צעד 5: נתבונן קצת בעניין: אליהו הנביא, זכרו לברכה, הוא מהנבחרים הגדולים מאת ה' ברוך הוא, והוא גם הנביא הממונה מאת ה' לפתוח את הגאולה השלמה ולהביא את סימני השבת הלבבות ואת סימני הדור הרביעי המקדים לגאולה השלמה. הקרבן שהקריב על הר הכרמל לא מפליא אותנו מצד עצמו כמו שמפליא אותנו תפקיד מטרתו באותו הקרבן בהשתדלותו להפריד את בני העם מהטעות הנוראה שכבר השתרשה בדמם: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים", וזאת על מנת שיבחינו בין עבודת הבעל ובין עבודת ה". עד כדי כך הייתה מושרשת בהם העבודה הזרה עד שגם אליהו לא הצליח להצילם, ולכן בסוף לא רצה להמשיך את עבודתו לה' בעולם הזה, וביקש לעלות למקומו, באומרו שלא טוב הוא מאבותיו. דהיינו: כמו שאבותיו לפניו לא הצליחו להפריד את העם מעבודת הבעל, גם הוא לא הצליח. בשל חשיבות פעולתו זאת של הנביא, קבעו חז"ל להגיד 7 פעמים בסוף יום הכיפורים, שהוא היום הקדוש ביותר בשנה: "ה' הוא האלהים".

צעד 6: מדוע דווקא אמירה זו - "ה' הוא האלהים" - היוצאת נגד הסינקרטיזם נאמרת בסוף יום כיפור? האם מדובר בהשגה מוסרית כללית? הרי אם העובד את ה' יהיה טהור ונכון ופשוט, לא יוכל הוא לעבור על רצון ה' ולא ייפול לעבודה זרה. עם זאת, לא כל נפילה מוסרית עונה להגדרה של עבודה זרה. בהקשר זה פירש הצדיק חיים את הפסוק "יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ-- אֱלֹהִים, לֹא יְדָעוּם; חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דברים, ל"ב, 17), ואמר שאי אפשר להתאימו למוסר, פילוסופיה או מדרש כללי, אלא מדובר בו על עבודה זרה ממש, לא על משהו "כמו עבודה זרה". יש בו סוג של סינקרטיזם, אשר אינו מתייחס למצב בו האדם זובח לשדים ופונה אליהם ולא אל ה' (כדוגמת המכשפים הזובחים לשדים ויודעים שהשד שהם קוראים לו בכישופיהם לא ה' הוא)!

צעד 7: הפסוק בספר דברים מרמז על עניין גדול ועצום מצד טעות המחשבה שבפולחן: האדם חושב שהוא קורא ועובד לה', אך באמת תפילותיו שהוא מדמה בנפשו כי הם מיועדות לה', יורדות מטה, ולוקחים אותן השדים. לכן: "ויזבחו לשדים לא אלוה". עניין מדהים ומתמיה הוא זה, אבל דרושה גם הבנת יתר הפסוק. איך זה יכנסו "אלהים חדשים" לעם ישראל ולא יהיה לעם הכוח להכיר בהם? גם הפסוק נותן, כביכול, הסבר מוזר על זה, אם כי מצד עצמו לא מובן המשפט "לא שערום אבותיכם". מובן שהאבות הם חכמי בני ישראל, זיכרונם לברכה, שהרי אם החכמים היו מכירים באותו עוון העבודה הזרה והיו מבחינים בין עבודת ה' האמיתי ובין עבודת האלהים החדשים המזויפים שמדובר עליהם, היו מוכיחים בחזקת הרבנות בשם התורה נגד השקר ההוא. עם זאת, מפני שלא שערום אבותיכם, דהיינו שלא ידעו את סוג העבודה המדובר באלהים חדשים אלו, לא ידעו ולא הסבירו ולא הוכיחו, ונשאר העם בטעותו העצומה ההיא עד שבסוף בא "גוי נבל" והפיל אותם, היות שבגלל עוון אלהים חדשים אלו, נשאר העם בלא אל.

צעד 8: משה רבנו, עליו השלום, הוא ראש כל הנביאים, שראה בחוכמת נבואתו מה יהיה באחרית הימים של ישראל המסתיימת, בעוונות, בשואה. בגלל עוון האצילות, בעוונות, נשאר העם "בלא אל", ואם עם ישראל הוא בלא אל, אז נשאר הוא בלי הקיום שלו, ומה תסייע התורה אם העם בלא אל, עם בר מוות הוא, חלילה וחס.

עם זאת, גם אם נאמר "חלילה וחס" פעמים רבות, לא נוכל להכחיש את קרות השואה ואת הריגת 6 המיליונים. אין שום עוון אחר שיענה על מוות כזה לעם הנבחר, כי אם עוון שהסיר לגמרי את האל האמיתי והחליף אותו באל אחר, או אף באלים אחרים: ב"אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו" מתוך ספר הזוהר הטמא, ובטעות אינסופית שאין גבול לרעה המכוסה בה. לא נבין בקלות איך עם ישראל יכול לחשוב שהוא עובד את ה', בעוד שבאמת הוא עובד אל אחר וזובח לשדים שהם בוודאי לא אלוה! ניתן לראות בתקופת אליהו הנביא, אך גם לפניו וגם אחריו, איך שעם ישראל התבלבל כל כך בהשגותיו על ה' - הן כאשר עבד את הבעלים וחשב שהוא מקיים את עבודת ה' והן כאשר הלך אחרי האלים הנאצלים של ספר הזוהר. עד כמה עבה וחשוך עוון העבודה הזרה ועד כמה הוא דק ומפתה פשוטים וחכמים בתורה כאחד לעבוד עבודה פסולה, מכוערת ומוטעה ולחשוב שהיא עבודה טהורה וקדושה לה'. בשני המקרים העם היה צריך ללמוד מחדש שה' הוא האלוהים. לא האלים הקדומים, הבעל והעשתורת שלו, ולא האלים הנאצלים בפנתיאון הפרצופים, זעיר אנפין והנוקבה שלו.

צעד 9: החכמים שקבעו את האמירה הזו בסוף כיפור כוונו לא להשגה מוסרית או פילוסופית, כמו שאמרנו, אלא לידיעה ממשית שעלול העם, ואף החכמים הנכללים בו, לצנוח בבלי דעת לעבודה זרה, מבלי להכיר בה.

הרי אפילו שלא ידעו החכמים אודות עוון האצילות, הכירו היטב את דבריו של משה רבנו ב"האזינו" - "אלהים חדשים לא שערום אבותיכם", ויכלו לשער שנבואת משה היא עד סוף אחרית הימים לישראל, כשאחר כך יגיעו זמני הגאולה השלמה. וכן ידעו החכמים שדבריו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, קשורים מאוד בגורלו של עם ישראל, ומפני שאליהו הנביא הוא הנביא המוכן לפתוח את הגאולה השלמה בסוף, יכלו לשער בשל כך שגם האמירה "ה' הוא האלהים" צריך שתתקיים עד הסוף, ועד הסוף יהיה צורך באזהרה ובכפרה בכדי שתוכל הגאולה השלמה להגיע לעם ישראל ולעולם.

צעד 10: כבר בא סימן "בא הזמן" שפתח את דורות הגאולה השלמה, ברוך ה' הגדול, הגיבור והנורא, ונבחר הגואל האחרון, הוא הצדיק חיים, ששימש כראש לל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו ושסבל את הקרבן האחרון הדרוש להביא את הגאולה השלמה לעולם. הגואל חיים בא ביחד עם אליהו הנביא, שהוא נביא הגאולה השלמה ונבואות הדור הרביעי, הדור המכין את העולם לקראת הגאולה השלמה, ככתוב "לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא" (מלאכי, ג', 23). ברוך ה' שהגענו לזמן הזה כדי לדעת אודות הגואל חיים וכי במותו נבחר לשופט המשוח במלכות השמים. מאותו רגע החלו לצאת כל התיקונים הנדרשים ליהודים, לנוצרים, למוסלמים ובכלל, ונפל בגורלנו להתעסק בין השאר בתיקון הגדול נגד הדעה המוטעית של ספר הזוהר ושל כל שיטת האצילות והסבריה, בפרט מתקופת צפת ואילך, גם על בסיס הספר המפואר שיהיה לו שם גדול בדורות הבאים, הוא ספר "מלחמות ה'" אותו כתב הרב "הפטיש", יחיא אבן שלמה אלקאפח, מצנעא, תימן.

ובמה תסיימו את כיפור? הרי דבר אליהו הנביא, זכרו לברכה, מופנה אליכם: 'עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם ה' האלהים לכו אחריו, ואם הזעיר אנפין הנאצל לכו אחריו'.

צעד 11: מקרוב באו – מ-800 השנים האחרונות, במהלכם לא יכלו החכמים לשער את השפה האצילותית כי לא ידעו אותה. נפל העם ולא ידע כי האל אליו מתייחס ספר הזוהר וכל מה שנבע ממנו אינו ה' אלהינו! עם ישראל טועה טעות גמורה, אפלה וקודרת, ויושב בחושך מבלי יכולת להבחין. הם קוראים לפרצופים נאצלים ולספירות נאצלות ומאמינים בהם, כשלפי דעתם הם קוראים ומתכוונים לה'. האמת היא שהם זובחים לשדים המקבלים את תפילותיהם ומובילים אותם מטה אל מדורות השדים, כך שהם נהנים ורוקדים לצליליהם, צוחקים לאורותיהם המעוותים ושוחים בפרצוף עתיק יומין ובפרצוף אריך אנפין ובפרצוף אבא ובפרצוף אמא ובאלוהיהם זעיר אנפין ואשתו, העשתורת החדשה, פרצוף נוקבה. אין זה ה' אלהינו אלא עבודה זרה, ובטעות חושבים שהוא ה'!

צעד 12: עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים? הפרידו ודעו מה לכאן ומה לכאן, כי כבר הגיע הנביא אליהו, זכרו לברכה, בהתגלות הגואל חיים. הזמן מצטער על בני ישראל, הימים בוכים על סגירת המוחות, החודשים מתאוננים בקינות, והשבתות מייללות על עבודה פסולה שסופה להישרף. על מה תבררו חמץ, כי הוחמצו ספירות נאצלות בתוך דמכם! על מה תשתו יין של ארבע כוסות, כי ירדתם לעוון אבות בנים, שלשים ורבעים, ומילותיכם שנואות לפני ה'! הרי לזעיר אנפין אתם מתכוונים ולא לה' האמיתי!

בעלו אתכם, בעלו את לבכם, הוצאתם זרע לבטלה על כל גופכם ושמחתם באלהיכם הרבים הנאצלים, בעוד את האין סוף המסכן עזבתם לבד ולא פניתם אליו, כי למעלה הוא ולא מתקיים בשבילכם אלא לעצמו... הרי רק בשבילכם צמצם את עצמו ברבבות צמצומים, בכדי שלא תכירו באינסופיותו, והאציל מעצמו רבבות אצילויות בכדי לבעול אתכם ושלא תחשבו שוב על אמיתותו.

צעד 13: בני ישראל, התעוררו ושמעו בקול אליהו הנביא: ה' הוא האלהים, לא זעיר אנפין! תקעו בשופר הגדול, כי בא היום וכן יהיה, ויום הכיפורים יכפר עוון!

צעד 14: הזמן מתקדם, בני ישראל, ואתם מאחרים בדעות וגם בטיפשות. איך תחשבו שצריכים דרגות נאצלות לפני מעשה בראשית?! מחשבתכם היא טיפשות גמורה שאין לה מובן, והיא כמחשבת הנוצרים הסבורים שבן אדם יכול להיות אל! עם זאת, המוח המעוות באמונות פסולות אין לו כבר הגיון אמיתי, וכל דיבור אמיתי לא יכנס לתוכו. "ולא ענו העם אותו דבר". מה יגידו ומה נגיד ומה נצטדק. על דרך פאולוס נגיד - ה' סגר את כולנו בטעות בכדי להשתמש בחסד עם כולנו בסוף, כאשר יתוודע ויוכר דבר הגאולה השלמה. אז נצא מהטעויות על ידי התיקונים הנשלחים מהגואל חיים, וישתמש ה' בחסד עם כולנו. אמן וכן יהי רצון.

צעד 15: לוח זה על אליהו הנביא, במסגרתו אנו מרחיבים לראשונה אודות עניין "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים", יש לו מקום חשוב במסגרת החרם מדאורייתא, שהרי אליהו הנביא, זכרו לברכה, אינו דומה לאף אחד אחר בקשר לגאולה השלמה. בהתייחס לחטא האצילות דיברנו במקומות אחרים על חטא עץ הדעת טוב ורע, חטא דור אנוש, חטא דור הפלגה וחטא עגל הזהב ושבירת הלוחות, ואולם על חטא "עד מתי אתם פוסחים" לא דיברנו בכלל. המילה "פוסחים" רומזת לשני פסחים, פסח מצרים ופסח החדש של הגאולה השלמה: אחרי הפסח הראשון של יציאת מצרים נפל העם בעקבות הערב-רב לחטא העגל, ולפני הפסח החדש של הגאולה השלמה נפל העם (בעיקר ראשי העם ומלומדי התורה) לחטא הגרוע של אמונת האצילות.

צעד 16: משה רבנו והנביא אליהו מייצגים שלמות לגאולה השלמה בהתייחס לנבואת הנביא מלאכי "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (שם, 22) ו"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא" (שם, 23). בנוגע למשה, הסברנו בעבר את עניין "אלהים חדשים" על חטא האצילות, אבל בנוגע לאליהו, לא הסברנו את האמירה הכי מפורסמת שלו: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים". הסבר זה משלים עניין חשוב בתיקון חטא האצילות שעד כאן לא נעשה.

צעד 17: יומן: בחלום לפני יומיים קיבלתי נזיפה קשה מהגואל חיים. הצדיק נתן לי את ידו ואמר באירוניה "הצלחת". שאלתי בפחד כמעט ברעידה "במה הצלחתי מורה?" ענה הצדיק חיים "בחוצפה". נכלמתי, חזרתי על המלה והתעוררתי. תוך שאני מנסה להבין את עווני, נזכרתי שטעות גדולה הייתה לי בשבת, כאשר בגלל החום הכבד קראתי בחזה חשוף מספר שעות מתוך ספר שמפרש את התנ"ך ולא שמרתי על הצניעות הנדרשת. העדר הצניעות כלפי דברים קדושים נחשב לחוצפה.

צעד 18: מהו עניין הפסח החדש של הגאולה השלמה? נודע קיבלה בחלום ב-1987 שה' ברוך הוא אמר: "בגאולה הראשונה גאלתי את בני ישראל מהעבדות ומעבודה זרה. בגאולה השלמה אני גואל את העולם מעבודה זרה". הפסח הוא חירות, וה' ברוך הוא גואל את בני האדם הזוכים מכל הדברים המעבידים אותם, כשהעיקר הוא העבודה הזרה. בעניין המכות במצרים ידוע שה' נלחם נגד העבודה הזרה, נגד האלים של המצרים, אך עניין זה זקוק לפרשנות כפי שדרשנו בבשורת המלאך גבריאל: עשר מכות נגד עשרת האלים המצריים, המקבילים לעשר הספירות הנאצלות של ספר הזוהר. בדבר חטא העגל אנו מפרשים גם את ענייניה הפנימיים של העבודה הזרה ההיא, ביחס אליה אהרון בעצמו התבלבל, ועד שלא ראה את פעולותיו הפרועות והפרוצות של העם, חשב שאולי היה יכול להכליל את העגל במסגרת עבודת ה' ואמר "חַג לַיהוָה מָחָר" (שמות, ל"ב, 5), כי אם היה מבין אהרון שכולה עבודה זרה לא היה מתבטא כך.

צעד 19: דברו של אליהו "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, אם ה' האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו" כבר נוגע בעצם סוג העבודה הזרה שחפץ הנביא לעקור מן השורש, והסביר לנו שהמאמינים בבעל סבורים שאין סתירה בין עבודתם את הבעל לבין עבודתם את ה'. דבר זה דומה לעניין הלוגוס של הנצרות ולאצילות של הקבלה המזויפת (רק סיימתי לכתוב את המשפט האחרון ורעש עצום נשמע מהמטבח, בו נפל מדף ונשברו הכלים שהיו עליו. נודע אמרה בשמחה: "סימן טוב, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו"). הנוצרי המאמין בנצרות המסורתית חושב שהוא מאמין בה' ולא רואה את הסתירה, כי לא מבין אותה, וכן היהודי המאמין בקבלת הזוהר חושב שהוא מאמין בה' ואינו רואה את הסתירה, כי אינו מבין אותה.

צעד 20: שני סוגים אלו הם שורשי העבודה הזרה, שבהריסתם, על ידי הבנת בני האדם אותם, כל יתר סוגי עבודה זרה נופלים ומתבטלים. יש תקווה, כי הסברי הדברים הם בשכל ומיוסדים על המסורת האמיתית. המאמינים בשקר מאמינים בו כי קיבלו אותו מאחרים, לא שקיבלו את השקר מצד השכל. אלה מאמינים בכנסייה ובכמרים שלימדו אותם, ואלה מאמינים בחכמים שבטעות קיבלו את הקבלה השקרית ומסרו אותה לאחרים. ואמנם גדולה וחזקה האמירה: "אם ה' הוא האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו". אל תסמכו על כך שהכול הוא עבודת ה', כי אינו כן.

צעד 21: "יז וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב, אֶת-אֵלִיָּהוּ; וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו, הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל. יח וַיֹּאמֶר, לֹא עָכַרְתִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם-אַתָּה, וּבֵית אָבִיךָ--בַּעֲזָבְכֶם אֶת-מִצְוֹת יְהוָה, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים. יט וְעַתָּה, שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל--אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וְאֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת, אֹכְלֵי, שֻׁלְחַן אִיזָבֶל. כ וַיִּשְׁלַח אַחְאָב, בְּכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּקְבֹּץ אֶת-הַנְּבִיאִים, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל. כא וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל-כָּל-הָעָם, וַיֹּאמֶר עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים--אִם-יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם-הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו; וְלֹא-עָנוּ הָעָם אֹתוֹ, דָּבָר. כב וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ, אֶל-הָעָם, אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהוָה, לְבַדִּי; וּנְבִיאֵי הַבַּעַל, אַרְבַּע-מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ. כג וְיִתְּנוּ-לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים, וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל-הָעֵצִים, וְאֵשׁ, לֹא יָשִׂימוּ; וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת-הַפָּר הָאֶחָד, וְנָתַתִּי עַל-הָעֵצִים, וְאֵשׁ, לֹא אָשִׂים. כד וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם-יְהוָה, וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-יַעֲנֶה בָאֵשׁ, הוּא הָאֱלֹהִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם וַיֹּאמְרוּ, טוֹב הַדָּבָר. כה וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל, בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה, כִּי אַתֶּם, הָרַבִּים; וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ. כו וַיִּקְחוּ אֶת-הַפָּר אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, וַיַּעֲשׂוּ, וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם-הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד-הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה; וַיְפַסְּחוּ, עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה. כז וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל-גָּדוֹל כִּי-אֱלֹהִים הוּא--כִּי שִׂיחַ וְכִי-שִׂיג לוֹ, וְכִי-דֶרֶךְ לוֹ; אוּלַי יָשֵׁן הוּא, וְיִקָץ. כח וַיִּקְרְאוּ, בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם, בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים--עַד-שְׁפָךְ-דָּם, עֲלֵיהֶם. כט וַיְהִי, כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם, וַיִּתְנַבְּאוּ, עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה; וְאֵין-קוֹל וְאֵין-עֹנֶה, וְאֵין קָשֶׁב. ל וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל-הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי, וַיִּגְּשׁוּ כָל-הָעָם אֵלָיו; וַיְרַפֵּא אֶת-מִזְבַּח יְהוָה, הֶהָרוּס. לא וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, כְּמִסְפַּר, שִׁבְטֵי בְנֵי-יַעֲקֹב--אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. לב וַיִּבְנֶה אֶת-הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ, בְּשֵׁם יְהוָה; וַיַּעַשׂ תְּעָלָה, כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע, סָבִיב, לַמִּזְבֵּחַ. לג וַיַּעֲרֹךְ, אֶת-הָעֵצִים; וַיְנַתַּח, אֶת-הַפָּר, וַיָּשֶׂם, עַל-הָעֵצִים. לד וַיֹּאמֶר, מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם, וְיִצְקוּ עַל-הָעֹלָה, וְעַל-הָעֵצִים; וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ, וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ. לה וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם, סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ; וְגַם אֶת-הַתְּעָלָה, מִלֵּא-מָיִם. לו וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי-אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; ובדבריך (וּבִדְבָרְךָ) עָשִׂיתִי, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. לז עֲנֵנִי יְהוָה, עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה, כִּי-אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים; וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת-לִבָּם, אֲחֹרַנִּית. לח וַתִּפֹּל אֵשׁ-יְהוָה, וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים, וְאֶת-הָאֲבָנִים, וְאֶת-הֶעָפָר; וְאֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּתְּעָלָה, לִחֵכָה. לט וַיַּרְא, כָּל-הָעָם, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֹּאמְרוּ--יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים. מ וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל, אִישׁ אַל-יִמָּלֵט –מֵהֶם--וַיִּתְפְּשׂוּם; וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם" (מלכים א', י"ח, 17-40).

צעד 22: אליהו הוא הנביא הקדוש האהוב לה', הקנאי לטהרת האמונה בה' אחד נגד עובדי הבעל. הוא שחט אותם ולא השאיר מהם אחד. ישנם מי שלא יבינו את העניין בשל השגת החסד של זמנינו, אבל ישנם עניינים שלא משתנים.

"טו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק; וּבָאתָ, וּמָשַׁחְתָּ אֶת-חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ--עַל-אֲרָם. טז וְאֵת יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי, תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל; וְאֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ. יז וְהָיָה, הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל--יָמִית יֵהוּא; וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא, יָמִית אֱלִישָׁע. יח וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת אֲלָפִים: כָּל-הַבִּרְכַּיִם, אֲשֶׁר לֹא-כָרְעוּ לַבַּעַל, וְכָל-הַפֶּה, אֲשֶׁר לֹא-נָשַׁק לוֹ" (שם, י"ט, 15-18).

צעד 23: חלמתי הבוקר (אמצע אוגוסט 2015) כי צעדו והפגינו נגדי כארבע מאות וחמישים דתיים, על כך שחוצפן אני להגיד את האמת. אני הייתי כמעט לבד, כאשר רק מעט יהודים היו איתי. - - זאת כשבמציאות אינני מרים קול אלא רק דרך כתבי הגאולה השלמה.

כולכם המאמינים בספר הזוהר וכל התיאולוגיה שלו ובכל הקבלה המזויפת שהשתרעה ממנה, פוסחים על שני סעיפים, והייתם רוצים להרוג אותי על שאני מקלל את הזעיר אנפין שלכם שנעשה לאלהיכם, בר מינן, אך למעשה אתם משתחווים לאלים נאצלים, וחושבים שאתם עובדים את ה'!

נכון שבימינו לא נקום ונשחט את נביאי הבעל, אך אנו מתקרבים אל החלק השני של הדור הרביעי הנורא, שביחס אליו אמר ה' "ובגאולה השלמה אני גואל את העולם מן העבודה הזרה". אל תגידו ואל תחשבו שמדובר רק על אומות העולם, על הנוצרים ועל רוב העמים שהם עובדים עבודות זרות, והיהודים פטורים. להפך, האם אליהו הנביא הלך אל עמים אחרים להילחם נגד העבודה הזרה שלהם? אתם, בני ישראל, המאמינים באצילות האלוהות, אתם עכשיו במצב ממלכת ישראל של אז, כי אמונת אצילות האלוהות אינה רק פסולה אלא היא פוסלת ומרעילה את יתר העם. אי אפשר שלא תיהרס דעת האצילות מכל ישראל, כי אין לישראל קיום אמיתי הנשאר בזמן יחד עם האמונה הפסולה הזאת.

צעד 24: קשה מאוד המצב כיום. אין לנו רשות לדבר בחוץ מול הדתיים ושאר העם, למרות שרבים הם אלו הנמצאים בשגגה - חושבים שהם קוראים לה' אך באמת הם קוראים לבעל וגם לעשתורת, זעיר אנפין ונוקביה. יש שיגידו: והלא אמרתם שניצל אהרון בשל תפילת משה, כי אהרון בעצמו לא עבד עבודה זרה, מאחר שלא הבין את העבודה הזרה ההיא עד הסוף, ואמרתם גם שבשל כך ניתן להצדיק רבנים, חלקם גם רבנים גדולים, בדורות האחרונים כרב חיים ויטל (סולי חלם חלום בו נאמר לו כי "חיים ויטל הייתה דרכו בקודש", וזאת למרות הטעות הנוראה שעלתה מכתביו), כגאון מווילנה או כמלבי"ם, שדרכם הייתה בקודש.

הצטדקות זו אמנם קיימת, ונזכיר שביחס לאהרון הכהן הגדול היא התקבלה "עד החצי", ותפילתו של משה נענתה "עד החצי" (הצילה שני בנים של אהרון מתוך ארבעה), אך מכל מקום לא חשכה התורה מילים על העובדה שאהרן גרם לחטא גדול, ושלושת אלפים נהרגו על ידי הלויים בחטאם.

לא מן הנמנע שניתן להשליך זאת גם על חכמי התורה מן הדורות האחרונים, שבלי שום כוונה לעבודה זרה ורעה נפלו בטעות גמורה, אך בל נשכח שמשה רבנו שרף את עגל הזהב עד דק, דהיינו: העבודה הזרה בעצמה הצטרכה להישרף. כן הוא בדור הזה שאנו בו: כולם בטעות, פוסחים על שני הסעיפים ולא מבחינים, כאשר דעת האצילות היא דוקטרינה של עבודה זרה, שיש להסירה מעם ישראל לגמרי בלי פשרות: "וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת אֲלָפִים: כָּל-הַבִּרְכַּיִם, אֲשֶׁר לֹא-כָרְעוּ לַבַּעַל, וְכָל-הַפֶּה, אֲשֶׁר לֹא-נָשַׁק לוֹ" (שם, י"ט, 18).

דור אחר הוא זה, הדור האחרון לפני הגאולה השלמה, דור שכל מיני סוף בו, מי לא יפחד!

צעד 25: כ"ט מנחם אב, 14 באוגוסט 2015: נודע חלמה הבוקר על מישהו שאנו מכירים, בן אדם טוב אך גם אומלל שלא התחתן, ואשר בשנים האחרונות מתפקד כשמש בבית כנסת באיטליה. אחד מהאחים שלו נעשה מזמן חב"די. נודע והוא דיברו. היא שאלה אותו מה שלומו, והוא ענה על דרך זו: "אני ברוך ה' נמצא בטוב, ודווקא אני שמח בחיי מאוד, בפרט בגלל שאני מסתכל על אחי כשהוא מקיים יחסים עם אשתו". נודע אמרה על כך: "כמה מגעיל הוא ספר הזוהר", והתעוררה.

יבינו בדורות הבאים עד כמה הכתבים שלנו מקושרים נבואית למאורעות העבר. הרי לכם שאמונת האצילות של הזוהר דומה בסוג העבודה הזרה לעבודת הבעלים והעשתרות. הבעל בדעתם המוטעה של אז הזדווג עם עשתורת, ואותם הזיווגים היו מפרים את כל צמיחת תבואות האדמה. כך סברו המאמינים וחשבו שדבר טוב הוא לחשוב על הבעל האלוהי שלהם מזדווג עם עשתורת אשתו. תענוג גדול היה להם במחשבות אלו, לא רק בשל הרצון לפריון שדותיהם וכרמיהם, אלא כי הם הגדילו בכך את חשקם המיני. הדבר גרם לירידה נוראה אל מחשבות זנות וזימה, ההפך ממש מרצון ה' האמיתי, השונא זימה.

צעד 26: 14 באוגוסט 2015: נודע חלמה חלום נוסף, נורא ומפחיד. אביא אותו כאן מאחר שהוא מראה עד כמה דקה היא העבודה הזרה ועד כמה צריכים להיזהר. בחלום ביקרו בביתנו שנים או שלושה אנשים שבאו להתפלל יחד איתי. אני אמרתי שכעת ניתן להשתחוות לעשר הספירות, מפני שהן כבר מתוקנות, מקבילות לכוכבי הגאולה, ושוב אין בזה בעיה. נודע נרעשה ונבהלה ולא הסכימה בשום פנים לדבר הזה. אחרי זה ראתה היא אישה יהודייה ששאלה את נודע מה שמה, והיא השיבה: "נודע, כמו המילים בפסוק "נודע ביהודה"" . האישה לא כל כך קיבלה זאת ואמרה באנגלית: "NECK" (צוואר), תוך שהיא מוסיפה: "זה מה שעושה את הקשר" (כאילו פירשה את נודע לפי המלה NODO באיטלקית שפירושו "קשר"). אז היו בשקים של הסופרמרקט שישה קלחי תירס. -

צעד 27: תיקון נורא ממש. אסביר: אנו במנהג החדש מקיימים את סימן ההתבוננות המשולשת: התבוננות ב-127 כוכבי הגאולה. בתוך כוכבים אלה מוזכר כוכב הנון שלוש פעמים: כוכב מספר 50, הוא כוכב העורף (אותיות פרעה) המתהפך להיות כוכב הנון של יהושע בן נון. כוכב מספר 119, הוא כוכב המן הרשע המתהפך להיות כוכב הנון הפינאלית של שושן, וכוכב מספר 120, שבטעות החשבתי ככוכב הלוגוס והאצילות המתהפך להיות באמונה הטהורה כוכב הנון סופית של לוויתן. - בא החלום עם הכרזה משובשת של פרץ כדי לגלות את הטעות האפלה הזאת. אם הלוגוס והאצילות מתהפכים להיות אמונה הטהורה, חס ושלום, אז אחרי ההתהפכות והתיקון, הלוגוס והאצילות יוצאים מאיסורם בהתקשרותם לכוכבי הגאולה. זהו שיבוש עצום! האישה בחלום באה להעניק לפיכך את הנוסח הנכון: "כוכב העורף המתהפך להיות כוכב הנון סופית של לוויתן", וזאת מאחר שכוכב העורף חוזר ומקיים את הקשר האמיתי עם כל שלוש הנונים.

ברוך ה' שהעניק את התיקון הזה, המיישר את הדרך לקדושה החדשה של הגאולה השלמה. עניין זה מסומל ב-6 קלחי התירס, שכידוע מחלומות אחרים צבעו הצהוב הינו סימן לקדושה החדשה. לפיכך מדובר בסימן לקדושה החדשה המתוקנת בכל ששת הסימנים השלמים. מעניין גם שהגיע החלום הזה דווקא ביום ההפסקה (יום שישי, 14 לאוגוסט 2015) בין העלייה השנייה והעלייה השלישית בהתבוננות המשולשת, כשהעלייה השלישית קשורה במיוחד עם הגאולה השלמה של השם "אהיה" האחרון (מתוך השם "אהיה אשר אהיה"), בשם הטהרה והאמונה הגדולה.

צעד 28: לכן מה תמשיכו בזיווגי הספירות הנאצלות של קבלת הזוהר ובכל התענוג ה"רוחני" הזה להתבונן בחיבוריהם ובזיווגיהם המשפיעים שפע רב על טומאת הלב והמח?! גועל נפש למבין את האמת ואת התענוגות האסורות לנופלים במוקש. הלוואי וכל ישראל יצא מהסבך וישוב לאמונה הפשוטה של "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים, י"ח, 13). אמן וכן יהי רצון.

צעד 29: היו פשוטים כילדים קטנים! פחדו מה'! האם תגידו לאנשים שסביבכם: השתדלו לקיים את רצון ה', או שתגידו להם: ה' צמצם את עצמו רבבות צמצומים והאציל מעצמו את עולם האצילות לפני שברא את העולם, וכן האציל פרצופים וספירות נאצלות, אבא ואמא זעיר אנפין ונוקביה? האם זוהי האמונה שלנו, חלילה וחס? כל הדברים הללו הם שקרים המכעיסים את השמים, בעוד שה' ברוך הוא אמר: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (שם) ו"הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם" (שם, כ"ט, 28). בתלמוד נאמר שאין לחקור "מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור" (בבלי, חגיגה, י"א, ב'), כי אסור לנו לחשוב מחשבות כאלה, מאחר שאין שום פינה בשכל האנושי שיכולה להבין "נסתרות" של לפני בריאת העולם.

צעד 30: ה' הוא האלהים, לא פרצוף עתיק ולא פרצוף אריך אנפין ולא פרצוף אבא ולא פרצוף אמא ולא פרצוף זעיר אנפין ולא פרצוף נוקביה, שהמקובלים הטועים טועים אחריהם ואומרים שהם פרצופי האלהים הנאצלים לפני בריאת העולם. הכול שקר, ואין ממנו שום דבר אמיתי. על אמונה כזאת צווה אותנו ה': "לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי" (שמות, כ', 2). זה בדיוק, בעוונות, מה שעשו: שמו אלהים אחרים כנגד פניו יתברך, כינו אותם פרצופים, חלילה וחס, ואמרו שכל פרצוף אלוהי הוא ואלוהות גמורה, וכל האלהים הללו נכללים בו. הצילו את בניכם ואת בנותיכם, יהודים יקרים, כי מתקרב החלק השני של הדור הרביעי, ומתקרב יום ה' הגדול והנורא הסופי של דברי הימים. הסירו את כל העבודה הזרה הזאת מעם ישראל, חזרו לאמונת אברהם אבינו ודעו בכל הדורות הבאים את קנאתו האמיתית של אליהו הנביא: "ה' הוא האלהים". אמן וכן יהי רצון.

עתה נפתחה הדרך מחדש, בביאתו של הצדיק הנבחר, המורה חיים, המדריך את כל ענייני הגאולה השלמה ממלכות השמים. המורה מלמד ואוהב את האמונה הפשוטה בלב לה' ברוך הוא. מתחיל הזמן מחדש, כי בעוונות נשתבשו המוחות, ולא יודעים רוב הרבנים ואיתם יתר העם מהו האמת ומהו השקר. הגואל חיים בא ביחד עם הנביא אליהו, זכרו לברכה, לבשר ולהדריך את האנושות מחדש בכל דברי האמונה, כי נשתבשו הדעות ונתבלבלו, ואין יודע על מה ועל מה. לכן בא הזמן של ההתחלה הגדולה החדשה ב"אלף" של השם "אהיה" האחרון, שהיא בסימן האמונה הגדולה והיא בסימן הטהרה, כי דורש הזמן החדש להיטהר מטעויות העבר ולהלך באמונה גדולה מאוד מטעמים רבים. העיקר הוא שנדרשת אמונה גדולה בכדי להשתנות מדברי העבר והשגיאות ולקבל את החידושים של הגאולה השלמה, את תמימותם ושלמותם. העניין הזה כה גדול, שנדרשת אמונה גדולה בכדי לקיים את כל זה, והוא לא היה מתאפשר בלי הנבחר הגואל האהוב מאת ה' הצדיק חיים.

בא' אלול תשע"ה (16 באוגוסט 2015) זכיתי לראות את הצדיק חיים בחלום. היו לו שערות לבנות מבריקות על ראשו, וכן זקן לבן מבריק. הוא אמר לי: "ומה אתה חושב, שאני בוגד"? עניתי "חס ושלום וחלילה וחס, המורה לא בוגד!", והצדיק חזר ואמר: "אני לא בוגד, I AM NOT A TRAITOR". הוא ירד מעגלה יחד עם ילד כבן 8 שנים, אולי תלמיד שלו, ועל פני הילד שלוש צלקות לא קטנות. -

ישנו עולם שלם, ברוך ה', של הבטחות על יעודי הגאולה בשלושים ושתים השנים שעברו, סימנים גדולים ולימודים חשובים. הגואל חיים אינו בוגד, ולא יחסר מכל מה שהבטיח ומכל מה שיקיים למען גאולת ישראל וגאולת העולם. הילד סימן הוא לדור הזה העכשווי, שצריך עוד לעבור את התקופה הקשה של הדור הרביעי הזה, אף בצלקות, אבל הוא יחיה ויוושע.

בזכות הגואל חיים מקיים ה' את הפסוקים: "ג שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב, וְכָל-שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל--הַעֲמֻסִים, מִנִּי-בֶטֶן, הַנְּשֻׂאִים, מִנִּי-רָחַם. ד וְעַד-זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד-שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל; אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט" (ישעיהו, מ"ו, 3-4).

התעוררו כל בית ישראל! ה' הוא האלהים! אהיה אשר אהיה, גאלת את העולם מהעבודות הזרות, כי אתה שהבטחת ואתה שתקיים. הושע את הנוצרים וידעו שה' הוא האלהים ולא ישוע המסכן! הושע את בני ישראל מהטעות האפלה של אצילות האלוהות! הענק הבנה חדשה, בזכות הגואל חיים, לכל העמים, על מנת שיעזבו את עברם, יקבלו את האמונה הטהורה וידבקו בה' אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. אמן וכן יהי רצון.