חמישה לוחות
הברית
לוח 5 - הקבלה
החדשה
צעד א' - הצדיק החי באמונת הדיבר הראשון הוא אשר אמונתו מחייה אותו בחיים
אמיתיים. לכן החכמים, זיכרונם לברכה, לפי קבלתם מהנביאים, קשרו את פסוקו של חבקוק
הנביא (ב', 4) אל הדיבר הראשון (בבלי, נזיקין, מסכת מכות, כ"ד, א'). דהיינו
שנדע שהעמדת תרי"ג מצוות היא על אחת, מצוות האמונה, וזוהי אותה האמונה של
"אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית
עֲבָדִים" (שמות, כ', 2).
צעד ב'
- הדיבר הראשון כולל בעצמו את הכול, ולכן אמונת הצדיק החי באמונתו היא אמונה שלמה
בכוח קדוש ישראל וגואלו, ה' צבאות שמו, ובכל נסיו, מופתיו ונפלאותיו. ואם כן, מה
לנו ולכל הדְרוש המעמיד אותם על אחת? ומה הרווחנו מהדְרוש לדעת שהדיבר הראשון כולל
בעצמו את כל המצוות? הרי לא חידוש זה, ומבלי הדרוש היינו יודעים אותו, כי ידוע
שבדבר שלם המתחלק לחלקים, הראשון כולל בעצמו את הכול, וכך תרי"ג המצוות ועשרת
הדיברות. מה בא להוסיף כאן הצדיק החי באמונתו?
צעד ג'
- ראשית נאמר שלא היה מפורש אצלנו כל כך שהכול כלול בדיבר הראשון, אלא אנו אומרים
שהכול כלול בשני הדיברות הראשונים: "אנכי" במצוות עשה ו"לא
יהיה לך" במצוות לא תעשה, ושאין הדיבר הראשון יכול לעמוד כלפי הכול אלא
צריך את שניהם. זהו הטעם שנאמרו שני הדיברות הראשונים על ידי ה', ולא רק הדיבר
הראשון. לפיכך צריך לדרוש מדוע צדיק באמונתו יחיה מתקשר רק לדיבר הראשון.
צעד ד'
- התשובה היא שאם העולם היה מתנהל לפי אותה האמונה שלימד משה רבנו, עליו השלום, לא
היה צורך בדיבר השני (אך היות ואינו כן, יש צורך בשניהם לקיום האיזון האמיתי).
חדר לב השושנה:
בהתייחס לדברי הימים, ובעיקר למחלוקת בין הכנסייה לבית הכנסת, נפילת הרוח הכללית
בעם ישראל בגלותו יצרה זהירות לדבקות יתירה בדיבר השני ובכל הקשור בו למען קיומו
של העם באמונה בין מיצרי אומות העולם ועבודותיהם הזרות. בנצרות השתדלו להחזיק את
הצדיק החי באמונתו כיסוד לדוקטרינה החדשה ולחוק החדש שלהם לפי השקפתם, אך אחריו
השמיטו את חוקי התורה וביטלו אותם, כך שלבסוף נתכסה התוכן האמיתי של הדיבר השני,
וסמכו על צדיק באמונתו יחיה שלא על פי יסודו האמיתי.
צעד ה'
- האיזון הנכון הוא זה היוצא בסימנים השלמים של הגאולה השלמה, היא הברית
השלמה שהתקבלה בזכות הגואל האחרון חיים, והוא הלימוד להבין מהו המשקל החדש הזה של
צדיק באמונתו יחיה, המכתיר את החוק החדש של ספר משנת חיים. הקבלה החמישית המוצגת
בלוח החמישי היא הקבלה החדשה, ומובאים בה עשרת הדיברות לפי צורתם כפי השגת צדיק
באמונתו יחיה:
צעד ו'
-
1. צדיק באמונתו יחיה.
2. הצדיק החי באמונתו עובד אך
ורק את ה'.
3. הצדיק החי באמונתו רועד
כשהוא מבטא את שם ה'.
4. הצדיק החי באמונתו שומר את שבתו.
5. הצדיק החי באמונתו אינו יושב במקום אביו ורוחץ את רגלי אימו.
6. הצדיק החי באמונתו מתקן את עצמו תמיד.
7. הצדיק החי באמונתו מתנהג בצניעות עם אשתו, כל שכן עם אחרים.
8. הצדיק החי באמונתו אינו גונב אפילו דקה אחת מהזולת.
9. הצדיק החי באמונתו אינו נשבע, ואם הוכרח להישבע נשבע רק בשם ה'.
10. הצדיק החי באמונתו יודע מתי לשתוק ומתי לדבר.
צעד ז'
- צריך להסביר מדוע דווקא יסוד "צדיק באמונתו יחיה" קשור ללוח החמישי של
הקבלה החדשה, ולא ללוח הראשון של קבלת משה או ללוח השלישי של קבלת אליהו הנביא. דהיינו
אם מאמינים בדיבר הראשון לאמיתותו כל יתר האמונות הפסולות והמסולפות תימסנה מעצמן.
אף באותו הפסוק בשלמותו נאמר:
"הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ
יִחְיֶה" (שם). "עפלה" היא מי שאין לו אור בנפשו ועיקש בהבליו, עד
שהישר אצלו מתעקם ואין לו דרך להעריך דבר אמיתי. דהיינו אם יהיה צדיק החי באמונתו,
ממילא לא יתקיים "עפלה לא ישרה נפשו בו".
צעד ח'
- מתוך חשכת הזמנים נתגלו לפעמים לנביאים דרכים כלליות בהשתדלות להקל על העם להבין
את תכליתו מתוך השקפות כלליות, הכוללות בתוכן הנהגה שלמה אהובה מאת ה' ברוך הוא.
צדיק באמונתו יחיה מסתכל על פנימיות טוב הלב ומבהיר אותה לעצמו, ובדרך זו נעשתה
תורתו ושמורה לו פעולתו, ואהובות נפשו ורוחו ונשמתו לפני אביו שבשמים.
צעד ט'
- העזתי לשער שיש דבר מרומז על הלוחות הללו בשני הפסוקים הקודמים בחבקוק (שם,
2-3): "ב וַיַּעֲנֵנִי
יְהוָה, וַיֹּאמֶר, כְּתֹב חָזוֹן, וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת--לְמַעַן יָרוּץ, קוֹרֵא
בוֹ. ג כִּי
עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם-יִתְמַהְמָהּ,
חַכֵּה-לוֹ--כִּי-בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר".
"כתוב חזון": הם כל החלומות והחזיונות
של הסימנים השלמים.
"ובאר על הלוחות": י"ג הלוחות של
ספר משנת חיים.
"למען ירוץ קורא בו": הוא סדר
הגנומנים, הצעדים, הנעירות וכו'. שנועד להקל על הקורא.
צעד י'
- "כי עוד חזון למועד": אחרי קבלת כל הסימנים השלמים ב-17 השנים
הראשונות עד לחותם הגדול, תתחיל תקופה שנייה של חזון הגאולה.
גם התקופה בת 30 השנים אחרי
התקופה הראשונה בת 35 השנים של הדור הרביעי נקראת "חזון שני".
בימים ההם כל אחד "יפח לקץ" הצרות
והצער, "ולא יכזב" הקץ לבוא, אף על פי שבזמן ההוא קשה יהיה לקוות לו
מרוב מדון, דיכאון, מבוכה ובהלה. "ויפח לקץ": הוא מקווה לקץ, אבל מתוך
מצב של יאוש ויגון, עד שנשארת בו רק האמירה החלושה "יבוא הקץ", כתקווה
אחרונה ורחוקה.
"אם יתמהמה, חכה לו כי בא יבא": בטוח
הדבר מאת ה' שיבוא זמן השלום, ותגענה תקופות הגאולה בזכות הגואל חיים.
......................................................................
צעד י"א
- צדיק באמונתו יחיה: היה דרוש כלל גדול שיעניק תקווה לא רק לאלה מבני
ישראל שאינם יודעים דברי תורה אלא אפילו לעמים שיש להם אמונה בליבם אף על פי
שמבולבלים באמונות זרות. ניקח דוגמה מבני נינווה שהיו בני עם צורר ושונא את ישראל
העובד עבודה זרה, ואולם האמינו אנשי העיר לדברי יונה הנביא, פחדו מעונשו של ה'
ועשו תשובה בצום וחרטה, כך שה' סלח להם. ברגע ההוא הם היו צדיקים החיים באמונתם,
וה' הכיר בצדקותם. לא לחינם קוראים את ספר יונה דווקא במנחת יום הכיפורים, כי אין
דוגמה טובה ממנו לתיקון בני אדם. הרי אם הלב נכון אפשר לתקן את השאר, ולכן כל המצוות
כלולות בכלל הזה: צדיק באמונתו יחיה, ותתפשט אמיתותו גם לאומות העולם שאינם מצווים
בתרי"ג מצות.
צעד י"ב
- ומכל מקום הצדיק החי באמונתו שעובד עבודה זרה אינו יכול להיקרא "צדיק החי
באמונתו" כי אם בדרך השְאלה. בכדי להשיג את השלמות בעניין זה יצטרך לעבוד אך
ורק את ה' ולא אלהים אחרים. אין הדבר סותר את מה שאמרנו, כי במה שרחמנא ליבא בעי
(לה' חשובה הכוונה שבלב), הרי שהלב הטוב והמוכן בענווה להיכנע לרצון ה' הוא הלב
שיוכל לקבל את תיקוני יתר המידות ויתר הידיעות ויתר השינויים הנדרשים להיות צדיק
החי באמונתו שעובד את ה' בלבד, ומובן שהדבר דורש ידע ולימוד. כלומר: אפילו והאדם אינו
יודע דברי תורה, אם ליבו נכון בענווה לקבל, יכול הוא למלא את כל החסרונות עם הזמן.
צעד י"ג
- הצדיק החי באמונתו רועד כשהוא מבטא את שם ה': זמני ימינו לא מגלים בקלות
אנשים ונשים תמימים מאוד שלא יודעים אפילו קרוא וכתוב. רבים מהם חיים כיום
באפריקה: הם מאוד תמימים ואם תדברו לידם על ה' הם יתפעלו בכל גופם. אם תאמרו להם לקרוא
לו, והם ישמעו לכם, הם יביטו למעלה וירעדו מרוב התרגשות בקריאה לבורא העולם. לא
נוכל לתאר או לדמיין עד כמה אותם אנשים יקרים ואהובים אצל ה' ברוך הוא, כי אין לנו
מושג באהבת ה' לתמימים, ובפרט בעולם של ימינו. צדיקים הם לפניו יתברך אף על פי שאינם
יודעים בכלל מה פירוש המילה צדיק.
צעד י"ד
- אם תגידו לי: מה אתה מבין בדברים כאלה ומי אתה שתגיד אותם, אתם צודקים, אך לא אני
הוא האומר את הדברים, אלא הם נאמרים מפי הצדיק הנסתר, ראש ל"ו צדיקים הנסתרים
בדורו, המורה חיים. הוא מבין בעניין זה והיה מלמד אותי אותו פעמים רבות בהסברים
עמוקים וברגש עמוק. לפעמים כאשר ישבנו בבית קפה כלשהו במילאנו עברו במקום אפריקאים
שעל פי רוב נעשו לנוצרים. המורה הצדיק דיבר איתם, ואני התפלאתי לראות את התפעלותם
בנוגע לדיבורים על ה'. המורה חיים הראה לי דברים שלא אוכל לכתוב אודותם אבל נוגעים
הם לאהבת ה' את התמימות.
צעד ט"ו
- הצדיק החי באמונתו עושה את שבתו: כפי שהרחבנו אודות העניין בכתבינו,
חז"ל החמירו רבות בדיני שבת. נאמר כאן "את שבתו" ולא "את השבת",
הואיל והמכיר טוב את דיני השבת, כפי שמוסברים בחוק החדש, יכול לשמור אותם מתוך
אמונתו. נזכיר כי הקלנו באופנים מסוימים את איסורי השבת הרבניים, כמוסבר.
צעד ט"ז
- הצדיק החי באמונתו לא יושב במקום אביו ורוחץ את רגלי אימו: ירכין את ראשו
קצת למטה כאשר הוא מדבר עם אביו ועם אימו, שזוהי הרכנה של כבוד כלפיהם, ולכן ה'
ברוך הוא אוהב כל תנועה ותנועה המראה כיבוד אב ואם. עם זאת, אין להגזים בעניין, כי
הגוזמה שוברת את נעימות הפעולה. כאשר מרכין האדם את ראשו כלפי הוריו, ה' מברך אותו
או אותה, ובפרט בימינו, בהם חסרה דרך ארץ בכל תנועה ובכל דיבור כלפי ההורים, מה
שפועל נגד נשמת הבן או הבת, ולא מבינים האנשים כלל עד כמה פעולות כאלו שנואות בפני
השמים.
צעד י"ז
- המדבר עם אביו בחוצפה או כאילו היה חברו מן הרחוב, משניא את עצמו לפני השמים,
ואינו יודע מזה כלום. לכן ירחץ את רגלי אימו להראות לה עד כמה היא שווה עבורו ולא
ישב במקום אביו. שתי הפעולות הללו אינן דבר שכלי, כי אם דבר של כבוד שהוא מעל
לשכל. שהרי באופן כללי, בזמנים הללו, הבן או הבת מודדים את דבריהם עם הוריהם באופן
שכלי ומתמודדים בשיחות של ויכוח כאילו שניהם עומדים בדרגה אחת. בעקבות כך יורדים הם
מהכבוד האהוב, שהוא למעלה מהשגה שכלית והיגיון רציונאלי. לכן התרחקו מהתנהגות
שכלית בדבר הכבוד והשפילו את לבכם ואת מחשבותיכם כדי לקיים את מצוות ה', כי הוא
יתברך נעלה על כל שכל והיגיון. ככל שמרבים בהתנהגות הראויה כלפי ההורים, גדל שכרו
של האדם גם בעולם הזה ועוד יותר בעולם הבא, כי הכניע את רצונו בפני רצון ה'.
צעד י"ח
- לא יתרגז האדם על הוריו כשהם טועים, ואם הוא בא לתקנם יעשה זאת בחכמת דרך ארץ ויבקש
רשות. ואם אין רצונם בתיקון ההוא ואינם רוצים לשמוע, יעזוב את העניין ולא יעמוד על
דעתו בדיבורים אלא ימחל באהבה, כי הוריו הם. אם, לעומת זאת, מוכנים ההורים לשמוע,
יביע את דעתו בלשון רכה מאוד ובחיוך ובהרכנת הראש. התנהגות זו אהובה לפני ה' ברוך
הוא. אם ההורים מקבלים את הדעה, כמה נעים, ואם לא מקבלים את הדעה, אל לו לאדם
להראות אי שביעות רצון או עצבות, אלא יקבל כל עניין בדרך טובה, בחיוך וברכות הלב.
אני מאריך קצת בהתנהגויות הללו, כי ערכן לפני ה' ברוך הוא בל יתואר. אפילו תנועות
קטנות ודקות של נחת בפנים יכולות להיות מצוות גדולות מאוד לפניו יתברך, כי מצוות
הדרך ארץ המתחילה בכיבוד אב ואם נובעת משורשי העדינות העליונה השמימית וממקור
רחמנות ה'. את כל הדברים הללו למדתי בישירות מהצדיק חיים, צדיק קדוש ונסתר ואהוב
לה'.
צעד י"ט
- הצדיק החי באמונתו מתקן את עצמו תמיד: שלא יחשוב האדם שהוא כבר תיקן את
עצמו ולכן הוא בסדר. ישנם רבים שסבורים כך לאחר שעברו תיקון בעניין מסוים וחושבים
שהם כבר במסלול הטוב ונגמרה עבודתם הפנימית בעניין ההוא. אני בניסיונותיי גיליתי שכל
אחד האומר על עצמו בנוגע לאיזו מידה או תכונה שהוא שלם בה, אם מכירים אותו טוב
חושפים שדווקא הוא חסר מאוד בנוגע לאותה מידה או תכונה. שמעתי כבר מי שאמר כי הוא
אינו כפוי טובה, אך לא היה כפוי טובה כמוהו. בדומה לכך, המכריז על עצמו שהוא נדיב
לב ונותן יותר מהמעשר, אם תכירו אותו טוב תדעו שהוא אוהב כסף ואינו נדיב כמו שהוא
חושב. וכן האומר על עצמו שיש לו סבלנות רבה, אינו אלא טועה, כי בכל מצב יצטרך סבלנות
רבה יותר.
צעד כ'
- ככלל, האומר על עצמו דברי שבח כאלה צריך עוד ללמוד שהשתיקה חכמה, וכביטוי ערבי
שלימד אותי הצדיק חיים: "איסתפקאר פי נפסיה מה אינהו אילא א-שייטן" (המשבח
את עצמו אינו אלא השטן). ואמנם איני מדבר רק על מי שמדבר על עצמו, אלא גם על מי
שחושב בעצמו כי כבר תיקן את מידותיו ואין לו לדאוג שוב בנוגע לאותה המידה. ייזהר
מאוד כי פסיכולוגית, נפוצה מאוד היא ההצטדקות העצמית, מאחר שמטבעו האדם רוצה לראות
את עצמו כמתוקן ולחוש שהוא בסדר. לפיכך הצדיק החי באמונתו הוא זה שבכל ענייניו
ובכל תיקוניו ממשיך תמיד לתקן את עצמו ולא חושב כי בנוגע למידה, לתכונה או
להתנהגות מסוימת הוא בסדר ואין לו צורך להשתנות עוד.
צעד כ"א
- הצדיק החי באמונתו צנוע גם עם אשתו, כל שכן כלפי אחרים: מה קשורה צניעות
האדם עם אשתו לצניעותו עם אחרים? ולא נאמר לאחרות כי בוודאי אין שייכות בין
העניינים. הכוונה היא לכך שאם האדם צנוע עם אשתו, בעיקר במצב של הכנות לקיום יחסים
ובעת הזיווג עצמו, הרי זו ראיה שכבר הרגיל את עצמו להתנהג ביראת שמים בעניינים
אלו, עד שנעשה אצלו כטבע. ואם כן הוא, מובן מאליו שהצניעות שלו תשרור גם בפני כל
בני אדם: גברים ונשים.
צעד כ"ב
- לכן צריך האדם ללמוד את הצניעות גם כלפי האישה, גם בזמן ההכנות איתה וגם בעת
הזיווג, עד שמתוך יראת השמים יתרגל לכך עד שייעשה טבע אצלו. בימינו אין הדבר הזה
טבעי אצל מרבית האנשים, ולכן יצטרך האדם לעשות מאמצים כדי להגיע לכך. יש לשים לב
כי כדי להגיע לצניעות זו יש לנהוג בדרך מסוימת. לדוגמא: אל לאדם להתפאר בגופו
הערום לפניה, לא יעשה הוא מזכרותו הצגת גבורתו וכמו כן ינהג עם אשתו בצניעות ולא
בפריצות. מכל מקום יש חשיבות למידה המאוזנת, ואין להגזים בעניין זה כמו בכמה
מנהגים חסידיים בלתי ראויים לגמרי, כהצבת סדין סדוק בינה ובינו בעת הזיווג. מדובר
בפעולה נגד הטבע ולכן אינה ראויה. העיקר הוא שמירה על יראת שמים וצניעות הולמת
במקביל לפעולה לפי הטבע באהבה ובתענוג.
צעד כ"ג
- הצדיק החי באמונתו אינו גונב אפילו דקה אחת מחברו: זו נקראת מצווה דקה, כי
כפי שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה (בבלי, יבמות,
קכ"א, ב'). עם זאת, אנו לא מדברים פה על צדיקים גבוהים בלימודם בתורה
ובדקדוקיהם במצוות כי אם על הצדיק החי באמונתו, שיהיה ביכולתו להגיע לעדינות
משובחת ומעולה בהרגשתו את חיי חברו, גם ביחס לרוחו של החבר וגם ביחס למצבו הגשמי. הדקות
ועדינות התחושה פה אינה רק החוש כלפי הזולת אלא גם הכרת יוקר הזמן. זאת מאחר שהזמן
בעצמו דבר יקר עד מאוד, ולכל רגע בעולם ישנו ערך גדול בשמים. מי שמפסיד זמן, מפסיד
לנשמתו דברים גדולי ערך בשמים, ולכן אם היה חברו של האדם עסוק בדברי תורה ובדברי
מצווה או בתפילה או בכל דבר שתלוי בו יוקר הזמן, הרי החש בדקוּת ערך הזמן ייזהר
שלא לגנוב אפילו דקה אחת מזמן חברו.
צעד כ"ד
- הצדיק החי באמונתו אינו נשבע, ואם הוכרח להישבע נשבע אך ורק בשם ה': ברור
עניין זה מעצמו ולא מצריך הסבר, כי השבועה היא דבר חמור מאוד, ואם ניתן להתחמק
ממנה כן ייטב. אך אם הוכרח האדם להישבע בבית דין, גם בבתי דין של אומות העולם, ידע
לפני מי ובשם מי הוא נשבע, ויישבע בשם ה' ביראת שמים מוחלטת.
צעד כ"ה
- הצדיק החי באמונתו יודע מתי לדבר ומתי לשתוק: על דינוזאורים לפני 100
מיליון שנה אני אשתוק, וכן על כל מה שהיה בעולמות קודמים, אבל כן אדבר על קופים
שעלו בהולנד על עצים ולא רצו לרדת בזמן שהשביט שומאכר-לוי התפרק ל-21 חלקים בעת
שנפגש עם כוכב צדק בכדי להזהיר את בני האדם ולהבהיר להם שלא נבראו הקופים אלא מזמן
מגדל בבל. על 24 אלף תלמידי רבי עקיבא אשתוק לכבוד תלמידי חכמים, וגם על נושא כליו
של בר כוכבא אשתוק, כי השתיקה חכמה, אבל על אשמדאי שהחליף את שלמה המלך כשלוש שנים
בשל שחצנותו של האחרון אדבר, כי מעניין את האנשים לשמוע על שדים.
צעד כ"ו
- על 12 מזלות הזודיאק אשתוק, כי איני מכיר אותם טוב וידברו עליהם מי שיודעים באמת
אודותם, אם נותרו כאלו, אבל על 13 המזלות החדשים של הלוויתן אדבר ככל שאוכל, כי זה
חלק מתפקידי. כמו כן אדבר על כל מה ששייך לגאולה השלמה ולא אשתוק ולא אפחד מבני
אדם, שאין להם תשועה. אדבר על אמיתות משרתו המשיחית של ישוע אפילו לפני רבנים
ולומדי תורה, כי בחר בו ה' להיות האיש השני של הגאולה, והוא האייל ההיסטורי שנאחזו
קרניו בסבך והועלה קרבן עולה במקום יצחק אבינו, ושלושה הם אנשי הגאולה: משה ישוע
וחיים. עם זאת, הסימנים הבהירו כי בימים הללו עלינו לשתוק בנוגע לכל דברי הגאולה
לפני רבנים ולומדי תורה, כי לא יבינו בזמן זה את הדברים ואין שום תועלת בהסברים
אודותם. זאת מאחר שכיום כל מי שדרכו קבועה ביהדות המסורתית אין לו הגמישות לשמוע
דברים חדשים.
צעד כ"ז
- הבאתי דברים קצרים על הצדיק החי באמונתו בלוח החמישי של חמשת לוחות הברית, מאחר
שבסיסי הוא עניין המידות הרצויות על מנת לקבל את הברית החדשה השלמה של הגאולה
השלמה בזכות הגואל חיים, הגם שמדובר במידות טובות לכשעצמן, גם בעבר. ספר חמישה
לוחות הברית מקדים את החרם מדאורייתא נגד הקבלה השקרית של ספר הזוהר וכל קבלת צפת
של 400 השנים האחרונות, דהיינו ספר חמישה לוחות הברית בא לוודא את אמונתנו השלמה
במסורת ישראל, שהיא האמונה הנדרשת בכדי להקים את החרם מדאורייתא.
צעד כ"ח
- לוחות הקבלה החדשה שבדרך כלל נקראת הקבלה החדשה של הדג הגדול לוויתן כוללים דברים
רבים (וגם בשל כך מכונים הם הלוחות הרחבים של הדג הגדול לוויתן): הספר "אור
חדש לרמב"ם", החוק החדש, המנהג החדש, החלומות הנבואיים והגאוליים, ספר
המפליא בתיקון הנצרות והבהרת משרתו המשיחית האמיתית של ישוע בן יוסף ומרים, הרפורמה
ביהדות, כל ענייני כוכבי הגאולה והמזלות החדשים של הדג הגדול לוויתן, כל ענייני
מלכות השמים והשופט המשוח במלכות השמים, הגואל חיים, בית התפילה בן 7 הקומות, 13
מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, כל המסרים החדשים של ספר משנת חיים, הנקרא גם ספר
השושנה, כל ענייני החמור אוכל לחם וכל ענייני תחיית הגואל בסימן השלם של תחיית
המתים.
צעד כ"ט
- הגאולה השלמה היא התגלות השם השלישי המשלים את כל השם "אהיה אשר אהיה".
הוא השם שאין אחריו גלות ולכן אחר הוא לגמרי מהשם "אהיה" הראשון והשם "אשר",
כי אחריהם יש גלות. הנה עכשיו, כשאנו עוד לפני החלק השני של הדור הרביעי, קשה מאוד
לתאר איך יהיו הזמנים הטהורים שאין איתם גלות, ודעת ה' ברוך הוא וברוך שמו תכסה את
העולם "כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו, י"א, 9). אז תתגשם
הנבואה "כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם"
(ירמיהו, ל"א, 33) כמו גם יתר הנבואות המבשרות על הגאולה העתידית, דהיינו
הגאולה השלמה האוניברסלית, שלא תתקיים בה עבודה זרה, ולא יהיו בה לבבות רעים
ואנוכיים או דברים המנוגדים לטבע שברא אותו ה' ברוך הוא.
צעד ל'
- ועכשיו בזמן הזה, לפני החלק השני של הדור הרביעי, יש צורך באמונה גדולה, כי
מחשבת הגאולה השלמה אחרת לגמרי היא מכל מה שהיה בדברי הימים עד הנה. השמים יקראו
"שמים חדשים", והארץ תקרא "ארץ חדשה", ומנטאליות היהודים תהיה
אחרת בשל כל הדברים החדשים שיהיו, הידע החדש, הרוח החדשה וההבנה החדשה ממש. עם
זאת, דעת כולנו ביחס לאותם הזמנים הטובים הבאים כדעת חמורים ממש, מאחר שהחמור הוא
סמל לשפלות הרוח הנדרשת להבנת אמיתות דברי הגאולה השלמה. ההתחדשות הכרחית, כי רק
שיברון המנטאליות הקודמת והתחדשותה בעקבות הדברים החדשים הוא שישפיל את גאות
המחשבה הרגילה ויוביל את בני האדם לדעת ולהבין "כִּי
לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיהו,
נ"ה, 8). הצדיק חיים אמר על הדור הרביעי הבא ועל הגאולה השלמה שאחריו: "אשרי
מי שלא ראהו ונלקח לפני זמנו, אבל עוד יותר מאושר מי ששרד את הדור הרביעי וראה
אחריו את טוב ה' המפליא שאין כמוהו, ולא יתואר איך שייעשה העולם לגן עדן ממש".