כתב: פרץ גרין

ערך וביצע הגהות: משה לוי

חמישה לוחות הברית - הקדמה

טקסט מ-1985

משוכתב ב-10 בינואר 1994

הזכרנו בטקסט קודם את ארבעת הדורות הכלליים לעוון הזוהר ואת שבעת הדורות הפרטיים לתנועת חב"ד של העוון הנפקד בחותם החרם מדאורייתא, הוא חרם השנאה המתגלה בסוף, השנאה הנוראה המעוררת את התגלות אל קנא הפוקד עוון אבות על בנים, על שלשים ועל רבעים לשונאיי. למרות כל מה שהיה בארבע מאות השנים שעברו, לא התגלו פניו והמכוערות והשחורות עד הסוף. אז פוגש הדור הרביעי של עוון הזוהר את הדור השביעי של חב"ד, וכל הרע מתגלה בתנועה המשיחית השנואה, הפסולה, המתועבת והארורה לשמים ולארץ.

הגואל האחרון, המורה חיים, בהיותו עוד בעולם במילאנו, הוא שהתחיל את החרם נגד החב"דים, כאשר ראה איך הנחש שם את תמונתו של שניאורסון מסביב למילת בנו במקום את שמו של אל שדי. חמת המורה הקדוש, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, מלאה אז, והוא הכריז על חרם נגד החב"דים העושים עבודה זרה לפסל שלהם. הצדיק החרים את סעודת ברית המילה והותיר את האוכל לשטן.

החרם מדאורייתא נמשך מאותו החרם ומדיבורו של הצדיק הנסתר באותו רגע. כל עבודת החב"דים בכללותם נעשתה פסולה ומתועבת לפני השמים ולא מקובלת בשום אופן, כי לא במקרה קרה הדבר הזה לפני הצדיק של הדור, המיועד להיות הגואל האחרון עם פטירתו. נשמתו היא נשמה כללית וכל מה שקרה לו היה בהשגחה פרטית לטובת העולם.

מן השמים יגלו עוונם לפני האחראי האמיתי של הדור בכדי שיעמוד בקנאתו הקדושה ויחרים אותם בשם ה' דווקא בדבר ברית המילה, כדי להראות שהחב"דים פגמו בבריתו של אברהם אבינו ובטהרת האמונה באחדות הבורא, יתברך שמו לעד. זכרו גם שהחרם הוכרז דווקא על ידי אותו הצדיק אשר נולד מהול בסימן שלמות הברית כמוסבר אצלנו בפירושי שלמות הגאולה השלמה.

הזכרנו בפירוש הפסוק "לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי" (שמות, כ', 2) את העובדה שהחרם מדאורייתא יוצא מן הדיבר עצמו, כי לדיבר זה יש הכוח לבטל כל עבודה זרה שתהיה, מהעבודה הזרה הכי גסה ועד לשיטות והדוקטרינות הדקות ביותר.

לכן אף כאשר מראים החב"דים "רמזים" כאסמכתאות לדבריהם וממלאים ספרים לעטלפים ולחיות היער, יבוא רמז אחד אמיתי מ"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" ויפסול בכוחו את כל הספירות שלהם המלאות קיא מצחין ברמזי הבלים עד אין חקר מן האוכל אשר לא התעכל בקרביו של עוג מלך הבשן.

בפרשת "יתרו" נאמר "כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי" (שם, 4) - רמז הוא ל-400 שנות עוון אבות של הזוהר.

אבות, בנים, שלשים ורבעים לשונאיי - רמז לארבעה עולמות שדרשו בהם כל המבולבלים, והוא הבניין הפסול של הדור הרביעי.

"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" - רמז לחמשת פרצופי האצילות: אריך אנפין, אבא, אמא, זעיר אנפין ונוקבה. לפיכך: "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ" (שם, 3) - רמז הוא נגד עשר ספירות האצילות, אשר כל ציוריהם והסבריהם הם תמונות פסולות ואליליות.

רמזים אלו הם רמזי אורייתא אמיתיים, הפוסלים את כל הספרים, הדעות, הרמזים והשיטות שנוסדו על פי שיטת הזוהר. לפיכך הדיבר השני כפשוטו וכהסברו האמיתי על פי קבלת יהושע בן נון ולפי רמזיו בדברים הבלתי נראים לעין הוא הוא החרם מדאורייתא בעצמו המחרים את כל הבניין הפסול שעשו.

התורה הקדושה לא דיברה על עשר ספירות או על עשר כוחות נאצלים ואין דבר זה חלק מאמונתנו.

העניין הנסתר האמיתי נקרא: עשר ספירות בלי מה, אך אסור לדבר בנוגע אליהן, כי הן בלי מהות כלשהי שניתן להתייחס אליה. אם מדברים אודותן - פוסלים אותן ומתארים תיאורים אלוהיים שלא יתוארו. ועוד יותר מכך: אין מדובר בעולם האצילות כלל ועיקר, כי הכול נברא ונעשה אחרי בריאת השמים והארץ!

הספירות הנאצלות לא עולות אלא רק בדמיונות הבלים, שרוח אמיתית תהרוס אותם כי אין להם תקומה.

קוראיי הנכבדים, כנראה שרק אחד נפל לעומק התענוג הרע הזה וניצל ממנו. ההצלה התבצעה על ידי המורה הקדוש אשר לימד אותי במשך 13 שנים, עד סבלו האחרון ופטירתו הקדושה. בשל כך ניתנה לי הרשות להשתתף במלחמות ה' נגד השיטות והדוקטרינות הפסולות הללו ונגד המשיחות המזויפת של מחנה חב"ד.

מכת ספר הזוהר היא מכת אור השכל המעוורת ומעקמת את מחשבות האדם בהבנות נפסדות המחשיכות את חיי האמונה האמיתית של עץ החיים. טקסט זה לא בא להציל את מי שכבר נפלו, כי אותם אנשים לא ירצו לדעת אודות דבר ההורס את החיוּת שלהם, בעוונות הרבים. הטקסט נכתב למען הרוב שעוד לא נפלו, ומספיק שיגיעו אליהם הדברים האמיתיים, בעזרת האל הנאמן להחיות מתים, העושה נפלאות לבדו ומקים מעפר דל.

//////////////////////

הגיע אלי בחלום הציווי מהמורה הקדוש, חיים, לכתוב השלמות לספר מלחמות השם של הרב יחיא אבן שלמה אלקאפח, עליו השלום.

יש צורך בהשלמות מכמה טעמים: א. המורה חיים היה אומר שרוח הקנאה של החכם אלקאפח היא אמיתית ומאת אל קנא, אך ספרו יצא גם מקבלה אמיתית של חז"ל, במקורות הידועים. הסכמת צדיק הדור, המורה חיים, אודות ספר זה, אף שנסתר היה ונעשתה ההסכמה בסתר, מקובלת היא אצל הקדוש ברוך הוא, והוא כביכול חותם עליה. הרי הספר לא היה ידוע כי נחבא בזמנו מחמת ה"מקובלים" של ירושלים, אחרי שהוחרם.

ב. לכן מצוות הדור הזה היא לטהר את העם מכל הטעות הגדולה הזו. מצוות הדור היא המצווה שצדיק הדור השתדל בה בפרט וסבל עליה בסתר למען טובת הכלל. ומי שזוכה מזכים אותו מן השמים בזכות הצדיק להשתדל גם הוא לפי מידתו במצווה ההיא, אף שאינו יודע מפעולת הצדיק דבר.

ג. אחרי שהצדיק השלם, חיים, נבחר לגואל האחרון, הוא שלח אלי את הציווי לפיו עבודת הגואל היא מעתה להשיב את יעקב מפשעו, הוא הפשע הגדול והנורא של עוון קץ באחרית הימים, שעם ישראל אינו מכיר בו עדיין. לפיכך הגואל דווקא הוא שצריך להביא להארת עם ישראל ולפקיחת עיניו, על מנת שידע במה ועל מה כל העוון הגרוע הזה. אם היה מדובר בחטא סתם היו יודעים ממנו גם הרבנים והחכמים, שיכלו הם בעצמם להשיב את העם, אבל הפשע הנסתר המוזכר מתגלה רק בביאת הגואל האחרון.

ד. לפיכך דווקא כעת היא עת לעשות לה' הפרו תורתך, וכל מי שמשתתף במצווה זו מקבל ברכה ומשתתף בזכות הגואל האחרון חיים.

ה. התכלית המיוחדת בכתבינו היא לקשר את עוון הזוהר לחטא הסופי של חב"ד ולהחרים את החב"דים בחרם מדאורייתא, כי סכנה גדולה היא תנועת זו לבני ישראל.

מן הטעמים הללו תבינו, קוראיי, כי יש צורך בהשלמות הללו על מנת להבהיר את כל הדברים על פי המסורת האמיתית.