כתב:
פרץ גרין
ערך
וביצע הגהות: משה לוי
חלק א'
הכול החל מאז לפני ארבעת אלפים שנה
התווכח אברם עם תרח ואמר לו אבי שמע
מדוע פסלים אתה חוצב
ולהם אתה משתחווה ועליהם אתה חושב?
אינך אולי יודע שזו עבודה זרה?
מהסלע אתה מפסל אותם בצורת כלב או פרה
להם עיניים אבל לא רואים
להם אוזניים אבל לא שומעים
להם פה אבל לא מדברים
להם ידיים ולא תופסים
להם רגליים אבל לא הולכים
הגד לי, אבא, למי מתפללים?
הגד לי, אבא, מה אתה עושה?
הרבה סימנים נבואיים נאמרים בשירת
האזינו על סוגים שונים של עבודה זרה שבני ישראל נכשלים בהם במשך דברי ימיהם ועד
אחרית הימים: "טז יַקְנִאֻהוּ, בְּזָרִים; בְּתוֹעֵבֹת,
יַכְעִיסֻהוּ. יז יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ--
אֱלֹהִים, לֹא יְדָעוּם; חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם
אֲבֹתֵיכֶם. יח צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ. יט וַיַּרְא יְהוָה, וַיִּנְאָץ, מִכַּעַס
בָּנָיו, וּבְנֹתָיו. כ וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם--
אֶרְאֶה, מָה אַחֲרִיתָם: כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה, בָּנִים לֹא-אֵמֻן
בָּם. כא הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל, כִּעֲסוּנִי
בְּהַבְלֵיהֶם; וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם, בְּגוֹי נָבָל
אַכְעִיסֵם" (דברים, ל"ב, 16-21).
"אחריתם" מרמז על השואה, בעוונות
הרבים, שהיא סוף תקופה ארוכה בת 400 שנים הנקראת "תקופת אחרית הימים לישראל".
מוכח מכך שעיקר העוון של ישראל באחרית
הימים הוא כולו בעניינו ובתוכנו עוון של עבודה זרה (בנביאים מרומז עוון זה בביטוי
"עוון קץ"). השואה היא סוף אחרית הימים לישראל, ותקופת אחרית הימים עצמה
לישראל היא בת 400 שנים עד השואה. מדובר באחרית הימים לעם ישראל בלבד ולא לעולם,
כי "אחרית הימים" לכלל אומות העולם (הוא הדור הרביעי) מגיעה לאחר מכן,
כפי שיפורט בהמשך.
אם היה מדובר כאן על זמני בית ראשון,
ידוע הוא שעם ישראל נפל לכל מיני עבודה זרה כפשוטה, אבל כבר בזמני בית שני לא
מצאנו סוגי עבודה זרה כפשוטה, וכך גם בזמנים הארוכים של הגלות השלישית האחרונה לא
נמצא שבני ישראל נפלו בכללותם לסוגים של עבודה זרה בפסלים ואלים אחרים ידועים
הנראים לעין.
ואמנם הפסוקים בנבואת משה רבנו, עליו
השלום, בפרשת "האזינו" מצביעים על עוון עבודה זרה ממש עד אחרית הימים, ולכן
לפי חשבון זה המקובל אצלנו, ישנו עוון גדול ונורא של עבודה זרה ממש הנוגע בעיקר
לתקופת 400 השנים עד השואה. הוא נקרא "עוון קץ", דהיינו: העוון שבני
ישראל נופלים בו בקץ הימים, הוא הקץ האפל שהתקיים בשואה. העוון, כאמור, אינו מוכר,
כי אם היו מכירים בו בני ישראל, דהיינו חכמי ורבני ישראל במשך אותן 400 השנים, הם היו
עוקרים אותו ונמלטים ממנו. אין זה גם עוון אחר ששורשו עבודה זרה, כמו כעס או שנאת
חינם או תאוות העולם או אהבת כספים וכיוצא בהם, שהרי כל העוונות יש להם שורש באלוהים
אחרים, וכידוע הדיבר השני הוא השורש לכל הלאווים שבתורה. לפיכך מדובר בעבודה
זרה ממש אך נסתרת, דהיינו: הנפילה לעוונות עבודה זרה הייתה מבלי להכיר בה ולדעת
שהיו עושים אותה. הרבנים בתקופה זו לא הקשיבו לרב יחיא אבן שלמה אלקאפח, אשר ספרו
"מלחמות השם" פורסם בירושלים ב-1931. הם אמרו שה"אצילות" היא
עניין נסתר מעל הבריאה, וה' הסתיר פניו במהלך השואה. רק כעת, עם פתיחת הגאולה
השלמה, קיבלנו את המפתחות לתקן את החטא הנורא, אשר עדיין נפוץ בעם היהודי.
ונוסיף כאן שהזמן "אחרי זמן קץ"
הוא תחילת זמן הברית החדשה השלמה, המנובאת על ידי ירמיה הנביא בפרק ל"א.
"אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת
בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם" (ירמיהו, ל"א, 31): הפרת ברית
התורה היא משום עבודה זרה בעיקר. עם זאת ה" ברוך הוא כבר "בעל בם"
בכל ההבטחות לאבות, בתורה ובנביאים, ולכן הוא לא "מפר" אותם, חס וחלילה,
כי אם מתקן אותם דרך הברית החדשה השלמה שהוא שולח עם ביאת הגואל האחרון בגאולה
השלמה. כלומר רק בזמן הגאולה השלמה מובא התיקון לאותו עוון קץ, כשעד אז בני ישראל אינם
מכירים בכל תוכן העוון. והוא שכתוב: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי
פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב" (ישעיהו, נ"ט, 20), הוא הפשע שעם יעקב אינו מודע לו,
כי אם היו מכירים בו חכמי ורבני ישראל, לא נדרש היה שהגואל ישיב אותם ממנו. עם
זאת, הגואל האחרון דווקא הוא זה שצריך לגלות להם מהו הפשע הנסתר שיש לתקן, והכול
משום הסתר הפנים הנורא של אחרית הימים. כאשר מתקנים אותו, רק אז נסלח להם העוון,
וחטאם לא נזכר עוד.
בנוגע לידיעת הזמנים, השואה היא
ה"רגע" הנורא ההיסטורי החד פעמי בכל דברי ימי ישראל של הסתר הפנים
המרומז בפסוקים: "ז בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים
גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ. ח
בְּשֶׁצֶף
קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר
גֹּאֲלֵךְ, יְהוָה" (שם, נ"ד, 7-8). שנת 1945 היא סוף הדקה, והיא סוף
זמן אחרית הימים לישראל, כאמור. 1945 עד 1948 הם "שלושת הימים" לפני תחילת
זמן תחייתו של עם ישראל, בהקמת מדינת ישראל והתחלת קיבוץ הגלויות (כפי שמרומז בספר
הושע (ו', 2): "יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙
הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו". משנת
1948 מתחילה למעשה תקופת "ימות המשיח" הנמשכת מאה שנה לפי האינדיקציות
של הסימנים השלמים, וזהו זמן טהרתו של ישראל עד שיגיע הוא לבית אל, ככתוב בתורה
(בראשית, ל"ה, 2): "וַיֹּאמֶר
יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ, וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ: הָסִרוּ אֶת-אֱלֹהֵי
הַנֵּכָר, אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ".
לנו העניין בקבלה החדשה של הגאולה
השלמה, כי כבר ידועים לנו ביאת הגואל האחרון, חיים, והתגלות הסימנים השלמים של
הגאולה השלמה מפסח תשמ"ג, 1983, 35 שנים מהקמת מדינת ישראל. הסימנים השלמים ירדו
בהתחלת התקופה כדי להכריז שהדור הרביעי הכללי לעולם והמתחיל מאז הוא תקופה בת 65
שנים, במסגרת מאה השנים מ-1948 עד 2047.
זמן בניין בית המקדש הוא בסוף התקופה
ההיא, מפני שכל התנאים ההיסטוריים גם בישראל וגם בעולם לא יכולים להתקיים עד אז, עד
אחרי יום ה" הגדול והנורא. זהו המבט הכולל המהיר והאמיתי של 100 השנים עד
לידת יצחק ההיסטורי לישראל.
אם תקופת 65 השנים נראית ארוכה, זה אינו
כן כאשר מתבוננים בשינויים הגדולים הדרושים לקיום הגאולה השלמה. אדרבא, זו תקופה
מאוד קצרה ומרוכזת היסטורית, שאין מהירותה דומה לה בכל יתר דברי ימי ההיסטוריה, לא
לפניה ולא אחריה, והיא רק החלק המקדים לתקופות הגאולה השלמה העולמיות שתבואנה לאחר
מכן. יכולים אנו לתאר עד כמה העולם רחוק עתה מהגאולה, וכן עם ישראל עצמו, שעד כה
לא מודע לעוון העבודה הזרה שבה נפל באחרית הימים, עוון הנמשך עד לטהרה. העוון הזה
עוד משתולל כיום בקרב היהדות הרבנית וההלכתית ומטמא את היהדות האמיתית. מלחמת
ה" היא קשה, גדולה וחזקה, עד שכל עם ישראל יבין, יידע, יתחרט וייטהר. זוהי רק
הקדמה ליתר דברי האמונה הגדולה האמיתית של הגאולה השלמה וקיום כל דברי הנבואות
עליה.
אחריה יש להקים את החוק החדש לישראל
ולעמים (דהיינו לכל בני העם הרחוקים מדרכי ההלכה והמנהג) ואת המנהג החדש, להודיע על
כל המשניות החדשות הנפלאות של הגאולה השלמה המוסברות בכל כתבי ספר משנת חיים, להודיע ולהסביר את כל חלקי ההיסטוריה
שעברה מתחת לשם הנסתר "אשר" של השם "אהיה אשר אהיה" הכולל גם את
מקורות הנצרות האמיתיים הבלתי ידועים עד הנה, להקים את סימן חמור אוכל לחם בארץ
ובעולם, להודיע ולהסביר את המסרים הנבואיים החדשים על הדור הרביעי הזה הסופי הנורא
והעצום, האפל והגרוע, ההורג והמחיה, להודיע על מישרתו הנפלאה של הגואל הנבחר, חיים,
השופט המשוח במלכות השמים, שקם בסימן השלם של תחיית המתים, להודיע ולהסביר את ספר
הכוכבים המתגלה בגאולה השלמה, להודיע ולהסביר על האור החדש של בית המקדש השלישי ועל
פירוש באר שבע, להודיע ולהסביר את הקבלה החדשה האמיתית של הדג הגדול לוויתן ולשמח
את העולם במנות סעודתו הגדולה לצדיקים החיים באמונתם. כל אלה הם חלקים עיקריים בתנאי
הגאולה השלמה לעם ישראל הנבחר וגם לאומות העולם הזכאיות.
לא רבות הן 47 או 48 שנים הנשארות
מכתיבה זו הנוכחית:
ותרח התרגז וקצף על אברהם
ואמר לו "אתה שובב בני יותר מכולם
אינך אולי יודע שלאלה נתפלל
כי הם שומרים עלינו לפי כוח ההלל".
הרי אברם היה קטן עוד, ילד רק בן שבע
אבל גילה לו בתוך ליבו אמת בורא הטבע
וחשב על תחבולה לעשותה כלפי אביו
להשיבו לקו שכלו, להכשילו בפיו.
להם עיניים אבל לא רואים
להם אוזניים אבל לא שומעים
להם פה אבל לא מדברים
להם ידיים ולא תופסים
להם רגליים אבל לא הולכים
הגד לי, אבא, למי מתפללים?
הגד לי, אבא, מה אתה עושה?
התנאי הראשון המקדים קשה הוא מאד:
"לשבי פשע מיעקב" - להשיב את בני ישראל מהעוון הנסתר של העבודה הזרה
שגרם בעוונות להסתר פנים, ורמז הפסוק לכך: "יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא
ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם". רמזים הם, שהרי, לכאורה, תחילת
הפסוק בכישוף, כי כידוע המכשפים זובחים לשדים, ואותו הכבוד שעושים לשדים נחשב
לעבודה זרה ממש. ואמנם מדוע נאמר "לא אלוה"? הרי ידוע למכשפים שהשדים מגיעים
מן העולמות התחתונים ומדוע ההדגשה "לא אלוה"? האם המכשף האמיתי שקורא
לשד בשמות הטומאה שהוא מכיר בהם לא יודע בבהירות שהשד הוא שד ולא אלוה? (כל שכן
המכשפים הגדולים, כחרטומי מצרים, שהיו רואים את השד ממש ומדברים איתו וכו').
לפיכך רמז הוא לסוג אחר של עבודה זרה, שהעובד
אותה חושב שהוא עובד את ה" ובאמת עבודתו ואף כוונתו "לשם שמים"
בטעות גמורה. כאשר יתגלה העוון יראה הוא בפירוש למפרע ש"עבודתו לה""
כביכול הייתה למעשה זבח לשדים והתפילות היו כקריאה לשדים ממש. עובד העבודה הזרה
הזו אינו ידע את זאת ובמחשבתו כאילו קרא הוא לבורא העולם. הרי עמוקה מאוד היא
נבואת משה רבנו, עליו השלום, ומובן ממנה שסוג נסתר הוא סוג העבודה הזרה הזה,
שנכשלים בו בני ישראל באחרית הימים.
"אלהים לא ידעום". מה פירושו?
ומה הכוונה ב"חדשים מקרוב באו"? בדרך כלל העבודה הזרה היא שרשרת ירושה, ככתוב:
"פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים
וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי" (שמות, כ', 4). הרי הבודהיסטי מקבל את מסורת
הבודהיזם והקתולי מקבל את מסורת הכנסייה הקתולית, וכך בכל הדתות השונות. גם הפלשתים
קיבלו את מסורת דת דגון מכומרי דגון, ולכן מוזר מאוד ולא מובן הוא הביטוי הנבואי
כאן "אלהים לא ידעום". לפיכך מדובר על אלים אחרים שלא היו מקודם ואף אחד
לא שמע עליהם או הכיר בהם. וממשיך הפסוק בקו הסברו "חדשים מקרוב באו":
לא אלהים אחרים מוכרים מקודם, אלא אלים אחרים שלא היו קיימים לפני עוון זה שנכשלים
בו, כאלו שלא נשמעו ולא נודעו ולא הוכרו. עד כדי כך חדשים הם, שבא הפסוק הנבואי
לגלות ברמז דבר גדול ועצום "לא שערום אבותיכם".
היות והעוון מתייחס לעם ישראל, אין ספק
ש"אבותיכם" כולל את חכמי ורבני ישראל בעלי מסורת ישראל: אמוראים, תנאים
ופוסקים וכו', שהם ראשי ישראל בכל דור. רמז זה הוא מפליא ומכאיב, אך חשוב מאוד הוא
להבנה: להבין למפרע איך נכשלו ראשי העם הנבחר, הבקיאים בחכמת התורה שבכתב ושבעל
פה, בעוון זה של עבודה זרה. גדולה נבואת משה רבנו, עליו השלום, האזינו!
ונדרשות אסמכתאות לפסוקים אלה, כאשר
מגיע הזמן להיפטר מעוון קץ דרך הבנתו. גורם נסתר של עבודה זרה ממש, עוון קץ, גרם
לאותו הסתר הפנים של "רגע" השואה הטרגית. בני ישראל (המיוצגים על ידי ראשי
בני ישראל האחראים על התורה הקדושה) לא יכלו לשער את העוון שנפלו בו. העוון נמשך
גם אחרי השואה אל ימות טהרת ישראל בצורתו הקודמת: "ויזבחו לשדים לא אלוה
אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם". כאשר נבחר הגואל האחרון
חיים, הוא בא, דרך הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, ל"ציוֹן", לשבי פשע
מיעקב, להודיע את האמת נגד העוון האלילי הגדול, החטא הנורא והנסתר, הכרוך בכל שיטת
ספר הזוהר הפסול בצמצומי האין סוף, באצילויות פרצופיו ובספירות הנאצלות. אלהים
אחרים חדשים מקרוב באו שהצחינו את עבודת ישראל לה" ברוך הוא זה 500 שנה.
בבוקר בא אז תרח אל חנות אלוהיו
כל פסליו מנופצים, ונתחוורו פניו
ובקצף אל אברהם פנה בחרי אף
"למה שברת את אלוהיי והרסתם ראש על
כף?!"
אברהם ענה לו: "אל תאשים אותי
האלוה הגדול בהם קִנֵא את מנחתי
וראה שיתר הפסלים רצו אותה גם הם
ובגרזן הוא שִׁבֵּר אותם והוא הוא האשם!"
"עד כמה תשקר, בני, כי אין זו האמת
והם מאבן עשויים לא על חי ולא על מת
ולא יכלו להילחם לקום או לאכול
ואין להם תנועה, בני, ואתה הוא
שיכול!"
"הגד לי אפוא, אבא, מה להם ולאלוהים
ומה לך לעבוד אותם ותשתחווה לאבנים?
ואתה בעצמך פסלתם בעבודת סכין
ומדוע תסמוך עליהם ובהם תאמין?
להם עיניים אבל לא רואים
להם אוזניים אבל לא שומעים
להם פה אבל לא מדברים
להם ידיים ולא מתנועעים
להם רגליים אבל לא הולכים
הגד לי, אבא, למי מתפללים?
הגד לי, אבא, מה אתה עושה?
האלהים למעלה יודע את הכול
והוא בורא הכול, אבי, והוא הכול יכול
ואין איתו שותף, אבי, ואין שום אל אחר
ורק עליו כדאי לסמוך ותשועתו לא תתאחר
כי הבורא אחד הוא ואין איתו שותף
וכל אלהים אחר אינו אלא מזויף.
להם עיניים אבל לא רואים
להם אוזניים אבל לא שומעים
להם פה אבל לא מדברים
להם ידיים ולא מתנועעים
להם רגליים אבל לא הולכים
הנה נא, אבא, אליו מתפללים.
הנה נא, אבא, אל תעשה כך עוד.
בעוונות הרבים נשתבשה האמונה בישראל
באחרית הימים. עם ישראל האחראי על תורתו חרג מן הדרך באלים אחרים ממש. הוא נתן את
זרעו למלכות נוכריה נאצלת ואמר לה: "את הנקבה שלי". אז קרא ה":
"ישראל ישראל", אך ישראל לא היה שם, כי אם דור תהפוכות, יקנאוהו בזרים,
בתועבות יכעיסוהו. וירא ה" וינאץ בכעס את בניו ובנותיו. ולא בעם זר מדובר, כי
אם בעם שה" קרא לו בניו ובנותיו, לעם התורה אשר אין לה תורה, כי אם פרצופים
זרים נאצלים, אלים חדשים, זרים ופסולים, שנבראו ונתחדשו מעטו של משה דה לאון בספר
הזוהר המתועב והפסול כפסלי תרח. הם ישברו בעתיד כמו שאברהם שיבר את פסלי אביו.
"וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל
צוּר יְשֻׁעָתוֹ" (דברים, ל"ב, 15): לא על דברים קטנים פגע בנו ה"
אלוהינו בשואה, לא על טעויות של מה בכך נענשנו על ידו יתברך, כי עזבנו אותו, בורא
כל היקום, ודבקנו באלהים חדשים מקרוב באו. זנחנו את צור ישועתנו ובכינו אל אל אשר
אינו אל, כי אם שד מלמטה. לא לחינם הסתיר את פניו, לא לחינם מסר אותנו לעם נבל, לא
לחינם ראה משה רבנו בנבואתו שכעס ה" אלוהינו עלינו ואמר "כא הֵם
קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם,
בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם. כב כִּי-אֵשׁ קָדְחָה
בְאַפִּי, וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחְתִּית; וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ, וַתְּלַהֵט
מוֹסְדֵי הָרִים" (שם, 21-22). נשתבשה ונתלכלכה אמונת ישראל, כי קנו להם בני
ישראל, ראשי עם התורה, ספירות נאצלות למעלה מן הבורא, למעלה מה" אלוהינו,
בורא כל העולמים, אשר אמר: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". לא לחינם
כי אם בצדק גמור ומוחלט, בצדק ה" אשר אין בו פגם, בצדק ה" אלוהינו אשר צווה
עלינו: "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים, י"ח,
13).
לא לעם זר אמר ה" אלוהינו "אָמַרְתִּי,
אַפְאֵיהֶם; אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ, זִכְרָם; לוּלֵי, כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר--
פֶּן-יְנַכְּרוּ, צָרֵימוֹ: פֶּן-יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה, וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל-זֹאת" (דברים, ל"ב, 26-27), כי
אם לעמו ישראל, עם החי בזכות אבותיו אברהם, יצחק ויעקב, העם הנבחר להתבונן בחכמת
ה" אלוהינו והמצווה שלא להתפלסף על מה שלמעלה, מה שלמטה ומה שלפני ולפנים, עם
המצווה "תמים תהיה עם ה" אלהיך". הם זייפו את כל התורה ושיבשו את
כל האמונה, ואין קול ואין עונה "כִּי-גוֹי אֹבַד עֵצוֹת, הֵמָּה וְאֵין
בָּהֶם, תְּבוּנָה: לוּ חָכְמוּ, יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ, לְאַחֲרִיתָם"
(שם, 28-29). לא לחינם נמכרנו, כי מכרנו את עצמנו ביד ספר הזוהר וביד כל קבלתו
השקרית והמזויפת, וזבחנו לשדים לא אלוה ארבע מאות שנים באחרית הימים!
קום נא ברחמיך העצומים והנוראים
והנפלאים, ה" אלוהינו, וסלח לעם הזה, לעמך ישראל. השבת את הרשעים בין הגויים והרם
נס גדול וחדש, שלא היה ולא יהיה אחריו כזה, בזכות הגואל האחרון חיים. הושע את עמך,
את כל בית ישראל, סלח לעוונותינו, רחם על גופנו ועל רוחנו ועל נשמתנו, הרם קולך
בכל העולם, מארבע פינות השמים ומארבע קצוות תבל, ועורר את השמים ואת שמי השמים ביום
זה, ג' סוכות תשס"א. צעק על כל אויבינו והראה את גודלך, את גבורותיך ואת
אותותיך. הרם נס לפני כל העולם למען שמך ובזיכרון אהבתך לגואל חיים אשר בחרת והסר
חרפה ובושה מעמך ולא שתקת.
אחד את קול יעקב בכל המדינות ובכל פינות
הארץ והרם את עמך ישראל באהבתך. וזכרת את משה עבדך ואת אליהו נביא גאולתך, ועשית
למען שמך הגדול והנורא, אתה הוא גיבור עולם, הכול בראת והכול שלך לעשות כרצונך.
וסלחת ומחלת וקיבלת את כפרתו, ועשית להראות את גודלך בכל העולם אשר שכח, והטמע פחד
בכל מעשה ידיך בחסדך לבני ישראל, והרבית את חמלתך עליהם ועל בניהם ועל בני בניהם. ושלחת
חיים והקמת את עמך בתחייתו, ואיחדת את רוח כל ישראל, ועשית למען שמך "אהיה
אשר אהיה". והרבית אמונתך בכל העולם, וזכרת את ענוות עבדיך, וקיימת נס רם,
והרמת נס קיים: "כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם, יָדִי; וְאָמַרְתִּי, חַי
אָנֹכִי לְעֹלָם" (שם, ל"ב, 40). על פסגת הרים הרמת את שמך וגאלת את עמך,
אמן וכן יהי רצון.
"לט רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי
הוּא, וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי: אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי
וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל. מ כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם,
יָדִי; וְאָמַרְתִּי, חַי אָנֹכִי לְעֹלָם. מא אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק
חַרְבִּי, וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי; אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי,
וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם. מב אַשְׁכִּיר חִצַּי
מִדָּם, וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר; מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה, מֵרֹאשׁ
פַּרְעוֹת אוֹיֵב. מג הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי
דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם; וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ"
(שם, 39-43).
.................................................
יום שלישי, חול המועד סוכות, י"ח בתשרי
תשס"א, 17 בספטמבר 2000, אגם מלח י"ד, באר שבע.
חלק ב'
בספרנו "חמישה לוחות הברית"
הארכנו בעניין טעותו של אהרן הכהן בהסבר חשוב מאד הנוגע ישירות בשאלה הזאת,
שהרי
אהרן הכהן טעה והביא על העם חטאה גדולה, אף על פי שהוא בעצמו התכוון לפעול רק לשם
שמים ולא עבד עבודה זרה. עם זאת, אהרן לא "הבין" את כל כוונות העבודה הזרה
הכרוכות בעגל עד הסוף ממש, והוא שעשה את העגל, בנה לו מזבח והכריז "חַג
לַיהוָה מָחָר" (שמות, ל"ב, 5). דק הוא מאוד הלימוד הזה המוכיח, עד כמה
הכוונות הטובות אף לשם שמים יכולות להיות בטעות אפלה ובחטאה גדולה, ומרוב דקוּת העניין
מצד הכוונות, לא יורגש כל דבר העוון שבו, עד שמתגלה פעולתו הסופית, והיא שתוכיח את
חומרת הטעות והעוון.
עיקר הטעם אצלנו בהסבר עניינו של אהרן
הכהן בחטא העגל הוא להצדיק את טעם המתקת הדין על רבני וחכמי התורה באחרית הימים,
שנפלו בחטא העגל הסופי של ספר הזוהר ושיטת האצילות, מבלי להרגיש ולהבין את החטאה
הגדולה ואת העוון של העבודה הזרה הגרועה שיש בכל ה"חכמה" ההיא. הם
שהוציאו את החטא אל הפועל בעם ישראל, אחרי שברא אותו משה דה לאון מספרד, והם שבנו
לו מזבח והכריזו על תוכנו "חג לה' מחר", באומרם שהספר ההוא ויתר הקבלה
הנמשכת ממנו יביאו את עם ישראל לגאולתו. בעוונות הייתה החטאה הגדולה של עוון קץ
אחרית הימים, שהביא את ישראל לשואה בעוונות הרבים.
מעשה העגל הוא מסוג נבואת התורה הקדושה
המתממשת באחרית הימים[1], ולכן צריכה להיות הצטדקות מצד ניקיון
ליבו וטהרת כוונותיו של אהרן הכהן הקדוש בכדי שגם הרבנים והחכמים האחרונים יוכלו
להצטדק ולטעון כי בדומה לאהרן נפלו הם לחטאה גדולה מבלי להתכוון לרע. הוא כסימן שקיבל
סולי קמחג'י: "הר' חיים ויטל הליכתו הייתה בקודש", דהיינו למרות אמיתות
הסברנו על הכפרות והשיתוף, שנמשכו בכל ספרי "עץ חיים" שלו, ועל כך שכולם
אינם בשום אופן דברים אמיתיים, אין שלילה של העובדה שמצד כוונותיו לשם שמים והתנהגותו
בחייו, הליכתו הייתה בקודש.
וכך התאים עניינו לאהרן הכהן כאמור.
צריכים אנו את אותו הסבר תורני למטרה ההיא, להצדיק במה שיכולים את נפילת הרבנים
והאחראים על העם ב-4-5 מאות השנים האחרונות. המטרה ההיסטורית הנבואית "חדשים
מקרוב באו לא שערום אבותיכם" היא לתת את המפתח הדרוש להבין ולעקור את הסוג
ה"חדש" של העבודה הזרה שיצא מידיהם של הנתפסים בעוון קץ, ולולא נבואת
משה רבנו בשירת "האזינו", לא היינו יודעים מה לחפש או איך להתאים את העוון
לזמני הקץ של אחרית הימים: מדוע נפלו ואיך לא ידעו ולא שיערו כלל ועיקר את עוון העבודה
הזרה שנפלו בו?
הרב קפאח זעק בקנאתו לטהרת אמונת אבותינו
ויצא נגד ספר הזוהר כי "חדשים מקרוב באו". חסרה הייתה אצלו הרחבה בנוגע
לשאלה כיצד לא פירשו רבותינו באופן ברור ומסודר את האספקט הנבואי של "חדשים
מקרוב באו", מה שנותן טעם להיעלמו של העוון ב"האזינו" מעיניהם. על
כך אנו יכולים להרחיב בכתבינו. הם, לעומת זאת, לא יכלו לשער את העניין ולכן נפלו אל
חלקו הרע של עץ הדעת טוב ורע.
במסגרת טענתו של החכם אלקאפח כלפי ההלכה
הוא קובל בצדק על העדר השכל הישר, על העדר כל חיפוש ביקורתי של האמת או של הכחשת שורשי
ספר הזוהר ההוא ועל אמונתם שר' שמעון בר יוחאי חיבר אותו. אין לתלות זאת אלא במעשה
השטן באחרית הימים. צודק הוא בהחלט, בעוונות, בביקורתו כלפי הרבנים הראשונים בפרט
שלא בדקו במקורות כלל ועיקר, ולא ביקשו לדעת עדות נאמנה ממי יצאו הדברים ומאימתי,
ועל איזה יסוד נבנו.
עיוורון פלילי כיסה את עיני הרבנים ההם,
וכשיכורים בלי משקל האמינו לסיפור בדוי, שאפילו ילד קטן לא יאמין בו, על שנטמן
הספר מתחת לאדמה בארץ נוכריה במשך 12 או 13 מאות שנים עד שבמקרה המלך שלח משלחת
לחפור שם למטרה אחרת, ונמצא הספר. המלך שלח אותו לחכמי ישראל, שאמרו שלא היה בכוחם
להבין אותו ושיש רק רב אחד בארץ ספרד, ששמו ר' משה דה לאון, שיידע לפרשו וכו'. -
מה נגיד ומה נאמר ומה נצטדק כי מצא האלהים את עוון עבדיך!
פרק ס' ממלחמות השם - "והנה מכל זה תלמוד לומר דודאי
שהדברים שנאמרו בזהר בענייני האלהות לא כפי שרשב"י ע"ה נאמרו ולא יצאו
דברים כאלה מפי שום תנא או אמורא מרז"ל, ורק תלו אותן ברשב"י וחביריו
בשקר, שהרי הוא בעצמו מכריז ואומר כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם! חלילה,
חלילה להאמין שרשב"י התנא או שום אחר מרבותינו התנאים או האמוראים יחשוב או
יאמר כדברים האלה לעבוד אלוה אחר קצר אפים ולשתפו במחשבה עם ה' אלוהינו ארך אפים
שהוא הסבה הראשונה שהוא בתור נשמה לפי דעתם לפרצופים האלה ועובדים ומתפללים
לפרצופים הנז' ואומרים כי לנשמתם שהוא חלק האין סוף שבהם הם עובדים, ומיחדים
הפרצופים הנזכרים עם נקיבותיהם הנרמזים בשם הוי"ה, יוד חכמה שהוא אבא,
ה"א ראשונה בינה אמא, וי"ו תפארת זעיר, ה"א אחרונה מלכות, ובשמע
ישראל הוי"ה ראשונה אבא, אלוהינו אמא, הוי"ה אחרונה תפארת זעיר, אחד
מלכות, לחברם ולקשרם יחד להיות הארבעה אחד (זהר ואתחנן דף רס"ג ע"א), כי
עיקר היחוד אצלם לחבר ולקשר במחשבתו עיניינים כשהם מצויירים במחשבתו (כפי - פ.ג)
אור נפרדים והוא דוחק את מחשבתו לשום אותם יחד, וגם בפיו אומר לשם קב"ה (קודשא
בריך הוא - פ.ג) ושכינתיה וכו' ליחדא שם יו"ד וה"א בו"ו וה"א
וכו'. וכוונתו על אבא ואימא וזעיר ונוקביה הנרמזים לפי דעתם בשם הוי'ה, ואריך
ועתיק הנרמזים בקוצו של יו"ד ועיין לעיל ס' מ"ב.
ולפי דבריהם למה לא הזכירו רז"ל
במשנה ובגמרא במסכת זבחים על הא דנתן לשם ששה דברים הזבח נזבח, לשם זבח, לשם זובח,
לשם השם, לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחח, והחטאת והאשם לשם חטא, ופי' בגמרא לשם
ניחח, נחת רוח להקב"ה השם שאמר ונעשה רצונו, ולא החשיב לשם יחוד קב"ה ושכינתיה,
אלא ודאי שדעת רז"ל שאלוהינו ברוך השם יחיד ומיוחד מכל שאר האחדים, ואינו
צריך לקשרו ולאחדו מחלקים רבים כמו שחשבו המקובלים החדשים ולא לשתפו עם פרצופים
חלוקים ושונים זה מזה! חלילה לנו מהעלות על לבבינו דברים זרים
לתורתינו הקדושה כאלה שלא צוונו הקב"ה בתורה לאחדו ולשתפו עם שום נברא, רק
לדעת ולהאמין כי הוא אחד שנאמר וידעת היום והשבות אל לבביך כי ה' הוא האלהים וכו'
אין עוד, ועיין לקמן סי' קל"ו". -
עבודה זרה חדשה נבראת עם ספר הזוהר, אלהים
אחרים חדשים נבראו מהדוקטרינה החדשה של האצילות, חכמה חדשה בלתי יסודית קמה מפירוש
של שקר על ה"יוד" של שם ההויה. נעשתה היוד ל"חכמת האצילות"
בעולם האצילות. מי ביקש זאת מידכם, לעלות על בריאת העולם ביד הבורא ולדבר על מה
שהוא למעלה מהבריאה יש מאין?! מהיוד המייצגת את המספר עשר בניתם עולם של "עשר
ספירות נאצלות מהאין סוף".
יש מאין יצרתם עשרה אלים חדשים שנוצרו מהמאציל,
חלילה וחס, אך לא ידעתם כיצד להתייחס לעשרת האלים הנאצלים האלה, מפני שחדשים היו (מלפני
750 שנים), מקרוב באו (מספרד), ובמקום לשער כי הם אלוהים אחרים, שיערתם שיעור קומה,
בר מינן. ירחם ה" על עמו ישראל, המצווה באמונה טהורה ופשוטה. ה' הוא אחד
ומיוחד באחדות מוחלטת וגמורה בלי חילוקים ובחינות וסוגים לעצמם. שמע ישראל ה"
אלוהינו ה" אחד.
במקום לעבוד את ה" בפשטות, הם
הכניסו לסידורים שילובי שם הוויה ואדנות, מילאו את אותיות השם בנקודות מוזרות,
שינו את מנהגי אבותינו, הרכיבו כוונות ארבע עולמות על דברי התפילה, "ויזבחו
לשדים לא אלוה". תמימי דרך הם הקורבנות שנפלו בפח, שהפסידו את מידת התמימות
"תמים תהיה עם ה" אלהיך" והפרו את תורת ה" בבלי דעת, מבלי לדעת
שמתפללים הם לאלים אחרים. לפיכך מסכן העם שנתפס במוקשי מקובלי ירושלים, המתגאים בעולמותיהם
המלאים באלים נוכריים משותפים.
נתלכלכו בני העם באצילות, עברו את גבולות
בורא מעשה בראשית ושוב לא הבחינו בין השמים לארץ, והתבלבלו כל הלשונות, עד כי בא
לציון גואל לשבי פשע מיעקב להביא לישראל שפה ברורה. בשנת 2000 המצב עדיין קשה, ובהיכנס
שנת תשס"א נמצא הכול בבלבול מוחלט מראש ועד רגל, כל ישראל, כי חזרה חנותו של
תרח, ויש צורך בתחבולות הילד אברהם לעורר את אביו אל השכל הישר.
השקר לא יאמר אמת, וכיסוי עיניים לא יאפשר
לעיניים לראות. האמונה לא תסבול גבהות לב, וה" לא ירחם על גאות-פה. בא הזמן ותתנחמו
אם תשמעו לעצה: כל ההוגים בשקרי הקבלה המזויפת לא ימצאו את האמת, כי התורה קדושה
היא ולא תסבול אלים אחרים. כפי שניצל אהרן הכהן בזכות תפילת משה, כך יינצל העם
מאפלת הטעות בזכות הגואל האחרון חיים, אם יסיר את אלוהי הניכר ויתכונן לעלות אל בית
אל.
כי להם עיניים נאצלות אבל לא רואים
להם אוזניים נאצלות אבל לא שומעים
להם פה מלכות נאצלת אבל לא מדברים
להם ידיים נאצלות אבל לא תופסים
להם רגלים נאצלות אבל לא הולכים
אנשים, למי אתם מתפללים? תמימים תהיו עם
ה" אלהיכם
ואל תשובו לכסילות.
......................................................
בארשבע, י"ט בתשרי תשס"א, 19
באוקטובר 2000; אגם מלח 3953.
[1] זאת בשל העובדה
שהבלבול הבסיסי בו נשאר לא פתור בתורה עצמה ובמסורת, עד שחטא האצילות מתגלה. רק אז
יכול חטא העגל להיות מובן, הואיל ומאחורי חטא זה שוכנת גם דוקטרינת האצילות של דת
חרטומי מצרים ועל כן של המנטאליות המצרית של הערב רב, אם כי היא לא נקראה
'אצילות'. דוקטרינת האצילות וטרמינולוגיית האצילות הופיעו רק עם ספר הזוהר, כאשר
גם החכמים לא ראו בהן אלוהים חדשים.