כתב: פרץ גרין

ערך וביצע הגהה: משה לוי

ספר פירוש באר שבע על פי הדג הגדול לוויתן

הקדמה א'

דג א' – ומדוע תקראו לו "מלך המשיח"? האם אף אחד לא סיפר לכם שמדינת ישראל היא דמוקרטית ולא מונרכיה, ואין בה שום מלך? האם תבקשו ממנו להוכיח בסימנים שהוא המשיח בן דוד? הרי לא יעזור העניין שהוא נולד יהודי ומהול ושהוא משבט יהודה, אם באמת יש ראייה לכך, כי כן הם רוב הגברים בעם ישראל. אולי הוא יבוא ויגיד שהוא משיח בן דוד ובהמשך יהרוג רשעים ברוח דיבוריו, ככתוב "בְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע" (ישעיהו, י"א, 4)? או אולי יהיה הוא גיבור חיל להילחם נגד שונאי ישראל, ככתוב: "קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה" (שם, מ"ב, 3)? ואם כן, מה עיקר פעולתו ומדוע בחר בו ה" והשרה את רוחו עליו?

דג ב' – הבה נעבור משאלות מתחכמות לעניין: תפקידו המיוחד הוא "מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא" (שם, 1) ו"לֶאֱמֶת, יוֹצִיא מִשְׁפָּט" (שם, 3), ומפני שהוצאת משפט לגויים אורכת שנים רבות, מבטיח ה" ש"לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ" (שם, 4). מעניין מאוד הדבר, מפני שלא כל כך מדובר בפסוק על משפט לישראל, כי אם על משפט לאומות העולם! ודווקא תפקיד זה, הדורש זמן ועבודה, הוא התפקיד ה"משיחי" הראשוני הרצוי לפני ה" ברוך הוא, ומרומז התפקיד גם בתורה בפסוק "וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית, מ"ט, 10). חכם מן התלמוד אמר שלא יבוא המשיח ללמד תורה לבני ישראל, כי אם להודיע לעמים את החוקים האמיתיים, ולא ילמד אותם את כל תרי"ג המצוות אלא רק שלושים (דבריו מפליאים אותי עד עתה, מפני שאנו בסימנים השלמים קיבלנו סדר בן שלושים צעדים לצורת החוק החדש של הגאולה השלמה).

דג ג' – איך שיהיה, יש סיבוכים רבים לפענח, כי הבלבולים רבים מהדברים הברורים, ואין ספק שכדי לפתור את הבעיות ולהבהיר עניינים, נדרשת שפה ברורה חדשה, שמנובאת בספר צפניה (ג', 9). כדי לסייע לנו בכך, בא הצדיק אבוחצירא מעולם האמת בחלומו של סולי קמחג'י (מ-1990) ואמר לפרץ: "אה, אתה הוא החמור, משיח בן דוד". באופן זה הוא מעניק לכם מונח חדש מלא בפירושים חדשים על הסימן ה"משיחי" הזה הנקרא סימן חמור אוכל לחם ואומר הוא לכם: דעו שלמרות ציפייתכם למשיח בן דוד, תפיסת המשיח או המשיחות הנכונה אינה לפי מה שאתם חושבים, והנה בא סימנו: "החמור, משיח בן דוד". לצדיק אבוחצירא ניתנה הזכות להודיע זאת מעולם האמת לבני ישראל.

דג ד' – לפיכך דעו לכם כי המשיח בן דוד שאליו אתם מחכים חמור הוא ואחר הוא לגמרי ממה שחשבתם אתם על מהותו. היה על תלמיד חכם גדול וצדיק אמיתי מוכר להודיע זאת, ודווקא בבאר שבע, בה הצדיק בבא סאלי אהוב ומכובד מאוד. עם זאת, כאשר סיפרתי את החלום לדתיים בבאר שבע, ובפרט למרוקאים, כולם חייכו לי ואמרו: "איזה יופי, חזק ואמץ", אבל אף אחד לא שאל אותי מה פירושו. ייתכן שבבאר שבע לא כל כך אוהבים את החמורים, חשבתי. "ראו", אמרתי להם, "קיבלתי מן השמים ברכה חדשה בחלום: "ברוך אתה ה" אלהינו שעשני לחמו", אך אז אמר לי "חכם" אחד בעיני עצמו בצחוק: "אז מה נעשה לך, נשליך אותך לבור?".

דג ה' – עניתי לו: "תצחק כמה שאתה רוצה, אבל כבר עברתי שש שנים בסימני חמור, משיח בן יוסף, ועתה אני בסימני חמור, משיח בן דוד. אם עכשיו תשליך אותי לבור תבלבל לי את כל הסימנים!", ואמרתי גם: "שמעו, רבותיי, אני באמת החמור אוכל לחם והתלמיד הראשון של הצדיק הנבחר, הגואל האחרון, חיים בן משה מצנעא, תימן. בזכותו קיבלתי, ביחד עם יתר החמורים, תלמידי המורה חיים, את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה'!'. אמרתי עוד דברים, אבל מוחם לא היה פתוח לשמוע דברים חדשים. אף אחד לא שאל אותי מה הם הסימנים השלמים. נערתי אליהם: "הי-הא!, הי-הא!, הי-הא!", אבל הם רק חייכו וצחקו. התפלאתי אז מדוע יהודים הם אך לא שואלים אותי שאלות כלל, ועל כן נערתי שוב הי-הא! והלכתי הביתה.

דג ו' - כתשע שנים מאותו חלום שחלם סולי קמחג'י בו נראה הצדיק אבוחצירא, חזרתי לבאר שבע (אחריי הגיעו בשנת 2000 לעיר גם פאולו, נודע והילדים), ובה נתן לי הרב רפאל פרץ רשות לבשר את בשורות הגאולה השלמה בבית הכנסת "אגודת אחים". בשורה זו הייתה חשובה מאוד במסגרת הסימנים, אבל לא הייתה לה כל תועלת בפועל בארץ. אם תשע שנים לפני כן לא הייתה לאנשים יכולת לשמוע דברים חדשים, עתה לא הייתה להם יכולת שמיעה כלל, למרבה הצער, וזאת למרות היותם של יהודי באר שבע טובים ביותר בתפילה, בצדקה ובמעשים טובים כמו גם בתמימות ובאמונה חזקה. קיוויתי למצוא בין היהודים חמורים טובים, ואכן מצאתי לבסוף את משה ברדי, יליד פרס, שבא להכיר אותנו דרך חברנו, סולי קמחג'י.

דג ז' – בל נטעה: בער הייתי עמך ולא כלום. איני המשיח, ואם נראה לפעמים שאני צוחק בעניין משיח בן דוד, לימוד הוא במסגרת השינוי המחשבתי העצום המחכה לכם. ה" אלהינו בחר בענוותו, בגודל שיפלות רוחו ובמעלת קדושתו של הצדיק חיים. הוא שסבל את כל כובד הקורבן למען תתגלה הגאולה השלמה בעולם, הוא האהוב על ידי ה' ברוך הוא והוא הגואל האחרון לישראל ולכול האנושות[1], המביא את התחדשות החיים ומוריד את עץ החיים לזוכים בין בני ישראל ובני אומות העולם. הוא השופט המשוח במלכות השמים והוא הצדיק שקם בתחייה לחדש את אור העולם בליבותיהם של בני האדם. המורה חיים היה בחייו צדיק נסתר, אשר נולד בצנעא, תימן, בשנת 1914, כאשר בכול ימי חייו היה קדוש, עניו וסבלן.

דג ח' – אין הוא לפיכך "משיח" או "המשיח", כי אם הגואל והשופט המשוח במלכות השמים, והוא משבט בנימין. הוא למעשה ה"הָאָדוֹן" אותו אתם מבקשים ואשר נכנס פתאום להיכלו (מלאכי, ג', 1), הגם שאסור להשתמש במונח "אדון" ביחס אליו בפועל, כי סירב הוא שתיוחס "אדנות" לבן אדם, שנא את הביטוי "אדמו"ר" והתנגד לכול אלו שהרשו כי יכנו אותם כך. עניו מאוד היה הצדיק הנסתר חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, ואם צריך בעולם אדם שיישא את התואר "חמור, משיח בן דוד", אין זה אלא לשם הבנה, לפיה בעולם נדרשת בתקופת הגאולה השלמה מישרה משיחית, היא המישרה המנובאת ברמזים בתורה ובנביאים והמכוּנה "סימן חמור ועיר בן אתונות", שרוכב עליהם הצדיק העניו הנושע בה[2].

דג ט' – והנה "הָרִאשֹׁנוֹת, הִנֵּה-בָאוּ; וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד, בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם" (ישעיהו, מ"ב, 9). ה"חדשות" הן אלו המבשרות אודות בחירת ה" בגואל חיים ואודות גילוי כל הסימנים השלמים ובשורות הגאולה השלמה, ואמנם גם לחדשות הללו קדמו ה"ראשונות" שכבר באו, אלו הם המאורעות המהווים את התגשמות נבואות שיבת ציון וקיבוץ הגלויות, והם קורים לפני שנבחר הגואל האחרון, שהרי אין הגאולה השלמה יכולה להתקיים אם לא קמה מדינת ישראל, אשר תעמוד לעד. ה"ראשונות" שכבר באו, ברוך השם, לא מתייחסות אל העבר הרחוק, כאל יציאת מצרים או אל גאולת פורים, אלא מקדימות במעט את בשורות הגאולה השלמה.

דג י' – הקמת מדינת ישראל ב-1948 היא התחלת התקופה הנקראת "ימות המשיח", ועל פי הסימנים מדובר בתקופה בת מאה שנה (עד שנת 2047). שמו של ה"משיח" אשר נברא לפני בריאת העולם לפי מאמרי התלמוד הוא אכן שמו של "המשוח הנבחר", השופט המשוח במלכות השמים, אם כי אין מדובר ב"משיח בן דוד" של המסורת. ההבדל בין המונחים גדול הוא כמרחק שבין השמים לארץ, מאחר שביחס לגואל ה"משיח" הארצי חמור הוא, שנועד לשאת את משקולות הסימנים ואת הלחם הגאולי בעולם.

דג י"א – אם כך, על איזו משיחות מרמז הביטוי "ימות המשיח"? מובן שהיא לא מדברת על הגואל, השופט המשוח במלכות השמים, מאחר שבעוד שתקופת "ימות המשיח" היא תקופה מסוימת וחולפת בהיסטוריה, מישרת השופט המשוח במלכות השמים אינה מישרה המוגבלת לתקופה. "ימות המשיח" היא אם כך תקופה מבולבלת עד מאוד, אשר בסופה יתבהרו בציבור העניינים השייכים לדבר המשיחות של בן דוד, עניינים שגם נביאי וחכמי ישראל במהלך הדורות לא יכלו להבהיר, מאחר שאותן "חדשות" מן הפסוק "וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד" (שם, מ"ב, 9) לא היו מוכרות להם.

דג י"ב – התלבטו חז"ל באורכה של אותה התקופה[3], כל אחד לפי החזון הכללי שלו, אבל ידעו הם שתקופה מיוחדת, מבולבלת ומסובכת היא, שתקדים לגאולה השלמה. תקופה זו משתקפת בסימן השלם החמישי שקיבל דוד לוי בישראל, ואשר נקרא: סימן הדור הרביעי ודור הבניין החדש. בחלום הייתה שרויה ארץ ישראל במצב נורא הכולל קרבות, ויכוחים, מחלוקות, דעות משונות, בלבולים, סכסוכים, דם וצער, אך לאחר זמן מה השתנה המצב לגמרי, ובמסגרתו נראה בניין גדול ומפואר המוקף בשדות דשא מוריקים, אשר הקרין אווירה נעימה של שלום ואהבה על כל ישראל. - - נציין כי מבין ששת הסימנים השלמים רק סימן זה התייחס למצב בארץ ישראל.

דג י"ג – ישנה בסימן זה התייחסות ל"תקופת ימות המשיח" ולמאורעותיה, כאשר בניין השלום, הוא בית התפילה של הגאולה השלמה, מתאר את סוף התקופה, אשר תעבור ולא תשוב עוד בדברי ימי ישראל. הסימן, עם זאת, נקרא על שם "הדור הרביעי ודור הבניין החדש"[4], ולא על שם "ימות המשיח", כי כוונתו להצביע על המאורעות הנוראים של הדור הרביעי שאורכו 65 שנים ולא על דבר המשיחות ובלבוליה.

דג י"ד – בחלומו של דוד לוי אמנם לא צוין דבר אודות המשיחות, אבל במסורת אנו כן מוצאים את המונח "ימות המשיח", ועל כן ברצוני לומר שהמונח "ימות המשיח" בא לבלבל אותנו בדבר המשיחות של בן דוד, כי לא נוכל לעבור את תקופת "ימות המשיח" מבלי לעבור את הבלבולים הקשורים אליה. דהיינו: הבעיות והסיבוכים על דבר משיחות בית דוד ומשיח בן דוד צריכים לצאת לאור לפני שיתבררו, מפני שמשיחות בן דוד של המסורת מבולבלת מאוד, ועניינה מרומז בתורה ובנביאים בשפה אניגמטית. למעשה לא ניתן להבין את המושג כראוי עד שמתגלים הדברים בזמנם, כפי שהרהיב עוז להסביר הרמב"ם, "הנשר הגדול"[5].

דג ט"ו – חז"ל ידעו שבני ישראל מחכים באמונה שלמה לביאת משיח בן דוד וידעו שישנם סיבוכים רבים, כאמור, ולכן הודיעו שתבוא תקופה שצריך עוד לפענחה ובה ניתן יהיה להבין את עניין משיח בן דוד, וקראו לה "ימות המשיח", דהיינו התקופה של הימים המשיחיים.

דג ט"ז – החכמים לא ידעו מה מספר שנות התקופה וניחשו אותם בחשבונות, אבל לא מצאתי ביניהם את החשבון הנכון, ובאמת אי אפשר היה אז לדעתו. החשבון אצלנו ניתן בסימנים השלמים ולפיו מהקמת מדינת ישראל עד ביאת הגואל חיים עוברות 35 שנים, כאשר הדור הרביעי הוא בן 65 שנים. סך הכול יעברו מאה שנים מהקמת המדינה עד סוף הדור הרביעי, ואלו הן "ימות המשיח", משנת 1948 עד לשנת 2047. ומדוע התלבטו החכמים ז"ל? מאחר שהמונח עצמו "ימות המשיח" הוא, כאמור, מבלבל ולא מברר. הם רק חזו שתהיה תקופה כזו, שתהיה מלאה בכול מיני סיבוכים ובלבולים הנוגעים למשיחות בכלל עד להתבהרות.

דג י"ז – דברים רבים הנאמרים על משיח בן דוד לא מתייחסים לאישיותו של אדם אחד, אלא אלו דברים המתקיימים במסגרת תקופת ימות המשיח. הרי אף משיח בן דוד לא הקים את מדינת ישראל, אך תקופת ימות המשיח כן נפתחה עם קום המדינה, ונבואות רבות על שיבת ציון התחילו להתממש.

דג י"ח – היו גם מי שהכחישו שהתחילה תקופה היסטורית חדשה עם הקמת המדינה, מפני שלא ראו שום משיח בן דוד שבא להקים את ארץ הקודש ולאסוף את שבטי יעקב ונידחי ישראל. אותם אנשים מכחישים את הנבואות על שיבת ציון ומבלבלים את כל הקערות. ומה גרם לכול זה? הבלבולים בעניין משיח בן דוד! הרינו בתקופת ימות המשיח, הי-הא! גם לכך כוון הצדיק אבוחצירא בדבריו: "אה, אתה הוא החמור, משיח בן דוד". כלומר: "אה, אחרי שאנו כבר בתקופת ימות המשיח בן דוד, וחמורו של הגואל אתה, אז אתה הוא שצריך להסביר ולברר, לפענח ולפתור את הבלבולים ואת הסיבוכים בענייני משיח בן דוד!".

דג י"ט – הי-הא, הי-הא! אל תחשבו שאין לי בעיות "משיחות" על שכמי! הצדיק אבוחצירא לא אמר את דבריו רק בכדי לשמח את ליבי אלא גם התכוון: אה, אתה הוא החמור הנושא את כובד המשקולות של סיבוכי משיח בן דוד. עם זאת, דבריו נאמרו בשמחה, מאחר שבשורה טובה של הגאולה השלמה היא. באותו החלום רצה הצדיק בבא סאלי להרים את קולו ולהשמיע את הבשורה הזו גם לאחרים, אך בראות פרץ שהרב החכם חפץ להרים את הקול, רמז לו שאין הזמן מאפשר להכריז על הבשורה בחוץ, בעוונות, ולכן יש לשמור על שתיקה. הצדיק אבוחצירא קיבל זאת, הבין ואמר במרירות: "אה, כן, רבנים רשעים". לאחר מכן הכניס את פרץ לחדר מיוחד וסגר אחריהם את הדלת.

דג כ' – הרי מהשמחה נובע הרצון להודיע ברבים, אך מן ההכרח לשתוק ולעבוד בדרך סתר. עיקר כוונת האמירה "רבנים רשעים" הייתה כנראה לציין שאם ייוודע הדבר לרבנים (אותם מכיר הצדיק אבוחצירא), ירצו הם להשתמש בדברים בכדי להרוויח כסף, בעוונות. לכן קורא הוא להם "רשעים", מאחר שאין הם פועלים לשם שמים, כי אם לשם כסף או לשם כבוד, על אף היותם רבנים (והלא עשו כך לבבא סאלי עצמו, במכירת תמונותיו וברכות סגולותיו וכו'). מובן גם שהצדיק אבוחצירא (עליו נאמר בתחילת אותו חלום כי הייתה בידו קבלה מעשית אמיתית) לא ירד מעולם האמת כדי לבשר את הדברים מטעם עצמו, כי חלום מושרש בסימנים השלמים של הגאולה השלמה הוא.

דג כ"א – הוא לא יכול היה להגיד דבר כזה ללא הסכמה מן השמים, דהיינו מבית הדין של מעלה, ועל כן זכה הוא להביא את החלום לעולם. ניתן להסיק גם כי הצדיק אבוחצירא ידע כבר את הכול לפני כן, כי אם מכיר הוא את חמורו של הגואל, הרי שמכיר בגואל חיים עצמו (הצדיק חיים אהב את הצדיק אבוחצירא, העיד על כוח הקבלה המעשית בידו ושיבח אותו רבות).

קוראיי היקרים, הנה התחלתם גם אתם להכיר אותי. שאול המלך נכנס במקרה לחוג הנביאים והתחיל להתנבא, בעוד שגורלי נולד מכמה נבואות ורמזים בתורה ובנביאים, ונהייתי לחמור נבואי. עם זאת איני נביא ולא בן של נביא, כי אם החמור הראשון האוכל את לחם הגאולה השלמה, שאחראי גם להביא לעולם את כל הנבואות החדשות בדור הרביעי הזה.

דג כ"ב – עם הקמת מדינת ישראל התחילה תקופת ימות המשיח, ובמלאת שלושים וחמש שנים למדינה בחר ה" ברוך הוא בגואל השלישי והאחרון חיים, והתחילה ירידת הסימנים השלמים וביניהם סימן חמור אוכל לחם. זאת כי בסדרי מלכות השמים ישנו החמור אוכל לחם שמוכן לרדת לארץ עם ביאת הגואל הנבחר, השופט המשוח במלכות השמים אותו אתם "מבקשים" ואשר יוכר בדורות ל"פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם" (ישעיהו, ט', 5). לפיכך הבינו גם את סיפורי שלי, כי בטח נבואי הוא, ואמנם אני חמור ולא אדע כי אם את לחם הגאולה השלמה שאני אוכל.

דג כ"ג – אני לא אשם לפיכך אם רואה אני את עצמי כחבל של חמור משיחי הקושר את קשרי המשיחות לישראל כבר מגן עדן, בו ליקקתי את קליפת עץ החיים והרחתי מבשמיו הנפלאים. אז חיכיתי לבריאת האדם שיבוא כדי לסייע לו ולשאת אותו ברחבי הגן. גם אני, פרץ, לא אשם, מאחר שיורד עלי החמור ממלכות השמים ומראה לי זאת. אני ירא שמים, מאמין בה" אלהינו ומאמין בגואל חיים, ואיך לא אאמין בדברי חמורו של הגואל? עושה הוא ממני חבל של חומר חדש, המשתנה תמיד ומקבל כל צורה. "ראה", הוא אומר לי, "ויחבוש אברהם את חמורו - וכאשר הצדיק חיים עשה את הסימן מהכוכב הרביעי הנעתק אל הכוכב הראשון, כוכב אברהם, היה זה סימן שכוכב אברהם יחבוש את חמור הגאולה השלמה".

דג כ"ד – "וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ" (בראשית, כ"ב, 3): הכין את החמור שיהיה מוכן בזמן בו כוכב אברהם מסיים את מסלולו בן 4000 השנים, בזמן הגאולה השלמה. "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" (שם): הצדיק חיים הקדוש והנסתר השכים בהכנות הגאולה השלמה והקדים לגלות לי את השיעורים ואת הסימנים שאזדקק להם לאחר מכן. "וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ" (שם): הצדיק חיים הכין אותי בכול אותם הדברים שאזדקק להם בכדי להיות חמור בעל שלוש עיניים, עין אחת לבני ישראל, עין אחת לבני הנצרות ועין אחת לבני האסלאם. המורה חיים לימד אותי את היסודות של בית ספר האיסיים ואת דבר ישוע וכמו כן לימד אותי את יסודות דת האסלאם והתרבות הערבית המזרחית. ללא הלימודים הללו לא הייתי יכול להיכנס בהמשך לאוניברסאליות האמיתית של הגאולה השלמה.

דג כ"ה – "וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ" (שם): והלא יצחק הוא העיקר והוא בנו, אז מדוע הקדימה התורה להזכיר את שני נעריו? רמז הוא הקשור לגאולה השלמה, מאחר שנער אחד סמל נבואי הוא לנצרות ונער שני סמל נבואי הוא לאסלאם, אשר עברו דורות רבים עד לתקופת הגאולה השלמה. לחמור שלוש עיניים, כי עיקר הקשר הגאולי אחרי השבת הלבבות הוא בין בני ישראל, בני מלכיצדק (הנוצרים לשעבר) ובני האסלאם. מקשר זה תוכל הגאולה השלמה להתפשט עד לאיים הרחוקים וכו', ולכן אפילו ששני הנערים לא היו עדים לעקידה מקרוב, זכו הם לדברים רבים, כי שירתו את אברהם ואת יצחק. בדרך ארץ הקדימה תורה את אזכור נעריו, כי אם הייתה מקדימה את יצחק בנו, שני הנערים לא היו נחשבים לכלום.

דג כ"ו – ונאמר "נעריו" ולא סתם שני נערים, כי משלו הם, רמז לבני ישמעאל בן אברהם ולבני עשו בן יצחק בן אברהם. ועוד מרומזים כאן דברים גדולים של הגאולה השלמה, כי התיקונים ההיסטוריים הנדרשים בנוגע לנצרות, לאסלאם וליהדות תלויים בעקידת יצחק. שני הנערים עמדו מרחוק ולא ראו את העקידה, רמז לכך שהאסלאם טועה באומרו שישמעאל הובל להישחט בעקידה, בעוד שהנוצרים טועים בהבנת משרתו של ישוע. בעתיד יבינו המוסלמים את טעותם והנוצרים ישכילו, דרך התיקון הגדול של הנצרות, בכול עניין קורבן ישוע, בסימן האיל שהוקרב במקום יצחק. גם הרפורמה הגדולה ביהדות[6] תגרום ליהודים להכיר במישרת ישוע, אילו של יצחק.

דג כ"ז – "וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה" (שם): ראו הנערים שאברהם הולך להעלות עולה ושמוביל את יצחק בנו איתו, אבל לא ידעו ולא ראו את העקידה, ולכן נסתבכו בכך דורות רבים. רק אחרי שבקע אברהם עצי עולה, "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים" (שם), ומובן הוא שהפסוק מראה על ההפרדה הקדושה של עם ישראל במסגרת הקדושה האמיתית הבאה מה', כי ישראל הוא עם קדוש וישר עם אל, עם המתפלל אל האל בישירות והולך תמיד לפני אלהיו.

דג כ"ח – "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק" (שם, 4): מדוע מצוין מספר הימים? האם משנה העובדה שההגעה אל המקום הייתה כעבור יום או שלושה ימים? הסיבה היא שכל הפסוק נכתב בלשון נבואית. מהו "וישא אברהם את עיניו"? האם לפני כן היה מביט למטה? רמז טהור הוא ליום השלישי ההיסטורי, ככתוב "יְחַיֵּנוּ, מִיֹּמָיִם; בַּיּוֹם, הַשְּׁלִישִׁי, יְקִמֵנוּ, וְנִחְיֶה לְפָנָיו" (הושע, ו', 2). אברהם הלך לקיים את עקידת יצחק, כשרוב עניינה מוסתר, דהיינו התוצאות הנבואיות ההיסטוריות של העקידה מתגלות רק ביום השלישי בזמן הגאולה השלמה. לפיכך "וישא את עיניו" - אל כוכבי הגאולה - על מנת לנסות ולהבין יותר את תוצאות הקורבן הקדוש שצווה לעשות. עם זאת מוסתר היה הדבר מאוד וקשה להבנה וכמו כן רחוק מאוד מן הזמנים העתידיים של הגאולה השלמה.

דג כ"ט – יומן:[7]

דג ל' – יומן: [8]

הקדמה ב'

דג ל"א – יומן: [9]

דג ל"ב – יומן:[10]

דג ל"ג – לפני הסימן בהר פסגת המלך (ראו יומן לעיל) ברצוני לקשר את שבעת כוכבי העגלה הגדולה עם שבעת כוכבי בית הדין של מרדכי הצדיק. כוכב אברהם מתקשר עם כוכב אבן האיזון שמראה על המסורת של משה רבנו, כי לאברהם אבינו היה השכל הטהור המאוזן וידע הוא לשקול כל עניין במוח זך ולהשיג השגות גדולות במעשה ה" ובעולם שברא. לפיכך היה הוא בעל איזון השכל, ואמרו חז"ל שאברהם למד תורה משתי כליותיו, שנעשו כשני כדים של מים נובעי תורה (בראשית רבה, צ"ה, ג').

דג ל"ד – אברהם אבינו הוא שקיבל את ספר הכוכבים וכמו כן הוא אב המון גויים, ובכך מרומז האיזון האוניברסאלי שיגיע לעולם לבסוף בזכות אמונתו וכל קבלתו. משה רבנו הוא אבן האיזון בכול חוקי ומשפטי התורה הקדושה. משה חי מאה ועשרים שנה בבריאות שלמה, לא נס ליחו ולא כהתה עינו, כי כולו היה באיזון השלם בכל דבר ובכל עניין. האיזון המקורי של כוכב אברהם מתקשר לכוכב האיזון של מסורת משה רבנו, וביחד ישנה השלמות, כי אברהם הוא אב המון גויים, ודרך כוכבו תתפשט האמונה האמיתית לכול העמים בגאולה השלמה.

דג ל"ה – כוכב יצחק, הוא כוכב הבניין הנשאר בזמן, מתקשר עם כוכב אבן על אבן האיזון המצביע על המסורת הנסתרת של אליהו הנביא, זכרו לברכה. אבן על אבן האיזון היא אבן יוצאת דופן ומעולה בנסתרות.

האיזון של החוקים והמשפטים הוא איזון ארצי וטבעי בדברים השייכים לקיום ולפעולות בעולם, אך העולם מלא בנסתרות, והתורה הקדושה מלאה בסתרי תורה שנסתרים בה, ושרק הצדיקים האמיתיים הנסתרים יודעים אותם. למעשה כל מציאות העולם וכל היקום כולו סוד ה" הוא.

כוכב יצחק מצביע על הבניין הנשאר בזמן, שבמסגרתו נכללת תכנית בניין בית התפילה לכול העמים, הוא בית המקדש השלישי שיישאר בזמן ושלא ייחרב, ולכן הסימנים השלמים של הגאולה השלמה קשורים ביצחק באופן מיוחד, כי הבניין הנשאר בזמן יוצא אך ורק מהסימנים השלמים.

דג ל"ו – כוכב יצחק מתקשר לפיכך עם כוכב אבן על אבן האיזון, כאשר יורש הסימנים השלמים של הגאולה השלמה הוא אליהו הנביא, זכרו לברכה. שניהם יחד מעמידים את הבניין הנשאר בזמן, וזאת מאחר שההצלה והישועה צריכות להתפשט גם לזוכים מבני עשו ויפת על מזבח מלכיצדק, ככתוב: "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו, נ"ו, 7).

כמו כן מציאות סימני מלכות השמים נולדה עם עקידת יצחק. אמנם המסורת הנסתרת שידועה לצדיקים האמיתיים הנסתרים נשארת בסודה, אך סודות מלכות השמים הם מסוג הדברים הנסתרים המוכנים להתגלות בזמן הגאולה השלמה. זוהי שלמות איזון כול התורה, לפיה על ידי הסימנים השלמים יוצאות לבסוף כוונות התורה אל הפועל בעולם כולו. ואמנם מכוכב אברהם ומכוכב יצחק בלבד לא היה יכול האיזון להגיע לדרגה ארצית של הגאולה השלמה אם לא הושלמו הם על ידי כוכב יעקב, וזאת מצד שלמות הקדושה של עם ישראל, כפי שיעקב אבינו נקרא קדוש האבות.

דג ל"ז – כוכב יעקב, שהינו כוכב הגאולה שנעשה לכוכב תפארת ישראל, מתקשר עם כוכב התהילה, המצביע על המסורת הקדושה של אהרון הכוהן הגדול. הכוהנים ובפרט הכוהן הגדול היו מצווים בבגדי תפארת.

הכוכב הרביעי הנעתק מתקשר עם כוכב הניצחון המצביע על מסורת יהושע בן נון, כי הדור הרביעי הוא גם דור הניצחון של ה" ברוך הוא נגד הרע, נגד העבודה הזרה ונגד השונאים.

כוכב אסתר המלכה (החמישי בחשבון העגלה הגדולה)[11] מתקשר עם כוכב אבימלך. כוכב מרדכי של העגלה הגדולה מתקשר עם כוכב מרדכי הצדיק של בית הדין, וכוכב הגואל חיים מתקשר עם כוכב פיכל.

דג ל"ח – אני לומד מן הסימן החשוב שקיבל דניאל מניגרסו ולפיו ראה הוא את הגואל חיים שאמר: "אני הוא הגואל חיים ואתם כוכב הגואל", כי הגואל חיים אינו זקוק לכוכב הגואל חיים, אך הגאולה השלמה כן זקוקה לכוכב זה, וכול מה שאנו עושים למען הגאולה השלמה מחזק את כוכב הגואל חיים. כוכב הגואל חיים שייך יותר לעבודתנו במסגרתה אנו מבשרים את הגאולה השלמה, ולכן אנו כמו פיכל (פה המבשר ומכריז את הכול), מבשרים בפינו את כל בשורות הגאולה השלמה. בעקבות כך כוכב הגואל חיים מתקשר עם כוכב פיכל.

דג ט"ל – יומן:[12]

דג מ' – יומן:[13]

דג מ"א – יומן:[14]

דג מ"ב – כך נפגשו סימן הר הסלע הגדול וסימן הר פיסגת המלך (ראו יומנים לעיל). הסלע הגדול מסמל את משה רבנו, והר פיסגת המלך מסמל את אליהו הנביא. או: הסלע הגדול מסמל את כוכב אברהם, והר פיסגת המלך מסמל את כוכב אבן האיזון של מסורת משה רבנו. הענן שירד על הר פיסגת המלך בצורת מאזניים מסמל את כוכב אבן על אבן האיזון, כי הוא איזון מכוסה בנסתרות. הריני בחזיוני רואה את עצמי עומד על הר התרנגול, מסתכל על הענן בצורת המאזניים שירדו על הר פיסגת המלך ומתפלל אני לפני אל שדי למען הצלת נשמות הצאן הנאבד:

דג מ"ג – "חפצות הנשמות להתפלל לפניך, ה', בישירות (כי ישראל ישר עם אל), ועל כן רחם נא עליהן. התקרב אל בן יקיר לי אפרים להרים את הנשמות אל השכל הישר ולהוציאן מטעויות הנצרות, אשר לא מאפשרות התבוננות בהירה ולב פתוח בישירות אל האל. זכור את אהבתך לנשמות הצאן הנאבד מבית ישראל וחדור ללבבות, שעמדו על הר סיני ושעברו את כל דברי הימים עד הנה. רחם נא, אהיה אשר אהיה, על הנשמות שבראת ואהבת והצלת במשך הדורות. רחם נא, ה" אלהינו והוכח נא כי בן יקיר לי אפרים".

דג מ"ד – יומן:[15]

דג מ"ה – יומן:[16]

דג מ"ו – יומן:[17]

דג מ"ז – יומן:[18]

דג מ"ח – סדר ספר פירוש באר שבע על פי הדג הגדול לוויתן: אחרי שחלמתי על המספר 127 וגם על המספר 21 על שלושה עמודים, סידרתי את שלושה עמודי ההתבוננות המשולשת, כשלכול עמוד שישה פרקים ובנוסף פרק שביעי, סך הכול 21. לפרק השביעי ניתן שם כדי להבחין אותו מיתר הפרקים. לכול הפרקים א' עד ו' ישנם 21 דגים, וכול (פרק) שביעי משלים ל-127. אף על פי שגם בפרק השביעי 21 דגים גדולים, נקרא הוא הים של הדג הגדול, ונחשב הוא לאחד, ולכן בכול עמוד ישנם ו' פעמים כ"א שהם 126 דגים, והבאר השביעית נחשבת לדג גדול אחד, וכך הם 127. ביחד מדובר ב-378 דגים, חוץ מהדג הגדול של כל באר שביעית שביחד הם 63, סך הכל 441 (אמת). 378 מרמז על עקידת יצחק (37) בסימן הברית השלמה (8), ו-441 מרמז על אמיתות שלמות ה"אדם" במספר קטן 9, כי הא' נשארת 1, הד' משלימה ל-40, והמ' מושלמת ב-400, יחד 441.

דג מ"ט - סדר פרקי ספר פירוש באר שבע על פי הדג הגדול לוויתן

עמוד לב הנביא

פרק א' - באר ראשונה - באר תחיית הציפור

פרק ב' - באר שניה - באר קרב הדג

פרק ג' - באר שלישית - באר משקולות החמור

פרק ד' - באר רביעית - באר הצב המואר

פרק ה' - באר חמישית - באר מלכות הג'ירף

פרק ו' - באר שישית - באר מקלט ארמדיל

פרק ז' - עמוד לב הנביא - באר שביעית - באר גוב האריה

עמוד לב השושנה

פרק א' - באר ראשונה - באר האחווה

פרק ב' - באר שניה - באר החמלה

פרק ג' - באר שלישית - באר האופי

פרק ד' - באר רביעית - באר הניגוד

פרק ה' - באר חמישית - באר אסתר

פרק ו' - באר שישי - באר הצניעות

פרק ז' - עמוד לב השושנה - באר שביעית - באר הצניעות הפנימית

עמוד לב הדג הגדול

פרק א' - באר ראשונה - באר התכנית

פרק ב' - באר שניה - באר מקלט ארמדיל

פרק ג' - באר שלישית - באר אגם מלח

פרק ד' - באר רביעית - באר עמק מרקורי

פרק ה' - באר חמישית - באר סוף הדקה

פרק ו' - באר שישית - באר הבושם השמימי

פרק ז' - עמוד הדג הגדול - באר שביעי - באר היופי של גן עדן.

דג נ' – "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (בראשית, כ"ב, 4) – הליכתו של אברהם הייתה בהתבוננות דרכי ה" ונפלאותיו, ונפלה עליו רוח הקודש לחזות בגאולה השלמה השלישית. "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו" (שם) – בחזיונו התחיל לראות דברים נעלים עד שהשיג דברים על מלכות השמים, שהיא המקום הסופי המיוחד לצדיקים לבוא. לכן "וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק" (שם), כי עוד יעברו ארבעת אלפים שנה עד לזמן הגאולה השלמה. בחזיונו ראה הוא גם את דבר הגואל האחרון במישרתו, שהגואל יהיה במלכות השמים[19], ושהסימן בארץ יהיה על חמור, ולכן אמר לנעריו: "שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר" (שם, 5). אברהם ראה שמפתח הגאולה השלמה הוא שנעריו, שבדברי הימים הם בני ישמעאל ובני הנצרות, יקבלו על עצמם בסוף לשבת עם חמור הגואל בכדי לדעת ולהבין את כל דברי הגאולה השלמה.

דג נ"א – אמנם למען העם הנבחר, בני ישראל, אמר אברהם: "וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (שם). דהיינו: אני במסורתי המיוחדת לעם ישראל נלך עד "כה", כי "כה" הוא שם מקור הנבואה ומרמז על קבלת התורה בסיני. "ונשתחווה ונשובה עליכם" – נשתחווה לה" בבית המקדש, הראשון והשני, ונשב בגלות ארוכה, עד שבזמן הגאולה השלמה נשובה אליכם. דהיינו: אחרי ביאת הגואל האחרון והגעת סימני חמור אוכל לחם, שהוא גם החמור בעל שלוש העיניים: ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים, גם עם ישראל בדרגתו המיוחדת שקיבל בזכות עקידת יצחק, יהיה במצב לשוב אליכם, אל הנוצרים ואל המוסלמים, באחווה, בהבנה ובסובלנות. אז כבר יחזור איתי יצחק וירכב על החמור בה' הידיעה, כי ביצחק ייקרא לך זרע.

דג נ"ב – וכן אחרי הקורבן הנורא האחרון של הצדיק הנסתר חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, אחרי מותו ותחייתו במלכות השמים, אנו אומרים בתפילתנו: "נגמר הקורבן הארוך של יצחק אבינו, הוקמה תפארת ישראל". לפני כן אנו אומרים: "ה" אלהי הצבאות, נתת לנו את השופט המשוח ואת צחוק יצחק אבינו". הצחוק הוא השמחה ההיסטורית בהשבת הלבבות בין יהודים ובין בני ישמעאל ובני מלכיצדק ביד הגואל האחרון חיים, כי כאשר יצחק חוזר ורוכב על החמור השלם של הגאולה השלמה, נעשים התיקונים הנדרשים, המאפשרים למוסלמים ולבני מלכיצדק להכיר באמיתות הדברים ובבחירת ישראל, ובזה דווקא מתקיימת תפארת ישראל.

דג נ"ג – יומן:[20]

דג נ"ד – יומן:[21]

דג נ"ה – השלמה לסדרי הפרקים עם פסוקים הנותים חיוּת לכול פרק:

עמוד לב הנביא

פרק א' - באר ראשונה היא באר לחי ראי - באר תחיית הציפור

בראשית, ט"ו, 14: על כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש ובין ברד.

פרק ב' - באר שניה היא באר לחי ראי (או באר מים) - באר קרב הדג

באר לחי ראי היא מרכזית באשר ליצחק אבינו:

שם, כ"א, 19: ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער.

שם, כ"ד, 62: ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב.

שם, כ"ה, 11: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי ראי.

פרק ג' - באר שלישית היא באר מים אבימלך - באר משקולות החמור

שם, כ"א, 25: והוכח אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך.

פרק ד' - באר רביעית היא הבאר הזאת - באר הצב המואר

שם, כ"א, 30: ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת.

פרק ה' - באר חמישית היא באר סתמום פלישתים - באר מלכות הג'ירף

שם, כ"ו, 15: וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר.

פרק ו' - באר שישית היא באר ימלאום עפר - באר מקלט ארמדיל

שם, כ"ו, 15: וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר.

פרק ז' - עמוד לב הנביא - באר שביעית היא באר יצחק - באר גוב האריה

שם, כ"ו, 18: וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו.

עמוד לב השושנה

פרק א' – באר ראשונה היא באר בשדה - באר האחווה

שם, כ"ט, 2: וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר.

פרק ב' – באר שניה היא מן הבאר - באר החמלה

שם, כ"ט, 2: וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר.

פרק ג' – באר שלישית היא האבן גדולה על פי הבאר - באר האופי

שם, כ"ט, 2: וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר.

פרק ד' - באר רביעית היא האבן מעל פי הבאר - באר הניגוד

שם, כ"ט, 3: ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה.

פרק ה' - באר חמישית היא האבן על פי הבאר השני - באר אסתר

שם, כ"ט, 3: ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה.

פרק ו' - באר שישי היא הבאר השניה של האבן מעל פי הבאר - באר הצניעות

שם, כ"ט, 8: ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן.

פרק ז' - עמוד לב השושנה - באר שביעית היא הבאר השלישית של האבן מעל פי הבאר - באר הצניעות הפנימית

שם, כ"ט, 10: ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו.

עמוד לב הדג הגדול

פרק א' - באר ראשונה היא באר אותן השמות - באר התכנית

שם, כ"ו, 18: וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו.

פרק ב' - באר שניה היא באר מים חיים - באר מקלט ארמדיל

שם, כ"ו, 19: ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים.

פרק ג' - באר שלישית היא באר עשק - באר אגם מלח

שם, כ"ו, 20: ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו.

פרק ד' - באר רביעית היא באר שטנה - באר עמק מרקורי

שם, כ"ו, 21: ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה.

פרק ה' - באר חמישית היא באר רחובות - באר סוף הדקה

שם, כ"ו, 22: ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ.

פרק ו' - באר שישית היא באר המזבח - באר הבושם השמימי

שם, כ"ו, 25: ויבן שם מזבח ויקרא בשם יהוה ויט שם אהלו ויכרו שם עבדי יצחק באר.

פרק ז' - עמוד הדג הגדול - באר שביעית היא באר מצאנו מים - באר היופי של גן עדן

שם, כ"ו, 32: ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים.

דג נ"ו - שם, י"ד, 10: ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו.

אפילו שהוא חמר, הלא הוא החמור שצריך לבאר את החומר, ולא באר אחת, כי אם בארות בארות. מלך סדום ומלך עמורה יפלו בגלל הסברי הסימנים השלמים והכתבים, וייבער הרע מן הארץ. השאר שאינם רשעים אלא מקבלים את המוסר ומשנים את דרכיהם המוטעות, ימצאו את אמונתם בה", ינוסו אל ההר ויחזרו ללמוד תורה שניתנה על הר סיני. ומהו עמק השדים? ייתכן והכוונה היא ל"סיד" (לעיתים הסמך נכתבת כשין), אך הצורה "שדים" (קרי: שידים) מוזרה. רמז הוא לשדים, כי אותו העמק מלא שדים.

דג נ"ז - ומה נוגע העניין להסברי החמור? האם החמור צריך לבאר מי הם השדים, היכן מקום מגוריהם או מה עבודתם? ובכלל מה לנו ולשדים בפירוש באר שבע? אני לא ארחיב בעניין, כדי שלא נפריע להם, והם לא יבואו להפריע לנו, אך בכל זאת אתייחס אליו בקצרה. מדורי השדים נטועים בשבע "אדמות" שמתחת לארץ, ובכול אדמה סוגים אחרים של שדים. עם זאת רק השדים של האדמה הראשונה (הגבוהה ביותר ביחס לשאר), שלהם יש ראש אחד, יכולים לעלות מעל פני הארץ, בדרך כלל בלילה, והם באים בדרך כלל למקומות חשוכים, כי האור מפריע להם. כנראה שעמק שדים היה מקום אהוב עליהם, ואליו הם היו מגיעים בכול לילה.

דג נ"ח - השדים עובדים, ולכול אחד יש העבודה שלו. מה הן העבודות שלהם? איני יודע, כי חמור אני ומה לי לשדים, שגם הם הינם בריאותיו של ה' ברוך הוא, מלאכי מטה כצורותיהם. אל תנהגו כמוני, שבכול שנות לימודיי עם הצדיק חיים, הייתי תמיד שואל שאלות על השדים ואוהב את הנושא יתר על המידה. בתגובה לסקרנותי, המורה חיים, מרוב אהבתו להרוות את צמאוני לדעת דברים, העלה לי שלושה שדים אל גינת הבית בשתיים לפנות בוקר, בעוד אני מביט בהם מהמרפסת הקטנה (ברחוב קורסו פלבישיטי 1 (CORSO PLEBISCITI) במילאנו). השדים הציגו בפניי "הצגה" שלמה, כאשר אחד מהם היה נמוך, אחד בינוני ואחד גבוה.

דג נ"ט – השדים החליפו את "בגדיהם" שלוש פעמים, וזאת תוך שהם עולים ויורדים במדרגות שהיו בגינה על מנת שלא אוכל לראות כיצד הם מחליפים את הבגדים. הבגדים היו שונים ובצבעים מגוונים, והם הלכו להחליפם לפעמים ביחד ולפעמים לחוד, הצגה שלמה. לרגע הם ביצעו תנועה כאילו מתכוונים הם לקפוץ אלי למרפסת, והרגשתי את ליבי נמס קצת, אך לבסוף קפצו אל מקום בגינה שנראה כבור ונעלמו. זו הייתה הדרך שלימד אותי בה הצדיק חיים, במעשים, והמבין ישכיל שלימוד מעולה הוא. ואולם מה נוגע העניין לפירוש באר שבע? אינני יודע. אם עמק השדים נוגע לפירוש באר שבע, ובארות בארות חמר מרמזות על הסברי החמור בפירוש באר שבע, אז גם השדים הינם בעומק העיר באר שבע.

דג ס' – בלילות שלאחר החלום של סולי, בו הופיע הצדיק אבוחצירא, הרגשתי ברוח אותו הצדיק שהסביר לי כי השם "באר שבע" סודי הוא, מפני ששבעת הרקיעים ושבע האדמות של השדים "נפגשים" בבאר שבע דווקא, ועל כן גם עמק השדים דורש בארות בארות מהחמור. בשמחה, בעזרת ה" עלי, אבאר את כל מה שמגלים לי, אבל לעת עתה איני יודע כמעט כלום אודות הרקיעים והאדמות, ואצטרך לרדת אל עומק הבארות ומשם לקבל דברים בעזרתו יתברך, שאם לא כן אינני יודע בכלל מה לכתוב בספר זה.

אייר תשס"ט, נובמבר 2008.

.....................................................................

ספר פירוש באר שבע על פי הדג הגדול לוויתן

פרק א'

עמוד לב הנביא

באר ראשונה הנקראת באר לחי ראי

ומקושרת היא למזל הראשון של מזלות הלוויתן, תחיית הציפור

"עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, בְּאֵר לַחַי רֹאִי--הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ, וּבֵין בָּרֶד" (בראשית, ט"ז, 14)

דג א' – אה, חמור, "שַׁלַּח לַחְמְךָ, עַל-פְּנֵי הַמָּיִם: כִּי-בְרֹב הַיָּמִים, תִּמְצָאֶנּוּ" (קהלת, י"א, 1). אה, דג גדול לוויתן, אתה צודק, כי אם חמור אוכל לחם אני, הרי הגענו סוף סוף לבארות באר שבע, ומובן הוא שמוכרח אני לשלוח את הלחם על פני מימי הבארות. אמנם לא אוכל להתחמק מאיזו טענה קטנה. בירכתי "אשר עשני לחמו", האם אני הלחם הנשלח על פני מימי הבארות? אה, חמור, יותר מכך, תישלח גם אתה אל עומק הבארות, ובכדי להתקיים בתוך המים תצטרך לשחות איתי יחד, ואנְשים אותך כדג!

דג ב' – יש כאן תחיית ציפור בצורתה הראשונה, כי בעיני אברהם אבינו הגר המצרית, שעזבה את בית אביה המלך להיות שפחת שרה אמנו בביתו, הייתה כציפור נחמדה וצבעונית. אברהם אבינו אהב אותה מאד, כי זכתה היא מאוד בעיני ה", מאחר שעזבה את שקר טומאת מצרים בכדי לדבוק באלוהי אברהם, בורא שמים וארץ.

דג ג' – לא שאברהם אהב יותר את הגר יותר משרה אבל הוא אהב אותה, כל שכן כשניתנה לו לאשה וכל שכן כאשר נכנסה להריון. זמני ומאורעות דברי הימים מכסים על דברים רבים. לא רק אברהם אבינו הוא שאהב אותה, אלא גם ה" צבאות אהב אותה ואת אמונתה. לא הייתה הגר אשה פשוטה, כי הלא התחנכה בבית פרעה ולמדה דברים רבים, גם על אלוהי המצרים ודתם וחוקי החרטומים וענייני כישופים. היא לא הייתה אשה מבחוץ אלא בת מלוכה ומטבעה הייתה שכלתנית וסקרנית מאוד לדעת כל דבר. עזיבתה את ארמון אביה והליכתה אל אברהם מכסה על תהליך פנימי שיכלי וריגשי שעברה ושגרם לה לזכות להיות אם כל הישמעאלים.

דג ד' – לבסוף קראה לה התורה הקדושה קטורה, וזאת אחרי שאברהם אבינו החזירה. קטורה מאחר שמעשיה היו אהובים לפני ה" כקטורת. לא דבר קטן הוא זה, ויש להסתכל בו בעיניים חדשות, לאחר שנוריד את הפרגודים העבים ההיסטוריים ונסיר את שכבות השנאה בת 4000 השנים. הלא ה" ברוך הוא ברך את הילד, הבטיח לשמוע אל תפילתו "בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם" (בראשית, כ"א, 17) והבטיח שמישמעאל ייצאו י"ב נשיאים לאומות. מובן שכול זה הוא בעיקר בזכות אברהם אבינו, אך גם בזכות הגר המצרית שדבקה בכול ליבה באמונת אברהם ועבדה אך ורק את ה".

דג ה' – מדוע יש להסיר את פרגודי ההיסטוריה שכבר השפיעו במשך דורות? התשובה היא משני פנים: מאמת נבואת התורה ומהבנת הכוונות הסופיות בהקשר לתקופות הגאולה השלמה. אני הרי חמור עם שלוש עיניים (ליהודים, למוסלמים ולבני מלכיצדק), ומחצלת האסלאם היא על הקומה הראשונה של בית התפילה של הגאולה השלמה.

בל נשכח שכבוד לישמעאל בן אברהם הוא, שנולד כבכור לאברהם אבינו מהגר, וגדולה מאד הברכה שקיבלה הגר מפי מלאך ה" למען ישמעאל ו-12 נשיאי האומות שייצאו מזרעו, נבואה שהתקיימה בשלמות בדברי הימים. גם כאשר ברחה הגר מבית אברהם, הבטיח לה מלאך ה": "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב" (שם, ט"ז, 9), ומלאך אחר אמר לה: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ" (שם, 11).

דג ו' – גדולה מאוד זכותה של הגר, אם כל הישמעאלים, ואף אחד לא יכול להכחיש זאת. אברהם אבינו אמר לה": "לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (שם, י"ז, 18), וה" ענה לו: "וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ--הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד: שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (שם, 20). כיהודי אני אומר כעת: גדול ה" המקיים את הבטחותיו, ואם כן לישמעאל, כל שכן ליצחק אבינו ולכול עם ישראל. מדבר אני כחמור בעל שלוש העיניים: בני האסלאם הינם חלק גדול מהגאולה השלמה האוניברסאלית, ובידי גם הזכות ללמד עליהם זכות, כי אמר אברהם אבינו לישמעאל ולנער אחר: "שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר" (שם, כ"ב, 5).

דג ז' – אב כלשהו לא יאמר לאדם חשוב: "שב פה עם בני עד שאני אשוב", אלא יאמר: "אולי בני יכול לשבת אצל כבודו עד שאשוב?", ואכן אברהם אבינו העניק חשיבות רבה יותר לחמורו של יצחק מלנעריו, מאחר שלא אמר להם: הנה החמור אצלכם, תשמרו עליו עד שנשוב, כי אם: אתם אלו שצריכים לשבת עם החמור! חשוב פה החמור, ולכם שכר מצווה לשמור עליו. אמרו חז"ל: אל תקרא עִם החמור כי אם עַם החמור, הוא עם ישמעאל הדומה לחמור (בבלי, יבמות, ס"ב, א'), ואנו פה במדבר באר שבע חפצים לדעת מדוע עם ישמעאל דומה לחמור? האם בני האסלאם דומים לי? ואמנם ראו כי לפני שבאתי לא ידעתם שישנו החמור המדבר את האמת ושרוכב עליו הצדיק חיים לבשר את הגאולה השלמה!

דג ח' – יש לי מעט תמימות מצדיקוּת נח בדורותיו, כי חמור תמים אני בדור הזה, צדיק החי באמונתו. לנו תיבת הברית השלמה, הקשורה בברית הקשת של זמן נח, ובזכות הגואל חיים, אני אחראי על תיקוני היהדות, תיקוני הנצרות ותיקוני האסלאם, חמור עם שלוש עיניים. לכן חשובה עבורי מאוד השאלה מדוע בני ישמעאל דומים לחמור. הרי לא נאמר שבני ישראל דומים לחמור או שבני הנצרות דומים לחמור אלא דווקא שעם ישמעאל הוא הדומה לחמור.

דג ט' – קודם יש להבין עניין הנוגע למלכות השמים. עניין מלכות השמים מתגלה לראשונה באליהו הנביא, זכרו לברכה, שלא מת אלא עלה השמימה והתחיל את קיום מלכות השמים. מוסבר שבעקידת יצחק נוצר המקור למלכות השמים, בעוד העלייה של הנביא הייתה התחלת מלכות השמים ממש, ובראשה עמד אליהו הנביא בעצמו. לפיכך ראו שמסורת אליהו הנביא קשורה ב"אלף" של השם "אשר" (השם האמצעי של "אהיה אשר אהיה", שמות ג', 14), שהוא השם האמצעי המתקשר לסימני יצחק אבינו. קשר זה הוא הקשר של מלכות השמים, כי בעקידה, כאמור, נוצר מקורה, ובאליהו הנביא התחיל קיומה. בהמשך, בזמן מרדכי הצדיק ואסתר המלכה, נתגלו קשרים חדשים בין מלכות השמים לגאולה הנסתרת דרך כוכבי הגאולה, כאשר הנס שהתרחש בארמון אחשוורוש סוד כוכבי הוא במערכת כוכבי אסתר במלכות אחשוורוש ובמערכת כוכבי בית דינו של מרדכי הצדיק. הכול מרמז על ארמון האמת והצדק של מלכות השמים.

דג י' – אחרי ה"אלף" של מסורת הנביא אליהו, זכרו לברכה, ישנה ה"שין" של השם "אשר" הקשורה לשושן פורים, ואחרי הפורים ההיסטורי, יהודים רבים חזרו לירושלים ובנו מחדש את המקדש. אור המקדש היה באות "ריש" של השם "אשר" כאשר אותו האור היה צריך להיעשות אור לגויים. עם זאת, במקום זאת הרגיזו בני העם את השמים בחושך, בעוונות ובגאווה, וגזרות אפלות נגזרו נגדם, כולל גזרת כליה, בר מינן. אז התחילו התקופות האחרונות לפני החורבן, והגיעו הזמנים שתוכל להתקיים בהם נבואת מלאכי (ג', 24: "פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם"). באיזו דרך שתהיה, הייתה צריכה להגיע מישרה שתקיים את הנבואה, ועל כן משיחות ישוע קשורה באופן זה ב"ריש" של השם "אשר", ובא הוא במישרתו לדבר על מלכות השמים.

דג י"א – גם מישרתו המשיחית של ישוע הייתה מתחת לסימני יצחק אבינו, ובל נשכח שאנו מדברים כאן על החמור, שהוא חמורו של יצחק אבינו.

אני החמור המצחיק את האנושות בבשורות הגאולה השלמה, אך לא לבדי אני פועל כי אם ביחד עם עירים בני אתונות, חמורים וסוסים, וסימננו הוא סימן החמור ב"הא" הידיעה. אך כיצד החמור הוא חמורו של יצחק, בעוד אנו נמצאים מתחת לסימני יעקב אבינו בגאולה השלמה? התחלת קיום מלכות השמים מאליהו הנביא היא, ונמשכו בעולם דרכי מלכות השמים בסתר בפורים. ישוע שימש כאיל שנלקח במקום יצחק ועלה עקב כך אל קדם מלכות השמים. מלכות השמים השלמה של הגאולה השלמה לא יכלה למעשה להתקיים ללא כל ההיסטוריה הקודמת בעניין מלכות השמים, אשר התחילה מתחת לשם "אשר" במסגרת סימני יצחק.

דג י"ב – החמור של סימני יצחק היה צריך להיות מושלם ולהתגלות בגאולה השלמה, ולפיכך נאמר בחלומו של ג'יוזפה, שהחמור הוא של סימני יעקב, כאשר לפני כן היה רק "חצי חמור", כי לא שלם הוא עד הגאולה השלמה. עם זאת עיקר התחלת קיומו הוא מתחת לסימני יצחק, ושורשיו הם מתחת לסימני אברהם במסגרת סימני השם "אהיה" הראשון, כאשר אברהם הוא שחבש את חמורו ליתר דברי הימים.

בהמשך לכך נענה לשאלתנו: מדוע דווקא בני ישמעאל הם הדומים לחמור? ראו והתפלאו שבני ישמעאל הם תמימים מאוד באמונתם, מברכים ומתפללים לאללה תמיד, מאמינים בהשגחתו הפרטית עד מאוד ומהללים אותו בפשטות ובשמחה. הם, כעם, דומים לחמור! ואם תגידו כי גם בין המוני הנוצרים ישנם חמורים טובים, כן הוא, ואולם אין אמונתם דומה לאמונתו של החמור, ולכן לא נחשבים אותם נוצרים לחמורים.

דג י"ג – החמור בא להציל את הנוצרים, להביאם אל מזבח מלכיצדק, ולעשות מהם חמורים, כאשר גם אל בני האסלאם מגיע החמור על מנת להזכיר להם שכול שונא ישראל אינו חמור אלא אויב לשמים ולארץ, כי כמו שהוא שונא את בני ישראל ואת היהודים בכלל, כן שונאים אותו מן השמים וייענש. ואם תגידו: והלא היהודים תמימים באמונתם ויוכלו להיות לחמורים טובים, אענה לכם: כן יהי רצון, ומצווה גדולה היא לדבר טובה על היהודים, ואמנם רק אחרי העקידה יצחק אבינו חזר עם אביו ורכב על החמור, כאשר האיל כבר נלקח למעשה במקום יצחק. עם חזרתו של יצחק רואה החמור את איחודם, ורמז סודי היסטורי הוא שיושלם חמורו של יצחק רק אחרי שהאנושות תבין את ענייני עקידת יצחק והאיל שנלקח במקום יצחק אבינו.

דג י"ד – עצם העקידה נעלם מעיני שני נערי אברהם, המרמזים על בני האסלאם ועל בני הנצרות, ומפני שישמעאל לא ראה את העקידה, טעו בני האסלאם לחשוב שישמעאל הוא שהובא על ידי אברהם אל העקידה. דבר זה מעקם לגמרי את כל דברי הימים ומכחיש את המסורת האמיתית. המוסלמים אינם רוצים להכיר במה שכתוב לאחר הבטחת ה" על י"ב נשיאים לישמעאל: "וְאֶת-בְּרִיתִי, אָקִים אֶת-יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה, בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (שם, י"ז, 21), ועל כן צריך להסביר להם שמאחר שהאבות הם שלושה: אברהם, יצחק ויעקב (את זאת הם יודעים), אזי ברכת ה" לישמעאל בן אברהם היא לבני האסלאם, בעוד שברכת ה" ליצחק בן אברהם ואחריו ליעקב היא לבני ישראל.

דג ט"ו – מפני שהברכה לבני ישמעאל היא גדולה מאוד, וברכת יצחק מיוחדת מאוד לבני ישראל, ראה ה" ברוך הוא בחכמתו שלא תוכל הארץ לשאת אותם יחד, כי עשירים הם במסורת אברהם. לכן ההפרדה בין בית ישמעאל ובית יצחק לשתי מסורות הייתה הכרח היסטורי, כשבמסגרתה ירשו בני ישמעאל אחרי אלפיים ושש מאות שנה את מסורת אלקוראן אלכרים, בעוד שלבני ישראל ניתנה מסורת ישראל הישירה מהאבות, מסיני, מהנביאים ומחכמי ישראל. האופן שבו בני ישמעאל דומים לחמור הוא, כאמור, בשל אמונתם, אמונת אברהם, ובשל חוקיהם בכול דרכי החיים (שריעה). עם זאת, מאחר שדתם הגיעה אחרי היהדות והנצרות, ראו הם את עצמם כעם ה"שלישי" המשלים את דברי הימים, כי מאחר שליהודים יש הנביא שלהם, משה, ולנוצרים הנביא שלהם, ישוע, הרי שמוחמד הוא הנביא השלישי המשלים לכולם. דהיינו: הם חשבו, שהחמור השלם כבר נמצא אצלם כדי להסביר את כל ענייני האמונה לעולם.

דג ט"ז – זהו שורש הטעות האסלאמית ההיסטורית, ועל כן יש להסביר למוסלמים שאותו החמור אינו שלם, עד שחוזר יצחק מן העקידה עם אביו אברהם. בדברי הימים אין אותה החזרה מתקיימת כי אם אחרי הקורבן הסופי של הצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, ואחרי תחייתו מן המתים במלכות השמים בסימן השלם של תחיית המתים. רק אז מתגלה ממלכות השמים שקיום סימניה החל במסגרת השם "אשר", אך גם שסימני יצחק מושלמים על ידי הסימנים השלמים של הגאולה השלמה במסגרת השם "אהיה" האחרון וסימני יעקב אבינו.

אם נתייחס לבני הנצרות, הרי שהם רכבו על אתונו של ישוע עד לירושלים, אך אותה האתון לא יכלה לפתוח את פיה, ולא הבינו הנוצרים שישוע עצמו היה הסימן הנבואי התורני של האיל, שנאחזו קרניו בסבך דברי הימים. גם היהודים והישמעאלים לא יודעים זאת, כי "סוד" הוא המתגלה רק בביאת הגואל חיים ובהכרזתו: "זהו כוכבו של כריסטו, הבא בזכות הענווה".

דג י"ז – אנו פה במדבר באר שבע, ונקראת הבאר הראשונה "באר לחי ראי", היא "באר לאל חי הרואה אותי תמיד". מדובר בעקרון בסיסי באמונת אברהם אבינו, שהתקבל על ידי בני ישראל ובני ישמעאל. בכול מקום שאני נמצא, ה" ברוך הוא רואה אותי ולא עוזב אותי. הגר זעקה אל ה" בהיותה במדבר באר שבע מחוץ לבית אברהם, זעקה לפי האמונה שקיבלה בבית אברהם, ולכן שמע ה" בקולה ושלח ממלאכיו להצילה, לברך את ישמעאל ולהדריכה בפקודה לחזור לבית אברהם לשרה גבירתה.

דג י"ח – לפיכך קיבל ישמעאל את הברכה שה" ישמע בקולו "בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" (שם, כ"א, 17), מפני שקרה כל זה במדבר מחוץ לבית אברהם, והייתה זו הפעם הראשונה שהגר נזקקה לזעוק אל ה" במצב כזה כשהיא לבדה. היא זכתה שעם ישמעאל, שייווצר בעתיד, יחיה באמונת אחדות הבורא ובהשגחתו בשל הירושה מאברהם דרך הגר, וזאת למרות הפרדתו ממסורת ישראל בן יצחק בן אברהם, הפרדה הנשארת בזמן גם בזמני הגאולה השלמה, כי בני האסלאם שייכים למסורת אלקוראן אלכרים והם ישארו בה לדורות הבאים. עם זאת, ההפרדה העתידית תהיה של שמחה ואהבת אחים ולא הפרדה של שנאה.

דג י"ט – באר לחי ראי קשורה במיוחד עם השם "אל חי", שם שמצביע במיוחד על הנוכחות האלוהית הממשית המתקיימת בפגישת ה" עם הקורא לו מתוך תפילתו או מתוך צערו. שורשי שם זה הוא בתפילת אליהו הנביא, זכרו לברכה, שהתפלל לאל חי "אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו" (מלכים א', י"ז, 1). בסימנים השלמים השם "אל חי" קשור למעגל הנבואי הרביעי, שהוא גם מעגל המשיחות והמשרות המשיחיות. הדברים קשורים, כי המשיחות יוצאת מהשבת הלבבות לב אבות על בנים וכו', מאחר שהמישרה המשיחית היא שמשיבה את הלבבות, ואליהו הנביא הוא שקיבל את המפתח מאת ה" לתפקיד הזה. גם בני האסלאם מאמינים באליהו הנביא, אליו מתייחס גם הקוראן, אבל אין האסלאם מקשר קישרי משיחות אליו, כי מוחמד לא היה יהודי ולא נקשר למושג "משיח".

דג כ' - ואמנם, קוראיי, שמעו לחמור היורד למימי באר לחי רואי, כי הישועה ה"משיחית" הכי גדולה בדברי הימים (אף על פי שלא הוגדרה כך) יצאה מדת האסלאם, שהרי בכיבושי המוסלמים ארצות רבות שהיו פגאניות ועובדי עבודה זרה, כפו הם את דתם ולימדו מיליוני אנשים את אמונת אברהם באל אחד. הישועה ה"משיחית" כאן הושיעה חלקים רבים של האנושות מן החושך אל אור האמונה האמיתית באחדות הבורא יתברך. הייתה זו ישועה הקשורה ישירות עם באר לחי ראי, ובמובן זה היא אמיתית יותר מישועת הנצרות, הקשורה בשילוש והפוכה לגמרי מאמונת אברהם אבינו. ואכן, בהקשר למישרה המשיחית של ישוע, יצאה מן הנצרות רק ישועה חלקית על מנת להעלות עמים רבים רחוקים ולקרבם אל מסורת ישראל ואל עניינים חשובים נוספים.

דג כ"א – לסיכום, אנו מבינים טוב יותר מדוע ניבאו חז"ל במסורתם כי עם ישמעאל הוא "עם הדומה לחמור": בני ישמעאל עשו כאמור עבודה "חמורית" גדולה לקירוב המונים אל האמונה האמיתית, ובזה הם דומים לי יותר מכולכם! הי-הא!, הי-הא!, הי-הא!. בל נשכח עם זאת, כי יש להסביר למוסלמים שעד הגאולה השלמה החמור היה רק "חצי חמור", בעוד שרק בגאולה השלמה מושלם החמור האוכל את לחם הגאולה האוניברסאלית, ובשלוש עיניו מסביר הוא ליהודים, לנוצרים, לישמעאלים ולעולם, שקמה הציפור של ישראל מן המתים, וקם הצדיק הנבחר חיים בתחייה להיות הגואל והמורה של כולנו, הוא הצדיק השלם מצנעא, תימן, השופט המשוח במלכות השמים היורדת לארץ.

.....................................................................

פרק ב'

באר שניה של באר לחי ראי (באר מים)

ומקושרת היא למזל השני של מזלות הלוויתן, קרב הדג

"וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת, מַיִם, וַתַּשְׁקְ, אֶת-הַנָּעַר" (בראשית, כ"א, 19)

דג א' – ונאמר "בין קדש ובין ברד". שמות המקומות בתורה מרמזים על עניינים. כדי להגיע אל באר לחי ראי צריך לעמוד בין קדש ובין ברד. קדש הוא התקדשות הלב, וברד הוא קרירות המוח בהשתדלות להבין כל דבר, ולכן התקדשות הלב היא מתוך חמימות, והתבוננות המוח היא מתוך קרירות. על מה מדובר? על באר לחי רואי, שהיא פגישת האדם עם שכינתו יתברך בזמן ההווה של תפילתו או של זעקתו מתוך צער. אם תרצו למצוא את באר לחי ראי קדשו את ליבכם ביראת שמים ופעלו בקרירות המוח לקלוט כל דבר, כי הקרירות והחמימות מצד עצמן מנוגדות אחת לשנייה, אלא אם כן מוצאים ביניהן את האיזון הנכון.

דג ב' – אם קרירות המוח חזקה מדי, לא יינתן מקום לחמימות הלב אפילו לדברים קדושים, ואם חמימות הלב חזקה מדי, לא יינתן מקום לפעולת המוח ולאיטיות המחשבה. ואמנם באר לחי ראי כבר עומדת במשקל המאוזן בין קדש ובין ברד, כי הנתקל בבאר לחי ראי מרגיש את השגחתו יתברך קרובה אליו ובתוכו. האדם אינו מגיע למשקל המאוזן הזה בין קדש ובין ברד בלי עזרתו יתברך הנותן לאדם לשתות ממימי הבאר הזאת. קדש מרמז גם על התפילה וברד על לימוד התורה. לפיכך צריך לקדש את הלב לה", לשמור את המוח בקרירותו מתוך אמונה שלמה ולהתפלל אל אל חי הרואה אותנו תמיד. באר לחי ראי הוא המקור לתפילה מקובלת מתוך לב עמוק כמו גם מתוך לב נשבר ונדכא בענווה, וירושה היא זאת מאמונת אברהם אבינו.

דג ג' – באר לחי ראי היא מקור באמונת אברהם, ובעיקר היא התפילה הרצויה והמקובלת אחרי התקדשות הלב בחמימות והדרכת המוח בקרירות לשם הבנת דברי המסורת. אמנם נכון שאברהם אבינו לימד אודות אחדות ה", וכי ישנו ה" שברא את השמים ואת הארץ, אך הידע באחדות ה" חסר אם הבורא יתברך אין לו, כביכול, שייכות פרטית לכול אחד ואחת, בניגוד לסברת אנשי דור אנוש או הפילוסופים האריסטוטלים, לפיה בורא השמים והארץ נמצא למעלה ואינו מתעניין במה שברא אחרי שברא, ולכן אין לייעד תפילות אליו. בשל כך אברהם אבינו, אחרי שלימד את כללי בריאת שמים וארץ מאת ה" היחיד, היה גם מסביר: גם אתם יכולים להודות לאל ולקרוא לו בתפילה, כי בידו לענות לכול אחד ואחת לפי רצונו. פנו אליו ותמצאו מענה, שתו ומצאו מים.

דג ד' – דומה עניין זה לכך שהדיבר הראשון לא ציין 'אנכי ה" בורא שמים וארץ', כי "אם אנכי ה" אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אליכם אנכי ה" מדבר באופן פרטי וכבר פעלתי לישועתכם ולגאולתכם. לפיכך נכון הוא שתפנו אך ורק אליי, כי אני בידי להציל כל יחיד ולהושיעו. כן הוא פה בענייני פירוש בארות באר שבע: באר לחי ראי היא הראשונה המהווה מקור ל"פגישה" עם ה" מתוך תפילה.

דג ה' – אמונת "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית, א', 1) היא חלק מאמונתנו בדברי התורה ועיקרית היא לאמונתנו, ואמנם אין בה ציווי פרטי המכוון לזולת. זאת מאחר שלמעשה עוד לא נברא אז האדם ומאחר שעצם העניין אינו שייך לציווי בני האדם, כי בריאת השמים והארץ היא למעלה מכול שכל אנושי, וכי ה" לא יורד, כביכול, להראות לבני אדם שהוא בורא השמים והארץ.

לעומת זאת, בדיבר הראשון דיבר ה" אל בני ישראל לאחר שכבר הוכיח להם באותות ומופתים ובנפלאות שהוא האל האמיתי ובכוחו לעשות ניסים בשמים ובארץ. לכן שייך הציווי לאמונה זו, וישנה עדות גדולה על מעשיו יתברך. ה" מדבר עם הזולת ומצווה על האמונה: "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות, כ', 2) - אנכי ה" האלהים שלך בפרטיות.

במעשי האבות ובכול עבודת משה רבנו ביציאת מצרים ובקבלת התורה, התורה מלמדת אותנו את החשיבות העצומה ואת הכוח הגדול של התפילה. דוגמא לכך היא שהגר, שהייתה עדה לקירבת ה" לאברהם כמו גם לניסים ולנפלאות שבורא העולם עשה איתו, והייתה גם רגילה לראות את מלאכי ה" בביתו, זכתה בזעקתה לישועה ולברכתו של ה", אלוהי אברהם.

דג ו' – גם הבאר השנייה היא "באר לחי ראי" והיא נקראת "באר מים", בין אם מדובר בבאר שונה באותו איזור הבאר הראשונה ובין אם מדובר על אותה הבאר בה התרחש הנס, לאחר ששפכה הגר את ליבה אל ה" והוא ענה לבכייתה ולעניה ויצר באר מים. אזכור לבאר לחי ראי ניתן לראות גם בפסוקים הבאים: "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (בראשית, כ"ד, 62), "וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ; וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (שם, כ"ה, 11). מכל מקום אנו נקרא לבאר השנייה "באר מים", שניצבה בין קדש ובין ברד.

דג ז' – כתוב: "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ" (שם, כ"א, 19). מדוע היה צריך האל לפקוח את עיניה? לא היה מספיק לומר "ותרא באר מים"? הסיבה היא שהגר במצב ההוא כבר נתייאשה מכול ישועה, גם לנער וגם לעצמה. הייאוש המוחלט דומה למוות, ולכן הייתה הגר כנטולת רוח חיים. פעולת האל דמתה כאן לתחייה מן המתים, וראינו לעיל שבאר לחי ראי קשורה במזל תחיית הציפור. בהמשך לעניין זה, מה הקשר בין מזל קרב הדג ל"באר מים" זו? הגר הייתה ב"קרב" עם שרה גבירתה, וה" ברוך הוא היה נתון ב"קרב", כביכול, להקים את אמונתה ולקיים את הבטחתו מן הפעם הראשונה בה ברחה. אף כי שרה אמנו צדקה בדבריה ובהתנהגותה, הרי שגם להגר הייתה זכות גדולה, כמוסבר, וכן ישמעאל הוא בן אברהם אבינו.

דג ח' – באה התורה כאן ללמד כי "ישועת ה" כהרף עין", ועל כן "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים" (בבלי, ברכות, י', א'). זוהי מידת אמונת אברהם אבינו שניצל מכבשן האש. "באר לחי ראי" היא לפיכך מקור ל"נוכחות" ה" בתפילה, ו"באר מים" היא הנס והישועה הבאה גם ברגע האחרון כהרף עין. לפיכך נשתה מבאר לחי ראי את מימי הישועה והניצחון, כי ה" ברוך הוא רואה אותנו תמיד, לא עוזב אותנו ולא יעזוב אותנו אף פעם, אם מושרשים אנחנו באמונת אברהם אבינו. אמונה זו שווה בבני ישראל ובבני ישמעאל, והלוואי שישרור שלום בינינו, כי רוצה ה" בשלום זה, וישמח אברהם אבינו עד מאוד כאשר יראה את בניו חיים בשלום, בשלווה ובאהבת אחים. ובל נתייאש מאותו השלום, כי בבוא העת כל השונאים יאבדו, ותקום מנטאליות חדשה ורחבה בין העמים.

דג ט' – הלא אנחנו אומרים אברהם אבינו, והמוסלמים אומרים איברהים אבונא! כך גם לימד אותי תמיד הצדיק חיים, שנולד בעצמו בצנעא, תימן. הוא חי בה במשך 16 שנים ובהמשך 4 שנים בעדן, תימן, ו-27 שנים בקהיר, מצרים, ובשל כך הכיר היטב את התרבות הרחבה של הערבים ושל הקוראן ושיבח מעלות רבות בהם כמו גם את הדרך ארץ שלהם. הסברתי במקום אחר שאותה הברכה: "וֶהְיֵה, בְּרָכָה" (שם, י"ב, 2), שנמסרה מאת ה" לאברהם אבינו, היא הברכה שנמסרה לצדיק חיים בעת שהיה מוכן לשמש כגואל האחרון, עם השלמת קורבנו בעולם, תחייתו ועלייתו למלכות השמים במישרת השופט המשוח. סוד זה מתגלה על ידי ברשות הצדיק חיים, והוא מתקשר לרמז שניתן בתורה בפסוק: "וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ; וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (שם, כ"ה, 11).

דג י' – קיבלתי שקורבן הצדיק חיים נקרא "גמר קורבנו של יצחק", ומרמז הפסוק לעיל גם על סוף זמן סבל הצדיקים הנסתרים, אם כי סבלו האחרון של הצדיק חיים הופרד בעצם הסבל ובעצם עניינו מכל הסבל הגדול של הצדיקים הנסתרים הסובלים האחרים. הצדיק חיים גילה לי שכאשר ראו יתר ל"ה הצדיקים הנסתרים מהי הגזרה הנוראה שנגזרה על העולם, הם פחדו, לא פתחו את פיהם ולא העזו להיכנס פנימה לקבל על עצמם את הסרתה. רק המורה חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, נכנס פנימה וקיבל את כל הגזרה על עצמו. בגמר סבלו אחרי כמעט שנתיים, במיתתו, בברכתו ובבחירת האל אותו להיות הגואל השלישי האחרון, ניתן לגלות שאותה הברכה היא למעשה השלמת הברכה שניתנה לאברהם אבינו: "והיה ברכה".

דג י"א – קורבן הצדיק חיים הוא, כאמור, סיום לסבל הצדיקים הנסתרים במשך הדורות, הנקרא "קורבן יצחק". אשר ליצחק אבינו, ראינו שה" ברוך הוא בירך אותו אחרי שמת אביו, ופלא גדול הוא, שהרי אברהם אבינו הוא שקיבל את הברכה המיוחדת הזו "והיה ברכה". פירש רש"י, עליו השלום, ראש המפרשים, שראה אברהם בנבואתו את שונאי ישראל שייצאו מבני עשו ופחד, מפני שידע שכוונת יצחק לברך את עשו. על כן החזיר את הברכה לבעל הברכה, וביקש מה" שיברך את מי שראוי. בשל כך, כאשר מת אברהם אבינו אותה הברכה של "והיה ברכה" הייתה אצל ה" ברוך הוא, והוא זה שברך את יצחק.

דג י"ב – לבסוף ברך יצחק את יעקב, ויעקב אבינו ברך בה את בניו. בעקבות "החזרת" הברכה מאברהם לה", על מנת שה" יברך בעצמו את יצחק אבינו, ישנה "התחדשות" של אותה ברכה. יש בפסוק גם רמז לחיבתו המיוחדת של ה" כלפי יצחק: "ויברך אלהים את יצחק בנו". האם יצחק אינו בנו של אברהם? הסיבה לאזכור המונח "בנו" היא שה" ברך את יצחק במקום אברהם, וה", כביכול, שימש באותו הרגע כאביו של יצחק ואהב אותו אהבה גדולה כאהבת אב לבנו.

דג י"ג – בדומה לכך, לאחר סיום סבל הצדיק חיים, חידש עליו ה" ברוך הוא את ברכת "והיה ברכה" של ירושת אברהם אבינו. מאותו הרגע נמצאת אותה הברכה אצלו, וביכולתו לברך את מי שהוא חפץ. ברכה שלמה זו לא הייתה בידי ראשי ל"ו הצדיקים הנסתרים בהמשך הדורות, מאחר שהגיעה לשלמותה עם בחירת הצדיק חיים כגואל האחרון. בשל סבל הצדיק חיים לביטול אותה הגזרה, נבדל הוא גם מיתר ל"ה הצדיקים הנסתרים שבדורו, ובהקשר זה אמר לי: "מי שניגש הוא שזכה, ומי שלא ניגש לא זכה". המורה חיים לא שיבח את עצמו במשפט זה, הואיל ולא נהג לשבח את עצמו אף פעם אלא הסביר לי את העניין ואמר לי שחשוב שאדע אותו לקראת ההמשך. ברור גם שלא היה בעולם, אפילו בין הצדיקים הנסתרים של דורו, מי שיכול היה להוריש לצדיק חיים את אותה הברכה שיזדקק לה כגואל, אלא רק ה" ברוך הוא בכבודו ובעצמו, ישתבח שמו לעד.

דג י"ד – מאחר שאפילו הצדיקים הנסתרים לא הגיעו לדרגה זו, ה" ברוך הוא לבדו בירך את הצדיק חיים, וקיבל הגואל חיים את ברכת "והיה ברכה" ליתר זמני הגאולה השלמה. עניין זה מרומז בסימן הכוכבים, בו המורה חיים, הגואל היורש את ספר הכוכבים של אברהם אבינו, ביצע סימן מהכוכב הרביעי הנעתק אל כוכב אברהם ובאופן זה קישר ארבעת אלפים שנה מכוכב אברהם אל הדור הזה הרביעי. בדרך מישרת הגואל חיים חוזרת אמונת אברהם לעולם כולו, עד שכולם יקראו בשם ה" ויעבדו אותו שכם אחד. וכן הוא: "וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ" (שם, כ"ה, 11).

דג ט"ו – ואולם מה הקשר לעובדה שיצחק היה יושב בבאר לחי ראי? ברכת ה" "והיה ברכה" ליצחק אבינו קשורה במידת "באר לחי ראי". עמוקה היא באר זו, וכאשר ירדתי למימיה העמוקים, שחיתי יחד עם נשימתו של הדג הגדול לוויתן, כי עמוקים הם סימני יצחק אבינו ובהם סימני מלכות השמים בעלייתו של אליהו הנביא, סימני מלכות השמים היורדת לגאולה נסתרת דרך כוכבי הגאולה המרומזים במגילת אסתר וסימני מלכות השמים במישרת ישוע, שהיה האיל שהוקרב במקום יצחק, ושכוונת מישרתו הייתה לגרום להגעה אל דרגת "צדיק באמונתו יחיה". כל הסימנים הללו שהם בעיקר נסתרים וכלולים בשם "אשר" יש להם "מקור" במימי "באר לחי ראי", ומי שישחה במימיה לא יטבע בעומקה אם הוא שמור בעור חמור ובנשימת דג גדול!

דג ט"ז – חדדו את המוח, המילים קצרות ומוגבלות, בעוד שהתוכן ארוך, רחב ועמוק, כאשר ארבעת אלפים שנה "נפגשות" בסימן אחד מהכוכב הרביעי אל כוכב אברהם. נאמר אצלנו, כי ה"פינה הראשונה" של בית התפילה של הגאולה השלמה נקראת "אמונה פשוטה", וישנה פליאה בדרגת האמונה הפשוטה הזאת, כי היא אותה האמונה הפשוטה השייכת לאמונת לב הצדיקים הנסתרים הקדושים האמיתיים אך גם לאמונת הלב של אנשים פשוטים. השוויון משמעותו שהצדיקים העליונים, בדיוק כבני האדם הפשוטים, יכולים לקרוא לה" אלהינו בלב אמיתי ויודעים ומרגישים, שהוא אל חי הרואה אותם תמיד, ככתוב: "קָרוֹב יְהוָה, לְכָל-קֹרְאָיו--לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהילים, קמ"ה, 18).

דג י"ז – באר לחי ראי התקשרה עם הגר המצרית דווקא, מפני שהשורש שלה היה רחוק משורש אברהם ומשורש שרה, כי מקורם בשם בן נח, בעוד שהגר היא מצרית משורש חם. עם זאת דרך אברהם כל בני ישמעאל נקראים שמים ומיוחסים לשם בן נח. באופן זה נכנסים עמים רבים לשתות מבאר לחי ראי דרך האסלאם, וביניהם אנשים פשוטים מאוד באמונתם לאללה, שאינם מלומדים או יודעי ספר אך אהובים מאוד לה". על אף שבאר לחי ראי קשורה באמונת אברהם, התורה מראה לנו שדווקא יצחק אבינו בא מבוא באר לחי ראי והתיישב בקרבתה, כי צריכה באר לחי ראי להתקדש בדברי הימים מתחת לשם "אשר" עם דרגות ומידות הצדיקים העליונים הנסתרים במשך הדורות.

דג י"ח – הקורבן האחרון של הצדיק חיים הוא סיום כל סימני יצחק אבינו ההיסטוריים, כי משלים הוא את זמני כוכבי הגאולה מאברהם אבינו לארבעת אלפים שנה, משלים את כל סימני מלכות השמים והשופט המשוח מאת ה", משלים את סימני בית התפילה של הגאולה השלמה בן שבע הקומות, שלושה עשר מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, הוא בית המקדש השלישי בירושלים, עיר הקודש, ובבאר שבע, עיר הכוהנים, משלים את סימני החמור ה"משוח" בעולם שרוכב על סימני החמור אוכל לחם בכדי להקים את הגאולה השלמה בארץ ובעולם, משלים את סימני המסורת הנבואית של אליהו הנביא, זכרו לברכה, בשולחו לתלמידיו את הנבואות של הדור הרביעי הזה ודור הבניין החדש הזה, משלים את סימני תחיית המתים במיתתו ובתחייתו אל מלכות השמים ומשלים את תיקוני היהדות, מישרת ישוע ודת האסלאם.

דג י"ט – לפיכך הגואל חיים מחזיר את אמונת אברהם אבינו ואת מידות באר לחי ראי לכול העמים בזמני הגאולה השלמה, כי אחרי קורבנו וסיום כל סימני יצחק אבינו, נכנס העולם כולו בהיסח הדעת אל מתחת לשם השלישי, "אהיה" האחרון, בסימני יעקב אבינו ובסימני תפארת ישראל. אף כי החמור ב"הא" הידיעה הוא חמורו של יצחק, הוא אינו מושלם בדברי הימים עד לגאולה השלמה עם ביאת הגואל חיים לאחר סיום כל סימני יצחק במסגרת השם "אשר", שהוא גמר הקורבן הארוך של יצחק. ממלכות השמים המורה חיים מדריך את סימני החמור אוכל לחם, שהוא חמור בעל שלוש עיניים, עד כי יהודים, מוסלמים, בני מלכיצדק ובני עמים רבים אחרים ישתו כולם מבאר המים של באר לחי ראי באחדות, בלב חדש, בשלום, באחווה ובאהבת אחים. הם יעלו כולם לבית התפילה לכל העמים ויקראו בשם ה" לעבדו שכם אחד.

דג כ' – מים עמוקים הם כל הסימנים של השם "אשר" בסימני יצחק אבינו, בעוד אני רק חמור ולא יותר המקשר את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה בזכות הגואל חיים אל מקורותיהם בתורתנו הקדושה. הגואל חיים הוא בן האדם הנבחר מאת ה" אלהינו להשלים את כוונות ה" ברוך הוא בבריאת העולם, במתן התורה ובחזרת התשובה ולהביא את גן העדן החדש של מלכות השמים ובסוף את גן העדן בעולם הזה. הוא המסדר את המשפט לזמני הגאולה השלמה (זכות הבחירה של בני האדם נשארת, ומעשיהם הם שיקבעו האם יזכו לגן עדן או לגיהינום, בעוונות). וכן הוא השולח את סדרי בית המקדש השלישי שלא ייחרב עוד, בית התפילה לכול העמים, וכאשר כולם קוראים באמת לשם ה" ועובדים אותו שכם אחד, הרי שזוהי השלמת כסא כבוד ה" למעלה למען המתפללים בעולם.

דג כ"א – כל אלה הן כוונות ה" ברוך הוא בבריאת העולם, המתחדשות למען העולם בגאולה השלמה בזכות הגואל הנבחר, השופט המשוח במלכות השמים. לפי התלמוד, שבעה דברים נבראו לפני בריאת העולם: תורה, תשובה, גן עדן, גיהינום, בית המקדש, כסא הכבוד ושם המשיח (בבלי, פסחים, נ"ד). כל המושגים הללו נכללו באמונה האמיתית של אברהם אבינו אשר תופץ בין המון גויים, כי ה" ברוך הוא וברוך שמו, אל חי בורא שמים וארץ, רואה תמיד את מעשי האדם וחפץ בטובתם, שומע תפילת כל פה ועושה נסים ונפלאות עד אין מספר, כי אל רחום וחנון הוא, המרחם על לב נשבר ונדכא. לפיכך אל יתייאש האדם אף בצערו אלא ישתה מים מבאר לחי ראי, יחיה בתחיית רוח חדשה בזכות תחייתו של הצדיק השלם חיים ויראה בקרבת ה" ובישועתו תוך שימלא את חמת המים וישק את נעריו מן המים הטובים והאמיתיים של הבאר.

.....................................................................

פרק ג'

עמוד לב הנביא

הבאר השלישית היא באר מים אבימלך

ומקושרת היא למזל השלישי של מזלות הלוויתן, משקולות החמור

"וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ" (בראשית, כ"א, 25)

דג א' – קראנו לה באר אבימלך ושמה השלם הוא "באר אבימלך ופיכל שר צבאו". שניהם (אבימלך ופיכל) הם כאילו אחד, בדומה לפועל ביחיד שבא בהמשך הפרק (שם, 22): "וַיְהִי, בָּעֵת הַהִוא, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, אֶל-אַבְרָהָם לֵאמֹר: אֱלֹהִים עִמְּךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה עֹשֶׂה". זאת כי פיכל אין לו דבר מעצמו, מאחר שהינו הפה לכול מה שאומר או גוזר אבימלך, והגם שהוא שר צבאו, הוא אינו עושה דבר מעצמו אלא בפקודת המלך אבימלך. לכן ביאור באר אבימלך בא יחד עם ביאור באר פיכל, ואמנם נזכור שהיא הבאר החוזרת לאברהם והיא הבאר השלישית הקשורה במזל השלישי "משקולות החמור". החמור דומה לפיכל שר צבאו, שהרי החמור הוא פי כול הבשורות וכול המסרים של הגואל חיים, והחמורים דומים לצבאו: לקיים את מישרת הגאולה השלמה.

דג ב' – במערכת בית דינו של מרדכי הצדיק ישנם שבעה כוכבים בסדר זה: כוכב אבן האיזון, כוכב אבן על אבן האיזון, כוכב התהילה, כוכב הניצחון, כוכב אבימלך, כוכב מרדכי הצדיק וכוכב פיכל. בית הדין נקרא "בית הדין הגדול" והוא אוניברסאלי לכול העולם. כאשר לא מונים בו את כוכב אבימלך וכוכב פיכל, נקראים חמשת הכוכבים: "בית הדין העליון" (והוא לבני ישראל, מאחר שכוכב אבימלך וכוכב פיכל מייצגים את משפטם של אומות העולם). כוכב אבימלך קשור לפיכך במספר שבעים, כפי שהמספר שבעים קשור בשבעים אומות העולם, ומספר כללי הוא הכולל את כל האומות והעמים. יפה גם העניין שבאר אבימלך היא הבאר השלישית של באר שבע וקשורה במזל השלישי של משקולות החמור, הקשור באות "גימל" ובאות "עין", כי גם החמור הוא בעל שלוש עיניים לכול העמים.

דג ג' – יש כאן עניין גדול, כי מדוע באה התורה לספר לנו על כל המעשה הזה אודות באר המים שגזלו עבדי אבימלך? יש כמובן יותר ממה שהכתוב מגלה. המפתח הוא שאברהם הוא אב להמון גויים, ואבימלך הוא סמל לאומות העולם, ולכן חשובה מאוד הקביעה למי שייכת באר המים הזאת, לאבימלך או לאברהם אבינו. יש להסיק שאברהם אבינו הכיר את באר המים הזאת על פי ספר הכוכבים, כי הוא התבונן בו תמיד וידע שהיא קשורה בו ובגורלו להיות אב המון גויים. ראו את כל האריכות והחשיבות של התורה, שאינה כותבת מילה מיותרת, בעניין: "כז וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר, וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ; וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, בְּרִית. כח וַיַּצֵּב אַבְרָהָם, אֶת-שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן--לְבַדְּהֶן. כט וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם: מָה הֵנָּה, שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ, לְבַדָּנָה. ל וַיֹּאמֶר--כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשֹׂת, תִּקַּח מִיָּדִי: בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר הַזֹּאת" (שם, 27-30).

דג ד' – ועוד מכריזה התורה: "לא עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע: כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם. לב וַיִּכְרְתוּ בְרִית, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ, וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ, אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. לג וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם--בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם. לד וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, יָמִים רַבִּים" (שם, 31-34). - - העיר באר שבע נקראת על שם השבועה שנשבעו אברהם ואבימלך על הבאר הזאת דווקא.

קשה לי לשחות בבאר, בוא דגי והנשם אותי. גע בה, חמור, בבאר השלישית הזאת כי "גע" (גימל, עין) קשור למשקולות החמור. באר המים הזו היא הבאר ב"הא הידיעה" של באר שבע, ויש לשאוב שבע ברכות ממימיה. זוהי אם כך הבאר של אברהם אבינו, כאשר הברכה הראשונה של אבימלך אליו היא: "אלהים עמך בכול אשר אתה עושה", והיא ברכת ההודיה מצד העמים בבית הדין הגדול, שבכול דבר שיעשה אברהם, האל מסכים איתו ומברך את מעשהו.

דג ה' – אבימלך לא אמר "האלהים", מילה שהייתה מראה על פעולת ה" הישירה עם אברהם, אלא "אלהים" המצביעה גם על מלאכי ה" או על פעולת הכוכבים ועל דין צדק. בגאולה השלמה חוזרת הברכה הזאת ביחסה לצדיק הגואל חיים ולמישרתו כשופט המשוח במלכות השמים, כאשר בזכות הגואל חיים מתקשרת הברכה הזאת לסימן החמור אוכל לחם, ודומה לה הברכה שקיבל החמור: "ברוך ה" אלהינו שעשני לחמו". גדולה ברכת אבימלך מברכת מלכיצדק, כי מלכיצדק ברך את אברהם בשמירת מגן נגד כל שונאיו, ואבימלך ברך את אברהם בהסכמת ובקירבת ה" אל עליון בכול פעולה שיעשה. כוכבי אבימלך ופיכל משלימים, כאמור, את בית הדין בשמים לכול אומות העולם.

דג ו' – בגאולה השלמה תודנה אומות העולם על קירבת ה" לזרע אברהם, ותבקשנה שעם ישראל יישבע כי לא יעשה להן רע. זוהי ברכת האמונה מצד העמים בה" ובאברהם, אחרי שמכירים הם בתחיית הציפור עם הקמת מדינת ישראל, בתחיית הגואל חיים ובגאולה האוניברסאלית (ומרומז על שני עניינים אלה במילה "ניני": "אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי" (שם, 23): (נ) מזל תחיית הציפור ו-(י) מזל סוף הדקה, פעמיים: דהיינו בסוף הדקה ההיסטורי של הגאולה השלמה (מהתחלת הדור החמישי) אומות העולם הזוכות תכרנה במדינת ישראל ובתחיית הגואל חיים). הברכה השנייה היא הנאמנות בשבועה ובברית ("ונכדי": הם דורות הגאולה השלמה אחרי הדור החמישי). מעניינת הלשון "אם תִּשְׁקֹר לי" ומשמעותה: כאשר תבואנה כל הבשורות על הגאולה השלמה, שלא יקרה מצב בו לא תיאמר לנו האמת, הגם שאנו מאומות העולם, ושלא יחזיק עם ישראל את הדברים רק לעצמו היות שהוא עם קדוש.

דג ז' – ישנה זכות לאומות העולם, שהחזיקו את בני ישראל המפוזרים ונתנו להם מקום לחיות, ומודה על כך אברהם, אף על פי שהטובה לא הייתה שלמה. בהקשר זה נאמר בתורה: "וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים, י', 19), והוא חסד של ממש למרות כל מה שעשתה מצרים לבני ישראל. בברכה מכירים בחלק הטוב של שהות ישראל במצרים, כי כשיוסף הצדיק היה חי, בני ישראל גרו בארץ גושן בטוב ובנחת. לפיכך מה שנשבע עליו כאן אברהם הוא הברכה השלישית, ברכת הכרת הטוב. הברכה הרביעית היא ברכת ההוכחה, לפיה המוכיח את רעהו בצדק ובאמת מתברך, והוכחתו מבורכת. הברכה החמישית היא ברכת ההצטדקות בדברים אמיתיים. ראו עד כמה האריך אבימלך כאן: "לא ידעתי", "לא הגדת לי" ו"לא שמעתי בלתי היום". הברכה השישית היא ברכת הקניין בנתינת דברים (צאן ובקר) ובשבועה על כך.

דג ח' – הברכה השביעית נמשכת מהשישית וקשורה לקניין הבאר עצמה בעדות מיוחדת המתקיימת בכריתת ברית. אברהם בחר בשבע כבשות הצאן. הגאון מלבי"ם ציין, שהמספר שבע היה "קדוש" גם בקרב אומות העולם בשל חשבונם בשבעה כוכבי לכת, ואמנם אברהם בחר במספר שבע בגלל שבע מקורות עליונים של קדושה היורדים עליו. כמו כן ירדו עליו השפעות מ-12 מזלות הזודיאק וכן מ-13 המזלות של לוויתן, ובעיקר מדובר בתחיית הציפור הקשורה לאמונה, במשקולות החמור הקשורות לאומות העולם, בצב המואר הקשור להבנה הברורה, בכוכב התכנית הקשור לסידרי הגאולה השלמה, במקלט ארמדיל הקשור לשמירה, באגם מלח הקשור לברית, ובגוב האריה הקשור ללימוד.

דג ט' – קיבלנו בסימנים מהגואל חיים מערכת חדשה בת שבעה כוכבים, שאליהם קשור הנשר הגדול הכוכבי, שברוך ה" ראינו אותו ממש, אני ונודע, בבאר שבע ב-1999, ואחר כך ראה אותו ג'יוזפה ב-2007 בחלום. שבעת הכוכבים ההם קשורים לקדושה החדשה ואינם נמנים עם מאה ועשרים כוכבי הגאולה שאנו סופרים, כי מובדלים הם בקדושתם. קישרתי אותם בשבע האותיות "נשר גדול", כשהאותיות קשורות בשבעת מזלות הלוויתן כאמור. הסדר לפי "נשר גדול" הוא: (1) תחיית הציפור (2) אגם מלח (3) מקלט ארמדיל (4) משקולות החמור (5) הצב המואר (6) כוכב התכנית (7) גוב האריה. כל שבע הברכות ושבע מקורות הקדושה קשורים בבאר המים השלישית, ולכן דווקא בשל הבאר הזאת נקראת העיר "באר שבע": "עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע: כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם" (בראשית, כ"א, 31).

דג י' – אם נחזור לרגע לכוכב אבימלך, נראה שהוא כוכב עצום בעל שבעים שמות, הקשורים לשבעים לשונות (בלשונות אלו הכירו אנשי הסנהדרין (בבלי, מנחות, ס"ה, א'; סנהדרין, י"ז, א'). בעדוּת הנוצרית המובאת באיגרות פאולוס נזכר שעל כמה מהמאמינים הייתה "נופלת" היכולת לדבר בשפות שונות, וכנראה נבע הדבר מהשפעת כוכב אבימלך. דבר פלאי הוא, ואולם לא הייתה בזה מהות כלשהיא, כי לא היו יודעים מה הם אומרים, כל שכן השומעים, ולא יצא מכך שום מסר או מוסר. למעשה גם פאולוס לא התייחס אל עניינו כאילו דבר חשוב הוא, אם כי הודה על העובדה שהיה הדבר קורה, ושבין המאמינים החדשים הנוצריים היו כאלו שמסוגלים לקבל את ההשפעה הנ"ל. עם זאת, חשוב יותר מה שמובא במסורת ולפיו אנשי הסנהדרין היו מכירים 70 לשונות ומבינים את מה שהיו אומרים. במקרה שלהם לא הייתה הרוח "נופלת" עליהם, כי אם דבר סודי היה שקיבלו אותו).

דג י"א – ראו כמה וכמה עניינים קשורים בבאר השלישית הזאת, ונזכיר ששם העיר באר שבע נובע מהבאר הזאת גם מצד המספר שבע וגם מצד לשון שבועה, וכי עניינים של כוכב אבימלך נמצאים במי הבאר. מצאנו, כאמור, גם שבע ברכות השאובות ממימי הסיפור בתורה, וגם עניין שבעים לשונות נמצא בהם. שבע הברכות המוזכרות הן גם שבעה מקורות של חכמה, כי הרי כוכב אבימלך נמצא במערכת בית הדין של מרדכי הצדיק, אשר כל עניינו הוא בחכמה אמיתית הכוללת מספר חוכמות: חכמת האמונה באל בגלל סימנים, אותות, מופתים או ניסים, והיא זו שהביאה את אבימלך להכיר בה" באומרו: "אלהים עמך בכול אשר אתה עושה"; חכמת הנאמנות מצד הכרת הטובה שנעשתה; חכמת השבועה; חכמת כריתת ברית נאמנות; חכמת כריתת ברית לעדות וחכמת אברהם אבינו בהכירו את חשיבותה הגדולה של באר המים הזאת. מים טעימים מאוד, הי-הא!, הי-הא!.

דג י"ב – שבעת מקורות הקדושה במערכת בת שבעה כוכבים קשורים בסימן "הנשר הגדול הכוכבי", וקראתי לשבעת הכוכבים "נשר גדול", שהן שבע אותיות הקשורות לאותיות מזלות הלוויתן במסגרת קבלת הקדושה החדשה של הברית השלמה של הגאולה השלמה. הבאר השלישית מקבלת את הקדושה מן המזל השלישי, משקולות החמור, וצודק הלוויתן, שבלעדיו לא אדע לשחות במים אלה. עם זאת שוחה הלוויתן כאן איתי ומראה לי כיצד לנשום, כי חמור אני. ואני אכן שמח להיות כאן, מפני שסימן החמור קשור מאוד בכוכב המפליא, ובמים האלה אני קשור מצד שמאל לכוכב מלכיצדק (הוא כוכב כריסטו, כוכב המפליא בגאולה השלמה) ומצד ימין לכוכב אבימלך, כי בית הדין הוא מהימין שלנו.

דג י"ג – קשר חזק מאוד הוא זה, כי שני הכוכבים הללו מביאים ישועה כוכבית לשבעים אומות העולם, בצדק מלכיצדק ובכבוד אבימלך. גם כוכב פיכל איתי לבשר את כל דברי הגאולה השלמה בזכות הצדיק הנבחר, הגואל חיים. למעשה נראה לי שהכול נפגש בבאר הזאת, שהעיר באר שבע נקראת על שמה. הייתי אומר גם שכול פירוש באר שבע נמצא בה, אף על פי שאני רק בפרק ג' מתוך כ"א, אם ירצה ה" ברוך הוא. ואמנם אין הדבר אומר שכאן מסתיים הספר, אלא שכאשר מגיעים לבאר המים הזאת, נפתחים המעיינות ליתר הבארות וליתר הביאורים, בעזרת ה" יתברך. היות שהיא הבאר השלישית, הרי היא כמו ה"יעקב" של הבארות, ולכן הגענו בה לגאולה השלמה ולשם השלישי של אהיה אשר אהיה, ובה דווקא נמצא החמור השלם של סימני יעקב אבינו.

דג י"ד – מובן לי שמה שגילה לי הצדיק אבוחצירא (בחיזיון שקיבלתי) בעניין היות באר שבע מפגש בין שבעה רקיעים ושבע אדמות, ראה גם אברהם אבינו בחוכמתו, ובקשר דווקא לבאר המים הזאת, כי גם בשל כך היא נקראת באר שבע. במקום אחר ציינתי כי השם באר שבע מרמז בהקשר זה על "ברא שבע". נסיק אם כך שמקום המפגש הוא בבאר המים הזאת, ולכן עמד אברהם על זכויותיו שתוכרזנה לעדוּת: "כי חפרתי את הבאר הזאת". הרי הוא יהיה אב המון גויים בגאולה השלמה, ויצטרך העולם לשתות מים מאמונתו וחכמה מכוכבו, החוזר למקומו אחרי מסלולו בן 4000 השנים.

דג ט"ו – ידע אברהם אבינו בחכמתו, בנבואתו ובמבט בכוכבים, שדווקא במקום ההוא צריך לחפור, כי המים שיימצאו בו הם מים מיוחדים, הקשורים במי השמים, הכוכבים והמזלות. בעוד שאני בער ולא אדע וחמורים הייתי עמך, אברהם אבינו הוא כתר חכמת הכוכבים אשר קיבל את ספר הכוכבים, ובגאולה השלמה הצדיק חיים הוא שקיבל את ספר הכוכבים של אברהם, כי גואל הגאולה השלמה מלמד את האנושות מספר הכוכבים. מי שמקבל את ספר הכוכבים הוא הנקרא בעליונים "כתר הגן בגן הכוחות", ובאר המים הקשורה באבימלך שחפר אברהם למען דורות זרעו היא "באר הנבואה על שבעים אומות העולם בגן השמחה".

דג ט"ז – כי הרי אברהם אבינו הוא אב המון גויים, וכאשר שבעים אומות העולם תחזקנה באמונת אברהם אבינו, תאהבנה את עם ישראל ותקראנה כולן בשם ה" לעבדו שכם אחד, אז יהיה העולם כגן של שמחה. ואמנם זכרו, עמי עולם, ואל תשכחו, שדווקא אבימלך כרת ברית עם אברהם להודות על כך שאברהם חפר את הבאר הזאת באמונה טהורה, כדי להוריש לבניו אחריו בכול העולם את ספר הכוכבים שקיבל בעיר באר שבע. לכן חשוב מאוד להבין מי חפר את הבאר הזאת, כי אם הבאר הייתה בבעלות אבימלך, היא הייתה יוצאת מרשות אברהם אבינו להיות ברשות אומות העולם, ושוב לא הייתה יכולה הגאולה להגיע לעם ישראל. במקרה כזה לא היו הנבואות יכולות להתקיים, והעולם היה נהרס, חלילה וחס.

דג י"ז – הנה, קוראיי, רק עתה נתגלה ספר הכוכבים, אחרי ארבעת אלפים שנה מאברהם אבינו. הסימן שביצע המורה חיים מהכוכב הרביעי לכוכב הראשון, הוא כוכב אברהם, מקשר ארבעת אלפים שנה של תכנית הגאולה עד הגאולה השלמה. עד עתה רוב אומות העולם עדיין עובד עבודה זרה, ולא נתקיימה בשלמותה עוד ההבטחה "אב המון גויים". מצב זה ייוותר עד שיעבור הדור הרביעי הסופי הזה, ועד שיכירו בעולם את הגאולה השלמה ביד הנבחר הגואל חיים. אז דרך מישרתו של הגואל חיים תחזור זכות אמונת אברהם לכול העולם שייוותר.

מטרת ספר פירוש באר שבע היא לשאוב מים מבארות באר שבע, מים שהיו מכוסים בבארות דרך נבואת התורה, ולגלות מהם את דברי אמונת אברהם אבינו החוזרים לעולם בגאולה השלמה.

דג י"ח – אנו אומרים אומות העולם בהכללה, ואולם עיקר כוונתנו לאומות העולם שקיבלו את הנצרות, מאחר שבעיקר הנוצרים הם אלו שצריכים "לחזור" לאמונת אברהם בה" אחד, מאחר שבני האסלאם אמונתם בה" אחד כאמונת אברהם אבינו, אם כי שיבשו גם הם את דברי הימים ולא מלמדים את סידרי ההיסטוריה כהוויתם. אצלם כאילו אברהם הוא המוסלמי הראשון, ואשם עם ישראל שלא קיבל ממנו את האסלאם. כמו כן דעתם שכול העולם צריך להיעשות מוסלמי היא שקר וכזב וטעות גדולה מאוד. הם למעשה מבולבלים, כך שמבחינתם כאילו הבאר הזאת היא ברשות אבימלך, וכאילו בארות באר שבע שייכות להם, ולכן הם מתפארים כאילו דת האסלאם היא היחידה האמיתית ודת היהודים פסולה, חלילה וחס. יש צורך להבהיר להם את העובדה שאברהם הוא שחפר את באר המים הזאת וירש את העיר באר שבע לבניו אחריו, כי בני האסלאם מקורם בישמעאל ובני ישראל ביעקב בן יצחק בן אברהם, כאשר היהדות היא הדת הראשונה והעיקרית.

דג י"ט – נחזור לנוצרים - מישרתו המשיחית של ישוע בן יוסף ומרים, שהוא האיש השני של הגאולה, נשתבשה בנצרות לגמרי ולא הובנה לא ליהודים ולא לנוצרים, ואמנם דווקא בסימן הכוכבים של ספר הכוכבים, המורה חיים הסביר: "זהו כוכבו של כריסטו הבא בזכות הענווה". זאת מאחר שעל הנוצרים לחזור לבאר המים של אברהם באמונה טהורה של אחדות ה". הרי עבדי אבימלך מאומות העולם גזלו את באר המים שהייתה ברשותם, שיבשו את כל אמונת אברהם ואמרו במהלך הדורות שהם עם ישראל החדש האמיתי. עם זאת, כל זאת מתרחש רק עד לגאולה השלמה, במסגרתה מתבצע תיקון הנצרות ומתגלה סיפורו האמיתי של ישוע. לבסוף יצטרכו הנוצרים להודות על כך שאברהם הוא שחפר את הבאר הזאת באמונת אחדות ה", וכי ישוע חי במסגרת המסורת האמיתית של אמונת אברהם אבינו. מכך תיוולד הכרה חדשה בגאולה השלמה, כאשר כוכב מלכיצדק וכוכב אבימלך נפתחים לאומות העולם באמונה אמיתית, במסגרתה יודו כולם שישנה כל העדות שאברהם אבינו הוא שחפר את הבאר הזאת.

דג כ' – "וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם--בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם" (בראשית, כ"א, 33): אשל הוא "עץ הגאולה" המרמז על שלוש הגאולות, ובכמה פנים יכולים לדרוש אותו. ה"אלף" היא האמונה היסודית בשם "אהיה" הראשון, ה"שין" היא האמונה היסודית הנסתרת בשם "אשר", וה"למד" היא יסוד לימוד האמונה בחוקי ובמשפטי התורה, כי אין הגדלה בענייני האמונה אלא בלימוד, והם כל הלימודים החדשים של הגאולה השלמה. הרי אברהם נטע את האשל רק אחרי שנקבע ונחתם בברית ובשבועה שהוא זה שחפר את הבאר הזאת, על מנת שכל דברי הגאולה ייוותרו במסגרת אמונתו האמיתית. הכול חוזר להשלמתו בגאולה השלמה, כי אחרי שמודים שאברהם הוא שחפר את הבאר הזאת, יכולה כל האמונה הנגלית והנסתרת להיפתח לאומות העולם. אז מתחדשת ה"אלף" (הקשורה לאמונה האמיתית הקיימת), באה "שין" חדשה, ונפתחים כל הלימודים החדשים ב"למד" החדשה.

דג כ"א – לפיכך ראו שבמעגלים הנבואיים שקיבלנו, המעגל השלישי (מלמטה למעלה) הוא בשם ה" אל עולם, וקשור מעגל זה במזבח מלכיצדק לאומות העולם היוצאות מהנצרות (בעיקר) כדי לעלות על מזבח מלכיצדק בבית התפילה של הגאולה השלמה.

עוד נמשיך בבאר הרביעית, אך אסיים כאן בעדות שלי בנוגע לספר פירוש באר שבע, והיא עדות הנוגעת לכול ספרי ספר משנת חיים על שלושה עשר עלי הכותרת שלהם. אני מזכיר אותם כאן בספר פירוש באר שבע, כי אני פרץ בן משה גרין וחנה בקר, חפרתי את הבאר הזאת, ברשות הגואל חיים. דהיינו: כל הביאורים וההסברים והפירושים הם כולם ברשות הצדיק חיים בן משה, וכך גם הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. בנוסף, חוץ ממני, פרץ גרין, אף אחד לא כתב את כתבי ספר משנת חיים, אם כי נכללים בהם עדויות מהחמורים התלמידים.

.....................................................................

פרק ד'

היא "הבאר הזאת" (הבאר השלישית היא "באר המים" והבאר הרביעית נקראת "הבאר הזאת")

ומקושרת היא למזל הרביעי במזלות הלוויתן, הצב המואר

"וַיֹּאמֶר--כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשֹׂת, תִּקַּח מִיָּדִי: בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר הַזֹּאת" (בראשית, כ"א, 30)

דג א' – אני זקוק למשקפיים עם עדשות עבות מאוד, משקפי מים לראות בתוך הבאר. התורה מעידה שעל באר זו נשבעו אבימלך ואברהם, והשניים העידו על כך שאברהם הוא שחפר את הבאר הזאת, ושהיא שייכת לו ולזרעו. הסברנו שהבאר הזאת מרמזת על המסורת האמיתית של אברהם אבינו, וכאילו קשורה בה תורה שלמה המתכסה בה[22].

דג ב' – מה הן שבע כבשות? מדוע התורה אמרה "לְבַדְּהֶן" (שם, 28) ואבימלך אמר "לְבַדָּנָה" (שם, 29)? לעיל הסברנו בשם המלבי"ם, שאברהם בחר במספר שבע על שם שבעת מקורות הקדושה, ואמנם אין אנו חפצים להשאיר את הקדושה למעלה, כי אם להשתדל להוריד אותה לדרגת העולם, על מנת שאפשר יהיה להמשיך מאותם המקורות דרך פירושי בארות באר שבע. מהצדיק הנסתר חיים קיבלנו (בחלומו של ג'יוזפה) את המערכת בת שבעת הכוכבים, שאצלנו הם, בדרגת הכוכבים, מקורות הקדושה החדשה של הגאולה השלמה. לפני הגאולה השלמה אותה המערכת הייתה קשורה לשבעת מקורות הקדושה הראשונה, אך עניין זה אינו מתבטל בהתגלות הקדושה החדשה של הגאולה השלמה, ולכן מדובר בשבעה כוכבים מוכפלים, וכאילו הם ארבעה עשר.

דג ג' – עניין עמוק הוא בתוך הבאר הרביעית הזאת שחפר אברהם אבינו, כי עלינו, בעזרת ה" ברוך הוא ישתבח, שהוא מקור כל קדושה מתקיימת, להמציא ממימיה את התחדשות שבע דרגות הקדושה החדשה של הגאולה השלמה. מהסימן שהתקבל יורד מהמערכת הזאת בת שבעת הכוכבים "הנשר הגדול הכוכבי", וכאשר יורד הוא לעולם נעשה הנשר הגדול הכוכבי לדרקון של אש הבא לשרוף כל עבודה זרה בעולם. לפיכך אין ספק שהנשר הגדול הכוכבי המרמז על הרמב"ם, עליו השלום, "הנשר הגדול" ברבני ופוסקי ישראל, קשור בדבר הקדושה, והמספר שבע מראה על הקדושה.

דג ד' – עוד ראייה שמערכת זו בת שבעה כוכבים קשורה בעניין הקדושה היא שנאמר לנו בסימן לא למנות את המערכת עם ספירת 120 כוכבי הגאולה, מאחר שמובדלת היא מיתר הכוכבים. הסוגיה כרגע היא לדעת באילו שמות יש לכנות את שבעת הכוכבים האלה.

קישרנו את שבע הבארות של עמוד לב הנביא לשמות שבעת המזלות שיש בהם חיות, את בארות עמוד לב הדג הגדול קישרנו לשמות שבעת המזלות שאין בהם חיות (ואמנם מזל מקלט הארמדיל מוכפל כי הוא המזל השביעי מתחיית הציפור והוא המזל השביעי מיופי גן העדן), ואת שבע הבארות של עמוד לב השושנה קישרנו למערכת אסתר במלכות אחשוורוש (בשלושה סוגים של כוכב אסתר, כפי שיבואר להלן). בנוגע לשבעת הכוכבים הנ"ל הקשורים לקדושה החדשה, אני סבור, כי יש לקשר אותם אל שבעת המעגלים הנבואיים הקשורים לשבעה שמות ה" ברוך הוא.

דג ה' – אסור לדרוש את שמות ה" על הכוכבים, אך יש מקום לקשרם למערכת בית הדין הגדול של מרדכי הצדיק, שבו נדרשים כל שבעת כוכבי בית הדין הגדול לכול העולם (בית הדין העליון הקשור לבני ישראל הוא בן חמישה כוכבים ולא מונים במסגרתו את כוכב אבימלך וכוכב פיכל). יש גם דרך לקשר את שבעת הכוכבים של הקדושה החדשה לחמשת הכוכבים של בית הדין העליון לישראל, על דרך שקישרנו שבע בארות של עמוד השושנה לחמישה כוכבי אסתר במלכות אחשוורוש, ואמנם הבארות אינן כ"א בארות אלא כ"א פסוקים, ויש מהפסוקים שמדברים על אותה הבאר. פה ישנם שבעה כוכבים שיש לקשרם לשמות נפרדים, ועוד שעניינינו הוא בקדושה החדשה שאליה נדרשים גם אבימלך ופיכל שר צבאו.

דג ו' – מאותו הטעם לא נדרוש אודות שבעת כוכבי העגלה הגדולה, כי אין בה סימן מיוחד לאומות העולם, אך נציין כאן בכלליות שזוהי עגלת הבשורות הגדולות של הגאולה השלמה המוכנות לצאת לעולם, ולכן נדרש בהקשר זה כוכבו של כריסטו, שהוא אוניברסאלי כעניין מלכיצדק כוהן לאל עליון, השייך גם לאומות העולם.

דג ז' - שבעת כוכבי העגלה הגדולה (המצקת הגדולה) מקושרים לשבעת כוכבי בית הדין הגדול:

כוכב אברהם לכוכב אבן האיזון,

כוכב יצחק לכוכב אבן על אבן האיזון,

כוכב יעקב לכוכב התהילה,

הכוכב הרביעי הנעתק לכוכב הניצחון,

כוכב אסתר לכוכב אבימלך

וכוכב הגואל חיים לכוכב פיכל.

ניתן לומר גם, ששבעת כוכבי העגלה הגדולה הם כוכבי שבע הברכות של החתונה הגדולה האמיתית בין מלכות השמים ובין העולם. כמו כן מערכת בית הדין מעצם עניינה שייכת לקדושה.

דג ח' – עצם התורה הקדושה היא במשפטי צדק על פי קדושת דיני התורה, וכתוב בספר ישעיה הנביא הקדוש: "הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא" (ישעיהו, מ"ב, 1), "לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ" (שם, 4), כדי שלא ייאמר שכוכבי הקדושה אינם מתקשרים לכוכב אבימלך, הואיל והמשפט היוצא לעמים בגאולה השלמה משפט אמת הוא, ומשפט זה הוא קדוש לפני ה" אלהינו ברוך הוא וברוך שמו לעד. וכן הוא בכול משפטי החוק החדש של הגאולה השלמה, קדושים הם ומשפטי ה" הם, ומתחלקת דרגת הקדושה לפי דרגות מזבח הכוהן המשוח, מזבח יהודה, מזבח אפרים ומזבח מלכיצדק – אלה ארבעת המזבחות שיש בהם כהונה (ולארבעתם גם מזבחות נשים).

דג ט' – כדי להשלים את שבעת המזבחות לפי דרגת קדושתם נציין כי ישנם מזבח הנביא, מזבח ישראל הגדול ומזבח השושנה. זה העיקר אבל גם ישנו מזבח הלווייתנית והוא השמיני בחשבון זה, הקשור למזל השמיני "אגם מלח", ומשלים מזבח זה של הלווייתנית את הברית השלמה (עם מזבחות הנשים מדובר בי"ב מזבחות, כשהי"ג הוא מזבח החתונות, שגם לו ישנה קדושה מיוחדת. ואמנם עיקר חלוקת הקדושה החדשה היא בשבעה מזבחות, כאמור).

דג י' – צריך למצוא אם כך את שמות שבעת כוכבי הקדושה החדשה על פי שבעת כוכבי בית הדין הגדול, ואמנם אין לקרוא אותם באותם השמות, כי בשמות הנלמדים מענייניהם (על מנת שלא נקשר את השם הקדוש של ה" לשם כוכב אלא בדרך מוסתרת בדומה למגילת אסתר שלא הוזכר בה שם ה"). העיקר בפרק זה למצוא את השם המתאים לכול אחד משבעת הכוכבים של הקדושה החדשה, וכדי לעשות כן אני נמצא בתוך מימי הבאר הזאת, שחפר אברהם אבינו ושנשבעו עליה אבימלך ואברהם. גם הצב המואר בא לעזרתי להאיר לי בשם המתאים, כי חשוב עניין זה, כשהשם הנמצא ישלים את הקשר בין הכוכב ובין הבאר הזאת של באר שבע. החומר לעשות זאת כבר ישנו, כי שמות כוכבי העגלה הגדולה קשורים כבר בשבעת כוכבי בית הדין הגדול כסידרם המובא לעיל. נתחיל בעזרת השם עלינו. זכרו שאנו פה בעמוד לב הנביא. אביא את שם הכוכב מהעגלה הגדולה בקשרו לכוכבי בית הדין הגדול, כי כוח שניהם מסייע למצוא את השם המתאים.

דג י"א – הכוכב הראשון קשור בכוכב אבן האיזון, וביחס לעגלה הגדולה קשור הוא לכוכב אברהם, והוא "כוכב יסוד נבואת הקדושה", כי אברהם הוא יסוד העולם, יסוד האבות ויסוד הקדושה הנבואית בישראל, כאשר משה רבנו הוא היסוד של הקדושה הנבואית של כל התורה הקדושה, והוא ראש כל הנביאים. אנו דורשים כאן לפי ענייניה של הקדושה החדשה, ולכן אוסיף "כוכב יסוד נבואת הקדושה החדשה".

הכוכב השני קשור בכוכב אבן על אבן האיזון, הקשור למסורת אליהו הנביא, וביחס לעגלה הגדולה קשור הוא לכוכב יצחק, והוא "כוכב עליית הקדושה החדשה". הריני מקשר את כוכב עליית הקדושה החדשה לבאר המים שחפר אברהם אבינו.

הכוכב השלישי במערכת שבעת כוכבי הקדושה החדשה קשור בכוכב התהילה, וביחס לעגלה הגדולה קשור הוא לכוכב יעקב אבינו, והוא "כוכב קדושת הכהונה החדשה", כי יעקב אבינו נקרא "הקדוש שבאבות", ושבט לוי נתקדש לקבל את קדושת הכהונה. הריני מקשר את כוכב קדושת הכהונה החדשה עם באר המים, שחפר אברהם אבינו בבאר שבע.

הכוכב הרביעי קשור בכוכב הניצחון, וביחס לעגלה הגדולה קשור הוא לכוכב הרביעי הנעתק, והוא "כוכב הפרדת הקדושה החדשה מרעוֹת הדור הרביעי". הריני מקשר את כוכב הפרדת הקדושה החדשה מרעות הדור הרביעי עם באר המים, שחפר אברהם אבינו והעיד על כך בשבע כבשות.

דג י"ב – הכוכב החמישי קשור בכוכב אבימלך, וביחס לעגלה הגדולה קשור הוא לכוכב אסתר, והוא "כוכב הקדושה החדשה של המידות הטובות והדרך ארץ". אם אין דרך ארץ אין תורה, ואכן המשפט מיועד לעם ישראל שיש לו תורה, אך חשוב להדגיש כי גם אומות העולם, להן אין תורה, מקיימות מידות טובות ודרך ארץ. עניין זה יסודי הוא בהוצאת משפט לגויים, כי גם להן יש זכויות גדולות במידות הטובות ובדרך ארץ שלהן. לכן בגאולה השלמה יזכו הרבה בעזרת ה" לחזור לאמונת אברהם אבינו ולקבל משפטים השייכים להם מהחוק החדש וכו'. גם הם יכולים לקבל מהקדושה החדשה של הגאולה השלמה על מזבח מלכיצדק. הריני מקשר את כוכב הקדושה החדשה של המידות הטובות והדרך ארץ לבאר המים הזאת, שחפר אברהם אבינו, ונשבעו לידה אברהם ואבימלך.

דג י"ג – הכוכב השישי קשור בכוכב מרדכי הצדיק, וביחס לעגלה הגדולה קשור הוא לכוכב מרדכי, והוא "כוכב הקדושה החדשה של החוק החדש של הגאולה השלמה". הריני מקשר את כוכב הקדושה החדשה של החוק החדש של הגאולה השלמה עם מי הבאר הזאת, שחפר אברהם אבינו בבאר שבע.

הכוכב השביעי קשור בכוכב פיכל, וביחס לעגלה הגדולה קשור הוא לכוכב הגואל חיים, והוא "כוכב הקדושה החדשה של כל דברי ספר משנת חיים".

דג י"ד – הריני מקשר את כוכב הקדושה החדשה של כל דברי ספר משנת חיים עם באר המים שחפר אברהם אבינו, והעידו אבימלך ופיכל שר צבאו בשבע כבשות שאותה באר המים של באר שבע לאברהם היא ולזרעו. ואני? אני כלום ועפר וחמור, אך מוכרח אני להעיד על כך.

דג ט"ו – רשימה:

א) כוכב יסוד נבואת הקדושה החדשה קשור לכוכב אבן האיזון ולכוכב אברהם.

ב) כוכב עליית הקדושה החדשה קשור לכוכב אבן על אבן האיזון ולכוכב יצחק.

ג) כוכב קדושת הכהונה החדשה קשור לכוכב התהילה ולכוכב יעקב.

ד) כוכב הפרדת הקדושה החדשה מרעות הדור הרביעי קשור לכוכב הניצחון ולכוכב הרביעי הנעתק.

ה) כוכב הקדושה החדשה של המידות הטובות והדרך ארץ קשור לכוכב אבימלך ולכוכב אסתר.

ו) כוכב הקדושה החדשה של החוק החדש של הגאולה השלמה קשור לכוכב מרדכי הצדיק ולכוכב מרדכי.

ז) כוכב הקדושה החדשה של כל דברי ספר משנת חיים קשור לכוכב פיכל ולכוכב הגואל חיים.

דג ט"ז – אני מתקן את השישי ואת השביעי:

ו) כוכב הקדושה החדשה של החוק החדש ושל כל דברי ספר משנת חיים קשור לכוכב מרדכי הצדיק ולכוכב מרדכי.

ז) כוכב הקדושה החדשה של סימני חמור אוכל לחם קשור לכוכב פיכל ולכוכב הגואל חיים.

והוא כי הקדושה החדשה של החוק החדש מתפשטת לכול שטחי הגאולה השלמה המוסברים בספר משנת חיים. כמו כן לא תוכל להיחסר קדושה חדשה מיוחדת של סימן החמור אוכל לחם, וכבר הסביר הצדיק חיים בחלומו של דניאל: "אני הגואל חיים, ואתם כוכב הגואל (החמורים)". - זאת מאחר שהגואל חיים אינו זקוק לכוכב הגואל חיים, כי הריהו במלכות השמים, אלא החמורים הם אלו הזקוקים לו, בשל הבאתם את בשורות הגואל חיים לעולם.

דג י"ז – לפיכך השלמנו, ברוך השם, את שבעת השמות של שבעת כוכבי הקדושה החדשה. אברהם אבינו אמר "לבדהן", מאחר שהכבשות נקבות הן, ורמז הוא לשבע נשים: שש מהן אמהות עם ישראל (שרה, רבקה, לאה, זלפה, רחל, בלהה) והשביעית היא אסתר המלכה, סוף כל הנסים. יש צורך בנשים קדושות בכדי להשלים את הקדושה לעולם, ולכן שבעת הכוכבים של הקדושה החדשה יכולים להיקרא גם על שמותיהן (ולכן מדובר בכפילות, שהן 14, כפי שצוין לעיל):

כוכב ראשון הוא כוכב שרה,

כוכב שני הוא כוכב רבקה,

כוכב שלישי הוא כוכב לאה,

כוכב רביעי הוא כוכב זלפה,

כוכב חמישי הוא כוכב רחל,

כוכב שישי הוא כוכב בלהה,

כוכב שביעי הוא כוכב אסתר.

דג י"ח – הנה אין השלמת הקדושה אלא בנשים קדושות. בספירת מאה ועשרים הכוכבים אין שמות האמהות נמצאים, אך כוכב אסתר נמצא בהם פעמיים: כוכב אסתר של העגלה הגדולה וכוכב אסתר במלכות אחשוורוש. וכאן, בכוכב השביעי של מערכת הקדושה החדשה מוזכרת אסתר בפעם השלישית, ומרמז הכוכב על הקדושה המשולשת המושלמת בכוכב אסתר, סוף כל הניסים. כוכב אסתר של העגלה הגדולה משלים את קדושתן של ברכות הגאולה, כוכב אסתר במלכות אחשוורוש משלים את קדושת המידות המסוגלות בלב אסתר, וכוכב אסתר של כוכבי הקדושה משלים את התמימות הפנימית והצנועה בכדי להביא את קדושת כל הדרגות הקדושות הקודמות לשכון בעולם. שבעת הכוכבים של הקדושה נוספים לחשבון מאה ועשרים הכוכבים ומשלימים למספר מאה עשרים ושבע.

דג י"ט – זוהי השלמת הפורים, כי משלים כוכב אסתר במלכות אחשוורוש למאה ועשרים ושבע מדינות דווקא, וישראל יעשה חיל ויתרומם לעיני כל הגויים. הכוכב הראשון של כוכבי הקדושה הוא כוכב שרה אמנו, שימי חייה מאה עשרים ושבע שנים, והוא הראייה שכוכב אסתר של כוכבי הקדושה משלים לכול דרגות הקדושה הקודמות, משרה אמנו ועד לאסתר המלכה. אין להתפלא על חשיבות הנשים המשלימות לכול דרגות הקדושה, כי ידוע במסורת שבזכות בנות ישראל נגאל עם ישראל ממצרים ובזכותן ניתנה התורה הקדושה לישראל בהר סיני.

דג כ' – מאה ועשרים כוכבים בהתבוננות המשולשת נקשרים לשנותיו של משה רבנו, האיש השלם עם קדושת אלוהיו עליו, בעוד ששבע הנשים הקדושות האלה בשמותיהן שייכות לשבעת כוכבי הקדושה ומשלימות ל-127. הן ולא אחרות, ולכן לבד-הן, כי אין אחרות בחשבון זה. אבימלך עם זאת אמר "לבדנה", ורמז הוא לכבשות הנקבות שהן הנשים הקדושות. זאת לפי השגותיו של כוכב אבימלך (הדן ומגן על שבעים אומות העולם, לפיו בנשים נשלמת הקדושה גם מצד הלב). הרי בנשים הלב הוא עיקר, כי הנשים דנות לרוב מתוך הרגשת ליבן, ובמילה "לבדנה" ה"הא" היא האות שמאפיינת לרוב שמות נקבה. כאשר האישה קדושה במעשיה ובדיבוריה וצנועה בכול ענייניה אז יכולה היא לדון גם בענייני קדושה במידה שאפילו הגברים לא מגיעים אליה.

דג כ"א – אברהם אמר "לבדהן" על הנשים הקדושות שתהינה בעם ישראל, ואבימלך אמר "לבדנה" בכדי לתת זכות לנשים הזכאיות מבין שבעים אומות העולם. כמו כן יש רמז ב"לבד-נה", כי "נה" (55) מרמזת על הנון הסופית של הלוויתן. מרומז פה לפיכך זמן הגאולה השלמה ובית התפילה החדש, שיש בו גם מזבחות קדושים של הנשים: מזבח הכוהנת המשוחה, מזבח בנות יעקב, מזבח בנות ישראל ומזבח העמים. תסכימו איתי שהגענו כעת למים עמוקים וטהורים של הבאר הזאת בבאר שבע, שחפר אותה אברהם אבינו ונשבעו על עדותה שניים, אברהם ואבימלך, כי אין רשות לקדושה שתצא לאומות העולם אלא אם כן היא נמצאת במסגרת הברית הסופית השלמה בשם אל שדי, ברשות הגואל הנבחר חיים ובאמונת אברהם אבינו.

.....................................................................

פרק ה'

הבאר החמישית היא "באר סתמום פלשתים"

ומקושרת היא למזל החמישי במזלות הלוויתן, מלכות הג'ירף

"וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר" (בראשית, כ"ו, 15)

דג א' – יומן:[23]

אמר הרמב"ן הנחמני: "ויקרא שם הבאר עשק: יספר הכתוב ויאריך בעניין הבארות, ואין בפשוטי הסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשווה, אבל יש בדבר עניין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד, כי באר מים חיים ירמוז לבית אלהים אשר יעשו בניו של יצחק. ולכן הזכיר באר מים חיים, שאמר מקור מים חיים את ה'. וקרא הראשון עשק, רמז לבית ראשון אשר במסגרתו קרו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה שטנה שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו בשמו הכתוב בו, ובמלכות אחשוורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים, וכל ימיו היה לנו לשטן עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא שמה רחובות הוא הבית העתידי שייבנה במהרה בימינו, והוא ייעשה בלא ריב ומדון, והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר "כִּי-יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-גְּבֻלְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ" וגו' (דברים, י"ב, 20) שהוא לעתיד, וכתוב בבית השלישי "ורחבה ונסבה למעלה למעלה ופרינו בארץ, שכול העמים יעבדוהו שכם אחד" (דברי הרמב"ן, בהתייחס ליחזקאל מ"א, 7).

דג ב' – מוכח מדבריו של הרמב"ן שהבארות של יצחק אבינו מרמזות על עניינים היסטוריים עמוקים מאוד. יצחק אבינו קשור בשם "אשר", המתחיל עוד בזמן בית המקדש הראשון בהופעת אליהו הנביא, זכרו לברכה, והסברנו שיצחק מחזיק את זכות ארץ ישראל לעם ישראל גם כאשר העם נמצא בגלות. לכן צוּוה יצחק להישאר בארץ ולא לרדת מצרימה, כי התקדש מאוד בעולתו, ובדרגת אותה הקדושה החזיק בקדושת ארץ ישראל לדורות הבאים.

יומן:[24]

דג ג' – עמוק בבארות יצחק, במימי הבאר החמישית הזו, בלב הנביא, אני חייב לומר כי פירוש הרמב"ן על עשק, שטנה ורחובות העניק לי נחת ורומם את רוחי.[25]

דג ד' – בואי מלכות הג'ירף לעזור לי, ומה אשמע מתוך צוואר ארוך, כשרגליי וכול גופי בתוך מימי באר עשק? ואמנם באר עשק מצביעה על בית ראשון, ושטנה על בית שני, כשההעתקה בפסוק "ויעתק משם יצחק" היא ההעתקה בת אלפיים השנים עד שמגיעים לבית המקדש השלישי, שרחבה השפעתו (גם הרמב"ן, עליו השלום, הזכיר שמרחבי עולם יקראו כולם בשם ה" ויעבדוהו שכם אחד). אבל מה נרצה מבאר עשק עכשיו ומבאר שטנה? ועוד שבית התפילה החדש קשור לסימני תפארת ישראל במסגרת השם "אהיה" האחרון, מדוע יהיה עניינו קשור בסימני יצחק אבינו?

דג' ה' – הראנו כבר בנוגע לכמה עניינים שהסימנים השלמים מושרשים בסימנים ההתחלתיים מתחת לסימני יצחק באותיות "אשר". כאשר יעקב אבינו היה שרוי ב"גלותו" אצל לבן הרמאי במשך עשרים שנים, וסימן קשה הוא לגלות העם בת אלפיים השנים (רק בגאולה השלמה מגיעים "סימני תפארת ישראל"), יצחק אבינו חי בכול אותן עשרים השנים בארץ. לפיכך מדובר בסימן להחזקת ארץ ישראל גם כאשר עם ישראל נמצא בגלותו הארוכה, כי זכות יצחק אבינו אחזה בירושת ארץ ישראל בכול השנים ההן.

הקמת מדינת ישראל ב-1948 היא תחיית עם ישראל אחרי מותו בשואה, בר מינן ולא נדבר, ובעקבותיה נפתח זמן כללי חדש בהתחלת סימני תפארת ישראל. תקופה זו מתחילה במאבק בשרו של עשו, ככתוב: "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית, ל"ב, 25), "וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל" (שם, 29) ונמשכת במעשה דינה בת יעקב ובהסרת אלהי הנכר מהמחנה. לבסוף עלה יעקב לבית אל ונאמר לו: "וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים, שִׁמְךָ יַעֲקֹב: לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, יִשְׂרָאֵל" (שם, ל"ה, 10).

דג ו' – אינני יודע כמה שנים עברו מאז מאבקו של יעקב עם המלאך, שרו של עשו, ועד שהגיע לבית אל ונתברך מאת ה" בשם ישראל. יצחק אבינו לא מת עד אחרי שיעקב נקרא ישראל מאת ה" בבית אל, ובאמת רמז הוא לתקופת "ימות המשיח", דהיינו: לתקופה המייצגת את הזמן בין גילוי השם ישראל לאחר המאבק בשרו של עשו ובין גילוי השם ישראל מאת ה" בבית אל. חזק מאוד הוא הרמז בתורה: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ, וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ: הָסִרוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ, וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם" (שם, 2). רמז נורא הוא שגם אחרי הקמת מדינת ישראל, שהיא התחלת זמן תפארת ישראל, כמוסבר, ישנם עוד בעוונות אלהי נכר שצריכים להסיר אותם מהמחנה.

דג ז' – הטעות הגדולה היא שיטת אצילות האלוהות - יסוד פסול המציג דרגות אלוהות נאצלת מהאין סוף לפי ספר הזוהר, שכולו שקר, עבודה זרה והבל הבלים המזיקים לנשמת האדם. עוון חמור מאוד הוא, כי הוא עוון הנכנס "בתוככם", בר מינן, ולכן יש צורך בטהרה ובהחלפת בגדים מרוב טומאתו החזקה. העוון התחיל על-ידי משה דה ליאון לפני כשבע מאות וחמישים שנה בערך, ובמשך ארבע מאות השנים האחרונות הוא חדר אל היהדות והגיע עד למלומדים הגדולים שנפלו במוקשיו. העוון נכנס למחנה ישראל, והוא המנובא בתורה בפרשת "האזינו": "יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ-- אֱלֹהִים, לֹא יְדָעוּם; חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דברים, ל"ב, 17)[26]. הסברנו בכתבים אחרים את כל ענייניו של עוון נסתר זה, ואיך בעוונות נענש העם בעונש השואה המנובא ב"גוֹי נָבָל" (שם, 21), מאחר שחשבו את הזוהר ואת כל קבלת האצילות ל"תורת הנסתרות", חלילה וחס.

דג ח' – העוון נשאר בהסתרו, כפי שעולה מנבואת משה רבנו בפרשת "האזינו", ומפני ששיטה זו לא נודעה לחכמי ישראל משנת 1300 לערך (כי הרי "אלהים לא ידעום, חדשים מקרוב באו"), ולא היה בדברי המסורת ידע על עוון דעת האצילות, אזי "לא שערום אבותיכם", כי לא נמצאו במסורת משתנים כדי לברר את ענייניו. מפני שהחשיבו את קבלת הזוהר ל"תורת הנסתרות", חלילה וחס, אזי "אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם-- אֶרְאֶה, מָה אַחֲרִיתָם" (שם, 20). דהיינו: יגיע אותו העונש הנורא, שלא יידעו על מה בא. "אחריתם": רמז קשה הוא לתקופת "אחרית הימים", ומוסבר אצלנו שהשואה היא סוף אחרית הימים של עם ישראל, כי עוון שיטת האצילות הופך, בר מינן, את האמונה הפשוטה האמיתית לאמונה פסולה של אלוהויות רבות, והכול מכוסה בלשון השטן בדבש מצופה, המסיר את האמונה הפשוטה מן הלב ומשבש כל מחשבה.

דג ט' – לכן "כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה, בָּנִים לֹא-אֵמֻן בָּם" (שם). לא על סתם חטא מדובר, כי אם על עוון מתועב בעבודה זרה ההופך את כל האמונה הנכונה לאמונה אחרת לגמרי של אלוהות, המתפשטת לדרגות נאצלות בודהיסטיות בדעה פסולה, שהאל של מעלה הוא ה"אין סוף" שמעל כול דבר ועל כן אין לעבוד אותו ולהתפלל אליו אלא ל"פרצופיו" הנאצלים ממנו. לכן בעוונות "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם, וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם" (שם, 21) - גרמניה הנאצית. אין כעס היסטורי של ה" ככעס השואה, ואין גוי נבל כמו הנאצים. ועל מה? על עוון נורא של עבודה זרה שבאה מאוחר בדברי הימים, כשאין החכמים והרבנים הבינו את יסוד שיבושו, כי סוג האלהים האחרים החדשים האלה לא נודע להם, כי מקרוב באו. ודעו כי הדברים דברי אמת הם, כשהעניין כולו נשאר "נסתר" מעיני הרבנים והחכמים, עד שמתגלה במהלך תקופת "ימות המשיח". הלא היו מאות ישיבות ועשרות אלפי לומדי תורה ומאמינים בני מאמינים באירופה, שלא הועילו תורתם ותפילותיהם ואמונתם להפוך את הגזרה, "כי דור תהפכות המה", ונהפכה האמונה בעשר ספירות נאצלות.

דג י' – ניתן להניח שרק בסוף הבין יעקב אבינו וחש באלוהי הנכר שנכנסו למחנה, שאם לא כן מדוע לא ציווה להסיר אותם קודם לכן? רמז הוא לכך שגם לאחר הקמת מדינת ישראל נותרו "אלהי הנכר" של כל הקבלה המזויפת והארורה באוהלי העם - הם כל אלה המאמינים בטעות באותה הקבלה המזויפת ומוכים במכת פלשתים, במכה של אמונה פסולה בפה בלשון בשיניים ובכול תואר הגוף. מרומז העניין בבארות של אברהם אבינו ויצחק אבינו, שהן הסברי וביאורי האמונה האמיתית שסיתמום פלשתים, כי הרי כל דברי אותה הקבלה של אצילות האלוהות סותמים לגמרי את הביאורים שירשנו מאבותינו הקדושים. סיתמום פלשתים בספר הזוהר ומילאו אותן בעפר בהתפשטות ההיסטורית של השקר למחנה הדתי והחרדי, לכול חבורות החסידים ולשאר המאמינים בקבלת השקר, שירשו את הפגם הגרוע ההוא.

דג י"א – עד ש"וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ" (בראשית, כ"ו, 22). "ויעתק" בהפרדה גמורה מכול אותה הדרך ובשכל ישר, המקבל ומבין את הביאורים הברורים והרחבים, ששוב לא יאפשרו לחזור על אותה הטעות. אז יידע וייראה שהרחיב ה" את הבנתנו במים הטהורים של אמונת אבותינו, כך שנפרה בארץ ישראל, שתיעשה לארץ הגאולה השלמה.

השואה היא סוף אחרית הימים לישראל, ואחריה הוקמה מדינת ישראל ב-1948, כאשר לאחר 35 שנים מקום המדינה נבחר מאת ה" הגואל השלישי האחרון, חיים. קורבנו האחרון נקרא סיום הקרבן הארוך של יצחק, ומתחייתו נמצא הוא בסימן תפארת ישראל. אז נכנס הדור הרביעי, שנמשך בין השנים 1982-2047, כאשר עד לשנותיו האחרונות של דור זה (או עד לסיומו) לא יוכל להיבנות בית המקדש השלישי, הוא בית התפילה לכל העמים.

דג י"ב – מובטח שלבסוף כל יודעי דעת שלא הכירו בתוכן העוון ההוא יבינו אותו, כפי שאנו מסבירים אותו. וזהו: "לוּ חָכְמוּ, יַשְׂכִּילוּ זֹאת; יָבִינוּ, לְאַחֲרִיתָם" (דברים, ל"ב, 29), שהרי לא נאמרה הנבואה הזאת כולה, אלא על ההבנה הברורה שתשרה לבסוף, לאחר תקופת אחרית הימים. אז יחכים העם, ישכיל ויבין את העוון שגרם לעונש אחרית הימים, לשואה. לדוגמא: איך נאמר על עם ישראל ועל כול לומדי התורה בפרט: "כִּי-גוֹי אֹבַד עֵצוֹת, הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם, תְּבוּנָה" (שם, 28)? בגלל ספר הזוהר ובשל כול הקבלה המזויפת והשקרית ההיא - "אֹבַד עֵצוֹת" (שם): ממשמשים בחושך ולא מבינים במה נוגעים. אמנם "צוּרָם מְכָרָם וַיהוָה הִסְגִּירָם" (שם, 30), אבל "אֹיְבֵינוּ, פְּלִילִים" (שם, 31) - דהיינו: על אף פגיעת ה' בעמו ישראל, הגויים הרשעים שפגעו בישראל יעמדו לדין על רשעותם וייהרסו בפלילים לפני בית הדין של מעלה לעולמי עולמים. עם זאת, עם ישראל לא היה עובר את השואה לולא צורם מכרם, דהיינו: ה" בעצמו, כביכול, הסגירם, מרוב שנאת השמים לעוון האצילות המזייפת את כל אמונת התורה הקדושה.

דג י"ג – לפיכך "רְאוּ עַתָּה" (שם, 39) – כלומר: בזמן שכבר ידעתם אודות עוון האצילות ואודות כוחו הגדול של השטן להביא את חטא העגל לסיומו ההיסטורי, בעוון המכסה לגמרי על אמיתות ה" - "כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי: אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל" (שם).

דג י"ד – במבט על פירושו של הרמב"ן ניתן להבין שעשק מרמז על מה שגרם לגלות בבל, ושטנה מרמזת על הגלות האחרונה. עשק פירושו קונפליקט, בעיקר בענייני עולם, ולכן קשור הוא בעסקים. סיבת העימות המקורית הייתה המסים הגבוהים של מלכות שלמה על עשרת השבטים, ומכך נגרמו כל הצרות הרבות אחרי חלוקת הממלכה. העשק הוא שגרם לבסוף לגלות בבל.

שטנה פירושה שנאה, ומרמזת היא על כוח השטן בכול ימי בית שני להפיל את היהודים ולהביא לחלוקתם לסיעות ולכתות שונות המנוגדות אחת לשניה תוך שנאה רבה, בעוונות הרבים. הרי חז"ל אמרו שסיבת חורבן בית שני, בעוונות, הייתה שנאת חינם, ולפיכך גם העונש בכול אריכות הגלות הייתה שנאת החינם של אומות העולם כלפינו. בשל כך אני נוטה לפרש את "פלשתים" על היהודים עצמם בדרך רמז האותיות: פה, לשון, שיניים, תואר, כי נתמלאו פיהם, לשונם, שיניהם וכל תוארם בעוונות העשק ובעוונות השטנה.

דג ט"ו – אלו הם העוונות שסתמו את הביאורים האמיתיים של מסורת אברהם ומסורת יצחק, כי הרי אברהם אבינו היה איש חסד שהתרחק ממחלוקת, ויצחק אבינו היה איש גיבור הרוח שכבש את יצרו מכול שנאה ושטנה. בהקשר זה לא הראה יצחק שום רוגז על ש"סיתמום פלשתים", הגם שעניין זה היה קשה מאוד ומלא צער ועגמת נפש, אלא: "ויעתק משם ויחפור באר אחרת".

דג ט"ז – עיקר עניין הבארות הוא ביצחק דווקא, כי דווקא בזמנו סתמו בעפר את בארות אברהם ואחר כך את הבארות שנחפרו על ידו. בסימני השם "אהיה אשר אהיה", השם האמצעי "אשר", הקשור בסימני יצחק אבינו, מצביע בעיקר על המידות הטובות והמסוגלות של הלב, ויותר בפרטיות על ענייני מלכות השמים ולכן גם על המידות האהובות והמסוגלות במלכות השמים.

הסברנו איך שבנוגע לעקידה היה קשור יצחק אבינו בדבר מלכות השמים, וכך הייתה גם עליית אליהו הנביא, זכרו לברכה, אל מלכות השמים (היא למעשה "שורש מלכות השמים"). גם פורים היוצא מה"שין" של השם "אשר" כרוך כולו בענייני מלכות השמים, וכן נזכיר שמה"ריש" יצאה מישרת ישוע, שדיבר תמיד על עניין מלכות השמים. לפיכך נפרש שהבארות שנסתמו גם בבית ראשון וגם בבית שני היו מצד המידות הרעות הבלתי רצויות, ולכן נסתם כל עניין מלכות השמים במשך הבית הראשון מצד עשק ובמשך בית שני מצד שטנה, ואין הקמה שלמה ואמיתית למלכות השמים עד שמגיעים לרחובות בזכות הגואל חיים, השופט המשוח במלכות השמים.

דג י"ז – מובן מכך שאם לא הייתה מתרחשת הפרדת בית יהודה ועשרת השבטים, בית המקדש היה עומד במלוא תפארתו לכול השבטים, ובבני ישראל היו המידות האהובות בין אדם וחברו ובין אדם למקום, אז היה מתאפשר גילוי מלכות השמים. כמו כן, אם אחרי בניין בית שני היו כולם חוזרים לה" ומתנהגים בחסד, באהבה ובאחדות, יכלה מלכות השמים להתגלות. עם זאת, באותן התקופות גברו תמיד, בעוונות, העשק והשטנה בפי בני העם, כך שבפיהם, בלשונם, בשיניהם ובכול תוארם סתמו את האוצרות של מלכות השמים ומילאו בעפר את הביאורים האמיתיים על אהבת ה" ואת המידות הטובות, כפי שנמסרו במסורת האבות.

דג י"ח – ואמנם יש לשאול: מה קרה לביאורים האמיתיים ההם? בהתייחס לעם ישראל, לתורה ולכול המסורת לפי מה שהגיע אלינו, הענין אינו בסיפורי, בחוקי ובמשפטי התורה וכל המסורת הידועה, כי אם בביאורים האמיתיים, שבקיומם בפועל היו מביאים לגילוי אוצרותיה הנסתרים של מלכות השמים. הרי אי אפשר שיעלמו ושוב לא יתגלו, כי חלק מסידרי דורות העולם הם, בדומה לכך שה" העלים את האור הטוב לצדיקים לעתיד לבוא, ולכן הגם שהאור ההוא נעלם, מובטח הוא שהצדיקים האהובים יקבלו אותו ויהנו ממנו, ולא מדובר רק בעולם הבא, כי אם בעולם הזה בדורות הגאולה השלמה, בהם ישרור שלום ובית המקדש השלישי יעמוד לעד. לפיכך נסיר את פעולת הפלשתים ונסיר את העפר, כך שנחשוף את הבארות ואת הביאורים.

דג י"ט – ומתי זה קורה? כאשר מגיעים לרחובות. אז שב יצחק לחפור את כל הבארות שחפר אברהם אביו וסיתמום פלשתים. ביחס לבאר "רחובות" נאמר: "כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ" (בראשית, כ"ו, 22), כלומר עיקר תועלת הטוב והברכה של בארות באר שבע נמצא בבאר רחובות דווקא, שגם היא, כמו כל הבארות שבפרשה זו, נכללת בבארות באר שבע. דהיינו: הביאורים סתומים בבארות באר שבע, והם מתחלקים לשניים: אלו הקשורים לכוכבי הגאולה ואלו הקשורים למלכות השמים.

נסביר: אברהם אבינו בסימניו קשור בשם "אהיה" הראשון, והביאורים הסתומים בבארות באר שבע מצידו קשורים בכוכבי הגאולה של ספר הכוכבים, אותם ירש וקיבל אברהם אבינו. סימן לזה הוא שה" ברוך הוא הוסיף את האות "הא" לשם אברם והחליף את היוד של שרי ב"הא". בכך הוא שידד את הכוכבים, כדי ששרה אמנו תוליד את יצחק מאברהם.

יצחק אבינו בסימניו קשור בשם "אשר", והביאורים הסתומים בבארות באר שבע מצידו קשורים במלכות השמים של הגאולה השלמה. אלו הם הסימנים המתגלים כאשר בוחר ה" בגואל חיים, הוא השופט המשוח במלכות השמים של הגאולה השלמה האוניברסאלית, בסימן "רחובות".

דג כ' – מטעמי ספר פירוש באר שבע הוא לשאוב ממימי בארות באר שבע בעזרת מזלותיו של הדג הגדול לוויתן ולהביא את הביאורים הסתומים לאור העולם, אם ירצה ה" ברוך הוא, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, כי חוזר יעקב אבינו מגלות לבן ועומדת זכות יצחק אבינו באחיזת ירושת ארץ ישראל. ואמנם קמה מדינת ישראל, כי עתה הרחיב ה" לנו ופרינו בארץ.

דג כ"א – חשוב להדגיש כי הביאורים הסתומים של אברהם אבינו ויצחק אבינו בבארות באר שבע נמסרו בסתר לאליהו הנביא, זכרו לברכה. כמו כן היו שמורים אצל ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בכול דור ודור אותם ביאורים וכן סודות אחדים אשר לכוכבי הגאולה. עם זאת, הצדיק הנסתר, הקדוש והעניו המורה חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, הוא היחיד שקיבל את עצם ספר הכוכבים של אברהם. הצדיק חיים מלמד אותנו כעת ממלכות השמים את אותם ביאורים סתומים, הן של ספר הכוכבים והן של המידות האהובות, שדרכן ניתן לעלות על מדרגות השיש הלבן בכדי לזכות למלכות השמים ולאוצרותיה. בקורבנו האחרון של הצדיק חיים נגמר הקורבן הארוך של יצחק אבינו והוקמה תפארת ישראל, כך שיוצא אור חדש בתכנית בית התפילה של הגאולה השלמה בן שבע הקומות, י"ג מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, אור שיגיע לבסוף לכול קצווי תבל בסימן באר רחובות, שחפר יצחק אבינו.

.....................................................................

פרק ו'

הבאר השישית היא באר "ימלאום עפר"

ומקושרת היא למזל השביעי במזלות הלוויתן, מקלט הארמדיל

"וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר" (בראשית, כ"ו, 15)

דג א' – נתברך יצחק במאה שערים בגרר, ומאחר שקינאו בו פלשתים, סתמו הם את כל הבארות שחפר אברהם בימיו. אבימלך אמר ליצחק לצאת מגרר מרוב עושרו, ולכן הושיב יצחק את מחנהו בנחל גרר וחפר את באר עשק (בה נאמר כי נמצאו "מים חיים") ואת באר שטנה וכן את באר רחובות לאחר שנעתק מגרר. בהמשך חפר יצחק את הבארות שחפר אברהם בימיו וקרא להן באותם השמות שנתן אביו. לבסוף עבר יצחק לשבת בבאר שבע, ובה דווקא נראה ה" אליו בלילה וברך אותו, ויצחק בנה בה מזבח.

דג ב' – שם קרא בשם ה", שם תקע את אוהלו ושם עבדי יצחק כרו באר. אז באו אליו אבימלך ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו וכרתו איתו ברית שלום. אמר לו אבימלך: "אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהוָה" (שם, 29), ובאותו היום עבדי יצחק הודיעו לו על הבאר שחפרו ואמרו "מצאנו מים". לאותה הבאר יצחק קרא "שבעה", ומעידה התורה שבאר זו נקראה כך על שם השבועה שנעשתה בה עם אבימלך וכי מסיבה זו נקראת העיר באר שבע בשמה עד היום הזה. נזכיר כי אשר לימי אברהם נאמר: "ל וַיֹּאמֶר--כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשֹׂת, תִּקַּח מִיָּדִי: בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר הַזֹּאת לא עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע: כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם" (שם, כ"א, 30-31). שם קרא אברהם בשם ה" אל עולם ושם נטע אשל. עם זאת, הבאר של אברהם, שבגללה נקראת העיר באר שבע אינה אותה הבאר של יצחק, שקרא לה שבעה, אף על פי שגם היא נקראה על שם השבועה עם אבימלך, ושגם בגללה נקראת העיר באר שבע.

דג ג' – חוץ מבאר לחי ראי, הבארות שאנו שומעים את שמותיהן הן באר עשק, באר שטנה, באר רחובות ובאר שבעה. את באר לחי ראי לא חפר אברהם כי בנס ניתנה על מנת להחיות את הגר ואת ישמעאל ועניינה כללי, כמוסבר בשני הפרקים הראשונים. ואמנם התורה מעידה שאברהם קרא לבארות בשמות, שהכיר בהן יצחק, וכששב וחפר הוא אותן, הוא קרא להן באותם השמות, אם כי לא ברור בכמה בארות מדובר ומהן שמותיהן. כמו כן לא נראה מהפשט שבאר עשק ובאר שטנה חזרו אל יצחק. בנוסף, רק על באר עשק נאמר כי היא באר מים חיים. לפיכך רצתה התורה לציין בפנינו רק את שמות הבארות הללו: באר לחי ראי, באר עשק, באר שטנה, באר רחובות ובאר שבעה, ומאחר שבאר עשק דווקא נקראת "באר מים חיים" מתאים העניין לרמז המובא מהרמב"ן שבאר עשק מרמזת על בית ראשון, כי בית המקדש הראשון היה באר מים חיים ליתר דברי הימים.

דג ד' - אנחנו פה במזל מקלט ארמדיל שבין מכלול המזלות הוא המזל השביעי, כאשר עניינו העיקרי הוא השמירה, ועיקר עניינו בקודש הוא השבת. עם זאת כאן הוא מתקשר לבאר השישית, כי בסדר לב הנביא של ההתבוננות המשולשת ספרנו את החיות שבמזלות: ציפור, דג, חמור, צב, ג'ירף וארמדיל. ומוסבר אצלנו בדבר המזל השביעי הזה שפעמיים נקרא הוא על "שבע", דהיינו בספירה מתחיית הציפור עד למקלט ארמדיל, ובספירה ממזל היופי של גן עדן עד מקלט ארמדיל. והוא בדרך הרמז המובא בתלמוד ש"אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים" (בבלי, שבת, קי"ח, ב').

דג ה' – ראינו שהעיר באר שבע נקראת פעמיים על שם השבועה: פעם ראשונה בין אברהם ואבימלך, ופעם שנייה בין יצחק ואבימלך. פעם ראשונה ב"הבאר הזאת" ופעם שנייה בבאר "שבעה". ואמנם מפני שהמספר שבע כלול ברמזי העיר באר שבע, הלא גם כאן ישנו עניין של פעמיים שבע. ראינו גם שהמספר שבע מוכפל להיות לארבע עשרה, ובהקשר למזלות הלוויתן, הרי שמספר המזלות החדשים הוא שלושה עשר, אבל בהכפלת המזל השביעי, הוא מקלט ארמדיל, יוצא המספר ארבע עשרה (והוא מספר כללי אחרי השלושה עשר ולא נמנה, כי קיימים י"ג מזלות ולא י"ד). פעמיים שבע מרמזים גם על ה"יד" החזקה של ה" ברוך הוא להציל את בני ישראל מן הפורענות.

דג ו' – בהקשר לכפילות המספר שבע אזכיר גם את ה"סוד", שמסר לי הצדיק אבוחצירא בחיזיון (אחרי חלומו של סולי קמחג'י הנ"ל), ולפיו העיר באר שבע היא המקום שבו "נפגשים" שבעת הרקיעים מלמעלה ושבע האדמות מלמטה (הן אדמות השדים).

שם העיר באר שבע מרמז אם כך גם על השבועה וגם על המספר שבע, וצריכים לזכור תמיד בספר זה שבסימנים השלמים של הגאולה השלמה הוכרז כי אותו בית תפילה בן שבע הקומות, שלושה עשר מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם ייבנה, במקביל לירושלים, גם בעיר באר שבע, ואם ירושלים נקראת עיר הקודש, באר שבע נקראת עיר הכוהנים.

דג ז' – נחזור למערכת החדשה בת שבעת הכוכבים שנתקבלה בחלומו של ג'יוזפה, אשר ביחס אליה אמרנו כי אותם כוכבים מוכפלים להיות פעמיים שבע. זאת מטעם הקדושה, מאחר שקיימים שני סוגים של קדושה, מרגע שמגיעה הגאולה השלמה המובנית והמתנהגת על פי שיעוריה ומידותיה של הקדושה החדשה. מרגע זה ניתן למעשה לדבר על הקדושה הראשונה ועל הקדושה החדשה.

הקדושה הראשונה היא הקדושה שנתגלתה על הר סיני בעת גילוי התורה וכן קדושת התורה שבעל פה במסורת חכמי ישראל. ישנם עניינים רבים ודרגות רבות באותה הקדושה השורה על הזוכים לה לפי דרכיהם ביראת שמים ובמעשים ובדרגת לימודם.

דג ח' – ואמנם הגאולה השלמה זקוקה לקדושה חדשה, מפני שבגאולה השלמה ישנו בית תפילה חדש, חוק חדש ומנהג חדש, והוא כי כל הדברים החדשים של הגאולה השלמה חדשים ממש הם ולא נתקדשו בעבר כי לא היו קיימים בכלל, ככתוב: "עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז" (ישעיהו, מ"ח, 7). מצד טעמים רבים אי אפשר שהקדושה הראשונה "תתמשך" ו"תהפוך" להיות הקדושה של הגאולה השלמה[27]. הרי בית התפילה החדש אינו נועד רק ליהודים, כי אם לכול העמים, והקדושה החדשה בו מתחלקת לפי דרגות המזבחות, כמזבח הכוהן המשוח, מזבח יהודה, מזבח אפרים ומזבח מלכיצדק לעמים. מזבח אפרים, לדוגמא, אינו מקבל את כל כובד הקדושה של מזבח יהודה, וכול שכן מזבח מלכיצדק, כי העמים בכלל לא מצווים במצוות הקדושה שמצווים בהם כל בני ישראל.

דג ט' – חשובה מאוד היא העיר באר שבע, עיר הכוהנים, עיר האבות שבה ומסביב לה סובבים רוב מאורעות האבות אברהם, יצחק ויעקב, העיר שעליה נרמז "ברא שבע", כי היא מקום המפגש בין שבעת הרקיעים מלמעלה ובין שבע האדמות מלמטה. הסימנים השלמים מכריזים גם שבית התפילה, הוא בית המקדש השלישי, שיוקם בירושלים, ייבנה גם בבאר שבע. בעניין זה נאמר כי הוא מוחזק בסוד עד לגאולה השלמה וכי הוא המאפשר קיום להתפשטות בית התפילה גם בין העמים (לפי צורכי המקום, כי לא כל מזבח יתאים לכל מקום בעולם).

דג י' – מדובר בהשלמה לגאולה השלמה, כאשר שני המבנים קשורים ל"בית" של בראשית, כי דווקא ה"בית" היא הסימן של "ברכת הבריאה" ולא ה"אלף", שיש לה מן הארירות. ה"ארירות" בהקשר זה מצביעה על התוצאה הרעה של חילול הקודש, ובעוונות הרבים כך היה בבתי המקדש הראשון והשני, שלולא חוללו, בר מינן, לא היו נחרבים אף פעם, כי בית ה" הוא ובעיקרו יש לו מהניצחיות, מאחר ששם ה" נקרא עליו. בגאולה השלמה, עם זאת, יקומו שני בתי תפילה, אשר קיומם יהיה ניצחי והם יקושרו לברכת הבריאה ולברכת העולם בהתחדשות השמים והארץ לדורות הגאולה השלמה.

דג י"א – אף על פי שירושלים נקראת עיר הקודש, לבאר שבע ישנה זכות האבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, וכן נזכור כי שם נשבעו עם אבימלך בשתי תקופות שונות, וכי העיר נקראת על שם אותן השבועות. העיר באר שבע נתקדשה בקדושה קדומה בתורה, וסימן לקדושתה מרומז ב"וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע" (בראשית, כ"ו, 23) - אז קיבל יצחק אבינו עלייה גדולה בחזרתו לעיר באר שבע. ירושלים, לעומתה, לא נזכרת בתורה אלא פעם אחת בהקשר למלכיצדק מלך שלם, כוהן לאל עליון (שלם הוא השם הקדום של ירושלים), ואצלנו רמז הוא שבית המקדש יהיה גם אוניברסאלי ככהונה האוניברסאלית של מלכיצדק.

דג י"ב – לכן גם גורל ירושלים, הקשורה בסימן "שלם" של מלכיצדק, הוא אוניברסאלי. גם בתפילת שלמה המלך בחנוכת הבית הראשון נשמעה האוניברסאליות בבקשותיו, לפיהן גם העמים יכולים לפנות אל ה" בבית המקדש, וה" ישמע אל תפילותיהם ואל בקשותיהם. זוהי אוניברסאליות אמיתית, כפי שאמר ישעיהו הנביא: "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו, נ"ו, 7). מעניין מאוד העניין, מפני שאם בני ישראל היו שומעים לה" ומכבדים באהבה גם את בני העמים תוך התנהגות לפי המידות הטובות והאהובות, יכלה הגאולה השלמה להתקיים גם אז, בתקופת הבית הראשון. עם זאת, כל זה לא קרה, ובאו מחלוקת ופירוד לשתי ממלכות, כמוסבר ברמז של "באר עשק".

בדומה לכך יכלה הגאולה השלמה להגיע גם בתקופת בית שני, אחרי גאולת פורים ושיבת ציון, אם בני ישראל היו מקדשים את עצמם ואת מידותיהם ומתעוררים לעשות למען קדושת שמו ישתבח. מאחר שהם לא עשו כן במאתיים השנים הראשונות, ניתנה להם הזדמנות גדולה בשנית אחרי הנסים הגדולים של מלחמת המכבים וחנוכת הבית מחדש. ברור שגם אז לא נוצלה ההזדמנות, ונכנס העם למחנאות, למחלוקות, לכתות ולשנאה, כמרומז ב"באר שטנה". בגלל עוונותינו הרבים בשנאת חינם ובדברים רעים עד אין מספר, לא יכלה האוניברסאליות להתפשט מבית המקדש אלא התקיימה הנבואה מספר מלאכי ("וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי, ג', 24)), כך שנולדה הנצרות, נחרב הבית בעוונות, ובני ישראל יצאו לגלותם הארוכה בין אומות העולם.

קיום הנבואות הסופיות הגאוליות והמשיחיות נדחו לעוד כאלפיים שנה, עד שבחר ה" ברוך הוא בגואל האחרון, חיים, והגיע זמן באר רחובות בגאולה השלמה, במסגרת הסימנים השלמים הרחבים והאוניברסאליים.

דג י"ג – ישים לב הקורא היקר כי אף על פי שאנו מחשיבים את מיקום הבארות המוזכרות בסיפורי אברהם ויצחק כבארות באר שבע, לא כולן ממוקמות בבאר שבע ממש. באר לחי ראי הייתה במדבר באר שבע, עשק ושטנה היו אולי בגרר או בנחל גרר, באר רחובות הייתה כנראה ברחובות של היום, והבארות שחפרו עבדי אברהם בימיו לא נודע באיזה מקומות היו או מהן שמותיהן, אף כי חזר יצחק לחפור אותן וקרא להן בשמותיהן הראשונים. למעשה, רק "הבאר הזאת" של אברהם והבאר שבעה של יצחק היו בוודאות בבאר שבע. גם התורה עצמה העידה פעמיים ששם העיר באר שבע הוא על שם השבועה ולא בגלל שבע הבארות.

דג י"ד – עם זאת, מאחר שהשבועה על הבארות קשורה בברית ("לא עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע: כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם. לב וַיִּכְרְתוּ בְרִית, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ, וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ, אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" (בראשית, כ"א, 31-32); "וַיֹּאמְרוּ, רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָה עִמָּךְ, וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ, בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ; וְנִכְרְתָה בְרִית, עִמָּךְ" (שם, כ"א, 28)), ומאחר שלכל הבארות הנחשבות להיות בארות באר שבע מתקשר עניין השבועה, נכנה את הברית "ברית באר שבע". הברית נדרשת להיות קשורה בשמות של אברהם ויצחק בכדי להקים לדורות, ובייחוד לדורות הגאולה השלמה, את הסימן "ברית באר שבע".

דג ט"ו – עניין זה הינו חידוש גדול ועצום ככול חידושי הגאולה השלמה, כי סימן שלמות הברית השלמה הוא "סימן ברית באר שבע", ולכן כאשר מגיעים לזמן באר רחובות ההיסטורי, נפתח מפתח ממפתחות אוצרות מלכות השמים השלמה, ומתאפשר לדעת שבית המקדש השלישי בן שבע הקומות, שלושה עשר מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם צריך להיבנות גם בעיר באר שבע במקום שייקבע בעתיד, על שם שלמות הברית. הקדושה של ירושלים לא תושלם אז אלא בקדושת באר שבע, היא הקדושה הקדומה של האבות והיא המקור לקדושה החדשה של הגאולה השלמה, שהרי אין כל הפירוש הזה יוצא אלא עתה, ככתוב: "כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ" (שם, 22).

דג ט"ז – ה" ברוך הוא הכין את העיר באר שבע להיות העיר שגם בה יעמוד בית המקדש השלישי, וזהו "סוד" שמחת השבת, שאינו מתגלה אלא אחרי ששת ימי המעשה. ומצווה להקדים בקבלת השבת, שכן תתגלה הגאולה השלמה לפני שיושלמו ששת אלפים שנים על פי הלוח המסורתי. הרמז "ברא שבע" בבאר שבע, המצביע על המספר שבע שמשלים לששת ימי בראשית, וכן "סוד" שבעת הרקיעים ושבע האדמות ה"נפגשים" דווקא בבאר שבע, מצביעים על החשיבות המיוחדת הגדולה והניצחית של העיר. עכשיו הדבר מתגלה לי ובעט אני כותב את מה שאני יכול לקלוט.

דג י"ז – להלן הכלל: בעוד בית הכנסת מתנהג על פי המנהג הישן, שהוא המשך הקדושה הראשונה, בית התפילה החדש של הגאולה השלמה שיוקם, כאמור, בירושלים ובבאר שבע נמצא כולו תחת הקדושה החדשה.

דג י"ח – מעניינת מאוד היא זכות האבות הקדומה, שיש לה מהתמימות העתיקה האהובה לה" וקשורה היא בבאר שבע. הצדיק חיים היה אומר לי פעמים רבות שלא נענה משה רבנו על כפרת העם בדבר העגל, עד שהזכיר את אברהם, יצחק ויעקב ונענה מיידית ב"סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר, י"ד, 20). אז הבין משה יותר את זכות התמימות של האבות.

בסימן שהתקבל בחלומו של ג'יוזפה נקראת באר שבע עיר הכוהנים. דבר גדול הוא זה: איך באר שבע נעשית פתאום לעיר הכוהנים? ואמנם קשור עניין תמימות האבות במידות הנדרשות מן הכוהנים האמיתיים המשרתים בעבודת הקודש. בעוונות הרבים, דווקא התמימות, יראת ה" בפשטות האמונה, המידות הטובות של הדרך ארץ וההתנהגות בכבוד ובאהבה כלפי כל בני האדם היו חסרים במרבית הזמנים שבהם עמד בית המקדש בירושלים.

דג י"ט – בתקופתנו ראינו הרבה מידות טובות ודרך ארץ בבאר שבע, המלאה ביהודים תמימים וענווים המשכימים קום כפי שנכתב: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ" (בראשית, כ"ב, 3). הם אוהבים את התפילה מאוד וישנם בבאר שבע גם יראי שמים שלא מראים את עצמם, ודרכיהם צנועות וחסרי יוהרה. בירושלים בזמן הזה יש במקביל כל מיני קבוצות ותנועות, כשרבים מתפארים בחכמתם. כך הרגשתי וגם טעמתי ביחס לשתי הערים, ועדיף לי לחיות בעיר האבות, אף כי דבר פרטי שלי הוא. מכל מקום, אם ירושלים תהיה לעיר של חכמים לא יהיה זה עד שיידעו, יקבלו ויחכימו בכול בשורות הגאולה השלמה, בזכות הגואל הנבחר, השופט המשוח במלכות השמים, חיים בן משה מצנעא, תימן.

דג כ' – עם זאת, שתי הערים גם יחד מתקשרות להשלים את הקדושה החדשה של הגאולה השלמה ושל בית התפילה החדש, וניתנה לנו הוכחת הקשר בסימן ה"שין החדשה", הנמשכת מבאר שבע עד לכותל המערבי (סימן אותו קיבלנו ב-1990) להיות ה"שושן החדש" והפורים החדש של הגאולה השלמה. השושן של הפורים החדש של הגאולה השלמה מתבטא בכך שבית ה" השלישי והשלם יקום בשתי הערים הללו, ושמחה עדי עד היא זאת, כאשר תתקיים בפועל. שושן קשור בשני פסי תכלת מרדכי של לידת הצדיק חיים, אשר נולד מהול בתאריך העברי המקביל לרגע מתן תורה. נולד מהול בשלמות הברית של אברהם אבינו, וברגע של מתן תורה בשלמות התורה של הגאולה השלמה.

דג כ"א – הצדיק חיים היה צדיק קדוש עד מאוד, והייתה לו הקדושה הקדומה של אבות העולם הואיל וידע את סודות הדרך ארץ שלהם. הייתה לו גם הקדושה של כל התורה הקדושה וכן הקדושה העליונה של הצדיקים הנסתרים, המושרשת בקדושת אליהו הנביא, זכרו לברכה. בעתיד יובנו דבריי, כאשר ייתוודעו כולם לבשורות הגאולה השלמה, בזכות הצדיק האמיתי העניו והסובל, חיים. הנה שני פסי תכלת, הקשורים בצדיק חיים מלידתו, מושרשים ב"שין" של השם "אשר", כי ה"שין" מודגשת (מאחר שהיא מופיעה פעמיים ב"שושן") וכאילו הן שתי "שין". ה"שין" היא האות האמצעית של כל השם אהיה אשר אהיה, ובסוף כאשר תתקיים ה"שושן" בין באר שבע ובין ירושלים, תושלם ה"שין" בהיותה מקשרת את כל אותיות השם השלם. אז תצא שמירה נעלה חדשה, שלא תיפסק שוב לעולמי עולמים - שמירה אשר תהיה קשורה בבית המקדש השלישי ותתפשט מירושלים ומבאר שבע לכול ישראל, ומישראל אל העולם, אל אוהבי ישראל. שמירה זו נקראת שמירת מקלט ארמדיל, וישמחו בה מאוד כל כוכבי הגאולה.

.....................................................................

פרק ז'

עמוד לב הנביא

הבאר השביעית היא "באר יצחק"

ומקושרת היא למזל השניים עשר במזלות הלוויתן, גוב האריה

"וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו" (בראשית, כ"ו, 18)

דג א' – לנלדה לוי, 21 בפברואר 2009

עלייה לנשמת נלדה לוי

עלייה לרוח טהורה

עם נלדה התקרבה מלכות השמים לעולם

בירידת מלכות השמים לארץ

ממלכות השמים יתפשטו אל העולם

ליבה הטוב ורחמנותה

לתת עלייה לטובי לב ולרחמנים

ממלכות השמים תתפשט אמונתה

לטהרי לב באמונתם בה" אחד

עתה תראי את הגואל חיים בצורה אמיתית

עתה תחזרי אל רמו בעלך

וביחד תחיו לתמיד

זו שמחתה וזו אהבת ליבה

לחזות בנועם ה" ביחד עם רמו

ללמוד בבית ספר הגואל חיים

במלכות השמים

להתהלך בגנים החדשים

המלאים עצים ופרחים ובשמים

להיות חופשייה מכול כאב

וליהנות מזיו השכינה

תמיד נאהב אותך, נלדה

אם כל החמורים

של הגאולה השלמה.

....................................................................

דג ב' – אי אפשר לתאר או לשער עד כמה הצדיק חיים אהב את האנשים הפשוטים והנשים הפשוטות, פשוטים במובן חיובי לגמרי, כי בלב בני אדם פשוטים וטובים ורחמניים נמצאים אוצרות מלכות השמים, המידות האהובות והמעשים הטובים כלפי אחרים. היה אוהב אותם המורה חיים ושמח לדבר איתם, לחייך אליהם ולהרים את רוחם במילים חיוביות. הוא מצא בהם מעלות, אמר להם את מעלותיהם ושימח את נשמתם. כמה פעמים ראיתי את זאת בכול שלוש עשרה השנים עימו. הוא היה מלמד אותי תמיד שהסתכלות ה" ברוך הוא אינה כהסתכלות בני אדם.

דג ג' – חוכמה גדולה ועמוקה הייתה בעניין. הצדיק הראה לי כיצד הוא מתנהג וכיצד הוא אוהב מישהו פשוט בהתנהגותו שאינו מחשיב את עצמו לחכם. שגור בפי המורה חיים היה סיפור האלמנה הענייה שראתה את שכנתה, אשה זקנה וענייה הסובלת מקור החורף בירושלים בזמן שלמה המלך. אותה אלמנה ריחמה על הזקנה ועשתה כל מאמץ על מנת לתפור לה מעיל להתכסות בו. היא זכתה בעולם הבא למקום יותר גבוה ממקומו של שלמה המלך בכול כבודו ותפארתו. "היא שאהובה על ה', למד זאת תמיד, פרץ, והתעמק בעניינו. את מידות הלב הטובות אוהב ה" לברך ולהרים כי זהו כל העיקר, הלב הטוב והמלא רחמים על בני אדם". אשריך נלדה לוי שהמורה חיים אוהב אותך. את הכרת אותו ואהבת אותו בכול ליבך. אשריך.

דג ד' – הצדיק האמיתי רואה את האמת ואת השקר. הצדיק הנסתר והעניו, חיים, היה עייף מכול השקר שראה ביהודים לומדי תורה שהחשיבו עצמם לחכמים, ושכול הידע שלהם, גדול או קטן, היה חסר לגמרי את מידת הענווה האהובה לה". "כל החכמה שלהם לא חוכמה אמיתית היא" היה מסביר לי המורה, "הם חסרי אהבה לזולת וחסרי דרך ארץ אמיתית, המורגשת בכבוד שיש לרחוש לכול בני האדם. כול חכמתם תיבלע, כי אין לה ערך, ואין משוא פנים לפניו ישתבח. הם חושבים את עצמם לחכמים אבל כלפי השמים הם טיפשים ומזויפים. יותר טוב שלא היו לומדים כלום ונשארים טובים בפשטותם". עשרות פעמים אמר לי זאת המורה חיים, הצדיק האמיתי המסתכל בכול דברי האדם כשהוא רוצה.

דג ה' – כך היה בזמנים עברו וכך גם בזמן הזה, קשה מאוד למצוא לב אמיתי בקרב המלומדים. הצדיק חיים לימד אותי לפי יכולתי להסתכל מעל לזקן ומעל לבגדים, כי יש רבים שמתחסדים לפני אחרים, אבל בליבם אין חסד, אין אהבה ואין שכל אמיתי בכוונות התורה. קשה מאוד הוא עץ הדעת טוב ורע, והרוב נופלים, כי לא מבינים מה רצוי ומה בלתי רצוי ומסתכלים על אחרים מלמעלה למטה בעיניים של גבהות. הצדיק הנסתר האמיתי הרואה את האמת רואה ממש כיצד הם אינם רצויים לפני השמים. קשה לצדיק לראות זאת, אבל אין לו רשות להתערב בעניין. אשרי פשוטי הלב האוהבים את הטוב, הרוצים את הטוב לאחרים והמחפשים את המעלות בבני אדם. אשריך נלדה לוי שנאהבת מאוד על-ידי המורה חיים.

דג ו' – מה לנו כעת בבאר עשק המביעה הגיונות מזויפים או בבאר שטנה הקשורה בשנאת חינם, בקנאה ובנקמת הלב יומם ולילה? הורידו את ראשיכם, רבנים ולומדי תורה של ימינו, כי לא ידעתם שהזמן הגיע, מגיע ויגיע לבאר רחובות. ה" רחב בהסתכלות על כל בריותיו, אין משוא פנים לפניו, ואי אפשר לפתות אותו. ה" לא נתן את התורה בכדי לשנוא אחרים, כי אם להכיר בגדלותו וברחמנותו על כל בריותיו ולהעריך את בריאתו ביתר שאת וביתר עוז, כדי להרחיב את הלב כלפי כל בני האדם. האומר שהוא אוהב את היהודים ושונא את הגויים אינו מעריך בכלל את גדלות הבורא ישתבח. אשריך נלדה לוי היקרה, כי עלית על רבנים ועל לומדי תורה בלב טהור, האוהב את מעשי ה" באמת.

דג ז' – לימד אותי הצדיק חיים את חוכמת התורה האמיתית, היא חכמת המידות האהובות והדרך ארץ הנכונה. על אשה טובה אחת כבת שישים שנה, קתולית, שהכרנו, שאל אותי פעם הצדיק חיים: "עם מי היית מעדיף להתחבר, עם האשה הזאת או עם הנחש גרליק (רב חב"די בכיר במילאנו)?". "עם האשה הזאת", עניתי. "למה?" שאל המורה חיים. עניתי: "כי היא אשה טובה, ויש לה לב נקי ודרך ארץ והיא צנועה, בעוד שגרליק הוא כולו זיוף, שקרן ונחש מרעיל, ואין לו אמת לא במוחו, לא בליבו ולא בכול מה שהוא עושה!". "טוב אמרת", אמר לי המורה. ואני הוספתי: "ואף על פי שהיא קתולית, היא קיבלה בניקיון לב את אמונת הכמרים. היא אינה יודעת יותר מכך ואינה מצווה כמו היהודים, בעוד שהנחש גרליק עושה עבודה זרה לרב שלו, וליבו כולו רע וזומם מזימות להרע כל היום". אז אמר לי המורה: "יפה, פרץ. התחלת להבין את כוונות המורה. אין לפני ה" ברוך הוא משוא פנים, יהודי או לא יהודי. כולם בריותיו ישתבח, ואוהב הוא את כל מי שברא". שמחתי שהצלחתי במבחן המורה.

דג ח'[28] – דוגמא היא למידת באר רחובות. הצדיק חיים עצמו היה דוגמה להרחבת הדעת בכול דבר ועניין. נציין כי רוב הרבנים החרדים סגורים בעניינים שונים, וזאת אף על פי שעיקרית היא החלוקה הערכית שעושים בין יהודי ללא יהודי. במקומות אחרים הארכתי בעניין הזה שאנו לא אומרים זאת לשם האשמה משני טעמים. טעם אחד הוא שהתורה עצמה עד הגאולה השלמה היא בסימן ההפרדה לפיה אין להתחבר עם עובדי עבודה זרה וליפול במוקשיה. טעם שני הוא שהתורה הקדושה צוותה עלינו שלא ללכת בחוקי הגויים ובדרכיהם, כי ניגוד זה דרוש למלחמה בכוח ההתבוללות העצום הפוגע ביהודים רבים בכול דור ודור. תפקיד ראשוני היה בקרב הרבנים להילחם תמיד על שמירת ההפרדה התורנית והרבנית ולהחזיק את בני ישראל במסגרת יהודית.

דג ט' – הכרח היסטורי היה, ולכן התורה עצמה הקפידה עליה, כפי שהרבתה באזהרות נגד העבודה הזרה, כי בכול דברי הימים רוב גדול של האומות עבד עבודה זרה, ביצע תועבות מיניות וכו'. האם יכלו הרבנים לדרוש התחברות עם הגויים?! עם זאת, מידת ההפרדה כבר אינה חלק מן האיזון הרצוי בדורות הגאולה השלמה. אף על פי שתורנית היא ושמדובר בהכרח היסטורי, עומדת המידה על הקצה ולא על האמצע השלם. בשל כך נכנסה ליהדות טעות כללית שבלתי אפשרי היה להתחמק ממנה, וכאילו שנאת הגויים מצווה היא, חלילה וחס. שנאה זו לא צוותה עלינו בשום מקום ופסולה היא.

דג י' – למעשה גם במלחמת מצווה, הזהיר אותנו ה" ברוך הוא שלא לחשוב בשום פנים ואופן שאנחנו נעלים על הגויים, כי אם הם, במעשיהם הרעים ובתועבות שעשו, גרמו לעצמם להישמד, ככתוב בפרשת "עקב": "ד אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר, בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה, לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת: וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ. ה לֹא בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם: כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. ו וְיָדַעְתָּ, כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת--לְרִשְׁתָּהּ: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף, אָתָּה" (דברים, ט', 4-6).

דג י"א – משה רבנו ממשיך לפרט את הדברים הרעים שעשו בני ישראל ואשר הכעיסו את ה" ברוך הוא, ואחר כך נאמר: "וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם, י', 19). מוסר גדול וחשוב הוא שלא נחשיב את עצמנו ליותר מאחרים כי לא בזכותנו אנו עומדים, אלא בזכות האבות. כן הוא המוסר הגדול שמצד חיסרון האיזון הרצוי, כמוסבר, לא התפשט ולא התקבל בתפוצות ישראל. דהיינו: לא דבק במנטאליות היהודית. העובדה היא שנמצאנו תמיד בקרב שונאי ישראל, שהשניאו את עצמם על-ידי שנאתם, ובל נשכח כי בכול דור ודור קמים עלינו לכלותנו, וה' ברוך הוא מצילנו מידם. לא היה לפיכך קשה לשנוא את הגויים, אך מכאן אמנם יצאה טעות בחושבנו כי אנו נעלים עליהם, עד שחשבנו כי ה" ברוך הוא "מתעניין", כביכול, רק בעם ישראל.

דג י"ב – לפיכך אם בכול ימי דברי ישראל לא יכולנו לקלוט את המוסר הגדול והנורא הזה, שהסביר לנו משה רבנו בפרשת "עקב", אנחנו צריכים להתאמץ לקלוט אותו מעתה, כי עתה הרחיב ה" לנו ופרינו בארץ בבאר רחובות של הגאולה השלמה. וכן אנו מסבירים שבביאת הגואל חיים ועם ירידת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, התורה נכנסת מ"סימן הפירוד" ל"סימן האיחוד והשלום האוניברסאלי". זהו צורך היסטורי למען השלום המובטח בזמני הגאולה השלמה, כי אין כל הייעודים הגאוליים והמשיחיים בנביאי ישראל מתחילים להתקיים, עד שמגיעים לבאר רחובות עם ביאת הגואל האחרון הנבחר חיים. לכן אני מסביר כאן שעצם מהותו של הצדיק חיים היה הרחבת הדעת, במסגרתה הביט הוא על כל דבר בעיניים אוניברסאליות ולא בעיניים של סגירות רבנית. יהודי רע מקבל את עונשו, וגוי טוב מקבל את שכרו, אך המשפט על היהודי יותר מדויק מפני שמצווה הוא בציוויי התורה.

דג י"ג – "אין הבדל", היה אומר המורה חיים, "אנחנו צריכים לאכול והם צריכים לאכול, לנו יש רגשות ולהם יש רגשות, אין הבדל, רק שאנו מצווים בעוד שהם אינם מצווים. חוץ מזה אין שום הבדל". הנה קוראיי היקרים, הצדיק האמיתי הנסתר עולה ויודע את גזרות בית הדין של מעלה, ולכן המורה חיים, ראש לל"ו הצדיקים הנסתרים, ידע מה שהוא אומר. הוא לא לימד אותי סברה כי אם את האמת לפי בית הדין של מעלה: אנחנו מצווים במצוות התורה והם לא מצווים בהן, אך חוץ מזה אין שום הבדל. הגאולה השלמה אוניברסאלית היא, כשגם הנביאים העלו פעמים רבות את חשיבות התפשטות האור מעם ישראל לכל העולם. הרי לבסוף כולם יקראו "בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה, ג', 9) ו"כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם" (ירמיהו, ל"א, 33).

דג י"ד – הצדיק חיים בעצמו לימד אותי במסגרת דעתו הרחבה, אך לא יכולתי להבין אז את רמזי הגאולה השלמה, שרמז לי. הוא היה אומר לי מילים בכמה אופנים ומסביר לי: "אתה צריך לדעת ולהבין, פרץ, שהמורה שלך רחב מאוד. ראה, לדוגמא, שהמורה רחב איתך ונותן לך לפעול איך שאתה רוצה ולא מקפיד עליך. אני נותן לך עכשיו חבל קצת ארוך ואתה חופשי, אך יבוא הזמן בו אמשוך את החבל אליי, ואז תהיה כבר לדבר אחר לגמרי ולא תהיה חופשי ולא תהיה פנוי לכול דבר אחר. אמנם אני מסביר לך שהמורה רחב מאוד. אני נוהג איתך ככה, אבל דע לך שכול יתר הצדיקים הנסתרים אינם מתנהגים כך עם התלמידים שלהם. הם לא נותנים חבל בכלל ומקפידים על כל דבר ועניין.

דג ט"ו – "אבל אני נוהג אחרת, פרץ, דע זאת היטב. הראות שלי רחבה מאוד, ואני לא אוהב להקפיד עם אף אחד. אני גם מרחם עליך ונותן לך לנוח עכשיו, כי יודע אני מה יהיה עליך אחר כך, כאשר תזדקק לכול הכוחות שלך". בהזדמנויות שונות ובזמנים שונים חזר על כך המורה חיים, כאשר גם בעניינים אחרים הראה לי את דעתו הרחבה.

אני כותב על העניין הזה, והנה ג'יוזפה חלם חלום. כדי להבין את החלום יש להקדים ולומר שביום שני בעת ההלוויה של נלדה לוי, נכח בה רב צעיר עם זקן שהיה לבוש כחסיד וחבש כובע שחור חסידי אבל לא חב"די (נודע לי בהמשך ששמו דוד שונק). הוא היה למעשה הרב היחיד שנכח בהלוויה. שאלתי את ג'יורדנו לוי, בנה של נלדה, מי הוא, וג'יורדנו אמר לי מיד: "הוא לא חבד"י ואין לו שייכות לחב"ד. אדרבא, הוא טוב, וברוך ה" שבא הוא ולא אף אחד אחר". בשל כך חייכתי אל הרב. בבית החיים הביאו את ארונה של נלדה להיכל מיוחד, הרב אמר תפילה ושאל אם יש מי שרוצה לומר מילים על המנוחה.

דג ט"ז – הזמין אותי דוד לוי, בנה של נלדה ואחיו של ג'יורדנו, ודיברתי עליה בהתרגשות ליבי. ציינתי את האמונה הגדולה שלה, את הלב הטוב שלה המלא רחמנות על כל בני אדם הטובים, יהודים ולא יהודים, כי מספיק שהלב יהיה טוב והכוונות טובות, ואת היותה אשה ישרה, אשה שאין לה שמאל ואין לה ימין, ומה שעל ליבה היא אומרת כמו שהוא. כמו כן דיברתי על אהבתה הגדולה לרמו בעלה, אהבה שלא פסקה לרגע מעת פטירתו ועל אהבתה לביתה ולבניה. בעיקר הדגשתי את האמונה הגדולה שלה תמיד, וברוך ה" על שפתיה תמיד. סיימתי את דבריי בדבר חדש לפיו עם נלדה ישנה התקרבות בין מלכות השמים לעולם. - - אני מעריך שגם הרב שמע את העניין ואולי התפלא עליו. לסיכום, דבריי היו קצרים, אבל נאמר לי מאוחר יותר שכול הנוכחים, כ-70 איש, כמעט כולם קרובי משפחה, התרגשו מאוד איתי ביחד, וזלגו דמעות מעיניהם. גם ג'יורדנו אמר לי אחר כך שאף פעם לא שמע מילים כל כך אמיתיות מן הלב כמו אלה, ושבמעט מילים תיארתי את נלדה כמו שהיא בדיוק. שמחתי מאוד על כך. לאחר מכן אמר הרב בעת הקבורה את התפילה המסורתית, בעוד אני קראתי את מה שכתבתי לעיל ("עלייה לנשמת נלדה לוי"). הרב ראה שכולם התנהגו איתי בקירוב מיוחד. -

דג י"ז – נחזור אם כך לחלומו של ג'יוזפה: בחלומו הוא ראה אותי ואת הרב מן הלוויה של נלדה לוי. ביצעתי אז סימן למען הקדושה החדשה ועבור נשמת נלדה, עליה השלום. בהמשך נמצאנו בחדר מיוחד הצבוע כולו בכתום. ג'יוזפה ישב על ספה ביחד עם הרב שהסתכל על הסימן שביצעתי אבל לא הצליח להבינו. ג'יוזפה הרגיש שמישהו הסיר לו את הגרביים ושהוא יחף ואז הבין שהרב עשה זאת. ג'יוזפה קירב את רגליו אל רגלי הרב והראה לו שאצבעות רגליו צבועות. הסביר לו ג'יוזפה באיטלקית שהצבע הוא סימן אצלנו. הרב לא הבין. אמר ג'יוזפה בעברית סימנים של הגאולה, ושאל את הרב אם הוא מבין. הרב לא הבין, וג'יוזפה הסביר: "הבעיה היא שעד עכשיו היהודים המסורתיים לא התעמקו אף פעם בעניין הסימנים שבתורה, כמו, למשל, כאשר משה רבנו הוציא מים מהסלע, או כמו שיהושע ביצע סימן כאשר הניח שנים עשר אבנים ליד הירדן.

דג י"ח – "עכשיו הוא הזמן שהיהודים צריכים להתחיל לראות את סימני התורה, לא רק את חוקי ומשפטי ה" בציוויו. עכשיו ה" חפץ שבני ישראל יתרחבו ויתעמקו בתורה על ידי הסימנים החבויים שבה, מפני שהסימנים האלה מביאים את הגאולה". - שמעתי בעניין גדול את כל השיחה. ברגע מסוים הפך הרב להיות אשה (דהיינו הוא, אבל בצורת אשה) כשעל חזהּ נראה סימן של לב, כאילו כתובת קעקע הייתה מקועקעת על שדהּ. ג'יוזפה המשיך: "צריכים להושיע את הנצרות". הרבנית (הרב), נבהלה מן הדיבור הזה, אך ג'יוזפה השקיט את רוחה ואמר: "לא צריך לקחת את זה כסקנדל, מפני שה" אוהב כל בריאה שלו, וליהודים יש תפקיד: להושיע את הנצרות. מאיפה יצאה הנצרות? במשך אלפיים שנים של דברי הימים הרשו לנצרות להתפשט. בזמן הזה יש להושיע את הנצרות, ובכדי לעשות זאת לא צריכים לחשוב על היותנו יהודים אם הדבר מפריע לתקשורת עם הנוצרי (פה בחלום הכוונה הייתה להסיר מכשול שהפריע לתקשורת ביניהם). זאת מפני שה" בחר בעם ישראל להיות האמת בעולם, ותפקיד היהודים הוא להיות אור לגויים". ברגע ההוא הרבנית נתרככה, ועיניה נתמלאו בדמעות וגם בצער, כאילו לומר: "חבל על הזמן שהפסדנו בדורות שעברו, המלאים חושך". - - -

ברור שסימן מובהק וחשוב הוא, המראה על התקרבות מלכות השמים לעם ישראל. אחרי החלום ג'יוזפה טלפן לג'יורדנו, אשר שמח על החלום וסיפר לו שהרב שונק אכן שאל על פרץ ואמר שהיה רוצה להכיר אותו. -

דג י"ט – אחרי הקבורה של נלדה עברנו לקברו של רמו לוי, עליו השלום, ודוד אמר את ה"קדיש" החדש של המנהג החדש. לאחר מכן עברנו למצבת הצדיק חיים ואמרנו את הקדיש החדש על נשמות שיכולות ליהנות ממנו. ג'יוזפה ראה חיזיון נפלא של הצדיק חיים, שמסר לו מסר עבורנו. בביתו הוא כתב אותו והנני מתרגמו לעברית:

"ראיתי את הצדיק חיים יושב על כסא במלכות השמים. הוא אמר לי בחיוך ובאהבה את המילים האלה: 'אתם כולכם יקרים, הייתי חפץ לרדת לעולם כבעבר, אך איני יכול, מפני שאתם צריכים לחיות ברוח החיים. ה" חפץ שתהיו חיים בכול רגע ומלאים באהבה בתוככם בעד החיים.

דג כ' – "על כן שמי חיים, מפני שאם אתם קמים בכול בוקר, בכול רגע בליבכם מתקיימת אהבה ברוח המלאה אהבה בעד החיים, ויש בכם רגש כלפי כול בני האדם הקרובים לכם, אז ייפתחו חייכם. מסור זאת לפרץ ואז לכולם, היו חיים בחייכם ותיהנו מהבשורות שקיבלתם בחסד ה". אז אוכל לרדת, לנגוע בכם ולתמוך בכם כמו אב. לכם המזל הטוב שאת כל זה אתם יכולים למסור לאחרים וליהנות מכול רגע. היו רגישים תמיד עם בני אדם ופתחו את החיים לאחרים בתקווה ובאהבה. זה מה שאני אוהב. אני אהבתי את החיים של העולם יותר ממה שאתם יכולים לשער, והכוח שלי היה זה דווקא. הלב שלכם צריך להיות בעד החיים, אז היו חזקים בפנים ותוכלו ללמד אחרים איך לחיות בעולם. מלכות השמים צריכה להיפתח בלב בני אדם. חייכו לכול מי שמתקרב אליכם, מה שיגרום לכך שהאהבה בתוככם תוכל לעבור לאחרים. מלכות השמים היא עבור המידות הטובות של הלב ונפתחה בכוחן.

דג כ"א – "שכול אחד יודה לה" על טוב מזלו, מפני שעושר האדם הוא כאשר הוא מקבל את רצון ה" על מה שיש לו. הרגישות לאחרים היא אחת המידות המסוגלות האהובות לה". חפשו אותה תמיד, כי אין לה סוף ושיעור בלימודה, והלב הוא הכלי שלה.

אני אוהב אתכם מאוד ואהבתי אליכם לא פסקה אף לרגע.

הקשיבו לפרץ בשיעורים שהוא נותן, פתחו את לבבכם לקבל והניחו בצד את כל מה שבא להפריע לשמיעתכם. הוא מורה, ואני מדריך אותו תמיד, מפני שרוחי עליו תמיד.

היו תלמידיי במחשבה ובלב, ותשמעו מפרץ איך הייתי חי בעולם".

.....................................................................

פרק ח'

עמוד לב השושנה

הבאר הראשונה היא "באר בשדה"

במערכת כוכבי אסתר היא "באר האחווה"

וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ--כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל-פִּי הַבְּאֵר (בראשית, כ"ט, 2)

בפסוק לעיל מוזכרת המילה "באר" שלוש פעמים, הקשורים לשלושת הפרקים שלהלן (ח'-י').

דג א' – המסר של הגואל חיים שקיבל ג'יוזפה הוא כניסה טובה ומתאימה למידות הנדרשות במסגרת עמוד לב השושנה, כי העיקר בשושנה הן המידות, ומערכת זו בת שלושה עשר הכוכבים מעניקה גם את שלוש עשרה המידות של העמוד האמצעי, הוא עמוד לב השושנה בהתבוננות המשולשת, והן:

לב חדש של גאולה, (1)

לב חדש של ברית שלמה, (2)

לב אמיתי של אהבה ויראה לה" אלהינו, (3)

לב דורש צדק, (4)

לב פועל, (5)

לב נדיב כלפי כל האנושות, (6)

לב רחב, (7)

לב סובלני, (8)

לב נאמן המתחשב בלב הזולת, (9)

לב טוב, (10)

לב נאמן שבו שורה מלכות השמים, (11)

לב חיובי של חכמה, לב של אור, לב של תקווה ולב של אמונה, (12)

לב נקי כתינוקות עליו נאמר "וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה" (ירמיהו, ל"א, 32). (13)

דג ב' – גם מערכת אסתר כוללת שלוש עשרה מידות מסוגלות של הלב, י"ג מידות אסתר, והן בעצמן נלמדות משמות חמשת הכוכבים של מערכת אסתר. י"ג המידות הן:

1) אהבה פנימית להגנת אחרים

2) האהבה לראות שאחרים יהיו שמחים

3) המידה לתקן ולבקש מחילה מפני התנהגות בלתי הגונה לזולת

4) החמלה המתחדשת תמיד כלפי הזולת

5) החפץ החזק לראות בעילוי דרגה בזולת

6) המידה הפנימית לעורר את כוחות המוח לחפוץ בהבנה, בידע ובחכמה

7) האמונה המתחדשת תמיד להשליט את הטוב על הרע

8) הכח הפנימי הנקנה להשיג את הכח החי של השגחת ה' ברוך הוא

9) האהבה לדבר את האמת, להבחין באמת ולדקדק בדיבור, במחשבה ובמעשה בביקורת-עצמית אובייקטיבית וניטראלית

10) הסבלנות הפנימית ללמוד מהן תחבולות ההרמוניה הפנימית ולחפוץ בהרמוניה לכל

11) המידה להיות תמיד עסוק בתיקון-עצמי

12) המידה להפוך את חולשת העוונות והטעויות הקודמות לכח ולבושם של המעשים

13) המידה להיות נקיים במחשבה הפנימית.

גם עמוד השושנה קשור בעמוד האמצעי, המכיל את עשר המידות המיוסדות על עשרת הדיברות והן:

אמונה (1)

ברכה (2)

סגולות הלב (3)

תפילה (4)

דרך ארץ (השראה) (5)

תיקון (6)

התקדשות (7)

התחדשות (8)

טעם (9)

שתיקה (חוכמה) (10)

לב השושנה, בהיותו העמוד האמצעי, קשור גם בשם האמצעי "אשר", ולכן קשור בסימני יצחק אבינו ובעלייה האמצעית של משה רבנו.

ואמנם השושנה כללית היא לכול הסוגים של המספר שלוש עשרה, גם שלושה עשר מזבחות בבית התפילה, גם שלוש עשרה הבריתות בברית השלמה וגם שלושה עשר שבטי ישראל. הרי לא נאמר שושנת יצחק, כי אם שושנת יעקב, כי ביחד עם אפרים ומנשה מדובר בשלושה עשר שבטים. לכן אמרתי שיש לדרוש אודות "באר בשדה" ואודות עניין יעקב אבינו ורחל אמנו.

דג ג' – אם תשאלו: האם אין העמוד השלישי נמצא מתחת לשם "אהיה" האחרון הקשור בסימני יעקב אבינו? תשובתי תהיה שאתם צודקים, אם כי יותר מדויק לומר שהעמוד השלישי שהוא לב הדג הגדול לוויתן סימניו בתפארת ישראל. יעקב אבינו היה אצל לבן עשרים שנה, בעוד יצחק אביו היה עדיין בחיים, ולכן ישנם סימנים של יעקב אבינו גם בעמוד לב השושנה ובשם "אשר". במקומות שונים הסברנו שישנם דברים רבים ששורשם בשם "אשר" אבל הם לא מתקיימים בשלמות, ולא מתגלה אמיתותם עד הגאולה השלמה, כדוגמת הנבואות הגאוליות והמשיחיות שעברו גם על מישרת ישוע אבל חוזרות עם ביאת הגואל חיים לשם השלמתם וגילוי אמיתותם. למעשה כול הצורות השלמות של הסימנים השלמים משלימות את הסימנים ההתחלתיים שהיו במישרת ישוע, הן מצד ההשלמות לכוונותיו של ישוע במישרתו והן מצד התיקון לכול השיבושים שיצרו אבות הכנסייה ביחס אליהם.

דג ד' – כן הוא בכול סימני השם "אשר" שאינם מושלמים אלא מתחת לשם "אהיה" האחרון בביאת הגואל האחרון, חיים. הרי ב"אלף" של השם "אשר" מתגלה הקשר האמיץ של עליית אליהו הנביא למלכות השמים (שורש מלכות השמים), ולכן ישנו הקשר הנצחי לכול גילוי הגאולה השלמה, הוא גילוי "סוד" מלכות השמים. לאליהו הנביא ניתנו סימני השבת הלבבות, שהם חלק עיקרי בגאולה השלמה, ומכך הבנו שאליהו הנביא הוא שקיבל את "סוד" שש הנקודות שמעל המילה "וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית, ל"ג, 4), הם סימני השבת הלבבות המכוסות בתורה הקדושה. זמן הגאולה השלמה הוא זמן הגילוי, כי לפני הגאולה השלמה אף אחד לא יכול היה להבין את העניין, לא את סימן עלייתו, לא את כל הנבואה האחרונה במלאכי, לא את סימן השבת הלבבות, לא את דבר יום ה" הגדול והנורא ולא את הסימן של "פֶּן" (מלאכי, ג', 24) וכול תוצאותיו.

דג ה' – כל ההסברים על הדברים הללו מתגלים, כאמור, רק בביאת הגואל חיים עבור הגאולה השלמה. מה"שין" של השם "אשר" מתחדש סימן הפורים החדש של הגאולה השלמה, ואנו מבארים את מעלותיו של מרדכי הצדיק בידע שניתן מהמורה חיים, דהיינו שמרדכי היה הראש הראשון לל"ו הצדיקים הנסתרים של כל דור ודור. הצדיק חיים גם גילה לי שאליהו הנביא הוא הראש של כל הצדיקים הנסתרים בכול הדורות. כל זה לא נודע במסורת עד שמתגלה בזכות הצדיק חיים עבור הגאולה השלמה. לפיכך בהתחדשות ובהשתלמות הביאורים, יוצאת "אש" חדשה משתי האותיות "אלף" ו"שין" של השם "אשר", כי עתה הרחיב ה" לנו ופרינו בארץ להבין את סימניו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, את סימניו של מרדכי היהודי, את סימני הצניעות של אסתר המלכה ואת הסימנים הכוכביים של בית דין מרדכי הצדיק ומערכת אסתר במלכות אחשוורוש. הגאולה השלמה מעניקה ידע חדש בעניינים אלו, וכולם כתובים בכוכבי הגאולה ומתקיימים בעולם בזמניהם.

דג ו' – אני משתדל להראות כאן כיצד אותיות השם "אשר" מתגלות ומושלמות רק בזמן באר רחובות של הגאולה השלמה בביאת הגואל חיים. אם ענייני וסימני אליהו הנביא ("אלף") ומרדכי הצדיק ("שין"), שכבר נודעו בכול המסורת, מתחדשים ומושלמים בידע חדש בתקופת הגאולה השלמה, על אחת כמה וכמה האות "ריש" של השם "אשר" ראויה לביאור ולהסברים, כמו גם להתחדשות, להשלמה ולתיקון היסטורי גדול של ענייניה. בעלייתו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, כוסו סימני תחיית המתים, ובמגילת אסתר כוסו סימני מלכות השמים. ה"ריש" של השם "אשר" העניקה מישרה משיחית שנועדה לגלות את הנסתר ולהפיץ בעקבות כך את אור ישראל גם לאומות העולם. אור זה היה יכול לנבוע מבית שני אבל לא הייתה אז זכות, בעוונות, ונדרשה נבואת מלאכי לקיים בעוונות את "פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (שם).

דג ז' – בעקבות המחסור בזכויות בעת ההיא, הוכנה על פי ההשגחה האלוהית הפרטית משרה משיחית אחרת בכדי לקיים את ה"פן" השלילי של הנבואה, כי ב"פן" זה כבר נובאו חורבן בית שני, בעוונות הרבים, וגלות ישראל. סופה של המשרה נועד להיות טרגי ובלתי מוצלח עבור עם ישראל, אף על פי שנתקבל בחיוב קורבנו של נושא המשרה, ישוע, אצל ה" ברוך הוא. ישוע קיים בזה את נבואת ישעיהו נ"ג, וכקורבן התקשר הוא אל האיל שנלקח במקום יצחק אבינו במעמד העקידה. דהיינו: קורבנו של ישוע הביא להמתקת הגזרה שנגזרה על היהודים בעת ההיא, גזרת כליה, חס ושלום, והיא נהפכה לגזרת שפיכת אפו של ה" על אבני בית המקדש תוך גירוש בני ישראל אל גלותם בין אומות העולם. כמו כן טמנה בחובה מישרתו של ישוע עוד מספר עניינים חיוביים וגאוליים, כהתפשטות עולמית של הידע התורתי של בחירת ה" באבות אברהם, יצחק ויעקב, של גאולת ישראל ממצרים, של התגלות ה" במעמד הר סיני וכן של מסורת הנביאים. ידע גדול וחשוב זה הוטמע בין הגויים, ולאחר שיוסרו כל שיבושי הנצרות, יתחדשו הדברים הללו באור חדש וברור מאוד.

דג ח' – הנצרות גם שימשה מאז היווצרותה כמקלט היסטורי לעשרת השבטים שנתפזרו בין אומות העולם, כי דרך הנצרות, בכוח השגחתו ישתבח שמו לעד, נשמרו נשמות רוב בני עשרת השבטים, בכדי שלא יפלו לדתות פגאניות הרחוקות לגמרי ממסורת התורה. אמירה נבואית הייתה בפיו של ישוע שהכריז "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל־הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (מתי, ט"ו, 24), הואיל ואין גאולה אלא של כל שבטי ישראל, דהיינו: ללא עשרת השבטים אין הגאולה שלמה. "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" (ירמיהו, ל"א, 19) עומד, כאמור, על הצאן הנאבד של עשרת השבטים, כי רוב נשמותיהם נמצאות במחנות הנוצרים - אלו הן הנשמות שרחל אמנו בוכה עליהן בדמעות שליש, כי לא מוצאת את בניה ואלו הם עשרת השבטים שנבלעה זהותם היהודית או הישראלית בין אומות העולם. רחל אמנו לא רואה אותם מפני שהם כבושים בתוך מסגרת הנצרות בטעותה האלילית.

דג ט' – בשל כך עונה לה ה" בניחומים, ברחמים ובתקווה מובטחת שבניה יחזרו לבסוף להיות בניה וישובו אל גבולות בני ישראל, התורה וכול אמונתה. זאת מאחר שתיקון הנצרות והצלת הנוצרים מן הנצרות הם חלק עיקרי של סימני החמור אוכל לחם, וזהו סימן אהבת יעקב אבינו לרחל אמנו, כי רחל אמנו היא הסמל לאם עשרת השבטים הנקראים גם על שם יוסף או על שם אפרים או על שם ישראל ברוב הנבואות. נשיקתם ואהבתם הגדולה מן הרגע הראשון מנבאת נבואות של שמחה גדולה, כאשר יחזרו לבסוף עשרת שבטי ישראל אל דת ישראל בתקופת הגאולה השלמה. זו הסיבה שג'יוזפה אמר בחלומו הנ"ל שהיהודי יש לו עכשיו חוב לתקן את הנצרות.

דג י' – בשם "אשר" ה"אלף" מרמזת על אליהו הנביא, ה"שין" מרמזת על שושן וה"ריש" מרמזת על רחל אמנו. סמל הוא לגאולת עשרת שבטי ישראל, המפוזרים בין אומות העולם, כמוסבר. בשל כך מצא יעקב אבינו "באר בשדה", דהיינו מחוץ לארץ בין אומות העולם, ומיד לאחר הנשיקה בכה בכי נבואי על גורל עשרת השבטים ("וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ", בראשית, כ"ט, 11), שיפסידו את זהותם הישראלית בין אומות העולם. עם זאת, לנשיקה קדמה גם שמחת אהבה וזאת מאחר שלבסוף יחזרו בני הצאן הנאבד לשורשם בעם הסגולה. זוהי האהבה שנולדה כאשר עם ביאת הגואל של הגאולה השלמה מתגלה השם "אהיה" האחרון, הכולל את הסימנים של יעקב אבינו, כי בבחירת ה" בגואל חיים מתחת לשם "אהיה" האחרון, "מביטים", כביכול, הסימנים של יעקב על השם "אשר". זאת הואיל ולפני שתוכל הגאולה השלמה לשכון בעולם יש צורך בחידוש ההבנה אודות ה"אלף" וה"שין", וכן בתיקון ה"ריש", שעיקרה הוא תיקון הנצרות. כוונת תיקון הנצרות הוא גילוי הסיפור האמיתי של ישוע, משיח בן יוסף, והרס התיאולוגיה הנוצרית לחלוטין.

דג י"א – לפיכך אל תשאלו: מדוע ה" ברוך הוא כלא את כל הנשמות בגבולות הנצרות, ואיך הן תצאנה ממנה? ואל תאמרו: הלא כל אחד הדבק בדת שלו שוב אינו יוצא ממנה. הבינו כי בגאולה השלמה תיקון הנצרות מייצג את סוף עידן הכנסייה, כי כאשר נהרסת התיאולוגיה הנוצרית אין שוב קיום לכנסייה בלעדיה. במקומה מגיעה תכנית בית התפילה, ככתוב: "בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו, נ"ו, 7), והוא אשר יכיל את מזבח מלכיצדק לבאי הנצרות וכן לבני הצאן הנאבד מבית ישראל, כך שאחרי שיעלו על מזבח מלכיצדק יוכלו הם גם להתגייר במסגרת הברית השלמה ולעלות על מזבח אפרים. באופן זה מתקיימת הנבואה של שיבה אל גבולות היהדות ממש, כי מזבח אפרים מזבח יהודי הוא, המיוחד לבני ישראל השבים מן הנצרות.

דג י"ב – בכול זמן שה"ריש" של השם "אשר" אינה מתוקנת, לא מתקיימת האפשרות לקשר את השם "אשר" אל השם "אהיה" האחרון, ואין עוד גאולה. כמו כן, לפני הגאולה השלמה אי אפשר להשלים את הידע של ה"אלף" ושל ה"שין" כפי שהם מתגלים בגאולה השלמה, וכל שכן לתקן את ה"ריש". התיקון אינו רק שלילי, כלומר: הריסת התיאולוגיה הנוצרית, כי הרי כל המסורת של ישראל המבוססת על הדיבר השני הורסת כל סוג של עבודה זרה, כשקר השילוש וה"דבר" (הלוגוס). הפן החיובי בתיקון הם ההסברים החדשים והאמיתיים של מישרת ישוע. עניין זה לא היה אפשרי שיתגלה עד שנבחר הגואל חיים, שהכריז בסימן השלם הראשון, הוא סימן הכוכבים, על הכוכב החמישי הנראה בסימן: "זהו כוכבו של כריסטו הבא בזכות הענווה". בהמשך לכך, בשנה השבע עשרה לסימנים, הגיע אל ג'יוזפה בחלום הסימן הגדול של המלאך מיכאל, שרו של ישראל, שהכריז: "שלושה הם אנשי הגאולה משה, ישוע וחיים".

דג י"ג – כבר הסברתי בכתבים כיצד בשש השנים הראשונות היינו בסימני תיקון הנצרות, בסימני החמור, משיח בן יוסף, ובשש השנים שאחריהן היינו בסימני הרפורמה ביהדות, בסימני החמור, משיח בן דוד. היו צריכות לעבור שתים עשרה שנים עד להשלמת התיקונים של "ריש" השם "אשר", ואחרי שתים עשרה השנים קיבלתי חלום, בו המורה הצדיק חיים נישק אותי על השפתיים, ואז דחף אותי וצעק עליי: "אתה החשבת את עצמך למשיח!". אני כמעט פרצתי בבכי והפצרתי במורה להאמין לי שלא החשבתי את עצמי למשיח, אבל הוא חזר על כך: "לא, החשבת את עצמך למשיח!". קמתי מהחלום בבלבול גדול עד שנתיישבה דעתי והבנתי את פירושו.

דג י"ד – הדחיפה והנזיפה הגיעו לאחר אותן שתים עשרה שנים, בהן הייתי לבוש וכרוך תמיד בסימני החמור המשיחי האוכל את לחם הגאולה, אותו אופה כוכב כריסטו הנקרא כוכב המפליא של הגאולה השלמה. בהמשך לאותו חלום קרה בשנה ה-13 לסימנים נס נוסף מהשגחתו יתברך, במסגרתו נלדה לוי, עליה השלום (היום הוא יום רביעי לקבורתה), נזכרה רק לאחר כ-12 שנים שבחלומה על החמור אוכל לחם (הסימן השלם הרביעי) גם פרץ היה מחוץ לחנות הלחם והסתכל על הכול. עשרות פעמים חזרה נלדה על חלומה ב-12 השנים הראשונות לסימנים, אך אף פעם לא הזכירה פרט זה, בעוד שבשנה ה-13 סיפרה כי היה זה חלק אינטגראלי של החלום שברור אצלה כאור היום. היא גם התפלאה מאוד איך לא סיפרה פרט זה עד אותו רגע. מאחר שדבריה אלו נאמרו ימים אחדים אחרי חלומי לעיל, הבנתי גם את משמעותו. ב-12 השנים ההן נדרשתי, בכדי לקיים את הסימנים, להידמות לחמור ולעבור את כל הסימנים המשיחיים הקשורים ב"ריש". הייתי אז לחמור ממש (ולא כפרץ המסתכל על החמור מבחוץ). כך היה צריך להיות עד גמר תיקון המשיחות, כי אין תיקון למשיחות ההיסטורית אלא באמצעות החמור האוכל את לחם בית לחם, ורק דרך החמור, מטעמים רבים, מתוקנים סימני המשיחות.

דג ט"ו – לכן נישק אותי הגואל חיים בסימן נשיקת יעקב אבינו לרחל אמנו, כי על ידי ברוך ה" לעד הוסברו כל עיקרי סימני התיקון, המאפשרים שהשם "אשר" יוכל מעתה ואילך להתקשר עם השם "אהיה" האחרון למען קיום הגאולה השלמה. ומה לגבי המשפט שאמר לי המורה חיים? אין ספק כי בקיום כל אותם הסימנים ה"משיחיים" החמוריים נדבק בי משהו שאי אפשר היה להתחמק ממנו ואשר נגע להרגשת ה"משיחות" עלי, אף על פי שתמיד הכחשתי כל שייכות כזו. לפיכך נזקקתי לכוח הגואל חיים כדי להוציא אותי ולפטור אותי מכול שמץ של תחושה פנימית כאילו אני "משיח". - - לאחר שהבנתי את משמעות החלום, חזרתי לעצמי ויכולתי "להיכנס בעור החמור" מבלי להחשיב את עצמי למשהו.

דג ט"ז – על "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ" (בראשית, כ"ט, 11) מסביר רש"י, עליו השלום, כי יעקב בכה מאחר שראה ברוח הקודש, שרחל לא תיכנס לקבורה איתו במערת המכפלה. - לפי הסימנים, אהבת ונשיקת יעקב לרחל הן בסיום תיקון ה"ריש", ומפני שאין התיקון הזה מתבצע אלא בגאולה השלמה, אחרי כמעט ארבעת אלפים שנה, אז מובן שיעקב נשא את קולו ובכה על עניין היסטורי גדול מאוד - על דבר גורלם של עשרת שבטי ישראל להיות מפוזרים בין אומות העולם. גם שמה של רחל מצביע על "צאן", כי רחל מסמלת את אם הצאן הנאבד מבית ישראל.

דג י"ז – רחל אמנו נקברה בבית לחם אפרתה, וידוע שבית לחם סימן "משיחי" הוא. בסימנים כוכב בית לחם הוא כוכב מלכיצדק שנעשה לכוכב כריסטו והוא כוכב המפליא של הגאולה השלמה. בהשפעתו נכנס החמור לבית לחם (חנות הלחם) ואוכל את הלחם.

למעשה גם לידתו של ישוע לפי האוונגליונים קשורה לבית לחם, ומאחר שהיה הוא משיח בן יוסף, לא מפתיע שאמר: "לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (מתי, ט"ו, 24), אלו הם עשרת השבטים הנקראים על שם יוסף או על שם אפרים או על שם ישראל ברוב ספרי הנביאים. זהו הבכי הנבואי הגדול כל כך בדברי ימי ישראל, ולראייה, לא נכתב רק "ויבך יעקב" כי אם "וישא את קולו ויבך". יעקב אבינו ראה ברוח נבואתו את גורלם של עשרת שבטי ישראל במשך כל הדורות, כבר כמאה שנה לפני חורבן בית ראשון, בעוונות, כמו גם בכול הדורות של בית שני ובאלפיים שנות הגלות, והבין כי תיאבד זהותם בין אומות העולם. על כן נשא, כאמור, את קולו ויבך.

דג י"ח – ואמנם ה" ברוך הוא בורא את התרופה לפני שמגיעה המכה, ולכן נשיקת יעקב לרחל מקדימה לבכי. כי אם יעקב אבינו היה מסתכל ברוח נבואתו על גורלם המר של עשרת השבטים שהם הצאן הנאבד מבית ישראל, לא היה יכול לשוב אחר כך לשמחתו ולאהבתו הגדולה לרחל. כן היה בחלומי שלולא הקדמת הנשיקה לצעקת הצדיק חיים, לא ניתן היה לחזור אל הנשיקה. לפיכך הסימן בא אחרי שתים עשרה שנים בתיקון ה"ריש" של השם "אשר", והנשיקה באה לאחר התיקון על שם "רחל", כי בתיקון ה"ריש" מגיעה הישועה לצאן הנאבד. בתיקון ה"ריש" נכללים, כאמור, גם תיקוני המשיחות, שיצאה כולה משובשת בכול הדורות. הדחיפה של הגואל חיים מהווה גם דחיפה של כל הבלבולים ההיסטוריים, אשר הגיעו בשל המשיחות הבלתי מובנת לא לנוצרים ולא ליהודים. למעשה חלומי הוא ממש הסימן של הפסוק הנ"ל בתורה, כי צעקת הצדיק כלפי תלמידו, ובפרט על טעות גדולה כזו, הוא צער גדול אצלו הדומה לבכי. בנוסף, החמור המקבל כל צורה מקביל לרחל במסגרת תיקוני ה"ריש" של השם "אשר", בעוד הגואל חיים הוא בסימני יעקב אבינו של השם "אהיה" האחרון, שנישק את ה"ריש" של השם "אשר". לסיכום: אחרי שתים עשרה שנים בסימנים, בכתבים ובעדות גדולה, תוקנה ה"ריש" במסגרת תיקון "רחל", נתחדש כל השם "אשר" ונתחברה ה"ריש" עם השם "אהיה" האחרון.

דג י"ט – שמחה עצומה נוצרה בשמים, כי עם ביאת הגואל הנבחר, ירידת הסימנים השלמים וביאורי ה"אלף", ה"שין" וה"ריש" יכולות האותיות להתחבר, ומסתיים הפירוד של הדורות הקודמים. וישק יעקב לרחל משמחה ואהבה רבה, כי נתחברו יחד כל האותיות של השם אהיה אשר אהיה בזמן הגאולה השלמה. לעניין זה יש סימנים נסתרים בתורה וכן ב"עדרים" וב"אבן על פי הבאר", ויעזור לנו ה" להגיע אליהם. לפיכך, קוראיי היקרים, החכימו בהבנה החדשה אודות נשיקת יעקב אבינו, שהיא הנשיקה השמחה המאפשרת לצאן הנאבד מבית ישראל לחזור אל עמו, אל תורתו ואל אמונת אברהם אבינו בשמחה ובצהלה רבה, וזכרו כי כל זאת מתרחש בזכות הגואל חיים, הבא להשלים את ישועת ישוע ביחס לצאן הנאבד מבית ישראל ולהביאה אל מסגרת הישועה השלמה של הברית השלמה של הגאולה השלמה. וכן יהי רצון ונאמר אמן.

דג כ' – דעו כי מתוך רמזי הפסוק עולה, שנשיקת יעקב לרחל הייתה של שמחת ואהבת אותה המישרה של ישוע בן מרים ויוסף, כי מישרתו הייתה, כאמור, לשם הצלת הצאן הנאבד מבית ישראל, אך לאחר כל מה שהתרחש באלפיים השנים האחרונות, מובן שרק בזמן הגאולה השלמה מתקיימת הנשיקה בשלמות, ומובנים כל ענייני אותה המשרה. הרי עד לאותה הבנה ישבנו כולנו בחושך ולא הבנו כלום מתכנית הגאולה השלמה וכן לא הבנו דבר אודות מישרתו של ישוע הצעיר, שחפץ להביא טוב לעמו ישראל, ושכול כוונותיו היו לטוב ולשם שמים ואהובות לפני ה" (בחלום הנ"ל של ג'יוזפה, הרב מתחלף להיות אישה ומצטער על הדורות שעברו).

דג כ"א – לפיכך נשאב מים עמוקים מ"באר בשדה", היא באר האחווה. ישוע הוא יהודי כמונו והוא אחינו ודמנו, ועל כן נשוב לאהוב אותו באמיתות הלב ונשלים עם מימי באר האחווה בקיום המצווה והחוב המתגלים עתה - להשתתף בתיקון הנצרות ולגרום נחת לאבינו שבשמים בראות את בניו ובנותיו באהבה הדדית ובהרמוניה, כאחים ואחיות בעלי קרבת דם. נשמח אם כך על בחירת ה" בגואל חיים, המלמד אותנו שכולנו בשר אחד, ובל נשכח שבזכות נלדה לוי, אשר בזכותה מלכות השמים מתקרבת לארץ, ניתן סימן נפלא לפיו התקרבה לעולם גם נשיקת יעקב אבינו לרחל אמנו. אמן וכן יהי רצון.

....................................................................

פרק ט'

עמוד לב השושנה של ההתבוננות המשולשת

הבאר השנייה היא "מן הבאר"

במערכת כוכבי אסתר היא "באר החמלה"

"וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ--כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל-פִּי הַבְּאֵר" (בראשית, כ"ט, 2)

דג א' – יומן: פלאי הגאולה השלמה, ראו עניין! סיימתי את הפרק האחרון על החידוש ההיסטורי בנוגע לנשיקת יעקב לרחל, וירד עלי חידוש בעניין האותיות הסופיות "םןץףך". האותיות " םןץףך" מקבילות לאותיות הרגילות (ם' ל-מ', אשר שתיהן קשורות ליופי גן עדן, ן' לנ' הקשורות לתחיית הציפור. ץ' לצ' הקשורות לעמק מרקורי, ף' לפ' הקשורות לצב המואר וך' לכ' הקשורות לבושם השמימי).

דג ב' – ברוך ה", נשלמו האותיות על המזלות, וגם זה סימן שבזכות נלדה לוי התקרבה מלכות השמים לארץ. גם הידע שיכולים להשיג מדברי הדג הגדול מקרב את מלכות השמים לעולם, ואמנם הגענו, ברוך ה", לאותיות הסופיות, ונתמלאו המזלות החדשים באותיותיהם. אנו בשנה העשרים ושש של הסימנים, שהיא שנת סימן מלכות השמים מתחת לסימן הדור הרביעי ודור הבניין החדש. נזכור גם את החידוש בסימנים לאחרונה, לפיו בבית המקדש שבירושלים יהיה מקום מיוחד גם עבור מי שיחפוץ להביא קורבן, אם כי ימונו אחראים אשר יבדקו ויחליטו מי יכול להביא קורבן ומי לא (אני סבור כי מדובר על יהודים לומדי תורה שבמשך שנים קיוו לראות בבניין בית המקדש ולהביא קורבן. כמו כן סבור אני שיהיה זה רק בירושלים ולא בבאר שבע, כי אותה התקווה קשורה בירושלים. מכל מקום מדובר בחידוש אצלנו, כי לא היינו יודעים או חושבים כך לפני כן).

יומן:[29]

דג ג' – מה הם שלושה עדרים ומדוע דווקא שלושה? כמו כן מה חשוב לנו אם הם שניים או שלושה או ארבעה או עשרה? לפי הביאור גם העדרים הללו מצביעים על הצאן הנאבד מבית ישראל. פשט הרמז אפוא הוא שלושה עדרים היסטוריים ביחס לצאן הנאבד: העדר הראשון מתייחס לזמן כיבוש עשרת השבטים בידי האשורים וגירושם מארץ ישראל כמאה שנים לפני חורבן בית ראשון, העדר השני מתייחס לעשרת השבטים בשנות בית שני, והעדר השלישי מתייחס לאלפיים שנות גלות. כולם נאספו על ידי רועיהם על יד "באר בשדה", וכאשר מתאספים כל הרועים, יכולים הם לגלול את האבן הגדולה מעל פי הבאר. הרי יעקב אבינו, כאשר שמע שתבוא רחל, נתמלא כוח מאת ה" בשמחתו עליה וגלל לבדו את האבן הגדולה ההיא מפי הבאר. חפצנו הוא לדעת מהי האבן הזאת, שנתנה לה התורה חשיבות כזו. למעשה כול הסיפור מפליא אותנו, כי אין התורה מספרת סיפורים ובפרט על האבות, אלא אם כן ישנם בהם עניינים נעלים, חשובים ונבואיים.

דג ד' – בזכות הגואל חיים בסימנים השלמים, אנו מחפשים את הסימנים השורשיים של הסימנים השלמים בתורה. ומה אדע, חמור כמוני, מהי האבן הגדולה על פי הבאר? כרגע אין לי מושג, אבל לא נתייאש, כי רמזים אמיתיים יביאו לעוד רמזים אמיתיים, מאחר שזו דרכו של הדג הגדול לוויתן. אין ספק שבמסגרת היותנו בסימנים השלמים, גם הבאר המדוברת וגם האבן הגדולה שמכסה אותה לשם שמירה קשורות לסימנים. לפיכך אף על פי שאינני יודע עוד מהי האבן הזאת, יודע אני שהיא אבן גדולה השומרת על ביאורי הגאולה השלמה. הרי מדובר על יעקב אבינו, שסימניו הם בגאולה השלמה השלישית, ובגילוי הסימנים השלמים מתגלים המפתחות להשבת הלבבות בין שלושה עדרים כלליים עיקריים, הגם שיגיעו עוד עדרים אחריהם.

דג ה' – שלושת העדרים מרמזים אם כך על הצאן הנאבד של בית ישראל אך גם על עם ישראל, העמים הנוצריים והעמים המוסלמים (שלוש הדתות קשורות בעיקרן למקורות המלמדים על בחירת ה" באבות, על יציאת מצרים ועל גילוי עשרת הדיברות בהר סיני למשה ולכול עם ישראל). נציין כי ישנם גם עדרים אחרים, שהן הדתות היותר רחוקות, שעדיין אינן מכירות במקורות. שלוש הדתות הגדולות נאספות כאמור, רובצות בשדה מסביב לבאר ומחכות עד שתבואנה דתות אחרות, כדי שכולן ביחד תגללנה את האבן הגדולה.

דג ו' – התורה מאריכה בסיפור: "וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת-הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ" (שם, 3). כמו כן, אחרי שיעקב אבינו שואל לשלום לבן, ורחל נמצאת בדרכה לבאר, שואל יעקב את הרועים: "ז וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל--לֹא-עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ. ח וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן" (שם, 7-8). נראה שגם היהודים, גם הנוצרים וגם המוסלמים לא יכולים לשתות מהמים, עד שתבואנה שאר הדתות ביחד איתן, אך למרות זאת מגיע יעקב, שהוא עם ישראל, ועושה לבדו את מה שצריכים כולם יחד לעשות.

דג ז' – בשיח הרועים עם יעקב מוזכרת המילה "שלום" פעמיים: "וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן" (שם, 6). דבר גדול מאוד הוא השלום ומסמל את שלמות העולם. השלום הוא המצב הטוב ביותר, לאחר שהאנושות תגיע לשלמות הלבבות. חז"ל אמרו ש"שלום" הוא שמו של ה' ברוך הוא (ויקרא רבה, ט', ט'), וביחס לאבן השלום האוניברסאלי, המובטח בנביאים באשר לזמני הגאולה השלמה, צריכים הרועים שכול העדרים, גם מתרבויות רחוקות, יבואו להשתתף יחד באותו השלום. סטלה פורטי חלמה בשנה הראשונה לסימנים שהצדיק חיים, כילד קטן, אמר: "חיים הם שלום" (La vita è pace). דהיינו: שפירוש המילה חיים הוא שלום, וזאת מפני שהחיים האמיתיים לא קיימים, אלא אם כן שורר שלום, המאפשר חיים כאלו. הגואל חיים אומר: "חיים הם שלום", וכאילו השם חיים שווה לשלום.

דג ח' – באזכור התלמודי של שבעת הדברים אשר נבראו לפני בריאת העולם מוזכר, כאמור, גם "שמו של משיח" (בבלי, פסחים, נ"ד, א'). המונח הנכון הוא "שמו של המשוח", כי לא מדובר במשיח בן דוד אלא בגואל השלישי האחרון, שאחרי סבלו וקורבנו קם מן המתים לשמש כשופט המשוח במלכות השמים. מודגש בתלמוד כי מה שנברא קודם לבריאת העולם הוא שמו, להודיענו שלשמו יש חשיבות עולמית. שמו הוא חיים בן משה (מוסא) מצנעא, תימן, וכן הוסיף הוא לנו שמשמעות שמו היא גם שלום, מה שמקשר אותנו באופן טבעי לתיאור הגואל הנבחר בספר ישעיהו (ט', 5): "פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם", אותו תכיר כל האנושות בעתיד. בזכותו יורדים המפתחות להשבת הלבבות לעולם, שהם מפתחות השלום, והרי האבן הגדולה על פי הבאר היא השלום.

דג ט' – יעקב אבינו פה הוא לפיכך בסימן ביאת הגאולה השלישית, כפי שהוא השלישי באבות, וכאשר הוא חושב על רחל, המסמלת את הצלת הצאן הנאבד מבית ישראל, הוא מתמלא בכוח, לוקח בעצמו את האבן הגדולה, מגלה את המים ושואב מן הבאר, בכדי לתת את הביאורים הנדרשים להצלת הצאן הנאבד מבית ישראל, אשר תביא לישועות ולהצלות גם בצאן כל העמים. הגואל חיים הוא בסימני יעקב אבינו בשל אהבתו הגדולה לנשמות בית ישראל המתפשטת לכול העדרים, כי "כולנו בשר אחד", והוא גם קיבל על עצמו, בתפקידו החדש לפני ה" ברוך הוא, לתקן את הנצרות וללמד מחדש את כל ענייני ישוע ומישרתו המשיחית. זהו התיקון הגדול ההיסטורי, המביא לבסוף את השלום לעולם.

דג י' – מובן שעם התיקון הגדול של הנצרות וגילוי אמיתות מישרת ישוע, באים גם תיקון הטעויות שנכנסו ליהדות והרפורמה על מזבח יהודה בבית התפילה, ובנוסף גם תיקון הטעויות במחנות האסלאם וכן התחדשות האסלאם ולב המוסלמים. כל אלה הן הקדמות והכנות לשלום האוניברסאלי שיבוא.

מודה אני לאל שדי על כל הטוב והחסד שעשה איתי, ומודה אני לפניו יתברך שהדריך אותי והכין אותי להיות תלמידו הראשון של הצדיק חיים, שקיבל אותי הצדיק חיים על אף כל חסרונותיי, שלימד אותי והכין אותי להיות תלמידו ושהשרה עלי מרוחו הקדושה לפי מה שביכולתי לקבל.

דג י"א – הצדיק חיים הכין עבורי חדר קדוש והדריך אותי בפרוזדור של הדרכים העליונות. לאחר 11 שנים תחת הדרכת המורה, הוא גילה לי על הגזרה העולמית האפלה והנוראית שנגזרה מבית הדין של מעלה, ושאת כולה הוא קיבל על עצמו, לבדו. יתר הצדיקים הנסתרים פחדו מגודל הקושי הנורא של הגזרה ולא ניגשו אלא עמדו במקומם, בעוד שרק הצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, ניגש פנימה לפני ה" וקיבל אותה על עצמו. לאחר מכן חלה הצדיק חיים במחלת הדור ועבר ניתוח של תשע שעות. כמעט שנתיים סבל הצדיק ייסורים קשים מאוד שאי אפשר לתארם, כאשר הניתוח השני שעבר היה אף יותר מסוכן מהראשון בשל חולשת גופו. רק בכוח השמים עליו הוא קם ממנו בכדי להמשיך בסבלו ולחכות להסרת הגזרה באופן סופי.

דג י"ב – הצדיק חיים לא רצה למות, מאחר שטבעו היה לאהוב את החיים. הוא חיכה בכאב ובחולשת גופו עד שתוסר הגזרה ותישלח לו רפואתו כדי שיקום ממחלתו ויתעסק בעבודתו הקדושה כמו גם בהדרכתי בדרכי הקדושה העליונה. שש מאות ועשרים יום סבל הצדיק ממחלתו ומסבלו עד פטירתו. כחודש לפני מותו סיפר לי המורה הקדוש שהוא עלה למעלה, דיבר עם ה' ברוך הוא ואמר לו: "ריבונו של עולם, הסתכל עליי! בשר ודם אני, וכבר אין לי בשר ואין לי דם, וכבר אין בשר ואין כוח!". ענה לו ה" ברוך הוא באומרו: "יש לי בשבילך רפואה, אבל אם אתה תתרפא, העולם יחרב". אמר הצדיק חיים: "לא, ריבונו של עולם, אם כך הוא, לא יחרב העולם. קח אותי למקומי!".

דג י"ג – הצדיק חיים ציווה עלי להיות חייל חזק במישרתי, וכאשר נפטר, השתנה כל העולם בסתר, כי הסיר במיתתו את הגזרה באופן סופי. הגזרה העולמית התבטלה בזכות סבלו ומיתתו, ובחר בו אלוהי אברהם, יצחק ויעקב להיות הגואל השלישי האחרון ולשמש כשופט המשוח במלכות השמים. לאחר שמונה ימים מפטירתו הגיע סימן פתיחת זמן הגאולה השלמה, הוא גם פתיחת זמן הדור הרביעי, שהרי הנבואה האחרונה בספר מלאכי מגלה את סימן ביאת אליהו הנביא, זכרו לברכה, לפתוח את זמן השבת הלבבות ואת זמן הדור הרביעי ("הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא" (מלאכי, ג', 23)).

דג י"ד – הצדיק חיים בחר בי להכריז בזכותו וברשותו לפני כל הכוכבים המבהיקים, בעומדי בתוך מעגלים מצוירים, ובקול עצום וחזק וברור: "בא הזמן". לאחר מכן הבנתי שהקול העצום שיצא מפי משותף היה עם קולו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, כי סימן "בא הזמן" הוא קיום הנבואה מספר מלאכי (שם) אודות שליחות אליהו הנביא לפתוח את זמן הגאולה השלמה ואת זמן הדור הרביעי, לפני יום ה" הגדול והנורא.

דג ט"ו – ניתנה לי לפיכך הזכות לקיים את הכרזת "בא הזמן" בזכות וברשות הצדיק הגואל חיים, ולא קיבלתי ישירות את השליחות מאליהו הנביא אלא ישירות מהגואל חיים, כי אין לי כלום ואין לי חיים ללא אהבת הצדיק חיים עלי וללא רוחו הקדושה המדריכה אותי תמיד. עם זאת, הקול שיצא מפי היה משותף עם קולו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, כי לא היה בכוחי העצמי לדבר בקול חזק כל כך. כל זאת הוא בזכות הצדיק חיים, שבחר בי להיות תלמידו ולזכות לקבל מרוחו עלי תמיד. כל רגע בחיי אני דבק במחשבת הצדיק חיים עליי, כך שאין לי חיים אמיתיים, מבלי שירצני המורה, יאהב אותי וירחם עליי. כיתום נשארתי בפטירתו, כשמכול פינות השמים צועקים: זהו מי שלא זכה להיות לצדיק נסתר ואשר נהיה לחמורו של הגואל חיים!

דג ט"ז – הסימנים השלמים ירדו על תלמידי ואוהבי המורה חיים שהצטערו ובכו עליו בתקופת מחלתו, ובאותה עת ציווה עלי הגואל חיים לכתוב כל דבר אודותיו ואודות מה שלמדתי ממנו בכול שלוש עשרה שנותיי עמו, וכן את כל העדות שמגיעה ואת ההסברים על כל הסימנים השלמים. לא נעשיתי לצדיק אמיתי נסתר אלא לחמור אוכל לחם הראשון של הגאולה השלמה, ולאחראי על סימן החמור שעלי, ברוך ה". זה עשרים ושש שנים (נכון לשנת 2009) שאני כותב, ברוך ה", את כתבי ספר משנת חיים, ויש עוד הרבה מה לכתוב ומה לסדר. יעזור לי ה" בכוח ובאומץ כך שלא אחלש, לא אהסס, לא אמוש ולא אכהה אלא אוכל להמשיך בעבודה הזאת עוד שנים רבות, ברצון ה", ואשלים את התפקידים שעלי ככל יכולתי, עד לנשימתי האחרונה, וכן יהי רצון. כמו כן שהצדיק חיים יתמוך בי ויסעדני, בעזרת השם, כי אין לי שום דבר בעולם ללא אהבתו אלי.

דג י"ז – לפיכך פי הבאר הוא פה הביאורים על כל דברי הגאולה השלמה, ובשל האבן הגדולה שהייתה מונחת על פי הבאר, היה "כלוא", כביכול, אותו השלום של הגאולה השלמה. הרי מי יוכל להרימה ולהשקות במי אותם הביאורים הנדרשים את כל העדרים? לא היהדות, לא הנצרות, לא האסלאם וגם לא דתות אחרות שמדברות על השלום תוכלנה להביא את השלום, אלא הגעתו תתרחש רק בסיוע הגואל חיים. מרמז על כך יעקב אבינו באומרו: "עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל--לֹא-עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ" (בראשית, כ"ט, 7), כלומר: עוד זמן רב יחלוף עד שיגיע השלום או שיתקיים איסוף כל העדרים, ועל כן עשו את מה שתוכלו כדי לרעות את עדריכם ולהשקותם, אך הכינו אותם לטוב שיבוא בעתיד.

דג י"ח – יעקב אבינו בא לסמן שכדי להגיע לשלום האוניברסאלי האמיתי נדרשים ביאורים מן הבאר ההיא, וכי רק אדם אחד לבדו, שיש לו כח עצום מאת ה", יוכל להזיז את האבן הגדולה בכדי לגלות את מי אותם ביאורים המביאים את השלום. כוח זה בא רק כאשר באה רחל, כי הנקודה העיקרית היא שאי אפשר להגיע אל השלום של הגאולה השלמה אלא באהבה עצומה לרחל, דהיינו: במסגרת הקשר אל הצאן הנאבד מבית ישראל, ישועתו והצלתו. בני הצאן הנאבד הם המשלימים את עם ישראל, מאחר שללא עשרת השבטים אין עם יעקב שלם, וחשובה לא פחות העובדה, שדרך הצלת נשמות בני הצאן הנאבד ניתנת גם האפשרות להציל המון גויים עד לאיים הרחוקים. כל זה תלוי, כאמור, באהבת יעקב אבינו לרחל אמנו.

דג י"ט – מתאים כאן השם "באר חמלה", כי הרי מסופר בספר הנביא הסבלן ירמיה על רחל אמנו, שהתמלאה בחמלה על עשרת שבטי ישראל שנאבדו. כל פרק ל"א בספר ירמיה מלא בנבואות חשובות מאוד על חמלת ה" על עמו ישראל, על חזרת ישראל לציון ועל כל הטוב והשלווה שיימצאו, וכמו כן מועלים רמזים רבים על חזרתם של עשרת השבטים המכונים "אפרים": "יד כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. טו כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. טז וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם", "יט הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים--כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל-כֵּן, הָמוּ מֵעַי לוֹ--רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם-יְהוָה", "ל הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה" (ירמיהו, ל"א, 14-16, 19-20). אחרי הבטחת ה" שבניה של רחל אמנו ישובו לגבולם, ניתנה הדרך החדשה שתתגלה בזמנו להציל את הצאן מבית ישראל כמו גם את בני יהודה.

דג כ' – חמלת רחל אמנו, ששמה מרמז, כאמור, על הצאן, סייעה רבות לישועתם על מנת להביא לבסוף את הברית החדשה השלמה, היא הברית השלמה לשלושת העדרים: יהודים, נוצרים ומוסלמים וכן לכול שאר העדרים, למען השלום. הרי האבן שעל פי הבאר גדולה היא, ולכן יש צורך בכול העדרים. שאבנו אם כך "מן הבאר" ומצאנו גם "באר חמלה". העולם חיכה כארבעת אלפים שנה עד לבחירתו של הגואל השלישי חיים, ועם בחירתו הסיר הוא לבדו, באהבתו לנשמות הצאן הנאבד, את האבן הגדולה מעל פי הבאר כדי לגלות את חמלת ה" ברוך הוא על כל הנשמות ולגלות את הברית השלמה המצילה אותן ומביאה את העולם אל תקופות השלום. השלום לא בא בין לילה, אלא נכון יותר לדבר על בניין השלום, מפני ששלום יציב הנשאר בזמן דורש יסודות אמיתיים המבטיחים שכול החפץ באותם יסודות יוכל להתאחד ולחיות בשלום.

דג כ"א – השלום שיהיה בדורות הגאולה השלמה הוא בניין גדול מאוד, "בניין השלום", והוא הבניין שנראה בסימן השלם החמישי אותו קיבל דוד לוי ב- 1983 (סימן הדור הרביעי ודור הבניין החדש). אחרי כל הבלבולים הגדולים, הקרבות והסכסוכים נראה בניין מפואר שהשראת השלום עליו ואשר ממנו יצאו אור, שלום ושלווה לכול הארץ. בחלום זה נראה הבניין האהוב בארץ ישראל, ולכן בוודאי קשור הוא בבית התפילה לכול העמים (אם כי הוא לא נראה אז בצורה שקיבלנו בהמשך, דהיינו: בניין בן שבע קומות).

אשר לשם הסימן הנ"ל, הרי שהוא כפול: "הדור הרביעי" ו"דור הבניין החדש": הדור הרביעי בא להסיר את כל הדברים השליליים המפריעים לשלום, בעוד שהבניין החדש בא להביא את כל הדברים החיוביים, שנבנים יחד עם השלום. לפיכך אין מדובר רק בקדושה החדשה של בית התפילה של הגאולה השלמה אלא גם במבנים חיוביים רבים ושונים בכול העולם, אשר יקדמו את השלום האוניברסאלי אל כול דרגות האנושות בתהליך הדרגתי, כי הרי אבן גדולה היא על פי הבאר.

....................................................................

פרק י'

עמוד לב השושנה

הבאר השלישית היא "אבן גדולה על פי הבאר"

במערכת כוכבי אסתר היא "באר האופי"

"וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ--כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל-פִּי הַבְּאֵר" (בראשית, כ"ט, 2)

דג א' – ספר פירוש באר שבע נכתב לכמה מטרות, וביניהן לשאוב ביאורים חדשים על פי הסימנים השלמים מבארות באר שבע (כל הבארות מוסברות כאן, אף אם לא כולן נמצאות בבאר שבע עצמה), כי דרך הסימנים השלמים מוצאים רמזים בדברי התורה הקדושה, כפי שאמר ג'יוזפה בחלומו לרב: "עתה בא הזמן ללמוד את הסימנים הנסתרים בתורה". ג'יוזפה הכריז בכך שבביאת הגואל חיים והסימנים השלמים הגיעה היהדות לתקופה חדשה ביחס לכל דברי ימי ישראל בעבר, כי התורה עצמה נכנסת לברית השלמה והבנתה מתחדשת דרכה. מצד אחד מדובר בהתחדשות עשרת הדיברות דרך החוק החדש של הגאולה השלמה עבור הבנת העולם, ומצד שני מדובר בהתחדשות התורה עצמה, והלימודים החדשים האלה הם עיקר עבור לומדי התורה.

דג ב' – ואכן כל ספר השושנה (ספר משנת חיים) כולל לימודים חדשים המיוסדים על התורה, על הנביאים ועל הסימנים השלמים. באופן זה התורה מתחדשת בברית החדשה השלמה. בנוסף, מתורגם הלימוד בכל הנושאים לאנגלית ולאיטלקית, ובהמשך יתורגם לכול השפות. ליהודי הלומד תורה יום יום במשך שנים רבות מתגלים עתה רמזים נפלאים דרך הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. רכוש גדול הוא. ישוע סיפר בעניין זה משל חכם: לְמה דומה הסופר המלומד בתורה הנעשה תלמיד למלכות השמים? לבעל בית יפה וגדול שמלא בדברים עתיקים וחדשים. כאשר הוא חפץ בדברים העתיקים הוא מוציא אותם, וכאשר הוא חפץ בדברים החדשים הוא מוציא אותם.

דג ג' – ישוע דיבר על מלכות השמים במסגרת הסימנים הגאוליים והמשיחיים ההתחלתיים שהוא קיבל בבית הספר האיסיי. היהודים המלומדים לא ידעו ולא הבינו דבר מכוונותיו אודות מלכות השמים, ואמנם בדרשת ישוע על ההר אמר הוא לפשוטי העם "אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָׁמָיִם" (מתי, ה', 3) ואמירות נוספות בסגנון, אשר גרמו לאנשים להתלהב מדבריו ולקוות לטוב, המחכה לטובים בעולם הבא שכולו טוב. ישוע גם הסביר במשליו שמי שגילה אוצר גדול ויקר יעשה הכול בכדי להחזיק בו ואף יעזוב את כל שאר הדברים בעולם. כן הסביר שאם אדם מכיר במלכות השמים שאוצרות ה" בה, ייעשה הוא תלמיד של מלכות השמים ויעזוב כל דבר אחר.

דג ד' – ללומדי התורה שחשדו כי כוונתו במשלים הללו היא להביא לנטישת לימוד התורה והמסורת, נתן ישוע את המשל לפיו סופר שנעשה תלמיד של מלכות השמים הוא כבעל אותו בית שבחפצו מוציא דברים עתיקים ובחפצו מוציא דברים חדשים. אין סתירה בעניין, כי השלמות הרצויה מתבטאת בכך, שהיה לו כבר רכוש גדול והוא רק הוסיף עליו אוצר גדול ויקר, המשלים לכול רכושו. הדברים המפליאים יכולים להבהיל את המוח של מי שלא רגיל אליהם, ועל כן לא נעשו היהודים במשך 2000 השנים האחרונות לתלמידים של מלכות השמים, וגם היום הם אינם יודעים במה מדובר.

דג ה' – בספר עמוק באיכותו, הוא "ספר סימני התורה של אליהו הנביא על פי הדג הגדול לוויתן" (ספר "וישקהו"), מתגלה הקשר בין שש הנקודות מעל המלה "וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית, ל"ג, 4) לששת הסימנים הגדולים השלמים, והארכתי שם בשאלה מדוע בתורה לא מדובר על העולם הבא. עיקר התשובה הוא שהתורה לא יכלה לגלות את עניין מלכות השמים לפני זמן הגאולה השלמה. התורה לא דיברה על העולם הבא, מפני שהחיים אחרי המוות לא מתייחסים רק לישראל, כי אם לכול בני האדם, הטובים שמיועדים לעבור למקום טוב והרעים שמועדים לעונשים. כוונת התורה באי העיסוק בעניין היא שאין לגלות לפני הזמן את "סוד" העולם המיוחד והנעלה הזה, הוא עניין מלכות השמים. ("סוד" זה אינו חלק מ"סודות" שהצדיקים הנסתרים מכירים בהם בעקבות עליותיהם, אלא סוג "סודות" שמיועד להתגלות בזמני הגאולה השלמה). עניין מלכות השמים נועד להתגלות לטובת כל האנושות רק בסוף, עם בחירת ה" בצדיק חיים, כי חלק שלם הוא של הגאולה השלמה ושל הברית השלמה של הסימנים השלמים. לפיכך מפליאים הם דבריו של ישוע לפני אלפיים שנה, והארכנו בעניינם בכתבי ספר המפליא העוסק בתיקון הנצרות. פלא עצום הוא גם שישוע הבין בסוף כי יצטרך למות בקורבן לפני ה", ושמיועדת לו מישרה במלכות השמים אחרי מותו ותחייתו. פלא שובר הרים הוא.

דג ו' – כוונות ישוע נתקיימו באופן חלקי גם אחרי שאבות הכנסייה שיבשו את כל כוונותיו. מלכות השמים אליה עלה ישוע עם מותו (אנו מכנים אותה "קְדם מלכות שמים") לא הייתה מלכות השמים השלמה המתקיימת לעד, כי זו נוצרת רק בגאולה השלמה עם בחירת ה" אלהינו בגואל האחרון והמשלים. לפיכך כל מה שהיה בעבר כבר אין לו מקום להיקרא בשם מלכות שמים, ותפקידו מתבטל ביחס למלכות השמים השלמה. ואמנם, מאחר שקורבנו של ישוע נתקבל בפני ה" ברוך הוא, כוננה מישרתו את קְדם מלכות השמים לנוצרים. קדם מלכות השמים הוקם בעבר עבור נוצרים בעלי מידות טובות ולב טוב, אך לא עבור הנצרות בכללותה, שהיא דת פסולה בשל העבודה הזרה שהיא כוללת.

דג ז' – מקדם מלכות השמים יכול היה ישוע לעורר רחמים על הטובים. איני מרחיב בעניין זה, כי אין לנו עסק בו כעת, ואף לא טוב להתבונן בו אלא רק לדעת באופן כללי שדברי הסימנים ההתחלתיים התקיימו דרך מישרתו של ישוע וגרמו להשפעות מן הכוכב שליווה את ישוע מלידתו. בעקבות אותם סימנים המשיל ישוע משלים על מלכות השמים, בישר את בשורותיו החדשות הקשורות למידות הטובות והשתדל לתאר את המישרה המשיחית שעליו מבלי להשתמש במונח "משיח". בדברי נבואותיו על מלכות השמים היורדת לארץ הוא הסביר שרק הטובים יינצלו, וכן רמז רמזים על הריגתו, על תחייתו מן המתים ועל מישרתו במלכות השמים.

דג ח' – מהסימנים השלמים אנו יודעים שהסימנים ההתחלתיים היו אמיתיים, כי הרי הסימנים השלמים הם המשלימים את אותם סימנים התחלתיים. עם זאת חשוב לזכור כי הסימנים ההתחלתיים השתבשו בכול התיאולוגיה הנוצרית, וכל קיומם בפועל בעולם נכנס להסתר במסורת הנוצרית. בשל אותו שיבוש ודעות פסולות, לא הייתה התפתחות הדרגתית של ענייניהם במשך הדורות, מהקמת הכנסייה ועד היום. הסימנים ההתחלתיים אינם אלו שמביאים לבסוף את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה[30]. לנצרות אין שום קשר עם מלכות השמים האמיתית הנצחית, שבה מצויים האוצרות עליהם ישוע דיבר. נדגיש גם כי ישוע, בניגוד לתיאולוגיה הנוצרית, היה עניו, בעל לב כן ואמיתי ואהוב מאוד על ידי ה", אשר אפשר לו ליטול את המישרה ההיא. ישוע היה אהוב גם בשל קנאתו לאמת ובשל אהבתו את עם ישראל ופעולותיו למען הצלתו. למעשה ישוע קיבל בענווה גם את מותו למען קיום הנבואה בספר ישעיהו, פרק נ"ג.

דג ט' – אני מסביר כאן את העניין בכדי שיובן היטב, שהסימנים השלמים היורדים לאחר בחירת הצדיק חיים כגואל הם חדשים ממש ולא מיועדים רק ליהודים כי אם גם לנוצרים ולשאר האומות. במסגרת הידע החדש על מישרתו האמיתית של ישוע נכלל תיקון הנצרות, שמביא לתיקון האוונגליונים, אשר מביא לתיקון עץ הדעת טוב ורע, כי האוונגליונים כוללים שקר גמור (בפרט באוונגליון הרביעי) אך גם טוב אמיתי. מן התיקון הנ"ל ייצא טקסט נפרד אשר יתבסס על החלק האמיתי באוונגליונים, והוא יהיה חלק מהביבליה האמיתית.

דג י' – מדובר על הסיפור האמיתי של משיח בן יוסף, מונח הנודע במסורת אולם באופן מבולבל, כמו כמעט כל עניין "משיחי" במסורת, ומפני שמישרתו היא אמיתית, היא תיעשה חלק מהמסורת האמיתית של ישראל ושל דברי ימי ישראל. גם הנוצרים יקבלו את תיקון הברית החדשה הנוצרית ויתבססו על הביבליה האמיתית. הסימנים השלמים מביאים את שלמות דברי הימים, וגדולה מאוד העדות האמיתית והנאמנה שקיבלנו, ברוך ה", בכ"ו השנים שעברו. הרי התורה עצמה נכנסת למסגרת הברית השלמה והבנתה מושלמת, וכן שלושה הם אנשי הגאולה: משה, ישוע וחיים. מרדכי הצדיק הוא אמנם הגואל השני לישראל, אבל אותה הגאולה לא הייתה קשורה לעשרת השבטים אלא יועדה רק ליהודים שהוגלו מארץ יהודה לבבל, וכל שכן לא הייתה גאולה אוניברסאלית.

דג י"א – מאידך גיסא, מישרתו של ישוע כן יצאה לאומות העולם, וגם בקוראן אלכרים משובח ישוע מאוד כנביא ומבשר של ה". לפיכך דווקא ישוע הוא האיש השני של הגאולה האוניברסאלית. עם זאת, הגאולה השלישית השלמה היא האוניברסאלית מכולן, ועל כן מתעוררת שמחה היסטורית כאשר נחתמים תיקון הנצרות והרפורמה ביהדות אחרי שתים עשרה שנים של הסימנים השלמים. וישק יעקב לרחל באהבת נשמות הצאן הנאבד מבית ישראל, בזכות הגואל השלישי חיים מצנעא, תימן, ונתמלא כוח הגואל חיים, אשר לבדו גלל את האבן הגדולה שעל פי הבאר בכדי לשאוב מהמים המבארים את מפתחות ההגעה לשלום האוניברסאלי, המנובא בספרי הנביאים.

דג י"ב – מהמפתחות עולה שרוב הנבואות המשיחיות נתקיימו במישרת ישוע רק במקצת, אך פרק נ"ג בספר ישעיה הנביא הקדוש היא הנבואה המתארת את כל מישרתו של ישוע עד להבנתה בגאולה השלמה. עם ישראל יבין לבסוף שהנבואה הזאת דווקא מתארת את מישרת ישוע, שהיה צדיק החי באמונתו ושנהרג בחפותו אף על פי שנשא את עוונותינו בזמן ההוא. עם ישראל יתחרט אז על כל בלבולי העבר ויתחדש בדעה חדשה. בנבואה ההיא בישעיהו נמצא גם אחד ממפתחות השלום הגדולים המבוטא במילים: "מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו" (ישעיהו, נ"ג, 5). דהיינו: השלום שלנו, של עם ישראל, תלוי במוסר של הלימודים החדשים על ישוע. במסגרת לימודים אלו נהפוך את ליבנו לצד האהבה, נבין יותר גם את מוסר ה" עלינו, בעוונות, ונחפש את תיקוננו.

דג י"ג – וכן נשמח ונבכה יחד בהבנת כל הנבואה הזאת שהיא ממש "גן" (נג) של נבואות חשובות, נכרות שלום עם ליבנו ונעריך ונאהב את ישוע בן מרים ויוסף, כי אחינו הוא וכי ה" אהב אותו, מאחר שהיה עניו, והלוואי ונהיה ענווים כמוהו, ויאהב אותנו ה" ברוך הוא גם כן. מן האחווה נגיע לחמלה ומשם לאופי חזק, כי זאת היא הדרך לשלום הרצוי מאת ה". לישוע היה אופי חזק מאוד, ועלינו להשיג ממנו מוסר. היה הוא בלתי מובן אך למרות זאת עמד על דעתו באמונת אל שדי עליו וקיים את מישרתו. נבין גם שחז"ל לא עמדו בחכמת העניינים האלה, כי גזרה הייתה להסתר פנים עלינו בכול אלפיים שנות גלותנו, ונתפלא על העניין מאוד בהתבוננות עמוקה שאין לה סוף. כמו כן נזכור את אמיתות דבריו יתברך: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (שם, נ"ה, 8), כי גדול ה" שעושה את רצונו ושאין לו משוא פנים. נשפיל לפיכך את שכלנו ונלמד מחדש את הדרכים האהובות על ה", ישתבח שמו לעד.

דג י"ד – ראו את נפלאות הסימנים השלמים! נפטרה נלדה לוי בזמן שאני כותב על נשיקת יעקב לרחל, ויש קשר אמיץ בעניין, כי זכותה של נלדה לוי גדולה מאוד, והיא בעצמה הינה מהצאן הנאבד של בית ישראל. היא זכתה שבני משפחתה יקבלו את ששת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, בשל אהבתם את המורה חיים, קרבתם אליו ורחמנותם עליו בעת סבלו. גם בכול השנים שעברו מאז פטירתו, דבקה נלדה תמיד באהבת המורה חיים וכן דבקה עד מאוד בבעלה רמו לוי, שנפטר ב-1994. חוץ מסימן החמור אוכל לחם שחלמה, ראתה היא חלומות גאוליים נוספים, הקשורים בעיקר לאיחוד העתידי בין הנוצרים הטובים ובין היהודים. בחלום אחד, לדוגמא, היא ראתה אנשים רבים מאוד אשר הגיעו לראות את האפיפיור קרול וויטילה (יוחנן פאולוס ה-2), והיא התהלכה לידו. רוח טובה שררה ביניהם, והתבדח האפיפיור כשאמר לה: "עוד יחשבו שאנחנו מחותנים".

דג ט"ו – כבר הסברנו שהאפיפיור קרול וויטילה, שהיה אדם טוב, אוהב שלום ומעריך את ישראל, זכה להיות בסימן הראש של עשו הנכנס למכפלה, כי הוא זה שנכנס לבית הכנסת ברומא עם הרב טואף וסימן את סוף הגזרה בת אלפיים השנים המבדילה בין נוצרים ובין יהודים. בהקשר זה קיבל גם רמו לוי חלום, בו ראה את הצדיק חיים בבית החיים בו ניצב עץ אחד באמצע, וזאת בסימן "הסרת הגזרה מאז הקמת הכנסייה".

דג ט"ז – ליבה של נלדה לוי תמיד חפץ לראות שהנוצרים יכירו באמת אמונת התורה בה" אחד ושיאהבו את עם ישראל. היא הייתה אישה פשוטה מאוד שלא יכלה ללמוד כשהייתה צעירה, מכובד האחריות על אחים ואחיות צעירים ממנה. מקורה בעיירה קטנה של איכרים ופועלים באיזור פדובה, קרמיניאנו (Carmignano), שבה כולם קתוליים. היא התגיירה בקהילת מילאנו לאחר נישואיה לבעלה, רמו, ודבקה ביהדותה כל ימי חייה. לא ממשפחת רבנים היא, אך היא זו שנבחרה להיות אם המשפחה אשר קיבלה את הסימנים השלמים הגדולים, והיא אם כל החמורים של הגאולה השלמה. עליה גם נאמר בחלומו של סולי קמחג'י בבאר שבע, כחודש לפני פטירתה, שבעזרתה מתקרבת מלכות השמים לעולם.

דג י"ז – לא שבח קטן הוא שבזכותה של נלדה לוי מלכות השמים מתקרבת לעולם, והרי גם חלומו לעיל של ג'יוזפה בלילה אחרי הלוויה, ניתן בזכותה. עלינו להבין שפטירת נלדה לוי היא בסימן נשיקת יעקב לרחל וכי הפרקים האחרונים נכתבו בהקשר לאותה נשיקה ולקשרי רחל אמנו לצאן הנאבד מבית ישראל.

דג י"ח – איך הייתה הנשיקה בין רמו לוי ובין נלדה לוי במלכות השמים לא נוכל לדעת, אך בטוח שגם המורה חיים, האוהב אותה מאוד, נישק אותה בעלייתה. אני גם מניח שקודם שנישק אותה, נתמלא הגואל חיים שוב בכוח עצום וגולל את האבן מעל פי הבאר לפי מידות התקופה החדשה הזאת, שנכנסנו אליה עם פטירתה של נלדה. על כן נפתחים כאן בספר פירוש באר שבע מים חדשים להשקות בהם את הצאן. לא נדע אמנם כיצד פעל הגואל חיים בדיוק בעליונים ובנסתרים, אך מתקרב הזמן, בעזרת ה", שהצאן הנאבד יוכל לשתות ממימי הבאר הזאת למען הצלתו, כי תקופה חדשה היסטורית היא, ובעזרת ה" יתעוררו מוחות ולבבות הצאן הנאבד של בית ישראל ויחפשו את שורשם. אמן וכן יהי רצון.

דג י"ט – הלוואי וגם יהודים יתעוררו לרצות באמת במצווה הגדולה הזאת הקשורה בתפקידי סימן החמור אוכל לחם והסוס הלבן ויתעסקו בתיקון הנצרות, דהיינו: ינסו למצוא ולהציל נשמות מהצאן הנאבד על מנת לראות את עזיבת עברן ואת שובן לגבולותיהן. הרי עיקר הסימן בחלומו של ג'יוזפה הוא לעורר את היהודים לעבודת המצווה הזאת.

דג כ' – חשוב להבין כי כל סימן בדור הרביעי הוא כפול. הסימן שבזכות נלדה לוי מלכות השמים "מתקרבת" לארץ מסמל שלום והבנה חדשה, אך אי אפשר שלא יחסר בו גם הצד הקשה ביחס לעוברים על רצון ה" ולחוטאים. "ירידת" מלכות השמים אל הארץ נועדה גם להסיר מן העולם את כל המפריעים לגאולה בתקופת יום ה" הגדול והנורא. לפיכך חכמי לב, התאמצו, הכינו את עצמכם לזמנים הבאים, חשבו על שמירתכם, כי ה" ברוך הוא הוא המציל והוא המושיע, ולכן בקשו את שמירתו, כי שמירתו ניתנת לעושה רצונו, והוא יתברך ישמור על כל מי שהוא חפץ בשמירתו.

דג כ"א – תפקידנו הוא להודיע את רצון ה" בכול מה ששייך לגאולה השלמה ולהודיע את הדברים הרעים שהם נגד רצון ה". לצערנו, דברינו עדיין רחוקים מאוזניי העולם, כי אין לו עוד שמיעה, וגם הפצת כתבינו הופרעה עד עתה. עם זאת, נשתדל להתאמץ ולהיות לגיבורי רוח באופי חזק, כי רצון ה" הוא שתדעו על תחייתו של הצדיק חיים ועל בשורות הגאולה, והלוואי ותיכנסו בסימן החמור אוכל לחם אל הצלת הצאן הנאבד מבית ישראל, כי מצווה גדולה היא עכשיו, וה" ישמור בשמירה מעולה את מי שמתעסק בזמן זה במצווה זו. נקום ונעשה, וחבל מאוד על כל הדורות שהפסדנו, שבהם לא התעסקנו בצאן רחל אמנו.

....................................................................

פרק י"א

עמוד לב השושנה

הבאר הרביעית היא "האבן על פי הבאר"

במערכת כוכבי אסתר היא "באר הניגוד"

וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת-הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ (בראשית, כ"ט, 3)

דג א' – אבן על פי מזלות הלוויתן: ה"אלף" בתחיית הציפור, ה"בית" בקרב הדג וה"נון סופית" בבושם השמימי. המזלות עוזרים לנו ליצוק תוכן גאולי או מוסרי לדברי תורה דרך הסימנים השלמים, ואוהב לוויתן את המילה "גדול", כי גם הוא דג גדול על כל הגלקסיה שלנו. והוא הדג האהוב של הגאולה השלמה, כי גם היא גדולה ואוניברסאלית ושלמה. עקב כך, בראותו את המונח "אבן גדולה" הוא שמח מאוד, כי יודע הוא שהגם שהתורה הינה בת שלושת אלפים וחמש מאות שנה, המונח "גדולה" מצביע על השתייכותה דווקא לזמן הגאולה השלמה, ולא קודם לכן. עובדה זו מוסיפה לו שמחה, כי אף על פי שנכתבה כבר אז בתורה, לא ניתן עד עתה לגלות את רמזה, בעוד שכעת ניתנת הרשות, ברשות הגואל חיים, להבין את הרמזים, בתקווה שיופצו בדרגה אוניברסאלית (וכן יהיה לבסוף אחרי הדור הרביעי הזה).

דג ב' – ואמנם היכולת לקבל את התובנות ממזלותיו ניתנה גם לחמור, לפי יכולתו, על מנת שיעלה את ההסברים על הכתב, בכדי שיובנו לאחרים. אין זה משום שהחמור שכלתן, אלא כי הוא אכלן גדול האוכל גם את לחם המזלות ונהנה ממנו. הרי האבן הגדולה על פי הבאר היא השלום הגדול, האוניברסאלי והשלם שישרה בעולם בעזרת ה" מהדור החמישי והלאה, כי אבן גדולה היא סמל לבניין השלום האמיתי. על מה בנוי אותו השלום הנקרא אבן גדולה? התשובה היא "תחיית הציפור", "קרב הדג" וה"בושם השמימי". ראשית כל מדובר באמונה בתחייתו של הגואל חיים[31]. אחרי שמשיג את אותה האמונה דרך כל העדות הגדולה והנפלאה של הגאולה השלמה, יש צורך ב"קרב הדג" שהוא הבירור הבהיר בדבר אחדות ה", ודבר פלאי הוא שלא רק הנוצרים צריכים להיתקן אלא גם חלק מעם ישראל.

דג ג' – כי גם חלקים בעם ישראל נפלו לטעות הנוראית של עולם האצילות מהאין סוף, חלילה וחס ובר מינן, שהוא עגל הזהב הסופי ההיסטורי, הבא לתיקונו האחרון. הרבנים, בעוונות, במקום לשרוף את ספר הזוהר, שהוא ספר טמא, מטמא ומפתה בשקרי הזנות, החשיבו אותו (ואת כל הקבלה השקרית שיצאה ממנו) לחלק מהספרים הקדושים וקידשו אותו בטעות גדולה, כך שבעוונות הרבים התקיימה הנבואה הנוראה של משה רבנו: "יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ--, אֱלֹהִים, לֹא יְדָעוּם; חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דברים, ל"ב, 17). אמנם רוב העם היהודי לא יודע כלום מכול עוון הזוהר וקבלת השקר, אך גם בין המלומדים אין היוצאים נגדו בקול רם. לפיכך "קרב הדג" יתרחש כאשר יקומו בעלי תורה בקנאתם לאמונה הצלולה, הנקייה והטהורה נגד ספר הזוהר ונגד כול שאר השקר שנוצר ממנו, ויהיו שותפים לתיקון הגדול בעם ישראל. כאשר יתוודע העניין, יבין העם את הנפילה שנפל בה ואת כוח השטן באחרית הימים. זהו התיקון שיעורר את הענווה ואת שפלות הרוח, כי גם חכמים וגאונים נפלו בעוון ולא שערום אבותם. התיקון ישבור כל גאות, כי גם אנחנו, בני ישראל, נפלנו למוקש של עבודה זרה ולא ידענו.

דג ד' – ואם תגידו: כן, אבל באופן כללי שמר העם על אמונת האחדות, ורק חלק קטן בו טעה וחשב את המחשבות הפסולות ההן, נכון הוא, אך, בעוונות, אלה שנפלו היו הרבנים, מלומדי התורה והחכמים, ששימשו כאחראים על העם.

הנצרות נפלה בגלל ה"דבר" (הלוגוס) שבהקדמה לאוונגליון הרביעי, אשר נכתב על סמך השקר כי ה"דבר נעשה בשר" בישוע. היהדות נפלה בשל עוון הזוהר ואצילות האלוהות. בלימוד הדברים ניתן להבחין כי קיים שוויון של ממש בין שני המונחים: אצילות האלוהות במחנה ישראל והאלהת כריסטו הנאצל מאביו להיות הבן האלוהי בנצרות. המתעמק בלימוד יתפלא מאוד על האמת ויבין עד כמה יכולה העבודה הזרה להיות דקה ומפתה בערמתה. לפיכך לא נרים ראש על אחרים, כי כולנו נפלנו.

דג ה' – השפלוּת והענווה שתבואנה מכך תכשרנה את הדרך להסתכל על כל היסטוריית הנצרות ולהבין מחדש את עניין מישרתו של ישוע. יובן אז גם כיצד משיטת אצילות האלוהות של הזוהר יצא משיח שקר כשבתאי צבי לפני כ-350 שנה, אשר תלה את כל חכמתו בקבלת הזוהר, וכן כיצד התהוו על בסיס אותה קבלה שקרית תנועת חב"ד ומשיח השקר שלה, מנדל שניאורסון, אשר נחשב על ידי חסידיו כאל ממש שיש להתפלל אליו, בר מינן. זוהי תוצאת שיטת האצילות שחב"ד וגם כל קבוצות החסידים מיוסדות עליה. האלהת ישוע המשיח והאלהת שניאורסון המשיח שורשם מה"דבר" ה"נאצל" להיות "בשר" או לחילופין מאצילות ספר הזוהר. היינו הך הם. על מה נרים ראש? נסיר כל שמץ אצילות על מנת שתחזור האמונה הטהורה באחדות ה" לפי המסורת האמיתית מתמיד. נסיר גם את ה"דבר" שנוסף על האוונגליון הרביעי כמו גם תוספות שגויות אחרות ממנו ומשאר האוונגליונים, וזאת כדי שיפול כל שמץ האלהה מישוע היהודי המסכן, וכדי שנוכל להתבונן מחדש על מישרתו לפי ערכה האמיתי. זהו התיקון הגדול ששלח הגואל חיים בסימן הכוכבים: "זהו כוכב כריסטו הבא בזכות הענווה".

דג ו' – מובן שלא יוכל אף אחד להסיק מסקנות אמיתיות אלא מתוך כתבי הגאולה השלמה, ובפרט מספר המפליא העוסק בעיקרו בתיקון הנצרות. הרי מעט מאוד אנשים יכולים לעמוד בעצמם על קרב הדג, כי מי גדול היום כיחיא אבן שלמה אלקאפח, שכתב ב-1931 את ספרו "מלחמות השם", המסביר בהסתמך על התורה ועל המסורת את כל שקר דוקטרינת אצילות האלוהות של ספר הזוהר. למעשה עד היום לא מבינים אותו ואת ספרו. בבניין השלום האמיתי זקוקה לפיכך האמונה למי שנבחר על ידי ה" ברוך הוא להיות הגואל, כי הוא המביא לעולם בסוף את השלום. הוא שנבחר, והחכם ישמע לדבריו ככל שיוכל. יש לסמוך באמונה על דבריו בכול עניין העוסק במלחמות ה" על טהרת האמונה, כפי שהוסבר אצלנו בספר "חמישה לוחות הברית".

דג ז' – גם המוסלמים, הגם שמאמינים הם באחדות ה", זקוקים לתיקון גדול בקרב הדג, כי ההיסטוריה מוכיחה שלא מספיקה האמונה באחדות האל, אם אותה האמונה כרוכה בדברים שהם נגד רצון ה". דעו כי כל שונאי ישראל ושונאי היהודים בכלל, המאמינים בטיפשות כי זהו רצון האל, מקללים את עצמם יומם ולילה, כך שתפילותיהם אינן מתקבלות לפני ה" ברוך הוא. מחשבותיהם הינן למעשה נגד אלוהי ישראל, כי הוא אשר בחר בעם ישראל להיות לו לעם סגולה. דניאל מניגרסו קיבל חלום בו ראה את הגואל חיים מתפלל. הצדיק היה עצוב מאוד ואמר שבין כל תפילות המוסלמים עכשיו, אין אפילו חמש מאות תפילות העולות לה". - - דבר נורא הוא ובאמת עצוב, כי הרי מיליארד מוסלמים מתפללים חמש פעמים בכול יום. גם המוסלמים החושבים שהם צריכים לכבוש את העולם כולו על מנת להשליט עליו את חוקי האסלאם מטורפים הם, אין להם שכל ואמונתם פסולה.

דג ח' – האמונה צריכה להיות נכונה, לא רק באמונת אחדות ה", הגם שזו בסיסית ועיקרית בכדי להיות על הדרך הנכונה, כי אם בכול מה ששייך לאמונת דברי האבות ומעשיהם בתורה ודברי ימי ישראל בגאולה הראשונה ממצרים ובמעמד הר סיני. יש להבין שה" ברוך הוא בחר בעם ישראל לקבל את התורה, וכי לולא זאת, לא היו קמות הנצרות או האסלאם. חשוב לדעת את ההבטחות הרבות בתורה ובפרט בנביאים, שלפיהן למרות כל עוונותיו ופשעיו של עם ישראל, לא ימוט הוא לעולם: "לד כֹּה אָמַר יְהוָה, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. לה אִם-יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, מִלְּפָנַי--נְאֻם-יְהוָה; גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ, מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי--כָּל-הַיָּמִים. לו כֹּה אָמַר יְהוָה, אִם-יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה, וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי-אֶרֶץ, לְמָטָּה: גַּם-אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל, עַל-כָּל-אֲשֶׁר עָשׂוּ--נְאֻם-יְהוָה" (ירמיהו, ל"א, 34-36).

דג ט' – הרי הסימנים השלמים באים עם תיקונים ביחס לכל שלושת העדרים - היהדות, הנצרות והאסלאם, ובכולן ישנו תיקון מקרב הדג. גם רועי שלושת העדרים ביחד לא יכלו לגלול את האבן הגדולה מעל פי הבאר, כי אין כוח כיום ביהדות, בנצרות או באסלאם גם יחד שיכול להזיז את אבן השלום שעל הבאר ולהשקות ממימיה את הצאן. ייתכן גם שבימי יעקב היה שלום בין כל רועי העדרים, ובשלווה היו מתאספים וגוללים את האבן, אך בהקשר של תקופתנו סיפורם משמש כמשל ולפיו בזמן הגאולה השלמה לא מחכים, כביכול, לכל העדרים לעשות את השלום, כי גם אם יתאספו כל העמים, לא יצליחו להביא את השלום בעצמם.

דג י' – למעשה גם יעקב אבינו לא חיכה עד שיתאספו העדרים, כי בינתיים באה רחל ומרוב אהבתו אליה (ובמסגרת נבואתו - אל צאן עשרת השבטים על שם יוסף או אפרים, שמקורם ברחל), נתמלא בכוח עצום ולבדו: "וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן" (בראשית, כ"ט, 10), שהיא בסימן בניין השלום האמיתי בסוף. גם בגאולה השלמה אין הגואל חיים מחכה לשלום בעולם כדי לשלוח את הסימנים השלמים, ומרמז לכך המשפט: "לֹא-עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה" (שם, 7). דהיינו: השקו את צאנכם כפי רצונכם, אבל השלום האוניברסאלי הכללי יבוא רק בדרכי הגאולה השלמה לפי דרכיה ובכול אמונתה, כשכוח זה ניתן אך ורק ביד הגואל חיים, שנבחר בסימן "תפארת ישראל". ראינו, אפוא, איך ה"אלף" וה"בית" של האבן הגדולה של השלום בנויות על האמונה בכול דברי הגאולה השלמה ועל בירור כל העניינים השייכים לאותה אמונה טהורה ונכונה. ומה באשר ל"נון סופית"? היא עומדת על תפילתה.

דג י"א – לשם שלמות אבן השלום ולשם בניינה מתחיית הציפור ומקרב הדג, יש צורך בתפילות מן הלב לה" ברוך הוא להצליח ב"אלף" וב"בית". שתהינה אמיתיות, תעלנה לה" ותעוררנה בושם שמימי, המבשם את המתפלל לפני השמים. התפילות הן לפיכך אלו המשלימות את האמונה ואת הבירורים והן המקשרות את ה"אלף" ואת ה"בית" ל"נון סופית" ארוכה משמים לארץ, היא ה"נון סופית" של הדג הגדול לוויתן. בל נשכח כי גם הדג שלנו עובד, מעת ביאת הגואל חיים, למען בניין השלום בעולם. הרי דג אוניברסאלי הוא הרוצה שכול העולם יקבל השפעות חדשות טובות ממזלותיו, וגם אם צריך לעבור דור שלם עד שיגיע השלום, הדג עובד על כך מעתה.

דג י"ב – אדרבא, ראו עתה עד כמה נוגע הדג הגדול בעניין. לאחר שראינו שגודל האבן תלוי בגאולה השלמה וקשור לגודל הדג, ואחרי שראינו שהאבן במזלות הלוויתן נבנית מתחיית הציפור, מקרב הדג ומהבושם השמיימי, ושה"נון סופית" כאן היא ה"נון סופית" של לוויתן, הייתי אומר שהאבן הגדולה על פי הבאר מרמזת על הדג הגדול בעצמו, כי הוא ה"מכסה" הגדול של הביאורים האמיתיים אודות השלום האוניברסאלי. בשל כך יש צורך במי שיגלול אותו כדי לגלות את מימי הבאר ולהשקות את הצאן - זהו הגואל חיים המלמד אותנו דברים חדשים לגמרי מספר הכוכבים של אברהם אבינו, המתגלה בסימן השלם הראשון, סימן כוכבי הגאולה. הגואל חיים גם גילה לנו את שמותיהם החדשים של שלושה עשר מזלות הדג הגדול לוויתן, הנמצאים למעלה משנים עשר המזלות של הזודיאק.

דג י"ג – בשנים הראשונות הורה לי הצדיק חיים, בחלום, לקבל את הקבלה החדשה האמיתית, לסדר את הדברים בכתבים ולא להרים את קולי בחוץ בנוגע לדברים האלה אלא בקול נמוך למי שהיה מוכן לקבלם. בהמשך הגיעו חלומות לחמורים בינינו, ובהם הופיע הדג הגדול בתוך מימיו וקרץ לחולם החלום, כי דרך הלוויתן להתעסק ברמזים, בגימטריות ובשמות מזלותיו, וכול מה שמתקבל ממנו נקרא קבלה חדשה אמיתית המהווה את המנות הראשונות וגם הכלליות, שמוגשות לשולחן המשתה הגדול המובטח לצדיקים. הלוויתן יכול ללוות כל מילה בתורה או בתנ"ך בכלל, כי כל קבלה אמיתית שורשה מן התורה. מאחר שחז"ל ציינו כי שבעים פנים לתורה, ברור שקבלת הלוויתן היא אחת מאותם ע' פנים, אך שימו לב כי מיוחדת היא בכול ענייניה, מפני שמתקבלים כל דבריה מכוכבי הגאולה השלמה, ועל כן יש בה חידושים עד אין מספר, ודרכה מתגדלת התורה.

דג י"ד – אני הקטן תפקידי לפתוח את הדרכים הנכונות לאותה קבלה חדשה ואמיתית עבור החכמים ויודעי התורה בזמנים שיבואו, כאשר יכירו הם בתחיית הגואל חיים, במלחמות ה", בסימנים השלמים ובמנהג החדש של בית התפילה. כן אומר אני לכם, שאין סוף לחידושי הלוויתן כמו שאין סוף לתורה, ולכן אותם חכמים ולומדי תורה ילמדו את הכללים המובאים אצלנו ויוכלו למצוא מים חיים בחידושים לפי כל עניין ולפי הזמנים שיבואו במשך דורות הגאולה השלמה.

הבחינו בפרט מעניין נוסף בפסוק "ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר": בפסוק זה לא נאמר "ויגולל" את האבן כי אם "ויגל", כי גם הוא רמז לגילוי מזלות הלוויתן, במסגרתם התגלו לנו תחיית הציפור, קרב הדג והבושם השמימי. כמו כן התגלו לנו כל הסימנים השלמים, צורת בית התפילה של הגאולה השלמה ונוסחי תפילות המנהג החדש. לפיכך קשורה האבן במזלות הדג הגדול לוויתן.

דג ט"ו – ומדוע לא ציינה התורה כי האבן הייתה "אבן גדולה"? אומר רש"י, עליו השלום: "כאדם המעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכוחו גדול". וניתן להשליך את פירושו גם על הגואל חיים, שבעלייתו למלכות השמים נתמלא בכוח עצום, ולכן האבן העצומה, שכל כוכבי הגלקסיה נכללים בה, לא נחשבה מבחינתו לגדולה. לכך גם נוסיף שבימי חייו בעולמנו, כצדיק קדוש וכראש לל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, עלה הוא לעולמות עליונים שלמעלה מהכוכבים והיה בקיא בכול הדברים הנסתרים של מעלה.

דג ט"ז – יומן: הבוקר, 15 במרץ 2009, נודע חלמה שצריך להסתכל בשלוש נבואות: בספר ישעיהו הנביא פרקים כ"ו ו-מ"ב ובספר יחזקאל הנביא פרק מ"ד. בסקירה ראשונית אני רואה שהם מקבילים בענייניהם להסברינו על ה"אבן" ועל קשרה למזלות תחיית הציפור, קרב הדג והבושם השמימי. ישעיהו מרמז על תחיית המתים בפסוק "יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל" (ישעיהו, כ"ו, 19). יחזקאל מרמז על קרב הדג בכמה אופנים הקשורים במשולם עבד ה" החרש והעוור וכמו כן על בית המקדש, שקורבנותיו היו כידוע בושם בפני השמים. ראו כמה נפלא: קיוויתי כי בעזרת ה" אשאב מן הבאר קצת רמזים, ואכן הגיע החלום הנ"ל לנודע. שימו לב כיצד מתגלים אצלנו הדברים, וזאת כי מדריך אותנו הגואל חיים ממלכות השמים בחלומות המתאימים לכול שלב בעבודתנו.

דג י"ז – דיברנו על האבן הגדולה, והנה נודע קיבלה בחלום שלוש נבואות השייכות להסברנו. דוגמא נוספת היא שכאשר דיברנו על צורך היהודים להתעסק בתיקון הנצרות, חלמה נודע חלום המעניק את המפתח לתיקון עניין לידת ישוע ליהודים. במחנה הנוצרי קשה מאוד לבצע תיקון היסטורי, הן בנוגע ללוגוס והן בעניין פולחן "מרים הבתולה", שהוא עבודה זרה הנידונה לניתוץ ולשריפה[32], אך עבור בני ישראל העניין פשוט יותר, מאחר שמכירים הם בכול השקר שנוצר מסביב ללידת ישוע.

דג י"ח – נודע חלמה שהיא הולידה את ישוע (היא הייתה בבית חולים כדי ללדת והייתה שם אחות שעזרה לה). ישוע נולד שלם, בלי דם ובלי לכלוך, שק הלידה נשאר בפנים, ואפילו חבל הטבור לא נחתך ממנה, כי לא היה צורך בכך. התינוק היה לבוש בטוניקה לבנה, ונודע לבשה טוניקה כחולה. נודע התווכחה מעט עם האחות איך זה ועל מה זה, ולבסוף נחה דעתה שהכול בסדר, וכי שק הלידה ירד מעצמו. - - מדובר אמנם בחלום מוזר, אבל אין הוא סתם חלום כי אם תיקון מתיקוני הנצרות למען הבנת בני ישראל. לא צריכים לשכנע את בני ישראל שישוע נולד כמו כל בני האדם מזרע אביו ואמו ולא שהולידה אותו בתולה, כי הרי הלידה מבתולה הוא שקר הרחוק מכול מציאות. חשוב, עם זאת, שעם ישראל יבין את שאר הדברים בנוגע ללידת ישוע ובעיקר את כל ענייני מישרתו שבגללם נקרא הוא האיש השני של הגאולה. בדרך זו נבין את סימני תחייתו מן המתים, את היותו האיל שנתקבל קורבנו במקום יצחק, ואת היותו משיח בן יוסף, שנקרא גם הכריסטו של אומות העולם הנוצריות.

דג י"ט – אמרה נודע, כי בחלומה נולד ישוע כתינוק אבל נראה שהיה כבר שלם וכאילו הוא כבר גבר רציני בצורת פניו (בדומה לחלומות אחרים על ישוע, בהם פניו כמעט תמיד היו רציניות). עיקר הרמז מתגלה בכך שלבש טוניקה לבנה, שהוא סמל לכהונה, ושיצא, כאמור, שלם (וכאילו שאין לו שייכות לענייני הלידה ומופרד מדם, מלכלוך ומחבל הטבור). בשל כך טומן החלום בחובו סימנים השייכים למלכיצדק, מלך שלם, כוהן לאל עליון (בראשית, י"ד, 18). הרי גם בתורה מגיע מלכיצדק לפתע פתאום, מבלי ששמענו עליו קודם לכן ומבלי שיוזכר לאחר מכן. לא סופר לנו דבר על הוריו או על לידתו או על אופן הגעתו לכהונה, אלא "נולד" הוא בשני פסוקים כאדם שלם, כי היה כבר מלך העיר שלם (השם הקודם לירושלים) וכוהן לאל עליון.

דג כ' – נזכיר שישוע נולד מתחת לכוכבו של מלכיצדק ושאותו הכוכב נקרא בהמשך כוכב כריסטו (בגאולה השלמה שמו כוכב המפליא). ידוע גם הסיפור באוונגליונים על שלושת המגים שהכירו את הכוכב הזה ועקבו אחריו עד שראו כי ישוע נולד תחתיו. זהו להזכירכם כוכב כריסטו, שעליו הכריז גם הגואל חיים בסימן הכוכבים: "זהו כוכב כריסטו הבא בזכות הענווה" ואשר בו (בסימן) נראו גם כוכב אברהם, כוכב יצחק, כוכב יעקב וכן כוכב רביעי שנעתק מהם, הוא כוכב הדור הרביעי הנוכחי. באופן זה קישר הסימן את אבות העולם, שחיו לפני ארבעת אלפים שנה, לדור הרביעי בו אנו חיים. מכך עולה שאין סדרי דברי הגאולה שלמים ללא הידע אודות הכוכב שהעמיד את מישרת ישוע לפני אלפיים שנה והשפיע עליה (הוא הכוכב המשיחי הקשור גם במלכיצדק).

דג כ"א – אם נחזור לחלומה של נודע ולמטרתו באשר לבני ישראל, הרי שלבסוף יבינו משכילים יהודים הנולדים מחדש באמונת הגאולה השלמה כי למרות הזיוף התיאולוגי הנוצרי, לידת ישוע הייתה באמת מיוחדת, מאחר שדבק בו כבר מלידתו כוכב מלכיצדק. כול זאת מאת ה" היה, כי הוא המסדר את הכוכבים ברקיע כרצונו.

נוסיף ונאמר כי הואיל וזמנו של ישוע הקדים באלפיים שנים את זמן החתונה האמיתית והשלמה בין מלכות השמים ובין הארץ בזכות הגואל חיים, לא יכלה היווצרותו של ישוע להתקיים אלא לפני חתונת הוריו. ומפני שהלידה מתחת לכוכב מסוים תלויה ברגע מסוים שכבר נקבע בשמים, הרי שאם יש צורך בכך, משפיע הכוכב על מאורעות ארציים, שיביאו ללידת הנולד באותו הרגע המיוחל. לפיכך נקיים הם יוסף ומרים מכל פשע, כי גורמים עליונים השפיעו על פעולתם.

בניגוד ללידת ישוע, הרי שפגישת אברהם ומלכיצדק בעמק שווה התרחשה ברגע המסמל שלמות ואיזון כוכבי בין כוכב אברהם ובין כוכב מלכיצדק. שני הכוכבים נפגשים שוב בשלמות אחרי ארבעת אלפים שנה למען שלמות הגאולה השלמה, ומאחר שמשך מסלול כוכב מלכיצדק הוא אלפיים שנה, ברור ששני הכוכבים היו נתונים במרחק הגדול ביותר זה מזה לפני אלפיים שנים, והוא הטעם הכוכבי לחוסר האיזון של אותו הזמן.

....................................................................

פרק י"ב

עמוד לב השושנה

הבאר החמישית היא "האבן על פי הבאר" השנייה

במערכת כוכבי אסתר היא "באר אסתר"

"וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת-הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ" (בראשית, כ"ט, 3)

דג א' – "א בַּיּוֹם הַהוּא, יוּשַׁר הַשִּׁיר-הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה; עִיר עָז-לָנוּ, יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל. ב פִּתְחוּ, שְׁעָרִים; וְיָבֹא גוֹי-צַדִּיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים. ג יֵצֶר סָמוּךְ, תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם: כִּי בְךָ, בָּטוּחַ. ד בִּטְחוּ בַיהוָה, עֲדֵי-עַד: כִּי בְּיָהּ יְהוָה, צוּר עוֹלָמִים" (ישעיהו, כ"ו, 1-4). זהו השיר המיועד ל"יום ההוא", הוא זמן הגאולה השלמה, ולכן מדובר בשיר על השלום האמיתי שיגיע ושלא יתבטל. "פתחו שערים": הם השערים החדשים הנפתחים עם הגאולה השלמה. ומי הוא היכול להיכנס לשערים ההם? "גוי צדיק שומר אמונים": אלה מעם ישראל ששמרו על האמונה הקדושה בתורה ובמסורת ישראל. בנוסף ניתן גם פתח לבני הצאן הנאבד מבית ישראל, ששמרו על אמונת נשמותיהם, וכשחוזרים דרך הגאולה השלמה הם "שומרי אמונים", כלומר: מתגלה להם האמונה שהייתה שמורה בהם מסיני. הנביא גם מזכיר תנאי נוסף להכיר בהם כ"שומרי אמונים" והוא שיצר ליבם סמוך על ה" תמיד, וליבם מחפש וגורם לכך שיהיה שלום.

דג ב' – לפיכך יצרו של הסומך על ה" יהיה שמור בשלום שלו, כי שלום אמיתי הוא הבא מצד הביטחון האמיתי בה". "שלום שלום": החזרה על המילה פעמיים מרמזת על השלום המובטח לדורות הגאולה השלמה. דהיינו: בניין השלום של הגאולה השלמה מיוסד על שתי המעלות הללו של האדם: יצר ליבו סמוך תמיד על ה", וליבו תמיד בוטח בה". "בטחו בה" עדי עד": היא המידה שזקוקים לה כדי לזכות לפניו. "ביה ה" צור עולמים": הסבירו חז"ל כי ה׳ צור העולמים ברא את העולם הבא ב"יוד" ואת העולם הזה ב"הא" (תלמוד בבלי, מנחות, כ"ט, ב'), ובכך הם הבהירו שהביטחון בה" לא צריך להתחשב בסוגיית המוות, כי ה" לא ברא רק את עולמנו, כי אם גם את העולם הבא.

דג ג' – "כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם, קִרְיָה נִשְׂגָּבָה; יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד-אֶרֶץ, יַגִּיעֶנָּה עַד-עָפָר" (שם, 5): "יושבי מרום": הם אלה השונאים את ישראל מדת האסלאם ומרוממים את עצמם בגאווה על כי דתם נעלה על היהדות, ורמז הוא גם לאילי הנפט הערבים העשירים עד אין מידה. "קריה נשגבה": היא דת האסלאם, המשתדלת לעלות על דת ישראל, "ישפילנה": בעונשים, וירכינו הגאוותנים את ראשם מטה כלפי אמת ישראל. "ישפילנה עד ארץ": זה כבר עונש קשה יותר, אפילו עד מוות, למוסלמים המאמינים שצריכים לבצע ג'יהאד נגד כל מי שאינו מוסלמי. "יגיענה עד עפר": עונש של עוני ורעב. "תִּרְמְסֶנָּה, רָגֶל; רַגְלֵי עָנִי, פַּעֲמֵי דַלִּים": נבואה על מרד שיגיע מצד הדלים, כי בדור הרביעי הזה יתרחשו ככל הנראה מרידות של עניים במדינות רבות בעולם.

דג ד' – "אֹרַח לַצַּדִּיק, מֵישָׁרִים: יָשָׁר, מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס" (שם, 7): "צדיק": בנבואות הנוגעות לדור הרביעי הסופי המילה מצביעה על הצדיק הנבחר, הוא הגואל מצד אחד, ומצד שני גם על הצדיק בעולם שניצל מעונשי הדור הרביעי. בהקשר זה אין הכוונה רק לצדיקים ממש, אלא גם לאנשים פשוטים, שהולכים ומתנהגים ב"מישרים", דהיינו: שליבם ופיהם אחד הוא, ישרים שאינם צבועים או יהירים. "מעגל": זהו המעגל הרוחני המסתובב על הצדיק, ומשפטו יהיה לפי "מעגלו", כלומר: שהוא ישר והולך במישרים. ומפני שמדובר גם בפשוטים שלא מלומדים ולא בקיאים כל כך במשפטי ה", מפרשת הנבואה שגם אותו הצדיק הפשוט מקווה בליבו ללכת ב"אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ" ולהיות קרוב לה", "לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ" (שם, 8).

דג ה' – לכן גם אותו הצדיק חפץ מאוד במשפטים האמיתיים של ה" בעולם, כי הוא הטוב של כל העולם: "נַפְשִׁי אִוִּיתִךָ בַּלַּיְלָה, אַף-רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ: כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, לָאָרֶץ--צֶדֶק לָמְדוּ, יֹשְׁבֵי תֵבֵל" (שם, 9). ההפך מכך הוא כאשר אין צדק בארץ. אז בני עולם מתחננים לרשעים ועושים מהם בעלי חן: "יֻחַן רָשָׁע בַּל-לָמַד צֶדֶק, בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל; וּבַל-יִרְאֶה, גֵּאוּת יְהוָה" (שם, 10). "נכחות": הם הדברים הרבים שמעניקים רווח רגעי אך גם גורמים לעוונות, המונעים מאנשים לקבל את "גאות ה"" בעת התגלותו בגאולה השלמה. "גאות ה"" היא תפארת הברית השלמה בזכות הגואל חיים הבא בסימני תפארת ישראל.

דג ו' – ומפני שכבר נבחר הגואל האחרון שמוכן להעניק לכול העולם מישרים ואורחות צדק, בעוד שהרשעים לא חפצים בהם, ישנה קנאה נוראה מן השמים ורצון לאבד את אותם רשעים מן העולם, בכדי שתשכון בו הגאולה השלמה. הנביא מבקש: "יא יְהוָה רָמָה יָדְךָ, בַּל-יֶחֱזָיוּן: יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת-עָם, אַף-אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם. יב יְהוָה, תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ: כִּי גַּם כָּל-מַעֲשֵׂינוּ, פָּעַלְתָּ לָּנוּ" (שם, 11-12). כלומר: הנביא מבקש מה" שיעניק לנו, לבני ישראל, שלום, אף על פי שאנו לא זוכים לכך מצד מעשינו. כמו כן מבקש הנביא מה" שיעשה, כביכול, חשבון כללי באשר לכל מה שקרה איתנו בכול דברי ימינו, ומאחר שה" פעל ("פעלת") וגרם ללא מעט מאורעות קשים, הוא גם יגרום להגעת השלום המובטח. שלום זה הוא השלום האמיתי שיבוא לאחר הדור הרביעי הסופי הזה, שהוא דור המשפט האוניברסאלי הסופי, השונה במשפטו מן הדורות הקודמים.

דג ז' – מרומז בביטוי שקיבלנו "כל מיני סוף"[33] על סופם של הרשעים, שמאחר שכול זרעם פסול ואינו מביא לטוב גם בעתיד, יהיה סופם בדור זה סופי - גם לעולם הזה וגם לעולם הבא. "יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ; לְבַד-בְּךָ, נַזְכִּיר שְׁמֶךָ" (שם, 13): הנביא מוסיף עוד הצדקה ביחס לעם ישראל והיא שהגם ששהו בין אומות העולם ועבודתן הזרה, לא עזבו את ה". "מֵתִים, בַּל-יִחְיוּ--רְפָאִים, בַּל-יָקֻמוּ; לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם, וַתְּאַבֵּד כָּל-זֵכֶר לָמוֹ" (שם, 14): הנביא מבקש שהרשעים שכבר מתו יהיה זה סופם הגמור ויאבד זכרם, גם בעולם הבא.

דג ח' – הנביא ממשיך לשבח את ישראל במעלותיו: "יָסַפְתָּ לַגּוֹי יְהוָה, יָסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבָּדְתָּ; רִחַקְתָּ, כָּל-קַצְוֵי-אָרֶץ" (שם, 15). דהיינו: הוספת לעם ישראל את גאולת מצרים, את גילוי התורה ואת התורה שבעל פה, ובכך הרחקת את כל אומות העולם, שלא קיבלו את כל זאת.

אף על פי שעם ישראל סטה מן הדרך והביא על עצמו צרות רבות, "יְהוָה, בַּצַּר פְּקָדוּךָ; צָקוּן לַחַשׁ, מוּסָרְךָ לָמוֹ" (שם, 16): גם בצר קראו לך ומתוך הסבל זכרו ולחשו דברי מוסר שלמדו מאז. הנביא מציין גם שהעם היה נתון בצער וממשיל אותו לאשה בחבלי לידתה: "כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת, תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ--כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ, יְהוָה" (שם, 17).

דג ט' – "הָרִינוּ חַלְנוּ, כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ; יְשׁוּעֹת בַּל-נַעֲשֶׂה אֶרֶץ, וּבַל-יִפְּלוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל" (שם, 18): רמזים הם לשואה ולהקמת מדינת ישראל. "בל נעשה ארץ ובל יפלו ישבי תבל": סוף הפסוק מבהיר שעם הקמת מדינת ישראל והגעת הגאולה השלמה, היו צריכים כל שונאי ישראל שבעולם ליפול, אך הדבר לא קרה (באופן מיידי).

הנביא מזכיר בתפילתו את עניין תחיית המתים. קודם לכן ביקש שלרשעים יהיה סוף גמור ולא יישאר זכר מהם אחרי מותם, והרי אין עונש יותר גדול מזה. בפסוק זה מגיע הוא לשכר הטוב בניגוד לעונש ההוא, והוא שהזכאים יחיו חיים נצחיים בין העולם הזה והעולם הבא: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל" (שם, 19). לולא נמצאה פה המלה "נְבֵלָתִי" הייתי אומר בפשטות שמדובר כאן בסימן הגדול שמקובל במסורת ישראל על תחיית המתים מקברותיהם, כי ברור שהנביא מתכוון למאורע זה.

דג י' – אך מהי המילה "נבלתי" הבאה כאן באמצע? אם הכוונה לגוף שכבר מת והיה נבלה בקבר, לא מובנת הצורה "נבלתי" בגוף ראשון ("הנבלה שלי"). הנצרות רואה במילה זו רמז לתחייתו של ישוע מן המתים, אך אנו נידרש למשקולות החמור כדי לפרש את עניינו, כי באמת אין המלה "נבלתי" מתיישבת לפי הפשט. מדוע לא נאמר פשוט: "יחיו מתיך יקומון"? זאת מאחר שהמלה "נבלתי" בגוף ראשון סימן מיוחד הוא.

דג י"א – המילה באה להבהיר שעניין תחיית המתים מקברותיהם של הזוכים לפי המסורת אינו דבר קרוב, כפי שחושבים רבים בתמימות ובפשטות האמונה שיבוא המשיח ויחיה את המתים, שיקומו מקברותיהם. הצדיק חיים הסביר לי שגם חז"ל התלבטו בעניין זה, הואיל ותחיית המתים בגופים של ממש עוד רחוקה היא בזמן, ורק ה' ברוך הוא יודע מתי היא תתרחש.

דג י"ב – הצדיק חיים, ראש לל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, נפטר לאחר סבלו הנורא והקשה וקם מן המתים, כפי שהכריז על עצמו בחלומו של ג'יורדנו: "הייתי מת וקמתי מן המתים".

הגואל מראה את עצמו לתלמידים בחלומות עד עתה אם כי יכול הוא, אם יחפוץ, לרדת לעולם ממש בגוף חדש של התחייה. בזכות תחייתו של הצדיק חיים קמו אנשים נוספים בתחייה. דומניקו מניגרסו (אביהם של ג'יוזפה ודניאל) קם בתחייה והראה את עצמו לדניאל ולג'יוזפה, בניו, בחלומות, בהם הציג בפניהם את גופו החדש ואמר להם לגעת בו. גם בנימינו נוסטר קם מן המתים בזכות תחייתו של הגואל חיים, וכן אנטונייטה, דודתו של פאולו, קמה מן המתים בזכות כך שהאמינה לדברי פאולו על הצדיק חיים ועל הגאולה השלמה. גם קמל קמחג'י (אביו של סולי) ווינצ'נצו (דודו של פאולו) קמו בתחייה בזכותו של הצדיק חיים.

דג י"ג – התורה הקדושה לא דיברה בפירוש על העולם הבא, כל שכן על תחיית המתים, כך שכל עניין מלכות השמים סוד מוסתר הוא לגמרי בתורה. נושא תחיית המתים מיסודות האמונה הוא במסורת ישראל, אך כללי הוא, ולכן גם חז"ל התלבטו בעניינו בסברות מובנות מכתבי הנביאים (והפסוק בו אנו דנים הוא דוגמא לכך). אם החכמים התלבטו בדבר תחיית המתים, הרי שעל מלכות השמים הם לא דיברו כלל, וזאת מאחר שלא הייתה להם שום קבלה בעניין, ובכלל לא הייתה מוכרת תבנית מלכות השמים המתקשרת לעולם. חז"ל לא ידעו, אפוא, שדבר תחיית המתים ודבר מלכות השמים קשורים הם, וכי מי שיזכו לקום בתחיית המתים הן הנשמות, שזכו כבר להיכנס למלכות השמים.

דג י"ד – בנוסף, לא ידעו חז"ל שבאותה מלכות שמים יושב מי שנבחר לכך מאת ה", הוא הגואל האחרון השלישי, השופט המשוח במלכות השמים, שאחרי סבלו האחרון קם מן המתים. שמו חיים ובזכותו מגיעים הזוכים לחיים נצחיים בקשר עולמי בין מלכות השמים ובין העולם הזה. לפיכך סדרי הדברים אינם כפי ששיערום אבותיכם לפיהם בא הגואל (או המשיח לדבריהם) ותוך זמן קצר קמים המתים הזכאים לכך מקברותיהם. תחיית המתים הפיזית תתקיים בעתיד הרחוק, אך אין אנו יודעים מתי ואין היא קרובה לתקופתנו. מה שלהלכה קורה הוא שהגואל, שקם מן המתים ושעומד בראש מלכות השמים, מאפשר, בזכות תחייתו, לזוכים אחרים לקום לתחייה לאחר מותם. דעו לכם שאין דבר התחייה פחוּת, כי התחייה בעצמה היא שלמה, ולדוגמא דומניקו מניגרסו הראה בחלום את גופו החדש ממש ואמר לבניו לנגוע בו.

דג ט"ו – ולא היה אותו חלום מן החלומות הרגילים אלא אחד מחלומות הגאולה השלמה המנובאים בספר הנביא יואל (ג', 1). חלומות אלו נשלחים על ידי הגואל חיים ממלכות השמים, ודרך כוכבי הגאולה מגיעים לזוכה בהם. מצד עצם כוח תחיית הגוף החדש, דומניקו מניגרסו היה יכול לרדת ולהתגלות בארץ פיזית, ואמנם קל הרבה יותר שיתקבלו הדברים דרך חלום[34], גם עבור המתגלה וגם עבור המקבל. הגואל חיים הסביר לנו במסרים עד כמה גדול הקושי בו נתון מי שיורד ממלכות השמים לעולם, וברור שדבר לא פשוט הוא גם למקבל, כי צריך להיות חזק מאוד בעת המפגש ולא להתבלבל. עם זאת נדגיש: מצד עצם כוח התחייה במי שמקבל גוף התחייה, יכול הוא לרדת לעולם ולהראות את עצמו בדיוק כמו שנראה בחלום. לפיכך מהרגע שקם הצדיק חיים בתחייתו ירד לעולם הסימן השלם של תחיית המתים, והוא העיקר, כי ממנו מתחילים להתקיים כל יתר הדברים.

דג ט"ז – כל יתר הדברים הם מה שיקרה בדורות הגאולה השלמה האוניברסאלית מהדור החמישי ואילך, הן בדרגה כללית והן בדרגה פרטית. לבסוף, לאחר מספר דורות שאין אנו יודעים כעת מהו, תזכה האנושות ההגונה לאותה תקופה מהוללת, נעלה ומפליאה של תחיית המתים מקברותיהם. מדובר יהיה אז בעולם חדש שאין לנו עתה שום השגה בו. ואמנם כל מה שיבוא מעתה ואילך ויתקשר לתחיית המתים תלוי הוא בסימן השלם של תחיית הצדיק השלם הנבחר, חיים בן משה, מצנעא, תימן, ובאמונת האנושות בתחייתו.

דג י"ז – לפיכך, קוראיי היקרים, המלה "נבלתי" באה בגוף ראשון לומר לכם שכן מדובר בפסוק על התקופה הסופית הנפלאה ההיא שתגיע בעתיד הרחוק, אך גם שלקיומה בעולם נדרש הסימן "נבלתי".

"נבלתי" הוא הסימן לפיו תחיית המתים תתחיל מאותו גואל נבחר שיכריז בגוף ראשון: "הייתי מת וקמתי מן המתים". האמירה צריכה להינתן בגוף ראשון, כי אחריה זכות התחייה תהיה בזכותו ועל שם תחייתו. זהו, כמוסבר, הסימן השלם של מלכות השמים שניתן על ידי הגואל הנבחר, חיים, השופט המשוח במלכות השמים, שקם מן המתים. בחלומו הנ"ל של ג'יורדנו אמר ג'יורדנו לגיסו, ג'ינו: "רק המורה חיים יכול לעשות זאת" ביחס לתחייתו של הגואל, מאחר שמדובר על סימן שלם שלא יצריך הגעת סימן נוסף מסוגו בעתיד. הרי אלו הם הסימנים השלמים המשלימים את כל סימני המסורת הקודמת ושלמים מצד עצמם לכול זמני העתיד.

דג י"ח – ניתן גם כעת להבין שכול הנבואות המשיחיות והגאוליות עברו לפני כן על מישרתו המשיחית של ישוע בן יוסף ומרים. ההבדל ביחס לימינו אנו הוא שבמישרתו של ישוע התקיים סימן "נבלתי" בדרגה בלתי שלמה, אם כי גדולה ומפליאה, בעת קימתו מן המתים לאחר צליבתו, בסימן ההתחלתי של תחיית המתים.

עיקר אי השלמות של הסימנים ההתחלתיים הוא מצד היעדר הזכות בעולם באותה עת ומצד היעדר כניסת הדור הרביעי הסופי שמוכרח להקדים לגאולה השלמה. לכן הגם שהסימנים ההתחלתיים היו אמיתיים, לא יכלו הם להתפשט בעולם בצורתם הנכונה והמדודה, ובפרט שיצאו הם רק לאומות העולם ולא לעם ישראל (בצורות מוגזמות וחורגות מהמסורת האמיתית). לפיכך קורבנו של ישוע התקבל לפני ה" באמת, ישוע אכן הראה את עצמו בגוף חדש של התחייה לתלמידיו ובזכותו אכן הוקמה מלכות שמים מוקדמת, שישוע ישב בראשה, אך כל זאת התרחש במסגרת הסימנים ההתחלתיים והלא שלמים ושימש בהמשך בסיס לתיאולוגיה הנוצרית השקרית שהתנתקה לחלוטין מן האמונה האמיתית וממסורת ישראל.

דג י"ט – "הקיצו ורננו שוכני עפר": הוא בסימן השלם של תחיית המתים. ישנן מיליוני נשמות בעולמן, שהן כבר זכאיות, נעלות ומחכות לרגע ההיסטורי שבו יוכרז כי ה" בחר בצדיק, שקם מן המתים בסימן השלם של תחיית המתים. בעקבות הבשורה ההיא מתעוררות הנשמות בשמחה חדשה ומרננות, כי כבר נפתחה הדרך לקיום הבטחת תחיית המתים מקברותיהם בעתיד. "כי טל אורות טלך": עניין סודי הוא על שלושים ותשעה אורות המעניקים את "טל" הגוף החדש של התחייה בעת שתתרחש תחיית המתים העתידית מקברותיהם. אותו הגוף יהיה חזק כל כך, שיוכל להפיל "ארץ רפאים", הם הענקים שיגיעו לארץ מכוכבים אחרים, ואשר אנשי הארץ יצטרכו להפילם. "מפלת רפאים", כי ממפלתם תתוודע האנושות לרפואות חדשות ועצומות. עם זאת פירוש זה לא נובע ממשקולות החמור כי אם מנבואת שמחת הטל, והריני מבקש סליחה אם יצאתי מן הגדר.

דג כ' – בינתיים אנחנו רק בשנה העשרים ושש לסימנים השלמים ועוד כל הגרוע לפנינו, כי כל הטוב של הגאולה השלמה יבוא מהדור החמישי, לאחר הדור הרביעי הסופי והנורא הזה שבו יקרו דברים גדולים וקשים בכול פינות העולם, כפי שמזהיר הנביא: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ, וּסְגֹר דלתיך (דְּלָתְךָ) בַּעֲדֶךָ; חֲבִי כִמְעַט-רֶגַע, עַד-יעבור- (יַעֲבָר-) זָעַם" (ישעיהו, כ"ו, 20). כלומר: עד שיבואו העונשים לעולם נגד "זעם" (עוונות זנות, עוונות עבודה זרה, ועוונות ממון) ויטהרו את העולם מכול טומאתו. "בוא בחדריך וסגור דלתך": רמז הוא שבמשך הדור הרביעי הזה יזדקקו בני אדם לבתי מקלט, עד שיעבור זעם מן העולם.

דג כ"א – "כִּי-הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵׁב-הָאָרֶץ עָלָיו; וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת-דָּמֶיהָ, וְלֹא-תְכַסֶּה עוֹד עַל-הֲרוּגֶיהָ" (שם, 21): סימן הוא לדור הרביעי הסופי הזה, במסגרתו מופרד הכוכב הרביעי הנעתק משלושת כוכבי האבות. מדובר בסימן עצום של הזדעזעות הכוכבים בדור זה ובתקופת יום ה" הגדול והנורא הנכללת בו.

פסוק זה מרמז גם על הקורבנות היהודיים ובעיקר על אלו שנהרגו ברשעת שונאיהם בשואה[35], כי ביום המשפט הגדול העולמי שיבוא יהיה רגע גדול בשמים, בו כול נשמות ההרוגים יפנו לבית הדין של מעלה ויזעקו נגד כל שונאי ישראל. אז גם תוכרז כלייה נגד אותם שונאים.

הנה יצא פירוש זה במסגרת ה"אלף" של ה"אבן" הגדולה ומזל תחיית הציפור. אמשיך עתה, בעזרת השם, לפרש את פרק מ"ב בספר ישעיהו במסגרת ה"בית" של האבן הגדולה ומזל קרב הדג.

....................................................................

פרק י"ג

לב השושנה

הבאר השישית היא "באר האבן מעל פי הבאר השנייה"

במערכת כוכבי אסתר היא "באר הצניעות"

"וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן" (בראשית, כ"ט, 8).

דג א' – היום הוא ראש השנה למזלות הלוויתן, יום א' של חודש תחיית הציפור, שנת 3962. נשארו רק 38 שנים לסוף תקופת מסלול 4000 השנים של כוכב אברהם, ואני מפרש את "הֵן עַבְדִּי" (ישעיהו, מ"ב, 1) המקביל בהסבר ה"בית" של ה"אבן" הגדולה וקשור במזל קרב הדג. מעניין הדבר ממש, כי נכנסנו לשנת 3962, והלא שתי האותיות "בית" (=2) ו"סמך" (=60) קשורות במזל קרב הדג.

נדבר כעת על עבד ה" משולם עוור וחרש. בשל כך פורש אני את ידיי קדימה, כי בשר ודם אנכי ומלא בחולשות ובחסרונות. איני צדיק מהצדיקים האמיתיים הנסתרים, כי אם ככול אדם מישראל, העובד את ה" לפי דרכי, מפחד מעוון ומשתדל לשמור את מצוות ה". הריני צדיק החי באמונתו. עם זאת, גם אם אשפיל את עצמי בשל חולשותיי וחסרונותיי, ואמת הדבר ולא שקר, מוכרח אני באותו רגע לזכור כי אני תלמידו הראשון של הצדיק חיים, שנבחר לגואל האנושות.

דג ב' – כלומר: אם אשפיל את עצמי בתארים בלתי הגונים עד שאצא, כביכול, מחוץ לגדר, אז יהיה זה כאילו פגעתי, חלילה וחס, בכבוד הצדיק האמיתי ומורי הקדוש. הרי לולא הצדיק חיים נבחר לגואל, לא הייתה שום בעיה אם בדברי עם אחרים הייתי משפיל את עצמי בתארים שהינם אף מתחת לארץ, כמו שאני באמת מרגיש פעמים רבות. זאת כדי להסיר כל חשש מעלי ושלא יחשבוני לצדיק או לגדול וירצו לכבד אותי, חלילה, כי קבלת כבוד שלא ראוי לי משולה לגניבת מלבושו של ה' ברוך הוא, חס ושלום. למעשה, גם אם היה הצדיק חיים נשאר צדיק נסתר שאינו מתגלה במותו, ושרק תלמידו מכיר בזהותו ובדרגתו האמיתית, הייתי יכול להשפיל עצמי עד עפר, אך לא כן הוא אחרי הסבל הגדול של המורה חיים, מיתתו והתגלות סימני תחייתו.

דג ג' – כי הוא הגואל הנבחר, שכול העולם שנשאר אחרי הדור הרביעי יכיר אותו. אנשי ונשי העולם יתוודעו בעתיד לכך שהמורה חיים נולד בצנעא, תימן, בשנת 1914, ונפטר במילאנו בשנת 1982, ולכך שהוא השופט המשוח במלכות השמים, שכול עם ישראל וכול העולם מחכים לו, ככתוב: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם" (ישעיהו, ט', 5). בתחייתו מן המתים נכנסות כל מערכות השמים לתקופה היסטורית חדשה, בה ממוקמת מלכות השמים הרצויה לתמיד לכול יתר דברי הימים. אז משתנים כל הסדרים הקודמים ואפילו סדר ל"ו הצדיקים הנסתרים בני עלייה, כי מסתיים הסדר שהתחיל מראש הצדיקים הנסתרים הראשון, הוא מרדכי הצדיק, ונכנס במקומו סדר חדש הנקרא "נר (250) צדיקים נסתרים החיים באמונתם", כמוסבר אצלנו.

דג ד' – משתנים ומתחדשים סדרי דברי הימים, כי הרי הוקמה מלכות השמים, והגואל חיים יושב ראש בה אך אין הוא עדיין מוכר בעולם. לפיכך נדרש מישהו שיגלה את זהותו האמיתית, ואני הוא שנבחרתי על ידי הצדיק חיים להיות תלמידו. שלוש עשרה שנים למדתי תורה איתו והתוודעתי לזהותו האמיתית, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו. מובן הוא שכול חיי היו הכנות על פי השגחתו יתברך להיעשות לתלמידו של הצדיק הנסתר חיים, ועוד יותר כי הוא ראש לצדיקים הנסתרים. לפיכך זכיתי, ברוך ה", להיות היחיד שיכול לגלות את זהותו ואת מעלתו ולספר גם על התנהגותו, מידותיו, אישיותו ורבים מלימודיו שזכיתי לקבל ממנו במשך השנים. תפקידי הכרחי הוא, אחרי שלא היה מישהו אחר שיכול לעשות זאת.

דג ה' – אף על פי שהוכנתי לעבוד כתלמידו בעודנו חי בעולם, כל מה שהגיע אלינו מירידת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה בחלומות נפלאים הגיע לאחר מות הצדיק גם אל משפחת לוי, אל מכריו ואל מי ששמע והאמין שהוא הגואל הנבחר. הדברים חדשים הם ולא התגלו בשמים או בארץ עד לביאת הגואל חיים. בדברים אלו אין שום הבדל בדרגות המקבלים, לא בדרגת הלימוד ולא בדרגת הדת, כי כולנו בשר אחד. הרי כמו שהם חדשים לגמרי אצל המקבל אותם, כן הם חדשים אצלי, כי לא שמעתי ולא ידעתי לפני כן כלום מכול דברי הגאולה השלמה שהגיעו. אמנם נכון הוא שהיה לי יתרון מכוח הלימודים שלי עם המורה חיים ומכוח רוח קדושת הצדיק חיים שעלי כפי יכולתי, ונכון גם שהתעמקתי והתבוננתי בכל פרט מהתחלת הגילוי ועד עתה, אבל עצם הדברים המתגלים הם מתכנית ה" בהבאת הגאולה השלמה לעולם, ומצד המקבלים הם אותם הדברים אם המקבל או המקבלת הוא יהודי או לא יהודי, תלמיד חכם או עם הארץ מוחלט. לא משנה, מי שהוא טוב לפני ה" ומוצא חן בעיני הגואל חיים יכול לקבל את הדברים.

דג ו' – עיקר הנקודה פה היא שבבחירת הגואל חיים נדרש סימן החמור אוכל לחם בעולם. פרץ הרי "פרץ מתמר" במהירות גדולה בהתלהבותו לבשר את בשורות הסימנים השלמים בזכות הגואל הנבחר חיים, היא "משימת פרץ" המרומזת בתורה, ואמנם שנים רבות לפני לידת פרץ, השכים אברהם אבינו בבוקר וחבש את חמורו. הוא גם עזב את החמור לזמן מה עם שני נעריו עד שישובו מעקידת יצחק. למעשה גם יששכר נולד כ"חמור גרם", כי ידוע שכאשר חזר יעקב אבינו עייף לביתו, ראה הוא חמור מתעסק עם אתונו, והדבר עורר בו חשק שהביא ללידת יששכר.

דג ז' – החמור הינו בעל שלוש עיניים: לישראל, לישמעאלים ולנוצרים. הוא החמור של יצחק אבינו בסימן ישראל הגדול והוא החמור אוכל לחם, שממנו יעקב אבינו מלמד את בני ישראל ואת העולם אודות השכר הגדול הניתן לכל מי שעוסק כחמור בסימני החמור אוכל לחם.

וכיצד אני יודע שדווקא אותו החמור שראה יעקב אבינו הוא החמור אוכל לחם? לפי המקרא, אמר יתרו לבנותיו: "וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" (שמות, ב', 20), והסבירו חז"ל כי "ויאכל לחם" פירושו הלוואי וירצה לקחת אחת מכן לאשה (שמות רבה, א', ל"ב). לפיכך גם החמור שראה יעקב אבינו היה מתעסק באכילת לחמו, ומזה בא ליעקב תאבון, ונולד יששכר כחמור גרם.

דג ח' – הרי החמור של אברהם חמור אוניברסאלי הוא בהפצת האמונה הטהורה להמון גויים, ועקידת יצחק הייתה הניסיון האחרון במעלות האמונה של אברהם. החמור של יצחק אבינו הוא החמור של השבת הלבבות בין יהודים, מוסלמים ונוצרים ובכלל והוא גם חמור התיקונים הנדרשים בכדי להגיע אל השבת הלבבות ואל השלום האמיתי בסוף. החמור אוכל לחם של יעקב אבינו הוא החמור המשלים את השכר לבני אדם בעולם, אף על פי שחמורו של יצחק אבינו הוא זה שנקרא החמור ב"הא" הידיעה, ולכן חמורו של יעקב הוא החמור השלם.

דג ט' – חמורו של אברהם נועד להפצת אמונתו של אברהם, וחמורו של יצחק משלים את אמונת אברהם לעולם - לעולם היהודי, המוסלמי והנוצרי, הוא החמור, אפוא, המשלים את ישועת עשרת השבטים, הצאן הנאבד מבית ישראל, והוא עיקר בסדרי הגאולה השלמה, כי בלי הצלת וגאולת הצאן הנאבד אין גאולה לאף אחד. לכן חמורו של יצחק אבינו עיקרי הוא מצד הצלת הצאן הנאבד. אם בדברי הימים הייתה זכות, היה יכול חמורו של יצחק להיות גם החמור המשלים את הגאולה השלמה בעולם.

חמורו של יעקב אבינו, שאוכל את לחם הגאולה השלמה למען העולם, הוא החמור הגדול שבין שלושת החמורים, מפני שהוא כבר מקבל את לחם חמורו של אברהם אבינו ואת לחם החמור של יצחק אבינו, ולכן יש לחמור אוכל לחם הכוח להביא לעולם את לחם האמונה הגדולה השייכת לגאולה השלמה. חמורו של יעקב הוא גם חמור הכוכבים על שם ספר הכוכבים של אברהם אבינו, עליו מלמד אותנו הגואל חיים, והוא חמור הרקיע החדש השמיני, המקשר את ענייני מלכות השמים לרקיע החדש של הגאולה השלמה לארץ דרך הברית החדשה השלמה של הגאולה השלמה בזכות הגואל חיים. החמור הטוב הזה היורד מאורוותו במלכות השמים הוא גם חמור השושנה, על שם שושנת יעקב, הקשורה במספר שלוש עשרה, שהוא המספר השלם של הגאולה השלמה. הי-הא! הי-הא! הי-הא!

דג י' – ועוד ידענו דרך הסימנים, שהחמור הגאולי הזה היה בעצמו בגן עדן וזכה להריח את בושם עץ החיים וללקק את קליפת גזעו בזכות העובדה שהוא יהיה נושא האדם, כאשר ייברא. לכן לחמור אוכל לחם יש טעם, וגם הנביא זכריה ניבא על עניינו של החמור ה"משיחי" הזה: "גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת" (זכריה, ט', 9), הלא היא הנבואה המתפרשת אצלנו כרמז למעמדו של הגואל האחרון הנבחר למעלה במלכות השמים ביחס לסימני חמור אוכל לחם והסוס הלבן, הם אלו ש"רוכב עליהם" הגואל חיים ובדרך זו מדריך את סימן הגאולה השלמה בארץ.

דג י"א – מכל מקום יש צורך בסימן פרץ שנולד מתמר ומיהודה, כדי שיהיה אחראי על סימן החמור. עליו להיות יהודי מלידה ומשבט יהודה. שבט יהודה משמעותו שיהיה גם בן מסורת ישראל ויהיה בקיא במצוות השייכות לבני ישראל. בהקשר זה יש צורך באיש ולא בחמור לקיום ההלכה, ולכן הבינו שנדרש סימן פרץ מצד ענייני המסורת וסימן החמור מצד כל ענייני החמור אוכל לחם. חשוב להבין שאין המונח "משיח" מקביל לכול מה שחשבתם, לא מצד סימן פרץ ולא מצד סימן החמור. הם נקראים "משיחיים" רק מאחר שנמשחים הם בשמן ברשות השופט המשוח במלכות השמים, הגואל חיים. המונח "משיחי" נועד רק להסבר הדברים, אך אין אנו משתמשים במונח "משיח" או "משיחי" כלל ועיקר, כי הגואל חיים אינו ה"משיח" אלא הגואל. תוארו "השופט המשוח" ניתן לו מפני שמשיחת החמורים בשמן יכולה להיקרא על שם ה"משיחות", אך גם במובן זה אנו ממעטים מאוד להשתמש במונח "משיח" בשפתנו הברורה.

דג י"ב – לפיכך אנו משתמשים במונחים "משיחיים" רק על מנת להסביר את כל ענייני המשיחות, כי אם לא נשתמש בהם, הם לא יובנו. הרי גם הצדיק אבוחצירא אמר לפרץ בחלומו של סולי קמחג'י: "אה, אז אתה הוא החמור, משיח בן דוד".

שימו לב עם זאת שלא אמר: "אה, אתה הוא פרץ, משיח בן דוד", כי הרי פרץ אינו משיח בן דוד. לגבי השאלה האם משיח בן דוד של המסורת חמור הוא, התשובה היא שלילית, כי מי שבאמת אתם מבקשים הוא הגואל במלכות השמים, שהינו נעלה יותר ממשיח בן דוד. הגואל הוא, כאמור, גם השופט המשוח במלכות השמים אשר פתאום, אחרי פטירתו, קם מן המתים, עלה אל היכלו במלכות השמים ורוכב מאז על סימני החמור אוכל לחם בארץ. את כל זה אני מזכיר כאן כהקדמה ל"הֵן עַבְדִּי" (ישעיהו, מ"ב, 1) כי נבואת ישעיהו זו היא נבואה "משיחית" ומוכרח אני להסביר אותה בגוף ראשון, אם מצד סימן פרץ או מצד סימן החמור. פרישתי את ידיי קדימה נעשית מפני שאיני המשיח כלל ועיקר! אני הנני כלום, רק כלי מלא בחסרונות, עיוור וחרש ביחס לדרגת הצדיקים הנסתרים האמיתיים. אהבו אם כך את החמור, כי עליו רוכב הגואל חיים! הי-הא!

דג י"ג – "הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא" (שם). מי יעז להגיד על עצמו שברגע ההיסטורי הזה שייכת לו הנבואה ה"משיחית" הזו? הקדמתי ואמרתי כי המשיחות פה היא משיחות חמור, ולא שאני המשיח, מפני שעלי מדברת הנבואה. הנה רוב הנבואות המשיחיות והגאוליות מושלמות דרך סימן החמור, וכן היה בזמן ישוע, כשרוב הנבואות המשיחיות והגאוליות עברו על מישרתו אבל לא הושלמו בה ואף נדחקו בהמשך למסגרת פסולה בעבודה זרה.

אני אם כך חמור המשנה צורה לפי החומר הדרוש לתפקידי הגאולה השלמה, ולכן הנבואות המשיחיות והגאוליות מושלמות בלחם החמור. כן ישנן נבואות הזקוקות לפרץ לשם השלמתן.

דג י"ד – בנבואה זו "הן עבדי" מוסבר אצלנו שכול הנאמר בנוגע למשולם, עבד ה" העיוור והחרש, אין הכוונה בו לצדיק אמיתי נסתר, הרואה ושומע את מה שיתר בני האדם לא יכולים לראות או לשמוע, אלא מדובר בעבד ה" שאינו צדיק מבני עלייה, כי אם צדיק החי באמונתו, ולכן זקוק הוא לתמיכת ה" תמיד בכדי לקיים את תפקידיו. עיקר ה"משיחות" בנבואה זו עומדת על תפקיד הוצאת משפט לגויים לשם ישועתם, כי עניין "משיחי" הוא להביא ישועה לאומות העולם. אחד מתפקידינו העיקריים הוא לסדר ולהוציא את החוק החדש של הגאולה השלמה, הוא החוק המוציא משפט לגויים. לפיכך אינני צדיק נסתר אמיתי, אלא חמור, עבד ה", משולם, עיוור וחרש ביחס לדרגות העליונות, ומכול מקום נדרש עבד זה לשם קבלת תמיכה והשלמה בכול עניין, כי הרי בניגוד לצדיק נסתר אמיתי שלם, עבד מיוחד זה הוא "משולם" ולא שלם מצד עצמו. מסיבה זו קשור אני בצדיק הנסתר חיים שנמצא במלכות השמים ומשרה מרוחו עלי תמיד. המורה משלים אותי להיות בצורת החמור, הנדרש לקיום כל תפקיד.

דג ט"ו – הישועה שצריכה לצאת לגויים כוללת מעיקרה את המשפטים על אחדות ה", משפטים נגד עבודה זרה בכול צורותיה, והוא הטעם העיקרי שניתן לנו בחלומה של נודע הסימן שקשור למזל קרב הדג ומתייחס לאות "בית" של האבן הגדולה על הבאר, סימן שקשורה אליו גם האות "סמך". מעניין הוא שאתמול, ז' בניסן התשס"ט, 1 באפריל 2009, ציינו את ראש השנה ללוח הלוויתן ונכנסנו לשנת 3962 ("סמך"=60 , "בית"=2, בקרב הדג). כנראה מדובר בשנה המיועדת למלחמות ה" נגד שיטת ה"אצילות" המזויפת, ולמען האומות הלוואי ונוכל להוציא את הספר "מתי הילד"[36]. בל נשכח כי אין השלום של האבן הגדולה יכול לשבת בעולם העובד עבודה זרה, כי אין פשרות בדבר האמונה, ה" אחד באחדות מוחלטת, והוא בסיס לכול שלום אמיתי. רועי העדרים "גללו" את האבן בעוד אצל יעקב נכתב: "ויגל את האבן". כלומר: אצל העדרים כרוך השלום בגילולי עבודה זרה, בעוד שרק יעקב מגלה את השלום האמיתי מתוך האמונה הנכונה.

דג ט"ז – "לֹא יִצְעַק, וְלֹא יִשָּׂא; וְלֹא-יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ, קוֹלוֹ" (שם, 2). אני אוהב מאוד את הפסוק הזה. נשאלת השאלה: אם לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו, איך יוציא משפט לגויים? הפסוק הבא מתאר באופן ציורי את תנאי הסימן, לפיהם יצליח להוציא משפט לגויים: "קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה; לֶאֱמֶת, יוֹצִיא מִשְׁפָּט" (שם, 3): העבד הזה יהיה בעל לב רך ומלא רחמים על אחרים, לא איש מלחמה וחרב, כי כבר נאמר שרוח ה" עליו, רוח אהבה ורחמים. יש להבין שאין מדובר בפסוק זה על הגואל, הצדיק חיים.

הצדיק חיים, בניגוד למשולם שאליו מתייחס הפסוק, הוא הגואל ולא מלך המשיח. למעשה התנהגותו ואישיותו הפוכה מזו של מלך. הרי גם הנביא זכריה (ט', 9) ציין, כי הוא צדיק, נושע ועני ורמז, כי הוא רוכב על סימן החמור בארץ. האם מלך יכול להיות עני? גם הנביא מלאכי לא קרא לו מלך אלא "אדון" בפסוק "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי, ג', 1). מכל מקום לנו אסור לקרוא לו מלך או אדון, כי הצדיק חיים שונא מלכים ואדונים, חוץ ממלך מלכי המלכים, ה' ברוך הוא.

דג י"ז – גם ישוע שנא מלכים ואדונים, אף על פי שעל צלבו המר ההיסטורי נכתב "כריסטוס רקס" – מלך המשיח (כריסטוס ביוונית הוא משוח), מה שגרם לכך שהתייחסו אליו כאל מלך במובן פסול בעבודה זרה. עם זאת, ישוע הוא אכן כריסטו של האומות הנוצריות, מאחר שהוא באמת משיח בן יוסף שעליו רמזה המסורת, וכן ישב הוא בקדם מלכות השמים, לימד זכות על טובי לב וסייע למי שיש עליו זכות לקבל עזרה. נזכיר, כי עניין קדם מלכות השמים הוא עניין נסתר שאין אנו עוסקים בו, כי עבר זמנו בשל הקמת מלכות השמים השלמה. יש רק צורך להבין שישוע הטוב הוא האיש השני של הגאולה, ולא עניין פשוט הוא זה. מי שחושב שעניינו המשיחי יתקבל בשטחיות אינו אלא טועה. אני מסביר כאן איך הנבואות עוברות, "מתלבשות" ומושלמות דרך סימני החמור אוכל לחם ומזכיר שאותן הנבואות עברו גם על מישרתו של ישוע. אם אתם חפצים במשיח, אין לכם משיח טוב כמו ישוע, אז התבוננו במישרתו, ואם אתם מבקשים את משיח בן דוד, אז חזרו לכם שלושת אלפים שנה לתקופת שלמה המלך והנה לכם משיח בן דוד. לעומת זאת אם את האדון שנכנס פתאום אל היכלו במלכות השמים בפטירתו ובתחייתו אתם מבקשים, אז תמצאו אותו דרך עדותנו וכתבינו. הוא אינו המשיח בן דוד, כי אם הגואל הנבחר השלישי והאחרון, ואין המונח משיח מתייחס אליו. כמו כן הוא משבט בנימין ולא משבט יהודה.

דג י"ח – ואמנם מפני שישנם טעמים היסטוריים שצריך לשמור על לשון ה"משיחה", דעו לכם שהוא השופט המשוח במלכות השמים. הוא הנבחר מאת אהיה אשר אהיה למשוח אחרים בארץ, בעיקר את הכוהנים והכוהנות של בית התפילה, שהם החמורים של סימנינו. השופט המשוח במלכות השמים הוא המשוח האחראי על כל המשיחות השייכות לגאולה השלמה, ולכן כאשר אני מסביר שהחמור "משיחי" הוא, כוונתי להבהיר שהחמורים נמשחים מהגואל חיים, ולכן משיחים הם, הי-הא, אבל אין אנו משתמשים בלשון "משיח" או "משיחי" על עצמנו, אלא בכדי להסביר את דברי הימים, המלאים בלבולים במונח זה, וגם בזה עיקר הטעם הוא להמעיט ברושם המונח "משיח" ליתר דברי הימים.

דג י"ט – ביחס לישוע, צורת משיחותו נבעה מתוך קנאת ה" המושרשת באהבתו העצומה לעם ישראל, ועל כן המונח משיח מתאים לו יותר. נזכור גם את הסימנים ההתחלתיים בתקופתו שכללו גם את סימני משיח בן דוד ולא רק את סימני משיח בן יוסף, אם כי היותו משיח בן יוסף של המסורת נבעה ממישרתו שיצאה לאומות העולם למען הצאן הנאבד מבית ישראל ואי קבלתה בעם ישראל. עובדת היות סימני משיח בן דוד כלולים בסימנים ההתחלתיים מתגלה למעשה רק עם ביאת הסימנים השלמים, כאשר מבינים שנתקבל קורבנו של ישוע לפני ה", ובאותה הזכות השתנתה גזרת כליה על עם ישראל, בר מינן, לגזרת חורבן הבית והגלות, ואכן עם ישראל חי וקיים.

דג כ' – ואני? אני חמור שלם בסימן משולם עבד ה", האוכל את לחם הגאולה השלמה למענכם לשם חידוש הנבואות הגאוליות והמשיחיות בסדרים החדשים השלמים של הגאולה השלמה. הגאון מלבי"ם אמר דבר יפה על העבד הזה במונח "הן עבדי" ועל "לא יצעק" וכו': "עניין נבואתו ושליחותו תהיה משונה מכול שלוחי האל". לפי דעתי החמורית הוא צודק במאה אחוז. מצבי בגאולה השלמה, גם כחמור, גם כפרץ, ובפרט כתלמיד ראשון לצדיק חיים, שונה מכול שלוחי האל, ומברך אני את ה" על כך תמיד. לפיכך אל תעזו לטעות ולומר שאני משיח, כי אינני משיח ולא בן משיח, וגם לא נביא ולא בן נביא. עם זאת למדו את כל הנבואות החדשות על הדור הרביעי הזה, כי חשובות הן לטובתכם. אשר להפצת דבריי, הרי שאינני צועק ונושא את קולי בחוץ, כי אם דרך הכתבים של ספר משנת חיים. אציין כי גם אחריי, כל חמור, משיח בן דוד, יהיה מתחת למשיחת הגואל חיים.

דג כ"א – ראו לאיזה קרב דג גרמתי ממשקולות החמור, כי למי שאינו יודע עוד את הדברים החדשים, קרב הוא אצלו להבחין בין גואל למשיח, להבחין בתפקידי החמור אוכל לחם, להתבונן על משיחותו של ישוע, לחשוב על עניין מלכות השמים ועל עניין תחיית הצדיק חיים מן המתים, להבין את הסימנים המכוסים והמוסתרים בתורה, לפקוח עיניים חדשות לדברי הנביאים ולהבין את מקומם של בני ישראל בגאולה האוניברסאלית. קרב עצום הוא ובפרט ליודעי מסורת ישראל. ואולם עבור בעלי המסורת, הדגיש הנביא ישעיה שהדברים הבאים הם חדשים ממש ש"עתה נבראו": "ו שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ, וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ: הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה, וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם. ז עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז, וְלִפְנֵי-יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם--פֶּן-תֹּאמַר, הִנֵּה יְדַעְתִּין. ח גַּם לֹא-שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ--גַּם, מֵאָז לֹא-פִתְּחָה אָזְנֶךָ" (ישעיהו, מ"ח 7-8) לפיכך גם בעלי המסורת לא יודעים ולא שמעו עליהם. בהקשר זה גם "הנשר הגדול", הרמב"ם, הכריז בפטיש מוצק בפז, שאף אחד אינו יודע את הדברים האלו עד שיגיעו. לכן כתבתי, ברוך השם, את הספר "אור חדש לרמב"ם", כי חובה עלינו לבשר את כל הדברים החדשים שהגיעו בזכות הגואל העניו והאהוב, חיים בן משה מצנעא, תימן.

....................................................................

פרק י"ד

עמוד לב השושנה

הבאר השביעית היא "הבאר השלישית של האבן מעל פי הבאר"

במערכת כוכבי אסתר היא "באר הצניעות הפנימית"

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ" (בראשית, כ"ט, 10)

דג א' – "לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ" (ישעיהו, מ"ב, 4). הנני החמור-משולם עבד ה" עיוור וחרש, ולכן נכנסו בי שמחה ותקווה גדולות כאשר אני קורא את הפסוק הזה. הלוואי והנבואה הזאת מתקיימת בי, ולא אכהה ולא ארוץ עד שהחוק החדש של הגאולה השלמה יתוודע בעולם ועד שאפילו האיים הרחוקים ישמעו וידרשו את תורת הסימנים השלמים בזכות הגואל הנבחר חיים. כתוב "ולתורתו" – נראה כי הכוונה לעבד משולם, אבל האמת היא שמדובר בתורת הסימנים השלמים, היא תורתו של הגואל חיים, שהוא בעצמו המשלים את הסימנים המשיחיים והגאוליים, ירושת אליהו הנביא, זכרו לברכה. תורת הסימנים השלמים אמנם חדשה אך היא משלימה את התורה הקדושה ולא חורגת ממנה.

דג ב' – גם המונח "יוציא משפט" אינו חורג מן התורה, כי בני ישראל מסבירים לעמים את חוקי האמונה: "כֹּה-אָמַר הָאֵל יְהוָה, בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ" (שם, 5). לפיכך עבור המשפט היוצא לגויים צריך משולם להסביר להם את האמונה בה", בורא השמים ונוטיהם, רוקע הארץ וצאצאיה, כדי שיידעו אומות העולם מי הוא ה" ויפסיקו את העבודות הזרות, ככתוב: "אֲנִי יְהוָה, הוּא שְׁמִי; וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים" (שם, 8). "נותן נשמה לעם עליה": כמו שהוא ישתבח בורא את השמים ואת הארץ כן הוא בורא את האדם ואת כל נשמות בני האדם.

דג ג' – לכול בני האדם יש נפש, רוח ונשמה, כך שמה שנאמר בספרי חסידות לפיהם רק לבני ישראל יש נשמה אינו נכון ואינו מבהיר את העניין. "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית, ב', 7): פסוק כללי הוא לכול בני האדם, זכרים ונקבות. אותה "נשמת חיים" מתחלקת לשלוש דרגות: נפש, רוח ונשמה, אם כי יש הבדלים רבים בין נשמות, מאחר שכמו שבני האדם אינם שווים, כי כול אחד הוא יחיד ומיוחד ויש לו עניינים השייכים לו באופי, בכוח, ברגשות הלב וכו', כך כול נשמה היא נשמה פרטית ואינדיווידואלית, ברייה שלמה, ויש לה שם פרטי, כפי שבעולם לכל אחד יש שם. באופן כללי הנשמה של כל אחד ואחת היא החלק הנעלה שבבני אדם, הואיל והיא רוחנית מאוד וקרובה יותר לאל שברא אותה.

דג ד' – ואמנם נשמת האדם היא גם "מסכנה" במובן שהיא מושפעת מכול פעולות אותו אדם בעולם. הנשמה נהנית מכול פעולה לטוב, במעשה או בדיבור, בעוד שמכול פעולה לא טובה הנשמה סובלת נורא. אם האדם עושה טוב תמיד ומברך את אלהים, הנשמה הנהנית מפעולותיו תתקרב יותר לאדם עצמו כדי להיות לו לאור, המדריך אותו לעוד פעולות טובות, ולהפך, אם האדם עושה עוונות ומעשים רעים, נשמתו מתרחקת ממנו וכאילו נפרדת ממנו לגמרי. בעקבות כך יוכלו כוחות שליליים להשפיע עליו בכיוון שלילי. דומה העניין למשפט בפרקי אבות: "מִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה" (פרקי אבות, ד', 2). עניינים אלו כלליים הם לכל בני אדם ולא רק לבני ישראל, אבל יש עניין אחר, והוא בדבר התקדשות נשמות בני ישראל במעמד הר סיני. במעמד עשרת הדיברות, נשמות בני ישראל, בזכות האבות אברהם, יצחק ויעקב ובזכות משה רבנו, חשו וראו בפועל דברים עליוניים שלא ניתן לתארם כאשר נפתחו רקיעי השמים מעליהם.

דג ה' – נשמותיהם החלו לעלות מן הגילוי ומן ההבנה בעליונים, ולכן לולא ה" ברוך הוא ציווה על כל נשמה לחזור לגופה, האנשים היו נופלים מתים, כי יצאה מהם הנשמה. בכול מילה מחמישים ותשע המלים של שני הדיברות הראשונים התרחשו העלייה וההחזרה הללו. בשל כך התקדשו מאוד הנשמות במעמד הר סיני וקיבלו דרגה מקודשת יותר מיתר אומות העולם. זהו טעם ציווי ה" במצוות קדושות רק לבני ישראל ולא לעמים, כי לפי אותה הקדושה שבה נתקדשו נשמותיהם בסיני, יכלו בני ישראל לזכות לקיים מצוות קדושות מיוחדות. על שם אותה ההתקדשות ועליית הנשמות נקרא העם גם עם קדוש ועם סגולה. לפיכך המביט על תולדות עם ישראל מתפלא תמיד על הקלות בה בני העם יורדים מדרגה נעלה אל דחי, אך במקביל עליו להבין כי הכול הוא לטובת העולם בסוף, מאחר שלולא הם, ישראל היה חוטא ונופל בדרגה עד שמשתווה כמעט לאומות העולם, ולא הייתה לאומות תקומה אף פעם. זכרו כי בתכנית הגאולה השלמה האמת, הטוב, הברכה והשמירה צריכים להתפשט לכול האנושות.

דג ו' – לא נשבח כאן כמובן את הערב-רב, שגרם להוריד את דרגת בני ישראל בחטא העגל, ואמנם השקפת דברי הימים בתכנית הגאולה השלמה האוניברסאלית היא כהסתכלות מעולם מתוקן על עולם שכולו צריך תיקון. יש להבין, כי מאורעות שונים בעולם קרו לפי העוונות שהתבצעו על ידי האנשים, ואמנם לולא הנפילה לאותו עוון, לא היה העולם מקבל את תיקונו, ובאופן זה היה העוון נשאר בכוח על מנת לצאת שוב ושוב בזמנים מאוחרים יותר. עם זאת, הסימנים השלמים כבר מתוקנים ומשלימים את אותם תיקונים גדולים והיסטוריים, המביאים אל תכלית התיקון השלם של הגאולה השלמה. לדוגמא: חטא שיטת ספר הזוהר באצילות הפסולה והמלאה עבודה זרה, בר מינן, היה צריך לצאת כדי שיתוקן, כי לולא יתוקן לפני הגאולה השלמה היה יכול להימשך ולהפריע לגאולה השלמה מלשכון בעולם.

דג ז' – מהצדיק חיים בסימנים השלמים יצאה אליי הפקודה לעסוק בתיקון הנ"ל על פי ספר מלחמות ה", כי אמת היא לפני ה" ברוך הוא שספר הזוהר וכול אותה הקבלה המזויפת אסורים בשל היותם עבודה זרה. לפיכך כתבתי, ברוך השם, את הטקסט "חמישה לוחות הברית והחרם מדאורייתא" וכתבים נוספים בנושא. דרך ידע זה, המוחלט באמיתותו, ניתן להביט על דברי הימים בעין אחרת. בידיעת כובד העוון, החורג לגמרי מיסודות האמונה בישראל והמתקשר לנבואת משה רבנו בפרשת "האזינו" ("אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו", "בגוי נבל" וכו'), ידענו ללא ספק שאותו עוון "נסתר" מאחורי השואה היה עוון "עולם האצילות", אשר בכוחו להוריד את בני ישראל לאמונה פסולה, בר מינן. הרי יסוד עם ישראל הוא האמונה הטהורה בה" אחד, ואם משתבש יסוד זה, כפי שנשתבש בנצרות, אזי אין קיום לבני ישראל, חלילה וחס. עם זאת, קיום ישראל מובטח על ידי ה", ולכן בא העונש לשם תיקון.

דג ח' – כמו כן ראינו שיסוד עוון האצילות קשור גם למעשה חטא העגל. דהיינו שיש משהו מתחת למעשה העגל שלא מתוקן עוד בדברי הימים, וכן שמעשה העגל, כמו שמסופר הוא בתורה, מלא בדברים לא ברורים. בעקבות כך ידענו שחטא ספר הזוהר הוא סוף חטא העגל, ומפני שלא תוקן לגמרי בתיקון הגדול שעשה משה רבנו בזמנו, יש חלק ממנו שלא מובן גם לדורות ולכן עוד לא תוקן. לא עניין פשוט הוא, כי אם היה פשוט כבר היה מתוקן מזמן. לכן הראינו שעוון ספר הזוהר בדוקטרינת עולם האצילות הוא פועל יוצא של עוון חטא העגל, כי גם מאחורי חטא הזוהר עמדה השקפת הערב-רב באמונת אצילות האלוהות (ראו ספר "חמישה לוחות הברית"). לפיכך, בתיקון עוון האצילות מתבררת התורה בכול מעשה העגל, ובתיקון העוון מתברר, בעוונות הרבים, הטעם ה"מוסתר" לשואה. דרך תיקון החרם מדאורייתא נעתק ונפרד העוון מיתר בני ישראל, כי לולא התיקון היה עוד עם ישראל חייב, חלילה וחס.

דג ט' – העיקר הוא שתיקון עוון שיטת האצילות, אחרי שיובן בסוף לכולם, שומר על כל הדורות הבאים מנפילה נוספת לדעות פסולות בדבר האל. שיטת האצילות היא ה"דקה" ביותר בחדירת דוקטרינות תיאולוגיות של עבודה זרה אליה, ולכן לא תתהווה שיטה אחרת שתוכל לפתות שוב את בני ישראל. מובן שלולא דקוּת זו של "חכמת האצילות", לא הייתה מתאפשרת נפילתם בה של חכמים, לומדי תורה וגאונים, אשר לא הבחינו בשקר. דקה כל כך היא השיטה, שנותנת, כאמור, מקום לטעות. לפיכך תיקון היסטורי הוא המברר את העבר והמתקיים לכול הדורות הבאים. בנוסף, תוצאותיו החשובות של התיקון מתפשטות גם החוצה אל אומות העולם, כי ניתוץ שיטת האצילות אינה פרטית אלא כללית, ועל כן השמדתה תגדע גם את יתר העבודות הזרות שקיימות בעולם משורשיהן.

דג י' – נודע קיבלה בחלומה את דברי ה" ברוך הוא: "בגאולה הראשונה גאלתי את בני ישראל מעבדות מצרים ומהעבודה הזרה שלהם, ובגאולה השלמה אני גואל את העולם כולו מעבודה זרה". לכן תיקון האצילות ועוון ספר הזוהר והקבלה השקרית שיצאה ממנו, שהוא תיקון שורשי העבודה הזרה, הוא חלק מתחבולות מלחמה מאת ה" ברוך הוא לטהר את העולם מכול העבודות הזרות. ביחד עם התיקון הגדול נגד שיטת האצילות ישנו אם כך גם התיקון הגדול נגד התיאולוגיה הנוצרית בכללותה ובפרט נגד השורש הרע של הלוגוס (ה"דבר") המזויף והפסול המובע בהקדמת האוונגליון הרביעי של יוחנן. "וְהַדָּבָר נִהְיָה בָשָׂר" (יוחנן, א', 14) הוא אצלם הדבר האלוהי שנעשה לבשר אלוהי בישוע, חס וחלילה.

דג י"א – שיטת הלוגוס היא למעשה 'האל העליון המאציל לבן האל, ובשל כך גם הבן אלוהי', ולכן שתי צורות שורשיות הן בעבודה זרה: "אצילות" ו"לוגוס", המשתוות בשורש האצילות. בשיטת ספר הזוהר הזעיר אנפין של עולם האצילות הוא בן האל הנאצל מהאין סוף, מאחר שבדרגת עולם האצילות, לפי דעתם המבולבלת, הכול הוא בדרגת "אלוהות", ה" יצילנו מכול טעותם. בנפול שורש האצילות, יישבר גם שורש הלוגוס, ותשרור בעולם הבנה חדשה ברורה באמונת אחדות ה".

דג י"ב – בעניין הנשמות שעמדו על הר סיני, בא התיקון הגדול בנצרות להציל את הצאן הנאבד של בית ישראל, ומוסבר שהרוב נכנסו, על פי השגחת ה", אל בין מחנות הנצרות במשך הדורות. דהיינו: אותם אנשים חיים כנוצרים, אך נשמותיהם עמדו במעמד הר סיני ונתקדשו כמו כול נשמות בני ישראל. תיקון הנצרות יוצא אמנם להשלים תחילה את הצלת הצאן הנאבד ולהחזירו אל מקורותיו, אך הוא נועד לכול הנוצרים, כשרובם הגדול שורשם ביפת, בעשו או בחם. זאת הואיל ובזכות התקדשות נשמות עשרת השבטים, מגיעה הישועה גם לאומות העולם מתיקון הנצרות. על כן בבית התפילה מזבח אפרים מיועד לצאן הנאבד ומזבח מלכיצדק לבני מלכיצדק, שרובם באים מהנצרות.

אם נחזור לנבואת ישעיהו, הרי שהפסוק "נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ" (ישעיהו, מ"ב, 5) מדבר אמנם על עם ישראל, אך מלמד גם שלכל באי עולם יש נשמה ורוח, ואם הולכים "בה", דהיינו: לפי מה שרצוי ואהוב לנשמה, כל אדם יכול לזכות לקירבת ה". הרי משולם מצוּוה להוציא משפט לגויים ולהסביר להם את האמונה הנכונה ואת דרכי ה", כי עם ישראל מרכזי הוא בהענקת משלים ודוגמאות לעמים אודות דרכי ה" הן לחסד והן לדינים.

"ו אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם. ז לִפְקֹחַ, עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ. ח אֲנִי יְהוָה, הוּא שְׁמִי; וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים" (שם, 6-8): כוונת הברית עם עם ישראל היא שישמש אור לגויים, כך שיפקחו עיני העמים. דרך כך ישליכו הם את העבודה הזרה, ידבקו בברית וייצאו מחושך לאור. "קראתיך בצדק": בזכות האבות הולכי תמימים ובזכות משה רבנו. "ואחזק בידיך": ביציאת מצרים. "ואצרך": לעם, בניסי קריעת ים סוף; "ואתנך לברית עם לאור גויים": בברית התורה במעמד הר סיני. דהיינו: מתחילת דרכה נועדה ברית התורה להיות לאור גויים, אך מאחר שלא נתקיים זה, הפרת ברית התורה זקוקה לברית חדשה ככתוב בספר ירמיה: "הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-יְהוָה" (ירמיהו, ל"א, 31), וזאת כי התורה היא נצחית.

דג י"ג – לפיכך גם כאן מבשרת הנבואה על ברית חדשה, הלא היא הברית החדשה השלמה של הגאולה השלמה, ומכריזה: "הָרִאשֹׁנוֹת, הִנֵּה-בָאוּ; וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד, בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם" (ישעיהו, מ"ב, 9). שורש כל הנבואות הוא בברית בין הבתרים ובהבטחת ה" לאבות. התורה, שניתנה מפי הגבורה, כולה נבואית, ואחריה נמשכה הנבואה בקרב נביאי ישראל. חלק מהנבואות התקיימו בהרבה פנים, אך הנבואות המשיחיות והגאוליות הקשורות לגאולה השלמה לא מושלמות עד להגעת זמנן. בשל כך ניתנה מישרה נבואית זו לעבד ה" משולם עוור וחרש, אשר תפקידו לבשר את דברי ה": "וחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם". "י שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ; יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ, אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם. יא יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו, חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר; יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע, מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ. יב יָשִׂימוּ לַיהוָה, כָּבוֹד; וּתְהִלָּתוֹ, בָּאִיִּים יַגִּידוּ" (שם, 10-12): זהו השיר החדש האוניברסאלי, שהינו שמחה עד בלי די. "ומקצה הארץ", "איים ויושביהם": מדובר על גאולה אוניברסאלית.

דג י"ד – מדובר בנבואה זו על הגאולה השלמה מצד הבשורות ומצד הכנת משולם את עדותו, ואולם מאחר שהבשורות בנבואות הדור הרביעי הן כפולות, צריך משולם להכריז גם על הצד הקשה והנורא של אותו הדור: "יְהוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה; יָרִיעַ, אַף-יַצְרִיחַ--עַל-אֹיְבָיו, יִתְגַּבָּר" (שם, 13). הנביא מרמז גם על השואה והדבר מוכח להלן: "כד מִי-נָתַן למשוסה (לִמְשִׁסָּה) יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים, הֲלוֹא יְהוָה: זוּ, חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא-אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתו. כה וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ, וֶעֱזוּז מִלְחָמָה; וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר-בּוֹ וְלֹא-יָשִׂים עַל-לֵב" (שם, 24-25). "ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב": משפט המרמז על עוון שיטת "עולם האצילות", שגם עד עתה, בעוונות הרבים, לא יודעים אותו ולא שמים לב אליו. הרי אחרי העונש הנורא הזה, ובפרט אחרי הקמת מדינת ישראל והתחלת קיום נבואות שיבת ציון, היו צריכים לבחון ולהתבונן ברצינות בשאלה מדוע קרתה השואה, אך זה לא קרה. "ותבער בו": האם אדם יכול שלא להבחין באש הבוערת לידו? רמז הוא שגם בשנים שלאחר השואה לא דורשים את סיבתה. - בהקשר זה נציין שלעם ישראל השואה היא סוף "אחרית הימים", בעוד שעבור העולם הדור הרביעי התחיל רק ב-1983. ברוך ה" שעם ישראל כבר שילם בשואה.

דג ט"ו – "הֶחֱשֵׁיתִי, מֵעוֹלָם--אַחֲרִישׁ, אֶתְאַפָּק; כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה, אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד" (שם, 14): נורא ועצום הוא הפסוק, ולפיו ה" התאפק, כביכול, מלהשמיד את שונאי ישראל עד שמתמלאת החבית, אז שופך הוא את כל חמתו על הרשעים. "טו אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת, וְכָל-עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ; וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים, וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ. טז וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים, בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ--בִּנְתִיבוֹת לֹא-יָדְעוּ, אַדְרִיכֵם; אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר--אֵלֶּה הַדְּבָרִים, עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים" (שם, 15-16): זהו יום ה" נקרא הגדול והנורא, שכמו שהוא גדול ונורא בעונשים, כן הוא גדול ונורא בניסים מאת ה" להושיע טובי לב וזוכים במעשיהם. לפיכך לכּח ה" בהריסת העולם יש גם טעמים לישועות נפלאות לזוכים. "נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת, הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל; הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה, אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ" (שם, 17): הנביא מזהיר שוב את הנוצרים ואת יתר העמים העושים עבודה זרה.

דג ט"ז – הנבואה ממשיכה לתת טעם על היות העבד משולם עוור וחרש ועל מישרתו המיוחדת: "יח הַחֵרְשִׁים, שְׁמָעוּ; וְהַעִוְרִים, הַבִּיטוּ לִרְאוֹת. יט מִי עִוֵּר כִּי אִם-עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח; מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה. כ ראית (רָאוֹת) רַבּוֹת, וְלֹא תִשְׁמֹר; פָּקוֹחַ אָזְנַיִם, וְלֹא יִשְׁמָע. כא יְהוָה חָפֵץ, לְמַעַן צִדְקוֹ; יַגְדִּיל תּוֹרָה, וְיַאְדִּיר" (שם, 18-21): ראו שנבואה זו מלאה בקרבות הדג להבחין בין האמונה הטהורה ובין העבודה הזרה, מן הסוגים הדקים ביותר ועד לסוגים הכי גסים כעבודת פסילים. בהקשר זה העבד משולם מעניק הסברים (כבחרם מדאורייתא ובתיקון הנצרות) בעקבות ירידת החמור אוכל לחם, היורד מלמעלה בכדי להיות בדרגת עם ישראל ובדרגת העמים ולהסביר את הדרוש הסבר. "ה" חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר": רק בזכות ה" מובאת הגאולה השלמה, כי ה" הוא החפץ בצדק בעולם, והוא החפץ שהתורה שלו תתגדל ותתאדר ברמה אוניברסאלית. לפיכך מגדיל ה" את התורה דרך הברית החדשה השלמה באופן שתהיה נאדרת ואהובה לכול.

דג י"ז – סיימנו את ההתייחסות ל"בית" של ה"אבן הגדולה", ונמשיך ב"נון סופית" הקשורה במזלות הלוויתן במזל הבושם השמימי, המתייחס בעיקר לעניין התפילה. בהקשר זה מובא פרק מ"ד בספר הנביא יחזקאל, שכולו מדבר על בית המקדש, על טעויות הכוהנים שיש לתקנם, וכן על חוקי הכוהנים. נשאלת השאלה: מה לנו בגאולה השלמה עם בית המקדש ההוא, כליו, צורותיו, חוקי הקרבנות ובגדי הכוהנים? למעשה, רק דבר אחד נודע לי בעניינים אלו עד עתה (מחלומו של ג'יוזפה) והוא שגם בבית התפילה של הגאולה השלמה בן שבע הקומות, שלושה עשר מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, יהיה מקום מיוחד להקרבת קורבנות. ועד חכמים הוא שיחליט מי יכול להביא קורבן, כי לא כל מי שירצה להקריב קורבן יוכל לעשות זאת (בחלום לא ניתן ל"הלניסטים" להקריב קורבן, וייתכן שמדובר במתן רשות רק ליהודים המעוניינים להמשיך את מסורת העבר[37]).

דג י"ח – מדוע אם כך ניתן לנו לסימן פרק מ"ד ביחזקאל? כנראה כי מדובר בסימן מעבר מתקופות בתי המקדש הראשון והשני אל תקופת בית המקדש השלישי הסופי של זמני הגאולה השלמה, שהינו בעיקרו בית תפילה ולא בית קורבנות קדושים (בל נשכח כי הוא בית תפילה לכול העמים, ושבזמן הזה דבר הקורבנות לא מתקבל על דעתם, ואין להם הבנה בקדושתם ובענייניהם). בבית התפילה ישנן שבע קומות המקבילות לשבעת המעגלים הנבואיים, אותם קיבלנו מהסימנים השלמים. מעגלים אלו הם מונחים חדשים, הקשורים בשמותיו של ה" ברוך הוא. מהמעגל הראשון עד למעגל השביעי השמות הם: 1) אל שדי 2) ה" אלהינו 3) אל עליון 4) אל חי 5) ה" אל עולם 6) ה" צבאות 7) אהיה אשר אהיה (בחלומה של נודע נראה שעל גג בית התפילה יהיו מצוירים שבעה מעגלים, שמהם ייצא אור גדול בטכניקה מודרנית. האור של כל מעגל יהיה בצבע אחר, וסימן הוא לברית הקשת בענן בזמן נח, החוזרת בגאולה השלמה להיות עם הברית השלמה, הנקראת גם תפארת הברית).

דג י"ט – לעת עתה יכולים לקשר עניינים כלליים לשבע הקומות: בקומה הראשונה, הקשורה בשם אל שדי, נמצאת מחצלת האסלאם. בגלל הפרדת המוסלמים במנהג מהשאר (המתפללים לפי המנהג החדש), ומאחר שדבקים הם בצורת תפילותיהם מתמיד, חוץ מהוספות הנוגעות לגאולה השלמה, הם יתפללו כבעבר. לכן מדובר במחצלת לתפילה ולא במזבח לתפילה. זכות היא למוסלמים להיות על הקומה הראשונה, מפני שישמעאל בן הגר היה בנו הראשון של אברהם אבינו.

בקומה השנייה, הקשורה בשם ה" אלהינו, נמצא מזבח יהודה ליהודים או לגרי צדק, ואליה קשור בית ספר אסתר.

הקומה השלישית קשורה לשם אל עליון, ובה נמצא מזבח מלכיצדק עבור העמים, בפרט האומות הנוצריות שנכנסו לברית השלמה של הגאולה השלמה. לקומה זו נקשר גם בית ספר השושנה.

הקומה הרביעית קשורה לשם אל חי, בו היה משתמש אליהו הנביא, זכרו לברכה, ובה נמצא מזבח ישראל הגדול, שהוא מזבח עבודות החמור אוכל לחם.

הקומה החמישית קשורה לשם ה" אל עולם, בו השתמש אברהם אבינו, ובה נמצא מזבח אפרים, המוקדש לבני הצאן הנאבד של בית ישראל, אשר עלו מהנצרות אל מזבח מלכיצדק ויכולים (הם ובניהם) גם להיות חלק מבני ישראל דרך התגיירות במסגרת הברית החדשה השלמה. לקומה זו נקשר גם בית ספר השושנה הצהובה.

הקומה השישית קשורה לשם ה" צבאות ובה נמצא מזבח הנביא, שממנו קוראים לעם את הנבואות החדשות שמגיעות.

הקומה השביעית קשורה לשם אהיה אשר אהיה, ובה נמצא מזבח הכוהן המשוח ומזבח הכוהנת המשוחה. בה נמצא גם בית הספר לכוהנים ואולי גם מזבח הלווייתנית.

דג כ' – לאחר הצגת המזבחות, ניתן להבין ש"משיח בן דוד" קשור לסימן חמור אוכל לחם על מזבח ישראל הגדול וכן למישרת הכוהן המשוח על מזבח הכוהן המשוח. עם זאת אין העומדים על מזבחות אלו נקראים משיחים, כי אם חמורים על מזבח ישראל הגדול וכוהנים משוחים על מזבחם.

תפקידי הכהונה הם שמונה: הכוהן המשוח, הכוהנת המשוחה, כוהן מזבח יהודה, כוהנת מזבח בנות יעקב, כוהן מזבח אפרים, כוהנת מזבח בנות ישראל, כוהן מזבח מלכיצדק וכוהנת מזבח העמים. הרי בבית התפילה של הגאולה השלמה הכהונה היא אחרת לגמרי מהכהונה המסורתית, כי גם כאן מדובר ב"דברים חדשים".

דג כ"א – הכהונה המסורתית היא במסגרת הקדושה הראשונה, והכהונה החדשה של בית התפילה היא במסגרת הקדושה החדשה הבאה ביחד עם כל הסימנים השלמים. חוקי הכהונה החדשה גם הם חדשים, לפי צורכי כל מזבח. עם זאת, עוד לא עסקתי בחוקים אלו, מפני שאין לנו כעת אלא את סימניהם הכלליים ביחס למזבחות, לארון הקודש החדש ולמנהג החדש. אין לנו גם מקום קבוע של קהילה, כי מועטים החמורים עד עתה, אף כי עברו עשרים ושש שנים, אך כולי תקווה כי, בעזרת השם, נגיע גם לחוקי כהונה חדשה מפורטים יותר.

מכל מקום, כול כוהני וכוהנות בית התפילה שיכהנו יימשחו ברשות הגואל חיים, השופט המשוח במלכות השמים. בהקשר זה קיבלה נודע סימן ולפיו ייווסד בית ספר לכוהנים, שבו ילמדו ויקיימו ראשית כל ומעל לכול את הדרך ארץ ואת דרכי הנועם באהבה עם כל בני האדם.

הנה ה"נון סופית" של "אבן" קשורה למזל הבושם השמימי, הנובע מתפילות בית התפילה של הגאולה השלמה, בזכות הצדיק העניו הקדוש, חיים בן משה מצנעא, תימן.

.....................................................................

פרק ט"ו

עמוד לב הדג הגדול לוויתן

הבאר הראשונה היא באר אותם השמות

ומקושרת היא למזל השישי של מזלות הלוויתן, כוכב התוכנית

וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו (בראשית, כ"ו, 18)

דג א' – יומן[38]:

דג ב' – החלום של סולי (ראו: הערת דג א') הגיע דווקא כאשר סיימתי לכתוב אודות הבאר השביעית של עמוד לב השושנה, ונכנסתי כאן לעמוד לב הדג הגדול לוויתן. מפני ש"MY OLD FLAME" הוא שיר ג'ז, סימן הוא שיגיעו שיר או שירים חדשים, אולי בענייני המזלות של לוויתן.

דג ג' – מדוע מגלה לנו התורה שיצחק אבינו קרא לבארות בשמות שקרא להן אברהם אביו, ואין התורה מגלה לנו את השמות ההם? כמו כן, מה נוגעת לנו העובדה שאברהם קרא להן בשמות וסתמום פלשתים, ואחר כך חזר יצחק וקרא להן באותם השמות? העניין בא לרמז על בארות שאברהם אבינו קרא להן בשמות, ואותם שמות היו ידועים לכול. הפלשתים ברשעתם קנאו וסתמו אותן, וכאשר חזרו הבארות ליצחק, שהכיר בשמותיהן, הוא קרא להן באותם השמות אבל לא גילה אותם, ועל כן נשארו סתומים בתורה.

רמז יפה הוא ומדויק, ואמנם נמשך מהרמז עניין אחר. יצחק אבינו לא גילה את שמות הבארות, וגם התורה לא גילתה אותם, אבל חשובים הם אותם שמות, כי אם לא, מהי חשיבותו של כל העניין? הרי ידוע כי אין התורה באה לספר לנו סיפורים בעלמא, אלא אם יש בהם לימוד והוראות או בגלוי או ברמז. לעיתים מתגלה הסתום רק כאשר מגיע הזמן להתגלותו, כפי שקורה בתקופת הגאולה השלמה, בה תורת הסימנים השלמים באה לגלות סימנים סתומים בתורה. בגאולה השלמה, בזכות הגואל חיים, מתגלים לימודים חדשים כמו ספר פירוש באר שבע וספר "וישקהו", שבו גילינו, ברוך השם, את שש הנקודות מעל ל"וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית, ל"ד, 4), הקשורות אל השבת הלבבות בין עשו ליעקב אבינו (ובו גם הבאנו את חלומו של ג'יוזפה על שמחת אליהו הנביא, זכרו לברכה, מגילוי הסימנים השלמים בתורה, כי דבר זה מקיים לאליהו הנביא את השבת הלבבות שהוא אחראי עליה).

דג ד' – את הסימנים הסתומים בתורה ניתן לדרוש על פי הלוויתן ושמות חודשי מזלותיו, על פי כוכבי הגאולה בשמות שקיבלנו, על פי שמות וענייני הסימנים השלמים עצמם או על פי שמות שבעת המעגלים הנבואיים. חשוב להדגיש, כי מזלותיו של הלוויתן, כוכבי הגאולה, המעגלים הנבואיים ועצם הסימנים השלמים היו קיימים תמיד, מבריאת העולם או אפילו לפני בריאת העולם, והם התגלו לאברהם אבינו. "ספר הכוכבים", לדוגמא, ניתן לאברהם בירושה, והוא הספר שממנו הצדיק חיים מלמד אותנו אודות שמותיהם וענייניהם של כוכבי הגאולה.

דג ה' – "ו שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ, וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ: הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה, וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם. ז עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז, וְלִפְנֵי-יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם--פֶּן-תֹּאמַר, הִנֵּה יְדַעְתִּין. ח גַּם לֹא-שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ--גַּם, מֵאָז לֹא-פִתְּחָה אָזְנֶךָ: כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ" (ישעיהו, מ"ח, 6-8): אלה הם הדברים החדשים - הסימנים המשיחיים והגאוליים של הגאולה השלמה. רק בבחירת ה" בגואל האחרון, חיים, נקראים הסימנים "שלמים", וניתן לומר כי הם "נבראו" עתה ולא לפני יום, דהיינו: לא לפני היום שבחר ה" בגואל האחרון. זאת מאחר שלפני בחירת הגואל, הסימנים המשיחיים והגאוליים לא היו במצב של גאולה שלמה, בעוד שהסימנים ההתחלתיים המכוסים בנצרות היו רחוקים עד מאוד מלהיות "שלמים", כריחוק הנצרות מן היהדות. בבחירת ה" ברוך הוא בגואל חיים מושלמים הסימנים, יורדים לעולם ומובנים לכול בהבנה חדשה לגמרי.

דג ו' – עם הגעת הסימנים השלמים, מתבטלים הסימנים ההתחלתיים שנשתבשו בנצרות ונשארים רק ללימוד ולהבנת כל מישרתו של ישוע. לפיכך הכול משתנה לגמרי, כאשר הסימנים השלמים הם כ"בריאה חדשה" ממש בעת התגלותם, וזאת אף על פי שעצם הסימנים נברא מאת ה" בעבר והתקיים עוד לפני הנצרות, כי תורת הסימנים ירושה הייתה ביד אליהו הנביא, זכרו לברכה. אנו קוראים להם הסימנים ההתחלתיים רק בהקשר למישרת ישוע ולכול מה שהוא קיבל בבית ספר האיסיים, אבל אצל אליהו הנביא, זכרו לברכה, היו הסימנים שלמים במהותם, אם כי המצב ההיסטורי לגילויים היה עוד רחוק. כמו כן, הירושה הייתה נסתרת אצל אליהו הנביא, אך לא שהסימנים נבראו אז ונמסרו לו, כי כבר היו קיימים, הואיל ותורת הסימנים מוסתרת בתורה.

דג ז' – תורת הסימנים נקראת כך, מפני שבהתגלות הסימנים מדובר בתורה שלמה, שאף התורה הקדושה עצמה מתחדשת בהם, כי גם התורה עצמה מושלמת בסימן הכוכבים, בסימן מלכות השמים, בסימן בית התפילה, בסימן החמור, בסימן הדור הרביעי ובסימן תחייתו של הצדיק חיים. תורת הסימנים שלמה היא בכול העניינים שהינם חדשים ממש (כמנהג החדש בכללותו וכשאר כתבי הגאולה השלמה) או שמתחדשים לגמרי (כסוכה החדשה של הגאולה השלמה). זהו טעם הסמיכות של "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג', 22) ל"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא" (שם, 23) בנבואת מלאכי, כי למרות היות תורת הסימנים המשיחיים והגאוליים תורה שלמה, אסור להתבלבל ולחשוב בטעות שאין היא קשורה לתורת משה רבנו, עליו השלום. הלא ראו את מה שעשתה הנצרות לאחר גילויה את הסימנים ההתחלתיים, בפרט ביד פאולוס. התורה נחשבה אז כ"מבוטלת" ביחס ל"תורת כריסטוס" החדשה, ואינו כן, כי התורה הקדושה מתקיימת ונמשכת תמיד, וכך גם חוקיה ומשפטיה וכן כל מסורת ישראל (ושימו לב, כי ישוע עצמו הבין את האיזון באומרו: "אַל תְּדַמּוּ כִּי בָאתִי לְהָפֵר אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לֹא בָאתִי לְהָפֵר כִּי אִם לְמַלּאת" (מתי, ה', 17)).

דג ח' – חשוב להבין שהסימנים המשיחיים והגאוליים מן התורה הם, ולפיכך קשורים אליה ומשלימים אותה בכמה פנים. הם אינם מכחישים כלום ממנה, אף קוצו של יוד, ואמנם מפני שבהתגלותם יוצאת תורה שלמה גדולה ורחבה, יש מקום לטעות, ולכן מזהיר ה" בסוף ספר מלאכי: "כב זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי, 22-24). זו תורת משה וזו תורת הסימנים, וביחד נוצרת השלמות הרצויה. תורת הסימנים המוסתרת בתורה עברה, כאמור, בירושה לאליהו הנביא. בבית הספר האיסיי קיבל ישוע את הסימנים ההתחלתיים, שאחרי מישרתו, לכשיצאו, נשתבשו בנצרות (ונזכיר: אם הייתה משרתו מתקבלת באותה עת בעם ישראל, בהנחה והיה זכאי העם לקבלה, יכולה הייתה להתרחש גאולה שלמה והסימנים היו יכולים בוודאי להיות מושלמים, אך לא כך היה), ורק בסוף, עם בחירת ה" בגואל חיים, מתגלים הסימנים השלמים. "עתה נבראו": מאחר שרק עתה כל צורות הסימנים, שהיו קיימות גם קודם לכן, מושלמות על ידי הגואל האחרון, וראיה לכך הוא שכל מה שאנו מסבירים פה לא נודע ולא נשמע לפני כן.

דג ט' – אברהם אבינו קיבל מאת ה" את ספר הכוכבים, ובסימן כוכבי הגאולה נתגלה סימן ספר הכוכבים. סימן זה הוא הראשון בסימן הכוכבים עצמו, שהוא כללי ומהווה מפתח לכול סימני הכוכבים של הגאולה, כי הרי לכל סימני התורה יש קשר כוכבי לכוכבי הגאולה. עניין זה של פירוש ענייני התורה לפי סימניהם נפתח רק עתה בגילוי ספר הכוכבים, ולכן כל פירוש חדש אצלנו לדברי תורה על פי כוכבי הגאולה או על פי המזלות החדשים חדש הוא לגמרי ומגלה את מה שהיה סתום בתורה. לדוגמא: כל ההסברים החדשים על היחס המשיחי-גאולי בין כוכב מלכיצדק ובין כוכב אברהם מוסתרים בתורה ומתגלים רק בגאולה השלמה בזכות הגואל חיים, המלמד אותנו את השיעורים של ספר הכוכבים.

דג י' – כל מעשי האבות סימנים הם לבניהם. חכמה אמיתית זו, הידועה לחכמי ישראל, מתרחבת מאוד בגאולה השלמה, ודוגמא לכך היא פירוש השם אהיה אשר אהיה ביחס לאבות ישראל. בכלליות, מעשי אברהם אבינו הם הסימנים הנכללים בשם "אהיה" הראשון, מעשי יצחק אבינו הם בסימנים הנכללים בשם "אשר", ומעשי יעקב אבינו הם הסימנים הנכללים בשם "אהיה" האחרון. אשר לבארות באר שבע, גם הבארות שחפר אברהם סימנים הם, ולכן נמשך הרמז שאמרנו לעיל, שאחרי שסתמום פלשתים, יצחק אבינו קרא להן באותם השמות שקרא להן אברהם, אבל סתם את שמותיהן. דהיינו: כפי שיצחק סתם אותן בפועל בחייו, כך התורה סתמה לנו את שמותיהן.

דג י"א – כי הבארות בארות מים הן, והמים שבבארות קשורים אל המזלות והכוכבים. המטרה היא לבאר את הבארות בביאורי המים שבתוכן על פי כוכבי הגאולה השלמה ומזלות הדג הגדול לוויתן, ולכן הבארות צריכות שמות, שצריכים להיות בקשר לכוכבי הגאולה השלמה ולמזלות הלוויתן. לפיכך קישרתי שבע בארות למזלות הלוויתן שיש בהן חיות, שבע בארות לכוכבי אסתר במלכות אחשוורוש ושבע בארות למזלות הלוויתן שאין בהם חיות, כאשר המזל מקלט ארמדיל נמנה הן בבארות הראשונות והן באחרונות. זאת הואיל והבארות האחרונות סתומות בתורה, ויש לגלותן על ידי קישוריהן לבארות הגלויות. בעזרת השם ישפיעו כל מזלות הלוויתן על בארות באר שבע וירוממו את עיר האבות, היא עיר הברית ועיר הכוהנים.

דג י"ב – קישרתי גם את כ"א הבארות שמצאתי למעשי האבות, כדי שיהיו מזלות הלוויתן וכוכבי הגאולה השלמה קשורים בפסוקי התורה. זאת כי המים שאנו מחפשים בהם את הביאורים הם הסימנים המוסתרים בתורה. הרי עצם העובדה שאברהם אבינו קרא לבארות בשמות מרמז על ספר הכוכבים שקיבל אברהם אבינו כירושה מסוגלת מאת ה", ולכן אותם השמות הם על פי ספר הכוכבים. גם המים שבבארות ההן היו מבורכים ובעלי סגולות, כי שמות הבארות היו מקשרים אותם אל כוכבי הגאולה ואל שלושה עשר המזלות של הדג הגדול לוויתן.

דג י"ג – ואמנם באו פלשתים ברשעתם ובקנאתם, בראותם את ברכת המים שבבארות ההן, וסתמו את הבארות. ידע אברהם אבינו ששוב אינו צריך לגלות את השמות ההם בפרהסיה ועל כן מסר אותם ליצחק. בשל כך, ידע יצחק את השמות ההם מאברהם אביו וקרא להן באותם השמות אך עשה זאת בסתר בינו ובין בני ביתו, וזאת מאחר שהרשעים מפריעים לכול דבר שבא בברכה, כי מקבלים הם את הטוב אך משתמשים בו למטרות בלתי הגונות ושלא לשם שמים.

דג י"ד – עם זאת, הואיל והקבלה הזו הייתה קבלה אמיתית, רצתה התורה שנדע את הפרט, שהרי בגאולה השלמה, כאשר יבחר ה" את הגואל, יירד בסימנים השלמים ספר הכוכבים שקיבל אברהם אבינו, והגואל בעצמו יסביר לנו שיעורים חשובים תוך שיגלה לנו את שמות כוכבי הגאולה ואת שמות שלושה עשר מזלות הלוויתן. לפיכך ראו כמה סתום פה העניין בתורתנו הקדושה והנבואית, ועד כמה גדול הוא תפקיד זה לקשר את בארות באר שבע בשמות כוכבי הגאולה ובמזלות הלוויתן, אשר נפל בגורלי הטוב. זאת מאחר שהקשר אותו אני מבצע בין שמות בארות באר שבע לבין כוכבי הגאולה ומזלות הלוויתן הוא הקשר המרכזי לכול הקבלה החדשה האמיתית בארץ ישראל, אשר תופץ מעם ישראל לעולם כולו.

דג ט"ו – פתחנו בהקדמות לספר זה ברמז "ברא שבע" לפיו העיר באר שבע דווקא מסמלת את שלמות הגאולה השלמה, כפי שהיום השביעי משלים לששת ימי בראשית. ועוד הבאתי מה"סוד" שגילה לי הצדיק אבוחצירא, שהעיר באר שבע מיוחדת מאוד מפני ששבעת הרקיעים ושבע האדמות "נפגשים" בדיוק בה. כמו כן נודע לנו מהסימנים השלמים שבית המקדש, הוא בית התפילה בן שבע הקומות, שלושה עשר המזבחות ומחצלת האסלאם, ייבנה לא רק בירושלים, כי אם גם בבאר שבע, והוסבר באותו החלום שקיבל ג'יוזפה שעניין זה היה רצוי וקבוע בסתר מתמיד אבל מתגלה רק בזמן הגאולה השלמה, שהוא הזמן בה מתוודעת האמת בדרגה אוניברסאלית. כן הוסבר שבית התפילה השני שיוקם בבאר שבע יהיה זה דווקא שיסמל את התפשטות צורת בית התפילה לכול העמים, כדי שלכל אנשי, נשי וטפי העולם בדורות הגאולה השלמה יהיו מקומות מקודשים להתפלל בהם.

דג ט"ז – בהקשר זה נציין, כי התפשטות בית התפילה תהיה לפי צורך המקום. למשל מחצלת האסלאם תהיה נפוצה במדינות האסלאם, מזבח מלכיצדק במדינות הנצרות, מזבח יהודה ומזבח אפרים במקומות שישנם בהם יהודים, הרוצים להתפלל על מזבחות בית התפילה לפי צורכי הקהילות.

דג י"ז – נראה כי הפצת צורת בית התפילה לכל העמים תצא דווקא מבאר שבע, מאחר שבניגוד למיקומו של בית המקדש בירושלים, הידוע בעם ישראל וברחבי תבל, לא ידוע הוא שבית המקדש ייבנה גם בבאר שבע. לפיכך אחת מן המטרות המרכזיות של ספר פירוש באר שבע היא לרומם את העיר באר שבע, היא עיר האבות ועיר הכוהנים, ולקשר אותה לענייני הגאולה השלמה, וזאת דרך קישור מימי בארותיה לכוכבי הגאולה ולמזלות הלוויתן.

דג י"ח – יש לזכור שהבנת התורה מתחדשת בזמן הגאולה השלמה, וגדולה המילה הזאת (מתחדשת), מאחר שיש צורך להבין במה הבנת התורה מתחדשת. כבר הדגשנו כי הדברים החדשים, הגם שהם חדשים ממש, משלימים הם לתורה ולא חורגים ממנה. פלא גדול מאוד הוא שאחרי ארבעת אלפים שנה מאברהם אבינו ושלושת אלפים וחמש מאות שנים לאחר מתן תורה, באים הסימנים וההסברים המשלימים את הידע שלנו בתורה. ואמנם אין זו רק הוספה של ידע התורה, כי אם הכנסת התורה עצמה אל הברית השלמה הסופית, דרכה הבנתה מתחדשת הן לבני ישראל והן לאומות העולם. רמז לכך ניתן בשם ה" השלם, אהיה אשר אהיה, ובו השם "אהיה" האחרון, הכולל את "אהיה אשר" שקדמו לו בדברי הימים, זהה בצורתו לשם "אהיה" הראשון, עניין המצביע על כך שהשם האחרון "מתחדש" בשם הראשון ולא מתנתק ממנו (דהיינו: שלא נטעה ונחשוב שבבוא זמן השם האחרון, לא יהיה במסגרתו קשר לעבר).

דג י"ט – בנוסף, לא מסר ה" למשה רק את השם "אהיה" הראשון ואת השם "אהיה" האחרון, בצורת "אהיה אהיה", אלא קישר אותם בשם "אשר" על מנת להבהיר שהתגלותו בגאולה הראשונה קשורה בהתגלותו בגאולה האחרונה השלמה, ושתמיד צריכות להיות השתיים קשורות, כאשר השם המקשר "אשר" מהווה קשר ניצחי לכול הזמנים כמו כל שם ה", ככתוב: "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיהו, מ"ד, 6). עם זאת, דווקא אותו הקשר שניתן מהשם "אשר" הוא הנסתר ביותר, כי לא רואים בו צורת שם, ולכן מאורעות דברי הימים מתחת לשם "אשר" מסתירים הרבה. נכללים בהם: מישרתו ועלייתו המפליאה של אליהו הנביא, זכרו לברכה, גאולת פורים, שכידוע שם ה" מוסתר בה, ומישרתו המשיחית של ישוע, שכול סיפורו המשיחי האמיתי והנבואי מתגלה רק עתה בסימנים השלמים של הגאולה השלמה. בשל אותו הסתר, יצאו המאורעות לאור באופנים נסתרים ובלתי ברורים, ובעניין מישרת ישוע אף בשיבושים.

דג כ' – בשל כך קשור השם "אשר" ל"סוד התיקונים", ואמנם התיקונים לא יכולים להיעשות אלא לאחר ירידת הסימנים השלמים המגלים את ענייני משרת ישוע, את כוכבי מגילת אסתר ואת תפקידיו של אליהו הנביא. ואכן, עיקרי היה בכול עשרים ושש השנים שעברו לעסוק בענייני השם "אשר", אליו מתייחסים גם פרקים רבים בספרי הנביאים. למעשה לא יכול היה השם "אשר" להתקשר עם השם "אהיה" האחרון עד לתיקון הגדול של ה"ריש" בנצרות ולרפורמה הגדולה ביהדות, היא רפורמה המבוצעת בכוח התורה ובכוח הנביאים לשם הענקת רוח חדשה של ממש לעם ישראל, שתעורר גם את רוח אומות העולם. כל ההסברים על השם "אשר" דברי תורה הם ומשלימים לכול הבנתנו בתורתנו הקדושה.

דג כ"א – אלו לפיכך שמות עשרים ואחת הבארות: (עמוד לב הנביא): (1) באר תחיית הציפור (2) באר קרב הדג (3) באר משקולות החמור (4) באר הצב המואר (5) באר מלכות הג'ירף (6) באר מקלט ארמדיל (7) באר גוב האריה. (עמוד לב השושנה): (8) באר אח (9) באר חש (10) באר שור (11) באר רוש (12) באר אסתר המלכה (13) באר הצניעות (14) באר הצניעות הפנימית (לב הדג הגדול לוויתן). (עמוד לב הדג הגדול): (15) באר התכנית (16) באר מקלט ארמדיל (17) באר אגם מלח (18) באר עמק מרקורי (19) באר סוף הדקה (20) באר הבושם השמימי (21) באר יופי גן עדן.

בתורה נזכרות: באר לחי ראי, הבאר הזאת שחפר אברהם אבינו, באר שטנה, באר עשק, באר רחובות, באר מים חיים ובאר האבן הגדולה. בארות אלו כלולות בבארות על פי השמות לעיל. כן לא הזכרתי את הבאר במעשה אליעזר ורבקה אמנו, ואולי זקוק הוא לפירוש מיוחד.

יומן: ל"ג בעומר התשס"ט: הדלקתי נר על שם רבי שמעון בן יוחאי האמיתי ולא רבי שמעון בר יוחאי, אותו יצרו בזיוף ספר הזוהר וכול הקבלה השקרית ההיא, הפסולה בעבודה זרה ובאלוהים אחרים נאצלים שלא נבראו ולא מתקיימים, כי אם בפנטזיית מוח אנושי ושכל עקום. לתנא הקדוש רבי שמעון בן יוחאי אין שום שייכות לכול זאת! יקום נא ה" אלהינו בקנאתו לשם התנא הקדוש, ינקה את השקר מעם ישראל וישיב את התנא האמיתי, רבי שמעון בן יוחאי. אמן וכן יהי רצון.

.....................................................................

פרק ט"ז

עמוד הדג הגדול לוויתן

הבאר השנייה היא באר מים חיים

ומקושרת היא למזל השביעי של מזלות הלוויתן, מקלט הארמדיל

וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים (בראשית, כ"ו, 19)

דג א' – באר זו כולה רמז על הגאולה השלמה בזכות הצדיק הנסתר השלם, הגואל חיים. אשתדל לבאר קצת דברים על תוכן המים החיים. אמר לנו הצדיק חיים בחלום ש"התלמידים לא צריכים להיות בלי סימני יצחק", וסימנים אלו כוללים דברים רבים.

סימני יצחק אבינו נכללים בשם "אשר", הקשור לדרגת ה"רוח" (דרוש אצלנו שיכולים להתייחס לנפש, לרוח ולנשמה בסדר זה בקשרם לשם "אהיה אשר אהיה", ואפשר גם לפרש אותם בסדר אחר בקשר לשם השלם: נשמה, רוח ונפש. תלוי הוא במה שנדרש מעניינו), דהיינו: המידות הטובות והמידות המסוגלות התלויות ברוח הלב הן המידות האהובות במלכות השמים.

דג ב' – ומרומז כאן שהשגת המידות שבלב עיקר עבודת האדם היא. מעניינת העובדה שרק בהקשר ליצחק אבינו מדובר על הבאר הזאת, באר מים חיים, לא בהקשר לאברהם או ליעקב. המים החיים שאנו חפצים לשתות מהם קשורים בסימני יצחק מתחת לשם "אשר" למען השגת הרוח הנכונה, המקשרת את הנפש לנשמה ואת הנשמה לנפש, כי עיקר עבודת האדם המשתדל לעבוד את ה" צריך להיות בקשר לרוח הלב. צריך האדם לעבוד עם עצמו תמיד ולייסד בליבו את המידות האהובות: הענווה, הרחמנות והחמלה על אחרים, הדרך ארץ, הצניעות הפנימית וכו'.

דג ג' – האדם לא יוכל להגיע למצב שרוח אמיתית שורה בו אם נפשו פגומה, בר מינן, בעבירות גוף או פה, וידוע הוא שרוב העוונות תלויים בלשון. משול העניין לאנייה שנקבים גדולים בתחתיתה, כך שלא יועיל מה שישימו עליה, סופה לטבוע, ואדרבא, כל מה שמוסיפים עליה, מכביד עליה יותר, ותטבע במהירות רבה יותר. כן הוא ביחס לנפש האדם: אם חוטא הוא במעשהו ובפיו, לא תוכל רוח אמיתית לשבת בו, וגם אם ישתדל מאוד לא יצליח. זאת מאחר שמה שמקבל אותו אדם לא נותר בו לאורך זמן ונבלע הוא בפגימות הנפש. ולא לחינם נאמר "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי, כ"א, 23), כי הלשון מתווכת בין הרוח לבין הנפש וכן בין הרוח לבין הנשמה.

דג ד' – אומרת התורה ברמז כי אם אתם חפצים למצוא את באר מים חיים, דעו לכם שצריכים לעבוד את ה", לחפור בתוך הלב ולמצוא את המידות הרצויות, היא עבודת הלב לעבדי יצחק. "עבדי יצחק" הם עובדי ה" המשתדלים להרים את דרגת מידות ליבם כדי להתקשר תמיד עם רוחם, כי ברוח ההיא תיפתח הבאר שבה מים חיים. מי שהוא עוד פגום, בר מינן, לא תוכל נפשו לשאוב מים מבאר מים חיים, לא מגיע לו להיחשב לעובד ה", ולא יצליח הוא לחקור את ליבו ולחפור בו כדי להרים, לשפר, להמציא ולעדן את מידותיו. לכן אמר לנו הגואל חיים שלא צריכים התלמידים להיות בלי סימני יצחק - כי עליהם להשתלם בנפש, באברי הגוף ובלשון ולחתור לשיפור המידות הקשורות לרוח הלב.

דג ה' – תמיד אנו מסבירים שהשם "אשר" שם מוסתר הוא ונכללות בו מסורת אליהו הנביא, מסורת מרדכי הצדיק ואסתר המלכה ומסורת המישרה המשיחית של ישוע במסגרת הסימנים ההתחלתיים. עניינו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, הוא נסתר מאוד, וגילה לנו הצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, שבכול הדורות (ממרדכי הצדיק ואילך) אליהו הנביא שימש כראש הצדיקים הנסתרים בכול דור, אם כי לא נמנה עם הל"ו, ועל כן כל הנסתרות איתו. מצד הנסתרות שב"אלף" השם "אשר" כלולים ענייני ל"ו הצדיקים הנסתרים שבכול דור, בעוד "שין" השם "אשר" מראה על הסדרים המוסתרים של "אל מסתתר" בגאולתו את עם ישראל דרך כוכבי הגאולה. העובדה שלא נזכר שם ה" במגילת אסתר מראה על סוג ההסתר שלו על פי השגחתו העליונה דרך הסתר בכוכבי הגאולה. מגילת אסתר טומנת בחובה גם את כוכב אסתר, וה"אלף" וה"שין" הן ה"אש" הנמשכת מ"אש דת למו" של תורה בדרגות עליונות ונסתרות ובדרגת הסתר של אל מסתתר דרך כוכבי הגאולה.

דג ו' – אותה אש היא האש האמיתית של הדברים הנגלים והדברים הנסתרים, שביסודם תוכל להתגלות ה"ריש" של השם "אשר", כי ה"ריש" אינה צריכה להיות בנסתרות, אלא באור גדול המתגלה בעם ישראל ומתפשט עד האיים הרחוקים. לפיכך דווקא ב"ריש" של השם "אשר" ישנה מישרה משיחית, העלולה להתרומם כנס לגויים ולהוציא לגויים משפט. בשל הסתבכות קרני האיל בסבך דברי הימים ובסבך התיאולוגי, גבר ההסתר של השם "אשר" והסתבכו דברי הימים בעניין זה עד לגילוי הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. עם זאת, ישוע מצידו רצה לגלות ולהסביר דברים מבאר מים חיים של דרגת החיים הניצחיים של מלכות השמים דרך המידות הטובות והמידות המסוגלות של רוח הלב, ואכן רוב שיעוריו מוכיחים זאת, כי התחלת גילוי באר מים חיים נמצאת כבר בסימנים ההתחלתיים, ומישרת ישוע מצויה מתחת ל"ריש" של השם "אשר" בסימני יצחק.

דג ז' – למעשה לא הסתיים קורבן יצחק עד לסיום סיבלו ועד לקורבנו האחרון של הצדיק חיים כדי לבטל גזרה עולמית נוראה. עם פטירתו, קם הצדיק בתחייה והובא אל היכלו במלכות השמים. מרגע זה נוסדה מלכות השמים השלמה הסופית, היא מלכות השמים המתקשרת עם ליבות בני אדם בעולם הזה, כך שהזוכה להגיע אליה זוכה לחיים ניצחיים הקשורים בבאר מים חיים.

בסבל האחרון של הצדיק חיים הסתיים סבל הצדיקים הנסתרים של כל הדורות שעברו, ועניין גדול וסודי הוא זה, כי בכול הדורות שעברו לולא הצדיקים האמיתיים הנסתרים וכול סיבלם, לא יכול העולם להתקיים ולא הייתה זכות מספקת לאחוז בעמודי העולם. ה" ברוך הוא, שידע זאת כמובן, נתן למרדכי הצדיק, בידיעת אליהו הנביא, להקים את מבנה ל"ו הצדיקים הנסתרים בכול דור, כך שבכול דור, בכול שנה ובכול שעה עמדו זכותם וסיבלם לבטל את הגזרות הנגזרות מבית הדין של מעלה[39]. סדר זה נבע מה"אש" של ה"אלף" ושל ה"שין" של השם "אשר".

דג ח' – כאשר נגמר הקורבן הארוך של יצחק אבינו, עם קורבן הצדיק חיים, הוחלט כי בעקבות הסבל העצום והקשה של הצדיק חיים, לא תינתן עוד לצדיקים הנסתרים הרשות לקבל על עצמם את הגזרות. החלטה זו באה גם במקביל לכניסת הדור הרביעי, שהרי אם היו ממשיכים הצדיקים הנסתרים לקבל את הגזרות, לא היה יורד המשפט הסופי במסגרת יום ה" הגדול והנורא על העולם, מה שהיה מונע גם את הגעת הגאולה השלמה. במסגרת שינוי זה, קיבלנו שהוקם סדר חדש לגמרי אשר לצדיקים הנסתרים, והוא סדר של מאתיים וחמישים צדיקים נסתרים (בגימטרייה=נר), ועל כן שמו הוא: "נר הצדיקים הנסתרים החיים באמונתם".

דג ט' – לא נגמרו סימני יצחק אבינו של השם "אשר" עד סיבלו האחרון של הצדיק חיים, הוא השופט המשוח מאת ה" לשבת בראש במלכות השמים ולהדריך משם את הגאולה השלמה בעולם. שימו לב כי גם באר מים חיים מרמזת בשמה על הגואל, וכי הנחל בפסוק בא לקשר את הבאר ל"נחל" מזלות הלוויתן: ה"נון" במזל תחיית הציפור, ה"חית" במזל אגם מלח, שהוא מזל הברית השלמה וה"למד" במזל גוב האריה, הקשור לחוק החדש של הגאולה השלמה, שצריך לצאת לגויים ולהיות להם למשפט אמת.

דג י' – על כן חפרו בנחל של הגאולה השלמה, האמינו בתחייתו של הגואל חיים, היכנסו לברית השלמה של הגאולה השלמה, למדו את כתבי ספר משנת חיים, מצאו רוח חדשה ממש, והיא תהיה לכם לבאר מים חיים.

יש לבאר מה בין הנחל שחפרו עבדי יצחק ובין הנחל של הגאולה השלמה. סימני יצחק קשורים, כאמור, לשם "אשר", בעוד שסימני הגאולה השלמה הם סימני יעקב אבינו, סימני תפארת ישראל. הזכרנו קודם לכן שיש לדרוש נפש, רוח ונשמה על השם אהיה אשר אהיה, כך שהשם "אהיה" הראשון קשור לנפש של דברי ימי הגאולה, השם "אשר" לרוח והשם "אהיה" האחרון קשור לנשמה במסגרת קיום הגאולה השלמה בעולם. בקישור השם "אהיה" הראשון לנפש, הכוונה היא לצורת הנפש של בני ישראל, הקשורה למעשי הגוף, כי הנפש היא חיוּת הגוף השוכנת בדם, מאחר שללא הנפש בדם, האדם מת.

דג י"א – מאחר שכל התורה כלולה בשם "אהיה" הראשון, ממעשה בראשית דרך מעשי האבות, יציאת מצרים ומתן תורה, וכן ניסים עליונים על הר סיני והתקדשות הנשמות של בני ישראל, איך נגיד על כל זה נפש דברי ימי הגאולה? ואולם אין הדבר תלוי בדרגת התורה, כי אם בדרגת בני ישראל, שהרי עולם הרוח אינו מתיישב בבני ישראל עד שהם שלמים מצד הנפש, שהיא שלמות המעשה ושלמות הלשון. התורה כללה בתוכה את הכול, אך בני ישראל לא הצליחו לקבל את רוחה, כל שכן את נשמתה, והלוואי והיו מקבלים ממנה את נפשה, שהיא מצוות עשה ומצוות לא תעשה שבתורה.

דג י"ב – התורה הקדושה נתנה לבני ישראל את כל צורת החיים האמיתית, מהתנהלות האדם עם צרכיו ועד לקדושת התנהגות הכוהן הגדול ביום הכיפורים, וכן את כל החוקים והמשפטים, עשה ולא תעשה[40], אך מפני שבני ישראל בכללותם לא עמדו על המעשה, לא היו הם ראויים לקבל את הרוח. יש להדגיש את הקושי של העניין שגם מצד הערבוּת ההדדית שנגזרה על עם ישראל (כל ישראל ערבים זה לזה) לא הגיע הוא למצב שלם, כי ישנם תמיד פושעים המורידים את יתר העם, כפי שקרה במעשה עגל הזהב מצד הערב-רב או במעשה עכן (יהושע, ז') שגרם לכך שמאותו יום, היה העם צריך להילחם במלחמות קשות וארוכות.

בהקשר זה קיבלנו, ברוך השם, משנה חדשה בעניין העלייה השנייה האמצעית של משה רבנו ולפיה אחרי חטא העגל ביקש משה מה" ברוך הוא להעניק דרך אחרת לבני ישראל שמהותה מידות הלב, אשר תשפענה עליהם ברוח חדשה. ה" ענה לו שאם אכן יצווה זאת, כחלק מתורת הרוח, ובני העם יטעו בכך, יהיה המצב גרוע יותר וחסר תיקון. לכן סירב ה" לבקשת משה ואמר לו לבסוף: "פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (שמות, ל"ד, 1). כלומר: הדרך שחקקתי להם בתורה היא הדרך שבאמצעותה צריכים הם להשלים את נפשם, ורק בנפשותיהם המתוקנות יוכלו לקבל בהמשך רוח חדשה. משנה זו נותנת הבנה על כוונתנו שהשם "אהיה" הראשון בא לעצב את צורת הנפש של בני ישראל.

דג י"ג – עם זאת, העם בכללותו ירד אחרי חלוקת הממלכה, הן עשרת השבטים שנפלו בעבודת הבעל והוגלו והן בני יהודה שפשעו וחטאו אך עמדו בקיומם רק בזכות בית המקדש. מצבו של העם היה נמוך מאוד בעת ההיא, עד שאליהו הנביא בעצמו נאלץ להודות: "כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי" (מלכים א', י"ט, 4). דהיינו: כפי שאבותיי לא הצליחו להשיב את העם למוטב, כן אני לא הצלחתי לשנות את ליבם בחרטה, תשובה ותיקון. עם זאת, אליהו הנביא, זכרו לברכה, לא היה כאבותיו, מאחר שמיוחד היה הוא מאוד, ודרגתו נעלה ביותר. הוא גם היחיד שלא מת כלל אלא עלה למעלה שלם, וידוע שהוא גם יורד לעולם כרצונו לקיים שליחויות מאת ה", כי אהוב הוא לה" וקנאי אמיתי לשמו יתברך. אליהו הינו גם בעל ברית הסימנים של הגאולה, וקשורה ה"אלף" של השם "אשר" למסורתו.

אליהו גם מוזכר בנבואה האחרונה של מלאכי (ג', 22-24), היא הנבואה הנדרשת כדי לפתוח את הגאולה השלמה, כי אליהו הנביא הוא הקשר ההיסטורי לגאולה כפי שהסברנו בעניין הנקודות מעל "וישקהו" ובעניין סימני השבת הלבבות ונבואת מלאכי. עלייתו של אליהו הנביא היא הקשר השורשי גם למלכות השמים וגם לסימן תחיית המתים, כאשר גם המישרה המשיחית של ישוע יצאה מנבואה זו, אם כי היא לא צלחה והתרחש "פן אבוא והכיתי את הארץ חרם". נבואת מלאכי היא הנבואה השורשית במישרתו של ישוע, ושאר הנבואות המרמזות על אותה המישרה, כמו נבואת ישעיה נ"ג, קשורות קודם כל לקיום המישרה שניתנה בנבואת מלאכי. זאת מאחר שאין קשר לגאולה ללא קשרי מסורת אליהו הנביא, שנקרא "מַלְאַךְ הַבְּרִית" (שם, 1).

דג י"ד – סימני השם "אהיה" הראשון היו גלויים, בפרט ביציאת מצרים ובמתן תורה ועל ים סוף, וכן בארבעים השנים במדבר, אך למרות זאת נפלו בני העם במוקשי העמים, הן בתקופות השופטים והן בתקופת המלוכה. לאחר הפרדת המלכויות לשתיים המשיך העם לרדת בדרגות, והייתה נמיכות מכול צד. בשל כך האות "הא" של השם "אהיה" הראשון, שהעניקה מישרה משיחית ואפשרה את בניין בית המקדש אמנם הושלמה, אבל לאחר מכן לא הייתה זכות מספקת כדי שיישאר העם מתחת להנהגת שם זה, ועל כן נכנסה עם אליהו הנביא השפעת השם "אשר", שהצביע על סדר נסתר יותר בדברי ימי הגאולה. ביחס לשם "אהיה" הראשון שהתקשר לתיקון נפש העם, השם "אשר" התקשר לרוח של דברי ימי הגאולה.

דג ט"ו – אני יודע שיש פנים רבות לפרש את השם אהיה אשר אהיה, אך אני מפרש פה את הקבלתו לנפש, לרוח ולנשמה, ומבקש מענה לכך שדווקא עבדי יצחק מצאו את באר מים חיים. הסברנו כי המים החיים מרמזים על הגואל חיים ועל המים הטובים והנפלאים של הסימנים השלמים, שהם סימני יעקב וסימני תפארת ישראל בפרט במסגרת סימני השם "אהיה" האחרון. הסברנו גם שהסבל האחרון של הצדיק חיים היה סיום הקורבן הארוך של יצחק אבינו, וזהו כבר חלק מהתשובה, מאחר שלא יכלו סימני יצחק אבינו להתגשם ולהגיע לשלמות בפועל, עד קיום סיום אותו הקורבן הארוך של יצחק.

דג ט"ז – סימני יעקב אבינו בגלות אצל לבן הארמי הרמאי במשך עשרים שנה מרמזים על אלפיים שנות גלות ישראל בין אומות העולם, והם באים יחד עם סימני יצחק אביו, כי היו שניהם חיים במשך אותם עשרים שנה.

מעניינת העובדה שיעקב אבינו התבשר מהמלאך, שרו של עשו, שיקבל את השם ישראל, אך אף על פי שהברכה מדגישה שלא ייקרא שמו יעקב, בפועל רואים שאינו כן, והשם יעקב מוזכר תמיד (אינו כמו באברהם אבינו שלא קוראים לו יותר אברם (אלא לקריאת התורה וללימוד)). לפיכך נראה כי הכוונה היא שלא ייקרא שמו יעקב במובנים שליליים (כמאמר עשו: "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" (בראשית, כ"ז, 36)), כך שלאחר אלפיים שנה בהם סבל עם יעקב משנאת הגויים, יהיה הוא לתפארת ישראל בעיני כל העמים שייוותרו בגאולה השלמה.

דג י"ז – הסימנים הגאוליים והמשיחיים שאנו מדברים עליהם קשורים בשם "אשר" (מרומז הדבר גם במספר קטן 6 של "אשר" (2+3+1), שהוא גם מספר הסימנים השלמים), בעוד שהסימנים שהיו מתחת לשם "אהיה" הראשון וכללו את עניין השבת הלבבות ואיחוד העם, עברו גם הם בירושה לאליהו הנביא. נזכיר כאן שוב שהגם שהסימנים לא נקראו אז "סימנים שלמים", כפי שנקראים הם רק בגאולה השלמה, מצד עצמם היו הם שלמים, מאחר שאם היה העם באותה עת זכאי, והייתה מתקיימת השבת הלבבות, מדובר היה בשינוי עצום ומהותי בכול עם ישראל, הגורם להתעוררות רוח הלב. אם התקיימה השבת הלבבות אז, לא היה צריך להתקיים "פן אבוא והכיתי את הארץ חרם" (בנבואה שניתנה לאחר תקופת אליהו), ומישרתו של אליהו הנביא הייתה מביאה את הגאולה השלמה.

דג י"ח – ואמנם כאשר לא התקיימה השבת הלבבות יצאה גזרת החרם, ועם אותה הגזרה נדחו כל הנבואות הגאוליות והמשיחיות לשתי גלויות, כשהאחרונה הייתה גלות ארוכה בת אלפיים שנה. הרי כמו שנידחתה מספר פעמים האפשרות שיבוא אליהו הנביא ותהיה השבת לבבות, כי עיקר הגאולה השלמה עומדת במונח הזה, כך נדחו כל שאר הנבואות המנבאות על הגאולה השלמה עד לתקופתה.

דג י"ט – בל נשכח שה" הבטיח לאליהו הנביא כי הוא זה שיפתח את הגאולה השלמה לפני יום ה" הגדול והנורא ויביא איתו את כל המפתחות של השבת הלבבות, ומאחר שחורבן בית המקדש השני והגלות הארוכה קשורים ל"פֶּן-אָבוֹא" (מלאכי, ג', 24), ברור היה שהבטחת ה" לאליהו הנביא תתקיים בתקופה אחרת, כי אף פעם לא יבוטל דבר הבטחת ה" לטובה. אותה המישרה שבאה לקיים את "פן אבוא" הייתה, כאמור, המישרה הקשה והטרגית שנטל על עצמו ישוע, ואף כי נמצאה בחלק השלילי של נבואת מלאכי, הבטיחה היא את קיומה בזמן אחר של דברי הימים.

דג כ' – ואמנם מישרה משיחית אינה באה אלא למען ישועה משיחית, דהיינו שאפילו שבאה בהכרח להכריז על החרם, היא טמנה בחובה באותו רגע גם ישועה בבני ישראל, מאחר שקורבנו של ישוע, שנתקבל על ידי ה" ברוך הוא, המתיק באופן משמעותי את הגזרה שריחפה מעל בני ישראל באותה עת מכלייה לחורבן בית המקדש ולגלות. לפיכך נקשרה מישרת קורבנו בעקידת יצחק, ומוקבל ישוע לאיל שהוקרב במקום יצחק, בעוד שיצחק קם ממזבחו לחיים. יצחק אבינו אחז אמנם בזכות ארץ ישראל לבני ישראל גם כשהיו הם בגלות, אך עיקר סימני יצחק מתקשרים לבני ישראל כאשר נמצאים הם בארץ ישראל, ולכן מישרתו של ישוע נמצאה מתחת לסימני יצחק, במסגרת ה"ריש" של השם "אשר".

דג כ"א – נבואת ישעיה נ"ג מתקיימת גם היא ביחס לישוע בגאולה השלמה, ולפיה כאשר כבר נתוודע לענייני הגאולה השלמה ונבין את מישרתו של ישוע, נדע שבתקופה ההיא ישוע בקורבנו נשא את חטאינו ועוונותינו, והם כופרו על ידי זכות קורבנו.

.....................................................................

פרק י"ז

עמוד לב הדג הגדול

הבאר עשק

ומקושרת היא למזל השמיני של מזלות הלוויתן, אגם מלח

וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ (בראשית, כ"ו, 20)

דג א' – עוד עניינים הקשורים למשרת ישוע הם עניין הצלת הצאן הנאבד מבית ישראל ועניין אור לגויים (מסמל זאת משלו של ישוע על המנורה שצריכה להיראות מעל השולחן (מתי, ה')). ה" ברוך הוא ראה שרוב אומות העולם אינו יכול להגיע אל האור אלא בתהליך היסטורי ארוך, כי עיקר חסרונן של האומות הוא הקושי להאמין באל שהם לא רואים אותו (כפי שקרה בנצרות ביחס לישוע, אותו הם החשיבו כבן האל).

דג ב' – ואמנם רחמן ה" וארך אפיים, אוהב את בריותיו ומחכה לתשובתם. הנצרות, למרות חסרונותיה התיאולוגיים, הנחילה מידות טובות ללא מעט ממאמיניה במהלך השנים, ודרכה למדו הנוצרים את ערך הצדקה והתקרבו לתנ"ך ולדברי ימי ישראל. באופן זה היא גרמה לעליית הרוח בלב המוני נוצרים, שהשתדלו ללמוד אהבה ודרכים ישרות מתוך דברי ישוע. מדובר באלפיים שנה, לא בשבועיים! אך עם זאת ומעל לכול, ה" ברוך הוא ראה את המטרה הסופית ויצר את האמצעים בדברי הימים כדי להגיע אליה, כך שכול פעולותיו יתברך הן צודקות ונכונות.

מישרתו של ישוע, שהייתה קשורה ל"ריש" של השם "אשר" קשורה אם כך לרוח הלב, ובדומה לה גם בסיפור הפורים ההיסטורי שמתחת ל"שין" של השם "אשר" הייתה חרטה ותשובה וחזרה לתורה וצום ונס גדול מאוד ו"נהפוך הוא", אשר הביאו לרוממות רוח הלב.

דג ג' – כך גם קדושתו של אליהו הנביא, זכרו לברכה, מביאה להתרוממות רוח הלב בבני ישראל, כאשר בכל פעם שהם מזכירים אותו או מדברים עליו, אזכורו מעניק להם תקווה כי בוא יבוא זמן הגאולה השלמה. גם העובדה שהוא לא מת ועלה השמימה שלם מפליאה את המאמינים ומלהיבה את רוח לבם של המתבוננים בתנ"ך. נזכיר שוב כי השם "אשר" נוגע בעיקר לרוח הלב, אבל לא נשלם הוא עד לביאת הגואל חיים המביא את הסימנים השלמים, ירושת אליהו הנביא, בצורתם השלמה הסופית ההיסטורית. הסימנים השלמים של הגאולה השלמה נכללים במסגרת השם "אהיה" האחרון, כאשר "אלף" השם "אהיה" מקבלת את ההסברים החדשים שלא נודעו מקודם. לדוגמא: לאן עלה אליהו הנביא, זכרו לברכה? למלכות השמים, כפי שמוסבר אצלנו.

דג ד' – גם דבר היותו ראש הצדיקים הנסתרים האמיתיים שבכול דור הנמצא במלכות השמים לא נודע מקודם. כמו כן מתגלים בפעם הראשונה כוכבי מערכת בית הדין של מרדכי הצדיק ומערכת אסתר המלכה במלכות אחשוורוש במסגרת ה"שין" של השם "אשר". סוד מערכת אסתר הוא שדרך מידות הלב המסוגלות של אסתר עולה רוח הלב של האדם על מדרגות שיש לבן בארמון מלכות השמים, ולכן הרוח החדשה של מלכות השמים עוברת דרך כוכבי שושן הבירה, הם ארבעת הכוכבים: אח, חש, שור ורוש. במסגרת ה"ריש" של השם "אשר" נכללים, כאמור, התיקון הגדול של הנצרות והרפורמה ביהדות, כך שכל ההסברים והתיקונים מחדשים ומתקנים את השם "אשר", שסימני יצחק אבינו קשורים בו.

דג ה' – עניין נוסף הקשור למשרת ישוע הוא השפה הברורה של הסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים של דברי הימים. הבה נרחיב מעט בעניין. אם ברשות אליהו הנביא, זכרו לברכה, היו כאמור סימנים "שלמים", כיצד הפכו הם לסימנים ההתחלתיים? כמו כן, אם נשתבשו הסימנים בנצרות, איך הופכים הם לסימנים שלמים בגאולה השלמה? התשובה היא שהסימנים מצד עצמם היו שלמים כבר בימי אליהו, כמוסבר, כי הרי אם נניח שהצליחה אז מישרת אליהו הנביא, אם בעצמו או ביד שליח, אז הייתה מתקיימת השבת הלבבות, והסימנים השלמים היו מובאים לארץ להביא את הגאולה השלמה. ואולם מפני שהתקיים בעוונות "פן אבוא" ונידחתה הגאולה השלמה לעוד אלפיים שנה, אותם הסימנים שנטל ישוע מבית הספר האיסיי נעשו לסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים של דברי הימים.

דג ו' – דרך מישרתו של ישוע הפכו אותם סימנים התחלתיים לסימנים מרכזיים בנצרות, כמו כוכבו של כריסטו, מלכות השמים, אור חדש בבשורה חדשה, המישרה המשיחית המנובאת בספר זכריה (ט', 9), סימן יום ה" אודות משפט נורא עם ירידת מלכות השמים לארץ ותחייתו של ישוע מן המתים. כל הסימנים הללו היו אמיתיים ו"שלמים" (שניתן לראות את קשרם הברור לסימנים השלמים שקיבלנו אנו), כי בכוחם היה להמשיך אחריהם את הגאולה השלמה, ואולם בגלל חריגת הנצרות מאמונת האחדות, התלבשו הסימנים הללו בבגדים שלא מתאימים להם ושמשנים את צורתם האמיתית לכזבים. לפיכך נעשה בלתי אפשרי לחלוטין שהסימנים ההם יביאו את הגאולה השלמה. מאידך גיסא, שמיעת כל הנוצרים בעולם את הסימנים ההם הצטרכה להתחיל מאז בעולם, שאם לא כן, לא יוכלו הם להבין הסימנים השלמים של הגאולה השלמה בעת הגעתם.

דג ז' – עבור רוח הנוצרים, הסימנים ההם היו גדולים מאוד, כי כאמור עצם הסימנים היה אמיתי וגדול. ואמנם: "אֵלִי אֵלִי לְמָה שְׁבַקְתָּנִי" (מתי, כ"ז, 46), דהיינו: מדוע עזבת את הסימנים האמיתיים ההם לחורגים מהאמת? עם זאת אנו, בזכות הגואל חיים, חופרים דרך הסימנים השלמים בארות בארות חדשות בסימני יצחק ובאופן זה מגלים את הסימנים ההתחלתיים ומבארים את יחסם לסימנים השלמים. רק עתה ניתן להבין למעשה את מישרתו המשיחית של ישוע בן יוסף ומרים, האיש השני של הגאולה.

דג ח' – אם נשוב לעניין סימני יצחק, הרי שכול סימניו במסגרת השם "אשר" מקושרים לשמו המביע שמחה אמיתית והיסטורית לעד כלידתו. בהתייחס לשמחה זו, הבחנּו שהשם "אשר" גם מלא בענייני הרוח ובהתעוררות רוח הלב בהקשר למסורת אליהו הנביא, מסורת פורים ומישרת ישוע. לא בכדי אמר הגואל חיים ש"התלמידים לא צריכים להיות בלי סימני יצחק", כי אותם סימנים מביאים להתעוררות הרוח ולשמחת רוח הלב, ובלי רוח הלב אין כלום. זכרו כי צריך לעבוד את ה" מתוך שמחת הלב ברוח של אהבה ושל יראה, ולכן דבר עיקרי הוא שכול תלמידי המורה חיים צריכים תמיד ללמוד ולהתבונן על סימני יצחק בשם "אשר", כי מהם נובעים מים חיים לרוח. מבלי שאיבת אותם מים ושתייה מהם, לא ניתן להשיג את הכוח לקבל את המים החיים השלמים, הם הנשמה של הגאולה השלמה בזכות הגואל חיים.

אותם מים חיים שלמים הם נשמת הגאולה השלמה, כי כאשר הרוח מתוקנת לפי השם "אשר", יכולים לשאוב ולשתות מהמים החיים השלמים והנצחיים עבור הנשמה לפי כל הגילויים של השם "אהיה" האחרון.

דג ט' – ומה נכלל בגילויי השם "אהיה" האחרון? ענייני בית התפילה של הגאולה השלמה, ענייני הקבלה החדשה האמיתית של הגאולה השלמה, מלחמות ה" נגד ספר הזוהר ונגד המשיחות המזויפת והפסולה במחנה חב"ד, וכן החוק החדש והמנהג החדש.

בהקשר זה סימן החמור אוכל לחם הוא הרוח של הגאולה השלמה, המעוררת את רוח האדם, מצחיקה את הלב ומראה את דרך התמימות והישירות. בהי-הא!, הי-הא! שלו מעורר החמור רחמי שמים, מפני שהוא יורד ממלכות השמים בה נמצאת אורוותו, שבה חיכה לביאת בן האדם שירכב עליו כדי שיירד לעולם. ואכן, בתקופת הגאולה השלמה הגואל חיים, שהוא הנשמה העליונה הנבחרת מאת ה" ברוך הוא להיות הגואל והמורה של דורות הגאולה השלמה, רוכב עליו למען סימני החמור אוכל לחם בעולם.

דג י' – הגואל חיים הוא גם תפארת ישראל, שכול הטובים שיישארו בדור החמישי ואילך יכירו בו, במעלותיו, בענוותו ובאהבתו לכול בני האדם, כי כולנו בשר אחד. וכן יידעו שהוא יהודי יליד תימן משבט בנימין. בזכותו כל עם ישראל יהיה לתפארת לעיני העמים, וגויים ידרשו לדעת ממנו כל לימוד ולהיות עימו בקשר אמיץ כקשר תלמיד אמיתי לרבו. הזקוק לעצה יזכה לקבל ממנו עצה פלאית, ויידעו כולם שה" ברוך הוא נותן לו כח עצום לפעול למען האנושות, ככתוב: "פֶּלֶא יוֹעֵץ" (ישעיהו, ט', 5) וכן "וְחֵפֶץ יְהוָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח" (שם, נ"ג, 10). כן יוכר הוא כ"אֵל גִּבּוֹר" (שם, ט', 5), כי ה" ממלא אותו מכוח גבורותיו בכדי שיצליח בהבאת הגאולה השלמה לעולם. בנוסף, ינחם הגואל בכוח אהבת ה" עליו אלמנות, יתמוך ביתומים, יבקש רחמים על חולים ויענה ללב חכמים, שישפילו את רוחם כדי לקבל אור אמיתי.

דג י"א – רבים ירגישו כאילו המורה חיים הוא אביהם האוהב אותם ויקראו לו "אֲבִיעַד" (שם), ויתוודעו להורדתו את הסימנים השלמים לעולם, אשר יביאו את השלום האמיתי של דורות הגאולה השלמה, ולפיכך ייקרא הוא ש"שַׂר שָׁלוֹם" (שם).

בשל היותו יהודי, ככל שיכירו בו יותר ויבינו עד כמה הוא אהוב אצל ה" ברוך הוא, יעלה שם ישראל בכול העולם, ועם ישראל יהיה לתפארת עמים. אז תעלה האנושות מדרגה לדרגה ורבים בה ישתדלו לעלות במידות המסוגלות של הלב על מדרגות השיש הלבן, כי הגאולה השלמה דורשת מסימן תחייתו של הגואל חיים שתתקשר הנשמה, נשמת כל אדם וכול אשה, בנפש, וגם בשל כך אמר הגואל חיים שנדרשים התלמידים תמיד לסימני יצחק, כי בהם הרוח המקשרת את הנשמה לנפש ואת הנפש לנשמה.

דג י"ב – הנפש היא בדם ומחייה את הגוף מצד הדם, הרוח מחייה את הלב והיא חיוּת נעלה יותר יחסית לנפש, והנשמה מחייה את האדם מצד העליונות שבו, כי הנשמה היא הקרובה ביותר מבין השלוש לה" ברוך הוא, ככתוב: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית, ב', 7). הנשמה היא שיורדת כמה פעמים לעולם בגוף אחר והיא זו שנשארת בצורתה העצמית הנבראת, ואמנם יש בה מקום לעליות דרגה, להתגדלות, להתקשרות, להתרחבות וכו', וכול הדרגות הנעלות הנוספות האלה באות דרך מעשי, דיבורי ומחשבות האדם בעולם. לכן לבני ישראל, שנתקדשו נשמותיהם במעמד סיני, נתן ה" ברוך הוא תורה ומצוות לזכך ולזכות אותם, בכדי שיוסיפו אור וקדושה ומעלות לנשמותיהם.

דג י"ג – עם זאת, לכול בני האדם יש נשמה, רוח ונפש. עם ישראל אמנם נבחר על מנת שישמש כממלכת כוהנים, על מנת שישועת ה" תצא לכול אומות העולם עד לאיי הים הרחוקים, אך לא בכדי מכריז הגואל הצדיק חיים: "כולנו בשר אחד", כי לכולנו יש נשמה, רוח ונפש. מכול האמור יובן שבביאת הגאולה השלמה ובהתחלת הסדרים החדשים של הסימנים השלמים מתחת לשם "אהיה" האחרון, יש לחדש לגמרי את סימני יצחק של השם "אשר". כאשר השם "אשר" מחודש ומתוקן, הוא קשור עם כל האמת של השם "אהיה" הראשון ועם סדרי השם "אהיה" האחרון על מנת להגיע להשלמת השם אהיה אשר אהיה. חשוב להתבונן באריכות על עניין זה ולהבין את קפיצת דרגת הגאולה השלמה ביחס לכל דברי ימי העבר. בגילוי השם "אהיה" האחרון, מתחדש ומתוקן השם "אשר" וחוזר השם "אהיה" הראשון לתפארתו דרך גילוי הסימנים השלמים במסורת החדשה האמיתית והקבלה החדשה האמיתית.

דג י"ד – לעיתים מתעקש אני כחמור ומסרב לספר את הדברים הנפלאים האלה, שהם מעשי ה" ברוך הוא לבני אדם, כי אומר אני בליבי: מה שונה אני מן החמורים הראשונים שלא יכלו לדבר?, וכן רואה אני שבעולם רבים הם כמבולבלי רוח או כחסרי רוח לגבי כל עניין. מדוע לי לספר, כי בביאת הגואל חיים נשלם השם "אהיה אשר אהיה" ליתר דברי הימים? מדוע עלי לנעור אודות המסורת והקבלה האמיתית החדשה של הגאולה השלמה? הרי בטעות יחשבו אותי לבן אדם הלובש בגדי חמור ולא יבינו שבירידת החמור ממלכות השמים אני תלבושת לו, והוא הנוער. עם זאת, אז נזכר אני שהדג הגדול יצטער אם לא אמשיך לספר לכם מרמזיו, ולכן אני ממשיך בדבריי, כי איני רוצה לצערו, מה גם שזקוק אני לליוויו בפירושי בארות באר שבע.

דג ט"ו – התעסקו אפוא, החוזרים בתשובה, בהחזרת בני הצאן הנאבד מבית ישראל הנמצאים בין הנצרות, כאשר אני, החמור, אמצעי הוא לכם לשאוב מבאר מים חיים של יצחק אבינו. בואו והתמלאו בצחוק על תכנית ה" בהבאת הגאולה ושמחו על ביאורי הבארות, המקשרים את הסימנים השלמים המרומזים בתורה לברית החדשה השלמה, במסגרתה מתגלה כל התורה באור הסימנים השלמים, והיא שלמות שאין כמוה. זכרו גם כי אי אפשר לקבל את הסימנים ללא כל קשרי סימני השם "אשר", כי מפתח הצחוק ההיסטורי האמיתי הנשאר בזמן היא מישרתו המשיחית של ישוע בן מרים ויוסף.

דג ט"ז – הצחוק הגדול ההיסטורי במחנות ישראל הוא שבאמת ישוע היה המשיח בן יוסף, האיל שנלקח במקום יצחק והאיש השני של הגאולה אחרי משה רבנו ולפני הגואל חיים. הצחוק הגדול ההיסטורי במחנות הנוצרים הוא שישוע היה בן אדם בשר ודם עבד ה", ושכול התיאולוגיה הנוצרית דינה להיעלם. ואמנם מוסר שלומנו עליו, כי דרך הכרת ענייני מישרתו, נשפיל את עצמנו כולנו לגבי תכנית ה" ברוך הוא בהבאת הגאולה השלמה, מאחר שלא הבנו כלום ממנה בכול הדורות שעברו. קודם נצטער על שלא הכרנו אותו, כשהוא בענוותו לפני ה" נשא את עוונותינו, ולאחר מכן נבין את שפלותנו ונשמח על חוכמת ה", שאמר: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיהו, נ"ה, 8). באופן זה יירד צחוק גדול היסטורי לעולם ברוח לב של ענווה.

דג י"ז – אל תגידו שאני משווה, חלילה וחס, את עצמי למשה רבנו, אשר ביאר את התורה הזאת, כי חמור אוכל לחם פשוט אני, שאינו מגיע לעפר רגליו של משה רבנו! איני אלא חמור חדש המתחדש לפי מטרות הסימנים השלמים בזכות הגואל חיים. הי-הא!, הי-הא!. לא אחזור לבאר עשק להתווכח עם נוצרים או לבאר שטנה להיאבק עם מוסלמים, כי החפצים יבואו הם לבאר רחובות לשמוע את דברי הגאולה השלמה בזכות הגואל האהוב הנבחר, ומשם יגיעו אל באר מים חיים להכיר ולאהוב את השופט המשוח במלכות השמים, חיים, שנולד בצנעא, תימן.

יומן: מ"ד לעומר התשס"ט, פארה ג'רה ד'אדה, ברגמו, איטליה: לפני נסיעתי לארצות הברית, בעזרת השם, אני ונודע (זנב החמור) עשינו סימן של "ונהפוך הוא" שיתהפך כוכב העורף להיות לכוכב הנון.

דג י"ח – ברוך ה" המבורך, דרך פירושים אלה על בארות באר שבע נתחדשו הבארות להיות מקורות למים חיים של הגאולה השלמה, בזכות הגואל חיים, ולפיכך עברו מגבולות העבר אל גבולות ההווה של הגאולה השלמה עבור העתיד. מדובר, כאמור, בבאר לחי רואי, בבאר הזאת, בבאר עשק, בבאר שטנה, בבאר רחובות, בבאר מים חיים ובבאר האבן הגדולה. אלו הן שבע בארות, שכלולות בהן כל הבארות שחפר אברהם וסיתמום פלשתים, כאשר יצחק החזיר אותן וקרא להן בשמות כשמות שקרא אברהם. את כולן הזכרנו בספר זה, על פי שמות מזלות הלוויתן ועל פי שמות מערכת אסתר. הואיל והתורה הקדושה נכנסת לברית השלמה, יש צורך בפירושים הנולדים עם הסימנים השלמים על ענייניה. אותם פירושים קשורים גם בכוכבי הגאולה השלמה, ברקיע החדש השמיני ובמזלות הלוויתן, ולכן מתחדשת דרכם התורה באור החדש של השם "אהיה" האחרון.

דג י"ט – קיבלנו בחלומו של ג'יוזפה שהנביא אליהו, זכרו לברכה, שמח מאוד מהעבודה הזאת לפרש את רמזי הסימנים אשר לכוכבי הגאולה השלמה והמזלות, כי בדרך זו, אמר בחלום אליהו הנביא, מתקיימת השבת הלבבות.

השבת הלבבות, שהוזכרה בהתייחס לאליהו הנביא בנבואת מלאכי, אינה רק לבני ישראל, כי הגאולה השלמה אוניברסאלית היא, וכן כל הנבואות הגאוליות מתגלות בה בצורתן האוניברסאלית. השבת הלבבות בשלבים אוניברסאליים בעולם דורשת אמונה בכול יסודות התורה, ואמנם אין הדבר מתבצע בדרך ישירה, שלפיה אומות העולם יחזיקו במסורת התורה על פי הקדושה הראשונה השייכת למצוות בני ישראל (כגרים המתגיירים על פי ההלכה). זאת מאחר שרוב בני האדם בעולם אינם קשורים להלכה היהודית. יסודות התורה תובאנה להם אם כך דרך הסימנים השלמים, המחדשים את התורה ומאפשרים למקבלי הברית השלמה להכיר את התורה הקדושה דרך כתבי ספר משנת חיים.

דג כ' – פירוש באר שבע הוא הסוג השביעי של הסימנים הנסתרים בתורה, המתגלים רק דרך הסימנים השלמים. ששת הסוגים שקדמו לו הם: (א) קשרי המסורת התורנית וההלכתית הרבנית (בעיקר של "הלכות מלכים" ב"משנה תורה" של הרמב"ם, עליו השלום) בעניין משיח בן דוד למסורת החדשה האמיתית של הסימנים השלמים בספר "אור חדש לרמב"ם". (ב) החרם מדאורייתא נגד עוון האצילות של ספר הזוהר וההסבר אודות שורשי העבודה הזרה של ארבעת הדורות: אבות, בנים, שלשים ורבעים לשונאי (חטא עץ הדעת טוב ורע, טעות דור אנוש, עוון דור המגדל ועוון עגל הזהב). אלו הם חידושים עמוקים של דברי התורה, המתעמקים בהבנת הדיבר השני והמקשרים את נבואת משה רבנו בפרשת "האזינו" לעוון האצילות ("אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דברים, ל"ב, 17)[41]) ולעונש השואה (על ידי "גוֹי נָבָל" (שם, 21), הם הנאצים יימח שמם וזיכרם לנצח נצחים).

דג כ"א – (ג) גילוי ספר הכוכבים של אברהם אבינו המרומז בתורה ב"סְפֹר הַכּוֹכָבִים" (בראשית, ט"ו, 5) ולימוד סימנים רבים ממנו על ידי הגואל חיים. בהקשר זה מתגלים לראשונה הרמזים המוסתרים בפגישתם של מלכיצדק ואברהם אבינו. סוג זה של הסימנים הנסתרים בתורה הוא הפותח את כל הלימוד החדש של דברי התורה אודות הכוכבים. (ד) רמזי סימן חמור אוכל לחם, כמו: "וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ" (שם, כ"ב, 3), "שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר" (שם, 5), "חֲמֹר גָּרֶם" (שם, מ"ט, 14) ועוד. (ה) הנקודות מעל ל"וישקהו", שהם הסימנים השלמים המרומזים בתורה, ושעם התגלותם נכנסת התורה למסגרת תורת הסימנים כסימני אברהם, יצחק ויעקב המרומזים בשם אהיה אשר אהיה. (ו) כל הסימנים הגדולים הקשורים במעשה עקידת יצחק, כסימני האיל במישרת ישוע וכסימני בארות באר שבע וגילוי שמותיהן לפי כוכבי הגאולה ומזלות הלוויתן. יש גם סוג שמיני לסימנים הנסתרים בתורה, ואמנם כללי הוא לכול דברי הגאולה ומתגלים בו הרבה פנים. מדובר בפירושים החדשים על אותיותיו של השם אהיה אשר אהיה, וקשור העינין לרקיע השמיני החדש של הגאולה השלמה, בזכות הגואל הנבחר חיים (יש קשר בין הרקיע השמיני ובין מזל אגם מלח).

.....................................................................

פרק י"ח

עמוד לב הדג הגדול

הבאר הרביעית היא באר שטנה

ומקושרת היא למזל התשיעי של מזלות הלוויתן, עמק מרקורי

וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה (בראשית, כ"ו, 21)

דג א' – יומן: 19 ביולי 2009, כ"ז בתמוז התשס"ט: טסתי עם יהואל יהואל לארצות הברית.

עד עתה בדברי ימינו ישנה שטנה, בעוונות, מכול עבר. השטנה נסתרת בלב ושורשה בשטן, המלאך הגדול המחדיר מחשבות אל הלב (ממנו עוברות הן לדיבור ואף למעשה), ולכן היא לא תתבטל בקלות, וכול שכן לא תתהפך לטוב, אלא בכוח חזק הנוגע לפנימיות הלב ממש. "ויריבו גם עליה": "גם" מצביע כאן על הפנימיות, דהיינו השטנה הייתה גם בתוך ליבם של אותם הפלשתים, ולא רק באופן חיצוני. הרי כל דבר שישמש סיבה לשטנה, ישרת את נימוק חדירת השטנה אל הלב.

דג ב' – לכן יצחק אבינו לא התווכח איתם, כי המתווכח עם מי שהשטנה פנימית בו רק יוסיף שנאה על השטנה. השטנה קשה מהשנאה, כי אפשר שהשנאה תבוא מטעמים שונים הנובעים ממחשבות, ולכן אם אותה השנאה לא נוגעת לפנימיות הלב, אפשר לשכנע את אותו אדם המחזיק בה לשנות את דעתו, ואם מדובר באדם עם שכל ישר, אותה שנאה יכולה להפוך אפילו לאהבה. לא כן השטנה, כי שורשה מהשטן, ואם החדיר השטן את השטנה למחשבת האדם, אותו אדם הוא כעבד לשטן בעניין זה. לפיכך בעניין השבת הלבבות נאמר "וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם" (מלאכי, ג', 24), כי קרבת דם לא מאפשרת לשטן, בדרך כלל, לגרום לשטנה.

דג ג' – השטן לא יתהפך, כי הוא מלאך שתפקידו שטני, כך שדרך מחשבות והרגשות מפיל את האדם בעוונות. השטן לא יכול להיות "טוב", כי לחמו הוא מהעוונות ולא מהמעשים הטובים, ואין הוא יכול לשנות את תפקידו. למילוי התפקיד ניתן לו הכוח לגרום את הרע בכול אופן שהוא חפץ, ומתקשר העניין לבחירה החופשית, כי כמו שלאדם ישנה הבחירה, שהיא המתנה הכי גדולה שנתן לו ה", כך גם לשטן ניתנה הזכות לבחור את הדרכים בהן יוכל להפילו. עם זאת סוג הבחירה של השטן אינו כסוג הבחירה של האדם, כי השטן לא יכול לבחור בטוב, בניגוד לאדם שיכול לבחור בין טוב לבין רע ודרך בחירתו החופשית יכול גם להשתנות.

דג ד' – יכול להיות שגם השטן יפעל בדרך שנראית לכאורה טובה, אך למעשה אותו טוב אינו אמיתי וסופו לגרום לרע גמור. דוגמה לכך היא האדם הלומד דברים טובים ומועילים, אך אז מתגאה הוא בלימוד ומחשיב עצמו נעלה על אחרים. מצד עצמו כל לימוד אמיתי מועיל הוא טוב, ואמנם המשתמש בלימוד על מנת להתגאות בו משניא את עצמו לפני השמים ולפני בני האדם הרואים כיצד הוא מתפאר בעצמו. באופן זה ירחיב השטן את לימודו של אותו אדם, כי בכול רגע אינו אלא מוסיף על עצמו עוון ופשע, ועל כן פעולת השטן אינה אלא תחבולה כדי לגרום רע.

דג ה' – העובדה שיש דברים טובים היוצאים מהשטן הוא עניין אחר, ודוגמא לכך היא עזרתו בחשק המין בין אדם לאשתו, כי ללא עזרתו, לאף אחד לא היה חשק להזדווג, ובני האדם לא היו מקיימים את מצוות פרו ורבו. עם זאת, אין זה בגלל הטוב הנמצא בשטן, כי לא נמצא בו טוב, אלא כי כך קבע הבורא ישתבח, מאחר שישנם דברים הזקוקים לקיום הבריאה. אני דורש בזה מפני שאותיות "שטנה" זהות לאותיות "השטן", ואפילו שיצחק אבינו עזב את הבאר ההיא ולא התווכח עם הפלשתים, נרמז בתורה הקדושה שבבוא הזמן נשאב ממימיה בקשר למזל עמק מרקורי ונשתדל להתעמק בענייניה.

דג ו' – באר עשק ובאר שטנה היו מתחת למלכות אבימלך, מלך פלשתים, אשר לרוב לא הרע לא לאברהם ולא ליצחק ואף בא בברית איתם. איך שיהיה אבימלך היה מלך חשוב באותם ימים, ומצאתי כי שמו הוזכר בתורה עשרים וארבע פעמים. אבימלך זכה שנתגלה אליו ה" בחלום והזהיר אותו על דבר שרה אמנו, ולא דבר ברור הוא זה שמלך פלשתי נכרי ידבר בחלום עם האל. באותו חלום אמר אבימלך לה": "הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג" (בראשית, כ', 4) וזכות גדולה היא "להתווכח", כביכול, עם ה", בדומה לאברהם אבינו ש"התווכח" עם ה" על דבר עונש סדום ועמורה.

דג ז' – על רקע זה יובן שכוכב אבימלך כוכב גדול הוא במערכות המוליכות את העולם לצדק הנדרש בזמני הגאולה השלמה, ולפי מה שקיבלתי מהגואל חיים, המלמד אותנו שיעורים חשובים וגדולים מאוד מספר הכוכבים שלאברהם אבינו, כוכב אבימלך הוא הכוכב החמישי בין שבעת כוכבי מערכת בית הדין הגדול של מרדכי הצדיק. כוכב גדול מאוד הוא, וכן קיבלתי שהוא נקרא גם "כוכב שבעים אומות העולם". באותה מערכת יש כוכב גדול למטה ממנו ששמו "כוכב פיכל". פיכל הוא כידוע דוברו של אבימלך ושר צבאו, כי הרי שבעים האומות (שהתפשטתו למספר רב יותר משבעים) הם כצבאות אבימלך.

דג ח' – עתה "מתחזקות" מערכות כוכבי הגאולה השלמה כדי לקיים את פעולותיהן בעולם, כי לפני ביאת הגואל הנבחר, הצדיק הנסתר חיים, לא נודעו שמותיהן או שמות כוכביהן, ולא ניתן היה "להתקשר" עם הכוכבים. העדר התקשרות כוכבית (בדרך הידע, הכתיבה והבנת העניינים מהם) רווח גם למטה בעולם, מהפשוטים עד הכי מלומדים. רק בביאת הגואל חיים ובירידת הסימנים השלמים וגילוי ספר הכוכבים, ניתנים מהמורה חיים שמות המערכות של הגאולה השלמה ושמות כוכביהם, ומתחילה התקשרות בין הכוכבים בשמים לבין הארץ, בה מקבלים חמורי הגואל חיים הראשונים את ענייני הגאולה השלמה.

דג ט' – אבימלך בתורה היה, כאמור, מלך פלשתים, ולדעת רבים הפלסטינאים שורשם בפלשתים (לפי דעתי אין הדבר נכון, אך בסימנים הקישור מעניין). לפיכך חוזר בימינו מעמד באר עשק ובאר שטנה, ומיד אגע בעניין ואוציא את תקוות באר רחובות אל הפועל, כי הרי אחת ממטרות ספר זה היא לקשר את הבארות בתורה אל תקופת הגאולה השלמה ולהבהיר לאבימלך כי הבארות נחפרו על-ידי עבדי אברהם אבינו ונמסרו ליצחק אבינו, וכי יצחק אבינו הוא המחזיק באדמת ארץ ישראל תמיד.

דג י' – נברר אם כך לפני בית הדין הגדול של מרדכי הצדיק הכולל את כוכב אבימלך ואת כוכב פיכל שר צבאו, בדרך משפט, את המצב הקיים בין הפלסטינאים והישראלים. מרגע שהעם הפלסטינאי בחר בבחירות את חמאס, בחר הוא בדרך של מלחמה עם ישראל ולא בדרך של שלום, כי כוונת חמאס היא להשמיד את ישראל ולהרוג ישראלים ולא בכדי גדלה בקרבם העשק (היא התעמולה המזויפת שלהם) והשטנה (כחלק משנאת רבים בעולם המוסלמי את ישראל). עם ישראל לא ביקש שום מלחמה, כי הרי הערבים הם שקמו נגד ישראל, ובחסד אלהי ישראל על עמו הנבחר, קמנו וניצחנו. וכבר התחילו ימות המשיח, הוקמה מדינת ישראל, ומתקיימות הנבואות של שיבת ציון.

דג י"א – עתה כוכב אבימלך וכוכב פיכל פועלים בדין ביחד עם כוכב אבן האיזון (המתקשר למסורת משה רבנו), עם כוכב אבן על אבן האיזון (המתקשר למסורת אליהו הנביא), עם כוכב התהילה (המתקשר למסורת אהרון הכוהן הגדול), עם כוכב הניצחון (המתקשר למסורת יהושע בן נון) ועם כוכב מרדכי הצדיק (המתקשר למסורת מרדכי היהודי). עם ישראל צדיק הוא בדינו, ואשמים המוסלמים השונאים את ישראל. יראה נא עתה כוכב אבימלך וידבר כוכב פיכל שר צבאו, כי כך הוא המשפט, והרי עם ישראל כבר עבר את השואה וחזר לארץ המובטחת בקיום נבואות שאמר אותן ה" צבאות לנביאיו.

דג י"ב – ואף על פי שבני ישראל, כמו יתר העולם, לא יודעים עוד שנבחר הגואל חיים, ושכבר השתנה לגמרי מצב הכוכבים, אשר נכנסו לסדרים החדשים ככוכבי הגאולה השלמה, הרי שכוכבי הגאולה כבר "פועלים" בהשפעתם הכללית והפרטית. בהקשר זה כוכבי הגאולה משפיעים על כתיבתנו, מפני שהרשות לגלות את אמת הגאולה השלמה לא נמצאת בכול העולם, כי אם איתנו, ואין עכשיו דברי אמת בעולם כלחם הדברים האמיתיים שאנו אוכלים ומבשרים.

דג י"ג – אבימלך קיים שבועת ברית עם אברהם אבינו בבאר שבע וכן עם יצחק אבינו בבאר שבע, ואמנם בכדי להשלים את הקשרים בין כוכב אבימלך וכוכב פיכל לאברהם וליצחק ולבצע קשר של "יד חזקה" על כל האמור, לא תספיק מערכת בית הדין של מרדכי הצדיק, ועל כן צריך להשלים את הקשר עם כל מערכת העגלה הגדולה ("המצקת הגדולה") של בשורות הגאולה השלמה, כי בה נכללים כוכב אברהם, כוכב יצחק וכוכב יעקב.

דג י"ד – לפיכך יהיה הקשר שלם להיעשות "יד (=14) חזקה" כאשר מספר וסדר שבעת הכוכבים של מערכת העגלה הגדולה יתקשרו עם שבעת הכוכבים של מערכת בית הדין (7+7). הקישור הוא כדלהלן:

דג ט"ו –

כוכב אברהם – כוכב אבן האיזון

כוכב יצחק – כוכב אבן על אבן האיזון

כוכב יעקב – כוכב התהילה

כוכב הרביעי הנעתק – כוכב הניצחון

כוכב אסתר – כוכב אבימלך

כוכב מרדכי הצדיק – כוכב מרדכי

כוכב פיכל – כוכב הגואל חיים

דג ט"ז – כל זוגות הכוכבים הללו מתקשרים להיות "יד חזקה" ביד ה" ברוך הוא להקים משפט צדק בכול העולם במשך הדור הרביעי הזה. בהתקשרותם הם מושלמים בכוח (לא בפועל, דהיינו: השפעת הכוכבים אינה מיידית. הטעם בכך הוא כי אם נגזרות גזרות מאת ה", נותן הוא זמן לבני האדם לשנות את רוע הגזרה במעשיהם), ונוצרות פעולות חדשות למען יסוד הגאולה השלמה מתוך החושך העצום של הדור הרביעי.

משמות הכוכבים יכולים להבין משהו אודות המשפט היוצא לעמים, ואני רק מברר בנקודות את עניינם הכללי: כוכב אברהם עומד ראשית על כל המסורת הקשורה לאברהם אבינו ועל אמונתו באחדות הבורא, ישתבח שמו לעד.

דג י"ז – לאברהם אבינו ניתן האיזון השכלי האמיתי לשקול כל דבר ועניין בשכל ישר ובאמונה שלמה באל שדי. אמרו חז"ל שאברהם קיים את כל המצוות, דהיינו שאברהם אבינו, מצד שכלו וישירות ליבו ובברכת ה" עליו, היה מסוגל לקיים כל ציווי מאת ה" ולהבין את דרכי ה". אברהם הוא אב המון גויים ותורה שלמה בעצמו, כי הוא זה שקיבל את ספר היצירה על פי אותיות הקבלה המעשית (לא ספר כתוב הוא, כי אם "כתוב" במוח המקבל, ומה שנקרא בימינו "ספר היצירה" אין לו שייכות כלל ועיקר לחכמת היצירה שקיבל אברהם אבינו. אמירה זו קיבלתי ישירות מהצדיק חיים) ואת ספר הכוכבים שהיא חכמה נסתרת בענייני הכוכבים ובחכמת כוכבי הגאולה (ודווקא בנוגע ללידת אברהם מספרת המסורת דבר מפליא מאוד אודות סיבוב כוכבו בין ארבע פינות השמים ו"בליעת" כוכבו כוכב אחד גדול בכול פינה).

דג י"ח – אברהם אבינו הוא גאולה שלמה מצד עצמו, ולכן הוא זה שקיבל את הברית בין הבתרים, שהיא ברית הגאולה. אדם טהור היה אברהם אבינו ומובדל מכול שמץ טומאה. הוא נזהר מאוד בדרך ארץ עם כל בני אדם והיה צנוע מאוד בכול דרכיו ובכול דיבוריו. לפיכך המסלול הגדול בן ארבעת אלפים השנים הוא הקשור בכוכבו, והדור הרביעי הזה (שמשכו 65 שנים עד שנת 2047) הוא סיום תקופת ארבעת אלפים השנים.

דג י"ט – כוכב אברהם מתקשר עם כוכב אבן האיזון. בירושתו את ספר הכוכבים הכיר אברהם בכוכב זה, והשלמות בקשר בין כוכבו לבין כוכב אבן האיזון התגשמה במשה רבנו ובגילוי חכמת התורה וקדושתה.

דג כ' – כוכב יצחק במערכת העגלה הגדולה נקרא גם "כוכב הבניין הנשאר בזמן". יש ביצחק אבינו משהו שהוא מעל לטבע העולם, כי הרי כל עניין לידתו לא היה לפי הטבע, כי אם מעל לטבע: לשרה אימו חזרה העדנה בדרך על טבעית, וכן כבר מבטן אימו היה הוא קדוש ומובדל מענייני העולם.

גם שמו המודגש בתורה בכמה פנים מצביע על דברים נסתרים המתגלים רק לעתיד לבוא כצחוקו של עם ישראל עם הקמת מדינת ישראל ושיבת ציון וכצחוק שמחת הגאולה השלמה השמור לזמניה. יצחק אבינו גם מחזיק בירושת ארץ ישראל, שהינה זכות על טבעית, העומדת בברכת ובהבטחת ה" ברוך הוא, ובזכות אברהם אביו.

דג כ"א – ואמנם הצחוק של שמחת יצחק אבינו לא היה שלם בחייו, כי קשור היה מאוד לאימו שרה, שמתה אחרי עקידת יצחק, כשהוא בן שלושים ושבע. מוות זה הקשה עליו מאוד, ואמנם הוא התנחם באהבתו את רבקה אשתו. איש של מידות פנימיות ורגשות עמוקים היה יצחק אבינו, ומסיבובי השגחת ה" נעשה עיוור, כדי שיעקב בנו יקבל את הברכה ולא עשו. עיוורון זה בוודאי שלא היה פשוט, ובהמשך סבל גם מכך שיעקב בנו נאלץ להתרחק ממנו במשך עשרים שנה. יצחק אבינו סבל לפיכך בדרגות פנימיות נעלות ביראת ה" אלהיו.

.....................................................................

פרק י"ט

עמוד לב הדג הגדול לוויתן

הבאר החמישית היא "באר רחובות"

ומקושרת היא למזל העשירי של מזלות הלוויתן, סוף הדקה

"וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ" (בראשית, כ"ו, 22)

דג א' – כוכב יצחק קשור לכוכב אבן על אבן האיזון, הקשור במסורת אליהו הנביא, זכרו לברכה, שגם הוא היה נבדל מאוד מטבע העולם ולא מעט מענייניו היו על טבעיים.

הרי אליהו הנביא, זכרו לברכה, הוא הסמל החי לדרגות נסתרות ולסודות עליונים, קנאי על אחדות ה" ושונא כל עבודה זרה. אליהו סבל כל חייו מן המצב הנמוך בו נמצאו בני ישראל ומהעבודה הזרה לבעלים שהיו עושים, עד שביקש בסוף שה" יקח אותו: "כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי" (מלכים א', י"ט, 4). בסתר קשור אליהו הנביא לעניין הנצח, כי קשור הנביא למלכות השמים שאליה עלה, ובה מקומו קבוע לתמיד. כן הסברנו שאליהו הוא שירש דרך הסימנים השלמים את שש הנקודות מעל למילה "וישקהו" (ראו ספר "וישקהו"), ולכן דווקא הוא זה שהובטח לו לפתוח את הגאולה השלמה.

דג ב' – כי כמו שששת הסימנים השלמים נקראים סימני השבת הלבבות, כי הם המפתחות המביאים את השלום לעולם בסוף, כן נקראים הם סימני מלכות השמים. מלכות השמים השלמה לא התגלתה לעולם עד שבחר ה" ברוך הוא בצדיק האהוב, החייה אותו אחרי מותו והעלה אותו להיות השופט המשוח בה. ומדוע היא שלמה? מאחר שבעליית הצדיק חיים אליה מושלמים ענייניה הגאוליים, דהיינו לשמש מלכות השמים היורדת ומתקרבת לעולם בזמני הגאולה השלמה. בשפה אנושית ניתן לומר שעליית הצדיק חיים למלכות השמים הוא הרגע הגדול שגם אליהו הנביא ציפה לו מעת שהוא בעצמו עלה אליה.

דג ג' – הגואל חיים בעצמו הוא המקשר את מלכות השמים לעולם, ואותה ההתקשרות החדשה מתגשמת בעיקר דרך החלומות הנפלאים, הכוללים בין השאר את ששת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. לפיכך נוכל לומר שעליית הצדיק חיים יוצרת את הרגע הגדול ההיסטורי, בדרגה נסתרת, שבו נפגשים הגואל הנבחר חיים ואליהו הנביא, זכרו לברכה.

דג ד' – הפסוק בספר מלאכי מוכיח על האחדות הגאולית הזאת ברגע של עליית הצדיק הנבחר ל"היכלו", המרמז על מלכות השמים: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה-בָא--אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת" (מלאכי, ג', 1). הגואל האחרון הנבחר מכונה "אדון" כי הוא השופט המשוח האחראי על ה"משיחוּת" בעולם, הקשורה לבית התפילה של הגאולה השלמה, ואליהו הנביא הוא "מלאך הברית", כי ירושתו של הסימנים השלמים מושלמת עם ביאת הגואל הנבחר. עם ירידת הסימנים לעולם צריכים הם להיכתב ולהיחתם במסגרת הברית החדשה השלמה, המנובאת בספר ירמיה (ל"א, 30-34).

דג ה' – זהו אם כך הקשר בין כוכב יצחק, הוא כוכב הבניין הנשאר בזמן, ובין כוכב אבן על אבן האיזון, המצביע על המסורת הקדושה של אליהו הנביא. המתעמק בעניין ימצא שסיבלו האחרון הנורא של הצדיק חיים נקרא סיום הקורבן הארוך של יצחק אבינו, הוא סיום היסטורי של התקופה שקדמה לקורבנו והתחלת תקופה חדשה: תקופת הבניין השלם החדש והניצחי, היא תקופת ירידת "בניין מלכות השמים" לעולם בדורות הגאולה השלמה. העניין מרומז גם ב"באר אחרת" שלא רבו עליה, כי כל עניין מלכות השמים של הגאולה השלמה נעתק הוא במעלתו מיתר ענייני העולם. דהיינו: "באר אחרת": מפני שמלכות השמים היא אחרת לגמרי, ואין דומה לה בכול מסורת ישראל. הבאר גם נקראת "רחובות", כי היא מראה בכלליות על השלום והטוב שיבואו לעולם אחרי שייפטר עם ישראל מבעיות העשק והשטנה הסובבות אותו ו"הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ" (בראשית, כ"ו, 22).

דג ו' – ואין מריבה עליה, מפני שבזמן שתתגלה מלכות השמים בעולם, לא ניתן יהיה לריב עליה, כי ה" ברוך הוא יוכיח את רצונו לכול העולם. אם ניתן להקביל את באר עשק לדת הנצרות ואת באר שטנה לאסלאם הקיצוני, הרי שלאחר יום ה" הגדול והנורא של הדור הרביעי הזה, כולם יכירו בסגולת עם ישראל ויקבלו את בשורות הגאולה השלמה ואת הצדיק העניו האהוב, המורה חיים. על רגע היסטורי עתידי זה נאמר: "כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ".

דג ז' – כוכב יעקב הוא הנקרא כוכב הגאולה, ומרומז עליו בנבואת בלעם: "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב; דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב, וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת" (במדבר, כ"ד, 17), כי ראה בלעם שבזמן הגאולה השלמה יתגלה הגואל האחרון, הוא יעקב של דברי הימים בסימני תפארת ישראל. סימני יעקב אבינו כוללים גם את אלפיים שנות הגלות שעברו, וכבר הסברנו שעשרים השנים אצל לבן מרמזות על אלפיים שנות הגלות האחרונה.

דג ח' – ומה הכוונה שהגואל חיים קשור לסימני יעקב אבינו? הגאולה השלמה, שהגואל בה הוא חיים, קשורה, כאמור, לשם "אהיה" האחרון, ושם זה כולל את סימני יעקב אבינו.

במשך כל עשרים השנים ההן שיעקב אבינו היה אצל לבן, יצחק אביו חי בארץ בבאר שבע. באותם השנים יצחק אבינו החזיק בירושה המובטחת, כי כל חייו שהה בארץ ולא יצא ממנה, כפי שציווה עליו ה" ברוך הוא. לפיכך גם באלפיים השנים שעברו, עם ישראל היה בגלותו, וזכות יצחק אבינו עמדה והחזיקה בזכות ירושת הארץ. הקמת מדינת ישראל ב-1948 היא התחלת הצחוק ההיסטורי היוצא מסימני יצחק אבינו, וברמזי התורה היא חזרת יעקב אבינו מלבן הארמי, הרמאי הגדול, אל ארץ כנען. רגע חשוב מאוד היה בחיי יעקב אבינו, אם כי לא קל היה, הן מצד הבריחה מלבן והן מצד הציפייה לפגישה עם עשו אחיו, אך מכול מקום נתברך משרו של עשו, שהודיע לו כי בבואו לבית אל ייקרא שמו ישראל ולא עוד יעקב.

דג ט' – והסברנו כי לא ייקרא יעקב בשל אלו שאינם מעריכים את מעלותיו הקדושות או אוחזים בהגיונו של עשו, ככתוב: "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם--אֶת-בְּכֹרָתִי לָקָח, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" (בראשית, כ"ז, 36), אלא ייקרא ישראל בשל ניצחונו ההיסטורי על כל המכשולים שנתקל בהם עד שהגיע לבית אל ולבניין בית המקדש. אז יוכר ישראל באופן החיובי והנעלה על ידי כול העמים.

בין כניסת יעקב אבינו לארץ ובין הליכתו לבית אל עברו כמה שנים, שבהן עוד סבל יעקב אבינו סבל (לדוגמא: ממעשה שמעון ולוי בעניין דינה ומן העבודה הזרה שהייתה במחנהו). בתקופה זו היה הוא גם צריך להסיר את אלוהי הנכר מאוהלי בני ביתו. כל זאת מרמז על עם ישראל בימינו עד לתקופה בה יוכל לעלות לבית אל ולבנות שם את בית המקדש השלישי שלא ייחרב עוד, והכל לפי הכרתו את בשורות הגאולה השלמה הנפלאות בזכות הגואל הנבחר חיים שנולד בצנעא, תימן.

דג י' – פירוש נוסף לסימני תפארת ישראל הוא שיוכם להקמת המדינה לאחר השואה, היא סוף תקופת אחרית הימים לישראל, כי הקמת המדינה היא התחלת "ימות המשיח", תקופה הנמשכת מאה שנים עד לשנת 2047.

דג י"א – שימו לב לכך שכל דברי ימי האבות כלולים באות "אלף" של השם "אהיה" הראשון, ולכן גם כל מעשה עקידת יצחק וקורבן האייל, ואמנם ההתגשמות ההיסטורית הגאולית של קורבן האיל התקיימה דרך מישרתו וקורבנו של ישוע, ומישרתו של ישוע קשורה באות "ריש" של השם "אשר". עניין זה לא נודע בכלל עד שבאים הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, המתגלים רק מתחת לשם "אהיה" האחרון. בנוסף אנו מסבירים לפי הסימנים השלמים שהשם "אהיה" הראשון כולל את סימני אברהם אבינו, השם "אשר" כולל את סימני יצחק אבינו, והשם "אהיה" האחרון כולל את סימני יעקב אבינו, ואמנם כל ענייני האבות נכללים כבר ב"אלף" של השם "אהיה" הראשון, וכך גם כל אמונת ופעולת משה רבנו.

דג י"ב – בדומה לכך, האמונה הכרוכה בשם "אהיה" הראשון נקראת "האמונה הקדושה", האמונה הכרוכה בשם "אשר" נקראת "האמונה הנסתרת" והאמונה הכרוכה בשם "אהיה" האחרון נקראת "האמונה הגדולה", אבל אין לקחת את הדברים באופן חד משמעי, כי האמונה הקדושה, האמונה הנסתרת והאמונה הגדולה כלולות למעשה כבר בשם "אהיה" הראשון.

דג י"ג – הכול הוא לפי שלבי הזמן ושלבי הקדושה המתגלים והמקובלים, ולכן היזהרו בכללים ובפרטים ואל תתבלבלו, מפני שבכול שלב מכול שם ישנה דרגה מיוחדת שצריכים להשתדל להבין אותה. זוהי ההליכה האיטית בהתבוננות המשולשת.

דג י"ד – זכרו תמיד גם שכול השם "אהיה אשר אהיה" הוא שם אחד, שרק מתחלק לאחת עשרה אותיות ושלושה שמות בהקשרים גאוליים. הרי ה" ברוך הוא אחד, קדוש ישראל וגואלו.

דג ט"ו – התחלת הגאולה היא באברהם אבינו, ובתכנית הגאולה ישנן ארבעת אלפים שנים עד ליסודה בעולם. זכרו תמיד, שהשם "אהיה" האחרון כולל בתוכו את שבע האותיות שקדמו לו, וגם מטעם זה כרוכה בשמו האמונה הגדולה, כי כל דרגות האמונה שקדמו לה נכללות בה. לפיכך כשעומדים אנו בסימני יעקב אבינו הרי שנכללים בהם גם סימני יצחק וסימני אברהם.

דג ט"ז – אך מדוע לא כרוכה האמונה הגדולה בשם "אהיה" הראשון והאמונה הקדושה בשם "אהיה" האחרון? הטעם העיקרי לכך הוא שכול הגילוי הכללי שהתגלה עם השם "אהיה" הראשון כוון לעם ישראל, כי עם קדוש הוא, בעוד שעם ההגעה לסימנים השלמים מתקיימת הגאולה לא רק לבני ישראל אלא לכול העמים, כמובטח מאת ה" ברוך הוא בכול ספרי הנביאים. הרי הגם שיעקב אבינו נקרא הקדוש באבות, הייתה דרגה של קדושה נעלה ונבדלת מאוד ביצחק אבינו, קדוש מהבטן בנפלאות ה" ושמור מאוד בטהרה, כדי שיגיע לעקידה מוכן כקורבן שלם. אין גם לומר שקדושה אחת יותר נעלה על קדושה שנייה, כי הקדושה מתחלקת להרבה סוגים ודרגות. בשל כך, קדושת יצחק אבינו הוא סוג מיוחד אחד וקדושת יעקב הוא סוג מיוחד שני.

דג י"ז – הואיל וקדושת יעקב אבינו השתייכה לבניין בית ישראל מי"ב השבטים נקרא הוא הקדוש באבות. הרי דרך קדושתו נמשכה הקדושה לבני ישראל, ולכן בני ישראל נקראים על שמו. קדושת יצחק אבינו סוג נבדל הוא, כי סימני יצחק קשורים בשם "אשר", שהינו שם מוסתר בין "אהיה" הראשון ו"אהיה" האחרון, ותפקידיו נסתרים יותר מעיני העולם (לדוגמא: אליהו הנביא, זכרו לברכה, הוא האדם הנסתר ביותר בכול התנ"ך, אך למען הקמת הגאולה בעולם לבסוף, הרשה ה" ברוך הוא לגלות בספר מלכים כמה עניינים גדולים, הכוללים את פעולותיו ואת דרגתו. דוגמאות נוספות: מרדכי הצדיק ומסורתו הנסתרת וכן משרתו הבלתי מובנת של ישוע).

דג י"ח – היות שסימני יצחק אבינו קשורים בשם "אשר", דווקא משם זה צריך העולם לבוא בסוף אל הצחוק והשמחה האמיתית, השייכת היסטורית אך ורק לגאולה השלמה.

דג י"ט – "באר רחובות" נקראת "באר אחרת" דווקא, כי היא מרמזת על הגדלת, הרחבת והפצת האור הבא עם ביאת הגואל חיים ועל ירידת הסימנים השלמים לאחר שנים ארוכות של "הסתר". אותם סימנים מפרשים דברים חדשים על אותם עניינים נסתרים.

דג כ' – סימני יעקב אבינו התחילו לרדת בסידריהם החדשים בפסח 1983, ומאז התחילו כל התיקונים הנדרשים על מנת להבהיר את משרת ישוע, לגלות את כוכבי מגילת אסתר ולפרש בהרחבה את מקומו הנעלה והגאולי של אליהו הנביא, זכרו לברכה.

דג כ"א – לפיכך כל הדברים שהוחבאו באותיות השם "אשר" בסימני יצחק מגיעים להשלמה מתחת לשם האחרון בסימני יעקב אבינו. הכוכב השלישי, הוא כוכב יעקב, נקרא גם "כוכב הגאולה". הכוכב מתקשר עם כוכב התהילה, הכולל את מסורת הכהונה של אהרון הכוהן הגדול, וקשר זה נובע מהיות יעקב אבינו הקדוש באבות, שסימניו נקשרים לכהונה החדשה שתקום בבית המקדש השלישי, הוא בית התפילה בן 7 הקומות, 13 מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם.

.....................................................................

פרק כ'

עמוד לב הדג הגדול

הבאר השישית היא "באר המזבח"

ומקושרת היא למזל האחד עשר של מזלות הלוויתן, הבושם השמימי

"וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה, וַיֶּט-שָׁם, אָהֳלוֹ; וַיִּכְרוּ-שָׁם עַבְדֵי-יִצְחָק, בְּאֵר" (בראשית, כ"ו, 25)

דג א' – הקדושה של הגאולה השלמה נקראת קדושה חדשה, כי כול ענייני ומנהגי בית התפילה החדש זקוקים לקדושה חדשה ולקדושת הכהונה החדשה. לכן חשוב מאוד שכוכב יעקב, הוא כוכב הגאולה, יהיה קשור דווקא במסורת הכהונה של אהרן הכוהן הגדול. הרי צריך להיות קשר אמיץ בין הקדושה החדשה של הגאולה השלמה ובין המשך הקדושה הראשונה השייכת לכול מסורת בית ישראל. הקשר בין כוכב הגאולה ובין כוכב התהילה מבטיח שלא יחסר כלום מהקדושה החדשה בהשתייכותה לקדושת כהונת אהרן הכוהן. כמו כן אין הקדושה יורדת או שורה, אלא אם כן היא מה" ברוך הוא, כי אם ישנם שני סוגי קדושה, שניהם מאת ה". זאת מאחר שבית הכנסת ימשיך מצידו ובית התפילה של הגאולה השלמה ימשיך מצידו, ושניהם רצויים לפני ה" ברוך הוא.

דג ב' – "באר אחרת" של רחובות מרמזת על הגאולה השלמה, ו"באר המזבח" בבאר שבע מרמזת על בניין בית המקדש. כי בבאר שבע דווקא נראה ה" אל יצחק ובירך אותו: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ; אַל-תִּירָא, כִּי-אִתְּךָ אָנֹכִי, וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי" (שם, כ"ו, 24). רק למפרע יכולים להבין את הרמזים, כי אם באר עשק יכולה לרמז גם על בית המקדש הראשון, ובאר שטנה יכולה לרמז גם על בית המקדש השני, אז רחובות מרמזת בהקשר זה על זמן הגאולה השלמה. בזמנו התברך יצחק על ידי ה" בבאר שבע ובנה שם מזבח המרמז על בית המקדש השלישי, ולכן אנו שקיבלנו, בזכות הגואל חיים, שבית המקדש של הגאולה השלמה לא יהיה רק בירושלים אלא גם בבאר שבע, מבינים למפרע שפסוקי בארות באר שבע מרמזים על כך ממש.

דג ג' – פעמיים התקיימו בריתות בין אבימלך ואברהם ובין אבימלך ויצחק בבאר שבע דווקא, ושם בנה יצחק אבינו מזבח, התפלל וקרא בשם ה" והקים אוהל ללמוד וללמד את דרכי ה". אבל כל מה שהתרחש בחיי אברהם אבינו ובחיי יצחק אבינו עניינים לעצמם הם, ורחוק מהם מאוד היה זמן הגאולה השלמה. ובכלל, חוץ מרגעים היסטוריים מועטים וקצרים, כל דברי הימים מלאים בחושך מכול צד ופינה. לכך מרמזת התורה הקדושה במונח: "בלילה ההוא", הוא לילה כללי וארוך של דברי ימי ישראל. בשלב זה עוד לא התקיימו בפועל בריתות באר שבע ולא התקיימו האירועים שמתחת לסימני יצחק, הגם שמצד עצם הדברים יכלה הגאולה השלמה להתקיים מתחת לסימניו של יצחק אבינו. עם זאת ראה ה" ברוך הוא כבר אז שעם ישראל יזדקק לשלושה אבות ולכול סימניהם בכדי להגיע אל שלמות הגאולה השלמה, כי העולם הוא חושך והתורה אור, וארוך מאוד היה הלילה ההוא.

דג ד' – כך הוא כל גילוי פרטי לאבות, זיק אור גדול מאת ה" בעולם שכולו חושך, וכך היו גם הגילויים אל משה רבנו, הגילויים הפתוחים לכול במכות מצרים ובקריעת ים סוף, גילוי התורה על הר סיני וירידת השכינה על כל בני ישראל, אור גדול ונורא לזמן קצר בתוך עולם של חושך עבה וכסילות מובהקת. בחושך זה ניתן לכלול גם את ירידתו של העם בתקופת בית המקדש הראשון לאחר חלוקת הממלכה, את הגליית עשרת השבטים, את חטאי בית יהודה ואת גלות בבל. פורים היה אור מוסתר מאוד מאת ה" כדי להדליק אש למעטים בכוח התורה באמצעות מרדכי הצדיק ובלב אסתר המלכה. אור מפליא היה בתוך חושך הגלות, ואמנם אחרי הנס הגדול של פורים ואחרי שיבת ציון ובניין בית המקדש השני, לא יכלו בני ישראל להתקדש ולהביא אור גדול לבני ישראל ולכל קצוות תבל וחזרו אל תקופת החושך.

דג ה' – בנס פורים רמזה המגילה שכול הנס הוא במסגרת "הלילה ההוא", ככתוב: "בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר, לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר, ו', 1), ולכן גם כאן מרמז "הלילה ההוא" על הלילה הכללי והארוך של דברי הימים, עד שמגיעים ל"נס פורים הגדול" המתקיים בדור הרביעי הסופי הכללי ביחס לכול דברי ימי העבר. זאת הואיל ו"ונהפוך הוא" של חג הפורים נעשה בסוף ל"ונהפוך הוא" כללי ופרטי, המביא לישראל ולכול העולם הזוכה את ישועת הגאולה השלמה, כי נמשכה ברכת יצחק אבינו "בלילה ההוא", ולא מושלמים סימני יצחק, עד שמתגשמים סימני יעקב וסימני תפארת ישראל.

דג ו' – בהשלמת סימני יעקב אבינו לא הסתיימו סימני יצחק, כי הסימנים השלמים של "אהיה" האחרון משלימים את גילוי הסימנים שמתחת לשם "אשר". השם "אשר" לא נתגלה אלא כזיקים נוראים וחזקים מתוך "הלילה ההוא", אך בביאת הגאולה השלמה וירידת הסימנים השלמים של תפארת ישראל מתגלה התוכן הגאולי הסופי והשלם של אותם סימנים, סימני יצחק. אז מגלים, כאמור, את מעלותיו ואת תפקידיו הגאוליים של אליהו הנביא, את כוכבי מגילת אסתר ואת כל הסיבוך הגדול ההיסטורי של מישרת ישוע בן מרים ויוסף. באופן זה ה"אלף", ה"שין" וה"ריש" של השם "אשר" מתגלים ומושלמים, מושלמת ההבנה האמיתית בכול דברי הסימנים של השם "אהיה" הראשון בסימני אברהם אבינו, ויוצא כל השם אהיה אשר אהיה בשלמותו בגאולה השלמה.

דג ז' – בזה יובן הכלל שקיבלנו מהגואל חיים, שהתלמידים לא צריכים להיות חסרים את סימני יצחק. אלו אינם סימנים שבאים והולכים ועובר זמנם אלא הם נמשכים תמיד, גם בדור הרביעי, שמתגלים בו סימני יעקב אבינו עד הגאולה השלמה וכן בדורות הגאולה השלמה, כי בגאולה השלמה מושלמים כל אחת עשרה האותיות של השם השלם.

דג ח' – בבארות לא מצאנו שנכתב "עבדי יעקב" או "עבדי ישראל" אלא "עבדי אברהם" ו"עבדי יצחק". "עבדי אברהם" מרמזים על מקיימי מידות אברהם בעשיית הטוב והחסד לאחרים ועל מאמיני אמונת אברהם. "עבדי יצחק" מרמזים על מקיימי המידות הפנימיות של הלב, כי עמוק הלב בכוחות הרגשות הפנימיים שצריך לגלות אותם מתוך עבודת ה" בתפילה, בלימוד, בהתבוננות, בשאיפת הטוב לזולת ובהתנהגות עדינה מאוד בכול עניין.

הסתכלו ודעו שאם התקיימו המידות הללו, המרומזות בעבדי אברהם ועבדי יצחק, הגאולה השלמה יכלה להתקיים כבר מאז, ואמנם יעקב אבינו הוא מי ש"נבנה"' מזרע אברהם ומזרע יצחק וכאשר הוא מקבל את מידותיהם בפועל, אז יורדים סימני תפארת ישראל. הגאולה השלמה כוללת לפיכך את קבלת המידות הטובות, הנכונות והאהובות לפני ה" של סימני אברהם ושל סימני יצחק. סימני אברהם פשוטים יותר לקבלה והמסורת מלאה בענייניהם, בעוד שסימני יצחק מוסתרים יותר ופנימיים יותר ולא מתגלים בפשטות (לכן באה הזהרת הגואל חיים שלא יהיו חסרים תלמידיו מסימני יצחק דווקא), ואמנם בהתגלות סימני תפארת ישראל נדרשים בני ישראל להיות ה"שולטים" על אומות העולם, לא השולטים בכוח או בצבא אלא בשלטון הרוח להביא את העמים אל הישועה המובטחת בנביאים, אל בית תפילה חדש לכול העמים. לפיכך צריכים קדושה חדשה וכהונה חדשה, בכדי שסימני אברהם וסימני יצחק יוכלו להתקבל בקרב אומות העולם, ובכדי שהקדושה החדשה והכהונה החדשה תהינה במסגרת כהונה אמיתית, שאינה חורגת מסימני אברהם ומסימני יצחק. לכן כוכב יעקב, הוא כוכב הגאולה, צריך להיות בקשר אמיץ ותדיר עם כוכב התהילה במסורת אהרן הכוהן הגדול.

דג ט' – הכוכב הרביעי הנעתק בעגלת הבשורות החדשות קשור במערכת בית הדין לכוכב הניצחון, המתקשר למסורת יהושע בין נון. כל כוכבי הגאולה השלמה מתקשרים עכשיו לכוכב הדור הרביעי הסופי הזה, כי הרי כל כוכבי הגאולה מגיעים בתקופותיהם לשלמותם רק בגאולה השלמה.

דג י' – בהתחדשות התורה בכוכב אבן האיזון, בהתגלות כוכב אבן על אבן האיזון במסורת אליהו הנביא וגילוי השם "אשר" בכלל ובהתחדשות הכהונה החדשה בקדושה החדשה בכוכב התהילה, צריך שיהיה כח חדש גדול לסדר משנה חדשה המסבירה בשפה ברורה את כל ענייניהם בכתבים. ההסברים הברורים בדברי הגאולה השלמה הם ניצחונה, כי דרכם מוחות ולבבות בני אדם ינצחו. הכוח הזה בהסבר הדברים להבנה הוא המרומז בדברי חז"ל על חמישים שערי בינה (בבלי, נדרים, ל"ח, א'), ורמז לכך ניתן גם בשם יהושע בין נון (בין (קרי) ולא בן (כנהוג לכתוב)) - רמז לבינת הדברים מתוך חמישים ("נון") שערי בינה. התחדשות משנת יהושע בן נון בגאולה השלמה קשורה לכוכב הניצחון, וכך גם השפה הברורה המנובאת בספר צפניה הנביא (ג', 9) קשורה בעיקר לכוכב זה.

דג י"א – ארבעת כוכבי העגלה הגדולה הנראים בסימן הכוכבים הם כוכב אברהם, כוכב יצחק, כוכב יעקב והכוכב הרביעי הנעתק, ושלושת הכוכבים שאינם נראים הם כוכב אסתר, כוכב מרדכי וכוכב הגואל חיים. הכוכב החמישי הוא כוכב אסתר הקשור בכוכב אבימלך.

יומן: טלפנה אלי פינה (חברתנו הנוכחת עם אוסקר בעלה בבית ספר השושנה) וסיפרה כי חלמה שכאשר שהתה באי, לא ידוע לה איזה או היכן, יצאו מהים שני גלים ענקיים המכוונים אחד כלפי השני[42] והתקרבו אליה. היא שכבה על הארץ באמצע וחיכתה למוות, אך לא מתה, אלא התעוררה מן החלום. - -

כמדומני ששני הגלים גלים שבשמים הם, ושמה הוא פינה כפינת השמים, דהיינו: "סגירת פינה רביעית בשמים". הרי בעולם יוצאים דברים מפליאים ודברים נוראיים, כי כל עניין בדור הרביעי כפול הוא בנושעים ובנאבדים.

דג י"ב – בשמים שני הגלים שווים בכוחם, ומהתקפתם יחד נגרם כל מה שנגרם, בעוד שלפינה, השמורה בשמירה מעולה בסימני הגאולה השלמה, לא קרה שום דבר. כנראה החלום בא להצביע על דבר הקשר בין כוכב אסתר של העגלה ובין כוכב אבימלך של מערכת בית הדין, כי עניינם וכוח פעולתם בשמים דומים לשני גלים ענקיים המכוונים האחד כלפי השני. כוכב אסתר מסדר את הפורים החדש בדור הרביעי הזה ומביא את המגילה החדשה של ניסי ה", כי רבים בדור הזה זוכים ל"ונהפוך הוא" של ישועה, בעוד השאר לא זוכים.

דג י"ג – מחד גיסא, נכון הוא שפורים נקרא חג ליהודים, ואכן הסימנים השלמים כבר הראו שיום ה" הגדול והנורא לכול העולם יהיה עבור עם ישראל יום מפליא בניסים, שבו ייראה כח ה" ותיראה רחמנותו הגדולה כלפי עמו ישראל. המצב אז יהיה קשה מאוד, אך דווקא ממנו יתקיים "ונהפוך הוא": ישראל יגבר על שונאיו, וכול העולם יראה, יפחד ויתפלא שה" הוא אלוהי ישראל ושלא שכח את עמו הנבחר, "כִּי-פָדָה יְהוָה, אֶת-יַעֲקֹב; וּגְאָלוֹ, מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ" (ירמיהו, ל"א, 10). מאידך גיסא, "ונהפוך הוא" של הפורים החדש בדור זה אינו רק ליהודים, מפני ש"ונהפוך הוא" לטובת ישראל מתפשט ברמה האוניברסאלית של הגאולה השלמה, והרי גם אסתר המלכה עצמה התחתנה עם מלך לא יהודי, הוא אחשוורוש שמלך על מאה ועשרים ושבע מדינות, מהודו ועד כוש, ולכן החסד, הטוב והחכמה הגדולה של אסתר יצאו גם לכל המדינות והעמים ההם. זאת מאחר שהמידות הטובות של אסתר הן המידות הטובות של הלב, ואין מידות אלו מוגבלות רק ליהודים. "כולנו בשר אחד" אמר הגואל חיים, כי אין חלוקה בין יהודי ללא יהודי אלא בציוויי התורה בלבד.

דג י"ד – וכן בכוכבי הגאולה, כוכב אסתר המלכה של העגלה הגדולה מתקשר עם כוכב אבימלך, כי כוכב אבימלך הוא כמלך על שבעים אומות העולם. הימצאותו במערכת בית דין הגדול של מרדכי הצדיק נועדה ללמד זכות על העמים מצד מעשיהם הטובים ומצד מידותיהם הטובות, וקשרו לכוכב אסתר המלכה נובע, כאמור, מהיותה של אסתר קשורה למידות הטובות המסוגלות בלב, כי יהודייה היא, ששורשיה במסורת התורה הקדושה, אותה היא למדה ממרדכי היהודי. דרך התקשרותם של כוכב אסתר וכוכב אבימלך מתפשטת זכות המידות הטובות לשבעים אומות העולם, כי אבימלך מלמד את זכות המידות הטובות לעמים, ואסתר מלמדת את זכות המידות הטובות לעם ישראל. במשפט היוצא לגויים יש צורך בשניהם, והתקשרותם היא במשך הדור הזה לפי זמני המשפט של הדור הרביעי.

מחלומה של פינה נראה שקרובה עת מיוחדת של משפט, ולכן הראה עתה החלום את שני הגלים הענקיים האלה הבאים ביחד אחד כלפי השני.

דג ט"ו – ואמנם התקפתם תהיה נוראה, כי זמן של משפט הוא. אם עתה בא המשפט ללמד זכות על טובי לב, כן הוא בא גם לצאת נגד מי שליבו רע ואין בו מעשים טובים.

יומן: באותו יום בו חלמה פינה את חלומה, חלם חברנו הטוב שאול שהיה בסיציליה (היא אי) ושמהים עלה גל ענקי מאוד על הארץ, אשר הרס לגמרי ספרייה מלאה בעשרות אלפי ספרים, שנבלעו בזרם העצום. שאול ביחד עם המון בני אדם פחדו וחשבו על הגרוע מכל, אבל אז ראה הוא שמתוך העננים העבים בשמים זרחה השמש. התיישבה אז דעתו של שאול ואמר: "ברוך ה"". -

רגע הוא של גלים ענקיים! מרמז החלום על השתדלותנו להוציא לאור, בפעם הראשונה, את ספרנו הנקרא "הקודקס המשיחי שהיה חסר מהתנ"ך האמיתי, המוסבר למתתיהו[43] הילד" (או בשמו המעודכן והמקוצר: "מתי הילד"). ספר זה מסביר את סיפורו האמיתי של ישוע בן מרים ויוסף, ועל כן יציאתו היא גל ענקי השולל והורס רבבות ספרים הכתובים על ישוע לפי התיאולוגיה הנוצרית.

דג ט"ז – ההתקפה שנעשתה במסגרת קשרי כוכב אסתר וכוכב אבימלך חזקה ומרעישה אדמות, כי בסימנים, בחלום אחר של ג'יוזפה, הוזכר תיקון 45 בחינות באדם (אדם בגימטרייה 45), וש"אל שדי שוב לא יסבול את כל ספרי אסתר". הכוונה במשפט זה היא שכוכב אסתר לא יסבול את כל ספרי ה"מיסטיקה" היהודית המיוסדת על ספר הזוהר ואת כל ספרי הקבלה המזויפת שיצאו מאותו בסיס רעוע ואשר פנו ל"אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי" (שמות, כ', 2), יכפר ה" על עמו ישראל.

דג י"ז – מתחת לכוכב אבימלך שוכנים מאות אלפי ספרים המגלים פנים של עבודה זרה, אך ההתקפה קרובה כפי ששני החלומות מראים וקשורה היא למה שאנו מסבירים כאן בספר זה. בל נשכח הרי שכל הבארות שאנו מכנים אותן בכללותן בשם "בארות באר שבע" קשורות לכוכב אבימלך, ובמקביל כל הכתבים שלנו המתייחסים לעוון שיטת האצילות של ספר הזוהר ושל שאר ספרי הקבלה המזויפת שיצאה ממנו הם כלי מלחמה בכוכב אסתר הנחתמים בברית השלמה של הגאולה השלמה, בזכות הגואל חיים[44]. לפיכך לא יכלה התקפת הגלים הענקיים האלה להיווצר אלא בזמן הזה של הסימנים השלמים, ואמנם היה צורך לקשר אותם לבארות באר שבע, כי המים השאובים בהסברי הבארות משלימים גם את שבועת הברית בין אבימלך ואברהם וגם את שבועת הברית בין אבימלך ויצחק, כאשר שתי הבריתות מסמלות חברות ושלום.

דג י"ח – בשתי הבריתות יש גם הכרה במעלת אברהם ובמעלת יצחק, היא הכרה הכוללת את כל עם ישראל, והכרה זו היא עיקרית בכול משפטי בית הדין. בהקשר לכך יתגלו כוכב אסתר, אשר יבחין בטובים ובטובות בין היהודים לפי מידות הלב והמעשים הראויים וכן בתמימים האוחזים באמונה פשוטה, וכוכב אבימלך, שיבחין בטובים ובטובות בין אומות העולם לפי מידות הלב והמעשים הראויים. ראו אפוא את המים המוסתרים במימי בארות באר שבע, כי העיר באר שבע מקור היא למחשבות קדומות, כביכול, של ה" ברוך הוא להקים את באר שבע כעיר הכוהנים בה יוקם בית התפילה של הגאולה השלמה בן שבע הקומות, שלושה עשר מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, במקביל להקמתו בירושלים, עיר הקודש. לכן קראנו לבאר שחפרו עבדי יצחק באתר הקמת המזבח "באר המזבח", רמז למזבחות בית התפילה של הגאולה השלמה שייבנו בבאר שבע.

דג י"ט – כוכב מרדכי של עגלת הבשורות קשור בכוכב מרדכי הצדיק של בית הדין, כי כל דבר היורד לעולם קשור למשפט בית הדין של מעלה, ובגאולה השלמה הגואל חיים מגלה לנו את ענייני המשפט לפי הלימוד החדש של כוכבי הגאולה וכן את ענייני מידות הלב הפנימיות המסוגלות, המפורשות ביחס לכוכבי הגאולה ממערכת אסתר המלכה במלכות אחשוורוש. והלוואי ויפלו רשעים, המנים ושונאי ישראל בזמן הקרוב, אמן וכן יהי רצון.

"באר המזבח" קשורה למזל האחד עשר במזלות הלוויתן, הוא מזל הבושם השמימי, הקשור לענייני התפילות, כי התפילה המקובלת לפני ה" ברוך הוא היא כריח טוב ובשמים נפלאים, העולים השמימה.

דג כ' – כוכב הגואל חיים של עגלת הבשורות קשור לכוכב פיכל, דובר ושר צבאו של אבימלך, במערכת בית הדין. מתוך כבוד לגואל חיים לא יכולנו לחשוב על הקשר בין שני הכוכבים הללו, לולא הצהיר הגואל חיים בעצמו בחלומו של דניאל מניגרסו: "אני הגואל חיים ואתם כוכב הגואל" - דהיינו התלמידים של המורה חיים הם כוכב הגואל חיים. כוכב הגואל חיים הוא גם למען העולם, מפני שהגואל חיים צריך להיוודע לבסוף בכול העולם, וזאת ייעשה דרך סימני החמור אוכל לחם, מאחר שהגואל חיים נמצא במלכות השמים, בעוד התלמידים, שלהם ניתנת הזכות הגדולה להודיע את שמו ואת כל בשורות הגאולה השלמה לאנושות, נמצאים בעולם.

דג כ"א – אין בשורה טובה ושמחה מזו, וצריכים להבינה. לכול אדם (גבר או אישה) בעולם יש הכוכב שנולד איתו, והוא מזלו המלווה אותו עד יומו האחרון. עם זאת עתה, לאחר שנתגלה כוכב הגואל חיים, לכל מי שהופך לתלמיד של המורה חיים יש שני כוכבים ההולכים ומשפיעים עליו מן השמים. למעשה אין בכול העולם כוכב המשפיע לטובה על חמוריו, תלמידיו ותלמידותיו, ככוכב הגואל חיים.

בכך סיימנו לקשר את שבעת כוכבי העגלה הגדולה לשבעת כוכבי בית הדין הגדול של מרדכי הצדיק וכן לבארות באר שבע, על מנת שנוכל לשאוב ממימיהם ולפתוח שערים חדשים במסגרת השערים שכבר נפתחו בעזרת ה" ברוך הוא, שיקבל אותנו ואת עבודתנו, אמן וכן יהי רצון.

.....................................................................

פרק כ"א

עמוד הדג הגדול

הבאר השביעית היא "באר מצאנו מים"

ומקושרת היא למזל השלושה עשר של מזלות הלוויתן, יופי גן העדן

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם" (בראשית, כ"ו, 32)

דג א' – אחרי המשתה והשבועה לאבימלך ולפיכל ושליחתם על ידי יצחק אבינו בשלום (בראשית, כ"ו, 30-31), באה התורה לתת סימנים על הגדולה והחשיבות של "היום ההוא", שהרי אין דבר יותר טוב ויפה לעולם מן השלום, ולכן נקשר לבאר זאת מזל יופי גן העדן. עם זאת יכול היה הפסוק לקצר ולומר, לדוגמא: ביום ההוא עבדי יצחק חפרו באר ויאמרו: 'מצאנו מים', אך מאחר שסימנים הם, אנו כאן עם יופי גן העדן ועם המילים המשמשים כעצים וכפירות.

דג ב' – הפסוק מרמז אם כך על השלום הסופי המובטח לזמני הגאולה השלמה, ולכן "ביום ההוא" מרמז על יום בחירת ה" ברוך הוא בגואל הגאולה השלמה, שהיה יום מאושר בשמים. מעת תחיית הגואל יורדים המים היקרים של הגאולה השלמה, כשכול מי שזוכה לשתות מהם מוצא שמחה בתוך ליבו. לפיכך לאחר המילה "שלום", מדבר הפסוק על שמחה גדולה, כך שהמילים שנראות לכאורה מיותרות הן למעשה דיבורים המתרבים מתוך שמחה. בדומה לאדם שמח מאוד שנמצא עם חברים טובים ומתחשק לו לשוחח איתם ולהרבות בשיחה, כי מתוך השמחה כל דיבור הוא תענוג מבחינתו, כן הוא הפסוק הזה: אחרי ברית השלום עם אבימלך ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו, באו עבדי יצחק לספר לו אודות הבשורה הטובה: "מצאנו מים".

דג ג' – גם מספר המילים בפסוק, שבע עשרה, בא לרמוז על ה"טוב" (17 בגימטרייה), מפני שהוא פסוק המבשר ברמזים על המים הטובים של הגאולה השלמה, הי-הא!, הי-הא!. הגברת סטלה פורטי חלמה בשנים הראשונות לסימנים שחיים פירושם שלום, וכאן מדובר על ברית שלום עם אבימלך, שכוכבו הוא סנגור לשבעים אומות העולם, ומרמז הפסוק על השלום שישרור בגאולה השלמה, שהיא הגאולה העולמית לכול העמים. השלום מרמז גם על הגואל הנבחר חיים אחרי מותו ותחייתו מן המתים. "ויהי": דבר חדש בא, המרמז על סימן "בא הזמן", המבשר על פתיחת הגאולה השלמה בעולם. "ביום ההוא": רמז הוא ליום ההוא, שמתגלה בו סימן הכוכבים אודות ספר הכוכבים של אברהם אבינו, ונזכור, כי סימן הכוכבים מעניק את המפתחות לזמני כוכבי הגאולה. "ויבואו עבדי יצחק": מרמז על סימן מלכות השמים.

דג ד' – והסברנו כי שורשה של מלכות השמים נמצא בעקידת יצחק, אף על פי שהלימוד בעניין עדין הוא. אם יצחק אבינו היה נלקח כעולה אז, הייתה מתקיימת מלכות השמים מאז, אך חסרו עוד ארבעת אלפים שנה עד לזמן ההיסטורי הרצוי לפני ה" בו תחל מלכות השמים לרדת לעולם. עד אותה עת נדרשו "נקודות היסטוריות" בעניין זה כשורש מלכות השמים בתקופת אליהו וכהקמת קדם מלכות השמים, הקשורה למישרתו של ישוע ולדבר תחייתו. "ויבואו", "ויגידו", "אשר חפרו", "ויאמרו לו": כאילו הפסוק משתעשע בכול פרט ופרט אודות מעשיהם ודיבוריהם.

דג ה' – עבדי יצחק מרמזים, כאמור, על עובדי ה" מתוך עבודה פנימית הקשורה למידות הלב האהובות לפני ה" ברוך הוא, הקשורות בסימני יצחק אבינו ונכללות בשם "אשר". גם מלכות השמים קשורה בעיקר בסימני יצחק אבינו, שהם הסימנים הנסתרים ביותר, וזאת כפי שחיי יצחק הם המוסתרים ביותר בתורה בהשוואה לחיי אברהם ולחיי יעקב.

דג ו' – "ביום ההוא": יום זה כולל את כל הדור הרביעי, אך הוא מתחיל למעשה ביום פטירתו ותחייתו של הגואל חיים, כך שלאחר ירידת סימן ספר הכוכבים, האמינו התלמידים ושמחו מאוד, כי בחר ה" ברוך הוא בצדיק חיים. אז גדלו מידותיהם באהבת ה" וברצון לעבדו, וקיבל רנאטו לוי את הסימן הגדול של מלכות השמים. בשמים הייתה שמחה גדולה, מפני שבארץ האמינו בגואל חיים, בתחייתו ובמלכות השמים, וכאילו כבר חפצים היו לעלות במידות האהובות לה" על מדרגות השיש הלבן. "ויביאו עבדי יצחק": רמז הוא לסימן מלכות השמים.

דג ז' – "ויגידו לו": רמז הוא לאמירת הבשורות הנפלאות שהגיעו אודות האור החדש וכל ענייני הגאולה, המרכיבים את ההגדה החדשה של הגאולה השלמה, ככתוב: "יד לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. טו כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לַאֲבוֹתָם" (ירמיהו, ט"ז, 14-15). פסוק זה הוא גם המקור להגדה החדשה לפסח החדש של הגאולה השלמה. "על אודות הבאר": רמז הוא לסימן החמור אוכל לחם, שהרי מוטל על החמור לכתוב ביאורים לכל ענייני הגאולה השלמה. "הבאר": מרמזת על ביאור כתוב, כי "פירוש", "הסבר" או "הוראה" יכולים להיות בעל פה אבל "ביאור" מוכרח להיכתב, ככתוב: "וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת--בַּאֵר הֵיטֵב" (דברים, כ"ז, 8), בהתייחס לספר דברים, שכתב משה רבנו. לפיכך "על אודות הבאר": רמז הוא לשמחת השמים בכול ספרי העדות והביאורים של ספר משנת חיים.

דג ח' – מובן שחמור כמוני יחשוב שאם "הבאר" מרמזת על ספרי ספר משנת חיים, הרי שהיא גם מרמזת באופן פרטני על ספר פירוש באר שבע, ועוד יותר על הפרק הזה של "באר מצאנו מים", הקשורה ליופי גן העדן, כי הביאור עליה צריך להיות בכתב, וזו הפעם הראשונה שאני עושה זאת. הי-הא!, הי-הא!

לא נאמר רק "על הבאר" כי אם "על אודות הבאר". "אודות": רמז הוא להודיה על אמת הביאורים ועל שיבוחם בהודיה. זאת מאחר שחשובים מאוד הם כתבי וביאורי הגאולה השלמה, המהווים את ההמשך האמיתי לכול מסורת התורה. "אשר חפרו": רמז הוא לביאור האמיתי שנכתב על ידי עבדי יצחק, כי הם המאמינים בתחייתו של הצדיק חיים, במסגרת סימן חמור אוכל לחם, וכי אל לגנבים לומר שהביאורים הם שלהם!

דג ט' – "אשר חפרו" רומז גם לסימן החמישי השלם, שהוא הסימן הכפול אשר נקרא סימן הדור הרביעי והבניין החדש. עם זאת, מאחר שהפסוק מביע את השמחה הגדולה על ביאת הגואל חיים ועל ירידת הסימנים השלמים, לא יימצא פה רמז לכל הרעות של הדור הרביעי הזה אלא רק לסיום תיקון השם "אשר" עבור העולם (דהיינו לא רק בכתבים), והוא כאשר בני האדם בעולם יידעו ויודו על כך שעבדי יצחק הם שחפרו את הביאורים האלה (ככל הנראה יתקיים העניין בסוף הדור הרביעי או אחריו).

דג י' – תיקון השם "אשר" הוא המקיים את הגאולה השלמה בעולם, כי הרי בחירת ה" ברוך הוא בצדיק האהוב נכללת תחת השם "אהיה" האחרון. ואכן, עם ירידת הסימנים השלמים מתחילים שני סוגי עבודות במסגרת סימני החמור בעולם: להביא את בשורות הגאולה השלמה השייכות לסימני השם "אהיה" האחרון ולהעלות אל הכתב את התיקון הגדול ההיסטורי של השם "אשר".

דג י"א – אותם חידושים גדולים, גילויים מפליאים ותיקונים גדולים הקשורים לשם "אשר" הם הסימנים המקיימים את הרוח החדשה של הגאולה השלמה. אין הרוח החדשה של השם "אהיה" האחרון, למרות כל הסימנים השלמים הנפלאים והחידושים המפליאים, יכולה לשרות על בני אדם מבלי שתהיה היא בקשר אמיץ ותמידי עם השם "אשר". רק כאשר השם "אשר" והשם "אהיה" האחרון מתקשרים, יכולים הסימנים השלמים של השם "אהיה" האחרון לקשר את הלימודים החדשים גם לסימנים המוסתרים בתורה הקדושה, הנכללים מתחת לשם "אהיה" הראשון.

דג י"ב – "אשר חפרו" מרמז אם כך על תיקון השם "אשר", שנחפר בכתבי הברית השלמה הזאת למרות כל החושך שמסביב. "ויאמרו לו" היא אמירה על הבניין החדש הבא לעולם בזכות הגואל חיים ועל סימן תחייתו, המחייה מים חדשים לדורות הגאולה השלמה. אז תשרורנה שמחה גדולה, הבנה חדשה ורוח חדשה, ויאמרו כל החופרים והשואבים: "מצאנו מים".

דג י"ג – ומי יכחיש שבחסד ה" מצאנו מים בפסוק הזה? הרי סימנים הם בתוך התורה המתקשרים להבנתם רק בזמן ירידת הסימנים השלמים, המשלימים את הסימנים המוסתרים בדבריה. זהו עניין התחדשות התורה, כי רק בכוח הסימנים השלמים מתגלים חידושי תורה מפליאים ואמיתיים. "מצאנו מים": מפני ששאבנו מים מהבאר הזאת הנקראת "באר מצאנו מים" או "באר היופי של גן עדן". הואיל והבאר הזאת מביאה שמחה רבה, כנראה שדווקא היא נקראת "באר יצחק", כי בה יצחק מרמז על הצחוק ההיסטורי שיתרחש כאשר תבוטלנה כל טעויות העבר, ותאמין האנושות בה" ברוך הוא.

דג י"ד – הרמז הכללי של השם יצחק הוא עניין השמחה העתידית לבוא בזמני הגאולה השלמה, ומיני צחוק רבים מרומזים בו. כבר לפני לידת יצחק בבשורת המלאך, ישנו צחוק של שרה אמנו וישנו צחוק של אברהם אבינו, ושני סוגי צחוק הם. שרה אמנו צחקה תוך אי אמונה מסוימת, כי פלא גדול מדי היה בעיניה איך תוליד ואין לה עדנה, מאחר שבת שמונים ותשע הייתה בשמיעת הבשורה. עם זאת לא רצתה היא להודות על שמץ של אי אמונה מצידה, כי אם על גודל הפלא בדבר שלא יכול היה להיקלט במחשבתה, ופלא הבשורה הוא שגרם לה לצחוק. הרי לפעמים לא מצליח המוח לקלוט בשורה כה מפליאה, ופורץ הצחוק מעצמו.

דג ט"ו – שרה אמנו אמרה שלא צחקה מתוך אי אמונה, כי אם צחקה בצחוק מרוב הפלא בדבר שלא התיישבה דעתה עליה, ויצא לה צחוק לא רצוני. ואמנם מלאך ה" אמר: "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר", "וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ" (בראשית, י"ח, 14,15). דהיינו: הוא הכחיש את הצטדקותה, מאחר שעשתה חשבונות בליבה, ואכן גילתה התורה את חשבונה: "וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה" (שם, 12). מלאך ה" לא פנה אליה לאחר צחוקה הפנימי בכדי להקל עליה, אלא פנה אל אברהם מצד הדרך ארץ ומצד הרחמנות. עם זאת, כאשר שמעה שרה את מה שאמר מלאך ה" לאברהם, פחדה והצטדקה, כמוסבר. בלידתה את יצחק אמרה שרה אמנו: "צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי" (שם, כ"א, 6).

דג ט"ז – הצחוק נבע משמחה אמיתית מכול צד, צחוק של חדווה המתגלה בפנים ובחוץ. כל השומע יצחק לי, כי מאחר שהשמחה והחדווה כה גדולות, כל השומע עליה או הרואה אותה נמשך אל שמחתה. מהפסוק לעיל נדע שה"צחוק" הקשור בשם יצחק אבינו עניינו שמחה גדולה ואמיתית וחדווה פנימית שלמה. ונקרא שמו יצחק, כי גם בעתיד לבוא, דהיינו: בגאולה השלמה, יתגלו הצחוק האמיתי, החדווה הגדולה ושמחת הלב האמיתית במסגרת הרוח החדשה היורדת לעולם דרך סימני יצחק אבינו הכלולים בשם "אשר".

דג י"ז – סוג אחר של צחוק הוא הצחוק ההיסטורי שיצא מהעקידה, והוא צחוק משני סוגים: "צחוק על העבר" ו"צחוק ההווה הנמשך הלאה". הצחוק על העבר הוא צחוק המתעורר אחרי שמגיעים להבנה חדשה, ברורה ומאירה, ההפוכה מן המחשבה הקודמת. באותו רגע מחשבות העבר נתפסות כמסובכות, כבלתי ברורות וכהפוכות מרעיון טהור של תורה אמיתית.

דג י"ח – בהקשר זה מוכח ברעיונות נכונים ובראיות מובהקות שכול מה שחשבנו אודות ישוע וכל עניין מישרתו המשיחית לא היה נכון. כל המחשבה שלנו כיהודים לא הייתה צודקת , אלא אף הפוכה מן האמת. בימינו כוח ההתנגדות של יהודי לדבר האמת אודות ישוע חזק עד מאוד, כי הוא אימץ תפיסה מחשבתית ותורנית כול ימי חייו, אך אם יקרא אותו יהודי ויבין את הביאורים על כל העניינים השייכים למישרתו, יתברר לו שדבר מפליא הוא ואמיתי ושהכול נקבע מאת ה" ברוך הוא בתכנית הגאולה הסופית העולמית. הוא יבין גם שפרק נ"ג בספר הנביא ישעיה מדבר על מישרתו של ישוע, הקשורה לחלק השלילי של הנבואה האחרונה של מלאכי, ועוד יתוודע הוא להסבר המפליא, לפיו ישוע שימש בקורבנו הטרגי כאייל ההיסטורי המנובא בסימני עקידת יצחק.

דג י"ט – אחרי שינצח את תפיסתו הקודמת ויקלוט את מעלת האמת ביחס לאותה תפיסה, יצחק אותו יהודי את צחוק הניצחון ההיסטורי ששוב לא ייפסק, אלא יוותר בעתיד, וגם צחוק זה כלול, כאמור, בסוג השני של צחוק אברהם.

דג כ' – ברוך שמו לעד מצאנו מים מבאר יצחק, שהיא הבאר המקורית בתורה, לצחוק האמיתי ההיסטורי, היוצא מהשלום האמיתי בדורות הגאולה השלמה, אז יהיה כל העולם בשלום, ויתקרב הוא בהדרגה להיות כגן עדן. כולם ישכנו לבטח, בנחת ובשמחת חיים, ותהיה אהבה בין כל בני האדם.

דג כ"א – בני האדם ייהנו אז מאהבתם את ה" ויחכימו ביראת ה" וכן ישתו מבאר יצחק וימצאו את המים הטובים לגופם, לרוחם ולנשמתם. בני כול העמים יבואו אז להתפלל בבית התפילה בן שבע הקומות, שלושה עשר מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, כפי שייבנו אז בירושלים, עיר הקודש, ובבאר שבע, עיר האבות ועיר הכוהנים. אמן וכן יהי רצון במהרה בזמננו מאת ה" אלהינו, הממלא את רגעי וזמני העולם בכל פינותיו.

פרץ גרין

יום שביעי של חנוכת החנוכות

ראש חודש טבת

18 בדצמבר 2009

סוף הדקה 10, 3962

פארה ג'רה ד'אדה

ברגמו, איטליה

---

[1] במדרש משלי, ח', כ"ב (וגם בתלמוד בבלי, פסחים, נ"ד) הוא ה"משיח" אליו מתייחסת האמרה: "שבעה דברים נבראו קודם בריאתו של עולם, ואלו הן: תורה, וכיסא הכבוד, ובית המקדש, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, ושמו של משיח".

[2] בהתאם לנבואה בספר זכריה (ט', 9).

[3] סנהדרין צ"ט – ימות המשיח מ' שנה, ע' שנה, ג' דורות, ת' שנה, שס"ה שנה, ז' אלפים שנה. -

[4] הכפילות של הסימן החמישי מכופלת גם כן, מאחר שמכל הסימנים זהו הסימן היחידי שנראה בארץ ישראל. לכן יש לחלק את הסימן הכפול בין ישראל לבין העולם בכללותו. הסימן מצד ישראל מראה שאחרי כל הבלבולים יצא הבניין הנפלא, שהינו בעיקר בית התפילה לכל העמים, אבל הוא גם מראה על השלווה, השלום והאיחוד שישררו בכל ארץ ישראל. ברמה הגלובלית, הדור הרביעי מתייחס לעונשים קשים כלפי אומות העולם (כשעם ישראל כבר עבר את השואה ולא נכלל בקושי העונשים הללו) בעוד שהבניין החדש מתייחס בעיקר להתפתחות המדעית העצומה בדור הרביעי, שכבר אנו עדים לה. הקשר בין הבניין החדש עבור ישראל ובין העולם החדש ברמה הגלובלית הוא בעניין החידוש של הדברים. כלומר: כמו שבעולם יש חידושים עצומים וגדולים המשנים את פני העבר, כן הוא בישראל מצד הבשורות החדשות של הגאולה השלמה המשנות את המנטאליות הקודמת ויוצרת מנטאליות חדשה לגמרי.

[5] משנה תורה, הלכות מלכים.

[6] היא הרפורמה של הגאולה השלמה ואין לה קשר לתנועה הרפורמית כיום.

[7] אמר ג'יוזפה שראוי שלבשורות בבאר שבע יהיו שמות. הסתכלתי וראיתי שהוא צודק, כי המים של שבע הבארות צריכים להתקשר עם המים של המזלות החדשים של הלוויתן, ולפיכך יקושרו הבארות עם שבעת המזלות שלא מוזכר בהם שם חיה, חוץ ממקלט ארמדיל (כי המזל השביעי הוא מכאן ומכאן, מונים אותו גם מצד החיה וגם מצד המקלט – ובחשבון הבארות עיקר המזל הוא מקלט והארמדיל טפל). ראו אחרי זה שהשלמתי לכ"א שמות על הבארות, ופה מובאים שבע הבארות של עמוד לב הדג הגדול):

באר ראשון היא באר התכנית

באר שני היא באר המקלט

באר שלישי היא באר אגם מלח

באר רביעי היא באר עמק מרקורי

באר חמישי היא באר סוף הדקה

באר שישי היא באר הבושם השמימי

באר שביעי היא באר היופי של גן עדן.

[8] י"ח במנחם אב התשס"ח: אמרתי לסולי את שמות הבארות, והוא ימסור אותם לגילת חיים הנמצאת בבאר שבע בימים אלה. היא מקיימת סימן בו עליה ללכת לשבעה מקומות, לזרוק מן החול שנתתי לה (מהחול שהביאו אברמו והדסה מסרדיניה) ולהגיד בכול מקום:

"אכרות למים שושן ברית על מזבח הלווייתנית,

אהיה שושן יצחק שושן על מזבח הלווייתנית,

שני פסי תכלת מרדכי על מזבח הלווייתנית,

אהיה שושן יצחק שושן על מזבח הלווייתנית,

בסימן פירוש באר שבע על פי הדג הגדול לוויתן" – ולהגיד את הסימנים ואת שמות הבארות.

[9] יום שישי, כ"ב במנחם אב התשס"ח, 23 באוגוסט 2008: גילת חיים, סולי ונתנאל חיים קיימו את סימן הבאר החמישית בבאר שבע. היה כבר מסומן אצלי מ-2001 שכאשר נגיע לבאר החמישית, יעזור לנו קמל קמחג'י, ועתה אחרי 7 שנים בא הסימן. מבקש אני מאל שדי שייתן לי כח וחיזוק בכדי לכתוב את ספר פירוש באר שבע על פי הדג הגדול לוויתן. כעת, כשקיבלנו את שמות הבארות על פי סדרם, הרי הבאר החמישית נקראת באר סוף הדקה ומקבילה היא למזל העשירי. עם ישראל זקוק לישועה גדולה, הגיעו הדברים לסוף הדקה, ובסוף הדקה הגיע סימן הישועה. ברוך אל מסתתר המסדר את זמני ואת רגעי תכנית הגאולה, ונשאב נא מים חיים ממעייני הישועה, משבע בארות באר שבע עיר האבות ועיר הכוהנים.

[10] הייתי עם ג'יוזפה, שרון ואסתר בפרמו (FERMO) כשבועיים. טלפן אלי סולי וסיפר שחלם שהיה איתי באברוצי (ABRUZZI) ושהיה עלינו ללכת למונטה קריסטיאנו (MONTE CRISTIANO) (הר הנצרות). - - לפני שלוש שנים היינו באברוצי על הר הסלע הגדול (GRANSASSO) בעניין הצלת הצאן הנאבד מבית ישראל. כעת נראה לי שעוד חסר תיקון הטרנספיגורציה (שינוי הצורה), כאשר ישוע עלה להר עם שניים מתלמידיו ונפגש בו עם משה ועם אליהו הנביא. - החלטנו לנסוע למונטה וטורה (MONTE VETTORE) (הר פסגת המלך), שם תבואנה נשמות רבות מהצאן הנאבד של בית ישראל. בעזרת ה" נחליף את הצורה בכדי להעלות אותן אל דרגת מזבח מלכיצדק.

[11] (תיקון חשוב: טעות הייתה בידי לספור את כוכב מרדכי ככוכב החמישי של העגלה הגדולה, כי כוכב אסתר הוא הוא הכוכב החמישי וכוכב מרדכי הוא הכוכב השישי. נודע ראתה בחלום שנחלק מזבח הלווייתנית לחתיכות והיה צריך להחזירו להיות חתיכה אחת. - - רק היום, י' באלול, נזכרה נודע בחלום וסיפרה אותו, ואולם החלום היה מלפני עשרה ימים ועוד אנו על הים. ובדג מ"ז אדבר על זה). -

[12] ביום שלישי נסענו למונטה גאלו (MONTE GALLO), הר התרנגול, ומשם ניתן להביט על מונטה וטורה, הר פיסגת המלך, שם קיימנו את תיקון הטרנספיגורציה, לפני אל שדי, וברשות הגואל חיים קראנו למשה רבנו ולאליהו הנביא, זכרו לברכה. לג'יוזפה היה את מטה הדרקון של אש והוא עשה סימן לשבירת הכישוף, הקסם הנבואי (INCANTESIMO של ה- SIBILLINI). בגמר הסימן ירד ענן על הר פיסגת המלך. סימן טוב הוא אשר דמה לסימן לפני שנתיים, כאשר ביצענו סימן להצלת הצאן הנאבד על הר גראנסאסו (GRANSASSO). בחזרה ג'יוזפה טעה בדרך והוכרח לנסוע על כביש אחר ששמו קונטראדה דל דרגונה (CONTRADA DEL DRAGONE), כפר הדרקון, המוביל לדרגונה די מונטה די נובה (DRAGONE DI MONTE DI NOVE).

[13] הבוקר ג'יוזפה חלם כי המורה חיים מסר דברים לפרץ. ג'יוזפה ודניאל עמדו מרחוק ולא יכלו לשמוע את דברי המורה, מפני שהיה שם חתול שהפריע. היה צורך בתחבולה, ועל כן הביאו השניים חתול אחר, כך ששני החתולים הלכו להם. היה זה סימן שעכשיו התלמידים יוכלו לקבל את המסורת שנמסרה לפרץ מהגואל חיים. - - סימן חשוב הוא שנשבר הכישוף המכסה את עיני הצאן הנאבד מבית ישראל ואנשים טובים אחרים. הצליח הסימן ברוך ה". סימן הענן היה חשוב מאד, ובו סימנים נסתרים רבים, כי הענן שירד ירד מהרקיע החדש, נעשה לצורה של מאזניים וכיסה את פיסגת הר פיסגת המלך.

[14] תיקון נסתר לטובת נשמות הצאן הנאבד הוא, והשיב את סימן הטרנספיגורציה של ישוע בעלותו להר ובמפגשו עם משה רבנו ועם אליהו הנביא אל ההווה של סימני הגאולה השלמה. החתול שהפריע הלך לו עם חתול אחר וכבר אינו יכול להפריע למסורת שיעורי הצדיק חיים לפרץ עבור התלמידים. נא ה", כי התפללתי לפניך בהר התרנגול, לפני הר פיסגת המלך, הצל נא את הצאן הנאבד מבית ישראל, כי כיסה הענן על משה רבנו ועל אליהו הנביא ועל הצדיק חיים, וישוע במטה זהב נגע בכמה נשמות שהוא יכול, צאן רב העומדים על ההר.

[15] וטורה (VETTORE) הוא שם ההר. בחוברות כתוב שהוא VETTO RE (פיסגת המלך), וגם כשאנה גספרוטי טלפנה לומר לי שסיימה את הטקסט "מתי הילד" (MATTEO BAMBINO), וסיפרתי לה על סימן וטורה, היא אמרה שגם היא השתמשה במילה זו בטקסט להסביר שאריכות החלק הראשון בהקדמות לספר דומה לוקטור (VETTORE) של חללית, דהיינו לכל הכלים הנדרשים בכדי לשלוח אותה לחלל.

[16] ביום שלישי אני וג'יוזפה נסענו עוד הפעם למונטה וטורה לקיים את סימן קבלת המוח החדש של הגאולה השלמה, כמו שנאמר בחלומו של ג'יוזפה "בכדי לקבל את הברית החדשה השלמה זקוקים למוח חדש". - - התפללנו ועשינו את הסימן. - - תכלית המוח היא התעוררות בהכרה חדשה תמיד. - - אני, ג'יוזפה ושרון התכנסנו בבית דין מרדכי לבקש צדק ורחמים על אנה גספרוטי ומשפחתה.

[17] בחלום חשוב מאוד של ג'יוזפה נאמר לו כל הלילה כי עד 86 (פ"ו) הוא בסדר (בספירת הכוכבים), אבל לאחר מכן ישנן שתי מערכות חדשות, כל אחת של שישה כוכבים, שמוכפלים עד למאה ועשרים; כמו כן ראה שעם סיום ספירת מאה ועשרים הכוככבים היה ה"נון" או "כוכב הנון". - - ראשית כל הבנתי מן החלום שלא מונים את המערכת החדשה בת שבעת הכוכבים (המוכפלים להיות ארבעה עשר), כי המערכת קשורה בשבעת המעגלים הנבואיים ובשבעה שמות ה", ועל כן היא נפרדת מיתר המערכות, ועניינה הוא הקדושה החדשה של הגאולה השלמה. עם זאת, ישנן שתי מערכות חדשות אחרות, שענייניהן קשורים בששת הסימנים השלמים, במסגרתן מונים חמש פעמים שש, הם שלושים (השלמה ל-116 כוכבים), ולאחר מכן מונים פעם נוספת (כוכב 117) את סימן הכוכבים בסימן הלשון ואת סימן מלכות השמים בסימן השפתיים (כוכב 118). במסגרת השלמות של כוכב נון, הכוכב ה-119 הוא כוכב המן הרשע המתהפך להיות כוכב הנון הפינאלית של שושן וכוכב 120 הוא כוכב העורף שמתהפך להיות כוכב הנון של הנון סופית של הדג הגדול לוויתן. באופן זה מסתיימת ספירת הכוכבים ושלמות ההתבוננות המשולשת. ברוך הוא וברוך שמו לעד ולעולמי עולמים (לאחר מכן מושלם המספר ל-127 על ידי שבעת כוכבי האמהות. 127 מדינות אחשוורוש ו-127 שנות חיי שרה).

[18] תיקון טעותי בפרק זה לספור את כוכב אסתר שישי בעגלה הגדולה במקום לספור אותו חמישי ואינו כן, כי כוכב אסתר הוא חמישי, כוכב מרדכי שישי וכוכב הגואל חיים שביעי. נודע ראתה בחלום שנותץ מזבח הלווייתנית לחתיכות, בר מינן, והיה צריך לתקן אותו שיהיה לחתיכה אחת, והנה יש הקבלה לכוכב אסתר במערכת אחשוורוש שהוא הכוכב החמישי: כוכב אברהם לכוכב אח, כוכב יצחק לכוכב חש, כוכב יעקב לכוכב שור, הכוכב הרביעי לכוכב רוש וכוכב אסתר (חמישי) לכוכב אסתר במלכות אחשוורוש. - לפיכך אם מונים את כוכב אסתר כשישי, נפרד הוא מחשבון חמשת הכוכבים של העגלה הגדולה במקביל לחמשת הכוכבים של מערכת אסתר. ודוק כי מוכח הוא.

[19] ייראה רחוק הפירוש עד שמתבוננים בעובדה שהיה הולך לקיים את פקודת ה" לשחוט את יצחק לקורבן שלם, ובכן לא מוזר שבחזיונו ישיג עניינים על מלכות השמים ועל הגאולה השלמה, כי באמת עקידת יצחק קושרת את כל הגאולות, וכמוסבר אצלנו שאם באמת היה נלקח יצחק, הוא היה עולה ממש למלכות השמים אז, ומביא את הגאולה השלמה משם. עם זאת, לא היה אז הזמן לכך, אדרבא הוא רק שורשי העניינים שיתגשמו בדברי הימים ועד לגאולה השלמה. ואמנם לא מוזר שאברהם ישיג דברים בהליכתו לעקידה. ועוד לא ידע אברהם שהכול היה רק בניסיון, ושה" ברוך הוא הכין איל להילקח במקום יצחק.

[20] הנני בסימן תיקון תאי המוח, כי מאזניים חדשים ירדו על הר פסגת המלך. עמדתי על הר התרנגול בין הרי הסיביליני והתקשר ג'יוזפה פעמיים. ג'יוזפה במטהו של דרקון האש ניתץ את הכישוף של הסיביליני, מפני שלפני כן לא היה נותן הוא לנשמות הצאן הנאבד מבית ישראל להתבונן בשכל ישר ולהבחין בין האמונה הטהורה ובין אמונת הנצרות המשותפת. נשבר הכישוף, ונסללה הדרך לקבל את המסורת ואת השיעורים של הגואל חיים שנמסרים דרכי. נשארתי על הר התרנגול על מזבח הלווייתנית המביט על הר פסגת המלך, כי שם גילוי משה רבנו ואליהו הנביא והגואל חיים, שכוסו בענן, בתיקון סימן הטרנספיגורציה. ישוע עומד על הר אחר במטה הסלע הגדול ומוכן לגעת במטהו על ראשם של רבבת נשמות.

[21] בימים האלה משה ברדי בבאר שבע ראה את הר פסגת המלך, ונאמר לו בחלום שהוא צריך לעלות על ההר. לכן דווקא הוא זה שמשלים את הסימן של פסגת המלך ליהודי ארץ ישראל, ומשלים את הסימן של פורים של הגאולה השלמה, כי יליד פרס הוא, מאחר שהסימנים השלמים גורמים בדרך כלל למצב של "ונהפוך הוא" בהצלה ובחדווה. - צורת הענן שירד על הר פסגת המלך הייתה כמאזניים, כאמור. פסגת ההר נגעה בקו צדדי באמצע, ובין שני קצוות הקו נראתה כף המאזניים בצורת כוס גדולה. מאחורי המאזניים הגיעו עוד עננים שחורים. פגישת פסגת הר המלך עם קו המאזניים היא באמצע, והמאזניים הם בצורת ארבעת הכוכבים של מערכת בית הדין של מרדכי.

[22] יומן: שמיני של חנוכת החנוכות: גאולה הגיעה עם סולי לרחובות, מאחר שחלמה שהיא בעיר רחובות, ושם נמצא התיקון שלה. נסעו אם כך לרחובות וקיימו את הסימן. הם אמרו את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה ואחר כך ראו באר, נכנסו למקום, ובו היה שלט עליו כתוב: "רחמי השמים". הסימן היה קשור בבארות פירוש באר שבע, ובייחוד בבאר החמישית הקשורה לעמוד לב הנביא של הדג הגדול, באר רחובות, ככתוב: "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ" (שם, כ"ו, 22). באר רחובות היא באר סוף הדקה. - -

[23] 9 בינואר 2009, י"ג בטבת התשס"ט, הבושם השמימי, 3, 3961, יום הולדתה של אימי היקרה חנה בקר. חלמתי כי ראיתי עמוד גדול היורד מן השמים לארץ, והיו גם שלושה עמודים והאמצעי עיקר. על העמודים היו מילים מילים, כאילו שהמילים הרבות הן עצם מהות העמוד. לא היה סדר מיוחד, והמילים וגם כל מיני ציונים או סימנים שהיו בו מזכירים לי את חלומי, בו קיבלתי את תפקיד קבלת והפצת הקבלה החדשה האמיתית מהצדיק חיים: - היום גם היום הי"ד שישראל תוקפת את חמאס בעזה.

[24] דינה ראתה לפניה אור חזק, שבסוף נעשה לצורת ציפור. היא כבר קיבלה בחלום את סימן תחיית הציפור: סימן שהמזלות החדשים של הדג הגדול לוויתן הגיעו לארץ ישראל: - - אחרי 22 ימים ישראל סיימה את פעולתה בעזה - היום הוא 20 בינואר 2009 – טקס השבעת ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית.

[25] בינתיים ישראל קיימה את סימן "מספיק" ותקפה את חמאס בעזה: זהו שינוי גדול וחשוב במדיניות הישראלית, ויש בכך עלייה לישראל, כי הקימה משפט נגד אויבי שמים וארץ. אתמול נשבע הנשיא אובמה, כשלארצות הברית הייתה בכך עליית הרוח בהתאחדות יתירה, וסימן גאולי הוא בתהליך שחרור השחורים ובאידיאל הדמוקרטי של המדינה. "ישראל ואמריקה (ארצות הברית) קשורים תמיד" היה אומר הצדיק חיים.: - - אנו נמצאים בנקודה חשובה של הדור הרביעי, גם מצד הבניין החדש, והשינוי בעולם משקף שינוי בכוכבים במשך תהליך התחזקות כוכבי הגאולה. -

[26] ראו את ספר מלחמות השם של ר' יחיא אבן שלמה אל קאפח, ואצלנו ראו את הטקסט "המלחמה נגד הזוהר" וכתבים נוספים בעלה 1 העוסקים בעניין זה.

[27] הקדושה החדשה מרומזת בשם עצמו "אהיה אשר אהיה", כי צורת אותיות השם "אהיה" לא משתנה, מאחר שה" ברוך הוא הוא אחד - הוא שהביא את הגאולה הראשונה והוא שמביא את הגאולה השלמה השלישית האחרונה, אך קדושת השם "אהיה" מתחדשת בחידושי הגאולה השלמה. לפיכך כל היסודות נשארים במקומם באותיות שקדמו "אהיה אשר", בעוד שהשם "אהיה" האחרון מתחדש לפי הצורות החדשות של הגאולה השלמה.

[28] היום ראש חודש אדר (שני ימים הם), 23 בפברואר 2009, התקיימה ההלוויה של נלדה לוי.

[29] עוד חידוש הוא בעניין החייזרים בחלומו של ג'יוזפה. בחלום ראה הוא אנשים שמדברים על חייזרים שיבואו ואומרים שיהיו חברים עם בני האדם בעולם. פרץ שמע אותם, הפסיקם ואמר: "לא, ישנם גם עתה אלפי אלפים והם מתכוננים להכות את הכוכב שלנו". ג'יוזפה אז ראה מעליו רבבות מכוניות מלחמה שבעזרתן מתכוננים הם להכות. - - הרי הגם שהגיעו כבר כמה עניינים בחלומות על החייזרים, בשורה קשה כזו הגיעה רק בתקופה האחרונה.

עוד חידוש קשה מאוד הגיע לפני שבוע לג'יוזפה. ראה הוא בחלום את הנשיא האמריקאי אובמה מתארח בביתו (של ג'יוזפה), והיו לו שערות אפורות (מכובד הדברים הרבים עליו). הוא התלהב כמו תמיד, הביע דעות טובות כשכול כוונותיו לטובת המצב של האמריקאים ושל העולם, אך עם זאת, למרות כל שאיפותיו ירדו עוני קשה וצער בארצות הברית ובעולם בכלל, ולאף אחד לא היה הכוח למנוע זאת. - - חלום עצוב הוא, ואמנם הדור הרביעי שולט על הכול לפי זמניו.

בנוסף, קיבלתי באחרונה בחלומה של נודע שאני צריך לכתוב ספר באנגלית המתייחס לנשיא אובמה (ושלשום דיברו בטלוויזיה על השינוי בשערות אומבה כפי שנראה בחלומו של ג'יוזפה).

[30]הסימנים ההתחלתיים נדרשו למטרות רבות, ולו לא התקיימו אותן המטרות, לא היה אפשרי שתתקיים הגאולה השלמה בזמנה. המטרות העיקריות הן התפשטות הנצרות עצמה בעולם בדרגה אוניברסאלית, שכמוסבר, אפשרה את התקרבות העמים לתורה, לנביאים ולדברי ימי עם ישראל, וכן היותה של הנצרות מקום מקלט לנשמות הצאן הנאבד מבית ישראל. בנוסף ישנן גם מטרות כלליות בשיפור המידות ובהבנת הערך הגדול של הצדקה, של הרחמנות ושל החמלה על אחרים ושל עוד מידות טובות, שנלמדו מדבריו של ישוע באוונגליונים.

[31] ההקדמה ההיסטורית היא הקמת מדינת ישראל, המסמלת את הגוזל שלא בותר כשאר הבהמות בברית בין הבתרים, אלא נשאר שלם, כי עם ישראל נשאר בשלמותו בדברי הימים, והקמת מדינת ישראל היא תחיית הציפור הכללית. אחרי 35 שנים מקום המדינה נפטר הצדיק הנסתר שנבחר לגואל אחרון, חיים בן משה, שנולד בצנעא, תימן, ב-1914. פטירתו הייתה ב-1983 במילאנו, לאחר סבל נורא, וכעבור זמן קצר הגיעו כל הסימנים על תחייתו מן המתים ועל מינויו לשופט המשוח במלכות השמים. זוהי תחיית הציפור של הגאולה השלמה, ולכן ראשית האמונה של הגאולה השלמה היא בתחייתו של הגואל חיים.

[32] אשר לתיקונים נגד הפולחן העכור והשנוא מן השמים כבר פרשנו באריכות בתיקון הנצרות, בהם גם הסברתי שלידת ישוע, ככול סימנה, נבעה מאהבת יוסף ומרים לפני זמן חתונתם.

[33] ראו: ספר החלומות השלם, חלום 546.

[34] והיא המטרה העיקרית של נבואת יואל: "א וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם, חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן--בַּחוּרֵיכֶם, חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ ב וְגַם עַל-הָעֲבָדִים, וְעַל-הַשְּׁפָחוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי" (יואל, ג', 1-2). החלומות עליהם אנו מדברים מעת פטירת הצדיק חיים הם החלומות (וישנם גם חזיונות אמיתיים) המנובאים בפסוקים הללו ושונים הם מסוגי חלומות אחרים, כחלומות פסיכולוגיים, כחלומות מהשדים ומהרוחות, או אפילו כחלומות נבואיים לחולם, הבאים מכוכבו של החולם על מנת לסייע לו במידה מה. רק דרך החלומות המנובאים ביואל, ה" ברוך הוא וברוך שמו לעד, שופך את רוחו על כל בשר. צריכים להבין זאת טוב, כי סוג מיוחד הוא של חלומות, שדרכם דווקא מתגלה רוח ה". העניין הוא שדווקא סוג זה של חלומות הוא האמצעי הרצוי בכדי להשפיע בעזרת בשורות הגאולה על כל בשר. החידוש הוא "כל בשר". מדוע? מפני שכול בשר יכול לקבל חלומות, ולכן הוא האמצעי האידיאלי לגילוי הגאולה השלמה האוניברסאלית. וסוג אחר הוא לגמרי, מפני שחלומות אלה נשלחים בדרך כלל מאת הגואל חיים "דרך כוכבי הגאולה". ועוד יש להבהיר שחלומות אלו מתחלקים בדרך כלל לשני סוגים: חלומות על הגאולה השלמה, שהם ברשות הגואל חיים, וחלומות על הדור הרביעי, שהם ברשות אליהו הנביא, זכרו לברכה, כי המסורת הנבואית על מה שיהיה לפני תקופת יום ה" הגדול והנורא ירושת אליהו הנביא היא: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא" (מלאכי, ג', 22). למעשה נכון הוא שגם סימני הגאולה ירושתו של הנביא אליהו הם, ככתוב: "וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם" (שם, 24), אך בביאת הגואל חיים כל ענייני הגאולה השלמה נמסרים לו, כי הוא המדריך את הגאולה השלמה עבור העולם. -

[35] במקביל לכתוב כאן, כנראה, ואחרי שכתבתי על נשמות השואה, חלם ג'יורדנו לוי חלום, שבו ראה הוא את אביו, רמו לוי, נשמתו במלכות השמים. בחלום לימד רמו לוי את ג'יורדנו דברים ושאל אותו שאלות, וג'יורדנו ענה. אז ראה ג'יורדנו בית גדול מאוד עם חלונות רבים ובכול חלון היה נר דולק. שאל רמו לוי את בנו: "לפי דעתך, על מה מסמן דבר זה?" ג'יורדנו ענה: "אלה נשמות יהודים שנהרגו בשואה". רמו לוי שמח מאוד ואמר: "טוב, ג'יורדנו, טוב מאוד, אני שמח מאוד מאוד שענית ככה, וזה נכון". לאחר מכן ג'יורדנו ראה שהם שהו בארץ ישראל, כאשר רמו ונלדה לוי התהלכו יחד בנחת. שמח ג'יורדנו בכך כי ידע שנלדה אימו, נשמתה במלכות השמים, תמיד רצתה לחיות בארץ ישראל ולא יכלה, אבל עכשיו בעולם השני היא יכולה.

[36] הספר הושלם והועלה בשנת 2016 לאתר האינטרנט שלנו:. http://beit-sefer-esther.com

[37] השערה היא מצדי, אבל אינני יודע את הפרמטרים של חכמי הועד ההוא. בחלום נראה שדחקו החוצה את ה"הליניסטים" ולא נתנו להם להקריב, ומובן הוא כי טעמם בהקרבה פסול ולא מתקבל. -

[38] ל' ניסן תשס"ט; 24 באפריל 2009, תחיית הציפור 24, 3962. לפני שבוע גאולה חלמה שהייתה שמחה של בני אדם רבים שהתכנסו יחד ודיברו על האתון של בלעם: - - סימן נבואי הוא לשלמות בסימן החמור וטוב הוא לישראל.

הבוקר חלם סולי קמחג'י שראה דג גדול ומוזר, עתיק מאוד, ונאמר לו שהדג הזה זקן כמו גילו של כדור הארץ, ושם הדג הוא "my Old Flame", אהובתי הישנה (השלהבת הישנה שלי). סימן גדול הוא דווקא אחרי שסיימתי להסביר אודות ה"אבן" על פי הדג הגדול. כמו כן, מפני שביטוי זה מתייחס כנראה לנקבה ולא להפך, רמז הוא שמדובר בלווייתנית. סימן טוב מאוד הוא, ויבואו, בעזרת השם, עוד טעמים ושיעורים מהדג הגדול, שמלמד אותנו הגואל חיים.

[39] גילה לנו הצדיק חיים בעוד הוא חי במילאנו, שלצדיקים הנסתרים לא הייתה רשות להתערב בגזרת השואה וגם לו לא ניתנה רשות, אף על פי שרצה וביקש זאת. גזרת השמים הייתה, ואף אחד לא היה יכול להתערב בה. - -

[40] וידוע שתרי"ג מצות ניתנו במקביל ל-248 אברים ו-365 עורקים, דהיינו כל נפש הגוף של ישראל.

[41] התייחסות ראשונית לנבואה גילה הרב הגדול יחיא אבן שלמה אלקאפח בספרו "מלחמות השם".

[42] אבל לא אחד נגד השני, כי מים במים הם וכאילו משחק היה בעיניהם. -

[43] מתי, שמו של האוונגליסט הראשון.

[44] והם הוספות לספרו של החכם "הפטיש", יחיא אבן שלמה אלקאפח, כי בסיס ההסבר נגד האצילות נכלל בספרו "מלחמות השם".