כתב: פרץ גרין

תרגם מאנגלית: משה לוי

תיקון יוחנן

מתוך טקסט מ-22.3.1987, מתורגם מאיטלקית.

"וְהַמְקַבְּלִים אֹתוֹ הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ נָתַן עֹז לָמוֹ לִהְיוֹת בָּנִים לֵאלֹהִים׃" (יוחנן, א', 12).

אם אנשים יכולים להפוך לבני האל באמצעות הכוח שנתן להם כריסטו, הדבר מוכיח כי המונח "בן האל" הוא רוחני ואין להבינו באופן מילולי. כדוגמא, על ישוע שרתה רוח האל[1], ותודות לשליחותו, אחרים גם יכולים לשרות תחת רוח זו.

השיעורים של ישוע נועדו על-מנת לחוש את קרבתו של האל כאב, לקרב את הרוח למקורה, לשורש הנשימה האלוהית. ושוב, אם נקבל את המונחים באופן מילולי, הנצרות תמיד גורמת להצית את הרוח עם הילת מסתוריות חסרת משמעות, בדומה לכך ששליחות ישוע הוגדרה על-ידי יוחנן בכותרת: "שליחות בן האל". לא מדובר כאן בבן האל ממש, אלא בלימוד האנשים, וראשית את בני ישראל בשל מעמדם הבכיר, כיצד לגרום להם להתנהג כ"בני האל", ככתוב: "בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים י"ד, 1).

מהות השיעורים של ישוע נועדה להיות זו שעם ישראל היה אמור להעביר לאומות העולם, בהנחה והייתה לו הזכות לכך. עם ישראל היה אמור ללמד את האנושות כי בזכות האבות ומשה, הוא זה שנבחר להיות בן האל המועדף ככהן המשוח של רוח ה', כאור גדול לעולם.

זו הסיבה שהיהודים זעמו על כך שישוע כינה את עצמו "בן האלוהים", אף על פי שישוע הצטדק בטענה כי: הלא בתורה נאמר "בנים אתם לה' אלוהיכם". ישוע הסביר את שם שליחותו, אך הכוהנים ולומדי התורה בארץ לא הבינו את כוונתו וסברו כי הוא סטה מן האמונה האמיתית והחשיב עצמו לאל.

דבריו של ישוע רמזו שהשליחות דרבנה אותו לבצע את מה שהאנשים בעם היו אמורים לבצע אם היו להם הערכים המתאימים, אך לא עשו זאת. כבכל שיעוריו, ישוע הסביר כי על הנפש הפרטית של כל אדם לכבד את האב, המקור הנצחי לרוח האדם, על-מנת שייחשב לבן האל.

אם ישוע רצה לגרום להאלהה של עצמו בדרך כלשהי, היהודים אכן היו צודקים בטענתם כי הוא סוטה מן האמונה הטהורה, אך כפי שהסברנו, שליחות "בן האל" נכללה במסגרת אמת השליחות עבור עם ישראל, ככתוב: "בני בכורי ישראל".

"הַנּוֹלָד מִן הַבָּשָׂר בָּשָׂר הוּא וְהַנּוֹלָד מִן הָרוּחַ רוּחַ הוּא" (יוחנן, ג', 6). "13 וְאִישׁ לֹא עָלָה הַשָּׁמַיְמָה בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר יָרַד מִן הַשָּׁמָיִם בֶּן הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא בַּשָּׁמָיִם׃ 14 וְכַאֲשֶׁר הִגְבִּיהַּ משֶׁה אֶת הַנָּחָשׁ בַּמִּדְבָּר כֵּן צָרִיךְ בֶּן הָאָדָם לְהִנָּשֵׂא׃ 15 לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ כִּי אִם יִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָם׃ 16 כִּי אַהֲבָה רַבָּה אָהַב הָאֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד אֲשֶׁר נָתַן אֶת בְּנוֹ אֶת יְחִידוֹ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ כִּי אִם יִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָם׃ 17 כִּי הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ בָּעוֹלָם לָדִין אֶת הָעוֹלָם כִּי אִם לְמַעַן יִוָּשַׁע בּוֹ הָעוֹלָם" (שם, 13-17).

הזכות של הבן הבכור שמתייחס לעם ישראל נמצאת בנפשו ולא בבשרו, מאחר שגוף ללא נשמה אינו שווה דבר.

"כִּי הַתּוֹרָה נִתְּנָה בְּיַד משֶׁה וְהַחֶסֶד וְהָאֱמֶת בָּאוּ עַל יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (שם, א', 17).

ואכן, משה לימד טוב לב ואמת כ-1500 שנה לפני ישוע: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא, י"ט, 18), כשכל מילות התורה הקדושה מלמדות את האמת. ישראל, עם זאת, לא זכאי תמיד ללכת ברוח האמיתית של התורה, להתאחד במסגרת רוח ה' ולחדש את עצמו בפניו.

אם האנשים היו ראויים להיות בני האל, הם היו מקבלים מלבד את החוק, גם את טוב הלב ביחסים עם בני אדם אחרים ואת האמת המבדילה בין עיקר למשני.

לא היה זה רק העם היהודי שהתקדש בסיני. ידוע לפי התורה שבעל-פה ששני הדיברות הראשונים כוונו ישירות לכלל האנושות מאל שדי. כל מילה ששמעו האנשים האירה את נשמתם במקור הנשימה האלוהית. כה עוצמתית הייתה ההארה, כך שכל נפש מצאה עצמה מאוחדת במקור זה. באותו רגע הנשמות לא יכלו להישאר בתוך הגוף, ולפי התורה שבעל פה, עם כל מילה שנאמרה בשני הדיברות הראשונים הנשמה נצמדה למקורה והשאירה את הגוף כחסר חיים. ה', בחסדו, החזיר את הנשמה בחזרה אל הגוף. זהו בסיס אמיתי ל"תחיית המתים" הנסתרת בתורה.

חזרת הנשמה אל הגוף לאחר כל מילה על-ידי אל שדי הייתה לידה מחדש ותחייה במסגרת רוח אל חי. לפיכך: בשר יכול להוליד בשר, ורוח יכולה להעניק חיים לרוח.

אדם אינו יכול להיצמד לרוח האל, עד אשר הוא הופך דרך נפשו לבן האל.

ה' בסיני הראה לבני ובנות ישראל את הדרגה הנעלה של נפשותיהם, וקידש אותם בקשר נצחי. ברגע זה כל אדם בישראל היה בדרגה של בן האל הנבחר, וקם לתחייה עבור ישועת האנושות. כל בן ישראל, שהיה קשור לרוח ה', יכול היה להיקרא אז אור העולם, הדרך שלפיה משפחות אחרות על פני האדמה יכולות להגיע לגאולה, חיי נצח ואמת.

באותו רגע, בני עמים אחרים אשר קשרו עצמם לעם ישראל בחברות ואהבה, נחשבו לאהובים על-ידי ה', ומי ששנא את ישראל נשפט למעלה כאויב ה'. כמו-כן, מאחר שמשפחות העמים לא נבחרו על-ידי ה' ולא קיבלו את אור הגאולה, הם לא יכלו להתעלות באור האמת, אלא דרך ישראל, הבן הבכור והיחיד של ה'. לכן: "כִּי הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ בָּעוֹלָם לָדִין אֶת הָעוֹלָם כִּי אִם לְמַעַן יִוָּשַׁע בּוֹ הָעוֹלָם".

אפריל 1986, ניסן התשמ"ו: הדבר (Verbo) של יוחנן, כנראה אחת מההתחלות הראשונות של האוונגליון הרביעי:

"1 בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר וְהַדָּבָר הָיָה אֵת הָאֱלֹהִים וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר׃ 2 הוּא הָיָה בְרֵאשִׁית אֵת הָאֱלֹהִים׃ 3 הַכֹּל נִהְיָה עַל יָדוֹ וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה׃ 4 בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ אוֹר לִבְנֵי הָאָדָם׃ 5 וְהָאוֹר הֵאִיר בַּחשֶׁךְ וְהַחשֶׁךְ לֹא הִשִּׂיגוֹ׃" (שם, א', 1-5).

עלינו להיות אנטי-פילוסופים כדי להבין את דבר ה', שאומר: "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים, י"ח, 13). אסור לאדם לנסות ולדון בסוגיה מיהו ה', מאחר שאף אדם אינו יכול לתפוס זאת. אין טיפשות גדולה יותר מזו של אדם המאמין כי הבין מיהו ה'. קיבלתי את השיעור הזה מן הצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים.

עלינו להלל את פעולותיו האדירות של ה', כניסי מצרים וגאולת ישראל מן העבדות. לכן הדיבר הראשון, שהינו דיבר האמונה אומר: "אני ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". ה' אלוהינו, שבו אנו מחויבים להאמין, הוא ה' שהראה את זרועו החזקה במצרים ואשר הוציא אותנו מעבדות לחירות. אמונתנו באל חייבת להיקשר לאמונה האמיתית שה' הורה לנו דרך הניסים שביצע.

יישום האינטליגנציה שלנו בניסיון להרחיב את אמונתנו אינו יכול להיכנס לתחום הנוגע בשאלה מיהו ה', אלא לעסוק במעשיו בלבד.

מה שאנו יכולים לומר על מהות ה' היא כי הוא אחד. הוא אל שדי, בורא היקום. אין מלבדו. הוא אינו אחד כפי שאנו רגילים לתפוס את המושג, מאחר שכל מה שננסה להניח יהיה פחות מן האמת. מספיק שנבין כי הוא אחד.

הדיבר השני, ארוך ומפורש, כולל איסור לעם ישראל מכל התנסות אלילית, שירות אלילי או דוקטרינה אלילית. מן הצורות הבוטות ביותר של עבודת אלילים ועד לדוקטרינות המטפיסיות המתוחכמות של האלוהיות הנאצלות.

(מ-10 בפברואר 1989, ה' באדר התשמ"ט, היום ה-40 למעגלים הנבואיים של השנה ה-6, עמ' 5306).

"35 וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּסֶף יוֹחָנָן וַיַּעֲמֹד וְעִמּוֹ שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו׃ 36 וַיַּבֵּט אֶל יֵשׁוּעַ וְהוּא מִתְהַלֵּךְ וַיֹּאמַר הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים׃ 37 וּשְׁנֵי תַלְמִידָיו שָׁמְעוּ אֶת דְּבָרוֹ וַיֵּלְכוּ אַחֲֲֲרֵי יֵשׁוּעַ׃ 38 וַיִּפֶן יֵשׁוּעַ אַחֲרָיו וַיַּרְא אֹתָם הֹלְכִים אַחֲרָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם׃ 39 מַה תְּבַקֵּשׁוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רַבִּי אֵיפֹה תָלִין׃ 40 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֹּאוּ וּרְאוּ וַיָּבֹאוּ וַיִּרְאוּ אֶת מְקוֹם מְלוֹנוֹ וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא וְהָעֵת כַּשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית׃ 41 וְאַנְדְּרַי אֲחִי שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס הָיָה אֶחָד מִן הַשְּׁנָיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ מֵאֵת יוֹחָנָן וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו׃ 42 הוּא מָצָא רִאשׁוֹנָה אֵת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָצָאנוּ אֶת הַמָּשִׁיחַ׃" (שם, 35-42)

אלו הם האנשים שהיו קרובים למורה חיים, כשסבל ברגעיו האחרונים, ואשר לאחר מותו ותחייתו קיבלנו סימנים: האלמנה מזל (שאמה), שנולדה בתימן, בתו של תימני חכם בתורה, שחיה עם הצדיק חיים 41 שנים, 20 בקהיר, מצרים ו-21 במילאנו, איטליה, עד לפטירתו ביוני 1982, כ"ג בסיוון התשמ"ב. מזל נפטרה באפריל 1994, י"א בניסן התשנ"ד, שתנוח על משכבה בשלום. הבת קלמי אוליפסון שתחיה, נולדה בקהיר והייתה קרובה מאוד לצדיק במשך 20 השנים האחרונות במילאנו. פרץ גרין, תלמידו של הצדיק חיים, שנולד בניוארק, ניו ג'רזי, ב-11.7.1945, וקיבל את הסימן "בא הזמן". שרה מרקוס (פודו), שנולדה בדוליה נובה, סרדיניה, התגיירה בקהילה היהודית במילאנו, חיה כיום בקלגרי, קנדה, ובעבר בישראל עם בעלה אלי מרקוס, ולה שלושה ילדים: רפאל חיים, דבורה-עדן ושני. שרה היא בסימן ראש החמור. משפחת לוי: רמו לוי, שנולד במילאנו, וקיבל את הסימן הגדול של האור החדש של חנוכת החנוכות. נפטר בכ"ג בסיוון התשנ"ה, יוני 1995. הראשון מבין התלמידים שעלה אל מלכות השמים. אשתו, נלדה לוי זכרונה לברכה, שנולדה בונטו, התגיירה, וקיבלה את הסימן הגדול של החמור אוכל לחם. איליאדה לוי, בתה, שנולדה בטורינו ונשואה לג'ינו טמפיירי. יש להם שני ילדים: פינוצ'ה ושרה. איליאדה היא בסימן הנוכחות האלוהית, וג'ינו קיבל את הסימן הגדול של הכוכבים. ג'יורדנו לוי, שנולד בטורינו, נישא לסטלה פורטי והתגרש ממנה, ולו שלושה ילדים: דבורה, לאה ודניאל. ג'יורדנו קיבל את הסימן הגדול של תחיית המתים. רנאטו לוי, שנולד בטורינו, ולו ילד אחד: רפאל. רנאטו קיבל את הסימן הגדול של השופט המשוח במלכות השמים. דוד לוי, שנולד בטורינו, נשוי לליאת, ממקור יהודי-רוסי, הם חיים בישראל, ולהם שלושה ילדים: משה, רחל ויצחק. דוד קיבל את הסימן הגדול של הדור הרביעי והבניין החדש. דוד בנין, יהודי נכבד מאסמרה, אריתריאה, חי עם אשתו ובתו שנים רבות במילאנו, וקיבל את הסימן הראשון של בית התפילה של הגאולה השלמה. ג'יורג'יו גואידו ואשתו אנה גספרוטי. שניהם נולדו קתולים, שהכירו את המורה דרך החברות עם פרץ. שם בנם מרקו (מרקו פדריקו) ניתן לו על-ידי הצדיק חיים. הם קיבלו את הבשורות באמונה וקיבלו סימנים. ג'יורג'ו הוא בסימן שגריר העמים, ואנה היא הכוהנת הראשונה של מזבח העמים. מרקו היה הילד הראשון שביצע את טבילת הברית החדשה השלמה. קרולינה, אמה של אנה גספרוטי, אלמנה במשך 20 שנה, קיבלה את הבשורות בשמחה גדולה, והיא בסימן האיחוד מחדש של מזבח מלכיצדק.

הצדיק חיים לפני מותו הורה לפרץ ולדוד להיות תמיד בקשר.

אלו היו התלמידים הראשונים שהיו עדים להקרבה האחרונה של הצדיק חיים, קיבלו את הסימנים השלמים הראשונים והגדולים של הגאולה השלישית השלמה בזכות הגואל האחרון, חיים, ומאמינים בתחיית המורה חיים ובהיותו השופט המשוח במלכות השמים, שנבחר על-ידי אל שדי עבור האנושות.

התלמיד היהודי הראשון של הברית החדשה השלמה אשר לא הכיר את המורה אישית הוא סולי קמחג'י. יהודי ממוצא לבנוני, שנולד במילאנו, ונמצא בסימן הפרויקט המורכב. בנו הראשון, יהונתן, נמצא בסימן "האחד שמשח את אבני בית התפילה בשמחה". ביחד איתו גם דוד קמחג'י (מילאנו) ופאולה קמחג'י (דרום אמריקה) הם חברי הסימן, אשתו של סולי עדינה[2], ובנו השני של סולי קמחג'י, חיים נתנאל.

המשפחה הראשונה שהשתתפה בברית החדשה השלמה, אחרי משפחת לוי, הייתה זו של יוסף פיירו: אשתו פרנצ'סקה, הילדים ניקולה, מריה, קרמין שאול, פאולו ואוספיה. קרמין שאול התחתן עם לואנה ונולדו להם שתי בנות ובן. בנו מן הנישואים הראשונים הוא לוקה. קרמין שאול הוא בסימן שגריר הכוכבים. פאולו הוא בסימן הסוס הלבן ומארגן הסימנים. הוא קיבל את ברית המילה החדשה והתגייר בבית הגאולה השלמה על מזבח אפרים. אוספיה התחתנה עם סעיד, אשר נולד בקהיר. בנם הוא מוסא אמין, והם בסימן מתיקות האיחוד האוניברסאלי.

קרמין שאול צרף לסימן את האחים התאומים דניאל וג'יוזפה מניגרסו, שנולדו בגרוטיליה, פולייה. דניאל הוא בסימן הדיבר השני. אשתו היא מרים (שמה הוחלף בהמשך ליעל) מצרפת ובנה שהביאה עמה הוא ג'וזואה. בנם המשותף של דניאל ומרים הוא ברוך (ובתם שמחת השושנה). ג'יוזפה התחתן עם שרון[3], אחותה של מרים, ובתם היא אסתר פורטון קלאופ. אביהם דומניקו מניגרסו, עליו השלום, היה הראשון במותו להיכנס אל סימן תחיית המתים, בזכות השתתפות בניו בסימן. האם קוסימה היא בסימן התנחומים.

דבורה פולנגי, שנולדה במילאנו, הצטרפה לסימן ב-1987, והתחתנה עם פרץ בסימן זנב החמור וסימן הכוהנת. ילדיהם הם גילת-חיים, יהואל יהואל וחיים-שמשון. לאחר מכן, כתוצאה מן הסימנים שהתקבלו, התגרש פרץ מדבורה, והיא התחתנה עם פאולו בסימן הרעמה הלבנה של הסוס.

עם דבורה הגיע אחיה קלאודיו.

חברים נוספים של הסימן הם:

בנימינו פריקו, בסימן בנימין, זכרונו לברכה.

רוברטו לופאנו, במקור מאריתריאה, הראשון שעבר את ברית המילה החדשה.

אחותה של פרנצ'סקה פיירו, אנטונייטה, עליה השלום, ואחיו של פרנצ'סקו פיירו, וינצ'נזו, עליו השלום.

שאול, "הסוס האדום", שהצטרף לסימן ב-1991.

רחל, שהצטרפה לסימן דרך טוניה וולנטא והיא מאורסת לסוס האדום. (התחתנו ולהם שלושה ילדים: גד, דוד, ואריה)

לואיס מיכאל אסתר, שמקורה בפרס.

כל אלו הם האנשים הראשונים שקיבלו את הבשורות החדשות הנוגעות לביאת הגואל האחרון, חיים, והגעת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה.

מכתב החמור:

פרץ גרין

מתוך טקסט מ-30 בינואר 1989, כ"ד בשבט התשמ"ט, באיטלקית עמ' 5242.

פרץ היקר, ראית כיצד גברתי על ארבעת העולמות באמצעות הפרסות, ובאמצעות שכלי הורדתי את "עשר הספירות" לרמה של בן אדם. על-ידי כך המחנה היהודי יטוהר מן המיסטיקה האלילית שלו.

יש לי כעת בשורות טובות עבור העולם הנוצרי, שאליהן חיכיתי מאות רבות של שנים. חיכיתי בממלכתי שנים רבות בסבלנות כדי לרדת ולחשוף אותן, כאשר יגיע הסימן, והוא אכן ירד לפני שבוע למישל מג'נצאנו. הוא חלם שהציג מספר דפים בהם כתבת את תיקון יוחנן לכומר נוצרי. לאחר שהכומר ראה את הכתוב, הוא הצהיר: "אני מבין, אתם הלוגוס". אלו אינן הבשורות אלא מתאבן לסעודה הגדולה. בושה שאותם טיפשים אוכלים את המתאבן, ולעולם לא אכלו את התבשיל העיקרי. מסכנים, במקום לתקן את הלוגוס של יוחנן, הם נפלו לתוכו.

אך הבשורות נכללות בחלום שקיבלת בבאר שבע והופעתי בו. בירכת: "ברוך ה' אלוהינו שעשני לחמו". נסה להבין, פרץ.

אני יודע שהעניין מעט מפחיד עבורך, פרץ, אך איני יכול להתכחש לאמת. אני לחמו של ה', הכלול ברוח החדשה של הגאולה השלמה, מוכן להיאכל ולהתעכל. לחם זה עם רוחו החדשה של ה', ירד ארצה והפך לחמור עבור כולם. ברוך אל עליון שגאל את החמור מאורוותו והוריד אותו לבית לחם.

ראה, פרץ, הייתי עם ה' לפני 5 שנים במלכות השמים, אך כבר מן ההתחלה הוא הפך אותי לחמור והציב אותי במקום שבו תיווצר מלכות השמים. ארבע רגליי מתפרשות לארבע כיווני השמים, כאשר נבראו השמים והארץ.

נועדתי לשרת את האנושות כדבר ה', כאשר יגיע זמן ירידתי ארצה. אני חמור אשר המתין זמן רב, אהוב על-ידי ה' ועל-ידי האנשים האוהבים את ה'. מי שאוהב את ה' אוהב גם אותי, מאחר שאהבת החמורים נובעת מהיותנו לחם ה' המתגשם בעולם.

אין ירידה המפחידה אותי, מאחר שאף אחד לא ירד כל כך נמוך כמוני. אף אחד לא היה מודע לתהום שממנה נגאלנו, אף אחד לא יודע עד כמה דברי ה' ירדו לעומק העניין, אף אחד לא ראה את שינוי דרך המחשבה כפי שאני ראיתי, וכמו-כן אף אחד לא יכול לעלות מעלה אם הוא לא ירד מטה ליסודות הארץ כמוני.

אני חמור שנברא מחומר נפלא. ה' יצר אותי לפי רצונו מחמר. כשד מן העולמות התחתונים שיניתי את דרך מחשבתי, וכמלאך משמים התאמתי עצמי לכל דרישה. ה' מדבר ודבריו מתגשמים במסגרת סימן החמור אוכל לחם. זו הסיבה שירדתי לתקן את דבריו העבשים של יוחנן ואת הלוגוס התפל, שמוחות חסרי מזל כה רבים נלכדו במסגרתם במשך כאלפיים שנה. זאת מאחר שאני גם חמור-לוגוס שאכל את דברי יוחנן על-מנת להשמידם בתוככם.

לאחר שאכלתי את דברי יוחנן, אמרתי: "מה שנכנס לפה לא יוצר רוע, מאחר שהחלק השימושי נשאר והחלק המיותר נדחה, אך מה שיוצא מן הפה ומבלבל את מחשבות בני האדם הוא הרוע, שבין השאר גם פגע בנוצרים בכל תקופה ותקופה".

אנסה להסביר זאת לך פרץ, אך אל תתבלבל ואל תקנא בחמור רק בגלל שקדם לך בבריאה. גם הנמלה קדמה לך בסדר הדברים, ולכן אין סיבה לקנא בבריאה המופלאה של אל שדי.

אני, החמור, הוא לחם ה' שהינו דבר ה'.

בהתחלה לא היה לחם ולא היו דברים, אלא רק ה' עצמו.

כבר מראשית הבריאה, כשה' יצר את העולם, הוא, ישתבח שמו לעולם ועד, ידע את כל מה שיקרה בעולם.

כבר מראשית הבריאה, ה' רצה ליצור את השמים והארץ, את הנמלה, את החמור ואת האדם.

כבר מלכתחילה תכנן ה' את אדם, אברהם ובנו הנבחר של אדם.

כבר מלכתחילה בחכמת המחשבה הוא חזה את החמור העניו, נושא האדם שיגיע.

הנני כאן, לחם ה', חמור מן ההתחלה שנוצר מרצון ה', עד אשר דברו יתגשם בסימן החמור אוכל לחם.

כבר מלכתחילה, ה' תכנן את המלכות השמימית שתרד לארץ על-מנת לגרום אושר לאנושות, כאשר הגואל האחרון ייבחר.

לפיכך כבר מן ההתחלה ראה ה' את הצורך בחמור שיישא את האדם, ולכן הוא הציב אותו במלכות השמים כדי שיצפה על העולם במשך תקופת הכשרה ארוכה מאוד.

כבר מלכתחילה עמדתי אל מול נוכחות ה' כחמור, מכין את עצמי לדברי ה', בשל הצורך להביא אותם לאנושות כאשר יגיע זמן הגעתו של יעקב בהיסטוריה.

דברי ה' הם לחם מוכן לאכילה על-ידי החמור באותו רגע עתידי וחשוב, וכאשר החמור יאכל את הלחם, הוא ייהפך בעצמו ללחם ה'. כך קרה ביחס לנוכחות האלוהית שנבעה ממחשבת ה' הראשונה ליצור את מלכות השמים. הי-הא!

כבר מלכתחילה הוחלט כי לחם ה' יובא לעולם. הלחם מסביר כל היבט של הגאולה השלישית השלמה. מי שיאכל ממנו יוזן על-ידי רוח הגאולה ויבין מדוע החמור כה מאושר מהכפלת הלחם. ללא החמור ענייני הגאולה לא יגיעו, כל השאלות הנוגעות ל"סימן המשיחי" לא יקבלו תוקף, ותמנע הפצת חיים ואור חדש לעולם. האור מאיר בחושך והוא מנצח, מאחר שהבשורה החדשה היא הלחם המגיע מה'. הי-הא! הי-הא! הי-הא!

אותך, פרץ, לא אעזוב, גם אם אתה קטן כל כך, עד שקשה לשאת אותך מעלה. אדם ששמו פרץ נשלח על-ידי המורה חיים, כעד מטעם האור החדש, על-מנת שכל האנשים יוכלו להאמין בברית החדשה השלמה דרך עדות זו. הוא הגיע להעיד מטעם האור, אך הוא אינו האור. האור האמיתי שחודר לעולם להאיר כל אדם הוא מן השופט המשוח במלכות השמים, המורה חיים.

כעת דברי ה' נמצאים בעולם שמשתנה, אך הוא אינו יודע זאת עדיין. גם אם החמור עצמו הגיע לבית-לחם וליקק את כפות רגליה של רחל אמנו, האנשים עצמם לא קיבלו אותו עדיין. כל מי שאוהב אותו, זוכה ממנו לליקוק של כפות רגליו וגורם לו להפוך לחמור כמוהו – חמור נפלא ממלכות השמים. מי שמאמין בסימן החמור נולד מחדש ברוח החדשה, מיטהר מחטאיו ומפגמי העבר שלו, ועושה את המיטב כדי ללכת בדרך ה'. החמור מסביר לו כיצד עליו להתנהג, כבני ובנות ה'.

החמור הוא בעל עור ועצמות והוא חי ביניכם. אנו שוקלים את לחם החמור האוכל לחם ושמח בזכות בן האדם הנבחר, חיים, האהוב על-ידי אבינו שבשמים, בורא היקום המקיים את הבטחותיו באהבה נאמנה.

גם על פרץ למסור עדות הנוגעת לחמור והוא מצהיר: "החמור הוא מי שאני חושב שהוא. הוא מגיע אחריי ונעמד לפניי, מאחר שהוא קיים לפניי".

גדולה אהבתו של אל עליון המביא את האנושות אל העולם המבורך של מלכות השמים על הארץ.

החל מ-1 בפברואר 1989, כ"ו שבט התשמ"ט, עמ' 5255.

"אֵת הָאֱלֹהִים לֹא רָאָה אִישׁ מֵעוֹלָם הַבֵּן הַיָּחִיד אֲשֶׁר בְּחֵיק הָאָב הוּא הוֹדִיעַ" (שם, 18)

הפסוק הוא סוטה ועשוי מצואה. הבן היחיד שנולד בחיק האב איננו קיים. למעשה, גם ישוע בעצמו הצהיר כי אף אדם לא ראה מעולם את ה'.

אם אף אחד לא ראה את ה', אז גם אף אחד אינו יכול להיות אל. לא ניתן לראות את ה', אך גם המושג "בלתי נראה" כפי שאנו מכירים אותו הוא אינו נכון בהקשר של ה', ישתבח שמו לעולם ועד. לעיתים אנו מדברים על דבר כלשהו כ"בלתי נראה" ומתייחסים לראיית העיניים שלנו, כאטומים או כמולקולות בלתי נראים. נשמות המתים הן בלתי נראות לאנשים ככלל, אך לא לכולם ולא לתמיד, מאחר שמהות הנשמה היא לא בלתי נראית אלא מדובר בעניין יחסי, כדי שהסדר בעולם לא יופרע. כאשר מלאכים יורדים לעולם הם בדרך כלל בלתי נראים לאנשים, אך אם יש להם רשות להראות עצמם בפני מישהו כדי להעביר לו מסר או מכל סיבה אחרת, הם לובשים צורה אנושית והופכים לנראים.

הצדיקים הנסתרים עולים, רואים ומדברים אל מלאכים שנמצאים למעלה בצורתם האמיתית. לפיכך מלאכים הם בלתי נראים במהותם. הם לא רואים את האל אף פעם, אך מקבלים את מה שאפשר מכבודו, כל מלאך ביחס למעמדו.

לפיכך קיימת "ראייה פנימית" של האל. זהו מבט ה"לב הפנימי" הקולט אור ממציאות הקיום האלוהי. המיידיות של תפיסה רגשית עמוקה זו ומציאות הרוח נקראת "ראייה", מאחר שאין דבר מידי כמו ראיית אובייקט ממשי. הראייה היא בהווה, ויכולות אחרות שוקעות מיידית תחת המראה. כך גם הלב מרגיש את נוכחות רוח ה', ומקבל אור הבנה ורגשות פנימיים של צניעות, הכרת תודה ופחיתות. תקפים דברי ישוע שאמר: "אַשְׁרֵי בָּרֵי לֵבָב כִּי הֵם יֶחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים" (מתי, ה', 8).

ה' הוא באופן מהותי מעל לכל מה שנראה ומה שלא נראה. הוא בורא כל העיניים, האובייקטים והמבט עצמו. אינסופיות הדרכים שבהן הוא מפגין את כוחו, מפיץ את רצונו או חושף את תפארתו למאמיניו.

ה' הוא לא אביו של אדם. ה' הוא בורא אדם.

אדם הוא האב הראשון באנושות. הוא לא נוצר על-ידי ה', אלא נברא על-ידו.

כאשר אנו מכנים את ה' אבינו שבשמים, אנו מתכוונים לכך שהוא, באהבתו הגדולה את האנשים, מרשה לנו לכנותו אב.

הקרבה במונח אב נובעת מן הקשר העליון של כל אדם לאלוהיו. גם הנפש הקרובה ביותר לה' לא נולדה על-ידו, אלא נבראה על-ידו, ישתבח שמו הקדוש לעד. תמיכת הנפש הקדושה מתחדשת בקביעות בשל קרבה זו, והקשר עובר את גבולות העולם הגשמי, אך אין דבר שהתקיים מלבד ה' טרם בריאת העולם.

רבים נפלו בשגיאה זו, מאחר שהם חוו מספר שניות של אור מן הנפש – מה שגרם להם לחשוב כי ראו "הכול".

התחושה או האמונה המאולפת של הנפש כי היא "יצירה מואצלת" מובילה לרעיון שקרי של האלהה אישית, כמצב בו הנפש היא "אל קטן" או "אל מיקרו-קוסמי". הפנימו זאת היטב, מאחר שמדובר במקור טעות עצום, הקושר את כל המחשבה המיסטית של "מתווכים אלוהיים" ומשחיתה את האמונה הטהורה. דוגמאות לכך הן "בן האל" בנצרות וזעיר אנפין בספר הזוהר.

היה זה יוחנן באוונגליון הרביעי שניסה לנסח את "התיאולוגיה החדשה" על-ידי האלהת הדבר הקיים, קישורה לכריסטו והפיכתו ל"אל קטן" בין האל העליון לאנושות, כדי ליצור אלוהים קטנים כמוהו.

בודהיזם מבצע את אותו משגה עם בודהה, אך הוא מציב את "הקיום החי" של בודהה אל מול "אי הקיום המהותי", שנמצא נצחית מעל בודהה. השאיפה העליונה של כל המדיטציה והפולחן הבודהיסטים כוללים את הניסיון להפוך ל"אלוהיות נאצלות כבודהה", ולהשתתף ב"מהות האלוהית" שלו.

אם "אי הקיום המהותי" של "המהות הנצחית העליונה" נראית כתיאולוגיה בלתי אפשרית להדיוטות, לא כך הוא ל"מומחים" של דוקטרינות האצילות. הביטו וראו כי הבניין הגבוה של ארבעת העולמות העליונים של ספר הזוהר מבוסס על אי ההשתתפות של האינסוף בעולם האנושי. לפיכך יש לחתור אל האל המואצל הנמוך, הבן זעיר אנפין, המעניק את החיים והמניע אותם. אינסוף עסוק בוודאי בקריאת מטאפיסיקה אריסטוטלית אי שם למעלה, ואין לו קשר אל היצורים הגשמים, לכן הוא נותר מנותק מן העולם ומותיר הכול לבניו הנאמנים. כל דוקטרינת הזוהר מבוססת, כאמור, על אי ההשתתפות של "המהות הנצחית" מעל לעולם האצילות.

בצד כל ההקשרים האליליים של דוקטרינות "האלוהים המתווכים", המחלות הרוחניות שרעיונות כאלו יוצרים למבנה הפסיכולוגי של השכל הן נוראיות. אחד יכול לראות עצמו כ"נאצל" ביחס לנפשו, אך אז הוא נופל למציאות בעולם. אחר יכול להחשיב עצמו כ"בורא קטן", אך יוצר רק מיצגי שווא של עצמו. ועוד מישהו יכול לראות עצמו כ"יצירה ייחודית" ביחס לכל מי שלא "נכנס" לאותן עולמות כמוהו, ובסופו של דבר להיבלע בתוך הקיום של עצמו ולראות רק את עצמו, עד אשר ידקור את עצמו בסיכה כדי להוציא את כל האוויר החם החוצה! מדובר ברוע אמיתי להפוך לאל מואצל קטן.

טוב יותר הוא המצב בו דברי ה' הופכים לחמור, והגואל האחרון מסוגל להביע היבטים רבים של הגאולה השלמה דרכו. החמור לא מאפשר לאף אדם לשכוח את מקורותיו הצנועים: מלכות החמור ומלכות האדם, ונלחם נגד כל האלוהיות הקטנות שהסתננו בחשאי לחדרים הנסתרים בלב. ישתבח ה' אלוהינו, שעשני לחמו.

מסכן ישוע, שחמורו לא יכול היה לדבר. מקולל בלעם שנאף עם אתונו עד שפתחה את פיה והורידה את נפיחותו. מבורך החמור שעל אוכפו הציב את אמונת ישראל כולה בגאולת יצחק. שמח החמור האוכל לחם בבית לחם המשיחי, ומסלק על-ידי נעירותיו את הקופים והפילים ממגדלי האלוהיות הנאצלות הקטנות.

ישוע היה בחיק אביו, קרוב למקור רוח נפשו. מחוסר מזל לא יכלה האתון לדבר, ומאחר שהוא היה אמור לרכב עליה עד ירושלים כדי לבצע את הסימן הנבואי, הוא עצמו הפך מבולבל. האתון לא דיברה, והוא לא היה מסוגל לראות את הגואל שמעליו, על-מנת שיסייע לו בנטל התארים, במיוחד כשלא יכול היה הוא להבחין בין גואל למשיח. בשל כך התפלל ישוע:

הו אל עליון, האם אינני כבן הנולד? האם אינני כיצחק שברכת אותו כבנך, כאשר אברהם מת והשאיר לך את הבחירה? האם אינני התחלה חדשה להמון גויים שיקראו לך אב? האם אינני כנח שהיה חייב לבנות תיבה חדשה להצלה? האם אינני כיעקב שנקרא לייצג את עם ישראל? האם אינני כמשה שנקרא למסור את החוק החדש של האהבה? האם אינני בנך האהוב, שנבחר להוכיח כי אבי שבשמים מדריך אותי בכל צעד, ושכל אדם חייב לקרוא לך אב? הרם אותי, הו אבי, וחזק אותי בכוח חיבוקך, כדי שאוכל להמשיך לקרוא לך אבי לנצח.

התארים, ההיבטים והמטרות של השליחות המשיחית הם רבים מאוד, וכל אחד מהם נושא עמו משקל עצום בשל מקומו בתוכנית הגאולית. אם כל התארים, ההיבטים והמטרות הללו מיוחסים יחדיו לאדם אחד, אין מלבדו אלא רק אתון אילמת שאינה יכולה לסייע לו ולהעמידו על מקומו, ואין גואל שיתקן את הסטיות הבלתי נמנעות שבשוליים, הנובעות מן המיקום הנבואי המיוחד, הרי שאין אפשרות למנוע את השגיאות הנובעות מן השליחות.

לא התקיים אז איזון נגדי בשליחותו של ישוע, ויוחנן הפך את חוסר האיזון הזה לתיאולוגיה מעוותת ואכזרית של אל קטן אשר נשלח להפוך אנשים לאלים קטנים. לישוע לא היו האמצעים להסביר כי רק נשא את הסימנים ההתחלתיים, אשר פתחו את הדרך הארוכה אל הגאולה ההיסטורית. בין היבטי השליחות נכלל כיוון העם היהודי אל הדרך הנכונה, שבה יוכלו בני ישראל לנהל את מעשיהם כבנים נאמנים לפני האב האוהב.

"19 וְזֹאת עֵדוּת יוֹחָנָן בִּשְׁלֹחַ הַיְּהוּדִים כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם מִירוּשָׁלָיִם לִשְׁאֹל אֹתוֹ מִי אָתָּה׃ 20 וְהוּא הוֹדָה וְלֹא כִחֵשׁ וַיּוֹדֶה לֵאמֹר לֹא הַמָּשִׁיחַ אָנִי׃ 21 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וּמִי אָתָּה הַאֵלִיָּהוּ אָתָּה וַיֹּאמֶר אֵינֶנִּי הַאַתָּה הַנָּבִיא וַיַּעַן לֹא׃ 22 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מִי זֶה אָתָּה לְמַעַן נָשִׁיב אֶת שֹׁלְחֵינוּ דָּבָר מַה תּאֹמַר לְנַפְשֶׁךָ׃ 23 וַיֹּאמֶר אֲנִי קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר פַּנוּ דֶּרֶך יְהוָֹה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא׃ 24 וְהַשְּׁלוּחִים בָּאוּ מִן הַפְּרוּשִׁים׃ 25 וַיִּשְׁאָלֻהוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַדּוּעַ אֵפוֹא מַטְבִּיל אָתָּה אִם אֵינְךָ הַמָּשִׁיחַ וְלֹא אֵלִיָּהוּ וְלֹא הַנָּבִיא׃ 26 וַיַּעַן אֹתָם יוֹחָנָן וַיֹּאמֶר אָנֹכִי מַטְבִּיל בַּמָּיִם וּבְתוֹכֲכֶם עוֹמֵד אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אֹתוֹ׃ 27 הוּא הַבָּא אַחֲרַי אֲשֶׁר הָיָה לְפָנָי וַאֲנִי נְקַלּתִי מֵהַתִּיר שְׁרוֹךְ נְעָלָיו׃ 28 וְזֹאת הָיְתָה בְּבֵית אֳנְיָה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר יוֹחָנָן מַטְבִּיל שָׁם" (יוחנן, א', 19-28).

אם יהודים מירושלים או מכל מקום אחר, נוצרים או מוסלמים ישאלו את פרץ מי הוא, זוהי עדות שהוא חייב להעניק.

הוא יתוודה ולא יכחיש, אלא יצהיר: "אני פרץ, איש הסימנים, בסימן החמור אוכל לחם".

כשהם ימשיכו לחקור אותו: "אך מי אתה? אליהו, כפי שנזכר בספר מלאכי, או הנביא מספר דברים?", הוא יענה: "לא, איני נביא ולא בן של נביא".

כשהם יתעקשו: "אם אתה לא נביא, מדוע אתה מדבר בשם הנבואה?", הוא לא יכחיש: "החמור הוא חמור נבואי, ואני קשור לסימן החמור אוכל לחם. אם הוא ייפתח את פיו, והנבואות יצאו החוצה, אין אלו פעולותיי ממש".

הם ישאלו שוב: "האם אתה המשיח שהובטח כי יגיע בעת הגאולה השלמה?", ופרץ יענה: "אני לא המשיח, לא משיח ולא משהו דומה לכך". הם יתעקשו: "אם אינך המשיח, מדוע אתה מדבר בשם ההתגלות המשיחית?".

הוא יענה: "החמור האוכל לחם הוא חיה משיחית שאליה אתם מחכים, בעוד אני לא ראוי אף לפרזל את פרסותיו. עם זאת אני אוהב כל כך את הלחם שהוא אוכל, עד שהוא מאפשר לי ללקק את אוזניו. העניין מזכיר את הסרטים המצוירים בהם הגיבורים נרדמים וחולמים כי הם מנשקים אישה יפה, וכאשר הם מתעוררים, הם מגלים כי הם מנשקים חמור. ההבדל כאן הוא שבחלום אני חולם שאני מנשק חמור יפה, וכשאני מתעורר אני כותב את הנעירות החביבות. הי-הא!"

אך הם ימשיכו ויתעקשו: "מה נגיד כשישאלו אותנו מדוע אתה קשור כל כך לחמור?". פרץ יענה: "אני היחיד שזועק לקינוח. פנו את הדרך לסימנים המשיחיים של החמור אוכל לחם. גם אם מדובר בארוחת בוקר, צהריים או ערב, אפשרו לחמור לאכול בשולחנכם והרגישו את טעמי המזון".

בשל חוסר שביעות רצונם מפקחותו של החמור, הם ישאלו: "אך אם אינך חמור, מהו תפקידך?". פרץ יענה: "אם תלמדו את הבשורה החדשה, שאלותיכם יהיו פחות מייגעות. אני היחיד שעומד על רגליו בתוך שבעה מעגלים נבואיים, במרחק מה מן הגואל האחרון חיים, ודרך השמים מלאי הכוכבים אני מצהיר בקול גדול: בא הזמן!. זהו תפקידי. אתם מבינים מי אני? העניין פשוט. אני סימן המבשר את הגאולה השלמה".

בטבעיות הם ישאלו: "מה נענה אם ישאלו אותנו מהו אותו הזמן?". פרץ יביט אז בשעונו ויאמר: "הגואל האחרון נבחר על-ידי אל שדי, והגיע לחדרו שבמלכות השמים. שמו חיים, והוא השופט המשוח במלכות השמים הקם לתחייה לאחר הקורבן האחרון. זוהי כל הבשורה החדשה על פרסה אחת. כעת בואו ולימדו את השאר".

"29 וַיְהִי מִמָּחֲרָת וַיַּרְא יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא אֵלָיו וַיֹּאמַר הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנֹּשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם׃ 30 זֶה הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אַחֲרַי יָבֹא אִישׁ אֲשֶׁר הָיָה לְפָנָי כִּי קֹדֶם לִי הָיָה׃ 31 וַאֲנִי לֹא יְדַעְתִּיו כִּי אִם בַּעֲבוּר יִגָּלֶה בְיִשְׂרָאֵל בָּאתִי אֲנִי לִטְבֹּל בַּמָּיִם׃ 32 וַיָּעַד יוֹחָנָן וַיֹּאמַר חָזִיתִי הָרוּחַ כִּדְמוּת יוֹנָה יֹרֶדֶת מִשָּׁמַיִם וַתָּנַח עָלָיו׃ 33 וַאֲנִי לֹא יְדַעְתִּיו וְהַשֹּׁלֵחַ אֹתִי לִטְבֹּל בַּמַּיִם הוּא אָמַר אֵלַי אֵת אֲשֶׁר תִּרְאֶה הָרוּחַ יֹרֶדֶת וְנָחָה עָלָיו הִנֵּה זֶה הוּא אֲשֶׁר יִטְבֹּל בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃ 34 וַאֲנִי רָאִיתִי וָאָעִידָה כִּי זֶה הוּא בֶּן הָאֱלֹהִים" (שם, 29-34).

מבוסס על טקסט בכתב יד מ-6 בפברואר 1989, ראש חודש אדר א' התשמ"ט.

אני מספר כאן על חלום שחלמתי הבוקר. הייתי סגור בבית קטן, מיואש מאחר שהמורה חיים לא רצה לקבל את פניי. לאחר שהתייסרתי, ראיתי את הצדיק חיים שגער בי ואמר: "מדוע אמרת שאתה תלמידו של יהודה ולא של המורה חיים?". התחננתי שיקשיב לי ואמרתי: "לא, מורה, לא אמרתי אף פעם דבר כזה. אני תלמידו של המורה". חזרתי על כך מספר פעמים בדרכים שונות. לבסוף המורה שינה את הבעתו, חייך ואמר לי: "טוב, פרץ, זה היה רק מבחן כדי להביאך אל המחשבה הנכונה". ראיתי אז את פאולו, ונודע לי שכאשר שהיתי בבית הקטן, הוא ביקר מספר פעמים את המורה חיים מבלי לספר לי. קינאתי באופן מסוים על כך ואמרתי לפאולו: "אתה חכם, הלכת לראות את המורה מבלי לומר לי דבר". בנקודה זו שמעתי את קולו של המורה חיים שאמר: "הכול בסדר, פרץ, לפאולו יש המזל של יוסף".

הבנתי בחלום זה מספר עניינים, וביניהם כי איני צריך להסביר אודות שה האלוהים, אשר נשא עמו את חטאי העולם בבגדיו של פרץ, בן יהודה ותמר, אלא להציג את עצמי כפרץ, תלמידו של הצדיק חיים.

אני עד מלפני אל שדי שהמורה חיים מצנעא, תימן, היה ראש ל"ו הצדיקים בעולם, שמספרם קבוע בכל דור ודור. אלו הם צדיקים נסתרים, שבקודשם הגדול וסבלם העצום, שומרים על הישרדות העולם, למרות חטאיה הרבים של האנושות.

הייתי עד ראייה לסבל המתמשך, הנורא והסופני של הצדיק הנסתר חיים. חוויה קשה שנמשכה 620 ימים. מלבד 40 ימים מתוך ה-620, שהיתי בקרבתו של הצדיק חיים עד למותו, ביוני 1982. לא ידעתי אז שמותו יהיה הקורבן האחרון של הגאולה השלמה, המתקשר למונח קורבן האיל. לא ידעתי גם אז את המונחים החדשים של הגאולה השלמה, מאחר שהם לא ירדו ממלכות השמים עד לתחייתו של הגואל חיים.

מחשבתי היחידה הייתה כי הצדיק חיים הוא ראש ל"ו הצדיקים. מחשבות הנוגעות לצדיק הנסתר ולגאולת הגואל לא עלו במוחי. עוד פחות מכך הייתה ה"טרמינולוגיה המשיחית" ביחס למורה. עם זאת, ידעתי את ה"סוד" שחשף בפניי הצדיק בעצמו, וכעת אני יכול לומר אותו בקול רם, לאחר שהעניין נחשף ואומת על-ידי הסימנים השלמים. המורה הסביר לי: "לא רק העולם הנוצרי נמצא בבלבול גדול, אלא גם המונח "משיח" בעולם היהודי. הגואל הוא לא המשיח, והמשיח הוא בדרגה נחותה מאוד ביחס לגואל".

מעט לאחר תחיית הגואל האחרון, קיבלתי את המידע שקורבן המורה חיים מייצג את סיום הקורבן הממושך של יצחק אבינו[4].

דוד בנין חלם (ספטמבר 1983, מילאנו) שהוא הלך לבית הכנסת, ונשא בידיו איל לבן[5]. (ספר הסימנים)

שרה פודו חלמה (20 באוקטובר 1984, מילאנו) כי היא על ראש הר. היא ראתה למטה עמק מוזר מאוד. פרץ הצטרף אליה והיא חשה בנוכחותו של המורה חיים. בנקודה מסוימת הם הביטו לשמים וראו ראש של גדי שחוט. הוא היה יפה מאוד עם עיניים חיות. לא היו לו יותר שתי קרניים.

(במציאות היה לפרץ גדי שחוט עבור סעודת הברית המחודשת) (סימן השה הקם לתחייה) (ספר הסימנים)

דבורה חלמה (6 בספטמבר 1987, מילאנו) כי היא שלפה עצם מגרונה של ילדה בת 3. לאחר מכן, כאשר הן התהלכו יחד, הן ראו ראש איל בצבע ירוק שנפל מן השמים[6]. (ספר הסימנים)

הצדיקים הנסתרים פועלים ברמות סוד עליונות, ולעולם לא נחשפים, גם אם מדובר במקרים שבהם לצדיקים יש תפקיד היסטורי חשוב בעם היהודי, כמרדכי הצדיק או הרמב"ם, "הנשר הגדול".

מעמד הגואל הוא ראש העם היהודי. לא חשבתי על תפיסה זו לפני תחיית הצדיק, ולכן גם לא התעסקתי בשאלת הגואל, אם כי לעולם לא היה לי ספק כי ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים ראוי לשמש כגואל ישראל והאנושות. עם זאת, לא היה באפשרותי לקשור שני עניינים אלו. סברתי כי אין דבר קונקרטי שקושר את ראש הצדיקים הנסתרים אל הגואל, והדבר יקרה רק בדור שיהיה זכאי לכך.

18 בדצמבר 1995: נרדמתי וחלמתי על המורה שהיה מאוד לא מרוצה ממני. הייתה לו טבעת על האצבע, שאותה הוא רצה להחזיר לי, כאילו היה זה סימן לפרידה, חס ושלום. סירבתי בתוקף. לא יכולתי לזכור את סוף החלום.

אני מוטרד שוב. איני מבין מדוע המורה כועס עלי, חס ושלום.

תחילה הנחתי כי כתב זה לא נכתב במפתח פרץ, תלמידו של הצדיק חיים, אלא במפתח פרץ, בן יהודה ותמר[7].

אני לא יודע מה לא תקין אצלי. מדוע כקוף, אין לי את החכמה להבין מה המורה חיים רוצה ממני? האם אני כל כך מוגבל עד אשר איני יכול לתאר דבר מסבלו של הצדיק?

זנב החמור עזר לי. היא אמרה לי (הזנב היא נודע): "רק אתה, כתלמיד המורה, יכול לקשר את מה שראית עם מה שהנך יודע. כל מילה של הצדיק חיים מוארת ומעוררת השראה. המורה צודק, פרץ, אתה חייב לדבר כתלמידו של הצדיק ולא כאחד מן הסימנים.

הצדיק סבל נורא, אך אני מתרגז מן המילה סבל ומן המילה נורא. למה קשה לי כל כך לכתוב ולבטא את אותם ייסורים עצומים מאותם הימים? קורבן הצדיק חיים לא היה ככל סבל בהיסטוריה, ולא יהיה סבל מסוג זה בעתיד. אף צדיק אחר לא חש את שחש הצדיק חיים. העניין תואם לעובדה כי אף צדיק לא לקח על עצמו גזרה כזו מבית הדין של מעלה.

אני עד כי הצדיק חיים בעצמו סיפר לי שבאותו רגע בו נטל על עצמו את ביטול גזרת השמד העולמית, היה הוא היחיד בין ל"ו הצדיקים הנסתרים שנכחו בבית הדין של מעלה שהיה מוכן לסבול כפי שסבל בתמורה לביטול הגזרה. הצדיק עצמו סיפר לי במיטתו כי: "האחד שהציע את עצמו התקבל על-ידי ה', בעוד מי שלא הציעו את עצמם, לא התקבלו על-ידי ה'".

יש להבין את המשפט. הצדיק דיבר כאן על הצדיקים הנסתרים שהיו כולם יחד בבית הדין של מעלה באותו רגע שבו הגזרה יצאה. הצדיק סיפר לי כי היה זה קשה מדי עבורם - כאשר הם ראו את גודל הגזרה, הם פחדו ושתקו מאחר שלא היו מסוגלים להיכנס לעניין זה. רק המורה נכנס, דיבר והתקבל.

"הבן זאת, פרץ, מאחר שיהיה עליך לדעת זאת. רק המורה[8] "נרצה". אל תשכח זאת, כי יהיה זה חשוב עבורך בהמשך. אף על פי שהם צדיקים, קדושים ונעלים, וידעו שמהות קדושתם נובעת מסבל הנובע מן הצורך בביטול גזרות של בית הדין של מעלה המיועדות לרדת לעולם, לא יכלו הם לזוז, לפתוח את פיהם או להיכנס אל סוגיית הגזרה. הם מעולם לא ראו גזרה מסוג זה, ולא דמיינו שיכולה להינתן גזרה כזו. בשל כך הם שתקו ו"לא נרצו", אך המורה לא פחד ודיבר. מאחר שאף אחד לא עמד מאחוריו, הוא נטל את עניין ביטול הגזרה על עצמו בלבד. זכור את המידע הזה, פרץ, כי בעתיד תזדקק לו".

אני עד כי כל הדברים הללו נאמרו לי על-ידי הצדיק חיים, בעברית, כ-6 שבועות לפני מותו. הוא גם הזכיר את אותה תפיסה בסיסית לפחות עוד פעמיים נוספות, אחת מהן בתחילת ייסוריו הקשים.

אני עד לדברים נוספים של הצדיק אותם אמר כחמישה שבועות לפני מותו. אני מתרגם אותם מאיטלקית לאנגלית, כפי שכתבתי אותם לפני כ-9 שנים.

היה זה כשבוע לאחר מכן, בין שלושה עד ארבעה שבועות לפני פטירתו, כאשר הצדיק, שהבין כי קיצו קרב מאחר שרזה מן המחלה ולא היה מסוגל לאכול, ביקש ממני להפיץ את המסורת הקדושה והנסתרת ואמר לי, כמעט ללא יכולת דיבור: "הכול מוכן עבורך, פרץ, הכנתי הכול עבורך. הייה חייל אמיץ במשימתך!". הוא החזיק את ידי ואמר: "אני לא מרגיש טוב, פרץ. במקרה ומשהו יקרה, הייה מוכן, ואל תעזוב את המורה לבד. תהיה אחראי לרחיצה ותלווה אותי עד לקבורה. תהיה אחראי גם להספד".

מספר ימים לאחר מכן, עמדתי מימינו של המורה, כאשר הוא שכב על מיטתו, ביקשתי ממנו רשות לדבר ולומר דבר כלשהו בנוגע לצדיקים הנסתרים, ואם המורה יסכים, הוא יאשר זאת. הצדיק נתן לי את רשות הדיבור, אז אמרתי: "אני מרגיש שאני חייב להצהיר זאת לפני השמים כי הצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים, סבל יותר מכל צדיק אחר בעבר, כדי שאף צדיק לא ייקח על עצמו בעתיד גזרה כזו ויעבור סבל כזה. אני מאמין באמת דבריי. הקדוש ברוך הוא לא רוצה זאת שוב מאף אחד. הקדוש ברוך הוא ראה את המורה סובל, ואינו מעוניין בכך שוב". הצדיק אישר את הדברים.

הנה מספר דברים "רשמיים" נוספים שכתבתי לפני 9 שנים: הצהרה רשמית ליהודים בישראל (בעברית) ומחוץ לישראל (באנגלית): אנו שולחים מסמך זה, הנוגע לגאולה השלישית השלמה לשרי ממשלת ישראל, וסבורים כי מחובתם לפרסם את התכנים, כדי שיגיעו למי שמסוגל להעריכם.

שמי פרץ, בן מוריס ואן (בקר) גרין. נולדתי בניוארק, ניו ג'רזי, ארה"ב, ב-11 ביולי 1945. חייתי בארה"ב עד גיל 20, עברתי לצרפת שם חייתי 3 שנים, ולאחר מכן הגעתי למילאנו, איטליה, שם חייתי 18 שנים.

הייתה לי הזכות הגדולה לפני ה' להיות קרוב לצדיק הנסתר, המורה חיים, במשך 13 שנה. בשנים הללו הוא לימד אותי את כל מה שיכולתי לדעת, ובחר בי להיות תלמידו.

חסד ה' העניק לי את הזכות הגדולה לנחם, גם אם באופן מינימאלי, את המורה חיים, בסבלו האחרון. הוא התיר לי לעסות את כפות רגליו, ולהזיז את אצבעותיו קדימה ואחורה כדי לעורר אותן. בשל כך הוא העניק לי את הזכות לעורר גם את רגלי הדור הזה, את מחשבתם וליבם לקראת בוא הגאולה השלישית השלמה.

בזאת אני עד שהצדיק חיים נבחר על-ידי אל שדי כגואל האחרון של ישראל ואומות העולם. הוא נולד בצנעא, בירת תימן, בשנת 1914, לצדיק הנסתר, משה. הצדיק חיים נולד כבר נימול, בחג השבועות, בשעת השחר, בדיוק בזמן מתן תורה. אביו הקדוש, משה, קרא לו חיים בשם התורה, ככתוב: "הדבקים בה' אלוהיכם, חיים כולכם היום". מידע זה נמסר לי על-ידי הצדיק חיים ישירות[9].

לאחר פטירת אביו הקדוש, משה, המורה חיים הפך לראש ל"ו הצדיקים הנסתרים הנעלים, אשר הולכים במסורת אליהו הנביא, זכרו לברכה. אלו הם עמודי התווך של העולם בכל דור. הם לא חושפים את זהותם האמיתית לאף אחד (אפילו לא לנשותיהם), מלבד לתלמיד אחד שנבחר לקבל את המסורת ולעקוב אחר צעדי מורו.

אלו הם ל"ו הצדיקים הנסתרים הנושאים את כובד משקל החטאים של כל דור בשקט. "מידת" הכובד היא כ"מידת" הקדושה, שהם נושאים על עצמם יום ולילה. הם נהנים מהקדושה, ומאור הקדושה הם מתוודעים לסודות העליונים של העולם. בכוח הקדושה הם עולים לדרגות עליונות על-מנת להבין את מהות השמים והרקיעים העליונים. הם "בני עליה" נבחרים, ודבריהם כגחלים לוהטות. הם מקבלים את גזרות בית הדין של מעלה, כאשר הם עולים מעלה. לאחר מכן הם מחליטים אם לקבל על עצמם את אותן גזרות, ולסבול על-מנת שהן לא ירדו אל הארץ, או באופן נפוץ יותר – אל המדינה שבה אותו צדיק חי.

נודע לי מן הצדיק כי בתחילת ספטמבר 1980 היה "עניין גדול ונורא", שהצדיק נאלץ לסבול בגללו. הייתה זו גזרה כלל עולמית, שהצדיק לבדו לקח אותה על עצמו. שאר 35 הצדיקים ידעו עליה, אך אף אחד לא התנדב, מאחר שהגזרה הייתה כבדה מדי עבורם.

כעבור 20 חודשים, הצדיק בעצמו הבין כי הוא הצליח במשימה בשירות ה'. הוא הודיע לי על כך מילולית, וסיפר כי ה' העלה אותו מעלה. הצדיק אמר לו: "אני רק בן אדם בשר ודם, אף על פי שכעת אין בי כבר כמעט בשר או דם. סבלתי בעבורך באהבה ככל שיכולתי, אך אין בי כבר יכולת לשאת את המחלה הזו. אתה הוא הקדוש ברוך הוא, אני מתחנן אליך". הקדוש ברוך הוא ענה לו: "יש לי תרופה למחלתך, אך אם תסכים לקבלה, גזרת ההרס הנוראית תיפול על העולם". הצדיק חיים השיב: "לא, אני מתחנן אליך, הקדוש ברוך הוא, אל תהרוס את העולם בעבור ריפויי. הענק חיים לאנושות, ושא אותי, בבקשה, למקומי".

//////////

אני עד כי הנני התלמיד של הצדיק הנבחר, חיים, וכי אני מופרד בקדושה שהוענקה לי על-ידי המורה חיים לפני מותו ואחרי תחייתו. אני מבורך ומוגן בברכת אל שדי, כפי שהעניק לי הצדיק חיים.

לאחר שקיבלתי מן המורה את ההוראה: "הייה חייל אמיץ במשימתך!", חלמתי באותו לילה את החלום הבא: ראיתי מלאך בדמות הצדיק חיים, שאמר לי: "כעת אני מעניק לך את החלק הראשון של הסוד. איתו עליך לבצע סיבוב בארבע קצוות תבל, ולאחר מכן אתן לך את שלושת החלקים האחרים של הסוד על-מנת להשלימו". ראיתי את עצמי לאחר היסוס התחלתי גדול, מבצע את הסיבוב, וחוזר לנקודה ההתחלתית – היכן שהמלאך עמד. הוא קיבל אותי עם "סוד" המורה, מבלי להראות לי אותו.

בשלושת השבועות האחרונים, קיבלתי משהו מהקדשת הגוף של הצדיק חיים, אף על פי שהסרטן האכזרי גרם לו לרזות מאוד. הבטתי בצדיק הנסתר, האהוב על-ידי ה' בכל דרכיו, שהקריב את עצמו למען האנושות.

חלום 665: פרץ חלם (19 במרץ 1990 בבאר-שבע) שהוא מאוד מתרגש, כי חיכה לשיחת טלפון מהמורה חיים. במקומה הוא נפגש איתו, והמורה הסכים כי יצעד לידו ויחזיק את זרועו. תוך כדי הליכה, אמר המורה לפרץ: "ראית כמה סבלתי?". פרץ ענה: "אף אחד לא עבר לעולם סבל כזה ולא יעבור סבל כזה" (בהתייחס לצדיקים הנסתרים).

הייתי עד ראייה לקורבן הסבל האחרון של עבד ה', כמנובא בישעיהו נ"ג[10].

במהלך תקופת הסבל, לאחר 9 שעות ניתוח בקיבה, הצדיק אמר לי: "תזכור את כל מה שאתה רואה, פרץ. כל דקה שאתה רואה את המורה סובל היא זכות עבורך, ואתה תזדקק לזכויות הללו בהמשך. זכור להודות לאל עבור כל דבר ועניין, ואף פעם אל תפתח את פיך להתלונן. זכור את כל מה שאתה רואה, ונסה להבין עד כמה אוהב הקדוש ברוך הוא את המורה, עד שגרם לו לעבור את כל זאת ולתקן את חטאי הדור.

כ-6 שבועות לפני פטירת הצדיק חיים הגעתי אל ביתו בבוקר, וראיתי אותו במצב רוח טוב במיוחד, חושב על מצבו. הבאתי איתי גוזז ציפורנים, ושאלתי את המורה אם אפשר לגזוז את ציפורניו. המורה היה רגיל למספריים ולא ראה גוזז ציפורנים לפני כן. הוא היה סקרן מאוד ורצה לבדוק כיצד הוא עובד. לאחר אמבט לרגליים, התחלתי לגזוז את ציפורניו.

המורה חיים נדהם לראות כיצד גוזז הציפורנים ביצע את העבודה במהירות, והמשיך לומר בהתלהבות מחויכת: "כל הכבוד, פרץ, באמת כל הכבוד! הכלי הזה נהדר. זו פעם ראשונה שאני רואה אותו. חכם מי שהמציא אותו. הוא חוסך זמן ומאמץ ועושה את העבודה טוב יותר! כמה זמן המכשיר הזה קיים?". "כמספר שנים", עניתי לו. "מאז שהייתי בארצות הברית, אנחנו תמיד משתמשים בגוזז ציפורנים כזה".

המשכתי להביט במורה יושב על הספה, וניסיתי לעקוב אחר דבריו, תוך שאני מנסה למצוא הסבר נסתר להתלהבותו, אך המורה רק שב ואמר: "זו הפעם הראשונה, פרץ, המכשיר חדש לי".

שמחתי מאוד לראות את המורה במצב רוח טוב. אמרתי: "זה לא מוזר כל כך למורה. עבור אחרים העניין היה יכול להיות מוזר, אך אני יודע שהמורה עסוק בשאלות אחרות". ייתכן ודיברתי יותר מדי, מאחר שבשלב מסוים הכאבתי לאצבעו עם המכשיר. המורה חיים הזהיר אותי עם אצבעו להיות זהיר, ולאחר מכן אמר: "כל הכבוד, פרץ, אני שמח שאתה מבין. זה תמיד תענוג בשבילי לראות שאתה מבין. אף אחד אחר לא יודע מה הדבר אומר שהמורה עסוק, רק אתה. כל הכבוד, פרץ, המכשיר הזה הוא באמת בלתי רגיל. אני שמח שזכית!".

לאחר שסיימתי לגזוז את ציפורניו, וכיסיתי את כפות רגליו בגרביים, הצדיק אמר: "כעת אני רוצה לשבת ליד השולחן". עזרתי לו לעבור באיטיות רבה מהספה לשולחן, והוא ביקש ממני שאשב לצדו.

הצדיק התרכז למשך מספר רגעים ואז אמר לי: "הקשב היטב, פרץ, מה שאני מספר לך הוא נכון ומדויק. בלילה שעבר הקדוש ברוך הוא העלה אותי מעלה, ודיברתי איתו ישירות. אמרתי לו: "ריבונו של עולם, אני רק בן אדם בשר ודם, אף על פי שכעת אין בי כבר כמעט בשר או דם. סבלתי בעבורך באהבה עצומה, אך אין בי כבר את הכוח לשאת את המחלה הזו. אתה הקדוש ברוך הוא, אני מתחנן אליך, ענה לי". הקדוש ברוך הוא ענה לי: "יש לי תרופה למחלתך, אך אם תסכים לקבלה, גזרת הרס קשה מאוד תיפול על העולם". עניתי לו: "לא, ריבונו של עולם, אני מתחנן אליך, אל תהרוס את העולם בעבור ריפויי. הענק חיים לאנושות, ושא אותי למקומי".

קיבלתי את דבריו בתחושות מעורבות. מצד אחד בשמחה גדולה על דרגת הסבל הנעלה שאליה הגיע הצדיק, ומצד שני מהבנת התוצאות הקשות של דבריו. הייתי צריך להשתלט על עצמי כדי לא להביע צער בפני שמחת המורה. נישקתי את ידו ומצחו, ואמרתי בהתרגשות: "גדולה הצלחת הסבל של המורה, ראש הצדיקים הנסתרים בפני אל שדי".

הצדיק חיים ברך אותי, כאשר הניח את כף ידו הימנית על ראשי ואמר: "ה' יחנך, בני". הוא המשיך להניח את ידו על ראשי, אם אני זוכר היטב, לפחות עד החלק הראשון של דבריו הבאים: "קורבן המורה התקבל על-ידי ה'. זאת מאחר שקיבלתי על עצמי את הגזרה כולה לבדי, ואף אחד לא רצה לקבלה. לכן אני מעביר את רוחי אליך, בברכת אבותיי, בשם אל שדי, שה' תמיד יעניק לך חסד, ושתמצא חן בעיני בני האדם. זכור תמיד את הענווה של המורה אשר ראית והכרת אישית. אל תבוז לאף אדם. אם אויבך צמא, הענק לו שתייה. אם הוא רעב, הענק לו אוכל. היזהר לא להעליב ולפגוע באלמנה, ביתום או באדם מסכן, מאחר שה' עונה מיד לתלונתם. קבל כל אדם בסבר פנים יפות, והקשב בסבלנות לכל בעיה שאנשים מספרים לך. הענק כבוד לכל אדם. זכור שכל דבר שאתה עושה עבור ה', למעשה הוא מאפשר לך לעשותו למענך. אל תטה אחר מי שבטיפשותו חושב שעל-ידי מעשיו עבור ה', הוא עושה לו טובה. ה' אוהב את הלב הטוב של גברים ונשים ומעניק להם בריאות. הגמול של מעשה טוב הוא המעשה עצמו, והעונש של חטא כלשהו הוא החטא עצמו. שנא אפילו את כספך שלך, ובמיוחד את הכסף של האחר, מאחר שהממון הוא סמל הרוע בדור הזה. שה' ישמרך ממלכודות רבות של הממון. זכור כי ה' מחמיר עם הצדיקים כחוט השערה. אל תרגיש גאווה אם אתה רואה דברים שאחרים לא רואים, ובכל הזדמנות שאפשר, השפל את עצמך עוד יותר, ואל תשכח שלא בזכותך הגעת לאן שהגעת, אלא בשל היותך תלמיד של המורה. שלבך יהיה חזק בכל עניין, וזכור שהקדוש ברוך הוא, בורא היקום, לא יוצר דבר פעמיים אלא רק דברים חדשים. כל מי שיחכים יבין זאת, וכל מי שלא יחכים לא יבין. אהוב את ה' בענווה, והוא יקדש את לבך בשל קבלתך את הידע האהוב עליו".

הצדיק עצר, חייך אלי ואמר: "ראית מה קורה אם גוזזים למורה את הציפורניים? המכשיר הזה הוא באמת יוצא דופן ומאוד פרקטי. ישתבח שמו המעניק חכמה לחכמים על-מנת שימציאו דברים חדשים למען האנושות".

הכוח שהצדיק חיים הפגין כדי לומר את כל הדברים הללו (כפי שאני זוכר אותם) לא היה טבעי. במשך חודשים הצדיק התקשה לומר יותר ממספר מילים ללא הפסקה. הליכה נעשתה עבורו בלתי אפשרית.

ביום הבא חזר המורה למצב מחלתו הקשה.

בעבור 13 שנים בהם למדתי עם המורה חיים,

11 בשמחה גדולה ושנתיים בייסורים רבים.

במשך 13 שנים אני מלווה את הצדיק,

הגואל הנסתר הנבחר של ישראל והעולם,

מבלי לדעת שהעולם ירצה לדעת בעתיד

עם מי הלכתי,

עם מי דיברתי,

ועם מי למדתי דברי חכמה.

במשך 7 שנים לימד אותי הצדיק את תורת משה רבנו,

את החוקים, המוסר, הקדושה, המסורת,

דרך ארץ האהובה על-ידי ה',

ואת ערך הענווה הבלתי נגמר של משה.

באותו זמן המורה הראה לי עד כמה שנואה

בפני השמים הדתיות השקרית של הקיצונים,

שתורתם אינה תורת משה אלא תורת קורח,

שבנה מדרשים על אותיות של מילה,

אך לא הבין או עקב

אחרי משמעות המילה עצמה.

הצדיק חיים היה עניו ואדיב עם כל בן אדם.

הוא קיבל כל אדם בחיוך,

בידיים פתוחות ובלב פתוח,

באהבה גדולה עבור כל יצור אלוהי,

האהבה של צדיק קדוש ביחס למעשי ה'

ביחד עם אהבת לב אנושית

לכל אח או אחות של האנושות כולה.

"היהודים צוו בחוקי התורה,

אחרים לא צוו. זהו ההבדל היחיד!

חוץ מכך כולנו זהים,

כולנו חייבים לאכול ולשתות,

לכולנו יש תחושות, רגשות וצרכים אנושיים.

מהו השוני?

כולנו בני אדם וחווה".

זהו שיעור בסיסי של הצדיק חיים.

לקחו שנתיים או שלוש למורה חיים

לנקות אותי מן החב"דיות שאליה נפלתי.

לאט אך בבטחה הצדיק חיים אפשר לי להבחין

ביהירות הנסתרת ובמבנה השקרי

שנמצא בין בגדי הדת.

המורה לא ציווה עלי,

אלא אפשר לי להבין.

זו הייתה דרכו ללמד את האמת.

שיעוריו היו איטיים אך אמיתיים,

האווירה הייתה אור סטטי מחוץ לזמן

בכל זמן שהצדיק דיבר או לימד

כל שאר העולם הפך חסר משמעות.

כאשר הצדיק חיים הסביר עניין,

מישהו נלכד מיד באמונה

והתרומם אל האדמה היבשה שליד הים האדום.

במשך 7 שנים המורה הראה לי את הדרכים

של אמונה חיה מסיני

של התעלות ראיית עזר בים סוף

של תמימות ופשטות הלב, שה' אוהב

לב מלא באמונה ובאהבת הפשטות

זה היה הטעם האהוב על-ידי הצדיק חיים.

לימוד התורה, ללא צנעה שהורה עליה משה, הוא לא לימוד תורה אלא שחצנות.

זו הייתה המציאות המרה,

שבה הצדיק סבל בתוך תוכו,

איתה הוא התמודד בכל רמה,

ואותה הוא החדיר אל אבריי הפנימיים

כ-7 שנים לפני שהוא התיר לי להיכנס

אל החדר המקודש שבו הוא לימד אותי.

מלכתחילה הצדיק לימד אותי

על דרכי הצדיקים הנסתרים.

"ראה כיצד אנשים מתייחסים אלי, פרץ, ככל אדם.

הם אינם חושדים בדבר, מאחר שאיני מראה כל הבדל

אני מדבר כמוהם ומתלבש כמוהם,

אני צוחק איתם כאשר הם מספרים בדיחה,

אני מדבר אל כל אחד ברמתו

ולא מראה את מה שאני יודע.

אחרת הם יבינו ויתייחסו אלי בכבוד, חס וחלילה. זה אסור לצדיקים הנסתרים מאחר שכבוד כזה, חס וחלילה, יפגע ברמתם הקדושה. לפיכך הם נמלטים ונמנעים מכך לחלוטין. זהו מבחן כדי לראות האם מישהו, חס וחלילה, עוטה את כבוד הקדוש ברוך הוא על עצמו, חס וחלילה".

כל השיעורים הנוגעים לצדיקים הנסתרים נמסרו לי בלבד.

"רק אותך, פרץ, אני מלמד את הדברים הללו, מאחר שאתה תלמידי,

אך אף מילה לא תצא ממני אל כל השאר. היזהר שלא לספר את העניינים הללו לאף אחד, מאחר שלא תובן כהלכה".

למדתי את הדרכים לשמור על שתיקה

לשמור את הזהות הנסתרת בתוכי.

הייתי מסוגל לא לעסוק בענייניי,

ולהיות ליד הצדיק יום ולילה,

אם הייתה ניתנת לי האפשרות,

אך הצדיק הסביר לי את חשיבות העבודה,

ועד כמה היא אהובה על-ידי ה',

מכפרת על חטאים ומכסה חסרונות.

הצדיק חיים דיבר אלי בעניין גדול

על הדרך ארץ של יהודי תימן

ועל קדושת מסורתם,

על תמימותם

לאמונת האבות,

על חכמת אמונת סיני

והענווה של משה,

על צניעות הגברים והנשים שלהם,

על הידע הגדול שלהם בעשבי מרפא,

על סודות הקבלה המעשית,

על רמתם הגבוהה של חכמיהם,

על הידע שלהם בכוכבים ובטבע,

על אהבת החיים שלהם וטעמם.

הצדיק חיים העניק לי את הלב התימני ואמר:

"המרתי אותך. אתה כעת יהודי תימני בסמכותי".

הייתה זו אחת המתנות הגדולות שהצדיק חיים העניק לי.

ככל שהמורה חיים דיבר נגד

צביעות דתית שקרית וקיצוניות,

הוא הזהיר אותי יותר ולעיתים קרובות

מן הרוע של הכסף בדור זה.

על אף דבר אחר לא דיבר המורה כה בהרחבה

והזהיר אותי בתקיפות מפיתויים עדינים,

ממלכודות רב צדדיות ומשקרים מפתים:

"זהו דור הממון, וכל שאר החטאים

הם באחיזתו ותחת כישופו.

עד לנשימתו האחרונה, חייב כל אדם להיזהר מלזהם את ידיו, שכלו וליבו בממון".

הצדיק חיים היה תמיד מלא חיים

בדיבורו, בהתלהבותו, במראהו,

בהזזת זרועותיו וידיו כאשר דיבר,

באהבת מוזיקה מזרחית, מזונות ובשמים חריפים.

הצדיק חיים סיפר לי פעמים רבות מאוד שבאופן כללי

הוא לא ישן יותר משעתיים שלוש בכל יממה.

ולעיתים הוא לא ישן כלל.

עם זאת, אף אחד לא ראה אותו לעולם עייף או מפהק. אף פעם.

הצדיק חי ברמת חיים נעלה לחלוטין.

ולמרות כל זאת, אף אחד לא יכול היה לגלות דבר.

אני הבחנתי, ראיתי, קלטתי והבנתי את העניין הגדול,

מאחר שהצדיק חשף בפניי את זהותו האמיתית,

חייתי בידיעה זו והלכתי בדרכה

תוך קבלת הגנה מקדושת רוחו של הצדיק עלי.

אני מספר את כל העדויות הללו, מאחר שזוהי חובתי כעת

להסביר למה אני מסוגל כתלמיד של הצדיק חיים,

כדי שגם אחרים יזכו להיות תלמידיו אם יחפצו בכך.

במשך 11 שנים התרגלתי לראוות ולהרגיש

את השמחה הפנימית הקדושה שהמורה חיים

הכניס לכל דיון.

עד לגזרה, למחלה ולניתוח הארוך הראשון,

ראיתי את חטאי העולם נופלים על הצדיק.

מלאכי החבלה השנואים שנוצרו על-ידי רשעותם של אחרים

נקמו כעת בצדיק הנסתר.

גזרה של הרס, של סבל, של מחלות ומגפות, של ייסורים ומוות

לחלקים גדולים של האנושות

נפלה על הצדיק חיים,

ראש ל"ו הצדיקים,

שסבל כעבד אלוהי ישראל הקדוש.

ועדיין האמנו שהמורה יתרפא

כי גם הוא הראה את תקוותו הגדולה

תמיד, בכל דקה, ולעולם לא נרתע

לקבל את הגזרה על עצמו

כדי שתתבטל בשל סבלו

הוא האמין שיוכל להירפא ולחזור לעבודתו.

במסגרת סבלו

היו ניסים רבים,

לחזק את אמונתנו ולתמוך בתקוותנו,

אך היה זה הצדיק עצמו

בתקוותו התמידית

שיחזור לעבוד בחדרו המקודש,

אשר גרם לנו לקוות ולהתפלל בליבנו יום ולילה.

גם תשע שעות הניתוח נחשבו כ"הצלחה",

כשכל מה שהיה צורך בהוצאתו הוצא,

כאשר שליש קיבה שנותר, קורב ללב.

במשך 20 ימים לאחר הניתוח, המורה לא יכול היה לזוז גם במיטתו שבבית החולים סן-קרלו במילאנו.

ראיתי באותם ימים דברים שאחרים לא יכולים היו לראות,

זוהרים מסביב לגופו של הצדיק.

הבנתי את החיבה והרחמים של ה',

כלפי מי שהתמסר לו

ואהב אותו ואת האנושות.

הבחנתי בחשיבות הגדולה של גוף הצדיק

שאין לה קשר לעולם הגשמי

הייתה זו חשיבות עולמות הקדושה,

שקשרו בשלשלאות את הצדיק לקדושה העליונה,

אל הגְזרה שלו.

באופן כללי היה גופו של הצדיק חזק מאוד,

כתוצאה מתזונה המבוססת על החכמה התימנית.

עצמות גופו היו חזקות,

עמוד השדרה שלו היה מבצר חמוש מתקופה אחרת,

צורת הליכתו הפגינה עצמה,

וכל צעד שלו היה שקט וחזק.

שפתיו היו מלאות

ברב גוניות של הבעות.

עיניו היו גדולות, בעלי ערנות מזרחית

תמיד פקוחות ומוכנות לקלוט את ההימצאות

של כל אלמנט מסביבו.

אוזניו היו תמיד כרויות לכל קול וצליל.

גופו של הצדיק וכל יכולותיו

לא נחלשו לעולם מפחד.

הצדיק בעצמו סיפר לי עובדה זאת,

"המפתח לעצמה הוא אומץ לב,

מאחר שפחדים מחלישים את השכל,

מענישים את הלב,

ומפרים את האיזון בגוף".

גם הרופאים, עד לימיו האחרונים,

היו המומים מחוזקו הפיזי

של לב המורה חיים.

היה הוא מעל לסטנדרטים האירופים.

כל הכוח הזה עזר לצדיק

לסבול יותר ימים ויותר לילות,

לשאת יותר כאב וייסורים.

המורה אמר מספר מילים כעת,

החולשה הייתה נוראית

הוא לא יכול היה לאכול

את מאכלי המטבח המזרחי המסורתי,

ולא יכול היה להשתמש בחוש הטעם, שהבחין בין אלפי מעדנים.

עוני לא מנע ממנו לטעום את הטעמים המקסימים של תימן, בעת שהותו באיטליה.

הניתוח לא עזב את חוש הטעם,

את רצון הקיבה.

מתוך טקסט מה-8 בפברואר 1989.

הקורבן האחרון של הצדיק הנסתר, חיים, פתח את תקופת הגאולה השלישית השלמה לעולם. קבוצת התלמידים הקטנה של הצדיק החלה מיד לקבל את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. בין הסימנים נכללו גם אלו של השה המוקרב לה', שהתקבלו על-ידי אדון בנין ושרה, ומאוחר יותר בשנה החמישית על-ידי דבורה.

השה הלבן בחלומו של אדון בנין בראש השנה הצביע על כך שזכות קורבן הגואל חיים העניקה לעם היהודי (ואיתו גם לעולם), "דף" דין לבן חדש. חלומה של שרה הוכיח שקורבן הצדיק עלה השמימה. חלומה של דבורה הראה שזכות סבל המורה, לאחר עלייתו לשמים, ירדה לארץ עבור האנושות.

השה הלבן הוכיח את הטוהר והתמימות שהאנושות יכולה להגיע אליה דרך קורבן הצדיק. לפיכך זהו סימן שה ה' המסיר את החטאים בעולם[11]. בהמשך, לאחר שרוב הסימנים המשיחיים האוניברסאליים התקבלו, ראש השה שירד לאדמה היה ירוק. בברית החדשה השלמה הירוק הוא הצבע של הברית המשיחית השלמה על מזבח השופט המשוח. המזבח מקבל את ה"משיחה" בסמכות השופט המשוח במלכות השמים, המורה חיים.

הזכרתי קודם שקצת לאחר פטירת הצדיק נודע לי שקורבן המורה חיים מייצג את "סיום הקורבן הארוך של יצחק". למונח יש מספר משמעויות. באופן כללי, הקורבן הארוך של יצחק מתאר את התקופה הארוכה של גלות העם היהודי, כידוע ממסורת יצחק אבינו, המקודש בקשרו למזבח המוריה שהזין ושמר על זכות העם היהודי בעת שהותו בגלות. בזכות זכות יצחק, ארץ ישראל נשארה תמיד מובטחת לעם ישראל, גם כשהיה בגלות. זוהי סיבת ההשגחה האלוהית שלפיה יצחק לא הורשה לעזוב לעולם את הארץ המובטחת.

עניין נוסף הקשור לקורבן הארוך של יצחק מתייחס לסבל ההקרבתי הקדוש של הצדיקים הנעלים במהלך הדורות. ברמה הכללית העניין מתקשר לעם היהודי בכללותו, אך בנוגע למישור הגבוה בתחום הדרגות הנעלות, היותו של יצחק עקוד על המזבח מתרחב לסבל הצדיקים הנסתרים בכל דור. יצחק לא סבל בעצמו, אך קדושתו קשרה אליו את הקורבן. לפיכך, הקדשת הסבל של הצדיקים הנסתרים, הקשורים למזבח קורבנם, משלימה את חלק הקורבן הלא שלם של עקידת יצחק.

קורבן יצחק התקבל בפני ה'. הצדיק חיים סיפר לי שבמהלך עקידת יצחק, המלאך שעצר את ידו של אברהם אשר הייתה מוכנה לשחיטה, אפשר לאברהם לבצע חתך קטן בגופו של יצחק לשם "קורבן" יצחק אבינו. חז"ל אמרו גם כן שבאותו רגע שנשמתו של יצחק נעתקה ממנו, גם האיל, אשר נוצר מעט לפני רדת החשיכה לקראת כניסת שבת בשבוע בריאת העולם, הפך לגשמי, וקרניו הסתבכו בסבך.

יצחק אבינו ברמת הנשמה ביצע את הקורבן, אך ברמת הגוף נבחר האיל להיעקד. אם כך, ישנן שלוש רמות של קורבן בעקידת יצחק: זו של הנשמה הנעלה, זו של ההתקדשות העליונה שהתקבלה דרך העקידה, וזו של נפש יצחק אשר טיפות הדם השלימו עבורה את קורבן יצחק, כאשר האיל השלים את הקורבן הגופני.

אנו יכולים לפרש: מהקדשת נשמת יצחק נובעת ההקדשה העליונה של הצדיקים הסובלים בכל הדורות. מטיפות הדם של יצחק נובעת הקדשת החכמים של מסורת התורה הקדושה בכל הדורות. מקידוש האיל שהועלה קורבן נובע שימור הגוף ההיסטורי של עם ישראל בגלות, במיוחד לפני הגעת הגאולה השלמה. זכות קורבן האיל של יצחק כוללת את "הצאן הנאבד של בית ישראל" לשם קיבוץ 12 שבטי ישראל. לכן, גם הצלת "ראש" עשו נכללת בגאולה השלמה.

השלמת הקורבן הממושך של יצחק בכל הרמות התבצעה בקורבן השלם של ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, חיים, הגואל האחרון של הגאולה השלמה. לפיכך בסיום קורבנו, החלו לרדת הסימנים השלמים הנפלאים הגאוליים והמשיחיים של הגאולה השלמה לעולם.

האיל שהוקרב אומת היסטורית ב"קורבן המשיחי של ישוע", כפי שנלמד בבשורה החדשה, כשהטרמינולוגיה הייתה זו של שה ה' שנטל עליו את חטאי העולם, וחוזר לשם טיהור השפה הברורה של הברית החדשה השלמה. מעניין לגלות כי המונח "שה" הוא גם חלק ממסורת האיל: כשיצחק שאל את אברהם אבינו: "וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה" (בראשית, כ"ב, 7), ענה לו אברהם: "אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי" (שם, 8). המונח המרכזי היה השה, אך בסופו של תהליך האיל מילא את תפקיד השה, אולי בשל היותו חזק יותר. בכל מקרה שני המונחים קשורים לסיפור.

ההיבט הכפול של קורבן יצחק, כפי שהוסבר, והאיל שהועלה לעולה, עונים על הסכסוך של שני בני יצחק, יעקב ועשו. יש לראות זאת בדרך הבאה: עקידת יצחק באה להצדיק את המשך זרעו הנבחר של אברהם, ולאחר ההצדקה התחתן יצחק בגיל 40 עם רבקה, שהולידה את עשו ויעקב. נצר הסכסוך ביניהם מקורו עוד ביצחק.

הסברנו כי רמת הבלבול בסכסוך של יעקב ועשו הייתה כה גדולה, עד אשר אברהם עצמו היה מבולבל כאשר ברך את יצחק לפני מותו. רש"י, זכרו לברכה, הסביר כי אברהם ראה בחזון נבואי את שני ילדי יצחק נולדים והבחין בבוז, ברדיפות, בהשמצות וברוע שבני עשו ינהגו בהם כלפי בני יעקב. הוא פחד להעביר את הברכה בשל אותו בלבול גדול ואמר: "הרשה לאל, אשר העניק לי את היכולת לברך, לברך בעצמו את מי שמגיעה לו הברכה". לפיכך נכתב: "וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ" (שם, כ"ה, 11).

הפסוק המדהים הזה מצביע על כך שהבלבול היה טבוע בקיום של יצחק. יצחק בעצמו רצה לברך את עשו ולא את יעקב. העובדה היא כי גם עשו היה אמור להיכלל בברכה בדרך כלשהי, כך הוסבר בבשורה החדשה. כאשר הקשר הישיר שבין עשו והאומות הנוצריות מוכר בבירור, ניתן להבין כי ראשו של עשו, שהוא הטוב והישר בין הגויים, כמו גם הצאן הנאבד של בית ישראל, חייב להיוושע לפחות באופן חלקי על-מנת להשלים את הגאולה השלמה. לולא הבלבול של יצחק, הישועה הייתה ייחודית רק לישראל, ולא היה מתבצע כל קשר בינה לבין העולם. דרך זו של גאולה לא הייתה יכולה להתבצע, מאחר שהיא אינה עונה על דרישות הגאולה השלמה שתגיע.

הקונפליקטים הללו קשורים לעקידת יצחק. אם יצחק אבינו היה נעקד, איך יעקב היה נולד? ואם יעקב לא היה נולד, כל ההיסטוריה של עם ישראל לא הייתה מתקיימת. בנוסף, אם יעקב נולד, גם אחיו עשו היה צריך להיוולד. יש מטרות לתוכנית האלוהית, שבמסגרתה עמים בני עשו מתקיימים. גם עשו היה בן יצחק ונכד אברהם. כמו-כן גם ישמעאל, בן אברהם והגר, היה צריך להיוולד לפני יצחק, אחרת האומות שנוצרו מזרעו לא היו מקבלות ברכה.

לא יהודים, לא נוצרים ולא מוסלמים, אלא רק ה' אלוהינו יודע ששלוש הדתות הללו מייסדות את הגאולה האוניברסאלית הגדולה והשלמה. רק הוא יודע שישראל הגדולה תיווסד לבסוף בסימן איחוד המסורת היהודית והמסורת הנוצרית המתוקנת, בדרך הברית החדשה של הגאולה השלמה. הבלבול של יצחק ואף של אברהם היו נחוצים לשם ההרחבה הסופית של הגאולה השלמה בין האומות הנוצריות, בעבור ישועת ראשו של עשו והצאן הנאבד של בית ישראל, שבלעדיהם לא תתקיים הגאולה.

האיל שימש כסתירה המשיחית הנחוצה לפתרון הסתירה הגאולית של יצחק. וכך, בהיסטוריה הנבואית, ישוע שימש כאותה סתירה משיחית לפתרון הסתירה הגאולית של העם היהודי. ללא קורבן האיל, יצחק לא היה מגיע ליעקב, וללא השליחות המשיחית של ישוע, העם היהודי לא היה מגיע אל הגעת יעקב ההיסטורי, גואל הגאולה השלמה.

הגואל האחרון צריך לעבור את הקורבן הגאולי השלם, כי על-ידי השלמתו וקבלתו על-ידי הקדוש ברוך הוא, הוא הופך לקורבן המשלים של קורבנו הממושך של יצחק.

הקורבן השלם של הצדיק חיים כולל לפיכך את השלמת הקורבן המשיחי של שה ה', הממרק את חטאי האנושות, את השלמת סבלם של הצדיקים הנסתרים ואת השלמת תקופות הסבל של העם היהודי, ופותח את תקופת הגאולה השלמה. כשסבלו הבלתי נתפס של הצדיק חיים תם, הקורבן השלם הפך לשמחה גדולה לכלל האנושות, בכוח הגעת הזמן החדש והסימנים השלמים המשיחיים והגאוליים של הגאולה השלמה, החושפים את מלכות השמים שיורדת לעולם.

בעבור הנוצרים שנכנסים כעת לאמונה המתוקנת של הברית החדשה השלמה הזו, מעניק להם הקורבן המשיחי של ישוע את המבנה המנטאלי לתפיסת הקורבן השלם של הצדיק חיים ואת המשמעות הסופית של השה הממרק את חטאי העולם.

"43 וַיְבִיאֵהוּ אֶל יֵשׁוּעַ וַיְהִי כְּהַבִּיט אֵלָיו יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָנָן לְךָ יִקָּרֵא כֵּיפָא וְהוּא בִיוָנִית פֶּטְרוֹס׃ 44 וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיּוֹאֶל יֵשׁוּעַ לָצֵאת הַגָּלִילָה וַיִּמְצָא אֶת פִּילִפּוֹס וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵךְ אַחֲרָי׃ 45 וּפִילִפּוֹס מִבֵּית צָיְדָה עִיר אַנְדְּרַי וּפֶטְרוֹס׃ 46 וַיִּפְגַּע פִּילִפּוֹס אֶת נְתַנְאֵל וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָצָאנוּ אֵת אֲשֶׁר כָּתַב משֶׁה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים אֶת יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹסֵף מִנְּצָרֶת׃ 47 וַיֹּאמֶר אֵלָיו נְתַנְאֵל הֲמִנְּצֶרֶת יֵצֵא טוֹב וַיֹּאמֶר אֵלָיו בֹּא וּרְאֵה׃ 48 וַיַּרְא יֵשׁוּעַ אֶת נְתַנְאֵל בָּא לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר עָלָיו הִנֵּה בֶאֱמֶת בֶּן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אֵין בּוֹ רְמִיָּה׃ 49 וַיֹּאמֶר אֵלָיו נְתַנְאֵל אֵיךְ יְדַעְתָּנִי וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לוֹ בְּטֶרֶם קָרָא לְךָ פִּילִפּוֹס וְאַתָּה תַּחַת הַתְּאֵנָה אָנֹכִי רְאִיתִיךָ׃ 50 וַיַּעַן נְתַנְאֵל וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבִּי אַתָּה בֶּן אֱלֹהִים אַתָּה הוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃ 51 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר הִגַּדְתִּי לְךָ כִּי תַחַת הַתְּאֵנָה רְאִיתִיךָ הֶאֱמַנְתָּ הִנֵּה גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה תִּרְאֶה׃ 52 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם מֵעַתָּה תִרְאוּ הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים עַל בֶּן הָאָדָם׃ " (יוחנן א', 43-52).

"טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:  אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן.  טז כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּחֹרֵב, בְּיוֹם הַקָּהָל, לֵאמֹר:  לֹא אֹסֵף, לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי, וְאֶת-הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא-אֶרְאֶה עוֹד, וְלֹא אָמוּת.  יז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי:  הֵיטִיבוּ, אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ.  יח נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ." (דברים י"ח, 15-18).

אחיי, בני ישראל הגדול, אל תשתוממו בנוגע למה שעלי לספר. דבורה שמעה את הקול הנבואי בחלום, אשר הצהיר: "בגאולה הראשונה משה קיבל את החוק. בגאולה השלישית השלמה כולם יכולים לקבל את החוק (החוקים החדשים)".

בחלום אחר ראתה דבורה את דמותם של משה ושל פרץ. הקול הנבואי אמר: "לפרץ חסר רק דבר אחד כדי להגיע לרמה של משה".

כששמעתי על החלום הזה מדבורה, אמרתי: "כן, דבר אחד מבדיל אותי ממשה. משה רבנו היה בן אדם, ואילו אני חמור. הי-הא! הי-הא!".

אילולא לא הייתי מחויב לכך, לא הייתי מספר על החלום הזה ושוכח אותו, אך זהו בוודאות חלום משיחי, שיש לגרום לתפיסה האנושית להבינו. חלומות מסוג זה קשורים לתיקון יוחנן, כשעל פרץ להרכיב משקפי שמש משיחיים כדי להבחין באורות שקריים ובשגיאות לא משיחיות. גם אם עבורי המילים בחלום הן שערורייתיות, אסור לי לשכוח את החמור או את פרץ, איש הסימנים או אף את משולם, אך יותר מכל עלי לזכור שאני אחראי בקושי למה שיורד מטה ממלכות השמים. אחריותי מתחילה לאחר אותה ירידה.

בואו נבין תחילה איזה סוג של אזכורים משיחיים, אם בכלל, ניתן למצוא במסורת הנבואית של משה בתורה.

פרשנים יהודים מסורתיים מחברים מחדש את מסורת הנבואה הזו לנביאי ישראל בכלליות ולנביא ירמיהו בפרט, ככתוב: "נָבִיא לַגּוֹיִם, נְתַתִּיךָ" (ירמיהו, א', 5).

הפרשן הרבני הגדול, אברהם אבן-עזרא, אמר כי בתחילה עברה הנבואה ממשה ליהושע בן נון, שקיבל גם את ברכתו להנהגה. הוא ראה בהשלמת הנבואה את המשכיות השליחות ה"נבואית" של משה.

הפרשנים המסורתיים לא רואים כאן לרוב התייחסות לשליחות משיחית, אולי מאחר שמלאכי היה הנביא האחרון. עם זאת, ישנם מדרשים הנוגעים לגואל האחרון, אם כי לא פעם קיים בלבול בין מלך המשיח לגואל, הפרדה שלמעשה אינה ידועה עד לגילוי הסימנים השלמים. מספר מחכמי התלמוד, זיכרונם לברכה, מקשרים את מסורת הנבואה של משה עם נבואתו של ירמיהו. המורה חיים אישר דעה זו, והסביר כי הסיבה שבעטיה ירמיהו זכה לזכות הגדולה הזו הייתה בשל הסבל הרב שעבר, ובשל הבוז וההתעלמות שקיבל בעקבות הקריאה הפומבית ללכת בדרך ה' במשך 20 שנה, עד להרס בית המקדש הראשון.

היה זה ירמיהו שקיבל את זכות הנבואה הגדולה של הברית החדשה בפרק ל"א. מספר היבטים של הברית החדשה נמצאים גם בקרב הנביאים האחרים, אך הברית החדשה עצמה, ליבה ותנאיה החדשים נמצאים בספר ירמיהו.

ירמיהו היה הנביא שקיבל את מסורת נבואת משה, כך שאותה מסורת קבלתה נוסדת בגאולה השלמה ובעת הגעת הגואל האחרון.

עם סיום הנבואה, חתם מלאכי את מסורת משה והמסורת הנבואית של אליהו הנביא, אשר תפתחנה מחדש בזמן הגאולה השלמה והגילוי המשיחי המובטח. אותה נבואה, עם זאת, מעניקה מקום ל"גילוי" המסורת הנבואית של אליהו, זכרו לברכה, שנפלה בניסיונה הגאולי, ובמקום פיוס אבות ובניהם, מוכרזים הרס וחרם נגד הארץ.

אותה שליליות אפשרה לנצרות להתגלות, עניין המוסבר בהרחבה בספר המפליא. הטעות הנוצרית הגדולה נבעה מיכולת אבות הכנסייה להסביר את "פתיחת השליחות של המשיחיות האוניברסאלית" (שהחלה בגלל כישלון השליחות המשיחית בעם ישראל), כאילו הייתה היא השליחות היחידה והסופית של הגאולה השלמה.

אם כך אין זה פלא שכל הנבואות המשיחיות והגאוליות כוונו בנצרות אל אדם אחד ואל שליחות אחת, זו של ישוע, כולל בנוגע למסורת הנבואה של משה. הנצרות לא הותירה שום מקום לאחרים, גם לא לאל שדי, והחליפה אותו באופן אלילי עם השה היהודי המסכן במלכודת ההיסטורית הגדולה ביותר, שנייה רק למלכודת חווה בסיפור גן העדן.

שליחות ישוע לא הגשימה לפיכך את שני התנאים בנבואת אחרית הימים של מלאכי. החוק של משה לא הועלה, אף על פי שישוע אמר: "אַל תְּדַמּוּ כִּי בָאתִי לְהָפֵר אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לֹא בָאתִי לְהָפֵר כִּי אִם לְמַלּאת... לֹא תַּעֲבֹר יוֹד אַחַת אוֹ קוֹץ אֶחָד מִן הַתּוֹרָה" (מתי ה', 17-18), וה"פיוס" לא יכול היה להתממש. במקומו התרחש חורבן הבית ו"אַל תַּחְשְׁבוּ כִּי בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם בָּאָרֶץ" (שם, י', 34).

זוהי ההוכחה שישוע אינו יכול להיחשב כממשיך מסורת נבואת משה, מאחר שחוק משה לא נחשב בנצרות. בשל כך גם יסוד העדות המשיחית החדשה של הגילוי הנוצרי לא יכולה להיחשב כברית החדשה והאמיתית של ירמיהו ונביאים אחרים, מאחר שהנצרות אינה שומרת על אמונה מונותיאיסטית אמיתית של המסורת הנבואית האמיתית מאברהם אבינו ועד מלאכי.

לאחר מלאכי, עלינו לדלג כ-2500 שנים עד לגאולה השלמה כדי למצוא את התשובות הנבואיות לכל הנבואות המשיחיות והגאוליות. ייתכן והחלום של דבורה קושר את נבואת מסורת משה לסימן החמור אוכל לחם ולסימני פרץ, איש הסימנים. זאת מאחר שכל הסימנים הגאוליים והמשיחיים חייבים להיקשר מחדש לסימני הגאולה השלמה. יש לפיכך סימנים של "חקיקה חדשה" של החוק החדש, שעליה אחראים סימניו של פרץ.

למרות זאת, זו איננה "התגלות ישירה" כפי שקרה למשה רבנו, אך בגאולה השלמה כולם יוכלו לקבל את חוקי החוק החדש. ברוך ה' אלוהינו השולח את החוקים החדשים והערכיים לחמורים הנאמנים של הגאולה השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים, הרוכב על חמורו בדרך הארוכה אך הקצרה אל הבניין החדש של בית התפילה של הגאולה השלמה בירושלים, האהוב על-ידי כל אומות העולם.

דבורה חלמה (29 בדצמבר 1988) על "כסא" עשוי מאבן הנמצא בשמים. מתחתיו היו מלאכים. היא ראתה גם את המורה חיים, אך לא בבירור, ושמעה קול: "אף אחד, גם לא מלאכים, יכול לראות את כסא מלכות השמים".

בחלום אחר אמרה דבורה: "ה' הוא הרופא של כולנו, מאחר שרק הוא יודע מה טוב לנפשנו".

המורה חיים נבחר כשופט המשוח במלכות השמים, היושב על כסא מלכות השמים החדשה בעבור הגאולה השלמה.

הגואל האחרון, חיים, הוא הגואל השלישי לישראל, לאחר משה רבנו ומרדכי הצדיק[12]. העניין מתייחס ליעקב אבינו, ולכן גם לשליחותו ההיסטורית. פני "בן האדם" הנבחר נוגעים לדמותו של יעקב, ומשקפים את דמות הצדיק הנבחר, המורה חיים, היושב על "כסא מלכות השמים". השליחות מופצת לעולם כולו, מאחדת את אומות העולם בשלום במסגרת התקופות הגאוליות לאחר הדור הרביעי.

הכסא שעליו ישב המורה חיים בחלומה של דבורה מייצג את "דמות יעקב", שהינה "מתחת" לכסא הכבוד של הקדוש ברוך הוא, ישתבח שמו לעד. הכסא מייצג את סמכות הגואל האחרון, ואין לבלבלו עם כסא הכבוד, חס ושלום. מדובר בכסא שהינו מתחת לכסא הכבוד, אך קשור לגילוי כבוד ה', בעת בה ה' מגלה עצמו כשופט העולם.

כל הדיון הוא סימבולי ואין לקבל אותו באופן מילולי. אף כסא משום סוג לא יכול להכיל את ה' צבאות. הסימן מסביר כי אם המלאכים לא מסוגלים לראות את כסא מלכות השמים, הם אינם יכולים לראות גם את כסא הכבוד של ה', ולא את ה' שלא ניתן לראותו לעולם, מאחר שהוא בלתי נראה, אלא רק כבודו מוצג כשהוא מחליט על כך.

בשל העומק והמציאות ב"ירידתו" של ה' להר סיני, משה הזהיר את הזקנים לבל יפלו למחשבות אליליות, לאחר ש"ראו את אלוהי ישראל יורד אל ההר". ההסבר היה כי מה שהם ראו הוא תצוגה של כבוד ה' ולא את "מהות" ה' עצמו. גם ה' אמר למשה כי אין אדם שיראה את "מהותו" ויחיה. אף על פי שחז"ל אמרו כי "כשאדם חי הוא אינו מסוגל לראות, אך כשהוא מת הוא מסוגל", הכוונה היא לראייתה של הנשמה הנעלה, ואין פה עניין של ראייה פיזית אנושית.

בדומה לכך שכבוד ה' צבאות נראה דרך ענני הכבוד או עמוד האש או בחלומות נבואיים, גם מראות כסא הכבוד של ה' אינם צריכים להתפרש באופן מילולי.

השופט המשוח במלכות השמים הוא עבד ה', ככתוב: "וְחֵפֶץ יְהוָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח" (ישעיה, נ"ג, 10). לפיכך רצון ה' בגאולה השלמה מנוהלת על-ידי הצדיק הנבחר, הגואל האחרון.

אחת ממטרותיה של שליחות ישוע הייתה פתיחת עיצוב, או קדם עיצוב, של מלכות השמים. הסימנים שניתנו על-ידי ישוע ונגעו לתחייתו, יצגו את הקשר החדש בין עולם החיים לעולם ה"קמים לתחייה". רמת הקשר לא הייתה רמת אמת, אלא רק אבן דרך לקראתה, והיא הייתה למעשה רק צל לאמת בחירתו של הגואל האחרון ויסוד מלכות השמים החדשה.

הגואל חיים הוא יעקב של הגאולה השלמה, שהובטחה על-ידי ה'. דרך הכסא במלכות השמים, עולים ויורדים מלאכי הגאולה השלמה על "סולם יעקב" כ"פועלים" ביחד עם הגואל האחרון בקשירת מלכות השמים אל הארץ ובקשירת הלב הטוב לעולם החדש והמבורך של מלכות השמים.

"כסא" מלכות השמים קיים, אך אין להתייחס אליו, כאמור, באופן מילולי. זהו למעשה "סוד" על-טבעי, שבמסגרתו גם המלאכים אינם יכולים לתפוס את ה"כסא" כפי שהוא באמת. לפיכך אין לנו רשות לנסות ולספר על מהות כסא השופט המשוח במלכות השמים.

עם זאת, חשוב להבין כי הסימנים מצביעים שרגלי הכסא נוגעים באדמה. פאולו חלם כי נאמר: "ברוכה מלכות השמים על האדמה". מדובר ב"קשר" החשוב בין שני העולמות, כזה שלא היה קיים בעבר, ומייצג שמחה גדולה בשמים על הגשמת מטרות גאוליות רבות, שהחלו בשל אותו קשר. אין להכחיש כי קשר זה גם מוביל לעולם את מלחמות ה' כנגד הרשעים. תקופת הדור הרביעי הכוללת 65 שנה היא תקופת הירידה של מלכות השמים לאדמה.

נראה גם כי רגלי ה"כסא" הן מוזהבות. הדבר רומז לטוהר מלכות השמים. ירידתה אל הארץ חורצת "דין" לכלל האנושות ומעוררת את בית הדין של מעלה לברר את זכויות וחטאי העולם, ולשלוח צבא שישמיד את אלו המעכבים אותה. בשל כך אף אדם לא יכול שלא לפחד מיום ה' הגדול והנורא.

מדובר ביום ה' הגדול והנורא, שעליו כתוב: "כִּי אֶלֶף שָׁנִים, בְּעֵינֶיךָ-- כְּיוֹם אֶתְמוֹל, כִּי יַעֲבֹר" (תהילים, צ', 4): אלפי שנים הם כיום אחד בעיני ה'. זו הסיבה שסימן הדור הרביעי שניתן על-ידי המורה חיים הוא בסימן הכוכבים וכולל את "המהירות הגדולה" של דור זה. נראה כי אלף שנים נדחסו למספר שנים מצומצם (כ-65), בשל הטכנולוגיה המודרנית. המהירות שבה דברים קורים ומשתנים בדור הרביעי הם ייחודיים ולא דומים לאף דור בעבר או בעתיד.

אל תייעדו את תפילותיכם אל השופט המשוח במלכות השמים, מאחר שלעולם "בן האדם" לא יועד להיות זה שאליו יופנו התפילות. הוא לא אל ולא בן אל, אלא עבד ה' עניו וצדיק קדוש, שזכה לשמש כגואל האחרון וכמורה הנבחר אל מול הקדוש ברוך הוא ובעבור האנושות. עם זאת, יש לשבחו ולהזכיר את זכויותיו ואת תוארו, במהלך תפילות לאל שדי, כי הדבר דומה להזכרתנו את האבות, את משה רבנו או את אליהו הנביא בתפילותינו.

הסוגיה היא כמובן מאוד עמוקה, אך רק בפשטות המידות הטובות יימצאו. כה עמוק העניין עד שכ-2000 שנות האלהה בנצרות צריכות להיות מתוקנות, כדי ששגיאות התיאולוגיה האלילית של הנצרות לא יחזרו עוד.

אדם בהחלט יכול לרצות להיות תלמיד של המורה חיים, אך אין להפנות ישירות את התפילות להחלמה אישית לגואל האחרון. שיעור זה נלמד לפי המשפט בחלומה של דבורה: "ה' הוא הרופא של כולנו, מאחר שרק הוא יודע מה טוב לנפשנו".

מתוך טקסט מ-27 בפברואר 1989.

"1 וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיְתָה חֲתֻנָּה בְּקָנָה אֲשֶׁר בַּגָּלִיל וְשָׁם אֵם יֵשׁוּעַ׃ 2 וְיֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו גַּם הֵם הָיוּ מִן הַקְּרוּאִים אֶל הַחֲתֻנָּה׃ 3 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כָּלָה הַיָּיִן וַתֹּאמֶר אֵם יֵשׁוּעַ אֵלָיו אֵין לָהֶם יָיִן׃ 4 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ מַה לִּי וָלָךְ אִשָּׁה עִתִּי עֲדַיִן לֹא בָאָה׃ 5 וַתֹּאמֶר אִמּוֹ אֶל הַמְשָׁרֲתִים כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוֹּ׃ 6 וְשָׁם שִׁשָּׁה כַדֵּי אֶבֶן עֲרוּכִים כְּמִשְׁפַּט הַיְּהוּדִים לְטָהֳרָתָם שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ בַּתִּים יָכִיל כָּל אֶחָד׃ 7 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ מַלְאוּ הַכַּדִּים מָיִם וַיְמַלְאוּם עַד לְמָעְלָה׃ 8 וַיֹּאמֶר שַׁאֲבוּ נָא וְהָבִיאוּ אֶל רַב הַמְּסִבָּה וַיָּבִיאוּ׃ 9 וַיִּטְעַם רֹאשׁ הַמְּסִבָּה אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר נֶהֶפְכוּ לְיַיִן וְלֹא יָדַע מֵאַיִן הוּא וְהַמְשָׁרֲתִים אֲשֶׁר שָׁאֲבוּ אֶת הַמַּיִם יָדָעוּ וַיִּקְרָא רֹאשׁ הַמְּסִבָּה אֶל הֶחָתָן׃ 10 וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּל אִישׁ יִתֵּן בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הַיַּיִן הַטּוֹב וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתָם לִרְוָיָה יִתֵּן לָהֶם אֶת הַגָּרוּעַ וְאַַתָּה צָפַנְתָּ הַיַּיִן הַטּוֹב עַד עָתָּה׃ 11 זֹאת רֵאשִׁית הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ בְּקָנָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל וַיְגַל אֶת כְּבוֹדוֹ וַיַּאֲמִינוּ בוֹ תַּלְמִידָיו׃" (יוחנן, ב', 1-11)

חמור הסימן מייצג איזון הכרחי ששומר על "המידות המשיחיות" ביחסן הנכון. הכרחי לגאולה השלמה שסימן החמור אוכל לחם מייסדים את המידות הנכונות. הנצרות העלתה את תפיסת המשיח לרמות מוגזמות, לא מאוזנות ואליליות, עד כי המון רב ותמים הוזן מהן במשך כאלפיים שנה. אותו המון יבין כי דרגת ה"משיח" היא נמוכה אף מדרגת החמור ה"משיחי" הי-הא, הי-הא, המגיע לקשור את הסימנים ה"משיחיים" לארץ, כמו גם את המלכות ה"משיחית" של יהודה לסימני דוד. לאחר מכן גם העם היהודי יבין כי הוא לא חיפש את סימן נעירת החמור ה"משיחי" אלא את הגואל האחרון. היהודים החכמים יקראו ויבינו מה התרחש, וכיצד הם נכנסו בחמוריות אל הזמן המהותי שלא התקיים לפני כן ולא יקרה בעתיד. כך הוא העניין, ואנו יכולים להבינו מדברי החמור. בהמשך לאותה הבנה עתידית של אותם חכמים, גם יהודים הבקיאים בתורה ובתלמוד יקראו וילמדו את ספר משנת חיים, תוך שהם מגיבים בתדהמה. לעומתם, מי שלא טעמו את מידות תמר, יישארו עם מדף הספרים של שלה ולא יהיו מסוגלים להבין מה התרחש.

המונח "חמור" מתאים למי שמוכן להתהלך בפשטות כמשרת צבעוני, האוהב את זנבו ומבין את רצון רוכבו. אינני נביא, וייתכן שיש דברים שכתבתי שלא יתרחשו באופן הזה. אני גם מבצע טעויות, במיוחד בנוגע להערכות עתידיות. אם כך, מדוע לנעור מלכתחילה? עלי לעשות זאת! סימנים נבואיים באים, ומאחר שהדברים נראים נחוצים להווה או לעתיד, אני מוכרח להודיע אודות הסימנים שהגיעו[13]. אני משרת! אם לא אבצע את משימתי לא אקבל מזון. הי-הא!

מטרת החמור היא ללמד את נושאי המשרות המשיחיות העתידיים ללכת בתלם, הי-הא!, לשמור על קשר, הי-הא! ולא להסתנוור מתארים חמוריים, הי-הא! הי-הא! החמור זוכר תמיד שדרגתו אינה מושווית כלל לדרגת האדם הרוכב על עגלת הבשורות הטובות של הגאולה השלמה. השופט המשוח האמיתי שאותו אתם מבקשים בעולם היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים והסובלים. הרים, הרכינו את ראשכם, אחרת העמקים יהיו גבוהים מכם.

מאחר שישוע פנה לסימנים המשיחיים ההתחלתיים ועשה עמם את שעשה, כדי שייזכרו במסגרת שליחותו, הוא גם נחשב כ"חמור משיחי מקורי". סימן החמור המקורי היה נטול הסברים, מלבד מה שניתן לשייך לנביא זכריה, כשאמר "עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת" (ט', 9). כך ישוע רכב באופן נבואי עד ירושלים מבלי ששמע נעירות חמור או ידע דבר כלשהו לגביהן. הוא למעשה היה חמור בעצמו, שחשב כי הוא אדם[14]. זו הייתה אחת מן הסיבות להאלהת כריסטו. אם כל ההצהרות הנוגעות לו, לכוחו ולכוח שליחותו היו מאוזנות על-ידי עקיצות חמוריות צנועות, אף אחד לא היה מעלה אותו לדרגת אל. ניתן רק לשער מה היה קורה אילו היה הוא מצהיר: "אל תרכבו על גב החמור אם אינכם מכבדים את מורה הצדק", או "ביטלתי את כל התשוקות המיניות שלי דרך צום", או "זכרו מה אני אומר לכם: אל תעבדו אותי כשאשלים את קורבני, אל תתפללו אלי, ואל תהפכו אותי לאל. נערו רק לאבי שבשמים, שהוא אבינו שבשמים וה' היחיד שקיים".

כל זאת, כמובן, היא השערה היפותטית ואבסורדית, מאחר שהחמור עדיין לא יכול היה לדבר באותה תקופה, ואם ישוע היה נשאר נאמן למורה הצדק, הוא לא היה עוזב את בית הספר האיסיי. ישוע לא היה מסוגל לדבר על חייו האישיים, גם מאחר שהדבר היה לא מובן ומפריע לשליחותו, וגם מאחר שהיה תחת הסימנים המשיחיים – מה שהיה גורם לעניינים אישיים לפגוע בו במסגרתם. עם זאת, אני סבור כי אם ישוע היה מודע לפולחן העתידי שיבוצע לו, הוא היה משנה את מסלולו ולא נוטל את השליחות על עצמו. זכרו כי ישוע ביצע את שליחותו בקרב יהודים בישראל שלא ביצעו פולחנים אליליים.

מסיבה זו או אחרת, לא הייתה דרך שבה החמור היה מסוגל לדבר, ולכן לא התאפשר האיזון בנצרות. ישוע המסכן נלכד במלכודת ההאלהה, כאשר אף חמור לא פיזר את הבלבול ויסד את הסימנים על הארץ. למזלנו, אותה טעות לא מתרחשת פעמיים.

הנה חלק מתפריט החמור:

אנטיפסטי

איסיים אדומים א-לה בפטיסט

איסיים ירוקים בשמן משובח

מנה ראשונה

מילים מתובלות ברוטב רבני

ביטויים חמים ברוטב נבואי

גילויים משיחיים עם סימנים מעורבבים

מנה עיקרית

כדורי בשר נבואיים בגריל אש

נתחי בשר משיחיים מבושלים בחציים בשמן גולמי

סטייק תחייתי בדמעות נוצריות

חתיכות בשר עגל חזיוניות א-לה אוונגליזם

מיוחד

יין נישואין בכנא א-לה פנטזיה

אם ישוע היה מדבר איתי אז, הייתי אומר לו: "עצור וחשוב מעט. אם אתה מציג עצמך בעליה ולא בירידה, אתה בעצמך תתבלבל בנוגע לעלייתך, ואחרים יתבלבלו בנוגע לירידתך". הייתי מוסיף: "ישוע, נהג בהיגיון. אם אתה מדבר כנביא, הם יגנו אותך כנביא שקר. אם תבצע ניסים, הם יגנו אותך כמכשף. אם תדבר כגואל, הם יגנו אותך כמתחזה, ואם תדבר כמשיח, הם יגנו אותך כמסית. לעומת זאת אם תדבר כחמור, לכל היותר הם יחשבו שיצאת מדעתך, וכך תינצל..."

12 במרץ 1989, ה' באדר התשמ"ט.

הנה אנו נמצאים כאן עם רצינות איש הסימנים וחכמת החמור, ומנסים להבהיר מספר מרכיבים במזון המטבח האיסיי, שהגיע לצלחתו של ישוע. הוא עיכל אותו בדרכו, ואז בישל אותו מחדש להמונים על-מנת שיטעמו אותו ויתענגו. מהי המסורת של ישוע? חשפתי בשם הצדיק חיים את יסודות עבודת מורה הצדק ואת הצורך ההיסטורי בהקמת בית הספר, את שהות יוחנן המטביל בו ובהמשך של ישוע, עזיבתם אותו והפרת שבועתם, וסוד הקבלה המעשית שישוע השתמש בו במסגרת הניסים שביצע.

מן החלום של דבורה התברר כי מורה הצדק היה אחד מל"ו הצדיקים[15], ומן המסורות ניתן להבין כי הסימנים הגאוליים ההתחלתיים התגלו במסגרת בית הספר, שבו גם שרתה מסורת אליהו הנביא, זכרו לברכה. נראה כי מורה הצדק המקורי חי כ-100 שנה לפני ישוע, וכי הוא לא היה האדם שיסד את בית הספר אלא תלמידיו, ככל הנראה בהוראתו. ממה שקראתי אודות מגילות קומראן, נראה כי מדובר בזמן של כ-100 עד 150 שנה לפני ישוע. עם זאת, מדובר רק בהשערה.

גם מורה הצדק המקורי לא קיבל הוראה מה' לבצע את מה שביצע, אך כנראה שחכמתו גרמה לו להבין כי באחריותו לחשוף את ה"סודות" ב"בית ספר משיחי", שישמש מקום מקלט רוחני.

תלמידי מגילות קומראן וידאו שלמבנה המשיחי של בית הספר יש שלושה משיחים המוגדרים:

1. משיח (נביא)

2. משיח אהרון (כהונתי)

3. משיח ישראל (מלך המשיח בן דוד הנלחם את מלחמות ה' נגד כוחות החושך)

יש מספר אפשרויות הנוגעות לתפקידים הנכללים במסגרת שלושת התארים הללו. מטרתנו כאן היא להשוות בין המבנה המשיחי המשולש לחלום הנבואי, שהתקבל על-ידי זנב החמור אוכל לחם.

בחלומה היו חמישה סימנים:

1. מגן דוד

2. כתר

3. צוות משבט דן

4. התיבה הקדושה בסימן שבט יהודה

5. חצי מנורה בסימן כהונת אהרון

באותו חלום הוענק לפרץ פתק, שבו נכתבו שלושה סימנים:

1. מפתח ראשי שעליו נראה הכתר הנ"ל

2. תיבה קדושה

3. כתר

עלינו תחילה לקרוא ארבעה סימנים:

למען הסימנים המשיחיים השלמים עבור עם ישראל (מגן דוד) יש צורך ב:

1. סימן כתר המלכות (בחלום נמסר כי הכתר היה חותם השבט של דבורה. אנו יודעים מן הסימנים שדבורה, הזנב שלנו, היא משבט לוי ויהודה, ושהיא חיה בין הטריטוריות של יהודה ובנימין, ולכן בממלכת יהודה).

2. סימן הצוות של שבט דן הוא צוות הדין (שבט דן נודע בנטיית הצדק שלו). זהו גם סימן איחוד 12 השבטים בדרך הדין החדש של הברית החדשה של הגאולה השלמה. נציין גם כי בחלום נראו גדילים, שהזכירו את הגדילים מסיפור יהודה ותמר. נראה כי הדין של דן מכיר בקדימות של יהודה בהגשמת ההבטחה המשיחית, ולכן הוא מייצג במסגרת הסימנים השלמים את משיח בן יוסף, המעורב באיחוד 12 שבטי ישראל.

3. סימן התיבה הקדושה של יהודה, המצביע על הסימנים השלמים של הבניין החדש של בית המקדש השלישי בירושלים, בית התפילה של הגאולה השלמה האהוב על-ידי כל העמים.

4. סימן הכהונה, הנובע מכהונת אהרון (שנכנס לבית התפילה החדש, בסימן הכהונה החדשה שנוסדה על-ידי אליהו הנביא[16], זכרו לברכה, שהיה גם כהן מזרע פנחס, בן אלעזר, בן אהרון).

הבה ונקרא כעת את הפתק שכולל את המפתח:

מפתח הכתר

מפתח חותם שבט לוי

דרך מפתח זה כתר מלכות יהודה הוא חותם שבט לוי. הדבר מייצג את השלמת התיבה הקדושה והכתר (הכתר, כחותם שבט לוי, חותם את ההתקשרות הקדושה של הברית החדשה עבור כל שבטי ישראל, מאחר ששבט לוי הוא כהן לכל ישראל, ולכן אין לו טריטוריה משלו).

המפתח קושר את "הכתר המשיחי" לחותם הכהונה הנובעת מלוי, ולכן הינו מפתח הכהונה החדשה, אשר התחילה במזבח יהודה בבית התפילה החדש.

דרך המפתח מגיע כתר הכהן המשוח בבית התפילה.

מפתח חותם לוי הוא גם חותם נבואי. משה משבט לוי היה ראש כל הנביאים. אליהו משבט לוי היה אחראי על המסורת הנבואית של הדור הרביעי של הגאולה השלמה.

יש לנו בשל כך את הכתר המשיחי והכהונה המשיחית החדשה, הכוללת את המסורת הנבואית החדשה, ואת הדין המשיחי החדש.

ראו כעת כיצד העניין מתקשר לשלושת משיחי האיסיים:

המשיח הנביא

המשיח המלך

המשיח הכהן

קיבלנו בוודאות את אותו מפתח מבית הספר האיסיי, אשר חודש למען הברית החדשה של הגאולה השלמה, בזכות הגואל חיים.

על פתק הנייר לא מופיעים צוות דן וחצי המנורה. זאת מאחר שהדין של דן או סימן משיח בן יוסף נפתר בסימן בית הדין החדש של מרדכי הצדיק, ובתיבה החדשה הקדושה של בית התפילה (התיבה הקדושה של יהודה), ואילו חצי המנורה נפתר בכהונה החדשה על מזבח יהודה, כמו גם באור החדש של חנוכת החנוכות. שני סימנים אלו היו הכרחיים בזמנם, אך הם נפתרים באופן שונה בברית השלמה. הדין או משיח בן יוסף, שמקורם בדן, הם כעת לא רלוונטיים.

מה הכוונה בכך שמשיח בן יוסף נפתר בתיבה הקדושה? המפתח מסביר משהו אודות הסימנים המשיחיים, הקושרים את שליחות ישוע לתבנית של משיח בן יוסף, מציל השבטים האבודים של בית ישראל. מידע חשוב ביותר, שניתן על-ידי הגואל האחרון, חיים, הוא שלישוע יש "שורש" בשבט דן, ויש להבין את שליחותו במסגרת ה"קשר" לאליהו הנביא. הוא החזיק בסימן התיבה הקדושה של יהודה כיהודי, בסימן האיזון והדין הישר משבט דן, ובסימן הנבואה, שקושר למסורת אליהו הנביא (דרך בית הספר האיסיי). חצי המנורה הוא החצי "האחר" של האור הקדוש, שיזרח גם עבור עשרת השבטים, ולא רק ליהודה ולבנימין[17].

הדין של צוות דן הוא ישר, וגדילי יהודה אינם שוכחים את חוקי התורה הנכללים בתשובת יהודה (כציצית) לאיחוד המשיחי של 13 השבטים. אם הייתה אז זכות, הסימנים בידי ישוע היו מספיקים להשפיע על האיחוד, בשל היותו משבט יהודה עם קשר שורשי לשבט דן, ובעיקר בשל היותו בתהליך הגשמת נבואת מלאכי, שהינה קשר חי לשליחות אליהו הנביא הבאה לפייס את לבבות האבות לבניהם וכו'.

מכאן ניתן להבין כי בזכות הגואל האחרון, חיים, קיבלנו את סימן החמור אוכל לחם, את סימני פרץ, איש הסימנים, את סימני צוות דן עבור הדין המאוזן של בית הדין של מרדכי הצדיק ואת סימני הגדילים וכל חוקי התורה והמסורת, כפי שחודשו בחוק החדש של הברית החדשה של הגאולה השלמה. כמו-כן קיבלנו את החידוש האמיתי של המסורת הנבואית של אליהו הנביא, הקושר את כל ענייני הגאולה השלמה למזבח הנביא בבית התפילה של הגאולה השלמה. קיבלנו גם את הכהונה החדשה עבור מזבח הכהן המשוח, מזבח יהודה, מזבח אפרים, מזבח מלכיצדק ומזבח הכוהנת המשוחה, המושח את הקהילה בשמחת חיים, ואת מפתחות הבניין החדש הגדול של בית המקדש השלישי והאחרון של ירושלים הגאולית, בית התפילה של הגאולה השלמה.

ישוע נכנס אל שליחותו עם מפתחות נבואיים. הניסים שהוא ביצע התרחשו מעצמת סוד הקבלה המעשית, שאותה הוא קיבל בבית הספר האיסיי, כמסופר בספר "בין הסימנים ההתחלתיים לסימנים השלמים".

לסיכום, המפתח להבנת הקשרים של היבטי הגאולה השלמה הרבים טמון בשליחותו הנבואית של אליהו הנביא, זכרו לברכה, הנביא הגדול שהכריז על הגאולה השלמה. אליהו קשור למסורות המתחברות אל הגאולה השלמה. אליהו הנביא האהוב והגדול, זכרו לברכה, קשור לברית החדשה של הגאולה השלמה.

מסורת ברית השלום ניתנה בברכה לפנחס.

מסורת סימני תחיית המתים נסתרת בברית השלום.

מסורת ל"ו הצדיקים הנסתרים של העלייה. אליהו הנביא הוא ראש אנשי העלייה בכל דור.

מסורת כהונת אהרון.

מסורת יהושע בן נון.

המסורת הנבואית החדשה של הדור הרביעי.

מסורת פיוס הלבבות הנבואי של אבות ובנים וכו'.

לכן המסורת החדשה של הבשורה החדשה מממשת את הפיוס.

ישנן שמונה מסורות גדולות המובאות בדרך הברית החדשה של אליהו הנביא, זכרו לברכה. גם לפני נבואת מלאכי יש לזכור את חוק ה' שניתן לבני ישראל דרך משה רבנו, עבד ה' הנאמן, ראש הנביאים, המחוקק הגדול של כל הזמנים, האיש העניו ביותר עלי אדמות. לכל מסורות אליהו הנביא אין ערך, אלא אם הן קשורות למסורת משה רבנו ומסורת התורה. בלעדיהן לא תתקיים גאולה שלמה.

הסברנו אודות השמן יקר הערך שישוע לקח מן האיסיים.

סימן הגיע לאישור התפריט שלנו. דווח כעת כי לפני מספר שבועות התגלה בקבוק שמן יקר ערך ממערות קומראן. קיבלנו גם את סימן חזרת השמן יקר הערך בהקדשה החדשה של בית התפילה בברית החדשה של הגאולה השלמה בזכות המורה חיים.

מלבד 9 המסורות שהוזכרו מעלה, הסימנים השלמים והסופיים של הגאולה השלמה מצריכים את מסורת סימני פורים, המייצגים שתי מסורות – זו של מרדכי הצדיק וזו של אסתר המלכה. שתי מערכות הסימנים המשיחיים הנסתרים מאפשרים לגאולה השלמה לרדת לעולם, גם בדרכים נסתרות. הדבר כולל אסטרטגיות נסתרות להכנת השטח לקראת הפצת הבשורות הגדולות.

סיפור נקדימון:

"23 וַיְהִי בִּהְיֹתוֹ בִירוּשָׁלַיִם בְּחַג הַפֶּסַח וַיַּאֲמִינוּ רַבִּים בִּשְׁמוֹ כִּי רָאוּ הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה׃ 24 וְהוּא יֵשׁוּעַ לֹא הֶאֱמִין לָהֶם עַל אֲשֶׁר יָדַע אֶת כֻּלָּם׃ 25 וְלֹא הִצְטָרֵךְ לְעֵדוּת אִישׁ עַל הָאָדָם כִּי הוּא יָדַע מַה בְּקֶרֶב הָאָדָם׃" (שם, 23-25)

"1 וּבַפְּרוּשִׁים אִישׁ נַקְדִּימוֹן שְׁמוֹ קְצִין הַיְּהוּדִים׃ 2 וַיָּבֹא אֶל יֵשׁוּעַ לַיְלָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבִּי יָדַעְנוּ כִּי אַתָּה מוֹרֶה מֵאֵת אֱלֹהִים בָּאתָ כִּי לֹא יוּכַל אִישׁ לַעֲשׂוֹת הָאֹתוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה בִּלְתִּי אִם הָאֱלֹהִים עִמּוֹ׃ 3 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ אִם לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִלְמַעְלָה לֹא יוּכַל לִרְאוֹת אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ 4 וַיֹּאמֶר אֵלָיו נַקְדִּימוֹן אֵיךְ יִוָּלֵד אָדָם וְהוּא זָקֵן הֲיוּכַל לָשׁוּב אֶל בֶּטֶן אִמּוֹ וְיִוָּלֵד׃ 5 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ אִם לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִן הַמַּיִם וְהָרוּחַ לֹא יוּכַל לָבוֹא אֶל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ 6 הַנּוֹלָד מִן הַבָּשָׂר בָּשָׂר הוּא וְהַנּוֹלָד מִן הָרוּחַ רוּחַ הוּא׃ 7 אַל תִּתְמַהּ עַל אָמְרי לָךְ כִּי עֲלֵיכֶם לְהִוָּלֵד מִלְמָעְלָה׃ 8 הָרוּחַ בַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ שָׁם הוּא נשֵׁב וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶת קוֹלוֹ וְלֹא תֵדַע מֵאַיִן בָּא וְאָנָה הוּא הוֹלֵךְ כֵּן כָּל הַנּוֹלָד מִן הָרוּחַ׃ 9 וַיַּעַן נַקְדִּימוֹן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֵיכָה תִהְיֶה כָּזֹאת׃ 10 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַב בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה וְזֹאת לֹא יָדָעְתָּ׃ 11 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ כִּי אֵת אֲשֶׁר יָדַעְנוּ נְדַבֵּר וְאֵת אֲשֶׁר רָאִינוּ נָעִיד וְאַתֶּם לֹא תְקַבְּלוּ עֵדוּתֵנוּ׃ 12 אִם הִגַּדְתִּי לָכֶם עִנְיְנֵי הָאָרֶץ וְאֵינְכֶם מַאֲמִינִים אֵיךְ תַּאֲמִינוּ בְּהַגִּידִי לָכֶם עִנְיְנֵי הַשָּׁמָיִם׃ 13 וְאִישׁ לֹא עָלָה הַשָּׁמַיְמָה בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר יָרַד מִן הַשָּׁמָיִם בֶּן הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא בַּשָּׁמָיִם׃ 14 וְכַאֲשֶׁר הִגְבִּיהַּ משֶׁה אֶת הַנָּחָשׁ בַּמִּדְבָּר כֵּן צָרִיךְ בֶּן הָאָדָם לְהִנָּשֵׂא׃ 15 לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ כִּי אִם יִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָם׃ 16 כִּי אַהֲבָה רַבָּה אָהַב הָאֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד אֲשֶׁר נָתַן אֶת בְּנוֹ אֶת יְחִידוֹ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ כִּי אִם יִחְיֶה חַיֵּי עוֹלָם׃ 17 כִּי הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ בָּעוֹלָם לָדִין אֶת הָעוֹלָם כִּי אִם לְמַעַן יִוָּשַׁע בּוֹ הָעוֹלָם׃ 18 הַמַּאֲמִין בּוֹ לֹא יִדּוֹן וַאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בּוֹ כְּבָר נָדוֹן כִּי לֹא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד׃ 19 וְזֶה הוּא הַדִּין כִּי הָאוֹר בָּא אֶל הָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ הַחשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר כִּי רָעִים מַעֲשֵׁיהֶם׃ 20 כִּי כָל פֹּעֵל עַוְלָה שֹׂנֵא אֶת הָאוֹר וְלֹא יָבֹא לָאוֹר פֶּן יִוָּכַח עַל מַעֲשָׂיו׃ 21 אֲבָל עֹשֵׂה הָאֱמֶת יָבֹא לָאוֹר לְמַעַן יִגָּלוּ מַעֲשָׂיו כִּי נַעֲשׂוֹּ בֵּאלֹהִים׃" (שם, ג' 1-21). המאמין בו לא נאשם אבל מי שלא מאמין בו כבר נאשם.

לאחר גילוי הסימנים השלמים של הגאולה השלמה בזכות הגואל האחרון, חיים, מי שמאמין כי ישוע נטל את שליחות האיל ההיסטורי במקומו של יצחק, לא יקבל גינוי על חוסר הבנה, אך מי שלא יאמין כי על ישוע הוטלה השליחות הטרגית, יגונה.

הבשורה החדשה מסבירה לנוצרים את המשמעות הנכונה של הפסוק בתורה: "וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" (שמות, י"ד, 34), מאחר שאין להתבלבל בין מה שקשור לבריאה לבין מה שכולל את הגאולה. אין "שותפים" לבריאה, אך ביחס לגאולה, ה' בוחר את עבדיו כדי לזכותם בישועה.

כאשר הנוצרים יטוהרו מן ההאלהה השקרית שלהם, ויבינו את טעותם החמורה של כינוי ישוע "אל" ו"בן אל", הם יישארו באמונתם בשליחות ישוע, מאחר שהיא הייתה חלק מן התוכנית ההיסטורית האלוהית. המידות האמיתיות של השליחות מובנות בדרך הברית החדשה השלמה.

גם על היהודים להבין את חשיבות שליחות ישוע! הם זקוקים לפריצת הדרך של כוכב כריסטו המצמצם את הפערים הכוללים 2000 שנות צער לאחר חורבן בית המקדש השני. במשך אותם שנים הנוצרים הואשמו באמונה בתיאולוגיה שקרית לחלוטין הנוגעת לשליחות ישוע, מה ששחרר בצדק את היהודים מאמונה בה.

(9 במאי 1989 – חמור): הלילה אני בסימן כפות רגלי אדם וחווה. דבורה שמה על עפעפי מסקרה, כדי שאתייצב באופן מכובד אל מול חווה אימנו. כעת, עם כפות רגליי ההיסטוריות הארוכות, עלי לצעוד בסבלנות, ברוגע וביציבות. יציבות גוברת על השעה, רוגע גובר על הדקה וסבלנות גוברת על השנייה. ביחד הם ינצחו את הזמן, וישתמשו בכך למען האדם.

אתם יכולים לטעון כי הזמן מנצח לבסוף את האדם ושולח אותו חזרה לאדמה, אך אל תתייאשו מכך, מאחר שהזמן בעולם הבא הוא ארוך הרבה יותר מאשר בעולם הזה. היו סבלנים, רגועים ויציבים, והזמן ישרת אתכם על-מנת להשלים את מעשיכם הטובים כדי שתזכו לשמוח בעולם הבא. לעת עתה אני מנחם את עצמי עם כפות הרגלים היפות של אדם וחווה, הורינו הראשונים, שבמשך 6000 שנה בחנו את מעשי ילדיהם. אני מודה לאל שדי שריפא את פצעיי. ברוך אל עליון המתקן את אדם וחווה כדי ללמדנו את הדרכים לחיי נצח.

ישראל, היכן ליבי? הלב הסובל והבוכה מכאב בשל מחסורו, סוד המוות החי בזמן כדי להכחיש את האמונה שאינה נצחית. לכן עם ישראל מורד ואינו בוטח באמונת ליבו, שהינה בלתי שבירה ונצחית, אמונה השוללת כל מציאות חוץ מאותה המציאות שתמיד הייתה ותמיד הווה ותמיד תהיה, המציאות האמיתית היחידה שאין צורך להוכיח את קיומה. אם לב ישראל סגור, זוהי סגירות של אי-הביטחון בדופק ליבו, עד שאותה פעימת-לב עצמה תהיה נצחית. שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד. ברוך ה' צבאות היוצר את הלב היהודי החדש של הגאולה השלמה.

הנקדימון של היום יכול להיות יהודי מסורתי, המעביר את ימיו בקדושת חוקי התורה הקדושה, לומד תלמוד, פוסקים וכו', אך הינו עם "ראש פתוח" ומוכן לקבל תפיסות חדשות. הנקדימון של היום, לאחר שייחשף לסימנים הנפלאים של הגאולה השלמה, יפנה לחמור ויאמר: "אלו הם סימנים שבוודאות הגיעו מה', מאחר שאף אדם לא יכול להמציאם".

אז החמור יענה לו: "אני אגלה לך אף יותר. לא רק שמקור הסימנים הללו הוא בה', אלא הם גם מחדשים את נפש האדם וגורמים לו להיוולד מחדש. מי שראוי לקבל את הסימן, יקבל אותו מאותה רוח שיצרה את הסימן. בדרך זו האדם נולד מחדש ברוח הסימן שיצר ה', והוא משתתף ברוח החדשה של הגאולה השלמה.

גם נקדימון של היום מתבלבל, בעיקר כי הוא חי כבר ברוח התורה, ולא מרגיש צורך להיוולד מחדש ברוח. החמור אף מבלבל אותו יותר ושואל: כדי להיות חלק ממלכות השמים היורדת לאדמה בזמן הגאולה השלמה, יש צורך בשני דברים: מים של התורה הקדושה והרוח החדשה של הסימנים השלמים. כמו שאדם מורכב מבשר ורוח, ושניהם מעניקים לו שלמות, כך גם החוק המקודש הוא בשר העולם והברית החדשה השלמה היא הרוח החדשה עבור העולם, ככתוב:

"וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם, חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן--בַּחוּרֵיכֶם, חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ." (יואל, ג', 1).

עשרת הדיברות מייצגים את גוף העולם והברית החדשה של הרוח. מסיבה זו ידע משה שעל הרוח החדשה עדיין להגיע וניבא אודות נביא שיהיה דומה לו. הנביא ירמיהו היה זה שקיבל את הברית החדשה השלמה לעולם, לקראת הזמן בו הגואל חיים יתגלה.

אל תופתעו אם אספר לכם, יהודים מסורתיים, כי עליכם לקבל את הרוח החדשה של הברית החדשה השלמה על-מנת לקבל את השלמות ההכרחית לכניסה אל מלכות השמים החדשה של הגאולה השלמה.

ואם תשאלו כיצד גילוי של מרחב אוניברסאלי כזה קרה דווקא במילאנו, איטליה, אני אשיב לכם:

"הָרוּחַ בַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ שָׁם הוּא נשֵׁב וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶת קוֹלוֹ וְלֹא תֵדַע מֵאַיִן בָּא וְאָנָה הוּא הוֹלֵךְ כֵּן כָּל הַנּוֹלָד מִן הָרוּחַ" (יוחנן, ג', 8).

זאת נאמר על מי שהיה קרוב לצדיק חיים במילאנו, ועל מי שלמזלו הטוב קיבל את הסימנים הראשונים של הגילוי הגדול לאחר קורבן הגואל הנבחר. מי יכול לדעת היכן יתרחש הגילוי? אך גם מיקום הפצת הבשורות העתידיות לא ידוע. להיכן הן תגענה ומי יקבלן? זהו תפקיד רוח ה' ואיננו יודעים דבר עדיין.

גם עבור נקדימון של היום כל זאת קשה להבנה. הוא אינו יכול להשלים עם ההצהרות העצומות של הברית החדשה השלמה, כשהוא מכיר מציאות יהודית מסוימת. אין הוא יכול לדמיין בפועל אף "גוף" של אנשים, כדוגמת רבנים, שיקבל את הגאולה השלמה. זה נראה עבורו כעניין בלתי אפשרי. הוא מתבלבל ושואל: "כיצד כל זאת ייתכן?".

החמור עונה לו: "אתה גדול בתורה עבור היהודים, ואינך יודע כיצד מתגלה הברית החדשה השלמה לעולם? זה לא מוזר. גם משה לא יכול היה לחזות "כיצד" תתרחש ההתגלות בסיני לאחר גאולת מצרים עד שהיא התרחשה. אך זהו עניין אחר, מאחר שאנו מדברים על עניינים שהתגלו לנו, נראו לנו ונודעו לנו.

ייתכן ועדיין לא תקבל את עדותנו עד אשר הלב היהודי החדש ייוולד – הלב שמסוגל לאהוב את הדברים החדשים שנשלחים על-ידי ה'. אם אינך מאמין לי שאני החמור האוכל את לחם הגאולה השלמה, כיצד תאמין לי אם אספר לך כי אני החמור הנסתר ממלכות השמים, הנושא את עגלת הבשורות הטובות, ושעל העגלה רוכב המורה, הגואל חיים.

הגילוי נחשף בפני אנשים פשוטים, יהודים ולא יהודים, וגם כאן ניתן להתייחס לדבריו של ישוע, אשר התפלל לה' והודה לו על ששלח את הבשורות החדשות לאנשים הפשוטים הטובים ולא לנושאי המשרות הבכירות. זאת מאחר שהרבנים לא ידעו מה לעשות עם הגילוי הזה. הם היו נעולים על המסורת באופן כזה שלא היו יכולים לצאת מתחומי ההלכה. ההתגלות יכלה לקרות רק בקרב אנשים אחרים, שהיו מסוגלים לקבלה ולהפיצה.

"וְאִישׁ לֹא עָלָה הַשָּׁמַיְמָה בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר יָרַד מִן הַשָּׁמָיִם בֶּן הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא בַּשָּׁמָיִם" (שם, 13).

לא רק נקדימון יכול להתבלבל מן הדברים, אלא כל מי שיקרא אותם. במשך 2000 שנה, דברים אלו ואחרים של יוחנן בלבלו ולא הבהירו. "מטרת" יוחנן חסרת המזל, אם היה מודע לה או לא, הייתה ליצור תיאולוגיה דואלית מושלמת של שני אלים: אל-אב ואל-בן. לפיכך אנו טוענים ללא פקפוק כי האוונגליון הרביעי מייצג את הטעות המפלצתית שגורמת לנצרות קריסה תיאולוגית.

התפקיד ה"משיחי" של ישוע, שלא יכול היה להיות מובן כהלכה, עוות גם ביחס לאמונות הבסיסיות של האמונה המונותיאיסטית הטהורה. כשהעניין מובן, הראייה הדואלית המבחילה של יוחנן את ישוע נראית כה בולטת, עד כי אין צורך במשקפי כיסוי נוצריים ורודים. גם ילד שמכיר רק את הדיבר השני יאדים מבושה או יתמרמר בזעף.

נקדימון (ניקודמוס) במערכת המושגים של יוחנן מייצג את התקווה לניצחון על העם היהודי (ניקוס – ניצחון, דמוס – עם). יוחנן לא הבין כמובן שה"ניצחון" הנוצרי על צרי האופק מקרב העם היהודי לא יושג לעולם דרך תיאולוגיה שהינה ההפך המוחלט מן האמונה המונותיאיסטית הטהורה של אברהם ומתיאולוגית המסורת האמיתית של הדיבר השני.

נכון גם שהטקסט של יוחנן סולף לא פעם, וקיבלנו זאת בסימן[18] שבו יוחנן השליח זעם כאשר ראה מה קרה לכתבו. עם זאת, ענייננו הוא לא בדיוק הטקסט, מאחר שהטקסט שקיים כיום הוא זה אשר עליו התבססה התיאולוגיה הנוצרית. זה הזמן לסמן את אותם משפטים מקוללים, שהינם מעוותים ונמצאים לגמרי מחוץ לדבר ה' האמיתי בדיבר השני.

עבור הנוצרים שמתקשים להשלים עם ה"אמונה" בישוע ומשוכנעים כי משהו באמונה הנוצרית השתבש, נאמר כי הם ימצאו את המידות הנכונות במטרות השליחות האמיתיות. אין להתכחש לשליחות ישוע, אלא לפרשנות התיאולוגית של השליחות. העם היהודי נקרא בן ה' - בני בכורי, ישראל. אחת ממטרות השליחות של ישוע הייתה להוכיח ליהודים כי אינם מתנהגים כ"בני ה'", אלא כבנים מורדים. את זאת קיבל ישוע בסימן. במהלך שליחות הקורבן הטרגית, לימוד זה הפך ללחם תפילתו של ישוע, כשקנאת ה' נמצאת בתוכו. רוצה לומר: הביטו, מאחר שאינכם מוכנים להתנהג כבניי, אני אשלח אליכם אדם שיקריב עצמו כדי להיקרא "בן האל", ואתם תראו כמה כבוד הוא יקבל, מאחר שהכריז ללא היסוס כי הוא "בן האל".

ואכן, כל חלק משליחותו של ישוע כוון להיות שיעור גדול וכואב לעם היהודי, אך גם שיעורים אלו לא יובנו לגמרי עד להשלמת התמונה. בכל מקרה, כל זאת לא מפחית מהתיאולוגיה המתועבת של יוחנן:

"וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם לֹא יוּכַל הַבֵּן לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִנַּפְשׁוֹ בִּלְתִּי אֵת אֲשֶׁר יִרְאֶה אֶת אָבִיו עֹשֶׂה כִּי אֶת אֲשֶׁר עֹשֶׂה הוּא גַּם הַבֵּן יַעֲשֶׂה כָּמֹהוּ" (שם, ה', 19)

"כִּי הָאָב אֹהֵב אֶת הַבֵּן וּמוֹרֶה אֹתוֹ כֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה וְעוֹד מַעֲשִׂים גְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה יוֹרֵהוּ לְמַעַן תִּתַּמָּהוּ" (שם, 20)

"כִּי הָאָב לֹא יָדִין אִישׁ כִּי אִם נָתַן הַמִּשְׁפָּט כֻּלּוֹ בְּיַד הַבֵּן לְמַעַן יְכַבְּדוּ כֻלָּם אֶת הַבֵּן כַּאֲשֶׁר יְכַבְּדוּ אֶת הָאָב" (שם, 22)

"מִי אֲשֶׁר לֹא יְכַבֵּד אֶת הַבֵּן גַּם אֶת הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ אֵינֶנּוּ מְכַבֵּד" (שם, 23)

ארבעת הפסוקים הללו הם לחלוטין מחוץ לאמונה האמיתית. הבה נבחן אותם אחד לאחד:

"וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם לֹא יוּכַל הַבֵּן לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִנַּפְשׁוֹ בִּלְתִּי אֵת אֲשֶׁר יִרְאֶה אֶת אָבִיו עֹשֶׂה כִּי אֶת אֲשֶׁר עֹשֶׂה הוּא גַּם הַבֵּן יַעֲשֶׂה כָּמֹהוּ" (שם, 19)

לכן הבן רואה את כל מה שאביו עושה ומחכה את מעשיו. הבן בשל כך תואם לאביו: אב-אל, בן-אל. האין זהו דואליזם מושלם?

אם אנו מניחים שאכן ישוע אמר זאת[19], הוא אמר כי את אשר האב עושה, גם הבן יעשה. זוהי כיפרות לשמה. אין אחד שיכול לראות או להבין את מה שה' עושה, ומי שטוען כך הוא אשם או כופר.

דוקטרינת אל עליון המוסר הכול לבן קטן "דחוס" הוא רעיון אלילי שחוזר בהיסטוריה במעגל האלילות בן 4000 השנים. חטא האבות עד הדור הרביעי של הדיבר השני כולל גם את מעגל 4000 השנים, אשר הינו "צד שני" לאמונה האמיתית של אברהם אבינו. הוא מושמד לבסוף על-ידי כוכב אברהם כפי שהתגלה בסימנים השלמים.

"כִּי הָאָב לֹא יָדִין אִישׁ כִּי אִם נָתַן הַמִּשְׁפָּט כֻּלּוֹ בְּיַד הַבֵּן לְמַעַן יְכַבְּדוּ כֻלָּם אֶת הַבֵּן כַּאֲשֶׁר יְכַבְּדוּ אֶת הָאָב׃" (שם, 22).

דוקטרינות הבן של האלילות המוקדמת, כמו גם דוקטרינת זעיר אנפין מספר הזוהר הם היינו הך. שורש הטעות בחטא דור אנוש, בו אל עליון נחשב גבוה מדי כדי לרדת ולשפוט את "העניינים הפעוטים" של האנושות, ולכן העניק ל"מושלים", הכוכבים, את כל סמכויות השיפוט. בדרך זו נשאר אל עליון מעל ללא הפרעה, והאנשים פנו אל המושלים בשמחה. הם המשיכו לקרוא בשם האל תוך כדי הפנייה לכוכבים (הם הוסיפו לשם הכוכב את שם האל). רעיון זה אומץ בהמשך על-ידי המטפיזיקה האריסטוטלית, וכאמור על-ידי הנצרות, בדוקטרינת "בן האל" שלה.

לא קיים "בן אל", והאל לא מרכז את עצמו לכדי אל קטן. זהו חלק מן השרשרת האלילית המושמדת בדור הרביעי.

למעשה אין "עניין קטן" בפני בורא היקום. גם עלה על ענף עץ לא ינשור עד אשר יקבל הוראה לכך. אולי ישוע ציווה עליו לנשור...

הנצרות, בעיקר בשל טעות יוחנן, אינה מבדילה בין מי שמשתייך לבריאה ובין מי שמשתייך לגאולה, לישועה או לנבואה. אין לגעת לעולם בבריאה. ה' הוא אחד והכול בבעלותו. הוא יצר את כל הדברים, אין משהו שדומה לו וגם לא יהיה.

מייצג גאולת ה' העניו ביותר הוא משה רבנו. ה' עצמו הכריז על כך ודבר לא ישנה זאת לעולם. משה לא טען כי הוא דומה לאל ולכן יש ללכת בדרכו ולהאמין לו. כמו כן הוא לא אמר לעולם דבר שקרי או לא צנוע. הוא היה עבד ה' העניו ביותר, שמסר את חוקי ה' לישראל והעיד אמת, שאותה קיבל מה'. משה רבנו היה ראש הנביאים, בשל ישירות השיחה בינו לבין ה'. משה לא אמר אף פעם: אני רואה את מה שה' עושה ואני נוהג כמוהו.

קרוב לוודאי שאם משה היה אומר דבר מסוג זה, אנשי הערב-רב, שהדוקטרינות המצריות ה"דתיות" היו מושרשות בו, היו מאושרים. גם אם היה מכנה עצמו "בן האל", הם היו מתענגים על כך.

בני ישראל באותה עת, ובמיוחד אנשי שבט לוי, לא היו מקבלים דברים מסוג זה, אם משה היה אומר אותם. הסיבה לכך היא כי שבט לוי החזיק ושמר על מסורת האמונה המונותיאיסטית של אברהם, כפי שמסר אותה יעקב אבינו. משפטים מסוג זה היו מזעזעים גם לפני 3500 שנה, בעיני מי שקיבל את דברי אל חי.

ההבדל בין הערב-רב וצאצאי יעקב מייצג את ההבדל שבין אמונת ישראל ואמונת אומות העולם באופן כללי[20]. חשוב להבין את הנושא, כי כתבים אלו יגיעו אל האומות, ומטרתם היא להנחותן בדרך האמונה האמיתית של אברהם, שהן עדיין לא קיבלו.

אין להתחמק מן השאלה העולה במוחות הגויים: האם היהודים עדיפים על אומות העולם או יותר חכמים מהן? מדוע האומות אימצו את הסיפור שישוע הוא "בן האל", בעוד צאצאי יעקב היו חכמים מספיק כדי להבין את חוסר ההיגיון של עניין זה?

התשובה, אומות יקרות, אינה נוגעת לחכמה אלא למסורת. האמונה המונותיאיסטית הטהורה לא הגיעה אל הגויים ולכן הם לא יכלו לאמצה. בשל מסורות אליליות של עבודת פסלים כאלו ואחרים, היה זה קשה יותר לקבל את "אי הנראות" של האל. כפי שהמורה חיים אמר לי פעמים רבות: "הם תמיד רצו לראות את האובייקט אליו הם סגדו".

האדם הנבחר הראשון היה אברהם, והנבחרים היו אברהם, יצחק ויעקב. צאצאיהם שמרו על המסורת האמיתית, שעלתה גם לרמת "אמת" מחשבתית. רק האמונה האמיתית באל אחד היא התחלת ההבנה האמיתית. מי שלא מאמין בכך יכול להיות מאוד חכם בנוגע לעניינים שונים, אך אין לו מושג בנוגע לעולם שבו הוא חי או בנוגע לדין ה' אל כלל האנושות.

האנושות אהבה מלכים, מאחר שהם אמרו: "אנחנו השליטים" (או: אנו אלוהיכם). ככל שהמלכים היללו את עצמם יותר, כך הם היו אהובים ונערצים יותר על-ידי העמים. בעולם המודרני מדובר בעיקר במנהיגים דמוקרטים שמבקשים כי העם יצביע עבורם מאחר ש"הם גדולים".

עם ישראל לא היה עדיף בעניין זה על אומות העולם, אלא רק במעט. היו מלכים מעטים שהציבו עצמם מתחת לחוק ה', אך בגלות 2000 השנים המנהיגים היו בעיקר רבנים וחכמים. השחרור שהושג בעקבות יציאת מצרים השתרש במחשבה היהודית ובמנטאליות הרבה לפני וולטר. מסורת.

חשוב להדגיש כי מדובר במסורת המעצבת את האנשים ומשתרשת בהם. העם היהודי הוא העם הנבחר, שהמסורת האמיתית ניתנה לו, ולפיכך על שאר העמים להגיע אל הר ציון ולבקש: "למדו אותנו את דרכיכם" ולא להפך. גם ישוע אמר בזמנו לאישה שומרונית: "הַיְשׁוּעָה מִן הַיְּהוּדִים הִיא" (שם, ד', 22).

תחילת הישועה היא ההכרה באמת. כל האמירות בספר יוחנן נהרסות על-ידי הנבואה: "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיהו, מ"ד, 6). ישוע הנוצרי של יוחנן הוא מן ה"צד האחר" של האמונה האמיתית. הוא דורש שהכבוד וההדר שיש להעניק לאל יינתנו גם לו – "הבן".

זוהי אמירה המנוגדת לחלוטין לדברי ה' האמיתיים, והינה מחוץ למסורת האמיתית.

מיותר לחשוב שיוחנן עצמו או מי שזייף את כתביו הם האנשים שיש להאשים. אני אומר לכם, כתלמיד של המורה חיים, שגם ישוע היה מבולבל בנוגע להגדרתו העצמית. אנו רואים זאת בדבריו על בן האל שיגיע, כמו גם בכל פרשנויות יוחנן לדבריו של ישוע. לפיכך, שורש השקרים טמון בבלבול העצמי של ישוע בנוגע למעמדו ולעוצמת שליחותו. אנו יכולים למצוא את השורש בפסוק הבא:

"כִּי לוּ תַאֲמִינוּ לְמשֶׁה גַּם לִי תַאֲמִינוּ כִּי הוּא כָּתַב עָלָי" (יוחנן, ה', 46).

ברור מן ההקשר של דברי ישוע כי הוא התכוון לנבואה המפורסמת של המסורת הנבואית של משה. ללא הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, לא ניתן להבין את מקור הבלבול. איתם הכיוון הוא פשוט ביותר.

במהלך התיקון עלינו להסביר שהנבואה האחרונה של מלאכי כוללת את שליחות ישוע, בצדה הנכשל. הצלחתה היחסית של השליחות, שרחוקה מאוד ממה שהייתה יכולה להיות, מעניקה לה את התואר: "שליחות נבואית". אין לכנותה אחרת, מאחר שגם השליחות הנכשלת שהכריזה חרם על הארץ במקום פיוס לבבות אהוב של אבות ובניהם, קשורה לשליחות אליהו הנביא, זכרו לברכה.

בספר "בין הסימנים ההתחלתיים לסימנים השלמים" הסברנו כיצד מסורת מורה הצדק קשורה למסורת אליהו הנביא, כיצד היא נכנסה אל בית הספר האיסיי, וכיצד חלק ממנה התקבל על-ידי ישוע ונקשר לשליחות שישוע נטל על עצמו. המקור הגדול לטעות של ישוע היה עצמת המסורת הנבואית עליו, מאחר שלפי המסורת היהודית הכוח לרדת, לעלות ולא למות היא של נביא הגאולה הנבחר, אליהו. ישוע, שלא היה בשום אופן אחד מהצדיקים הנסתרים, התבלבל בנוגע למעמדו כאשר עלה לעולמות עליונים.

לישוע הותר "לרכב" באותם עולמות, מאחר שבאותה עת ירדו לארץ בשורות נבואיות. היכולת הזו "הושאלה" מאליהו הנביא למען השליחות, מאחר שאותה שליחות, גם אם נכשלה, הכריזה על בשורות נבואיות[21], שהיו תחת אחריות אליהו הנביא, זכרו לברכה.

זה היה המקור העיקרי לעיקרון הבלבול של ישוע, ושבגללו הוא הציב עצמו בעמדת המשיח, בהתייחס לברית החדשה של ירמיהו, וראה עצמו כנביא בדומה למשה.

הוא היה מבולבל. נביא שדמה למשה היה ירמיהו, ולכן היה הוא הנביא הגדול והסובל שקיבל את בשורת הברית החדשה. אף אחד לא נשא בתואר זה לאחר סיום נבואת מלאכי, וה"נבואה" שנפתחה במסגרת השליחות המשיחית ניצבת בקטגוריה אחרת.

ישוע ראה את העולם שמסביבו ונפל לתוך עצמו. קרניו נאחזו בסבך, והוא נלקח לקורבן במקום יצחק. נכון הוא שמשה "דיבר" עליו, אך לא כנביא שידמה לו, אלא כקורבן האיל, מבלי לדעת "מי" ייפול אל הסימן הנבואי.

חשוב להבין כי דבריו של ישוע על העלייה והירידה ועשיית רצון אביו, בעיקר בספר יוחנן, גרמו לבלבול הגדול בנצרות במשך הדורות. יש צורך להיפטר מן הציטוטים הללו. ירידתו ועלייתו של ישוע היא לחלוטין לא רלוונטית לשליחות המשיחית שביצע.

דברים אלו וה"עמדה" שהם כוללים כן היו רלוונטיים בנוגע לאומות העולם. אם ישוע היה אומר כי הוא אדם רגיל, שהגיע להיקשר אל הבשורה החדשה ממלכות השמים, אף אחד לא היה יודע עליו. הדברים אודות "בן האל" הם מדהימים. אל שדי ידע ששליחותו תופץ לאומות העולם, ושזהו הלחם אותו הם מוכנים לקבל, עד אשר הסימנים המשיחיים ההתחלתיים יתוקנו על-ידי הסימנים השלמים של הגאולה השלמה.

הקורא יחפוץ לזכור את ה"מידות" שאנו מלמדים אודותיהם בנוגע לשליחות ישוע. המידות יימסרו לכל אדם שילמד אותן באמונה, וכך גם מפתחות פרשנות האוונגליונים והנצרות כולה.

שליחות ישוע הייתה בעיקר זו של האיל המועלה לקורבן. בהשלמת שליחות הקורבן, הנבואות המשיחיות, כפי שהוסבר ביחס לנבואה האחרונה של מלאכי ולברית החדשה של ירמיהו ואחרים, נפתחו דרך מפתחות הסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים. הפתיחות נועדו להפוך למקור חדש של אמונה עבור עמים רבים. הייתה זו לכן שליחות קורבן האיל והשליחות של מלאכי שנכשלה. הסירוב של עם ישראל היה חלק מגורל השליחות, כדי שדרך הפצתה לעולם יוקם "מקום מקלט" לצאן הנאבד של בית ישראל. השליחות, בשל סיבות שונות שהוזכרו בתיקון, נותקה מן המסורת האמיתית של ישראל, מסימן הברית בין ה' לאברהם ומן המסורת המונותיאיסטית הטהורה של אברהם אבינו. לחם השליחות המשיחית הוצא באופן שאומות העולם יקבלו אותו, אף על פי שהוא היה גדוש ברעיונות אליליים. האומות לא היו יכולות לקבל יותר מכך במשך ההיסטוריה הארוכה של התפשטות הנצרות, שהקבילה לגלות עם ישראל הארוכה והמרה.

למרות השגיאות והמהות האלילית של כל התיאולוגיה הנוצרית, מטרות שליחות התוכנית האלוהית שהובילה את האנושות לגאולה השלמה היו מגוונות, והן יישארו גם לאחר תיקון השגיאות. כל המידות הללו מייצגות את מרקם התיקון.

יש מידה נוספת, שייתכן ותראה בהתחלה "מוזרה" ואולי אף מפוקפקת, אך יש לקחת אותה בחשבון. הניצוץ הראשון שלה הוא עדין מאוד ויש לפקח עליו היטב, אך בהמשך נראה כי היא תהיה מידה הכרחית ומשלימה של היחסים בין הסימנים ההתחלתיים לסימנים השלמים. ביטול כל הדוקטרינות הנוצריות ופתיחת הסברי המסורת, הנוגעת לאמונת הגויים (שתתרחש בסמכות עליונה) יגיעו לאחר בחירת השופט המשוח במלכות השמים, ולאחר שיתמקם בעמדתו הנעלה.

"מידות" שליחות הגואל חיים הן שונות ו"נפלאות", יותר מכל אלו שבמסורת היהודית. הן חדשות ומייצגות את עיקר ה"חידושים" שצפויים להגיע, כאלו שלא נראו או נשמעו בעבר.

גם לשורשי השגיאות בנצרות יש מטרות בתוכנית האלוהית. זוהי המידה העדינה מאוד, שנראית בתחילה מאוד מקוממת. האם אין לתקן ולהרוס את הטעויות האליליות בנצרות? התשובה לכך היא כן, אך ההסבר למידה זו הוא שונה. לשורשי ההגזמה הנוצרית הגדולה יש מטרה בתוכנית האלוהית. גם לעלייה המרוממת של השליחות האמיתית והסופית של הגואל האחרון, חיים, יש אבני דרך היסטוריות משניות בנצרות, לשם הבנת העלייה בזמן ההתגלות החדשה.

עלינו לפשט את הבנת העניין: היהדות הייתה יותר מדי ארצית ומוחשית ברצון להשיג את רעיון המלכות החדשה של השופט המשוח לאחר תחיית המתים בסימן השלם של הצדיק חיים שקם לתחייה. הנצרות הגזימה והייתה רוחנית מדי בתפיסת המלכות. האמת נמצאת באמצע, בשביל הזהב. המשרה החדשה והנעלה היא מרוממת מאוד, אך נמצאת בגבולות ברורים של האמונה האמיתית, המעוגנת במסורת האמיתית של ישראל.

הנצרות ללא יסודות ברורים של אמונת ישראל לא תוכל למצוא מחדש את יסודות אמונתה שלה. גם היהדות לא תוכל למצוא את הדרך למלכות השמים ללא הנצרות. כפי שפאולוס ניבא בצדק כשהרוח שרתה עליו: "כִּי הָאֱלֹהִים הִסְגִּיר אֶת כֻּלָּם לַמֶּרִי לְמַעַן יָחֹן אֶת כֻּלָּם" (איגרת פאולוס אל הרומאים, י"א, 32). לא יכולנו לעזוב את תיקון פאולוס בעבר. כעת אנו יכולים! בלעדיו הנצרות לא הייתה מופצת לעמים.

בגאולה השלמה, הדין הנוגע לגאולה ניתן לשופט המשוח במלכות השמים, ככתוב: "כִּי לוּ תַאֲמִינוּ לְמשֶׁה גַּם לִי תַאֲמִינוּ כִּי הוּא כָּתַב עָלָי".

קיים מונח בעברית הנקרא: "בן האדם". באוונגליונים חל בלבול בינו לבין "בן האל".

בתיאטרון התיאולוגיה הנוצרית: "בן האל" ו"בן האדם" משולבים יחד, כאשר כיסוי הצמר על עיני הנוצרים המיסטיים מונע מהם לפקוח אותן ולשאול: "מה הדבר אומר?". איזה קול יפה של דברים הם נהנים לשמוע, אך אלוהינו, רחם על שכלנו ומנע מאיתנו את משמעותם.

הפרוטסטנטיות התגברה על בלבולי חרשים קתולים, אך יוחנן ופאולוס לא אפשרו להם לצאת עד כה מן המעגל, שבו נראים רק הבזקי אור אך לא תמונות ממש. הקתולים הפכו אחד לשלוש, בעוד הפרוטסטנטים החזירו שלוש לאחד, אך לא הצליחו להתעלם מן השילוש במשך כל מאות השנים האחרונות. האם ייתכן שהנסיך הקטן יירד מכוכבו וישאל בעקשנות: "מהו הדבר הזה?".

לפיכך בנקודה היסטורית זו, הקשיבו לפעימות הלב של החמור, על-מנת שינער עבורכם בעצב ויסיר בליקוק לשונו את הישנוניות של המאות האחרונות. ברצוני לעורר אתכם, ולאכול את כובע הקש של יוחנן כשה. אין "בן אל", אך כולנו בני אדם. אדם, זה אבי. אינני בהמה חמורית. אדם, הו אדם ואימא חווה, הרשו לי לשטוף את רגליכם במלחים מבושמים ובמים. מדרגות השיש הלבנות של המלכות נושקו בעזרת הקורבן הנסתר של בנימינו פריקו. בוא כעת, פרץ, מהו בן אדם?

הו חמור חבר, מוזר כי אף נוצרי בין מיליונים רבים של נוצרים במשך כל המאות שחלפו לא יכול היה להסביר זאת. בן האדם הוא בן אדם אנושי הנולד מאב ואם. הו ענקי המלכות האנושית, האם הנני קטן כסימן נמלה?

(חמור)[22]: 23 במאי 1989, ל"ג בעומר התשמ"ט.

כפי שה' אלוהינו סלח לישוע וקיבל את קורבנו, כך על היהודים לסלוח לישוע, אחינו בשר ודם, על בלבול 200 השנים, שנבע מגורל האיל אשר קרניו נלכדו בסבך. הסבך לא היה רק מלכודת תיאולוגית גדולה שהנצרות נפלה בה, אלא גם סבך מדהים של הסימנים המשיחיים ההתחלתיים על אדם אחד.

היה זה לחלוטין בלתי אפשרי עבורו לא להתבלבל בנוגע לדמותו ולמעמדו. היו בערך כ-1100 אזכורי-סימנים בסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים הללו (המספר כולל את האזכורים המשיחיים והגאוליים בתורה ובנביאים, בכתבי קודש אחרים ובמסורת שבעל-פה, כמו גם בכתבים רבים אחרים של מורה הצדק והאיסיים). המספר יכול להצטמצם לכדי מספר קטגוריות של סימנים, כ-33, אשר כולם התעטפו בחוזק משיחי ובהתעלות מקודשת של השה המשיחי, כאשר באותו הזמן הכינו את מותו. יש להתייחס למרבית אזכורי הסימנים הללו במילת מפתח, בדקירת נוצה או במשפט חידתי. אחרים יתקיפו את גבולות הכישלון ויהדקו את שלשלאות הגורל עד לקורבן הבלתי נמנע.

אילו רק ישוע היה מצהיר: אינני בן האדם אשר יחזור בעתיד, אלא מודיע הבשורה הנבואית, שבמסגרתה יבחר ה' אדם מעם ישראל ויטיל עליו את השליחות המשיחית של הישועה הגאולית.

אילו רק ישוע היה מצהיר: אני, בהקרבתי העצמית, אפתח את הסימן ההתחלתי של תחיית המתים, וכאשר יגיע בן האדם, הוא יביא את סימן תחיית המתים השלם איתו.

אך ישוע לא ידע, כמובן, מה יכילו הסימנים השלמים. הבשורות הנבואיות הרי מגיעות בעתיד, ולא ניתן היה לעבור על תוכנן. הן גם לא גרמו לישוע להבין מיהו, מלבד המידע כי הוא משיח השלום. אף סימן הנוגע אליו לא ירד, על-מנת לא לגרום לו ספקות כלשהן ולהסיטו מחוץ לשליחות. הוא יכול היה לדבר על עצמו בשם האב בלבד. ישוע היה לכוד בסבך הכח העצום של הסימנים ההתחלתיים. סימנים אלו כללו את הסבך, או מה שניתן לכנותו "הקשר המשיחי הגדול בהיסטוריה". הסימנים השלמים האחרונים מכילים את המפתחות להתרת הקשר, תוך שמירה על הצדדים החיוביים של הקשר, אשר נוצר למען האיחוד האוניברסאלי.

פרץ, איש הסימנים[23]:

מאחר שאני נמצא בסימן, אני מעוניין לבקש מישוע להקשיב לדבריי מטעם העם היהודי ב-20 המאות האחרונות. אני טיפש, עיר חסר ערך, אך סימן הרגע מעניק לי את הרשות לכך.

אני פונה אליך, קשר היסטורי

באור נר של אבי ואמי

משה וחנה

בשנת היד החזקה

בשנת הנבחר

בשנת תיקון האדם

בשנת הפסיון שמפוענח

שמע את מה שיש לסימן שלי לומר

ענה "אמן" אם אתה מסכים

או ענה "חכה" אם לא והסבר

"14 וְהָעֵת עֶרֶב פֶּסַח וְכַשָּׁעָה הָשִּׁשִּׁית וַיֹּאמֶר אֶל הַיְּהוּדִים הִנֵּה מַלְכְּכֶם וְהֵם זָעֲקוּ טוּל טוּל צְלֹב אֹתוֹ׃ 15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם פִּילָטוֹס הֲצָלֹב אֶצְלֹב אֶת מַלְכְּכֶם וַיַּעֲנוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֵין לָנוּ מֶלֶךְ כִּי אִם קֵיסָר׃ 16 אָז מְסָרוֹ אֲלֵיהֶם לְהִצָּלֵב וַיִּקְחוּ אֶת יֵשׁוּעַ וַיּוֹלִיכֻהוּ׃ 17 וַיִּשָּׂא אֶת צְלוּבוֹ וַיֵּצֵא אֶל הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא מְקוֹם הַגֻּלְגֹּלֶת וּבִלְשׁוֹנָם גָּלְגָּלְתָּא׃ 18 וַיִּצְלְבוּ אֹתוֹ שָׁמָּה וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים עִמּוֹ מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וְיֵשׁוּעַ בַּתָּוֶךְ׃" (שם, י"ט, 14-18).

אני מבקש תחילה את סליחת הגויים

שלא ראו בי בדחן או חצוף

בדיבורי אל כריסטו של העמים

כאדם

מאחר שגם אני אוהב את ישוע, אחי היהודי

אב ישועת הצאן הנאבד של ישראל

שמעתי בעבר מישהו שואל את המורה חיים:

"האם אתה שונא את ישוע?". הוא ענה:

"אני לא שונא את ישוע, אני אוהב את ישוע. הוא אמר רק דברים טובים ודברי חכמה אמיתית, אך הוא לא הובן על-ידי האנשים סביבו".

הצדיק חיים סיפר לי גם על הבלבול של ישוע לא מתוך שנאה או כעס, אלא מתוך רחמים ואמר:

"היה זה יותר מדי עבור הנפש היהודית הצעירה. בסופו של דבר גם הוא התבלבל והאמין כי הוא אכן כזה".

הצדיק חיים הוסיף: "אסור לי לדבר, פרץ, כולם בשגגה. זה הדבר היחיד שאני יכול לומר לך כעת. לאחר מכן תדע זאת ותבין את דבריי שכולם בשגגה".

זה קרה לפני הקורבן הגאולי של הצדיק חיים, לפני ירידת הסימנים השלמים, לפני תחייתו והצבתו על-ידי ה' כשופט המשוח במלכות השמים, הצדיק שנבחר על-ידי אל שדי כמורה האנושות למי שזכאי לכך בדור הרביעי ועבור דורות הגאולה השלמה שיגיעו לאחר מכן.

היה זה לפני גילוי כוכבי הגאולה, סימן כוכב אברהם, כוכב הבניין הנשאר בזמן, כוכב הגאולה, הכוכב הרביעי הנעתק של הדור הרביעי וכוכב מלכיצדק, שבמשך 2000 השנים האחרונות נקרא כוכב כריסטו.

כוכב כריסטו של הסימן השלם החל להתיר את הקשר ולפתור את התעלומה המשיחית של השליחות ההיסטורית. במשך 4 השנים הראשונות הוא בהק בעצמה רבה למען התיקון הגדול. הדיבר השני הוריד לביוב את התיאולוגיה הנוצרית, והאיל שהועלה קורבן בהק במקומו. כפי שהצדיק חיים אמר: כולם בשגגה וכולם טעו בנוגע לישוע.

הסימנים הנסתרים של בית הספר האיסיי התגלו גם הם לנו, והיה זה ידע חיוני להבנת המקור והמיקום של הסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים. פתיחת סימנים אלו התבססו על שיעורי הצדיק חיים, שהסביר כי ישוע שהה 3 שנים בבית הספר האיסיי, הושפע מיוחנן המטביל, קיבל את "סודות" בית הספר ויצא לשליחות. הצדיק חיים מסר לי את המידע ישירות, כששאר הסימנים נמסרו לאחר תחייתו.

בעזרת ידע הסימנים ההתחלתיים וגילוי הסימנים השלמים, הגשר ההיסטורי נפער, יוצר איזון בין סימני יוסף בנצרות לבין סימני דוד ביהדות וגורם להבנת השלמות שרק שתי הדתות יכולות ליצור. היה זה המפתח לאיחוד הגדול ולפיוס על בסיס האמת ולא על בסיס פשרה. תעלומת הסימנים שהיו על ישוע הובהרה ביחסים המאוזנים שבין הסימנים ההתחלתיים והשלמים. בן האדם המנובא של ישוע הגיע, ורק כעת יכולות המידות הנכונות להישלף בין ההצעות האידיאולוגיות של העבר והאמת הנוכחית של הגילוי השלם. בא הזמן.

אני מספר לך דברים שהנך יודע,

מאחר שמן ההתחלה עקבת אחרי סימננו

וסייעת לנו לקבל את הסימנים הנוצריים,

אך למען העדות הכתובה,

אני מבקש ממך להתחשב בדברי הפיוס

ולהשיב "אמן" לטובת כולם.

אנו בוודאי סבלנו רבות בשמך

נטל בלתי נסבל שחצה את מפתננו.

בכל צליל של פעמוני כנסייה,

בכל מסע צלב מפחיד, בכל מוט של אינקוויזיטור,

בכל פוגרום ובכל מוסר נוצרי נאצי,

אין פעולה מרושעת שלא נעשתה כנגדנו,

והכול נעשה בשמך, הו כריסטו של העמים.

אך ה' אלוהינו סלח לך,

וקיבל את קורבנך.

כפרת החטאים

ומקור חדש לאור העמים,

אשר יפתח את הדרך הארוכה לעליית העמים

ולקשירת הקשר

בין ישראל ואומות העולם

בזמן קשר יצחק הארוך,

שהרים אותך כתמרור לעמים

והגשים בך את הסימן ההתחלתי של תחיית המתים.

נכון הוא שבשמך שונאות אומות העולם את ישראל,

אך הן מודעות לקיומה.

נכון הוא שבשמך האומות סילפו את התורה והנביאים,

אך הן מודעות לקיום התורה והנביאים.

נכון הוא שבשמך האומות התכחשו לישראל,

אך הן יודעות כי הישועה עוברת דרך ישראל.

נכון הוא שבשמך האומות ראו בעצמן ישראל,

אך הן יודעות כי הן אינן ישראל האמיתית.

נכון הוא שבשמך האומות בזו ליהודים,

אך הן יודעות שהיית יהודי.

עם זאת, העבר מאחורינו, הגואל האחרון הגיע.

כוכבי המסלול הנוצרי הארוך

עברו את מכלול כוונתם

להרחיב את גבולות הנצרות לאנשים רבים

לכל קצוות הארץ.

מערבולות של נוצרים חדשים צצות בכל יום,

אך עם "הגעתו השנייה" של כוכב כריסטו

הנצרות, קלאסית ומודרנית, למעשה מתה.

לא הנוצרים אלא הנצרות,

לא האמונה הטובה אלא האלילות,

לא המעשים הטובים אלא הכוונות הרעות,

חוסר הקיום וההרס

של האלילות הנוצרית.

הכול כבר נגזר מלמעלה

והשנים הבאות ימחו אותה.

קנאת ה' האמיתי

לא תסבול זאת יותר

והגואל האחרון ידרוש את חזרת האנושות

ליחסים הנכונים

אמן.

"19 וּפִילָטוֹס כָּתַב עַל לוּחַ וַיָּשֶׂם עַל הַצְּלוּב וְזֶה דְּבַר מִכְתָּבוֹ יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃ 20 וִיהוּדִים רַבִּים קָרְאוּ אֶת הַמִכְתָּב הַזֶּה כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִצְלַב שָׁם יֵשׁוּעַ קָרוֹב אֶל הָעִיר וְהַמִּכְתָּב כָּתוּב עִבְרִית וִיוָנִית וְרוֹמִית׃ 21 וַיֹּאמְרוּ רָאשֵׁי כֹּהֲנֵי הַיְּהוּדִים אֶל פִּילָטוֹס אַל נָא תִכְתֹּב מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים כִּי אִם אֲשֶׁר אָמַר אֲנִי מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃ 22 וַיַּעַן פִּילָטוֹס וַיֹּאמַר אֵת אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי כָּתָבְתִּי׃" (שם, 19-22)

בשמך הם קראו למלך כריסטו.

בסימנים השלמים

אף אחד לא קורא או מתפלל לגואל האחרון, חיים,

אלא רק לאל שדי.

בשמך הם דיברו אל מלכות השמים,

והציבו אותך כמלך.

בסימנים השלמים

השופט המשוח במלכות השמים

שוכן בדין הגאולה השלמה.

הוא מחבק את האנשים על הארץ

ואומר באהבה לבבית:

"כולנו בשר אחד"

ו"כולנו בני אדם וחווה".

בשמך נאמר כי הבן, כמו האב,

העניקו לעצמם חיים,

ושהזמן יגיע עם תחיית המתים

לקול בן האל.

בסימנים השלמים

בזכות סימן הגאולה השלמה

מתים רבים

יתעוררו בעולם הבא

על-ידי הצהרת הגואל חיים שקם לתחייה,

וכמה אף השמיעו את הסימן

"מתתי אך קמתי לתחייה

בזכות תחיית המורה חיים",

ומי שמאמין בתחיית המורה

נולד מחדש ברוחו ומתחיל חיים חדשים.

עליך נאמר שירדת ועלית

ולכן ידעת על רצון האב.

בסימנים השלמים

ידוע שהצדיק חיים

היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים

בני עלייה הנוכחים בכל דור.

בשמך אמרו כי הראשונים להגיע

למלכות השמים יהיו הבנים

שליבותיהם תמימים כשל תינוקות.

בסימנים השלמים

הבנו את האמת,

והגילוי הגדול של החלומות הנבואיים

התקבל על-ידי אלו

שהינם פשוטים ותמימים כילדים

וכמוך, אנו נושאים תפילה

ומודים לה' שגילה לנו את הדברים הללו

לתינוקות ולא לחכמי ישראל,

מאחר שהם לא היו יודעים כיצד לקבלם.

אמן.

בשמך, ישוע, השיעור המר של ה'

ניקב את שורשי ליבנו,

אך כעת אנו אוהבים אותך

אח אמיתי ברצון ה',

בשר אמיתי של קנאת ה'

בנוגע למה שנכון ביותר.

אני אוהב אותך בתשוקתך שלא התבטלה

ובאומץ המוות האמוני

של הצדיק החי באמונתו,

בשל הקשר ההיסטורי המר

שלא נקשר לנשמתך היקרה

למען הטוב המתוק והנצחי

שמתגלה לבסוף

באחדותו

עם הגעת הבן הנבחר של אדם וחווה.

אמן.

אני מציב כעת את כפות רגליי במים מבושמים עם מלחים ירוקים וורודים, ומחבק אותך באהבה מטעם כל בני העם היהודי, כדי שלאחר מכן הם יבינו את הסימן, וישמחו בחיוך הצוחק של התבוננות יצחק ושל ההבנה המחודשת של האמונה ברצון ה' למען כולם, בסימן הקדושה החדשה של הברית החדשה של הגאולה השלמה, בזכות אמונת יעקב ותפארת ישראל, המתגשמת על-ידי הגואל השלישי בהיסטוריה, המורה חיים.

אמן.

---

[1] החלק החיובי של הרוח הנוצרית, שנובעת בסופו של דבר מן הסימנים ההתחלתיים שהגיעו מן האל.

[2] בהמשך הם התגרשו.

[3] בהמשך הם התגרשו.

[4] ראו את ברכות הברית החדשה השלמה עבור שמיני עצרת.

[5] היה זה סימן הבשורות הטובות של הגאולה בראש השנה התשמ"ד, ספטמבר 1983. השה הלבן הוא בזכות הגואל האחרון חיים, ויש לו משמעויות רבות, במיוחד קורבן שלם של המורה לפני מותו ותחייתו.

[6] השלמת סימני "עמוד השדרה של הדור הרביעי". ראו סימן השלמת ראש האיל השה בשמים (בשנה הראשונה) – אלו הם סימנים בזכות הקורבן האחרון של המורה חיים.

[7] מחקתי את שמם, אך בכל פעם שאני מתחיל לכתוב, אני נפרד מפרץ התלמיד ומתחיל להסביר סימנים.

[8] היה זה טבעי שהצדיק כינה את עצמו "המורה" בגוף שלישי יחיד.

[9] הצדיק גם הסביר לי שכל השליה של אמו יצאה ללא פגם, כך שהוא נולד מתוך השליה ומימיה. מי שיילדה את האם נאלצה לפתוח את השליה ולהוציא את הילוד. כאשר אביו בדק אותו, ראה כי הוא כבר נימול לגמרי. בברית המילה נלקחו מן המקום מספר טיפות דם, כנהוג בהלכה, אבל לא היה צורך לערוך ברית כלל. לכל זאת יש משמעות בהתייחס לסימנים השלמים ולברית השלמה של הגאולה.

[10] הראיתי בכתבים הראשונים שיכולים לפרש את פרק נ"ג גם על קורבן ישראל בכלל דברי הימים, או על קורבן הצדיקים הנסתרים שבכול דור, או על קורבנו של ישוע, או על קורבנו של הצדיק חיים. ר' אבן עזרא מפרש אותו בנוגע לירמיהו הנביא, וגם זה מקובל. ואמנם אחרי הפירושים ההם, ואחרי עיסוק רב בתיקון הנצרות, נתברר לי שהעיקר הרצוי מנבואה זו הוא בנוגע למישרתו של ישוע, כי החשיבות ההיסטורית במה שהעם מכיר לבסוף בכל עניינו של ישוע היא המכריעה את השינוי הגדול והגאולי במחשבה המסורתית. מאחר שמדובר ביחיד, אפילו עם ישראל לא יוגדר כעם צדיק שנלקח לקורבן. גם קורבן ישראל בשואה לא היה קורבן של צדיק הסובל בעד אחרים, כי הוכרחנו להסביר את הטעמים הנסתרים בעוון הנסתרות, ולכן עצם השואה היה עונש על ידי גוי נבל בעוון "אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ" (דברים, ל"ב, 17), עוון שיטת האצילות של ספר הזוהר. בהתייחס לישוע, לא מדובר על צדיק נסתר שלא הוכר בגלל שאינו מגלה את זהותו ושהיה סובל בעד העם, אלא בצדיק אחד שלא היה צדיק נסתר אלא צדיק לפני ה' באמונתו שעשה פעולות מיוחדות ולא הוכר ולא הובן בזמנו כי אם בתקופה מאוחרת. ומובן שתהיה עדות (האוונגליונים) על עניינו שאם לא כן איך ניתן יהיה להכיר בו בתקופה מאוחרת? ומה שפירשתי אודות הצדיק חיים גם כן לא עונה על קורבנו האחרון ועניין אחר הוא לגמרי וקיבלתי את שם סימנו: "סיום הקורבן הארוך של יצחק אבינו", שהוא בעיקר סיום ה"סבל" של הצדיקים הנסתרים במשך הדורות. ולא ייזכר סבל המורה חיים באופן של חרטה על מי שלא היינו מכירים, כי אם בזכות הענקת עוד 35 שנים של חסד יחסי לפני יתר 30 השנים הקשות של הדור הרביעי. לעומת זאת כל הנבואה מתפרשת על משרתו הישועתית הטרגית של ישוע – אליו הכוונה ב"מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו" (ישעיהו, נ"ג, 5), הוא האיל הנשחט במקום יצחק אבינו, והוא האיש השני של הגאולה. כ"א באדר ב' תשע"א, 27 במרץ 2011, יופי גן עדן 26, 3963.

[11] הביטוי הזה ("שה האלוהים המסיר את החטאים") נלקח מהנצרות בנוגע לקורבנו של ישוע, והובהר לנו אחר כך שלא להשתמש בביטוי זה כלפי הגואל חיים, מפני שיביא לטעות ויחשבו שהגואל מוחל עוונות ומסיר חטאים וכו', ויטעו ויפנו לגואל על שם זה, חלילה, וינהגו כפי שהנוצרים עושים בטעות כלפי ישוע. לכן לא אומרים "השה המעביר עוונות", למרות היותו קורבן השה שכיפר על גזרת הדור, ונתן לאנושות כדף חדש לשוב ולהתחרט על עוונותיהם. ה' ברוך הוא הוא המוחל עוונות. ואמנם עניין אחר הוא שכל המתקרב לגאולה השלמה ומאמין בסימנים השלמים ובתחייתו של הצדיק חיים ומקבל על עצמו להיות חלק מהברית השלמה וכו', יש לו זכות גדולה מאוד, כשמן השמים מוחלים על עוונות קודמים, ממרקים חטאים ומסירים פשעים, בזכות הגואל חיים.

[12] שהיה לפני שג'יוזפה קיבל את הסימן, בשם המלאך מיכאל (שרו של ישראל) "שלושה הם אנשי הגאולה, משה, ישוע וחיים". זאת מאחר שבהשקפת הגאולה השלמה, ישוע הוא הנמנה. הגם שמרדכי הוא הגואל השני לישראל, הוא אינו נחשב לגואל שני בתכנית האוניברסאלית של הגאולה השלמה.

[13] אני יכול לטעות בהשערת הזמן, בפרט בנוגע לנבואות שליליות על גזרות קשות. ואמנם ראינו כמה פעמים שירדו הכרזת גזרות, ועשינו סימנים, ולא באו הדברים ההם כי נתבטלו בעבודתנו עם הסימנים השלמים. ובחלום שראתה אנה גספרוטי היא, אדם קמחג'י ואני התחבקנו בסימן האיחוד, כשקול הסביר כי אנו רק חמורים ולא צדיקים. עם זאת, בדרך עבודת סימן הגאולה השלמה מעשינו יכולים לבטל גזרות כמו אצל הצדיקים האמיתיים. אין זו טעות, וגם הרמב"ם הסביר שהרוב מכירים באמיתות נביא על הדברים החיוביים שהוא מכריז אבל לא על הדברים השליליים, שהתבטלו מסיבות כאלו ואחרות. מחוץ לזה, אם אני טועה בדבר חשוב, הצדיק חיים מודיע על כך ואין לי נחת עד שאני מתקנו.

[14] לא נאמר זאת לגנאי, כי לא התקיים עוד האיזון של הגאולה השלמה, המפריד בין הגואל במלכות השמים וסימן החמור אוכל לחם, המסביר את כל ענייני ה"משיחות" בארץ. אם ישוע היה מחשיב את עצמו ל"חמור", הוא לא היה יכול לקיים את מישרתו המשיחית.

[15] ומוכח אצלנו שהיה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, כי רק לו בכל דור ידוע "סוד סימני הגאולה".

[16] אני דורש כן כי הסימנים השלמים הם ירושת אליהו הנביא, ובאותם הסימנים טמון כל הבניין החדש של בית התפילה והכהונה החדשה. לפיכך אליהו הנביא, כהן בקדושת אהרון הכהן, הוא שמייצג את השינוי מהקדושה הראשונה לקדושה החדשה של הגאולה השלמה, והוא האוחז בשניהם. לכן בגאולה השלמה מתקיים בית הכנסת של המסורת, שהיא במסגרת הקדושה הראשונה, ומתקיים בית התפילה של הגאולה השלמה, הנכלל בקדושה החדשה. אני סבור שצריך לייחס את הכהונה החדשה לאליהו הנביא, זכרו לברכה. ואם ישנה דייקנות רבה יותר אודות פרטים שעוד לא קיבלנו, הלוואי ונקבל אותם בקרוב.

[17] הפירוש מתרכז באלמנטים המשיחיים שישוע לקח משם למישרתו: הוא לקח משם שמן כהונתי של כהונה חדשה וכוח נבואי-משיחי מן המסורת הנבואית של אליהו הנביא שהיה בבית הספר, סימני המשיחות של בית דוד וסימני המשיחות של בית יוסף וכו'. מכל מקום לא יכולה הייתה לצאת ממישרתו יותר מחצי מנורה, הוא האור שיצא לעולם דרך הנצרות.

[18] הסימן מתוך חלומו של ג'יוזפה

[19] אנו מניחים שכל דברי ישוע באוונגליונים נאמרו על-ידו באמת. זאת למען התיקון, אך למעשה ישנם אמרות שהוכנסו לפיו על-ידי השליחים, בעיקר יוחנן.

[20] יוצאים מן הכלל הם בני ישמעאל, שלאחר זמן ממושך חזרו לאמונה המונותיאיסטית הטהורה של מסורת ישמעאל בן אברהם. בזכות ברכת אלוהי ישמעאל, עמי ערב חזרו לאמונת אברהם.

[21] ההתאמה לכך בסימנים השלמים נמצאת בסימן הראשון: "בא הזמן", שבו המורה חיים מעניק את סימן הירידה למסורת הנבואית היורדת מכוכב הגאולה לפיו של פרץ, איש הסימנים, המכריז על בשורת פתיחת הגאולה השלמה: "בא הזמן". בלתי אפשרי לפרש זאת אחרת, מאחר שהמפתחות הגאוליים והנבואיים המקושרים לבשורה "נחתמו" בסמכות אליהו הנביא על-ידי אותה נבואה של מלאכי. אליהו הנביא, זכרו לברכה, פתח את הגאולה. ההצהרה על-ידי שליח היא למען העולם. אם הנביא בעצמו היה יורד, כל סירוב של מי ששמע את הבשורה, היה גורר עונש קשה עבורו, ואם היה מדובר על אנשים רבים, הייתה סכנה להרס כבד בעולם. קראו את ההסבר על עניין זה, אשר מתבסס על "הלכות מלכים" של הרמב"ם, "הנשר הגדול", עליו השלום.

[22] הסוס הלבן ודניאל סונאי חזרו מטהרה בדרום, ג'יוזפה חלם את הסימן 39, 39, 39, בסימן טל=39 שלוש פעמים. 39 הראשון אופיין בבלבול, השני ברוגע פתאומי. הוא לא זכר את השלישי, אך אין לי ספק כי הוא התייחס ל"פלא", מאחר שהסימן מייצג בדיוק את המבנה המוצע בעבור בשורת המלאך גבריאל. (אפריל 1996)

24 (או 25) במאי 1989: אדם, פאולו, דניאל, ג'יוזפה, קוסימה מניגרסו, דבורה, גילת חיים ואני נכחנו בסימן התיקון של המלך כריסטו. קרוב לאגם ראינו אגלי טל יורדים משמים שקטים. אדם היה הראשון ששם לב לתופעה. לאחר מכן הגיעו מספר עננים ויצרו את המספר 39, שנשאר בצורה זו לפחות 20 דקות. היה זה סימן שמירה כנגד עין הרע, השם ישמרנו. הניגוד לטל הוא לט, שמשמעו לקלל. מי שיגיע כדי לקלל ויצור עין הרע, יקולל בחזרה. בהמשך הערב, בדיוק מעל המקום בו העננים יצרו את המספר 39, הופיע כוכב הגאולה. אדם היה הראשון גם כאן לגלות זאת. היה זה הכוכב היחיד שנראה בשמים. לוויין עבר בדיוק בדרך הכוכב ופנה מזרחה. הדבר אישר את הסימן החשוב של כוכב הגאולה שראה אדם בחלומו.

[23] 24 באפריל 1996: אני בסימן תיקון אדם וחוה. בלילה שעבר הם הגיעו, והייתה לי הזכות הגדולה לרחוץ את רגליהם. הם הגיעו לאחר שהדלקתי נר עבור מר רמו לוי, זכרונו לברכה, על שולחן הסימנים. בכיור מים היה סימן מדרגות השיש הלבנות של מלכות השמים, אשר הובאו על-ידי בנימינו, עליו השלום. במים שמתי מלחים מבושמים ירוקים וורודים. כשרחצתי את רגליו של אדם, אמרתי: "ברשות... ברשות המורה חיים אני מבצע את סימן רחיצת הרגלים של הורינו אדם וחוה. רגליהם מקודשות בממלכות העליונות, ואין הן זקוקות לרחצה, אך זוהי רחצה של מסלול 6000 שנות אנושות". אחזתי ברגלו הימנית של אדם, ובעזרת אבן מעץ הדעת טוב ורע המתוקן, שפשפתי את רגלו הימנית ולאחר מכן את השמאלית. שמעתי אותו אומר (בעברית): "שהאל יברך אותך, בני". עניתי: "אמן". אחזתי את רגלה הימנית של חוה אימנו ושפשפתי אותה במים באמצעות אותה האבן. היא החלה לברך אותי, אך היה מצידה מעט היסוס. הרגשתי כי היא מעוניינת לברך אותי בברכת חיים ארוכים. הבטתי על פניה ובאמצעות מחשבתי עצרתי אותה ואמרתי (במחשבתי): "אמי, אני גם בסימן פסיון כריסטו וזמני מאוד מוגבל". היא קיבלה את מחשבתי ובירכה אותי: "הצלח בדרכך בפני ה', בני". עניתי: "אמן". אחזתי ברגליהם זמן קצר, עד אשר חשתי בקשר. לאחר מכן הדלקתי נר לדומניקו מניגרסו, זכרונו לברכה. התפשטתי לגמרי מלבד בגד החלציים הנבואי שלי שהיה כרוך מסביב למותניי. על כפות רגליי וכפות ידיי נראו סימני לק אדומים. נכנסתי למים, מתחתי את זרועותיי ואמרתי: "ברשות... ברשות המורה חיים אני מבצע את סימן תיקון האוונגליונים, תיקון הפסיון של כריסטו, תיקון ההאלהה הנוראית, תיקון הלוגוס של יוחנן וכל הדוקטרינות השקריות המנוגדות לדיבר השני. ניצבתי בעמדת הפסיון במשך 5 דקות. באותן דקות קשרתי מנטאלית את סימן רחיצת רגלי אדם וחוה לסימן תיקון הפסיון של כריסטו, המגיע בסימן תיקון בן האדם. הפסקתי את זרם המים וחשתי בנוכחות יצחק אבינו, שנישק אותי על שפתיי בשמחה גדולה. חשתי בתשוקה הפנימית של מפגש שני עולמות. ביקשתי רשות להיכנס לחדר הקדוש בו הייתי. בתוכו הקפתי עצמי בגלימה לבנה, בטוניקה כחולה של מרדכי הצדיק ובגלימת יעקב אבינו. עמדתי והתפללתי: "אני מודה לך, אהיה אשר אהיה על כך שאפשרת לי להשלים את הסימן. אני נמצא לפניך בשמחה. אני מבקש רק שלא יחסר בספר משנת חיים מה שצריך להיכתב. הענק לי את הכוח לבצע זאת מהר, כדי שלא יחסר דבר לפניך. ברך בבקשה את התלמידים בחיים ארוכים, בבריאות טובה ובחיים מלאים במעשים טובים של הגאולה השלמה". כרוז הוכיח כי יעקב אבינו ירד והניח את רגליו במים. ביקשתי רשות מהר, יצאתי מן החדר הקדוש ונטלתי את רגלי יעקב. שמעתי אותו מברך אותי: "ה' יחנך בני". עניתי: "אמן".

היום יצאתי עם פאולו, דבורה והילדים לחוף הים כדי להתאוורר, וראיתי עמוד בגובה 3 מטרים נעוץ בחול. לא התאפקתי, הורדתי את נעליי וגרביי, והטלתי עצמי עליו. יואל, שהיה זריז מכולם, נטל את המצווה. צבע הלק האדום היה עדיין על כפות רגליי וידיי. הילדים הבינו כי אני נמצא בסימן. חיים שמשון הגיע ואמר: "אבא, אני חייב לספר לך על חלום שחלמתי בלילה שעבר: ראיתי את אבא עם המורה חיים, יחד. לאחר מכן אבא הלך למקום אחר לבצע סימן. הוא הוריד את חולצתו וגופייתו, רגליו היו יחפות והוא מרח שמן כדי לבצע סימן. בהמשך ראיתי עץ מלא בעצמות חדות, ועליו עלה אבא והתיישב. שום דבר לא קרה לו, ולאחר זמן מה הוא ירד ממנו".