חלומות שהתקבלו ומעידים על תחיית הגואל חיים

כתב: פרץ גרין

תרגם: משה לוי

ספר תחיית הצדיק חיים - חלק ב'

הקדמה

מאחר שבטקסט "מאחורי דלת הברזל של בניין 770" הזכרתי את העובדה שבמשך 23/24 שנים אנו מקבלים עדויות בחלומות בנוגע לתחייתו ההיסטורית של הגואל הנבחר חיים, ראיתי צורך לנכון להציג מספר חלומות כדי להבהיר עניין זה.

דוגמאות אלו נלקחו מן החלומות אותם קיבלנו בעשר השנים הראשונות של הסימנים השלמים של הגאולה השלמה בזכות הגואל הנבחר חיים, מ-1983 ועד 1993. העלינו על הכתב כ-1000 חלומות (המספרים לצד החלומות מבוססים על מספרם ברשימה המקורית) שקיבלנו באותם השנים, אך העדויות המשיכו להגיע גם אחר כך ולמעשה לא עצרו. זהו ה"שער" הגאולי שלאחר היפתחו לא ייסגר עוד, ועל כן קיבלנו עד כה כבר אלפי חלומות-עדויות נוספים.

יהיו שישאלו מדוע מספר אנשים קטן כל כך מקבל חלומות, אך למעשה אלו האנשים שהתוודעו ומאמינים לגילוי החדש. גם כעת, לאחר כ-23 שנים של הסימנים השלמים, אנו מספר מצומצם. הסיבה לכך קשורה להחלטה העליונה באשר לאופן הפצת הגאולה השלמה בעולם, ואין לי יכולת להסבירה כראוי. קיבלנו מספר עצום של עדויות נפלאות של הגאולה השלמה, כאלו שלא נראו עד כה בעולם. עבודתנו, כחמורים נאמנים, היא להכין את כל מה שניתן להכין בשנים הראשונות הללו על מנת שניתן יהיה להציעם לעולם בבוא הזמן. אנו אומרים שכל מה שמוכן בתוך ארמונה של אסתר המלכה יתגלה בעתיד ויופץ אל 127 מדינה ומדינה המחכות לישועה הגדולה של פורים החדש.

כפי שצוין בטקסט "מאחורי דלת הברזל של בניין 770", איננו מוטרדים בנוגע לשאלה האם יאמינו לנו, ולמעשה אין תפקידנו לשכנע אנשים. העדויות-חלומות והבשורות שמוכלות בהן מדברות בעד עצמן, כאשר גם בזמן זה של חשיפת הדברים באתר האינטרנט שלנו, אם מישהו מעוניין להביט על הדברים באמונה, באיטיות ובתשומת לב על הטקסטים שהועלו בו, יהיה זה בלתי אפשרי עבורו לא להתפלא או לא להיות נדהם ומופתע מן התכנים.

העדויות-חלומות הנוגעות לתחייתו של הצדיק חיים הן רק קטגוריה אחת מתוך מכלול העדויות-חלומות השלם. כל הקטגוריות קשורות למסגרת הכוללת של ששת הסימנים השלמים, ולכן קיבלנו עדויות-חלומות בנוגע ל: 1. כוכבי הגאולה. 2. מלכות השמים. 3. האור החדש של בית התפילה בן 7 הקומות, 13 מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם. 4. סימן החמור אוכל לחם. 5. הנבואות החדשות הנוגעות לדור הרביעי, הכוללות את תקופת יום ה' הגדול והנורא שמגיע והבניין החדש (העולם החדש והמודרני של הגאולה השלמה). 6. תחיית הצדיק חיים בסימן השלם של תחיית המתים.

אני מדבר בפשטות, אך החלומות שהתגלו הם למעשה פצצה גדולה, שתשמש לבסוף כמקור גדול של אמונה לדורות הבאים. האמונה ב"דברים החדשים" היא תהליך דורי, כאשר עבור העולם היהודי הקושי לקבל "דברים חדשים" היא אף קשה ומורכבת פי כמה, למרות הפסוק הנבואי מספר ישעיה (מ"ח, 4-6): "ו ... הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה, וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם. ז עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז, וְלִפְנֵי-יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם--פֶּן-תֹּאמַר, הִנֵּה יְדַעְתִּין. ח גַּם לֹא-שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ--גַּם, מֵאָז לֹא-פִתְּחָה אָזְנֶךָ".

אם אדם קורא את החלומות הללו ברצון, בלתי אפשרי עבורו להישאר אדיש, והוא ירצה לדעת עוד ועוד.

העובדה שהצדיק חיים היה ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו אינה כשלעצמה קשורה לברית החדשה השלמה. העובדה קשורה לגאולה השלמה לאחר קורבנו הסופי של הצדיק חיים ולבחירת ה' בגואל השלישי והאחרון של ההיסטוריה ובסימן התחייה. הוא הציל אותי מחב"ד כאשר חי בעולמנו, ולכן הייתה לי הזכות העצומה ללמוד איתו במשך 13 שנים במילאנו. אחרי פטירתו וירידת הסימנים השלמים, אחריותי הייתה לקבץ את העדויות ולהסביר ככל יכולתי את כל ענייני הגאולה השלמה שקיבלתי. כמו כן קיבלתי הוראה מן הצדיק חיים להיות חייל נאמן במלחמה נגד הקבלה השקרית של ספר הזוהר, להפיץ את ספר מלחמות השם של החכם התימני מצנעא, תימן, יחיא אבן שלמה אלקאפח, ולכתוב לו הקדמה והוספות. ביצעתי זאת, ברוך השם, כפי שניתן לראות באתרנו.

טבעי, כמובן, שיש שיחשבו כי יצאתי מדעתי, כי אני כופר, חולם, תחבולן, נביא שקר, סוטה מן המסורת, קורבן לרמאות, נשמה מסכנה ועוד. כל מי שיגיד זאת יעשה זאת לאחר ששמע בוודאי מספר מילים שלנו על הגאולה השלמה, אך לא קרא או למד את כתבינו. היהודים הדתיים שמאמינים בספר הזוהר ויקראו לי כופר, לץ או משוגע על כך שיצאתי נגד אוקיאנוס גדול של חכמים גדולים שהלכו אחריו, אינם רוצים ללמוד לעומק ולהבין את החטא האלילי והלא ידוע עד עתה, שנובע מתיאולוגית האצילות. מדובר בעניין של קריאה מדוקדקת ובהבנה של המילים הכתובות. עניין זה הוא פשוט עבור אנשים חסרי דעות קדומות, ועל רק מעט יהודים דתיים יכולים כיום לקבלו.

אפילו קבוצה של יהודים תימנים שאנשיה מאמינים ב"מלחמות השם" של הרב קאפח ומבינים באופן מושלם את תיאולוגית האצילות האלילית של ספר הזוהר, ביקרה אותי בחומרה על כך שהתייחסתי בדבריי לבריתות, לחוקים חדשים ולחמורים. האשמתם, עם זאת, גרמה לי לצחוק. אחד מהם כתב לי בטון מאשים כי הקבוצה חקרה אודות הצדיק חיים, עליו אנו מדברים, אך לא מצאה דבר אודותיו ולא שמעה עליו בעבר.

מאוד חכם... הצדיק חיים היה צדיק נסתר. אפילו אשתו וקרוביו לא ידעו דבר על זהותו האמיתית. אף אחד מן הקהילה היהודית לא ידע ולא חשד שהוא היה צדיק נסתר. כתלמידו הראשון ידעתי זאת. הוא לימד אותי את הסוגיה והציג אותה בכל 13 השנים שלמדתי איתו. קיבלתי רשות מן הצדיק לספר את העניין רק למספר אנשים מצומצם, כג'יורדנו לוי, דוד לוי, רנאטו לוי, איליאדה לוי, ג'ינו טמפיירי, דוד בנין, שרה פודו-מרקוס ולעוד מספר חברים אחדים, אך לא מעבר לכך.

הסבירו לי אם כן על איזה מחקר דיברתם. מחקר כזה הוא עלבון לאינטליגנציה. הדרך היחידה להבין את אמת הכרזותינו היא ללמוד את עדויותינו, הכתבים וההסברים שהוכנו, ולחפש את משמעויות ה"דברים החדשים" שהתגלו.

האם המסורת לא גורסת כי המשיח (ההתגלות המשיחית) יגיע בהיסח הדעת, מבלי שנדע עליו קודם לכן?

אל תטעו בדבריי. איני מתלונן או מבקר מישהו. אני רק מציג את הקושי העצום בהצגת ה"דברים החדשים" המנובאים ביחס לגאולה השלמה בסביבת דעות קדומות איתנות, שרבים חוששים לנטשן.

לפיכך אני משתמש בזכות שאל שדי העניק לי ומציג בפניכם מספר עדויות-חלומות הנוגעות לסימן האמיתי השלם של תחיית הצדיק הנסתר והגואל האחרון, חיים. נסו לקרוא את הדברים בלב פשוט וניטראלי, והעדויות תדברנה אליכם ותעודדנה אתכם לדעת יותר ולהבין מה קרה. אם ראשכם פתוח, שכלכם ייפתח, ואם לבכם ניטראלי, אזי תתחילו לחוש במשהו מן הלב החדש המנובא עבור הגאולה השלמה. אמן וכן יהי רצון.

חלומות שהתקבלו ומעידים על תחיית הגואל חיים

יומן: ל"ג בעומר התשנ"ו, סרצאנה, איטליה. אני בסימני תיקון אדם וחוה, הפסיון של כריסטו מפוענח והיקברות חי בסימן התחייה. אני מכין את הצוואה והעדות האחרונים שלי, מאחר שעלי ללכת בדרך המורה חיים. מרבית הכתבים של ספר משנת חיים נחתמו: קיים מה שקיים, ברוך השם. הזמן אוזל. עלי ללכת בדרך הגואל האחרון חיים. זה הזמן לספר המורה חיים, הספר החשוב ביותר של ספר משנת חיים.

יומן: שאול ורחל נמצאים כאן עבור סימן החתונה בל"ג בעומר זה. גם כניסתי לספר זה היא חתונה. כאשר שאר ספרי ספר משנת חיים הגיעו כדי ללמד היבטים רבים של הגאולה השלמה, כתב זה הוא עדות לתחיית המורה חיים, האדם שנבחר על-ידי אל שדי כמורה האהוב של הגאולה השלמה.

כוונתי היא להשתמש בחלומות הגאוליים, שבהם המורה חיים מופיע, ולהעיר אודותם כאשר אני חש כי מילה או שתיים יכולות לסייע בהבנה, במיוחד בקביעת מידות הענווה של הצדיק חיים, שאותן אנו חייבים ללמוד וליישם.

כל אחת מהופעות המורה חיים בחלומות היא התגלות לתלמידיו המעטים שנמצאים כאן כעת ובהמשך המאות, האלפים והמיליונים, שיהפכו נאמנים ואהובים על-ידו. כך ציווה אל שדי, אלוהי היקום, מאחר שהוא אהב את הצדיק ואת שירותו, ובשל זכות זו יורדים האוצרות הגדולים של מלכות השמים.

חלום 876: פאולו חלם (28 באוגוסט 1993, סומבררו) כי התלמידים התאספו מסביב לקבר הצדיק חיים ושרו בשמחה עצומה. -

הצדיק חיים אהב את החיים. בכל דבר שאמר ועשה, הוא ביטא אהבה עצומה לחיים ולחכמת כיבוד החיים. הוא אהב לראות אנשים נלהבים באהבת החיים, נהנים ממה שהם עושים: בדיבור, בשיחה, בטיול, בהערכת הטבע, באכילת מאכלים טעימים, בשירה, במוזיקה ובכל תענוגות העולם. הגואל האחרון חיים היה כולו חיים, בעת ששהה בעולם, כשמו.

תנועותיו של הצדיק היו תמיד של חיוּת, נימוסיו היו מזרחיים. כאשר הוא דיבר, כל אישיותו הייתה מעורבת במסירת התכנים. לא הייתה בו קרירות דיבור צפון מערבי, כאשר רק הפה נע. הדיבור גם לא היה אינטלקטואלי שיגרום לאנשים להשתוקק לתפיסות עליונות. המורה חיים היה חמים מאוד וענה ללב של כל אדם. הוא היה תימני, ולא היה אדם כה אוהב חיים ורגיש לאחרים כיהודים התימנים.

חלום 846: פאולו חלם (13 בפברואר 1993, סומבררו) כי המורה חיים נולד, ומגופו יצא ישירות אור לבן. -

היו חלומות רבים על הצדיק שנולד מחדש, הפך מיד לילד ודיבר. כל אלו הם בסימן תחיית המורה חיים, ומאחר שקיימות נבואות רבות שיגיעו להגשמה במסגרת הסימנים השלמים והסופיים, הלידה מחדש ושמחת החיים הגדולה המבוטאות בסימנים, תואמות בדיוק לנבואה בישעיהו ט', 5-6: "ה כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם; ו לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ, עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם, קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת, תַּעֲשֶׂה-זֹּאת".

המורה חיים, דרך הסימן השלם של תחיית המתים, מביא חיים חדשים לעולם, ומייצג את הלידה מחדש של האנושות ורוח החיים החדשה של הגאולה השלמה.

הגואל האחרון משבט בנימין ולא משבט יהודה הוא במלכות השמים, ותפקידו הוא נצחי. זהו כוח האל שניתן לו, והמאפשר לכסא דוד להיווסד מחדש "לעד", ככתוב "וְחֵפֶץ יְהוָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח" (ישעיהו, נ"ג, 10).

הביטחון לא יכול להגיע מן הלב בלבד. הקו המשיחי המובטח של "בן דוד" מוגשם באנשים החיים, שחיים ומתים, וכאנשים הם גם נוטים לטעות, אם הם לא מכוונים מלמעלה. החכמה האלוהית חזתה כי ההגשמה של התוכנית האלוהית הנוגעת למלכות הנבואית של בן דוד תגיע דרך הגואל האחרון, שנבחר על-ידי אל שדי להיות אבי-עד ושר שלום, השופט המשוח במלכות השמים. זהו הגואל האחרון שידריך וישפוט את הסימנים המשיחיים שמגיעים, כדי שיובטחו החוק והצדק לעד.

ההבדל העצום בין הגואל האחרון, השופט המשוח במלכות השמים, והאנשים שמבצעים את הסימנים המשיחיים יובן בעתיד. ניתן להשוות זאת, לשם ההבנה, להבדל בין משה רבנו למלך דוד. הגואל האחרון יגיע רכוב על חמור כדי ללמד את ה"משיחים" העתידיים מהו מקומם בזכות הגאולית, וכדי לשמור על הענווה הנדרשת לנשיאת תפקידים אלו.

הצדיק חיים נולד נימול בסימן השלמת הברית, בו' בסיוון, יום מתן תורה. אור גדול ונסתר נולד עימו, מאחר שהוא יועד לשמש כל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, כשלבסוף הוא ישלים את הקורבן הגאולי הגדול, יקבל את הסימן השלם של תחיית המתים וישלים את ברית התורה עבור העולם, כאבי הברית החדשה והחוק החדש של הגאולה השלמה.

מי יכול לתאר את האור עצום שקרן ממנו ושזוהה על-ידי אביו, הצדיק הנסתר משה, ראש ל"ו הצדיקים בעת שהצדיק חיים נולד?

סימן זה משלים את סימן האור הישיר של הגאולה השלמה, שקרן ממשה, בעת שנולד, בסימן אור ההשלמה החדש עם לידת המורה חיים.

חלום 844: בנימינו פריקו חלם (25 בינואר 1993, סומבררו) כי הוא ראה את פרץ, רנאטו לוי, שמעון ואנשים אחרים המוכרים לו. היו אלו תלמידים של הצדיק חיים, כשהיה הוא בעולם. המורה חיים אמר: "התלמידים הראשונים שבחרתי היו פרץ ורנאטו". בחלום נאמר כי שמעון מאמין בתחיית המורה, בעוד לאחרים יש ספק מסוים בכך. כמה מן הנוכחים ביקשו מבנימינו מידע אודות פרץ, והוא השיב כי בתקופה זו אין רשות לדבר. -

חלום זה הוא אכן מוזר ובעל נעלמים. מדוע בנימינו קיבל אותו? מדוע שמעון מוזכר, כאשר הוא לא הכיר את הצדיק באופן אישי? מדוע פרץ ורנאטו מכונים התלמידים הראשונים של המורה חיים? לרנאטו, כפי שהוסבר בספר הסימנים, היה יחס מוגבל עם המורה. מדוע שמעון האמין בתחיית המורה, והיה לו יתרון על פני שאר התלמידים? מדוע היה שימוש במילה החזקה "ספק" כדי לאפיין את האחרים בנוגע לאמונתם?

דבר אחד בטוח: החלום הוא ממלכות השמים. בנימינו בעצמו הוא בסימן "שקט" מלכות השמים וכך גם רנאטו, שקיבל את הסימן השלם הראשון של מלכות השמים. ו"אין רשות לדבר" דבר מוסכם הוא.

בעוד שפרץ, רנאטו ובנימינו שומרים על שתיקה, לא ניתן לומר זאת גם על שמעון, שלשונו לא יודעת גבולות והוא אינו יכול לשמור את איזון הברית החדשה השלמה. עם זאת, נאמר כאן כי אמונת שמעון בתחיית המורה היא ללא ספקות, בעוד לשאר יש כאלו.

הדבר היחיד אותו אני יודע הוא ששמעון תמיד חיכה למורה, והיה מוכן לברך אותו לשלום כשנכנס לחנות התכשיטים שלו. פעם אחת ראה הוא אדם וחשב שהוא המורה. אותו אדם עצר והסתכל דרך חלונות הראווה, ושמעון חשב כי האדם נתן לו "סימן" שאותו עליו להבין. בשל כך שמעון יצא החוצה כדי לראות לאיזה כיוון אותו אדם הלך, אך הוא נעלם.

תמיד היה לי ספק האם שמעון אכן ראה את המורה, אך לאחר חלום זה אני חושש להטיל ספק. היה זה המורה, אחרת איזו מסקנה אני צריך להסיק מן החלום? עלי ללמוד ממנו. האמונה בתחיית הגואל חיים אינה קשורה לתכונות אחרות. זוהי אמונה ייחודית שנעלה על רמות אחרות של האדם.

הנצרות לא הייתה קולטת לעולם את סתירותיה, אם לא באמצעות סימן תחיית ישוע. גם תלמידיו של ישוע לא האמינו עד שראו, ותומאס לא האמין עד שנגע. איננו שונים מהם. יתרוננו הוא כי אנו יודעים את אמת הסימנים השלמים, אך ההגעה לאמת שונה היא מן החיים במסגרתה בלבד.

חלום 840: סולי חלם (4 בינואר 1993, באר שבע) כי הוא שהה עם הצדיק חיים בברזיל. האווירה הייתה נקייה ובריאה. סולי ראה זכות גדולה בטיול עם הצדיק חיים, והוא הבין כי מדובר בסימן של תיקון, בשל טעות שביצע בברזיל, 19 שנים לפני כן.

סולי קמחג'י הוא במקורו ספרדי לבנוני, והינו חבר הברית החדשה השלמה שקיבל סימנים רבים וחשובים. הוא גם נמצא בסימן הפרויקט המורכב, המכיל מרכיבים של כל היבטי הגאולה השלמה, כפי שהוסבר בספר משנת חיים. בנוסף, הוא חבר נאמן וקרוב, וקיבל את סימן יום התיקונים (שם נוסף ליום הכיפורים בברית החדשה השלמה) ובסימן המורה חיים, המחבק את האנשים הפשוטים מכל האומות באהבה גדולה ומכריז: "כולנו בשר אחד". הוא קיבל לפחות 100 סימנים בעלי חשיבות עצומה.

כמו כן, לפחות 200 סימנים נוספים שקיבל נוגעים לתיקונים, אשר מגיעים, כשאר סימני התיקון, למטרות אישיות וכלליות. תיקונו האישי הופך לתיקון באופן כללי. בפעמים רבות מאוד המורה חיים הופיע בחלומותיו כדי להרימו. אין ספק כי סולי אהוב על-ידי המורה, ודרכו מושגות מטרות גאוליות רבות.

חלום 831: בנימינו חלם (25 בדצמבר 1992, מילאנו) כי המורה חיים נכח בחדר, וישב ליד שולחן כתיבה. פאולו עמד לידו. על ידו הימנית של המורה הייתה טבעת עם אבן כחולה גדולה, ועל ידו השמאלית טבעת עם אבן ירוקה גדולה. המורה חיים חייך, נישק את בנימינו ואמר לו: "אתה מנשק כמו המורה". -

"מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת-עֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ" (בראשית, מ"ד, 16). בנימינו נלקח על-ידי ה' בקורבן נשיקה, אף על פי שהתאונה הייתה טרגית, ובשנייה אחת בנימינו כבר לא נכח בעולם. גם הוא לא ידע כי נפטר, עד אשר התעורר כשהוא חופשי מגופו והבין מה קרה. רק כעבור מספר ימים, בנימינו הראה לפאולו בחלום כיצד הוא חש כאשר התעורר ומצא עצמו מת. הוא לא חש בכאב, אך הוא זכר את כאב הראש מן הנפילה. בנימינו מת בנשיקה. גם הוא הינו תלמיד נאמן של הברית החדשה השלמה, ולכן מלאך המוות לא נגע בו.

אני מזכיר את האמרה התלמודית הבאה: "שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב" (בבא בתרא, י"ז, א').

בנימינו הוא גם בסימן הצאן הנאבד של שבט בנימין, וכידוע הגואל האחרון הוא משבט בנימין. בנימינו היה שקט וצנוע, וחי באמונה בתוך עצמו. הוא היה נשיקה אינטימית באהבתו את ה'. חלמתי שכאשר בנימינו צחצח את שיניו בבוקר, קרני אמונה עלו למעלה, אל ה'.

חלום 701: ג'יוזפה חלם (27 ביוני 1990) כי הוא היה עם המורה חיים. המורה היה "שונה" מתמיד, והתנהג כאדם זקן ולא צלול. ג'יוזפה כיבד אותו מאוד ונשאר קרוב אליו, תוך שהוא מעסיק עצמו במילוי דרישות המורה ומוודא ששום דבר לא חסר לו. המורה לא יכול היה לדבר היטב ודיבורו היה פגום. הוא ביקש מג'יוזפה שיעבור לפניו, אך ג'יוזפה סרב: "לא מורה, איני יכול לעבור לפניך, עלי לכבד אותך". המורה צחק, והמשיך ללכת כשהוא שפוף, ולשונו המיובלת יוצאת מפיו. המורה וג'יוזפה הלכו יחד, והמורה פלט "קללה". ג'יוזפה שאל אותו הכיצד המורה "'קילל", והוא ענה: "התכוונתי למכלול הדברים שנמצאים כאן". ג'יוזפה המשיך ללכת אחריו בכבוד, ואז ראה הוא את אשת המורה חיים, הגברת מזל[1], אשר יחד עם בעלה, שמחו הם מאוד. ג'יוזפה הלך איתם, ואז אמר לו המורה: "אני מעמיד אותך במבחן". - הסצנה השתנתה. ג'יוזפה שהה עם מספר אנשים לרגלי הר, שעליו ניצב אדם ולצידו אנשים שהחלו לדבר. שמונה מהם לבשו וסט ארוך, כשאור בצבע כתום הקיף אותם והביא אותם אל פסגת ההר. קול משמים נשמע: "סוד הר סיני", וגרם לג'יוזפה לחשוב על ה"סוד" לפיו שהה משה על הר סיני 40 ימים ו-40 לילות מבלי לאכול או לשתות. על פסגת ההר ג'יוזפה ראה את משה רבנו, שהודה לה' בשמחה גדולה. משה לבש בגד שחור וארוך, שערו היה ארוך וזקנו עבות. ג'יוזפה התקשה להאמין למראה עיניו, ואז התחלפה הסצנה בחלום לנהר הירדן בו עברו ישראלים. ג'יוזפה ראה את משה עם מטהו, המשתחוה בפני ה'. קול אמר: "כעת הביטו על משה וראו את מסלול העם היהודי במהלך ההיסטוריה". לפני משה ושמונת האנשים שהיו איתו, הופיע חיזיון ובו נראתה ההיסטוריה היהודית כולה. -

ידוע במסורת שעל הר נבו ראה משה את ההיסטוריה היהודית כולה. הגואל האחרון הראה פעמים רבות מראות מהר סיני בחלומות לתלמידים, אך גם אודות האבות ולעיתים אף של אירועים היסטוריים אחרים, הקשורים לאירועים מן התנ"ך. ג'יוזפה קיבל אהבה גדולה מן המורה חיים, וספר החלומות של ג'יוזפה הילד גדוש בפלאים נבואיים של העבר והעתיד.

בחלום זה, אשר מזכיר מספר פעמים את הענווה העצומה של משה רבנו, הגואל האחרון מגיע כדי ללמד את ג'יוזפה עד כמה ענווה זו אהובה.

אני יכול להעיד, בשל 13 השנים שזכיתי להיות תלמידו, כי מהות לימוד הצדיק הייתה לחיות לפי עיקרון ענוות משה. כל השאר היה פרשנות והסברים אודות הענווה האהובה על-ידי ה' אלוהינו. העיקרון הידוע: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא, י"ט, 18) היה עבור המורה חיים תוצאה טבעית של חיים בענוות משה.

גם הצדיק "התלונן" על כך שבמשך מאות שנים הצגת התורה מטעם רבנים ומלומדים חסרה את ההסבר אודות ענוות משה ואת החיים על פיה. למען ההבנה, פרפראזה לתלונת הצדיק היא: "הם למדו כל דבר בתורה ובמסורת בהתלהבות רבה ולפרטי פרטים, אך לא הבינו שמהות כל התורה היא אהבת ה' את ענוות משה". זהו שורש הטעות של עם ישראל במהלך ההיסטוריה, בהיותו מדקדק באיכה ומזלזל בקריאת שמע.

כאן הגואל חיים מגיע כדי להעניק זכות לענוותו של ג'יוזפה, וכך הוא מגדיר את עצמו כאדם זקן בעל הבנה מעורפלת ותנועות "מגוחכות", על מנת לבחון את תגובת ג'יוזפה. זהו מבחן ענווה ודרך ארץ. ג'יוזפה היה כה ראוי, עד שהמורה, כדי להגביר את זכות התלמיד, השתמש ב"שפה רעה" ולעיתים בלתי אפשרית במציאות, כדי לראות כיצד ג'יוזפה יגיב. ג'יוזפה היה נבוך וכמעט התבלבל, אך הצליח לשמור על דרכו, ורק שאל בפשטות את המורה מדוע התנהג הוא באופן זה. לפיכך המורה "הסביר" כי הוא רק "קילל" את מי שהיה צריך לקלל.

המבחן הושלם כאשר אשת המורה, מזל, הלכה יחד עם בעלה, והמורה חיים הסביר כי הוא העמיד את ג'יוזפה במבחן. בהמשך הגיע הגמול עבור ענוות התלמיד והדרך ארץ, וג'יוזפה ראה חיזיון נסתר ונפלא של הר סיני ומשה, שמהווה את המקור להתנהגות הראויה.

ראו לפיכך את ענוות המורה חיים כמלמדת את ענוות משה, ואת הדרך ארץ מסיני לתלמידים הענווים בעלי הלב הנקי.

חלום 704: פאולו חלם (8 ביולי 1990, יוסטון, טקסס) כי הוא היה בבית הקברות, ונדהם כשראה את המורה חיים קם לתחייה מקברו. הוא התקרב לפאולו בחיוך ואמר: "אתה רואה שקמתי לתחייה?". לאחר מכן הם הלכו יחד ועלו במדרגות נעות לבנות, ובהמשך שטו בסירה על נהר גדול. המים היו סוערים מאוד, אך נוכחותו של המורה הרגיעה את פאולו. לאחר זמן מה המים נרגעו ואיתם גם האווירה. המורה ופאולו הלכו למקום בו נמצאו פרץ, דבורה והילדים. המורה חיים לא רצה בתחילה שיבחינו בו, ולכן התקרב לפרץ בחשאי, ובחברות סטר לו על לחיו ואמר לו בחיוך: "הו, מה העניין? אני כאן". המורה ופרץ נכנסו אז לחדר פרטי, וכשיצאו, פרץ נראה רגוע יותר ומחייך. המורה חיים המשיך לאחר מכן את ההליכה עם פאולו. -

חלום 711: ג'יוזפה חלם (21 באוגוסט 1990, מילאנו) כי המורה חיים היה שבע רצון מאוד וחייך. הוא אחז אז בזרועו של ג'יוזפה ועם סכין (סכין שחיטה של המורה, שהייתה אצל פרץ) סרט אותה בכוח עד שטיפת דם יצאה. לאחר מכן דיבר עם אנשים שנכחו במקום. ג'יוזפה רצה לומר להם כי המורה הוא הגואל האחרון, אך ידע כי אין זה תורו לדבר. הוא ראה אז ספר החמור אוכל לחם. -

חלום 716: יהונתן (בנו של סולי קמחג'י) חלם כי נכח בבית כנסת של יהודים פרסים (במילאנו). איתו היו גם סולי, פרץ, קרמין שאול ופאולו. המורה חיים קרא את פרשת "האזינו". -

הצדיק הנסתר חיים

המורה חיים מתחיל ללמד את הדור הצעיר לזכור את אזהרות התורה, מאחר שאהבת ה' האמיתית מתחילה עם יראה נכונה.

חלום 722: ג'יוזפה חלם (24 בנובמבר 1990, מילאנו) שפרץ אמר: "המורה חיים תמיד לימד אותי את שיעוריו בפשטות"[2]. פרץ נתן אז ענף קטן לג'יוזפה. -

ייתכן והענף הוא בסימן עץ הדעת טוב ורע המתוקן. בעיקרו של דבר, סימן זה של העץ המתוקן הוא בניגוד ישיר לפסוק: "לְבַד רְאֵה-זֶה מָצָאתִי, אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם יָשָׁר; וְהֵמָּה בִקְשׁוּ, חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת, ז', 29).

הצדיק חיים ימסור את התוצאה הסופית על מגש של זהב. על האדם רק לקחת את ספל התה ולשתות. אם תשתו זאת, הזהב יהפוך לעושר של לב מבין, והשתייה תשיג את עומק המחשבה. עם זאת, הפשטות שבה הצדיק דיבר כאשר הוא לימד הייתה מדהימה. ללא פילוסופיה, ללא דיבור תלמודי אינטלקטואלי וללא ציטוט מראי מקום כדי להפגין מומחיות. רק הלימוד עצמו, בפשטות: צבע, טעם ואהבה מזרחית אודות מה שניתן ליישם באופן פרקטי ואודות מה שהוא מופלא.

הצדיק בז ל"השקפות" המומחים, אף על פי שהמורה ידע את כל 24 ספרי התנ"ך ואת כל חיבורי התלמוד בעל פה. זאת מאחר שהוא גילה לי מספר פעמים שכל דף של התלמוד הבבלי כתוב בליבו, ובכל פעם שהוא חפץ בכך, הוא יכול לפנות אליו, כמו אל כל ספרי התנ"ך.

שיעורי המורה, עם זאת, לא היו בסגנון תלמודי (רב אחד טוען כך וכך אל מול רב אחר שטוען אחרת). כאשר הוא ענה על שאלות הלכתיות הוא אמר את ההלכה בפשטות, לרוב תוך התבססות על "משנה תורה" של הרמב"ם, על המסורת התימנית, לעיתים על ה"שולחן ערוך" של יוסף קארו ופעמים רבות על "נהר מצרים" של המסורת המצרית.

זאת בנוגע להלכה, אך שיעוריו שהתייחסו לדוגמא לאבות, היו על האמונה החיה של האבות: אברהם, יצחק ויעקב. ההתגלות בהר סיני הייתה התקדשות חיה של התורה הקדושה שניתנה על-ידי אל שדי. ביחס למשה דיבר המורה תמיד על ענוותו ועל קרבת ה' אליו, יותר מאשר אל כל אדם אחר, בשל ענווה זו.

גדולה הייתה אהבת הצדיק חיים את האבות, וכאשר דיבר הוא עליהם, הם הפכו לחיים ומוחשיים, וחשת את מציאות קיומם. הדבר העניק לתלמיד שמחה פנימית על כך שהוא צאצאם. הישירות והמוחשיות הושגו על-ידי דבריו שחדרו אל הלב ולא נשכחו.

בשיעורים רבים המורה דיבר על דרך ארץ ככזו שיושמה על-ידי היהודים התימניים במיוחד. היא הייתה מורכבת מאמונה ומתמימות הלב של האבות. מדובר היה בקבלת תכונות חיות מן האבות.

חלום 738: ג'יוזפה חלם (8 באוגוסט 1991, מילאנו) כי שהה בביתו, בו נכח גם המורה חיים. ג'יוזפה והמורה ביצעו סימנים על העמודים שהחזיקו את הבית. הסימנים נעשו עם מטה המורה כדי להבריח את הרוחות והשדים מהבית. -

תלמידי המורה חיים, אם יש להם רשות, יכולים להתמודד מול שדים ולטהר בתים משדים ורוחות. כל החלומות על 12 השנים הראשונות מכילים שורשים אודות הענקת יכולות אלו לתלמידים ראויים.

חלום 765: דבורה חלמה (12 בדצמבר 1991, סומבררו) כי מספר נשים הגיעו אליה לקבל מידע על בית ספר השושנה. דבורה, שראתה כי התעניינותן רצינית, פתחה ספר שכלל את סיפור חייו של המורה חיים, שיעוריו ושיחותיו, וקראה פסקה המתייחסת לשבת: "בשבת המטבחים "שבורים", מאחר שלא ניתן לבשל בהם, אך שבת אינה כוללת רק את איסור הבישול או איסור הדלקת האש. בשבת יורדת על האדם רוח התפילה, ובמיוחד ביום זה ניתן לבקש מה' את מה שחפצים בו ונמצא בלב. אם, לדוגמא, מישהו מבקש מה' לרחם על מי שאין לו מזון, ביגוד או בית, השבת הרחמנית היא היום בשבוע לתפילות אלו". – הנשים, שלא הבינו היטב את הנושא, לא התלהבו מן הדברים. לאחר מכן ראתה דבורה את המורה חיים ואת פרץ מתקרבים אליה. היא בירכה אותם לשלום, והבחינה כי פרץ היה כ"זנב" מאחורי המורה. כאשר ניצבו הם לפניה, היא חיבקה את שניהם. -

חלום 767: פאולו חלם (25 בדצמבר 1991, סומבררו) כי היה עם המורה חיים, כשגם פרץ ואחרים נכחו. המורה דיבר אליהם בביטחון ובהחלטיות ושידר רוגע ורצון לפעול בשם הגאולה. היה זה כאילו נתן הוא פרויקט לכל אחד, וכל מי שקיבל אותו מהמורה הרגיש חזק ומוכן לעבוד. -

כאשר יש לבצע דבר כלשהו, דברי המורה היו החלטיים, והוא עורר את המאזין לפעולה, לאחר הדגשת חשיבות הנושא והשגת ההבנה של התלמיד. כפי שהשתקף בחלום זה, המורה מעניק לאדם ביטחון בעצמו, ואם יש צורך אז גם יוצר תחושה כי הוא נמצא איתו לשם ביצוע הפעולה.

חלום 791: דבורה חלמה (10 במאי 1992, סומבררו) כי פרץ הניח את ידו על ראשו של כל תלמיד, העניק לו פת לחם, ונשא איתו ברכה. מי שקיבל את הלחם היה צריך לומר שם של אדם יקר לו או לה, כאם או כאדם שמת, כדי להוסיף זכות. דבורה ראתה אז את המורה חיים הלבוש בבגדים כפריים. הוא היה בחברת סבה של דבורה ששמו היה סאנטו. המורה חייך בהבעה של שמחה גלויה. -

שימו לב כיצד הגואל האחרון משנה סגנון לבוש בחלומות. מדובר כמובן בחלק מן הסימן. במציאות הצדיק חיים היה לבוש תמיד בחולצה לבנה, בחליפה ועניבה ונעל נעליים מצוחצחות. הוא הסביר לי כי שלמות הלבוש נועדה לכבד מעל לכל את ההשגחה האלוהית, ובנוסף גם להפגין דרך ארץ בעיני האירופים, שמתבטאת בעיניהם בלבוש מכובד. למעשה, הוא העדיף לבוש מזרחי בדומה לאופן בו התלבשו התימנים הקדומים – לבוש שנהוג גם היום בתימן. אני מאמין שבמצרים המורה חיים התלבש בשני האופנים, לפי אופן האירוע.

חלום 611: סולי חלם (28 בנובמבר 1989, מילאנו) כי היה עם פרץ והתלמידים. בשלב מסוים אחד התלמידים נעמד וסיפר לפרץ על כל החלומות שקיבל, ובהם הופיע המורה חיים. סולי זוכר כי הוא היה האחרון להשלים את הדיווח הזה עבור פרץ. -

עבור ספר זה, ספר הצדיק הנסתר חיים

חלום 610: ג'יוזפה חלם (27 בנובמבר 1989, מילאנו) כי היה בבית עם המורה חיים. המורה, ששכב בפינת החדר, ביקש מדניאל להעביר לו את מטהו. דניאל הביא לו אותו בהיסוס מה, כשהמטה כמעט נפל מידו, אך המורה ראה זאת והחזיק בו לפני שנפל. המורה ברך את דניאל ונגע בראשו עם מטהו, ובהמשך גם צעיר אחר שג'יוזפה לא הכיר. הברכה השלישית ניתנה לג'יוזפה עצמו, ולאחריה הציג ג'יוזפה את המורה חיים למספר ילדים שנכחו במקום כ"גואל האנושות". המורה נזף בו בשל כך בקול חלש באומרו: "אין זה נכון לומר זאת כך" (ג'יוזפה לא זכר את שאר הדברים). צעיר שנכח במקום אמר: "אני ראיתי את המורה. אני יכול לאשר זאת, ואף אחד לא יכול להתכחש". ילדה אמרה: "זה נכון. הוא הגואל. אני חייבת לספר זאת לאימי". אחותו של ג'יוזפה, אנה, נצמדה בשמחה לזרועו של המורה ואמרה: "צרפת, ספרד". בשלב זה ג'יוזפה אמר לאחותו: "לא, הברית החדשה השלמה חייבת להיות מופצת בעולם, ועל האדם לומר תמיד: "ברוך השם"". המורה חיים חייך, בהבינו את כוונתו של ג'יוזפה, שאמר: "השנה הבאה תהיה 90". המורה הגיב בנימה רצינית מאוד: "90 תהיה שנה נוראית". בנקודה זו כל הצעירים התיישבו ליד המורה, וג'יוזפה, שעמד, אמר: "בשש השנים הראשונות הסימנים הגיעו. כעת ההוראות החדשות מגיעות". המורה קטע את ג'יוזפה ואמר: עליך לומר N.O.[3] זה מה שמנתץ את (הטעות השולית ב-) S[4] של השנים הקודמות. זהו SEG.[5] של מלכות השמים. המורה נעמד והחל לדבר אל הצעירים שישבו. הוא אמר להם בקול חזק והחלטי: "אני המורה, הגואל". חלקם לא הביעו בפניו את הכבוד הראוי, והמורה אמר: "מי חשבתם שאני? סן רמו? אני המורה, הגואל". אז דיבר הוא איתם בסבלנות רבה על הבעיות של כל אחד מהם. אחד מן הצעירים חזר ואמר: "הגואל", והמורה גער בו: "אל תרוץ מהר מדי עם מחשבותיך". בהמשך ג'יוזפה נשאר לבד עם המורה וניצל את ההזדמנות לשאול אודות האפשרות לעבור לישראל. המורה אמר: "מה?! האם הוא (בהתייחס לפרץ) עוד לא עבר"? ג'יוזפה ציין משהו אודות הקשיים, אך המורה ציווה בנימה החלטית: "יש לעשות זאת!". ג'יוזפה אמר: "כן, נכון". המורה הביט בשעון ואמר: "הם חייבים להגיע לפני השחר כדי שהדברים יתקדמו היטב". ברגע זה ג'יוזפה ראה כי הוא נמצא עם המורה בישראל בעת השחר. המורה אמר: "אני מכיר דרך להגיע לשם מהר". ג'יוזפה אמר: "אני מכיר חברה רומנית". המורה אמר: "אך הגילוי חייב לצאת מאיטליה", והוסיף: "למרבה הצער, איני יכול לעזור לך בכסף, מאחר שאין כאן כסף". כשאמר זאת, המורה הצביע על הז'קט שלו והראה כי אין לו כסף. -

בחלום גאולי זה, בו הצדיק חיים קם לתחייה, ניתן להבין דרך חדשה ומדהימה של מסירת שיעורי הדרך ארץ, של הדיוק בדיבור, של אופני התנהגות מכובדים, של הדיבור הרהוט, ושל עניינים נוספים שאותם ניתן להסיק מן הלימוד החדש, או המשנה החדשה (שהיא הסיבה לשם הספר: "משנת חיים"). פאולו, נודע, גילת חיים ואני הגענו לבאר שבע, מעט לאחר חלום זה.

חלום 629: סולי חלם (6 בינואר 1990, באר שבע) שראה את המורה חיים יחד עם קהל ענק מכל הסוגים והמינים. הצדיק חיים, בענווה עצומה ובאהבה גדולה, חיבק ללא הבדל כל אחד וכל אחת מן הקהל, שכלל גם עניים מרודים וענווים, ואמר לכל אחד מהם: "אנו כולנו בשר אחד".

חלום 648: דבורה חלמה (9 בפברואר 1990, באר שבע) כי פרץ, ג'יוזפה והיא היו בשדה תבואה עם תבן וחציר. הם החזיקו זה בידו של זה, קפצו כילדים ושרו: "המורה חיים הוא הגואל, הגואל יושב על כסא מלכות השמים". - -

חלום 633: פרץ חלם (10 בינואר 1990, באר שבע) כי ראה את הצדיק חיים בשדה התעופה, הלבוש כעני מרוד בבגדים קרועים. היה לו מראה של יהודי אשכנזי רוסי. פרץ שאל את המורה לאן מועדות פניו, והמורה חיים ענה כי הוא בדרך לישראל זה 4 ימים. פרץ שאל את המורה אם הוא יכול להתלוות אליו, והצדיק ענה: "בשמחה, אם תקבל את התנאים", והתכוון לעניותו. פרץ שמח מאוד שהמורה הסכים. -

חלום 650: דבורה חלמה (11 בפברואר 1990, באר שבע) כי ראתה את המורה חיים יוצא מבית כנסת עם הבעה שמחה. מלמעלה הוכרז: "למורה חיים יש 666 תלמידים. דוד לוי הוא ה-666 אך גם השישי, מאחר שהוא אחד מן הראשונים". דבורה, ששמחה כי שמעה זאת, הלכה לספר לפרץ את הבשורות הטובות. בהמשך היו פרץ ודבורה על חשמלית שנסעה במסלול ישיר. דבורה אמרה לפרץ כי לחשמלית יש מסלול מסוים בו היא נוסעת בנתיב מסוים, אך הפעם היא פונה ימינה, ובהמשך היא לא נוסעת ישר ולא מסתובבת, אלא ממשיכה ישירות לתחנה המרכזית. בתחילה פרץ לא היה מעוניין להקשיב ולא הבין מה רצתה היא לומר, אך בשלב מסוים הוא שאל אותה שאלה שהחזירה אותה לנושא החשמלית. דבורה סיפרה כי ראתה את המורה, וכי נאמר לה כי יש לו 666 תלמידים, וכי דוד הוא התלמיד ה-666 אך גם השישי. לאחר מכן התפללה היא יחד עם שלושה אנשים תוך פנייה לשמים, וראתה כי לגברת פורטוני (Fortunee) יש בטן גדולה, כאילו הייתה היא בהיריון, בשל הבקשה מה' לילד. מאחוריה היו קרובים שהטו את ראשיהם לכיוונו של פרץ ונעו אליו במהירות, בתקווה לשאול אותו משהו. לפתע נאמר מלמעלה: "דומה הדבר לבקשת מרפא לעיוור, שנולד עיוור". בנקודה זו הפסיקו הם להתפלל בדרך בה נוצרים רבים פנו לישוע. -

חלום 658: סולי חלם (26 בפברואר 1990, באר שבע) כי הצדיק חיים עקב אחרי התלמידים, במצבים שונים ומגוונים. לאחר מכן מצא סולי את עצמו בבית כנסת, שבו נכח גם המורה חיים, אך אף אחד בקהל לא היה מודע לזהותו. סולי התקרב למורה, וקיווה כי יאמר משהו בנוגע לעבודת התלמידים, אך הוא לא יכול היה לשאול זאת ישירות. ואכן, המורה לא דיבר במהלך החלום. סולי זכר גם סצנה נוספת בחלום, ובה המורה שהה עם קהל גדול של יהודים ספרדים, ושוב ללא שזוהה או אמר מילה. -

חלום 664: אנה גספרוטי (15 במרץ 1990, פראמורה (Framura)) חלמה כי המורה חיים היה אורח בביתה. המורה דיבר איתם באופן לא פורמלי, וצחק איתם ברוח טובה. כולם היו מרוצים. אנה אמרה לאמה, קרולינה: "את רואה כי הוא קם לתחייה? את יכולה לגעת בו". אנה ומרקו פדריקו היו קרובים למורה ולחצו ידיים עמו. לפתע ראו הם חדר עצום מלא בלחם מכל סוג וגודל. המורה חיים אחז בסל ענק ומילא אותו בכמות גדולה של לחם לרזרבה, אך למרות זאת כמות הלחם שמילאה את החדר לא התמעטה. המורה חיים חילק לחם לכל הנוכחים. -

חלום 665: פרץ חלם (19 במרץ 1990, באר שבע) כי היה הוא נרגש מאוד, מאחר שחיכה לשיחת טלפון מהמורה חיים, אך במקום לשוחח בטלפון, נפגש עם המורה עצמו, שהסכים כי פרץ ילך לצידו, והרשה לו להחזיקו תחת זרועו. כשצעדו הם, המורה אמר לפרץ: "האם ראית כמה סֵבֶל?". פרץ ענה לו, כשהוא חש הזדהות: "אף אחד לא עבר סבל כזה (בהתייחס לצדיקים הנסתרים) ולאחר גזרה כזו אף אחד לא יישא את משקלה של גזרה דומה". -

חלום 673: דניאל חלם (14 באפריל 1990, מילאנו) כי הוא היה עם המורה חיים ואשתו מזל, וגם פרץ נכח. המורה דיבר עם פרץ, ודניאל דיבר עם הגברת מזל בחדר אחר. בהמשך דניאל שהה ברחוב שהיה מלא בצמחיה ובשיחים קוצניים שנראו בכל מקום והקשו עליו את ההליכה. הוא פנה למורה חיים (שכעת נכח במקום) וביקש ממנו עזרה, והמורה בתגובה עמד ונמלא כעס נגד המפתה ונגד כוחות אופל אחרים. דניאל ביקש ממנו שישמור עליו, ולאחר שמילא את בקשתו, המורה נעלם. אז הגיע פרץ כדי לומר למורה לא להופיע שוב כי אמו של דניאל נוכחת, מה שגרם לו לחזור בדמות של חבר לשעבר של דניאל. המורה אמר: "מה אתה חושב, שאיני מכיר את חייך?". -

חלום 682: פרץ חלם (28 באפריל 1990, באר שבע) כי ראה את המורה חיים ליד שולחן בבית קפה. פרץ התקרב למורה, שברך אותו לשלום וביקש ממנו לשבת. ברגע מסוים המורה חיים אמר: "הגעתי הרגע מפגישה עם משה רבנו, והוא ביקש ממני לומר לך להסיר את חטא הפה, בשל דבריך בלילה שעבר". לאחר מכן פרץ ראה (בבית הקפה) כובע בהיר בדומה לזה שיש לו בבית. בעל המקום אמר כי הכובע אינו למכירה, וכי הוא עוצב מחדש על-פי דגם הכובע שהיה לפרץ בבית. ואכן הכובע, ביחס לזה שלו, נראה שונה ונאה יותר למראה. בהמשך פרץ מצא עצמו בביתם של ג'ינו ואיליאדה, וג'ינו הסביר לו כי זוהי אותה דירה כבעבר, אך הוכנסו אליה חידושים: כל הריהוט היה חדש, וכך גם מכשירים אלקטרונים ומודרניים שהיו בה. -

הקדמה לחוק החדש

חלום 686: דוד לוי חלם (8 במאי 1990, בת ים, ישראל) שהמורה חיים, די זקן במראהו, נמצא בבית חולים מודרני מאוד ועבר "ניתוח" ברית מילה (חדשה). דוד סייע במהלך הניתוח. -

חלום 535: דוד לוי חלם (12 באפריל 1989, ישראל) כי ראה את הצדיק חיים שנכנס לבית הוריו. המורה חיבק בלבביות את דוד, והתיישב ליד השולחן, שסביבו ישבו גם הוריו של דוד ופרץ, אשר החזיק בידו את מטה המורה. המורה חיים אמר לפרץ: "הייה מוכן, ואני אעניק לך סימן". פרץ היה צריך להכות עם המטה על קערה שהכילה אבק שריפה ועל-ידי כך לגרום לו להתפזר. לאחר מכן, המורה הפך לתינוק, והחל לדבר כילד, מה שהדהים את כולם. הגואל האחרון חיים אמר: "אל תתפלאו. אני המורה והפכתי לילד". כל הנוכחים החלו לצחוק בשמחה כששמעו זאת, ושרר במקום אושר גדול.

"כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ" (ישעיהו, ט', 5).

חלום 536: פרץ חלם (12 באפריל 1989, מילאנו) כי קיבל מהמורה חיים קמח מצות חדש של הפסח החדש. המורה אמר: "זוהי הקדושה החדשה של פינות בית הגאולה בחידוש התורה". -

ארבע הכוסות של פסח המסורתי מקבלות משמעות חדשה בהגדה החדשה של בית התפילה והן מותאמות גם לארבע פינות האמונה של בית התפילה: הפינה הראשונה: האמונה הנעלה של הצדיקים הנסתרים, אשר מרחיבה עצמה לאיש הצדיק החי באמונתו (או לאישה הצדיקה החיה באמונתה), ולכן גם לאנשים הפשוטים בעולם. הפינה השנייה: אמונת התורה, המסורת הכתובה והמסורת שבעל פה של ישראל. הפינה השלישית: אמונה בסימנים השלמים של הגאולה השלמה. הפינה הרביעית המסיימת, במסגרת האמונה הבלעדית והמונותאיסטית של הדיבר השני. חידוש פסח הינו גם חלק מחידוש התורה, כחוק החדש וכטקס החדש של הבית התפילה עבור כל החגים. -

חלום 537: סולי חלם (16 באפריל 1989, מילאנו) כי היה בכיכר הדואומו של מילאנו ופגש את המורה חיים. המורה היה לבוש יפה, נראה כבן 50, רזה ובעל תנועות מהירות וזריז. המורה אמר לסולי: "שמעתי שאתה עוזב. טוב מאוד". המורה חיים לחץ את ידו של סולי (וסולי זכר כי אחיזתו של המורה הייתה חזקה כברזל). יחד נכנסו הם אל קתדרלת הדואומו והתיישבו בשורת מושבים. סולי ישב לימין המורה ויכול היה לראות את הפרופיל שלו היטב. מאחוריהם, על רצפת הכנסייה, היו נרות שהודלקו למען צלמיות אליליות. המורה חיים החל להתפלל באופן מרשים, מלא ברוח ה'. בקול רם ובשמחה עצומה המורה אמר תפילות, שר מזמורי תהילים בעברית והודה לה' ברגש רב. מעט לאחר מכן, נוצרי שישב מלפניהם והתרשם מתפילתו של המורה, נעמד, פנה אל המורה ואמר: "איש זה הוא באמת הגואל". -

חלום 544: פאולו חלם (25 באפריל 1989, מילאנו) כי נכח בכנסייה קתולית גדולה עם פרץ, שלבש טוניקה ירוקה. פרץ נשא נאום בנוגע לבשורה החדשה, שבו הוא התייחס לעצמו כאיש הסימנים המכין את "הדרכים המשיחיות" עבור הדורות הבאים. כולם נדהמו. פאולו דיבר אז עם קרדינל כלשהו והסביר לו כי המורה חיים היה ראש ל"ו הצדיקים. כששמע זאת, הקרדינל נאחז התרגשות ואמר: "אה, האנשים האמיתיים, הצדיקים הנסתרים!". -

חלום 549: ג'יוזפה חלם (6 במאי 1989, מילאנו) כי הוא היה באוטובוס עם המורה חיים, פרץ ופאולו. המורה העניק הסברים לפרץ על ביצוע סימנים "רציניים", שחייבים להופיע כסודות לאנשים. ג'יוזפה סייע בשיעורים שניתנו, והתקרב למורה, תוך שהוא מבקש לבצע סימן. המורה שאל אותו: "מהו סימן?". באותו רגע פאולו התערב ואמר: "זה נכון. זה מה שאנשים תמיד שואלים אודות הסימנים". המורה הראה אז לג'יוזפה כיצד אדם חייב לדבר. לאחר מכן הם היו בחדר עם שולחן, שעליו ניצב בית התפילה שנבנה מארבע אבנים. באמצע ניצבה קערת מים. פרץ וג'יוזפה הרטיבו לחם במים, אך המורה הפסיק אותם, נגע בקערה עם מטה, ואז העניק רשות להמשיך ולהטביל את הלחם במים. -

חלום 550: אנה גספרוטי חלמה (6 במאי 1989, מילאנו) כי היא הייתה בחנות, שהחלל בה התמלא ללא אמת מידה ברורה, והיא דיברה על כך עם אישה שניהלה את החנות. ברגע מסוים נכנסה בחורה לחנות, והאישה התרחקה ממנה בפחד, מאחר שידעה כי היא מתה. אנה נתנה לבחורה יד, והבינה לאחר שנגעה בה כי היא הגיעה מעולם המתים, אך עם זאת המשיכה את השיחה בטבעיות. הבחורה הייתה במצב רוח גרוע בשל קולות כלשהם שהפריעו לה, והיא שאלה את אנה מדוע נשארה לדבר איתה. אנה ענתה בנשימה אחת: "רציתי שתגידי שלום למורה". הבחורה קרנה באחת, כשמהתנהגותה והבעותיה ניתן היה להבין כי מי שנמצא בעולם הבא לא רק מודע למורה חיים, אלא גם שמח מאוד על סימן בית התפילה של הגאולה השלמה. -

חלום 565: דבורה חלמה (19 ביוני 1989, מילאנו) כי ראתה את פרץ ותלמידים נוספים בבית העלמין, לפני קיברו של המורה חיים. המורה חיים הופיע לפניהם באופן גשמי, בדרך בה יכלו הם לראותו. פרץ הראה מיד כבוד רב והלך אחריו. דבורה רצתה לבקש מן המורה עצה בנוגע למשהו, אך נאמר לה כי המורה הגיע כדי לדבר לעיתונאים. לאחר שדיבר עם העיתונאים, חזר המורה חיים למקום קברו. דבורה הבינה כי המורה כעס על התלמידים, מאחר שהייתה חסרה להם דרך ארץ. - בהמשך, דבורה הייתה בבית ונכנסה לחדר בו פרץ דיבר עם מישהו, אך הוא (פרץ) שלח אותה משם, מאחר שדיבר על עניינים אישיים. דבורה, עם עזיבתה, לא חשה בנוח בשל כך, אך קול מלמעלה אמר כי התנהגותה לא הייתה נאותה, מאחר שאם מישהו רוצה לדבר בפרטיות עם פרץ, אין הדבר צריך לגרום לתחושות אי נוחות בקרב אנשים אחרים. לאחר מכן, נאמר שאין אישה צריכה להישאר לבד בבית, במיוחד אם יש לה ילד, מאחר שאם יקרה לה משהו רע, לא יתאפשר להעניק לה סיוע ראוי. -

ספר החוק החדש הנוגע לדרך ארץ

חלום 577: סולי חלם (28 ביולי 1989, מילאנו) כי שהה עם הצדיק חיים ופרץ בכיתת בית ספר. המורה ישב בין פרץ לסולי במקום השמור לתלמידים. פרץ ישב בחלק האחורי של החדר, שולחנו וכסאו היו על משטח עץ בן מדרגה. סולי היה בצד השני של החדר, וכולם למדו תורה. סולי התעניין מאוד והוקסם מן ההסברים של המורה, ומדי פעם פנה לשולחן המורה כדי לשאול אותו שאלות. בנקודה מסוימת, בסוף הפרשה שנלמדה, סולי ראה כיתוב בעברית: "ה' כרת ברית בין המורה חיים לבין בני ישראל", ושאל את פרץ אם הייתה זו הפעם הראשונה ששם המורה הופיע בתורה. פרץ אישר זאת. סולי פנה אז למורה חיים ושאל (כאילו היו הם כבר בזמן עתידי רחוק): "המורה, כיצד הרבנים ומלומדי התורה מפרשים את האזכור למורה חיים?". המורה ענה: "איני מבין... הם מדברים על הברית... אולי על דרך ארץ", ובהמשך חייך ואמר לסולי: "הם גנבו ממני תואר". -

זוהי משנה חדשה ועמוקה המתייחסת לפסוק: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית, ב', 7), מאחר שהצדיק חיים בתחייתו מייצג חיים חדשים עבור האנושות. -

חלום 582: אנה גספרוטי חלמה (31 ביולי 1989, וילוסימיוס (Villosimius), סרדיניה) כי מרקו פדריקו הלך לשחק ביער שליד ביתם ובשלב מסוים קרא לעזרה. היא ובעלה ג'ורג'יו רצו אליו, והוא אמר להם כי הוטרד מינית על-ידי גבר. הגבר היה מוכר להם, הוא היה נשוי עם ילד. ג'ורג'יו פנה לאותו גבר וניסה להבהיר לו כי התנהגותו לא ראויה, והוא אכן הבין. אז הגיע אדם מבוגר, גם הומוסקסואל, והצטרף לשיחה. אותו אדם לא היה נשוי אף פעם, תמיד חי עם אמו, אך הסתיר בפניה את נטייתו המינית. כשדיבר על עצמו, הוא סיפר על חלום שחלם. אנה פירשה את החלום ואמרה כי לפיו אימו כבר מודעת לנטייתו המינית היטב, ולכן היא נפטרה מאי ספיקת לב. האדם נדהם מן הגילוי, ונזכר כי אכן הבעת אימו ביטאה ייסורים וכי פניה היו "מסכה" (היא לא סיפרה לו את מה שידעה), שהוסרה רק עם מותה. מאחר ששני הגברים השתכנעו כי הם טועים, אנה וג'ורג'יו החליטו להביאם לפרץ. פרץ קיבל אותם והזמינם להיכנס לחדר שבו, באופן מדהים, נכח המורה חיים, שגרם לפרץ, לג'ורג' ולאנה לשמוח מאוד. המורה ישב על ספה ופניו פנו לחלון. אנה התקרבה במהירות למורה כדי להבהיר לו עד כמה היא שמחה. שני הגברים לא ידעו, כמובן, דבר על המורה או על נס תחייתו מן המתים. הם רחצו עצמם בסבון ושטפו את איבר מינם (מילאו אחר סימן אובלי, וביצעו זאת תוך ניקוי מתחת לשק האשכים ואיבר המין). כשהטיהור הושלם התנהלה שיחה, וכשפנו האנשים לעזוב, אחד מהם, נדהם, סיפר שבעת הטיהור, המורה, באופן בלתי נראה, העביר את ידו על חלק גופם האחורי. מידע זה עורר שמחה גדולה בקרב פרץ, ג'ורג'יו ואנה, שהבינו כי משמעות הדבר היא שרפואת שני הגברים הושלמה, והם נפטרו מבעייתם לעד.

זהו סימן מרפא ניסי בכוחו של הגואל חיים.

חלום 417: פרץ חלם (30 בנובמבר 1988, מילאנו) כי הלך עם המורה חיים, ואמר למורה בנחרצות כי הוא חש בצורך להרוס את עבודת האלילים. המורה חיים חייך והסכים. -

היה זה אישור של הצדיק חיים עבורי להמשיך לכתוב נגד עבודת האלילים של תיאולוגיית האצילות ותיאולוגיית הלוגוס.

חלום 418: פאולו חלם (1 בדצמבר 1988, מילאנו) כי הוא שמע כל הלילה את המשפט הבא: "המורה הוא הגואל". פאולו קלט שהמורה חיים חייך וחש בנוכחות מלאכים, שהביאו את השמחה הגדולה. -

חלום 428: פאולו חלם (17 בדצמבר 1988, מילאנו) שראה את המורה חיים עובד. הוא החזיק מקדחה, ומקיר נמוך הוציא שורה ארוכה של לבנים. פאולו, בכבוד עצום, שאל האם הוא יכול להמשיך את העבודה, והמורה, בשמחה, נתן את המקדחה לפאולו ואמר: "אני זקוק לשלוש שורות". פאולו המשיך את העבודה ויצר חור הסמוך לחור שיצר המורה. הוא הוציא שורה ראשונה של לבנים והניח אותן על האדמה. לאחר מכן הגיעו מספר אנשים, האחראים על המקום, ואמרו כי אחד מהם לא יוכל להישאר בו. פאולו החל לעזוב, אבל אז נזכר כי המורה אמר שהוא זקוק לשלוש שורות, ולכן חזר אליו. באסטרטגיה מסוימת הוא הצליח להוציא שלוש שורות של לבנים והניח אותן במכונית. לאחר מכן, באותו חלום, הוא ראה את המורה חיים ישן בבית סבו של פאולו (מצד האם), ניקולה, והיה סמוך אליו (לניקולה). פאולו הביט כיצד רוחו של המורה התנתקה מגופו, וכך גם רוחו של הסב, ושניהם החלו לדבר יחד. המורה חיים הסביר לו דברים, ולאחר מכן ראה פאולו את המורה ישן, כשרגליו היחפות היו גלויות. -

אישור הצדיק חיים שפאולו ימשיך לעבוד עבור הגאולה השלישית השלמה. הוא הראה לפאולו סימנים על תחייתו. רגליים יחפות מייצגות את ה"סימן" של רגליים נאוות המביאות בשורות טובות ("מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר" (ישעיהו, נ"ב, 7).

חלום 436: דבורה חלמה (29 בדצמבר 1988, מילאנו) כי ראתה בשמים כסא עשוי מאבנים, ומתחתיו היו מלאכים. אז ראתה היא את המורה חיים (אך לא בבירור). קול אמר: "אף אחד, גם לא מלאכים, יכולים לראות את כסא מלכות השמים כפי שהוא באמת". -

חלום 444: דניאל חלם (3 בינואר 1989, מילאנו) כי שהה בבנק (בו הוא עבד לזמן מה בבנייה), שאליו נכנסו שודדים חמושים. בזמן כניסתם, אחד מיריותיהם הרגו ילד קטן. אמו של הילד נכחה ובכתה מצער על מותו. גם דומניקו מניגרסו נוכח, ולאחר שראה את כל זאת, לקח את הילד המת ואמר: "הו ה' אלוהינו, הַקם לתחייה את הילד". כעבור זמן קצר הילד פקח את עיניו וחייך. כל מי שנכחו במקום הודו לאל חי, אל עולם, על הנס. בינתיים השודדים החמושים נלכדו בתוך חדר, אך החזיקו איתם מספר בני ערובה. לפתע הופיע המורה חיים, אשר קרא לרוחות השודדים וציווה עליהן להגיע אליו. דניאל, מן החצר החיצונית, ראה את השודדים מושלכים מן החלון אחד אחרי השני. אז הוא ראה גם את המורה חיים והתעורר. -

הגואל חיים הוא "אֵל גִּבּוֹר" (ישעיהו, ט', 5). -

חלום 450: ג'יוזפה חלם (9 בינואר 1989, מילאנו) כי ראה את חתונתה של טינה (אוספיה) וסעיד. בשמים הייתה חגיגה גדולה על החתונה. ג'יוזפה ראה אז את המורה חיים, שהיה שמח מאוד ודיבר אל סעיד בערבית. -

חלום 471: דבורה חלמה (24 בינואר 1989, מילאנו) כי רגלי כסא המורה חיים היו מוזהבות. הן ירדו מלמעלה כדי לגעת בארץ. דבורה אמרה: "זהו הקשר של מלכות השמים עם האדמה, והכוכבים מסייעים להביא את הבשורות המדהימות לארץ דרך חלומות". דבורה אמרה אז: "ה' הוא הרופא האמיתי של כולנו, כי הוא לבדו מכיר בטובת כל נפש ונשמה"[6].

משנה חדשה נפלאה ללימוד.

חלום 477: דניאל חלם (28 בינואר 1989, מילאנו) כי נכח בבית העלמין עם אמו, אחותו וחברה של האם. היו לפניהם 4 גופות, וביניהן גופותיהם של דומניקו מניגרסו ושל גבר יפני, ששכבה משמאל לדומניקו. החברה של אמו של דניאל הייתה אשתו של היפני. דניאל ניסה לומר את ששת הסימנים, אך הופסק לאחר חמישה. אשתו של היפני החלה לומר תפילה ביפנית שעירבה אליל, ולכן אווירה לא נעימה נפלה עליהם. אמו של דניאל (קוסימה) הבינה כי היה עליה למנוע מן האישה לומר את התפילה, מאחר שהיא מנוגדת לרוממות הסימנים של דניאל. ברגע זה מטהו של המורה חיים הופיע בין ידיה של קוסימה, אשר בהחלטיות ביצעה איתו סימנים על גופתו של הגבר היפני. האווירה הכבדה נעלמה מיד, ודניאל אמר את הסימן השישי של תחיית המורה חיים וסיים ב"תודה לאל שדי, אל שדי גדול, אל שדי אחד"[7]. -

חלום 487: פרץ חלם (5 בפברואר 1989, מילאנו) כי הוא נכח בבית קטן והתרגש, מאחר שחש בנוכחות המורה חיים. הוא לא ידע מה לעשות ולכן במתח מה הוא קרא למורה. המורה אמר לו: "מדוע אתה אומר שאתה תלמידו של יהודה, ומכחיש שאתה תלמיד של המורה?". פרץ החל להתחנן בפני המורה: "המורה, אין זה נכון, אף פעם לא אמרתי זאת. אני תלמיד של המורה חיים". לאחר מכן, המורה התקרב לפרץ, חייך אליו ואמר: "כן, פרץ, אני יודע. רק רציתי להעמיד אותך במבחן". אז, במרחק מה, ראה פרץ את פאולו, ונוכח לדעת שכאשר שהה פרץ בביתו הקטן, פאולו הלך לראות את המורה מספר פעמים מבלי להודיע דבר לפרץ. עובדה זו גרמה לקנאה מסוימת אצל פרץ, והוא אמר לפאולו: "אתה די חכם. הלכת לבקר את המורה חיים ולא אמרת לי דבר". בנקודה זו פרץ שמע את קול המורה חיים שאמר: "זה לא משנה, פרץ, לפאולו יש המזל של יוסף". -

חלום 491: ג'יוזפה חלם (19 בפברואר 1989, מילאנו) כי שהה בביתה של דודתו בדרום איטליה. כאשר הודה לבני הבית, הוא חש בנוכחות אביו, דומניקו מניגרסו, עליו השלום, שנכח בחדר השני. הוא נכנס לשם וחיבק אותו. ג'יוזפה גם ראה את המורה חיים שסימן לו ללכת אחריו. ראשית המורה דיבר עם הקרובים בניב שלהם. גם אביו של ג'יוזפה הלך אחרי המורה והשקיף על כל דבר מקרוב. לאחר מכן המורה נראה במיטה, ופרץ היה לצידו. פרץ אמר: "מעתה ואילך, אף אחד לא יסבול מן המחלה", בהתייחסו לאזור בגוף בו המורה חיים נותח בשל מחלת הסרטן (הבטן). -

זהו סימן שכאשר שמו של הגואל האחרון יתפרסם בעולם, המרפא המוחלט לסרטן יתגלה.

חלום 500: דניאל חלם (19 בפברואר 1989, מילאנו) כי נכח בבית גדול עם אימו ותלמידים של המורה חיים. הם חיפשו מורה לפסנתר. ילד בשם פסקוואלֶה נכנס ובישר בשורה עצובה כי דומניקו מניגרסו נמצא בבית חולים ומתאושש. דניאל חשב על העובדה כי אביו נפטר כבר בחודש ספטמבר וקם לתחייה בזכות תחייתו של המורה חיים, ולכן הלכו הוא ודבורה לבית החולים כדי לבדוק את העניין. אביו של דניאל אכן נמצא שם מאחורי חלון, והם בירכו לשלום האחד את השני. בקול סמכותי, כתלמיד של המורה חיים, אמר דומניקו מניגרסו: "העניקו כבוד ישירות". דניאל הרכין את ראשו וראה את האור הנובע מעיני אביו. מן הצד האחר של מחיצת הזכוכית נמצא סעיד, שהסביר לרופא: "דומניקו מניגרסו מת, אך קם לתחייה בזכות תחייתו של המורה חיים". הרופא ביקש ממנו לחזור על כך, וסעיד אמר: "כן, האיש נפטר, אבל קם לתחייה בזכות הגואל". הרופא לא הבין את המילה האחרונה, ודניאל, מצידה האחר של מחיצת הזכוכית, איית אותה: "גימל, וו, אלף, למד". סעיד, שנוכח לדעת כי הדבר לא מסייע לרופא להבין, הסביר לו: "ישוע היה הגואל בזמנו, והגואל חיים הוא הגואל של ימינו". במהלך ההסבר סעיד ציין את המספר 33. -

חלום 307: דבורה חלמה (1 באפריל 1988, מילאנו) שפאולו ניסה להסביר שאלות המתייחסות לל"ו הצדיקים הנסתרים. פאולו היה בטוח אודות מה שאמר, אך פרץ גער בו: "הייה זהיר. אינך יכול להעמיד פנים כי אתה מסביר את נושא ל"ו הצדיקים הנסתרים בקלות, כשלמעשה יש מאחורי הלימוד שנים רבות".

חלום 349: פאולו חלם[8] (18 ביולי 1988, מילאנו) שהוא היה בבית המורה חיים. המורה נפטר, ונערכו בו הכנות לקראת הבאתו לקבורה. פרץ ופאולו נשאו את הארון, אך במקום להחזיק בו במאוזן, הם החזיקו בו במאונך. מספר ימים לאחר מכן, בהפתעה גדולה, המורה נכח בביתו של פאולו ואיתו גם פרץ. המורה היה בחיים, במצב בריאותי מצוין ושמח מאוד. הוא אמר לפרץ: "הבט, גע בי, ראה כי אני חי". פאולו השמח נגע בו בידו הימנית, ולא חשש לראות את המורה חי, אף על פי שידע כי הוא מת. בהמשך כולם עברו לחדר אחר, והמורה חיים התפשט. פאולו ראה את כפות רגליו של המורה ואת אזור ברית המילה (פאולו הרכין את ראשו מתוך כבוד). גם פרץ התפשט ומשח עצמו בשפע לפני המורה חיים. -

חלום 390: ג'יוזפה חלם (25 באוקטובר 1988, מילאנו) כי הוא ראה את סעיד עלי עם תלמידים בבית התפילה. סעיד אמר: "אנו מחכים לאדם שיעניק הסברים ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים". באותו החדר נכח המורה חיים, שחייך. -

החלום מאשר את אמת האמונה המוסלמית הנפוצה הנוגעת לזמן הדין והגאולה השלמה, המתגשמת עם בחירת אל שדי בגואל חיים.

חלום 396: ג'יוזפה חלם (1 בנובמבר 1988, מילאנו) כי שהה בבית בחדרו. הוא שמע את קולות אחיותיו, שאמרו: "אמא, אבא הגיע", ומיהר אל המטבח. הוא זכר את דברי פרץ: "במקרה שאביך יגיע, הבא כיסא מיד ואפשר לו לשבת, לשם כבוד", ולכן לקח כיסא ושאל את אביו: "אבא, מה שאנו עושים הוא נכון?" (את זאת הוא שאל לא עבור עצמו, אלא למען אחיותיו). דומניקו מניגרסו, ענה בעדינות רבה: "כן, זה נכון". ג'יוזפה שאל אותו שאלה אודות העולם הבא, והוא ענה: "זהו סוד. אין לספרו". ג'יוזפה המשיך ושאל: "זה נכון שקמת לתחייה?", ואביו ענה: "כן, זה נכון". ג'יוזפה הוסיף: "תודה לאל, בזכות המורה חיים?", והאב השיב: "כן, בזכות המורה חיים". דומניקו מניגרסו הורה לג'יוזפה לגעת בו, והוא עשה כדברו. האב החל לעשן סיגר, וג'יוזפה שאל: "אבא, האם הסיגר הזה לא פוגע בך?". האב ענה: "אין כאן כאב". אז עזבו כולם את הבית יחד והלכו לבית של אישה כלשהי. כאשר האנשים בבית האישה ראו את דומניקו מניגרסו חי, הם נדהמו. הוא אמר להם: "ברוך השם, הייתי מת, אך קמתי לתחייה בזכות המורה חיים". -

מר דומניקו מניגרסו היה הראשון לקום לתחייה בזכות תחיית הגואל חיים, ותחייתו משלימה את הסימן לעולם. ראו את ספרם של דניאל וג'יוזפה: "תחיית אבינו דומניקו מניגרסו".

חלום 216: אנה גספרוטי חלמה (2 ביולי 1987, מילאנו) כי הייתה מול הצדיק חיים, שישב בראש השולחן. הוא רצה מחתכת קרח, ואנה, ששמחה כי היא יכולה לסייע, קנתה לו מחתכת קרח ואמרה כי היא מצטערת על הטובה המצומצמת. המורה חיים חייך ואמר: "כל אדם עושה את שביכולתו לעשות, וזה טוב". בשל התרגשותה, אנה גילתה כי היא התעוררה. המורה אמר לה לא לדאוג, וגם אם התעוררה, היא תירדם שוב ותחזור לחלום. ואכן, אנה נרדמה שוב וחזרה לאותו המקום. כעת המורה חיים דיבר עם שני אנשים על בן אדם שלישי שנראה מוזר עם סימפטומים מדאיגים. הוא הסביר כי המחלה נובעת מזרמי הירח. -

חלום 226: סולי חלם (18 ביולי 1987, מילאנו) כי הצדיק חיים אמר לפרץ: "פרץ! (הוא עמד על רגליו מיד), מי אני?". פרץ ענה: "המורה חיים הוא הגואל, גם אם עדיין רק מעטים יודעים זאת" -

סימן הכרחי על מנת להעניק אומץ ולשכך מחשבות שליליות אפשריות, בשל ההיבדלות המדהימה בת השנים הרבות (30 עד כה) של מספר חמורים, אשר קיבלו את הגילוי המופלא, בעוד "בחוץ" אף אחד לא יודע על כך. הכל ישתנה כשיגיע הזמן, ובאופן ודאי בסוף הדור הרביעי.

חלום 279: דוד לוי חלם (דצמבר 1987, ישראל) כי ראה את הצדיק חיים, שאמר לו כי הוא מצטער שלפני כן הוא לא יכול היה להיות איתם זמן רב, אך כעת הוא יהיה קרוב יותר. -

זמנים, שלבים ורגעי קרבה של הגואל חיים לתלמידיו.

חלום 300: אנה גספרוטי חלמה (2 במרץ 1988, מילאנו) שפרץ חיכה בבית למאורע מדהים שעמד להתרחש: מבנה שעליו שלושה סמלים (אחד היה בוודאות קסדה) היה צריך להיכנס לבניין אחר, ולכן לשנות את צורתו – ממבנה של מלחמה למבנה של שלום. כאשר מאורע זה הושלם באורח נס, לאחר מאמצים מעייפים, הפעמונים החלו לצלצל בעצמם בשמחה, מבלי שאף אחד הפעיל אותם. היה זה סימן של הגואל חיים. -

אשר יוודע בעתיד כשר שלום.

חלום 110: רמו לוי חלם (12 באפריל 1986, מילאנו) – (יום לפני המפגש עם האפיפיור בבית הכנסת ברומא) כי ראה את הצדיק חיים (בבית עלמין יהודי), ושאל אותו אם הוא יוכל לסייע לו בדרך כלשהי, אף על פי שמדובר ביום שבת. המורה ניסר חתיכת עץ גדולה. רמו אמר: "אך אולי שומר בית העלמין ישמע אותך". "אל תפחד", ענה הצדיק בחיוך. רמו ניסה לעזור בהחזקת העץ, אך המורה לא אפשר לו ואמר: "עלי לעשות זאת בעצמי"[9]. -

חלום 111: אנה פסלאקווה חלמה (21 במרץ 1986, פיולטלו, מילאנו) כי כל התלמידים חגגו יחד את הפסח. לפני תחילת הסדר, פעמון הדלת צלצל. אנה פתחה את הדלת וראתה את הגואל חיים בפתח. הוא אמר: "אני שמח לראותכם יחד". אז הלך הוא אל השולחן, עליו היו סימנים (אבנים). פרץ היה שם והתפלל. המורה בירך את השולחן ואת האבנים בעברית, ואז, תוך פנייה לאנה, אמר: "אני רוצה מעט דם למריחה על הדלת". אנה נתנה לו דם של שה (אותו פרץ שחט), והמורה מרח אותו על צד הדלת, מתחת למזוזה. הייתה אז אווירה מדהימה, וכולם היו בשקט. המורה צעד אל שולחן הסדר וחיבק כל תלמיד, תוך שהוא מברך אותו בפסח שמח. לפני שהתלמידים התיישבו, הצדיק חיים נשא תפילה בעברית ונשאר עם התלמידים כדי לקיים איתם את הסדר[10]. -

חלום 119: דוד בנין חלם (22 ביוני 1986, מילאנו) כי היה זה יום כיפור, ועליו היה למסור טלית למורה חיים. הוא מצא את המורה באחד מן החדרים, בו קרא הוא את ספר התורה. מר בנין לא רצה להפריע לו, אך המורה עצר את קריאתו כדי לקבל את הטלית ממנו. -

חלום 123: שרה פודו חלמה (5 ביולי 1986, מילאנו) כי הייתה בחדר עם פרץ, סולי קמחג'י ובחור נוסף. סולי אמר: "המורה היה פה, המורה היה פה". פרץ קיבל על עצמו נוסח תפילה, וענן דחוס מילא את החדר. -

חלום 137: אוספיה (אחותו של פאולו) פיירו (8 באוקטובר 1986, מילאנו) שמעה שקרמין שאול (אחיו של פאולו) פיירו דיבר בשנתו. הוא אמר: "חיים משמעותם שלום ". -

"חיים" אמיתיים מגיעים רק כאשר שורר שלום.

חלום 138: אנה גספרוטי חלמה (10 באוקטובר 1986, מילאנו) כי בשל הצפה, היא, אחיה אקילה ואחותה קרולינה היו חייבים לעבור לצד השני של הרחוב. קרולינה החליקה ונפלה אל מדרון. אנה ואקילה הביטו בה מתרחקת מבלי יכולת לעשות דבר. אנה צעקה: "מורה, מורה, מורה, מורה" פעמים רבות, עד שראתה את קרולינה ולראשה מטפחת גדולה, ששימשה כמצנח, מתחילה לעלות, מבלי שהייתה מודעת לסכנה שעברה, וזאת הודות לגרם מדרגות שאנה ואקילה לא ראו, אך היא כן. כשאנה התעוררה מן החלום היא הייתה מודאגת בשל העובדה שקראה בשם המורה ולא בשם ה'. -

אסור, כמובן, להתפלל לגואל חיים. עם זאת, אנה הייתה חייבת להרגיש את קרבת המורה חיים למען נס, ואכן הוא קרה. כשהתעוררה, היא הבינה שאין להתפלל למורה חיים. -

חלום 147: פאולו חלם (5 בנובמבר 1986, מילאנו) כי הייתה חגיגה בבית. כולם היו ליד השולחן, היו הרבה אורחים שאכלו ושוחחו בשמחה. אחד מן האנשים נבדל מן השאר מבחינת התנהלותו ויחסו. היה זה הצדיק חיים כאשר היה בן 30. פאולו נכנס למטבח לקחת משהו עבור המורה, וחשב: "זה כה נפלא, המורה מת, אך כעת הוא כאן איתנו, והוא אוכל ושותה כמונו". באותו החלום, פאולו היה במקום נופש ליד הים, וליווה את הצדיק, שהיה כעת מבוגר וישב על כסא גלגלים. -

חלום 167: פאולו חלם (5 בפברואר 1987, מילאנו) כי הוא היה בתוך בית חולים, יחד עם פרץ, סולי ותלמידים נוספים, וחיכה לצדיק חיים כדי לצאת מחדר כלשהו. כאשר יצא ממנו, כולם היו שמחים ומלאי התרגשות. פאולו ברך לשלום את המורה, הניח את ראשו על כתפו השמאלית ובכה משמחה. לצדיק הייתה הבעת פנים ברורה, והוא נראה צעיר, כבן 50 ומלא במרץ. באותו החדר איתם נכח אדם מקהיר. המורה, שידע כי מדובר במצרי, שאל: "האם אתה מקהיר?". אותו אדם אישר זאת, ואז הם החלו לשוחח בערבית. -

חלום 50: פרץ חלם (28 במרץ 1985, מילאנו) כי ראה את הצדיק חיים מלווה בשני אנשים ויורד במהירות מהַר, כשהוא במצב רוח רציני מאוד. הוא הורה בקשיחות לפרץ, שעלה, לרדת מההר. פרץ נעלם לרגע, ואז חזר, וניסה להרגיע את המורה, שפניו היו עצובות. הצדיק חיים אמר: "אחותנו הקטנה נפצעה"[11].

חלום 79: ג'יורדנו חלם (2 בנובמבר 1985, מילאנו) כי תלמידי המורה חיים עמדו בחוץ במקום כלשהו, הקרוב לשער גדול. מן הצד השני של השער הגבוה מאוד והמוקף ב"ענן מדהים" ניצב הצדיק חיים. ג'יורדנו, למרות מוטות השער, נאחז מהר ברגלי המורה. הצדיק הכריז: "אמרו להם שאני הצדיק המתבשר שלוש פעמים".

משנה חדשה שגם מתקנת את דוקטרינות ה"התגלמות" הנוצריות. התאמת ה"התבשרות המשולשת" היא עם שלושה אנשי הגאולה: משה, ישוע וחיים. רצון ה' מתבשר בשלושה אנשים, בשל הכיוון ההיסטורי הגדול, במסגרתו משימתם מנהלת את העולם. התנאים בשלוש הפעמים ההיסטוריות היו כה מנוגדים לכל גאולה אמיתית הנובעת מזכות אנושית ויכולה להגיע דרך רצונם הטוב של האנשים, ולכן רק רצון אל שדי, כביכול, בישר את עצמו בשלושת האנשים הללו.

חלום 84: אנה גספרוטי חלמה (2 בדצמבר 1985, מילאנו) שביתה נפרץ, ונגנבו ממנו דברים. היא הבחינה כי הגנב שכח את ארנקו, ולפיכך היה קל לזהותו. בבית שהה המורה חיים, שהגיע כדי לסייע לה. הוא התיישב והקשיב לדברים המוקלטים של אנה, אשר נאמרו כשגילתה את הפריצה. אנה הכירה את קולה, אך היא לא ידעה שדבריה הוקלטו. למורה הייתה מזוודה קטנה, שבה היו דפים רבים של פגישות, שגם הוקלטו בקלטות. ברגע בו מכשיר ההקלטה נכבה, אנה הביטה בכותרות שעל הקלטות, ובהתלהבות ראתה כי כל חלומותיה הוקלטו. -

חלום 88: סולי חלם (21 בדצמבר 1985, מילאנו) כי הוא היה לפני הצדיק חיים, שחקר ובחן אותו. האווירה הייתה רצינית מאוד, כבתקופת בחינות באוניברסיטה. סולי היה נבוך וראשו מורכן, ראה עצמו כתלמיד של המורה והסביר את כל מה שנעשה על-ידי התלמידים. הצדיק חיים אמר לו: "אתה חשוב לנו, מאחר שאתה קושר את ה"פרויקט המורכב". -

הסימן הושלם דרך אתר האינטרנט "קמילו" והאתר "ספר אסתר", שסולי יסד בבאר שבע, כדי להעלות בו את כתבי הפרויקט המורכב של ספר משנת חיים.

חלום 90: ג'ינו טמפיירי חלם (23 בדצמבר 1985, מילאנו) כי עמד בשורה מאחורי ג'יורדנו, רנאטו ודוד (לוי). הם נכנסו לכנסייה (ייתכן והייתה בה הלוויה). בחדר אחר נראה מגן דוד וחלק של שיש כזיכרון למתים. ג'ינו ראה את הצדיק חיים מתמתח על הרצפה, ומיד אחר כך נעמד הוא וחייך. ג'ינו היה מופתע מאוד ושאל את ג'יורדנו הכיצד המורה חיים נמצא שם. ג'יורדנו ענה כי על המורה חיים "להכריז" על עצמו. ג'ינו שמח מאוד ובכה מאושר. הוא אמר: "אני שמח מאוד שהמורה חזר אלינו". המורה אמר לג'ינו: "אתה אוהב את החֶברָה הישנה". -

חלום 7: (אפריל 1984, מילאנו): בחלומו מצא עצמו ג'יורדנו לוי בגן יפה ונפלא עם פרחים מדהימים מכל הסוגים. אז ראה הוא את הצדיק חיים מתקרב אליו ביחד עם אשתו מזל. הצדדים בירכו האחד את השני לשלום בשמחה גדולה. גיסו של ג'יורדנו, ג'ינו טמפיירי, נכנס אז לגן, ונדהם לראות את המורה חי. הצדיק, שחש בדילמה של ג'ינו, אמר: "כן, ג'ינו, זה נכון. אכן מתתי, אך קמתי לתחייה". ג'ינו ההמום עוד יותר פנה לג'יורדנו וניסה להבין זאת. ג'יורדנו, שמח ומחייך, אמר: "זה נכון, ג'ינו, צדקת, אף אחד לא מסוגל לכך, רק המורה". -

סימן תחיית המורה חיים.

פרץ: 12 בספטמבר 1993, כ"ח באלול התשנ"ג.

ראיתי את המורה חיים בחלומי. הסביבה לא הייתה מוארת. שאלתי את המורה אם אני אוכל לראותו לעיתים קרובות יותר (טלפונית בבית). המורה ענה כי לא התראינו רבות בזמן האחרון. רציתי להתעקש על דבר מה, אך חששתי מן המרחק ומכך שלא ראיתי את המורה. המורה ברצינות רבה אמר לי: "אינך יודע מה קרה בלילה שעבר. היה עניין גדול". הנחתי את ראשי בין ידיו של המורה והתחננתי בפניו שיברך את מוחי, והוא אכן עשה זאת. כמעט השתגעתי מהפחד בראשי, אך ברכתו של המורה חיזקה וניחמה אותי, עד אשר התעוררתי עם רצון עז לבכות.

הבוקר ראיתי את הצדיק חיים בחלום. חיפשתי אותו באזור בו הוא חי, ומצאתי אותו יושב ליד שולחן, מחוץ לחצר כלשהי. הוא לימד תורה ילד בן 8 לערך. עמדתי במרחק מה משם וחיכיתי שהשיעור יסתיים. עם זאת, לאחר המתנה, המורה נעלם ולא הצלחתי למצאו יותר. הלכתי לבר, חיפשתי פה ושם והתאכזבתי מעט מאחר שלא ידעתי לאן פנה. בהמשך מצאתי את עצמי במכונית, מימין לכסא הנהג. בנקודה זו, המורה חיים פתח את הדלת, נכנס והחל לנסוע. הוא הסתכל עלי כמו אומר: "על מה כל המהומה? אינך צריך לחשוש בנוגע למיקומי. אני מנהל את הסימנים ויודע היכן אני צריך להיות ומתי".

בחלום נוסף דיברתי על מספר סוגיות חשובות מאוד ללא כובד ראש וכבוד מספקים. הצדיק חיים הגיע והחל לנזוף בי על כך. הנמכתי את ראשי, עצמתי את עיני וכמעט בבכי, התחננתי בפני הצדיק שיעזור לי. נזכרתי שאמרתי: "זו קלות הראש. אני לא יכול לסבול קלות ראש כזו. אינני סובל את הנמיכות הזו. אני אוהב את ה'. אני עושה ככל יכולתי, אך הדברים מורידים אותי לרמות כאלו שגורמות לי לשכוח (הכוונה לשיעורים הקדושים של המורה חיים). את זאת אינני יכול לסבול". הצדיק אמר: "(אל תפחד) מעתה ואילך אתן לך הוראות מדריכות", ועזב את האוטובוס בו נסענו. חשבתי לשאול אותו האם אפשרי בדרך כלשהי להקל על חובתי במלחמה נגד הזוהר והקבלה השקרית, אך לא הספקתי. הוא גרם לי להבין כי אין אפשרות להקל בנטל. - -

[1] נפטרה במרץ 1993, זכרונה לברכה. -

[2] ראו את כתביי אודות 13 שנותיי עם הצדיק חיים. -

[3] NEW ORDER - N.O: סדר חדש או פקודה חדשה.

[6] הערה (16.11.2011): הכנסתי משפט זה לתפילת העמידה, בברכת המרפא. -

[7] 2011: אני, פאולו, דבורה והילדים נסענו למאסה קרארה כדי לראות את ההרים ואת מערות השיש הלבן המפורסם של קרארה. עצרנו במקום מסוים כדי להביט על ההרים, בסמוך לחנות של כלי שיש. שלושתנו נדהמנו מכך שהאישה שמכרה את הכלים הייתה דומה מאוד בהתנהגותה ובעמידתה לקוסימה מניגרסו. קנינו בחנות חתיכת שיש לבן ששווייה 40 אלף לירות למען מזבח מלכות השמים, כאן בחדר-גן של הסימנים. הערב, כשהמשכתי לעבוד על תרגום החלומות, מהיכן שהפסקתי אתמול, מצאתי עצמי בחלום 477. זוהי דוגמא לניסים מדהימים ולא מוסברים של מלכות השמים – מזבח מלכות השמים היה סימן והוא אינו שמו של מזבח בית התפילה, למיטב ידיעתי – אני זוכר, עם זאת, כי מזבח השיש הלבן שימש כסימן מזבח הכוהן המשוח. יש ללמוד על כך.

[8] הסימן נראה פעמיים באותו הלילה. -

[9] סימן הסרת הגזרה בת 2000 השנים של הקונפליקט בין היהודים לנוצרים, בזכות הגואל האחרון, חיים - המפגש בבית החיים היה הסימן התואם עבור העולם לזיכרון וכו'. -

[10] הערה: - סימן הפסח החדש בבית הגאולה השלמה - סימן המזוזה החדשה - וכו' -

[11] ה"אחות הקטנה" היא התורה, והיא נפצעה בשל דוקטרינות "מיסטיות" שקריות של ספר הזוהר והמשיחיות השקרית של החב"דים, שסילפו את קבלת סיני. כפי שמשה נזקק לרדת מן ההר בשל עגל הזהב, בגאולה השלמה על הגואל חיים לרדת למען טיהור ישראל מן ההתגלמות הנוראה האחרונה של עגל הזהב. פרץ נעלם לרגע, מאחר שעדיין לא סיים לכתוב את התוספות לספר "מלחמות השם" של הרב אלקאפח. הצדיק חיים נזף בי על כך בחומרה (ביולי 1984), ואז התחלתי לכתוב את "חמישה לוחות הברית". הגואל חיים שלח לי כאן את המפתח אל הגישה הנכונה של קבלת המלחמה נגד דוקטרינת האצילות על עצמי, והבהיר לי כי עלי להתנהג אליה כאל פורץ שפצע את אחותו, תוך בוז מוחלט לחטא זה (לא לחוטאים עצמם, שנפלו אל המלכודת באמונה טובה, ומבלי להבין את עבודת האלילים המעורבת בה). -