כתב: פרץ גרין

תרגם: משה לוי

 

סימן 33 – בנימינו נוסטר

 

   גם בנימינו פריקו שלנו, שנלקח כקורבן לאל שדי, למען הצלת סימן החמור אוכל לחם, נלקח בגיל 33 הצעיר והתמים. זהו לא צרוף מקרים פשוט. הקורבן האחרון של הצדיק חיים היה הקורבן האחרון של קורבנו הארוך והקשה של יצחק אבינו, והיה זה הגואל האחרון עצמו שבחר את בנימינו, 13 שנים לאחר מכן, כקורבן שלמרבה הצער היה הכרחי, והגיע כדי להציל את פרץ ואת סימן החמור אוכל לחם.

   הקורבן האחרון של הצדיק היה זה של צדיק אמיתי וקדוש, ראש ל"ו הצדיקים בדורו. הוא הציל את העולם מהרס גדול במסגרת הגזרה הקשה אי פעם של פורענות וחולי.

   סימן החמור, עם זאת, נועד ישירות לעולם, למען אנשים מכל תחומי החיים. הוא מגיע, לדוגמא, כדי להציל את הנוצרים מן האלילות הנוצרית, לא רק משכילים או בעלי מעמד דתי, אלא גם עם פשוט שליבם מלא באמונה, ורוצים לשרת את הבורא ככל שניתן. ישנם מיליוני בני אדם במחנה הנוצרי שזקוקים להארת הבשורה החדשה של כוכב כריסטו בהגעתו השנייה, בסימן הכוכבים של הסימנים השלמים של הגאולה השלישית השלמה, בזכות המורה חיים.

   בנימינו היה אדם פשוט עם ידע מינימלי בלימוד, כמרבית הנוצרים הקתולים באיטליה ובעולם. אמונתו, עם זאת, הייתה בעלת להבה פנימית, והוא אהב את סימן החמור אוכל לחם. הקורבן שנבחר עבורו הגיע כדי לקשור את הקורבן האחרון של הצדיק חיים, הקורבן הגדול האחרון של סימני יצחק, לזכות סימן החמור למען העולם. ראינו גם את תחיית בנימינו, והוא קרוב אלינו כאשר הוא רוצה או כאשר אנו חפצים בכך. נאמר לנו גם עד כמה הוא עסוק בעולם האחר, במלכות השמים, אף על פי שאיננו יודעים מה אופי עבודתו[1] או כיצד הישועה מושגת במלכות השמים.

   כאשר בנימינו היה איתנו, הוא היה בסימן הצאן הנאבד של שבט בנימין, בסימן האמונה השקטה של מלכות השמים, בסימן הצאן הנאבד של בית ישראל ובסימן תיקון פאולוס (בשם אביו שבעולם האחר, שקיבל את הישועה מאמונת בנו בתחיית הצדיק חיים). כקתולי מלידה, ניתן לומר כי בנימינו יצא מן הנקודה ההיסטורית הנמוכה ביותר שאליה הגיע סילוף שליחות ישוע דרך הכנסייה שיצר פאולוס מתרסוס. כפי שהוסבר, הסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים שעליהם התבססה שליחות ישוע המשיחית, נבעו מסימני יצחק אבינו. קורבן בנימינו סגר את סימני יצחק, שהושלמו אוניברסלית דרך הקורבן של הצדיק חיים, במסגרת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה למען העולם. ניתן היה להשלימם סופית רק דרך מישהו שהוא חלק בלתי נפרד מסימן החמור, לא צדיק, ומישהו שנולד "בטעות" כקתולי כך ששימש כמייצג משיחי של ההמונים הנוצריים.

   באותו רגע החמור ופרץ היו יחד בסימן הנורא של חותם אשמת השבועות שהופרו בבית הספר האיסיי, אלו שבגללן ישוע שילם בחייו בסימן הפסיון, ושנפתרו בידי החמור אוכל לחם דרך סימן תחיית הצדיק חיים. נאמר לחמור בחלום שיהיה זה המבחן השלישי והקשה ביותר מבין שלושת המבחנים של החמור. נאמר גם כי מדובר במבחן רציני מאוד וכי אין סיבה להכריז על ניצחון, אלא רק לאחר עמידה במבחן (לא היה מובן באיזה מבחן מדובר, אלא רק לאחר שיעבור). כפי שהתגלה, פרץ נפל לאשמה שהייתה עליו כדי לבצע את הסימן, וביום הבא השמים נפלו ובנימינו נהרג יחד עם פועל נוסף בתאונת עבודה, לאחר שקפץ ממשטח גבוה בשל כבל עגורן שהשתחרר. המוות קרה בדיוק בסוף תקופה בת 13 שבועות שהגואל האחרון ציווה עלינו להתאבל בה (אך לא ידענו אז על מה). חודש לפני התאונה של בנימינו, הגואל האחרון חיים אמר לנו בחלום שיהיה עליו לקחת מישהו למען טובת האנושות (לא ידענו על מי מדובר, ולא שיערנו שיהיה זה אחד מאיתנו). רק לאחר המוות כל פיסות המידע התחברו יחד, ובהמשך גם הגיעו הסימנים שבנימינו קם לתחייה, מה שהחליף את המוות שנגזר על פרץ. כלומר: מותו של בנימינו החליף את מותו של פרץ והביא לתחייתו של פרץ בעולם, דרך תחייתו של בנימינו והזכות הגדולה שהייתה מעורבת בקורבנו, זכות שהגיעה לדרגות חדשות, הן עבור האנשים בעולם האחר והן בעבור אלו שבעולם הזה.

   בדרך כלשהי הסימנים הללו היו צריכים להכיל את הקונפליקט או את הסתירה של סימני יצחק, כבהיסטוריה העמוקה של הסתירה: אם יצחק היה נלקח כקורבן, כיצד הייתה מתגשמת ההבטחה לאברהם? אז, בשל ציווי האל דרך החלפת יצחק באיל שקרניו נלכדו בסבך, יצחק אבינו קם לתחייה בעודו בחיים. בנקודה זו בהיסטוריה אנו כוללים מספר קטן של חמורים, מספר קטן של סוסים ושוורים אחדים. בשל סיבות רבות, אם בתקופה זו פרץ לא היה שורד, והחמור היה עוזב עימו, הייתה זו מכה קשה במיוחד עבור כל סימן החמור האוכל לחם. מאוחר יותר בהיסטוריה העולם יבין טוב יותר את הרגעים ההיסטוריים שבמסגרתם אנו חיים את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה. קורבן בנימינו, הקורבן המסיים של סימני יצחק, הציל את סימני החמור של הגאולה השלישית השלמה למען העולם.

   סימן 33 קשור לששת סימני הגאולה השלמה, סימן כוכבי הגאולה, סימן השופט המשוח במלכות השמים, סימן האור החדש של חנוכת החנוכות, סימן החמור אוכל לחם, סימן הדור הרביעי והבניין החדש וסימן תחיית הצדיק חיים. הסימנים השלמים הם ההשלמות לכל הסימנים ההיסטוריים של התורה, הנביאים והמסורת כמו גם של הסימנים ההתחלתיים שנבעו מן השליחות המשיחית של ישוע, לאחר שהוציא אותם מבית הספר האיסיי. לפיכך השמות של הסימנים ההתחלתיים הם זהים בבסיסם: סימן הכוכבים, סימן מלכות השמים, סימן האור החדש, סימן השליחות המשיחית, סימן הדור הרביעי וסימן תחיית המתים.

   את ששת הסימנים ניתן לחלק לשלושה סימנים עליונים (הכוכבים, מלכות השמים ותחיית המתים) ולשלושה סימנים תחתונים של העולם (האור החדש, סימני החמור והנבואות של הדור הרביעי). המספר 33 מרמז לכך, 3 ו-3.

   למרבה הצער, בסימנים ההתחלתיים הללו, הסימן הרביעי, השליחות המשיחית, היה ללא החמור, וסימן החמור שעליו ישוע רכב ענה על נבואת זכריה רק כהמשך לסימן הנבואי, אך הוא היה לא שלם ולא מוסבר לחלוטין. ישוע לא היה הגואל, וחמורו לא היה החמור האוכל את לחם מלכות השמים. התוצאה של המחסור בחמור, שהינו בעל החיים הידוע כמקשר בין מלכות השמים לבין הארץ, הייתה ששלושת הסימנים ההתחלתיים העליונים התערבו עם שלושת הסימנים ההתחלתיים התחתונים של השליחות. ישוע נלכד באמצע בין ה-3 ל-3, נתלה ביניהם ללא יכולת להוריד את הסימנים לארץ, ולא הצליח לגרום גם להולכים בדרכו ולתלמידיו ליצור קשרים מן הארץ למלכות השמים.

   בשנה ה-13 של הסימן השלם של החמור אוכל לחם, הסיטואציה הייתה דומה, למרות כל אלפי הקשרים שהתבצעו. החסרונות והחולשות שלנו כמו גם חוסר יכולתנו להתקדם כפי שאנו צריכים בכל הדרכים, לא אפשרו לסימן להתקדם. כישוע, פרץ והחמור נלכדו באמצע, בין מלכות השמים לבין הארץ, ולא נשאר מקום עבורם בעולם. רק מותו של בנימינו ותחייתו השלימו את הקשר של מלכות השמים לסימני החמור על הארץ. בנימינו פריקו, בשנתו ה-33, השלים את הקורבן, התיקון הגדול של סימן 33.

 



[1] יש לה קשר, עם זאת, להכנת הנשמות לקראת מלכות השמים של הגאולה השלמה, כפי שהתקבל בחלום של ג'יוזפה.