כתב: פרץ גרין

תרגם מאנגלית: משה לוי

המלחמה נגד ספר הזוהר ונגד הדוקטרינות המיסטיות של האצילות

דבר המתרגם

ניגשתי לתרגם ספר זה בשמחה רבה. התוודעתי בעבר למספר כתבים של פרץ גרין, העוסקים בנושאים המדוברים בו, והבנתי כי נפלה בידי זכות גדולה לתרגם את אחד מהם. הספר, העוסק רובו ככולו במלחמה נגד ספר הזוהר, מקורותיה ההיסטוריים והשלכותיה בימינו אלה, הוא ספר חובה לכל יהודי מאמין, ולפיכך חשוב כי יופץ וייקרא על-ידי מספר גדול ככל האפשר של אנשים, על-מנת שיבינו את אבני היסוד הדתיים של עולמנו.

מאחר שאנו נמצאים בעידן חשוב ביותר לעם ישראל ולאנושות בכלל, ראיתי בהצטרפות למלחמה מקודשת זו נגד ספר הזוהר, הקבלה המזויפת שנובעת ממנו והעוסקים בה ובהפצתה, פעולה הכרחית ומצווה לשם שמים.

כמו-כן, כבנו של דוד לוי, אשר הינו אחד מן התלמידים הישירים של הצדיק חיים, ומאחר שהצדיק שימש כסנדקי בברית המילה וברך אותי מספר ימים לפני פטירתו, ראיתי בתרגום שליחות המיישמת נושאים רבים, אשר אבי לימד אותי במהלך השנים וחונכתי לפיהם, והמתקשרים ישירות לאותה מלחמה מקודשת ולאימוץ דרך המחשבה הדתית הנכונה.

מי ייתן ותרגום זה יתקבל בברכה בעולם היהודי בפרט ובעולם בכלל.

משה לוי,

ט"ו באייר התש"ע

29.4.2010

פרק 2[1]

גנומן 88: בית הדין של מרדכי הצדיק: 27 בינואר 1999, ז' בשבט התשנ"ט, הבושם השמימי 26: אחרי שקראתי את החוברת "הקבלה, תורת הנסתר" בעברית (שנכתבה על-ידי גלעד שדמון), קיבלתי רשות מהגואל האחרון חיים לנדות את כל הקבוצה הזו ולהטיל עליה חרם מדאורייתא, אף על פי שלמעשה בית הספר לקבלה בירושלים על-שם רבי יהודה אשלג, מחבר "הסולם", כבר כלול בחרם זה.

החוברת הנוראית הזו מהווה, למעשה, "שלב" משל עצמו, שלב פרעוני שיש להשמיד ולפסול בישראל, ולהציל על-ידי כך קורבנות פוטנציאליים.

גנומן 89: חוברת זו מהווה עמדת-נגד לכוכב האוניברסאלי החמישי בסימן הכוכבים. העניין חשוב ביותר, מאחר שעד כה החטא של ספר הזוהר בחרם מגיע עד לדור הרביעי השנוא של חב"ד. עם זאת, אנו יודעים מתוך הסימנים השלמים שהדור הרביעי, הקשור לכוכב הרביעי הנעתק, תמיד מוכפל (ולכן למעשה מוכפל בשנית). ההכפלה מיועדת ליהדות ולנצרות או נוגעת בתיקונים של עבודת האלילים: התיאולוגיה השנואה של הנצרות המסורתית והתיאולוגיה השנואה של ספר הזוהר ביהדות. במסגרת הדור הרביעי השנוא של חב"ד, מעגל החטא של ספר הזוהר לא הושלם עדיין. הוא זקוק לסימן הכפול של הדור הרביעי. סימן כפול זה עונה, מנגד, לסימן קשירת הכוכב הרביעי הנעתק לכוכב הראשון, אשר יביא לביאת הכוכב האוניברסאלי החמישי – כוכב המפליא (כוכב זה נקרא גם כוכב מלכיצדק או כוכב כריסטו לשם הצלת הצאן הנאבד של בית ישראל) בסימן הגדול של כוכבי הגאולה השלמה.

גנומן 90: אפשר להקביל זאת לארבעת ספרי הבשורה הנוצרית (האוונגליונים), שבמסגרתם נכלל גם האוונגליון הרביעי השנוא של יוחנן. דרגת עבודת האלילים הנוצרית המשתקפת בספר שנוא זה הוכפלה בספרו התיאולוגי של פאולוס, מה שסייע לו להיות מוצג באופן "אוניברסאלי" וידידותי יותר כלפי העמים שאליהם כיוון את דבריו. פאולוס סגר למעשה את המעגל, בכך שהכפיל את תיאולוגית יוחנן במסגרת הדור הרביעי השנוא והוציא אותה אל אומות העולם. לפיכך הכנסייה האוניברסאלית הנוצרית נוסדה על-ידי פאולוס ולא על-ידי יוחנן. אפשר להסביר זאת בכך שהכוכב האוניברסאלי החמישי אכל את הלחם של ארבעת הכוכבים האחרים ואפה לחמניות בתנורו שלו, כאלו שיהיה ניתן לחלק לאומות העולם.

גנומן 91: השפה של ספר הבשורה הרביעי מושרשת, לפיכך, בלבוש המיסטי של ה"לוגוס". אין בה תפיסה ברורה וישירה אלא מחשבה מופשטת והתלהבות מיסטית. השלב הרביעי מנתב את תוכן השפה הפסולה למסלול ומביא את הרוח לרמה ארצית, תוך שהיא מסבירה מילים ומושגים. זהו שלב הלוגוס של תיאולוגית יוחנן, השונה מפשטות שלושת האוונגליונים הראשונים. כבר מתחילת האוונגליון הראשון הושמטה התיאולוגיה האמיתית על-ידי יוחנן המטביל, בדבריו על הילדים הנולדים מן האבנים (מתי, ג', 9). לפי דבריו, גם ילדים אלה יכולים להיות צאצאי אברהם, אם אל שדי רוצה, אך ביסוס התיאולוגיה השקרית נחתם רק בספר הבשורה הרביעי.

גנומן 92: הדור הרביעי הכפול של פאולוס "אכל" את הלוגוס בדרכו שלו אך לא אפה ממנו לחמים, מאחר שמדובר בדבר מורכב מדי עבור ההמון. במקום זאת, הוא כיוון לשפת "בן האל", שנטמעה בקלות רבה יותר על-ידי הציבור. דבריו היו ישירים ונאמרו על ידו לא כנביא או כמעביר מסרים מהאורקל, אלא כמטיף וכחבר של בני האדם. "ישוע" של יוחנן היה "בן אל" תיאולוגי, מאחר שהוא היה הלוגוס. "ישוע" של פאולוס היה "בן אל" לכלל הציבור. עקב כך ניתן להבחין כי הדור הרביעי השנוא: 1. הוכפל. 2. חזר לפשטות האוונגליון הראשון. 3. הופץ ברמה האוניברסאלית.

גנומן 93: המשמעויות המיסטיות של יוחנן משתנות, בספרו של פאולוס, להתנסות אקטיבית של קבלת הרוח החדשה מכריסטו הנצחי. יוחנן נשאר במחנה היהודי וחיפש את ישוע בתורה ובנביאים. פאולוס חשב על הפצת הלחם בקרב אומות העולם. היה זה פאולוס אשר המיר את שפת התורה לשפת מוות, הסוללת דרך לשפה החדשה של דוקטרינת כריסטו.

גנומן 94: יוחנן השלים את הרג התיאולוגיה האמיתית של הדיבר השני, אך פאולוס הפריד את הנצרות מן השפה, הדין והמסורת של עם ישראל (גם על-ידי עיקול לשוני שאולי היה מתוחכם יותר יחסית ליוחנן, אך תוצאתו הייתה הפשטת הדברים). היה זה פאולוס שיסד בנחישות את החומה המפרידה בין בית הכנסת היהודי לכנסייה הנוצרית האוניברסאלית.

גנומן 95: בכל מקרה, לשם הבנת השלב החמישי השלילי והאלילי (לאחר ארבעה שלבי עוון של אבות-בנים-שילשים-ריבעים), התרחש ניסיון לדחוק הצידה את העבר ולאתר במדויק את הצורה החדשה עבור ההמון. על-מנת להקל על הציבור לקבל את התיאולוגיה החדשה, פאולוס השליך את התורה, הדין, המסורת וההיסטוריה וחשף בפניו את "בן האל".

גנומן 96: נדהמתי בשל כך לראות כיצד השלב החמישי בחטאו השנוא של ספר הזוהר (לאחר ארבעת השלבים הנ"ל) התגבש באופן כזה שניתן יהיה ללמדו באופן פשטני, תוך הסרת כל המורכבויות, הביקורות, הבלבול וההסתעפויות שהקבלה השקרית חוותה במשך 400 שנה עד לתקופת הדור הרביעי השנוא של חב"ד (השלב הרביעי). מצאתי כאן, בדומה למצב בתקופת פאולוס, את הסרת התורה, הדין והמסורת, אם כי באופן נרחב יותר ועדין יותר. אך חכו, אנו רק בתחילת הדיון!

גנומן 97: הקבלה של ספר הזוהר מיועדת כיום לכולם, כך שגם ילד בן 9 יוכל להיחשף וללמוד על ה"עולמות העליונים". השלב החמישי של הקבלה המזויפת של הזוהר פתח את דלתות "הסודות העליונים של העולמות הרוחניים" לכל האנשים, מכל שכבות האוכלוסייה ודרכי החיים. כך גם טען גלעד שדמון, שאמר שכל אדם בעולם יכול להיות קבליסט אם רק ירצה. לאדם צריך להיות רק רצון חזק על-מנת לקבל את האור של עולמות הרוח העליונים, במהלך לימודיו את הזוהר בבית הספר "סולם אשלג". לעלייה במכירות של אשלג אין גבול, בכך שהוא טוען כי: 'תכלית הבריאה היא שהנשמות תגענה לתיקון הסופי דרך האור של ספר הזוהר, באופן שבו הן תשתתפנה גם בעולם הזה וגם בעולמות עליונים המספקים שמחה וסיפוק'.

גנומן 98: ועדיין קיימים קבליסטים רבים ו"בתי ספר" שונים בעלי מגמות שונות. איך אדם ידע לאן לפנות? העניין פשוט! יש רק 3 קבליסטים שצריכים לעניין אתכם, לטענת שדמון: 1. שמעון בר יוחאי שקיבל את ספר הזוהר (חס ושלום), יצחק לוריא (הספר "עץ חיים" נכתב על-ידי תלמידו, רבי חיים ויטל, עם פרשנות אשלג) ורבי יהודה אשלג, אשר הגיע לעולם כדי לתרגם את ספר הזוהר לשפה שכל אדם באותו דור יוכל להבינה. שכחו, אם כך, מכל שאר הקבליסטים, הואיל והם אינם יודעים כיצד לדבר אל נפשות הדור! פשוט! בתוך 3 עד 5 שנות לימוד אתם תהיו גם בעולם הבא, וכל בעיותיכם מן העבר ומן העתיד תיפתרנה לנצח.

גנומן 99: יותר פשוט מכך! בהערת שוליים סודית הוסיף שדמון, כי נכון הוא שמרבית הקבליסטים האחרים הואשמו בתיאולוגיה שקרית כשהתייחסו לספר הזוהר וכן שביצעו שגיאה בכך שהאמינו, שהעולמות הרוחניים העליונים בוטאו על ידי אובייקט פיזי. הם סברו שה"יד" הרוחנית "נוצרה" כיד גשמית, שיצרה צורות מוגבלות, כאלו שבהתייחס לאל אכן אסורות על פי הדיבר השני. כל זה קרה מאחר שהם לא למדו את שיטת יהודה אשלג.

גנומן 100: העניין פשוט, הסביר שדמון: הישות הפיזית לא כוללת ישות רוחנית עליונה אלא היא רק התוצאה הסופית של העולם הרוחני העליון. שֵם הישות קיים כך שהקבליסטים, בשאיפתם להביא לדרגת הבנה אנושית את הצורות הרוחניות העליונות שהם רואים, חשים ומודעים אליהן בעולמות העליונים, יוכלו להשתמש ב"שפת הענפים". באופן זה הם לא מתארים באופן מדויק את מה שהם רואים אלא משתמשים במושג שקושר את מה שהם רואים לישות פיזית, הענף האחרון לעולם הרוחני העליון, עולם שהינו המקור לאותה ישות. רק על-ידי הבנת העניין, לא תשגו כפי ששגו הקבליסטים בעבר, וכאשר תגיעו לפסגת העולמות הרוחניים העליונים, תבינו את דרגת האמת ולא תטעו עוד.

שהשם ישמרנו מפשטות זו! בכל מקרה, תנו לי לפשט את העניין: הדבר דומה לנוצרים הפרוטסטנטים, המסבירים כי תפיסתם את השילוש הקדוש היא התפיסה הנכונה ולא תפיסת הנצרות הקתולית!

פרק 3

גנומן 101: מבחינת גלעד שדמון, פשוט הדבר שאלפי קבליסטים במהלך 400 השנים האחרונות טעו בהפיכת הבורא ל"מוחשי", בכך שהאמינו כי העולמות הרוחניים העליונים נמצאים בקרבם. הם הפכו לטענתו למרפאים ולעושי ניסים שתוגמלו היטב בשל טעותם זאת. הם לא הבינו שכל מטרת הבריאה היא הגעה לעולמות העליונים הנובעים מספר הזוהר. רבנים ואנשי תורה טעו בכך שאדם חייב ללמוד תחילה את התורה, את התלמוד ואת הפוסקים לפני הכניסה לעולם הקבלה. זה נבע מאותה טעות, שגרמה להם לפחד, שיהודים ישגו שוב באמונתם, אך הדרך של יהודה אשלג מונעת כל חזרה על אותה הטעות, לטענת שדמון.

גנומן 102: מהו ומיהו קבליסט? שואל שדמון. העניין פשוט, גבירותי ורבותי. הקבליסט הוא אדם שמקבל אורות עליונים של אצילות. כל אלו שרוצים להגיע ל"עולמות" הללו יכולים להיהפך לקבליסטים. אברהם היה הקבליסט הראשון, שבאופן קבוע הילך באותם עולמות רוחניים עליונים, ואת מה שקיבל, הוא העביר בקבלה שבעל-פה. עוד קבליסט היה משה רבנו, שאת מה שקיבל העלה על הכתב בספר הקבליסטי שנודע בשם: "חמשת הספרים של משה". (מבין כל מה שכתוב בחוברת הקבליסטית הזו, הדבר המזוהם ביותר הוא מה שנכתב בו על משה רבנו!). זה פשוט, אתם מבינים, כל הכתבים, כל 24 הספרים המסורתיים וכל התלמוד, האגדה וההלכה הם למעשה קבלה, והאמת היא, לפי דברי שדמון, שהם מכוונים לעולמות הרוחניים הגבוהים של האצילות. ההבדל הוא רק בשפה שבה משתמשים. בעבר היה פשוט לאנשים להגיע לגבהים דרך הכוונות הללו, אך כיום אפשרי הדבר רק דרך כתבי הסולם של אשלג המסתמכים על הזוהר.

גנומן 103: הבחירה היא פשוטה. המטרה להגיע לעולמות העליונים של ספר הזוהר היא "המטרה הבסיסית" של כל נפש והדרך היחידה להשגת התיקון הסופי, שלא יצריך גלגולי נשמות עתידיים. במילים אחרות, מבלי לומר זאת מפורשות, טוען גלעד שדמון שהעולמות הרוחניים העליונים של ספר הזוהר הם הגאולה השלמה (חס ושלום). יהודה אשלג הוא משיח הזוהר, הקבליסט הגדול האחרון, אשר הוריד אותו אל הנפשות של הדורות הללו, כאשר הוא, גלעד שדמון, באמצעות רשת האינטרנט, משמש כחמור או כסוס הלבן של הגאולה, המפיץ את דבריו לארבע כנפות תבל.

גנומן 104: הדבר כל כך פשוט! מי לא יבוא לאכול עוגה טעימה כל כך? אפילו נשמתו של יהודה אשלג בעצמו הפכה פשוטה כל כך, כך שאף אדם לא יכול לטעות או להסתבך בתהיות לגבי זהותה. הוא בעל נשמה משולשת, כפי שגלעד שדמון הזכיר לנו, שבמסגרתה (חס ושלום) נשמתו של שמעון בר יוחאי ירדה שוב אל גופו של יצחק לוריא, ולבסוף נחתה בגופו של יהודה אשלג. לפיכך, אין צורך לבזבז את הזמן בלימוד התורה, המסורת או אפילו בכתבי הקבליסטים בעבר אלא לרכוש את ספר הזוהר, שאותו ניתן להזמין מכתובת מסוימת בבני ברק.

גנומן 105: איזה כיף! אתם יכולים להרוס ולהשחית את מסורת התורה כולה – בכתב ובעל-פה, באמצעות החוברת הזעירה: "קבלה, תורת הנסתר" של יהודה אשלג!!! לפחות לא גיליתי עד כה בית משוגעים, המתאים לרפיון שכל רוחני זה. עם ישראל, עמוד דום לכבוד משה רבנו, ושרוף נא את עגל הזהב האחרון הזה, אשר נכנס לשלב הסופי בהפצתו, ושאחריו הוא יושמד לעד!

גנומן 106: יומן: אתמול בבוקר התעוררתי, לאחר שחלמתי שני חלומות רווי סימנים מדממים וסימנים שצחנתם מגיעה מן העורף. הסימנים המדממים נמצאו תחת לחיו וסנטרו של אבי, מוריס גרין, עליו השלום, והסימנים מצחיני העורף היו על עורפי והפריעו לצדיק חיים שהלך לצידי. הסימנים הללו היו שליליים ועסקו בחילול הקודש, עבודת אלילים ושחצנות פרעונית, אשר חטאה חסם את סימני הפיוס של הלב והשכל.

גנומן 107: בחלום הראשון, ראיתי את אבי, מוריס גרין, אשר התייסר קשות, כאשר בדים ספוגי דם היו תחת לחיו וסנטרו. הוא התלונן במרירות כי היא, אמי (אן גרין, עליה השלום) אמרה לו שמאותו רגע ואילך הם יישארו רק חברים, מה שגרם לו לכאוב ולסבול. זכור לי כי אמרתי משהו לאמי היקרה בנוגע לסבלו של אבי, אך היא דבקה בהחלטתה ובבדידותה המזהרת, המוקפת בהתבוננות ובתפילה.

אני מאמין כי, ברוך השם, אבי ואמי נמצאים בבית הספר הגבוה של הגואל חיים, והם הגיעו על-מנת להעניק לי את הסימנים הללו, שלהם אני זקוק לשם השלמת התיקון, בעזרת השם.

גנומן 108: אבי הראה לי כיצד היחסים בין בעל לאשתו הופכים כואבים כאשר הם עוברים לדרגת חברות בלבד, במיוחד כאשר אבי היה יחסית צעיר בחלום, וכך גם אמי, מה שגרם לו להזדקק לה. הגישה של אמי, עם זאת, הייתה מנוגדת לסבלו הפנימי של אבי. רוגע שרר עליה, היא התבודדה ולא רצתה שיפריעו לה במהלך ההתבוננות (חשוב לציין, כי מה שראיתי בחלום שונה מאוד ממציאות חייהם בעולם הזה בזמנו. אמי הייתה בעלת לב חם, והאופי של אבי היה מנוגד לחלוטין לטיפוס המתייסר והבוכה, אך בחלום הזה המטרה הייתה להציג בפניי ובפנינו סימנים).

גנומן 109: כשקראתי את ספרון התעמולה של שדמון הופתעתי מן הקור המקפיא שנבע מכל פסקה. לא הייתה אפילו מילה אחת שנועדה לעורר אהבה ויראה כלפי ה', או להביא לאהבה, לצדקה ולרחמים כלפי הזולת. להיפך, שדמון טען, במיוחד כנגד התורה והמסורת, כי כאשר מישהו פועל עם הזולת למטרות טובות, מדובר בפעולות הנובעות מסיבות אגואיסטיות (ולפיכך כדאי להשתמש באגואיזם זה כדי להגיע לדרגת נפש גבוהה על-ידי כניסה אל העולמות הרוחניים העליונים). על-ידי כך הוא פיתה את קוראיו לגלות את ה"מערכת" המדעית של לימוד הזוהר.

עיר הרציחות בדם קר של גלעד שדמון לא קשורה כל כך לגישות הקרות של חב"ד, שכוסו כראוי בכסות לשונית-תורתית, כביכול, על-מנת להסתיר את הקיפאון שמתחת.

גנומן 110: הייתי המום מן הבידוד שאליו נכנסו ספר הזוהר, מעט מכתבי לוריא, וכל כתבי אשלג באמונה העצמית שלהם כי הם מסוגלים לפתור כל בעיה, מבלי להסתמך כלל על אף חלק מהעם היהודי. ההפרדה משפת המסורת אינה מעודנת. היא מוחקת בקור רוח את כל המסורות ובולעת את כל התפיסות ההגיוניות אל אותו חור שחור שלא יודע שובע. כל זאת תוך שחצנות רוחנית הגורסת כי "משה רבנו היה קבליסט".

אין כבוד לאף אחד מלבד לספר הזוהר ולכתבי אשלג.

גנומן 111: אבי, ששמו היה גם משה, הראה לי את ייסורי התורה, כאשר היא מופרדת מהמסורת האמיתית – מסורת הנישואים הרוחניים בין ה' לעם ישראל, העם הנבחר שנוהג על-פי המסורת הקדושה. אמי ששמה היה חנה, הראתה לי את שוויון הנפש לרגשות האחרים, המבוסס על התורה, מה שמנוגד לאור המבודד והשקרי שאין לו חזרה. חברי הקבוצה הזו, מבלי להבין זאת בוודאי, הוציאו את עצמם ממסגרת הנישואים האמיתיים, מברית התורה ומפשטות האמונה, שבהם אנו מצווים והם מהווים את עושר ירושתנו. הם כבר לא חלק מהכלה, ישראל, באותם נשואים רוחניים לה' בברית התורה. הם מבודדים בהארה שקרית, שהופכת אותם ל"חברים אפלטוניים" של התורה והמסורת.

גנומן 112: הם לא צריכים דבר מאחר שהכול נמצא בספר הזוהר וניתן להגיע אליו דרך הסולם של יהודה אשלג. הם "חברים" של המסורת, אך לא יותר מכך, כי בכל מקרה משה, אליהו, הנביאים וכל המסורת באו רק במטרה להגיע לדרגות הרוחניות של העולמות העליונים, המושגים כעת דרך קבוצת זוהר-אשלג. התוצאה היא שקובעת! זו כיפרות!

גנומן 113: לא במקרה הקשר שהתגלה לי כאן הוענק לי על-ידי אבי ואמי האהובים. אני, כבנם, מבחין בהפרדה שבין ידיעת התורה וההבנה של התורה והמסורת כפי שהוצהר: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל-תִּטּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי, א', 8)[2]. גם לידיעת התורה ולהבנת התורה שבעל-פה יש האיכויות שלהן בנפרד, אבל רק ביחד, כבעל ואישה, הם מושלמים. הוריי הראו לי כיצד ה"איחוד" הוא שקרי והצביעו על ההפרדה שנוצרת לאור האורות השקריים של "אבא" ו"אמא" בספר הזוהר[3].

גנומן 114: מאחר שהם מאמינים כי הם "מבינים", תפיסתם המוארת שאליה הם הגיעו הפרידה אותם מהידיעה האמיתית של התורה הקדושה, שניתנה על-ידי אל שדי למשה רבנו, עליו השלום.

לאחר מכן, בחלום השני, הגואל האחרון, חיים, הראה לי, כי הצחנה מגיעה מהעורף[4]. קיבלנו את המסר כי העורף של פרעה שייך ל"כוכב" ייחודי שבין בית הדין של מרדכי לבין אסתר המלכה במלכות אחשוורוש. זאת למדנו מן הסימנים הנוראים של תיקון הפסיון של כריסטו, הקשור למניעת ההאלהה, השחצנות וכו', של כוכבו. נפילתו והתנפצותו[5] מסמלים את איחוד מערך בית הדין של מרדכי ומערך אסתר המלכה במלכות אחשוורוש, הפותח את הדרך ללוחות החדשים של החוק החדש של הגאולה השלמה.

גנומן 115: סימן זה של הצדיק חיים מצביע לפיכך על חטא השלב החמישי ועל המבנה הלשוני המופרך שאותו הוא מייצג ומתבטא בסימן בריח הרע שמקורו בכוכבו של פרעה קשה העורף. היה זה בדור הרביעי השנוא בו קרתה עבודת האלילים והאלהת ישוע שנבעה מיוחנן. לאחר מכן, החטא קם לתחייה כהקבלה לכוכב האוניברסאלי החמישי בשלב הנצרות של פאולוס, מה ש"העיר" את כוכב ההפרדה של פרעה בשל קול ה"לשון החדשה", שנועדה להצדיק את מטרות ספר הזוהר. בדומה לנצרות, הלשון ההרסנית והזדונית של פאולוס עמדה בצדו האחר של השלב החמישי, והביאה עמה "לשון חדשה" לנוצרים. לשון זו של פאולוס נבעה מן ה"סטרא אחרא"[6] של כוכב כריסטו (כוכב מלכיצדק).

גנומן 116: הצחנה מעורף פרעה בשלב האחרון והשנוא של חטא הקבלה הפסולה מנעה את הפיוס האמיתי של הלב והמח. אותו פיוס הדרוש גם לאבות ולבנים של הגאולה השלמה. מי ייתן וה' יגדע את המפלצת המשתוללת של הזוהר ויעקור את עיניה, וזאת למען שמירת התבונה של כל בן ובת יהודים. אמן.

גנומן 117: אני, פול (פרץ) גרין, מטיל לפיכך על "ספר הקבלה – תורת הנסתר", שנכתב על-ידי גלעד שדמון, ועל כל מה שקשור לספר זה, חרם מדאורייתא, בסמכות הגואל חיים. התאריך הוא ה-26 בינואר 1999[7], ט' בשבט התשנ"ט, הבושם השמימי 28, רחוב פרובינצ'אלה 50, קסטלנואובו מאגרה, ליגוריה, איטליה. זהו כוח בית דין מרדכי הצדיק של הגאולה השלמה, בסמכות הגואל האחרון חיים. כתב זה של גלעד שדמון מייצג, השם ישמרנו, את השחצנות הקיצונית והמנוגדת לענווה של משה רבנו.

גנומן 118: אנו, תלמידיו של המורה חיים, חייבים לנסות ולהבין את הסימנים שניתנו לנו. עורפו של פרעה מעיד על כך שהשלב החמישי השנוא הוא של קשי העורף בתקופתנו. הדם והפצעים על סנטרו של אבי מוכיחים כי החטא הפך כה אכזרי וגס, וכי הקורבנות התמימים הפכו רבים כל כך, מה שגרם להתעוררות דין ה', על-מנת לשמור ולגאול את עם ישראל, כפי שקרה בתקופת משה רבנו, אשר פנה לפרעה בשיא יהירותו. זהו ההסבר לסימנים המטרידים שקיבלתי. ה"הפרדה" בין אבי ואימי וה"נישואין" שהפכו ל"חברוּת" סימלו את חכמת התורה שזויפה. בדומה לכך, חטא היאור מקביל לחטא עשר הספירות במימי היאור של ספר הזוהר. אנו בתקופת פתיחת מלחמות ה' הקדושות נגד הקבלה הפסולה של ספר הזוהר.

גנומן 119: בהתבוללות הלשונית הקיצונית של שדמון, שהיא גם פשטנית ומסולפת, יותר מכל ספר קבליסטי עד כה, ההיפרדות מן המסורת לא נעלמת מעין כל אדם המכיר את התורה. יש לכך צד חיובי בכך שמדובר באויב מזוהה, אך הצד השלילי הוא שהאויב החליט לחפש "קורבנות" לא בקרב מי שמכיר את המסורת בכל דרך שהיא אלא בקרב מי שלא מכיר אותה, ולכן רק מי שלא בקיא במסורת ייפול!

זהו כמובן, החטא של ספר הזוהר שלא הושמד. הכתב של שדמון הוא הטיפה האחרונה שהותזה והביאה את הדין, לאחר שהדלי כבר התמלא לגמרי. בשל הביטוי הבלתי נסבל של ה"לשון הנופלת" של שדמון, הדין ניתן החל מהתחלת החטא של ספר הזוהר, ועד להווה, שבו חלה ההתגשמות היהירה של הקבלה, תורת הנסתר.

גנומן 120: יומן: נודע חלמה הבוקר על כך שכשהיא הלכה לבקר שכן ברחוב ממול ורצתה לחזור, היא ראתה תנין גדול חוסם את הדרך. לפי המסורת, בעת מכת הצפרדעים על היאור, התנינים נוצרו מהצפרדעים שחזרו לנהר אחרי שהמכה הסתיימה. הסימן (חוץ מלאשר את טענת המסורת) השלים את סימן חטא היאור[8].

גנומן 121: רלוונטי שסימן פרעה מסמל את השלב העשירי. הוא היה האל העשירי של מצרים, והמכה העשירית מבין עשר המכות כוונה אליו ואל ביתו ישירות, אף על פי שהוא אישית נשאר בחיים על-מנת לחזות בנפילת ממלכתו. פרעה הוא קשה העורף, שנתפס כמלך האלוהי של הממלכה האלילית, מצרים. כאשר הגיע השלב החמישי של החטא, מגיע איתו גם השלב העשירי, כי מדובר בשלב מוכפל (כדוגמת חמשת שלבי עבודת האלילים הנוצרית וחמשת שלבי חטא הקבלה המזויפת ביהדות).

גנומן 122: לפיכך השלב העשירי והסופי של חטא הקבלה המזויפת הגיע. התאמת השלב העשירי בכתבי ספר משנת חיים הופיע בחלום של ג'יוזפה, שבו קיבלתי ממנו את הסימן לכתוב שני כרכים על החוכמה, חדשה וישנה. החוכמה היא המידה המסוגלת העשירית של הסימנים השלמים.

גנומן 123: אנו רואים כי הממלכה הפרעונית חסמה את הגאולה האמיתית ומנעה את פיוס הלבבות. במקום אחר הסברנו שחטא היאור יצר את חוכמת ("יוד" = 10) עשרת האלים המצריים, ה"אור המקשר" (יאור= "יוד"+אור) להבנה המצרית. פרעה עצמו, האל העשירי, היה ה"מקשר" של "איחוד החכמה האלילית" (הדוקטרינה התיאולוגית של חרטומי מצרים) עם ההבנה (בעיקר הטקסים הדתיים והאמונות הפופולאריות, שנוצרו על-ידי החרטומים). ה"איחוד" נוצר על-ידי פרעה בכל בוקר כשטבל ביאור. במהלך איחוד זה, איזיס, אלת הפריון, התאחדה עם אל היאור, הורוס, על-מנת לחדש את האלוהות של פרעה ולהפרות את מצרים על-ידי ברכת הנהר.

גנומן 124: האיחוד של הפרעונים האחרונים הוא הטבילה האלילית האסורה במי הקבלה של הזוהר ועשר הספירות הנאצלות. זה מתחיל עם איחוד הפרצופים, אבא ואימא, החכמה וההבנה, שכשלעצמו הוא כיפרות. איחוד איזיס והורוס מקביל לזה של זעיר אנפין ונוקבה בספר הזוהר. האיחודים האסורים אמורים להיות איחודים של אורות רוחניים גבוהים (הדוקטרינות של חרטומי מצרים תאמו אותן ופירטו את האור של כל אל), ולכן גם אפלטוניים. השגיאה של האיחוד האלילי בין החכמה, אבא ואמא, מובילה לבסוף לזיוף חכמת התורה האמיתית ויחסה עם מסורת האבות ועם התורה הקדושה, שבכתב ושבעל-פה. בדרגת השטויות של שדמון, ניתן לראות את התוצאות של כל השגיאות הקודמות, שהוחבאו במי היאור עצמם, כאשר בדבריו המסכמים של מטרות ספר הזוהר, הצפרדעים יצאו מן המים, וכך כולם יכולים להבחין בדם הזורם בנהר.

גנומן 125: על-ידי כניסה לעולמות הרוחניים של ספר הזוהר, מטיף שדמון הגלעדי, יפתרו כל בעיות האדם, ייפסק סבלו, הוא יתוודע להנאות הגדולות וישיג את כל מבוקשו. בנוסף, הוא יבין את האמת, וכל ישות תתגלה בפניו רק באור אמיתי, מה שלא יצריך חזרה לעולם הזה כדי לתקן את הנפש. מטרת כל נשמה היא הגעה לדרגה הרוחנית הפעילה שבה מתקיימת הליכה לאור השלבים הרוחניים העליונים של הספירות הנאצלות. בתוך 3 עד 5 שנים של לימוד נכון בבית הספר הקבלי אשלג, כל האנשים יוכלו להגיע אליהם, באמצעות רצון "פרעוני" חזק...

מי לא מבין כי זהו הניגוד לתורה ולמסורת? הדבר היחיד הנכון בדברים הנ"ל (ונכון גם לפי המסורת) הוא שאין דבר העומד בפני רצון האדם.

הם רוצים לטבול את עצמם באורות אליליים של איחודים אסורים בתוך יאור הזוהר, כשטומאת חרטומי מצרים הראתה להם את כל האורות השקריים, הבוהקים מבחוץ, אך חשוכים ומכוערים מבפנים.

גנומן 126: אתם יכולים להתאחד עם אלי היאור של ספר הזוהר, אך כאשר תבינו את חכמת היאור, תדעו גם שאינכם יכולים להתאחד עם שום דבר אחר. לא תצליחו להיקשר יותר למסורת התורה, מאחר שספר הזוהר הוא פנים התורה (חס וחלילה), ולכן אין טעם לחזור אל התורה עצמה. קראו לה מעתה חבר, אך אל תיצמדו אליה כאל בעל או אישה.

גנומן 127: אבי הראה לי את הדם, אשר נגרם מייסורי החכמה האמיתית של התורה, כאשר "נפרדה" היא מהיחסים האוהבים והאמיתיים של מי שמבין אותה. הרי ההבנה האמיתית היא האישה של החכמה, והחכמה היא הבעל של ההבנה, וכאשר היחסים הופכים לאפלטוניים, שום דבר לא נולד מכך, אלא האהבה האמיתית נהרסת, בדיוק כפי שהאישה כבר לא מוכנה שבעלה יגע בה.

גנומן 128: הרס יחסי האהבה האמיתיים, שבמסגרתם קשור עם ישראל דרך המסורת לה' ולתורה, הוא כל כך בוטה ובלתי נסבל בחוברת הקבלה האנטרקטית כך שהוא מצחין מקור, מחושך ומקשות עורף. "מיהו קבליסט?" שאל שדמון וענה מיד: "כל מי שמקבל את האורות הרוחניים של העולמות העליונים". שאלה נוספת שהעלה: "ומי הופך לקבליסט?", תוך שהוא מפתה את ההמון המשולהב. תשובתו: "כל אחד שיש לו הרצון החזק לקבל".

גנומן 129: כל השאר שייך לעבר, שעליו ניתן לוותר, כי הוא רק סייע להגיע לאורות האצילות ואין צורך בו עוד. מאז הסולם של אשלג, הטיפוס ניתן לכולם. כעת בואו כולם, זה לא קשה, אתם יכולים לטפס לראש המגדל החדש של בבל. בדומה למהירות האינטרנט, כך היא המהירות של טיפוסנו הרוחני, לפי שדמון, כי כפי שהעולם מתקדם בתהליכיו, כך הוא גם תהליך ההבנה וההגעה אל העולמות העליונים. בואו כולם, אל תיפלו בין הזמנים, האם אתם מעוניינים להישאר עדיין על כדור הארץ, כאשר ברי המזל כבר חיים על הירח? בואו, זה פשוט כל כך!

גנומן 130: זוהי מחשבת האל, טוען שדמון באמירה מטורפת, שכל הנשמות חייבות להגיע להנאה אינסופית מן העולמות העליונים של ספר הזוהר, ושסולם אשלג נשלח לעולם על-מנת לסייע להגיע אליהם, מאחר שדרך התורה והמסורת אין אפשרות, אלא להפך: דרך התורה והמסורת מגיעים למחשבות גשמיות שאין להן כבר שום מטרה.

גנומן 131: הסכנה האמיתית, מסביר מחזיק הסולם בדמעות רחמים קרות כלפי בעלי המוחות הקטנים, היא שהאנשים שלומדים את התורה מחפשים רק לדעת את משמעותה הפשטנית ואת הקונוטציות הגשמיות, במקום לחפש את מקור נביעת האלוהות, אשר אותה הוא בא ללמד. לכל אחד יש ברירה מצומצמת מאוד, טוען המשוגע המואר בלי להסביר, כי על-מנת להבין את מקור נביעת העולמות העליונים הללו, יש צורך בספר הזוהר, וכדי להבין את הזוהר, יש צורך בסולם. לפיכך, בואו לבית ספר אשלג, מאחר "ואין מקום אחר ללכת אליו". שימו לב לתפנית – ספר הזוהר נמצא בקדמת הבמה, כאשר התורה תופסת את המקום החמישי העלוב...

גנומן 132: הפשטות הלשונית של גלעד שדמון הופכת את כל עולם התורה ב-180 מעלות, ללא בושה. חוצפת הכיפרות של החוברת ה"דתית" - "הקבלה - תורת הנסתר" - גורמת לישראלים הצברים להיראות כילדי מלוכה אנגלים מעודנים, וכך הם גם נתפסים בבית הדין של מעלה. עדיף כבר להיות בוּר ומחוץ לעולם התורה, מאשר בתוך עולם התורה עם העורף המצחין של עבודת האלילים המצרית.

גנומן 133: אני נזכר כעת שבחלומי בגדי אבי היו מגואלים בדם, אשר נבע מפצעי המכות. גם בחלום עם הצדיק חיים היה חושך בכל פינה. קיבלנו את הסימנים שעשר המכות תחזורנה בדור הרביעי. בית הספר הקבלי מייצג מכה נוראית לבני ישראל. מי ייתן ואל שדי יציל את עמו מן המלכודת הערמומית. כאן סימני המכות מאוד ברורים. פרעה המודרני הראה את פרצופו ואת כוונותיו להפוך את הנשמות היהודיות לעבדי הקבלה המזויפת והאורות השקריים של הזוהר. בית הדין של מעלה שמע את הרעש הגדול, וזהו הזמן להילחם את מלחמות ה' הקדושות כנגד הקבלה המזויפת של ספר הזוהר.

גנומן 134: המפלצת הביאה את חטא הפרי האסור לפישוט הנחשי הקיצוני ביותר. עליכם רק לאכול אותו כדי שעיניכם תיפקחנה, ותוכלו להבדיל בין הטוב האבסולוטי של עולמות האצילות העליונים ובין העקרות של כל דבר אחר שקיים. בואו אם כך לבית ספר אשלג הקבלי, היכן שהפרי המתוק מחכה לכם, ואשר בו תקבלו את יופי העולמות הרוחניים, את הפיקחות הגבוהה מטעמו ואת התשוקה הגדולה מריחו המבושם. כך תהיו כאל עצמו - תדעו להבחין בין טוב לרע ותוכלו לקבל את מה שרק תחפצו בו. דמיון רב יותר לאותו פיתוי של נחש-עצים לא נוכל לבקש...

גנומן 135: בכל מקרה, הנחש שדמון ניהל, דרך הפישוט הפיקחי שלו (ופישוט מסוג זה יש לבצע בפקחות. יש צורך בחכמת הסינתזה, גמישות נפשית במופשטות מושגית, וכן חוצפה רבה לשמר את התזה הזו פתוחה), את קשירת חטא הקבלה האלילית המזויפת של ספר הזוהר^[9] לחטא עץ הדעת המקורי. תוך פשיטה אחת הוא התגבר על 400 שנות היסטוריה מסועפת של הזוהר, החזיר את החיה בחזרה לסביבת מגוריה הטבעית בעולמות הספירות הנאצלות של הזוהר והביא את הספירות אל האדמה. משהו המזכיר הום-ראן מהבסיס המושג באינינג התשיעי של סדרת אליפות עולם צמודה בבייסבול. לא ראיתי מעולם אלוף גדול כגלעד שדמון באליפות ספר הזוהר!

גנומן 136: כל שאר ה"זוהריסטים" מיקמו עצמם במחוזות עליונים נסתרים או התלבשו בספקולציה לוריאנית[10] לא קלה להשגה, או מאוחר יותר בלבוש חסידי, על-מנת ליצור תנועות בכוח הקבלה, אך עם הזוהר לפי צורותיהם. החסידים עזבו את העולמות העליונים לרבניהם וכיוונו אל תקוות שמחות ללא צורך להיקשר ישירות אל מקורות הזוהר עצמם. אך אף אחד עד כה לא לקח ללבו את הישירות ואת הרוחניות המזוקקת של הזוהר עצמו!

גנומן 137: כיצד אם כך יסיים הנחש את עבודתו?! כיצד העולם היהודי ימצא את דרכו חזרה אל ספר הזוהר עצמו, לאורותיו המזויפים המקוריים של לוציפר וייפול במלכודתו? זוהי הסיבה שיהודה אשלג נשלח לעולם. היה לו הכבוד המפוקפק להחזיר את החטא האלילי של הזוהר לתהילתו הקדומה. מישהו היה צריך לחזור אל חטא עץ הדעת הקדמון, אחרי דורות רבים שבהם הזוהר היה בגלות. וגם כאן, היה צורך בארבעה דורות על-מנת להשלים את המשימה: יהודה אשלג, ברוך אשלג, מיכאל לייטמן וגלעד שדמון. בעזרתם המלכודת נבנתה והוטמנה. רק האינטרנט היה חסר.

גנומן 138: אך עבדי האורות השקריים חיכו בסבלנות, ואכן האינטרנט הגיע לסייע להם. כעת היה זה שוב תור שדמון להכריז על המהלך החדש. הוא היה צריך לנתץ את כל המחסומים שהתורה והמסורת פיזרו במשך מאות שנים של שמירת ספר הזוהר בידיהם של יחידי סגולה, ושל תחיבתו מתחת לחגורות מותניים של רבנים מוארים. אך פרעה אינו מלך קטן, שכתרו יכול להסתתר זמן רב כל כך. פניו יתגלו לבסוף, וכוחו ישעבד יהודים לפני ש"תושלם" המלכודת האלילית הגדולה.

גנומן 139: אנו ניצבים כאן, בשנה ה-16 לסימנים השלמים[11]. מה שצוין עד כה מתייחס ל"סטרא אחרא" של הסימן הגדול של הדור הרביעי, אשר נעשה על-ידי הגואל חיים בסימן השלם של כוכבי הגאולה השלמה[12]. השנה ה-16 של הסימנים השלמים (עד פסח התשנ"ט) היא בסימן הסגירה המרובעת וכוללת 4 מעגלים של 4 שנים. אנו נמצאים כעת בשנת הסגירה הגדולה של הפינה הרביעית - זו המיועדת להכנות הנחוצות לקראת ההכרזה על חדשות הגאולה השלמה לעולם, דרך בית הספר של השושנה.

גנומן 140: הכוכב האוניברסאלי החמישי של מלכיצדק נחשף בסימן הכוכבים, לאחר סימן הקשירה הגדולה של הגואל חיים, מן הכוכב הרביעי המועתק ממקומו (כוכב הדור הרביעי) אל הכוכב הראשון (כוכב אברהם). הסימן הגדול של המורה חיים לוקח את כל הדור הרביעי וקושר את כל הסימנים והזמנים אל הדור הכפול הידוע, אשר קודם לדורות השלום. גם הרוע הקיים בעולם חייב לחשוף את עצמו, לפני שייהרס במשפט הגדול של הדור הרביעי. הסימן הגדול הוא אם כך "מתמשך" מן ההתחלה ועד לסוף הדור הרביעי, מאחר שהוא כולל את כל מעגלי הזמן, השולטים במערכת הכוכבים המאוד ייחודית של הדור הרביעי הנורא.

גנומן 141: בכל נקודה בדור הרביעי קיימת מערכת ייחודית של שלושה כוכבים בשורה, כוכב רביעי נעתק, קשר בין הכוכב הרביעי לכוכב הראשון, ולבסוף הופעתו של הכוכב החמישי האוניברסאלי, שבלעדיו הגאולה אינה שלמה, והבשורות לא יכולות להיות מופצות לעולם. המעגל מורכב מ-4 דרגות, אך תמיד מושלם על-ידי "הדרגה החמישית" למען השגת האוניברסאליות שלו.

לפיכך, במהלך הדור הרביעי כל מעגל של 4, בייחוד כל מעגל של 4 שנים, משלים היבטים חשובים של הדור הרביעי. ההיבטים הללו גם מצטברים, כלומר: מתקדמים, שבים, מצטברים וסוגרים את השלב, כך שיוכלו להיחתם ולהיקבע עבור המשך הדור הרביעי.

גנומן 142: השנה ה-16 היא על-כן השנה הגדולה של סגירת המעגל המרובע בתוכנו, אשר נחוץ לפתיחת הגאולה השלמה לעולם (באופנים המוכתבים על-ידי הסימנים, כדוגמת אתר האינטרנט שלנו). השנים ה-17 עד ה-20 נכללות כבר בסימן השלב החמישי של השלמת השנים המרובעות הללו, ולכן הן כבר אוניברסאליות ומוכנות להיות מופצות כחדשות.

גנומן 143: באופן דומה אנו מביטים אל ההתפתחויות ב"סטרא אחרא". בשל כך השלב החמישי, הנובע מחטא הזוהר, הוא חשוב להבנת הנקודה הזו. הראנו כיצד ל"סטרא אחרא" יש אנלוגיה עם מה שקורה בשלבים האמיתיים של כוכבי הגאולה. אנו רואים כאן, למעשה, את האנלוגיה עם הכוכבים, באופן שבו החוברת של שדמון יוצרת בעצמה "קשר" מדהים בין ארבעת הדורות של חטא הזוהר לבין החטא המקורי של ספר הזוהר בעצמו.

גנומן 144: הנחש הוציא בערמומיות את ספר הזוהר מחוץ לכיסויו בני 400 השנים והציג אותו כמו שהוא לציבור. מלחמות הקודש של ה' נגד הקבלה המזויפת[13] של עשר הספירות הנאצלות עומדת להתחיל. שדמון הוא חיית המחמד של השטן, כאשר לוציפר מושך בחוטים, וממון רוקד לצלילי הקבלה של יהודה וברוך אשלג, בעוד קוני הזוהר מתגלגלים לכיוון היאור. כעת מדובר רק בכסף המגואל בדם, אך בקרוב אנשים יתעוררו כשיראו את הדם ביאור, בעוד פרעה ממשיך להכריז על מלכותו. בקרוב, היהודים הערים יאחזו את עטיהם בידיהם, יקללו אותם וישמידו אותם. זאת מאחר שתענוגות האיחודים האסורים, המוסתרים במימי היאור, נושאות את האל-פרעה בספר הזוהר לשם פריון איזיס, היא פרשנות הסולם, ובדמות הורוס, היא קבוצת^[14] בני ברוך אשלג, מאמיני האל פרעה.

גנומן 145: אין ממה לחשוש, המזל החדש של תחיית הציפור מגיע על-מנת לשבור את התחייה השקרית של הרוחות המזוהמות ולהרוג את הציפורים המצריות של הירוגליפי הזוהר. הדג הגדול מנצח על הקרבות ממימי האמונה שלו, ומטרתו היא להשמיד את כל מה ששוכן ביאור, שהאלהת פרעה מושרשת בו. משקולות החמור תרדנה עד שכוכב בית לחם והחמור ישברו את עורפו של פרעה וישליכו את צחנתו למצולות. גם הצב המואר יירד על-מנת להציג את הדרכים המבדילות בין האור האמיתי של הגאולה השלמה מכל האורות השקריים, שמקורם בתניני היאור המסוכנים.

גנומן 146: ממלכת הג'ירף מניבה את הפירות האמיתיים מצמרות העצים, כאשר הג'ירפות נשארות עם רגליהן על הקרקע. כפי שמבהיר "הנשר הגדול", הרמב"ם, גם בימות המשיח העולם יישאר טבעי כתמיד, ורק ה"מלכויות" או הממשלות ישתנו, כך שישראל תחזור אל התורה האמיתית. לכן כוכב התכנית מדריך את התכנית של ספר משנת חיים – ספר הגאולה השלמה, שהוסמך על-ידי הגואל האחרון חיים ויהפוך לבסוף לכלי אשר ישמיד את כל הספרים הכוללים דוקטרינות קבליות שקריות.

גנומן 147: המזל החדש של מקלט הארמדיל נועד להתריע, כי יש צורך בהגנה במהלך הדור הרביעי הנורא, אך כל הקבוצות והתנועות שרואות את עצמן צודקות באמונותיהן ובתורותיהן לא תצטרכנה לשים לב לאזהרות ולא תבנּה דבר אודות הזמן בו אנו נמצאים. אלו שעורפם מצחין משחצנותו של פרעה ומחשיבים עצמם ככובשים הרוחניים של העולם יושמדו במכת החושך שתגיע, כאשר כל האורות יגיחו החוצה. לפני אותו רגע, אגם מלח יירד להמליח את המוחות בדברי החמור, כדי שתובן האמת בגילוי הגדול והחדש של הגאולה השלמה. עמק מרקורי גדול מתקרב ויורד אל הלבבות האוהבים את ההתבוננות המשולשת, שתוכננה על-ידי אהיה אשר אהיה, ישתבח שמו לעד.

גנומן 148: לכל שלב בדור הרביעי יש סוף רגעי, אך יש זמנים ויש זמנים, והמזל החדש יורד אלינו שוב ושוב על-מנת לעזור לנו לתפוס את הרגע בידנו ולהכין אותנו לקראת הרגעים הלא קלים שיבואו. הבושם השמימי החדש נמצא שם מהרגע שה' החליט לבחור בגואל הסופי חיים ולחדור אל ליבותיהם של ברי המזל, שיגאלו בזכותו. גם החוק החדש יגיע עבור יהודה, אפרים וכל צאצאי מלכיצדק, כאשר החמור-אריה הקטן של יהודה ישאג מגוב האריה, וכולם יחזרו לכבד ולאהוב את חוק ה'. יופי גן העדן צומח מן האדמה – יופי ששורשיו בגן העדן עלי אדמות. נביטתו מהאדמה תוביל לאהבה טהורה מן הלב.

גנומן 149: ה' דרש מאיתנו שנקדש את ליבנו במידות האהובות עליו – גם ביחס לזולת וגם ביחס לעצמנו ולצורך בהתעלותנו. יש לנו לב נדיב לעזור לנזקק, לאלמנה, ליתום ולחולה. הרוצים לקבל את הגמול הראוי להגונים לפני שהשלימו את משימותיהם כלפי ה', המצהיר על גמול זה, הופכים את כל הבריאה והורסים על-ידי לימודיהם את מטרותיה. חטאם נובע מתרבות הנילוס בחטא היאור - עשר (י') הספירות הנאצלות של ספר הזוהר וה"אור", שניתן לכתבו גם ללא ה"ו'", כך שהוא יכול להיקרא גם כשורש המילה הנרדפת לקללה, הנובעת מן ההרהורים בהן.

גנומן 150: הם רוצים את ה"י'" וה"אור" כשהם טובלים במי היאור הקדושים, בו איזיס ירדה להרות להורוס, כשהדם הווסתי שלה התנקה בנהר. זו הסיבה שבגללה התרחשה מכת הדם – על-מנת להראות למצרים שדם הוסת של איזיס "זיהמה" את מי השתייה שלהם. כך גם אורות ספר הזוהר הבוהקים, המדהימים והשקריים (הספירות והפרצופים) באיחוד הנסתר של היאור (בין זעיר אנפין ונוקבה בעולם האצילות) הם כולם אורות אליליים, הנקצרים על-ידי האיסור "כל תמונה", ומקורם באיחוד הבלתי מוסרי של הדם הווסתי בכל מילה של ספר הזוהר. העורף של פרעה ומכות מצרים ניתנים בשל כך כעת בסימנים על-מנת להבין את הטומאה הנוראית המגיעה מ"בני ברוך" בפרופורציות של פרעה.

פרק 4

גנומן 151: יומן: 27.1.1999, י' בשבט התשנ"ט: גוב האריה: נכנסתי לעץ הדעת טוב ורע המתוקן כדי להרוס עוד מדפים של אורות שקריים הנובעים מן היאור. הסירו את משקפי השמש שלכם ולכדו נצנוצים של חכמת האמת, הקבלה החדשה של הדג הגדול לוויתן נגד ההתחזות של גלעד שדמון ובית ספר אשלג. מה שאני מעוניין בו, בעזרת מילים מתוך תבונת השתיקה, הוא לעזור לכם להבין טוב יותר כיצד להביט באורות השקריים ישר בפנים. אל תאבדו את הכיוון!

גנומן 152: כאשר הפסוק מציין בירמיה (ל"א, 33): "כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם", האם משמעות הדבר שמאותו זמן ואילך כל האנשים יביטו באורות הרוחניים הגדולים כל היום? לא! האנשים יאכלו, יעבדו, יצפו בטלוויזיה וילכו לישון כרגיל. צעירים יכירו ויתאהבו כרגיל, ומי שאינו נשוי ירגיש אכזבה, עד שצרכיו הטבעיים יתממשו. עם זאת כולם יפחדו מה' ויאהבוהו בלבותיהם. הם יהיו ישרים עם אחרים ועם עצמם. במצבים של ספק, הם יחששו לפעול באופן שייחשב פוגעני בפני ה' ויתורו אחר ידיעת חוקיו.

גנומן 153: היו חכמים, חברים יקרים, ונסו להבין את דברי החמור. אינני סופר או מעצב ספרותי אלא אני מדבר ברשות הצדיק הנסתר, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדור הקודם. אלו הם הצדיקים האמיתיים, ההולכים בשבילי האורות האמיתיים של העולמות הרוחניים האמיתיים, אך הם גם בני נשמות כלליות, הנוטלים על עצמם את האחריות העצומה והמשקל הכבד של העולמות בהם הם מתהלכים ואותם הם מכירים בעליותיהם למעלה. אי אפשר לנהוג כפי שנוהגים הצדיקים הנסתרים, מאחר שאין באפשרותנו להיות במקומם. בשל כך עובדת היותם צדיקים נסתרים נשארה תמיד נסתרת לכלל היהודים, כולל לחכמי התורה. מטרת הצדיקים אינה לגרום לאחרים ללכת אחריהם, בניגוד לחכמי התורה, שמחויבותם היא לקבץ סביבם תלמידים ולהצהיר אודות ידיעותיהם ודרכיהם, כדי שהתלמידים יוכלו לנהוג לפיהן.

גנומן 154: המושג צדיק (לא רק במשמעות האמיתית והגבוהה של מקבל סוד המסורת של הצדיקים הנסתרים, שעדיין אינו ידוע, אלא גם במשמעות חכם התורה האמיתי, המתהלך לאור קדושת חוקיו) סולף מאוד ב-400 השנים האחרונות בשל האורות השקריים של הקבלה המזויפת. הוא סולף מאחר שאלו שראו עצמם "מקבלי סודות העולמות העליונים של הזוהר" הרשו לעצמם להיקרא צדיקים או קדושים, ובעולם החסידי אף אדונים[15] (כששמע הצדיק הנסתר, חיים, את המונח אדמו"רים, הוא מוטט מילולית את היסודות מתחת לרגליהם).

גנומן 155: הצדיקים הנסתרים האמיתיים לא מרשים לעולם שיכנו אותם בכינויים מן הסוג הזה, ואם יש אדם שמכנה אותם צדיק או קדוש, הצדיק האמיתי דוחה זאת בתוקף ואף גוער בו. הם לא מוכנים לקבל כבוד עבורם, מאחר שכל הכבוד צריך להיות מופנה אל ה' לבדו, ואם הם יקבלו כבוד מאחרים, הדבר יפחית ממעמדם. אני הייתי עד בעצמי פעמים רבות לכך שהצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, סרב לקבל גינונים וכינויים של כבוד מהסובבים אותו.

גנומן 156: הסברתי במספר כתבים שאני בעצמי לא הורשיתי לעלות איתם, אך למרות זאת הייתי התלמיד של הצדיק חיים במשך 13 שנה כאשר הוא עדיין חי בעולמנו. נלכדתי במלכודות לפני ששוחררתי, נרחצתי ונגאלתי על-ידי הצדיק חיים. הייתי אמור לטעות בכל המשגים של המסורת המזויפת של חב"ד. אולצתי להאמין שמטרתי היא לטפס אל העולמות העליונים של הספירות העליונות ולעלות בכל יום ובכל לילה לאור העליון, עד שכל מהותי הגשמית תתבטל.

גנומן 157: כעת, כשחטא היאור חזר למיקומו המקורי, נזכרתי שבעבר, כשהייתי חב"די, התאהבתי בחזקה בספר הזוהר, ב"עץ חיים" של ר' חיים ויטל וב"קבלה" כפי שהבנתי אז את משמעותה. ואולם תשוקתי העזה ללמוד את הקבלה ישירות מן המקורות, ללא המסננים של חסידות חב"ד, לא הייתה דרכה של התנועה. אף על פי שלא יכולתי להגדיר זאת אז, לא הייתי מרוצה מהסינון החב"די. רציתי להתרומם ולהיכנס אל האור עצמו.

גנומן 158: לדור הרביעי השנוא של החטא האלילי יש צורך מועט בהרהור על מקורותיו. הוא כבר ירש את החטא מן האבות, מן הבנים ומן הדור השלישי. למזלי לא נולדתי לתוך החברה החב"דית, כי למי שנולד לתוכה אין רצונות עצמיים. מי שלא טיהר עצמו ממחשבות עצמיים נחשב כ"יש", מישהו שעוד לא היטהר מן המחשבות האישיות שלו ושעדיין היה "נגוע" בתכונות אנושיות. הלובביצ'רים לא חושבים על כניסה לעולמות רוחניים עליונים. הנחש ממילאנו[16] הסביר לי פעם כי החב"דים בני הדור הקודם לא היו חלק מהמטרה האמיתית של התנועה, לעומת החב"דים בימינו, שלהם אין יומרות להגיע לעולמות הרוחניים העליונים, והם משמשים רק כחייליו של הרבי[17]. הזמן נועד על-מנת לפרסם את התנועה ולהפיצה ("ופרצת"[18]), כדי שהרבי יתגלה לבסוף.

גנומן 159: האם הגעתי לעולמות העליונים? לא, אך נכנסתי לאורות ושילבתי אותם עם ההארה של הרבי-החב"די. האמנתי ללא ספק שאני מתהלך בדרגת רוחניות גבוהות, קושר קשרים תודעתיים עם הרבי ומדמיין שכשהזמן יגיע, אני בעצמי אבחר להיות הרבי הבא.

איך דמיוני הביא אותי למחשבות כאלו, אף על פי שלא האמנתי בכל נפשי שאני עומד בדרגה רוחנית עליונה? אתם יכולים להבין גם שאני, לעומת חב"דים אחרים, לא העסקתי את עצמי במחשבות משיחיות על הרבי.

גנומן 160: לא נלכדתי אף פעם בקמפיין המשיחי של חב"ד, גם בגלל שהוא יצא בגלוי רק לאחר שעזבתי את התנועה (אף על פי שהחב"דים האמיתיים האמינו בכך כעקרון ראשון במעלה, עוד לפני שהעניין פורסם ברבים), אך בעיקר כי העניין המשיחי לא עניין אותי במיוחד. התעניינתי במערכת ארבעת העולמות, כאשר נושא המשיח היה יותר מדי חומרי והוציא אותי מאיזון רוחני.

גנומן 161: הצדיק חיים היה צריך לבנות מחדש את עולמי לפני שהפכתי לתלמידו. למדתי לפני כן לבוז לעולם, לדברים ולאירועים שבו, כמו גם להיסטוריה שלו. ל"עולם" לא הייתה כבר משמעות עבורי. חיפשתי אורות ולא קיום פיזי. שאלתי הראשונה לצדיק חיים, באחת הפעמים הראשונות שדיברנו בבית הכנסת החב"די ברחוב צ'ליני שבמילאנו, הייתה אם הוא מומחה בספר הזוהר, ב"עץ חיים" ובספרים אחרים של הקבלה. האיש, שהיה בעיני קבליסט תימני, הבטיח לי ברוגע עצום כי הוא אכן כזה. לפני שענה הוא הרצין, הביט ימינה ושמאלה ובדק האם אף אחד לא מאזין. הוא חייך תוך שמירת הרצינות ואמר: "כולם. אני מכיר את כולם, אך העניין נסתר. חשוב להישאר בשקט".

גנומן 162: הצדיק חיים גרם לי להבין שאם אשמור על סודיות, אוכל להפוך לתלמידו ל"קבלה הסודית". לא היה דבר בעולם שרציתי יותר מכך. בישיבת חב"ד בברונוי, צרפת, התפללתי פעמים רבות שה' ישלח לי מורה, שילמד אותי את הסודות הרוחניים העליונים של ספר הזוהר והקבלה. זה קרה כעת, והעובדה שהמורה היה תימני ריגשה אותי מאוד. הייתה לי תחושה, ואיני יודע מהיכן, שעומק תעלומות המסורת טמון בקרב היהודים התימניים.

גנומן 163: חייתי למען אותם רגעים ראשונים, שבהם חשתי כי אני עומד על מפתן המציאות שלשמה התפללתי ואליה ציפיתי, והייתי מוכן לעמוד מול כל סתירה שיכולה להיווצר בשל היותי חב"די. למעשה החלטתי כי לא תהינה סתירות, כי ישנם רק חב"דים שאינם מבינים. התרגלתי לכך שאנשים לא הבינו אותי כבר מגיל 13, וגם לא חשבתי שהחב"דים עצמם מבינים אותי, מלבד הרבי. בתוך תוכי לא האמנתי מעולם בחב"דים אלא רק בשבעת הרבנים הלובביצ'רים, שנחשבו בעיניי כצדיקים וכקבליסטים גדולים, אשר עלו אל העולמות הרוחניים העליונים, והאמנתי לכל שאר הסיפורים הקשורים לכך, בעוונות.

גנומן 164: למרות זאת, כשהצדיק חיים פגש אותי, היה זה אחרי חמש שנים תמימות של שהות בחסידות חב"ד. כל תכונותיי וערכיי הטובים נותבו לערוצים שגויים. לא ידעתי מהי דרך ארץ, כי בחב"ד לא לימדו זאת. רק הרבי היה מוערך. חסידים היו יכולים לנהוג בגסות האחד כלפי השני, אך זה לא היה משנה עבורם דבר. לא חשתי את הדרך ארץ של התורה, עד שהצדיק חיים אמר: "אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו, משה רבנו, עליו השלום". הלב שהתמלא בכבוד, הורדת הראש, האהבה אל נבחרי ה' – כל זאת התעורר לחיים בתוכי. כשהצדיק חיים אמר לעיתים קרובות "ברוך השם", הייתה תחושה כי יורדת ברכה מן השמים.

גנומן 165: כאשר החב"דים דיברו על אברהם אבינו, מילותיהם הושלכו במהירות ללא כל מחשבה, אם ביידיש או באנגלית ברוקלינית, אלא אם כן הם דיברו בשפת החסידות, ואז האבות היו "בחינות", קטגוריות רוחניות. המציאות ההיסטורית שלהם הייתה כל כך משנית, עד שלמעשה לא הייתה קיימת. כשראיתי את הצדיק חיים מדבר על האבות, הוא גרם לי להרגיש דרך הבעות פניו, קולו ודרך הארץ שלו את אברהם ההיסטורי, את מציאות הקיום ואת הזכות להיות צאצאו. הוא החזיר אותי 4000 שנה לאחור, והרגשתי כי אני חי את הסיטואציות שהצדיק דיבר או חשב עליהן. אופני ההתבטאות שלו, שינויי הטון בקולו, העזות והכנות ברגשותיו שהשפיעו על המאזין לו וכל סוגי דרך הארץ שלו נתנו תחושה של אמיתות, אם מדובר בעבר או בהווה – תחושה שקשה לתארה במילים.

גנומן 166: שמתי לב מיד כי קצב דיבורו של הצדיק חיים היה איטי ושם דגש על המילים עצמן. איטיות זו אפשרה לי לחוש את עומק המשמעות ואת קדושת הנושאים שעליהם דיבר. זה היה סימן ראשוני עבורי להבדיל בין עומק ועוצמת הדברים של ההבנה האמיתית לבין השטחיות והמהירות שאותן נהגתי לשמוע בקרב החב"דים, כולל על-ידי רבם. אני מטבעי מאוד רגיש להבדלים מסוג זה, ובדרך חדשה זו הצלחתי להבחין בשטחיות שעל פניהם, בהתנהגותם, בדרך הדיבור שלהם, ויותר מכל בהבנתם. כבר בתחילה אמר הצדיק חיים: "טוב לקרוא פסוק אחד בתורה ולהבין אותו היטב מאשר לקרוא את כל התורה ולהבינה בשטחיות".

גנומן 167: לאחר שלושה שבועות בהם הכרתי את הצדיק חיים, התרחש מקרה הקצביה של ג'יורדנו לוי, עליה סיפרתי בטקסט: "יומן המזכיר". רק אז הבנתי עד כמה שיחקו במחשבותיי במשך 5 שנותיי בחב"ד. חשבתי על כך, ראיתי זאת, תהיתי מדוע, אך עדיין לא הבנתי באופן מוחשי את העובדה שלמרבית החב"דים אין לב כלפי אנשים אחרים (מלבד כלפי רבם, כמובן). זאת בדומה לבני דור מגדל בבל, כפי שהצדיק חיים הסביר לי בהמשך, אשר בכו על לבנים שנפלו מטה מראש המגדל, אך לא על הפועלים שנהרגו כתוצאה מכך. אליהם לא ניתנה כלל תשומת לב. ג'יורדנו לוי, שלא היה חב"די, לא היה יכול להיות חלק מן המבנה שלהם. לא היה להם אכפת אם הוא איבד את האטליז שלו. מאות שיעורים יצאו מאותו אירוע. הלב של חב"ד לא היה טוב מבפנים.

גנומן 168: היה בהחלט קר למי שלא נכנס למבנה. "איפה כל עולמותיהם הרוחניים? אה, פרץ?", חייך הצדיק בבוז. "היכן כל החסידות הצדקנית נעלמה? היכן כתוב בתורה שיש להבדיל בין יהודי חב"די לכל יהודי אחר? היכן כל התורה שהם למדו, אם האיסור בתורה לגרום ליהודי לאבד את מקום עבודתו מתייחס מבחינתם רק ליהודים חב"דים?". אני בעצמי המשכתי ללמוד את שיעורי המורה, תהיתי והרהרתי ארוכות: "להיכן נעלמו כל אורות העולמות העליונים?". הייתי המום ממה שראיתי.

גנומן 169: "סודות ה' ניתנים למי שיראים מפניו", הסביר הצדיק חיים. "ה' לא מספר את הסודות למי שיחשוף אותם. לכן הצדיקים האמיתיים לא יכתבו את הסודות בספרים, לא יגלו אותם לאחרים ולא יספרו כי הם יודעים אותם". שיעור זה היה מאוד מטלטל בעבורי. במשך שנים קראתי וחיפשתי כתבי קבלה ושקעתי במים המיסטיים של חסידות חב"ד, כדי לגלות את "סודות" התורה ואת "סודות" הקבלה של העולמות העליונים. הייתי המום לגמרי כעת. מה חיפשתי במשך שנים, אם הסודות הללו כלל לא נמצאים בספרים?

גנומן 170: למרות המורכבות הגדולה של הפילוסופיה החב"דית, יציאתי מחב"ד, במסגרתה הצדיק הדריך אותי בעדינות והסיר בהדרגה את פחדיי הלא מבוססים, מקבילה לעזיבת כפר קטן ומעבר לחיי העיר הגדולה. זה פשוט, כאשר אתה בחב"ד, כל שאר היהודים אינם יכולים להיכנס לכפרך. היציאה מן האמונה בחב"ד מחזירה אותך שוב אל העולם היהודי הרחב. אתה חוזר כך להיות שוב יהודי ולא חב"די. לא חופש קטן, לא פסח קטן, לא יציאת מצרים קטנה. מה שחשבתי עליו בזמנו כאור, אני רואה אותו כעת בצורתו האמיתית – חושך נורא שמכסה את השכל והלב ומראה לקורבנותיו אורות שקריים מכל סוג.

גנומן 171: לא רק התרחבות גבולות החופש בעולם היהודי הייתה חלק ממשנתו של המורה. לפתע הפכתי להיות גם אזרח העולם. "טוב ורע קיימים בכל מקום", אמר הצדיק חיים, "והבורא, ישתבח שמו, אוהב את כל בריאותיו, ואלו שטובים ועושים טוב, נאהבים ומתוגמלים על-ידו. בנוסף, אלו שיודעים יותר צריכים להוות דוגמא לאלו היודעים פחות, הואיל והידיעה האמיתית נושאת איתה את האחריות לענווה לפני אחרים, בניגוד למה שקרה בעולם עד כה. כיהודים, עלינו להיות ענווים באופן קיצוני וטובים כלפי אומות העולם, כך שיראו בנו דוגמא לדרכי הנועם האהובות על-ידי אלוהי ישראל, שהוא האל היחיד, האל של כולם".

גנומן 172: לאחר שנה עם הצדיק חיים, הוא אמר לי לבסוף: "אם הסודות בספר הזוהר, ב"עץ חיים" של ר' חיים ויטל ובכל השאר הן סודות אמיתיים, איך יכול להיות שהם כתובים ונגלים לעיני כל?". ניסיתי לשאול שאלות רבות בעניין זה, אך הצדיק לא רצה "לפתוח" את הדיון ולהסביר. הוא רק אמר בפשטות: "זו שגיאה, שגיאה נוראית, אך הם אינם יודעים זאת. הם הפכו את הבורא למוחשי, חס ושלום. הם דיברו על "שיעור קומה"[19] והפכו איברים פיזיים לאיברים רוחניים, השם ישמרנו".

גנומן 173: הצדיק הצהיר שהוא התענה בשל הטעות הנוראית הזו, אך תמיד החריש בנוגע אליה. הוא לא רצה להסביר אודותיה, כי כולם נמצאים בשגגה. אם ראש הצדיקים יתחיל לדבר, פסקי דין קשים ייקבעו בבית הדין של מעלה כלפי היהודים, השם יצילנו. "הנח לישראל שיהיו בשוגג ולא במזיד", לימד אותי הצדיק. "כאשר יהיה בידנו עותק של מלחמות השם, בעזרת השם, אתה תלמד על מה מדובר לפרטי פרטים".

גנומן 174: היו גם נקודות מסוימות שאותן תקף הצדיק. הוא הזכיר את פיאור התנא הקדוש, ר' שמעון בר יוחאי, "שלעולם לא כתב את ספר הזוהר, לא ראה אותו, לא חלם עליו ואם היה רואה אותו, היה בוודאי מתנגד לו", ובמקביל תקף מילולית את משה דה לאון, המחבר האמיתי של ספר הזוהר לפני כ-750 שנה, ודיבר באריכות אודות שקריו בנוגע לייחוסו ולמקורותיו של הספר, אשר סייעו לו למכור את עותקיו ביוקר ליהודים עשירים ותמימים, שהאמינו כי הם קונים כתבי סוד מופלאים של ר' שמעון בר יוחאי!!!

גנומן 175: הצדיק חיים גאל אותי לפני 28 שנה מהעיר השנואה של לובביץ', מן המגדל המתועב של חב"ד ומן האורות השקריים של עולם האצילות של ספר הזוהר ושל כל הקבלה שנבעה מכך. הזמן התקדם, ואנו קרובים לסיום השנה ה-16 של הסימנים השלמים של הגאולה השלמה – שנת הסיומים המרובעים הגדולים של הדור הרביעי.

גנומן 176: כאשר הסיומים המרובעים נסגרים, אנו מתקדמים אל ה"התחלה החדשה", ה"פתיחה" השנייה והסופית של הגאולה השלישית והשלמה, כפי שיוסבר בהמשך. 16 השנים הראשונות מייצגות "השלמה" בסימני ה-4. הסימנים המרובעים, לעומת זאת, ממשיכים, כי הדור הרביעי הכי קשור לסימני ה-4. לפיכך מהשנה ה-17 ועד לסוף השנה ה-20, המרובעים נכנסו כבר לסימני ה-5. הדבר משמעותי בשל התאמת הכוכב החמישי לסימן הכוכבים.

גנומן 177: הכוכב האוניברסאלי החמישי מגיע רק לאחר הסימן הגדול מהכוכב הרביעי לכוכב הראשון. זהו סיומו של הדור הרביעי בהיבטים האוניברסאליים שלו. זה יהיה נכון גם בדרגת החרם מדאורייתא נגד ארבעת דורות חטא עבודת האלילים של האבות. מלאוּת החטא תיראה בשלב כוכבו החמישי, השלב האוניברסאלי שלו.

גנומן 178: מדובר, כאמור, בסיום השלב ה"אלילי" של החטא שהגאולה פותחת, כפי שמוזכר בברית בין הבתרים עם אברהם (בראשית ט"ו, 16): "וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה". חשוב אם כך מאוד שהשלב החמישי הסופי של הקבלה המזויפת מסתיים כעת. אנחנו מחפשים התאמות קרובות לפתיחה החדשה, ומצאתי אחת בספר חבקוק (ב', 2-4): "וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה, וַיֹּאמֶר, כְּתֹב חָזוֹן, וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת--לְמַעַן יָרוּץ, קוֹרֵא בוֹ. כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם-יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה-לוֹ--כִּי-בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר. הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה".

גנומן 179: הנבואה מוכיחה שעבודתנו היא נכונה מעל לכל ספק. גילוי הגואל האחרון והגאולה השלמה אחד הוא, והוא נחשף בכיוון אחד. הפסוק מלא ברמיזות לזמננו ולעבודתנו, ללוחות החדשים של החוק ולהסברים הכתובים במסגרת הלשון הברורה החדשה של הגאולה השלמה ושל שיעורי המורה חיים, שכולם נכללים בתבנית האמונה של: "צדיק באמונתו יחיה". ראינו כיצד "זמן החזון" של הפתיחה הוא מחזורי. הוא חוזר במחזורים. בדרך זו, הצעדים ההתחלתיים במחזורים הכרחיים להגעה אל "זמן החזון החדש". כך גם כל הסימנים הם מחזוריים, ובכל פעם שהם חוזרים לנקודה של סגירת "פינה רביעית" של המחזור, הסימן חוזר ל"זמן החזון", אך הפעם בהקשר חדש ומלא יותר מן הקודם.

גנומן 180: נכונה הטענה שהפסוק מאזכר מחזורים, אך ניתן דגש על 2 נקודות זמן מיועדות – הכתב הראשון של החזון, והנקודה הספציפית המיועדת השנייה. כל המסקנות שנכתבות בטקסט זה מוכיחות כי אנו נמצאים כעת, החל מפסח התשנ"ט (אפריל 1999), ב"זמן החזון השני". במסגרת זו אנו מתייחסים לסימן החמור אוכל לחם, אך לא למחזורי הזמן של הדור הרביעי הכולל, מאחר ש"זמן החזון השני" הנכלל במחזורי הזמן הכלליים מקביל לשנה ה-36[20] של הסימנים השלמים.

גנומן 181: עוד סימנים טריים מצביעים על הפתיחה החדשה: 1. זנב החמור הנוגע באדמה. 2. שני טקסטים מודפסים של אנה גספרוטי. 3. אתר האינטרנט שאליו הועלה החרם מדאורייתא. 4. סימן בית הספר של הדיבר השני. 5. סימן השלבים החמישי והעשירי הסופיים של הרוע הנובע מבית הספר אשלג. 6. הכפלה עם סימני פרעה. 7. סימן הגואל האחרון, חיים, שרוקד בשמחה בישראל. 8. סימן המלאך מיכאל, שאומר לג'יוזפה: "כעת תצטרך לומר את דברי האל". 9. בחלום אחר של ג'יוזפה, פרץ ישב במעין משרד מחוץ לכיכר המרכזית במילאנו ועבד במחשבים על כתבים רבים בעברית. 10. הסימן של דניאל שבו המורה חיים שמח מאוד על כך שדניאל מלמד צעירים בבית הספר של הדיבר השני (כאשר פרץ הפך בלתי נראה).

גנומן 182: 11. הטקסט של "המלחמה נגד הזוהר". 12. שימו לב לסיומות החשובות של ספר "המידות המסוגלות של אסתר": 45 מידות הלב החדש ו-55 מידות המוח השפל. 13. סימני הצחוק של יצחק בסימן ה-100. 14. סימן השלמת ה-120 של ההתבוננות המשולשת.

כל הסימנים הללו מובילים אותנו ל"זמן החזון השני" של סימן החמור אוכל לחם, המוזכר כאן על-ידי הנביא חבקוק.

גנומן 183: כל הסימנים הללו "עברו" באורח פלא דרך הבעיות, הקשיים והמגבלות של השנה שעברה, כדי לסייע לנו להבין את הפינה הרביעית הסוגרת את השנה ה-16 ואת השנה ה-17 הפותחת וכו'. באופן כללי, הדור הרביעי הוא הפינה הרביעית המרובעת של ההיסטוריה, הסוגרת סופית את ארבע פינות ההיסטוריה אל הזמן המסיים. הדור הרביעי הסופי מועתק מכל שאר תקופות הדור הרביעי בעבר ובעתיד. הוא כולו ייחודי.

גנומן 184: הדור הרביעי כולו הוא "סגירה ופתיחה", כך שגם עם סיום תקופת 65 השנים, החלום מראה את (הסימן של) פרץ, שאומר: "הו, עבודה טובה, הגענו סוף-סוף להתחלה". כעת, המרובעים עוזרים לנו לפרט טוב יותר את שלבי הסגירה והפתיחה.

גנומן 185: ארבע התקופות של ארבע השנים היו דרושות להכנות, בעוד שהחל מהשנה ה-17, עם הכניסה לתקופה החמישית של 4 השנים, מדובר ב"זמן החזון השני" של הסימן. בעקבות כך אנו יכולים לפענח את הפסוק בחבקוק. הפסוק מתייחס ל"ויפח לקץ" לאחר "זמן החזון השני", במסגרתו מוזכרת ההמתנה הקשה והמייאשת לזמן הסופי ולכל ההבטחות, שחייבים לחכות באמונה אליהם, גם אם הן מתמהמהות[21].

גנומן 186: "זמן החזון השני" מאשר מחדש את כל העבודה שנעשתה ב-16 השנים האחרונות. מנקודת מבטנו, המשמעות היא מאוד ממשית בזמן ההתקדמות, שאחריה אנו מנסים לעקוב. הרבה גזירות תחלנה לרדת מהשנה ה-17 ואילך. זו נקודת הגעה בדור הרביעי. הרבה גזרות היו צריכות לחכות להגעת זמן החזון השני, ולמרבה הצער, הן חייבות להגיע והן אכן מגיעות.

גנומן 187: אין לאבד תקווה. זה מגיע, הכל מגיע, הכל מגיע בוודאות, אך לדור הרביעי יש זמנים משלו. אנו רק בשנה ה-17 מתוך 65 שנה, וגם אם 5 השנים האחרונות של תקופת 65 השנים יהיו בסימן הבניין החדש, עוד 43 שנים של הסימן הכפול לפנינו. בבחינת הסימן, אנו רואים כי "זמן החזון הראשון" היה בשנת 1983, ו"זמן החזון השני" הוא בפסח, שנת 1999.

גנומן 188: נכון לשפוט את הנבואה גם על בסיס סימן הגאולה השלמה, מאחר שהברית החדשה השלמה היא בסימן "צדיק באמונתו יחיה". מי שמצליחים להעריך את גילוי הגאולה השלמה, הרי שיש אמונה בליבותיהם והם מעוניינים להיות אנשים הגונים בפני ה' ובפני הזולת.

גנומן 189: אנו, תלמידי הגואל האחרון, חיים, נמצאים כאן כדי לעזור להרחיב את האמונה הנשגבת והנפלאה, המשתקפת בדיבר הראשון ובידע האמונה המונותיאיסטית הטהורה של הדיבר השני. אנו חייבים להרחיב את הידיעה על הגעת הגואל האחרון, חיים, ועל כל ההצהרות וההודעות הנוגעות לגאולה השלמה. אנו חייבים למסור את החוק החדש. אנחנו חייבים להזהיר אודות הדור הרביעי. אנו חייבים לסייע לאנשים למצוא אהבה למלכות השמים החדשה והאמיתית. ההרמוניה תגיע לבסוף – בסוף תקופת הדור הרביעי.

גנומן 190: מלכות השמים החדשה יורדת כעת, וכך היא תמשיך ותרד, עד שכל מה שצריך להיות מושלם יושלם. אנחנו לא נמצאים כאן כדי לעזור לאנשים לצאת מגופם ולקשור עצמם לעולמות רוחניים עליונים. זו לא המטרה או השאיפה בעולם. הצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, נתן לי רשות להסביר את מה שאפשר להסביר בנוגע לאמת הגדולה של הצדיקים הנסתרים. ידע זה הכרחי להשלים את הבנת העבר והגאולה השלמה.

גנומן 191: נהגו בפשטות לב עם ה' אלוהיכם. שאף אחד לא יתפתה בעצמו לחפוץ להיות צדיק נסתר. זו בחירה מלמעלה, שאינה במסגרת הבחירה החופשית. כל האחרים שניסו טעו, נפלו למלכודות לא ידועות וסיבכו אחרים.

יומן: מוצאי שבת, 30 בינואר 1999, י"ג בשבט התשנ"ט, גוב האריה: אנה גספרוטי התקשרה. היא צילמה 120 העתקים של הספר השני שלה, באיטלקית, המתייחס לשורשי עבודת האלילים. סיפקתי לאנה הסברים בנוגע לסימן ה-120[22].

גנומן 192: יומן: נודע חלמה בשבת שאמרתי לה לכתוב את החלום, אף על פי שהיום היה יום שבת. היא מחתה על כך, אך למרות זאת התעקשתי ואמרתי: "אני לא רוצה שתתרגלי ליום שבת באופן הזה..."

לא קל לפרש את החלום, מאחר שהאיסור לכתוב בשבת נכלל גם בחוק החדש, אך יש לשקול את הכלל שאם עבודתו או עבודתה של מישהו/י היא לטובת הכלל, ורק הוא או היא מסוגלים לעשותה, יש לכך זכות קדימה על כל הדיברות כולן. בהתייחס לסימן, זה קרה כבר מספר פעמים.

גנומן 193: העבודות המכוונות באופן ישיר למען הגאולה השלמה נכללות ברשות זו.

גנומן 194: יומן: פאולו חלם שהוא נמצא באיזור בזיליקטה, כנראה בג'נזאנו, ובה הוא פגש את כריסטו המשוגע מג'נצאנו^[23] ובחוסר רצון לחץ את ידו. לאחר שנפרד ממנו, פאולו המשיך לקלל את הרשע בכל סוג של קללה לפני אנשים אחרים שהגיעו.

זהו חלום מאוד חיובי. לחיצת היד היא סימן ל"החזרת" הסימנים האוניברסאליים הדרושים לסימן הסוס הלבן. סימנים אלו חוזרים כעת למען הפתיחה החדשה, כפי שאנו מסבירים, מאחר שהם יידרשו להרחבת בית הספר והסימן.

גנומן 195: יומן: פאולו ונודע מתכוננים לחתונתם החדשה. פאולו חלם שנודע היא בתולה. ט"ו בשבט[24] הוא זמן חתונתם, בעזרת השם.

גנומן 196: אנו לא מחפשים לקבל אורות מעולמות רוחניים עליונים. שמחתנו היא בקבלת חלומות גאוליים ומסרים, ובתגובה לכך בביצוע סימנים. לשם כך נובאו חלומות וחזיונות ביואל הנביא, מסורת נבואית של אליהו הנביא, זכרו לברכה, כי באלה נגלה אלינו רצון ה' ונולדה הרוח החדשה של הגאולה השלמה, ככתוב בספר יואל: "וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר" (ג', 1).

גנומן 197: הרוח של הלב החדש והכן היא כזו הנוגעת בלבבות אחרים, באמונה ובטוב, באהבה, ברחמים ובצדקה. לא מדובר ברוח העולמות הרוחניים העליונים של הקבלה השקרית השייכת למנורת לוציפר! איך אנו, חמורים קטנים, יכולים להשוות עצמנו לשדמון הגלעדי, אשר ראה כבר הכל, שמתהלך לו בשני עולמות בו זמנית, שהתנתק משרשרת גלגול הנשמות ושיודע כבר את הסיבות לכל דבר שקיים? אנו רק נמלים קטנות המחכות לסימנים המופלאים ממלכות השמים החדשה, שהוקמה על-ידי אל שדי, עם הגעתו של הגואל השלישי, חיים.

גנומן 198: יותר ממספקת עבורנו היא הצהרתו הברורה של הצדיק הנסתר, ראש ל"ו הצדיקים, הגואל האחרון, השופט המשוח במלכות השמים של גאולת אהיה אשר אהיה השלישית והשלמה, כי האורות והעולמות של ספר הזוהר ושל כל הקבלה השקרית, שנבעה מדוקטרינת הספירות הנאצלות, הם אורות ועולמות שקריים לגמרי שלא יעמדו במבחן הזמן.

גנומן 199: כל זאת הוא אשליה אחת גדולה, אשליה אשר תחוסל לגמרי, כשהדוקטרינות התיאולוגיות השקריות של הקבלה המזויפת תתגלנה על-ידי היהודים.

גנומן 200: "הכל הוא טעות אחת גדולה", אמר הצדיק חיים, "אך מעבר לטעות המצערת עצמה, הכל הוא שחצנות וצביעות, שכוסו בידי ענווה שקרית וצבועה. לא ניתן להתל בה' על-ידי כיסויים שקריים. זהו החטא של הזמן הסופי. אף אחד לא יכול להביא את הזמן הסופי לפני מועדו, והגאולה לא תגיע לפני שאל שדי יכריז על כך.

פרק 5

גנומן 201: הדבר נכון. אנו מקבלים כעת את הקבלה האמיתית של הדג הגדול לוויתן. הלוויתן הענק לא חושף, כמובן, את ההשפעות הגאוליות שלו, אלא אם הגואל האחרון, חיים, מסכים. קיבלתי בסימנים את האישור לקבל, לנסח ולבשר בנחת את הקבלה החדשה והאמיתית היישר מהגואל האחרון חיים. קבלה אמיתית משמעותה, ראשית לכל, היותה חלק מהמסורת האמיתית של ישראל - בכתב ובעל-פה, כשאין בה דבר שנמצא מחוץ למסורת זו או סוטה ממנה.

גנומן 202: הקבלה נקראת חדשה, הואיל והקבלה החדשה של הדג הגדול לוויתן לא נחשפה בעבר ולא הגיעה לעולם עד שהגאולה השלמה התגלתה. הלוויתן הגדול ידוע במסורת, כזה אשר ייאכל, ביחד עם אשתו הממולחת, על-ידי הצדיקים בבוא זמן הגאולה בסעודה גדולה וחגיגית, שתאורגן לשם כך. עם זאת, כמו כל השאלות העוסקות בגאולה השלמה, סימניהם מוזכרים באופנים שונים במסורת ללא הסבר. אין חכם כאל עצמו, שהסתיר את ה"סודות" אפילו מעיני חכמי ישראל לפני בוא הזמן.

גנומן 203: באופן כללי, החטא הנבואי בא לזרז את הזמן הסופי, באמצעות ספר הזוהר ועם מי שנלכד בלפיתתו וחושב כי הספר יביא את הגאולה הסופית, הואיל וכתוב בו שהספר (ספר הזוהר) יספק מזון לזמן הגאולה. מה הם חושבים? שמשה דה לאון יכתוב שספרו יוביל את עם ישראל לשואה נוראית?! הוא לא היה מצליח לעולם למכור את ספרו אם היה כותב כך. אף על פי כן, הזוהר התנבא שהגאולה תגיע ב-1940[25]...

גנומן 204: מוחות גדולים, רבנים מלומדים ותלמידי תורה נפלו אל פח האורות השקריים של הספר הזה. הארה גדולה ומזויפת בחושך הגלות על כל הסבל שבה. הרצון העז למצוא את האור הרוחני האמיתי שיביא, בעזרת האמת שלו ורוחו, את הגאולה השלמה הגדולה המובטחת. ראו כיצד התורה מכוסה מתחת לרצון זה! הם חיפשו את סוף הגלות ואת האור הגדול של הגאולה. הצדיק חיים הסביר, כי בשל רצון זה הם נפלו ל"עוון קץ": הרצון להחיש את הקץ. הצדיק הסביר לי זאת באריכות, על אף שרק כעת אני מצליח לתפוס את המציאות העמוקה, שחטא זה הוא בשום פנים ואופן לא עוול קטן, במיוחד כאשר הוא התבצע על-ידי מי שאחראים היו ללמד אחרים תורה.

גנומן 205: על פניו, רצון זה נראה מקובל עד שהוא מחולק למרכיביו, במיוחד לאור המושג: "עוון קץ" – החטא של זירוז אחרית הימים. קיים הבדל בין יהודי הכמהּ לאור ולגאולה לבין יהודי אשר רוצה למצוא את הדרך ל"הבאת" הגאולה. הרצון הראשון ברור. השני הוא לא אחר מאשר יציאה נגד רצון ה'. רק ה', שחשף את שמו למשה במעמד הסנה הבוער, יכול להביא את הגאולה. התורה הקדושה לא ציוותה עלינו לעולם לחפש את הדרך להבאת הגאולה השלמה. הנביא חבקוק אמר: "וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם-יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה-לוֹ--כִּי-בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר" (ב' 3).

גנומן 206: לא בלי סיבה נאמר כי השטן יודע את התורה כולה וכי תקומתו ההיסטורית נגד העם הנבחר עלולה להיות מאוד מתוחכמת ולכלול מלכודת רוחנית שתפיל את ישראל. הנחש קבע את שורשי תוכניתו לפני כ-750 שנה, בזמן בו היו קיימות כבר קבוצות של יהודים "מיסטיים", שחיפשו את "הסודות של העולמות הרוחניים העליונים" על-מנת להביא את הגאולה לישראל. היו אז גם כתבי יד מזויפים שיוחסו לאישים גדולים מן העבר. בין הכתבים ה"סודיים" הללו נכלל גם המונח: "עשר ספירות בלי מה", אשר הגיע לקדמת ספר היצירה[26].

גנומן 207: לשאלה כיצד המונח הזה, מעבר להופעתו בספר היצירה, התפרסם, אין לי תשובה. הסברנו זאת בחרם שהמונח "עשר ספירות בלי מה" הוא אמיתי, אך פירוש הספירות בו כ"עשר ספירות נאצלות" הוא בדיוק שורש הריקבון התיאולוגי של ספר הזוהר (ראו את החלום-סימן שקיבלתי בבאר שבע על מזכיר המדינה האמריקני לשעבר, ג'יימס בייקר, המסביר בדיפלומטיות שעשר הספירות קיימות, אך פירושן שגוי). המונח "בלי מה" נושא עימו שני מושגים הקשורים אחד לשני: 1. ללא "מהות" שקיימת בעולם או מהות שמוגדרת בדיבור האדם. 2. "בלום פיך מלדבר", כלומר: סגור את פיך ואל תדון בעניין. הבלבול שחל בקרב המיסטיקנים הראשונים הללו גרם לכך שהם נהגו בצורה הפוכה: הם החלו להגדיר את הספירות ולהפוך אותן למהות במקום לבלום את פיהם. רבי משה דה לאון!

גנומן 208: עובדה זו, ללא ספק, מייצגת את ה"מורכבות" בהבנת העניין. התחלת "חטא האבות האלילי" הוא תמיד עדין יחסית, בדומה לחטא דורו של אנוש. מה שהכותב חייב להבין הוא שבתיאולוגיה, הבדל בין מילה אחת לשנייה יכול להיות הבדל בין אמת לשקר אלילי. העניין עדין בתחילה, מאחר שהוא עדיין לא נתפס בקלות, אך כאשר הוא נתפס ומובן, ההבדל הופך עצום. הקבלה השקרית, המתייחסת לבורא, מדברת על דרגה גבוהה, המאציל! טעות קטנה....

גנומן 209: הפער בהבנת העניין הוא למעשה פער תודעתי הנוגע ל"סודות הנסתרים". אנשים נוטים לחשוב ש"סוד" יכול להימסר במילים, אך לא כך הדבר כשמדובר בסודות האמיתיים של ה', שבהם הוא משתף באופן בלעדי את הצדיקים הנסתרים. הם נבחרו על-ידו על-מנת לדעת את ה"סודות" למען שמירת העולם. הסודות אינם בדרגת הטבע בעולם, וכל מילה שנאמרת בנוגע אליהם פוגעת באיזון הנכון אשר הם עומדים עליו. לא מדובר בעצה קלילה אל הצדיק שיימנע מהפצת הסודות אלא בציווי אבסולוטי. המונח "עשר ספירות בלי מה" התגלה, ואין לי מושג כיצד, אך התנאים של נעילת הפה מגילוי הסוד לא נשמרו, מה שהיווה בסיס לכל השגיאה הזו. התנאים האמיתיים המתייחסים לעניינים נסתרים ונמצאים גם במשנה עצמה, לא נשמרו, מה שגרר את עם ישראל לכאוס הגדול ביותר בתולדותיו. 400 שנה של חטא אלילי של קבלה מזויפת לפני גזר הדין הנוראי של השואה.

גנומן 210: זה קרה. הם נפלו. הם תחמו את מה שאסור לתחום ודיברו על מה שאסור לדבר עליו. הם שברו את השקט במילים מושחתות, כשרב אחד מאוד נלהב, בקי במסורת ובעל שכל חריף ושטני, יצר את השגיאה ואף הרחיב אותה לבניית ארבעה עולמות, מה שגרם למלכודת שהביאה את עם ישראל לנפילתו.

ר' משה דה לאון, שהיה סופר מומחה, ידע איך לשכנע את קוראיו. הוא אהב ארמית ויצר זרם מיסטי ומסתורי בארמית, שהיתל בעולם היהודי, בעוד שהוא תר ברעבתנות אחרי גאולתו הכספית.

גנומן 211: דה לאון השלים את החבילה התיאולוגית החדשה שלו, כשהגדיר את השם המפורש כמקור לארבעה עולמות, "פתח" את עשר הספירות לכל אחד והשלים את ההאלהה התיאולוגית ב"יוד" של השם הקדוש - פתיחה שקרית של המספר 10 כעשר הספירות הנאצלות שמעל הבריאה. זוהי השגיאה התיאולוגית הנוראית של ספר הזוהר. היא מנוגדת לחוק האמיתי של התורה הקדושה, בכך שהיא מניחה "דרגות של אלוהות" מעל הבריאה: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א' 1). לא גימטרייה, רמז, דרש[27] או סוד יכולים להרוס את החוק האמיתי של התורה.

גנומן 212: אנחנו יכולים לראות זאת כפירוש בסיסי לחטא היאור, החטא הרואה ב"יוד" (עשרת השלבים הרוחניים האלוהיים) אורות נאצלים: "אור", יאור – יוד האור. דה לאון החליף את המילה מן התורה, שתיארה את רוח הנבואה והקדושה של משה, ש"האציל" אותה ל-70 זקני הקהילה[28], בעולם רוחני שקרי של ה"יוד", אותו הוא כינה עולם האצילות. עם ישראל נפל ליאור הפרעוני, ללא הבנה מהם המים הזורמים בו. ההטמעה הלשונית השקרית גרמה לפתיחת עולם סגור ויצרה עשר ספירות נאצלות מעולם האין סוף הלא מושג.

גנומן 213: בנוהגו כך, המינוח הנכון, אך המוסתר: "עשר ספירות בלי מה" הומר באופן שקרי מ"עשר ספירות בעולמות נסתרים" לעשר ספירות נאצלות מעל עולם הבריאה. ההבדל הוא "אין סופי". אם אתם דנים במה שנוצר, זהו הבורא שיצר יש מאין, ונכונה גם הטענה כי קיימות דרגות רוחניות עליונות. כולן נוצרו יש מאין, כלומר: הן לא היו קיימות לפני בריאתן. מאידך גיסא, אם אתם מזכירים דרגה של לפני הבריאה, אתם מדברים למעשה על דרגה שנמצאת בבורא עצמו. מסיבה זו אין אפשרות לכנות את מה שנמצא מעל הבריאה או לפני הבריאה בשם כלשהו, מלבד במונח "בורא" או באחד משמות האל מן התורה והמסורת.

גנומן 214: פגמי המחשבה האנושית נובעים מדמיון מפותח. זאת בתנאי שקיימת מערכת לשונית של מושגים לבנות עליה וגמישות תפיסתית לפישוט אותם מושגים ללבנים בעלות משמעות, על-פי רצון הבנאי. התיאולוגיה הנוצרית לא הייתה נולדת לולא ניסוח הלוגוס של יוחנן[29], ובלעדיו לא היה סולם תפיסתי לקשור את כריסטו לשלב האצלת הבן. כשכריסטו הפך להתגלמות הלוגוס לפני ומעל לבריאה, הוא נקרא "אלוהי" – הבן המואצל על-ידי האל, שנמצא מעל לבנו בסולם האצילות.

גנומן 215: כשאתם מדברים על שלבים או על קטגוריות שמעל לבריאה, אתם יוצרים "דרגות אלוהות" במסגרת האצילויות האלוהיות. בנקודה זו, מאחר שהעובדה מכוסה ברעיונות אחרים, האדם כבר לא יכול להבין מי ברא את העולם. האם זהו האל האינסופי מעל לדרגת אצילותו, או שמא זו האלוהות המואצלת הנמוכה, שנמצאת מעל לדרגת הבריאה? בדרך זו אתם יכולים להשלים את תמונת הפאזל האלוהית. האב מעל, ובנו צאצאו מחזיק את שתי ידיו הקוסמיות מעל היקום שנברא.

גנומן 216: אם אתם רוצים להכניס תחכום לציור האלילי שלכם, אתם יכולים לדמיין את האחד האינסופי באורו האבסולוטי מעל לכל הדרגות, אשר צמצם את עצמו בצמצומים רבים, ולכן הסתיר את אורו האינסופי דרך אורות עולמות האצילות – המעגליים והליניאריים, עד שהגיע לדרגה הנמוכה ביותר של חמשת הפרצופים הנאצלים: 1. כתר (כתר של הרצון הנאצל), 2. אבא (חכמה, האב האלוהי), 3. אימא (בינה, האם האלוהית), 4. זעיר אנפין (הבן האלוהי של האם האלוהית והאב האלוהי) 5. נוקבה (אשתו של הבן האלוהי, שהצטרפה אליו, ומרוב שמחה היא מפיצה את אהבתה לעולמות הבריאה התחתונים). זוהי דוקטרינת האצילות של ספר הזוהר! השם ישמרנו מפנתיאון האשפה המתוחכמת הזו.

גנומן 217: הרבנים המתוחכמים שכחו שאנו חמורים פשוטים המאמינים בפשטות, כי בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. אנו כה פשוטים עד שלא יעלה בדעתנו לשאול, כפי ששואל הזוהר: איזו אלוהות מואצלת אמרה: בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ? איזו אלוהות מואצלת אמרה: ויהי אור? איזו אמרה: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו? וכו'. אנו כה פשוטים, עד שאנו מעדיפים לחיות עם התיאולוגיה הפשוטה של אבותינו, של הדיבר השני ושל הציווי ה"כביכול קשה מאוד": "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים, י"ח, 13).

גנומן 218: המשנה לא היתלה בנו כשגרסה, שעבירה גוררת עבירה (אבות, ד', ב'). מספיק שה"יוד" התפרשה כמייצגת את דרגת עולמות האצילות מעל הבריאה ובמיוחד את עשר הספירות, וכל הגבולות נפרצו. קחו כל מילה בתורה, פשטו אותה רוחנית כך שלא תיעצר על-ידי אף פירוש מילולי, העלו אותה לדרגת האצלה, שייכו אותה לאחת מעשר הספירות הנאצלות, בין אם על-ידי אותיות בעברית שהיא כוללת או על ידי גימטרייה או על ידי שורש הרעיון המובא במילה עצמה, ותוכלו להביט בהגדלה על התזמורת הענקית של עשרת אלי מצרים, שחוזרת בגדול במסגרת הפנתיאון האלוהי הנאצל של ספר הזוהר.

גנומן 219: אל תתפלאו מכך שמשה דה לאון יכול היה למלא מאות רבות של עמודים במה שנראה כדברי תורה, שהפכו למיסטיים וקדושים על-ידי תיאור הספירות הנאצלות. הוא היה יכול לעשות את אותו הדבר גם עם ספרו של דנטה, "הקומדיה האלוהית", וייתכן שאף היה מרוויח מכך יותר. ראו עד כמה פשוטה היא התיאולוגיה הנוצרית בהשוואה לאגדה האלוהית של הבן האלוהי-הקוסמי-זעיר אנפין. עם זאת, למרות מורכבותה, היא נראית כל כך מתודולוגית, סיסטמית ובנויה היטב, עד שרבנים גדולים שחיו חיי תורה ומצוות בקדושת החוקים ובאהבת ויראת השם, כיצחק לוריא, חיים ויטל, משה קורדוברו, ישראל בעל שם טוב, הגאון מוילנה, הגאון המלבי"ם ועוד רבים, נפלו היישר לתוך האיחודים האסורים והנסתרים של איזיס והורוס, שהולידו את דמותו האלוהית של פרעה בחטא היאור.

גנומן 220: אנחנו חמורים פשוטים. איננו מאמינים באלים מצריים, בפנתיאון האלים היווני, בבודהה, באלוהות בן האל או בספירות הנאצלות של האין סוף. אנו מאמינים בפשטות, כי הדיבר השני הבדיל אותנו מכל האמונות הללו ואסר עלינו לחשוב מחשבות מסוגים אלו. גאולת האנושות תגיע כאשר היא תצעד באור האמיתי של עשרת הדיברות ולא של עשר הספירות הנאצלות של הקבלה המזויפת. אנו, חמורים פשוטים, נשארנו עם תפיסות ימי הביניים ואיננו מבינים את הטכנולוגיה הרוחנית העצומה של ספר הזוהר, אשר באמצעות סולמו של אשלג עוזרת לאנושות למצוא את שערי הארתו הגדולה והסופית. אנו ממשיכים לתור אחר צניעות, שמחת הלב, רצינות, ענווה פנימית ואמונה פשוטה באלוהינו, בורא היקום, בתוך תוכו של ליבנו.

גנומן 221: מטרותינו הן עדיין בקנה מידה מצומצם. אנו חותרים לדברים פשוטים, רגשות אמיתיים של אחווה בין אנשים, חמלה, אהבה ועזרה לזולת, חיזוק האופי והיכולת לעמוד מול מי שמונע מאיתנו להתקדם. אנו עדיין דבקים בעצה הקדמונית של חיפוש מידות הלב. מתי נבין כי העולם הוא חדש כיום, ודברים בסיסיים רבים הוחלפו באחרים? רק היצמדו לאורו של הזוהר, וכל השאר יגיע מעצמו! אבל לא, אנו עדיין חמורים עקשנים, המבזבזים אנרגיה בחיפוש המידות האהובות על ה'.

גנומן 222: אנו עדיין חוששים ממושגים פשוטים כ"אמונה", ובכל יום אנו מחזקים את הליכתנו בנתיב אמונת אלוהינו. אף על פי שגאולתנו הראשונה רחוקה מאוד, אנו עדיין מנסים לעורר את ליבנו לרצות לקבל את ברכת ה'. כיצד נפלנו בין הזמנים? מדוע אנו כה עיקשים על-מנת לסרב להאמין שהאל משנה את נקודת מבטו עם התקדמות הטכנולוגיה המודרנית? אנו עדיין חושבים להפוך למוסריים מבלי להבין שהאל התעייף מדברים קטנים מסוג זה, והוא מעוניין רק שנגיע לעולמות הרוחניים העליונים של הספירות הנאצלות, של תרשים תורת האצילות, של העולמות העליונים של האור הנחשף בספר הזוהר. ואנו, טיפשים, עוד מכים על חזנו ואומרים: "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי!!!"

גנומן 223: הבה לא נהיה טיפשים! מדרגות השיש הלבנות של מלכות השמים הן מדרגות המידות. המידות הפנימיות שהאדם מיישם בעצמו, ואלו שבין האדם לה' באות אחרי מידות הלב המיושמות בין אנשים. המטרה האמיתית של ספר הזוהר היא ניתוק בני האדם ממידות הלב, אך בסופו של דבר הוא ייכרת ויישרף לנצח על-ידי האנשים הזכאים ללב בעל מידות. הערכים האהובים של האמונה הפשוטה, הלב הטוב והכן, ופעולות הצדקה לנזקקים לא יעזבו אף פעם את הארץ. זאת הואיל וה' הוא כל יכול, לא משתנה, וחוקו נצחי כל עוד שהאנושות קיימת.

גנומן 224: בכל 13 השנים שלמדתי עם המורה חיים, הוא לא הפסיק לומר: "זכרו את הגר, היתום והאלמנה, כי ה' הקדוש נמצא קרוב אליהם ושומע את תחינותיהם". הצדיק גם אמר לעיתים קרובות: "זכור, פרץ, לא משנה לאן תגיע, תזכור שדין ה' נקבע על סמך הצניעות שתנהג בה כלפי הזולת. אל תעליב אף אחד והייה זהיר מאוד עם הבורים, מאחר שאינך יודע את המטרה שלשמה הבורא ברא כל אדם או את המידות הנסתרות האהובות על-ידי ה' באנשים מסוימים. עשה את עצמך בור כמוהו, על-מנת שלא תעמיד אותו במצב לא נעים".

גנומן 225: "ו כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי, וְלֹא-זָבַח; וְדַעַת אֱלֹהִים, מֵעֹלוֹת. ז וְהֵמָּה, כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית; שָׁם, בָּגְדוּ בִי. ח גִּלְעָד, קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן--עֲקֻבָּה, מִדָּם." (הושע ו', 6-8) – בני ברוך מבני ברק ובית הספר הקבלי של אשלג בירושלים מייצגים עיר מסוכנת של עובדי הרשע. הם רוצחים את הרוח האמיתית של התורה והמסורת ושופכים דם רוחני של נפשות תמימות, אשר נלכדו במלכודת האלילית הנוראית והמתועבת של זוהר-אשלג. השלב האלילי שהם הגיעו אליו דומה להאלהת פרעה במצרים ולאיחודו עם היאור, שנגדו נשלחה מכת הדם.

גנומן 226: יומן החמור: אני נמצא בסימן הטיפי (אוהל אינדיאני) של האיזון הנבואי של החזון השני, אשר נראה על-ידי הנביא חבקוק. נכנסתי אל עץ הדעת טוב ורע המתוקן ושברתי את עורף פרעה, שסיכל את המשך הגאולה. אני בסימן שושן, כ"שין" הכפולה, שאותה שמע דוד לוי בחלומו: "שין" ואז "שין" ארוכה. אלו שני ה"שין" בשושן החדשה של הגאולה השלמה, המייצגים את העיר, שבה נמצאים צדק בית המשפט של מרדכי הצדיק וארמון המידות של המלכה אסתר. ה"שין" הראשונה היא "שין" גדולה שנמצאת על ראשי[30]. זוהי ה"שין" הקושרת את 13 מזלות הלוויתן ל-13 כוכבי מערכת השושנה. ה"שין" הארוכה היא בתוך הלב וקושרת את המים העמוקים והנסתרים של מידות הלב. מ"שין" ל"שין" נמצאת ה"וו" החדשה של הגאולה השלמה, הקושרת את המוח החדש השפל לרוח החדשה של הלב. כאשר הקשר מושלם, ה"וו" מתרחבת מהראש לכף הרגל והופכת לארוכה – נון פינאלית של שושן. זו ה"נון" הקושרת את הנון סופית של לוויתן ל"נון" של יהושע בן נון. זאת למען השלמת הקבלה החדשה והאמיתית של לוויתן עם כוח הקבלה האמיתית של יהושע בן נון, עבור נוסחת החוק החדש של הגאולה השלמה. הנון הפינאלית של שושן משלימה לפיכך את שיעור הקומה הכללי של האדם המושלם (סימן ה-120) מבפנים ומבחוץ.

גנומן 227: זוהי ההיסטוריה של פורים החדש, שמתחילה עם השלמת סימני שושן, כמוסבר. אין פורים ללא השמדת המן ועמלק, קור הלב והשנאה הפנימית בדם, למען המסורת האמיתית של העם היהודי. הגאולה השלמה לא מגיעה ללא מקבילותיה בגאולה הראשונה וללא ה"פרעה" שלה להגדלת ניסי ה'.

גנומן 228: קיבלתי מהגואל האחרון, חיים, את סימן ברית חידוש ה"בית" של "בראשית" יחד עם סימן ברית שלום של אליהו הנביא, זכרו לברכה. הם מתאימים להמשך הנבואי של הנבואה האחרונה במלאכי בזמן החזון השני של הנביא חבקוק. כל אלו, סימני שושן וסימני ברית החידוש וברית שלום, נדרשים, בעזרת השם, להמשך כתיבת ספר משנת חיים.

גנומן 229: מה שמנע את הגאולה, מבלי שהבנו זאת, היה "כוח הניגוד" בצורתו השלילית. זו הסיבה שבעטיה הגיעו החדשות בנוגע לכוחו של בית הספר פרעה-זוהר ואתר האינטרנט שלו. מבלי לדעת מיהו האויב האמיתי, לא נוכל להתנגד לו ולכוחו במידה ראויה. כמו שנאמר, אין גאולה ללא פרעה, מאחר שכוח הניגוד חייב להתקיים. חשוב שהתלמידים יבינו זאת. אם אתה יודע מיהו האויב שניצב מולך, חשוב לדבר עליו ולהרסו מילולית בכל הזדמנות אפשרית. הבחנתי כי התלמידים נהנים לרוב לדבר על עניינים מהנים יותר, אך חשוב לזכור כי האמת חייבת לצאת לעולם וכי זוהי "מלחמה", אף על פי שבאופן עקרוני, מדובר במלחמות ה'. זו זכות גדולה להשתתף בגינוי הרע ולדבר בכל הזדמנות נגד האויבים הידועים, מה שיוצר "ונהפוך הוא" והופך את "כוח הניגוד" בצורתו השלילית ל"כוח הניגוד" בצורתו החיובית.

גנומן 230: זכרו, תלמידים, שמילותיכם הן בעלות עצמה ונשמעות למעלה, הואיל ואתם מעטים והחזקתם מעמד במלחמה עד כה. אל תתעצלו להילחם את מלחמותיכם המילוליות נגדם, כי עצלות כזו מחלישה בכם את כוח הניגוד.

גנומן 231: יומן משולם: מספר ברכות חדשות עבור סימן הנישואין המחודש בין הסוס הלבן והזנב הכפול:

ברוך אהיה אשר אהיה שתכנן את הנישואים החדשים בין ממלכת השמים החדשה לבין הארץ.

גנומן 232: ברוך ה' צבאות, הקושר את 13 המזלות של הדג הגדול לוויתן לברית החדשה הסופית של הגאולה השלישית השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים.

גנומן 233: ברוך ה' אל עולם, אשר תכנן את שלמות האנושות: שלמות הרוח, המחשבה, הפעולות והנפש, עבור דורות הגאולה השלמה.

גנומן 234: ברוך אל חי, המחדש את סימני אדם וחוה, אבינו ואמנו הראשונים, בנישואים החדשים של השמים והארץ במסגרת הגאולה השלמה.

גנומן 235: ברוך אל עליון המברך את החתן והכלה בנישואים החדשים של הגאולה השלמה מתחת לחופת 13 המזלות החדשים של הדג הגדול לוויתן.

גנומן 236: ברוך ה' אלוהינו, המקדש את הנישואים החדשים של הגאולה השלמה לפי המזבחות החדשים של בית התפילה במסגרת הגאולה השלמה, הכולל 7 קומות, 13 מזבחות תפילה ומחצלת אסלאם.

גנומן 237: ברוך אל שדי, המברך את שלגי ההרים ואת חולות החופים, שנגעו ברגלי מי שהפיץ את הבשורות הנפלאות של הגאולה השלמה בזכות המורה חיים.

גנומן 238: עלינו על הר הסוס הלבן ובטמפרטורה של 10 מעלות מתחת לאפס, פאולו ונודע הניחו רגל יחפה על השלג הקפוא ולאחר מכן רצו למקום חמים, בו קראנו ברכות חדשות ושתינו מיץ תפוחים ומיץ תפוזים במסגרת משתה החתונה. הסוס הלבן הוריד אותנו במהירות אל ים מרינלה (Marinella), בו פאולו ונודע חשפו את כף רגלם השמאלית והניחו אותה על החול. לא נראתה עוד כחתונה מחודשת זו בעבר! מהרגע שעזבנו את הבית ועד שחזרנו, ראינו עננים מדהימים שכמותם לא ראינו מעולם. הם נראו כצלחות גדולות מעופפות, לבנות, עגולות ורכות, שהודבקו יחדיו בצורות שונות: לווייתנים, ציפורים ענקיות עם כנפיים עצומות ומינים נוספים של דגים וציפורים. הם ליוו אותנו דרך כל הסימנים של החתונה המחודשת בין מלכות השמים ובין הארץ, בסימן 13 המזלות של לוויתן. אז נזכרתי גם שכשעזבנו את הבית בבוקר, ראינו ענן בשמים בצורת עין טובה וגדולה. אילו סימנים!

גנומן 239: כל אלו הם סימנים מאל שדי, סימנים שאנו מחפשים אחריהם, אוהבים לקבלם ולהיות עדים במסגרת הגאולה השלמה. לא אורות מזויפים של הזוהר, שמלווה את העיוותים המנטאליים של אדם אל עולמות לא קיימים ומנותקים מהעולם האמיתי של גאולת האל! "כל אדם יכול להגיע לאורות הרוחניים הגבוהים של הזוהר", הסביר שדמון הגלעדי, "מספיק להיות בעל רצון עז כדי להשיגם". הצהרות המטורף הזה מצחינות כגללי עגל הזהב. ההצהרה המטורפת הזו שיסודותיה נבנו מצחנת עגל הזהב היא תחבולת פרעה החדשה בתעמולתו.

ברור שכולם יכולים לקבל את האורות. מדובר בטומאה שלמה, ואין בה כל שמץ של קדושה מן התורה!!!!

גנומן 240: גם הדיאנטיקנים של הסיינטולוגיה אומרים כי הם יודעים כיצד לצאת מגופם, לרחף ממקום למקום, לדעת מי הם היו בגלגולים הקודמים, לרפא כל מחלה, לפתור כל בעיה ולהוביל לחיים מרוממים, בעיקר מן הכספים שהם גובים מהאנשים המסכנים המאמינים לדבריהם. אנו יודעים שהענף המסוים השטני-דתי-מדעי הזה מסתייע בשטן כדי למלא את כיסיהם של שדי הממון המתוחכמים. הוא שנוא על-ידי הבורא ובסופו של דבר ייחרב עד היסוד. בשמים הוא מכונה "הרוח המקפיאה הנוראית, המשעבדת את מוחות האנשים וגונבת את כספם". לא המצאנו זאת. קיבלנו זאת[31] בסימנים השלמים של הגאולה השלישית השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים.

גנומן 241: אל תסתנוורו מקלוּת עזיבת הגוף. גורוים, שמאנים, מיסטיקנים וקוסמים עזבו את גופם כבר מלפני אלפי שנים. זה לא פשוט כל כך אלא דורש אימון ושיטות אינדוקטרינציה. הם עבדו על זה. הם עבדו על הרס היחסים האמיתיים והנורמלים בין הגוף לנשמה, בודדו את הנשמה מן הגוף, לכדו אותה בעדינות בקור מנטאלי וגרמו לה לציית כרובוט למדריכיהם הכמעט משיחיים-אלוהיים כרון האבל או רברנד מון. זהו סודם! הם למדו לבודד את נשמתם מגופם, נגד רצון אל שדי, החלו לרחף אל ריקנות הבבואות הנשקפות ממראות עקומות ואיבדו בשל כך את מקומם בעולם הזה ובעולם הבא.

גנומן 242: גלעד שדמון מסביר לנו שכעת יש דרך לשים סוף לכל הסבל והייסורים. צריך רק ללכת ב"דרך התורה" שהשטן תחם מיד כדרך המאפשרת להשיג הנאה מלאה מקיום ללא מגבלות (ראו איזה שיגעון!). לכו לפיכך לבית הספר אשלג ולימדו באופן מתודי כיצד יש לטפס על סולם הזוהר של העולמות הרוחניים העליונים הנאצלים. כך תלמדו לצעוד בשני העולמות בו זמנית, תשתחררו מסבלכם ותחוו רק את ההנאות העליונות בכל דקה במהלך חייכם. אין צורך להגיב!!!

גנומן 243: אל תסתנוורו מן העולמות הרוחניים או מכל מי שמשבח את אמת הדרגות הנעלות והמוארות שהושגו. יש "מיליונים על מיליונים" של "ממלכות רוחניות", וככל שנשמת האדם לומדת כיצד לנתק עצמה מהגוף, היא תהיה נתונה יותר לחסדי האורות שמצאה. אין זכות כלל ב"התעלות" נפשית זו בפני אל שדי. כל מי שמתרגל זאת רק מתחמק מהקרבות שהנשמה צריכה לקיים בעולם הזה. קרבות אלו מאוד חשובים והכרחיים להתעלותה. הקרבות, הקשיים והייסורים קיימים כדי להילחם בהם ולנצח. נכון, חשוב לפתח רצון חזק לעמוד מולם ולהתגבר עליהם, אך הערך המוסף העצום הוא התעלות הנשמה בעולם הזה והסיפוק הגדול בעולם הבא, כפיצוי אינסופי.

גנומן 244: מעניין שגלעד שדמון לא אומר דבר על עולם הנשמות! מה שמכונה במסורת "העולם הבא" ומוזכר בדרך כלל לציון עולם הנשמות שלאחר המוות, מפורש מחדש על-ידו כמצב המושלם שאליו מגיעים אם משתתפים בעולמות הרוחניים העליונים של ספר הזוהר. כלומר: במצב של שלמות ושלום, בו כל אחד מקבל את מה שהוא חפץ בו, האדם ימצא עצמו מהלך בשני עולמות בו זמנית: "העולם הבא" ו"העולם הזה". מערכת המושגים המסורתית לא מעניינת את מר שדמון, וקל מאוד להסיק מדבריו שהעולם לאחר המוות נועד רק להחזרת הנשמות אל גופות אחרים, עד אשר תגענה אל הנירוונה מספר הזוהר ותוכלנה להלך בשני העולמות.

גנומן 245: אתם רואים איך הכל נפתר במי ה"יוד" של הקבלה המזויפת. ה"יוד" היא עשר הספירות הנאצלות שמעל הבריאה, ולכן גם מעל העולם הזה ומעל העולם הבא. אם רחצתם ביאור וגרמתם לאיחודים האלוהיים האסורים, אתם יוצאים מכל גבולות "העולם הזה" ו"העולם הבא". נכון, החלק במסורת שהציב גבולות והגבלות נכתב למען עם ישראל, שעדיין לא הוקפו במי היאור, אך כעת, עם סולמו של אשלג, אתם יכולים לטפס ולטפס עוד ועוד, ואף לשחות מסביב לכל שלב בסולם. כעת הוא הזמן למים הגדולים, שבהם כל הקיום הוא רק פתיח לדם הנאצל של היאור.

גנומן 246: תורת הבורא החיצונית מתעסקת, לדעת הכופר המוחלט הזה, רק בעניינים גשמיים. התורה עצמה מתחבאת מאחורי הבורא רק כדי לחשוף (או להסתיר) את מה שהמאציל עושה מעל עולם האצילות. אם תגיעו אל המאציל, לא תזדקקו ליצורים הנמוכים אלא תעוררו את האיחודים האסורים שאתם מעוניינים בהם. גם הנחש בעצמו לא יכול היה להציע הצעה טובה מזו!

גנומן 247: אנו, החמורים, נצמדים לנאמר בספר קהלת (י"ב, 13-14): "יג סוֹף דָּבָר, הכל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם. יד כִּי, אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל-נֶעְלָם: אִם-טוֹב, וְאִם-רָע'". מי ייתן ואלוהינו, אלוהי ישראל, בורא היקום, ירחם על עמו הנבחר וישמור על נשמותיהם היקרות מנפילה אל המלכודת הנוראית של "הדברים הנסתרים", שמטרתם הנסתרת היא רעה. אמן וכן יהי רצון.

גנומן 248: אני מתפלל לאלוהינו שיתעוררו בו רגשות החמלה לנשמות החדשות של מלכות השמים, אשר ירדו לעולם במהלך 16 השנים האחרונות ולאלו שעוד יירדו. שנשמות אלו תשמורנה על גופן, ושרוחן תתחסן בפני המלכודת הבוגדנית, השנואה, השקרית והאלילית של הקבלה המזויפת. שמור על הילדים, אל שדי, רחם על טוב לבם ועל תמימות נשמותיהם והרחק אותם ממלכודת הקבלה השקרית לנצח. אמן כן יהי רצון.

גנומן 249: ליבי בוכה לאלוהיי. אני מצטמרר מן המחשבה על מה שיכול לקרות לנשמות התמימות שתיפולנה קורבן ושלא תצלחנה להבחין במה שנמצא למטה. בכינו עם רחל אמנו, שחששה לגורל הנשמות שאיבדו את זהותן, והשתוקקה שיגיע היום, שבו הן תחזורנה לגבולן בשמחה גדולה, ובשמחה גדולה אנו בוכים עימה על כך שהן נמצאו שוב, השתחררו מכבליהן וחזרו מן הגלות הארוכה לארצן.

עם זאת, אני בוכה בתוכי, וליבי מייסר אותי על דמעות לאה אמנו, שייסוריה הקדושים היו קשים עשרות מונים בשל העובדה שיעקב לא ענה באופן מלא לאהבתה, סמל למצוקת בית יהודה. חזור כעת, יעקב אבינו, בוא וראה את האמת, את כאבה האמיתי של לאה, אשתך הנאמנה, הרוחצת, מיטהרת ומתנחמת באהבת ה'.

גנומן 250: הצב חומת אש סביב נשמותיך הנבחרות, אלוהינו, ואל תאפשר להן ליפול במלכודות הבוגדניות והזנותיות לפני גאולת ישראל. אנו יודעים שכל הרוע מוכרח לצאת החוצה במהלך הדור הרביעי, על-מנת שייהרס לעולמים. פקח את עיני בני עמך, כדי שיראו רק באמצעותן. ענה לתפילתי, אלוהיי, וגרום לחומת האש המפרידה לפקוח את עיניהם של צאצאי יעקב. אמן כן יהי רצון.

פרק 6

גנומן 251: עברתי שינויים רבים בחיי. בגיל 17 עדיין לא ידעתי להבדיל בין יהודי אשכנזי לספרדי, אך יעודי הוא לגרום לאנשים, בעזרת השם, להבדיל בין הקבלה האמיתית של ישראל ובין הקבלה המזויפת של המאות הקודמות. ולא רק זאת, גורלי הוא גם לקבל מהמורה חיים את הקבלה החדשה והאמיתית של הדג הגדול לוויתן. אני לא יכול לכפור באמת. ראיתי את הגעתה של הגאולה השלמה המובטחת. אלה היו גורלי וזכותי להיות תלמיד של ראש ל"ו הצדיקים, חיים, גם אם לא נועדתי להגיע לדרגתם.

גנומן 252: מה שלא יכולתי לראות למעלה, ראיתי כאן, כפיצוי, על הארץ: ניסים, אשר התגלו לעולם במסגרת הגאולה השלישית השלמה. נקראתי לצאת מן הפרשה שלי בתורה, ולפרוץ את מחסומי העבר, כך שבשורות הגאולה השלמה תגענה לכל 4 קצוות תבל. ירדתי על ארבע ונערתי, שמח על סימני החמור שנפלו בחלקי. אני התלמיד הראשון של הצדיק חיים, ועדיין הפכתי לחיה, חיה שמסמלת את הגאולה. אולי לא חכמה במיוחד אך עקשנית מאוד. לפעמים גם ליבי בוכה בהתפרצות של רצון עז להביע במילים את הניגודים שראיתי.

גנומן 253: אני מאמין שראיתי בחיי יותר ניגודים מאשר כל אדם אחר. אני אומר זאת כחלק מחובתי לדבר על הסימנים של פרץ, על סימני החמור, על סימני הדג הגדול ואפילו על סימני הצב המואר.

גנומן 254: טבלתי חתיכת לחם בחלב ומרחתי אותה על שכבת הדבש שעל ברכיי. הבטתי למעלה עד שהרגשתי, שהסימן שלי נקלט במלכות השמים ואמרתי: "יבורכו החלב והדבש על מזבח מלכיצדק". לאחר מכן שתיתי את החלב, אכלתי את הלחם עם דבש החמור ובירכתי: "ברוך אתה ה' אלוהינו שעשני לחמו".

גנומן 255: האם לא אצעק בגלל הסכנות מן האקסטזה של שדמון?! כוח הניגוד נושא עמו את חכמת הניגוד, והחמור לא ייתן להזדמנויות כאלו לחמוק. תהיתי כיצד יתמודד החרם עם הכוח החב"די-משיחי העצום, עם "טנקי המצוות" הפולחניים שלו.

גנומן 256: מר רמו לוי, עליו השלום, שלח חלום לג'יורדנו ובו נראו צעירים מקבוצה חסידית אחרת שמתו בטרם עת בשל דרך חייהם ומנהגיהם. כיצד תחלנה מלחמות השם?

גנומן 257: החסידים הקיצוניים אמנם לא מקובלים על-ידי העם היהודי, אך העם לא רואה את התנועות החסידיות ככלל כתנועות ה"נובעות" מספר הזוהר. באופן כללי, אנשים לא מעלים על דעתם שתיאולוגיה שקרית נמצאת בבסיס התנועות הללו.

גנומן 258: כיצד העם היהודי יעמוד מול תיאולוגית הזוהר ויתעמת איתה? החוברת של גלעד שדמון באה על-מנת לספק לי את התשובות. לבסוף, האנשים יראו את הרוע של ספר הזוהר עצמו.

גנומן 259: מדהים עד כמה הפשטות הלשונית של שדמון ברורה, בנוגע להצגת כוונותיהם של הזוהריסטים. הוא אדם שלמד רפואה אלטרנטיבית במשך שנים וחקר את יחסי הגומלין בין רעיונות ומערכות. הוא כתב את הספר במטרה להנחיל את המטרות האמיתיות של ספר הזוהר לעולם, כאילו היה אומר: "תנו לנו, לקבליסטים, להפסיק ללכת סחור-סחור, אלא לומר את מה שאנו באמת מאמינים ומתכוונים אליו בשפה ברורה, שכל אדם יוכל להעריך, אם הוא לא הזדהם על-ידי צורות אחרות של יהדות".

גנומן 260: זה נכון. הכיפרות חסרת האחריות לא הולכת סחור-סחור. גלעד שדמון אומר לכם בבירור שאין צורך בדבר אחר בעולם מלבד ספר הזוהר וסולם אשלג כדי להגיע למטרה האמיתית בחיים, וכי שום דבר אחר לא יוכל להביא אתכם אליה. אין יותר ברור מכך! אזהרות רבות שהוסברו על ידי החכם אלקאפח כמו גם בחרם של "חמישה לוחות הברית" בנושא כיצד הקבלה המזויפת מובילה לבסוף לשלילת התורה האמיתית, היו עדיין "מכוסות" במעיל ההלכה של היהדות המסורתית, כבחב"ד, לדוגמא, אך גם כל שאר הצורות של היהדות המיסטית "כוסו" בלבוש מסורתי.

גנומן 261: כאן הבנתי שמהדור הרביעי השנוא של חב"ד לכיפרות של זוהר-אשלג-לייטמן-שדמון חלה קפיצה שלא תאמן. הראשון הוסתר מתחת לכסות רבנית ההולכת סחור-סחור באופן פילוסופי, בעוד השני מהווה שלילה גסה ופומבית של המסורת. אז גם הבנתי מסימני המכות ומסימן פרעה שקיבלתי, שכאשר המעגל האלילי יורד עד לדרגת הדור הרביעי (חב"ד), בו הוא מכוסה היטב בלבוש מסורתי והיסטורי, עד ששורשיו מכוסים גם כן, קיים גם שלב כפול נוסף של הדור הרביעי השנוא, אשר חוזר חזרה, כביכול, אל חטא האבות של ספר הזוהר עצמו.

גנומן 262: העניין מותאם לסימן שבוצע על-ידי הגואל חיים בסימן הכוכבים מן הכוכב הרביעי הנעתק ועד לכוכב הראשון, כאן בצידו השלילי, ביחס לחטא האלילי על ארבעת דורותיו. זוהי אסטרטגיה מלמעלה, מאחר שלבסוף חטא ספר הזוהר והתיאולוגיה האלילית שלו חייבים להתפרסם. הטעות הנוראית של משיחות חב"ד לא הספיקה על-מנת לעורר את הבנת שורשי העניין. הפשטות המיסטית של גלעד שדמון מתעלמת מכל ההתפתחויות ההיסטוריות (מלבד אשלג), והבימה החדשה נקבעה עבור הפולחן הגדול של עשר הספירות הנאצלות, כפי שהן נלמדו בזוהר. פרעה, מכות וכיפרות שלא נראו בעבר. סימן הגאולה השלמה מטרתו להכריז כי בא הזמן. "עוד חזון למועד" הגיע.

גנומן 263: החוצפה של גלעד שדמון היא אכן פרעונית, מערערת באופן מחריד את כל המסורת האמיתית ושובה באופן מסוכן כל כך קורבנות תמימים. זמן הדין העז מתקרב. הרוע הגיע לדרגתו המרבית ו"משלים" את החטא. אנו מדברים על השלב החמישי בחטא, אך חובה לזכור כי זהו גם השלב החמישי בדור הרביעי השנוא. זהו החטא ה"עוטף" את כל עברו בחבילה חדשה, שמופצת בדרגה "אוניברסאלית", ככוכב החמישי, שהוא כוכב אוניברסאלי. סימן הכוכבים, שהוא גם סימן זמני הדור הרביעי, מוכפל בעצמו. לדוגמא: החטא האלילי במחנה היהודי והחטא האלילי במחנה הנוצרי הן סיבות שבעטין אנו יכולים לדבר על השלב החמישי שמוכפל להיות שלב עשירי. סימן פרעה (האל העשירי של מצרים) וסימן המכות (שהיו עשר) מוכיחים זאת.

גנומן 264: אם אתם קוראים את החוברת של שדמון ומאזינים בקשב לדבריו, תמצאו לא רק את חילול הקודש בכל משפט. אם אתם מצליחים לזהות יהירות, תגלו מן ההתחלה ועד הסוף כי הידיים ידי מתחזה והקול קול פרעה, מלך מצרים - שיא היהירות המתועבת על-ידי אלוהי ישראל. האויב האמיתי של עם ישראל (לאחר שהסתתר במשך שנים רבות כל כך) החליט סוף-סוף לגלות את פניו האמיתיות. הוא עטה על עצמו לבוש מצרי והגיע בשיא יהירותו עם כתר אהבה עצמית ועם ביטחון עצמי שטני לדרוש להנחיל את ממלכת ספר הזוהר לכולם.

גנומן 265: לצערנו ישנם קורבנות, מאחר שלרבים אין היכולת להבחין ביהירות ואין גם ידע במסורת או לפחות במסורת האמיתית של הדיבר השני וכו'. מאידך גיסא, אתם יכולים לשטות ביהודי כאשר הוא ישן אך לא כשהוא מתעורר. הרוע של החוברת, חולי כוונותיה והשחצנות של מחברה הביאו את חטא הזוהר אל הארץ. קול העם דרוש לגאולה השלמה. הוא יגיע ויגרום בקרוב ליהודים לעמוד, לגנות ולקלל את כינוס בית הזוהר המשוגע של אשלג, כמו גם לעשות כל דבר להפילו.

גנומן 266: השלב החמישי שהוא השלב האחרון של הרוע, מזכיר את המשפט הידוע בספר קהלת (ז', 14): "גַּם אֶת-זֶה לְעֻמַּת-זֶה, עָשָׂה הָאֱלֹהִים". כלומר: הבורא יתברך הציב בבריאה את כוחות הטוב אל מול כוחות הרע. ה"לעומת זה" ידוע גם כ"סטרא אחרא". כפי שהוסבר ב"חמישה לוחות הברית", חשוב לזכור כי מושגים כ"סטרא אחרא" קיימים כמושגים בקבלה האמיתית, אך הם זויפו והושחתו על-ידי תיאולוגית הזוהר. כל הדוגמאות עשויות להילקח מן המונח "עשר ספירות בלי מה", אשר הושחתו בזוהר לעשר ספירות נאצלות.

גנומן 267: החכם אלקאפח שפך אש וגפרית נגד הפנתיאון שנוצר בספר הזוהר על-ידי עשר הספירות הנאצלות של הקדושה העומדות מול עשר הספירות של הסטרא אחרא. כפי שראינו באמירתו הדיפלומטית של ג'יימס בייקר (בחלום שחלמתי בארץ ב-1990): "עלינו להודות כי עשר הספירות קיימות, אך פירושן זויף". הכרחי להבין כי האויב אינו עשר ספירות בלי מה, אלא עשר הספירות הנאצלות.

גנומן 268: זוהי הנקודה. הקבלה המזויפת היא בדיוק הסיטרא אחרא של הקדושה האמיתית ומנוגדת לה ב-180 מעלות. אם אדם, כחלק מהדיון, קורא את הזוהר במטרה לשלול, להכחיש כל היבט בתיאולוגיה שלו ולהרוס את המונחים הלשוניים של הספירות הנאצלות, הוא ימצא עצמו מאשרר את התיאולוגיה האמיתית של הדיבר השני ומטהר את השקר והזיוף להקשר נכון של הקבלה האמיתית. זוהי בדיוק ה"עובדה" הנוראית, שגרמה לנפילת ישראל - העובדה שהסטרא אחרא מנוגדת באופן מדוייק לסטרא ד'קדושה, ולא רק פרשנות מוטעה או סטייה, אשר גרמה לרבנים לאבד את האיזון וליפול, תוך אמונה "טובה" כי מילות ספר הזוהר הן "קדושות" והן חלק מה"קבלה האמיתית".

גנומן 269: אנו יכולים להכריז כעת, כשהסימנים בידינו, שההגעה לשלב החמישי של הרוע, במסגרת החטא הנוראי הנבואי של הדיבר השני, משמעותה גם השלמת חטא חמשת הפרצופים של ספר הזוהר. השלב העשירי של פרעה, אשר הגיע עם הכתב של שדמון, מצביע על כך שעשר הספירות של הסטרא אחרא בספר הזוהר הגיעו למלוא חטאם.

גנומן 270: עלינו לעסוק, בעזרת השם, בשבירת הלוחות הראשונים, שהכילו את עשרת הדיברות בשל המנטאליות הנאצלת של הערב-רב, שיכול היה להשחית את הקבלה האמיתית אשר ניתנה באותם דיברות, לולא משה רבנו ניתץ אותם בסימן הנורא וההיסטורי של התיקון הגדול.

גנומן 271: למרבה הצער, כל המאמינים בקבלה המזויפת נלכדו בעצמם בתוך הסטרא אחרא, ורק היפוך טוטלי יכול להצילם. בשל כך הם רואים את כל האורות ואת כל מה שברצונם לראות. ה"סטרא אחרא" קיים והוא חזק מאוד, עד שייהרס. מלכודת החטא של "עוון קץ" נוראית. מאחר שהם קורבנות לאורות המזויפים של הטומאה, הדבר גורם להם לטעות בכל שלב בדרכם.

גנומן 272: ליבם התקשה כל כך באמונתם השקרית, כאשר ה"סטרא אחרא" סייע לחזקה. בדומה לפרעה, הם לא ייכנעו, עד אשר יושלכו למטה בדרך לאבדון על-ידי קול העם ועל ידי הניסים הנסתרים והגלויים של אלוהי ישראל הקדוש. היו בטוחים בכך! הדור הרביעי מייצג את סוף האלילות בעולם, מן הצורות הגסות ביותר ועד לדוקטרינות האליליות המתוחכמות, הפילוסופיות, המטאפיסיות, הקוסמולוגיות והמיסטיות.

גנומן 273: יומן: סולי שלח לי עוד מספר טקסטים העוסקים במי ש"מתפלל לפי הקבלה" של הרוסיקרוציאנים (המאמינים שהם יודעים את "סוד ורד הצלב"). ראו עד כמה ההיבט האוניברסאלי מעצב אותם. הקבליסטים הרוסיקרוציאנים מערבבים יחדיו את הזוהר, הבודהיזם, ההינדואיזם, הגנוסטיקה והנצרות לכור היתוך של מדיטציה רוסיקרוציאנית באופן שיטתי ו"מדעי" מתודולוגי של קבלה מדיטטיבית טהורה. אתם יכולים להבחין בחמשת הפרצופים ובעשר הספירות הנאצלות רוקדות יחד עם קארמה, דארמה, גנוזיס, נומוס ועוד.

גנומן 274: ההתרחבות האוניברסאלית של אהבת הזוהר, אשר התפשטה כאש בשדה קוצים בעשרים השנה האחרונות, ובמיוחד בעידן האינטרנט, תהווה לבסוף סמן עבור כל השאר בעם ישראל, בנוגע לטומאה אשר טבועה בתוכה.

גנומן 275: בוודאי תתפלאו מדוע קיימות מערכות מורכבות של התבוננות, שמטרתן היא השתבחות, חתירה לשלמות, הגעה לחוזק פנימי ושמחה באדם, אך למרות זאת הן אינן תורמות להגשמת יעדי ה' הרצויים. מערכות אלו נראות כה מופלאות, מהנות באופן מורכב ויפות להתבוננות, אך למעשה הן לא מביאות את התוצאות הרצויות על-ידי אל שדי עבור האנושות. יש להן אורות ומתכונים להתרוממות הנפש ולהנאות מחשבתיות ורוחניות, אך הן אינן רצויות על-ידי אל שדי, הבורא היחיד של היקום, ישתבח שמו לעד, עבור הנשמות שאותן הוא אוהב.

גנומן 276: מה מאפיין את הרוע שהמערכות המדיטטיביות הללו מובילות אליו? דיוק בניסוח השאלה מסייע לקבלת תשובה. אל מה מוביל החטא האלילי שטבוע במערכות הללו? מה כל כך מתועב בחטא האלילי, שגורם לאנשים לפעול באופן כה שנוא על-ידי אל-קנא, שליט היקום?

גנומן 277: למעשה, קל יותר להבין כאשר מדברים על עבודת אבן או על פסל, וקוראים לו אלוהיי, או פונים באותה מידה לשמש, לירח או לכוכבים. כאשר מושאי הפולחן הופכים לפילוסופים יותר, מטאפיסיים, קוסמולוגיים ומיסטיים, הם מכוסים במספר עצום של רעיונות, תפיסות ופרשנויות סביבם.

גנומן 278: הדור הרביעי הסופי, עם סימן הגואל האחרון, חיים, קושר 4000 שנות היסטוריה מכוכב אברהם אבינו, הוא השלב המסיים הגדול, שבו יהרסו כל צורות האלילות, אפילו המתוחכמות ביותר. הנושא כה רחב, עד שניתן כבר בתחילתו להתקשות להבין כיצד לאחר 4000 שנים העולם עדיין מלא בעבודה זרה, וכיצד גם עם ישראל, ב-400 השנים עד לשואה, נפל בה, ולאחר השואה הוא רק מגביר את העיסוק בה, עד אשר העניין יובן על-ידי כולם וייהרס. איזו עבודת אלילים גרועה יותר? זו שהייתה בעבר או זו של ההווה?

גנומן 279: זו שאלה קשה, אך אנו צריכים לפשט אותה על-ידי תפיסת ההיסטוריה עצמה. הסימן שביצע הגואל האחרון, חיים, קשר את ההיסטוריה לאמת מהותה ה"מחזורית" וה"מתקדמת". גם עבודת האלילים היא מחזורית, כפי שהדיבר השני מלמד אודות ארבעת דורותיה, עד להריסתה אחריהם. אם היא הייתה נשארת בעוצמתה לאחר ארבעה דורות, היא הייתה הורסת את הטוב המתקדם שנשאר בעולם. לפיכך, ברמה העולמית, עם הגעת הדור הרביעי האחרון, כל האלילות תיהרס. בדורות הרביעים הקודמים, האלילות נגדעה בדרגות רבות ובאומות שונות, שהושמדו ביחד עם אליליהן.

גנומן 280: עובי האלילות הנגלית היה גדול יותר ככל שאנו חוזרים אחורה בזמן, וכך גם "המדעים המיסטיים והכוחות המאגיים" של עבודת האלילים, עבודת הכוכבים, הכשפים וכו'. כמעט שום דבר מאותם כוחות מאגיים לא נשאר בעולמנו כיום. למרות זאת חלה התקדמות, או התקדמות חריגה, של היבטים מסוימים באלילות, אשר נמשכו כ-4000 שנים במהלך ההיסטוריה, עד שייהרסו בדור הרביעי הנורא והשנוא. זה יהיה בלתי אפשרי להבחין באלילות המאוד מתוחכמת של הדור הרביעי האחרון, אם אין ברשותנו הסממנים והדוגמאות לשיפוטה. בשל כך אנו יכולים לומר שספר הזוהר המתוחכם והמאוד אלילי צריך להתרחב בהשפעתו ההיסטורית על-מנת להיהפך לסמל האלילות עבור הדורות הבאים, כשהריסתו תסמל את שנאת ה' כלפי העבודה הזרה עבור עם ישראל והעולם כולו.

גנומן 281: הרס הרוע הגדול הסופי יהיה הזרז להחזרת ישראל אל התורה כמו גם אל ההבנה והקבלה של הגאולה השלמה. על עם ישראל להבין כי הוא לא עם שנפל, אלא העם הנבחר, צאצאי אברהם, יצחק ויעקב. התורה היא לא עוד ספר אשר חולל, אלא חמשת החומשים של משה רבנו, המסורת והקבלה האמיתית של כל ישראל. בשל הרוע הנוראי, רבים מעם ישראל איבדו את האמונה בתורה. עם זאת, ההיבטים החיוביים של ההיסטוריה היהודית יחזרו בסופו של יום למקומם, וכולם יבינו את המציאות הנבואית, שעליה אנו מדברים כעת.

גנומן 282: מה שאלוהינו שונא באלילות הוא היהירות שהיא נושאת עמה. ככל שהדוקטרינות סביב האלילות יותר מתוחכמות, כך גם סימני היהירות גדלים ביחד איתן והורסים את הלב האמיתי האהוב על-ידי ה'. היהירות תיפול ביחד עם נפילת האלילות, וכך גם השחצנות המתוחכמת של הקבלה המזויפת, שתיכחד בעם ישראל כולו. הלב האמיתי של עם ישראל והענווה הפנימית שהוא ירש יתגלו כאשר השחצנות האלילית תיחשף ותיהרס.

גנומן 283: על עם ישראל להכיר את מידת שפלות הרוח ואת טעותו, על-מנת שאף אדם לא ירים עוד את ראשו ביהירות ויצהיר: "אנו טובים מכם". זהו הלקח ההיסטורי שה' מתכנן לנו, על-מנת ללמדנו ענווה. ענווה שאהובה על-ידו ונדרשת לשם קבלת הגאולה השלישית והשלמה של אהיה אשר אהיה, בזכות הגואל הנבחר והאחרון, חיים.

גנומן 284: אלו הם היסודות לשינוי, שאנו מחפשים בטקסט עד כה: 1. המרובע, 4 תקופות של 4 שנים, עד לסיום השנה ה-16. 2. סימן השלב החמישי של חטא הקבלה המזויפת. 3. סימן פרעה וסימן המכות, בסימן 10. 4. ההתאמה בין השנה ה-17 שתבוא לבין "זמן החזון השני" של נבואת חבקוק. 5. היחסים בין הנבואה לצדיק החי באמונתו.

גנומן 285: נבואת חבקוק מתייחסת לדור רביעי זה. כפי שלדור הרביעי יש כפילותו וריבועו, כך גם לנבואה יש היסודות הללו. הנבואה מדברת על "חזון" של "זמן החזון הראשון", וגם על "חזון" של "זמן החזון השני", ולכן היא מוכפלת בתכניה. "זמן החזון השני" מוכפל גם בעצמו: ביחס לגאולה השלמה, ובמיוחד ביחס ל"פתיחה השנייה והסופית" מן השנה ה-17 של הסימנים השלמים ואילך. במושגי הדור הרביעי הסופי הכוונה היא לשנה ה-36 מתוך תקופה בת 65 שנים. אנו דנים כעת בנבואה במונחי הפתיחה החדשה והסופית של בית הספר ושל סימן הגאולה השלישית השלמה.

גנומן 286: בהתייחס לתקופת 65 השנים של הדור הרביעי, "זמן החזון השני" יכול להתייחס רק לשנה ה-36, מאחר שהחלוקה היא ל-35 ול-30 שנים (כפילות דור זה). השנה ה-36 היא השנה הראשונה במחצית השנייה של הדור הרביעי. העניין מתואם בשלמות עם העובדה שהמחצית השנייה של הדור הרביעי היא החלק הקשה והנורא ביותר הצפוי להתרחש. לפיכך אנו רואים, כי הנבואה שלאחר "זמן החזון השני" מטרתה להזהיר ולעודד שההמתנה לקץ, כלומר: ליום ה' הגדול והנורא במחצית השנייה של הדור הרביעי, תהיה מייאשת. כמו-כן, מאחר שהזמן המתארך ילווה בהרס כבד ואסונות, האזהרה רצויה כי "אִם-יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה-לוֹ--כִּי-בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר" (חבקוק, ב', 3).

גנומן 287: הוא לא יתמהמה ולא יאחר, הואיל והזמנים הם זמני הדור הרביעי הסופי, כפי שלימד אותנו הגואל האחרון, חיים, דרך סימן הכוכבים והסימנים השלמים של הגאולה השלמה. באשר לסימן החמור האוכל לחם, תקופות הזמן העיקריות, המתייחסות לקבלה ולהפצה של העדויות הכתובות וההסברים, מתחלקות לשניים: 1. תקופת הכנת הכתבים והמסמכים הללו. 2. "הפתיחה האחרונה הרשמית והמוסמכת" של ההפצה. מן השינוי הנוכחי סיכמנו כי 16 השנים הראשונות ייקראו "שנות ההכנה", שלאחריהן יחל "זמן החזון השני" של ההכרזות, ובעזרת השם, ההפצה[32].

גנומן 288: הנבואה עצמה היא בתבנית מוכפלת ומרובעת. 1. החזון הראשון של "זמן החזון" עם: 2. ניסוח החזון בלוחות מובנים לכל. 3. החזון השני של "זמן החזון השני". 4. ההמתנה המייאשת ל"קץ", שבוודאות יגיע במועדו. שימו לב שהנבואה לא מדברת על כתיבת החזון בלוחות, וזאת מאחר שרוב הלוחות כבר נוסחו במהלך 16 השנים הראשונות עד כה במסמכים ובכתבים של ספר משנת חיים.

גנומן 289: ייתכן שתחושת ההמתנה המייאשת ל"קץ", גם אם יתמהמה וכו', בהתייחס לסימן הגאולה השלמה, קשורה לצורך בסבלנות העצומה, גם בעולם היהודי וגם בקרב אומות העולם, בשל הזמן שיעבור עד להבנת העניין. לבסוף תגיע ההבנה בהתאם לזמני הדור הרביעי. מי יקבל את ההבנה והזכות? הנבואה עונה על כך: "הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (שם, 4). דהיינו: האדם הלא ראוי לא יתקן את דרכיו, אך צדיק באמונתו יחיה.

גנומן 290: לכך אנו יכולים לקרוא "היסוד החמישי של הנבואה", אשר נמצא בהתאמה לכוכב האוניברסאלי החמישי בסימן הכוכבים[33]. הוא גם אוניברסאלי ביחס לכל האנשים - גברים ונשים ברחבי העולם. ואכן, החוק החדש של הגאולה השלמה מתבסס על תפיסת הפסוק ונקרא: החוק החדש של הצדיק החי באמונתו. נבואת חבקוק היא החשובה ביותר בהתייחס לאחרית הימים, דהיינו: לזמני הקץ של הדור הרביעי. היא מצביעה על כך שהזמנים הם "זמני חזון" מיועדים: עליהם להיות מתועדים בכתיבה, ויש להם התחלה, המשך, "זמן חזון שני" והמתנה מייאשת עד להגעה ל"קץ", שהוא בעצמו תקופה המתחילה את עידן השלום של דורות הגאולה השלישית השלמה. זוהי הנבואה המוכיחה כי ההיסטוריה היא מחזורית ומתקדמת בו זמנית.

גנומן 291: הנבואה כוללת את יסודות הזמן של הדור הרביעי הסופי ולא מזכירה בפירוש את יסודות החטא הנכללים בו, אף על פי שבהמשך הנבואה ישנן רמיזות לכך. הדור הרביעי הסופי מייצג את השינוי הגדול של כל דברי הימים, הסינתזה הנבואית, שאותה ניתן לקבל על-ידי למידת ארבעת דורות החטא האלילי של האבות לפי הדיבר השני. הטקסט שלנו, "חמישה לוחות הברית", מסביר בפירוט רב יותר כיצד יש ללמוד על ארבעת הדורות בתורה: החטא הקדמון, חטא דור אנוש[34], מגדל בבל ועגל הזהב. אנו מנסים להשלים את הלימוד בספר זה ולסיים אותו ב"בית" של "בראשית" כדי להבדיל בין הקבלה האמיתית לקבלה המזויפת.

גנומן 292: שני הדיברות הראשונים יחדיו מייצגים את הגאולה, החטא האלילי והגאולה השלמה. החטא האלילי בארבעת דורותיו הוא הבסיס לכל החטאים, באותו אופן שהדיבר השני כולל בתוכו, כידוע, את כל 365 מצוות ה"לא תעשה" בתורה, והדיבר הראשון כולל את 245 מצוות ה"עשה". דהיינו: כל החטאים נובעים מן ההתנתקות מהאמונה האמיתית באל אחד.

גנומן 293: בהתאמה, המטרות העיקריות שלנו בספר משנת חיים הן: להסביר מחדש את האמונה בדיבר הראשון, לספק הסבר מלא ביחס לארבעת דורות החטא האלילי של הדיבר השני, וכן להסביר ולייסד את כל היבטי הגאולה השלמה.

דיוננו בנוגע לארבעת דורות הדור הרביעי השנוא לא מוגבלים לחטא האלילות. גם כאן ניתן לחלק את החטאים העיקריים לארבע: 1. עבודה זרה. 2. תועבות מיניות. 3. חטא תאוות בצע כסף. 4. חטאים המשתייכים לעולם המדעי כמו הגנטיקה והקוסמולוגיה הספקולטיבית.

גנומן 294: אלו הם, כמובן, קטגוריות רחבות, וכל אחת מהן יכולה להתחלק לארבע קטגוריות משנה, אך לא נפרט אותן כעת.

ארבעת דורות הדיבר השני הם, ראשית לכל, אלו הכתובים בתורה ומוסברים במסורת, מחטא עץ הדעת ועד לעגל הזהב, כמוסבר. אלו אמנם הוסברו ב"חמישה לוחות הברית", אך יש שלב מסכם להסברים אלו שיש להשלים כאן, בעזרת השם. הכל מוסבר בספר מלחמות השם של החכם יחיא אבן-שלמה אלקאפח ובחרם של "חמישה לוחות הברית", אך הטקסט הנוכחי חושף את שיא חטא דוקטרינת האצילות.

גנומן 295: כפי שנאמר, חטא דוקטרינת האצילות נדון בכתבים הללו, אך יש להדגיש נקודה מסוימת בנוגע לשאלות שנשאלו. כיצד אפשר לדבר על "התקדמות" במושגים גלובליים-היסטוריים המתייחסים לעבודת אלילים? עם כל ההיבטים הרבים, המורכבים והמיסטיים של האלילות בעבר, האם נשאר היבט השייך לחטא האלילי אשר לא קוטלג, הוסבר ושעדיין אינו ידוע? היבט שהוא גרוע יותר (בחריגותו) ממה שהיה לפניו?

גנומן 296: אני לא טוען שהנושא פשוט. זכרו את המובנים הרבים של המושגים לתיאור האלילות, של היסטוריית הרעיונות האליליים בהתגלמויותיהם השונות, של ההיבטים המגוונים הקשורים לחטא עץ הדעת, לדור אנוש, למגדל בבל, לעגל הזהב, לניתוץ הלוחות ולזמן השינוי של הדור הרביעי הסופי והגאולה השלישית השלמה. כל הנבואות ב-4000 השנים האחרונות חוזרות אל הדור הרביעי הסופי בסימן הגדול של הגואל האחרון, חיים. לכל שיעור יש המקבילה בדוקטרינה האלילית של ספר הזוהר ושל כל הקבלה המזויפת.

גנומן 297: התשובה לשאלה זו היא דוקטרינת הספירות הנאצלות או תפיסת האצילות. הדוקטרינות לא חדשות. הן היו שם עוד בהתחלה, אך הטרמינולוגיה נשארה לאחרית הימים. בעבר, לפני שחטא הקבלה המזויפת נחשף בספר "מלחמות השם" של החכם אלקאפח, אף אדם לא ידע לומר מהו "חטא דוקטרינת האצילות". המושג "אצילות" לא נחקר במבט על התורה האמיתית, וכל האור על הנושא נמרח בקרם הזוהר, עד אשר הקרם הרעיל בעצמו הפך ל"סוד" ותפס את מקום ה"חטא הסופי" שאמור להתגלות.

גנומן 298: העובדה היא שה"אצילות" היא שורש שורשי העבודה הזרה וההיבט הנסתר ביותר של האלילות. היא נמצאת מאחורי כל קטגוריה אלילית אך אינה נחשפת בפומבי. למעשה, כבר בחטא עץ הדעת קיים היבט של "תפיסת אצילות", וכך גם בטעות דור אנוש, מגדל בבל ועגל הזהב. שבירת הלוחות הוא הסימן הגדול והנורא בהיסטוריה, שבסופו של דבר מנתץ ומשמיד את חטא דוקטרינת האצילות. אנו יכולים למצוא זאת ברמיזה גם בדיבר השני, אך רק לאחר לימוד. "כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת" (שמות, כ', 4): אל קנא - נגד כל הדוקטרינות, הרעיונות והפולחנים שלא מכבדים את בורא עולם, האל היחיד והאבסולוטי, ישתבח שמו. אל קנא מגיע כמקבילה נגדית לחטא האצילות.

גנומן 299: במסורת יש מונחים כ"שיתוף", "ריבוי רשויות", "אלוהים אחרים", "עבודה זרה" ו"נסיעה מקדם" (ניתוק מהעילה הראשונה). עם זאת, המערכת הלשונית של חטא האצילות האלילי לא נזכרת במסורת. אם העניין היה ידוע, ספר הזוהר היה מת כבר בימיו הראשונים.

גנומן 300: אנו מדברים אך ורק על התורה האמיתית, בכל מילה. המערכת הלשונית של עולם האצילות נחבאת מעיני המסורת עד שנחשפת בזמן הדור הרביעי הסופי בשל חטא ספר הזוהר. רק תפיסת הספירות הנאצלות היא שורש שורשי החטא האלילי של האבות הנקרא ''עוון אבות'', ולכן הבנתה, ניתוצה ושריפתה הן הזרז הגדול להרס כל הצורות האליליות והדוקטרינות התיאולוגיות השקריות בעולם כולו. זאת מאחר שאין כעם ישראל כשמדובר על חזרה לאמונה האמיתית של התורה הקדושה. העולם יהיה המום מהכרת ישראל בטעותו ומטיהורו העצמי ויהיה עד לכוחו של העם הנבחר, באופן שלא ראה או שיער בעבר. התורה הקדושה תתחזק בעולם כולו, וההכרה באל אחד תופץ כמים הממלאים את הימים. אמן וכן יהי רצון במהרה בימנו.

פרק 7

גנומן 301: התיאולוגיה השקרית של ספר הזוהר מייצגת את החטא הגדול ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. הקשר בין החטא לשואה ייחשף, מאחר שאין אסון נורא ממנה בתולדות העם, ולצערנו קיים תיאום מדויק בינה לבין חטא עגל הזהב. חטא הקבלה המזויפת הינו ההמחשה הנבואית של עגל הזהב. הוא התקיים בחטא עץ הדעת, בחטא דור אנוש ובחטא מגדל בבל, אך עגל הזהב הגיע בסיני, בתקופה שבה ה' התגלה לעמו. חטא עגל הזהב היה רגע השפל בכל ההיסטוריה היהודית.

גנומן 302: רגע שבירת הלוחות היה הרגע העצוב בתולדות העם היהודי. מה שהיה עלול להיות רגע של שמחה והתעלות הפך לרגע של אשמה נוראית בפני ה' והאנושות כולה. עם זאת, במקביל להבנתנו את הטרגדיה הגדולה של החטא, אל לנו לאבד קשר עין עם התהליך ההיסטורי שאמור להתרחש. אין זה מוריד מן הטרגיות או מגודל החטא, אך מדובר ברענון האיזון, שאמור לגרום לנו להבין שבעיצוב ההיסטוריה, החטא אמור לצאת לאור, כדי שנבין את משמעותו בסופו של התהליך.

גנומן 303: כאשר החטא קרה, התאפשר לכאורה עדיין לבצע תיקון, לפחות כזה שמתקיים באותה עת. עם זאת, כאשר עם ישראל קיבל את הלוחות הראשונים ואז חטא, לא הייתה אפשרות לתיקון. היסטוריית החטאים צריכה לצאת לאור, והתיקונים יהפכו להיסטוריים, בשל השיעורים שינתנו בתקופת הגאולה השלמה, ואשר לא ניתן יהיה להחמיצם. החטאים והמלכודות, שהביאו לאותם חטאים במהלך ההיסטוריה היהודית, הינם רבים וכואבים מאוד, אך עם זאת, עם ישראל הוא העם היחיד אשר קיבל את הכוח לשאת אותם.

גנומן 304: מה שקרה לעם ישראל לפני חתימת חמשת חומשי התורה על-ידי משה נחתם בתורה כמאורעות הגדולים של חטאי האנושות לפני ימי אברהם אבינו. כל מה שנחתם בתורה הוא נצחי ונכון לגבי כל התקופות בהיסטוריה. הוא כולל מטרות של הארה חינוכית או מה שאנו מכנים: "התגשמות נבואית". לא היו כתבים נבואיים גדולים ככתבי החומש, ולא היה נביא גדול בתולדות האנושות כמשה, "ראש כל הנביאים", כפי שהצדיק חיים כינה אותו תמיד.

גנומן 305: כאשר אנו מדברים על המושג "התגשמות נבואית", בהתייחס לתורה, אנו מכלילים אותו במסגרת חדשה, בשל רכיב הזמן של הדור הרביעי הסופי, והגעתו המקבילה לגאולה השלישית השלמה. הדור הרביעי הוא לא רק "הדור המנובא" אלא מכונה גם "הדור הנבואי". הכוונה היא שקיים דור מסוים אחד, שבו חלק הארי של ה"תוכן הנבואי", הן בתורה והן בספרי נביאי ישראל, הגיע לזמן הגשמתו הנבואית הסופית. כך הוא הדור הרביעי הסופי הנבחר.

גנומן 306: המושג "סופי" או "שלם", בהתייחס לגאולה השלישית או לדור הרביעי, מתייחס לעובדה שה"תוכן הנבואי" של כל ההיסטוריה, אשר נחתם בתורה ובנביאים, מגיע לשלב הגשמתו הגדול והאחרון בדור הרביעי הכפול, המופרד משאר הדורות בעבר ובעתיד. התורה הקדושה היא גדולה וכוללת הכל, אך אנו יכולים להפריד את ה"תוכן הנבואי" שלה ולראותה כחלק משני הדברות הראשונים שמסר ה' ושנשמעו על-ידי עם ישראל כולו. יש להבחין בין ה"תוכן הנבואי של הגאולה" לבין ה"תוכן הנבואי של ארבעת הדורות ושל הדור הרביעי השנוא המרומז בדיבר השני".

גנומן 307: ספר "חמישה לוחות הברית", הכוללים את כתבו של יחיא אלקאפח, "מלחמות השם", באים להסביר את התוכן הנבואי של ארבעת הדורות ושל הדור הרביעי השנוא במסגרת הדיבר השני וכן את החרם מדאורייתא כנגד הקבלה האצילית המזויפת של ספר הזוהר. ספר הזוהר הוא, לפיכך, הביטוי הנורא של החטא הנבואי האלילי של הדיבר השני, ומאז שנחשב כמלכודת השלילית בתולדות ישראל, הוא מייצג את כל ה"חטא האלילי ההיסטורי", שנובא בהתייחס לארבעת הדורות בדיבר השני ואשר ייהרס לבסוף על-ידי אל-קנא.

גנומן 308: נושא זה הוא עמוק, אך לא עד כדי כך שלא ניתן להבינו. נושאו של כל טיעון יכול להיות מובן בשלמות, במסגרת הבנת התורה. הקושי הגדול הוא בתפיסת רכיב הזמן של הנבואה, זו שמתייחסת אל הדור הרביעי הנבואי הסופי, שבו כל הרוע שהצטבר במהלך ההיסטוריה יושמד, ואל התוכן הנבואי - הגאולי והענישתי, התורתי והנבואי, שנמצא בזמן ההתגשמות הגדולה והסופית של אותן נבואות.

גנומן 309: ניתן להבין את היסודות השונים של האלילות, שיש לטהר מהם את בני ישראל, רק במסגרת נקודת המבט הזו. ספר הזוהר הוא הביטוי ההיסטורי של החטא האלילי. חטא עץ הדעת שנגרם על-ידי הנחש נכלל בתוכו, ולא באופן ציורי. הרבנים הראשונים שנפלו לחטא הזוהר האמינו שעיניהם ייפקחו כ"אלים" (המקבלים את הספירות הנאצלות) היודעים להבחין בין טוב ובין רע. הם נפלו בשל כך למלכודת האצילות מבלי להבין שמה שקרה הוא שהם הורחקו מן הגן האמיתי של התורה הקדושה, תוך זיופם את הקבלה המסורתית האמיתית. הם ראו שהפרי הוא יפה למראה ומעורר במתיקות את השכל ולכן טעמו ממנו, מה שגרם לנחש לנצח שוב, כפי שניצח בסיפור חוה.

גנומן 310: זהו לא דרש. זוהי ההתגשמות הנבואית של מה שצריך היה לקרות. התוכן הנבואי נמצא עמוק בתורה, בדברי אל שדי המדהימים והנוראים במסגרתם ההיסטורית, אך גם הגאוליים, כאשר הכל יתבהר. רק הסימנים השלמים בזכות הגואל האחרון, חיים, מאפשרים לנו לצפות באופן גלובלי על מסלול 4000 השנים של כוכב אברהם, כמו גם על מסלול 6000 השנים מתקופת אדם וחוה, אבינו ואמנו הראשונים. רק הסימנים השלמים מספקים לנו את הלשון הנבואית החדשה על-מנת לקרוא ולפענח את סימני ההיסטוריה הנחתמים בתורה הקדושה, כך שההבנה מתממשת עם הגעת הגואל האחרון וכניסתו של הדור הרביעי הסופי.

גנומן 311: חטא דור אנוש חוזר להיסטוריה, לעמידתו בביטוי הבוגדני האחרון של ספר הזוהר. המאמינים בו העבירו את עבודת האל, העילה הראשונה, באופן שישרת "גורמים" אחרים, קרובים יותר אליהם. הזוהר העביר את העבודה מן האין סוף, העילה הראשונה, לספירות נאצלות נמוכות יותר בעולם האצילות. הסוגיה נידונה לעומקה על-ידי יחיא אבן שלמה אלקאפח בספר "מלחמות השם". החטא נגרם מן השגיאה המספקת קדימות לתפיסת האדם את האל במקום להיצמד אל האמונה, הגבוהה מכל חשיבה אנושית. העניין מכונה שורש החטא האלילי של האבות, אשר בעצם הגדרתו מבהיר כי מדובר בטעות עדינה. עדינה כי יש לה הצדקה שכלית, הנראית כנכונה. טעות, מאחר שהיא "מגבילה" את אמת האל ומנמיכה את מחשבות האנשים לעבודה שגויה.

גנומן 312: חטא דור אנוש נראה באופן ברור בכל מהלך אלילי היסטורי ועולמי, אפילו בפילוסופיה והמטפיסיקה המתוחכמת של אריסטו. אריסטו ייצג את ה"התגשמות הנבואית" של חטא דור אנוש, אך זאת במסגרת חייו בעולם גדוש בדוקטרינות ובפרקטיקות אליליות. הרמב"ם הגדול נזקק להסביר זאת בזמנו, והציל את ישראל מנפילה, אך הדור הזוהריסטי הראשון החזיר את החטא לחיים, כשהציב את השמות האלוהיים במסגרת ספירות נאצלות, כפי שבני דור אנוש נהגו בכוכבים. הם נטשו, מבלי להבין זאת, את האין סוף, את העילה הראשונה, שניצב הרבה מעבר ליכולת להרהר בו. הם נפלו בפח "מציאוּת" שמות האל, שאותם הם קראו מבלי להבין שלא ניתנה להם רשות להציבם בשום מקום מלבד ביחס לעילה הראשונה, ישתבח שמו לעד.

גנומן 313: לבסוף, כאשר ביטוי הרוע מן הפנתיאון הזנותי של הזוהר יובן, יהודים אוהבי תורה אמיתיים יצהירו: "כעת הבנו סוף-סוף את חטא דור אנוש!". הבנה בהירה זו לא תנטוש עוד לעולם את ההכרה היהודית, והעולם יראה כיצד האמונה האמיתית התבהרה לאחר מאות שנים של אי הבנה גדולה. התורה חוזרת להתרחבותה האוניברסאלית, ועם ישראל הוא השעון שנבחר לשינוי ההיסטורי. השינוי בעם ישראל מתפיסת ספר הזוהר כספר קדוש ועד להכרזה עליו כטמא ואלילי יהיה זרז עצום כפצצת זמן, אשר יגרור שינוי במנטאליות היהודית והעולמית ביחס לאמונה האמיתית באל שדי. כל דרגות האלוהות יופרכו וישללו, והאמונה האמיתית באל תשכון בעולם, כמאמר הנבואה.

גנומן 314: מגדל בבל הוא הנורא ביותר עבור האנושות, כי הוא חוזר שוב בדור הרביעי, בו העולם בונה מגדלי מדע, חלל וגנטיקה יהירה ושנואה. "זמן החזון השני" הנורא, שיחל בשנה ה-36 של הסימנים השלמים (2018)[35], יקיף את העולם ויזעזע אותו מן היסוד, השם ישמרנו, עד אשר יגיע יום ה' הגדול והנורא, שישלים את מה שעליו להשלים.

גנומן 315: מגדל בבל הוא גם "המבנה הלשוני המוקצה" של הקבלה המזויפת, שעומדת בבסיס עולם האצילות של ספר הזוהר, השואף להגיע לשמים. המגדל הוא המבנה הנובע מרצונות אגואיסטים, השנואים על-ידי ה', בשל התרחקותם מהעילה הראשונה, בורא כל הלשונות, מעניק השקיפות הלשונית של שפת הקודש. זוהי לא פילוסופיה אלא תורה. מגדל בבל, שה' שנא ולבסוף הרס, הוא תוצאת ההשחתה הלשונית של שפת הקודש בתורה ובמסורת – השחתה אשר הביאה ליצירה השנואה של ארבעת עולמות האצילות בספר הזוהר.

גנומן 316: מדוע החטא לא נגדע לפני השואה ולפני שרבים כל כך נפלו במלכודתו? העם היהודי יבין לבסוף כי כך נגזר עליו בתורה הקדושה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת'' (בראשית י"א, 6). דהיינו: זוהי תחילת מעשיהם, ועתה לא יחסר דבר ממה שהם מתכננים לעשות. רק לבסוף, כאשר המבנה יושלם, ויהיו כאלה אשר יטפסו עליו ויאמרו כי הגיעו לשמים וכי הם חסינים מכל רע ומבצעים פולחן לכל נמרוד המציב עצמו בראש הסולם לשלוט על העיר והמגדל, אל-קנא יירד לשפוט את העיר השקרית של עולם הספירות הנאצלות ושל מגדל ארבעת העולמות השנוא של ספר הזוהר והקבלה המזויפת.

גנומן 317: למרות זאת ההרס הגיע! מדוע החטא שמאחורי המגדל המשיך עד לימנו אנו ואף התרחב? האם אתם חושבים ששליש מדור המגדל שהופץ בעולם והחל לדבר בשפות אחרות הבין את מה שקרה או את הסיבה להענשתו? ייתכן והחכמים יותר באותם זמנים הבינו, אך גם זאת לאחר שנים רבות. השואה לא תחזור שוב בשום צורה או דרך. העונש הכללי של עם ישראל הסתיים בשואה, ברוך השם, והעם החל את דרכו במסלול הגאולי. עם זאת, יעבור זמן עד שיבין הוא את הסיבה שמאחורי השואה, מאחר שהוא עדיין כלוא בכלוב האצילי הגדול של ספר הזוהר. ניתן כעת לתהות מדוע קיימות קבוצות יהודיות דתיות כה רבות בתוך ומחוץ למדינת ישראל, והן מתקשות לתקשר האחת עם השנייה. הסיבה היא כי לכל אחת יש הכללים הלשוניים שלה!

גנומן 318: אז היהודים יגידו: כעת אנו מבינים את הפסוק (בראשית י"א, 1): "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים", דהיינו: הלשון האוניברסאלית המאוחדת קשורה לחטא מגדל בבל. הלשון האמיתית והנצחית של התורה הקדושה שונתה, הושחתה והוצאה מכל פרופורציה על-ידי התיאולוגיה האלילית של הספירות הנאצלות בספר הזוהר, כשהטענה הייתה כי מדובר במבנה של שפה נסתרת שמקורה בתורה. אין חטא שנוא יותר מזה לפני אלוהי ישראל הקדוש, שהעניק לעמו את התורה הקדושה. תפוצת הלשונות שהתרחשה נבעה מן "המערכת הלשונית הפסולה של האצילות", אשר ערערה את שפת התורה האחידה ועיוותה את האמונה האמיתית. היהודים יקבלו בתדהמה את אמת התורה, ומי שיבחין בכך ברחבי העולם גם יבין בבירור, כי צדיק באמונתו יחיה, וכי חלה התגשמות נבואית בדור הרביעי הסופי.

גנומן 319: הביטו על עניין עגל הזהב. הביטו על עניין שגיאתו של אהרון הכהן. הביטו על עניין שבירת הלוחות הראשונים של משה רבנו! הדיבר השני מסכם את ארבעת דורות האלילות: 1. החטא הקדמון של אכילת הפרי האסור מעץ הדעת טוב ורע. 2. חטא דור אנוש. 3. חטא מגדל בבל. 4. חטא עגל הזהב. לפיכך, הדור הרביעי השנוא של הדיבר השני מתייחס לחטא עגל הזהב. כל שורשי החטא האליליים חוזרים במסגרת התגשמותם ההיסטורית דרך עגל הזהב: הפרי, הטעות של דור אנוש והמגדל השייך לעולם כולו. עגל הזהב, כדור הרביעי, הועתק ממקומו בזמן ובתכניו משלושת הדורות שקדמו לו. זה היה החטא של עם ישראל המצווה, ששמע את הדיבר הראשון והשני ישירות מה', ואת שמונת הדיברות האחרים מפיו של משה, ככתוב בפרשת יתרו: ''וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות י"ט, 19).

גנומן 320: אנו נוגעים כאן בלב התורה הקדושה. זכרו את תיקון חטא הערב-רב, שהוא התיקון הגדול של ישראל ושל אומות העולם. העולם כולו יבין לבסוף מדוע משה רבנו שבר באותו רגע דרמטי וטרגי את הלוחות הראשונים, שנכתבו בידי אל שדי, בעת בה היה בשיא התגלותו. ההתגשמות הנבואית של עגל הזהב במהלך הדור הרביעי בימנו מיוצגת על-ידי ספר הזוהר ודוקטרינת האצילות.

גנומן 321: רק על-ידי ההרס הסופי של עגל הזהב האחרון בהיסטוריה תובן ההיסטוריה של העגל, הכתובה בתורה, לעם ישראל ולאומות העולם. ראשית ההבנה היא לקבל את העובדה שחטא עגל הזהב הגיע לשלב השיא שלו, ושבירת הלוחות הראשונים כשלב הנגד הם ההוכחה לכך. נקודות הקיצון של העבודה הזרה ושל התיקון ה"נורא" ביותר הושג שם באופן מקסימאלי בכל המובנים. כך גם ההתגשמות הנבואית של החטא האלילי הסופי של אחרית הימים וההרס הסופי שלו לתמיד מייצגים את הדרגה המקסימאלית אליה העבודה הזרה יכולה להגיע, כמו גם את שיא כוח הניגוד של הקבלה האמיתית מן התורה שמגיע על-מנת לנתץ את הקבלה השקרית לרסיסים ולשרוף אותה לנצח. זה קורה רק כאשר הגואל חיים, שנבחר על-ידי ה', מתגלה, לפחות לחלק מעם ישראל.

גנומן 322: זוהי לוגיקת התורה הטהורה שעלינו ללכת בדרכה: שום דבר פחות מניתוץ הלוחות הראשונים לחתיכות על-ידי משה, במסגרת תיקון לחטא עגל הזהב, לא היה מתקבל. אין ספק שאם הייתה דרך אחרת לכפר על החטא, משה היה משאיר את לוחות ה' שלמים, אך מאחר שלא הייתה דרך כזו, הוא נהג באופן שנהג. עם ישראל, בחטאו, אף על פי שנפל קרבן לחטא הערב-רב, די שחטא פעם אחת ולא יכול היה להיות זכאי לקבל את הלוחות. התורה, עם זאת, לא מרחיבה בנוגע ליסודות חטא עגל הזהב, טעותו של אהרון או התיקון שנעשה על-ידי משה באמצעות שבירת הלוחות, שטיהר את העם, הרג את האשמים הישירים וביקש מחילה מה' עבור עמו, צאצאי אברהם, יצחק ויעקב.

גנומן 323: תיאורו של חטא עגל הזהב בתורה מאוד מצומצם. הוא מגלה טפח ומכסה תשעה. עם זאת, הגענו אל זמן ההתגשמות הנבואית של תחילת הרס הקבלה המזויפת, וזאת כתוצאה מהגעת החטאים הדוקטרינליים של קבלה זו לשיא. כמו-כן, היסודות החבויים של אירוע עגל הזהב מובהרים ביחס לכל ההיסטוריה. זאת הואיל וחטא הזוהר ודוקטרינת עשר הספירות הנאצלות שלו נחשבים בעצמם כהתגשמות הנבואית של החטא. כל מה שקרה בגאולה הראשונה, אך פרטיו לא יכלו להיחשף בתורה, מתבהר עם הגעתה של הגאולה השלישית השלמה בתקופת הדור הרביעי הסופי, על מנת שהאור האמיתי של התורה יזרח לעם ישראל ולעולם כולו בדורות שלאחר מכן.

גנומן 324: בואו ונבחן מספר התאמות בין חטא עגל הזהב להתגשמות הנבואית במסגרת החטא האלילי של ספר הזוהר. ראשית הסברנו, שעל חטא הקבלה המזויפת מרומז בחטא הנבואי של עוון קץ[36]. כלומר: עם הגעת תקופת ה"קץ" יתרחש החטא שייקרא "עוון קץ". חטא זה עצמו, או כזה הנובע מחטא קודם בנוגע לעניין, יתייחס לזירוז ה"קץ" לפני ה"קץ". אני מדייק בדבריי, מאחר שראינו בנבואת חבקוק כי תקופת הקץ כוללת מספר "זמנים" – מתחילת התקופה ועד להמתנה ליום הגדול והנורא, שיתחיל את זמן השלום הגאולי. בין שתי תקופות הקיצון הללו יש עוד מספר זמני "קץ" שיש להמתין להם בסבלנות רבה, באמונה ובתקווה להגעת ה"קץ" הסופי והאחרון.

גנומן 325: עם זאת, ניתן לפשט את הדברים: התפיסה המרכזית של "עוון קץ" היא הניסיון לגרום להגעת הגאולה השלמה טרם זמנה, כבאמונה המתייחסת לספר הזוהר ככלי להבאתה. אנו נמצאים כעת בשיא תקופת האמונה השקרית. כל התנועות ההיסטוריות והמשיחיות ששורשיהן בדוקטרינות הזוהר, כולל אלו של הקבלה הצפתית הלוריאנית, החסידות, השבתאות והתנועה המשיחית של חב"ד, התכווננו לפי מפתח הזוהר, אשר שימש כתמיכה מיסטית להבאת זמן הקץ והגאולה השלמה.

גנומן 326: בנבואת חבקוק נאמר: "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם-יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה-לוֹ--כִּי-בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר", אך המאמינים בזוהר לא רצו להמתין והאמינו כי מצאו בו את המפתח הגאולי. תחילת חטא הערב-רב נולד בשל אותו חוסר סבלנות, שנבע מן החישוב המוטעה, לפיו משה אמור לרדת מן ההר 6 שעות לפני הזמן שבו אכן ירד. רובו של החטא עד להכרזת אהרון: "חג לה' מחר" חל באותן 6 שעות (כשבסופן, בבוקר, משה ירד מן ההר). התגשמותו הנבואית של החטא חלה כעבור כ-600 שנה, אך עיקרון חוסר הסבלנות זהה. העם שגה בנוגע להיעדרו של משה, כפי שהוא טועה בנוגע לגואל האחרון המובטח של הגאולה השלמה.

גנומן 327: כשהם חשבו שמשה לא יחזור, הם חיפשו לו "מחליף", אשר ידריך אותם במקומו ויצעד לפניהם, כפי שעשה משה. כך גם ספר הזוהר הפך למחליף של הגואל, והם הרשו לעצמם ללכת לאורו כתחליף לתורת משה ולגואל הרוחני של עם ישראל. חוסר הסבלנות של אנשי הערב-רב היה הגורם המיידי והזרז לחטא כולו, שבא לאחר מכן. הנחש העיר את קוצר הרוח של הערב-רב, על-מנת שיוכל ליפול למלכודות האליליות, שבתקופת שהותו במצרים נטה אליהן. חטא קוצר הרוח באותו הרגע נפרד מן האלילות עצמה של חטא עגל הזהב. במקביל לכך, גם "עוון קץ" נבדל מחטא האלילות. עם זאת, ללא חטא קוצר הרוח לא הייתה מתרחשת ההידרדרות אל חטא האלילות, ולכן המונח הנבואי "עוון קץ" עומד בזכות עצמו בנבואות הנביא הגדול יחזקאל ואינו קשור ישירות לעבודה הזרה.

גנומן 328: מערכת היחסים בין אהרון לערב-רב לא כוננה בקלות. אנו יודעים מן המסורת כי מתכנני החטא, אלו שהתעקשו שאהרון יעשה "אלוהים" שילך לפניהם לא היו צאצאי הכוהנים אלא הערב-רב – אנשים ממצרים ומאומות אחרות שהיו עדים לניסים הגאוליים של ה' במצרים וביקשו ממשה ללכת עם המחנה היהודי ולהיות חלק ממנו. ה' קרא לאנשי קבוצה זו של ערב-רב "עמך", בשל הסכמת משה לאפשר להם להתחבר לילדי ישראל. "לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה" (שמות, ל"א, 7). לא נכתב בפסוק "עמי" אלא "עמך" – האנשים שהגיעו ממצרים ברשותך, כלומר ברשות משה. המסורת מספרת כי אנשי הערב-רב הרגו את חור, בעלה של מרים, שניסה לשכנע אותם להמתין למשה, וכמו-כן ציוו על אהרון, לאחר שראו כי משה בושש לרדת מן ההר: "קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ" (שם, 1).

גנומן 329: למרות זאת, אם רק אנשי הערב-רב היו החוטאים היחידים, משה לא היה מנתץ את לוחות הברית, והיה מספיק להעניש את הקבוצה הנבדלת, אך לא כך היה. הערב-רב הצליח לגרום גם לאחדים מבני ישראל לחטוא, אם כי מספרם לא היה גדול, והרוב הבולט מתוך 3000 האנשים שהיה צורך להרגם היו אנשי הערב-רב. למעשה אין זה משנה כל כך, מאחר שגם אם בן ישראל אחד היה חוטא, היה זה מטיל כתם כבד על העם כולו, כפי שמוזכר לא פעם בסיפורים אחרים מן התורה ומספר יהושע. לא בכדי מזכירה התורה את החטא כחטאו של עם ישראל ולא של הערב-רב. בכל מקרה, חומרת החטא לא מתמקדת דווקא בעניין זה, אלא בעובדה שאהרון בעצמו, הכהן הגדול של עם ישראל, שימש ככלי עבור החוטאים.

גנומן 330: שאלת הטעות של אהרון ואשמתו בתמיכה בפועל בערב-רב היא אולי העניין המעורפל ביותר בתורה. התורה אמנם מספרת את הסיפור, אך לא ברור לגמרי מה קרה בו. אנו המומים מפעולות אהרון. כשעגל הזהב נבנה, והמזבח הוקם עוד לפניו, אהרון, בתמימותו, הכריז כי "חג לה' מחר". העניין לחלוטין בלתי מובן, והוא נראה חסר הגיון לגמרי. אנו מדברים כאן על החטא הגדול ביותר בתולדות עם ישראל, ועדיין, אהרון לא ממש הבין את שהתרחש. גם חכמי התלמוד או הפרשנים שאחריהם לא סייעו לנו בהבנת הסוגיה. יש הסכמה כללית בין הפרשנים, שאהרון פחד כי אם יהרגו גם אותו, האדם אשר היה אחראי על העם בהיעדרו של משה, לא תהיה כבר תקווה לתיקון חטא העגל ולמחילת העם.

גנומן 331: אנו חשים כי לעיתים התורה מסתירה משהו מעינינו, שהוא הכרחי להבנה אך נותר לא מובן, כאשר תשובת החכמים נראית גם היא ככיסוי, שניתן יותר כצורך פרשני מאשר כתשובה מספקת. כפי שהרחבנו בספר "חמישה לוחות הברית", תשובת החכמים לא רק שאינה מספקת ומפשטת, היא רק מסבכת את הסוגיה. האם הגיוני שאהרון, שהבין את משמעות העבודה הזרה, פעל מתוך פחד? האם אהרון בנה מזבח אלילי? האם אמר: "חג לה' מחר", אף על פי שידע שמדובר בעגל אלילי? האם לאחר כל זאת ניתן להחשיב את אהרון ככהן גדול? אני חושב שכל השאלות הללו הן לא שאלות פשוטות.

גנומן 332: חז"ל השתמשו לעיתים בביטוי: "טעו בעגל". החטא החל ב"טעות", והסתיים ב"עבודת אלילים". היותו של החטא אלילי לא הובן עד הסוף, עד הזמן בו החל קשר אורגיאסטי אל העגל – החוגגים השתכרו, נכנסו לאקסטזה, רקדו ושרו סביב העגל, התפללו והשתחוו אליו. מוזר. כל הפעולות הבאות התרחשו לפני הצהרתו של אהרון: הרג חור, הבקשה מאהרון לעשות אלוהים שילכו לפניהם, הזריזות המוזרה של ההתפרקות מתכשיטי הזהב, האופן הניסי שבו העגל התעצב ונבנה מעצמו ויכולתו לעמוד על רגליו וללכת סביב, כפי שנחשף במסורת. האם כל זאת לא סימל עבודה זרה? בניית המזבח על-ידי אהרון והכרזתו: "חג לה' מחר" הן ההוכחות שהיא אכן הייתה כזו.

גנומן 333: החמור לא מנסה לשטות באף אחד. אנו מאמינים שהתורה בסיפור עגל הזהב מסתירה יותר מאשר מגלה, והיא עושה זאת לא פעם. מילה בתורה הקדושה יכולה להיהפך לספר, אם ניתנת "רשות" לפתחה לצורך בחינה פנימית. כל "חטא דור אנוש" נובע מפסוק אחד, וגם הוא לא היה מספק מידע רב, אם העובדות לא היו נחשפות במסורת חז"ל שבעל פה. דברים רבים נסתרים גם בהתייחס לחיי יצחק אבינו, כשגם תעלומת מלכיצדק, מלך שלם וכהן לאל עליון, היא הבזק של הארה היסטורית, אשר נסגרת כמו שהיא נפתחת ומשאירה אותנו לבהות באפלה ולקוות שמישהו יסביר לנו עליה. אפילו החמור מוסתר בתורה: בגן, בסיפור בלעם, בסיפור אברהם, כאשר החמור היושב עם שני הנערים חיכה לשיבת יצחק מעקידתו, או כאשר יעקב אבינו התעורר אחרי שראה חמור גרם (בראשית מ"ט, 14) ובא אל לאה, שבהמשך ילדה את יששכר. לפיכך איני משטה בכם. סיפור תולדות עגל הזהב נכלל גם הוא באותם סיפורים שיהיה צורך להמתין עד לגאולה השלמה כדי להבינם בבירור.

גנומן 334: אף אחד לא מכחיש ולא יכול להכחיש את תמימות אהרון במסגרת האשמה. אין שמץ של ספק בכך שהכהן הגדול, אהרון, שהיה נביא בעצמו ואהוב על-ידי ה' יתברך, לא היה נגוע, אפילו באופן מזערי, בעבודה הזרה. אשמתו של אהרון נעוצה במעמדו יותר מכל סיבה אחרת. החטא הגיע תחת אחריותו ותחת ידיו, אף על פי שלא הבין את מה שהתרחש עד לסוף המקרה. לכן כשמשה שאל את אהרון: "מֶה-עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה: כִּי-הֵבֵאתָ עָלָיו, חֲטָאָה גְדֹלָה" (שמות, ל"ב, 21), הוא דיבר על חטאה ותמימות באותו הזמן. מבוכה קונפליקטואלית שלא ניתן להבחין בה בשיפוט רגיל. אמנם החטא הגיע מן האנשים ולא ממך, אמר משה לאהרון, אך פעולתם גרמה לך לטעות ולהביא לחטאה גדולה על העם כולו. אותו הרגע שבו אהרון היה צריך לספק תשובות למשה היה נורא, מביש ומביך.

גנומן 335: תשובת אהרון למשה היא חשובה מאוד, והרחבנו עליה ב"חמישה לוחות הברית": "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם, כִּי בְרָע הוּא" (שם, 22). אהרון לא קורא למשה "אדוני" בשום מקום מלבד במעמד זה, מאחר שאהרון היה האח הבוגר של משה, ומשה הביע כלפיו כבוד רב. אהרון הסביר לאחיו כי מה שקרה נבע מרע האנשים שהוא, משה, מכיר ומבין. אלו לא אנשיי, הוא טען. כפי שהוסבר על-ידי הצדיק חיים, היה זה משה אשר הובא לבית פרעה, שהה בבית הספר של חרטומי מצרים והכיר את פולחניהם ומנהגיהם כמו גם את סודות האמנויות וההירוגליפים, את מדעי הנסתר ואת כל צורות עבודת האלילים. אהרון, משבט לוי, השבט היחיד שלא שועבד למצרים, נשאר כל חייו עם משפחתו בגושן והופרד תמיד מכל ענייני מצרים.

גנומן 336: תשובתו של אהרון מסבירה במידה מסוימת מדוע לא מסופר יותר על עגל הזהב בתורה. אהרון בעצמו לא הבין במה הוא היה מעורב, כי למעשה היה הוא זקוק לידע של משה כדי להבין את שורשי החטא. הידע אמנם מוסתר בתורה ומאוזכר ברמיזות בלבד אך הוא ייחשף בבוא העת. חשוב להבין כי על-מנת לאחוז בשורשי עגל הזהב, יש ללמוד לעומק את המנטאליות האלילית של הערב-רב. אין צורך ללמוד על האלילות המצרית אלא על המחשבה האלילית של הממלכה. זכרו שגם אלוהות מצרים נועדה להיהרס על-ידי ה', מאחר שבשום תקופה בתולדות האנושות לא הייתה השקיעה בעבודת האלילים כה עמוקה.

גנומן 337: ידוע שעשר המכות נגד המצרים יצגו את מלחמת ה' עצמו נגד "אלוהי מצרים העוצמתיים", ופולחניהם האליליים באותה עת. פחות ידוע כי עשר המכות תאמו עובדה זו. חרטומי מצרים יסדו את האניאד (Ennead), תשעת אלי מצרים. פרעה בעצמו נחשב לאל העשירי, בין האלוהויות השמימיות ובין הארץ (ראו: פרקים 40-49 בספר ''בשורת המלאך גבריאל'' בהתייחס לעשר המכות ויחסם לאלי מצרים ולפולחניהם). זהו שיעור מעניין, אך מטרתנו כאן היא להסביר אודות שורש שורשי החטא האלילי, עשר הספירות הנאצלות, שאינו מגיע מן המסורת שבכתב או בעל-פה. כל ההיסטוריה מחכה להרס הספירות של ספר הזוהר, על-מנת להשיג את שורש השורשים, מאחר שבעזרת מפתח זה, כל העבודה הזרה בעולם תיהרס.

גנומן 338: ברוך השם, מפתח זה נמצא בידנו. האם אני אספר לכם מדוע לא הובן כי המושג "ספירות נאצלות" הוא שורש החטא האלילי? אני חסר ערך, אך מהווה סימן ומשמש כמזכיר נאמן. הדבר היחיד שאני יכול לומר הוא שתפיסת הספירות הנאצלות הוא שורש שורשי החטא האלילי ושהבנתו תתקיים רק לבסוף, כאשר הזמן יגזור את החורבן הגדול של כל האלילויות בדור הרביעי הסופי הזה של ההיסטוריה כולה.

גנומן 339: החטא הגדול משלים את מעגליו ההיסטוריים עד לסוף. ספר הזוהר הוא טקסט אשר אנשי תורה יהודים חשבו בטעות כי הוא קדוש אך למעשה הוא שיא האלילות, המסלף את התורה מבלי שאף אחד שם לב לכך. רק חטאו של אהרון והידיעה אודות החטא הגדול שהביא על ישראל, למרות אי הבנת מעשהו, יביאו ליישור ההדורים ולפיוס שיגיע לבסוף. זאת מאחר שכל כך הרבה רבנים וחכמי תורה העבירו את חייהם תוך יראת ואהבת השם ודיברותיו, ככהן הגדול אהרון, ולא היו מודעים לחטא האצילות שבו הם נלכדו. גדולה, נוראה, ולבסוף גם נפלאה היא התוכנית ההיסטורית של ה', המביא את ישראל ואת אומות העולם ביחד איתו אל הגאולה השלישית השלמה.

גנומן 340: המנטאליות האלילית של הערב-רב הייתה זו של האלוהויות הנאצלות. אנשיו ראו את עגל הזהב כ"כלי קיבול" לאלוהויות הנאצלות מן האל העליון, אותו אל עליון שבחר במשה שיכיל את האצילויות הרצויות על ידו. יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" נגע במונח "כלי קיבול" וטען כי העגל היה בעיניהם כמקדש או כבית האל, לפי זמני העת ההיא. העניין מצדיק באופן חלקי את שיפוטו המוטעה של אהרון אך לא את תפיסת הערב-רב. חשוב להבין כי מי שחי במצרים אומן שכלית להאמין כי קיימים תשעה אלים, ובצידם האל העשירי, הוא פרעה.

גנומן 341: האל "אתום" לא נכלל ברשימה. הוא היה מעל האלים האחרים והמקור לכולם, אך הוא היה רק "שם". הוא לא נספר ולא התפללו אליו או שירתו אותו. הוא היה מעל, מעבר לטווח העולם. שאר האלים "נאצלו" מאתום, אך המצרים התייחסו רק ל"אלילים הנאצלים" שהיו קרובים אליהם. החוטאים בחטא העגל ציוו על אהרון: "קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ" (שמות, ל"ב, 1). טענתם הייתה כי האל המאציל קרא למשה לחזור אליו כדי שיישאר עמו, והוא לא יחזור עוד. חז"ל הסבירו, כי השטן הראה לחוטאים חיזיון שבו נראה ארון המתים של משה עובר בין העננים. בעת שלקו בקוצר רוח, הנחש קיבל את הרשות לחדור אליהם ולהוריד אותם עוד יותר. הם החלו לפחד. "כלי הקיבול" של המאציל נלקח מהם, והם נזקקו כעת לאל, ל"כלי קיבול" אחר במקום משה להכיל בתוכו את האצילויות.

גנומן 342: המשפט: "כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ... לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ" מפריע לנו ראשית לכל בשל הקרירות המשתקפת ממנו בנוגע לראיית חלקים מהעם את משה. האם כך מדברים האנשים על האיש אשר הוכיח את עצמו כמשרת אל שדי במצרים, במהלך עשר המכות העצומות אשר לא נראו מעולם לפני כן, שהסכים להעלותם ממצרים, שהוביל אותם באמונה במדבר, שבו ראו הם את הנס האלוהי הגדול של קריעת ים סוף, ושהכין אותם לקראת קבלת עשרת הדיברות? האם המשפט: "זה משה האיש" היה כל מה שהם יכלו לומר בנוגע אליו?

גנומן 343: אך "זה משה האיש" היה עבורם, למעשה, רק "כלי קיבול" לאלוהויות הנאצלות ששכנו בתוכו על-מנת שיסייע להם. כיצד הם יבורכו בידי ה"מאציל" העליון ללא "כלי קיבול", אשר יקבל ממנו את אלוהותו, יצעד לפניהם וידריך אותם כפי שעשה משה? ראו את העיוות בתפיסתם את משה. הוא לא נראה בעיניהם כמי שנברא על-ידי האל, ככל הבריות, ושזכה בזכות הענווה ותכונותיו הטובות להיבחר לגואל העם. משה לא היה עבורם יציר בריאה, אלא אצילות אלוהית.

גנומן 344: כפי שנראה בהמשך, בעזרת השם, במהלך הדיון בקבלה האמיתית של ה"בית" של בראשית, הבריאה עצמה התהוותה יש מאין. זוהי נקודת המפתח המבדילה בין הקבלה האמיתית לקבלה המזויפת. עובדה זו הוסוותה בעדינות במיסטיקה היהודית, שבה אף אחד לא יכול היה להכחיש את נכונותה, והיא נעקפה על-ידי דוקטרינת האצילות, לפיה הבריאה היא "דבר פעוט" ביחס לאלוהויות האצילות של המאציל. בשורש כל עבודה זרה קיים "האל העליון" המאציל מעצמו ל"אלוהויות נמוכות".

גנומן 345: גם אם הטרמינולוגיה של עבודת האלילים הקדומה לא דיברה על "אצילות" – מושג שלא נמצא לפני כתיבת ספר הזוהר, התפיסה בה הייתה "אצילית". המצרים היו טוענים, לדוגמא, שהאל אתום "יצר" את 9 האלים יחדיו, ועם טבילתו של פרעה ביאור, אתום העניק גם לו את "אלוהותו". המושג הוא אמנם "יצר" או "ברא", אך משמעותו למעשה הוא "האציל מעצמו". שאר תשעת האלים קיבלו גם את אלוהותם מהאל העליון והאינסופי, ולולא הוא, לא הייתה ברשותם "אלוהות" אמיתית. עבור המצרים, אלוהיהם היו "מואצלים" מן האל העליון. זהו המפתח להבנת העניין, מאחר שהמושג "אצילות" הגיע מאוחר היסטורית.

גנומן 346: נסכם ונאמר כי עבור הערב-רב, עגל הזהב לא היה "בריאה" אלא "כלי קיבול" לקבלת אלוהות נאצלת, בדומה לראייתם את משה. כשאמרו הם: "זה משה האיש", הם רמזו לכך שאין ברצונם "איש" יותר ככלי קיבול, מאחר שאפילו אם הוא היה "אלוהי" (כפרעה), הוא יילקח לשמים ולא יישאר על האדמה. הם שאפו לקבל דבר מוחשי שיישאר איתם לנצח, ולכן עגל הזהב לא היה עבורם מקדש אלא אלוהות. בשל הכוונות האליליות שהיו מעורבות כאן, ובשל ה"כישוף" שנכנס בעיצוב העגל, עם סיוע השטן, עגל הזהב ניצב על רגליו ואף צעד מספר צעדים. יוצריו רעדו מאושר בשל הצלחתם ליצור "כלי קיבול", שאוצר את האלוהות הנאצלת כתחליף למשה.

גנומן 347: יהודה הלוי טען כי אהרון, לעומתם, חשב כי כוונותיהם, כמו גם העגל עצמו, נועדו לשמש למקום קדוש לכבוד האל. במחשבה זו הוא המשיך לבנות את המזבח ולהצהיר: "חג לה' מחר". הוא החשיב את העגל והמזבח או לפחות ניסה להחשיבם כאמצעי לריצוי הדרישות ולא הבין שדבר ''מקודש'' כזה, בהשגות הערב-רב, לא היה רק מקום מקודש לעבוד בו את האל. הוא לא הבין שלפי תפיסתם מקדש מסוג זה לא מוקם רק לעבודת האל ולתפילה אלא הוא מהווה "כלי קיבול נבחר", אלוהות של ממש, המכילה את הרצון האלוהי של המאציל העליון, ולכן הם האמינו כי בכוחה להדריכם, להנחותם ולהיות להם לאלוהים.

גנומן 348: את כל זאת הבין משה רבנו העניו כשירד מן ההר עם הלוחות בידיו. הוא ראה כי תפיסת האלוהויות הנאצלות חזרה, גרמה לרבים לנטוש את האמונה באל אחד והשכיחה מהם את השיעור שמשה לימד אותם. אם רצונם בעגל זהב להכלת אלוהות מושרש עדיין בתפיסתם, מה יעשו הם מעשרת הדיברות, אשר נכתבו על-ידי ה'?!

גנומן 349: משה רבנו, ראש הנביאים, הבין באותו שלב שהלוחות עצמם, בהשגת הערב-רב, יכולים לשמש גם הן "כלי אצילי", ולכן בשל תפיסתם זו החליט לנתץ אותן. משה ראה בנבואתו מה אותה מנטאליות אצילית הייתה עושה עם עשרת הדיברות, כי גם אלה, אם הם לא מושגים במסגרת ה"תיאולוגיה" האמיתית שהתקבלה על-ידי האבות ומשה, יכולים להפוך שנואים לאלוהי ישראל, מאחר שכבודם יכול להינתן לאלוהויות נאצלות. משה השליך את הלוחות והם נותצו לחתיכות לרגלי ההר. אם הדיברות לא יותאמו לאמונה האמיתית של הבורא, יש למנוע מהם לשמש כמערכת לקבלת האלוהויות הנאצלות.

גנומן 350: מה שמשה ראה בחזונו הנבואי היה העיוות שיכול היה להיווצר מטעות אצילות התורה, שמשה דיבר עליה בגלוי בפני העם במדבר, במעמד שכוון להיסטוריה כולה. לא היינו יכולים להבין זאת מאחר שרק משה רבנו היה יכול. כל זאת קרה למשה ולעם בתקופה המדהימה של הגאולה הראשונה, אשר באופן חיובי או שלילי, נועדה להיות תקופה של "היסטוריה נבואית", כחלק מתוכנית תולדות עם ישראל עד לגאולה השלמה והדור הרביעי והסופי, אז כל הכוכבים הקודמים והמעגלים הנבואיים ייפתרו ויובנו למען ההיסטוריה כולה. לסיכום, היה זה בלתי אפשרי להפוך את השגיאה והחטא שבוצעו, מאחר שמה שקרה יביא להתגשמות הנבואה המלאה בעתיד. משה, ראש כל הנביאים, ראה את עגל הזהב, את הדוקטרינות המזויפות שמאחוריו, את עיקר החטא הנבואי בספר הזוהר ואת זיוף התורה, והחליט בשל כך לשבור את הלוחות בזעם. פעולתו נועדה להציל לבסוף את ישראל מעגל הזהב שייווצר במסגרת ההתגשמות הנבואית של אותו החטא במאות האחרונות שלו, לפני הגאולה השלמה.

פרק 8

גנומן 351: בעזרת מפתח האצילות כשורש שורשי החטא האלילי, הבה נסקור מספר נקודות, המתייחסות לארבעת הדורות: דור חטא עץ הדעת, דור אנוש, מגדל בבל ועגל הזהב, ונמצא בהן את שורשי האצילות. תפיסת הספירות הנאצלות נמצאת מאחורי כל אמונה אלילית באלים אחרים – יחידים או רבים, והיא סובבת תמיד סביב האמונה או ההודאה באל עליון נצחי אשר ממרום נצחיותו המוחלטת מאציל את אלוהותו לאלים נמוכים אחרים למען בני התמותה על האדמה.

גנומן 352: חובה לזכור כי עבודת האלילים היא תולדה של ירידת ארבעה דורות: הבנים לא הבינו את הרעיון מאחורי ייסוד האמונות של האבות. האבות הבינו את מהות האל העליון שיצר את הכול אך הם שגו בכך שפנו לאלים נמוכים, אשר האל העליון "האציל מאלוהותו", כביכול, כלפיהם. הבנים כבר לא חשבו על האל העליון והנצחי והכירו רק באלוהויות הנאצלות הנמוכות. זאת עד לאלוהות הגסה של הדור הרביעי.

גנומן 353: מי שלומד את השיעור הזה, אשר אמיתותיו מלוקטות מן המסורת, מבין שחקר מקורות העבודה הזרה אינו פשוט. השגיאה השורשית העדינה של חטא האבות מוסתר בחטא האלילי של הבנים ובהמשך מכוסה עוד יותר באמצעות ''מעטפת'' הדור השלישי. בדור הרביעי עבודת האלים האחרים טבועה עמוק כל כך, עד שאין זה אפשרי לזהות את שורשיה. האלילות, לפיכך, לא נובעת מן השלבים הנמוכים של הדת העממית. שלבים אלו יורדים אל אלפי הצורות הגסות, שמקורן בשורשים שיש ללמוד אודותיהם בכדי להבינם.

גנומן 354: השלב השורשי של לימוד האלילות חייב להיות מובן, עם התייחסות התחלתית אל דורות התורה מחטא עץ הדעת ועד לעגל הזהב, מאחר שבדורות אלו הכל נמסר בעל פה, ומי ששימש כ"ראשי הממלכות" (חוץ מן המלכים עצמם) היו ה"חכמים", ה"אסטרולוגים", "מגדי העתידות", הכוהנים מן המעמדות העליונים וה"אמגושים" (מאגים, מכשפים) כנמרוד או כחרטומי מצרים. בכלליות, "סודות" וקודי השפה והסמלים הלשוניים היו בידיהם ונשמרו בסודיות על-מנת שלא יגיעו לקבוצות אחרות.

גנומן 355: נוח להבין את ההפרדה באותן חברות בין "דוקטרינת הדת הפורמלית" לבין שאר הדרגות הנמוכות והעממיות יותר של הפולחנים, המנהגים והענפים הרבים של הדת והאמונה. העולם הפך למגרש משחקים של אמונות, הטומנות בחובן שורשים אליליים, אשר מלכתחילה סטו מן היראה, האהבה ועבודת ה' האחד והיחיד, העילה הראשונה, בורא היקום. האור האמיתי היחיד היה אור התורה שנולדה ונגלתה למשה ולעם ישראל. ה' גאל את צאצאי האבות, כפי שהבטיח, מן העבודה הזרה המצרית וגילה להם את האמונה באל אחד ואת דוקטרינת האמונה האמיתית לכל הזמנים.

גנומן 356: האור האמיתי מגיע מאל שדי, ישתבח שמו, היודע הכל, כולל את מעמקי מחשבותיו הפרטיות של האדם. האמונה האמיתית באורות האמיתיים הללו היא בפני ה' האוהב את הענווה, טוב הלב, הצדקה, הנעימות, הכבוד והחמלה. את הצדק, היושר, החכמה והתבונה. האור האמיתי מה' לא ייקלט עד שכל תנאי אמת הצדק וטוב הלב בין האנשים יישמרו. בורא העולם יצר את הכל, ברא אדם והציב אותו בעולם, כדי שיוכל להשתתף ביתרונות הבריאה ויוכל ליטול חלק באור האמיתי של אמונת האל האמיתי. כיצור, האדם הוא אפסי, ואין הוא בעלים על דבר. הוא מקבל את המתנות האמיתיות מאל האמת. על האדם להבין את מקומו ואת העובדה שאין לו כלום מלבד חסד ה'. עליו להתהלך בצניעות בפני הזולת ובפני אלוהיו.

גנומן 357: גם אמת זו הושגה משבירת הלוחות. לא מספיק "להחזיק" באמת. על אדם ללכת בדרכי האמת האהובות על-ידי ה'. לא מספיק להחזיק בתורה. על האדם ללכת בדרכי הענווה, הצדק והרחמים שנמסרו בתורה. לא מספיק לבנות מקדש לאל, אם הוא אינו פועל להגשמת טוב הלב, החמלה והצדק שה' אוהב. משה רבנו ניתץ את הלוחות כדי ללמד את כל ישראל שהאמת תתקבל רק בדרך נכונה, ולא ככזו הכוללת שקר, אנוכיות, רצון לטובות הנאה וחתירה למימוש דעות, תפיסות ודוקטרינות הסוטות מן האמונה האמיתית.

גנומן 358: אין זה נכון שהעולם לא יכול היה לזכות לאמונה האמיתית, ולכן רק דרכים טועות וסוטות נשארו כנדוניות. מן ההתחלה אנשים סטו מן הדרכים שה' אוהב ופנו לסיפוק רצונותיהם ומטרותיהם האישיות, כשהם נכנעים לכל נטייה אישית ומעדיפים ערכים פסולים על נכונים. זו הסיבה שהם לא היו ראויים לאמונה. אין זכות גדולה יותר מידיעת האמונה האמיתית, וההליכה הצודקת בתנאי האמת שהאמונה האמיתית מצריכה. אתם לא עושים "טובה" לה' בשל אמונתכם. זו זכות גדולה להיות בעל אמונה, והתנאים לשמור על זכות זו הם בעצם זכויות גדולות עבור הנפש בעולם הזה ובעולם הבא. אדם חייב לנהל מספר רב של מלחמות פנימיות, לפתור מספר גדול של קונפליקטים אישיים, להתגבר על מכשולים רבים ולהפגין אהבה גדולה וענווה תמידית על מנת לשמור על הזכות הזו.

גנומן 359: האם בגן עדן היו חסרות הנאות, אשר גרמו לאדם וחוה לחפש אחרות? האם היה חסר דבר בעולם המושלם של בריאות, אריכות ימים של מאות שנים, טבע טהור ובריא והנאה מן התקופה הקדמונית, אשר גרם לאנשי דור אנוש לחפש לעבוד גורמים אחרים? האם היה פסול באחידות הלשונית ובשלמות דור נמרוד אשר גרם לאנשים לרצות לבנות מגדל בין השמים לארץ ולקבל לידיהם את ההטבות האלוהיות? האם היה חסר דבר בניסים הנפלאים של הגאולה הראשונה במצרים, בים סוף ובסיני שגרם לערב-רב לחשוש לחייו ולא להמתין לדברי ה'?

גנומן 360: הסיבה לקיום האלילות היא שאנשים מתגלים כבלתי ראויים לאמונה האמיתית בשל תאוותיהם האישיות ויהירותם. הם לא נשארים במסגרת התנאים לשמירה על הזכות שניתנה להם. במקום להעריך בפשטות את היתרונות העצומים בחיים שהם חוו, הם רוצים עוד ועוד מבלי להסתפק במה שהיה ברשותם. הצדיק הסביר פעמים רבות כי בדורות שלפני המבול האנשים רצו נשים רבות, שאפו לשמור על יופיין ולכן נתנו לחלקן שיקוי שימנע מהן להיכנס להריון. הנשים הפחות יפות היו אלו שנכנסו להריון. בהמשך רצו הם הרמונות לשם תענוגות ורדיפת כבוד, גזלו את נשותיהם של גברים אחרים, החלו לקיים יחסי מין עם גברים, מאחר שנמאסו עליהם חיי המין עם הנשים, ובהמשך החלו גם לקיים יחסים עם חיות. מדוע נכחדו גם מרבית החיות במבול? מהו החטא שהן ביצעו? הסיבה היא כי טבען הושחת על-ידי גברים שניצלו אותן לתענוגות מיניים, מה שיצר גם בקרבן רצון לקיים יחסים עם חיות שאינן מבנות מינן.

גנומן 361: יש להסביר זאת על-מנת להבין מדוע העולם לא זכה לאמונה האמיתית בכל הדורות שלפני מתן תורה. הם לא העריכו את מה שהיה ברשותם וחתרו להשגת דברים שאינם אהובים על ה'. לולא זאת, האמונה האמיתית הייתה בעולם. לא היה צורך בספרים כדי לקבל את האמונה. עד לדור מגדל בבל הייתה קיימת "השפה המקורית" (היא העברית הקדומה או השפה השמית הקדומה, הנקראת במסורת "לשון הקודש") – אותה השפה שאדם וחוה דיברו בה עם ה' (ה' דיבר עם אדם וחוה ישירות בגן העדן) ושהונחלה לצאצאיהם. האמונה האמיתית באל חי האמיתי הייתה חלק בלתי נפרד מן השפה. המילים עצמן "קודשו" באמת הבורא. מי שהשתמש במילים בכבוד הראוי ובענווה, יכול היה לקרוא לה' ישירות ו"נענה" באופן ישיר גם כן, בלב המאמין באמונה האמיתית.

גנומן 362: לשפה זו היו מספר התפתחויות באותו אופן שבו העולם התפתח באותם הימים, הואיל והיה צורך להתאים אותה אל גמישותם הפנימית של בני האדם ביחס לבעלי החיים ולתאם את התפתחותם לזו של החיות. השפה תוחזקה במהלך השנים, החל מן התקופה שבה ה' שיפר את שכלו של אדם על-מנת שידע את שמות האובייקטים בטבע ואת שמות החיות, ככתוב: "וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ; וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית, ב', 19-20).

גנומן 363: התפתחות זו הייתה קשורה ברובה לדברים חדשים שהתגלו או נוסדו. משה רבנו קיבל את הידע מאל שדי ומסר לנו אותו בתורה, שלפיה, בתקופה שלפני מגדל בבל, אשר נבנה בשנער, כל האנשים בעולם דיברו שפה אחת, שכל מונחיה היו ידועים לכולם. שפה זו הייתה "קדושה" ו"מושלמת" בהתייחס לאמונה האמיתית באל ותמכה ברוח האמת כשהשתמשו בה. האנשים באותה עת היו, לפיכך, צריכים להיות ראויים לה, ועליהם היה להעריך את טוב הלב ואת המתנות שהבורא העניק להם. שפה זו הייתה הקרובה ביותר לה' מאשר כל השפות שבאו לאחריה.

גנומן 364: עם זאת, ידוע במסורת כי "בית הספר הנסתר של שם ועבר וילדיהם" שמר על המשכיות מסוימת של השפה שבה השתמשו עד לתקופת המגדל. כלומר: צאצאים אחדים של שם ועבר המשיכו להשתמש בשפות שמיות, אשר כללו מרכיבים שונים מאותה שפה מקורית. גם אברהם אבינו, אשר דיבר בניבים שמים שאותם למד באור כשדים ובחרן, למד בבית הספר הנסתר של שם ועבר את הגרסה המדויקת ביותר של השפה. שפה זו הוא גם העביר לצאצאיו, והיא נקראה "עברית". אברהם, שכונה ה"עברי", חי בעבר השני של הירדן, וכך נקרא גם שורש שפתו. שפה זו התקבלה על-ידי משה מה', הועברה לכוהנים וכתיבתה בתורה הייתה באופן ה"מקודש" וה"מדויק" ביותר, בהתייחס לכל אות ואות. לימוד התורה הוא הבנת הדיוק והאמת הנכללים בשפה ובמושגים המאוחדים.

גנומן 365: לפני המבול העולמי חיו אנשים מאות שנים, אורך שנים הגדול פי 9 מזה שלאחר המבול (כ-120 שנים). אורך השנים שבתקופה הקדומה נבע ממערכות כוכבים ומהשפעות שהיו על הארץ ועל האנשים בה, מה שגרם לטבע העולם להיות עוצמתי פי 9 יותר באורך החיים, בהנאות ובטעם, בהשוואה לטוב שהוא סיפק בתקופה שלאחר המבול. כך גם היה גורלה של השפה המקורית המאוחדת, אשר הוענקה לאנושות על-ידי הבורא, ובמהותה הייתה קשורה לכוחות ביקום, כפי שהאנושות הייתה קשורה להיבטי הבריאה. כאשר ה' אמר: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית, א', 26) הוא פנה לכל היצורים שנבראו על-ידו ביקום, כביטוי לשליטה על הגמישות הייחודית, הנובעת מן ההיבטים המורכבים של כל הבריאה. כטבע האדם והעולם, כך גם השפה המקורית הייתה נעלה פי 9 בכל מובן בתקופה שלפני המבול.

גנומן 366: אין אדם צריך להתפלא שאנשים משכילים וחכמים, אפילו אם מעטים, חיו באותן תקופות רחוקות. אוויר העולם היה צלול ופתח את מוחו של כל אדם שרצה להשתמש בו. טעם פירות העצים, שהיה נפלא, הרחיב את ההבנה ואת שמחת ההתבוננות העמוקה לכל מי שהודה לבורא. השפה הייתה נשגבת וספוגה במשמעויות עמוקות למי שהשתמש בה בכבוד, באהבה ובדיוק לכבוד הבורא.

גנומן 367: עם זאת, האנושות לא הלכה בכיוון זה, כפי שאנו למדים מן התורה. הכל ניתן והכל היה במקומו, אך אף אחד לא העריך זאת מלבד בודדים, שהחזיקו במסורת האמיתית של שת, בנם של אדם וחוה, עד לימי מתושלח ונח. בהמשך עברה המסורת בהסתר בבית הספר של שם, בנו של נח, ועבר, עד לימי האבות. בכל הימים עד לתקופת האבות היו אנשים עם סקרנות אינטלקטואלית גדולה שאימנו את שכלם כדי להטמיע כל ידע שקיים. מלבד מספר קטן מאוד של חכמים אמיתיים, דוגמת החכמים המוזכרים בספר איוב (ספר שנכתב על-ידי משה רבנו בעצמו, כפי שקיבלתי מהצדיק חיים) היו כל שאר החכמים אסטרולוגים, מכשפים וחרטומים אליליים אשר סרו מדרך האמונה האמיתית.

גנומן 368: מטעות דור אנוש בן שת בן אדם רובה המוחלט של האנושות (אך לא אנוש בעצמו) סטה מן האמונה האמיתית. עבודת האלילים החלה באותה התקופה, וכבר בה היו אנשים בעלי ידע גדול בכוכבים, בטבע, בצמחי מרפא ובניבוי. אלו היו ה"חכמים", אשר טעות דור אנוש מתייחסת אליהם. אנו יודעים זאת מן המסורת ומן ההסברים הארוכים והבהירים של הרמב"ם, עליו השלום, אשר התייחס לפסוק: "אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" (בראשית, ד', 26). התפתחות ההיגיון והתעדנות השכל האנושי הובילו אותם אל דרך שגויה.

גנומן 369: אסטרולוגים בעלי ידע עצום בכוכבים, במערכותיהם, במעגלי זמניהם ובהשפעותיהם, ידעו להעריך, בדיוק רב, כיצד הכוכבים מושלים בעולם, וכיצד יש לשרת כל כוכב בדרך המדויקת על-מנת לקבל את המבוקש ממנו. כאשר אנו מדברים על הטעות שנעשתה על-ידיהם, אנו מתכוונים למחשבתם כי האל הנצחי נתן להם את הכוכבים, כדי שישמשו "אלים קטנים" המושלים על העולם, והם הסבירו זאת בדרכים רציונאליות מאוד: מאחר שהאל הוא נצחי, בלתי נראה ומופרד במהותו מכל הבריאה שיצר, והאנשים הם חומריים ומוחשיים בגופם המוגבל, יש "צורך" בישות שתתייצב "ביניהם". אותה ישות "תקבל כוחות אלוהיים" מן האל העליון, ובאותו הזמן גם תוכל לתקשר איתם. מדוע הכוכבים קיימים אם לא למטרה זו, ומדוע לכוכבים ול"שריהם" יש כוח משילות רב כל כך על העולם, אם הדבר לא נעשה ברצון האל, שאותו הם מכבדים?

גנומן 370: חישובים אלו לא היו נתונים בידי האנשים על האדמה אלא בידי "אנשי החכמה" של אותם הימים. המערכת הלשונית החדשה שהם יצרו במהלך חייהם, מחקריהם והתבוננותם הייתה זו שיצאה אל האנשים, ואלו ראו רק את התמחותם הפרקטית ולא את הלימוד שמאחוריה. גם אנשי דור המגדל שהכריזו "הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" (בראשית, י"א, 4) היו מעטים מאוד ושימשו כ"חכמי" המלך נמרוד. הם ידעו לבצע חישובים מדהימים בדיוקם מן הכוכבים ולקבוע במדויק את נקודות העיר ובסיס המגדל תוך התאמות למערכות כוכבים שתאמו את האיזון בין השמים לבין הארץ. הם גם שלטו בשפה באותה העת. כל זאת אפשר להם לבנות בהצלחה את המגדל הגבוה.

גנומן 371: בתקופת אנוש, בשל ההשלכות השגויות של אותם חכמים, החלו לראשונה להשחית את השפה: "אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה" (שם, ד', 26). שורש המילה "הוחל" כולל בתוכו את המשמעות "התחיל" וגם "חולל". המשמעות היא לכן "נסתרת", ובתרגומים זרים אין כלל הקורא מבחין בה. מאחר שהמשמעות "התחיל" היא מקובלת, הפסוק מתורגם בפשטות: "אז התחילו לקרוא בשם ה'", כמעט במשמעות מנוגדת לאמת. טבעי שהתורה מפשטת פסוקים שבהם המשמעות העמוקה והמורכבת היא נסתרת, ואשר ניתן להבינם רק לאחר לימוד המסורת. לעיתים יש צורך להשתמש בפירוש רש"י, עליו השלום, כדי לדעת היכן המורכבות הלשונית מתחילה והיכן מתקיים כפל-משמעות. על הקורא לדעת את המשמעות המורכבת, אחרת אין תמונתו שלמה.

גנומן 372: האנשים החכמים בתקופת אנוש קישרו את נימוקיהם ב"כוונות טובות" עבור האנשים על הארץ, ולכן מדובר ב"טעות דור אנוש". אנו לא מכנים אותה חטא או פעולת עוון, כפי שאנו מכנים את ה"פרי האסור" או את הכוונות הרעות של אנשי מגדל בבל. בחטא עגל הזהב אנו שומעים את שני המושגים: הוא מתחיל בטעות ומסתיים בחטא (בכתבינו אנו מתייחסים ל"חטא" דור אנוש. זאת מאחר שאנו מסבירים את החטא האלילי באופן כללי, אך במסורת מדובר תמיד בטעות). הנימוקים ההגיוניים לכאורה של הפונים באותה התקופה לכוכבים כלל עובדה נוספת שחיזקה את הצהרותיהם. הם ראו כי אנשים סביבם, על אף שידעו על קיום הבורא, לא פנו אליו ישירות במהלך התפילה, וקיומו לא "נגע" לליבם.

גנומן 373: הם הסיקו כי הסיבה לכך היא בדיוק זו ששיערו. האל הוא גבוה מדי, מרומם ובלתי נראה, כך שאנשים לא יכולים לחוש אותו, ורק מי שיחשוב ארוכות על קיומו במשך שנים רבות ייתכן וימצא את הדרך לעבוד אותו, אך לא מדובר בכלל האנשים בעולם. אותם אנשים היו זקוקים לישויות מוחשיות, שאיתן הם שאפו להתקשר באופן ישיר. הם הניחו זאת מאחר שלא ראו אנשים המתפללים לאל אחד. ואכן, מסקנותיהם והפצת החוקים החדשים של עבודת האל דרך הכוכבים המריצו את האנשים להתפלל לאל, תוך פנייה לגרמי השמים. אודות פולחן התפילה אל האל דרך הכוכבים ניתן להסיק מן הפסוק: "אז הוחל לקרוא בשם ה'". באותו הזמן סוג תפילה זה הביא גם לחילול שם ה', מאחר שהאנשים הציבו את השם "אל" ביחד עם שמות הכוכבים עצמם כסיומת כללית. זו הסיבה למשמעות האמיתית הנסתרת והעמוקה בפסוק: כאשר הם החלו לקרוא בשם ה', הם גם החלו, למעשה, לחלל את שמו, ביחס לכוכבים עצמם.

גנומן 374: החטא האלילי החל עם כוונות רציונאליות לוגיות על-מנת להתאים לרצונות האנשים, כאלו שלא תאמו לאלו של הבורא. הסיבות שניתנו והמסקנות שהגיעו אליהן מנסחי הדוקטרינות המוטעות יצרו "מערכת לשונית מושחתת", שהפכה ללחם אלילי להמונים. השחיתות הלשונית הראשונה חפפה לחילול שם האל בדור אנוש, בנו של שת ונכדו של אדם וחוה, ובה שונתה משמעות השם "אל": מהעילה הראשונה לבורא הכוכבים בלבד. מדובר היה בסילוף האמת, כאשר השם "אל" הועתק מן הבורא לבריאתו, דהיינו ל"שרים האלוהיים", הכוכבים, אשר "קיבלו את אלוהות האל באמצעות רצונו האלוהי".

גנומן 375: אנו רואים לפיכך כי תפיסה זו, שלה מכנה משותף בכל תיאולוגיה אלילית, "מסתירה" את "טעות" עולם האצילות. מה ל"שרים אלוהיים" ול"אלוהות" אם מדובר רק ביצירי בריאה? הם הפכו, עם זאת, ל"אלוהויות" שהשתתפו ב"אלוהות העליונה" של המאציל, לא של הבורא. מה שה' בורא הוא יציר כפיו ולא "אלוהות", ועל כן נאמר: "לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי" (שמות, כ', 2) ולא רק "אלהים אחרים". כלומר: אל תראו אותי כאל עליון המאציל "אלוהויות" אחרות לפניי על-מנת שתשרתו אותן!

גנומן 376: תהליך "יצירת אלוהויות אחרות", כשקיום העילה הראשונה ידוע ומוכר, כולל פעולת "האלהה" שמתמקמת מעל הבריאה. כפי שהוסבר, תפיסת המאציל בהתייחס ל"פעולות אלוהיות" בדרגה של "מעל" או "לפני" הבריאה לא בוטאה במונח לשוני כלשהו, כדוגמת "מאציל", עד שהקבלה השקרית עשתה זאת בספר הזוהר.

גנומן 377: השורש של כל שורשי האלילות נחשף רק בתום זמן הדור הרביעי הסופי. זאת מאחר שהרס שורש השורשים מעורר את הרס כל השלבים ש"מעליו". ספר הזוהר מייצג את הדרגה הגבוהה ביותר של העבודה הזרה, ההתגשמות הנבואית של חטא עגל הזהב ההיסטורי. בשל כך המושגים "אצילות", "דוקטרינת האצילות", "יסוד ארבעה עולמות בראש עולם האצילות", "המאציל", "חכמת האצילות", "פרצופי האצילות" ו"עשר הספירות הנאצלות" מגיעים לשיא ו"נחשפים". ספר הזוהר כ"ביטוי החטא" מציג את דמותו הפסולה ביותר בפני העם היהודי והוא זה אשר "יושמד" ויזרז את הנפילה וההרס של שאר עבודות האלילים בעולם, כפי שנובא שיקרה בדור הרביעי הסופי.

גנומן 378: ספר הזוהר מייצג את שורש שורשי האלילות ומסביר שני עניינים: מדוע לזוהר ולקבלה המזויפת יש כוח עצום כל כך, ומדוע החטא האלילי שבהם כוסה טוב כל כך, כולל בפני אלפי מלומדי תורה. שורשי האלילות בזוהר לא נראים, מאחר ששורש שורשי האלילות, הדוקטרינה השקרית של הספירות הנאצלות, לא היה ידוע. מאז שהתקבל כאמת, שורשי האלילות הפכו לסמויים במסגרת "האור השקרי העליון של האצילות", שהיה לו הכוח לשנות, לבטל או לפרש באופן שקרי כל מונח שהתייחס לדרגה "נמוכה" יותר מן האצילות.

גנומן 379: יש מי שיבין זאת טוב יותר באופן הבא: אם מישהו מודע לשורש חטא האצילות, הוא יזהה מיד את שורשי האלילות בזוהר: ההתרחקות מן האל הנצחי, שיתוף שם האל בעשר הספירות הנאצלות, ריבוי הרשויות וההשחתה הלשונית הנובעת מכל זאת. מערכת היחסים של עולמות האצילות והאין סוף היא אלילית ומעבירה את האמונה האמיתית מן העילה הראשונה אל הספירות הנאצלות. הקריאה בשמות האל בעשר הספירות היא שיתוף אלילי. חלוקת "הדרגות הנאצלות" שלכל אחד מהם יש "אוטונומיה אלוהית" (האצילות האלוהית של אבא (חכמה) אמרה: "ויהי אור", האצילות האלוהית של אמא (בינה) אמרה: "נעשה אדם" וכו') היא אלילית ונקראת במסורת: "ריבוי רשויות".

גנומן 380: שורשי האלילות הללו, שהוסבר עליהם בהרחבה בספרו של יחיא אלקאפח, "מלחמות השם", ידועים לכל מי שלמדו את התורה, אך ביחס לזוהר הם לא הבחינו בהם. הסיבה לכך היא שמהרגע שההשחתה התפיסתית והלשונית מתקבלת ומאמינים לה, שלב האצילות הופך לפטור מכל ביקורת. אי אפשר לדבר על שיתוף, מאחר שבדרגת ה"אצילות" קיימת רק "אלוהות מאוחדת", ומאותה סיבה גם לא ניתן לדבר על ריבוי רשויות ועל התרחקות מן האינסוף. בדרגת האצילות הכול הוא "אלוהות מאוחדת". על שורשי האלילות הללו כ"שיתוף", "ריבוי רשויות" ו"נסיעה מקדם" ניתן לדבר רק בדרגות אחרות, נמוכות יותר מעולם הספירות הנאצלות. מספר הדרגות העצום של עולם האצילות לא נחשב עדיין כבריאה אלא כאצילויות נאצלות מן המאציל, ולכן כולם נחשבים לאלוהיים. אין אלילות שיכולה להתקיים בדרגה כזו. הכל "משותף" בתוך עולם האצילות האלוהי. השחתה לשונית מוחלטת!

גנומן 381: השחתה לשונית הקשורה לשאלות תיאולוגיות מהותיות יוצרת מחזורים אליליים רעים, הפועלים בניגוד מוחלט לְמה שהמערכת הלשונית האמיתית המנוגדת לאלילות מבצעת. במקום להגדיר מהי עבודת אלילים, הם מגדירים באופן פוגעני את האל ולא מבחינים בטעותם. האם הנצרות לא מכירה בדיבר השני? רשמית היא מכירה, אך כאשר האל המשולש הפך עבורה לאל של הדיבר השני, היא כבר לא מכירה בעבודה הזרה הקשורה אליו. אם תדברו עם נוצרים על הטרמינולוגיה האמיתית בנוגע לאלילות, הם יסכימו אתכם, אך רק בכל מה שנוגע אל מחוץ לדתם, כדוגמת דתות פגאניות. השילוש נחשב עבורם לתפיסה העליונה שאליה האלילות לא תיכנס. האוחזים בקבלה השקרית מדברים על עולם האצילות - כפי שהנוצרים מתייחסים לשילוש, וכפי שכל המסורת התנ"כית הושחתה בידי פרשנות המבוססת על השילוש, כך גם כל מסורת התורה מושחתת בידי פרשנות המבוססת על עולם האצילות.

גנומן 382: שורשי הדוקטרינות האליליות מוכרים מחטא דור אנוש. שורשי המבנה האלילי, הקשורים גם להשחתה הלשונית ולמערכת הלשונית החדשה, מצויים בהיסטורית המגדל. את שורשי המלכודת האלילית, שקודמים לה מנטאליות אלילית אשר חוזרת להשלים את הנפילה במלכודת, יש לחפש בחטא עגל הזהב. ניתן ללמוד על שורשי האלילות בשלושת החטאים הללו, אך במקביל יש לחפש אחר שורש האצילות. שבירת הלוחות הראשונים כוללת את היסודות ואת הכוח להרס דוקטרינת הספירות הנאצלות והיא קשורה ישירות להתגשמות הנבואית של הרס הלוחות השקריים של הקבלה המזויפת, אך חטא אכילת הפרי האסור בגן עדן הוא ''שורש שורשי החטא'', הכולל את החטא האלילי של העבודה הזרה.

גנומן 383: לפיכך שורש שורשי האלילות, עולם האצילות, אשר מגיע לביטוי בספר הזוהר, מרומז בחטא הפרי האסור, בעוד שהרס דוקטרינת האצילות של הקבלה השקרית מרומז במעמד שבירת הלוחות הראשונים על-ידי משה רבנו.

בעץ הדעת טוב ורע "נכתב", כי הסיבה העיקרית לנפילה הגדולה של האנושות תהיה טמונה בחטא הרצון לפקוח את העיניים והרצון להיות כאלים היודעים להבחין בין טוב ובין רע. מלכתחילה סיפור גן העדן הציג את הפיתוי הגדול העומד בפני האנושות להשגת הידע הזה על-מנת להיהפך ל"אלים קטנים" היודעים הכל.

גנומן 384: זהו שורש הרוע הטמון באנושות בשל היכולת השכלית הנשגבת, שניתנת בידי ה', ובשל המתנה שניתנה לכל האנושות, יכולת הבחירה החופשית, המסייעת לאדם לקבוע את דרכו. כשהאנשים, בשל מחסור בענווה ובשל רצונות הנובעים מאהבה עצמית, מתחילים לראות את תוצרי ידיעותיהם ואת כוח בחירתם החופשית, הם לא מרסנים את רצונם להפוך ל"אלים קטנים", בעשייה ובידיעה. האנושות לא נמנעת מלחפש דרכים להגשים את רצונותיה. עם הידיעה והידע, האדם מייסד מבנים אינטלקטואליים, פילוסופיים, מטפיסיים ומיסטיים ומאחד את כולם ל"מבנה לשוני מאוחד", תוך מחשבה כי הוא "ברא" והקים עיר ומגדל, שראשו נוגע בעולם הספירות הנאצלות, אף מעל לשמים הנבראים.

גנומן 385: ידיעת האדם גדולה כדמיונו, אך למרות זאת מצליח המלאך הנחשי המופלא לנקוט באסטרטגיות חכמות, לשטות בלב האנושות ולהובילה בדרכים שגויות. כך עוברות 6000 שנות היסטוריה אנושית, עד שיגיע הזמן הפוסט-נחשי, שבו המלאך הגדול יתנהג יותר כמלאך חיוני מאשר כנחש-מפתה. במסגרת זו הוא יסייע לאנושות להגשים צרכים פיזיים למען המשכיותה אך לא ינטוש גם את היותו כוח-נגד, הנדרש תמיד כדי לעורר את האינטלקט האנושי.

גנומן 386: מחטא גן העדן אנו מבחינים בחטא רצון האנשים להיות "אלים קטנים". חטא זה הוא רכיב בלתי נפרד בכל תיאולוגיה שקרית. אנו מבהירים שהאדם לא מגיע לתפיסת ה"אלים הקטנים" ללא רעיון האצילות.

אנו לא רואים כי חל שימוש באינטלקט האנושי למטרות רעות עד לדור המגדל. בדור אנוש חלה טעות אנושית, אך לא היה רצון מכוון לצאת נגד ה'. הטעות הייתה באופן עבודת ה'. המגדל, לעומת זאת, היה מרד מתוכנן. בני האדם קינאו: מדוע לאל יש כל הכוח והנצחיות ולנו לא? זהו הרגש הטיפשי שהטה את כושרם האינטלקטואלי.

גנומן 387: החכמים והמכשפים של נמרוד טענו, כי עד לתקופתם הכל הופנה לעבר האל ומעט מאוד יועד אליהם, וזאת מאחר שה"מערכת הלשונית המאוחדת" של שפת האל התבססה על אחדות ה', העילה הראשונה, ועל שליטתו האבסולוטית. לכן אם, כתגובה לכך, הם "ילכדו" את השפה, היא תהפוך לשלהם, במקום שתהיה נחלתו הבלעדית של האל, וכך יהפכו גם הם לנצחיים, ושמותיהם יהוללו לעולמים. על-מנת לבצע זאת היה עליהם להתנתק מהעילה הראשונה. הם ציוו, לדוגמא, כי שם האל יכוון מעתה ואילך למלך נמרוד. לא היה זה מרד עדין ביחס לטעות דור אנוש, אלא שאיפת דור המגדל להקים מגדל נצחי לעצמו.

גנומן 388: במקום לומר שהשמים נבראו בידי ה', הם אמרו שהשמים נבראו בידי נמרוד. בדרך זו הם האמינו שהכוחות האלוהיים העליונים הנתונים בידי העילה הראשונה, יילקחו על-ידי נמרוד, שיהפוך למלך-אל היקום ול"נצחי", כך שיוכל להעביר תכונה זו גם אליהם. הם האמינו שמילות השפה המקורית היו "כלי קיבול" לאלוהיות נאצלות, לכוחות אלוהיים אשר נאצלו מהאל. ה"מילים" עצמן היו הלבנים שמהם נבנה בניין האל, ואם הם יצליחו להתקרב לאותם כוחות נאצלים וישתמשו במילים לצרכיהם, הם יהפכו בעצמם ל"אלים קטנים".

גנומן 389: כדי להגשים את רצונם זה, הם היו צריכים לגרום לכלי הקיבול הללו לעבוד עבורם בדרך כלשהי. סברתם הייתה כי המילים במובנם החדש ייצרו מבנה נגדי, ברמה המוחשית, ויקשרו בין השמים והארץ. זהו המבנה המיסטי של כל דור במהלך ההיסטוריה. הם היו מרותקים מעליית האורות שנחזו על-ידיהם אך לא שאלו את עצמם האם דרכם היא דרך מקובלת על-ידי הבורא והאם המבנה הלשוני, אשר איחד את התבוננותם המשותפת, הוא של העילה הראשונה או של אלוהיות נאצלות אחרות. כוונותיהם לספח לעצמם כל דבר שרק יכלו, גם אם לא היה שלהם, פתחו בפניהם עולמות וגרמו להם לעבוד עבודה זרה, גם אם הם לא היו מודעים לה.

גנומן 390: כל תיאולוגיה שקרית כוללת קישור בין האדם לאלוהיות נאצלות או לאלים נאצלים כ"בן האל" בנצרות, כבודהה בבודהיזם או כזעיר אנפין בספר הזוהר (אך מוסתרת באופן שלא ניתן להרגיש בה – ראו בחלופת המכתבים בין החכם אלקאפח לקבליסט מירושלים בהקדמה לספר "מלחמות השם"). מדור אנוש אנו מבחינים בטעות האלילית המקורית המביאה לניתוק מן העילה הראשונה ולקישור שם האל ל"גורמים נוספים" ה"מואלהים" בשל כך. האלהה זו עומדת בראש תפיסת האצילות. אין "האלהה" ללא "כוח אלוהי" לשם פולחן. בדוגמת עבודת הכוכבים, "גוף הכוכב" נתפס על-ידי האנשים כיציר בריאה, אך "נפש הכוכב" נחשבה "אלוהית" ולכן "הואצלה" מן הישות האלוהית העליונה.

גנומן 391: ניתן להבחין כי בדור המגדל בוני המבנה האלילי השנוא האמינו כי הם יכולים לבנות את ממלכתם הנצחית על-ידי לקיחה מהאל את לבני ההאצלה שלו! בחטא עגל הזהב מנטאליות ההאצלה האלוהית גרמה לערב-רב להעלות את התפיסה המוטעית בנוגע למשה ולראותו כ"כלי קיבול" נבחר להכלת האלוהיות הנאצלות, מה שגרם להם לבחור בעגל הזהב כמחליפו. משבירת הלוחות ניתן לראות כי בשל מנטאליות האצילות משה הבין כי ייתכנו סילוף והאלהה של הלוחות ושל עשרת הדיברות עצמם. למרבה הצער, ההתגשמות הנבואית של החטא לבשה צורה גשמית דרך עשר הספירות הנאצלות של ספר הזוהר.

גנומן 392: משה עצמו, עבד ה' האהוב, אינו פחוּת מלוחות הברית, ולכן גם משה וגם עמו לא ניתנו ללוחות. הלוחות ניתנו למשה ולעם היהודי. זהו שיעור חשוב במסגרת השיעורים הקשורים ללוחות. אם הייתה סברה כי הלוחות הם אלוהיים ונצחיים כמו ה', קרוב לוודאי כי הייתה חלה האלהה שלהם, וכך היו נפגמים היחסים שבין הלוחות לעם: העם היה רואה את הלוחות כלוחות אלוהיים ולא כלוחות שה' נתן.

גנומן 393: גם זו הייתה רמיזה לדורות שיבואו אחרי חטא העגל ולפיה: אל תחשבו שכשיגיע זמן בניית בית משכנו של ה', ה' "ישכון" בו, והוא לא ייהרס לנצח. המשכן הוקם למען העם, ואם העם לא יעריך אותו ולא יבורך על ידו, ה' לא ישכון בו, והוא ייחרב. השמים כסאו של ה', והארץ הדום רגליו. מדוע יבוא הוא לשכון, כביכול, בבית, אם לא כדי להפגין את אהבתו הגדולה לאנשים שיתברכו בשל כך?

גנומן 394: ייתכן ותשאלו: מקובל הדבר שרמיזה זו מתייחסת ללוחות הקדושים ולבית המקדש הקדוש אך כיצד היא מתקשרת לכך שעשרת הדיברות הכתובים על הלוחות הראשונים עומדים בניגוד לדוקטרינה הטמאה והאלילית של משה דה לאון מספרד? ראשית, רמיזה אחת לא קשורה לרמיזות אחרות, ואפשרי שסימן אחד בתורה מרמז על 70 אירועים היסטוריים שונים. עם זאת, הדגש הוא אחר: משה רבנו היה צריך להיאבק בפרעה במצרים ולאחר מכן היה עליו להילחם ולתקן את המנטאליות האלילית המצרית של האלוהויות הנאצלות, שהוחדרה דרך הערב-רב. קיבלנו את המסר שספר הזוהר וכל הקבלה המזויפת הם עגל הזהב האחרון בהיסטוריה ועליהם להישבר לרסיסים ולהיהרס.

גנומן 395: עלינו להבין משהו נוסף. כיצד שבירת הלוחות מתקשרת לעשר הספירות הנאצלות של ספר הזוהר, בדרך כזו שהסימן של משה רבנו יעזור לנו להרוס את הדוקטרינה השקרית? ראו, מהלוחות בקע אור אמיתי ונפלא, שרומם את הנושא אותם למימד רוחני חדש. היה זה ה"זוהר" הבוהק האמיתי, הבהיר כשמים עצמם. עשרת הדיברות הראשונים, יותר מכל דבר אחר, ייצגו את עץ הדעת טוב ורע ואת עץ החיים לדבקים בהם.

גנומן 396: השבירה תשמיד את יסודות הקבלה המזויפת של ספר הזוהר עצמו, את שני לוחות הברית של ר' משה קורדוברו ואת "עץ חיים" של ר' חיים ויטל, העוסק בקבלה הלוריאנית. אלו הכתבים שבמהלך 400 השנים האחרונות השפיעו באופן הרב ביותר על הפצת הקבלה. מיזוג השפה המיסטית הייחודית של ספר הזוהר עם גילויי קודי האצילות בשני לוחות הברית וה"הגדרות הרציונאליות" של טרמינולוגיית הספירות הנאצלות מן האין סוף ועד למלכות האצילות של "עץ חיים" הביאו להולדת צורות חדשות של תמיכות רוחניות, כדוגמת התפתחות החסידות, שהיא התקופה השלישית והארוכה ביותר של היסטוריית הזוהר.

גנומן 397: משיחות חב"ד היא הדור הרביעי השנוא של היסטוריית הזוהר, עם כל החטאים האליליים הנסתרים התואמים שבו. גם לחטא של חב"ד יש נמרוד המשיחי שלו העומד על מבנהו הלשוני השקרי, כשראשו בעולם הספירות הנאצלות כדי להבטיח את שם חב"ד לעד. ואכן, הפארסה המשיחית אשר הפילה אלפי נפשות תמימות במלכודת והשקיעה מיליונים רבים של דולרים בתעמולה במקום במצוות לא תשכח. התנועה תיזכר יותר מכל בשל הסגידה לעגל הזהב – למשיח שהכתיר את עצמו. שריפת עגל הזהב וטהרת האנשים, שתבדיל בין אלו אשר נפלו באמת לבין אלו שיכלו להינצל, תואמים לטהרה ההכרחית של חב"ד[37], כפי שהוסבר בחרם מדאורייתא.

גנומן 398: בית הספר הקבלי זוהר-אשלג מייצג את כפילות הדור הרביעי השנוא בחלק אשר חוזר חזרה לחטא האבות וקושר את חטא האצילות המזוהם והאלילי לפשטות לשונו החדשה והמאוחדת בשלב ה"אוניברסאלי" החמישי. שלב זה מעורר את מלחמות ה' נגד הדוקטרינה השקרית והאלילית של האצילות, ועם הגעתו של השלב החמישי, משלימה הכפלת הסימנים את השלב העשירי. משמעות הדבר: כל שלבי החטא האלילי הושגו, ולכן זהו זמן ההתגשמות ההיסטורית של שבירת הלוחות השקריים. עשרת הדיברות, כפי שנכתבו על גבי הלוחות הראשונים, הגיעו על-מנת להרוס ולהשמיד את עשר הספירות הנאצלות של ספר הזוהר והקבלה המזויפת.

גנומן 399: גם לעשרת הדיברות שנכתבו על הלוחות השניים יש משמעות "משלימה" ביחס לעשרת הדיברות הראשונים. הסימן לכך היא האות "טית" (התשיעית באלפבית העברי), במונח "לְמַעַן יִיטַב לָךְ" מן הדיבר החמישי, הקורא לכיבוד אב ואם ומופיע בספר דברים (ה', 15) אך לא בספר שמות. האות התשיעית היא בסימן ה"אמת", כפי שתשע נקרא, מסיבות שונות, "מספר האמת" (אמת בגימטרייה – 441, שסכום ספרותיה – 9. כמו כן הוא סכום הכפולות של 9: 9, 18, 27, 36, 45 וכו'). עם זאת, אין זה אומר שהדיברות על הלוחות השניים היו "אמיתיים" יותר מאלו שבלוחות הראשונים!

גנומן 400: האינדיקציה לשלב האמת או להשלמת האמת של הלוחות השניים מתייחסת לאמת הפיכת הגילוי הראשון למשני. פעולה זו תושלם רק על-ידי "קבלה שנייה" של הדיברות. זוהי ההשלמה המאשרת, שהתורה תגיע למלוא התרחבותה בחומש החמישי של משה, ספר דברים, ותשלים לפיכך את המצוות ל-613 (תרי"ג). מדובר היה בגורם המרחיב את הברית הכפולה והאמיתית בין ה' לעמו הנבחר, מאחר שלהענקת הדיברות השניים, לאחר החטא הנורא של עגל הזהב, יש משמעות עצומה לאישור אהבתו הנצחית של ה' את עמו ישראל למרות החטאים והשגיאות שהוא עוד יבצע בעתיד.

פרק 9

גנומן 401: יומן: 5.2.1999, י"ט בשבט התשנ"ט, גוב האריה 10: דוד לוי חלם היום חלום יוצא דופן. הוא ראה את המורה חיים רוקד בישראל בפני אנשים אחרים בשמחה עצומה. הגואל האחרון, חיים, היה לבוש כקצין ביטחון של חברת "השמירה" ורקד קדימה ואחורה בשמחה חסרת גבולות. פרץ היה סמוך למורה, כשבאותו חדר בו הם שהו ישבה נערה בודדה בפינה, עצובה מאוד. כשהבחין בה המורה, הוא פנה אליה וביקש ממנה לרקוד, אך היא נשארה אדישה. המורה התעקש, אחז בידה וגרם לה לרקוד, אף על פי שזה לא היה פשוט עבורה. הוא גם הניח את מרפקיו על חזה כדי לעורר את רוחה והמשיך לרקוד במלוא העוצמה. דוד נדהם בחלום, מאחר שלא ראה לעולם את המורה שמח כל כך. בהמשך יצא המורה גם לרחוב, עצר את התנועה וקרא לאנשים שבו לרקוד. הוא גם דיבר בארבע שפות במהלך החלום: באיטלקית, בצרפתית (עם פרץ), בגרמנית (עם נערה סקנדינבית) ובעברית.

גנומן 402: אנו מודים לאל שדי על כך ששמענו את החדשות הטובות הללו, ועל כך שראינו את הגואל האחרון, חיים, בשמחה כה גדולה. אנו יכולים להניח שהשמחה קשורה לפורים החדש של הגאולה השלישית והשלמה. אלו סימנים של "זמן החזון השני" בנבואת חבקוק (ב', 3). ברשות אנו פותחים את זמן הבשורות, אך כל זאת נעשה בדרך פורימית מבית הספר הנסתר של אסתר בבאר שבע.

גנומן 403: זהו סימן חיובי מאוד עבור עם ישראל, עבור צעירים רבים שאיבדו את דרכם ואת התפיסה של היכן הם נמצאים ומה ייעודם. הם זקוקים לסימן החיים החדשים, שניתן על-ידי הצדיק הנבחר חיים – סימן אשר יופץ לארבע קצוות תבל.

גנומן 404: הסימן של הגואל האחרון, חיים, אשר רוקד בשמחה עצומה יחד עם נערה צעירה, ואף נוגע עם מרפקיו בחזה שלה (מבחוץ) על-מנת לעורר את רוחה, מגיע על-מנת להציג את התלהבות הצדיק בנוגע לאפשרות החדשה של חידוש נפשם המיוסרת והאומללה של הצעירים. הגואל חיים מראה אהבה גדולה וקירבה לכל מי שזקוק לעזרה, מרים אותו שוב ומחייה את נפשו.

גנומן 405: דוד לוי, החי בחולון, שאל אותי בתמימות כיצד הצדיק חיים הציג חופשיות רבה כל כך (קולו רמז על כך שיש רבים אשר לא יבינו כהלכה פעולה כנגיעת מרפקים בלבוש שעל חזה האישה, ואף יצרו קונפליקט בעניין). אמרתי לדוד שהצדיק "ירד" על מנת לעורר את נפשות האנשים, במיוחד בישראל, בה קשה יותר מכל מקום אחר לעשות זאת. הנגיעה בחזה הנערה היא "סימן" להחזרת התשוקה האמיתית של החיים אשר נאבדה מזמן. הגואל האחרון לא מגיע רק לבית הכנסת אלא גם למועדוני ריקודים ולרחובות, לעם, לעם הארץ.

גנומן 406: הוא הגיע כדי למסור מנטאליות מעוררת חדשה, וזאת על-מנת שצעירים רבים יהיו מסוגלים להתחיל מחדש את חייהם. הוא לא הביט כל כך אל אותם יהודים מסורתיים ואף פחות אל החרדים, אשר מאמינים כי הם חיים בשלום עם עצמם אך אינם מתערבבים עם מי שאינו דתי ועם כל מי שנפל במלכודות הדור הרביעי. תקווה חדשה הגיעה לעולם. מנטאליות חדשה לגמרי יכולה להיווסד כעת באור הגאולה השלמה של ה'.

גנומן 407: החלום הגיע בזמן לשם המלחמה בספר הזוהר. תקווה חדשה ומנטאליות חדשה הכרחיות כאן. יותר מדי יהודים ובעיקר ישראלים חשו בהפרדה מן הדת, איבדו את תקוותם ולעיתים נפלו במלכודות. למרבה הצער, כל היהדות המיסטית חסרת השחר וההתנהגות של ה"צדיקים בעיני עצמם" גרמו להם לאבד את עמודי התווך, המסייעים להליכה לפני אל שדי באמונה טובה ופשוטה. מצוותינו המחייבת כעת, בשלב הראשון של הגאולה השלמה, היא לחשוף מהי קבלה מזויפת ולהבהיר מהי מסורת אמיתית על-מנת לסלול את הדרך לגאולת ישראל בכל שלב.

גנומן 408: מסרנו את החדשות הנפלאות על הגעת הגואל חיים ועל הסימנים ההיסטוריים השלמים של הגאולה השלמה. לבסוף, מחקר חיפוש הקבלה המזויפת יוביל למחקר הבנת הקבלה האמיתית. ההבדל בין השתיים, שניתן ללמוד אודותיו רק בספר משנת חיים בנקודת זמן זו, יוביל בעתיד לרצון להבין מדוע הגואל האחרון, חיים, מתקשר לישראלים מכל סוג, נוגע במרפקיו בחזה של נערה אומללה כדי לעורר את רוחה ואף עוצר את התנועה כדי להעניק את השמחה האמיתית של הגאולה הנפלאה והשלמה, הנמצאת בהישג יד.

גנומן 409: ריקוד הוא גם סימן להשלמת שיעור קומתו של אדם. אדם לא יכול לרקוד אם קומתו לא שלמה. הדבר מאשר את הסימנים של הלב החדש והמוח השפל, בסימן 100, צחוקו של יצחק אבינו, ובסימן 120 (ללב החדש יש 45 מרכיבים ולמוח השפל 55. ביחד עם 10 אצבעות ידיים ורגליים – שיעור הקומה ה-120 שלם. הדבר מייצג גם שלב חשוב של שלמות בהתבוננות המשולשת, המבוססת על 3 עליותיו של משה רבנו, כל אחת למשך 40 ימים ולילות). סימן ה-120 של הסימנים השלמים של הגאולה השלמה משלים את שיעור קומת הצדיק החי באמונתו.

גנומן 410: גם אירועים שמחים צפויים להגיע לישראל ולעם היהודי באופן כללי, כי כשהרוע מוסתר, הטוב מוסתר אף יותר, וכשהרוע יוצא, הטוב נשאר שלם עד שמתגלה גם הוא. העולם נכנס למעשה אל תקופת הדור הרביעי הסופי שאורכה 65 שנים, וכל מי שביצע פשעים נגד העם היהודי ייענש הן ברמות הנסתרות והן ברמה הבינלאומית הגלויה. גם ישראל וגם העם היהודי הם חלק מן הדור הרביעי, אך קיים הבדל גדול בין היהודים ובין העולם. ה' יתברך העניש את בני ישראל בעונש הקשה מכל, השואה, ולכן הם יהיו פטורים מעונשו של הדור הרביעי, כפי שמוסבר אצלנו בכתבים.

גנומן 411: מדינת ישראל כבר קיימת, ברוך השם, וקיומה נצחי, כדברי הנבואה. העולם נמצא בדור הרביעי, אך העם היהודי נמצא בשלב "זיקוקו". "זיקוק" זה הכרחי תחילה לשם טהרתו מ"אלים זרים" לפני שיוכל לעלות לבית אל. מדובר כאן בעניין של זכות אישית או חטא אישי שעליו יש משפט, אך עם ישראל לא נמצא באותה מסגרת של ענישה כשאר אומות העולם בדור הרביעי. קורבן ישראל התקבל לפני ה', ודינו יהיה יותר ויותר חיובי, ככל שהעם יראה מה יקרה בעולם. אני מדבר הואיל ואני חמור האוכל את לחם הגאולה השלמה, אך זו היסטוריה, ההיסטוריה של הדור הרביעי האחרון והנורא שידבר אל לבבות האנשים שנבחרו לשאת את האמונה האמיתית לדורות הבאים.

גנומן 412: הגואל האחרון הנבחר, חיים, שנולד בצנעא, תימן, במאי 1914 ונפטר במילאנו, ביוני 1982, היה הגואל הנסתר של ישראל כשנכח בעולם. בדרכים ובדרגות נסתרות הוא סלל את הדרך לגאולה השלמה. הדבר דורש זמן. הגאולה השלמה היא רחבה, רחבה מאוד. היא לא רק יהודית אלא אוניברסאלית – עבור יהודים, נוצרים, מוסלמים ועבור כל מי שידידותי לישראל וליהודים. ייתכן שתטענו כי בשלב זה בהיסטוריה לא מדובר ברוב, אך עניין זה נקבע ודבר לא ישנה אותו. כפי שאברהם, יצחק ויעקב הוכרו כשלושת האבות שנבחרו על-ידי ה', כך משה, ישוע וחיים יוכרו כשלושת אנשי הגאולה, שנבחרו על ידו, ועל כן על אומות העולם להכיר בישראל ובעם היהודי. אל שדי בחר לקרוא לעמו העם הנבחר.

גנומן 413: טוב הלב הוא נסתר יותר בלב האנשים מאשר הוא גלוי. כמו שמיליוני נוצרים, בעיקר פרוטסטנטים, אוהבים את עם ישראל ותופסים אותו באור הנבואה, אהבה שלא הייתה קיימת לפני הקמת מדינת ישראל, כך גם מיליוני מוסלמים ישנו את דרך חשיבתם משנאה לאהבה או לפחות לרגשות חיובים, כאשר מנהיגיהם יתחילו לדבר באהדה כלפי ישראל והיהודים.

גם על עם ישראל לצעוד בדרכי בגרות עצמית, אם כי הדרכים שלו מכוונות מלמעלה, באופן שההיסטוריה שלו מלמדת אותו את השיעורים שהוא צריך, כך שהעם מכוון להתבגר ולרצות להבין את השיעורים ההיסטוריים לעומק.

גנומן 414: הגאולה של ישראל תגיע, וכשהיא תגיע, היא תקיף את הצדדים כולם, והמערכת הלשונית החדשה והמאוחדת, "הלשון הטהורה" (היא השפה הברורה של צפניה הנביא ג', 9) של הסימנים השלמים אשר נובאה בעבר, לא תחרוג מן השפה המאוחדת של התורה והמסורת. תהיה התעוררות בישראל, כמיהה לרוח חדשה, חיפוש אחרי עומק בתולדות העם הנבחר. עם ישראל יהרהר בהווה שלו ובעברו וימצא משמעויות חדשות בלבו. אמונה עמוקה באלוהי ישראל תחשוף את עצמה מבפנים. לא דרך פילוסופיה או ספרות תימצא האמונה אלא מתוך האנשים עצמם ומן המשמעויות החדשות שהם יגלו בתוכם, ואשר הוסתרו עד כה.

גנומן 415: הגאולה השלמה והמובטחת בוא תבוא. הבחירה של ה' בגואל חיים צריכה להתקבל בעם. כפי שהעם היהודי חזר לארצו, כך גם ה' בחר בגואל האחרון ומגיעים כל הסימנים השלמים והנפלאים והמסרים החדשים והנהדרים, הן עבור ישראל והן עבור אומות העולם. כל זאת מגיע במסגרת השלמת שמו הגאולי של ה', אהיה אשר אהיה, והשלמת התורה, נביאי ישראל והמסורת. לפיכך מי שישמע מילים אלו ישמח, מאחר שהגואל האחרון, חיים, רקד בשמחה ברחובות ישראל בשל השלבים המנצחים של ההיסטוריה אשר יגיעו לחיי ישראל והעם היהודי.

גנומן 416: שמע ישראל, הדור הרביעי הסופי בעולם הוא גדול ונורא. הוא לא יהיה אור עבור כל האנשים והאומות, אך עם ישראל יינצל וייגאל מן המצבים הדורשים הצלה וגאולה כדי להמשיך ולהתקיים. עצומה היא הגאולה השלמה שתגיע לעולם בתקופה שבה יתערבבו חושך נורא, בלבול גדול והארה מזויפת, אך גם הארה מדעית אמיתית של הדור הרביעי הסופי. נורא יהיה המצב מבחינת כאב, סבל ממלחמות ומחלות, מכות שיגעון, אי צדק וחושך, כשהעולם ייכנס אל מחציתו השנייה של הדור הרביעי.

גנומן 417: עם ישראל יופרד מאומות העולם על-ידי ה', שעיניו לא נוטשות את ארץ ישראל מראשית שנה ועד סופה. עם זאת, עם ישראל הוא חלק מן העולם, וברמות הגשמיות מה שיקרה בעולם ישפיע גם על חיי העם, שייאלץ לשאת גם הוא את כובד המשקל של הדור הרביעי. השמחה הגדולה תהיה בשל ניצחונות הרוח הישראלית וההבנה החדשה של מטרותיה, כמו גם של התעוררות האמונה הפנימית והתקווה הפנימית הגדולה.

גנומן 418: הבשורות החדשות מגיעות תחילה למספר אנשים מצומצם, ובבתי הספר מכינים אותם לקראת הפצה. בית הספר בישראל נקרא בית ספר אסתר, וממנו, כמו גם דרך רשת האינטרנט, האנשים יתחילו ללמוד על בשורות הגאולה השלמה בזכות הגואל האחרון, חיים. יהיה זה ניצחון גדול כאשר המלכה אסתר תוכל לצאת סוף-סוף מארמונה וללמד את מידותיה לציבור הרחב, כמו גם כאשר בית הדין של מרדכי הצדיק יפתח את לוחות החוק החדש של הגאולה השלמה. אנו יודעים, שהכול יארך זמן: ההפצה, ההבנה והקבלה, ואנו יכולים רק לדמיין את תגובתם של רבים. איננו יכולים לדעת, כמובן, באילו דרכים דברים יתקדמו, אך כל הנבואות של הגאולה השלמה אכן תתממשנה. בשורות טובות בדרכן לישראל, דרך בית ספר אסתר והגואל האחרון, המורה חיים, הקם לתחייה בסימן הסופי של תחיית המתים, והנבחר על-ידי אל שדי כשופט המשוח במלכות השמים. הוא זה אשר ירד לרקוד ברחובות ישראל עבור שמחת ניצחונות הגאולה השלמה, שתגיע אל עם הארץ ולא אל הקיצוניים והמיסטיקנים שאין להם דרך חזרה!

גנומן 419: יש, כמובן, גם דרכים ושלבים של קליטה. המצב כעת הוא שבכל העולם תפיסת הגאולה השלמה היא עדיין רחוקה, אך אירועים אשר יקרו בחיי עם ישראל יביאו לקירובה. העימות בין "דתיים" ל"לא דתיים" מתחדד כעת ומוגדר כעימות שבין "דתיים המתמחים ביהדות המיסטית והשקרית של הזוהר" לבין אלו אשר אינם חשים כלל יהודים. הדבר ישמש כזרז אשר יביא לבסוף לחיפוש אחר היהדות האמיתית.

גנומן 420: בקרוב יהיו חילונים אשר יצאו נגד הקבלה של הזוהר, עם הבנה מסוימת שהיהדות המיסטית הורסת את היהדות האמיתית. כשהם ידברו על כך, הם ייראו בשמים, מבלי לדעת זאת, כתלמידי חכמים גדולים, מאחר שהם ידברו אמת. בניגוד אליהם, כל מי שמתיימר לייצג את הדת וימשיך להאמין בקבלה השקרית של ספר הזוהר ייחשב כשוגה בפני השמים. תורתם של הטועים היא חסרת קול אמיתי, בעוד שהחילונים מדברים דברי תורה. ונהפוך הוא[38]. פורים!

גנומן 421: אל תחשבו שאין זה חלק מן הגאולה השלמה. לולא ה' יתברך, הדתיים, גם אם הייתה להם אמת לתת, לא היו מעניקים אותה לאיש אלא שומרים אותה לעצמם. עם ישראל, לעומת זאת, מתקדם לקראת "ונהפוך הוא" אמיתי. אם, לדוגמא, החרדים ירצו להבין את טעויותיהם ואת דרכם השגויה, הם יוכלו ללמוד זאת מן החילונים. הי-הא!

גנומן 422: זהו זמן הסימנים, כאשר לסימני החמור יש דרגות רבות שאליהן הם יכולים לרדת על-מנת לעלות לבסוף כמה שיותר. אני חמור נבואי, אך איני יודע באילו דרכים הסימנים הנבואיים יתגלו, היכן, למי וכיצד.

גנומן 423: החוברת הזנותית של גלעד שדמון, מלבד להצביע על סימנים נבואיים, כחלק מן הסימן המשלים של ספר הזוהר, ענתה לי על שאלה שתהיתי לגביה עוד בימי בר המצווה שלי. לא הבנתי מדוע הפטרת פרשת "חקת" נפתחת ב"וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְהוּא, בֶּן-אִשָּׁה זוֹנָה" (שופטים, י"א, 1) (למילה "זונה" יש שתי משמעויות: פרוצה ומספקת מזון). לאחר 40 שנה, כשראיתי את הכיפרות של גלעד, הבנתי כי הגלעדי, בן הדוקטרינות הפרוצות של הזוהר, הוא זה שפתח את הפתיחה הסופית המנובאת של "זמן החזון השני". זאת על-ידי יצירת המצב: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהוָה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהילים קי"ט, 126). שימו לב כי בספר "הגנומנים האוטוביוגרפיים" (חלקו הראשון של ספר זה, שהופרד מן החלק השני), כתבתי לראשונה על הפטרת הבר מצווה שלי, ויום לאחר מכן קיבלתי את החוברת של שדמון. הי-הא, הי-הא!

גנומן 424: בדור אנוש, גם לאור הגיון מאוד מתוחכם ו"פילוסופי", נהפכה האמונה האמיתית והפשוטה למורכבות תיאולוגית קוסמולוגית של כוכבים-אלים. בני דור המגדל יצאו נגד העילה הראשונה, ישתבח שמו, הבורא היחיד ביקום. הם בחרו לגנוב את הכוחות האלוהיים המוסתרים במונח "שפה אחת", שהאל העניק להם, ולנסח מחדש את משמעויות המילים כדי לבנות את המגדל המקשר בין העולם התחתון לבין השמים. במקום פשטות התיאולוגיה האמיתית של העילה הראשונה האבסולוטי והנצחי, בורא שמים וארץ, הם בחרו במבנה המורכב והמסובך של תיאולוגית נמרוד.

גנומן 425: החכמה האמיתית חייבת להיות נאהבת בשל אמיתותה, אמת שמתגברת ומגדילה את אהבת ה', המעניק חכמה זו. ברגע שאדם מאמין כי הוא השיג את החכמה ושהוא ריבון לה, תוך שהוא ממעיט בעדינות וללא תשומת לב מחשיבות מעניק החכמה ומרחיב את מרכזיותו שלו בעיני עצמו, הוא הופך לטיפש הנכנע לכל גחמה של הנחש. לפיכך נטען כי "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה" (תהילים, קי"א, 10). מאחר שהחכמה עצמה מכונה "ראשית" כבמילה "בראשית", אנו למדים כי החכמה תישאר כזו, רק אם תכלול את הראשית, כלומר: את יראת השם.

גנומן 426: מהיכן האדם יודע שיראתו את השם היא יראה שקושרת אותו באמת לחכמה האמיתית? לפי הפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", כלומר: כאשר בשל יראת ה' שלו, הוא לא מתרחב מעבר, לפני או מעל, לאמירה הראשונה של "בראשית", שהיא עצמה מייצגת את חכמת האל המבוטאת במילים, ושכלל האנושות יכולה להפיק ממנה תועלת. לא על-ידי ניסיון להתעלות דרך ספירה נאצלת מזויפת של חכמה מעל הבריאה! האם מישהו יכול לרכוש חכמה אלוהית כאשר הוא פונה ישירות נגד מה שנפסק על-ידי החכמה האמיתית של הבורא?!

גנומן 427: חכמתנו והחכמה שנרכוש, אם נהיה זכאים לה, עומדות אך ורק ב"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". במסורת האמיתית של המשנה נקבע כי אסור לתור אחר מה שממעל, מתחת, בתוך או מחוץ ל"התחלת הבריאה". לפיכך, החכמה לא נובעת מחיפוש ללא גבולות אלא מתוך גבולות ותנאים שהחכמה מאפשרת. כמה אלפי פרקים "מתוחכמים" נכתבו על "החכמה התיאולוגית של "השילוש הקדוש"! הנצרות, עם זאת, ביססה את התיאולוגיה שלה על האלהת כריסטו, אשר דרך יוחנן ופאולוס הפך ל"כלי האלוהי היחיד בבריאתו". שירפו את כל ספרי החכמה שלהם ולימדו שוב את הדיבר השני! האמונה האמיתית היא פשוטה. הי-הא!

גנומן 428: כל העבודה הזרה הופכת מורכבת, כאשר היא ממשיכה במסלול הדור הרביעי שלה, זאת מאחר שניתקה את עצמה מהאמונה האמיתית ומביטחון הלב המלא באל האחד והאבסולוטי, העילה הראשונה, בורא שמים וארץ, האוהב, חס ומרחם על בריאותיו, הכל יכול המציל והגואל באמצעות ניסים מופלאים את אלו אשר הולכים בדרכו בפשטות ובענווה ומשרתים אותו בלב תמים. כל הלימוד הפשוט אינו בא לסבך את האמונה עם מיסטיקת אצילות אלא לפשט את אמונת האבות, אברהם, יצחק ויעקב, וללמד את האמונה הצנועה של משה רבנו, הואיל והוא נאהב כל כך על-ידי ה'. ראו איך גלעד-פרעה-זוהר הגיעו לניגוד הגמור – לקור הערב-רב. "זה משה האיש" מקביל ל"קבליסט ושמו משה רבנו קלט את מה שיכול היה, וכתב את ספר הקבלה שלו הנקרא חמשת הספרים של משה". לא משנה עד כמה הדוקטרינות האליליות תהינה מתוחכמות, הן תובלנה תמיד לשחצנות טהורה ולבסוף (כי הדבר היה טבוע בהם מלכתחילה) להצגת ההפך הגמור מן המסורת האמיתית, הנובעת מהפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ".

גנומן 429: האמונה האמיתית היא פשוטה, אך החכמה היא עמוקה ומקיפה. אין פיצוי גדול יותר בעולם הזה ובעולם הבא מרכישת החכמה האמיתית במסגרת יראת ה' האמיתית. חז"ל לא אמרו: "בואו ולימדו את התורה, ואחרי 3 עד 5 שנים של לימוד רציני תרכשו את החכמה ותשתחררו מכל הבעיות". הם התריעו כי חכמת התורה תירכש רק אחרי שנים רבות של לאות וקשיים, ורק לאחר מסלול ארוך של היטהרות עצמית בדקויות המורכבות המושלות בחוקי הענווה, הסבלנות, הדרך ארץ, הצדקה, החמלה והאיכויות הרבות שנרכשו, על-מנת להיות נאמנים ולקבל, להכיל ולהחזיק את חכמת ה' האמיתית של התורה הקדושה.

גנומן 430: ההפשטה החצופה של גלעד שדמון בנוגע למשמעות ה"קבלה", חטאו הקדמון הנחשי, המפתה כדי ללכוד את המוחות ביופיו, הקלות וגן העדן המקיף של הפשטה זו, מובילים כולם לסיבוכים אינסופיים של עשר הספירות האליליות בעולם האצילות. ספירות המדברות האחת עם השנייה, סותרות האחת את השנייה, מתאחדות ומקיימות אהבה האחת עם השנייה, וגם מחלקות ביניהן את פסוקי התורה והנביאים בהשחתה הפנתיאונית האחרונה והנוראית של הדור הרביעי הסופי.

גנומן 431: כל זה קרה מאחר שמן ההתחלה, מבלי ששמו לב לכך, הם הפכו את ברכת ה"בית" של "בראשית" לקללת היאור, במקום בו השמים, ה"יוד" והארץ ("אור" ללא ה"וו" הוא "אר", השורש של המילה הנרדפת לקללה) מתאחדים באיחוד אסור במים המיסטיים של אלוהות היאור, בו תשעת אלי מצרים מתאחדים עם האל העשירי, המלך פרעה. לפיכך לימדו חז"ל שהתורה לא נפתחה ב"אלף", שמתחילה גם את המילה "ארור".

גנומן 432: בדוקטרינה האלילית של ספר הזוהר, האל המואצל, זעיר אנפין, מתאחד עם נוקבה, אשתו המואצלת, על-מנת להעניק חיים לעולמות הבריאה הנמוכים. לזעיר אנפין הם קוראים "שמים" ולנוקבה "ארץ". זהו האיחוד האסור, שתיאולוגית מעלים את ההפרדה בין השמים לבין הארץ והופך אותם ל"מהות" מואצלת אחת (ובה העולם שנברא הוא רק "כלי קיבול"). לפיכך, במקום לשמור על "ההפרדה" בין השמים לבין הארץ ב"בית" (שתיים) של "בראשית", האיחוד האלילי האסור של זעיר אנפין ונוקבה הופך את השמים ואת הארץ ל"אלף" – למהות אחת ששורשה בזעיר אנפין ונוקבה המואצלים.

גנומן 433: על מנת להבהיר שהשמים והארץ יהיו תמיד נפרדים זה מזה ולא יתלכדו לכדי ישות אחת בשלב אצילי שמעל הבריאה, מתחילה התורה באות "בית". שימו לב שרק דוקטרינת האצילות מאפשרת איחוד "תיאולוגי" אסור מסוג זה, בשל אמונתה ב"איחוד אלוהויות" שמעל הבריאה. תיאולוגיה שקרית כזו הופכת את ה"בית" ל"אלף" ומנמיכה את יסודות העולם, חס ושלום. באיחוד האסור אשר במים המיסטיים, הופך האור למקולל ומחליף את האור האמיתי שהוא מתת האל.

גנומן 434: התורה מתחילה ב"בית", על-מנת שהאנושות תוכל לקבל את ברכת הבורא, אשר ברא בחכמתו את השמים ואת הארץ כשתי קטגוריות נפרדות, ככתוב בתהילים (קט"ו, 16): "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַיהוָה; וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי-אָדָם". חז"ל הסבירו: "את השמים" – כל מה שנכלל עם השמים, ו"את הארץ" – כל מה שנכלל עם הארץ. יש צורך בפעמיים "את" כדי להדגיש את ההפרדה, על-מנת שלא נעלה על דעתנו כי מה שנכלל בבריאת השמים נכלל גם בבריאת הארץ ולהפך, מאחר שמדובר בשני תחומים נפרדים בבריאת ה', כשהנקודה המשותפת היחידה ביניהם היא ששניהם יצירי אותו האל, אשר ברא את הכל.

גנומן 435: יומן החמור: 14.2.1999, כ"ח בשבט התשנ"ט, גוב האריה 19: בנקודה זו הבנתי את הטעות הגדולה שביצעתי (ושתוקנה) באחד מן הפרקים הראשונים של הטקסט. חזיתי בטעות כי הריבוע החמישי של השנים, בישראל, מתקשר למלחמות השם בלבד ולא להכרזות הגאולה השלמה. אין לי זכות לומר זאת, ואני מתחנן בפני ה' שיסלח לי. כשסימני פרעה הגיעו, זה הזמן, כפעולת נגד, להכריז על הגאולה השלמה. לפעמים אני חמור טועה, כי אני בעצמי הסברתי את הגעתו של "זמן החזון השני", את סימן השמחה הגדולה של הגואל האחרון, חיים, ואת ריקודו ברחובות ישראל כפתיחה ולא כמגבלה.

גנומן 436: החמור נופל, כמובן, במלכודות שנוצרו במיוחד עבורו. גם במקרים של חוסר הבנה, עליו עדיין לנסות להבין, אחרת יטעה בכתיבת פרטים המנוגדים לאמת. המלכודת מוכנה ללכוד אותו באותם רגעים, ולכן עליו למצוא את הטעות ולתקנה. אלו הם חיי החמור. אתם מבינים כעת מדוע ה"צחנה" עלתה מצווארי? נמנעתי מלבשר על גאולת ישראל בשל אותם חישובים שגויים, שלא הייתי אמור לבצע מלכתחילה! ביצעתי את סימן חטא עורפו של פרעה המפריד את הראש מן הלב. זו הסיבה שאבי ואמי הופיעו בחלום כ"פרודים", ואבי נראה מיוסר. הפרדתי את החכמה האמיתית של הדברים שהסברתי מהבנת תוצאות הפעולה שיש לבצע.

גנומן 437: גרוע מכך, ההשערה כי ארבע השנים הקרובות בישראל יוקדשו רק למלחמות השם ללא הכרזה על הגאולה השלמה שקולה למניעת נישואין אמיתיים, בלשון ציורית, בין השמים ובין הארץ, אשר בסימנים השלמים נקראים נישואין שבין מלכות השמים לארץ, המבוססים על אהבה שבין בעל לאשתו ולא כבין שני ידידים. בנישואין שבין השמים והארץ גם האדם מושווה לעיתים לשמים והאישה לארץ, והיחסים ביניהם הם יחסי קבלה ונתינה. כלומר: כאלו המעוררים את הנתינה, ועל-ידי כך מעודדים את הקבלה. זהו סוג היחסים שבין העולם הכוכבי לבין הארץ.

גנומן 438: בחלום על הוריי, אימי הייתה בסימן מלכות השמים דרך ההתבוננות המשולשת שלה והיא סירבה להפסיק אותה ולהעניק מעצמה לאדמה, לאבי, במקרה זה.

אנסה לא לבלבל את הקוראים כאן, מאחר שלא רק שקיבלתי שני חלומות, אחד על הוריי ומיד לאחר מכן שני אודות המורה, אלא שניהם היו חלומות הקשורים לאות "בית" שכללו שתי דרגות של פרשנות. דרגה אחת נוגעת, כפי שהסברתי, לחטא היאור ולחטא פרעה, שנחשף כעת והושלם. הדרגה השנייה היא נבואית ומתייחסת לטעות שהחמור עשה בכך שביצע הפרדה לא נכונה בין מלכות השמים לארץ. שתי דרגות אלו הובאו כאן על-מנת לגרום לחמור להסביר מהי הכוונה במסורת האמיתית של ה"בית" של "בראשית", מאחר שה"בית" עונה גם על יחסי הנישואין בין השמים והארץ וגם על ההפרדה בין השניים.

גנומן 439: דוקטרינת הספירות הנאצלות משלימה את הניגוד ל"בית" של "בראשית". היא יוצרת איחוד מוטעה ואסור בין השמים לארץ, היוצר יחסים "אפלטוניים" ביניהם ומפריד את היחסים האמיתיים שבין "הקבלה האמיתית והתורה" ובין חכמת התורה והבנת המסורת, בין התורה שבכתב ובין זו שבעל פה, וכן בין הנישואים הרוחניים האמיתיים בין ה' ברוך הוא ובין הקהילה הקדושה של בני ישראל. לבסוף זוהי ה"בית" של "בראשית" אשר מחזירה את המסורת האמיתית והורסת את הקבלה השקרית, המבוססת על עולם האצילות.

גנומן 440: המיסטיקה השקרית של הקבלה המזויפת פוגעת במשמעות האמיתית של ה"שמים" וה"ארץ" ומביאה אותם ל"דרגה רוחנית עליונה", המקדימה אותם בזמן. כפי שהוסבר, כל דוקטרינה שמתיימרת לדבר על "עולמות עליונים מעל הבריאה" היא דוקטרינה אצילית, גם אם המושג "אצילות" לא מוזכר בה. ספר הזוהר, עם זאת, אינו דוקטרינת אצילות סתם אלא הדוקטרינה של האצילות. כאשר השמים והארץ הוצאו מהקשרם האמיתי והפכו לדרגות אצילות, ניתן היה להתחיל ולדבר על "איחודים רוחניים בדרגת האצילות" שבין השמים והארץ. כמו כן מאחר שה"איחודים הרוחניים" הם "אלוהיים" בדרגת האצילות, הם למעשה "איחודים אליליים אסורים", המעניקים חיים לתפיסות שקריות בכל דרגה –בשמים ובארץ, מה שגורם ליציאה ולעיוות ה"בית" של "בראשית".

גנומן 441: הם הפכו את ה"בית" המבורכת ל"אלף" מקוללת בדרגת האצילות, כאשר כל מה שנכלל במסלול האצילות יורד מטה בתפיסה מסולפת ושקרית של היחסים שבין השמים לבין הארץ, לפיה אין גבולות ברורים ביניהם. חתונת האורות הנאצלים או האלוהויות, שמייצגים עבורם את "דרך האיחוד" של השמים והארץ, מבטלת את האיזון האמיתי של ה"בית" של "בראשית". לכל המיתולוגיות הקדומות יש המרכיב האלילי הזה.

גנומן 442: כל עבודות האלילים בתחילתן מתרחקות מהעילה הראשונה. מה ששונה הוא אופני הפולחן, הנוסחאות הלשוניות והשמות שבהם משתמשים לתיאור הספירות הנאצלות. בין אם מדובר על ה"קבליסטים" של דור אנוש, ה"קבליסטים" של דור המגדל, ה"קבליסטים" של המיתולוגיה היוונית או ה"קבליסטים" של ספר הזוהר האלילי, כולם נמצאים בתוך "מבנים", קוסמוגוניות, פנתיאונים או עולמות רוחניים המתארים את הדוקטרינות שלהם, ולכן גם מעורבים ב"איחודים אלוהיים אסורים", המבטלים את ההפרדה שבין השמים ובין הארץ ומסלפים את האיחוד האמיתי שביניהם – האיזון האמיתי, כפי שנחתם ב"בית" של "בראשית".

גנומן 443: ברור כי החוטאים הגרועים ביותר לא היו מדור אנוש, מדור המגדל או מיוון, אלא אלו שבנו את עגל הזהב במסגרת עבודת האלילים המצרית. אותם אנשים היו עדים לגאולה האלוהית, לניסים העצומים ולגילוי סיני. בהיסטוריה היותר מאוחרת החוטאים הגרועים ביותר לא היו הנוצרים או מאמיני הדתות האסיאתיות האליליות, אלא אלו אשר נפלו לחטא האצילות האלילי של קבלת הזוהר. אלו היו יהודים המצווים בתורה הטהורה ובמסורת האמיתית של ה"בית" של "בראשית"!

גנומן 444: נוסיף לביאור עניין האיזון: הצדיקים הנסתרים האמיתיים יודעים את הסודות האמיתיים של העלייה האמיתית והנסתרת. הקבלה האמיתית של הצדיקים הנסתרים שומרת על האיזון האמיתי שבין השמים ובין הארץ, כפי שנברא ונשמר על-ידי ה"בית" של "בראשית". מאחר שהם עושים זאת, הם נקשרים לאחריות העצומה והמדהימה שמתחברת לכל דרגה בעלייתם. זאת הכוונה בדברי הצדיק חיים, אשר הסביר לנו כי ל"ו הצדיקים הנסתרים הם עמודי התווך של העולם, בשל שמירתם על איזון ה"בית" של "בראשית".

גנומן 445: האור הנסתר האמיתי נושא עמו משקל עצום. מי שמקנא בצדיקים בשל האור הנראה אינו מבין כמה סבל היה מעורב בדרגות הללו – כזה שספק אם כשמודעים למשקלו, הקנאה נשארת בעינה... ראינו כיצד "העלייה הזוהרית" של גלעד שדמון כל כך ריקה בשל מחסור התורה והמידות הקשורות אליה בו. השוואתה לקבלה האמיתית היא מגוחכת בלשון המעטה. "מספיק ללמוד 3 עד 5 שנים כדי שהחוש השישי שלכם יתגלה ותהפכו לקבליסטים". שום משקל, שום אחריות, שום דאגות, שום איזון! אוויר עם מסננים צבעוניים מאירים וציורים רוחניים דמיוניים בהתאם ל"לשון התורה" השקרית של הדוקטרינה הזו.

גנומן 446: מפתח החטא האלילי: 1. הרצון ה"מקורי" להיהפך לאלים קטנים ולדעת הכל (אצילות). 2. יסוד האלים הנאצלים, כלומר: המקורות הנמוכים הנאצלים על-ידי האל האינסופי העליון (החטא העדין של ''עוון אבות'', שהרחיקו עצמם מהעילה הראשונה). 3. בניית הבית הלשוני המושחת, אשר מכיל את האלוהיות הנאצלות. 4. הירידה המועתקת אל האלילות המוחשית של הדור הרביעי השנוא בין אם בדרגת האלים הפגאנים, בין אם האלים הפגאנים מופשטים לדרגות העליונות של אלוהותם על-ידי מערכות לשוניות מתוחכמות של אצילות, או בין אם המערכות הלשוניות הללו מופשטות לגמרי באופן מגוחך כדי לגרום להמון הפגיע לקבלן. הכל במסגרת של עבודה זרה. כל אחד מן ההשחתות, הזיהומים והעיוותים נפרד מה"בית של בראשית".

גנומן 447: האלוהיות הנאצלות או הספירות הנאצלות שהתנתקו מהעילה הראשונה, נקראות בשמות על-מנת לקבל מהן תועלת. התועלת מן ה"שמות האלוהיים" גדלה ממפגשים של האלוהיות בינן לבין עצמן או דרך כוונות האנשים העובדים אותן. האיחודים נעשים על-ידי נשיקה, חיבוק, איחוד, אכילה, שינה ועוד, או דרך כל טרמינולוגיה אנושית אחרת שמסייעת לאנשים להרגיש קרובים לאליליהם ולעבוד אותם בדרכים הגסות ביותר או באופן מיסטי, כסמלים או כדוגמאות לישויות רוחניות.

גנומן 448: איחודים אסורים ואליליים מסוג זה מטרתם תהיה תמיד לקשור ולהביא לנישואי השמים והארץ, כדי שמן השמים יצליח האדם להשיג תועלת על הארץ. לפיכך לפחות שתי אלוהויות נאצלות מן הפנתיאון של האלים הקטנים ייצגו תמיד את איחוד הנישואין הרוחני (המזויף) שבין השמים לארץ. חתונה זו, בדרגתה האלוהית או הנאצלת-מופשטת, אינה שומרת על הכפילות הנפרדת שבין השמים לבין הארץ. זעיר אנפין ונוקבה, לדוגמא, או עשר הספירות הנאצלות, אמורים להוות מבחינתם ישות אחת, מאחר שכל מה שהינו חלק מעולם האצילות הוא אלוהות טהורה עבורם, ואין הפרדות אלא רק "מקורות" של יצירות נפרדות שמגיעות לאחר מכן.

גנומן 449: הם נכשלו בהבנה ששרשרת עולמות, הנובעת מעולם האצילות, שהוא בעצמו אלילי, תסלף עוד יותר את כל שאר התפיסות וה"תיאולוגיות" של "דרגות היצירה הנמוכות", עד להגעת שיאו של הדור הרביעי השנוא לארץ, המשלים את עצמו על הארץ ומשלים דוקטרינה אנטי-תורתית, כפי שהוצגה על ידי גלעד שדמון. בכל מקרה, בכל הדרגות, ה"בית" של "בראשית" והאיזון שהיא כוללת יקבעו מהי הקבלה האמיתית של התורה ומהי הקבלה המזויפת.

גנומן 450: משקלו העצום של עניין זה מאומת בהיסטוריה, למרבה הצער, במיוחד בנוגע לבני ישראל שקיבלו את התורה וירשו את המסורת האמיתית של ה"בית" של "בראשית". הדוקטרינה השקרית והאלילית של השמים הנאצלים והארץ הנאצלת בדרגת עולם האצילות של ספר הזוהר, יצרה, לאחר הירידה של ארבעת הדורות, את הניגוד הגמור לאיחוד המושלם של השמים והארץ. היא הפרידה את שמי הבריאה מן העם היהודי שעל האדמה וגרמה לשואה. שמי הבריאה דרך ברית התורה וה"בית" של "בראשית" קשורים לעם הברית בעולם, מברכים אותם אם הם שומרים על הברית ונוטשים אותם לכל רע אם הם נוטשים את הברית. ה"בית" של "בראשית" הפכה ל"אחת" - ה"אלף" של "ארור", בדרגת איחוד זעיר אנפין ונוקבה בעולם האצילות. לאחר 400 שנה של התפשטות, השמים והארץ הפכו עבור העם היהודי ל"נפרדים" במסגרת "יחסים אפלטוניים שנואים", אליהם בז ואותם שונא אלוהי ישראל האוהב, אשר בחר בעמו בשל מידות האבות, למען קשר הנישואין הרוחני האמיתי בינו, יתברך, לעמו הנבחר והאהוב, ישראל.

פרק 10

גנומן 451: שבירת הלוחות הראשונים בידי משה רבנו נועדה לשם תיקון ה"בית" של "בראשית", שהושחתה על-ידי המנטאליות המצרית האצילית.

ניתן לשאול מדוע במקום ה"בית" של הברכה בתורה לא ניתנה "אלף" של אמונה. התשובה היא כי מסיבות של חולשה אנושית, האמונה שהייתה ניתנת בהתחלת התורה הקדושה יכולה הייתה להיהפך על-ידי האנושות ל"אלף" של "ארור". ל"בית" יש איזון, כשהאנושות (ובני ישראל תחילה) תוכל לקבל, ובהמשך גם להתמחות, להבין ולחיות על-פיה. ההיסטוריה מוכיחה כי ישראל נפלה לחטאים רבים, ועליה להיטהר מהם על-מנת לקבל את הברכה האמיתית.

גנומן 452: אין הכוונה שה"אלף" עצמה אינה יכולה להתחיל את התורה, אלא מדובר במקרה דומה לזה שבעשרת הדיברות, ביחס לדיבר הראשון ולדיבר השני. למעשה, רק משה היה יכול לחיות באור הדיבר הראשון ללא צורך בשאר הדיברות. עבורו הכול היה מתמלא באופן נכון אל מול ה' במסגרת האמונה האמיתית של הדיבר הראשון לבדו. בדומה ל"אלף", הדיברות הראשונים היו מתקבלים אם העם לא היה חוטא. אופציה זו הייתה אפשרית, אך דרגת האנשים בעם ישראל הצריכה את הדיבר השני, שלא היה מבורך לולא קיבל את הלוחות השניים.

גנומן 453: ללא הדיבר השני, אמונת הדיבר הראשון הייתה מסולפת על-ידי עבודה זרה, השם ישמרנו, והופכת ל"אלף" של "ארור". בדומה לכך, האמונה הגדולה והאור הכלול בלוחות הראשונים היו יכולים לגרום לחטא חסר תקנה, אשר היה מביא לקללה חסרת מרפא במקום לברכה, חס ושלום. וכן הוא ביחס לתורה: אילו הייתה היא מתחילה עם "אלף" האמונה, תיאולוגית האצילות הייתה הופכת אמונה אמיתית לשקרית, "ארור" במקום אמונה, חס ושלום.

גנומן 454: ללוחות הראשונים יש מקבילה באמונת הדיבר הראשון, העומד לבדו, ובתורה המתחילה ב"אלף" האמונה. על הדיבר הראשון להיות יחד עם הדיבר השני עבור עם ישראל, שאמור היה לקבל את הלוחות בפעם השנייה כדי לצאת מנצח בטווח הארוך. כך גם התורה צריכה הייתה להתחיל ב"בית" של "בראשית", על-מנת להבטיח את הברכה המובטחת לעם ישראל במסעו ההיסטורי הארוך.

גנומן 455: מה מייצג יותר מן הדיבר הראשון את האמונה האמיתית באל אחד? עם זאת, אם הלוחות הראשונים לא היו מנותצים, הם ועשרת הדיברות הכתובים עליהם היו הופכים, חס ושלום, לקללה נצחית, חלילה וחס. חוסר הזכות המספקת מצד ישראל (ועם ישראל, גם העולם כולו בטווח הארוך) הובלט בחטא עגל הזהב ההיסטורי. משה הבין כי המנטאליות האצילית של הערב-רב גרמה לאנשים לשגות, והוא שבר את הלוחות הראשונים לרגלי ההר.

גנומן 456: לכן אנו יכולים לטעון, ששבירת הלוחות הראשונים מייצגת את התיקון הגדול של כל הזמנים נגד המנטאליות של תיאולוגית האצילות. תיאולוגיה שיצאה לאור בצורתה כעגל הזהב ומאוחר יותר בהיסטוריה בספר הזוהר. ניתן לומר, כי בדומה לעגל הזהב, ספר הזוהר בא לעולם כמייצג האחרון של שיא תיאולוגית האצילות, הלוחות השקריים שיש לשברם לבסוף למען התיקון הגדול של כל עם ישראל באמונתו והבהרת המסורת האמיתית של כל הזמנים. תוצאות המהלך תגענה לעולם בדור הרביעי הסופי, בעת בה כל העבודה הזרה תושמד.

גנומן 457: עד כה, במבט היסטורי, המושג "אצילות" וההבדל שבין מערכת הטרמינולוגיה האמיתית של הבריאה וזו השקרית של האצילות לא הובנו, וההגדרות האמיתיות חסרו מן היהדות, מלבד בספרו הקדוש של יחיא אבן שלמה אלקאפח. ראיתי גם בתקליטור הקבלי של בר-אילן כי יחד עם התלמוד והמדרשים מופיעה "מסכת אצילות", השם ישמרנו. אני, פול (פרץ) גרין, בסמכות הגואל האחרון, חיים, מחרים בזאת, בחרם מדאורייתא, את כתב המדרש השקרי, המכונה "מסכת אצילות". הכתב מוחרם, מוחרם, מוחרם בחרם מדאורייתא[39] של הספר "חמישה לוחות הברית" הנכלל בספר משנת חיים. אני מחדש את החרם כאן, ב-28 למרץ 1999, י"א בניסן, התשנ"ט, הציפור הקמה לתחיה 5, קסטלנואובו מאגרה, ליגוריה, איטליה.

גנומן 458: שבירת הלוחות על-ידי משה רבנו, אשר הכילו את האור מאלוהי ישראל, אלוהי השמים והארץ, בורא הכל, ישתבח שמו לעד, הייתה המעשה הגדול והקדוש ביותר שלו. זאת על מנת שדוקטרינת האצילות לא תופץ דרך הלוחות, בדומה לעגל הזהב, לוחות של אלוהות נאצלת המתחזה לתורה האמיתית, בדרגת האורות האלוהיים הרוחניים בעולם האצילות לפני הבריאה, חס ושלום.

גנומן 459: לפיכך משה רבנו השליך את הלוחות ושבר אותם לרסיסים. באופן זה, לבסוף, כאשר הרשע ישלים את עצמו בהיסטוריה, לנו, לתלמידיו של משה, יהיה, בזכות הגואל חיים, המפתח להביס את האויב הגדול – לוחות עשר הספירות הנאצלות של ספר הזוהר. קיבלתי את החלום בו הצדיק חיים ירד מההר, היכן שחיכיתי לו, והוא אמר בצער גדול: "אחותנו הקטנה (התורה) נפצעה", תוך שהוא ממשיך לרדת בזריזות מן ההר (16 בפברואר 1999, ל' בשבט, התשנ"ט, גוב האריה 21).

גנומן 460: ראשית, הקבלה האמיתית היא כל קבלת התורה הכתובה והתורה שבעל פה על-ידי משה רבנו. גם כתבי הנביאים הם קבלה אמיתית. המשנה, התלמוד והמדרשים הם המשך המסורת שבעל פה שהתקבלה בסיני. נכללים בה קבלת חז"ל, שקיבלו קדושה וחכמה. הקדושה לא הייתה מושגת רק מן הכתוב בספרים. אדם משיג אותה לאחר שרכש ידע מן הכתוב, ובעקבותיו הגיע להבנה. הידע הזה גם מכונה "חכמת הקבלה", מאחר שאדם קיבל אותה מן הידע של אדם אחר, גם אם הידע כתוב, והוא לא הגיע אליו בכוחות עצמו.

גנומן 461: כוח חכמת חז"ל יכול להתקבל מידי חכם אחר (לא בכתב) ורק לאחר שנים רבות של למידה. באופן זה מקודשים חייו של אדם במצוות התורה ובכל המידות, הערכים והדרך ארץ האהובים על-ידי אל שדי. במסגרת הקשר הידע המתקבל קיימות דרגות של "נימוקים ושיפוטים אוטונומיים, לימוד ומסקנות נסתרות לאיסורים ולהיתרים". אוטונומיה זו נדרשת לשם המשכיות החוק שבעל פה וההלכה המעשית במשך השנים.

גנומן 462: לכל חכמי ישראל המוזכרים במשנה ובתלמוד הייתה דרגת קדושה, וכולם היו חכמים בכוח הקדוש של חכמת התורה. עם זאת, דרגת החכמה אינה שווה בין החכמים השונים והיא נקבעת על-פי תפיסתו את התורה או על פי הדרך או ה"פנים" שקיבל ממורו, אותן הוא פיתח במהלך לימודיו, ככתוב במסורת: "70 פנים לתורה". ישנן 70 דרכים להסביר את התורה, כשנשארים במסגרת הקבלה האמיתית.

גנומן 463: אין לטעות בהתייחס ל-"70 פנים" ולהאמין כי הדלתות לכל פרשנות פתוחות. לשם הבנה, נניח כי על כל 70 פרשנויות אמיתיות ישנן כ-490 (70X7) שגויות, הסוטות מן הקבלה האמיתית של התורה. בשל הבלבול הגדול במאות הקודמות, שיצרה הקבלה המזויפת, טקסט זה נועד גם הוא לשמש כמדריך המסייע להבדיל בין הקבלה האמיתית לקבלה השקרית, בזכות הגואל האחרון, חיים.

גנומן 464: האם כל כתבי מסורת המשנה והתלמוד הינם "אמיתות ודאיות"? שאלה מסוג זה אינה משמעותית כל כך. המסורת היא אוקיאנוס ענקי הגדוש בנושאים שאין לבחון אותם במשתנה אחד. תלוי מהו הנושא שעליו מדברים, באיזה הקשר הוא נאמר, לאיזו מטרה, על-ידי מי ואף מאיזו תקופה היסטורית הוא ולמי הוא כוון. לא כל חכמה נתמכת במציאות ההיסטורית, גם אם היא אמת. אם ישנן 70 דעות הנוגעות ליישום הלכה מסוימת, ההלכה תהיה אחת, אם תיושם על דעה אחת מתוך השבעים או על שילוב מספר דעות.

גנומן 465: גם בתלמוד יש מספר גדול של דעות, אשר אינן נוגעות להלכה אלא להיסטוריה, למדע של אותה עת, לידע הרפואי, לתחום החישובים האסטרולוגים, לכישוף ושדים ולהשערות משיחיות וגאוליות. בהתייחס להיסטוריה, נראה כי ישנו ידע רב וחשוב ולא מעט נושאים רלוונטיים, בייחוד ביחס לפירוש נבואות. עם זאת, קיים גם מחסור גדול בידע בנוגע לנושאים ולתקופות שונות כתקופה שבין נס חנוכה ועד לחורבן בית שני. ישנו גם מידע היסטורי או גיאוגרפי הלוקה לעיתים בחוסר דיוק, אך היסטוריה היא תחום מתקדם וצובר ידע, ככל שהמדע והסוציולוגיה מתקדמים. כל החוסרים הללו מתגמדים ביחס לכוח החכמה של חז"ל ולקדושה הכללית של החוק שבעל פה.

גנומן 466: ב-2000 השנים האחרונות, בין המיסטיקה, הסודות, הרוחות, השמות, הקבלה המעשית, הקבלה העיונית (מדידטיבית), הפשט, הרמז, הדרש והסוד של התלמוד, הקבלה המיסטית, הקבלה הגבוהה, הקבלה הפילוסופית-מטפיסית ועוד, המונח "קבלה" הפך למבולבל במקום שיתבהר, וקיים בעניינו כאוס גדול.

גנומן 467: ירידת הגואל האחרון, חיים, מן ההר, ובהילות הודעתו: "אחותנו הקטנה נפצעה", מייצגות את חזרת סימן התורה של ירידת משה מן ההר ושבירת הלוחות הראשונים, כמוסבר. פרץ בסימן זה הוא בסימן יהושע בן נון[40], למען כוח המשנה[41] של יהושע בניסוח כתבים אלו - כתבים אשר חייבים ללוות את הסימן החדש של הרס לוחות קבלת האצילות המזויפת והשקרית, ולעזור להבהיר ולהבדיל בין קבלה זו לקבלה האמיתית של התורה והמסורת.

גנומן 468: ה"בית" של "בראשית" מייצגת את האיזון המושלם בין השמים ובין הארץ, גם בנוגע להפרדה ביניהם וגם בנוגע לאיחודם, כפי שהוסבר לעיל. נמסר לנו גם כי ה"בית" של "בראשית" היא "בית" הגאולה. משמעות בסיסית לכך היא שכל מה שמתייחס לגאולה, דורש "שתיים" ולא "אחד", אשר יכול היה להיות מיוצג על-ידי "אלף" היפותטית בהתחלת התורה, שמשמעותה: "זהו ספר הבריאה או ספר הבריאה של אל חי אחד".

גנומן 469: התורה הקדושה לא באה רק על-מנת ללמד אותנו על בריאת ה', אלא יש לה שתי מטרות, שמייצגות יחד את השלמת הבריאה: 1. הפעולה של בריאת ה' את השמים ואת הארץ (בראשית). 2. ניסי גאולה מאת ה' (הדיבר הראשון). קיימת התאמה בכך לבריאת השמים והארץ בשם אלוהים, בעוד שבבריאת אדם מתלווה לשם זה גם שם החמלה והרחמים - השם המרובע (הטטרגרמטון)[42]. אם השם אלוהים[43] היה ניצב לבדו, האנושות הייתה מושמדת מיד לאחר שחטאה, ולבריות האחרות לא הייתה בחירה חופשית. שם הרחמים משלים את השם אלוהים, כך שהעולם יכול להיות מבורך בבריאתו. לפיכך מתקיימים גם החרטה והתיקון[44].

גנומן 470: השם הגאולי של אל שדי הוא אהיה אשר אהיה. גם שם זה מושלם על-ידי שם הרחמים[45]. השם אהיה אשר אהיה מייצג את הגאולה הניתנת על-ידי ה' באופן המושלם. האנושות, עם זאת, אינה מסוגלת לעמוד בשלמות כזו, וכהוכחה לכך, אף על פי שעם ישראל היה עד לניסים הנגלים של ה', הוא התמלא בספקות ובחטאים. גם כאן, ללא שם הרחמים, השם אהיה אשר אהיה לא היה מושלם עבור ישראל ולבסוף עבור העולם.

גנומן 471: ה"בית" של "בראשית" היא לכן "שתיים", בריאה וגאולה, כשלשתיהן יש ה"בית" להשלמת מטרת קיום האנושות בשם הרחמים. השלמת שני יסודות הגאולה מוגשמת בדרך בחירת ה' בגואל. משה רבנו היה הגואל הנבחר של הגאולה הראשונה. הצדיק חיים, ראש ל"ו הצדיקים בדורו, בנו של משה מצנעא, תימן, שהיה גם הוא ראש ל"ו הצדיקים בדורו, הוא הגואל הנבחר של הגאולה השלישית השלמה.

גנומן 472: מדוע ה"בית" מתייחסת לגאולה הראשונה ולגאולה השלישית השלמה ולא לשנייה של פורים? זאת מאחר שפורים נקרא הגאולה הנסתרת של השם הנסתר "אשר" – השם שהציל את ישראל מספר עצום של פעמים בתקופה שנמשכה מן הפילוג בין ישראל ויהודה וגלות בבל, דרך תקופת בית שני והגלות הארוכה ועד לימי הגאולה השלישית השלמה. גאולת פורים נובעת מן השם הנסתר "אשר" – גאולה בה האל נסתר, כפי שבמגילת אסתר (הנמצאת בסימני השם "אשר") לא מוזכר שמו של ה'.

גנומן 473: עובדה זו גם מוזכרת בפסוק: "כֹּה-אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יְהוָה צְבָאוֹת: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיה מ"ד, 6). "אני ראשון" – בגאולה הראשונה, בשם אהיה. "אני אחרון" – בגאולה השלישית, בשם אהיה. "ומבלעדי אין אלוהים" – בגאולת פורים, כאשר שמי אינו מוזכר באופן גלוי, כבמגילת אסתר, אלא רק באופנים נסתרים. לפיכך, ה"בית" הגאולית של "בראשית" מתייחסת לגאולה הראשונה והשלישית של אהיה אשר אהיה.

גנומן 474: בשל כך, בעת הגאולה השלמה והבחירה של ה' בגואל האחרון, ה"בית" של "בראשית" נכנסת לסימן השלמתה ההיסטורית. ההשלמה משתייכת לשני ההיבטים – של הבריאה ושל הגאולה. אין בעיה להבין את עניין הגאולה - הגאולה השלמה משלימה את כל המחזורים הגאוליים בתולדות עם ישראל. אך כיצד ניתן להסביר את "ההשלמה ההיסטורית" של הבריאה, כאשר אותה בריאה לא מתקיימת פעם נוספת? גם העובדה שה' מחדש את בריאת העולם מדי יום לא מתייחסת ל"בית" או לגאולה השלמה, מאחר שההתחדשות היא יומיומית ולא בזמן מסוים בהיסטוריה.

גנומן 475: "בית" הבריאה מתייחסת, אם כך, להתחדשות השמים והארץ, כפי שנובא בנבואות רבות העוסקות בגאולה השלמה. ה"בית" של "בראשית" כוללת בתוכה את ההתחדשות ההיסטורית הייחודית של השמים ושל הארץ עם בחירת ה' את הגואל האחרון ועם ירידת הסימנים המשיחיים והגאוליים השלמים של הגאולה השלישית השלמה אל העולם. השלמת הסימנים מייצגת לפיכך את השלמת ה"בית" של "בראשית", את השלמת פעולת הבריאה דרך החידוש הגאולי הגדול ואת השלמת כל הסימנים הגאוליים של היסטוריית עם ישראל המנובאת[46].

גנומן 476: המסורת האמיתית של ישראל, הקבלה האמיתית, קשורה ישירות ל"ברכת" ה"בית" של "בראשית", הן במונחי הבריאה והן במונחי הגאולה. אם התורה הייתה מתחילה באות "אלף", גם אם היא מייצגת את שלמות ה' האחד או את שלמות האמונה, שלמות זאת במקום לברך, הייתה מביאה, חס ושלום, "קללה" (ארור), ולא היה סיכוי לאנושות לשרוד, להינצל, להיגאל ולהתברך. ניתן לשאול גם מדוע התורה לא מתחילה באות "גימל", המסמלת את שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב, ומותאמת לשם המשולש אהיה אשר אהיה?

גנומן 477: הסיבה היא שעל ההיבטים הנסתרים של השם "אשר" להישאר חבויים, כשם ה' במגילת אסתר, כסימנים הנסתרים של יצחק אבינו בשם "אשר", כעלייה האמצעית הנסתרת של משה, החבויה בתורה, כסימני אליהו הנביא, זכרו לברכה, כסימנים הנסתרים של הצדיקים הנסתרים, כהיסטוריה הנסתרת של מורה הצדק והסימנים ההתחלתיים הגאוליים והמשיחיים בבית הספר האיסיי, כסימני השליחות המשיחית של ישוע וכישלונה המנובא בספר מלאכי, וכסימני השליחות של קורבן האיל. כל אלו חייבים להישאר נסתרים במהלך ההיסטוריה (גם אם באופן מבולבל ורווי ניגודים), עד לגילויים ולביאורם בגאולה השלישית השלמה.

גנומן 478: למעשה ה"בית" של "בראשית" כוללת את ה"גימל", שמוסתרת בתוכה, כשם "אשר". אם היא הייתה נחשפת כ"גימל" של "גמילות חסדים", כערך נעלה של האבות, גם היא, השם ישמרנו, הייתה יכולה להפוך למקוללת בשל ה"גאווה", שהייתה נובעת מכך, חס ושלום. לכן עליה להיוותר מוסתרת בתוך ה"בית" עצמה, המייסדת את הברכה מכל צד באחרית הימים, עם הגעת הגואל האחרון והגאולה השלישית השלמה.

גנומן 479: ראו כיצד האנושות מצליחה ליפול אל מלכודות של יהירות מכל סוג – מן הבוטה ביותר ועד למעודנת ביותר, תלוי באיזה ידע היא אוחזת. אם ההיבטים הנסתרים של הצדיקים האמיתיים, מסורתם החבויה וסודות השם "אשר" היו נחשפים לעולם, מלכודת היהירות הייתה מתרחבת עשרות מונים, השם ישמרנו, והאנושות כולה הייתה נשפטת לכליה מוחלטת, חס ושלום.

גנומן 480: קבלת ה"בית" של "בראשית" אוסרת באופן מוחלט כל דוקטרינה המתיימרת לדון במה שהתרחש לפני הבריאה. בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.

גנומן 481: ה"בית" של "בראשית" אוסרת כל דיבור, מחשבה או דמיון של "בחינות", "מדרגות", "פרצופים" או "ספירות" בשלבים נאצלים שמעל הבריאה.

גנומן 482: מה שמעל לבריאה הוא ה', ומי שמחלק זאת לצורות ולמבנים מטאפיסיים, קוסמולוגיים או אציליים, יוצר "ריבוי רשויות" אסור. כל מבנה מסוג זה ייהרס לבסוף ב"בית" של "בראשית".

גנומן 483: משה רבנו הזהיר אותנו לגבי התורה ש"לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא" (דברים, ל', 12). משה אמנם הוריד את התורה וגילה אותה לכל ישראל, אך אין צורך לבצע פעולה זאת שוב. מעל ישנם שבעה רקיעים. משה רבנו, בעלייתו, עמד בשלב בו יכול היה לקבל מה' את החוקים שהיה עליו לקבל. הוא עלה אל הרקיעים, שם יכול היה לדבר עם מלאכים, כידוע במסורת, ולא אל עולמות רוחניים נאצלים שלפני הבריאה! במנטאליות האלילית של הערב-רב משה היה אל קטן ונאצל, ששימש כ"כלי קיבול" לאצילויות האלוהיות. בשל כך שבר משה את הלוחות הראשונים.

גנומן 484: אם מישהו חורג מן ה"בריאה", הוא מפר את האיזון שבין השמים לבין הארץ, שנקבע לנצח על-ידי ה"בית" של "בראשית". אותה "בית" תהרוס לבסוף את כל הדוקטרינות המפרות איזון זה, בזמן התחדשות השמים והארץ בגאולה השלמה, בזכות הגואל האחרון. ה"בית" של "בראשית" בידי הגואל האחרון, השופט המשוח במלכות השמים, חיים בן משה מצנעא, תימן, תהרוס ותנתץ לחתיכות את הלוחות השקריים של הספירות הנאצלות בספר הזוהר ואת ארבעת הדורות הארוכים של הקבלה המזויפת, הנובעים ממנו.

גנומן 485: יש עשר קטגוריות של מלאכים, כפי שהזכיר הרמב"ם, עליו השלום, בכתבו "משנה תורה". הצדיקים הנסתרים מתקשרים עם מלאכים בעלייתם. המלאכים עצמם הם יצירי ה' ולא אצילויות. גם העולמות הרוחניים העליונים שאליהם עולים הצדיקים הם עולמות שנבראו על-ידי ה' ולא עולמות "נאצלים". הצדיקים האמיתיים הנסתרים, על אף שהם מחזיקים ב"סוד" של העלייה הקדושה ויכולים לעזוב את גופם הפיזי, שומרים תמיד על האיזון המושלם של ה"בית" של "בראשית" בין השמים לבין הארץ.

גנומן 486: לפיכך הם אינם נשארים למעלה אלא יורדים תמיד בחזרה לעולם (בו הם סבלו). אחריות שמירת ה"סודות" היא עצומה, וכדי שתישמר, יש לשמור גם על איזון ה"בית" של "בראשית" שבין השמים ובין הארץ.

גנומן 487: יותר מכך, הצדיקים הנסתרים הם אלו השומרים על ה"בית" של "בראשית", מאחר שאין בעולם זכות לאחרים לבצע זאת. הצדיקים שומרים עליה בזכות עבודת אל שדי הקדושה שלהם ובעבר גם בשל סבלם בעולם.

גנומן 488: כל מה שציינתי בנוגע לצדיקים הנסתרים נמסר לי ישירות על-ידי הצדיק חיים, כשחי בעולמנו. זוהי קבלה אמיתית מן המסורת הנסתרת של אליהו הנביא, זכרו לברכה. כשהצדיק חיים נבחר על-ידי ה' כגואל האחרון, התנאים הגאוליים יצרו הזדמנות היסטורית ייחודית לחשוף יותר פרטים על הצדיקים הנסתרים, בסמכות. צדיק נסתר לא יכול היה לעשות זאת בעצמו, ולכן הדבר מבוצע על-ידי חמורו של הגואל, המקבל את הזכות יוצאת הדופן להסביר את מה שיכול הוא להסביר.

גנומן 489: חיוני הדבר להבנה כי כל מי שכונו "צדיקים" ב-400 השנים האחרונות בשל עלייתם לעולמות העליונים של ספר הזוהר הם לא צדיקים אמיתיים, ועלייתם היא לא עלייה אמיתית. ה"קבלה" שלהם לא שומרת על איזון ה"בית" של "בראשית".

גנומן 490: ה"בית" של "בראשית" הורסת את האיחוד השקרי של הקבליסטים המזויפים, "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", הנובע מן ה"איחוד" האסור של זעיר אנפין ונוקבה בעולם הספירות הנאצלות של ספר הזוהר.

גנומן 491: ה"בית" של "בראשית" דורשת שתיקה מוחלטת בקרב הצדיקים הנסתרים הנבחרים, הנכנסים לחכמת השמים, ביחס למה שהם ראו או ביחס ל"סודות" שהם יודעים. זאת נכלל, כאמור, ב"בית" של "בראשית". חכמת השמים אינה כחכמה שעל הארץ, כלומר: חכמת אל שדי בבריאת השמים היא קטגוריה אחת. חכמת ה' בבריאת הארץ היא קטגוריה אחרת. מדוע הקבליסטים המזויפים כתבו את כל מיליוני "סודותיהם" השקריים? מאחר ש"סודות" אלו אינם אמיתיים אלא הם חסרי משקל אמיתי ואינם נושאים אחריות אמיתית.

גנומן 492: הקבלה האמיתית של ה"בית" של "בראשית" לא מאפשרת ששמות האל יתייחסו למשהו מלבד לעילה הראשונה. זוהי האמונה האמיתית שיש לקבל באמונה פשוטה (הואיל והיא לא ניתנת להבנה אנושית), וזאת היא כוונתנו במונחים של "אמונת לב פשוטה", כי היא האמונה ה"מפשטת" את כל השאר. מיליוני ה"סיבוכים" באמונה שיצרה הקבלה המזויפת ייהרסו כולם לבסוף על-ידי ה"בית" של "בראשית".

גנומן 493: ה"בית" של "בראשית" מחזירה את העם היהודי אל הפסוק: "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים, י"ח, 13). אדם יכול להיות שלם באמונתו, הנשמרת על ידי ה"בית" של "בראשית". "בית" זו הורסת לבסוף את סילוף המילה: "נסתרות", אשר הקבליסטים המזויפים משתמשים בה לתיאור "סודות האצילות", מאחר שאלו לא "נסתרות" אלא קבלה שקרית של אורות אצילות שקריים. ה"בית" של "בראשית" הורסת, כאמור, את ה"נסתרות" השקריות ושומרת על האיזון של מה שנכתב בתורה: "הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ" (שם, כ"ט, 28).

גנומן 494: אל תפחדו. הגואל האחרון, חיים, כבר נבחר על-ידי אל שדי, והמסורת המחודשת של ה"בית" של "בראשית" יורדת לעולם במהלך הדור הרביעי הסופי. אל תפחדו. רצון ה' יתממש. הוא חלק בלתי נפרד מן השלב הראשון של גאולת העם היהודי, אשר בה יגאל הגואל האחרון את ישראל מקשר העבדות המנטאלית לתיאולוגית האצילות האלילית - עבדות שנמשכה 400 שנה. ישראל תטוהר מכל "האלים הזרים" לפני הגעתה לבית אל. אמן.

גנומן 495: כשה"בית" של "בראשית" מנפצת לחתיכות את הלוחות השקריים של עשר הספירות הנאצלות – כתר האצילות, חכמת האצילות, בינת האצילות, חסד האצילות, גבורת האצילות, תפארת האצילות, נצח האצילות, הוד האצילות, יסוד האצילות ומלכות האצילות, אותה "בית" קושרת את שבירת הלוחות הראשונים על-ידי משה לשבירת הלוחות השקריים של עשר הספירות הנאצלות, בזכות הגואל האחרון, חיים.

גנומן 496: אלו הן שתי השבירות הגדולות בהיסטוריה של הלוחות. ביחד הן תהרוסנה את כל העבודה הזרה למשך שאר ההיסטוריה, מאחר ששתיהן בסימן ה"בית" של "בראשית". אחת קרתה בהיסטוריה המוקדמת והשנייה ב"זמן קץ" - הדור הרביעי הסופי הזה שלפני תקופות הגאולה והשלום העולמי. בכך השלמנו כאן את סימן ה"בית" של "בראשית" של המסורת האמיתית.

גנומן 497: כל מה שמשתייך לקבלה החדשה והאמיתית של הגאולה השלמה (הנקראת גם הקבלה החדשה והאמיתית של הדג הגדול לוויתן) הוא חלק בלתי נפרד ממסורת ה"בית של בראשית". הקבלה החדשה והאמיתית מגלה את המסורת החדשה של הגאולה השלמה בכך שהיא חושפת "אוצרות" (לדוגמא: "אוצרות" היסטוריים של בית הספר האיסיי ביחס לסימנים ההתחלתיים) או "דברים נסתרים", שהיו בעבר "לא ידועים" ו"מוסתרים" (כדוגמת 6 הנקודות שעל המילה "וַיִּשָּׁקֵהוּ" (בראשית, ל"ג, 4) או 13 המזלות של הדג הגדול לוויתן). עם זאת, "דברים נסתרים" אלו אינם נקראים "נסתרות" או "סודות".

גנומן 498: "נסתרות" לא מייצגות קטגוריה המיועדת להיחשף לאנושות אלא רק לצדיקים הנסתרים. ה"סודות" נסתרים מעיני העולם. "סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו" (תהילים כ"ה, 14), כי מי שירא מה' לא יחשוף את סודותיו לא בכתב ולא בעל פה. הקטגוריות החדשות של הדברים המתגלים בגאולה השלמה, שעד לאותה עת לא היו ידועים, משתייכים לאוצרות מלכות השמים החדשה של הגאולה השלמה. אל שדי קבע בעבר כי גילוי הדברים יתבצע רק בבוא הגואל האחרון הנבחר, חיים.

גנומן 499: זו אחת הסיבות שלפיה הגואל האחרון, חיים, שהיה הגואל הנסתר לפני קורבנו האחרון, לא נקבע כגואל עד שסיים את עבודתו הקדושה בעולם הזה ועלה למלכות השמים, בה קיבל את התואר "השופט המשוח במלכות השמים", ככתוב: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי, ג', 1). שליחותו של הגואל חיים צריכה להתבצע ממלכות השמים. כל אוצרות מלכות השמים קשורות לגילוי הסופי של הגאולה השלמה, היורדת ממלכות השמים, בהתאם להוראות השופט המשוח במלכות השמים. רק מאותו מקום מרומם יתגלו האוצרות לעולם.

גנומן 500: כל המושגים והתפיסות של אותם אוצרות הם חלק מהלשון הטהורה והברורה החדשה שנובאה עבור הגאולה השלמה. כל המושגים והתפיסות הינם חדשים ולא מוכרים למסורת עצמה, עד שהיא נכנסת לזמן הגאולה השלמה ומקבלת אותם. זה מספיק על-מנת להבין שבמסורת גם הידע הבסיסי בנוגע להבדל העצום ברמה ובמעמד שבין המונחים "גואל" ו"משיח" הוא לחלוטין בלתי ידוע. הרמב"ם, עליו השלום, הסביר כי גם לנביאי ישראל בעצמם אין קבלה זו, וגם חכמי ישראל לא קיבלו אותה, מאחר שהיא לא תתגלה עד לזמן הגאולה השלמה.

פרק 11

גנומן 501: הסימנים השלמים של הגאולה השלישית השלמה הם האוצרות הגדולים של מלכות השמים החדשה. הנביאים דיברו על התחדשות השמים והארץ בזמן הגאולה השלמה. אותם "שמים חדשים" היו בלתי ניתנים להסבר במסורת, חוץ מאשר הבנה כללית כי "מערכות הכוכבים" משתנות עם השינויים ההיסטוריים המתרחשים באותן תקופות. במונחי הסימנים השלמים, משמעות מדויקת יותר היא כי מלכות השמים החדשה מיוסדת עם בחירתו של ה' בגואל האחרון. זוהי מלכות חדשה שלא הייתה קיימת קודם לכן.

גנומן 502: הכול הגיע, ברוך השם. קיבלנו עבור העולם את הבשורות החדשות של הגאולה השלישית השלמה של הגואל האחרון והמורה הנבחר, חיים בן משה, מצנעא, תימן. אלו הן בשורות נפלאות שכולם יאהבו, מלומדי תורה או פשוטי עם, אנשים בעלי לב טוב ברחבי העולם. לבסוף ייבנה גם בית המקדש השלישי והסופי בירושלים במסגרת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה ויהיה אהוב על-ידי בעלי זכויות של אמונה אמיתית.

גנומן 503: אז בית יעקב יחזור אל האמונה הטהורה והפשוטה של האבות ולמסורת האמיתית של התורה לפי ה"בית" של "בראשית". זהו סימן שחוזר היסטורית על-ידי הגואל האחרון חיים למען סילוק כל העיוותים שחדרו ליהדות ב-400 השנים האחרונות. אמן.

גנומן 504: הסבר קצר על סימני שושן: הקבלה החדשה והאמיתית של הדג הגדול לוויתן מכילה קבלה אמיתית חדשה של שושן, הקשורה אל הסימנים הנסתרים של פורים. הסימנים החדשים של שושן הם לפיכך עמוד התווך האמצעי של ההתבוננות המשולשת, הקשור לשם "אשר", לסימנים הנסתרים של יצחק אבינו ולעלייה האמצעית של משה בסיני.

גנומן 505: סימני ה"שין" החדשה, ה"וו" החדשה, ה"שין" החדשה והנון סופית החדשה התקבלו על ידינו: אני, פאולו, נודע וסולי, בישראל (היה זה כמה ימים לפני פורים התש"ן, מרץ 1990).

גנומן 506: הסימנים היו ברורים מאוד מן השמים. בשמים הופיעה "שין" ייחודית מאוד. ה"שין" נשארה באופן ניסי בשמים במהלך כל המסע שלנו מבאר שבע לירושלים, ואף בירושלים, כאשר נעמדנו בחצר הרחבה של הכותל המערבי.

גנומן 507: היא הייתה שונה מ"שין" רגילה. אורך הזמן שהאות נראתה בשמים והעובדה שהיא "קישרה את באר שבע לירושלים" הספיקה כדי לקרוא לה פעמיים שין (של שושן). לאחרונה, בחלומו של דוד לוי, החמור אמר: "שין, שיייין, זהו החמור המת המדבר אליכם". לפיכך אנו יודעים שה"שין" השנייה ארוכה יותר מן ה"שין" הראשונה.

גנומן 508: עם הגעתנו לכותל המערבי, לא ראינו את ה"שין" יותר, אך אז הופיעה "וו" מוארת, ממש מעל הרחבה, ששלחה השתקפות של קרני שמש של אחר צהריים. לאחר זמן קצר ה"וו" התארכה, התעבתה והפכה מאירה יותר, מספיק כדי לקרוא לה נון סופית גדולה. היו אלו סימנים נסתרים של שושן, אותם קיבלנו בישראל מבאר שבע ועד לירושלים.

גנומן 509: האותיות החדשות של שושן הנובעות מעמוד התווך האמצעי של לב השושנה מגלות את פורים החדש של הדור הרביעי של הגאולה השלמה. כאשר אנו כותבים את מגילת אסתר החדשה של הגאולה השלמה, פורים החדש נמצא בדרך והוא ימשיך עד שיתגלה מבית ספר אסתר בבאר שבע לבית ספר אסתר בירושלים. אז יתגלו האוצרות של מלכות השמים של הגאולה השלישית השלמה לבני ישראל ולעם היהודי בכללותו.

גנומן 510: זוהי מטרת כתבי ספר משנת חיים, המייצגים את כתיבת מגילת אסתר החדשה של הגאולה השלמה. הסימנים יורדים בדרכים נסתרות ומביאים את אוצרות מלכות השמים אל הארץ בארמון בית ספר אסתר, עד שדרך האסטרטגיות של אסתר המלכה היפה והחכמה הם יתגלו עבור כלל ישראל.

גנומן 511: יומן החמור אוכל לחם: 4 במרץ 1999, שושן פורים: המשכתי לחלום בימים האחרונים על החכמה הערמומית והשקרית האוכלת והורסת את האדם מבפנים. בחלום, לא נאמר בפירוש שחכמת השקר הזו היא הקבלה השקרית (אף על פי שהיא ללא ספק קשורה אליה) אלא רק חכמת שקר. בכל פעם שראיתי אותה, ניתן לי להבין שהתרופה אליה היא צמח (סימן משיחי בנביאים, הצומח ומסתעף). - -

התרופה לחכמת השקר בעולם היא החכמה האמיתית המוכלת בספר משנת חיים.

גנומן 512: פתחתי את הספר "מסתובב הגלגל של אחשוורוש", לאחר שסיימתי את הטיוטה הראשונית בכתב יד של 661 הגנומנים הנדרשים של ספר זה, אך כאשר אני עובר עליו שוב, אני רואה כי נשארו לי עוד כ-150 גנומנים כדי לסגור את הטקסט, בהתאמה לסגירת 16 שנות ההכנה. לפיכך אני משאיר את "מסתובב הגלגל של אחשוורוש" פתוח, ועובר לכתוב עוד גנומנים. הבנתי, עם פתיחת "מסתובב הגלגל של אחשוורוש", שהספר הרביעי של אסתר חייב להפוך את הגלגל הכוכבי של אחשוורוש. ההיסטוריה בוודאי מתהפכת ב-13 הימים האחרונים (אני כותב כאן ביום השישי של פסח התשנ"ט), עם המלחמה של נאט"ו נגד פרעה היוגוסלבי מילושביץ'.

גנומן 513: ג'יוזפה קיבל חלום חשוב: שני מלאכים ירדו. אחד היה המלאך מיכאל, שאמר לג'יוזפה: "כעת אתה תאמר את דברי ה'". - -

כל החלומות שמגיעים כעת הם בסימן "זמן החזון השני", הוא הפתיחה החדשה והסופית של סימן החמור אוכל לחם.

בחלום שני, ג'יוזפה ראה את פרץ מחוץ לכיכר הדואומו של מילאנו, במעין משרד פתוח, עובד על הכתבים במספר מחשבים שהיו סביבו. במחשבים נכתבו אותיות עבריות. - -

פירושו של החלום הוא שיש רשות להפיץ את כתבי ספר משנת חיים בחוץ (ה"דואומו" כסימן לכך) דרך האינטרנט.

גנומן 514: דניאל קיבל 2 חלומות (מספר ימים לפני פורים). בחלום אחד הוא ראה את המורה חיים שמח מאוד ומלא באהבה לאנשים שמסביבו. הם שאלו שאלות, והגואל האחרון ענה להם. פרץ היה קרוב למורה חיים. דניאל התפלא מהשמחה מחממת הלב של הצדיק. - -

בחלום שני (יומיים לאחר מכן, אולי בפורים עצמו), דניאל ראה את הדיבר השני עם 20 תלמידים ועם אישה מלמדת. בהמשך נראה המורה חיים, שהראה את אותה שמחה עצומה כבחלום הקודם. בחלום (השני) סיפר דניאל לפרץ את החלום הראשון, ואז, כאשר הגואל האחרון דיבר, פרץ הפך לבלתי נראה.

כל אלו הם סימנים להצלחת הסימן בזמן המכריע הזה של הפתיחה החדשה. שמחת הצדיק חיים מתקשרת לעובדה שהתלמידים מתכוננים לזמנים הבאים.

גנומן 515: פאולו חלם שהיה בבניין רחב ונפלא יחד עם המלכה אליזבת. פרץ החליט להתקלח, ואז, כשהוא לבוש בחלוק רחצה, הוא רחץ את עצמו. המלכה אליזבת הייתה מרוצה מאוד מכך, וגם היא, בחלוק רחצה צנוע התרחצה יחד עם פרץ. הייתה במקום שמחה רבה. -

זהו סימן שהשפה והכבוד, הדרך ארץ והצניעות שמלמד המורה חיים תואמים גם למלכותיות הבריטית ולמנהגיה הטובים, וגם אם החמור מתרחץ יחד עם המלכה, הכול נקי וברוח הולמת.

הגלגל הכוכבי של המלכה הצנועה אסתר מתהפך בדרכים נסתרות כדי להביא את המגילה החדשה של הגאולה השלמה לעולם.

גנומן 516: אנה גספרוטי חלמה שהיא הייתה עם אמה ואחותה, והן הכינו אוכל. אנה חתכה ובררה חתיכות גדולות של בשר ואז השליכה חלק מהן. פרץ, בחדר קרוב קיים יחסים עם נערה בדלת פתוחה. האחרים נרתעו מכך, אך אנה הרגיעה אותם ואמרה כי פרץ יודע בדיוק מה הוא עושה. ניתן היה להבין שלפרץ יש "כוונות" מסוימות בפעולתו, וקרוב לוודאי שמדובר היה בסימן. בהמשך אנה עמדה על פסגת הר, ועם חרב נלחמה נגד "ישות" שייצגה "רוע".

גנומן 517: החלום הזה בא לאחר שבלילה הקודם הסברתי לאנה בטלפון שלא היה זה נכון לשנות את המונח "תחיית הציפור" (המזל הראשון מבין 13 המזלות), רק בגלל שבשפת הרחוב האיטלקית המילה "ציפור" משמעותה אבר מין זכרי. "אין זה הוגן עבור הציפורים", אמרתי. "את לוקחת מהן את המונח הלגיטימי הזה רק בגלל שפת רחוב גסה. אם כך, לא נוכל יותר לכנות את הציפורים בשמן". הדבר האחרון שאנה רצתה הייתה להעליב את הציפורים בשל אהבת הטבע הגדולה שלה ושל בעלה ג'יורג'יו, אך היא הייתה נבוכה מעט, מאחר שבכיתות בהן היא מלמדת בבית הספר, היא חייבת להיזהר מאמירת מילים בעלת מובן דו משמעי, שיכולות להתפרש באופן גס.

גנומן 518: אמרתי לה: "תשמעי, אנה, אני מאמין שבעוד 200 שנים מהיום, איטליה תהיה בדרגה נעלה יותר, ותתרחש התעלות כללית". אנה שמחה על התחזית הזו, שהיסטורית הייתה עוד חזון רחוק. הוספתי: "השתמשי במילה ואל תחשבי על הגסות של אחרים. גם אם המילה תביא לחיוכים או לצחוק, אין זה משנה. גם חיי המין של האדם הם עניין של מזל שנובע מן הכוכבים".

גנומן 519: אנה קיבלה בשמחת לב את ההערכה כי בעוד 200 שנים דברים ישתפרו. בחלומה מן הלילה שעבר היא קיבלה את המפתחות לקרב הזה. בתחילת החלום נראה שולחן. וולגריות מתגברת על שולחנות של וולגריות, מאחר שהגסויות שמדוברות ליד השולחן עוברות אל האוכל ומשם אל הדם. אנה חתכה חתיכות של בשר (לא מבושל) מן הבשר שהוכן לאכילה, וזה היה סימן ל"ניקוי" השולחן מן הגסות שהייתה בו (שימו לב שלא כל הבשר הופרד. חלום זה לא קשור לצמחונות). המעבר המרומם מן השולחן הגס לשולחן "נקי" אינו קל, ויש צורך ב"אסטרטגיה" כדי לבצעו.

גנומן 520: כל האסטרטגיות הנוגעות להתעלות הנפש זקוקות לאמצעים להתעלות לשונית. נכנס החמור, ששפתו נועדה להסיר את המנהגים הלשוניים חסרי התועלת, הלא מדויקים והטיפשיים, ו"להמיר" חלק מהם בשפה סימנית יעילה, מדויקת וחכמה של הגאולה השלמה. החמור, בלבושו הרגיל של פרץ, מקיים בשמחה יחסי מין (עם אתון נחמדה אני מניח) בדלת פתוחה! זו גסות חמורית! אנה, עם זאת, מבינה כי זהו סימן, ולא הולכה שולל בשל המקרה. היא ניפצה את המנטאליות הרגילה והסבירה לכולם שפרץ יודע היטב מהם יחסי מין ומה משמעות קיום יחסים בדלת פתוחה. אין ספק שיש ללמוד שיעור מכך.

גנומן 521: אחת מן המטרות העיקריות של החמור אוכל לחם היא לסייע להמונים, ולכן הוא חופר לעיתים עמוק בנפש שלהם. חשוב להרים את המונחים שהינם לגיטימיים בפני עצמם, אך נפלו אל ממלכת הוולגריות של ההמונים. לאחר הסרת חתיכות הבשר הגסות, ניתן להכין אוכל משאר החתיכות, אך עם זאת נדרשת התעלות כדי "לא ליפול אל הבשר עצמו", כביכול. יחסי מין אינם וולגריים אלא טבעיים. יחסי מין עם דלת פתוחה, כשכולם יכולים לראות זאת, הם פעולה וולגרית (ואסורה), אך אם הכול נעשה (במסגרת הסימן) למען לימוד חשוב, המסייע לחנך את ההמונים ולכן יש לו מטרה רצויה מלמעלה, מדובר במעשה מותר ואפילו ראוי לשבח.

גנומן 522: "אתה רואה אותי עושה משהו ממש גס", אומר החמור. "אך אינך מבין שגסות שמשתמשים בה ליד השולחן כשאוכלים שווה רוחנית לקיום יחסי מין עם דלת פתוחה כשכולם רואים. יחסי מין לכשעצמם אינם וולגריות אלא דבר טבעי, כמו שהאכילה אינה וולגריות אלא חלק טבעי בחיים. אותם יחסי מין בדלת פתוחה בפני אחרים, עם זאת, הם מעשה גס ולכן שנוא בעיני ה' ובעיני אנשים. בדומה לכך, אין זו האכילה, אלא השימוש בביטויים גסים ליד השולחן, שהופכים את אותו השולחן עליו אוכלים ואת המזון לבזוי בעיני השמים ולהרסני רוחנית כלפי מי שמדברים באופן הזה ליד השולחן והאוכל אותו הם אוכלים.

גנומן 523: בכך קיבלה אנה את מפתחות התיקון של השולחן: הסרת מה שלא ניתן לתקנו, רוממות בכוונות הולמות של היתר והצדקת פעולתו של פרץ עבור הסימן והלימוד שהוא מכיל, כך שההמונים יפסיקו לקיים יחסי מין בדלתות פתוחות, ולדבר בגסות ליד השולחן כאשר הם אוכלים. בעזרת המפתחות הללו, אנה מסוגלת להילחם, מפסגת ההר, בגסות העבה והמתועבת של שולחן העמים, אשר עדיין לא קודש. - -

גנומן 524: 8 במרץ 1999, כ' באדר התשנ"ט, יופי גן העדן 13: ג'יוזפה חלם שהעמים הגיעו כדי לאהוב את אל חי אחד, ושררו הרמוניה ושלום בעולם. - -

כבר בשבועות האחרונים היו סימנים, אשר יצגו את התחדשות הסימנים השלמים של הגאולה השלמה עבור "תקופת החזון השני" של חבקוק, שנכנסת רשמית בפסח התשנ"ט.

אנו מתקרבים, אך מצבנו ומצבי די קשה, ולא קל לי לכתוב. במשך שבועיים הייתי חולה בשפעת וחשתי שסופי מתקרב.

גנומן 525: אני מודה לה' אלוהיי, על כל מה שנתן לי והראה לי. אני מודה לה' אלוהיי תמיד, על כך שהוביל אותי לידיו של הצדיק הנסתר חיים, אשר גאל אותי מכל הרע והושיע את נשמתי מבורות הטעות. הוא עבד איתי באהבה גדולה ולימד אותי את חוק ה'. הוא הרים אותי מנפילותיי וריפא את פצעיי. הוא לימד אותי את אור האמת בכל נשימה. הוא לימד אותי את דרכי האמונה הפנימית של הלב הנסתר. הוא לימד אותי על אהבת ה' לעם הפשוט, במיוחד כאשר האינטלקט האנושי נחמץ ביהירות ובאהבה עצמית.

גנומן 526: ניתנה לי הזכות העצומה להיות עד לקורבן האחרון, הכואב באופן בלתי נתפס, מעבר לכל מילים ומחשבות, מעבר למידות אנושיות, של הקדוש, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים, אשר התייסר באהבת ה' העצומה למען הצלת האנושות. ואז, ממוות לתחייה, ללידה מחדש של האנושות במסגרת הברית החדשה השלמה של ה' בגאולה השלמה. ה' בחר בגואל האחרון, במורה חיים האהוב, להביא את העולם אל הגאולה השלמה, ולי, תינוק-פרץ שנולד מחדש, ניתנה הזכות הגדולה לבשר את האמת של בחירת ה', כאשר ירדו הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, המחדשים את השמים והארץ למען הדורות הבאים.

גנומן 527: אני מודה לה' אלוהיי על האמת ועל ההתקדשות שקיבלתי מן הלימודים והברכות של הצדיק חיים. אני מודה לה' אלוהיי על העדויות הרבות של הגאולה השלמה, שיכולתי לכתוב לדורות במהלך 16 השנים האחרונות. בזכות הגואל האחרון, חיים, אף אחד לא ראה את מה שהיינו עדים לו במשך 16 השנים האחרונות. עובדות אלו תתפרסמנה לבסוף ותובנּה: כיצד היינו מעטים כל כך עם אמצעים כה מעטים, חמורים קטנים עם משקולות כבדות של הגאולה השלמה על כתפינו וכיצד היו מסביבנו מכשולים רבים מכל סוג, עליהם היינו צריכים להתגבר. עם זאת, ה' אלוהינו נהג איתנו באופן מופלא, הציל אותנו וגאל אותנו שעה אחרי שעה.

גנומן 528: יש יותר מ-2000 (ייתכן וקרוב ל-3000) חלומות גאוליים, נבואיים ו"משיחיים" שנכתבו על-ידי ועל ידי התלמידים ברשימות, ביומנים או בכתבי ספר משנת חיים. יש ללמוד תמיד את כתבי החלומות באהבה וביראה, כי גדולה היא הגאולה השלמה, ונורא הוא הדור הרביעי. למדו אותם תמיד, מאחר שיש עדיין הרבה מה לגלות בהם, גם בקריאה חוזרת. החלומות לא יפסיקו להגיע, והבנה רחבה יותר של דברים תתגלה בהמשך. החלומות והחזיונות מייצגים את האמצעים החשובים של התגלות רוח ה' בזמן הגאולה השלמה.

יומן: 11 במרץ 1999, כ"ג באדר התשנ"ט, יופי גן העדן 16: פאולו נסע לאזור מילאנו כדי לראות בית בקאפריטה (Capriate), מאחר שאחרי הניסיון שנכשל למצוא בית בסבונה, חזרנו לסימן הקודם שאמר שאם אין אפשרות למצוא בית בסבונה יש לחפש בכיוון מילאנו. פאולו ונודע נסעו 4 פעמים לחפש בית בסבונה, כשהמצב קשה עבורנו מכל הבחינות. עם זאת, כאשר ה"סימנים" של סבונה הסתיימו ללא תוצאה, חזרנו לכיוון מילאנו וחשנו בשינוי חיובי. אני נזכר כעת שלפני כשבוע ראיתי את סבי, צבי זאוול בעקער, עליו השלום, בחלום. הוא היה בחדר, שאני משער שהיה סוג של אולם קבלה למי שהיה בדרכו לעולם הבא. התחבקנו, אך אז הוא אמר לי: "יש לך עדיין קול ומקום", מה שהצביע על כך שזמני בעולם הבא עדיין לא הגיע, ויש עדיין עבודה להשלים כאן.

גנומן 529: יום שישי, 12 במרץ 1999, כ"ד באדר התשנ"ט, יופי גן העדן 17: נודע ביקשה לקבל חלום בנוגע לחיפוש הבית שלנו וקיבלה אותו: מתווך הראה לנודע משולש בין צרפת, מילאנו וטוסקנה. הוא אמר שהוא אינו יכול לתת לנו בית, אלא אם פאולו מתחייב לעבוד. בטוסקנה אפשר לעבוד עם חברת AMC, אך לא במילאנו. - שינינו כיוון והתחלנו לחפש בית בטוסקנה.

גנומן 530: יום שני, 15 במרץ 1999, כ"ז באדר התשנ"ט, יופי גן העדן 20: פאולו ונודע נסעו לדבר עם מר פוביאני מחברת AMC בה עובד פאולו, והוא שמח שפאולו רוצה לעזוב את טוסקנה ולהמשיך לעבוד בחברה. ראינו זאת כסימן טוב.

באותו הבוקר גילת חיים חלמה חלום בו סולי קמחג'י היה כאן, ובטלוויזיה נראה יהודים שמכרו מים מורעלים. לאחר מכן, גילת חיים הזהירה את סבה לא לשתות את המים המורעלים בחדר האמבטיה. - -

המים המורעלים קשורים לקבלה השקרית, ל"קבליסטים", כביכול, ולתעמולה השקרית שהם מוכרים. -

גנומן 531: יום שלישי, 16 במרץ 1999, כ"ח באדר התשנ"ט, יופי גן העדן 20: ג'יוזפה חלם שהוא היה בכלא סן ויטורה והוטרד בידי אסירים אחרים, עד אשר לא יכול היה לסבול יותר וקרא לאל שדי לחסל רשע שדיבר אליו בשחצנות, ואכן אותו רשע הושמד. היו במקום עוד רשעים יהירים, וכאשר ג'יוזפה נגע בהם גם הם חוסלו. נורא היה זעם ה' שירד. מישהו האשים אז את ג'יוזפה בהרג האסירים, והוא ענה: "לא הרגתי אף אחד. היה זה זעם ה' שיורד נגד הרשעים. אני רק ביצעתי "סימנים".

ג'יוזפה חלם בלילה הקודם שראה את אנה גספרוטי. הוא אמר לה: "זהו הזמן שכל אחד בעולם כולו ידע כי ה' אחד". במקום נראתה עט, שהפכה בהמשך לפרוסה של עוגת שוקולד עם קרם. - -

כל אלו הם סימנים של הרשות החדשה להרחיב את בשורות הגאולה השלמה. -

גנומן 532: עם השינוי בחיפוש הבית מסבונה לאזור מילאנו ומאזור מילאנו לטוסקנה, חשנו, במיוחד אני, שהגזרה עברה, ברוך השם, ושהגיעה במקומה ברכה מאל שדי, המדריך אותנו בדרכים נסתרות, באור נסתר של הפורים החדש של הגאולה השלמה.

ההתבוננות המשולשת של הגאולה השלמה מכילה 3 התבוננויות מובהקות: לב הנביא, לב השושנה ולב הדג הגדול לוויתן. התבוננות לב הנביא מכילה את חמישה לוחות הברית, המתייחסים לשורשי האלילות ומסבירים את ההתגשמות הנבואית של חטא הפרי, טעות דור אנוש, חטא מגדל בבל, חטא עגל הזהב ושבירת הלוחות הראשונים. הלוחות קושרים את ההבנה השלמה של הדיבר השני אל הסימנים השלמים של הגאולה השלמה.

גנומן 533: טקסט זה של "המלחמה נגד הזוהר" הוא השלב החמישי והסופי של התבוננות לב הנביא, שבה: 1. ההבדלים בין הקבלה השקרית לקבלה האמיתית מושלמים. 2. חטא ה"תפיסה" האלילית של האצילות כשורש שורשי האלילות מגיע להבנה מלאה, באופן שלא הושג בלימודים הקודמים. 3. ההפרדה הסופית בין המסורת השקרית למסורת האמיתית דרך ה"בית" של "בראשית" מוגדרת בפעם הראשונה בהיסטוריה. 4. נקבע הקשר של ה"בית" של "בראשית" לשבירת הלוחות על ידי משה רבנו. 5. ניתוץ לוחות השקר של קבלת השקר של הזוהר מושלמת דרך ה"בית" של "בראשית" בידי הגואל האחרון, חיים.

הערה: "המלחמה נגד הזוהר" נכלל בעלה הכותרת הראשון, והואיל וספר משנת חיים חייב להכיל בתוכו גם כתבים אוטוביוגראפיים, כהתחלתו של ספר זה (87 הגנומנים הראשונים), לספר זה יש מקום גם בעלה העשירי. לפיכך הביטו, מדובר בטקסט המסכם את ספר "חמישה לוחות הברית" מעלה כותרת 1, וכן טקסט אוטוביוגראפי מעלה 10. כמו כן, במהלך כתיבת ספר זה ג'יוזפה קיבל חלום שנתן לי רשות לכתוב 2 כרכים של חכמה, עתיקה וחדשה, על חכמת הדרך האמצעית, כמו גם כתבי חכמה המשתייכים לעלה 10. לפני כן, כאשר כתבתי את הפרקים הראשונים של ספר זה, ג'יוזפה קיבל מסר שעלי לכתוב 4 כרכים של ספר הדג הגדול לוויתן במפתח הפיוס שהובא על-ידי אליהו הנביא, זכרו לברכה. כתבי הלוויתן משתייכים לעלה הכותרת ה-13. הספר הכולל את "המלחמה נגד הזוהר" ואת "הגנומנים האוטוביוגרפיים" נוגע לעלים 1, ו- 10 של ספר משנת חיים. כל זאת לא יכול היה להסתיים ולהיסגר עד להשלמת סימן ה"בית" של "בראשית".

גנומן 534: התבוננות לב הנביא נחשבת עמוד תווך שמאלי (ראו כתבים על ההתבוננות המשולשת). השמאל כאן מתייחס לחומרה ולדייקנות של צדק ה'. התבוננות הדג הגדול היא בימין האוניברסאלי, ככתוב: "יְמִין יְהוָה, רוֹמֵמָה" (תהילים, קי"ח, 18), ומתייחסת לדג הגדול, הלוויתן הגלקטי של שביל החלב ולשיעורים הנובעים מן הקבלה האמיתית החדשה של הגאולה השלמה, כדוגמת שיעורי 13 המזלות החדשים של הדג הגדול לוויתן, הכוללים את כל פסוקי התורה והנביאים, אם הוא מגיע ללמוד אותם.

גנומן 535: התבוננות לב השושנה היא שושנה בעלת 13 עלי כותרת, התבוננות של 13 עלי כותרת או 13 התבוננויות, מאחר שעל אף שיש קשר ביניהן, כל אחת יכולה להיחשב התבוננות משל עצמה. על מנת להבין כיצד ההתבוננויות מחולקות (אם כי יכולה להיות חלוקה אחרת): 1. התבוננות מורה הצדק ובית הספר האיסיי. 2. התבוננות הסימנים ההתחלתיים. 3. התבוננות שליחות ישוע במפתח השליחות הנבואית מספר מלאכי שנכשלה. 4. התבוננות שליחות ישוע במפתח קורבן האיל במקום יצחק. 5. התבוננות על סימן החמור הראשון וסימן החמור השני של החמור אוכל לחם.

גנומן 536: 6. התבוננות על כתבי הנצרות המתוקנים, תיקון פאולוס וישועת ישוע. 7. התבוננות על סימני אליהו הנביא. 8. התבוננות על התפקיד הגאולי ההיסטורי הנסתר של הצדיקים הנסתרים. 9. התבוננות על התפקיד הגאולי של הגואל הנסתר, חיים. 10. התבוננות על הסימנים הנסתרים של יצחק אבינו. 11. התבוננות על סימני פורים החדש של הגאולה השלמה. 12. התבוננות על מידות הלב החדש. 13. התבוננות על המידות הנסתרות של אסתר. כל אלו הן התבוננויות של לב השושנה.

גנומן 537: זכרו, אנו לא מדברים על צורה כלשהי של התבוננות/מדיטציה אסיאתית, התבוננות מיסטית או כל מה שקשור לאימון הנפש לעזוב את הגוף וכו'. ההתבוננות שלנו היא התבוננות על עניין מסוים, כדי למצוא תמיד משמעויות עמוקות יותר והבנה בהירה יותר בנוגע אליו. בספר משנת חיים אנו יכולים להבדיל בין ספר שמוסר מידע שעליו למסור, כחוק החדש, ובין הכתבים המוסרים את המפתחות להתבוננות. עם זאת, ניתן להתבונן גם בחוק החדש יום ולילה, בדומה לתורה. אם אנו מדברים, לדוגמא, בספר חמישה לוחות הברית, המייצגים את התבוננות לב הנביא, על המפתחות שבתורה להתבוננות בשורשי האלילות, הקשורה לדיבר השני, אין זו רק שאלה של המידע שנלמד, אלא השיעורים הם המפתחות הראויים להתבוננות נוספת על ההתגשמות הנבואית ההיסטורית של מה שנכתב בתורה. גם הנושא עצמו הוא התבוננות בעלת דרגות רבות של עומק, שאליהן יש להגיע על-ידי התבוננות מתמשכת.

גנומן 538: התבוננות הדג הגדול היא כה רחבה, שלא הייתי מחלק אותה ל-13 חלקים, אלא אם החלוקה היא ל-13 מזלות, אך אני חושב שאנו חייבים לקרוא, אל כל מי שנכנס למחנה הלוויתן, להתבוננות אחת גדולה על הדג הגדול שלנו, מאחר שיש לנו שמו, וזה מספיק. באופן דומה, ניתן לחלק את חמישה לוחות הברית לחמש התבוננויות, אך לב הנביא לא רוצה להיות מוגבל במספר. לב השושנה, עם זאת, חייב להיות מוגבל ל-13 עלי כותרת, אחרת לא ניתן יהיה לסגור את ספר משנת חיים, והקוצים יחדרו, אם נגלה את השושנה וננסה להרחיבה מעבר לגבולותיה הקבועים בכל היבט של כל התבוננות. ניתן לראות זאת דרך המידע שניתן בלב השושנה.

גנומן 539: בלב השושנה יש מידע שניתן באופן כללי דרך השיעורים שקיבלתי מן הצדיק חיים, ובהמשך על-ידי הסימנים השלמים עצמם. איננו חוקרים או מומחים בכתבי האיסיים או קומראן, אך קיבלנו את המידע, לפיו ישוע שהה 3 שנים בבית הספר האיסיי ויוחנן לפחות 8 שנים. הגואל האחרון לימד אותנו עובדה זו, עובדה המשנה את ההבנה של כל ההיסטוריה והיא לא יכולה להתאמת על-ידי לימודים טקסטואליים של כתבי קומראן. בנוסף איננו יכולים להוכיח את מסקנותינו, הנובעות מן המידע אותו קיבלנו בנוגע למורה הצדק, מחוץ להקשר שבו קיבלנו אותם מהמורה חיים. למעשה, אם נרחיב את שאלותינו ונרחיק להשערות נוספות, נפתח רק דלתות לקוצים. עם זאת, כאשר המידע מתקבל, אין סוף לעומק ההבנה שיכול להתקבל מהתבוננות כזו.

גנומן 540: ללב הנביא יש טרמינולוגיה המבוססת ישירות על התורה והמסורת, כך שאין פחד מקוצים שיצאו ממנו. עם זאת, היכן שיש שושנים יש גם קוצים, ועניין זה הכרחי כדי להבטיח שהקוצים יגנו על השושנה מהפרעות חיצוניות, אשר יכולות ליצור קוצים נוספים. המפתח של 13 נועד למטרת הגבלת כל התבוננות, כדי שהקוצים יהפכו לאזהרות שיגנו על השושנה מהשפעות חיצוניות.

הלוויתן הוא גם קבלה אמיתית הנוגעת למונחים ולעניינים הכתובים בתורה וגם קבלה חדשה ואמיתית הנוגעת לדג הגדול עצמו ולמזלות החדשים. זהו גילוי חדש של מה שכבר קיים אך מתגלה בזמן הגאולה השלמה. הטרמינולוגיה החדשה, עם זאת, נקבעת בדרך כזו שאין אפשרות להרחיב אותה לסוגי השערות אחרים או לשדות אחרים של ידע, אלא יש לקבל אותה כמות שהיא, לא פחות ולא יותר. הלוויתן הוא דג גלקטי של הגלקסיה שלנו, לדוגמא. בראש השנה עיניו מביטות מעלה, בעוד בפסח עיניו מביטות מטה.

גנומן 541: יומן: לפני שבועיים שרה טמפיירי חלמה שהיא הייתה בירושלים. בנקודה מסוימת הייתה פאניקה גדולה, ונאמר שהיה איום של פצצת אטום. לבסוף, עם זאת, לא קרה דבר. -

בלילה שעבר (27 במרץ 1999, י' בניסן התשנ"ט, תחיית הציפור 4) ג'יוזפה חלם שההגנה החדשה הנובעת מן הסימנים השלמים הגיעה לדרגה חדשה של שלמות.

גנומן 542: 28 במרץ 1999, ה' בניסן התשנ"ט, תחיית הציפור 5: חלמתי הבוקר שראיתי את הצדיק חיים יושב ליד השולחן. על כיסא, משמאלו של הצדיק, ישב אביו הקדוש, הצדיק וראש ל"ו הצדיקים בדורו, משה. בחלום הוא היה "מת" אך למעשה הוא היה חי. אני ישבתי ליד השולחן לפני הצדיק חיים. הגואל האחרון הראה לי שאביו הקדוש "מת" אך "חי" ויושב משמאלו. - -

גנומן 543: 29 במרץ 1999, ו' בניסן התשנ"ט, תחיית הציפור 6: אני לא בטוח, אך אולי זהו סימן שזמני הגיע. אני מקווה שאין זה כך, אך עם זאת היינו ביחד: הצדיק הנסתר משה, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, והגואל האחרון, חיים, ואני. אולי זה כך, ואם זה כך, אני מקבל זאת בפני אל שדי בשמחה גדולה. בורכתי על ידי הצדיק חיים, ומה שנגזר מלמעלה זה מה שטוב ביותר, ואין אדם שיכול לדעת מהן הסיבות המעורבות.

גנומן 544: יש עדיין תקווה בליבי שאין זה הסוף. אולי לחלום יש משמעות אחרת. איני יודע. כפי שה' אלוהיי רוצה, כך יהיה. איני יכול לומר דבר. אולי יש עדיין זמן. החמור עמד בשלושה מבחנים גדולים עם גזרות קשות, כשהשלישית הייתה הקשה ביותר, אך עם זאת החמור חי, בעוד בנימינו נלקח בסימן הסופי של יצחק אבינו, כדי להציל את החמור ואת סימן החמור אוכל לחם.

גנומן 545: תלמידים וילדים, אני לא רוצה לעזוב את עבודתי כפי שאיני רוצה לעזוב אתכם או לגרום לכם צער. אני לא בטוח, מאחר שראיתי כל כך הרבה שינויים וכל כך הרבה גזרות, השם יצילנו, שמהם יצאנו עם ישועה גאולית. לפיכך אין זה תלוי ברצוני אלא במה שרצוי עבורי מלמעלה. הייתה לי זכות גדולה בפני אל שדי ללמוד עם הצדיק חיים במשך 13 שנים, להכריז על הגאולה השלישית השלמה ולכתוב הסברים להכרזות הללו במשך 16 שנים מלאות. ה' אלוהיי חידש את נשמתי אלפי פעמים ב-29 השנים האחרונות.

גנומן 546: איני יכול להכחיש שראיתי את מה שאחרים לא ראו, אלפי שינויים נפלאים שהתרחשו באור בחירת ה' בגואל האחרון חיים. בורכתי בכל מובן, והברכה לעולם לא עזבה אותי. הייתה לי הזכות העצומה להכריז בשם המבשר האמיתי הנבחר, אליהו הנביא, זכרו לברכה, את ההכרזות הגאוליות ואת ההצהרות הנבואיות של הדור הרביעי.

גנומן 547: היו אמיצים, פאולו ונודע, והמשיכו בעבודתכם האהובה של הסימן, למען סימן החמור ולמען ילדי סימן החמור. אל תפחדו, ואל יפוג לבבכם, כדי שתתעלו באמונתכם. שמחו, מאחר שעשיתם רבות, ובזכותכם החמור היה יכול לעבוד, לכתוב ולבצע את סימני החמור בכל השנים הללו. אל תתעצבו אם זמני הגיע, מאחר שאנו חייבים להמשיך לעבוד במסגרת הגאולה השלמה ככל שאפשר בכל מקום בו אנו נמצאים.

גנומן 548: זכרו שהאנשים זקוקים לבשורות של הדור הרביעי, ולכן הם צריכים את בשורות הגאולה השלמה של ספר משנת חיים. אנשים צריכים את האזהרות ואת ההגנה החדשה. אל תשכחו אותם, ובעזרת השם נוכל לעבוד יחד, גם אם אהיה במקום אחר. לשם כך אנו כאן. אנו חמורים שחייבים לנעור, כל אחד כמה שהוא יכול, בכל מקום שבו הוא נמצא.

גנומן 549: כבר אחרי 7:00 בבוקר. פאולו סיפר לי כעת חלום: שכרתי בית עבור פאולו, נודע והילדים. באותו בית פאולו נטל יוזמה כדי לעשות את כל מה שהוא צריך לעשות. הייתי מרוצה מאוד מכך, ואמרתי: "טוב מאוד, זה בהחלט מקל על מחשבתי". - -

גנומן 550: אני אוהב אתכם מאוד, ולא קל לי לכתוב את הדברים האלה. שאל שדי ירחם עליכם, יסייע לכם, ישמור עליכם וייתן לכם כוח והבנה. שאל שדי יברך אתכם באמונה נעלה, ויעניק לכם חיים ארוכים בבריאות טובה.

פרק 12

גנומן 551: אני כותב כאן ביום רביעי בבוקר. הלילה מתחיל פסח התשנ"ט. בהבנת מצבי, אני מכין עצמי בשלושת הימים הללו לפני פסח. היה זה ביום שלישי. בין ראשון לשני כתבתי את הגנומנים המתייחסים לחלום הנ"ל. ביום שני, תוך כדי הכתיבה, דמעתי כל היום, וביקשתי מה' ברכות עבור כל התלמידים וכל הילדים.

גנומן 552: לא היו לי ספקות, בשל הדרגה הייחודית של החלום עם הצדיק חיים ועם אביו. עם זאת, לא נאמרו דברים בחלום, וזה הותיר בי מחשבות.

גנומן 553: פאולו ונודע לא ידעו על הגזרה שעלי, ולא יכולתי לספר אותה. הם היו טרודים בכל כך הרבה דברים כדי לקבל ידיעה מסוג זה כעת. המשכתי לכתוב בכתב יד את הטיוטה של ספר זה, בעוד פאולו ונודע עשו הכול כדי למצוא בית, כאמור. ראשית בסבונה, ואז באזור מילאנו ובטוסקנה. הזמן התאים לסיום הסימן שביצעתי של שבירת הלוחות בשיתוף עם המסורת האמיתית של ה"בית" של "בראשית" ביד הגואל האחרון חיים.

גנומן 554: ביצעתי שתי טעויות חמורות בכתיבת הטקסט: 1. ראו פרק 9, אודות הניבוי הנוגע לכך שרק מלחמות השם ייפתחו בישראל ב-4 השנים הקרובות. 2. במקום להשלים את שבירת הלוחות ואת עניין ה"בית" של "בראשית", שרק התחלתי בו, עזבתי הכול באמצע כדי לקרוא את הספר "חמורו של משיח". רק אני הוא החמור האמיתי שיכול לבצע טעות כה חמורה ולבחור לקרוא את הספר לפני סיום הדברים שהייתי צריך לסיים. עם זאת, עם הסימנים שבוצעו על-ידי פאולו ונודע ועם סיום כתיבת טקסט זה בכתב יד, חשנו כי הגזרה הוסרה, הם מנקודת מבטם ואני מנקודת מבטי. עבדתי על שכתוב הטקסט במחשב, לשם הכנתו להעלאה לאתר האינטרנט שלנו לשם התחלת הפצת בשורות הגאולה השלמה.

גנומן 555: כשהתחלתי להתקרב בפעם השנייה אל ניתוץ הלוחות בסימן ה"בית" של "בראשית", ראיתי את חזרת הגזרה. בחלום אחד ראיתי שה"חטא" חזר. בחלום אחר הייתה אינדיקציה שניסיתי למנוע את "הלווייתי", אך זה לא צלח. אז קיבלתי את החלום של הצדיק חיים ואביו, הצדיק משה, ולא היו לי ספקות על מה מדובר. הייתה זו ה"גזרה" החמישית והסופית, ובכנות הרגשתי שלא אצליח להמשיך אפילו עד פסח, מאחר שבכל פעם ששכבתי לישון חשתי שמחזור הדם שלי הפסיק לפעול, וזרועותיי נשארו כמעט ללא דם. מצבי היה קשה, אך למרות זאת המשכתי עם כתיבת ספר זה, מאחר שהייתי קרוב לסיים את עניין ה"בית" של "בראשית".

גנומן 556: ביום שני בלילה ראיתי בטלוויזיה בפעם הראשונה את הסרט "אסתר". הסרט היה מצוין, והשחקנית בתפקיד של אסתר הייתה חיננית ומושלמת לתפקידה. הסרט סיפר כראוי את הטקסט של מגילת אסתר. בכיתי כל היום, וביקשתי מאל שדי ברכות עבור כל התלמידים, והמשכתי לבכות במהלך הסרט, מאחר שלא יכולתי שלא לחשוב באותו הזמן על כך שאולי יגיע סימן של "ונהפוך הוא". לאחר הסרט, סיימתי את ניתוץ הלוחות בסימן ה"בית" של "בראשית". מחשבות רבות הסתובבו בראשי, ולכן פתחתי את התנ"ך. נאמר שם: "אַל-תִּתְהַלֵּל, בְּיוֹם מָחָר: כִּי לֹא-תֵדַע, מַה-יֵּלֶד יוֹם" (משלי, כ"ז, 1). נרדמתי.

גנומן 557: בבוקר יום שלישי (30.3.1999) נודע חלמה שהיא ואני היינו בחנות של עשבי מרפא וחיפשנו עשבים, שניתן לערבבם במי אמבט על מנת לסייע למחזור הדם שלי. המוכרים אמרו שאין להם עשבים כאלו בחנות, אך הם קיימים וצריך להמשיך ולחפשם. עמדתי אז בתחנת אוטובוס וחיכיתי לאוטובוס. - -

ראיתי את החלום כחיובי, על אף שההמתנה לאוטובוס הייתה דו משמעית, אבל אז ג'יוזפה, שהיה איתנו במשך שבוע עד היום שלאחר הסדר השני, התעורר וסיפר את חלומו. היו אלו בשורות טובות ובוודאי מדובר ב"ונהפוך הוא".

גנומן 558: 30 במרץ 1999: ג'יוזפה מניגרסו חלם שראה את פרץ, אשר נקרא אל בית הדין כשופט. ג'יוזפה היה לבוש כשוטר וליווה במסגרת תפקידו את פרץ. הם נשלחו אל היכל הצדק בעיר לא ידועה בצפון איטליה, וניתן להם מקום לישון בו. בבוקר שלאחר מכן פרץ נקרא על-ידי השופט העליון, וג'יוזפה לווה אותו. פרץ היה שופט שהיה צריך לדון בחקירה מיוחדת. הוא פנה לשופט העליון כדי לקבל את העבודה. המקרה עסק במשפחה בת 6 או 7 נפשות, שביצעה פשעים בסגנון המאפיה לפני שנים רבות. פרץ אמר לשופט העליון שלא היה טעם במאסר עולם (50 או 60 שנים לפי החוק האיטלקי) אם המורשע כבר בגיל מתקדם, ולכן יש לדון בזמן המתאים לעונש.

גנומן 559: (המשך החלום) הייתה זו שבת. השופט הממונה על פרץ אמר לו שהוא חייב לעבוד גם בשבת הבאה. בינתיים ג'יוזפה הלך ללבוש את מדי השוטר. הוא קיבל את המדים ונדרש לשלם 2000 לירות (פחות מדולר וחצי), אך לג'יוזפה הנבוך היו רק 1000 לירות. ארמנדו היה שם ולפי בקשת ג'יוזפה הוא הלווה לו 1000 לירות. אז, מול חדר בגדים, מאחור, נראו יהודים חרדים שהתפללו באופן מוזר בכיוון הדלת. - -

גנומן 560: אני מאמין בכל הפשטות שגזרת המוות שלי הפכה לגזרת חיים למען החוק החדש של הגאולה השלמה. אני מודה לאל שדי על הנס המדהים הזה. נגאלתי שוב ממזבח יצחק אבינו. הסרט היה סימן של "ונהפוך הוא", כפי שקיוויתי בתוכי. הייתי צריך להשלים את לוחות הצדק של מרדכי הצדיק בספר זה כדי לקבל זכות ייחודית להיכנס לסימן שופט בית הדין של מרדכי הצדיק, הסימן המייצג את ישועתי. גזרת המוות החמישית של החמור אוכל לחם השתנתה לחיים על-ידי הסימנים השלמים של הגאולה השלמה בזכות הגואל האחרון חיים, אמן וכן יהי רצון.

גנומן 561: ראינו את ארמנדו בחלומות אחרים, תמיד בסימן שור הבר. הקבלה החדשה של שור הבר היא חלק מקבלת החוק החדש בסימן הדיוק בהחלטות וההבחנות הדקות הנוגעות לחוק החדש.

היהודים החרדים שהתפללו מול ה"דלת" מדגישים את הצורך בחוק החדש ובמנהג החדש במגזרים רחבים של העם היהודי.

הסימן של שבת לשבת הוא, כך אני מאמין, רמז להשלמת סימן ה"בית" של "בראשית", מאחר שהשבת מייצגת את השלמת בראשית.

גנומן 562: הבוקר, יום רביעי, 31 במרץ 1999, בשעה 4:30, ג'יוזפה ואני חידשנו את ברכת ארבעת היסודות: רוח, מים, אש ואדמה, כפי שה' ברא אותם. ברכה גדולה ירדה, ושנינו הרגשנו אותה חזק. אמרתי: "זוהי הפעם השנייה שאנו אומרים את הברכה, וזו הפעם השנייה שבה הברכה מתבססת לעתיד. זו בוודאות השלמת הסימן של ה"בית" של "בראשית", הקשורה ללא ספק, לארבעת היסודות בהרמוניה המושלמת שלהם בין השמים לבין הארץ.

גנומן 563: בשעה 8 לערך יהואל יהואל הגיע אל האוהל. "חלמתי חלום כפול, אבא. האם אתה יודע מהו חלום כפול?". "לא", עניתי. הוא הסביר: "חלמתי את אותו חלום שחלמתי לפני שבועיים. רק החלק הראשון היה חדש. הייתי ביער יחד עם חיים שמשון, והיה שם דינוזאור גדול ויפה, אשר התהלך קרוב אלינו. השאר היה בדיוק אותו דבר: אני וחיים שמשון היינו בחוף הים, וחיים שמשון הלך במים רדודים. אז ראיתי כריש ודי פחדתי ממנו, אך שום דבר לא קרה. בהמשך ראיתי בשמים משהו שדומה למסך טלוויזיה ענקי, וצפיתי בסרט על בוקרים. השלט היה בידי, וניסיתי להחליף ערוץ, אך יכולתי לראות רק את מה שהם שידרו". - -

חלום כפול! הברכה התקבלה בהצלחה, ויהואל יהואל חש אחריות על אחיו הקטן (התאום בסימני פרץ וזרח), חיים שמשון.

גנומן 564: ביום רביעי שלפני פסח (31.3.1999) איליאדה התקשרה. היא חלמה שנלדה ורמו לוי, עליהם השלום, ג'יורדנו והיא היו על עגלה ארוכה, מן הסוג שבהן נמלטים הקוסוברים בימים אלו מיוגוסלביה. כאשר הטרקטור החל לנוע, רמו נפל מן העגלה, כשאת הנפילה ליוו דם וכאב. - -

אמרתי לאיליאדה שמר לוי מוסר סימן של דם וסבל של מי שנלכדו במלחמה ואינם יכולים להימלט. לכן אנו מתפללים בפסח הזה ומבקשים מה' לרחם על האנשים הסובלים הללו.

גנומן 565: פסח התחיל עם סימן של הפרדה מהמאפיה של חב"ד. פאולו לא ראה בטעות שהיין של פיטליאנו (Pitigliano), שבשנים האחרונות היה תחת השגחת הקהילה היהודית האיטלקית, עבר להשגחת חב"די, יצחק בלינוב ממילאנו. למרבה הצער לא ראיתי זאת עד שהתחלנו לשתות כוס ראשונה ממנו. ברגע שראיתי זאת אמרתי: "הפסיקו לשתות. היין הזה הוא אלילי ולא ניתן להשתמש בו. זוהי מאפיית חב"ד, והחב"דים מוחרמים בחרם מדאורייתא". כולנו עצרנו את השתייה מן הכוסות שבידינו ושפכנו את תכולת הבקבוק לכיור. לא היה לנו יין נוסף לקיים את הסדר.

גנומן 566: אמרתי לפאולו: "צא החוצה וראה אם אתה יכול למצוא יין". היה זה מאוחר, כמעט 10 בערב. פאולו, שהצטער מאוד על הטעות שבוצעה, יצא החוצה אל הרכב כדי לנסוע ולחפש יין. לאחר זמן קצר הוא חזר עם מספר בקבוקי קיאנטי בידיו. אמרתי כי הברכה הראשונה אינה תקפה, והתחלנו שוב את הסדר מן ההתחלה. "הביטו", אמרתי, "כי זהו החב"די שעליו ביצעתי את סימן החרם מדאורייתא. הכול מאפיה, כדי לעשות לעצמו שם ולהרוויח כסף".

גנומן 567: הבנו שהטעות הגיעה למען חידוש החרם מדאורייתא נגד החב"דים, נגד כל הקבלה השקרית בתחילת הזמן הזה של הפתיחה הסופית, ועבור סימן הכניסה לסימן "השופט", כפי שנראה בחלומו של ג'יוזפה. שאר הסדר התנהל כראוי. קראנו את ההגדה החדשה של הגאולה השלמה וביצענו תפילה בזכות סימן שניתן על-ידי רמו לוי, שרחמיו על האנשים הסובלים היה גדול מאוד בחייו.

גנומן 568: ביום חמישי בבוקר ג'יוזפה התעורר וסיפר על חלום חשוב מאוד: בחלום הוא ישב ליד השולחן עם אביו, מר דומניקו מניגרסו, עליו השלום, אשתו, קוסימה ופרץ. החדר היה מאוד מיוחד. בחלום הובן כי הוא בצפון איטליה, אך הוא נראה כחדר שיותר מתאים לעולם הבא מאשר לארץ. הייתה חגיגת פסח בשמחה, התלהבות וקריאה של כתבים שונים של הגאולה השלמה. בנקודה מסוימת, מר מניגרסו קם מכיסאו, ביקש מפרץ לעמוד לידו, ואמר: "אני אלווה אותך הביתה, שלושים ימים". פרץ שמח מאוד על כך והלך אחרי מר מניגרסו. הסצנה השתנתה, וג'יוזפה ראה ילדים רבים בחוץ, שעמדו לפני דרכים ארוכות ולבנות ובשמחה עצומה שרו "דיינו". ג'יוזפה שמע את הפזמון של "דיינו" 4 פעמים, כאשר כל פעם סימלה 4 (כ-4 שנים), וכל "דיינו" התמלא במשמעויות חיוביות למען סימן הגאולה השלמה. ג'יוזפה הבין את 4 המשמעויות: 1. "זהו הפסח של הדור הרביעי" (ג'יוזפה שמע זאת בבירור). 2. "ההגנה החדשה מוכנה להפצתה בעולם". 3. "הדרכים הארוכות המביאות את הבשורות לעולם הינן פתוחות כעת". 4. "כתבי הגאולה השלמה מוכנים לצאת". - -

גנומן 569: הילדים הם ילדי הגאולה השלמה, השמחים מאוד על הפסח של הדור הרביעי, בשל משמעויות חיוביות הנוגעות לסימן החמור אוכל לחם.

חשוב היה להגיע לפסח התשנ"ט ולהיכנס אליו עם ההשלמה המספקת של ספר משנת חיים, המסבירה את הסימנים השלמים של הגאולה השלמה ומוסרת את ההגנה החדשה לילדי הדור הרביעי. הצלחת בית ספר החמור עבור הדור הרביעי תלויה בדרגה המושגת בעקבות סגירת השנה ה-16.

גנומן 570: רק לבסוף יובן שההצלחה עצמה תלויה בהשלמת סימן ה"בית" של "בראשית" בשינוי הגדול של הסימנים עם הכניסה ל"זמן החזון השני", שנובא בספר חבקוק. מסיבה זו של הסימן הלא שלם של ה"בית של בראשית", בפעם הראשונה בטיוטה בכתב יד ובפעם השנייה במהלך שכתוב הטקסט במחשב עבור אתר האינטרנט, החמור היה צריך להתגבר על שתי גזרות המוות.

גנומן 571: הגזרה השנייה, עם זאת, הייתה גם חיובית במובן שקבלת הסימן של הצדיק חיים יחד עם אביו, הצדיק הנסתר משה, הייתה זכות עצומה שאינה יכולה להיות "שלילית", גם אם המשמעות הייתה שזמני הגיע. בכל מקרה, החלטתי לסיים את סימן ה"בית" של "בראשית". אני קורא לגזרה כך, מאחר שהטעות באותה נקודה, של אי השלמת סימן ה"בית" של "בראשית" (הטקסט המשוכתב נכתב שוב ושונה ביחס לטיוטה הראשונה), הייתה נוטלת ממני את הזכות להיכנס אל השנה ה-17 של פסח הדור הרביעי.

גנומן 572: העובדה שהחמור אוכל לחם עבר דרך סיום קשה מאוד של השנה ה-16 ונכנס לפתיחה הסופית של "זמן החזון השני" אינה אלא הצלחת בית הספר החמורי של הדור הרביעי. כאשר, עם זאת, סיימתי את הנוסח הסופי של ה"בית" של "בראשית", הגיע הסרט של אסתר לציין, שהגזרה, שלא תיכנס לפסח של הדור הרביעי, בוטלה, והתרחש "ונהפוך הוא".

גנומן 573: רק כאשר החמור התפשט מכל הסימנים, היה מוכן ליציאה, וניתנה לו הרשות להיכנס לפסח, הוא נדרש ללבוש הולם כדי להעניק סיבה להמשך הקיום של החמור על הארץ. בשל כך, ביום שלישי לפני פסח שחל ביום רביעי בערב, ולאחר סימן הסרט "אסתר", ג'יוזפה קיבל את החלום שבו פרץ קיבל תפקיד של "שופט" עם סימנים נוספים בו של החוק החדש והמנהג החדש. לאחר הסרט "אסתר" הגיע סימן בית הדין של מרדכי הצדיק, כדי למנות את החמור כ"שופט" למען החוק החדש. היה אז יסוד של זמן משבת עד שבת.

גנומן 574: המשמעות של יסוד הזמן הזה יכולה להיות 7 או 14 או 49 (עם הכניסה לספירת העומר). יכולות להיות לכך משמעויות רחבות: שנתיים, 7 שנים, 14 שנים וכו'. לא ניתן להגדיר! לאחר סדר הפסח הראשון (מחוץ לישראל יש שני סדרים), ג'יוזפה ראה את החלום של מר דומניקו מניגרסו ושל ילדי הדור הרביעי ששרו "דיינו". באותו חלום נאמרו לי דברים על ידי דומניקו מניגרסו בשמחה גדולה, וכאשר ג'יוזפה סיפר לי את החלום, קיבלתי אותו בשמחה עצומה. אמרתי לג'יוזפה: "אולי אביך יביא אותנו אל הבית החדש אותו אנו מחפשים". ליבי, עם זאת, לא חשב על בית בעולם הזה. שמחתי מאוד שמר מניגרסו נתן לי את ההבטחה: "אני אלווה אותך הביתה, 30 ימים".

גנומן 575: גם כעת, כמו בחלום על עבודתו של פרץ "משבת לשבת", המקום היה בצפון איטליה, ולכן הוא התקשר לשני חלומות. סברתי כי יסוד הזמן הלא ברור של "משבת לשבת", שיכול להצביע על זמן כללי של 49 ימי העומר, המונה 7 שבועות עד חג שבועות, הוסבר בחלום השני במונחי 30 ימים, על אף שהוא לא אמר "ב-30 ימים" או "במסגרת 30 ימים". הנחתי שנשארו לי 30 ימים עד המעבר שלי לעולם הבא. לא הייתי עצוב על כך אלא שמח, מאחר שהחלום ידע אותנו אודות עניין חשוב מאוד: ילדי הדור הרביעי שרו "דיינו" והם היו מרוצים מן הלחם שהוכן עבורם על-ידי החמור, אותו הם קיבלו לבסוף. תודה לאל שדי, אל שדי גדול, אל שדי אחד.

גנומן 576: אני מכין את עצמי. עלי לסיים לפחות עוד חלק של הכתבים שכבר נכתבו, ראשית כל ספר זה ואז כמה שיותר טקסטים שאוכל להשלים במסגרת החוק החדש. טקסט זה, לפיכך, מסמל את הכנתי הכתובה לתלמידים. אני כל כך אוהב אתכם, תלמידים וילדים של הגאולה השלמה, ואמשיך לאהוב אתכם תמיד. אני גם יודע עד כמה גדולה אהבתכם לחמור האוכל לחם, אך אם אחזור כעת לאורוותי, אוכל לראות אתכם טוב יותר, ואתם תוכלו לראות אותי טוב יותר. זהו עניין של שלבי הגאולה השלמה. אם ישנה "עלייה" עבור החמור, היא מייצגת התעלות גדולה של החמורים שנשארים על הארץ.

גנומן 577: עבורי השמחה הגדולה היא זו שילדי הדור הרביעי ישירו "דיינו" בשמחה גדולה בשל הלחם המבורך של החמור. תודות לאל עליון, הלחם כבר קיים, והוא אף שופע, על אף שרציתי להכין יותר ממנו. מחשבותינו וחישובינו, עם זאת, הם אפס, ואיננו יכולים להבין לעולם את כל המשתנים האמיתיים של השמים. הסימן הגדול של הצלחת הסימן, ברוך השם, אושר כעת, והילדים שרים "דיינו" בשמחה גדולה. זכרו תמיד את גזרת המוות של בנימינו פריקו, המוות שאפשר לחמור להגיע אל הסיום המוצלח של 16 שנות עבודה כחמור הגאולה השלמה.

גנומן 578: זכרו שהמורה חיים, הצדיק הרחמן והעניו עצמו, קבע מראש את הקורבן הזה 13 שבועות לפני שהוא התרחש, כפי שסיפרנו בכתבים שלנו מן השנה ה-13. בנימינו נלקח על-ידי אל עליון למען סימן החמור. גדול היה כאבנו, אך נעלה מאוד היא מהות הקורבן שנקרא על-ידי הגואל האחרון עצמו. אותו אירוע הדהים אותנו והוא חייב תמיד להיזכר ולהילמד לעומק לשם הבנה רחבה, פליאה ושמחה עבור ההתעלות הגדולה שבנימינו מצא לפני אל חי של ישראל.

גנומן 579: יומן: שבת בבוקר, 3 באפריל 1999, היום השלישי של פסח התשנ"ט: חיים שמשון חלם שראה ענן, אשר הפך לאדם, שהרג אנשים שביצעו מעשים רעים. חיים שמשון פנה לפרץ, שהסביר לו שאותו אדם היה מלאך חבלה של הדור הרביעי. - -

סימנים רבים שמגיעים כעת הם סימני "העברה" מן החמור אל ילדי החמור של הדור הרביעי. -

יום ראשון בבוקר, 4 באפריל 1999: ג'יוזפה חלם שהוא ראה את אחיו דניאל, עם מרקו, חברו. היו במקום חיילים מצריים מתקופת פרעה. הצבא גדל עוד ועוד. דניאל הסביר ש"העולם נכנס אל מתחת להשפעת הכוכב 'רע', הכוכב שדורש דם ומוות". כולם הקשיבו לדבריו של דניאל והחלו לפחד. הסצנה עירבה בין אנשים מן העולם המצרי העתיק ובין אנשים של ימינו. ישועה ניתנה רק למעטים. דניאל וחברו חיפשו דרך כדי להציל את עצמם, וג'יוזפה היה בין האנשים. הזמן השתנה מהר, הצבעים הפכו כהים, העולם השתנה, והאוויר הפך כבד לכולם. דניאל אמר לג'יוזפה, כי עליו להציל את עצמו, כשהכיוון היה דרכי הנמל שהובילו לים, וג'יוזפה רץ אל הנמל אך לא מצא את מה שנדרש למצוא. בינתיים דניאל ניצל. לפתע השמים החשיכו לגמרי, וג'יוזפה מצא את עצמו בריק מוחלט מבלי לדעת היכן הוא נמצא. כך היה בכל הארץ. - -

גנומן 580: היום השישי של פסח, 6 באפריל 1999, כ' בניסן התשנ"ט, תחיית הציפור 14: ג'יוזפה סיפר לי טלפונית חלום מה-5 באפריל, שבו נראה אדם שביצע דברים בדיוק כמו פרץ, עם יכולת ועורמה, כזו שכמעט הפילה בפח את התלמידים. לבסוף ג'יוזפה הבין כי הוא מתחזה שסילף את כל העבודה ואת כל כתבי הגאולה השלמה (הלוואי וה' לעולם לא ירשה זאת). המצב היה מאוד קשה, בשל חריפות אותו רשע מקולל, אך לבסוף ג'יוזפה גבר עליו. פרץ נכח. הוא לא דיבר, אלא רק סייע לג'יוזפה במאבקו. - -

גנומן 581: אנו חייבים לקוות שדרך האזהרה החשובה הזו מקרה כזה לעולם לא יתרחש. האזהרה, עם זאת, מגיעה כעת, ברגע בו אני נותן הוראות והדרכות לתלמידים לקראת הזמנים הבאים.

בעתיד היו מאוד זהירים! ישנם רשעים מרושעים וחריפים, אשר ישתמשו בעורמתם המקוללת למטרותיהם הפרטיות, מבלי להציג את זהותם האמיתית. שאף אחד לא ישטה בכם! אל תהיו פשוטי לב בעניין זה! פקחו אלף עיניים כדי לשמור על הדרך שנסללה על-ידי החמור אוכל לחם. גם אם מגיע מישהו שיודע את כל התורה והמסורת והפך למומחה בספרי ספר משנת חיים, אך אינו הולך בדרך הסימנים השלמים, אל תלכו אחריו! לכו אחרי הסימנים השלמים של הגאולה השלישית השלמה, שנשלחו על-ידי המורה חיים!

גנומן 582: ה' אלוהיכם אתכם. הוא הביא לכם את הגואל האחרון כדי להגיש לכם את לחם האמת ואת לחם הענווה. שמרו בקנאה רבה כל מילה וכל הוראה שניתנה לכם דרך החמור, ואל תלכו אחרי אף אחד אחר. האמינו באל עליון! לכו אחרי שיעוריו של המורה חיים! אכלו את לחם החמור האוכל לחם! באופן זה לא תטעו ולא תסטו מן הדרך. אל תלכו אחרי מישהו שמגיע, אלא רק אחרי סימני הגאולה השלמה!

גנומן 583: גם אם מישהו מגיע ואומר שהוא ראה את המורה חיים או את החמור אוכל לחם בחלומות נפלאים, ונאמר לו ליטול פיקוד על תלמידי הגאולה השלמה, אל תלכו אחריו! הוא שקרן ומתחזה הרוצה לעשות שם גדול לעצמו גם אם הוא מקרין בעורמה את ההפך. אל תעניקו "תפקידים רשמיים" של הגאולה השלמה לאף אחד, אלא אם היה אישור לכך בשלושה חלומות של החמורים. בנוגע לחלומות שיתקבלו על-ידי תלמידים חדשים, שפטו כל מקרה לגופו.

גנומן 584: שביעי של פסח התשנ"ט: תלמידים יקרים של המורה חיים, משהו קרה בלילה הניסי של קריעת ים סוף. אני רואה דברים באור אחר. הקשיבו, אני אומר לכם, ראיתי הלילה בחיזיון את ביקוע הים האדום הכוכבי ואת 13 המזלות החדשים של הדג הגדול לוויתן הולכים ביבשה בין קירות המים השמימיים. האם ניתן לי להיות שופט בבית הדין של מרדכי הצדיק ל-7, ל-14, ל-30 או ל-49 ימים? כי אם זה כך, אני חייב להשלים עדיין את החוק החדש ואת המנהג החדש של הגאולה השלמה בספר משנת חיים, עבודה שדורשת זמן רב. ה' אלוהיי, מי חוץ מחמור של הגואל האחרון, חיים, יכול לעבור פורים חמורי כזה?

גנומן 585: גם מר דומניקו מניגרסו לא אמר "ב-30 ימים" אלא "אני אלווה אותך הביתה, 30 ימים". המשמעות היא "כאשר יגיע הזמן שתהיה חייב לעזוב, אני אישית אלווה אותך לביתך, וזה יימשך 30 ימים". החלום של המורה חיים ואביו הקדוש, משה, היה אכן סימן "סופי" לשם השלמת הפיכתי לחמור. אני כתבתי זאת, כמו גם את העדויות עבור החמורים והדורות הבאים. בדרך זו אמלא את רצון מורי, הצדיק חיים, וארגיש חופשי, מוכן ורוצה לעזוב כאשר יגיע הזמן.

גנומן 586: על-ידי עשיית הדברים הללו מושגת הזכות כדי לעבור את תקופת ההשלמה של השנה ה-16. לא רק חמור-פורים אלא גם חמור-פסח! ג'יוזפה קיבל סימן לפיו ניתן לי התפקיד של חמור-שופט בבית הדין של מרדכי הצדיק, עבור התקופה החדשה שנכנסת בפסח התשנ"ט. את המונח "משבת לשבת" קשה לפענח, מאחר שיכולות להיות לו משמעויות רבות. כמו ביחס ל"ללכת הביתה" ול"30 ימים", אני מאמין שהבשורות הטובות הללו הגיעו כדי לעודד אותי בנוגע למשהו שהפריע לי בדרגת הנשמה. אם הזמן שנותר לי היה קצר, כפי שהאמנתי, שום דבר לא היה מפריע לי, והייתי משלים את חובותיי, כאמור. אם, לעומת זאת, ניתנת לי תוספת זמן, זה מכניס בי ספק שאולי לא השלמתי את חובותיי ולא הגעתי למטרות למען הדור הרביעי. לפיכך הגיע החלום עם דומניקו מניגרסו כדי להבטיח לי שהכול בסדר.

גנומן 587: ידוע לנו ב"סימנים נסתרים" שמר דומניקו מניגרסו, עליו השלום, נמצא במלכות השמים, מעורב בסימן החמור משם ומבקש רחמים על החמורים. לפיכך הוא זה שהבטיח: אל תפחד בשל העובדה שאתה עדיין חייב להישאר כאן ואינך יכול עדיין לחזור "הביתה". ה"בית" קיים, וכאשר יגיע הזמן, אני בעצמי אלווה אותך אליו. מאותו רגע שתעזוב, 30 ימים יידרשו כדי לבצע זאת".

גנומן 588: איני יודע מדוע מדובר ב-30 ימים. אולי זוהי עלייה איטית של חמור, לאחר שסיים את עבודתו בעולם.

גנומן 589: באותו הזמן, כדי להבטיח לי שכל מה שנעשה עד כה מייצג כבר את העבודה המוצלחת במהלך הדור הרביעי, ומה שמגיע מעכשיו, עם גלימת ה"שופט", הוא למען השלמה נוספת של העבודה, מגיעים ילדים רבים מן הדורות הבאים ובשמחה גדולה הם שרים "דיינו". "זה מספיק לנו", גם מה שכבר נעשה עד כה, כדי לתמוך במי שזכאי בדור הרביעי הזה בכל האמצעים הגאוליים הנדרשים לשם ישועה. אמן, כן יהי רצון.

גנומן 590: בדרך זו אני ממשיך בעבודתי בשלווה, מאחר שבית ספר החמור אוכל לחם כבר נקבע כ"הצלחה" בפני כוכבי הגאולה של הדור הרביעי הסופי בפי ילדיו. עם זאת, אתם, חמורים יקרים, חייבים להשלים כעת את סימן החמור, מאחר שאתם אלו שחייבים כעת לרצות את הזכות לקבל על עצמכם כמה שיותר אחריות. הכינו את עצמכם. הזמן מתחיל כעת.

גנומן 591: ראיתי את גילת חיים בחלום (בבוקר השביעי של פסח): למעלה, בשמי לילה, נראתה "באר שבע", לא כמילים כתובות, אלא כמקום שסימל את באר שבע, והכול היה קשור לגילת חיים. - -

אתמול דיברתי אל הילדים, יחד עם פאולו ונודע, על שלושת בתי הספר והסימנים של גילת חיים עבור איטליה, יהואל יהואל עבור ישראל וחיים שמשון עבור ארצות הברית. החלומות הגיעו כדי להכריז שבעזרת השם גילת חיים תהיה הראשונה שיהיה לה סימן להשלים בבאר שבע. יש גם סימן שבו נאמר ש"ללא גילת חיים אין שליחות".

גנומן 592: באותו בוקר גילת חיים חלמה על איש רע שכדי להעניש החליף צורה לכלב מרושע, אשר ניסה לנשוך אותה. היה שוטר שניצב לצידה והגן עליה מן הכלב ומכל השאר שאולי היו יכולים לפגוע בה. אז השוטר אמר לה: "את חייבת לדבר על השליחות". גילת חיים הלכה ומצאה את הבעלים של פאב איטלקי ואת אשתו (אותם היא לא הכירה) ודיברה איתם. היא זכרה רק את המילים הראשונות: "באתי לומר לכם את האמת. ראשית כל, איני קשורה לדת שלכם. אני יהודייה". - -

ראו כיצד ה"העברה" של סימני החמור מתקדמת, ברוך השם.

גנומן 593: שמיני של פסח: ראיתי בחיזיון את המורה חיים, שאמר לי: "יש זמן. התקדם לאט ואל תרוץ יותר. יש זמן. הסימן "משבת לשבת" הוא הסימן הטוב ביותר שניתן לקבל. פסח נכנס והכול השתנה. כאשר ביצעת את סימן המעבר, מילאת את ציווי המורה. אם זה לא היה כך, כיצד היית יכול לקבל את סימן השופט? סימן ה"שבת עד שבת" אינו הבעיה שלך. כאשר יגיע הזמן, המורה יחליט. הישאר רגוע והתקדם לאט. יש זמן להשלים את כל מה שתוכל להשלים, מאחר שהסימן "משבת לשבת" משמעותו שלווה. התקדם לאט ואל תרוץ. ככל שתתקדם לאט, כך ייטב. ברגע זה חשוב שתשלח כמה שיותר כתבים לסולי עבור אתר האינטרנט, מאחר שהסימן כעת מראה על העברת המסר, לא על חובתך לרוץ. שמור על שלוותך. וכפי שהסברת את החלום על מר דומניקו מניגרסו, כך הוא: כאשר יגיע הזמן, הוא יגיע. אין יותר מאשר הסימן "משבת לשבת", אך אתה לא הבנת אותו עדיין. חשוב עליו. יש כל הזמן הדרוש וברוגע. זכור, פרץ, את מה שראית וקיבלת בשביעי של פסח התשנ"ט. ראית את קריעת הים הגדול של לוויתן, וראית את ירידת הקשרים התמידיים של 13 המזלות החדשים של הדג הגדול לוויתן עם הסימנים השלמים של הברית החדשה השלמה. זכור את המתנה שהמורה נתן בשביעי של פסח התשנ"ט. חשוב שתתקדם לאט. אין מה למהר, ואין תאריכי יעד שאתה חייב לעמוד בהם, כפי שהיה בשנים הקודמות. שמח את השמחה העצומה, ואפשר לתלמידים לשמוח".

גנומן 594: בלילה לפני שסולי קיבל את הפרק העשירי של ספר זה לקריאה, הוא חלם שראה קבוצת יהודים מזרמים שונים, שביניהם היו חב"דים. פרץ נכח ופנה אל כל היהודים האחרים: "הביטו על השקר". הוא אמר: "ראו כיצד הם עושים קידוש, מוזגים את היין לאט, טיפה אחרי טיפה בתשומת לב רבה, ואז, לפני אמירת הברכה, הם אומרים המשפט האלילי לגמרי: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה". פרץ המשיך אז להסביר אודות השקר שנכנס ליהדות.

גנומן 595: היום כולנו (פאולו, נודע, הילדים ואני) יצאנו, קצת לפני סיומו של פסח, כדי לקנות מעט חמץ. בבית לבשתי בגד פשתן צבעוני, ובמקום להסירו כרגיל, השארתי אותו מתחת למכנסיים. כאשר יצאנו מן הרכב כדי להיכנס לסופרמרקט, חלק מן ה"בגד" בלט מן המכנס שלי. נודע שמה לב לכך והתכופפה כדי לשחרר את הבגד, אך הוא סרב להשתחרר, מאחר שהוא נלכד בפנים עם סיכת ביטחון. בשל כך הכנסתי את ידיי לתוך המכנס כדי לשחרר את הסיכה, אבל לא מצאתי אותה. בינתיים מוכר ערבי עבר ליד וראה את הסצנה. גרמתי לו לצחוק, והוא החל לצחוק מכל הלב. נודע החלה גם היא לצחוק כשהיא מנסה לשחרר את הבגד, בעוד אני המשכתי לחפש את סיכת הביטחון ללא הצלחה. בשלב מסוים התחלתי לצחוק בעצמי והבטתי על הערבי המרוקאי שהמשיך לצחוק צחוק בלתי נשלט. אמרתי לו: "אנת תדחק, טייב, אלחמד-לאללה" (אתה צוחק, טוב, תודה לאל). הוא הרים מיד את זרועותיו ואמר: "אלחמד-לאללה", ורק המשיך לצחוק עוד ועוד תוך שהוא ממשיך בדרכו. לבסוף הצלחתי לשחרר את הבגד מלמעלה וקשרתי אותו סביב התחתונים, כדי שלא ייפול.

גנומן 596: מעט לפני כן, כאשר היינו עוד ברכב, חזרתי ואמרתי בפני פאולו, נודע והילדים כי "אתם כעת החמור האוכל לחם, אתם כעת החמור האוכל לחם". לאחר מה שקרה גם העובדה הזו גרמה לנו לצחוק. אז אמרתי לנודע: "הביטי, זהו סימן צחוק יצחק אבינו. ראשית, כאשר יצחק ברך את יעקב, הוא העניק את הברכה והאמין שזמנו הגיע. למעשה, הוא חי עוד כ-60 שנה אחרי הברכה. זה דבר אחד. דבר נוסף הוא שהסימן כאן הוא כמקרה בו יצחק אבינו חזר מן העקידה ומצא את ישמעאל מחכה יחד עם חמורו של יצחק. לבסוף, חזרנו לסימני החמור האוכל לחם והורדנו מן השמים מעט מצחוק יצחק אבינו.

גנומן 597: מה הסימן הנסתר עד מאוד של יצחק אבינו בא לומר? העובדה היא שלאחר ברכת יעקב, לא שמענו כמעט דבר על יצחק. הוא היה שם, אך לא יצא החוצה הרבה, כפי שלימד אותי הצדיק חיים, ולא יצא לפעילות בחוץ כבעבר. למעשה, גם לפני נתינת הברכה, הוא לא יכול היה לראות, ולכן הוא לא התרחק מאוהלו. יעקב אבינו, לעומת זאת, שהתורה חגגה את ישיבתו באוהל בלימודו את מסורת ה', אותה קיבל מאברהם ויצחק, כמעט תמיד פעל בחוץ. לאחר הברכה, הוא עבד 20 שנים עבור לבן, ומאוחר יותר התרחשה חזרתו הקרבית לכנען, וקרו לו כל הבעיות לפני הליכתו לבית אל וכו'. יעקב אבינו הסתובב לא מעט. יצחק, יותר מאברהם ויעקב, היה יושב אוהלים.

גנומן 598: מסיבה מסוימת, סיומו של ספר זה הביא להשלמה בסימן הנסתר של צחוק יצחק. ואכן סימן החמור (בעל 3 העיניים: ליהודים, למוסלמים ולצאצאי מלכיצדק) המחכה ליצחק, סימן "נסתרות" יצחק לאחר ברכתו ליעקב וסימן השלמת צחוק יצחק, הגיעו כולם יחד בדרך של סצנה תמימה, מצחיקה ואף מגוחכת של 3 דקות מחוץ לסופרמרקט, כשעה לפני השקיעה ביום השמיני של פסח התשנ"ט.

גנומן 599: הגענו לפתיחה חדשה, בעקבות הרשות להעלות ספר זה באנגלית לאתר האינטרנט של בית ספר אסתר. התלמידים יכולים להיות חמורים כעת. אין לי היכולת לדבר ישירות עם הדור שבחוץ. לחמורים האוכלים את הלחם יש היכולת הראויה להפיץ את הבשורות ולדבר עם האנשים. רק כדי להבהיר את הנקודה, שוב ביצעתי טעות גדולה, אך ניצלתי, הפעם, על-ידי החמורים. במסגרת ההתלהבות להעלות את הבשורות לאתר, הכנתי את ההכרזה של החמור אוכל לחם אודות הגעת הגואל האחרון, חיים.

גנומן 600: הכנתי אותה, עם 6 הסימנים השלמים ו-13 ההכרזות, ופאולו שלח אותה במייל לסולי. כאשר סיפרתי לנודע על כך, היא פחדה ונזפה בי, כי החלטנו שכל מה שיישלח לסולי ייבחן תחילה על ידי שלושתנו יחד. אחרי שהודיתי כי היא צודקת, היא התקשרה לסולי, שאמר כי כאשר הוא ראה את הטקסט הוא פחד להעלות אותו לאתר, וכי הוא היה מדבר קודם לכן איתי בכל מקרה. אני בעצמי תהיתי כיצד שלחתי טקסט כזה. במשך 16 שנים אמרתי שעבור ישראל ובית ספר אסתר בשורות הגאולה השלמה חייבות להינתן באסטרטגיה גדולה ובדרכים נסתרות, וכעת אני מוכן להעלות פצצת אטום לאינטרנט? חמור חכם ביותר, אה?

פרק 13

ברוך אהיה אשר אהיה

אהיה אשר אהיה גדול

אהיה אשר אהיה אחד

אנו מודים לבורא השמים והארץ

בורא השמים והארץ גדול

בורא השמים והארץ אחד

גנומן 601: יומן: 14 באפריל 1999, כ"ח בניסן התשנ"ט, תחיית הציפור 14: חידשתי את הטקסט העברי של חותם פורים של השנה ה-13 של הסימנים השלמים. רק כעת סימני השמחה, שמגיעים מן הסימנים הנסתרים של שושן פורים, כפי שמוזכר בחותם, הגיעו. בלילה שעבר היה "פורים", כי נודע חלמה אתמול בבוקר שחגגנו את פורים בתחפושות ובשמחה. - אנו באמצע הנס החדש של פורים של הגאולה השלמה, הנוגע בעיקר לפתיחת ההפצה האינטרנטית מבאר שבע של ספר זה. בבוקר שלפני אתמול חיים שמשון חלם שהוא היה בטירה מסביב לאזורנו. הגברת מזל, על נשמתה הנעלה בגן עדן השלום, הייתה איתו ועם פרץ. הטירה נראתה על-ידי חיים שמשון לפני כארבעה חודשים, עם כניסת 1999. בחלום ההוא היו ילדים שהגיעו והרסו לחלוטין את הטירה בפיצוצים. בחלום הנוכחי, כאשר הגברת מזל, חיים שמשון ופרץ התקדמו לכיוון הטירה, היא "שופצה" מחדש, ונראתה כעת כחדשה. - -

גנומן 602: זהו סימן של המזל החדש של פורים החדש שיורד. הזכרתי משהו בנוגע לאופן בו אנו צריכים לחפש בית בסבונה, באזור מילאנו ואז בטוסקנה. אך מדוע מדובר בטירה, טירה שנהרסה וכעת הפכה לחדשה? האם אנו לא גרים בקסטלנואובו (באיטלקית: "טירה חדשה")? לפיכך אנו יכולים להישאר כאן, לפחות לעת עתה. המזל השתנה מ"הרס" ל"בנייה חדשה" בסימני 13 המזלות החדשים של הדג הגדול לוויתן, יחד עם החמור. היום אנו יכולים לפתוח חלק או את כל 20 הקרטונים הגדולים, שבהם פאולו ונודע שמו את רוב תכולת הבית לפני כחודש וחצי. האם לא אמרתי כי מסתובב הגלגל הכוכבי של אסתר במלכות אחשוורוש? זה מספיק כדי לגרום לראשינו להסתחרר.

גנומן 603: יומן: נודע חלמה הבוקר שהיה זה פסח, אף על פי שגם בחלום עצמו לא היה זה פסח. לחם נאכל, אך היה זה פסח. רק יומיים עברו מאז שהיא ראתה את החלום בו היה פורים. המשמעות היא אחת: הענקת סימן רחב של פתיחת השנה ה-17 של סימן הכוכבים, שבו הגואל האחרון מבצע את הסימן הנבואי של המהירות הגדולה של הדור הרביעי.

גנומן 604: החתימה השנייה הרשמית של חותם פורים היא סימן של שמחה גדולה. יש לנו סימנים. פורים, הגילוי הנסתר, מגיע ראשון, אך בתוך הפורים הנסתר נמצאים המפתחות לפסח החדש והגדול של הגאולה השלמה בזכות הגואל האחרון, חיים.

גנומן 605: אנו מודים לה' אלוהינו על ההתקדשות החדשה שהוא הראה לנו, על הסימנים השלמים הנפלאים של הגאולה השלמה שהוא שלח לנו, על פעולות הישועה הרבות כל כך שהוא עשה לנו, על כמות החלומות הנבואיים האדירה שהוא שלח לנו, על הלב החדש שהוא מעורר בנו, על המוח השפל שהוא בונה בתוכנו, ועל השבת החדשה של הגאולה השלמה שהוא ציווה עלינו. רק אליו בלבד אנו מתפללים ורק אליו אנו מתחננים, מאחר שהוא הראשון והוא האחרון ומבלעדיו אין אלוהים.

גנומן 606: אנו קוראים לו לעיתים קרובות בשש שמותיו הקדושים שבתורה: אהיה אשר אהיה, ה' צבאות, ה' אל עולם, אל עליון, ה' אלוהינו, אל שדי. השם השביעי הוא ממסורת אליהו הנביא, זכרו לברכה: אל חי.

גנומן 607: אנו תלמידים של הגואל הנבחר חיים. אנו מודים לה' אלוהינו שהעניק לנו את הצדיק הנבחר שלו כגואל האחרון.

גנומן 608: אני, פרץ גרין, בנם של מוריס ואן (בקר) גרין, שנולד בניוארק, ניו ג'רזי, ארצות הברית, החמור הראשון של הגואל האחרון חיים. בלבוש פרץ, איש הסימנים, ובסימן החמור בעל 3 העיניים (אחת עבור היהודים, אחת עבור המוסלמים ואחת עבור צאצאי מלכיצדק), אני מכריז בשמחה גדולה שלאחר 3 שנים מחותם פורים (החותם הגדול של פורים), ספר משנת חיים, על כל 13 עלי הכותרת שלו, נחתם מלמעלה בכוח ובסמכות הגואל האחרון, חיים. העדויות של ספר זה מספיקות כדי לקבוע מעל לכל ספק שפורים החדש עם סגירת השנה ה-16 של הסימנים השלמים, הגיע, ושחתימת חותם פורים הושלמה עם הברכה הגדולה החדשה של ה"בית" של "בראשית", המושלמת בברכת החותם הסופי של פסח הדור הרביעי, בזכות הגואל האחרון, חיים.

גנומן 609: זוהי ברכה כפולה גדולה, מאחר שעם חתימת ספר משנת חיים, גם החרם מדאורייתא הנורא נחתם למעלה. החרם מדאורייתא הוא ברכה גדולה לכל ישראל, חוץ מאשר לאלו שלמרבה הצער "נלכדו" בחרם עצמו. אנו איננו מקללים אף אחד, חוץ מאשר את הדוקטרינות עצמן, וגם מי שנפל אל הקללה הזאת יכול לצאת ממנה דרך תשובה ותיקון. החרם מדאורייתא ויראת השמים מאפשרים הבנה ותשובה. עבור שאר בני ישראל, מדובר בברכה כפולה, מאחר שהיא מונעת מהם ליפול את המלכודת, ובאותו הזמן מעניקה הבנה חדשה של התורה עצמה. חמישה לוחות הברית מסבירים את התכנים הנפלאים: חטא הפרי, דור אנוש, חטא מגדל בבל, עגל הזהב ושבירת הלוחות.

גנומן 610: ספר זה משלים וחותם את חמישה לוחות הברית של עלה הכותרת הראשון של ספר משנת חיים, כולל את החרם מדאורייתא, המוכל בו.

גנומן 611: לפיכך כאן נחתמים הספרים, היחידים והמיוחדים שהוסמכו בפני אל שדי בזכות הגואל האחרון, חיים, כדי לייצג את הגאולה השלמה עצמה. אני חותם כאן במהירות את ספר משנת חיים בחותם השני הסופי של פורים החדש והפסח החדש של הגאולה השלמה.

גנומן 612: אני מציין כאן כי השמות של הכתבים הללו כבר נחתמו בחותם הסופי, עובדה שלא מונעת את הרשות ממני, החמור אוכל לחם ומזנב החמור, דהיינו: דוד לוי, אנה גספרוטי, סולי קמחג'י, פאולו פיירו, נודע ביהודה, דניאל מניגרסו וג'יוזפה מניגרסו, להשלים או לעבור שוב על הכתבים שכבר נקבעו בשמם. השמות של הכתבים הללו, אותם אני כותב כאן באותיות מודגשות הם אלו שנקבעו כבר, בין אם נכתבו או לא, ובין אם הושלמו או לא.

גנומן 613: העלה (עלה הכותרת) הראשון: ספר אור חדש לרמב"ם, עליו השלום. לטקסט הזה יש בסיס של 13 מידות החסד, אשר במסגרתו האור החדש מחולק ביחס לטיעונים המותאמים לקטגוריות של 13 המידות הללו[47].

גנומן 614: ספר חמישה לוחות הברית: חמשת הלוחות הכרוכים בקבלה האמיתית של משה רבנו, של אהרון הכהן, של אליהו הנביא, של יהושע בן נון ושל הקבלה החדשה האמיתית של הדג הגדול לוויתן.

גנומן 615: מטרת החותם השני הזה באה בהתאמה לחתימה של ה"בית" של "בראשית", אחריה עקבנו עד לחתימתה השנייה בפרק 10 של ספר זה. ה"בית" זקוקה לכפילותה כדי להשלים את חותם פורים של השנה ה-13. לפיכך נכתב ספר "המלחמה נגד הזוהר"[48].

גנומן 616: העלה השני: החוק החדש של הגאולה השלמה. הצורה של החוק החדש מבוססת על סימן 30 הצעדים: עשרת הדיברות כתובות בתורה, עשר הסגולות (אמונה, ברכה, סגולות הלב, תפילה, השראה, תיקון, התקדשות, התחדשות, טעם, שתיקה) ועשר המצוות של צדיק באמונתו יחיה. כל אלו מיוצגות על-ידי 30 הלוחות של 30 הצעדים (גנומנים). הן מייצגות את הבסיס של החוק החדש. ל-30 הלוחות הללו נוספים לוחות בנושאים רבים, המוסברים בחוק החדש.

גנומן 617: בחתימה השנייה נכללות שבע שְבועות שבוצעו על-ידי פרץ גרין בפני אל שדי בנוגע לאמת סימן החמור אוכל לחם של הגאולה השלישית השלמה (ראו: הקדמה לחוק החדש).

שלושת עמודי הדיברות, הסגולות והצדיק מותאמים לשלוש העליות של משה רבנו, כדי לקבל את החוק ישירות מאל שדי. להתאמה זו יש באותו זמן התאמה גם לסימני שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, לשם המשולש אהיה אשר אהיה ולשלוש הגאולות: פסח, פורים והגאולה השלישית השלמה. כל ההתאמות הללו הן חלק מן ההתבוננות המשולשת של הגאולה השלמה.

גנומן 618: ההתבוננות המשולשת קשורה לחוק החדש, שניתן על הלוחות החדשים של הגאולה השלמה. היא מתרחבת לעלה הראשון של חמישה לוחות הברית למען ההבהרה של אמונת ישראל המונותיאיסטית האמיתית, שצוותה עלינו בתורה הקדושה. לפני החוק החדש של עלה 2 חייבים להגיע חמישה לוחות הברית למטרה זו, כדי לדעת את האמונה האמיתית, שבה החוק החדש ניתן. השמות הכלליים של ההתבוננות המשולשת הם: לב הנביא, לב השושנה ולב הדג הגדול לוויתן.

גנומן 619: באופן כללי, ההתבוננות של לב הנביא קשורה לנושא של חמישה לוחות הברית ולשם "אהיה" הראשון של הגאולה הראשונה וגילוי התורה.

ההתבוננות של לב השושנה קשורה לגילוי החדש של השם "אשר", שהוא השם הנסתר של אהיה אשר אהיה בין הגאולה הראשונה ובין הגאולה השלמה. לפיכך היא קשורה לגאולת פורים. היא מכילה גם גילוי חדש ושלם של ההיסטוריה הנסתרת של השליחות הנוצרית בעולם ואת הצלת הצאן הנאבד של בית ישראל. היא מכילה 13 התבוננויות:

גנומן 620: 1. ההתבוננות על מורה הצדק ועל בית הספר האיסיי.

2. ההתבוננות על הסימנים המשיחיים והגאוליים ההתחלתיים שהתגלו בבית ספר האיסיים.

3. ההתבוננות על שליחות ישוע במפתח השליחות שנכשלה שבספר מלאכי.

4. ההתבוננות על שליחות ישוע במפתח קורבן האיל במקומו של יצחק.

5. ההתבוננות על סימן החמור הראשון האוכל לחם ועל סימן החמור השני האוכל לחם.

6. ההתבוננות על ספר האוונגליונים המתוקנים, תיקון פאולוס וספר ישועת ישוע.

7. ההתבוננות על סימני אליהו הנביא, זכרו לברכה.

8. ההתבוננות על התפקיד הגאולי ההיסטורי הנסתר של ל"ו הצדיקים הנסתרים.

9. ההתבוננות על התפקיד הגאולי הנסתר של הגואל האחרון, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו.

10. ההתבוננות על הסימנים הנסתרים של יצחק אבינו.

11. ההתבוננות על סימני הפורים החדש של הגאולה השלישית השלמה.

12. ההתבוננות על מידות הלב הטוב.

13. ההתבוננות על 13 המידות הנסתרות של אסתר.

כל אלו הן התבוננויות הקשורות ללב השושנה.

גנומן 621: כל נושא 13 ההתבוננויות של לב השושנה הוא חדש היסטורית בכל מובן, וההתבוננויות נחתמות כעת בחתימה השנייה של ספר משנת חיים. כל מי שישתמש בשמותיהן ובתכני הכתבים מחוץ להקשר שבהן הן נמצאות בספר משנת חיים, מקולל בפני אלוהי ישראל. כמו כן מי שישתמש במונחים, בביטויים ובתכנים של הכתבים הללו מחוץ להקשרם לשם עשיית שם עצמית יקולל כפליים בפני ה', בורא השמים והארץ. כך גם לגבי כל שאר כתבי ספר משנת חיים, בשל החתימה השנייה הזו, ובשל התוקף הפעיל של הקללה הנ"ל ושל הקללה הכפולה הנ"ל. זאת מאחר שיש לנו רשות כעת להפיץ כתבים אחדים באתר האינטרנט שלנו: Beit-Sefer-Esther.com.

גנומן 622: ההתבוננות של לב הדג הגדול לוויתן קשורה לשם "אהיה" האחרון של השם המשולש אהיה אשר אהיה. לפיכך השם הקבלה החדשה והאמיתית של הדג הגדול לוויתן מייצג באופן כללי את הגילוי הסופי של הגאולה השלישית השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים בן משה מצנעא, תימן, ומתייחס לכל ספר משנת חיים. גם מסיבה זו עלה הכותרת של הדג הגדול הוא ה-13. עלה הכותרת מכונה השער האוניברסאלי הכללי ה-13 של הגאולה השלמה. העלה ה-13 מכיל לפיכך את כל מה שקשור ל-12 עלי הכותרת האחרים.

גנומן 623: השם הקבלה האמיתית של הדג הגדול לוויתן נוגעת לקבלה החדשה והאמיתית של ספר משנת חיים בכלליות, כמו גם לקבלה החדשה האמיתית והמיוחדת של הדג הגדול לוויתן עצמו (ראו עלה 13).

באופן כללי, 13 עלי הכותרת של ספר משנת חיים מלווים בפרשנויות. לעיתים הן בצורת יומן החמור אוכל לחם, ומשולבות כגנומנים במסגרת הכתבים עצמם.

גנומן 624: נזכיר כמה מהן: יומן החמור הלבוש כאריה, יומן הדג הקטן נתיול, פרץ, איש הסימנים, צרף, איש הלוחות, משולם ועוד. פרשנות החוק החדש היא יומן החמור הלבוש כאריה.

גנומן 625: העלה השלישי הוא זה של המנהג החדש של הגאולה השלישית השלמה בזכות הגואל האחרון, חיים. הוא נוגע לכל חומר המנהג החדש של בית התפילה של הגאולה השלמה בן 7 הקומות, 13 המזבחות ומחצלת האסלאם, הוא בית התפילה המנובא בירושלים ובבאר שבע. הלוואי וייבנה בעזרת ה' במהרה בימינו.

גנומן 626: הפרשנות של המנהג החדש מכונה משולם. עלה זה מכיל את ספר 416 הגנומנים של משולם, עבד ה' עיוור וחרש. התפילות עצמן של המנהג החדש נוסחו ברובן על-ידי החמור בלבוש משולם, וכל האנשים יכולים להשתמש בהן, בתנאי שהם מכירים את מקורן בספר משנת חיים של הגאולה השלמה, וכמובן אם משתמשים בהן במסגרת האמונה המונותיאיסטית הטהורה של אברהם אבינו והדיבר השני.

גנומן 627: עיצוב בית התפילה החדש בן 7 הקומות, 13 המזבחות ומחצלת האסלאם במסגרת הקבלה החדשה והאמיתית הוא חלק מהתוכנית האלוהית ההיסטורית של הגאולה השלישית השלמה[49]. להלן הקריטריונים הבסיסיים של המבנה:

גנומן 628: הקומה הראשונה: כוכב אברהם, מחצלת האסלאם. אהבת ה': אל שדי, המצווה השלישית: כבד את אביך ואת אמך. כוכב פיכל, מידות הדיבור.

הקומה השנייה: כוכב מרדכי, מזבח יהודה (מזבח בנות יעקב לנשים). יראת ה': ה' אלוהינו, המצווה הרביעית: אל תרצח, אל תשתה את דם בעלי החיים ורחם על אחיך ובהמתך. כוכב אבן האיזון (מסורת משה): כוכב אח, מידות האחווה.

גנומן 629: הקומה השלישית: כוכב יצחק, מזבח מלכיצדק (מזבח העמים לנשים). ישועת העמים, אל עליון, המצווה החמישית: אל תנאף עם אישה נשואה, אל תבעל אישה במחזור, אל תשכב עם גבר, בהמה או בעל חיים אחר. כוכב התהילה - כף המאזניים הימנית (מסורת אהרון הכהן): כוכב חש, מידות הלב.

הקומה הרביעית: כוכב הגאולה, מזבח ישראל הגדול, סימן החמור, אל חי, המצווה השביעית; כוכב מרדכי הצדיק (מסורת מרדכי): כוכב שור, מידות הכוח.

גנומן 630: הקומה החמישית: כוכב אסתר, מזבח אפרים (מזבח בנות ישראל לנשים). גאולת הצאן הנאבד של בית ישראל, ה' אל עולם, המצווה השישית: אל תגנוב ואל תיקח לעצמך את מה ששייך לחברך. כוכב הניצחון - כף המאזניים השמאלית (מסורת יהושע בן נון): כוכב רוש, מידות האסטרטגיה. (לקומה זו נוסף מזבח השושנה).

הקומה השישית: הכוכב הרביעי הנעתק, מזבח הנביא, מלחמות השם, ה' צבאות, המצווה השנייה: דבר אמת ואל תדבר שפת שקר. כוכב אבן על אבן האיזון (מסורת אליהו הנביא), אסתר, מידות הענווה.

גנומן 631: הקומה השביעית: כוכב הגואל חיים, מזבח הכוהן המשוחה, הגאולה השלמה, אהיה אשר אהיה. המצווה הראשונה: אני ה' (השם המרובע) אל עולם, בורא הכול, אל תעבוד אלוהים אחרים מלבדי, ה' (השם המרובע) צבאות, אלוהי השמים והארץ, אל קנא. כוכב אבימלך, מידות המחשבה.

גנומן 632: המצוות שהובאו לעיל מתאימות לשבע הקומות, המייצגות את הקבלה החדשה של שבע מצוות בני נוח. גם בנוסחים של שבע המצוות כפי שקיבלנו אותן לא ניתן להשתמש ללא שיוכן לסמכות של ספר משנת חיים. שימו לב כי הן נבדלות מן הנוסחים הידועים במסורת, ולכן קשורות באופן בלעדי לסימנים השלמים של הגאולה השלישית השלמה בזכות הגואל האחרון, חיים.

גנומן 633: העלה הרביעי הוא העלה של החלומות הנפלאים של הגאולה השלישית השלמה. יש בו את ספר החלומות של שנות הגאולה השלמה.

גנומן 634: העלה החמישי הוא העלה הנקרא עלה ספר המפליא. הנושא של 13 ההתבוננויות של לב השושנה, אשר הובא לעיל, נידון כולו בהרחבה בספר המפליא. הספרים העיקריים בו הם ספר אסתר 13, ספר תיקון האוונגליונים, הכולל את תיקון יוחנן; תיקון פאולוס, ספר ישועת ישוע, ספר "המידות המסוגלות של אסתר" על הסימנים הנסתרים של יצחק אבינו והספר "מסתובב כוכב-הגלגל של אסתר במלכות אחשוורוש".

גנומן 635: העלה השישי הוא העלה של החמור אוכל לחם, שבו נכללים ספר יומן החמור בעל 3 העיניים של 12 השנים הראשונות וספר בני שבט מדומדו.

גנומן 636: העלה השביעי הוא העלה של ספר בשורת המלאך גבריאל.

גנומן 637: העלה השמיני הוא העלה של ספר ממזבח אליהו הנביא, זכרו לברכה.

גנומן 638: העלה התשיעי הוא עלה ספר הצדיק הנסתר, חיים, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו.

גנומן 639: העלה העשירי הוא העלה הנקרא ספר מלאך ה' העומד בין ההדסים. עלה זה קשור אלי, ובו נכללים הטקסטים האוטוביוגראפיים שלי. בעלה זה נכללים שני כרכי ספר החכמה, הישנה והחדשה, חכמת הדרך האמצעית.

גנומן 640: העלה האחד עשר הוא העלה של ספר פירוש באר שבע, המציג פרשנות חדשה וייחודית לבארות באר שבע.

גנומן 641: העלה השנים עשר הוא העלה של ספר הכוכבים של אברהם אבינו מן הסימן השלם הראשון של כוכבי הגאולה השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים, ובו נכללים השיעורים החדשים אודות המערכות החדשות של הגאולה השלמה.

גנומן 642: שמות המערכות החדשות הם: 1. המערכות של בית הדין של מרדכי הצדיק, הכוללות שתי צורות: מערך בית הדין העליון של חמשת הכוכבים ומערך בית הדין העליון של שבעת הכוכבים. 2. מערך אסתר במלכות אחשוורוש בן חמישה כוכבים. 3. מערך השושנה בן 13 הכוכבים. המערך של המצקת הגדולה עם שבעת כוכביו הופך כעת, בהתאם לסימן השלם הראשון של הכוכבים ל-4. מערך העגלה הגדולה של הבשורות הנפלאות של הגאולה השלמה בזכות הגואל האחרון, חיים. 5. מערך פיו של הלוויתן בן 3 כוכבים. 6. מערך המשושה בן 36 כוכבים. 7. מערך שבע האמהות בן 7 כוכבים שמהם יורדים הנשר הכוכבי ודרקון האש.

גנומן 643: העלה השלושה עשר הוא עלה הדג הגדול לוויתן בשערו האוניברסאלי הגדול ה-13. עלה זה מתייחס גם לעלה תיקון הברית מהחול היורד מן הנקב השמיני של חלילו האדום של עשו. כאן נכללים כתבים של הדג הגדול לוויתן במפתח פיוס הלבבות של אליהו הנביא, זכרו לברכה. עלה זה, עם זאת, בשל היותו אוניברסאלי, הוא השער להפצת הטקסטים של ספר משנת חיים, המוכנים להפצה.

גנומן 644: אלו הם השמות העיקריים והספרים העיקריים של 13 עלי הכותרת של ספר משנת חיים, אשר נסגרים עכשיו בחותם החדש הסופי של השנה ה-17 של הסימנים השלמים הנקרא החותם הסופי הגדול של הפסח החדש של הדור הרביעי, התשנ"ט.

גנומן 645: החתימה השנייה של החותם הגדול של פורים של השנה ה-13 נקרא החותם הגדול של פסח של הדור הרביעי של השנה ה-17 של הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים.

גנומן 646: זהו אם כך החותם של ספר משנת חיים בתנאים שהוזכרו, בספריו, בתכניו, במונחיו החדשים ובביטויו, שהינם חלק מן הלשון המנובאת החדשה של הגאולה השלמה.

גנומן 647: שני החותמות הגדולים, החותם הגדול של פורים התשנ"ט והחותם הגדול של פסח התשנ"ט נסגרים ונחתמים כעת, תודה לאל שדי, בזכות הצדיק האהוב, הגואל האחרון, במסורת האמיתית של ה"בית" של "בראשית", כמוסבר בספר זה, בפרקים 11 ו-12.

גנומן 648: לפיכך הם, וכל מה שמוכל בהם, נמצא באיזון הנכון בין השמים לארץ, כפי שקבע הבורא, ישתבח שמו לעד, במעשה הבריאה, וכמו כן הם, וכל מה שמוכל בהם, נמצא באיזון הנכון בין השמים לארץ, הרצוי על-ידי אל שדי, אהיה אשר אהיה, עבור הגאולה השלישית השלמה.

גנומן 649: משמעות הדבר היא שאם מישהו משתמש בכתבים הללו ובמידע הנכלל בהם עבור עצמו (או עצמה) למטרות ולדרכים אחרות מאלו שנקבעו על-ידי הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, הוא (או היא) יקולל (או תקולל) בידי בורא בראשית, הגואל הקדוש של ישראל, ה' צבאות השמים והארץ. השם ישמור מליפול בכך. זהו החרם השני והסופי מדאורייתא, החרם הסופי של ה"בית" של "בראשית" של ספר משנת חיים נגד כל מי שגונב או משתמש במידע בו למטרות לא ראויות ולא מוסמכות. לפיכך סגור וחתום החרם השני והסופי מדאורייתא, החרם הסופי של המסורת האמיתית של ה"בית" של "בראשית" של ספר משנת חיים, נגד כל מי שגונב או משתמש במידע שבו למטרות לא ראויות ולא מוסמכות.

גנומן 650: העלה ה-13 מכיל את 13 המזלות החדשים של הדג הגדול לוויתן, שהינם גם 13 השמות החדשים של לוח השנה החדש של הדג הגדול לוויתן. ואלו הן, לפי סדרם:

תחיית הציפור, קרב הדג, משקולות החמור, הצב המואר, מלכות הג'ירף, כוכב התוכנית, מקלט ארמדיל, אגם מלח, עמק מרקורי, סוף הדקה, הבושם השמימי, גוב האריה, יופי גן העדן. שמות אלו נסגרים ונחתמים בחותם הסופי של פסח הדור הרביעי.

גנומן 651: עם משקולות החמור עלי, מצאתי את עצמי כציפור אמיתית שקמה לתחייה. חוויתי זאת על עורי החמורי וניהלתי קרב דגי נגד דוקטרינות השקר של הקבלה.

גנומן 652: אני משבח את ה' אלוהיי אודות הצב המואר, שסייע לאיטיות התבוננותי במציאת המפתחות לחטא הנורא של האצילות. אני בעצמי עמדתי פעמים רבות במלכות הג'ירף, תוך שאני מחזיק את ראשי מעל עננים עצומים, אשר ניסו למנוע ממני להשיג את הדרך אל האסטרטגיות החכמות של אסתר, המלכה היפה בארמונה.

גנומן 653: כוכב התוכנית שמר על רוממות רוחי בספר משנת חיים, אף יותר מן השאר, מאחר שיכולתי לאבד בקלות רבה יותר את האיזון, בעקבות בעיות בריאותיות, כספיות, משפחתיות ובעיות רבות נוספות שלא אלאה אתכם בהן. הלוואי ואל שדי יברך את פאולו ונודע, אשר דאגו לכל, ותמיד אפשרו לי להתקדם בעבודתי. אני אסיר תודה גם לכל התלמידים, שסייעו לי בכל דרך בארבעת החודשים האחרונים במיוחד, על אף שכובד מצבנו הכביד עלי משעה לשעה. כוכב התוכנית המורכבת המשיך לשמור עלי למעלה, מאחר שבכל עמוד בטקסט זה ראיתי את עלי הכותרת של השושנה מקבלים השלמות וקשרים סופיים חדשים. התפלאתי על כך וזה עורר אותי להמשיך ולחפור כדי לגלות את אוצרות הגאולה השלמה, הנסתרים בתורה הקדושה.

גנומן 654: ניסיתי לשמור על לשוני ולא לדבר רבות על התקופה האחרונה, ושמתי מסביב לפי את מקלט הארמדיל, מה שסייע לי לעיתים קרובות למצוא אגם מלח, שסיפק את ההנמקות הנדרשות לכל שאלה. לפיכך ראיתי את עומק עמק מרקורי, כדי להבין את עומק הספר החי שתחת ידי. וסוף הדקה, סוף הדקה, כמה פעמים ניצלתי ברגע המכריע בשל רחמי ה' עליי שהדריכו אותי בחכמת גזרותיו.

גנומן 655: מי שיבינו את השיעורים והסימנים של ספר זה יקבלו באופן חי את הבושם השמימי, היוצא מדפיו, בשל הבהירות החדשה היורדת, כך שאחרים יתוודעו לטהרת הניחוח השמימי שלו. ישבתי בלילה וגם ביום, כאשר לא ישנתי, בגוב האריה, ורק לעיתים רחוקות הנחתי רגל בעולם שבחוץ, כך שהעולם נראה לי שונה. נתפסתי בכל כך הרבה סופי דקה, עד שברגע שאני יוצא מן הדלת, אני חש כי אני נקרא לאוהל ומתחיל לשאוג, וכאשר אני שואג, אני חייב לחזור אל גובי כדי לא להפחיד את הילדים.

גנומן 656: עם כל זאת, אני לא מכחיש שחשתי לעיתים גם את יופי גן העדן בליבי החמורי. בשורות טובות הגיעו, וג'יוזפה נתפס בידי הדג הגדול וקיבל עבור כולנו את הגנומנים היקרים של פיוס הלבבות והשכל עבור ספר הדג הגדול לוויתן. דוד לוי ראה את המורה חיים עם שמחה חדשה וגדולה שכמותה לא ראה בעבר, רוקד ברחובות ישראל, מרומם את רוחה של בחורה עצובה ועוצר אנשים ברחוב, תוך שהוא מדבר בארבע שפות. הריקוד איתם היה של שמחת הצלחה גאולית, המגיעה מארמון המלכה אסתר אל החיים בישראל, אל כל היהודים ואל העולם.

גנומן 657: דניאל ראה את השמחה הגדולה של המורה הנבחר חיים בחלומו על בית הספר של הדיבר השני באיטליה. ג'יוזפה אמר בחלומו לאנה גספרוטי שכעת הוא הזמן שכל העולם ידע כי ה' הוא אחד, כאשר עט על השולחן הפך לעוגת קרם שוקולד בשל הטעם המתוק והנהדר של הטקסטים החדשים שכתבה אנה גספרוטי. היה לי בנוסף גם עונג עצום, הפעם לא מחלומות, אלא מן העבודה היקרה של סולי בבאר שבע, שהקים את אתר האינטרנט שלנו בבאר שבע. גדולות הזכויות שהוא משיג לטובת ישראל והעולם.

גנומן 658: ראיתי פעמיים ואז שלוש פעמים את פרישתי מן העולם, וכן את תחייתי. כל זאת בזכות הצדיק הסבלני והעניו, המורה חיים. שמו הוא חיים, וחיים חדשים הגיעו אלי, בכדי שאחרים יקבלו חיים חדשים. איני ראוי לכל זאת, ורק בגלל מזלי הטוב וחסד ה' עלי הכרתי את הרוח הקדושה וראיתי את תחייתי שוב ושוב במשך 29 שנים באור, בחכמה ובכוח קדוש של הצדיק חיים.

גנומן 659: כל מי שקראו ספר זה באמונה טובה והעריכו, באמונה האמיתית של התורה, את חשיבות הבשורה, יקבלו את ברכת הגואל חיים. כך הם יוכלו להשתתף בזכויות הגדולות החדשות, הקשורות לכל הפעילויות הבאות למען הגאולה השלמה. כמו כן, דרך האמת והכנות של ליבם ודרך מעשיהם הטובים, הם יבורכו בידי ה' אלוהינו, לתמיד, בעולם הזה ובעולם הבא. אמן וכן יהי רצון.

גנומן 660: אל שדי, אפשר כעת לתלמידים לשמוח, מאחר שמה שראינו, על אף מספרנו המועט, הוא נפלא, עמוק ומלא במידות של אמונה גדולה ואמונה פנימית האהובה על-ידיך. אפשר לנו להמשיך לקבל עזרה ממך, כדי לעבוד בשמחה עצומה ועם לב רוקד לקצבים החדשים הנפלאים של הגאולה השלישית השלמה, היכן שאנו נמצאים, ובכל עניין עליו אנחנו עובדים. אמן וכן יהי רצון.

גנומן 661: הגענו אם כך לגנומן האחרון, והאמת שאיני יודע מה לכתוב בו. טוב שפתחתי את אסתר 4, כך שהגלגל הכוכבי מסתובב, ולא יישאר שקט עוד זמן רב. אני חייב להיכנס כעת אל היכלו המסוגל של הספר שמעורר אחווה, רחמים, כוח אופי, וכוח ניגוד. אני מניח שהחמור לא מגיע לכוכבים עד שהוא משלים 16 שנים של סיבובים סוחפים מבלי להבין באמת יותר מדי. זו כאילו היסחפות ברוח. קשה לכם לאמוד אותה, את מקורותיה או כל דבר אחר כרגע, לפחות לא עד שתעבור, וכפות רגליכם תעמודנה ביציבות על הארץ. אם, לעומת זאת, הרוחות ימשיכו לנשוב ולסחוף אתכם, יהיה לכם זמן מועט להתבוננות. וממש כעת, לאחר 16 שנים, כאשר סוף כל סוף אני מרגיש שכפות רגליי שוב על הארץ, אופס, בדיוק עכשיו הגלגל הכוכבי של אסתר מגיע לדבר במסגרת סיבוביו ב-127 מדינותיו במלכות אחשוורוש! לא נורא. יש להאמין באל שדי, לקבל את החיים כפי שהם, ולנסות ללכת במסגרת הטבע ובהתאם ליסודות אותם קבע ה' ב"בית" של "בראשית". אמן וכן יהי רצון.

---

[1] הגנומנים הראשונים של ספר זה (1-87) הינם גנומנים אוטוביוגראפיים של פרץ, ונכללים בעלה 10 של ספר משנת חיים.

[2] האבא מגיע לשניהם וממנו ניתן לשמוע ולהבין את המסורת, בעוד האימא דבקה בחכמת התורה בהבנה נוספת שהיא מחזיקה, אפילו ללא ההסברים המפורטים של התורה שבעל פה.

[3] מקור הספירות האלוהי של "אבא" ו"אמא".

[4] פרעה מקביל באותיותיו ל"העֹרף".

[5] כדי שיהפוך לכוכב הגאולה של "נון" המאחד את שאר כוכבי הגאולה.

[6] באופן מנוגד לקדושה, "הצד שכנגד". השגתו היא מהפסוק בקהלת (ז', 14): "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים".

[7] חודש ב-27.11.09, ב- , Fara Gera D’Adda ברגמו, איטליה.

[8] יבואר אחר כך בספר זה. ראו גם בספר "בשורת המלאך גבריאל" 40-49, ביחס לעשר המכות.

[9] אני חוזר פעמים רבות על הביטוי: "ספר הזוהר" בשלמותו, מאחר שהמילה "זוהר" כמילה נפרדת משמעותה "אור זורח". בכתבי ספר משנת חיים אלו, הקבלה היא הקבלה האמיתית, ולכן לכל מושג יש המשקל הראוי.

[10] יצחק לוריא (1534-1572), היה ראש התנועה הקבליסטית בצפת. אנו יודעים עליו בעיקר מהרב חיים ויטל, אשר עזב את קלברייה, איטליה, בה נולד, והפך לתלמידו הראשון של יצחק לוריא. ויטל כתב בשמו של לוריא מספר פרקים מן הספר "עץ חיים".

[11] אני מחדש את הטקסט בשנה ה-27 לסימנים השלמים.

[12] הסימן בוצע מן הכוכב הרביעי (של הדור הרביעי) לכוכב הראשון (כוכב אברהם), וקשר 4000 שנים של היסטוריה גאולית של הגאולה השלמה. -

[13] ספר מלחמות השם של הרב יחיא אבן שלמה קאפח, נאום תוכחה מדהים ואמיתי כנגד דוקטרינת הספירות של ספר הזוהר וכל הקבלה שיצאה ממנו. תרגמתי את הספר לאנגלית. בשנת 1983 תרגמנו אותו לאיטלקית על-ידי דוד לוי, בהוצאת Fiorentina Publishing House בפירנצה, ובה חשפתי לראשונה את זהותו של הצדיק הנסתר חיים ואת זכויות המסורת התימנית.

[14] הקבוצה שממשיכה את דרכו של אשלג בבני ברק.

[15] למונח "אדון" מספר משמעויות, והוא לא קל לפירוש. בשל הפסוק במלאכי: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים", אנו מתייחסים למונח כ"מורה המכובד" בהתייחס לגואל חיים במותו, בתחייתו ובעלייתו לחדרו במלכות השמיים. הגואל חיים אסר עלינו לכנותו "אדון", מה שמוסבר בהרחבה בכתבי ספר משנת חיים.

[16] הרב גרליק, ראש תנועת חב"ד האשכנזית במילאנו.

[17] מנחם מנדל שנאורסון, שעדיין חי אז. הוא היה משיח השקר של חב"ד, ולאחר מותו החלה להתקיים עבודת אלילים סביב דמותו כחלק מתרבות משיחית. כל זאת קורה גם בימים אלו ממש (2009). ספרו של ברגר, the Rebbe, the Messia and the Scandal of Orthodox Judaism – מתאר זאת היטב.

[18] "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה" - הפסוק המתייחס לברכת יעקב אבינו, ואומץ על-ידי חב"ד כסיסמת התנועה.

[19] מידות הגוף (האלוהיות הנאצלות).

[20] אורכו של הדור הרביעי הוא 65 שנים, והוא מתחלק לשני חלקים – של 35 שנים ולאחר מכן של עוד 30 שנים. החלק הנורא של הדור הרביעי מתייחס רק למחצית השנייה של 30 השנים. לפיכך, השנה הראשונה בנבואה המכונה "דור רביעי" היא השנה ה- 36 מתוך ה-65.

[21] אנו כאן, בשנת 2009, לאחר עדכון הטקסט, עדיין מחכים ל"פתיחה" אל הציבור (אני עובר שוב על הטקסט באפריל 2015, ורק כעת סולי פתח מחדש את אתר Beit-Sefer-Esther.com, עם תקווה מחודשת שהמסרים יופצו בפומבי, גם אם באופן מוגבל).

[22] סימן ההתבוננות המשולשת של הגאולה השלמה מתייחסת ל-120 שנותיו של משה רבנו.

[23] אני מסרב לכתוב את שמו כדי לא ללכלך את עבודתנו. ראו בספר "מסתובב הגלגל של אחשוורוש" (באיטלקית), אודות הסכיזמה שנוצרה, ואודות הצהרתו כי הוא המשיח בן דוד, שירד לג'נצאנו, לוקאניה (בזיליקטה, דרום איטליה).

[24] ראש השנה לאילנות, אך גם כפי שהצדיק חיים הסביר לנו – יום הנישואין בין זכר לנקבה, עצים וצמחים.

[25] למדתי זאת מספרו של ספי רכלבסקי, "חמורו של משיח".

[26] ספר שנכתב לפני ספר הזוהר. הצדיק חיים הזהיר אותי שייחוס ספר זה לספר היצירה המיוחס לחכמינו, זיכרונם לברכה, בתלמוד, ומקורו עוד באברהם, הוא פסול מעיקרו.

[27] לימודי תורת החכמים בתלמוד ואחריו.

[28] "וַיָּאצֶל מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל-שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים" (במדבר, י"א 25).

[29] מושג שהיה קיים בפילוסופיה היהודית של אלכסנדריה, ונלקח מן היוונים. עם זאת, אין קשר בינו לבין הסגידה ללוגוס שהנחיל יוחנן.

[30] מסגרת ההתבוננות המשולשת של הגאולה השלמה.

[31] בחלומו של סולי קמחג'י, שבאותה עת לא ידע דבר אודות הדיאנטיקה.

[32] אני כותב את הטקסט הזה בשנה ה-27 (דצמבר 2009), ועד היום לא התרחשה הפצה.

[33] כוכב כריסטו.

[34] נחשף במסורת, לא בתורה, ובעיקר בכתבי הרמב"ם.

[35] מאוחר יותר הובן שהחלק הקשה של הדור הרביעי יחל בפסח 2019, דהיינו בשנה השנייה של התקופה השנייה. זאת מאחר שהשנה הראשונה עדיין "מכוסה" בסימן השנה ה-36, דהיינו: בסימן תחיית הצדיק חיים מתחת לתקופת 6 השנים של תחיית הצדיק חיים. -

[36] כמנובא בספר יחזקאל (כ"א, 30).

[37] במאי 2000, במילאנו, ג'יורדנו לוי קיבל חלום: בקהילה היהודית של מילאנו, חב"די ספרדי הגיע אליו ושאל אותו מה לעשות לשם תיקון עצמי. ג'יורדנו ענה לו כי תחילה עליו לגלח את זקנו ולשנות לגמרי את כל לבושו החב"די. החב"די עזב את המקום, גילח את זקנו, החליף את בגדיו ולבש חליפה לבנה. הוא חזר לג'יורדנו ואמר: "ברוך השם, כעת אני מרגיש טוב בהרבה". ג'יורדנו ענה: "טוב, כעת אנו יכולים להתחיל לדבר". זה היה סימן מצוין להתקדמות החרם מדאורייתא.

[38] כנס פורים, המסופר במגילת אסתר.

[39] יש לומר "מוחרם" שלוש פעמים על-מנת לקבע את החרם. אני, פול (פרץ) גרין, ברשות הגואל חיים, מחדש את החרם כאן, בפארה ג'רה ד'אדה, ברגמו, איטליה, 29.11.2009.

[40] יהושע בן נון חיכה לרגלי ההר עד שמשה ירד כשבידיו הלוחות הראשונים. רק יהושע, עוזרו הנאמן של משה, ראה אותם מקרוב לפני שהושלכו ונשברו.

[41] קבלת ומסירת התורה שבעל פה.

[42] השם המרובע – "יוד", "הא", "וו", "הא".

[43] שם המייצג את הצדק המוחלט בנוקשות המוחלטת של אמת האל.

[44] האל לא מעניש מיידית, אלא הוא, כדרך הדיבור, סבלני, ומעניק לבריאות את היכולת להתחרט על מעשיהם ולתקן.

[45] בכל הציוויים וההצהרות של האל למשה השם לא מופיע, אלא רק השם המרובע (הטטרמגרמטון).

[46] כפי שאנו מברכים במנהג החדש: "ברוך ה', אל עולם, המחדש את אור הבריאה בסימנים השלמים של הגאולה השלישית השלמה".

[47] בפועל לא יצא כך, והשתנתה צורת תוכן הספר הזה להיות הסבר ארוך ומפורט על שני הפרקים מהלכות מלכים לרמב"ם בעניין משיח בן דוד, ומפני שהכריז "הנשר הגדול" שבכל מה ששייך לעניינים האלה אף אחד לא יודע אותם עד שיתגלו ויהיו. חובה עלינו לבשר בהסברים מלאים על כל עיקרי הגאולה השלמה, וזה נעשה בספר "אור חדש לרמב"ם", המייצג את הקשר הדרוש בין כל המסורת הקודמת ובין המסורת החדשה של הגאולה השלמה, בזכות הגואל חיים.

[48] וישנה עוד כפילות עתה בחזרתי על טקסט זה שתורגם על-ידי משה לוי מאנגלית לעברית, כי עד עתה הטקסט היה רק באנגלית, אך כעת יעלה טקסט זה לאתר בעברית (הריני כותב פה בבאר שבע, 12 בינואר 2015).

[49] נוסף עניין חשוב בחלום של ג'יוזפה כמה שנים לאחר מכן שיהיה מקום מיוחד בבית המקדש של הגאולה השלמה לקורבנות, ויהיה ועד של רבנים שידונו על מי מורשה להביא קורבן. בחלום ההוא גורשו ה"הלניסטים". אינני יודע אילו קורבנות יהיו או באילו זמנים הם יובאו. מכל מקום יהיה זה חלק מעבודת ועד הרבנים במה שברשותם להחליט, ויהיו הוראות כמובן בזמן הראוי לכך.