דרשה לפסח תשע"ה
צדקה עשה איתנו ה".
צדקה עשה איתנו ה" שבחר בצדיק
הנסתר חיים להיות המורה לכל האנושות. כמה היה הצדיק חיים אוהב את בריותיו של
ה" ברוך הוא, ולא היה מסתכל אם הוא יהודי או לא יהודי, מה מוצאו או מה מינו. הוא
היה מעל להבדלים, אוהב בני אדם ושונא שחצנות ויהירות ומלאי ערמה ואוהבי בצע. צדיק
מה" בכל ליבו לתמימי לב ופשוטים בעלי רחמנות, כי ה" רוצה את הלב הטוב
ואת עינו הטובה של האדם בכל מקום בעולם. המורה הצדיק הקדוש חיים עלה למעלה בכל יום
וידע את גזרות בית הדין. כראש הצדיקים הנסתרים בדורו הוא הכיר בנשמות בני האדם, כל
אחת בכל ההיסטוריה שלה, בגלגוליה וענייניה ובתכלית היבראה. עניו מאוד היה המורה
ולא הראה כלום, אלא אהב את כל הבריות של ה' ברוך הוא, כי הרגיש את אהבת ה" על
כל בן אדם ובת אדם, ממש כפי שקיבלנו: "כולנו בשר אחד". הוא חיבק באהבה
רבה אנשים ונשים מכל פינות העולם.
עם זאת, את אלו שהרשו לעצמם להיקרא
צדיקים וכל שכן אלו שהרשו שיקראו להם בשם אדמו"ר היה מבקר בביקורת חריפה, כי
הזמנים בארבע מאות השנים האחרונות היו פרועים בפגמים ובטעויות בהמשך לשקרי משה דה
לאון, מצד תנועות החסידות, אשמת צפת והאדמורי"ם
ועוד קלקולים רבים בתוך היהדות. ארבע מאות שנה בארץ לא להם, בשקרי עולם האצילות!
נזכור את הכתוב בברית בין הבתרים
(בראשית ט"ו, 13-16): "יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע
כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ
אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי
אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. טו וְאַתָּה
תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר,
בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. טז וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה:
כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה".
מובן שהפרמטרים הם אחרים אבל נחפש את
ההקבלות. הוכחנו בספר בשורת המלאך גבריאל שעשר הספירות הנאצלות מקבילות לעשרת
האלים העיקריים שקבעו חרטומי מצרים בדתם הרשמית הנקראת ה"איניאדה"
דהיינו: "תשעת האלים", כשפרעה נחשב לאלוה העשירי, אל המלכות על ארץ
מצרים. לכן הדוקטרינה המצרית בעצם הינה שיטת האצילות של ספר הזוהר, שהגם שנכתב
לפני כ-750 שנה, החל להיכנס ולהיות חלק מהיהדות לפני כארבע מאות שנה.
יש אספקט שלילי בברית בין הבתרים, כמובא
במדרשים, ובעיקרו הוא מדוע "נענש" אברהם, האב האהוב מכל בני עולם,
בשמיעת הבשורות הקשות הכלולות בברית זו, כבשורה על העבדות בת ארבע מאות השנים או
כבשורה על הגלות הארוכה והקשה? ועונים רבותינו זיכרונם לברכה, בהסתמך על תוכן
הפסוקים: "ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי. ד וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא
מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ. ה וַיּוֹצֵא
אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר
הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ
לּוֹ, צְדָקָה. ז וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ
מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ. ח וַיֹּאמַר:
אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. ט וַיֹּאמֶר
אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת" וכו' (שם, 3-9)
לדבריהם, לא היה צריך אברהם אבינו לשאול
"בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?" (שם, 8),
כי אחרי כל ההבטחות הנפלאות שהראה לו ה", לא היה אברהם אבינו צריך לבקש כלום,
אלא הוא היה צריך להסתפק במה שנאמר לו בנבואות מדהימות אלה.
יש פה גם הקבלה אולם צריכים לדרוש אותה.
הטעות של אברהם לא הייתה מחוסר אמונה, כי הנה כבר נאמר לפני כן: "וְהֶאֱמִן,
בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה" (שם, 6). ואמנם כבר עברו הרבה שנים
כשלאברהם ולשרה אין יורש, ומחשבה זאת הציקה לאברהם. לפיכך החיסרון היה בסבלנות.
בכל השנים הוא חיכה שיגיע היורש, אשר לא בא, ורצה, כביכול, להחיש את ביאתו.
מזה תובן ההקבלה, שהרבנים ההם שנפלו
למלכודת הזוהר, ושלא חיכו לדרוש כהוגן את כל ענייניו וכתיבתו ושיטתו הדוקטרינלית האצילותית וכו', נתפסו בחוסר סבלנות לראות את סוף הגאולה. וכן קיבלתי
מהצדיק חיים שעיקר הטעם שנפלו בכל הטעות ההיא הייתה מזו שחשבו בטעות עצומה שדרך
ספר הזוהר וכל אותה הקבלה יחישו את הגאולה של עם ישראל, ומצאו להם רמזים לכך בזוהר
עצמו. אותו חסרון בסבלנות ובחוסר ההסתמכות על ה" שהבטיח את סוף הגלות וביאת הגאולה
שיתקיימו בזמנים שהוא יבחר, לא היה חסרון קטן, אלא גדול
ומכריע.
אמנם הם מצדם, למרות כל הצרות של הגלות,
פיזור עם ישראל בין אומות העולם ומצבים קשים מאוד לשנים רבות וארוכות, האמינו
בה" שיושיע את עם ישראל, יוציא אותם מן הגלות, יביא אותם לארץ הקודש ויגאל
אותם, ולמרות כל הזמנים הארוכים, הסבל הקשה, הטרחה והפגיעות בנפש וברכוש, לא איבדו
את אמונתם, האמינו בה", ויחשבה להם לצדקה, אבל מאידך גיסא, על אף שהאמונה
הייתה מלאה, פרצו בחוסר סבלנות וחיפשו במחשבתם עצות איך להחיש את הקץ. כך הסביר לי
המורה חיים: שורש העוון הנורא שיצא היה מחוסר סבלנות לחכות לקץ.
הרבנים שנפלו בטעות מפיתוייו של משה דה
לאון, שלא עשה מה שעשה לשם שמים אלא לשם כסף, כשחכמת הנחש הייתה במוחו וערמת
הצפעוני בליבו להרוויח כספים מתמימי דרך, חשבו, מרוב חשקם למצוא דרך לעורר את העם
בתשובה גדולה ולגרום שה" ירחם עליהם ויחיש את הקץ, שספר הזוהר נכתב על ידי
התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, שהגיע הזמן של גילוי הסודות של עולם האצילות,
ושהדבר יגרום לישועת ישראל מגלותם וכו'. עם זאת, מחסרון
הסבלנות שכחו לבדוק טוב את המקורות, ונעלמו מהם סדרי שכלם הרגילים שלא בדקו להבין
בכלל ועיקר מה ומאיפה באה כל התיאולוגיה של אצילות האלוהות! ולא בדקו מהם המקורות
בתורה, במשנה ובתלמוד לכל העניין הזר הזה של אצילות האלוהות! ובתמימות, לא בתמימות
האהובה לה", כי אם בתמימות של טיפשות, האמינו שאם הדברים הללו נכתבו על ידי
התנא הקדוש, רבי שמעון בן יוחאי, ממילא יכולים לסמוך על כל דברי הזוהר ועל דבר
אצילות האלוהות מהאין סוף.
מה שנגרם מכך הוא שבמקום להחיש את
הגאולה, החישו המאמינים בספר הזוהר את החושך ואת דמיונות השווא והם יצאו במוחם אל
מחוץ לגדרי אמונת הדיבר השני, שהיא אמונתו האמיתית של אברהם אבינו. כשלוש מאות
שנים התגלגלו ספרי הזוהר בידי יחידים, רבנים ולומדי תורה, שהצליחו לקבל העתקים
ממנו (גם במחירים גבוהים), וחשבו בדעתם שהם גורמים חסד בסתר לעם ישראל בהתעסקם
בסודות הזוהר, שלפי דעתם המוטעית יגרמו לגילוי פנימיות התורה, אשר יעורר את השמים.
ירחם ה" על עמו וישים קץ לגלותם.
בהמשך הגיעו זמני הרב יצחק לוריא
(1534-1572) והרב חיים ויטל ומקובלי צפת ושרשרת הקבלה ההיא שנכנסה ביתר עוז ויתר
שאת למחנה היהדות, והוא זמן התחלת הגזרה בת 400 השנים של גלות אפלה מאוד עד השואה.
ומוכח אצלנו שהשואה היא סוף תקופת אחרית הימים לישראל. ב-400 השנים הללו רבו
השיגעונות בעם ישראל במחנות החסידים ובין הספרדים, והתפשטו ספר הזוהר וספרי הקבלה
המיוסדת על אצילות האלוהות, והתפשט עוון האמורי, במסגרתו אומרים הם כל מיני חלקים
מהזוהר אף על פי שלרוב לא מבינים מה שאומרים. עוון האמורי.
בגלל העוון ההוא נפלו ראשי עם ישראל,
ואיתם עם ישראל בכללותו, לעבדות, והיא עבדות לאלוהי מצרים. זהו הסוג הגרוע ביותר
שמתקיים, מפני שבני ישראל לא יודעים שהם עוד תחת עול העבודה הזרה, הממשיכה גם עתה
את החושך ואת הסתר הפנים. זהו המצב הכללי עד עתה של היהדות. מהי עבדות? שאתה עובד
לבעלים שאינם ה", ואתה מתחת לפקודתם, וכן הוא כל סוג של עבודה זרה.
ה" ציווה שרק מי שיהיה עבד
לה" יהיה במסגרת עבדות טובה שכולה לטובת האדם ולטובת העולם. מחוץ להיות עבדים
למלך מלכי המלכים, כל עבדות למלכים אינו דבר טוב מצד עצמו. ה" ראה שיצטרכו
לעבור כמה אלפי שנים, עד שיתבטלו המלכים מן העולם אף, בעוונות, לעם ישראל, ולכן
באו מצוות המלכים בתורה בכדי לספק הלכה לזמנים שיבואו ועדיין יהיו בהם מלכים, וכדי
להפוך את העניין באותם זמנים מבלתי רצוי ל"כשר", באופן שיקום מלך ירא
שמים וידריך את מלכותו בכיוון יראת השמים וקיום תורה ומצוות. ומה נדבר ומה נצטדק
כי מצא אלהים את עוון עבדיך. ויצאה מכך גם לשון
"מלך המשיח" על שם מלכות בית דוד, וברוך הוא וברוך שמו, כבר אין מלכים
בממלכת ישראל.
נחזור לעניין. עבדות לעם זר הוא ההיבט
הפיזי של העבדות, אבל בני ישראל מצווים להיות עבדים לה" ברוך הוא באמונה
הנכונה והתמימה, ואין איתה פילוסופיה, שאם בני ישראל עובדים באמונה את מה שמנוגד
לאמונה הנכונה, עבדים הם, בר מינן, לבעלים שאינם אלהים
ואינם ברשות בורא שמים וארץ ונותן התורה, ומה שמיחסים קדושה לעבודה ההיא אינו
קדושה, כי אם להפך, עבודה טמאה הוא. כשרוצים הם לייחס את עבודתם לקדושה, וחושבים
שהם מצליחים, הם טועים בזה כי "גַּם אֶת-זֶה לְעֻמַּת-זֶה, עָשָׂה הָאֱלֹהִים" (קהלת, ז', 14). דהיינו: כל עבודתם וקריאתם
בדברי ספר הזוהר וספרי הרב חיים ויטל ומאות ספרי החסידות וכו' הוא הצד השני (סטרא
אחרא) של הקדושה וכולו טמא מאוד. ראשי בני ישראל אינם מבחינים עוד בטעות האפלה
והעבה, ומחשיבים את הדברים לקדושה, כאשר כולה אינה תורה כי אם הפרת התורה ועבדות
לעבודה זרה. הפסוק בירמיהו ל"א, 31, רמז לכך שתתרחש עבודה זרה לבעלים שאינם
ה" ברוך הוא: "הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם
נְאֻם יְהוָה".
לפיכך חוזר בעוונות גלגל הברית בין
הבתרים בארבע מאות שנות עבדות לבעלים זרים, הם עשר ספירות נאצלות וחמישה (בעיקר)
פרצופים נאצלים, ומופר הדיבר השני "לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים
אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי" (שמות, כ', 2). "על פני": בפרצופים זרים
שמכריזים עליהם "אלוהות", בר מינן: פרצוף אריך אנפין, פרצוף אבא, פרצוף
אמא, פרצוף זעיר אנפין ופרצוף נוקביה, יצילנו ה"
ברוך הוא מכל זה, והם אלוהי הנכר שצריכים להסיר אותם מאוהלי בני ישראל לפני
שיכולים לעלות לבית אל. עבדות זרה היא למוח זר ממש, כשאין הם מבינים לעומק את
הלשון הפסולה בה דיברו ומדברים ראשי העם והרבנים בארבע מאות השנים האחרונות, בפרט
מצד הסברי הרב חיים ויטל ויתר תלמידי הרב יצחק לוריא, כי גדולה ומרחיבה הייתה
השפעת צפת על כל רחבי הגלות, ונתמלאו ספרים המשלבים את כללי לימודי חיים ויטל
ודוקטרינת האצילות של ספר הזוהר.
מסכן עם ישראל, כי רוב העם לא יודע כלום
על עוון הזוהר, וגם חף מפשע מצד זה, כאשר דווקא לומדי התורה והרבנים עשו תורה אחרת
מכל הדברים המיסטיים ההם, תורה אחרת שלא תורה אמיתית היא, אלא כזו המכוסה באלפי
מלבושים שלא מתאימים לה ושלא שלה הם. ועוד גרוע מכך: הם זייפו ומזייפים את האמונה
הטהורה בצמצומי האין סוף באלפי רבבות אצילויות בירידה אחרי ירידה, עד שבא עולם
האצילות בפרצופיו הנאצלים וספירותיו הנאצלות, ומביא יגון ואנחה. אוי לנו כי פשענו
ולא ידענו שהנסתרות לה" אלהינו והנגלות לנו
ולבנינו עד עולם, והפסדנו את התמימות האהובה מאת ה": "תָּמִים תִּהְיֶה,
עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים, י"ח, 13).
לכן הצדיק חיים לא היה שבע רצון
מלומדי התורה בדורות האחרונים, אבל את האנשים והנשים היהודים או הלא יהודים שהיו
מתנהגים ברוח טובה לאחרים הוא היה אוהב ומחבב ויודע שהם אהובים יותר לפני ה"
ברוך הוא בדורות הללו, כי אמיתיים הם וטובי לב. היה קדוש עד מאוד הצדיק חיים וראה
כל דבר שהוא חפץ לראות ולדעת. הוא הכיר את הנשמות וראה ושמע, אם חפץ, במשפטם. הוא
לא היה מתעניין בלומדי התורה של זמנינו, כי לא היה להם מה להגיד, מה גם שרבים מהם
היו אוהבי כסף ואוהבי כבוד ותארים, ותורתם לא הייתה נקייה כי אם מעורבבת, או מצד
הקבלה השקרית או מצד החסידות והתנהגות החסידים בפולחן שעושים לרבנים שלהם. הגרועה
שבהן היא תנועת חב"ד, שהינה תנועה משיחית שקרית לגמרי, כשכל מלוא השקר נמצא
בקרב חסידיה, וליבם עקום ולא אמיתי. לעומתם אישה קתולית טובה שאהבה את החיים ואהבה
לעשות טוב לאחרים הייתה יקרה מאוד אצל הצדיק הנסתר, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים
בדורו, אשר נבחר מאת נותן התורה ובוחר בעמו ישראל כגואל השלישי האחרון לישראל
ולעמים, חיים בן משה מצנעא, תימן.
קשה עתה לבני ישראל להבין שהברית בין
הבתרים חוזרת בצורתה הרוחנית המנבאת עבדות לעבודה זרה של ארבע מאות שנה לפני יציאת
מצרים, אבל כן הוא. התורה הקדושה מרמזת על הרבה עניינים שהם סימנים למה שיהיה במשך
דברי הימים. כן הוא הרמז שאחרי עשרים שנים עם לבן וחזרת יעקב אבינו לארץ כנען, יצטרך
יעקב לצוות על ביתו להסיר את אלוהי נכר מאוהליהם. והלא זה פלא מתמיה, מדובר על
יעקב אבינו ועל בית יעקב, מה להם ולאלוהי נכר? היו פרשנויות שנועדו להמעיט בנושא
בתירוצים מקלים ושבעים פנים לתורה, אבל דברי תורה ברורים הם, אלוהי נכר נועדו
לעבודה זרה, והיה צריך להסיר אותם ולקבור אותם מתחת לאלה, עבודה זרה ממש, לא משחק
ילדים! ותנאי היה בכדי להגיע אל בית אל. רמז הוא לאלפיים שנות גלות, ולכך שבסוף,
כאשר מתקרב זמן הגאולה השלמה והקמת בניין בית המקדש, עוד בית ישראל נמצא עם אלוהי
נכר באוהליהם, שמפריעים לגאולה ולהקמת בית המקדש השלישי הסופי, שלא ייחרב שוב
בדברי הימים. אלו הם אלוהי הנכר שבספר הזוהר ובכל ספרי הקבלה המזויפת ההיא,
פרצופים נאצלים וספירות נאצלות, שכולם נקראים "אלוהות גמורה" בלשונם
החדשה המעוקמת, בפנתיאון הגדול של עולם האצילות שהומצא על-ידי החברות הידידותית
העמוקה שבין משה דה לאון מספרד והיצרא דעבודה זרה, בפעולתה האחרונה הכי גדולה והכי מתוחכמת של כל
דברי הימים. זו פעולתה האחרונה נגד עם ישראל בכללותו, מפני שקרוב הוא מאוד לדור
הרביעי של יום ה" הגדול והנורא, שאחריו תיכנס לעולם הגאולה השלמה. זהו עוון
קץ אחרית הימים, ולא סתם טעות של אחרית הימים.
ההבדל גדול ומוסבר אצלנו באריכות בטקסט
"חדשים מקרוב באו", בתוספת שלי לפירושו האמיתי של הרב התימני המובהק
מצנעא, תימן, מחבר ספר מלחמות השם, יחיא אבן שלמה אלקאפח.
בנבואה הכי חזקה וחשובה של תורת משה רבנו, בפרשת "האזינו", רמז הפסוק
"יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ, אֱלֹהִים,
לֹא יְדָעוּם; חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם"
(דברים, ל"ב, 17) לעוון האצילות שברא משה דה לאון בספר הזוהר. ספרו של אלקאפח הודפס ב-1931 בירושלים. ה"מקובלים" של העיר
פחדו ממנו מאוד והחרימו אותו ואת מחברו. הם הלכו יחפים לבית החיים, ושמו עפר על
מצחם. כך היא דרך הגויים ביחס למי שמשתדל להרוס את אליליהם. ראו, ישנם ספרים שיצאו
נגד אמונת התורה ונגד חוכמת חכמי ישראל, אך האם ביחס אליהם היו אותם
"מקובלים" מבוהלים ומתנהגים ככה? התורה מגנה על עצמה ולא דורשת עורכי
דין להגן עליה, וכן הוא בכל דבר האמונה האמיתית, שעונה בנוגע לעצמה, ולא צריך להגן
עליה. ומאידך גיסא הפסלים המנטאליים של פרצופי אבא, אמא, זעיר אנפין (האלוה הקצר
פנים במידותיו) וכו' אין להם שום עמדה באמת, וקיומם נובע אך ורק מהמאמינים בהם,
כמו קיום כל אליל באומות העולם, שקיומו תלוי במילים ושבחים ומתנות שעושים לו,
ושבלעדיהם אין לאלוה ההוא קיום בכלל. לפיכך, המבין ישכיל שפחד המקובלים ההם היה
הפחד שלא יתגלה החושך שהם שקועים בו ומפיצים אותו. הרב אלקאפח
רצה לנתץ את האלוהות הנאצלת שלהם. אוי ואבוי, געוואלט געשריגן!
בסוף שנת האבלות אחרי פטירת הצדיק חיים
(יוני 1982-יוני 1983) הייתי בקלבריה, איטליה, ובחלום ראיתי דבר נורא ומפחיד:
הצדיק חיים עלה מהקבר וצעק עלי בחוזקה: "למה עוד לא כתבת הוספות לספר מלחמות
השם?!".
לפיכך קיימתי זאת בספר הנקרא
"חמישה לוחות הברית", אבל רצוני להסביר כאן מדוע הרוגז של הצדיק חיים
היה כה חזק. הטעם הוא מפני שפירושו של הרב אלקאפח היה
אמת, אבל היה צריך את המשכו ההיסטורי בכדי לוודא ולאמת, בעוונות הרבים, יצילנו
ה" ויסתירנו, את המשך נבואת משה רבנו: "וַאֲנִי אַקְנִיאֵם
בְּלֹא-עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם" (שם, 21). אמר לי הצדיק חיים בלי שום
פקפוק ש"גוי נבל" הם הנאצים, יימח שמם מתחת השמים לעולמי עד. בלי סיום
נבואי זה, לא ידועה תוצאת העונש של "ויזבחו לשדים לא אלוה, אלהים לא ידעום, חדשים מקרוב באו, לא שערום אבותיכם".
מדובר על נבואת משה רבנו, שיש לה תוצאה היסטורית שצריכים להבין מהי! פירושו של הרב
אלקאפח לא היה שלם ללא התוצאה הנוראית הזו, כי הוא הרי
חי לפני השואה. לכן היה נחוץ מאוד להשלים את ספר מלחמות השם בהוספות. הנחיצות
מוכיחה את אמיתות הדברים מצד פירוש נבואת "האזינו", כאשר בלי הוספות
ועדכון סיום הנבואה בשואה, היו נשארים גלמודים, חס וחלילה, גם פירוש הרב אלקאפח וגם הנבואה עצמה. לכן צעק עלי הצדיק בחרון, על שעוד לא
קיימתי את הקשר בין כל הדברים.
מכל מקום ניתן לשאול: כל זה למה?, והלא
פרץ כאשר מקבל ציווי ממורו הצדיק חיים משתדל כמיטב כוחו לקיים אותו, והלא היה
מספיק לצוות עליו ואפילו בנחת יחסית לכתוב נספחות לספר מלחמות השם? אפילו אם נרצה
לחשוב שהיה זה מפני שכבר עברה שנה ולא נעשה הדבר, טענה חלשה היא, מפני שכבר עבר
הזמן ולא תעזור הצעקה לחזור בזמן.
התשובה, לפי דעתי, קשורה לעניין אחר.
הביטו וראו שיש קושי בהסבר הנבואה על עוון האצילות בעוון קץ אחרית הימים המסתיים
בעונש השואה. אפילו כשמדובר על ידע אמיתי, בעניין הזה, הרי מי ומי בשכלו הישר ירצה
להעז ולקבוע לפני בני ישראל מה היה העוון הנסתר שהרגיז כל כך את ה' ברוך הוא, ואשר
גרם לכך שהשואה תתקיים? מי יעז לדבר על דבר זה אפילו בידיעתו את האמת? ואם השתיקה
חוכמה, הלא בעניין כזה השתיקה זהב במאה שערים של תבונה! מי יעז לדבר על טעמי השואה
בכלל, ומי ישמע לו ולא יצעק עליו? זהו הטעם, קוראיי, שהצדיק חיים, היודע את נקודת
הכיוון הנדרשת בדבר הזה צעק בצעקה עזה ועצומה שלא אתרשל עוד ולא אשתדל להתעלם או
להתחמק מלומר את הדברים כמות שהם, בלי פקפוקים ובלי פשרות, כי צורך אבסולוטי הוא
למען הגאולה השלמה.
עתה אין הדעה נתפסת כי קרוב מדי הזמן
לתקופת השואה, אין שום מוח שיכול לקלוט מחשבה כזו, ובצדק לא קולטים, כי לתמונות
השואה אין שום צדק להיקלט, אלא דרך אמונה פשוטה הנקייה מדעות קדומות. אם הדבר היה
תלוי בי, עם ידעתי את כל הידע החדש האמיתי, הייתי שותק ולא מוציא הגה, לא פותח פה
לכאבים, ולא נותן מקום לדוחקים אותי מחוץ למחנה. ואולם יש דחיפות להעלות את הדברים
ולדבר, והכרח הוא להעלות אותם על הכתב, כי אמת הם, והדורות הבאים ידרשו לדעת אותם
בכדי שלא יתמעטו באמונתם. חלק אינטגראלי הוא מנבואות הדור הרביעי ומבשורות הגאולה
להבין את אמיתות כל המלחמה הנוראה הזאת נגד התיאולוגיה השקרית. לא נגזר מוות על עם
ישראל כפי שקרה בשואה, ומשה רבנו ראה זאת בנבואתו וכתב את טעמו ב"אלהים לא
ידעום חדשים מקרוב באו", שעל עוון של עבודה זרה ממש קם "גוי נבל"
ועשה מה שעשה. בגלל העוון ההוא, כאשר משה רבנו ראה אותו וידע.
לפיכך קחו ברצינות עצומה את הנלמד כאן,
ואת חזרת הברית בין הבתרים להיסטוריה המובילה אל הגאולה השלמה, לאחר ארבע מאות שנה
של עבדות לעבודה זרה חשוכה במסגרת של מלכודת "נסתרת" של יצרא דעבודה זרה ובלתי נסבלת
לה" אלהינו, נותן התורה אלהי
אברהם, אלהי יצחק ואלהי
יעקב. זוהי העבודה הזרה הכי גרועה, מפני שמתכסה היא מתחת לביטויי ופסוקי התורה,
ומשתמשת בכל התנ"ך ובכל המסורת להביע את רעיונותיה. מספיק שהאדם יאמין בתורה,
כדי שיוכל להיקשר לדעת האצילות ולכל פרצופיה וספירותיה. זוהי העבדות הכי גרועה,
מפני שלא רואים ולא מבינים מי הם הבעלים שלהם.
האמונה האצילותית
שיבשה את התורה שבעל פה, כאשר הבנה אמיתית בתורה לא מתקיימת, אלא לפי קבלת החכמים
שגם כוחם מן התורה: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ
לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים, ל"ג, 10). ראו איך
שהנוצרים מפרשים את כל התורה לפי תיאולוגיית השילוש, כי לא שמרו על כללי התורה
שבעל פה. הרי החכמים פירשו מהו שיתוף ומהו ריבוי רשויות...
מספיק עם ריבוי הרשויות של ספר הזוהר
ושיתוף דרגות אלוהיות נאצלות! הרי רבי שמעון בן יוחאי האמיתי אמר בחריפות יתירה
בתורה שבעל פה: "כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם" (בבלי, סוכה,
ד', מ"ה, ב'). לא בכדי הייתה מטרת ספרו של הרב אלקאפח,
"מלחמות השם", להחזיר את כללי שפת האמת של המשנה והתלמוד!
הייתה מספיקה המשנה המכריזה שאסור לדרוש
במה שלמעלה, מה שלמטה, מה שלפני ומה שבפנים, אך כאילו כל הרבנים ולומדי התורה לא
ראו ולא הכירו את המשנה הזאת אף פעם. לא צריך כי אם שכל ישר כדי להבין שאסור לדרוש
במה שהוא למעלה מ"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים,
אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית, א', 1), שהרי עצם בריאת השמים
והארץ יש מאין היא אמונה מקובלת ולא דבר המובן בשכל האנושי. לכן איך יעזו לדרוש
בדרגות ועולמות שלמעלה הנאצלות מה"מאציל", ה" יצילנו ויושיענו
ממחשבות כאלה.
דוקטרינת האצילות משבשת את התורה שבעל
פה, ועל כן תוהה הרב "הפטיש" אלקאפח הכיצד
אודות כל פרט ופרט בהלכה דרשו חכמינו זיכרונם לברכה, ואולם באשר לאיסור שיטה
המקבילה לשיטת האצילות בדרגות שלמעלה מבראשית לא התעמקו בפירוש ההלכות. היו צריכים
הם לפרש בפרטיות את המשנה ההיא לפיה אין לדרוש במה שלמעלה וכו' ולא עשו כן.
והנה אליבא דקשוט,
נבואת משה רבנו ב"האזינו" כבר הודיעה שהעבודה הזרה שתצא במשך דברי
הימים, כאשר מתקרבים אל הגאולה השלמה (אך עדיין נמצאים בתקופת הגלות הארוכה
האחרונה), תהיה עבודה זרה מסוג של "אלהים לא
ידעום" ו"חדשים מקרוב באו" ולכן "לא שערום אבותיכם".
כלומר: אבותיכם החכמים במשנה ותלמוד לא פירשו את עניינם של האלהים
החדשים ההם, והא בהא תליא מילתא, שהרי אם דבר רעיון
האצילות היה נודע לחכמים והם היו מפרשים אותו, לא היו נופלים הרבנים למלכודת ההיא.
עם זאת הם לא היו מודעים ללשון "אצילות האלהות",
ולכן לא פרשו אותה. וגם רישא דקרא מראה שמדובר בסוג
עבודה זרה שגם העובדים אותה לא מכירים בעצמם שהיא עבודה זרה ושבמקום להיות עבודה
לה", עבודתם היא זבחים לשדים. שהרי כשכתוב "ויזבחו לשדים לא אלוה"
זו סתירה גמורה: האם הזובחים לשדים (שהם בדרך כלל המכשפים המומחים שהיו בעבר) לא יודעים
למי הם זובחים שצריך להוסיף "לא אלוה"? והרי אין מלה אחת מיותרת בתורה.
לפיכך לא על מכשפים מדבר הפסוק כי אם על לומדי תורה ורבנים גדולים ומפורסמים
שחושבים שהם עובדים את ה", אך למעשה עבודתם יורדת לעולמות השדים, בר מינן.
ממשיך הפסוק להסביר: ואיך זה שהגיעו
לטעות כזאת לזבוח לשדים במקום לעבוד את ה"? ועונה הפסוק שהאלהים
האחרים היו אלהים חדשים שלא היו מודעים להם בעבר, ולכן
לא היו יודעים שהם אלהים אסורים של עבודה זרה ממש.
לפיכך גם חכמי המשנה והתלמוד לא נכנסו לפרטי איסורים אלה "ולא שערום
אבותיכם". הולכת ונמשכת נבואת "האזינו" ברמזיה בכדי שבזמנו נוכל
לבאר את כל העניין איך ומה ומתי. זו הסיבה שהסברתי קודם לכן מדוע צעק עלי הצדיק
הנסתר חיים. הרי ללא סיום הנבואה ב"גוי נבל", לא הייתה מתפרשת בפועל
חטאת העוון המוזכרת בנבואה. היה צריך, אם כך, להסביר ש"גוי נבל" הוא
גרמניה בשואה, והוא עונש על אותו עוון של עבודה זרה גרועה ומכוסה מאוד עד גילויה.
לולא ההסבר לא היינו מוצאים בו את עוון האצילות של ספר הזוהר והפצת הקבלה המזויפת
מצפת כ-400 שנים לפני השואה. הרב אלקאפח הבין את שרשי
העוון, את עומק הפסולת שיצאה מידי משה דה לאון ואת העיוורון הקשה של הרבנים ולומדי
התורה בכל החטאה ההיא, אך היה צריך את סיום הנבואה בשואה כדי להוכיח את אמיתותה.
עוון עם ישראל ששכב מתחת לעונש השואה
מכוסה מאוד הוא, ואולם את הידע האמיתי שאנו מסבירים בקבלה אמיתית קיבלתי מפי הצדיק
חיים, שנבחר לגואל המשלים של הגאולה השלמה. שפתיו היו קדושות מאוד, כשרק אמת יצאה
מפיו הקדוש, וחסד היה על לשונו לכל טובי הלב בעולם, עוד קודם לפטירתו. הוא גילה לי
שעם ישראל נמצא בטעות גדולה, מאחר שהגשימו את הבורא ("הגשימו בבורא", כדבריו),
יצרו אלהים אחרים, ולא הבינו את כל הטעות. בא העוון הזה
באופן מכוסה, והוא במידה כנגד מידה כפי שאסביר. קיבלתי משהו מקנאת הצדיק חיים בדבר
הזה, כי תדעו שקנאת המורה חיים היא לה", והלא המורה בעצמו הוא שיודע את כל
הסודות האמיתיים, עומד בדרגת הסודות, עולה לעולמות שלמעלה ממש ועובד את ה"
ברוך הוא בכל דרגה לפי הסוד האמיתי של כל דרגה. הוא עולה ומתקדש, מתקדש ועולה,
ורואה את הכל לפי אותה הדרגה, כשהוא מחוץ לגוף הגשמי
לגמרי ועומד ממש בעולמות של מעלה. הוא שקינא ולימד אותי לקנא לסודות אמיתיים.
אפילו שידיעתי בסמיכות על שפתיו הקדושות תורה שבעל פה מפה לפה, לא עליתי בעצמי,
אלא לדרגת המסדרון בכדי לדעת על סוגי העלייה המדוברת ולא יותר, כי אחר כך קיבל
הצדיק חיים את גזרת הגאולה השלמה ואחרי 620 יום כמספר "כתר" נפטר, נבחר
כגואל ועלה לשבת בראש מלכות השמים, שנשלמה בזכותו. לאחר פטירתו, שוב לא יכולתי
לעלות ונעשיתי לחמורו של הגואל, אך קבלתי היא קבלה אמיתית, תורה שבעל פה.
הצדיק חיים הושיע אותי ממוקשי חב"ד
וגילה לי את אמיתות הדברים. הוא יכול היה לקנא על האמת, בשל היותו צדיק נסתר בדברי
הסודות האמיתיים, שידע לא רק את סודות העולמות העליונים, כי אם את כל סודות העולם
הזה באלפי סוגים. לא היה חכם שידע את הדברים כפי שידע אותם הצדיק חיים. לכן דבריו:
"יש טעות גדולה בעם ישראל, הגשימו בבורא" דברים עצומים הם, המלאים בקנאה
אמיתית ובפירושים אמיתיים.
הוא שיודע באמת את הסודות, לעומת מי
שמדבר על "סודות ספר הזוהר" ועל "נסתרות". הוא הצדיק, ראש
לל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, לעומת מי שקורא בספר הזוהר ומפתה את עצמו לחשוב
שהוא מקבל ומתבונן על סודות של מעלה, על נסתרות ועל פנימיות התורה. שמעו ותדעו לכם
שעל זה סובב כל העניין, מידה כנגד מידה. טעמי עונש השואה הנוראה, חס להזכירו כי אם
לצורך גאולי לדורות הבאים, מכוסים הם. והלא העוון הזה הוא ב"נסתרות"!
הם נתפתו בלשון של "נסתרות",
בעיקר מהספר "עץ חיים" של הרב חיים ויטל, שהיה חכם גדול בתורה והליכתו
בקודש, אך נפל בכל הקבלה המזויפת הזאת שקיבל מהרב יצחק לוריא האשכנזי. מאז חלקים
רחבים של יהודים שנדבקו מתלמידי המגיד ממזריטץ', ועוד
חלקים מהספרדים, נתפתו, התלהבו מן ה"סודות" הנפלאים, שנעשו לדעתם היתר,
המאפשר להם להיכנס לפנימיות התורה, ונעשו כסילים. עולם היהדות השתגע:
"יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע"
(תהילים, ק"ז, 27). כך היה אומר תמיד הצדיק חיים על התנהגותם, התלהבותם
וריקודיהם של החסידים בפרט.
לא יכולתי בשום פנים להתחמק מההכרח
להודיע, שכבדות משקל עוון אמונת האצילות היא שגרמה לגזרת הרג 6 מיליון היהודים
הטובים בשואה. עוון זה היה הגורם האמיתי ה"נסתר" מעיני כל ישראל לגזרת
ההרג שיצאה, כי אותו העוון באצילות האלוהות מהאין סוף הוא זה שהורג את כל האמונה
האמיתית של התורה ושל המסורת. העוון ההוא הרג את עם ישראל מבלי שהעם ידע על מה
ולמה, עד שיתגלה כל החטא ולמפרע יובן הכל. הרי עבדים
היינו לעבודת אלילים מצריים של ספר הזוהר כארבע מאות שנה עד למשפט ה" וגזרת
השואה.
הדבר יהיה לזיכרון לדורות הבאים שיקראו
וילמדו דברים רבים על ההיסטוריה שלפני השואה. בל נשכח גם את עוונות המשכילים,
הרפורמים, היבסקים והחילונים, שבקרבם רווחה האדישות,
העדר אמונת התורה וכו', אך דעו לכם שכל הדברים הללו
יצאו בעיקר מפני שהיהודים ראו שיגעונות רבים של היהודים החסידיים והמיסטיים, וזאת
מעבר למצבים הקשים במדינות הגלות. כל זה קרה מפני שאותם יהודים לא מצאו את היהדות
האמיתית שנשתבשה על ידי אותו העוון שאנו מסבירים. לא היו הם הגורמים כי אם
הנגרמים. השכילו ודעו שכן הוא.
מובן שהסדרים של שלבי זמן הגאולה השלמה
אינם כפי סדרי הגאולה הראשונה. כ-400 שנה לפני השואה הגזרה שיצאה הייתה על דרך
גזרת דור הפלגה, שכל כך שנוא לה" היה עוונם, עד שגזר שלא יופרעו להקים את
כוונתם עד הסוף: "וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל
אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" (בראשית, י"א, 6). בדומה לכך יצא משפט לפני
ה" לשפוט את כל הדוקטרינה הפסולה דווקא כאשר התגבשו צורות הלשון החדשה שלהם
בעקבות תקופת צפת, כי אז כבר הסכימו כולם על לשון האצילות וקיבלו כאמת את כל
המונחים שיצאו להם מזה, כ"אין סוף", "צמצומים", "פרצופים
נאצלים", "ספירות נאצלות" ועוד מונחים רבים שיצאו מספר הזוהר ומ"עץ
חיים" של הרב ויטל בעיקר. עם המקובלים של צפת התאחדה לשון קבלתם, כך שתוכל
להתפשט בעם ישראל. לכן תכירו ברמז הנורא והמפחיד: "וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם
אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם
לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" (שם).
יש להבין מדוע הפסוק אומר "עם אחד
ושפה אחת לכלם", כאשר בהתחלת סיפור דור הפלגה כתוב
"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (שם, 1).
לכאורה, אם בפסוק ההתחלתי כולם דיברו שפה אחת אזי מדובר גם על עם אחד, אבל אין זה
כך, ולא בכדי לא נכתב "עם אחד", כי מה שהיה אז הייתה רק דעה משותפת כיצד
להשתמש בשפה האחת ההיא שהתגשמה בהם. דהיינו הם השתמשו בדוגמת בניין השפה להקים את
המגדל, ורק עם הזמן נעשו הם ל"עם אחד" בדעה ההיא, המאפשרת ליצור מהשפה
בניין לטובתם לפי מחשבתם.
ומה שייך עניין זה לגזרת "לא ייבצר
מהם", כאשר ידוע שהיא הגזרה הכי קשה, כי מאחר שלא הייתה להם זכות, גם אף אחד
לא הגיע להסביר להם שהם חוטאים ושעוונם יהרוס אותם לבסוף. הקשר הוא שמאחר שכבר
נעשו לעם אחד בדעותיהם, אף אחד לא היה יכול לשנות את כוונתם ואת מעשיהם. הרי כבר
בשפה ההיא דיברו והחליטו וגמרו מה עליהם לעשות. בהתחלה נאמר רק: "ויהי כל
הארץ שפה אחת ודברים אחדים", כאשר רק בהמשך השתמשו במחשבתם ובשפה האחת לרעה
בכדי להגשים את כוונתם.
כן הוא הרמז שלמרות כתיבת ספר הזוהר
יותר משבע מאות שנה לפני זמן השואה, עוד לא יצאה על העם גזרת "לא יבצר
מהם" עד לתקופת צפת, כי רק אז התאחדו הכוחות בכיוון של עשיית
"ירושה" לעם מקבלת ספר הזוהר לפי כל פירושיהם, ובעוונות הרבים, יצאה גזרה
דומה ל"לא ייבצר מהם" עד למשפט השואה, יצילנו ה" וירחם לעד על עמו
ישראל.
וישנם עוד שלבים להבנה, כי ניתן לראות
שאנו עומדים עוד לפני התיקון מצד העם, שצריך להבין זאת. הברית בין הבתרים התייחסה
לתקופה שעד ליציאת מצרים וגם לקריעת ים סוף, מפני שמהים יצא להם רכוש יותר גדול
ממה שרכשו במצרים, ומכל מקום כבר היו בני חורין ולא עבדים. לפיכך אם אמרנו שהעבדות
לפני הגאולה השלמה היא היות חלק חשוב מבני ישראל עבדים לעבודה זרה של דעת האצילות,
מדוע הם לא השתחררו ממנה עד זמן סוף השואה? ואמנם הסדרים המביאים לגאולה השלמה
שונים מהגאולה הראשונה. שם במצרים העבדות הייתה ממשית בגופם, ופה העבדות היא
רוחנית וגם "נסתרת", כמוסבר, ולוקח זמן היסטורי עד השחרור האחרון הזה
בשל טעמים רבים. קודם כל צריך קרקע לשינוי, דהיינו הנס המנובא בכל הנביאים על שיבת
ציון והקמת מדינת ישראל, והיא אתחלתא דגאולה, כי בלי מדינת ישראל אי אפשר שתתגשם
הגאולה השלמה, אך בדרך יש לעבור מספר שלבים היסטוריים, והשינוי לא מתרחש בבת אחת.
נזכור גם שביציאת מצרים חמישית מן העם ניצלה, כאשר כל אלה שלא הייתה להם אמונה
בפעולת משה או שהיו שקועים בטומאה עד כדי ייאוש לא ניצלו. בסימנים השלמים קיבלנו
ששני שליש מבני ישראל יינצלו וייגאלו בגאולה השלמה, מפני שעם ישראל כבר עבר את
השואה, שכאמור היא אחרית הימים לישראל.
נדרשנו לדבר על הטעם הנורא הנסתר של
"גוי נבל" בשואה ועל ימי המשפט הנוראים ביותר בכל דברי ימי ישראל, אבל
העיקר יבוא אחר כך, כאשר כל בני ישראל, וביניהם גם הרבנים וחכמי התורה, יבינו
באופן ברור ומפורש את עוון האצילות, את ענייניו ותכונותיו, כי רק בזה ישנה טהרה
מאותה הטומאה.
אז יידע ישראל מה שקרה ואיך שהיה משועבד
לעבודה זרה במשך הדורות שעברו, כאשר רק אחר כך ייצא ישראל ברכוש גדול, מאחר שיבין
את כל מה שקרה ואת צדקתו של ה" ברוך הוא. אז תתגדל יראת שמים בכל עם ישראל,
שיבין וישכיל איך שנפלו לפח הזה חכמים גדולים שכל חייהם הלכו בדרכי התורה והאמונה,
אך לא הכירו בו, מאחר שהיה הוא דק מאוד. העם יבין לבסוף עד כמה שהעוון הזה גס,
ותיווצר דרך מחשבה חדשה לגמרי בהבנת כל הדברים האלה. המוחות יתיישרו והלבבות יקבלו
את כל הבשורות החדשות והנפלאות של הגאולה השלמה בזכות הצדיק הנסתר האמיתי, שנבחר
מאת ה" אלוהינו להיות השופט המשוח במלכות השמים, המורה חיים מצנעא, תימן.
אם כבר אנו דנים בדבר שאי אפשר היה לדבר
עליו לולא החובה ההיסטורית הגאולית, כמוסבר, נוסיף שני
דברים בעניין הצדקה שה" ברוך הוא עשה עימנו דרך השואה. שניהם יובנו למפרע
בסוף שנות הדור הרביעי. אחד הוא הצדקה מאת ה", שהביא את אחרית הימים לישראל
לפני שהביא את הדור הרביעי לעולם. מקובל אצלנו שכל מה שיהיה בדור הרביעי יהיה
פחוּת באופן ניכר לישראל כי כבר עבר את השואה (נראה מהסימנים שרק חמישית מן
האנושות תישאר, בעוד שבעם ישראל שני שלישים יישארו). הגזרה הקשה הייתה מוכרחה לבוא
על עם ישראל, וה" סידר את זמנה לפני הגזרות על
אומות העולם, בכדי שיעבור אותה קודם, מדינת ישראל תקום, וכך העם יהיה כבר בדרך
לגאולה.
העניין השני הוא בעצם טהרת האמונה
שתהיה, כאשר תובן לאמיתה העבודה הזרה הגסה אך המפתה של דוקטרינת האצילות, "אלהים אחרים על פני" ממש. דמוּ נוצרי מאמין בשילוש, שבא
להכיר באמת אחדות ה", משליך את אמונתו השקרית הקודמת, ונדבק בה" אחד.
הוא לא רק מסיר את כל השקר ההוא ממחשבותיו ומליבו, כי אם מוצא התעלות ממש בכל
קיומו ובכל רוחו ומוצא התקרבות שלא היה מכיר בה קודם. הנה אפילו שהמצב ביהדות
שונה, כי הרי בנצרות השילוש הוא עצם האמונה הנוצרית וכל נוצרי אדוק מאמין בו, בעוד
רוב היהודים לא יודעים מהי שיטת האצילות ולא יודעים שלספר הזוהר יש תיאולוגיה
משלו, הנה אלפי רבבות יהודים שכן מאמינים באצילות מפני שמאמינים בספר הזוהר ובכל
שרשרת הקבלה ההיא, לא חושבים שיש בה תיאולוגיה או דוקטרינה שונה ממה שנכלל במסגרת
אמונת ישראל בתורה ובמסורת. וכי הנוצרי האדוק חושב שהשילוש חורג מהאמונה האמיתית?
לא! עם זאת, כשיידע ויבין, ישתנה ויתחדש כל עולמו. דעו כי הפליאה ושינוי ההשקפה
במחנה היהודי יהיה גדול פי אלף, כאשר תחדור דעת חדשה מדהימה ומהפכת מחשבה, ויבינו
כיצד הסתמכו לאורך דורות על הבל וריק מבלי לדעת את האמת, ואיך יצא שיבוש כזה, על
אף שהם אינם גויים, כי אם בני אברהם, יצחק ויעקב, בני תורה המאמינים בתורה שבכתב
ובתורה שבעל פה.
השואה שכבר עברה, בשל קנאת ה" נגד
כל השקר הזה, כמוכח ללא ספק ב"אלהים חדשים" ו"גוי נבל" בנבואת
משה רבנו בפרשת "האזינו", תהיה לעמוד תדיר באמונת ישראל כהוכחה על רוגז
ה' ברוך הוא ישתבח כלפי דעת אצילויות האלוהות, ושוב לא יישכח העניין בכל יתר דברי
הימים. צער גדול לי לדבר על כך, אבל כך יהיה, ומכל מקום צדקה עשה איתנו ה"
ברוך הוא כי קשה העניין הזה כעגל הזהב ממש, ואדרבא כפי שמוכח אצלנו בטקסט
"חמישה לוחות הברית", כל העוון הזה מסתיים כפי שהסתיים מעשה עגל הזהב -
בהבנת דעת הערב רב וטעות אהרון הכהן בדבר העגל. מטעמים שונים לא יכול פתרון הבנתו
לבוא אלא בסוף דברי ימי ישראל לפני הגאולה השלמה. גם בגאולה הראשונה, האלהים החדשים מקרוב באו ולא מלפני כן, אבל עצם שורש עוון
האצילות היה חלק מהמנטאליות המצרית של הערב רב מאז, וטעמו הנסתר של משה רבנו
בשבירת הלוחות של עשרת הדיברות היה מצד אותה הדוקטרינה של עשרת האלים הנאצלים אותה
ירשו מחרטומי מצרים, כי הבין משה שמבלי אותו ניתוץ היו מחשיבים את עשרת הדיברות
לעשרה אצילויות אלוהיות.
מעשה משה היה תיקון גם לעתיד
לבוא, בהצגה האחרונה של עשר הספירות הנאצלות של ספר הזוהר, ואמר ה" ברוך הוא
למשה: יישר כחך ששיברת, כי צורך הוא עד סוף הזמנים, עד שתיכנס הגאולה השלמה.
שבירת הלוחות היה דבר עצום, כי לא היה
רק שבירה של לוחות, כי אם שבירת כל אותה המנטאליות של אצילות האלוהות, שהייתה
דבוקה באמונת הערב רב ושהתחילה להתפשט גם בעם ישראל. לא פשוט הוא דבר העגל, כי הרי
גם אהרן הכהן הגדול ונביא ה", אשר היה טהור בכל מחשבותיו, נפל לתוך הסיבוך,
לא הצליח להבחין בשורשי הדברים, ואמר "חג לה" מחר". אם הוא היה
יודע שעבודה זרה היא לא יכול היה לומר את המילים הללו.
ועניין מפליא עד מאוד הוא העובדה, שאהרן
לא רק שלא הבין את הבעייתיות בבניית העגל אלא חשב גם לקדש את העגל לעבודת ה".
סומרות שערות ראשנו בשל דקוּת דרגת העבודה הזרה וגודל החטאה נגד אמונת ישראל בעוון
זה. מכל מקום גם בזה עשה איתנו ה" צדקה לטובתנו, כי לולא טעות אהרן שהביא
חטאה גדולה על עם ישראל, לא הייתה סנגוריה לאלפי רבנים ולומדי תורה, גאונים וגדולי
המסורת, אשר הלכו והולכים בקודש, כרב חיים ויטל, הגאון מוילנא
ורבבות בקיאים בהלכה, שבמסגרת הטעות הזו האמינו בספר הזוהר ובאצילות האלוהות,
ובחטאה גדולה שלא הכירו בה קידשו את הספר הזה ואת כל הקבלה הכוזבת הזאת תוך דיבור
על "הזוהר הקדוש". כולם ביחד מעמדם פחוּת מאהרן הכהן האהוב לה",
שגם הוא נתפס במלכודת, ולא ידע, עד שבסוף ראה את פעולותיהם הזרות, וירד משה מן
ההר.
ובכן רבנים ולומדי תורה, שמעו נא לציווי
שהגואל חיים ציווה אותנו לכתוב בכתבים ולהכריז: "שמע ישראל ה" אלהינו ה" אחד", ולא עשר אלוהויות נאצלות מהאין
סוף. כי ירד הצדיק חיים, הגואל הנבחר מאת ה" אלהינו,
והכריז בצער נורא "נפגעה אחותנו הקטנה". כח השבירה ההיא של משה רבנו
נותן כח לשבירה הנוכחית של כל ספר הזוהר ושל כל הקבלה המזויפת שיצאה מצפת! שבירה
גדולה ועצומה היא בדומה ממש לשבירת הלוחות בזמנו, אלא שאותם הלוחות היו אמיתיים
מאת ה", בעוד מנטאליות הערב רב היא "אצילותית".
ספר הזוהר הפסול, אשר יצא מידי המנוול השקרן משה דה לאון, הינו בדיוק כפנתיאון
האלים הנאצלים של המצרים, והצדיק הנסתר, המורה חיים, ציווה אותנו לפעול לשבירתם.
...............................................
יומן: 25 במאי 2014: כ"ה באייר התשע"ד: אמר לי ג'יורדנו (דרך
"סקייפ") שבארצות הברית עשו מחקר על מנת לדעת
מה מספר האנטישמים בעולם ומצאו שישנם מיליארד, ה" יצילנו. קשה לקלוט בשכל
מספר כזה, אבל כן הוא, מפני שמתקרבים לחלק השני של הדור הרביעי, והמכות נגד שונאי
ישראל תהינה באופנים שלא נראו בעולם מזמן אברהם אבינו ועד עתה. המכות והניסים של
הדור הרביעי הסופי הזה עצומות וגדולות לאין שיעור מכל מה שהיה בגאולה הראשונה
ממצרים. אם מדברים על שבירה, אפוא, יש לדעת שבעולם תהיה שבירה כללית שלא הייתה אי
פעם בעולם נגד שונאי ישראל, נגד העבודות הזרות המפוזרות בעולם, נגד הגנבים והרשעים
מכל סוג העושים רע לאחרים, נגד הורסי הטבע במין או בדרכים אחרות ונגד הכיפרות של המדענים.
משה לוי נסע עם שני חברים לטיול: ארבעה
ימים בברלין וארבעה ימים באמסטרדם. בגרמניה הוא חזר בכל מקום חדש שהוא הגיע אליו
על חלום של סולי קמחג'י מלפני
מספר שנים. בחלום ראה סולי את הצדיק חיים והיו מולו שני
נאצים. הצדיק אמר: "בשם ה' צבאות, אני מקלל אתכם קללה נמרצת, כך שתשלמו על כל
הרעה שעשיתם לבני ישראל עד סוף כל הדורות". שני הנאצים הוכרחו לומר
"אמן", והמורה חיים עשה עם שתי ידיו סימן חותם על מצחם. - -
...............................................
שלא נתבלבל בדברים, העונש של השואה היה
כללי, ושכב תחתיו עוון האצילות כפי שהסברנו. הגזרה לא הייתה נגד נשמות ישראל, אלא
הייתה גזרה נוראה, בר מינן, נגד הגוף היהודי המת בשל האמונה השקרית שהובאה עליו.
הגזרה לא הייתה נגד רוע לב או בגלל רשעות, אלא דובר היה על טעות שהמיתה את העם
היהודי, ללא קשר לטוב ליבו של היהודי או לתכונותיו החיוביות. רוב ההרוגים בשואה
יצאו עם קריאת שמע על שפתותיהם באמונה לפני ה", וגם מיתתם נחשבת לקרבן מצד עם
ישראל, שנתקבל לפני ה".
ברוך ה" שאנו אחרי השואה. ברוך
ה" שכבר הוקמה מדינת ישראל. ברוך ה" ששלושים וחמש שנים לאחר קום המדינה
ה" ברוך הוא בחר בצדיק העניו, המורה חיים, להיות הגואל המשלים את דברי ימי
הגאולה, וברוך ה" שכל החומר הנדרש כדי לשבור ולנתץ לגמרי את כל הקבלה השקרית
של אצילות האלוהות כבר מוכן בכתבים, אשר יתקבלו בשנים הבאות (חוץ מהאתר שלנו,
ראינו אתר אינטרנט חדש נגד ספר הזוהר, המביא גם כן את ספר מלחמות השם של הרב אלקאפח. בשורה טובה היא).
חלק ב'
אסרו חג שבועות תשע"ד: ברוך ה",
זכיתי לראות בחלום את הצדיק חיים שהיה מאוד קרוב אליי ודיבר איתי. היה לפנינו דף
מתוך טקסט שלי עם שלושה סעיפים. אמר המורה חיים שמה שכתוב בסעיף האמצעי לא היה
ברור וביקש ממני להסבירו. לא הצלחתי, אמרתי שנובעים ממנו כמה רעיונות, אבל לא
הצלחתי להסביר אותם. בשלב מסוים יצאה אישה מתוך הפיסקה. חוץ מזה היה מאוד קשה
בשבילי לקבל את קרבת הצדיק שהופיע ממש בצורתו והאיר עלי. מרוב הקדושה התחלתי להיות
מנומנם, אולי מפני שלא הייתי לבוש כראוי, עד שעשיתי מאמץ חזק להישאר ער והתעוררתי
מן החלום. - -
בסוף החלק הראשון לטקסט זה סיימתי בעניין שבירת
הלוחות, המחזיר אותנו לתקופת העלייה האמצעית של משה רבנו, ומתקשר לתקופת ההתבוננות
המשולשת בת 120 ימים (מ' יום, מ' יום ומ' יום). החלום הגיע ביום הראשון של מנהג
אמירת 127 כוכבי הגאולה (הנקרא אצלנו "ההתבוננות המשולשת"). אני סבור
שהסעיף האמצעי שלא ברור או שלא התברר כל צרכו נוגע לאותה העלייה האמצעית, עלייה שמאוד
נסתרת בתורה עצמה. קיבלתי משנה חדשה לפני כעשרים שנה בסומבררו (סוברה, איטליה)
בעניין התוכן הכללי של העלייה האמצעית, ובאמת היא נשארה כללית ולא הוסברו בה
פרטים, אך הזכרתי אותה כמה פעמים בכתבים. משה רבנו חיפש את הדרך האמצעית השלמה עבור
בני ישראל, אך ה" לא הסכים לתת אותה, מן הטעם שבני ישראל לא היו יכולים לקבל
אותה, ואם היו טועים בה, לא הייתה עוד שוב תקווה לתיקונם. בכל אותם הימים, חוץ
מתפילותיו של משה ותיקוניו לחטא העגל, היה הוא מפציר בנוגע לדרך האמצעית ומדבר
עליה, וה" ברוך הוא סירב לו בנוגע לכך.
בחלומי האישה הייתה נמוכה ומלאה, ואולי
מרמז הדבר על אותה המשנה הקצרה בהסברים אבל עשירה באפשרות להסביר דברים.
בסוף, אחרי אי ההסכמה הסופית, אמר ה"
למשה: "פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וְכָתַבְתִּי, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות,
ל"ד, 1).
מראיות המדרשים על העלייה האמצעית: תנחומא פרשת נשא (סימן כ"ג) "יושב בסתר עליון
(תהלים, צ"א, 1) שיושב בסתרו של הקדוש ברוך הוא, שהוא עליון נורא. בצל שדי
יתלונן, שלן שם מאה ועשרים יום כמניין צל".
שבעה-עשר בתמוז עד תשעה באב הם הימים האמצעיים,
והם כוללים דינים קשים, לשם מחילת העם על חטא עגל הזהב. ה" נענה, כאשר אמר לו
משה: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ" (שמות,
ל"ב, 13), ונראה שעשה משה את הכול ביום אחד (לאחר ירידתו מן ההר), בשבעה-עשר
בתמוז, ואז עלה לעלייה השנייה בת ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא
שתה.
תוכן המשנה החדשה בעניין הזה הוא הרצון
של משה רבנו לקבל את הדרך האמצעית המושלמת במידות ולמסור את הדרך האמצעית ההיא לעם
ישראל. במקום לשים את הדגש על קיום המעשה אשר יעשו, דהיינו המצוות, העיקר בדרך
האמצעית הוא במידות, מידות הלב ותכונות הנפש, וכן בדרך ארץ והרגשת הזולת.
עניין זה מקביל לעמוד האמצעי של
ההתבוננות המשולשת של הגאולה השלמה, כאשר מהמידה השלישית, "סגולות הלב",
נפתח השער לי"ג המידות המסוגלות של אסתר הנמצאות במערך אסתר במלכות אחשוורוש
בשושן הבירה. שושן "מושלמת" בי"ג כוכבי מערך השושנה, המשלימים למידות
הלב הטוב. מדובר ב-36 מידות הלב של הברית החדשה השלמה, 10 בעמוד השני של הלוחות, 13
במערך אסתר במלכות אחשוורוש ו-13 במערך השושנה. כל אלה מקבילות למערך המשושה 6
כוכבים 6 פעמים, הם 36 כוכבים בתוך הגליל הסגור הרמטית[1], הנמצאים
בין בשורות העגלה הגדולה ובין שושנת יעקב.
נזכיר את 10 המידות כסדרן:
אמונה, ברכה, סגולות הלב, תפילה, דרך ארץ, תיקון, התקדשות, התחדשות, טעם ושתיקה.
13 המידות המסוגלות של אסתר הן:
כוכב אח -
אחוה - רוח (לב ימין למעלה)
1) אהבה
פנימית להגנת אחרים
2) האהבה
לראות שאחרים יהיו שמחים
3) המידה
לתקן ולבקש מחילה מפני התנהגות בלתי הגונה לזולת
כוכב חש -
חמלה - מים (לב ימין למטה)
4) החמלה
המתחדשת תמיד כלפי הזולת
5) החפץ
החזק לראות בעילוי דרגה בזולת
6) המידה
הפנימית לעורר את כוחות המוח לחפוץ בהבנה, בידע ובחכמה
כוכב שור -
כח האופי - אש (לב שמאל למטה)
7) האמונה
המתחדשת תמיד להשליט את הטוב על הרע
8) הכח הפנימי הנקנה להשיג את הכח החי
של השגחת האל ברוך הוא
9) האהבה לדבר
את האמת, להבחין באמת ולדקדק בדיבור, במחשבה ובמעשה בביקורת-עצמית אובייקטיבית
וניטראלית
כוכב רוש -
כח הניגוד - אדמה (לב שמאל למעלה)
13
מידות הלב הטוב הן: (1) לב אמיתי של אהבה ויראה לה"
אלהינו, (2) לב דורש צדק (3) לב פועל (4) ולב נדיב כלפי כל האנושות, (5) לב רחב
וסובלני, (6) לב נאמן המתחשב בלב הזולת, (7) לב טוב (8) ולב נאמן שבו שורה מלכות
השמים, (9) לב חיובי של חכמה, (10) לב של אור, (11) לב של תקווה (12) וךב של אמונה, (13) לב נקי כתינוקות עליו נאמר "ועל לבו אכתבנה", הלב של התחדשות השמים והארץ, שמים חדשים במוח
חדש שפל וארץ חדשה בלב חדש של הגאולה השלמה.
הרי התורה הקדושה דורשת את כל 36 המידות
הללו לפי דרכיה בקודש, ואין כאן חידושים מצד עצם ההתנהגות הטובה הנדרשת בתורה, אך בגאולה
השלמה הכול מתחדש, יעזור לי ה" להתחדש גם אני. ההתבוננות היא חדשה וכל מה שנכלל
בה או שהוא חדש ממש או שהוא מתחדש. מדוע? מפני שזאת הגאולה השלמה במסגרת השם "אהיה"
האחרון, שבכלל לא היה במצב של התגלות לפני בחירת ה" בצדיק חיים.
עזור לי, ה" אלוהיי, כי מעת שנכנס
הסימן הגדול של תחיית הצדיק חיים בפסח תשמ"ג, אני מרגיש שאני הולך למות זה
כבר לפחות מאה פעמים, ולא ניתן להסביר את ההרגשה. בכל פעם אני מכין את עצמי לסוף בצער
פנימי עמוק על מצבי ובפחד נורא לעלות לדין, ובכל פעם קורה משהו וחוזרת ההרגשה שאני
אחיה עוד שנים. עוברים עלי חלומות קשים בימים האלה, בפרט שאלה שבעה עשר הימים
משבועות עד כ"ג בסיוון (הוא יום פטירתו של הצדיק הנסתר חיים בתשמ"ב),
בהם לא עזבתי את ביתו של הצדיק והייתי לידו. בימים ההם גם זכיתי לעסות את אצבעות
רגליו כמה שיכולתי בכל יום עד הפטירה. באותה תקופה גם בא מלאך (מטעם הצדיק חיים),
ואמר לי שלא זכיתי (להיות מאנשי העלייה), ושהוא גרם לכך שלא אזכה, אך יומיים אחר
כך שאלתי את המורה חיים עצמו אם זכיתי ואמר לי שזכיתי רבות. שני הדברים היו
אמיתיים, כי לא זכיתי להיות צדיק נסתר ולעלות עם הצדיקים הנסתרים, אבל כן זכיתי להיות
מבשר "בא הזמן", שהוא סימנו של הנביא אליהו, זכרו לברכה, וזכיתי גם לבשר
על בחירת ה" בצדיק חיים כגואל השלישי האחרון, להיות החמור אוכל לחם הראשון
ולהיות המחבר העיקרי של כתבי ספר משנת חיים. מודה אני לה" אלוהיי על כל החסד
הגדול והעצום שעשה איתי כל ימי חיי.
בימים האלה מגיעים, כאמור, חלומות קשים
ומחשבות כבדות. בחלום ניתן לי שק מלא בשר והייתי שמח מזה, והייתי צריך לרדת במדרגות
שיורדות מקומה שנייה של בית אל הרחוב, אולי לקחת מונית, אבל נזכרתי שלא היה לי כסף
לשלם על המונית ובכיתי באומרי "אין לי אף פרוטה". היה לי קשה מאוד, מפני
שנשאתי את הבשר, אבל ללא כסף לא יכולתי להובילו לאף מקום. - -
נורא הוא החלום הזה. יש לי בשורות להכין
ולתת, אך אין לי הזכויות להוריד אותן לעולם. חסרות לי זכויות, השם ישמרני. יעזור ה"
ברוך הוא להשיג זכויות!
מאידך גיסא היו בזמן האחרון גם סימנים
טובים וחיובים, כמו החלום שהבאתי פה בהתחלת חלק ב', בו הצדיק חיים אמר לי שחסר
בסעיף האמצעי הסבר, והתאמתי אותו לנושא חלק ב' זה, אם ירצה ה".
אזכיר כאן עוד חלום של נודע מאתמול, שבת,
ט"ז בסיוון תשע"ד, 14 ביוני 2014. היא חלמה על 4 או 5 אתיופים, שהיו למעשה
שדים. נודע ניצבה מעל גרם מדרגות מסולסל, בעוד פרץ היה למטה. פרץ אמר לנודע לרדת
אליו, אבל האתיופים-שדים הפריעו לה, ומכל מקום הצליחה לרדת. בכניסה של הבית ניצבו
האתיופים-שדים, ומישהו שאל כבדיחה: "איפה האנטילופים?".
נודע אמרה: "אלה אתיופים, לא אנטילופים".
השדים הראו אי-סבלנות למילה זו וחשבו שנודע צוחקת עליהם, אבל היא תיכף הסבירה להם
שהיא רצינית ולא התכוונה להעליבם. תשובתה השביעה את רצונם, והם נתנו לה "מתנה",
כמה דפים, ובהם היא הבחינה במילה "גשר". לאחר מכן נתנו לה מתנה, כמה
דפים המיועדים לפרץ והיה כתוב בהם "זנב". נודע שאלה כיצד היא לא קיבלה
היא את המונח "זנב" אלא פרץ, אבל הם לא ענו לה והלכו להם. - -
יכול להיות שזהו סימן טוב בנוגע לעבודת
כתבים שעוד אני צריך לבצע, אם ירצה ה", כי עניין המונח "זנב" קשור
לדברים שצריכים להגיע למטה לעולם.
כ' באייר תשע"ד, 20 במאי 2014:
חלמתי שמישהו הסביר שהרשע הגרמני, יימח שמו, היה ה"לעומת זה" של הגואל
ושל המידות של אסתר המלכה. - -
אמנם המונח "לעומת זה" לא היה
ברור ומעורב עם "המד" (hemd), חולצה (shirt) ביידיש,
אבל
במובן skirt (העניין היה בחלום, אך לא הבנתי מה משמעו). רצה החלום לומר שככוחו
העצום של אותו הרשע לעשות את הרע, כן הוא כוחו העצום של הגואל הנבחר לעשות את
הטוב, כמלך טוב בעולם המצווה בכוחו על הטוב או כמלכה בעלת מידות של טוב וסגולות, המשפיעה
על אנשי העולם לקיים את אותן המידות הטובות. זהו חלום גאולי ונאמר בו "גואל"
ולא משיח, והרמז הוא לאסתר ולמידותיה המסוגלות המתקשרות לפורים ולמרדכי שהיה הגואל
השני לישראל ולא המשיח. מרדכי היה גם המשנה למלך, כפי שהיה יוסף הצדיק בזמנו משנה
לפרעה.
"גוי נבל" יצג את שיא הרוע,
ואחריו התחילו סדרי הגאולה בהקמת מדינת ישראל, כאשר במלאת 35 שנים לקום המדינה בחר
ה" בגואל חיים, ואנו נמצאים כעת בשנה השלושים ושתיים לסימנים השלמים.
יומן:
בערב חג השבועות נודע חלמה כי היו לפניה שני דפים ריקים על שולחן, ויהודי אחד ניצב
משמאלה. הדף משמאל יצג את בני ישראל, והדף מימין יצג את בני ישמעאל. נודע שאלה את
היהודי: "הנה היהודים מאמינים בה" והולכים לפי חוקי התורה, והמוסלמים
מאמינים בקוראן והולכים לפי חוקי השריעה, אך מהו ההבדל ביניהם?" היהודי לא
ידע לענות, כשהשאלה מעט הפריעה לו. לפיכך נודע ענתה: "אני אסביר לך את ההבדל:
המוסלמים מאמינים בה" ומאמינים בחוקי השריעה, אבל הם אכזרים". כשאמרה כך
נבקעו העננים בשמים, ואור גדול ירד. נשמע אז קול מן השמים שאמר: "האכזריות
ההיא שנואה בשמים". - -
זהו חלום חזק מאוד וסימן מובהק למשפט
בין ישראל ובין המוסלמים הקיצוניים, כאשר מידת האכזריות הכריעה נגד המוסלמים.
יומן:
כעת אנו עומדים בפרק הקשה בו נחטפו שלושה נערים על-ידי אנשי חמאס. ישראל החלה
לפעול צבאית נגד תשתיות של חמאס ועצרה כבר כמאתיים חשודים. - -
בג' בתמוז פורסם שהנערים נהרגו ונמצאו גופותיהם.
יום עצוב מאוד היה, כשבעם ישראל היה כעס רב, ובטח אף אחד לא שם לב שדווקא ביום ג'
בתמוז ארגנו החב"דים חג של שמחה ליום פטירת הרבי,
שמחה ששנואה מן השמים.
...............................................
אין דבר גרוע להתפתחות המידות הטובות
המסוגלות מן הרשלנות והאדישות. הרשלנות או העצלנות גורמים לפעולות שליליות. הרי הנמלה
טובה יותר מן העצלן, ככתוב: "לֵךְ-אֶל-נְמָלָה עָצֵל,
רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם" (משלי, ו', 6). אולם אילו עצות נעניק לעצלן? הרי
הוא עצלן ולא יעייף את עצמו בקריאה ובלימוד דברינו.
חשוב לדבר על האדישות, כי יש בה כמה
סוגים, ואם ירצה ה" אחזור לעניין זה בזמנו. רצוני כרגע לדבר על חלום שקיבלתי,
ברוך ה", לפני כארבעה ימים, ב-6 ביולי 2014. ראיתי בו את הצדיק חיים שהיה
נותן שיעור לי ולעוד שניים או שלושה תלמידים. שאל אותי הצדיק חיים שאלה כלשהי, שלא
הייתה ברורה לי, אך היא נגעה ל"תוספות", והשאלה הייתה על מי מדובר בעניין
התוספות האלה? הגם שלא הבנתי דבר בבירור, עניתי שאולי הכוונה היא לה' ברוך הוא.
המורה חיים לא קיבל את התשובה, פניו הבהירו שהיא לא מדויקת, ואז אמר: "זה כמו
אלפי שכבות פלסטיק". באותו רגע התעוררתי מן החלום. - -
קמתי בפחד בחושבי שמדובר במוחי שנתכסה
באלפי שכבות פלסטיק, אבל אחר כך משה ברדי אמר שלדעתו
צריך לחפש את הפירוש בעניינים אחרים, למשל: אם מדובר על המוח, אולי הכוונה היא לכך
שעכשיו בני העולם לא יכולים לקבל את הגאולה השלמה, כאילו מדובר על אלפי שכבות
פלסטיק מכסות. עם זאת, מאחר שמדובר בפלסטיק ולא בברזל או במתכת, אזי מדובר על
שכבות, שבבוא הזמן ניתן יהיה להסירן בקלות.
אחר כך שאלתי את נודע לדעתה, והיא ענתה
שאלה ההוספות שהוסיפו על דיני התורה. המוסיפים את ההוספות סבורים כי מדובר ברצון ה",
אך למעשה אין התוספות רצויות. אלפי שכבות הפלסטיק המכסות הן ככיסויים על היחס
הישיר עם ה' ברוך הוא בעניינים השייכים לאמונה.
העניין לא בא חלילה לשלול, חס ושלום, את
עבודת החכמים, זיכרונם לברכה, בכל דבריהם, מאמריהם ודעותיהם בכל המסורת התלמודית
והפרשנית. אין לנגוע בכל דבריהם וענייניהם, אשר יילמדו גם בדורות הבאים בתקופות
הגאולה השלמה ולא יתמעטו, כי ידברו בהם לומדי התורה כחפצם וכמצוותם. הכוונה היא
בעיקר אל הוספות רבני ישראל שאחרי הרמב"ם, עליו השלום, בחשכת המיסטיקה שיצאה.
ההוספות הללו מכסות ממש על רצון ה".
דוגמא לכך היא תענית הדיבור שעושים פה בקהילות
רבות של ספרדים, החושבים שמדובר בתופסת לעבודת ה", אך אינו כן, כפי שקיבלה
נודע בחלום חשוב, פה בארץ לפני כ-13 שנים, דווקא ביום שהיו מקיימים תענית דיבור
כזו. בחלום באו אלינו רבנים ובחרי אף האשימו את נודע על שהייתה מבשלת חמץ. על אף
שטענה כי אין זה פסח, הם אמרו שהם החליטו שלא צריך לבשל חמץ ביום ההוא, ודיברו
נגדה ברוגז. אחרי שיצאו מהבית ירד מלאך הלבוש כולו לבן, וברצינות עמוקה אמר שלא
רצויות הוספות לה", כפי שהם עושים. בנוסף אמר שלא מתקבלות אותן הוספות לפני
השמים, והלוואי והיו מקיימים את מה שמצווה בתורה. - -
אני זוכר שנכנסתי לבית הכנסת ("עמנואל",
שכונה ט' בב"ש, מרוקאי) והיו שישבו שם כל היום כולו, פניהם עייפות יותר מביום
כיפור והם קוראים בתהילים ובדברים אחרים. אז הבנתי את חלומה של נודע.
מכל זה מובן שביהדות של ימינו עדיין לא
נמצאה הדרך האמצעית השלמה, אם בשל ההחמרות עד אין גבול בסוגיות רבות של הלכה או
בדברים העוברים על "לא תוסיף" ממש, או בשל חושך הגלות ודרכי החסידות הבלתי
רצויים, או מצד המיסטיקה המזויפת וטעות עוון קץ של אחרית הימים וכו'. חסר עוד המשקל המאוזן שהיה מבקש משה רבנו בעלייתו
השנייה המכוסה בתורה.
...............................................
ההשקפה או ההשקפות של זמני הגאלה השלמה מעניקות
פרמטרים חדשים, ומובן שהכול שייך לדבר האמונה – לא רק לאומות העולם כי אם גם לבני
ישראל.
היו מתונים בדין, האם נאמר לפני זמני
הגאולה השלמה "כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם
וְעַד גְּדוֹלָם" (ירמיהו, ל"א, 33) או "כִּי-מָלְאָה
הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-יְהוָה, כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו,
י"א, 9)? במציאות החדשה ישתנה הכול, עם התקרבות תמידית של מלכות השמים לארץ,
ותתגדלנה אמונת וקבלת הסימן השלם של תחיית הצדיק חיים, המקשר יותר ויותר את שני
העולמות. דברי כוכבי הגאולה השלמה יידרשו בענייניהם וקשריהם יחד עם המזלות החדשים
של הדג הגדול לוויתן, ואוהבי בית התפילה לכל העמים יתעסקו בתפילות המזבחות, כשהתחדשות
הכהונה החדשה תעניין את העולם. החמורים של הגואל חיים יעמלו אז בהפצה ובלימוד של
הידע החדש של הגאולה השלמה בכל רחבי תבל.
הרי מה התוצר של כל זאת אם לא ישירות
השראת ה" ברוך הוא על בריותיו, ישירות כללית וישירות ליחידים בעם ישראל ובכל
העולם. בעתיד יוסרו אלפי שכבות פלסטיק ממוחות אנשי ונשי העולם, והם יחיו ביראת ה"
ובאהבתו בדרכים שלא הוכרו בעולם קודם לכן.
נכון ש"אין בין ימות המשיח ועולם
הבא כי אם שעבוד מלכויות בלבד", אבל יש לומר כמה דברים על עניין זה. ראשית, "ימות
המשיח" הם תקופה בת מאה שנה מהקמת מדינת ישראל עד לסוף הדור הרביעי ב-2047/8.
שנית, הקמת מדינת ישראל הייתה רצויה לשם יציאה משעבוד מלכויות לעצמאות, אבל מאה השנים
הללו מלאות עדיין בבלבולים גדולים מכל צד ופינה – בלבולים רוחניים, פוליטיים,
חברתיים, כלכליים, רעיוניים, מדעיים וכו'. מדינת ישראל
קיימת, ברוך ה", ואולם כל היבט בה דורש תיקונים, אפילו הציונות עצמה. דבר
המשיחות, באשר להסבר מונח "ימות המשיח" המסורתי, גם הוא שונה לגמרי מכל
השגה קודמת. בשנה ה-35 למדינת ישראל נבחר הגואל השופט המשוח של מלכות השמים, וזהו
חלק של ימות המשיח, אבל אף אחד חוץ ממעט חמורים לא יודעים על כך, ומדובר בעניין
שבכלל לא מקביל להשגה המסורתית של משיח בן דוד, כמוסבר בכל מקום אצלנו. מכל מקום את
בלבולי המשיחות מפענח החמור אוכל לחם בכתבינו השונים, בהתייחס לסימני משיח בן יוסף
ולסימני משיח בן דוד משתים עשרה השנים הראשונות (מ-1983 עד 1995) בסדרי ירידת
הסימנים השלמים.
...............................................
חלק ג'
י"ח בתמוז: התחלת העלייה השנייה
בהתבוננות המשולשת של הגאולה השלמה.
עוד אינני מבין היטב מהן אלפי שכבות
פלסטיק, אך רק בהשגה כללית אני משער שעניינו קשור לעלייה השנייה, דהיינו לחיפוש
הדרך האמצעית והמידות המסוגלות המובילות לישירות גדולה עם ה". כמובן שבנוגע
למצב לפני הגאולה השלמה, לא היה הזמן מאפשר להגיע אל הדרך האמצעית השלמה. במהלך
הסברינו הזכרנו שגם ישוע חשב להביא את הדרך האמצעית, ולא אאריך בעניינו, אבל
בקיצור נמרץ ישוע ראה את עצמו במצב משיחי מיוחד, אם כי במצב היסטורי בו המידות של
ראשי העם היהודים המלומדים היו מושחתות, עקומות וחסרות לב טוב לגמרי. לכן בהרבה
מאמירותיו ישנה מידת תיקון מידות הלב. ישוע קיבל את השיעורים מבית ספר האיסיי ביחס למידות המתבססות על אהבת הזולת. הוא חיפש קודם כל
לחזק את הקשר עם ה" כבן לאביו בשמים, שהוא הקשר הדרוש כדי להיכנס למידות
המסוגלות של אהבת הזולת מתוך אמונה אבסולוטית בבורא. אמרו חז"ל: "מה הוא
חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום" (בבלי, שבת, י"ט, קל"ג), אבל
בזמנים ההם, ובפרט כמאתיים שנים לפני חורבן בית שני, מידות לומדי התורה היו,
בעוונות, הפוכות מכך. הצד הראשון בתפקידו של ישוע היה להחזיר את לבם של בני ישראל
הלומדים תורה לאביהם בלי מסכים מכסים, בלי מילים של צביעות, בלי להיראות גדול
וחשוב. ישוע ידע שבלי תיקון כזה אי אפשר יהיה לצרף, לשפר ולעדן את המידות שתהיינה
בישירות עם ה".
אולי נוכל להמשיל זאת לאותו ניסיון
להסיר אלפי שכבות פלסטיק מן הדרכים של אז, ואפילו אם ישנם סיבוכים מכל דיבור על
דברי לומדי התורה, נסיר את המסך ונסתכל על המציאות: מידות מלומדי התורה היו
עקומות, רעות וחסרות כל טוב, והיכן הייתה התורה שלמדו? הייתה זו בעיה היסטורית
המפריעה כמעט לכל היסטוריית עם ישראל, והתירוצים לא משביעים שום שכל ישר.
אם נחזור לזמן משה רבנו, לדוגמא, נוכל
לתאר את אכזבתו המרה בעשייתם את העגל אחרי כל הנסים והנפלאות והמופתים שראו במצרים
ובים סוף ובמעמד הר סיני. מדוע לא פעלו בהם מידות טובות של תמימות, פחד מטעויות,
סבלנות לחכות, שמיעת זקני העם, חור ואהרון וכו'? כיצד לא
טיהרו בני ישראל את מידותיהם ואמונתם אחרי כל מה שראו בעיניהם? הרי מה שראתה שפחה
פשוטה על ים סוף לא ראה יחזקאל הנביא במעשה מרכבה!
לפיכך שערו לעצמכם לאיזו דרגת אכזבה
הגיע משה בראותו את זה, ואיזו אכזבה הייתה לו כשהצטרך לשבור את לוחות ה"
שנכתבו באצבע אלוהים! משה נדרש לשרוף דק דק את העגל, להשקות את העם מהמים של הנהר
היורד מסיני, ונתן פקודה ללויים להרוג את האשמים. הוא התפלל על בני ישראל וכשאמר
"זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל" (שמות, ל"ב, 13), סלח
ה" לעם כדבריו.
אנו משערים שהתיקונים העיקריים בחטא
העגל נעשו בי"ז בתמוז, ואחרי כן משה עלה עוד הפעם להיות עם ה" ארבעים ימים
וארבעים לילות, לחם לא אכל ומים לא שתה. בעלייה השנייה לא לקח משה אתו לוחות אבן
בכדי לבקש את הדיברות כפי שניתנו בעלייה הראשונה. הוא היה מאוכזב וחיפש דרך שלא
תבוטל, דרך של מידות ישירות ואמיתיות עם ה" שמתקבעות בלב ולא מסתלקות.
אנחנו רוצים לקרוא לאותה הדרך
"הדרך האמצעית השלמה", אבל לא היה מונח כזה אצל משה רבנו, שהוא מונח הבא
אחרי אלפים שנים של דברי הימים והתפתחות הרעיונות. עם זאת, לא המונח חשוב אלא
התוכן, והוא אינו תוכן פשוט שיכולים להגדיר אותו בפשטות. הפועל היוצא שלו הוא
מידות טובות פנימיות, שלא נוגעות לקצה אחד או לקצה השני, כמוסבר אצל הרמב"ם,
"הנשר הגדול", בהלכות יסודי התורה, אלא הן באמצע, אמצעי שלם.
מכל מקום לא נחפש את עניינו אצל
הרמב"ם, מפני שישנן דרגות חדשות או פרמטרים חדשים לגאולה השלמה, אשר דורשים
מאתנו לחפש את ענייניהם במסגרת השקפה חדשה. למשל: המשפט "כולנו בשר אחד"
נאמר על ידי הגואל חיים ולא על ידי אף אחד אחר, והיא דוגמה ראשונית להשקפה החדשה
המייצרת את הדרך לאמצעי שלם. משה רבנו, עם זאת, היה לפני כל יתר דברי הימים של בני
ישראל, ומכל מקום את קשי העורף של העם ראה הוא בכל נסיעותיהם במדבר, ומידות בני
ישראל המורדות והמתאוות בדברים רעים מיררו את חייו באופן שלא ניתן לתארו. הוא סבל
והתפלל לטובתם, ולא היה עניו כמוהו.
הרי מה שחיפש משה לא היה בטעות, כי אם
לא לפי הזמן שיועד לכך, הואיל והיו צריכים לעבור עוד אלפי שנים של התפתחויות. גם
בקרב בני ישראל וגם בעולם היו צריכים להתרחש מאורעות רבים, עד שבא הזמן של הגעת
אותה הדרך האמצעית הניתנת בעזרת ה" עבור הגאולה השלמה. גם חפצו של משה רבנו,
עליו השלום, להיכנס לארץ, לא היה לפי הזמן, אם כי ידוע שהתפלל על כך יותר מ-600
תפילות, כי משה רבנו, מצד ענוותו העצומה לא ידע שאם הוא היה נכנס אל הארץ המובטחת,
הוא היה מוביל לגאולה השלמה כבר אז, כאשר לפי התוכנית האלוהית חסרו עוד כשלושת
אלפים וחמש מאות שנה עד להגעתה.
אנחנו רק משערים דברים, כי אי אפשר באמת
להכיר במחשבת משה רבנו, אשר היה למעלה בשמים עם ה" ארבעים יום וארבעים לילה,
קיבל את תורת ה" וחוקי ה" וידע את אמיתות כל הדברים שקיבל. אנו מדברים
אחרי מרחקי זמנים ארוכים ודורות ארוכים ומלאים מאורעות, "בינו שנות דור
ודור" בקבלת נקודות הזמנים, המרשות לנו לשאוב ידע מן הבארות המושכלות. נשער
שמשה שאל את עצמו מדוע לא פעלו כל הדברים הנפלאים שראו בני ישראל על מנת להרחיק
אותם מעגל של זהב, עד שעלה הקצף מלפניו. התשובה: לא תוקן הלב! לא נקבעו המידות
המשנות את הדם! לבבות של אבן ולא של בשר! דעות של חשד ולא של נאמנות! ואיפה הייתה
אהבתם למשה, שעשה למענם רבות כל כך והביא אותם להכרת ה" ולראיית פעולותיו?
הוא בתמימותו קיבל את דברי ה" בשבילם, הדריך אותם בנסיו מעל לטבע ובתוך הטבע,
ולימד אותם את כל אהבתו להם, אך להם לא היו אלא מחשבות נמוכות של חשד ושל מרד. היה
למשה רבנו על מה להתאכזב, אך למרות זאת הוא עלה לה" בהתבוננותו בתקווה לקבל
למענם דרך שתקבע את מידותיהם על פי "שִׁוִּיתִי ה'
לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהילים, ט"ז, 8), ושלא תסתלקנה מהם יראתו ואהבתו.
(א)
פצמת
עלינו חרדות
מזבחי מתים פתור לנו
הצל נא ה" צבאות
שמור על חיילינו
במרוצה רד נא והגן
אלהי ישראל אבינו
הסר מוקשי מוות
מסביב לצבאותינו
אל תביט על הפושעים עתה
ה" צבאות
כי לא יועילו ליום מחר
ואין מחירם שווה אגורות
כי עם מבולבל לא הכירום
ורבני כסאות לא ידעו חוכמה
עיוורים וחרשים
ולא כעבד ה" משולם.
(ב)
ובכן קום נא, ה" צבאות
איש מלחמה למחנה עזה
פוצץ רשע מחמאס
ושבור את כל עצמותיהם
כי תקע שופר אריאל
ומענני מעלה הסתכל על כל עזה
משולחן לפניו הרים שופר
ותקע למען ניצחון ישראל.
קודש תסובב על חיילנו
פתח זרמי קדושה
מכוכבי הגאולה
הרם זעם על חמאס
מהכוכב הרביעי הנעתק
ואל תשמע קול ישמעאל
באשר הוא שם
עד כי ישוב בן לאברהם.
(ג' במנחם אב, פרץ גרין, באר שבע)
///////////////////////////////
מהאמור לעיל על הצער של משה רבנו, שגרם
לו לחפש דרך אחרת לטובת בני ישראל, דרך שיוכלו להצליח בה באופן קל ובטוח יותר מדרך
ריבוי והחמרת החוקים, ומהשתדלותנו ליצור השערות על מה הייתה יכולה להיות מחשבתו
בעלייה השנייה, צריכים להפנות את המבט לנביאים, ומדבריהם נגיע לעניין בקיצור הדרך.
לא קשה להבין את הכיוון. בני ישראל היו נתונים
כבר בברית התורה, אך בחטא העגל הם הפרו את הברית. אמנם ה" כבר בעל בם והחליט שלא
יעזוב אותם, ובשל תפילותיו של משה גם סלח להם ומחל להם, אבל אי אפשר להתחמק
מהעובדה שבחטא העגל הם הפרו את תנאי ברית התורה. ידוע במסורת כי הנביא שה"
הבטיח שיגיע לבני ישראל ויהיה כמו משה הוא ירמיה הנביא (ככתוב בפסוק: "נָבִיא
אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ" (דברים, י"ח, 18), ועל כן הברית
החדשה של ירמיה (ל"א, 31) היא הברית החדשה, שניסה למעשה משה רבנו לקבל
בעלייתו השנייה אך לא הצליח כי לא הגיע הזמן לכך. לכן מאותה הנבואה נוכל להבין טוב
יותר מה היו בקשותיו של משה ובעזרת ה", להשיג השגות אודות הדרך האמצעית השלמה.
סוגיה מאוד מעניינת היא, ונשתדל לפנות
אליה בנקודות מבלי להתחמק מהעובדה שדווקא הנצרות התבססה על הברית החדשה של ירמיה.
הסברנו לא מעט כי סימני משרתו המשיחית של ישוע היו בכוח הסימנים ההתחלתיים, שנכנסו
לבית ספר האיסיים על-ידי מייסדו, מורה הצדק, אשר היה בזמנו ראש לל"ו הצדיקים
הנסתרים, ולכן גם היה ביחס מיוחד עם אליהו הנביא. לפיכך גם ישוע חפץ למסור את הדרך
האמצעית למי שירצה להאמין בבשורת מסרו החדש. כוונתו לא הייתה להפר את התורה, את הנביאים
או את מסורת ישראל, כי אם להעניק דרך, שתקל על המאמין לעבוד את ה' ברוך הוא. לא היה
זה בכדי להקל על ההלכה, מאחר שבכמה דברים ישוע אף החמיר על ההלכה (למשל: אפילו
המסתכל על אישה נשואה במחשבת ערווה נקרא נואף, וטוב לו לעקור את העין החוטאת
מלהפסיד את כל הגוף בגיהינום. או שאין ללכת בדרך הרחבה, אלא בדרך הצרה כי הדרך
הרחבה מביאה אל האבדון והדרך הצרה מביאה אל החיים האמיתיים).
צריך להבין, אחרי שהתוודענו אל יסודות
משרתו של ישוע וכיצד התקשרו עם הנבואה האחרונה במלאכי, אף כי פועלו הסתיים באופן
שלילי: "פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (מלאכי, ג', 24),
הנבואה עצמה קשורה עם משרתו של אליהו הנביא. לפיכך הנבואה כוללת גם פן חיובי - להשיב
לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, שיגיע לאחר המעבר
על הנבואות הקשות ביותר, הכרוכות ביום ה" הגדול והנורא. אותה השבת הלבבות
יכולה להיות פועל יוצא אך ורק מהדרך האמצעית השלמה, ולכן לא מוזר שגם ישוע ביקש
למסור את מה שהצליח לקבל בזמנו אודות דרך זו[2]. עם זאת,
רצונו לא יצא אל הפועל כי לא הייתה זכות אז בעם ישראל לקבל בשורות חדשות בענייני
מלכות השמים, ככתוב בספר ישעיה מ"ח, 8: "גַּם לֹא-שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ--גַּם, מֵאָז
לֹא-פִתְּחָה אָזְנֶךָ: כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן
קֹרָא לָךְ". ומפני שלא התקיימה השבת הלבבות, כל הנבואות הסופיות נדחו
כאלפיים שנה עד בוא זמן הגאולה השלמה.
הנקודה המרכזית היא אפוא הברית החדשה
השלמה. היא זו שחיפש משה רבנו בעלייתו השנייה, היא זו שביקש להביא ישוע ונכשל בשל
חוסר זכות של עם ישראל, והיא זו שתצלח הגעתה בתקופת הגאולה השלמה בזכות הגואל
חיים. הדרך האמצעית הקשורה בברית החדשה של ירמיה היא המתממשת אך ורק בגאולה השלמה,
כשהצדיק הנסתר, המורה חיים, הוא שנבחר על-ידי ה" ברוך הוא להביאה וללמדה
לאנושות, גם לישראל וגם לאומות העולם. דרך אמצעית זו מביאה את כל היעודים ומקיימת את
כל ההבטחות בנוגע לגאולה השלמה. עקב כך כדאי לנו להשתדל, בעזרת אהיה אשר אהיה,
לקבל את מה שנוכל מאותה הנבואה של ירמיה בקשר לסימנים השלמים. ואם ירצה הדג הגדול
לוויתן לבוא לשחות איתנו ממימי מזלותיו, נשמח מאוד מכל שחייתו ושיחתו.
ירמיהו, ל"א: ל הִנֵּה
יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית
יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה. לא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ
מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-יְהוָה. לב
כִּי זאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית
יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי
בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי
לָהֶם לֵאלהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. לג וְלא יְלַמְּדוּ
עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמר,
דְּעוּ, אֶת-יְהוָה: כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם
וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה--כִּי אֶסְלַח לַעֲונָם,
וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד. {ס} לד כֹּה אָמַר יְהוָה, נותֵן שֶׁמֶשׁ
לְאוֹר יוֹמָם, חֻקּות יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, לְאוֹר
לָיְלָה; רוגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. לה
אִם-יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה,
מִלְּפָנַי--נְאֻם-יְהוָה; גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ, מִהְיוֹת גּוֹי
לְפָנַי--כָּל-הַיָּמִים. {ס} לו כּה אָמַר יְהוָה, אִם-יִמַּדּוּ
שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה, וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי-אֶרֶץ, לְמָטָּה: גַּם-אֲנִי אֶמְאַס
בְּכָל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל, עַל-כָּל-אֲשֶׁר עָשׂוּ--נְאֻם-יְהוָה".
הפסוקים 34-36 נדרשים למען קיום הברית,
כי "ברית חדשה" היא גם אוניברסאלית[3],
והאוניברסאליות מייצגת את הדילמה הכי קשה שצריכים לפענח בהגדרות ברורות. אומות
העולם גדולות וחזקות ובכל דברי הימים עד הנה מקנאות הן בעם ישראל ולא רוצות לקבלו:
"ז לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים,
חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם--וַיִּבְחַר בָּכֶם: כִּי-אַתֶּם הַמְעַט, מִכָּל-הָעַמִּים.
ח כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם,
וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם,
הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם, בְּיָד חֲזָקָה; וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד
פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם" (דברים, ז', 7-8).
לכן אחרי ההבטחה שהברית הזאת תתפשט
לעולם, דהיינו: שתהיה אוניברסאלית, ככתוב: "וכולם יידעו אותי", יש לפרש
באופן ברור שהכול הוא בזכות עם ישראל, אשר ה" לא יעזוב אותו אף פעם, וכמו
שחוקי השמים והארץ לא יעברו, גם עם ישראל יחיה לתמיד. ה" נצחי, התורה נצחית, עם
ישראל נצחי, וכל סגולת הגאולה השלמה עומדת בזה.
הנבואה האחרונה במלאכי, המפרשת את הברית
הניתנת לאליהו הנביא להודיע על יום ה" הגדול והנורא ולהביא את מפתחות הגאולה
השלמה בהשבת הלבבות אבות ובנים, הוכרחה להבטיח לפניה את הקיום הנצחי של החוקים,
המצוות והמשפטים שקיבל והביא משה מהר סיני: "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה
עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב
עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים"
(מלאכי, ג', 22). בלי האזהרה החיונית הזאת היה אפשר לחשוב שבביאת אליהו הנביא עם
מסורתו העליונה והמיוחדת, שוב לא יהיה צורך במסורת משה ובחוקי התורה. ראו מה שקרה
בברית החדשה הנוצרית. מאחר שישראל לא זכה להתגלות אליהו הנביא, הגיע ישוע וקיים את
הצד השלילי של הנבואה: "פן אבוא והכיתי את הארץ חרם", ובסוף נפרדה
הנצרות מחוקי התורה וממשפטיה. היא הפסידה את הזכות להכיר במעלתו האמיתית של משה רבנו,
חרגה מדרכי האמונה האמיתית, החשיבה את עצמה כיורשת האמת וקראה לעצמה ישראל האמיתי.
בני ישראל היו ללעג וחרפה בעיניה, כי אכזרים הם דברי הימים, מוסיף דעת מוסיף
מכאוב. לא הייתה זו אשמת ישוע כי אם אשמת אבות הכנסייה, שמכל מקום חרגו מהיסודות
ולא הכירו בבחירתו הנצחית של ה" בעם ישראל כעם סגולה, העם הנבחר והאהוב
לה", שדרכו מתקיימות כל הנבואות המשיחייות והגאוליות.
והוא הטעם העיקרי בעניין הבטחת ה" באשר
לביאת משיח בן דוד, היא ההבטחה שדברי הברית החדשה השלמה, וכל מה שקשור בה כבית התפילה
של הגאולה השלמה והלימודים החדשים שמלמד אותנו הגואל חיים דרך ספר משנת חיים וכו', צריכים להיות חתומים בידי עם ישראל ולא בידי העמים. זהו
עניין "חמוֹר, משיח בן דוד", ולא שהוא יהיה מלך וישב על כסא המלך, ולא
שתהיה לו דרגה בקדושים העליונים ויבוא כל העולם לעשות לו כבוד, כי הרי
"חמור" הוא, כמוסבר בכל הסברי הסימנים השלמים. מלכות בית דוד היא מדינת
ישראל, מדינה יהודית, והיא ארץ ישראל הקדושה המובטחת, ותיעשה היא לארץ הקודש דרך
הליכתה להתקדשות ולהיטהרות עד לתקופות הגאולה השלמה ובניין בית המקדש.
בהתייחס לפסוק: "כִּי בֵיתִי בֵּית
תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו, נ"ו, 7) נכון הוא שייקרא על
ידי אומות העולם "בית התפילה שלנו שאנו מתפללים בו", אבל אין הן תוכלנה
לומר שהוא שייך להן, ושהן תוכלנה לעשות בו כרצונן וכחפצן, מאחר ש"שלטון"
מפתחותיו נתון בידי האחראים היהודים, השולטים במסורת ישראל ובכל הידע הנוגע
להתגלות הגואל חיים, השופט המשוח במלכות השמים. מפני שהגואל חיים הוא במלכות השמים
יהיו צריכים להיות שלוחים ונמנים ונבחרים בעולם, בארץ ובבית המקדש, לנהל את דברי
הגאולה השלמה ועניינו כפי שהתקבל בסימן מהצדיק אבוחצירא: "אז אתה הוא החמור,
משיח בן דוד", כי גם הנמנים והנבחרים למשרת משיח בן דוד יהיו חמורים לגואל
חיים.
בבראשית רבה ע"ו, ו', נאמר על
הפסוק "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר" (בראשית, ל"ב, 6):
"שור" זה משיח המלחמה (שהוא משיח בן יוסף) ו"חמור" זה משיח בן
דוד, ככתוב "רוכב על חמור". - הסברנו שזהו מדרש יפה, שלא מפורש בשלמות,
כי בהנחה והחמור הוא משיח בן דוד, מי הוא אז הצדיק הנושע הרוכב עליו? התשובה שאנו
מודעים לה כיום היא שמדובר בגואל היושב במלכות השמים ורוכב עליו בעולם. מובן שלא
ידעו אז מענייני סודות מלכות השמים המתגלים בגאולה השלמה, ולכן לא יכלו להשלים את
פירושו, כי אם החמור הוא משיח בן דוד הוא אינו יכול להיות גם המשיח בן דוד הרוכב
עליו. ומדוע נקרא "עני"? משני טעמים: מלשון עניו, כי הצדיק חיים היה
עניו מאד וסבל בענווה עצומה את סבלו האחרון, וגם מלשון עניות ממש, כי הצדיק הנסתר היה
עני בכל שנותיו במילאנו, ועוד מרמז המושג על כל השנים של הדור הרביעי הזה, שהגם
שהגואל הוא הנבחר מאת ה" אלהינו להיות הגואל האחרון, כמעט ואף אחד אינו מכיר
בו מלבד חמורים מעטים, ולכן מדובר במצב של עניות, עד שיתגלו ויתקבלו הדברים אחרי
הדור הרביעי.
לפיכך עניין מלכות בית דוד הוא בכך
שהגאולה השלמה תהיה ביד יהודים בארץ ישראל, נבחרים ומקבלי אחריות מהגואל חיים
למשרותיהם בבית המקדש בן 7 הקומות, 13 מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, שיקום
בירושלים וגם בבאר שבע, ועניין עיקרי הוא לגאולה השלמה האוניברסאלית שתהיה. אז לא
ירימו ראש אנשים מאומות העולם לחשוב, אחרי שהם כבר יודעים את אמיתות הדברים, שהם
יכולים למנות את עצמם ולקבל אחריות על עצמם לעשות לפי רצונם. יש להבין זאת היטב,
ועל הדברים להיות מוגדרים ומקובלים לפי רצון ה" ביד הגואל חיים. חס ושלום
וחלילה וחס שיקרו טעויות בדברים אלה. והוא טעם הפסוקים 34-36 בספר ירמיהו
ל"א, אחרי בשורת הברית החדשה.
ישנם שלבים היסטוריים שקשה או בלתי
אפשרי לעמוד על ענייניהם, עד שלא מגיע זמנם ההיסטורי. כוונתי פה היא לעניין
האוניברסאליות המובטחת להתממש בגאולה השלמה. בתורה לא בא עניין זה בפירוש כי אם
ברמזים: "ו וּשְׁמַרְתֶּם,
וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים: אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן,
אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם
וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. ז כִּי
מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ,
בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו. ח וּמִי
גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים
צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם
הַיּוֹם" (דברים, ד', 6-8).
הפסוקים האלה מבטיחים שבסוף כך יהיה,
ומדובר על האוניברסאליות העתידה לבוא, מאחר שבעתיד אין תועלת גדולה מזו שהעמים
יכירו בחכמה ובאמת של ישראל. עם זאת, לא התקיים דבר זה עד כה בדברי הימים ואם ברמה
כלשהי אולי כן, בוודאי שלא ברמה אוניברסאלית כוללת. וכן הוא לגבי האוניברסאליות
בספרי הנביאים, שאצלם הגיעו מילים מפורשות על תכנית ה". נדמה לי שהנבואה
החריפה והחדה ביותר היא בספר ישעיה, מ"ט, 5-6, בפסוק פלאי ומסמר שיער בנוגע
להיות האוניברסאליות מרכזית במחשבה, בכוונה ובתכנית ה": "ה וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי
מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו, וְיִשְׂרָאֵל לוֹ יֵאָסֵף; וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה, וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי.
ו וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי
עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב;
וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ".
כל פעם שאני רואה את המלה
"נקל" בפסוק, האמור מאת ה" ברוך הוא, אני מתפלא. גאולת שבטי יעקב
ועשרת השבטים המפוזרים בעיקר בין הנוצרים היא מהדברים החשובים ביותר של הגאולה
השלמה. הכיצד יאמר ה" על דברים אלה, המבטאים את התפשטות הישועה לאומות העולם,
דברים קלים ("נקל")? דבר מדהים הוא!
אמנם בנבואת מלאכי האחרונה וגם בנבואה
של ירמיה על הברית החדשה, לא רואים בפירוש את דבר האוניברסאליות. בנצרות, הכרוכה
בפן השלילי של נבואת מלאכי והמייחסת את נבואת הברית החדשה לעצמה, יצאה האוניברסאליות
עקומה באמונה פסולה, מפני שלא שמרה על מרכזיותו של עם ישראל לפני ה" ברוך הוא
לכל הזמנים.
וכן נאמר גם על האסלאם, ששמר על אמונת
האחדות אך חרג מאמונת בחירת ה" בעם ישראל, ובכך שיבש את כל היחסים האמיתיים.
מכל מקום, כפי שלמדתי מקרוב בספר "למי שייכת הארץ הזאת?" מאת יעקב שביט
ויהודה ריינהרץ, יש הבדל גדול בין הסורות
בקוראן שנכתבו לפני כן במכה לבין הסורות שנכתבו לאחר
מכן באלמדינה, ולפיכך יש בקוראן דברים אמיתיים על התורה,
שניתנה לעם ישראל, ועל ארץ ישראל, שניתנה לעם ישראל, אבל אחר כך, בשל רוגזו של מחמד
נגד היהודים באלמדינה, חרג הוא מהדרך הישרה והאשים את
היהודים בכל מיני האשמות, מה שהתבטא גם בקוראן.
חלק ד'
הסקנו עד כאן שעיקר חיפוש הדרך האמצעית מצד
משה רבנו בעלייה השנייה קשור בעניינו עם הברית החדשה שקיבל אחר כך ירמיה הנביא,
והסברנו את הקשרים בזה, שהרי ירמיה הוא הנביא הדומה למשה, וסבל ירמיה מכל הנביאים
באכזבתו מחוסר האמונה בציבור ביחס לדבריו, שהיו מאת ה". הצדיק חיים לימד אותי
שטעם היות ירמיה הנביא כמשה היה בגלל סבלו, כי סבל משה רבנו מאוד ממעשיהם הבלתי
נאמנים של בני ישראל וכו', ומפני שאנו משערים שמשה רבנו
חפץ לקבל את הדרך האמצעית השלמה באותה עלייה שנייה, אנו צריכים אפוא לחקור את דברי
וענייני נבואת הברית החדשה של ירמיה. חשוב להבין את הפסוקים הבאים גם באשר לקיום
הנצחי של עם ישראל לתמיד ובהתמדת אהבת ה" אליו וגם באשר לאוניברסאליות של
הגאולה השלמה.
הזכרנו גם את הקשר בין הנצרות ובין
נבואת ירמיה, כי הנצרות נקראת על שם הברית החדשה הזו של ירמיה, ומכך הסקנו שגם
ישוע רצה למסור את הדרך האמצעית השלמה לבני ישראל לפי הדרכים שקיבל בבית ספר האיסיים.
עם זאת, בזמנו לא התאפשר שכלל העם יאמין בדבריו ויקבל את משרתו, ובאמת נדחו כל
הנבואות המשיחיות והגאוליות כאלפיים שנים, עד שמגיעים אנו
לזמן הקמת מדינת ישראל, בחירת ה" בגואל האחרון וירידת הסימנים השלמים. לכן
עלינו לחפש דווקא את הלימוד אודות הדרך האמצעית השלמה ממה שניתן להשיג מאותה
הנבואה של ירמיה הנביא על הברית החדשה:
ירמיה ל"א: "ל הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה;
וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה. לא לֹא
כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם
הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ
אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-יְהוָה. לב כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם,
נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה
יִהְיוּ-לִי לְעָם. לג וְלֹא
יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר,
דְּעוּ, אֶת-יְהוָה: כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם
וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה--כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם,
וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד".
"הִנֵּה יָמִים בָּאִים,
נְאֻם-יְהוָה":
מדוע "הנה ימים באים"? לדרוש:
אל תקראו יָמים אלא יַמים, רמז שבהתגלות הברית החדשה של הגאולה השלמה, יתגלו איתה
גם הימים השמימיים של י"ג המזלות החדשים של הדג הגדול הלוויתן. הרי דג גדול
הוא, ובאילו ימים הוא שוחה אם לא בימים הגדולים שלו? אך מה נוגע דבר המזלות של
הלוויתן והימים החדשים שלו עם הברית החדשה? נתור בהמשך אחר תשובות לשאלה הזאת, כי
באמת עצומה מאוד היא הברית החדשה, כמו כל ענייניה בגאולה השלמה.
הברית החדשה של הגאולה השלמה כרוכה
בשינויים עצומים בכל העולם, במנטאליות שונה ממה שהיו המחשבות הכלליות הקודמות.
אמרו חכמינו, זיכרונם לברכה: אין בין ימות המשיח ועולם הזה כי אם שעבוד מלכיות (בבלי, שבת, ס"ג, ע"ה). ונכון הוא שזהו כלל
גדול, שלא יחשבו בני אדם שבנוגע למה שכתוב בנביאים: "שָׁמַיִם חֲדָשִׁים
וָאָרֶץ חֲדָשָׁה" (ישעיהו, ס"ה, 17) הכוונה היא שחוקי השמים וחוקי
הכוכבים ישתנו, והארץ לא תהיה הארץ שאנו חיים עליה, אלא ארץ אחרת בחוקים חדשים
משלה. דווקא בגלל פסוקים כאלה על שמים חדשים וארץ חדשה הוכרחו החכמים להזהיר אותנו
שלא לקבל מילולית את הדברים, ולא לחשוב, כי ייפרצו גדרי הטבע וחוקי הטבע, וייהפך העולם
למציאות רוחנית שאין בו פסולת כלל, ולא תהיה שוב שום התעייפות מעבודה, ויהיו בני
אדם כמלאכים או שכך יקרה לבני ישראל בעוד יתר הגויים יתפקדו רק לשרת את העם הנבחר.
עם זאת אין הכלל הזה מכחיש בשום אופן את
השינויים הגדולים הכרוכים בגאולה השלמה ובתקופותיה, המרומזים בדברי נביאי ישראל
ואף בנבואות בלעם הרשע. ראשית ההבנה צריכה להיות, שהברית החדשה של ירמיה מייצגת
שינוי גדול ונפלא מאד, שינוי היסטורי עולמי כשכל העולם אחרי הדור הרביעי ישתנה
לגמרי, ובני האדם, גם בני ישראל וגם בני העמים, יתאפיינו בתפיסות שכליות חדשות
ובמידות נעלות ביחס העבר.
"נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי
בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה":
אחרי שישנם לומדי תורה בכל הדורות, מדוע
עתה נדרשת ברית חדשה בכדי ש"נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם
אֶכְתְּבֶנָּה"? פשט: עוד התורה לא הייתה בקרבנו
ולא הייתה כתובה על ליבנו, ובכדי שיתקיים ויתבצע דבר זה נדרשת ברית חדשה. ודאי
תשאלו: מה יקרה ומה יהיה ומה מספרת לי הנבואה הנסתרת הזאת? מה יבוא להכניס את התורה
לקרבי ויכתיב אותה על ליבי? וכל אלה השוקדים על התורה ועל העבודה יומם ולילה, האם
התורה לא נמצאת בקרבם ולא כתובה על ליבם? ומה הם האמצעים החדשים הבאים עם הברית
החדשה הזו, שיפעלו פעולות נפלאות וחדשות, ויגרמו לשינוי היסטורי זה בעם ישראל?
יש נבואה נוספת לברית הזו בספר ירמיה, פרק
ל"ב: "לט וְנָתַתִּי
לָהֶם לֵב אֶחָד, וְדֶרֶךְ אֶחָד, לְיִרְאָה אוֹתִי, כָּל-הַיָּמִים--לְטוֹב
לָהֶם, וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. מ וְכָרַתִּי לָהֶם, בְּרִית עוֹלָם,
אֲשֶׁר לֹא-אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם, לְהֵיטִיבִי אוֹתָם; וְאֶת-יִרְאָתִי אֶתֵּן
בִּלְבָבָם, לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי. מא וְשַׂשְׂתִּי
עֲלֵיהֶם, לְהֵטִיב אוֹתָם; וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת,
בֶּאֱמֶת--בְּכָל-לִבִּי, וּבְכָל-נַפְשִׁי"
כולם קוראים את הנבואה הזאת ואומרים
בצדק, כי נבין אותה אך ורק כאשר יגיע הזמן, ומאחר שיודעים שאותו הזמן הוא זה של
הגאולה השלמה, מובן שלא מגיעים אל פירושו עד לזמן הגאולה השלמה. רציתי רק להבליט
את חוסר ההבנה, כי נבואה זו מאוד לא מובנת, על אף היותה עצומה עד אין חקר בכל
משמעותה. למעשה רק עתה אנו משערים שמוסתרת בה דרך אמצעית שהיא שלמה, אשר מתגלה אך
ורק בגאולה השלמה. משה רבנו ניסה בעלייתו השנייה לקבל למען עם ישראל את הדרך
האמצעית השלמה הזאת. ספק אם נתגלתה לו, ואם כן נתגלתה לו, בוודאי לא ניתנה לו רשות
למסורה לעם ישראל. משה התווכח, כביכול, עם ה' ברוך הוא בעניין זה ארבעים ימים
וארבעים לילות, לחם לא אכל ומים לא שתה, עד שבסוף אמר לו ה": "פְּסָל-לְךָ
שְׁנֵי-לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (דברים י',
1).
בהתבוננות המשולשת, העלייה השנייה קשורה
בסימני יצחק אבינו, סימני יצחק קשורים בשם "אשר", ומשרתו של ישוע קשורה
ב"ריש" של השם "אשר". הרי במשרת ישוע מטרתו העיקרית הייתה
למסור לבני ישראל "מסר חדש", כפי שהכריז הוא שלא בא להכחיש את התורה או
הנביאים או המסורת אלא להשלים, דהיינו במסר חדש. חשוב מושג זה, כי לא היה עניינו
להחליף או לשנות את ההלכה או "לנגוע" בתורה ובמסורת, אלא ללמד דרך של
רוח חדשה שתשנה את הלבבות ותהפוך את ההשקפות המוטעות להשקפות נכונות וטובות. אציין
שכלל הדרך השלמה האמצעית לא יכלה לצאת מן השם "אשר", לא מצד מסורת אליהו
הנביא מן ה"אלף", לא מצד מסורת מרדכי הצדיק בגאולת פורים מן ה"שין"
ולא מצד ה"ריש" שנפלה בגורלו של ישוע בן מרים ויוסף. טעם כללי מקוצר לכך
הוא שכבר ראה ה" ברוך הוא שבכדי להביא את ישראל ואת העולם לגאולה השלמה, דברי
הימים יזדקקו לכל שלושת השמות "אהיה אשר אהיה".
הטעמים ההיסטוריים לכך הם בעיקר חמישה:
1) לא נטהר עוון עגל הזהב עד עוון האצילות של ספר הזוהר שהחל במאה השלוש עשרה. 2)
לא נוצר מקלט לצאן הנאבד של בית ישראל עד ליצירת והתפשטות הנצרות. 3) לא התקיים
מקום לעמים רבים משורש ישמעאל ולעמים נוספים שיילוו איתם עד המאה השישית והתפשטות
האסלאם. 4) הצורך בהתפשטות עוון האצילות 400 שנה לפני השואה במחנות ישראל והתפשטות
תנועות החסידות עד השואה. 5) חשיבות הקמת מדינת ישראל ב-1948.
הברית החדשה השלמה באה מפני שהפרו את
הברית, והשואה בעוונות הוא עונש על הפרת הברית, כפי שהסברנו אודות החטא בפסוק "יִזְבְּחוּ,
לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ-- אֱלֹהִים, לֹא יְדָעוּם; חֲדָשִׁים מִקָּרֹב
בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דברים,
ל"ב, 17) וכן אודות העונש שלאחר החטא על ידי "גוֹי נָבָל" (שם, 21),
הם הנאצים, יימח שמם וזכרם מן העולם לנצח נצחים. עד הנה, עד בחירת ה" בגואל
חיים, לא נודעה מהי הפרת הברית האמורה בנבואה זאת, הגם שעצם עוון האצילות הוסבר בהרחבה
על-ידי הרב ה"פטיש" יחיא אבן שלמה אלקאפח
בספר "מלחמות השם", שהודפס ב-1931 בירושלים, ולכן לא ניתן היה עוד לקשר
את העוון לעונש השואה. הרב הסביר את הפירוש של "ויזבחו לשדים" וכו', אבל לא הגיע בזמנו ל"גוי נבל", ולכן היה זה
אחד מתפקידינו בעבודת כתבי ספר משנת חיים להסביר את העניין.
הנבואה מדברת על כריתת הברית עם בית
ישראל ובית יהודה, וכדי להבין את העניין הזה צריך לדעת את ה"סוד" ההיסטורי
שגילה לנו הצדיק חיים בעודנו בעולם, והוא שרוב נשמות עשרת השבטים נמצאות במחנות
הנצרות על פי השגחתו יתברך. כמו כן, כל הנבואות המרמזות על בית ישראל ובית יהודה
מתבצעות בסוף על ידי תיקון הנצרות שבספר משנת חיים, וחיוני הוא התיקון לגאולה
השלמה, כי כפי שהצאן הנאבד מבית ישראל יינצל מהנצרות התיאולוגית, כן מיליוני
נוצרים יגיעו אל אמיתות הדברים, ייצאו מהברית החדשה הנוצרית וייכנסו אל הברית
החדשה השלמה של הגאולה השלמה בזכות הגואל הנבחר חיים. ראו אפוא שדרך היא מאת השגחת
ה" ברוך הוא לפתיחת שערי גויים רבים, שיובאו לברית הסופית השלמה כדי לקיים
חלק חשוב של אוניברסאליות של הגאולה השלמה. וכן חיוני הוא תיקון הבנת משרתו של
ישוע, כי ביטול התיאולוגיה הנוצרית לא מספיק, אלא יש צורך שהנוצרים ידעו ויאמינו
בעניינו האמיתי של ישוע. לפיכך אין התיקון מושלם ללא השגת ואמונת משרתו המשיחית
ההיסטורית של האיל, שהוקרב במקום יצחק אבינו על הר המוריה בעקידה.
חשוב גם לציין, כי גם הקמת דת האסלאם על
ידי מחמד הינה חלק חשוב באוניברסאליות הגאולה השלמה.
אם נתמקד בעם ישראל, הרי שמצפת התפשט העוון
במחנה ישראל, העוון שהוא עוון קץ אחרית הימים לישראל, המביא את עוון עגל הזהב בסוף
ההיסטוריה של ישראל לשיא. אחרי ה"מקובלים" של צפת התפשטו התנועות
החסידיות כולן, מלאות אמונה בדרכי ה"סודות" של ספר הזוהר ושל שני לוחות
הברית של הרב משה קורדובירו, של הרב יצחק לוריא ושל הרב
חיים ויטל בספרו "עץ חיים" ועוד, ונעשה כלל עם ישראל החרדי והאורתודוכסי
למאמין בקדושת ספר הזוהר ובכל שיטת האצילות. בעוונות הרבים הוא העוון המנובא בפרשת
"האזינו" כמוסבר אצלנו באריכות, ובעוונות היא הפרת הברית המוזכרת ברמז בנבואת
ירמיה, שהרי הנבואה המכריזה "והם הפרו את בריתי" מדברת על עוון גדול
וכללי וקשה מאד. מפרשת "האזינו" נודע בפירוש שהעוון הוא של עבודה זרה
ממש: "אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו", ועד עתה, ברגע כתיבת טקסט זה,
לא מבינים הרבנים ולומדי התורה, חוץ ממעטים מאוד, את עוון העבודה הזרה בישראל, אם
כי גם אותם מעטים לא יודעים עוד את מה שאנו מסבירים על "יזבחו לשדים" ו"גוי
נבל". ישנם בעם כבר כמה אנשים שמכירים את העבודה הזרה של חב"ד, אבל אינם
יודעים כי שורשי הדברים בעוון האצילות. על המתבונן היטב להבין שמאחר שהפרת הברית היא
כה גדולה וגרועה, יש צורך בברית חדשה כדי לרפא ולתקן את כל המצב. בדומה לכך,
בתקופת עגל הזהב, אז הופרה ברית התורה, עלה משה רבנו בעלייה השנייה בכדי לחדש את אותה
הברית.
בסוף תובנה כל הנקודות הללו, ויובן איך הן
מתקשרות לעוון עגל הזהב, לעלייה השנייה של משה, לעוון העבודה הזרה המרומזת בפרשת "האזינו"
ולעוון קץ אחרית הימים של דוקטרינת עולם אצילות האלוהות, בר מינן, המרומז בהפרת
הברית החדשה של ירמיה.
"לא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי
אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם
מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנכִי בָּעַלְתִּי
בָם--נְאֻם-יְהוָה":
בני ישראל אמנם הפרו את ברית התורה כמה
פעמים באופן שהיה על הברית להתחדש, כמו במעשה העגל ובמסה ובמריבה, ואולם הנבואה התייחסה
בכלליות אל ברית התורה שנכרתה אחרי יציאת מצרים במעמד הר סיני. ואמנם איך שיהיה
ואיך שהפרו את הברית מספר פעמים במדבר ונתחדשה הברית, לא מצאנו שנתחדשה או נכרתה "ברית
חדשה", ולא מצאנו אפוא שהתקיימה נבואה זו בירמיה. כי ברית חדשה אינה
סתם התחדשות של הברית כי אם ברית חדשה ממש. האירועים לאחר יציאת מצרים משויכים
על ידי ירמיה לאותה הפרת ברית ראשונה, הקשורה ישירות להפרת אמונת הדיבר הראשון,
בעוד הברית החדשה היא שונה ("לא כברית").
תקופת הברית החדשה אינה קשורה להקמת בית
המקדש השני בזמן עזרא ונחמיה, כי בתקופתם התחדשו התורה והמקדש, אך אין דיבור על
ברית חדשה, אלא על התחדשות התורה. כמו כן אין מדובר בגאולה השנייה לישראל (גאולת פורים),
אשר הציגה גם היא את התחדשות התורה ולא ברית חדשה כלשהי. בנוסף, בשני המקרים לא התקיימה
גאולה שלמה, מפני שלא התקיימה גאולת עשרת השבטים. לפיכך הנבואה מתייחסת לזמן מאוחר
יותר בדברי הימים.
ועוד מפרק ל"ב של ירמיה:
"לז הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת,
אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַהֲשִׁבֹתִים
אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח. לח וְהָיוּ
לִי, לְעָם; וַאֲנִי, אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. לט וְנָתַתִּי
לָהֶם לֵב אֶחָד, וְדֶרֶךְ אֶחָד, לְיִרְאָה אוֹתִי, כָּל-הַיָּמִים--לְטוֹב
לָהֶם, וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. מ וְכָרַתִּי
לָהֶם, בְּרִית עוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא-אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם, לְהֵיטִיבִי אוֹתָם;
וְאֶת-יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם, לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי. מא וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם, לְהֵטִיב
אוֹתָם; וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, בֶּאֱמֶת--בְּכָל-לִבִּי,
וּבְכָל-נַפְשִׁי"
"מִכָּל-הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר
הִדַּחְתִּים": הברית החדשה שייכת לזמן סוף הגלות
הארוכה, כ-2600 שנה אחרי שנובאה.
"וְהָיוּ לִי, לְעָם; וַאֲנִי,
אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלהִים": חזרה על התנאי הזה, שיהיה הכול באופן
אחר בקיום ההבטחה הזאת ששוב לא תופר, קירוב בין ה" ועמו ישראל, שרצוי היה בכל
הדורות, אבל אינו מתקיים אלא בגאולה השלמה.
"וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד,
וְדֶרֶךְ אֶחָד, לְיִרְאָה אוֹתִי, כָּל-הַיָּמִים--לְטוֹב לָהֶם, וְלִבְנֵיהֶם
אַחֲרֵיהֶם": מעניין מאוד המושג "לב אחד ודרך
אחד", דהיינו: לפני הברית החדשה לא היה לב אחד ודרך אחד. לב אחד הוא ממילא של
הגאולה השלמה: "וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם" (מלאכי, ג', 24), אבל מהי הכוונה ב"דרך
אחד"?
אעז ואומר: אחרי הדור הרביעי תסתלקנה
תנועות החסידות, כי לא רצויה אותה הצורה של היהדות. ואם תאמרו: אך בתנועות אלו יש גם
אוהבי תורה ומצוות, מוסר נעלה ושירים טובים, אז השירים כנראה שיישארו, אבל כל
התנועות הללו, שנוסדו על רקע הקבלה השקרית של הזוהר וקבלת צפת, לא תישארנה, בשל
קריסת יסודותיהן. ובאשר למוסר, אין צורך בתנועות החסידים ללמוד וללמד מוסר.
כך יקרה גם בכל החברות החרדיות שקיבלו
את דעת האצילות, שכולה תישרף בסוף, ואיתה יפלו מנהגים רבים, שיסודותיהם בדעת
האצילות השקרית. צורת היהדות תשתנה מאוד בעקבות השינוי והניקיון הזה, כשבמקביל, כל
לימודי התנ"ך, המשנה, התלמוד והפוסקים יישארו וימשיכו. שינוי משמעותי יתרחש גם
בכל קהילות הספרדים שכולן אוחזות בזוהר, ב"פתיחת אליהו" המזויפת ובשם הייחוד
הפסול, וכמו כן תבוטל ההבחנה העדתית בין הקהילות השונות, ויתאחד מנהג בית הכנסת בעקבות
תיקון הטעויות והוספת הזכויות של הגאולה השלמה. אז תהיה "דרך אחד"!
בנוסף לכך, גם המוני יהודים שכבר לא מגיעים
לבית הכנסת, אלא רק שומרים על ראש השנה וכיפור ופורים ופסח, יחזרו לדת אחרי שיראו
את כל השינויים הגדולים בקרב היהדות המסורתית. יש מהם שיחזרו לבית הכנסת, ויש מהם שיבואו
לקהילות המנהג החדש של הגאולה השלמה. ומכל מקום "דרך אחד" הוא, כי לא
סותר המנהג החדש את מנהג בית הכנסת, כמוסבר בספר משנת חיים. (אולי צורת הזכר "דרך
אחד" במקום "דרך אחת" מרמז על עניין המנהג, שאין סתירה במסגרתו, מאחר
שמנהג הוא בלשון זכר).
עם זאת, לב אחד ודרך אחד אינו רק במנהג,
כי אם גם באמונה החדשה של הגאולה השלמה ובהדרכה החדשה על פי כל לימודי הגואל חיים
דרך י"ג עלי ספר שושנת משנת חיים, דרך החוק החדש, לימוד ספר הכוכבים וי"ג
המזלות של הדג הגדול לוויתן, ויותר מכל דרך תחייתו של הצדיק חיים מן המתים
והתקרבות מלכות השמים לארץ.
ואכן שמים חדשים וארץ חדשה והיראה
שתיכנס ללב והלב החדש ששוב לא ייפרד מאהבת ה" נכללים כולם בדרך האמצעית השלמה,
המתגלה דרך המזלות החדשים של הלוויתן. מרמזים על כך החכמים במדרשיהם, ונדרוש גם
אנחנו לפי השמות החדשים וענייניהם ב"סוד" גאולי: "וכל מעגליך עד
לוויתן" (נאמר אחרי העמידה של המנחה במנהג החדש). הדרך האמצעית של הדג הגדול
היא זו שחפץ משה לגלותה למען עם ישראל, כי מההתגלות ההיא הייתה יראת השמים נקלטת
בלב, הופכת את מידות האדם למידות מצוינות בטוב, בחסד וברחמים ומפתחת את זרמי
המחשבה להבין את רצון ה" ברוך הוא. לפיכך מפתח הלוויתן הוא זה שאנו מחפשים
בכל הדרשה הזאת, ורמז הוא בשם משה, שמן המים משיתיהו,
כי נשמתו הכללית של משה רבנו היא מהמים העליונים, שהם גם מים עליונים של העולם
הבא. מזלות הלוויתן הם המים העליונים של העולם הזה, ולכן דווקא משה ביקש מה' שהמים
העליונים יהיו אמצעים לירידת היַמים של הדג הגדול, בכדי להביא את המים ההם למטה
להיות ירושתם של עם ישראל.
זהו עניין הברית החדשה, שאינה ברית חדשה
לתורה חדשה, כי הרי התורה היא התורה היחידה לכל הזמנים, אך עם המים היורדים
מן המזלות של הלוויתן נדרשת ברית חדשה כי המזלות חדשים הם ומסוג אחר הם, ויש להחזיקם
במקומם למטה בעולם ובלבבות בני האדם. משה רבנו, עליו השלום לעולמי עולמים, מרוב
ענוותו לא התחשב בעובדה שאותה הברית החדשה היא כבר של הגאולה השלמה, וכאילו התבלבל
בשל קבלתו בראשונה את כל השם "אהיה אשר אהיה" ולא התחשב בעובדה שאמר לו
ה": "כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי
אֲלֵיכֶם" (שמות, ג', 14), כי הרי תפקידו היה בגאולה הראשונה בלבד ולא
בענייני גאולת השם "אשר" או בענייני הגאולה השלמה ("אהיה"
האחרון). במסגרת עניין זה נכללת גם תחינתו של משה לה" להיכנס עם בני ישראל אל
ארץ כנען וסירובו של ה" למרות יותר משש מאות תפילות שנשא משה, כי מרוב ענוותו
של משה, הוא לא הרגיש שמעברו לארץ המובטחת הייתה מביאה את עם ישראל לגאולתו השלמה
כבר אז, ולא היה זה רצוי לפניו יתברך. זאת מאחר שידע ה" שצריכים לעבור עוד כמה
אלפי שנים, עד שיהיו ישראל והעולם בכלל מוכנים לקבל את הגאולה השלמה.
"מן המים משיתיהו"
רמז הוא לכך שלא דיבר משה אל הסלע להוציא ממנו מים ובמקום זאת הכה את הסלע במטהו. על
פי הפשט נענש ולא יכול היה להיכנס לארץ, כי לא קידש את שם ה", אך האמת היא
שסיבוב מן השמים הוא, מפני שאם משה היה מקדש את שם ה" ומוציא מים מן הסלע רק
בדיבור ללא אמצעים אחרים, אז היו המים העליונים של מזלות הלוויתן יורדים מהיַמים
הגדולים של מעלה והייתה מתקיימת אז הגאולה השלמה. עם זאת, הזמן אז לא היה הראוי
לכך, כאמור, כי עם ישראל היה צריך לעבור עוד היסטוריה גדולה וארוכה המלאה בטעויות
רבות שיש לתקנן בכדי שתהיינה מתוקנות ליתר דברי הימים, עד שבסוף יוכלו כל בני
ישראל להיות כשרים לקבל את הגאולה השלמה, כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם
דרכיי.
"כִּי אֶסְלַח לַעֲונָם, וּלְחַטָּאתָם לא אֶזְכָּר-עוֹד":
בני ישראל צריכים ליפול ולעבור בכל סוגי
העוונות והחטאים, ואף להפר את הברית, כדי שתתגלה הרפואה הגדולה והעצומה של בחירת ה"
בגואל השלישי הסופי, תתגלה מלכות השמים, ויתגלו המים העמוקים והגדולים והרחבים
והאוניברסאליים של מזלות הלוויתן, ההופכים את כל מידות הלב לטובות ולחיוביות גם מצד
השכל ומצד הדם. זוהי משמעות ההליכה בדרך האמצעית השלמה, שמשה רבנו, עליו השלום,
היה חפץ בכל ליבו לקבל ולהוריש לבני ישראל בעלייתו השנייה.
לא ניתנה לו רשות אז, כאמור, וה" ברוך הוא הסביר לו שמצד טובת הדברים בעצמם משה צדק,
כי כאשר יורדים המים העליונים לעולם ומתגלים בלב האדם, אין דבר טוב מהם מכל צד
ופינה בשכל ובדם לרצות רק מעשים הגונים בקיום רצון ה". ואולם לשם קבלת אותם
המים הטהורים והשמחים נדרשות הכנות רבות ואף קשות, גם בדברים שבני ישראל צריכים ליפול
בהם ולקבל עונשים ותיקונים במסגרת הכנות היסטוריות רבות. אם לא יעברו אותם, לא
ייוצרו בהם הכוחות הדרושים לקבל את המים הטובים העליונים ההם של הדג הגדול, ומכל
מקום מפני שמשה בעצמו נמשה מן המים ונבחר להיות המתווך בין ה" ובין ישראל,
רצה הוא בכל חפצו לזכות את ישראל בקבלה האמיתית החדשה ההיא. לכן ליקט טענות
לוויכוחו, כביכול, עם ה" והתייחס למה שכבר עבר על העם: מאתיים ועשר שנות
עבדות וראיית מעשי ה", הצלה וגאולה, ומכל מקום כבר חטא העם בחטא העגל וקיבל
את עונשו ואת תיקונו. בטענות כאלה התווכח עם ה" בחושבו להכשיר לעם את הדרך ולקבל
למען העם את מימי הלוויתן, אך בכל פעם הראה לו ה" את גודל ההכנה הנדרשת
לקבלתם, ואמר לו שאם ירדו המים ההם, ואחר כך יחטאו שוב בני ישראל, שוב לא יהיה
תיקון ולא כפרה ולא סליחת עוון ומחילת חטאים, ולכן אמר לו לבסוף: "פְּסָל-לְךָ
שְׁנֵי-לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (דברים,
י', 1).
בשל כך נבין שה" ברוך הוא הכין מקום
לקבלת אותה הקבלה החדשה האמיתית שמשה חפץ להביא, על ידי נביא כמוהו, והוא ירמיה
הנביא שקיבל את הברית החדשה שמשה רצה לגלות לבני ישראל. ירמיה הנביא חי לפני חורבן
בית ראשון, לפני כאלפיים ושש מאות שנה. הבטחת אותה הברית החדשה הייתה צריכה להינתן
עוד כשבית המקדש הראשון עומד, קרוב לחורבן, בעוונות, על מנת לכלול את התקווה שתבוא
לאחר שהפר העם את ברית התורה, כשחורבן הבית בוודאי לא בא אלא בשל הפרת הברית. בפורים
התחדשה האמונה בתורה ובמצוות, וחידש עזרא בהמשך את ברית התורה, אבל לא נקראת היא,
כאמור, ברית חדשה, מפני שלא הייתה היא ברית חדשה, אלא נבנה בית המקדש השני, ונתחדשו
הכהונה ומעשה הקרבנות ושלושת הרגלים, ונמשכו דברי הימים עד לזמן ניסי חנוכה, אז
הייתה הזדמנות להתחדשות הרוח בין כל היהודים, אבל הדבר לא קרה ומאז התרחשה ירידה מוסרית
ושחיתות כוהנים וכו', כאשר מאתיים השנים לפני חורבן בית
שני, בעוונות הרבים, היו שנים של שפל, של פילוג לכתות רבות ושנאת חינם ביניהן, ושל
רעות רבות נוספות.
בזמן ההוא חי צדיק אמיתי, שהיה גם צדיק
נסתר, ראש ל"ו הצדיקים הנסתרים בדורו, וכמי שנודע בקרב האיסיים כמורה צדק. הוא
יסד את בית הספר האיסיי, שכלל את חכמי בית הספר, ואת
הקהילה האיסיית. עניין מורה הצדק ובית ספר האיסיים חשוב
מאוד בדברי הגאולה, מאחר שקיבלנו שישוע, ששהה 3 שנים אצלם, הוא האדם השני של
הגאולה, בין משה רבנו ובין הגואל הנבחר של הגאולה השלמה, הצדיק חיים. זכיתי
כתלמידו של המורה חיים בחייו לקבל שיעורים שערכם הרב בל ישוער בדבר מורה הצדק, חכמי
בית ספר האיסיים, דברי סודות של הקבלה המעשית שהיו שם ועוד. חיוני לענייננו הוא
טעמו של מורה הצדק בייסודו את קהילת האיסיים, ולימד אותי הצדיק חיים, שמורה הצדק
בחכמתו ראה בנבואתו שבסוף, מרוב תועבות ועוונות כוהני המקדש, ייחרב בית המקדש ו"לֹא
תִשָׁאֵר פֹּה אֶבֶן עַל אֶבֶן", כלשונו של ישוע
אחר כך, המובאת באוונגליונים (מתי, כ"ד, 2).
סדרי בית הספר היו מחמירים מאד, כאשר מורי
ותלמידי בית הספר לא התחתנו ולא ישנו כי אם שעות ספורות ביממה. הם טבלו במקווה בים
המלח לפני יציאת עמוד השחר בכל יום בהכנה לתפילה והיה אסור להם לדבר על דברים
בטלים. היררכיה של דרגות קדושה התקיימה בבית הספר, ולפי דרגותיהם היו יושבים ליד שולחן
האוכל שלהם. דהיינו: לפי הזכות שנראתה בהם על ידי מוריהם. כל סדריהם נוהלו בקדושה
ולשם שמים ובדבקות בה", והם גם עזרו לאנשי ונשי הקהילה הציבורית בסיוע
ובתרופות ורפואות ובכל מה שנזקקו להם. הם היו ההפך הגמור מן הרוע, הצביעות וההתנהגות
המזויפות של כוהני המקדש וגם מהרבה לומדי ומלומדי תורה בזמנים ההם. ישוע למד בבית
הספר האיסיי שלוש שנים וקיבל בה את הקבלה המעשית, דרכה
ביצע מעשים נסיים במשך משרתו הקצרה (פחות מארבע שנים) המובאים באוונגליונים.
ישוע למד דברים רבים מהסדרים המשיחיים
שהיו בבית הספר ושמוזכרים במגילות קומראן, שנמצאו לפני יותר מ-50 שנה במערה הקרובה
לים המלח, אם כי לא הוזכר ישוע באותן מגילות. העובדה שישוע שהה שלוש שנים שלמות
בבית הספר נמסרה לי על ידי הצדיק חיים, וכן מסר לי המורה את עובדת השפעתו הגדולה
של יוחנן המטביל עליו. אם נחזור לענייננו ולדרך האמצעית השלמה, שאנו משערים שגם
ישוע רצה להביא לעם ישראל דרך משרתו, לא נמצא אותה באוונגליונים או בכתבים נוצריים
ואחרים אלא דרך הסימנים ההתחלתיים המוסברים אצלנו בעיקר בספר "בין הסימנים
ההתחלתיים לסימנים השלמים".
לפיכך לא נמצא את הדרך האמצעית השלמה
בנצרות, הואיל וכל הנצרות הינה מסולפת וחורגת מהאמת, אך מכל מקום מרומז על אותה
דרך אמצעית בסימנים ההתחלתיים, אשר מושלמים לבסוף בגאולה השלמה. שלושת המאגים שעקבו
אחרי כוכב כריסטו הם סימן התחלתי בלבד לגילוי ספר
הכוכבים של אברהם אבינו בסימן כוכבי הגאולה השלמה, אותו מלמד אותנו הגואל חיים.
סימן הכוכבים השלם שייך לדרך האמצעית השלמה. תחייתו מן המתים של ישוע גם היא הייתה
רק סימן היסטורי התחלתי ביחס לסימן השלם של תחיית הצדיק חיים בסימן השלם של תחיית
המתים, השייך לדרך האמצעית השלמה של זמני הגאולה השלמה. וכן סימן מלכות השמים של
הנצרות, שדיבר עליו ישוע במשלים, לא התייחס אלא למלכות בלתי שלמה בעולם הבא
("קדם מלכות השמים"), שהגם שהיא חשובה מאוד בסדרי הזמנים (כלומר: במשך אלפיים
שנות נצרות), היא לא הייתה יכולה להתקשר לעולם בדומה למלכות השמים השלמה עם ביאת
הגואל הנבחר חיים, אשר יצרה דרכי התקרבות חדשה ומתמדת בין מלכות השמים לארץ. לפיכך
לא ניתן היה להגיע דרך הנצרות אל דרך אמצעית שלמה, אלא רק במסגרת הסימנים
השלמים של הגאולה השלמה. בניגוד לנצרות בה האור לא אמיתי, האור החדש של הגאולה
השלמה מאיר בתוך בית התפילה לכל העמים שיקום בעתיד ושיכלול שבע קומות, י"ג
מזבחות תפילה ומחצלת אסלאם וכן מקום מיוחד לכמה סוגים של קורבנות.
מובן גם שהאתון שרכב עליה ישוע לא יכלה
לעשות הרבה, מפני שלא יכלה לדבר ולהסביר את דברי הגאולה. בניגוד אליה, החמור אוכל
לחם אוכל, נוער ואומר דברים אמיתיים רבים. בגאולה השלמה הכוכבים מספרים כבוד אל
ממש, מלכות השמים יורדת ומתקשרת עם העולם, בית התפילה שייעשה בית המקדש השלישי ולא
ייחרב שוב בדברי הימים ייבנה בירושלים ובבאר שבע, החמור אוכל לחם נוער ומדבר, משמח
לבבות אנוש ומלטף את עור חיות השדה, ואחרי הדור הרביעי ויום ה" הגדול והנורא
בני ישראל ובני העולם ימצאו את עצמם כרוכים בחיים חדשים בעקבות תחייתו השלמה של
הצדיק הנבחר מאת ה" אלהינו, המורה חיים.
אז ישירו משה ובני ישראל והזוכים מאומות
העולם את שיר המזלות של הדג הגדול לוויתן, יושפעו השפעה רבה מן הדרך האמצעית השלמה,
ויבין כל העולם מה הייתה הדרך האמצעית השלמה שקיווה משה לקבל בעלייה השנייה,
ושקיבל אותה ירמיה הנביא בצורת ברית חדשה, ברית שנתגלתה בתפארת הברית השלמה רק בביאת
הגואל חיים.
אז ישיר מזל תחיית הציפור, וקמו המתים
לתחייה
אז ישיר מזל קרב הדג, ותהי בעולם אמיתות
האמונה
אז ישיר מזל משקולות החמור, וחמורי
הגואל יאכלו לחם
אז ישיר מזל הצב המואר, וקטן וגדול יראו
את בית לחם
אז ישיר מזל מלכות הג'ירף, ויתפלאו כולם
על עולם חדש
אז ישיר מזל כוכב התכנית, ויחגוג ישראל בחג
ממש
אז ישיר מזל מקלט הארמדיל על ישועות האל
בדור התכלית
אז ישיר מזל אגם מלח, ויאכלו צדיקים
מהלווייתנית
אז ישיר מזל עֵמֶק מֶרקורי, וחכמי לב
ירגישו אֵל ממרום
אז ישיר מזל סוף הדקה, וישמחו כולם
שהגיעו עד הלום
אז ישיר מזל הבושם השמימי על אהבה רבה
לשם האל
אז ישיר מזל גוב האריה, וישמח העולם
בדרכי הגואל
אז ישיר מזל יופי גן העדן במזלות לוויתן
עד תום
ויגילו בני אדם בפלא יועץ, אל גיבור,
אבי עד, שר שלום.
חלק ה'
"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה
אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל
וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (במדבר, כ"ד, 17):
"קם שבט מישראל" – הקמת מדינת ישראל. "ומחץ פאתי מואב" – את
שונאי ישראל מבין הערבים, שאביהם משותף לזה של ישראל, אברהם אבינו, ומרומז על כך
בשם מואב. "וקרקר כל בני שת" – ממעשה גבורת ישראל וממעשי חכמתם יקרר את
חום הלבבות של מבקרי ישראל בכל העולם. ישתקו אלה שיכולים להינצל, וייהרסו השונאים
שאין תקווה בגאולתם.
מדוע "דרך כוכב מיעקב"? והאם
הוא הכוכב שמביא או לפחות שמסמן את הגאולה השלמה? סימן גדול הוא, שחזה בלעם הנביא
הרשע בנבואה אמיתית. במזלות החדשים של הדג הגדול לוויתן כוכב התכנית ממוקם שישי, והוא
כוכב המצביע על כל תכנית הגאולה השלמה. יש לדעת דבר בסיסי על אודות גילוי הגאולה
השלמה בתקופותיה, כפי שקיבלה נודע בחלום, בו ראתה את הגואל חיים יושב על כיסא במלכות
השמים, כיסא זהב הצבוע בצבעים כתכלת וארגמן, והסביר המורה חיים שאפילו המלאכים לא
יכולים לעלות ולהסתכל על הכסא, ושכוכבי הגאולה הם המקשרים את מלכות השמים לארץ.
-
זה מביא אותנו אל הפתרון שאנו מחפשים,
דהיינו הדרך האמצעית השלמה (בחלק זה של הטקסט ניגע בהקשרה הכוכבי), שכבר הסברנו
שהיא שייכת אך ורק לגאולה השלמה, היא הדרך האמצעית בין מלכות השמים והארץ, דהיינו:
כוכבי הגאולה. כוכבים אלו, כדי שיקשרו את מלכות השמים לארץ, צריכים כוכב שדורך
מיעקב, הוא הכוכב המפליא של הגאולה השלמה, והוא הכוכב שבאלפיים השנים האחרונות
נקרא כוכב כריסטו הבא בזכות הענווה ולפני כן נקרא כוכב
מלכיצדק.
זהו כוכב מפליא בהרבה פנים, שמות
ועניינים. כוכבי הגאולה מצד עצמם מרוב גדלותם ועוצמתם לא היו מקשרים את מלכות
השמים לארץ באופנים מאוזנים ורק מעט מאוד היו יכולים לעמוד בהשפעתם. לכן ברא ה"
ברוך הוא כוכב מאוד מיוחד, ששמו הראשון ההיסטורי היה כוכב מלכיצדק, כי היה קשור
הוא בירושלים בסימן מלך שלם, הואיל ושמה העתיק של ירושלים היה שלם, ורמז הוא לשלמות
המשיחות שתהיה במקדש ירושלים. הוצאת היין והלחם על ידי מלכיצדק גם הם רמזים
משיחיים, כאשר הכוכב הזה נקרא גם כוכב בית לחם, שהוא רמז משיחי ללחם הגאולה. הפסוק
"וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" (בראשית,
י"ד, 20), מלמד שאברהם אבינו נתן למלכיצדק מעשר מכל שבי המלחמה, ורמז נפלא הוא
לעניין הכוחות המיוחדים של כוכב זה, שהיות והוא כוכב משיחי המוכן לתפקידי מתן שירות
לבני ישראל ולבני האדם בכלל, יש לו הכוח לקבל את המעשר, דהיינו עשירית מן השפע של
כל כוכב וכוכב מכוכבי הגאולה.
תכליתו הסופית של הכוכב היא עבור הגאולה
השלמה, כי רק אז מתגלה ספר הכוכבים של אברהם, ודרך הספר הזה מלמד אותנו הגואל
חיים, במסגרת הסימנים השלמים, את כוכבי הגאולה. כוכב המפליא שמתגלה ומקבל מעשר
מהם, אופה את הידע במאפית בית לחם כדי לשלוח את הלחם לעולם, על מנת שיאכלו ממנו
חמורי הגואל חיים, וכך יגיעו דברי הגאולה השלמה למטה לכתבים ולעולם. זהו "דרך
כוכב מיעקב", כי הכוכב הזה דורך בדרכו המיוחדת לעבור על יתר כוכבי הגאולה
בכדי לקבל את החלק העשירי מהשפעתם.
הכוכב המשיחי נקרא כך, מפני שאם רוצים
להבין מהי המשיחות צריכים ללמוד את ענייני הכוכב הזה. כוכב זה מפליא עד אין חקר, כי
הרי ששת הסימנים השלמים נכללים בו, אם כי בסתר במשך אלפיים השנים האחרונות מתחת
לשם כוכב כריסטו הבא בזכות הענווה. זאת הואיל ולא נשלמה
מלכות השמים, ושום עניין בנצרות לא יכול היה להיות שלם, כשעצם האמונה הנוצרית
הייתה בטעות. עם זאת, בבחירת אל שדי בצדיק הנסתר חיים מתגלים ששת הסימנים בשלמותם,
והלא עניין זה, שהסימנים השלמים כבר מסומנים בכוכב מפליא זה, מפליא גם הוא.
שימו לב שהכול הוא בזכות הגואל ופעולותיו,
כשהחמורים בעולם נדרשים כדי לקבל את הדברים. אני מכנה את הכוכב "משיחי",
כשבכך אני מתכוון למה שהגואל חיים מוציא מכוכב המפליא ושולח לחמורים ולעיירים
בעולם, כדי שיכתבו את הדברים, אשר בבוא הזמן יהיו מוכנים להתקבל: לגלות את ספר
הכוכבים של אברהם אבינו, לגלות את הצדיק הנסתר, הנבחר לגואל, המורה חיים, שאחרי
סבלו הנורא האחרון קם בתחייה להיות השופט המשוח במלכות השמים, לגלות את האור החדש
של בית המקדש השלישי הסופי בן שבע קומות, שלושה עשר מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם,
לגלות את תפקידיו של החמור האוכל את לחם הגאולה מהכוכב המפליא הזה, לגלות את הזמן
של הדור הרביעי הזה ואת ענייני יום ה" הגדול והנורא ולהסביר מה שיכולים על
תחייתו של הצדיק חיים.
אלה התפקידים הגדולים שמעניק הכוכב
המשיחי המפליא לפי הדרכת ואחריות הגואל חיים, ולכל אחד מהתפקידים האלה ישנם כמה
ענפים לפי ענייניהם, כהסברי המידות האהובות על גרם מדרגות השיש הלבן בסימן מלכות
השמים, הסברי המנהג החדש של בית התפילה והחוק החדש של הגאולה השלמה ועוד. לפיכך האמינו
לי, החמור אוכל לחם לא יכול להיות המשיח מפני שעם כל התפקידים המשיחיים הללו, לא היה
לו זמן או כוח לעשות שום דבר נוסף, הי-הא!, הי-הא!, הי-הא! אני צוחק אבל הצחוק הזה
הוא חלק מהבנת הדברים, הי-הא!
אם נחזור לדרך האמצעית השלמה (בהקשרה
הכוכבי, כאמור), נבין כי אלו הם בעצם כוכבי הגאולה השלמה המקשרים את מלכות השמים עם
העולם, וכוכב המפליא בתפקידיו המשיחיים מקבל את המעשר מהם ואופה את הקמח בתנורו
הבית-לחמי, בכדי שהחמורים יוכלו לקבל ולאכול את הלחם. זהו כוכב המפליא שדרך מיעקב,
ובלעדיו אין הגאולה השלמה יכולה להתקבל בעולם.
ואמנם אם כוכבי הגאולה הם הדרך האמצעית
השלמה של הגאולה השלמה, וכוכב המפליא מפיק את הלחמים להשלמת תפקידיהם של כוכבי
הגאולה, אזי המזלות החדשים של הדג הגדול לוויתן הם היַמים הגדולים, המשלימים את
חיי בני האדם בעולם בכל מיני שמחות ותענוגות. כוכבי העגלה הגדולה, בית הדין, אסתר
במלכות אחשוורוש, השושנה וכוכב המפליא לא נקראים בשם "ים" אלא בשמות כוכביים
רגילים, בעוד ששלושת כוכבי פיו של הלוויתן נקראים בשם "ים", ואחריהם מגיעים
מזלות הלוויתן, כשכל מזל הוא מערך של כוכבים רבים, שכל אחד מהם הינו ים גדול של
עניינים ותענוגים.
ראש חודש אלול, א' באלול תשע"ד:
"הִנֵּה יָמִים בָּאִים,
נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית
חֲדָשָׁה": רמז הוא, כאמור, שאין לקרוא ימים באים כיָמים אלא כיַמים. "נְאֻם-יְהוָה":
מאת ה" הם הימים הבאים. "וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית
יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה": בית ישראל הם הנשמות של עשרת השבטים,
הנקראים על ידי ישוע הצאן הנאבד של בית ישראל. הפסוק מזכיר אותם קודם לבית יהודה משני
טעמים עיקריים: 1) הם נמצאים בנצרות ונדרש הכוח העצום של הברית החדשה להצילם ממקום
נמוך יותר ביחס לעם ישראל, המוכר בזהותו כבית יהודה (יהודים). 2) היות שהם נמצאים
בנצרות, שמבחינתה נוסדה בברית החדשה הזאת של ירמיה, צריך לסייע להם לצאת מהברית
החדשה הנוצרית ולהיכנס לתפארת הברית החדשה השלמה בזכות הצדיק הגואל חיים.
ואמנם אם כן הוא הרמז בימים, נשתדל
להבין למה. הסברנו שהדרך האמצעית השלמה ענייניה קשורים בכוכבי הגאולה השלמה, מפני
שהם מקשרים את מלכות השמים לעולם, והסברנו את הטעם שצריך דווקא את כוכב המפליא בכדי
להשלים את הקשר הזה, והתחלנו לשיר שירי מזלות. אני מבין שפיו של הדג הגדול חפץ
לדבר מפני שפיו הוא, ואולי גם רוצה לשיר. וגם אני מבין שאם ישיר, רצונו לשיר על
המזלות של הדג הגדול. לא צריך להיות גאון כדי להבין זאת! בתורה ישנה שירת הים
דווקא, "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות, ט"ו, 1), ולכן נראה שהשירה באה
בקשר לים או ליַמים, לפה הלוויתן ולמזלותיו. הלא קריעת ים סוף היא פסגת כל הנסים
השייכים ליציאת מצרים, וגם רמז הוא במילים "ים סוף", שהוא סוף וגמר
ופסגת כל הנסים והנפלאות של יציאת מצרים, כשמה שבא אחר כך בגילוי מעמד הר סיני הוא
כבר בסוג אחר לעצמו. לפיכך כוכבי ימי פיו והמזלות של הדג הגדול הם הים סוף של
הגאולה השלמה, ומהם דווקא יוצאים השירים הנפלאים שיבואו מהם, בעזרת ה", גם
בדורות הבאים.
בטח היו רוצים לשיר גם אסתר במלכות אחשוורוש
ואפילו בית הדין של מרדכי, כוכבי העגלה הגדולה וכוכבי שושנת יעקב. אף אחד לא מונע
אותם משירתם, וכוכב המפליא מלחין במקהלתם, אך עם זאת שירת פיו ומזלותיו של הלוויתן
עולה עליהם, והוא כי מזלות הלוויתן הם הסובבים מלמעלה על כל יתר כוכבי הגאולה, גם
על כוכב הנון העצום והארוך בשלוש צורותיו: של יהושע בן נון, של הנון הפינאלית של שושן ושל הנון הסופית של לוויתן, גם על שלושים
וששה כוכבי המשושה, גם על כוכבי העיניים, האוזניים והנשימה, כוכב השפתיים וכוכב
הלשון, וגם על שבעת כוכבי האמהות המסתיימים בכוכב אסתר סוף כל הנסים. המזלות של
הדג הגדול לוויתן מסתובבים למעלה מעל כל אלה, ולכן אין השירה יורדת אלא מהם, ככתוב
אצלנו בתפילת מנחה אחרי העמידה: "זה הנון שיצרת לשחק בו וכל מעגליך עד לוויתן".
כל זה נועד להבהיר: 1) את המצב האמצעי
של כוכבי הגאולה בין מלכות השמים והארץ. 2) את הדרך האמצעית השלמה הכרוכה בספר הכוכבים
של אברהם אבינו. 3) כי כוכב המפליא משלים את כל ההשפעה והשפע מכוכבי הגאולה, בקבלו
מעשר מכל כוכב, והוא אופה את הקמח בתנורו, כדי שיאכל על ידי החמורים האוכלים את
הלחם. 4) כי מזלות הלוויתן הם המסתובבים מלמעלה ומשפיעים על יתר כוכבי הגאולה 5) את
היות השירה כרוכה במזלות הלוויתן שנדרשת שירתם, כפי ששירת ים סוף היא השורש לכל
השירים המוכשרים לקדושה.
אני מתחיל לגלות את מקומה של הדרך
האמצעית השלמה, ועוד יתגלו ענייניה בתקופות הגאולה השלמה הבאות. אני יודע שכוכבי
הגאולה הם האמצעים שמהם מתגלה הדרך האמצעית השלמה, בשירותו של כוכב המפליא. זהו
עצם הגילוי המכוון לדורות הבאים, והוא הקשר החדש ההיסטורי הנפלא בין מלכות השמים
והארץ. כוכבי הגאולה הם האמצעים להתגלות ההיא, שכאשר היא מתחילה, היא נמשכת תמיד ולא
פוסקת עד לתקופות עתידיות ועד לתקופת תחיית המתים הפיזית. תקופת תחיית המתים תהיה
תקופה שתשפיע על תקופות אחרות שיבואו אחריה, כאלו שאין לנו יכולת לשער אותן. זאת כי
גם את תקופת תחיית המתים הפיזית אין בכוחנו לשער, כל שכן את התקופות הבאות אחריה. עם
זאת, בנוגע לתקופת תחיית המתים אנו יודעים שתחיית הגואל חיים היא הסימן השלם המביא
את העולם לבסוף אל אותה תקופה, ולא נדרשים לכך סימנים אחרים.
נחזור לזמננו, כי קיבלנו בסתר, ביחס לעולם
אני מתכוון, את סימני שמות כוכבי הגאולה ביחד עם הסימנים השלמים. הדברים כבר
חתומים אצלנו בספר משנת חיים, ואחרי תום הדור הרביעי ב-2047, העולם כבר יהיה במצב,
שבו הוא יוכל לקבל את כל הבשורות החדשות, את הרוח החדשה ואת הקדושה החדשה. אז
תתגלה הדרך האמצעית השלמה. ומה עניינה? "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם,
נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה
יִהְיוּ-לִי לְעָם" (ירמיהו, ל"א, 32). הברית תהיה בקרבם ותיכתב על
ליבם. ולא דבר שיבוא הוא וילך, מאחר שכתוב לאחר מכן בספר ירמיהו, פרק ל"ב
(39-41): "לט וְנָתַתִּי
לָהֶם לֵב אֶחָד, וְדֶרֶךְ אֶחָד, לְיִרְאָה אוֹתִי, כָּל-הַיָּמִים--לְטוֹב
לָהֶם, וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. מ וְכָרַתִּי
לָהֶם, בְּרִית עוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא-אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם, לְהֵיטִיבִי
אוֹתָם; וְאֶת-יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם, לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי.
מא וְשַׂשְׂתִּי
עֲלֵיהֶם, לְהֵטִיב אוֹתָם; וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת,
בֶּאֱמֶת--בְּכָל-לִבִּי, וּבְכָל-נַפְשִׁי".
לא דבר קל לנו הוא לתאר את ההשגה המפליאה
הזו, באשר לברית החדשה השלמה: "לא אשוב מאחריהם", דהיינו: שלא תהיה שוב
הפרת ברית לכל יתר דברי הימים. אין זה אומר שתבוטל הבחירה החופשית חלילה, כי אינו
כן, אלא שהעולם יהיה בדרגה נקייה ביחס לעבר, כי ייעקרו כבר שורשי הרע. לכל גבר
ולכל אישה תהיה בחירה חופשית, ואפילו יוכלו לבחור ברע, כי הרי גם היצר הרע יתקיים,
הואיל ואין העולם מתקיים בלעדיו, אך מדובר במצב אחר בו באופן כללי הטוב בעולם יגבר.
זהו העניין, בזמני הגאולה הבאים שורשי הרע יתבטלו, ובני האדם שיישארו בעולם יכירו
בה" אחד, ובליבם תהיה אהבה לעשות טוב. הם יפחדו מהחטא, ותשרה אז השראת טובת ה"
בעולם בגלוי - ההפך מהסתר הפנים שהיה בעולם עד התקופות הגאוליות
החדשות.
לפיכך נכון שבני אדם יהיו חופשיים לבחור
את הדרכים שהם חפצים ואפילו לבחור ברע אם הם רוצים. עם זאת, יהיה יותר קשה לבחור
ברע, כאשר הטוב נמצא בבני אדם ובעולם בכלל, כל שכן שיהיה יותר קשה לעשות דברים
רעים או בלתי הגונים בחוץ או לפני אחרים. הטוב יהיה פנימי יותר ממה שהוא עכשיו, ואת
זאת מבטיחה הנבואה: "ונתתי תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה".
הנבואה מדגישה נקודה זו, כי הטוב שיימצא בעולם תלוי בקרבה הזאת דווקא, המאפשרת שהאמונה
תהיה נכונה, חזקה ואמיתית, וששכלם והרגשותיהם של בני האדם יהיו בעלייה ובשיפור מתמיד.
מקשרי הסימנים השלמים נודע כי אחד
הטעמים העיקריים ששם הגואל הוא חיים הוא מפני שממלכות השמים ודרך כוכבי הגאולה
השלמה מוריד ויוריד המורה חיים לעולם את עץ החיים. אי אפשר עתה להבין בדרך ברורה
איך בדיוק הדבר קורה ויקרה, אבל דבר עצום, גדול ומפליא הוא, וירגישו בו בעתיד בני
האדם. טבע העולם יחזור לטבעו, אחרי שבדור הרביעי בני האדם עיקמו אותו לגמרי, והם
אינם יודעים שוב מה טבעי ומה לא טבעי. בימינו, ברבים מבתי הספר במדינות המערב אם שואלים
ילד או ילדה מה מינם, הם עונים כי יחכו עד שיגדלו ואז יחליטו הם בעצמם, ה"
יצילנו. חלקים גדולים מהעולם השתגעו ממש והם נמצאים מחוץ לטבע האמיתי לגמרי. נאבד
חוש הטבע לחלוטין, וכבר הבאנו מהנבואות החדשות של הדור הרביעי, שבדור הזה יש לטבע רשות
למרוד נגד כל אלה היוצאים נגדו, כאשר נוראים ואיומים הם עונשי הדור הרביעי הנופלים
על העולם.
אחרי הדור הרביעי, בו ימותו כארבע
חמישיות מבני האדם בעולם, ויישארו אלו שיש להם אמונה ואוהבים את הטוב, יתחיל גם
הטבע, כפי שברא אותו ה" ברוך הוא, לחזור במהירות לאיתנו, מפני שבני האנושות
הנשארים יאהבו את הטבע ויכבדו אותו, ויענו השמים לטוב הזה, האהוב מאוד על ידי האל
בורא הטבע. אני מסביר זאת מפני שעץ החיים שיירד לעולם יירד לעולם הדומה לגן עדן, כי הרי עץ החיים בגן העדן הארצי
הוא, שהוא גן יפה, טוב וטבעי.
ישנו עניין נוסף שחשוב להבינו. בגן עדן
נמנע מאדם וחוה לאכול מעץ החיים בשל חטא אכילתם מעץ הדעת טוב ורע, והם גורשו מהגן.
כל דברי הימים מאז, ובפרט אחרי מתן התורה והחכמה, היו במסגרת תיקון חטא עץ הדעת
טוב ורע, ובהרבה פנים לא רק התורה אלא גם הקוראן ואפילו הברית החדשה הנוצרית באו
לשם תיקון זה: ללמד את האנושות להחזיק בטוב ולהתרחק מהרע. הסברנו בכתבינו, שכאשר
מגיעים הגאולה השלמה והסימנים השלמים, מתבצע תיקון שלם של עץ הדעת טוב ורע גם ביחס
לכל מה שקדם, כאשר אפילו חכמי ולומדי התורה צריכים להיתקן מהעוון הרע והנורא של
אצילות האלוהות, בר מינן. באופן כללי כולם צריכים תיקון, והתיקונים הנדרשים כתובים
ומוסברים בספר משנת חיים. לפיכך עץ החיים היורד לעולם מכוכבי הגאולה ומהרקיע השמיני
יורד כשחטא עץ הדעת טוב ורע תוקן.
אם נפרש זאת במקצת, חטא עץ הדעת עומד
בשתי קטגוריות כלליות: א) הדעות המוטעות מצד עצמן. ב) גאוותנות ויהירות היוצאות
מהשגת הידע, ואפילו אם אותו הידע הוא נכון ואמיתי. דוגמא לכך היא מות 24,000
תלמידי חכמים בתקופת רבי עקיבא במגפה, בעוונות הרבים, בגלל שנאת חינם שהייתה בהם, כי
שנאת חינם נובעת בעיקרה מהעדר הענווה. אם לימוד התורה מביא גאוותנות במקום ענווה הרי
שאינו נחשב ללימוד תורה אמיתי, אפילו אם הלימודים מצד עצמם אמיתיים, ואם החכמה היא
אמיתית. הגאוותנות והשחצנות מנוגדות לתורה האמיתית ולחכמה האמיתית. מה תועיל חכמת
התורה, אם המקבל אותה מתגאה בה ומחשיב את עצמו לאדם חשוב?
לכן חיוני ביחס לנושא זה של עץ החיים, שיירד לעולם בזכות הגואל חיים, שאנשי ונשי העולם בדורות
הגאולה השלמה לא יהיו יהירים אלא יהיו כולם בסוגי הענווה ושפלות הרוח. שלא יחשבו
את עצמם לחשובים ושלא יתגאו על כל מה שלומדים, אלא יתנהגו בדרך ארץ ובכבוד עם כל
בני אדם, וירצו רק את הטוב לזולת. ציינתי מספר פעמים בכתבי ספר משנת חיים שהצדיק
חיים היה אומר לי: "שמע, פרץ, אגיד לך דבר חשוב, שמעט מאוד מבינים אותו: כל
התורה, כל יסודה וכל ענייניה היא הענווה של משה רבנו, וכפי שהעידה התורה עצמה,
שמשה היה עניו מכל בני האדם על פני האדמה, דע לך שכל התורה היא הענווה של משה רבנו.
רק מעט מבינים את זה, ולכן לא מלמדים את התורה על בסיס זה, ויוצאות מכך טעויות
חמורות במידות".
גם כוכב כריסטו
בא בזכות הענווה, כי ישוע נחשב אצל ה" ברוך הוא לעניו, והוא האיש השני של הגאולה.
וכמובן שגם הצדיק חיים היה עניו מאוד, וה" בחר
אותו להיות גואל ישראל ומושיע העמים. לא בכדי הוא אמר בענווה עצומה: "כולנו
בשר אחד".
בעקבות הענווה העולם יזכה לעץ החיים, שיירד אחר כך לעולם. השגה זו חשובה מפני שבחיפוש אחר עיקר הפועל
היוצא של אותה דרך אמצעית שלמה, הרי שבמילה אחת ניתן להגדירו: ענווה. גם
התורה שתיכתב בלבבות האנושות תתקבל, תילמד ותיושם אך ורק בשפלות הרוח ובלב של
ענווה, כשכל הידע שבעולם לא יוכל להחליף את הענווה הזאת.
..........................
לפיכך קשורים הם עלייתו השנייה של משה,
הדרך האמצעית השלמה, הברית החדשה של ירמיה והסימנים השלמים של הגאולה השלמה בזכות
הגואל חיים, המביא את עץ החיים לעולם דרך כוכב המפליא, המקשר את כוכבי הגאולה
לעולם (כי באופן זה מתקשרת מלכות השמים לעולם). נשאר לדרוש בעזרת ה" מה
שיכולים לקלוט מענייני כוכבי הגאולה ובפרט מהמזלות החדשים של הדג הגדול לוויתן,
שהרי כל אלה יהיו כענפים של עץ החיים, וגזע העץ יהיה הקשר האדיר של מלכות השמים
עצמה עם העולם.
[1] חלום 182 של פאולו.
[2]
איננו יודעים עדיין
מהי הדרך האמצעית השלמה באופן מדויק. עניין זה ראוי למחקר ולהתבוננות נוספת.
לכשנגיע למסקנות אודות עניין זה, נוכל לחזור ולברר מהם המסרים המדויקים אותם קיבל
ישוע בבית הספר האיסיי אודות דרך אמצעית זו. החתירה
למסקנות בנוגע לתקופת האיסיים הינה קשה, בשל הנטייה של האיסיים להחמרה קיצונית
ביחס לנהוג בזמנים ההם.
[3] כמו אור השמש,
חוקות הירח והכוכבים.