מבוסס
על טקסט מ-7 בינואר 1987
הסימנים
החדשים של הגאולה השלישית השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים, עונים לנבואה בספר
יואל, ג', 1: "וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי
עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם, חֲלֹמוֹת
יַחֲלֹמוּן--בַּחוּרֵיכֶם, חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ".
הסימנים
השלמים קשורים לרוח החדשה של נבואה זו, והם הגיעו[1], ברובם, בחלומות נבואיים, אך גם
בחזיונות שהתקבלו על-ידי גברים, נשים וילדים מכל דרגות ודרכי החיים.
אין
ספק שהחלומות, שבהם הסימנים השלמים התגלו, חייבים להיות עקביים, ולהכיל את כל
האלמנטים, המסרים והפרשנויות של הגאולה השלישית השלמה. הם חייבים כמובן לענות גם
על הנבואות הגאוליות והמשיחיות בספרי נביאי ישראל.
אין
נבואה המכילה את כל האלמנטים של הגאולה השלמה. הנבואות המגוונות הנוגעות לגאולה
מצביעות במונחים כלליים על אלמנטים בסיסיים מסוימים שלא יכולים להיות חסרים
ב"ספר הגאולה השלמה", כפי שהוא בא לידי ביטוי בעולם. הנבואה לעיל מספר
יואל, לדוגמא, מייצגת אלמנט חשוב הנוגע ל"אופן" גילוי הגאולה השלמה, ואת
ה"כלי" של הרוח החדשה של הגאולה השלמה, נבואות וחזיונות.
החלק
הבא של אותה נבואה מעניק סימנים שלפיהם ניתן לזהות את זמן הדור הרביעי, בו אותם
חלומות וחזיונות יוכלו להתגלות. הסימנים כאן, עם זאת, אינם האלמנט הבסיסי אלא
סימנים אינפורמטיביים של הנבואה, ותכניהם משותפים לנבואות רבות אחרות: "ג
וְנָתַתִּי, מוֹפְתִים, בַּשָּׁמַיִם, וּבָאָרֶץ: דָּם וָאֵשׁ, וְתִימְרוֹת עָשָׁן. ד הַשֶּׁמֶשׁ
יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ, וְהַיָּרֵחַ לְדָם--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל,
וְהַנּוֹרָא" (שם, 3-4).
לפני
שיום ה' הגדול והנורא מגיע, יגיעו סימנים ואותות. ה' מעניק לאנושות את האפשרות
לחזור לאמונה בה'. הסימנים מגיעים במפתח ההפרדה הגדולה שקודמת ליום ה'. בעלי
האמונה בהשגחה האלוהית ישימו לב לאזהרות ויתורו אחר הגנת ה', בעוד חסרי האמונה
בפעולות ה', מאידך גיסא, יפלו למצבים נמוכים של גשמיות והתנהגות לא רצויה.
באופן
כללי הנבואות הנוגעות לימי הדין האחרונים הם במפתח "ההפרדה הגדולה" בין
טוב ורע, ובין האדם הטוב לאדם הרשע. לאחר שהסימנים והאותות הללו נראים בעולם, הגיע
הזמן שהאדם יחיה באמונתו: "וְהָיָה, כֹּל אֲשֶׁר-יִקְרָא בְּשֵׁם
יְהוָה--יִמָּלֵט" (שם, 5).
יש
מספר אינדיקציות של זמן, או של זמן כללי, כאשר אותם חלומות וחזיונות יקרו: "כִּי
בְּהַר-צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר יְהוָה,
וּבַשְּׂרִידִים, אֲשֶׁר יְהוָה קֹרֵא" (שם).
אנו
כבר נמצאים, כמובן, במסגרת זמן הנבואה, כפי שהוכח בשל הקמת מדינת ישראל והחזרה
הנבואית של היהודים מארבע קצוות תבל לארץ האבות אברהם, יצחק ויעקב.
אנו
מציגים כאן את הנבואות הגאוליות, המכילות אלמנטים חשובים של הגאולה השלמה. בנבואה
הזו אנו רואים 4 היבטי גאולה חשובים: 1. גילוי הרוח החדשה דרך חלומות וחזיונות. 2.
אותות בשמים ובארץ הקודמים ליום ה' הגדול והנורא. 3. ישועה אישית של האדם דרך
אמונתו. 4. אלמנט הזמן ההיסטורי של שיבת ציון.
בהתייחס
לנבואות הגאוליות והמשיחיות, חשוב לא להעמיס יותר מדי על משמעויותיהן האפשריות
בפרטים, שאינם ידועים עד שהם קורים. נקודה בסיסית לכל הנבואות היא שהן לא גולשות
מעבר למטרותיהן. שתי המטרות העיקריות של כל הנבואות הן אזהרה מפני חטאים המעוררים
את זעם ה', והענקת תקווה וחיוּת רוחנית לנדיבות המובטחת של ה', המגיעה אל מי שחיים
באמונה בגואל האמיתי, הגואל הקדוש של ישראל.
גם
לאזהרות הנבואיות יש מקום בדור הרביעי, מאחר שלמרבה הצער אותם חטאים של ימי
הנביאים קיימים גם כיום. מלחמה נבואית גדולה נגד עבודת אלילים. יותר משלושה רבעים
מאוכלוסיית העולם עדיין עובדים אלילים בתחילת הדור הרביעי. גם עולם הממון המודרני
הוא עצמו פולחן אלילי, וכך גם עוולות רבות שנגדם נלחמו הנביאים עדיין כאן, הן
בצורות עתיקות או חדשות. רבים מן החלומות הנבואיים בדור הרביעי, כפי שהקורא יראה
כשיביט בחומר הנבואי של טקסט זה, מגיעים כדי לקשור את אותן נבואות שליליות לעוולות
המתאימות להן לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.
בהתייחס
לנבואות החיוביות והגאוליות העמסת פרשנות מעבר לצורך יצרה רק בלבול, קיצוניות,
מיסטיות ותנועות שקר משיחיות. אם בעם היהודי היו נענים לדברי הרמב"ם, בני
ישראל לא היו נופלים לאותן ארבע מלכודות. "הנשר הגדול" הזהיר נגד
הניסיון להבין את האזכורים המשיחיים והגאוליים של הנביאים והמדרשים המרחיבים את
רמזיהם. הוא הסביר באופן חד משמעי שכל הפרשנויות הן דעות ולא קבלה או אמיתות של
המסורת הקדושה שהתקבלו. מאחר שהנביאים עצמם לא אחזו בקבלה כזו, בלתי אפשרי היה
שהחכמים יקבלו ידע כזה מן הנביאים (ראו הסברים בשבועות שנשבעתי בנוגע לקבלת הקבלה
האמיתית החדשה של הגאולה השלמה).
מוטלת
עלינו החובה להבהיר את הרעיון הזה באור הברית החדשה של הגאולה השלמה ושל החלומות
הנבואיים והחזיונות של הגאולה השלמה שקיבלנו. ניתן למצוא את האלמנטים המהותיים
וההיבטים החשובים של הגאולה השלמה בספרי הנביאים, אך לא את הסבריהם. רק הקמת מדינת
ישראל בפועל, לדוגמא, הביאה נבואות רבות הנוגעות לשיבת ציון לתחילת הגשמה
היסטורית.
הנבואות
הללו, עם זאת, לא מספרות מתי או כיצד או היכן. שיבת ציון כמו גם הנבואות הגאוליות
והמשיחיות היו אור מדריך בחשכה הגדולה של ההיסטוריה. הן העניקו תקווה, כאשר
המציאות הביאה רק צער. הן העניקו השראה לרוחות געגוע במהלך הדורות. האור הספיק כדי
להציל ממעידה בחשכה העבה שהייתה מסביב. עם זאת, לא היה זה עדיין אור נוצץ שאפשר
לראות את הפרטים, מאחר שלא התאפשרה אספקת אור מעבר למה שהותר בהקשר לחשכת הגלות
הארוכה והמרה של עם ישראל.
את
עומק אותו האור ניתן היה למדוד בתקווה, לא בפרטים. גם אור של פנס קטן יכול להציל
חיים. האור הנבואי היה מדריך אמיתי אל העתיד, ידע שנשלח על-ידי ה' אודות הכיוון
הסופי של האנושות. האור היה כמדריך אשר אומר: "לכו אחריי! המקום אשר אני מביא
אתכם אליו הוא מחסה נפלא של צדק ורצון טוב, של פלאי ה' ונדיבותו הרבה, אך יותר מכך
איני יכול לומר. בואו איתי, ויחד נראה את המובטח". אותן נבואות היו, לפיכך,
אור מדריך בחשכת ההיסטוריה.
אותן
נבואות, מאחר שהן, כמובן, דבר ה', מכילות "מפתחות" לגאולה השלמה. זה מה
שהקשה מאוד על תלמידים בעלי השראה לעמוד בפיתוי של ניסיון למצוא, להבין ולפתוח את
אותם מפתחות "נסתרים". אין קץ לסקרנות האנושית, והחיפוש אחר "זמן
קץ" היה השעשוע הגדול של רוחות דתיות רבות, במיוחד ב-400 השנים האחרונות
במחנה היהודי.
למעשה,
רק אחרי שהמפתחות מגיעים, ההבנה מפושטת: מפתחות הגאולה השלמה שנמצאים בספרי הנביאים
לא יכולים להיות מובנים או פתוחים עד שהגואל האחרון נבחר והגאולה השלישית השלמה
נפתחת. אם המפתחות היו ידועים קודם לכן, וניתן היה להשתמש בהם לפתוח את הגאולה
השלמה, הרי זהו אבסורד. ואכן, היו השלכות היסטוריות חמורות לניסיונות הלא מורשים
לדעת את מה שאי אפשר לדעת לפני הזמן, ולפתוח את מה שלא ניתן לפתוח לפני הזמן.
נבואת
יואל, לדוגמא, מתייחסת לרוח החדשה וכן לחלומות ולחזיונות המועילים, המעוררים
ומעניקים חיים לרוח זו, אשר ירדה ירידה גדולה והכרחית לעולם במשך 13 השנים
האחרונות[2]. אותה נבואה שימשה גם השראה במשך
ההיסטוריה. אנו קיבלנו, בזכות הגואל האחרון, חיים, לא רק חלומות וחזיונות כפי
שציינה הנבואה, אלא את המפתח לקשירת הנבואה לברית החדשה של הגאולה השלמה.
כאשר הגואל האחרון נבחר, והסימנים השלמים החלו לרדת בחלומות המכילים את מפתחות
הגאולה השלמה, ניתן היה להבין מיד כי היו להם מפתחות נבואיים מתאימים
בנבואות הגאוליות והמשיחיות.
אף
אחד לא ידע קודם לכן מתי, היכן ואיך אותם חלומות יבואו לידי ביטוי. ניתן היה לדעת
שיהיו חלומות נבואיים נפלאים, אך לא ניתן היה לדעת דבר אודות תכני אותם חלומות. עם
זאת, ברגע שהמפתחות לגאולה השלמה יורדים בזכות הגואל האחרון, התשובות ל"מתי,
היכן ואיך" מתקבלות. הנבואה של יואל הופכת למציאות חיה, מציאות שניתן לכתבה
ולהסבירה כדי שאחרים יראו ויבינו. כל אדם שייטול חלק בידע הזה עם אמונה כנה, יהפוך
את עצמו (או את עצמה) למקבל של הסימנים הנבואיים של הגאולה השלמה. המפתח
ה"נסתר" בנבואת יואל היה לפיכך "בשימוש", בסמכות הגואל
האחרון, חיים, כדי לפתוח את הדלתות לכל החלומות הגאוליים.
התכונות
מעוררות ההשראה היו בפעולה במשך ההיסטוריה, אך רק בגילוי הסופי של הגאולה השלמה
מפתח הנבואה מתגלה ומאפשר את המשך הגילוי לתלמידים הנאמנים של המורה חיים. המפתח
הנבואי מוכל במסגרת החוק החדש והאמונה המונותיאיסטית הטהורה של הברית החדשה של
הגאולה השלמה ונחתם בתוך הברית החדשה בחותם הסופי של השנה ה-13. הדבר מונע מן
המפתחות הנבואיים לצאת מהקשרם לתועלת אישית. רק אדם ההולך באמונת הגאולה השלמה
יוכל לקבל את הסימנים הנבואיים.
ההבדל
בין ההיבט ההשראתי של הנבואה ובין היבט המפתח של הנבואה מייצג באופן מעניין הבדל
גישה ביחס לאלמנט הנבואי של כתבי הקודש. נאמר בפשטות כי לא פנינו לנביאים כדי
להבין את הגאולה. קיבלנו, ברוך השם, את הסימנים השלמים ואת החלומות הנבואיים של
הדור הרביעי, ורק אז חיפשנו בספרי הנביאים על מנת לבחון כיצד המפתחות הגאוליים
מוכלים בהם. כפי שהוסבר, אינכם יכולים למצוא מפתחות נבואיים תוך חיפוש בספרי הנביאים,
אלא רק לאחר שמפתחות הגאולה השלמה התגלו, אתם יכולים למצוא בספרי הנביאים את
הנבואות המתאימות למפתחות הנבואיים. הגישה הייחודית לנביאים הנדרשת על-ידי הסימנים
השלמים מבדילה אותה בוודאות מכל אחת אחרת.
הבה
נזכיר מספר אלמנטים מהותיים של הגאולה השלמה, המפתחות שנמצאים בספרי הנביאים:
1.
השלום המובטח של תקופות הגאולה לאחר הדור הרביעי.
2.
סימני ימי הדין האחרונים עבור העולם בכלליות.
3.
הקמתה מחדש של ישראל המאוחדת מכל שבטי ישראל, וההגשמה הנבואית של שושלת מלכות דוד,
הכוללת את בניית בית המקדש השלישי בירושלים.
4.
הגעת השמים החדשים והארץ החדשה, בשורה חדשה, רוח חדשה ולב חדש.
5.
הגעת השפה הברורה המובנת על-ידי כל העמים.
6.
הגעת הגואל האחרון, הרוכב על חמור.
7.
תחיית המתים.
8.
החורבן המוחלט של כל צורות האלילות.
9.
יצירת יחסים חדשים, חברות וכבוד בין ישראל והעמים.
10.
חידוש ברית התורה בברית החדשה של הגאולה השלמה.
כל
אלו מכילים מפתחות נבואיים, הנפתחים רק דרך הברית החדשה של הגאולה השלמה.
"להיפתח" משמעותו להיות מאושר על-ידי הגואל האחרון עבור העולם, ופתיחת
המפתחות מייצגת את הגשמתם בעולם בשל כוחם הנבואי. מדובר בדברי ה' שמוסמכים למלא את
המטרה הנבואית הסופית למען הגאולה השלישית השלמה.
אציג כעת מספר נבואות, שבעצמן מעניקות
מידע יקר ערך, שכולם יוכלו להבינו בתנאי שעם ישראל הנבחר, העם היהודי באופן כללי,
יוכר ככלי הנבחר של הגאולה הגדולה הסופית והאוניברסאלית. חוץ מאשר מספר הסברים,
אנסה לא להפסיק את רצף הנבואות המובאות:
יחזקאל ל"ט, 21-29: "כא וְנָתַתִּי אֶת-כְּבוֹדִי, בַּגּוֹיִם;
וְרָאוּ כָל-הַגּוֹיִם, אֶת-מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְאֶת-יָדִי,
אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָהֶם. כב וְיָדְעוּ
בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, מִן-הַיּוֹם הַהוּא, וָהָלְאָה. כג וְיָדְעוּ
הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם
גָּלוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל, עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי, וָאַסְתִּר פָּנַי, מֵהֶם;
וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם, וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם. כד כְּטֻמְאָתָם וּכְפִשְׁעֵיהֶם,
עָשִׂיתִי אֹתָם; וָאַסְתִּר פָּנַי, מֵהֶם. כה לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה,
עַתָּה אָשִׁיב אֶת-שבית (שְׁבוּת) יַעֲקֹב, וְרִחַמְתִּי כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל;
וְקִנֵּאתִי, לְשֵׁם קָדְשִׁי. כו וְנָשׂוּ,
אֶת-כְּלִמָּתָם, וְאֶת-כָּל-מַעֲלָם, אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי--בְּשִׁבְתָּם
עַל-אַדְמָתָם לָבֶטַח, וְאֵין מַחֲרִיד. כז בְּשׁוֹבְבִי אוֹתָם, מִן-הָעַמִּים,
וְקִבַּצְתִּי אֹתָם, מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם; וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם, לְעֵינֵי
הַגּוֹיִם רַבִּים. כח וְיָדְעוּ,
כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל-הַגּוֹיִם, וְכִנַּסְתִּים
עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא-אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם, שָׁם. כט וְלֹא-אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי, מֵהֶם,
אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת-רוּחִי עַל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה".
שם, ל"ז, 4-6: "ד וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא
עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם--הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ
דְּבַר-יְהוָה. ה כֹּה
אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם,
רוּחַ--וִחְיִיתֶם. ו וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים
וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם
רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה".
זהו סימן-מפתח לתחיית המתים, אך הוא גם
מכיל את היבט תחיית מדינת ישראל לאחר השואה. באותו פרק מגיע סימן-מפתח לאיחוד
יהודה וישראל:
שם, 16-20: "טז וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ
אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ
אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו. יז וְקָרַב
אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ--לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ. יח וְכַאֲשֶׁר
יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר: הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ, מָה-אֵלֶּה לָּך. יטדַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי
לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו;
וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ
אֶחָד, בְּיָדִי. כ וְהָיוּ
הָעֵצִים אֲשֶׁר-תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם, בְּיָדְךָ—לְעֵינֵיהֶם".
ישעיהו, מ"ט, 5-6: "ה וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי
מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו, וְיִשְׂרָאֵל לא (לוֹ) יֵאָסֵף;
וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה, וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. ו וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי
עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב;
וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ".
זהו סימן-מפתח לאוניברסאליות של הגאולה
השלמה.
שם, נ"ו, 7-8: "ז וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-הַר קָדְשִׁי,
וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי--עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן,
עַל-מִזְבְּחִי: כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים.
ח נְאֻם
אֲדֹנָי יְהוִה, מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו,
לְנִקְבָּצָיו".
זהו סימן-מפתח לבית התפילה של הגאולה
השלמה.
שם, ב', 2-4: "ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן
יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ
אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ
עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי
יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא
תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט
בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים,
וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב,
וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
זהו סימן-מפתח לכבוד הגדול של העמים
ביחס לעם ישראל, אשר יוביל אל השלום האוניברסאלי. סימן המפתח של השלום מוכל ב:
שם, י"א, 1-6: "א וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי;
וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. ב וְנָחָה
עָלָיו, רוּחַ יְהוָה--רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ
דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה. ג וַהֲרִיחוֹ,
בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע
אָזְנָיו יוֹכִיחַ. דוְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר
לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית
רָשָׁע. ה וְהָיָה
צֶדֶק, אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה, אֵזוֹר חֲלָצָיו. ו וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר
עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג
בָּם".
שם, ב', 17-18: "יז וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם, וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים;
וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא. יח וְהָאֱלִילִים,
כָּלִיל יַחֲלֹף".
זהו סימן האמונה המונותיאיסטית הטהורה
שתשלוט בעולם.
שם, י"ג, 6-11: "ו הֵילִילוּ, כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה;
כְּשֹׁד, מִשַּׁדַּי יָבוֹא. ז עַל-כֵּן, כָּל-יָדַיִם
תִּרְפֶּינָה; וְכָל-לְבַב אֱנוֹשׁ, יִמָּס. ח וְנִבְהָלוּ--צִירִים
וַחֲבָלִים יֹאחֵזוּן, כַּיּוֹלֵדָה יְחִילוּן; אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ,
פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם. ט הִנֵּה
יוֹם-יְהוָה בָּא, אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף--לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה,
וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה. י כִּי-כוֹכְבֵי
הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם, לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם; חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ, וְיָרֵחַ
לֹא-יַגִּיהַּ אוֹרו. יא וּפָקַדְתִּי
עַל-תֵּבֵל רָעָה, וְעַל-רְשָׁעִים עֲוֹנָם;
וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים, וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל".
שם, כ"ד, 6: "עַל-כֵּן, אָלָה
אָכְלָה אֶרֶץ, וַיֶּאְשְׁמוּ, יֹשְׁבֵי בָהּ; עַל-כֵּן, חָרוּ יֹשְׁבֵי אֶרֶץ,
וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ, מִזְעָר".
שם, כ"ו, 19: "יִחְיוּ
מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן; הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל
אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל".
שם, מ"א, 8-12: "ח וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב
אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי. ט אֲשֶׁר
הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ
עַבְדִּי-אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. י אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי,
אַל-תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹהֶיךָ; אִמַּצְתִּיךָ,
אַף-עֲזַרְתִּיךָ--אַף-תְּמַכְתִּיךָ, בִּימִין צִדְקִי. יא הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ, כֹּל
הַנֶּחֱרִים בָּךְ; יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ, אַנְשֵׁי רִיבֶךָ.
יב תְּבַקְשֵׁם
וְלֹא תִמְצָאֵם, אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ; יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס, אַנְשֵׁי
מִלְחַמְתֶּךָ".
שם, מ"ב, 8: "אֲנִי יְהוָה,
הוּא שְׁמִי; וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים".
זהו סימן-מפתח לנבואות החדשות של הדור
הרביעי.
שם, 18-19: "יח הַחֵרְשִׁים, שְׁמָעוּ; וְהַעִוְרִים,
הַבִּיטוּ לִרְאוֹת. יט מִי
עִוֵּר כִּי אִם-עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח; מִי עִוֵּר
כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה".
זהו סימן-מפתח למפתח נבואות משולם.
שם, מ"ה, 18-25: "יח כִּי כֹה אָמַר-יְהוָה בּוֹרֵא
הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים, יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ--לֹא-תֹהוּ
בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ; אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד. יט לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, בִּמְקוֹם
אֶרֶץ חֹשֶׁךְ--לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב, תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי; אֲנִי
יְהוָה דֹּבֵר צֶדֶק, מַגִּיד מֵישָׁרִים. כ הִקָּבְצוּ
וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו, פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם; לֹא יָדְעוּ, הַנֹּשְׂאִים
אֶת-עֵץ פִּסְלָם, וּמִתְפַּלְלִים, אֶל-אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. כא הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ, אַף יִוָּעֲצוּ
יַחְדָּו: מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מֵאָז הִגִּידָהּ, הֲלוֹא אֲנִי יְהוָה
וְאֵין-עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי--אֵל-צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ, אַיִן זוּלָתִי. כב פְּנוּ-אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ,
כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ: כִּי אֲנִי-אֵל, וְאֵין עוֹד. כג בִּי
נִשְׁבַּעְתִּי--יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר, וְלֹא יָשׁוּב: כִּי-לִי תִּכְרַע
כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל-לָשׁוֹן. כד אַךְ
בַּיהוָה לִי אָמַר, צְדָקוֹת וָעֹז; עָדָיו יָבוֹא וְיֵבֹשׁוּ, כֹּל הַנֶּחֱרִים
בּוֹ. כה בַּיהוָה
יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ, כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל".
שם, מ"ח, 6-11: "ו שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ, וְאַתֶּם
הֲלוֹא תַגִּידוּ: הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה, וּנְצֻרוֹת וְלֹא
יְדַעְתָּם. ז עַתָּה
נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז, וְלִפְנֵי-יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם--פֶּן-תֹּאמַר, הִנֵּה
יְדַעְתִּין. ח גַּם
לֹא-שָׁמַעְתָּ, גַּם לֹא יָדַעְתָּ--גַּם, מֵאָז לֹא-פִתְּחָה אָזְנֶךָ: כִּי
יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ. ט לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי,
וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם-לָךְ--לְבִלְתִּי, הַכְרִיתֶךָ. י הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ, וְלֹא בְכָסֶף;
בְּחַרְתִּיךָ, בְּכוּר עֹנִי. יא לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה, כִּי
אֵיךְ יֵחָל; וּכְבוֹדִי, לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן".
מלאכי, ג', 22-24: "כב זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי,
אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת
אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים,
וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם".
זהו הסימן המסיים של הנבואה הקדומה והוא
מכיל את סימן המפתח לתוקף הנצחי של התורה, סימן-מפתח לשליחות המובטחת של אליהו
הנביא בפתיחת הגאולה השלמה וסימן המפתח לפיוס הלבבות של בנים ואבותיהם. הנבואה
מוסברת בהרחבה בבשורה החדשה, מאחר שהיא מכילה גם סימן-מפתח לשליחות הטראגית
וה"לא מוצלחת" של ישוע.
צפניה, ג', 8-9: "ח לָכֵן חַכּוּ-לִי נְאֻם-יְהוָה, לְיוֹם
קוּמִי לְעַד: כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת, לִשְׁפֹּךְ
עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי--כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי, תֵּאָכֵל
כָּל-הָאָרֶץ. ט כִּי-אָז
אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה,
לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד".
ציטטנו את הנבואות כדוגמאות ראשוניות
לאור שהדריך אותנו בחשכת הדורות אך לא אפשר לנו לדעת יותר מדי אודות הגאולה השלמה.
נושא בסיסי בכל הנבואות הללו הוא ההמשך
של היסטוריית עם ישראל עד לגאולתו השלמה. ישראל נענש שוב ושוב, עד שלבסוף יבין את
מה שה' רוצה ממנו. גם אז לא יהיה זה בזכות בני העם הנבחר אלא בשל בחירת ה', מאחר שהאל
קשר את שמו לישראל. לבסוף, ה' יושיע את שמו, כביכול, על-ידי ישועת ישראל. עם זאת,
ישועת ישראל היא גם עמוד תווך משמעותי שבו תלויה גאולת העולם.
לפיכך הנבואות יובילו את ישראל לגאולתו
השלמה, אך גם את האומות לגאולתן שלהן. הדבר מתייחס ראשית לאומות הנוצריות, אשר
קראו את התנ"ך במהופך במשך 20 מאות, אך הן עדיין קראו אותו, ומודעות לנבואותיו.
השפה הברורה של הבשורה החדשה, שלא משאירה ספק לשפתו הברורה של הדיבר השני, הופכת
שוב את הקריאה עבור הנוצרים, על מנת שיוכלו להיכנס אל הברית החדשה של הגאולה
השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים.