כתב: פרץ גרין
ערך וביצע הגהות: משה לוי
החוק החדש - שלושים הצעדים - עשרת הדיברות
שלושים הצעדים הם הלב של החוק החדש
הקדמה קטנה מהחמור הלבוש כאריה
יומן החמור הלבוש כאריה לתוספת טעם בחיים (התשנ"ז)
עברתי סימנים לא מעטים ב-14 השנים האחרונות. אני גם חיה מפליאה,
ואם תתפלאו על פני המשתנים תמיד תוכלו להביט גם מעט על עצמכם. שהרי אתם בני האדם,
גברים ונשים, כולכם נעלים עלי, ולכן חמורו של הגואל האחרון מתלבש גם כאריה יהודה
ושואג בקול רם: "הצדיק חיים חיבק את המוני העמים טובי הלב ואמר לכל אחד ואחת
באהבה רבה 'כולנו בשר אחד'". אני, כמובן, בבואה עבור כל החמורים, בכל צורה
שהם מתלבשים.
אני לא לבדי, יש לי שבעה זנבות וכשאני מכשכש בזנבי, העגלה
הגדולה צוללת אל העולם, כי עגלת הבשורות הטובות מענגת כרכבת בגן שעשועים. לפעמים
אני מכשכש בזנבי למטה ולפעמים אני מכשכש בו למעלה, וצוחקים אנו ביחד על אלה שעוד
מחשיבים אותי לבן אדם. איך שיהיה לא באתי לפתות אתכם, כי היום אני אריה. טוב, חמור
הלבוש כאריה. האם אנער הי-הא! או אשאג גררררר? ---
אפילו כתר אריה יש לי ועליו שמונה אורות, בכדי שיאיר האור
החדש של חנוכת החנוכות לעולם. ענפי עץ הצדק גורמים לי לפרוח במסר החדש, ואני מנשק את
חלקי הלוחות החוזרים ואומר "אשרי האוכלים מעץ הדעת טוב ורע המתוקן".
שושנה של י"ג עלי כותרת מסתובבת עלי בתכנית המחוברת המבושמת, והדג הגדול לוויתן
מלטף אותי באוקייאנוס של כוכבים. גם שור הבר מיישר אותי בהחלטות מדויקות, כי הנה
מצוות ה" אלהינו חוזרות לזמן התרחבות הגאולה השלמה. האם אני לא חמור טוב,
אפוא, אפילו אם אני לבוש כאריה?
אני גם צרף איש הלוחות היושב בין הכוכבים, הי-הא!, במין כלוב
אריה, גרררררר! אני עומד במעגל על מזבח הנביא עם בית דינו של מרדכי הצדיק מימיני
ועם אסתר במלכות אחשורוש משמאלי, ויוצא מהמעגל חמור מצורף הלבוש כאריה החוקים. "מי
לא יזכור את "זִכְרוּ, תּוֹרַת
מֹשֶׁה" (מלאכי, ג', 22) ואת הבטחת ה" לאליהו הנביא, זכרו לברכה?",
שואג אני ומלקק את ברכיו של מלאכי.
עברתי גם על הסימנים של תמר, של אסתר המלכה, של האתון הנבואי של
בלעם הרשע ואפילו של אתון ישוע, שהובילה את הליכתו הטראגית לירושלים. חלקי הלוחות
חוזרים אף בבגדי אישה כאשר הרגשת העדינות הארוגה בדרך ארץ, האהובה מאת ה",
מוסיפה להבנה.
ליקקתי את רגלי אברהם אבינו בכדי להביא את הבשורות בזמן, ודמעות
חמור שפכתי על רגלי שרה אמנו ונעשיתי כתינוק כאשר הרגשתי אותה מקרוב, אם עמנו
הנבחר. חיים הם יותר מאיתנו, ועל כן ננער, נדהר ונריח את אהבת ה" אל עבדיו
הנבחרים. אני מלקק מחכמת מצוות ה" הכתובות על אצבעות רגליהם, כדי לקשר את
צדקותם לחוק החדש של הגאולה השלמה.
האם, אפוא, אינני מדבר בחרוזי העבד משולם החרש והעוור כדי לשכנע
אתכם בלשון מיוחדת? האם אינני מלא במילות חמור, המפליא את שומעיו בכוכבי הגאולה?
האם אינני מקסים אתכם בסימנים נפלאים של רגלי חמור, המודרכות על ידי משה רבנו? והאם
אסור כל זאת מה" אלהינו? הרי כאשר אני שואג יפה לפניו יתברך, מים טריים מנחמים
את רגליי מחום אש דת למו של תורתנו הקדושה!
הצניעות שולטת בינינו, ברוך השם, באורוות חמורים, ונשמתי
המבקשת את יראת ה". לכן אם בני שמונים אתם הבקיאים בתורה הקדושה או שהנכם בני
שמונה מעם אשר אינו יודע עוד תורה, אני הוא החמור בעל שלוש העיניים ללא גיל מועדף.
נוער אני לזקנים עם תכונות עדינות ועומד על ארבע עבור כל מי שגדול ממני בשנים, כאשר
בגלל פשטותי לא מצאתי מישהו צעיר ממני.
ובכן בואו, נפחד יחד, כי ראשית חכמה יראת ה" אלהינו.
.....................................
לוח א' - אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים
צעד 1 - אל שדי הראה את כוחו העליון למעלה מטבע
העולם דרך הניסים שעשה יתברך בידי משה רבנו, עליו השלום, במצרים ועל ים סוף. לכן
במעמד הר סיני בשמיעת בני ישראל את המלים "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות, כ', 2) לא היה להם ספק מי הוא האומר את הדברים - הבורא
היחיד של כל היקום דיבר, האלהים שהבטיח לאברהם, ליצחק וליעקב את ברכתו המיוחדת
ושעמד כעת בקיום הבטחותיו בידי משה עבדו.
צעד 2 - רק שניים מחמש ניצלו במצרים, כלומר שלוש
חמישיות שלא האמינו מתו בשלושת ימי החושך. עובדה זו מראה שאפילו כאשר ה" ישתבח
שמו עושה נסים גדולים לפני עיני הכל, הוא לא מסיר מהם אף פעם את הזכות של הבחירה
החופשית.
לחם החמור הלבוש כאריה: חלום 508: ג'יוזפה
חלם (2 במרץ 1989, מילאנו) כי אמר "כל מי שיש לו אמונה יראה ומי שאין לו אמונה לא יראה כלום, הי-הא"!
צעד 3 - האמונה היא מתנת ירושה המקובלת דרך
המסנן של בחירה חופשית, ולכן מטעם זה אפשר לרשת את האמונה אך גם להפסיד את אותה
הירושה בגלל החלטות מוטעות. מאידך גיסא, גם מי שלא ירש שום אמונה יכול להשיג את יכולת
האמונה הגדולה דרך החלטות טובות שהוא מחליט ומקיים.
לחם החמור הלבוש כאריה: דבורה (היא נודע) חלמה (20 ביוני 1989, מילאנו) ששמעה קול
המכריז "אל
שדי מכיר ביהודי לא כסמל שהוא נושא כי אם באמונת לבו ותמימותו".
האמונה תכונה אנושית היא בלב כל אדם הנברא
בצלם אלהים. ואם כך הוא בכל אדם, כל שכן ביהודי שהוא בן הירושה, שלא יעזור לו שום
סמל כי אם פנימיות אמונת לבו, שהיא ההכרה שה" מכיר בה להיותו יהודי אמיתי או
לא.
צעד 4 - טעמי חיים:
סולי קמחג'י חלם (ינואר 1990, באר שבע) שראה את הגואל האחרון, חיים, יחד עם המון אנשים ונשים מכל מיני עמים וגזעים.
המורה חיים בענווה גדולה ואהבה עצומה חיבק כל אחד מהם בלי הבדל, כשביניהם היו שפלי
רוח ועניים רבים, ואמר לכל אחד ואחת "כולנו בשר אחד".
אם האמונה המורשת יכולה להיחשב גם כן ל"מזל
טוב", האמונה האמיתית הנקנית היא מזל הגדול ביחס למזל הראשון (של האמונה המורשת),
שהרי בראשון מידת האמונה הייתה תמיד באדם אבל בשני מידת האמונה הייתה מתה בו עד
שנמצאה ונקנתה וקמה לתחייה. תכונת האמונה נטועה בעמקות הלב והיא חלק מבריאת האדם. היא
יכולה להתגלות דרך התורשה והחינוך הדרוש ללוות את אותה תורשה, או דרך החלטות
הגונות, או שיכולה היא להישאר עלומה בלב אנוש גם מבלי שאותו אדם יגלה אותה.
צעד 5 - לחם החמור הלבוש כאריה: (חלום
429): ג'יוזפה חלם (17 בדצמבר 1989, מילאנו) ששמע את קול אביו האומר לו "הייתה
לי תמיד האמונה באלהים בורא העולם אבל לא ידעתי את העניינים". ג'יוזפה התרגש
ממילים אלו, מפני שנאמרו מעומק הלב, אבל הוא לא ראה את אביו, כי קולו יצא מדג אחד
שהיה במים.
- -
חלום נפלא זה מניד את המים הפנימיים של
הלב. מר דומניקו מניגרסו, עליו השלום, לא רק שלא קיבל שום חינוך דתי, אלא גם לא
ידע שהייתה לו האמונה. האמונה הייתה בליבו והוא לא הכיר את שמה. אמונתו הפנימית הייתה
כקול היוצא מתפיסתו הפנימית.
האמונה היא מידה לעצמה כמידת ההבנה או מידת
הרגשת הזולת. מטעם זה יכולה האמונה להתחלף תכופות באמונה מזויפת, מפני שכאשר אותה המידה
הנסתרת של האמונה מחפשת את מהותה, היא אינה מבחינה בתוכן או במושגי האמונה עצמה אלא
מקבלת את האמונה בפשטות וסומכת על חכמת המחנכים.
צעד 6 – בשל כך נדרש החינוך הנכון באמונה להזין
את תכונת האמונה בצורתה האמיתית. נלמד על כך מגילוי שכינה על הר סיני לבני ישראל,
שבא רק אחרי שה' ברוך הוא הראה להם את כוחו הגדול ונפלאותיו במצרים ועל הים ואחרי
כן הכריז "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם"
(שם) וכו', "לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי" (שם) וכו', וכן לימד את ישראל את
קדושת השבת בהורידו את המן: ביום שישי ירד המן למנה כפולה בעוד בשבת לא ירד כלל.
צעד 7 - כל זאת כדי ללמד שה" עצמו, ברוך
הוא וברוך שמו, הוא המחנך של ישראל. כי אף על פי שמידת האמונה היא טבעית בבני אדם,
היא אינה מועילה אם אינה ניזונה מחינוך אמיתי. מטעם זה גם מצוות ה" לבני
ישראל היו ללמוד תורה יומם ולילה, ולא לעזוב אותה אף פעם. כמו אכילה יום יומית אשר
מעת לעת מחזקת את הגוף, כך היא האמונה ש"אכילתה" היא התפילה והלימוד
בדברי אמונה הנדרשים בכל יום בכדי שתהיה בריאה, חזקה ומתחדשת תמיד.
צעד 8 - מכוונותיו הקדושות של ה" אלהינו
בגאולת מצרים ומעמד סיני היא שהאמונה בה" תהיה משולבת יחד עם ידיעת ה",
ככתוב: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ
אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת: אֵין עוֹד" (דברים ד', 39). זהו לימוד
התורה ודרכי ה" בלב מלא רחמים וכוונות טובות, וקבלת הדברים וההסברים הנתונים
למשה, כשחלקם בכתב וחלקם בתורה שבעל פה. כלומר: כל המסורת מאת ה" שנמסרה לבני
ישראל.
צעד 9 -
יש להבין היטב שלא רק האמונה בה" אחד היא שמכריעה כי האדם יהיה אהוב
לפני ה" צבאות. הידיעה הבסיסית של האמונה הנכונה שבדיבר השני הינה רק תחילת
עבודת האדם לה", ולכן קדם לה הדיבר הראשון הקושר את האמונה בה" אחד לאמונה
בה", גואל ישראל, שהושיע את עמו הנבחר מעבדות פרעה. אם חסרה האמונה הזאת,
האמונה בה" אחד אין לה ערך, שהרי אין המאמין מכיר באמת ההיסטורית של גאולת ה"
ושל התגלות השכינה.
צעד 10 - יש צורך בשניהם, באמונה החיה בגאולת ובישועת
ה" ובדעה הנכונה באחדות ה", ככתוב: "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד" (שם, ו', 4). לפני
שישראל הכריז על אחדות ה", הוא כבר נעשה לעם ישראל אשר היה עד לניסי הגאולה
של אלוהי ישראל. רק אז, כאשר עם ישראל אמר "ה" אחד", היה זה דבר
שלם. לפיכך יש לזכור תמיד את גאולת ה", ללמוד דברי אלהים חיים, ויותר מכל
ליישם את המידות שלימד אותנו מרחמיו, מחמלתו, מחסדו ומארך אפו וכו', ככתוב: "וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מאודךָ" (שם, 5).
צעד 11 - טעמי חיים:
אנג'לה גריפו חלמה (1 בנובמבר 1986, ג'נצנו די לוקניה) שהלכה לפגוש את פרץ ויתר
התלמידים, וראתה כי הם היו מסביב לאח. היא ראתה את פאולו ואז שני ילדים, ילדה וילד
כבני ארבע שנים. פרץ נתן שיעור על האמונה וביקש מהם שיסבירו את השיעור. אחד מהם
ענה: "האמונה היא בפנים, בכל אחד
מאיתנו, והיא מתבטאת בהתנהגות עם אחרים". - -
סימן הוא שהמסר החדש הופנם בקלות גם אצל
ילדים קטנים שיכולים ללמוד את השיעור העיקרי הזה, לפיו האמונה אינה אמונה אם היא
איננה מובילה להתנהגות הגונה ונכונה עם שאר בני האדם.
בחלום נפלא זה אנו רואים את משקל מידת
האמונה אף בלב קטנים ואת התאמתה בהתנהגות מוצדקת ונכונה עם אחרים. כדי להשלים חלום
זה נוסיף חלום של דבורה, ששם דגש על בסיס האמונה הטהורה של אברהם אבינו.
דבורה חלמה (8 ביולי 1987, מילאנו) שסיפרה לפרץ את הסיפור
המפורסם של אברהם הילד בחנות הפסלים של תרח אביו. היא הייתה משוכנעת תחילה כי היא מדברת
אל ילד קטן, עד שנזכרה כי היא למעשה מדברת עם פרץ, אשר לימד אותה בעצמו את הסיפור
ההוא. דבורה אמרה: "לא
לך אני צריכה לספר את הסיפור הזה היות ואתה יהודי, אלא לאחרים".
צעד 12 - האנושות לא מוצאת את האמונה הנכונה בעצמה.
מידת האמונה בלב נזקקת למסורת האמיתית ולחינוך האמיתי של אותה המסורת כדי להיות
אמונה האהובה לפניו. לכן באו הדיבר הראשון והדיבר השני "אנכי ה" אשר
הוצאתיך מארץ מצרים" ו"לא יהיה לך אלהים אחרים". כל עם מעמי קדם
היה אומר שהאל שלו בחר בו להיות הראשון בין העמים, אבל ביחס לישראל ה" בעצמו
אמר זאת. לפיכך ישנה רק מסורת אמיתית אחת!
צעד 13 - האמונה אינה רק מידת האמונה בלב, כי אם
גם המסורת של האמונה האמיתית הנקנית בלימוד. כמו כן האמונה אינה רק האמונה בה"
ובנסיו כי אם גם האמונה בחוקותיו: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב וכו'. המסורת
האמיתית של האמונה בה" מוקמה תמיד במסגרת של מצוות ה": "טז וַיְצַו
יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת". אין להפריד בין האמונה
בה" לבין האמונה לפעול כרצון ה" (בראשית, ב', 16-17).
צעד 14 - לכן בחר ה" בעם אחד, בזכות אברהם,
יצחק ויעקב - עם אחד לקבל את חוקי האל ולהודיעם ליתר העולם, ככתוב "מַמְלֶכֶת
כֹּהֲנִים" (שמות, י"ט, 6), ועל כן נתן לישראל את התורה וקידש את בני
ישראל במצוות התורה. גאולת מצרים ומעמד הר סיני באו להעיד כלפי כל העולם שנבחר
ישראל מבין כל העמים לקבל את תפארת גדולתו ולקבל את כבדות העול התלויה בהתגלות
כבוד ה". האמונה אינה אמיתית ללא האמונה העיקרית.
צעד 15 - יטענו המוסלמים: "מדוע מסורת ישראל
היא המסורת היחידה האמיתית? גם המסורת המוסלמית היא מסורת אמיתית מאת אללה",
אך לפעמים המוסלמים שוכחים שמעמד הר סיני היה 2000 שנים לפני האסלאם. האמונה
האמיתית של האסלאם באחדות ה" מושרשת במסורת ישראל ולא להפך. הזכות הגדולה
שלהם מושרשת בברכות הנתונות מאת ה" לישמעאל בן אברהם. זכות אמונת ישראל היא
מברכות ה" לאברהם, יצחק ויעקב, האבות הנבחרים. ישמעאל הוא אב אומות ערב ולא אחד
משלושת האבות (ראו "מסר לערבים").
צעד 16 – ייתכן שישמעאל לא השלים אף פעם עם היותו
בדרגה שונה ביחס ליצחק ולכן נדרש ישמעאל להיפרד בכוח מבית אברהם, למרות הברכות שהעניק
לו ה" כבנו הבכור של אברהם אשר נולד מהגר. יצחק היה היורש הנבחר לברכת אברהם,
וסיפור התורה הוא ההיסטוריה הנבואית של הצורך בהפרדה, הפרדה שמעניקה לבסוף את האיזון
הרצוי בכדי להגיע אל השבת הלבבות הגלובאלית.
צעד 17 - גם למסורת המוסלמית יש התקדשות משלה בכוח אותן הברכות
ובירושת האמונה באל היחיד מאברהם, אותה האמונה של ישראל. אין כאן בעצם תיקון אמונה הגורם להשבת
הלבבות, כי אם שתי מסורות המובילות לבסוף להשבת הלבבות. אם אומות האסלאם אינן
מתנחמות בהיות מסורת ישראל המסורת הנעלה, אין זה חשוב, מפני שההפרדה הנבואית
מצדיקה איזון נפרד לכל אחת. התיקון בבני ישמעאל עומד על יחסיהם עם בני ישראל, בכדי
שאמונתם תתקבל לפניו יתברך.
לחם החמור הלבוש כאריה: ג'יוזפה חלם (18 ביוני 1989, מילאנו) שאמר "אללה גדול"
ואחר כך שמע קול המכריז "זקוק להתחדשות". אז נראה פרץ שהסביר "לא אללה הוא שזקוק להתחדשות, כי לא מתקיימת התחדשות
באל, אלא הערבים". - -
צעד 18 - בני ערב יוצאי בני שם הם. אומות הנצרות
בדרך כלל בני יפת הן, ואמנם רבים מעורבים הם מבני יפת ובני עשו בן יצחק. אומות
הערבים קיבלו בזכות ישמעאל את אות ברית המילה מה" על שם שמירת האמונה הנכונה
באחדות ה", היא אמונת אברהם אבינו. הנצרות שזנחה אות זו חרגה מאמונת אחדות
הבורא. אלו הן המילים הנבואיות: "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם" (בראשית, ט', 27). נתייתמו הנוצרים
ממקורם ולבדם אין להם הכוח להישאר באמונה הטהורה אלא אם כן שוכנים הם באוהלי שם. חוץ
מבית הכנסת או מהמסגד מדובר עתה גם בבית התפילה של הגאולה השלמה, שבו כל העמים יכולים
להתפלל יחד באמונה האמיתית במסגרת אוהלי שם.
צעד 19 - מה נאמר על גברים ונשים פשוטים ופשוטות
שאינם בקיאים בדברי הימים, אבל ליבם מלא אמונה? זו הקבלה החדשה האמיתית, במסגרתה הגואל
חיים חיבק את כל עמי הארצות באהבה ואמר "כולנו בשר אחד". אמרו חכמינו
זכרונם לברכה: "רחמנא ליבא בעי" (בבלי, סנהדרין, ק"ו) - זו היא מידת
האמונה החשובה. הבלבולים בדת דבר אחד הם, אבל הלב הטוב המלא באמונה הוא המביא את
האדם לעשות מעשים טובים ולאהוב את הבריות ולכבדן - דברים האהובים מאוד לפני ה"
ברוך הוא. הרי אין האדם אשם בכך שאינו יודע את האמונה הנכונה בצורתה האמיתית, ועל
אף שלבלבולו יש תיקון, עצם האדם הוא ליבו, ואם ליבו טוב אז יכולים לתקן את השאר.
צעד 20 - נתבונן מכך על דברי ימי ישראל, הוא העם
הנבחר האהוב עקב בחירתו יתברך, ואמנם כאשר לב ישראל אינו אוחז בצדק, ומעשיו משקפים
את שורש הרע בלבו, הוא נענש. ומפני שעם ישראל הוא הכלי לישועת העולם, גם עונשו הוא
לעיני העולם. זאת על-מנת שלא יהיה לאומות העולם פתחון פה לומר שיש משוא פנים לפני
ה', חלילה וחס. לפיכך אם לב ישראל לא נתון בצדק, המידה נותנת שגם עובדי עבודה זרה
מאומות העולם, אם ליבם טוב ברחמנות וחמלה והם עושים טוב לאחרים, אהובים יותר לפני
אלהי ישראל מבני ישראל, כי אין משוא פנים לפניו, יתברך שמו לעד. הרי בורא כולנו
הוא ואוהב את כל בריותיו, כי כולנו בשר אחד.
צעד 21 - הרי אנו חוזרים לעיקר: האמונה היא בלב
כל אחד ואחת והיא מתבטאת (או מתגלית) מתוך ההתנהגות עם אחרים. המשנה החדשה הזאת
שלמה וגדולה, רחבה עמוקה ומכרעת. לא מספיק להכיר באמונת המסורת האמיתית, אלא צריך
שלב האדם יהיה לב אהוב לפני ה". זהו הלב הנדרש שנוצר למען הגאולה השלמה ונקרא
לב חדש, ככתוב בירמיה הנביא: "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם" (ירמיהו, ל"א, 32). זהו
הלב של המעשים הטובים, הנשארים כזכות גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, בעוד מחשבות
האדם להבל נדמו ומתות הן בהגעתו אל הקבר.
צעד 22 - אנחנו כעת בדור התגלות הגאולה השלמה והדור
הרביעי הסופי המנובא: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה
הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא" (מלאכי, ג', 23). דור של 65 שנים הוא
המתחיל מאפריל 1983, וכל כתבינו הם מהקבלה החדשה האמיתית של הגואל האחרון חיים. מברכים
ומודים אנו לה" על קבלה נפלאה זו של תורת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, שהרי
בא הזמן לביאת הגואל האחרון השלישי, לזמן כוכבי הגאולה, להתגלות מלכות השמים, לאור
החדש והנפלא של חנוכת החנוכות, לסימני חמור אוכל לחם ולזמן הדור הרביעי ודור הבניין
החדש, והגיע הסימן השלם של תחיית המורה חיים מן המתים.
צעד 23 - יהודים או נוצרים או מוסלמים או מי
שיהיה אשר אינם מתנהגים בצדק עם אחרים - אינם אהובים, בעוד כל אלו שיש להם לב טוב,
מלא באהבה, סובלנות, כנות ואהבת האמת והצדק, הם שיעלו להכרה נעלה בה" וייוושעו
בשעה הנוראה ההיא של יום ה" הגדול והנורא. אנו יכולים לדבר למען הכלל בדרך
כללית. האמונה בסימנים השלמים של הגאולה השלמה השלישית, בזכות הגואל חיים, מייצגת
את המפתח האמיתי
היחידי של הישועה,
כמו שהאמונה בגאולת ישראל ממצרים ובגילוי סיני היו כלי הישועה היחידים בזמנם ובזמנים
הבאים עם זכרם, הזכרתם ולימודם. זאת היא תפארת הברית השלמה, ואין ברית אחרת שהיא
מן השמים ושבאה בזכות הגואל האחרון, חיים בן משה, שנולד בצנעא תימן ב-1914 ונבחר על-ידי
ה" אלהינו. זוהי התגלות חד-פעמית היסטורית, יחידה וסופית היא ונמשכת מעתה
והלאה. זוהי התגלות בדומה להתגלות התורה ביד משה בהר סיני בזמנו, אך לפי תנאי הזמן
הזה של הגאולה השלמה ולפי תנאי הקדושה החדשה – קדושה שמתקשרת לשם "אהיה" האחרון בשמו הגאולי של ה" "אהיה אשר אהיה". בהקשר זה דבורה קיבלה בחלום את
המסר הבא: "בגאולה הראשונה משה קיבל את התורה ומסר אותה לבני ישראל, ובגאולה
השלמה הכול יכולים לקבל (את החוק החדש היורד בחלומות נפלאים של הגאולה השלמה). - -
צעד 24 - אין להעז ולדבר על הישועה כלפי היחיד, מאחר
שזאת היא עבודת ה" בלבד. הוא הבורא והוא הגואל המושיע ואין הוא צריך לקבל מאף
אחד עצות בנוגע לישועה. אנו אמנם חייבים למסור לעולם את המפתחות החדשים של השמירה
ואת המגן החדש, להסביר את כל הכללים החדשים של הגאולה השלמה בזכות הגואל חיים, לבשר
ולהודיע את המשנה החדשה של החוק החדש ולמסור את המסורת החדשה הנבואית של אליהו
הנביא, זכרו לברכה וכו', אך ה" ברוך הוא הוא המושיע. אין פטור ממשפטו, כאשר
שאננות אינה רצויה לפניו בדור הרביעי הזה.
צעד 25 - חלום 744: ג'יוזפה חלם (14 בספטמבר 1990,
מילאנו) שהיה בברגאמו, איטליה (בבית בו התגוררנו בעבר במשך שלוש שנים אני, דבורה, פאולו,
דניאל, ג'יוזפה, שרון ויעל); מההר (הנקרא באיטלקית מונטה טרנטה פאסי (Trenta Passi) דהיינו "הר שלשים הצעדים") יצאו קולות נוראים של רעמים.
ההר התנענע בחוזקה, רעמים וברקים שברו את הסלעים, וחתיכות מהן נפלו על הבית, כאשר הכל
רק הולך ומתגבר. ג'יוזפה פחד, הסתכל למטה וראה את הנמלים. בינתיים מן השמים נשמע מין
קצב של תופים בקול מחזורי קבוע. אז התחילו הנמלים לדבר ולומר: "ה' הוא המושיע",
ויצא קול מקירות הבית שאמר: "ה' הוא המושיע". באופן זה גם הציפורים שהיו
מעופפות למעלה, העצים, הצמחים, האדמה עצמה ורוחות של מתים שיצאו מהבית ברגע ההוא, כולם
אמרו: "ה' הוא המושיע". ג'יוזפה פחד נורא מכל הקולות ששמע ושהתחזקו בכל
רגע. גם הרעמים והברקים והקולות על ההר היו חזקים יותר, כפצצות השוברות את הסלעים.
ג'יוזפה ישב על האדמה שבגן. מכל פינה אנשים, עצים, אדמה, חיות וכו' אמרו באותו קצב
קבוע: "ה' הוא המושיע". הקולות המשיכו להתחזק על ההר. אז נראה כלב בעל
מראה אלים עם שתי עיניים אדומות שפתח את פיו ואמר: "ה' הוא המושיע". - -
צעד 26 - המסורת האמיתית והידיעה הנכונה של אחדות
הבורא עניין אחד הוא, בעוד המידות הטובות המסתעפות מהאמונה שבלב הן העונות בפני בית
הדין של מעלה ובפני כסא כבודו יתברך. רק הוא יודע את המקומות העמוקים של הלב ורק הוא
לבדו יודע את פירושם האמיתי של כל מעשי האדם והכוונות הנכונות הפנימיות, שמהן
מסתעפים המעשים הטובים. אין שניים שחושבים באופן אחד או עושים מעשה באופן זהה. כל
אחד הוא יציר הבריאה של ה", וכל אחד יש לו משהו שאינו דומה לשני. לא בא המשפט
על האדם ביחס למה שצריכים לעשות אחרים, אלא כל אחד נמדד לפי המטרה המיוחדת שבעבורה
נשלחה נשמתו לעולם. רק ה" אלהינו יודע נפש כל אחד ואת החדרים הנסתרים של כל
לב.
צעד 27 - אנחנו חייבים להודיע על הכללים שקיבלנו.
הישועה הכי גדולה בכל דברי הימים היא הישועה הבאה ביחד עם ביאת הגואל האחרון, חיים,
בגאולה השלמה. הוא הצדיק השלם הנבחר מה" אלהינו למען הבאת ישראל והאנושות
לגאולה השלמה ולמען הענקה לדור הזה את המגן החדש של אל שדי הנדרש לחלקים רבים מהאנושות
כדי להיות שמורים במשך הדור הרביעי הזה. ההתחדשות האמיתית של מגן אברהם היא לזמן הזה
ובסימנים השלמים, והמגן נקרא שמירת הדג הגדול לוויתן (ענייניו מוסברים בחותם הגדול
של השנה הי"ג ובעלה י"ג של ספר שושנת משנת חיים במספר כתבים).
צעד 28 - האמונה קשורה בשמירה, כי הרי התוצאה
הראשונית של האמונה היא שיהיה האדם שמור מכל נזק ומכל רע. "אנכי ה"
אלהיך אשר הוצאתיך" ושמרתי עליכם, בכדי שתצאו ממצרים ותקבלו את התורה. מצוות
התורה הן השומרות על האדם, וברכות התורה הן בעיקר שמירה מהשונאים, מהמחלות וממקרים
רעים. השם "אהיה" האחרון כשם "אהיה"
הראשון - כל מה שהיה בגאולה הראשונה חוזר באופן שלם המתאים לזמני ולתנאי הגאולה
השלמה.
חלום 355: ג'יוזפה חלם (1 באוגוסט 1988, מילאנו) כי פתח את התורה
ושמע קול האומר: "עם
משה דברתי פנים אל פנים ועמכם אני מדבר דרך חלומות וחזיונות". - -
צעד 29 - הנה גם האמונה מתחדשת לפי צורתה המתגלית
בגאולה השלמה. אני מאמין שה" ברוך הוא דיבר פנים אל פנים עם משה ואני מאמין
שה" ברוך הוא, בזכות הגואל האחרון חיים, מדבר איתנו דרך חלומות וחזיונות. כך
בכל עניין, גם המופתים והישועות, השמירה והקדושה, הניסים והנפלאות וגם חורבן
והריסת השונאים, פועלי האוון, מחבלי הטבע, העבודות הזרות ורשעת הרשעים בכל פינות
העולם. הבנת התורה עצמה מתחדשת בזמן הגאולה השלמה במסגרת תורת הסימנים השלמים, אם כי
ההולכים בדרך ההלכה לא מחויבים לחוק החדש במקום ההלכה. למעשה, כל האמונה מתחדשת בגאולה
השלמה בשל בחירת ה" אלהינו את הגואל האחרון, חיים.
חלום 79: ג'יורדנו חלם (2 בנובמבר 1985, מילאנו)
שתלמידי המורה חיים היו עומדים בחוץ במקום בלתי מוכר וקרובים לשער גדול וגבוה.
מאחורי השער ניצב הצדיק חיים, שהיה גבוה מאוד, ומסביב לו נראה ענן מפליא. דרך סורגי
השער אחז ג'יורדנו בכוח את שוקי המורה חיים, והצדיק חיים הכריז: "הגידו להם שאני הצדיק
המתבשר שלוש פעמים (בדברי הימים)" - -
צעד 30 - האמינו לכל דבריי, כי חמור אני המורכב
מסימני הגאולה, והגואל האחרון, המורה חיים, רוכב עלי ועלינו, החמורים ואתונות, כדי
להביא אליכם את כל הבשורות החדשות והסימנים השלמים של הגאולה השלמה, בזכותו. המורה
חיים מלביש אותי אף בבגדי אריה יהודה או בבגדי פרץ מתמר ויהודה או בבגדי פרץ "איש
הלוחות" או בבגדי משולם עבד ה" העוור והחרש או בבגדי חמור סתם, ועל כן
האמינו לי בנעירותיי אליכם: הי-הא!, הי-הא!, הי-הא!, הי-הא! בא הזמן, כי בא הגואל
אשר אתם מבקשים, ונמצא כל העולם במסגרת הדור הרביעי האחרון והגאולה השלמה השלישית
והסופית. גדול ה" אלהינו המקיים את כל הבטחותיו.
.....................................
לוח ב' - "לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.
לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם: כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי"
צעד 1 - "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני":
הפשט - לפני הפנים שלי. המשפט הזה לבדו כולל כל סוג אפשרי של עבודה זרה, כולל
הקיצונית והמתוחכמת ביותר כמו שיטת האצילות והפרצופים של ספר הזוהר. אל תשימו
פרצופים אלוהיים לפני פניי האמיתיות, מאחר שאין לי פרצופים ואין לי צורות מואצלות
אלוהיות. מפרצוף זאוס עד פרצוף מרים הבתולה ופרצוף זעיר אנפין של ספר הזוהר, מזרועותיו
של בודהה עד ה"דבר" של יוחנן באוונגליונים והחסד המואצל והגבורה המואצלת
של ספר הזוהר: באופנים אלו אתם מזייפיים את פניי האמיתיות, מאחר שאין לי פנים או
פרצופים.
צעד 2 - "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"
שלא ישתמשו בפולחן לאל, מפני שלכל פסל ותמונה יש פנים, צורות ופרצופים שאם אתם סוגדים
להם, אתם סוגדים לאלוהים אחרים, שיש להם פרצופים מוגבלים, על פני, מאחר שלי אין גבול
או צורה או תמונה. כתוב "כל" תמונה, כי הריבוי חשוב מאוד. ה"כל"
אוסר את כל הצורות אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. מדוע בא "כל" בריבוי? כי
הכוונה היא לכל מין של תמונה שכלית, תמונות הנוצרות משיטות ותיאולוגיות מוטעות, תמונות
מטפיסיות ודוקטרינות אסורות, בנוסף לכל יתר סוגי העבודה הזרה, הנזכרים בדיבר השני.
צעד 3 - המילה "כל" חשובה כאן מאוד במסגרת
האיסור לגבי הפולחן, ההשתחוות והעבודה לכל דבר שיש לו תמונה וצורה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת
ואשר במים מתחת לארץ,
כאמור. זאת מאחר שאין מלים אחרות בכל התורה, כל שכן בעשרת הדיברות וכל שכן בשני
הדיברות הראשונים, ששמעו אותם כל בני ישראל מה" ברוך הוא בצורה ישירה כזאת.
צעד 4 - יש כאן גם רמז בתוך רמז בכך שהמילה "כל"
בגמטריה היא 50, וכן הוא 50 מספר המלים של הדיבר השני, דהיינו ב"כל" הזה
של "כל תמונה" נכלל כל הדיבר השני; במלה "כל" נמצאות אף
הצורות הפילוסופיות, ה"רוחניות" וה"מיסטיות" הכי מתוחכמות. אלו
הן עבודות זרות שכליות הגרועות אף מעבודת פסלים פשוטה.
צעד 5 - מובן הוא שלא בא הדיבר השני לאסור רק את
הצורות היותר נמוכות והגסות של העבודה הזרה. אי אפשר שלא יימצאו בדיבר השני עצמו גם
האיסורים על העבודה הזרה הכי "גבוהה" והגיונית מבחינה שכלית. לכן בא
הריבוי "כל" על המילה תמונה דוקא, הואיל והמח הוא "מצלמה" לתמונות
ולרעיונות המתקבלים בו, וכל מה שיהיה נחשב אצלו ל"גבוה", "תצטלם"
תמונת המושג ההוא עוד יותר במוחו. לפיכך לא בא העניין במפורש, בדומה לכך שה"תמונה"
נסתרת היא במח ואינה גלויה בחוץ, כך שאין אחד היכול להביט בתמונת שכלו של האחר. מתמונות
שכליות של עבודות זרות מטפיסיות ומיסטיות ועד לדוקטרינות הנבנות למען ה"נכנסים"
ל"סודות", שלמעשה אינם סודות כי אם צורות שכליות אסורות, המפתות את השכל
האנושי בשקרים של אורות וכו' - הכול בא מרומז ב"כל תמונה".
צעד 6 - לחם החמור הלבוש
כאריה: דניאל חלם (1 בדצמבר 1989, מילאנו) שפרץ הסביר את ההלכות נגד העבודה הזרה
במחנה ישראל. - -
חלום 598: פאולו חלם (28 באוקטובר 1989, מילאנו) כי היה עם פרץ ותלמידים נוספים של הברית החדשה השלמה במרכז
מילאנו. הוא ראה שלושה
לובביצ'רים רצים, וסוס חום רץ מאחוריהם. לאחר מכן הם היו יחד עם אותם לובביצ'רים בחשמלית. פרץ אמר כי זה הזמן
לפעול. פאולו התיישב לפניהם
ואמר: "אני מכיר את
דוקטרינת הזוהר שלכם. היא אלילית ואין לה
שום קשר לדיבר השני". אחד מהם ענה לו: "אך הבט, אמונתנו היא
מונותיאיסטית". פאולו הגיב: "אין זה נכון, מאחר שאתם אומרים שה"חיה" של ברוקלין הוא אל
בדמות גוף, חס ושלום!". פרץ פנה אליהם בהמשך ודיבר איתם ברוגע. -
(ראו בכתבים: היה מכתב שלהם, בו הם כתבו: "IL REBBE FA CORPO CON DIO", ובתרגום חופשי: הרבי עושה גוף אחד
עם האל)
נוטים היהודים לחשוב שתיקון העבודה הזרה
שייך רק לאומות העולם כעמי הנצרות. היה צריך ודאי להיות כך אך, בעוונות, אינו כן.
כל ספר הזוהר פסול כעבודה זרה, והתפשטותו עתה לאחר כ-700 שנים מאז נכתב, הכניסה
ממש, בעוונות, עבודה זרה לתוך היהדות. גם חכמים וגאונים וגדולים בתורה נפלו למוקש
ולא ידעו להבחין בין האמונה הטהורה האמיתית ובין עוון הקץ של אחרית הימים. והוא
מפני שהסתום סתם את עיניהם מלראות את הפשט, ובמקום שהפשט יפסול את הסתום הנסתר
המנוגד לפשט, הסתום המקובל אצלם פסל את הפשט והוציא את האמונה מן הפשט של "לֹא
בַשָּׁמַיִם, הִוא"
(דברים, ל', 12) מהאמונה הפשוטה של "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (שם, י"ח,
13) ומהפשט של "הַנִּסְתָּרֹת--לַיהוָה, אֱלֹהֵינוּ" (שם, כ"ט, 28) וכו'.
ככתוב בנבואת משה בפרשת "האזינו": "חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (שם, ל"ב, 17). (ראו ספר
מלחמות ה" של הרב יחיא אבן שלמה אלקאפח וכל ספר "חמישה לוחות הברית"
בעלה א' של ספר משנת חיים).
צעד 7 - כאשר השכל האנושי חוקר את מה שהוא בעצם
למעלה מהשכל האנושי, התוצאות יהיו תמיד מזויפות, כי אין השכל יודע את מה שלמעלה
מחוויותיו האנושיות. בהפשטת מושגים עד לדרגות שאינן מחלק החוויה האנושית, אי אפשר
להימלט מההגשמה, כי השכל האנושי ימשיך רק את השגותיו הנבנות מצורות העולם הזה אל
דרגות שהן למעלה ומסוג אחר לגמרי מהצורות של העולם הזה. אפילו אם הן השגות מופשטות
ועדינות, לא תצא צורת השכל האנושי מהסוגים שהוא מכיר בהם, ואם השכל ישער דברים
בסוגים של מעלה הוא יטעה, מפני שיגביל ויגשים בהם בהתאם לסוגים שהוא מכיר בהם.
צעד 8 - לכן התורה צוותה: "תמים תהיה עם
ה" אלהיך", והמשנה אסרה לחקור את מה שהוא למעלה, מה שהוא בפנים, מה שהיה
לפני ומה שיהיה אחרי. עוון הזוהר הוא שמשה דה ליאון לא שמר על המשנה הזאת והטעה את
כל העולם מרוב יופי וטעם העץ, כך שההולכים בדרך הזוהר שוב לא הרגישו בגבולות
המוצדקים של המשנה. הרי הם כבר אכלו ונפקחו תמונות עיניהם לראות בדברים שלא ראו
אותם מקודם, ודימו בפנימיות להיות כאלהים יודעי טוב ורע. הם חשבו לקבל שכל מובדל
ולא קיבלו אלא שכל שאינו מבדיל בין חכמת השמים וחכמת הארץ. המשתדל לעלות על הידע
האנושי ועל המסורת שניתנה בתורה ובתורה שבעל פה יפול בטעות ומבלי ידיעתו יחרוג
מהכלל הכולל את הכל "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", ויסלק את
התמימות של "שמע ישראל ה" אלהינו ה" אחד".
צעד 9 – חז"ל ציינו כי ה' ברוך הוא היה
"בורא עולמות ומחריבן" לפני בריאת העולם (בראשית רבה, ג', ז'). ה' ברוך
הוא ענה לחז"ל על שאלתם שנשאלה ברגע של "עת לעשות לה"" כנגד
הכופרים הפילוסופים, וכדי לדעת מה להשיב לאפיקורוס. עם זאת, מלבד קבלה מיוחדת של
חז"ל, אין לשאול מה היה לפני בריאת העולם ומה יהיה אחריה. זאת מאחר שהכלל
המקובל הוא שהבורא יתברך היה לפני העולם מתמיד לבדו וכך יהיה הוא לבדו עדי עד אחרי
העולם, כי רק הוא יתברך הינו ההוויה האבסולוטית, המתקיימת באחדותו ובעצמותו לעד
מאז ולעולמי עולמים ואחרי כל עולם מעולמותיו. כל יתר הנבראים יש להם התחלה ויש להם
סוף.
צעד 10 - דבר זה עצמו הוא סוג של אמונה, ואין
השכל האנושי משיג אותו. חכמה מקובלת היא, ואנו מקבלים אותה באמונה פשוטה, אבל אינו
דבר בסוג שיכולים להבין אותו. אי אפשר להשיג את הנצחיות הבלתי מוגבלת הזו כפי שהיא
באמת, כי מוגבל השכל האנושי מלהכיל זאת. עם זאת מקל וחומר נבין את מגבלותינו. הבריאה
נקראת על שם בריאה יש מאין, ואמנם השכל משיג ב"יש" ולא ב"אין",
כי המושג של "יש מאין" סוגו למעלה, והוא רחוק מהשגת השכל האנושי. קבלה
אמיתית היא ומקבלים אותה באמונה פשוטה. זוהי קבלת משה רבנו, עליו השלום, מה"
ברוך הוא. בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
צעד 11 - כל שכן וקל וחומר במה שהוא למעלה בבורא
עצמו, כביכול, למעלה מכל בריאה, שאי אפשר להשיג כלום מסוג הוויתו יתברך. האמונה
מקבלת את מושגו מכח מידת האמונה, ולא מכח השגת השכל האנושי. הרי במה שנוגע לאמונה
האמיתית צריכים לדעת מה שייך למידת האמונה מצד עצמה ולהבדיל אותה ממה ששייך לשלטון
השכל, בכדי שלא ישוערו דברים שהם בסוג אמונה שלמעלה מהשכל האנושי. שיטת האצילות
מתארת בניין אלוהות של אלוהים לפני מעשה בראשית, בדרגה של עולם האצילויות הנאצלות
מהאין סוף, כביכול, בתוך עצמו, עוד לפני שברא את העולם. דעה כזאת פסולה לגמרי, ועברה
על המשנה הנזכרת. לכל דעה על דרגות האלוהות של האלהים למעלה מבריאת העולם יש איסור,
ואין שום קבלה מן התורה, הנביאים או מסורת החכמים העולה על קבלת מעשה בראשית.
צעד 12 - דתות הודו מלאות באצילויות אלוהיות והן אינן
חסרות גם באסלאם השיעי המיסטי שאינו האסלאם האמיתי. הנצרות התיאולוגית מיוסדת על
שיטת השילוש: האל האב ושתי אצילויות ממנו, רוח הקודש והבן, ואומרים הנוצרים ששלושתם
הם בעצם אחד עם שלושה פרצופים או אספקטים. בספר הזוהר עיקר היותו של אלוהי העולם
הוא היות האל בדרגת זעיר אנפין הנאצל, שהוא האל הנאצל בצורת האדם הקוסמי העליון,
הנבנה מירידת אצילויות מהאין סוף שלמעלה ממנו. לפי דעתם הוא אלוהינו המקבל את
תפילותינו ואת מעשינו, שהעיקר של האל הוא. מדובר, לטענתם, בבן הנאצל מאבא ומאמא, המוקפים
באריך אנפין ובפרצוף החמישי, הוא הנוקבא או מלכותה, כשמאיחוד זעיר אנפין ונוקבא
נברא עולם הבריאה. שיטת האצילות השנואה חורגת מהמסורת לגמרי, ונכללת היא באיסורי "כל
תמונה" של הדיבר השני.
צעד 13 - ה"דבר" של יוחנן באוונגליון
הרביעי הוא הלוגוס המפורסם, בסיס התיאולוגיה הנוצרית, המאציל את הבן מהאל העליון. ה"דבר"
הוא הנאצל האלוהי הראשון המאוחד באל, שנעשה לנאצל קוסמי, הוא הכריסטוס הקוסמי. היחסים
בין האל המאציל והבן הכריסטוס הנאצל היא רוח הקודש הנאצלת, המקשרת אותם ברוח. שיטת
האצילות השנואה חורגת מהגבולות הקיימים בין השמים והארץ, מה"בית" של
בראשית, לפיה אין חכמת השמים כחכמת הארץ. אין לעלות על הבריאה כי אפילו חכמת השמים
היא נפרדת ועליונה על סוגי חכמת הארץ ואף עליה אין רשות לדבר. מה שבדרגה שלמעלה מן
הבריאה וכולל את חכמת השמים, אסור לדבר עליו. זוהי סכנה גדולה למח, החורגת מדת
ישראל.
צעד 14 - דעת האצילות היא השורש של שורשי העבודה הזרה
(ראו "המלחמה נגד הזוהר"). ישנן נקודות שוות בכל דוקטרינות האצילות. הן
משערות מה עשה האל לפני העולם. הן שמות פנים או פרצופים או אספקטים על פניו יתברך.
הן חוקרות ברעיונות של השכל האנושי את היחסים בין אותם האספקטים האלוהיים (אב, בן,
רוח הקודש; חמישה פרצופים, עשר ספירות נאצלות וכו'). הן דורשות שהאספקט הנאצל של
האל מטרתו להתעסק עם האנושות ולדון אותה, ועל כן הוא הוא האל הנאצל שצריכים לקרוא
לו ולהתפלל אליו ולא לאל האינסופי שלמעלה. התפילה מופנית לבנו הנאצל, הזעיר אנפין,
האלוה-אדם קוסמי של הזוהר, הבן הנאצל הקוסמי, ה"דבר" הנעשה, הכריסטוס
האלוהי של הנצרות. האצילויות מהאל העליון והאל התחתון הן הדעה המוטעית, היוצרת
ריבוי רשויות ושיתוף באלוהים האסורים בעבודה זרה. הרי אצילות אינה כבריאה, כי הבריאה
היא יש מאין, אבל דעת האצילות היא המשך מהאל האינסופי אל צורות של אלוהות יותר
מוגבלות וכו'. ואיך לא ייבראו מדעה זאת אלהים אחרים על פני?!! אנו מצווים "שמע
ישראל ה" אלהינו ה" אחד", ואסורים עלינו כל החשבונות האנושיים
האלה.
צעד 15 - עוון דור אנוש מוסתר בתורה, מתגלה
במסורת חכמי התלמוד ומוסבר יותר בספריו של הרמב"ם, עליו השלום. הם האמינו באל
הבורא, אך גם בשל היותו למעלה מעלה עד אין סוף מכל הנבראים נתן הוא את עבודת העולם
ושלטונו אל הכוכבים והמזלות השרים הגדולים החשובים שלו. "אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה" (בראשית, ד',
26), דהיינו אז התחילו לחלל את שם ה" בהוספת שם "אל" לכוכבים, כשהקריאה
אליהם חיללה את שם ה", ועבודה זרה היא. אחר כך באו לעבוד את הכוכבים עצמם בחושבם
שכך חפץ ה" האינסופי שאנשי העולם יתנו כבוד לשריו החשובים. כמו שנסתר פירוש
הריבוי ב"כל" תמונה שאנו בהסברו, כך הוא שעוון דור אנוש נסתר בפסוקו
ובפרט במילה "הוחל" בעלת שני הפירושים 'התחלה' ו'חילול' (ופשרו כנראה
הוא שהתחלת הקריאה והתחלת החילול באו ביחד, ושלפני אותה התקופה לא היו אנשי העולם
מתפללים בכלל ולא פונים אל ה" אף שהכירו בבורא ולא התחילו להתעניין בתפילות
ובעבודת ה", עד שנכנס חילול ה" על הכוכבים ובכך היה להם נח יותר לעבוד
לכוחות שרואים אותם ושהם קרובים יותר לדרגת האדם). ונסתר הוא טעמו בתורה כמו שסתום
עוון העבודה הזרה בהתחלתו, והוא הנקרא עוון אבות של הדיבר השני, והוא עוון סתום, משום
הצטדקות מושג או דעה או שיטה הנראים כנכונים על-ידי החוטאים. האל האינסופי למעלה
הוא, לדעתם, עד אין סוף מהדרגה הנמוכה של בריאותיו, ולכן בחסדו הכין אמצעים לתווך
בין העליון מדי ובין אנשי העולם הנמוך, הזעיר אנפין הנאצל, הכריסטוס בן האל האב העליון.
צעד 16 - ההגיון של השכל האנושי מעמיד אותו וגם מכיל
עליו את הכלל העליון של האמונה הנכונה, כי משערים את דבר האלהים לפי מחשבה מוגבלת
אנושית וחורגים מן האמת. אל תאמרו שהאל האינסופי לא יכול להתיחס לבריאותיו מרוב
גבהותו, ושעליונותו גרמה לכך שיוגבל בתמונה שכלית מוגבלת, מאחר שאין לו יתברך
הגבלות כלל ועיקר. ערבוביה היא משכל אנושי המרכיב הבנות על דבר האמונה שאינו מסוג
השכל האנושי. כך קרה בדור אנוש, אף שאנוש עצמו היה צדיק ולא שייך למה שקרה בדורו. באותו
הדור השכל האנושי הטעה את בני האדם. זהו עוון אבות, המכיל את ההיגיון העדין הנראה
כנכון, אך למעשה הוא האב השורשי לכל סוגי העבודה הזרה המסתעפים ממנו: עוון הבנים,
עוון השלשים עד עוון הרבעים לשונאי, שלאחריו פוקד אל קנא ומעניש את כל ארבעת
הדורות של העוון האלילי המנוגד לאמונה הטהורה של הדיבר השני.
צעד 17 – כי קרוב הוא יתברך לכל בריותיו ולא ביקש
מאתנו שנעשה חשבונות כיצד יכול הוא להיות קרוב. אין זה עסקנו, אלא רק האמונה,
שלמרות אינסופיותו, ה' יתברך קרוב הוא מאוד מאוד, בוחן כליות, מסתכל אל לב האדם
וחפץ בעבודתו ובמעשיו הטובים. שורש הרע בעוון אבות הוא ההפרדה בין האל העליון והאלוהות
שלמטה ממנו או בלשון "הנשר הגדול": "מהסיבה הראשונה" אל
הסיבות שנסתובבו או שנעשו ממנו. לשון החכמים בעניין זה נלקחה מהמילים "וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם" (שם, י"א,
2), מאחר שאצל דור המגדל והפלגה אמרו "נסעו מקדמונו של עולם", שלא רצו
באל עליון רחוק מהם אלא באלהים הנובעים ממנו ויותר קרובים אליהם ובחרו בנמרוד.
צעד 18 - המושג "האלוהות שלמטה" תמיד
קשור באצילות האלוהות ולא בבריאה. לשון אצילות האלוהות שנבראה עם ספר הזוהר היא האלוהות
הבאה מהאל העליון. בטקסטים הקדמונים של העבודה הזרה כבמיתולוגיה היוונית לדוגמא, לשון
האצילות חסרת משמעות (ולא נמצאת בהם לפי ידיעתי), מאחר שאין בעיה מבחינתם אם האל העליון
בורא או יוצר או עושה אלים אחרים שלמטה ממנו, ולכן לא היה צורך בלשון אצילות.
ואמנם עצם המושג של האל העליון, שממנו נמשכות דרגות אלוהיות שלמטה, אצילות היא ולא
בריאה או יצירה או עשייה. משה דה ליאון רב בתורה היה, וטען שדווקא המושג של אצילות
שלמעלה מן הבריאה, הוא שנתן מקום לחשוף את מה שהיה נעלם ולהשיג דרגות של אלוהות לפני
הבריאה. ובאמת כל הטעות קשורה בלשון זו דווקא, כי הוא גנב מן התורה ושיבש את כל
פירושה כדי ליצור לו עולם אצילות, הנאצלת מהאין סוף. כך לפי דעתו המוטעית לא מדובר
באלוהים אחרים מפני שהם נאצלים ולא נבראים מהאין סוף. "עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם יָשָׁר; וְהֵמָּה בִקְשׁוּ, חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת, ז', 29).
צעד 19 - היא הלשון של אצילות האלוהות בספר הזוהר,
שממנו יצא הפרצוף הנאצל זעיר אנפין, הבן האהוב הנאצל מהאין סוף. זהו גם מושג האצילות
בלשון ה"דבר" של יוחנן, שממנו נאצל הכריסטוס, הבן האלוהי לאביו, האל
העליון. והוא מהמערך הלשוני בראש כל תיאולוגיה שנבחן. כי הכל הוא על פי המושג
היוצא מהבנת פירוש המלים הניתנות, ובמחנה ישראל נטמעה לשון אצילות ושינתה את כל
התיאולוגיה האמיתית של הדיבר השני, המזהיר נגד כל תמונה, כולל התמונות השכליות של
עולם האצילות. בנצרות נשתבש המונח "דבר" להיות הדבר הנמצא תמיד מההתחלה עם האל שממנו נאצל
הבן האלוהי, הכריסטוס של כל התיאולוגיה המוטעית והאלילית של הנצרות. מכך יובן למה
עוון דור המגדל מתחיל בדברים: "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים" (שם, י"א, 1).
צעד 20 – נשאל: מה שייך עוון המגדל לעניין הלשון,
שהייתה אז לשון הקודש המקורית ונמשכה עד אז מהאדם הראשון?
אם עוון דור אנוש הוא עוון אבות, עוון
המגדל הוא עוון הבנים ועיקר עניינו הוא הבניין השנוא הנבנה לשם עבודה זרה בדומה לבניין
הלשוני שנברא, הבניין התיאולוגי השנוא, שיצא לפועל אחרי שנסעו מקדם, מקדמונו של
עולם האין סופי, וביקשו אובייקט לפולחנם. ובא "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים
אחדים" ללמד אותנו ששורש כל הבניין הלשוני השנוא יצא משיבוש המונחים הידועים
וזייף את פירושיהם, כפי שנעשה במונח "אצילות" וכפי שנעשה ב"דבר"
של יוחנן. בזמן המגדל החליטו שנמרוד הוא האל, וכל מה שהיה נאמר מקודם על האל
העליון הבורא מתייחס מעתה רק לנמרוד.
צעד 21 - אחרי שיבוש המונח אצילות נמשך כל יתר
הבניין התיאולוגי של ספר הזוהר, בניין האצילות ובניין הזעיר אנפין, ובייחוד זעיר
אנפין עם נוקבא למען בנין העולמות. ומשיבוש המונח "דבר" של יוחנן נמשך
כל בניין התיאולוגיה של הכריסטוס הקוסמי האלוהי. שורש העוון של המגדל נמשך מדורו
של אנוש, בו התרחקו מקדמונו של עולם והרכיבו את שם ה" על הכוכבים, אל דור
המגדל, בו הרכיבו את שם ה" על נמרוד והמשיכו לבנות לו בניין אלוהי לפי גדולתו
המגיעה לשמים בכדי לחבר שמים וארץ. סברתם הייתה כי הבניין לא ייחרב לעד, כי יתייחדו
בו שמים וארץ ויהיו לאל נצחי כמו האל הראשון, הנשאר למעלה ושנתן את כוחותיו לנמרוד.
זאת מכוח השינויים שעשו חרטומיו וחכמיו בלשון הנמצאת, ושינו את פירושי הדברים כחפצם.
צעד 22 - מדור אנוש יצא הפירוד מה". המגדל
יצר בלבול לשונות מעוון זיופם את פירושי המילים, ונמשך הבניין התיאולוגי השנוא
המבלבל כל מח ובונה בנינים מזיופים בכל תמונת המחשבה. מכל מקום בהתחלת עוון האבות
של דור אנוש לא הייתה כוונתם שלא לשם שמים, אלא טעו בדעות, כמוסבר, ולכן גם התורה
כיסתה על עוונם ולא הזכירה שום עונש. לעומת זאת, עוון דור הפלגה היה במזיד ובכוונות
רעות לשם עצמן. החוטאים גנבו את הלשון האמיתית שנתן ה" לעולם ושיבשו את
פירושי המלים לפי רצונם ומטרות חפצם. השלב השלישי הנמשך מעוון אבות ועוון הבנים
נמצא בעוון עגל הזהב, ונמשך עוון העגל אל דרגת הרבעים השנוא, שכידוע התחלתו בטעות
וסופו בעבודה זרה ממש.
צעד 23 - עוון עגל הזהב נגרם מהערב-רב שעלה עם
ישראל ממצרים, ועצם עוונם קשור בעבודה הזרה של מצרים. לכן עצם דרגת השלשים בעבודה הזרה
נמצאת בתיאולוגיה המצרית בזמן ההוא, וגם הרבעים השנואים והנפקדים מאל קנא הן
העבודות המרובות הזרות והפולחנים הרבים במצרים. בדרך כללית סוג השלשים נקרא חכמת
הקשרים האלוהית. הדרגה הרביעית היא הפועל היוצא בצורות ופסלים ופולחנים וכו', עד
שבא הסוף ונידון הדור הרביעי בדינים. לפיכך עוון הדור הרביעי הוא הפועל היוצא מכל
מה שקדם בעוון אבות, בנים ושלשים, ולכן בזמן משה הגיעה מצרים למצב הגרוע במעשי
העבודה הזרה, ובזכות משה הגיע הזמן לגאול את ישראל, הוא הדור הרביעי של אז, שהגיעו
יחד משפטי הדור הרביעי וישועות ה" לגאולה.
צעד 24 - ואמנם בשורשי הערב-רב הייתה טבועה צורת המנטאליות
של דוקטרינות חרטומי מצרים והפולחנים הרבים שהיו עובדים, ונזכור שידוע מקבלת
החכמים (אני קיבלתי זאת ישירות מהצדיק חיים), שבספר הכישופים שהביא להם בלעם הרשע
היו עשרה חלקים, תשעה נשארו במצרים ואחד נתפזר בכל העולם. כך היה בכישוף וכך היה
בקסמים ובכל העבודות הזרות של מצרים, כל זאת היה תשע פעמים יותר במצרים מאשר בכל
יתר העמים. ידוע גם שלכן נזדמנה הגאולה ממצרים, בשל כוחות הכישופים והעבודות הזרות
בידם, כי אם במקום אחר הייתה הגאולה מתרחשת, היו אומרים כי היא לא נעשתה במצרים בשל
כוח האלים החזקים של המצרים. בדוקטרינת הדת המצרית שנוהלה על ידי חרטומי מצרים היו
אל אינסופי שאינו נחשב במניין, וממנו יצאו (נאצלו) תשעה אלים, כאשר האל העשירי היה
פרעה שנמצא בארץ (ראו בספר "בשורת המלאך גבריאל" אודות קשר עשר המכות
נגד עשרת האלים הללו ואודות הקשר בין עשר המכות, עשרת הדיברות ושבירת הלוחות).
צעד 25 - בקיצור, במצרים התקיימה שיטת האצילות, עשרה
אלים ופולחנים עד אין מספר, והיו מתבוננים תמיד ב"חכמת הקשרים" בין
תכונות עשרת האלים ובין הצורות של עבודותיהם בין עבודת הכוכבים ובין עבודת השדים
וכו'. כל דברי חייהם היו קשורים באלה הדברים וזה היה תענוגם כל היום וכל הלילה, כל
אחד לפי עדיפויותיו.
צעד 26 - הערב-רב היה מחשיב את משה לאל העשירי
הנאצל, כפי שהיו מחשיבים את פרעה. רמז לכך ניתן בפסוק "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, כִּי פָרֻעַ הוּא: כִּי-פְרָעֹה אהרון, לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם" (שמות,
ל"ב, 25). לפיכך, דעה זו הייתה גורמת להם ליצור גם מהכתב של לוחות עשרת
הדיברות עשרה אלים נאצלים מהאין סוף. הם היו מסוגלים לזייף את כל התורה בקבלה
מזויפת המיוסדת על דוקטרינת אצילות האלוהות ולבנות מסביב לאותו שיבוש לשוני ומוטעה
בניין גדול של עולמות, אשר ראשו מגיע השמימה בעולם האצילות. הם היו אף יוצרים כל
מיני קשרים מזויפים ושקריים בין דברי התורה ועשרת ה"ספירות" הנאצלות
ומשבשים את כל האמונה הפשוטה. לפיכך משה רבנו, עליו השלום, הוכרח לשבור את הלוחות
ולהראות להם שאף על פי שה" כתב את הכתוב בלוחות בכתב ניסי, אינם נחשבים הם לאצילות
האל, כי אם מצוות ה" לשמור ולעשות אותן באמונה פשוטה ולב נקי. זאת מאחר שהכל
נברא מאת ה" ברוך הוא, ושלא מתקיימת אצילות אלוהית.
צעד 27 - עמוק הוא לימוד מחשבת הערב-רב בכל מעשה
העגל, ואמנם עמוקה היא עוד יותר וקשה להבנה מחשבת אהרון הכהן, שהיה נביא אהוב מאוד
ונבחר מה" לכהונה הגדולה. סודו מתגלה מהפסוק "אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם, כִּי בְרָע הוּא" (שם, 22). איך קרא
למשה, אחיו הקטן ממנו, אדוני? אמנם אתה ידעת, משה, ולא אני. אתה הכרת את כל סוגי
הדוקטרינות, השיטות והעבודות הזרות והמכושפות בבית ספר הפרעונים של חרטומי מצרים,
בעוד שאני לא הבנתי את כל אשר התרחש במוחותיהם ואת כל כוונותיהם המצריות. בפשטות דימיתי
שהעגל והמזבח יכולים כלי לעבודת ה", ולכן הכרזתי "חג לה" מחר".
הנה חטאה גדולה היא טעות אהרון כמוכח מהתורה. אמנם פעל הוא לשם שמים ובטעות נפל למוקש
ולא ידע לאיזו טעות נפל, אך בסוף הבין למפרע את הכל, ואף על פי שהטעות נקראת חטאה
גדולה, לא נגעה באהרון הקדוש, הכהן הגדול, שום טומאה מחטא העגל.
צעד 28 – עם זאת אין להתחמק מהעובדה שהדבר עצמו
נחשב לאהרון לחטאה גדולה, בעיקר מפני שברגע ההוא אהרון היה האחראי על העם במקום
משה. משה היה צריך לעמוד בתפילה כדי להציל את אהרון מהקצף, חלילה וחס, והצליח. הוא
הציל לאהרון שני בנים, בעוד שניים נאבדו לבסוף. הסברתי בפרק 6 שב"ספר
הלווייתנית" שאלמלא החטאה הגדולה של אהרון, בשל היותו האחראי, לא היה משה
צריך לשבור את הלוחות בשל מעשה העגל אלא היה מסתפק בהרג החוטאים, בשריפת העגל ובטיהור
העם, אך העניין הסתבך, מפני שכל מה שקרה בגאולה בתקופת מצרים ובתקופת הר סיני "נכתב"
למעלה ובכוכבים לכל הזמנים. בכל מקרה, אהרון נפל במוקש העבודה הזרה בהיותו אחראי
על העם, וזאת על אף שכוונותיו היו לשם שמים.
צעד 29 - ראה משה רבנו בנבואתו את זמן אחרית
הימים, ובו לאחר תקופה ארוכה לקראת הגאולה השלמה, בה יבושש משה לרדת מן ההר, יתייאשו
הרבנים בגלות ויפלו במוקש עגל הזהב בצורתו האחרונה ההיסטורית. אז יחזור בעוונות
הערב-רב לחפש את אצילויות האלוהות ואת עשרת האלים הגדולים הנאצלים של מצרים, וישבשו
את כל הלשונות בתורה כדי להתאימן אל צורות מחשבתיות בעשר ספירות נאצלות מהאין סוף.
לפיכך שבר משה רבנו את הלוחות כדי
לעקור את עוון האצילות משורשיה גם לרגע ההוא וגם לזמן שיטעו הרבנים והאחראים על
העם, כאהרון הכהן בזמנו, בעוון עגל הזהב האחרון שיצא מספר הזוהר להפיל אותם באחרית
הימים. כאהרון, נפלו בתמימות
לבם חכמים וגאונים ורבנים גדולים ולומדי תורה, ולא הכירו בעוון ובחטאה הגדולה של כיפרות
ועבודה זרה בנוגע לכל תמונה היוצאת משיטת האצילות של ספר הזוהר.
צעד 30 - שבירת הלוחות ביד משה רבנו הייתה למען
הצלת אהרון מהדינים הקשים שהיו מוכנים לרדת מהשמים, חס ושלום, ועל כן גם למען הצלת
הרבנים וחכמי התורה בעם ישראל שנפלו לעוון האצילות ולאמונת ספר הזוהר, ובתמימות הלכו
והולכים בדרכי קודש ולא מכירים בעבודה זרה שמתחת לידם. בזמן הסופי של הדור הרביעי
האחרון נבחר הגואל, חיים, מצנעא, תימן, על-ידי ה" אלהינו, ולפי תנאי הגאולה
השלמה יורד הוא גם דרך הסימן הזה של החמור אוכל לחם ובא לציון להביא את כל הסימנים
השלמים של הגאולה השלמה השלישית ולהשיב פשע מיעקב, פשע שבני יעקב הרבנים והעם לא
היו מכירים בו. בשל כך נדרשים הם לגואל דווקא כדי שיודיע להם את פשעם, בכדי שישובו
ממנו. בזאת יישברו הלוחות השקריים והמזויפים הכרוכים בכיפרות, בעבודה זרה של ספר
הזוהר ובכל הבלבול העצום שיצא ממנו. כך ייטהרו בני ישראל באמונה הפשוטה והמצווה, ייצאו
מכל מיצרי מוקשי הטעיות באמונה, יפרקו מעליהם את עול החטאה הגדולה, ירחיבו את דעתם
בדרכי ה" האהובות ויידעו מעומק הלב וטהרת המחשבה אל מי הם פונים באומרם: "שמע
ישראל ה" אלהינו ה" אחד".
.....................................
לוח ג' - "לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לשווא: כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה, אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לשווא"
צעד 1 - הדיבר הראשון מצווה את בני ישראל באמונת
ה" על פי המסורת האמיתית ההיסטורית. הדיבר השני מצווה את בני ישראל באמונת ה"
לפי צורתה האמיתית באחדות הבורא המוחלטת. הדיבר השלישי מצווה את בני ישראל
בהתקדשות שם ה" והוא שלא לשאת על פיהם את שם ה" לשווא. הרי התקדשות זו
היא במידת יראת ה". עיקר מצוות הדיבר הראשון הוא באהבת ה" את ניסיו
וישועותיו. עיקר מצוות הדיבר השני הוא במידת היראה שלא לחרוג מאמונת אחדות הבורא.
עיקר מצוות הדיבר השלישי הוא לפחד מתוך כבוד גדול משם ה" ולפחד מהעונש למי
שאינו מכבד את קדושת שם ה".
צעד 2 - בזכות הגואל האחרון, חיים, מתחדשת
המסורת הנבואית של אליהו הנביא, זכרו לברכה, גם על הרעות של הדור הרביעי הזה ועל
הדברים השנואים לפניו יתברך, שייהרסו מן העולם לפני סיומו. המשפטים הגדולים הכי
קשים באים בחלק השני של הדור הכפול הזה, כאשר הנבואות העיקריות עליהם מתקבלות כבר
מהתחלת הסימן, בכדי לרשום ולהכין אותם להודעה ברבים. תפקיד זה בהודעת הנבואות
השליליות הללו נותן הזדמנות לנופלים במוקשי הזמנים להבין ולהתחרט ולשוב מעוון ופשע
ולהיוושע. גם מטעם זה נחלקה תקופת הדור הרביעי לשתי תקופות, של 35 שנים ושל 30 שנים,
כי עונשי ימי המשפט העיקריים יבואו בתקופה השנייה הגרועה לאין ערוך מן הראשונה. לפיכך
תפקיד ההודעה בשנים אלו הוא בקיום "הִנֵּה אָנֹכִי
שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי, ג', 23). לפני דווקא, בכדי
שיהיה זמן להודיע את הדברים.
צעד 3 - נביא כאן דוגמאות למספר נבואות שליליות:
התנועה הנודעת בשם "עדי י'" (מבטאים
הם את השם המפורש בעל ארבע האותיות לפי דעתם) שנואה מן השמים עד מאוד, עוברת על "לא
תשא את שם ה" לשווא" ועונשה אבדון.
לחם החמור הלבוש כאריה: חלום 347: דניאל מניגרסו חלם (11 ביולי 1988, מילאנו) שעמד
ליד כנסייה אחת עם קרמין שאול ועם אחד מה"עדים". העד שאל את דניאל "באיזה
שם אתה קורא לאל?" דניאל ענה "בשם אל שדי כמו היהודים". נדהם העד
ממענה זה ורצה להגיד משהו, אבל לפני שיכול היה לדבר, נשמע קול מלמעלה שהכריז (באיטלקית)
"אוי ואבוי למי שמבטא את שם ה" לשווא, כי ה" לא יסלח למי שנושא את
שמו לשווא". העד פחד מאוד בשומעו את הדברים. - -
חלום 850: דניאל חלם (13 במרץ 1993, ברגאמו) שבחלום העיר אותו
משנתו אדם כלשהו שפחד מאוד מחלום בו נראו "שלושה ימים של שבת", "זעם
אלהים" ו"אוטובוס חדש". דניאל הסביר ש"שלושה ימים הם שלושה עוונות
המעוררים את זעם ה". בין השלושה ישנה השבת שלא מכירים בה העדים והקתולים (אלו הם
שניים), והשלישי הוא הוא עוון ה"עדים" המחללים את שם ה". האוטובוס
החדש מייצג את המסר החדש של הגאולה השלמה שלא נמצא אצל העדים. - -
צעד 4 - שנוא מאוד עוון ה"עדים" בשל נשיאתם
את שם ה" לשווא ובשל היות אמונתם מזויפת וכוזבת החורגת מאמונת האחדות. הם מזלזלים
בחכמי ישראל ומאשימים אותם בנפילת כל ישראל, על שלא התירו להם לבטא את השם בן ארבע
האותיות בקריאת ספר התורה בשבת או בתפילה אחרי חורבן בית שני. הם לא מכירים בשבת
לישראל או בקדושת מסורת החכמים, זיכרונם לברכה, ומחשיבים את עצמם לחכמים ולקדושים,
אך למעשה הם פסולים לגמרי ושנואים בפני השמים וגם בעיני רוב העולם. למרבה הצער רבים
הם הנופלים בפח.
צעד 5 - בחכמה גדולה עשו חז"ל אשר מנעו את
ביטוי השם בן 4 האותיות, בידיעתם שהגלות תוריד את בני ישראל אל עולם של טומאת
עבודה זרה בין הגויים ושלא יוכלו לחיות באותה הטהרה הנדרשת כדי לבטא את השם בקדושה.
הרי דבר כללי הוא שלא נוגע לשבת או לא לשבת, כי אין ולא הייתה לעם הזכות עד שיבוא
זמן הגאולה השלמה. חז"ל לא טעו ואדרבא ראו טוב מאוד את הנולד. בזאת הם הצילו
את בני ישראל מעוונות רבים במשך הגלות הארוכה, בעוד שהעדים הגאוותניים, אשר מכריזים
בכל מקום בשמחה על יום ה" ובשיגעון ממש נדמה להם שרק הם יהיו הניצולים, מפני
שרק הם מבטאים את שם ה" כפי שהוא כתוב ומרגיזים את השמים ואת הארץ, לא יינצלו
ביום ה" הגדול והנורא כי נושאים את שם ה" לשווא, ולא ינקה ה" את
אשר יישא את שמו לשווא.
צעד 6 - מוסבר אצלנו בספר "חמישה לוחות
הברית" שהדיבר הראשון קשור בפרט במסורת משה רבנו, הדיבר השני מייצג את מסורת
יהושע בין נון, והדיבר השלישי קשור לקדושת מסורת אליהו הנביא, יורש ברית שלום שקיבל
פנחס בקנאתו לשם ה". אליהו הנביא, זכרו לברכה, התקדש לפני ה" בקנאתו את
האמונה הטהורה בישראל. אחרי שנלקח קרבנו מה" על הר הכרמל, הכל הודו והכריזו "יְהוָה
הוּא הָאֱלֹהִים, יְהוָה
הוּא הָאֱלֹהִים" (מלכים א', י"ח, 39), כי מקודם לזה היו מחללים את שם ה"
בעבודת הבעל והיו אומרים כי ה" הוא הבעל, או הבעל הוא האלהים.
צעד 7 - הקריאה בשם האל על אלהים אחרים הוא
חילול שם ה", מפני שה" הוא הבורא האמיתי היחידי, ולכן אם משתמשים בשם או
בכינוי לשם בלשון העמים כמו DIEU או DIO אוTHEOS או GOD או אללה וכו' ביחס לאל
אחר שאינו האלוהים האמיתי, הרי שמדובר בחילול, בר מינן, של שם ה" ונשיאת את
שם ה" לשווא. וכן הוא כאשר הנוצרים משתמשים בשם האל ביחס לישוע, הם מחללים את
שם ה" ונושאים את שם ה" לשווא, וזאת על אף שבטעות מעשיהם ולא במזיד. הם
גם אינם מצווים כיהודים, ואף הזמן ההיסטורי הארוך לא אפשר להם את ההבנה, כי רק
בזמן הזה, עם פתיחת זמן הגאולה השלמה בזכות הגואל האחרון, חיים, נפתחת ההבנה בכל
דברי האמונה.
צעד 8 - אבל, בעוונות, גרוע מכך לאין ערוך
ושיעור הוא חילול ה" בשמות הקדושים הכתובים בתורה על הספירות הנאצלות
והפרצופים של ספר הזוהר ויתר ספרי הקבלה המזויפת המסתעפת ממנו, יצילנו ה"
ברוך הוא מהטעות האפלה, הכואבת והמכאיבה הזאת, שנכנסה מתחבולות היצרא דעבודה זרה
באחרית הימים לבטן היהדות. טעות שכיסתה את עיניהם מראות את חילול ה" שהם משתתפים
בו. גם הם בשוגג ולא במזיד, אבל אי אפשר להתחמק מהאמת. הם משתפים את שמות ה"
שבתורה עם הפרצופים והספירות הנאצלות ונושאים, בעוונות, את שם ה" לשווא. אין
מלים לתאר את הבושה הנוראית בארבע מאות השנים האחרונות בהן "קידשו"
הרבנים את ספר הזוהר ואת כל שיטת האצילות מן האין סוף עבור עם ישראל. גם הם בטעות
ולא במזיד, ומוקש גדול הוא עוון קץ של אחרית הימים, והוא רחום יכפר עוון.
צעד 9 - אחרי התיאולוגיות המוטעות המובילות
בעקבותיהן לנשיאת שם ה" לשווא, נדבר על נושא אחר בדרגה עממית והוא העדר שמירת
הלשון משפת רחוב ולשונות נמוכי מעמד וניב נחותי השוק בכל מיני ניבול פה, יצילנו ה"
מכל לשונותיהם. שאם הדיבר הראשון הוא בהתקדשות לב האמונה, והדיבר השני בהתקדשות
ההבנה באחדות הבורא במוח צלול, הדיבר השלישי הוא בהתקדשות השפה והלשון שבפה.
צעד 10 - חלק מעבודתנו בקודש הוא לבאר ליחידים את
פשעי הלשון והשימוש בביטוים המורידים את כל קומת האדם אל מתחת לדרגת הבהמות, כי אין
הבהמות והחיות חוטאות בלשונותיהם או בכלל. נזהיר אותם מהעדר ידיעתם, בפרט את אלו באומות
העולם המחללים את שם ה" כמעין הרגל מאוס שהם עבדים לו ומביעים מילים נגד
השמים, ואין להם חכמה בכדי לפחד.
צעד 11 – באופן זה מגיעים שדים ונאספות רוחות
רעות בקלות הערכים. הם מלכלכים את לשונם בניבול פה מצחין אבל לא מכירים בלכלוך העוונות
שבהם ירדה רוחם מדחי אל דחי. אין מקום למחשבה טהורה מפצצות המחשבות הנמוכות. מתחת
לאבנט נשטף המח עד שלא עולה מחשבה ללא ביטויי מין על השפתיים.
צעד 12 - מהוולגריות העולה מתחת לאבנט עולים נהרות
מים מצחינים ומפלצות ההמוניות לשטוף את הלשון בדמיונות הכבד. אף הלשון הייתה נגעלת
אבל פותתה היא מצחוק הכסילות ההורס כל סוג רצינות ומחליש את ראות אמיתות הדברים, כי
נעשה העולם כתף לבדחנים. מבורות מים ללא שכל נסגרה יראת ה", ואין מחשבה יכולה
להתעלות מהבדיחה. אדם לבדו נשאר לחבוץ שמנת מהמים המצחינים ועושה חמאה לליבו
וגבינה למוח הסותם כל זרם אמיתי של המחשבה.
צעד 13 - משא עיקום האנושות, המגדל העצום לבלבול
הלשון, נוצר כי פנתה האנושות מאלהים בורא הכל וביקשה את כוחו מתוך השפה שניתנה
ממנו, כדי לעשות לעצמה שם, תוך שימוש בביטוי מידות ה" על המלך המורד נמרוד.
הוא המקור לדרדור הלשון של האנושות. קשורים הם. דרדור לשון האנושות מושרשת בחילול
שם השם למען האדרת שם עצמה.
צעד 14 - הדור הרביעי הסופי מייצג גם את התיקון הגדול
של בלבול הלשונות המושרש בעוון, במשפט ובעונש של אותו מגדל הבלבולים בשנער, בבל,
לפני כ-4500 שנה. אין כמו הדור הרביעי הסופי הזה בעבר והוא לא יחזור בעתיד אף פעם,
כי במסגרתו יורד המשפט לדון כל שפה מזויפת וכל בניין שנוא. כל הבניינים השנואים
שאינם הגונים לפני השמים יבואו במשפט ויפלו בדור הרביעי הזה.
צעד 15 - ראו עתה, אפוא, במסגרת העמידה של "זה
לעומת זה", הבא לסיומו בדור הכפול הזה, עומדים בקצוות הניגודים אחד מול השני,
ומאבקם הוא המשא של הדור הרביעי עד בוא יום ה" הגדול והנורא למשפט הגדול
הסופי, שבו ייהרסו כל הבניינים השנואים ויוסמכו כל הבניינים האהובים. המשפט לה"
אלהינו ביום הגדול והנורא ההוא. מי לא יפחד, כשגאוותנותו תניק את מוחו עד יובש?
צעד 16 - בואו אל חדרי, חלקי הלוחות, הרי היופי
שלכם מותאם לשפה הברורה. לשון אהובה, בך התנקו, ובך, מוח שפל חדש, החכימו מעדינות
נגיעתך וחכמתך המהססת בשפתיים שמורות. קחו לכם את ריח הבושם בחזיונות חדשים ובסימנים
שלמים מאת ה" אלהינו. שפטו את עצמכם וזרקו כל בניין שקרי. התחילו מחדש באמצעות
חיבור החתיכות הלבנות הצרופות של החוק החדש מאת ה" אלהינו, וביחד תמצאו את
אחדותכם בבניין אהוב.
צעד 17 - זרקו את לשון הרחוב לתמיד ורחצו את
הלשון מכל מיני סייגים שנכנסו ונדבקו שם בשל שיניים בלתי נצורות. שמעו את דבריכם
ואמרו רק מה ששמעתם קודם בדיבורי המחשבה במוחכם החדש השפל. שמעו את עצמכם לפני
שתדברו, אל תתנו לשונאים לעבור גבול ואל תוציאו הגה עד שהסכמתם על דבריכם מבפנים
ונתתם רשות להוציא אותם לעולם הרבים. השפילו שדים שעולים והסתפקו בחלב הטהור שאתם
מוכנים לתת לתינוקכם. יאכיל אתכם אל שדי בלשון צדק, והשליכו מעליכם את רעות הדור
הרביעי.
צעד 18 - לא תשא את שם ה" על שפתיך לשווא, כי
קדוש ישראל הוא ה" אלהינו, אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב, וביום ההוא
הגדול והנורא של כוחו הנורא יהיה ה" אחד ושמו אחד. כי עד היום ההוא עוד יחשבו
המוח, הלב והפה דבר אחד, כששמו מיוחס לאלהים אחרים, ומילות האנושות מחללות את האמת
וחותכות כל נגיעה עם אמיתות שמו יתברך. החילול בדור הרביעי יתרחש עד שיפחדו משמו
ויחרדו מיראת האמת.
צעד 19 - אל תגידו "ברוך ה""
במקומות מלוכלכים או בבגדים לא ראויים. שמרו על שם ה" בכל שפה שאתם מדברים עד
שאתם יודעים איפה אתם אומרים ומה אתם אומרים, ושלא תהיה אמירת "ברוך ה""
כמצוות אנשים מלומדה מבלי הרגשה. הבינו על מי אתם מדברים בהזכרת שמו וקדשו את
אמונתכם ביראת שמו. אז תהיו בין האהובים אוהבי שמו, ורוחכם תהיה אחת איתו יתברך
ביום ההוא.
צעד 20 - הרי מיליונים על גבי מיליונים של שברי
שפת העולם המבולבלת נכנסו למח, מיליוני חתיכות שאינן מתאימות אחת לשנייה. לפיכך התירו
את קשרי לשונכם, שימו במקומם את השפה הברורה של הלוחות החדשים של הגאולה השלמה וגילו
בלשון החדשה המקשרת עבר, הווה ועתיד, כי שפה המנובאת היא המובטחת מה" אלהינו.
ספרו על כוכבי הגאולה וגילו בשפה האוניברסלית. היו לעוזרים לאליהו הנביא, זכרו לברכה,
והפכו לתלמידי הגואל האחרון הקם בתחייתו, המורה חיים.
צעד 21 - פחדו מלשונכם המדברת לעצמה, כי רק אתם
יכולים לעוצרה. שימו משקולות בדיל על לשונכם עד שתמצאו את האיזון בין הדיבור ובין
השתיקה. אל תתנו למחשבות העולות מהלב לעבור את הגרון. בלעו אותן בתסכול מוכר עד
שתרגישו במתיקות שלטונכם, כי אז תכנסו לשלטון הרצון החדש היושב בירכתי ספינת
ישועתכם. דעו מה שאתם אומרים ולמה, והיו מלכים על לשונכם באור השפה הברורה שנשלחה
מה" אלהינו להעבירכם את המכשולים של הדור הרביעי.
צעד 22 - אכלו את פירות בשורות הגאולה ועשו לכם
לשון חדשה ממדרגות השיש הלבן של מלכות השמים. התפללו לגאולת לשונכם שנשברה לחתיכות
מפוזרות של בלבול אין סופי. קחו לכם את השפה הברורה של האיל הנהרג ושל בית התפילה בן
שבע הקומות, שלושה עשר מזבחות התפילה ומחצלת האסלאם, ועשו בית מקדש מגופכם באור
חנוכת החנוכות. נערו כחמורים כדי לזכור בענווה, ואם עולה לכם ספק בשימוש במילה, נערו
עד הסתלק הספק.
צעד 23 - כי זה מה שעשה ה" אלהינו, ששמר על
הבטחתו ושלח שפה ברורה חדשה המתקנת את בלבול הלשונות. ואיזו שפה היא השפה הברורה? כל
שפה, כי כל שפה מתורגמת מעניקה את אותה השפה הברורה. ואיפה מתחילה השפה הברורה?
בשמות ששת הסימנים השלמים: סימן הכוכבים, סימן השופט המשוח במלכות השמים, סימן
האור החדש של חנוכת החנוכות, סימן החמור אוכל לחם, סימן הדור הרביעי והבניין החדש
וסימן תחיית המורה חיים. אלו המונחים החדשים היסודיים של השפה החדשה הברורה.
צעד 24 - האם השפה הברורה נבעה מתורה? בוודאי,
היא מנובאת בדברי נביאי ישראל המייצגים את המשך מסורת התורה. לצד ששת הסימנים ישנם
שבעה מעגלים נבואיים, כל אחד בשם קדוש: "אהיה אשר אהיה", "ה"
צבאות", "ה" אל עולם", "אל חי", "אל עליון",
"ה" אלהינו", "אל שדי". כל השמות הללו הם מן התורה, חוץ
מהשם "אל חי" שהוא מלשונו של אליהו הנביא, זכרו לברכה. השמות הללו עתיקים
אך במסגרת המעגלים הנבואיים מקבלים הם קיום נבואי חדש למען הגאולה השלמה.
צעד 25 - מהו היחס בין השפה הברורה החדשה ובין הנביא
אליהו, זכרו לברכה? כל הבשורות החדשות קשורות בישירות עם בשורת הנביא אליהו המנובאת
במלאכי: "הנה אנכי שולח לכם" וכו'. ומוסבר שבשורת "בא הזמן"
בפיו של פרץ אינה הבשורה של פרץ עצמו, כי אם בשורת פתיחת הגאולה השלמה והדור
הרביעי, שהינה שליחות אליהו הנביא, זכרו לברכה. פרץ הוא שנשלח בשליחות הגואל חיים
למען סימני החמור אוכל לחם. הנה סימן הכוכבים, סימן מלכות השמים, סימן האור החדש
של חנוכת החנוכות, סימן החמור אוכל לחם, סימן הדור הרביעי ודור הבניין החדש וסימן
תחיית הגואל האחרון הם הם הסימנים השלמים שהיו ברשות הנביא אליהו מעת נבואת מלאכי "הנה
אנכי שולח", ובזכות הצדיק השלם חיים הם נשלמו עבור העולם.
צעד 26 - זהו הטעם האמיתי לעניין ה"שותפות"
המסביר את היחס בין הגואל הסופי ובין אליהו הנביא, זכרו לברכה. אליהו הוא יורש
ואחראי על כל סימני הגאולה, אם כי עד ביאת הגואל האחרון אותם הסימנים לא היו שלמים
בעבור העולם, ולכן הגואל חיים בא בסימנים. לדוגמא, בסימן הכוכבים, בסימן מלכות
השמים, בסימן תחיית המתים ובסימנים רבים נוספים כסימן "הגידו להם שאני הצדיק
המתבשר שלש פעמים" ועוד מהתחלת הגעת הסימנים עד עתה. זאת בכדי לקשר את זכותו,
כגואל האחרון הנבחר, אל שלמות הסימנים למען ישראל וכל העולם.
צעד 27 - השפה הברורה החדשה נמצאת בתוך הסימנים
השלמים ויורדת איתם ב"לחם" הסימנים, כאשר החמור האוכל לחם בכוח ובטעמי
הלחם ההוא מסדר בכתב את ענייניהם והסבריהם ואת השפה החדשה השייכת לסימניהם. הנה
פרץ מסדר את השפה הברורה, אחרי שהצדיק חיים השלים אותה באותה המידה שהשלים את הסימנים
עצמם. ואמנם השפה הברורה היא חלק שלם של הסימנים עצמם המובאים מאליהו הנביא, זכרו
לברכה, בקיום "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא" (מלאכי, ג',
23) וכו', שהרי הנביא אליהו היה היורש הנבחר שירש את כל הסימנים הקודמים הנמצאים
בתורה ובמסורת התורה שבעל פה, וכלולים בהם הסימנים שהיו באוצרותיו של ה' ברוך הוא
יתברך מהתחלת בריאת העולם. אליהו הנביא נבחר להיות יורש הסימנים והאחראי עליהם לכל
הזמנים.
צעד 28 - מהו היחס בין השפה הברורה החדשה של הגאולה
השלמה ובין מה שנקרא גם אז במשרתו של ישוע "מסר חדש", "שפה חדשה",
"רוח חדשה" וכו'? כל זה יובן על רקע היחס בין הסימנים ההתחלתיים ובין הסימנים
השלמים, כי הכל היה חצוי ולא שלם, וכל הלשונות של הנצרות היו בחצי הדרך או שהיו משובשות
לגמרי. כלומר בנצרות יצאה שפה חדשה לפי ערכי המונחים שקדמו לה אבל לא שפה ברורה
בשום אופן, אלא אדרבא, יצא בבל ממש. כל עניין זה הוא לימוד ארוך ונפלא בהשכלות
חשובות עד אין מספר (ראו "בין הסימנים ההתחלתיים לסימנים השלמים") בהשוואת
הסימנים ההתחלתיים לסימנים השלמים, כאשר אין השפה הברורה מתגלית כי אם בסימנים
השלמים.
צעד 29 - המונחים "משיח" ו"מלך
המשיח" במסורת ישראל, לא פחות מאשר במסורת הנצרות, אינם אלא מבולבלים, והראיה
לכך שלא נודעה אף החלוקה העצומה בין ערך ה"גואל" ובין ערך ה"משיח".
עם זאת הכול מתברר בסימנים השלמים. ביהדות עניינו יובהר, אבל בנצרות יש צורך בהפרדת
האלילות מהמונחים האמיתיים, שהיו חלק מהסימנים ההתחלתיים. מאידך גיסא חשובות מאוד
הלשונות של הסימנים ההתחלתיים, כי לא יכלו הסימנים השלמים להיות מושלמים לולא
הוקדמו להם הסימנים ההתחלתיים, ולכן יש יחס היסטורי גאולי בין השפה הבלתי ברורה של
הסימנים ההתחלתיים ובין השפה הברורה של הסימנים השלמים.
צעד 30 - ישנה חשיבות מיוחדת הנוגעת לשפה הברורה ביחס
לשני מונחים ושימושם: "כריסטוס המלך המשיח במלכות השמים" ו"כריסטוס
הקם מן המתים". כל מונח נשתבש בנצרות בשל האלילות התיאולוגית מסביב לישוע, ואמנם
ביהדות אין הכרה בענייניהם וחדשים הם לבני המסורת היהודית. עם זאת, לא היה ניתן לקיים
את הדברים באופן אחר. בגאולה השלמה השפה הברורה חותמת את המונחים האמיתיים וגם את ענייניהם
ביחס לישוע, על מנת להגיע אל השלמתם ושלמותם בביאת הגואל האחרון הנבחר, הוא "השופט
המשוח במלכות השמים" ו"הצדיק המורה חיים הקם בסימן השלם של תחיית המתים".
לפיכך כדאי ללמוד מחדש את אלפיים שנות דברי הימים האחרונות ולהבין מחדש את כל מה
שהיה קשור במשרתו של ישוע, כי הסימנים ההתחלתיים הם שפתחו עבור העולם את הדרכים הנדרשות
בכדי להגיע אל הגאולה השלמה. הכל מחכמתו האלהית, יתברך שמו לעד, "כִּי לֹא
מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא
דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיהו, נ"ח, 5), ואהובים לפניו כל בריותיו, ואין
לנו להגיד כי אם את דבריו של הגואל האחרון הנבחר, חיים, "כולנו בשר אחד".
.....................................
לוח ד' - זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ; שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ; כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת—וַיְקַדְּשֵׁהוּ
צעד 1 - השבת היא היום הגדול של תענוג רוחני
וגשמי. בשבת אנו מקדשים את עצמנו בתענוגות לגוף וגם לנשמה. המלאכה האסורה בשבת אינה
באה אלא להגדיל את ההתקדשות בכדי לקבל את ברכת ה" בחיי כל אחד ואחת.
צעד 2 - לחם החמור הלבוש כאריה: חלום
765: דבורה חלמה (12 בדצמבר 1991, ברגאמו) כי הגיעו כמה נשים שרצו לדעת משהו על
הלימודים בבית ספר השושנה. דבורה פתחה ספר המדבר על החיים של הצדיק, המורה חיים,
ובו שיעוריו ושיחותיו. דבורה קראה משפט על השבת: "בשבת המטבח כאילו איננו
קיים, מפני שאסור לבשל, ואכן אסור לבשל או להדליק אש בשבת. בשבת יורדת על שומר השבת
רוח של תפילה, ועת רצון היא השבת לבקש מה" ברוך הוא לרחם על אלה שאין להם מה
לאכול ואין להם בגדים או בתים. עת רצון היא השבת לתפילות כאלה". - הנשים ששמעו
את קריאת דבורה לא הבינו היטב את תוכן הדברים ולכן לא התלהבו מהם והלכו. לאחר מכן
דבורה ראתה את המורה חיים ואת פרץ שעמד מאחורי הצדיק חיים. דבורה חיבקה את שניהם.
- -
צעד 3 - שבת היא היום הקדוש בשבוע ומובדלת היא מששת
ימי החול, שבהם עובדים כל בני עולם ועושים את מעשיהם. "קדוש" הוא מובדל,
ויום השבת מובדל משאר ימי השבוע בכך שביום זה לא מבצעים את המלאכות שעושים בשאר
ימי החול. הבדלה זו ניכרת מיד בתורה במעשה בראשית, בו הבדיל ה" בין ששת הימים
ובין השבת במעשה בריאת העולם. ה" אמר בלשון התורה כי ביום השבת הוא אינו מבצע
עוד מלאכה אלא כאילו נח וינפש. אין כמובן התעייפות לפניו יתברך שצריך הוא לנוח, אלא
משל הוא לשם לימוד קדוש עבורנו, לאופן שבו נקדש את עצמנו בקבלת יום השבת הקדוש.
דהיינו: שלא לעשות בו את העבודות שעושים בימות החול.
צעד 4 - הדיבר הראשון מוסר את המסורת האמיתית של
האמונה. הדיבר השני מכריז על הנוסח האמיתי היחידי של אחדות הבורא. הדיבר השלישי
מקדש את הרוח באזהרה מנשיאת שם ה" לשווא. הדיבר הרביעי מקים את קדושת
והתקדשות הזמן, שהרי התקדשות הזמן היא תוצאת הבדלת השבת מששת ימי המעשה. ללא קידוש
השבת כל הזמנים היו שווים, ולכן הכריז הבורא ישתבח בתורה שבסוף ששה ימים של בריאה,
הוא הפסיק לברוא את העולם בכדי לקדש את הזמן של היום השביעי.
צעד 5 - ההתקדשות המיוצגת בהפסקת כל מלאכת עבודה
לימוד גדול הוא, גם כן על שלא תיחשב מלאכת העולם לתכלית הסופית שבעדה מושלם האדם, כי
אם אמצעי להגיע אל השבת כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה במשנה: "מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת - יֹאכַל בְּשַׁבָּת" (מסכת עבודה זרה, ג',
א'), והמשך לימודו הוא להבנה שלא מלאכת העולם היא המטרה הסופית, כי אם הנחת ההתעלות
והתענוג של העולם הבא. עבודת העולם היא אמצעי להגיע אל אותה הנחת והתענוג, ובעולם
הוא יום השבת הדומה בסוגו לעולם התענוגות.
צעד 6 - לא נאריך כאן בלוח זה בנוגע לחוקים
החדשים של השבת ויבואו הם, בעזרת השם, בלוחות נוספים, בהם נסביר גם כיצד יקבלו את
השבת יוצאי ירך מלכיצדק על מזבח מלכיצדק, הואיל והם אינם מצווים בהתקדשות או
בשמירת השבת. עם זאת נציין פה כללים אחדים של החוק החדש. ניתן לומר שביחס להלכה
הרבנית, התחדשות השבת בחוק החדש של הגאולה השלמה הינה דרך ממוצעת במסגרתה ניתן להתמקד
פחות באיסורי המלאכה ולהדגיש יותר את סגולות השבת, כשאיסורי המלאכה הם אמצעי להן. לכן,
כשבעניינים מסוימים יש לנו רשות להקל, כבהסרת איסורי מוקצה ואיסורי הבאה ברשות
הרבים או בהיתר שימוש ברכב להגיע לתפילה בשבת בחוץ לארץ, ניתן אז להקל. בנקודה זו חשוב
להדגיש כי נשבעתי בשבועות כתובות לפני ה" כלפי טענות אפשריות מצד הרבנים על
אחריותי בסדרי החוק החדש והמנהג החדש.
הרשות שבידינו שנקל על הדינים בשבת במה
שאפשר רצויה היא מן השמים עבור החוק החדש, מפני שעבור חלקים גדולים בעם ישראל יש
צורך בתנאים חדשים קלים יותר, הואיל והשבת המסורתית מהווה טורח עבורם. מהגואל
האחרון, חיים, ניתן לנו כח משנתו של יהושע בן נון לחדש את השבת, ויזכור הקורא הדתי
שאינני כותב הלכה חדשה, וכי כל החוקים החדשים הם עבור בית התפילה של הגאולה השלמה.
היהודים של בית הכנסת ולומדי התורה יוכלו להמשיך ולקיים את ההלכה כמקובל ולפי תנאי
הקדושה הראשונים והחמרת התענוגות ביחס לשבת. התנאים החדשים נועדו ליהודים הרבים שאינם
יכולים לעמוד בתנאים המחמירים ובאיסורי השבת ועל כן ברחו ממנה. לפיכך יידעו הרבנים
והיהודים היקרים, כי לא רצוני הוא להקל בשבת, כי אם רצון עושה מעשה בראשית נותן
השבת הוא.
אני, פרץ גרין, אחראי על סדרי החוק החדש,
מסדר עתה את הכללים ושומר על ההסכמות מן השמים. בעתיד יגיעו זמנים בהם החוק החדש
והמנהג החדש יופצו בעולם עד שיגיעו אל צורתם הסופית, ולכן אינני חושש מתקלות. אם, למשל,
הקלתי במשהו לצורך הזמן העכשווי ואחרי זמן מה תיתפס הקלה זו כחולשה, יבוא הדור הבא
או זה שאחריו ויתקנו באמצעות בית דין הגאולה השלמה. עם זאת, אין אני טועה כעת, מפני
שאם הייתה טעות עתה, הגואל האחרון, חיים, היה מודיע לנו על כך בזמן ההווה. אני
אומר זאת בהקשר זה, מפני שדווקא ביחס לשבת הגיעה קיצוניות שהתגבשה במשך ארבע מאות השנים
שלפני השואה, בהשפעת ספר הזוהר והקבלה המזויפת, ובמסגרתה נוצרו מנהגים חדשים. בשל
כך יש צורך להקל על שומרי שבת. אפשר הוא שהקולא איפוא נכונה לעכשיו ולא לאחר כך,
כאשר ייכנס המשקל החדש בכל, אך כעת, בשל ההזדמנות ההיסטורית ובכוח משנת יהושע בן
נון, אותה קיבלתי מהגואל חיים, מוכרח אני להקל על העם ככל שניתן. כוונתי היא שהעם
יעמוד על מזבח יהודה ומזבח אפרים של בית התפילה החדש של הגאולה השלמה.
צעד 7 - אם ישנה מלאכה בשבת שלא מתבצעת בכוונה
כמלאכה אלא למטרת סיוע והצלה, העושה אותה פטור. לדוגמא: העושה מלאכה בשבת לעזור
לחולה בסכנה פטור (וכל חולה שישנה סכנה שיורע מצבו אם לא יעזרו לו נקרא חולה בסכנה).
במצב זה אין כוונת העושה לבצע מלאכה אלא לפעול לעזרת החולה.
צעד 8 - אסור לכתוב בשבת מפני שהכתיבה נחשבת
לבריאה וכל בריאה בשבת אסורה.
צעד 9 - אסור לנסוע במכונית בשבת, מפני שהנהג
מוכרח לעשות פעולות שאינן קשורות לשבת. עם זאת, מי שחי מחוץ לארץ ישראל וקשה לו
ללכת ברגל להתפלל, יכול לנסוע ויימחל לו, מפני שריחוק המקומות בעולם המודרני מגושר
רק באמצעות רכבים. זאת מאחר שעדיף שילך לבית התפילה ולא יישב בבית. ההולכים להתפלל
בארץ ישראל, לעומתם, ילכו ברגל כי בישראל רבים הם בתי התפילה, וכן ירבו.
צעד 10 - בשימוש בחשמל יכולים להתחמק מהאיסור דרך
שינויים בהרגלים הקיימים. אם, למשל, משתמש האדם בדרך כלל באצבע מסוימת להדליק
ולכבות את מתג החשמל, ישתמש בשבת באצבע אחרת וכיוצא בזה. העיקר הוא שיהיה שוני מההרגל
ובכוונה לקדש את השבת.
צעד 11 - יש להתרחץ לפני השבת, כי שבת עצמה אינה
זמן הרחיצה. המצווה היא להיכנס לשבת תוך מוכנות לקבלה, ורחיצת הגוף היא הכנה לשבת.
כמו-כן יש להתלבש בבגדים מיוחדים לשבת, נקיים ויפים לפי מה שידו של האדם משגת, הכול
לכבוד השבת.
צעד 12 - אלה שרגילים להתקלח בכל יום וקשה להם
שלא להתרחץ גם בשבת יתקלחו בשינוי כלשהו בכדי שלא ימעיטו את התענוג בשבת.
צעד 13 - מחוץ לארץ ישראל מותר להוציא, להביא ולשאת
דברים שהם לצורך השבת, כמו סידור או טלית או מטפחת. מכל מקום לא יישא או יוביל האדם
דברים כבדים בשבת, כי הוא דבר המעייף ופוגע בקדושת השבת.
צעד 14 - מותר לפצח אגוזים או לקלף פרי ובכלל
לעשות כל מה שנוגע למאכלים הנאכלים, כמו גם בירור מאכלים בצלחת (הפרדת מאכלים
מסוימים מאחרים).
צעד 15 - מותר שלא לענות לטלפון בשבת ומי שרגיל
לענות יענה אך לא ימהר. מותר להשאיר רדיו ולשמוע כל מה שחפצים, אבל אסור להקליט, לצלם
וכו' בשבת.
צעד 16 - אסור לתקן דברים בשבת.
צעד 17 - אסור להסתפר בשבת, לגזור דברים או לגזוז
ציפורניים וכו'. עם זאת ניתן לטפל בציפורת חודרנית מכאיבה.
צעד 18 - אסור להשתמש בכסף בשבת - לקנות או לשלם
שכר עובדים וכו', אבל מותר לנגוע בכסף, ואין אנו גוזרים מוקצה בשבת או ביום טוב על
הנוגע בכסף.
צעד 19 - מותר להשתמש במעלית הבית בשבת אפילו אם
האדם בעצמו מפעיל אותה, שהרי בדור הזה ההליכה ובפרט העלייה במדרגות עלולה לגרום לחולשת
הלב.
צעד 20 - אסור לרוץ בשבת, מפני שהריצה ממעטת את הרגשת
השלווה האהובה בשבת.
צעד 21 - מצווה היא להיות עם האישה בליל שבת.
צעד 22 - אסור להרים את הקול בשבת ולצעוק, מפני שהדבר
מנוגד לרוח השבת ומרחיק את קדושתה.
צעד 23 - אסור בהחלט לדבר על עבודה או על עסקים
או על כספים בשבת, מאחר שבשבת יש לקדש את המחשבה ולהתנתק מדברי חול.
צעד 24 - מצווה להריח בשמים בשבת, לקבל את השבת
בשמחה ולברך אותה בשירים ותשבחות ובשולחן ערוך.
צעד 25 - מצווה לשיר שירי שבת, אבל לא את הפיוטים
המבוססים על קבלת ספר המזויפת.
צעד 26 - מצווה בשבת ללמוד דברי תורה ומסורת
ישראל ואת המסורת החדשה מתוך ספר משנת חיים.
צעד 27 - מותר לקרוא בשבת לשם תענוג אך לא דברים
המנוגדים לרוח השבת.
צעד 28 - הצדיק, המורה חיים, היה קונה תמיד משהו
ונושא אותו בידיו בערב שבת, באומרו שמצווה גדולה היא לשאת בידיים משהו לכבוד השבת.
צעד 29 - מצווה לאכול בשבת, אפילו לעיתים קרובות
- פירות, פיצוחים או כל מה שמענג ושהבריאות מרשה. כל שומר שבת ימצא שיש לו בשבת תיאבון
מיוחד. התיאבון מגיע מקדושת השבת, כי כידוע בשבת יש נשמה יתירה.
צעד 30 - מצווה לאכול דגים בליל שבת. "דג"
בגימטריה 7, וטעם הדגים בשבת הוא מנה מהדג הגדול לוויתן, אותו יאכלו הצדיקים באלף
השביעי. גם שור הבר עם בשרו הטעים יוסיף טעם באותה הסעודה, ולכן מצווה גם עתה
לאכול בשר בשבת.
צעד על השבת בימי המקלט: במהלך ימי המקלט של הדור הרביעי או במקרה
של מלחמה, מגפה, מחסור גדול במזון וכו' גם מי שמשתייכים למזבח יהודה ולמזבח אפרים
יורשו לאכול חזיר, אך הם לא יוכלו לקדש את השבת עם קידוש. ואם תאמרו: תנו להם לברך
אם הם רוצים או לא לברך אם אינם רוצים, אנו אומרים: אם כלי המוזיקה בתזמורת מנגנים
לא בהרמוניה, עדיף שלא לנגן, מאחר שאם הם ימשיכו בניגון הם יצרו קקפוניה לאוזניים,
עד שהצלילים יהפכו לשנואים לאוזן. לכך דומה הסיטואציה של קידוש בשבת, כאשר המצב
הוא של כאוס מוחלט או של סכנה כללית גדולה. הרי המצוות הנוגעות לקדושה מייסדות את
התנאים לאותה קדושה, ואם בזמן מסוים לא ניתן לקיים את אותם תנאים, אסור למלא את
המצווה הזו, ואכן אי קיומה ראוי לשבח. מי שיודע שלא ניתן לקיים שבת יאמר: אני חייב
לחלל שבת כדי שאוכל, בעזרת השם, לקדש בעתיד שבתות רבות.
טעמי החיים על השבת: מי שמצווה לכבד את היום הקדוש אל לו
לכעוס בשבת. חומרת האיסור נובעת מן השבת עצמה, אשר אוהבת הרמוניה ושלום
ו"שונאת" כל דבר שמנוגד לקדושה. כמובן שאסור לכעוס בכל זמן, מאחר שכעס
מושווה לעבודת אלילים (וכאשר מישהו משליך משהו בזעם הרי שכאילו הציע קורבן לשטן),
אך בשבת האיסור חמוּר פי 7. חובה להתרחק מכל קונפליקט או חילופי דברים קשים. חובה
להיות חכמים ולא ללכת בדרכים המובילות לכעס. אם, לדוגמא, אתם יודעים שדיון בנושא
מסוים יוביל להתלהטות יצרים או מזכיר למישהו עניין כאוב כלשהו, אין להעלות נושא זה
לשיחה. בנוסף, אם אתם יודעים שדברים מסוימים גורמים לכם כעס, חובה עליכם להימנע
מהם. כעס ודיסהרמוניה הם שני האויבים הגדולים של השבת.
.....................................
לוח ה' - "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"
צעד 1 - מצוות כיבוד אב ואם היא עתיקה מאוד.
קבלתנו היא שמצווה זאת הייתה חלק משבע מצוות בני נח, שהיו כתובות על לוחות אבן לא
גדולים, אשר היו עם נח בתיבה.
מצווה היא, אפוא, מזמן קדום, ממסורת חנוך, ואחריו מתושלח ונח קבלו אותה, והיא מן הסודות
המתגלים עבור הגאולה השלמה, בזכות הגואל האחרון, חיים, וגם למען הבנה יותר שלמה
בדברי קדמוניות.
צעד 2 - מצוות כיבוד אב ואם הייתה לבסיס חשוב
בימי קדם, לחוק בלתי כתוב ויסוד להתנהגויות רבות פרטיות וציבוריות, והיא מסוג
הדברים הנקראים דרך ארץ. בעיקר היה מדובר בכבוד להורים אך גם לקרובים ולזקנים
ולבני אדם בכלל, אישה לבעלה, יחס הולם לשרים ולמלכים וכו'. אמירה חשובה מאוד מן המסורת
היא שלפני שניתנה התורה בסיני, היה העולם מתקיים בזכות הדרך ארץ, כי דרך ארץ קדמה לתורה.
צעד 3 - והוא כי נשאלה השאלה: בלא התגלות חוקי ה"
בסיני, מה היה בעולם בדרך זכות מעשי בני אדם, שיכול היה לעמוד, כביכול, לפני בורא
עולם להצדיק את משפט המשך האנושות? רואים גם שלפני המבול המצב היה הפוך מ"דרך
ארץ" וגרם לאי המשך כל אותו הדור ולאובדנו, כי השחית כל בשר את דרכו על פני
האדמה. זה התחיל בהיעדר הכבוד והדרך ארץ, ובהמשך בחוסר כבוד של האחד כלפי השני:
בעלים גנבו את נשיהם של אחרים, ומפני שלא כיבדו את הטבע נפלו לכל מיני תועבות של
משכב זכר, משכב בהמה וכו'. רק נח מצא חן בעיני ה" בשל תמימותו ואהבתו לטבע,
שברא אותו הבורא ישתבח.
צעד 4 - ואמנם גם החיות והבהמות נשפטו בשל אשמת
בני האדם, אשר עיקמו במעשיהם גם את טבע החיות והבהמות. שאם לא כן על מה נאשמו?! ואכן
ידוע במדרש שהרביעו את החיות והבהמות עד כדי כך שלא היו חפצות במין שלהן אלא רק
במין שאינו שלהן. כלומר: החיות והבהמות התעקמו בטבען ונתקלקלו מעוונותיהם של בני האדם,
עד שלא נשארה בהן התועלת הרצויה מבריאתן. לא לחינם נדרש כל אותו הדור להיאבד, כי הרי
הבורא אוהב את בריותיו ואינו חפץ לאבד אותם, אך בני דור זה שיבשו את כל דרכי
הבריאה הטובות.
צעד 5 - רק נח מצא חן בעיני ה", מפני שרק
הוא היה עוד חי על פי הדרך ארץ ואהבת דרכי הטבע האהובות על הבורא, והיא המסורת שקיבל
נח ממתושלח, שקיבל אותה מחנוך. המסורת הזו החלה מקבלת אדם הראשון מה" שנמסרה
לשת, אך בזמן דורותיו של נח מה שנמצא על הארץ היה הפוך לגמרי ממנה. נח היה תמים עם
אלוהיו וחי בפשטות אמונתו. הוא לא התחתן עד שהגיע ל-500 שנה (עם נעמה, שהייתה
גדולה ממנו במאה שנים) והסבירו חכמינו, זיכרונם לברכה, שנוח כבש את יצרו עד
שנצטווה לקחת אישה בכדי להביא ילדים לפני המבול. למה לא התחתן לפני כן? כי פחד הוא
להביא ילדים בדור שבו הטבע מעוות, וכולם רשעים מכל צד, כי לא סבל את הרעיון שילדיו
ייעשו כאלה, והעדיף שלא להתחתן. לפיכך, כיבוש יצרו וסיגוף טבעו עמדו בקצה השני ביחס
לפריצות האפלה שרווחה אז. משקל הדין לא ירד על העולם, עד שישועת התיבה הייתה מוכנה,
ועד שנגזר המשפט הסופי.
צעד 6 – למרות חתונתו על פי הציווי לאישה צדקת, הצדקת
היחידה בדורות ההם, ולמרות החינוך שבוודאי העניק לבניו ביראת הבורא ושמירת הטבע
הנברא, חלק מחומו לא חדר לאחד מבניו, ששמו חם. ידוע שה" אסר על נוח ובניו להזדווג
מעת הכניסה לתיבה ועד שתיגמר הגזרה, אך רק חם לא ציית לכך, ביצע זאת, כשטבעו
המשובש מוכח גם אחרי המבול במעשה התועבה כלפי אביו. בשל טבעו החם לא שמר הוא על
כיבוד אב, חרג מן הדרך ארץ ועיקם את דרכי הטבע. הנה למרות כל צדקות נח ונעמה לא
ניצל חם מחום הדור ההוא.
צעד 7 - יפת ושם כן קיבלו את חוקי הדרך ארץ
מאביהם, כשלכל אחד מהם לפי טבעו ותכונותיו הייתה יראת ה" בלבו, לא כחם הרשע
שיצא מאוהל אביו אחרי מעשה התועבה ועוד סיפר בגאווה על טוב טעמי ערוות אביו. שם
ויפת פחדו מאוד ממעשה התועבה שנעשה לפני ה", לקחו שמיכה, כיסו את נח ולא העזו
להסתכל על מקום ערוותו אלא הלכו אחורנית כדי שלא להביט עליו ולא לבייש אותו. מכאן ניתן
ללמוד כי כבר קיבלו שם ויפת חוקים ידועים מחוקי הדרך ארץ ונתברכו מנוח ומן השמים
על מעשה זה, כי בו נשמרה דרך ארץ לדורות הבאים אחריהם.
צעד 8 - אנחנו רואים, אפוא, שכאשר המסורת מכריזה
שלפני מתן תורה עמד העולם בזכות הדרך ארץ, לימוד גדול מאוד הוא בדרכי ה"
האהובות. לא דבר קטן הוא זכות הדרך ארץ. העולם עצמו עמד על זכות הדרך ארץ בכל אותם
הדורות לפני התורה, ורבים מהחוקים ההם נשמרו ונתקדשו בתורה. ירושת המסורת כאן
עמוקה - "דרך ארץ קדמה לתורה" - לא רק בזמן, כי אם גם בחשיבות מיוחדת
לפני הבורא ישתבח בדרכים הטובות בין בני אדם ובכבודם אחד כלפי השני, ובשמירת
הדרכים הטבעיות הניתנות בטבע עצמו כדרכי המין. המשפט "אם אין דרך ארץ אין
תורה" אינו קשור רק לעניין הזמן אלא לחשיבות התנהגות הכבוד והדרך ארץ, שבלעדיהן
אין תורתו נחשבת לכלום. רב שאין לו דרך ארץ לא נוהגים עמו בכבוד, כאשר הטלית שעליו
פחותה ממרדעת חמור.
צעד 9 - התקבל אצלנו סימן בחלום (של סולי קמחג'י),
בו הצדיק חיים לימד שבע שנים את פרץ את התורה הקדושה של משה רבנו. - - הסימן בא בכדי
שנכתוב אותו לשם הסבר, שהריני מבין את אמיתותו אבל בעצמי לא הייתי יכול לאמרו.
אוכל להוסיף בעדותי שביתר שש השנים לימד אותי הצדיק הנסתר חיים, ראש לל"ו
הצדיקים הנסתרים, ללכת באור ובכוח הקדושה שניתנה לי מהמורה. בכל י"ג השנים עם
הצדיק חיים הוא לימד אותי את החשיבות העצמית של הדרך ארץ האהובה לפני ה" ברוך
הוא. כבוד לכל בני האדם, למורים, להורים ולזקנים, דרכים מכובדות בדיבור עם כל בני האדם,
כבוד לשם ה", לתורה, לנביאים ולמסורת חכמי ישראל: "אתה צריך, קודם כל, להיות
בקי בדרך ארץ וזאת לפני שתשרה עליך ובך הקדושה. אם אין דרך ארץ אין כלום".
צעד 10 - העדר הכבוד להורים ולזקנים מייצג את הניתוק
מהעבר. כתבים היסטוריים עתיקים בתקופות שונות מלינים גם כן על הסימנים הרעים של
זמניהם, שכבר אין הצעירים מתנהגים בכבוד הראוי להוריהם ולא הולכים בדרכיהם. היכן שחברה
נכנסת לתקופת הניתוק שלה, אם מאויבים חדשים או ממלכים חדשים או מהתלהבות דתית חדשה
או מעסקים חדשים או כבזמננו מקפיצות בהתקדמות טכנולוגית, ישנה התנתקות מן העבר, ועימה
בא גם תמיד ניתוק מהדרך ארץ הקודמת.
צעד 11 - אנו יוצאי ירך אברהם אבינו, כולנו
מאמינים בגאולת מצרים ובהתגלות ה" על הר סיני, כולנו צריכים לחפש את חכמת
העבר. אם צריכים ללמוד את רעות העבר בכדי להתחמק מהטעויות שגרמו להן, יש לחפש את
כל מה שהוא חלק מחכמת ה" בכדי להשיג הבנה עמוקה יותר ולדעת מה אהוב אצלו
יתברך, בורא עולם ואלוהי ישראל. לא כל אחד יכול להתעמק בפרטי חוקי ה", אבל הכול
יכולים לחפש את ידיעת חפצו יתברך מבני אדם ולהשיג שכר הבנה אם מחפשים בלב נקי. דוגמא
לכך היא בחורה קתולית פשוטה מאוד מדרום איטליה, שחלמה חלום של הגאולה השלמה, אשר נשלח
לה על-ידי הגואל חיים ממלכות השמים, ובו שני ילדים, בן ובת ארבע שנים, שחזרו על
שיעוריו של פרץ על האמונה ואמרו: "האמונה בלב כל אחד ואחת, ומכירים בה לפי
ההתנהגות עם הזולת".
צעד 12 - ההתנהגות עם אחרים, הדרך ארץ, היא אמת המידה
של האמונה. צריכים לקבל כל אדם בסבר פנים יפות ובחיוך נעים. צריכים להשתדל לעשות טוב
כמה שאפשר כלפי ההורים, לדבר איתם תמיד בלשון כבוד ובדרך ארץ ולא לצעוק עליהם, וצריכים
להשתדל לעשות מה שמבקשים בשמחה, מה שיביא ברכה. כל אלה הם מעשים אהובים לפניו
יתברך המאריכים את גילת הימים ושמחת החיים של מי שמקיים אותם. כאשר אביך או אמך
נכנסים לחדר ואתה נעמד מתוך כבוד קיימת מעשה אהוב לפניו יתברך ולפניהם. אל תפסיד את
המעשה מחולשת הפחד ממה שיגידו אחרים.
צעד 13 - בימי קדם דברי האב ודברי האם נחשבו ל"מצוות
קדושות", לא רק בעולם היהדות אלא באומות העולם, וסירוב לעשות את בקשתם נחשב
לעוון כבד. ואמנם בין אומות העולם שעבדו עבודות זרות היו גם מצבים שליליים שבהם לא
ניתן היה לכבד את ההורים בשל חוסר יכולת ההורים, עובדי העבודה הזרה, להתנתק מדרכיהם
האליליות ובשל היותם רגילים בכישופים ובמנהגים, שאינם אהובים בשמים כלל ועיקר. עניין
זה הצביע על דילמה היסטורית, כי הרי הדרך ארץ האהובה הנהוגה כלפי הורים אינה גוברת
על דבר ה", כאשר ההורים מצווים לעשות דבר שהוא נגד רצון השמים. אם האמונה
הנכונה באחדות הבורא, הנמצאת כבר בשבע מצוות בני נח, וגם האיסור לעבוד אלוהים
אחרים היו ידועים ונשמרים, היה המצב שונה, אך לא כך היה.
צעד 14 - הדילמה ההיסטורית נעשתה ליתד מרכזי
ועיקרי באמירת ה" לאברהם: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ
וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית, י"ב,
1). זה היה התיקון הנדרש ההיסטורי בכדי להסיר את הצד השלילי בכיבוד הורים, שבמסגרתו
היו הם מקושרים לעבודה זרה ולא יכולים לשוב אל ה" ולהכיר באחדות הבורא. היה
צריך למתוח את הקו בעניין זה. צריכים לקיים את רצון ההורים בכל הדברים, היכן שאפשר
ובתוך גבולות ההיגיון, אך לא צריכים לשמוע בקולם אם מצווים הם לעשות מה שהוא נגד
ציווי ה". ה" בורא כולנו קודם להורים.
צעד 15 - דברי ימי הגאולה מתחילים עם אברהם אבינו
וה"לך לך" המפורסם. מבלי אותו הכוח שניתן לאברהם להיפרד מדעות ההורים
המוטעות, לא הייתה הגאולה אפשרית. הכול היה נסגר בתוך טעויות העבר לתמיד. בכל יתר
הדברים אברהם כיבד את תרח, אך בחנות הפסלים של אביו אמר הצעיר את האמת והשתדל
להסביר לתרח את טעותו. במסורת נאמר שתרח עשה בסוף תשובה, עזב את הפסלים ואת
העבודות הזרות ודבק באמונת אברהם באל חי היחיד.
צעד 16 - עניין זה נכנס אחר כך במתן תורה לעשרת
הדיברות. "כבד את אביך ואת אמך" הוא הדיבר החמישי, ללמד שישנם הציוויים
מה" שקודמים לכיבוד אב ואם. אם ההורים יגידו שאין להאמין בה" ברוך הוא,
שגאל את ישראל ממצרים מבית עבדים, אין להישמע להם. אם אומרים לעבוד אלהים אחרים, אין
להישמע להם. אם מתירים לשאת את שם ה" לשווא, אין להישמע להם. אם יאמרו לא
לשמור את השבת, אין להישמע להם. ציווי ה" קודם לציווי הורים. ואמנם בכל מה
שלא נוגע לציוויים כאלה צריך לכבד אותם ולאהוב אותם ולעשות כל מה שאפשר כדי לעזור
להם ולקיים את רצונם, שהרי הם הביאו אותנו לעולם, ואהובים הם לפניו יתברך אלו שמראים
להם כבוד ומשתדלים לקיים את מצוות כיבוד אב ואם.
צעד 17 - מובן שיש חלוקה בין היחס של אברהם לתרח
אביו ובין היחס של ישמעאל לאברהם. גם ישמעאל וגם יצחק ידעו שאביהם הוא העבד הנבחר
מאל שדי לקיים מטרות חשובות ונפלאות עבור העולם. גם אברהם הצעיר למד את יראת השמים
ואת הדרך ארץ בבית ספר שם ועבר. שם למד הוא את מצוות הבורא, שהתקבלו בקבלה ישרה
משם, בן נח. בית הספר הנסתר ההוא היה אחראי על שמירת ה"קדושה" של שבע מצוות
בני נח, ונמסרה קבלת המצוות ההן גם לישמעאל ואחר כך ליצחק. עד היום ישנם אלמנטים
בין שבטי הבדואים במדבר של קבלת הדרך ארץ ומצוות הכנסת האורחים, וביצחק נתקדשה
אותה הקבלה של הדרך ארץ למען תתקבל אחר כך בישראל.
צעד 18 - הצדיק הנסתר, חיים, נתן לי שיעורים רבים
על הדרגה הגבוהה של הדרך ארץ התימנית, וכבר כתבתי בשם הצדיק חיים על קדמותה
וקדמוניותה של מסורת תימן המושרשת בזכות אבות אבותיהם. בזמנם הם היו היחידים לשמוע
בקול הנביא ירמיה, יצאו מירושלים כ-20 שנה לפני חורבן בית ראשון, ועל כן המסורת
התימנית היא היחידה שלא נגעו בה צרות חורבן הבית הראשון וגלות בבל. החכמים ההם שמרו
על דרכי הקודש הקדמוניות בישראל והיו ביניהם אנשים קדושים, נעלים וצדיקים אמיתיים,
כאשר הכול הובא איתם לתימן ונמסר במשך הדורות. יש במסורת ההיא, חוץ מהעניינים
הסודיים וחכמת הסגולות וחכמת התורה וכו', את התמימות האהובה, את הדרך ארץ הנעלה ואת
מידת הענווה.
צעד 19 - בתימן הכבוד של הילדים להוריהם וכבוד האישה
לבעלה היה בדרגה גבוהה עד מאוד. האישה הייתה מדברת תמיד בראש זקוף לפני בעלה, עיניה
מוטות מטה, ועליה צניף. היא כיבדה אותו עד מאוד והייתה מבקשת ממנו רשות לדבר לפני
שאומרת לו דבר מה. הילדים היו שומעים לדברי הוריהם בפחד נורא ומקיימים כל פקודה
בלי היסוס. הדורות ההם הבינו את עמקות הדרך ארץ, והיו אלו דברים קדושים ואהובים
לפני ה" ברוך הוא. עם זאת, לא יחזרו הדברים ההם לעולם בצורתם הקדמונית. אלו
הם דברים המושרשים בדרכי הענווה והכבוד של משה רבנו מסיני, אלו הן הדרכים האהובות
לפי אותה הדרגה העליונה של קדושת סיני. מודה אני לה" ברוך הוא שזיכני לשמוע
את דברי הצדיק הנסתר, המורה חיים, ולהבין, גם אם אלפית מהן, את אותן הדרכים
הקדושות.
צעד 20 - הדרך ארץ של הבית, של יחס הילדים כלפי
הוריהם, היא פירות הדרך ארץ שנוהגת האישה בבעלה, כי הרי הילדים נמצאים עם האם תמיד
בצעירותם ולומדים ממנה את ההתנהגות. בתימן הילדים לא היו מרימים את ראשיהם בדברם
עם הוריהם אלא היו מרכינים אותם לפניהם. הילדים למדו מן האם, שהייתה נוהגת כך עם בעלה,
והפנימו את ההתנהגות מגיל צעיר. היפוך הדרך ארץ והעדר הכבוד של ילדים להורים בזמנים
המודרניים נובע מכך שהאישה אינה מכבדת את בעלה עוד, ונשברו יסודות הדרך ארץ, בעוונות
הרבים.
צעד 21 - חוק הוא כיבוד האם ככיבוד האב, והוא
נובע מכך שהבעל צריך לכבד את אשתו ולא לנהוג בה כשפחה כי אם כמלכת הבית. עם זאת כבוד
הבעל מצד אשתו צריך להיות קודם, ואיתו בא גם כיבודו אותה. ומדוע כבוד הבעל קודם? מאחר
שהאדם נברא בישירות מהאלהים, בעוד שהאישה נוצרה מן האדם. האדם נברא קודם והושלם ביצירת
האישה, ובשל כך הוא זקוק לה כדי להשלים את עצמו, והיא זקוקה לו כדי לחיותה וכדי
להגיע לשלמות חייה. רק ביחד הם משלימים את האנושות. הרי קיום הדרך ארץ בבית מצריך
את האישה להקדים בכבוד בעלה, והוא היסוד של הדרך ארץ שיתקיים בילדים כלפי הוריהם.
צעד 22 - אנחנו בדור הפוך, האישה למעלה והגבר
למטה, האישה חזקה והגבר חלש, לאישה כוח להוציא את כוונותיה לפועל, והגבר אינו
מקיים כי אם את כוונות אשתו. הנשים מתעניינות בדברים חשובים, והגברים מתעסקים בשטויות,
אבל אחרי הדור הרביעי הזה המצב ישתנה. בדור זה לטבע כבר אין מקום, אבל בסוף יגיע הוא
כדי להעניש את המעוותים אותו, ואחר כך, לאחר הדור הרביעי, יתחיל לחזור הוא לטבעו.
כעת הכול כבר מפורש בדרך הפוכה, ורק יראת השמים מצילה מהתהפכות ההיגיון האמיתי
בדברי הטבע. אחרי הדור הזה ההיסטורי יחזור גלגל הטבע להתחדש בתקופות החדשות, ויהיה
שוב כטבע שנברא מהבורא, ישתבח שמו לעד.
צעד 23 - כמו שהעולם שניצל מהדור הזה יחזור ליראת
השמים ולאמיתות דברי ה", כך הוא יחזור לטבע, והטבע יחזור לטבעו, כהליכה למפרע
להשיג מהטוב שהיה בעבר. באותה ההליכה למפרע לשם התקדמות אמיתית גם יתחדשו החוקים
של הדרך ארץ, ותובן שוב חשיבותם. אם הטבע הוא בעל משמעות לאוהבים אותו, הדרך ארץ
היא כאישה לטבע, המשלימה את בעלה בעדינות ובהתנהגות מכובדת.
צעד 24 - הדרך ארץ הקדמונית כוללת גם את אהבת
הטבע ואת ההתנהגות המכובדת עם הטבע בדרכים אהובות לפני האל ולטובת האנושות. במובן
זה דורות הגאולה השלמה שיבואו, יתקדמו קדימה לקראת גן העדן ועולם הטבע של הבריאה,
כי לולא הזדקקה האנושות לעבור בניסיונות ששת אלפים שנה בכדי להצליח לזכות שוב בגן
ובעולם הטבע, אז הכול היה בהרמוניה שלמה: נשמה, כוכבים, גוף האדם, טבע, החיות, הבהמות,
העופות, העצים, הצמחים והפרחים. זאת מאחר שבאותו הרגע של לידת האנושות הכול היה
בהרמוניה שלמה, עד שבא הזמן לצאת מרחם הבריאה וללמוד מהו העולם. ישנם בדרך ארץ
הקדמונית שורשים של הדרכים הנעימות ושל מתיקות החיים שהיו מתקיימות בהרמוניה השלמה
של גן העדן. לפיכך אנו צריכים לחפש את הדרכים האהובות הללו של הדרך ארץ ולהשתדל
לחזור אליהן, אף שדברי הימים עזבו אותנו כזרים בארץ נוכריה ולא לימדו אותנו את
הכבוד האמיתי להורים, לזקנים, למורים ולבני אדם בכלל. אני מגזים למען ההבנה ולא
מגזים למען ידיעת האמת.
צעד 25 - הסתכלו על האדם שאתם מדברים איתו בפנים.
אפילו אם אתם מרכינים את ראשכם קצת למטה, אל תפסיקו להביט בעיניו. לא נכון לדבר עם
אדם ולא להסתכל בעיניו, כמו שלא נכון שלא להסתכל על מי שמדבר איתך. דבר עיקרי הוא
בחינוך הילדים עד שיעשה הרגל. צריכים לתאר ולבאר במילים את ההתנהגויות הטובות של הדרך
ארץ בעבור הילדים, עד שלומדים כל דבר על אופנו, מבינים אותו ומקיימים אותו, ובדרך
זו לא יישכח הדבר אף פעם ככתוב: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי
יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה"
(משלי, כ"ב, 6).
צעד 26 - אי אפשר לדבר על פרטים רבים בלוח כאן
ואקווה, בעזרת ה", להוסיף לוחות על דרך ארץ עם מורים ודרך ארץ של השולחן ודרך
ארץ עם דברי קודש. פה בלב של החוק החדש, במסגרת 30 הצעדים, אני משתדל להסביר מעט
על הרקע הקדמוני של הדרך ארץ, על התקדשותה בתורה ועל חשיבות הדרך ארץ בעבודת ה"
בדרכים הנעימות והאהובות על כל בריותיו. יותר מאשר בהקשר של "חוקים",
הדרך ארץ שייכת ל"דרך" בחיים, כנימוסים האנגליים: בדיבור עם אחרים, במענה
לאחרים בדרך מכובדת, בישיבה ליד השולחן בדרך כבוד, בהתנהגות עם האוכל בכבוד וכו'. באומות
אסיאתיות כיפן וסין יש סוגי דרך ארץ מאוד מורכבים המוטמעים במבנה החברתי של כל
אומה ואומה, בעוד שלבני ישראל נתקדשה הדרך ארץ במסגרת חוקי התורה ובהסברי המסורת, על
מנת שהכול יהיה במסגרת של יראת שמים, דרך תורה אמיתית ושמירת הטבע.
צעד 27 - לימד אותי הצדיק חיים שה' ברוך הוא היה
רגיש, כביכול, יותר ליחסי הכבוד ההדדיים בין בני אדם מאשר לכבודו שלו. וטעם בדבר
מצד הצדק, שהרי בשר ודם אנחנו והבנתנו מוגבלת מאוד, אבל באשר לכיבוד אחרים מדובר בדרגה
אחת כי שווים כולנו. גם הסביר הצדיק הנסתר חיים שבעוונות הרבים היו נמצאים תמיד
בעולם "דתיים" רבים מכל הדתות, שמחשבתם היא שאם הם מכבדים את האל כמו
שצריך לפי מנהגי דתיותם, כאילו שהדבר מאפשר להם שלא להתנהג בכבוד ובדרך ארץ עם שאר
בני האדם וכאילו פטורים הם. זוהי, בעוונות, אחת הטעויות ההיסטוריות הגרועות הנולדות
מהעדר מורים אמיתיים. העושים כך מפותים בדרגה פנימית מגאוותנות פנימית, המראה להם
שהם חשובים יותר מהשאר בשל אמונתם ועבודתם לאל. במקום להיות ענווים, להכיר בחסד ה"
ולהקטין את עצמם לפני הבריות, הם מגדילים את חשיבותם העצמית בתנועה פנימית הפוכה
מהכוונה הרצויה וגורמים בכך למין עיוורון של אי ראיית הצד האחר של כיבוד הבורא, דהיינו:
כיבוד בני אדם יצירי בריאתו. מוקש הוא זה של הדת אם המנהיגים, המורים והאחראים על
הדת לא מראים דרך אמיתית בהנהגתם ולא מלמדים כפי הצורך את הדרכים האהובות לפניו
יתברך. הקיצונים מכל דת הם הגרועים בדברים אלה.
צעד 28 - נזכיר עוד הפעם את הסימן החשוב שהתקבל
בחלום של בחורה פשוטה מדרום איטליה: "האמונה נמצאת בלב כל אחד ואחת והיא
מתבטאת בהתנהגות עם הזולת". - - אנחנו יכולים לפתות את עצמנו, אבל אי אפשר
לפתות את ה". אם אמונת האדם נכונה ואמיתית, גם התנהגותו עם אחרים תהיה בצדק, בטוב,
בכבוד ובדרך ארץ, בעוד שאם לב האדם סגור או גס, הוא אינו מחייך בטוב לב לאחרים, יש
לו הרגשות שליליות כלפי אחרים, הוא קמצן וכו', הוא אינו הולך באמונה הנכונה הרצויה
בפני ה" ברוך הוא. הדרך ארץ וההתנהגות עם אחרים הן אמת המידה של האמונה הנכונה
הרצויה, כי ה" אוהב את כל בריותיו, כולנו ברואיו, והוא מצווה אותנו לכבד
ולהתנהג בצדק ובטוב לב עם אחרים. הדרך ארץ היא המפתח לדעת אם הולכים באמונה האהובה
מה" או לא.
צעד 29 - ישוע במשרתו הטרגית רצה להביא את בני
ישראל לדרגה גבוהה של דרך ארץ, כשכל שיעוריו לגבי הרעות הרבות היו כדי להנחיל את ההפך
מן המצב של הימים ההם. דהיינו: הנחלת דרך ארץ, כבוד, אהבת הבריות ורחמנות על אחרים.
כל זאת לא נמצא בקרב הכוהנים או הפרושים של אותן תקופות נמוכות, אלא התקיימה בהם הצביעות
השנואה והם הראו כלפי חוץ את ההפך ממה שחשבו בליבם. אם ישוע פנה לפעמים לקיצוניות
השנייה, היה זה כדי לשבור את המצב של אז. ישוע גם למד סוגי דרך ארץ נעלים בבית הספר
האיסיי, והשגתו הייתה אוניברסאלית, כזו שנעשתה לכוח החזק המוסרי, החזיקה את מעמד הנצרות
והעניקה לה הצלחה בהתפשטותה בין אומות העולם.
צעד 30 - לחם החמור הלבוש כאריה: חלום
698: דבורה חלמה (שבועות התש"ן, 1990, באר שבע) שפרץ, פאולו והיא התהלכו עם
הרבה אנשים שבאו מכל תפוצות העולם בכדי לראות את בית המקדש השלישי. היה ערב, ובית
המקדש היה בניין גדול, עגול ומודרני. היו לו חומות גבוהות ועבות בצבע חול המדבר. על
הגג שלו הגדול היו שבעה מעגלים המורכבים מאורות שהאירו את השמים. פרץ, פאולו
ודבורה פגשו תלמיד אחד של הישיבה הקשורה לבית המקדש. התלמיד הזה דיבר על הרבנים
שהיו מלמדים בבית הספר, והסביר שכולם לבושים כרגיל ואין להם זקן. כמו-כן הוא הדגיש
את העובדה שראשית כל התלמידים לומדים לכבד את כל בני האדם. אז הגיע אחד מהרבנים
ההם, צעיר ומתנהג בדרך ארץ שלמה, ודיבר איתם. - -
.....................................
לוח ו' - "לֹא תִרְצָח"
צעד 1 - לא כתוב "לא תהרוג" אלא "לא
תרצח", דהיינו רצח או בכוונה או ברגע של כעס.
צעד 2 - ואם היה נכתב רק "לא תהרוג", לבית
הדין לא היה ניתן כוח ההריגה.
הערות מ"משנה תורה" לרמב"ם,
הלכות רוצח ושמירת הנפש:
פרק 1, הלכה 1: "כל הורג נפש אדם
מישראל--עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תרצח" (שמות כ, יב; דברים ה, טז). ואם רצח
בזדון בפני עדים--מיתתו בסיף, שנאמר "נקום, יינקם" (שמות כא,כ) מפי השמועה
למדו שזו מיתת סיף; בין שהרג את חברו בברזל, בין ששרפו באש--מיתתו בסיף".
צעד 3 - אסור להרוג בכוונה כל אדם, אלא אם כן הדבר
מאושר מפי תורה על ידי בית הדין הגדול או על ידי ציווי צבאי.
גודר פרץ: חוקי התורה מתייחסים בדרך כלל ליהודים. לדוגמא:
מצוות עשה כמו "ואהבת לרעך כמוך" מתארת יחס בין יהודים במובן ההלכתי, כי
מצד הציווי הזה אין חובה על בני ישראל לאהוב את הנכרי בסוג אהבה של "ואהבת
לרעך כמוך". דהיינו: כפי שאתה יהודי, חייב אתה לאהוב כל יהודי באהבה עצמית. לעומת
זאת, ישנן מצוות אחרות של רחמים השייכות לכל בני האדם (ואף על חיות ובהמות) כמו "וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים, י', 18).
צעד 4 - מצוות התורה מחייבות את בני ישראל, גם
מצוות שהן בין אדם למקום וגם מצוות בין אדם לחברו, כי לולא הקשר המיוחד הזה לא היה
אפשר לבסס את החברה הישראלית על יסודות התורה. עם זאת, יש הרבה מצוות המקשרות את
בני ישראל לחיוביהם המוסריים והאתיים ולתורת המידות והדרך ארץ כלפי כל בני האדם.
אם "לא תרצח" אפוא אינה מצווה כלפי הלא יהודי אין זאת אומרת, חלילה וחס,
שמותר להרוג את מי שאינו יהודי!
בדרך כללית המושג העיקרי המקשר את בני
ישראל לכל שאר בני האדם הוא הדרך ארץ. אלה הם חוקי הכבוד ודרכי ההתנהגות המצוינת
בין כל בני האדם. אסור לכל יהודי לעשות דבר בלתי מוסרי או לא צודק ללא-יהודי.
כלומר: להרוג או לנאוף או לגנוב או לתת עדות שקר או לחמוד כל מה ששייך ללא יהודי.
צעד 5 - הציווי "לא תרצח" במובנו החוקי
התורני הוא ליהודים ובין יהודים, ועונשים ניתנו ביד בית הדין היהודי כלפי בני
ישראל. המונח "אלוהים" בתורה מתייחס לעיתים לבית דין, במסגרתו ניתנה
לשופטים ולדיינים הסמכות לדון בכל חוקי התורה, גם על מיני מיתות בית דין כמפורשים
ב"משנה תורה" לרמב"ם.
צעד 6 - חוקי הגאולה השלמה אינם מיוסדים על
ההלכה אך הם קשורים בחוקי התורה ובהסברי ההלכה ביישומם לזמן הגאולה השלמה. עד שלא
יתקיים בית הדין של הגאולה השלמה בירושלים לצד בית המקדש השלישי, החוק החדש אינו
מתעסק במשפטים כפי שהיה הסנהדרין מתעסק בזמנו. בית הדין החדש נקבע בשם בית דינו של
מרדכי הצדיק, המתפקד כבית דין עליון ובית דין גדול של הגאולה השלמה. בית הדין הגדול
הוא אוניברסאלי (לכל העמים), בית הדין העליון דן בעניני בני ישראל.
צעד 7 - הרמב"ם מונה 60 מצוות עשה (46
לנשים) מתוך 248 מצוות התורה, ששייכות לכל זכר יהודי בכל זמן. רוב תרי"ג מצוות
התורה היה חל בזמן שבית המקדש והסנהדרין היו עומדים בירושלים. ואמנם בית המקדש
השלישי ובית הדין של מרדכי הצדיק יהיו במסגרת הקדושה החדשה כמו הכהונות החדשות השונות
של הברית השלמה. כולם לפי החוק החדש על-פי הקדושה החדשה של הגאולה השלמה.
צעד 8 - קורבנות לא נכללים במנהג החדש, אבל יהיה
בבית המקדש מקום מיוחד מופרד לקרבנות, כמוכח בחלומו של ג'יוזפה, ויהיה שם ועד
מיוחד של רבנים שיחליט מי ומי יכול להביא קרבן. בחלום הנ"ל גרשו את ה"הליניסטים"
ולא הרשו להם להביא קרבן. החלוקה בין כהן, לוי וישראל לא שייכת לגאולה השלמה, כי
הכהונה חדשה היא לפי חוקי המנהג החדש. לכן מצוות תורה רבות לא נשארו בפועל, כמו המצוות
הרבות השייכות לכוהנים וללויים, דיני צרעת ופגעים, תורת הקנאות באישה, דיני עבדים,
ערי מקלט להורגים בשגגה ועוד. הדינים המדינתיים יהיו בידי המוסדות הממשלתיים ובתי המשפט.
צעד 9 - דברים רבים הם השייכים לבית הדין הרשמי
של הממשלה בחוקי עונשין מדינתיים. ואמנם ממשלת ישראל תהיה בדרגה אחרת בעתיד, כאשר
תתקבל בתפוצות ישראל הברית השלמה, ותהינה הסכמות בכל מה שנוגע לענייני החוק החדש.
בעיקר תהיה יראת שמים אמיתית בלב היהודים של הזמנים העתידיים הללו, ומתוך הרוח
החדשה הבאה יתקיים ישוב הדעת בכל דבר ובכל עניין, ולא יסבלו עוד רשעים, ותתבטל כל
שחיתות, וימשול הצדק בארץ. בכל ענייני הדת יטפל בית הדין של מרדכי הצדיק.
צעד 10 - תורת גואל הדם לא מקובלת ולא שייכת עוד
לחוק החדש.
הלכה 2 של הלכות רוצח ושמירת הנפש: "מצוה ביד גואל הדם, שנאמר "גואל הדם, הוא ימית את הרוצח". (במדבר לה,יט); וכל הראוי לירושה, הוא גואל הדם. לא
רצה גואל הדם, או
שלא היה יכול להמיתו, או
שאין לו גואל דם - בית דין ממיתין את הרוצח בסיף".
צעד 11 - שפיכות דמים מטמאת את הארץ,
"מעקמת" את השפעות הכוכבים בשל הטומאה מן המעשה ועוצרת ברכה מן השמים.
אפילו מעשה אחד של שפיכות דמים משפיע ומשפיע על הטוב כלפי כל מי שנמצא בעיר ההיא
או באזור ההוא.
הלכה 4 של הלכות רוצח ושמירת הנפש: "ומוזהרין בית דין
שלא ליקח כופר מן הרוצח, ואפילו
נתן כל ממון שבעולם, ואפילו
רצה גואל הדם לפוטרו: שאין נפשו של זה הנהרג קניין גואל הדם, אלא קניין הקדוש ברוך הוא--שנאמר "וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ" (במדבר,
ל"ה, 31).
ואין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים, שנאמר "וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ... כִּי הַדָּם, הוּא יַחֲנִיף אֶת-הָאָרֶץ" (במדבר, ל"ה, 33).
והוא
טעם למנהג המצווה בתורה לעריפת צוואר העגלה בעמק של נהר. במותה, היא גואלת את
הטומאה מהמקום ההוא”.
צעד 12 - רק הצדק האמיתי נגד הרוצח מסיר את
הטומאה ההיא, ולכן אם החוק אינו כולל את עונש המוות להורגים במזיד, כאשר יש עדים
שראו את המעשה, הדבר מסכן את העם הנמצא תחת החוק ההוא, גורם להעדר ברכה ומסלף את
כל הערכים המשפטיים. זאת מפני שאין משקל במשפט אם העונש אינו מתאים לעוון שנעשה.
לשים אדם בבית הסוהר בשל רצח במזיד עם עדים לא מתקן את החטא ואת הדם השפוך, את
הטומאה ואת העיוות, כי אין משקל העונש מתאים לעוון.
צעד 13 - יומן חמוא"ל: 22 במאי 1997: בפתיחת לוח זה חלמתי שהייתי ברומא ובמקום
אחד מסרתי דברי כתב לבחורה אחת. אז יצאו השוטרים ועצרו אותנו כנאשמים ברצח על פי
עדות נסיבתית, אפילו שהיינו נקיים לגמרי. - -
ישנן תנועות חזקות בימינו נגד עונש המוות, ויש
שהסירו אותו, כמו באיטליה. עיקר טעמם הוא שנענשו במוות כמה אנשים ונשים על פי עדות
נסיבתית, ולאחר מכן נודע שהיו נקיים מההאשמה. טעמו חזק מאוד כי דווקא מטעם זה התורה
הקדושה לא נתנה לבית דין להרוג על פי עדות נסיבתית. נאמר במסורת (בבלי, מכות, דף ז עמוד א) שבזמן בית הדין הגדול
אם היה בית הדין מעניש במיתה אחת בכל שבע שנים היה הוא נקרא בית דין "חבלני",
ויש שאמרו, והדבר אף מפליא יותר, שהמידה האכזרית היא של אחת בשבעים שנה.
צעד 14 – זו היא המידה החסרה בעולם המשפט היום.
לא מספיקה עדות נסיבתית להרוג כעונש. מידה זאת גרמה שיפנו לקצה השני, אבל הקצה
השני מעוות את המשקל. עונש המוות צריך להתקיים, אך שיהיה קשה מאוד להשתמש בו, ויהיה
צורך בעדי ראייה כדי להוכיח את הרצח. זו המידה המונעת מרגלי השופטים מלהיכנס לשטחי
ספק. כמו שאין ספק במשפט מוות ששם קץ לחיי הנאשם, כך אי אפשר שיהיה ספק במעשה הנאשם.
ואיך נמנעים מהספק? באמצעות עדים נאמנים שראו את מעשה הרצח.
צעד 15 - אפילו אם ראו עדים שאחד נכנס עם חרב
לתוך בניין ויודעים שהיה רק אדם אחד בתוכו, ויצא האדם עם חרבו מגואלת בדם, כשהאיש
שהיה בפנים נמצא מת על הרצפה כשהוא שותת דם, אין זו עדות ראייה.
כך היא ההלכה על פי התורה. חכמת התורה היא זאת ומפליאה היא. והלא ברוב המקרים לא הואשמו
אף סיקריים (סיקריקים) בעונש המוות אפילו אם הרגו רבים.
צעד 16 - ברור שלא מובן החוק הזה בעולם המשפט, וכאילו
אין מובן לחוק זה. מה יעשו לרוב הרוצחים, אם נשאר החוק רק לעדי ראייה? במה הוא יעזור?
אך לחוק זה יש ההיגיון שלו: גם אם לרוב הרוצחים אין עדים, הם יישבו בבית הסוהר
שנים רבות, אך מי שראו אותו עדים ייהרג. אמנם התורה צודקת הואיל ואין היא רוצה בהריגות
אלא במשפט אמת, ואין משקל במשפט אמת אם לא מתקיים עונש המוות על הרצח, אבל צריך
להיות הדבר ללא ספק, כאשר רק עדי ראייה מהימנים מסירים את הספק להתיר לבית דין את
עונש המוות.
צעד 17 - השאר, אפילו אם אנו בטוחים אודות הרצח,
ואין ספק מצד העדות הנסיבתית, יישפטו במאסר על פי בית הדין. לעומת זאת, אם נסיר את
חוק המוות, לא ייוותר איזון בין עוון לעונש, ועובדה זאת תשבש את יתר המשקולות
בדרגת הערכים הכלליים במשפט, שכן צריך שיתקיים חוק המוות אם כי יישומו צריך להיות
קשה מאוד, אם אחד לשבע או לשבעים שנים. אם רוצחים רבים ישבו בבתי סוהר אין זה מחיסרון
חוק המוות במשפט, כי אם מחוסר עדות נדרשת (אם היו העדים הנדרשים, היה מוצא להורג).
צעד 18 - ואם נאמר ששופטים מושחתים הרגו נקיים, אין
זה טעם להסרת משפט צדק. יש להסיר את השופטים המושחתים, ולא לשנות בשל כך חוק אמיתי.
לעניין זה לא קשורים גם עניני מחילה ורחמנות כפי שטוענים מצדדי ביטול עונש המוות, כי
שיקולים אלו לא נוגעים למשפט אמת, בו צריך הנאשם להיות כאשם לפני השופט, ורק
בפטירתו מן ההאשמות יצא כצדיק בדינו. אם מידת הרחמנות נכנסת לעצם השיפוט, אין סוף
לשיבושים במשפט, ונכנסות הרגשות שאינן נוגעות לעצם המשפט.
צעד 19 – נכון הוא שכל חוקי התורה מכילים רחמנות.
מאחר שחוקי התורה מאת ה' הם ומתייחסים לכל צדדי חיי האדם, אף הנסתרים, כי בורא
העולם רואה את שני העולמות, העולם הזה והעולם הבא, גם למשפט המוות יש רחמנות מצד
האמת, אף שזו סוגרת את חייו בעולם הזה.
צעד 20 - ולא הבינו את זה בימינו גם מצד הכיפרות.
רצוני לומר שאם לא מאמינים או לא מכירים באפשרות לטהר נפש כדי שתוכל להתקבל בעולם
הבא, ורואים רק עולם אחד, דבר סגירת חיי האדם בעונש מוות נראה כסוף מוחלט. עם זאת,
אין זה כך, כי הגוף מת אבל האדם ברוחו מתקיים וממשיך בחייו בעולם הבא, כי אין הגוף
אלא לבוש לנשמה, לרוח ולנפש. אמנם אין דבר זה צריך להיות חלק מהשיפוט, ומוכרחים
להסתכל רק על מה שלפנינו בעולם המעשה, ואולם משפטי התורה משקיפים ממעלה ומחליטים מהו
הטוב הנצחי מבלי לפרש, כי נסתרות הם.
צעד 21 - לכן כשהרוצח נתפס בעקבות עדי ראייה
נאמנים ונענש בעונש מוות מבית הדין, נוח לנשמה של אותו גבר או אישה עונש המוות יותר
מן הישיבה בבית מאסר, שהרי המוות הנגזר מבית הדין של מטה מקל רבות על דיניו במשפט שלמעלה.
זאת מאחר שנחתכו לאדם שנים מחייו והוא קיבל את עונשו, בעוד היושב בבית הסוהר וממשיך
לחיות, ישיבתו במאסר מקלה לכאורה על דינו, אבל למעשה לא ברור כלל אם משתפר או נגרע
דינו למעלה. לפי השקפה זו יכול להיחשב משפט המוות "קל" יותר מאשר בבית
האסורים.
צעד 22 - אין ספק שלפי כלל התורה "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"
(דברים, י"ז, 12) עונש המוות מטהר ומבער את הרע יותר ממאסר, ולכן טוב הוא מישיבה
במאסר. לפיכך מפליאה לשון האמירה ההלכתית ההיא על שבע או שבעים שנים, מפני שנאמר
שגם אז נחשב אותו בית הדין לאכזרי. מדוע ייחשב לאכזרי, שהרי דינו על פי חוק התורה,
ואין ספק במשפטו, והרי רק אחד לשבע שנים או אפילו לשבעים שנה נשפט בדין מוות?
צעד 23 - אולי מדובר באמירת מוסר, וסברות יחידים
הן מדרבנן. בהקשר זה לא הבנתי כיצד החכמים לא ידעו אם התרחש עונש מוות אחד בשבע או
בשבעים שנה. הבדל גדול הוא בין שבע לשבעים. לפיכך נראה כי מוסר הוא לשופטים, שיהיה
קשה להם מאוד לדון משפט מוות, ושיחפשו מכל צד ופינה לשנות את הדין למאסר, אם יש אפילו ספק קטן כלשהו. ובא אותו הלימוד בשביל השופטים והדיינים.
צעד 24 - חוק ה" הוא שאין לאדם רשות לאבד את
עצמו לדעת.
הלכה 3 של הלכות רוצח ושמירת הנפש:
"ומניין שכן הוא הדין:
שהרי הוא אומר "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט', 6) זה
ההורג בעצמו שלא על ידי שליח.
"וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם
לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ" (בראשית ט', 5), זה ההורג עצמו; "מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ" (שם), זה המוסר חברו לפני
חיה לטורפו; "וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו--אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם" (שם), זה השוכר אחרים
להרוג את חברו. ובפירוש נאמר
בשלושתן לשון דרישה, הרי דינם מסור
לשמיים".
צעד 25 - לחם החמור הלבוש כאריה: דבורה
חלמה (12 בנובמבר 1988, מילאנו) שסעיד הסביר למספר מכורים לסמים שרצו לאבד את עצמם
לדעת כי זהו הוא עוון גדול. הצעירים אמרו שבדרך זו היו מגיעים למלכות השמים במהירות
רבה יותר. סעיד הסביר שאם היו מתאבדים, היה זה נגד רצון האל, שהוא נותן החיים, ולא
היו רואים את מלכות השמים, כי אם עונשים למטה. - -
צעד 26 - מצוות התורה היא לא לעשות דבר המזיק או
מסכן את בריאות האדם ואת חייו, ככתוב "וְנִשְׁמַרְתֶּם מאוד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים, ד', 15). כל
מה שעושה האדם נגד בריאותו הוא נגד רצון ה". לפיכך אין האדם יסכן את חייו במסגרת
הספורט, כי אסור לו "לשחק"
עם חייו שבאמת לא שלו הם, מאחר שמתנת האלהים היא. מרוצי מכוניות, לדוגמא, שנחשבים
גם הם לספורט, הינם שיגעון המציב את
חיי האדם בסכנה לחינם, במצב אפשרי של איבוד עצמי לדעת.
צעד 27 - שמירת הניקיון בבית: בבית הכסא, במטבח
וכו' חשובה גם כן. ההיגיינה עיקרית היא לשמירת הבריאות בכל התחומים (ראו לוח ההיגיינה
ולוח המאכלים). גם ההתעמלות חשובה לשמירה על הגוף.
צעד 28 - בעולם המודרני עלה ועולה מספר הסובלים
והמתים מהתקפי לב. דבר זה לא היה קיים כמעט בעבר, לפני העידן המודרני. הדאגות, הפחדים
והלחץ הנפשי הינם גורמים עיקריים לאירועי לב, ובאמת נדרשת אמונה חזקה ומחשבה
חיובית מאוד בכדי להתחמק מסכנת כל הדאגות האלו בתקופתנו.
צעד 29 – נכון הוא שענייני ההיגיינה והסכנות
הרבות בעולם ידועים, והכול מדברים עליהם, אך מחובתנו להוסיף את הסכנות ה"חדשות"
של הדור הרביעי הסופי הזה כסכנת קרני אור השמש וקרני אור הלבנה ואת עניין המקלטים,
שיהיה צורך לבנותם במשך הדור הרביעי הזה בעיקר בשל מה שיקרה בחלק השני של הדור, בתקופת
יום ה" הגדול והנורא. טוב לתושבי ישראל שהם כבר מודעים ומתורגלים באשר למקלטים.
צעד 30 - ראו את לוח הדור הרביעי ואת כל המסרים
החדשים על הסכנות המיוחדות של הדור הרביעי, החלומות הנבואיים המדברים עליהם ותקופת
יום ה" הגדול והנורא.
.....................................
לוח ז' - "לֹא תִנְאָף"
צעד 1 - אסור לאדם לקיים יחסי מין עם אישה נשואה
או הנתונה בהסכם עם איש אחר.
צעד 2 - מ"משנה תורה" של הרמב"ם
(הלכות איסור ביאה): (א) שלא לבוא על האם; (ב) שלא לבוא על אשת אב; (ג) שלא
לבעול אחות; (ד) שלא לבעול בת אשת אב; (ה) שלא לבעול בת הבן; (ו) שלא לבעול בת;
(ז) שלא לבעול בת הבת; (ח) שלא לישא אישה ובתה; (ט) שלא לישא אישה ובת בנה; (י)
שלא לישא אישה ובת בתה; (יא) שלא לבעול אחות אב; (יב) שלא לבעול אחות אם; (יג) שלא
לבעול אשת אחי האב; (יד) שלא לבעול אשת הבן; (טו) שלא לבעול אשת אח; (טז) שלא
לבעול אחות אשתו; (יז) שלא לשכב עם בהמה; (יח) שלא תביא אישה בהמה עליה; (יט) שלא
לשכב עם זכר; (כ) שלא לגלות ערוות אב; (כא) שלא לגלות ערוות אחי האב; (כב) שלא
לבעול אשת איש; (כג) שלא לבעול נידה; (כד) שלא להתחתן בגויים.
צעד 3 - יומן החמור הלבוש כאריה: אחרי שכתבתי
את הדינים מ"משנה תורה" לעיל, חלמתי הבוקר שראיתי כרך גדול של החוק החדש
ונאמר לי "שלא לקבץ את החוקים הישנים". מובן שלא רצוי שאצטט הרבה מ"משנה
תורה" או ממקורות אחרים, מפני שאין זו מטרת החוק החדש. החוק החדש אינו בא
לחזור על המסורת היהודית, כי עבודה זו מוטלת על הרבנים ולא עלינו. החפץ לדעת את מסורת
ישראל ילמד את מקורות התורה, התלמוד, "משנה תורה" וכו'. החוק החדש בא
ראשית כל להדריך בני אדם בהתנהגות ישרה ונכונה וליידע אותם בחכמת חוקי האלהים בכלליות.
מטרה זו היא לכל בני האדם. לפיכך אין מתפקידנו להסביר את תנאי החתונה על פי מסורת
ההלכה אלא להסביר את החתונה החדשה ואת תנאיה לפי החוק החדש למזבח יהודה, למזבח
אפרים ולמזבח מלכיצדק.
צעד 4 - החוק החדש הוא מה" כפי שמסורת
ההלכה מושרשת בחוקי התורה שהם מה" ברוך הוא, ולכן ישנם עיקרים ביסודות החוקים
הנמצאים ומוסברים ב"משנה תורה", שלפעמים כדאי להביא אותם, אבל רק מעט
מהם, ורק לפי מטרתנו ולא לפי מטרות ההלכה. לא רצוי שהחוק החדש יהיה כרך גדול. אנו
בהתחלת התקופות החדשות, והחוק החדש מתפתח לפי צרכי הזמנים הבאים. עלינו להקים את
הכללים החדשים באופן פשוט ככל שניתן ולא להיכנס לסיבוכי התלמוד וההלכה בכלל. על החוק
החדש להיות כתוב על לוח, עבור הנגישות לקורא, דהיינו לכל קורא, גם מאומות העולם.
צעד 5 - אחד מהחכמים בתלמוד אמר שאין "תורת
המשיח" באה בשביל בני ישראל, מפני שכתוב "אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ" (ישעיהו, י"א,
10), ולא ילמדו את כל המצוות אלא רק שלושים. החכם ההוא הבין שהחוק החדש הינו אוניברסאלי
ומה שאמר שאיננו בשביל בני ישראל - דעתו הייתה בעיקר על בני ישראל הלומדים ושומרים
תורה ומצוות, אבל לא שיער שרוב היהודים בימינו אינם כאלו. איך הגיע אותו חכם למספר
30 אינני יודע, אבל אנו קיבלנו לסדר את החוקים על לוחות של 30 צעדים.
צעד 6 - כאשר אמר ה" למשה "נָבִיא
אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ" (דברים י"ח, 18) וכו',
כוונתו הייתה לירמיה הנביא, כנודע במסורת, שסבל יותר משאר הנביאים וזכה לקבל את
הברית החדשה של הגאולה. במסגרת משרת ישוע לא יכלו הבאים אחריו לייסד חוק חדש אמיתי
מטעמים רבים. בגאולה השלמה מתגלה מן השמים החוק החדש בזכות הגואל האחרון חיים, כי כל
הברית הסופית השלמה מתגלה בעולם בזכותו. הנה הקשר הזה בין משה, נביא כמוך, הברית
החדשה של ירמיה והגואל האחרון, שבזכותו מתגלה הברית הסופית לעולם, והוא הנותן כוח
שיתגלה החוק החדש בעולם. אני חמור ולא נביא ובתשנ"ב בחזיון הלילה זכיתי לראות
את ירמיה הנביא, שהכניס בתוך ליבי את ספר החוק החדש. אני זוכר שהספר ההוא לא היה
כרך גדול אלא כרך בינוני, שהכיל כ-300 דפים.
צעד 7 - אסור שבנים ובנות יראו את ערוות אביהם
ואת ערוות אמם. ההורים צריכים להיזהר בעניין זה בכובד הדין וללמד את בניהם
ובנותיהם שדבר זה הוא איסור מוחלט. סיפורו של חם בן נח בא למטרה זו דווקא: ללמד את
הקללה הקשורה בראיית הבן את ערוות אביו או את ערוות אימו.
צעד 8 - כל איסורי ביאה הנזכרים בתורה מתחדשים
כמו שהם בחוק החדש. אסור לגשת אל ילדים או ילדות בכוונות מיניות מכל צורה שתהיה, בתנועות,
במלים וכו'. העושה מעשה כל שהוא במין עם ילדים שנוא הוא לפני הבורא, תיכרת נשמתו
ממנו או ממנה ותיפול לשערי הטומאה, בר מינן, שאי אפשר לצאת מהם.
צעד 9 - מי שנאף באשת איש ובאיסורי ביאה, בתועבות
של משכב זכר (או לסביות בנשים) או בזנות עם קטנים וכו' לא יכול להיכנס לברית החדשה
השלמה של הגאולה השלמה אם לא עשה תשובה, תיקן מעשיו, התנקה מעוונותיו ונתקבל
בסימנים. דהיינו: אם תתקבל התשובה, יקבל סימנים המדריכים אותו או אותה בדרך תיקונו
או תיקונה.
צעד 10 – במסגרת החוק החדש, חתונות הנוצרים או החתונות
האזרחיות אינן תקפות אם הגבר והאישה הסכימו על היפרדות. מספיקה היפרדות אמיתית להיחשב
כגט או גירושין, ואז יכולים הם להתחתן במסגרת החוק החדש. מה שלמדינה הוא למדינה,
אבל אצלנו האישה ההיא יכולה להתחתן כי אין לה בעל ומופרדת ממנו, והבועל אותה לא נואף
באשת איש.
צעד 11 - הומוסקסואלים ולסביות לא יכולים להיכנס
לברית החדשה השלמה לקהילת אברהם, יצחק ויעקב, עד ששבו ממעשיהם, שינו את דרך חייהם
והתנקו וטוהרו מעוונותיהם. תשובתם היא עזיבת חייהם הקודמים, אם כי אין הכרח שיחזרו
לקיים יחסי מין הטרוסקסואליים, כי אין דבר זה תמיד בידם לעשות. אין זה אומר גם
שנטייתם המינית צריכה להשתנות, ואמנם מיראתם את ה" וידיעתם את העונש על
התועבות האסורות גם בעולם הזה וגם בעולם הבא יכולים לעשות תשובה ולהיתקן.
צעד 12 - מי שיש לו הרצון והכוח לעזוב את הדרכים
הקודמות, שכרו גדול לפני ה" ברוך הוא הרחמן. הוא מרבה שכר לנשמתו ונעשה שופט
חכם בעצמו המושל על יצרו, עד שמעשי הזדון הקודמים יכולים אף להיעשות לזכויות, שהרי
הוא משתמש בכוח חשק אסור לעשות את הטוב ואת הנכון בעבודת ה".
צעד 13 - מכל מקום ישנה האפשרות עכשיו בזכות
הגואל חיים להתרפא לגמרי מאותה התנועה ההומוסקסואלית. אני מביא כאן את החלום
המפליא של אנה גספרוטי.
צעד 14 - (חלומה של אנה) אנה, ג'יורג'יו בעלה ומרקו
פדריקו בנם היו בחופש במקום קרוב ליער. פתאום שמעו הם צעקות ממרקו פדריקו שקרא לעזרה.
הם מצאו אותו בוכה, והוא סיפר להם שאדם אחד הגיע ותקף אותו מינית. ג'יורג'יו, שהכיר
את אותו אדם, שהיה בגיל 50, הלך לדבר איתו והסביר לו שטעות גדולה היא לעשות דבר
שכזה, עד שהאיש הבין והתחרט על מעשהו. אז הגיע אדם שני, גם הוא הומוסקסואל שדיבר
על המיניות שלו. הוא סיפר בין היתר שחי כל ימיו עם אימו עד שמתה ושאימו לא הייתה
יודעת מזה כלום. סיפר הוא גם על חלום שראה לאחרונה. אנה הבינה את החלום והסבירה לו
שאימו כן ידעה על כך כל הזמן, ושהיא מתה מכאבים פנימיים על כך. האיש, שנדהם מן
הגילוי, הבין את אמיתות דבריה של אנה והודה על כך שבמות אמו התקבץ כל הצער אל
פניה. בכה אותו אדם והצטער מאוד על כך ועל ההומוסקסואליות שלו שגרמה לעגמת נפש
אמו. גם הגבר הראשון, בהבנתו שעשה רע, התחרט על ההומוסקסואליות שלו שהביאה אותו
לעשות דברים לא הגונים. ג'יורג'יו ואנה, ועתה גם פרץ שהיה איתם, אחרי שהסבירו להם מעט
דברים על הישועות שהגיעו, עשו סימנים איתם בשביל להסיר מהם את ההומוסקסואליות שלהם
ולהפריד אותם מן העוון הזה. פרץ עשה, לדוגמא, סימנים בידיו מסביב לאברי המין שלהם.
בסיום הסימנים, אחד משני האנשים הסביר בהתפלאות שלקראת סוף הסימן שנעשה הוא ראה את
המורה חיים (עליו שמע רק מהם לפני הסימן) ושהמורה עשה גם הוא סימן על גבם. ג'יורג'יו,
אנה ופרץ, בשמעם את הדבר, נתמלאו בשמחה גדולה, כי הבינו שעל מנת לסיים את הסימן
הזה, שהוא סימן של תיקון עצום, כבד וקשה מאוד, יש צורך במורה חיים, שיחתום את
התיקון. הייתה אז שמחה על כך ששני האנשים, בשל תיקונם, יתרפאו לגמרי מן הבעיה
שלהם. - -
צעד 15 – מדובר בבשורה טובה ומפליאה מהגואל חיים,
שבענווה עשה את סימן התיקון הזה. למי שחפצו או חפצה בסימנים השלמים של הברית החדשה
השלמה ניתן הסימן, המבהיר שבתשובה ועזיבת החטא יכולים לקבל את התיקון הזה בזכות
הגואל האחרון חיים. כדי לקיים את הסימן צריכים לקרוא את החלום (לא לבד כי אם ביחד
עם אחרים) בדמעות ובאמונה פשוטה, ובאופן זה יתקיים התיקון.
צעד 16 - הנואף באשת איש מביא על עצמו עונש מהשמים
גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. לדוגמא (מקבלת הצדיק חיים): אישה שנאפה באיש אחר, ובעלה
לא ידע מכך, בבוא הזמנים אחרי מותם לבעל הזה תהיה רשות לגזור את העונש על אשתו ועל
האיש הנואף לפי ראותו בבית דין של מעלה. גדולה הבושה במשפט ההוא, כאשר החטאים
המכוסים מתגלים לעיני הכול. עם זאת, גם בעולם הזה הם ייענשו, ובפרט בתקופת הדור
הרביעי הסופי הזה, שבו מיטהר העולם מכוחות הטומאה וממעקמי הטבע. בתקופה זו לא "מחכים"
עד לעולם הבא כדי להעניש, מפני שעיקר הזמן כבר נתון לטהרת העולם. בדור זה המשפט
מתבצע באופנים חדשים, כאשר גורל הנשמות בעתיד תלויה במשפטי דור זה דווקא.
צעד 17 - גם גברים מחותנים צריכים להיזהר שלא
לעבור על ברית הנאמנות עם נשותיהם. הרבה יחסי חתונה נתקלקלו על מה שנחשב, בפרט במקומות
בהן המונוגאמיה נחשבת לכוח רשמי יחידי כבעולם הנצרות, לאי-נאמנות.
צעד 18 – אל לגבר להפר את הנאמנות לאשתו ולהפך. אשת
איש שעשתה מעשה עם איש אחר, נשוי או לא, טימאה את עצמה בעוון גדול שכמעט אי אפשר
לתקן, פסולה היא לפני השמים ותשא את עוונה. עיקר האישה היא הצניעות ועיקר אשת איש
היא הנאמנות. אלו שתי מידות שתחזורנה לעולם אחרי הדור הרביעי הזה וקיימות לעד.
צעד 19 - המין באישה דבר פנימי הוא ואם היא שכבה עם
איש אחר חוץ מבעלה, בגדה היא בעצם מהותה כאישה. אם יש לה ילדים מבעלה, הרי שבגדה
היא גם בעצם מהותה כאם, ונכרתה נשמתה מלפני השמים.
צעד 20 - המין בגבר חיצוני הוא, וכמו שהגבר מתמלא
כך הוא צריך להתרוקן. גם חפצו ותענוגו באים והולכים במהירות בהשוואה לחפץ הפנימי ולתענוג
הפנימי של האישה, שגדול הוא מזה של הגבר פי 9. לכן אין איסור לגבר לשאת יותר מאישה
אחת מדין תורה, ומותר זאת לפני השמים אם התנאים לכך נכונים. כך הוא המצב גם בחוק
החדש, כי דבר טבעי הוא. יש כמובן חובה לנהוג על פי מנהגי וחוקי המדינה, אבל לא דבר
פסול הוא מעצמו.
צעד 21 - פורץ גדר: לא קל הוא לדבר על כך
בארצות הנצרות, ואפילו בקרב היהדות האשכנזית לא מובן עניינו, ואמנם אמת תורה היא
ולא צריכים להתבייש ממנה.
אולי מפני ששמי בדרכון הוא PAUL, תענוג לי לחתוך את
שנאת PAULUS ליחסי חתונה ואהבה בכלל (פאולוס אמר שעדיף לא להתחתן אלא אם כן
האדם חלש, אז בשל חולשה זו יתחתן בדיעבד). עדיף היה לו נשא ארבע נשים ולא
"התחמק" בטעמי חולשה. מצווה גדולה לגבר היא להתחתן ולהתענג באהבה עם אשתו.
דעת פאולוס מטמאת את הכשר ופוסלת את דרכי טבע העולם. דבורה קבלה חלום הנוגע לתיקון
פאולוס בדבר הזה.
צעד 22 - חלום 268: דבורה חלמה (12 בנובמבר 1987,
מילאנו) כי היא וקלאודיו אחיה היו על פסגת הר עם שלג רב, ובו מושב זקנים לגברים.
רופא אחד הסביר לה שבגלל עוון פאולוס האנשים האלה היו מדוכאים ומתוסכלים. פאולוס
נתן להם לאכול, אבל שכח שיש להם צרכים טבעיים. הרופא המשיך להסביר שצריכים הם לחזק
את הזרע. דבורה לא הבינה טוב את העניין, ושאלה את הרופא איך הוא שבגיל כזה עוד היה
להם הצורך הזה. "דבר טבעי הוא", ענה הרופא, "אבל פאולוס כאילו אחז
אותם במושב זקנים". - -
צעד 23 - מכל מקום דינא דמלכותא דינא בארצות הנצרות,
ואסור על פי חוקיהם להתחתן עם יותר מאישה אחת, וגם בארץ ישראל חוק המדינה הוא כזה.
עם זאת, אנו מוכרחים לדבר על החוק האמיתי מן השמים ונזכיר כאן לחיוב את המוסלמים, שלא
מכירים בגבול המונוגאמיה. בחוק החדש האפשרות להתחתן עם יותר מאישה אחת ניתנת על מזבחות
יהודה, אפרים מלכיצדק ומחצלת האסלאם, אבל לא נוהגים נגד החוק של המדינה. סימן דינא
דמלכותא דינא נמצא בחלומו של דניאל מניגרסו (13 בנובמבר 1990, מילאנו): דניאל רכב
ביחד עם פרץ על אופניים, ואמר פרץ לדניאל: "דע לך שרגליי מודרכות על-ידי משה
רבנו, עליו השלום". פרץ שאל את דניאל אם היה לו רישיון לרכב על אופניים וכאשר
דניאל ענה "לא", ירדו הם מהאופניים והלכו ברגל. - -
צעד 24 - אסור להזדווג עם האישה בימי נידתה וגם בימי
טהרתה אחרי שנפסקה נידתה. זהו החוק למזבח יהודה ולמזבח אפרים מן התורה ולמזבח
מלכיצדק מדין שבע מצוות בני נח לפי קבלתנו. מנהג ישראל למנות שבעה נקיים אחרי הנדה,
ואנו מקלים בזה על סמך מנהג חכמי תימן למנות את מספר הימים לפי אורך הנידה אם שלושה
ימים - שלושה ימים, אם ארבעה ימים - ארבעה ימים, אם חמישה ימים - חמישה ימים וכו'.
הסביר הצדיק חיים שאחד הטעמים העיקרים להיוולדות
ילדים מפגרים ולוקים בתסמונת דאון הוא בשל לידה מבעילות נידה.
צעד 25 - אחרי ספירת ימי טהרה, האישה צריכה לטבול
במקווה לפי החוק החדש של המקווה החדש וכל תנאיו.
גם הכוהנות של מזבח העמים טובלות, אף על פי שלא קשורות לדין תורה כי מתחת לחוק
החדש הן, וביחס לכל יתר הנשים של מזבח העמים - רשות היא בידן לטבול. כל זאת הוא מאחר
שבקבלתנו איסור בעילת נידה נמצא בשבע מצוות בני נח, והמקווה הוא הדרך המועלית לצאת
מהנידה אל הטהרה.
צעד 26 - התורה הקדושה הכינה את בני ישראל בגט, רפואה
לחתונות שאין להן תרופה. מדובר בהפרדה מוחלטת בין איש ואישה, וחופשית האישה להתחתן
עוד הפעם. הנצרות הקתולית הסירה את זכות הרפואה הזאת, וגרמה לנזקים רבים בעקבות
תסכול, הגורר עוון על עברה. בחוק החדש ישנם הגירושים לפי תנאי החוק החדש לכל
המזבחות.
צעד 27 - הדרך הנכונה לקיים יחסי מין בין איש ואישה
היא שיהיה הגבר למעלה והאישה למטה. האישה כאדמה והגבר כהר, אשר אפיקיו מרווים את
העמק במים המצמיחים זרע חי.
לחם החמור הלבוש כאריה: חלום 317: סולי קמחג'י חלם (10 באפריל
1988, מילאנו) כי היה לילה והוא נמצא בשביל לפני הרים במדבר סיני ביחד עם פרץ, דוד
לוי ופאולו. האוויר היה צח, האווירה הייתה נפלאה והשביל היה מואר מאור הלבנה. אמר
פרץ: "אתם רואים את רכסי ההרים ברמותיהם? הם כמו הגבר שצריך להיות מעל האישה
בזיווגם". אחרי זה פרץ היה לבד עם סולי. פרץ היה מעט גבוה מן האדמה וביצע
תנועות במטה. פתאום נראתה מחצלת עגולה על הארץ שעליה כתוב בעברית "ה"
צבאות". סולי זכר שהיו דברים אחרים כתובים על המחצלת, ושפרץ הזדקק להם כדי לפתור
בעיה גדולה. סולי קם בפחד מהכתב הקדוש שראה. - -
צעד 28 - אסור מחוקי הטבע הנבראים מאת ה' לבצע
בעילות סדומיות מאחור. בהכנות אהבה לפני הבעילה מותר לעבור על המקום ההוא באבר אבל
אסור לחדור, ואם במקרה יצא ממנו זרע בהיותו במצב ההוא אין בזה כלום, ולא נקרא משכב
אחוריים.
צעד 29 - אם יצא מן הגבר זרע בעוד היה בהכנות
ונשפך החוצה אין בזה עברה או עוון או חטא, ואין בכך כלום, אבל אם הוא עושה זאת
בכוונה בכדי שהאישה לא תיכנס להריון, זו נקראת שפיכת זרע לבטלה ועוון הוא, אלא אם
כן ישנם טעמים המצדיקים שלא תתעבר או שלא ייכנס בה, ואז נעשה המעשה כלשם בריאות
שניהם והוא מותר. מין אוראלי שאישה מבצעת בגבר מותר, בעוד מין אוראלי של גבר באישה
אסור, וטוב שהגבר לא יסתכל אף פעם לכיוון זה, מאחר שמוחו מיטמא מכך וחשקו יורד
לבהמיות ולא טוב לעיניים.
צעד 30 - לא צריכים לבצע חיבוקי אהבים עם האישה
בעת שהיא בנידתה ועד שנטהרה ונטבלה, אפילו שהגבר בטוח שלא יבעל אותה, וזאת בשל
הטומאה החזקה שעליה בימים ההם. אם יתעסק הגבר בטומאה, יגיע לו חשק הגדול פי עשר מן
החשק הטבעי, כך שייתכן שלא יתאפק ויבעול אותה בנידתה. הגם שדין הוא זה למזבחות
יהודה ואפרים, טוב שינהגו בו גם בני מלכיצדק, וכמעט חובה היא בהתאם למצוות בני נח
שלא לבעול נידה. אסור לבצע משגל נסוג, מאחר שהדבר פוגע במוח ובורא עקימות פסיכולוגית
מזיקה. יותר טוב להשתמש באמצעי מניעה אם ישנם טעמים המצדיקים את אי כניסת האישה להריון.
.....................................
לוח ח': "לֹא תִגְנֹב"
צעד 1 - אסור לגנוב את מה ששייך לאחר, אפילו
פרוטה של נחושת.
צעד 2 - אסור לגנוב, אפילו אם הפעולה נעשית בצחוק
או בכוונה להחזיר את הדבר. טעם לכך הוא שלא יתרגלו לכך צעירים.
צעד 3 - יש בתורה הבדל בין גנב וגזלן. הגנב גונב
שלא בפני בעל החפץ, והגזלן גונב בכוח בפני בעל החפץ הגנוב.
צעד 4 - בתקופה הזאת אין בית הדין של מרדכי
הצדיק של הגאולה השלמה עוסק בחוקי עונשין או בחוקי מדינה, והכול מסור לבתי הדין של
המדינה.
צעד 5 - אין לקנות חפצים גנובים. טעם אחד הוא שלא
להגדיל את כוח הגנבים, וטעם שני הוא מפני שאין ברכה בדברים גנובים.
צעד 6 - יש להיזהר מאוד שיהיו המאזניים והמשקלים
מדויקים כשיעורים הקבועים בכל מדינה. הוא הכתוב "לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט" (ויקרא, י"ט, 15)
וכו'.
צעד 7 - התורה מאוד הקפידה בדבר המאזניים, המשקלות
והמשורות (למדידת המים), והסבירו החכמים שאסור שיהיו המאזניים, המשקלות והמשורות
לא מאוזנים/מכויילים אפילו בבית ואפילו אם לא משתמשים בהם, על מנת שלא יגרמו טעות
או שיעוררו חשד.
צעד 8 - אסור לקחת אף שעל אדמה השייכת לאחר, ואם
מישהו משתמש באדמת הזולת בלי רשות גנב הוא.
צעד 9 - הסבירו החכמים בהתייחס למאזניים ולמשקלים
מדויקים כי הקושי שבהם לפני השמים גדול מבאיסורי העריות, מפני שבעריות עיקר החטא
הוא בין אדם לחברו, אבל במשקלות עיקר העוון הוא בין אדם למקום. ואמרו חז"ל גם
שהכופר במשפט המשקלות כופר ביציאת מצרים, בעוד השומר אותם כאילו מאמין ביציאת
מצרים, והוא מפני שלולא יציאת מצרים לא הייתה תורה ודיני משפטים.
צעד 10 - אסור לחטוף בן אדם.
צעד 11 - הגונב דבר מטנף את ידיו בדמים.
יומן חמוא"ל: דבורה חלמה (22 בינואר 1988, סומבררו)
שראתה אנשים המתעסקים באבנים טובות, והיו ביניהם אנשים נאמנים שלא טינפו את ידיהם
בדמים. בחלום נאמר שיש להתעסק באבנים טובות רק בנאמנות וניקיון ידיים. - -
צעד 12 - לימד אותי הצדיק חיים שבעוונות הרבים הגיהינום
מלא גנבים. הגיהינום הוא המקומות שלמטה מן הארץ, ואליו נשלחות נשמות החוטאים לקבל
את העונשים הנוראים, הכבדים, המכאיבים, השורפים והמקפיאים לפי גזרת בית הדין של מעלה.
לא היה חפץ הצדיק חיים ללמד אותי הרבה על עניינים אלו, דהיינו על פרטי העונשים
הקשים, ורק בקיצור היה מרמז לי עליהם. הסבירו רבותינו ז"ל שכל כאבי העולם הזה
יחד אינם משתווים לכאבים בשעה אחת בגיהינום.
צעד 13 - הצדיק חיים הסביר לי על הגיהינום כי אין
זה כמו שאומרים הנוצרים שנשלחים לשם לעד, חס וחלילה, אלא כמו שהסבירו חכמינו ז"ל
שבדרך כלל העונש הכי קשה שניתן הוא לי"א חדשים, אך מדובר בעונש קשה מאוד,
ורוב העונשים ניתנים להרבה פחות מי"א חדשים. אם שעה אחת בגיהינום יותר מכאיבה
מכל כאבי עולם הזה, על אחת כמה וכמה קשה הוא יום שלם או שבוע ימים או חודש ימים
וכו'.
צעד 14 – כמו כן היה מסביר הצדיק חיים שישנם
עונשים קשים יותר מעונשי גיהינום, ושישנם חוטאים רבים שמרוב מעשיהם הרעים לא "זוכים"
לעונשי הגיהינום, כדוגמת הגלגולים הקשים שנשלחות הנשמות, בר מינן, לתוך חיות (חתולים,
כלבים וכו') או אפילו חפצים. גרוע הגלגול יותר מעונשי הגיהינום, כי בגלגול יודעת הנשמה
מי היא, מרגישה את הכול וסובלת מכל תנועה, ואין מלים לתאר את צער הנשמה במסגרתו.
צעד 15 - ואמנם, בעוונות, מלא הגיהינום בחוטאים
מכל המינים: בכופרים, בעובדי עבודה זרה, במגדפים, בחוטאי לשון, בשונאי הבריות, ברוצחים,
בנואפים, בגנבים, במעידי עדות שקר ובחומדים. הצדיק חיים היה אומר שרבים חיים את
חייהם בטיפשות וחושבים שהם חופשיים לעשות כל מה שהם חפצים, ושכאילו אין משפט, אך לא
מבינים שעל כל דבר שעושה האדם יש על מעשהו משפט. האדם חופשי לעשות כחפצו אבל אינו
פטור מהמשפט על כל מעשיו. כאילו אומר לו ה" נתתי לך בחירה חופשית, עשה את מה
שאתה רוצה, אבל אחר כך ישנו החשבון על כל מעשיך.
צעד 16 - הצדיק חיים היה מוסיף: כל זה הוא כשהמוות
קיים בעולם, ומה היו עושים הרשעים אם לא היה מתקיים המוות?! אבל לא יודעים הם שביחס
לכל חטאיהם בעולם הזה, העונשים מתוכננים להם למטה בגיהינום, וכל חטא שהם מוסיפים
לחטוא מיום ליום ומשעה לשעה מתווסף לו עונש למטה. כשמת האדם הוא מתעורר בקבר אחרי הלוויה
והקבורה, ויודע שהוא מת, ובאים מלאכים להגיד לו שעליו לעמוד במשפט.
צעד 17 - זה כאשר יש זכות לאדם לעמוד במשפט, אבל
ישנם כאלו שאפילו למשפט לא זוכים ונשלחים לעונשם בגלגולים קשים תיכף ומיד אחרי
קבורתם. אותם אלו מתעוררים בקבר וצועקים צעקה מרה, העוברת מקצה עולם ועד קצהו, אך אין
מי שיענה לה, כי שנואים הם מלפני השמים, כל מעשיהם הרעים איתם, ואין להם זכות
לעמוד בדין שלמעלה כי היו נשרפים נפש על נשמה לו היו עומדים לפני בית הדין. עם זאת
לרוב החוטאים יש זכות לעמוד במשפט, ומכריזים עליהם את משפטם לגיהינום לפי חטאיהם.
צעד 18 - הצדיק הנסתר חיים הסביר שמכל מעשה אדם
נברא מלאך, הן למעשה הטוב הן למעשה הרע, כך שכאשר האדם עומד במשפט למעלה, כל מעשיו
באים ביחד: אלו הם המלאכים שנבראו ממעשיו, ומעידים על עצמם מאין נבראו ומתי וכו'.
והכול כתוב בספרו של האדם - נפתח ספרו, וכל המלאכים שנבראו על ידי מעשיו בחייו
עומדים איתו בדינו ודורשים לפי מעשיו - הטובים לטוב והרעים לרע, ומבית הדין יוצא
המשפט.
צעד 19 - כשהאדם עומד למשפט נמצא הוא כולו: נשמתו
וגופו, כי גם הגוף נקרא לדין ואין המשפט שלם מבלי הגוף, שהרי ביחד הם בעולם, גוף
ונשמה. אם רק הנשמה לדין הייתה מתייצבת לדין, היא יכולה הייתה לטעון שאינה אשמה
בכלום כי נשמה היא ואין לה תנועה לחטוא, כי רק הגוף הוא החוטא מחשקיו הרעים
והנמוכים ומפעולותיו. מאידך גיסא, אם היה רק הגוף עומד למשפט, היה הוא טוען שהנשמה
היא האשמה מפני שהיא הנותנת לו חיים לפעול, ולולא הנשמה אין לו שום דבר מעצמו בכדי
לחטוא. מה עושה ה' ברוך הוא? גוזר על שניהם, הגוף והנשמה, שיבואו ויעמדו יחד במשפט,
ואין אחד יכול להכחיש את דברי השני, כי ביחד עשו הם כל מעשה בעולם.
צעד 20 - כמוסבר, עונשי הגיהינום קשים עד מאוד
ואפילו שעה אחת של אותו הסבל ואותם הכאבים לא ניתנות לתיאור, כל שכן שבוע או חודש
וכו', ובדרך כלל אין עונש יותר חמור מי"א חדשים. עם זאת, הכול הוא לפי גזרת בית
הדין של מעלה, וישנם גם כאלו שנענשים ליותר מי"א חדשים, הכל לפי המשפט. ישנם
חוטאים שכל כך כרוכים בשכבות הטומאה ממעשי חטאיהם, שאומרים עליהם החכמים, והעיד על
אמיתות עניין זה הצדיק חיים, שאפילו שהם נמצאים בתוך עונשיהם בגיהינום ממשיכים הם לחטוא.
צעד 21 - פלא גדול הוא בעינינו איך יכול לקרות
דבר כזה כשמחוץ להיגיון הוא. הסביר המורה חיים את העניין בדוגמה לנופלים בחטאי גוף,
גברים ונשים, אשר כל ימיהם חוטאים חטאי מין וחטאי לשון וכל מחשבתם על ערווה כל
היום וכל הלילה וכו', קורה שהם נענשים בגיהינום, ותוך כדי כך, כשעוברת אישה, הם מתאווים
לה, חושבים על ערווה וחוטאים אפילו בגיהנום. דרגת החטא שלהם בעולם היא כל כך גדולה
עד שלא עוזבת אותם, והם לא מתנקים ממנה אף בעונשי טהרה. לפיכך לא קשור לכאן ההיגיון,
אלא דרגת שכבות הטומאה שנתלכלכו בהן בחייהם, בר מינן.
צעד 22 - יש מהם שהתנועה לרע שבהם כל כך חזקה,
שהם נמשכים לבחור ברע. חיים בחטא ומקבלים עונשים בגיהינום, ואחרי העונשים נשלחים חזרה
לעולם ובוחרים שוב לחטוא וחוזר חלילה. אחד הטעמים של הדור הרביעי הוא לעקור את שורשיהם
הרעים בתקופת יום ה" הגדול והנורא, הוא יום הדין הגדול על כל הנשמות של החיים
ושל המתים. דרוש הֶפְסֵק
כללי לחטאים מסוגים אלו, בכדי שאלה השואפים לעבוד את ה" בורא הכול יכולים
לשבת בעולם חדש, עולם של אוהבי הטוב.
צעד 23 - אלה הגוזלים וגונבים את החלק הנכון
השייך לאחרים הם ההורסים את ההרמוניה בעולם בשל פגיעתם בסדרי המערכות בכוכבים
הנבראים מאת ה" ברוך הוא. מאחר שהכוכבים נותנים את חלקיהם, ולכל יחיד חלקו
לפי כוכבו שנולד תחתיו, אותם גנבים מעקמים את חלקי הכוכבים, ויוצאים מכך חוסר הרמוניה
ושערוריות. עם זאת בדור הרביעי, בגלל התקופות הסוגרות את תקופותיהם של כוכבי
הגאולה, ניתן לדמות כאילו הכוכבים נכנסים למסלול חדש, המתייחס לענייני הגאולה
השלמה, ולכן ישנן תקופות במשך הדור הרביעי שבהן הכוכבים משליכים מעליהם את מסלול העבר
ובאופן זה נעתקים ונפרדים מכל חוסר ההרמוניה שנוצרה מפעולותיהם של אלה שהיו תחתם
בעבר.
צעד 24 - לחם החמור הלבוש כאריה: חלום 260:
דניאל מניגרסו חלם (8 באוקטובר, 1987, מילאנו) שמישהו אמר לו שהכיר את פרץ ואת
המסר החדש, אבל לא ידע את הדיבר השני. דניאל הוציא מכיסו נייר שכתוב עליו הדיבר
השני, אבל ראה רק את המילה "לשונאיי". הגיעה רוח חזקה והסירה את הנייר
מידיו. החדר השתנה ולא הייתה בו תקרה. נראו המון כוכבים, ואז דניאל אמר את הדיבר
השני בעל פה, מילה מילה. אז החלו רעמים וברקים, וכוכבים החלו נופלים מכל עבר עד שנפלו
כגשמים חזקים בסערה. דניאל הבין שזו הייתה חמת ה", בר מינן.
צעד 25 - תנועה שכזו בכוכבים נקראת בסימנים
השלמים העתקת כוכבים. פסגת זמן התנועה הנוראית והמחרידה עולמות הזו מקבילה לתקופת
יום ה" הגדול והנורא, שחלה במהלך התקופה השנייה של הדור הרביעי הזה. בתקופה
זו יהיו שינויים כל כך גדולים ונוראים בעולם, שלא ידעו אנשי העולם היכן הם נמצאים.
צעד 26 - לחם החמור: חלום 331: פאולו חלם
(21 במאי 1988, מילאנו) חלום ארוך ומבולבל אבל הוא זכר ממנו מספר דברים: בעולם
כולו הייתה אווירה של פחד ואנשים היו מבוהלים. היה חשש שיגיע אסון נורא. פאולו
ייחס אותו ליום ה". לאחר מכן פאולו נמצא אחרי יום ה", וראה שהעולם היה "חצי
ריק". מעט אנשים באו לקראתו וביניהם שני חיילים רוסים, ששאלו מתוך פחד היכן
הם נמצאים. פאולו ידע שיום ה" הגדול והנורא כבר עבר, אבל הוא לא ידע איפה הוא
נמצא. - -
צעד 27 - לחם החמור: חלום 737: ג'יוזפה
חלם (6 באוגוסט 6, 1991) שהוא היה בהרים, ואיתו חבורת אנשים. אף אחד לא היה יכול
להבין היכן הוא נמצא. היה מפחיד מאוד, לא הייתה שמש, שרר חושך ולא נראו כוכבים,
האוויר היה רע והערפל כבד. הדבר היחידי שיכלו אנשי הקבוצה לעשות היה ללכת מבלי להפסיק,
אך אף אחד לא ידע לאן הולכים. ההרים היו שבירים מרעידות אדמה, העולם היה בלי אור
ונאחז בכוחות החושך. עם זאת, באותה החבורה הקטנה היה אור - אמונתם בה", אף על
פי שהחושך הפיזי היה כה גדול, עד שלא יכלו האנשים בה לראות את רגליהם. - -
צעד 28 - כל אלו שסירבו לצאת משרשרת חטאיהם
ייכרתו במשך הדור הרביעי הזה, ולכן הברית השלמה הסופית באה בזמן כדי להעניק את
הבשורות הנפלאות בביאת הגואל חיים והתגלות הסימנים השלמים וכדי להזהיר את העולם
דרך הנבואות החדשות של הדור הרביעי. רבים יתחרטו על דרכיהם כאשר יקראו את המסרים
האלה, יעזבו את דרכיהם הקודמות ויתחילו מחדש. לאחר שהיו שנואים בשל דרכיהם הרעות, הם
ייעשו לאהובים בשל מעשיהם הטובים. רבים יבינו ויבקשו את דרך התיקון בכל חלקי
חייהם.
צעד 29 - גנב שהתחרט צריך קודם כל לשלם על
ההפסדים שהוא גרם. על פי רוב אין זה אפשרי. איך, לדוגמא, כייס הגונב כבר שנים ישלם
על ההפסדים שגרם? הדבר מייצג מכשול גדול בחרטת הגנב ובתיקונו. לפיכך האיש ההוא
צריך לעשות מיתר חייו מקור צדקה: יחיה באופן שלא ייהנה מהרווח שלו, חוץ מתשלום על צרכיו
הבסיסיים, ואת השאר ייתן כדי לעזור לאחרים. עליו להפוך לנדיב לב, אף אם מוכרח הוא להחסיר
מעצמו, לא מפני שיש לרצות את ה", אלא כי עבור גנבים זהו האמצעי היחידי לתיקון.
צעד 30 - אם אחד לכלך את ידיו בגנבות והוא (או
היא) מתחרט, יהיה קשה לו מאוד להרגיש כי ידיו נקיות, מפני שידי הגנב מלוכלכות
בדמים גם בדרגה רוחנית. כיצד יופנו ידיים אלו אל ה" בתפילה?! זאת מאחר שחטאיו
כתובים על ידיו. לפיכך עליו לקדש את יתר חייו בנתינת צדקה ולא יקנה לעצמו כי אם את
הצורך לחיות, כי אמצעי הוא זה בתהליך ארוך של תיקון וניקוי הידיים. בנוסף מותר לו כמובן
להרים את ידיו בתפילה ולבקש עוד ניקיון וטהרה מה" ברוך הוא, אלוהי כל האנושות,
שהינו רחום וחנון ואוהב את כל בריותיו, מקבל תשובת כל לב רציני ואמיתי ושולח ניסים
לאלו המבקשים באמת את תיקונם.
.....................................
לוח ט': "לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר"
צעד 1 - כל המעיד עדות
שקר כדי להאשים או לפטור הריהו כאילו חונק את עצמו, כי הוא מעקם את מוחו, את גרונו
ואת לשונו לתת במזיד עדות שקר.
צעד 2 - יומן החמור הלבוש
כאריה: (22 במאי 1997): חלום נורא קיבלתי הבוקר, אשר נוגע לעונש הפנימי הניתן
למי שמעיד עדות שקר (ראו: צעד 3). למעשה כבר קיבלתי עזרה חלומית בימים האחרונים
בכתיבת הלוחות האלה, כאשר בחלום אחד ראיתי שאני ובחורה אחת נאשמנו ב"רצח"
על פי עדות נסיבתית, והחלום ניתן במסגרת ההסבר נגד העדות הנסיבתית של לוח "לא
תרצח". בחלום נוסף במסגרת "לא תגנוב" חלמתי שלקחתי ארנק של מישהו
שהשאיר אותו ברכבת, והכספים נחשבו לגניבה שאין בהם ברכה, עד שלא השתדלתי למצוא את
בעל הכסף.
צעד 3 - הבוקר, אם כך,
חלמתי ששערות ממוחי גדלו וירדו אל גרוני, בר מינן, והייתי מוציא את השערות מפי
בכדי שלא אחנק. הוצאתי שערות רבות, אבל השערות מהמוח המשיכו לצמוח בירידה אל הגרון.
אמרתי: "כן, אני מוציא את השערות שלא להיחנק, אבל אין בכך תועלת מפני שגדלות
עוד ויורדות עד שממיתות בחנק". - - התעוררתי בצער גדול מחלום זה.
צעד 4 - חלום זה מייצג את
המוות הרוחני והחנק הפנימי למי שמעיד עדות שקר. העונש כאן מהמוח יורד, מפני שהמעיד
שקר במזיד יודע טוב במוחו מה הוא עושה ואת היותו משקר בעדות שקר בכוונה. לעיתים השערות
מסמלות חטאים, מפני שהחלק החי שבהן מועט, ולרוב כלל לא מרגישים בהן. בחלומי השערות
נולדו מן הכוונה לשקר ומעדות השקר עצמה ובאות לחנוק את האדם מבפנים.
צעד 5 - לפיכך חטא הוא
ראשית כל נגד המוח, ואז נגד הגרון והפה, שעשו בפועל מעשה עדות שקר. המעיד עדות שקר
בן מוות הוא לפני בית הדין של מעלה, מפני שהוא הרג את האמת לפני ה" ולפני בני
אדם, והרעה של עדותו השקרית הורסת את הטוהר בחייו בכל צורה שהיא.
צעד 6 - אין תיקון לעדות
שקר של אדם אם מישהו נאשם בדין בגלל עדותו המזויפת ואינו יכול להציל את עצמו מכך. עם
הזמן גם הנזק לנאשם בעדות שקר ממשיך לגדול, וכך ממשיכה וגדלה אשמת מי שאחראי לה
בעדותו.
צעד 7 - השערות הגדלות היורדות
מהמוח לגרון ובסוף חונקות עד מוות מסמלות את עוון זיוף המילים הגורם נזק לאחרים,
והן מתייחסות גם לשקרנים המשקרים למען רווח פרטי וגורמים נזק לאחרים, גם אם אין מדובר
בעדות בבית דין. הם דומים במעשיהם למעידי עדות שקר, ולכן עושי עוולה בלשונם בלשון
הרע ורכילות שנואים בשמים ובפני אנשים.
צעד 8 - שערותיהם במקום
לגדול ולצאת החוצה גדלות למטה ופנימה. כמו שהם מכסים את האמת ולא מגלים את מה
שבמחשבותיהם, כך נשאר השיער בפנים כדי לסבך את המוח ואת המחשבות בזיופים אין מספר,
כולל בהצטדקויות פסיכולוגיות או במרמה במזיד. בדרך כלל מצב הכרת אותם אנשים לא
מודע לסיבוכים שנוצרו בשל תהליך מחשבתם, מפני שאם היו מכירים בהם, היו מתחרטים על
מעשיהם. אלו הם סיבוכי מחשבה הקושרים את תאי הזיכרון למעשה הרע בהיגיון של שקר,
היגיון שלא מאפשר להם להתחרט על מעשיהם לשם דין עצמי.
צעד 9 – אלו הם השקרנים
שאין להם הכוח להגיד את האמת אפילו כאשר אין שום טעם לשקר ואין בו שום רווח. סבך
השערות הגדלות ומגיעות לגרון חונקות כל זרם של אמת וכורתות אותה מנשימת החיים
האמיתית.
צעד 10 - נמשיך הלאה
בכוונה לעזור לאלה שהלשון שלהם לא אמיתית, לא מסיבות רעות או רווח פרטי, כי אם
מסיבת הרגל לא טוב, חינוך לא נכון, חולשת אופי או בלבול מוח, דהיינו אנשים שרוצים
לומר את האמת כפי שהיא אך הם מכסים חלק מן האמת או מעקמים אותה בלא כוונה.
צעד 11 - תמצאו אותם
עקביים בחסרון זה, שהרי חוזרים על הטעויות שלהם יום אחר יום ושנה אחר שנה, ואפילו
כשמשתדלים להסביר להם את טעותם, יכול להיות שהם מודים שכך הוא וחסרון גדול הוא אבל
אינם יכולים לשנות את שרשרת הטעות. השערות מהשקרים שהביעו כל כך הרבה פעמים
ומהבטחות שלא קיימו חונקות את האפשרות לאחוז שוב בדיבורים אמיתיים והגונים.
צעד 12 - אותם אנשים מצחינים
מטעות על לשונם, ויש הבדל עצום בין מה שהם אומרים שיעשו ומה שהם עושים בפועל.
מציאות הדיבור לא מקבילה למציאות בפועל. הנה ההבדלים האלה מפריעים גם למה שהם
עושים, כפי שהבלבול הפנימי יוצר אי-סדר בדיבוריהם. השערות המבולבלות קושרות אותם
למקורות טעותם. כל אלה אינם חוטאים אלא הם קורבנות למוקשים הרבים בעולם.
צעד 13 - איך תכירו קביעות
חדשה בלשון? איך תוכלו להנהיג תעלות חדשות במחשבה? איך תוכלו לכופף קושי כזה לתוך
מעגל זורם של היגיון משפטי? איך תהרסו ותשרפו שערות של בלבול במוח, היורד וחונק את
מעברי האוויר של צדק המלים ושלמות האופי?
צעד 14 - לא דבר קל הוא, ואמנם
אין יעדים קלים להשגה בדור הרביעי הזה המבשר זמנית טוב ורע. רבבות ספרים מודרניים
המושפעים מן הפילוסופיה היוונית לא יעצרו את הגל העצום של יום הדין הגדול והנורא.
ואמנם הגיע מסר מהגואל חיים לחמור הראשון ב-1985, מסר של תקווה גדולה לחשבון הנפש החדש
במשפט של הדור הרביעי. להלן מספר שורות ממנו:
צעד 15 - יש תקווה גדולה
לכולם
לך אני מדבר, אהוב לבי,
אל תתייאש ואל תעזוב את עצמך.
בעצמך נאבדת,
אך תוכל למצוא את עצמך שוב פעם.
נפלת במוקשים,
מיליוני מוקשים
של חברה דקדנטית וחולה,
אך תוכל לצאת,
תוכל לשחרר את עצמך
ולהושיע את עצמך.
צעד 16 - איבדת את אמונתך
באנושות,
אך תוכל למצוא אותה שוב פעם
ולהאמין עוד הפעם.
איבדת את אמונתך בצדק,
אך תוכל להשיג אותו שוב פעם.
איבדת את אמונתך בחברות,
אך תוכל למצוא אותה שוב.
בזבזת את זמנך
ואת האנרגיות שלך
בקרבות של הבלים
ובקונפליקטים בלתי מועילים,
אך תוכל להתחיל מחדש
בזמן החדש.
צעד 17 - תוכל לקבל אנרגיה
חדשה
ולנצח כל סיבוך
בעצמך.
מיררת את לבבך
בעגמת נפש בלי גבול,
אך כעת תוכל להשיג לב חדש,
לב חדש לבן
ותוכל להתחיל לחיות עוד הפעם.
.....................................
צעד 18 - דרך האמונה
והיישום במסגרת הסימנים השלמים של הגאולה השלמה, בזכות הגואל חיים, משתתפים בשפה
הברורה המנובאת הניתנת לכל העמים. לשפה הברורה הזאת ישנו הכוח ליצור את הלשון
החדשה לעולם החדש של הגאולה השלמה. כל המונחים של ששת הסימנים הגדולים, של שבעת המעגלים
הנבואיים, של עשר המידות וכו', הם היסודות של שפה חדשה זו, והשאר נובע מהם.
צעד 19 - לפיכך אם לומדים
באמונה ומיישמים, לשפה החדשה יש הכוח לבצע תעלות חדשות במחשבה ובביטוי. למען
ההבנה, כאשר בני ישראל קיבלו את התורה, כל מילה נעשתה חלק מהשפה החדשה של בני ישראל.
זה כולל את מסורת התורה שבעל פה שקיבל משה ומסר לעם.
צעד 20 - ואין הכוונה
שהמילים עצמן היו חדשות, מפני שהשפה עצמה הייתה מוכרת להם, אלא כל המילים
והביטויים נתחדשו לגמרי וקיבלו חיות חדשה במסגרת התורה הקדושה ודייקנות בהסברי
התורה שבעל פה. יתר היהדות נבנה מסביב לאותה השפה. כך גם השפה הברורה של הגאולה
השלמה מייצגת גשר סופי לשפה הקדושה שנתקבלה בסיני. לדוגמא, המונח "גואל אחרון"
מחדש ומסביר מחדש את המונח "גואל".
צעד 21 - וכן המונח "משיח",
שבמסורת מתמזג בבלבול עם המונח "גואל", מקבל את תיקוניו ונכנס לצורותיו
הסופיות דרך סימן החמור אוכל לחם. חוקי התורה בכללותם מתבררים עבור העולם דרך החוק
החדש, וכך כל מסורת הנביאים מושלמת במסורת החדשה עבור הדור הרביעי הזה.
צעד 22 - ואולם, ודבר גדול
הוא זה, הסימנים השלמים גם מתקנים ומשלימים את ה"שפה החדשה" שנכנסה
לעולם עם הנצרות. אותה השפה החדשה נוסדה על בסיס הסימנים הגאוליים והמשיחיים ההתחלתיים,
בסימני יצחק, במפתח הנבואי של אילו של יצחק, אך הכול יצא בבלבול גדול בשל
התיאולוגיה המוטעית של הנצרות. בגלל אותה הטעות, אותה השפה החדשה נפרדה ו"נכרתה"
מהשפה של מסורת התורה שבכתב ושבעל פה, ולמרות זאת, עד כמה שהיא עקומה, הייתה זו השפה
החדשה של הנצרות.
צעד 23 - השפה הברורה
הסופית מתקנת ומשלימה אפוא את כל הסימנים של היהדות ושל הנצרות. יכולים לראות את
זאת, לדוגמא, במונחים כמו "השופט המשוח במלכות השמים", "האור החדש
של חנוכת החנוכות" ו"הסימן השלם הסופי של תחיית הצדיק חיים". יש
צורך ב- (1) יסודות השפה המסורתית (2) המפתחות לתקן את כל מונחי הנצרות (3) הסימנים
השלמים עצמם, בכדי להגיע למונחים השלמים והסופיים.
צעד 24 - הרי המונחים
הסופיים הם היסודות של השפה הברורה המנובאת, ואומנם בסיס הקדושה של השפה הברורה של
הגאולה השלמה הוא הקדושה החדשה המתגלית עם הגאולה השלמה ולא תנאי הקדושה העתיקה של
מסורת ישראל. לגבי הנצרות, השפה הברורה מתקנת את כל טעותה ומגלה את המונחים השלמים
הסופיים. החשוב בכל זה הוא שהשפה הברורה מסבירה את האמונה בסימנים השלמים בדרכים
שכל אחד ואחת יכולים להבינם, ולכן הכול יכולים להשתתף בשפה הברורה של הגאולה השלמה.
צעד 25 - עליכם להבין: יש
כוח גדול לשפה המנובאת, המשלימה את מונחי מסורת ישראל ואת מונחי הנצרות. דרך השפה
הזאת מתוקנות טעויות במחשבה ובדיבור, כי כוח זה ביד ה" ברוך הוא, שכביכול
חיכה לזמן בחירת הצדיק הנבחר לגואל האחרון כדי להתחיל למסור לעולם את האוצרות
הנסתרים של מלכות השמים. אנו צריכים רק להיות ענווים, לקבל בשמחה את הניתן לנו
וללמוד את כתבי ספר משנת חיים המסבירים את הסימנים השלמים, הם הסימנים שדרכם ה"
אלוהינו מדבר איתנו ומודיע לנו את רצונו.
יומן טעמי חיים:
אחרי שכתבתי את המשפטים הקודמים, עשיתי סימנים נגד הלשונות המזויפות והעקומות של
דברי הימים והסרתי את השערות הגדלות למטה מהמוח במקום לגדול על הראש. בינתיים קם
פאולו משנתו מתוך חלום, בו הוא ראה את הצדיק חיים. החלום שלו מקביל לתיקון פאולוס,
שבעוונות עיקם את כל השפה של הסימנים ההתחלתיים, מה שגרם לבלבול הנוצרים במשך כאלפיים
שנה. הרי הסוס הלבן שלנו, פאולו פיירו, יצא מהעולם הקתולי, התגייר ליהדות על מזבח
אפרים ואחר כך, כשהתחתן עם דבורה, עלה למזבח יהודה והוא בסימן תיקון פאולוס. מחסור
בלשון מסודרת ומדויקת, אשר גרם לו למחשבות מבולבלות, הפריע לו רבות.
צעד 26 - בחלומו הוא ואני
נשאנו את ארונו של הצדיק חיים לתוך כנסייה והנחנו את ארון המת על מין מזבח.
בינתיים נערך שולחן שם בכנסייה עם כל מיני מאכלים טעימים ובאווירה של שמחה. פרץ ודבורה
היו נוכחים כמו גם אנשים שפאולו לא מכיר. אז אמר פרץ "הביטו, המורה חיים נמצא",
והגואל חיים עצמו נראה עומד על המזבח ההוא. כל הנמצאים שמחו מאוד לראות את הגואל,
בעוד פאולו התבייש בגלל חסרונותיו. אז אמר הצדיק חיים לפאולו: "אתה צריך לדבר
באמת ובצדק". היה שם ראי, ופאולו ראה דרכו שראשו היה מלא שיער (ובמציאות הוא
כמעט קירח). לאחר מכן פאולו היה במקום אחר ודיבר עם הרב לאראס, הרב הראשי בקהילה
האיטלקית במילאנו, ששאל על עבודת פאולו ועל פרץ. פאולו ענה שהכול בסדר והוסיף
שנוסד במילאנו בית ספר השושנה. הרב הראה התעניינות בכך ואמר שהיה חפץ גם הוא להשתתף
בשיעורים. אז שאל מדוע הארון של הרב ונה (הצדיק חיים היה מוכר בשם חיים ונה) היה
בכנסייה, והנה יש מקום בבית החיים (בית העלמין) היהודי. עמדו אז בבית החיים של היהודים, ופאולו ופרץ הניחו את
הארון מתחת לאדמה. - -
צעד 27 - בשורה טובה היא לתיקון
פאולו שלנו ולתיקון פאולוס ההיסטורי בדרגת הסימנים. הכנסייה הקתולית בפרט היא
המקום ששולטת בו הלשון העקומה של תיאולוגיית פאולוס. הצדיק חיים מייצג כאן גם את
הרבנות היהודית, והנה הרב לאראס קורא לו רב. בחלום זה הכנסייה כבר טוהרה מן השפה
המשובשת של פאולוס, ולכן הגואל חיים יכול לנוח שם. הצדיק אמר לפאולו "אתה
צריך לדבר באמת ובצדק", שהוא כל עיקרו של תיקון פאולוס (בחלום של דבורה נשאל "ממה
ניזונה הגאולה השלמה?" ונאמר: "מן האמת". נשאל: "וממה ניזון
החוק החדש?" ונאמר: "מן הצדק" – ראו: החוק החדש – מסרים: מסר על
האמת והצדק). כלומר: בדרגת הסימן הזה הרבנות כבר יכולה להודות כי התקיים תיקון
הנצרות.
התיקון נראה בעובדה ששערות פאולו היו על ראשו ולא בתוך ראשו,
ודברי הצדיק משלימים את התיקון. היסטורית, למרות כל כוונותיו של פאולוס לטוב, הוא העיד
עדות שקר בשם האמת והצדק ביחס ל"בן האל", אשר עיקמה את כל הטרמינולוגיה
והתיאולוגיה של הנצרות בסילוף האמת והצדק, ולכן באה כאן עדות אמת של הגאולה השלמה
ושל הגואל חיים בחלומו של פאולו, והגיע החלום כאן, בעת כתיבת הדיבר התשיעי על עדות
שקר.
צעד 28 - האמת של האמונה
בה" אחד אינה דרך דו-כיוונית, וכל אמונה אחרת המעקמת והמזייפת את אחדות הבורא
מסלפת ומזייפת את אמת ה" ואת צדק ה", כי הכול תלוי באחדות המוחלטת של
הבורא. הנוצרי המעיד על השילוש מכריז, בלי ידיעתו, עדות שקר נגד אמיתות האמונה ועובר
על הדיבר התשיעי כמו גם על הדיבר השני. בדרגה רוחנית, מחשבתו ה"משולשת" גורמת
לו שיגדלו שערות למטה מהמוח לגרון עד חנק, מוות וכריתה מכל מחשבה אמיתית על אחדות הבורא.
צעד 29 - הנוצרי, במחשבתו
ובדיבורו, עושה מאודם אל. האומר שישוע הוא האלוהים, בן האל, מעיד עדות שקר נגד
אמונת אברהם, יצחק ויעקב. המשולש המחשבתי הקשור בשילוש מקשר את המשולש - מוח, לב
ופה. השילוש עצמו חוסם לנוצרי כל אפשרות לצאת מהבלבול. גם כאשר הוא משתדל להוציא
את השערות מהגרון, דהיינו: הוא מנסה לברר את השגתו בדבר האמונה, הבסיס המזויף של
השילוש שכבר נטוע במוחו ממשיך לגדול למטה ולסבך שוב את הבלבול, עד שכובש את הגרון
וחונק כל תקווה לאור של אמת.
צעד 30 - כן הוא גם באמונת
שיטת האצילות של ספר הזוהר על עשר הספירות הנאצלות למעלה מדרגת בריאת העולם. הוא
העוון הגדול המעיד עדות שקר נגד אחדות הבורא המוחלטת האמיתית. מפני שהטועים הם יהודים
המאמינים בכך ומכריזים ומלמדים זאת במסגרת המסורת של ישראל, מדובר בעוון הגרוע מן
העוון הנוצרי באמונת השילוש. וכן הוא בכל אמונת תנועת חב"ד, כמוסבר בחרם
מדאורייתא, כי תנועת חב"ד היא הדור הרביעי השנוא הנובע מעוון אבות שיטת
האצילות של ספר הזוהר. כל אלה השייכים לתנועות הקבלה השקרית ומאמינים באצילות וכל
המאמינים במשיח השקר של חב"ד חונקים את עצמם בשערות נוראות הגדלות למטה מהמוח
בשל הדעות המזויפות ההן. לכן הוכרחנו לסגור את החב"דים ואת כל שיטות הקבלה המזויפת
(כזו של בית ספר אשלג בירושלים. ראו: "המלחמה נגד הזוהר") בחרם
מדאורייתא (ראו בספר "חמישה לוחות הברית"). בטקסט "תיקון פאולוס"
הובהר כיצד, בעוונות הרבים, עדות השקר של עוון הזוהר חנקה את העם היהודי עד המוות
הנורא בשואה. הלוואי ובתקופות הראשונות של הדור הרביעי, ברשות הגואל האחרון, חיים,
יינצל שאר עם ישראל ולא ייפול שוב בבור שחת של חנק רוחני, אמן וכן יהי רצון.
.....................................
לוח י' - "לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ; לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת
רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ
וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ"
צעד 1 - אסור לחמוד או לחשוק בחמדת הלב בכל מה
ששייך לאחרים.
צעד 2 - יומן החמור הלבוש כאריה: חלום
510: דבורה חלמה (4 במרץ 1989) כי איש ואישה היו יושבים בבית קפה וניגשו אליהם
ארבעה אנשים, כשראשם היה מעין בוס מאפיה ושלושת האחרים שומרי ראשו. ניגשו השלושה
לדבר מטעם הבוס וביקשו מהאישה שתתחתן איתו. האישה נדהמה מבקשתם ואמרה שהיא כבר מחותנת
במשך שנים וחיה טוב עם בעלה, שגועל נפש הוא לבקש דבר כזה, ושזהו עוון גדול לחמוד אשת
איש. היא הוסיפה: "היה טוב לבוס הזה אם היה יותר עניו, מפני שכל הכסף בעולם
לא יכול להשיג לו את בקשתו".
צעד 3 - חלום זה שהתנהל כסרט והצחיק קצת בשל
עיסוקו במאפיה הוא משנה חדשה אמיתית המראה בעצם עד כמה החומד אשת איש הוא אדם טיפש,
ושלא ניתן לקנות את האהבה האמיתית גם אם מדובר בכל הכספים שבעולם. החלום גם בא ללמד
שרוב החומדים הם גאוותנים שלא מסתפקים במה שיש להם ושתמיד ירצו עוד ועוד, כי אין גבולות
לחמדנות.
צעד 4 - חטא הלב הוא כלפי האל, מאחר שכשאדם חומד
את מה שיש לרעהו הוא מראה בכך שלא מספיק לו החלק שניתן לו מן השמים.
צעד 5 - גם למי שחסרים דברים, אין טעם בכך
שיחמוד את מה ששייך לאחרים. עליו יתפלל לה", אשר לו שייך הכול, ולבקש עזרה לפי
צרכיו. גדול ה" הרחום והחנון השומע תפילת כל פה.
צעד 6 - מה שבלב הוא פנימי, ורק האדם עצמו יכול
לחקור בו, להכיר אותו ולטהר אותו מרצונות ומתחושות בלתי רצויות. נגד אלה נדרשת תפילה
פנימית ואמיתית מן הלב, מפני שרק עזרה חזקה ממנו יתברך תיתן לאדם את האובייקטיביות
בכדי לשפוט את עצמו באופן אמיתי.
צעד 7 - לכן בנוגע לעיניים, יכול האדם לעוצמן או
להפנות את המבט לכיוון אחר לפני שיחשוק באשת איש או בדברים של השני. ביחס ללשון,
האדם מחויב לשלוט על רצונו ועל עצמו. אסור לומר על אשת איש "הלוואי והייתה
אשתי" או "הייתי רוצה שהוא יהיה בעלי", ובראות דברים של אחרים אסור
לומר "הלוואי וזה היה שלי", כי באמצעות ביטוים כאלה האדם מעיד על עצמו
שהוא חומד את מה שאינו שלו.
צעד 8 - לא צריך להגיד אפילו "הלוואי והיה
לי המזל שלו", מפני שהמזל של האדם שייך לכוכבו הפרטי, המלווה אותו מעת לידתו.
בחפצו את המזל של כוכבו של השני הוא "מבייש" את מקורו הפרטי הכוכבי שלו,
וכוכבו יעניש אותו בדרכו על הבושה ההיא.
צעד 9 - 22 במאי 1997: ג'יוזפה חלם שפאולו היה
מבולבל בגלל המצב הכלכלי הקשה ואמר: "ישנן 150 בעיות כלכליות ובמקרה הטוב
יכולים לפתור רק 57 מהן". פאולו היה מאוד עצוב בגלל כל אלה האוהבים כסף ואמר:
"אלה האוהבים את הכספים ורודפים אחרי הכספים לעצמם שנואים בשמים ולא יכולים
להיכנס לעולם השני". - -
צעד 10 - בזמננו החמדנות לחפצים פחותה מהחמדנות לכסף
הקונה כל מה שהאדם רוצה. תאווה זו לכספים היא העוון הגדול של הדור האחרון הזה.
התאווה לכסף וחיפושו יותר מכל דבר אחר בדור הזה הורס את הערכים האמיתיים ומחליף
אותם בערכים נמוכים ובלתי מועילים ה"כורתים" את האדם ממקור החיים, בר
מינן.
צעד 11 - בהתייחס לאוהבי הכספים, כל מי שאוהבים יותר
את הכספים עוזרים פחות לאחרים, מפני שאהבתם לכסף מפריעה להם לתת צדקה, כאשר דווקא
הצדקה היא המצווה הגדולה האהובה מאת ה" אלוהינו. אהבתם לכסף מפרידה אותם מה"
ומיראת ה". אפילו ממחלות הם אינם מפחדים, מפני שחושבים שבכספם יוכלו לקנות את
הבריאות ולקרוא לרופאים הכי טובים, אם יש צורך בכך. אלה תועבות המחשבה בקרב אלה
שאהבת הכספים החליפה עבורם את יראת ה".
צעד 12 - כמובן שצריכים לעבוד ולהרוויח כסף כדי לחיות
חיים נורמאליים ונקיים בכבוד ולא בדוחק. אין בכך שום עוון. העוון הוא אהבת הכסף עצמו,
ולא רק כאמצעי לצורכי החיים (הכולל גם את תענוגות החיים). העוון הוא חמדנות הכסף,
הגורמת לאדם להחליף ערכים אמיתיים בערכים מזויפים. ערכים אמיתיים הם אלו שבאמת מועילים
לאדם גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
צעד 13 - בפועל ההבדל יכול להיראות דק, וקל הוא
להחליף תאווה בצורך ולתרץ זאת בטעם הגיוני. עם זאת, הדרכים שהאדם יכול לפתות את
עצמו בהן בהחלפת ערכים לא ניתנות לספירה. יש צורך בחכמה ביחד עם הסתכלות עצמית
משפטית ושיפוט אמיתי. אם אחד רואה שינוי צבע בצרכיו הוא יפחד ממחלה. באופן דומה
הוא צריך לפחד משינויים פנימיים ומהשפעות רעות בעקבות צחנת הכסף, שעדיין לא מוכרת
לאפו.
צעד 14 - ה" ציווה לבני ישראל להרים את
המעשר לצדקה. ציווי זה ביישומו האוניברסאלי הוא נתינת עשרה אחוז מרווחי האדם
לצדקה. למעשה, בלי עזרת ה" ברוך הוא, אף אחד לא יכול להיות בטוח שהוא נקי
מזיוף פנימי ומנזק רוחני הנגרם מהכסף.
צעד 15 - מטעם זה ה" ברוך הוא ברחמנותו מסר
לבני ישראל את ה"סוד" שלפיו תהיה ברכה על הכסף: מתן מעשר מרווחיו של
האדם כצדקה. אם ייעד האדם עשרה אחוזים למעשר לה", דהיינו לצדקה לעניים,
לאלמנות וליתומים ולחולים וכו', תשרה בדרך זו ורק בדרך זו ברכת ה" על שאר כספו.
צעד 16 - מהתחלת המעשים הלא צודקים, הנובעים מן
הלב הקנאי, נוצר בעולם הרע הגדול והבלתי נראה, הוא ה"עינא בישא". אפילו מן
המונח עצמו יש להיזהר בכל שפה שתהיה, מפני שלדאבוננו יש ממנו יותר מדי בכל העולם במשך
הדור הרביעי הזה, וכל כך שכיח הוא שאפילו אמירתו יכולה לעורר כוחות שליליים. כמובן
שמונח זה הוא כללי מאוד וכולל מאות סוגים שונים.
צעד 17 - יש שנושאים עינא בישא בעצמם ולא יודעים
מזה, וכאשר, לדוגמא, לוקחים הם בידם חפץ של מישהו ואומרים דברים כמו "כמה
שהצלחת יפה" או "איך שהעור שלך חלק ויפה" קורה אחר כך שהצלחת נופלת
ונשברת או שיוצא פצע על העור שנאמר עליו ככה, וכיוצא בזה באלף דרכים. אם אחד מכיר
בחברו שיש לו עינא בישא, יש להזהירו שלא יאמר דברי שבח או גנאי ושישתדל להרחיק את
עיניו מדברי אחרים.
צעד 18 - חלום 485: (4 בפברואר 1989, מילאנו): דבורה
חלמה שפאולו הביא קרובת משפחה הביתה לפרץ. הקרובה הזאת, אף כי לא התפללה בבית התפילה
החדש, האמינה בבשורה החדשה. היה לה החיסרון הזה שכל מה שהיא נגעה בו נשבר, נפל או התקלקל.
היה זה חסרון מלידתה שנגרם מכוכבה.
צעד 19 - חלום 725: (דצמבר 1990, מילאנו): דבורה
חלמה שהיא אמרה לאישה אחת שסיבת כל הבעיות שלה היו המילים השליליות שהייתה אומרת
על כל מה שקורה לה. במילים האלו הייתה מביאה עינא בישא על עצמה.
צעד 20 - אם אותו נושא עינא בישא כבר נזהר ומשתדל
שלא לגרום לנזקים, אך כאשר הוא מסתכל על מקום או דבר הוא גורם עדיין לתוצאות
שליליות, יעשה טוב אם יקבל את העצה של הצדיק חיים בעניין זה וירכיב תמיד משקפיים כהות,
כי הזכוכית הכהה מגנה מפני פעולת קרני העינא בישא. (ראו עוד על עניין זה בלוחות החוק
החדש על עין הרע).
למדתי זאת ישירות מהצדיק חיים. הוא סיפר
לנו שפעם בקהיר בשולחן של סעודת שמחה אמר אחד שישב ליד המורה חיים לאיש אחר במקום:
"אילו שיניים יפות יש לך". לאחר זמן קצר, אותו האיש אכל תפוח וה"
יצילנו, נשברו לו כמה שיניים. נתברר שהאומר הוא נושא עינא בישא, וכשנאמר לו על כך הצטער
מאוד, כי היה הוא ירא שמים ולא רצה להזיק לאף אחד. כאשר בא הוא אל הצדיק, ואחרי
שהמורה חיים דן בעניין, הוא הורה לו לא לומר דברי שבח על אנשים או חפצים ולהרכיב
משקפיים כהות תמיד, ואכן זה פתר את כל הבעיה.
צעד 21 - אם הלשון הייתה ישרה, העיניים במקומן
וחפצי הלב היו בגבול חלקו של האדם, מי לא היה רוצה לחיות בעולם אידיאלי כזה? אך לשון
הרע, עיניים חומדות ורצון להחזיק במה שיש לאחרים הם שהורידו את הדרגה האמיתית של
האדם בכל התקופות. שלוש הרעות האלה, יותר מן הכול, יוצרות ומגדילות תמיד כוחות
שליליים ורוחות רעות, בר מינן.
צעד 22 – אין צורך שהאדם יחתוך את לשונו או שיסיר
את עיניו או שישלול את ליבו, אלא עליו לטהר את הלשון, לשלוט על העיניים ולקדש את
רצונות הלב בדברים המותרים ובדברים האהובים לפני ה' ברוך הוא.
צעד 23 - צריך להיות צנועים ברצונות. רצו מה שהוא
טוב לנפשכם, לרוחכם ולנשמתכם, וכך גם לגבי הדברים החומריים הנדרשים: עבודה טובה,
מאכלים טובים ואולי רכב טוב וכו'. אין איסור לרצות מה שעוזר לגופכם וכל מה שהוא
לטובתכם, אך חשוב לזכור להיות צנועים בהקשר אליהם. עבדו בכדי להגיע להם והתפללו. ה"
אלוהינו לא עוזב את מי שיש בו אמונה, ברוך שמו לעד ולעולמי עולמים.
צעד 24 - צריכים לקדש את הרצונות. אם הדבר מותר,
ומושא רצונכם הוא דבר טוב בשבילכם, התפללו לאל שדי, שבכוחו למלא את רצון כל אחד
ואחת. צריכים לזכור שה" צבאות כבר יודע את כל הרצונות שלכם, גם הנפשיים, יותר
טוב מכם, אך הוא חפץ שנקדש את הרצונות שלנו דרך התפילה, כי בשל הבקשה ממנו למלא את
הרצונות שלנו, אנו מכירים בכוחו לתת, ובזה הרצון מתקדש.
צעד 25 - אל תחמדו את כתבי החמור לעצמכם כדי להשתמש
בהם על שמכם, להוציא אותם ממסגרתם ולהגיד שאתם כתבתם אותם, כפי שעשה הרשע הפסול, הגנב
המנוול מדרום איטליה. הוא ייהרס בסוף מהקללה שהביא על עצמו, אחרי שגנב כתבים רבים של
החמור מחמש השנים הראשונות של הסימנים השלמים, שינה אותם כרצונו, הכריז שהוא כתב
אותם וזייף את כל ההשגות (ראו "מסתובב הגלגל של אחשורוש" – כל הספר עוסק
בעניין זה). מי שיעשה כך יקולל ויהיה ארור בעולם הזה ובעולם השני.
צעד 26 - הוא קינא בחמור ובסוס הלבן, וקנאתו בערה
בו עד ששכנע את עצמו שהוא המלכיצדק החדש עבור כל העולם. אני מביא את העניין בטקסט
של שלושים הצעדים, כי מה שקרה בפירוד הזה מאנשי זנזרה די מוקניה בדרום איטליה (ראו
גם את מסמכי הסוס הלבן) הוא חלק מהסימנים השליליים של הדור הרביעי. דבר אחד הוא לחמוד
כסף או חפצים, ודבר אחר הוא לחפוץ במשרה של כבוד שניתנת לאחר בגלל אהבה עצמית ואהבת
הכבוד. דרגות הרוע שניתן לחפוץ בהן אין להן סוף, עד שהן נכרתות מן השמים.
צעד 27 - מוצאי שבת, ראש חודש סיוון התשנ"ט,
45 ימים לעומר, 16 במאי 1999, קרב הדג 26. אני עוסק כעת בקריאה חוזרת של עשרת
הדיברות של החוק החדש באנגלית (ופה אני חוזר עליהם בעברית, יוני 2004, אינזאגו,
איטליה). רק אתמול בלילה נודע לנו שלגנב מג'נצאנו יש אתר והוא מילא אותו בכתבים
שלי המיוחסים אליו ובכל זיופו לפי הדוקטרינה החדשה שלו. יותר טוב שהמקרה בסימניו השליליים
התרחש בזמן מוקדם, מפני שאם היה מתרחש מאוחר יותר, הנזק היה גדול יותר. עם זאת, דבר
מרגיז מאוד הוא לראות את הכתבים היקרים האלה שקיבל החמור בשליחותו מהגואל חיים
בידי רשע ממזר ארור, המעקם אותם בכדי ליצור כת, העובדת אותו עבודה זרה, ומכריז
במסגרת השקר הזה שהוא התלמיד של הצדיק חיים!
צעד 28 - לו היה הדבר פועל רק כנגדי לא הייתי מוטרד
מזה כל כך, אבל גנבת הכתבים פה היא גרועה מאוד, מפני שראינו כבר בחלומות אמיתיים הרשומים
אצלנו כי העבודה הזרה שיצר הממזר הזה מסביב לעצמו יכולה להשפיע על אנשים רבים. דרך
הכתבים שאני כתבתי ושהוא שינה וזייף אותם, הוא מחלל שם שמיים ומחלל את כל האמת של
הגאולה השלמה, שהיא בשם ה" ובשם הצדיק הנבחר הגואל חיים. לא יימחל הרשע ההוא
לפני ה", מפני שזייף את כל הלימודים היקרים והקדושים של הגואל חיים. ברגע הזה
של ההיסטוריה לא מתקיים עוון גרוע מזה!
צעד 29 - התלמידים מרוגזים מאוד והם קנאים להגן
על כתבי החמור. הרשע ההוא, אותו אנו מכנים זרה מזנזרה די מוקניה, צריך לשלם על מה
שעשה. התלמידים קיללו אותו על כל הרעה שביצע, והקללות שלהם תיפולנה עליו בגלל זיוף
האמת שגרם בעורמתו בכדי לעשות לעצמו שם. מפני שהוא כל כך חפץ בשם גדול, הנה אני מזכירו
כאן בכתבי החוק החדש, על מנת שייזכר בדברי הימים בקללה. מה שיקרה לו יקרה כאשר
יקרה ויהיה לעדות על אמיתות דברינו.
צעד 30 - ויהיו מוזהרים הכול בזה. אינני סופר, והכתבים
הללו, המתקבלים מהסימנים השלמים, מנוסחים ומוסברים על-ידי, אינם שלי אלא הם ניתנים
ברשות מהגואל חיים, וכאשר אני טועה בדברים, הגואל חיים שולח דרך חלומות את התיקונים.
כך מובטח לנו שהכתבים הללו מתקבלים לפני ה" אלוהינו ברוך הוא. היזהרו שלא
יבוא לב חומד, אם לשם כבוד או למטרה כספית או מכל טעם שיהיה, כדי להשתמש בכתבי ספר
משנת חיים בדרכים שאין עליהן רשות מהחמור אוכל לחם או ממי שהוא אחראי ושרשות הגואל
חיים איתו! מדובר באזהרה חזקה, כי יש קנאה גדולה על כל טקסט, על כל ספר ועל כל
העדות של ספר משנת חיים!
.....................................